ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-11OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 204

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ח (05 בדצמבר 2017), שעה 10:09

נשים עם מוגבלויות- תקיפה, פגיעה ואלימות מינית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עמיר פרץ

מסעוד גנאים

מארק שמיס - מנהל אגף הערכה, הכרה ותכניות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר נאוה כהן אביגדור - ממונה על שוויון מגדרי ויועצת מנכ"ל לקידום מעמד האישה, המשרד לבטחון פנים

ישראל לוי - קמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לבטחון פנים

אורית שטלצר פייר - יוהל"ן שב"ס, המשרד לבטחון פנים

בת עמי ברוט - פרקליטה, משרד המשפטים

עדן אברהם - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עירית שביב שני - מ. מח' שאילתות נגישות, משרד המשפטים

יונית אפרתי - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים

ליאנה בלומנפלד מגד - ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים

איריס בן יעקב - מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים, משרד החינוך

רויטל בר - מפקחת ארצית באגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

יפעת גרשונוביץ - מדריכה ארצית באגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

עדי נאמן - מנהלת תחום בכירה, משרד הבריאות

אורלי בוני - מנהלת שירות ריפוי בעיסוק, משרד הבריאות

ד"ר גידי פרץ - משרד הבריאות

ד"ר גבריאלה אדמון-ריק - ע' נציב, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ירדנה שרה פרזם - רכזת לשכה בכירה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עירית שביב שני - ממונת שאילתות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אוצר נשיא - נציבות לשוויון אנשים עם מוגבלות

בקי גולדמן - מנהלת תחום נפגעי עבודה, המוסד לביטוח לאומי

שולה סולנז אגמי - ממונה על מעמד האישה, מרכז השלטון המקומי

טלילה שגב - סגנית מח' רווחה ויחסי חבר, קופת חולים מכבי

אביבית וגמן שינגרוס - מנהלת מרכז טיפולי לאנשי ם עם מוגבלות- לאורך הדרך

ליביה דוד - יועצת מקצועית ומטפלת מינית, לאורך הדרך

כרמית קלר- חלמיש - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

ננה בר - ראשת תחום פיקוח ורכזת "פמיניזם חירש", ארגוני הנכים

עליזה ערבה - גזברית, קהילה נגישה

מאירה בסוק - נעמ"ת

גלית ברמי - סגנית יור אקים יור ועד הורים ארצי, אקי"ם

נועה ביתן - עו"ד, אקי"ם

אסנת יחזקאל להט - מנחת קבוצות, עמותת אלומות

גל דוד - סטודנטית, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית

איה דרור - סטודנטית, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית

אביגיל יפה - סטודנטית, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית

ליאה גורביץ' - סטודנטית

ס' - עדות

ד' - עדות

ענבר ברגר - מוזמן/ת

שובל יצחקי כהן - מוזמן/ת

טל בן ישי - מוזמן/ת

נועה ביתן - מוזמן/ת

איריס קליינמן - מוזמן/ת

ורד פלמן אדר - מוזמן/ת

ישראל אבן זהב - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

נשים עם מוגבלויות- תקיפה, פגיעה ואלימות מינית

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. והיום אנחנו במסגרת היום המיוחד שיזמו חברי הכנסת אילן גילאון וחברת הכנסת קארין אלהרר לאנשים עם מוגבלויות ונושא הדיון שלנו יעסוק בנשים עם מוגבלויות - תקיפה, פגיעה ואלימות מינית.

את האמת הנושא הזה עלה באחד מהדיונים שהתקיימו גם במסגרת היום המיוחד לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בשנה שעברה כאשר התמקדנו בנושא של בריאות נשים עם מוגבלויות ואחת מהעדויות והטענות היו גם היחס לנשים עם מוגבלויות שעוברות תקיפה מינית במסגרת מוסדות הבריאות במדינה. הקושי גם בלקבל או שירותים שקשורים או התייחסות של רופאים גינקולוגים לנשים עם מוגבלויות. אז זה עלה כאחד ממכלול הבעיות שהנשים עומדות מולן.

אני חושבת שאפילו במסגרת הימים האלה כשדיברנו על נשים, אנחנו דיברנו על הקושי ועל כמה רבדים של אפלייה או חוסר יכולת להנגשת הזכויות של הנשים כאשר הנשים שייכות לקבוצות שונות. הנשים עם מוגבלויות הן קודם כל נשים שסובלות ממכלול הבעיות שאנחנו כנשים בחברה הישראלית סובלות מהן.

מעבר לזה יש את הבעיות של המוגבלויות שקיימות אצל הנשים והן נמצאות בתוך המעגל הזה של אנשים עם מוגבלויות שקשה להם בחברה שלמרות כל השינוי שחל בשנים האחרונות מבחינת הבנת זכויות של אנשים עם מוגבלויות והבנת הצרכים גם שלהם, עדיין החברה הישראלית מתייחסת, לצערי הרב, באופן כללי לאנשים עם מוגבלויות כאילו הם אנשים מוגבלים, כאילו יש להם בעיה בלהיות שווים ועל כן נשים עם מוגבלות הן חלק מהמכלול הזה.

בנוסף לכל זה אם אישה עם מוגבלות היא שייכת לחברה או לקבוצה בתוך החברה הישראלית שיש לה את הקשיים שלה, תתארו לעצמכם אישה ערבייה עם מוגבלויות, אז יש לה עוד רובד של אפלייה בהיותה ערבייה ובהיותה חיה בתוך חברה שעדיין גם כן מלאה בסטרואטיפים והגבלות וחשיבה מסורתית על מה זה להיות אישה עם מוגבלות.

אני דיברתי בעבר גם כן על כל הקשר בין מיניות לבין אישה עם מוגבלות. כלומר, איך החברה בכלל מסתכלת על אישה עם מוגבלות כאשר מדובר במיניות שלה, בזכותה לממש את המיניות הזו וגם לטפל בצד הזה של החיים שלה.

אז מאחר והדיון יכלול גם עדויות של נשים שעברו או תקיפה או פגיעה או אלימות מינית אני מבקשת לקרוא סעיף שכולנו מחוייבים לו מבחינת תקנון הכנסת. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסויימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה עם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

לי גם כן, אנחנו לפי החוק חייבים גם מבחינת חשיפת מי שנותנת את העדות, אנחנו נצטרך קודם כל להשתמש באותיות הראשונות של השם. אני מבקשת גם שמי שתתן עדות לא תשתמש בשמה תוך כדיי העדות, לא לחשוף את השם כי זה מחוייב גם מבחינת החוק למרות הדיון שהתקיים לפני שבוע פה והפרשנות שנתנו במשרד המשפטים.

הדבר השני, אנחנו גם נצטרך לכבות את מצלמת השידור כך שמי שעוקב אחרינו באינטרנט באתר הוועדה לא יראו תמונה של נותנות העדות.

אז בואו נתחיל עם העדויות. לצערי הרב זה מתחיל להיות בעיה, והנה, משרד המשפטים אתם יכולים לראות עד כמה שינוי החוק היה מקל על החיים שלי בוועדה לפחות, בואו נתחיל מזה, ונותן זכות למי שרוצה לחשוף את עצמה ואת העדות שלה, היה נותן לה את האפשרות הזו בלי להעמיד אותנו מול שאלה האם להתבע על זה או לא.

ס' בבקשה.

שלום. אני אמרתי שבאמת אישית לא אכפת לי להחשף גם עם שם. זה לא אומר שזה צריך להתפרסם בכל בית בישראל. אבל אני רציתי לחשוף פה במיוחד בגלל שיושבים פה, לדעתי, כל מיני ארגונים רשמיים של המדינה, מספר מקרים שאני עברתי בשנים האחרונות וכולם רואים את מצבי, זה אומר שאני גם הרבה מבלה בתוך בתי חולים בכל מיני מסגרות וחמור ביותר שבתוך מסגרות של המדינה ששייכות תחת אחריות משרד הבריאות ותחת אחריות משרד הרווחה ששם קורים מקרים כאלה.

תיאור אחד שאני יכולה להגיד זה בבדיקה בבית חולים במיון שהיו צריכים להכניס לי קטטר ואז שולחים אח גבר. כל אישה יודעת מה המשמעות של להכניס קטטר ואיפה נוגעים במקומות בלי שאחר כך מאוחר יותר, אחרי חודשים נוספים, אמרו לי שתמיד בקטטר צריכים להיות שניים. אז קודם כל רק אחד, רק גבר. מעבר לכך, שאני לא חושבת שבכלל גבר צריך להכניס קטטר לאישה. זה מקרה אחד שמפה והלאה זה היה הרבה מעבר לקטטר. כי בדרך כלל, כל אישה יודעת את זה, גם הכנסת קטטר לאישה ובטח שמכניסים אותו בגלל סבל זה גם סבל של כאב, ישנה משחה ששמים לכאב. החלק בין כאב למיניות היה יותר מיניות מכאב של אותו אח.

באותו בית חולים אחר כך אושפזתי במחלקה פנימית. הנושא של מקלחות - אם מישהו חושב שגבר צריך להכנס אליי למקלחת שאני עירומה. כנ"ל אני בשנה האחרונה הייתי במסגרת תחת פיקוח של משרד הרווחה ששם גם למקלחת פתאום נכנס לי גבר, אמרו לי, כן הוא אח. אמרתי, אני לא הזמנתי אח למקלחת אליי. אני לא צלצלתי בפעמון שאני במצוקה - - -

אני רוצה לשאול האם הגשת תלונות למוסד שאושפזת בו או שהיית בו או שזה רק היה בעל פה?

בנושא של בית החולים מדובר באותו בית חולים שני המקרים האלה. אני לא הגשתי אני רק השמעתי את הנושא. בנושא של המוסד תחת האחריות של משרד הרווחה אני השמעתי את זה בכל הרמות של משרד הרווחה וכאילו זה בסדר, הוא אח. אבל הפרטיות שלי, המיניות שלי, הנשיות שלי, זה לא שייך לכלום. אני לא הזמנתי אח למקלחת. אני הייתי במקלחת בשביל להתקלח, לא בשביל שמישהו ייכנס לשם. ואז כל אחד עומד ושומר על הכבוד של עצמו רק לא אכפת לו כבוד של אישה נכה. זה על קצה המזלג שרציתי להשמע את הדברים.

במוסדות שהיית והשמעת את התלונה שלך, הם אמרו משהו, הגיבו במשהו מעבר לזה שהוא היה אח?

לא.

כלום.

אני יכולה להגיד שבמסגרת של אותו בית חולים שאני השמעתי את זה המשיכו כוח עזר גברים לבוא ולקלח אותי. זה כאילו דיברתי עם הקיר. בנושא של המוסד תחת אחריות משרד הרווחה הקיר שמע יותר טוב בכל הרמות שהשמעתי את זה. היחס, לכן כל כך גם התעקשתי להשמיע את זה, היחס המזלזל של המסגרות של המדינה, זה מעבר לאדם הפרטי עצמו שעשה את כל הדברים עצמם, בעיניי הרבה יותר מחריד בכלל כי אנחנו מדברים על מסגרות רשמיות שאנשים שם באים לקבל טיפולים.

אוקיי. אני אבקש יותר מאוחר, אני רואה שיש נציגים של משרד הרווחה וגם של משרד העבודה, רווחה ושירותים חברתיים, אבקש תגובה לטענות שהושמעו עכשיו והתשובה שארצה גם זה האם יש נהלים ברורים בדברים האלה ואיך נעשית הבקרה בנושאים.

אבל קודם אני רוצה שניגש לגברת אסנת יחזקאל להט, רכזת שותפה של פרוייקט נשים עם מוגבלות, מובילות שינוי חברתי בעמותת אלומות, בבקשה גברתי.

עמותת אלומות מייצגת כאן שלוש עמותות, אחת מהן היא עמותת אלומות שהיא פעילה בצפון לקידום פעילים עם מוגבלות לשינוי חברתי. אנחנו עוסקים בנושאי רוחב, בין השאר מנהיגות של נשים עם מוגבלות וארגון אישה לאישה שאני חברת הוועד המנהל שלו, שהוא ארגון פמניסטי ותיק מאוד ובין השאר יש לו גם פרוייקט שעוסק בפמניזם ומוגבלות וגם את ד"ר דניאלה מזור, שלצערנו נבצר ממנה להגיע, שהיא הרכזת המקצועית של מרכז לאורך הדרך מטעם אדנם שעוסק בייעוץ חברתי מיני לאנשים עם מוגבלות כולל אנשים עם מוגבלות שבעצמם פוגעים מינית.

נשים ללא מוגבלות חוות פגיעה מינית במידה נרחבת, נשים עם מוגבלות חוות פגיעה מינית במידה הרבה יותר גדולה מאשר נשים ללא מוגבלות. מה שכן אין נתונים על כך, בין השאר מפאת תת דיווח ואני אדבר על הנושאים של תת דיווח בהמשך.

סקר של מדד הביטחון שהוא פרויקט שגם פועל בשיתוף פעולה עם אישה לאישה מ-2012, 20% מהנשים שהתראיינו אליו היו נשים עם מוגבלות ואפשר לראות לפי הטבלה שהפגיעה המינית הן בחוג המשפחה והן על ידי אנשים שאינם מוכרים לנשים יותר גבוהה אצל נשים עם מוגבלות מאשר אצל נשים ללא מוגבלות.

מסגרות, שאני חושבת שזה קשור למה שנותנת העדות דיברה עליו קודם בהיבט של טיפול רפואי, אבל מסגרות שבהן חיות נשים עם מוגבלות אז הפגיעה המינית הרבה יותר גדולה. יש שם בעיה גדולה של גבולות. גברים ונשים שמטפלים באנשים ממינים אחרים, הרבה מאוד מוסדות יש בהם נשים עם מוגבלות נפשית או נשים עם מוגבלות שכלית שלא זה בלבד שלעתים יש להן קשיים משלהן מבחינת הבנת המציאות או תקשורת אז גם יש הרבה מאוד פרוטיפים כלפי היכולת שלהן להבין, היכולת שלהן לדווח והתלות במוסדות הללו, ותלות בכלל של אנשים עם מוגבלות בסביבה שלהם יותר גדולה ובעטייה גם יש תת דיווח וגם הרבה יותר פגיעה מינית.

גם בחו"ל יש דיווחים על פגיעה מינית. למיטב ידיעתי יש הרבה יותר דיווחים מאשר בארץ בנושא הזה. אחד הדברים החשובים שמדגישים פה הוא שאו שנשים לא קיבלו שירותים לגבי הפגיעה המינית כמו מתן מענה לפגיעה שלהן או שהן לא ביקשו שירותים ואני אדבר אחר כך על הנושא של העדר נגישות של שירותים, שירותים לנשים עם מוגבלות שנפגעות מינית.

נשים עם מוגבלות, כמו שאמרתי, פגיעות יותר לתקיפה מינית. אני רק אציין שבגילאים צעירים ילדים וילדות נפגעים באותה מידה. לגבי פגיעות מיניות גם גברים עם מוגבלות נפגעים אבל נשים עם מוגבלות נפגעות פי כמה וכמה מכל מיני סיבות: בין אם חוסר מודעות שלהן או של הסביבה לגבי הזכויות שלהן בכלל, זכויות מיניות בפרט.

חיים בתוך משפחה - יש הרבה מאוד נשים שמכל מיני סיבות: חברות פטריאכליות, העדר אפשרויות כלכליות, נשים עם מוגבלות היכולת שלהן להגיע, לעבוד, להשתכר, להשיג השכלה יותר נמוכה מאשר של גברים עם מוגבלות. כל זה גורם לכך שהן חיות יותר בעוני, רבות מהן חיות בחוג המשפחה ונפגעות יותר מבחינה מינית.

חוסר בחינוך מיני - חינוך הוא ודאי יש לו היבטים חשובים בנושא של התמודדות של אנשים עם מוגבלות בנושא המיני וגם - - -

גורמים מעכבי דיווח - דיברתי על כך שבנושא של - - - אחת הבעיות היא מחסור במידע וזו אחת הסיבות לכך שרצינו לכנס את הוועדה כדי שהמדינה תהיה מעורבת בהשגת מידע על פגיעות מיניות בנשים עם מוגבלות. גורמים משפחתיים, נאמנות למשפחה שבעטיה או שהן לא רוצות לדווח מחשש שמה יהיה טאבו או מבחינה זו שהפוגע או הפוגעת הם מחוג המשפחה. נורמות של ציות למבוגר שהן לעתים חזקות יותר בקרב נשים עם מוגבלות מבחינת חינוך לצייתנות ותחושה של חוסר עצמאות. טאבו על נושאים מיניים, שוב חברות מסורתיות יותר, אבל לא רק.

פחד מגילוי והאשמה - ביום עיון שקיימנו במסגרת אלומות ואישה לאישה אז דיברו על כך שיש נשים שחוו עינוי מטעם המשפחה שלהן מדוע הן גרמו לכך שהן הותקפו מינית או לחלופין חוסר אמון בכך שהן הותקפו מינית משום שיש תפיסה רווחת לגבי א-מיניות של נשים. אז מדובר על פטיש וסדן מבחינה זו שחושבים שהן א-מיניות, חושבים שהן לא נפגעות ובד בבד פוגעים ומנצלים.

גם סטיגמה על קורבנות תקיפה מינית. אנחנו מכירות את הבעיה, על אחת כמה וכמה נשים עם מוגבלות. חוסר אמון של הסביבה בדיווח של נשים עם מוגבלות, השאלה באשר ליכולת השיפוט שלהן. כל מיני סטיגמות באשר להאם אישה דוברת אמת או איננה דוברת אמת, קל וחומר אם יש לה מוגבלות כלשהי.

יש מושג, שאני חושבת שקוראים לו הרחבה, שלא משנה איזו מוגבלות יש לך יחשבו שיש לך מוגבלות קוגנטיבית. קל וחומר הנשים שיש להן מוגבלות קוגניטבית וגם בהיבט הזה ארגון בזכות עשה עבודה יפה בתיקון חוק - - - לגבי הליכי חקירה והעדה כדי שניתן יהיה גם להנגיש את יכולת ההעדה גם של גברים ונשים עם מוגבלות אבל גם של פוגעים ופוגעות עם מוגבלות שזו סוגייה שהיא חשובה.

הנושא של מודעות לפגיעות מיניות הוא איננו גדול מספיק, כולל במערכות שבהן אנשים עם מוגבלות מקבלים בהן שירות. אינני יודעת עד כמה למשל נשים שמגיעות למרפאות גינקולוגיות, אם הן כבר נגישות, נשאלות את השאלות הללו.

דיברתי על התלות, תקשורת, חוסר ידע, קשיי תפקוד. אז מה אפשר לעשות? כיצד אפשר לאגם משאבים, שירותים וארגונים כדי לפתור את המצב הזה? אז שוב ביום העיון שאנחנו ארגנו היה לנו שולחן עגול בנושא והייתה נציגה של מרכז הסיוע בחיפה וגם של מרכז לאורך הדרך בלורה שדיברו על חוסר נגישות וחוסר הידע של מרכזי סיוע. אין נגישות פיזית ואין מידע לגבי מתן שירותים וטיפול לאותן נשים. אני רוצה להזכיר שנגישות פיזית איננה מספיקה כדי לתת מענה לנשים עם מוגבלות וכמובן להרבה מאוד נשים יש יותר ממגבלות אחת וגם שפגיעה מינית עלולה לגרום לפגיעה נפשית פעמים רבות.

אנשי ונשות מקצוע הן בתחום המיני והן בתחומים אחרים שעוסקים עם אנשים עם מוגבלות אין להם ידע. רק שלשום הרציתי בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, למרפאים בעיסוק, שוודאי שיש להם מגע רב עם אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלות, אין להם ידע, אין הכשרות בתחומים הללו. ועוד דבר שחשוב לנו מאוד, לא כתבתי את זה פה, בנושא של שירותי רווחה מקומות שנותנים מוסדות צריך לתת איזשהו קוד אתי או נהלים לגבי מוסדות באשר לטיפול באנשים עם מוגבלות. הפרדה בין המינים, אולי לעשות נאמני דיווח שהם גם גברים וגם נשים כדי שיהיה תהליך מובנה שבו אנשים, במיוחד נשים עם מוגבלות, יוכלו לדווח על פגיעה מינית.

תודה רבה. אני חושבת שהעלית נושא שהוא מחייב באמת למידה יותר לעומק. הנושא של פגיעה מינית בנשים עם מוגבלויות נופל בקו התפר הזה המאוד דק או בגבול הזה בין הבנת האנשים לתקיפה מינית ועשיית הקשר עם מיניות. כאילו שתקיפה מינית היא קשורה למיניות כאשר כולנו יודעים שתקיפה מינית היא בעצם סוג של אלימות והיא לא קשורה למיניות. מצד שני גם כל הקשר הזה בין מיניות לסוג של סוגי מוגבלויות.

בתודעה הכללית או בדעות של הציבור הכללי כאילו הנשים עם מוגבלויות חסר להן הצד של המיניות ואז מה פתאום שהן עוברות או אומרות שהן עוברות תקיפה מינית כאשר אין להן את הצד של המיניות וכאשר ההבנה היא כאילו שההטרדה או הפגיעה קשורה למיניות. אז בגלל זה אנשים לא מחברים שגם נשים עם מוגבלויות עוברות תקיפה מינית. ואני חושבת שהסטראוטיפים האלה וחוסר ההבנה הטוטאלי למציאות הזו יוצר איזשהי תשתית גם כן שהנשים בעצמן לפעמים לא מצליחות להבדיל מתי מה שקרה זה היה בעצם תקיפה ואי העמדת גבולות.

אני חושבת שגם, לצערי הרב, גם הגישה שמתייחסת לנשים וגברים עם מוגבלויות בלי כבוד אמיתי לגוף שלהם. מרוב שעוברים טיפולים ומרוב שצריכים את השירותים האלה הופך באיזשהו שלב היחס, לפעמים, לצערי, של המטפלים כאילו אין את הקשר הזה ביני לבין גופי אם יש לי מוגבלות מסויימת. ואני חושבת שזה יוצר בעיה דיי אמיתית בנושא.

יש לנו עוד שתי עדויות שאני הזכרתי לפני שנכנסו אנשים, אני אתייחס רק באותיות ואני מבקשת גם לא לחשוף פרטים מזהים. ד' בבקשה.

אני בהתחלה נולדתי חירשת, הייתי חירשת במשך ארבע שנים עד שגילו את זה. אחר כך התגלה אצלי קושי בלמידה כי כשאני נולדתי ב-64 ובשנות ה-70 לא ידעו מה זה לקות למידה. ידעו ילד עצלן, לא רוצה ללמוד, עושה שטויות. כן נתנו ריטלין על היפראקטיביות. אני הבכורה מבין ארבעה ילדים מאומצים. להורינו נולדו 12 תינוקות שחיו שבוע ותוך שבוע נפטרו. כשהייתי בת 12 אמא שלי הייתה בהריון עם הילד ה-13 והיא הייתה בשמירת הריון ובבית ספר לא התייחסו אליי, הילדים היו צוחקים עליי. בכיתה ב' בגלל התחרזות השם המקורי שלי המורה אמרה, בואו אני אקריא לכם מה המפגרת כתבה. וככה התייחסו אליי בבית ספר כאילו ילדה מפגרת שבעצם האיי קיו שלי הוא מאוד גבוה אבל אני לא יכולה לכתוב ולקרוא כמו שצריך.

בגיל 12 הלכתי מבית הספר למרכז הכרמל והמוכר גלידה חייך אליי ואמר, אני רוצה לגלות לך סוד, לכי לפינה שם, לקולנוע אורלי, תחכי לי, אני כבר בא. חיכיתי וחיכיתי, לקח לו שעתיים, כל פעם הוא אמר לי אני כבר בא. וכשהוא הגיע הוא סחב אותי בכוח לחדר מדרגות ואנס אותי על המדרגות בכוח עם מכות ועם נשיכות. הלכתי לאמא שלי שהייתה בשמירת הריון בבית החולים שבו היא הייתה ואמרתי לה שאני מדממת למטה. לא אמרתי לה ממה כי פחדתי מהתגובה שלה. והיא אמרה לי, איזה יופי קיבלת מחזור, עכשיו את אישה.

למחרת הבחור הזה אמר לי אם את לא חוזרת אליי אני אגלה לכולם שאת באה אליי ואת יודעת שאני ערבי ומה יקרה לך שאת באה אליי, ואת רוצה להיות איתי. פחדתי מהדבר הזה. אמא שלי למחרת אומרת לי, את עוד מדממת? אמרתי לה לא. היא אמרה לי, אל תבואי אליי עכשיו שבוע ימים, לא רוצה לראות אותך, שיקרת לי, לא קיבלת מחזור, את לא באמת דיממת.

וכמובן, במשך חצי שנה כל יום עברתי טרור מהבחור הזה. אם זה מעשה סדום ואם זה מקדימה ואם זה מציצות ואם הכל. וזה היה נורא, הוא היה מכה אותי והוא היה נושך אותי בשפתיים. אני חשבתי שכשבחורה הופכת בגיל 12 כמו שמקבלים מחזור מתחיל לכאוב השפתיים, חשבתי שלכולם זה ככה. אחרי חצי שנה שהייתי מסתובבת עם סימנים כחולים - - -

אה ופעם אחת שלא באתי הוא בא לבית ספר וצעק את השם שלי באמצע המגרש שכל הבית ספר ישמע אותו. המנהל יצא אליו, מה קרה? אז הוא אמר, היא יודעת מה יקרה לה אם היא לא תבוא אלי. תגיד לה שתבוא אליי, אני חייב לראות אותה. המנהל לא תפס את ה"היא יודעת מה יקרה לי" הוא עבר על זה חלק. וכשיצאתי להפסקה הוא אמר לי, לכי לבחור הזה עכשיו, הוא מחכה לך.

האבא של החבר הזה בא אליי כשהבן שלו ראה מה קורה, צלצל אליו, הוא הגיע, הייתי ערומה על המדרגות והבחור עליי. תפס אותו בגרון ואמר לו, אם אתה נוגע שוב בבת שלי אני שוחט אותך. ובכזאת עדינות הוא הלביש אותי וחיבק אותי, הוא אמר לי, בואי אני אקח אותך הבייתה. ואז הוא אמר, אני אגיד לאמא שלך. אמרתי לו, אל תגיד לה היא לא תאמין. הוא אמר, אני אגיד לה, זה בא ממני, היא תאמין לי. והתגובה של אמא שלי הייתה, אם היא חזרה אליו סימן שהיא רצתה את זה. הוא לא היה נוגע בה אם היא לא הייתה רוצה.

אני אחרי זה התחלתי לנסוע בטרמפים ממרכז הכרמל, אחר כך שנתיים אחרי זה כשלמדתי בכפר גלים מכביש החוף בהתחלה לתל אביב, אחר כך לאילת כדי לנסוע במשאיות כדי לשכב עם הנהגים כי הם אמרו לי שאני טובה בזה. סוף סוף הייתי טובה במשהו. ומה שהכי חשוב לדעת שעוד תגובה לאונס הזה, ואני יודעת שהנהגים זה היה תגובה לאונס.

התגובה היותר נוראית שהפכתי לפוגעת. גרתי עם אישה וילדה והייתי מביאה לאישה הזאת גברים כדי שיהיה לנו סמים כי התמכרתי לסמים בעקבות זה. ואם היא לא רצתה לשכב איתם הבאתי את הילדה שלה שתעמוד בחדר שלה ותסתכל על מה היא עושה- - -

אני מבקשת, גברתי, האמת, הדברים שאני שומעת הם מאוד קשים ואני מצטערת אבל אני חייבת להפסיק את זה עכשיו. אני מודה לך.

רק דבר אחד אני חייבת להוסיף - שחייבים לדעת שזה לא רק מוגבלות נפגעות, גם בנים נפגעים וגם בנות פוגעות. מניסיון שלי.

אוקיי, בסדר גמור, תודה לך. אני רוצה לשמוע התייחסות של אביבית וקמן, מנהלת מרכז לאורך הדרך, בבקשה גברתי.

שלום. קודם כל אני אגיד שהדברים שאני אומר מתבססים על הניסיון שלי כמנהלת מרכז לאורך הדרך וחברת - - - שזה מרכז שזכה במכרז של משרד הרווחה והוא נותן שירות של חינוך וטיפול מיני לאנשים עם מוגבלויות.

אני יכולה להגיד שאנחנו מספקים שירות לאוכלוסייה הזאת מזה חמש שנים ואני יכולה להצביע על נתונים. משנת 2013 הופנו אלינו כ-460 נשים לטיפול, מתוכן 217 הופנו בשל פגיעה מינית ידועה. 183 מהן הן נשים בוגרות ו-34 נערות מתחת לגיל 18.

כלומר כמעט 50% מהפניות שלך.

50% מהפניות שהוגדרו מראש כטראומה מינית. מה שאני רוצה להגיד שרוב הפניות, לתחושתנו, כי אני לא מבססת את זה מחקרית אבל ככה מדברי המטפלים שעובדים אצלנו, גם מי שלא הופנתה על פגיעה מינית - - -

מתגלה אחר כך שעברה.

בדיוק. במהלך הטיפול מתגלה שהם עברו פגיעות, לא הטרדות מיניות, פגיעות מיניות, ואני מדברת על מספרים ממש גורפים. חשוב לי להגיד, אני מצטרפת לדבריה של הגברת כאן, גם בקרב ילדים, נערים וגברים עם מוגבלות אחוזי הפגיעות המיניות מאוד גבוה אבל לא בנושא הזה אנחנו עוסקים כיום.

סליחה, בכדי להבין גם כן כאשר מדברים אני אתן לך להסביר יותר על העבודה שלכם אבל בכדי להבין מה המדינה עושה כדי לאפשר טיפולים בנושא איך הנשים מגיעות אליכן? כלומר, מה זאת אומרת זכיתם במכרז? כלומר, איך ההפנייה נעשית?

אוקיי. אנחנו נותנים שירותים לאגף למוגבלות שכלית התפתחותית, לאגף השיקום, שזה אנשים שגרים במסגרות חוץ ביתיות ושיקום קהילה, זאת אומרת אנשים שגרים בקהילה וליחידה לאוטיזם. ההפניות מגיעות אלינו דרך עובדות סוציאליות או מהמסגרות או מהקהילה, מהרווחה שמפנות את ה- - -

ארצית?

ארצית. אנחנו בעיקרון זכינו בצפון אבל אנחנו כרגע נותנים שירות ארצי מקריית שמונה ועד אחרי אופקים בדרום. יש עוד זכיינים, לא רק אנחנו, בתחום הזה שנותנים שירות. הפניות עוברות למפקחת, יש מפקחות מכל אגף שאחראיות לרכז את התחום. המפקחות עוברות על ההפניה ומפנות אלינו בעצם עם אישור שלהן וזה אומר שהאנשים האלה יכולים להגיע אלינו לטיפול ללא תשלום. אנחנו מבצעים סוג של intake לכל מי שמגיע אלינו, כותבים תכנית טיפולית, שולחים את התכנית הטיפולית למפקחים ולמפקחות, הן חותמות על ההפניות ואנחנו מתחילות לטפל באנשים.

ואני כן אגיד, וחשוב לי לציין את זה שבשנים האחרונות משנה לשנה אנחנו מקבלים תקציב יותר גבוה ממשרד הרווחה ובאמת הופנו אלינו כ-500-600 מטופלים בשנים האחרונות - - -

המטפלים שלכם או המטפלות שלכם נמצאות במקומות שונים בארץ או שיש לכם מרכז שצריכים להגיע אליו?

יש לנו שלושה מרכזים נייחים: אחד בקריית אתא, אחד בחדרה ואחד בראשון לציון. אבל אנחנו נותנים שירות נייד בכ-23 מוקדים בארץ. זאת אומרת, בטבריה, חצור, קריית שמונה, פרדס חנה, נצרת - - -

אתם נמצאים גם בנצרת?

אנחנו נמצאים גם בנצרת וגם בנצרת עילית. אנחנו נותנים שירות לאוכלוסייה היהודית, לאוכלוסייה הערבית, אנחנו נותנים שירות שהוא גם נגיש מהבחינה הזאת שאנחנו מגיעים לערים שונות בארץ וגם יש לנו מטפלים יהודים, ערבים, נשים, גברים, כאלה שמתמחים בנפגעים, כאלה שמתמחים בפוגעים, דוברי שפת הסימנים, מתמחים בלקויות תקשורת. אנחנו גם מטפלים באנשים שהם לא ורבליים. ככה שאנחנו עושים את המאמץ שאנחנו יכולים ותמיד יש מה להשתפר בשביל לתת את השירות הנגיש ולפנות לקהל רחב כמה שיותר של אנשים עם מוגבלויות. יש אנשים שצריכים לנסוע, אנחנו לא נמצאים בכל עיר אבל אנחנו עושים מאמצים רבים להנגיש את השירות כמה שאפשר וכפי שאמרתי נמצאים היום ב-23-24 מוקדים שונים.

חשוב לי להגיד כמה נקודות שעולות מהעבודה שלנו ומדברי המטפלים שמעבירים אליי אינפורמציה. ואני רוצה לדבר קודם כל על חקירה מיוחדת לנשים עם מוגבלות שנפגעו מינית שבהחלט יש היום, כמו שיש חוקרי ילדים, יש חוקרים מיוחדים לאנשים עם מוגבלויות שאמורים להנגיש את דרכי החקירה. אני אגיד שמהניסיון שלנו למרות שהנשים והנערות האלה נחקרות אצל חוקרים מיוחדים להבנתנו כמעט אף אחד מהמקרים האלה לא מגיעים לבית משפט בשל קשיים שעולים בזמן החקירה עצמה, אם זה קשיים שמאפיינים את כל בני האדם, כולל ילדים, שזה אומר חשש ושבנאדם שנפגע לא מסוגל בהכרח לפתוח ולספר את הכל לחוקרת ברגע שהאישה נפגשת איתה ולפעמים - - - לא מזמן הייתה לנו נערה בחקירה שנאלמה דום ולא הצליחה לדבר ואחרי חמש דקות החוקרת אמרה, טוב, אין לי מה לעשות עם החקירה הזאת. לאמא אסור היה להתערב, היא יכלה לשבת בחדר מאחורה ולא להתערב ובעצם החקירה הזאת נגנזה. שוב, זה יכול לאפיין גם נערה ללא מוגבלות אבל בוודאי בוודאי את הנשים שלנו שיש להן קשיים יותר במיומנויות חברתיות ובהבנה קוגניטיבית.

אני רוצה להגיד מבחינת הדיווח - הרבה פעמים ההשלכות של הדיווח על הפגיעה, שוב, זה לא מגיע לבית משפט. אנחנו מכירים מקרים רבים שאנחנו יודעים בוודאות שהאישה נפגעה וגם כולם מאמינים לה בסביבתה: הפקידת סעד, העובדת סוציאלית, הפיקוח, כל מי שמעורב, אבל בבית משפט זה לא מגיע להכרעה. בפעמים רבות מה שקורה זה שמרחיקים את האישה הנפגעת מהסביבה הטבעית בשביל המוגנות שלה והפוגעים נשארים בעיר שלהם, הם לא נפגעים, והאישה הזאת יוצאת לאיזשהי מסגרת, פעמים רבות מקבלות תרופות פסיכיאטריות ובעצם סוג של נענשות על הפגיעה שהן חוות וזה משהו שמאוד מאוד להכיל.

אני אגיד גם שאצל נשים עם מוגבלות יותר מנשים אחרות הפגיעה נעשית פעמים רבות על ידי אדם מוכר. אם זה על ידי אדם מהמשפחה - - -

זו גם הסטטיסטיקה לפגיעות מיניות באופן כללי.

אוקיי. אבל מה שאני רוצה להגיד שההבדל אצל נשים עם מוגבלות זה שהן תלויות יותר בסביבה הקרובה שלהן לצורך תפקוד יום יומי. וכאשר הן מדווחות או מורחקות או למשל לא קורה שום דבר עם הדיווח הזה והן חוזרות לאותו בית או חוזרות לאותה סביבה וחשופות לאותה פגיעה ואפילו עכשיו האשמות כלפיהן אז איכות החיים שלהן נפגעת אני חושבת שברמה יותר גבוהה משל נשים ללא מוגבלות שכמובן הפגיעות המיניות בהן חמורות מאוד.

אני רוצה להגיד עוד מילה אחת, כמה מילים אני אגיד. הפוגעים, כפי שאמרתי, לרוב מתחלקים להרשעה או מאסר. בגלל כל הקשיים שמלווים את החקירות שאני חושבת שצריך לעבוד ממש חזק על להתאים את החקירות ולהנגיש אותן עוד יותר מבחינה קוגנטיבית ואפקט ההרתעה עובד באופן הפוך כי הנשים האלה הופכות לטרף קל. אם אף אחד לא נאשם אז אלה הנשים שאפשר לפגוע בהן ולא קורה שום דבר. אני חושבת שצריך להגדיל את הענישה בארץ וזה תחום שבכותרות היום.

אני חושבת שמשרד הרווחה, כפי שאמרתי, משקיע בחינוך מיני ומניעה. אבל תמיד צריך להשקיע יותר משאבים, יותר אנשי מקצוע שיתנו את החינוך הזה ובעצם ילמדו נשים איך להשמר מפגיעה ולא יטפלו רק בפגיעות לאחר מכן.

הלוואי על כל האוכלוסייה, לא רק על אוכלוסיית נשים עם מוגבלויות כי זה מצב שהוא שייך לכלל האוכלוסייה ולא נעשה בו הרבה לצערי הרב.

נכון. וזה חשוב גם להגיד שנשים עם מוגבלות הן כמו נשים ללא מוגבלות אבל המאפיינים המיוחדים שלהן עושים אותן אוכלוסיות בסיכון גבוה יותר. תודה רבה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה, תודה על הדיון החשוב והכואב, באמת כואב לשמוע על התקיפות בנשים או אנשים שהם עם מוגבלות. אני חשבתי שעברנו את העניין של המודעות לאחר, לבעל המוגבלות, לכבד אותו, להכיר בו, להנגיש. כבר חשבתי שעברנו שלבים מאוד מתקדמים אבל כנראה לאור כל הסטטיסטיקה ומספר התקיפות בנשים עם מוגבלות אז כנראה צריך להשקיע הרבה מאוד בעניין של החינוך והעלאת התודעה. בנוסף שאנשים כאלה שהם תוקפים אולי מתוך שהם חשים שהם חזקים ובעל המוגבלות הוא חלש, הוא קורבן, הוא טרף קל, לכן הם תוקפים נשים בעלות מוגבלות בצורה הזו.

לכן, לפי דעתי, צריך להשקיע הרבה בעניין של החינוך והעלאת התודעה וצריך גם להשקיע הרבה בעניין של הרתיעה ושל העונש לאנשים האלה כדי שלפחות בעלת המוגבלות תרגיש שהיא בטוחה, שהיא מוגנת, יש מי שיגן עליה. חשבתי שאנחנו התקדמנו בהרבה בעניין הזה שכבר זהו, שילובם, ההנגשה, ולתת להם הזדמנות שווה כמו כולם. אבל כנראה שיש עדיין את התופעות הכואבות האלה שכפי שאמרתי צריכים כולנו להתגייס כדי לנסות ולהפחית את ההתקפות האלה דרך החינוך והעלאת התודעה ודרך הרתיעה והענישה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. הייתי רוצה לשמוע ממשרד העבודה ורווחה. מארק שמיס, מנהל אגף הערכה הכרה ותכניות - - -

במנהל מוגבלויות במשרד הרווחה.

היה חסר המשפט האחרון. לא הבנתי מה הקשר אבל עכשיו אני מבינה. בבקשה אדוני. הייתי רוצה קודם לשמוע אם מוכר לכם הטענות שהושמעו בתחילה בעדות הראשונה, הדבר השני הוא מה בדיוק התכניות של משרד הרווחה, שמענו על צד אחד שהוא הטיפול לאחר איתור אבל גם לפני.

בוקר טוב לכולם, אני אתייחס בכמה מישורים. אני חושב שיש פה שני מרכיבים מרכזיים, זה באמת קשור לאיתור ומניעה והטיפול לאחר מכן.

בהקשר לאיתור ומניעה חשוב כן לציין את הפעילויות שנעשות, אני מעריך, בין 15 ל-20 השנים האחרונות. נכון להיום אנחנו מקיימים הכשרות לפעילויות גם להורים, גם לצוותים, גם למסגרות דיור, גם למסגרות היומיות. דבר נוסף שכן כדאי לציין זה ההנחיות שדיי ברורות לכלל המסגרות מבחינת השמירה על כבוד האדם, שמירה על פרטיות, כאשר עוד פעם, אני לא חושב שזה נכון להכנס למקרה פרטני זה או אחר כי - - - באמת הסניף אני לא חושב - - -

אני לא מבקשת להכנס ל- - - אבל ברמה המערכתית, האם ההוראות שיוצאות מהמשרד הן ברורות בעניין של טיפול בנשים עם מוגבלויות ואנשים עם מוגבלויות במסגרות ששייכות למשרד כמו כל העניין של כוח עזר ואיך בדיוק מתייחסים לזה.

כל הנושא למשל של אנשים עם קשיי ניידות וקשיים בטיפול עצמי יש הנחיות ברורות שאישה אמורה להתייחס ולטפל באישה וגבר בגבר. זה ברור. עכשיו לבוא ולהגיד כרגע שאין באף מסגרת, באף מקרה שזה קורה אחרת, לא, אבל בשביל זה יש פיקוח והפיקוח בהחלט בודק את הנושא הזה כמו שאר הנושאים. זה הנושא של שמירה על פרטיות, כבוד האדם ודברים מהסוג הזה. זה ברמת המסגרות המטפלות.

אני כן רוצה להתייחס לפעולות הנוספות. כל הנושא של מניעה, נכון להיום, ברוב מסגרות הדיור, למשל אנשים עם מוגבלות שכלית, שזו אוכלוסייה בחלקה מאוד מאוד חלשה, ישנם רפרנטים מיוחדים לנושא מיני חברתי. כלומר זה אנשים שהכשרנו אותם, שהמשרד הכשיר אותם בקורסים ופעילויות כאלה ואחרות, שתפקידם לשמור על כל אותן ההנחיות וכל אותם המרכיבים של כבוד האדם, מניעה, איתור, טיפול מקומי, חיבור בין כלל הגורמים המטפלים בקהילה ובמשרד. זה דבר נוסף שצריך לציין.

אנחנו מתייחסים לנושא של פרטיות כנושא בין המרכזיים בבניית תכנית אישית של אדם שהוא במסגרות דיור בקהילה. יותר מזה, צריך כן לציין לגבי המרכז יום לגבי איך הדרך - - -

האם קיבלתם תלונות בעבר על מוסדות שעברו על הכללים האלה של פרטיות, כבוד האדם, במיוחד בהקשר שאנחנו מדברים עליהם. כלומר, אם מישהי עוברת תקיפה מינית במוסד ששייך למשרד הרווחה, מה הכתובת שלה חוץ מכתובת המשטרה.

קודם כל, התשובה היא כן. אנחנו חיים בחברה אנושית ולצערי התופעות - - -

אפשר לקבל איזשהו היקף של התלונות האלה?

אני אסביר איך המערכת עובדת ואז אולי יהיה יותר קל כן לבקש נתונים. כל פנייה לגבי - - -

זה לא היה קשה לי לבקש את הנתונים.

קודם כל, אין שום בעיה אנחנו נוכל להעביר נתונים.

אולי יש קושי לתת את הנתונים אבל לבקש לא.

אני רוצה להסביר איך המערכת עובדת אולי בכל זאת. כל פנייה, כל מקרה חריג, בתחום מיני או בתחום אחר אמור להיות מדווח ומתועד במערכת. מקרים שיש חשד לפגיעה בחסר ישע מדווחים לפקידי סעד, לעו"סים לחוק. זאת אומרת לעובדים סוציאליים לחוק ה- - - אם זה במסגרת מוגבלות שכלית או מסגרת של אנשים עם מוגבלות פיזית אז עו"ס לחוק - - - כל המקרים האלה מדווחים לעו"סים לחוק או למשטרה. כאשר עו"ס לחוק מפעיל שיקול דעת ובודק את הפנייה ואז מחליט מה להעביר למשטרה ומה הלאה. כלומר, יש בהחלט התייחסות- - -

כאשר רוצים לדווח, האם המידע איפה לדווח ולמי לדווח הוא מונגש? ידוע למי צריך לדווח?

המידה והנהלים מועברים לכלל המסגרות - - -

לא, אני לא מדברת על המסגרת. אני מדברת על החוסים במסגרת, על הנשים או הגברים כדי לקבל טיפול, האם יש איזשהו פרסום למי צריך לפנות בעניין הזה? יש כתובת בתוך המוסד?

הכתובת היא בתוך המוסד, כמו שאמרת, במסגרות גדולות יותר או יותר מוסדיות יש רפרנטים לתחום החברתי והתפקיד שלהם, בין היתר, זה לוודא באמת עמידה בכללים ובנהלים ובקוד האתי שיש. במסגרות הקטנות יותר המנהל הוא הכתובת מבחינת החוסה, מבחינת האדם, לקבל שירות לכל דבר. המנהל יודע ומונחה שהוא מחוייב להעביר דיווח במידה והוא מקבל דיווח מסוג כזה, הוא מחוייב להעביר דיווח לעו"ס לחוק או למשטרה. זאת ההנחיה המאוד ברורה של המשרד.

כפי שציין, בצדק, האם ישנם מקרים שמנהל, למרות הידיעה הברורה שהוא חייב להעביר, עושה את זה או לא עושה את זה, אנחנו מעריכים שרובם המכריע של המנהלים הם אנשים ישרים שעושים את זה, ולכן הפיקוח קיים ואמור לאכוף את העניין הזה.

אתה יודע שהרבה פעמים, לצערי הרב, מנהלי מסגרות יש להם אינטרס לטייח דברים כי זה קורה במשמרת שלהם, כי זה קורה במוסד שהם מנהלים, כי זה קורה כי הם חילקו את המשמרות והם יודעים שדברים כאלה עלולים לקרות.

ולכן הפיקוח של המשרד בין היתר תפקידו זה גם לעשות סיורים בתוך המסגרות ולהפגש עם האנשים. אני רוצה להסביר, תמיד אפשר לעשות יותר ואני מעריך שאנחנו באמת רוצים לעשות יותר. אנחנו מנסים לעשות כרגע בערוצים השונים את מה שנכון לעשות, כולל המניעה וכולל את - - -

אז אחרי שהבנו, מה הנתונים?

אין לי כרגע נתונים בשליפה. אם הוועדה מבקשת כמובן נוכל לבדוק ו- - -

אני מאוד מופתעת. אתם מוזמנים לדיון שהוא קשור לתקיפה מינית על נשים עם מוגבלויות. הנתונים נמצאים אצלכם במשרד. לא מתכוננים לישיבה, לא מגיעים עם הנתונים, למה?

אני רוצה להסביר. הנתונים הם מספרים בודדים. מבחינת התלונות שמגיעות אלינו, אנחנו בדקנו, אנחנו לא מדברים על היקף מאוד מאוד רחב של תלונות שמגיעות להטרדה או פגיעה בתחום מיני, אני רוצה לציין את זה. בדקנו את הנושא הזה - - - לכן אם באמת הוועדה מבקשת אנחנו נעשה בדיקה מעמיקה נוספת ובדיקה מחדש של הנתונים עוד פעם. נצא בקריאה. בפועל, נכון להיום המקרים הם מאוד מאוד בודדים. ישנם מקרים שהם באמת סביב - - -

אז עכשיו אני מבינה למה היה קשה לבקש את הנתונים. אני מתפלאה שאתם לא הכנתם את הנתונים האלה. הציפייה היא כאשר מוזמן משרד ממשלתי לדיון שהכותרת שלו מאוד ברורה, מאוד ישירה, זה לא שאני מדברת על תופעה אני לא יודעת מה או נשים עם מוגבלויות ואתם לא תדעו איזה סוג של נתונים היושבת ראש הולכת לבקש. הדברים מאוד ברורים - נשים עם מוגבלויות שעברו תקיפה מינית. אתם הסברתם, אתה ראית שהמרכז שעכשיו נתנו להם, לאורך הדרך, הגיעו עם נתונים. כמה הועבר להם, כמה היו בתוכם עם תקיפה מינית. יש לי ציפייה שמשרד ממשלתי יגיע יותר מוכן לדיונים.

אני מקבל רק אני רוצה להסביר - - -

אני לא חושבת שיש הסבר לעניין שמגיעים בלי נתונים. אני מבקשת לקבל תוך שבוע לוועדה הזו את הנתונים על פגיעות מיניות מדווחים ממסגרות חוץ ביתיות של נשים עם מוגבלויות ומה נעשה עם התלונות האלה בשלוש השנים האחרונות במשרד כולל מה הוא מספר הביקורת היזומה או אם יש נוהל ברור בביקורת ובאכיפה היזומה שהמשרד עושה במסגרות האלה מבחינה זו.

רק לציין שכל המספרים של לאורך הדרך זה מספרים של משרד הרווחה. לאורך הדרך פועל כזרוע של משרד הרווחה עם עוד גוף אחד במדינת ישראל, עמותת שקל, ומספקים שירות מתוך משרד הרווחה. כל ההנחיות, כל התקצוב וכל המספרים של לאורך הדרך זה מספרים של משרד הרווחה. רק מה שאני מנסה להגיד שהמספרים של לאורך הדרך הם מספרים חלקיים ויש עוד אוכלוסייה. היה לי קל לבוא ולהגיד שהמספרים של לאורך הדרך אלה המספרים. אבל לא, אני אומר שישנם מספרים נוספים שהם על הגבול, ולכן שוב, לאורך הדרך פועל כזרוע של משרד הרווחה - - -

לא, אני חושבת שאנחנו מדברים על שתי סטטיסטיקות שונות. הסטטיסטיקות שמגיעות, המספרים שנתנו לאורך הדרך, נכון שהם קיבלו את המכרז מכם, הם מדברים על אלה שהגיעו לטיפול אצלם. ואני הבנתי שיש עוד גופים שקיבלו מכרז דומה. כלומר אמורה להיות לכם סטטיסטיקה נוספת. לא כל מי שמגיע לאורך הדרך עבר או עברה תקיפה מינית באחת ממוסדות הרווחה של מדינת ישראל. אני רוצה לדעת קודם כל כמה כאלה מטופלים בכלל הגופים כמו לאורך הדרך. בנוסף ובנפרד אני רוצה לדעת כמה תלונות דווחו ממוסדות של המדינה חוץ ביתיים של נשים שקיבלתם למשרד ומה נעשה איתם. עכשיו זה ברור? אוקיי תודה.

אני רוצה לשאול את נציג המשטרה, רב פקד ישראל לוי, בעניין החקירות, האם יש נוהל מיוחד לחקירות לנשים עם מוגבלויות בתלונות של תקיפה מינית, איך אתם מתנהגים במקרה כזה, מה בדיוק נעשה.

שלום רב. קודם כל לגבי נתונים, אין לנו נתונים של אנשים עם מוגבלויות. גם כשאני מסתכל על זה בצורה, אני חירש באוזן, ואז כשאני בא להגיש תלונה אני לא צריך שישאלו אותי אם יש לך עוד מוגבלות, לא נראה לי גם, ברמה האישית, אני אומר.

שמת לב שאני לא שאלתי על סטטיסטיקה במקרה הזה, שאלתי על נהלים.

אני מכין את עצמי כבר, בסדר. לגבי הטיפול, יש את הנוהל גם של הטיפול המשטרתי בקורבן עבירת מין ויש את הנוהל עצמו של הטיפול במשטרה גם לגבי חוק העדה אנשים עם מוגבלויות. ועוד הפעם אני מאוד מקפיד על זה, לא לומר אנשים בעלי מוגבלויות, אנשים עם מוגבלויות. לגבי העבירות מין אז באמת הנושא בכללי עולה גם בהשתלמות. אני בעצמי מעביר את ההרצאה של נוהל הטיפול בקורבן עבירות מין תוך דגש לחוקרים עצמם, אני נותן סיטואציות ואירועים שקורים בתוך המוסדות ויש לזה ייחודיות מסוימת, זירה למשל או הקורבן או הצוות הרפואי וגם בעצמי אני נותן הרצאות למערכת משרד הבריאות והרווחה לגבי שפה משותפת או תשאול נכון שזה מאוד מאוד חשוב במקרים האלה.

לגבי מוגבלויות עצמן יש לנו, אני יכול להגיד, שברמה גם האישית וגם המקצועית יש לי יום יום שיחות עם משרד הרווחה, גם עם אמנון אורגד, פקיד סעד ראשי, גם עם מיכל ברייטמן ורונית מחקירות מיוחדות, גם עם איריס, כל השולחן פה וכולם שותפים בתהליך הזה. אז אני דיי מאחד את שני הנושאים ביחד שמשתלבים יום יום. וההיפך, אני חושב שדווקא, אם חס וחלילה וקורה מצב שיש אישה מוגבלת שנפגעת אז אתה רואה פעילות רב ארגונית שכולם קמים, גם הרווחה, גם חקירות מיוחדות אם זה בעיות שכליות, וכולם נוגעים בזה. זה לא, כמו שאני אומר, יש קורבן וכולם סביבה וככה צריך להיות לדעתי. זהו.

זה יותר פרקטיקה מאשר נהלים של עניין?

יש נוהל של מוגבלויות, יש נוהל של עבירות מין, צריך לשלב את שניהם ביחד. יש למשל קורבן עבירת מין עם פיגור שכלי או למשל דיווחים שמגיעים מהוסטלים. אני מקבל טלפון מאמנון, גם ברמת השטח, יש את - - - מול התקיפה המחוזית ברמת המוגבלויות, דיברתי - - -

אבל שמעת את הטענות שהיו.

שמה?

אני אגיד עוד פעם. מהניסיון שלנו אנחנו רואים שהרבה מקרים לא מגיעים לדין. אני יכולה לספר על מקרה קשה שזה לא - - -

זה, אני מצטערת להגיד, שנשים באופן כללי או עבירות מין באופן כללי לא מגיעות לדין. אנחנו דיברנו על זה לפני שבועיים בדיון שהתקיים. לא שאני מרגיעה אותך עם זה. לא מקובל עליי באופן כללי אבל אני מבינה מצד שני שאנחנו כנראה מדברים על רף פלילי מאוד מאוד גבוה שהפרקליטות, הנה את רואה, אני יודעת כבר לדקלם - - -

מה שקשה לי זה המקרים המאוד ברורים. הייתה לנו נערה שנאנסה אונס קבוצתי. מישהו שמע אותה, שלף אותה מתחת לנערים, שלושה נערים, החזיק בה שלא תברח, החזיק בשניים מהנערים, שכן בא והציל אותה מהם. עד היום היא הושמה במסגרת, 20 קילו עודף בגלל תרופות, רחוקה מהבית, יכול להיות שהיא הייתה צריכה לצאת מהבית כי אני לא חושבת שהייתה לה מוגנות והיא כן נערה שנכנסה למצבי סיכון.

הנערים האלה מסתובבים בעירם, לא נכנסו לקבוצה של נערים פוגעים מינית, לא קיבלו טיפול, והיא נפלה בחקירה כי את יודעת, גם כשהשכן בא ואמר לה, מה קורה פה, היא אמרה לו, אני רק רוצה ללכת הבייתה אמא מחכה לי. תשובות של נערה עם מוגבלות שכלית שלא יודעת להסביר בדיוק מה קרה בסיטואציה הזאת אבל רק חושבת על זה שהיא ממהרת הבייתה וכבר כמה שעות היא לא מגיעה ואמא אולי תדאג לה.

אנחנו תיכף נשמע אבל אני חושבת שמבחינת המשטרה אני חושבת שבאמת צריך, כנראה, לעשות את השילוב הזה בין שני הנהלים ולהוציא מזה את הנהלים המיוחדים לטיפול במקרים ספציפיים כמו של נשים עם מוגבלויות או נערות עם מוגבלות מסויימת - - -

לבנות נוהל ספציפי של - - - כי היופי בזה לקחת את הנוהל כמו שיש קורבן טיפול בעבירת מין ולשלב לו את החקירה, העדה של אדם עם מוגבלויות - - -

הפחד שלי שזה לא יכול להיות, ואני הקשבתי טוב למה שאמרת, הפחד שלי שאני לא מאמינה שזכרון ארגוני או זכרון של ניסיון אמור להיות סמוך רק על מה שאתה מעביר, ואני בטוחה שאתה עושה את זה.

אבל זה כולם, אני חושב שכולם פה בשולחן צריכים להכיר, טלפונים - - - באותה סירה, באותו אירוע, להרים - - - זו החשיבה שלי וזה היופי - - -

אבל זאת בדיוק הבעיה.

אני חושבת שבכל זאת מהניסיון שלי בתחום, ואתה יודע את זה, אם לא מפתחים גם את המידע שנצבר מתוך ההתנסות ומעבירים אותו הלאה באופן מסודר ואם לא עושים נהלים ברורים פה נופלים בטעויות בדרך. כי כל אחד צריך ללמוד את התהליך מהתחלה. אבל ככל שמעגנים את הניסיון ואת שיתוף הפעולה ואת השילוב בין שני הנהלים בצורה מסודרת ומעבירים את זה הלאה בצורה מסודרת אז ממעיטים מהאפשרות בליפול בין הכסאות ולטעות. על זה אני מדברת ואני חושבת, כן, צריך לחשוב איך לעשות משהו יותר מיוחד במקרים האלה של תקיפה מינית לנשים או נערות עם מוגבלויות.

ראשית כל אני באמת ככה קרועה מסיפורים והעדויות האישית, זה באמת סיפורים כואבים ותודה על השיתוף וברור לי שזה לא קל לחשוף כאן איתנו ועם כולנו.

העדויות, וככה בהמשך לדבריה של אוסנת, באמת מעידות על הסטיגמות של החברה כלפי אנשים עם מוגבלות. גם התפיסות של הא-מיניות של הנשים, גם התפיסות שהנשים עם מוגבלות לא יתלוננו בסופו של דבר ואנחנו באמת רואים את זה במיעוט תלונות, בתת דיווח מה שנקרא.

אני רוצה להתייחס לנושא של הנתונים שהתייחסת אליו ובהמשך לדבריו של ישראל מהמשטרה, בעצם יש מספר גופים שעוסקים בנושא. יש את חקירה והעדה, יש את הפרקליטות, יש את המשטרה, יש את משרד הרווחה ואין לנו מסד נתונים אחיד שמאפשר באמת לראות תיעוד של מספר הפונים בכל התהליך עד להגשת כתב אישום בסופו של דבר. כמה באמת נדחו על שהעדות לא הייתה מספיק ברורה או שאי אפשר באמת להוציא מזה משהו לכדי כתב אישום. וכשאין לנו מסד נתונים אחיד ושלם אנחנו לא יכולים לזהות איפה הכשל ומה צריך לתקן בו.

בעיה נוספת שקיימת היא שלא תמיד מזהים את האדם כאדם עם מוגבלות, כלומר, כשהוא בא להתלונן. לא תמיד יודעים לומר, אה זה אדם עם מוגבלות אז פה אני צריך לחקור אותו בדרך אחרת כמו שהחוק מאפשר לי. ואז אנחנו מפספסים עדויות ואז אנחנו מפספסים את החקירה המונגשת. אנחנו במשרד המשפטים על הזרועות השונות שלו - - -

זהו, רציתי לשאול, אם אתם כבר מזהים את הבעיות, מה עושים?

אנחנו מפתחים עכשיו תכנית להכשרה ביחד עם הפרקליטות, ביחד עם הסנגוריה - - - אני לא דיברתי כרגע על הפורום, יש את הפורום, נכון ישראל ירחיב עליו כי הוא בפורום. אבל אנחנו מדברים על תכנית הכשרה באמת לזהות מתי האדם הוא אדם עם מוגבלות בכדי לתת לו את השירות המתאים, את החקירה הנכונה, את הגביית עדות הנכונה עד הרישום.

את מדברת על הפרקליטות והסנגוריה?

אני מדברת לאורך כל הדרך.

גם מהמשטרה?

כן.

אנחנו בפורום עם הפרקליטות גם כן.

בסדר, רק רציתי להיות בטוחה. כלומר, זה לא היה בשמיים מה שביקשתי, הניסיון בלחבר.

יש דיון. הפרקליטות צריכה לומר, היא מריצה את הפורום עצמו.

אני רק רוצה לומר עוד שני דברים. זה הטיפול הנכון באמת לתת שירות ייעודי לאנשים עם מוגבלות ומתי הנקודות זיהוי ואיך מטפלים ואני ממש צריכה באמת על השירות המקצועי שאני שומעת שאתם נותנים. יחד עם זאת, גם השירות הניתן לכלל הציבור צריך להיות זמין לאנשים עם מוגבלות ולא רק שירותים ייעודיים לאנשים עם מוגבלות. כלומר, אדם עם מוגבלות שחווה תקיפה מינית יכול להיות זכאי לפנות לכל שירות שניתן לכלל האנשים ובאותו שירות לקבל שירות נגיש.

אני אבקש מעורכת הדין עירית שביב שני בנציבות שתרחיב על הנושא של הנגישות.

בעצם חשוב להדגיש שלפי החוק כל מקום שנותן שירות לכלל הציבור הוא צריך להיות נגיש. גם אם זה משרד הרווחה אבל גם אם זה מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, הוא גם צריך להיות נגיש לאנשים עם מוגבלות פיזית, נפשית, שכלית ואוטיזם בהתאם - - - בעצם כל שירות שניתן הוא צריך להיות נגיש.

אנחנו גם מבקרים במסגרות לאנשים עם מוגבלות וגם בבתי חולים פסיכיאטריים ואנחנו רואים נשים או לא רק נשים, אנשים שחוו תקיפה מינית שנמצאים בבתי חולים פסיכיאטריים כאשר חסרים מענים בקהילה ונמצאים שם בשל העדר מענים. אז זו נקודה נוספת שצריך לחשוב עליה, לאנשים עם מוגבלות נפשית יש חוסר מענים בקהילה ולא רק - - -

כשאת אומרת חסר מענים בקהילה, למה את מסיקה את זה? יש לך איזה קריטריונים שקבעתם בדיקות או לתחושתך?

לא, כשאנחנו רואים אנשים שנמצאים באשפוז והיו יכולים להיות בקהילה לו היה השירות ניתן בקהילה ולא היו צריכים אשפוז רק בשל - - -

את נציגת משרד ממשלתי.

נכון.

מה את עושה עם המסקנה הזו?

אני פועלת מול הגוף הממשלתי שאחראי על התחום.

מי זה הגוף הממשלתי?

במקרה הזה זה משרד הבריאות.

איפה הוא כאן?

כן, הן נמצאות.

שיתן לנו תשובה בעניין הזה אולי.

קודם כל אותם אנשים שמאושפזים במחלקות פסיכיאטריות והם גם עם מוגבלות, הם מתמודדים עם מוגבלות נפשית וגם נפגעי תקיפה מינית, זה לאו דווקא נכון להגיד שכשיוצאים מכתלי בתי החולים הם אוטומטים צריכים ללכת לשירותים בבריאות הנפש. כלומר, יכול להיות שמערכת השירותים ששייכים לרווחה או להשתמש בשירותי קופות החולים עכשיו במסגרת הרפורמה. לפעמים התיוג והשירותים הייעודיים גורמים לאדם קצת לשים אותו תחת זכוכית מגדלת וזה יוצר סטיגמות ודעות קדומות וכדומה.

יחד עם זאת אנחנו כן מודעים לכך - - -

עדי, תקשיבי, את נציגת משרד הבריאות ודיברה לפנייך נציגת משרד המשפטים. יושב פה ציבור של אזרחים. אנחנו בוועדה אמורים להבין מה המסקנה הממשלתית. קודם כל תבררו ביניכם מה עדיף. האם עדיף שירות בקהילה או עדיף שירות במוסדות. לאחר מכן השלב הבא שנשאל אתכם, אם עדיף שירות בקהילה למה אין מספיק גורמים בקהילה. ואז תגידו, תקציב או משהו אחר ואז נשאל את משרד האוצר.

כי אחרת, אם אתן, שתיכן, חלוקות בהחלטה המקצועית שאנחנו לא יכולים להיות אלה שבוררים במקומכם את ההחלטה המקצועית, אלא אם נחליט להביא אנשי מקצוע חיצוניים כדי להתמודד. אתן חייבות לבוא קודם כל עם הסכמה מקצועית. אחרי שתהיה ביניכן הסכמה מקצועית נשאל אתכן מה התרגום שלה, כמה תקנים זה שווה, כמה כסף זה שווה, איפה זה תקוע וננסה לסייע. כי אנחנו לא הכותל. נכון שהוועדות בהרבה מקרים משמשות כותל שאנשים באים פה - - -

במיוחד הוועדה הזאת.

הוועדה הזו הרבה אבל גם הוועדה הזו עושה דברים מעשיים ואנחנו רוצים גם לנסות לקדם דברים. אז אם תוכלו לברר ביניכן את הסוגייה המקצועית הזאת אני מאוד אשמח.

האמת שאנחנו מאוד מסונכרנים דווקא בינינו - -

זה לא נשמע ככה, זה לא נשמע ככה אני מצטער.

- - כן חשוב לי לציין שאנחנו כן התחלנו לפתח שירותים ייעודיים בקהילה לנפגעות תקיפת נוער ומינית. כיום זה נמצא בוועדת מכרזים, השירות הייעודי.

שמה זה אומר?

כרגע זה בדיונים סביב סוגי התקציבים.

שמה זה אומר? מי אמור להכריע, זה בתוך המשרד, מחוץ למשרד?

בתוך המשרד.

כשאת אומרת מסגרות ייעודיות בקהילה למה בדיוק את מתכוונת, איזה מסגרות, מה השירותים, מה טיב השירות הזה?

זה שירותים במסגרת שירותי סל שיקום, חוק שיקום נכי נפש לקהילה, שהם נותנים מענה לדיור, לאנשים שמתמודדים עם מוגבלות נפשית ומעוניינים לגור באופן עצמאי. אז השירותים האלה למעשה הורחבו לשירותים שהם גם ייעודיים לנפגעות תקיפת טראומה מינית שזה ליווי וטיפול יותר אדפטיבי במקביל חיבור גם למסגרות שמופיעות - - - בטראומה מינית ברווחה. כלומר, אנחנו חייבים את המשולש הזה, אנחנו חייבים שהטיפול בבנות האלה ייעשה במשותף גם עם - - -

יש מסגרת שפועלת כבר?

כן, יש לנו מסגרת, היא מאוד מאוד קטנה, היא פועלת בצורה מאוד מצומצמת.

לכמה מסגרות אתם מייעדים? מה הצעת התקציב שהגשתם לשר שלכם, למדינה.

באיזה סדר גודל המסגרת הקיימת נותנת טיפול? בסדר, קטנה, ארבע מטופלות, שבע, מה בדיוק.

המסגרת הזאת בשנת 2012 נפתחה בענבלים, לא בצורה- - - היא נפתחה בגלל בקשה מהשטח ואנחנו שמענו את הקולות של - - - ומנסים להרחיב אותה.

אבל מה, לא ענית לי, מה ההיקף שלה.

מצומצם מאוד, כמה עשרות בודדות, לא יודעת כמה - - -

בשנה?

אין לי את הנתונים המדוייקים, אני יכולה להעביר את זה לוועדה - - -

אז נא להעביר אלינו את הנתונים והסבר מה בדיוק עושה המסגרת הזו, איזה סוג של טיפול ומענים היא נותנת ואני הייתי רוצה גם כן לשמוע על המענים האחרים שאתם מפתחים. את בהתחלה אמרת שזה בשלבי מכרז, אחר כך הבנתי שיש בעיה בתקציב. אני מבינה שלא מוצאים מכרזים אם עוד לא ידוע התקציב. אז באיזה שלב אתם נמצאים?

גידי ממשרד הבריאות מהמחלקה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ופגיעה מינית. עדי דיברה על המענים של סל שיקום של בריאות הנפש שזה בעצם המסגרות הישירות שמשרד הבריאות מפעיל או שהן תחתיו. שאר המסגרות הן במסגרת משרד הרווחה. אני כן אגיד שמשרד הבריאות, אני אתייחס לנושא הכללי של פגיעה באנשים עם מוגבלויות - - -

רק אני רוצה להזכיר שבשבוע הבא אתם תהיו פה כדי להציג את הנוהל שבזמנו המליצה הוועדה לעשות ואתם נעניתם ואתם מפתחים את הנוהל. אני מקווה שבתוך הנוהל הזה יהיו גם איזשהם חלקים ששייכים לנשים עם מוגבלויות.

בהחלט יש. ד"ר זהר סער תהיה פה ביום שני, אני חושב, ותציג את הטיוטה של הנוהל. הוא בתהליכים מאוד מתקדמים של גיבוש וזו התייחסות מאוד ספציפית לטיפול באנשים בכלל בתוך מערכות הבריאות. יש נהלים שמתייחסים לאיך צריך להראות טיפול רפואי, שני אנשים בחדר, אבל זה נוהל שמחדד באופן ספציפי את הנושא של ההפרדה מינית גם אם היא לא בכוונה, שנעשית הרבה פעמים מחוסר מודעות וכו'.

בנתונים שאנחנו אוספים במערכת הבריאות סביב הנושא של פגיעות מיניות ואלימות במשפחה אין לנו פילוח נפרד של נשים עם מוגבלויות. אנחנו כן לוקחים את זה להתייחסות ולבדיקה.

אבל אני הבנתי שהיא העבירה אליך כדי שתענה על השאלות של איפה זה עומד מבחינת מסגרות בקהילה. איפה זה בדיוק עומד?

אז אני אומר, יש בעצם את אגף בריאות הנפש, תחתיו נמצא סל שיקום, אלא מסגרות שמתפתחות תחת נושא של פגיעות מיניות. יש כרגע באמת את המסגרת, כמו שידוע לי, מסגרת אחת בצפון ומתפתחות מסגרות והתמחויות בתוך המסגרות הקיימות לנושא של מיניות. אנחנו גם היינו שותפים בתכנית מסוף שהייתה, הייתה בין 2009 ל-2012 תכנית מסוף שהתעסקה באופן ספציפי בפגיעה ואלימות כלפי אנשים עם מוגבלויות שמשרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה היו שותפים.

יש תכנית נוספת שנעשית בימים אלה בשיתוף בין משרד הרווחה למשרד הבריאות סביב נושא של פגיעות מיניות בכלל עם אגף נוצ"ץ וגם במסגרתו מפתחים מענים משותפים. חשוב להבין, חלק מהמענים נמצאים במשרד הבריאות, רוב המענים לנפגעות תקיפה מינית נפגעים בתוך משרד הרווחה ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים לפתח את הדיאלוג.

זה ברור. אני מנסה, ואת האמת, בקושי רב, להבין מה בדיוק קיים במשרד הבריאות. זרקתם לי פתיון של מסגרות בקהילה ולא הצלחתי להבין מזה כלום. כמה מסגרות, איפה זה עומד, יש תקציב, אין תקציב, בלבלתם אותי לגמרי. אז בואי תעשי לי קצת סדר.

אני אעשה סדר. אני מרפאה בעיסוק ראשית וממונת שוויון ונגישות במשרד הבריאות. הנושא של שיקום נכי נפש בקהילה, רק של שיקום נכי נפש בקהילה, נמצא במשרד הבריאות במסגרת חוק שיקום נכי נפש בקהילה. במסגרת הזו יש סל שירותים שניתן לנפגעי נפש שיש להם אחוז מסויים של נכות. והשירותים הם דיור, תעסוקה, השכלה וכדומה. במסגרת סל השיקום, יש לו תקציב נפרד לסל השיקום, אנחנו מטפלים בשיקום של אנשים עם מוגבלות נפשית בלבד באופן ישיר במשרד הבריאות. כל יתר תהליכי השיקום לאנשים עם מוגבלויות אחרות נמצא במשרד הרווחה.

במסגרת סל השיקום עלתה לאחרונה, בשנים האחרונות- - - אנחנו בדרך כלל נענים לצרכים שעולים מן השטח. עלה צורך שמסגרות הדיור שיפתחו בקהילה לנשים או נערות שעברו תקיפה מינית תהיינה קצת שונות ממסגרות הדיור האחרות מכל מיני סיבות, ולכן היום הם יושבים ביחידת השיקום של אגף בריאות הנפש לחשוב מה הצרכים המיוחדים של אותן נשים, אם זה מסגרות כן משולבות, כן - - - בנות, אנחנו עובדים. המסגרות - - -

מה זה אומר?

מדברים על הוסטלים בקהילה - - -

מה זה אומר? קבעתם לעצמכם לוח זמנים, תכנית עבודה, מתי תסיימו?

אני אסביר. הדיונים מתקיימים והמסגרות במשרד הבריאות נפתחות לפי צרכים. ברגע שיש כמות של אנשים שעברו סל שיקום או נשים עם צרכים דומים נפתחת המסגרת. כך זה עובד. המסגרות הן - - - ככה עובד סל שיקום מאז שנת 2000, כך אומר החוק- - -

כן אבל איך מקצועית זה יכול לעבור? מה את מעבירה משאית מצד לצד. הרי נניח שעכשיו יש צרכים פתאום בנצרת ומחר יש צרכים בדימונה. מה תעשי, עכשיו תתחילי לאתגר את אותם ארגונים - - -

המסגרות הן לא חייבות להיות כמות של אנשים, זה יכול להיות דרך דיור מוגן, זה יכול להיות דרך טיפול אינטנסיבי. אם האישה רוצה להמשיך לגור בביתה אז יש אפשרויות שונות - - -

רגע, אבל אין לכם ניתוח של ממוצעים, של ממוצעים לפי מספרים, ממוצעים - - -

של נשים עם תקיפה מינית? לא.

החברה היא חברה שאנחנו מקווים שתשתפר אבל סך הכל, לצערנו הרב, המספרים יישארו בממוצע באוכלוסייה וגם האיתורים יישארו. אם אתם יכולים לבנות איזה דגם של לפחות שלושה מרכזים שפועלים כל הזמן - - -

זה מה שנבנה עכשיו.

ייבנה?

זה נמצא כבר בוועדת מכרזים. זאת אומרת, זה דגם שכבר נמצא תחת - - -

של מודל אחד.

של מודל שאם הוא יתפוס הוא יתפתח.

אחד.

לא, זה מודל דיור שונה ממה שהיה עד היום. אנחנו מגיעים לוועדת מכרזים כאשר יש משהו שבונים אותו ש- - -

זהו, עכשיו הצלחנו להבין שמדובר על מבנה אחד או על מודל אחד שאתם עכשיו מפתחים, אחר כך תביאו לוועדת מכרזים?

לא, זה כבר נמצא בוועדת מכרזים.

כבר נמצא. כלומר, פיתחתם.

כן, כן.

אוקיי, יפה. מתי תסתיים הוועדה הזו?

זה אנחנו יכולים לבדוק לגבי תאריכים - - -

אתם לא יודעים?

זה לא צריך להיות הרבה זמן - - -

כמה עולה יחידה כזאת?

לא, אנחנו גם צריכים להבין שהאם אתם כוללים שם את הנשים עם פגיעה מינית שכבר מוגדרות כנפגעות נפש.

כן.

כלומר, הרבה מהנשים שלא מוגדרות ככה הן לא נכנסות לזה.

לא, זה כבר משרד הרווחה - - -

ואנחנו יודעות כמה קשה להגדיר את ההגדרה הזו.

אבל החוק מדבר רק על נשים שהן מוגדרות 40% נכות נפשית. המסגרות האחרות הן של הרווחה.

בסדר גמור.

שאלה אחרונה כי אני לצערי חייב ללכת. האם המודל הזה יש לכם כבר הערכת שווי?

אני יכולה לבדוק את הדברים האלה. אם זה ה- - - למכרז יש לו הערכת שווי אני אוכל לבדוק את זה.

ומתי אתם מתכוונים להוציא את המכרזים הבאים?

זה תשובות שאי אפשר לגלות - - -

אוקיי, אז אני אבקש אחר כך ממשרד הבריאות לקבל מידע. קודם כל אנחנו מדברות כל הזמן שעד עכשיו לא קיבלנו את המידע הבסיסי של מהו אחוז הנשים עם מוגבלויות במדינת ישראל או מה מספרן. אבל ממשרד הבריאות אני בטוח רוצה לדעת את הנשים המוגדרות עם נכות נפשית. כלומר, הטריטוריה שלכם או אלה שאתם צריכים לספק להן את השירותים ואת המידע הקשור במודל החדש הזה, מה זה המודל, מה ייחודי בו, מתי הלו"ז של הוצאתו לפועל.

אני רוצה רק להדגיש שמשרד הבריאות עוסק הרבה עכשיו בנושא של גזענות, הדרה ואפליה באופן כללי. יש לנו ועדה בראשותו של המשנה למנכ"ל ובתוך הוועדה הזו עוסקים גם בנושא של אלימות ושל אנשי צוות באופן כללי. לא הייתה התייחסות ספציפית לנושא של אלימות מינית אבל אנחנו עוסקים עם זה.

הנושא של מטפלים מהמין וזה זה נושא שעולה לדיון כל הזמן, לאו דווקא בהקשר של מיניות בכלל במערכת הבריאות זה נושא מאוד מורכב שאנחנו עוסקים בו. לא תמיד אפשר לאפשר מטפל מאותו מין לדרישת אדם בבית חולים במערכי חירום, זה נושא שנמצא על השולחן בדיון. במקביל יש את האגף למניעת אלימות בשירותי הבריאות שהם עוסקים בזה.

מאוד מוזר לי המשפט הזה שאי אפשר לספק כוח עזר או מטפל מאותו מין כאשר יש דרישה לכך. מטפל אני מבינה שזה גם כן רופאים ואחים ואחיות אבל בטוח בטוח בכל עזר אני חושבת שזה - - - אני הייתי רוצה באמת תשובה ברורה ממשרד הבריאות מה המדיניות בקטע הזה, האם יש הוראות ברורות ואיך אוכפים את זה.

עוד נושא שכדאי מאוד להתייחס אליו - אני בפגישות שעשיתי עם נשים נפגעות תקיפה מינית אנחנו בזמנו דיברנו על מסגרות אשפוז נפרדות והפרדה במסגרות אשפוז וטיפלנו באשפוז פסיכיאטרי וטיפלנו בזה בוועדה. אחד הדברים שהבנתי, שעדיין ההפרדה לא קיימת בשטח הציבורי בתוך המסגרות.

יש מחלקות מעורבות שנשים הן לא מגיעות לשם בשל הפגיעה המינית ועדיין הן עם רקע של פגיעה מינית והן נמצאות במחלקה מעורבת.

זה בדיוק. קודם כל המחלקות המעורבות איפה שיש. וגם כאשר יש הפרדה ונשים באות עם רקע של פגיעה מינית וטראומה מינית הן נמצאות בשטח הציבורי בתוך מחלקות האשפוז והן חשופות גם לעוד פגיעות על ידי מטופלים או מאושפזים אחרים. האם התקדמתם לאנשהו בעניין הזה?

אני אבדוק עם אגף בריאות נפש, אני לא יודעת.

אוקיי, אז נצטרך לקבל תשובות אחר כך ואני מבקשת תשובות כמה שיותר מהר.

גברת שולה אגמי, אני מבקשת התייחסות.

אני פשוט יושבת פה ומזועזעת קצת כי זה החזיר אותי לשנת 1990 כשהייתי אחראית על התעסוקה של כל המוגבלים והיו סיפורים מפה ועד להודעה חדשה. ציפיתי לשמוע פה גם נתונים של משהו, מה השתנה מאז להיום. אז כל אחד מעלה את הדברים שלו וזה לא נותן לי תמונת מצב מה קורה היום.

אבל אני חייבת פה לומר, דווקא ליושבת ראש הוועדה, אני פשוט מצדיעה לך על כך שאת כל פעם שמה דגש בכל מיני נושאים, במיוחד אם הם נושאים רגישים מאוד, כמו הנושא הזה שהוא מאוד מאוד רגיש אצלי ובכלל לכל אחד שיושב פה, ואני קצת לא מבינה איפה חברי הכנסת שהעלו את הנושא הזה איפה הם נמצאים. כי זה נורא נורא חשוב היה שישמעו את כל מה שקורה. לא להעלות נושא ולומר הנה אנחנו מעלים נושא.

אנחנו במרכז השלטון המקומי ברשויות המקומיות מעלים את הנושא הזה ביחד עם מרכזי הסיוע, שמים דגש מאוד מאוד חזק. אני רוצה להציע, בכל רשות יש לנו ממונה שמוציאה את זה גם בתלושי המשכורת, מי בדיוק, לאן פונים ואיך פונים. האם משרד הבריאות, משרד הרווחה יכול לעשות את הדבר הזה או שהוא עושה את זה, אין לי מושג, לא שמעתי, מוציא את זה לכל מוגבל או מוגבלת, מה קורה שקורה לה הדבר הזה בהטרדה או אלימות, לאן היא פונה.

כי יש פה את העמותה שעושה עבודה נהדרת אבל פה - - - לא יודעת, ככה שמעתי נתונים, שמעתי דברים. איפה אתם, האם אתם מוציאים מסמך כזה לכל מטופלת או מטופל שמטופל אצלכם במשרד הבריאות, משרד הרווחה, ביטוח לאומי. להוציא להם מסמך כמו שאנחנו מוציאים ברשויות המקומיות. אם יש לך אלימות או יש לך הטרדה מינית למי את פונה, טלפונים, כל הדברים האלה. אני חושבת שזה דבר מאוד מאוד חשוב וחוסך הרבה.

סליחה שאני מתפרצת. אנחנו לא נשים מוגבלות אנחנו נשים עם מוגבלות.

בסדר, אנחנו מתחילת הישיבה הדגשנו את זה, אם מישהו טעה אני בטוחה שזה לא - - - וטוב שהזכרת, אבל לא היה צריך להתפרץ.

זה פשוט מתוך כאב.

אוקיי. אני חושבת שהיא דווקא דיברה יפה בנושא למרות הטעות.

אני רוצה לתת לגברת - - -

יש פה שאלה, יועצת לקידום מעמד האישה במרכז השלטון המקומי, גם מטפלת במחלקה שלי שאני מנהלת אותה, גם על היועצות למעמד האישה וגם למניעת הטרדות מיניות ברשויות.

גברת ננה, בבקשה.

שלום לכולן, שלום לחברות הוועדה, שמי ננה בר, אני נמצאת כאן גם כנציגה של המרכז הישראלי ללימודי חירשות, אני גם חוקרת באקדמיה בנושא של נשים חירשות ואני גם אישה חירשת כמו שאפשר לראות. אני נמצאת כאן במספר כובעים. גם אני בעצמי עברתי הטרדה מינית, גם - - -

אני אבקש, זה לא נאמר מההתחלה, לא להכנס לזה כי היינו צריכים לכבות.

אני לא נכנסת לזה. לא צריך מעבר לזה, מעבר למילה תקיפה מינית אין צורך לפרט, זה חזק מספיק דיו. אז הגעתי לבית החולים, באותו בית החולים, בית החולים לא היה נגיש בשפת הסימנים. אתם יודעים גם אני עברתי תאונה, לא הייתה לי הנגשה לשפת הסימנים, הייתי צריכה לחכות 24 שעות כדי שיגיע מתורגמן או מתורגמנית. אני נחשפתי להרבה היבטים של סכנה. הייתי חשופה גם להטרדות ולדברים אחרים.

עכשיו אני חוקרת, ראיינתי 15 נשים, אני לא אציין את שמותיהן אני רק רוצה להעלות שלושה מקרים- - -

אני אבקש להכנס יותר לתמות ולא למקרים. כלומר, מה המסקנות העיקריות, התמות העיקריות שהוצאת מהראיונות האלה.

אני אעלה את התמות, אני לא מפרטת בכלל.

לא, זה לא עניין של פירוט, אנחנו גם מוגבלים בזמן, אני מבקשת.

אוקיי. אני מבינה. אז התמה היא שנשים חירשות סובלות ממספר היבטים מהמעגלים החופפים, מעגלים חופפים של דיכוי. ברגע שנולדת אישה חירשת יש את השלילה של שפת הסימנים. הנשים החירשות לא מוכרות גם במשרד הבריאות, הן לא מוכרות כנשים חירשות, הן נתפסות מהיבט של מדד שמיעתי כמה הן שומעות וזה בעצם הדרה של אנשים חירשים, שהן לא מוכרות כנשים שנולדו, הן נולדו עם מיעט תרבותי, דובר שפת סימנים. כי אישה בעצם ללא שפה היא חשופה.

אני לא הבנתי את העניין שלא מכירים במשרד הבריאות, מה בדיוק?

משרד הבריאות תופס את החירשות כמחלה שנשים, יש פה היבט פתולוגי, נשים חירשות לתפיסתם כבר נידונות מראש להדרה כפולה. גם ההיבט, גם באפליה מגדרית, יש פה מספר מעגלים חופפים של דיכוי. גם האדרה של שירות נגיש לנשים חירשות שהן בתהליך, אם זה פנייה למשטרה, אם זה אשפוז בבתי חולים. יש מגוון רב של דברים. זאת אומרת שזה טראומה על טראומה על טראומה שנסחבת. אין מדיניות סדורה שמותאמת בהיבטים האלה.

אין נגישות לנשים חירשות. נשים חירשות מודרות הן מבחינת החירשות שלהן. אני למשל חוקרת, אני בדקתי את ההיררכיה באקדמיה, גם פה יש קבלה של הנושא של אנשים חירשים אבל מחוץ לאקדמיה במקומות כמו משרדי הרווחה או משרדים אחרים אין יחד בהכרח מעמיק לנשים חירשות. כמובן שכולנו פה, זה עולה בוועדה, נשים עם מוגבלויות לא בהכרח נספרות.

תודה. גברת גלית ברמי, סגנית יו"ר אקי"ם ישראל, בבקשה גברתי.

שלום לכולם. קודם כל אני רוצה להביע הערכה והערצה לנשים שנחשפו כאן וסיפרו את הסיפור שלהן, זה לא מובן מאליו. הן נשים מאוד חזקות. אני מצירה על כך שלא נמצאת פה נציגות של משרד החינוך- - -

יש.

לא שמענו.

עוד לא דיברתם.

לא ביקשו מאתנו.

אוקיי, סליחה, אני שמחה. אני אקריא, זה ילך יותר מהר. כאמא אני אמא לילדה עם צרכים מיוחדים בת 20, יש לי עוד שני בנים בוגרים, היא מתגוררת במעון פניימתי, ילדה עם מוגבלות שכלית קשה, לא ורבלית, לא ניידת. אין הבנה בחברה הישראלית מה זאת מוגבלות שכלית. במיוחד ניתנת פרשנות מוטעית להתנהגותם החריגה של אישה או ילדה עם מוגבלות שכלית. כמו שאמרנו כאן, התפיסה הרווחת בחברה היא שהטרדה מינית או תקיפה מינית קשורה לצורך המיני של התוקף. אני יודעות שמדובר באלימות, בעניין של כוחנות ושליטה בקורבן. וכאן התפקיד שלנו לדאוג לשינוי תפיסתי.

אתן יכולות לתאר לעצמכן כמה קל להתחבר לאדם עם מוגבלות שכלית שהוא חף מציניות או מחשד בכוונות הזדוניות של התוקף. אני מעלה פה סוגייה של ההסעות. ההסעות בחינוך המיוחד לילדים עם מוגבלות שכלית קלה שהם חשופים ביותר לניצול מיני אינן כוללות ליווי ואנו שומעים על מקרים של תקיפות. אני מודאגת מאוד מעצם העובדה שלרוב אנו לא יודעות שאנשים עם מוגבלות שכלית הותקפו או נוצלו מינית.

במסגרת תפקידי אנחנו נדרשים לדון בין השאר בסוגיית התקנת מצלמות במקומות ציבוריים בדיור החוץ ביתי. ויותר מכך, עולה בשטח הדאגה ההורית ודרישה להתקין במרחבים הפרטיים כמו חדרי שינה ומקלחות מצלמות. בדיוק מהסיבה הנדונה כאן. ברור שזה לא פתרון כי זה פוגע בפרטיות של האנשים אבל חובה ליצור מנגנונים אחרים ששומרים על כבודם של האנשים.

אני שואלת כאן מה כבוד חברת הכנסת עאידה מתכוונת לקדם לטובת המוגנות של נשים, ילדות ואנשים בכלל עם מוגבלות שכלית בחברה, בקהילה ובדיור החוץ ביתי. חשוב לקדם פיקוח אינטנסיבי יותר ויותר פעילות מונעת. יותר תכניות הדרכה מינית לנערות ולנשים עם מוגבלות שכלית בכל המסגרות, בבתי החולים, בקופות החולים ולהתחיל זאת בבתי הספר. וכן, הנגשה קוגנטיבית של מידע על הזכויות שלהם וכמובן אין כאן עניין של העדפה בין הקהילה למוסדות, כולם צריכים להיות בעדיפות עליונה. תודה.

תודה רבה. אני מודה לך על השאלה מה אני מתכוונת לקדם. אני חייבת להגיד שאני לא הכי בקיאה בצרכים. אשמח לכל הצעה שנראית הצעה שמקדמת ומי שמכיר אותי מכיר שאם אני נרתמת לנושא אז אני עד הסוף נרתמת. אם יש לכם הצעות אני אשמח לקבל.

את ההתלבטות שבעניין מצלמות אני בעצמי עברתי אותה התלבטות גם כן כשהייתה הצעה למקומות סיעודיים והפתרון היה יותר בכיוון של לא לעשות את זה - - - תהיה זכות להורים לבקש לא להפעיל את המצלמות או לא להשתמש במצלמות. צריך לחשוב על זה. כלומר, יש גם את הפלישה לפרטיות אבל יש גם את המוגנות שצריך להשוות בשיקולים בין שני הדברים. אבל אם יהיו עוד הצעות שאפשר גם לקדם אני אשמח לקבל.

אבל אני רוצה לשמוע ממשרד החינוך, האם העניין של ה- - - יש לי הרגשה שלפעמים אתם מגיעים ונשארים שקטים שקטים שלא ישאלו אותך במשרדי הממשלה - - -

אני רוצה להגיד משהו, אנחנו בוועד העמותה של אקי"ם ישראל יש לנו נציגות של מסנגרים עצמיים, אנשים עם מוגבלות שכלית, וחד משמעית האנשים האלה שהם ורבליים, הם יודעים להתבטא, הם מתנגדים למצלמות גם במרחבים. מוגבלות שכלית קלה אנחנו יודעים שהם, בעיקרון האנשים שלנו, יש לנו הנהגות של מסנגרים עצמיים והם מודעים לזכויות שלהם אבל יש הרבה שאינם מודעות לזכויות והם קלים לפיתוי וקלים לניצול מיני.

כשזה מגיע למחוקקים הם אלה שצריכים לשקול לעשות את השיקול הנכון. אני לא אומרת שהמחוקקים תמיד עושים את השיקול הנכון אבל במקרה הזה ברור שהם צריכים לעשות את השיקול.

משרד החינוך, האם העניין של ליווי בהסעות לילדים עם מוגבלות שכלית זה אמיתי שאין ליווי ולמה והדבר השני אשמח לדעת האם יש תכניות מיוחדות למניעה ולהעלאת מודעות בנושא של תקיפות מיניות ואני לא מדברת - - - כמובן זה בלתי אפשרי לעשות העלאת מודעות בנושא תקיפות מיניות אם לא עושים גם כן על מיניות.

אז קודם כל אני אדבר על המדיניות של משרד החינוך ואני רוצה לעשות הפרדה בין מיניות לבין פגיעות מיניות. מבחינת פגיעות מיניות המדיניות היא מדיניות לכלל בתי הספר, כולל החינוך המיוחד. יש לנו שלושה חוזרי מנכ"ל בנושא, אחד של פגיעות של תלמידים בתלמידים במוסדות החינוך, אחד של חובת דיווח והשני של פגיעת עובד הוראה בתלמידים. יש שם נהלים מאוד מאוד ברורים של מה צריך לעשות. כמובן שבמקרים של בתי הספר של חינוך מיוחד או בתי ספר מסויימים אנחנו עובדים בצמוד עם האגף לחינוך מיוחד אצלנו במשרד. יושבת לידי יפעת גרשונוביץ שעוד מעט תדבר גם על התכניות הספצפיות הייחודיות בנושאים. בנוסף, חלק מהמדיניות שלנו היא גם ללמד את עובדי ההוראה לאתר ולזהות ילדים בסיכון להתעללות ולפגיעה. היועצות בדרך כלל הן אלה שעושות את זה. בחינוך המיוחד היריעה הרבה יותר רחבה, יש יותר אנשים שעושים את זה. יש לנו גם הרבה אנשים שעובדים עם התלמידים האלה כמו סייעות, אב בית, תראפיסטיות. היכולת שלנו לאתר בחינוך המיוחד היא הרבה יותר גבוהה גם בגלל מספר התלמידים הקטן בכיתה. זה לגבי פגיעות מיניות. אנחנו פועלים, כמובן, לפי חוזר מנכ"ל, ברגע שמתגלה פגיעה ואנחנו עובדים בשיתוף עם הרווחה ועם המשטרה.

לגבי חינוך למיניות - חינוך למיניות, כבוד היושבת ראש, את מאוד אוהבת את התכנית הזאת, אבל אין מה לעשות - - -

אל תגידי לי כישורי חיים.

יש לנו, אכן, כישורי חיים ותיכף יפעת תדבר על זה. אנחנו כן מכשירים צוותים, מכשירים יועצות חינוכיות עם דגש על חינוך מיוחד. השנה נפתח בבר אילן קורס התמחות ליועצות חינוכיות של שנתיים ששם אנחנו שמים דגש על מיניות בחינוך המיוחד. יפעת תיכף תדבר גם על פרקטיקה של איך זה קורה בשטח וזה מעבר לכישורי חיים, זה לא רק כישורי חיים.

אני הפסקתי להגיב לתכנית כישורי חיים, באמת.

אבל צריך להבין שזאת הפלטפורמה לשיח רגשי. השיח כמובן לא מתקיים רק בכישורי חיים. כי אם נגיד ילד מאונן בבית ספר, במסגרת החינוכית גם צריכה להיות איזשהי תגובה לצוות החינוכי. זאת אומרת, שאנחנו כן מכשירים את הצוותים החינוכיים של איך להתמודד ולהגיב למיניות שמתרחשת בבית ספר.

אני חושבת שאני לא מדברת עכשיו על מיניות, אני מדברת יותר על תקיפה מינית.

אז על תקיפה מינית, כמו שאמרתי, יש לנו מדיניות מאוד מאוד ברורה שהיא חלה גם על החינוך המיוחד, אירועים חריגים מגיעים אלינו - - -

כן אבל לפעמים ההכללה היא דווקא לא אומרת שזה מענה. כי במקרה הספציפי שאנחנו מדברים עליו צריך משהו מיוחד בדיוק כמו שאמרתי למשטרה שצריך נהלים מיוחדים במקרה הזה אז גם כן - - -

אז כמו שאמרתי, המקרים שמתגלים בחינוך המיוחד לא פטורים מחובת דיווח ולא פטורים מחובה אלינו, זאת אומרת חובת הוועצות אלינו - - -

לא, אבל האיתור הוא שונה - -

האיתור הוא שונה - - -

- - ולסמוך את ידינו על זה שמדווחים למורים זה לא - - -

קודם כל אנחנו פיתחנו יחד עם - - - ערכה מיוחדת של סימני איתור וזיהוי של תלמידים עם מוגבלויות וזאת הערכה שמלמדים אותה בבית הספר לחינוך מיוחד. אנחנו תמיד עושים התאמות. גם כשמקרה מגיע אלינו, לפתחנו, אנחנו תמיד מתייעצים עם האגף לחינוך מיוחד - - -

היית צריכה ללכת ישר לדבר על הערכה. כי זה מה שאני רוצה לשמוע. אני רוצה לשמוע לא על הכללי והמדיניות הכללית. המדיניות הכללית מדברים עליה כל הזמן וגם התכנית ההיא אבל מה אתם עושים באופן ספציפי. אבל על ליווים גם לא ענית.

צריך גם להבין שהמנעד של המוגבלויות הוא מאוד מאוד גדול - - -

אוקיי, אבל מה עם הליווים?

לגבי הליווים אנחנו כתבנו שאילתא אז "הליווי ניתן לתלמיד על פי לקותו, במידה ויש פנייה ייחודית לליווי המוגשת לוועדת הסעות מרכזית היא נידונה על סמך מסמכים של הגורם המטפל". זאת אומרת שיש ליווי, הליווי דרך אגב ניתן על ידי הרשות כמו שאני מבינה. המשרד מתקצב אותה.

המשרד מתקצב והרשות אחראית על הפעלה של הסעות ועל המינוי - - -

מדברת נועה, אני עורכת דין בעמותת אקי"ם ישראל. לגבי סוגיית הליווי מה שקורה שיש זכאות לכל ילד עם מוגבלות שכלית אבל לילדים עם מוגבלות שכלית קלה אין את הזכאות הזאת. רק אם הוא פונה לוועדת חריגים אז אולי יאשרו לו ליווי אבל לרוב מה שקורה זה שבעצם בהסעות של ילדים עם מוגבלות שכלית קלה שהם הילדים החשופים ביותר לניצול אין ליווי.

אני רוצה לתת שתי דקות. אני מבקשת שתי דקות כי אני רוצה לסכם. בבקשה.

אני מייצגת את האגף, אני אחראית על הנושא של חינוך למיניות בריאה בחינוך המיוחד. אנחנו באמת פועלים לבנות תכניות התערבות בשיתוף פעולה מלא עם שפ"י שקהל היעד של שפ"י הוא היועצות ושלנו הצוותים החינוכיים. כי הטענה שלנו, ואנחנו יודעים הלכה למעשה שמי שנמצא בחזית היום יומית ופוגש את ההתנהגויות של הילדים, החל מגיל הגן, אגב, ועד גיל 21 זה הצוותים החינוכיים.

כבר מספר שנים אנחנו מקיימים השתלמויות ארציות בנושא של חינוך למיניות בריאה, אנחנו מכשירים צוותים חינוכיים בחינוך המיוחד בנושא של הבנה והיכרות עם הנושא הזה תוך מתן כלים יישומיים להתמודדות בשטח. זה במקביל לזה שאנחנו בונים תכנית, אני יודעת שהבעת רגישות לתכנית של כישורי חיים, לנו יש את תכנית הכנה לחיים של האגף. אנחנו חוברים ביחד ובונים תכנית שממש בימים אלה אמורה לצאת לפועל תוך תכנית יישומית וממש כלים של עבודה ברמה של מערכי שיעור בכיתות. כמו שאמרתי, מגילאי הגן עד גילאי 21.

בנוסף אנחנו בונים מדיניות ארצית בנושא של חינוך למיניות בריאה כדי להגדיר את הדברים ואת התפקידים ואת האחריות של כל גורם מקצועי בתוך הבית ספר כולל חובת דיווח וכולל יכולת התמודדות של הצוותים. אנחנו מנהלים שיח פתוח וערכי עם הצוותים, עם ההורים. אנחנו מקיימים כל שנה יום עיון ארצי שעוסק בסוגייה שקשורה לחינוך למיניות בריאה בחינוך המיוחד והנושא הזה ממש הולך ותופס מעגלים נרחבים.

מעבר ליועצות יש לנו כבר מדריכות מחוזיות במספר מחוזות בארץ ויש לנו, מה שנקרא, מובילות תחום במתי"אות, שזה מרכזי תמיכה יישובי אזורי, שנותנות מענה לבתי ספר ולמסגרות החינוכיות שזה כולל, אגב, מסגרות כוללניות של בתי ספר לחינוך מיוחד, כיתות קטנות ובתי ספר רגילים וגם תלמידים דיפרנציאלים שיושבים משולבים בכיתות רגילות בבתי ספר רגילים. אז אני חושבת שהתהליך הוא הדרגתי אבל הוא תופס תאוצה ואנחנו מנכיחים אותו, שוב, בכל הרמות של הצוותים החינוכיים ואני מקווה שבאמת זה גם ישפיע על מה שאחר כך קורה בהמשך בתום לימודים במערכת החינוך.

אנחנו כאן כולנו סביב אנשים עם מוגבלות אבל החינוך, פעולת החינוך עצמה, צריכה להיות דווקא עם האנשים, גברים, לצורך העניין שהם לא עם מוגבלות. שם צריכה להיות עבודה חינוכית. זה דבר אחד שמאוד חשוב לי להגיד ודבר שני כלי חדש - - -

אני חייבת לסיים את הישיבה ואני מבקשת בעתיד כשתגיעו לכנסת תרשמו מהתחלה כדי שגם אני אוכל לתכנן את הזמן של הישיבה. כשאני יודעת שיש לי 20 נשים מדברות זה לא כמו לדעת שיש לי חמש נשים.

אני קודם כל מודה לכל אלה שהגיעו לדיון וטרחו והשמיעו את דעתם. אני חושבת שנגענו היום בנושא מאוד מאוד חשוב. אנחנו משמיעות פה, והשמעתן, את קולן של אלה שלפעמים קשה להן להשמיע את קולן. אני מאוד מודה לנשים שהגיעו ונתנו עדות, זה לא קל, אני יודעת את זה טוב מאוד וגם לא קל לשבת ולהקשיב לעדויות האלה, הוועדה הזאת עושה את זה תמיד, ואני אומרת לכן שזה לא קל.

אנחנו נפנה למשרדים השונים ונבקש את המידע שביקשתי תוך כדי הישיבה ואני אעקוב אחרי התשובות האלה וננסה לקדם את השירותים.

אני יודעת שכל הנושא של הבנה ויחס לצרכים של אנשים ונשים עם מוגבלויות הוא מתחיל לקבל תאוצה ויותר ויותר יש הבנה ומודעות לנושא. וגם שינוי תפיסות קיימות בחברה בנושא. יש לנו עדיין דרך ארוכה. עצם העובדה שהכנסת כל שנה, ביוזמת ח"כים, מקיימת דיונים בכלל הוועדות בנושא הזה וטורחת, והיום גם הכנסת תשיק את כל הנושא של הנגשת הבניין לאנשים ונשים עם מוגבלויות, זה רק מעיד עד כמה אנחנו מתחילים להבין שזה נושא שהוזנח שנים רבות.

אני חושבת שנכון, יש הרבה עשייה שצריכה להעשות בתחום של העלאת מודעות במיוחד לתקיפה מינית לנשים ונערות עם מוגבלויות ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הפעילות שנעשית במשרדים השונים.

תרשו לי להודות גם למתורגמנית של שפת הסימנים וגם למי שעסקה בתמלול לאורך כל הישיבה. אני מודה לכן על המאמץ. ואני מודה לכולכן ואני נועלת את הישיבה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:04.