ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-29OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 182

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ט' בכסלו התשע"ח (27 בנובמבר 2017), שעה 12:00

תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מסעוד גנאים

יצחק הרצוג

מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך - עירית ליבנה

עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך - עדי נועם סביר

מנהל תחום שילוב בחינוך, משרד המשפטים - אמיתי שוחט

משרד הבריאות - ליזה רובין

ממונה בכירה, ביטוח לאומי - צפורה פינקל

עוזרת של עינב בר כהן, עיריית ירושלים - דנה לנדנר

נציגה, יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון - מאיה ניר אליעז

דוברת, יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון - נעמה קציר שמואלי

נציגה, יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון - חגית כהן

נציגת המועצה לשלום הילד - רחל הכהן

הורה, עמותה "עבודת הלב" - שרי מזרחי ברוכיאן

יו"ר ועד הגנים הארצי, ועד הגנים הארצי - עדי מן

עוד, הנהגת הורים ארצית - שרית קרן

חברת מועצה, עיריית ירושלים - עינב בר כהן

פורום ועדי ההורים הישוביים - זאב גולדבלט

ראש מנהל חינוך, מ. שלטון מקומי - מיכל רבקה מנקס

הורה - ריקי רבקה לוי

הורים - א"ד

מוזמן/ת - אורית זילברברג

מוזמן/ת - אם

תמי ברנע

הדס צנוירט

תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: תלמידים אלרגיים במערכת החינוך. אנחנו אחרי דיון מעקב בנושא ילדים אלרגיים מגילאי לידה עד 3. הדיון הזה מתמקד בילדים שנמצאים בתוך מערכת החינוך מגילאי גן ומעלה. בעיקר אנו דנים בכל הסוגיה של בתי הספר – שם ההיערכות תאפשר לנו התקדמות קצת יותר מהירה. גם זה דיון מעקב, אבל זה דיון מעקב שאמור להיות בשלב של תכל'ס, שאנחנו אמורים לדעת איזו תוכנית יש, עם אילו קווים אנחנו הולכים, ומבחינת לוחות זמנים, מתי הדבר הזה נכנס לתוקף.

ברור לכולנו כל הנושא של הנחיצות וכמה חשוב ואפשרי שזה יהיה "אין האוס", וכמה הסיפור של הסייעות לא באמת נותן מענה וכמה אנחנו צריכים להיות ערוכים בשנת 2017 לא רק ברמה של ילדים שהם כבר אלרגיים. אנחנו יודעים שיש ילדים שמפתחים אלרגיות תוך כדי. אנחנו יודעים שגם מי שמקבל סייעת, מקבל לאלרגיות מאוד מסוימות. לצורך העניין, מי שאלרגי לדבורים, לא מקבל סייעת, אבל מי שאלרגי למזון, כן מקבל סייעת. אז אם יש התקף של ילד שנעקץ מדבורה, מה עושים? לכן אנחנו מבינים שהסיפור הוא לא ברמה של פלסטר, ברמה של לסמן וי כאילו אנחנו נותנים מענה, אבל אנחנו לא באמת נותנים מענה, אלא ברמה הרבה יותר מקצועית, הרבה יותר כוללת ומערכתית. זו הסיבה שאנחנו כאן.

דיברנו בפעם הקודמת על התוכנית שצריכה להיות, דיברנו על הנושא של נאמני בריאות. נתחיל אתך, עירית. לפני כן אקרא משהו לפרוטוקול, אבל נתחיל איתך, עירית לבנה. אני רוצה לדעת איפה האתגרים, איפה הקשיים, מה לא מאפשר לנו להתקדם בדרך, כי זה בדיוק התפקיד שלנו – לראות איך אנחנו משחררים את החסמים. לפני כן אקרא לפרוטוקול. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או יעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים או ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום נזק לו או לזולתו. זה במקרה שיש פה הורים או כאלה, אני מבקשת לא לחשוף פרטים, אבל אם ייחשף פרט שתרצו להסתירו, בהחלט נוכל.

עירית, בבקשה, איפה אנחנו נמצאים עם התוכנית המערכתית? אני מזכירה לכם שהיו שולחנות עגולים שנה שעברה במסגרת הוועדה שהקמנו יחד עם חבר הכנסת מרגי, שהוא עדיין שותף לכל המהלכים. אני מעדכנת אותו בכל דיון שמתקיים כאן, והוא נתן לנו את המנדט להמשיך לטפל במסגרת הוועדה לזכויות הילד. היינו אמורים להיות כבר אחרי התוצאה. אנחנו עדין בדרך. מה קורה?

אנחנו עדיין בדרך. אנחנו מתקדמים. באחרונה – קודם כל, תפישת העולם שלנו, ואני מציעה שנזכיר את זה – כשיש ילד, ואנחנו דורשים שינוי בסביבה, זה לא משנה באיזו מסגרת הוא נמצא – אם זה בצהרון, בגן או בבית ספר. כשאנחנו משנים התנהגויות, או מנסים, אנחנו משנים בכול. לכן ב-21 בנובמבר פורסם חוזר מנכ"ל בעקבות הישיבות שהיו פה. גיבשנו יחד עמדה שאומרת שלא משנה מאיפה הילד – ברגע שיש פעילות חינוכית, שזה יכול להיות איזושהי, שינוי בסביבה צריך להיות, עדכון צריך להיות, אותה התנהלות צר להיות. לכן חוזר המנכ"ל שעודכן ב-12 בנובמבר לקח את החוזר הקודם שעשינו, הוסיף עליו את המסגרת של הצהרון, כי הצהרון מתנהל בצורה קצת שונה מגן ומבית ספר, כשהצוות מתחלף והפיקוח מתחלף ויש התארגנויות שונות. זה פורסם בחוזר מנכ"ל חדש. העיקרון הוא שהשאיפה שלנו זה שלא תהיינה סייעות, ואין בצהרונים סייעות, וגם אנחנו הולכים לקראת לבטל את הסייעות לחלוטין תוך כדי ולא במקום שינוי בסביבה, כי אם הסביבה החינוכית, המסגרת הזו תהיה נקייה מהאלרגן כדרך חיים, יידעו מה לתת במקום מבחינה תזונתית, ואולי אחר כך חגית תציג איך עשתה את זה בראשון, ובמקביל כל המבוגרים המשמעותיים והלא משמעותיים שנמצאים שם, יידעו מה התופעה, מה הסימנים המפחידים שלה, מה עושים בחירום ויעשו את הפעולה, הרי שאז מיותר הנושא של סייעת, וההמצאה הישראלית הזאת, שלא- - -

ההמצאה שהוכיחה שבמדינת ישראל כל מה שזמני הוא קבוע, כי זה בכלל קם כרעיון זמני.

נכון, אבל אנחנו בפירוש ביחד הולכים לשנות את זה, ואנחנו חושבים שמבחינה חינוכית וערכית ממש לא הפתרון. שוב – השינוי של ההתנהגות, של התרבות, של האחריות, של הביחד, של שיתוף הפעולה, ההבנה, של התפקוד במקרים שכן נערכה חשיפה עם גיבוי של מד"א, שאמרנו שייתנו לנו גם כשנערכה חשיפה, הם ילוו עד שיגיע מישהו שיגבה את העזרה שנתנו כעובדי הוראה, בית המשפט קיבל את הבג"ץ, קיבל גם את עמדתנו זו שלנו, ואישר את חוזר המנכ"ל. פה אנחנו יוצאים לדרך עם הטמעה שלו. לקראת שנת הלימודים הבאה, ואנחנו מדברים על זמן הסתגלות והטמעה, אנחנו מתחילים מעכשיו כבר את השינוי הארגוני, שזה ממנהלי המחוזות, דרך הפיקוח הכולל, דרך עובדי ההוראה, בשיתוף ההורים – וזה חייב להיות בשיתוף. אמרתי גם בפעם שעברה - הבעיה היא ההורים האחרים, שאומרים לי: את לא תגידי, ומתוקף איזה חוק הגננת אמרה לא להביא גבינה בכריך - באלו המילים. יש לנו פה עשייה משותפת. באמת, הקשיים הם ההורים האחרים; לא הילדים ולא ההורים לילדים האלה.

דיברנו על זה, שמדובר בקהילה שלמה ולא רק בילד ולא רק בצוות.

אנחנו עושים את המרב, ואני קוראת פה, ויש פה הורים פה, לעשות את התהליך. כשאנחנו כן נעזרים באנשי מקצוע, לומר: אנחנו מוציאים משהו מהתפריט - איך משלימים אותו מבחינה תזונתית, כי אנחנו לא רוצים שהילדים ייפגעו. זה ברור לנו.

בסך הכול אני חושבת שאנחנו בתהליכים די מתקדמים, ואני אומרת שוב – אנחנו חושבים שהקטע של המלווה האישי לא ימשיך, אבל זה לא בבת אחת. זה מותנה בנהלים, בהטמעה ובהתארגנות, וכשיש קשיים במקרים מסוימים, אנו מתערבים לעומק עם הצוות המקומי.

יש לי מספר שאלות. קודם כל, התייחסות קצרה. הנושא של ההורים האחרים – נכון, זה חלק מהתרבות הבית ספרית של הגן או של הסביבה שצריך להשתנות. היום יש יותר ניסיונות לגייס ולרתום גם את ההורים האחרים. יש מודעות אגב גם של הילדים עצמם. זה כבר לא תופעה שהיא בודדת, אלא אנחנו מדברים על משהו שהופך להיות שכיח. כמעט בכל מוסד או בכל מקום גדול אנחנו פוגשים ילדים שהם אלרגיים. אין שאלה שהשיח צריך להיות עם כלל קהילת בית הספר – לא רק עם הילד האלרגי והוריו והצוות שלו.

מאוד אשמח לקבל לוחות זמנים ממש, ברגע שעוד חודש מתחילים לצאת לשטח – כמה בתי ספר מקבלים את החשיפה, אילו הכשרות והדרכות הם מקבלים, מה המשמעות של הטמעה, כלומר אני סומכת עליכם והכול נשמע מאוד נכון, אבל גם שנדע לגעת עם האצבע ולפרוט לפרטים.

הדבר השני – לא שמעתי התייחסות לנושא של נאמני בריאות או איך שלא נקרא להם, אבל ברור לחלוטין שצריך להיות מישהו מצוות בית הספר, שאם וכאשר – נאמר שעשינו את המיטב במניעה, ובכל זאת הגיעה דבורה, עקצה, צריך אפיפן – מי יודע לטפל, לתת את המענה, מי יודע להרגיע את הרוחות כי יש לו הכלים והוא קיבל את ההכשרה, ואולי הוא גם מתוגמל עבור הסיפור הזה. בלי שיהיו לנו פונקציות כאלה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בשטח לא ברור.

אני רוצה להוסיף. ישבנו עם משרד הבריאות לגבי הנושא של הכשרה, הדרכה, מי יכול להדריך. משרד הבריאות הגדיר עבורנו – וד"ר רובין תוכל לפרט – מה תוכני ההדרכה שצריכה להיות, ומי כן יכול לעשות את ההדרכה. זה במסמך של משרד הבריאות. עם זה נלך קדימה, ונראה.

מתי זה עתיד להתחיל?

ניערך עכשיו.

זה אומר שניפגש פה עוד חודש.

אז נוציא הנחיות לשטח של ביצוע יותר, כפי שאת אומרת, באצמעות מנהלי המחוזות וכו'.

לגבי נאמני הבריאות, קודם כל, התפישה שלנו אומרת שכל הצוות וכל עובדי ההוראה יקבלו את ההכשרה, קודם כל. זה כתוב. אם אותה מורה או אותה גננת נמצאת, היא זו שצריכה, כי יש המזרק של הילד. במקביל יש חקיקה להצבת מזרקי אפיפן מעבר למה שכתבנו פה, ומחר יידון פה- - -

מחר זה יידון לקריאה ראשונה? ניסינו להבין את זה גם בדיון הקודם. כי לא כתוב איזה קריאה זו; פשוט כתוב: דיון.

בזה יש הצעת חוק. קריאה ראשונה. זה משהו שיהיה, ואז כל מי שיהיה רלוונטי, רגע לפני, צריך יהיה לדעת לאפיין את הסימנים – מה עושים – קודם כל – וזה כתוב פה - מגישים את העזרה, ואז מזעיקים את מד"א. מד"א ערוכים לתת.

העליתי את הסוגיה של נאמני בריאות. נכון לעכשיו התשובה היתה שבהסכמי השכר הנוכחיים אין סיכוי לכך.

מתגמלים.

אותי את לא צריכה. אני חושבת שזה ייתן מענה גם לסוכרתיים וגם לעוד דברים.

זה הרעיון. אנחנו רוצים לתת מענה שהוא כולל.

אני העליתי. זה עלה בדיון עם מנכ"ל משרד הבריאות שהתארח אצלנו לפני שבוע בדיון עם מנכ"ל משרד הבריאות. העלינו את זה. נאמר שלפי – זה משהו שחוזר אליך.

אין כסף?

לדעתי זה לא העניין של הכסף. זה עוד הרבה עניינים אחרים, שיהיו מוכנים להיות שם. זה ביטוחים וכאלה. אבל הכול פתיר. צריך שיהיה פה רצון טוב ללכת למהלך כזה, ולהבין שהנה אנחנו כאן נותנים מענה הוליסטי. אף על פי שזה לא מוריד מהחשיבות של להכשיר את כל הצוות, אבל עדיין צריכה להיות כתובת.

זה לא במקום. ואת כל הצוות זה יהיה חובה – קודם כל באותם מוסדות שיש בהם ילדים אלרגיים, ולאט-לאט בכולם.

שב-1 בספטמבר 2018, בעזרת השם, נגיע לשם.

לפחות במוסדות שבהם יש. 2,000 ילדים היום במערכת מקבלים מלווה אישי, כלומר מגיל 3 עד סוף ב'.

אבל כמה יש לנו בכל המערכת? סביב 11,000 ילדים אלרגיים; לא כולם נדרשים לסייעת.

אין נתונים.

באמת? הוצגו פה נתונים בוועדה של 11,000 ילדים אלרגיים על כל הגזרה.

אומדן.

מה שמך?

ד"ר ליזה רובין, משרד הבריאות. אני מנהלת את המחלקה לאם ולילד במשרד הבריאות. במחקרים אנחנו יודעים ששיעור הילדים שיש שם אלרגיה מסכנת חיים המתווך על-ידיIGE זה נע בין 0.5% ל-3% עד 5%. זה יוצא כ-11,000.

את כוללת במחלות האלה גם את בעיית העיכול?

גלוטן וצליאק - לא.

אבל זה אותו סוג של רגישות.

צליאק זה לא מסכן חיים.

אנחנו בקושי מצליחים להתמודד עכשיו עם האלרגיות למזון.

זה לא טוב לבריאות, אבל עצם העובדה שצריך מתן אפיפן תוך שניות ממועד החשיפה, זו הדרישה של מסכן חיים, להכיר.

כרגע הן לא עושות. מי שעושות, זה סייעות, שמגיעות לזמן קצוב במשך היום. השאלה שמתבקשת היא מה קורה אחרי השעות שהן נמצאות – אם הילדים מפסיקים להיות אלרגיים, מה שאומר שאנחנו לא באמת נותנים מענה בתוך המערכת. הרעיון הוא שיהיה מענה שהוא לאורך כל שעות הלימודים, במשך כל ימות השבוע.

זה אלרגיה רק למזון. מה עם אלרגיות אחרות? מה עם אסטמה?

זה לא מסכן חיים מיידי.

היא יכולה לחנוק.

אתן לך סקירה קצרה. קודם כל, לגבי אלרגיות נוספות, דיברנו על דבורים ועל היבטים נוספים, שמצריכים אפיפן – אנחנו כוללים הכול פה בפנים. יש ילדים זקוקי השגחה בכלל, שעל רקע רפואי, כולל התייחסויות פולשניות – זה סיפור אחר. אנחנו רגע מוציאים אותם מתוך הדיון הזה, כי הם צריכים לקבל טיפול ייחודי אחר. אנחנו מתמקדים פה רק בנושא של האלרגיות, משום שהילדים האלה עד היום מקבלים סייעת בהיקפים כאלה ואחרים. אנחנו יודעים שזה לא המענה, ואנחנו רוצים להכניס לתוך המערכות מענה שהוא כולל ואמתי, ולהוציא את הסייעות. יש לנו יותר מדי לבנים בתוך המערכת, שלא באמת נותנים את הפתרון, ואנחנו לא נמצאים במקום שאנחנו רוצים להיות בו. רוצה לומר כמה דברים?

נמשיך.

חבר הכנסת מסעוד גנאים. עירית, אני מבינה שבדיון הבא, בעזרת השם, נדע כבר לוחות זמנים של איך זה הולך לקרות, מה התוכנית שהולכת להיות, ואיך אנחנו מתקדמים הלכה למעשה. אני כן אלחץ על הנושא של נאמני בריאות, גם אם זה יתחיל בנאמן ויגדל אחר כך לשניים או שלושה. אגב, גם מבחינת ההתפתחות של מורים, אני חושבת שיש לזה משהו שנותן יתרון.

הסתדרות המורים צריכה להיכנס.

אני יודעת. משרד החינוך ינהל אתה את השיח. אני יודעת שהסיפור שם הוא העניין הביטוחי, כי יש חושבים איפה האחריות שלי, ואם אני לא נתתי את המענה או כן נתתי את המענה - הכול בסדר. צריך לתת מענה גם לשאלות האלה. צריך לקיים את השיח. לא נקיים שיח – לא נתקדם. תודה רבה.

ד"ר ליזה רובין, רוצה להוסיף משהו על הסיפור של משרד החינוך?

אנחנו בקשר שוטף לגבי ההנחיות והייעוצים המקצועיים, לגבי מה צריכים להיות התכנים של ההדרכה והסילבוס הדרוש. אנחנו עובדים עם מד"א לגבי פיתוח- - -

מד"א יהיה גם כאן בתמונה?

כן. לומדה ישמש גם כן. יש לנו חומרים שהעלינו לאתר. נאמר לי שהאתר של משרד הבריאות נפל לפני יומיים.

אחזור ואדגיש – אנחנו לא מסתפקים בהעברת לומדה.

לומדה היא תוספת; עוד אחד מהנדבכים, ויש חומרים אחרים שזמינים לציבור, שזה גם תורם בכלל, ואנחנו נמצאים גם כן – משרד הבריאות, מה שאמרתי בישיבה הקודמת, יש שני ספקי מזון שיש להם היתר לייצור מזון נאות, שזה עבור מנות ייחודיות, שאפשר לתת. אנחנו נמצאים בתהליך שמתווך בין מתן מזון מלא בצהרונים לעומת הצרכים, להגביל אלרגנים מסוימים לילדים.

יש לנו רק מגבלה אחת – בוטנים ואגוזים – עדיין אין לנו ספק לזה.

נכון. אנחנו מציעים שלא יהיה בכלל. יש כששה אלרגנים מאוד שכיחים, שמככבים ביניהם אגוזים ובוטנים. אגוזים ובוטנים לא צריך להיות בכלל. אנחנו חושבים שאפשר להגביל בבתי הספר בכלל את הנוכחות של הדברים האלה.

אבל אין אף ספק שמוכן להתחייב - לעומת האלרגנים האחרים, אנחנו רואים את זה גם על המוצרים – תמיד: עלול להכיל.

וכל זמן שאין ספק כזה, המדינה לא תספק מנת מזון, גם אם כתב אלרגולוג מסוים שהאו מאשר, משפטית, ברגע שיהיה ספק שיהיה לו ההיתר הזה משירות המזון, נספק. לגבי אגוזים ובוטנים, אין. למרות שנעשים - המדינה לא תספק למרות שההורים חותמים וכולם חותמים. שירות המזון הוא הגורם שיאשר את זה.

תודה רבה. עמותת יהל, בבקשה.

מאיה ניר אליעז. בסך הכול אנחנו מאוד מרוצים. אנחנו חושבים שנעשה פה תהליך שהוא נכון, עם ראייה לטווח ארוך. די מוטרדים מהנושא של נאמני בריאות. חושבים שזה הכרח המציאות.

נכון מבחינתנו להכשיר צוות שלם. רוצים לשאול, איך מחדדים את הנושא הזה? כי אנחנו רואים מהשטח, כשאנחנו מגיעים להדרכות בהתנדבות – מתאמים צוות שלם, ובפועל בדרך כלל זה לא קורה; יושב צוות מאוד מצומצם, וזה אומר שברגע נתון בהפסקה לאו דווקא יהיה האדם שקיבל את ההכשרה. לתת את הדעת, איך אוכפים את זה בשטח, איזו בקרה תהיה על כך, שחוזר מנכ"ל נאכף במלואו. אנחנו חושבים שחוזר מנכ"ל הוא נכון, עונה על הצרכים, רק צריך לוודא שאכן הדברים נאכפים.

וגם להאיר את הנושא של איך אנחנו מנגישים את חוזר מנכ"ל גם להורים של הילדים האלרגיים. בעצם, חוזר מנכ"ל מדבר על תחומי האחריות של ההורים, שזה נכון מבחינתנו. העניין הוא שלא כל הורה שבכלל מגיע למערכת, מודע לתחומי האחריות שלו – מה נדרש ממנו, מה הוא צריך לספק לפני תחילת שנת הלימודים, איפה הוא נמצא, הרבה לפני ההורים האחרים שאנחנו מדברים עליהם והילדים והסביבה אלא ההורה עצמו צריך לעשות חשיבה, איך- - -

כל הורה בעת רישום לבית הספר ממלא טופס הצהרת בריאות.

לא זה. יש בתוך חוזר מנכ"ל – ואנחנו מעודדים את זה – תחומי אחריות של ההורים.

מיכל העלתה פה נקודה חשובה. ההורים מגיעים, מצהירים שיש להם ילד אלרגי. אפשר לקיים נוהל, שהורי הילדים יקבלו את החוזר.

לפני. חשוב לנו שתהיה הנגשת המידע הזה ותחומי האחריות לפני תחילת שנת הלימודים, כי מה שאת אומרת, קורה, אבל קורה אחרי שהחלה השנה.

יכול להיות גם בין קופות החולים למרכזים לבריאות הילדים. זה משהו של סוג דע את זכויותיך או חובותיך כהורה.

נכון. נקודה אחרת וחשובה – ולכן חגית יושבת פה, מעיריית ראשון לציון - היה לנו חשוב שתגיע כדי להשמיע שהדברים אפשריים. עם היערכות נכונה של רשות, עם היערכות נכונה של מסגרת אכן אפשר להנגיש את המקומות, את מוסדות החינוך לילדים האלרגיים ללא שמישהו בסביבה מרגיש שחסר לו משהו, עם כל המשמעות הרגשית והחברתית מעבר לברור מאליו, שזה השמירה על חייו של ילד מבחינת בריאות. הבאנו את חגית – צא ולמד. אנחנו חושבים שאפשר לעשות העתק הדבק ממה שקורה שם, וללמוד ולהנחיל את זה הלאה. תודה.

חגית, גם קראתי את המסמך, אבל אני שומרת אותך קצת - שנצא מפה בתחושה אופטימית.

אם אפשר רק להגיב. אסביר אחר כך, אבל אני יכולה לספר, שהשנה התחלתי ברחובות. אני עובדת כבר שש שנים בראשון, והשנה התחלתי לעבוד בעיריית רחובות, שזה מראה על הצלחה מסוימת. בשני גנים התקשרתי לגננות, ומסתבר שבכלל לא היה מזרק לגן, כי ההורים לא הביאו מזרק לגן. הם לא מבינים את המשמעות של הדברים. הם אמרו: יש סייעת. רק אחרי שאני, בשיתוף פעולה עם המפקחות, אמרתי לגננת להודיע להם שהילד או הילדה יוכלו לשהות רק בנוכחות מבוגר בגן, למחרת התקבל מזרק. בעצם הם נמצאים בסכנת חיים בלי אפשרות לטפל בהם.

אני לא מבין – הגננות לא מודעות בכלל? נאמר שהסייעת לא נמצאת. הגננת מעליה.

הן מודעות. הגננת התחננה להורים.

חבר הכנסת הרצוג, אומר לך משהו יותר גרוע מזה – הרבה פעמים כשאין סייעת – וזה גם חלק מהמאבק שלנו – הגננות פשוט אומרות להורים: אל תביאו את הילד. כלומר הן מבחינתן לא אחראיות למה שקורה.

מה עם הכשרת גננות בעניין הזה? את עושה את זה טיפה בים.

תכף נשמע את התוכנית.

יש מאות גנים בראשון לציון.

זו הסיבה שאנחנו כאן כל חודש, כל חודש, כל חודש, עד שאנחנו נביא את הפתרון, כי הרעיון הוא שכל המערכת תהיה מודעות, שכל המערכת תדע לטפל, שכל המערכת תקבל את ההכשרה, ואמרה יפה עירית – אנחנו לא מוותרים על אף איש צוות, ואני אומרת, שבנוסף לכל זה כן הייתי רוצה שיהיה מישהו ייחודי, לפחות בבתי הספר, כדי לתת מענים גם בצורה יותר רחבה לא רק לילדים האלרגיים אלא לדברים נוספים שעולים שם. חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה, גברתי היושבת-ראש. היום גם הייתי בדיון בוועדת חינוך על עניין המזון לתלמידים, בתי הספר, שזה גם חשוב. הנושא מאוד חשוב, כי בסוף הילדים שלנו – נכון, אנחנו דואגים למסגרת שתיתן להם חינוך ולימוד ראשוני, אבל חייהם הם היקרים מכול, לפני החינוך ולפני כל דבר אחר. לכן אני חושב שהעניין של חלוקת הברזל הזו של סמכויות או של תפקידים – זה לא התפקיד שלי, זה התפקיד שלך – בסוף הילדים משלמים את המחיר.

אני חושב שמעל כולם, צריכים כולם להיות תחת הגג שכולנו דואגים לחיי התלמיד – ההורים, גננת, עוזרת, סייעת, רשות מקומית, משרד הבריאות, כולם. לצערי היינו עדים לכמה קורבנות בגלל רשלנות או בגלל שלא לקחו בחשבון שילד כזה הוא אלרגי לסוג מזון כזה או אחר. אז אני מקווה שסוף-סוף נגיע לנוסחה או לסידור מסוים, שיוודא שכל אחד, לפחות בסוף, אם חלילה קרה – שיגיד: עשיתי הכול. כל מה שאני צריך לעשות, עשיתי.

תודה. מיכל, בקשה.

מיכל מנקס, סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי. אני רוצה, מצד אחד, לברך ולהזכיר, שאנחנו דנים בנושא הזה, כי התקדמנו ויש צהרונים, ועכשיו פותרים בעיות נקודתיות, ואני מתנצלת שאני משביתה שמחות.

אנחנו עוד לא שמחים.

כי פתאום היתה לי תחושה שהכול בסדר.

לא.

החמיאו למערכת על דברים שהא עשתה.

גם אני אחמיא, אבל אני רוצה לשקף את התמונה הרחבה. אני בקשרי עבודה שוטפים והדוקים עם משרד החינוך ועם משרד הבריאות, עם ד"ר רובין ועם עירית, אבל אני מאוד לא מרוצה מהחוזר שיצא משום מה שאמר חבר הכנסת – משום החשש של ליפול בין הכיסאות. אין פה הנחיה ברורה, מה חייב מנהל הצהרון לעשות, מה חייב הרכז הבית ספרי, מה חייב המדריך. לא מספיק ברור, וזה ייפול בין הכיסאות – לא כלי חלילה מישהו רוצה- - -

זו הסיבה שאני מתעקשת על הנושא של נאמני בריאות או כתובת. אני מדברת על המשמעות של הכתובת, שברור לנו לאן אנחנו פונים, אם וכאשר.

פה זה עמום, לצערנו, גם העניין הזה.

דבר שני, יש שני מושגים שנורא קל ויפה לכתוב אותם כחוזר או כנוהל מחייב, אבל עם כל הכבוד, לא בכל הרשויות יש תזונאית, ודאי לא דיאטנית. נחמד לראות רשות עם יכולת כלכלית, כי אני בטוחה שרשות בלי יכולת כלכלית, ראש הרשות או מי מטעמו רוצה לא פחות שתהיה לו תזונאית שתלך לגנים וכו'. אנחנו חייבים לייצג פה את כולם. אין תזונאית ברשות המקומית, גם לא תהיה. אין דיאטן. לכן לכתוב את זה בחוזר המנכ"ל, זה לכאורה לעשות וי. אני אמרתי.

אולי נדאג שיהיה.

אני אשמח, אבל חוזר מנכ"ל שעולה לאוויר, שפתוח להורים, ואני בטוחה שדווקא ההורים הללו קוראים את החוזרים הללו, יש פה משהו שמחטיא את האמת. כי לו אני הורה, ואני קוראת: איזה יופי, יש לרשות דיאטנית, והיא בודקת – אני לא אומרת את האמת, בלשון עדינה. אני חוששת מהדברים הללו.

ויש עוד דבר שהוא די קריטי. נכון – אראה לך בכמה סעיפים- - -

אפשר להתייעץ עם דיאטנית.

אני יכולה להתייעץ גם עם ה-OECD על המון דברים. זה לא רלוונטי. יש בזה משהו להטעות.

עוד דבר. ברור לכולם שאין דבר כזה לא לקבל ילד, בגלל שהוא אלרגי. הרבה דברים כתובים על הנייר, אני בטוחה שהכוונות הן לא רק לכתוב את זה. אנחנו ביקשנו כן לחייב ילד אלרגי, הורה לילד אלרגי, להציג מסמך של הרופא המטפל שכותב – אני מדברת כרגע על הצהרון, כי מה שיש בתיק הרפואי בבית הספר בבוקר, לא יוכל לעבור לעיני צוות הצהרון. אז במסגרת אותה הנחיה ביקשנו - לא התניה, אבל שהרופא המטפל קובע שלמיכל מנקס יש אלרגיה מסכנת חיים לבוטנים, ואם היא נחשפת לבוטנים, יש לעשות כך וכך. הרופא המטפל, כמו שמכשירים סייעת רפואית צמודה. זה חייב שיהיה כתוב בחוזר מנכ"ל. זה לא כתוב שם וחבל.

בנוסף, ניואנסים קטנים – אני לא חושבת שבחוזר על אורחות חיים צריך להיות כתוב משהו שקשור בכסף והתחשבנות והתקזזות, ודאי לא כשזה רק לכיוון אחד. מותר להורה להביא את האוכל מהבית, ואז דואג משרד החינוך להודיע לנו שהכסף יקוזז בגין הארוחות שלו. אנחנו לא קטנוניים, ובהפוך, עלות מנה אלרגית היא מאוד יקרה, ואני לא מכירה הרבה מקרים שפונים להורים ואומרים: שלמו לנו את הדלתא, ומדובר במאות אחוזים, בערים. אז אני חושבת שמן ההגינות לא להיות נורא יפים ופוליטיקלי קוקרט רק כשזה נוח ואפשרי.

את אומרת – תקזזו לנו את המנות של ילדים אלרגיים?

לא. זה לא המקום שאני הייתי רוצה להיות קשורה בכסף או בהתקזזויות. אורח חיים זה כל מה שדיברנו עד עכשיו ולא כסף על כסף. דיברנו מספיק בהקשרים האחרים. כרגע זה נראה לי נחמד שיהיה להורים – אם תביא את האוכל, יקזזו לך את הסכומים. לא אהבתי את העניין ואת הערבוב הזה.

אני שבה ואומרת – התחלנו עם הצהרונים, הם פועלים מדהים, אנחנו רק בהתחלה. האחריות בסופו של דבר היא של הרשות המקומית. זה לא יעזור. לכן הקפדה על הפיין טונינג היא מאוד חשובה.

תודה. מיכל, רק אומר שמבחינת העיקרון, שכולם מקבלים הכשרה, וכולם אחראיים, כי אם קורה משהו – לא אומר- - - שזה מחייב את כולם שלא בחוק הכתוב, אבל אם אני רואה ילד במצוקה, אני צריכה שיהיו לי הכלים לתת לו, ואני צריכה לטפל בו ולא לחכות שהאחראי, או אם זה מנהל הצהרון לצורך העניין, יגיע וייתן לו את המענה.

יחד עם זאת, אני כן מסכימה שבנוסף לכל ההכשרה ולכל המחויבות של כולם וכו', שוב – לא אחריות שאם חלילה קורה משהו לילד, הוא עומד למשפט, כי אני יודעת שגם שם יש היסטריה סביב הסיפור הזה, אבל שהיא תהיה גם כתובת, שאם אותו איש צוות או אשת צוות שפגשו רגע את המקרה, שאולי מרגישים חסרי אונים, שהם לא בטוחים עד הסוף מה לעשות - שיש הכתובת שמתייעצים אתה. זה בעיקר בבתי ספר, אני רואה את זה בצורה מאוד בולטת, כי אנחנו מדברים על היקפים שהם יותר גדולים ועל מקרים נוספים חוץ מאלרגיות.

משרד הבריאות מגדיל לעשות דברים יפים שהם לא אמרו, וחבל.

נכון. משרד הבריאות פרס את הדברים גם בדיון הקודם, אז כנראה היא לא רצתה לחזור על הדברים. אנחנו יודעים שהם שותפים מאוד משמעותיים. מגיע יישר כוח. חבר הכנסת הרצוג, בבקשה.

תודה רבה. אני לא חבר קבוע בוועדה למרות שהנושא של הגיל הרך וילדים מעניין אוצי הרבה שנים, גם כמי שהיה שר רווחה. אני הגעתי כי אני מודע לנושא הזה גם ברמות אישיות. לפי מה שאני מקבל בסקירה קצרה, בהחלט יש שיפור, אבל יש עוד המון מה לשפר. אני רוצה לברך ולהאיץ את העוסקים במלאכה.

יש הערה נכונה שנאמרה פה על רמות שונות שעלולות להתהוות כבעיות של אי-תיאום, כלומר אם אני מגלה שגננת לא עברה הכשרה מספיק, אומרת: הכול על האחריות של הסייעת – זה קצת מטריד אותי. אני חושב שמי שאחראי על המתחם, חייב להיות מודע לכל הסיכונים ואיך להתמודד עם סיכון כמו כל סיכון אחר, כמו עזרה ראשונה. לכן בעניין הזה אני חושב נחזור להמשיך הדיון.

לכן אנחנו פה – כדי לשנות את המציאות העצובה.

אני מתנצל שיש לי דיון אצל יו"ר הכנסת, אבל היה לי חשוב להביע תמיכה ביוזמה שלך, גברתי היושבת-ראש. עלי והצליחי.

תודה רבה. נעמה, בבקשה.

רציתי להתייחס למשהו שלא עלה כאן ונתקלנו בו. אני לא יודעת אם זה תופעה או סתם באופן מקרי, אבל בחודש האחרון הגיעו אלינו יותר מפנייה אחת על סיפור של התנכלויות לילדים אלרגיים בבתי ספר, גם בהסעות לבתי ספר וגם בתוך שטח בית הספר. היה לנו מקרה לפני שבועיים עם ילד אלרגי לבוטנים, שבהסעה מישהו דחף לו במבה לפה. הילד בסדר, הוא היה צריך להזריק, פונה לבית החולים. בית הספר טיפל בזה בצורה מאוד יפה – מנהל בית הספר לקח את זה כפרויקט, ועשה מערכת הסברה אחרי זה, שיעורי הסברה לכל בית הספר.

אנחנו צריכים ללמוד מזה, שזה צריך להיות לפני ולא אחרי.

בדיוק. כשאנחנו נמצאים בבתי ספר הרבה פעמים, ומדברים אתנו על הנושא של התנכלויות, אומרים לנו: זה לא בבית ספרנו, זה לא קורה אצלנו.

זו אלימות. אומרים את זה על כל אלימות.

נכון.

זה אלימות, אבל הרבה פעמים ילדים לא באמת מבינים את המשמעות של זה. אומרים: אל תיתנו לו במבה או חלב – הם לא מבינים, וחלק מהעניין הזה, זה הצקה. אני מבקשת לכן שכחלק מכל ההדרכות יעבור גם הנושא הזה של התנכלויות לילדים בתוך בתי הספר, וגם מה עושים אם קורה מקרה כזה.

נכון. שוב - זה חלק מההתייחסות והכלים שניתנים, של כל קהילת בית הספר – של התלמידים, של ההורים. שגם ההורים יקבלו באהבה. אגב, אני פוגשת יותר ויותר מקומות שההורים מקבלים באהבה. להפך, הם מוקסמים מזה שיש שיתוף של בית ספר ויש מודעות, אבל זה צריך להיות משהו שהולך ומתרחב, ולא נשאר רק נחלתם של כמה איים בודדים. תודה רבה על ההערה החשובה, נעמה.

זאב, בבקשה.

זאב גולדבלט, פורום ועדי ההורים הישוביים. קודם כל, פורום ועדי ההורים הישוביים מברך על פרסום חוזר מנכ"ל שפורסם החודש, שחידד למעשה את האחריות של המערכת כלפי הילדים האלרגיים בכל הקשור למצבים מסכני חיים ומניעתם במוסדות חינוך, וכן את החובה של הגשת עזרה ראשונה, כולל הזרקת האפיפן על-ידי הצוות, הזעקת מד"א ופינוי לבית חולים.

לצערנו, כפי שעלה גם מנציגה מרחובות, יש לא מעט גנים ובתי ספר, שלא מקפידים ולא מיישמים את ההנחיות כלשונן. אז נכון שהחוזר חדש, אבל התופעה של ילדים אלרגיים בגנים ובבתי הספר, היא ידועה ו-וותיקה. לכן את ההנחיות, שאף אחד לא המציא בחוזר את הגלגל, צריך היה ליישם כבר קודם. למיטב ידיעתנו, בפורום יש מספר ילדים – אולי לא גבוה במיוחד, אבל יש מספר ילדים שנמנע מהם לפקוד את מוסדות החינוך בשל היעדר נגישות של המוסד, סירוב של המערכת להצמיד ליווי מתאים. אנחנו מבקשים שלפחות בשלב הביניים, למרות שזה לא פתרון הוליסטי ומלא - להצמיד סייעות רפואיות לאותם ילדים.

אנחנו רוצים להדגיש את האחריות של מנהל וצוות המוסד החינוכי לשלום הילדים. אני בכוונה כל הזמן מדבר על מוסד חינוכי – כי בראייתנו, מדובר על גנים, פעוטונים, בתי ספר - הכול חד הם. כל מוסד שבו נמצאים או לומדים הילדים, מבחינתנו זה מוסד חינוכי. מטרת ההנחיה היא שילוב של הילד בעל האלרגיה ברמה שמסכנת חיים בשלל הפעילויות של המוסד החינוכי, ויש לזכור את זה – בין אם זה מבוצע בתוך המוסד, ובין אם מחוצה לו, כלומר אם הילדים יוצאים לטיול או לפעילות חוץ מוסדית, גם שם יש לממש וליישם את הנחיות כדי שאותו ילד לא יודר- - -

ברור.

הפורום כמובן מבקש ואף דורש שהמוסד החינוכי יידע את כל ההורים על המוגבלות והאיסור של הכנסת האלרגן המסכן את הילד לאותו מוסד. דיברתי על זה גם בדיון הקודם, ואני מעלה זאת גם כעת. אנחנו קוראים גם כאן לשלב את ועד ההורים המוסדי והישובי להעלות את המודעות והנגשת המוסד, להטמיע את המודעות והאחריות בטיפול בילדים אלרגניים בקורסי עזרה ראשונה, רענונים שניתנים לצוות המוסדות.

זה כל ההכשרה. אנחנו מדברים על משהו שהוא הרבה מעבר. כל העזרה ראשונה והכול, הכול נחמד.

החלק שדיברתי עליו גם שם, להכין תוכנית מובנית להגברת המודעת לנושא הזה גם בקרב הילדים, גם בקרב ההורים. בפירוש נשמח לעזור עם הוועדים שיש לנו, ונעשה לזה שיווק כמו שצריך, אבל חייבים להסכים על תוכנית וליישם אותה גם בקרבנו. אני מדבר על ההורים לא של הילדים האלה; לקהילה כולה.

הפורום היה שותף לכתיבת חוזר המנכ"ל. עכשיו שיהיה שותף גם להפצה ולהטמעה.

ודאי. זה טריוויאלי.

יש לכם משימה לגיוס ההורים בתוך המערכת – שיבינו שזה חלק מאורח חיים.

אנחנו עושים את זה בשמחה ובששון.

פה. אני רוצה גם בשטח.

כרגע עדכנו אותך שהיינו שותפים גם לכתיבת חוזר מנכ"ל.

אבל אנחנו עושים פה דברים יפים, וכשזה מגיע לשטח, יש את אלה שזה חלק מה"אין", להתנגד. צריך לראות איך מפרקים את ההתנגדויות האלה ויוצרים קהילות קצת יותר תומכות ומכילות.

ברגע שנבין שחלק מהאחריות הקהילתית זה לא לסכן את הזולת, אני חושב שנצליח לגייס את ההורים כולם.

וזה לא דרמה אם הילד לא יאכל בחמש שעות בית הספר את השוקולד – יאכל את זה בבית. לא דרמה.

עדי, בבקשה.

עדי מן, יו"ר ועד הגנים הארצי. אני רוצה להתמקד יותר בגני הילדים. הרבה פעמים אנחנו מדברים על מוסדות חינוך כבתי ספר, ששם הפרקטיקה שונה מהיישום בגני הילדים - גם בהכשרה ובהעברת המידע לצוות הגן, שכל צוות גן הוא צוות כשלעצמו. זה אומר גם גננת, מצד אחד, שזה משרד החינוך, וגם סייעות, ששייכות לשלטון המקומי, ואז יש לנו שתי פונקציות שאנחנו צריכים דרכן להעביר את כל ההסברה ואת המידע הזה. אז שוב – הפרקטיקה בגנים היא שונה בתכלית.

אני חושבת – וזה משיחה עם חברתי בימים האחרונים – שאחד הפתרונות בגני הילדים באופן ספציפי יכולים להיות הנושא של הזנת בוקר מוסדרת, משותפת בגני הילדים, שמשרד החינוך יוביל אותה – כמובן, בראשות עירית ליבנה, שיודעת בדיוק מה אנחנו צריכים. זה יכול לפתור את כל הבעיה של להביא מזונות שמסוכנים לילדים האלרגיים בגנים. אני רואה את התופעה הזו רק מתרחבת. בגנים של הילדים שלי יש שלושה ילדים בכל גן שיש להם אלרגיות מסוגים מפחידים שונים, ויש להתייחס לזה.

זה כתוב פה: מומלץ לקיים ארוחות משותפות בגן הילדים. אתם הוספתם את זה.

זה לא צריך להיות מומלץ. זו צריכה להיות הנחיה חד-משמעית.

אנחנו צריכים להיות חכמים. אי-אפשר ללכת כנגד. יש פה אמירה – למשל, ומיכל, אני אומרת לגבי הקיזוז. היתה דרישה של הורים לומר: הכנסנו לחוזר הזה את כל הבקשות, כי הורים רוצים, והם צודקים. אומרת מיכל מהשלטון המקומי: אל תתחשבנו אתי. יש סייעת בגנים. אם נכתוב חייבים, צריכה להיות פה אמירה של מרכז השלטון המקומי, כי זה דורש מהסייעת יותר. אנחנו צריכים להיות חכמים באמירות שלנו.

בנינו יחד את המודל. אז הם רוצים, אז מה? אז בואו נרצה את ההורים על חשבון הרשות המקומית כי זה לא יוצא מהכיס שלכם.

ממש לא.

זה לא על חשבון השלטון המקומי. אני מתקנת.

ודאי שכן. אם אני צריכה להחזיר כסף על אוכל שהילד שלה לא אוכל, כי הוא מביא מהבית- - -

אם הוא לא אוכל את האוכל, מה הבעיה?

השאלה, אם המנות האלה מוזמנות – כן או לא.

זה נכון, זה נורא צודק, זה כמו לומר: סליחה, הגן בחר חוג בלט, והבת שלי לא רוקדת – תורידי לי את החוג. יורידו לך את החוג?

אבל באותה מידה יש רשויות מקומיות, שאם הילד לא אוכל – ואת זה ניסינו להפסיק – סליחה, אם הילד לא שילם, לא נותנים לו מנה. גם נגד זה יצאנו, כדי שהדברים הללו לא יקרו יותר.

זה לא אנושי, אבל מה שאמרנו – אין בעיה. מי שלא אוכל – לא מזמינה לו מנות - ניתן את הכסף להורים. אנחנו ביקשנו את ההפך.

לא צריך. הילד פשוט לא משלם הזנה ולא מקבל הזנה.

אבל ההפך אומר, אם הילד כן אוכל, המנה שלו עולה 30 שקלים, משרד החינוך משפה ב-15 במקרה הטוב. מי סופג את ההפרש? הרשות. אז ביקשנו – אם אני מחזירה כסף – אין בעיה. תכתבו את זה. אבל תכתבו גם את ההפך.

אל תחזירי כסף. אל תגבי מלכתחילה.

בגנים זה אוטומטית, הגבייה של כל הגן? למשל, אני נמצאת ביום לימודים ארוך – לצורך העניין – ואני מחליטה, אם אני רוצה שהילד שלי תהיה בהזנה. אם כן, אני משלמת. אם לא- - -

לא. מחיר הצהרון כולל ארוחת צהריים. אני מדברת רק על הצהרון.

אבל זה נכון, כי אם הצהרון הוא משולם בפול הכולל יחד עם ארוחות צהריים, ההורה ממילא משלם את כל הסכום. אני יכולה להבין מה את אומרת עכשיו, אבל כשההורים משלמים הזנה בנפרד – ברגע שבחרתי שהילד שלי לא יהיה, אני לא משלמת. כך זה עובד.

לא. להזנה צריך 100% הסכמה. אני מדברת על הזנת בוקר – על הארוחה בבוקר, שבמקום שיביאו מהבית ארוחת עשר, שתהיה הזנה משותפת.

אנחנו אומרים – צריך לדבר עם מרכז השלטון המקומי, כי זה דורש יותר. תבינו.

כשזה הופך להיות המלצה, זה אומר שזה על דעת הורי הגן.

זה לא רק. זה גם גננת, זה בעיקר הצוות וההורים.

אני אגיד לכם את זה פשוט. אל תסתובבו סביב המעגל. הסיפור הוא כזה: משרד החינוך, כמו בעוד הרבה דברים אחרים, ואני לא אומרת זאת לגנות אלא אני אומרת זאת כמציאות – אין לו שיניים מול השלטון המקומי כדי לחייב אותם, ואין לו שיניים מול הסתדרות הגננות כדי לחייב אותם. ובשבילו לצאת למלחמות – ראו ערך מה עשינו פה בשכחת ילדים – כמעט נשרף החדר, אבל בסוף יצאנו עם גיוס. למה - כי עדיף לנו שיתגייסו כמה שיותר במערכת מאשר להשאיר את זה פרוץ לגמרי, כי אף אחד לא היה מסוגלת לתת הנחיה חד-משמעית כדי שהדברים יקרו. אז זה לא כי משרד החינוך לא רוצים. יכול להיות שהם מאוד רוצים, אבל הם לא רוצים עכשיו להתעמת עם כל העולם והאחרים. השאירו את זה כך. אמרתי לך את האמת?

העימות הוא הרבה פעמים כשלא עושים את ההזנה; כשיש לך שלט בגן: אסור להכניס זה, זה.

זה נשמע נורא. צריך לראות איך אנחנו מכשירים את הלבבות בסיפור הזה כדי שתיעשה עבודה אמתית עם הצוותים, והצוותים, ברגע שיש להם יותר כלים, ויש הכשרה מתאימה, הם גם ירגישו יותר בטוחים ללכת למהלכים כאלה. הם גם יבינו שעבורם זה הרבה יותר פשוט מאשר המציאות הזו של ילד ככה וילד ככה. אם לשם נכוון, זה יעזור לכולם.

אני חושב שברגע שתאמצו את הסיסמה מציל נפש אחת, ותחברו את זה לנושא זה, אנשים ישתפו פעולה.

אנחנו לא בסיסמאות. בבקשה, עדי.

עוד שתי נקודות קצרות. אני רוצה לחזק את הנושא של ההסברה גם להורים של הילדים האלרגיים וגם להורים האחרים. זה מאוד חשוב. בגני הילדים ההסברה היא הרבה יותר קשה, כי אם לגננת קצת יותר קשה מול ההורים, קשה לה לדברר את הדברים האלה, היא נכנעת יותר מהר.

הפחד מלנער את המערכת. נכון.

פה, שוב – צריכה להיות הכוונה יותר ספציפית לכיוון הזה.

הדבר הכי נורא הוא שבגילאים קצת יותר גדולים – גן חובה, כיתות א', ב', הם מתחילים לאבד את זה, ונמאס להם מהילד האלרגי, ואז מתחילות הערות פוגעניות וחרמות, ושלא נדע, מגיעים למצב שהוא קטלני. צריך למנוע את זה.

זו עבודה חינוכית, עבודה חינוכית. צריך להחזיר את החינוך למערכת החינוך ולעסוק בעבודה חינוכית. זה נכון לגבי הילדים האלה, ונכון גם להורים. זה נכון לגבי הילדים האלה וזה נכון גם כלפי הילדים שמרשים לעצמם בתוך המערכת גם כלפי המורים, וגם לגבי ילדים שמרשים לעצמם כלפי ילדים אחרים בלי קשר לאלרגיות כשאין סיבה. חינוך, חינוך, חינוך. אסור להרפות, ולזכור שהילדים האלה נמצאים בפוטנציאל להצקה כדי לראות איך אנחנו מלכתחילה ממתנים את זה.

נקודה אחרונה - לגבי הסייעות. אם אנחנו נעשה הזנת בוקר, ולא נצטרך את הסייעות הצמודות, אולי נוכל להשתמש בהן למחסור בסייעות שיש בגני הילדים.

לא יהיו סייעות צמודות יותר. זו סוגיה אחרת שיש לטפל בה. אני חושבת שסייעות – צריך לצאת מהקונספט הזה. ואגב, זה כן 100 מיליון שקלים – קצת יותר היום – שמתפנים לנו לטובת דברים אחרים ולטובת מענים במקומות שבאמת חייב אותם, כי אנחנו יודעם שיהיו מקומות שעדיין נצטרך לת את המענה הייחודי. לא לשכוח, זה לא יורד מסדר-היום.

יש אם, לא אומר את שמה. תתארי את המצב, ואז אתן לאם נוספת. זה לא דיון רגיל. זה דיון מקצועי. רק דברים שהם נוספים.

שלום. אני אמא למה שהבנתי שנקרא מקרה קצה – אלרגיה לחלב, ליותר מעשרה דברים, ברמה מסכנת חיים, כולל גם הרחה.

היה לנו קושי רב מאוד למצוא גן. החיפוש ארך יותר מארבע שנים. התחלנו לפני חודשיים בגן חובה. אני רוצה לספר על ההצלחה הזו, שהגננת לקחה על עצמה – אנחנו לא מראשון ולא מרחובות.

זה קורה בעוד מקומות. זה לא ייחודי רק להם.

הגננת לקחה על עצמה להתייעץ עם תזונאית שהיא מכירה ברמה האישית. היא יצרה תפריט. הסייעת מכינה את האוכל בגן. אסור להכניס אוכל בכלל לגן, כי להתחיל עם הרשימה של הדברים שבתי אלרגית - אנשים מתבלבלים. יש פה הצלחה מדהימה. כבר שלושה חודשים אנחנו מסתכלים על שגשוג ופריחה ברמה שלא יכולנו לחלום עליו. אנחנו מודים מאוד גם לגן וגם לגננת על כך שהם הנחילו את המדיניות הזו.

אנחנו נעמדים עכשיו לקראת חיפוש לכיתה א', וקצת חוששים מלהתחיל את הסיפור שלנו מנקודת ההתחלה, אבל ככל שחיפשנו, נאמר לנו, שהחוזר החדש לא ישים במקרה שלנו, כי מדובר בהרבה מאוד אלרגנים, בגלל שחלקם שכיחים מאוד, עד כדי בלתי-ניתנים להסרה. מהתפריט שלנו הם ניתנו להסרה, אבל יש קושי רב בכך. גם הגן הצליח להסיר אותם. יש לי חברה עם ילדה עוד יותר מאתנו, והם הצליחו גם בגן שלה. אבל אני יכולה להבין את הקושי.

מבחינת ריבוי האנשים, גם אנשי צוות וגם ילדים, לאורך החיפוש שלנו נתקלנו בכל מיני תגובות - בהבנות ברמה מסוימת, בשיתוף פעולה ברמות שונות. במקרה של צוות של 50 מורים וצוות החלפה, מאוד קשה לעדכן ולקוב ולאכוף את ההרחקות.

הבנו. עירית, במקרה כזה, שהוא קיצוני, עדיין יינתן ליווי?

זה בעייתי.

אני בכוונה שמה את זה על השולחן. אלה בדיוק מקרי הקצה שדיברנו עליהם, שעדיין יצריכו אותנו להשאיר את המענה- - -

קודם כל, אחרי הפעילות שלנו יש ועדת ערר במשרד הבריאות. זה נושא שיעבור.

אבל צריך להגדיר את המקרים האלה.

ועדת הערר זה בדיוק תפקידה, גם לראות את הסוגיה המאוד מורכבת הזו, ויחד עם זה את לא רוצה לומר לאמא הזאת: קחי חינוך ביתי, כי זה לא מה שהיא רוצה. היא הסבירה על מורכבות – מה אתה עושה עם 700 ילדים. צריך מאוד לחשוב.

הם ניצחו את זה בגן, זה בסדר, בלי שהגנת אמרה: קשה לי.

אבל זה 30 ילדים לעומת בית ספר – צריך לחשוב. זה בדיוק תפקיד ועדת הערר, לאשר; ולא רק לאשר – כי בוועדת ערר יושבת נציגה של משרד החינוך, לחשוב איך מיישמים.

אני מדברת על סייעת.

זה תפקיד של ועדת ערר. ברור.

אני אומרת, כדי שנוכל להתקדם בדיון ברמה פרקטית- - -

דבר כזה עובר לוועדת ערר שמתכנסת במשרד הבריאות, ותבחן את זה- - -

אני חושבת שהוועדה צריכה להגדיר את המקרים הקיצוניים, כדי שזה לא יהיה תחושת בטן.

אבל ניתן את זה לוועדת ערר שתבחן את זה לעומק ותחליט.

כלומר יהיו מקרים?

כאלה – ברור.

בבקשה, ממש בקצרה. אנחנו אחרי הדיונים של כל הסכנות וכל הדוגמאות. אנחנו בפתרונות. בבקשה.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אנחנו שתינו מייצגות את היוצא מן הכלל.

שתיכן מאותו בית ספר?

כן. אנחנו לא אלרגים למזון. זה לא עונה על הצרכים של הילדים שלנו, כי הילדים שלנו צריכים שצל ילווה אותם כל היום.

מה הם עושים היום, כשאין להם סייעות?

עד מחר היתה לי סייעת לשלוש שעות. ממחר, ברןך השם, יש לי לחמש שעות. צהרון אין מה לדבר בכלל. הילד שלי לוקה באנגיואדמה. זה אומר שהגוף שלו תוקף את עצמו. ההתקפים באים לבד. אין טריגר ידוע שאנחנו יכולים להימנע ממנו או להיזהר ממנו. זה בא כי הגוף החליט שזה מגיע, ומשם עד התקף חנק – ארבע שניות בערך. מי ישמור לי על הילד? אין לי סביבה סטרילית. כנ"ל הבן שלה.

מה קורה הסייעת במקרה?

היא צל שלו. היא תזריק לו. היא תקנה לי עוד עשר דקות לטפל בילד שלי, כי זו בצקת שמתלבשת או על הריאה או בגרון או בענבל או בכל הפרצוף, והוא לא יכול לנשום, כי בצקת מתנפחת בשניות. זה כמו ספוג שגדל.

אלה המקרים החריגים. קודם כל, המענים שאמורים להינתן- - -

דוחים אותנו בוועדות ערר. יש פה ילד שאלרגי ללטקס.

אני זוכרת את המלחמות. קודם כל, המענה שאמרנו שאנחנו נותנים לאלרגיות בכלל אמור להיכנס לתוך הפתרון הכולל שאנחנו שמים פה, ושוב – אם יהיו נאמני בריאות, גם יהיה מי שיוכל לטפל במקרים חריגים אחרים. נכון, עדיין, וגם נאמר פה כלפי אמא שדיברה קודם – יהיו מקרי קצה שיעלו לוועדות ערר.

בוועדות ערר צריך להיות מדויק, איזה מקרה קצה.

ביקשנו את זה לפני רגע.

שנים נפלנו על המילה מזון.

אני יודעת – שאתם לא אלרגיים למזון, ומי שלא אלרגי למזון, לא מקבל מענה.

צריך לכתוב את זה ממש ברור.

יהיה גם בהמלצות. בבקשה, משפט.

זה לא עדויות ולא לגבי מקרה ספציפי. ברור לי שמה שמתחיל היום, לא יעזור לבת שלי. אני אמא לילדה שאלרגית לחומוס, ובגלל שזה חומוס, היא לא זכאית לסייעת כי זה לא כתוב בחוזר מנכ"ל.

לא משנה. אנחנו מורידים את הסיפור של הסייעות. זה הולך ומתייתר.

אנחנו לא קמנו בבוקר ואמרנו: לזה כן ולזה לא. ישבה ועדת אלרגולוגים מומחים וקבעה מהם המזונות.

אבל עובדתית יש שתי דרכים שאפשר לעזור – אולי לא בבתי הספר, אבל בגנים. הראשונה – הזנה משותפת, שכל הורה משלם עוד סכום מסוים.

דיברנו על זה.

כל ההורים מאשרים, אבל איפשהו זה נתקע הלאה בשלבי הבירוקרטיה.

איזו בירוקרטיה נדרשת בשביל זה?

אני קיבלתי אישור מכל ההורים, הגעתי לעירייה. העירייה והמפקחת אמרו לי: זה בטיפול, זה בטיפול, זה מספטמבר. עכשיו אנחנו כמעט בדצמבר, וכל ההורים אישרו לי את זה.

מיכל, מה קורה במצב כזה? אם כל ההורים רוצים הזנה משותפת, מה? אין רצון טוב של הסייעת או של הגננת. אומר לך את זה בפשטות. אם הגננת היתה רוצה והסייעת - זה היה נפתר.

מבחינת המדיניות, בעיניי צריך להיכנס לחוזר מנכ"ל, שאם הגננת מסכימה – עם הסכמה חד-משמעית של כל ההורים, שנרתמו לאותו דבר, בוא נלך עם זה. יותר מזה – אי-אפשר היום בסביבה שלנו לנקות את הגן. הגיע לפני שבועיים חומוס מהפילטרים של העירייה, ואם הגננת לא היתה זורקת את זה, מה היה קורה אם היתה שם גננת מחליפה? הדברים לא נכונים לגבי הבת שלי אלא הם נכונים לגבי כל ילד.

כל הדיון הזה נכון לגבי כולם.

אחד – הזנה משותפת. שתיים, חייב הדרכה לגננות ולסייעות לגבי איך נותנים את הטיפול.

לגבי הזנה משותפת, אם יש הסכמה של כולם, צריך להיות- - -

הבנו. חבל, אנחנו חוזרים על הדברים ולא מגיעים לתכל'ס. מיכל, מה קורה במצב כזה? כל ההורים רוצים.

זה מתחיל בגננת. את מדברת על ארוחת הבוקר, נכון? זה די פרוץ, אני מודה.

איך אנחנו יכולים לגייס את השלטון המקומי? היא אומרת שהעירייה התנגדה או הסייעת.

לא, גם העירייה למפקחת, משרד החינוך, אמרו לי: זה כן בטיפול, לא בטיפול, עובדים על זה, וככה אני נמרחת.

אם ההורים מסכימים, זה יקרה.

תעבירי לנו את המקרה הספציפי.

אני לא רוצה להתעסק במקרה ספציפי; אני רוצה לדבר על הכלל.

למה? אני רוצה לדעת מה קורה שם. אם יש המלצה, ואם כל ההורים רוצים, והגננת רוצה, איזו סיבה יש לזה לא לקרות?

אבל אנחנו רוצים לצאת לכלל. אנחנו מאוד בעד הנושא – וזה כתוב – נראה לנו, מה הבעיה: תכתבו: חייב. זה לא תכתבו: חייב.

טוב. המלצנו, והם קיבלו את ההמלצה.

מיכל ואני נבדוק את זה ספציפית, אבל נראה איך הופכים את המקרה הפרטי הזה למשהו כולל.

מאה אחוז, כמקרה בוחן.

שאלה נוספת: איך מונעים את הכניסה של אלרגיה? יש ילד עם אלרגיה - - -

אנחנו לא על מה שהיה. את רוצה להתקדם או שנבכה על מה שהיה?

אני רוצה פתרונות.

אז בואו לפתרונות.

חוזר מנכ"ל היה אחת ההערות שלא התייחסו. יש הנחיה, להפריד את הילד בסביבה שלו מהאלרגן. ביקשנו בגן הילדים, להכריז על הגן ככשר.

יש הנחיה.

לא.

משרד החינוך צריך להכריז? כן? אוקיי. נשמע גם את חגית ונתייחס גם לסוגיה הזאת.

נעים מאוד. אני יועצת תזונה בעיריית ראשון. שולמית זכאי, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, היתה אמורה להיות אתי כאן והיא מתנצלת.

בואי נהיה בתכל'ס. נחסוך את כל ההקדמות. סורי.

אני עובדת כבר שש שנים בעיריית ראשון, ואתאר לכם את מה שאני עושה בעיר. כבר בשלב השיבוץ לגנים הצוות של האגף לחינוך קדם יסודי מתקשר אליי כדי לא ליצור מצב שמשובצים ילדים עם חלב ועם שומשום באותו גן, שאוכל אחר כך להכין תפריט מזין לכל הילדים. אנחנו מגיעים לאוגוסט. אני מקבלת את כל האישורים הרפואיים של הילדים עם האלרגיה ואת השיבוצים. אני מכינה תפריט ללא הגורמים האלרגיים למעט מקרים של אלרגיות מרובות, שתכף אסביר עליהם, ומפיצה לכל הגננות – גם במייל כתוב, וגם אני מדברת טלפונית, התנהלות בגן בשגרה ובחירום ותפריט ללא אותו גורם אלרגני. בגנים שיש בהם, למשל, אלרגיה לביצים ולשומשום, שעדיין אפשר לתת תפריט מזין, אבל הוא מאוד-מאוד מצומצם, אני מקיימת ישיבת צוות בגן עם הגננת, הסייעת, הגננת המלווה אישית, ויחד גם אנחנו עוברים על כל הנהלים וגם מכינים תפריט שהם כן יכולים לעמוד בו במשך השנה. באותם מקרים כמו הגברת כאן שהזכירה - יש לנו בראשון ארבעה גנים מתוך 69 גנים בהם ילדים עם אלרגיות מרובות. מבחינה מקצועית אין אפשרות להכין תפריט מזין לכל הילדים. ברגע שיש אלרגיה גם לחלב וגם לשומשום לא ניתן ליצור תפריט מזין, ואז אנחנו עושים ישיבה ספציפית בכל גן בהתאם לרמה. בהתאם לצורך של ההורים, אנחנו קובעים מה יהיה התפריט, וכמובן שהמלווה האישית מקבלת הנחיות מאוד מדויקות, כוללת שטיפת ידיים, החלפת בגדים במקרה הצורך.

מחר בבוקר אין מלווה אישית. מה עושים?

נערכנו גם לזה בעזרת עמותת יהל. במקרים האלה תהיה חייבת להיות מלווה אישית. אנחנו לא יכולים להוריד. אבל במקרה שהיא חולה, אנחנו דואגים למחליפה, כי אין אפשרות להתנהל בגן, לשמור על חיי הילדים בלי שמישהו יהיה שם. זה מקרה קצה.

מה במקרה של שאיפה של שומשום וחלב יחד?

אני נותנת פתרון. הזמן שלנו מאוד קצר, אבל אני נותנת פתרון לכל גן ספציפית. אני מקשיבה להורים, ואנחנו מגיעים למצב שההורים שקטים. אין מצב שאנחנו עושים משהו שההורים לא שלמים אתו.

מה שמאוד חשוב להבין – שבניגוד אולי למקומות אחרים, אנחנו עושים הדרכה – וזה מאוד משמעותי ועונה על השאלות, לכל צוות הגן בתחילת השנה, שזה חלק – זה מיושם- - -

רשות? בתוכנית שאנחנו מכוונים אליה, זה בדיוק הרעיון.

למדנו מהם.

אבל נכון להיום, ברוב המקרים מי שמקבל הדרכה זה רק אותן מלוות אישיות ולא צוות הגן. גם כאן ייאמר לזכות עיריית ראשון ודב צור ראש העיר, שמחייבים להגיע להדרכה הזאת. זה לא פשוט, להביא את כל הסייעות והגננות והמשלימות להגיע להדרכה, והן מגיעות.

כשיש מנהיגות, אפשר הכול – גם בגן, גם בבית ספר. כולם מגויסים כשיש מנהיגות. אני רואה את זה בבית הספר של הבת שלי.

עוד דבר מאוד חשוב - אני כתובת זמינה לכל אחת ממנהלות הגן שיש לה קושי. אתמול התקשרה אליי גננת – הגיע אבא, נתן לילדה אבא - מה אני עושה עכשיו? צריכה לשלוח הביתה? לשטוף ידיים? כלומר בכל שאלה ועניין הן מתקשרות אליי.

את קוראת לאבא לסדר.

אם נערך מהלך כזה משמעותי ומקיף, איפה ההורים בתוך הסיפור הזה, אם הם לא חלק מהמהלך הזה?

זה גם קורה, אבל אנחנו מטפלים בזה.

עוד דבר – אני נמצאת בכל אחד מהגנים שבהם יש אלרגיה לפחות פעם אחת בשנה במהלך שנת הלימודים. אני צופה בארוחת הבוקר, אני מוודאת שאין מצב שבגלל שהוצאנו חלב מהגן, יש ילדים שאוכלים לחם בלי כלום, ןכאן המקום לומר שבראשון בכל העיר ההזנה היא משותפת, צוות הגן מכין את האוכל, הילדים שותפים בהכנה, וברגע שהמצב הוא כזה, זה לא פשוט, והיו התנגדויות. בתחילת הדרך השתתפתי בהרבה מאוד אסיפות הורים, ואחד ההורים גם ניסה לקום ולהרביץ לי גם, אבל הוא נרגע מאוד מהר – כי הודעתי לו שלא יהיו בגן ביצים או דבר כזה. שנה אחר כך אותו הורה בעצמו, כשהייתי באסיפת הורים, סיפר להורים החדשים למה כל כך חשוב ומה הילדים מרוויחים כשיש ילד או ילדה אלרגיים בגן.

שמשרדי הממשלה יתקצבו את זה.

בדיוק מה שהם צריכים לעשות. וזה יעלה פחות מה-100 וכמה מיליון שקלים. משפט סיכום.

בעצם מה שאנחנו רואים, שהיתרונות בתהליך הזה הם קודם כל ולפני הכול חינוכיים. יש פה תהליך חינוכי גם של הילדים וגם של ההורים שנהפכים להיות אזרחים הרבה יותר טובים, ולומדים לקבל את האחר. הילדים לומדים לטעום מאכלים מגוונים. לא נכנס בכלל לגן.

אנחנו מכירים את זה. דיברנו על כל תופעות הלוואי הטובות, במירכאות.

אני חייבת תודה קודם כל לשולמית זכאי ולמפקחות על שיתוף הפעולה.

תודה לך שהגעת והצגת את זה.

לפני שאני מסכמת, אני רוצה לומר. המודל הזה רק מוכיח ומראה, וגם האמא שדיברה פה הוכיחה שאפשר לעשות את זה. לא תנו לנו כסף ונעשה את זה. אני באה מדיון קודם, של אם יהיה תקציב, נדבר על האלרגיה. כשגננת רוצה, כשצוות מגויס, אפשר לעשות את זה. זה לא בשמיים. נכון שזה דורש היערכויות מיוחדות, אבל זה לא באמת מעבר ליכולות שלנו בתוך המשאבים הקיימים. זה דורש חשיבה אחרת והיערכות אחרת. ראינו את זה פה בשתי הדוגמאות – עניין של רצון טוב.

הנושא של הארוחה המשותפת, אני חושבת שאנחנו חייבים-חייבים לקדם את זה למקום שכולם ירצו ויבינו את היתרונות שיש לסיפור הזה כדי שאפשר יהיה ליישם, כי אנחנו רואים מקום שבו הורים רוצים, גננת רוצה, לפחות לפי ההצהרה, ועדיין הסיפור הזה תקוע. יכול להיות שמהלימוד הזה של מקרה הבוחן, נוכל להפיק לגבי המקרים האחרים.

אני רוצה לסכם ולומר. אנחנו ב-20 בדצמבר ניפגש פה פעם נוספת לדיון משותפת גם של לידה עד 3 וגם של הקבוצה הזו. אומר למה נעשה דיון משותף: ההורים, אתם חשובים. אני למדתי מכם. כל הדיונים האלה בסדרת הדיונים באו כתוצאה ממה שלמדנו מהשטח, אבל זה יהיה דיון מאוד-מאוד פרקטי. אני רוצה להגיע לדיון שבו תהיה תוכנית עבודה מאוד ברורה לגבי כל הנקודות שנגענו בהן והנקודות הנוספות שאציג, כדי שנדע לקראת מה אנחנו הולכים. לא עוד התפתלויות אלא תכל'ס. יהיה א', ב', ג', ד' בעלויות כאלה ואחרות, ואנחנו נדע בדיוק מה הדרך שאנחנו מתווים. זה יהיה הדיון. כולם מוזמנים לבוא ולשמוע ולהיות חלק, אבל אם לא אתן למישהו לספר סיפור אישי ולדבר, קבלו את זה באהבה מראש.

משרדי הבריאות והחינוך, אני רוצה לקדם את הנושא של נאמני בריאות. אי-אפשר לברוח מזה. באחריות, גם אם יהיו נציגים בכל אחד מהמקומות, זה עדיין יהיה פחות מכל הסייעות שאנחנו משלמים היום – אני חושבת שהגענו ל-120 מיליון שקלים כבר עבור הדבר הזה. נוכל לעשות את זה בהרבה פחות, וזה יהיה יעיל מאוד.

צוות חינוכי בתוך בית הספר. הכול קם ונופל על מנהיגות. מנהל חזק וצוות חינוכי חזק יודע לגייס גם את ההורים; לא רק ההורים של הילדים האלרגיים לצורך העניין – תכף נדבר על ההנגשה - אלא בכלל את קהילת בית הספר. כשעושים את זה בצורה נכונה - תאמינו לי, הם מתגייסים מרצון ואהבה, והיכן שיש קשיים – תמיד יש יוצאים מן הכלל - אפשר לטפל ולפרק מתחים. חשוב להדגיש את זה גם בפני הצוות החינוכי.

הנגשת מידע להורים האלרגיים. כשממלאים טפסים שילד הוא אלרגי, שיקבל אוטומטית, גם אם לא באותו רגע אז במהלך הימים הקרובים, מסמך שאומר בדיוק מה הוא מחויב מתוקף זה שהילד שלו הוא כזה, לצד הזכויות שלו בתוך המערכת.

הנחיה ברורה להורים, שיציגו בצהרונים מסמך רפואי לגבי האלרגיה ומה נדרש לעשות כדי לטפל. אני מדגישה - זה לא כדי שהילד חלילה לא ייכנס לצהרון אלא רק כדי שהצהרון יידע עם מה הוא מתמודד ומה הכלים שנדרשים. חלק מהחובות של ההורים.

שתצא הנחיה בחוזר מנכ"ל בהנחה שאינה קיימת. תבדקו, על הכרזה על גן נקי מאלרגן. אם זה רשום – יופי, לחדד, ואם לא – שיהיה.

ואני חוזרת להמלצה הראשונה של קידום הארוחה המשותפת ונקודה אחרונה. קמפיין הסברה. לדעתי דיברנו על זה באחד הדיונים. כדי שנגייס את הקהילה – זה כבר לא סיפור – לא של הילד האלרגי, לא של הוריו, לא של הצוות וגם לא של ילדי הגן שלו. פוגשים את זה במסיבות יום הולדת ובהרבה מאוד מקומות אחרים. קמפיין הסברה לציבור על הסיפור של אלרגיות והיערכות. זה הכשרות הלבבות. אני חושבת שיעזור לנו גם בתוך מערכות החינוך. בסוף-בסוף מערכת החינוך - לכל אזרח במדינת ישראל יש נגיעה כזו או אחרת – או בתור הורה או בתור אח או בתור סבא וסבתא – לכולם יש נגיעה. אם אנחנו נעשה הכשרה לבבות ברמה של קמפיין ציבורי, אנחנו נתרום מאוד-מאוד למה שקורה בתוך מוסדות החינוך וגם לאחריהם, כי אנחנו יודעים שבימי הולדת יש הורים מודעים, שאם יש ילד אלרגי בגן, הם לא עושים עוגה עם זה, או דואגים שלא תהיה במבה וכאלה. אני חושבת שזו חובה שלנו. תחשבו איך עושים את זה בתקציבי המשרד, ואם צריך משהו אחר, אנחנו פה כדי לסייע.

תודה רבה.

לילד שלי יש אלרגיה ללטקס. הלטקס מצוי בכל מקום – כיסויי אייפדים, בלונים. אני יכולה לומר לך שהוא מנודה ושיש לו בעיה חברתית. מהמשפט שאמרת, ימי הולדת, מפעילויות בתוך בית ספר – פעילות בקיטנה, פעילות יום בלונים או לא יודעת מה. בתחילת שנה כל בית הספר מפוצץ בבלונים וקישוטים לילדי כיתות א'. היום הלטקס נמצא אפילו על העט עיפרון. ילדים מביאים בובות לבית הספר. אני לא יכולה להגביל 700 ילד אל תכניסו כי לילד יש אלרגיה. האם ילד כזה בן 7, יכול להיות ללא סייעת ולהזריק לעצמו?

אני מבינה את הכאב. שמעת מה אמרנו פה? אמרה פה עירית בצורה מאוד ברורה – תהיה התייחסות למקרי הקצה ויינתן מענה.

לא פעם ולא פעמיים פניתי וקיבלתי משם סירובים. עד היום אין לי התייחסות לגבי זה. הוא נמצא אתי חודשים.

אנחנו כאן. אני מבינה את התסכול ואת הכאב. יושבת פה עירית. דיברנו על מקרי הקצה. אנחנו נגדיר את הדברים האלה, ונראה איך מתקדמים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.