ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-22OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס'850

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ד בחשון התשע"ח (13 בנובמבר 2017), שעה 10:00

דיווח יושב-ראש הצוות בנושא פעולות הממשלה לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח - מר יואל נוה.

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

נאוה בוקר

מיכל בירן

איתן ברושי

מיקי לוי

בצלאל סמוטריץ

רועי פולקמן

טלי פלוסקוב

מיקי רוזנטל

דב חנין

חיים ילין

מאיר כהן

מוסי רז

הכלכלן הראשי ומנהל הכנסות המדינה, משרד האוצר - יואל נוה

ע. סגן בכיר לחשב הכללי, משרד האוצר - יובל רז

מרכז בכיר במסים, משרד האוצר - עאצי קוסא

רפרנט נכסים רכש ולוגיסטיקה, משרד האוצר - מיכאל רבזין

לשכה משפטית, משרד האוצר - ינון גוטגליק

סגן מנהל מינהל סביבה, משרד הכלכלה - זאב ברל

מרכז מדיניות, המשרד להגנת הסביבה - עופר זילברטל

קשרי כנסת שלטון מקומי, מרכז השלטון המקומי - פנחס קבלו

סמנכ"ל קשרי חוץ, כי"ל - כימיקלים לישראל בע"מ - רני לובנשטיין

ראש תחום רגולציה וקשרי ממשל, כי"ל - כימיקלים לישראל בע"מ - דנה אופנהיימר

מנהלת מדיניות ואסטרטגיה, אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה - תמר גנות-רוזנשטרייך

ראש תחום כלכלה ומשאבי טבע, אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה - לי-היא גולדנברג

מנהלת מחלקה, התנועה למען איכות השלטון בישראל - נילי אבן חן

רכזת כלכלה ומחקר, התנועה למען איכות השלטון בישראל - גל קיויתי

יושב-ראש הפורום החברתי- כלכלי, מרצ - אורי אלדר

משקיף, המשמר החברתי - יגאל בריף

משקיף, המשמר החברתי - מיכאל שיזף

אזרח - עידן בנימין

מוזמן/ת - נאור גונן

מוזמן/ת - דנה גנאל

מוזמן/ת - מיכאל לרר

מוזמן/ת - ולדימיר רבר

מוזמן/ת - רוחמה גמרמן

מוזמן/ת - לבנה עזרא

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: חיפה כימיקלים) - חניתה חפץ

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את חיפה כימיקלים - דפנה פביאן

שגית אפיק

שיר שפר

טמיר כהן

טלי רם

דיווח יושב-ראש הצוות בנושא פעולות הממשלה לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח - מר יואל נוה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. הסעיף הראשון על סדר-היום: דיווח יושב-ראש הצוות בנושא פעולות הממשלה לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח.

יש הצעות לסדר.

לפני שאנחנו מתחילים, הצעות לסדר. חבר הכנסת מיקי לוי.

לבקשתך, אני מעלה עוד פעם את נושא עובדי הכנסת. בשבוע שעבר, אדוני ככה תוך כדי ישיבה אמר משהו מתחת לרדאר, שיתר התפקידים – גם כן, לפי בקשת המנכ"ל – ייצאו למכרז, ואני קפצתי כנשוך נחש, במקרה או שלא במקרה האנטנות שלי היו פתוחות, ואמרתי, לא מסכים. לא מסכים, והלכתי ובדקתי.

והנה, פתאום התברר לנו שבניגוד למה שסוכם – ואני אומר הכול כדי שיירשם בפרוטוקול – על עשר משרות שהייתה הסכמה בין חבריי, ביני, בין חברי הוועדה, שהם ייצאו לוועדת איתור חיצונית, הנה פתאום בא מנכ"ל הכנסת ודורש להוציא תפקידים נוספים לוועדת איתור חיצונית, בהסכמת הוועד.

הוועד הוא אחלה ועד, אבל הוא נחמד, הוא לא יכול לעמוד מול המנכ"ל. ואני לא מוכן לתת ידי לעניין הזה, ולא נוח לי עם העניין הזה, שפתאום יביאו משרות נוספות לוועדת איתור.

והחתמתי כמה חברי כנסת אכפתיים על מכתב שהפניתי, ואני אומר לך, דעתי לא נוחה ואני לא מסכים לזה. אנחנו סיכמנו על עשר משרות, אלא אם כן אני טועה וחבריי יגידו לי, אתה הוזה. עשר משרות, אדוני, והנה בא המנכ"ל ורוצה לפתוח משרות נוספות לוועדת איתור. אני, לא נוח שאתה בא – ואני מבין את מצבו של אדוני - -

לא, אני שיניתי את זה.

- - ואומרים לו: טוב, אם יהיו משרות נוספות, ועדת איתור. אני רוצה הצבעה, להיצמד להצבעה הקודמת, אדוני, שמדובר רק על עשר משרות.

טוב.

ירצה המנכ"ל לשנות, יבוא ויבקש מוועדת הכספים. אני לא מוכן להתפשר שעל משרות נוספות יבואו, אני לא מוכן לסכן את העניין הזה. אחד.

תודה. רק להשיב לך על זה. אתה גם רוצה?

לא, אני חושב שצריך לחדד את הבעיה ולפתור אותה.

אוקיי. הבעיה למעשה פתורה. אני קיבלתי את מה שאמרת. אני גם הסתכלתי עוד פעם על הנוסח שאנחנו החלטנו עליו בשבוע שעבר, וגם דעתי לא הייתה נוחה מהעניין. קיבלתי את עמדתך.

תודה.

ובסיכום יהיה כתוב כמו שסיכמנו, שעל משרה אחת נוספת, או שתיים, או עשר, יצטרכו את הסכמת הוועד כפי שנקבע, אבל יצטרכו אישור ועדת הכספים על כל משרה נוספת, נקודה.

אני מוכן להתפשר על זה.

כתוב, וייכתב.

יופי.

ואני מודה לך שהארת את תשומת לבנו לעניין.

תודה רבה, אדוני. הנושא הנוסף.

עשר ורבע - - -

לא. תאמין לי, דברים דחופים, אדוני, שנדונו בוועדה הזאת.

בבקשה.

אני גם רוצה עשר דקות בסוף.

אני אתן לך.

מיקי, זה חשוב לציבור, תקשיב לי. אנחנו סיכמנו בוועדה הזאת באמת בלב כבד מאוד על תשלומי הציבור לגבי דרכונים. ואחת האמירות שלך, אדוני, הייתה – אתם תמצמצו את ההמתנה. אז כשהיה בחודשי הקיץ הבוערים, לא הצליחו לצמצם ואמרנו, בואו תעשו את זה בחורף, לא הסכימו.

אבל הנה חלפו עברו להם ימי הקיץ וגם החגים, ואנחנו צריכים להמתין בתור חמישה שבועות כשאתה מזמין אותו באינטרנט. חמישה שבועות, זה נראה נורמלי?

אני אבדוק את זה.

זאת ועוד, אדוני, הרי לא הייתה דעתך נוחה גם מתשלומים. וראה זה פלא, מה קרה? גנבו לי את הדרכון כשהייתי בחוץ-לארץ, עם כסף מזומן.

לך?

מה לעשות, קורה. מזל שהייתי גם עם דרכון דיפלומטי, אז חזרתי ארצה עם דרכון דיפלומטי. וכשהזמנתי את התור באינטרנט, אמרו לי חמישה שבועות. שתקתי. נפלה כאן הצבעה. אמרתי: אני לא יכול, אני מבקש שתדחו לי את זה, אז אמרו לי עוד חמישה שבועות. משהו מוטרף. לא הזדהיתי, לא אמרתי, לא רוצה, כאחד האדם, מה שנקרא.

ואז אני בא, וראה זה פלא, גם גנבו לי, והמדינה מענישה אותי – 540 שקלים על גניבה. למה לא כמו מישהו רגיל, 265 או 245 שקלים? למה אזרח צריך לשלם כפול? המדינה מענישה אותו?

לא, העונש על זה שגנבו משוטר.

כן, נכון. עכשיו אני חופר עוד קצת, והעלימו מאתנו – שיקרו לנו, שיקרו לחברי הוועדה – תינוק מגיל שנה עד גיל שלוש, כל שנה צריך לחדש לו את הדרכון, משלם 246 שקלים. תגידו, אנחנו נפלנו על השכל? מה זה? אני מבקש לקיים דיון דחוף.

קודם כול, אני מבקש מהעוזר שלך שיעביר לי את כל הפרטים.

אני מעביר.

קודם כול, אני אבדוק עם משרד הפנים, או עם השר או עם המנכ"ל. לא מוצא חן בעיניי כל התהליך הזה.

זה לא היה ברוח החלטת הוועדה.

כן, אבל זה לא בסדר, מה יש לדבר. ברוח החלטת הוועדה.

אמירה אחרונה. בוועדה זאת דנו בנגב קרמיקה.

לא. לא. דנו בוועדת העבודה והרווחה.

נכון. אני ארוץ לשם.

אני אתמול דיברתי עם אלי כהן. זה סיפור לא פשוט. אני לא בטוח שאנחנו נכנסים לזה – אתמול בלילה לפני שהוא טס לחו"ל.

לא פשוט. לא פשוט, אדוני, אני רק רוצה להביא לתשומת לבו של אדוני, הכנסת פרסמה מכרז של 8,000 מטר ריצוף. גם נגב קרמיקה ניגש למכרז הזה, והגיש על 45 שקלים למ"ר תוצרת הארץ.

חצופים.

וראה זה פלא, היבואן האיטלקי זכה ב-60 שקל למטר מרוצף, 120,000 שקל הבדל.

משהו לא מוצא חן בעיניך בכנסת.

לא, אדוני, אני מנסה לסדר דברים, באמת. גם משלמים יותר וגם לא דואגים לתוצרת הארץ? אני תכף רץ לאלי אלאלוף לספר לו כי זה נדון שם, לא?

נכון.

מיקי, אתה צריך גם לוועדת פנים לרוץ בעניין הדרכון.

לא, זה אנחנו נפתור פה כי זה היה פה.

מיקי, 18 דקות מהדיון לקחת לנו.

תודה רבה, אני מודה לך.

תודה רבה.

בואו נשמע את הסקירה קודם, אבל אני רוצה לומר דבר אחד. בפברואר השנה אנחנו קיימנו דיון על הזיכיון, ואז נאמר לנו על-ידי הצוות של האוצר שעד יוני הם יגישו את מסקנות הביניים לפחות. אנחנו בנובמבר, מסקנות אַין, ביניים אַין, והשאננות בשמיים. ואני חושב שזה לא בסדר, אבל בואו נשמע.

מה, נהיית משורר?

קצת. משורר הגלות.

יואל נוה, בבקשה.

תודה שהזמנתם אותי. הצוות לא שאנן וממשיך בעבודתו. השאלות שניתנו לדיון בצוות הן שאלות מאוד מורכבות. זאת לא שאלה פשוטה בהיבט של לעשות כך או לעשות אחרת כי הצוות התבקש לעסוק במכלול הנושאים שעל הממשלה לקדם או לעסוק בהם עקב העובדה שהזיכיון של מפעלי ים המלח מסתיים בעוד 13 שנה, בשנת 2030, וזאת לא שאלה פרטנית שאומרת תעשה כך או תעשה אחרת.

ולכן, בתהליך העבודה של הצוות קודם כול היה צריך לבנות את המתודולוגיה לניתוח של העניין הזה.

רק עכשיו היא נבנתה?

לא, לא. אנחנו עוסקים בנושא הזה כבר כשנתיים. אנחנו בשלבים של כתיבת המלצות בטיוטות כתובות. מטבע הדברים, מפני שהדבר הזה עדיין לא מוסכם על-ידי חברי הצוות אני לא אוכל לפרט פה את ההמלצות, אבל אני מוכן ואני אשמח לתת לכם קצת הסתכלות למורכבות של השאלות שעמדו בפני הצוות בהחלטה שלו.

הדבר הראשון שהיה צריך לקבל עליו החלטה או הסכמה עקרונית - - -

אדוני, לגבי המועדים – סליחה שאני קוטע אותך, אני מבטיח לא לעשות את זה יותר. בששינסקי נכתב שב-2015 צריך כבר דוח על הנכסים, ב-2015 רצוי שיהיה דוח על הנכסים. החשבת הקודמת הכינה את הדוח הזה, הוא הסתיים לפני שנה. הוא הועבר, אני מניח, לחשב החדש לעיונו. אתם קיבלתם את הדוח הזה?

ראינו.

לא, זה חלק חשוב מהדיון. אחד. אתם באיחור. ב-2016 הוועדה כבר הייתה צריכה להמליץ על השאלות המורכבות. אנחנו בשלהי 2017.

אני אסביר.

ואתם עוד כותבים. אכן, אמרת בצדק שמדובר בתהליך מסובך ומורכב. צריך אישור ממשלה, יש את כל הלחצים, יש ליווי בין-לאומי, יש כתיבת המכרז שלוקחת שנים, כל התהליך הזה לוקח שנים. 2030 זה לא מעבר לחושך. מבחינת המכרז עברתם את הקו האדום.

אני אגיד ככה. אל"ף, להערכתנו זה לא נכון, אבל אני אסביר שוב. יש מועד אחד שהוא מהותי.

אם אפשר, יואל, אנחנו חיכינו לדיון הזה, אל תגיד משפטים מקוטעים, זאת אומרת תגיד בדיוק. תגיד מה שאתה יודע, מה שאתה לא יודע.

אני אגיד.

אתה אומר, לא עברנו. אומר חבר הכנסת מיקי רוזנטל – שמתמצא בעניין – אומר, עברנו. למה אתה חושב שלא עברנו?

בדיוק באתי להסביר את העניין ואדוני קטע אותי.

בבקשה.

הנקודה היא מאוד פשוטה. לחברת מפעלי ים המלח יש זיכיון עד 2030. נקודת המפנה לכאורה הבאה היא ב-2020, שמהמועד הזה ועד לתום תקופת הזיכיון על הממשלה לאשר כל השקעה שמבצעת מפעלי ים המלח לאור העובדה שצריך לפצות אותה לפי תנאי הזיכיון המקוריים או לשלם בעבור הנכסים בסוף תקופת הזיכיון.

אני אומר, לא ניתן אגב – גם בהנחה שעושים מכרז – לעשות מכרז היום על זיכיון שנגמר ב-2030. לא ניתן, זה גם לא נכון.

יש בתום תקופת זיכיון, לקראת כל תום תקופת זיכיון יש הרבה מאוד נושאים או נוצרים תמריצים שהם לא נכונים ולא יעילים כלכלית לבעל הזיכיון הנוכחי, בהינתן שיש סיכוי כזה או אחר שהוא בעצם לא יחזיק בזיכיון בתקופה שמעבר לכך.

ולכן, לצורך העניין לדוגמה, אם היה מפורסם מכרז היום – לא שזה רלוונטי – לגבי תום זיכיון ב-2030, והיה זוכה זוכה שאיננו מפעלי ים המלח, איננו כי"ל, הרי התמריצים של מפעלי ים המלח לשמר את הנכסים עד תום תקופת הזיכיון הם כמובן, או התמריץ היה הפוך, כלומר המטרה הייתה למצות את תום תקופת הזיכיון או את ערך הנכסים עד תום תקופת הזיכיון, ולאו דווקא בהכרח לשמר את הנכסים במצב ראוי מעבר לתקופת הזיכיון.

זה תמריץ מאוד הגיוני. אגב, הוא קרה בכל סיום זיכיון והוא מאפיין כל סיום זיכיון וחוסר ודאות לגבי הזיכיון הבא. ולכן, זו לא אופציה רלוונטית כרגע. זה נכון שלא צריך לחכות לדקה ה-90, אבל יש עוד מספר שנים.

אבל האם יש כבר החלטה שיהיה זיכיון, או לחלופין, הארכת הזיכיון הקיים? כי הרי יש לחצים שאתה מודע להם, בלתי רגילים, להאריך את הזיכיון. וגם נעשים מעשים בעניין.

אז אני חושב שאפשר לחכות עוד כחודשיים להמלצות הצוות, אבל אני אגיד – אני לא אוכל לפרט פה את ההמלצות כי זה גם לא נכון. שוב, אין פה עדיין חתימה של חברי הצוות על הדוח, או לחלופין, איזושהי עמדת מיעוט שמתנגדת.

העיקרון שהוא הגיוני בהקצאה של זיכיון הוא עיקרון שנקבע שצריך לעשות תהליך תחרותי להקצאת זיכיון, ככל שזיכיון ניתן על-ידי המדינה.

צריך להבין – ולא אמרתי מה ההמלצה – צריך להבין שבמקרה הזה יש הרבה מאוד קשיים. ולכן, גם אם ממליצים על עריכת מכרז, צריך לוודא שמכרז מהסוג הזה יצליח.

הבעיות והקשיים הקיימים בעניין הזה הם די ברורים. יש שני נושאים מרכזיים שמעיבים על היכולת לקיים תהליך תחרותי פתוח, או אפילו יותר נושאים, ואני אמנה אותם. אחד, נושא של זכות הסירוב – שאפשר לעשות עליה פרשנויות כאלה ואחרות, אבל לכאורה, או למעשה, במה שכתוב בכתב הזיכיון כמו שניתן ב-1961, לבעל הזיכיון הנוכחי יש זכות סירוב, אפשר להגדיר אותה כך או אחרת, לגבי תקופת הזיכיון הבאה.

מה זה זכות סירוב?

זה אומר שבמקרה הקיצוני ביותר – הקיצוני ביותר, ולא אמרתי שזאת הפרשנות הנכונה – במקרה הקיצוני ביותר, יכול בעל הזיכיון הנוכחי לא להשתתף במכרז עתידי, לחכות לתוצאה, ולראות. אם המחיר הוא X, לצורך העניין, אם עשינו מכרז מחיר X, יחליט. ירצה – ישלם את אותו מחיר ויקבל את תקופת הזיכיון הבאה.

הכוונה לכי"ל.

זה בעל הזיכיון הנוכחי. לא ירצה – יזכה בו בעל הזיכיון השני. צריך להבין שבסיטואציה כזאת, מי שזכה במכרז, נמצא במקום שבו הוא לא בטוח הרוויח בגדול. יש עוד שאלה אחת מאוד מרכזית.

רגע, בוא נישאר רגע בשאלה הזאת, אדוני. האם יש לכם חוות דעת חד-משמעית בעניין הזה? אחד. שתיים, האם חשבתם לבטל את זכות הסירוב לאור ההפרות שכי"ל עשתה בעבר? יש לכם, גם לממשלה יש מה להגיד בעניין הזה.

אם תלך לסוף הזיכיון, או תחליט בסוף הזיכיון – בסוף תחליטו שאין טעם ללכת לבית-משפט לפרש את זה ותאריכו את הזיכיון, ויקרה לנו מה שקרה בבז"ן, שנאלצנו בסופו של דבר, בניגוד לרצון של המדינה, לפצות את בעלי בז"ן.

אני אסביר.

השאלה – מה שאומר מיקי רוזנטל – האם אתם בכלל חושבים על זה.

או שמראש תודיעו, אתם לא עושים זיכיון ודי, כי אז לא נציק לכם.

לא, לא.

נציק לכם. בלי נדר. מה זה לא נציק לכם?

קודם כול, זה לא מציק.

לא, אנחנו נעבור להצקות מסגנון אחר. זאת הייתה כוונתי.

אבל זו שאלה מרכזית. תגיד לנו את האמת.

אני אומר את האמת.

האם יש מחשבה לבטל את זכות הסירוב? האם יש מחשבה כזאת?

רק אצל מיקי רוזנטל.

יש לי גם הצעה לאדוני, קונקרטית, אבל נגיע לזה.

אבל בוא נשמע. אני רואה גם המלצות. יואל, בבקשה.

הוועדה עוסקת במכלול הנושאים שקשורים בזה. אין ספק שנושא של זכות סירוב הוא נושא מהותי. הוא קיים בקו הזיכיון. אפשר לפרש אותו כך, אפשר לפרש אותו אחרת, ואגב, גם אם אנחנו נפרש אותו בדרך אחת, זה לא אומר שזו תהיה הפרשנות שתתפוס כי בסופו של תהליך אני מאמין שלכל ורסיה של פרשנות של זכות הסירוב יבוא הצד השני, שלא יהיה אולי מרוצה, והתהליך הזה יהיה תהליך שייקח זמן.

ולכן, אני מסכים אתך שצריך לקבוע עמדות וצריך לנסות לייצר ודאות. זה הדבר הכי משמעותי.

אבל איפה אתם עומדים שם? זה שצריך אני יודע, תאמין לי, אבל איפה אתם?

יש לי שאלה טכנית. ברגע שיושלמו ההמלצות – אמרת בעוד חודשיים, או נניח עוד שלושה חודשים – האם תהיה המלצה גם על זכות הסירוב?

תהיה התייחסות לנושא זכות הסירוב.

מה פירוש המילה התייחסות? אתם צוות שצריך לבחון את כל העניין הזה. העניין הזה הוא לא עניין פשוט והוא לא כסף קטן. השאלה אם תהיה המלצה על העניין של זכות הסירוב.

אם תקרא את כתב המינוי של הוועדה, הוועדה צריכה להציג לממשלה מהן הפעולות שעל הממשלה לעשות.

אוקיי.

אין ספק שהתייחסות לנושא זכות הסירוב היא אחד הדברים שהממשלה צריכה לטפל בו.

לא, אבל אתם תמליצו?

אני אסביר. אנחנו נציג מתווה שלם לסט של פעולות שעל הממשלה לעשות בהקשר של תום תקופת הזיכיון, הוא מתייחס לטעמנו להרבה מאוד אספקטים, שלא את כולם כמובן הצגתי כרגע, יש הרבה מאוד אספקטים נוספים לגבי מה צריך לקרות בתקופת הזיכיון הבאה ואיך צריך להגיע לשם. נתייחס גם לנושא הזה.

לגבי התהליכים, גם אם תהיה המלצה כזאת או המלצה אחרת, עצם ההמלצה לא קובעת - חלק מהדברים שעשויים להיות במחלוקת, עלולים להיות במחלוקת, אין להם קביעה סופית כי הרי בסוף, אני מעריך שאם תהיה עמדה כזאת או אחרת של הממשלה בנושאים שיכולים להיות במחלוקת עם בעל הזיכיון הנוכחי, אז או שיגיעו להבנות על העניין הזה או שהדבר הזה יתברר בסוף בבתי-משפט.

ולכן, אני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת רוזנטל. זה לא לחכות עכשיו עשר שנים ולהתחיל לטפל בזה, צריך לטפל בזה עכשיו.

הנושא המרכזי שצריך לייצר, אתה צריך לייצר תמריצים נכונים לקראת תום תקופת הזיכיון וודאות לגבי התהליך ולגבי מה שיקרה בתקופת הזיכיון הבאה, והוודאות הזאת היא חשובה מהרבה מאוד טעמים.

עכשיו לגבי התהליך התחרותי, עוד דבר. בהקשר של התהליך התחרותי צריך לשים לב שהמכרז, ככל שיהיה וככל שיומלץ על מכרז, מכרז כזה איננו מכרז שבו כל השחקנים באים במעמד שווה, ונעזוב רגע בצד את זכות הסירוב. יש פה פערי אינפורמציה מאוד גדולים בין בעל הזיכיון הנוכחי לבין כל מתמודד אחר.

פערי האינפורמציה האלה משפיעים, עשויים להשפיע על תוצאות המכרז או עשויים להשפיע על כך שמכרז ייכשל. ולכן, גם אם ממליצים ללכת ולעשות מכרז – כמו שאמרתי קודם – צריך לוודא שמכרז כזה יצליח, ואם הוא לא יצליח צריך לוודא או להמליץ על דרכים להתמודד עם הסיטואציה שבה מכרז כזה נכשל.

המכרז יהיה פתוח לחוץ-לארץ?

אתן לך דוגמה אחת, מספר המשתתפים הפוטנציאליים במכרז כזה. היו חוות דעת בעבר שפסלו משתתפים מסוימים לעסוק בנושא הזה ועלולים להתפרש כפסילת משתתפים מהתמודדות במכרז. אין אינסוף גופים בעולם שיכולים להתמודד בתהליך תחרותי על הקצאת הזיכיון הזה.

ולכן, לדוגמה, נכון, ככל שבאמת יומלץ בסופו של דבר, כדי לייצר את התחרות המקסימלית צריך לאפשר למקסימום גופים לבוא ולהשתתף.

כל גוף, כשאתה בוחן אותו שהוא רלוונטי, יש לו גם אינטרסים במקומות אחרים, יש לו עיסוקים שהם או משלימים או מתחרים, ולכן צריך לבדוק איך הדברים עומדים.

שאלה: האם אתם בוחנים גם חלופת אפס, שפשוט המערכת הזאת תעבור לידי המדינה?

תחזור למדינה.

אני לא רוצה להתייחס לחלופה ספציפית כזאת או אחרת.

לא, אני רק שואל אם יש כזה דבר על השולחן.

לא. אם אתם שוקלים את זה - -

אנחנו שוקלים הכול.

- - זה פותר, אחד, את בעיית זכות הסירוב. המדינה, מותר לה לקחת, זה שלה. אין זכות סירוב, אין מכרז – אדוני, אפילו לפרק זמן של שנים, אני כתבתי בעניין הזה מכתב לחשבת, משום מה לא קיבלתי התייחסות אבל זאת הצעה שצריך היה לדון בה. זאת אומרת, זה מבטל את זכות הסירוב כי ברגע שהמדינה לוקחת, היא אומרת אין מכרז. אני לוקחת, מפעילה את זה חמש שנים - -

אני הבעלים.

- - אני אשלם על גובה הנכסים למי שצריך לשלם, זה יהיה שלי ואחר כך אני אמכור את זה או אוציא מכרז מתי שאני רוצה.

זו אופציה הכי זולה והכי הגיונית. הכי זולה, הכי הגיונית, בטח בבעיות שאדוני מציג שהן מאוד נכונות, של פערי ידע, של מספר שחקנים מאוד מצומצם בעולם.

וזאת אופציה שצריך לשקול אותה, אני ביקשתי גם שישקלו אותה ואני רוצה לדעת.

שוקלים גם את האופציה הזאת.

תודה, קיבלנו תשובה.

גם האופציה הזאת על השולחן, ויהיו המלצות רלוונטיות גם בהקשר הזה.

אגב, כמה ישיבות הוועדה קיימה?

מיקי, אבל יש בעיה. בהתקיים האופציה הזו, איך מתפעלים ואיך מתקנים את כל הליקויים שכי"ל התחייב לבצע? יש שם מיליוני שקלים.

מיליארדי.

מיליארדי שקלים בנושא הנסיגה של ים המלח - -

הקציר.

- - הסנדות מול בתי המלון. זה לא פשוט, יש כאן משהו ענק - -

יש זיקה עמוקה בין הקציר למכרז?

- - יותר מאשר דיון אחד בוועדת כספים.

אני ארצה לדבר על זה, אדוני.

רגע, שאל חבר הכנסת מאיר כהן האם המכרז גם יהיה פתוח לחו"ל. נכון?

חייב להיות.

שוב. הרי בסופו של יום, אני חושב שהכותרת שניתנה לדיון הזה לפני ששיניתם אותו הייתה דרישת החשבת הכללית לעריכת מכרז – אם אני זוכר נכון.

זה היה דיון אחר.

- - -

לא יודע, אני ראיתי כותרת כזאת.

לא חשוב.

לא משנה, שיניתם אותה. אני אומר, דרך המלך להקצאת זיכיון שהמדינה נותנת היא במכרז, אף אחד לא מערער על העניין הזה. אמרתי קודם שלהגיד מכרז זה נחמד, זה טוב וזה יפה, כשאתה עורך מכרז מסוג זה אתה צריך לוודא שהוא גם יצליח.

מאה אחוז.

ואם הוא נכשל, אתה צריך למצוא חלופה למצב שבו המכרז הזה נכשל. המכרז, כדי שיצליח, צריך להיות קודם כול מהונדס או בנוי בדרך הנכונה, שתתמודד עם הבעיות שאת חלקן ציינתי קודם.

אוקיי.

שתיים, כדי שיהיה באמת תהליך תחרותי, נכון שככל הניתן – ושוב, אני מודע לכך שיש חוות דעת שניתנו בעבר לגבי שחקנים כאלה ושחקנים אחרים – יהיו, לפחות ברמה הפוטנציאלית, כמה שיותר משתתפים בתהליך הזה.

טוב. תודה. יובל רז.

אין לי מה להוסיף מעבר למה שיואל אמר. אנחנו חברים בצוות של יואל.

אמרת שתוך חודשיים יהיו מסקנות ביניים? אפשר לתפוס אותך במילה? כי פעם שעברה לא הצלחנו.

אנחנו בתהליך כתיבת הדוח, בשלבים של כתיבת הדוח. הדוח יופץ לחברי הצוות להערותיהם ולהתייחסויותיהם. יש מתווה של ההמלצות שאנחנו מעריכים שיהיה מוסכם על רוב חברי הצוות ולכן אני מעריך שברמה הטכנית תהיינה המלצות - - -

זה לא משנה. זה לא חייב להיות בראש חודש טבת. השאלה היא האם אנחנו מדברים על המלצות שלכם בסדר גודל של חודשיים-שלושה.

כן. בהחלט כן.

אתה תוכל להעביר אלינו את ההמלצות?

נגיש את ההמלצות.

יכול להיות שאז נקיים את הדיון.

אדוני היושב-ראש, האם חלק מההמלצות הן המלצות סודיות ויהיה צורך להקים ועדת משנה כמו שהקמנו, או לא?

אז תגיד לנו את זה. לפי דעתי לא, אבל תגיד לנו את זה.

אנחנו נבחן את העניין הזה לגבי כמה פומביות תהיינה ההמלצות.

אתה מבין? אני ידעתי שזה יקרה.

יואל, ברגע שיש את ההמלצות אני מבקש שתעביר לנו את זה. תציין גם, אם נצטרך חלק דיון שהוא איננו דיון פומבי אז נעשה את זה.

את הצוות מינה שר האוצר. ההמלצות תינתנה לשר האוצר.

ודאי.

הפעולות הן פעולות של הממשלה לעשות, אני מעריך שבדרך כזו או בדרך אחרת. הממשלה תצטרך להחליט אם היא מאמצת את ההמלצות ומה היא עושה עם ההמלצות ואחר כך אני מעריך שזה יגיע גם לדיון בכנסת, אם תרצו.

מה זה תרצו? אנחנו רצינו היום.

ההליך המסודר הוא שאתם צריכים לפרסם את ההמלצות להערות הציבור, לפני שמביאים את זה לממשלה. כי אם כבר יש החלטת ממשלה, נגמר העניין.

יש פה הרבה מאוד גופים שיש להם עניין להביע את דעתם – מגופים סביבתיים שאומרים, אולי בכלל צריך להפסיק את הזיכיון הזה שהורס את הים הזה, ועד גופים כלכליים. אני לא יודע את מי שמעתם, אני לא יודע כמה שמעתם, אבל ודאי אתם צריכים. זה נושא לאומי רחב, אתם צריכים להביא את זה. אגב, גם הבטחתם לפרסם פרוטוקולים, מה שלא קרה בפועל. איפה הפרוטוקולים? למה הם לא מפורסמים?

לפי חוות הדעת שלנו, אנחנו נפרסם את מה שנכון לפרסם בסוף עבודת הצוות.

יש מקום להקים ועדת משנה. אני מאוד מאוד חושש.

יואל, כל עוד הוועדה הזאת לא מתחלפת – זאת אומרת, יש בחירות והיא מתחלפת – זאת ועדה שמתמידה בעבודתה. אני מציע שתלך אתנו בטובות.

- - -

רגע. תשמע מה שאני אומר לך. את ההמלצות צריך להעביר אלינו, אנחנו מקיימים על זה דיון, הממשלה בסופו של דבר היא זאת שמקבלת את ההחלטה. היא תצטרך להביא את ההחלטה שלה לכנסת. צריך שהציבור ישמע את זה. אנחנו הכתובת. אז אנחנו מציעים שתביא את זה אלינו ברגע שאתה משלים את ההמלצות.

אני אסביר.

לא, אתה לא צריך להסביר, אתה צריך להביא את ההמלצות.

אני אומר, ככל שהציבור באמת אמור לראות את ההמלצות ולהביע את דעתו, בתהליך העבודה של הממשלה, בסופו של תהליך, אנחנו אמורים להגיש את ההמלצות לשר האוצר והוא צריך להחליט מה הוא עושה עם ההמלצות האלה, וזה התהליך. אין שום מניעה של הוועדה הנכבדה הזאת לעשות דיון באיזשהן המלצות, אבל אני אומר, אני לא אוכל להגיש לכם את ההמלצות.

טוב. אנחנו מבקשים את ההמלצות.

אז לא יהיה שימוע ציבורי בכלל?

לא אמרתי.

אנחנו מבקשים להגיש את ההמלצות. יש מישהו ממשרדי הממשלה שרוצה להתייחס? משרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה. מישהו רוצה להתייחס?

זאב ברל, משרד הכלכלה. משרד הכלכלה שותפים בצוות.

בסדר. והמשרד להגנת הסביבה?

עופר זילברטל, אגף מדיניות, המשרד להגנת הסביבה. הגורמת האמונה על הנושא היא סמנכ"לית מדיניות, גלית כהן. אני מתנצל בשמה, היא לא יכלה להגיע, אבל המשרד גם כן חבר בוועדת תום הזיכיון על מנת לוודא שהסביבה תקבל מענה טוב יותר מהקיים בכל החלטה שתתקבל. אנחנו הצגנו את הסוגיות הסביבתיות שנרצה לראות בכל משטר חדש שייקבע.

אז אתם מקבלים את המלצות הצוות?

אנחנו חברים בצוות.

חברים בסדר, גם אני חבר. נו מה?

אתה יודע מה מסתמן?

אתם חברים בצוות, אז אין לך משהו להגיד?

לצערי, אין לי מידע מעבר לזה. אני נקראתי רק מכיוון שהסמנכ"לית שמייצגת אותנו לא יכולה להגיע היום. אני מתנצל בפני הוועדה.

לא, אתה לא צריך להתנצל. רע מאוד המצב הזה שהמשרד להגנת הסביבה איננו יכול להגיד לוועדת הכספים שדנה בעניין הזה, ולא בפעם הראשונה. משונה מאוד.

אני מעריך שהמלצות הצוות יהיו הסכמות.

בסדר, עם כל הכבוד לצוות. זה הרי נושא כל כך בעייתי מבחינת הגנת הסביבה, כל כך רחב, אין להם משהו להגיד? הסמנכ"לית לא יכולה להגיע. בסדר, הבנתי. אנחנו נלך עם זה קשה מאוד, עם הדבר הזה. בבקשה, מיקי רוזנטל. אני שוקל להקים ועדת משנה על העניין הזה.

אני גם אומר לך מה דעתי צריך לעשות בסוף.

אני מתחיל להיות חשדן כלפי הממשלה.

אני אתחיל מהסוף. לדעתי, אם הוועדה לא תתערב ולא תחוקק חוק ברור על פרסום מועדי המכרז ועל פרסום התוצאות שלו, המשמעות היא שהממשלה הזו תגרור את עצמה למצב שבו היא תאלץ לנקוט את הצעד הכי פחות נכון מבחינת הציבור מבחינה כלכלית, והכי פחות הגיוני, והוא להאריך את הזיכיון.

ואני אסביר, זה מאוד פשוט. אם יתקיים בכלל מכרז, הכנתו של מכרז כזה היא שנתיים-שלוש לפחות. מסכים איתי?

כן.

יופי. העיון במכרז, החלטת ממשלה, עד שתיפול, זה שנה, שנתיים, חמש שנים. ערעור על תוצאות המכרז בבתי-משפט זה שנתיים-שלוש, כבר היינו בשמונה; משא ומתן עם הצדדים, הליווי הפיננסי וכל הדברים, אני אומר לך, לא סתם נקבע המועד של 2015 לקבל החלטה, ואנחנו כבר בעיכוב.

העיכוב הזה, יש לו רק משמעות אחת, שזה הופך את המכרז הזה למכרז תפור למשפחת עופר, גם אם אף אחד לא התכוון, ואני חס וחלילה לא מנסה להאשים, אני רוצה להסביר את זה.

יש זיקה עמוקה בין הקציר ובין התרגיל שעשו בקציר לבין המכרז, ואני רוצה להסביר את זה לחברי הוועדה בעזרת מצגת, ברשותכם.

כאמור, יש שני דברים שמעיבים על המכרז הזה, בגדול. אחד הוזכר, וזה זכות הסירוב. אם הממשלה לא תקבל עמדה או המדינה לא תקבל עמדה חד-משמעית – שיש עליה אחר כך עוררין, יש עליה הליך משפטי בכל מקרה – אז אנחנו נתקעים עם המכרז. למשפחת עופר, לכי"ל, יש זכות סירוב.

הדבר השני הוא הקציר. מה שקרה לים המלח מ-72' עד - - -

מיקי, תחזור רגע על זכות הסירוב – למי שלא מבין – בדקה.

זכות הסירוב הוזכרה כאן במכרז המקורי, שעדיין המדינה הכריזה בכי"ל ולכן זה היה פחות במפעלי ים המלח.

זה היה ב-1961?

כן. נכתב שלמי שזכה במכרז יש זכות סירוב ראשונה להצעה, דהיינו יכול להתקיים מכרז, מישהו יציע 50 מיליארד שקלים נאמר תמורת כי"ל, וכי"ל תבוא – אנחנו מציעים ב-50 מיליארד ומיליון, ולוקחים את המכרז.

יש להם זכות סירוב למכרז שיתקיים.

המכרז הוא מכרז תפור. בתנאים כאלה אף אחד לא ייגש למכרז. זה ברור לך.

למה?

מי צריך להיות אידיוט? אתה יודע, להשקיע במכרז הזה זה עשרות מיליונים – להשקיע בו, לעבוד – תכף אני אסביר למה זה כל כך מסובך, אבל להכין מכרז כזה זה עשרות מיליונים. עשרות מיליונים. מי ייכנס למכרז שאומר: רגע, אני אציע 40 והוא יציע 41 וייקח את זה? אף חברה.

אין הרבה מתחרים – אמר בצדק יואל – יש אולי שישה מתחרים פוטנציאליים בעולם בכלל שיכולים לקחת מכרז בסדר גודל כזה, אולי יואל יטען למספר אחר אבל זה פחות או יותר המספר שאני יודע. כולם יודעים מי האנשים שמתעסקים עם זה.

"פוטאש".

"פוטאש", וכו' וכו'.

וחברות הבת שלו.

תראו מה קורה עכשיו – וזה חשוב כי תכף אנחנו נתמקד בקציר. אני לא אדבר על הקציר אלא רק בהקשר של הזיקה שלו למכרז, ואיך המדינה לא יודעת מה היא עושה.

מה שאנחנו קוראים "בריכה 5" זה בעצם שש בריכות, שבע בריכות. פה יש מלונות ופה יש מלונות. ים המלח – שואבים מפה. זו התעלה, זה החלק הירדני, מפה זה ירדן, זה החלק של המפעל הישראלי. ים המלח שואבים מים מהאגן הצפוני, יוצא פה לאגן הזה.

היו חילוקי דעות בינינו בישיבה הקודמת על גובה המים שנמדדו. אני אמרתי, מדדו בשבוע שעבר, זה היה 14.70, הוא אומר: לא, זה 14.50. ובכן, יש פער של חצי מטר – חצי מטר בין הבריכות – בין הבריכה הזאת לבריכה הזאת, השאלה רק איפה מודדים.

המדינה קבעה גובה ואין לה מושג שיש הפרש בין הבריכות. היא לא יודעת איזה תרגיל עשו לה. מה עשו לה? זה המכרז של כי"ל, זה השלב הראשון, Stage 1 – הולכים לחפור 580 מטרים רבועים באזור הזה. הולכים לשפוך את זה לתוך הים מרחק שבעה קילומטר, זה בעייתי, לא חשוב למה עשו את זה – אני לא אכנס לזה, זה בעיה – כי רוב המלח שיתמוסס יחזור לים, אבל לא נדבר על זה.

580 מטר, ארבעה חודשי עבודה להערכת כי"ל. 580. השטח כולו הוא 80 קילומטרים. נאמר שרק 40 קילומטר מתוכו צריך לקצור, או אפילו 30, מדובר בתהליך של 30–40 שנה. אתם מבינים שאף אחד לא מתכוון לקצור את זה, אתם מבינים את זה. אף אחד בקצב הזה.

ב-2010 המדינה לקחה באמצעות חל"י חברה שנקראת MTI. החברה הזאת היא חברה מובילה בתחום של קציר מלח, מהמובילות שיש. היא העריכה בשנת 2010 שצריך חמישה דרג'רים – דרג'רים זה מחפרים ימיים – בשביל להשלים את הפרויקט בתוך 20 שנה, את הפרויקט של הקציר כולו, חמישה דרג'רים ב-20 שנה.

כי"ל בינתיים פרסמה מכרז לדרג'ר אחד. דרג'ר אחד יכול להוציא מהים ארבעה מיליון קוב בשנה. ההערכה המינימלית היא שצריך להוציא 60 מיליון קוב לפחות. המשמעות היא שכי"ל לא מתכוונת לעשות קציר מלא, ותכף נסביר את התרגיל. אני אגיד דבר נוסף. אין חשמל לחמישה דרג'רים.

לא הבנתי. חמישה דרג'רים, 20 שנה, וכל אחד ארבעה מיליון, זה 20 מיליון בשנה. 60 מיליון בשלוש שנים גומרים, אז למה 20 שנה?

לא. אני תכף אכנס לחשבון המדויק, יש לי גם את השקפים.

מיקי, תצטמצם.

לא ניכנס לזה, חבל. אני רוצה להתמקד בעניין העיקרי, בסיבה העיקרית. אז כמו שאמרתי, לוח הזמנים לא מאפשר קיום קציר, אחד. על-פי הדוח, כמו שאמרתי לכם, צריך חמישה דרג'רים. הנושא השלישי שבגינו כי"ל, גם אם היא הייתה מתכוונת, לא יכולה לקחת חמישה דרג'רים, הדרג'רים האלה עובדים על חשמל. הספק החשמל שהם צריכים הוא עצום. אין תשתית חשמל בכלל, צריך לבנות תחנת כוח מיוחדת כדי שיעבדו חמישה דרג'רים, ואין. והמשמעות היא שלא יהיו חמישה דרג'רים אף פעם, והמשמעות היא שהקציר לעולם לא יושלם עד תום הזיכיון.

מיקי, מה המסקנה שלך?

אני אסביר לכם את המסקנה שלי.

זה מרתק, אל תאיץ בו.

בסדר, אבל - - -

חל"י פרסמה הצעת מחיר, היא אמרה שמי"ה – מפעלי ים המלח - - -

מיקי, מה זה חל"י?

חל"י זה החברה להגנת ים המלח, חברה ממשלתית. היא רצתה להראות כמה עולה ההצעות לחלופות, ובחלופות היא לקחה את האומדן של מי"ה, שזה מפעלי ים המלח, ואמרה שחלופת הקציר המלא עולה ארבעה מיליארד, 680 מיליון במחירים של 2011. המדינה, כמה משלמת לכי"ל על הקציר כולו? בואו נראה.

יופי. ההסכם שנחתם עם המדינה הוא 3.8; למה כי"ל הסכימה להוריד את המחיר, תכף נדבר על זה. חל"י, חקרנו שזה עולה 4.9 מיליארד, וחברת MTI אמרה שזה יעלה שמונה מיליארד, במחירים של 2011. למה? כי פה אין פינוי. המשמעות היא – אמרתי לכם קודם – יישארו הרים - -

אמרת את זה בישיבה הקודמת.

- - הרים של פסולת ליד ים המלח. זה המחיר האמיתי, זה המחיר של המדינה. מה המשמעות של זה?

מסקנה. מסקנה.

המסקנה היא כדלקמן. כי"ל הורידה את הערך. המדינה לא בדקה את ערך הקציר, הדוח של MTI לא היה בפני מקבלי ההחלטות, לא היה – אני אומר לכם, חל"י הסתירה אותו – לא היה, והדבר הכי חמור הוא שכי"ל הייתה מעוניינת להוריד את המחיר. למה היא רצתה להוריד את המחיר למדינה, הרי היא משלמת את הרוב. היא משלמת 80% או 90% מהקציר. מהטעם הפשוט שהיא לא מתכוונת לעשות את זה. אז יקנסו אותה בשלושה מיליארד, הערך של האין קציר הוא שמונה, עשרה מיליארד, ועכשיו נבוא למכרז ב-2030.

יגידו, מאה אחוז, הערך של כי"ל הוא 50 מיליארד. עשרה מיליארד צריך להוריד בגלל שהקציר לא נעשה, שבעה מיליארד. כי"ל הרוויחה ארבעה מיליארד או שלושה מיליארד רק מהתרגיל הזה.

ויש עוד משמעויות. אף חברה לא תיכנס לדבר הזה. אף חברה לא תיכנס לדבר הזה, כשכי"ל מבצעת את התרגיל הזה והמדינה - -

טוב.

- - ברור לכם מה העניין הזה, ואני לא הרחבתי על הרבה מאוד דברים נוספים. המדינה אומרת שהיא יודעת ומתנהלת מול קציר, אף אחד באמת לא יודע - -

אוקיי.

- - ואני אומר לכם באחריות. אני דיברתי – האיש היחידי שעשה קציר בחברת ים המלח ב-20 שנה האחרונות מוכן לבוא להופיע פה בוועדה ולהרחיב למה המדינה, אין לה מושג מה היא עשתה בהסכם הזה.

עכשיו, חשוב מאוד. כי"ל עמדה על זה שלא יהיו סנקציות בהסכם. הרי בסנקציות אתה יכול להגיד - היית צריך לעשות קציר, שלם לי גם מה שלא עשית וגם קנס. בהסכם עם כי"ל אין שום סנקציות, ולא באקראי. זה היה לחץ של כי"ל, והתוצאה היא שמקסימום אפשר יהיה לקנוס אותה במה שהיא הייתה צריכה לעשות, אבל היא הרוויחה בכל מקרה.

אוקיי. בסדר. חמור, ותודה רבה.

זה אומר שהמכרז מכור ותפור.

טוב. מיקי לוי. ויתרת. דב חנין.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה למיקי על המצגת באמת מאירת העיניים אבל מחשיכת המציאות.

אדוני היושב-ראש, אני אומַַר את זה בתמצית. אני הייתי מציע לוועדה כן להקים ועדת משנה בנושא הזה והייתי מציע לוועדת המשנה הזאת להתחיל את עבודתה באיזשהו יום עיון שיציג את כל הפנים השונות של המשבר שאנחנו מתעסקים בו בים המלח. יש את הפנים הכלכליות – שאני אומר עליהן כמה מלים – יש את הפנים הסביבתיות. אנחנו מדברים על משבר סביבתי דרמטי של הרס וחורבן של אחד האתרים היפים ביותר בארץ.

בעולם.

המשמעותיים ביותר בעולם. אנחנו הורסים אותו בצורה מטורפת, מטורפת וחסרת אחריות לחלוטין. אם היה לי זמן – ואני לא הולך לקחת אותו כרגע מהוועדה – הייתי מנסה להציג בפניכם כמה שהמצב הוא קטסטרופלי וכמה שאי-אפשר להמשיך ולהמתין עם ההידרדרות הזאת שנמשכת גם היום.

אני מציע לוועדה לעשות את המהלך הזה. אני אומר איך הדברים נראים מהזווית שלי. בגדול, אנחנו מתעסקים פשוט בשודדי ים. נכון שזה לא הים התיכון אלא ים המלח, אבל מדובר - -

שודדי ימה.

- - בשודדי ים המלח בהיקף דרמטי בפעולה שהמשמעות שלה היא הוצאת נכסים ועושר.

נמצא מישהו מכי"ל? אם אפשר לשבת ליד השולחן, אני אאפשר לך להתייחס.

- - -

לא, אני אדרוש ממך להתייחס.

זה היה נשמע כמו צ'ופר.

אני לא נותן לך צ'ופר, בדיוק. להפך, אני נותן לך את האפשרות אבל אני גם רוצה לדעת מה אתה אומר.

הוצאת נכסים, אוצרות טבע, משאבים, עושר מהמדינה בהיקף אדיר. בהיקף אדיר. אני שמעתי את אדוני יואל שיושב מולי.

הכלכלן הראשי של משרד האוצר.

ואני חייב לומר לך, אדוני, באמת שאני מאוד מודאג מהנתיב שאתם נמצאים בו. נראה לי שאתם נמצאים בסוג של קורלס, שמוביל אתכם למקום שבו לא תהיה ברירה בסופו של דבר אלא ללכת עם מהלך שהוא לא משתלם למדינה. המדינה תפסיד ממנו, הציבור יפסיד ממנו, ים המלח יפסיד ממנו, וכי"ל תרוויח ממנו בענק. זה נראה לי הנתיב שאנחנו נמצאים בו.

מול הנתיב הזה, מה שאני מציע לעשות זה מהלך מאוד רדיקלי שצריך לעשות אותו עכשיו. המדינה צריכה להגיד שהיא שוקלת להחזיר לידיה את ים המלח. זה מה שצריך לעשות, ולהקים צוות שיתחיל לעבוד על התוכנית, איך ים המלח חוזר לרשות המדינה ולרשות הציבור. גם זה מהלך מורכב, יש פה לא מעט שאלות שצריך להתמודד איתן, אבל בסופו של דבר זה יהיה המהלך היותר פשוט, היותר זול, היותר הגיוני, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה סביבתית.

אני חושש שכל יום שעובר מייצר לנו יותר נזק ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש בעוד נתון אחד שאותי מאוד מדאיג, וזה מצבם של העובדים. העובדים בעצם במפעלי ים המלח מוחזקים עד היום כסוג של בני ערובה. בכל דבר שהם דורשים או רוצים, יכולה כי"ל לבוא ולהגיד להם: תשמעו, לא ברור לנו איפה אנחנו עומדים, אנחנו בכלל לא יודעים – לתת לכם תנאים, לא לתת לכם תנאים – כשנקבל את הזיכיון אז הכול יהיה בסדר, אבל אם אנחנו לא נקבל את הזיכיון אתם בעצם לא יכולים להיות בטוחים בעתידכם, אתם לא יכולים להיות בטוחים בזכויות שלכם ואתם בטח לא יכולים להיות בטוחים שהמצב שלכם והתנאים שלכם ישתפרו. ומצב כזה הוא מצב בלתי-אפשרי.

כמו בקק"ל.

כמו בקק"ל. ומצב כזה הוא מצב בלתי-אפשרי. אי-אפשר להשאיר עובדים בני ערובה ואי-אפשר לתת לחברה כל כך רבת עוצמה וכוח כמו כי"ל, להשתמש בעובדים שלה כבני ערובה.

תודה רבה. מיכל בירן.

דבר ראשון, כל הכבוד, אני רוצה לחזק את ידיו של חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל על המצגת המאלפת ולהצטרף לבקשה שתוקם ועדת משנה. אתה אומנם עושה מעקב מאוד מאוד יעיל כאן - -

כן, אני שוקל את זה.

- - אבל בהחלט נראה שבלי התערבות מסיבית של ועדת כספים אנחנו נגיע בדיוק למחוזות שחבר הכנסת מיקי רוזנטל ציין, וצריך להגיד שעצם זה שהמדינה אמורה לשלם על 80%, 90% מהקציר זה שערורייתי.

לא, לא. זה הפוך.

הפוך? כמה?

לא. המדינה משלמת פחות.

הממשלה 20%?

פחות, פחות.

כשהם לא משלמים את זה, אגב, זה בעצם כסף דמיוני, אבל גם 20%, אני חייבת להגיד, כשבאמת היא עושה את הרווח. ובהצעה לחוק ההסדרים שלא עבר, כשהממשלה התפרקה הייתה הצעה לגלגל חלק מזה גם על המלונות, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, שהיא הייתה מקוממת.

לא, זה על - - -

לא, לא. בכל מקרה, מי שמזהם, מי שמנצל, הוא זה שצריך לשלם.

אוקיי. תודה. חיים, בקצרה.

כבוד היושב-ראש, תראו, אני בעד תחרות ובעד שקיפות, ואני אומר את הדברים האלה בגלל שאין לנו ים המלח, זה היחידי שיש בעולם, והמשאב הזה שהמדינה נתנה בדין – למרות שיהיו כאלה שחולקים עלי – צריך לחזור בחזרה למדינה. למרות שזאת אמירה שהיא לא תואמת את ההשקפות הכלכליות שלי, אני חושב שאין דרך אחרת ברגע שזה לא רק משאב טבע, זה נכס, זה פלא עולמי של הטבע שאנחנו בעצם מנצלים אותו לרעה.

אדמה, קרקע וכל נכס כזה, ברגע שפוצעים אותו, הוא מחזיר לנו חזרה בריבית דריבית. היו חקלאים שהמליחו את הקרקעות וקיבלו "באבו-אבוה", קרקע מתה. אני לא רוצה להגיע למצב שים המלח מת, אני רוצה שים המלח יחיה. אני חושב שכל נושא הבולענים, ובכלל כל התפיסה לגבי ים המלח, צריכה להיות תפיסה אסטרטגית, לא של חברה פרטית, גם אם היא תשקיע מיליארדים שם וגם אם תגיד, עכשיו אני לא רוצה להרוויח שקל אלא כל הרווחים הולכים לים המלח ולתושבים.

אני חושב שהמדינה צריכה לקחת את זה, זו אחריות המדינה, לא להגיע בכלל למצב שאנחנו יוצאים עם מכרז נוסף. המדינה צריכה לבוא - -

לקחת את זה לעצמה.

- - לקחת, יחד עם ראשי המועצות, יחד עם כל מי שבשיתוף פעולה. השמיכה קצרה, איפה שאתה לא תסובב תמיד משהו ייפגע, אסור שזה יקרה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם אבל לפני כן אני רוצה לתת עוד לכמה אנשים שמשתתפים. כי"ל, מי אדוני?

רני לובנשטיין, אני סמנכ"ל קשרי החוץ בכי"ל.

מה אתה אומר על מה שדובר כאן?

ראשית, תודה על ההזמנה. אנחנו באנו לדיון - - -

אנחנו מזמינים אתכם בשמחה - -

לגמרי, ואנחנו באים בשמחה.

- - ואנחנו גם חייבים להזמין אתכם, והכל בסדר.

ובאנו כמו כולם פה לשמוע על סטטוס הוועדה.

מה לשמוע? אתם צריכים לדבר, אתם הנושא.

בסדר גמור. לגבי הנושא של הצוות, כולכם פה – אנחנו גם – ממתינים לראות את מסקנות הצוות. לגבי נושא הקציר שעלה פה, זה לא חלק מהדיון אבל עלה פה הנושא - - -

זה חלק מזה כי יש לו זיקה עמוקה מאוד.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, יש פה אי דיוקים. אני רוצה בהזדמנות זו - הרי בסופו של דבר אין כמו מראה עיניים – להזמין.

אתם הוזמנתם לצוות של יואל נוה?

אם הוזמנו להופיע? לא.

לא הזמנתם אותם?

אנחנו קיבלנו הערות בכתב מכל מי שרצה לתת הערות בכתב.

הבנתי. לא הזמנתם גופים - לא כי"ל, לא אף אחד אחר.

לא הזמנו גופים.

לא הופענו מול הצוות. הם ביקשו נתונים.

נתתם בכתב?

כן. כמו בששינסקי נתנו את הנתונים, כל מה שהתבקשנו מסרנו. לגבי נושא הקציר, ברשותך, אני רוצה בהזדמנות זו להזמין פה את חברי הוועדה.

שנייה, אני רוצה לשאול אותך שאלה.

מדובר על נתונים.

אני רוצה לשאול אותך. אני לא הולך לשפוט את מה שהיה פעם. לעם ישראל היה את ים המלח.

היה.

אם אפשר, אני פשוט מתבלבל כשמפריעים לי.

סליחה.

לעם ישראל היה את ים המלח, ומשום מה נתנו לכם את זה. נתנו לכם את זה. אני לא שופט את מה שהיה אז. יכול להיות שהידע היה נמוך, יכול להיות שהיו סיבות. וברבות הימים זה הפך להיות דבר שהוא נמצא על השולחן.

תמיהות רבות יש היום על מצב אם נותנים לכם להמשיך רגיל כאילו כלום לא קרה. אתם הרסתם את ים המלח, בצדק – הרסתם, מה לעשות.

למה?

הרסתם בגלל שעבדתם שם.

תשובה לא נכונה.

בסדר, אני לא אמרתי שאתם שודדי ימה. להפך.

גם אתם. גם אתם. זה לא רק הם.

לא, לא אמרתי.

יש עובדות, צריך לדבר על עובדות, אדוני. בוא נדבר על עובדות.

לא כתוב בשום מקום שבכנסת צריכים לדבר על עובדות, גם כשאנחנו שומעים אתכם – כששמענו אתכם כשהיה דיון גם לא היה צריך לדבר על עובדות. אתה רוצה שאני אחזור על מה שאמרתם, אני אחזור. לא צריך לדבר על עובדות. כל אחד יגיד את דעתו, בסוף הכול מוכרע בהצבעה. זה אופיו של המשטר הדמוקרטי, כל אחד על-פי רמתו, גם אתם על-פי רמתכם.

ואתם בסדר, אתם עשיתם הרבה כסף מהעניין הזה, ואין לי טענות, אני מפרגן. כתוב בגמרא שרבי היה מכבד עשירים – לא חשוב הסיבות – אבל המציאות היא שהיום זה כבר לא המצב. יכול לבוא חבר הכנסת מיקי רוזנטל, להציג פה מצגת, להיות מצוי בפרטים ולדעת שהממשלה לא תוכל להעביר דברים היום כרצונה עם חיים בשקט ושלום על ישראל, ואתם תעשו את הדברים. אתם תצטרכו לחיות את המצב שבו אנחנו חיים היום.

ועדת הכספים של הכנסת לא תאפשר מכרז, ולכם תהיה זכות סירוב. לא יהיה דבר כזה, פשוט לא יהיה. אם יהיה – תהיה חקיקה, ולכנסת יש את האפשרות לחוקק חוק. זה לא יקרה, אתם צריכים להשתלב בעניין הזה.

אני שואל אותך, לאור מה שאתה שומע כאן, מה אתם מתכוונים לעשות. האם אתם רוצים להשתתף במכרז ב-2030, מה אתם רוצים לעשות? הרי המצב הוא נורא, גם מה שקורה עם ים המלח וגם מה שקורה עם קציר המלח.

גפני, וגם אולי אפשר לבקש מהם נתונים מסודרים על הסטטוס של הקציר כי הנושא הזה הוא מ-2012.

השאלה למי הם מוסרים את הנתונים, פולקמן.

לנו.

אז אני אספר לך משהו.

למה? מה זאת אומרת?

המדינה כל הזמן אומרת – ים המלח, שכבת המלח עולה ב-20 סנטימטר בשנה. נכון? כל הזמן, כולנו יודעים את זה. אתה יודע כמה היא עולה באמת, בנתונים הפנימיים של כי"ל? ב-14.5 סנטימטר. איך אני יודע את זה? כי זה מה שהם כתבו במכרז, אתם רוצים לראות את זה?

נקבל על זה מסמך מסודר.

לא, אבל אני אומר לך שהם מאכילים לוקשים את המדינה, המדינה אין לה כלים לבדוק את המספרים, והתוצאה היא שבסוף מסיימים לכולנו את הכסף.

אני אבקש בסיכום הדיון – כמו שביקשתי מיואל נוה, ואני אחזור על זה – אני אבקש גם מכי"ל. אני אבקש מהם את הנתונים שיש להם.

כן, לבדוק אותם.

אנחנו נבדוק אותם. אנחנו לא מתכוונים לעשות פה חיים קלים למישהו, גם לא לעצמנו. בבקשה. אני לא מתערב יותר, תגיב.

שני דברים. אחד, בנושא של ים המלח, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להזמין אתכם לסיור, לביקור אצלנו, שתראו בעיניים – בסוף אין כמו מראה עיניים – לראות ולתת לכם הסבר מפורט גם על הקציר, גם על ים המלח, גם על ירידת המפלס, על כל הנושאים.

בסופו של דבר, מפלס ים המלח - צריך להגיד, וגם המכון הגיאולוגי כותב על זה עשרות מסמכים – ירידת המפלס, ברובה נובעת מעצירת הנגר של מים לים המלח. הפעילות של המפעלים מוגבלת, ואם מדברים על 12% או 15%, גם הצד שלנו וגם הצד הירדני, זה חשוב להגיד, זה לא המפעלים באו וייבשו את ים המלח.

דבר שני, לגבי נושא הקציר אני אשמח, אני מזמין אתכם לבוא לביקור, תקבלו שם סקירה מפורטת גם על נושא הקציר וגם על כל הנושאים שעומדים על הפרק בים המלח, בסדום. אתם מוזמנים.

תודה רבה. אני מודה לך. אני מבקש ממך, ובאמצעותך אני מבקש מחברת כי"ל, אני מבקש את כל הנתונים שיש בידיכם, גם אם הם סותרים, את הנתונים שאנחנו אמורים לקבל מהממשלה, אני מבקש שתגישו לנו אותם.

אוקיי. חשוב לי רק להגיד מילה לעניין הזה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד האוצר ועם חל"י שהוקמה לטובת העניין, החברה להגנת ים המלח. ההתחייבות בהסכם היא לגובה רום מים, וזה חשוב להגיד.

עבדתם על המדינה בזה גם.

אף אחד לא עבד.

הרי זה לא רלוונטי בכלל. אתם יכולים להחליט שאתם לא - - -

מיקי, מיקי.

תקשיב, אדוני. אני למדתי את הנושא הזה, מה אני אעשה.

בסדר. אבל אנחנו לא מסיימים פה.

הגובה של המים, 15.1, הוא לא רלוונטי. אתם יכולים להחליט שעכשיו עד מועד הזיכיון אתם נותנים לזה לעלות עוד 10 סנטימטר, הגובה של המים מזה, והפסולת תגדל למטה, והערך של הזיכיון יורד במיליארדים. וזה מה שאתם מתכוונים לעשות.

בסופו של דבר, רום המים זה מה שחשוב פה. הרי המטרה הייתה למנוע את הצפת המלונות.

אתם עושים קציר כבר 20 שנה. על מי אתה בא לעבוד? 20 שנה אתם עושים קציר. כשאתם עושים קציר, אתם עושים את זה כדי שתוכלו להמשיך לעשות את תהליך האידוי. זה הסיפור. אל תבלבלו, באמת.

מיקי, אנחנו לא הולכים לשום מקום.

לא, אדוני, אני מבקש. אחד, אם הדברים לא קורים עד אמצע 2018, זאת אומרת יש החלטת ממשלה, אנחנו נעבור לחקיקה. שתיים, אני אומר לך, כדאי לבדוק את הנתונים של קציר המלח כי נדמה לי שיש להם – ודאי יש להם זיקה גדולה לזיכיון – אבל הדברים שם לא מתנהלים כמו שצריך.

תודה. יואל, אני מבקש ממך את מה שציינתי קודם, להעביר לנו את מסקנות הצוות ואני אבקש מכי"ל להעביר לנו את הנתונים שיש לכם גם לגבי קציר המלח, גם לגבי הדברים האחרים.

כל הנתונים שיש לנו נמצאים פה גם מעבר במשרד האוצר, ואתם מקבלים את כל הנתונים.

זה אותם נתונים, אתם נתתם לאוצר.

בסדר, תעביר לנו את זה. תודה רבה. מהחשב הכללי, בבקשה.

מיכאל רבזין, מהחשב הכללי. אני מבקש להתייחס לטענות שהועלו לגבי פרויקט קציר המלח. קודם כול, אני חייב להסכים עם חברי הוועדה. פרויקט הקציר הוא פרויקט לאומי של ממשלת ישראל לשמור על ים המלח, לשמור על הבריכות.

אמרת את זה בישיבה הקודמת.

אמרתי את זה בישיבה הקודמת. חבר הכנסת רוזנטל, כשהוא הציג מספרים, המספרים היו טיפה לא מדויקים.

מה לא היה מדויק?

לא, לא.

אני סומכת עליו יותר מאשר על כולם, אבל שיגיד.

לא, לא, תסביר לי, אולי טעיתי.

מיקי, מיקי.

בן אנוש אני.

מיקי, תעשה לי טובה. אנחנו כבר חורגים בזמן.

אמרתי את הנתונים שאתם נתתם. חל"י נתנה את הנתון של 4.9.

מיקי, אני מבקש להפסיק.

אני הבאתי את זה מהמצגת שלכם. את ה-MTI אני לא כתבתי. אני ראיתי, אתם לא ראיתם.

מיקי, אתה לא מקשיב לי.

חל"י נתנה את זה למפעלי ים המלח במקום לתת את זה לחשב הכללי באוצר. חצופים.

אני מבקש. אנחנו לא משלימים את הדיון עכשיו. אתם צריכים להציג לנו את הנתונים. אין מציאות כזאת שבה אתם, החשב הכללי והכלכלן הראשי, נמצאים בצוות הזה ולא יעבירו לנו את המלצות הצוות. תעבירו את המלצות הצוות עם הנתונים. תגידו שמה שחבר הכנסת רוזנטל אומר לא נכון, תגידו את זה במה שאתם ממליצים.

אנחנו נבחן את זה ואנחנו נצטרך להחליט על-פי החלטות הממשלה מה אנחנו עושים, וצודק חבר הכנסת רוזנטל, שאם אנחנו נראה שהדברים מתמהמהים אנחנו נעשה בחקיקה את מה שהממשלה החליטה. בצלאל סמוטריץ, בקצרה.

אל"ף, בעיני, העובדה שהממשלה והכנסת מתעסקות ב-2017 עם מכרז שאמור להתפרסם ב-2030 היא חידוש חשוב ומרענן, שזה קורה ב-2017, לא ב-2037 כמו בדרך כלל.

אכלנו יותר מדי מרורים במכרזים הקודמים.

בסדר. זה יפה מאוד. אין ספק שהסוגיות שהועלו כאן הן סוגיות חשובות, מורכבות. אני מוטרד ממה שמיקי הציג, וזה דורש דיון ותשובות.

יחד עם זה, אני כדרכי מבקש לאזן את התמונה. אדוני היושב-ראש אמר שלפני כמה עשרות שנים ים המלח היה שייך לעם ישראל. זה כמובן נכון, אבל התועלת הכמעט יחידה שעם ישראל יכול היה להפיק ממנו זה בערך לשכב ולצוף בלי לטבוע.

זאת תועלת ממש חשובה.

כן, חשובה. חשובה מאוד.

- - -

חבר'ה, באמת, אנחנו כבר בסיום הדיון. אני לא העברתי ביקורת על מה שעשו אז. אמרתי את זה.

אני רק, כמו בדיון ששינסקי, שאני לצערי מצאתי את עצמי מן העבר השני פה לכולם, לא רוצה להיות פופוליסט. כי"ל פיתחה את המשאב הזה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. היא אחד ממנועי הצמיחה הגדולים ביותר בנגב, מעסיקה אלפי עובדים בשכר ראוי, משלמת המון מס הכנסה, מקדמת את מדינת ישראל קדימה בהמון המון המון תחומים.

טוב, נתקע לי.

תנו למיקי כוס מים. האם זה אומר שלא צריך לבחון דברים, כמו שבחנו את סוגיית המיסוי בששינסקי? האם זה לא אומר שבוודאי צריך לוודא שכל מה שקורה, קורה בהגינות ובשקיפות ושאין כל מיני תרגילים כמו שמיקי ניסה לטעון – אם זה נכון או לא נכון – אבל בואו לא נציג תמונה חד-ממדית. אוי ואבוי, אפרופו הדברים של דב, אם ים המלח יחזור חזרה לידיה של מדינת ישראל כי שוב, אנחנו נחזור לצוף בו.

מדינת ישראל הוכיחה כבר שהיא לא יודעת לנהל משאבים כאלה, לא יודעת לפתח אותם, לא יודעת להוציא מהם את מה שצריך להוציא מהם, בוודאי לא לייצר את מוצרי ההמשך.

בסך הכול אנחנו רוצים פיתוח, אנחנו חושבים שכי"ל עושה – בעיני – דברים נהדרים למדינת ישראל ולנגב. ושוב, זה לא סותר כמובן שאם יש דברים פרטניים שהם לא הגונים, צריך לטפל בהם אבל לא נציג כאן איזושהי תמונה שהפקרנו את ים המלח ומאז הטייקונים עושים בו ורק אזרחי ישראל מפסידים. בעיני זו תמונה לא נכונה של המציאות.

חבר הכנסת סמוטריץ, אני מודה לך. אני רק רוצה להעמיד דברים על דיוקם. אני לא קבעתי עמדה בעניין הזה. בששינסקי קבעתי עמדה. קבעתי עמדה והייתי בדעה שצריך לעשות את מה שעשינו. ואתה גם אז היית מעבר הנהר, ואני מכבד את זה.

גם אז אגב לא טענתי שלא צריך להעלות את התמלוגים שהיא צריכה להעביר למדינה אבל שלא צריך לתקוף אותה כאילו היא איזה חברה נוראית ואיומה.

אגב, את ההטבות בששינסקי, השלוש שנים הראשונות - - -

אני מסכם את העניין הזה. בצלאל, אני לא קבעתי עמדה, אני רק מרוגז על העובדה שאין לנו את הנתונים באופן פורמלי.

אבל זה הבעיה של המדינה. צריכים לקבל את הנתונים מהממשלה.

זה הבעיה שלנו. אנחנו הרשות המפקחת.

בזה אני אתך.

אבל זה כל העניין.

זה הנושא עכשיו. אני עומד על העניין הזה לקבל את הנתונים, גם מהצוות בראשותו של יואל נוה, גם מכי"ל וגם מגורמים אחרים שיש להם עמדה בעניין הזה, שיעבירו לנו את הדברים בכתב.

אנחנו נבחן את הדברים האלה, נשקול את הדברים. יש לי הרבה מה לומר, בדיונים שהיו עם כי"ל נדלקו לי כל מיני נורות אדומות, שאני לא אומר שהן חייבות להיות כאלה שעכשיו הן המכריעות את הכף בעניין של ההחלטה אבל את הנתונים אנחנו צריכים לדעת. אנחנו הולכים למצב מאוד מאוד קשה, עם כל מה שקורה בים המלח, כל מה שקורה עם קציר המלח. כל הדברים האלה, זה ברור לחלוטין - -

וכל מה שקורה בעין גדי ומצפה שלם.

- - שעל המכרז ב-2030 אנחנו חייבים היום לקיים את הדיון. זה לא פריבילגיה.

פתחתי בכך שזה חידוש חשוב ומרענן.

בבקשה, משפט.

לי-היא גולדנברג, אדם טבע ודין. שני דברים. אז קודם כול, אם תיסעו לסיור במפעלי ים המלח אני מציעה שתזמינו גם אותנו כי הנתונים שלנו - - -

אנחנו לא הולכים עכשיו להחליט על הסיור, אבל נודיע לך. בטח, מה השאלה.

שיהיה קונטרה. נחזור לעבודה של הצוות. ההתנהלות מבחינתנו היא התנהלות ביזיונית, אני מצטערת להגיד, מבחינת הצוות. מדובר במשאב טבע לאומי שלנו, של כולנו, וחוץ מחמישה אנשים שיושבים פה בחדר - -

כן, אמרנו את זה.

- - אין אף אחד. אני רוצה רק להזכיר שני דברים שעלו בדיון האחרון. אל"ף, שגם יפורסמו דברים; בי"ת, שיהיו מסקנות ביניים ושיהיה שימוע ציבורי – ואתה כבוד היושב-ראש הצעת שיתקיים פה שימוע ציבורי – אז אני מציעה שוב. עם תת-ועדה, עם ועדה אצלך, חייב להתקיים פה שימוע ציבורי שבו הציבור ישתתף.

מה זה שימוע ציבורי? הרי בין אם תהיה ועדת משנה ובין אם מליאת הוועדה תדון, אנחנו נאפשר לציבור לדבר.

בשניהם, נכון, כי גם הממשלה הייתה אמורה לתת לציבור, לא רק להשתתף בצוות עצמו, אבל לפחות במסקנות ביניים. ואנחנו לא במצב הזה, אז בדיוק אני מבקשת ממך – או בתת-ועדה או בוועדה – לקיים את זה.

טוב. תודה רבה. עו"ד אבן חן, את רוצה להתייחס?

כן. משפט. בכל הדיון היום אנחנו לא שמענו את המילה מניית זהב. למדינת ישראל יש מניית זהב וכי"ל מחויבת לעמוד בתנאי מניית זהב, ואם היינו עומדים היום במצב שבו יש שני גורמים עסקיים, ולאחד מהם היו זכויות לפי ההסכם, בטוח שצד שהיה מפר את ההסכם, הצד השני היה דואג לפחות שיופעלו הסנקציות מכוח ההפרות.

אנחנו כבר ב-2015 שלחנו רשימה של כל ההפרות שאנחנו סבורים שכי"ל הפרו את מניית הזהב. הנושאים האלה אולי נבדקו – אנחנו חושבים שהם נבדקו – אבל כל הנושא הוא לא חשוף, לא לציבור וגם לא לכם כחברי כנסת.

תודה רבה. אני מודה לכם. אנחנו מחכים עכשיו לנתונים. אני אשקול את העניין הזה של הקמת ועדת משנה שתעקוב אחרי זה כל הזמן.

מועד.

אנחנו לא מתכוונים להרפות מזה ואני מבקש שתשתפו פעולה עם הוועדה כי יש לנו גם את היכולת להתמודד עם מה שאנחנו רואים כרגע, ואני מציע שזה לא יקרה אלא שהעבודה תהיה בשיתוף פעולה.

אני מודה לכל המשתתפים בדיון הזה, אני מודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל על המצגת ועל הנתונים שהוא הביא. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.