פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-22OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 492

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ד בחשון התשע"ח (13 בנובמבר 2017), שעה 11:00

טיפול המחוז החרדי בשיבוץ בנות לסמינרים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מאיר כהן

מיכאל מלכיאור

איציק זהבי - מנהל המחוז החרדי, משרד החינוך

אסתר חרך - מפקחת כוללת בתי ספר לבנות, משרד החינוך

לירון ספרד - עורכת דין, עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

שוש רוזה איפרגן - סגנית מנהל המחוז החרדי, משרד החינוך

צביקה כהן - מחזיק תיק חינוך, עיריית ירושלים

ברוך הלפגוט - סגל מנהל אגף, עיריית ירושלים

יואב ללום - עורך דין, מנכ"ל עמותת נוער כהלכה

ישראל תיק - עמית בכיר וראש תחום חינוך, המכון החרדי למורות

פז כהן - יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך

שגיא צבע אהרון - נציג התנועה המסורתית, על משמר הכנסת

חיים דב לוינסון - כתב פוליטי, עיתון הארץ

אורה חכם - פורום ציבורי

אפרת בצלאל - מתנדבת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר תרגומים

טיפול המחוז החרדי בשיבוץ בנות לסמינרים

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום יום שני, כ"ד בחשוון תשע"ח, 13 בנובמבר 2017. הנושא – טיפול המחוז החרדי בשיבוץ בנות לסמינרים. אני רוצה לומר מספר מילות פתיחה.

השנה הייתה צריכה להיות שנה מכוננת בסוגית רישום התלמידות החרדיות לסמינרים. אני כיושב ראש ועדת החינוך תרמתי את עצמי יחד עם נציגי משרד החינוך. יחד ישבנו פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה, להכין תקנות רישום מסודרות כדי להגיע אל היעד. איזה יעד? לא פסגת השאיפות. סך הכל שתלמידות חרדיות ב-30 ביוני, שזה תאריך סיום בית הספר היסודי, לפחות שב-30 ביוני התלמידה תדע היכן היא לומדה בשנה הבאה. מה שאצל בנות התיכון ובני התיכון המוסיקלי, נכון? יודעות זאת, ידעתם, נכון? כל אחד שסיימה ידעה איפה היא לומדת. אז תדעו לכן שיש בנות בגילכן שאצלן זה כמעט מדע בדיוני.

מדע מדויק שהיא לא מקבלת.

מדע בדיוני. ואנחנו נסקור ככה ביעף את התהליך שעברו חלק מהתלמידות בשנה הזו, שאני חשבתי שהולכת להיות שנה מכוננת. אמרתי בסדר, קליטה, שנה ראשונה מיישמים תקנות חדשות. אנשים יחד איתי מכווני מטרה משרד החינוך, נגיע לסטייה. אם בשנה שעברה התעסקנו עם קרוב ל-100 בנות, פעם זה היה 600. נגיע ל-20. תהליך התאקלמות ואיך אומרים – השתלבות גלגלי השיניים הבירוקרטיים ועד שההורים יטמיעו והרשויות החרדיות יטמיעו את התהליך ייקח זמן.

אז הנה אני אומר לכם כדי לא להלאות אתכם, אני לא הולך לקרוא את כל הקלסר הזה, על כל מחיצה שמתי פתק, ככה. בזמן שאני האמנתי שכולנו משלבים יחד לפתור את הבעיה, תוך כדי, ב-19 ביוני 2017 משרד החינוך, באמצעות המחוז החרדי, תוקע מקלות בגלגלים. איך? יש לנו מצוקה-. פז, אתה מפריע לי. זה על חשבון זמן הדיבור שלכם.

בירושלים ישנה מצוקה. יש צפיפות בכיתות במחוז החרדי. יש 50 תלמידות בכיתה. יש תיכונים שעברו את מספר ה-50, אבל זה לא מפריע למחוז החרדי להוציא הנחיה לעיריית ירושלים ולאפשר להם לקבל תלמידות מחוז לירושלים. למה? כנראה יש לחצים פוליטיים של יו"ר ועדת כספים. נכון, השוט שלו יותר חזק משל יושב ראש ועדת החינוך. וסגן שר החינוך במשרד החינוך, שאמור לדאוג לכל ילדי ישראל. אז הנה.

אני לתומי חשבתי שכולנו משלבים ידיים כדי להצליח במשימה. יוני. אם אני לא טועה ב-19 ביוני, עדיין לא יצאנו לחופשה, נכון? עוד לא יצאנו. יפה. רבותי, ואני עכשיו בצורה טלגרפית רץ על המקרים ביעף. חלק מהמקרים - - -

אדוני, אולי יגיד כמה התקבלו בירושלים?

רגע, רגע, לא. אחר כך תשאל מה שאתה רוצה. אין לי אלא את הנתונים שהגיעו אלי ואני אומר לכם שזה חלק מהנתונים ואני מאמין שיש הרבה הורים ותלמידות שלא פנו אלינו מחשש שמא יבולע להן בקהילתן. ועד היום במר נפשן הן יושבות בבית בוכיות, שחברות שלהן, אבל קיבלו עליהן את גזר הדין הזה.

יש לי תלמידה כאן, מוריה, אני לא אומר את שם המשפחה כדי לא לחסוך, אני לא קיבלתי רשות. עד היום אין החלטה. המבחן מצוין. המחוז החרדי תקוע עדיין בערר. הילדה נמצאת בבית. קיבלה 105 במבחן. יש את ה-5 בונוס. 105.

שרה – שיבוץ רשות במוסד בעיר קריית אתא. המוסד מסרב לקבל אותה. אנחנו מאלצים, אני כיושב ראש ועדת החינוך מנסה ללחוץ את משרד החינוך לדבר על ליבו של מנהל התיכון שם שקיבל את האישור שלו על דעת שהוא אזורי, אני מקבל עדויות שהפוך, שהמחוז החרדי מחזק את ידיו. אז הנה, אחר כך נראה איפה היא לומדת היום וכמה היא צריכה לנסוע.

איילה ממטה יהודה – אין מפקחת מתכללת במועצה האזורית מטה יהודה. הילדה לא התחילה שנת לימוד. זה לא מעניין את משרד החינוך, למה היא חרדית. המחוז יש לו זמן, כי הוא עדיין דן בוועדות ערר.

הדס – פנייה במאי 2017. עד היום המחוז לא עונה, לא מתייחס. התעללות. כשאני אומר עד היום זה לא שהם היו פאסיביים. זה הורים, תלמידים, מכתבים, טלפונים, פניות ואני לא רוצה לומר לכם תשובות של מפקחות מהמחוז חסרות רגש ורחמים. הכל מגובה בעדויות.

ואני אדלג אחת כן, אחת לא, כדי לא לשעמם אתכם. ניתאי – קיבל שיבוץ. המוסד חזר בו. לא מוכן. המחוז לא אוכף זאת. הגענו להישג בשנה שעברה, לחץ, גם לא היה לי קל. אילצתי את משרד החינוך לפעול בפעולת אכיפה מול מוסדות סרבניים.

עם בית המשפט.

אני מבקש לא לעזור לי. גם בלי בית המשפט ידענו להביא בשנה שעברה את משרד החינוך לאיים, לעצור תקציבים. השנה זה לא קיים בלקסיקון.

מוסד שמסרב לשיבוץ זו החלטה שהייתה חלוטה. החלטה חלוטה, אבל זה לא הפריע למחוז לפתוח את התהליך מחדש ולהבין ולדון בעררים מחדש. בהחלטה חלוטה אין דבר כזה לחזור בו, למה? כי יש אוזן קשבת למוסדות. ההורים, התלמידים, הנשמה הרכה של הילדה הזו, של הילד הזה לא מעניינת אף אחד. כי קונים שקט. יש לנו הגמוניה חרדית במשרד החינוך.

הודיה – ערעור על החלטת רשות. חודשיים ללא התייחסות. ועוד. כשמדברים נו, ו-, ו-, למחוז יש תשובה - עמדת המוסד. אני לא צריך את ועדת הערר. - - - תבטלו את ועדות הערר. בואו נחתוך את התקנות האלה לחצי, ממילא זה לא יתקיים. אחיזת עיניים עשיתם לנו.

אני אומר לכם, הנה, אני האדם החזק, יושב ראש ועדת החינוך, שהייתי – ככה הגדירו אותי, אני לא מבין למה – אימתם של מנהלי המוסדות, באו בצ'יק, עבדו עלי. הכנו תקנות. דוגרי, איך אומרים אצלנו בשכונה – עקצו אותי.

ואנחנו הזהרנו.

ואני מדלג כמה.

בערבית אומרים כול - - -

ובאידיש?

במרוקאית.

תתרגם.

גילחו אותנו בלי קצף.

ממש. ממש. הילדה הזו, מאחר שאמרתי את שם המשפחה אני לא אומר את העיר, המחוז יודע, אחרי התעללות ממושכת, בסוף בסוף בסוף קיבלו את הפנייה אחרי פתיחת שנת הלימודים. עדן עדיין בבית. אמצע נובמבר, עדיין בבית.

יש לנו מושג חדש, אתם יודעים? יש מושג חדש במחוז החרדי – זה מוסד חדש, אין לנו אמצעי אכיפה עליו. למה, מוסד חדש בא עם איזו חסינות או איזו מעטפת או איזה מגן? טענה חדשה. תתעדכן, לאט לאט תתעדכן. מכובדי, סגן ראש עיריית ירושלים, ממונה על - - -

זה כאילו הוא שייך לסדום? לא הבנתי.

כנראה. אתה היטבת להגדיר. המצב שלנו אותו דבר.

רבותי, יש תלמידה – רינת – התקבלה. מזל שיש במרחק של נסיעה שעה וחצי עיר שנקראת מגדל העמק והסכימו לקבל אותה.

היא נוסעת שעה וחצי?

כן, שעה וחצי.

עם עוד עשרות מרכסים, מעוד מקומות.

יש לה בית ספר מתאים על פי כל הכללים מתחת לבית. היא נוסעת שעה וחצי למגדל העמק.

חני – אין לי אלא להגדיר את זה התייחסות מחוז לא ראויה. אין מענה להורים. יש שלושה עררים והרביעי התקיים. ברביעי המחוז כבר לא נותן תשובות.

הדסה – התעללו בה שבועיים. לפני פתיחת הרישום הודיעו לה לא להגיע לבית הספר. אחרי כל ההתעללות השאירו אותה שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים לא להגיע לבית הספר ובליווי כמה איומים. הכל מתועד.

רבותי, אני אחסוך לכם את הכל. מספיק אני סובל את זה, אבל אני סובל את זה עם התוכן, לא עם הפתקית בלבד. אני סובל את השיחות של ההורים. את הבכי של התלמידות. את הדמעות של האמא ואני קיבלתי – תסלחו לי על הביטוי – כתף קרה זו מילה עדינה – ממי שאמור לאכוף את חוק חינוך חובה, לאכוף את החוק. מי שאמור לדאוג לכל ילדה וילדה במדינת ישראל. אין לי אלא לומר, אני אומר לכם, והכל כמובן בהסתייגות, עד שנשמע את התגובות, מבחינתי זו מעילה באמון, מעילה בתפקיד שאליו ביקשתם להגיע.

אני אומר לכם רבותי, תוך כדי עבודה אני שומע הקלטות של מפקחות במחוז החרדי על אמירות קשות להורים ולתלמידות. אני שומע ציטוטים מאד בעייתיים. הנחת העבודה של ברירת המחדל - מנהל המוסד הוא בסדר ובואו ננסה לפתור את הבעיה במחוזות אחרים – היא תקלה קשה. מבחינתי עד שאני לא מקבל הסברים ואני לא אקבל את מה שאני אדרוש בסיכום, כוועדת חינוך אני לא אשקוט. אני אנתק מגע מהמחוז החרדי. אני אדרוש אולי אפילו, במחשבה שנייה, לסגור אותו, כי הוא נולד לתקן מצב, לא להנציח ולהעצים מצב. הסתדרנו בלי המחוז החרדי, התמודדנו, צמצמנו את התופעה בלעדי המחוז החרדי. החמרנו את המצב. לצערי הרב החמרנו את המצב, כשאני המגן היחיד.

כשכל חברי הכנסת החרדים ביקשו לבטל את המחוז החרדי אני עמדתי מנגד וחיזקתי אותו, כי האמנתי בזה ואני עדיין מאמין בזה. אם אני אקבל מהמשרד. אם לא, אני אומר לכם, בסיכום יש לי תובנות, התובנות מוכנות. אי אפשר לטפל במאות תלמידות - ידידי מאיר כהן, אתה ניהלת בית ספר, ניהלת רשות מקומית, היית ראש העיר - ועדת ערר אחת לכל אותה כמות תלמידות, שזה לפעמים דיון אחד ושניים ושלושה. אני התרעתי מראש - - -

שסיכומה מוכתב מראש – דוחים את הערר.

התרעתי מראש.

בנוסף על תפקידם.

רגע, אני מבקש לא להפריע לי. תקבל רשות דיבור, תדבר. התרעתי מראש שוועדה אחת לא תספיק. מה גם - יש לי תובנה נוספת שידעתי אותה מראש - הרכב ועדת הערר. לא יתכן שהמפקחת, שבחיי היום יום, בשגרה, מתפקדת מול מנהלי המוסדות, היא גם באה – סליחה – אני לא פרנואיד ולא קונספירטור. אין לי מחשבות קונספירטיות ואני לא חשוד בפראנויה. יש כאלה שלוקים בזה כלפי, אבל אני לא פרנואיד.

אז הרכב ועד הערר צריך להיות מנותק מהוויה החרדית. יכולים לתת לה משקיף אחד, כן, שיישב - - -

אני מוכן להתנדב.

לא אתה פוליטי, אתה לא איש מקצוע.

הוא ספרדי, הוא לא חרדי.

סליחה, ככה ההגדרה, אתה איש פוליטי, אתה לא איש מקצוע. אני מבקש אנשי מקצוע ממשרד החינוך. אני לא רוצה להצניח להם, אבל לא מהאגף, לא מהמחוז כי זה כישלון אחד גמור. כל מה שאמרתי, הנה אני אומר, כל מה שאמרתי זה בהסתייגות עד שאני אשמע את התגובות ונראה. הלוואי שתשכנעו אותי שאולי אני התייחסתי לאיזה מדינה אחרת על הגלובוס, לא על משרד החינוך הישראלי. אבל המצב הוא עגום. מצב של משבר אמון טוטאלי. אין לי אמון.

יושב ראש ועדת החינוך מודיע חד משמעית – אין לי אמון בעבודתו של המחוז החרדי בכל מה שקשור בתהליך הרישום של בנות ספרד-. תלמידים בכלל במגזר החרדי. תודה רבה.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אדוני יושב הראש תודה רבה, שלום לכולם. אני באמת מודה לך שאתה מדבר מדם ליבך, אבל אם לא אתה אז מי?

אני חושב שהאגף הזה - - -

מחוז.

שאנשיו נמצאים כאן – וזה לא אישי נגדכם – אתם כנראה נולדתם בכדי להכשיר שרץ מסוים. היה צריך איזה אגף שינסה ליפות מציאות. לצערי הגדול השנה טיפלו ב-250 או 300 פניות, רובן נדחו. לפני כמה חודשים, חצי שנה, קראו לי גם שר הפנים המהולל וגם שר החינוך פופוליסט ומה פתאום אתה מעלה הצעת חוק, יש תקנונים. ומיד למחרת הצעת החוק שלי הייתה מסיבת עיתונאים של שר הפנים, יקרינו ושל שר החינוך, שאמרו שלא כצעקתה והם מיד קובעים תקנונים וזה לא יחזור על עצמו; ולא רק שזה חוסר על עצמו, אלא זה הולך מחריף.

עכשיו אני לא מבין, 25 שנים משנותיי הייתי מנהל בית ספר. באיזה זכות המשרד הזה נותן כוח למנהלי מוסדות, שהוא לא להם. כוח שהוא חסר – אין לזה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית בעולם, תקשיבו, בעולם. אין מקום שמנהל מוסד או מנהלת מוסד מקבלים החלטה ומצפצפים בצפצוף ארוך על משרד החינוך, על ההורים, על הכנסת, על חברי הכנסת. זה כאילו אני ואפסי עוד. אני מנהל המוסד, אני אחליט.

ואני שומע שמפקחים ומפקחות – זה בדיוק מזכיר לי כשהייתי שר הרווחה – הוצאתי פעם החלטה שיותר מפקחים לא יהיו בשום מסיבה של מפעילים שלנו. אמרו מה, השתגעת? הסתבר שמפקחים היו הולכים לחתונות, בר מצוות ואז הם היו צריכים גם לקבל החלטות לגבי המפעילים שלנו. זה בדיוק אותו הדבר.

מפקחים משתפי פעולה עם מנהלי המוסדות, אדוני. אליך עוד הם נגישים כי אתה באמת יושב ראש ועדת החינוך ואני שמח על זה שהם מבינים את ההגינות ופונים אליך. אלי הם פונים, רחמנא ליצלן, הם אומרים לי מאיר, אפילו שלא ידעו, אל תגיד מאיזו עיר פנו אליך, הם יגיעו אלינו. ואני לא מבין, אני אומר אלוהים אדירים, איפה אנחנו נמצאים?

אני לא ארפה. אני מגיש גם השבוע את החוק ואני אגיש אותו – כל חצי שעה החוק הזה יגיע, עד שיבינו גם שר החינוך ושר הפנים, סליחה אדוני, אני לא רוצה להתנצח - - -

ויושב ראש ועדת הכספים.

אני יודע שזה - - -

כל חברי הכנסת, כולם.

יו"ר ועדת הכספים. עד שיבינו שאין בזה פוליטיקה. באמת - - -

אני יכול לומר בהגינות, שר הפנים, לו היה תלוי בהבנות קואליציוניות ושותפות קואליציונית, הוא תמך בחוק. מה לעשות? גם אני אצביע נגדו, למרות שאני מאמין בו, כי זו משמעת קואליציונית. אני חייב להגן.

תשמע, מרגי, אני בא בטענות למנהיג המפלגה שלך, לא אליך. אם לחתום – ואני לא רוצה להיכנס לזה, אבל אני אגיד את זה – כי הרי אם לחתום על הסכמים קואליציוניים - - -

לא, זה שותפות. לא כתוב סעיף ספציפי, אבל כשהולכים על שותפות – שותפות.

אם לחתום על הסכמים קואליציוניים שבגללם נפשות של תלמידים הופכות להיות לנפש נסעת ומוכה וחבוטה, אז אוי לה לפוליטיקה הישראלית שמרשה כאלה דברים. אנחנו שתקנו אז כשזה היה עם הילדים האתיופים וזה עדיין קיים, אבל שתיקת הכבשים אז של משרד החינוך, היום אלה פירות הבאושים שלה, שבתוך משרד החינוך יודע כל מי שיושב כאן שיש אפליה ברורה ושמנהלי מוסדות הם אלה שמחליטים והם יושבים כאן זחוחים. הם זחוחים, אדוני, כי הם יודעים ששום דבר לא יקרה. שאנחנו מחר נדבר ואתה תצביע נגד ואני אקשקש מעל במת הכנסת, אבל הם ימשיכו להיות אלה שאת השרץ הזה הם מלבינים.

כי אם היה מנהל, ואני חשבתי שמנהל האגף שנמצא כאן הוא באמת איזה סמכות - - -

מנהל מחוז.

מחוז. אבל אם יסתבר ומסתבר לי שהוא כלום שם, הוא מנוהל על ידי - - -

- - - עם כל הכבוד.

סליחה אדוני, עם כל הכבוד מה?

- - - ציבור - - - העלבת - - -

אז תגיש נגדו תלונה.

אז תתבע אותי.

לירון ספרד, הוא עוד לא אמר כלום.

תתבע אותי, מחצוף שכמוך.

הוא לא אמר כלום. סליחה, מה הוא אמר? הוא אמר אם.

אני נמצא בוועדת החינוך, אתה תגיד לי מה להגיד?

הוא אמר אם. הוא עדיין לא אמר. סליחה, הערה לא במקום.

תסלח לי אדוני.

בבקשה מאיר, תמשיך.

ואם יסתבר שהוא לא עושה כלום והוא דואג שהעררים האלה – ויש לי את כל הנתונים – אתם לא יכולים ל-. יש לנו את כל הנתונים מתוך המשרד שלכם. ואמרתי, אני עבדתי שם 25 שנים. זה לא מראה אלא על מדיניות של השתקה. מדיניות של לראות אפליה במשרד שחרט על דגלו שמי שיפלה – ייענש. אתם שותקים ועל הראש שלכם, של כולכם, כל הזחוחים האלה, על הראש שלכם הילדים שיושבים בבית, הבנות שיושבות בבית בוכות, מתקשרות לאנשי ציבור, מבכות את מצבן ומבוהלות שחס וחלילה לא נגיד את הפרטים שלהן.

תודה מאיר.

יש לי עוד משפט אחד. נמצאים כאן נציגי ההורים ואלף כואב לי הלב שרק אני ואתה נמצאים כאן.

למה, מלכיאלי.

לא, לא, אה, הנה מלכיאלי. יופי, טוב שבאת. ברוך השם. אבל אני אומר ואני פונה לחברי המורים וההורים, נכון לשבות על השכר של המורים ועל צמצום החופשות, אבל אם יש דבר שבגללו צריך לשבות במערכת החינוך הישראלית ולשנס מותניים – הורים ומנהלים ואנשי ציבור והכנסת כאחד – זה על תופעות של גזענות במערכת החינוך הישראלית.

תודה. צביקה כהן, בבקשה. תציג את עצמך.

צביקה כהן, סגן ראש עיריית ירושלים, מחזיק תיק חינוך חרדי. אלף תודה רבה שוב על ההזדמנות שאתה, אדוני יושב הראש, מאפשר בפנינו לבוא לשטוח, להסביר ולומר את המצוקה הכוללת שיש ברשויות המקומיות.

לא שומעים אותך. לא, על תעקור אותו, רק תדבר בקול.

אתה יודע, כשכואב צועקים, אז בתהליך. אני רוצה באמת להרגיש חופשי בשיחה הזו, מאחר שאין פה עסק חלילה עם מנהל מחוז או עם יועצים, מהשיחה בכללות הנושא. אני רואה את הנושא הזה מורכב משני השלבים – התהליך והתוצאה שבו.

אתה הגעת, אדוני יושב הראש, עם תיק עב כרס, על התוצאות. זו וזו וזו והכאב של זו והמשפחה הזו והדמעות של זאת. אני רוצה לדבר על התהליך. אני רוצה לדבר ברשותך על התהליך. התהליך מורכב בשלב הראשון מאותו תהליך שקוראים לו שיבוץ העירייה. העירייה נכנסת לתהליך של שיבוץ אחרי שהוא רואה את העוולות שיש בשטח. לאחר מכן השליטה בתהליך, חוץ מאותו לוח זמנים שנקבע על ידי המחוז בשנה הקודמת, שיכול להיות שהוא סביר והוא טוב, אני לא מתווכח על התאריך, אני חושב שהוא סביר והוא טוב ובתאריך הזה המערכת כולה עוברת לשלב של שיבוץ בנות ירושלים, שזה מאפיין אני חושב משהו כללי כזה. נמצאות בשיבוץ. אין אחת שעומדת בלי שיבוץ, למיטב זיכרוני וידיעתי.

אבל התהליך עצמו, אנחנו לא שולטים בו. כיוון שאם אתה בתחילת שנה מקבל כיתות במוסדות חינוך בירושלים, שהן כבר סיימו את קבלת הבנות משנים עברו, אותו מנהל סמינר או מנהלת סמינר חופרת בבית הספר ביסודי החל מכיתה ו'. בכיתה ו' מסתובבים להם מנהלי סמינרים ובודקים מי הילדה, מי אביה, מי אימה ומאיפה היא הגיעה. וכשהיא הגיעה כבר לכיתה ח' היא יודעת כבר באיזו מגמה היא תלמד בתיכון הזה. ותאר לעצמך את אותה מסכנה, שלא קיבלו אותה, מה היא עוברת. שלוש שנות לימוד ביסודי ועוד כמה חודשים עם כאלה כאבי בטן וכאבי ראש. איזה פסיכיאטר יכול להוציא אותה בתחילת הלימודים מהמצב שהיא נמצאת בו?

על התהליך עצמו התחלתי לדבר. אתה נותן לרשות המקומית לבוא לנגוע בזמן אמת בשיבוץ. אני, צוות מקצועי שיושב פה איתנו, בא, מתייחס לתוצאה לקראת חודש אדר, סוף אדר, תחילת ניסן, מתחילים לבדוק - - -

שזה בלועזי?

בלועזי תעזור לי - - -

מרס, אפריל.

מרס אפריל. פותחים את לוח הזמנים, רואים בודקים, אנחנו נמצאים בתהליך. אומרים לנו עכשיו תיכנסו למשא ומתן עם הסמינרים. הצחקתם אותי. תדעו שבחודש חשוון – עכשיו – החודש הזה, אנחנו יודעים כבר מי לא התקבלה בסמינרים.

אני דילגתי לכם - - -

לעוד שנתיים אתה יודע.

רגע, רגע. אני דילגתי בהקראת הנתונים. יש גם מקרים והוכחות שרישום מוקדם, שזה אסור - - -

זה פלילי, מה זאת אומרת?

רגע. נעשה רישום, גם שילמו דמי רישום לפני הזמן, זה תהליך רישום לפני הזמן. בחשוון זה רישום.

אני רוצה לומר קצת ולחזק - - -

או אמרנו הורה שקיבל פנייה אקטיבית של המוסד, אמרו לו שלא תעז, שלא תחשוב, השנה אל תפנה כי הבת שלך לא תתקבל. גם זה בעדות. בבקשה תמשיך. סליחה שהפרעתי.

גם בתחילת הרישום – יכול לדעת עם איזה תלמידה תיפגש בתום הרישום שהיא לא התקבלה. בגלל שאתה יושב מול המורה או מול המנהלת והיא אומרת לך תקשיב, זאת וזאת וזאת – לא מסודרות ברישום. אתה תראה את זה בחודש עכשיו, בחודש נובמבר ואתה תראה את זה בחודש מרס, בגלל שהתהליך הרישומי שאתם בעצם נתתם לבתי ספר לרשום, הוא פשוט צחוק. הוא תהליך שבא לעשות משהו טכני לחלוטין. את אותן בנות שהתקבלו וסגרו איתן במהות לפני שנה או שנתיים או חודש או חודשיים, מעבירים אותן את התהליך הזה. אבל אותן בנות שלא התקבלו באמת, הן לא יתקבלו, לא יעזור כלום.

אני מקבל עשרות טלפונים ביום ואני לא עכשיו, כבר לפני חודשיים שלושה - תציג צביקה כהן, הבת שי - עד שאני מבין שמדברים איתי על שנה קדימה. אני עוד נמצא בשנה הקודמת, מתפתל בנפתולי התהליך ואומרים לי תגיד, צביקה. ואני אומר רבותי תגידו, זה פלילי. סליחה, אבל החברות כולן הסתדרו. הן לא הסתדרו.

שאף אחד מפה לא ישלח אותנו לעשות שיעורי בית או לפתוח באיזה שהן בדיקות, חקירות עם חברות כאלה ואחרות. זה לא תפקידי. סליחה, זה אתם. אני לא מבין למה הדבר הזה לא נעצר. אחרי ככלות הכל - - -

יש הרבה דברים שלא נעצרים במשרד החינוך, כמו התל"נים, השוד הזה של התל"נים. זה לא נעצר במשרד.

בוא נתקדם רגע אחד. שוב אני אומר רבותי, בלוח הזמנים של השיבוץ אנחנו כן עומדים, אבל אני לא צריך שעות של אף אחד. אם אני אקבע לעצמי לוח זמנים לשיבוץ, הצוות המקצועי של עיריית ירושלים יעמוד בו. הוא זריז, הוא חרוץ, הוא יעשה את מה שמוטל עליו. חד וחלק. אבל בואו נראה את התהליך. כשאני בא לשבץ, מותר לי לשבץ, סליחה לא לשבץ, מותר לי לבוא למשא ומתן ולאחר מכן לשבץ בתום הרישום. בא אלי הרב מנדלסון המכובד והמלומד - - -

עוד רב כזה ואבדנו.

אל תפריע לו.

הוא אומר לי אדון עיריית ירושלים, אני סגרתי את הרישום. פותח את הרישום של הרב מנדלסון ואני רואה שיש שם בסך הכל 20% בנות - - -

צביקה סליחה, אני רוצה לשאול שאלה. הרישום הוא על פי אמות המידה שלהם.

שלהם, כן. בלבד. לי אין זכות נגיעה.

כלומר אין לך זכות.

זכות מחשבה. אני יכול לקבל - - -

הם נותנים לך מצב קיים שאתה לא יכול - - -

אני יכול לקבל מצבת תלמידות של 80% בנות מעדה מסוימת וה-20% הנוספים – אדוני, אתה לא יכול לשבץ, כי השיבוץ עצמו בנוי אחד ממקום, שניים מהתאמה. אנחנו לא נופלים בהתאמות, תודה לאל. יש לנו צוות מקצועי נפלא, שיודע, עושה עבודת קודש, באמת. הוא תיכף יתחיל, הצוות הזה לעשות סבב בכל בתי הספר והוא יידע מיד אילו בנות אנחנו הולכים להיפגש איתן בעוד חצי שנה. למה שילדה שלא התקבלה היא לא תתקבל ולא יעזור כלום. שהציבור הזה שקוראים לו רישום הוא צחוק, הצחקתם אותי.

זה עוזר קצת, לא כלום כלום.

כלום. התאריך עצמו בא בתהליך.

העירייה משבצת, 80 שיבוצים עשינו. סתם, שנדע, שזה שלא עושים כלום, עושים משהו.

אתה עושה, אני לא מדברת עליך.

לא הבנת אותו. תחזור.

לא הבנת אותי. אתה דיברת באמצע, לכן לא הבנתי אותי וחבל. שוב אני חוזר, כשאנחנו מקבלים בנות לקראת תחילת הרישום, אלה אותן בנות שמקבלים בדרך כלל, אלא אם כן יש התערבות פוליטית, רוצה לומר קח ותיתן כל מיני כאלה. אותן בנות שקיבלת בחשוון, אותן בנות שקיבלת בחודש אייר, שלא התקבלו. עבר פה איזה חצי שנה של רישום זה קשקוש. בסך הכל הכשרנו את הבנות שקיבלנו לפני חודשים ארוכים.

התעללות.

ועוד דבר. התהליך עצמו כשאתה מקבל אותו ולך מותר להתערב, עיריית ירושלים, הרשם, בסוף אתה קיבלת קבוצה שהיא לכאורה הומוגנית, לכאורה עברה את כל התהליכים. אין לך זכות נגיעה. אבל אתה יכול למצוא את עצמך פתאום 80-20. למה? אני רוצה לשלוט בתהליך הזה. אם אני הרשם שלכם, אם אני לא יכול לשלוט בתהליך הזה – קחו את זה חזרה ממני. מה אתם מביאים לי דברים שאני לא יכול לשלוט בהם? זה פשוט צחוק.

ודבר נוסף. כשאתה מדבר על אחת מאמות המידה הברורות של אותן תקנות שיש, זה המקום. אתה לא יכול לשבץ לסמינר בנות מעבר למקום שיש לו. מה לעשות, נגד המציאות אף אחד לא יכול ללכת. אז תחסום סוף סוף את הדבר הנוראי הזה, של בנות מחוץ לירושלים.

נכון.

אני אספר לכם עוד סיפור. הרי הבנות שמגיעות מחוץ לירושלים, אני מבין שמנהל המחוז גם גיבה אותי בנושא הזה.

לא, לא גיבה אותך.

בעקבות הדברים שנאמרו.

יש פה מכתב מולי, מה אתה?

אוקיי, אז אם זה - - -

בוא, קח אוויר קצת. אל תתנתק מחוט המחשבה. מאיר, שתבין, קח את גבעת זאב. יש להם די תלמידות כדי לפתוח סמינר ביישוב שלהם. הם פנו אלי בשולחן הזה עם צוות של רבנים והורים. אמרתי להם אני לא פרטנר, לא עוזר לכם. לכו חומה ומגדל, תקימו לכם סמינר משלכם. לא, אנחנו רוצים ירושלים, זה ממותג כבר. כי בינינו, 80% זה מיתוג. עזוב מהות.

כן.

זה מיתוג, יח"צ. לא אני הגדרתי את זה. אני נשען על גדולים. פעם הם הקליטו את - - - הישיבה, הוא אמר להם. הם באו לשאול אותו לגבי תלמידים, לקבל וזה ואח שלה ואבא שלה כזה, וזה התחיל להתעסק עם זה. הוא אומר לו מה, גאווה? הכל עניין של גאווה? כן. זה יח"צ ומיתוג של מוסדות על גב אותן נשמות רכות. ואנחנו משחקים ומשתפים איתם פעולה בקטע הזה.

לכן עוד פעם אני אומר, גבעת זאב. בסדר, אתה יודע מה, ביישובי סובב ירושלים שיש שתיים, אחת, אני יעקב מרגי לא הייתי פותח את הדיון היום בזה. כשהמחוז של משרד החינוך שאמור לעזור לי לפתור את הבעיה בירושלים, שהיא עיקר הבעיה, כי בבני ברק אני פתרתי להם, לא הם. נתתי הנחיה, יש גם רבנים שמטפלים, שם משבצים את X ל-Y ואת Y ל-Z וזה לא מגיע לפתחנו. תאר לך שבבני ברק גם היינו פותחים את זה? היינו יושבים פה כל שנה עם 600-700 בנות, אבל מסתדרים.

משרד החינוך מאשר להביא מגבעת זאב בנות? הרי כשמשרד החינוך רצה לפתור את הבעיה בכיתות א' מה עשה? שם חוקרים פרטיים על הורים ששינו כתובת ולא קיבל תלמיד אחד בכיתה א' מגבעת זאב. בתיכונים השרץ הזה מוכשר, כי זה גאווה. גאווה.

סליחה צביקה, לקחת אוויר? נחת? תשלים, יש לך עוד דקה לסיים. אין לי זמן, בשעה שתים עשרה ורגע הדיון מסתיים.

תראה, האמת היא שבנושא מהסוג הזה השתיקה היא יותר רועמת מאשר האמירה, בגלל שכל אמירה לא תעטוף את מה ש - - -

שייקספיר אמר את זה בכיוון ההפוך. הוא אמר – מול חומר מעשי המילים רק מקררות.

מכל מקום חברים, אותן בנות שמגיעות גם מחוץ לירושלים, שראש הסמינר עושה שני דברים, מצד אחד מקבל, מצד שני אומר לאותה ילדה אחרת, צביקה כהן לא מרשה לקבל. ותבדוק. לך על - - - עם אותו מכחול, עם אותו קו מתאר ותראה שזה בדיוק אותן התנהלויות שיש בתוך בנות ירושלים. זאת אומרת שפתחו את השערים לקבוצה מסוימת. לכן הרב, יושב ראש ועדת הכספים, נלחם לפתוח.

לכן אני חוזר ואומר לכם, חברים - - -

לסיכום, משפט אחרון.

מה רוצה לפתוח?

את הרישום מחוץ לירושלים.

חשבתי את המוכשר ש - - -

הוא אומר לך לא. צביקה מדבר מילים גבוהות. במילים של השכונה הוא אומר לך תקשיב, שלא תחשוב שהוא נתן הנחיה לקבל את כל הבנות בגבעת זאב. לא. גם שם יש כללים. זה באותו יחס של אפליה גם בזה.

הוא לא יגיד - - -

תודה. הבנתי, אני אמרתי, לא אתה.

חברים, אני קורא לכם לקיים דיון משותף אתנו במידית ולתת לנו התנהלות ושליטה על מסלול התהליך, לא בתוצאה. אני לא אהיה בתוצאה. אל תשימו אותי ב- - -

מה זה אומר? תפרט את זה. תפרוט את זה למעשים.

אל תתנו לי לשבץ בנות בחודשים מרס-אפריל. לא רוצה להיות שם. בגלל שכשאני אהיה שם וכשאני רואה את אותן רשימות שהן כבר לכאורה סתומות, גמורות, חתומות, אתה יודע - - -

מי מונע ממך?

אני אספר סיפור.

אני שואל אותך שאלה. מי מונע ממך - - -

אני אספר לך סיפור מרגיז נורא. הרב ליברמן בירושלים, השאיר לנו - - -

החוק.

תן לו לענות.

אתה יודע מה, עזוב. לא נגיד שמות.

לא, בלי שמות של ילדים.

לא של ילדים.

אתה יכול לומר שם פרטי, זה לא מזהה בלי שם משפחה.

יש לנו בתי ספר מצוינים בירושלים, נהדרים, בסדר? ותשמעו אותי, כשאני מקבל שיבוץ בסוף התהליך, אני מקבל שיבוץ של אחיות. אתה יכול לשבץ לנו אחיות, לא מעבר לזה. זאת אומרת שאין לנו אפשרות בתקנות האלה לפעול בצורה הגונה. ואני אומר לכם, קחו את התהליך הזה חזרה אליכם, בגלל שאם אנחנו לא שולטים בו - - -

תודה. שאלתי שאלה. תקשיב, לו יצור בתחילת תהליך הרישום - - -

אין מקום ב - - -

רגע, תן לי לשאול שאלה. אם היית מקבל מנדט או אישור בתחילת עונת הרישום נקרא לזה, להביא שיבוץ למוסדות.

מאד פשוט.

זה היה פותר לך את הבעיה?

כן.

אוקיי.

אני לא רוצה להיות הרשם.

תודה, אוקיי.

אני לא רוצה לנהל את ה - - -

תודה, תודה. יואב ללום, לך יש דקתיים.

לא, נו, אל תעשה את זה.

דקתיים. אין לי זמן.

קח את זה חזרה אליך.

בבקשה, תציג את עצמך. צביקה, דיברת רבע שעה.

לא, לא, לא, זה פוליטיקאי.

צביקה, אתה לא מדבר איתו מעבר לשולחן, נקודה.

אבל זה פוליטיקאי - - -

צביקה.

לא, זה משהו - - -

לא, אתה - - -

לירון, סליחה, לא קיבלת רשות דיבור.

חברה, אנחנו - - - באותו צד. לא הבנתי - - -

סליחה, אתה ממונה על החינוך.

אדוני, אנחנו לא בצד אחד פה?

תודה, לא, לא, אז לא שמעת את דברי הפתיחה שלי.

אנחנו לא בצד אחד, אז תלכו ו - - - בכלל.

אנחנו לא בצד אחד.

הייתי בטוח שאנחנו בצד אחד כל הזמן.

לירון, סליחה, אל תפריע. יואב, בבקשה.

טוב, אני רוצה להתחבר לדברים שצביקה כהן סיים בהם ואיתם להתחיל ואחר כך - - -

ומי כבודו, רק שיידעו לפרוטוקול?

יואב ללום, עורך דין, מנכ"ל עמותת נוער כהלכה.

בבקשה.

אני רוצה להתחיל בדברים שסיים איתם צביקה בעניין של התהליך. התהליך הוא בעייתי. הוא בעייתי גם במובן שאם נגיד ונקבל את דרישתו של צביקה, שהעיריות הן אלה שיהיו בעלות הסמכות ובעלות הכוח, אז בעיריית ירושלים זה יחסית עובד. מה נעשה עם ערים כמו של גוטרמן, שדחפו את כל הבנות הספרדיות - - -

מה זה גוטרמן? הציבור לא יודע.

גוטרמן זה קריית ספר, מודיעין עילית, שדחפו את כל הבנות לסמינר ספרדי נתיבות חכמה. את כל הבנות שכל הסמינרים לא רצו, דחפו אותן לשם. וכשהמוסד מערער בפני המחוז, אז הערר שלו כמובן נדחה, כי לא בודקים שום דבר לגופו באמת במחוז החרדי. אז יש פה בכל התהליך הזה בעיה.

יצאו פה נהלים חדשים, שמר זהבי מנהל המחוז אץ רץ להוציא אותם אחרי הליך בבית המשפט, שאני הגשתי עתירה בעתירה של השיבוצים שנה שעברה. פתאום הוא נהיה זריז, מוציא נהלים צ'יק צ'ק. נהלים שהמוסדות יכולים לערער על החלטת השיבוץ. מהר מאד הוא הוציא נהלים. כשהנהלים של הערעורים של הבנות הם משנת 2006 עד היום, יצאו אולי ארבע או חמש גרסאות. זה מה שיצא. אז פתאום פה בלדאוג למוסדות הוא זריז. הוא מאד זריז איציק זהבי והצוות שלו.

אני רוצה לתת מספרים. בשנים האחרונות - - -

איציק זהבי בשבילך הוא מנהל המחוז החרדי.

לצערי, עם כל הצער שבדבר.

לא, לא, בוא. תכבד, סליחה.

אני אומר את דעתי. בשנים 2013, 2014 ו-2015, היו עררים בתקופת מנהל המחוז הקודם, כשמר זהבי מתראיין בכל מקום וטעון שהוא תיקן את המערכת. אז בואו נראה מספרים קצת. בשנת 2013 – 119 עררים. בשנת 2014 – 124 עררים.

כמה התקבלו?

שנייה, אני אתן פרטים בשנה האחרונה.

כמה נדחו על הסף.

בשנת 2015 יש 75 עררים, בגלל היד הקשה שמפעיל שמעוני ושצביקה יוכל לאשר אותם. ומתוך 75 עררים רק שני עררים נדחים. השנה המחוז החרדי מטפל ב-250 עררים למיטב ידיעתי, מהמקורות שלי. 250 עררים טופלו השנה על ידי המחוז החרדי, מרביתם נדחו. מרביתם נדחו בלי דיון.

אתה יודע לומר לי כמה על הסף?

מרביתם נדחו על הסף. את הנתונים, חבר הכנסת מרגי, אני משער שאם אתה תבקש אותם אתה תקבל אותם. אני אצטרך להגיש עתירת חופש מידע כדי לקבל.

אתמול בערב קיבלנו.

ואני אגיש עתירת חופש מידע אם צריך. בנתון הזה אני רוצה לומר, זה הנתון. הם דחו עררים על הסף במקרים שאני ליוויתי. אני יכול להראות את הניירות האלה. תלמידה מורחקת בניגוד לנוהל הרחקת תלמיד. תלמידה מהעיר נתיבות, לא נפרט את הפרטים. מר זהבי מכנס ועדת ערר. זה לא ועדת ערר, זה צריך להיות בטיפול המפקח. אין ועדת ערר על הרחקת תלמידה באמצע תהליך. הוא נותן החלטה של ועדת ערר.

לירון, אתה יכול להתייחס לזה?

הוא נותן החלטה של ועדת הערר, מר זהבי, והוא מקבל את התלמידה כמו שאמרת, לאחר שעיינתי בעמדת בית הספר. בסדר? זה הנתונים. זה הדברים.

בעניין של הרישום המוקדם, צביקה, אחרי הדיון הקודם, כשישב פה סגן ראש העיר או חבר המועצה מגבעת זאב והלין על הרישום המוקדם, עשיתי שיחה מהמילואים שלי, בספטמבר, כשהייתי במילואים, עם לירון ספרד, שיחה טלפונית שעסקה במקרה של משפחה אחרת מאשקלון, ששם וועדת הערר הפכה להיות ועדת משמרת הצניעות. גם זה הסמכות של זהבי, להחליט מה צנוע ולא צנוע, כי הוא מבין בתחום מאד מאד מאד.

אז באותו שיחה, שאני עם לירון ספרד בטלפון, באותה שיחה אני אומר ללירון, לירון שמעת? עדויות מהשטח על רישום מוקדם. צועק את זה צביקה כהן. אומר לי לירון ספרד - אני לא יכול להתעסק עם הצהרות של פוליטיקאים, אני רשות מנהלית; ואני מסכים איתו בפן המשפטי. מסכים איתו. אני רשות מנהלית, אני צריך לקבל יותר. אני צריך לקבל תלונה. אני צריך לקבל מקרה שאני אוכל לעקוב אחריו. אז העברתי לו מקרה בספטמבר.

בספטמבר העברתי לו מקרה בירושלים על רישום מוקדם ספציפי. מה קרה עם זה?

צביקה, מי הסמכות המקצועית אצלך? שם, שם.

ברוך הלפגוט.

ברוך הלפגוט, יעלה על הדעת שאתה תגיש תלונה על רישום מוקדם על מנהל סמינר חרדי?

אנחנו יזמנו שהחינוך העצמאי, שהוא האחראי למעשה על כמעט 90% מהבנות בירושלים, שהן אלו שעוברות לסמינרים. יצא איסור לכל המנהלות בשיתוף פעולה עם - - -

יצא איסור, בסדר, בוא.

לא, זה - - -

אני לא מזלזל. אני גם רוצה להעמיד אותך במצבים. רבותי, יש פה - - -

אבל אנחנו יודעים שזה לא - - -

תודה, הבנו, תודה.

תבדקו - - -

צביקה, למה אתה עוזר לי? אל תעזור לי, צביקה. בבקשה, תסכם.

אני רוצה יותר ממשפט, יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל אני אסיים במשפט.

יואב תסכם. זה לא יהיה הדיון האחרון.

אין בעיה, אני אומר משפט אחד. קודם כל חברי הכנסת כהן - - -

אז מפוליטיקאי אי אפשר לקבל, מאיש מקצוע אני - - -

אתה אמרת - - -

סליחה, אני מדבר עכשיו. מהפוליטיקאי אי אפשר לקבל. אני את איש המקצוע שהוא לא יגיש והבנות משלמות את המחיר.

ואני מגיש וזה לא מטופל.

בבקשה.

אני מגיש וזה לא מטופל וחשוב לומר את זה. חבר הכנסת כהן, אמרת על זה שמפקחים הולכים לבר מצוות. אז אני רק רוצה להגיד לך, שבזמנו כששמעוני היה מנהל המחוז, הבאנו לו את זה שהחינוך העצמאי נתן מתנות לחג למפקחים, מעטפות עם תלושים, בסדר? אז במשרד החינוך זה קצת יותר מתקדם כנראה ממשרד הרווחה בנושא הזה.

בכל מקרה אני רוצה - - -

בוא, אתה אומר דברים שהם - - -

אני אומר דבר שאפשר לבדוק אותו עם שמעוני.

תודה. בוא, אני בהסתייגות אומר זאת. בסדר.

אני רוצה לסיים עם משפט אחד. אני אומר וחוזר ואומר, ההליך הזה, אני באמת בעד שההליך הזה צריך לשדד אותו. צריך לשדד את ההליך הזה-. צביקה, אתה מפריע לי.

צביקה, שום דבר לא אישי פה. אף אחד לא אישי פה.

צריך לשדד את התהליך הזה, צריך לשנות אותו מהמסד ועד הטפחות.

תודה. יואב, אני רוצה תגובה. רבע שעה לפחות אני צריך תגובה ממשרד החינוך. אורה חכם, רצית משפט?

משפט אחד.

משהו שלא נאמר, יאללה, בבקשה גברתי.

מצד אחד אני הולכת דברי כפירה להציע.

אל תגידי.

רגע, רגע.

יש לי אוזניים רגישות.

אבל מה זה?

את יכולה להתחשב בי?

לא כפירה שהיא כפירה דתית.

אה, בסדר, בסדר.

כפירה מבחינת המאמץ המשותף שלנו בהקמת מדינת ישראל. מי יפסיד בסופו של דבר? רק החרדים האשכנזים יפסידו. כי ככה אתם דוחפים את העניין להקמת מחוז ספרדי חרדי. ומי יהיה בסוף הרוב? אני שואלת את כל אלה שמצדדים ועושים את זה. אז אם אתה מושל, תמשוך גם בשכל, לא רק מה שאומרים לך אנשים קיצוניים. זה מה שיש לי להגיד לכם.

תודה.

אז חבל. תקבלו ותעשו ותיישרו קו. אתם לא נולדתם אשכנזים. הייתם פעם גם ספרדים, אז תחזרו למקורות שלכם.

תודה אורה. את יודעת, זה לא דברי כפירה, אלה דברי אלוקים חיים. זה לא כפירה. הפחדת אותי.

אולי בשבילו זה כפירה.

בבקשה, משרד החינוך.

טוב, צהריים טובים אדוני יושב הראש. כמובן שאני כואב את כאב ואני חושב שמה שאתה ביקשת לעשות, עבודה מכוננת, אני חושב שאנחנו עושים אותה. עבדנו באופן צמוד כל השנה האחרונה ואני מקווה שנמשיך לעבוד ככה גם בשנה הבאה, כדי שנוכל לקדם את התהליכים.

כדי להיות יותר נתון בתוך המספרים אז אני אומר, ואגב צריך להגיד איזו מילה או שתיים על המחוז החרדי. אנחנו היום מטפלים ב-435,000 תלמידים מגילאי 3 ועד גילאי י"ג-י"ד. אנחנו עושים מהפכה בכל מה שקשור לעבודה במחוז החרדי, על כל מה שהיה. אף שנה לא נראתה כל כך טובה מכל הזוויות ומכל הפעולות, וזה לא עניין של-. כואב לך בגרון, מר ללום?

כואב לי בגרון כשאתה - - -

איציק, אתה רוצה - - -

אדוני יושב הראש, אי אפשר - - -

סליחה, לא, לא, לא, אתה תקשיב לי עכשיו. אתה מבקש ממני, אז תקשיב.

אני מקשיב, כן, כן.

אתה רוצה שיהיה לך יותר קל בדיון?

לא.

תתעלם גם מכחכוחים.

קשה לי גם ככה - - -

סליחה, תן לי. אני לא שמתי לב. תאמין לי, אם אתה רוצה לדבר, דבר לפרוטוקול, דבר אלי. בבקשה, בלי קריאות ביניים.

אני מדבר לפרוטוקול.

בבקשה לא להפריע לדובר.

אדוני יושב הראש, אני מאד מכבד אותך ואת העשייה שלך ואני חושב שלבוא ולהשתלח בצורה הזו ובאופן הזה במחוז – ואם בשנה שעברה השתלחו בעובדים שלו ועכשיו משתלחים בי, זה בסדר. זה חלק מהעניין. אני אחראי על כל הפעולות הללו ואני עושה אותן בשליחות מלאה, באמונה מלאה, במקצועיות מלאה ועלי אין אף אחד שמשפיע בדברים הללו. חד וחלק.

יותר מזה אני אגיד. אנחנו קידמנו את הפעולה בקרב הציבור החרדי בנושא החינוך, כמו שלא היה באף שנה. נכון, כי רק שנה וחצי יש מחוז שהוא מחוז חרדי וצריך לקדם את הפעולה הזאת. שנה ותשעה חודשים, סליחה, כדי להיות מדויקים. אז אנחנו נותנים מענים על כל המשתמע מכך, מקידום לימודים ומקידום בגרויות וממניעת נשירה.

הדיון היום הוא על טיפול בשיבוץ בנות בלבד.

והדיון היום הוא על שיבוץ, אני מגיע ברשותך אדוני. השנה עלו בכל הארץ 12,496 בנות לכיתה ט', ב-170 סמינרים בכל רחבי הארץ. אנחנו יודעים בירושלים לבד, צביקה מוביל את העניין הזה יחד עם ברוך והצוות המקצועי – 2,940 בנות. אנחנו מדברים בבני ברק על 1,778 בנות. אנחנו מדברים על כמויות אדירות של בנות, שכן, בסוף התהליך כולו עדיין נשארו – אדוני יושב הראש, כמו שציינת – מקרים, אנחנו לא נתייחס אחד אחד, אבל בשמחה אנחנו נוכל לשבת אצלך בלשכה ולעבור אחד אחד ולתת מענה סוף סוף סופי לכל השמות שנמסרו - - -

התקנות היו אמורות לסיים את כל התהליך ב-30 ביוני.

נכון, ואנחנו - - -

התרעתי שוועדה אחת לא תספיק.

אתה צוד-. אלף אנחנו עובדים בצורה אינטנסיבית כל הזמן.

זה לא עוזר לי.

ברשותך - - -

זה לא עוזר לבנות, בוא, איציק, תקשיב.

ברשותך אדוני, אני רוצה - - -

אני אתן לך.

אני הכנתי פה להגיד - - -

אני אתן לך לסיים את כל דבריך, לכן השארתי לך רבע שעה זמן. רק אני מבקש לא ללכת למפלטים הכי נוחים. בוא תקשיב, כמו שאמרתי אני לא בוחר את אזורי הנוחות שלי. הפוך הוא. אני הולך כמו אחד שנכנס דווקא לאזורי אי הנוחות. יכולתי לבחור לי איזו נוחות ולא לטפל בסוגיה הזאת ואני לא עשה כך. אני אעשה שקר בנפשי.

אני בא ואומר, הדיון היום זה לא על תפקוד המחוז החרדי. הדיון היום הוא נקודה אחת בלבד: שיבוץ הבנות בסמינרים – תהליך עבודת הרישום על פי התקנות. תתייחס לזה. תתייחס, תגיד איזה קשיים אובייקטיביים, לא אובייקטיביים. תתייחס לעובדות. הטחנו פה דברים קשים. אני לא מסתתר אחריהם. בחרתי להטיח אותם. תתמודד איתם. תתמודד עם הטענות.

אנחנו מתמודדים, אדוני.

לתת לי סקירה עכשיו זה לא נכון, זה לא הוגן. בבקשה.

אדוני, אני נותן מענה לדברים שאתה אומר בצורה מאד מאד חדה וברורה. קודם כל לאמירה - - -

לומר לי בסוף נובמבר שאנחנו עדיין בתהליך - - -

לא, אף אחד לא אמר.

סליחה, שיש עוד תהליך של בנות שעדיין לא הסתיים, כשהרציונל שלנו היה לסיים ב-30 ביוני? מה?

קודם כל אדוני יושב הראש, אנחנו בנינו נוהל ודרך עבודה שמתבססת על הנחיות ולשמחתי הרבה ב-98% מהמקרים פתרנו את הבעיות הללו בצורה טובה. ובשורה התחתונה, עובדה שהשנה אנחנו שומעים את הקולות מתוך השטח, אנחנו יודעים את הנתונים, אנחנו יודעים את הפניות לבית המשפט. הרי אם ועדת הערר בראשותי היא ועדה שכל כך אינה מתפקדת ו/או מקבלת החלטות שלא כנדרש, מזמן היו מתקיפים אותנו גם בבתי המשפט.

אתה יודע מה - - -

רגע, תן לי לסיים, אדוני.

סליחה, אני אענה לך. אתה איתי, סליחה - - -

אבל אני - - -

לא. אני אתן לך לסיים. אתה לא יכול ללכת למקום ואני אשאיר אותך בלי זה. אתה יודע, אתה בא מנפנף בזה, בית משפט, אתה יודע שבאחוזים בכל נושא כמעט, האזרח מוכן לבלוע את כל הצפרדע הכי מסריחה ולא ללכת להליך משפטי כי זה עולה כסף, זה זמן, זה בריאות. תעזוב את הליך ההדרה בתוך הקהילה החרדית. אז בוא, אל תנפנף בזה. העובדות מדברות - - -

אז בוא - - -

איציק, תקשיב. אתה רוצה להתמקד בזה, בבקשה, יהיה לך יותר קל. אני מנווט אותך לאזור הקל. אתה רוצה להיכנס בקיר, אין לי בעיה. בוא תקשיב טוב טוב. התקנות דיברו על כך שב-30 ביוני התהליך מסתיים. נכון?

נכון.

התרעתי ביולי, התרעתי באוגוסט, התרעתי בספטמבר, אוקטובר, נובמבר. עדיין בנות בבית. למה? כי התעכבת בוועדה אחת. התעכבת שהמפקחות שלך יהיו איתך כל היום. אל תלך למקומות שקל לך.

אדוני יושב הראש, אני אשמח להמשיך להציג את - - -

תמשיך.

תודה. כמו שאמרתי בנינו את הנוהל. בנינו את הנוהל גם בצורה המשותפת. אנחנו הגענו למצב שבו בהחלט יש שינוי דרמטי בתוך הפעולה בכל מיני רמות. גם בעבודת הסמינרים ומנהלי המוסדות, גם בעבודה של הרשויות המקומיות, כי אני מבין שצביקה ויש פה גם אנשים נוספים מרשויות מקומיות שיכולים להעיד. אנחנו מדברים על עבודה בצורה מסודרת, הרבה יותר טובה מאיפה שזה נעשה קודם לכן.

יותר מזה, אנחנו חיזקנו גם באופן ניכר את העבודה של מחלקת הביקור הסדיר, כולל עבודה ברשויות המקומיות ואנחנו מקיימים פגישות ועבודה שוטפת עם כל הגורמים הרלבנטיים.

לגבי עיריית ירושלים. קודם כל אנחנו גיבינו גיבוי מלא, מוחלט את הבקשה של עיריית ירושלים לא לשלוח ילדות ולא לקבל ילדות מטלז סטון ומגבעת זאב.

תקבל החלטה עכשיו.

סליחה?

צביקה, תן לו לסיים.

את ההחלטה הזאת קיבלנו גם ביוני, גם ב-19 ביוני - - -

זאת אמירה חשובה מאד. אני מקבל את זה באהבה.

איך זה תואם עם המכתב שלך לעיריית ירושלים ולאוסטרי?

תציגו לנו מכתב שאומר אחרת. האוסטרי לא רלבנטי.

אנחנו כתבנו גם באוסטרי בחיפה, אדוני יושב הראש, כתבנו בצורה מפורשת עניי עירך קודמים.

כתבת מכתב לעיריית ירושלים לגבי הנחיה - - -

עיריית ירושלים קיבלה את כל הגיבוי, את כל הגיבוי, אדוני יושב הראש. יושב פה האדון - - -

לא. אני שאלתי ואתה הולך למקום-. אני שואל אותך שאלה – אפשרתם לעיריית ירושלים לקבל תלמידות מגבעת זאב וסובב ירושלים?

אנחנו - - -

אפשרת זאת או לא?

אנחנו הודענו – אני עונה לך, אדוני. אנחנו הודענו לעיריית ירושלים שהם יכולים וצריכים לקלוט קודם כל את תלמידי ירושלים. יותר מזה, אנחנו גם הודענו את זה לרבנים, ששלחו את הילדות ושלחו את עיריית ירושלים ושלחו כל מיני גורמים נוספים בכל מיני מקומות שכולנו יודעים עליהם, כדי להפעיל לחצים אחרים. אנחנו עמדנו בעניין הזה - - -

לא עמדת. ברגע שאפשרת להם, נתת להם - - -

אני אומר לך אדוני יושב הראש, אנחנו לא - - -

אפשרת. עובדתית. בזמן שתלמידות בבית, בזמן שהתעללתם בבנות, יש תלמידות מחוץ לירושלים.

עובדתית לא אפשרנו, אדוני יושב הראש.

אדוני, זה פשוט עובדה לא נכונה. אני רוצה רגע - - -

רגע, יושב הראש שנייה.

מר כהן, זה פשוט עובדה לא נכונה ואני רוצה להתייחס לזה. גם מנהלי סמינרים - - -

רגע, רגע. אני עוזר לך - - -

צביקה, מה קרה? תן לו לדבר ואני אתן לך להגיב לו, מה הבעיה?

זה פשוט אמירה לא נכונה, היא לא מגובה עובדתית ואני אבהיר את זה. נאמר אפילו למנהלי סמינרים שאמרו שהם לא יכולים לקבל עוד תלמידים, שכל תלמידה השם קיבלו שהיא מחוץ לעיר והעירייה מבקשת לשבץ בנות, קודם כל יש קדימות לשיבוץ של הבנות. זה הועבר למנהלי הסמינרים ומנהלי הסמינרים קיבלו את העמדה הזאת, אדוני. אם יש לכם עמדה אחרת - - -

זה נאמר, אבל זה לא תואם את מה שאני מציג.

אז אדוני - - -

לא, לא, לירון. תנו לי, רגע רבותי. לא, לא, לא.

ליברמן היה - - - וקיבל את הבנות. על מה אתם מדברים?

רגע אדוני, סליחה.

תגיד את זה ליושב ראש הוועדה.

סליחה, סליחה. מרגע שאפשרתם לקבל תלמידות, אפשרתם - - -

לא אפשרנו. למה לחזור על דבר כזה? זה לא נכון.

סליחה, לירון. אדוני יושב הראש, הסמינר - - -

עובדה, עובדה קיימת.

איפה?

תנו לי לסיים להתבטא, אתה תבין מה אני מתכוון. תנו לי לסיים. נוח לכם שם, אני לא מוכן ואני אומר לכם חד משמעית, ברגע שנתת למנהלי הסמינרים, שהם הגורם המפלה פה, הם הגורם הבעייתי, אתם משניים, זה ששיתפתם איתם פעולה זאת אומרת זאת אומרת אתם משניים ואני לא חוזר בי עד שלא יוכח אחרת. יש לי גם עדויות וגם הקלטות, בסדר? אפשרתם לקבל קודם תלמידות מירושלים, לאחר מכן בהיוותר מקום לקבל תלמידות מחוץ לירושלים ועובדתית תלמידות מחוץ לירושלים לומדות היום בסמינרים בתוך ירושלים. זו עובדה קיימת. אפשרתם זאת.

לא על חשבון בנות תלמידות ירושלים.

לך תוכיח שזה לא על חשבון - - -

אבל - - -

סליחה, סליחה, תן לי לדבר. כמו שלא הצלחת עד היום בחוסר מוטיבציה לאכוף ולהוכיח את הסוגיה של רישום מוקדם, ככה לא תאכוף גם את זה.

אדוני אבל יש עובדות אחרות.

לך תוכיח עכשיו משפטית שזה על חשבון זה.

אז בבקשה, בוא אני - - -

לך תוכיח את זה משפטית.

אדוני, אז בוא נציג לך את הנתונים.

אני אענה לך. אתם - - -

אז אם יורשה לי להשלים.

לירון אני אתן לך.

בבקשה.

לירון, בוא תקשיב. ברגע שאתה אומר לי דבר כזה וצביקה אמר תוך כדי, מה לעשות, שיחקנו קצת דמקה ושחמט. צביקה אומר לך שאני לא יכול לכפות על מנהל מוסד שהיו לו 45 תלמידות בכיתה, בשנה שעברה, לקבל השנה יותר.

לא, זה לא מה שהוא אמר.

אמרת זאת צביקה? סליחה, תן לי רגע.

כל מוסד קלט מלא ביחס לשנה קודמת. זאת אומרת אם היו לו בשנה שעברה 45, השנה יהיו לו 45 ירושלמיות.

אתה יודע, יש אמרה תלמודית. סליחה, בסדר, ברור לי, אבל בסוף הוא קלט מעל 45 תלמידות, מה אתה רוצה ממני? סליחה, מה אתה רוצה ממני? זה מעל המכסה. בואו תקשיבו, יש אמרה תלמודית שאומרת לא העכבר הגנב - - -

צריך לדאוג גם ל - - -

לא, לא, סליחה. יש ראש עירייה בגבעת זאב, שידאג להם ואתה אל תמעל בתפקידך כמשרד החינוך.

והוא קיבל דרישה כזאת - - -

סליחה, בינתיים על הדרישה הזאת, חן והדסה ומורן וכל אלה שאפלתם - - -

זה לא על חשבון אף בת אחרת.

סליחה, אתה בורח מהמציאות, אתה מיתמם, נקודה.

אדוני, אנחנו מחזיקים ב - - -

לצביקה לא עומדת הזכות - - -

ויכוח בכלל - - -

גברתי את מפריעה לי. לצביקה לא עומדת הזכות לשבץ מעבר למכסה על חשבון ירושלים. למנהל המוסד יש פריבילגיה מעל 45 לקבל מחוץ, ואתה אומר לי שלא אפשרת. אז בוא, או שאתה מיתמם או שאתה לא מבין אותי, שאני לא יודע לדבר.

אדוני, אז קודם כל אני רוצה להגיד דבר כזה, לפני הכל. כל החלטה – אני לא מוכן וזה מקומם לשמוע שמטילים דופי ומטילים כאילו יש שיקולים זרים שעומדים מאחורי ההחלטות של ועדות הערר.

כן, כן.

יש.

אל תפריע לי, אני אגיד.

אז אני מבקש להגיד לפרוטוקול שהעבודה שלי - - -

יש. לפרוטוקול.

יואב.

בבקשה, יש פה יושב ראש.

בבקשה, אני מבקש להגיד לפרוטוקול ולא רק לפרוטוקול, ישירות ליושב ראש הוועדה, שאנחנו משתפים איתו פעולה באופן מלא. כל פנייה של הוועדה ושל חבר הכנסת מרגי ושל עוזריו מתקבלת ומקבלת התייחסות מלאה לכל דבר ועניין.

זה לטובת מערכת החינוך הישראלית. זה לא הפלסטינית.

לחלוטין. אנחנו פועלים במשותף וההנחיות וכל המהלך של השנה שעברה, קיצורי המועדים, הכל נעשה יד ביד עם - - -

חבל שישבתי. היום בדיעבד, חבל ששיתפתי פעולה.

אני חושב שעשית עבודה, אני חושב שהעבודה שלנו הביאה לתוצרים נהדרים.

לא הביאה תוצרים של ממש.

והוכחה לכך שמספר התלמידות שנותרו ללא שיבוץ - - -

לירון.

אם אני אוכל להשלים, בבקשה. שלוש דקות אני רוצה לדבר ברצף.

אני אתן לך 10 דקות ברצף, אבל תקשיב.

שלוש דקות אני מבקש.

אני אתן לך, אבל בואו תקשיבו לי, רבותי. אני אתן לכם לסיים, אך בואו תקשיבו. אני רוצה שתבינו, יש תוצאות טובות לא בגללכם. לא רק.

לא רק.

סליחה, סליחה. זה בזכות זה שגם נתנו הנחיה לצביקה לרדת ברף. שלא ישמעו, לא לפרוטוקול והדיון אמנם בשידור, אבל שלא ישודר, שאמרנו תורידו את הספרדיות מדרגה, מדרגה, כדי שלא יהיה לו צוואר בקבוק. מפריע לי החיוך שלך, או שזה תווי הפנים שלך, אני לא יודע. החיוך מפריע לי כשאני מדבר על בנות ישראל, שחלק סובלות גם בגלל עבודתכם, לא בגללכם.

גם להורים מחייכים ככה.

סליחה. נתנו הנחיות והנחנו את בני ברק להתנהל אחרת. אז הורדנו ל-100 מקרים, 150 מקרים. אמרנו כדי שנעשה, בואו, אין לנו עניין - - -. שיתפתי פעולה. באנו, כתבנו תקנות. מה ביקשתי? אתה יודע מה, השנה אני אמרתי לעצמי – אני לא אכנס לקישקה של הוועדה, למכלול ההחלטות. אני לא אכנס, אבל אני לא יכול לסבול כשאני מקבל עדויות של אמירות ואתה אומר לי שהם עשו עבודה ואני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שעובדי ציבור עושים את עבודתם נאמנה. עוד ארבעה משפטים אני מסיים.

כשאני מקבל עדויות של גישה מאד מתנשאת, גישה שברירת המחדל קודם כל את הבעיה, לא המצב, אני לא יכול להשלים ותבין אותי שאני לא יכול לתת לך לדבר ברצף. כשאתה אומר לי - - -

אדוני - - -

אני מיד נותן לכם. משפט אחרון ואני אתן לך. לכן אני אומר כתב האישום שמפליל אתכם, מפליל אתכם מבחינתי עכשיו, קר, רגש, כלום – 30 ביוני. 30 ביוני לא סיימתם את עבודתכם. לא משנה מה הסיבות. לא שאפתם לכך.

זה מצער שככה אתה חושב.

בבקשה, בסדר.

אדוני יושב הראש, אני חייב להגיד לך שחבל שאתה אומר את הדברים האלה בצורה הזו, הנחרצת. אני חושב שכדאי - - -

בנובמבר יש תלמידות בבית? בנובמבר יש תשובות שעוד לא נתת?

כמעט ולא בגלל משרד החינוך.

סליחה, יש תשובות שלא נתתם?

אולי יש עוד שלושה מקרים, ארבעה מקרים - - -

יש מקרים בודדים מתוך 12,000 תלמידות.

מתוך 12,400 - - -

12,500.

לא, לא, זה מתוך ה-100 ומשהו.

מתוך 12,400 - - -

רק אתמול הם סימנו ועדת ערר אחרי העתירה.

תודה יואב, אל תפריע. בבקשה, תסיימו.

נזכרו. יאללה. שיעבדו על מישהו אחר.

תודה, בבקשה, תסיים. יש לכם חמש דקות ברצף. לא להפריע להם.

תודה רבה. אנחנו היינו בענייני עיריית ירושלים והעבודה עם עיריית ירושלים. בנינו תכנית עבודה משותפת עם הרשות המקומית, עם צביקה, עם הצוות המקצועי. המנכ"ל בעצמו הכריז על רצון להקים תכנית אסטרטגית כדי להתמודד עם הבעיה בירושלים. הבעיה בירושלים מורכבת גם מבעיה של בינוי, גם מבעיה של שיפוץ מבנים וגם מבעיה של העלאת התדמית של הסמינרים הספרדים בתוך העיר. העלאת היכולות של הסמינרים הבינוניים כדי להגיע למצב שבו אנחנו נותנים לנושאים הללו פתרון. כן, רבותי, מדובר בצורך לעשות שינוי בתודעה. ואדוני יושב הראש, אני חושב שאתה הובלת את זה בצורה יפה ובגאון, את הצורך לחולל שינוי - - -

הניתוח הצליח והחולה מת.

אני חושב שאתה טועה, אדוני, מצטער לומר לך ואני אומר את הדברים האלה חד וחלק. אני חושב שאתה טועה. אני חושב שגם אנשים מטעים אותך ואתה לא רואה את הדברים בצורה הנכונה לצערי.

לא, לא. הכל מגובה.

הכל מגובה.

אנחנו גם - - -

לא, לא, אל תפריעו לו בבקשה. צביקה, אל תפריע. בבקשה.

יחד עם זאת אני חושב שיש לנו הרבה מאד תובנות ומסקנות שאני רוצה לשתף אתכם בעניין הזה. אנחנו לא הפסקנו לרגע את הנושא הזה. אנחנו כבר נפגשנו עם מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות כבר לישיבה ראשונה על התובנות לקראת השנה הבאה. אנחנו נפגשנו עם איגוד הסמינרים, אנחנו עובדים עם החינוך העצמאי, גם כדי להתמודד עם הסוגיה הזו, של הטענה לכאורה - - -

עם כולם אתם עובדים, חוץ מההורים. לא הפרעתי. אל תתייחס.

אדוני יושב הראש, אני בעצמי נוסע בכל רחבי הארץ ומטפל במקרה של ילדה בודדת. אף אחד פה לא יגיד לי מה זה לטפל בהורים. עם כל הכבוד לכל מה שאתה אומר.

איפה זה קרה?

לא יואב, אל תפריע לי.

אתה - - -

איציק אתה לא עונה לא. אל תענה לו. לא שמעתי את ההערה שלך. בבקשה, תמשיך.

יחד עם זאת אין לנו עבודה של מאה אחוז. אדוני יושב הראש, אני לא מכיר באף מקום הצלחה של מאה אחוז, אבל אנחנו הצלחנו השנה בלמעלה מ-95% וציון של 95 זה ציון מצטיין. אני יכול להגיד שהבעיות של רישום ושיבוץ תלמידים מתחיל בגילאי 3. אתם מסתכלים על הסמינרים, אני רואה את התמונה כולה. אני יודע מה קורה בגני הילדים ובחדרים. אני יודע מה קורה בבתי הספר היסודיים ואני יודע כמה מאמץ ועבודה אנחנו עושים בנושאים הללו.

יש לנו אתגר אדיר בנושא של בינוי וצפיפות בתוך כיתות שאנחנו צריכים לנהל. יש לנו עבודה חזקה מאד מול הרשויות המקומיות על בנייה של מודל של הליך תכנוני. כשאנחנו מסתכלים על הליך התכנון ברשות המקומית, מתי הוא צריך להתחיל ופה בעניין הזה אני מתחבר למה שצביקה מדבר ורוצה להיות שותף לתהליכים מקדמת דנא ולא ברגע האחרון. אז איך עושים תכנון לעניין הזה, איך בוחנים אחד לאחד. איך עושים כנסי מנהלים וכנסים למחנכות לכיתות ז'-ח' ואומרים להם את הדברים האלה, ואת כל הדברים האלה בעזרת השם אנחנו ניישם כבר השנה פה בירושלים.

אז תדברו איתנו - - -

אנחנו מדברים עם הצוות המקצועי ואיתך כל הזמן, צביקה.

לא, אתה פוליטיקאי, אסור לדבר איתך.

אתה הלכת איתי לביקור בבנות אלישיב. אמרנו את הדברים האלה אחד לאחד. אני מיישם את ההסכמות בינינו.

על תהליך הרישום - - -

כולל על תהליך הרישום. אני מדבר עם כולם. אין אחד - - -

אל - - -

אני אומר לך, אין אחד בארץ שרצה לומר משהו על תהליך הרישום, שלא שמענו ולא הקשבנו לו ולא ניסינו לראות במה דברים אמורים כדי לקדם את התהליך.

מה זה דחייה על הסף?

מה זה מה?

מה זה דחייה על הסף?

באיזה הקשר?

בוועדות ערר, דחייה על הסף.

אני אתייחס לזה.

זה שמיעה של שני הצדדים?

כן, בוודאי.

לא.

אוקיי. אם זה לא, אז השאלה אם להגיב או לא להגיב?

תגיב.

אוקיי, אז זה כן, זה לא לא.

למה? איך?

ואני אסביר כך: קודם כל צריך לצאת מתוך נקודת ההנחה שלא כל תלונה שמגיעה למשרד החינוך, המשמעות שצריך לקבל את התלונה. כל תלונה נבחנת באופן ענייני, באופן מקצועי. אם בסופו של דבר רוצים לראות שמאה אחוז תלונות מתקבלות, משהו פה לא תקין.

לא.

נכון? יפה.

אתה יודע מה - - -

30 אחוז. 20 אחוז. 20 אחוז. אתה מדבר איתי מאה אחוז?

אז הנה, בבקשה, בואו נתייחס.

על מה אדוני מדבר? יש 65% מהעררים של הבנות, הבנות התקבלו. 65%. יותר משנה שעברה. על מה אדוני מדבר?

ולנסות להציג מצג שכאילו עוסקים פה רק בדחייה על הסף, באי מתן מענה להורים, בנפנוף, בטשטוש, זה בכלל לא המצב. המצב הוא הפוך. כל מקרה שמגיע עובר למפקח מוסד החינוך. הדבר הראשון שמפקח פונה להורים, מדבר עם ההורים, מנסה להבין בדיוק מה קרה, מה הייתה השתלשלות האירועים. מגבש תמונה, אחר כך פונה למוסד החינוך, מבקש ערכת קבלה, בודק פרט, פרט, פרט, פרט. אחרי שהוא מגבש את כל התמונה, כולל פנייה לרשות המקומית במקרים הרלבנטיים, מתכנסת תת ועדה. זה כתוב בנוהל.

תת הוועדה הזאת כוללת את מפקח מוסד החינוך, כוללת את סגנית מנהלת המחוז, כוללת את המפקחת שמלווה את כל הליכי הרישום בקבלה וכוללת אותי. אנחנו יושבים על התיק, עוברים ילד ילד. על כל 300 תיקים,כל 300-400 הפניות שהגיעו. בכל פנייה לוועדת ערר הדבר הזה נעשה.

משאבים עצומים מוקדשים, כי כל ילד כזה, כל תלמידה, כל משפחה שפונה זה עולם ומלואו ואנחנו יודעים וכשאנחנו נכנסים לעבודה הזאת אנחנו עוסקים בדיני נפשות ובחרדת קודש אנחנו מטפלים בכל מקרה. וכל ניסיון לייצר מצג שכאילו אנחנו בעמדה אחת, הכל קבוע מראש, הכל נתון מראש, זה פשוט לא נכון וזה חוטא לאמת וזה פוגע בנו ברמה האישית.

בסדר.

זה פוגע בנו ברמה הראשית - - -

אפשר לתת דוגמאות.

והאוזן שלי - - -

אפשר לתת דוגמאות.

ועורך דין ללום - - -

אפשר לתת דוגמאות.

בבקשה, עכשיו אני מדבר.

יואב, יואב, אני חייב לצאת וזה מפריע לי.

ולעורך דין ללום יש קו פתוח אלי.

אפשר לתת דוגמאות.

אתה רוצה - - -

אני רק אומר ליושב ראש הוועדה, לעורך דין ללום יש קו פתוח אלי והוא יודע - - -

ראיתי את המקרה באשקלון, ראיתי.

יואב, תודה.

ראיתי - - - משרד החינוך.

ועורך דין ללום יודע שכל פנייה שלו אלי בקו פתוח - - -

ראיתי. אז מה? מה עוזר לי הקו הפתוח הזה?

ויודע שכל פנייה תיבדק ויכול להיות - - -

- - - את ההורים?

אני אתייחס.

אני לא מדבר איתך בכלל.

יואב, יואב, תודה.

אני אתייחס.

- - - נציבות המדינה למכרז שלך בכלל.

יואב.

אני אגיד דבר כזה, ואם עורך הדין ללום חושב שכל פנייה שלו שהוא פונה אלי בקו הפיתוח שאני מעניק לו, משמעות הפנייה שלו שתתקבל, ממש לא.

אוקיי, תודה.

קומבינות.

למה? כי אנחנו בודקים כל מקרים.

לא ממש לא, אתה לא מטפל בכלום. איפה הרישום המוקדם?

אני פונה ליושב ראש הוועדה ואני ממשיך להתייחס. לכל הנקודות אני אתייחס. תת הוועדה בוחנת מקרה מקרה.

בדיבורים אתם מתייחסים להכל.

אוקיי. ובמקרים שבהם הוועדה מוצאת שיש תשתית להתנהלות שלא כדין, התנהלות שיש בה שיקולים זרים, מינהל לא תקין בכל רמה כזאת, ואחרי שאנחנו מבהירים למשרד החינוך תתקן את דרכיך לפני שתגיע לוועדה, קבל מיד את המשפחה הזאת, עשה הליך תקין, ואם הם לא נענים המקרים האלה מגיעים לוועדת הערר. הרי אין צפי שבכל פנייה לוועדת הערר צריך להתקיים דיון פרונטאלי אצל מנהל המחוז. רק המקרים שבהם לא הצלחנו לתת מענה לתלונה ולא נתנו מענה מוסכם עם ההורים, עם המשפחה. ועל כל עשרת או חמישה המקרים שהבאתם לפה יש עומדים 400 או 300 הורים ששמחים שהילדה שלהם התחילה במקום הנכון. הילדה או הילד שלהם.

באמת צריך לתת מדליה למדינה שאותם 300 הורים קיבלו את מה שמגיע לכל ילד וילדה במדינת ישראל.

יפה והם קיבלו בזכות.

אז מדליה צריך לתת.

הם קיבלו בזכות המסירות והמקצועיות והעבודה הנאמנה של מפקחות המחוז, מפקחי המחוז וכל הצוות החינוכי ברשות מנהל המחוז, בכל הרמות. וכל ניסיון להטיל דופי בעבודה שלנו, אנחנו לא נסכים לו.

אל תסכימו. זכותנו להביע דעה במדינת ישראל בשנת 2017.

וברוך השם, לגבי שנים קודמות - - -

יש זכות להבעת דעה.

ואני חייב להגיד דבר כזה, אני לא חושב שאנחנו מושלמים.

אתם ממש לא.

אני לא חושב שאנחנו חפים מתקלות ובמקום שיש תקלות אנחנו מתקנים את עצמנו ואנחנו מוכנים לעיין מחדש בהחלטות שלנו ואנחנו לא - - -

לקבל את אותה החלטה שוב.

יואב, אתה מפריע לי.

ורק לסיים.

תסיים, כן.

אנחנו עוסקים היום בהפקת לקחים. רק גוף שמוכן לבוא ולהסתכל ולעשות בחינה עצמית שלו, של מה שהיו הדברים - - -

לירון - - -

אדוני, אנחנו מבקשים להציג לך - - -

תן לי רגע.

אדוני, אתה התחלת את הדברים שלך באמירה שלא תרצה לשתף פעולה במקרה של - - -

אתה יודע למה קשה לי לחזור בי?

אז אני אגיד לך למה אני מבקש שתחזור בך.

לא, אתה יודע למה קשה לי לחזור בי? תקשיב. יושב פה משרד ממשלתי, שומע פה טענות ולא הקראתי את כולן וכשאני אומר מגובים, מגובים. ולא מצאתם לנכון אפילו בדבר של לוחות הזמנים, להגיד כן, צודקים. אולי היינו צריכים לקיים ארבע ועדות ערר בתקופת הקיץ. אולי. זה שעומד פה נציג משרד ממשלתי, בזמן שתלמידות, חלקן עד היום בבית, חלק מהבירור שלכם עדיין נעשה בנובמבר, אתם לא מצאתם לנכון אפילו להציג את המציאות, אלא הכל תקין. הכל תקין.

לא, לא אמרנו את זה.

ממש לא.

סליחה, עד היום זה מה ש - - -

אנחנו לא אמרנו.

תן לי רגע.

אדוני, אנחנו לא אמרנו.

תן לי רגע.

ואתה לא מתייחס לפניות שהגיעו בספטמבר והגיעו פניות באוקטובר למשרד.

תן לי רגע. אני לא מדבר על זה. לא, לא, אני לא אדון אותך על פנייה שהגיעה בספטמבר.

אז אתם דנים אותנו גם על זה.

אז תבדוק את התאריכים אדוני, שוב.

אני מוכן - - -

והמשרד העניק לך שקיפות. אדוני, המשרד העניק לך שקיפות מלאה.

לכן לקחתי - - -

כל מה שביקשת התקבל.

כל ההחלטות הוגשו.

סליחה, תן לי לדבר.

אנחנו לא מסתירים דבר.

תן לי רגע. לכן קיבלתי אתמול שני קרגלים.

לא מסתירים דבר.

תן לי. קיבלתי שני קרגלים. הדברים ייבדקו ונוכיח. אבל כשאני מקבל מכתב ואני רואה, מוצג בפני מכתב של מנהל המחוז לרב יוסף רוטנברג, מנהל תיכון בנות בית יעקב, שבזמן שאני מדמה על ארבע תלמידות סך הכל, אחת הייתה אמורה להשתבץ בחיפה, אצל האוסטרי. ברוך השם היא השתבצה עכשיו, עכשיו. אנחנו שמחים, צוהלים, מרימים דגלים, מנפנפים במצלתיים. אמורה להתקבל, עדיין לא קיבלו אותה. היום – ואני קורא את הניסוחים – אני לא חי טוב עם זה.

אדוני - - -

אני ביקשתי, אני פניתי - - -

אבל - - -

רגע, תן לי לדבר. פניתי למנכ"ל. פניתי בדחילו ורחימו למשרד החינוך, למנהל המחוז, למנכ"ל משרד החינוך פעמיים – פעם אחת הוא שלח לי את התגובה שנכתבה לו ואז הטחתי אותה בפניו ואמרתי לו ככה לא מצופה ממנכ"ל משרד ממשלתי, שיקריא לי את הוראות חוזר מנכ"ל, מה שהכתיבו לו. ואז הוא הבין. שלוש תלמידות, שהיה פשוט לפנות למנהל בית הספר בקריית אתא ולהגיד לו אין לך ברירה, אין בית ספר חלופי באזור, אתה מקבל אותן, במקום זה להעדיף לשלוח אותן שעה וחצי נסיעות כל יום למגדל העמק. אני לא יכול לחיות עם זה.

בזמן שאני במערכת הממלכתית, יושב פה וסונט במשרד החינוך, ברשויות המקומיות לשילוב – בר מינן – הבנות הספרדיות. זה לא ילדים עם צרכים מיוחדים. אצלי כל הילדים יש להם מעמד שווה. עם צרכים מיוחדים, או בלי צרכים מיוחדים. אנחנו מדברים כרגע על דקויות כאלה ואחרות.

קראתי מבחן שנתנו, מבחן קבלה שאחד הסמינרים הכין אותו. תאמינו לי, אני נותן את זה למי שהולך עכשיו לפסיכומטרי, ספק אם יעבור אותו. ואחרי שעוברים אותו, אומרים לה שאמא שלה כמעט רצחה את ארלוזורוב או לא רוצה להתבטא איפה היא נמצאת. בסוף כשמתבטא רצח אופי לאמא ובסוף בסוף מקבלים את הילדה, עם כל הטענות שהועלו.

אז לירון תקשיב, אני לא בא להטיל דופי. לא הטלתי דופי. הטלתי דופי כלפי אותן עדויות שיש לי. כלפי אותן עדויות שמיעה. כלפי זה שאני נכשלתי, הטלתי דופי בעצמי. אני ישבתי אתכם לכתוב תקנות שאמורות לסיים כמעט את כל הבעיה ב-30 ביוני. לא עמדנו. ועדות הערר עבדו במהלך חופשת הקיץ עד היום. זה לא היה צריך להיות. זה המבחן שלי. מבחן התוצאה זה ועדות ערר. לא הייתה צריכה להיות ועדת ערר אחת במהלך חופשת הקיץ.

אני לא מטיל דופי, שתבין טוב טוב. אני האחרון שיטיל דופי בעובדי ציבור. אני זועק את זעקתם של אותם הורים, תאמינו לי. אני שנתיים בחופשת הקיץ, כשכולם יצאו לחופשה, אני יושב ומטפל פרטנית בהורים. שומע גברים חסונים שגידלו 10 ילדים בוכים מול הילדה. באים אלי פה בוכים, דמעות של דם. מה עשינו? שפכו את דמנו בקהילה. ואנחנו בשוויון נפש.

אז אני יכול לקשור לכם כתרים ולתלות לכם מדליות - - -

על מה שוויון הנפש שלנו?

תן לי רגע.

אנחנו לא מבקשים מדליות.

תן לי לסיים.

אנחנו רק מבקשים שתתנו לנו לעשות את עבודתנו ואם אנחנו נתייחס למקרה הפרטני שאתה הבאת, על קריית אתא - - -

תמצאו תשובה לכל. יש תשובה לכל.

לא רק שיש תשובה לכל - - -

בדיעבד יש תשובה לכל.

אתה יודע מה, אני אגיד את הדברים.

שם יש ראיות. לא צריך טיוח - - -

כל הנושא של קריית אתא - - -

לירון, אני חייב לסיים כי אני צריך לצאת. תנו לי רגע.

יד ביד עם העוזר שלך, עניין קריית אתא לווה. יד ביד.

העוזר מכחיש.

סליחה, סליחה. יואב, אתה מפריע לי.

כן? אוקיי.

אל תענה. תקשיבו, לירון - - -

זורקים לנו חול בעיניים.

אני לא יכול להתייחס לדברים. אם אתה מכחיש ככה, נתי, בצורה כזאת, זה מאד מצער אותי שזה - - -

סליחה, סליחה, יד ביד ופתרון לא נמצא. זה מה שהוא התכוון לומר לך. סליחה, תנו לי משפט, רבותי. מבחינתי אני אקריא סיכום, אבל הוא לא סיום הדיון. הדיון לא הסתיים. בדיון הבא אני נענה לאתגר שלכם. אנחנו נעשה בירורי מדגי של חמישה-שישה מקרים, לא יותר. נביא אותם לדיון בפעם הבאה. חמישה שישה מקרים - אני אתן לכם אותם - שיעידו על הכלל. לא ניקח קיצון.

אדוני, אני יכול להציע הצעה?

אני רוצה שתבינו, המטרה שלי היא אחת.

ברשותך, הצעה.

תקשיבו, תן לי רגע, אני לא סיימתי. דם שנשפך אי אפשר להשיב, מה לעשות? זה דם נפשך. תסלחו לי על הביטויים הקשים.

היום כבר נשפך גם דם.

דם נשפך. אנחנו מקבלים על זה משכורת.

נכון. בשקיפות מותר ש - - -

סליחה, סליחה, אל תפריע לי. מרגע שבאנו לתפקידים האלה נתנו אישור, דמנו, מה לעשות? לא צריך שיהיה כך, אבל ככה זה. אבל ההורים האלה, הבנות האלה, דמם נשפך. לא יודע אם אפשר לתקן נזק נפשי של ילדה כזו. אבל מה? אף אחד לא בא לומר בדיון הזה שכל הטענות מוצדקות. שכל הפניות לוועדת הערר מוצדקות. אני לא מבין, יש אלפי ועדות השמה שמתקיימות או ועדות כאלה ואחרות שנוגעות לתלמידים. בדין לשמוע.

עומדת לכם הזכות לדחות על הסף – אי עמידה בפרוצדורות. אך ורק. אי עמידה בפרוצדורות. אני לא מכיר זכות, אחת מזכויות האדם, שאפשר להפר אותה. רבותי, אנחנו מקבלים תלמידים בכיתה י"א לתיכון עם רמה של כיתה ו', ואוי לאותה מנהלת שלא תקבל את הילד הזה. אוי לאותה מנהלת שלא תקבל את הילד הזה. מה, באוטונומיה הזו של החינוך החרדי הכל מותר? אני שואל שאלות, לא - - -

לי כללים אדוני.

בסדר, יש כללים.

ויש פסיקה שהכירה באוטונומיה הזאת.

הם השתנו. בסדר. אין בעיה.

אז בבקשה. אם רוצים לעשות מהלך עומק - - -

סליחה, סליחה. בתיכונים הפסיקה הסכימה כשיש אפליה בתקצוב. כשיש אפליה בתקצוב זה הפריבילגיה במוכשר - - -

לא, לא. הפסיקה הכירה באוטונומיה של מוסד חינוך לקבוע מה הם - - -

לא נכון. זה לא נכון משפטית.

אחידים לכולם. רגע, רגע, לירון, משפטן, אני הולך איתך, בסדר? אבל גם לגברת ברקוביץ, גם לגברת בוסקילה, שיהיו אותן אמות מידה.

חד משמעית. ואנחנו עומדים מאחורי זה.

תודה. ואתם לא אוכפים אותן. תודה.

אנחנו עומדים מאחורי זה.

דורסים אותנו.

רצית לומר משפט, איציק? משפט, כי אני חייב לסכם.

אדוני יושב הראש, קודם כל אנחנו עושים עבודה הכי מקצועית שיש.

אמרת זאת שבע פעמים.

נכון. אני חוזר ואומר שכל הניסיון פה לגרום למצב שכאילו יש פה אנשים שחוטאים לתפקיד שלהם, אדוני יושב הראש, הוא ניסיון שאין לו מקום בשולחן הזה. אני מזמין אותך אדוני יושב הראש לבוא לבקר במשרדי המחוז החרדי, יחד עם הצוות המקצועי שלך, שנוכח אצלנו חדשות לבקרים. לעבור תיק תיק. לא תיק אחד, לא חמישה, לעבור תיק תיק ולבחון את הדברים. איתך, בארבע עיניים ותבוא ותאמר את דעתך אחר כך.

תודה.

תודה גם לך.

יש לי הצעה, כבודו.

לא. תגיד, כל עוד אני כותב עוד משפט וחצי, תאמר.

אני חושב שאם תהיה ישיבה משותפת והנושא יועלה שוב לדיון- - -

משותפת עם מי?

עם המחוז החרדי, עם יושב ראש הוועדה שעושה עבודת קודש, עיריית ירושלים. תהיה פה עבודת משותפת - - -

לא התעייפת?

על השבחת התהליך.

לא התייאשת?

אני חוזר ואומר, על שליטה בתהליך - - -

אנחנו מוכנים לזה. עושים את זה.

בשמחה.

ולא שניתקל בו בסוף - - -

כולל הארגונים האזרחיים. אנחנו חושבים שצריכים לתת להם מקום.

אני אומר מילה אחת ואני - - -

שזה יירשם.

אני אומר מילה אחת - - -

אמרת, תודה.

משפט אחד. כולנו בצד אחד ויש לנו כבוד לא רק לילדה שלא קיבלו אותה.

תודה.

כולנו. אנחנו מסכימים.

סיכום: הוועדה קיימה דיון בנושא שיבוץ בנות לסמינרים החרדיים. בוועדה הוצגה תמונה עגומה שעד היום ישנן תלמידות שנמצאות בתהליך של וועדות ערר ותלמידות שעדיין נמצאות ללא מסגרת חינוכית.

הוועדה מצרה על כך שמשרד החינוך לא מצא לנכון להקים מספר ועדות ערר לטיפול בכל הפניות.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להקים מספר ועדות ערר ולא אחת.

הוועדה רואה קושי אובייקטיבי שבוועדות ערר יישבו פונקציות מקצועיות של המחוז החרדי, שכל השנה נמצאות במגע ישיר עם ראשי המוסדות.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לאפשר להורים להופיע בפני ועדות הערר ושלא תהיה דחייה על הסף ללא שמיעה של ההורים או התלמידות.

הוועדה תקיים דיון נוסף לגבי הטענות שהועלו כאן היום בדיון.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להגיש לוועדת החינוך הצעה חלופית הן לתקנות והן לסוגית תפקוד ועדות הערר תוך 60 יום מהיום.

יתקיים דיון מעקב על מספר תלונות, כפי שאמרתי. אנחנו נבודד מספר תלונות שמייצגות את הכלל ויתקיים עליהן דיון מעקב.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.