ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-28OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 177

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ב' בכסלו התשע"ח (20 בנובמבר 2017), שעה 11:00

1. השקת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים - דיון מעקב

2. השקת "דו"ח בטרם לאומה 2017 - היפגעות ילדים בישראל"

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

טלב אבו עראר

ג'מעה אזברגה

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

נורית קורן

פרופ' איתמר גרוטו - המשנה למנכ"ל, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה ועזרה ראשונה, משרד הבריאות

זהבה רומנו - מנהלת מחלקה להסדרת השירותים הרפואיים, משרד הבריאות

מיכל כרמל - ממונה תכניות הכשרה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איילת רצון - מפקחת ארצית נפגעי עבירה קטינים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתי במוסדות חינוך, משרד החינוך

עירית בירן - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ומנהל אגף ביטחון, בטיחות ושעת חירום, משרד החינוך

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה

שלומי צ'יבוטרו - מהנדס תקינה, משרד התחבורה

יפעת רווה - עורכת דין, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אלכסנדרה ארונין - מדיניות תקינה וקשרי חוץ, משרד הכלכלה

נאוה זקן - הממונה על מחוז תמ"ת בירושלים, משרד הכלכלה

עדי זלדס - רמ"ד מחקר ומידע באח"מ, המשרד לביטחון פנים

עאטף חיר אל דין - מנהל אגף חופים, משרד הפנים

דנה לוי ווטשטיין - מנהלת ביקורת בכירה, משרד מבקר המדינה

אורלי סילבינגר - מנכ"לית בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - סמנכ"לית בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אביטל אפל פנקס - בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ליאת קרביץ דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נירי הראל - אנליסטית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אסתי גולן - מנהלת אגף מחקר ופיתוח, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מג'די עיאשי - מנהל קשרי ממשל וקשרי חוץ חברה ערבית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עדי נוקד ויצמן - עוזרת מנכ"ל, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

שרון לוי - ראש תחום מחקר, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

נילי קציף הכהן - מנהלת שיתופי פעולה עסקיים, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אפרת אמיר - מנהלת הפקות, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

נטלי ניר - בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה הלאומי לשלום הילד

ורד אורן - מנהלת תקשורת וקשרי חוץ, מכון התקנים

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

קרן איוס - עורכת דין, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

אסנת מלול - מנהלת משרד, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

עידן בנימין - מוזמן/ת

אבישג שחם חדד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את בטרם

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

1.השקת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים - דיון מעקב

2.השקת "דו"ח בטרם לאומה 2017 - היפגעות ילדים בישראל"

בוקר טוב לכולם. ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה בנושא השקת דו"ח בטרם לאומה 2017, היפגעות ילדים בישראל ולאחר מכן אנחנו נדון בתכנית הלאומית לבטיחות לילדים, שהובלנו והכנסנו לתקציב המדינה כבר בשנה החולפת. השקנו אותה בצורה חגיגית במרס האחרון ואנחנו ננסה להבין את תמונת המצב ולראות איך אנחנו מתקדמים בתכנית הכל כך חשובה הזו.

אני רק אקדים ואומר שאולי בהתייחסות כוללת אנחנו מצמצמים את רמת ההיפגעות בקרב ילדים, אבל אנחנו רחוקים-רחוקים-רחוקים מתמונת המצב שהיינו רוצים לראות. לצערנו, אם אנחנו בוחנים רק את השנה הנוכחית אל מול השנה הקודמת, בשנה קודמת עמדנו על 117 ילדים שנהרגו, אנחנו היום כבר נמצאים על כ-121 והשנה טרם הסתיימה. מה שאומר שאנחנו צריכים להישאר במלוא הכוח והמרץ כדי לראות איך אנחנו מצמצמים את התופעה, ממגרים אותה.

התכנית הלאומית לבטיחות ילדים אמורה לתת מענה לעניין הזה ואני חושבת שהאיכות שלה, או היא תוכיח את עצמה רק אם אנחנו באמת נוכל לראות ירידה במספרים, גם של ילדים שמתים כתוצאה מתאונות וגם של ילדים שנפגעים כתוצאה מתאונות. אני רק אומר כאן במאמר מוסגר, אנחנו כל הזמן מדברים על אותן ארבע כיתות שנמחקות מדי שנה. אנחנו קצת שוכחים להזכיר את כל עשרות אלפי הילדים שנפגעים בהיקפים כאלה ואחרים, חלקם עד כדי נכויות מאד מאד גדולות וגם הם בעצם כחלק מהפגיעה של היפגעות בלתי מכוונת.

אנחנו נפתח עם השקת הדו"ח של שנת 2017. ארגון בטרם שותף לאורך כל הדרך בשנתיים האחרונות איתי ועוד הרבה לפני שהגעתי עם יושבי הראש האחרים. בבקשה, אורלי.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. אני ממש ממש רוצה להודות לך, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, על הזכות הגדולה לעבוד איתך על הנושא הזה ועוד יותר על הזכות הגדולה להציג את הנתונים של הדו"ח המדהים הזה פעם ראשונה בחדר הזה, שהוא כל כך חשוב לילדים – ביום הילד הבין לאומי.

נכון.

אז אני אתחיל.

אני רק אומר וטוב שאת מזכירה, אנחנו אמנם נציין את יום זכויות הילד בשבוע הבא כאן בכנסת בצורה חגיגית, עם הרבה מאד ילדים שיגיעו מכל רחבי הארץ, אבל זה נכון. היה צריך לפתוח עם זה שהיום זה יום הזכויות הבין לאומי.

את מלכת הילדים וזה המקום שמציגים בו את הנושא.

בבקשה אורלי.

אז בוקר טוב לכולם ותודה שכיבדתם אותנו בנוכחותכם. אנחנו באמת חופשים היום את דו"ח בטרם לאומה 2017, שזאת תמונת מצב היפגעות הילדים במדינת ישראל, ממש נכון לנתונים הכי עדכניים שיש לנו, גם בארץ וגם מן העולם. אנחנו נמצאים במצב שבו 116 ילדים מתים כל שנה בישראל מתאונות. אני מודיעה לכולנו שאם חס וחלילה הייתה מחלה במדינה שהייתה הורגת 116 אנשים, כנראה ששר הבריאות לא היה ישן בלילה, כי מתחת לחלון שלו היו עומדים ונאבקים על הזכות למגר את זה.

אז 116 ילדים זה מספר מאד מאד גדול. זאת הסיבה הראשונה לתמותה של ילדים לא רק בארץ, גם בעולם, אבל בהחלט בישראל זה מספר שהוא עצום. אם אנחנו מנסים להשוות את זה למשהו אחר, אנחנו מדברים על ארבע כיתות א' שנמחקות מפני האדמה כל שנה. 20,000 ילדים מתאשפזים כתוצאה מההיפגעות שלהם. זאת אומרת שההיפגעות קצת יותר חמורה.

הממוצע לילד מאושפז הוא כארבעה ימים ולצערנו הרב כל שנה 202,000 ילדים פונים לחדרי מיון. בואו נדמה את זה ברמה יומיומית, כל שלוש דקות נכנס במדינת ישראל לחדר המיון ילד כי הוא נפגע בתאונה, לא כי הוא חולה. לא כי הוא עבר איזו שהיא מחלה; ויתרה מזאת, אנחנו פה בחדר 10 דקות, ב-10 דקות האלה בממוצע ארבעה ילדים פנו לחדר מיון כי הם נפגעו בתאונה. כל יום 520 ילדים פוקדים את חדר המיון כי הם נפגעו בתאונה, לא כי הם חולים. אוכלוסיית הילדים במדינת ישראל מונה כ-2,600,000 ילדים.

אני עוברת הלאה קצת להשוואות בין לאומיות. אם אנחנו מסתכלים בגרף שעומד מולנו, אנחנו רואים בעצם את גרף ההשוואה הבין לאומית בין מדינות ב-OECD. החדשות הכי קשות זה שישראל עומדת באותו מקום 15 שנים בהשוואות הבין לאומיות. מוצג פה בעצם דירוג מדינות ה-OECD. בצד השמאלי של הגרף אנחנו רואים את המדינות שדורגו בין השנים 1995 ל-1997, כאשר המדינות למעלה הן המדינות שנמצאות במקום הטוב יותר בנושא בטיחות ילדים. המדינות התחתונות במקום התחתון.

בצד הימני של הגרף אנחנו רואים את אותן מדינות, כאשר המדידה הייתה בין השנים 2011 ל-2013 ובואו נראה מה מאד מעניין בגרף. מדינות שהעלו את רמת הבטיחות מיוצגות בחוטים ירוקים. ואנחנו רואים שלמשל לוקסמבורג עברה ממקום שהוא פחות או יותר בשליש העליון של הטבלה, להיות ראשונה בדירוג. מדינות אחרות שירדו בצורה משמעותית הן אלה שמקושרות בחוטים אדומים. אנחנו רואים שאנגליה ירדה מהמקום השני בשבעה מדרגים, אבל מה שהכי קשה זה לראות שישראל עומדת באותו מקום ושיפרה את המצב שלה, שוב בהשוואה בינלאומית, רק במקום אחד. מה שאומר שאנחנו נמצאים במקום רע באמצע. במקום ה-22 מתוך 35 מדינות ה-OECD.

אם אנחנו מסתכלים על המקום הזה, אנחנו מבינים שהתכנית הלאומית לבטיחות ילדים מהווה אתגר מאד משמעותי עבור כולנו, כי כנראה שאיחוד הכוחות ומפת הדרכים זה מה שעזר למדינות ה-OECD האחרות לעשות את קפיצת המדרגה והשינוי.

אבל אם אנחנו רוצים קצת יותר להיות ספציפיים, באותן 15 שנים שעל פניהן מתרחשת ההשוואה הזאת, במדינת ישראל מתו 1,654 ילדים כתוצאה מתאונות בבית, במרחב הציבורי, במוסדות חינוך ובדרכים.

אני עכשיו לוקחת את אותה השוואה ולוקחת רק את שבע המדינות שעשו את השינוי הכי גדול בהיפגעות ילדים. מה שאנחנו רואים זה שהמדינות הטובות, כמו למשל אסטוניה, הצליחו להביא לירידה של 76% בתמותה. אם מדינת ישראל, שעשתה ירידה במהלך אותן שנים של כ-53%, הייתה מצליחה לעשות את השינוי שעשתה אסטוניה או מדינות כמותה, אז היינו מצליחים לחסוך חייהם של עוד 61 ילדים. הם אנחנו עושים חשבון, במקםו 116 ילדים כל שנה, היה לנו מספר הרבה יותר קטן והיינו מגיעים למצב שהרבה הרבה פחות ילדים היו נפגעים כל שנה והיינו מדברים על 61 ילדים שמתים בשנה ולא המספר שאנחנו מכירים – 116. זאת אומרת היו נחסכים חייהם של 55 ילדים. מה שאומר שהפער גדול וגם ההזדמנות מאד מאד גדולה.

יחד עם זאת, צריך להיות גם מאושרים מהתוצאות שהצלחנו לעשות עד כה ובכוחות משותפים בכל זאת, לאורך 15 שנה, אני רק רוצה להסב את תשומת ליבכם. ההשוואות הבין לאומיות הן 18 שנים ולכן ראינו 53% בשקף הקודם. ההשוואות הלאומיות מדברות על 15 שנים ולכן אנחנו רואים פה בגרף הזה ירידה בתמותה של 46%, ירידה באשפוז של 26%. עדיין אין לנו ירידה בפניות למיון. יש לנו עדיין עבודה. אנחנו עדיין בניתוחים של הדו"ח הזה כדי להבין בדיוק למה יש ירידה במקום אחד ואין ירידה במקום אחר. אגב, מה שכן יכול להסביר את זה, זה כל מיני תהליכים שקשורים למדיניות בריאות ולהיווצרותם של כל מיני תחליפים בדרך.

אם אנחנו עכשיו עושים עוד הזדמנות של כניסה פנימה, אנחנו רואים שבכל רמות ההיפגעות, גם בתמותה, גם באשפוז וגם במיון, הסיבה המובילה לתמותה היא דווקא תאונות בית ופנאי ובואו נעשה רגע את ההבחנה. תאונות דרכים הן מאד ברורות. כל מה שהוא לא תאונת דרכים הוא תאונת בית ופנאי בהשוואה הזאת. ובעצם מה שאנחנו רואים, שיש לנו תהליך של מהפך. בפעם הקודמת שהצגנו את הדו"ח הראינו שהסיבה המובילה לתמותה בהיפגעות ילדים היא תאונות דרכים. ואז עמדנו על סדר גודל של כ-61%. היום אנחנו נמצאים בתחילתו של מהפך ואם אנחנו משווים בין תאונות הדרכים לבין תאונות בית ופנאי, אנחנו רואים שתאונות הדרכים בדירוג שלהן ירדו ב-10%. קודם כל זה אומר שיש ירידה יותר גדולה בתאונות הדרכים, אבל בהשוואה ביניהן, תאונות הבית והפנאי תופסות מקום הרבה יותר גדול.

כשאנחנו מגיעים כבר להסתכל על מראת האשפוז והמיון, אנחנו רואים ששם תאונות בית ופנאי הרבה יותר משמעותיות ואגב אחד ההסברים לנושא הזה, כשתאונת דרכים היא קטלנית, יש לה הרבה יותר ייצוג דווקא בראי התמותה ופחות בראי המיון והאשפוז. אנחנו רואים באמת שברמת תאונות בית ופנאי במיון יש להם ייצוג של 87%. זאת אומרת כמעט 88% מהילדים שפונים לחדר מיון עקב היפגעות, הם מתאונות בית ופנאי ולאו דווקא תאונות הדרכים.

בואו נסתכל איך זה נראה ברמת מגמות לאורך השנים. אם אנחנו מסתכלים על הקו התחתון, הצהוב, שמייצג לנו תאונות בית ופנאי – תאונות בית ופנאי ירדו רק ב-35%, כמעט 36%, בהשוואה לגרף העליון שהוא הקו האדום, שמדבר על תאונות דרכים. תאונות דרכים ירדו בתקופה הזאת ב-53%. אנחנו רואים שבהתחלה הפער בין שתי הסיבות היה גדול מאד, בהמשך הפער קטן, מה שמראה לנו בגרף הקודם ואני אראה לכם, שתמותה מתאונות בית ופנאי ותמותה מתאונות דרכים כמעט זהים. אנחנו רואים את הקווים כמעט מתחברים.

אחת ההשערות לסיבות האלה זה שבנושא תאונות דרכים יש קודם כל השקעה בין לאומית ובעקבותיה גם השקעה מאד גדולה גם ברמה הלאומית וברגע שיש השקעה כלכלית, אנחנו יודעים שיש לזה גם ראי בתוצאה, אם עובדים כמובן נכון ועושים את העבודה הנכונה.

אנחנו ניגשים קצת יותר להבין מי הנפגעים שלנו. אז קודם כל תינוקות ופעוטות נפגעים יותר בבית. ילדים ובני נוער נפגעים יותר בדרכים. ועוד נתון מעניין, בנים נפגעים יותר מבנות. ככל שעולה רמת החומרה, כך גם רמת ההיפגעות של הילדים גדולה עוד יותר. מה שמאד מעניין, זה שאם אנחנו הולכים על קבוצות סיכון מאד ספציפיות, שתי קבוצות הסיכון הספציפיות הן גילאי לידה ועד ארבע, גילאי 15 עד 17, כאשר אמרנו הילדים בגילאים הצעירים נפגעים בבית והילדים בגילאים היותר מבוגרים נפגעים בעיקר בדרכים וכנוסעים ברכב.

אני הולכת צעד אחד קדימה ואנחנו רוצים לראות לא רק איזה גילאים בסיכון, אלא גם איזה אוכלוסיות בסיכון. יש לנו פה שני נתונים מעניינים מאד וחדישים ברמת הידע שלנו עד היום. הגרף הזה הוא קשה ואני אנסה להסביר אותו, מה שנקרא בפירוט קל. אנחנו לקחנו ורצינו לבדוק עד כמה ילדים חרדים נמצאים בסיכון. זאת הייתה תחושה אל מול הנתונים. מה שעשינו, חילקנו בתוך כלל היישובים היהודים וקראנו לזה רמת חרדיות. חילקנו את הקבוצות של היישובים היהודים לארבע קבוצות. הקבוצה הראשונה מראה מעט חרדים ביישוב ובקבוצות שלוש וארבע, יישובים שהרוב שלהם הם חרדים.

איך עשינו את זה? ברמת הפיקוח על מוסדות החינוך מצד אחד, הצבעה לכנסת האחרונה בצד השני. יש קורלציה בין הדברים ואנחנו רואים שני דברים מאד מעניינים. הצבע הצהוב נותן לנו תמונה של פנייה למיון. הצבע הכתום נותן לנו תמונה של אשפוז. הצבע הכתום כהה חמרה נותן לנו את תמונת המצב של התמותה. הספרה אחת מציינת את ממוצע התמותה של ילדים. כל מה שנמצא פה מעל הספרה אחת, מציין רמת תמותה גבוהה ביחס לממוצע. זאת אומרת שאם אנחנו מסתכלים איפה רמת התמותה הגבוהה, יישובים בעלי רוב חרדי שזה 3-4 – הייצוג ביניהם 1-4 ו-1-2 בהקבלה, אנחנו רואים שהסיכוי של ילדים חרדים למות בתאונה ביישובים שהם בעלי רוב חרדי יותר נמוך 1-4, ביישובים שהם בעלי רוב חרדי יותר גבוה – 1-2. בהשוואה ליישובים שיש בהם פחות רוב חרדי, אנחנו רואים שיש שם באמת קפיצת מדרגה.

אנחנו לא רואים את זה ברמת הפנייה למיון. אחת ההשערות של צוות המחקר שלנו, זה שברמת יישובים חרדיים יש הרבה מאד פנייה למרכזי טרם וביקור רופא, שאין בהם ייצוג. זאת אומרת שיש פחות ייצוג לפעילות הזאת, לפנייה הזאת בחברה החילונית, אבל זו פעם ראשונה שאנחנו יכולים להראות בצורה מאד מאד ברורה איפה הילדים החרדיים. נלך רגע צעד אחד אפילו יותר גבוה. דיברנו על קבוצות הסיכון, אז אם אנחנו מסתכלים על החברה החרדית, הסיכוי של הילדים בקבוצות הסיכון למות בתאונה ביישובים החרדיים מול היישובים היהודיים הוא פי שניים. וזה נתון באמת חדש לנו.

בואו נסתכל על קבוצת סיכון נוספת. קבוצת סיכון נוספת שלנו הם ילדים ערבים בעוד הגרף הכחול תחתון שלנו מראה ירידה בשיעורי תמותה של ילדים יהודים במהלך שנים האלה משנת 2001 ועד 2014. אנחנו רואים 60% ירידה בתמותה, בהחלט מספר מכובד. באותה תקופה בהקבלה, הקו העליון שמראה את ירידת התמותה של הילדים הערבים מראה 30%. זאת אומרת שהירידה בתמותה של הילדים היהודים הייתה פי שניים מזו של החברה הערבית, מה שאומר לנו שזה נתון שמאד מאד מכאיב ונותן לנו את ההבנה שצריך להתעסק ולהתערב הרבה יותר בתוך החברה הערבית.

עוד נתון מעניין בשקף הזה, זה שאם בתחילת הדרך אנחנו ראינו פער בין החברה היהודית, ואנחנו נסתכל עכשיו על החלק התחתון של הגרף ואנחנו רואים שם שיעורי השוואה. אם בתחילת התקופה הסיכוי של ילד ערבי למות בתאונה היה פי שניים וחצי בהשוואה לילד יהודי, ככל שהתקופה עולה אנחנו עולים בסיכוי של הילד הערבי. הממוצע של הדו"ח הזה מראה שהסיכוי של ילדים ערבים למות בתאונה הוא היום פי שלושה, אבל אם נלך רק לסוף הגרף, לשנים 2012-2013, אנחנו רואים שאנחנו עולים במיוחד. אנחנו כבר מגיעים למצב שהסיכוי של ילד ערבי למות בתאונה הוא פי ארבעה בהשוואה לילד יהודי.

אנחנו רוצים להיכנס לעוד רמה. המאבק בתאונות הדרכים, בתאונות ילדים כנוסעים ברכב וזה נתון מאד מעניין, הצליח בקרב יהודים, אבל לצערי הרב נכשלנו בהצלת הילדים הערבים. ובואו נסתכל על אחוז השינוי. בתקופה הזאת משנת 2000 עד שנת 2014, יש לנו ירידה של כמעט 77% בתמותת ילדים יהודים כתוצאה מתאונות דרכים כנוסעים ברכב, לא כלל התאונות. באותה תקופה מקבילה לא רק שאין ירידה בקרב החברה הערבית, אנחנו מדברים על עלייה בחברה הערבית של כמעט 7%. זה פער שמבחינתנו נותן לנו הסתכלות מאד עמוקה לראות איפה נקודות ההתערבות קריטיות.

זה עוד יותר קרוב, אורלי, כי אנחנו רואים שאפשר לצמצם את זה ובצורה מאד משמעותית וצריך לומר את זה. זאת אומרת להוריד את זה ב-77% זה וואו מבחינת ההצלחה. אנחנו רוצים יותר, אבל זה וואו. בעוד שבמקום אחר זה עולה. זאת אומרת שאנחנו יכולים גם לגעת באצבע במקומות שבהם אנחנו צריכים לטפל ובזה מבחינת אכיפה, מבחינת התרבות, ההתנהלות בעצם שקורית שם, כי זאת תהיה ערובה להצלחה.

לגמרי, לגמרי. ואם אנחנו כבר בקבוצות סיכון, אני רוצה ללכת לעוד קבוצת סיכון בתוך החברה הערבית. לצערנו הרב הסיכון של ילדים בדואים למות מתאונה הוא פי שניים, כמעט פי שניים בהשוואה לילד ערבי אחר. להיות מדויקים – פי 1.7. אחד מכל חמישה ילדים בחברה הערבית הוא בדואי. לצערנו הרב, כשאנחנו מסתכלים במראת התמותה, אחד מכל שלושה ילדים ערבים שמת מתאונה, הוא ילד בדואי. מה שמסביר את הפי 1.7 הזה. זאת אוכלוסייה שנמצאת בסיכון הרבה יותר גבוה יותר לתאונות ואנחנו באמת מתמקדים בשנים האחרונות באוכלוסייה הזאת יותר.

עוד ממצה מאד מעניין וחדשני שיש לנו, זו פעם ראשונה ואנחנו יכולים לקחת את החברה הערבית והדרוזית, ובאמת לראות את תמונת המצב הספציפית בתוכה. נתון מאד מעניין, שילדים ערבים ודרוזים נפגעים בעיקר בתאונות דרכים. היינו חושבים שגם ילדים מהחברה הבדואית ימותו יותר מתאונות דרכים ופה יש לנו בעצם הפתעה. ילדים במחוז דרום, ילדים בדואים במחוז דרום, מתים בעיקר מתאונות בית וחצר. אז אם היינו חושבים שהחברה הערבית והדרוזית היא מיקשה אחת, אז גם פה אנחנו רואים שכשאנחנו באים לעשות את המניעה, אנחנו צריכים בצפון ובדרום להתעסק במניעה בדברים שהם קצת שונים.

אין ספק שזה הבלתי מוכרים.

זה לא רק הבלתי מוכרים, אבל בהחלט שם יש - - -

זה לא רק בבלתי מוכרים, אבל גם שם זה פגיעה בבית ובחצר. בחצר זה כולל דריסה לאחור, נכון?

נכון. זה בית, חצר בית, כולל דריסה לאחור. מה שמאד מעניין, אנחנו רואים שילדים מוסלמים - 50% מהתמותה היא בדרך. ילדים דרוזים – 63% מהתמותה היא בדרך, לעומת ילדים בדואים במחוז דרום – 52% מהתמותה הם בבית ובחצר הבית. ונכון, אתם צודקים לחלוטין, תאונות דריסה לאחור שהן מאד מאד אופייניות דווקא באותה אוכלוסייה, בהחלט יכולות להיות אחד ההסברים לדברים האלה.

סליחה, המוסלמים פה בשקף הזה כוללים גם את הבדואים בנגב או לא נכלל? כי הם מוסלמים.

לא. אנחנו ממש לקחנו את החברה הבדואית - - -

תראה איזה פירוט. אתה רוצה עוד לפרק?

לא, לא, אבל הבדואים הם מוסלמים. סליחה, זה יכול לשנות את הממוצע לגבי המוסלמים שיותר צפונה, כי בשקלול עצמו זה יכול לשנות.

אני רוצה לחזור בי. מכיוון שאני לא חוקרת ויושבת בצוות המחקר, אני אבקש מהם שאם טעיתי שיתקנו אותי, בסדר? לא טעיתי. אז אולי רק הסבר על זה.

אז המוסלמים הכוונה מהמרכז צפונה, לא כולל הבדואים?

הבדואים קיבלו יחס מיוחד בפני עצמו.

כן, אבל הוא נכנס גם בתוך הסטטיסטיקה הכוללת, כשאנחנו אומרים מוסלמים ולכן אני רוצה את ההפרדה הזו.

כן, אתה צודק. ההשוואה היא יותר ביישובים ערבים, כאשר ההפרדה היא שבדואים בדרום הופרדו מתושבים מוסלמים במחוזות - - -

כאילו גם בדואים בצפון נכללים ב-33%?

כן.

אצלנו זה היה פשוט – חילונים, חרדים, דתיים. אצלכם כבד.

אז רגע לפני שאני מסיימת, אני רוצה לומר שאני מציגה בפניכם את תמצית הדו"ח. אני רוצה להודות לצוות החוקרים שלנו שכולל את נטלי ניר ואת יותם אופיר, את אושרי וייס ואת שרון לוי ואת אסתי גולן שישבו ועמלו על הנתונים האלה. אתם מוזמנים לפנות אלינו, מוזמנים להיכנס לדו"ח שכבר מחר יעלה על אתר האינטרנט שלנו, למי מכולנו שעובד אלקטרונית.

אני רוצה להגיד שהחגיגה של ירידה בתמותה היא תמיד חגיגה טובה, כי כשאנחנו עולים הר גבוה צריך כל הזמן להיות בהזדמנויות. לצערי הרב אנחנו נמצאים בשנה מאד מאד קשה. אם הראיתי בתחילת דברי שהדו"ח מראה על ירידה בתאונות ושאנחנו ב-116 ילדים נפגעים, ציינה חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון, ותרשי לי לתקן אותך מאתמול בערב, 122 ילדים מתו עד היום בתאונות, אלה נתונים עדכניים. אנחנו אוספים ממש ברמה יומיומית ושעתית. מתוכם 70 ילדים מתוך החברה הערבית.

רציתי לטעות הפוך, אבל-.

הייתי מתה לתקן אותך הפוך. 70 ילדים מתוכם הם מתוך החברה הערבית. יש לנו באמת אתגר גדול וכל מי שנמצא פה הוא באמת שותף נאמן להזדמנות הבלתי רגילה הזאת לעשות את השינוי.

סליחה, אולי בעתיד לחדד נקודה, כי כשאומרים ילדים הכוונה מתחת לגיל 18. אבל יש מתחת ל-18 גם נהגים היום. אולי כדאי - - -

כן, זה מחולק. אתה פשוט הגעת אחר כך, אבל זה מחולק לשתי קבוצות סיכון של לידה עד 4 ואחר כך 15 עד 17.

לא, לא, אני מדבר על ילדים שהם נהגים, שיש להם רישיון נהיגה.

כן, כן, 15 עד 17 זה תאונות דרכים.

כי חשוב לראות את האוכלוסייה הזאת, את המקום הזה של נהגים שהם נקראים "ילדים".

הם ילדים.

כן, אבל כשהם ילדים יש להם יותר - - -

תודה רבה לאורלי ובכלל לכל הצוות של בטרם, שוב, על השותפות לאורך כל הדרך ועל הדו"ח החשוב הזה. אני חושבת שאיסוף הנתונים וניהול של דטא שכזה מוכיח את עצמו ככלי עבודה וזה חלק מהשיח שאנחנו קיימנו גם בתכנית הלאומית לבטיחות ילדים ובהחלט אנחנו יכולים ללמוד ממנו איפה אנחנו יכולים לשים ואיפה אנחנו צריכים לשים את הדגשים, כדי שאנחנו באמת נוכל להביא לצמצום המיוחל, כולל כניסה מאד מפורטת גם בחברות השונות, כדי שאנחנו באמת נהיה מדויקים עם מה שאנחנו נרצה לבוא ולעשות אחר כך.

אנחנו נעשה את זה בצורה כזו שידבר חבר כנסת ואיש מקצוע, בסדר? אז חברת הכנסת נורית קורן שהייתה כאן לפני כן, את רוצה לדבר עכשיו? בבקשה.

כן, בקצרה. אני רוצה להגיד באמת תודה לבטרם שהם עושים דברים מצוינים עבור ילדים ודואגים לזה שהילדים לא ייפגעו ומלמדים את ההורים הרבה מאד דברים. הנושא הזה חשוב וכאוב ביותר, כי אנחנו צריכים כמה שיותר לעשות הכל כדי להגן על הילדים ובמיוחד באוכלוסייה הערבית, ששם באמת בתקופה האחרונה גם כן יש הרבה מאד היפגעות של ילדים בתאונות דרכים וכנראה שצריך לחנך וכנראה שצריך לדאוג גם לתשתיות ולכל הדברים, כדי שלא ייפגעו ילדים. ומי ייתן ולא ייפגעו ילדים, שזה הדבר החשוב ביותר בשבילנו. תודה.

תודה רבה לך חברת הכנסת נורית קורן. משרד הבריאות רוצה להתייחס לדו"ח, עוד לפני שניכנס לתכנית הלאומית?

תראי, בסך הכל קודם כל אני מודה לבטרם על ההצגה ועל המעורבות שלהם ועל איסוף הנתונים. בהחלט בטרם - - -

פרופסור איתמר גרוטו ממשרד הבריאות.

נותן את הכיוונים שאליהם אנחנו צריכים ללכת ואיפה צריך להשקיע. התכנית שלנו באמת מוכוונת לדברים האלה. אנחנו נראה את זה תיכף, כשנתייחס לפי קבוצות הסיכון, איך מחלקים את המשאבים.

מאה אחוז.

אני יכולה להוסיף?

בבקשה, לדו"ח?

כן, לדו"ח עצמו. אני חושבת שהדו"ח באמת הראה כאן תמונה יפה מאד, אמנם עצובה, אבל יפה מאד בפילוח של הנתונים. אני חושבת שהיום, בשנים האחרונות אנחנו יותר שמים דגש. לא מדברים על חברה ככלל, אלא חייבים לרדת לקבוצות שגם הנתונים, אבל גם תכניות ההתערבות הן שונות לחלוטין כפי שראינו. אני חושבת שהדגש המיוחד הוא שבתוך האוכלוסייה הערבית יש כל כך הרבה שונות וחייבים להכיל ולהתייחס לתכניות ספציפיות. אין דין הדרום לעומת הצפון, אפילו בתוך הבדואים וכנ"ל לשאר הדברים.

אני חושבת שהדו"ח הזה נותן תמונת מצב בדיוק לצרכים האלה, גם לאוכלוסייה החרדית, אבל שלא מדברים יותר, אנחנו כבר לא מדברים בשפה אחידה. חייבים להתמקד וזה הדגש שאנחנו נותנים גם בתכניות התערבות שלנו, אבל בהחלט אני חושבת שזה חשוב מאד לראות את הדברים ולפי זה באמת להתכוונן בתכניות ההתערבות. זה רק מחזק את המגמה הזאת. תודה.

תודה רבה למשרד הבריאות. חבר הכנסת ג'מעה, בבקשה.

קודם כל תודה רבה ליושב הראש, ד"ר שאשא ביטון ותודה רבה באמת לבטרם על הדו"ח המפורט והענייני, אבל אנחנו נשארנו ואחרי הכל צריך להבדיל לגבי הנושא של תאונות דרכים. רק נקודה. תאונות הדרכים במגזר הן עדיין גבוהות יותר בהרבה מאשר בדו"ח. אני מדבר על תאונות הדרכים.

רגע, סליחה, אתה מדבר על תאונות דרכים בכלל?

לא.

כי פה אנחנו מתייחסים רק לילדים.

אחד הנתונים היה על תאונות הדרכים, אבל אני מדבר על תאונות בית ועל מה שקורה. אין מנוס אני חושב ויש הבדלה בין הכפרים המוכרים והבלתי מוכרים גם בתוך המגזר הבדואי. הרוב המכריע בעצם בתאונות בית או בתאונות בלתי מתוכננות, זה במגזר הבדואי בדרום. אבל לדעתי עדיין גם במגזר הבדואי בדרום, את יכולה לחלק גם לכפרים מוכרים וגם לכפרים בלתי מוכרים. אם אתה יכול לקחת נגיד את הנושא של הפלסטיקה, 60% מהמאושפזים במחלקה הפלסטית בסורוקה זה בדואים ובעיקר מהכפרים הבלתי מוכרים.

זה מוביל אותנו לעניין של ביצוע של ההדרכות שהם עושים, וזו באמת עבודה קדושה מה שהם עושים, בטרם, אבל לדעתי ההדרכות לא צריכות להיות רק לגבי ילדים. ההדרכות שאתם עושים הן חשובות, אבל גם ההורים. אנחנו מדברים על העלאת מודעות. אם העלאת המודעות לא מתחילה מהסוף, זה לא שווה. אם אתה מתעסק עם הילדים בלבד - - -

ההורים זה ההתחלה.

אנחנו עשינו את זה בקופת חולים, אז בזמנו כשאני עבדתי בקופת חולים, בתוך הסניף. עשינו את זה להורים וזה לא מספיק כי צריך גם את הילדים. זה דבר אחד.

דבר שני, אין מנוס, אין מה לעשות מאשר להתעסק בתשתיות. התשתיות זה מילה גדולה ומילה מסובכת והרבה תקציבים קשורים במשאבים, והדבר הלא פחות חשוב הוא העניין של המשחקיות של הילדים. אם לא נוגעים בעניין הזה, אני חושב שמה שאנחנו עושים – הדרכה לבד – זה לא מספיק. אז צריך גם הדרכה וגם לספק לילד את המתקנים האלה על מנת לבלות את הזמן שלו במשחקים, אחרת זה לא שווה.

ובאמת תודה רבה עוד פעם על נושא מאד מעניין.

יפעת, אם אפשר להגיב.

כן, אני רק רוצה שנייה ברשותכם להתייחס לנושא של גני השעשועים, שזה חוזר פעם אחר פעם וזה נכון וצריך לדאוג, אבל אני אומר לך יותר מזה. גם שם, כשאנחנו מתייחסים לתכנית של בטיחות ילדים, אנחנו מתייחסים אגב גם למגרשי שעשועים, כי גם כשאנחנו צריכים לנקוט זהירות, הנושא של הצללה שאנחנו מקדמים עכשיו, מגלשות שהן חמות. זאת אומרת אנחנו נכנסים בצורה הרבה יותר מעמיקה מעבר למה שאנחנו מדברים כל הזמן מעל פני השטח, שזה התשתיות, גני שעשועים וכו', וחשוב לי שאנחנו נישאר רגע ברובד הזה, כדי שנבין שגם במקומות שהם מיועדים לילדים, אנחנו צריכים להיות מודעים וזהירים, כי שם הם נפגעים הכי הרבה.

בבקשה גלית.

אנחנו נענה מקצועית. יושבת לצידי שרון לוי שהיא ראש צוות החוקרים שלנו. אני רק רוצה לומר, אתה יודע, אנחנו מדברים הרבה, יש לארגון בטרם ביחד עם משרד החקלאות תכנית, פרויקט שהוא בקרב יישובי הבדואים המוכרים, לתשע הרשויות. אנחנו פועלים כבר שנה שלישית. בשנה הבאה בעזרה רבה של יושבת ראש הוועדה ממשיכים האלה. תכניות שאנחנו מבינים שנושאות פרי ואנחנו בקרוב נחשוף את הנתונים הרלבנטיים.

אין ספק ששינוי התנהגות הוא גם בתשתיות אבל גם בתרבות הבטיחות.

נכון.

יש בקרה על הנושא הזה של הדרכות? מישהו מבקר? עוקבים?

כל התכנית מלווה במחקר הערכה ומלווה, עם תוצאות בדוקות ואנחנו לא מתבססים על אינטואיציה.

לא, לא, בסדר גמור. מה שאתם עושים, אמרתי ועוד פעם זה עבודת קודש, אבל האם מבקרים? אם עושים בשכונה X את ההדרכה הזו או לא עשו, יש מישהו שמבקר את זה? אני מדבר על בקרה ספציפית.

בוודאי, בוודאי. זה פרויקט מאד מאד מורכב, שמבוצע בשיטה מאד מאד מבוקרת ומפוקחת ומקצועית ואנחנו מאד גאים ואנחנו נשמח - - -

אנחנו תיכף נציג את זה במסגרת התכנית, נכון?

הפרויקט הזה הוא לא במסגרת התכנית הלאומית.

אני יודעת, אבל כחלק מהתכניות שנוספו.

אבל אני מזמינה את חברי הכנסת ואת הוועדה לזכויות הילד להתלוות אלינו לסיור בשטח, לראות את הפעילות מקרוב ולהבין גם מה הקשר של הקהילה לנושא הזה וזה כל פעם מרגש מחדש.

בואו ניתן לשרון רק לענות לך על הסוגיה שהעלית - - -

על הנושא של תאונות הדרכים.

על תאונות דרכים ועל - - -

אני רק רוצה לענות מבחינה ספציפית בדו"ח ובנתון שהצגנו לגבי קבוצות האוכלוסייה. כל הניתוח של קבוצות אוכלוסייה זה ברמת היישוב ובמקרה של הבדואים זה רק שבעה יישובים בדואים בנגב. זאת אומרת זה לא כולל את האזורים שהם לא ביישובים - - -

לא מוכרים.

גם לא מוכרים וגם כי זה חייב להיות מגודל מסוים כדי להיכלל בניתוח. אז אני פשוט חייבת שזה יהיה - - -

זאת אומרת שכל הבדואים שנמצאים כאן הם מכפרים מוכרים.

כן, מאלה שהם מספיק גדולים. ולכן אם ניקח בחשבון את מה שאמרתי, שזה נכון שיש בעיות בקבוצות אחרות, הם אפילו לא-. בעצם את זה לא ראינו - - -

זאת אומרת שהמצב הוא חמור עוד יותר בקרב החברה הבדואית.

המצב חמור.

חמור בהרבה.

כן. אוקיי, תודה רבה. מישהו מאנשי המקצוע רוצה להתייחס לדו"ח לפני שאנחנו נצלול פנימה לתכנית הבטיחות? בבקשה, שם לפרוטוקול.

ליאת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הנתונים שהוצגו פה על תאונות הדרכים כמובן מוכרים לנו. ספציפית לגבי המגזר הערבי, החברה הערבית, רק חשוב לי להגיד שבשנת 2017 הרשות פיתחה והפעילה תכנית חירום לטיפול של היפגעות בתאונות דרכים בחברה הערבית. במסגרת התכנית הזאת אנחנו עושים פעילויות הסברה, חינוך, הכשרה של אמהות, הכשרה של אנשי דת, שיתופי פעולה עם המשטרה, עם ארגון בטרם, בדגש על ילדים כמובן כדי להוריד היפגעות.

כן. תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

קודם כל אני אתחיל בזה שלפי הנתונים שקיבלנו פה, האוכלוסייה הערבית יש לה היפגעות יותר גדולה בכלל בתאונות דרכים ופי כמה מהאחוז שלה בין הנהגים וגם באוכלוסייה. אבל כשאני שומע את המספרים, שמעתי 70 ילדים ערבים בתאונות דרכים, המשמעות היא - - -

לא, בתאונות בכלל.

בכלל? זה לא בתאונות דרכים? יש לכם את הפיצול הזה, או אין לכם?

יש.

כמה בתאונות דרכים?

אני לא יודעת להגיד לך השנה. אוטוטו סוף שנה, יהיה לנו דו"ח מסודר.

טוב, אז מה שאני רואה שהם גם אחוז גדול יחסית בתוך האוכלוסייה בין אלה שנפגעים. כי יש לנו נתונים ולכן רציתי לוודא את המספר 70, אבל יש מספר גדול מדי בהיפגעות לכן אני חוזר לשנת 2009. בשנת 2009 הייתה הדרכה בנגב ותאונות הדרכים ירדו דרסטית. המשמעות של זה היא שאם אנחנו עובדים על הסברה ואנחנו מכוונים גם להורים וגם לילדים בבתי הספר, זה יכול לעזור כי חשוב מאד שתהיה הסברה.

בעניין של מגרשי שעשועים אם אני לא טועה לפני שנה היה פה דיון ואני גם אמרתי שבהרבה מקומות ביישובים הערביים במגרשי השעשועים, המתקנים הם מתקנים שפורקו ממקומות מסוימים, כי שם חידשו והם העבירו אותם ליישובים הערבים. במיוחד אם אנחנו מדברים על יישובים בלתי מוכרים, אז שם אין מהנדס, אין ראש רשות, אין אפילו מי שיהיה אחראי על זה שהוא ידאג שתהיה בדיקה. לא רק זה, אלא בדיקת תקן כמעט ולא קיימת אז הם לא תקניים. כי פירקו אותם ממקום שהם הגיעו שם למצב שהם לא תקינים.

לכן אני חושב שצריך להיות בנושא הזה גם פיקוח מסוים, אפילו במקומות האלה כדי לדאוג, כי לפחות מהעבודה שלי אני חידשתי מגרשים בעבודה הקודמת שלי ואני מכיר מה התקן שלהם, מכיר איך הם צריכים להיות וזה שהחליפו גם את החול בגומי וכל הדברים האלה. אז אני חושב מהמשרדים הממשלתיים האחראים צריכים להיכנס גם ליישובים הערבים, לבוא לראש הרשות, לבוא למהנדס העיר ולבוא לאנשים שהתקינו אותם במקומות הלא מוכרים כדי לבוא ולהגיד להם אתם רציתם לעשות טוב לילדים, אתם יצאתם במצב שהוא לא טוב להם וזה יכול לסכן אותם.

באתם לברך, יצאת מקללים.

בדיוק. לכן אני חושב שיש מקום גם לעשות את זה. לגבי העניין ששאלתי בעניין ילדים נהגים. הסטטיסטיקה מדברת על אחד לעשרה צעירים שנהרגים בתאונות דרכים שהם ערבים בגיל 17 עד 25. אחד לעשרה. המשמעות הזו, או שתהיה גם בבתי הספר הדרכה כמו שצריך לאלה שהולכים ללמוד נהיגה, כי היום גיל 16 ותשעה חודשים זה הגיל שאפשר לעלות על הרכב עם רישיון. אם זה לא ישתנה המצב הזה לגבי הגיל, אם לא מעלים את הגיל, לפחות שתהיה הדרכה מתאימה גם בתוך בתי הספר, כי היום כל ילד בכיתה י"א חשוב לו יותר מהבגרויות, חשוב לו מהכל לקבל רישיון נהיגה. הנושא הזה מחייב טיפול. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת חאג' יחיא. אני רוצה לומר שאני לא אעשה לך הנחות במה שאמרת לקראת הסוף. נכון, זה צריך תהליך חינוכי גם בבית הספר, אני מסכימה איתך, כאן אין ויכוח, אבל אם אנחנו גם לוקחים בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, יש פה גם עניין של תרבות נהיגה וכאן אני בהחלט שמה את זה גם במקום החברתי וגם במקום של ההורים בחברה הערבית. ואני רוצה לגייס אתכם, שאתם גם תהיו חלק מהשגרירים שלנו כדי לשנות את התרבות בתוך החברה הזו מבחינת כל ההתנהלות, אם זה על הכבישים ואם זה בכלל תרבות ההגה של הצעירים.

מה שאני יכול להגיד לך שאני גם עם הרשות הלאומית למלחמה בתאונות דרכים. צילמו איתי סרטון שאני העברתי בשפה הערבית. זה כבר נמצא ביוטיוב והגיע גם לאתרים ואני כל הזמן מדבר על זה - - -

יפה.

ואני רוצה שזה יהיה גם בבתי הספר, כי אם בבתי ספר לא יידעו את זה - - -

כן, על זה אין ויכוח.

אנחנו כבר עושים.

לא, כי פיילוט שעוד לא ברמה של-. זה פיילוט של 500 - - -

אבל אנחנו לא שם, בבתי הספר, גם לא בבתי הספר היהודיים. אנחנו תיכף נגיע לזה.

אנחנו לא שם, אני יודע שאנחנו לא שם.

יש בתי ספר, גם ערבים. אתמול במקרה הלכתי לנחם אבלים אצל שני הבחורים האלה שנהרגו בתאונת הדרכים ונפגשתי עם אחד המורים. הוא אומר שמפעילים את הפיילוט הזה גם בכפר גאפר - - -.

אני לא סתם אומרת, זה לא רק בית ספר. זה חברה, זה הורים. יש תרבות נהיגה שונה בחברה - - -

נכון, אני מסכים איתך.

אוקיי. אנחנו ניתן לחבר הכנסת טלב אבו עראר ואחר כך אנחנו פשוט נציג את התכנית, כדי שנפתח את הדיון. את רוצה להתייחס לדו"ח עצמו?

אני רוצה להתייחס בכלל.

אז תיכף. אם זה לא לדו"ח עצמו, אז אני רוצה שאנחנו נציג את תכנית הבטיחות לילדים, נדון בה ואז אפשר יהיה לפתוח את הדיון באופן כללי. את רצית להתייחס במשהו?

כן, אני רציתי להתייחס כשזה טרי. שבוע שעבר היה יום הבטיחות בדרכים ונפגשנו בוועדת הכלכלה וכל אחד דיבר באופן עוצמתי ואני גם דיברתי. אנחנו רואים את הנתונים ואנחנו מוגבלים בכוחות שלנו, אין ספק. אני מבקשת ואני באמת, אם אנחנו נוכל לחבור, זה לא ברמה של סרטון, זה ברמה של כנס מחאה משותף של כל מובילי דעת הקהל בחברה הערבית, להגיד לא ניתן להשלים עם הנתונים האלה. זה פשוט בלתי אפשרי. זה לא צריך להיות פוליטי, זה צריך להיות מהקהילה, מהחברה.

אנחנו, ארגון בטרם, רוצים שותפות אתכם. בואו, תתנו לנו פורום שיביא את האנשים המתאימים כדי שמשם נתקדם הלאה. זה לא ברמה של סרטון. אנחנו עושים כל הזמן סרטונים. זה לא מספיק.

לא, לא, אני הבאתי את זה רק כדוגמה. אני גם בתקשורת, אני גם בוועדת הכלכלה ואת יודעת שאני נמצא שם, אבל זה לא אישי.

בואו נעשה משהו משמעותי.

אני איתך ברעיון ואנחנו מוכנים - - -

אני אשמח מאד.

אנחנו מוכנים גם לקבוע פגישה שממנה אנחנו נצא עם תכנית.

אז הלוואי. תודה רבה.

מבחינתי אני יכול להרים את הכפפה ובואו נקבע ישיבה, נשב ונכין תכנית ביחד.

אז הנה, יש פה כבר המלצה ראשונה. תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר.

תודה גברתי. אני מודה גם לארגון בטרם על הנתונים האלה שאספו לנו. הגיע הזמן שנקרא לילד בשמו.

איך קוראים לו?

אני הקשבתי לכל מי שדיבר כאן, אף אחד לא בא בטענות נגד. יש לנו סיבה אחת ברור, ידועה לכך, שהיא מדיניות הממשלה ואני אסביר.

לא, רגע, רגע, המדיניות שלנו היא שיהיו 70% נפגעים ילדים ערבים?

גברתי, אם תתני לי להמשיך את המשפט - - -

זו תוצאה של מדיניות, זו לא הכוונה.

תקשיבי, אני לא באתי להתנגח. באתי להשמיע דברים.

אני שואלת אותך עניינית. מה, גם זה מדיניות? האמת היא שרציתי לספר את זה כבדיחה ולהגיד לכם הנה, אתם רואים, זה לא קשור למדיניות הממשלה וטוב שלא שאלתי.

אבל גם בטרם עכשיו הוא בחסות משרד החקלאות, לידיעתך, שתדעי לך.

על הבדואים.

על הבדואים.

הוא לא בחסות.

בסדר גמור. אני יודע בדיוק מה עשה השר אורי אריאל כדי לפרסם גם נתונים טובים, בסדר. תביני.

70 ילדים - - -

איך לא יהיו תאונות חצר בית או דרכים, כשיש אלפי ילדים בדואים ללא מסגרת חינוכית עד היום. הרי הם משווים נתונים על מה שקורה, אחוז התמותה, אבל לא מציעים כאן פתרונות או מה הסיבות גם.

רגע, תיכף אנחנו נשמע את הפתרונות.

גברתי, אני יודע, שאשא. אני היום בן 50. אולי את יותר צעירה ממני.

אני לא רחוקה ממך הרבה.

לא, את רחוקה ממני. ככה את נראית, אני לא יודע אם זה נכון.

שיירשם בפרוטוקול.

ולכן המדיניות לא משתנה. כשהמדינה בעצמה לא מכירה בילדים של האזרחים הבדואים בנגב, איך לא יהיו תוצאות כאלו? תשתיות רעועות מאד. הרי בכבישים 25 ו-35, הצמתים הכי מסוכנים בישראל, לא רק בנגב ועד עכשיו לא תוקנו, לא הוצבו שם אמצעי בטיחות וכמעט לא עובר יום בלי תאונת דרכים, במיוחד בכביש 25. רק לפני ארבעה ילדים איבדנו שני צעירים בדואים שם.

לכן החברים כאן, אנחנו אזרחי המדינה, אבל המדינה לא מטפלת ולא מעוניינת אפילו לטפל. מדברים על הסברה, זו ההסברה שהציע חברי, אני גם תומך בזה, אבל זה לא עניין של הסברה. זה עניין שאין. הם משחקים בחצר הבית ביישוב מוכר, אבל ביישוב בלתי מוכר וניקח בהזדמנות זו ואני באמת מזמין אתכם כוועדה, כיושבת ראש הוועדה, לבקר באחד היישובים ולראות איפה הילדים משחקים שם. איפה משחקים? אין להם משחקים.

גם האירוע שהיה ב- - - בכביש 25, לפני שישי, עם הצבא, שהיו שם מטענים, נהרגו שם שני ילדים. הם היו רחוקים מהבית שני מטרים.

קיימנו על זה דיון.

נכון מאד, אני מודה לך. תשמעי, באמת כל הדיונים שלך הם ענייניים וטובים וחשובים לנו, אבל מה הלאה? זה העניין. כל עוד אין שינוי במדיניות הממשלה, המדינה, כלפי האזרחים האלה, אנחנו נמשיך ונשמע את התוצאות, את הנתונים החמורים האלה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני אומר לך את זה בשני רבדים. האחד, אתה צודק. יש את הצורך באמת בהשקעה בתשתיות וצריך להיכנס בתכניות ממוקדות בחברה הערבית, בחברה הבדואית בפרט. קיימנו על זה גם מספר דיונים, אפילו על פי נושאים, גם הנושא של הנפלים וגם ביום הנגב קיימנו פה שיח גם על העדר המסגרות וגם על נושא התשתיות וזה הכל חשוב מאד. אני חלילה לא ממעיטה בערך של אף אחד מהדברים האלה.

יחד עם זאת אני רוצה רגע שאנחנו נעבור מהמקום של מיקוד השליטה החיצוני של מה שהמדינה צריכה לעשות, אל מיקוד שליטה פנימי של החברה. לראות, גם אחרי שיהיו תשתיות וגם אחרי שיסדרו את הכל. הנה, בוא, תיקח את החברה היהודית לצורך העניין. גם שם אנחנו רואים שיש ילדים שמתים כתוצאה מתאונות אפילו בתוך הבתים, אפילו במגרשי משחקים, אפילו בגנים שלהם ובמסגרות החינוך, ולראות איפה במקום שאנחנו כבני אדם, כחברה, כהורים, יכולים למנוע את ההיפגעות של הילדים. איפה אנחנו נעשה את זה.

וזה ההבדל בין הדיון הנוכחי, שאנחנו רגע נעסוק בנו, כחברה, כאנשים, איך אנחנו יכולים למנוע את הפגיעה הבאה, לבין מה שכמדינה אנחנו צריכים לעשות ונגענו בו בדיונים האחרים, שזה כל הנושא של התשתיות והמדיניות כלפי החברה הערבית. בסדר? אז אני לא מורידה מהחשיבות, אבל אנחנו רגע מפצלים את הדיון לשני הנושאים האלה.

אנחנו נעבור לפרופסור איתמר גרוטו. אנחנו נציג עכשיו את תכנית בטיחות ילדים, תכנית לאומית שעבדנו עליה מאד מאד קשה. זאת אומרת היא התחילה עוד הרבה לפני שנכנסתי הנה לכנסת ובשנתיים האחרונות השקענו הרבה מאד מאמץ כדי שהיא תהפוך מהחלטת ממשלה למשהו שהוא בר קיימא.

אני זוכרת כמה התרגשתי ברגע שראיתי את זה כסעיף תקציבי בתוך תקציב המדינה ואמרתי – הנה, המדינה לוקחת אחריות באופן אמיתי ושמה את זה על סדר היום.

יש לנו הצלחות אולי בדבר אחד, וזה עוד לפני שהתכנית בכלל התחילה וזה הנושא של שכחת ילדים, שהיה כאן מאד סוער ובוער סביב השולחן וגם מחוצה לו. אפילו ברמה הציבורית הצלחנו לייצר הרבה מאד הדים. אני לא מצטערת על שום רגע, גם לא על הרגעים הקשים והמכעיסים, כי כנראה שבסופו של דבר השיח הזה כן הצליח ליצור מודעות והתגייסות ותודה לאל עברנו את הקיץ הזה בשונה לחלוטין מהקיץ שעבר.

זה אומר שאנחנו יכולים. זאת אומרת אני לוקחת את זה מהמקום לא של הנה, הצלחנו, אנחנו יכולים לנוח, אלא להיפך. אם אנחנו ניגע בדברים ואנחנו נדע לנהל אותם, אז יש לנו סיכוי טוב גם להצליח לצמצם את התופעות האלה.

וכאן אני רוצה לומר מבחינת העקרונות של תכנית בטיחות הילדים, שחזרתי ואמרתי מספר פעמים ואני אומר גם עכשיו, כדי שזה יוביל את השיח. התכנית הזו לא באה להחליף תכניות קיימות אחרות שהתקיימו בשנים הקודמות. ולמה חשוב לי לציין את זה – כי אני לא רוצה שאף אחד ממשרדי הממשלה יגיד אוקיי, יש תכנית בטיחות ילדים, אנחנו צריכים לשים כך וכך כסף, אז אנחנו עכשיו נכניס את כל מה שעשינו עד היום בנושא של בטיחות ילדים לתוך הפול הזה ובכך בעצם אנחנו עושים More Of the Same.

הרעיון של תכנית לאומית לבטיחות ילדים הוא לבוא ולהיות ערך מוסף על כל מה שנעשה כאן עד שהתכנית הזו נכנסה לתקציב וזה אומר הפעילויות השונות שהיו לצורך העניין בדרום. דיברו כאן הרבה על הבדואים, תכניות שהיו בטיפות חלב, הדרכות של הורים במקומות מסוימים. כל הפיילוטים שהיו ברחבי הארץ. זאת אומרת הרבה מאד תכניות שבאמת חשוב לי שגם בדיון הזה אנחנו נקפיד ונאמר. אנחנו יכולים לציין אותם כחלק מההתגייסות, כחלק מאיזה שהוא מערך כולל, אבל לזכור שאנחנו לא באים בעצם ומכניסים אותם לתוך התכנית ובזה אנחנו סותמים את הגולל על התקציב, שהוא גם ככה לא מאד מאד גדול, אבל שאנחנו צריכים אותו כתגבור למה שאנחנו עשינו עד היום.

אז פרופסור איתמר גרוטו, אני אשמח שתציג לנו את הסטאטוס של התכנית, מה קורה מבחינתכם, כי אנחנו יודעים שבעצם יריית הפתיחה היא רק עכשיו. כל החודשים האלה לא באמת התקדמנו, עסקנו בעיקר בבירוקרטיות והגיע הזמן לצאת בכל הכוח.

טוב, אז קודם כל אני באמת רוצה להודות לך, חברת הכנסת שאשא ביטון, על המעורבות שלך והדחיפה.

תודה.

גם בסיוע שלנו, סיוע מול משרד האוצר, שבאמת קצת התמהמהו הדברים, אבל באמת עכשיו הכספים נמצאים והבירוקרטיה, אני מקווה, רובה כבר מאחורינו ואני אנסה להציג מה אנחנו מנסים להוביל.

אז אנחנו רואים את עצמנו כגוף המתכלל שהוביל את התכנית הלאומית יחד עם המשרדים השותפים איתנו. יש לנו ועדת היגוי בראשותי, ששותפים בה משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך והכלכלה. אנחנו בעצם גיבשנו את הנושא של הקמפיינים וההסברה בנושאים הכלל מערכתיים, כאשר הצלחנו בעקבות התערבותך להגדיל את הקמפיינים מעבר למה שניתן לנו על ידי משרד האוצר ואת ניהול התקציב.

כרגע אנחנו קיבלנו 6 מיליון שקלים מהאוצר. זאת אומרת 6 מיליון שמתוך זה 1 מיליון מתקציב הבריאות שאנחנו נותנים. בפועל הוא טרם הועבר, אבל כבר יש לנו אישור החרגה ואנחנו מתחילים.

שזה אמור להגיע מהמשרדים. אנחנו מדברים על ה-4 מיליון הנוספים.

נכון.

לא, אנחנו מדברים על ה-6 מיליון. גם האוצר, התקציב שלו עדיין לא הגיע למשרד הבריאות ולא למשרד החינוך. הוא יגיע כנראה בסוף השנה. אבל כדי שלא נחכה לסוף שנה ניתן אישור להחריג את זה והחשב שלנו ואני מבינה שגם חשב משרד החינוך בהתאם, נתנו אישור כבר לעשות את הדברים, למרות שהכסף עוד לא הגיע בכלל. כי אחרת לא נוכל לממש כלום השנה.

- - - התחייבויות - - - בתחילת השנה.

כן, בדיוק. זה אישור החרגה מיוחד.

אוקיי, פרופסור גרוטו, בבקשה.

טוב, אז קצת דברים שנעשו בשנת 2017. נושא של תמריצים למלרד"ים לאסוף נתוני היפגעות. יש לנו 15 מלרד"ים שהצטרפו כרגע בינתיים. נתונים נוספים שאנחנו עומדים לקבל אותם, בעצם קיבלנו ממשרד החינוך את הנתונים על היפגעות ילדים בבתי הספר, שזה נתון שנאסף על ידי משרד החינוך וגם עם מד"א אנחנו עומדים כרגע להסדיר את קבלת המידע על כל הפינויים באמבולנס וזה ייצור לנו מאגר נתונים יותר מלא.

מה זה בעצם התמרוץ למלר"דים ואיך זה בא לידי ביטוי?

כל בית חולים בעצם, אנחנו רוצים לתמרץ את המלר"דים בכלל בכל הנושאים של פעילות המלר"דים. אחד הרעיונות שאני חושבת הוא המבורכים כאן בעצם, הוא שנותנים תמרוץ למלר"דים, תמרוץ בכסף לכל מלר"ד שיאסוף נתוני היפגעות באותם שדות שגושו עם בטרם – ה-MDF, ממש בשדות האלה. הם צריכים לאסוף את הנתונים האלה וזה בעצם דבר מאד מאד משמעותי שיעזרו לנו לעשות ניתוח ופילוח של נתוני היפגעות של אלה שמגיעים למלר"דים מעבר לאשפוזים. זה מעל 15 בתי חולים. כל בתי החולים של הכללית, כל בתי החולים בצפון.

אני יודעת שכבר בנובמבר הם צריכים להתחיל את הדיווחים הראשונים, ממש בימים אלה. הם יקבלו כסף - - -

מה זאת אומרת, עוד לא התחילו?

לא, הם אוספים. כלומר הדיווחים למשרד הבריאות הם בנובמבר, אבל אנחנו יודעים, אני אומרת שוב, לא מעודכן לימים האחרונים - - -

התמרוץ הכספי ניתן בסוף הפעילות.

כן, את התמרוץ הכספי הם יקבלו אחרי, אבל קודם כל – וזה ייבדק – בהתאם לכניסה שלהם ולדיווחים שלהם. ואמרתי, רוב בתי החולים כבר בפנים. אנחנו מקווים שכמעט כולם יהיו בסוף התהליך.

עכשיו סליחה שאני גרידית, אבל ה-1.5 מיליון שקלים על חשבון משרד הבריאות - - -

כן, זה לא קשור.

אתם מוסיפים לנו ל-10 מיליון?

ממש. זה לא קשור למיליון שאמרנו עכשיו. זה בנוסף.

לא, זה לא קשור.

זה בנוסף. לא ספרנו את זה בפנים.

אוקיי.

בעצם עשינו חלק מהפעילות שזה בנושא של המדבקות לרכבים בטיפות חלב, בקופות חולים, שהפקנו בעצם במספר מסגרות.

גם למעונות.

הפקנו גם עלונים ושלטים לתזכורת הורים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יצאה בקמפיין בנושא הזה. בנושא של האפליקציות והיוזמות זה לא משהו שאנחנו מתכללים אותו, אבל בהחלט יש כמה גורמים. בכל אופן, כמו שאמרת, ציינו את ההצלחה. אני מקווה שהיא לא חד פעמית. בכל אופן את מה שאנחנו השקענו בעניין הזה, זה גם כן על חשבון תקציב משרד הבריאות, לא כולל בתוך התכנית.

בנושא של הכשרת צוותים, אז גם הכנסנו את תכנית הלימודים בבתי הספר לסיעוד, להכליל הכשרה לבטיחות ילדים. אז בכל בתי ספר לסיעוד השנה יעבירו את זה. זה בתיאום עם מינהל הסיעוד במשרד הבריאות.

זה כבר נוסע או שזה בתהליך?

זה מתחילת שנת הלימודים שהתחילה לפני חודש.

הנוכחית.

זה חובה לכל בתי ספר סיעוד להכניס תכנים של היפגעות ילדים, גם אלימות בילדים, אבל היפגעות ילדים. זה חשוב מאד.

ובנוסף בכל הכשרות העל , זאת אומרת אחיות שעושות מה שנקרא לימודי על בסיסיים, שזה בהמשך לתחום בריאות הציבור ומלר"דים, כאלה שהן רלבנטיות, אז הן גם כן יחויבו לעבור את ההדרכה בנושא הזה של מניעת היפגעות.

זו בעצם התכנית שאנחנו מציגים. אני אעבור על הסעיפים השונים. בעצם יש לנו את הנושא של העברת מידע על היפגעות מהמלר"דים, דיברנו על זה קודם. הכשרת אחיות דיברנו והכשרת תלמידי סיעוד דיברנו. משהו שלא היה כל כך בתכנית המקורית, אבל אנחנו כן עלינו בעקבות פנייה בנושא של כוויות. אנחנו יודעים שלא מעט ילדים נפגעים ממחמים שנשפכים עליהם, במיוחד במגזר הדתי-חרדי, שמחזיקים את המחמים בשבת והמחמים הישנים לא עומדים בתקן הבטיחות. אנחנו רוצים לעשות מבצע של טרייד אין בסבסוד, שבעצם יוכלו לקבל ולהחליף מחמים ישנים בחמים יותר בטוחים. אז אנחנו מקצים לזה מיליון שקלים מהתכנית.

סדנאות הדרכה להורים בעזרה ראשונה והיפגעות, במסגרת טיפות חלב. זאת אומרת הדרכה של ההורים.

זה לא משהו שהיה? הסיפור של הדרכה בטיפות חלב זה משהו שכבר שמענו עליו בטרם התכנית.

היה לפני כמה שנים בהיקף של 100,000 שקלים ולא כלל היפגעות ילדים, רק סדנאות עזרה ראשונה. כאן השנה אנחנו הכנסנו תכנים. עוד מעט נתייחס מה גם מד"א עשו ומה גם גופים אחרים גם בנושא של החייאה וגם בנושא של היפגעות ילדים, הדרכה. כלומר יש ממש תכנית מובנית שהתכנים שלה נבנו יחד עם בטרם. דרך אגב, מתוך התקציב הזה 450,000 שקלים ניתנים שלא במסגרת התכנית פלוס 450,000 שקלים שזה ניתן לתכנית וזה יהיה בעצם בפרישה לאלפי סדנאות בשנה בתכנים החדשים.

זאת אומרת בנוסף לתכנית שהייתה. אני בכוונה מדגישה.

התכנית הייתה 100,000 שקלים ואני אומרת שוב, אנחנו נותנים 450,000 שקלים, כלומר זה בטל 60 ואני אומרת שזה לא כולל את הנושא של היפגעות ילדים, אז, רק החייאות. כאן התכנים הם גם לנושא של היפגעות ילדים. אני אומרת שוב, גם מה שניתן לא ניתן בשנים האחרונות. אני מדברת על ה-100,000 שקלים, בשיא שלו, במעט מעט תחנות. כך שמבחינתנו זה להתחיל מאפס.

אני רק רוצה לציין, הזכרנו את המגזר הבדואי, אז באותה הזדמנות אני גם אציין שאלף במסגרת התכנית שמנהל משרד החקלאות בנוגע לנושא של המגזר הבדואי, אז גם יש לנו חלק בנושא הזה שהחל להתמקד גם בנושא של הכשרה למניעת היפגעות ילדים בטיפות חלב. זה נושא אחד שיש בו פוקוס ייחודי, שהוא לא מפורט כאן.

בנוסף, במסגרת התכנית, מה שמופיע פה, ה-300,000 שקלים האלה, זה תכנית שמחוז צפון של משרד הבריאות יעשה בטיפות חלב ביישובים הערבים בצפון, שזו באמת פעילות עם דגש למגזר הערבי כאן.

את הקמפיין, עוד פעם, אנחנו נמשיך גם כן השנה.

אוקיי, בזה היינו.

יש לנו תכנית להתקשר עם בטרם, שבעצם מסייעים לנו בכל הנושא של הייעוץ והריכוז המקצועי של התכנית הלאומית, אנחנו בקשר איתם. אנחנו מעסיקים ונעסיק גם פרויקטור ליישום התכנית ותכנית הסברה להורים למניעת נפילות בקרב תינוקות וילדים. גם זה בעצם איזו שהיא ליבה של תכנית. זה החלק הראשון.

זו רק ההתחלה.

כשכל זה רק של משרד הבריאות. אני אציין מה בעצם השותפים שאושרו. משרד הכלכלה, השתתפות בקמפיין בינלאומי למניעת היפגעות מהתהפכות רהיטים על ילדים ובעצם במגזר החינוך, אני לא אפרט על הכל, אבל בעיקר פה הכשרות גם של סגל וגם של הורים, אבל בעיקר של סגל. נושא שגם לקחנו פה ואני חושב שזה מאד יפה שמשרד החינוך עושה. זאת אומרת הוראה שחייה לתלמידים דוברי ערבית במגזר הערבי.

מה זה יפה? זה תכנית שצריכה להיות בכל המגזרים במדינת ישראל.

נכון, נכון.

אגב בזמני זה היה. מה שמדהים זה שכאילו פעם היינו יותר מתפתחים. כי כשאני הייתי תלמידה, היו שיעורי שחייה, שמתתי על זה, אבל היו שיעורי שחייה ויוצא שדווקא היום, כשאנחנו רואים הרבה, ורק בקיץ האחרון ראינו את כל מקרה הטביעה, רובם גם במרחבים ציבוריים, הכי מתבקש ואנחנו לא שם.

נכון. האמת היא שלא חשבנו בהתחלה. חשבנו ששחייה מחוץ לתכנית, אבל כשראינו את הנתונים ואמרנו - - -

אגב, היא אמורה להיות מחוץ לתכנית. אמרתי, אסור שהתכנית תהיה כולבויניק.

נכון, את צודקת.

כי אם היא תהיה כולבויניק אז אנחנו לא עשינו כלום.

את צודקת, אבל אמרנו כאן בעיקר לאוכלוסייה הערבית.

תוספת על התכנית שיש במשרד החינוך, זה לא במקום.

כן, נכון. והתלבטנו מאד בסוגיה הזאת, אבל הנתונים היו כל כך קשים. וכאן המיקוד הוא רק לאוכלוסייה הערבית, דרך אגב.

כן, אני רואה שזה במגזר הערבי והבדואי.

ששם זאת הבעיה. זה כמעט לא קיים. ולכן אמרנו אין מנוס, אנחנו רוצים להישאר בעקרונות שלנו, אבל המציאות טופחת לנו פשוט על הפנים. אין מה לעשות.

עירית בירן ממשרד החינוך. אני מבקשת לדייק משהו. הכשרת עובדי ההוראה היא במטרה לעשות עבודה עם הורים. חשבנו שהגננות במגזר הבדואי בדרום או בצפון, ברגע שניתן כלים ונפתח וניתן משהו שגננת יכולה להעביר לקבוצת אמהות בגן שלה, ואת הדרישות שלנו, שאחד המפגשים בשנה לפחות ואחר כך לאט לאט להגביר את זה, תהיה גננת מובילה הורים לבטיחות. כי ראינו - - -

שהם יהיו סוכני שינוי.

בדיוק.

מפגש בשנה לא יעשה את זה. אל תבזבזו את הזמן על מפגש בשנה.

לא, אבל אנחנו רוצים להתחיל עם משהו, לדחוף אותם לתוך הדבר הזה. לא להפחיד אותם בבת אחת ולהגיד כל המפגשים יהיו על הנושא. כשראינו שתאונות בית, נפילות, חומרים מסוכנים, הסטטיסטיקה מראה והראיתם את זה, חייבים לתת כלים לאותם אנשים שפוגשים את ההורים כמו שמשרד הבריאות יעשה בטיפות החלב ואנחנו נעשה השלמה בתוך גני הילדים.

הדבר השני לגבי נוער, שזה לא ממש מודגש וחשוב להגיד, אנחנו רוצים להקים ביישובים נוער מוביל בטיחות, כדי שהם יהיו סוכני השינוי מול הרשויות והם גם יאתרו את המפגעים בציבור, בשטחים הציבוריים, באזורי הפנאי, וגם יעבדו מול ראשי הרשויות והמובילים רשויות.

וכנהגים צעירים הם גם יכולים להיות סוכני שינוי.

וגם נהגים צעירים. אני יכולה לתת לכם דוגמא. אנחנו ניסינו שילדים יחלקו פליירים לאנשים שנוהגים ביישובים בלי חגורת בטיחות וממש זרקו להם את הניירות חזרה. אנחנו רוצים להתחיל לבנות איזה שהוא מהלך שגם יקשיבו לאותם ילדים ונוער שרוצים כן להוביל את השינוי. כי אני אומרת אם עבדנו עם בחור או בחורה בני 15 עד 18, הם יהיו אחר כך הורים אחרים אם אנחנו נעבוד איתם על הסכנות וכן הלאה.

נכון.

זה משהו שהוא בראייה לטווח קצת יותר ארוך ואנחנו עושים את זה יחד עם תכנית שבטרם עשו ויחד עם מינהל חברה ונוער אצלנו.

זה חינוך.

וביחד אנחנו נוביל את השינוי.

מאה אחוז, תודה רבה עירית. אנחנו כמובן עוד נשוב, אבל אנחנו רק ניתן לפרופסור גרוטו לסיים כמובן את המצגת. בבקשה.

אוקיי, אז קצת פירוט של הדברים שכבר מתבצעים. זאת אומרת סדנאות להורים, הזכרנו את זה קודם. תכנית התערבות לחברה הבדואית, הזכרתי גם כן, אז אני לא - - -

כן, אבל שוב, אני מדגישה. אגב, במיליון וחציה אלה של משרד החקלאות גם אני הייתי מעורבת. זה כמעט נעלם. היה לנו כאן דיון ואחר כך זה המשיך עוד מעבר - - -

כן, כן, נכון.

רגע. זה מעבר לוועדה?

כן, כן, כן.

זה חלק מהמאמץ הכולל לבטיחות ילדים, זה לא חלק מהתכנית.

נכון. ברור. זה ברור.

חשוב לי שזה יירשם גם בפרוטוקול. המיליון וחצי שקלים הם לא חלק מה-10 מיליון שקלים.

הם לא, ברור.

לא, מה-10 מיליון.

נכון.

אני חייב להגיד לגבי התכנית הלאומית, כל דבר שאנחנו נעשה זה מעבר לתכנית הלאומית.

לא, זה חלק מהמאמץ הכולל, חשוב לי שנדייק.

כשזה משרת את המאמץ הכולל, זה מבחינתי חלק מהמהלך, אני לא יכול להפריד אותו.

תאמין לי פרופסור גרוטו, אני פה רק שנתיים ואני לומדת מה זה מהר. אני מכירה את זה שאיפה שאפשר לרכוב על גל, יאללה קדימה. אני בכוונה אני אמשיך להדגיש גם במשרדים, יש לנו את ה-10 מיליון שקלים שהם 10 מיליון שקלים - - -

אנחנו לא סופרים אותו.

ויש לנו את המאמץ הכולל שהוא כולל עוד הרבה יותר. יש את התכנית של ה-4 או 8 מיליון שקלים שבטרם שותפים. יש את הנושא של משרד החקלאות. יש עוד הרבה דברים שנעשים. יש מערכת החינוך שעושה דברים. יש עוד הרבה דברים - ואתם כמובן - דברים יפים שקורים. חשוב לי שאנחנו נגדיר את זה נכון, כי אחרת זה פשוט יתמסמס.

אנחנו לא סופרים את המיליון וחצי. מה שאני רוצה להגיד - - -

אני שומרת הסף.

זה בסדר גמור וזה טוב שכך. אנחנו לא סופרים את זה בכסף שהאוצר צריך לתת לטובת התכנית, כי משרד החקלאות - - -

האוצר והמשרדים. דיברנו על 10 מיליון שקלים.

נכון. מה שאני רוצה להגיד לגבי הבדואים, למה הדגשנו? כי יש את התכנית, החלטת הממשלה של הבדואים, שמקודם הוזכר לחיזוק הבדואים שניתנו שם, נדמה לי 300 מיליון שקלים לשנה למשך חמש שנים. זה בעיקר חיזוק התשתיות וכו'. בתכנית הזאת הוקצו למשרד הבריאות מדי שנה - - -

3 מיליארד שקלים את מתכוונת.

3 מיליארד, כן, סליחה. למשרד הבריאות הוקצו 2 מיליון שקלים לשנה והם נושאים בנושאים כשאחד זה שירותי חירום והנושא השני של - - -

שזה גם ה-10 מיליון ש - - -

ובתוך ה-2 מיליון שקלים האלה גם אנחנו שמנו, וזה לא קשור לתכנית של בטיחות ילדים, דגש בנושא של מניעת היפגעות ילדים. אפילו בנושאים של שירותי חירום שמד"א מעבירים, הם בנוסף להצבת אמבולנס וכו', חצי מהכסף הולך להדרכות לציבור וגם בהדרכות לציבור ניתן דגש גם על הנושא של מניעת היפגעות ילדים, לא רק על הנושא של - - -

זהו, חשוב, כן, זה מה שאנחנו רוצים לעורר. לעורר שיח, שבסוף ה - - -

זה אחד, נכון. זה השפה, בדיוק. גם בטיפות חלב אגב, כשיש שם מגשרות במסגרת התכנית, הם יתנו שם גם תכנים של מניעת היפגעות ילדים. כלומר זה הפך להיות שיח בכל נושא שהוא לא רק צבוע כסף במסגרת ה-10 מיליון שקלים או מה שזה לא יהיה, אלא בכל דבר שאנחנו יכולים אנחנו דוחפים את הנושא של מניעת היפגעות ילדים וזה מאד חשוב.

אוקיי. פרופסור גרוטו, הסעיף השני. שנת 2018. תקשיבו, אושר תקציב של 6 מלש"ח. אני אעזור לך פה קצת ואני אגיד במאמר מוסגר. הצלחנו – ואני בכוונה אומרת את זה כך – להכניס אותך לתמונה ממש בחודשיים האחרונים וטוב שכך, כי בעובדה אני רואה את השינוי מה היה עד לפני חודשיים ומה קרה מלפני חודשיים. ובלי לפגוע באף אחד, אבל מישהו שם במשרד נרדם בשמירה והיינו צריכים קצת לנער מהאבק וזה לא היה פשוט ואני יכולה רק לברך על זה שאתה הסכמת לקחת את הכפפה, למרות שזה לא היה במגרש שלך ולהתגייס בכל הכוח. ואנחנו רואים גם את התוצאות מבחינת הכניסה לעניינים, למידת הנושא וכו'.

אז אני רק אומר לך, כדי שלא ילחשו לך באוזן דברים אחרים. אושר תקציב של 10 מיליון שקלים, כשבהתחלה דובר על 4 מיליון שקלים משרד האוצר ו-6 מיליון שקלים משרדים וזה התהפך ל-6 מיליון שקלים משרד האוצר ו-4 מיליון שקלים מהמשרדים השונים, מעבר לתכניות ולפעילויות האחרות שהם עושים. אז כך שהתקציב שאושר הוא 10 מיליון שקלים ואני מסכימה איתך שיש צורך בהשתתפות התקציבית של המשרדים הנוספים. מה זה יש צורך? הם חייבים ואני רוצה שזה יודגש בפרוטוקול.

אבל זו המשימה שלנו לקראת 2018.

נכון.

הם חייבים להשתתף תקציבית, כי הם התחייבו לזה גם בתהליך. כשאנחנו השקנו את זה הם היו שותפים לאורך כל הדרך. כל אחד מהמשרדים צריך להוסיף את החלק שלו כדי להשלים ל-10 מיליון שקלים וכן, אני מודה שאני אשאר כאן כדי להגיד כל הזמן – חברה, זאת תוספת תקציבית מעבר למה שאתם עשיתם עד היום. כי אני אומרת לכם בכנות, אנחנו יכולים לדבר יפה כמה שאנחנו רוצים ולהכין דו"חות מצוינים, אבל אם בסוף אנחנו לא נעשה את המאמץ האמיתי כדי למנוע את ההיפגעות של הילדים שלנו, אז אנחנו לא באמת עושים משהו.

אז תסלחו לי שאני קצת מנג'סת בנושא הזה, אבל פשוט כי אין ברירה.

אז אני אומרת, בתוך משרד הבריאות כבר אושרו ה-6 מיליון שקלים, כלומר גם החלק שלנו, משרד הבריאות ייתן גם בשנה הבאה מיליון שקלים, כמו שאנחנו התחייבנו והבטחנו, אבל באמת צריך לראות שכל המשרדים האחרים מממשים את ההתחייבות הזאת.

המשרדים האחרים, ואם יש משרד שלא עומד בהסכם שלו, בשביל זה אנחנו כאן. בבקשה, אתה מוזמן להמשיך.

זהו. זה הכל.

זה רק שתדע פשוט, בסדר?

מאה אחוז.

ככה שאם מישהו עושה לך איזה שריר, יש כאן ועדה, יושבת ראש, רק תשדרו ואנחנו - - -

בהזדמנות הזאת, כפי שנאמר מקודם, בזכות ההתערבות שלך הצלחנו להחריג את כל הנושא של מגבלת הקמפיינים.

נכון.

אחרת זה לא היה קורה. חשוב להגיד ותודה.

בשמחה. בשביל זה אנחנו כאן. תודה רבה למשרד הבריאות על הסקירה ושוב באמת תודה לך פרופסור גרוטו על ההירתמות, זה לא מובן מאליו ועכשיו אתה תצטרך גם בשנה הקרובה להוכיח את זה שזה היה שווה.

כן.

ארגון בטרם, בבקשה. אתם הייתם שותפים לתכנית עוד בהחלטת הממשלה. אני נחשפתי לכל הנושא הזה בעצם דרככם ויחד הצלחנו לרתום את המשרדים. אני אשמח להתייחסות שלכם ולקבל תמונת מצב כזו של פעם אחת מה בתכנית, זאת אומרת מה מיועד לתכנית ולהיכלל בתוך התקציב וכן יהיה חשוב לי שבכל זאת אתם גם תציינו, כפי שצוין כאן, את המאמץ הכולל שנעשה, מה היה לפני כן, מה ממשיך ומה נעצר, כדי שאנחנו נדע באמת לשים את הגבולות של איפה בתוך ה-10 מיליון שקלים ואיפה לא לערבב.

טוב, ברשותך אני רוצה לעשות לנו איזה שהוא סדר בשולחן, בסדר?

כן, בדיוק. אוקיי.

יש בעצם ארבעה חלקים למאמץ שקשור למניעת היפגעות ילדים בתאונות. הראשון והחשוב ביותר לשנים הקרובות זה אותו מאמץ שקוראים לו התכנית הלאומית לבטיחות ילדים. אני אומרת בכאב ויושבים מולי חברי ממשרד הבריאות, אנחנו בדפיציט על התמונה הזאת ועצם העובדה שאיתמר נכנס מאוחר, אנחנו עוד לא התחלנו לעשות את מה-. אני הייתי מצפה מהשותפות הזאת להרים ולעשות במהלך השנה הזאת, כדי לעשות את ההבדל ואני מקווה שבמאמצים מוגברים אפשר יהיה להציל את התקציב הזה, שאם לא נעשה, כל העבודה הכל כך קשה שלך יפעת, כולה ללכת בשנה הזאת לפח.

והתקציב הזה של 10 מיליון שקלים בשנה, אנחנו צריכים להגן עליו בחירוף נפש, כי מה שהראיתי לכם ירידה בתאונות דרכים זה כי הייתה הקצאה תקציבית. יחד עם זה אסור לנו לרגע לחשוב שתקציב הוא אבן שאמורה להשפיע על מניעה, וכמו שאת אמרת לכל משרד יש את ה-Every Day שלו, כמו שהם עוסקים בחינוך והם עוסקים בתבונה ועוסקים בדברים אחרים, הנושא הזה הוא בנפשנו.

החלק השני של אותו מרובע הם משרדי הממשלה אחרים, שכרגע הם לא חלק מהתכנית הזאת ואפשר להכליל אותם מה שנקרא במטריה כוללת - משרד החקלאות והמטה להסדרת היישובים הבדואים אחד מהם - וה-1.5 מיליון שקלים שהם הקצו בשנים הקודמות ובתמיכתך 1.5 מיליון נוספים, הם נדבך נוסף. החלק השלישי באותו מרובע זה אותו הסכם שיש לארגון בטרם יחד אם משרד הבריאות, שקוראים לו המיזם המשותף. ארבעה מיליון שקלים בשנה מוקצים על ידי האוצר ומועברים באמצעות משרד הבריאות. ארבעה מיליון שקלים נוספים ארגון בטרם מביא מתקציב שהוא לא ממשלתי והוא מתחייב להביא אותו כל שנה ועושה את זה כבר הרבה מאד שנים. והחלק הרביעי זה התפקיד שאת אמרת לכל אחד ממשרדי הממשלה, מה שנקרא הבייסיק שלך מעבר למה שאפשר להביא לתכנית הלאומית.

אם אנחנו לא נרכז מאמץ ונשים אתך כל הדברים האלה, לא אחד יחפה על השני, אלא נערים את כולם ביחד בערימה אחת ונפעל כולנו כמקשה אחת, לא יהיה שינוי. כשאני אומרת מדינת ישראל דורכת 15 שנים במקום, בדיוק לזה אני מתכוונת.

חברים, אני מייצגת פה דבר אחד. אני מייצגת בחדר הזה את הילדים. אני לא משרד ממשלתי. אני לא גורם ציבורי ממשלתי, אני נמצאת פה כדי לייצג את כל הילדים. אותם 120 ילדים שאיבדו את חייהם השנה, אנחנו חבים להם את חייהם. אנחנו המבוגרים. וכל רגע שאנחנו נשתהה, אנחנו נספור עוד ילד ועוד ילד עד סוף השנה הזאת. וכל שיח שננהל פה בחדר לא יהיה קוהרנטי אלא אם כן באמת נתרכז במניעה. ולכל חלק בחדר הזה יש חתיכה בתוך השלם הזה. ואני הייתי רוצה שכשאנחנו נדבר, נראה את כל ארבעת החלקים, את המרובע, אבל נראה כל אחד בנפרד ואת התרומה שלו ביחד.

אני אומרת את זה כרגע מכאב ליבי, כי נכון להיום אנחנו עוד לא שם. אני חושבת שיש רצון ואת הרצון הזה צריך עכשיו לאגד ולתרגם למציאות ויש פה באמת אנשים הנושא בדמם ובנפשם. עוד לא הצלחנו לעשות את זה ואני מאד מקווה שבשנה הקרובה אנחנו נצליח לעשות את העבודה הזאת ביחד.

רגע לפני שאני נותנת לכם לפרט, אני רוצה רק הבהרה שגם אני אדע שאני מתמצת בסיפור הזה. ה-10 מיליון שקלים שאמורים היו להיות מיושמים בשנת 2017, בגלל שאנחנו בתקציב דו שנתי הם לא הולכים לאיבוד, נכון? זאת אומרת אנחנו יכולים לשמור עליהם לשנת 2018 ולקיים אותם בריכוז מאמת.

לא בטוח.

למה לא? אז מה? אז זה אומר שאנחנו נכשלנו פה השנה.

רק אם נותנים להם הרשאה, התחייבות ואז הולך על זה 7% עודפים שלא - - -

אז בוא נגיד שאני אהיה מוכנה לוותר על 7%. בגלל שנכשלנו אז קיבלנו קנס, אבל לדעת שלפחות אני מרוויחה את כל היתר, כי זה קריטי, חברה. אם אנחנו קבענו תכנית חמש שנתית ושנה אחת הלכה לנו, אני לא רוצה להיות בוטה בכנסת, אבל היא באמת הלכה לעזאזל, כי תראו מה קורה מבחינת המצב בשטח, מבחינת הילדים שלא מפסיקים להיפגע. אז מה עשינו? נשארנו עם 4 שנים ועם 40 מיליון?

יפעת, אני כן בררתי את הנושא הזה ביחד עם משרד הבריאות. נכון להיום תקציב דו שנתי לא אומר שזה חבילה של שנתיים. זה אומר כל שנה בנפרד מאושרת.

ובשביל זה אני מחדדת את זה.

אני מחדדת את זה. אם יש משהו שאת יכולה לנסות ולעזור, יש רק דרך אחת וזה הרשאה להתחייבות.

נכון, נכון.

הרשאה להתחייבות אפשר לעשות על הכסף הזה, אבל נכון להיום זה לא שם.

ולא רק זה, שהאוצר יחריג את זה.

פרופסור גרוטו, אנחנו נעשה את זה? את ההרשאה על ה-6 מיליון שקלים כבר יש, נכון?

על ה-6 מיליון שקלים כן.

אז זה מוגן כרגע?

זה לשנת 2017.

גם לשנת 2018 זה כבר - - -

לא, אנחנו מדברים על שנת 2017. על הכסף של שנת 2017. 2017 לפתחנו.

לשנת 2017 ה-6 מיליון?

ה-6 מיליון הם לכאורה נכונים נכון לעכשיו - - -

אין לכאורה מירי, אני חייבת דיוק בדברים, תיכף נגמרת לי השנה.

שנייה. אני אומרת, ל-6 מיליון שקלים יש את האישור של האוצר. מה שצריך זה יכול היות הפעילות, שאם יהיה צורך ואנחנו נערב אותך, אם יהיה צורך לפעול למול האוצר, שהם לא ייקחו את הכסף בחזרה, אם יהיה צורך. אנחנו נעדכן אותך.

אבל עכשיו עושים את זה. באמת. עכשיו.

עכשיו, עכשיו.

אנחנו בסוף נובמבר.

לא, אבל אנחנו לא, מירי. תתני לה לעזור, אחרת אנחנו נאבד את הכסף.

בסדר, אם יהיה צורך.

בסדר, אנחנו יודעים מה לעשות.

אם יהיה צורך אנחנו מול החשב שלנו ואמרתי, אנחנו יודעים - - -

בסדר גמור. לי חשוב להציל את הכסף ואני חושבת ש - - -

ברור, חד משמעית וחשובה ההשתתפות של המשרדים.

וואלה, 20 מיליון שקלים ואפילו טיפה פחות מזה בריכוז מאמץ של שנה הבאה, יכול להיות מצוין לכולם.

בבקשה, אורלי או גלית, אתן רוצות - - -

אני רק רוצה להוסיף עוד שני דברים. אחד, תכנית לאומית כשמה כן היא, היא לא תכנית דו משרדית. התחלנו עם 13 משרדים. אנחנו עם שניים. מבחינתנו זה לא תכנית לאומית.

מי זה השניים?

מה קרה ל-11?

משרד החינוך ומשרד הבריאות. ירדנו לחמישה משרדים עיקריים וזה מבורך - - -

וכלכלה.

רגע, משרד הכלכלה?

כרגע בפירוט שקיבלת יש רק שני משרדים.

שלושה.

לא, יש גם את משרד הכלכלה.

זה קמפיין.

לא משנה, כל אחד במקום שלו. גם זה חשוב.

לא לפי אסטרטגיית מהלך התכנון שפעלנו ועשינו במשך ארבע שנים.

משרד התחבורה לא בתמונה?

לא. הוא אמור להיות בתמונה.

אבל הוא בנפרד. הוא מטפל בדברים שלו.

הוא אמור להיות בתמונה ואנחנו צריכים לגרום לכך שהשנה הבאה כל חמשת המשרדים בוודאות בתוך התכנית ועוד משרדים שיצטרפו.

מצטרפים.

זה אחד. שניים, אתמול ישבנו עם מנכ"ל משרד החינוך. אני חייבת להגיד, זה היה מאורע מכונן. מנכ"ל משרד החינוך החליט והסמנכ"ל יושב פה והוא יכול להעיד, הוא יושב כאן, לקח בעשר אצבעות את נושא בטיחות הילדים והוא פרטנר חד משמעי לנושא של בטיחות ילדים.

כייף לשמוע.

וחייבים להוריד בפניו את הכובע וזה המקום לציין.

אוקיי. אז אתם מבחינתכם סיימתם את ההצגה?

כן.

אז אנחנו נוכל לעבור עכשיו למשרד החינוך ולשמוע?

כן, אפשר.

בבקשה.

שמי אריה מור, אני סמנכ"ל הביטחון, בטיחות וחירום במשרד החינוך. קודם כל אני רוצה לומר שיש את הפעילויות שמתקיימות ומתבצעות במערכת החינוך בשגרה. זאת אומרת אני רוצה לעשות הבחנה להיפגעות תלמידים במערכת, שהיא מערכת שבויה שאנחנו מטפלים בה, אם זה עובדי הוראה, תלמידים וכו', לבין תרבות הפנאי וההשפעה של מערכת החינוך בתרבות הפנאי, בית וכן הלאה וכן הלאה.

כלומר אם אני לוקח את הנתונים של מערכת החינוך, יש לנו ירידה משמעותית של היפגעות תלמידים בטיולים, תוך מגמה שיצרנו. 400 אירועים מתוך 5.2 מיליון תלמידים שמטיילים בנחלי ישראל. ירידה משמעותית בטביעות מ-20 לאפס, חוץ מחובשים שיוצאים לפעילות - - -

איפה, בתוך המערכת אתה מתכוון?

אני מדבר כרגע בתוך המערכת. בכל בית ספר יש רכז בטיחות שהוכשר, 60 שעות ביטחון ובטיחות ומתוגמל על כך. הורחבו רכזי הטיולים בכל מערכת החינוך גם לבתי הספר היסודיים, שזה מאד משמעותי. הכשרנו מנהלי בטיחות בכל הרשויות המקומיות. 450 איש בקורסים של 200 שעות, לטפל בכל נושא הבטיחות, בתשתיות, בפעילות וכו'. הכשרנו לתנועות הנוער מנהלי בטיחות ובשבוע הבא מתחיל קורס מנהלי בטיחות לכל ארגוני הנוער. נציגים כולל מהמגזר החרדי. זאת אומרת הכל כדי להשפיע - - -

שזה בצוות ההדרכה או ברמת בני הנוער עצמם?

לא, ברמת הניהול של הבטיחות.

אה במטה.

ברמת ניהול הבטיחות. משם יש דריל-דאון לכל בעלי התפקידים, כמובן. אז זה סתם נקודות נוספות. בנושא הזהירות בדרכים הוצגה התכנית של המנכ"ל להרחבה של כיתות א'-ב' באופן מלא. להרחבה של כיתות ה', מ-3,100 כיתות ל-4,000 בשנתיים הקרובות. לשדרוג תכניות הלימודים, להרחבה של כיתות י' בחינוך תעבורתי מ-3,500 כיתות ל-4,500 כיתות בשנתיים הקרובות ופיילוט של 15,000 תלמידים, תיאוריה, בחינה וכו'. כלומר גם בנושא הזה יש תכנית ממוקדת.

המנכ"ל הנחה אותנו ובחודש דצמבר אנחנו מציגים תכנית משרדית, תכנית חומש שהיא משולבת עם התכנית הלאומית, שבה נכללים כל יחידות המשרד באשר הן, שזה מחולק גם לפעילות המשרדית ובעיקר לפעילות הפנאי. זה הורים, שילוב בני נוער, אפילו להשתמש בהם בבתים, להעביר את המסרים, כולל הסברה, כולל הכל.

סוכני שינוי, כן.

התכנית הזאת מכילה בתוכה גם את כל הנושאים שהם בתכניות הלאומיות של משרד החינוך. קרי למשל כל תכנית החומש למגזר הבדואי, יהיה את החלק של הבטיחות בנושא הזה כבר. התכנית של הנפלים והטיפול בנפלים, הוועדה הקודמת כבר הוכנה, תורגמה, מתחילים לעבוד עם זה בשטח. תכנית החומש במגזר הערבי להקמת אותן תשתיות. יש קול קורא לרשויות. עכשיו משפצים מגרשי משחקים. התכנית של החוג לכל ילד. זה אמור לשפר, להוריד את הפגיעות במגזרים האלה, ככל שיהיה להם תשתיות ולילדים תהיה תעסוקה מקצועית.

זה נכון שהמיקוד צריך להיות בגילאים 15-18. 15-18 זה אוכלוסייה שבויה, ברובם תלמידים ואנחנו יכולים לפעול שם ואנחנו נגדיר את הפעילות שם בתכנית והחלק השני זה גילאים 0-4. אם רואים את הנתונים, גילאי 0-4 זה תרבות הפנאי בבתים, הורים, שצריכים לראות איך אנחנו משלבים את כל המערכות כדי לבוא עם הסברה נכונה ומבית לבית ולא רק פליירים, כדי לראות את אותן אוכלוסיות ששם קורות עיקר התאונות וזה כבר נאמר פה.

מבחינתנו התכנית הזאת תצא אחרי שיאשר אותה המנכ"ל ותוצג בהנהלה בחודש דצמבר ונתאים אותה באינטגרציה לכל המערכות. ארגון בטרם הוא שותף מרכזי בתכנית הזאת שלנו, וכמובן עם משרד הבריאות. בהמשך לזה נוכל להציג מה כל אותן משימות והן תוספתיות. זה מעבר למה שנאמר פה על התכנית הלאומית.

מצוין. לפי מה שמתואר זה באמת נשמע מבטיח. אני מקווה שזה גם אכן ייצא לפועל. רק שתי שאלות. אחת, איך נבחרות הכיתות? אמרתם 3,500 עד 4,000 כיתות ויש פיילוט של 15,000 תלמידים שייבחנו במבחן התיאוריה. זה נעשה בצורה שיטתית כלשהי, או איך זה נבחר?

מקס לא נמצא פה, הוא היה אמור להגיע. זה שיטתי וזה מכל האוכלוסיות. יש לנו פירוט שאפשר להציג.

וזה במגמה להתרחב או שזה משהו שהוא נקודתי, שכל פעם - - -

מה שהצגתי זו ההרחבה המשמעותית.

הבנתי.

אגב, גם בנושא של התקציב לטובת השחייה, אחד הנושאים שאנחנו שמנו יחד עם המפמ"ר לחינוך גופני, זה ממש לקחת את הנושא של השחייה, שכיום זה רק 35%-40% מהתלמידים עוברים את שיעורי השחייה, לראות איך מרחיבים אותם כחלק מהתכנית הארצית שלנו, תכנית החומש, ולראות את הגידול ולשים את התקציבים לטובת העניין, במיוחד באותן האוכלוסיות שהן פחות, כמו במגזר. כמובן כמות הכיתות שמשתתפות בשיעורים האלה היא יותר נמוכה ביחס לאוכלוסייה.

אנחנו לא נחכה לתקציב של התכנית הלאומית. אנחנו נתחיל לעבוד.

אני שמחה לשמוע. החינוך התעבורתי שהיה, אגב, זה גם חלק ממה שאתה הצגת?

זה חלק מהתכנית.

כי אז היה בעצם צמצום של התקציב.

לא, לא.

אז תתקן אותי, בבקשה.

אז הכל הוגדל. אנחנו ניתן לך את זה בצורה מפורטת. אין לי את כל הנתונים כרגע. כמו שאמרתי, זה הנתונים בגדול. היא תכנית מפורטת, שהמנכ"ל הציג אותה פה בכנסת בצורה מסודרת. יש לזה מצגת, אפשר לשלוח לך אותה והיא למעשה תהיה חלק מאותה תכנית.

כן, אנחנו נשמח שאחרי שזה יוצג בהנהלה ואתם תעברו את כל השלבים, אז המנכ"ל יבוא ויקבל את הכבוד להציג את זה.

בוודאי.

אני חושבת שההתנהלות הזו ראויה.

תראי, אתמול זה לא היה הדיון הראשוני. אנחנו כבר חודשיים עוסקים בזה, מתוך מגמה שבדצמבר - - - תכנית כל יחידות המשרד, ואני אומר כל יחידות המשרד, כולל שילוב של המנהיגות הצעירה לקראת הקיץ, לעבור בגנים, בבתי הספר, בבתים, על מנת לנסות לשדך ולתווך את הזהירות לקראת הקיץ.

אני מוכרח לומר שיש נושאים שצריכים לעבוד עליהם ברמה הלאומית ואני לא יודע אם הם פה, כמו למשל תקנים וחקיקה. זה אותו נדבך חמישי של תקנים וחקיקה. היום ההיפגעות, עם כל האמצעים החדשים שרצים בשוק, אני לא נותן לילד שלי להשתמש בהם, אבל זה לא יעזור כלום.

נכון.

אופניים חשמליים – אני עובר ו - - -

וההורבורד, שאתמול עברתי וראיתי אותו בחנויות ואמרתי עוד מוכרים את הדבר הזה?

זה זוועה.

זה מילא. אני עובר כל הזמן במאה שערים, כי המשרד שלנו הוא לא רחוק משם, והאבא נוסע עם האופניים החשמליים ויחד אחד מקדימה בלי קסדה וילד אחד מאחור בלי קסדה. לפעמים זה שלושה על אותם אופניים, אבל הוא עם קסדה, זה בסדר והוא חוצה ברמזור אדום.

כדי שאם הם יפגעו יהיה מי שיטפל בהם.

אז יש לנו הרבה עבודה.

אוקיי, תודה רבה. בהקשר הזה של תקנים וחקיקה, אני אשמח שאם יש דברים שהם לשולחנה של הכנסת, אז שגם אנחנו נקבל את שיעורי הבית שלנו, אלא אם כן אתם מעדיפים ורוצים לעשות את זה בדרך חקיקה ממשלתית. לי זה לא משנה, אבל חשוב לי שאם יש דברים שצריכים לעשות גם בערוץ הזה, אז הם ייעשו בכל דרך שתיבחר.

זהבי, אתה רוצה להוסיף משהו?

לא.

אז תודה רבה למשרד החינוך וזה בהחלט מעודד. בבקשה, משרד הרווחה.

סליחה, גברתי.

נכון, סליחה חבר הכנסת דב חנין. מחילה.

תודה. אני אשמח להגיד כמה מילים לפני שאני רץ לדיון אחר. אני רוצה לברך אותך על הדיון הזה. אני רוצה לברך את העוסקים במלאכה. אני חייב לומר לכם שאני מגיע לדיון הזה מאד מאד מתוסכל. בזכות ארגון בטרם אנחנו עוסקים בנושא הזה בכנסת באופן שוטף ואני כבר מתקשה אפילו לזכור מתי התחילו הדיונים האלה בכנסת, אבל - - -

כן, אמרתי, זה הרבה לפני שהייתי כאן.

לדעתי גם לפני שאני הייתי פה והשורה התחתונה היא ש-15 שנים, שזה באמת לפני שהייתי פה, אנחנו לא מצליחים לשפר את מקומנו היחסי בשיעור הילדים שנפגעים. זה פשוט נתון מזעזע. זה נתון מזעזע. אני מרגיש מתוסכל בדיון הזה, מכיוון שכל מה שאני אגיד זה כמו בבדיחה הזו על המורה, שנוזפת בילדים שכן הגיעו בזמן על למה הילדים האחרים איחרו.

אני מוטרד מאד מהאמירה שאנחנו שמענו כאן, שרוב משרדי הממשלה לא בסיפור. אז כל הכבוד למשרד החינוך ואני מאד שמח על הדברים שאתן אומרות, שבמשרד החינוך ישנה גישה נמרצת בנושא הזה. אני מקווה שהיא באמת תתבטא גם במעשים, אבל קודם כל צריכים להטריד אותנו אלה שלא בסיפור הזה. אני הזכרתי את משרד התחבורה, אני פשוט לא מצליח להבין - - -

שאגב הם פורמאלית בתוך הסיפור הזה. יש לנו כאן נציג של משרד התחבורה?

כן.

אז אנחנו תיכף נשמע גם אתכם.

גברתי, אני הייתי מציע שבהמשך לדיון הזה אולי תקיימי סדרת דיונים. תזמיני את השרים הרלבנטיים, בואו נזמין לכאן את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, נציב בפניו את הנתונים הרלבנטיים בנושאים של היפגעות ילדים משאלות שקשורות לתחבורה, לחיי אדם ולחיי ילדים ונשמע מה יש לו לומר. אני חושב שכדאי לעבור על המשרדים לפחות, ואני לא בטוח שעל כל המשרדים, אבל לפחות המשרדים העיקריים. להזמין את השר הרלבנטי ולשאול אותו מה המשרד שלך מתכוון לעשות בשנה הקרובה כדי לייצר שינוי בתחום שאתה אחראי לו. אני חושב שזו הדרך להזיז את הדברים.

אני כמובן אשמח לכל מהלך. אם אתם חושבים שיש דברים שצריך לקדם ולשנות בחקיקה, אני בטוח שיושבת ראש הוועדה תשמח לעשות את זה. אני כבר אומר לך מראש שכל מהלך חקיקתי בתחום הזה אני אשמח להצטרף אליו ולהיות חלק ממנו; ובמיוחד חשוב לא להתייאש ולהמשיך להשמיע את הקול הזה ואת הצעקה הזו גם כאן בכנסת, כי אנחנו נעשה את השינוי הזה. אנחנו חייבים פשוט. תודה רבה.

אז אם זה כבר 15 שנים, אזה אנחנו כנראה לא מתייאשים ואני שמחה שכך, אבל אני גם מקווה שאנחנו ניכנס פחות מתוסכלים לדיונים הבאים. אני בהחלט מקבלת את ההמלצה שלך. אנחנו קיימנו סדרה של דיונים ואנחנו נמשיך מן הסתם לעקוב ולקיים דיונים נוספים ואנחנו נתחיל לזמן את השרים, כדי לשמוע אותם ושיהיו קצת יותר מעורבים. תודה רבה חבר הכנסת דב חנין.

מיכל, משרד הרווחה.

אגף מעונות יום ומשפחתונים. את יודעת, זה זרוע - - -

כן, כן, אני יודעת.

מיכל כרמל, האגף למעונות יום ומשפחתונים. חשוב לי לציין את השותפות המקצועית ארוכת השנים של האגף שלנו, מעל 10 שנים, עם ארגון בטרם, שזה בא לידי ביטוי בהרבה מאד דברים שעשינו, הן בנושא של כלי דיווח, הן בנושא של הכשרות ובשנה האחרונה בנושא של סטנדרט, של הכשרות לכל אנשי המקצוע.

אז אני אתחיל קודם כל בנושא של הכשרות. אנחנו באפריל 2017 סיימנו הכשרה כלל ארצית לכלל המנהלות של מעונות יום מוכרים ושל התנהלות בתוכה. ההכשרה הזאת לא קרתה סתם, היא קרתה אחרי שהיה פיילוט לבדיקת הסיבות להיפגעויות ילדים במעונות יום מוכרים. ראינו ש-94% זה בגלל ההתנהגות ולאו דווקא בגלל המבנה והציוד. ולכן יחד עם בטרם הכשרנו הכשרה ארצית את כלל מנהלות מעונות היום המוכרים. לגבי הכלי, זה כלי שנמצא בנהלי האגף, NBS, מה שאורלי דיברה עליו קודם. זה כלי לדיווח על היפגעות ילדים במעון מוכר. הוא מגיע אלינו ואנחנו בודקים מה הסיבות ועוקבים בעקבות הממצאים לשיפור.

עוד דבר אחרון שעשינו, שהתחלנו לעשות השנה, אנחנו נמצאים במיזם משותף יחד עם הג'וינט אשלים בשלוש אוניברסיטאות. תכנית שנקראת מסגרות תחילה, שבטרם שותף שלנו, בנושא של התנהלות בטוחה. אנחנו רוצים לבנות את הנושא של התנהלות בטוחה כסטנדרט להכשרה לכל אוכלוסייה, למי שנכנס בעצם למעון. מטפלות, מנהלות, מדריכות מעונות ומפקחי המשרד. לכל אוכלוסייה כזאת אנחנו בעצם בונים את הסטנדרט של הידע שהם צריכים לדעת מבחינת הנושא של התנהלות בטוחה.

יש לנו גם תכנית לשנת 2018, תכנית שאנחנו צריכים לעבוד עליה. זאת אומרת היא אושרה מבחינה מקצועית, אבל מכרזית ותפעולית אנחנו צריכים לעבוד עליה בהמשך להכשרה לכלל מנהלות מעונות היום המוכרים בארץ, אנחנו רוצים להכשיר גם את המטפלות. נבנתה תכנית. היינו שותפים לבנייתה וזאת התכנית שלנו.

וזה משהו שנעשה או שזה משהו תוספתי חדש? באיזה סטאטוס זה נמצא? זה כחלק מהתכנית - - -

הנושא של המטפלות זה נושא חדש. הנושא של הסטנדרט זה נושא חדש. הנושא של מה שסיימנו, של המנהלות, זה באמת משהו שעשינו, וגם שהכנסנו את ה-NBS לתוך הנהלים של האגף, זה גם נושא ישן. אז יש כאן שניים חדשים ושלושה ותיקים.

אוקיי. ראשית תודה רבה מיכל. זו הזדמנות לציין - - -

אני רק רוצה להגיד תודה לארגון בטרם, שהוא שותף אמיץ שלנו להתייעצות, כשאנחנו צריכים משהו, כשאנחנו חושבים ביחד והוא נמצא איתנו באמת בהרבה מאד עבודה משותפת וחשיבה לקראת עתיד יותר טוב.

אמן. אני אנצל את ההזדמנות – מה לעשות – להזכיר שרק 23% מכלל המסגרות הן מפוקחות, מוכרות, You Name It. זה בסדר.

בסדר.

מעל 70% הם לא וזו גם משימה לאומית בשבילנו.

נכון.

להכיל בעצם את חוק הפיקוח על מעונות היום - - -

הלוואי, הלוואי.

כדי שכולם יהיו מפוקחים וכדי שהסטנדרטים וההדרכה וכל מה שאנחנו עושים בנושא של בטיחות ילדים ייכנס גם אליהם, כי שם המצב הוא עוד יותר חמור. השטח פרוץ. שטח הפקר לחלוטין. כל אחד יכול לעשות כרצונו.

יפעת, אבל פה אני רוצה לשאול משהו, אפרופו שאת אומרת שם זה יותר חמור. האם יש נתונים שמראים ששם זה יותר חמור? זה מאד יעזור לנו לנושא של היפגעויות ילדים במעונות מוכרים לעומת מעונות פרטיים.

אני אענה בשתי רמות. האחת היא שזה חמור מהמקום הזה שזה בכלל לא מפוקח, שאף אחד לא יודע מה קורה שם, שהפוטנציאל להיפגעות שם יכול להיות גדול יותר, כי כל אחד מתנהל כפי שנכון לו להתנהל, רמת הסיכון שם היא גבוהה. פעם שנייה, אין שם את איסוף הנתונים כפי שיש בצורה מבוקרת, אז אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת, מלבד אלה שהגיעו לצורך העניין לחדרי המיון או חלילה אם מדובר בתמותה, אז אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה קורה שם ובאיזה היקפים.

כך שמאיזה זווית שלא תסתכלי על זה, אנחנו נמצאים במקום לא טוב ולכן אני חושבת שחוק הפיקוח, אם אנחנו מדברים מאמץ לאומי, הוא מאסט. תודה רבה מיכל.

אנחנו ניתן את רשות הדיבור למי שמייצג – לא את כל הגנים – אבל את נקודת האור בגנים הפרטיים ואחר כך אנחנו נעבור למשרד התחבורה. בבקשה.

לגמרי. את האמת שאני יושבת פה מוקסמת מהסכומים שאתם מדברים עליהם, מאחר שאנחנו - - -

לא, זה לא הרבה. אל תתרשמי, אבל זה מה שהצלחנו לגייס.

כמי שעושה את עבודתו בהתנדבות וחי מה שנקרא מהיד לפה, אני יכולה להגיד לכם שאנחנו עושים את המאמץ הלאומי שלנו גם מבלי להיות שותפים לתכניות שלכם, ואני אספר לך קצת, יפעת, מה אנחנו עשינו מהאחד בספטמבר. אנחנו אחרי 52 הדרכות במגזר הפרטי לפעוטונים ומשפחתונים, שכוללות עזרה ראשונה בהרחבה. זאת אומרת לקחנו את קורסי ההחייאה הבסיסיים והגדלנו אותם לבטיחות בתוך מסגרות ביתיות, שכוללות התמודדות עם חנק, טביעה, כוויות וכו'.

אני יכולה להגיד לכם שיש לנו היענות מטורפת. מעל 1,000 נשים הגיעו אלינו להדרכות האלה. אנחנו ממשיכים במרץ לעבוד עם האפליקציות החכמות ועם תכניות שוהם למניעת שכחת ילדים ברכב, על אף שאנחנו לא בעונה - - -

מהראשונים שהרימו את הכפפה.

לגמרי, כשאנחנו לא "בעונה". אנחנו במתכונת הכנסת לחצני מצוקה לכל המסגרות שלנו, וכל מי שנושאת את תעודת הביטוח של הארגון שלי, עוברת יועץ בטיחות. ככה שגם אם אנחנו לא חלק ממה שמוגדר פה על השולחן במצגות ובתכניות, אנחנו עושים את העבודה מאחורי הקלעים. גם אני כמוך מחכה לחזון אחרית הימים.

יש כמה נקודות בהצעת החוק שמונחת על שולחני, שלא משמחות אותי ואני יכולה לתת דוגמא אחת, שאם החוק ככתבו אומר מעל 12 ילדים, אני נורא חוששת ממה שיעוף מתחת לרדאר.

החוק שלי מדבר על חמישה ילדים. התסקיר הממשלתי מדבר על 12 ילדים ויש לנו הרבה על מה לריב בפער הזה.

יש לנו פערים. אנחנו לא נריב, אנחנו איתך. אני נורא מפחדת ממה שיטוס מתחת לרדאר. אנחנו כרגע משתדלים להיות איזה שהם שומרי סף מחוץ למערכת. אנחנו מאד נשמח שארגון בטרם ייקח אותנו לנתונים של גילאי 0-4. אנחנו עושים שם עבודה קשה. אנחנו באמת נמצאים שם, על אף שזה לא נרשם, מדווח, מיודע. אני יכולה להגיד לכם שיש לנו את הנתונים שלנו ואנחנו באמת במגמת ירידה. לראייה שכחת ילדים ברכב.

נכון.

אני חושבת שכל מערך ההסברה שאתם מקצים לו, לפליירים או מדלת לדלת, או פרסום המוני במדיה עובד. אני יכולה להגיד לכם שהדבר שהכי עובד בגילאים האלה של 0-4 הוא מה שנקרא מפה לאוזן. אז אם יגיע לפה שלי, לאוזן של המגזר הפרטי, אני יכולה להגיד שיעשה 50% מהעבודה. ובפעם המיליון וכמה אני אומרת גייסו אותנו, גייסנו אותנו. כי אם נחכה לחוק, את יושבת שנתיים בכיסא - - -

אתם מתגייסים יפה גם כך.

אני יושבת על הכיסא הזה הספציפי 8 שנים, מבקשת התגייסות, קחו אותנו להתגייסות. אנחנו שם. כואב לי כשכואב לכל אמא. כואב לי כשכואב לכל ילד. פוליטיקה פחות מעניינת אותי. אנחנו נישאר על המערך ההתנדבותי, אבל אנחנו רוצים להיות שם. אנחנו רוצים להיות חלק מהנתונים, חלק ממערך ההסברה וחלק ממערך ההתגייסות. אני מבטיחה לכם שזה ישפיע על ההורדה הזאת של הנתונים. תודה.

הלוואי. תודה רבה קרן. בטרם, אתם באמת יכולים לאמץ אותם. הם נקודת אור בכל מה שקשור למגזר הפרטי. הם מתנהלים גם כמו משפחה גדולה. יוצא לי מדי פעם לעקוב. כמות ההדרכות והיציאה החוצה עם כל המפעילים והמנהלים של המסגרות, המנהלות.

אנחנו מגויסים מעבר לתקציבים שיש פה בשולחן באהבה גדולה.

נכון, זה באמת מחמם את הלב. תודה רבה קרן ובטרם, הנה לכם גם משימה.

בבקשה, משרד התחבורה.

שלום, קוראים לי שלומי צ'יבוטרו, אני ממחלקת הנדסה באגף הרכב. אני אתחיל בנושא של מערכת התראה על שכחת ילדים ברכבי הסעות. אנחנו חייבנו את זה החל מאפריל השנה.

וואו. אה, זה ברכבי הסעות. את זה אנחנו כבר יודעים. אני כבר בהתלהבות, בפנטזיה של הרכבים הפרטיים.

רגע, רגע, תיכף אני אגיע גם לרכבים הפרטיים. לגבי רכבי הסעות, כבר ב-65% מותקנים מערכות התראה ועד אפריל 2018 יותקנו בכל הרכבים והחל מאפריל 2018 בכל רכב הסעות תהיה מערכת התרעה, החדשים והישנים.

אני רק אומר פה במאמר מוסגר. אני פשוט שומעת מהשטח. שמי שאחראי על זה לא יהפוך את זה לתעשייה או איזה שהוא עסק מניב. אני אומר לך גם למה. אני שמעתי כמה ריקושטים על הנושא של האגרות ועל הנושא של הבדיקה. שזה יהיה יותר מונגש. אני מכירה הרבה מאד חברות שהיו צריכות לרודף אחרי מי שצריך כדי שהדברים האלה יקרו. אז נכון, יש חבלי לידה ואני לגמרי מקבלת את זה. אני שמה את זה כאיזו שהיא נקודה ככה לבקרה שלכם, למעקב של איך הסיפור הזה מוטמע. אתה יודע, להיות בפיקוח, כי זה לא פריבילגיה.

כן, כן, אנחנו מפקחים.

זה משהו שאנחנו חייבים.

יש כבר שלוש חברות שמורשות להתקין את זה והן מתקינות.

מאה אחוז.

בנושא מערכת התראה לרכב פרטי, אני חבר בוועדת המומחים של מכון התקנים ושם לפני חודש וחצי אנחנו סיימנו את התקן על מנת שיתאפשר למערכות נוספות להיכנס פנימה. זה יצא להתייחסות לציבור. אתמול סיימנו את ההערות להתייחסות הציבור, התקן יעודכן ויפורסם במכון התקנים בהמשך.

זה אומר שאנחנו נמצאים בתהליך שברגע שיהיה תקן ויהיו יזמים או מפתחים שיבואו ויכנסו לתוך הסיפור הזה, שבסופו של דבר נוכל להכניס את זה כתקנה מחייבת כמו ברכבי הסעות?

אז לגבי תקנה מחייבת זה יהיה קצת בעייתי את מי לחייב. אנחנו עדיין לא יודעים - - -

אנחנו פתרנו לכם את זה. לכל מי שיש בוסטר או כיסא ילדים, לא כל רכב.

אוקיי, אז אנחנו צריכים לדון על זה, לראות איך עושים את זה, ברגע שזה יפורסם.

איפה שיש בעיות אנחנו פה. אתם רק צריכים לדאוג שתהיה תקינה.

בסדר, תקינה תהיה. נושא של פרסום והעלאת המודעות, אז במסגרת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בוצע הקמפיין וצריך להמשיך איתו בשנת 2018 לפני הקיץ, להמשיך לפרסם את זה.

נכון, קמפיין מצוין אגב. אני גם כתבתי להם באופן אישי ושאני שמעתי את זה כמה פעמים ביום ואין לי זמן לשמוע רדיו, אבל בכל פעם שנכנסתי לרכב שמעתי את זה, אמרתי יישר כוח, בהחלט חשוב.

נושא של כל מי שמפתח מערכת התראה לשכחת ילדים, כל מקום שאנחנו שומעים אנחנו מזמנים אותו. אנחנו מעודדים אותו, אנחנו מכוונים אותו במה צריך לעמוד ועל מה לשים את הדגש.

אגב, ליאת יושבת פה והיא זאת שהמציאה. זה שלה.

זה הקמפיין שלה, כן, אני זוכרת. היא ישבה מולי בדיון האחרון.

ובמקביל אנחנו עוקבים גם אחרי התקינה הבינלאומית, מה מכניסים ברכבים בנושא של שכחת ילדים. זה הולך ומתפתח גם בעולם. חברת ניסן הכניסו מערכת, חברת GM הכניסו מערכת וכל מה שייכנס אנחנו כמובן נעדכן.

נושא של חינוך תעבורתי, אני מתחבר למה שדובר קודם בנושא של התיאוריה במסגרת מערכת החינוך. זה גם יעזור לכל מי שנוסע באופניים חשמליים והרבה נוסעים, שתהיה להם מודעות גבוהה לשלטים, לרמזורים, איך להתנהג בכביש וזה חשוב.

הם לא מרגישים חלק מהחוק. אתמול נסעתי, עברו לידי אופניים חשמליים, רמזור אדום והוא נוסע. באמת. פשוט נסע.

נכון, אז החינוך התעבורתי יעזור לזה.

ובן אדם מבוגר, לא בן נוער.

לא, לא, הם מפרידים את עצמם.

מה החוק אומר לגבי הסיפור הזה ומה רמת האכיפה?

זה כלי רכב לכל דבר ועניין.

צריך לבצע אכיפה. יש אכיפה, אבל היא עדיין לא מבוצעת כמו שצריך.

אוקיי, זאת אומרת למערכת המשפט יש כלים, אתה אומר השימוש בהם הוא לא מלא.

כן.

אוקיי, אז אנחנו תיכף נשמע את רשויות האכיפה. יש פה נציג משטרה?

משרד התחבורה ישלים את החלק התשתיתי.

אז ניתן לאדון לסיים.

זה מבחינתי.

אוקיי. תודה רבה. איפה חלקכם בתוך השיח וההתגייסות לגבי התכנית הלאומית? אתם הייתם חלק מתוך הפאזל הזה שאנחנו הצגנו, לא רק בדברים שהיו, אלא גם בדברים חדשים. אני אשמח שיהיה קשר. עכשיו אני חושבת שזה זמן האמת לשבת ולסגור את הדברים, כדי שגם לא נפסיד את התקציב של שנת 2017. בסדר? אז פרופסור גרוטו, מירי – יצירת הקשר.

בבקשה, רצית להשלים ממשרד התחבורה. רק שם.

פיליפ פארן, ראש אגף תשתיות עירוניות. בפן התשתיתי משרד התחבורה נותן לרשויות המקומיות, משתתף במימון פרויקטים בטיחותיים בכ-200 מיליון שקלים כל שנה, כאשר אחת מהקריטריונים זה הסדרים בסביבת בתי ספר. הסדרים למיתון תנועה, הסדרים לטובת הורדה והעלאת תלמידים מצד ימין. חלק ניכר מהתקציב הזה הולך לטובת ההסדרים האלה. הרשויות המקומיות הן שותף גדול, הן האמצעי, הן זרוע הביצוע של כל ההתקנים האלה.

התשתית במדינת ישראל מבחינת תשתית היא ברמה טובה וככל שאנחנו נשפר את התשתית לתשתית יותר סלחנית, היא תאפשר להגן על הילדים שלנו.

חשוב לציין שחסרים פה הנציגים של השלטון המקומי, כי הם שותף. ובנוסף גם כן ההורים הם חלק מהעשייה בתוך ה - - -

הורים יש לנו. השלטון המקומי הוזמנו ואין לנו נציג כאן. הם לא שלחו מישהו.

אני פשוט אתן פידבק אחד קטן לשותפים המלאים והם חייבים לקחת אחריות לידיים שלהם. ילדים לא חגורים. ילד חגור בתוך רכב, אם קורית תאונה אז ההיפגעות יכולה להיות ברמה של תאונה קלה. פציעה קלה. הם ילד לא חגור היא יכולה להיות תאונה קטלנית ואפילו מבינוני ומעלה ואז צריכים להעלות את המודעות של ההורים גם כן לעניין של האחריות האישית שלהם לילדים שלהם. בנוסף, כנ"ל, ילד, בר מצווה, אופניים חשמליים, צריכים להעלות את ה - - -

זה לא מחוץ לחוק? זה רק מגיל 16, לא?

זה מחוץ לחוק, רק שזה לא מסוים.

המודעות של ההורים צריכה להיות במקום. יש קמפיינים וההורים קונים.

לא, אבל החוק אומר רק מגיל 16?

החוק אומר, אבל האחריות היא - - -

זה אומר שאם פקח או שוטר - - -

החוק גם אומר שאסור לעבור באדום ויש כאלה שעוברים.

רגע, שנייה, אבל אם שוטר תופס אותך עובר באדום אתה נקנס, מקבל נקודות, אם לא מורידים אותך מהכביש.

אבל למה להשאיר את זה רק לפקח ולמערכת האכיפה?

לא, אני לא משאירה את זה רק, אני שואלת.

ההורים הם חלק והם חייבים לקחת חלק פעיל ולקחת אחריות לחיים של הילדים שלהם. לא יתכן שבבר מצווה קונים לילד אופניים חשמליים. זה חלק מהדבר. צריכים להעלות את התודעה של ההורים שזה אחריות שלהם גם כן.

לא אופניים חשמליים ולא ההוברבורד הזה שנכנס פתאום והוא פי כמה יותר מסוכן.

כן, שותפים מלאים. ככל שההורים יותר מודעים וגם כן הם יכולים להיות שותפים ולקחת אחריות.

אנחנו רואים את התופעה של ההוברבורד גם, שילדים נוסעים גם. אנחנו רואים ילדים צעירים שנוסעים עם ההוברבורד גם בכבישים ונעים בין המכוניות. הם נוסעים עם ההוברבורד גם במדרכות. הם פוגעים בעצמם, פוגעים בעוברים ושבים. זו תופעה מאד מסוכנת. היא תופעה לא פחות חמורה מהאופניים החשמליים. אני חושבת שיותר חמורה אפילו.

אפילו יותר. רמת הפגיעה שם היא - - -

כי ההוברבורד הוא גם לילדים הרבה יותר צעירים.

הוא לא. זה ההורים קונים את זה. אגב, יש מדינות שהוציאו את זה מהחוק. אין שאלה ואני מצטרפת לקריאה שלך ואני חושבת שזה מה שנאמר כאן גם בראשית הדיון, שגם התייחסתי לדברים של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שהעניין הוא באמת חברת המבוגרים, איפה ההורים בתוך הסיפור הזה, גם של המודעות ולוקחים באמת אחריות על הבטיחות ועל הביטחון של הילדים שלהם. אבל במקרה הזה יש לנו גם רשויות אכיפה נוספות, שגם הן, אם יתחילו לתת דו"חות וההורים יתחילו לשלם מכיסם, אז יכול להיות שאלה שעד עכשיו לא באמת עניין אותם, אז אולי דרך זה, לצערי הרב, אנחנו נצליח כן לעניין אותם ולכן אני רואה בזה חשיבות.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת שולי מועלם. את רוצה להתייחס?

אני רק אגיד במילה. אני נכנסתי ואני יודעת שאתם בסוף הדיון, רק בגלל שהנושא הזה הוא כל כך קרוב ומשמעותי. אני עוד בתור אחות לפני 18 שנה בבית חולים סורוקה, בתור אחות אחראית של מחלקת טיפול נמרץ ילדים, הכרנו את מיכל ואת כל התהליך הזה, שבעיני עשה את אחד השינויים המשמעותיים. תמיד שאומרים לתת שני קמפיינים שהם משמעותיים, אני נותנת אחד מילדותנו, או מילדותי, שהיא לא ממש ילדותך. יש איזה פער ביני לבינך. האחד צא לנוף אך אל תקטוף והשני מבגרותי, וזה הסיפור של בטרם ותאונות בית ותאונות של ילדים עם האנשים הכי קרובים אליהם.

שלא חלילה ישתמע פה שאנחנו חושבים שהמקום המסוכן ביותר לילדים הוא הבית או המשפחה שלהם, אבל אנחנו חושבים שעיקר הפגיעה - - -

אבל הם נפגעים שם - - -

היית חייבת.

כן, כן, זה היה לגמרי אנקדוטאלי, כמו ששמת לב. אני עדיין חושבת שהנתון הזה לצערנו לא משתנה, שעיקר הפגיעות בילדים, וכמו שאנחנו רואים בכל טיפול נמרץ בארץ, הם מתוך הבית, עם האנשים הכי קרובים ואני ממש מוקירה את העבודה והעשייה הבלתי פוסקת.

אני אעזור לך, למרות שאת לא צריכה עזרה, אבל אני אדייק את זה. כן, מבחינת ביתם של הילדים הוא מבצרם, מבחינה פיזית, אז כן, אנחנו רואים שהנתונים לא משתנים והוא לא בטוח, אבל מבחינת המרכיב האנושי שם - - -

כן, זה המקום.

הוא בהחלט אמור להיות הבטוח.

אנחנו כידוע מתנגדות גדולות להוצאת ילדים מהבתים שלהם, אם אין סיבה ממש חשובה.

אז חידדתי גם לפרוטוקול, למישהו שרוצה, או לא רוצה להבין את זה. המועצה לשלום הילד.

אני לא אחזור על הדברים שנאמרו.

כן, אנחנו ניתן בקצרה למשרדים שגם טרם דיברו, אז תתארגנו. בבקשה.

אז אני רק רוצה לברך את ארגון בטרם על העבודה החשובה כל השנה ובמיוחד בדו"ח הזה ובעצם גם את התכנית לבטיחות בדרכים, שבאמת סוף סוף נראה שהדברים מתחילים לזוז ולקרות.

אני כן רוצה לציין שכמובן שחשוב שכמה שיותר משרדי ממשלה יירתמו ויהיו שותפים מלאים. זאת אומרת לא רק על הנייר ולא רק בתיאוריה, אלא בפועל. וחוץ מזה לציין שחוץ מהמישור ההסברתי כמובן, אני מצטרפת לדברים של חברת הכנסת שאשא ביטון, שחשוב גם כל העניין של התשתיות. אנחנו כן רואים שיש פה שיפור של גני השעשועים, שזה שילדים לא נמצאים במסגרות בעצם ולכן גם שם קורות תאונות. באמת צריך לעשות כל מה שאפשר בשילוב - - -

נכון. תודה רבה, המועצה לשלום הילד. גם שותפים טבעיים ועקביים בוועדה. אז תודה גם לכם על השותפות.

משרד הכלכלה, בבקשה.

אלכסנדרה ארונין, מנהלת תקינה, משרד הכלכלה. מינהל התקינה אחראי על אכיפת תקנים רשמיים של מדינת ישראל, שחלים בין היתר על מוצרי ילדים ותינוקות, על מתקני משחקים, מתקנים מתנפחים, מתקנים ממונעים ועוד שורה ארוכה של מקומות ומוצרים שילדים יכולים להיפגע מהם, כשהם לא תקינים.

העבודה ארוכת השנים שיש לנו עבודה משותפת עם ארגון בטרם, זה עבודה סטטיסטית וסקר סטטיסטי שבטרם עושה עבורנו על גורמי היפגעות ילדים ממוצרים, מוצרים מסוכנים ומוצרים לא תקינים. זאת עבודה שבנכנסת בצורה שוטפת לעבודה ולהבנה שלנו באכיפה ובעדיפויות אכיפה בשטח וזאת עבודה שנמשכת כבר – אם אני לא טועה – כבר 10 שנים אם לא יותר ואנחנו ממשיכים בעבודה הזו.

עבודה מאד מאד מקצועית ומיוחדת. היא לא נכנסה לדו"ח הזה בצורה כפי שאנחנו מכירים אותה, כי זה פן אחר של העבודה של בטרם. אנחנו לומדים מזה המון. אנחנו שותפים מלאים גם בהחלטות מידיות. אני רוצה להגיד שזה לא רק סטטיסטיקות. זה הדו"חות שאנחנו מקבלים ושמים בצד, זה עבודה שהיא ברמה של עבודה יומית. יש לנו יוזמות לתקנים חדשים, יש הצעות שכיום על השולחן של מכון התקנים, שכותב תקנים בוועדות הציבוריות שלו וארגון בטרם הוא חלק מהוועדות הציבוריות האלה. יש קמפיינים ויש רי-קולים ויש פרסומים לציבור שהם עבודה משותפת שלנו.

אני צריכה להזכיר פה עבודה ברמה של השתתפות בינלאומית של מינהל התקינה בעבודה של רגולטורים מכל העולם, שהם חברים להוצאת עבודה לבטיחות מוצרים בארגון ה-OECD.

יש יוזמה של הרגולטורים שנקראת קמפיין שנתי, שקורה בו זמנית במדינות מפותחות וכל שנה מוקדש לנושא מיוחד. השנה זה הנושא של התהפכות רהיטים ואנחנו יודעים, שוב, באמצעות בטרם שאסף מידע ועיבד אותו, על היקפים של תמותה של ילדים ותינוקות מנפילת רהיטים וטלוויזיות, שזה באמת נפוץ. עכשיו הקמפיין הזה שוב, הוא קורה בשבוע מסוים של השנה בכל המדינות בו זמנית. הוא קרה לפני שבוע בו זמנית, ושוב, עשינו את זה נכון ל - - -

הקמפיין?

כן.

אני לא ראיתי אותו.

זהו, הוא פורסם באתר האינטרנט - - -

לא, אז זה סימן. אם אני לא ראיתי ואני ממש רגישה לכל דבר שקשור לילדים באיזו שהיא צורה, אז כנראה שזה לא היה אפקטיבי.

זה היה באתר האינטרנט של משרד הכלכלה.

מי נכנס לאתר של משרד הכלכלה? באמת אני אומרת, לא בזלזול, אבל - - -

אנשים רגילים ל - - -

כן, אנשים לא נכנסים לחפש שם באתר. חברה, תצאו החוצה. אנחנו לא יכולים להשאיר את זה ב-ד' אמותינו.

זה המשפט הבא. יש לנו חצי מיליון שמורים דווקא לנושא הזה וזה יהיה פעולה משותפת של משרד הבריאות, אנחנו ובטרם והחצי מיליון שקלים האלה ילכו לפלטפורמות - - -

אני אראה את זה?

את תראי את זה ב-YNET, בעזרת השם, בלי נדר.

רק ב-YNET.

לא, לא.

לא, בגלל זה זה גם ב - - -

לא, זה בפלטפורמות מדיה רחבות כמו YNET, כמו אתרי אינטרנט - - -

הרי למי אנחנו צריכים לדאוג שזה יגיע? לציבור. להורים ודווקא לאוכלוסיות שלא מחפשות עכשיו באינטרנט ומשוטטות ב-YNET. לאוכלוסיות שמתקיימות, את יודעת, מקיימות בקושי את היום יום שלהן ושם הילדים צריכים - - -

זה ייצא גם בעיתונים.

זה יעשה עם לפ"מ. לכן הוקדש כסף ייעודי לנושא, כלומר חצי מיליון שקלים ודרך אגב לפ"מ כבר בתמונה והם יודעים שהם צריכים, כלומר זה בתכנית העבודה. כבר היום יושבים איתם.

אני רוצה לשאול את בטרם בעקבות הדברים של משרד הכלכלה. אני לא יודעת לעשות את זה, עוד לא מצאתי את הכישורים המתאימים, אבל אתם רואים עלייה בתאונות עם חפצים שנרכשים באינטרנט?

זה יופי.

איזה כייף. רק בשביל זה הייתי צריכה לבוא, שיגידו יופי.

העבודה בשנה הבאה תתרחב.

נכון, אנחנו מדברים על זה באמת לקראת חנוכה ופורים. זה עולה כל שנה.

לא, עם כל כמויות הדואר שעוברות מתחת לרדאר.

אלכסנדרה בדיוק ותענה על זה.

הנושא של - - - מדאיגה את כל הרגולטורים בכל העולם ולא רק בישראל. למה? כי דווקא בישראל אנחנו עדיין קצת מפגרים לעומת מדינות אחרות בהיקפים של הרכישות. יש מדינות שמודאגות מזה הרבה יותר מאיתנו וזה על סדר היום של כל הרגולטורים בכל המדינות, במיוחד קנדה, ארצות הברית, אוסטרליה וכו'.

חושבים על גישה אחרת לאכיפה, לחציית הגבול של המוצרים, שאין לנו מעקב ובכלל הבנה מה חוצה ולאיזה ידיים זה מגיע. שלא לדבר על הדפסות שאפשר להדפיס בבית - - -

נכון, בתלת מימד.

נשים את זה בצד.

אבל כל רובי האוויר והכל זה לדיון אחר.

זה לדיון אחר לגמרי.

כל הנושא של צעצועים מסוכנים, ושולי נגעה פה, ככה שמה ממש לא את האצבע, את הציפורן. הנושא של צעצועים מסוכנים שמגיעים מבחוץ ואנחנו כמעט חסרי אונים לגבי הכניסה שלהם לארץ - - -

זה משהו אחר, הנושא של צעצועים מסוכנים. כן, זה הנושא של מינהל אחר. אנחנו מדברים על מכירות און ליין של צעצועים - - -

אז רק במשפט סיכום.

של מוצרים שמגיעים לילדים ותינוקות. ארגון בטרם הציע ואנחנו מקבלים את ההצעה הזו לסקר נפרד שידבר על האתגרים לרגולטור בכל מה שקורה במכירות און ליין במוצרים לילדים ותינוקות והגישה שלנו לחינוך להורים ולאותם רוכשים בפלטפורמות אינטרנטיות.

והסקר הזה ייעשה? קיבלתם את ההמלצה? אה, אוקיי.

זה בשנה הבאה.

תודה רבה אלכסנדרה. בבקשה, נאוה זקן.

נאוה זקן, אני יושבת ראש הוועדה לצעצועים מסוכנים הבין משרדית. לפני חודש וחצי בסך הכל, אבל אנחנו עושים עם בטרם, עם קודמי כבר. יש עבודה מאד מאומצת יחד עם בטרם גם בבתי הספר, גם במפעלים, גם במערכות, בכל מקום. אנחנו מרכזים מאמץ בפורים, בחג הרמדאן.

כן, אמרתי, בעיקר בפורים, נכון.

בקריסמס. אז אנחנו מרכזים מאמץ. עכשיו נמצא על שולחן ועדת הכלכלה חוק צעצועים מסוכנים חדש. אני מקווה שאנחנו ממש בסוף, לקראת סיום לפני קריאה שנייה ושלישית ואני מקווה שזה ייתן את אותותיו.

לגבי האינטרנט, אנחנו עכשיו עושים פעילות מול משטרת ישראל. רק התחלנו. כל המכירות בסייבר. היום מוכרים צעצועים מסוכנים דרך האינטרנט ואין לנו אפשרות לאכוף את זה.

כן, כל הביביגאנים שנכנסנו.

זה פשוט נורא ואיום. המקרה שקרה באילת עם הרובה אוויר, עם ה- - - עד עכשיו לא החליטו אם זה צעצוע מסוכן או כלי ירייה.

לא, לא, לא, הוא - - -

לא, יש עדיין, עדיין במשרד לביטחון הפנים, אנחנו יושבים עם משרד המשפטים כדי להחליט. זה ממש כלי ירייה. זה לא צעצוע, זה כלי ירייה. אז יש עדיין דיונים על הנושא הזה. אני מקווה שאנחנו נסיים את זה בוועדת הכלכלה.

חשוב לסיים את זה בוועדת הכלכלה, כי מה שמטריד אותי ושעדיין יש דיונים כאלה, זה אומר שאנחנו עדיין לא יודעים של מי האחריות.

נכון.

וחשוב שמישהו כאן ייקח אחריות על הסיפור הזה, לפני שהוא מתגלגל לתופעה ואנחנו כולנו נמצא את עצמנו במקום שאנחנו לא רוצים.

תודה רבה נאוה. זאב, ממש בשני משפטים ואני אשמח לשמוע את המשרד לביטחון פנים. יש נציגות של משרד ביטחון הפנים? משטרה. אוקיי. זאב, ממש בקצרה.

אני אתחיל בשני משפטים. ממש דבר כזה. ראשית לגבי משרד הכלכלה. זה שיש תקינה זה על הכיפאק, הבעיה זה הפיקוח ולמיטב זיכרוני ומדיון שהיה כאן לפני מספר חודשים מועט, הסתבר שכמות המפקחים על הנושא למשל של מתקני שעשועים של ילדים בגינות ציבוריות מסתכם בחלק קטן מאצבעות על יד אחת. או בעברית פשוטה – מפקח אחד בכל הארץ. זה מה שהוצג כאן בדיון שהיה על הנושא הזה.

נושא שני שרציתי להתייחס אליו זה על הערה של להטיל על ההורים את האחריות. אז כדי שלא יהיו אי הבנות. עמדת פורום ועדי הורים היישובים היא נורא פשוטה. הורה מחויב לשלומם והגנתם של ילדיו, נקודה.

האחריות הראשונה היא של ההורים. אין שאלה בכלל.

חד וחלק. שלא יהיו אי הבנות. אבל יש באמירה כזאת, כשהיא נאמרת ממשרד ממשלתי, משום הסרת אחריות כי בניגוד לכל גוף ממשלתי שמתוקצב, ההורים לא מאורגנים בגוף - - -

רגע, רגע, זאב. אני ילדתי את הילד?

אמרתי נכון.

גם בלי תקציב, אני האחראית עליו. קודם כל אני.

חברת הכנסת שאשא ביטון, אמרתי. התחלתי עם זה.

אין דבר כזה.

התחלתי עם זה שלפני כל דבר אנחנו כהורים אחראים לשלומם של ילדינו.

יש הרבה דברים גם שאני רוצה שהמדינה לא - - -

חד וחלק, שלא יהיו אי הבנות. אבל כל נושא ההדרכה מחויב גם על ידי המשרדים, בעיקר כשהם מתוקצבים.

כן, ברור. אנחנו פה עם המשרדים, אין שאלה.

אני רוצה להמשיך בכמה דברים חיוביים. ראשית תודה ענקית על התמונה המקיפה והמקצועית שנתנה כאן מנכ"לית בטרם. זה לא טריוויאלי וזה על הכיפאק. אנחנו תקווה גדולה ונושאים את עינינו למשרדי הממשלה בדגש על הבריאות ועל החינוך, שיישמו ובאמת יוציאו לפועל את התכניות שהצגתם כאן.

תודה ענקית לוועדה ולמי שעומדת בראשה. דבר אחרון, הייתה לך איזו שהיא אמירת ביניים על ניג'וס. אז דבקות והקפדה זה לא ניג'וס, זה דבקות והקפדה.

אז תודה. אנחנו מחדדים פה אחד את השני.

מדייקים, מדייקים, כמאמר ילדינו.

תודה רבה זאב, נציג ההורים, שגם הוא דבק במטרה ומגיע באופן עקבי, אז תודה גם לך.

משטרה, עדי, בבקשה.

כן, ראש מדור מחקר ומידע באגף התנועה. אני קודם רוצה להצטרף לברכות לארגון בטרם ולכל השותפים בכל הנושא של בטיחות בדרכים. נעשית פה באמת עבודה בשוטף, כל הזמן. מוצג פה באמת רק הקצה, אבל יש הרבה עבודה שנעשית בשוטף.

עיקר הפעילות של המשטרה זה בתחום האכיפה. גם בתחום העירוני, בבין עירוני, במגזר, גם בכפרים. בתחום הבין עירוני זה משטרת התנועה הארצית, בתחום העירוני יש את תחנות המשטרה, שיש בהן את התנועה. אנחנו בתהליך של הקמת תחנות חדשות במגזר הערבי, שיש בהן גם שוטרי תנועה שיתנו פתרון גם לתחום הזה, לחזק את כל הנושא של משטרה בחברה הערבית.

המשטרה מתמקדת בעבירות, היא אוכפת את כלל העבירות, אבל ההתמקדות זה בעבירות מסכנות חיים, עבירות בריונות, כמו אי מתן זכות קדימה להולך רגל, התקני ריסון, סלולארי – שזה מכת מדינה. זה העבירות שבעיקר מתמקדים בהן ועוד סל שלם של עבירות.

לרשויות המקומיות יש סמכויות גם באכיפה של אופניים, אם אנחנו מדברים על אופניים. חנייה, תחבורה ציבורית.

כמה באמת נאכף, אם אנחנו מתמקדים בנושא של ילדים? בנושא של אופניים חשמליים הם שם. לא צריך לחפש אותם אפילו. הם מגיעים אלינו לבד. כמה אכיפה יש?

של הרשויות המקומיות?

כן.

אין לי כאן את הנתונים. אני לא יודעת.

אז אנחנו נשמח לקבל את הנתונים.

אוקיי. בנוסף לאכיפה אנחנו גם שותפים ומעורבים בתחומים נוספים, כל הנושא של תשתיות מול משרד התחבורה ופעולות הסברה במגזר, משמרות זה"ב. אנחנו שותפים גם בדברים כאלה.

כן. אוקיי. ראשית תודה על הסקירה. אני רק רוצה לומר שאם אנחנו מסתכלים רגע על האחריות בתוך האחריות הכוללת בנושא של המשטרה, הנוכחות שלכם בעיקר בכל מה שקשור לאכיפה כלפי ילדים, אני חושבת שהיא משמעותית. היא משמעותית פעם אחת כי אנחנו אולי נצליח למנוע היפגעות שלהם כאן ועכשיו; ופעם שנייה, דיברו על כך שהם המבוגרים של מחר ואני חושבת שאם אנחנו נצליח ליצור את ההרתעה ואת המודעות בשלב הזה, אז אולי נרוויח אותם כמבוגרים יותר אחראים ויותר זהירים בהמשך, גם כהורים לילדים.

אז הנוכחות שלכם והביצוע שלכם, של האכיפה, הוא מאד מאד חשוב. אז אנחנו נכניס גם את זה להמלצות.

ברשותכם אני מסכמת את הדיון. ראשית אני רוצה לומר לא בכדי אנחנו פתחנו את הדיון בהצגת הדו"ח המאד מאד מאד מפורט. ראינו לגבי ארגון בטרם, כמובן אנחנו ראינו את הפילוחים הפנימיים ואת ההתייחסות המאד מעמיקה לכל אחד מהפרטים וחיברנו אותו בעצם לתכנית הלאומית לבטיחות ילדים. כי אי אפשר להפריד ביניהם. הדו"ח הזה הוא כלי עבודה וכך אנחנו צריכים להתייחס אליו.

וכאן אני פונה למשרד הבריאות. יש את הכלי הזה בנוסף לכל הנתונים שיאספו. תחברו אותו לתכנית. אני חושבת שבאמצעותו אנחנו נוכל לדעת איפה לשים את האצבע ואיפה למקד ומה הפעולות הנכונות בכל אחד מהמגזרים והוא בהחלט משאב חשוב. אז שוב, הזדמנות לומר תודה לארגון בטרם על העבודה הכל כך מדוקדקת; ולמשרד הבריאות, יש לנו פה נכס, צריך להשתמש בו.

אני רק רוצה ברשותך לומר שהנתונים שנמצאים בדו"ח הם תודות לעבודה המסורה של משרד הבריאות והלמ"ס ונתוני התמותה של המאגר הייחודי שלנו ובאמת - - -

אז החיבור בין הכל, זה עוד יותר מחזק את זה שזה בהחלט צריך לשמש ככלי עבודה. חשוב לי לומר ברמה כללית – מדינת ישראל לא צריכה לשאוף רק לעלות או לחצות את הקו הזה של 22 או להגיע לממוצע של ה-OECD. אין שום סיבה שאנחנו לא נוביל בנושא של בטיחות ילדים ובהגנה על הילדים שלנו ונהווה דוגמא ומופת גם למדינות האחרות, ואני אומרת את זה כי אני באמת מאמינה שאנחנו יכולים וצריכים להיות שם.

אנחנו בסיכום הדיון. כמובן הדבר הראשון זה יישום, יישום, יישום של התכנית הלאומית לבטיחות ילדים. אנחנו לא ניישם את הדברים זה לא שווה כלום. לא התקציב שהוקצה, לא הדיונים שאנחנו עושים כאן ולא החשיבות שאנחנו נותנים. היישום הוא חושב ואנחנו צריכים לוודא שגם התקציב של שנת 2017 מקבל ביטוי ומיושם ואנחנו לא מאבדים אותו בגלל התזמון.

עלתה כאן דרישה – מפגש של בטרם יחד עם הנציגים מהמגזר הערבי כדי לעשות משהו משמעותי בתוך החברה יחד עם מובילי דעת קהל. אנחנו יודעים שצריך שינוי שהוא תרבותי, חברתי ובשביל שזה ייטמע שם, אז המפגש הזה והכנת התכנית זה באמת מהלך חשוב.

אנחנו נזמן בדיונים הבאים את השרים או לפחות את המנכ"לים של כל משרד כדי שכל אחד מהם יידע לתת לנו את הדין וחשבון מה המשרד שלו עושה כדי להבטיח את הבטיחות של הילדים.

אני רוצה לברך את משרד הבריאות על ההובלה, את משרד החינוך על המהלך החדש שהוא יוצא בו ואני מקווה שנשמע אותו גם בוועדה לאחר שזה יאושר. כמובן לכם ארגון בטרם, המועצה לשלום הילד, משרד הכלכלה, שאני רוצה לראות אותו קצת יותר דומיננטי גם בתוך התכנית. משרד התחבורה, כל השותפים שנמצאים כאן, ולבקש נתונים על היקפי האכיפה מהמשטרה, מהמשרד לביטחון פנים, כי בעיני אתם פקטור מאד משמעותי.

והכי הכי חשובים – זאב – זה ההורים, זה אנחנו. בסוף זה הילדים שלנו. זה הדם שלנו.

את צודקת.

אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לשמור עליהם וכל מי שנמצא כאן סביב השולחן הוא כדי לעזור לנו להבטיח את השלום והבטיחות שלהם.

את צודקת ואני מבקש שבדיון של בטרם עם נציגי המגזר הערבי ישולבו גם ועדי ההורים הערבים.

נציגי ההורים. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.