ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 254

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י' בכסלו התשע"ח (28 בנובמבר 2017), שעה 10:00

בחינת ההיערכות לקליטת תלמידים עולים מצרפת וקליטתם בפועל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יואל רזבוזוב

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

ברוריה מנדל - מדריכה לקליטת תלמידים עולים, חמ"ד, משרד החינוך

גיל ברדוגו - מפקח על החינוך הדתי בירושלים, מנח"י, משרד החינוך

עודד מייזליש - מנהל אולפנת "חורב בנות", משרד החינוך

הרב יצחק דעי - מנהל בית הספר "מקור חיים", משרד החינוך

אלכסנדר קושניר - מנכ"ל משרד העלייה והקליטה

אלונה שמיר - יועצת למנכ"ל משרד הקליטה

שרי פייר - מנהלת תחום בכירה לחינוך, משרד העלייה והקליטה

דגנית סנקר לנגה - מנהלת אגף עידוד עלייה, משרד הקליטה

דבורה סגל - מגשרת ואחראית מרכזי למידה, מנח"י, עיריית ירושלים

אדוויג' שקרון - פרויקטורית, עיריית ירושלים

עילי עוז וגשל - עוזר ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית

מרק דובב - מנהל המחלקה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

אריאל דיפורטו - מנהלת תחום עליית מצוקה, הסוכנות היהודית

ענת אוזן - רכזת עלייה וזכאות, היחידה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

אורית לסר - ראש תחום חינוך, נאמני תורה ועבודה

ישעיהו יחיאלי - ראש מִנהלת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

אריאל קנדל - מנכ"ל ארגון "קעליטה" - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

יגאל שאלתיאל - מנהל אגף שותפויות ופרויקטים, "אופק ישראלי" - חברה לעידוד העלייה (חל"צ)

דניאל חפץ - מנהל פרויקטים חינוכיים, עמ"י ישראל

ג'רמי קורשיה - רכז תכנית קליטה, כי"ח ישראל

גלעד קריב - מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת

שגיא צבע אהרון - התנועה המסורתית

אביגיל וובו - רכזת עולים, תנועת בני-עקיבא

ללי דרעי - מנהלת פרויקט "עתיד ישראל"

צביקה קליין - עיתונאי, "מקור ראשון"

יהושע כהן - פעיל חברתי בנושא עלייה

ליאור בנדר - פעיל חברתי בנושא עלייה

מרכז מורשת בגין - מדריכים ממרכז מורשת בגין

מישל יידגרוב - עמותת "חינוך לפסגות"

שיר נטלי ציקול - עמותת "חינוך לפסגות"

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

יהושע כהן - פעיל בארגונים החברתיים בכנסת

תני פרנק - לשכת חבר הכנסת אלעזר שטרן, הכנסת

משה ברדוגו - שדלן/ית (ברדוגו יועצים) מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.ל., חבר תרגומים

בחינת ההיערכות לקליטת תלמידים עולים מצרפת וקליטתם בפועל

בוקר טוב לכולם. התכנסנו היום לדון בנושא בחינת ההיערכות לקליטת תלמידים עולים מצרפת וקליטתם בפועל. אנחנו מתכנסים בעקבות הכתבה שהייתה בעיתון "מקור ראשון", כתבה של צבי קליין, וגם בעקבות פנייה של ארגון "קעליטה" שמאגד את ארגוני העולים מצרפת, שפנו אלינו בנושא לוועדה. אנחנו מקיימים דיון על מנת לדון ולראות איך אפשר לשנות את המצב. אני בטוח שרוב האנשים כאן, קראתם את הכתבה, וכפי שעלה בכתבה הנושא מאוד קשה והילדים מתקשים בשילובם בתהליך החינוכי במערכת החינוך.

אני מזהה כמה בעיות. בעיה אחת שהעולים החדשים מגיעים במועדים שונים לאחר פתיחת שנת הלימודים, כשהם מגיעים יש בעיה בהשתלבותם במערכת החינוך. זו בעיה אחת. בעיה שנייה, הנגשת מידע לעולים, לפני ואחרי, לפני שהם עולים וגם אחרי שהם עולים, לתת להם מידע בעניין של מסגרות חינוכיות הקיימות פה בישראל, בית ספר ממלכתי דתי, בית ספר חרד"לי, בתי ספר חרדים, חילוניים. אני חושב, לפי מה שאני מבין, שיש בעיה בעיקר במידע על ההבדלים בחינוך שבין מוסדות החינוך. יש לי ניסיון בקליטת יוצאי אתיופיה במערכת החינוך הדתית, כי הם אומרים, 'אני רוצה שהילדים שלי ילכו לדתי', אז העירייה שרושמת את הילדים, הם ביקשו דתי אז שולחים אותם לבית ספר חרד"לי או חרדי. אין תיאום עם חיי המשפחה, למרות שהם שומרים, אבל זו לא אותה שמירה. כמו שלמשל אני נתקלתי בילדים יוצאי אתיופיה, שהם נשלחו לבית ספר חרדי או חרד"לי, הדרישות שם, ההורים לא ידעו את ההבדל. הם חשבו שזה ממלכתי דתי כמו שהם מכירים. לפי מה שאני מבין יש פה מצב דומה בנושא של ילדי העולים מצרפת. יש פה חוסר מידע והסברה להורים. זכות הבחירה, לאיזו מסגרת לשלוח את הילדים שלהם היא זכות בלעדית שלהם, של ההורים. אף אחד לא נכנס להכתיב להם, אבל לתת את המידע, את ההסברה, את ההבדל בין זה לזה, מאוד חשוב שהעולים יקבלו. זה מה שאני רואה כבעיה שניה. הבעיה השלישית, אני מבין שיש הבטחות של גורמים שונים לפני שהם עולים, מבטיחים לעולים ואנחנו נבדוק האם אותם גורמים שהבטיחו להם שכשהם יגיעו לארץ הם יקבלו כך, הילדים שלהם ייכנסו כך, האם הם עומדים בהבטחות שלהם. אלה דברים שאנחנו צריכים לבחון ולדון בדיון ונגיע לטובת הילדים ולשילובם המיטבי במערכת החינוך.

לכן אני רוצה להתחיל קודם כל עם אריאל קנדל, המנכ"ל של "קעליטה". אתם פניתם אלינו ולכן אני רוצה שתסביר את הבעיות בנושא ואז ניכנס לדיון. יש כמה שאלות שאפשר להעלות לדיון, על בסיס הבעיות שציינתי קודם. בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה. הסיפור הזה הוא לא חדש, נגיד את זה כך. אני, לפני שהגעתי לְמַנכְּל את ארגון "קעליטה", ארגון הגג של עולי צרפת, אז כידוע, הייתי גם ראש משלחת של הסוכנות בצרפת, בשנים שהסיפור הזה של העלייה מצרפת התחיל, נגיד את זה כך, באופן מסיבי, כמו שהיה בארבע השנים האחרונות, 30,000 יהודים עלו מצרפת, ודי מהר הבנו, או הבנתי, נגיד את זה כך, שהסיפור בארץ הוא יהיה גם קצת בעייתי בקטע של חינוך ילדים.

אני גם אסביר למה. כשהעולים עולים מצרפת, אז בגדול נתקלים פה בשני אתגרים, נקרא לזה אתגרים, לא נקרא לזה בעיות. האתגר הראשון, כשאתה שואל עולה מצרפת למה הוא בא לפה, התשובה הראשונה תמיד תהיה "בשביל הילדים שלי". אני בא כי אני רוצה לילדים שלי עתיד טוב יותר. האתגר השני הוא אתגר של התעסוקה ולא ניכנס לזה עכשיו אבל אני אומר את זה כי בגדול, כשיש לך ילדים בגיל יסודי אתה מסתדר יחסית לבד עם הילדים האלה, אבל כשאלה ילדים בגיל החטיבה או התיכון הסיפור מתחיל להסתבך וזה נשאר אתגר לעוד הרבה זמן. אני גם גדלתי בצרפת, כמו שאתה יודע ושומע, לא? לא שומעים? טוב, חבל, חשבתי שזה נחמד.

מי אמר שלא שומעים?

הסיפור, קצת התייחסת לזה, אבל הסיפור הוא גם כך. הרי בצרפת, לפחות מי שגדל בבית ספר יהודי, נגיד את זה כך, גדל ברוב בתי הספר בצרפת, אני גם אמרתי את זה כשהגעתי לפה, הרי מימיני ישב בבית הספר בחור חרדי עם פאות ולשמאלי ישב אחד שאכל חזיר ביום הכיפורים והכל היה בסדר, לא הרגשנו שום בעיה עם זה. היינו מגיעים לבית ספר יהודי ולא לבית ספר ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי, חרד"לי, אני כבר לא יודע מה יש פה. זה אחת. שתיים, בית הספר בצרפת היה מסתיים בשעה חמש או שש. בפריז, מי שיודע ומי שביקר בפריז לא בקיץ אלא מחוץ לקיץ, רוב הזמן השמים אפורים, רוב הזמן יורד גשם ורוב הזמן, בשעות אחר הצהרים, אם יורד גשם מה אתה עושה? אתה נכנס למטרו ובמטרו זה לא תמיד נחמד להסתובב ואז מה קורה? ילד שמסיים בית ספר בשעה שש ויש גשם בחוץ ובמטרו פנימה המצב לא נחמד, מסיבות שאני לא אגיד עכשיו, אז מה הוא עושה? הוא חוזר הביתה, פשוט חוזר הביתה ופה הסיפור קצת שונה. הרי בית הספר מסתיים בשעה 13:00, 14:00, יש שמים כחולים ושמש זורחת, ובחוץ נחמד להסתובב כי אין לך פה בעיות של אנטישמיות ופתאום אתה נתקל, כילד, אתה מגלה את העולם, פתאום יש עולם, אתה מתחיל להסתובב. וההורים שלך, במקרה הכי פחות טוב, הם מה שנקרא על הקו, האבא על הקו, מה שנקרא ליד הבואינג, אז הוא לא פה, במקרה היותר טוב הוא פה, אבל הוא צריך להתפרנס, צריך ללמוד עברית. אבא, אימא, צריכים להתפרנס, צריכים ללמוד עברית ואין להם זמן לסיפור הזה.

לכן אני חושב שיש פה שני סיפורים. האחד, יש את מה שנקרא השעות של משרד החינוך שבגדול הסיפור הזה הוא טוב, אני לא יודע בדיוק, נשמע כמה עולים באמת מקבלים את הסיפור הזה, אבל המערך נראה לי בסדר ונראה לי שכשילד בבית הספר צריך את השעות האלו הוא מקבל אותן בגדול, זה נשמע ממאיה, אני לא מדייק אולי, אבל היא תגיד לנו, אבל הסיפור הוא קצת יותר רחב מזה ואני רוצה להתייחס קצת למה שיותר רחב מזה וזה מה שקורה גם אחרי שעות בית הספר. ילדים מסתובבים. יש את הסיפור של תנועות הנוער, מה עושים עם ההורים, איך מלווים את ההורים, איך מלמדים את החבר'ה שהם לקראת נשירה, הרי יש גם את הסיפור הזה, יכול להיות שיש גם אנשים שנושרים. כל מיני עמותות עכשיו, צבריות לגמרי, מתחילות להתעניין בעלייה מצרפת, עמותת "עלם", עמותת "מניפה", שמטפלות בנושא הנשירה בישראל. פתאום עמותות שלא נגעו בכלל בקהל הזה מתחילות להגיד שכנראה שיש פה סיפור.

אני אגיד עוד דוגמה, אם חשבו, אפילו בצה"ל, כשהחבר'ה האלה מגיעים לצה"ל, חשבו עד לא מזמן שיש קבוצות בצה"ל שצריכות התייחסות, איך אני אגיד את זה? ייחודית, נקרא לזה כך. יש את האתיופים ויש את החבר'ה של ברית המועצות לשעבר, יש את הדרוזים ויש את החרדים ופתאום בית הספר של "חוות השומר" של צה"ל, פנו אלינו לפני שנה ואמרו לנו, 'חברים, יש גם צרפתים עכשיו, שזה גם סיפור'. למה? כי אלה חבר'ה שבאו לפה בגיל 14, 15, כנראה שהחבר'ה לא ממש רצו להיות פה, ההורים אמרו להם לבוא לפה ופתאום הם מגיעים לישראל ואפילו לפעמים לא רוצים להתגייס. זה לא שהם לא ציונים, אבל הם לא רוצים להתגייס ובצבא זה גם סיפור.

בשורה התחתונה, צריך פה גם תכנית אסטרטגית רחבה, לא רק בתוך שעות בית הספר אלא יותר רחבה, גם מחוץ לשעות בית הספר. זה גם קשור לגיוס, גם קשור להורים, גם קשור לסיפור של הנשירה. ואני אגיד עוד מילה, אפרופו הכתבה, גם הסיפור הזה של לאן החבר'ה האלה צריכים להגיע, אני תמיד אומר, אני לא כל כך רוצה להיכנס לזה, האם החבר'ה צריכים ללמוד בבית ספר ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי, מי שמתאים לו מתאים לו, אבל אני אומר, מה שכן, אני לא יודע אם יש פה מנהלים של בתי ספר בישראל, אבל המנהלים, לא משנה אם אתה מנהל של בית ספר חרדי, ממלכתי דתי או ממלכתי, מה שחשוב שאם אתה באמת רוצה את הילד הזה אתה צריך להכשיר את עצמך כמנהל ואת הצוות שלך כצוות כדי לקבל את הילדים האלה ולהיות בטוח שהילדים האלה מתאימים למסגרות שאתה מנהל.

אם אני אתייחס למגזר החרדי, אין לי שום בעיה שילד צרפתי יגיע גם למגזר החרדי. אם הוא רוצה להיות חרדי בישראל זו זכותו ואין לי שום בעיה עם זה, אבל השאלה היא האם בעיני החברה החרדית בישראל הוא נתפס כחרדי, כי אם הוא לא נתפס כחרדי אז מהר מאוד הוא ייפלט מהמסגרת הזו, כי יסבירו לו, 'חבר, חשבת שאתה שם אבל אתה לא באמת שייך למגזר הזה'.

ואני אסיים בזה שרוב העולים מצרפת, בשורה התחתונה, וזה חשוב להגיד את זה, הרוב הגדול הוא בעצם רוב מסורתי, הוא לא רוב חרדי, הוא לא רוב חילוני, הוא רוב מסורתי שבא לפה ורוצה גם לחזק את הזהות היהודית שלו, כשהוא בא למדינת ישראל. זהו, תודה רבה לך, אברהם.

תודה, תודה רבה לך. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר הוועדה. הצטרפו אלינו גם, במסגרת ציון של היום לזכויות הילד שאנחנו מקיימים פה בכנסת, הילדים. הם גם ינחו יחד איתי את הדיון. תציגו את השם, מה השמות שלכם?

אני מישל, אני גרה ביפו אני בעירוני ז' והגעתי לפה במסגרת "חינוך לפסגות" ויום הילד.

אני שיר, אני מנתניה, לומדת ב"אורט גוטמן" וגם אני מ"פסגות".

גם אני מנתניה.

יופי, ברוכים הבאים.

בלי הכנות מוקדמות? הם הולכים להנחות איתך או מה?

כן, כן. הם ימשיכו, אתם יכולים גם אחר כך לשאול שאלות. תראו את זה, אחר כך תיכנסו. אנחנו נשמע עכשיו את הגב' אורית לסר, מנאמני תורה ועבודה, ראש תחום החינוך, בבקשה. היא הכינה לנו, איני יודע אם קיבלתם את זה, הסבר בנושא. בבקשה.

תודה ובוקר טוב. אנחנו שוב רוצים להודות לחבר הכנסת אברהם נגוסה על כינוס הוועדה. הוועדה הזאת מתכנסת גם בעקבות כתבה שכתב צביקה קליין ב"מקור ראשון", שאנחנו יזמנו על פי תחקיר שלנו. אנחנו תנועה שעוסקת בעיקר בתוך הציונות הדתית ובנושא של החינוך הממלכתי דתי, אבל אנחנו נחשפנו לעניין של קשיי הקליטה של עולי צרפת בתוך החינוך המלכתי דתי, אבל למעשה זה לא נשאר רק במסגרת החינוך הממלכתי דתי אלא בכל מערכות החינוך האחרות. מה שאנחנו רוצים להגיד, כמו שאריאל קנדל היטיב להסביר וגם מכיר יותר טוב ממני, שיש קשיים, שיש פערים ושיש תודעה מאוד מאוד שונה של עולי צרפת של מה זה בית ספר, איך מתאקלמים בתוכו, מה הציפיות של ההורים וכו'.

אנחנו נחשפנו לזה מהכיוון, לא רק של הקשיים הרגילים של שפה ותרבות, שקיימים בכל עלייה, אלא סביב הנושא של השתלבות בתוך זרמי חינוך. חוסר ההתאמה שקיים הרבה פעמים בתוך ההשתלבות של ילד ממשפחה מסוימת בתוך זרם חינוך שאינו מותאם לבית שלו, יוצר קשיים פי כמה וכמה יותר גדולים, גם לילד וגם למשפחה. כלומר במקרה והילד, למשל, נקלט בתוך זרם חינוך שלא מתאים לו, שאולי גם לא מקבל אותו ואת אורחות חייו ואורחות החיים של המשפחה שלו, ונושר באיזשהו שלב, אנחנו יודעים שיש כבר לא מעט נושרים כמו שגם אריאל ציין, הנשירה הזאת היא מכה קשה גם לילד וגם למשפחה שלו, זה מן סוג של קצת כישלון בקליטה. את כל התהליך הזה, אני חושבת שאנחנו יכולים גם למנוע אותו וגם לנסות לתווך, כדי שהוא יקרה קצת יותר טוב, ואני חושבת שזה בידיים שלנו.

הדבר הראשון זה בנושא של השילוב וההתאמה של ילדים בתוך המסגרות החינוכיות. נושא שקצת לא אוהבים לדבר עליו במשרד החינוך ואני גם מבינה את זה, משרד החינוך חושש להתערב בתוך התהליך הזה, כי זו בחירה של ההורים ולכל הורה יש זכות לבחור מה מתאים לילד שלו וזה נכון, מצד שני צריך להבין שהשפה והתרבות וההבנה של איזה זרם חינוכי יש פה בישראל ומה מתאים בזה למה שהיה בצרפת או למה שהמשפחה מביאה אתה, הוא נורא נורא נורא קריטי. אנחנו יכולים לתת לילד המון שעות אולפן והמון עזרה וסיוע תוך כדי הלימודים והוא ילמד את השפה, אבל אם בית הספר מדבר בקול אחר לחלוטין מהבית ושוב, גם לא מקבל את הבית ולא מקבל את המשפחה כמו שהיא, על אורחות חייה ועל ההתנהגות שלה, יש פה פוטנציאל מאוד מאוד נפיץ לכישלון בקליטה.

זה הדבר הראשון ואני חושבת שיש דרכים לנסות להתגבר על המכשול הזה של משרד החינוך, של התאמה. אני חושבת שזה מתחיל כבר בירידים, ירידי העלייה בצרפת. איזה גופים נכנסים, מה הם אומרים לילדים, האם זה שוק חופשי לחלוטין וכל אחד יכול לבוא ולהציג את מרכולתו, להיכנס בדלת ולהגיד, 'תבואו אלינו לחינוך הזה' או 'אל תלכו לחינוך כזה', שזה קורה לא מעט ואנחנו, מתחקיר שאנחנו עשינו עלה שיש גופים שאפילו מדברים בצורה קצת עוינת כלפי זרמים ממלכתיים של חינוך בישראל. זה דבר שהוא חמור מאוד ואני חושבת שמדינת ישראל חייבת, יחד עם משרד הקליטה ויחד עם הסוכנות היהודית, לקחת אחריות על זה. הדבר השני זה ברגע שהורה ומשפחה עולָה לארץ ופונה לגורמים המסייעים בתוך העיריות, בתוך כל עירייה וגורם הקליטה שלה, לעזור למשפחה להבין את זרמי החינוך השונים ולשאול אותם ולהבין יחד אתם, מה מתאים לילד ומה נכון בשבילו.

עכשיו אני רוצה לגעת בעוד נושא שהוא נושא לא פחות קריטי וזה הקליטה בתוך בתי הספר. מה שאנחנו מציעים פה זה לעשות מן הכנה לקליטה משני הצדדים, גם ילד ומשפחה שלו שצריכים להיקלט בתוך בית ספר, להבין את השפה ואת התרבות ולהרגיש בנוח בבית הספר, בית הספר חייב שיהיו לו השעות ואת התיווך הנכון, אבל גם בית הספר חייב להבין את מי הוא קולט ואין דומה ילד שעלה מצרפת לילד שעלה מאתיופיה, או מארץ דוברת אנגלית או מכל מקום אחר. זה אומר שמורים ומנהלים ומתווכים ומגשרים וכל מה שיש בתוך בתי הספר חייבים לעבור איזושהי תכנית משמעותית, לתיווך ולהיכרות עם עולי צרפת, עם הצרכים הייחודיים שלהם, עם המטען התרבותי הייחודי שהם מביאים איתם, עם העושר התרבותי, שזה משהו שחייב גם לבוא לידי ביטוי בתוך בית הספר. יש תכנית כזאת כבר ואני אשמח שחברתי ללי דרעי תספר על התכנית "עתיד ישראל", אני חושבת שזו תכנית שצריכה להתקיים בוודאות בכל בית ספר שבו יש אחוז גדול של עולים מצרפת. התכנית הזאת, כמו שללי תתאר, עוסקת לא רק בנושא של הקליטה של הילד עצמו אלא רואה גם את כלל הגורמים הקולטים, גם את המשפחה, גם את המורים שמלווים אותו, גם את כלל בית הספר. לשים לב לילד הזה מצרפת ולתרבות שהוא מביא איתו.

אלו בעצם שתי ההצעות שלנו. אני יודעת שזה בעצם עוסק בשני שלבי קליטה שונים, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים בוועדה לתת את הדעת על שני הדברים האלה. תודה.

תודה. אנחנו נשמע את הגב' ללי דרעי בנושא של הרב תרבותיות, הגישה וההכשרה. אנחנו נשמע ואז אנחנו נפנה גם למנהל בית ספר פה בירושלים שגם קולט בבית הספר שלו עולים מצרפת. לאחר מכן אנחנו נפנה למשרדי הממשלה. בבקשה.

שלום לכולם, שמי ללי, אני מנהלת תכנית שנקראת "עתיד ישראל" שעוסקת בקליטה של עולים מצרפת. אני בעצמי עליתי לפני המון שנים ובעצם כשניגשנו לאתגר הזה שנקרא קליטה של עולים מצרפת במערכת החינוך אנחנו ראינו שני דברים, שתי בעיות, שיחד, כשאנחנו שמנו את שתי הבעיות האלו יחד, אנחנו הבנו שיש לנו, בעצם, פתרון. הבעיה הראשונה הייתה שיש הרבה מורים עולים שעלו לארץ מצרפת, שיש להם המון המון הבנה של מערכת החינוך הצרפתית, שהם בעצמם חינכו תלמידים צרפתים יהודים בבתי ספר יהודים או לא יהודים, אבל הם לא מוצאים את מקומם פה בארץ מבחינת הכניסה שלהם למערכת החינוך הישראלית. מאוד מאוד קשה להם למצוא פה עבודה.

מצד שני יש לנו את הבעיות שאורית תיארה, וגם אריאל מן הסתם תיאר מקודם, של קשיי קליטה של תלמידים עולים בבתי הספר ולא מוצאים את מקומם ולא מצליחים. אנחנו מבקשים מהם להיקלט, אבל הם גם לא מצליחים להיקלט וגם בתי הספר לא מצליחים לקלוט אותם. אני פגשתי הרבה מנהלים חדורי מוטיבציה, מדהימים, ממש אנשי חינוך מהמעלה הראשונה שאמרו לי, "אנחנו לא יודעים מה לעשות עם העולים האלה מצרפת. אנחנו לא יודעים מה לעשות, אנחנו לא מבינים אותם, לא מבינים את התרבות שלהם, לא מבינים מה קשה להם", יש המון המון אפריורי, אם להשתמש במילה בצרפתית, על העלייה מצרפת והם פשוט לא נכונים, המנהלים היו ממש אובדי עצות.

מה שאנחנו עשינו, במסגרת העמותה שאני עובדת בה, שנקראת "קרן חירות", אנחנו לקחנו את שני המרכיבים האלה, את שתי הבעיות האלו, של מורים עולים מצד אחד ותלמידים עולים מהצד השני, ויצרנו סוג של פתרון. לקחנו את המורים העולים האלה ונתנו להם הכשרה מאוד מעמיקה, כדי להפוך אותם למורים מגשרים בתוך הצוות של בתי הספר. זאת אומרת הם מורים מן המניין, עם תקן. הם נמצאים בכל הישיבות הפדגוגיות, הם מעורים בכל ההווי של בית הספר, הם נמצאים שם בכל הצמתים. אנחנו בעצם נתנו להם מן מפה כזאת של הבדלי גישה חינוכיים בין ישראל לבין צרפת וראינו שבכל ההבדלים האלה, עשינו על זה מיפוי ואני אשמח מאוד לחלק את זה לחברים פה כדי שיקראו את זה, אם יש בן אדם אחד בצומת הזה של ההבדלים, ואני אתן דוגמה של יחס בית ובית ספר. בצרפת יש דיכוטומיה מוחלטת בין הבית לבין בית הספר. העולים מצרפת מגיעים לפה, מגיעים לבית ספר, מבחינתם הם שולחים את הילדים לבית הספר ובזה זה נגמר, אין אינטראקציה בין בית הספר לבין הבית. פה בארץ, כולנו יודעים, יש קבוצות ווטסאפ ויש מייל ויש כל מיני ערבי הורים ומבקשים מהם להיות מאוד מעורבים. לוקח להם המון זמן להבין את הדבר הזה. אם יש מורה ואנחנו קראנו לו מורה מצרף, זה גם משחק מלים עם צרפת אבל זו גם ממש מהות העבודה שלו, הוא עוסק בצירופים, הוא מצרף בין האוכלוסייה הקולטת לבין האוכלוסייה הנקלטת. אם נמצא במקום מורה, שיכול כבר מהרגע הראשון, מה-1 לספטמבר, ללוות את התלמידים העולים האלה ואת הוריהם כמובן ולתת להם את המפתחות להבנת מערכת החינוך הישראלית, זה כבר הישג אדיר.

בשנה שעברה התחלנו את הפרויקט. אני מאוד שמחה שמנהל בית הספר "חורב" נמצא פה, כי הייתה לנו שם מורה מצַרֵפֶת שנה שעברה. לצערי, בגלל בעיות בירוקרטית של העברת תקציבים, העברת שעות, אנחנו לא הצלחנו להמשיך אצלו, אבל כרגע יש לנו כעשרים בתי ספר בכל רחבי הארץ, בחדרה, נתניה, רעננה, תל אביב, ירושלים, עוד מעט בגבעת שמואל, שזוכים למורה מצרף כזה, שעוזר מאוד מאוד. אנחנו מקבלים פידבקים מאוד מאוד חיוביים, גם מצוות בית הספר וגם מההורים.

המורים המצרפים שאתם מצרפים אותם הם במוצא מצרפת?

כן.

האם יש לכם תכנית להכשיר מבחינת התרבות, מורים שהם לאו דווקא מצרפת?

כן, בהכשרה שנתנו ובהשתלמות שעשינו אותה ביחד עם מכללת "הרצוג", שמנו דגש מאוד מאוד גדול, לא רק על העבודה מול האוכלוסייה של העולים אלא גם מול האוכלוסייה של מנהלי ומורי בתי ספר, הם אמורים להיות הגורם המגשר. לשבת בישיבות פדגוגיות, גם לעזור לעולים להיקלט, אבל גם לעזור לבית הספר לקלוט. זה חלק מאוד מאוד גדול מההכשרה שהם קיבלו, כמובן.

את הדברים האלה אתם עושים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך?

עם משרד החינוך, עם המינהל לעובדי הוראה במשרד החינוך ועם מינהל חמ"ד. זה שיתוף פעולה של שניהם ואנחנו מאוד מאוד היינו רוצים לפתוח את זה לעוד זרמים ולעוד מקומות, כי לדעתי וממה שאני מקבלת מהשטח, זו ממש בשורה מאוד מאוד גדולה לקליטת עלייה, לקליטה חינוכית מצרפת.

תודה.

כרגע התכנית הזו לא עובדת בכל בתי הספר של החמ"ד, חשוב לציין.

מהי המגבלה?

היא נמצאת כרגע רק בתוך בתי הספר שקשורים לפרויקט "עתיד".

לא, היא כן. אנחנו עשינו מיפוי איפה יש הכי הרבה עולים ונתנו את הדגש על המקומות האלה, אבל אני מקבלת כל יום פניות ממנהלים וממורים, שאומרים לנו, יש לי את היכולת לעזור, "אנחנו מאוד זקוקים לעזרה שלכם" ואין לי אפשרות כי נגמרו לי התקציבים.

הבנתי, לכן שאלתי אם משרד החינוך בתמונה.

כן, כן, משרד החינוך בתמונה.

אם אתם בקשר עם משרד החינוך, אז האם יש לכם פניות, האם פניתם למשרד החינוך כדי שהם יגדילו את תמיכתם? תיכף נשמע ממשרד החינוך, אבל אני רוצה לשמוע ממך האם פניתם וקיבלתם תגובה חיובית או שלילית?

אנחנו קיבלנו תגובה חיובית חלקית. זאת אומרת אנחנו קיבלנו ממינהל החמ"ד ארבע שעות בכל בית ספר, יחד עם המינהל לעובדי הוראה. בעצם המורים שלנו עובדים בערך 12 שעות שבועיות בכל בית ספר. יש עוד המון בתי ספר שזקוקים ובחלק מבתי הספר 12 שעות זה בהחלט לא מספיק. אנחנו נשמח לקבל עוד. מה גם שיש עוד בתי ספר שהם לא שייכים למינהל החמ"ד, שייכים לזרם הממלכתי או למוכר שאינו רשמי ולשם אנחנו לא יכולים להגיע כי עוד לא הצלחנו לקבל מהזרמים האלה את התמיכה.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו את מנהל בית הספר "מקור חיים" בירושלים, מר יצחק דעי, בבקשה.

שמי יצחק, אני מנהל בית הספר "מקור חיים" בירושלים. לנו יש ברוך ה' עולים רבים. מגיעים אלינו מכל העולם עולים אבל גם קבוצה נכבדת מצרפת. אנחנו קולטים אותם בהצלחה. אנחנו מרגישים שאנחנו שותפים לתקופה היסטורית, שבה העולים מצרפת מגיעים בהמוניהם ואנחנו לומדים יחד איתם איך להתנהל.

אני הייתי רוצה להתייחס לכמה גורמים שאצלנו הם יוצרים תהליך של הצלחה. זה לא היה פשוט בהתחלה, גם אצלנו, הרגשנו את כל מה שנאמר פה קודם, הפער התרבותי, גם של הילדים, גם של ההורים ובאיזשהו שלב החלטנו שאנחנו מקימים בבית הספר ועד הורים ספציפי לעולים מצרפת. לקחנו מנהיגות הורים של עולים יותר ותיקים מצרפת וביקשנו את העזרה שלהם בתיווך, כדי שאנחנו נדע איך להתנהל.

אני חושב שהיסוד הראשון שאנחנו קיבלנו על עצמנו הוא שאנחנו צריכים ללמוד. זה בכלל לא פשוט, אנחנו, גם אצלנו, סלאח שבתי, כל אחד פה קלט עלייה אחרת וכל אחד חשב שהוא ילמד את השני בדיוק איך צריך להתנהל פה כישראלים והדבר הראשון שקיבלנו על עצמנו זה שאנחנו צריכים פשוט ללמוד איך הדברים מתנהלים. ועד ההורים היה איתנו, הוא היה מגשר, הוא הסביר לנו הרבה דברים שצריכים להיות סביב הנושא של העולים.

אני אתן דוגמה אחת, לא של ועד ההורים אבל זה כבר היה קיים בתוך התפיסה. כשהזמנו את דבורה המגשרת, שנמצאת פה, לדבר עם צוות המורים ביום היערכות לפתיחת שנת לימודים, ביקשנו ממנה לספר את סיפור העלייה של עצמה. לפני כן היה לנו איזשהו שיח מקדים בנושא אחר, כלפי כל אוכלוסיית בית הספר ואני דיברתי על קשר אישי, אמרתי ודיברתי על הערך של לבוא לילדים הביתה, לבקר ילדים בבית, ודבורה קפצה כנשוכת נחש ואמרה לי, "מה זה לבקר בבית? אצל הצרפתים אין דבר כזה לבקר בבית". זו דוגמה אחת אבל בעצם אנחנו לקחנו את ההורים, ההורים הם חלק מאיתנו. ניסינו להבין את הפערים. וזה היה הדבר הראשון, דבר שמאוד מאוד הוריד את המתח. ההורים הוותיקים יותר עזרו לנו בתיווך ובהבנה של ילדים, עם קשיים של ילדים בהסתגלות, הם הסבירו להורים את התהליך הישראלי, איך מערכת החינוך עובדת וכך לאט לאט יצרנו רוגע ואמון.

הדבר השני שיצרנו זה תחושה של גאוות יחידה לילדים באירועים שונים. בשבוע העליות שהיה הילדים אצלנו קיבלו במה מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה, אבל גם עכשיו, לפני חנוכה יש מסיבה מיוחדת עבורם. אנחנו לוקחים רק את ההורים לסיור בירושלים ועושים להם ערב מיוחד בירושלים, רק לעולים החדשים. ממש מתייחסים לקבוצה הזו באופן מכבד ונותנים לנו ולהם ליצור איזשהו שיח נכון.

יחד עם זאת, יש קשיים, הם לא פשוטים. אני רוצה לקחת כדוגמה את המורים העולים שקודם ללי דיברה עליהם. לנו יש מורה שהגיעה אלינו בתוך הפרויקט הזה של מורים מְצרפים ואחד היתרונות הגדולים שנמצאים אצל המורָה המצרפת אצלנו זה שהיא יודעת לזהות מתי מדובר על קשיי קליטה ומתי מדובר על קשיי למידה. כשיש משהו שהוא לא נורמטיבי, על פי כל הפרמטרים, היא מקיימת שיח עם ההורים ואיתנו בתוך הקבוצות, היא עוזרת לנו לנסות למקד עם ההורים שלא מדובר פה על משהו שהוא קשור רק בקליטת עלייה, אלא מדובר פה על משהו שהוא מעבֵר. מה שהיה לפני כן זה שאי אפשר היה, זה היה סינית הרבה פעמים, שהיינו חושבים שהכול קשור בעלייה ובקליטת העלייה וזה לא נתן לנו אפשרות לקדם ילדים. ילדים שהיו זקוקים להוראה מתקנת, יכול להיות שגם כשהם היו בצרפת הם היו זקוקים להוראה מתקנת והדרך הזאת אפשרה לנו למיין דברים.

דבר נוסף שהמורה המצרפת עזרה לנו בו הוא בפערים הלימודיים בין תכניות הלימודים שקיימות בצרפת לבין תכניות הלימודים בארץ. אחד הדברים שהיא קלטה כשהיא עבדה עם ילדים זה שיש פער, למשל, במתימטיקה, בחלק מהתחומים, ששם עוד לא התחילו ללמד וכשהילדים הגיעו לפה הם לא ידעו כלום, אבל זה בכלל לא היה קשור לזה שהם עולים אלא זה בעצם קשור לזה ששם - - - כמו שילד חרדי בא לבית ספר ממלכתי דתי וישנו פער לימודי בתחומי שפה, בתחומי מתימטיקה ואנגלית, אז בעצם זה יכול לקרות גם שם. בהמון המון דברים אנחנו מאוד נעזרים, בעיקר סביב הנושא של שפה. דבורה המגשרת נמצאת בהמון המון פגישות.

אמרתי, מילת הקוד שלנו היא לגלות, להבין שאנחנו לא יודעים הכול. אנחנו חייבים את האנשים סביבנו כדי להבין את הרב תרבותיות, כדי להבין את השינויים המנטליים, להבין את הקושי של קליטת העלייה, ללכת לבתי הכנסת שלהם, לזהות מנהיגי חינוך בבתי הכנסת, לנסות לעבוד איתם על תהליכים חינוכיים, כדי ליצור.

אני חושב שהמשרד משקיע לא מעט, אני חייב לומר את זה. משרד החינוך משקיע לא מעט בתוך המערכת. יש לי כמה הערות, אני חושב שהן שוליות, אבל משרד החינוך משקיע המון משאבים וגם העירייה. לנו יש מרכז למידה שמתקיים אחרי שעות הלימודים שמיועד לתת מענה להורים שלא יכולים לתת מענה לילדים שלהם בעזרה בשיעורי בית. זה מתקיים בבית הספר, זה פעמיים בשבוע, אלה מורים מבית הספר שבאים ועוזרים לילדים, זה משאב יקר וחשוב. המורים העולים, המורים המגשרים, המגשרות מהעירייה, כל הגורמים הללו הם גורמים שמלווים, והאולפן, כמובן, כיתות האולפן שנמצאות בשנה הראשונה. בהחלט משרד החינוך והעיריות משקיעים לא מעט.

אני רוצה להציע שני דברים. מעבר לכל מה שאמרתי אני חושב שהדבר שצריך לעשות זה באמת ללמוד, אני חושב שיש מקום, בבתי ספר שבהם יש עולים חדשים, יש מקום לאפשר רכז קליטת עלייה בבית הספר. לא תמיד המורה המצרפת יכולה להיכנס לנעליים הללו. קודם כל אני חושב שזה לא צריך להיות רק לעולים מצרפת. יש בארץ גם מקוריאה עולים ומשווייץ ומאנגליה ומארצות הברית, יש לי עולים מכל העולם, אני חושב שצריך להיות רכז קליטת עלייה שיידע למכסם את המשאבים שמדינת ישראל נותנת. זה חשוב שיהיה אדם כזה, שיידע לטפל בכל - - -

מה שמשרד החינוך קורא לו מגשרים.

לא, לא, לא, זה פרויקטורים.

בנוסף?

זה משהו אחר. מגשרים הם חיצוניים לבתי הספר, אני מדבר על רכז כמו תפקיד שיהיה תפור בבתי ספר קולטי עלייה, שיהיה תפור בתוך בית הספר, אחד המורים, שיתמחה בזה ויוביל את התהליך. זו הערה אחת שאני חושב שהיא קטנה בעלות התקציבית, אבל היא משמעותית והיא תמקסם את התקציבים שקיימים, שהרבה מהם, בהרגשה שלי, לא מגיעים למִקסום ולניצול מקסימלי שלהם. בסך הכול, מדינת ישראל משקיעה לא מעט. אני חושב שהמשאבים צריכים לקבל יותר חידוד ויותר כיוון.

ההערה השנייה היא ששנת אולפן אחת לא מספיקה. זה פשוט לעג לרש, זה לא רלבנטי. לתת שנה אחת לילדים עולים ולצפות שלאחר מכן הם יצטרפו לקבוצות תלמידים שנמצאים חמש שנים בארץ, זה לא רלבנטי, זה פשוט חבל. עדיף היה לתת עוד שנה אחת ולאחר מכן פחות בעיות, שוב פעם, תקציביות, פחות שעות, פחות שעות פרטניות, פחות פחות ופחות. המערכת עצמה נותנת המון, אבל לילדים שלא יודעים מילה בעברית שנת אולפן אחת לא מספיקה.

כמה צריך להערכתך?

לפחות עוד שנה אחת.

עוד שנה. כלומר שנתיים.

לפחות עוד שנה.

אנחנו נשמע עוד מנהל בית ספר, הפעם אנחנו נשמע את מנהל אולפנת "חורב" בנות, עודד מייזליש, בבקשה.

כן, שלום לכולם. אני מבין שהדיון פה מתקיים על רקע כתבה שתיארה את המאפיינים של הקליטה של עולי צרפת, אולי קשיים סביב קליטה.

לא רק הכתבה, גם פניות מארגוני העולים מצרפת.

כן, גם שמעתי שיש פה איזשהו דיבור לגבי ההכוון שלהם. לי אין אמירה עקרונית לאן צריך לכוון את העולים, אני חושב שאנחנו צריכים להתערב כמה שפחות בהכוונה שלהם, צריך לפרוס את כל האפשרויות בפניהם. אני רואה בזה זכות גדולה שאנחנו שותפים לדבר הזה ואני מאמין שכל מוסד שרוצה את האוכלוסייה הזאת צריך לעשות את המקסימום מבחינתו כדי לקלוט אותם. כלומר כל המחשבה הזו שאנחנו ננסה לשלוט בזה, בעיניי זה דבר מוטעה. מכל מקום, אני גם מתחבר למה שאמרה קודם הגברת שדיברה לפני יצחק, לפני ללי, אורית, שאמרה שכל בית ספר צריך לדעת אם הוא מסוגל לקלוט עלייה או לא מסוגל. אם אתה קולט עלייה זו זכות. אמרתי, זו חובה שהיא זכות וזו זכות שהיא חובה, אבל צריך לדעת אם אתה מסוגל לקלוט עלייה או לא מסוגל. אם אתה רוצה לקלוט עלייה אתה צריך להיערך בצורה מקסימלית, עם התקציבים של המשרד או בכוחות עצמך, אבל אתה חייב להיות מסוגל לעשות את הדבר הזה.

אנחנו נחשבים מקום קולט עלייה. קרוב ל-20% מבנות האולפנה לא נולדו בארץ ישראל. קרוב ל-10% מבנות האולפנה נולדו בצרפת. כמובן שיש כאלו שנולדו והגיעו לארץ בגיל שנתיים או ארבע, אבל יש לו מעט בנות שמגיעות ממש בשנים האחרונות. יש לנו בנות שמגיעות בחופש הגדול לקראת כיתה ז' או כיתה ט' או אפילו כיתה י'. יש לנו קרוב ל-70 בנות שעלו מצרפת. אני יכול לומר שבכל שנה יש לנו חמש או שש בנות שממש מגיעות מצרפת בחופש הגדול ונכנסות ללימודים באולפנה, כמעט לכל הכיתות. בי"ב זה לא קרה לנו אבל עד י' ודאי זה קורה. אנחנו נערכים לזה. זה קשה. אני אומר את האמת, זה קשה, קשה לקבל תלמידה בכיתה י' ולהצליח איתה. אנחנו עושים את זה ואפילו בכיתה י"א יש לנו בנות שהגיעו לארץ.

אנחנו חושבים שאנחנו עושים את זה די בהצלחה. ברוך השם בנות מגיעות ומסיימות ומצליחות ואין לנו נשירה של בנות שמתחילות אצלנו. אין לנו נשירה של בנות עולות שלא מוצאות את מקומן באולפנה. הן מסיימות עם תעודת בגרות מצוינת, יותר ממצוינת, הן משתלבות אחר כך גם במסגרות השירות הלאומי, למרות שזה גם שינוי תפיסתי, לא יודע כמה נאמר כאן קודם, אבל זה גם משהו בתפיסה שלהם את היציאה לחיים.

כדי שזה יצליח, אני חושב שאולי סוד ההצלחה, הרבה דברים שאמר יצחק לפניי אני מאוד מזדהה איתם, גם לקחתי רעיונות, דברים נכונים, אני לא רוצה לחזור על דברים, אבל אני חושב שמוסד צריך להיות ממש מגויס לטובת העניין. אני מרגיש שאצלנו זה פשוט באוויר. זה גם הולך ומתחזק. זה משהו שגם מזין את עצמו, ככל שאתה יותר חי את זה אז יותר באים אליך וכשיותר באים אליך אז אתה יותר חי את הזכות, את המקום של השותפות הזאת. אני יכול לומר ששנת הלימודים אצלנו מתחילה בכל שנה, אני מניח שבכל מוסד, מתכנסים כולם, כל התלמידים והתלמידות, אבל אצלנו תמיד, אנחנו לא מפספסים את הדבר הזה, קבלת פנים לעולות החדשות, תמיד. לא פעם ולא פעמיים תלמידה עולה, שעלתה לפני שנה או שנתיים, היא זאת שתעמוד ותדבר ותקבל בברכה את העולות החדשות. וזה מאוד מאוד מרגיע, כי בת שעולה לארץ היא פתאום רואה שיש בת שעלתה שנה לפניה והיא כבר מדברת עברית והיא כבר קולטת את כולם. וכל הבנות באולפנה אצלנו מקבלות אותן בצורה מדהימה ומרשימה וזה דבר שמקרין על כולם, על כולנו, על ההנהלה, על הצוות, על המורים, על התלמידות שלנו, שכולנו ערוכים לעניין הזה.

אני לא כל כך יודע כמה לפרט. יש לנו מודל קליטה באולפנה שבעצם מחולק לשני שלבים. זה מודל שמבוסס על התמודדות עם מצבי משבר כי באיזשהו מקום אנחנו רואים עלייה לארץ ישראל כאירוע משברי, לא תמיד הבנות עצמן היו שותפות להחלטה אם כן לעלות או לא לעלות, וגם אם היו שותפות וגם אם רצו לעלות, לא תמיד הן שמחות בעלייה הזאת. אנחנו ראינו שכדי שזה יצליח אז יש את השלב הראשון ואחר כך את שלב הליווי בהמשך, כאשר בשלב הראשון, ממש בשבועיים הראשונים, כל המערכת ואני יכול לפרט, אני לא יודע כמה, אבל בשלושה מישורים, במישור הרגשי, החברתי וכמובן הלימודי, לתת לכל תלמידה שמגיעה מן ההתחלה את הביטחון המוחלט שהיא הגיעה למקום שבו רואים אותה, דואגים לה. כל המערכת כולה נרתמת לעניין הזה.

אני יכול לתת כמה דוגמאות. דברים מאוד פשוטים, כמו למשל, כשהן מגיעות לאולפנה, דבר ראשון היועצת תקבל אותן ותכנס את כל הבנות העולות. זה כבר עושה איזו קבוצת תמיכה, כבר איזו הרגשה ש'אתן לא לבד, רואים אתכן, שומעים אתכן, אתן חשובות לנו'. סיור בכל האולפנה, מפגשים אישיים עם כל בעלי התפקידים. לכל תלמידה שמגיעה למקום גדול, זה מאוד מאיים, מקום חדש, מקום גדול אבל תלמידה שהיא גם עולה, השפה חדשה והכל חדש, פתאום זה מאוד מאוד מרגיע. היא פוגשת את האנשים, אנשים מדברים איתה. זה במובן הרגשי. אני יכול לומר שיש לנו בנות שהיועצת, על בסיס לא רק יומיומי, לפעמים אפילו שלוש פעמים ביום, כי היא יודעת שתלמידה מסוימת בוכה כל הזמן, אז היא תיגש אליה שלוש פעמים ביום והתלמידה יודעת שמישהו רואה אותה כל הזמן. אנחנו ראינו שהדבר הזה ממש בסיסי, זה מאוד מאוד חשוב, המפגש, גם עם בנות שכבר עלו.

אם יש לך עוד כלים שאתם מתמודדים איתו, אז אנחנו נשמע לשמוע.

אמרתי, אנחנו מערכת שלמה שמגויסת לטובת העניין, אנחנו מאוד נשמח - - -

מה שאמרת זה ברור.

אנחנו מאוד נשמח, אמרתי, זה דורש הרבה מאוד משאבים, חלקם אנחנו מגייסים מתוכנו, יש משאבים, כמו שאמרה ללי, באופן בירוקרטי זה איכשהו נופל, מסיבות שונות, זה לא המקום לפרט אותן, אבל חבל, חבל. למשל בשנה שעברה פגשנו, קיבלנו מורה מגשרת, שמחנו לקראתה וזה פשוט לא עבד בגלל איזו בירוקרטיה שקשורה למעמד של אולפנת "חורב". כמובן שהנושא התקציבי, הזכיר קודם יצחק את הנושא של רכז קליטה, זה דבר מבורך מאין כמוהו, מישהו אחד שיכול לרכז את הכול אצלו, זה דבר שהוא יכול להיות לברכה גדולה.

תודה. מה שאתה אומר הוא שאם המוסד מתגייס והוא רואה את זה כמשימה לאומית, תמיד אפשר למצוא את הדרכים כדי להתמודד עם הבעיה.

אני אדייק יותר - - -

רגע, אני הבנתי את זה, 'יש לנו כלים אבל אנחנו גם מוגבלים מבחינת התקציב', זה מה שאתם אומרים לי. זה מה שאתם אומרים פה לוועדה. אני רוצה לשמוע אם יש מישהו, לפני שאני פונה לסוכנות, ל"אופק", למשרדי הממשלה, מישהו שרואה את זה בעייתי, כי בכתבה זה הופיע "אנחנו מרימים ידיים, אין לנו פתרון, תיקחו אותם". אני צודק? יש משהו כזה בכתבה, אני קראתי, אם הבנתי נכון, כלומר, שמתקשים להתמודד. ממה שעד עכשיו שמענו, לפחות משני מנהלים, נכון, אף אחד לא אומר שאין בעיות, יש קשיים, אבל 'יש דרך להתמודד ואנחנו אפילו מתמודדים. יחד עם זאת, אנחנו רוצים תמיכה כספית, כלכלית, כדי שנחזק את העולים במערכת החינוך'. זה לא משהו שיצא משליטה, יש את העניין. אז אני רוצה לשמוע, כפי שנאמר בכתבה, שיש בתי ספר או מנהלים שאומרים: 'אין לנו מה לעשות איתם, זה מעל ליכולתנו'. אני צודק?

כן, אם אפשר רק משפט. אתה אומר שזה לא יצא משליטה ובאמת השאלה היא איך מסתכלים על זה, אבל בהרבה נקודות, מקומות או ערים מסוימות, זה כן יצא משליטה. אם מדברים על נערים ונערות שמסתובבים ברחובות נתניה ללא מעש, אז אני חושב שזה יצא משליטה.

זה מה שאני ביקשתי, אם יש מישהו - - -

אבל, אברהם, אם תרשה לי להוסיף - - -

רק רגע, אם יש מישהו שהוא רואה בבית הספר שלו או במוסד שלו, שזה מאוד בעייתי וקשה להתמודד עם הבעיה הזו, אם יש מישהו שיכול לתת, בניגוד למה ששני המנהלים נתנו.

אחר הצהריים.

מה שאתה טוען זה על חינוך לא פורמלי, זה משרד הקליטה ואנחנו נשאל על זה. שני המנהלים דיברו על חינוך פורמלי.

אני מדבר על חינוך פורמלי של ילדים שלא נמצאים במסגרות חינוך פורמליות, בעקבות נשירה. על זה אני מדבר.

אולי ברשותך, כבוד היושב ראש, אני אוסיף, אני חושב שזה בדיוק מה שאמרתי בהתחלה. יש הבדל בין מיקרו למאקרו. יושבים פה איתנו שני מנהלים של בתי ספר, בירושלים, שזה גם אומר משהו, גם "מקור חיים" וגם "חורב", שניים, ואגב, 20% מן העולים מצרפת מגיעים לירושלים. כמובן מי שמכיר טוב את הקהילה מצרפת, מי שמגיע לירושלים זה אנשים, ואני בכלל לא נותן ציונים לעולים, פחות אידיאולוגים או יותר אידיאולוגים, אבל מי שמגיע לירושלים מטבע הדברים רוצה להתמודד קצת יותר טוב עם הבעיות. אנחנו גם פוגשים את המנהלים, המנהל של "חורב" אמר את זה, מדינת ישראל רוצה עלייה, השאלה היא האם מדינת ישראל רוצה עולים. ויש בתי ספר שאולי רוצים עלייה אבל לא רוצים עולים. אני מבין ששני בתי הספר האלה גם רוצים עולים וזה בדיוק הסיפור.

במאקרו, וכנראה שהכּנֵסת קצת יותר מדי רחוקה מערים אחרות בישראל, אבל היה מאוד מעניין אם היינו שומעים פה מנהלים מאשדוד או מנתניה. הילדים האלה שמסתובבים בכיכר בנתניה, בי"א באשדוד, אפילו בירושלים בהר חומה, כל הסיפור הזה שבשורה התחתונה הכתובת היא על הקיר. הכתובת היא על הקיר, אנחנו יודעים את זה, דיברתי על "מניפה", דיברתי על "עלם", יושבת פה אביגיל מבני עקיבא, היא יכולה לספר לנו על מה שקורה בנתניה בכיכר שם, אבל זה הסיפור, איך בונים תכנית מאקרו שכל עולה בכלל וכל עולה מצרפת בפרט, אחת, מקבל את זה בתוך בית הספר, ושתיים, מחוץ לשעות של בית הספר, מה קורה עם האנשים האלה, זה בדיוק הסיפור.

בסדר, אנחנו ממשיכים את הדיון. אנחנו לא אומרים שאין בעיות, אנחנו מנסים למצוא איפה אפשר לזהות וגם איפה אפשר להשקיע כדי לתקן את הבעיות. אנחנו הבנו משני המנהלים את האתגרים הקיימים בבית הספר, מה הם צריכים כדי לחזק את מה שהם עושים. אני הבנתי את זה ואנחנו נפנה למשרדים הרלבנטיים. עכשיו אני רוצה להבין בעניין הלא פורמלי ואני רוצה לפנות לתנועת בני עקיבא, אביגיל וובו, בבקשה, תשתפי אותנו. חשוב מאוד שתכניסי אותנו לבעיה של הילדים הנושרים ממערכת החינוך הפורמלית ומסתובבים ברחוב, וגם האם יש מסגרות חינוכיות לא פורמליות אחרי צהריים. מה אתם עושים ואיזה אתגרים יש לכם?

שלום לכולם. שמי אביגיל וובו, אני הרכזת הארצית של תכנית "עמישב", שזו תכנית שמשלבת עולים חדשים בתוך התנועה. היום אנחנו עובדים עם דוברי אנגלית ודוברי צרפתית. איך שאנחנו פועלים בפועל, בכל סניף שתכנית "עמישב" פועלת בו יש רכז או רכזת שהם דוברי השפה, שהם בעצם המגשרים. בדומה למגשר בבית הספר הם מגשרים את כל מה שקורה בפעילות הלא פורמלית בסניף, להורים, אם זה בשפה ואם זה לגשר גם תרבות. אם עכשיו סיימנו "חודש ארגון" אז להסביר להורים שזה בסדר שהילד חוזר הביתה מלא צבע וכל הניואנסים הקטנים שנותנים להורה המון ידע והמון כוח.

החלק השני זה להכשיר את המדריכים בתוך הסניף לקלוט את העולים. כמו שנאמר פה מקודם, אנחנו מאוד מאוד מאמינים שכדי שתהיה קליטה טובה חייבים לעבוד גם על החברה הקולטת וגם על החברה הנקלטת. אנחנו רוצים שהמדריכים בסניף לא ירגישו שהם עושים איזשהו חסד או איזושהי טובה והם לא מצילים פה את החניך העולה אלא להיפך, שזו זכות שהם עלו לארץ ואנחנו מתוך מחויבות ומתוך איזשהו צדק חברתי אנחנו באים ומגייסים אותם לסניף.

כמה אתגרים שאנחנו חווים בשטח הם גם מה שנאמר פה מול ההורים, שאם הורים הרבה פעמים לא מבינים כל כך את התרבות בבית הספר, אז כשזה מגיע ללא פורמלי זה עוד יותר. אנחנו מרגישים שהרבה פעמים הורים לא תמיד מבינים את החשיבות של תנועת הנוער ובגלל זה הילד גם הרבה פעמים לא יגיע. זה משהו שאנחנו לא מצליחים עדיין לפרוץ. הנקודה השנייה זה באמת החברה הקולטת. אני בתכנית "עמישב" כבר כמעט שש שנים וככל שעובר הזמן אני מבינה שצריך להשקיע המון המון משאבים דווקא בחברה הקולטת בנוסף לחברה הנקלטת. אני מרגישה שהחברה הקולטת, לא תמיד, דווקא בגלל שהם עולים מצרפת ושכביכול הכול נראה טוב ויפה, אז המדריך הצבר כביכול אומר, 'בסדר, עלית לארץ, כל הכבוד, תגיע'. אנחנו מרגישים ששם זה באמת לפצח, זה לעבוד עם החברה הקולטת, איך מקבלים מישהו שמגיע מתרבות שונה ואיך זה מגיע מתוך מקום של הערכה.

נקודה שלישית היא שאני מרגישה שחייב חייב להיות קשר יותר צמוד בין הבלתי פורמלי לפורמלי. בכל מקום שאנחנו עובדים, אם זה בנתניה או בירושלים, אנחנו מאוד מאוד משתדלים לעבוד בצמוד לבתי הספר. אני בתור תנועת הנוער הייתי רוצה קשר רציף יותר עם בית הספר - - -

מה הבעיה? מה הבעיה לעשות?

אני לא מרגישה שזו בעיה. בסוף, כשאנחנו פונים לבית הספר תמיד יש איזשהו רצון. אני חושבת שזה עניין של זמן וזה עניין של סדר עדיפויות. אני מבינה שבסוף בית הספר יש לו המון המון - - -

תלוי במי, בתנועה שלכם או בבית הספר?

אני חושבת שזה גם וגם. אני חושבת שמה שצריך זה שתהיה איזושהי הנחיה מלמעלה, שחשוב שבתי הספר ידחפו את הילד גם לתנועת הנוער, כי בסוף, ההורה, הרבה פעמים אני מרגישה שהוא לא רוצה לפתוח עוד חזית מול הילד. הוא צריך להכריח את הילד לצאת לטיול שנתי, ללכת לערב כיתה ולהגיע לבית הספר, אם הוא לא רוצה להגיע לתנועת הנוער אז בסדר, לא נורא. ואנחנו רואים שחניכים שאנחנו כן מצליחים לקלוט, אנחנו רואים שזה משפיע גם על הביטחון העצמי, על הרמה של העברית וזה משפיע בסוף גם על התפקוד בבית הספר.

האם ילדים שנושרים מהמערכת הפורמלית, האם הם מגיעים אליכם?

זו שאלה טובה. אני חושבת שכיום לא. היום הדרך היחידה שאנחנו מגיעים אל העולים זה דרך בית הספר. אני כן חושבת שיש מספר מועט של חניכים שכן נפלטו מהמסגרות והם אצלנו, אבל זה הרבה יותר קשה לנו להגיע אליהם, כי כיום הדרך היחידה שאנחנו מגיעים לחניכים זה דרך בית הספר ובגלל זה, לדעתי, צריך שיהיה שיתוף פעולה הרבה יותר גדול בין הפורמלי לבלתי פורמלי.

תודה. אני רוצה לשמוע מכי"ח ישראל, ג'רמי קורשיה, בבקשה. האם יש לכם מידע, למשל, על הילדים הנושרים מהמערכת הפורמלית ואם כן, מה הסיבות? האם אתם יכולים להסביר לנו?

שלום לכולם. ג'רמי קורשייה, אני מרכז תכנית של כי"ח, תכנית שהקמנו יחד עם עיריית נתניה ומשרד החינוך לפני שנתיים בשני בתי ספר שקולטים עלייה בנתניה. אני אענה על השאלה שלך, אני אנסה, כי אין לנו מספרים למרות שאני רואה בעיניים שלי ילדים שנושרים מן המערכת, לפעמים זה מסיבות, פספסו אותם, פשוט פספסו אותם. הם לא למדו, הגיעו מאוחר לארץ, הגיעו בכיתה י', לא הצליחו ללמוד עברית כי לא תמיד יש אולפן בכיתות האלו, לא היה מישהו שהחזיק אותם בזמן הזה והתדרדרו. לא הגיעו לבית הספר, לא צלצלו אליהם, לא דיברו איתם ומגיעים לסוף השנה, מגיעות בגרויות, פער גדול בין מה שהם יכולים לעשות לבין מה שדורשים מהם. בי"א בכלל, אז באמצע י"ב, סוף י"א, הם מבקשים לעזוב את בית הספר. וזה עצוב. אנחנו מנסים לעבוד על זה.

איך אנחנו עושים את זה? אנחנו עובדים עם הורים, עם תלמידים ועם המערכת הבית ספרית. אמרנו פה, ההורים הם אחד המפתחות של הפתרון כדי לעזור לתלמיד. אנחנו עושים סדנאות הורים, הדרכות הורים, כי הצלחה של תלמיד היא דרך ההורים, הם צריכים להיות מגויסים לדבר הזה. אם בצרפת, שמענו וקראנו על זה, ההורים שמים את הילד בכניסה לבית הספר, לוקחים אותו בחמש בסוף השיעורים, לא כל כך מעורבים בתהליך הבית ספרי, אז בארץ זה לא כך, מתקשרים. לפעמים ההורים לא מבינים למה הם מתקשרים, חושבים שהילד עשה משהו לא טוב, אבל לא, רוצים לדבר איתם, רוצים להזמין אותם. יש לי הורים שאני פוגש פעם בשבוע לפחות וקשה להם, צריך שזה יהיה ביום ראשון כי בראשון הם לא עובדים, כי הרבה עובדים עדיין עם צרפת ובצרפת ביום ראשון לא עובדים. בקיצור, הדרכת הורים שעוזרת להורים להכיר את המערכת, להכיר את הקושי, להיות מודע לקושי. הרבה הורים חושבים, הכול בסדר, יסתדר עם הזמן, אני סומך עליכם – לא, אתה צריך להיות אקטיבי, אתה צריך להיות מעורב בבית הספר.

אחד הדברים שגם עשינו, כמו שיש אצלך בבית הספר, יצחק, זה מורה בוועד הורים. לקחנו הורה בבית ספר "שפירא", שהוא המתווך בין המנהלת של בית הספר והגורמים והמחנכים וכולם לבין ההורים. ברור, אנחנו לא רוצים להחליף אף אחד בבית הספר, בגלל זה אנחנו גם מאוד רוצים לעזור ולתמוך ולכוון, כי אם אני יוצא מחר מבית הספר אז מי יעשה את העבודה? זו אחת הסיבות שלוקחים מישהו מבית הספר וזה מאוד חשוב לעבוד עם אנשים בתוך בית הספר. אני כמובן גם יושב כמה שיותר עם הורים שמגיעים לבית הספר, כי לפעמים יש את הפער התרבותי שחוסם את ההבנה.

משהו שאנחנו גם עושים עם התלמידים זה תגבור לימודי. אנחנו לקחנו סטודנטים שבעבר היו גם עולים, שעכשיו לומדים במכללת נתניה, לדוגמה, הם מקבלים מלגה וחוזרים עכשיו לבית הספר ועושים שיעורי בית עם התלמידים. אני פה מרוויח שני דברים. אחד, התלמיד לומד, ושניים, יש לו דוגמה. מישהו שגם עלה וגם הצליח והתבגר ועשה צבא ועכשיו נכנס למכללה והוא חוזר. יש לי השנה תלמידה שהייתה בבית ספר "שפירא" בי"ב, היא עשתה שנת שירות, עכשיו היא לומדת וחוזרת עכשיו לבית הספר כדי ללמד את העולים, סגירת מעגל. -

יש לכם נתונים כמה ילדים נושרים מהמערכת הפורמלית?

אני חושב שמשרד החינוך יכול יותר להגיד - - -

אני אשאל את משרד החינוך, אבל יש לכם, לארגונים?

לא, אין לי, אבל אני יכול להגיד - - -

מגבשים את זה עכשיו. זה במהלכי גיבוש מה שנקרא, תקבל את זה בקרוב.

אתם מגבשים, אוקיי, כרגע אין, אז נשמע ממשרד החינוך.

תודה רבה.

תודה. אנחנו נשמע - - -

סליחה, רציתי רק להגיד עוד שני דברים שהם חשובים. אחד הדברים שאני חושב שבית ספר צריך לעשות זה לבדוק כל הזמן את רמת העברית. אמרנו שצריך עוד שנת אולפן, אבל לפעמים הילד נופל בין הכיסאות. הילדים בריכוז, שם, בבית הספר, מדברים הרבה בצרפתית ביניהם ולא לומדים מספיק את השפה. כשילד מגיע בכיתה ט' צריך לבדוק את הרמה שלו, גם כשהוא נכנס אחרי זה לכיתה י', לעבוד איתם לפי רמות העברית וכל הזמן לבדוק אותם.

גם משהו שמאוד חשוב לפי דעתי לעשות זה לבדוק את התלמידים כשהם מגיעים לבית הספר, מאיזה רקע הם מגיעים. יש לנו פסיכולוגית שעובדת עם הילדים, אבל יש ילדים שמגיעים מרקע שבית הספר לא מכיר אותו מצרפת. שם בצרפת אין ריטלין וכיתות קטנות כאלו, זה קצת שונה. פה ברגע שילד קצת שונה ולא מצליחים לעבוד איתו, ישר חושבים על אבחונים ודברים כאלה. זה לא תמיד הפתרון. צריך לדעת מאיפה הילד בא, מי המשפחה, באיזה בית ספר הוא היה. לפי בית הספר איפה שהוא היה, בית ספר יהודי או לא יהודי, אנחנו יכולים יותר לעבוד איתו יותר או איך לעבוד איתו. מאוד חשוב שהרשויות ובית הספר יידעו מי הילד שנכנס לבית הספר, למה הוא פה, באיזה טיימינג הוא הגיע וכמובן להוסיף, לפי דעתי, עוד שעות אולפן, מאוד חשוב. תודה רבה.

תודה. דבריך מובילים אותנו ל"אופק ישראלי" ולסוכנות היהודית, שמטפלים קדם עלייה או בהכנה לעלייה. אנחנו רוצים לשמוע מ"אופק ישראלי", יגאל שאלתיאל, אתה שומע שאחת הבעיות היא שהעולים החדשים, הם מגיעים במועד לא נכון, לאחר פתיחת שנת הלימודים והמערכת מפספסת אותם. זה דבר אחד. דבר שני, המערכת לא מקבלת מידע על הרקע של התלמידים האלה. אתם, כמי שעושים הסברה בקהילות יהודיות, נניח שאנחנו מתמקדים בקהילה היהודית מצרפת, האם אתם מסבירים להם על מה שקורה פה במדינת ישראל והאם אתם גם מעבירים את זה למערכת פה בישראל, את הרקע של העולים האלה? וגם האם יש אפשרות לרכז את עלייתם בקיץ כדי שהם יתחילו את שנת הלימודים ביחד עם ילדי ישראל? אנחנו רוצים לשמוע ממך, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני יגאל שאלתיאל מחברת "אופק ישראלי", החברה הלאומית לעידוד העלייה. אנחנו עובדים, כאמור, כפי שנאמר פה, גם בצרפת.

לשאלותיך, אנחנו לא מכוונים עלייה למועד מסוים מכיוון שהשיקולים של המשפחות לעלייה, אף שהשיקול של בית הספר, התלמידים, ילדי העולים, הוא שיקול שצריך לקחת אותו בחשבון, יש להן שיקולים כאלה ואחרים שאנחנו לא מתערבים בהם ואני חושב שגם אסור לנו להתערב בהם. יחד עם זאת אנחנו, כמובן, באמצעות הנציגים, לרוב של הסוכנות אבל לא רק, מעבירים במסגרות השונות של הפעילויות שלנו ואגב, יש ממש כרגע, משלחת מאוד גדולה של עידוד עלייה שנדדה החל מיום ראשון בפריז, אתמול היא הייתה בליון והיום היא תהיה במרסיי, יחד עם שרת העלייה והקליטה, הגברת לנדבר, אנחנו מעבירים את הנתונים שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך. באותה משלחת שנמצאת כיום בצרפת נמצאים שני נציגים של משרד החינוך, אחד מטעמה של מאיה שריר ואחד נוסף שעניינו יותר חינוך במסגרות של בתי ספר, מסגרות סגורות, כמו כפרי חינוך או כפרי נוער או דברים כאלה ואחרים. המידע מצוי אצלם והם מעבירים אותו לכל דורש. לא בכדי הוצאנו שני אנשים, זה לא דבר שגרתי, אנחנו מבינים שהנושא הזה הוא מאוד חשוב.

לגבי עניין האולפנים שהעלית כאן, אנחנו, כידוע או שלא כידוע, נמצא מנהל היחידה בהסתדרות הציונית העולמית שעוסק בין היתר באולפנים במערב, יש לנו בצרפת, אם אני לא טועה, 150 או קצת פחות אולפנים אבל האולפנים שלנו, על פי החלטת ממשלה, הם אך ורק לבני גיל 18 ומעלה, מכיוון שמה שמתחת לגיל 18 זה לא באחריות משרד העלייה והקליטה אלא משרד החינוך, לכן אנחנו מנועים בחוק מלאפשר השתתפותם של צעירים עד גיל 18 באולפנים הרבים מאוד שיש לנו ברחבי צרפת. אם החוק ישונה אנחנו יותר מנשמח להיעתר ולפתוח אולפנים, אבל זה עניין שהוא הרבה מעבר למידות שלנו.

כל המידע שיש וזמין מועבר על ידינו בצורה המלאה הזמינה והנגישה, כאשר, במענה לאחת השאלות הנוספות שלך, האם יש רצף שבו אנחנו מעבירים נתונים על משפחה, ספציפית לגבי עניינו של הדיון היום, לגבי הילדים שהם תלמידים, הנושא הזה, אני חייב להגיד שהוא קצת, הוא לא מתבצע בצורה הכי טובה. אנחנו כרגע מצויים בעיצומה של תכנית שבסופה אנחנו נְפַתח, כמובן באמצעות חברה חיצונית, איזושהי תוכנת מחשב שבאמצעותה אנחנו נוכל לעקוב באופן רציף אחרי כל מועמד עלייה מרגע שהוא נכנס לשערי מי מהגופים של המוסדות הלאומיים בחו"ל ובאמצעותנו, ברגע שהוא נכנס למה שאנחנו קוראים משפך העלייה, אנחנו נעקוב אחריו. לכן ברגע שהוא יעלה לארץ נוכל להעביר בצורה מקוונת את כל הנתונים לידיהם של גורמי הקליטה בארץ. זה לא שזה לא קורה עכשיו, אבל זה לא מקוון, זה בעייתי כאשר זה לא מקוון. אלה הדברים. אם יש לכם עוד שאלות אני יותר מאשמח לענות.

תודה. אני חושב שנסתפק בהסברים שלך בעניין ההכנה והרקע וההסברה. הסוכנות, יש לכם מה להוסיף?

כן, בבקשה.

אוקיי, בבקשה.

שלום, אני ענת אוזן מהסוכנות היהודית. אני רוצה להצטרף ליגאל בנושא ההכנה ורגע אחד לתת תמונה למי שלא לגמרי מכיר את הלפני העלייה, על הלך הרוח של משפחות העולים לפני שהם עולים. כשהתחיל להתרומם גל העלייה של לפני חמש שנים, זה לא היה עולים שכבר מתכננים את עלייתם במשך הרבה מאוד שנים, אלו היו החלטות די אד הוק של המשפחות, שהם רוצים לעזוב את המצב הביטחוני האישי שנוצר בצרפת, או את המצב הכלכלי שנוצר בצרפת ולעלות כמה שיותר מהר. ואז הגיעו מועמדים במאות ובאלפים, להכנות לעלייה שהיה צריך להיערך לקראתן. בתקופה הזאת של כמה חודשים לפני עלייתם, המשפחות, ההורים, היו צריכים להתמודד במקביל עם זה שהם ממשיכים להתפרנס בצרפת, ממשיכים ללכת לבית הספר, אבל גם נערכים להחליט איפה הם יגורו בארץ, איפה תהיה הדירה שלהם, יישוב, עיר, צפון, דרום, במה הם יעסקו, איך הם יתמודדו עם השפה שלהם כהורים, לאיזו מסגרת חינוך שזה מה שנוגע לדיון של עכשיו, הם רוצים להכניס את הילדים שלהם, וכל זה על רקע שהם אולי מכירים את ישראל מהחופשות שלהם ומהביקורים שלהם בעבר, אבל הם לא מכירים את המציאות הישראלית ותוך כמה חודשים - - -

השאלה היא האם אתם מסבירים להם מה זה חינוך חרדי, מה זה חינוך ממלכתי דתי, את ההבדלים, האם אתם מסבירים להם?

לתוך זה, לתוך הכמה חודשים המועטים האלה שיש להם לקראת העלייה, ואני חייבת לציין שרוב משפחות העולים כן עולות במהלך יולי אוגוסט, יש גם עלייה לאורך שנת הלימודים, אבל זה לא הרוב, הרוב מתמקד בסיום שנת לימודים סדירה בצרפת ובתחילת שנת לימודים כמתוכנן בארץ, לתוך הכמה חודשים האלה אנחנו נכנסים. הסוכנות היהודית, בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, משרד החינוך, משרד הקליטה, הרשויות המקומיות, "אופק ישראלי", נכנסים עם מערך מיידי. מגיבים מיידית עם מערך של תגבור שליחים, תגבור ערבי אינפורמציה, חמישה ימים בשבוע כמעט, ערב ערב, ערבי מידע לעולים - - -

זה היה פעם.

אני מדברת על גל העלייה הגדול, כי אנחנו - - -

הבנתי בעניין זמן ההגעה, אבל בעניין של ההבדלים בין הזרמים השונים במערכת החינוך פה בישראל. האם אתם מסבירים להם?

בהחלט. חלק מערבְי המידע שניתנו בצרפת, למי שהגיע אליהם, עסקו בנושאים ממוקדים. כאשר הנושא היה מערכת החינוך בהחלט הרעיון היה להנגיש מידע לגבי ההבדלים, אבל אני חייבת להגיד, חבר הכנסת נגוסה, כדי להפנים את ההבדלים האלה צריך להתגבר על שנים של הבדלים תרבותיים בין המערכת הצרפתית למערכת הישראלית. זה לא מספיק לשמוע את זה בהרצאה, זה אפילו לא מספיק לשבת עם הנציג שמגיע לירידים.

אני רוצה לומר משהו על הירידים, הירידים שהסוכנות היהודית מארגנת בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, "אופק ישראלי", הם ירידים שפתוחים, אחת, לכל הגורמים הממלכתיים כדי להופיע בצד אחד של היריד, ומצד שני, באותו יריד אבל במתחם נפרד, לכל הגורמים הפרטיים, שזה בתי ספר, שאלו יהיו תכניות כמו נעל"ה, שיושב לידי ישעיהו - - -

זו לא תכנית פרטית.

זו לא תכנית פרטית, אני מתכוונת לסידור של המוסדות הפרטניים שהם מגיעים לייצג את התכנית של עצמם. מהרגע שההורים מגיעים למפגש אישי עם מנהל בית ספר או עם רכז קליטה ברשות הם הופכים להיות לקוחות אישיים, VIP, של אותו מנהל בית ספר או של אותו רכז במערכת החינוך או במערכת הקליטה. מהבחינה הזאת, החמש שנים האחרונות – שיא פעילות של להנגיש מידע ולעשות תיאום ציפיות, החל מפרטני ועד כללי עם האנשים. עדיין, אין ספק שכדי לגשר על שנים של תרבויות שונות, צריך יותר מאשר רק ערבי מידע, אבל ההנגשה הייתה מסיבית ועדיין נמשכת, כמו שיגאל אמר, ממש בימים האלה, בשיתוף פעולה מלא, אני חושבת, עם הגורמים כאן.

תודה. אנחנו רוצים לשמוע מהרשויות המקומיות, לפחות נשמע מרשות מקומית אחת, כדי לקבל תמונה. העולים, ההורים קובעים לאן לשלוח את הילדים שלהם, והם באים לעירייה, למחלקת החינוך, לרשום את הילדים שלהם לחינוך. ואז הם באים ואומרים, הם כמובן קהילה מסורתית דתית, אז אומרים להם ההורים, ואני מצפה לתגובה מגב' דבורה, יועצת חינוכית בעיריית ירושלים, אני רוצה שתסבירי לנו איך זה הולך, כי יש טענות שהעירייה שולחת את הילדים, כשההורה אמר, 'אני רוצה שהילד שלי ילך למסגרת דתית', אז בלי להתייחס, בלי להסביר מה ההבדל בין חרדי לממלכתי דתי הם שולחים לחרדים, לחרד"לים ופתרו את הבעיה. נוצרת בעיה שההורים, הבית, החיים בבית והחיים בבית הספר לא מתואמים ואז הילד נמצא בקונפליקט. השאלה מה אתם עושים, האם אתם מסבירים להורים שכשהם דורשים לרשום אותם לממלכתי דתי או לחרדי, זכותם להחליט, אבל האם אתם מסבירים להם את ההבדלים?

נראית לי שאלה טובה. אני חושבת שהעבודה מתחילה עם פרויקט הורים. אדוויג', שנמצאת לידי, היא פרויקטורית בעיריית ירושלים. העבודה מתחילה מהפרויקטורים כשהם פוגשים את המשפחות בחו"ל. יש שיחת היכרות בהתחלה ובתוך ההיכרות הזאת יש גם דיבור על המסגרות שבהן הם לומדים כרגע בצרפת. הפרויקטור הוא בעצמו עולה, הוא מכיר את הניואנסים של המוסדות בחו"ל והוא יכול להבין בדיוק מהו הפרופיל של המשפחה. השלב הראשון הוא לדעת את העובדות, השלב השני הוא לדעת מה הרצוי. הרבה משפחות שעולות רוצות לעלות בדרגת הדת לפעמים כשהן עולות לארץ והן מחפשות מסגרות שלא בהכרח מתאימות למצב העכשווי שלהן אלא למצב שהן שואפות אליו. פה העבודה של הפרויקטור, לראות מה הנתונים ומה השאיפות ולנסות למצוא מסגרת שתוכל להתאים לשני הצדדים האלה, בלי לפגוע כמובן בזהות של המשפחה. זו עבודה עדינה, אני חושבת שהפרויקטורים עובדים מצוין ומציגים באמת את כל האופציות, גם מההיכרות שלהם עם מערכות בחו"ל וגם עם ההיכרות שלהם את המערכות בישראל. הם גם מסבירים להם בפירוש שבישראל יש הלימה מאוד גדולה בין בית הספר לבית, שזה חשוב, שזה דבר שיפגוש אותם בהרבה צמתים. זהו, אולי אדוויג' תוסיף.

אנחנו רוצים לשמוע מהפרויקטורית, בבקשה.

שלום. שמי אדוויג' שקרון, אני פרויקטורית ברשות העירייה, עיריית ירושלים. כפי שעכשיו דבורה הסבירה, זה תהליך עם המשפחה. זאת אומרת שאנחנו בדרך כלל פוגשים אותה בהכנה לעלייה בצרפת, בירידים. היום ליזה כהן שעובדת איתי נמצאת בדרך למרסיי לפגוש עוד משפחות. בדרך כלל הצרפתים מגיעים למה שנקרא פיילוט טריפ, סיור גישוש, ואנחנו, גם בשיתוף פעולה עם מנהלי בתי הספר, עם כל מנהלי בתי הספר, אנחנו עושים סיבוב עם ההורים. בדרך כלל מקבל אותנו גם הצוות של בית הספר ואנחנו מנסים, עד כמה שאפשר, לתאם בין הרצון של ההורים ליכולת הקליטה של בתי הספר וגם ההכנה לעלייה היא מאוד חשובה. אנחנו עובדים בעיריית ירושלים בשיתוף פעולה עם מנח"י ועם כל בתי הספר קולטי העלייה.

המשפחה מגיעה והיא אומרת, האבא או האימא או שניהם, באים ואומרים: 'אנחנו רוצים לרשום את הילדים שלנו לבית ספר דתי', האם הם אומרים ממלכתי דתי או חרדי?

בדרך כלל הם שמעו על שם של בית ספר, זאת אומרת שהם שמעו על "חורב" או "מקור חיים" והם אפילו לא יודעים על איזו שכונה מדובר, באיזה בית ספר מדובר וחלק גדול מהתפקיד שלנו, כפי שדבורה הסבירה לפני כן, זה להציג להם את האפשרויות שבארץ וגם להתאים אותן למשפחה שבאה מחו"ל. כפי שאריאל אמר, אנחנו מכירים גם את מערכת החינוך בצרפת וגם כל הזמן מתעדכנים במה שקורה בצרפת, על מנת להתאים את הרצון של ההורים לאפשרויות שיש בארץ.

מה את חושבת שיוצר את המצב שקיים היום, שתואר גם בכתבה, שהמשפחות, כשהן אמרו בית ספר דתי הן לא התכוונו לחרדי ואז פתאום מוצאים את הילדים שלהם בבית ספר חרדי. אם ההורה רוצה אז זו ההחלטה שלו וזה בסדר, אבל מה שאנחנו מבינים זה שזה נעשה מחוסר ידע בנושא הזה, חוסר מודעות ואז נתקלים בבעיות, כשאין תיאום בין חיי המשפחה בבית לבין בית הספר. איך זה נוצר, האם זה קורה לפי מה שאת מספרת לנו?

לבחור בית ספר זה שוק חופשי במדינת ישראל. זאת אומרת יש גם הורים שאף פעם לא הגיעו ליריד עלייה בצרפת, אף פעם לא פגשו פרויקטור, את הסוכנות היהודית או מישהו שמוכן ויודע ללוות אותם, אז גם קורה שהורים פתאום מגיעים למסגרת שאף פעם לא שמעו עליה. ההורים גם עושים את ההרשמה בכוחות עצמם ומנהל בית הספר לא אומר שעדיף לעבור דרך אנשי הצוות של מנח"י ושל עיריית ירושלים, אני מדברת על העירייה, אבל זה כנראה קורה גם בערים אחרות, ואנחנו פוגשים את הילדים האלה כמה חודשים או כמה שנים אחרי השיבוץ בבתי הספר וזה לא היה שיבוץ נכון ושומעים על זה כמה שנים אחרי כן.

מה שאת אומרת זה ש'הם הולכים בכוחות עצמם ולא באים דרכי', אבל מערכת החינוך שרושמת, העירייה, האם מי שבא אתם רושמים או דרך פרויקטורים?

יש תפקיד חדש - - -

אם אתם לא יודעים להסביר, אם תפקידה להסביר אז איך אתם מקבלים את זה ישר?

אז עד עכשיו זה היה באמת דרך הפרויקטורים, יש תפקיד חדש שנוצר לפני כמה חודשים, שהוא רכזת יישובית במנח"י, במינהל חינוך ירושלים, היא תהיה אחראית על השיבוץ של העולים. אני מוסיפה ואומרת שהנושא שנראה לי רגיש פה הוא מי לוקח את העולים לאן והמלחמות בין הגורמים. אני חושבת שכל איש מקצוע צריך שקיפות ואמינות, צריך לדעת שמצד אחד זה באמת שוק חופשי, שהעולים הם המחליטים, ומצד שני, לפני עיוור לא תיתן מכשול. זאת אומרת זו אוכלוסייה שלא מכירה את הניואנסים בישראל, זו אוכלוסייה שהיא חלשה בידיעה הזאת וכל אחד עם האמת שלו, צריך לעבוד ולנסות לכוון כמה שיותר נכון, כמה שיותר מתאים. אני חושבת שהמילה היא לא חמ"ד ולא חרדי אלא היא "הכי מתאים", הכי מתאים לכל משפחה. זה לא לכאן ולא לשם. המטרה היא למצוא את המקום הנכון.

אנחנו לא נגד אף מסגרת, כל אחד, מה שההורה מחליט זו זכותו, אבל השאלה פה היא האם זה נעשה במודעות. אם זה נעשה במודעות אז הם אומרים, 'חשבנו ואז אנחנו נתקלנו בבעיה, בואו עכשיו אנחנו רוצים לשנות', זו זכותם - - -

יש תמיד שינויים כי אין מה לעשות, עד שלא מגיעים לארץ לא מבינים ואפילו אם נמצאים כמה שנים בארץ, לא מבינים את כל הגוונים שיש במילה שאמרת "אני רוצה בית ספר דתי". דתי בישראל זו המילה הכי הכי ניתנת למחלוקת, לצערנו או לטובתנו, אני לא יודעת, אבל זו מילה מסובכת.

אני אמרתי בהתחלה, שמהניסיון שלי בקליטת עולי אתיופיה, כשהם הולכים ואומרים במחלקת החינוך בעירייה, 'אני רוצה לשלוח את הילד שלי לבית ספר דתי' אז אוטומטית הם מתכוונים לממלכתי דתי.

הם לא יודעים למה הם מתכוונים, הם מתכוונים למה שהם הכירו שם, הם לא יודעים לְמה זה שווה פה ואני אגיד לך, אין משהו שווה פה, אין אותו דבר, אין.

אני מכיר שהעירייה שמה את הילדים בבית ספר חרדי, לבית ספר חרד"לי ואז יש פער גדול בין תנאי בית הספר לחיים של המשפחה.

אני לא חושבת שזה נכון. העירייה מנסה, כמו שאמרתי, לשדך את הדבר הכי מתאים למשפחה לפי המצב ולפי איך שהיא - - -

אני מדבר על קליטת עולי אתיופיה, מהניסיון שלי, אבל כשקראתי את הכתבה זה דומה, מבחינת עולי צרפת אנחנו מבררים, האם זה יכול להיות שזה קרה - - -

אני חושבת שהרוב מקבל מענה פחות או יותר הולם לרצונות שלו ולמצב שלו. יכול להיות שבכתבה העלו מצבים שבהם קרו טעויות ולחצים מכל מיני כיוונים. אני חושבת שבעירייה הרוב מקבל את הדבר המתאים.

אם אפשר משפט, אנחנו מתעסקים הרבה בבירוקרטיה ואני בטוחה שיש עוד מה לשפר שם, אבל אי אפשר להתעלם מזה שיש ניצול לא כמו ההגינות המקצועיות שדבורה דיברה עליה, אלא יש ניצול של גורמים מסוימים את התמימות ואת חוסר הידע ואת חוסר ההבנה של העולים.

זה לא ניצול - - -

כשאומרים להם, 'תבואו לבית ספר חרדי כי אם תלכו לממלכתי דתי אתם תהיו חילונים', זה סוג של ניצול, של הפחדה של העולים, כבר בשלב הירידים של העלייה, אפילו עד כדי תשלום כספים לטובת צהרונים או הסעות או כל מיני שוחד אחר, שמאוד מתאים למשפחות ומאוד נחמד להם לקבל את חבילת הסיוע אקסטרה הזאת, כדי שהם ילכו לבתי ספר חרדים, שממש לא מתאימים להם.

אורית, זה מחזיק מהזמן. אני חושבת שזה מחזיק מעט זמן, אני חושבת המשפחות האלו חוזרות לממ"ד וחוזרות - - -

אולי הן חוזרות אבל הילד כבר חווה חוויה של כישלון.

בהחלט, אבל הוא חוזר, הוא חוזר, ואני אומרת לָך שההסעות והאוכל זה לא מה שההורים מחפשים. אחרי כמה שנים הם מתפכחים והם מבינים שחסר להם משהו והם חוזרים למסלול שלרוב הוא ממ"ד.

אבל תסכימי איתי שמלכתחילה עדיף שהוא יותאם, שהוא ייכנס למסגרת שמתאימה לו כבר מההתחלה ולא יחווה - - -

הלוואי, אבל אין לנו שליטה על כל הגופים.

לכן זה מה אני שואלת את הוועדה.

רגע, רגע. הבנתי שיש גורמים ושיש תחרות, אבל אני מתמקד עכשיו במערכת הממלכתית. זה מה שאני אומר, האם נפל פגם בהתנהלות של מערכת החינוך מרישום הילדים בעירייה במחלקת החינוך, עד המערכת של משרד החינוך. זה מה שאני חושב שאנחנו צריכים, למצוא את הפגם. אם ההורה בעצמו מחליט, משיקולים של צהרונים או משיקולים של הסעות או משיקולים של חיזוק לימודי הקודש, הוא מחליט וזו זכותו של ההורה, אנחנו לא מתערבים בהחלטה של ההורה. השאלה פה ומה שאנחנו רוצים להבין פה, הוא האם יש פה מצב שהעולים נפלו בין הכיסאות ולא נָתַּנו להם את מה שהם צריכים לקבל כמערכת. זו הנקודה שאנחנו צריכים לברר.

לכן אני רוצה לפנות עכשיו, לאחר שביררנו וקיבלנו אינפורמציה מגורמים אחרים, למי שאחראי במערכת החינוך, וזה משרד החינוך, לחינוך פורמלי. לחינוך לא פורמלי אני אעבור למשרד הקליטה ולכן, בואו, תנו לי עכשיו לפנות למאיה שריר, אחראית על קליטת העולים במערכת החינוך. את שמעת, כמו שכולנו שמענו ואני רוצה לציין כמה דברים שאני רוצה שתתייחסי אליהם. אחד, בעניין הסברה לעולים לפני שהם מקבלים החלטה לאן לשלוח. הדבר השני, אחרי שהילדים נקלטים במערכת החינוך שמענו ממנהלי בתי הספר, שיש להם את הכלים שהם בעצמם עושים את זה, עולים ותיקים הם מודל לחיקוי והתמודדו עם הבעיות האלו. יחד עם זאת הם מוגבלים ומשרד החינוך צריך לתת להם חיזוק, כמו רכז קליטה, כמו הגדלת זמן האולפן משנה לשנתיים, כמו הגדלת תקציבים, מגשרים ומורים מצרפים, כל אלה הדברים שאני רוצה שתתייחסי אליהם.

טוב, אני אתחיל ברשותך עם כמה נתונים. בחמש השנים האחרונות הגיעו כ-6,000 תלמידים עולים מצרפת. אם אתם רוצים מדויק זה 5,935 ילדים מגיל הגן ועד סוף י"ב. החלוקה לפי המגזרים היא שהרוב המוחלט לומדים בחינוך הממלכתי דתי, 3,389 תלמידים. 1,285 תלמידים בחינוך החרדי ו-1,261 בממלכתי. כלומר, בהחלט רואים כאן רוב ממש מוחלט של ילדים שלומדים בחינוך הממלכתי דתי והבחירה היא אכן בחירה של ההורים. על פי חוק במדינת ישראל ההורים הם אלה שמחליטים לאיזה זרם ילכו הילדים.

לפני העלייה, בירידים בחו"ל, אנחנו שותפים ל"אופק ישראלי", לסוכנות היהודית, גם היום ביריד שמתקיים היום במרסיי יש נציגה שלנו, אנחנו שותפים לכל הירידים האלה. יש לנו דפי מידע, גם לאנשים שאחראים שם על קליטה בעברית ויש לנו ברושורים, גם בצרפתית, גם ברוסית, גם באנגלית. הברושורים האלה נכתבו עם הלשכה המשפטית, יש שם פירוט של זרמי עלייה, יש את כל המידע והם ניתנים גם לעולים.

לאחר העלייה לארץ מתקיימים כנסים בארץ ואנחנו שותפים גם להם. כנס להורים, מידע להורים. יש לנו מדריכות ארציות, אצלי באגף יש שתי מדריכות שבעצמן עלו מצרפת. יש גם של עוד מדינות, אנחנו מדברים עכשיו על צרפת. שתיהן עלו מצרפת, שתיהן נוסעות גם לירידים, הן מקיימות כאן מפגשים עם ההורים וגם כמובן למורים בבתי הספר. אני מסכימה איתכם, אתם התפרצתם לדלת פתוחה. יש לנו תכנית של כשירות תרבותית שבתי הספר שותפים לה. יש לנו תכניות של השתלמויות לצוותי המורים, אנחנו עושים את זה. מדריכה ארצית שלי נוסעת, נמצאת הרבה מאוד בבתי ספר.

התכנית של המגשרים החינוכיים הבין תרבותיים היא תכנית של משרד החינוך, היא במצ'ינג עם הרשויות. דבורה כאן היא דוגמה טובה מאוד לאחת מן המגשרים שיש לנו. יש כאלה ברוסית, בצרפתית, בספרדית, בפורטוגלית, בלשונות של בני מנשה, יש שפות של בני מנשה, וכמובן לעולים מאתיופיה. במסגרת זו נעשית עבודה גם עם המשפחות, גם עם צוותי החינוך וגם עם התלמידים העולים. אני חושבת שדבורה כאן סיפרה יפה מאוד ואנחנו מאוד שמחים על התכנית הזאת. היא גם הוערכה על ידי הראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה, והתברר שהיא אחד המפתחות והמנופים להצלחה של השתלבות בארץ.

גם בתכנית של בני עקיבא, "עמישב", היינו שותפים בתחילת הדרך להכשרת המגשרים. משרד החינוך לא אומר, 'אנחנו רק בפורמלי ולא מתייחסים למה שלאחר שעות הלימודים'. אנחנו עובדים ורואים את הילד בכל שעות היום, אם זה עידוד השתתפות בתנועות נוער, אם זו הכנה לצה"ל שמינהל חברה ונוער אחראי עליה, אם זו עבודה של קב"סים, קציני ביקור סדיר, כמובן.

חברה קולטת, אני שמחה שאמרת חברה קולטת. יש לנו שבוע עליות שהרב יצחק דעי סיפר עליו ואני זכיתי לבקר בבית הספר שלך, גם באולפנת "חורב". יושב כאן המפקח הארצי האחראי על מינהל החינוך הדתי בעיר ירושלים, בשיתוף פעולה, בתי הספר הכינו עבודה מאוד מרשימה למידע וחוויה. לא נעים לי בשמך להזמין את הוועדה, אבל הייתי רוצה להזמין את הוועדה לבוא לבית הספר ולראות את הנעשה בשטח.

מתוך 5,935 תלמידים מגן ילדים ועד י"ב, כמו שציינת, כמה מהם נשרו ממערכת החינוך ונמצאים ברחוב?

אני אגיד. בקשר לנשירה, המשרד עשה איזשהו מהלך בנשירה, כדי לא לראות את אלה שיצאו מן המשרד ומצאו מקום אחר כנושרים צריך פה לעשות עבודה נכונה. אנחנו יודעים שהעולים, בקבוצת העולים, המספר של הנושרים הוא קטן יותר מאשר במגזר היהודי בכל האוכלוסייה האחרת, אבל אין לנו פילוח של רק העולים מצרפת לעומת עולים אחרים. אני ביקשתי לעשות את זה, אני מקווה שזה יתאפשר. בכלל, העולים לא נושרים הרבה.

עוד דרך שיש לעולים מצרפת זה כמובן הנתיב הצרפתי שמתקיים בחמישה מוסדות ואנחנו רואים בזה דווקא מקום שמאפשר להם, שוב, על פי בחירה שלהם, להמשיך וללמוד לבגרות הצרפתית והם עושים - - - ולא את הבגרות הישראלית. אז יש כאלה שרואים את זה כנשירה אבל זו לא נשירה, זה המשך לימודים של הילדים.

אין לכם את הנתונים.

של עולים מצרפת.

הנושרים.

של עולים מצרפת ביחס לאחרים, לא. אבל באופן כללי, העולים נושרים הרבה פחות.

מתי להערכתך זה יהיה? האם אתם עובדים על זה?

אנחנו ביקשנו לעבוד על זה אבל באופן כללי כל העולים נושרים הרבה פחות מאשר כלל האוכלוסייה.

זה בסדר, אבל אנחנו מדברים עכשיו על העולים מצרפת, שאנחנו יודעים שיש נשירה, אין מחלוקת אבל לא יודעים באמת כמה נושרים, מה הסיבה לנשירה, וזה חמור מאוד שאנחנו לא מטפלים בתחום הזה, איך נחזיר אותם למערכת החינוך, זה כל העניין. ואני גם שאלתי ארגונים של עולים והם גם עובדים על זה, אין להם ובמשרד החינוך גם אין.

אנחנו עובדים על זה.

אנחנו כושלים, אנחנו נכשלים בהתמודדות עם המצב או לפחות אנחנו לא עושים מאמץ כדי להגיע ולדעת את הילדים שמסתובבים ברחובות. אנחנו לא יודעים כמה מהם ומה הסיבה, איך אנחנו יכולים באמת להחזיר אותם, אין ניסיון, זה המצב.

זה לא כך. כפי שאמרתי, יש לנו נתונים על נשירה והנשירה של העולים היא קטנה הרבה יותר מאשר של כולם. אין לנו נתון ופילוח של העולים מצרפת. במערכת החינוך לומדים עולים מ-131 מדינות אז אנחנו לא תמיד עושים פילוח לפי ארץ מוצא.

אנחנו מאוד רוצים פה בוועדה לקבל את הנתונים האלה ואת הסיבות לנשירה. זה חשוב מאוד, לא רק מצרפת, גם עולים אחרים, אבל פה, לצורך הזה של הדיון הזה אנחנו מתמקדים בעולי צרפת. זה מה שחשוב לדעתי. מי שנפלט, מי שנשר, אם אנחנו לא מתייחסים אליו, זה פשוט שאנחנו - - -

אנחנו מתייחסים, יש קב"סים, יש קציני ביקור סדיר - - -

אם את לא יודעת איפה וכמה ומה התנאים, ואיפה נמצאים אז אנחנו לא יכולים לטפל.

אני יודעת באופן כללי, אני לא יודעת בפילוח של העולים מצרפת.

אז בואו תשיגו את הדבר הזה, תעבדו, כדי לתקן את המצב. אני לא מחפש אשמים, אני מחפש איך אנחנו מתקנים את המצב. הדרך לתקן את המצב היא לזהות את הבעיה וכדי לזהות את הבעיה צריך לעבוד.

אוקיי.

כך אני מבין. מה בעניין מה שאמרו, גם בעניין של הכשרת מורים, רב תרבותיות, גם העניין של רכז קליטה וגם הגדלת זמן האולפן?

אני אסביר. בקשר למורים, יש לנו את המגשרים החינוכיים הבין-תרבותיים. אני לא שמעתי על מורה מצרֶפת, אליי לא הגעתם, לא דיברתם, לא שמעתי על התכנית הזאת. אנחנו עובדים עם המגשרים החינוכיים הבין תרבותיים והתפקיד שלהם מאוד מאוד חשוב.

לגבי האולפן, זה לא שנה אחת, זה שנה אחת ביסודי ושנתיים בעל יסודי, כאשר אז השעות הן ספציפיות להוראת עברית כשפה שנייה, אבל בזה לא הפסקנו, יש תכניות המשך. יש לנו את "משעולים" ויש לנו את "שעל" ויש לנו את "עוגן" שהיא תכנית למניעת נשירה של עולים ויש לנו תכניות לאחר הלימודים, כמו למשל התכנית החדשה שלנו, בשיתוף פעולה מלא עם משרד העלייה והקליטה, תכנית יע"ל, אחרי שעות הלמודים. אנחנו יודעים שתלמידים עולים הולכים הביתה, אין להם במי להיעזר להכנת שיעורי בית וגם ללמידה מטרימה לקראת מבחנים, אז אנחנו, יחד עם משרד העלייה והקליטה, בשיתוף פעולה, פועלים בחינוך היסודי. תכנית דומה יש למשרד העלייה והקליטה בעל יסודי, תכנית פל"א, ולנו יש תכנית חדשה עכשיו גם לגני ילדים, הכול בשיתוף פעולה ובראיית רצף שלם.

לגבי מורים עולים, אתם יודעים, יש לנו אתר, יש אחראית על קליטת מורים עולים, האתר גם בצרפתית ואתם מוזמנים לפנות. אם צריך את העזרה שלי אני אשמח - - -

אני אשמח מאוד להציג לך את התכנית ולראות איך זה עובד בבתי הספר.

אז אני אפנה אותך למי שאחראית במשרד על קליטת מורים, שרה זילברשטרום - - -

אני בקשר עם ציפי קוריצקי - - -

מעולה, היא הכתובת.

אבל בתוך בתי הספר, זה הצעד הראשון - - -

היא הכתובת, אנחנו נדבר, אין בעיה.

אני אשמח מאוד להציג לך את התכנית, תודה רבה.

אני אשמח גם.

מנהל בית הספר, יצחק, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אם אתה תתבקש להכין תכנית למניעת נשירה, מה אתה היית יכול לעשות, להערכתך? מה אתה מציע למשרד החינוך לא רק בבית הספר שלך אלא בכלל במערכת החינוך, כדי למנוע את הנשירה בקרב העולים החדשים?

טוב, אני, כפי שאמרתי, אני חושב שצריך להעמיק בנושא של ההיכרות עם התרבות. אני לא יודע מה נעשה, באמת, אני לא בקי במה שנעשה בחוץ לארץ, בצרפת אבל מהעולים שמגיעים אליי, אני לא מרגיש שהם באמת מבינים מה זה חינוך ממלכתי דתי ולדעתי יש מקום להשקיע בזה יותר. אם להורים בצרפת יש "דתי" או "יהודי", אני לא יודע איך הם קוראים לזה שם, אז המערכות, שוב, אני לא מכיר מספיק, אבל אני חושב שיש מקום, כשהם נמצאים שם, לתת יותר כלים להורים להבין מה זאת מערכת החינוך. להבין יותר כדי שהילדים יחוו, לא שנתיים או שלוש של כניסה למערכת לא נכונה, ואז הקליטה ואז פערים לימודיים ואז סחרחורת שיכולה להביא לאחר מכן לזה. אני חושב שזה הדבר הראשון שהייתי מאוד מקדיש לו הוא כבר בתהליך הקליטה, שבתהליך הקליטה יהיה ברור לגמרי, שהורים שרוצים, שלא מבינים וטועים ואחרי זה מגיעים למסגרות לא נכונות, שזה יקרה במינימום. היום כנראה זה קורה יותר מדי. דבר שני, שוב, אני לא מכיר מספיק, אני באמת לא חי את - - -

אני שואל אותך כמנהל, תיקח את המודל שבבית הספר שלך, אתה כמנהל, אני רוצה להבין בדיוק. האם אתה מזהה את הפוטנציאל לנשירה אצל התלמידים שלך?

אני אמרתי את זה ושוב, היו לנו בתחילת הדרך קשיים מאוד גדולים. היו התפרצויות וכעסים והורים שלא הבינו בכלל מה רוצים מהם. תהליך של תקשורת נכונה בין בית הספר לבין משפחות העולים, עם כל הגורמים המתווכים הוא קריטי בעיניי.

לכן רכז הקליטה יכול - - -

רכז קליטת עלייה הוא לא רק - - -

יש כזה, יש כזה.

הוא איש שצריך להוליך את כל התקשורת. זה יותר מורכב ממה שזה נראה. זה דורש גם התייחסות לקבוצת ההורים, זה דורש התייחסות לתלמידים, זה דורש התייחסות לקשר של המורים בכיתות עם התלמידים ועם ההורים. צריך כל הזמן להיות מישהו שיניע את התהליכים. אני אומר שוב, זה לא הרבה כסף, יש המון כסף במערכת.

מאיה, מה הבעיה לעשות את זה?

יש היום רכז חדש. זו לא עבודה רק של משרד החינוך, זה שיתוף פעולה עם ארגוני המורים, גם ארגון המורים וגם הסתדרות המורים, ורכז השתלבות שנכנס היום למערכת הוא זה שאמור לעשות את העבודה. יש לנו רכז השתלבות חדש, השנה.

איך השם נקרא?

רכז השתלבות.

במקום רכז קליטה?

רכז השתלבות. הוא אמור לעשות השתלבות.

אבל למעשה, האם הוא עושה מה שהמנהל מצפה, שירכז את העניין של הקשר בין בית הספר להורים ולבין התלמידים? זה התפקיד שלו?

זה חלק מהתפקיד שלו. יש לו תפקידים הרבה יותר רחבים מזה, כי הוא גם אחראי על ההשתלבות שבין החינוך המיוחד לחינוך המשלב, אבל רכז ההשתלבות, אחד הדברים שלו יהיה גם לדעת את - - -

ברשותך, אשמח להתייחס. אני רוצה להתייחס לשאלה שלך - - -

רק רגע.

שלום לך, שמי גיל ברדוגו, אני המפקח על החינוך הדתי בירושלים, משרד החינוך. אני רוצה רגע לחזור לנקודה הזאת, כי בעצם חמ"ד קולט את כולם. כלומר הרבה פעמים אנחנו קולטים אותם, כפי ששמענו כאן, אחרי שהם נפלו ממערכות של המגזר החרדי. זה מחזיר אותי בחזרה לירידים בחו"ל. אני טוען שבירידים בחו"ל אין מספיק הדרכה על ההבדל הגדול שיש בין מערכות חינוך בתוך הארץ עצמה. המשרד ואני נמצא בתוכו, נותן את מה שצריך, את ההדרכות ואת ההבחנות, אבל בשם הדמוקרטיה וזה חשוב מאוד, זה מאוד פרווה, לא מציגים את זה, זה כך וזה כך, וההורה צריך לבחור בעצמו ובדרך כלל הנפילות קורות אחר כך כשהוא מגיע לארץ.

מה שאני טוען הוא שיש להיות יותר אקטיביים, מבחינתי. הזרם של הממלכתי דתי, קרי, נציגי המשרד שהם מתוך הממלכתי דתי, הם בעצמם צריכים להיות שם כדי לתת הסבר יותר מדויק על מה שקורה. כשאנחנו נותנים הסבר שהוא 'יש לך גם את זה וגם את זה וגם את זה' הוא לא יודע מה לאכול אז הבעיות קורות אחר כך. לכן אני ממליץ וחושב שנכון יותר שהמשרד, שחלק מהנציגים של המשרד יהיו מהזרם הממלכתי דתי והם יבואו ויסבירו על מה מדובר, כדי לא להשאיר את הזירה פתוחה, "פתוחה למה שאתה רוצה".

זו הצעה טובה. מאיה, מה - - -

זה קורה. הנציגה שלנו היא נציגה של החמ"ד.

כן אבל מה - - -

השאלה אם אתם שולחים מהממלכתי דתי, זה כמובן - - -

מאיה, זו נציגה של המשרד, לא של חמ"ד.

הרוב הגדול של העלייה הזו הוא עלייה דתית, במשלחת שאתם שולחים, האם מצרפים נציגים של ממלכתי דתי?

הנציגה שכרגע נמצאת ביריד בצרפת והיא ברוב הירידים, שתי הנציגות הן שתיהן עובדות, מלמדות והיא מדריכה בחינוך הממלכתי דתי, בוודאי שכן.

טוב, תראו, הנושא, אנחנו יכולים להמשיך ולדון, אבל הזמן שלנו מוגבל. אני רוצה לפנות למשרד הקליטה, כי אנחנו רוצים לשמוע גם על החינוך הלא פורמלי וגם, יש להם תפקיד גם בעניין של הירידים או בהסברה שלפני עלייה. לכן אני רוצה לפנות לנציגה. אני יודע שאתה רוצה לדבר, אבל - - -

בקשר לנשירה, זה משפט. צריך להבין שקורה גם שתלמידים עולים מצרפת, גם כשהם היו בצרפת הם לא היו מתאימים למסלול הכללי של החינוך, אוקיי? לבגרות הכללית. וכשהם נושרים מבית הספר זה לא תמיד כי בית הספר לא ידע, כי הילד, גם יכול להיות שבצרפת הוא היה הולך למסלול מקצועי ולא כללי. כשמדברים על נשירה צריך גם לדבר ולחזק את הלימוד המקצועי, בתי ספר מקצועיים, שגם המסגרות האלו ידעו לקלוט עלייה, עם איזה מקצוע מתאים להם, איך מלמדים אותם, שגם שם יהיו משאבים.

בשלב שלפני, שאלת איך בוחרים ההורים, לפעמים זה מאוד פשוט, קורה בבתי ספר שיש ריכוז של עולים והמשאבים נמצאים גם שם, אז ההורה יודע שגם השכן וההוא מבית הספר שלח את הילדים לשם, ובגלל שיש ריכוז של תלמידים יש הרבה שעות של עולים, כי זה עובד כך, לפי שעות, ויש מגשר ויש הכול ואז הולכים לכיוון הזה. יש שֵם של בית ספר - - -

בסדר אבל יש לי גם הצעה. אני הייתי במקום שלך בארגונים ואני חושב שפה, גם אתם צריכים לפעול ולהביא את הנתונים.

בהחלט.

אם אין לך נתונים אתה לא יכול להשפיע. זה שאתם לא יודעים עכשיו כמה נושרים, זה כישלון של ארגונים, לא רק של המערכת. לכן אני אומר, אני לא צריך להכתיב למישהו, זו עבודה שלכם, אבל לדעתי אתם, כארגונים, אתם צריכים להיות בשטח, להביא את הנתונים ועם הנתונים להתמודד מול המערכת הממשלתית. זו צריכה להיות השיטה של העבודה של הארגונים שלכם. ברגע שאתה מביא להם את הנתונים ואחר כך כשאתה מביא להם את הסיבות, אין להם לאן לברוח.

אני מסכים אתך. כמו שאריאל אמר, אנחנו מגבשים, זה לא פשוט.

אני רוצה לקבל את הנתונים לוועדה ואז אנחנו נפנה למקבלי ההחלטות, כדי לתקן את המצב ולהחזיר את הילדים שמסתובבים היום ברחובות. זו צריכה להיות העבודה לדעתי.

תודה.

משרד הקליטה, בבקשה. אני רוצה שתתייחסי כמשרד עלייה וקליטה, זה הפה של העולים. את שומעת מה שקורה פה. איך אתם יכולים לתקן את המצב הזה? מה אתם עושים באמת לילדים אחרי בית הספר, כשהם מסתובבים ברחוב? האם יש לכם את הנתונים כמה ילדים נשרו ממערכת החינוך ומסתובבים ברחובות?

שמי ד"ר שרי פייר, אני מנהלת תחום בכיר לחינוך במשרד העלייה והקליטה. לגבי נשירה, מי שאוסף את הנתונים זה משרד החינוך. אני תיכף אגיד מה אנחנו כן עושים כדי למנוע נשירה ועם הילדים שאנחנו רואים בשטח כנושרים. אני רוצה להתחיל להתייחס - - -

אני רוצה לדעת, גם למשרד הקליטה יש אחריות, למה אני אומר את - - -

כן, אבל לא למערכת החינוך הפורמלית.

לשאול את השאלה. עולה חדש שהגיע, הבנתי, הם לא הולכים למרכזי קליטה, הם הולכים לדיור קבע, אבל יש רכזי קליטה בכל עיר ועיר, רכזי הקליטה תפקידם להיות בקשר עם העולים האלה, אז אם הם בקשר עם המשפחה, הם אמורים לדעת מה המצב של הילדים שלהם.

נכון. אתה רוצה שאני אתחיל מזה או מהחינוך הבלתי פורמלי?

אני רוצה שתתחילי מזה.

אוקיי. דובר כאן על הצורך באיזשהו גוף שהוא יותר ממגשר, שהוא צמוד למשפחה ומלווה אותה, גם לתוך בית הספר, בעיקר בשנה שנתיים הראשונות. לשם כך משרד העלייה והקליטה מפעיל כ-100 פרויקטורים, אנחנו קוראים להם מלווי עולים, בפריסה ארצית. 22 מתוך הפרויקטורים האלה הם דוברי צרפתית ו-2 מתוכם בירושלים. דובר כרגע על ירושלים. המשרד מקצה לעניין הזה, בגלל החשיבות של הנושא הזה, אני אתן כדי לסבר את האוזן, אם בשנת 2016 התקציב שהוקצה לפרויקטורים היה 10.3 מיליון, היום הוא עומד על כ-15.5 מיליון שקל לטובת הפרויקטורים הללו והם באמת עוסקים בליווי, ממש לקחת יד ביד. הם מכירים את המשפחה בשם, הם יידעו באמת אם לילד יש בעיה ואז, מה שהם יעשו, כיוון שנשירה היא לא התחום המקצועי שלנו, הם יתכללו את זה וייקחו את הילד יד ביד, לאגף החינוך ברשות וידווחו ויעשו את כל הדברים האלה באופן פרטני אחד לאחד. הם מכירים ממש - - -

האם מסבירים להם את ההבדל בין ממלכתי דתי - - -

אני תיכף אתייחס גם לזה, זה הנושא הבא. הם גם מסבירים, אבל אנחנו לא חושבים שדי בזה ולכן, בנוהל התמיכות שלנו, וזו ההזדמנות, יושבות פה העמותות, אני רוצה להקריא ברשותך, אדוני היושב ראש, תחום בתמיכות שלנו, מתוך "מיצוי זכויות". יש לנו סעיף מיוחד שקוראים לו 'הכוונה והדרכה להורים עולים להתמצאות במערכת החינוך', כמפורט להלן. 'מטרת התמיכה היא לתת לעולים וילדיהם כלים להשתלבות מיטבית במערכת החינוך, החל מהיכרות עם זכויותיהם במערכת החינוך ובחירה מושכלת של מסגרת החינוך המתאימה. המשך בהתנהלות מול צוות החינוך ברשות ובבית הספר, וכלה ביכולת לתת תמיכה בבית לילדים בהיבטים לימודיים וחברתיים. קבלת התמיכה מותנית בביצוע פעולות על ידי מוסד הציבור, שתכליתן חשיפה בפני המשתתפים של פריסה מגוונת של מסגרות ומסלולי חינוך חלופיים, למשל, חינוך ממלכתי כללי, חינוך ממלכתי דתי, חינוך חרדי, כפרי נוער, פנימיות וכיוצא בזה, על מנת לאפשר להורים בחירה מושכלת המותאמת לתלמיד ומשפחתו'.

לצערי הרב, השנה, לא פנתה אף עמותה של יוצאי צרפת לעניין הזה. אנחנו בסביבות ינואר מפרסמים את נוהל התמיכות החדש לשנת 18'. אני באמת, כשליחות, פונה לכל מי שמכיר, יודע, או רוצה, אלה דברים שהם מאוד מאוד משמעותיים ואנחנו מקצים לזה באמת גם תמיכה תקציבית מאוד מאוד ראויה.

ד"ר שרי, כוונות טובות, כמו שקראת לנו הן טובות, אבל מעשית, אני מצפה שמשרד הקליטה יעשה, במקום לחכות שאיזושהי עמותה תפנה ותיקח את האחריות, כי בראש ובראשונה האחריות היא על משרדי הממשלה.

בלי ספק. לכן קודם כל אנחנו מממנים פרויקטורים שזו האחריות שלהם, הפרטנית, ללוות כל משפחה ומשפחה, אבל אנחנו לא מסתפקים רק באפיק הממשלתי ואדוני היושב ראש, אתה עצמך אמרת כמה חשוב לעודד שיתוף פעולה עם המגזר השלישי ועם עמותות.

אני מאמין בזה.

אני יודעת ולכן כאפיק משלים אנחנו גם ממש הצפנו את הצורך הספציפי הזה. בנוסף, אנחנו מדברים גם על החינוך הלא פורמלי. בחינוך הלא פורמלי יש לנו שלושה אפיקי סיוע. אפיק אחד, שהוא אפיק מאוד ותיק שלנו, שאתה גם מכיר אותו, פל"א, פעילות לימודית אחרת, שבו אנחנו נותנים לילדים עולים, בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכון, תשע שעות שבועיות. שש מהן שעות לימוד וחיזוק בעברית ובמקצועות הליבה ושלוש מהן העצמה, העשרה, מתן ארגז כלים וכו'. השנה פתחנו את תכנית יע"ל, ילדים עולים לומדים, בשיתוף פעולה מלא עם מאיה והאגף שלה, ופה אנחנו מדברים על ילדים בבית הספר היסודי. אנחנו נותנים להם שלוש פעמים בשבוע, שעתיים כל פעם, בנוסף לעבודה הבאמת רצינית ומדהימה שעושה משרד החינוך בחינוך הלא פורמלי, עוד חיזוק בעברית, עוד חיזוק בהבנת הנקרא. אתה דיברת על כשירות תרבותית – ביום חמישי הזה נפגשים כל המורים של הזכיין שזכה במכרז הזה של פרויקט יע"ל, להדרכה של משרד החינוך והמדריכות של מאיה, על כשירות תרבותית, על הנחיה פדגוגית תלוית תרבות, גם לצרפתים, גם לעולים מרוסיה, גם לעולים מאתיופיה, התכנית הזו כוללת עולים מאתיופיה ביסודי וכו'.

בנוסף הילדים בבית הספר היסודי, צריכים חוגים והעשרה וטיפוח מצוינות. את זה אנחנו עושים דרך מסלול של תמיכות ברשויות המקומיות. אנחנו מכוונים את הרשויות המקומיות, בעיקר אלו שהן עתירות עולים, לתת חוגים, פנאי איכותי, טיפוח מצוינות לא בתחומי הליבה של החינוך הפורמלי, ואני חושבת שכך אנחנו יוצרים איזשהו טיפול הוליסטי בילדים. כמובן גם בנושא הירידים שאליו טרם התייחסתי.

בנושא הירידים, "אופק ישראלי", שמשרד העלייה והקליטה שותף בו דרך אגף בכיר לעידוד עלייה, והירידים של אגף אחר לעידוד עלייה, הולכים יחד, יד ביד, עם משרד החינוך, עם כל הגורמים שקשורים בעלייה, לירידים. אנחנו נותנים להם את כל המידע, אני לא אחזור על זה כי מאיה ויגאל דיברו על זה. אני חושבת שהפתרון, תמיד אפשר לתת עוד ואנחנו משתדלים להשתפר משנה לשנה ולתת מענים וללמוד לתחקר את עצמנו, אבל אני חושבת שזה טיפול שהוא טיפול באמת מקיף.

טוב, היה אפשר להמשיך לשאול עוד שאלות, אבל אנחנו מוגבלים בזמן. שעתיים הקדשנו לנושא הזה, נושא כל כך חשוב. אני ממש רוצה להודות לעיתונאי צביקה קליין שהביא למודעות את הנושא, שאנחנו בזכות זה וגם בזכות הפנייה של ארגון "קעליטה" - - -

יש ארגון - - -

אני יודע, אנחנו לא סוגרים, אני רק אומר שזה נושא שהוא כל כך חשוב לנו, שבזכות זה קיימנו את הדיון. אני חושב שגם המערכת הממשלתית, גם לא ממשלתית, אני חושב שאנחנו בדיון הזה זיהינו את הנושא כמה זה חמור, גם המערכת הממשלתית, גם המערכת הלא ממשלתית, המערכת כולה מטפלת בעולים, אבל לא יודעים מה קורה עם העולים ואת הנתונים על כמה נשרו, הנשירה, כל הדברים האלה, וזה פשוט מתסכל. אני מקווה שאחרי הדיון הזה כולנו נתעורר ונתעשת כדי לתפוס את האתגר ולשנות את המצב.

נמצא פה דניאל חפץ, בבקשה.

תודה. אני עובד בעמותת עמ"י. אנחנו הרבה שנים מדברים על הדברים האלה. אני חושב שזה כמו מצב הכבישים. הכבישים הולכים ונבנים, אבל צריך תמיד יותר, אז גם בתחום הזה יש הרבה יותר תכניות, יש הרבה יותר התייחסות מאשר מה שהיה לפני עשור, אבל גם הצרכים גדלו.

ההבדל הוא שעם הכבישים לפחות יודעים איפה הבעיה ורק לא מתקנים אותה מהר, אבל הם מזהים את הבעיה. אצלנו, פה במצב הזה, אנחנו לא יודעים כמה ילדים נמצאים ברחוב, זה מה שמתסכל אותי.

אוקיי. אני רוצה להצטרף לתסכול ואני אחזור על שאלות שכבר שאלתי בשולחן הזה מספר פעמים וטרם קיבלנו תשובות. אני חושב שזה הוגדר פה וזה הוצג. הכלים קיימים, יש המון תכניות, יש המון תפקידים, השאלה היא אם הכמות היא נכונה. אם מדברים על מגשרים חינוכיים אז האם בדקנו אם כמות המגשרים מתאימה בכל עיר ובכל בית ספר לאוכלוסיית התלמידים העולים. אם מדברים על תכניות לימודיות, כל אחד יכול להיכנס לאתר של אגף תלמידים עולים במשרד החינוך, יראה הרבה שמות ועוד פעם, מצטער שאני צריך לחזור על אותה שאלה אבל כתוב שם "משעולים" ו"שעל" ופל"א וסל"ע ו"מעברים" ועוד, האם משרד החינוך בדק אי פעם, כמה מתוך 6,000 תלמידים שעלו בחמש השנים האחרונות מצרפת, כמה תלמידים השתתפו ומשתתפים - - -

ברור שכן.

אנחנו בדקנו.

40%.

רגע, רגע.

בבקשה, אז אולי אפשר לפרוט את זה כי אפשר להגיד שיש הרבה תכניות, הן קיימות על המדף ויכול להיות שרוצים, אבל יש רק 12 תלמידים וצריך 15 כדי להפעיל את התכנית, יש מצבים כאלה. אז צריך לראות, כי אפשר להכין תכניות ולא לבצע אותן כי חסר או כי לא עומדים בכל הקריטריונים.

אני חושב שהמדידה הכמותית כמו שכבודו ביקש לגבי הנשירה, צריכה להיות בכל הדברים. גם בכמה מגשרים חינוכיים יש פר כמות תלמידים בכל עיר או בכל בית ספר, בכל שכבה. כמה משתתפים בפועל בכל התכניות שהן מבורכות, שהן נבנות ומיועדות לאוכלוסייה, אבל השאלה אם משתמשים בהן בפועל ומה יוצא מזה. זה טוב שמשתתפים בתכנית לימודית, השאלה מה קורה אחר כך, האם יש הבדל בין מי שהשתתף לבין מי שלא השתתף. ואני חושב שהנתונים האלה אנחנו זכאים לראות אותם וביחד אולי נוכל לשפר את המצב ולתת מענה לכל השאלות שניתנו פה.

יש מחקרי הערכה, גם שלנו, גם של משרד החינוך ולמשל, בתכנית פל"א אנחנו בודקים את זה. 40% מהילדים הם עולים חדשים מצרפת. 40% הם למעלה מ-1,000 ילדים.

בסדר, בואו, אני לא יכול להרחיב מבחינת הזמן - - -

פר עיר - - -

אני רוצה שהדובר האחרון שלנו יהיה מר ישעיהו יחיאלי, מנהל נעל"ה, בבקשה.

תודה. תודה לצביקה שחשף בפנינו את המצב, למרות שחלק מהכתבה שם היה בכיוונים שלא עלו פה מספיק ואפרופו עמותות וגורמים בעלי עניין, אני אומר את זה גם לגברת ממשרד הקליטה, כשאתם מפריטים תחום כזה אתם צריכים לדעת שמי שיבוא, אם יבוא, יהיו גורמים בעלי עניין והם לא אלה - - -

למה להפריט? לא מבינה.

כשעושים מכרז זו הפרטה. את לא מכירה את המינוחים.

לא, אני מכירה מאוד, אבל אנחנו - - -

אתם מצפים מעמותות שיבואו לעשות הכוונה לחינוך.

זו לא הפרטה, אלו תמיכות. זה שונה ממכרז, זה שונה - - -

השורה התחתונה היא שאם תזכו ויבואו עשר עמותות ותבדקי אותן אז את תראי שרובן יהיו עמותות בעלות עניין. בני עקיבא תרצה לעצמה, החרדים ירצו לעצמם וכל אחד ירצה לעצמו, זה התפקיד שלו. הוא לא יראה את התמונה בכללותה. התמונה בכללותה נמצאת פה, במגרש הממלכתי ולא בעמותות אבל זה באמת ענין אחר.

אני רוצה לומר שלפני כעשור היה דיון בוועדה הזאת, בשאלה מה ניתן ללמוד מהצלחת נעל"ה על קליטת העלייה. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל כל היושבים פה סביב השולחן ודאי יודעים לומר שאחרי 25 שנה של תכנית נעל"ה היא נחשבת כהצלחה בתחום קליטת העלייה בגיל התיכון. אני מסייג, אני לא מתיימר לדבר על בית הספר היסודי וכו', אוקיי?

אני אומר שלושה עקרונות שהם מאוד רלבנטיים למה שדיברנו. האחד, אין חלוקה בין הארץ לחו"ל, זו מערכת אחת. פה אנחנו שומעים שתי מערכות. אחת עובדת בחוץ לארץ, אחת עובדת בארץ. וכמו שבנעל"ה משרד החינוך ידע לפרוס את חסותו על פעולות בחו"ל, על מנת שאנשים יבינו מהי תכנית נעל"ה ויחשבו אם היא רלבנטית או לא, אותו הדבר כאן. הדבר השני הוא שתמיכה בתלמידים עולים חייבת להתבצע בשפת אם. בתי הספר החשובים שתיארו פה, אני לא יודע אם הם משקפים את הנעשה במדינה, הרבה פעמים יש ילד בודד או כמה ילדים בודדים שבאים לכיתה ונניח שכבר לימדת אותם עברית, אתה מכניס אותם לכיתה ישראלית שנבחנת בבגרות אחרת, כי תכנית הבגרות לעולים היא לא התכנית הישראלית, וברגע שיש ילדים בודדים בבית ספר מסוים הם יושבים בכיתה שבה רוב שעות היום הם לומדים תכנית שהיא לא רלבנטית להם. מכאן התסכול רק עולה, כי אם הם כבר מבינים מה מדברים אליהם, מכינים אותם לבגרות בהיסטוריה שהם לא ייבחנו בה, הם ייבחנו בתכנית לעולים.

בכיתת נעל"ה מכינים אותם למה שהם ייבחֲנו בו. זה לא בלעדי לנו. אני חושב, אם בעיר כמו ירושלים יש איקס תלמידים עולים מצרפת, היה נכון לרכז אותם במקום מסוים, גם אם זה יהיה כרוך בהסעות, עדיף שהם יגיעו לכיתה הנכונה מאשר הם יישבו בבית ספר שבו חלק מהדברים הם לא לומדים.

הדבר השלישי שיש בנעל"ה הוא שהמערכת הפורמלית והלא פורמלית הן מערכת אחת. לא שתי מערכות ולא עשר, אחת. נכון, אנחנו נמצאים בתוך פנימיות, קל לדבר על מערכת אחת, אבל יש דבר שנקרא פנימיות יום ויש מסגרות שניתן לעשות אותן בשעות אחר הצהרים, אבל לא במנותק אלא ביחד.

צריך לומר שההצלחה בלימודים היא המטרה מספר אחת של ההורים. על זה הם עלו לארץ. לפני כמה שנים, אני לא יודע אם צביקה כתב את זה, אבל היה מאמר דומה שבו הכותרת הייתה "עלינו בשביל הילדים וירדנו בגלל הילדים". מצרפת, אני מדבר על הדבר הספציפי הזה כי צריך לדעת כשמסתכלים על כלל העלייה, הקטע הצרפתי הוא אולי הקשה ביותר. עלייה זה קטע אתיופי, למה? כי הם באים עם שפה לא רלבנטית. מי שבא כדובר אנגלית, בבית הספר שהוא לומד בו הוא בעל יתרון, הוא לומד בכיתות של 5 יחידות ואפילו דוברי אנגלית ויותר, מי שבא מצרפת הוא בא עם שפה שהיא כאילו לא רלבנטית פה. הקושי שלהם ללמוד בו זמנית שתי שפות, גם עברית וגם אנגלית, כי אנגלית היא מקצוע חובה, למרות שאפשר גם להיבחן בצרפתית במקום אנגלית, אבל עדיין, שפת העתיד היא אנגלית, מה לעשות, צרפתית הצליחה פחות בקטע הזה, יש כאן קושי שהוא הרבה יותר קשה מעולה רגיל ממדינה אחרת, אפילו מדוברי רוסית, כי דוברי הרוסית יש להם כבר כמות כזו פה בארץ שהם יכולים להתערות בתוכה די טוב.

לכן אני אומר לאנשי משרד החינוך, אני מצביע עליך, גיל, אבל כמוך יש בכל מחוז, אתה מפקח של החינוך הממלכתי דתי שהוא באופן טבעי הבית של העלייה מצרפת, זה טבעי, המספרים שהציגה מאיה הם במידה מסוימת, נגיד, אי הצלחה, כי אם שני המגזרים הצדדיים מגיעים לכמויות כאלה, אז יש כאן אולי בעיה בחינוך הממלכתי דתי.

אני חושב שצריך לרכז אותם בקבוצות בבית הספר, לא 100 ילדים אלא אם יש 100 ילדים כאלה בצרפת בגיל תיכון, קחו שלושה בתי ספר שימו אותם שם. אל תפזרו אותם בכל בתי הספר. אמנם, מקובל לומר שאדם לומד עברית יותר מהר כאשר הוא נמצא בין ישראלים ואין לו ברירה, אבל הניסיון בנעל"ה הוכיח שבטווח ארוך זה לא עובד, זה לא עובד. הוא ילמד עברית הרבה יותר טוב בקרב בני גילו. תודה רבה.

תודה רבה. תודה, אני חושב שזה היה דיון מאוד חשוב ואנחנו נמשיך לדון בנושא. יש לנו מסקנות והחלטות שאני - - -

סליחה, אברהם, עוד נקודה אחת מאוד חשובה ששמענו כאן מיגאל. יגאל אמר שלפי החוק אי אפשר ללמד עברית בחוץ לארץ למי שהוא פחות מגיל 18. אנחנו בבית המחוקקים, אני חושב שצריך לבדוק איזה חוק מונע את זה. היינו שמחים מאוד אם כל מועמד לנעל"ה היה הולך לאולפן שנה לפני שהוא בא לפה.

החוק מדבר על חוץ לארץ.

זה מה שהוא אמר.

כן, בחוץ לארץ.

החוק הוא ישראלי.

החוק הוא ישראלי?

ודאי. אין חוק בחו"ל שמגביל לימודי עברית, אפילו לא ברוסיה. יש הוראה, לא יודע מה זה, חוק, הוראת - - - משהו שמונע.

אני אשמח מאוד לקבל - - -

הנה, אני אומר לך.

תן לנו את זה.

יש לנו בשנה 1,300 מועמדים לנעל"ה, היינו שמחים מאוד שילמדו עברית בחו"ל. אומר יגאל: לא ניתָּן.

יש, יש, אני יכול לענות על הדבר הזה.

איזה הגיון יש פה למנוע? מדובר פה בלא ישראלים.

לא ישראלים.

אפשר בבקשה?

מה יש פה שהחוק הישראלי יחול על מי שאינו אזרח ישראלי בחוץ לארץ?

זה משהו בין המשרדים.

תרשה בבקשה, זה לא - - -

כלומר, להשקיע בתוך משרדי הממשלה אבל בשביל זה יש סוכנות, יש "נפש בנפש" ויש את ההסתדרות הציונית העולמית, בשביל זה.

ברשותך, לא מדובר בחוק.

בואו נשמע. רציתי לסכם אבל אתם גוררים אותי. בואו נשמע, הדובר האחרון, ההסתדרות הציונית. תסביר לנו בדיוק מה משמעות החוק.

לגבי הגרירה, כעובד סוציאלי אני יודע שהדברים המשמעותיים קורים בחמש דקות האחרונות של הטיפול, אז כנראה שזה נכון גם לגבי ועדות הכנסת.

ההסתדרות הציונית העולמית שמפעילה אולפנים במסגרת פרויקט "אופק ישראלי" מוגבלת לעבודה עם קטינים, כי החלוקה קיימת בין משרד החינוך למשרד העלייה והקליטה, בנושא של עבודה עם קטינים.

משרד החינוך לא עובד בחו"ל.

משרד החינוך תומך, כולל "חפציבה", כולל פרויקטים אחרים, תומך בחינוך יהודי בחו"ל באופן פורמלי. יש מורים שליחים, כולל מורים שליחים ואותם ההסתדרות הציונית שולחת גם ביחד עם משרד החינוך אבל מבחינת "אופק ישראלי", התקציבים לעידוד העלייה שקיימים לא מאפשרים אולפנים לקטינים, עד כדי כך שיש לנו בקשות תחנונים, ממש מתחננות בפנינו תנועות הנוער הציוניות בחו"ל ומבקשות, 'בוא, תבוא, תְּלמד. הכול קיים רק תביא מורה ותלמד' ואנחנו לא יכולים, כי קיימת הגבלה שהיא בנויה גם בהסכם של "אופק ישראלי" מול משרד העלייה והקליטה, שזה במפורש כתוב שם בהסכם, שאסור לעבוד עם הקטינים.

אז מי עובד איתם?

אז תעשו את זה דרך - - -

איך? אין לו כלים בחוץ לארץ.

משרד החינוך באמצעות פרויקטים שלו, כמו "חפציבה".

רגע, רגע.

"חפציבה" זה בבית ספר, לא מדבר איתך על בית הספר, אחר הצהריים - - -

ישעיהו, רק רגע.

אחר הצהרים - - -

למה? זה מה שאני שואל, למה?

רגע. אני רוצה להבין - - -

זה לא חוק, זה לא חוק.

זה לא חוק.

זו ההגדרה בעצם - - -

זה חוק, זה חוק.

אני חושב שאני יכול לנחש, יש פה מעורבות של משרדי הממשלה ביחד עם הארגונים הלאומיים, כמו ההסתדרות והסוכנות וקרן היסוד וכל הארגונים האלה, ואז יכול להיות, שמשרדי הממשלה, כדי לא להעביר תקציב לחוץ לארץ, עשו, יכול להיות, דרך, אני לא יודע מה בהסכם, אני רק מנחש אבל את זה ניתן לשנות. יכול להיות משרד ממשלתי, יכול להיות שכדי שאני אוציא כסף של המדינה, כמשרד ממשלתי, זה אסור לי. יכול להיות שיש איזשהו חוק שמגביל אותו, אבל הסוכנות לא מוגבלת, ההסתדרות הציונית לא מוגבלת וגם קרן היסוד וארגונים אחרים לא מוגבלים. לכן, למה לא עושים את זה?

כופפו אותם לחוק. גם דודי אמסלם בוועדת הפנים, היה חוק שכופף - - - זה חוק.

קודם כל, אני אשמח שתעבירו אלינו את ההסכם. תעבירו את ההסכם ונראה על איזה חוק מתבסס ההסכם הזה. אנחנו נבדוק האם ניתן לשנות או לתקן את החוק. אני חושב שלא צריכים ללכת עד כדי כך, יכול להיות לתקן את ההסכם, כדי להוציא אותו ממחויבות חוקתית. אני רוצה לקבל את ההסכם לוועדה ואנחנו נעבור ביחד. זה לא צריך להיות מכשול, להבנתי. אני חייב לסכם. יש לנו עוד דיון.

משפט, משפט.

כן.

לימוד עברית בחקיקה, אצל דודי אמסלם בוועדת הפנים, שהם חייבים להקצות תקציב מיוחד על זה, ללימוד בחו"ל.

הבנתי, לכן אני אומר, אנחנו נבחן את הדברים האלה. הם יביאו לי את ההסכם ואנחנו נלך על החוק, איך החוק משתלב בהסכם ואז נפתור את הבעיה לדעתי.

קודם כל, אנחנו מאוד מודים לשותפים שלי פה. אתם נהניתם? כן? אוקיי. אנחנו נשמע את הסיכום של הדיון, ההחלטה של הדיון, ממנהלת הוועדה, הגב' דנה שושני.

הוועדה קוראת לסוכנות היהודית ול"אופק ישראלי", אחת, להרחיב את ההסברה לעולים פוטנציאליים ולהבהיר את החשיבות שבהגעת התלמידים ארצה קודם לפתיחת שנת הלימודים. שתיים, להרחיב בירידי העלייה את המידע בדבר הזרמים השונים בישראל, ממלכתי דתי לעומת חרדי. שלוש, להעביר למשרד החינוך מידע בדבר הרקע של התלמידים העולים הפוטנציאליים. ארבע, להעביר לוועדה את ההסכם המונע הוראת עברית לקטינים בחו"ל.

הוועדה קוראת למשרד החינוך, אחת, להעביר אליה את נתוני הנשירה של התלמידים העולים, מפולחים לפי מדינות העלייה, כדי להבין את הנסיבות ולפעול כדי למנוע ולהקטין. שתיים, לבחון את התכנית "מורים מצרפים" ולפעול להגדלת הפרויקט.

הוועדה קוראת למערכת הממשלתית והחוץ ממשלתית, לפעול בשיתוף פעולה כדי לבחון את היקף הנשירה ולפעול להקטנתה ככל הניתן.

תודה. אני מאוד מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.