ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 496

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ח (14 בנובמבר 2017), שעה 12:45

השביתה במכללה "האקדמית תל אביב-יפו" ובמכללת "בית ברל"

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

אילן גילאון

דב חנין

עליזה לביא

הדיל יונס - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

טלי אוברמן - רפרנטית חינוך באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

יואב טאובמן - ממונה תחום שכר ותנאי העסקה, ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

ניר הכהן - מנכ"ל, המכללה האקדמית בית ברל

אור בקד - ראש המחלקה האקדמית, המכללה האקדמית בית ברל

ליאור ווטרמן - מרצה, המכללה האקדמית בית ברל

הלל רומן - מרצה, ועד הסגל הזוטר, המכללה האקדמית בית ברל

ליאת וייס שחף - סגנית נשיא לקשרי חוץ, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

פרופ' חיים עינת - מרצה, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

גלית ברכה - מנהלת שיווק, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

ד"ר נועה לביא - חברת סגל, חברת ועד ודוברת, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

ד"ר רומינה זיגדון - מרצה, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

ד"ר נורית השמשוני-יפה - מרצה, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

נדב ברקוביץ - יועץ תקשורת, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

אייל מלמה - יועץ אסטרטגי להנהלה האקדמית

רם שפע - יושב-ראש, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

מירב סלע - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

יותם ידיד - יושב ראש אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית בית ברל

מורן פיש - סגנית יושב-ראש אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית בית ברל

שני משלזון - ראש מדור אקדמיה, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית בית ברל

חגי קליק - סטודנט, המכללה האקדמית בית ברל

אור ברנדי - ראש מחלקת אקדמיה, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית בית ברל

מאיר פנחסוב - ראש מחלקה דוברות והסברה, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמי בית ברל

אלעד נחשון - יו"ר אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

יהונתן קינרייך - ראש מחלקת רווחה, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

נועם ביטון - דוברת אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

מור פלג - רכזת תרבות, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

עידו אולמר - סטודנט, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

סער דוידסון - סטודנט, אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

רן נוי - סטודנט, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

אלון ארדיטי - סטודנט, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

דר פארן - סטודנטית, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

נועם שכטר - סטודנט, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

ספיר אמזלג - סטודנטית, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

אלעד אקשטיין - סטודנט, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

כפיר אוחנה - סטודנט

שי אשכנזי - סטודנטית, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

טל שפירא - סטודנט, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

עדן בנימין - אגודת הסטודנטים, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

דניאל פרנסקי - סטודנט, המכללה האקדמית תל אביב-יפו, ארגוני סטודנטים

סתיו דימנד - סטודנטית, המכללה האקדמית תל אביב-יפו

נטלי ויתקין - סטודנטית, המכללה האקדמית בית ברל

יעל שטיין - סטודנטית, המכללה האקדמית בית ברל

גילי ברנר - שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצגת את ועדת ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות

רבקה וידר

אירית שלהבת

השביתה במכללה "האקדמית תל-אביב-יפו" ובמכללת "בית ברל"

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, הישיבה הרביעית שלנו היום. זאת ישיבה מספר 496 שלנו מתחילת הקדנציה. היום 14 בנובמבר 2017, כ"ה בחשוון התשע"ח. הנושא על סדר היום הוא השביתה במכללה "האקדמית תל אביב-יפו" ובמכללה האקדמית "בית ברל".

אפשר שנציג את הבעיה בתל אביב-יפו ונציג את הבעיה בבית ברל ולאחר מכן נקיים דיון, או שנחלק את הדיון לשתיים. מאחר ואין לנו הרבה זמן אני מעדיף את החלופה הראשונה.

קודם כול, אני חייב לציין שחברי הכנסת שיזמו והובילו ודחפו אותי לקיים את הדיון הם חברי הכנסת שנמצאים כאן, זה לא נולד משמים. חבר הכנסת אילן גילאון דיבר אתי, חבר הכנסת דב חנין דיבר אתי וגם חברת הכנסת מירב בן ארי, שהיא "פריקית" של כל נושא החינוך הבלתי פורמלי והאקדמיה בכלל. הנה, קיבלתם את הנבחרת של חברי הכנסת שאכפת להם מהנושא.

מי מציג את הבעיה בתל אביב-יפו? בבקשה תציגי את עצמך ותציגי את הבעיה.

אני ד"ר נועה לביא, אני חברת סגל במכללה האקדמית תל אביב-יפו. אני ראשת החטיבה לתקשורת פוליטית ואני גם גאה לומר שאני בוגרת המחזור החמישי של המכללה האקדמית תל אביב-יפו. סיימתי את לימודיי שם. גם אני דור ראשון להשכלה גבוהה, כמו רבים מן הבוגרים שלנו, והמשכתי אחר כך כמתרגלת. מ-2001 אני מלמדת שם, וחברת סגל בכיר מ-2012. היום אני גם חברת ועד.

אני מגיעה לכאן לא רק כחברת ועד, נציגת הסגל, אלא גם כסטודנטית לשעבר שמבינה את כאבם של הסטודנטים ומחכה לחזור ללמד.

כמה זמן נמשכת השביתה?

עכשיו אנחנו נכנסים לשבוע הרביעי שלה.

לא נפתחה שנת הלימודים?

היא לא נפתחה.

אני רואה את ההוראה במכללה כשליחות ציבורית, בעיקר מכיוון שזאת מכללה ציבורית.

עכשיו אציג את המקרה. באנו לכאן בשם הסגל הבכיר, כנציגי הוועד, לקרוא לוועדת החינוך של הכנסת להציל את ביתנו האקדמי. המשבר שאנחנו שרויים בו חמור ביותר והנתק בינינו ובין ההנהלה- - -

הוא מוחלט?

הבוקר לשמחתנו קיבלנו מכתב מאת הנשיא בתגובה לפנייה אישית שלנו לפני יום, שהוא מוכן לשבת אתנו ולדבר, אחרי נתק שהיה במשך שבועיים עד הפגישה במל"ג, שלאחריו היה שוב נתק.

תודה. נציגי המכללה נמצאים כאן?

קודם שתציג מה הבעיה.

אתם רוצים להחליף אותי?

לא הבנו. היא דיברה יפה מאוד. אנחנו רוצים לדעת היכן נעוצה הבעיה.

תוך כדי הדיון נברר.

אני לא יכולה להגיד מה הבעיה?

את לא יכולה עד שאתן לך את רשות הדיבור. אל תחטאי ותלמדי מחבריי. בסך הכול שאלתי תוך כדי דיבור, ומותר לי, ואני יכול גם להחליט שאני לא רוצה לשמוע אותך. אבל לא כך החלטתי והם קפצו מייד. נמצאים אתנו נציגי המכללה. מה הבעיה?

הבעיה כפי שאנחנו רואים אותה – ותיכף נשמע דעות חלוקות וסתירה – הסגל הבכיר במשך 11 חודשים ניהל מפגשים עם ההנהלה, שסירבה לקרוא למפגשים עמנו משא ומתן, בסוגיות עקרוניות לנו. מה אנחנו רוצים, בשורה התחתונה? במילים הכי פשוטות: יש שחיקה מתמדת בתנאים שלנו תחת ההסכם הקיבוצי והנוהג המקובל במכללה, כפי שגם אושר בהסכם המקומי ב-2011.

מייד עם תחילת השביתה נפגשנו עם ההנהלה. זה התפוצץ. אנחנו מבקשים מן ההנהלה לנהל עמנו משא ומתן על נושאים שאינם מתוקצבים, ואת זה אני אומרת לנציגי ות"ת שיושבים כאן. לדוגמה, קביעת נהלים מוסכמים ושקופים בשיתוף הסגל הבכיר לקידום המחקר וההשתלמויות של חברי הסגל האקדמי, כדי לשמור על רמתה הגבוהה של המכללה.

ד"ר נועה לביא, רק רגע, יש לי שאלה. אתם מכללה מתוקצבת?

כן.

תנו לי לשאול שאלות מנחות כי אנחנו לא בהרצאה אקדמית, כי יש לנו הרבה מרצים כאן, תראו כמה, והזמן מוגבל ואנחנו רוצים להגיע לתוצאות. אני לא מכלה את זמני לריק, אני רוצה לכתוב סיכום פרקטי. אז אני אשאל שאלות מנחות, כי ראיתי שזה הולך לקראת הרצאות ארוכות. אם אאמץ את הגישה הזאת אז זה יהיה כמו המשא ומתן ביניכם ובין האוניברסיטה.

אתם מאוגדים בוור"מ – ועד ראשי המכללות המתוקצבות? כן. לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית קיבלתי קריאות "הצילו", קריאת כיוון מחלק מאנשי הסגל של המכללות המתוקצבות, שכנראה לא תיפתח שנת הלימודים האקדמית, ושריינתי לי דיון בהמתנה. אני שמח שזה נפתר. האם לא ספרו אתכם? או שזה לא מקובל עליכם? אלא אם כן תגידי לי שהסכסוך שלכם מול מכללת תל אביב-יפו שונה מהסכסוך הכללי.

הוא לא סכסוך על כסף.

הוא שונה במהותו.

יש לך משהו להוסיף שאת חושבת שיתרום לדיון? בבקשה.

כן. אני רוצה לבקש מכם, אנחנו מגיעים לכאן וקוראים לוועדת החינוך של הכנסת ליזום מהלך שיקרא להנהלת המכללה לשבת אתנו ולדבר אתנו, לפתור את הסוגיות שלדעתנו אפשר לפתור אותן.

זאת בקשה צנועה, כי גם אני אקרא להם לשבת אתכם.

ואם אפשר אפילו בליווי של מישהו מטעמכם.

למה אתם לא נותנים בינתיים לסטודנטים ללמוד?

רגע, אני אוהב נוכחות של חברי כנסת, אבל יש פה סדר. זאת ועדת חינוך, תרבות ואחר כך ספורט. כעת אנחנו לא עושים ספורט, לראות מי צועק יותר. מי שרוצה לדבר יירשם בפתק. תחכו בסבלנות.

לחברי כנסת מותר לקרוא קריאות ביניים. שאלתי את הגברת, מדוע בזמן שאתם מנהלים משא ומתן, שהוא לא על כסף, הוא על עקרונות, למה בזמן הזה הסטודנטים לא לומדים?

הגענו להכרזת השביתה והסכסוך המקומי, ביחד עם הסכסוך הארצי החלטנו לצאת גם לשביתה שלנו מכיוון שהגענו למבוי סתום מוחלט בדיונים שלנו עם ההנהלה. הפעלנו את "נשק יום הדין" מבחינתנו, שהוא שביתה, כאשר עשינו את זה בכאב רב.

התכוונת "נשק חודש הדין".

גם אני בתמימותי, אני לא מנוסה במשא ומתן, האמתי שזה ייפתר תוך יומיים–שלושה. התחלנו לדבר עם ההנהלה למשא ומתן מזורז יומיים לפני השביתה ובאמת דיברנו ודיברנו ודיברנו, ובסופו של דבר זה שוב התפוצץ.

תודה. תשאלי את דב חנין: מניסיון, התל-אביבים עקשנים.

מי מבית ברל מציג את הבעיה?

אני מרצה בבית ברל, מוועד הסגל הזוטר. אקרא את הדברים. הסיפור קצת מסובך.

אנחנו מייצגים אוכלוסייה של 450 מרצות ומרצים המועסקים בתנאים שהם כנראה הגרועים ביותר במערכת ההשכלה הגבוהה, מפוטרים מדי שנה, לא מקבלים ותק וזוכים לשכר של כ-50% ממכללות אחרות, כל זאת במשך כעשרים שנים.

לפני שנתיים עברה המכללה לפיקוח ותקצוב ות"ת אך המרצים המשיכו להיות מועסקים בתנאים לא ראויים אלה, בחזקת בן חורג לשאר המכללות האקדמיות בארץ.

במקביל לתהליך זה התארגנו והקמנו ועד, אשר קיים משא ומתן במשך השנתיים האחרונות והגענו להסכמות עם ההנהלה, במסגרתן עשינו פשרות רבות כדי לעמוד במגבלות התקציביות של המכללה, אך המסגרת אליה נצמדנו בהוראת הוות"ת הייתה הסכמים שנחתמו זה מכבר על ידי סגלים זוטרים במכללת תל אביב-עפו ובמכללת שנקר.

לפני כחצי שנה הבאנו ביחד עם ההנהלה את ההסכם הזה, שהגענו אליו, לאישור.

עם מי אוחדתם?

לא אוחדנו עם אף אחד.

עברתם לוות"ת כפי שאתם?

כן.

כמה סטודנטים יש בבית ברל?

4,000.

הבאנו את ההסכם הזה ביחד לאישור ות"ת ומשרד האוצר אך לצערנו הרב נתקלנו בחומה של התנגדויות של הגופים אשר הנחו את הנהלת המכללה, התנגדויות שסותרות את ההנחיות שהם עצמם הוציאו ומבקשות להנציח את סגל המכללה כאוכלוסייה מקופחת, כגון הסכם חריג באורך של 7 שנים לעומת 5 שנים במכללות אחרות, ותנאי העסקה חריגים, כגון ותק מופחת והיקפי משרה מוגדלים שדרשו לקבע על ידי ניתוק מהסכמים ארציים ענפיים שייחתמו בתקופת ההסכם.

בתחילת שנה זו, כאשר הגענו למבוי סתום במשא ומתן, הכרזנו על שביתה ללא הגבלת זמן. בקיצור, אנחנו שובתים ומבקשים מכם לעשות כל שביכולתכם כדי להשפיע על משרד האוצר לאשר את ההסכם שאליו הגענו עם ההנהלה ולהפוך אותנו לסגל ככל הסגלים האחרים בארץ.

תודה. אני רוצה לשמוע עכשיו את הצלע השלישית, שזה הסטודנטים, ואחר כך נשמע את הצלע השנייה.

אני יושב-ראש אגודת הסטודנטים האקדמית במכללת תל אביב-יפו. קודם כול, תודה רבה על זכות הדיבור. אני רק רוצה לציין, הוועדה הזאת סופר-חשובה. מבחינתי אתם התקווה האחרונה שלנו כדי לסיים את הדבר הזה. אנחנו נמצאים בתקופה שהחיים שלנו פשוט נהרסו. יש כאן שני צדדים שבעיני הם חסרי אחריות. צד אחד מושך אותם במשך שבועיים ורק כעת העלה את הנושא לסדר היום של המל"ג, וצד שני לא הפגין אפילו פעם אחת, אחרי שהוא סחט אותי רגשית כדי שהסטודנטים יפגינו יום-יום. יום-יום הפגנו מול ההנהלה, ניסינו להביא אותה למשא ומתן, ובסופו של דבר הם לא הפגינו אפילו פעם אחת, פרט לאתמול בצהרים. לי פשוט נמאס שהסטודנטים הם בני ערובה בכל פעם בדבר הזה. אנחנו בני ערובה, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. לא משנה כמה אנחנו מנסים, זה פשוט מאבק אחר אינטרסים של כוח ושל עוצמה. אנחנו פשוט בני ערובה ומוחזקים במצב הזה זמן רב. בבקשה תסיימו את זה.

אני ראש מדור אקדמיה באגודת הסטודנטים במכללת תל אביב-יפו. באתי להשמיע צד קצת אחר מיושב-ראש האגודה אלעד נחשון. אני חושבת שלוקחים אותנו יותר מדי כמובן מאליו, כמין צד של "טוב, אם משהו לא מסתדר נשבות, לא נגיע ללמד, לא ניתן איזו השכלה לסטודנטים". גם אצלנו יש 4,000 סטודנטים שדורשים איזו השכלה. יוצא שיש לא מעט אנשים שלא מגיעים למכללה כבר חודש כי כל המרצים שלהם שובתים. בקיצור, הכי ברור שאפשר, באנו פשוט להגיד: די! באנו להגיד: די לקחת אותנו כמובן מאליו. באנו להגיד: די לקחת אותנו כקלף מיקוח. נורא פשוט: לנו קשה לשלם עבור התואר הזה. אנחנו לא יודעים מה הולך להיות אתנו. אני לומדת סיעוד. אם אני לא אלמד קורס מסוים בסיעוד – אני יכולה לטפל פה בכל אדם בעתיד, חס וחלילה, אבל לא אוכל להגיד לו: "המרצים שבתו ולכן אני לא יודעת מה לעשות". אני לא יכולה לעשות דבר כזה. זה אחריות שלי כמי שבחרה ללמוד לטפל באנשים בעתיד.

יסלחו לי שאר הסטודנטים מתל אביב-יפו ומבית ברל.

אשמח להגיד משהו בקצרה. אני תלמיד שנה א' במכללה האקדמית תל אביב-יפו. נכנסתי למכללה הזאת בתקווה שיהיה לי שם טוב יותר. התקבלתי ללימודים באוניברסיטה העברית, גם למדעי המחשב, אך בסופו של דבר בחרתי ללמוד במכללה. המצב שלנו הוא שנכנסנו לשביתה הזאת מן ההתחלה. מה שיש כאן, על פי הלחשושים שאני שומע מן המרצים במסדרון, זה שיכול להיות שיהיה לנו סמסטר קיץ. אני רוצה להגיד לכם, חבר'ה, אף אחד לא מבטיח לי בישיבות שניהלנו גם עם המרצים וגם עם ההנהלה שלא יהיה לנו סמסטר קיץ. בסמסטר קיץ אני לא אוכל ללכת לעבוד ואז לא אוכל לשלם כסף לשנה הבאה. תודה רבה.

אחרי הסטודנטים אפסיק להיות נחמד, אבל נשמע עוד סטודנטים מבית ברל.

אפשר שתשמע גם אותי מתל אביב-יפו? אף אחד עוד לא הציג את הפחת של הסטודנטים עצמם.

חכה. נגמר הדיון? אני מנהל את הדיון. אם יסתיים הדיון ותחשוב שמשהו פוספס, תרים יד ותקבל רשות דיבור. בבקשה, מי מהסטודנטים של בית ברל ידבר? בבקשה.

אני יושב-ראש אגודת הסטודנטים בבית ברל. המאבק של המרצים בבית ברל מוצדק, אנחנו מצדיקים את המאבק הזה ותומכים בו. אנחנו רוצים שהמרצים כן יקבלו את התנאים שלהם. אבל אנחנו אומרים: די לשביתה, שמגיעה כבר כמעט לחודש ימים, כאשר הלימודים של 4,000 סטודנטים לא בשגרה: באים שעתיים לשיעור ואז הולכים הביתה. אנחנו מבקשים שתעזרו לנו לסיים את השביתה, אבל עם התנאים שמגיעים למרצים שלנו, כי היום זה הם ומחר זה אנחנו בסופו של דבר.

מכללת תל אביב-יפו, מה יש לכם לומר להגנתכם?

קודם כול, אני רוצה לומר שהלב שלנו יוצא לסטודנטים. יש פה 4,000 סטודנטים שמ-22 באוקטובר לא התחילו ללמוד למעשה. לא רק זה, אנחנו מדברים על נזקים מצטברים אדירים. אנחנו ניצבים לפני התשלום השני של שכר הלימוד.

סליחה, תוכלי לומר את התפקיד שלך?

אני סגנית הנשיא לקשרי חוץ במכללה.

איפה הנשיא?

הנשיא נמצא ב- - -

השאלה לא במקום, סליחה. אם הייתי מזמין אותו והוא לא היה בא הייתי שואל את השאלה הזאת.

יש לנו 4,000 סטודנטים.

כנראה המספר 4,000 מביא מזל "נאחס".

עוד מעט יהיו פחות, אנחנו מתקרבים לזה.

יש משא ומתן עם הסגל? אתם מדברים עם מישהו? אנחנו מתקדמים?

יש משא ומתן.

זה שקר, אין משא ומתן.

סליחה, אנחנו שמענו אותך. תני לשמוע.

אני רוצה להגיד שגם לבי יוצא. אין בעיה. אבל כאן בטח יש אחריות.

אתן לחברי הכנסת לדבר מייד אחרי שיציגו את הבעיה. אני בא בידיים נקיות לדיון, אני רוצה ללמוד את הנושא.

גם אנחנו.

אם אני יכולה להמשיך, בשנה האחרונה התקיים משא ומתן ארצי לגבי 17 מכללות ציבוריות, נחתם מסמך עקרונות. באופן אישי אני לא מצליחה להבין, הנהלת המכללה לא מצליחה להבין איך נושאים שנדונו במשא ומתן הארצי מועלים שוב במשא ומתן המקומי. מה שאני עוד לא מצליחה להבין הוא איך אותו ועד סגל ביקש את התערבותם של ות"ת, מל"ג והממונה על השכר ומרגע שהם התערבו ופסקו שגבולות הגזרה שהם מבקשים למשא ומתן לא לגיטימיים כי אנחנו כמכללה ציבורית לא מורשים- - -

על מה המחלוקת?

אנחנו לא מורשים לדון בכל הקשור בחופש אקדמי ובניהול אקדמי. לשם כך יש מוסדות סוברניים.

הסגל האקדמי נגד חופש אקדמי?

אני אענה על הכול.

זה קשור אולי בהרעת תנאים?

זה לא קשור בהרעת תנאים. דרך אגב, המרצים במכללה האקדמית תל אביב-יפו, הסגל האקדמי הבכיר נהנה מהתנאים הטובים ביותר בכל המכללות הציבוריות.

- - -

סליחה, אין קריאות ביניים. מישהו לא מבין את זה פה.

אם אני יכול להמשיך את ההסבר: בכל מוסד אקדמי מתוקצב יש מועצה אקדמית וועד מנהל. ועד מנהל אמון על ההחלטות הניהוליות; המועצה האקדמית אמונה על ההחלטות האקדמיות. אותם חברים שיושבים כאן חברים גם במועצה האקדמית. בעצם המועצה האקדמית מחליטה את כל ההחלטות האקדמיות. אי אפשר להתערב או לעקוף את המועצה האקדמית ולשמש מעין עוקף בג"ץ, זה לא עובד כך. יש מועצה אקדמית והיא מחליטה.

מאחר וגבולות הגזרה הותוו לנו, כבר ביום חמישי האחרון נשלח מכתב על ידי סמנכ"לית ות"ת שמתווה את גבולות הגזרה.

ות"ת לא עוסקת בחופש אקדמי, ות"ת עוסקת בתקציב. ות"ת מנחה אתכם בענייני אקדמיה? מוזר.

היא תתייחס. אנחנו לא נוותר על ות"ת-מל"ג, נשמע את מי שנמצא כאן.

חבר'ה, פה זה לא אקדמיה. תדברו פשוט, שאפילו חברי כנסת יוכלו להבין אתכם.

אסביר באופן פשוט. הדיון הוא לא על כסף ולא על תנאים, כי הם הטובים ביותר. הדיון הוא על פרוצדורות. קודם כול, על פרוצדורות לא משביתים 4,000 סטודנטים במדינת ישראל, זה דבר אחד. על פרוצדורות אפשר לדבר, לא צריך לשבות.

לגבי פרוצדורות – ות"ת, מל"ג והממונה על השכר יגדירו מה הם גבולות הגזרה לפרוצדורות. ידינו כמוסד אקדמי מתוקצב כבולות. אנחנו יכולים לנהל משא ומתן רק בגבולות הגזרה.

נשמע את ות"ת-מל"ג. בסדר, תודה.

בית ברל.

אני מנכ"ל מכללת בית ברל. תיקון לנתון שהצגתי קודם: 4,000 סטודנטים לומדים לתואר אצלנו בתחומי החינוך ועוד 2,000 סטודנטים לומדים לימודי תעודה בתוכנית משולבת עם האוניברסיטה הפתוחה. כל אלה מושבתים החל מהיום הראשון ללימודים.

הצורך להסדיר את תנאי ההעסקה של הסגל שלנו מוחלט ומסוכם על כולנו. אין לנו גם ויכוח על כך. אין לנו גם ויכוח על הזכות לשבות במצב שהדברים לא מסתייעים. יש לנו ויכוח נוקב על המידתיות ועל האופן שבו זה מתנהל.

לפני שנתיים המכללה עברה לוות"ת. הדבר הזה זימן לנו גם אתגר וגם הזדמנות. האתגר שהוא זימן לנו, שממצב של מכללה לחינוך המתוקצבת על ידי משרד החינוך, עם תנאים שהיו נהוגים כפי שנהוגים שם, קו היעד שלנו עבר באחת למכללה ות"תית, כלומר לדלתא הרבה יותר גדולה מהדלתא שהייתה נהוגה בהסכמים מקומיים תחת אותו רגולטור. מנגד, ההזדמנות שניתנה לנו היא שבמודל ההעסקה בוות"ת יש מודל שנקרא סגל-עמית, שהוקם לפני כ-3-4 שנים, שמאפשר העסקה רציפה לסגל זוטר עם תנאים מלאים ורציפים, דבר שלא היה קיים.

יחד עם האתגר וההזדמנות הזאת ניגשנו למשא ומתן, שאכן נמשך זמן רב, ואכן הגענו לרגולטורים לפני כמה חודשים. הם אישרו חלקים רבים ממה שהוסכם בינינו לבין הוועד, אך חלקים אחרים לא. הם נובעים מן הייחודיות של מכללה במעבר ממשרד החינוך לוות"ת. לדידם ההקבלה המלאה בינינו לבין מכללה ות"תית שעשתה הסכם מקומי לא אפשרית. אפשר להתווכח על זה אך זה בפירוש טיעון לגיטימי. שלחו אותנו בחזרה לשולחן העבודה. חזרנו עם עוד כמה דברים. היום לדעתנו מונח על השולחן מתווה, שלהבנתנו הוא מתווה ראוי, שמאזן בין כלל האתגרים שדיברנו עליהם.

קיבלתם עליו אישור?

אני אומר את זה בזהירות רבה כי המתווה הזה מונח על השולחן עם עקרונות מזוהים ומוסכמים למדי. זה לא לפני חתימה, אבל אלה בפירוש דברים שעומדים על השולחן, ואגיד אותם. יש בהם עמידה מלאה בכללי ההעסקה של ות"ת, כאשר ות"ת מגדירה כללים שחלקם ברורים וחלקם משאירים מרווח החלטה למוסד. אנחנו עומדים בכלל התנאים האלה. יש פה שיפור דרמטי בנושא תנאי שכר, רציפות העסקה ותנאי ביטחון תעסוקתי. קבענו רף חדש למה שנהוג ביתר המכללות, להבנתנו. הוגדרה זיקה משמעותית מאוד להסכם ארצי, אם יהיה כזה. לא ניתן להתחייב עכשיו לפי משרד האוצר וות"ת על יישום מלא שלו כי עוד לא יודעים מה יהיה בהסכם הארצי, אבל זיקה משמעותית בתחומים של שכר ובתחומים של תנאים סוציאליים מובטחת ואילו תנאים נוספים ייבחנו.

אני חייבת לשאול אותך שאלה. הרי כל העניין, אמר לי יושב-ראש הוועדה שלפני פתיחת שנת הלימודים באו כל המכללות ואמרו: אולי לא תיפתח השנה.

הקושי כאן הוא בגלל המעבר לוות"ת.

אנחנו סגל זוטר.

האם זה בגלל שאתם מכללה לחינוך שעברה לוות"ת? אבל היו עוד מכללות לחינוך שעברו והן לא שובתות.

היו שתי מכללות לחינוך שעברו: סמינר הקיבוצים ואנחנו.

למה סמינר הקיבוצים לא שובת ואתם כן?

סמינר הקיבוצים נמצא עכשיו בתוך אותו משא ומתן. אני מאחל להם שהם לא יעברו את החוויה שאנחנו עוברים עכשיו. אני מקווה שאנחנו סוללים דרך שהם יוכלו לעבור דרכה ללא צורך במאבק.

אני מודה לך מאוד ומעריך את נדיבות הלב שלך כלפי סמינר הקיבוצים.

יש לי חברים טובים שם.

אני רוצה לשאול שאלה. יכול להיות שהשאלה מכוונת לוות"ת. הרי זה תהליך שהוות"ת יזם אותו. חלק מן המכללות הולכות אליו ברצון, חלק בכפייה, ובסוף כולן יהיו שם. יש מי שמברך על המהלך ויש מי שמצר עליו. האם כאשר ות"ת קבעה את זה היא נתנה לכם תהליך הדרגתי של מספר שנים כדי להחיל את המציאות הזו לתוך המרחב האקדמי של ות"ת? אני מדבר כרגע על דיני עבודה.

אגיד בפירוש, יש שני הסכמים שנחתמו. האחד הוא הסכם שמיועד לשתי המכללות שעברו לפני שנתיים, אנחנו וסמינר הקיבוצים, והשני הוא עוד הסכם רחב שנחתם באותו יום ושבעצם התווה מתווה של מעבר כל יתר המכללות. בשני ההסכמים האלה אין הגדרות של אבני דרך בזמן. יש הגדרה שמטרתה להסדיר את תנאי ההעסקה ואופני ההעסקה בהתאמה למוסדות האחרים בתהליך מתמשך.

יש התייחסות להסכמים קיבוציים קיימים, לחוזים קיימים?

לא. אין לי את זה מול העיניים אבל כפי שאני זוכר אין שום התייחסות לדבר הזה.

אני רוצה להגיד עוד הערה אחת ובזה אסיים.

אני קובע בהסתייגות, לכאורה זה התעלמות ממצב. יש דיני עבודה. אי אפשר לשנות מצב, אלא אם כן תתקנו אותי ותאמרו אחרת. התהליך מבורך. יש מצב נתון של מרצים זוטרים שעובדים בתנאים מסוימים. גם עליהם אנחנו מלינים ולא גמרנו את ההתדיינות לגבי צורת ההעסקה שלהם, לאורך שנים קיימנו כאן דיונים.

לי יש כללים, הכללים אצלי שונים. כשרגולטור עושה מהלך הוא צריך להתייחס למצב הזה, הוא צריך לתת מעמד לאותו מצב ולאט-לאט בתהליך הדרגתי לבלוע את זה. מישהו נתן על כך את הדעת?

התשובה היא כן.

בטח במקום שקוראים לו "בית ברל"...

פחדתי לומר את זה בתחילת הדיון. מישהו מתהפך עכשיו בקברו.

אחד המרכיבים המשמעותיים מאוד היה שתידרש התייעלות במודלי ההעסקה במכללות לחינוך במעבר לוות"ת. זה יהיה מקור עיקרי כדי ליישם את התהליכים של שיפור תנאי הסגל. מן הסתם האיזון בין שני התהליכים האלה מייצר תהליך שהוא הדרגתי, ולכן זה אורך זמן. לכן לא הוגדרו אבני דרך אלא הוגדר תהליך שיש לו יעד ברור ומסוכם על כולם, ואנחנו נמצאים בתוכו.

יש עוד סוגיה חשובה אחת.

פעם שאלתי מישהו: "תגיד לי, המדינה עוזרת לך בתהליכים שאתה עושה?" הוא אמר: "תעשה לי טובה, רק שלא יפריעו".

הייתי שמח ליותר עזרה.

אני מפריד את מכללת תל אביב-יפו. כרגע נדבר על מכללת בית ברל. יש עובדים שמועסקים בדין לפי חוקת העבודה, הסכמים קיבוציים, איך שתרצו. אין מציאות כזו, שאתה עושה מהלך ולא נותן התייחסות לעובדים. הפנייה היא לא אליך. אתה עכשיו נקלעת לסיטואציה בעייתית שהמדינה, שמבחינתי זה ות"ת, הובילה בלי לתת את הדעת על כך שלקבוצת מרצים הולכים לשנות את כללי המשחק. צריך לתת על זה את הדעת. עושים את זה: או בעידוד פרישה, או בהפסקת עבודה בתנאים כאלה ואחרים, או קובעים שבתוך X שנים יהיה לאט-לאט תהליך הטמעה או השתלבות. אי אפשר להגיד שזה לא מעניין. זה נותן לי תחושה ששם ברחוב הנשיא יש קבוצת אנשים שעדיין נמצאים באיזה מגדל שן. אם הם רוצים באמת לעסוק בדברים עמוקים הם צריכים לדחוף ידיים למטה למטה. ועדת החינוך היא לא ועדה שאחראית על דיני עבודה, זה גם לא תחום סמכותי. אני אומר לכם בכנות, זה זועק לשמים. אני פה כדי שמחר – הנה אני אומר לכם ואני לא יודע מה תהיה תוצאת הדיון – גם הסטודנטים, גם המרצים, אם אתם רוצים סעד שלנו ורוח גבית של חברי הכנסת יוחלט שמחר הלימודים מתחילים. כמובן לא בכל מחיר, נקבע תנאים, נחייב את מכללת תל אביב-יפו, את הוות"ת, את משרד האוצר, אתכם. מחר הלימודים מתחילים. ברמת הדאגות שלי המכללות הן משניות, הראשונים הם הסטודנטים. אני אומר לכם בכנות, מבחינתי הדאגה היא קודם כול לסטודנטים.

תזכור שהסטודנטים האלה יהיו אולי יום אחד מרצים.

לכן הם חלק מן התהליך, וטוב שהם חלק מן התהליך.

השאלה אם הם יספיקו את החומר עד אז.

דיני העבודה אצלי הם קודש קודשים. ביחד עם הדאגה לסטודנטים דיני העבודה הם קודש קודשים. נצטרך למצוא פה ביחד תהליך איך עושים את זה.

לגבי המרצים ממכללת תל אביב-יפו, כאשר נשמע את הוות"ת נראה איזה תהליך אנחנו מייצרים. מחר מבחינתי אצא לתקשורת, לא אתן גב לאף אחד. קודם כול שהלימודים יתחילו, תוך כדי שנדרוש את זה וזה ונדרוש ונדרוש. קודם כול שהלימודים יתחילו. כדאי לכם לקנות את העצה שלי. תשאלו את האוניברסיטה העברית מה אירע בשנה שעברה, כדאי לכם.

בבקשה, תסכם.

הערה אחרונה, כפי שתיארתי, ההסכם אצלנו מורכב במיוחד בגלל העיתוי שלו והמעבר לוות"ת. בנוסף מנסים בתוך ההסכם הזה להסדיר דברים ברמה הארצית, שאולי הם ראויים אבל הניסיון להסדיר דרך הסכם מקומי דברים שהם במדיניות הרגולטורית הארצית נראה לנו לא נכון, זה מקשה על ההסכם. זה מגרש אחר. זה עוד אחד מן הדברים שמשהים ודוחים את הפתרון.

ות"ת, בבקשה.

אני ממונה על תחום שכר ותנאי העסקה בוות"ת.

ב-22 באוקטובר 2017 חתמנו – בעצם לא חתמנו – הצדדים, ור"מ והמועצה המתאמת של ארגוני הסגל.

בירכנו על כך שהגיעו להסכמות.

נחתם הסכם מתווה עקרונות לסגל הבכיר, שכולל שיפור גם בתנאי השכר אבל לא רק אלא גם הסדרת תנאי ההעסקה. הנושאים הכלכליים למעשה היו 3 נושאים מתוך סך הכול 15 נושאים שעמדו לדיון אחרי שצמצמנו את רשימת הדרישות לרשימת דרישות סופית. במסגרת זו גם נציג הסגל של ארגון הסגל הבכיר במכללת תל אביב-יפו, שלדעתי לא נמצא כאן היום, דן לוי, היה נוכח במסגרת הדיונים הארציים האלה, גם בדיונים הסופיים שהובילו להסכמות שהוגשו במתווה העקרונות.

יש פה מישהו מוור"מ? לא.

על אף כל ההסכמות שהושגו, ועד הסגל הבכיר במכללת תל אביב-יפו בחר, בהובלת ארגון "כוח לעובדים", שאני לא יודע אם נמצא כאן- - -

זה לא לעניין. הסגל בעצמו דיבר. אם הסגל בעצמו דיבר אז לא צריך לשמוע את הארגון. הלאה.

ואם כן, אז מה הבעיה?

אין בעיה. הוא שאל.

הסגל הבכיר בחר להתעלם מן ההסכמות שהושגו במסגרת הארצית ולדון מחדש, ולצורך העניין גם במקביל, כי התחלנו את המשא ומתן בערך באותו זמן, גם הארצי וגם המקומי.

אני מנסה להבין בשכל הישר, למה הם פרשו כאשר לכולם זה התאים? למה לא מקובל עליהם מה שמקובל על כל המכללות?

היו שני סכסוכי עבודה מקבילים ושונים.

הם מבקשים דברים אחרים שאין בשום מקום.

סליחה, קריאות ביניים לא נרשמות כי לא ידוע מי הדובר. גברתי, את רוצה שננהל את המשא ומתן פה? בבקשה תמשיך.

רבים מן הנושאים שהוסדרו במסגרת הארצית עכשיו נידונים במסגרת המקומית של תל אביב-יפו. זה נאמר גם בישיבה שנערכה במל"ג ביום חמישי בצהרים. בעצם הם מבקשים להעלות מחדש את הסוגיות האלה. אנחנו לא מבינים למה זה קורה במקביל. אנחנו מבחינתנו סיימנו את הסיפור. בנוסף לזה עולות דרישות לנהל משא ומתן בעניינים שהם בתחום הניהול האקדמי שמסורים באופן בלעדי בידי הנהלת המכללה באמצעות המוסדות שמנהלים אותה, המוסדות המנהליים והאקדמיים.

תן לי דוגמה של פגיעה, שהם דורשים התערבות בחופש האקדמי.

למשל השתתפות בהחלטה על הפחתה בעומסי הוראה, קביעת כללי הערכת איכות הוראה.

זה פגיעה בחופש אקדמי? אחת הבעיות שלנו זה ות"ת.

- - -

שומו שמים...

אילן גילאון, אחדש לך, תקשיב. אתה יודע שבמסגרת החופש האקדמי, שכולנו מתייחסים אליו בחרדת הקודש, באמת לא רוצים לגעת בו, במיוחד לא אנחנו הפוליטיקאים, אבל מסתבר שגם לנסות לקבוע תנאי קבלה אחידים במוסדות האקדמיים זה פגיעה בחופש האקדמי.

אפשר גם לעשות הרעת תנאים לאנשים. אם זה כך, אז חופש אקדמי – My foot.

אני רוצה להוסיף שלנציג הוועד הספציפי שהיה שותף במסגרת ההסכמות הארציות, במסגרת המשא ומתן הארצי הייתה לו כל ההזדמנות להעלות את כל הדברים האלה ואת הדרישות. אנחנו בעצם נתנו יד פתוחה לדרישות הארציות, עד שקיבלנו מתווה שלם.

במילים אחרות, אתה אומר: אני לא מבין מה רוצים מאתנו בעניין מכללת תל אביב-יפו כי היה משא ומתן ולכל סקטור יש נציגים, ומה פתאום עכשיו דנים בדרישות חדשות?

אני שואל אותך שאלה, נעזוב לרגע שהקטע של מכללת תל אביב-יפו בעייתי יותר, כוות"ת. לגבי סוגיית הסגל הזוטר במכללת בית ברל, לקחתם בחשבון שיש פה פגיעה בתנאי ההעסקה?

אתייחס. במהלך החודשים האחרונים אנחנו מלווים את ההנהלה במשא ומתן שנערך מול הסגל הזוטר במכללת בית ברל. עוד לפני השביתה באנו בהצעות שמבחינתנו, מבחינת הממונה על השכר הן נדיבות מאוד, תוספות שכר משמעותיות, עם פריסת תשלומים במהלך תקופת ההסכם ומתנים נוספים, תוך הבאת הסגל לתנאי העסקה על פי הנחיות ות"ת.

אני רוצה לבודד את הבעיות, לפרום את הפקעת. תרשו לי, אני קופץ מדבר לדבר.

לא פגענו בתנאי ההעסקה. היו תנאי העסקה במסגרת תנאי משרד החינוך ואז המכללה עברה לאחריות ות"ת.

אני שואל עכשיו שאלה פרקטית. מי יכול לענות לי מן הסגל הזוטר של בית ברל? הלל רומן, אני שואל אותך ושואל את נציגת משרד האוצר ונציג ות"ת ונציג מכללת בית ברל. אם אתם מתכנסים בחדר, הפערים הם ברגישות?

אני מאגף הממונה על השכר במשרד האוצר.

למה אבי פרידמן לא נמצא כאן?

למה אתה שואל שאלות כאשר לא נתתי לך רשות? אל תעני לו. לא נותנים פרס למי שמתפרץ.

בשורה התחתונה, התנהל איתם משא ומתן במשך חודשים. הם קיבלו הצעות נדיבות מאוד וכל פעם באו – בעצם מי שמייצג אותם, דהיינו "כוח לעובדים" – עם דרישות נוספות. באו לקראתם, ובאיזשהו שלב צריך להגיד: cut, אתם לא רציניים. זה ניהול משא ומתן בחוסר תום-לב. הם צריכים קודם כול להחליט, ואותו דבר במכללה האקדמית תל אביב-יפו. הייתי ביום חמישי בדיון איתם.

עזבי את האקדמית תל אביב-יפו.

יש כאן איזה חוט מקשר, שהם לא מצליחים להגיד חד-משמעית ובצורה גורפת מה כל הדברים שהם רוצים. אמרנו להם ביום חמישי: תציגו דרישות כוללות וסופיות, שאפשר יהיה לכנס את הדבר הזה. הם לא מוכנים. וגם קיבלנו אמירות, שאולי בעוד חצי שנה יהיה דבר נוסף שירצו. אנחנו רוצים להגיע פה להסכם קיבוצי ו"לסגור" את זה. בואו נשמע את הדרישות ו"נסגור" את זה.

אפשר לענות על זה? אפשר להתייחס לטענות הללו?

אני מנהלת דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. באתי רק להביע את תמיכתי בסטודנטים. אני יודעת שאתם עושים עבודה חשובה מאוד.

תודה רבה.

עליזה לביא, נעשה פה את עבודתך, נייצג אותך נאמנה. אני מחזק את ידך.

כולם בעד סטודנטים וגם בעד הנכים תמיד...

האשימו אותנו בטענות שקריות. אשמח להתייחס.

אדוני, אתה קצר-רוח, אין לי בעיה שתיקח אוויר בחוץ ואתן למישהו אחר לדבר. אני רציני, אני רוצה לצאת מפה עם פתרונות.

חברי הכנסת רוצים לדבר? בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני בדיון הזה מאוד מאוד מודאג. הסיבה שאני מודאג היא שאנחנו כאן קיימנו דיון חגיגי, אפילו עם שר החינוך, על פתיחת שנת הלימודים, כולנו בירכנו ושנת הלימודים נפתחה. והנה מתחת לרדאר שלנו שתי מכללות בעצם נמצאות בשביתה מתמשכת. בדיוק דיברתי עם מירב בן ארי לפני כן, שאם זה היה האוניברסיטה העברית או אוניברסיטת תל אביב, שאני בא ממנה, זה לא היה קורה לעולם, לא היה קורה שבמשך חודש שלם יש שביתה והמדינה לא רועשת.

יש פה שני סכסוכי עבודה, שאני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מאוד מאוד קל לפתור אותם. צריך רק קצת רצון טוב. אגיד משפט על בית ברל וכמה משפטים על האקדמית תל אביב-יפו.

בבית ברל לכאורה נקודת המוצא שלנו נהדרת. יש הסכם בין ועד הסגל הזוטר לבין הנהלת המכללה. פה, כמו בהרבה נושאים אחרים – אתה יודע שזו דעתי, אני לא אומר את זה לראשונה, והטענה לא מופנית ליואב טאובמן – הבעיה שלנו היא ות"ת. ות"ת עדיין לא הבינה את מלוא התפקיד שלה והאחריות שלה כדי שהמכללות יוכלו לעבוד.

בקטע הזה אני מסכים אתך, אני אומר את זה בכל דיון, מל"ג-ות"ת.

לכן הפנייה שלי מכאן, ואני מקווה שהוועדה תצטרף לפנייה הזו, היא לוות"ת, לפתוח קצת יותר מרחב של גמישות כדי לקדם הסכם שכבר הוסכם. אתם יודעים, יש כבר הסכם, המכללה מסכימה עם הוועד, אנחנו במצב טוב, התקדמנו.

פה אני ממש מודאג. אני רוצה להגיד לך, מכובדי יושב-ראש אגודת הסטודנטים, אמרת שאתה מודאג – אני חושב שאתה מודאג בצדק, למרות שהסכסוך הזה אפילו קל יותר לפתרון. למה הוא קל יותר לפתרון? כי לא מדובר על כסף ולכן הצרה הזאת שנקראת ות"ת יכולה להישאר מחוץ לתמונה, הם לא צריכים להתערב בזה לדעתי. אתם אמורים לתקצב את המוסדות להשכלה גבוהה. אל תתערבו בדברים שאתם לא מבינים בהם כי גם בענייני תקציב אתם לא עושים כל כך טוב. הייתי מציע לוות"ת למשוך את ידה מהעניין הזה.

אני אומר בכאב ובצער, שהסכסוך הזה, שהוא הסכסוך הכי פשוט לפתרון, הוא הסכסוך שהכי הסתבך מכל הסכסוכים שאני מכיר, ואני מכיר סכסוכי עבודה כבר די הרבה זמן. יש לי הרבה הערכה להנהלת המכללה, לנשיא המכללה, שהוא פילוסוף מאוניברסיטת תל אביב, אדם שאני מעריך מאוד. אני מכיר את הסגל הבכיר שלכם, אנשים מצוינים, חוקרים טובים. אני לא מבין איך תסבוכת כזו נוצרה. אנשים כל כך מוכשרים והתנהלות כל כך לא תקינה, לא אפשרית.

זה דיון פילוסופי, איך מקום משפיע על התנהלות.

אני מבין שהסכסוך, בגדול, הוא על מקומם של אנשי הסגל הבכיר במכללה. אנשי הסגל הבכיר חושבים שמקומם ומעמדם במכללה נפגע. אני לא איש המכללה, אני לא יודע להגיד אם זה נכון או לא נכון, את זה צריך לברר, לשבת מסביב לשולחן. זה לא ענייני כסף, אלא עניינים של איך מקבלים החלטות. אתם אומרים "חופש אקדמי"? מי צריך להגן על החופש האקדמי? החופש האקדמי הוא של מי? של הסגל, של הסגל הבכיר והסגל הזוטר. הסגל הבכיר הוא הראשון שרוצה חופש אקדמי. אני לא חושב, עד כמה שאני קורא את המסמכים שהוצגו, שהוועד רוצה כוועד להיות שותף בהחלטות אקדמיות. הוועד הוא מייצג של ציבור שנקרא מרצים בכירים, או סגל בכיר, והוא רוצה שאנשי הציבור הזה יהיו חלק מן התהליך.

בשורה התחתונה, הדבר שהכי מדאיג אותי הוא שאין משא ומתן. אני שותף לקריאתך, שיתחילו הלימודים מחר בבוקר. תתחילו לשבת מסביב לשולחן. על כל הבעיות אפשר לדבר, אין שאלה שהיא לא לגיטימית. באשר לכל שאלה יש לי את השקפתי, למירב בן ארי יש את השקפתה, כאשר נשב מסביב לשולחן היא תשכנע אותי ואני אשכנע אותה. כך פותרים בעיות. אחרת, המכללה האקדמית תל אביב-יפו, אני אומר לכם בכנות, לא רק שנת הלימודים הזאת, כל המכללה הזו בסכנה.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך. אני מצטרף להצעתו של יושב-ראש אגודת הסטודנטים. עם כל הכבוד הרב שיש לי לכל הצדדים, גם להנהלת המכללה וגם לסגל הבכיר ולוועד שלו, הסיפור הזה צריך איזה מבוגר שיתערב בו. אני חושב שאנחנו כוועדה – אין מישהו אחר – צריכים להיות המבוגר הזה. אתה, אדוני היושב-ראש, תמנה מבין חברי הוועדה חבר.

חשבתי שאני צעיר עדיין...

אתה מבוגר צעיר. תמנה מבין חברי הוועדה מישהו שילווה את התהליך הזה ויביא את הגאולה לעולם.

תודה, אני מתנצלת, אני צריכה לנהל עכשיו שדולה חשובה מאוד על אלימות נגד צוותים רפואיים. בקצרה אומר את דבריי.

זו לא הפעם הראשונה שהוועדה הזאת מטפלת במשבר. אנחנו שנתיים וחצי כאן. עשינו את זה גם באוניברסיטה העברית וצריך לעשות את זה כאן. ביקשתי מהיושב-ראש שייקח את זה על עצמו. זה לא יעבוד כך, עם כל הכבוד למחיאות הכפיים ולקהל האוהד. צריכה להיערך פגישה של נציגות מכל אחד מן הצדדים וצריך לשבת ולפתור את זה.

בנימה אישית, אני אומרת לכם בתור יושבת-ראש השדולה לסטודנטים, הסטודנטים חייבים לחזור למוסדות ולהתחיל ללמוד. מה שקורה כאן הוא פשוט בושה, שערורייה. ניסיתם להחזיר אותם לנהל משא ומתן? תחזירו אותם, ואם זה לא עובד – תקפלו את ה"בסטה". אבל תנו להם להתחיל ללמוד. מי יחזיר להם את הכסף שהם שילמו? מי יחזיר להם? מי יחזיר לסטודנטית שצריכה ללכת לעבוד, מי יחזיר לה את סמסטר הקיץ שהיא תיאלץ לעבוד במהלכו? הייתי יושבת-ראש אגודת סטודנטים במוסד שעבדתי קשה מאוד ללמוד בו, עבדתי ב-3 עבודות ונאנקתי. אני יודעת מה זה. אנחנו לא שוכחים את זה גם אחרי שנים רבות.

תנו לחבר'ה לחזור ללימודים ותחזרו לשולחן הדיונים. אנחנו מתחייבים כאן לסייע. אני מוכנה להיות חלק מהמשא ומתן. אני חושבת שהוות"ת עושה עבודה טובה ואני חושבת שגם כל המרצים פה, כולם באים עם כוונות טובות. תחזירו את הסטודנטים ללימודים, תנו לנו לעזור, אנחנו מוכנים, כל מי שיושב כאן, אבל תתחילו את שנת הלימודים. נוצר כאן עוול גדול ומי שתמיד "נדפק", תסלחו לי, זה הסטודנטים, ואני מחדדת: הסטודנטים מן המכללות. תמיד זה הסטודנטים, ותמיד הסטודנטים מן המכללות. בתור בוגרת מכללה גאה אני אומרת לכם שאין שום סיבה. אתם צריכים להיות המקום הראשון כי אתם בפריפריה ואתם האנשים שאנחנו הכי הכי רוצים לחזק במדינת ישראל. כל יום שאתם יושבים זה עוול גם לנו כחברי כנסת. אני ממש ממש מקווה שתשבו. אני חייבת ללכת לנהל את השדולה, שהיא שדולה שלי. בבקשה מכם לכו לשולחן ותחזירו אותם ללמוד.

תודה רבה.

אדוני, אחד הדברים היותר מתסכלים הוא כשאנחנו צריכים לתקן דברים שלא היו צריכים להיות מקולקלים בסך הכול. זה כאילו שתי פרשיות שונות אבל יש להן חוט משותף, מחבר משותף. אני אומר את הדברים האלה כאשר אני הולך על בהונותיי כדי שחלילה לא אטעה. נדמה לי שכאן יש דאגה רבה מאוד שחס וחלילה לא יחדרו נורמות של אוניברסיטה אל תוך המכללות, זה הפחד הגדול ביותר, נדמה לי. זה המשותף בין שני הדברים הללו.

לי אין שום דרישות יתרות מהמכללות מאשר הייתי דורש למשל ממפעל הטקסטיל הכי פשוט בדרום, בירוחם. קודם כול זה, לפני שמקיימים חופש אקדמי.

אין כבר מפעלי טקסטיל בירוחם.

יש עוד מפעל אחד.

הוא בהנשמה.

אני מחזיק אותו משום שיש בו חדוות יצירה, אבל גם בשם חדוות היצירה אי אפשר ללכת להרעת תנאים.

תראו, שומו שמים, מה ביקשו כאן: ביקשו להיות מעורבים בתהליך האקדמי. האם בהנהלה שלכם יש בכלל נציגים של הסגל?

כן. יש במועצה האקדמית.

אני מתחיל להתרשם פה שהבעיה היא הוות"ת ולא המכללות.

בהסתייגות. בואו נשמע.

משום איזו תפיסה, שהיא תפיסה נפסדת פה, לפיה כל דבר במדינת ישראל הוא עסק. אם כל דבר במדינת ישראל הוא עסק – נסו למכור את המפעל הציוני במחיר שהושקע בו ואז נראה אתכם.

זה עניינה של ההנהלה להגיע לבסיס משותף עם האנשים שעובדים אצלה, ריבונו של עולם. מה שבטוח מוסכם כאן, שהסטודנטים תמיד יצדקו, כי בעוד שבועיים הם יפסידו את הסמסטר שלהם. אבל יש גם כמה כלים שאנחנו לא יכולים להקל בהם ראש בשם החופש האקדמי, כי לאנשים שנמצאים בתוך מקום עבודה צריך שיהיו כלים להגן על עצמם כי הם קודם כול עובדים, לפני כל דבר אחר.

לכן אי אפשר לעשות דבר אחר מכל המלל שנאמר כאן, אדוני, מאשר להיכנס אל תוך המשא ומתן שאיננו מתקיים. משא ומתן זה לא אירוע שצד אחד מגיש הצעה והצד השני כותב על זה בסך הכול "כן" או "לא", אלא יושבים ומדברים. אני מאמין בהידברות, מה לעשות, חפץ חיים אנוכי ואני מאמין בפשרות, כך זה בחיים, בכל תחום. בכל תחום אני מאמין בהידברות. כאן לא קיימת הידברות. אתה יודע מה הבעיה המרכזית פה? אולי בגלל שזה לא כסף אלא זה כל כך הרבה אגו אז הסיפור הזה כל כך מסובך. יש אנשים שהאגו שלהם כל כך גבוה שבכל ברית מילה הם רוצים להיות רק הנימול ובכל הלוויה רק המת, אם לא – הם לא משחקים בהצגה. נדמה לי שכאן קבור הכלב.

אני מבקש ממך שהוועדה הזאת תלווה את המשא ומתן, שיתרחש כמשא ומתן. אז אפשר יהיה להתחיל את הלימודים.

אני חייב לומר, צריך לומר את הדברים בצורה הכי כנה, גם תופעה שיש ארגון יציג שמנהל משא ומתן ובסוף קם פלג קטן או קבוצה ואומר "זה לא מקובל עליי, צריך להתחיל הכול מחדש", זה גם מהווה איום מחר, מחרתיים.

היו שני מסלולים מקבילים. זה לא היה מסלול אחד.

אני אומר דברים באוויר, אני לא קובע מסמרות. זה גורם מאיים על כל תהליך ההתארגנות בחברה הישראלית. אתמול זה היה הנכים, היום זה מישהו אחר, מחר זה הסטודנטים.

בשני המקומות זה הרעת תנאים, אדוני היושב-ראש.

אם יש כנות סביב השולחן העגול הזה ובאמת רוצים להגיע לפתרון, אין מה לעשות, אחרי שאמרנו מה שאמרנו וזה מרחף באוויר, היה פה הסכם, אם רוצים לשנות – בואו תוך כדי תהליך. אנחנו בוועדה מוכנים להיות המלווים, כפי שאמר דב חנין: "המבוגר האחראי". אם אתם שואלים אותי, אני רוצה לבודד את הבעיה.

אני חוזר לבית ברל – בואו נפתור את הסוגיה של בית ברל. רבותי, גם המרצים, הסגל הזוטר – אתן ליושב-ראש התאחדות הסטודנטים לדבר – גם הממונה על השכר במשרד האוצר, גם הוות"ת, גם הנהלת המכללה. אני מאמין שזה הליך פתיר יותר. אני לא רוצה לחשוב שיש פה עניין של אגו. הנה אני אומר לכם, אני לא רוצה לחשוב שיש פה חוט מקשר בין שני הסכסוכים שנוגע ל"קו לעובד", לא. הוא לגיטימי. אין פה עניין של אגו, אני רוצה להוציא את האגו בכלל מכאן, אין פה אגו. יחסי ציבור ל"קו לעובד" אני מוכן לעשות לכם כמה שתרצו, אני חסיד שלהם, נתתי להם ביטוי, נתתי להם הגנה, אבל לא על גב הסטודנטים.

לכן אל תתפסו אותי במילה לכאן או לכאן. כרגע אני חרד באמת, הזמן עובד לרעתנו, בוזבז פה זמן – אני לא אומר שבזבזנו, זה התגלגל לשולחני רק בשבוע שעבר. אני אומר לכם, זה חייב להסתיים היום באמירה חד-משמעית.

לפני שאקרא את הקריאה, אני רוצה לשמוע את רם שפע.

אני יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית. קודם כול, רק אנקדוטה כי זה הולך להגיע גם לפה. ממש בדקות האחרונות – אם אתם רוצים סקופ – התפוצץ המשא ומתן עם הסגל הזוטר של כל האוניברסיטאות. אז אנחנו צפויים להגיע לפה בתקופה הקרובה, רק שתדעו.

האוניברסיטאות כולן יחרדו.

אני רק רוצה שתדעו כי בסוף לצערי זה גם יגיע לפתחנו.

ראשית, אני מרשה לעצמי להגיד שאנחנו כמעט הצד היחיד שמדבר עם כל הצדדים לאורך רוב הדרך.

אני מפריד את בית ברל. אני מסכים עם רוב מה שנאמר פה. בסופו של דבר, הסוגיה קרובה למדי לפתרון וגם יש כמעט הסכמות בין ות"ת למכללה ולסגל. אני מבין שעניין ההחלה של ההסכם הארצי חשוב. אני חושב שאני מסכים אתך: אפשר לסיים את זה ולכן תיכף אקרא בקריאה משותפת לשניכם. במצב הזה, לדעתי, אתם יכולים להסכים.

אבל אני רוצה לדבר על הסגל של המכללה האקדמית תל אביב-יפו. גם אני, כמו שניכם, רוצה מאוד בנטיות לבי לתמוך בסגל כי אני חושב שראוי ונכון וצודק שהם ייאבקו על התנאים שמגיעים להם, אבל לצערי, ואני אומר את זה מנקודת מבטי, כי דיברתי אתכם כמה פעמים, גם עם נועה לביא, ניסיתי ולא הצלחתי, שלחת אותי לדני לוי שלא באמת היה מוכן לדבר אתי. אתם מציעים פה שהם יישבו עם עוד אנשים. אני רוצה לספר לכם שהסגל במכללה האקדמית תל אביב-יפו לא היה מוכן, סירב פעמיים לשתי הצעות שלי שיצטרפו עוד אנשים לדבר אתכם, צד שלישי. הצעתי אותנו, את המל"ג, את הוות"ת, את כולם. עד שאנחנו לא התחלנו ליצור לחץ על הוות"ת-מל"ג שיישבו אתכם לא הסכמתם לשבת עם אף גורם. זאת המציאות. אני מספר עובדות.

בלי קריאות ביניים. אל תפנה לאנשים באופן אישי. תדבר.

אלה העובדות כפי שאני מכיר אותן. דני לוי ונועה לביא – אני יכול להראות לכם את ההתכתבויות שלי איתם. היא אמרה "קפדהו וחשדהו" על כך שהיא לא מוכנה לדבר אתי כי אני מייצג את הסטודנטים. זאת הסיטואציה במכללה האקדמית תל אביב-יפו.

אני לא מבינה למה אתה עושה את זה.

אתן לך להתייחס בהמשך.

יש מי שאחראי להושיב אנשים, אתה יודע.

יש פה הרבה בלבול בין ות"ת למל"ג וחשוב להסביר את זה. אני גם חבר מל"ג.

יש יותר מדי ראשי תיבות במדינה הזאת...

נכון שהוות"ת אמורה לטפל בענייני תקציב ועל פניו כביכול הסיפור במכללה האקדמית תל אביב-יפו הוא לא תקציבי אבל הסיפור שבעייתי במכללה האקדמית תל אביב-יפו קשור להנחיות המל"ג של איך נכון לנהל מוסד אקדמי. לכן השאלות, לגבי האם סגל יושב באי-אלו אורגנים חשובים במוסד, יש להן פתרונות, יש נהלים סדורים מאוד איך הדברים האלה מתנהלים. הדרישות של הסגל כרגע חורגות מהנהלים הללו.

יש אפשרות לדבר על הנהלים האלה או שהם קדושים? אני לא מבין את העמדה שלך.

זה השלב הבא.

לא רק שמותר, חייבים להתייחס לזה. אני מסכים עם השאלות שלהם, אבל כמו בכל משא ומתן, העניין הוא מידתיות. האפשרות להשבית את הסטודנטים במכללה האקדמית תל אביב-יפו במשך חודש---

לא ההנהלה משביתה, אבל היא לא מדברת.

גם כשההנהלה מדברת אתכם במשך 7 שעות במל"ג, עובדה שבסופו של דבר אתם הולכים הביתה בלי להסכים על כלום.

סליחה, לא היית שם.

נכון, אבל מה לעשות, שני צדדים אחרים עדכנו אותי.

אני מצטרף אליכם. אתם מצדדים בסגל, מצד אחד, אבל רוצים לסיים את השביתה. שני הסגלים פה צריכים להכריז על הקפאת השביתה ל-48 שעות, 96 שעות או 120 שעות כי אנחנו סומכים את ידינו – וגם הוות"ת ומשרד האוצר צריכים להגיד: אנחנו מוכנים לשבת במרתון של דיונים, ואז הסיפור יסתיים. אם ות"ת ומשרד האוצר לא יסכימו ואתם לא תעצרו את השביתה – זה לא יסתיים. זה מה שצריך לקרות.

תמנה מישהו, אין בעיה. זה שלכם. זאת הפרקטיקה.

אני מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו וחשוב לי לדבר כי אני שומע את יושב-ראש התאחדות הסטודנטים ואת יושב-ראש האגודה שלי. אני כיום מתמחה בכנסת, שנה שלישית, עם שאר המתמחים שלנו מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו. אני מתמחה אצל חבר הכנסת איציק שמולי. מעבר להיותנו סטודנטים ונמצאים פה במשכן אף על פי השביתה, יש משהו ששכחנו. יש לנו פה סגל בכיר שבזכותו אני וכל המתמחים שנמצאים מן האקדמית תל אביב-יפו הגיעו לפה. אני חושב שיש איזו זילות בסגל בכיר. אנחנו מדברים פה על מרצים ומרצות בכירים.

אקטיביזם חברתי. ללא אקט חברתי לא ישתנה שום דבר. יושב-ראש התאחדות הסטודנטים, אני מבין אותו. אני סובל מן השביתה.

אין פה זילות, זה לא נכון.

סליחה אדוני, יש פה מי שמנהל את הדיון. כאשר אתה אומר "אקטיביזם חברתי", אני מכבד אותו, רוצה אותו ודורש אותו, אבל בצמוד לו יש גם קצת אחריות, קצת גמישות, לנסות להקשיב, יש לו גם צדדים אחרים. אקטיביזם חברתי הוא לא בנישה אחת אלא הוא על פני כל החברה, על פני כל הסקלה.

זו השביתה השנייה שקורית אצלנו במכללה. בקיץ כבר היינו בשביתה עם סגל אחר, עכשיו זה עם הסגל הבכיר, אז יש דברים בגו.

הבנתי. תודה.

אני עדיין בבית ברל. מה אתם אומרים, הצדדים, מחר יש לימודים מבחינת ההנהלה?

בשמחה רבה.

מבחינת הסגל?

אנחנו צריכים להעלות את זה להצבעה אצלנו לפי התקנון של הוועד. אנחנו חייבים לקבל אישור. אני לא מוסמך לקבל החלטה.

אני רוצה לדעת אם מחר הם נפגשים.

אנחנו נצא מפה בלי תוצאות אם תפריעו. אני בא לעזור לכם. עם כל הכבוד, פה זה לא מין קרקס. אם הלל רומן היה אומר לי: זה תלוי בהידברות של 20 שעות, 40 שעות, 80 שעות. אבל הוא אומר: אני צריך להביא את זה להצבעה. הוא מראש הלך לשם. ציפיתי לשמוע. הוא לא היה אומר לי "כן", כי הוא לא שבת כדי לשמוע ממני "תחזור לעבודה", הוא שבת כדי להתחיל משהו.

לשבת ולדון נשמח כבר מעכשיו, באמת.

כל עוד השביתה נמשכת – אני אומר לגבי בית ברל, יש לכם פה גישה חיובית שהולכת להיסגר באמצעות הידברות עם ההנהלה, משרד האוצר וות"ת. אם אתם לא תיתנו כיוון חיובי היום, כרגע, שחוזרים ללימודים ואז ממשיכים לסגור את הקצוות הקטנים שנשארו אתחיל לחשוב שכנראה למישהו פה יש מניעים אחרים.

ואם לא יהיו תשובות חיוביות מן הצד השני- - -

סלח לי, אבל בזכות השביתה הגענו לכאן. השביתה היא זכות שמוקנית לכל עובד כדי לשפר את תנאיו, לאחר שבמשך עשרים שנים התעלמו מאתנו. לכן הגענו לכאן. אל תזלזל בזה.

הוא לא מזלזל בזה.

יש פה נכונות.

נשמח לשבת ולדבר. בהחלט יש לנו דרישות שכאשר הן ייענו נשמח לחזור באותה שנייה ללימודים.

כאשר הדרישות ייענו?

חבר'ה, יש כאן מקומות נוחים, לכו, תשבו ותדברו.

הנה אני אומר לך, הסגנון שלך לא מקובל. אמרת: "כל עוד אני לא מקבל את מה שאני רוצה". אפילו להידבר אתה לא רוצה.

אני רוצה להידבר. לא נכון.

אמרת: "כל עוד הדרישות לא ייענו אני לא מפסיק את השביתה". תודה רבה לך, כך לא משיגים שום הישג. הבנתי. עומדת לי הזכות לומר את מה שאני רוצה בסוף.

אנשי מכללת תל אביב-יפו, תקשיבו היטב. אתן לעוד אחד מכם לדבר. אני רוצה גם שם להגיע לידי תובנה כלשהי. בבקשה.

הלל רומן, אני מציע לך, בזמן הישיבה תדבר עם מי שאתה יכול כי אני חושב שאתה מחמיץ הזדמנות.

אעשה את זה.

אני נותן לך עצה של מבוגר אחראי.

אני מקשיב לך, למרות שזה עדיין זלזול.

זה סובייקטיבי, אתה יכול להרגיש מה שאתה רוצה להרגיש.

אני פרופסור במכללה האקדמית תל אביב-יפו. אתחיל מן הסוף. אם ועדת החינוך של הכנסת תמליץ לשני הצדדים לצאת מייד למשא ומתן ותצרף לנו מלווה מטעמכם למשא ומתן, מחר השכם בבוקר אכנס אסיפת סגל ובתור איש ועד אדאג שנחזור מחר ללימודים. כל השאר פחות חשוב.

זאת תשובה אחראית. חבל שהוצאתי את הלל רומן והוא לא שמע אותך.

אנחנו רוצים לדעת אם אנחנו חוזרים מחר ללמוד.

רציתי לדבר על הפגיעה בנו, אבל עכשיו אני רוצה לשאול, מה אם אתם מכנסים מחר את הוועדה שלכם ופונים עם ההחלטות שלכם להנהלה וההחלטות לא מאושרות?

אומר לך פה חיים עינת, שמייצג את ועד הסגל הבכיר: "מוכנים להתכנס להידברות. אני אכנס מחר השכם בבוקר את הצוות לקבל החלטה להחזיר את הסטודנטים ללימודים". הוא לא יכול להגיד לך עכשיו שמחר בבוקר בתל-אביב פותחים את הלימודים אבל אני לפחות אדע מחר בצהרים אם הם חוזרים ביום חמישי ללימודים. זה מצב טוב יותר מאשר המצב שהיינו בו. אתה מרגיש זלזול?

לא, אני לא מרגיש זלזול, להיפך, אני מרגיש כבוד רב.

קטונתי. מה שסוכם בהסכם הכללי של ור"מ ביחד עם מל"ג-ות"ת ומשרד האוצר צריך לכבד. יש לכם מתווה שיפורים, אתם חושבים שצריך לשנות במכללת תל אביב-יפו, כפי שאנחנו עושים ביום יום: אני פונה למנכ"ל משרד החינוך וליושב-ראש ות"ת וליושב-ראש מל"ג, למרות שהביאו את תוכנית החומש מתעוררים דברים, בואו ניכנס למשא ומתן. זה לא דברים שלוחצים על כפתור ומשנים. יכול להיות שאתם מבקשים שינוי תפיסה. יש פתיחות לשמוע, יש כיוון לשמוע, אבל אל תבואו בצורה כזאת. המצב שלכם קשה יותר מאשר בבית ברל. הנה אני אומר לכם, אני חסיד של עבודה מאורגנת, אבל אצלי אין חד-צדדיות, לכן הקפצת אותי, טל שפירא.

היה לי דבר שני לומר.

אתן לך לומר דבר שני. אתה אומר: אנחנו מוכנים. אתה רוצה לעשות שינוי תפיסה. הבנתי את זה. מישהו אמר את זה כאן: שינוי תפיסה. זה לגיטימי. עם כל הכבוד, מה שקבעו בני אדם הוא לא קודש קודשים. צריך לחשוב. נכון שקבעו את זה אנשים מומחים אחרי מחשבה כבדה. אני מכיר את חרדת הקודש של "אל תגעו במשיחי" במה שקשור לחופש האקדמי ולעצמאות פדגוגית והמילים היפות, אבל בסוף בסוף, כשמישהו שיושב שם כמה שנים רוצה לשנות, זה אפשרי, אבל יש תהליכים. גם אני כיושב-ראש ועדת החינוך נתקל באותה חומה בצורה. בהתחלה זה מעצבן לי את האגו אבל אז אני סופר עד עשר ואומר: טוב שזה כך. תארו לכם שלא אני, מחר מישהו אחר לא אחראי נוגע להם בעצבים הרגישים של האקדמיה, של המחקר. אני לא רוצה את זה. למרות האגו, יושב-ראש ועדה, חבר כנסת עם כוח, עם פטיש מעץ זית שלא נשבר, הכול טוב, אבל בסוף בסוף יש תהליכים. נכון שהם כבדים, יכול להיות שהם אפילו ארכאיים וצריך לגעת בהם, אבל זה תהליך. תכבדו אותו.

רצית לומר דבר נוסף, בבקשה.

הדבר השני, אני חושב שאנשי ות"ת ומל"ג שגו שגיאה. המעורבות שלהם, להבדיל ממה שאמר ידידי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים, כנראה באה, כך הבנתי משיחת טלפון שהייתה לי איתם אחרי שהשביתה הייתה תקועה ואז נאמר לי על ידי אנשי מל"ג שהם לא ידעו שיש שביתה. התקשרתי מתוך תקווה שהם יושיבו אותנו לדיון. הם אחר כך באו אלינו עם עמדה שלטעמנו היא שגויה. אני לא רוצה להגיד יותר מזה. אין חפיפה בין הדברים שלנו ובין הדברים של מל"ג.

אני שמח שאני שומע גישה כזו. באתי בידיים נקיות לדיון הזה והתחלתי לשמוע מכאן ומכאן את הדעות. הבנתי תוך כדי דיון, המל"ג-ות"ת אומרים: "רבותי, יש הסכם." כמו הממונה על השכר במשרד האוצר, כמו אחרים. "יש הסכם, תעזבו, אנחנו לא פותחים את זה אחרי כל פיפס". זה נכון, כך צריך להיות. אתם רוצים משהו מעבר, זה לא שכר.

הלל רומן, חבל שהוצאתי אותך. היית שומע את הגישה של מכללת תל אביב-יפו. אני חשבתי שיהיה פשוט יותר אתכם, אבל בואו נראה, כנראה טעיתי, מודה.

רוצים לעשות שינוי תפיסה – כל התהליך הזה של המכללות, זה יצור שבא להם שלא בטובתם. המדינה בת שבעים ויש נושאים שאנחנו דנים בהם כאילו היום אנחנו מקימים את מדינת ישראל. יש מי שהתהליכים שקורים בחברה ובעולם זרים להם, למרות הנאורות שלהם. מה לעשות, האוניברסיטאות הן עדיין העידית. מתוך הקנאות לתקציבי המחקר כל מי שמנסה להיכנס למועדון מראים לו קצת מרפקים, מעיפים. הצליחו בכוח הצנטריפוגלי להעיף מחוץ למעגל, הצליחו או לא הצליחו, ממשיכים להתחכם.

יש יצור ביניים שקיבל מעמד שנקרא "מכללות מתוקצבות". המדינה מכירה בזה. אני רוצה לבשר לכם שגם לגבי זה בשנתיים האחרונות אני שומע מנגינה אחרת. המל"ג והוות"ת כן חושבות בתהליך הדרגתי להגדיל לכם את תקציבי המחקר, באופן שלא נוגע, בר מינן, בעוגה של האוניברסיטאות. גם כאן יש מגמה חיובית. צריך לזרום איתם. אני לא אומר להבין את האטיות, אבל לגיטימי שצריך לחשוב על זה. בכל זאת הם מנהלים מדינה, לא מנהלים פרטץ'.

נחלק את זה לשתיים. בקטע הזה של הובלת תהליך, שינוי תפיסה, שלא נוגע לשכר, אני אומר לך שאני מוכן לנדב את עצמי לשולחן עגול. בהבנות, לא בפטישים, לא באיומים, בזמן המועט שאין לי אני מוכן לבוא לשולחן עגול. שולחן עגול זה לא דיוני ועדה, שולחן עגול זה מתוך רצון טוב ללמוד. אני גם רוצה ללמוד. יכול להיות שבסוף הדרך אגיד לך: "ד"ר נועה לביא, סלחי לי, חלמת חלומות, זה לא יהיה," בסוף התהליך, או יכול להיות שניגע ונברר ונראה שהצעקה באמת לא כל כך גדולה ויתחייבו לתת לך באופן הדרגתי הידברות. נדע לאן הולכות המגמות. לכן אני רוצה לקבל מכם תשובה.

התשובה היא כן.

מחר בבוקר, אחרי שהתכנסתם.

התשובה היא כן.

חוזרים ללימודים אחרי שתקבלו את האישור?

נקבל אותו.

באיזה יום הסטודנטים חוזרים ללימודים?

ביום חמישי בבוקר.

תודה רבה. סיכמנו.

אם יש מלווה.

חבר הכנסת מרגי אמר שהוא מוכן ללוות באופן אישי.

תמיד ידענו, כך אמרו לי אלה שהכינו אותי מנטלית לדיון, שאתם בעייתיים מאוד ואנרכיסטים. שמעתי את הדברים. מכללת תל אביב-יפו.

קודם כול, רציתי לומר לך תודה. אנחנו מנהלים משא ומתן כבר 9 חודשים. כפי שנועה לביא אמרה קודם, הנשיא חזר אליהם ואמר שהוא מוכן לשבת לשולחן המשא ומתן, נשמח לעשות את זה.

אתם צריכים אותי בשלב הזה?

לא בשלב הזה.

הם צריכים אותך כי הם לא יודעים לדבר זה עם זה, הם חייבים אותך.

רוצים אותך.

אני יכולה להציע שהמל"ג-ות"ת והממונה על השכר יצטרפו אלינו לדיונים.

בוודאי.

אנחנו לא נרפה ונקיים משא ומתן מתמשך, רציני ואינטנסיבי במטרה לסיים.

אתם לא מפסיקים אותו לרגע.

הוא לא יופסק לרגע, גם לא כדי לאכול.

אבל בליווי איש מהוועדה.

אני מלווה אתכם. כל עוד זה מתקיים – אני לא שם. ביום שזה לא מתקיים – אני נכנס לתמונה וייערך דיון מיידי.

אני סומכת את ידי על כל הדברים שאמרת. אני חושבת שאין צורך שיהיה מישהו מהוועדה.

בטח צריך, אתם נכשלתם ואת נכשלת.

בתור מי שהשתתפה בדיונים- - -

את השתתפת והבאת אותנו לשביתה. השתתפת, ולאן הבאת אותנו? לאן אתה הבאת אותנו? אתם נכשלתם.

קודם כול, הם מקבלים את מה שהיה בהסכם הארצי ולכן צריך להפריד את הדברים המקומיים שלא מופיעים בהסכם הארצי.

על זה אנחנו נכנסים למשא ומתן. אמרתי דברים ברורים.

להפריד. הדברים שהיו בהסכם הארצי אין שום סיבה להמשיך לדון עליהם. אני מציעה, כפי שהם הסכימו, ביום חמישי לשלוח רשימת דרישות מסודרת של הנושאים המקומיים. עד עכשיו הם לא מוכנים לשלוח.

זה לא נכון. יש בידי ההנהלה רשימה מסודרת. יש הכרזת סכסוך עבודה.

רשימה סופית, לא של הדרישות שלהם רק עד מחר.

לא, גברת, את לא יודעת. בידי ההנהלה יש את הכרזת סכסוך העבודה עם פירוט מדויק. אז הוא לא הציג בפניך.

בסכסוך העבודה יש הרבה נושאים שלא נוגעים.

כאשר לא מדייקים בעובדות, בתור איש מדע זה קשה לי מאוד.

אנחנו שומעים את האמירה הזאת של טלי אוברמן, כאילו לא קיימנו פה שום דיון.

תסבירי את עצמך.

יש נושאים שהם כתבו בסכסוך העבודה. מאז התקיימו הרבה דיונים וכבר התקבלו הסכמות לחלק מן הנושאים.

לא התקבלו. אין הסכם ארצי עדיין.

אני חייב לברר את זה. אמרתי בפתיח, מה שהתקבל ברמה הארצית ונדון ברמה הארצית זז הצדה, לא נוגעים בו. זה כלל ברזל עקרוני. יש לכם משהו ברמה המקומית – תגישו רשימה. אתה אומר שלמכללה יש את הרשימה?

יש ברמה המקומית. הפרשנות לפעמים מוגזמת כי אם בהסכם ההבנות כתוב "המכללה תקים מנגנון X" – אין לי בעיה, אני מקבל את זה. אני רוצה לדון איך אני בונה את המנגנון. אלה הדברים שלנו.

זה ברמה המקומית. זה סמנטיקה. 50% מן הסכסוכים בעולם, אם לא יותר, הם על סמנטיקה ואגו. אנחנו רוצים להגיע ל"תכלס", חכו עם האמירות. חברי כנסת אוהבים לדבר לשם הדיבור.

אני מתנצלת, זה לא סמנטיקה. הייתי בישיבה ושאלנו על נקודות ספציפיות שעלו בהסכם הארצי.

הנהלת המכללה, יש לכם את אותה רשימה שמדברים עליה? קיבלתם אותה?

הרשימה הזאת היא לא רשימה סופית. במשך הזמן כל הזמן עלו דרישות חדשות.

זה לא נכון.

רק בקשה אחת, אם אפשר לשלוח לנו את זה שוב, רשימה סופית.

כדי שלא יהיו אי-הבנות.

יש את הכרזת סכסוך העבודה.

כל דבר שלגביו יש לכם הבנה – תחתמו, תסדירו ביניכם.

המסמך הוגש לממונה, הוא הוגש להנהלה.

כל הדיון הזה התקיים כדי שהוועדה תלווה משא ומתן שלא הצליח להסתיים.

לסטודנטים אין צד במשא ומתן הזה.

אם כל כך טוב אז למה כל כך רע? למה לא הגענו לתוצאות?

אני מתנצל, אני מנהל ועדה אחרת ואני צריך לעזוב.

אני מרגיש שזה דיון על המכללה האקדמית תל אביב-יפו ויש לנו דברים חשובים לומר.

עוד נגיע לבית ברל.

אדוני היושב-ראש, נוכחנו לראות את כל הפגישות במשא ומתן שהתפוצצו עד עכשיו. אנחנו לא מוכנים לזה יותר. אנחנו חושבים שבלי ליווי של הוועדה הדבר הזה לא יצליח, זה לא יקרה. לדחות את זה ולתת לזה עוד ניסיון – זה רק ניסיון לריב.

במיוחד אחרי שהפגנו יום יום ושום דבר לא עזר.

אל תתפרצו, גמרנו, מספיק, שמענו אתכם. אנחנו אחרי הזמן המיועד לסיום הדיון. גם אם היו באים לכאן אלפי סטודנטים, אי אפשר לתת לכולם לדבר. הנציגות דיברה. נכון שבא לי לתת לכולכם להתבטא, האמינו לי שלבי יוצא אליכם ואנחנו משקיעים, אבל אי אפשר, תתאפקו. תרימו אצבעות עד מחר. את חושבת שזה יתרום? אחרונת הדוברים מקרב הסטודנטים.

אני חייבת להגיד משהו בתור נציגת תלמידי מדעי החשבון שנה א' באקדמית תל אביב-יפו. אני רוצה לדבר בכלל מפן אחר. אני רוצה להגיד שבתור מישהי שנכנסה עכשיו למכללה, ראינו את ההתנהלות של המשא ומתן הזה. לא היה באמת משא ומתן. השביתה הזו התנהלה מבחינתי בדרגה כל כך נמוכה. הרגשנו הסטודנטים כמו אדם שצריך להפריד בין שני ילדים שרבים ביניהם. קיבלנו מנשיא המכללה מייל לפני כמה ימים, שאם הסגל הבכיר לא יסכים לדרישות המל"ג זה יפגע בעתיד של המכללה. זה לא נראה לי הגיוני ואני באתי לפה לא רק כדי לפתור את השביתה הזאת אלא כדי למנוע את השביתות הבאות. אנחנו הולכים לדבר עם ההנהלה.

אני חושב שברוב המוסדות האקדמיים לא מכירים את- - -

בבקשה תצא לנוח ולהתאוורר.

יש פה איזו סימטריה שחסרה מצדנו. אשמח לומר משפט. אני מבין שעכשיו הסוגיה על השולחן היא סוגיית ההורה המלווה. הייתי פעמים רבות הורה מלווה והבנתי שהתפקיד העיקרי שלי הוא לא לעשות כלום ואז העניינים מתנהלים מצוין. אין לנו בעיה שיהיה מלווה, לא משנה מטעם מי, ובלבד שנשב ונדבר. זאת העמדה שלנו.

זו צריכה להיות הגישה לשני המקומות.

אבל מחר יחזרו ללמוד, כי יש פה סטודנטים שלא לומדים כבר חודש ימים.

תודה. מה הבעיה שלכם?

אחזור שוב. אין צורך בהורה מלווה.

כי אתם נכשלתם. את נכשלת, כן.

אני מבקש לא להתפרץ כי לא אקיים דיון, אעזור אתכם, לכו, תשבתו, תקשקשו עד מחר.

ממה היא מפחדת כל כך?

אדוני, צא החוצה להתאוורר.

אני רוצה שיהיה ברור מה אומר כאן הסגל. ההנהלה לא צריכה לשלוח להם מחר מייל של סכסוך העבודה המקורי. שישלחו רשימה של הנושאים.

את רוצה לייצר בעיה או פתרון?

אני מחפשת פתרון. הם ישלחו היום רשימה מסודרת של הדרישות שנותרו מסכסוך העבודה, דרישות שלא עלו ברמה הארצית ולא הוסכמו, וזהו, משם יתחילו משא ומתן ו"יסגרו" את זה כבר מחר. זה הכול. לא צריך הורה מלווה. בואו "נסגור" את זה. לא המסמך של סכסוך העבודה אלא רשימה מסודרת.

מרצי האקדמית תל אביב-יפו, התביעה הזאת מקובלת עליי.

אני רק אומר לך איך זה ייראה מחר. מחר הכול יתפוצץ שוב. אי אפשר לסמוך עליהם.

הם מנהלים משא ומתן כבר 9 חודשים.

גברתי, לכי ותארחי חברה לחברים שלך בחוץ.

בלי מלווה זה לא יעבוד.

עכשיו יש להם ליווי.

תודה.

אני הולך להגיד עכשיו משהו שמאוד לא נעים לי להגיד. יושבים פה אנשים שלא מדייקים בדבריהם וזה קשה לי מאוד כי אני איש של מחקר ונתונים, קשה לי עם אי-דיוקים. אני מבהיר שוב, הרשימה שיש לנו לא נוגעת ולו בקוצו של יו"ד בדברים שהוסכמו בהסכם הבנות שעוד לא הפך להסכם ועוד לא פורסם בפומבי. זה לא נוגע.

המסמך שיש להם כולל הכול?

המסמך שיש להם, של הכרזת סכסוך העבודה, כולל הכול.

למה משרד האוצר בכלל בעניין הזה? הרי לא מדובר על כסף. גברתי, תפסיקי להפריע.

דבר נוסף הוא שבכל הכבוד, מה מעמד ות"ת בדיון שבין ארגון עובדים לבין הנהלה?

הוא הרגולטור.

ות"ת הוא רגולטור משני.

לוות"ת יש מה לומר כי אתה לא מבקש כרגע תנאי שכר אלא תנאי העסקה שנושקים לנעשה בוות"ת. שמעת את אנשי בית ברל. בסוף הדברים נושקים זה לזה, אין מה לעשות. אתה איש מחקר ואתה יודע שכאשר עורכים מחקר שולחים זרועות תמנון לכל מקום. זה נושק. זה ועדת תכנון ותקצוב של המל"ג.

רצית להוסיף לפני שאני אסכם?

קודם כול, אני רוצה להצטרף לאמירה שחייב להתקיים משא ומתן. בבית ברל המשא ומתן, מבחינתי לפחות, לא נפסק. בתל אביב-יפו אנחנו חושבים כמובן שהמשא ומתן צריך להימשך.

בהערה להתייחסות הקודמת שלך, הרכב המועצה האקדמית מכיל בתוכו גם נציגים של הסגל.

זה נאמר. מזל שלא רק.

מבחינתנו, כפי שאמרה טלי אוברמן, אפשר להעביר את רשימת הדרישות. סכסוך העבודה הוא לא רשימת דרישות. סכסוך העבודה מציג תמונת מצב מסוימת ונכון להיום הוא לא משקף את מה שהושג גם ברמה הארצית. יכול להיות שיש כאן התנגדות, כך לפחות שמעתי באמירה קודמת, שההסכם לא תקף או לא קיים או לא נחתם.

לא אמרנו דבר כזה.

נאמר רק שהוא עדיין לא פורסם.

הוא לא פורסם, זה מסמך הבנות. יש מניעה לשלוח את רשימת הדרישות?

אין מניעה.

אין מניעה.

עוד נקודה אחת, אני רוצה לוודא, המושג משא ומתן מתחלף לעתים אצל ההנהלה שלנו במושג לשבת באותו שולחן ולהגיד "אני לא מוכן לדבר אתכם על כל נושא שעולה".

הבנתי מהר. אין לי זמן להפרעות. המרחק בין לסיים את הדיון בלי סיכומים לבין להגיע למשהו הוא מזערי אז תנו לי לנצל את הזמן המועט שנשאר בצורה איכותית.

כשאמרתי שזה שינוי תפיסה, זה תהליך שצריך ללמוד אותו, לבחון אותו, יכולה להגיד נציגת המכללה שהכול מקובל עליה, ואז הוות"ת יגיד לה: "Stop, לא מקובל עלינו". לכן צריך פה להתכנס למשהו. אם תשחררו את העכבות ושלושת הצדדים ייכנסו בלב שלם ובנפש חפצה באמת בניסיון להגיע לפתרון – הנה אני אומר לכם מראש, אתם לא תצאו עם מלוא תאוותכם בידכם. אם לא תסכימו על זה – אל תיכנסו למשא ומתן. לא תצאו עם מלוא תאוותכם בידכם. זה תהליכים. כנ"ל הוות"ת גם רוצה, אבל הוא לא יכול לתת הכול. יש תהליכים שיש להם השלכות רוחב. אם יאשרו לכם – מה יהיה הלאה במכללות אחרות? אני לא מכיר. זה להיכנס אל משהו שהוא באמת שינוי תפיסה. צריך לבחון את זה, כולל את השלכות הרוחב.

זה הכיוון. אני שומע שיש נכונות. תגישו רשימת דרישות סופיות, תדונו על זה. האמינו לי, אחרי שיסתיים הסכסוך אני לא מתכוון ללכת הביתה, לא עליך המלאכה לגמור. אתה באת עם איזו השקפה עכשיו, יכול להיות שהיא נכונה מבחינה אקדמית. באתם עם תפיסה לפיה הולכים לשנות ולתקן עולם. אז זה לא יקרה בשנה, זה יקרה בחמש שנים, זה יקרה בעשור. זה צעד חכם. "הכול או לא כלום" לעתים קרובות מוביל ללא כלום.

אני רוצה לשמוע מילה אחרונה. את ות"ת שמעתי.

אני יכול להגיד דבר אחרון?

לא.

רציתי לומר שהנהלת המכללה תשמח החל ממחר בבוקר לשבת לשולחן המשא ומתן.

יש לך התנגדות שחברת הכנסת מירב בן ארי תהיה אתכם?

אני חושבת שאין צורך.

יש צורך. הם לא יכולים לדבר ביניהם, הם לא יכולים לבד.

ביקשתי לא לקפוץ. לא זכור לי שהכנסתי אתכם, ואתם מפריעים.

היא תפריע לכם?

ביום חמישי האחרון נכנסו לתמונה, לבקשת חברי ועד הסגל, מל"ג-ות"ת והממונה על השכר.

עד היום הם לא היו?

לא. אני חושבת שחשוב שהם יהיו.

חוזרים ללימודים מייד. אתן לכם שבוע להסתדר לבד כדי לקבל החלטה. אם לא תסתדרו- - -

לא, אנחנו רוצים מלווה. גם הסטודנטים רוצים מלווה. למה הם לא רוצים מלווה? מה ההתנגדות למלווה?

אם תהיה במשא ומתן חברת כנסת זה יפריע למשהו? אני רוצה להבין באמת מה הסיבה להתנגדות.

שמעתי את דעתך. לא צריך להשיב. ות"ת, מה הבעיה אם חברת הכנסת מירב בן ארי תלווה? אתם מדברים איתה הרבה. להיפך, אני מבקר אותה שהיא יותר ות"ת מאשר ועדה. מה אכפת לכם שהיא תלווה את זה?

אנחנו חושבים שאין צורך. אנחנו יכולים ללוות את המשא ומתן כפי שכבר ליווינו גם בעבר.

זה נמשך כבר חודש.

זה לא עובד.

אבל זה לא צלח.

יש סיבה למה גם הסטודנטים לא בעד זה.

ליווינו משא ומתן ארצי והוא צלח.

זה זירה שונה לחלוטין.

הדרישות שלנו אחרות.

יש סיבה למה אנחנו מתנגדים לזה.

תוציאו אותו החוצה. רבותי, אני אומר לכם, בשעה 2:15 אנעל את הדיון גם אם לא יהיו תוצאות. תתאכזבו, יכאב לי, אין לי בעיה. בשעה 2:15 אני נועל את הדיון. אתה שיוצא עכשיו, בזבזתי עליך 5 דקות.

בסוף הוועדה מכריעה. תרצו – תקבלו, לא תרצו – לא תקבלו. אני אקבל החלטות איך אני נוהג אחרי ההחלטה שלכם.

נציג מכללת בית ברל, יצאת קודם.

בהמלצתך יצאתי. קיבלתי את הייעוץ שהייתי צריך. אכן מה שאמרתי נכון, אני חייב לערוך הצבעת עובדים, שאנחנו יכולים לכנס מחר. זה הכי מהר שנוכל לעשות את זה. מזמינים את העובדים, זה התקנון של הארגון, ויצביעו בעד הפסקת השביתה. אני צריך להסביר להם מה הוועדה הזאת סיכמה. אתם מציעים ליווי של המשא ומתן?

יש נכונות. קודם כול, תיכנסו למשא ומתן, תפסיקו את השביתה. אני לא מבין למה צריך בכלל הצבעה בקטע הזה.

יש תקנון משפטי לארגון.

מתי תיתן לי תשובה?

מחר. נקיים אספה מחר.

מה אתה תמליץ?

רציתי לשאול בעצם מה אתם מציעים. ליווי של הדבר? אני צריך להציג להם את הנושא. האם אנחנו מציעים לוח זמנים מסוים? האם הכול פתוח?

כן, בוודאי.

כסטודנטים של המכללה נשמח אם חברת הכנסת מירב בן ארי תהיה מעורבת.

גם אנחנו לא מתנגדים כל עוד מל"ג-ות"ת בתמונה.

בוודאי מל"ג-ות"ת הם חלק.

אני רוצה להגיד משהו. כרגע המשא ומתן תקוע בוות"ת ובמשרד האוצר, כי משרד האוצר מתעסק כעת עם מכללת "אורט". אני מבקש שהמשא ומתן הזה יתחשב בתנאים של המרצים כי למרצים נמאס לקבל שכר נמוך. זהו.

ממש לא קשור מה שאמרת עכשיו.

קודם כול, אני שמח על ההבנות בסוף.

אני מסכם את הדיון על פי מה שהבנתי. אם מישהו יתפרץ ויגיד "לא כך, לא כך", אני אכריע כפי שאני אכריע. אם תרצו – תיקנו, אם לא תרצו – לא תיקנו. בעל הבית השתגע, אין מה לעשות.

באתם לקבל סעד. התנדבנו, אנחנו מוכנים ללוות, מתוך אחריות, כי גם שביתה צריכה שתהיה לה תכלית. שביתה שמתמשכת עוד ועוד – אגלה לכם סוד: סימן שאתם לא מעניינים, לא אתם ולא אתם, אף אחד, ואין לכם כושר הרתעה לכלום. כנראה 4,000 סטודנטים שיפסידו סמסטר אחד או שניים לא מעניינים. הנה אני אומר לכם בשולחן עגול, כולם שומעים: כאשר מישהו מאיים בשבט השביתה הוא צריך לדעת שזה שווה משהו. אם רואים שזה לא שווה אז צריך לעשות "ריסטרט" ולחשב מסלול מחדש. אז אנחנו עשינו חישוב מסלול מחדש.

כפי שסיכמנו, לגבי המכללה האקדמית תל אביב-יפו, קודם כול, השביתה מסתיימת ביום חמישי, חוזרים ללימודים. תשלחו רשימת דרישות מקומיות. אל תיכנסו לפלפולים בנוגע להסכם הארצי. ההסכם הארצי "פאסה". אנחנו נמנה את חברת הכנסת מירב בן ארי שתיכנס לסוגיה הזו. הדיון יהיה ביחד עם ות"ת וההנהלה, עם נציגות משרד האוצר, אם צריך. חברת הכנסת מירב בן ארי תיכנס לתמונה, תלווה אתכם. לא להפסיק את המשא ומתן.

אני מברך באמת על האחריות של כל הצדדים, גם של המרצים, גם של הסגל הבכיר, גם של הוות"ת, גם של הנהלת המכללה. תעבירו רשימת דרישות מקומיות.

אני נותן לכם עצה, אני אומר לכם מראש, תעשו את זה בתהליך. לא תצאו עם מלוא תאוותכם בידכם. תקשיבו קצת לוות"ת, הוות"ת יקשיב לכם. הנהלת המכללה אתכם. היא תקבל את האישורים המתאימים. קדימה צעד. רבותי, אחריות להשכלה הגבוהה בישראל.

סיימנו עם מכללת תל אביב-יפו.

אני רק רוצה לומר משהו קטן.

לא, לא. כאשר תתבגר תבין למה צעקתי "לא", זה לטובתך.

לטובתי? זה לא לטובתי.

לא לטובתך? אז תפרוש מן הישיבה. מה אתה רוצה?

לגבי מכללת בית ברל, אני חושב שזה פשוט יותר כי יש נכונות. זה תהליך שלא היה. עכשיו הולכים להיכנס למשא ומתן. הלל רומן, תערכו הצבעה על חזרה ללימודים, על התחלת הלימודים. המשא ומתן יתחיל. יש כיוונים.

הוא לא נפסק.

לא נפסק. ממשיך.

יש הצעה שעומדת אצל הסגל מאז יום שישי ולא עניתם עליה.

טוב מאוד שהמשא ומתן לא הופסק. תמשיכו את המשא ומתן ותנו לו גז, כפי שאומרים, תיכנסו לזה.

אודיע לחברת הכנסת מירב בן ארי שהיא מלווה את שני התהליכים. היא תהיה בקשר עם הנוגעים בדבר.

אני מודה לכולם. אני לא רוצה לשמוע כעת שום הבהרות, זה מעשה שטן לפתוח עכשיו. סיכמתי.

רם שפע, אתה "מבוגר אחראי" לא פחות ממני ולכן אני קורא לך ללוות את התהליכים בשתי המכללות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20.