ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 653

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"א בטבת התשע"ח (08 בינואר 2018), שעה 9:30

העתקת "מסדרון החשמל" מראש העין.

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

רועי פולקמן

עיסאווי פריג'

יעל כהן-פארן

מדענית ראשית, משרד האנרגיה - ברכה חלף

קצין מטה חשמל, משרד הביטחון - סעיד קאסם

ראש ענף תשתית, משרד הביטחון - אבי אלימלך

ראש מדור תשתיות אזרחיות, משרד הביטחון - חיים בן חיים

ראש תחום קרינה בלתי מיינת, המשרד להגנת הסביבה - גיל כהן

מרכז בטיחות קרינה מחוז מרכז, המשרד להגנת הסביבה - ארתור קולנגייט

סגן מנהל מחוז מרכז, משרד השיכון - נדב לחמן לזר

יועץ חשמל, משרד הבינוי והשיכון - תומר פרג'ון

יועץ השר, משרד התקשורת - אברהם שמידט

ראש עיריית ראש העין - שלום בן משה

מהנדס העיר, עיריית ראש העין - אריה גלברג

דוברת העירייה, עיריית ראש העין - שירן אלבז סימן טוב

עוזר ראש העיר, עיריית ראש העין - אריאל אשוואל

מנהלת לשכת ראש העיר, עיריית ראש העין - חבצלת שפיר

מנכ"ל חברת החשמל - עופר בלוך

סמנכ"ל רגולציה חב' חשמל - אורן הלמן

יו"ר ועד הורים יישובי, נציגי תושבים - יאיר דואק

יו"ר הנהגת ההורים, נציגי תושבים - נעה תעסה

חברת הנהגת הורים, נציגי תושבים - שרון בכר

נציגי תושבים - אור דור

נציגי תושבים - יוליה ליה סומעי

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את חברת החשמל - בועז רדי

שדלן/ית (ברדוגו יועצים), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה - משה ברדוגו

לאה ורון

ירון קוונשטוק

העתקת "מסדרון החשמל" מראש העין

בוקר טוב לכם. היום יום שני, פעם אחת כי טוב, נשתדל לעשות אותו גם היום שיהיה פעמיים כי טוב. גברתי מנהלת הוועדה, רשם, דובר, דוברים, אורחים נכבדים, אדוני ראש עיריית ראש העין, מנכ"ל חברת החשמל, כמדי יום אנחנו פותחים את היום בשיר. וברשותכם, היום זה יום מיוחד, זה יום השפה העברית, אני רוצה ברשותכם להקריא בקצרה, או אפילו אם גם זה יהיה קצת ארוך זו בעיה שלכם.

יום שני, כ"א בשבט, 8 בינואר זהו יום הולדתו של אליעזר בן יהודה מחיה השפה העברית, וממשלת ישראל הכריזה על יום זה כיום השפה העברית, וגם אנחנו פה רוצים לציין זאת. בן יהודה היה פלא גדול. בזמן בו העברית הייתה קיימת רק בבתי הכנסת בקריאה בתורה ובתורה הוא העז והוציא אותה לרחוב, לעם. הוא ערך שני עיתונים בעברית: מבשרת ציון והצבי, הוציא מילון של 17 כרכים. אנשים היום לא מבינים איזה אוצר גדול זה המילון שלו. זה כתב, דרך אגב, עליו אבשלום קור.

הוא נולד בשנת 1858 בווילנה, ובשנת 1881 עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו דבורה, והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. חייו הפרטיים של אליעזר בן יהודה לא היו קלים, אשתו הראשונה דבורה נפטרה כשהיא בת 36 ממחלת השחפת. הוא נשאר עם חמישה ילדים, שלושה מהם נפטרו תוך עשרה ימים מאסטמה. קראו לזה אז חנקת. הוא בעצמו גם היה חולה עם שניים מהיתומים. ואז האחות הצעירה של דבורה, חמדה, עלתה ארצה, נישאה לו, גידלה את ילדי אחותה, ילדה עוד שישה ילדים. ובכל הזמן הזה – עיתונים, מילון. אין אנשים כאלה.

את הדברים האלה, דרך אגב, לקחנו מתוך הדברים, כפי שאמרתי, שכתב אבשלום קור, שזה באמת יפה מה שהוא כתב.

את השיר "תרגילים בעברית שימושית" נקדיש ליום השפה העברית. את השיר כתב דן פגיס, שהיה משורר ומתרגם עברית, חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. הוא נולד בשנת 1926 ברומניה. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הוא נפטר בשנת 1986 והשאיר אחריו אישה ושני ילדים.

"תרגילים בעברית שימושית" – דן פגיס.

"השלום לך? הרצחת וגם ירשת?"

שלום, שלום. בעברית יש עבר ועתיד,

אבל אין הווה, רק בינוני.

עכשיו נעבור למשפט.

ארץ אוכלת יושביה.

אוהביה אוכלים את אוהביה.

הפוך את הכול לעתיד.

ארצות זבות חלב ודבש. זה חיווי.

אם תראה אותם, מסור להם ד"ש. זה צווי.

מה חדש?

אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.

אמור מה כאן משפט עיקרי ומה טפל של תנאי.

חיבור קצר. יצאנו לטייל בסביבה.

בית העלמין בצד שמאל.

בית העלמין בצד ימין.

איפה תעינו?

תודה רבה.

שיחון. של מי אתה, ילד?

של אבא. הזר השני משמאל.

ברכות ודברי נימוסין.

בוקר טוב, ערב טוב, שנה טובה, מזל טוב,

בקרוב אצלכם. לעולם לא מאוחר .

סליחה, האם זה המקום? תבוא מחר.

זה היה לחינם.

הרי כבר שילמת.

אמר: לשווא.

מלים נרדפות. בושת, בושה וחרפה, בזיון,

כלימה, קלון, קיקלון, קלס, קלסה,

דיראון, שמצה, נאצה, דופי,

אוי לאוזניים שכך שומעות,

גנות, גנאי, גינוי, ניבול, נבלות,

זולות, התבזות, זלזול, זילותא,

ושתתבייש לך.

עטר לשונך בניבים.

אל תהי מתוק פן יבלעוך.

אין הבשר מבאיש אלא מתוכו.

הווי ראש לשועלים, ולא זנב לאריות,

הכול הולך אחר הראש,

כאן קבור הכלב.

הגעת, דע מה שתדרוש.

האם נאה דרשת?

השלום לך? הרצחת וגם ירשת?

ועכשיו עוד תרגיל קטן לסיום.

שתי מלים בו. הבחן יפה

שלום, שלום.

זהו.

לא נוהגים למחוא כפיים - - -

לא לא, זה הרגל פה בוועדה שכך פותחים את היום. בוקר טוב, חוי. בוקר טוב, ראיתי אותך רק עכשיו. נו, לפחות נכניס אותך לפרוטוקול.

אדוני ראש העיר, אדוני המנכ"ל, הנושא שעל סדר יומנו: "מסדרון החשמל" בראש העין. דרך אגב, הגיעו הנציגים מראש העין? אה, כן, ראיתי. פנו אליי גם ראש העירייה, אבל לא רק ראש העירייה, גם פנו אליי תושבים שנמצאים כאן ואנחנו גם נשמע אותם. אני, ברשותכם, רוצה רק לומר כמה מילים בעניין הזה.

אני זוכר את הסיפור הזה, ראש עיריית ראש העין דאז, יגאל יוסף, ראיתי אותו פה מסתובב במסדרונות יחד אתך, הוא לנושא אחר, אבל אני יודע שהייתה התחייבות בזמנו, כשהקימו את "מסדרון החשמל" בראש העין, והיו חייבים להקים אותו, חברת החשמל.

וכשאתה חייב משהו ההבטחות זה עניין של מה כך. זאת אומרת, ההבטחות יוצאות בקלות – אל תדאג. זאת אומרת, המבטיח יודע שהוא כבר לא יהיה כדי לממש את זה, וזה שביקש את ההבטחה גם יודע שהוא לא יהיה כדי לראות את זה שההבטחה מתממשת. אז כולם מסודרים. זה עשה את המעשה שהבטיח, זה לחץ שהוא יבטיח, אפרופו עברית, וכולם מרוצים. רק מה? הזמן לא עוצר, הזמן לא עוצר. ומגיע הרגע שצריך לממש את ההתחייבויות האלה.

עכשיו, אם היה מדובר בהליך שלאף אחד לא חשוב ממילא – לא קרה כלום. אלא שהמדינה מגדילה עשות, היא מחליטה לבנות מתחת לקו מתח גבוה, מתחת ל"מסדרון החשמל". המסדרון היה קיים שם, הבנייה לא פרצה לה. זו עובדה. זה לא שבוקר אחד אחרי שגמרו לבנות, קמו, ראו עמודים. זה לא המצב.

ועכשיו לך תסביר לאנשים – תמיד אני אומר: את אלה שמסבירים לאחרים, שאין בעיה, אין שום בעיה עם זה. אל תדאגו. ההיפך, הקרינה הזו, הילדים שלכם יצאו גאונים. אני תמיד מספר, שלום, את הסיפור על מכון הביוב בשכונה של ההורים שלי. כשיגאל יוסף, הביאו את מכון – איך קוראים לזה?

טיהור.

טיהור – לא טיהור, זה איסוף של כל הזה. דרך אגב, זה אפילו לא של השכונה של ההורים שלי, זה בכלל של השכונות האחרות, רק תקעו אותו ליד הבית של ההורים שלי.

הכי טוב.

עכשיו, תבינו, אין 100 מטר אפילו לבית של ההורים שלי. איך שכנעו אותם? אני חושב שהם אנשים טובים. אמרו להם: אל תדאגו, פסח השנה אתם לא תעשו בבתים. שם כל כך נקי, כל כך נעים, שאתם תתעקשו לעשות את ליל הסדר, כל השכונה, בתוך המכון. כי זה ממש כיף: אין ריח, זה נקי, זה מבריק. כמובן, אלה שהבטיחו הלכו, אלה שרצו לשמוע הבטחות גם כבר לא בתפקיד. מי נשאר? אלה שגרים שם. וזה לא נעים. בעיקר כשהרוח לא אתך.

בדיוק אותו דבר כאן. ואנחנו נצא מפה, אדוני ראש העיר, ואני אומר לך, אדוני המנכ"ל, שבאמת התרצית, ובאמת תודה. לפחות רצון היה.

יש.

אפרופו עברית – יש.

יש, יפה. עכשיו, בוא נראה איך אנחנו מקדמים את זה. ודרך אגב, אני אשמח מאוד, שממסדרון למסדרון אדוני גם יאמר כמה מילים על פרדסיה. אבל אנחנו ניתן קודם כול לחברי ראש העיר, ראש עיריית ראש העין, לפתוח בכמה מילים, יציג את הנקודה. אחר כך נאפשר לנציגים שהגיעו מראש העין. היום היה לכם מזל, 56 דקות הייתי פה. אל תתרגלו. יכול שיהיה לכם לב שבור. זה לוקח שעה וחצי לפחות. אין לנו מושג למה, לא יודע. היום זה היה צ'יק צ'ק. מדהים, כן, מדהים. ואתה יודע, אתה נוסע, כל הזמן אתה אומר לעצמך: אוקיי, איפה הטריק? איפה הטריק? אבל זהו. אדוני ראש עיריית ראש העין, בבקשה.

בוקר טוב לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי מנכ"ל חברת החשמל וחבריו, מנכ"ל חברת החשמל של יהודה ושומרון וחבריי מהעיר, אני רוצה קודם כול לומר לך שאני מברך אותך על הפתיחה. זה קצת משנה את הדימוי של הכנסת, שאנחנו שומעים מדי פעם בפעם כל מיני אמירות קשות וקללות בישיבות, בעיקר באולם המליאה, ותבורך על כך.

אני רוצה לצרף לעניין של העובדות. קודם כול, העובדות הן כאלה ש"מסדרון החשמל" קיים, אני חושב, מ-1995 או קצת לפני זה. כאשר הקימו אותו ונכנסו לתוך ראש העין זה היה בסוף העולם, אף אחד בכלל לא ידע שמישהו יתקרב בכלל לשם. ואז בנו את גבעת טל. הבתים של גבעת טל קרובים מאוד ל"מסדרון החשמל".

אבל אז כבר ידעו, דרך אגב, בתוכנית שהיא קיימת כבר 20 שנה, שמתישהו ייבנו את השכונות החדשות. והשכונות החדשות ייבנו חלקן - הם לא בונים מתחת, אסור לבנות מתחת, אבל די קרוב, שאפשר להתחכך עם זה – קרוב ליד זה, וקצת יותר רחוק. אבל "מסדרון החשמל" הזה, שחוצה עכשיו עיר, שכבר הגיעה היום ל-51,000 תושבים, והיא תמנה בעוד חמש שנים 100,000 תושבים, זה מפגע סביבתי חמור מאין כמוהו, מכל בחינה.

אני לא רוצה להיכנס לדקדוקי עניות כרגע כמה זה מסוכן או לא מסוכן, מה המרחקים וכדומה, כי יש את חברת החשמל שאומרת איקס. חברת החשמל חיה בעולם של קרינה כזו או אחרת, זה חלק מהחיים שלהם. לכן אצלם המרחקים קצת יותר קטנים. המשרד לאיכות הסביבה קצת יותר מחמיר. אבל כל אלה הם רק המלצות בלבד. אין תקן במדינה, והתקנים שונים. אני בכוונה לא אכנס לזה, כי זו סוגיה - - -

אנחנו לא במקום הזה של האם המסדרון יהיה אפשר לבנות עליו עשרה מטר מימין, עשרה משמאל? אני, ברשותך, עושה הפסקה של חמש דקות, בסדר? אני פשוט יוצא לראיון, ואין כאן מי שיחליף אותי.

(הישיבה נפסקה בשעה 09:46 ונתחדשה בשעה 09:55.)

בוקר טוב. סליחה, היה ראיון.

שמענו, שמענו.

אוקיי. אדוני ראש העירייה, בבקשה.

אמרתי שהמפגע הזה הוא מפגע שנמשך הרבה שנים, וצריך את המפגע הזה לסיים. בסוף זו השורה התחתונה. והוא חייב להסתיים. צריך להעתיק את "מסדרון החשמל" הזה ממקומו, בחלופה הראשונה מזרחה, בחלופה השנייה מערבה לאורך כביש מספר 6. בחלופה מזרחה זה מעבר לקו הירוק, בתוך השטח שבין הקו הירוק לבין קו הגבול החדש לאורך דרך הטשטוש בחלק המזרחי, ודרומה בתוך השטח שהוא שטח של צה"ל, שחלקו פעם היה שטח אש.

ולכן הגורמים החשובים בתוך העניין, הראשון ביניהם זה קמ"ט חשמל במינהל אזרחי ביהודה ושומרון. הוא בעצם המרכיב החשוב ביותר, כי זו הסמכות שלו. ואני שמח לומר לך שבחודשים האחרונים יש שיתוף פעולה בינו לבין חברת החשמל. אחר כך, בסוף התהליך, שר הביטחון, שצריך להורות שאפשר לעשות את הקו הזה.

הגורם השני בחשיבותו במקביל זה אג"ת של הצבא, והרמטכ"ל שצריך להורות ששטח האש הזה לא יהיה שטח אש, שאפשר לעבור דרכו.

והגורם השלישי זה חברת החשמל, שבעצם היא צריכה לתכנן תכנון כללי, היא צריכה לתכנן את התכנון המפורט, היא צריכה לרכוש את הציוד מחוץ לארץ של מה שצריך לרכוש, והיא צריכה לבצע.

עכשיו, באופן מאוד מאוד מעניין, אני מטפל בזה כבר שנתיים, כל הגורמים שנמצאים כאן ולא נמצאים כאן, כולם מסכימים על זה. אני מקווה שכולם יישארו בחיים, כולם חבר'ה צעירים.

כולם מסכימים עד שמגיע מי שצריך לשלם.

עכשיו, אני אומר משהו על התשלום – יש תשלום, יש מקור כספי. אני אבקש אחר כך מנציג משרד השיכון, שעשה את הבחינה הזאת, יש מקור כספי שיכול להספיק לכל המעבר הזה, לכל התהליך הזה. יש הסכמה של שר השיכון והסכמה של אביגדור יצחקי והסכמה של שר האוצר לעניין הזה.

אני רוצה לומר עוד שני דברים חשובים שאנחנו מתמודדים איתם בשנה האחרונה. כתוצאה מהחששות שיש להורים, יש בית ספר שנקרא בית ספר A, שתוכנן טרם זמני ונבנה, לצערי הרב, והוא סמוך ל"מסדרון החשמל". להגיד לך שאי אפשר היה להזיז אותו 100 מטר? אפשר היה להזיז 100 מטר. אם מישהו אז היה חושב על העניין, מזיזים אותו 100 מטר ואז אין בכלל בעיה.

אבל מה עשו? תכננו את המוסדות הציבוריים קרוב ל"מסדרון החשמל", שיהיו כאילו השכפ"ץ הזה עכשיו כרגע, ואחרי זה את המבנים ביניהם. גם התושבים שגרים במרחק יותר גדול חוששים מירידה של ערך הדירות שלהם, וגם זה צריך להביא בחשבון.

וכתוצאה מזה, לפני חודש ימים העברתי את חלק התלמידים שנמצאים בבית ספר A, בית הספר שנסגר שם בנווה אפק. השנה הזאת ילמדו שם, וכנראה גם בשנה הבאה אם לא יימצא פתרון. זה לא רציני. בנו שם בית ספר שעלה כמעט 30 מיליון – בית ספר יוצא מן הכלל. נכון שאנחנו מפעילים אותו לדברים אחרים: לקהילה, למבוגרים, אבל אי אפשר היה להתווכח עם ההורים.

נמצא פה נציג המשרד להגנת הסביבה, בעצמו בא לכאן, שהוא המומחה לתחום הזה. ישבנו איתם. נמצאת פה יושב ראש ועד ההורים של בית הספר, נמצא פה יושב ראש ועד ההורים היישובי. הסברנו להם. רציונלית כולם מבינים, כולם מסכימים. אי אפשר להתמודד עם החשש ועם החששות הפסיכולוגיים, שהם רואים את החוטים האלה ממש - - -

זה קו מתח גבוה.

זה קו מתח גבוה – לא, יש אצלנו דבר חדש, רק בראש העין יש שני קווים: יש 161 וקו 400. אין חיה כזאת בשום מקום שחוצה את העיר. זה מיוחד לראש העין.

אתה רואה את זה כל יום, אתה אפילו לא שם לב.

איפה זה?

כשאתה נוסע לכפר, אתה תראה, זה נכנס לתוך ראש העין.

זה לא אצלכם.

כן, אבל איפה בראש העין?

מדרום לכביש 5. הולך דרומה.

אם תשים לב, אתה תראה את זה היום כבר.

לסיכום החלק הזה, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מייצג את התושבים, אני נבחר על ידם, אני משרת אותם, הם הכי חשובים בעניין הזה. ויש לנו כרגע הזדמנות חשובה מאוד, שכל הגורמים שמניתי נמצאים בעצה אחת. יש תקציב. צריך לעשות שלושה דברים: אל"ף, לתכנן מהיר, לשים תקציב לתכנון חברת החשמל, ויש הגדרה כמה זה עולה. לתכנן מהר. לאשר מהר את הקו ב"מסדרון החשמל" בחלק המזרחי, שזה נראה בעיניי הפתרון הכי מהיר והכי זול. ולבקש מחברת החשמל שתסיים את התכנון, שתוציא מכרז, ולעבוד מהר. צריך להתייחס לזה כאל מצב חירום לאומי של ראש העין.

תודה, אדוני. כן, נציגי התושבים. בבקשה. שם ותפקיד, גברתי.

שמי נעה תעסה, אני יושבת-ראש הנהגת ההורים של בית ספר צומח A, הבית ספר שנמצא ממש מתחת לקווים. אנחנו בחודשי הקיץ נקלענו למציאות מאוד מאוד סבוכה, שאנחנו למעשה היינו צריכים להכניס את הילדים שלנו ללמוד בבית ספר בקרבה ממש לא נתפסת לשני קווי מתח: קו מתח עליון וקו מתח על-עליון.

כל החודשים האלה עשינו מדידות וניטורים ובדיקות, שוחחנו בעירייה ועם פול זליג שהגיע במיוחד כדי לדבר אתנו. המספרים – הבנו; את הממוצע השנתי – הבנו. הכול טוב ויפה, עד לרגע שהילדים שלנו צריכים להיכנס לשם. ופה מתחילה הבעיה. אנחנו לא מוכנים שהילדים שלנו ייכנסו למקום שעלול לסכן אותם. חד משמעית.

נכנסנו לבית הספר ב-1 בספטמבר, הפעלנו מערכת ניטור שניטרה באופן רציף 24 שעות, ועדיין מנטרת. המדדים למעשה מראים איזושהי ככה עלייה בנתונים באחת הכיתות. עכשיו, זה באחת הכיתות וזה משליך על כל בית הספר: על חצר בית הספר, על שער בית הספר, על האזור שאמור לקום שם מגרש ספורט.

למעשה הילדים שלנו אמורים ללמוד יום שלם בבית ספר תחת קרינה. מראש נקודת הפתיחה של הילדים שלנו היא נקודת פתיחה שהיא לא טובה, שהם חשופים למעל 2 מיליגאוס כל יום במשך כל היום. בית הספר הזה בעצם היה אמור להיות לב ליבו של שכונת A בפסגות אפק. החוגים שלנו היו אמורים להיות שם, תנועת הנוער שלנו נמצאת שם. ובעצם הילדים שלנו אמורים יום שלם לבלות מתחת לקווי מתח. יש קרינה, יש שם שטף מגנטי. בדקנו, ראינו, אנחנו עדיין רואים.

לפני כחודשיים בערך חלה עלייה. אנחנו מנוטרים 24 שעות, כמו שאמרתי, אנחנו מחוברים אונליין לנתונים, וחלה עלייה במדדי הקרינה. נשקנו ל-4 מיליגאוס, הגענו ליעד – ממש לא. פה אמרנו: הילדים שלנו לא ילמדו במקום הזה. נתנו הזדמנות ולא עוד. ולכן בהחלטה מאוד מאוד אמיצה ומאוד אחראית, ראש העיר שלנו אישר העברה של התלמידים שלנו, של הילדים שלנו, היקרים שלנו, למבנה אחר, לשכונה אחרת, הרחק מהבית שלנו.

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה. משרד האוצר והמדינה ככה מאוד מתפארים בפרויקט "מחיר למשתכן", "מחיר מטרה". כולנו זוגות צעירים שפתאום זוכים בדירות. גם אני זכיתי במסגרת "מחיר מטרה" בדירה בפסגות אפק בראש העין, השכונה שאמורה להיות הפנינה של המדינה. לא ידעתי שהילדה שלי תצטרך ללמוד מתחת לקו מתח. לא ידעתי את זה. אני פה הייתי מבחינתי איזה שבויה, זאת הייתה ההזדמנות היחידה שלי לקנות דירה במדינת ישראל. קיבלתי את ההזדמנות הזאת, תפסתי אותה בשתי ידיים, ואז הבנתי שזו אליה וקוץ בה. תודה.

תודה, גברתי. שם ותפקיד, אדוני.

יאיר דואק, אני יושב-ראש ועד ההורים העירוני בראש העין. אני חושב שיש לנו פה שתי נציגות שהן גיבורות מבחינתי. קו המתח הגבוה עובר לנו על בית הספר, ואי אפשר להתמודד עם החששות של הורים, ואני ניסיתי את התהליך של זה כבר לפני שנתיים, בזמנו נפגשתי גם אתך.

נכון.

וניסינו להבין מה אפשר לעשות. ברגע שבאים לנו הורים ובוכים, ואימהות בוכות לנו, אתה לא יודע מה להגיד לאמא שאומרת לך: שמע, אתה מוכן לחתום לי שהילד שלי, לא יהיה לו סרטן? ומפחדים, אנשים מפחדים. שואלים אותך: אתה תשים את הילדים שלך שמה? הבדיקות מראות שזה בסדר, אבל אתה לא יכול להתמודד עם זה. אתה רואה את הקווים האלה, וזה מפחיד בצורה - - -

הם מפחידים. הם עוצמתיים כאלה.

אתה יודע, כל הקרינות של הטלפון – מחביאים את זה, אז אתה לא רואה את זה כל כך, אתה לא מרגיש את זה גם. פה אתה רואה, אתה רואה גם את זה ואתה שומע את הרעש בלחות, וזה מאוד מפחיד.

וראש העיר יחד אתנו ועם ועד ההורים ישבנו ושמנו ניטור 24 שעות. והן סופגות הרבה מאוד אש מכולם – נגד ולמה אתם מסכימים. אבל בראש מעיינינו זה הילדים, טובת הילדים. והכנסנו את הילדים לשם בשילוב כוחות של כולם.

וברגע שהייתה שם איזושהי עלייה, מכל מיני סיבות שאני לא כל כך יודע אותן על הניטור, ראש העיר לקח החלטה, כמו שנעה אמרה, מאוד אמיצה, והעברנו את התלמידים למקום אחר, למקום מרוחק. ונתנו להם הסעות. זה סיפור לא פשוט, זה ילדים בכיתה א', שצריכים לנסוע בהסעות עד לבית ספר אחר, בית ספר ענבלים שפעם היה.

מכיר את זה.

ולא פשוט. ונהיו שם פקקים ונהיה שם הכול. ואני חושב שצריך לפתור את זה.

תודה, יאיר. גברתי תרצה גם לומר מילה אם כבר הגיעה? שם ותפקיד רק.

שרון בכר, אני אמא לשתי ילדות שנמצאות בבית ספר צומח A, ולילד ששנה הבאה יעלה לכיתה א'. גם אני הגעתי לעיר בעקבות "מחיר מטרה". השמחה הגדולה התחלפה מהר מאוד בבלבול, שאנחנו מבינים שבעצם יש את קווי המתח שנמצאים בקרבתנו, ובתדהמה שבית הספר נבנה קרוב לשני קווי המתח שחוצים את העיר. אומנם בית הספר נבנה במרחק שמבחינת חוזר מנכ"ל של משרד החינוך 50 מטרים זה מרחק שהוא בסדר מבחינתם, אבל מבחינת המשרד לאיכות הסביבה מדובר במרחק שהוא לא תקין.

בסדר גמור. תודה. נציג המשרד להגנת הסביבה, לפי שאתה אומר, האם יש עוד מקרה כזה של בית ספר או ריכוז בסדר גודל כפי שמתקיים בשכונה המדוברת, שגר בסמיכות כל כך גדולה, או בתי הספר נמצאים בסמיכות כל כך גדולה לקו מתח בסדר גודל כזה? אתה מכיר?

יש בחיפה משהו קרוב, אבל פה מדובר על שני קווים: מתח עליון ומתח על-עליון.

שם ותפקיד קודם כול, אדוני.

פול זליג. אני ממונה על הקרינה הבלתי מייננת במתקני חשמל במשרד להגנת הסביבה.

מה זה בלתי מעניינת?

בלתי מייננת – שלא יכולה להוציא יונים.

מייננת.

בלתי מייננת.

זה כמו הטלפון הסלולרי.

חשבתי בלתי מעניינת.

לא מעניינת אלא מייננת.

בבקשה, אדוני.

המצב שמה שהייתה תוכנית לבנות כל מוסדות החינוך בקרבה של הקווים האלה זה מצב בכלל לא תקין. מוסדות החינוך היו צריכים להיות הכי רחוקים מקווי המתח העליון והעל-עליון.

סליחה שאני קוטע אותך. אדוני היושב-ראש, יש לנו בית ספר גם כן ב-A, שאמורים לבנות שם את חטיבת הביניים והתיכון וכו' וכו', וכתוצאה מהאירוע שקרה ב-A אנחנו מזיזים אותו עוד 100 מטר, ואנחנו מפסידים שטח חשוב ביותר. אבל כדי שלא נחזור על המקרה הזה אנחנו מזיזים אותו עכשיו.

המצב שם הוא לא מסכן את הילדים. 55 מטר, ברגע זה הקרינה לא מגיעה ל-4 מיליגאוס, ואפילו שיש ניטור כל יום שמה לא הגיע ל-4 מיליגאוס אפילו פעם אחת. ובקרינה המקסימלית 4 מיליגאוס זה אומר קרינה ממוצעת של פחות מ-2 מיליגאוס, ואין שמה שום סכנה.

אבל אי אפשר להתמודד עם החששות של ההורים, ואני מבין אותם בהחלט. ויש מדינות כמו שווייץ, שאומרים שאם יש חששות להורים ולאנשים, הממשלה צריכה לעשות משהו, כי גם החששות האלו גורמים למחלות, ויותר מהקרינה הבלתי מייננת.

במקרה של ראש העין, אני חושב שזה מצב win-win. אנחנו ביקשנו פרוזדור של 100 מטר בכל צד של הקווים, כדי שלא תהיה קרינה בעתיד, לא עכשיו. 50 מ' מבטיח עכשיו שאין קרינה, הקווים עובדים עם סדר גודל של רבע מהעומס שלהם, והעומס יכול לגדול ויגדל.

הקרינה בין 2 שהיה ל-4 מיליגאוס עלתה בגלל שחברת חשמל הגבילה את הקרינה בקו חוצה שומרון, וברגע שהגבירו שם את הקרינה עלתה הקרינה פה. אין סיפורים. הזרמים יעלו בעתיד, וכשהזרמים יעלו תהיה שמה קרינה.

יש פתרון טכני, מה שנקרא מיגון אקטיבי. והמיגון האקטיבי הזה יכול להבטיח שבבית ספר לא יהיה 4 מיליגאוס. המיגון הזה עובד מול הזרמים ומכוון את עצמו ולא יהיה 4 מיליגאוס. אבל אני חושב שהמצב של הזזת הקווים משם זה מצב win-win. הוא יפנה פרוזדור של 10 ק"מ או יותר מ-10 ק"מ כדי שייבנו, כי אין עתודות בנייה בראש העין יותר ממה שבונים עכשיו. פרוזדור כזה יכול לעשות הרבה בנייה ויכול לתת גם - - -

נשאיר את זה כבר למשרד השיכון. אדוני, הדברים שלך מאוד מאוד ברורים. עוד משפט אדוני רוצה לומר?

לא. אני רציתי רק להגיד שאני מברך על ההחלטה ועל הפוש שנותן ראש העיר, כי זה הפתרון - - -

אוקיי, תודה. אני רק רוצה לומר לך כהורה, שבמקרה היו יכולים הילדים שלי להיות שם, שאין מצב שהייתי שולח את הילדים שלי לשם, שאני אשב מול מישהו, הוא יגיד לי: תשמע, 50 מ' לפה, יש פתרונות טכניים, מיגון אקטיבי. רק מלשמוע את זה אני נהיה חולה. זאת אומרת, עוד לפני בכלל שיש את האירוע עצמו. רק מזה אני כבר נהיה חולה.

אמרתי.

לא, לכן אני אומר: אין כאן שאלה. זה בכלל לא נתון – מה גם שהמחקר בתחומים האלה הוא לא בדיוק, אתה יודע, מסוג אותם דברים שאתה אומר: וואלה.

הוא בחיתוליו עוד.

תראה, אם הביצים, שבוע אומרים לך בריא, שבוע אחרי זה לא בריא. כולסטרול בריא, כולסטרול לא. אנחנו לא רוצים לקחת את הסיכונים אלה, שיהיה פתאום מחקר עוד זה ועוד ההוא.

עיקרון הזהירות המונעת - - -

לגמרי קיים. תודה, אדוני. מנכ"ל חברת החשמל, בבקשה, ואחר כך כמובן נשמח לשמוע אנשים נוספים, אורחים נוספים.

- - -

אבל הוא בעל הבית.

כמעט. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההזמנה. אני מודה לראש העיר על שיתוף הפעולה לאורך תקופה מאוד ארוכה בפיתוח ראש העין, וגם בנושא הזה אני חושב שהיו הרבה מאוד שיחות והרבה מאוד דיונים עם ראש העיר והצוות שלו על מנת לפתור את הבעיה ולהעתיק את הקווים, שכולם מסכימים שצריך להעתיק אותם. ויש פתרון. וברשותך, אני אתן לאיציק בלמס, שהוא המשנה למנכ"ל וגם מי שאחראי על הנושא הזה בחברת החשמל, להסביר את החלופות ובמה זה כרוך, על מנת שאפשר יהיה באמת להתקדם.

אם אפשר רק, כשכבר נותנים לי את החלופות, לתת לי לוח זמנים, לתת לי תקציב. אנחנו חייבים לצאת מפה עם אמירה מאוד ברורה.

אדוני היושב-ראש, זו בדיוק הכוונה.

מה גם שחברת החשמל פה תצטרך לבוא עם עוד הרבה אמירות, אז את האמירה הזו לפחות נסגור.

טוב, בוקר טוב לכולם, שמי איציק בלמס, משנה למנכ"ל חברת חשמל וסמנכ"ל לקוחות. אנחנו מלווים את ראש העיר בסוגיה הזאת של הפרוזדור הזה כבר כמעט שנתיים אני חושב, כולל ביקור של הנהלת החברה עם יושב-ראש החברה בשטח, שבא והתרשם מקרוב.

שנתיים לקח לכם להפנים את הבעיה?

לא. מהיום הזה שהתקיימה הפגישה בשטח - -

שנה וחצי.

שנה וחצי. - - יצאנו לדרך, ולמעשה התחלנו לקדם את הפתרון של ההעתקה. ומאז אנחנו פועלים במלוא המרץ בנושא הזה.

אני לא אכנס לסוגיות, לא מה שצוין פה על ידי המשרד להגנת הסביבה ולא על ידי ההורים, אני אדבר בנושא הספציפי של ביצוע הפרויקט.

לא, תתמקד במתחם של החברה.

ראשית, אני אגיד שהחברה, לצורך פיתוח משק החשמל, נדרשת לתוספת של קו נוסף במרחב הזה. ואנחנו מקדמים במקביל שתי חלופות: חלופה מזרחית וחלופה מערבית בגדול, אני אדבר בצורה כללית. החלופה המזרחית היא חלופה שגם עוברת מעבר לקו הירוק. והחלופה המערבית עוברת דרך פארק אפק. ושתי החלופות האלה נחוצות כדי גם לבצע את ההעתקה של שני הקווים הקיימים, ה-161 קילו-וולט וה-400 קילו-וולט, וגם כדי להעביר קו נוסף שנדרש לצורך פיתוח משק החשמל.

אתה אומר, אם יורשה לי, שבכל מקרה אתם צריכים לשדרג.

להוסיף קו.

קו 400 נוסף.

כן. ואנחנו מקדמים אותו. אי אפשר להקים את שלושת הקווים האלה בתוואי אחד. צריך שני תוואים. בגלל זה אנחנו מקדמים שני תוואים.

זאת אומרת, זה לא חלופות, זה גם וגם.

אמרתי: גם וגם.

כשאומרים חלופה זה או זה או זה.

שנייה, אני אסביר. גם בכל אחד משני התוואים יש תתי חלופות.

לא, חלופה, המושג חלופה זה חליפי. אז זה לא חלופה. אתה אומר: אני צריך את שני הפתרונות.

הוא מכולנו, אני מבקש.

לא, רק להבין מה אתה אומר. זה לא או זה או זה.

לסוגיה שבה אנחנו דנים פה זה כן חלופה, כי יש פה עניין של תזמון. תיכף אני אסביר.

הבעיה של קו 400 נוסף שלכם היא בעיה שקיימת עוד לפני העניין. מדובר על החלופה עכשיו של ראש העין, זה המזרחית או המערבית.

או או גם וגם?

לא.

שנייה. ברשותך, ראש העיר, כל אחד משני התוואים האלה, לכשיוכשר ראשון, יוכל להוות פתרון של אותה העתקה, לכאן או לכאן. מבחינתנו שתיהן שקולות ברמה הזו. ואת התוספת, את הקו הנוסף, אפשר לשים בתוואי השני. בגלל זה אמרתי שזה לנושא עצמו יכול להוות חלק מהחלופה.

זאת אומרת, בכל מקרה, שני התוואים, יהיו בהם קווים חדשים.

שני התוואים נחוצים. אי אפשר, מבחינת ישימות טכנית, סטטוטורית ותכנונית להעביר את שלושת הקווים בתוואי אחד. בגלל זה צריך שני תוואים.

בכל מקרה.

בכל מקרה. אנחנו מקדמים את שניהם במקביל במלוא המרץ.

והפעם מוודאים גם שאין אף אחד שם? שלא תהיה הפתעה.

היום מוודאים לאופק התכנון הקיים. אבל איך המדינה מתפתחת, זה אף אחד לא יוכל להבטיח לאף אחד.

בגלל זה היה 2020, בגלל זה היה 2030.

פתאום נחתה עיר.

בדיוק. אני אומר את זה, כמובן לא אליכם, אבל אני רוצה להגיד את זה ככה. תראו, כל הזמן בוועדה פה, כשאנחנו מנהלים שיח עם הדרגים המקצועיים, אומרים: איך אתם, שומו שמיים, מעזים לומר לדרגים המקצועיים מה לעשות. אז זה נכון, אני לא אומר איך להכין תב"ע ואני לא אומר איך להכין תוכנית מתאר, אבל שכר ישר – כן, תתפלאו, גם לחברי כנסת יש.

זאת אומרת, כשאומרים לנו איך דברים צריכים להיראות, והנה תכנון. אם אתם יודעים איך ראש העין, לא השכונות החדשות החדשות, תוכננה, שיש לשכונה הכי גדולה, נווה אפק, כניסה אחת, יציאה אחת, שנים לקחת לעשות את - - -

פארק אפק.

כן, פארק אפק. תוכניות. אנשי מקצוע עשו את זה, לא אני. אותו דבר כאן. ישבו, באמת, זה לא היה מן הרגע להרגע. 20 שנה. הפרויקט הזה, עוד הייתי במשרד הבינוי והשיכון, כשבמסגרת קרקע בלתי מתוכננת כשיצאו המכרזים. שנת 1994. היה להם זמן לבדוק את זה מכל זוויות, מכל כיוון, בכל השפות.

עכשיו התחלנו את הציר מזרח-מערב. עכשיו.

חברים, אין בכלל סיפור. לכן עם כל הכבוד, שכל הזמן אומרים לי: שקלנו. מותר גם לאנשים שלא בדיוק, שבאים מן הצד ורואים את הדברים, להתעמת עם המציאות כפי שהיא מתקיימת. ומה שקורה שם זה פשוט, אני אומר לכם, זה לא ייאמן.

אבל מה שאני מבקש מאדוני, באמת, גם מפאת קוצר זמננו, איך אומרים, תנעץ לי את הפתרונות. אתה יודע, אני לא יושב ב-Board. אני רוצה לדעת לו"ז. אתה אומר לי: בעוד שנתיים מהיום הקו הזה פה, התקציב צריך לבוא מפה, אנחנו חסרים כך וכך. זה מה שאני רוצה, בסדר? כנראה, אני, חשמל, מחליף מנורה, סוגר את השלטר. אז את זה אני לא אשתפר. תן לי נקודות.

אז אני אתחיל מהסוף. מרגע שיינתנו האישורים הנדרשים, הקמת הקו תהיה - - -

אל תתחיל אתי ככה.

שנייה, רגע.

לא לא. אנחנו מכירים שנייה וחצי. תגיד לי ככה. כשאומרים לי התקבלו האישורים הנדרשים, אני רוצה לדעת, והפרוטוקול – צריך שייכתב בו. כשמשרד זה וזה יביא.

אני אגיד הכול.

אני רוצה לדעת פה את כל התמונה כולה. אין אחר כך אני הולך לברר מי זה המשרד, מי צריך להביא. אני צריך לדעת פה כל שלב ושלב.

אדוני היושב-ראש, אני אגיד את הכול, אם יתאפשר לי לצורך העניין. אמרתי: משך ההקמה זה סדר גודל של שלוש שנים לבצע את ההעתקה. יש שמה תכנון, שלב כניסה לשטח, בנייה והפעלה של הקו. זה סדר גודל של שלוש שנים. השלב היותר קשה והיותר משמעותי זה שלב קבלת תוכנית מתאר מאושרת.

לצערי, במדינת ישראל, ודיברת קודם על שלב התכנון, תוכנית מתאר במדינת ישראל לקו מתח עליון מהסוג הזה זה סדר גודל של בין 10 ל-15 שנה בתרחישים של business as usual. ואני אומר את זה על השולחן כדי שנבין שבמדינת ישראל - - -

לזה התכוננתי, דרך אגב, להגיד את המספרים.

אדוני היושב-ראש, אמרתי שאני אגיד את הכול בצורה הכי שקופה והכי ברורה, כדי שיהיה ברור לכולם.

תגיד: 20 שנה. מה, מדינת ישראל לא יכולה לתכנן 20 שנה קדימה? 20 שנה.

זה לא רק שהמדינה צריכה לתכנן, רק במדינת ישראל, הליך התכנון, מעורבים בו כל כך הרבה גורמים שיכולים להוות חסם, אז התהליך לוקח זמן, time consuming. בגלל זה גם המערכת מתפתחת בקצב מסוים ולא בקצב שראוי שתתפתח, אבל זו סוגיה אחרת.

אנחנו כרגע, לצורך העניין, מדובר על שלוש שנים הקמה, אמרתי, לקבל תוכני מתאר מאושרת, ותקציב בסדר גודל של בין 100 ל-120 מיליון שקל. זה התקציב שנדרש לביצוע העבודות. כפי שאמרנו פה, מממן את עצמו הפרויקט הזה, כי הוא מפנה שטחי בינוי, ומשם אנחנו מסתכלים עליו.

לטובת אישור של תוכנית מתאר, יש פה שלושה גורמים מרכזיים שנדרשים, נקרא לזה הם מחזיקים את המפתח כדי שהתוכנית הזאת תתאשר לא ב-15 שנה אלא בשנה, בשנתיים. אנחנו עדיין בתוכנית קדם מתאר, עוד לא התחיל התהליך, לצורך העניין. יש פה, נאמר פה קודם, קמ"ט חשמל, לגבי כל מה שקשור למעבר בחלופה המזרחית באזור שטחי יהודה ושומרון. באותה חלופה גם נדרש אישורים של הצבא, של צה"ל לצורך העניין, משרד הביטחון.

ובחלופה המערבית השחקן המרכזי זה רשות הטבע והגנים. זה צריך לעבור שמה דרך פארק אפק, אני לא צריך להסביר לכבודו, אתה גר שמה, אתה מכיר את העסק.

הנה, יעל הגיעה לצורך העניין.

לבדוק את העניינים.

אלה הגורמים המרכזיים שנדרשים לצורך העניין.

מה עם הטמנה?

אתה מנהל את הישיבה.

אני מנהל את העניינים. היא הגיעה מהסוף. דבר.

הוא לא רוצה לענות.

למעשה, אלה הגורמים המרכזיים. אנחנו קיימנו עם קמ"ט חשמל פגישה מקצועית בנושא הזה אך לפני חודש. למעשה דנו בנושא הזה במשך כל השנה האחרונה, וקמ"ט חשמל, אני מציע שהוא יתייחס לגבי החלופה המזרחית.

אז כמה שנים סך הכול?

שבעינינו היא החלופה המוקדמת ביותר והזריזה ביותר שאפשר לבצע.

אוקיי. תודה, אדוני.

איתן, זה עשר ושלוש - - -

הרבה פחות.

תן לי. חברים, קמ"ט חשמל איו"ש, בבקשה, שם ותפקיד.

אני סעיד, קצין המטה לענייני אנרגיה, חשמל ביהודה ושומרון במינהל האזרחי, מתפ"ש. הנושא הזה הגיע לפתחנו למעשה על ידי ראש העיר ביוני שנה שעברה. נפגשנו יחד אתו, עם ראש המינהל, אצלו במשרד, ומשם התחלנו להתקדם.

אחרי הפגישה הזאת למעשה גם נאמר לראש העיר שהמינהל האזרחי יהיה בעד בחינה באופן חיובי של העתקה. לשם זה נדרשנו לצאת לעבודת מטה. עבודת המטה, המטרה שלה, לבחון את ההיתכנות העקרונית של התוואי שהוצע על ידי חברת החשמל. כמובן, עבודת המטה צריכה לכלול את הבחינה בהיבטים סטטוטוריים, מקרקעיניים, ביטחוניים, מדיניים. כמובן שאנחנו לא נכנסים לעניין הכלכלי, זה לא נושא שבכלל אנחנו דנים בו.

ומאז יצאנו לעבודת המטה. במהלך עבודת המטה אנחנו קיבלנו חלק מהתשובות, כלומר התייחסויות ממספר גורמים. הגורמים העיקריים והקריטיים בעבודת המטה שאנחנו נדרשים להם, חלק מהם ענו. ונשאר לנו למעשה רק גורם אחד, שזה רשות התעופה האזרחית, שאנחנו חייבים את ההתייחסות שלהם, מאחר שהתוואי - - -

הם עוד לא נתנו תשובה?

עוד לא נתנו תשובה.

מי אמור לתת שם?

יש מדור גורמי חוץ ברשות התעופה האזרחית. שלחנו מספר תזכורות.

- - - לא מתאים לו.

אנחנו מחכים להתייחסות שלהם. אחרי שנקבל אותה נגבש את עבודת המטה, נעלה אותה לאישור הדרג המדיני, ומשם ניתן את האישור העקרוני, ככל שיתאפשר, לחברת החשמל - - -

בהנחה שיינתן האישור העקרוני, זאת אומרת, אתם נותנים את האישור העקרוני, ואז מה קורה?

ואז חברת החשמל, יחד אתנו, נצא לתכנון מפורט.

אוקיי. כמה זמן יהיה התכנון המפורט להערכתכם, אדוני המשנה?

מרגע שתינתן ההסכמה העקרונית הזאת, אני מעריך שתהליך תכנון סטטוטורי הכי זריז במדינת ישראל, כפי שאנחנו מכירים אותו, לא פחות משלוש שנים.

אבל פה - - -

זה לא נטו רק סעיד לגמרי. יש פה עוד סדרה שלמה של גופים תכנוניים שזה לא רק הוא. הוא גורם המפתח שצריך להבטיח שבכלל אפשר לעבור בתוואי הזה. עכשיו צריך לצרף את כל הגופים הנוספים, שכל אחד מהם יצטרף. אני לא רואה שהם יתנגדו, אבל התהליך הזה הוא time consuming במדינת ישראל, כי זה תהליכי התכנון הסטטוטוריים.

זאת אומרת, אם אנחנו עושים עכשיו את הספירה, אתה כבר צריך שיקום שכונות לבית ספר, כי הוא כבר יהיה ישן עד שיסיימו את ההליך. ההליך כאילו על פי הספר, by the book. זאת אומרת, בהנחה שעכשיו "הרצים יצאו דחופים". הרי יצאו מפה, וכל אחד, עכשיו חורף, צריך להירדם, קצת לישון, לאגור כוחות, לשבת, להתכרבל. בקיץ בוודאי.

עכשיו מה יהיה? נניח שעכשיו "הרצים יצאו דחופים" ומתחילים לעבוד מיד. עד שהתהליך אצלכם יסתיים, תרשמו לפניכם, זה חצי שנה לפחות במקרה הטוב. במקרה הטוב. למה לנו לרמות את עצמנו, למה לנו להתחיל לספר לעצמנו סיפורים? חצי שנה בהנחה שהכול רץ, זה אלוף העולם ב-100 מטר.

ואחרי זה עוד שלוש שנים, שזה לפחות ארבע שנים. זאת אומרת, כותבים שלוש שנים, זה שכתב שלוש שנים ידע שזה לפחות ארבע שנים אם לא חמש שנים. ככה זה עובד. זה השלב התכנוני. אחרי זה הביצוע. זאת אומרת, כותבים שלוש שנים – אתה יודע מה, חברת חשמל יודעת לתקתק – ארבע שנים, שיחקו אותה.

זאת אומרת, אנחנו מוצאים את עצמנו במקרה הטוב ביותר, שכל הגורמים באמת נרתמו וכולם בתפקידים וכולם לא עוזבים את התפקידים עד שקו המתח המזרחי יקום – שבע שנים לפחות. זאת אומרת, המשמעות היא מבחינתם של ההורים, ובדין, שאף אחד לא ירצה להיכנס לשם. ולא רק שאף אחד לא ירצה להיכנס לשם, אני לא אתפלא אם יהיו תביעות מצד תושבים על ירידת ערך הדירה שלהם. יש כאן שאלות שצריך לקחת אותן בחשבון, המדינה לא יכולה – עשו פרויקט מדהים שם בראש העין, אין ספק, אתה מסתובב שם, זה פשוט לא יאומן מה שקרה.

לפני שבנו את השכונה לא ידעו את מה שאתה מדבר?

בוודאי שידעו. אבל עזוב, עיסאווי, אח שלי, זה כבר קיים. מה אני עכשיו אתן הסברים? מה אתה חושב, הקו מתח, זה שאתה לא ראית אותו - - -

אני רוצה לבקר.

אני אקח אותך לסיור, עיסאווי. השכן שלנו מכפר קאסם, תבוא לבקר, אני אקח אותך לסיור.

כן, גברתי.

יש לי שאלה. לפי הבנתי, למי שעבר לגור שם הובטח שהקו יוטמן. האם זה נכון? אנחנו אחרי, אבל האם זה נכון שמי שעבר לגור שם אמרו לו: הכול בסדר, זה ממש תיכף מוטמן?

קודם כול, מי שאמר לו דיבר לא לעניין. דבר שני, הטמנה יותר יקרה.

אנחנו יודעים שהיא יותר יקרה.

זה גם לא פותר את הבעיה של הקרינה. זה לא רלוונטי.

אבל למה לך לענות על משהו שלא היה באחריותך? מה אתה לוקח על עצמך אחריות?

לא באחריותי, נכון.

קיבלת את זה כמצב נתון, אתה עוד צריך לתת הסברים?

נכון.

מה שאני מנסה לומר בשורה התחתונה, אני כבר, יעל, עליתי מדרגה, אני צריך כבר לתת את המענה. החצי הראשון, הבנו מה היה ואיך היה.

עכשיו, נקודת המוצא היא שיש כאן שבע שנים שבעצם האזור הזה תקוע. ומישהו צריך לתת גם בשבע שנים האלה מצד אחד לעירייה את השיפוי. הרי כמה יוכלו ללכת ללמוד בזה? בית הספר צריך רק להתאכלס, לא בנו אותו רק לכיתות א'. אני יודע שהצופים בדיוק שם, הרי טיפלתי להם באיזה קרוון שם. בדיוק על העניין הזה, כי היה צריך להעתיק אותם למקום אחר. בדין. בחיים לא הייתי שולח את הילדים שלי למקום שקו מתח עובר אותו. כן, אדוני, רק שם ותפקיד.

אני אור דור, נציג התושבים. רציתי גם להעלות את הסוגיה - - -

מי אדוני?

אור דור, נציג התושבים.

אה, יפה. הפרוטוקול צריך לדעת גם.

לפני שקנית לא ידעת על הקו הזה?

לא. אני רכשתי את הבית שלי עוד לפני שהיה ניתן להיכנס לשכונה. הכול היה מגודר, סגור, והיה רשום כניסה רק לרכב עבודה. ואני אזרח שומר חוק, ולכן לא נכנסתי. אז לא ידעתי. וכשאני הגעתי לשם חשכו עיניי לראות את הדבר הזה. זה נמצא 150 מ' מהבית שלי.

אבל מה שאני רציתי להוסיף על כל מה שעמיתיי פה אמרו זה שיש שם בתי מגורים שנבנים גם בסמוך לקווים האלה. 50 מטר מהקווים יש בתי מגורים. יש עכשיו שלושה פרויקטים לפי דעתי שכבר נבנים על התוואי הזה. לא מדובר רק על בית ספר, מדובר על אנשים שעומדים לגור שם. הם צריכים לחכות שבע שנים?

בוא נתמודד, יקירי, קודם כול, עם הבעיות שיש לנו.

אבל איך הם ממשיכים לבנות?

אני עצמי לא יודע להגיד. כן, יעל, משפט, כי אני חייב לסיים.

רגע, לפני משפט. קודם כול, אני מברכת על הדיון. ורק לציין שבזכותך יש דיון. אני יזמתי על זה הצעה לסדר במרץ 2017. לצערי, היא הלכה לוועדת הפנים, ובוועדת הפנים אין דיונים על שום דבר שלא חשוב ליושב-ראש ועדת הפנים.

למה? את לא בקש עם אמסלם?

אני מצטערת. כן, רק אם זה דברים שחשובים לו.

אבל מה שאני רוצה להגיד, באמת, אני שואלת: מדוע הפתרון של הטמנה הוא לא על השולחן? יש פה שני ק"מ בערך שמדובר על הטמנה. אולי זה יותר מהיר מהשבע שנים, לחכות להזיז את הקו מזרחה.

קודם כול זה 10 ק"מ. נתחיל בזה.

10 ק"מ?

ודבר שני, אי אפשר להטמין קו 400 במדינת ישראל, רק 161.

אבל זה לא מדויק, עושים את זה במצפה רמון.

161.

זה לא 400?

לא 400. הלאה. לכן זה לא רלוונטי.

הבנתי. טוב.

נתנו לה את התשובה. זה עניין מקצועי. כן, משפט אחרון, יאיר, אני רוצה לסכם.

אני פונה אליך ואל חברי הכנסת הנכבדים שנמצאים פה, ואנחנו מבקשים את עזרתכם. אני גם לא מצליח להבין, אתם אומרים פה, המשנה למנכ"ל חברת חשמל – זמן: שלוש שנים. למה מקבלים את זה כמשהו קבוע שלוש שנים? כהלצה, תעבדו שעות נוספות, אני לא יודע מה. למה שלוש שנים ולמה שבע שנים, והמספרים זהו קבועים? מה הבעיה להתלבש על זה כפרויקט, לעבוד יותר שעות, יותר אנשים, להקצות לזה את כוח האדם. למה שלוש שנים תכנון? אני לא מבין בזה, אבל יכול להיות שאפשר לצמצם את זה. לא צריך לקבל את זה באופן – זה שלוש שנים, זה שבע שנים. גמרתם אותנו. אני אומר לך שאנחנו עם מידע כזה הולכים לעיר, הם יבכו לי בדרך חזרה באוטו, אני בטוח בזה.

אני ברשותכם רוצה לסכם.

אתה צודק, אתה צודק.

כמה עברו מהשלוש שנים?

למה מקבלים את זה כקבוע?

השלוש שנים זה בגלל שצפויות התנגדויות ושום מקום לא פנוי.

יאיר, חברים. בבקשה, אדוני ראש העיר, משפט אחרון.

מכיוון שאני חבר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אני רוצה להבחין ולומר כך: החלופה לאורך כביש מספר 6, יש שם רצף של התנגדויות מפה עד להודעה חדשה, ולכן זה ייקח זמן. החלופה המזרחית, אני אומר לכם בצורה חד משמעית, סדרי הגודל של ההתנגדויות הם קטנים בצורה משמעותית. לכן זה יכול לקטון משלוש שנים לשנה, שנה וחצי לכל המאוחר. כי שם הדברים ברורים לגמרי, יש צה"ל ויש משרד הביטחון. נמצא פה קמ"ט חשמל, הוא יודע מה שאני אומר.

צריך להדגיש, לא כל התוואי הוא באיו"ש.

אני אמרתי שחלק זה צה"ל. אמרתי.

מה שבאיו"ש, אנחנו אחראים לו ואנחנו - - -

אמרתי: החלק התחתון זה צה"ל. יש שני גופים: צה"ל ואיו"ש. זה לא כל הגופים האחרים. אין שם בעיות של איכות הסביבה ואין בעיות של עכברים ואין בעיות של תנים וצבועים וקניונים. ואני אומר את חלילה לא בזלזול. לכן אפשר לצמצם את זה. אדוני היושב-ראש, תיתן הנחיה לקדם את התכנון.

אוקיי, אני אסכם. ברשותכם, אני אומר את זה גם לכם, נציגי ההורים והתושבים, תראו, גם אחרי ש-20 שנה עבדו על התוכנית תראו מה קרה. זאת אומרת, כבר ישבו, היה להם את כל הזמן שבעולם לשבת, לתכנן, לשמוע, והם מקבלים ברוך בסדר גודל שכזה.

הרי מה העניין? תכנון – אני לא נכנס עכשיו לפרוצדורה של כמה זמן זה לוקח, אלא כשיש התנגדויות, כל אחד בא, אתם מכירים את זה, ראש העין, אתם פחות, יאיר מכיר את זה יותר, כמה זמן היה בכלל להקים בשכונות שם למעלה את הקאנטרי. כולה קאנטרי, לא "מסדרון חשמל" ולא מאיים על אף אחד, רק קאנטרי. וכבר אין מקום בראש העין שכבר לא תכננו אותו שם, כי כל פעם שמים. קל וחומר - - -

עכשיו, אני לא בא, יאיר, ואני אומר את זה להורים כדי להגן. יש פה נקודה שצריך להתמודד איתה. לי ברור, אדוני מנכ"ל חברת החשמל, החלופה המזרחית היא החלופה שצריך לטפל בה קודם כול.

זאת החלופה שלנו.

יפה. קודם כול. שיהיה ברור. אנחנו לא מתחילים עכשיו לבנות את כל העולם. זאת נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אני אומר לך, קמ"ט חשמל, אני אתערב בזה באופן אישי, אנחנו נרצה לקבל ממך בתוך 24 שעות, מי עדיין לא נתן את התשובות לעניין הזה. קודם כול. ברגע שאני אדע, גם אם צריך, אם זה גנות מרש"ת, אני ארים טלפון לגנות ואני יודע מה להגיד לו כשצריך. זאת נקודה נוספת.

נקודה שלישית, אני ארצה מכם את התשובה, מהרגע שגנות נתן לכם את התשובה, מה לוח הזמנים שאתם רואים. אני מאוד מבקש, אני אם אפנה למתפ"ש, שישימו את העניין הזה בראש סדר העדיפות שלהם. זה עניין לכאורה מקומי, אבל הוא עניין לאומי. אם המדינה רוצה עכשיו לשים עוד 100 מיליון שקל על סתם להעתיק בתי ספר, על עניין שממילא צריך לקיים אותו בגלל קו 400 וכל הדברים האלה – בחלם יושבים ומסתלבטים עלינו.

לכן מה שאני מנסה לומר, לפחות מנקודת המבט שלי, תראו, אני לא רוצה לצאת מכאן כשאנחנו יוצאים באיזה פנטזיה שזה הולך להיות – זה לא יקרה. זאת אומרת, גם אם כולם, יאיר, יעזבו את כל העבודה שלהם ויתעסקו רק בעניין הזה, זה תהליך שייקח שנים. הכי מהר, אם נצליח לגרום לזה לרדת משבע לחמש, ארבע שנים, שיחקנו אותה big time.

מה אנחנו עושים עם הילדים?

זה לא המקום, יאיר.

שנייה. במחילה, כמו שאומרים אצלנו בבית הכנסת, זה לא המקום הזה.

הוזכר גם מיגון לבינתיים.

יש כאן את ראש העירייה. במה שתלוי בנו ללחוץ על משרדים אחרים, זה מונח לפתחה. לצערה, הייתה שמחה להתעסק עם דברים אחרים. זה הונחת עליהם. לכן אני אומר את זה: במה שתלוי בנו, אני אישית אדאג לקשר, אם צריך, כמו רץ מ"פ שעובר ממקום למקום את ה"גרמושקות" או דברים כאלה ואחרים כדי שהדברים יקודמו. אני לא מסכים שזה יהיה שבע שנים. אדם בר דעת לא יכול לקבל שלא מספיק שהמערכת מטומטמת, סליחה על הביטוי - - -

דובר במשרד להגנת הסביבה גם על איזשהו הליך של צמצום הקרינה לבינתיים. אם יש אמצעים שאפשר להתקין – שייקח שבע שנים, אבל אפשר בינתיים - - -

אני רוצה לענות לאדוני. בכלל לא נכנסתי לחלופות האלה. אף מורה, גם את תשים לו את המיגון ותספר לו - - -

מה זה תספר? מודדים את זה. זה לא אמונה, יש כלים.

אתה יכול לאטום איזה חדר - - -

לא. אז מתאר כאן האדון, שהוא הנציג של המשרד להגנת הסביבה, שיש כלים להגן עליהם. מה הבעיה?

זה עניין פסיכולוגי, לא עניין - - -

אבל אם יש אמצעים לצמצם את הקרינה. בינתיים.

במקום להוציא עכשיו עוד איזה 20 מיליון שקל - - -

בשביל שבע שנים - - -

העירייה צריכה להתמודד עם זה בדרך שלה. אנחנו נלווה את זה. אני גם אומר לך, אדוני ראש העירייה, אם צריך מאתנו סיוע אל מול המשרדים השונים, אני פה כדי לתת לך את העזרה. ואני מקווה שגם בפרדסייה ניתנים הפתרונות לעניינים הדומים לכאן. לא, הפרצוף שלך, אדוני, איך אומרים, נתכרכמו פניך.

כרגיל זה עניין של כסף.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:39.