ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-25OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 181

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ט' בכסלו התשע"ח (27 בנובמבר 2017), שעה 11:00

מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

ורד כרמון - מפקחת ארצית גיל רך, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל כרמל - ממונה תכניות הכשרה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות

צפורה פינקל - אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

רחלי הכהן - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

נעמה קציר שמואלי - דוברת, יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

מאיה ניר אליעז - נציגה, יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

ריקי רוזמרין - מפקחת חינוכית, ארגון נעמ"ת

מירי אסף - מדריכה חינוכית, נשי חירות

ולרי זילכה - עו"ד, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, בית איזי שפירא

לילך בר - רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, בית איזי שפירא

הניה מרמורשטיין - מנהלת מעונות, עמותת על"ה - עמותה לקידום העיוור

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

עדי מן - יו"ר ועד הגנים הארצי

ליהי שלפין - אמא לילד אלרגי, הורים

אלינור למפל - אמא לילדה אלרגית לחלב ומוצריו

עמי ברבר - מנכ"ל, סבים וסבתות

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אהבה ארגון הנכים בישראל המיוחד, מטב)

תמי ברנע

הדס לוי, חבר תרגומים

מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

בוקר טוב לכולם, אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש. אנחנו נמצאים בישיבת מעקב שאמורה להיות מאוד ממוקדת וחדה. באיזה סטטוס אנחנו ניצבים מבחינת משרד הרווחה ומשרד הבריאות לגבי ההערכות של המוסדות בגילאי לידה עד שלוש.

בדיון האחרון נאמר שנערכים לקראת תכנית, שיש התגייסות או גיוס של מד"א כדי ליצור הדרכה בצורה אינטנסטיבית כדי שאנחנו כן נצליח לעמוד בלוחות הזמנים. דיברנו על תעדוף של מוסדות בהם שוהים ילדים עם אלרגיה אל מול מוסדות שכרגע אין בהם ילדים עם אלרגיה והם בעצם יעברו את התהליך בשלב המאוחר יותר כדי שאנחנו באמת נוכל - - - אופטימלי - - - על פניו היה נדמה שכולם - - - אנחנו הולכים וחשוב לי לשמוע איפה אנחנו ניצבים היום.

אנחנו חודש מסוף דצמבר כשלמעשה הוארך מתן הסייעות עד סוף דצמבר ואנחנו אמרנו פה בצורה מאוד נחרצת, כל עוד שלא יהיה מענה אחר שאנחנו לא נצליח לעמוד בתכנית שמכשירה את המוסדות האלה אז כנראה לא יהיה מנוס מלהמשיך את המענה הזה גם הלאה, למרות שכולנו יודעים שזה אפילו לא פלסטר, זה פחות מזה.

אז נפתח עם משרד הרווחה לשמוע איפה אנחנו נמצאים, בבקשה.

חגי מאגף מעונות יום. קודם כל, שוב אני אומר, אנחנו שותפים פעילים בוועדה שמשרד הבריאות מוביל. ניתן לליזה להרחיב על הוועדה אבל אנחנו שם לגמרי ומעבירים הערות ורוצים לקדם את הנושא הזה על הצד הטוב ביותר והמהיר ביותר.

אני אלך לנושא ההכשרות. אנחנו ממש בישורת האחרונה של התהליך מול מד"א שזה היה תהליך מאוד מהיר יחסית. הוא עולה לא מעט כסף ומרגע שנסיים את התהליך הפרוצדורלי. מבחינת מד"א הם ערוכים בטווח זמן של ימים בודדים עד שהם יוצאים בהכשרות בפריסה ארצית שכוללות את כל המודולים הרלוונטיים ליצירת מעון נקי ומותאם. כמובן שנעשה את התעדופים, נלך קודם למעונות שיותר צריכים את המענה הזה ובהמשך התהליך את המעונות שפחות צריכים, נשים לב לכל סדרי העדיפויות.

לגבי הסייעות - כמו שאמרת, ואנחנו שותפים לזה כמו יתר משרדי הממשלה, הפתרון הזה הוא לא נכון, הוא לא יעיל, הוא לא רלוונטי ואנחנו צריכים לשאוף לצמצם אותו ככל הניתן. אבל בכל זאת בנוגע לשאלת המימון, הנהלת המשרד מודעת ומכירה את זה, זה עדיין נמצא בבדיקה, אין לנו תשובה לתת - - -

מה נמצא בבדיקה? הארכה של מתן הסייעות?

מה קורה ב-1 בינואר. מנכ"ל המשרד מודע לזה, השר, הנהלת המשרד והם בוחנים את זה. הם מודעים ללו"ז, הם יודעים שצריך פה לקבל החלטה מהר ככל הניתן. אנחנו עוד לא יודעים מה. לגבי פעוטות בסיכון כמובן ממשיכים כרגיל כמו שהיה.

לפי מה שאתה אומר אנחנו נמצאים באיזשהי סיטואציה שאנחנו לא באמת יודעים או שאנחנו יודעים שאנחנו לא בטוח נצליח להכשיר את המסגרות עד ה-1 בינואר.

אנחנו ממש בסוף, מבחינתנו זה סיפור של כמה ימים עד שאנחנו מתחילים להריץ את הפעילות עם מד"א - - -

אגב בכמה היא מוערכת מבחינה תקציבית?

600 אלף ₪ בשנה, שזה לא מעט בהנתן התקציב הדל שיש לאגף לתפעול המערך - - -

זה לא מעט אבל זה מעט ביחד למענה שהוא הכי עקום שאנחנו יודעים שזה המענה של הסייעות שעולה פי כמה וכמה.

צריך לזכור שהמענה היום של הסיירות, וזה אולי ורד מכירה יותר טוב ממני, הוא לוקח שירותי רווחה קריטיים מאוד - - -

מילדים בסיכון, נכון.

אז בהיבט הזה ברגע שאנחנו מסיימים את התהליך הפרוצדורלי שאני מאוד מקווה שהוא יסתיים בימים הקרובים, אנחנו ממש בקצה, תוך שלושה ימים אולי קצת יותר הכשרות יוצאות לדרך. יש כמובן את הלומדה הממוחשבת - - -

מה זאת אומרת? אנחנו נוציא לומדה מתוקשבת לצוותים? הרי זה לא באמת מה שיעשה.

בנוסף.

כמובן, הכל בנוסף. קודם כל זה יתן מענה לחלק מהילדים וחלק מהאלרגיות, מענה שהוא מבחינתנו, הוועדה עוד כמובן תדון - - -

לרוב הילדים על הרצף זה נותן מענה, למעט הקצוות שאנחנו תיכף ננסה לפתור גם שם.

אנחנו גם סבורים שמערך ההכשרות שאנחנו עושים יצמצם את העוצמה של הבעיה. ושוב, בכל הנוגע למימון הסייעות אנחנו עוד לא קיבלנו החלטה.

אוקיי. בהתחשב בכך שאם עד ה-1 לינואר אנחנו באמת נהייה ערוכים כפי שאנחנו חושבים שצריך להיות ערוכים אז אנחנו לא נצרך את הסייעות למעט במקרי קצה ששם אנחנו מדברים על ילדים שהם עם מורכבויות מיוחדות.

אלה נושאים מקצועיים שבסוף הוועדה תצטרך לסגור.

מבחינת לוחות זמנים, מתי הוועדה מסיימת את עבודתה הראשונה לפחות עד למתן המלצות?

אני מקווה שאנחנו תוך שבוע או שבועיים מפני שיש לנו נושא אחרון שאפילו עד אתמול ואני יכולה להראות לך מה יש לנו עד עכשיו אז זה אישורים ודברים שאנשים צריכים לכלול בהם.

תודה חגי. את רוצה ליזה להמשיך את הדברים או להוסיף משהו?

הוועדה ישבה מספר לא מעט פעמים בהרכבים שונים והרחבנו את הייצוג של האנשים שהיו בפנים בתוך הוועדה ולקחנו גם יועצים. בעצם הגדרנו את ההערכות שצריכה להיות. כמו שבחינוך ההערכות זה במודעות בחינוך, בהתאמה הפיזית וההתמודדות והערכות לגבי מתן מענה בעת חשיפת חירום. את הנושאים האלה יידענו אותם בכללי ואחר כך ביותר פרוטרוט.

יש סוגיות שהן בנושא התאמת המזון. אנחנו חושבים שאפשר אלרגנים מסויימים לנהל את המעונות בלי חשיפה לאלרגנים מסויימים אחדים, כמו אגוזים ובוטנים, בלי שיש באף מעון. לגבי מזונות אחרים בפרט בצהריים אנחנו חושבים שאפשר להתמודד עם זה. דיברנו עם האנשים שמייצגים את הארגונים שמפעילים את המעונות. יש שונות שם אבל גם אז איזה הערכות ניתן לעשות בכדי להתמודד עם בוקר וערב, לא צהריים.

עבדנו מול, וזה נמצא עדיין בתהליך, מפעלים לייצור מזון שיש שניים שיש להם אישור ייצור נאות. זאת אומרת שאם הם אומרים שאין להם אלרגן מסויים. זה לא כל האלרגנים ואי אפשר לעשות את זה על כל האלרגנים מפני שכל דבר יכול להיות אלרגן. אז יש מפעלים לייצור מזון שבשביל מנות של הילדים לא יהיה מענה, לא יכול להיות שיהיה מענה שכל המנות יהיו ללא אלרגנים לכל הילדים.

עם אגוזים אנחנו יודעים שאין תקן כרגע לאף חברה לייצר מנה שהיא נטולת אגוזים.

אנחנו מדברים על מעונות אבל יש גם צהרונים. מפעל אחד לא יכול לספק לכלל המדינה. הוא יכול לספק מנות אבל הוא לא יכול לספק לכלל המדינה, ולכן זה לא יכול להיות. אנחנו מנסים לראות לגבי שירות של להתאים שלגבי אלרגנים מסויימים אחדים שלפחות לא ישתמשו בהם. הם לא ישתמשו ברכיבים האלה. זה לא אומר שזה כשר לילד, זה אומר שתהיה פחות אפשרות של חשיפה בהתחשב במה שקורה במעונות, בצהרונים עם ילדים שמשתפים אחד עם השני. אנחנו מנסים ללכת לכיוון הזה.

לגבי ההתמודדות עם החשיפה אז יש סוגיות שלא לגמרי פתורות. משרד הבריאות ממליץ שיהיה אפיפן אבל עד שיעבור חוק האפיפן אז אין כרגע מימון לזה. אז זה דבר ש- - -

למה צריך לחכות לחוק? בשביל המימון? הרי ישבנו פה עוד לפני. קודם כל לשמחתנו זה דיי מתקדם אבל סיכמנו שיכנס אפיפן לכל המעונות בלי קשר לחקיקה. אגב, זה הדבר הראשון שהתחלתם בו, שאנחנו נחלק מזרקים. אמרנו, אבל רגע, אנחנו לא רוצים רק לטפל זוכרים? אנחנו רוצים למנוע גם. זאת אומרת, אם אנחנו נצליח למנוע אז פחות נזדקק לאפיפן. אז איך פתאום האפיפן הפך להיות משהו שהוא בהמתנה?

משרד הבריאות לא מספק את האפיפן. החוק מסדיר את הנושא של המימון במסגרות בו יחוייב.

באיזה סטטוס נמצא החוק?

יש מחר דיון על זה.

מחר זה הדיון על אפיפן? בבוקר נכון? ב-11.

משרד הבריאות ארגן ומארגן את האפשרות לספק אפיפן ללא מרשם רפואי או ללא מרשם לפרט. אבל לא רוצה שזה יחולק חינם לכל, זה לא יהיה over the counter, שזה חופשי לכל אדם אבל שתהיה דרך להסדיר את החלוקה של זה. זה החלק שכבר נעשה אבל החלק של העברת החוק יש דיון מחר לגבי זה.

טוב, אני מודה שאני לא מאוד מרוצה גם מהאמירה כי הסיפור פה שאנחנו לוקחים רגע מוסדות לגילאי לידה עד שלוש ורוצים להסדיר אותם, רוצים להתאים אותם לילדים אלרגים. עם חוק או בלי חוק. זאת אומרת אנחנו מנסים לתת פה מענה שהוא אמיתי. אז מצד אחד שזה לא יהפוך להיות משהו שהוא נחלת הכלל, אני בהחלט מקבלת, אבל שזה יהיה חלק מתיק רפואה, עזרה ראשונה שנמצא בכל מעון אני לא מצליחה להבין את המניעה. עוד לפני החוק, רק בגלל הסיפור התקציבי?

אני לא יכולה להתייחס לחלק התקציבי אני צריכה לתת - - - לגבי הילד הפרט - -

הילד הפרט הבנו, הם יכולים להביא את זה מהבית.

- - הם יכולים להביא מהבית. לגבי המעון אז המסגרות - - -

השאלה אם החוק - - - הוא חל על מעונות כי הוא מדבר על מוסדות חינוך אז השאלה אם הוא בכלל מדבר על מעונות.

אני רוצה רגע לומר עוד לפני כן. התחושה היא שאנחנו נפגשים כאן מדיי חודש ואנחנו ניפגש עוד חודש ומדברים על שינוי התפיסה ועל הערכות שהיא אחרת. זאת אומרת, אנחנו מנהלים פה איזשהו שיח שמנסה לקחת לכיוונים אחרים ואנחנו פתאום עדיין, לפחות באפיפן, מוצאים את עצמנו מדברים על הילדים שכבר אלרגים שאנחנו אמרנו מלכתחילה שהרעיון הוא לבוא ולתת מענה כולל גם לילדים שפתאום הפעם הראשונה שהם יפתחו אלרגיה תהיה במעון לצורך העניין. מה אנחנו עושים איתם? להם אין מזרק מהבית.

זאת אומרת, או שאנחנו אומרים כמערכת אנחנו לוקחים אחריות ומתאימים את עצמנו או שאנחנו איפה שמתאים אנחנו רגע עושים את ההתאמה ואיפה שלא אנחנו משאירים את זה לצרתם של אותם אלה שכבר נמצאים בתוך המעגל הזה. אנחנו מדברים פה בשני קולות. השאלה אם אי אפשר דרך משרד הבריאות יחד עם משרד הרווחה. צריך גם לאמוד את זה תקציבית. אגב, אני שאלתי גם בדיון הקודם מה העלות של הכנסת אפיפן לכל מעונות היום לתוך תיק עזרה ראשונה. תשובה קיבלנו? מישהו ישב בוועדה וניסה לאמוד את זה?

אנחנו חושבים שכשיש את החוק הזה כרגע ברקע והוא מדבר גם על שעלו - - -

לא כתוב שהוא חל על מעונות.

כן כן הוא חל, תסתכלי בהצעת החוק כתוב שם חוק והוא מרחיב את זה גם על מעונות פרטיים אבל זה נושא אחר לגמרי. החוק כן חל על מעונות יום ושם נידונה המסגרת התקציבים ונידונים שם כל הפרטים והתנאים כדי להכניס לשם את המזרקים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה במנותק מהחוק כשיש הצעות חוק שעוסקות בנושא אז אני לא יכול להתעלם ולנתק את זה ולהכניס מזרקים במערך שלנו כשבצד משרדי הממשלה - - -

א' אנחנו יכולים, ב' החוק רק בא ומחייב. זאת אומרת אנחנו רואים שמרצון טוב זה לא קורה אז מביאים חוק כדי לחייב שזה יקרה. והשולחן הזה לא יושב פה מתוקף חוק, השולחן הזה יושב פה מתוך איזשהי מחוייבות ערכית, חברתית, מוסרית כלפי הילדים שלנו לייצר עבורם סביבה בטוחה גם בגילאי לידה עד שלוש. זו הסיבה, אף אחד לא יושב כאן מתוקף חוק. והשאלה אם בתוך המערך הזה אנחנו אומרים, זה בסדר גמור שירוץ החוק וכשהוא יעבור אז הוא גם אולי יתן את התמיכה התקציבית. אבל עד שהוא יעבור אנחנו נמצאים כאן כי לנו חשוב להסדיר את הסיפור הזה. אין לנו say?

אנחנו מסדירים בכל מה שנוגע למה שפתחתי. בהיבט של המזרקים יש כרגע את החוק על הפרק, אנחנו לא יכולים להתעלם ממנו ולעשות משהו ולהשקיע משאבים שהחוק יתקצב אולי. אני לא יודע, אם נראה שהחוק ילך - - -

לא אבל אני רק אגיד עוד פעם שאנחנו יכולים.

אם נהיה במקום שהחוק לא עובר או לא מיושם בהתאם נראה.

הוא בהכנה לקריאה ראשונה מחר. אז זה אומר שאנחנו נמצאים - - - לפי מה שזה אומר עד סוף השנה אין לנו מענה של מזרקי אפיפן בתוך מוסדות חינוך.

לא כתוב - - -

עוד יותר גרוע, אם זה לא כתוב סימן שזה עוד דיון של - - - זאת אומרת אין פה איזה אמירה לגבי חקיקה או משהו. אני אדרוש שהוועדה כן תתייחס לסוגייה הזו ואם יש פה עניין של סוגיות תקציביות ואנחנו נצטרך לשבת ולהלחם עליהם אז אנחנו נעשה את המאמץ אבל אנחנו צריכים להבין בכמה כסף מדובר. שתהיה איזשהי הערכה, שנבין על איזה תקציב אנחנו מדברים ומה אנחנו צריכים לבקש עד שיהיה חוק.

זאת אומרת, אנחנו לא באים עכשיו ותולים את הכל על החוק וכשהוא יקרה אז זה יקרה. אנחנו צריכים לקחת אחריות עוד לפני כן, אם אנחנו באמת הולכים למהלך רציני ואנחנו גם רוצים שיאמינו לנו שאנחנו הולכים למהלך רציני.

אוקיי תודה רבה ליזה ותודה רבה חגי.

אפשר להוסיף משהו?

כן, בוודאי.

אני מסתכלת על כל האמור לגבי הנושא של ההדרכה והערכות וכו' חייבים להגיד משהו ואני מצאתי, אין לי את הפורמולה, אבל הטיפול בילדים האלה, התוספת, הדרישות הטיפוליות של הילדים האלה, יש דרישות נוספות טיפוליות וצריכים לקחת את זה בחשבון - - -

כמו?

זה לוקח שעות, זה שעות טיפול והיינו בקשר עם מקומות ובשיחות ארוכות עם מפעילי מעונות איפה שאין בכלל אפילו, אין כמעט סייעות לטפל בילדים הללו, הם מדברים על בין אם זה מה זה גורם ללחץ על המטפלות, הייתה שיחה קודם לגבי זה ובין אם זה גם כן כמה טיפול אפשר - - - זה דורש טיפול, זה דורש שעות טיפוליות - - -

ההדרכה דורשת טיפול? הרי לא צריך לטפל בילד אלרגי, צריך פשוט לראות איך אנחנו יוצרים מצב של מניעה.

- - - שהוא אוכל אולי לבד או שאני מכינה לו אוכל מסויים, כל הדברים האלה לוקחים משאבי טיפול.

הם משנים את ההערכות. אני לא יודעת עד כמה הם - - -

אני באה מהבריאות אז אני לא יכולה להגיד כמה שעות זה דורש בכדי להכין ארוחות נפרדות ולדאוג לכך שהוא יושב במקום נפרד וכו'. אבל הנושא של הסייעות - - -

לדאוג שהוא יישב במקום נפרד זה לא יום לימודים ארוך. הרבה פעמים מושיבים מסיבות אחרות ילדים במקום נפרד, לא שאני בעד, כן, יש לי הרבה הסתייגויות הרבה פעמים אבל - - -

צריכים למצוא את - - - אנחנו לא רוצים שהם יישבו בנפרד אבל צריכים למצוא להם מקום ומבוגר צריך לשבת לידם. אז מבוגר שיושב לידם לא יושב ליד הילדים האחרים, צריכים להבין את זה. בתקינה הקיימת היום זה מעמיס מאוד וצריכים להכיר בזה.

נכון. זאת הערכות שהיא אחרת לגמרי וככל שהיא חדשה אז מן הסתם גם בהתחלה היא תהיה מורכבת יותר אבל כמו כל דבר חדש גם הוא מעורר הרבה מאוד חששות והרבה מאוד לחץ וזה טבעי ולגיטמי שיהיה, אבל אנחנו יודעים שגם ככל שאנחנו לומדים ויש לנו יותר כלים ואנחנו כבר נכנסים לאיזשהי שגרה של התנהלות שהיא נכונה אז מן הסתם גם כל הפרמטרים האלה יכולים לקבל חזרה את הפרופורציות שלהם אבל אין שאלה שבשלבים הראשונים באמת אנחנו נידרש קצת ליותר מ- - -

אני יכול שנייה משפט קטן. נושא התקינה הוא נושא, את מכירה אותו, הוא נושא כבד ומשמעותי שצריך לטפל בו מהרבה חזיתות אחרות. ההיבט של האלרגיה הוא היבט קטן של איך מטפלים בנושא התקינה ולכן פה אנחנו - - -

הזדמנות לומר שוב, חוק הפיקוח על מעונות היום שבהחלט יכול להביא את השינוי ואת המענה גם בזה. שימו לב שכל דיון שאנחנו נמצאים בנושא הגיל הרך אנחנו מבינים שאין מנוס מלקדם את הסוגייה הזו ואתה צודק. תודה רבה חגי.

נעמ"ת, קודם כל לומר לכם תודה רבה על העקביות ועל ההתמדה בדיונים, אתם מגיעים לכל דיון וזה מאוד חשוב, עוזר לנו קצת ללמוד את הפרספקטיבה של השטח וגם להעביר מסרים חזרה לשטח אז אני אשמח לשמוע את ההתייחסות שלכם.

אז אני רוצה לומר תודה לד"ר ליזה שהעלתה באמת גם את הצד שלנו כי בסופו של דבר את התוצאה אנחנו נושאים ואנחנו באמת צריכים להתמודד עם מה שקורה בשטח. אני בישיבות האחרונות סקרתי ככה באופן כללי את מה שאנחנו עושים בשטח, אם זה הדרכות, את זה שהיום יש לנו 14,500 ילדים, תינוקות ופעוטות שנמצאים אצלנו ומתוכם יש לנו רק 8 סייעות שמטפלות בילדים אלרגיים שבאמת זה מבחינתנו מאמץ מאוד מאוד גדול.

אבל אין מאה אחוז. זאת אומרת, מבחינת חשיפה אנחנו לא יכולים תמיד להתחייב למאה אחוז וזה משהו שצריך להבין אותו. וחשוב מאוד שהוועדה תבין אותה כאן עוד לפני שהתקבלו ההחלטות. ראשית, העניין של זמן להכין אוכל שהוא אוכל אחר. למשל ילדים שהם אלרגים לדגים או חלבון אחר, אנחנו מתחייבים וחייבים להכין באותו יום חלבון אחר לילד כי לא יתכן שהוא לא יקבל חלבון. אנחנו לא יכולים לחמם אוכל מיום אתמול כי אסור לנו. זאת אומרת יש לנו הרבה מאוד כללים שאנחנו צריכים ועומדים בתנאים האלה. אבל זה מחייב אותנו באמת גם לחשיבה וגם להערכות וגם להקצאה של זמן.

הקושי היותר גדול זה באמת מה קורה בתוך הכיתות. אני אמרתי באחת הישיבות הראשונות, תארו לכם שוב תינוק שנמצא והוא אלרגי לחלב והוא נמצא בכיתה - - -

כן, האלרגיות לחלב אנחנו יודעים שזה סיפור שצריך לקבל מענה ייחודי בתוך הוועדה.

אי אפשר לא להתייחס אליו. כי בסופו של דבר יש לנו מטפלת לששה תינוקות ומטפלת לשישה תינוקות שגם ככה זה בלתי אפשרי בלי קשר לאלרגיות אם אנחנו מדברים, חגי, על תקינה. זה פשוט מצב ממש בלתי אפשרי. לזה עוד צריכים להכניס את הלחץ, את החשש מפני חשיפה וסיכון של תינוק - - -

כן אבל בואי נודה על האמת, ריקי, הסייעת של שעתיים לא באמת נותנת לכם מענה.

ממש לא.

אז אתן אולי רגועות שעתיים אבל אחר כך - - -

הסייעת בכיתת התינוקות לשעתיים לא נותנת מענה, זה משהו שאני מסכימה איתך - - -

גם לא בבוגרים.

בבוגרים יש איזשהו מענה מאוד חלקי - - -

שעתיים, מה קורה אחר כך בשש שעות האחרות?

אני אתייחס. כי בפעוטות ובבוגרים כשיש לנו בעצם ארוחות שהן מאוד ממוסגרות בזמן ויודעים שבבוקר אוכלים מוצרי חלב ובצהריים אוכלים חלבון אחר וכו' וכו' אז כן הסייעת שנמצאת נצמדת לילד האלרגי. גם אנחנו, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להרחיק את הילד מהשולחן, זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות. חינוכית, רגשית, מכל הבחינות זה זו ההחלטה הגרועה ביותר.

ברגע שיש לנו סייעת היא יושבת עם הילד סביב אותו שולחן אבל היא צמודה אליו ואז מטפלת שאחראית על 9 ילדים או על 11 ילדים, ובכיתת בוגרים מטפלת אחראית על 11 ילדים מגילאים שנתיים-שלוש, זה פשוט בלתי נתפס הדבר הזה, היא צריכה גם לראות שהילד הזה לא לקח בדיוק ביס או לא הכניס את האצבע לגבינה של הילד לידו. זאת אומרת, צריכים פה להבין באיזה תנאים אנחנו עובדים.

כשיש סייעת לשעתיים, ששוב, אני לא בעד כי יש בעיות אחרות, קשה מאוד להביא סייעת לשעתיים ובכיתת התינוקות, כמו שאמרנו, זה לא נותן מענה. בפעוטות ובבוגרים זה נותן לפחות את המענה הזה שבזמן הארוחה יש מישהו שאחראי. יש מישהו שאחראי לכך - - -

בזמן אחת הארוחות.

שעה בבוקר, שעה בצהריים.

בואו נגיד את האמת, כמה באים לשעה בבוקר, שעה בצהריים, בואו נגיד את האמת. לא קורה.

אז בואו אני אספר לכם שהאחריות בעצם דיי נופלת על המעונות ובעיקר על מנהלת המעון כי מה שמנהלת עושה, היא עושה שמיניות באוויר. היא לוקחת עובדת שהיא צריכה אותה לשעתיים והיא מכניסה אותה בין השעה 9 בבוקר לשעה 12 ועושים קומבינות, לא תמיד זה אפשרי, אבל אנחנו פשוט כל כך לא רוצים להגיד לא לילד וכל כך מבינים את הצורך ורוצים שהילדים האלה יהיו איתנו שאנחנו עושים שמיניות באוויר.

בחלק מהפעמים זה עובד ובחלק מהפעמים זה עובד פחות, אבל בשעות שזה עובד, כן, אז יש לנו סייעת שצמודה ושומרת על הילד ושומרת שהסביבה שלו תהיה נקייה ועדיין הוא יושב עם כלל הילדים ולא שמים אותו באיזשהו שולחן בצד, שזה כמובן משהו שאנחנו לא יכולים להסכים איתו בשום אופן. אז זאת אומרת שזה מאוד מורכב ואני באמת חושבת שרק מי שנמצא בתוך המעונות מבין את המורכבות של מה שאנחנו עוברים מדיי יום, בוודאי ובוודאי כשמתווסף לזה ילד עם אלרגיות, לא לדבר על ילד עם מולטי אלרגיות וכו'.

אני רוצה לשאול שאלה. אני לא מאמינה שאני שואלת את זה, העלינו את זה פה ושם אבל לא עד הסוף זרמנו עם הרעיון, אני פשוט קראתי כל מיני מסמכים חדשים במהלך החודש האחרון, גם מכאן וגם ממקומות אחרים. זאת אומרת כל מי שפוגש את הנושא של האלרגיה, הפכתי להיות כתובת, ואני מברכת על זה אבל זה מרחיב את היריעה של לנסות לרכז, לא לפתוח גנים לילדים אלרגיים כי זה נשמע נורא, כבר דיברנו על זה, אבל אם יש לנו 4-5 ילדים אלרגיים ביישוב, את מדברת על 8 סייעות סך הכל?

בארץ לא ביישוב.

לא, רגע, בנעמ"ת מתוך 14 אלף - - -

מתוך 14.5 אלף ילדים יש לנו 8 סייעות אבל אני יכולה לומר ש- - -

שיש יותר ילדים אלרגיים.

יש הרבה יותר. יש לנו 34 ילדים שנמצאים עם מזרק אפיפן. לגבי תינוקות לא תמיד אנחנו יודעים - - -

ואתם כן מצליחים להתמודד ולמנוע, כי זה רמות אחרות של אלרגיה.

לא תמיד, לא תמיד. זאת אומרת, הרבה פעמים זה פשוט תלוי באישור שקיבלנו מהרופא.

מישהו יודע לומר לי כמה פינויים היו ממעונות על התקף אלרגיה, מישהו מדד את זה?

יש לנו בבתי ספר אז אין ממעונות.

לנו היו בנעמ"ת שנה שעברה אני חושבת ש-12 מקרים, אני לא בטוחה. אני בדקתי את זה אבל יכול להיות שאני טועה במספר אז אני לא רוצה לומר נתון שהוא לא מדוייק. אבל יש לנו. זאת אומרת, אלו דברים שקורים. ואני אומרת שוב, שערו בנפשכם, בכיתה שיש בה 33 ילדים בגילאי שנתיים-שלוש ויש שם שלוש מטפלות ואחד הילדים נחשף. ואז מה קורה? הפאניקה, הלחץ, מטפלת שחייבת להתייחס לילד שכרגע נחשף, שתי מטפלות נשארות עם 30 ומשהו ילדים - - - המצב הוא קשה - - -

כן, אבל צריך לאמוד את התופעה של החשיפה והחירום וכמה זה קורה כדי שיהיה לנו פחות או יותר איזשהו אומדן שנוכל להתייחס אליו גם בהערכות המקצועית.

אבל אני רוצה רגע לחזור לעניין הזה. אני יודעת שיש מודל, אנחנו נדבר עליו בדיון הבא, לפחות באחד היישובים, בצהרונים, שפשוט לקחו, אם יש 4-5 ילדים ביישוב ואם יש קצת יותר אז לוקחים ושמים אותם במעון אחד או בשני מעונות כדי לא ליצור לחץ מאוד גדול. ואז בעצם המעון עצמו הרבה יותר קל להנגיש אותו ואפשר גם להכניס לצורך העניין כוח עזר נוסף לכל היום, מה שהופך את זה לאפקטיבי. מצד שני זה לא ארבע סייעות לשעתיים אלא משהו שהוא באמת אמיתי, שווה ערך למה שנותנים היום, יכול אפילו לעלות פחות אבל ההתארגנות היא הרבה יותר מקצועית.

השאלה אם הוועדה הולכת גם לכיוון הזה של לנסות, במיוחד במעונות היום, שזה לא אזורי רישום ואין לזה את כל הלוגיסטיקה והפרוצדורה שיש במוסדות רשמיים של משרד החינוך, להחליט שיש מעונות בכל רשת שאנחנו מפנים את הילדים ואנחנו יודעים ששם הילדים יקבלו מענה מותאם. עלה?

זה עלה אצלנו בדיונים, זה בהחלט כיוון שחושבים עליו. הישימות שלו מבחינתנו קצת בעייתית אבל זה לגמרי - - -

למה?

גם כי יש יישובים שזה באמת יהיה פרקטי, היישובים הגדולים בעיקר, אבל ביישובים בהם יש מעון אחד, יישובים גדולים שיש בהם מעון אחד אז לא עשינו בזה הרבה.

להיפך, אז המעון מראש יהיה מותאם.

בסוף זה גם עניין של תשומות, של כסף. כשאנחנו מייעדים מעון לילדים עם אלרגיות אז אנחנו גם נשקיע בו יותר כסף לכוח אדם. אז אם אנחנו - - -

אבל סביר להניח שיש מעון אחד ביישוב אז גם מספר הילדים הוא קטן יותר ואז גם הסיכוי או הפוטנציאל של ילד עם אלרגיה הולך וקטן אז יכול להיות שיש שם ילד, אולי הגזמתי, שניים ואז לא בעיה להתאים את זה.

זה עלה, זה נידון, אנחנו מסתכלים על המספרים, לא בטוח שזה יתן את המענה. שוב, יכול להיות שיש בפריסה ארצית הסטטיסטיקה, אם מדברים על ממוצעים, זה הכל טוב ויפה, אבל ברגע שפורטים את זה למעונות ויש אישור שלפי הסטטיסטיקה לא אמור להיות מעון מותאם אבל יש שם רק מעון אחד ויש שם ילד אחד בכל היישוב עם אלרגיה אז זה משנה את כל המספרים כי אני לא יודע כל כך - - -

לא, אני עדיין אומרת, אם יש לי יישוב אחד עם מעון אחד וילד אחד שהוא אלרגי אז גם קל יותר להתאים את המעון, אנחנו יודעים שמדובר על משהו שהוא מאוד ממוקד, גם לא צריך את כל התשומות והערכות עכשיו של כוח אדם נוסף והכל. אבל אם יש לי 4-5 מעונות בתוך יישוב שיש בו יותר מעונות ובכל אחד יש ילד או שניים אז במקום לחלק את ה"נטל", אני לא רוצה להגיד נטל זה נשמע לי מזעזע, אבל את ההתארגנות בין 5 מעונות אנחנו יודעים שאנחנו שמים את כל הכוח במעון אחד או שניים יחד עם כל התשומות - - -

- - - הבית של הילד.

בסדר, צריך בהתאמה.

אין אצלנו אזורי רישום.

אין 100%, אתם יודעים.

באמת ביישובים גדולים זה נותן מענה אבל זה לגמרי על השולחן, הדבר הזה.

אחת מהסוגיות שלא מצאו את פתרונן והן עיקר הקושי זה הילדים המאוד קטנים עם אלרגיה לחלב, עם רגישות לחלב אבל הילדים המולטי אלרגיים. הילדים המולטי אלרגיים זה אומר שאנחנו מוציאים, אם אנחנו מנסים להגיד שהמעון נקי מ-א', ב', ג', ד', זה לא משנה אם זה ילד אחד שצריך לא להיות חשוף ל-א', ב', ג', ד' או שיש ארבעה ילדים וכל אחד מהם זה משהו אחר. ולכן, זה אותו קושי אז לרכז את זה לא אומר שזה דווקא יותר קל. מפני שאם מערב עם מגוון - - -

כן, ואם כבר לרכז אז אולי אפשר לקחת - - - במקום לקחת כמו שליזה אמרה עכשיו, לקחת את כל הילדים ולרכז אותם במעון אחד או שניים אז אולי דווקא יותר נכון יהיה למשל לעשות מעון אחד שהוא מותאם לחלב ומעון אחד לשומשום ומעון אחד, למשל, כי בסופו של דבר, אגוזים, בוטנים וקשיו, גם אם זה מולטי זה לא התייחסות שונה. אגוזים, בוטנים וקשיו זה לא הבעיה שלנו. הבעיה שלנו בגילאים האלה היא בדרך כלל חלב, שומשום וביצים. אלה הדברים המרכזיים שהם מאוד בעייתיים במעונות היום. ולכן אם כבר חושבים על עניין כזה כן הייתי עושה מעונות שהם מותאמים. ועדיין זה עדיין לא פתר לנו את הבעיה של - - -

זה עדיין לא נותן - - - נכון, אין 100%, אבל אנחנו מנסים לראות איך אנחנו יוצרים את המקסימום בתוך מקום שהיום אין בו גם את המינימום. כי גם הסייעת זה המינימום.

אבל לדעתי הרבה יותר פשוט למעון להוציא אלרגן אחד, מניחה שזה - - - של כולם, מאשר להוציא 4 או 5 אלרגנים.

אבל אם כבר לקחתי את רשות הדיבור אני יכולה להמשיך אותה?

שלך. אחר כך זאב נציג ההורים.

אז אני אגיד כמה דברים. דבר ראשון שמעתי פה את נעמ"ת ובאמת נעמ"ת זה מקום למודל שמאוד מצליח בשנים האחרונות וזו הזדמנות גם להגיד שהנה, יש מקומות שזה אפשרי, על אף הקושי, ואני גאה בזה שעד היום כששואלים אותי לאיזה מעון לשלוח את הילד אני אומרת נעמ"ת, חד משמעית. וזו המלצת העמותה תמיד. עם נעמ"ת עשינו תהליך טוב והוא עובד בשטח והוא מצויין.

והם כאן כל הזמן. מילא אנחנו מטרטרים את משרדי הממשלה ואין להם ברירה אבל באמת.

כי הם לקחו את זה בשתי ידיים ובאמת זה מדהים ותודה רבה.

כל הכבוד.

גם הזדמנות להודות לכל חברי הוועדה ולכל מי שעשה את העבודה הנפלאה שהם עשו ובאמת יש תחושה של התקדמות ויש תחושה שבאמת רוצים להגיע למקום נכון וטוב. יחד עם זאת אני לא יכולה להשתחרר מהתחושות הכבדות שיש לי כאן לגבי החששות כי אנחנו חודש לפני שעת השין. אני אומרת כאילו את המובן מאליו, חודש לפני שעת השין, את המענה לילדים שמבחינתו הם הכי קריטיים שזה הילדים האלרגיים לחלב והמולטי במעונות, אין מענה נכון לרגע זה.

אגב, אני לא יודעת אם מישהו עשה את הבדיקה הזאת אבל למשל כמה מהסייעות היום הן סייעות של ילדים אלרגים לחלב ומולטי. אם תשאלו אותי זאת סתם הערכה שלי בלי שיש לי את המספרים מול העיניים- - -

יש לי כל הזמן את הנתונים. אני מוכרחה לומר שבשנה שעברה כשהתחלנו את הדיונים עמדנו על קרוב ל-400 ילדים שקיבלו סייעות שזה היה באמת קצה ככה והשנה אחרי שהמשרד אמר שהוא יתן את המענה עד סוף דצמבר אנחנו עומדים על פחות מ-200. זאת אומרת היו כל מיני - - - פחות משפחות הגישו את הפנייה שאני לא יודעת להסביר את זה בדיוק. אמנם זה הגיע קצת אחרי תחית שנת הלימודים - - -

אני אומר לך למה. כי בהתחלה השיח היה שמי שצריך סייעת לא יוכל להתקבל ומי שלא צריך סייעת יוכל להתקבל אז הרבה מאלה, אגב, שלא באמת היו צריכים גם בשנים קודמות הלכו לרופא, שינו שלא צריך סייעת. אמרתי, חלק מההמסחרות, בסופו של דבר, זה פוגע רק בילדים שבאמת באמת זקוקים לזה.

נכון, אנחנו דנו בזה באמת בדיו המעקב הקודם. אני חושבת שפחות מ-200 ילדים וגם אם אני שומעת שנעמ"ת, שאני חושבת שהוא אחד הארגונים הגדולים ביותר גם במספר המושמים וגם בפעוטות בסיכון שאתם יודעים שזה פחות מ-10%, אני חושבת שזה מעיד שיש דרכים להתמודד. אני לא מתעלמת חלילה ומאוד רואה את עניין העומס והתשומות המאוד מרכזיות שנדרשות. רק שוב, אתם יודעים, שהמענה של סייעת הוא באמת לא מענה - - -

הוא לא מענה. כמה אחוזים מכל אלה שהיו הם לחלב?

תקשיבו, כל הילדים שקיבלו, גם ה-400 זה רק המולטי וחלב.

- - - רציתי לומר. כל הבעיה מלכתחילה הייתה רק על הילדים האלה. הרי הם היחידים מלכתחילה - - -

ה-400 זה רק אלה אבל יש הרבה יותר רק לא כולם ניגשו.

משהו שאת לא יודעת, אני מכירה גם כמה ילדים במעונות שהם אלרגים לבוטנים שהם גם לא מקבלים סייעות אבל הם באמת בודדים שבבודדים. הרוב המוחלט הם ילדים שהם אלרגיים לחלב ומולטי. ממילא כל התהליך המדהים שמתרחש כאן כרגע ישאיר אותם, זה גם מה שאמרתי בדיון הקודם, על אותו מספר סייעות לפחות.

לא, אני אומרת לך את האמת, ואני יודעת שזה אולי לא פופוליסטי לומר את זה. הסייעות הן פיקציה. אין לנו מה להשאיר אותן בכלל. אם אנחנו לא מסוגלים לתת מענה אמיתי הסייעות זה פיקציה. אז צריך לחשוב יצירתית.

אני אחזור שנייה צעד אחד אחורה ואני אגיד, מערכת ההכשרה וההדרכה שנבנית כאן בצורה טובה ונכונה, וחשוב מאוד שזה ייעשה עם סייעות ובלי סייעות, זה לא חשוב, טוב שזה קורה, היא לא באמת יכולה לתת מענה למטפלות של נעמ"ת, לא נותנת את המענה לשטח שהם יצטרכו לטפל עם הילדים האלרגיים לחלב, ולכן צריך לחשוב על עוד דרך. זה דבר אחד שרציתי לומר.

הדבר השני שרציתי לומר זה נציגי מד"א אני לא רואה אותם כאן מולנו, ויש לי כבוד והערכה רבים גם אליהם. אני מכירה את מערך השיעור, את המערכים שנבנו, אנחנו שותפים וקיבלנו וראינו, ואני מודה שאני קצת חוששת מהיכולת של מתנדב מד"א או איש מד"א מוכשר ככל שיהיה, אין לי מושג, אגב, מי האנשים שעושים את ההדרכות. זאת אומרת, האם מדובר על אנשי מד"א או אנשים ש- - -

אנחנו נזמן אותם לדיון הבא, אנחנו נדרוש שהם יגיעו כדי להסביר לנו בדיוק מי עתיד לתת את ההכשרות האלה.

ובהקשר הזה, אם יותר לי, שבדיון הבא גם נדון על העניין הזה שאנחנו נורא רוצים כעמותה ואנחנו עושים את זה כאמור בהתנדבות להיות חלק מהתהליך שעוברים המדריכים להכשיר את המכשירים. כי אני לא חושבת שמי שזה לא יהיה ממד"א יכול להסביר למטפלת במעון מה עושים עם מוצץ של הילד. זאת אומרת, זה צריך להגיע בסוף לרמות האלה, ולכן אנחנו מציעים את עצמנו גם לעניין הזה, להיות חלק מהכשרת המכשירים.

וזה נאמר גם למד"א.

מעולה. רציתי לדעת עוד משהו שאני חושבת שלא ניתנה לו כאן תשובה. דיבר פה קודם הנציג של משרד הרווחה על השלב הראשון של המעונות שבהם יש ילדים אלרגיים אז השאלה אם אנחנו יודעים כמה מעונות צריכים לקבל הכשרה באופן מיידי בחודש הזה. כי אני לא יודעת, עד עכשיו לא ראינו שום - - -

מד"א ערוכים לכל צורך - - -

לא, אבל הוא אמר שעד הראשון יהיו את אלה ש- - -

סביר להניח שאלה המקומות שבהם יש סייעות ששם זה באופן מובהק את יודעת שיש ילדים אלרגיים.

200 מעונות באופן מיידי אם אני מבינה נכון.

מיידי.

אוקיי. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד ואני אומרת אותו כאמירה כדי שתדעו שאמרתי ואפשר לדון עליו בישיבה הבאה. אני חושבת שלאור מה שריקי אמרה פה בכנות רבה מאוד וגם מה שליזה אמרה קודם וזה מתקשר, המצוקה בשטח היא מאוד קשה. ואנחנו שנמצאים בשטח היום ועושות את ההכשרות היום יודעות עד כמה זה מורכב לצוותים בשטח ההתמודדות הזאת. לפעמים באובר היסטריה, לפעמים בצדק, לפעמים פחות בצדק, אבל המצוקה שלהם היא מצוקה אמיתית, היא אובייקטיבית שלהם.

מה שאנחנו רואים, ההשלכות של זה, אנחנו רואים איך זה בסופו של דבר מגיע לילדים בהיבט הזה שלא תמיד הם מתקבלים למעונות האלה כי לא רוצים להתמודד עם זה גם אחרי ההכשרות ה- - - האלה. אני מספרת לכם פה עוד סוד, אנחנו חד משמעית אומרים להורים להוציא את - - - עד שלא מתקבלים למעון, יומיים לפני תחילת שנת הלימודים לא להודיע לאף אחד מהצוות שיש לכם ילד אלרגי.

למרות שעל פי חוק הם לא יכולים לקבל אותם.

חוק זה דבר יפה - - -

אנחנו יודעים, טיפלנו בכמה מקרים כאלה ובסופו של דבר - - -

ואנחנו נמשיך לטפל בהם יום יום. אז אני רוצה לומר רק שהחשש הבאמת גדול שלי ואני חושבת שאני מייצגת את חששם של כל ההורים לילדים האלרגיים זה שגם אחרי כל - - - היום הסייעות נתנו לנו, אולי לשטח יותר, איזשהו ביטחון, אמרו טוב לא נורא, נקבל אותו, אבל לפחות תהיה פה סייעת לשמור עליו. והתחושה שלנו - - -

אבל אין סייעת שתשמור עליו, חייבים לצאת מהתפיסה הזאת, אנחנו משקרים לעצמנו.

את צודקת אבל לפעמים זה אפילו ברמת הנראות והתחושה שלנו היום שהמצב כמו שהוא כרגע הוא מחמיר בהיבט הזה שלא מקבלים ילדים אלרגיים. גם בהיבט שלא מקבלים ילדים אלרגיים וגם בהיבט של מסמכים שאותם הורים לילדים נדרשים לחתום עליהם וזאת ההנחיה שאנחנו נותנים להורים.

אבל בואי, נעמה, נודה גם על האמת שהרבה פעמים הגיעו הורים לילדים אלרגיים, אלרגיה מאוד מאוד קלה, הם לא צריכים סייעת וגם לא כתוב להם במסמך שהם צריכים משהו רק שאם ו- - -

חשוב להגיד רק שעמדת העמותה היא שמה שקורה כאן הוא התהליך הנכון. לא - - -

אני יודעת, מי כמוני יודע כן, כמה מסמכים שלכם שקראתי. אבל אני אומרת, כמה התמסחרות הייתה גם מצד המעונות שכמו שאת אמרת, מאוד נוח שיש פה עוד זוג עיניים, לא משנה, גם אם זה שעתיים וגם אם זה לא רק לילד האלרגי שהם היו מחזירים אותם לרופא כדי שיכתוב להם שיש סייעת ואחר כך הם ילכו לרווחה. אז אני שמחה שקודם כל צמצמנו את התופעה הזו בחצי וזה אומר שבמרבית המערכת אנחנו כן נהיה מסוגלים לתת מענה דרך הפעולה הזו. אבל בתוך זה, כמובן, כתבתי גם לפניי, אנחנו נצטרך להתייחס לאותם מקרים ייחודיים.

אני רק אומרת שאנחנו חותמים בתוך 48 שעות מהיום, את מכירה את המסמך שהוצאנו אתמול - - -

ראיתי, יחד עם הקליניקה באוניברסיטת חיפה.

נכון, להגיש את העתירה שלנו לבג"ץ להשאיר את הסייעות עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית - - -

או עד שיינתן מענה, מה שהארוך מביניהם. אני לא בנאדם של אולטימטומים אז לא הרשים אותי - - -

אבל זה לא היה אלייך.

אני יודעת, בכל מקרה לא הרשים אותי. אין שאלה שצריך פה לעבוד ולעשות את כל מה שצריך אבל לעשות את זה באופן אמיתי ולהפסיק רגע לחפש רק את ה- - -

אני קצת - - - מהלחץ הזה, טוב יש לנו חודש, יאללה - - -

אין מה לעשות, הטבע האנושי, אנשים עובדים בלחץ, אז אם זה מה שיעזור להם להביא את הפתרון אנחנו נהייה שם.

זאב בבקשה, בכמה מילים, ואחר כך תשלים עדי אם היא תרצה להתייחס.

אנחנו כפורום ועדי ההורים היישוביים שוב קוראים להעברת האחריות של החינוך הילדים מהלידה עד שלוש למשרד החינוך. אנחנו חושבים שברגע שיכניסו את כל הילדים תחת אותה מעטפת, אותה מטרייה, גם הטיפול בנושא של ילדים אלרגיים יהיה יעיל יותר ומקצועי יותר. אנחנו חושבים שיש לאכוף את ההנחיות, אם זה של משרד החינוך ומשרד הרווחה ואם זה של משרד החינוך למרות שהוא עדיין לא אחראי על הנושא הזה וגם לבדוק את זה. זאת אומרת, לא רק להגיד תעשו אלא גם לבוא ולבדוק את המעונות ולראות באמת שמיישמים את ההנחיות אחת לאחת.

משהו שלא עלה כאן ואני כן רוצה להעלות אותו. אני חושב שיש לשתף את ועדי ההורים הישוביים. כל יישוב שיש בו פעוטונים או מעונות עם ילדים אלרגיים, לשתף אותם בזה בניסיון להגברת המודעות של כלל ההורים לעצם העובדה שיש בגן ילדים אלרגים כדי שילד, מכוון שיש סכנה שאורבת במזון אבל לא רק במזון עצמו אלא גם בשרידי מזון, מה לעשות ילדים כשאוכלים במבה באוטו בדרך לפעוטון יכול להיות שרידים על הבגד וזה עלול לגרום לתופעה מאוד מאוד קשה וחייבים לדעתנו להביא את זה ולעודד את המודעות של כלל ההורים לתופעות השונות.

זהו, בכל השאר נגעו כאן, מי שיושב כאן הרבה יותר מקצועי ממני בנושא הזה.

תודה רבה זאב. נקודה חשובה באמת, דיברנו עליה גם בדיונים הקודמים, הנושא של הדרכת הורים. הדרכה במובן של הורים כחלק מקהילה של מעון, לדבר איתם מה מכניסים, מה לא, שיהיו מודעים לכך שיש ילד אלרגי או ילדים אלרגים בתוך המעון. זה גם חלק מההתייחסות של עבודת הוועדה?

אנחנו הזכרנו את זה אבל אין לנו כלים מלבד הלומדה שאפשר לעשות. אין לנו כלים נוספים - - -

לא, אבל אם זה יהיה חלק מההנחיות, לצורך העניין, שצוות המעון יודע שמתכנסים, אסיפת הורים, פתיחת שנה, מודיעים. אגב, ראיתי בבתי ספר שזה קורה. מודיעים שיש ילד אלרגי, מבקשים לא להכניס מזונות כאלה ואחרים.

כן.

אוקיי.

אני אשמח להגיד משהו.

בבקשה. אחר כך המועצה לשלום הילד ואחר כך ליהי.

שמי מירי אסף אני מארגון נשי חירות, יש לנו גם מעונות יום.

אז מגיעה גם לכם הברכה שהגעתם.

תודה. אני רציתי רק להתייחס לכמה דברים שנאמרו פה ולהגיד שבפועל, בסופו של דבר, ילד אלרגי צריך שמישהו ישמור עליו. לא משנה סייעת או לא סייעת. לא יודעת אם זה פיקציה, אני יכולה להגיד שאני רואה במעונות את הסייעות ואני רואה שהסייעות פיזית יושבות ושומרות על הילד - - -

יופי, שעתיים, ומה קורה אחר כך בשש שעות?

רקע, אבל, ולכן מה שאני מנסה להגיד זה שבסופו של דבר זה מתגלגל לפתחנו. זאת אומרת מנהלת המעון שיושבת היא זאת שצריכה לתת את המענה לגייס את הסייעת, להביא אותה בשעות, לג'נגל, להחליט מי נכנסת איפה וכו'. ולכן אולי צריך לחשוב על זה שהפתרון יהיה מתוך המעון. בהנתן שיתנו לנו תקציבים לזה כמובן. כי אמנם זה נראה לכם מעט אז מה אם - - -

תקציב למה, אם זה ניתן בתוך המעון?

אם זה ניתן בתוך המעון אז היא יכולה להשתמש בכוח אדם, להוסיף שעות ולתת אפשרות למטפלת שנגיד אמורה לעבוד 5 שעות לתת לה לעבוד 10 או 9 שעות ולהשתמש בכוח אדם הזה לאורך כל היום. זאת אומרת אם זה נמצא אצל - - -

אבל מה זה משנה לי אם באה סייעת מבחוץ או סייעת - - - כשאני מדברת על מענה in house זה אומר שהמערכת כ-build in יודעת להתמודד עם המציאות הזו בתוך הגן. שיש לה את הכלים, ההכשרה, האביזרים שצריך דוגמת האפיפן או כל דבר אחר. הסיפור הוא אחר, את אומרת, תנו לי את השעות, אני אסדר אותן. אל תגידו לי סייעת מבחוץ - - -

בדיוק - - -

אגב את יכולה לעשות את זה גם היום.

אני לא יכולה.

את כן.

יש לי תקינה שאני מחוייבת לה, אני חייבת לעמוד בזה ואחרת - - -

אם יש לך עובדת שעובדת רק חלקיות משרה ואת צריכה רק שעתיים ביום וכשאת מוסיפה לה את השעתיים זה לא יותר מזה, אז מבחינת המשרד זה לא מעניין אותו מי באה כסייעת, מעניין אותו שהיא תתאים לילד - - -

לא, לא, אז משרד הרווחה נותן לי תקציב עבור שעות מסויימות. זאת אומרת, אם זה מטפלת אחת ל-11 זה מה שהוא נותן לי. אם אני - - -

לא אני לא מדברת על זה. משרד הרווחה הקצה סייעת לילד. שעתיים. יש תקציב לשעתיים האלה. תביאי אותם מהיכן שאת רוצה. ברגע שאת אומרת, יש לי עובדת בגן שהיא יכולה להיות הסייעת כי היא ממילא עובדת בחלקיות משרה מה זה משנה על מי הם נותנים את השעות האלה.

בגלל שברגע שהיא עובדת שלנו לרוב היא לא תעשה את זה. אנחנו חייבים לעשות את ההפרדה. אנחנו מביאים בנאדם במיוחד. אבל אם יהיה לנו את התקציב הזה אצלנו ואנחנו נוכל לסדר אנחנו נסדר את זה שהילד יהיה בהשגחה כל הזמן. וגם עוד דבר שריקי התייחסה אליו זה העניין של ההתארגנות שהיא לא של מה בכך. לנו יש ילד שדיברתי עליו פעם שעברה שהוא אלרגי לבוטנים ויש לו סייעת כי האלרגיה שלו מסכנת חיים ואני רוצה להגיד לכם שאנחנו מכינים לו כל יום אוכל מיוחד וזה עוד חצי שעה, ארבעים דקות, לא יודעת כמה זמן זה לוקח למבשלת להתארגן ולהכין לו בנפרד אוכל. עזבו את זה שיש עכשיו גם את הטבעונות וזה עוד אוכל בנפרד. זאת אומרת יש פה עוד דברים, עוד מרכיבים - - -

רגע, יש לכם ילדים טבעוניים שהם לא מתוקף חוק, אז אם אתם מכינים להם במיוחד אז מה הבעיה להכין גם לילד אלרגי.

אצלנו קיימת גם תביעה של הטבעונות. נכון שאנחנו לא אמורים לתת לזה מענה אבל אנחנו מאוד משתדלים ללכת כלפי ההורים כי בצפון זה קצת יותר חזק, אני מגיעה מהצפון פשוט - - -

כן אנחנו יותר טבעוניים?

יותר טבעוניים - -

אצלי בבית זה לא עובד ככה.

- - אבל זה לוקח משאבים ובסופו של דבר זה נופל עלינו בארגון ומשם הגיע שלא מקבלים. ואני לא מסכימה, אני חושבת שזה לא בסדר שאתם אומרים להורים לא להגיד כי אני יודעת שאצלנו בארגון אין דבר כזה שלא מקבלים ילד שהוא אלרגי אבל אני חושבת שכשהורה מתקבל למעון שלי וחמש דקות אחרי שהוא מתקבל את באה אליי ומספרת לי שהילד שלך אלרגי זה קצת בעייתי ועדיף לי לדעת את זה ואני יכולה להגיד לך שאצלנו בוודאות, מאה אחוז, לא קורה שלא מתקבלים.

אני מאמינה לך אבל ב-90% מהמעונות זה לא ככה.

תודה רבה, המועצה לשלום הילד.

קודם כל אנחנו מברכים על התהליך המהיר ועל כיווני המחשבה שבאמת מעמיקים ונראה שנעשית עבודה מאוד מאוד טובה. ולמרות זאת אני שוב מביעה את החששות שלנו כי סד הזמן הוא קצר ודוחק, בתוך חודש, אם יש המלצות תוך שבועיים אז קשה לי מאוד להבין איך תוך שבועיים אחרי זה עד לסוף החודש יצליחו ליישם - - - ובהקשר הזה אני שוב אומרת, אנחנו חוששים מהואקום שאמור להווצר וכן חושבים שראוי גם לבחון פתרון ביניים כמו שהצעתי בפעם הקודמת ולפחות במתווה הזמן הזה כדי שלא יווצר ואקום.

תודה רבה. ליהי.

לגבי ההערה שאמרו, בגנון אצלנו זה פותר את הבעיה, הילד שלי אלרגי לחלב, פותר את הבעיה הסייעת במקרה הזה כי המעון הוא בשרי, אנחנו משלמים עוד 100 ₪ בחודש והמעון בשרי מהצהריים. כך שאני לא צריכה בצהריים לפחות את ה- - -

יש לך את המענה של הבוקר ואז אין בעיה אחר כך.

נכון. ולגבי מה שאמרת על ילדים שאושפזו ראיתי שהמועצה לשלום הילד פרסמה שב-2015 אושפזו כ-1000 ילדים בגילאי 0 עד שנתיים בבתי חולים בעקבות תגובה אלרגית או - - -

נתונים שהצגנו לדעתי באחד הדיונים הראשונים.

כן אבל זה בכלל זה לא רק לדעתי. זה היה כולל ואנחנו לא ידענו לפלח את זה ויש יותר נתונים דווקא אצל הילדים הגדולים יותר.

אלינור, אמא לילדה אלרגית לחלב במעון נעמ"ת. אני חייבת לציין שבאמת אנחנו התחלנו באיזשהו משהו חדש שהילדה שלי יושבת עם עוד ארבעה ילדים כל בוקר כאשר החתמתי את כל ההורים שאישרו לי מתוך הכיתת גן שפעם בשבוע הם פשוט לא צורכים חלב. מה שמקל על הילדה שלי כי היא כן הייתה בבידוד עד עכשיו, מתחילה שנה שנייה, הייתה בבידוד עם הסייעת שלה. אני מבינה את הלחץ של המעון, המעון כרגע כמו שהוא אמר לי בכל מקרה בסוף דצמבר אם אין סייעת היא לא תוכל להגיע, לא תוכל להכנס למעון.

באיזה מעון, של מי?

נעמ"ת. היא לא תוכל להכנס. כרגע באמת בזכות ההנהלה המדהימה שיש שם גייסנו את צוות ההורים שבאמת כל בוקר הילדה שלי יושבת ואוכלת ארוחה שהיא לא חלבית. בנוסף אין שום תחליפים לחלב, זה פשוט מה שיש שם. אם הטבחית בא לה להשקיע באותו בוקר אז היא משקיעה אבל אם אין זמן אז אין זמן ומה שיש יש.

אנחנו כן מחייבים - -

בדרך כלל כן, אני אומרת - - -

- - לתת תחליף - - - אנחנו מחוייבים לתת תחליף.

כמו שציינתי גם בוועדה הקודמת, אני אם יחידנית, באמת אני אומרת את זה, אני לא יכולה להמתין, אני באה לוועדה אחרי ועדה אחרי ועדה, אני יושבת בצד ושותקת ומקשיבה, אני לא יכולה להמתין לסוף דצמבר. זה פשוט מורט עצבים, אני צריכה לדעת מה קורה עם הילדה שלי.

אוקיי, שני דברים, ריקי איך קורה שיש אולטימטום לילדה בנעמ"ת אחרי שדיברנו על זה שרק 8 ילדים יש להם סייעות, כל היתר מתקבלים למרות שאנחנו יודעים שהם עם אלרגיות ואומרים לה אם היא אלרגית לחלב אחרי דצמבר אין סייעת, הילדה שלך בחוץ- -

אני לא מכירה את המקרה הספציפי - - -

- - וגם אין התאמה שם לאוכל.

זה משהו שאחר כך - - - למי שצריך. אבל באופן כללי, וזה אמרתי גם בדיונים הקודמים, כשאנחנו מקבלים אישור מרופא שבו כתוב, אני מניחה שזה המקרה, שבו כתוב שהילד יכול לשהות במעון רק בליווי סייעת אנחנו לא נוכל לעשות אחרת. זה משהו שאני אומרת כל דיון. זה האישור שאנחנו חייבים להתייחס אליו. לא יתכן שהרופא שומר על עצמו ואנחנו מתנערים מהאישור שהרופא נותן.

ואם כתוב שהילד זקוק להשגחה בזמן הארוחה?

אז אנחנו, שוב, תלוי - - -

אלינור, בואו נסכם שקודם כל את מדברת עם ריקי גם על המעון הספציפי הזה כי את מדברת על כך שאין תחליפים ונאמר כאן שיש.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה ולומר, אולי חידדנו פה את הדברים, אולי שמנו את האצבע על המקומות הבעייתיים שאנחנו עוד צריכים להתייחס אליהם ולא לוותר, אבל בתחושה שלי לא ממש התקדמנו. אני לא יודעת איך בנקודת זמן הזו אם אנחנו מדברים על סוף דצמבר והתכנית עוד לא מוכנה והפרוצדורה עם מד"א עוד לא הסתיימה למרות שהיא ממש עוד רגע מסתיימת, איך אנחנו באמת נוכל לעמוד בסד הזמנים של תחילת ינואר.

אז אני רוצה רגע להקריא כמה מהנקודות שחשוב שהוועדה מתוקף עבודתה תתייחס אליהם ולהתחיל קודם כל בדרישה כלפי משרד הרווחה. אין מנוס, כנראה, מלהאריך את זה בחודש נוסף. אני לא רואה איך אנחנו מתארגנים גם לא באופן מיידים, גם לא בתוך ה-200 גנים שבהם יש סייעות לתאריך של דצמבר. אם אתם יודעים לעשות את זה ותפתיעו אז אנחנו איתכם. אבל כרגע לא נראה לי שזה הולך לשם וכדאי כבר עכשיו להתחיל לראות איך אנחנו נותנים מענה בחודש ינואר.

בוא נודה על האמת, אף אחד מאתנו לא רוצה לראות הורים כמו אלינור בסוף דצמבר לוקחים את הילדים שלהם ומוציאים החוצה. זה לא פייר. אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות את זה שילד יוצא בגלל שהוא אלרגי, לא יכולים להרשות את זה. גם ככה אנחנו בדפיצית עם כל מה שקורה בלידה עד שלוש מבחינת מערך המסגרות שיש אז עוד לחשוב שהוא כבר נמצא בתוך מסגרת והוא כבר מצא לו את המקום והוא יוצא רק על הרקע הזה אני חושבת שאנחנו באמת לא יכולים להרשות את זה. אז דיברנו על הארכה לינואר.

אני רוצה שהוועדה תדון בכל הנושא של מתן מענה למקרים המורכבים, ברחל בתך הקטנה, שאנחנו נשב פה ב-20 בדצמבר, זה 10 ימים לפני תום המועד שהקצבנו לעצמנו ונראה לא רק איפה אנחנו נמצאים אלא נדע להגיד בדיוק מה קורה עם ילדים שהם מולטי אלרגיים, מה קורה עם כל האלרגיות של חלב, איזה מענים אנחנו נותנים ולאיזה כיוונים אנחנו הולכים.

אם אתם מסיימים כמובן את כל הפרוצדורה מול מד"א ויכולים לצאת לדרך תוך שבוע רוצו על זה. אנחנו נקבל את הסטטוס ב-20.12 ואנחנו נראה שאולי אנחנו מתקרבים ליעד. אל תחכו לדיון של הוועדה, הוועדה תתכנס רק כדי להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים.

הסיפור של מזרקי אפיפן. אני כן רוצה לקרוא כחלק מהקריאה של הוועדה לא לחכות לחוק. אם אנחנו יודעים להתארגן אז להתארגן כבר עכשיו ובכל מקרה שהוועדה תעשה אומדן תקציבי של מה העלות שנדרשת כדי להכניס מזרקי אפיפן כדי שאם אנחנו נצטרך לעשות איזשהו מתווה ביניים נדע מה אנחנו צריכים לדרוש כדי שזה יעבור.

לזמן את מד"א לדיון הבא כדי שהם יוכלו לספר מה התכנית, מי מעביר אותה וכמובן על שיתוף הפעולה יחד עם עמותת יה"ל.

שהוועדה תדע לומר גם מי יערוך את הבקרה. ברגע שיצאנו עם תכנית, הכשרנו צוותים, זה מתחיל לעבוד בשטח. מי מגיע ורואה שאכן הדברים קורים הלכה למעשה וזה לא רק משהו שאנחנו השארנו ברמת הרעיון היפה אלא אנחנו באמת שומרים על הילדים שלנו שם. ולהכניס את הנושא של הדרכת ההורים וגיוס ההורים דרך הצוותים החינוכיים בתוך מוסדות החינוך כי בסוף בסוף זה עניין של קהילה. לא רק של הילד או של מי שמטפל בו אלא של כל מי ששותף במוסד החינוכי.

תודה רבה לכולכם, 20 בדצמבר אני מקווה שאנחנו נצא מחוייכים כשאנחנו יודעים מה קורה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.