ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-26OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 636

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ח (21 בנובמבר 2017), שעה 13:41

במסגרת ציון היום הבינלאומי למניעת אובדנות על סדר היום: היערכות לקראת הפעלת המרכז של משרד הרווחה לתמיכה כוללת במשפחות שיקירהם התאבדו

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

יעקב מרגי

אברהם מיכאלי - חבר כנסת לשעבר

אילן שריף - מפקח ארצי אבדן ושכול, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר שירה שק - ס. מנהלת היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות

ד"ר שושי הרץ-אייזנברג - מנהלת היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות

טלי בראון - מרכזת תחום אובדנות במרכז הלאומי לבקרת מח, משרד הבריאות

עומר פרי - קצין תורות במידע, היחידה למשא ומתן, משטרת ישראל המשרד לביטחון פנים

הילה גורן - סגנית מנהל אגף רווחה בעירית הרצליה

אדרת אבשלום - יו"ר, עמותת בשביל החיים

עפרה חרמש - פעילה, עמותת בשביל החיים

יוסי וייס - אב שכול, פעיל בעמותת בשביל החיים

קשת בר-ידין - רכזת תמיכה, עמותת בשביל החיים

שירי דניאלס - מנהלת מקצועית ארצית, עמותת ער"ן

רון מיכאלי - מנהלת מקצועית ארצית, עמותת ער"ן

ענת כהן שמואל

אתי שבתאי-ראש תחום פרלמנטרי

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

במסגרת ציון היום הבינלאומי למניעת אובדנות על סדר היום: היערכות לקראת הפעלת המרכז של משרד הרווחה לתמיכה כוללת במשפחות שיקירהם התאבדו

צהריים טובים. אנחנו נפתח את ישיבת ועדת העבודה הרווחה והבריאות. היום ה-21 לנובמבר 2017 ג' בכסלו התשע"ח. אני אחליף את חבר הכנסת אלי אלאלוף. נושא הדיון הוא במסגרת ציון היום הבינלאומי למניעת אובדנו תעל סדר היום, הערכות לקראת הפעלת המרכז של משרד הרווחה לתמיכה כוללת במשפחות שיקיריהם התאבדו.

ראשית אני רוצה לומר ברכות לחברי חבר הכנסת יעקב מרגי יו"ר ועדת החינוך על היום החשוב הזה שמצוין בכנסת. לצערי לא הספקתי לשדולה החשובה, אבל הוא יודע שאני תמיד איתו ובכל דבר.

זה לא יעבור לך כל כך, כמי שמציגה את זה.

אני יודעת. הוא יכול לבדוק אותי שלא נחתי.

הישיבה עוד שעה. את יכולה להיות בה.

היה לוג ועדות, כמה ועדות. לכן אני רוצה לברך אותך על זה. אני אישית קראתי גם את הכתבות וגם עקבתי אחרי העמותה בשביל החיים. עכשיו נשמע את המשרד וגם את העמותה אבל בעיני מה שעשיתם, מי זה מנהל העמותה? שמעתי אותך וראיתי אותך גם באחת הכתבות. אני חושבת שאתם עושים עבודה נהדרת. אני יכולה רק להביע צער על מה שעבר עליך ועדיין עובר כל יום בחיים. אחד הדברים החשובים בעיני בנושא כזה זה פשוט הדרך להנציח, היא לא לשכוח ולהמשיך להתמודד עם האובדן מדי יום.

כל הנושא הזה של ההתאבדויות נראה לי כאילו הוא קצת מושתק. אני אומרת את זה במילים עדינות, אני מניחה שאתם תמצאו את המילים הקשות או אולי תרחיבו יותר בעניין. נושא של התאבדויות לצערי הוא לא נושא שאנחנו שומעים עליו, נושא שלעתים מושתק, לעתים אפילו מטויח. אני רוצה להודות על הפעילות של הארגונים החברתיים שכן מעלים את הנושא לסדר היום, שלא רק ששוכחים אלא זוכרים ומביאים את זה בכל יום בפעילות שלכם.

לפני הנתונים אני רוצה לתת לחבר הכנסת מרגי לפתוח בכמה מילים את הוועדה ולאחר מכן נגיע גם לארגונים. אני רק מבקשת משהו, לפעמים אני מדברת ומצביעים, זה לא עובד ככה. אם אתם רוצים לדבר, לדבר עם ענת מנהלת הוועדה.

תודה גבירתי היושבת ראש, מנהלת הוועדה. אורחים יקרים, חלקכם השתתפתם איתנו, נכחתם אבל אי אפשר לפטור בלא כלום. כפי שציינו כאן אנחנו ביום מרוכז של דיונים בוועדות הכנסת בהתראה יחסית די קצרה ארגנו יום יפה, אני חושב שהוא יום שיהיה אפקטיבי, ואני אציין את זה בסוף דבריי. תודה לוועדת העבודה הרווחה והבריאות, זה לא מובן מאליו שפינתה את היום ונתנה לנו את שעת הדיון הנוכחית. יש מקום חשוב לסוגיית מניעת האובדנות לשולחן הזה של העבודה רווחה והבריאות הן בגלל התכנית הלאומית שהממשלה קיבלה החלטה ואנחנו נעקוב, תכניות ייעודיות, המשרד שזה חונה אצלו הוא משרד הבריאות, לכן חשוב מאוד שהוועדה הזאת תגיע בסוף הדיון כאן לסיכומים ומסקנות כפי שאמרתי בדיונים קודמים, אני בסוף היום הזה אלקט לי את כל סיכומי הדיונים שהיו בוועדות ומזה נצא לתכנית עבודה ביחד עם עמותת 'בשביל החיים'. אני מודה לעמותה שמגויסת ונרתמת ולוקחת את הצד האישי, חברי העמותה לוקחים את הצד האישי שלהם ולא שוקעים שם אלא הפוך, תורמים את זמנם וחלקם. אני חושב שזו התרפיה הכי נכונה. אם יש תרפיה, אבל זו התרפיה הכי טובה והכי נכונה. אנחנו מגויסים לזה בלית ברירה. לשמאלי יושב יו"ר השדולה הקודם שאנחנו נתחשבן איתו על העומס הנוסף שהוא הוסיף לי וגייס אותי למטרה הזאת. בקדנציה הקודמת אם את זוכרת אני ניהלתי את הדיון בוועדה הזאת כשהוא גייס אותי, ניהלתי את הדיון בוועדה הזאת באחת השנים, אבל הייתה תכנית עבודה, הייתה הצלחה של השדולה. חבר הכנסת מיכאלי הביא לתוצאות טובות, ישב פה לכל הנוגעים בדבר וגייס אותם, לא לחינם משרד הבריאות בשנים האלה היה יותר רציני, לקח את זה ועשה את מה שעשה.

כפי שאמרתי, ב-14:30 יהיה אצלי דיון בוועדת החינוך באולם המליאה של ועדת החינוך, הכנס המרכזי של היום הזה. כמו כן במליאה נגייס את כל חברי הכנסת שיבואו ויאמרו באילוצי הזמן, יום שלישי הוא יום שלא מחייב את חברי הכנסת להיות במליאה אז לא תמיד יש נוכחות גבוהה, אבל מי שיהיה נוכח נבקש ממנו להקדיש נאום בן דקה לסוגיה הזאת. למה שאני אגזול מכם, באנו לפה לשמוע יותר את הנוגעים בדבר. היושבת ראש, הפטיש שלך.

אנחנו לא מאמינים בפטיש. חבר הכנסת לשעבר אברהם מיכאלי.

תנסו להשתיק אותה בדיונים בלי פטיש.

בבקשה אדוני.

תודה לך על הקיום של הישיבה הזאת. אני תמיד הערכתי את הוועדה הזאת כאחת הוועדות, הסוגיה הזאת של השדולה, הוועדות החשובות כי פה יש גם רווחה וגם בריאות. לדעתי השדולה הזאת היא הצהרת כוונות במשך שנים. בכנסת אף אחד לא רוצה לשמוע מהשדולה. אני מכיר את - - -

סליחה רק משפט. אנחנו זוכרים את חבר הכנסת רן כהן שהיה פותח כל יום שלישי בנאום בן דקה בסוגיה הזאת.

היה פה חבר כנסת רן כהן ממרצ, כל יום שלישי היה לנו את אותה דקת נאום בקדנציות הקודמות, הוא היה פותח בשמות או במספרים של המתאבדים באותו שבוע וזה זעזע אותנו כל פעם שישבנו כח"כים במליאה וראינו שרן מדבר על זה במיוחד היה אז מתאבדים בצה"ל, המון מתאבדים בצה"ל. ואז רן פרש, בקדנציה 17 או 18 וביקש ממני כמצווה לקחת ולהמשיך את זה. ומאז אנחנו שלוש קדנציות מובילים את השדולה הזאת.

זאת שדולה שלא נרשמים שם ביום הראשון שרצים למזכירות של הכנסת, שרצים להיות יושבי ראש. אלה חברים שמלווים אותי בשביל החיים, אז הכרתי אותם, הם חוו את זה בשנתיים האחרונות והם מבקשים ממישהו שייקח את השדולה הזאת ויוביל אותה. עד שבסוף אמרתי לחבר הכנסת מרגי 'בוא, זאת שדולה של מצוות והצלת חיים'.

אני בעקרון לא משתתף בשום שדולה. אחרי 15 שנים שילכו החדשים שמתלהבים.

לכן אני חושב שאנחנו כחברי כנסת צריכים ללמוד שגם דברים לא תמיד סימפטיים כביכול או דברים שאת אמרת קודם ברמיזה, אנשים מדחיקים את זה ולא רוצים לדבר על זה. לא תמיד היא זאת השדולה שצריכה להצליח ואני חושב שהשדולה הזאת ברוך השם הצליחה במשך לפחות שלוש-ארבע שנים אחרונות. תקצוב שהתחיל בהתחלה מחבר הכנסת ליצמן, ייאמר לזכותו, כשהוא היה יושב ראש ועדת כספים, ואחר כך גפני שהיה יושב ראש ועדת כספים, אבל אלה היו תקציבים דלים וקלים. היחידה שהרימה את הדגל בצורה הכי רצינית הייתה שרת הבריאות יעל גרמן. ייאמר לזכותה שהיא אמרה לי אפילו לא לריב עם לפיד בתקציב של אותה שנה באוצר, היא אמרה 'תשאיר לי את זה', והיא עשתה את זה. הביאה תקציב - - -

זו התכנית של ה-18 מיליון שקל לשלוש שנים?

תלת שנתי מ-2013 או 2014, שהתחלנו. אבל אני מספר את זה כדי שאנחנו גם כחברי כנסת נבין שלא להתייאש פה מכלום. יש נושאים מאוד מאוד חשובים, כל שדולה מטפלת בנושאים חשובים, אבל לפי הנתונים שהחברים פה מציגים מדובר פה ב-500 מתאבדים אם לא יותר בשנה, וניסיונות התאבדות של בין 5,000-6,000 בשנה. זה מספרים מפחידים, מחרידים.

לא, 6,000 שביצעו ניסיונות אובדניים ו-500 מתאבדים.

כן. מדובר פה בתופעה שאם אנחנו נטמון את הראש באדמה כמו שלצערנו טמנו את הראש באדמה במשך הרבה מאוד שנים, בכמויות האלה אולי יכולנו להציל נפש אחת או שתיים. המטרה של כל התכנית שלנו, גם מה שעושים בשביל החיים, וגם התכנית הלאומית למניעה, זה מניעה. לא רק לטפל במשפחות שזה מאוד חשוב, גם במניעה. כל ילדה קטנה, כל ילד קטן, בני נוער, חיילים, וכולם נכנסים ביחד וההצלחה של התכנית הלאומית הייתה שצירפנו בפנים שישה משרדי ממשלה. תחום עולים, תחום רווחה, תחום בריאות, תחום בטחון שכן היה או לא היה בהתחלה, אני חושב, אבשלום, בטחון לא נכנס בפנים, אבל בסוף אנחנו כן נמצאים בקשר עם הצבא, נכון?

לכן גבירתי היושבת ראש הדיון שלך היום והדיונים של חבר הכנסת מרגי ואני באמת מודה לו ומעריך אותו על קיום היום הזה, היום הזה צריכים לצאת מפה בתכניות מעשיות ולעקוב אחרי ההמלצות של הוועדות, איך משרדי הממשלה ממשיכים לתגבר את התקצוב של התכנית הלאומית, עם כל מה ש- - -

אני רוצה לשאול אותך, מהידע שלך. ה-500 בני אדם שמתאבדים, מה טווח הגילאים הממוצע?

יש, בשביל החיים יציגו את זה אחר כך. יש חיתוך.

יש נתונים מלאים. יציגו את הכל. יש פה גילאים מכמעט בית ספר יסודי עד מבוגרים ולצערנו אחד מתוך חמישה מתאבדים הוא בן נוער. היום מישהו אמר את זה באחת הוועדות, שזה אפילו יותר.

אחד מתוך ארבעה.

שיש להם מחשבה אובדנית.

כך הוצג, 25% הם בני נוער, סליחה, צעירים עד גיל 24.

בסדר, אני כבר - - -

אנחנו נשמע את זה. הנתונים באמת באמת מפחידים במובן של מציאות. אנחנו משווים תמיד את התקציבים שחלילה אנחנו לא מזלזלים במניעת תאונות דרכים, יש תקציב למניעת תאונות דרכים בשנה של כמעט 200 מיליון שקל. ולצערנו גם זה שם לא פותר, ועדיין יש אולי 250, 300 הרוגים בתאונות דרכים.

370.

370. כרגע אנחנו מדברים על כמעט פי 2 של מתאבדים, והתקצוב עד לפני שלוש שנים היה של תקציב אפס. לא רצו להתייחס לזה. לכן אנחנו מפה נפתח ואנשי המקצוע ידברו ויציגו את הדברים.

נתחיל עם אדרת, יו"ר עמותת בשביל החיים, עמותה למניעת התאבדות ותמיכה במשפחות.

תודה. אני חושב שבאמת העובדה שיושבים כאן בדיון חבר כנסת לשעבר מיכאלי, חבר הכנסת מרגי ויושב ראש השדולה בעבר, יושבת ראש השדולה בהווה, זה מציין יותר מהכל את המהות של הנושא הזה. זהו נושא חוצה מגזרים, הוא חוצה פוליטיקה, הוא חוצה דעות פוליטיות, אני לא יודע אולי מישהו יעשה פעם מחקר איך קרה שיושבי הראש של השדולה בכל השנים האלה הן נשים. אני חושב שזה ממש - - -

זה בגלל שהם מקרב העם.

אני חושב שאנשים שלמרבה המזל לא חוו התאבדות בסביבה הקרובה שלהם ולכאורה זה באמת עוד נושא, במדינת ישראל יש כל כך הרבה נושאים על סדר היום, וזה עוד נושא. ובאמת חבר הכנסת מרגי, לא חסרים לו נושאים על סדר היום. חינוך בישראל זה התקציב השני בגודלו במדינה, ויש מיליון ואחד נושאים. באמת אני רוצה להודות לך, זו הזדמנות להודות לך על כל ההתעסקות בנושא הזה בדרך שאתה לקחת את הנושא הזה, אתה משאיר אותנו מהיום הזה מאוד נרגשים ומאוד אופטימיים שמשהו משמעותי יקרה בנושא הזה.

אנחנו יכולים לומר עד היום ששני יעדים שהצבנו לעצמנו לפני שנים השגנו אותם. אחד – שהמדינה לקחה אחריות על תמיכה במשפחה שיקיריהם התאבדו. משרד הרווחה לקח את זה לחלוטין. יש היום לפי המכרז החדש, אנחנו גם חלק מהזכייה בו תמיכה, זו תמיכה כפרטני, טיפול זוגי, טיפול משפחתי. איזה טיפול שיעזור למשפחה להתמודד עם האסון הנורא הזה, המדינה תומכת בצורה נדיבה. זה לא יאומן. אנחנו עשינו את זה במשך 17 שנה מכספי תורמים ומהתנדבות של אנשים והיום סוף סוף המדינה לקחה את זה. באמת, יושב כאן אילן שריף שליווה את הדבר הזה הרבה שנים, נאבק על הדבר הזה, להסיר את הכובע.

היעד השני שהשגנו אותו הוא שיש תכנית לאומית למניעת אובדנות. עד לפני שלוש שנים זה היה הזייה. היום זו עובדה. אבל לצד שני היעדים האלה יש עדיין חסר גדול מאוד בשני נושאים גדולים מאוד. אחד – אנחנו מציבים יעד שכדוגמת חוק נפגעי תאונות דרכים יהיה חוק של משפחות שיקיריהם התאבדו. הנושא הזה לא יכול להיות רק נושא של שינוי תקציבי משנה לשנה. היום הנושא הזה של תמיכה במשפחות מתוקצב דרך התכנית הלאומית דרך משרד הבריאות שמעביר כספים למשרד הרווחה. זה צריך להיות משהו מווסת, משהו מוסדר, זה לא הרבה כסף. אבל זה צריך להיות משהו מוסדר, ולא כל שנה להתחיל לחשוב אם זה כן יהיה או לא יהיה. דבר שני, לא פחות חשוב הוא הנושא של התקצוב הפעולות למניעת אובדנות. נכון, בשנים האחרונות התקציב היה 18 מיליון שקל, אבל גם בשנה הזו, לפני שלושה או ארבעה חודשים קיצצו 22%. הורידו מה-18 מיליון, 4 מיליון הלכו. לא משרד האוצר הוריד, נדמה לי שמשרד הבריאות הוא זה שהחליט על ההורדה, וזה משנה את כל סדרי העדיפויות. גם ככה העוגה קטנה מאוד. יש המון דברים, רק היום הזה, נושאים שעלו ביום הזה מחייבים תקציב לפחות כפול.

אז אני אומר לך גבירתי היושבת ראש כמי שקרובה אולי לאזנו של שר האוצר שרוצה כבר במושב הזה להעביר תקציב ל-2019, חייבים כבר לפעול לזה שהתקציב יהיה תקציב משמעותי. בהחלט צריכים לדרוש מהיחידה למניעת אובדנות תכניות ברורות על מה הולך הכסף, לאיזה מגזרים, לאיזה פעילויות, אבל התקציב צריך להיות לפחות כפול.

מכובדי, בפרקטיקה, כמי שהיה שר, אם משרד הבריאות שזה חונה אצלו לא ידרוש זאת בדיוני התקציב, גם אם משרד האוצר ירצה לתת - - -

נכון. תודה.

אז כאן הוועדה היא גם בריאות.

אין ספק שצריך לקרוא למשרד הבריאות.

תודה רבה. עפרה חרמש בבקשה.

אני חברת הנהלת עמותת בשביל החיים ולמעשה ממקימי העמותה. אני ובעלי לאחר שאיבדנו את בננו אסף כשהיה חייל בצבא, אסף התאבד, קיבלנו תמיכה רבה של משרד הביטחון כמשפחה שכולה. קצת אחרי האסון הסתבר לנו שמי שבמקרה ההתאבדות קרתה במשפחתו שלא במסגרת הצבא, יכולתי אז להגיד, לא היה שום דבר שהמדינה סייעה לו ואני עכשיו יכולה להגיד בהתרגשות רבה ואמרתי גם לאילן שריף לפני שבוע, שבכל דיון כזה אמרתי 'מדינת ישראל לא נותנת אפילו שקל אחד לתמיכה במשפחות', אני ממש נרגשת להגיד שכבר לפני שנתיים המצב השתנה כאשר משרד הרווחה יצא במכרז הראשון לתמיכה במשפחות שקרה בהן אסון של התאבדות באמצעות תכנית מיתרים כפי שכתוב כאן, והעמותה שלנו הפעילה כקבלן משנה את הקבוצות של מיתרים ובשנתיים האחרונות, כתוב כאן 13, אבל למעשה היו 14 קבוצות שהעמותה הקימה ולשמחתי אנחנו גם עכשיו זכינו כאחד משני זוכים במכרז של משרד הרווחה לתמיכה במשפחות גם שקרה בהן אסון של התאבדות, גם לתאונות דרכים וגם לעבירות המתה ואנחנו מתארגנים באמת להעניק לכל המשפחות הנוספות שנוספו אלינו את אותם שירותים שנתנו עד היום.

אני רוצה להגיד למי שלא יודע שאנחנו מפעילים כרגע ארבעה מיני קבוצות תמיכה. יש לנו קבוצות תמיכה להורים, לאחים, לבנים שמי מהוריהם התאבד ולבני זוג שמי מבני זוגו התאבד. כרגע אנחנו מאוד מקפידים על חלוקה משפחתית בקבוצות. במידה ולא יתאפשר להקים קבוצות כאלה בפריפריה כי עכשיו קיבלנו גם את באר שבע והדרום, נקים קבוצות מעורבות ואולי אפילו קבוצות של אבל מעורב. עד היום הצלחנו להקים קבוצות כאלה, שיש להן כמובן חשיבות, יש דעות מקצועיות לכאן ולכאן, אבל מהניסיון שלנו הקבוצות עבדו יפה והמכרז יוצא לדרך ב-1 בדצמבר.

אנחנו תיכף נדבר עם המשרד על המכרז.

אני רוצה להגיד שאנחנו נערכים אליו, אנחנו כבר פותחים בימים הקרובים שתי קבוצות חדשות. קשת תדבר על זה.

בואי נשמע את קשת. תודה לך.

שלום, אני רכזת תמיכה בעמותה. אני דואגת לכך, אני מקבלת את כל הפניות ממשפחות המתאבדים ודואגת לכך שהם יקבלו את התמיכה שהם מבקשים, אם זה קבוצת תמיכה או אם זה טיפול פרטני, או שיש לנו גם פרויקט מיוחד שזה מתנדבים של עזרה ראשונה. זו בעצם תמיכה מידית שהמשפחה יכולה לקבל. אלה מתנדבים שגם איבדו את היקר להם בהתאבדות, עברו קבוצות תמיכה, עשו סוג של עיבוד עם האובדן שלהם והיום הם תומכים, עוזרים למשפחות אחרות. אם אמא מתקשרת, היא יכולה לקבל תוך יום-יומיים לקבל פניה מ- - -

איך הם מגיעים אליכם?

המשפחות?

כן.

זה עבודה של 17 שנים.

פשוט מאינטרנט או שמעו ממישהו. אין לנו רשימות מהמשטרה, אנחנו לא יכולים לפנות לאף אחד, זה רק פניות שאני מקבלת כי פשוט שמעו שאנחנו קיימים.

אחת הבעיות הגדולות בתחום הזה שאין מידע כולל, לא רק לעמותה, גם לנציגי ממשלה, בזמן אמת, למרות שיש שם רופא ושוטר. זה לא סתם שאין, ואחת הפעולות שצריכות להיעשות היא להשיג את המידע הזה כמה שיותר מהר.

הארגונים השונים יודעים לדבר ביניהם?

כן אבל הם לא - - -

ערן יודע לדבר איתכם?

אם לא מתקשרים אנחנו לא יכולים לעזור לאף אחד.

אני אדבר על זה בהמשך.

אוקיי. בואו נשמע רגע את יוסי וייס. בבקשה.

אני אב שכול ואני פעיל בעמותת בשביל החיים אבל אני רוצה לדבר הפעם על משהו קצת שונה. דיברנו על מספרים וסכומים ודברים כאלה, אני רוצה להציב את הפנים שמאחורי מה שאנחנו קוראים תמיכה במשפחות. אנחנו יודעים שבין קבוצות הסיכון השונות שדיברנו עליהן, עולים, חיילים, להט"בים וכאלה יש קבוצת סיכון אחת שעומדת למעלה בראש הפירמידה, זה משפחות שכולות התאבדות. מישהו שבמשפחתו היה מקרה של התאבדות, זו קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר.

כשאצלנו קרתה ההתאבדות לפני 12 שנה, בננו התאבד, למזלנו הייתה באותה תקופה איזו שהיא תכנית, איזה שהוא פיילוט של משרד הרווחה שקדם למה שהיום מדברים, קבוצות התמיכה ומרכזי התמיכה שמדברים עליהם היום היה איזה שהוא פיילוט, מה שנקרא הפיילוט הצפוני בביטוח הלאומי וזכינו לקבל טיפול של עובדת סוציאלית ופסיכולוגית, טיפול פרטני, משפחתי, זוגתי. ירדן היה בן שנתיים וחצי כשאחיו התאבד, הנה הוא פה היום כמעט בן 15, כבר נהיה פעיל בעמותה. היה טיפול פרטני ומשפחתי והילד קיבל כל מה שצריך, אבל כשנגמר הפיילוט, נמחק. נשארנו באוויר. למזלי הייתי פעיל בשביל החיים אז הלכנו לקבוצות תמיכה של העמותה. אבל מה עושה מי שלא מכיר ולא יודע? הוא נשאר באוויר, או שמשלם 400-500 שקל לשעת ייעוץ אם הוא יכול. או שנמצא במצוקה, ואני חוזר לתחילת הדברים, נמצא באחוזון הגבוה של הסיכון לאובדנות.

רוצה לאמר שמרכזי התמיכה שאנחנו מדברים עליהם זה לא רק עזרה ראשונה למשפחת המתאבדים בימים הראשונים, כי התאבדות כמו כל מוות, כמו כל שכול, זה פיצוץ שמחריב את הבניין של כל המשפחה. אבל התאבדות זה פיצוץ גרעיני, כי הוא משאיר נשורת להרבה שנים ארוכות. כל מה שצומח אחרי זה וכל המחשבות וכל הדברים שמייחדים התאבדות משכול אחר, יש כל מיני סוגים של שכול אחר. שכול בצבא, 'במותם נתנו לנו את החיים', במחלות, יש כל מיני. שכול של ההתאבדות נמצא בתחתית הרשימה ויש לו את הכי הרבה משקעים ונשורת לאורך השנים.

חשוב שאותם מרכזים גם יהיו פעילים וגם ילוו את בני המשפחות לא רק בתקופה מתוקצבת של שנה או שנתיים או מה שצריך, אלא יוכלו להיות שם לאורך הזמן כי זו גם מניעה נטו. תודה.

תודה אדוני. שירי דניאלס בבקשה.

אני המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן שעושה עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט. אנחנו עונים על 170,000 פניות בשנה, כ-5,000 שיחות הן שיחות עם תוכן אובדני ו-800 אירועים אובדניים שבהם בשיתוף יחידת המשא ומתן במשטרה, יושב פה פקד פרי מהיחידה. אנחנו ממש מאתרים את הפונים ומצילים את החיים שלהם.

הסלוגן של ער"ן הוא שגם לאנשים חזקים יש רגעים חלשים. אני חושבת שאחד המסרים פה שרלבנטיים לכולנו שאנחנו צריכים לזכור שבעזרה ראשונה נפשית זה לא כמו שבתחומים אחרים שמתקשרים אלינו ורוצים להתרים אותנו למשהו אומרים 'שתמיד תהיי מהצד של התורמים'. בעזרה ראשונה נפשית אין כזה דבר כי אתה פעם פה ואתה פעם שם וכל בנאדם עובר מצוקה ולכן חשוב שהעזרה הזאת תהיה זמינה ופתוחה לכולם.

אתם גם במכרז הזה של משרד הרווחה?

אנחנו לא - - - אנחנו כן מקבלים תמיכה ושיתוף פעולה הדוק מהיחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות וכן עובדים בשיתוף פעולה עם עמותת בשביל החיים. אני רוצה לקרוא לכם בדקה מייל שקיבלתי השבוע מאדם, התקבל בער"ן. הוא כותב ככה: "בעקבות חובות ומצב נפשי גרוע הייתי על סף התאבדות ונתק מהעולם. לשמחתי בשעת לילה מאוחרת נתקלתי בער"ן שנותנים מזמנם למען האחר. פתאום, לאחר שיחות ארוכות הבנתי שיש גם דרכים אחרות והפתרון כביכול להתאבד אינו פתרון, אלא להיפך. לכן אני מודה לכם ורוצה שתדעו שכל רגע שאני חי נזקף לזכותכם".

אני קוראת את זה לא כדי לטפוח לעצמנו על השכם כי את זה אנחנו לא צריכים. כשקראתי את זה מצד אחד מאוד התרגשתי כי הבנתי כמה זה חשוב שאנחנו בזמן הנכון ובמקום הנכון, מצד שני מאוד נבהלתי כי חשבתי לעצמי מה היה קורה אם אותו אדם פונה אלינו ותפוס אצלנו. כי אמרתי, 170,000 פניות בשנה זה 500 ליום בערך. אנחנו זקוקים למודעות ולא במקרה מנהלת הוועדה, שאלת, איך שומעים עליכם. אחת מהמטרות שלנו זה שכל אחד ישמע שיש כתובת ושיש עם מי לדבר, וכדי שנוכל לדאוג לכך שאנשים שזקוקים לסיוע בהחלט יקבלו אותו. לער"ן יש 1,200 מתנדבים, אנחנו זקוקים היום לעוד 500. 350 מהם באינטרנט.

זה גם אנשים שזקוקים לסיוע, אבל זה גם לאנשים, למשפחות שזקוקות לסיוע. לא רק לבחור או בחורה שנמצאת בסכנת התאבדות, גם מה עושה אותו מבוגר ששומע.

בערך 60% זה מצוקה ישירה של האדם, ו-40% זה מצוקה של אדם קרוב שרוצה לדעת איך לעזור. בהחלט.

אז אתם מטפלים בשתי האוכלוסיות. מעניין. טוב. אנחנו עוברים למשרדים הממשלתיים. נתחיל עם משרד הרווחה.

אני רוצה להודות שבדיונים שהיו, ועברנו מרתון של דיונים, יש מקום לטפול במשפחות. זה יום שדיברנו בעיקר על מניעה ואני חושב שהגיע הזמן באמת לדבר גם על הסיוע למשפחות. זה באמת משהו מאוד חשוב שבדרך כלל, איך להגיד את זה, אנחנו מנסים להציל חיים אבל גם הדברים האלה מאוד חשובים. יושבים פה שותפים לדרך - - -

הם ידברו גם.

גם משרדי ממשלה, חבל שחבר הכנסת מרגי לא פה, הוא רצה לשמוע בדיוק על זה. אני חושב שיש פה שותפות יוצאת דופן בין משרדי ממשלה שונים ובין גופים של מגזר שלישי. אנחנו מכירים אחד את השני שנים ועובדים ביחד בצורה יוצאת מן הכלל אגב.

כן. ברוב הוועדות אתה שומע על משרדים שלא מדברים אחד עם השני או שאין איגום משאבים.

זה לגמרי הפוך. אני רואה את עצמי באירועים מסוימים כנציג של התכנית הלאומית שבכלל מובלת על ידי משרד הבריאות, ובדברים מסוימים אני מבקש מהם לייצג אותי ומבחינתי מדובר פה על פעילות אחת. באמת זה יוצא דופן ומאוד חשוב לשים את זה כבר על ההתחלה, ואני אומר תודה לכולם כי זה גם הורדות של אגו ארגוני כזה או אחר, וזה בהחלט דבר חשוב.

בזמנו הגשנו הצעת חוק לגבי טיפול במשפחות של נפגעי התאבדות, כמו שבזמנו גם הגשנו הצעת חוק בנוגע לנפגעי אלימות. בזמנו הייתה תמיכה ממשלתית בחוק של נפגעי אלימות ולא במתאבדים. כשבוז'י הרצוג היה שר הרווחה, הוא אמר לי 'אנחנו לא יכולים'. השאלה, משרד הרווחה אמר שיקדם את זה, בשנים האחרונות - - -

אפשר לבדוק את זה.

אני אענה. מאז שהייתה החלטת ממשלה, לכאורה לא צריך את החוק. יש החלטת ממשלה ואפשר להתקדם. אם שואלים לדעתי, כדאי עכשיו אם כבר יש החלטת ממשלה, להתקדם עוד קצת שנדע עוד קצת דברים, אבל הפעילות מחקיקה חשובה ביותר.

- - - תמיכה במשפחות נפגעות התאבדות.

אני רוצה להמשיך. ההשלכות של התאבדות על בני המשפחה הן קטסטרופליות. אנחנו תמיד חושבים על השלכות רגשיות. אומרים שאנשים באבל הרבה זמן, אבל ההשלכות הן רב מערכתיות. אני חושב שמה שחברי יוסי דיבר עליו, הוא דיבר על כך שהבית נחרב, זה לא סתם מטאפורה, זה מה שקורה. ההשלכות הן בכל המובנים, באמת באיזה שהוא מובן אישי פנימי רגשי, אבל הם גם במובן של היחסים המשפחתיים, וככל שאתה מגדיל את המעגלים האלה למשפחה הקצת יותר מורחבת, לחברים. החברים מאוד נפגעים, אנחנו יודעים על ישובים וקהילות שבהם הייתה התאבדות והפגיעה היא רב מערכתית. פגיעה בבני נוער אחרים, פגיעה בחברי קהילה אחרים, והפגיעה היא אדירה. גם בבני המשפחה עצמה הפגיעות הן הרבה פעמים אנחנו רואים את זה למשל במצב הכלכלי, המצב הבריאותי. לפעמים בעיות משפטיות. הרבדים שקשורים לדבר הזה הם רבים ויש עוד. ובכל אחד מהם יש המון מה לעשות.

אבל בגלל קוצר הזמן בוא נתמקד בתכנית.

אני רץ קדימה לתכנית. גם התכנית שלנו לא מנסה לענות על הכל. אנחנו נמצאים היום במצב של פחות או יותר סיום עבודה של חמש שנים לקראת ה-1.12 שבו יופעלו שמונה מרכזי סיוע באמצעות שני גופים: עמותת בשביל החיים ועמותת אלה. מרכזי הסיוע האלה בעצם מאחדים תחומים שעד עכשיו היו נפרדים וחלק מהמעשה היה לאגם משאבים ולפעול ביחד, גם לסיוע למשפחות שנפגעו בתאונות דרכים וגם מעברות המתה, רצח.

מרכזי הסיוע האלה יעשו reaching out, יישוג, בעברית צחה. יגיעו למשפחות מיד אחרי האבדן. אנחנו לא נחכה, הבנו את זה שאנחנו לא נחכה שיתקשרו אלינו, אנחנו צריכים להגיע למשפחות. אם אנחנו נחכה שיתקשרו אלינו כבר יש מצב של תחילת נזק.

איך אתה מגיע למשפחות?

חלק ממה שאמרתי זה שיש לנו בעיה בתחום הזה בניגוד לתאונות דרכים ולרצח שאנחנו מקבלים נתונים מהמשטרה, פה אנחנו לא מקבלים נתונים לא ממשרד הבריאות ולא מהמשטרה. יש עבודה כרגע עם המשטרה כדי לנסות להגיע לאיזה שהם נתונים בהקשר הזה, לא כדי מיד להתקשר אליהם אבל כדי לדעת, לברר מסביב, לראות אם אפשר להתקשר, לפנות למחלקת הרווחה שהם יפנו אליה וכולי.

עדיין, אם אנחנו כבר שומעים על אירוע שבו הייתה התאבדות, מרכז הסיוע יגיע למשפחה, ייצור איתה קשר, יגיע אליהם. אנחנו רוצים שיגיעו אליהם כבר בשבועות הראשונים לאחר האובדן. הבנו שאם אנחנו מצליחים להגיע בחודש-חודשיים הראשונים או אפילו קצת יותר, אנחנו יכולים להתחיל לעשות דברים כבר מההתחלה כי בחלק מהמשפחות כבר מהתחלה יש בעיות מאוד מאוד גדולות שצריכות התייחסות.

מרכז הסיוע ייתן קודם כל מידע. הוא לא מטפל. הוא קודם כל נותן מידע על זכויות ובני המשפחה מחליטים מה הם רוצים לקחת מכל הזכויות האלה. אבל עדיין בפגישה הזאת עושים איזה שהוא אבחון ראשוני של צרכים ויש אפשרות לטפול גם בתחנות לטפול זוגי ומשפחתי ברשויות המקומיות. יש היום כ-105 תחנות כאלה ברשויות עצמן, או טפול קבוצתי דרך מרכזי הסיוע. אני אגיד מילה על זה, הבנו, בהתחלה חשבנו להקים מרכזים מרחביים עם מומחים גדולי שם שיגיעו אליהם, הבנו שאנחנו צריכים להגיע גם פה למשפחות עצמן. אנחנו צריכים להגיע גיאוגרפית, שהטיפול יהיה קרוב אליהם, אבל גם מותאם תרבותית.

אני אנסה לקצר. זה הגעה למשפחות, זה ההסבר של הזכויות שלהן ובעצם הטפול עצמו איפה יהיה?

מרכז הסיוע ילווה אותם. אם הם כרגע מופנים לטיפול קבוצתי או טיפול בתחנה, אז הוא יישאר איתם בקשר מרחוק, קשר טלפוני וכולי. לא צריך להיות איתם בקשר כל הזמן, אבל אנחנו רוצים שהעובדת הסוציאלית במרכז הסיוע תשמור על קשר עם המשפחה אם זה תוך כדי הטפול וגם אם זה אחרי הטפול. במשך הזמן יש אירועים מסוימים, יש מועדים מסוימים בלוח השנה שמאוד טוב להיות בקשר לפניהם, אני לא אפרט את זה עכשיו, אבל המילה 'ליווי' לא סתם הוכנסה הנה, כי שמנו לב שאחד הדברים החשובים שאנחנו עושים זה פשוט להיות איתם. לאו דווקא לטפל. פשוט להיות בקשר.

ללוות את המשפחה.

ללוות את המשפחה. כן. עיקר הטיפול הפרטני, זוגי משפחתי הוא בתחנות ברשויות המקומיות. אני אגיד עוד מילה על הנתונים שהוצגו פה, יש פה נתונים, לא אקרא אותם כי כל אחד יכול לקרוא.

זה במהלך הפיילוט.

בדיוק. עבדנו בצורה מאוד מאוד מצומצמת. אנחנו לקראת שינוי מאוד גדול מכל מה שאנחנו יודעים של כמות המשפחות. כי אם נהיה בשטח גם יותר משפחות ישמעו עלינו, יותר משפחות יגיעו. להיות בשטח, יש לי כבוד גדול מאוד לעמותת בשביל החיים שיצרה לעצמה אנשים, זה כבר נכנס תודעתי. אבל שמנו לב שאם אנחנו יוצרים קשר עם אנשי המקצוע בבתי החולים ובלשכות הרווחה ובכל מיני מקומות בשטח עצמו, אז אנחנו גם יודעים יותר על בני משפחה וגם אפשר לעזור הרבה יותר בזמן אמת.

משפט סיכום.

אני אגיד משפט אחרון, יש לנו הכשרה ייעודית לטפול בשכול. אני לא מכיר שום גוף אחר בארץ שמכשיר, ובטוח שלא משרדים ממשלתיים שעוסקים בשכול, שמכשירים את העובדים שלהם בצורה סדורה, או קורס שנתי לטפול בשכול.

מילה על תקציב.

כן. רציתי לשאול אותך.

תקציב שמדובר פה הרבה. בגדול, בשנה שעברה קיבלנו 2 מיליון ₪ לטובת ההפעלה הזאת, כשפחות או יותר ההערכה היא שהסכום עומד על 6 מיליון ₪ לשנה. איגום המשאבים שאנחנו עושים כרגע במצב של עכשיו, אני לא דואג לשנה הבאה. אני דואג אבל להמשך. ברגע שנגדיל את היריעה, נהיה שם יותר, יגיעו אלינו יותר אנשים, אנחנו נהיה יותר בבעיה. כבר עכשיו הובטח לנו מהתכנית הלאומית להגדיל תקציב לשנה הבאה, אבל האופק - - -

האופק, בסדר. אבל בשביל זה יש לך גם את חברי הכנסת וגם את הוועדה כאן, וכשתכנית עובדת והיא מוצלחת צריך לדאוג לה למשאבים. בשביל זה אנחנו יושבים כאן. אנחנו עושים את זה גם בדברים אחרים, אני מניחה שגם בזה. תודה רבה.

מה לגבי אמצעים כספיים שהמשפחה זקוקה להם, יש לכם מקור כלשהוא?

שום דבר. כשמדברים על מענים למשפחות אז יש כל מיני מענים. הגדרתי את הצרכים, אז גם המענים הם כל מיני ולאו דווקא טיפול. לנו נתנו מנדט שהוא כמעט ורק טפול. הגדלנו אותו קצת, פשוט פרשנו אותו, אין שום מענים ברמה של מענים כלכליים.

לא ביטוח לאומי ולא גורם כזה או אחר.

אז יש כל מיני ספציפי, אלמנים/אלמנות יכולים דרך הביטוח הלאומי.

זו קיצבה שמגיעה להם.

בדיוק. אבל אלה דברים שלא קשורים. עוד מילה אחת. אבחון תעסוקתי כן הצלחנו להכניס. אם בנאדם יצטרך, זה אפשרי לעשות.

משרד הבריאות בבקשה.

אני מנהלת היחידה למניעת אובדנות. ננסה לעשות את זה ממש קצר, בדרך כלל אנחנו בודקים את עצמנו מה לא עשינו, אני שמחה להגיד כאן וגם רואים את העבודה המשותפת, וזה גם הייעוד שלנו כיחידה מתכללת לאומית. כשכולם אומרים שאנחנו מכירים את כולם ומשתפים פעולה, זה אומר שתכנית לאומית והיחידה לאומית באמת עובדת. אנחנו לא מסתפקים במה שיש אלא באמת מתקדמים, אחרי שלוש שנות פעילות אנחנו בודקים את עצמנו עם תהליך בקרה פנימית שלנו שאנחנו יזמנו, מאוד משמעותי ולא פשוט, אנחנו אוספים נתונים שאנחנו עשינו במהלך הזמן, אנחנו לא מסתפקים בלהגיד 'מה שאנחנו עושים אנחנו עושים טוב' אני מעריכה שאנחנו עושים טוב, אנחנו רוצים לעשות את זה מצוין. מדברים פה על הצלת חיים יום יומית.

עמותת בשביל החיים היא עמותה שלדעתי בזכותה בכלל קמה היחידה וכל הנושא של מניעת האובדנות על סדר היום וממשיכים ללא לאות לתמוך ולראות בכל מקום שעלולה להיות בעיה, הם מושכים קדימה. אנחנו באמת אחראים לזה שהפעילויות יהיו באמצעות המשרדים ולא רק, אנחנו עובדים עם הרבה מאוד גופים חוץ מהרווחה, עם החינוך. בשנה האחרונה אנחנו מתקצבים את הקווים החמים בצורה מאוד משמעותית. אנחנו מתכננים לעשות, בדיוק זה עכשיו בשלבי פיתוח, איזו שהיא האחדה, נניח שאדם שמתקשר, אם הוא מתקשר לער"ן, בסדר. אבל הוא מתקשר לעוד קוים, יש כל מיני קוים כאלה וגם בפרסום של אותם קוים חמים שישנם במדינה. אנחנו בתהליך של בניה, בתקווה שזה יצא לפועל, של מענה חירומי נפשי עם מד"א, הארגון שנותן גם מענה פיזי הוא אמור לתת גם מענה חירומי נפשי. אני מקווה שבשנה הבאה נוכל לדווח כבר על קיומו של המענה הזה, ועוד תכניות עם הסוכנות ותכנית לאתיופים. עד היום נכנסנו לכ-50 רשויות מקומיות, אנחנו מתכננים להכפיל ויותר בשנה הקרובה כי אנחנו נמצאים בישורת האחרונה של בחירת ספק לתכנית. אני מעריכה שתוך חודש, לכל היותר חודשיים, ייכנס ספק. סיימנו את הראיונות.

יש אוניברסיטה מאנגליה שמלווה את העשייה שלנו היום, ממש מלווה מחקרית ועשייה וכולי. כך שאנחנו כל הזמן מתעדכנים ומשתדרגים.

תודה רבה. המשרד לביטחון פנים. עומר פרי בבקשה.

אני קצין תורות במידע ביחידה למשא ומתן במשטרה, אנחנו שייכים ליחידת המבצעים באגף המבצעים. אני דווקא אופטימי. קודם כל אני אספר על העבודה של היחידה. אנחנו בעצם אלה שמשכנעים את האנשים לרדת מהגגות.

במילים פשוטות.

אם אנחנו מדברים על הרצף הטיפולי, יש את המניעה, יש את האירוע עצמו ויש את המשך הטיפול. אנחנו באירוע עצמו. במאמר מוסגר, יש עכשיו בדקות אלה בדיוק, אירוע בתל אביב, אישה שנמצאת על גרם מדרגות, מי שרוצה שייגש אלי אחר כך אני אראה לו את התמונות. כך שאנחנו בעצם יחידה מבצעית. אמרתי שאני אופטימי מכיוון ש- - -

מה זאת אומרת על גרם מדרגות?

במקום גבוה. על גרם מדרגות חיצוני לבניין. אני אראה לך את התמונה אחר כך. אני מצטרף למה שאילן אמר מקודם, בשיתוף הפעולה המצוין לפי דעתי שאנחנו עושים עם שאר גופי הממשלה בנושא הזה וגם העמותות האזרחיות. אני נמצא בקשר כמעט יום יומי עם שושי. דו-יומי, תלת-יומי עם שירי מער"ן ועם אפרת מסה"ר שזה סיוע והקשבה ברשת, בעצם המקבילה של ער"ן באינטרנט. ביחד עם יוכי ממשרד החינוך ויחד עם אילן בפרויקט המשותף שאנחנו מנסים להריץ. צה"ל, שב"ס, יש לנו 200 אנשים שפרושים ברחבי הארץ שאנחנו מכשירים אותם להוריד את האנשים מהגגות, ויש לנו מאות אירועים בשנה שאנחנו מטפלים בהם.

עיקר הפער שיש לנו זה בעצם בקיום של הרצף הטיפולי. זאת אומרת אם אנחנו מדברים על משהו כמו 160, 180 אירועים רגילים שאנחנו - - - בשנה של האנשים על הגג, ועוד איזה 300 אירועים שאנחנו מטפלים בהם, זה לא הכל. באינטרנט אנחנו משכנעים את האנשים לרדת ומונעים את המוות שלהם, אבל מה קורה אחר כך? אני רוצה להגיד שטוב מאוד שיש אבא ואמא בנושא הזה, במקרה הזה אמא, שיש לי בעצם קו פתוח וישיר איתה ועם כל הגורמים שציינתי פה ואני מאוד מברך על זה.

לגבי מה שאילן אמר על הנתונים - - -

כן, על המידע.

המידע. לא קיים, זה גם פער, לא קיים קצין למניעת אובדנות מוגדר במשטרה. זאת אומרת שזה רץ בין כל מיני אגפים ויחידות שונות בתוך המשטרה, ואני בעצם מנסה להוביל איזה שהוא מהלך שתהיה פונקציה שתאגד את כל הנתונים האלה וגם בהקשר למה שטלי בראון ממשרד הבריאות רוצה להשיג, יהיה מהלך של טיוב נתונים. הנתונים שאנחנו מדברים עליהם על 500 בשנה, ויסכימו איתו כל הנוכחים פה בחדר, הם נתוני חסר. יש הרבה מאוד נתונים שלא מדווחים, על אנשים שלא רוצים שידעו שהם התאבדו בגלל סיבות דתיות, הלכתיות, ביטוחים כאלה ואחרים.

בסוף דבריי אני אגיד שבהמשך לשיתוף הפעולה בין המשרדים כרגע יש בשלבי הקמה מערך שנקרא מערך מאו"ר בתוך המשטרה. מאו"ר - מניעת אלימות ופשיעה ברשת. אני קורא לזה מפלצת מכיוון שזה מערך נכון לעכשיו עם 130 תקנים חדש, יש מאין, שבתוך המערך הזה שאחראית עלי והמשטרה נמצאים גם תקנים לארבעה משרדי ממשלה נוספים, שזה בריאות רווחה חינוך ומשפטים. ברגע שהמערך הזה יצא לפועל, נושא מניעת אובדנות יוכל להיות מטופל אפילו בצורה עוד יותר מקצועית והשת"פ עוד יותר יוגדל.

רציתי לשאול, זה אתה שנמצא שם באותו רגע, אבל אותו אדם ש איים בהתאבדות ולצורך העניין הצלחתם להוריד אותו מהגג. שוב, יש קונסטלציות אחרות, מי בעצם מלווה אותו ומונע שהוא לא יעשה זאת שוב? זה בתכנית?

זאת שאלת השאלות. במועצה הלאומית למניעת אובדנות שכולנו פה חברים בה פחות או יותר, העליתי את הנושא הזה. היחידה למשא ומתן בישראל יש לה מקבילות בכל העולם וכולם נתקלים באותה בעיה, מה קורה אחרי שהורדנו אותו. זה תלוי מצב. לדוגמה, אם אנחנו מדברים על עניין של רווחה, כונן רווחה יש 24 שעות כמעט בכל רשות מקומית, אבל זה תלוי בכונן עצמו או ברשות המקומית אם הוא ב-2 או ב-4 בבוקר באמת יטריח את עצמו וילך וזה לא קורה בכל עיר ובכל רשות מקומית.

התכנית הזאת היא רק לכאלה שרק עברו התאבדות במשפחה? היא לא לכאלה שלצורך העניין היה אירוע ו- - -

הוא דיבר על ליווי של מישהו שהצליחו להוריד - - -

זה מה שאני אומרת. חיברתי עכשיו בין שניהם. אמרתי אוקיי, הוא הצליח להוריד אותו מהגג אבל לתכנית הזאת אין קשר. התכנית נועדה למשפחות שכבר עברו.

שיקיריהן התאבדו. הוא מדבר על אנשים שעשו ניסיון אובדני - - -

הבנתי. ניסיתי לחשוב אם יש חיבור.

הגוף שאחראי להם הוא קופות החולים. אבל מי בדיוק עושה מה - - -

אז הבעיה היא בדיוק בנושא הזה. ברור פה לכולם מן הסתם שהמשטרה היא לא גוף מטפל. גוף מבצע. נגמר מצב החירום, מי לוקח את האחריות? יש פה פער. קופות החולים, ושושי עושה עבודה נפלאה בנושא הזה, היא יודעת כבר להפעיל לחץ על קופות החולים בצורה ספציפית ויודעת גם למי לפנות וגם ב-2 וב-4 בבוקר. קופות החולים, מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות, משרד הרווחה, פקידות סעד, מי ירים את הכפפה.

תודה למשרדי הממשלה ולארגונים החברתיים. אני חייבת להגיד משהו לער"ן, תמיד הוועדות משודרות וגם אנחנו עושים הרבה פעמים פולו-אפ שבעצם הדרך, חשוב לומר, למשפחה שחלילה ותיכף אני אדבר על משפחה שאיבדה את יקירה, אבל משפחה שנמצאת בסיטואציה כזאת, בעקרון הדרך שלה היום היא דרך ער"ן, לפנות אליכם ולקבל סיוע מקצועי.

אפשר לפנות אלינו בטלפון ובאינטרנט 24 שעות ביממה.

בסדר גמור. אני רוצה לסכם ולומר לכם תודה.

אפשר בשם הרשויות המקומיות להגיד משהו?

את לא נרשמת לכן לא קראנו לך, אבל ממש בדקה כי אני חייבת לשחרר אותם לשדולה.

אני אעשה את זה בדקה. אני פשוט רוצה לחזק את מה שנאמר כרגע. אני סגנית מנהל אגף רווחה בהרצליה ומייצגת פה את הרשויות המקומיות.

ד"ש לאהרון.

תודה. הוא אמר למסור לך והתביישתי. אני רוצה מאוד לחזק את מה שנאמר פה מכיוון שיש פה לקונה רצינית. בעצם מי שמאיים או חושב על אובדנות ובני המשפחה שלו מזהים את המצוקה, הוא צריך לרצות להגיע לטפול. הטיפול לא מגיע אליו, ובעיני צריך לחשוב מאוד מאוד ברצינות על מערך של reaching out של מטפלים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים שמגיעים אל הבית, שמראים שהמטפלים הם בני אדם שיכולים להיות שם בשבילו, שיש אלטרנטיבות. הרפורמה בבריאות הנפש העבירה את כל הסמכות לטובת קופות החולים ואין להם מערך של להגיע אל הבתים לא בזמן עבודה ולא בזמן חירום.

אני כבר אומרת לך שבשבוע הבא יהיה כאן דיון מקיף בוועדה על הנושא של הרפורמה בבריאות הנפש בקופות החולים.

אני רוצה לומר משהו אחד לסיכום. אני רוצה להגיד קודם כל תודה רבה לארגונים החברתיים ובעיקר ל"בשביל החיים" על העבודה החשובה שאתם עושים למען כל החברה הישראלית כולה. אני מודה שעקבתי אחריכם בעניין רב. יישר כח על העבודה שלכם, וכמובן גם לער"ן שאנחנו מכירים ומוקירים.

בדקה, אני שנתיים וחצי פה וכל הזמן יושבת בוועדות, אני חברה פה, בחינוך ובעוד הרבה ועדות אחרות ואתה בדרך כלל שומע על או משרדים שרבים ביניהם, ואנחנו כל הזמן אומרים 'תעשו איגום משאבים, תשבו' וכאן יש דוגמה מצוינת לאיך שזה יכול לעבוד נהדר. אתם יושבים ביחד, מדברים, זה גם אני מניחה בקשר אישי וגם קשר מקצועי. זו הדרך בעיני לסייע לחברה הישראלית, גם בארגונים חברתיים פעילים וחזקים, אבל גם במשרדי ממשלה שעובדים יחד מתוך מטרה לעשות. התכנית הזאת היא תכנית מבורכת. אנחנו נעשה ביום השנה, מעקב על התכנית שכבר יצאה כאן בוועדה ולראות איך זה עובד בשטח בפועל. אתם תבואו וכמובן תבואו, משרד הרווחה ותדווחו על התכנית החשובה. ברכות על התכנית, כל הכבוד לכל המעורבים. תודה רבה. יישר כח.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.