ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-30OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 250

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ח (21 בנובמבר 2017), שעה 14:10

אלימות במשפחה נגד נשים עולות - לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

קסניה סבטלובה

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, חטיבת רשויות ארגונים, משרד העלייה והקליטה

סאיד תלי - מפקח ארצי לטיפול באלימות במשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נירה ראובני - רפ"ק נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נורית כהן יחימוביץ - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

אורלי אלמגור לוטן - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

יהודית פריסמן - מנהלת פרויקטים, מועצת ארגוני עולים

רות רזניק - יו"ר לא לאלימות, ארגוני נשים

דינה חבלין דהן - יו"ר, פורום עמותות מפעילות מקלטים, מנכ"לית מקלט חירום לנשים

עידית מלמוד - יו"ר, עמותת "נשים למען נשים"

ג'ואנה דיאן - ארגון קעליטה

יוליה שינדל - נציגת פרויקט "קשר", "הלב הצהוב"

יוליה קורנילוב - רכזת, פרויקט "קשר"

אירינה גרסימוב - נציגת פרויקט "קשר" "wings project"

בת-אל גיטלמן - נציגת פרויקט "קשר"

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

אלימות במשפחה נגד נשים עולות - לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים

שלום לכולם. יחד איתי נמצאת חברת הוועדה חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אנחנו מקיימים היום ישיבה בנושא אלימות במשפחה נגד נשים עולות לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. לצערי, ידוע לנו שכתוצאה ממשבר קליטה או הגירה עלולה להתגבר אלימות בתוך המשפחה בין בני הזוג. אני מבין שנגד עולות חדשות יש שיעור יותר גבוה של אלימות במשפחה מאשר נגד כלל הנשים באוכלוסייה.

אני מוקיע את התופעה של אלימות במשפחה בכלל, ונגד נשים בפרט וקורא לכל הגורמים לפעול בכל דרך כדי להפחית את התופעה ככל האפשר ולהביא להפסקתה ככל הניתן.

אני מבין שנכתב לנו מסמך מהממ"מ ונמצאת איתנו ד"ר נורית כהן יחימוביץ שכתבה אותו ותציג בפנינו נתונים עיקריים מתוכו. אנחנו נשנה את הסדר כי חברת הכנסת קסניה סבטלובה צריכה לצאת לוועדה נוספת, ולכן אני אתן לה להתייחס לנושא ולאחר מכן נשמע את ד"ר נורית כהן יחימוביץ. בבקשה חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

תודה לך כבוד היושב ראש, אני מתנצלת מראש בפני כל המשתתפים והמשתתפות על כך שאיאלץ לעזוב מוקדם. זה לא מרצון, אפשר לומר שזה ממש גזירת גורל כי היום הוא יום מיוחד מאוד בכנסת ואנחנו מדברים גם על המאבק באלימות נגד נשים אבל גם על מניעת האובדנות ובמקביל גם מציינים 40 שנה לביקור של הנשיא סאדאת בכנסת ישראל, שכולם אירועים דרמטיים ואנחנו חברי הכנסת לצערי הרב באמת נקרעים בין הוועדות והאירועים השונים.

היה לי מאוד חשוב לבוא לפה, גם מבחינה מאוד אישית שמקשרת אותי לנושא הזה. לפני 4 שנים נרצחה חברתי, חברה טובה, איריס גורליק וסיליב ז"ל שהבגדים שלה, בגדים שהיא אהבה תלויים כאן במסדרונות הכנסת. מאז עברו כבר 4 שנים ומאז נרצחו עוד 100 נשים. עוד 100 נשים נרצחו ומתוכן יש לא מעט עולות, עולות חדשות, עולות ותיקות שנפגעו מבני זוגם, נפגעו מבני משפחה אחרים, כאשר הכתובת בעצם הייתה על הקיר ואנחנו יודעים, הדבר הזה לא חדש והוא חוזר על עצמו, ואנחנו כל פעם נתקלים בחומה אטומה של משרדי ממשלה רבים שמכירים בבעיה והם אומרים 'אנחנו יודעים שיש קשיים מיוחדים לאוכלוסיות מסוימות' יש אותם, אנחנו יודעים את זה. שאלנו כאשר היה לנו דיון בוועדה לקידום מעמד האישה האם יש תכניות מיוחדות כדי למנוע אלימות נגד נערות עולות ותלמידות עולות בבתי הספר, במערכת החינוך, אמרו לנו 'יודעים שיש בעיות מיוחדות, אבל תכניות אין'. וככה זה גם בנושא של מניעת אובדנות, שמענו מקודם על כך שלא קיים מיפוי בכלל, לא יודעים, ועוד פעם כאשר אנחנו גם בעצם בוחנים את המושג 'עולים' אנחנו מבינים שכל הנתונים הדרמטיים היו יכולים להיות עוד יותר דרמטיים, אילו היו משקללים גם את העולים הוותיקים כי כאן אנחנו כל פעם נתקלים, למשל בנושא אובדנות, דיברנו על כך ששליש ממקרי ההתאבדות הם בקרב עולים חדשים. אבל בכלל לא משקללים את העולים הוותיקים. כנ"ל גם לגבי אלימות נגד נשים.

חברה שלי ז"ל, איריס גורליק וסיליב, היא לא נכללת בסטטיסטיקה של העולים. למה? כי היא הייתה כבר בארץ יותר מ-20 שנה. אז נכון שהיא ממוצא רוסי, נכון שעלתה לפני זמן מה, והמשפחה עדיין חוותה קשיים, אבל היא בכלל לא חלק מאותה סטטיסטיקה עגומה. בעיני אין מנוס מלעבוד על תכניות מפורטות, מסוימות ומתוקצבות היטב, בלי כסף אי אפשר להניע, אפשר לדבר עד מחרתיים עד כמה זה חשוב ועד כמה צריכים להיאבק, אבל אם אין תכנית נכונה ואין גם תקצוב לאותה תכנית, אז אנחנו נהיה באותו מקום.

מגיעים אלינו עולים ועולות ואנחנו פתוחים לכולם ומדינת ישראל היא מדינה קולטת עליה. הלוואי שכולם יצטרפו אלינו, זה החלום הציוני שלנו, שכל היהודים בעולם יבואו לכאן, אבל אנחנו רוצים שלא רק יבואו, אלא גם יחיו טוב. לא יחוו אלימות, לא יתאבדו חס וחלילה, וגם לא יעזבו את הארץ. בשביל זה אנחנו צריכים את עזרתכם. משרדי הממשלה שנמצאים פה, אני מבינה שיש כאן רק את משרד העלייה והקליטה, אני יודעת שזה יום קשה אבל עדיין הייתי מצפה שמישהו מהאוצר יהיה פה ויענה על השאלות מדוע אין תקצוב, מדוע הכסף, גם כשהוא בעצם כבר צבוע, כבר יש את הכסף, הוא לעתים אינו עובר. הוא נתקע, ואין יישום והעולים נשארים כמו שהם. משפחות שחוות מצוקה, גם לא יכולים לפנות לעובדת סוציאלית לעתים. אנחנו יזמנו דיון על כך שבפתח תקוה למשל, כך היה בשנה שעברה, לא הייתה עובדת סוציאלית אחת דוברת רוסית. איך זה ייתכן בכלל? איך זה יכול להיות? שאישה שסובלת אלימות במשפחה שלה, אינה יודעת את השפה, מפחדת לפנות למשטרה וגם אין לה את העזרה של השירותים הסוציאליים. דבר כרוך בדבר. זה לא רק עניין של עליה, זה גם עניין של רווחה שהוא רחב מאוד ואנחנו יודעים שיש בו סוגיות רבות. זה גם עניין של יחס, שינוי של יחס וגישה מצד אנשי המשטרה שכאשר נשים באות, שגם ככה קשה להם מאוד לעשות את זה, כי זה לא בקודים התרבותיים שלהם, לא אצל בני ובנות העלייה שלך כבוד היושב ראש, וגם לא אצלנו. לא מקובל להתלונן במשטרה. אז כשאישה כבר לקחה את עצמה, אזרה את האומץ ובאה למשטרה להתלונן, שם לעתים היא נתקלת גם באטימות וחוסר הנגשה לשונית, זה אחד, וגם ביחס מזלזל לעתים. של 'טוב, את עוד פעם עם המכות שלך', זה מה שנשים אמרו לי, נשים שכותבות ללשכתי, על הכאב העצום הזה.

אנחנו כאן באמת כדי לנסות למצוא מוצא מהמבוי הסתום הזה. כי אנחנו בלב שלם לא נוכל לקרוא לציבורים חדשים לבוא לכאן למדינת ישראל ולהצטרף אלינו, אם לא נפתור את הבעיות הקיימות של העולים שכבר הגיעו לכאן וזקוקים לעזרה שלנו.

תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. נשמע את ד"ר נורית כהן יחימוביץ מהממ"מ של הכנסת.

שלום רב, תודה ליושב הראש. אני חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני כתבתי את המסמך על נתונים על אלימות במשפחה כלפי עולות לבקשת יו"ר הוועדה. המסמך נכתב לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים ואני הולכת להציג את הנתונים שיש בו. אני רוצה לפתוח בכמה הגדרות. קודם כל משטרת ישראל וגופים אחרים לא מגדירים באותה צורה מיהי עולה. על פי הגדרת משטרת ישראל עולות הן נשים שעלו מ-1989 והלאה. על פי הגדרות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולות הן נשים שעלו מ-1990 ואילך ולמשרד העלייה יש הגדרות משלו לצורכי זכויות.

במסמך הזה השתמשתי בנתונים שקיבלתי ממשטרת ישראל, כלומר על פי הגדרה של 1989 ואילך, והשוויתי את אוכלוסיית העולות לאוכלוסייה שקראנו לה ותיקות, כלומר אוכלוסייה היהודית בניכוי אוכלוסיית העולות. עבירות אלימות במשפחה שעליהן אדבר הן עבירות בין בני זוג שבהם הקורבן היא אישה, כאשר צריך לציין שאני לא יודעת מיהו בן הזוג של האישה. קיבלנו נתונים מהמשטרה על תיקי אלימות במשטרה ואני לא יודעת האם בן הזוג שהפעיל את האלימות היה עולה או ישראלי ותיק, אין הבחנה בתוך הנתונים בין שתי האופציות האלה. צריך להדגיש שאני מדברת פה היום על עבירות מדווחות בלבד כי יש אפשרות שאוכלוסיות מסוימות יש בהן שיעורי דיווח שונים על עבירות אלימות במשפחה.

כפי שאמרתי יש לנו נתונים של משטרת ישראל על מספר תיקים ועל מספרי עבירות בתיקי אלימות במשפחה. אראה לכם פילוחים לפי שנים ולפי סוגי עבירות. חשוב לי להגיד שיש עוד מידע שהייתי רוצה להביא ולא הבאתי, קודם כל ביקשתי ממשטרת ישראל נתונים על עולות חדשות יותר וחדשות פחות, או אפשר לקרוא להן עולות חדשות ועולות ותיקות, כלומר פילוח לפי שנת עליה ובעצם מחלקת הסטטיסטיקה של המשטרה אמרה לנו שאין להם אפשרות לספק לנו נתונים כאלה. יכול להיות ששיעורי אלימות במשפחה שונים בין עולות חדשות יותר וחדשות פחות.

בנוסף על כך, נושא מאוד מרכזי שהעסיק אותנו בזמן ניתוח הנתונים, זה העובדה שמשטרת ישראל כמדיניות לא מסכימה להעביר פילוח של נתונים לפי ארצות מוצא. הנימוק שהמשטרה מסרה לסירוב הזה הוא שהם רוצים להימנע מתיוג של אוכלוסיות, תיוג שיכול להזיק לאוכלוסיות, לפגוע ברגשותיהם וכדאי להעלות את זה לדיון האם באמת זה מוצדק, כי על הצד השני של המאזן נמצאת התועלת שבפילוח נתוני העולים לפי ארצות מוצא, כי יש בעצם שימוש לנתונים האלה בבניית תכניות טיפול ומניעה.

אני רוצה לפתוח בנתונים העדכניים ביותר, משנת 2016, כאשר קודם כל חשוב לציין שביקשנו נתונים על אלימות במשפחה, השווינו את הנתונים האלה לקבוצת הגיל של 20 ומעלה, זה הגיל שרלבנטי לאלימות במשפחה. שיעור העולות שגילן 20 ומעלה מכלל אוכלוסיית העולות והוותיקות היה ב-2016 24%. אלה הנתונים של המשטרה על אלימות במשפחה כנגד עולות וכנגד ותיקות, אנחנו יכולים לראות שבסוגי עבירות שונים יש שיעור עבירות שונה של עולות מתוך כלל העולות והוותיקות. הנתון שהכי קופץ לעין כאן זה שעבירות כלפי אדם יש להן ייצוג יתר בקרב עולות. עבירות כלפי אדם זה רצח, ניסיון לרצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות, כאשר 36% ממקרי העבירות כלפי אדם שהיו ב-2016 נעשו כלפי עולות.

אני רוצה לעבור למבט כללי על העשור האחרון, נתוני 2007 עד 2016 של אלימות כלפי נשים בגיל 20 ומעלה. לקחנו את תיקי אלמ"ב שקיבלנו מהמשטרה, את כל הנתונים, כלפי עולות וכלפי ותיקות והשווינו אותם לגדלי האוכלוסיות הרלבנטיות כפי שנמסרו לנו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המטרה שלנו הייתה לחשב את מספר תיקי האלימות במשפחה לכל 100,000 נשים מכל אחת מהאוכלוסיות האלה, והנתונים האלה מוצגים כאן בתרשים כאשר העמודות האדומות מייצגות את אוכלוסיית העולות והעמודות הכחולות מייצגות את אוכלוסיית הוותיקות. אפשר לראות שבכל אחת מהשנים שבין 2007 ו-2016 היו יותר תיקי אלימות במשפחה כלפי עולות מאשר כלפי ותיקות. אם ניקח כדוגמה את 2016, בשנה הזאת היו 562 תיקים של אלימות במשפחה לכל 100,000 עולות יחסית ל-470 תיקים לכל 100,000 ותיקות. הפער הזה נמשך במהלך כל השנים ואנחנו רואים שהפער הזה לא מצטמצם עם השנים.

בהסתכלות על סוגי העבירות אנחנו מיד נראה שיש עבירות מסוימות שהשכיחות שלהן בקרב עולות יותר גדולה מאשר בקרב ותיקות. למשל בעבירות נגד גוף, שזו אחת העבירות היותר שכיחות, יש לנו שכיחות גבוהה, בערך שליש מהעבירות מבוצעות כלפי עולות. אלה שלושת סוגי העבירות הנפוצים ביותר גם כלפי עולות וגם כלפי ותיקות. אתם יכולים לראות את סדר הגודל הגדול של עשרות אלפי תיקים. יש גם עבירות שהן פחות שכיחות בקרב עולות וותיקות, אתם יכולים לראות כאן את הסקאלה השונה. הן אמנם פחות שכיחות אבל חלק מהן חמורות מאוד. שימו לב למשל לקטגוריה של עבירות מין. אני רוצה באופן מיוחד להפנות את תשומת הלב לעבירות נגד אדם, שבהן יש 137 תיקים אבל שיעור העולות בהם הוא מאוד נכבד, ותיכף נעמיק קצת יותר לתוך השיעור הזה. התרשים שלפנינו מתמקד בשיעור תיקי אלימות במשפחה כלפי עולות מכלל תיקי העולות והוותיקות כאשר מה שקודם כל חשוב להשוות את התיקים של העולות לשיעורן בכלל האוכלוסייה. נתחיל מהעובדה ששיעור העולות בכלל האוכלוסייה היהודית בעשר השנים האחרונות היה בממוצע 23.5% וזה מסומן כאן על ידי הקו האדום.

מי שעלה משנת 1989 או משנת 1990?

מי שעלה מ-1989. בעצם זה הקו האדום כאן, ואפשר לומר שכל מה שמעל לקו האדום זה ייצוג יתר של עולות בתיקי אלמ"ב. שוב כמובן מה שקופץ לנו ראשון זה עבירות נגד אדם, 47% מתיקי אלימות במשפחה הם כלפי עולות, בעשר השנים האחרונות, וזו לא העבירה היחידה שבה יש ייצוג יתר, גם בעבירות נגד גוף, וגם בעבירות כלפי המוסר יש 30% מהתיקים במסגרת אלימות במשפחה, יחסית לזה שרק 23.5% מהנשים בגיל הרלבנטי בארץ הן עולות.

מאחר ועבירות נגד אדם הן החמורות ביותר, אני רוצה להראות קצת יותר בפירוט את 137 התיקים. אפשר לראות שבכל שנה היה מספר שונה של עבירות כלפי אדם, אבל יש כמה שנים שבהן היו יותר תיקים כלפי עולות מאשר כלפי ותיקות. אם תסתכלו למשל על 2010 או על 2012 ו-2015, אלה שנים שבהן מספר הקורבנות של עבירות כלפי אדם בקרב עולות היה אפילו גדול יותר מאשר של הוותיקות.

לסיום אני רוצה בכל זאת להראות לכם נתונים מפולחים לפי ארצות מוצא, זה לא נתונים של המשטרה, אלא נתוני משרד העלייה. שוב, גם כאן יש בכל שנה מספר שונה של נרצחות, אבל מה שהכי חשוב לומר כאן זה שבכל 10 השנים האחרונות, כל העולות שנרצחו על ידי בני זוגן היו יוצאות אתיופיה או חבר העמים, כך שיש טעם בפילוח לפי ארצות מוצא ואני יכולה עוד להוסיף על זה שמאז תחילת 2017, בין ינואר ליוני 2017 נרצחו עוד שתי עולות ושתיהן יוצאות חבר העמים.

המסמך המלא נמצא באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אפשר לקרוא שם את כל הנתונים ותודה על ההקשבה.

תודה. הצטרף אלינו יו"ר האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חבר הוועדה. אנחנו כרגע קיבלנו את ממצאי הממ"מ בנושא אלימות כלפי עולות חדשות. נשמע עכשיו את הארגונים ולאחר מכן ניתן למשרדי הממשלה להתייחס לבעיות שהועלו על ידי הארגונים. האם אתה רוצה להתייחס?

אני רוצה לשמוע.

בסדר. מארגון קעליטה ג'ואנה דיאן.

שלום אני מארגון קעליטה, ארגון הגג של העמותות העוזרות לעולים מצרפת. אני רוצה לדבר על שתי נקודות. דבר ראשון הוא הבדלי התרבות באלימות שגם מעלים הבדלים בתוך האלימות, ואם מדובר על הנימוס האירופאי, הצד השני של המטבע זה שגם האלימות יכולה להיות מאוד מנומסת, לא ראיתי במסמך הזה נושא של אלימות נפשית והרבה פעמים אני יכולה להגיד שאתה אפילו יכול להגיע למשטרה או לסביבה ולהתלונן על אלימות ואנשים נתקעים עם השאלה 'אבל הוא הרים יד' 'אבל הוא הרביץ?' וכל עוד אין את התשובה שכן, אז אין התייחסות. זה דבר מאוד מצער. אני יודעת שבבלגיה היה קמפיין שלם עם סרטים כדי להעלות מודעות בקרב האנשים הסובבים כי הרבה פעמים הבנאדם לאו דווקא מגיע מיד למשטרה, הוא מגיע לאנשים שהוא מכיר או אפילו לפסיכולוגים. אני אפילו שאלתי פסיכולוגים האם הם מקבלים הכשרה על נושא של אלימות והתשובה הייתה 'לא, הנושא של אלימות הוא משהו אחר'. זאת אומרת שפסיכולוג שמקבל אצלו נשים, או אוכלוסייה אחרת שכתוצאה מאלימות הם מגיעים לפסיכולוגים לא קיבל על זה הדרכה ואז מגיעים למצב אבסורדי, שהסימפטום הוא בעצם תוצאה של אלימות אבל האדם שמטפל לא יודע על התופעה אפילו ולא יודע להפנות לגורמים כמו המשטרה, כמו המערכת המשפטית שהיא הרבה יותר רלבנטית במקרה הזה מאשר לתת לקרבן תרופה כדי להשתיק אותו בכאב שלו.

אלה שתי הנקודות, רגישות בנושא של אלימות שהיא לא פיזית, והכשרה של פסיכולוגים, של אנשי מקצוע ומנהיגים בכלל כי איך זה שברבנות ואצל המורים בתיכונים, בבתי הספר גם אין מודעות לדבר הזה ואם העליתי את הנושא של הרבנות, נושא סרבנות הגט הוא דוגמה חברתית וכללית של אלימות שמתנהגת במדינה שלנו כלפי נשים, ועל זה יש שתיקה רועמת. ומה הרבנים אומרים? אין להם תשובה. מצער גם לראות שבוועדה הזאת הרוב הוא נשים. יש גם את הנושא שהרבנים הם גברים וגם את זה שלא נתנו פתרון לנושא של סרבנות גט שברור שזה לא רק מסתכם בזה שמונעים את הגט, אלא זה מלווה בכל מיני תופעות אחרות של אלימות ועל זה הייתי שמחה לשים את הדגש, גם בתוך זה שעולים חדשים הרבה פעמים לא מבינים שמדובר באלימות כי זה נראה אחרת, זה מתבטא אולי אחרת ועל כך היה צריך לשים פתרון של תרגום חברתי כדי שאנשים ידעו להבחין שפה מדובר לא על סימן של מצוקה נפשית אלא סימן של קרבן אלימות. וזה לאו דווקא פסיכולוגים, יכולים להיות מורים או אנשים אחרים, הם עדיין קורבנות. יש לאתר את הסימנים שיכולים להדאיג ולגרום במקרה הטוב לפעולה. תודה רבה.

תודה. נשמע את דינה חבלין דהן.

תודה. אני מייצגת פה את פורום העמותות שמפעילות מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. יש 14 מקלטים כאלה ואני רוצה להגיד שבאמת בזכות טיפול שניתן למקרים רבים של אלימות במשפחה במסגרות קהילתיות, בשנים האחרונות למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן מגיעות נשים בעלות מאפיינים מורכבים וקשים יותר בהיבטים של נסיבות חיים, היבטים נפשיים ואישיותיים, ובנושא של נסיבות חיים נכנס הנושא של הגירה, של עלייה למדינת ישראל. כולנו יודעים שהגירה יוצרת טלטלה במשפחה והקשיים המשפחתיים שנובעים מתהליך ההסתגלות המורכב לתרבות, לשפה, לחברה הישראלית, מייצרים סיר לחץ שלעתים מייצר ומגביר אלימות. הבדידות, קשיי שפה, חוסר במערכות תמיכה משמעותיות ויציבות, עוני ואי הכרה של העולות החדשות את המערכת בישראל, גורם לכך שבמקרים רבים של אלימות במשפחה נגד נשים עולות הטיפול שמתאים לנו במסגרת מקלט, מקלט שמספק טיפול, ליווי ותמיכה 24/7, והוא עוסק במגוון רחב מאוד של תחומי חיים, תעסוקה, שפה, חינוך, הדרכה הורית, מיצוי זכויות וכולי.

אפשר לראות שמתוך הנשים ששהו במקלטים בשנת 2016 24% היו עולות. חלק גדול מהן, מרביתן, למעלה מ-70% עלו לישראל לפני למעלה מ-10 שנים. 12% מהנשים במקלטים היו ילידות אתיופיה. 9% היו ילידות מזרח אירופה. זה המון. ו-8% מהנשים במקלטים היו ילידות ברית המועצות לשעבר.

9% מזרח אירופה ו-8% חבר העמים?

כן. אלה שני נתונים נפרדים. 8% ממדינות מזרח אירופה, 9% מדינות חבר העמים.

מה את כוללת במזרח אירופה?

אני לא כוללת, כי הנתונים האלה נאספים על ידי משרד הרווחה והם מפרידים את ברית המועצות.

יש אפשרויות שונות של פילוח, אבל אלה הנתונים שהיא מביאה, אני לא רוצה להתווכח עם זה, אבל אפשר גם לגזור נתונים אחרת. תלוי מה אתה מבקש להוציא משם. אבל אכן לא מעט עולות יוצאות חבר העמים או בעיקר אתיופיה נמצאות במקלטים בשנים האחרונות.

רציתי להציג בפני הוועדה את תמונת המצב הזאת, להגיד שבעצם המקלטים פה מוצאים את עצמם מטפלים בבעיות שהן לא בעיות אלימות קלאסיות. יש פה סקאלה רחבה מאוד של שירותים שהנשים האלה צריכות לקבל ומקבלות.

אבל הן מגיעות כתוצאה מאלימות, לא?

כן אבל לפעמים האלימות לכשעצמה היא לא מרכז הבעיה. זאת אומרת, לפעמים יש שם אלימות שאם הייתה לה מערכת תמיכה מספקת בקהילה ואם היא לא הייתה מספיק עניה היא הייתה יכולה להתמודד עם זה בכלים אחרים. זה לא בהכרח היה מחייב שהות במקלט. התוספת של הבעיות הנוספות, של העוני, של החוסר בשפה, חוסר יכולת למצות את הזכויות, מאפשרות לה להגיע למקלט ולקבל טיפול הרבה יותר מקיף וכולל בכלל הבעיות שלה. אני גם שמחה להגיד שנשים כאלה ששוהות במקלט חצי שנה, שמונה חודשים, שנה, הרבה פעמים יוצאות לקהילה עם סל כלים מאוד גדול ופוטנציאל השיקום שלהם הוא מצוין.

אני רוצה שיהיה ברור, כדי שמשרדי הממשלה יתייחסו. הסיבה שהן מגיעות למקלט זו לא בעיה כלכלית, זו יותר בעיה של אלימות, בגלל שבן הזוג מפעיל אלימות, היא צריכה להציל את עצמה ומגיעה למקלט. זה נכון?

זה נכון בהחלט. ייתכן שאם היו מתייחסים במקרה של אותה אישה רק לבעיית האלימות, היו אומרים שאולי זה לא אלימות ברמה מסכנת חיים וניתן היה להשתמש במענים אחרים. אבל בעצם לאותה אישה יש חסרים בכל כך הרבה תחומים אחרים של החיים שזה כן הופך את המצב שלה למצב של סיכון מאוד גבוה והיא מגיעה למקלט.

מי ששולח אותה זו המערכת, למשל עובדת סוציאלית של השכונה רואה את הסכנה ואז היא זו שמפנה אותה.

נכון.

לכן אני רוצה להבין בדיוק מה יכול להיות שנגיד אותה עובדת סוציאלית, מה יכולה לעשות כדי לא לשלוח אותה למקלט ולתת לה פתרון בסביבה. מה יכול להיות?

אני חושבת שעל זה יוכלו לתת מענה במשרד הרווחה.

יש נציג משרד הרווחה?

כן. אתה רוצה שנתייחס או שנשמע עוד אם יש עוד?

יש. אתה צודק. אולי נשמע עוד, אבל תרשמו את זה. נשמע את יוליה שינדל.

שלום. אני בדיוק העולה החדשה הזאת שהייתה במקלט, הייתי בשנת 2004 וחוויתי אלימות ואני בדיוק מבינה על מה מדברת דינה. כן, זה חוסר בשפה, חוסר בהרבה דברים וזה גם חוסר מודעות. נגיד אחד הדברים שחשובים לי היום ואני רואה שיש את החוסר בדוברות רוסית בעולות חדשות, כשהן מגיעות, אין שלטים, אין מודעות אין שום דבר. נכנסתי עכשיו לשירותים בכנסת ישראל, אני רוצה לראות את השלטים כנגד הטרדה מינית עם הקו החם בכל השפות. ברוסית, באתיופית, בהרבה שפות. כי עולות מגיעות והן אפילו לא יודעות איך ולאן לפנות, לא ידעתי שיש קו חם. בעקיפין איכשהוא, מעובדת בעבודה, גם עולות בדיוק כמוני שלא דוברות עברית, אפילו לשאול מה עושים במקרה של אלימות, אין תשובה, אין מענה כי גם הן לא יודעות.

אבל במקלט לא נותנים לכן הסבר אפילו בכתב או בעל פה?

אחר כך, אבל צריך להגיע.

רק במקלט. אבל לפני המקלט כלום.

לפני המקלט כשאת במצוקה, את שואלת את החברה בעבודה מה בדרך כלל עושים כי את צעירה, בעצם את לא יודעת, את חושבת שככה זה נישואים, אם מתחתנים זה ככה.

את אומרת שאין מודעות ואין הסברה בשפות לעולים החדשים שאומרת אם את במצוקה נא לפנות למקום הזה והזה. זה מה שאת אומרת? כי אני בטוח שלמקלט לא הגעת בכוחות עצמך והגעת דרך המערכת הקיימת שם.

נכון. אמרה לי חברה שבדרך כלל פונים למשטרה. אז בזמן אמת קיבלתי החלטה כי איך שהוא קלטתי שבפעם הבאה מישהו ימות בסיטואציה הזאת, ולילד בפועל לא משנה מי יהרוג את מי, האמא את אבא או האבא את אמא, כי בשבילו זה חיים מרוסקים לגמרי מאותו הרגע. זה היה צחוק, אבל זה היה יום העצמאות, כשכל מדינת ישראל הייתה במנגל, לקחתי את הילד שלי והלכתי למשטרה, וכן, במשטרה בקושי דיברתי עברית, הם בקושי הבינו מה אני מספרת, אבל הוא כן נתן לי מספר טלפון שלהרווחה, למחרת הגעתי לרווחה והיא נתנה לי אופציה להיכנס למקלט.

באיזו עיר זה היה? הרווחה?

זה היה באשדוד, ובדרך כלל הולכים לעיר אחרת, ואסור להגיד באיזו עיר.

אל תגידו את זה ואל תנקבו בשמות. זה דיון שמשדרים אותו בשידור ישיר. בסדר, תדברי, אבל רק אמרתי שכיוון שזה משודר לא לנקוב בשמות וגם לא בכתובת של המקלט.

הסטטיסטיקה זה מצוין, אבל אני חושבת שעדיין הרבה עולות לא פונות לעזרה, כי הן לא יודעות מה זו אלימות, שהן חוות ולא יודעות. דבר שני, גם לפנות זה די קשה, צריך אומץ ובדרך כלל החברה היא בצד של האדם האלים. זו בושה גדולה לפנות.

החברה או המערכת?

החברה אני חושבת וגם המערכת, וגם קרובי משפחה. אין תמיכה כמעט, חוץ מהעובדות הסוציאליות, וזו החלטה מאוד קשה. הכי גרוע כשאת יוצאת מהמקלט ואת צריכה להתחיל את החיים החדשים מאפס. את צריכה לבחור עיר אחרת ולהתחיל, ואין לך כלום. את בעצם ברחת עם כמה דברים, אין לך כלום, ואת צריכה להתחיל מאפס, עם ילד שהוא גם חווה אלימות, אמנם לא במישרין אלא בעקיפין כצד ג', אין לו חברים. את צריכה לשקם את עצמך וגם את הילד.

הגעתי לנעמ"ת הם אמרו 'כן את יכולה לקבל עזרה אבל את לא יכולה לקחת את הילד לטיפול', ואיפה אני אשים את הילד? אז מוותרים על הרבה דברים.

תודה ששיתפת אותנו.

אני כאן כנציגת פרויקט קשר ומייסדת פרויקט משלי,wings project . אני בטוחה שאני עובדת עם נושא טאבו, שזה ניצול מיני במשפחה., אני בעצמי אישה שעברה ניצול מיני במשפחה במשך שנים, ואני פונה לאנשים כאן, אני בטוחה שאתם יכולים להבין במה מדובר, כי זה מאוד דומה ללאבד כנפיים. ולכל אחד יש סיפור שמאבדים בו כנפיים. כל אחד יודע כמה זה יקר ערך וכמה חשוב להחזיר את הכנפיים. אני רוצה לספר לכם קצת, היו פה כל מיני סטטיסטיקות אבל סטטיסטיקות בעניין של ניצול מיני במשפחה קצת בעייתי כי את רוב הסיפורים אנחנו לא יודעים. יש פער של המספרים, אנחנו יודעים שעד 68% של אלימות מינית זה מהסביבה הקרובה, אנשים שאנחנו מכירים. גם חשוב לדעת שמ-10% עד 30% של ילדים הם קורבנות של ניצול מיני במשפחה. אלה המספרים. תמיד אני אוהבת להעביר את המספרים לאנשים.

זאת אומרת שאם יש לכם ילד או שהייתם פעם בבית ספר והייתה לכם כיתה של 30 אנשים ונגיד שאנחנו מדינה אחלה, אנחנו לא 30%, אנחנו רק 10%, זה אומר ששלושה ילדים, כשהלכתם הביתה מבית הספר, שלושה ילדים היו חוזרים לגיהינום האישי שלהם. וזה ממשיך והולך כי זה נושא כמו שאמרתי טאבו, למרות שטאבו מה זה בסך הכל, זו מילה.

לא, אבל עוד הלך ונפתח בכל הקבוצות בחברה הישראלית ולכן השאלה אצל ציבור העולים האם יש משהו שונה בהקשר הזה, הרי זו מכה שקיימת בהרבה קבוצות, למעשה היכן שיש בני אדם. השאלה אם משהו שאת חושבת שציבור העולים יש לו אקסטרה התייחסות לדבר הזה?

בגלל שהנושא טאבו, הוא טאבו גם בחברה הישראלית, וגם - - - אני אגיד לך איך אפשר לראות מבחינה סטטיסטית, למה אצל עולים מחבר העמים זה הרבה יותר בעייתי, לך תראה את הסיפורים שעולים עכשיו במדיה, עם כל הפלאש מובים, עם ה-ME TOO, תסתכל מה האחוזים של האנשים דוברי רוסית יוצאים עם הסיפורים שלהם ומה אחוז של נשים ישראליות שלא דוברות רוסית מדברות על זה. ואתה תראה. אין. אתה תראה רק אנשים שהם לא עולים חדשים ולא עולים ותיקים אפילו. אתה לא תראה את הסיפורים שלהם, אין אותם, מה זה אומר? דיברתי עם ליזה ניקולאיצ'וק שבטח אתם מכירים, אני גם יכולה להגיד, שאני עברתי את זה, ואבא שלי היה משכנע אותי שכך זה בכל המשפחות. שגם אצל כל החברות שלי זה ככה. גם המנטליות שהיא מדברת על המשמעת והכבוד במשפחה, זה קשור, זו מנטליות אחרת. זו ההיררכיה במשפחה. וגם שאנחנו מגיעות לכאן, לא מדברים על זה. מה העניין של עולים או לא עולים? לא מדברים על זה. הבן שלי הלך לבית הספר והעבירו להם שם הרצאות בעניין של ניצול מיני. הרוב זה היה יותר ביחס לבנות וחבל אגב שכלפי בנים לא אומרים כלום, שהבנים גם יכולים לעבור את זה. הם לא פונים בכלל לילדים שלא יוכלו לדעת שמה שקורה איתם במשפחה זה לא בסדר. הבן שלי למד בבית הספר רזיאל בהרצליה ששם אחוז ילדי דוברי רוסית ממשפחות עולים, הוא גבוה. לא מדברים על זה. ילדים לא יודעים שמה שיכול לקרות לא בסדר ושהם יכולים לעשות עם זה משהו.

אני מדברת על כך שאני לא רואה שמדברים על זה. לא בעברית ובמיוחד לא בשביל העולים.

מדברים היום יותר בפורום תקנה, הציונות הדתית ובציבור החרדי, אבל זה לא הנושא העיקרי, ה-ME TOO לא מתחבר לזה, זה נכון. בזה את צודקת לגמרי.

תודה. נפנה למשרדי הממשלה. שמעתם שאין הכשרה כדי לתת מענה לנשים שעברו אלימות, חוסר תמיכה, אין מודעות, אין הסברה בשפות של העולים. גם כשהם מגיעים למקלט ואחרי שיוצאים ומתחילים מאפס, אין תמיכה ועידוד לעזור להם להתחיל את חייהם מחדש. אלה דברים שעלו ואני רוצה שמשרדי הממשלה יתייחסו מה הם עושים כדי לעזור לעולות חדשות שעברו אלימות פיזית, נפשית, מינית וכל סוג של אלימות. נתחיל עם משרד העלייה והקליטה, הגברת שרה כהן בבקשה.

זה בהחלט יום קשה, זו הוועדה השלישית שאני משתתפת בה שעוסקת באותו נושא ואיך שהוא לשמוע כאן את הדברים שבאים ממקום רגשי כואב לצד הנתונים שהוצגו, לפחות מבחינתי רק גורמים לנו להרגיש כמה אנחנו בעצם צריכים עוד להמשיך ולהשקיע בתחום. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות וכן באיזה שהוא סוג של פרספקטיבה של זמן. אנחנו נמצאים היום במקום אחר ממה שהיה למשל לפני עשור ויותר. בשנת 2004 לדוגמה, זאת אומרת כשהייתה הועדה לבדיקת מקרי רצח שפעלה לראשונה בהובלה של משרד הרווחה על בסיס החלטת ממשלה ונותחו מקרי הקיצון של מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן, הסתבר לנו לראשונה, נתון שהושם על השולחן, שיש שיעור מאוד גבוה של נשים עולות מבין הנרצחות. בשנת 2004, מתוך עשר נשים שנרצחו היו שבע נשים עולות יוצאות חבר המדינות. הניתוח של הדברים והחשיבה המשותפת שנעשתה אז יחד עם מנחם בקשן שעמד בראש הועדה במשרד הרווחה, יצאנו יחד לתכנית משותפת עם משרד הרווחה בהשקעה תקציבית של משרד הקליטה בתכנית גשרים שבמסגרתה הקצינו במהלך העשור האחרון, משנת 2004 ואילך מדי שנה, כ-2.5 מיליון שקל לטובת הכנסת עובדים סוציאליים דוברי רוסית ואמהרית במרכזים למניעת אלימות במשפחה. צריך להבין שכל העובדים הסוציאליים שבראשית הדרך כמעט ולא היו, הם פרי פיתוח של התכנית הזאת ועדיין משרד הקליטה ממשיך ומתקצב אותם. העובדים הסוציאליים דוברי אמהרית עברו משנת 2017 לתקצוב של משרד הרווחה, זאת בתכנית דרך חדשה כי מדובר כאן באוכלוסייה עם ותק של למעלה מ-15 שנים בארץ שהייתה כאן החלטה שהמשרד שלנו כבר לא בתוך זה.

אבל המשמעות היא כאן שהיום עובד מערך שכולל 18 משרות של עובדים סוציאליים דוברי אמהרית, 22 משרות של עובדים סוציאליים דוברי רוסית ו-2 משרות של עובדות סוציאליות דוברות צרפתית שנקלטו בעת האחרונה שפועלים ב-31 ישובים שהם בעיקר עתירי עולים ונבנתה תפיסת עבודה ונעשו תהליכים, זאת אומרת שהיום מבחינה מקצועית ממצבים אותנו במקום אחר ממה שהיה קיים לפני כן. בחלק מהמקומות העובדים גם נקלטו על ידי הרשויות המקומיות כמשרות ותקן, זאת השאיפה הכי גדולה שלנו, וחשוב להגיד שהתכנית כולה באמת, אני בטוחה שיש בה מה לשפר אבל היא בנויה על כל הרצף שכוללת גם את כל הנושא של העלאת מודעות ופרסום בשפות שקיימים, אז יכול להיות שלא מופץ מספיק טוב ויכול להיות שצריך לתגבר ועוד לשלוח למקומות נוספים, אבל כל מה שקשור לנושא של המשמעות של נורות אדומות בשש שפות, והגורמים שאליהם ניתן לפנות אל החומרים שקיימים, צריך כל הזמן לחדש את הדברים.

אומצו במהלך השנים גם כלים שונים להגעה לאוכלוסיות שונות, הצגות בקרב אוכלוסיות של דוברי אמהרית, חומרים שונים, קבוצות של גיוס מוגבר של גברים שזה אחד מהתוצרים שראינו שהם הכי משמעותיים בעבודה במרכזים למניעת אלימות במשפחה. יש יותר קבוצות של גברים שהם יוצאי קהילות העולים מאשר קבוצות של גברים ותיקים. ובשביל לגייס את הגברים העולים, עם כל המשמעות של ההתאמה התרבותית וחוסר הרצון לשתף פעולה, זה שפועלות קבוצות של גברים ובהיקף גדול, זה בהחלט מראה לנו שאנחנו שמנו את האצבע על מקום שהוא נכון, ושצריך להמשיך איתו.

חשוב לבוא ולהגיד בפרספקטיבה של עשור שעל אף העובדה שאני מאוד נזהרת בהתבוננות במקרי קיצון כנתונים שמשקפים מגמה, כי זה מספר קטן, כל מקרה הוא מקרה של נפשות, אבל הסך הכל מדובר כאן על מספרים שבין 3 או 4 נשים עולות, אנחנו רואים שבשנת 2004 היו 7 נשים עולות מבין הנרצחות והיום אנחנו מדברים על כ-1 או 2 או 3, שוב, אני אומרת במלוא הזהירות, בשנתיים האחרונות גם לא היו מקרי רצח ואני מקווה שגם לא יהיו, בקרב נשים יוצאות אתיופיה, צריך לשים את זה על השולחן. כל פעם אני אומרת את זה בחשש רב, אבל חשוב גם כשאנחנו מדייקים בנתונים לבוא ולהגיד איפה אנחנו נמצאים היום. יש גידול בפניה בבקשות לעזרה למרכזים למניעת אלימות במשפחה. לשמחתי זה אחד הנתונים שמשרד הרווחה כל הזמן בודק והנתונים הופכים להיות הרבה יותר מדויקים ומטויבים ממה שהיה לנו בעבר, כי המשמעות של פניה לעזרה למרכזים למניעת אלימות במשפחה, זה המשמעות של לפנות עוד לפני שהמקרה מקצין או לפני שמגיעים למצב של סכנת נפשות ולבוא ולקבל את העזרה.

לצערי הנתון שהכי חסר לנו היום ואת זה גם אמרתי בשיחה עם הממ"מ, זה הנתון של פתיחת התיקים במשטרה. עד יוני 2015 עוד ידענו איזה היקפים של תלונות הגיעו למשטרה בחלוקה לפי ארצות מוצא, היום אנחנו לא יודעים. זה נתון מבחינתנו שהוא ממש קריטי לנו, כי אנחנו לא יכולים להתייחס לכל המשמעות של גל עליה של 30 שנה. יש נשים עם וותק קטן בארץ, יש נשים עם וותק גדול בארץ, יש לנו היום פרופיל אוכלוסייה של עולים שהוא שונה ממה שהיה לפני 30 שנה, אנחנו לא ממש יודעים מה קורה עם האוכלוסייה של העולים מצרפת, אנחנו יודעים שיש לנו שתי עובדות סוציאליות שכבר נכנסו ואנחנו הולכים לקיים בחודש ינואר יום למידה גדול במרכז בנתניה בזרקור על הנושא של העלייה מצרפת, ללמוד בין היתר מהמשמעות של הטפול באוכלוסייה, אבל נכון להיום אנחנו לא יודעים אם בעצם מהנתונים שהיום קיימים אם יש בכלל איזו שהיא עליה בבעייתיות בקרב האוכלוסייה של העולים מצרפת. אנחנו לא רוצים לראות את זה מהמקרה של הקיצון, שזה מה שיציף את זה. וזה חלק, נירה, חלק מהחשיבות של הנתונים המפולחים של המשטרה שלטעמנו זה לא תיוג של אוכלוסייה, זה לנו נותן מפתחות לתכנן תהליכי התערבות שמותאמים, כדי שלא נגיע למצב שבעצם עושים פעולות שלא תואמות למאפיינים ולצרכים של האוכלוסייה. התערבויות שמושתתות נתונים מבחינתנו הן קריטיות.

אני אסיים במשפט אחד, היינו שותפים, משרד העלייה והקליטה לכל אורך שלוש השנים האחרונות מאז 2014 בוועדה הבין משרדית בנושא של מניעת אלימות במשפחה. בהתחלה היא הובלה על ידי המשרד לביטחון פנים, אחר כך ועדת היישום שלה הייתה באמצעות משרד הרווחה, היינו שותפים בכל ועדות המשנה, הכנסנו את התשומות שקשורות למקום ולצורך בהתערבויות שמותאמות לאוכלוסיית העולים. ההמלצות שקשורות לנושא של העולים כולל גם תרגום כספי שלהם, נכנס כחוט השני לכל אורך המלצות הוועדה ושוב בתרגום כספי. גם השותפות שלנו במערך הבין משרדי, בתוך מוקד הפניות, זאת אומרת העסקה של מוקדנים דוברי שפות, זה הכנסה של כח אדם נוסף בכל המערכות שהן דוברי שפות העולים, כל מערך של תהליכי הכשרה ברגישות ובכשירות תרבותית, ההתאמה של פיתוח והתאמה של הכלי להערכת מסוכנות וכשירות תרבותית, הכל זה חלק מתוך ההמלצות, אנחנו רק מקווים כרגע יחד עם משרד הרווחה והמשרדים הנוספים שהתקציב של 2018 שיינתן באמצעות האוצר יאפשר גם את הפיתוח המורחב, שוב, על בסיס ידע ותורה שכבר קיימים. אנחנו לא מתחילים מאפס. היום אנחנו נמצאים במקום מקצועי הרבה יותר משמעותי ממה שהיה לפני עשור.

תודה. חבר הכנסת יצחק הרצוג בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה גברת כהן, אני מעריך את עבודתך כבר הרבה שנים, ולכל הארגונים שנמצאים כאן. אני בא מדיון שעסק בתכנית הגדולה, שבסך הכל, עד עכשיו למרות שהוועדה סיימה את עבודתה באמצע 2016, אנחנו היום בסוף 2017, הרווחה קיבלו 7 מיליון שקל לכל התכנית, למרות שעלותה בהבשלה היא 50 מיליון שקל לשנה, ואז השאלה איך זה בא לידי ביטוי. לכן היושב ראש צריך ללחוץ שב-2018 התקציב כבר יעבור כי זה כבר עבר, התקציב, לכן צריך להעביר לפחות 20 מיליון נוספים.

לגופו של עניין, הנושא מרתק ונורא חשוב. אני חושב שלא לוקחים בחשבון את המחסום. מעבר לכל הבעיות האחרות, גם את מחסום השפה, מחסום קשיי השליטה, שוביניזם גברי שנמצא בכל מיני מקומות בחברה הישראלית. ההתייחסות לעולות, נושא ידוע ומוכר לא מהיום הראשון, מחייב עקירה משורש של סטיגמות ושל התייחסויות גם במשפחה וגם בכלל, לכן הדיון הזה כל כך חשוב, ואני מודה לך. אנחנו יכולים רק לתת גיבוי ולקוות שנראה תהליכים מלאים ומהירים בנושא הזה. בהצלחה. אני נאלץ לצאת לדיון נוסף.

תודה. אני רוצה לשאול את המשטרה, אני מבין את השיקול של תיוג אוכלוסייה, גם כמי שמכיר את הנושא, ונושאים אחרים גם, נתונים מאוד עוזרים להתייחס לבעיה ולהביא שינוי. האם הפרופורציה שאתם עושים את התיוג מול היעילות כדי למגר את התופעה, האם אתם לא מסתכלים על זה ומשתפים לפחות עם משרדי הממשלה, כדי שהנתונים האלה יעמדו לרשות הגורמים המטפלים המקצועיים. בבקשה תתייחסי לנושא, כי אתם הראשונים שהקורבן מגיע אליהם כאשר הוא חווה אלימות.

שלום. אם תרצה אני אתייחס לדבר האחרון שהעלית ואשמח להתייחס לכל הדברים שהעלו כאן. אם אדוני מבין באמת את הבעיה של התיוג והחשיפה עם זאת, משטרת ישראל משתמשת בנתונים האלה לצרכים הפנימיים שלה כדי שהיא תוכל לטפל ולמגר ולפלח את אותן אוכלוסיות כדי שיהיה לה קל יותר לתת דגש בטיפול היכן שצריך. היכן בא באמת הטיפול הזה לידי ביטוי? אני אתחיל ואומר שמדיניות משטרת ישראל בטיפול באלימות בין בני זוג, באלימות במשפחה בכלל נאכפת באותה מידה ללא הבדל דת גזע ומוצא, אבל עם זאת גם המשטרה מכירה בחשיבות המאפיינים המאוד מיוחדים שיש לכל חברה, אנחנו חברה רב תרבותית ואנחנו חייבים להתאים את עצמנו גם בטיפול ובהבנה שלנו. אז נכון שהחוק הוא חוק בכל עבירה, אבל עדיין, ההתייחסות לקורבן העבירה ולמאפיינים הם אחרים. למה אני מתכוונת? אני מתכוונת קודם כל באמת לנושא ההכשרה. המפכ"ל השנה שם דגש רב מאוד על הכשרה רב תרבותית. אנחנו כבר שלוש שנים אחורה, לפחות מאז שאני בתפקיד, שאני מדריכה, מעבירים השתלמות של חוקרים וקציני עבירות אלימות במשפחה, כל שנה יש שני מסלולים של הכשרה, בכל מסלול יש 30 חוקרים וקציני אלימות במשפחה שעוברים את ההכשרה הזאת. במסגרת ההכשרה יש לנו שיעורים ספציפיים לחקירה רגישת תרבות. מגיעים מרצים שמרצים על החברה האתיופית, אנשים שגדלו ובאו משם ומבינים, לא כחומר אקדמי אלא באמת מהלב והנשמה, שמסבירים על המאפיינים הייחודיים. יש את ההתייחסות לחברת העולים, התייחסות לקהילה הלהט"בית, התייחסות לחברה החרדית, החברה הערבית. כל אחד וההרצאה שלה והמאפיינים המאוד מאוד מיוחדים שלה. אפילו בחברה הערבית אנחנו יודעים שערביי הצפון הם לא כמו ערביי המרכז ולא כמו ערביי הדרום, גם לכך ניתנת התייחסות, לאותם אנשים שהולכים לטפל ולהקשיב לאותה אוכלוסייה.

אם דיברנו על ליזה ניקולאיצ'וק, אותה אני מביאה באופן אישי כבר כמה שנים כדי שהיא תרצה. ליזה שהיא מנהלת מסלן בדרום שהיא עובדת עם אוכלוסיית העולים ומסבירה לנו מנסיונה האישי כעולה, מסבירה לחוקרים איך לטפל באוכלוסייה הספציפית הזאת, מערך של כמה שעות הרצאה יש לה לחוקרים בנושא העולים. זה לנושא ההכשרה.

הנגשה שפתית, כמובן שכל אישה שמגיעה למשטרה, מעבר לזה שיש היום חוקרים וחוקרות דוברי השפה הרוסית, אבל אם אין, כמובן שכמו בכל שפה של אישה שמגיעה, גם תיגריט, נעזרים במתורגמנים. דפי מידע, יש שלטי מידע בכל המש"לים, מרכז שירות לאזרח, בחמש שפות –עברית, אנגלית, ערבית רוסית ואמהרית, מידע על זכויות נפגע עבירה. מעבר לשלטים יש גם דפי מידע לזכויות נפגעי עבירה שהם בחמש שפות וכמובן בחוברת ברייל. משטרת ישראל מצויה עכשיו בתהליך של העברת תרגום המידע במערכות הממוחשבות, מערכת מנ"ע, מערכת נפגעי עבירה. לתרגם את זה גם כן בחמש השפות, כיום אתר האינטרנט הוא רק בעברית, עובדים על תרגום האתר לחמש שפות.

אני רוצה להתייחס לדברים שהועלו כאן מצד הבחורה כבר איננה כאן, אבל חשוב שתדעו שגם הדברים האלה מטופלים. היא דיברה על אלימות נפשית, למה אין התייחסות לזה. כיום בחוק אין התייחסות לנושא של התעללות נפשית כלפי בגיר, מה ששונה מקטין. לקטין יש עבירה בחוק על התעללות. קציני המדור, היועצים המשפטיים מצויים בעיצומו של מהלך יחד עם משרד המשפטים לגבש את העבירה של התעללות בבגיר כעבירה בחוק. הגענו לשלב של ההגדרה ושל ענישה, זה דבר שאני מאוד מקווה שבסופו של דבר יצליח, כי באמת יש הרבה מאוד תיקים שהאישה מגיעה ומספרת והחוקר שואל אם הייתה איזו שהיא אלימות פיזית כדי שניתן יהיה להבשיל את התיק לכדי חקירה ולא לסגור אותו מהיעדר טיפול, למרות שגם במקרים האלה שזה לא עולה לכדי עבירה החשוד מטופל ומוזהר וכן ניתנת תשומת לב לזה.

נושא של סרבני גט, מדור נפגעי עבירה שאני חלק ממנו, כבר שנתיים בשיתוף עם מנהל אגף העגונות, הרב אליהו מימון, בכל מה שקשור לסרבני גט ונשים עגונות, באופן אישי ערכתי מפגש בינו לבין כל קציני נפגעי העבירה המחוזיים, כדי לחשוף אותם בכלל לתופעה, לדרכי הטיפול שיש בנושא הזה. גם בהשתלמות האחרונה בפני חוקרי אלמ"ב הוא הובא להרצאות בפניהם כדי שהם יכירו את הנושא, ידעו מה יש בחוק, מה אנחנו יכולים לטפל בכל הנושא הזה. אני חושבת שנגעתי בכל הנושאים, אלא אם כן יש משהו נוסף שתרצו לדעת.

אני חוזר על השאלה הראשונה שלי, יש פה את העניין של צורך. הצורך הוא הנתונים שיהיו בפני אנשי המקצוע, שמאוד יעזור למגר את התופעה. האם במשטרה יכולים לשקול את האפשרות לשיתוף משרדי הממשלה בנושא?

ראשית, המשטרה חברה ביחד עם משרד הרווחה במספר מסלולים משותפים. אם זה נוהל טיוב הנתונים שיושבים ודנים אחת לחודש גורמי הרווחה וגורמי המשטרה בנשים שנמצאות בסיכון, וכמובן שהאישה על כל מאפייניה נדונה. יש את הוועדה לבדיקת מקרי רצח, שבהנחה שמדובר באישה שהיא עולה שנרצחה, אנחנו יושבים ומתחקרים. הנתונים האלה, המשטרה עושה בהם שימוש לצרכים של לטפל ולמגר. לא לדברר את זה החוצה. כרגע זה בהנחיית מפכ"ל שהנתונים לא יוצאים בפילוח לפי מוצא. אנחנו מסרנו באמת לממ"מ את כל הנתונים שיכולנו במסגרת הפילוחים האפשריים על פי גלים של שנות עליה, על פי - - -

גלים של שנות עליה לא. רק עולות.

לעולות. כן. זה מה שהתבקש. מ-1989 עד 2006.

אני מבין שאתם משתמשים בזה לצרכים הפנימיים שלכם, אבל אתם לא פותרים את כל הבעיות. כדי לפתור את הבעיה זה מערכתי. לא רק בטחון פנים או המשטרה פותרים את הבעיה. משרד הקליטה צריך לדעת את הנתונים, משרד הרווחה, משרד החינוך, הבריאות. המערכת צריכה לדעת כדי לתת את הפתרון. אני שואל האם אתם יכולים ליצור שולחן עגול של המשרדים הרלבנטיים האלה ואז תוכלו לתת את הנתונים בשולחן העגול הזה, על מנת לתת פתרון.

אם הייתם נותנים את כל הפתרון לכל הבעיות, זה היה בסדר. אבל אתם לא פותרים את זה.

ברור שזה בשיתוף פעולה ובשילוב.

הפתרון הוא מערכתי ולכן המשטרה צריכה לשתף בנתונים שלה את המערכות הממשלתיות. אני אפילו לא מדבר על מערכות חוץ ממשלתיות. האם אתם יכולים לשקול ליצור שולחן עגול לעבוד בשיתוף פעולה? אני לא רוצה שתעני עכשיו, אלא שתבדקי עם המפכ"ל או - - -

אני גם אמרתי שמעין שולחנות עגולים כן נעשים היום, כי הנתונים האלה כן משמשים את המשטרה ואת הרווחה.

אני אתן לך דוגמה כרגע למה הכוונה. מה שנעשה כרגע, בסיס הנתונים שאתם מסרתם זה ניתוח של שיעורים ל-100,000. זה ניתוח של שיעורים לגבי עולות שבתוכן יש גם עולות מחבר העמים, גם מאתיופיה וגם כולן. אנחנו לא יודעים לבוא ולהגיד האם השיעור הוא גבוה יותר אם עושים פילוח למשל מתוך תת קבוצה מתוכן. למשל, בנושא של - - - אנחנו ראינו שבניתוח, כי מדובר באוכלוסייה מאוד קטנה אבל כשאומדים את השיעור ביחס, את עושה תיקנון שלה, אז פתאום את מקבלת בעצם אחוזים שפתאום באים ואומרים, רגע, בקבוצת אוכלוסייה מסוימת שהיא מאוד קטנה, אבל ביחס לייצוגה השיעורים הם מאוד גבוהים. זה נתון - - -

אז יכול להיות שצריך לבחון ואת זה אני יכולה לקחת לבית לבדוק. למסור מגמות של פשיעה, אם המגמה יורדת או עולה, זה משהו שיכול לעזור, כי המשטרה יש לה את הנתונים והיא משתמשת בהם כדי למקד את הפעילות שלה לטובת הציבור. אבל במגמות זה יכול לסייע.

- - - של נתונים שבסופו של דבר יחד יוצרים איזו שהיא תמונת מצב, שבסופו של דבר משאבי ממשלה ביחד אמורים לכוון כדי לקלוע למטרה. אם לא יהיה את הנתון הזה, אני לא רוצה להתעורר - - - לגבי האוכלוסייה של העולים מצרפת.

הנקודה ברורה ואני מקווה שתלכי ותבדקי במשרד, ואנחנו מצפים לקבל תשובה חיובית בנושא. בבקשה משרד הרווחה.

אני אתייחס למספר נקודות וגם לעניין הזה של הנתונים כי הדברים איך שהוא קשורים. קודם כל לגבי הפסיכולוג שכן יודע או לא יודע לטפל, הפסיכולוג לא צריך לדעת לטפל בהכרח, הוא כן צריך להכיר את השירותים, לזהות את הסימנים ולעודד פניה לקבלת טיפול במרכזים שישנם. ואני תיכף קצת אתייחס אליהם למרות ששרה התייחסה למרכזים לטיפול במניעת אלימות במשפחה שיש בארץ מעל 100 כאלה, בפרישה ארצית, ומתוכם כמו שציינה שרה ב-31 יש הנגשה תרבותית שזה בעצם לא רק דוברי ודוברות שפה שזה כמובן יותר דוברות שפה עובדות סוציאליות, אלא גם עם האטיטיוד ועם הגישה ועם הידע ועם הרגישות התרבותית. זה לא רק העניין של השפה. השפה זה כמובן דבר חשוב כמשהו ראשוני אבל זה הרבה מעבר לזה.

לגבי עניין המקלטים אני רוצה להתייחס כי זה עלה. סיבת ההפניה היא אלימות וסיכון. בלי שיש אלימות ברמות שונות, לא חייב להיות אקדח על הרכה אבל בלי סיכון אין הפניה, אבל כן זה הכניסה למקלטים, לאחד מ-14 המקלטים, הטיפול לעומת זאת, בזה שהאשה נמצאת במקלט זה רק ההתחלה. הטיפול לעומת זאת דורש התייחסות למספר משתנים. כמובן תעסוקה, עוני, שהדברים קשורים אחד בשני, חסמים תרבותיים, ענייני קליטה, ברור שחייבים להתייחס לזה ובסופו של דבר האישה לא נשארת במקלט אז היא צריכה לחזור לקהילה, או הקהילה ממנה היא הגיעה או קהילה אחרת. עם השנים זה גם כן הולך ומתוגבר יותר הנושא של סיוע לנשים ששוהות במקלטים. אני מדבר על שינוי מיוני 2017, נשים שנכנסות למקלטים ושוהות שם מעל 30 ימים זכאיות הבטחת הכנסה, גם אם קודם לכן לא קיבלו הבטחת הכנסה. זה משהו שהוא רק בגלל העניין של כניסה למקלט ועל מנת לא לגרום להן לאיזו שהיא קריסה כלכלית. כמובן לפעמים חלקן עוברות לדירות מעבר, חלקן מקבלות סיוע בשכר דירה. המקלט לא עוזב אותן, וגם שירותי הרווחה מנסים איכשהוא בתיאום עם המקלט לקלוט אותן בחזרה, ככל האפשר. כמובן שהדברים האלה נעשים רק בהסכמת האישה. יש עוד מה לשפר, הוועדה הבין משרדית שהוזכרה קודם על ידי חבר הכנסת הרצוג יש לה רשימה ארוכה של המלצות לשיפור גם בתחום הזה של מקלטים, אבל אני מתאר את המצב הקיים כיום.

לגבי העניין של קמפיינים ומודעות בתחום הזה, נעשו כמה קמפיינים, חלקם עם משרד העלייה והקליטה שהוביל, בחלק מהם הוא היה שותף עם לשכת הפרסום הממשלתית, היו כמה. כמובן שזה לא מספיק וצריך עוד, אבל לפעמים יש מגבלות תקציביות. היינו רוצים לעשות עוד. אבל כמובן שזה משהו שצריך לעשותו יותר.

דרך אגב הוועדה הבין משרדית שהוזכרה כאן גם מדברת על העניין הזה של הסברה ויותר, לאוכלוסיות מיוחדות. אוכלוסיות שיש בקרבן תת פניה לגורמי טיפול שונים, ותיכף אתייחס יותר בהרחבה לעולות ממדינות חבר העמים לשעבר. אבל כן הוועדה הבין משרדית ממליצה על תגבור כח אדם גם במשטרה חוקרי אלמ"ב, אם יש דוברי אמהרית, מעבר להכשרות כמובן שעוד פעם, השפה הוא דבר ראשון אבל לא מספיק. כמובן גם דוברי רוסית ואוכלוסיות אחרות, ועכשיו אנחנו מנסים להיערך לנושא של דוברי צרפתית שזה עוד משהו שאנחנו האמת רק מנסים ללמוד אותו למרות שיש מקומות שיש כח אדם אבל זה עדיין לא מספיק ואנחנו צריכים קצת יותר ולכן הזכירה שרה את המפגש בינואר. אנחנו צריכים ללמוד ולהיערך עוד.

הדבר הנוסף, תראו, אין מה לעשות, מצד אחד אנחנו מדברים בחמש השנים האחרונות על ירידה ניכרת במספר הנרצחות יוצאות אתיופיה, במיוחד שזו קהילה קטנה יחסית, אנחנו מדברים על 2%, וברור שכל אישה שנרצחת זה יכול לטלטל ולזעזע ולהפחיד, המספרים אמנם נמוכים אבל עדיין יש להם הד מאוד גדול. אבל עדיין בחמש השנים האחרונות לעומת השנים שעברו, זה ירד. במקביל, יש עליה במספר המטופלים והמטופלות. אז אני לא יודע אם יש או אין קשר, אבל אין ספק, אנחנו מניחים שזה תרם לירידה במספר. לעומת זאת בנושא של יוצאות חבר העמים המספרים אפילו טיפה עולים. זה כן מטריד אותנו ולמה? כי אנחנו לא רואים עלייה במספר המטופלות והמטופלים. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שקשה לאמוד אותה כי תלוי מאיזו שנה אתה סופר עולה ומה זה עולה, למרות שעניין ההגירה לא נגמר אחרי 10 או 15 שנים, לפעמים זה יכול להיות אחרי 5 שנים ויש אנשים שזה יכול להיות אצלם אחרי 30 שנה, ויש כאלה שזה לעולם ועד. לכן קשה לבוא ולהגיד מה זה עולה בדיוק. לכן נירה, הנתונים כאן חשובים. למה? כי אם אנחנו יודעים למשל שעולי חבר העמים מגיעים למשטרה או לא מגיעים למשטרה, חשוב לדעת. כי אמרת, הפניה הראשונה היא למשטרה. יכול להיות. לפעמים הפניה הראשונה היא לקופת חולים, לפעמים לעובדת סוציאלית, לפעמים לפסיכולוג ולפעמים לבן משפחה.

דיברתי על עניין אלימות.

אני מדבר על אלימות. לא כולם. לכן אנחנו צריכים לראות בשנים האחרונות מה המגמה בקרב נניח יוצאות אתיופיה, יוצאות חבר העמים, יוצאות צרפת בפניה למשטרה, בפניה לרווחה. האם יש שינוי או אין שינוי ומה אנחנו צריכים לעשות ואיך אנחנו יכולים לעשות. זה לא רק המשטרה, זה גם אנחנו, אבל בוודאי במשטרה.

למה אני אומר שזה חשוב? כי אנחנו רואים עליה מטרידה. כאילו אין לנו קצה חוט פה, ואני מביא כאן קושי. לא רק מה עשינו ואיך אנחנו עושים. נכון, יש דוברי רוסית ורגישות תרבותית ומטפלים, אבל אנחנו רואים שהבעיה בנרצחות. אני מסכים שלא רק הנרצחות הוא המדד היחיד שקובע כמה אלימות יש בחברה. יש ויכוח בעניין הזה, אבל אי אפשר להתעלם מכך.

אם אנחנו נדע כמה פנו למשטרה מקרב עולות חבר העמים, כמה הגיעו לרווחה, כמה מטופלים בפועל, כמה נרצחו, ואז אתה מצליח להתחיל לתפוס את העניין הזה ואולי להיערך ולגזור תכניות, ומה שאמרה כאן הגברת ששכחתי את שמה, זה משהו מהותי, את עשית את ההקבלה עם מוטרדות מינית שהיום יוצאות ומשתפות ואין מתוכן עולות, ואנחנו מניחים שיש עולות שמוטרדות מינית, אני לא יודע אם יותר או פחות, אבל בוא נגיד גם אם זה שווה בשווה, הן פחות מדברות על זה.

הסטטיסטיקה נוגעת בכולם.

אנחנו אומרים שגם באלימות במשפחה העולות מחבר העמים, כנראה פחות מדברות על כך. גם בעניין של אלימות. לכן הנתונים חשובים ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מנגישים שירותים ואיך אנחנו מביאים אותן אלינו. זה האתגר. יכול להיות שתגבור כח האדם והרחבת סל השירותים יסייעו בכך, אני מקווה. תודה.

תודה. אנחנו יכולים לסכם את הדיון אלא אם כן למישהו ממש חשוב לומר דברים נוספים. אם כך נסכם את הדיון. אני מבקש ממנהלת הוועדה לקרוא את הסיכום. בבקשה.

הוועדה קוראת למשרד העלייה והקליטה, בשיתוף משרדי בטחון הפנים, הרווחה והשירותים החברתיים, לגבש תכנית מתוקצבת למניעת אלימות כלפי נשים עולות, חדשות וותיקות תוך הנגשה לשונית. הוועדה קוראת למשרד הבריאות להגביר מודעות והכשרה בקרב הסגל הרפואי, כולל פסיכולוגים, במיוחד לאלימות נפשית. במקביל יש לקדם חקיקה שתגדיר עבירה של התעללות נפשית בבגיר. הוועדה קוראת למשרדי הקליטה והחינוך להגביר מודעות בקרב תלמידים בדבר פגיעה מינית בתוך המשפחה, בין בקרב עולים ובין בקרב ותיקים.

הוועדה קוראת למשרד לביטחון הפנים להעביר נתונים מפולחים לפי ארצות מוצא למגוון הגופים הזקוקים להם, גורמי רווחה, חינוך, בריאות, קליטה וכן לכנסת ולחדד את הגדרות המשטרה לעולים חדשים ועולים וותיקים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:29.