ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 495

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ח (14 בנובמבר 2017), שעה 11:50

שימוש בני נוער בכלי רכב ממונעים ללא רישיון – לציון יום המחויבות לבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

יעקב אשר

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

חמד עמאר

מקס אבירם - מנהל אגף זהירות בדרכים נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

אורית לוריא-כהן - סגנית מנהל אגף זהירות בדרכים נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

אריאלה ליברטי - משרד החינוך

חיים אמיגה - עו"ד, ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ מאיר בן גל - רמ"ד תעבורה באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

יואב פינק - מתנדב באגף התנועה, מיזם שומרי הדרך, משטרה, המשרד לביטחון פנים

איציק סרור - מנהל אגף א' שירותי תחזוקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עינת סגל - מנהלת אגף א' הנדסה ותקינה, אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל מינהל כספים, הרשות לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה ועזרה ראשונה, משרד הבריאות

ישראל סלע - מנהל המטה לבטיחות בדרכים בעיריית ראשון לציון, מרכז השלטון המקומי

רחל טבת ויזל - עו"ד, מנכ"לית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ד"ר יעל הדר - חוקרת בכירה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי - מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מעין פופר - מנהלת תחום פניות הציבור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יפתח גורדוני-לביא - חוקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מוריה מלכה סיד - דוברת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירי נחום - מנהלת אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ליאת קרביץ דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אריאלה לחמי - עוזרת מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אסתר סרקיסיאן - מהנדסת תנועה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אלישבע הכט-ברונר - עוזרת מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רחלי הכהן - עו"ד, המועצה לשלום הילד

צביקה באר - מנהל דיגיטל, עמותת אור ירוק

נפתלי דרעי - מזכ"ל, מועצת תנועות הנוער

ניסים שלם - מ"מ יו"ר, מועצת ארגוני הילדים והנוער או מועצת תנועות הנוער

אביטל אפל - ארגון בטרם

דן קידרון - תנו יד לחירש ונכים למען נכים, עוזר של משה בר

אליהו יצחק - פעיל חברתי

דרור מירב - רכז הדרכה, תנועת הנוער הלאומי בית"ר

טל מיארה - שנת שירות, תנועת הנוער הלאומי בית"ר

אסף אדטו - שנת שירות, תנועת הנוער הלאומי בית"ר

טליה אברבוך - יועצת ודוברת של חה"כ חמד עמאר

גילי ברנר - שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל

רחל יעל וידל - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את פורום ה-15 – הערים העצמאיות

יהודית גידלי

אירית שלהבת

שימוש בני נוער בכלי רכב ממונעים ללא רישיון – לציון יום המחויבות לבטיחות בדרכים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 14 בנובמבר 2017, כ"ה בחשוון התשע"ח. הנושא על סדר היום הוא שימוש בני נוער בכלי רכב ממונעים ללא רישיון – לציון יום המחויבות לבטיחות בדרכים.

נמצא אתנו חבר הכנסת חמד עמאר, שמוביל את היום הזה ובכלל את הנושא הזה לאורך כל השנה ומחויב לו.

אין ספק, זו דילמה שכמעט אין הורה שלא מתחבט בה. אנחנו מדברים על אלה שיש להם רישיון, רישיון אפור, כל סוגי הרישיונות. זו דילמה של כל הורה מול הילדים. הילדים לא מרחמים על ההורים, שמצד אחד רוצים למלא את משאלות לבם ושאיפותיהם של הילדים ומצד שני יש דאגות – הכלים מסוכנים. מצד שלישי, מתפתחת גם תופעה של נהיגה ללא רישיון בכלל, לא רישיון אפור, ללא רישיון על הכביש, ובכלל הכלים האלה מסוכנים מאוד. בשיחות שהיו לי עם רופאים ומנהלי מחלקות ואגפי שיקום – ידיהם מלאות עבודה. אני שמח שהנושא הזה עולה לסדר היום ומגיע למודעות. ככל שנדבר על זה, ככל שנדון על זה המודעות תהיה גדולה יותר, והזהירות מתבקשת.

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אנחנו עוד לא בשעה 12 אז ניתן עדיין להגיד בוקר טוב. בוקר טוב לכולם.

קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט שמקיים את הדיון החשוב הזה ביום החשוב הזה, יום המחויבות לבטיחות בדרכים והמאבק בקטל בדרכים. תודה לך. אני רואה את הנושא החשוב הזה וכל נושא שמגיע לוועדה בראשותך, איך אתה מאמץ אותו ומקדם אותו ומוביל אותו בכל התחומים הקשורים לחינוך. באמת תבורך על העשייה הטובה שלך.

ביחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – שבאמת אני רוצה להודות לה, הם עושים עבודת קודש – אנחנו מובילים את היום הזה זו השנה התשיעית, אנחנו מעלים את נושא הקטל בדרכים לסדר יומה של הכנסת, בעצם לסדר היום של מדינת ישראל ושל כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. הקטל בדרכים, אדוני היושב-ראש, נוגע לכל אחד ואחד במדינת ישראל. אמרתי לפני פחות משעה שהיום לנסוע באוטו מסוכן יותר מאשר להיות חייל ששומר על גבולות מדינת ישראל.

אנחנו נמצאים במגמה של עלייה מאז שנת 2012, שאז היו פחות מ-300 הרוגים בשנה. סיימנו את שנת 2016 עם 377 הרוגים. היום אנחנו עומדים על 331 הרוגים. הנתונים מזעזעים. הנתונים על הקטל בדרכים חייבים להוביל אותנו להגיד: עד כאן! אנחנו חייבים לעשות משהו.

אני אומר לך כחבר כנסת, אני אומר גם לחבריי חברי הכנסת, אנחנו כחברי כנסת עושים את המוטל עלינו בנושא הקטל בדרכים. אנחנו מקיימים דיונים רציפים בכנסת, אנחנו מעלים את זה על סדר היום במליאה כמעט באופן שבועי. אבל היום בממשלה הקימו ועדת מנכ"לים, היא התכנסה פעם אחת ואפילו לא היו תוצאות. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שאני משבח אותה, קיימת עדיין בהוראת שעה שמסתיימת בסוף השנה. הצעת החוק בעניינם חייבת להגיע כמה שיותר מהר כדי שנחוקק אותה, נוביל אותה, כדי שהם יהיו בטוחים עם תוכניות לשנים רבות.

כל נושא האופניים החשמליים וכלי הרכב הממונעים האלה שהילדים עולים עליהם, אני לא יודע אפילו איך זה נקרא, תאמינו לי אני לא מבין איך ילד מצליח לשלוט בהוברבורד. הילד נוסע על האופניים החשמליים שלו.

אבל אסור לו לחצות כביש לבד עד גיל 9...

הם לא רק חוצים כביש, הם נוסעים על הכביש עם הכלי הזה, הם הולכים על הכביש עם הדבר הזה.

אנחנו כאן כמחוקקים הקמנו קול צעקה בעניין האופניים החשמליים, אמרנו שחייבים להעלות את הגיל ל-16. העלינו את הגיל ל-16. היום רואים ילדים בני 12 נוסעים על אופניים חשמליים.

יכול להיות שאנחנו כמחוקק פספסנו את הנושא, שילד שעולה על אופניים חשמליים, שמותר לו לנסוע במהירות 30 קמ"ש, מעלה את המהירות ל-50 קמ"ש, וזה על ידי תיקון קטן שהוא עושה. מה המשטרה יכולה לעשות כשהאבא קונה לילד אופניים חשמליים? התוצאות מדברות בעד עצמן – עד עכשיו היו 7 הרוגים מקרב הרוכבים על אופניים חשמליים. אתה מתאר לעצמך? 7 הרוגים מתחילת השנה, והשנה עוד לא הסתיימה. ואני לא רוצה לדבר על פצועים – פצוע קשה ששוכב במיטה אחרי שנפגע בראשו זה הדבר הכי מסוכן שיש. כשרצו להוריד את הקסדה אני הייתי היחיד שהתנגד ונלחמתי בזה, ובסופו של דבר הורידו את הקסדה, ואחרי זה אמרו: בואו נעשה תיקון, נקבע שהילדים ירכבו עם קסדה. אני אמרתי: איזו דוגמה ייתן ההורה שנוסע בלי קסדה כאשר הילד שלו צריך לנסוע עם קסדה? אנחנו רואים היום בכבישים שנוסעים בלי קסדה, גם ההורה, גם הילד, כולם נוסעים בלי קסדה. לכן אנחנו חייבים להקים צעקה.

אני חייב להתייחס לנקודה אחת חשובה מאוד, למגזר הערבי. כמחוקק נתנו לפקחים לאכוף את נושא האופניים החשמליים אבל זה לא הגיע למגזר הערבי. התשתיות והכבישים במגזר הערבי במצב הכי גרוע שיש. אני נוסע המון בכבישים ואני רואה בתוך הישובים איך הילדים נוסעים על אופניים חשמליים בכביש. אין ישוב אחד שיש בו מסלול לאופניים, אין. ואז אותו ילד שנוסע על אופניים חשמליים ומעלה את המהירות שלו ל-40–50 קמ"ש מהווה לא רק סכנת חיים לעצמו אלא מהווה סכנת חיים לכל מי שהולך ברגל בכביש, ויכול להיות גם סכנת חיים למי שנוסע באוטו, כי הוא רוצה לברוח ממנו ואז יכול להיכנס בקיר.

אני לא רוצה להרבות בדבריי. אני רוצה לשמוע גם את האחרים. באמת תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אני רוצה להגיד להם תודה גם על שיתוף הפעולה הפורה שלהם עם תנועות הנוער. אני בא מתנועות נוער. אני ייסדתי את תנועת הנוער הדרוזית לפני שנים רבות. הייתה לנו בעיה של קטל – פתאום התחלנו לגלות שילדים רוכבי אופניים רבים נהרגים במגזר הדרוזי. כתנועת נוער לקחנו יוזמה: הדרכה על אופניים. היום במגזר הדרוזי היקף ההרג של רוכבי אופניים הוא אפסי, וזה הכול בעקבות כך שתנועת הנוער לקחה על עצמה את היוזמה. עו"ד רחל טבת ויזל, תבורכי על היוזמה שלך, שאת הולכת לקחת את תנועות הנוער ולהוביל אותן קדימה. תודה רבה לכם.

חבר הכנסת גנאים, אתה רוצה לדבר לפני שנראה את המצגת?

מצגת לא ארוכה שמציגה נתונים.

את התופעה אנחנו מכירים, היא מסוכנת מאוד, מסכנת את הילדים שלנו.

בואו נראה את המצגת ולאחר מכן נפתח דיון. בבקשה.

אני מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מודה לאדוני על קיום הדיון בנושא הזה, חשוב מאוד, וכמובן מודה לחבר הכנסת חמד עמאר על שיתוף פעולה הדוק מאוד ומשמעותי מאוד. בסוף דבריי אתייחס לנושא תנועות הנוער. אני חושבת שהם יכולים להיות סוכני שינוי.

תאונות הדרכים בעשור האחרון, מ-2012 ואילך אנחנו נמצאים במגמת עלייה. בסוף שנת 2016 היו 377 הרוגים והשנה היו עד כה 331 הרוגים. זה אמנם לא מגמת עלייה, זה עמידה במקום, אבל גם עמידה במקום לא טובה כל עוד אין ירידה. אנחנו במקום נורא ואיום.

על מנת לסבר את האוזן, הדוח היומי של אתמול כבר השתנה, לצערי, אבל יש בו כמה נתונים בולטים ולכן הנחתי אותו.

הנחת אותו אבל הוא לא אפקטיבי. מצגת עם 800,000 נתונים היא לא מצגת, היא דוח.

אז אעבור לנתונים אחרים. אדוני, אדגיש את מה שעולה בבירור מתוך הדוח הזה. הוא מופיע בחוברות שלפניכם. אמרו פה חברי הכנסת הנכבדים, שליש מן ההרוגים הם מן החברה הערבית. יש אפיון, של נהגים צעירים וילדים רכים מאוד בשנים שנהרגים בחברה הערבית. השנה יש לנו עלייה משמעותית מאוד במספר הנפגעים מקרב הולכי הרגל. אם אני מפלחת את קבוצות הגיל, אמנם רוב הנפגעים בקרב הולכי הרגל הם מבוגרים אבל עדיין יש קבוצה גדולה מאוד של בני נוער. רוכבי אופניים – השנה נהרגו 11 רוכבי אופניים לא חשמליים, ורוכבי אופניים חשמליים – עוד 7. באופניים רגילים זה לא רק נוער.

איך אתם מגדירים אותם בדוח שלכם?

יש תוספת. מלפני שבוע התחלנו להוסיף גם את האופניים החשמליים, הם מופיעים בדוח, כי זו תופעה חדשה יחסית. אופנוענים – 55 הרוגים השנה. אלה באמת נתונים בלתי נסבלים.

אני רוצה לגעת בנוער.

אולי זה מופיע במצגת או בחוברת, אנחנו מודדים תמיד מספר הרוגים, זה חשוב.

יש לנו נתונים גם על מספר הפצועים.

האם יש לכם דוח שמראה את מספר תאונות הדרכים לעומת חומרת התוצאה שלהן? האם אנחנו בירידה במספר תאונות הדרכים אבל בעלייה במספר הפצועים וההרוגים בגלל סוג התאונה?

יש לנו דוח. מספר תאונות הדרכים לא ירד. מספר הפצועים לא ירד גם הוא. אתייחס מאוחר יותר לפצועים באופניים חשמליים. לא, המספר לא ירד. לכן אנחנו מדברים עדיין על נתונים שאינם במגמת ירידה. אולי אפשר להגיד שיש איזו מגמת האטה ועמידה במקום אבל לא הייתה עדיין הירידה המצופה, ועל זה אנחנו עובדים.

חומרת התאונות היא עדיין באותה רמה?

מבחינת מספר התאונות החמורות – עכשיו אנחנו על איזו פלטה אבל עדיין לא ירדנו. בדוח שאדוני עדיין לא ראה ונמצא פה סופרים גם לפי תאונות, לא רק לפי נפגעים והרוגים. גם שם לא ירדנו.

לפי השקף הזה, שהוא קצת יותר ברור, אם מסתכלים על הרוגים בשנת 2017 לפי המשתמשים, אדוני ישים לב, יש יותר הולכי רגל שנהרגים מאשר אנשים שנמצאים בתוך הרכב הפרטי כנהגים או כנוסעים. כלומר הנפגעים העיקריים הם הולכי רגל ולא הנוסעים בתוך המכוניות, למרות שיש גם מספר לא מבוטל של נפגעים באופנועים ואנשים שנפגעים מאוטובוסים.

אני רוצה להמשיך בנתונים שיותר מעניינים אותנו: היפגעות ילדים בגילאי 0–14 בתאונות דרכים. אני מסתכלת על נתונים מהשנים 2015, 2016 ו-2017 – 26 ילדים הרוגים מתחילת השנה ב-2017, ב-2016 היו 31. פצועים קשה, שגם אותם אנחנו סופרים, כי כל פציעה קשה כזאת יכולה להרוס חיים, גם אם נשארים בחיים – 160 פצועים קשה; פצועים קל – יותר מ-2,000. ואני עוד לוקחת בחשבון שזה לא דיווח מלא.

בהשוואה בין השנים 2015, 2016 ו-2017, אני רואה מגמות ירידה.

של מספר הפצועים.

אני מנסה להתנתק מהרגש כרגע ולדבר על מספרים. חקרתם מה הביא לזה? שינוי התנהגות? אנחנו יותר זהירים?

אסביר מה קורה עם הילדים. יש פה הבדל משמעותי מאוד בין החברה הערבית לחברה היהודית. יש יותר היפגעות של ילדים בחברה הערבית. חלק מהמספרים בחברה הערבית זה תאונות חצר, 10 ילדים נהרגו השנה בתאונות חצר, בחצר הבית, נדרסו על ידי קרוב משפחה, ילדים בגילאים 0–4.

גיל לידה עד 4 שנים.

זה נתון שאנחנו יודעים מבחינת פגיעה בילדים.

מבחינת מערכת החינוך ונוער בגילאים המבוגרים יותר, לגבי השאלה מה יכול להשפיע: בשנים האחרונות מתבצע בכיתות י' הליך מבורך של חינוך תעבורתי, שהשנה שכללנו אותו ביחד עם משרד החינוך ומשרד התחבורה. בכיתות י' הולכים ללמוד במהלך כל השנה חינוך תעבורתי. זה לא חדש שלומדים חינוך תעבורתי. החידוש יהיה בזה שבסוף השנה נעשה בחינה במתכונת של בחינת בגרות, שמי שיעבור אותה בציון של מעל 80 לא יידרש לבחינת תיאוריה. זה יהיה תמריץ לילדים בכיתות הרלוונטיות לקראת הרכיבה, לקראת הנהיגה, להשקיע וללמוד ואז כל התכנים יהיו מותאמים לכל הנושאים האלה.

בכמה בתי ספר התוכנית הזאת פועלת? זה עדיין פיילוט.

יענה על זה מאוחר יותר מקס אבירם, ראש אגף זהירות בדרכים. אנחנו מדברים על אלפי בתי ספר. מבחינת ההיקף – הוא גדול מאוד. הפיילוט של 500 כיתות – אלה הכיתות שבהן נבחנים בסוף.

גברתי, אני רוצה לפתוח את הדיון. אמרי לי כמה דקות עוד את רוצה. תנסי להתמקד בנתונים העיקריים.

אני רוצה להתמקד בנושא של כל כלי הרכב הממונעים למיניהם הלא מרושיינים.

ללא רישיון.

ללא רישיון. יש לנו בעיקר שלוש קבוצות: אופניים חשמליים, קורקינט חשמלי והוברבורד. אני מדגישה, כולם מעל גיל 16. חובת חבישת קסדה בקורקינט חלה תמיד, בהוברבורד אין בכלל חובת חבישת קסדה, ולגבי אופניים חשמליים – עד גיל 17.

אם אני רואה ילד קטין מתחת לגיל 16 על הוברבורד- - -

זה לא חוקי בעליל.

מאחר ולא ראיתי ילדים מעל גיל 16 על הוברבורד, יוצא שכל ההורים שרכשו הוברבורד לילדיהם הם עבריינים כלפי החוק וכלפי הילדים שלהם וחסרי אחריות. אני אומר בשידור: הורה שלא עומד בלחץ של הילד שלו ורוכש לו הוברבורד מתחת לגיל 16 הוא, אל"ף, עבריין, בי"ת, פושע כלפי האחריות ההורית שלו, וגימ"ל, חושף את הילד שלו לסכנות.

אדוני, אני רוצה להדגיש את מה שאתה אומר. ערכנו סקר, דיברנו עם הורים שקנו אופניים חשמליים לילדים מתחת לגיל המותר. 70% מן ההורים שקנו אופניים חשמליים לילדים מתחת לגיל המותר אמרו: אנחנו יודעים שזה לא חוקי ובכל זאת קנינו. יש כאלה שמדברים על לחץ חברתי, יש כאלה שאומרים שהם סומכים על הילד, כלומר זה מגיע מן הכיוון הזה.

קראנו לשבוע הבטיחות הזה "שבוע בטיחות בסימן של לקיחת אחריות אישית". בתחום הזה אנחנו מדברים על אחריות הורית, חד-משמעית, אחריות של המחנכים, אחריות של מערכת החינוך, אבל בעיקר אחריות הורית. אנחנו צריכים דרך מערכת החינוך, דרך תנועות הנוער להגיע גם לנוער וגם להורים, למי שמממן את כל הכלים המסוכנים מאוד האלה.

יש לנו נתונים גם על פציעות נוראיות. יש יותר מ-60 ילדים פצועים קשה השנה, מעבר לילדים שנהרגו. הפציעות הן בדרך כלל פציעות ראש, כי הם בלי קסדות. אני מבקשת באמצעות אדוני והוועדה הזאת להגיע לאיזשהו מקום שקורא גם להורים, גם למחנכים, בצורה סדורה, לא להיכנע ללחץ החברתי, לקחת אחריות הורית, להדגיש את מה שמותר. גם מעל גיל 16 יש כללים. לוועדה הזאת יכולה להיות משמעות דרמטית מאוד בעניין הורדת פגיעה בילדים ונוער.

תודה. רצית להוסיף, אדוני.

אני מנהל אגף זהירות בדרכים (זה"ב) במשרד החינוך. אני רוצה להתייחס לשני היבטים של מה שנעשה כאן.

קודם כול לגבי כלי הרכב ללא רישיון. אני מקבל את זה: "ללא רישיון" ולא "לא מרושיינים". קודם כול, במשפט מפתח, אני רוצה לומר שכל מה שנעשה על ידי אגף זה"ב בהיבט של תוכניות, מינוי רכזי זה"ב, פעילות שנעשית מסביב לשעון במהלך כל שנת לימודים, קורה גם במוסדות של הכללי היהודי וגם במגזר הערבי.

זה במגמת עלייה או במצב נתון קבוע וסטטי?

זה במגמת עלייה.

אתה יכול להציג לנו מה שאתה יודע לומר?

לא הבאתי נתונים אבל אני יכול לומר בגדול. הגשנו למנכ"ל משרד החינוך תוכנית חומש בעניין של זה"ב, כאשר בשנתיים הקרובות אנחנו הולכים להקיף בשתי תוכניות מרכזיות: "עצמאים בשטח" בכיתות ה' ותוכנית "חינוך תעבורתי" בכיתות י', לקיבולת מרבית. זאת אומרת, אם היום ב"חינוך תעבורתי" לומדות 3,522 כיתות, כולל המגזר הערבי, בשנה הבאה כל שכבת הגיל: 4,250 כיתות בערך ילמדו את "החינוך התעבורתי", כאשר בהדרגה ב-5 השנים הקרובות אנחנו הולכים לעלות עד למקסימום את מספר התלמידים שייבחנו בבחינת התיאוריה בתום התהליך.

אני שומע כל הזמן על בחינת התיאוריה. זה עוד לא יצא.

זה יצא השנה, ב-12 ביוני, וכולל 15,000 תלמידים.

במגזר הערבי שיעור הנפגעים גדול מחלקם באוכלוסייה. יש לכם קבוצת מיקוד? אתם מתייחסים בצורה ממוקדת?

אנחנו מתייחסים גם בצורה ממוקדת. אנחנו מתייחסים בצורה הכי קדושה לעניין המגזר הערבי.

פרט לקדושה, כמה שעות יותר לעומת המגזר היהודי?

קודם כול, רצינו השנה לגרום לכך שכל תלמידי המגזר הערבי בשכבת כיתות י' ילמדו. לא הגענו לזה כי אנחנו מכשירים בהדרגה מורים לטובת העניין.

השאיפה היא לכלול את כולם?

השאיפה היא לכלול את כולם. היום יש סדר של כ-1,100 כיתות במגזר הערבי והבדואי שלומדות "חינוך תעבורתי".

תודה. משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

אני סגן ניצב, ראש מדור תעבורה באגף התנועה. אני מברך על הדיון בנושא חשוב זה. זה נושא חשוב מאוד ומורכב, ואפילו טעון בקרב האוכלוסייה.

הבעיה עם הכלים החשמליים האלה, שהם התרבו בצורה שאין עליה שליטה בארץ. הם נכנסים ככלי צעצוע אבל הם לא צעצוע, זה צעצוע מסוכן, זה כלי מסוכן.

אני שואל שאלה שנכונה גם לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וגם למשטרה, תוך כדי דיבור, וסליחה שאני מפריע לך. לאור זאת, הצעתם תיקוני חקיקה בנושא הזה?

אתייחס לזה.

אני מבקש לשאול אותו שאלה כי זה נוגע למשטרה. מגיע פצוע בגיל 12 כתוצאה מרכיבה על אופניים חשמליים או על כל כלי אחר. האם אתם נוקטים בצעדים כלשהם נגד המשפחה או שאתם נותנים לזה להמשיך הלאה?

יש סמכויות לפקחים, שצריך להתאים אותן.

האם המשטרה נקטה בצעדים נגד המשפחות האלה, נגד ההורים שקנו את הכלים לילדיהם?

אתייחס לשאלה בהמשך.

האופניים החשמליים נכנסו לארץ כצעצוע והפכו להיות כלי מסוכן מאוד; ההוברבורד שגם כן הגיע לארץ כצעצוע ללא שליטה ופיקוח, ללא תקן וללא תקנות, שבהמשך הוצמד לתקנות של הסאגוו'י. היום ההוברבורד הפך להיות הובר-קר, כאשר מוסיפים לו עוד גלגל. הוא הפך להיות מעין קורקינט של 3 גלגלים שאין עליו שליטה; הטרקטורון החשמלי שמגיע ל-40-50 קמ"ש ואין לו רישיון, הוא לא מחויב ברישוי ולא מחויב לגבי גיל ואין לו תקן לגבי מקום הרכיבה, גיל הרוכב והרישיון. הסוגיות האלה, אם יש לו קסדה או לא צריך קסדה, על כל הדברים האלה אין פיקוח, אין תקנות, אין תקן שהמשטרה יכולה לטפל ולאכוף כנגדם; תוסיף לזה גם את הקלנועית, שהפך להיות רכב הסעות בכל המגזר הערבי בעיקר, שאמור להיות רכב שישמש אנשים מבוגרים לנסוע בתוך העיר והפכו אותם לרכבי הסעות והוסיפו להם עוד ועוד כיסאות, כי אין תקן לגבי אורך של קלנועית אז כל אחד יכול להוסיף לו ולהגיע לאיזה אורך של קלנועית שהוא רוצה. אני יודע שהנושא הזה נמצא בתיקון חקיקה.

בנוסף לכל הכלים שציינתי יש את הרכב התפעולי, שאמור לפעול אך ורק בתוך שטח תפעולי מוגדר ומסומן. עושים בזה שימוש רב מאוד.

היום יורדים אתו מהמלון לחוף הים, חוצים כביש ראשי.

הוא גם יוצא מתוך השטח התפעולי בניגוד לתקנות.

חלקם הגדול של הכלים האלה הם ללא תקן, ללא תקינה וללא תקנות שבאמצעותן משטרת ישראל יכולה לתקוף את הנושא ולאכוף.

לגבי אופניים חשמליים, הנושא מוגדר ומוסדר. השנה נרשמו כ-13,000 דוחות רק כנגד רוכבי אופניים חשמליים.

השאלה אם זה בגלל שהם נוסעים על המדרכה או על הכביש או בגלל שהם קטינים.

בגלל העבירות שהם מבצעים.

מאחר והדיון הוא על בני נוער, אני רוצה לדעת לגבי קטינים האם האכיפה מוגברת.

פילוח של סוג העבירה.

סוגי העבירות הם כדלקמן: התנהגות ייחודית לרוכבי אופניים, אי ציות לרמזור, אי ציות לתמרורים, אי מתן זכות קדימה להולך רגל, מעבר בין נתיבים, פנייה שלא כחוק ועוד ועוד.

אכיפה על רכיבה ללא רישוי מתחת לגיל אין לך.

אין צורך ברישוי לגבי אופניים חשמליים. לגבי גיל – עד לא מכבר מי שרכב על אופניים חשמליים מתחת לגיל 16 – זה היה הזמנה לבית המשפט. לאחרונה הנושא תוקן ומדובר על קנס של 1,000 שקל למי שרוכב מתחת לגיל. עשרות דוחות ניתנו בנושא הזה רק בשנה האחרונה, כולל זימון ההורים.

לגבי השאלה של אדוני, חבר הכנסת עמאר, אופניים לא מופיעים בחוק הפלת"ד. כל תאונה באופניים על המדרכה של אדם שמגיע לבית החולים לא נחקרת כתאונת דרכים, ומכאן הבעיה. האופניים לא מחויבים בביטוח על פי פקודת הביטוח.

תודה. אתם רשות אכיפה, אני לא יכול לבוא אליך בטענות.

אבל אנחנו יכולים לתקן.

אני רוצה להיות פרקטי. נציגי משרד התחבורה נמצאים אתנו? בבקשה, גברתי, את שומעת את הדברים. על הדרך, יש תוכניות גרנדיוזיות לשלל הרכבים, מה שנעשה בתשתיות בשנים האחרונות – כולנו מצדיעים, כולנו מרגישים, רכבות – הכול בסדר. עכשיו הדיון שלנו הוא על בני נוער ועל הכלים הללו. את שומעת את המצוקה האמיתית. אנחנו כבר יותר מעשור מתמודדים עם הכלים האלה. לא ייתכן ששום יוזמת חקיקה, שום תיקון תקנות, שום הוראות מן הסוג הזה לא הגיעו. יש לנו פצועים. נציגי משרד הבריאות נמצאים אתנו? הם יוכלו לתת לנו סקירה מה קורה ומה התוצאות של ההפקרות הזאת.

אני רוצה לחדד את הדברים. יש כל מיני תקנות שהגיעו, וזו בוודאי התשובה שהיית אומרת כרגע, בין היתר, וזה בסדר. הבעיה היא שזה הכול סתימות חלקיות, טלאים. אין עבודת מטה וגם אין רצון של משרד התחבורה ומשרד המשפטים לנסות לעשות רישוי מינימלי.

תודה רבה. לך יש רזומה בסוגיה הזו.

אני יושב-ראש ועדת בטיחות בדרכים. בדיוק דיברנו על זה מקודם.

יישר כוח. בבקשה, גברתי.

אני מנהלת אגף הנדסה ותקינה באגף הרכב במשרד התחבורה. אתחיל דווקא מן הדבר הכואב שהעליתם לקראת הסוף, בנושא הרישוי.

אתם מודעים לכך שלגבי אופניים חשמליים, היצרן שולח את הכלים עם מהירות מוגבלת ואז במחסן של היבואן בארץ עושים שינויים בכלים? אפילו המוכר מייעץ לקונה: אתה יכול לשפר את המהירות על ידי שתעשה את הפעולות האלה והאלה. אתם מודעים לזה?

אנחנו מודעים לזה. אתחיל מכך שכן מתקיימת עבודת מטה רחבה שמתייחסת – הזכירה כאן עו"ד רחל טבת ויזל שלושה סוגי כלים. יש הרבה יותר, ויש כאלה שאנחנו לא מכירים ולא יודעים עוד מה ייכנס. עבודת המטה מגדירה קריטריונים לאזורי תנועה, כלומר לאיזה כלי מותר לנסוע על מדרכה, לאיזה כלי מותר לנסוע על שביל אופניים, לאיזה כלי מותר לנסוע על כביש, ובנוסף, הקריטריונים הטכניים שלו: מי מפקח בכל אזור תנועה, מי הרגולטור שאחראי על הכלי, מי הרגולטור שאחראי על התשתית וכולי.

אתם מתייחסים גם ל"מי"?

כן, מי ומה, מי אחראי לפקח ומי אחראי על התשתית.

ומי רוכב על מה?

גם, כנ"ל, לכול, מקצה אל קצה. אומרים איזה ניסיון צריך, איזו הכשרה צריך.

גם קלנועית וטרקטורון? או שירדתם גם לכלים שהם נשוא הישיבה?

התחלתי ואמרתי שזה כל הכלים ללא רישיון, גם כאלה שאנחנו אפילו לא מכירים. שלושה כלים הם אלו שמוכרים כרגע אבל אני מתייחסת לכלל הכלים, כולל חד-אופן.

לצורך העניין, נתרכז לרגע באופניים חשמליים. ההמלצה שלנו היא קודם כול שכן יהיה סוג של הכשרה. המדיניות היא לא לעשות רישיון ככלי רכב, רישיון גם לרכב וגם לרוכב ככלי רכב, אבל לאור האמירה שלך, חבר הכנסת יעקב אשר, בדיון הקודם, על הצורך לבחון סוג של רישיון ורישום-לייט, בחנו את הנושא.

יש עבודת מטה על זה?

כן, יש. זה עוד לא אושר על ידי המנכ"לית, לכן אני לא מפרטת את מה שעושים.

הוברבורד בכלל על הכוונת שלכם?

הוברבורד הוא על הכוונת והוצאנו עכשיו חקיקה לגבי חבישת קסדה.

וגיל סף?

מגיל 16 ואילך.

הגיל הוא כבר היום 16 בחוק.

מה באשר לאכיפה?

אכיפה – זה משטרת ישראל. דרך אגב, הבנו שההיבט המשמעותי ביותר הוא האכיפה. באמת מדובר כאן בבעיה של חינוך וערכים.

מאחר ואלה קטינים לא רוצים לרשום להם רישום פלילי או עבירות תנועה, אבל קנס כואב שיוטל על ההורים שלהם ירתיע.

נכון. הבנו שעניין האכיפה מהותי מאוד כדי שהאכיפה תהיה אפקטיבית כי היום היא לא אפקטיבית, גם כשיש את הפקחים וכולי. לכן הרמנו את הכפפה ואמרנו: בואו נחשוב על פתרון יצירתי, כן לזהות את הכלי עם הרוכש כדי שבמקרה שמישהו עושה עבירה ניתן יהיה לקנוס אותו.

זה בדיוק לא לרצות לעשות כלום כי צריך להתחיל לחקור. אני שואל אותך שאלה. אולי אני טועה, אולי לא הבנתי אותך נכון. המצב הנתון עכשיו: פקח, שוטר, מצדי תסמיכו בחוק מי שתרצו, רואה קטין על הוברבורד ומטיל עליו קנס. למה צריך להוכיח את העבירה?

איך הוא יכול להטיל קנס? איך תתפוס אותו?

סליחה, יש לו תעודת זהות, או שידרשו ממנו להביא תעודת זהות של ההורים שלו. אם ילד זורק אבן ושובר חלון בבית ספר ותפסו אותו, מייד קוראים להורים שלו ויש חובת נזק. למה פה אנחנו משחקים אחרת? אתה צודק, זה קשה, נכון, אבל למה צריכה להיות חובת הוכחת רכישה? יש כרגע קטין על כלי שאסור לו לנסוע עליו.

לא הוכחת רכישה. דיברתי קודם כול על האופניים החשמליים. הוברבורד זה לחוד. האופניים החשמליים, היות ורוכב אופניים יכול לברוח, צריך לזהות את הרכב עם האדם. מי שרכש כלי, כפי שאתה רוכש רכב ואתה עושה עבירה – דרך הרכב ניתן להגיע לאדם שעשה את העבירה. לא הרכב עשה את העבירה אלא הרוכב או הנוהג. זאת הסיבה שאנחנו רוצים לבצע את הרישום הזה, שלמעשה קושר את הרוכש, את בעל האופניים, שיכול להיות הדוד, האבא או הסבא.

זה מסבך את העניינים. אופניים עוברים מיד אל יד בין חברים. זה מסבך את העניין לאי אכיפה. לא הייתי מקנא במשטרת ישראל עכשיו, כאשר הגיע פצוע מתאונה באופניים לחדר מיון בבית החולים ועכשיו הם צריכים להתחיל לעקוב מי רכש.

לא כך. דרך תהליך הרכישה בעצם משייכים את האדם לאופניים.

להיפך, כי כך האופניים מקבלות איזשהו מספר ויש מישהו שאחראי על המספר הזה.

מספר רישוי.

אתם רוצים ללכת על מספר רישוי? אתם התנגדתם מאוד לנושא של רישוי.

אנחנו עדיין מתנגדים. דיברתי על רישום-לייט שיהיה לא על ידי משרד התחבורה.

אנחנו מדברים על רישוי-לייט. בתוך הרישוי יהיה גם רישום.

יש רישיון רכב ויש רישיון נהיגה.

בדיון הקודם דיברנו על תוצאות מבחן פיז"ה, על אוריינות ומיומנויות של תלמידי ישראל, שבהם לא מדובר בדיני נפשות. את מדברת על רישום-לייט וכל מיני פטנטים. אנחנו כעת מודאגים מתוצאות שהן פוגעניות בנפש: אם זה הרוגים, אם זה פצועים פיזית. במשך שנים זה עולה למשק הון תועפות, פציעות בגוף ובנפש של ילדים, עם השלכות רוחב שהן גם משפחתיות. זה לא מקום לפתח את הנושא על הוויכוח הפילוסופי. לא סתם קפצתי ואמרתי: איך אתחיל לחפש שיוך? אנחנו הרי יודעים מה העניין. כרגע צריך להרתיע. אין לנו עניין לרשום דוחות או להפליל אף אחד. יש לנו עניין להרתיע ולצמצם את מספר הנפגעים וצריך לחשוב איך לעשות את זה בצורה הכי פשוטה ופשטנית. להתחיל לחפש עכשיו, להתפלפל משפטית וחוקית – זה לא יהיה.

זה לא להתפלפל. אני מדברת על סוג של רישיון. כמו לרישיון רכב אבל בדרך אחרת.

למה ההתנגדות לרישוי?

הם פוחדים מרגולציה, משרד המשפטים ומשרד התחבורה.

תודה רבה. אנחנו פשוט לחוצים בזמן. אני שמח שיש איזה כיוון, שיש עשייה. אקרא לכם לעשות את זה, נביא את זה בסיכום. אני לא יודע מה תעשו, אני לא בא להחליף לכם, וגם בדיון של שעה אי אפשר למצות את הכול, אבל באמת אקרא לכם להביא תוצאות שירתיעו גם הורים, גם בני נוער, שיבינו את חומרת הסכנה, ואם הם לא יבינו בדרך הקלה הם יצטרכו להבין בדרך הקשה, של קנסות כספיים כבדים. אם צריך לעשות חקיקה שתכביד על המשווקים, עם הוראות, עם ביצוע, ואם צריך הכשרה אז יש לעשות הכשרה. צריך להכביד את היד הקלה הזאת כלפי כל הכלים. כפי שאמרו כאן, אם נכביד בעניין ההוברבורד, תתכוננו, היצרנים חושבים מהר יותר ממה שאנחנו פועלים.

עוד משהו קטן לגבי נושא החינוך התעבורתי במשרד החינוך. אנחנו מברכים על זה ואפילו מתכוונים, אנחנו בשיתופי פעולה איתם, לראות איך אנחנו משתמשים בזה כתנאי לרכיבה על אופניים חשמליים.

ומה עם חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים?

זה גם.

זה בעבודה?

מתי זה יבוא לכנסת?

אני לא יודעת.

נתייחס לזה בסיכום. תודה רבה. חברי הכנסת, בבקשה.

אנחנו מדברים על כלי נסיעה מונעים, אבל גם באשר למשטרה, יש לנו הרבה צעירים ללא רישיון נהיגה והם נוהגים ברכבים לכל דבר, לא רק אופניים חשמליים וקורקינט או כלי אחר. על זה עוד לא דיברנו, והם גם מעורבים בתאונות דרכים. אני לא רואה אכיפה בנושא הזה. האכיפה שם היא אולי מקרית, כי אולי במקרה הנער עבר ליד מחסום משטרתי או ליד השוטר.

ממש לא.

לכן התחלתי ואמרתי שלא דיברנו על זה אבל אנחנו צריכים להתייחס גם לזה, שגם זה יכול לגרום לפגיעה קשה מאוד, כי הוא יכול להזיק לא רק לעצמו אלא גם יכול לדרוס אחרים ולהיות מעורב בתאונה.

לגבי הנושא שעליו אנחנו דנים פה, היום האופניים החשמליים והקורקינט הם לא צעצוע, הם לא ספורט ולא משחקים. הם כלי תחבורה לכל דבר, הם עוברים מעיר לעיר ומגיעים לכל מקום, וגם ההורים שקונים את הכלים לילדיהם- - -

גם הקלנועיות של הנכים, לעתים עושים להם שדרוג – אני מכיר מישהו שעושה עם הקלנועית גם הובלה.

כשבתי הספר רחוקים נותנים לילדים את הכלים כדי שההורים לא יצטרכו להסיע אותם מבית הספר. לכן אנחנו רואים את התופעה יותר ויותר. מספרם גדול פי כמה מאשר היכולת של הרשויות המקומיות להכין מסלולים לאופניים. הם נמצאים בכל מקום, גם על המדרכה, גם בכביש ובכל מקום.

מה שחסר היום זה אכיפה אינטנסיבית. אני חבר בוועדת הכלכלה, הייתי שותף בחקיקה ואני מכיר אותה, אבל כל עוד האכיפה לא מבוצעת אז הוספנו עוד כמה דפים בתוך ספר החוקים.

תודה, אדוני היושב-ראש. הדיון הזה חשוב מאוד. אני מודה תחילה לחברי חמד עמאר, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולכל העמותות העוסקות בעניין בטיחות הילדים שלנו והסביבה.

אין יותר מסוכן מהשטח האפור הלא מוגדר, אין יותר מסוכן ממנו. אנחנו עדים בכל יום להתפתחויות טכנולוגיות של אמצעי תנועה ונסיעה, שבסוף אתה רוצה להגדיר אותם, לקבוע סטנדרטים לרישיונות, איך לרכוש אותם, ולקבוע עונשים להרתעה. שני הדברים האלה, אנחנו לא מגיעים אליהם.

בהתחלה חשבתי שאופניים חשמליים, קורקינט, הוברבורד, כל הדברים האלה קיימים אולי במרכז הארץ אבל לא אצלנו, אבל כל יום אני רואה שהם מתרבים.

אין גבולות בזה.

הם מסוכנים מאוד, נוסעים איפה שהם רוצים, מתנגשים בבני אדם וברכבים. הם חושבים שכולם צריכים להתחשב בנער שרוכב על ההוברבורד, שאתה תזוז והוא יעבור.

אני תמיד נותן לו זכות קדימה כי אני לא יודע מה יקרה אם לא אתן לו.

יש לך ברירה אחרת?

בכל יום אנחנו שומעים על תאונה, על ילדים שנפגעים. וממילא לצערי הרב, ואנחנו עדים לכך, כפי שאמר חמד עמאר שמכיר את הדברים, הפורענות אצלנו בכבישים היא איומה, בתוך הכפרים ובתוך הערים. אנחנו עדים לסכנות הללו. אז בואו נוסיף גם את הכלים החדשים האלה לאכיפה.

צריך לעשות גם חינוך להורים, להגביר את התודעה של ההורים.

אדוני היושב-ראש, באמת בקצרה, אני עוסק בעניין הזה הרבה. שמעתי באחת הישיבות שערכתי מאחד מבתי החולים, אחד הרופאים במחלקה הנוירוכירורגית לילדים סיפר לנו על התוצאות של הכלים האלה.

אדוני, קלעת בנקודה הזאת בהתחלה. היום עובדים על כל מיני סתימות – פה מגיעה תקנה, כאן מגיעה תקנה, פה מגיעה אכיפה, עכשיו נושא הפקחים, שהוא דבר חשוב מאוד שהחל רק עכשיו וכולי. אני חושב שהכול מתחיל בזה שצריך קודם כול שתהיה הגדרה לכלים האלה. הכלים האלה הם לא כלי רכב, זה נכון, לגבי זה משרד התחבורה ומשרד המשפטים "עומדים על הרגליים האחוריות". אפשר לקרוא להם כלי נסיעה זעירים ואז כל הכלים האלה ייכללו באכיפה, כולל הפתעות שיבואו אלינו מאיזה יצרן ממקום אחר.

אדוני, דיברנו לא על לימודי תיאוריה כפי שלומדים כדי להוציא רישיון לרכב, אלא הדרכה מסוימת של 4–5 שעות שחייבים לעבור לפני שקונים את הכלים. בלי שאתה בא עם זה לחנות לא מוכרים לך את הכלים.

דבר שני, רישוי של כלי-הרכב בצורה כזו או אחרת, לייט, אין בעיה. אני לא רוצה רגולציה. אגב, מרכז השלטון המקומי נתן אפילו הסכמה מלמעלה על כך שהרשויות המקומיות יעזרו בנושא הרישוי כדי שלא יצטרכו לפתוח עוד סניפים של משרד התחבורה. אפשר לעשות את זה, זה בידיים שלכם. תבואו עם תוכנית מתכללת על הכול, שתכלול בתוכה גם אכיפה, גם ביטוח. אין ביטוח למי שנוסע על אופניים חשמליים, אין ביטוח למי שנוסע על כלים אחרים. חברות הביטוח מקסימום סוחטות כספים גדולים. הם לא יכולים להיכנס להסדרים קיימים. חייבים פעם אחת ולתמיד לעשות רישוי-לייט, לא רישום-לייט אלא רישוי-לייט לכל הכלים האלה, שהם נורא קטנים, נורא חביבים, אבל הם הורגים.

תודה. משרד הבריאות, יש לך נתונים למסור לנו?

אדבר בקצרה כי אני מבינה שאנחנו ממהרים מאוד. אני מנהלת שירותי הצלה ועזרה ראשונה במשרד הבריאות. לפי הנתונים שלנו, ואנחנו אוספים נתונים לגבי פצועים מכל בתי החולים, אני מדברת כרגע על המאושפזים, כלומר לא על אלה שמגיעים לחדר מיון לאחר שנפצעו קל, טופלו וסובלים משברים וכולי אלא על אלה שבאמת נפצעו ונצרכים לטיפול, פצועי ראש וכולי. רק במחצית הראשונה של שנת 2017 מתחת לגיל 16 נפצעו ואושפזו 65 רוכבי אופניים חשמליים, שזה 25% מכלל רוכבי האופניים החשמליים. כפי שאמרתי, אותם בני נוער שנפצעים בכביש – יש כאן מצב אבסורדי, כי מצד אחד מגיל 16 מותר להם לרכוב על אותם כלים חשמליים, ומצד שני הם חייבים לנסוע לכביש. מבחינתי זה לשלוח אותם לשדה הקרב. אני כנהגת מיומנת עם ניסיון רב פוחדת פחד מוות לרכוב באופניים בכביש לצד מכוניות.

יש לך נתונים על הוברבורד?

אני לא מדברת על הוברבורד. אין לי הפרדה כאן. לשלוח אותם לנהוג בכבישים עצמם, לצד כל הרכבים, כשאין להם שום מיומנות, שום ניסיון ושום הכשרה לדעתי זה פשוט לשלוח אותם לשדה הקרב בלי שום הגנה.

לומדים את זה בכיתה י' במסגרת "החינוך התעבורתי".

תודה. צביקה באר מ"אור ירוק", בבקשה, בקצרה.

צהרים טובים. תודה על הדיון החשוב. אנחנו רואים שנה חמישית של עלייה במספר הנפגעים, בעיקר ההרוגים. אנחנו בודקים מה ניתן לעשות ומה חשוב לעשות. אנחנו מדברים על סלילת שבילי אופניים ותחזוקה שלהם. הפיתוח של השבילים – אנחנו רואים הרבה מאוד שבילים שלא מתוחזקים על ידי הרשויות המקומיות. חשוב מאוד לטפל בזה.

הגברת האכיפה – אכיפה אמיתית.

אתה יודע לומר לנו כמה רשויות מבין כלל הרשויות המקומיות יש בהן שבילים לרכיבת אופניים? זה הולך בד בבד עם החוזק הסוציו-אקונומי של הרשות. עניתי במקומך כדי לחסוך זמן.

תודה רבה. כפי שאמרו כאן, רישום ורישוי – לייט או לא לייט – שיהיה מוסדר וברור.

אנחנו מדברים על חובת חבישת קסדה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים הצהיר לפני כמה שנים שנושא הקסדה יוסדר בחוק. עברו הרבה מאוד שנים וזה לא קרה עדיין. אנחנו יודעים שקסדה מצילה חיים.

תודה. המועצה לשלום הילד, בבקשה.

אני רוצה להוסיף עוד כמה נתונים שהגיעו אלינו ממשרד הבריאות לגבי פניות של ילדים לחדרי מיון עקב תאונות דרכים שהיו מעורבים בהן אופניים וקורקינט חשמליים. רק בשנת 2016 היה גידול של 15% במספר הילדים שהופנו לחדרי מיון, מספר שהגיע ל-1,796. רק לציין שכל עוד מסתכלים על 6 השנים האחרונות יש עלייה של 444%. בשנת 2011 היו רק 374 ילדים.

כי אז לא היו הרבה אופניים חשמליים. זה רק אומר מה יקרה בעוד 5 שנים.

תודה. נפתלי דרעי ממועצת תנועות הנוער, בבקשה.

בקצרה בגלל קוצר הזמן, אומר שתנועות הנוער עוסקות בנושא זהירות בדרכים, שמירה על חיים וכל מה שקשור במלחמה בתאונות דרכים. וחשוב יותר, עם כניסתה של רחל טבת-ויזל לתפקיד מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נפגשנו לפני 3 חודשים והחלטנו ביחד להפוך את זה לנושא ליבה בעיסוק של תנועות הנוער.

אני מצדיע לכם.

זה יהפוך להיות לנושא מרכזי החל משנת הפעילות הנוכחית לכל הגילאים, מכיתה ד'. אנחנו שומעים על זה"ב מכיתה י'. אני חושב שהטיפול צריך להיות מגיל צעיר. אנחנו רואים ילדים בני 11, 12, שרוכבים על הכלים האלה. לא צריך לחכות עד כיתה י' כדי להתחיל ללמד את זה. אנחנו מתכוונים לעסוק בזה מכיתה ד' ועד י"ב באופן רצוף לאורך כל השנים, זה יהיה נושא ליבה שנעסוק בו. לשמחתי אנחנו זוכים לאוזן קשבת ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועל כך תודה רבה.

תודה רבה לכולם.

בשעה האחרונה הצפנו את הנושא כדי להגביר את המודעות. אני רוצה להודות לחבר הכנסת חמד עמאר שמוביל את היום הזה, לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון ולכל האורחים שתרמו לדיון.

הוועדה קוראת לממשלה לחוקק בהקדם את חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הוועדה עוקבת בדאגה אחר שיעור הנפגעים וההרוגים בתאונות דרכים במגזר הערבי, שהוא בשיעור גדול מחלקו באוכלוסייה.

הוועדה קוראת למשטרת ישראל, למשרד לביטחון פנים, למשרד התחבורה ולמשרד המשפטים להתכנס כולם ביחד ולחוקק את החוקים הנדרשים, תוך כדי התאמה לכל כלי התחבורה הזעירים שנמצאים היום בפעולה בחברה הישראלית.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להמשיך לתגבר, להעצים ולהתאים את החינוך לבטיחות בדרכים. אני קורא לכם אפילו לבצע הדרכות יזומות על כלים שנמצאים בשימוש בקרב בני הנוער.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.