ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-10-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 209

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום שלישי, י"ז בכסלו התשע"ח (05 בדצמבר 2017), שעה 10:00

התנדבות אנשים עם מוגבלויות

חברי הוועדה: מרדכי יוגב – מ"מ היו"ר

אברהם דיכטר – יו"ר הוועדה

אמיר אוחנה

איל בן ראובן

ענת ברקו

יעקב פרי

עמיר פרץ

אלעזר שטרן

נחמן שי

איציק שמולי

סא"ל יעל פישר ויינר - מפקדת לשכת הגיוס ברשת, מיט"ב, משרד הביטחון

ערן - משרד ראש הממשלה

אלי - משרד ראש הממשלה

שמרית - משרד ראש הממשלה

שילה - משרד ראש הממשלה

יעל - משרד ראש הממשלה

ישראל הבר - עו"ד, הלשכה המשפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

דותן סגל - מנהל אגף תעסוקה ופנאי, אקי"ם

נועה בן צבי - עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, סנגור ומיצי זכויות, אקי"ם

חן בונדורובסקי - עו"ס, תכנית "שווים במדים", אקי"ם

יעקב בראון - מתנדב עם מוגבלות שכלית, אקי"ם

אריאל בראון - אימא למתנדב, אקי"ם

נועם יומטוביאן - חייל עם מוגבלות שכלית, אקי"ם

מיקי יומטוביאן - אבא של חייל, אקי"ם

יובל וגנר - נשיא ומייסד עמותת נגישות ישראל

עליזה רוזנס - עמותת נגישות ישראל

גיא אקוקה - ממונה על פניות הציבור וטיפול בפרט, המרכז לעיוור בישראל

אפרת אהרוני
נויה שלו

–
-

מנהלת תכנית שיבולים
תנועת הצופים

איילת לוי נחום

שמואל לטקו

אהובה שרון, חבר תרגומים

התנדבות אנשים עם מוגבלויות

בוקר טוב. ברשות יושב ראש הוועדה, חברי חבר הכנסת אבי דיכטר, מנהל הוועדה לטקו, חברי הכנסת יעקב פרי, איל בן ראובן, אמיר אוחנה ואיציק שמולי וכל הנוכחים. אני שמח לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת הזו של ועדת חוץ וביטחון ביום מיוחד שנועד לחזק את השותפות של מתנדבים ומשרתים בעלי מוגבלויות שונות ואף על פי כן הם משרתים, אם בצה"ל ואם במערכות הביטחון הנוספות, בשב"כ ובמוסד. זה דבר גדול גם מצד הרוח והנכונות שלהם לשרת וגם מצד הגופים שגם מרוויחים מכל הכיוונים וגם כמובן צריכים לעשות השתדלות מיוחדת כדי שהדבר הזה יצא אל הפועל.

אני לא אאריך כי יש כאן רבים שרוצים לדבר. הישיבה היא פתוחה לפי סעיף 120(ב)(2) לתקנון הכנסת. כל מה שצריך לומר, משהו פרטני, לא לומר. אנחנו מיד נפתח את הישיבה ונתחיל בה. נשתדל לסווג את הזמנים.

הכרנו אתמול את סגן אלוף יעל. ניתן לך עשר דקות ואם תצטרכו עוד קצת, זה בסדר. אחרי כן לגופים הנוספים ניתן חמש דקות וכל האנשים שיש להם מה לומר, בבקשה תירשמו אצל אסף.

ברוכים הבאים.

שלום לכולם. אני מפקדת לשכת הגיוס ברשת במיט"ב, בעבר בקו"ם. לשכת הגיוס ברשת אמונה על הטיפול במערך המתנדבים. לפני כשנה הקמנו מדור שי, שי כמתנה ושי כשירות ייחודי לטובת הטיפול באוכלוסיות שאינן מחויבות בשירות. כחלק מאותה אוכלוסייה, זה מערך המתנדבים.

מי הוא אותו מתנדב. מתנדב הוא מועמד אשר קיבל פרופיל 21 ונמצא שאינו כשיר לשירות בהיבט רפואי. פרופיל 21 מסיבות שהוא נדרש למאפייני שירות אחרים ואז אנחנו בעצם מתחילים בתהליך של התנדבות.

לפני כשנתיים זיהינו שאנחנו כצה"ל מאוד רוצים לטפל באוכלוסייה אבל אנחנו לא מבינים מה הצורך של אותה אוכלוסייה. יצאנו לתהליך למידה. נפגשנו עם מועמדים מקרב האוכלוסיות השונות בעלי הצרכים הייחודיים, עם המשפחות, עם העמותות והתחלנו ברפורמה שכללה מספר תהליכים כאשר האחד הוא שעיצבנו את האוכלוסייה במאפייני גיוס דומים לחברים שלומדים אתם באותו שנתון גיל. מועמד בעל צרכים ייחודיים רוצה להתגייס באותו שנתון הגיוס של חבריו לכיתה, חבריו לשכונה, ולכן מהרגע שהתחלנו תהליך התנדבות, התחלנו לצמצם את זמני הטיפול בכל פנייה כזאת של תהליך התנדבות, התחלנו לייצב – זה אומר שכאשר מועמד סיים את התהליך שלו בלשכת הגיוס, הוא כבר ידע לאיזה יום גיוס הוא עתיד להגיע בהמשך, הגם שהוא עדיין אינו יודע לאן הוא עתיד להתגייס. משמע, אם היום מועמד שאינו בעל צרכים ייחודיים, בתום הצו הראשון מקבל עיתוי גיוס, זה אומר ביולי, בנובמבר או במרץ, גם אותו מתנדב יודע בנקודת זמן היום באיזה קבועי זמן הוא עתיד להתגייס. זאת הנקודה הראשונה. חוסר הידיעה, העמימות הזאת של מתי אני מתגייס, האם אני יכול להתגייס, לאן אני יכול ללכת.

הדבר השני. בעבר, מתוך כוונה ונכונות של צה"ל, פתחנו מוקד שירות שאמור היה לתת מענה לאוכלוסיית המתנדבים ולצערי לא נתן את המענה. בשיח באותה קבוצת מיקוד מצאו המתנדבים לומר לנו שהם מעדיפים להתקשר לאותו מוקד שירות שנותן שירות לכלל האוכלוסייה ולשמוע את אותם תפריטים, את אותו מידע שניתן לכולם. הטמענו את המוקד הזה בתוך מוקד כוכבית שירות שמשרת את כלל המועמדים לשירות הביטחון ומי ששומע את התפריט, בעצם יש תפריט שכאשר הוא לוחץ על הליכי גיוס, יש תפריט ייחודי לאותה אוכלוסיית מתנדבים ואז הוא בעצם נכנס למדדי בקרה ואכיפה כמו מדדי SLA שמקובלים בכל מוקד שירות אזרחי. כך אנחנו יודעים גם להאזין לשיחות ולשירות שניתן למועמדים, גם תוך כמה זמן ניתן המענה וגם יודעים להעביר את זה לגורם הנדרש.

מעבר לכך, יצרנו שיתופי פעולה נוספים עם עמותות וארגונים כדי להרחיב את היקף המתנדבים ושניתן להם באמת את השירות הנדרש. לדוגמה, בעלי לקויות ראייה. אם בעבר לא יכלו לבצע צו ראשון בלשכה, קודם כל הנגשנו לשכה אחת שזאת לשכת גיוס תל השומר, מתוך כוונה לצאת לרכש בהקשר של מה האמצעים הנדרשים בשביל שהם יוכלו לבצע את אותם צווים ולעשות את ההתאמות הנדרשות. אנחנו כרגע בתהליך הרחבה של זה ואנחנו כרגע בוחנים תחומים נוספים.

תרשי לי לשאול. מידע, מאין יש מידע או שחבר מביא חבר וזה רץ ברשת?

מועמד שמקבל פרופיל 21, הסדרנו גם כחלק מאותה רפורמה כך שברגע שהוא יוצא מהוועדה בה הוא קיבל פרופיל 21, מגיעה משקית ת"ש, לוקחת אותו למשרד בו היא יושבת והיא מסבירה לו את כל הזכויות, האם הוא רוצה עכשיו לפתוח בקשת התנדבות. אני חייבת לומר שחלק מבקשים באמת להגיע הביתה, להתייעץ עם ההורים ולהמשיך. גם את זה אנחנו מאפשרים. מקבלים עלון מידע. לפני כשנה השקנו אתר מתגייסים – שוחחנו עליו בחוץ – וגם באתר עצמו הכנסנו עמוד תוכן לשירות ייחודי בו אנחנו מעלים כל פעם תכנים באותן קבוצות המיקוד שאנחנו מקיימים שהן בעצם מכוונות את אותם מועמדים לאיזה בעיות מוגדרות כמתנדבים, מה המסמכים הרפואיים שנדרשים מתוך כוונה לצמצם את טווחי הטיפול. לאורך הזמן, אנחנו כל פעם גם עולים בדף פייסבוק של מיט"ב עם צ'ט און-ליין לאוכלוסייה של המתנדבים ואנחנו עונים על שאלות. כמו שאמרתי, כל פעם מרחיבים את מאגר המידע.

מעבר לזה, אנחנו מבינים שיש אוכלוסיות שלא פונות אלינו או באמת נזקקות לאותו מידע ואנחנו מעבירים לכן את המידע לאותם ארגונים שעובדים אתנו.

בשנה האחרונה התחלנו להשתתף באותם כנסים של העמותות ולהסביר על המסלול לצה"ל כי לכנסים האלה בדרך כלל מגיעים עם המשפחות וחלק לא מבוטל זה התהליך והשותפות של המשפחה בליווי לצבא.

אנחנו רואים שבחלוף השנה האחרונה התחלנו לעלות במספר המתגייסים בכל מחזור גיוס. כמו שאמרנו, שמנו לעצמנו יעד שמועמד יתגייס עם חבריו ולא שכשהוא בן עשרים והוא יתגייס לצבא, אז החברים שלו כבר משתחררים. זה עושה חוויה אחרת בתפיסת השירות.

מעבר לזה, אחד הדברים הנוספים שעלו, זה בעצם מנעד התפקידים בהם אנחנו משבצים את המועמדים. למי מכם שלא מכיר, לפני כשנתיים היה שיח תקשורתי ברשתות החברתיות וכל אחד היה כותב מי מכיר מישהו בחיל האוויר, מי מכיר מישהו במקום אחר כי אני רוצה לשרת שם. עצרנו את זה. אנחנו צה"ל אחד. יש יום שיבוץ היום שכל הסמכויות מגיעות לשמוע את המועמד, לשמוע מה הוא רוצה, הוא מסביר לנו. כמו שאלון העדפות שיש למועמד נורמטיבי שהוא אינו בעל צרכים ייחודיים שנפתח לו באתר, כאן אנחנו בעצם שואלים את אותם מועמדים מה אפיקי התפקידים שהם רוצים, האם זה תפקיד משרדי מול מחשב, האם זה תפקיד עם אנשים ולפי הדירוג שלהם אנחנו מאפשרים להם להגיע לראיונות שכולם מתקיימים במקום אחד ולא צריך עכשיו להתחיל לטייל בארץ, כפי שהיה בעבר וזה דבר שהוא לא טוב.

כמו שאמרתי, אנחנו רואים כרגע את הצמצום של זמני הטיפול בפניות. אם בעבר לא ידענו למדוד את זמני הטיפול, היום אנחנו יודעים. אנחנו יודעים לומר שבכל נקודת זמן כאלף מועמדים מטופלים בתהליך כזה או אחר של התנדבות, אם זה בלשכות הגיוס כדי לקבל את הפרופיל 25, אם זה לאחר מכן בשלבי השיבוץ למקצוע, כאשר כרגע אנחנו כבר עובדים על פיתוחים עתידיים כדי ליצור טיים ליין לאותו מועמד שיוכל להיכנס כמו חבריו לאתר המתגייסים ולראות בכל נקודת זמן היכן זה עומד.

את הזכרת כאן בחטף פרופיל 25. זה משהו ייחודי. האם אתם גם מתחילים לחדור למשהו יותר מאבחן? יש לקויות שמאפשרות דבר מסוים ויש לקויות שנותנות יתרון לדבר אחר. האם בתוך הפרופיל 25 אתם מסוגלים לתת דברים נוספים?

התשובה היא כן. פרופיל 25, כרגע מסווג את כל האוכלוסייה כדי שאנחנו נוכל לזהות במערכת. אפרופו, לא אמרתי בתחילת דבריי, עד לפני שנתיים המערכות בכלל לא היו מזהות את המועמד והכול התנהל במעקב ידני. העלינו את הכול למערכות והם מזוהים במערכת כפרופיל 25 כאשר אנחנו יודעים בתוך צה"ל מי מגולם בתוך פרופיל 25 כלקות כזו או לקות אחרת, אם זאת לקות ראייה, לקות שמיעה, שדורשת הגבלת שיבוץ ייחודית. זה שיח משותף בין מיט"ב, גורמי מקרפ"ר והכוונה להתאים את התפקיד ואת מאפייניו. האם הוא נדרש להיות בסביבת בית חולים עשרים דקות מכאן או להגיע עד מאה קילומטרים מביתו. לפני שנתיים התחלנו עם 85 תפקידים שיכלו להיות עבור האוכלוסייה והיום אנחנו עם למעלה מ-120 תפקידים.

יש בעניין הזה גם איזה מחקר רציף שהפעלתם כדי שיגיד לכם האם אכן התפקיד הולם וכי היכולות מאפשרות לבצע את המשימה?

עוד לא עשינו איזשהו מחקר. כמו שאמרתי קודם, התחלנו לקיים קבוצות מיקוד ומתוך קבוצות המיקוד אנחנו מזהים מה הרצונות של קהל היעד. אנחנו מקיימים עכשיו קבוצות מיקוד גם עם מפקדים בשטח ובודקים אל מול השרידות שלהם, לראות כמה באמת עברנו את תהליך ההתנדבות ואחר כך לא מסיימים את השירות כמו שצריך. בודקים האם זה בגלל מאפייני הסביבה, האם זה בגלל אותו תפקיד וזה משהו שאנחנו התחלנו במחצית השנה האחרונה. מבחינתנו אני חושבת שזה משהו שעלה מאוד למודעות. בשבוע הבא אנחנו מקיימים יום הוקרה, הדלקת נר ראשון במעמד הרמטכ"ל לכל החיילים המשרתים בצה"ל כמתנדבים. זאת פעם ראשונה שאנחנו כצבא עוצרים ועושים את זה.

כמה זמן אורך תהליך ההתנדבות?

בעבר לקח לנו מעל שנה. מאוד תלוי אם זה בערוץ הרפואי או בערוץ הנפשי והאם זאת מחלה שחלפה לפני כשנתיים-שלוש.

מה הממוצע היום?

בין ארבעה חודשים לקבל את הפרופיל.

מתי זה מתחיל? מתי את מתחילה לספור?

אני מתחילה לספור מהרגע שהוא התחיל את הצו הראשון.

ברוכים הבאים חברי הכנסת ענת ברקו ואלעזר שטרן. תשאירו מקום לשאלות. אנחנו ניתן לצה"ל, שב"כ ומוסד לדבר ואחרי כן נשרשר חברי כנסת והגופים שנמצאים כאן כי הזמן מאוד מאוד קצר. גם אני אעצור את עצמי ולא אשאל.

מה עוד יש לך לומר לסיום?

היד עוד נטויה. יש לנו עוד הרבה מה לעשות אבל אני חושבת שהשכלנו להבין שבשותפות עם קהל היעד שלנו, אנחנו כל פעם עושים התאמות.

אתם מתאימים גם תפקידים ספציפיים לחיילים?

כן. בהחלט. זה נאמר כאן.

באמת יפה מאוד. תודה. אני חושב שזאת התקדמות גדולה. גם אנחנו כוועדה זכינו לפני כשנה לראות בקריה במסגרת חיל המודיעין את הרווח שמרוויחים ממשהו ייחודי שלא נדבר עליו עכשיו.

אפשר לדבר. זה היה בתקשורת.

אני חושב שאפילו לכנסת יש מה ללמוד מצה"ל בעניין הזה. נעבור לשב"כ.

שלום. די הרבה שנים יש אצלנו עובדים עם מוגבלויות במצבים שונים אבל אני חושב שפריצת הדרך האמיתית אצלנו הגיעה בשנה האחרונה. בשנה האחרונה אנחנו הצבנו עובד ייעודי אצלנו במחלקת הגיוס שלנו שתפקידו לעסוק בנושא הזה, מתוך הבנה שאנחנו חלק אינטגרלי מהמדינה וזה חלק מהתרומה שלנו. במקומות מסוימים ראינו שלא רק שזה לא מפריע אלא זה בהחלט מועיל. כאשר אנחנו מגייסים היום, יש לנו מספר תכונות זהב שאנחנו מחויבים אליהן. אנחנו חייבים שאלה יתממשו וברגע שאלה מתממשות, באמת זה לא משנה מה מידת המוגבלות.

היום אנחנו פתוחים גם לתפקידי טכנולוגיה וגם לתפקידי מינהלה ואפילו לתפקידי ליבה. בשנה האחרונה – דברים שלא היינו חושבים עליהם בעבר – קלטנו עובד ליבה נכה קטוע רגליים מצוק איתן לתפקיד ליבתי דבר שבעבר בהחלט לא היה מתרחש. במקביל יצרנו קשר – בעקבות הזום אין הזה שעשינו – עם היועצת הראשית לתעסוקה באגף השיקום ויצרנו אתה איזשהו תהליך עבודה. חשבנו להתחיל עם נכי צה"ל אבל לאט לאט גם אנחנו לומדים את הנושא ורואים שבמקומות שיש חשש להגיע אלינו ושנושאים כמו פוסט טראומה יעלו, כאן אנחנו בהחלט לקחנו צעד אחורה בהמלצת אנשי המקצוע אבל בכל שאר האלמנטים אנחנו בהחלט מגייסים. זה קשר אחד שיש לנו היום.

יש לנו היום קשר, ואנחנו לקראת סיום תהליך, עם עמותת רואים רחוק. נוצר קשר עם תסמונת אספרגר ואנחנו לפני קליטה של מספר חיילים מהפרויקט הזה. חוץ מזה אנחנו בקשר גם עם עמותת אחים לחיים שגם היא מלווה את נכי צה"ל. היינו אתם בירידי תעסוקה בחשיפה לתפקידים אצלנו. כל הזמן אנחנו מנטרים את הניטורים. אנחנו בעצם עושים תהליך גיוס בסוף שהוא תהליך גיוס דומה לשל כולם. זאת אומרת, אנחנו מאמינים שהם חלק מהאוכלוסייה בתהליך הגיוס ולכן כבר השנה נקלטו.

יש לנו כרגע בסך הכול כ-15 אנשים שהם עם מוגבלויות תפקודיות משמעותיות אותם אנחנו מעסיקים. יש תחומים שזה יותר מורכב כמו עיוורון אבל אני חושב שברוב התחומים אנחנו בהחלט יודעים להעסיק אותם.

באופן טבעי הלכנו לנכי צה"ל אבל הבנו שזה יותר מורכב ואנחנו עכשיו מחפשים להתחבר לנפגעי תאונות דרכים. עוד לא מצאנו בדיוק את העמותה אבל מבחינת היעדים שלנו ששמנו ל-2018, זה להגיע גם לאוכלוסיות האלה. כיוון שמינינו איש מיוחד, כרגע אנחנו בשלב ארוך של חשיפה שלנו לטובת הגופים האלה. זאת הנחיה שירדה מלמעלה, מראש הארגון ובעצם כולם מכוונים לזה, כולל הדרכות של מנהלים ביחידות המבצעיות איך לעבוד עם זה. זה משהו שאני חושב שעובר שינוי משמעותי.

בשולי הדברים אני אומר שזה שינוי משמעותי שלנו להיפתח להרבה אוכלוסיות מגוונות אחרות שבעבר לא היו נכנסות בשערים והיום נכנסות הרבה אוכלוסיות מגוונות אחרות.

יפה מאוד.

ה-15 שנמצאים אצלכם, חלקם הם חיילים וחלקם עובדים?

לא. אלה עובדים. אני מדבר על עובדים. לא על חיילים.

תנאי שירות ממש. לא מתנדבים.

כן.

תודה רבה. מוסד.

אנחנו פועלים במלוא המרץ בנושא של שילוב אנשים עם מוגבלויות בעיקר מאז הנושא ירד כהנחיית ראש מוסד. בתחילת 2016 אנחנו נדרשים לדיווחים קבועים מראש המוסד בנושא הזה והמדיניות הזו הונחלה לדרכי עבודה.

חשוב להגיד שהכוונה או המטרה היא לגייס כרגע לכל תפקיד, לכל אגף ובכל תחום. בהנחה שהבן אדם נמצא מתאים, אם הוא מתאים, הוא יכול למלא את התפקיד.

לטובת העניין, מעבר לזה שיש ממונה על תעסוקה לאנשים עם מוגבלות, יש גם צוות שלם ייעודי שתומך את כל התהליך, בין אם תהליך הגיוס שאלי תכף יתייחס אליו ובין אם לאנשים שמשרתים כבר בארגון והמגבלה שלהם, או הם הגיעו אתה מראש או התפתחה במהלך השירות.

חשוב לדעת שהצוות הזה מורכב מהרבה מאוד דיסציפלינות וזה צוות שעובד קבוע כאשר מגיע בן אדם מועמד או עובד וצריך לטפל בו והוא מורכב, לבד מעובדי הגיוס שאלי ידבר עליהם, גם מעובדת סוציאלית שמתמחה בנכויות, פסיכולוג קליני, אנשי לוגיסטיקה שמטפלים בהתאמות, אנשי ביטחון שמטפלים בכל הנושא של החניות ושמירת החניות וכל מה שקשור בזה, נציג הדרכה שמטפל באפשור של השילוב באנשים עם מוגבלויות בכל הקורסים שלנו, ואנחנו נמצאים בקשר עם הרבה מאוד גורמים שמכווינים את הפעילות שלנו ואנחנו בקשר קבוע אתם פעמיים-שלוש בשבוע.

אני ראש מחלקת הגיוס.

אתם אלה שמפרסמים את המודעות בעיתונות?

אנחנו מפרסמים דרך העמותות. בחלק מהמקומות, כן. זה שם. אנחנו נמדדים אחת לשלושה חודשים על התפוקות, כמה אנחנו מכניסים לארגון, אצל ראש המוסד. במוסד יש עשרות רבות של אנשים בעלי מוגבלויות. חלקם אפילו לא יודעים לספור אותם כי קלטנו אותם ללא קשר לתהליכים שקורים כאן. אנחנו קולטים חיילים מתנדבים כאשר אנחנו מקבלים בין עשרה ל-15 חיילים מתנדבים. כמובן בתיאום עם צה"ל. מעבר לחיילים אנחנו קולטים את כל סוגי הנכויות מכיסאות גלגלים, חירשים, ולגבי כל מועמד אנחנו רואים את קורות החיים ומחפשים לו תפקיד בניגוד לתפקידים אחרים שמחפשים אנשים מועמדים לתפקיד. כאן אנחנו עושים תהליך הפוך. בכל שנה אנחנו קולטים קרוב לעשרה, מעבר לחיילים המתנדבים. זאת אומרת, אנחנו חוצים את הרף של העשרים. כל חייל מתנדב, בסוף השירות הצבאי ההתנדבותי שלו, אנחנו משאירים אותו או משתדלים להשאיר אותו כעובד סטודנט עד לתקן. יש פרויקט משותף עם צה"ל שהוזכר כאן ואנחנו לוקחים בו חלק. הראשונים עכשיו משתחררים מצה"ל ואנחנו משאירים אותם כעובדי מוסד.

פתחנו קשרים עם המון עמותות אתן אנחנו נפגשים במטרה לקבל קורות חיים שיעזרו לנו וילמדו אותנו איך לקלוט אותם. אנחנו עובדים מול מרכז התמיכה למעסיקים במשרד העבודה והרווחה.

אתם עובדים מול עמותות. האם לא יכול להיות שבמודעה הראשית שלכם או באתר הראשי יהיה: מוגבלים – אתר או משהו. קרי, האדם שלא בעמותה ידע.

אנחנו לקראת השקה של אתר חדש וזה אמור להיות שם. כרגע האתר שלנו בגלל תקציב הוא קצת מיושן אבל הוא אמור להיות בדיוק מה שאתה אומר. אנחנו מפרסמים דרך רבדים.

אולי נעשה לכם מגבית.

זה לא עניין של כסף.

חבר הכנסת נחמן שי, זמננו מוגבל.

הוא אמר שגם האתר מוגבל.

הוא אמר שהם הולכים לשיפור.

זה לא עניין של כסף. זה עניין של מכרזים וזה פשוט לוקח זמן.

אנחנו מפרסמים את זה ברבדים.

תודה רבה. יישר כוח לכם. מה מספר המוגבלים המועסקים?

עשרות רבות. אנחנו מעריכים קרוב למאה אבל אנחנו קולטים כל שנה קרוב לעשרים כולל חיילים.

הערה חשובה.

אנשים עם מוגבלות. אנחנו לא נכים ולא מוגבלים.

נכון. סליחה. יותר מזה, אני מוכרח לומר שאני חושב שכולנו מוגבלים ולכל אחד יש יתרון יחסי ואתה מוצא שמי שאולי במשהו פחות, הרבה מאוד יכולות אחרות שלו הן באופן מוגבר. ממש סליחה. לא התכוונו לפגוע.

אנחנו נעשה סבב של שרשור של שתי דקות, חבר כנסת ואחריו מי שאסף יאמר. לפי סדר ההגעה, חבר הכנסת יעקב פרי.

תודה אדוני היושב ראש. אדוני יושב ראש הוועדה, אורחות ואורחים. אני חושב שתפקידה של הוועדה בדיון החשוב הזה היום הוא לנסות ולקצר את הזמנים. לפי דעתי בעיית הבעיות בגיוס של אנשים, נשים וגברים, בעלי מוגבלויות היא הסחבת הארוכה והדרכים איך להתגבר עליה. יש לי הרבה מאוד הערכה צה"ל, לשב"כ, למוסד, אנחנו לא מזכירים כאן את המשטרה למרות שכבר בהערת פתיחה אני אומר שדווקא השירות הלאומי מקדים את הצבא בנושא הזה. לפחות לפי ראש השירות הלאומי עד לפני שלוש שנים היו 84 אנשים בעלי מוגבלויות והיום בשירות הלאומי משרתים 1,350.

הנתונים שלי מתבססים על כתבות בתקשורת ולא על עברי הביטחוני. על פי פרסום מינואר השנה, משהו כמו – אתם כמובן תוכלו לתקן אותי – אלפיים צעירות וצעירים בעלי מוגבלויות מבקשים מדי שנה להתנדב לשירות צה"ל בדרך כלל ומספר המתקבלים עומד על בין 550 ל-800-850. זה שלצבא יש תפקיד מכריע בגיוס של מתנדבים, זה לא רק על מנת להשביע את רצונם אלא על מנת לתרום גם להם אבל גם לאלה שמשרתים אתם. אנחנו תמיד שומעים שהחוויה שעוברים משרתים שאינם בעלי מוגבלות פיזית או נפשית היא הרבה יותר גדולה לפעמים מאשר המתנדב עצמו.

באותה כתבה גם צוין שצעירים עם מוגבלות נאלצים להמתין המון זמן, חודשים רבים, לפעמים אפילו שנים. נוצר פער אדיר בינם לבין צעירים אחרים שמתגייסים מטבע הדברים כאשר הם מקבלים את צו הגיוס או מועד הגיוס.

יש לי המון הערכה. אני יודע שכל היושבים כאן מול חברי הכנסת, יש להם רצון אדיר וכוונה טובה, אבל אני חושב שתפקידינו כאן ביום החשוב הזה הוא לנסות ולסייע לכם לקצר את הטווחים. אם אנחנו נקצר את הטווחים, הרבה יותר מתנדבים יוכלו להיקלט ואני חושב שזה גם יקל על הרבה מאוד בירוקרטיות שאתם מתעסקים אתן שנוגעות לכלל החבילה, אני אקרא לזה כך, שמתחייבת מגיוסו, מהתנדבותו של צעיר או צעירה שהם בעלי מוגבלות.

זה תפקידנו ובזה צריך לעסוק.

את קיצור הטווחים, אני מקבל. גם יעל שמעה את הדברים.

אני מנהל אגף תעסוקה ופנאי בעמותת אקי"ם ישראל. אני כאן כדי להציג את תכנית שווים במדים ובכלל את הרעיון של גיוס של אנשים. שמעתי את הרעיון של גיוס של אנשים עם מוגבלות פיזית ומוגבלות נפשית. אנחנו מייצגים אנשים עם מוגבלות שכלית, על אף שאנחנו עובדים עם אנשים עם מוגבלויות נוספות.

הרעיון של התכנית הוא לאפשר נגישות ובכך ייחודיות של התכנית הזאת, לא רק נגישות למה שאקי"ם עושה בדרך כלל, שזאת נגישות של זכויות חברתיות, של מיצוי זכויות וכולי, שזה באמת ליבת העשייה, אלא הנגשה של חובות של אנשים. כלומר, החובה לשרת בצבא הגנה לישראל, בצה"ל.

כחלק ממה שאנחנו עושים, אנחנו מנגישים את הנושא הזה ביחד עם משרד הרווחה. זה בעצם פרויקט של משרד הרווחה כאשר הרעיון הוא מעבר ליצירת עוד איזושהי אפשרות תעסוקה עם תום תקופת הלימודים בחינוך המיוחד, גם לייצר איזושהי תקופה שבה הציבור הרחב עובר דרך כור ההיתוך הזה שנקרא הצבא ויכול להיחשף לעוד אנשים נוספים. אנחנו מאמינים שהדבר הזה – מעבר למה שתשמעו עוד מעט מהמשתתפים עצמם, מהאנשים עצמם, מהחיילים שמקבלים תמיכה מהתכנית – הרעיון של התכנית היא באמת לעשות אולי מה שאנחנו לא מצליחים במערכת החינוך המיוחד, לעשות חינוך מוכלל. בעצם לעבוד עם עקרונות של הכללה ושל חינוך משותף.

למה אתה מתכוון הכללה?

הכללה במובן שהחברה כוללת, מכלילה, מכילה בתוכה גם אנשים עם מוגבלות שכלית במקומות הרגילים בהם כולנו עברנו את התהליכים של הישראליזציה. כלומר, "תעודת כשרות" דרך ישראלים ולהתקבל ולעבור הלאה. אחר כך במציאת עבודה ותעסוקה. יש לזה המון משמעות למי ששירת בצבא, למי שלא שירת בצבא, יש לזה זכויות נוספות, מענקי שחרור, אבל בעיקר הנושא של הדימוי העצמי של האנשים עצמם. הייתה כאן קודם שאלה לגבי מחקר, אז באמת המחקרים מראים שלא רק האנשים עצמם, שניים, שלושה, שישה אנשים בבסיס של כמה מאות אנשים ולפעמים אפילו יותר מזה, אלא מה קורה למפקדים, לחיילים, לכל מי שעובד ומשרת כתף אל כתף. המשמעות היא אדירה. כלומר, היום אנחנו מסתכלים על כ-130 אנשים שמשתתפים היום בתכנית.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאחד המשתתפים בו אתה תבחר כדי שיציג לנו את הדבר.

נמצאים אתנו כאן יעקב ונעם.

תן לאחד מהם ואני מקווה שניתן אחר כך גם לאחרים.

היי, אני יעקב. אני חושב שחייבים ללכת לצבא כי זה חשוב שנבוא כל יום. אני יודע שצריך שתהיה לו עבודה חשובה ומספקת. אני חושב שבצבא נעשית עבודה עם החברים ואני חושב שחייבים להיות שם.

איפה אתה משרת, בצבא?

אני בצבא בקריה בתל אביב.

כל הכבוד.

זה כיף לי מאוד. זה חשוב לי. אני חושב שהעבודה חשובה ואני רוצה שתהיה עבודה להרבה. אני רוצה לעשות משהו .

כל הכבוד. תודה רבה.

אפשר מחיאות כפיים?

אפשר. כן.

יעקב בראון:

תודה לך יעקב על המלים המרגשות שלך ולכל מי שנמצא כאן ותודה לכבוד יושבי הראש על הדיון החשוב הזה. סיפור קצרצר. אני גר ביודפת. פנה אלי עמרם, הוא היה בסיירת, הבת שלו שהיום בת עשר, לפני מספר שנים נקטעה ידה באסון נוראי. הוא פנה אלי כבר מזמן ואמר לי, איל, תגיד, איך עושים שכאשר הילדה תגיע בגיל גיוס, שלא תקבל שום פטור מיוחד אלא חיילת. אנחנו לא רוצים לא תואר מתנדב ולא שום תואר אלא רוצים שהיא תתגייס, תעבור את תהליך הגיוס עם בני הכיתה שלה. דרך זה אני מעביר את המסר.

דיבר קודם ידידי פרי על לוח הזמנים. אני מודה לצה"ל ולמוסד ולשב"כ ולכל מי שעוסק בתהליך הזה, זה עניין ערכי וחברתי מהמעלה העליונה, לנו כחברה, כחברה ישראלית בכלל. אבל אני חושב שמה שצריך כמגמה לאנשים הנפלאים האלה, לנסות ולהוריד מהתארים שהם מקבלים. כל מה שהם רוצים זה להגיע כמו חיילים. כמו שיש חייל שמגיע ומקבל פרופיל 35, 45, 50 על דבר כזה ואחר, הם מקבלים פרופיל, נאמר כאן קודם, 25 והם יודעים לאן הם מתגייסים. את אותו תהליך שעובר חייל, לשם צריך לשאוף. את אותו תהליך שעובר חייל, צריך לעבור האדם בעל המוגבלות. זה מאוד מאוד יעזור להם להיות חלק מבני כיתתם, מהחברה שלהם.

אני חושב שאם יש מסר ממני או מאתנו כאן, אני חושב שזה המסר העיקרי. כמובן לפתוח להם את השערים. חברה מתקדמת פותחת שערים לאנשים עם מוגבלויות וכאלה אנחנו, אני חושב.

תודה רבה. ישראל. תציג את עצמך.

הלשכה המשפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. השבוע חל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. אני רוצה קודם כל להודות לוועדה שהיא מחברת בין שני נושאים שהציבור לא בהכרח תופס אותם כקשורים, אנשים עם מוגבלות מצד אחד ושירותי הביטחון מצד שני.

אני רוצה לתת כמה נתונים – הנתונים האלה הם מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – ולומר שלפי החישוב שלנו יש בכל שנתון שמתגייסים משהו כמו שישה אחוזים אנשים עם מוגבלות. אם אתה מתייחס רק לאוכלוסייה היהודית ורק לאוכלוסיות אצלן הגיוס הוא לא נושא רגיש, אני מגיע למשהו 4,500 מתגייסים פוטנציאליים עם מוגבלות.

כל שנתון.

כל שנתון. שימו לב שזה כמובן שהשנתונים גדלים כך שגם המספר הזה הולך וגדל. יש לי כאן את הדוח הסטטיסטי השנתי שלנו ואני משאיר אותו לוועדה. אני מוכן לתת עותק למי שרוצה.

4,500, זה כולל את הפוטנציאל לשירות לאומי?

כן. זה כולל גם את השירות הלאומי. זה לא כולל אוכלוסיות שעד כמה שאני מבין לא מתגייסות.

המספר הולך וגדל כל שנתון.

כן. הנתונים הולכים וגדלים. המספר הזה הולך וגדל.

אני רוצה להציג חמש סיבות למה צה"ל ושירותי הביטחון צריכים לגייס אנשים עם מוגבלות. קודם כל, צה"ל צריך חיילים עם מוטיבציה ולאנשים עם מוגבלות יש מוטיבציה משתי סיבות. קודם כל, הם רוצים להיות כמו כולם. דבר שני, השירות הצבאי הוא הכנה מצוינת לעולם העבודה. יותר מזה, כאשר מעסיק שומע שאדם עם מוגבלות התגבר על המוגבלות והתגייס, זה נותן לו אפילו איזה שהן נקודות זכות נוספות על פני כל אחד אחר.

דבר שני, האתוס של צבא העם. אני לא צריך להרחיב את הדיבור על כך. אנשים עם מוגבלות הם היום משהו כמו חמישית מהאוכלוסייה בישראל ואם כולם צריכים להתגייס, גם הם צריכים להתגייס.

דבר שלישי, שילוב מחדש של נכי צה"ל. אם הצבא לומד להתמודד עם אנשים עם מוגבלות ולומד לקלוט אותם ולומד לשלב אותם, וזה כולל נגישות של מחנות הצבא העורפיות, שאני לא יודע עד כמה המחנות האלה כשהם נבנו היו נגישים לאנשים עם מוגבלות, ולכן זה חלק מהעניין. אני לא צריך להרחיב את הדיבור על החוב המוסרי של המערכת ושל החברה כולה לנכי צה"ל.

דבר רביעי, חלק מהמאבק של הצבא בהשתמטות. אפשר לומר שברגע שאנשים עם המוגבלויות הקשות ביותר מתגייסים, אז אין מי שלא יכול לשרת וזה מסר חשוב שהצבא יכול למסור לחברה כולה.

דבר חמישי. אני מזכיר שבינואר 2017 המחוקק הציב יעד של חמישה אחוזים לכל הגופים הציבוריים במדינה והארגונים הציבוריים במדינה, כולל צה"ל למעט הלוחמים ותומכי לחימה.

השורה התחתונה. אתה מחפש שהיעד יהיה מספרית הרבה יותר גבוה ומתקרב למיצוי כל האנשים.

כן. רק תשימו לב שאם מגייסים אותם כמתנדבים, יותר קל לקלוט אותם אחר כך כעובדים ולעמוד ביעד של חמשת האחוזים.

תודה אדוני היושב ראש. כל הכבוד על הדיון הזה. אני ראש השדולה למען נכי צה"ל ואני בהחלט רואה את הכאב שלהם על כך שהם גם נפצעים במסגרת הצבא וגם לא יכולים להשתלב בשום דבר לאחר מכן. אין איזושהי הבנה מיוחדת וגישה מוסרית כלפיהם מבחינה תעסוקתית ואנחנו יודעים שהשיקום האמיתי לכל אחד הוא עצם העבודה והעיסוק והשירות.

אני חושבת שעקב אכילס של התהליך הזה הוא תהליך התנדבות ארוך. אנחנו מדברים רק על אלה שרוצים, שלצערנו הרב בדרך נושרים הרבה מאוד, מתייאשים, כואב להם שזה לוקח כל כך הרבה זמן. על זה צריך לעבוד. צריך להגביל, לקבוע מדדים, לקבוע מועד גג, תקרה, עד מתי אפשר לעשות את זה, לא יותר מזה, ולקבוע שתוך שלושה-ארבעה חודשים גומרים עם כל המיון הרפואי. הדברים מאוד ברורים.

את זה אמר גם יעקב פרי.

לפעמים יש תחושה שרוצים שחלק מהם ינשור בדרך. זה טוב לצה"ל, זה טוב למערכת ואני חושבת שאנחנו רואים בתוך יחידה בה משובצים חיילים וחיילות עם מוגבלויות התנהגות והתנהלות אחרת של כל היחידה, גם בערבי יחידה וגם בשגרה היומית.

חד משמעית. תודה. יובל וגנר, טייס בעברו. נגישות ישראל.

שלום לכולם. אני נפצעתי לפני שלושים שנים בתאונת טיסה. היה לי את המזל שחיל האוויר אחרי שיקום ארוך הציע לי לחזור ולהמשיך לשרת. עשיתי השלמה של שלושים שנים והשתחררתי לפני שלוש שנים בדרגת סגן אלוף. מהניסיון הזה למדתי רבות על העניין הזה.

מה שחשוב להגיד כאן זה המסר שלנו, לעשות זום אאוט. המסלול הנורמטיבי של כל ישראלי הוא 12 שנות לימוד, צבא, אקדמיה ועבודה. דיברנו בכנסת הרבה מאוד על הנושא של שילוב בתעסוקה אבל אם הרצף הזה לא מתקיים, קשה מאוד להגיע לתעסוקה. החוליה החלשה היום היא הגיוס צה"ל. היום יש שילוב במערכת החינוך, שילוב באקדמיה, נושא התעסוקה הוא מאוד מתקדם והחוליה החסרה היא החוליה הזאת ואני שמח לשמוע על השיפורים שנעשים אבל האתגר כאן הוא גדול.

אנחנו נמצאים במדינה בה יש חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. זה לא צריך להיות מסלול מיוחד למתנדבים. גם אדם עם מוגבלות הוא שווה, הוא אדם כמו כל אחד אחר, הוא צריך להתגייס כמו כל אחד אחר וברגע שהוא בצו גיוס והוא במסלול של אדם עם מוגבלות, הוא יקבל את הליווי הרלוונטי מאותו שלב.

חשוב להבין שנדרש כאן הרבה יותר פרסום. התהליך צריך להיות הרבה יותר חלק וחשוב להבין שיש כאן מידע מקדים. אנחנו יודעים מי הילדים שמשלבים במערכת החינוך. זאת לא הפתעה. זה לא פתאום הם נולדים בגיל 18 בצו ראשון. אפשר למפות אותם, אפשר ליצור אתם קשר כבר כשהם בשביעית ובשמינית ולהתחיל את התהליך שם, למפות את זה כך שיהיה מוצלח.

כשאני חזרתי לשרת כאדם על כיסא גלגלים, ואני עם מוגבלות קשה מאוד, באופן מאוד טבעי מפקד היחידה שאימץ אותי לקח קצין צעיר ומינה אותו כמעין מנטור שליווה אותו בהתחלה כאשר באתי לשרת שעה, אחרי כן שעתיים, עד ששירתי 18 שעות ביום. אבל התהליך הזה, מה שאני רוצה להעביר כאן כמסר, אנחנו צריכים גם ללמוד איך מלמדים ביחידות לקלוט את החיילים האלה - אנחנו קוראים לזה נגישות חברתית – ולייצר יכולות שהאנשים עם מוגבלות שמתגייסים, יהיו הצלחות. זה יהיה וין, וין, וין – וין לחייל המתגייס, וין ליחידה, וין לחברה הישראלית. תודה.

תודה רבה וגם יישר כוח. כל הכבוד. כל הכבוד גם לרוח שלך וגם לרוח של היחידה ומפקדיה. אנחנו נשמע עכשיו שני חברי כנסת שצריכים לעזוב.

תודה אדוני. אמר אחד הדוברים קודם שהציבור לא תמיד תופס את הקשר שבין בעלי מוגבלויות לבין מערכת הביטחון אבל כולנו, כל אחת ואחד מאזרחי ישראל, קשורים למערכת הביטחון. ימנים, שמאלנים, בעלי מוגבלויות, לא בעלי מוגבלויות, כולם, הן כצרכנים כי כולנו נהנים מהביטחון שמערכות הביטחון מספקות לנו והן כמובן כמשתתפים שיכולנו לומר שהיינו רוצים לראות יותר משתתפים במערכת הביטחון.

בהקשר הזה ההשתתפות כמובן של בעלי מוגבלויות במערכת הביטחון היא נושא קשה. זה קשה לבעלי המוגבלויות שיכלו לומר לעצמם מה אני צריך עכשיו לתרום לחברה ולביטחון, אני אתעסק בעצמי ואחיה את עולמי כמה שאפשר בצורה מוצלחת. גם מהצד של מערכות הביטחון שצריכות לעשות התאמות מסוימות כדי לאפשר את ההשתלבות של בעלי המוגבלויות.

אבל אמר ז'בוטינסקי אמירה מאוד קצרה, האמירה הכי קצרה שלו לדעתי, אבל מאוד רבת משמעות. הוא אמר: קשה, כלומר אפשרי. אנחנו רואים כאן בדיונים שמתקיימים אחת לתקופה בנושא של שילוב בעלי מוגבלויות את ההגשמה של האמירה הזאת. קשה, כלומר אפשרי. קשה גם לבעלי המוגבלויות להשתלב וקשה גם למערכת אבל אנחנו רואים שיש מאמצים מאוד משמעותיים ואני משבח גם את צה"ל, גם את מערכות הביטחון הנוספות על שילוב בעלי המוגבלויות וגם מהצד של המתנדבים, אנחנו רואים יותר אנשים שמתנדבים ויותר אנשים שרוצים להשתלב. זאת תופעה חיובית, זה דבר שאנחנו מברכים עליו ורוצים לראות עוד ממנו. אנחנו כמובן נתרום את כל מה שאנחנו יכולים לצורך העניין הזה. תודה.

תודה. חבר הכנסת איציק שמולי ואחריו סמל נעם.

תודה רבה אדוני היושב ראש. יש מהפכה שקורית בשנים האחרונות וזו מהפכה שבבסיסה אמונה שאדם עם מוגבלות הוא קודם כל אדם ורק אחר כך בעל מוגבלות ויש לו זכות מלאה להיות שותף מלא בכל מערכות החיים ועדיף גם בסביבה הטבעית. המאמץ הזה מוצא ביטוי כמובן גם בשדות רחבים, כמו שנאמר קודם. הכנסת יכולה להתגאות וגם הממשלה במאמצי השילוב גם בחינוך היסודי, גם באקדמיה ולאחרונה גם בשוק התעסוקה עת חוקקנו כאן חוק היסטורי שמעניק לאנשים עם מוגבלות תקן של חמישה אחוזים בכל מקום עבודה.

על אף המאמצים הטובים שתוארו כאן, ואני לא מקל בהם ראש, אני אומר לכם מה חסר לי. חסר לי לשמוע שיש איזושהי תכנית עם מחויבות, עם יעדים מספריים, שיודעים לאן הולכים בחמש השנים הקרובות. זה שעושים פעולות מבורכות בתוך הבסיסים להנגשה, גם השב"כ והמוסד עושים בעניין הזה מאמצים – זה בסדר. אני רוצה להיות במקום שבו השירות הצבאי לא יהיה תחנה בדרך שבה אנשים שנלחמים ונאבקים מול מכשולים ומצליחים להשתלב, מגיעים לשער הכניסה הראשי לחברה הישראלית ונתקעים שם. אני לא יודע אם המספרים שפורסמו בתקשורת הם נכונים או לא. אני יכול רק לצטט אותם ואתם תתייחסו או לא תתייחסו. זה עניין שלכם. אבל מה שכתוב בתקשורת זה שיש אלפיים מועמדים, מתוכם יש שנים שנקלטים 550, יש שנים שהמספר מגיע לאזור ה-800 אבל יש גם הרבה שנותרים מאחור.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד. אנחנו לא עושים כאן צדקה ולא חסד. גם ראשת אכ"א הקודמת, האלופה ברביבאי, ואני מניח שעוד רבים לפניה וגם אחריה, אומרים שזה ערך וזה משהו שהצבא רוצה. אנחנו לא עושים כאן טובה. הגיוון הוא טוב לצבא ולכן אם זה דבר טוב ומבורך, אנחנו רוצים לראות גם יעדים שיצביעו על אותה מחויבות.

תודה רבה. נאמר בצדק דבר שכולנו חותרים, תכניות עבודה ויעדים. אנחנו נשמע את סמל נעם ואחריו את חבר הכנסת נחמן שי. אחריו את נויה מהצופים, את חבר הכנסת עמיר פרץ ואת חברי חבר הכנסת אבי דיכטר. אם נצליח, נשמע עוד אנשים ואם נהיה מחויבים לסיים, לא נוכל לשמוע נוספים.

קודם כל אני רוצה להגיד איזה כיף לי להיות כאן. מכל הלב. זה דבר ראשון. דבר שני, אני חייל כי זאת הציונות שלי, האהבה שלי למדינה וכך אני למדתי מבית משפחתי. כבוד גדול לי להיות חייל ואני מאוד גאה בזה. החברים שלי, המפקד שלי, זה כיף גדול. אני אוהב אותם. בשבילי כבוד גדול קודם למשפחה. כיף לי.

יופי. כל הכבוד. מיקי, תוסיף מילה.

מילה. לא היה צריך יותר מדי כדי להבין שאתם פוגשים היום את החייל הכי גאה בצה"ל. אני רוצה לומר לכם בשתי מלים. כשנועם קם בבוקר ועולה על המדים ויוצא מהבית, כל רואיו, ממש כך, אנשים מסתובבים ואנשים מעלים חיוך של גאווה ואולי זו הציונות העתיקה, הוותיקה, וכנראה אנחנו ספגנו, ההורים, וכנראה ניסינו להעביר הלאה לילדים.

אני רוצה להגיד כבוד גדול לצה"ל. התכנית עליה אתם מדברים היא תכנית שחייבת לקום ולגעת בכל אחד ואחד מהאנשים המיוחדים והם מיוחדים. הם צריכים יחד מיוחד. כן. הם לא תמיד יודעים להסתדר והם לא תמיד יודעים מה נכון כאן ומה נכון במקום אחר.

נגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה, ובזה אני אסיים. גם הגוף המקבל והיחידות המקבלות במקרה של צה"ל, למרות שלנו יש את שווים במדים שבעצם עושים את אותו התהליך של הטמעה בתוך היחידה, מציאת אותם הגופים הפוטנציאליים – לא גופים אלא הכוונה היא בסופו של דבר לבני אדם, אנשים עם יותר מקובלות או קבלה חברתית, הבנה ורגישות חברתית – אותם האנשים שבעצם יבואו ויהיו קרקע פורייה על מנת שאפשר יהיה לגדל פרחים כאלה. תודה לכם.

כל הכבוד לכם, גם להורים. חבר הכנסת נחמן שי.

תודה רבה. אני קודם כל רוצה להודות לכל המשתתפים כאן ובעיקר באמת לחברים שהם באים מתוך הקבוצה של אנשים עם מוגבלות שפתחנו או נפתחה ויש להם היום דרך חדשה ללכת בה. אין הרבה נקודות אור בזירה הציבורית במדינת ישראל ולבוא לכאן בבוקר זה קצת מבהיל אותי.

אני רוצה לומר שבעבר שירתי בכמה יחידות בצה"ל ויכולתי לעקוב מקרוב אחרי הקליטה. גם אחיה היה אצלנו בגלי צה"ל. היו אז קשיים בקליטה של צעירים עם מוגבלויות. ברגע שהם מגיעים ליחידה, הם משתלבים בה, אתם רואים באופן מיידי שגם התפקוד שלהם הוא טוב ואפילו יותר מטוב וגם הסביבה שלהם מתחילה לקבל ולהבין את הערך והחשיבות. זאת אומרת, יש כאן תרומה רבת פנים. זה לא רק לאדם עצמו אלא גם לסביבה הקרובה ובהמשך לחברה הישראלית כולה שבאמת עוברת איזושהי מהפכה של הבנה שהאנשים המיוחדים האלה הם חלק בלתי נפרד מאתנו וצריך לפתוח בפניהם כל דלת שאפשר.

אני רוצה להודות לכל נציגי הארגונים במערכת הביטחון ולהדגיש שהפתח הכי חשוב כדי להיכנס אליו הוא דרך השירות הצבאי ומערכת הביטחון. מי שבא עם רקורד שהוא היה בארגון ביטחוני כזה או אחר, מה לעשות, עדיין זאת האסמכתא הטובה ביותר ליכולות שלו או שלה. לכן כל מאמץ שאתם עושים, ואני מקווה שתמשיכו להשקיע, הוא בעל ערך.

הדבר היחיד שמעסיק אותי כרגע אלה הנתונים שמסרת, שהמספרים הם כמובן גבוהים מאוד והם לא עומדים ביחס סביר לקליטה. ברור שאי אפשר את כל אחד לקלוט אבל אני חושב שנדרש כאן מאמץ נוסף, שוב, מבחינת הערך הציבורי שיש לזה. אולי תמיד הארגון לא נהנה הכי הרבה – ואני שם את זה בסוגריים – אבל לטובת החברה הישראלית והחיים המשותפים שלנו בארץ, זה חשוב מאוד. תודה רבה.

תודה. נויה מהצופים.

אני עוד מעט בת 18, גרה בשוהם ויש לי לקויות למידה מורכבות. אני נמצאת כרגע בשלבי הכנה לגיוס לצה"ל. כרגע הצבא לא נגיש עבורי מבחינת הנתונים והוא עושה לי בעיות ואני מרגישה שהצבא לא רוצה אותי. הוא לא רוצה אנשים שהם חלשים למרות חוק שוויון הזדמנויות. הוא לא רוצה. מגיל קטן תמיד הייתי עם אנשים רגילים בצופים, ואני מתמיינת למכינות ושנת שירות בתכנית מיוחדת במכינות ואני מרגישה שהצבא לא מרשה לי. יש לי נתונים נמוכים אבל הצבא לא יכול לספק ולהנגיש לי את המרב. נגיד, אני מאוד אוהבת צילום, הוא לא יכול להנגיש לי. אני אצטרך ללמוד את הדברים והצבא לא ינגיש לי אותם. הוא לא ייתן לי לשבת עם עוד מישהו בצוות ולעשות את התפקיד ביחד. הצבא לא נגיש וצריך שוויון הזדמנויות במדינה כזאת כי אנחנו אוכלוסייה שמורכבת מהרבה אנשים. צריך שוויון הזדמנויות. אני רואה את אח שלי שהוא בצבא והוא פורח ולי אין לאן לפנות. אני לא מוותרת. אני כל החיים שלי התקיימתי באיזושהי מלחמה, מלחמה עם החיים וזה לא נעים. זה לא נעים בכלל שילדים עם לקויות למידה לא יכולים להשתלב בצבא הגנה לישראל. עברתי מאבק מאוד ארוך גם כשהייתי בבית ספר רגיל ולא קיבלו אותי בחלק מהמצבים.

עכשיו שואלים אותי בבית ספר למה לי לעשות מכינה ושנת שירות בלי גיוס. שואלים אותי למה. אני מרגישה שזאת שנה שתוכל לתרום לי הרבה ואני מרגישה שגם הצבא יכול לתרום לי הרבה אבל הוא לא נגיש לי, הצבא שלנו.

תודה. באת למקום הנכון ובזמן הנכון. אנחנו ניתן עכשיו לשני חברי הכנסת שנמצאים כאן, בקצרה.

אני חושב שהדיון כאן הוא באמת דיון חשוב ביותר. אנחנו כולנו יכולים לדבר בהרבה מאוד סופרלטיבים על כך שצה"ל על המדרגה והפך כור היתוך גם לסוגיות כל כך חשובות. אם האתגר של צה"ל היה פעם לשלב אוכלוסיות שונות מעדות שונות ומאזורים שונים, היום צה"ל שם לעצמו כדגל את היכולת גם להוכיח בחברה הישראלית כיצד להתנהג ומה לעשות. ההתנהלות של צה"ל משפיעה על החברה הישראלית כולה. לכן המבחן שלכם הוא כפול, הוא הרבה יותר גדול מאשר מעסיק שקולט. טוב שיש מישהו שגם מעיד שלא הכול נוצץ ונחמד. הנה, מסתבר שיש גם קשיים. בסוף לא רק המתקבל חשוב אלא גם המקבל חשוב. אנחנו נשמח לפחות לפתור את הסוגיה שעלתה כאן. לא צריך להוכיח מוטיבציה אחרי שהיא דיברה. מוטיבציה יש לה ובסוף היא תצליח ולכן עדיף שאתם תעשו את זה לפניה.

חבר הכנסת אלעזר שטרן, מי שהיה ראש אכ"א.

צה"ל מתעסק בזה הרבה מאוד שנים, בשילוב אוכלוסיות מיוחדות. פעם יש מי שחשב שהתפיסה בצה"ל צריכה להיות שאנחנו לא נשקיע יותר במי שישקיע בנו פחות ממה שהשקענו בו. לשמחתי זאת לא התפיסה של צה"ל ואני כמובן מברך על כך.

אני חושב שיש קשר ישיר בין מספר המתנדבים למשך תהליך ההתנדבות. יעל, אני אומר לך, יש לכם הרבה מה להשתפר. זאת אומרת, מה שנויה אמרה כאן, זאת דוגמה אחת. אגב, אם נויה לא הייתה מתנדבת, היא יכולה להיות חיילת בצה"ל. אני חושב שאתם צריכים להבין את זה. קשה לי להגיד אתם ואנחנו, את יודעת שאני חלק מזה כל הזמן. זה לא יכול להיות שתהליך לוקח יותר מחצי שנה. אין דבר כזה. חצי השנה מתחילה, כמו ששאלתי בשאלת ביניים, בצו הראשון ולא בגיל 18. תחשבו. כשאתם דוחים את החבר'ה האלה, ראשית, אתם מייאשים אותם וחלק נושרים בדרך, ושנית, אתם מביאים אותם לצבא בגיל 19 וחצי, עשרים. יש יותר מדי פניות שאני מקבל ומה שאני מכיר. שאלו אותך, אמרת ארבעה-שישה חודשים. הלוואי. אני לא רוצה להגיד לך שאני הוצאתי החלטה שחצי שנה זה גג. אני גם הוצאתי החלטה לדוגמה שצליאק לא יהיו מתנדבים ואחרי כן הפכתם את זה ואני מקווה שזה התהפך עוד פעם.

הם לא מתנדבים. צליאק לא נחשבים מתנדבים.

מעולה. הנה דוגמה למה שבצה"ל היו מתנדבים והיו צריכים לתת להם תפקידים מיוחדים, סתם. אם אנחנו יכולים לתת אוכל גלאט כשר לכל מיני מקומות, אוכל מיוחד, אז גם אפשר לתת אוכל מיוחד כדי שחולי צליאק יהיו לוחמים בסיירת מטכ"ל, בטח בצנחנים, בגולני וכולי.

בשורה התחתונה. אני חושב שאם אפשר לצאת עם משהו מהתהליך הזה, מצד אחד זה לומר צה"ל ולגופים האחרים שתומכים כל הכבוד ומצד שני תילחמו. תילחמו לא על כמה שיותר אלא שתהליך ההתנדבות יסתיים בגיל 18. המתח הזה שהאוכלוסייה הזאת נמצאת בו גם כך עם כל האתגרים החברתיים שלה, שאולי יגייסו אותה ואולי לא יגייסו אותה, אתם גם את זה יכולים לפתור. תודה.

תודה רבה. יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר.

האמת היא שיש הרבה דיונים בחדר הזה ויש מעט דיונים מרגשים. באמת זה דיון מרגש. אתה שומע את נועם, את נויה, את יעקב ואתה אומר, רגע, אנחנו בכיוון הנכון או לא בכיוון הנכון? מבחינת צה"ל, יש לו ארבעה סוגי מוגבלויות, לטעמי. מוגבלות אידיאולוגית, מוגבלות דתית, מוגבלות פיזית ומוגבלות מנטלית. היום הדיון הזה עוסק רק בשתי המוגבלויות האחרות. אנחנו מכירים בלא מעט דיונים את העיסוק של צה"ל בשתי המוגבלויות הראשונות. זה בעצם עובר כחוט השני בהתייחסויות שהיו כאן. הקפצת שתי המוגבלויות האחרות כלפי מעלה מבחינת העיסוק היא חובה לא רק של צה"ל אלא היא חובה לאומית. בוודאי שאנחנו כוועדת חוץ וביטחון מחויבים לפקח על זה.

אני לא יודע, אם באיזשהו מקום בצה"ל, ולא חשוב אם זה פועל יוצא של צרכים מיוחדים או מינוי מנטורים או כל מיני סוגיות או הנגשה שהיא סוגיה שאם היא בעיה תקציבית חס וחלילה, תשימו בצד סעיף תקציבי ואני אומר לכם שזה יגיע לוועדה המשותפת לתקציב הביטחון שבמקרה אני עומד בראשה, ואני לא מעלה בדעתי שמישהו לא יאשר את זה. אני מכיר את חברי הכנסת, מנחמן שי ואיציק שמולי ועד עמיר פרץ בצד שמאל של השולחן. אני אומר לכם שהסוגיה הזו, באמת אסור לנו לטפס בה בסולם רגיל. זה צריך לעלות בצורה אקספודנציאלית כי האחוז שאתם מדברים עליו – וכל אחד מאתנו יודע מהסביבה שלו, ואיך אמר האלוף במילואים חבר הכנסת איל בן ראובן? בגיל עשר מתחילים להיות מוטרדים. אולי הילדים עוד לא מבינים את זה אבל ההורים מבינים את זה. תראו לי אחד פה סביב השולחן שאין לו את הגיל הזה שההורים או הסביבה מתחילים להיות מודאגים. אחד. אני לא מאמין שיש כאן אחד כזה.

אני אומר שאין שום סיבה שבעוד שמונה שנים, כאשר נגיע לגיל הגיוס שלהם, בכלל נעשה דיון שצריך לדבר במונחים של השתפרות. זאת צריכה להיות מורשת קרב שהייתה פעם בעיה, היא נפתרה ואנשים עם מוגבלויות משרתים בצה"ל וכאשר משרתים בצה"ל משרתים גם בכוחות הביטחון האחרים וזו הקפיצה הכי משמעותית. כשאתה מסתכל על שכנינו במזרח התיכון, ויש הרבה מאוד הבדלים בינינו לבינם, זה אחד ההבדלים הכי משמעותיים.

תודה רבה. אני מסכם במלים בודדות. ההתנדבות והרצון הכול כך גדול שריגש אותנו כאן, של אנשים בעלי מוגבלויות או נכים או פצועים להמשיך ולשרת בצה"ל ובמערכת הביטחון, באמת היה מרגש מאוד. זה יוצר לנו מחויבויות כחברה וגם למערכת הביטחון.

מה שנאמר כאן כנקודות למחשבה וגם לפעולה, נאמרו מספר נקודות. חבר הכנסת פרי ואחרים חזרו על הדברים על במקביל ועל הטווח כדי שהנערים יחושו שכשם שחבריהם נקראו, גם הם נקראים. אחר כך במקביל של מדים. אני יודע שבשירות הלאומי נעשה על זה דיון לייצר מדים כדי שגם הם יחושו שהם במדים אבל זה עניין למקום אחר. אני זוכר דיון כזה.

כך גם קיצור הטיפול או אופן הטיפול או האבחון. כבר אמר כאן יושב ראש הוועדה, ואנחנו גם בוועדה לתקציב הביטחון, שאם זה ידרוש עוד תקן או עוד – כפי שנאמר כאן על ידי ארגונים נוספים – זה גם שווה, שווה לארגון ואם זה צריך לשלם את עצמו בעוד איזה אבחון או אבחון רפואי, זה שווה. אני חושב שהתרומה תהיה הדדית.

מידע לכל. עלה כאן על ידי כמה חברי כנסת. תכנית עם יעדים כפי שנאמר כאן. אני מקבל את דבריך כשאיפה אבל יכול להיות שהשאיפה הזאת צריכה להיות שאיפה של עוד עשרה אחוזים, עוד מה שעומד במבחן ועוד קצת כדי לתת מענה יותר נכון. אנחנו כוועדה, אני מניח, אם אחת לשנה ואם יותר, לפי החלטת יושב ראש הוועדה, נוכל גם לעקוב אחרי התהליך הזה וכל אותן נקודות שכאן הועלו אותן סיכם חבר הכנסת אלעזר שטרן שיש עוד מה לעשות.

הישיבה בהחלט מרגשת. ישיבה של נתינה והערך והחשיבות, ללא ספק תרומה הדדית.

תודה לכל אלה שתורמים. לכם, חיילים או מילואימניקים שחזרו לשירות וכל האחרים שאתם קולטים מכל בעלי הצרכים המיוחדים. תודה לכל מי שיזם וארגן את הישיבה. אנחנו נעקוב ובאמת נרצה ונשאף לראות רק יותר תרומה הדדית ונתינה הדדית לטובת ולתועלת כל עם ומדינת ישראל. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.