ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 184

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י' בכסלו התשע"ח (28 בנובמבר 2017), שעה 12:30

פרסום הוגן ואחראי לבני נוער

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מסעוד גנאים

תמר זנדברג

אורטל אהרוני - מנהלת תחום חוק עבודת נוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

טובה בן ארי - מפקחת על יישום חוק זכויות הילד, משרד החינוך

יעל קוטון - מנהלת יחידת מועצת תלמידים ונוער, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ארצי לזכויות ילדים, משרד החינוך

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

לירון אשל - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

דורית דואני - מנהלת רגולציה, תאגיד השידור הישראלי

רונן אברמסון - ראש אגף פיקוח, המועצה לשידורי כבלים ולוויין

עד הרפזי - המועצה לשידורי כבלים ולוויין

ד"ר ענת באלינט - בית הספר לתקשורת, המכללה למינהל ואוניברסיטת תל אביב

תלמה בירו - עו"ד, מנכ"לית איגוד השיווק הישראלי

יניב וייצמן - בעלים ומנכ"ל Teenk - פתרונות שיווק לנוער

יובל חלביה - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

אליאב בטיטו - לשעבר יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופיר יקיר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופק (אפרים) אללוף - מועצת התלמידים והנוער הארצית, מחוז המרכז

בני ג'אג'אטי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

הודיה טלקר - מועצת התלמידים והנוער הארצית

טל מדלסי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

גלית לבון - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אוריאל רפאלי - נציג מחוז התיישבותי

יערה כהן - בית ספר עמק החולה

ירדן דויטש - בית ספר עמק החולה

איריס סופר טרויביץ - מחנכת כיתה ט'

לאה קבלי - תלמידה

רוני - תלמידה

שיר - תלמידת כיתה ו'

איתי שובל פלד - מוזמן/ת

אליס פקר - שדלן/ית (כהן-רימון-רהן), מייצג/ת את YES

שמרית שקד

תמי ברנע

אהובה שרון, חבר תרגומים

פרסום הוגן ואחראי לבני נוער

צהרים טובים. אני פותחת את ישיבת הוועדה לזכויות הילד בנושא של פרסום הוגן ואחראי לבני נוער. אנחנו נמצאים כאן היום בדיונים במסגרת יום זכויות הילד אותו אנחנו מציינים בכנסת. אני כל הזמן אומרת שבשבילי כל יום הוא יום זכויות הילד ואנחנו באמת מקפידים לדון בעניינים שקשורים לילדים ובני נוער לאורך כל השנה. אבל היום הזה הוא יום חגיגי במיוחד. תסתכלו מסביבנו, הוא כל כולו שלכם ואנחנו גם לוקחים תכנים ייחודיים שלרוב בני הנוער – אני רואה כאן בני נוער משלושה דורות אפילו – היו שותפים בתהליך שלהם, במיוחד אם אנחנו מדברים על הנושא של פרסום הוגן ואחראי לבני נוער.

נמצא כאן אליאב, יושב ראש מועצת התלמידים שהתחיל את התהליך ואחר כך המשיך אותו חנן יזדי, ומי שבא לפוליטיקה, גוזר את הסרט וצריך ליישם זה יובל חלביה. תסתכלו, אלה בני הנוער שלנו, נוער נפלא, שותף לשיח גם כאן בדיוני הכנסת וגם בתהליכים שאנחנו עושים בשטח. אני רוצה קודם כל לברך אתכם על הנוכחות שלכם, על השותפות שלכם ועל זה שאתם עושים את היום המיוחד הזה ליום חגיגי.

נפתח עם הגברת טובה בן ארי ממשרד החינוך שאחראית על זכויות התלמיד. אומר לכם במאמר מוסגר שכל מי שנתקל באיזושהי הפרה של זכות, היא הכתובת. אתם בהחלט מוזמנים לפנות אליה. טובה, בבקשה, הבמה שלך.

תודה. חג לנו. כבר שבוע ימים אנחנו חוגגים את יום זכויות הילד, או יותר נכון את יום ההולדת לאמנה בזכויות הילד שהיא בת 28. לנו המבוגרים יש המון חובות כלפי הילדים ולכנסת יש חובות יותר מאשר לנו האנשים בשדה. חובות מיוחדים כמו שחברת הכנסת דוקטור יפעת שאשא לוקחת על עצמה מדי שבוע להציף את הקשיים, את הבעיות, את החלומות של כל אחד מהילדים. בשבוע שעבר היינו ביחד וניסינו להבין את החלומות של בני נוער שעשו בחינות בגרות מיוחדות ברמה של חמש יחידות בגרות, בית ספר שהם היו רוצים שהילדים שלהם ילמדו בו.

זאת גם הזדמנות מצוינת בנוכחות כל הקהל המכובד הזה להודות לך.

תודה רבה.

כשאנחנו מדברים על אמנה, אנחנו צריכים גם לדבר על אמנה שתשקף את כל קבוצות האוכלוסייה, כל העדות וכל הלאומים שחיים במדינת ישראל. כשאנחנו מדברים על אמנת שידורים או דיברתם על פרסומים הוגנים, בהיותי מורה לתקשורת אני זוכרת שאני לימדתי את הנושא של פרסום וקולנוע בשפת המדיה במערכת החינוך ועד היום יש מגמות שמובילה דורית באלי, מפמ"ר לתקשורת וקולנוע, בנושא הזה. כשאנחנו מדברים על אמנת שידור מיוחדת לילדים, אני הייתי מבקשת את חברת הכנסת שכן תוביל איזושהי מועצת תלמידים, כדוגמת מועצת התלמידים שהיא לתפארת מדינת ישראל שיושבת כאן אבל מועצת ילדים ונוער שתייעץ לגופי התקשורת כמו למועצה לשידורים וללוויין בכל מקום, לראות איך הילדים רואים את אותם שידורים שעתידים להיות, אלה שיהיו חלק בקבלת ההחלטות על מה ישודר, מתי ישודר, האם זה ישודר ב-12:00 בצהרים או ישודר אחרי 8:00 בערב, כמו שקיים במקומות אחרים.

אני רוצה לברך ואני מתנצלת על שאני גוזלת קצת זמן אבל אני צריכה לצאת יותר מוקדם. אני רוצה לברך את מועצת התלמידים של מדינת ישראל, את הנוער ואת הילדים בכנסת ובכל מקום בארץ. שתהיה לכם שנה בה אתם תיקחו על עצמכם אחריות אישית כלפי עצמכם אבל אחריות מורכבת כלפי כל אחד ואחד לצדכם כבני אדם וכחברה. שתהיה לנו שנה מלאה של זכויות ואחריות ואהבת אדם.

תודה ליניב וייצמן ידידי. אני מכירה אותו הרבה שנים. יש לי הזכות ללוות אותו ולהיות לצדו מעת לעת. זאת זכות גדולה לנו שהוא כאן.

תודה רבה. אני רוצה לברך את בתי הספר שנמצאים אתנו, את בית ספר עמק החולה מהגליל. באופן עקרוני אסור מחיאות כפיים בכנסת, אבל היום ביום החגיגי אנחנו שוברים את המסורת. אני רוצה לברך את מועצת התלמידים והנוער, גם החברים במועצה הנוכחית וגם החברים שליוו אותנו בשנתיים וחצי, שלוש השנים האחרונות. תודה לעמותת חינוך לפסגות.

לפני שנצלול לתוך הנושא, גם לי יש אורחת מיוחדת שהגיעה לכאן ורוצה לומר כמה דברים. בבקשה, תציגי את עצמך.

שלום. אני שיר, אני תלמידת כיתה ו'. היום באתי כדי להציג את הנושא של תכנים אלימים ברשת ובטלוויזיה. היום, כשאנחנו פותחים את האינטרנט, את היו-טיוב או את הטלוויזיה, אנחנו ישר פוגשים בתכנים אלימים, תכנים שהם לא מנומסים או תכנים שהם לא לגילנו. הרבה אומרים שהאחריות היא של ההורים. גם של ההורים ובעיני גם הילדים צריכים לדעת מה עבורם ומה לא. אם נגיד ההורה בודק, תמיד אפשר איכשהו לצאת מזה אבל הילדים צריכים לדעת שההורים עושים את זה בשבילם.

בכל התכניות האלימות רואים גם סטיגמות שזה דבר כל כך נפוץ ואני שומעת על כך בכיתה, בבית ספר ובכל מקום אליו אני הולכת. סטיגמות על בנות, סטיגמות על בנים, דברים שלא צריכים להיות בין אדם לאדם. כרגע בבית הספר אתם שומעים את הסדרות ובעצם מעבירים את זה לחברים וזה מתפשט בכל מיני מקומות ואלה דברים שפוגעים בילדים, דברים שלא נעימים אחד לשני. תודה רבה על ההקשבה.

יש לי שאלה. כשאת מדברת על סטיגמות, את רוצה לספר מה עשית בשנה שעברה בהקשר של כדורגל? מתאים כדורגל לבנות?

אומרים שספורט לא מתאים לבנות וכדורגל או כדורסל הוא לא לנו. בשנה שעברה הייתי בבית ספר תל חי והחלטתי שלא רק לבנים מגיע לשחק כדורגל. דיברתי עם המנהלת ועשיתי כמה פניות לאנשי מקצוע ובסוף הקמנו משהו שנקרא שער שוויון שהוא כדורגל גם לבנים וגם לבנות. עכשיו אני בקבוצת כדורסל.

אני אגלה לכם שהדבר המדהים הזה הוא שלי. לא ידעתי שהיא באה כל כך מוכנה ואני מודה שאני מאוד מתרגשת. תודה רבה לשיר.

אנחנו נפתח את הדיון בנושא של פרסום הוגן לבני נוער. אנחנו נפתח אותו עם מועצת התלמידים והנוער, עם אליאב שהיה כאן בדיונים הראשונים עת העלינו בוועדה לזכויות הילד את כל הנושא של כמה באמת הפרסום הוגן ואנחנו יודעים שהוא לא ממש היה, עד כמה יש ניצול של הילדים בתוך המדיה, איזה מסרים ואיזה תכנים מעבירים לילדים. כפי שגם נאמר כאן על ידי שיר, הרבה פעמים אנחנו מקבלים תכנים שהם גם לא חינוכיים, תכנים שהם אלימים. אנחנו מקבלים הרבה מאוד סטריאוטיפים בתוך פרסומות. אנחנו עוד לא מדברים על סדרות אלא על פרסומות תמימות של דקה, לפעמים אפילו פחות מדקה, החפצה של נשים, תפיסות עדתיות, הרבה מאוד תכנים דרך מסרים סמויים. אגב, אני תמיד אומרת שהמסרים הסמויים הם הכי מסוכנים כי לא אומרים לנו תחשבו כך אלא זה פשוט מחלחל ואנחנו סופגים את זה בלי שום מגננה. החלטנו שאנחנו מעלים את זה על סדר היום. אז אליאב היה יושב ראש מועצת התלמידים ואני אשמח שהוא יספר על תחילת התהליך ואחר כך נעבור לשותפים שלנו, נציג אותם וגם את התוצר שבעצם עשינו ביחד.

תודה. צהרים טובים, חג שמח, יום זכויות הילד הוא בהחלט חג. אני רוצה לומר תודה ליושבת ראש הוועדה ולצוות הוועדה גם על ההזמנה להגיע לכאן וגם בכלל על שיתוף הפעולה עם החבר'ה הצעירים ועם בני הנוער.

אני מודה, יצא לי להיות בכמה ועדות בכנסת אבל הפעם אני באמת מתרגש במיוחד כי זה מאוד שונה להגיע לכאן מהפן של הבוגר, מהפן של לראות תהליך שקרה גם כשלא היית שם צמוד אליו.

כל נושא הפרסומות הוא נושא שהתחלנו לעבוד עליו ממש לקראת סיום השנה. אני זוכר משהו פחות או יותר מאי-יוני, חודשיים לפני הבחירות להנהגה הבאה, ובאחת השיחות עם יפעת דיברנו על הנושא הזה ואמרנו שצריך לעשות משהו. ממש בצירוף מקרים, מספר שבועות אחרי, אני מדבר עם יניב ובאמת אנחנו רואים שצריך לעשות משהו והוא מעדכן אותי שגם הם עובדים על אמנה של זכויות המפרסמים בקרב בני נוער, איך לפרסם בצורה הוגנת גם לבני נוער ולצעירים. באמת ברור לנו שיש כאן מקום לשיתוף פעולה, צריך לעשות שיתוף פעולה.

אם אנחנו מדברים על פרסומות, המחקרים היום מדברים על כך שכל אדם בממוצע – כל אדם ברחבי העולם – נחשף לבין 3,000 ל-4,000 פרסומות ביום. יש כמובן מחלוקות על איך מודדים פרסומת אבל על פי ההגדרה ועל פי הנורמה המקובלת, לפחות 3,000 פרסומות. שוב, זה ממוצע. ברור לנו שבני נוער נחשפים ליותר. אנחנו הצעירים נחשפים ליותר ברשתות החברתיות. יש כאן איזושהי נקודה שחייבים לגעת בה ושצריכה להיות עליה ביקורת.

הנושא הזה של פרסומות, אני חייב לומר שראיתי את האמנה, את התוצר הסופי, ואני כל כך מתרגש לראות את זה. אני חושב שכל סעיף שם נוגע בנקודות הכי קריטיות והכי חשובות. אחד הסעיפים שאני מודה שהכי קפץ לי לעין עד כמה שהוא נכון, זה הנושא של הייצוגיות. ילדים שגדלים היום צריכים להיחשף לדמויות לחיקוי. אם אנחנו מסתכלים לדוגמה על נערה שרוצה להיות כדורגלנית – אני אצטרף לדבריך – צריך שהיא תדע שאם יש פרסומת בנושא כדורגל, מותר שיראו בו גם נשים, מותר שיראו בו את כלל גווני הקשת של החברה הישראלית, שבובות ברבי לאו דווקא יהיו רק בצבע אחד ובגוון עור מאוד מאוד מסוים.

אני חושב שעשיתם כאן עבודה מדהימה. בסופו של דבר הרבה פעמים, במיוחד לפני שנבחרת הנהגה, יש איזושהי תופעה על יוזמות שהתחילו בסוף שנה בהרבה ארגונים והיוזמות שהתחילו בסוף שנה, אי שם נגנזות ועוברות לערימת היוזמות הגנוזות. אני כל כך שמח לראות שזה לא מה שקרה הפעם. אם קיימת ערימה כזאת, הערימה בגוף כמו מועצת התלמידים והנוער הארצית היא בהחלט שולית לחלוטין.

תודה לכם. באמת תודה. המשכתם את זה ועשיתם את זה בצורה כל כך טובה. תודה לכל השותפים כאן. עכשיו נשאר רק לקוות לדבר אחד. אתם יודעים, הרבה פעמים יש נטייה לאמנות שהן נכתבו ונשארו כאמנה ועוברות אי שם לערימה השנייה שליד היוזמות הגנוזות, לערימת האמנות שלא באמת עושים בהן משהו. הפעם זה שונה כי מי שיזמו את האמנה, זה לאו דווקא הצד הנפגע אלא אלה גם המפרסמים שלקחו חלק מאוד משמעותי בכתיבת האמנה ובניסוח שלה. לכן אני די בטוח ואני מאוד מקווה שהאמנה הזאת תצליח.

שיהיה לכם ולכולנו בהצלחה. תודה רבה.

תודה לך אליאב. אין ספק שהתפקיד שלנו אחרי שבנינו ועברנו את כל התהליך הזה הוא כך שהדברים גם ייושמו. אתה יודע, אנחנו גוף רגולטורי. זאת המשימה שלנו.

נציג או נציגות נוספות ממועצת התלמידים שהיו שותפות בתהליך. רוצות להתייחס?

אני במקור מקריית שמונה והיום מכיניסטית. חשוב לי לומר שהתהליך שנעשה כאן התחיל משלב של למה אנחנו נכנסים, איך אנחנו כבני נוער פוגשים פרסום, בין אם זה באינסטגרם, בין אם זה בחברות שפונות לבני נוער שיש להם הרבה עוקבים ומה המטרה שלנו כאן. גם יניב וגם יפעת, היה להם ממש חשוב להגיע אתנו כבני נוער בגובה העיניים לשיח שהוא מאוד מעמיק ומדויק, מזהה גם את הצרכים שלנו וגם את המטרות שלנו ובעצם משם נבנתה האמנה. אני חושבת שהתהליך שנעשה הוא היה מאוד נכון ומשמעותי לנו. לכן אני מאוד מקווה שכמו שאליאב אמר, שבאמת יהיה איזשהו שימוש יום יומי באמנה הזאת.

אני חייבת לומר שאני ממש מתרגשת להיות כאן.

הפעם לא בכובע של מועצת התלמידים והנוער. תודה רבה.

אין שאלה שזה צריך להיות מסמך עבודה. אנחנו גם דיברנו כל הזמן על העניין שאם הולכים לחקיקה, באיזה תחומים, והפעם באמת חקיקה בנושאים הספציפיים עליהם בהם נגענו. החלטנו שאנחנו הולכים על תהליך חינוכי משותף כאשר בני הנוער הם חלק מאוד מאוד מרכזי בתהליך הזה. כמובן תמיד נוכל לפנות גם לערוצים או לכלים הפרלמנטריים האחרים אבל אין שאלה שאחרי תהליך כל כך אינטנסיבי אנחנו כולנו מצפים שגם יהיו תוצאות הלכה למעשה.

מעבר לנושא של הפרסום ההוגן, של הייצוג ההולם עליו דיברנו, של התכנים שבעצם מועברים והמסרים השונים שמועברים, התייחסנו גם לנושא של שימוש או ניצול של יו-טיוברים או אנשים שהם מאוד חזקים ברשת וכשאתה דיברת על 3,000-4,000 פרסומות, אנשים קצת הרימו גבה. זה נשמע מספר עצום אבל מסתבר שאנחנו מקבלים הרבה פעמים תכנים פרסומיים שהם לא במסגרת פרסומת פר-אקסלנס אלא על הדרך, דרך כל מיני תכניות או יו-טיובר או מישהו שיש לו הרבה עוקבים באינסטגרם ופתאום אוכל איזשהו מאכל ואף אחד לא מזהה שמדובר בתוכן מסחרי. גם את זה ביקשנו להסדיר בכך שאם אכן יקרה דבר כזה, כבר יהיה מצוין שמדובר בתוכן שיווקי וזה לא שבמקרה היו-טיובר או היו-טיוברית שהם מאוד מאוד מוערצים החליטו שהם אוכלים את המאכל הזה או כל דבר אחר. זה ביגוד, זה הרבה מאוד משאבים אחרים.

לכן אני חושבת שהאמנה הייתה מאוד מאוד מקיפה.

נמצא אתנו יניב וייצמן מטינג ונמצאת אתנו תלמה בירו ובעצם שניהם ניהלו את השיח יחד עם בני הנוער לאורך כל השנה האחרונה בצורה מאוד אינטנסיבית ותכף הם גם יציגו את האמנה.

נמצא אתנו חבר הכנסת מסעוד גנאים, שותף שלי ומתמיד בוועדה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כאן ובפני כל הילדים להודות לך על השותפות ועל ההשתתפות בכל דיון ועל האכפתיות. זה מאוד מאוד חשוב.

נמצאת אתנו חברת הכנסת תמר זנדברג.

אנחנו נפתח.

סיכמנו שזו הוועדה החשובה ביותר. אם הכול מתחיל בילדות, לפני ביטחון, לפני כלכלה, לפני חברה - זו הוועדה החשובה ביותר.

אני כן אשמח לומר מילה בפתיחה. אני אני שמחה על האווירה החגיגית ומברכת את כל בנות ובני הנוער.

אנחנו ביום זכויות הילד.

אני יודעת. קצת הופתעתי לראות את הזימון לדיון הזה בוועדה, אני לא יודעת מה הייתה המוטיבציה לכתיבת האמנה אבל אני כן זוכרת שזה הוצג כהתמודדות או כפתרון לבעיה שאני העליתי אצלך בוועדה. פניתי אליך לקיים דיון לפני כשנה וחצי אולי, משהו כזה.

נכון.

הופתעתי לראות שיצא איזה מוצר מוגמר. חבל שלא שותפו גורמים נוספים בתהליך הזה. אני מסתכלת על האמנה, רק על פניו, עוד לפני שהיא הוצגה, רק ממה שאני רואה, לא כל כך ברור לי. זאת אומרת, חתמתם עם עצמכם? יושב כאן יניב וייצמן מ-טינג שבאמת כיכבה בדרכי שיווק מאוד מאוד בעייתיות לבני נוער ואני שמחה מאוד שבני הנוער שדיברו כאן לקחו חלק בתהליך ואני אשמח לשמוע איך זה בדיוק התרחש, אבל כל הרעיון הוא שבני הנוער במידה מסוימת נפלו – לא רוצה לומר קורבן כי אני בטוחה שבני הנוער חכמים ומתוחכמים ויודעים היטב גם את זכויותיהם וכולי – אבל המצב הזה לא נחת מהשמיים ואנחנו עשינו איזו אמנה והנה מה טוב ומה נעים והתחבקנו אחד עם השני.

יש כאן מצבים מאוד מאוד קונקרטיים של שימוש ביחסים החברתיים בין בני הנוער, ברשתות החברתיות, בהגרלות לא חוקיות או שהן ספק חוקיות ועוברות על החוק בצורה כזו או אחרת על מנת לעודד – זה הדבר היחיד שראיתי שכן כתוב באמנה הזו – צריכה מופרזת של מוצרי מזון המכילים כמויות גבוהות של סוכר, מלח או שומן. זה בדיוק מה שהפרסום הזה עודד.

אני אשמח לשמוע אם האמנה הזאת שחתמתם את עם יניב וייצמן ושיתפתם כמה בני נוער, זה מאוד נחמד - - -

לא. בני הנוער היו שותפים לכל התהליכים.

אני כן רוצה לשאול כמה שאלות. מה תוקף האמנה? האם היא נכנסה לתוקף היכן שהוא? איך והאם היא השפיעה על הפרסום שאנחנו רואים כל יום כל היום בקיוסקים, בקבוצות בפייסבוק? הרי כל הרעיון היה שיש כאן שימוש בדרכי שיווק שעוקפות את המדיה המסורתית, כך שחברות המזון המזיקות האלה וגם אחרות, במקום להשקיע הרבה מאוד כסף במדיה הקנויה, הן משקיעות מעט מאוד כסף ועושות מניפולציה על היחסים החברתיים בין בני הנוער בקהילות ובכיתות שלהם.

התייחסנו לזה.

איפה? אני לא רואה מילה על זה.

מיד נציג את האמנה.

מה שאני כן רואה כאן, זה פשוט ניסיון לתת הכשר לאחת הפרקטיקות הכי מזיקות שאנחנו רואים היום בפרסום והשיווק לבני נוער ולתת לו פלומבה של הכנסת בשיתוף החברות המפרסמות. סליחה, יניב, אנחנו מכירים הרבה שנים אבל זה מה שאני רואה כאן. אתם פשוט רציתם להראות שהנה, הכנסת נותנת הכשר לאחת התופעות המזיקות ביותר שאנחנו רואים היום, בשנים האחרונות, פרסום ושיווק לבני נוער.

אני אשמח לראות אם יש לזה איזושהי תוצאה, האם אתם מודדים את זה, או שעשיתם דיל עם עצמכם, עם חברות הפרסום והעיקר שכתבנו אמנה.

תודה רבה חברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו אמנם בכנסת אבל לא הכול זה דילים. אני כן מוכרחה להגן על התהליך לפחות מבחינת התהליך שעשו בני הנוער ובחלק מהזמן זה היה אפילו בינם לבין המשווקים בעצמם כאשר הנוכחות שלנו גם לא הייתה שם אלא בעצם רק ליוותה את התהליך והקשר. אני מאוד סומכת על בני הנוער שלנו, גם בתוך שיקול הדעת שלהם.

אליאב, רצית להתייחס?

ממש במשפט. חברת הכנסת, קודם כל, אני מסכים אתך לחלוטין שהיו המון מקרים בעייתיים לאורך כל ההיסטוריה. אני חושב שדווקא בגלל שהעלית את הנושא ובגלל שהנושא עלה בוועדה, אנחנו באמת פנינו אל אותן חברות כדי שהן יבואו בחשבון נפש. חד משמעית. אני חושב שבאמנה הזאת, לפחות מהסתכלות שלי מהצד, כמי שאני מודה שלא לקחתי חלק בניסוח הסעיפים, זה התחיל אמנם כשאני סיימתי את התפקיד אבל זה המשיך אחרי ואני חושב שהעבודה שהם עשו היא מדהימה ויש כאן סוג של להודות על חטא וסוג של חזרה בתשובה. אני אשתמש במושג טיפה דתי אבל יש כאן חזרה בתשובה וצריך לתת את ההזדמנות הזו לאמנה. גם דיברנו על כך לפני שהתחלנו בכלל לחשוב על פתרונות לנושא, חשבנו האם ללכת ישר בהליך של חקיקה או האם אפשר לפעול אחרת. אני חושב ששווה לתת לזה צ'אנס. אם הדבר לא יצליח, יש דרכים אחרות.

יש הליך של חקיקה שנמצא כרגע במשרד הבריאות, עם כל הכבוד לכולנו.

חברת הכנסת תמר זנדברג, אנחנו לא הופכים את זה לוויכוח פוליטי. אני גם רוצה לנתק. יש כאן איזשהו ניסיון לערבב וזאת גם לא הפעם הראשונה.

לדחוף מזון מזיק למשקאות ממותקים, זה לא מהלך פוליטי?

חברת הכנסת תמר זנדברג, השיח שנוצר כאן סביב האמנה, אין לו חצי קשר לסיפור של החקיקה לגבי המזון הבריא וסימון של המוצרים.

לא על זה אני מדברת.

הרגשתי בתוך התהליך שקצת מערבבים בשר וחלב, אפרופו מונחים דתיים. אז בואי, לפני שאנחנו שופטים, יושבים כאן שלושה דורות של בני נוער – את לא היית בפתיחת הדיון – שלושה דורות של מועצות תלמידים שהיו חלק והיו שותפים לתהליך של האמנה. אנחנו נשמע אותם ונשמע את האמנה עצמה. כמו שאמר אליאב בלי שהוא עדיין חבר כנסת, כשזה לא הולך, תמיד אפשר לפנות לכלים פרלמנטריים אחרים, אבל מה לעשות, אשת חינוך לא מוותרת גם על התהליכים ואני מאוד מאמינה במי שיושבים כאן אתנו.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, תרצה להתייחס?

אני אתייחס ולא אאריך. אני רק רוצה לברך אותך על הדיון ולברך את כל בני הנוער. כפי שהזכרתי בהתחלה, אנחנו כאן בכנסת מציינים היום את יום זכויות הילד הבין לאומי, אבל בכל ימי השנה אנחנו דואגים, כאשר אנחנו דואגים לילדים שלנו שהם העתיד שלנו, לבריאות שלהם, לביטחון שלהם, אנחנו נוודא במידה רבה שגם העתיד שלנו יהיה טוב יותר או בריא יותר. אני מקווה ומשתדל שנעשה את זה, גם בשיתוף פעולה אתם.

תודה רבה. נציג את האמנה. יניב, אתה רוצה לספר בכמה מלים על התהליך? בינתיים נקרין את השקף כדי שנוכל לדון בו.

קודם כל, אני מאוד שמח להיות כאן גם שלפעמים זה לא פשוט. אני מודה שלא פשוט לשבת ולשמוע. כמו שתמר אמרה, אנחנו הרבה שנים מכירים ואני מעריך את פועלך אבל לא פשוט לשמוע את הדברים שאת אומרת.

גם לא פשוט לעשות מה שאתם עושים.

ברור. הסיבה שאני כאן היא בדיוק כדי לפתוח את הדברים וכדי ליצור דיון על הדברים האלו.

אני חושב שיש כאן שתי נקודות הנחה שאני יוצא מהן כשאני פועל עם בני נוער. קודם כל, איזושהי גישה שאומרת בוא נדבר עם בני הנוער בגובה העיניים, נכבד את מה שהם אומרים. יש איזה משהו פטרוני. הרבה פעמים כשאני פוגש אנשים שמדברים על בני הנוער, הם אומרים שבני הנוער לא מבינים, בני הנוער לא יודעים, אנחנו יודעים יותר טוב. אני חושב שבכל שנות עבודתי עם בני נוער, אני מגלה כל פעם שזה הפוך.

אתה לא מדריך בתנועת נוער. אתה בעל חברה שרוצה למכור מוצרים באמצעות בני הנוער.

חברת הכנסת תמר זנדברג, יש כאן תרבות דיבור. את תוכלי להתייחס לדברים. אנחנו לא מתפרצים אחד לדברי השני.

מי שמציג כאן כרגע אמנה, הוא בעלים של חברת פרסום.

אני לא אציג את האמנה. תני לי לסיים.

אני חשבתי שפנו אליך כדי להציג את האמנה.

לא.

הדברים שלי הם לא אליך. מי עומד להציג את האמנה הזאת?

תלמה תציג אותה.

הנה, אני בא לספר. עוד שנייה. דרך אגב, יש כאן בני נוער ובסוף יש משהו גם בתרבות דיבור וגם בתחושה.

אל תטיף לי. יש תרבות דיבור ויש תרבות שיווק ופרסום.

חברים, אם אנחנו מתכוונים לנהל איזשהו ויכוח שאני מריחה שהוא קצת היסטורי ולא קשור למה שקורה בשולחן, תעשו את זה בחוץ.

ממש לא.

אנחנו מדברים עם בני הנוער. דרך אגב, גם בחדרים אחרים מדברים אתם על שיימינג ועל בולי. תני לי את הכבוד. אל תעשי את מה שאנחנו אומרים להם לא לעשות. זה לא נעים לי. אני נמצא כאן שנה וחצי.

אני מצטערת שזה לא נעים לך. גם לבת שלי לא נעים המסטיקים שאתה מוכר.

תמר זנדברג, אני קוראת לך פעם ראשונה. אני לא רוצה להוציא אותך.

אני לא רוצה לומר מה כתוב בווטסאפ. גם זה לא נעים.

לכן ישבנו ביחד.

את רוצה לשמוע אותי או להאשים?

רגע. אני רוצה לעשות סדר בשיח.

אנחנו נשמע. אין בעיה.

אפשר להיכנס ולירות לכל הכיוונים.

מתק שפתיים.

את עוד לא יודעת איזה מתק שפתיים יש כאן, אם בכלל.

איך? עוד לא אמרתי.

כבר מה שאמרת היה עם מתק שפתיים.

חברת הכנסת תמר זנדברג, אנחנו נמצאים כאן ביום חגיגי. יושבים כאן בני נוער. עוד לא פתחנו את הדיון. אנחנו מתווכחים על משהו שאפילו עוד לא הוצג. לא כל חוק שמחוקק כאן בכנסת ישר אנחנו יודעים עד כמה הוא אפקטיבי ומה קורה אתו. אנחנו מדברים על תהליך שנולד בדיוק מתוך המצוקות ומתוך האתגרים ומתוך החוליים שאת הצגת גם בדיון בו היינו. אני חושבת שהיינו שותפות ושתינו הגשנו את הדיון הזה ובסופו של דבר נולד השיח עם בני הנוער. גם אם נצליח למגר באמצעות האמנה חמישים אחוזים או שלושים אחוזים מתוך הדברים האלה, אנחנו יכולים לומר שעשינו דרך משמעותית.

לגופו של דיון, בואו נכבד את האנשים שנמצאים כאן. אני אתן את האפשרות להתייחס אבל בואו קודם כל נשמע כדי שנדע למה אנחנו מתייחסים. יושבים בני הנוער ולא יודעים בכלל על מה המהומה.

אני רוצה לסיים שתי התייחסויות. ראשית, יש חוק במדינת ישראל. חשוב להגיד שהפעילות של אותן חברות ואותם משרדי פרסום, אני כאן אמנם יושב על התקן של נציג משרדי הפרסום, אבל כל המשרדים האלה עובדים לפי החוק. כשיהיה חוק שיגיד שאסור לפרסם לבני נוער מתחת לגיל 18, כולם יפעלו לפי החוק.

איפה מתחילה הבעיה, וזה הדבר שעלה בפגישה הקודמת לפני שנה ומשהו. ישבתי בוועדה ודיברנו על מקומות שהם המקומות האפורים. הרי יש בעיה שאומרים שאנחנו המחוקק לא מצליחים להדביק את הקצב. עד שהבנו מה אנחנו רוצים לומר שהוא בסדר או לא בסדר בטלוויזיה, הגיע הפייסבוק. עד שהבנו איך לעשות את זה בפייסבוק, הגיע הסנאפצ'ט. אנחנו נמצאים שם. אני בא ואומר, חבר'ה, תיעזרו בי. אני נמצא שם, המפרסמים נמצאים שם ואתם לא נמצאים שם.

לכן אני אומר שיש כאן עכשיו את האנשים שיודעים מה קורה שם, בואו ננסה להבין ביחד ולראות איך מטפלים בזה בצורה הוגנת.

דרך אגב, החוק לא אומר – אפרופו תוכן סמוי – שום דבר על תוכן סמוי בסנאפצ'ט או באינסטגרם. באנו אנחנו ואמרנו כל פרסום שיהיה - לשאלתך, כן, זה כבר התחיל מרגע החתימה – שאנחנו לוקחים בו חלק – ותכף אני אתמקד בנקודה הזאת – יהיה רשום משתתף חלק מפרסומת, תוכן שיווקי. אף אחד לא הכריח אותי. אין מחוקק שאמר. אני כאן רתום למשימה הזאת יחד עם בני הנוער.

הדבר השני שאני חייב להתייחס אליו כי השם שלי נאמר כאן הרבה פעמים. כאשר ישבתי בפעם הקודמת, באמת הייתי הנציג היחיד. שאלתי איפה כל החברות האחרות. דרך אגב, גם חטפתי על הראש. למחרת כותרות בעיתונים, יניב וייצמן, תמונה גדולה שלי. למה אני כאן? כי אני רוצה לשנות. הדבר הראשון שעשיתי עת יצאתי מהוועדה בפעם הקודמת היה ללכת לחבריי מאיגוד השיווק ואיגוד הפרסום, שמייצגים לא את יניב וייצמן. תלמד בירו מייצגת את איגוד השיווק, את איגוד המשווקים של ישראל. איגוד הפרסום חתם על האמנה. מייצג את כל משרדי הפרסום של ישראל.

אני מבקש לא להקטין את זה ליניב וייצמן והאינטרסים שלו. יש כאן גופים שמייצגים המון עסקים, המון חברות - - -

והאינטרסים שלהם.

שניאותו והסכימו לחתום על האמנה. אני מבקש מתלמה שהייתה שותפה בתהליך לספר על האמנה ועל הדרך שעשינו.

ברשותכם, אני אציג את עצמי. אני מנכ"לית איגוד השיווק הישראלי. איגוד השיווק הישראלי היה נקרא פעם איגוד המפרסמים בישראל. מדובר כאן באיגוד שמאגד כמעט את כל החברות המסחריות במשק. אני מדברת על חברות המזון, על חברות המשקאות, על הפארמה, על הסלולר, על חברות התקשורת, על חברות הנדל"ן, על שוק ההון, על כל מה שלמעשה מפרסם בטלוויזיה ומזיז את הערוצים המסחריים ואולי גם את כל הכלכלה הישראלית.

כל החברות האלה מצויות תחת רגולציה עצמית גדולה, בין אם מדובר בבנקים ובין אם מדובר במזון, בין אם מדובר בפיננסים ובין אם מדובר בנדל"ן, ויש להן רשימה ארוכה של חוקים, תקנות וכללים. אמנה, אני מדברת כאן גם כמשפטנית, לא באה להחליף חוקים ולא תקנות. היא באה להצהיר הצהרת כוונות. זאת לא האמנה הראשונה שאנחנו משתתפים בה. היה לנו הכבוד רק לפני כמה חודשים להשתתף יחד עם נשיא המדינה באמנה שמדברת על מגוון של ישראליות בפרסום, כדי שבפרסומות שלנו יהיו גם אתיופים, יהיו גם ערבים, יהיו גם חרדים, יהיו גם חד מיניים ויהיו גם אנשים בעלי מוגבלויות וכולי. מגוון הישראליות. אי אפשר לכפות את זה. אמנה מטיבה וטבעה היא הצהרת כוונות של גופים שרוצים לעשות טוב או רוצים לשנות משהו וכאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. לאמנה אין שיניים, את האמנה אי אפשר לאכוף, זה חלק מרצון טוב.

אנחנו באיגוד שלנו, מדי שנה בשנה, עושים כנס גדול שבו אנחנו מקשיבים לצעירים, מדברים אתם, יחד עם יניב וייצמן ו-טינק. אנחנו מבקשים ללמוד מה הם רוצים. אנחנו יודעים בדיוק תחת איזה סיכונים הם נמצאים, אילו השפעות וכל הזמן באים ואומרים, חברים יקרים, אתם לא יכולים, חברינו משטראוס ומתנובה, מדיסקונט וכולי - - -

לא נזכיר חברות.

חברות מחברות שונות, אנחנו מזכירים להן: אל לכם לעשות שימוש לא נכון בתמימותם, בחוסר ניסיונם, בהיעדר בגרותם של ילדים. אל לכם בשום פנים ואופן לעשות מניפולציה מכל סוג שהוא. תמיד יהיו כאלה, אני לא רוצה לדבר עכשיו על חוק המזון כי חוק המזון זה משהו אחר לגמרי.

אני תומכת בו.

אין כאן עבירה על החוק. נכון לרגע זה במרץ או באפריל כל המוצרים שיש בהם יותר מדי שומן או יותר מדי נתרן או יותר מדי סוכר, יסומנו וכולם יתנהגו בהתאם ושום דבר לא יהיה מנוגד לחוק. אבל כאן יש אמנה שבאה ואומרת שאנחנו יודעים, לכולנו יש ילדים, אנחנו רוצים שהשיווק לילדים יהיה השיווק לילדים שלנו ולכן אנחנו באים ומתכנסים כדי להכריז על מהלך של רצון טוב שבא ואומר ילדים הם ילדים ובני נוער אינם מבוגרים. אנחנו מדברים על מלים יפות כמו שוויון, כמו ידידות וכמו נדיבות ואנחנו מנסים להכניס את הנורמות האלה כבר בשלב הגיבוש של הילדים שלנו, שזה שלב הנעורים.

תחת כל מה שאני אומרת עכשיו כתבנו את האמנה הזאת. השאלה אם צריך להקריא אותה או צריך פשוט לדבר עליה.

להסביר את הנושאים העיקריים בהם נגענו, כולל הנושא של פרסום דרך או באמצעות בני הנוער.

האמנה הזאת היא למעשה פרי היוזמה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, של איגוד השיווק, של טינק וכמובן גם של איגוד הפרסומאים, כל מי שיש לו נגיעה או יכולה להיות לו נגיעה לילדים. מטרת האמנה, אנחנו קוראים את זה בצורה ממלכתית, תושג באמצעות העלאת הרגישות, העלאת המורכבות שיש בשיווק לילדים. למודעות של כל העוסקים בתחום מכל החברות בכל הענפים, בכל הסקטורים, כל מי שמדבר אליכם שזה כמעט כולם.

לכן התכנסנו כדי לכתוב את האמנה הזאת ובאמנה הזאת יש כמה ראשי פרקים. קודם כל, אחריות. כל פרסומת חייבת להיות חוקית בכל המדיות. אנחנו יודעים ששילוט חוצות מדבר פחות אל הנוער מאשר הדיגיטל ועדיין בכל המדיות הוא חייב להיות חוקי והפרסומת חייבת להתבצע מתוך תחושה של אחריות ציבורית רחבה ואני אומרת לכם שיש אותה לחברות הישראליות. יש היום כמה מהלכים שעדיין אי אפשר לתת להם פומבי, שקשורים לחוק המזון, ושמראים שחברות ביוזמתן, מבלי שאף אחד יבקש מהן, לקחו על עצמן איסורים והשיתו על עצמן הגבלות כדי שהאמנה הזאת לא תהיה סתם אות מתה.

אנחנו מדברים על אי הטעיה ושקיפות שזה למעשה הדבר המציק ביותר והמעיק ביותר בכל מה שקשור לשיווק לילדים כי עם ילדים אפשר לגנוב דעת, ועם ילדים אפשר להטעות, ואת הילדים אפשר קצת לסובב. אנחנו מדברים על היעדר הטעיה. על כך שפרסומת לא תהיה דו משמעית, על כך שהיא לא תהיה מטעה, על כך שהיא לא תנצל לרעה את חוסר הניסיון ואת התמימות. על כך שתכנים מסחריים שהם לא פרסומת ידברו על כך שהם תוכן שיווקי.

לי היה הכבוד הגדול לשבת בוועדת אסא כשר שכבר לפני 11 שנים המליצה לרשות השנייה לסמן בכל מקום תוכן שיווקי. לצערי עד היום לא קם שר תקשורת שבא ואמר שנשנה את חוקי מועצת הרשות השנייה כי נכון להיום תוכן שיווקי אסור.

במועצת הכבלים והלוויין זה הוסדר בערוצים הייעודיים.

נכון אבל אני מדברת על מועצת הרשות השנייה שאחראית על ערוץ 2 ועל הערוצים שהם היו 12, 13 ו-14. שם אסור תוכן שיווקי וכל פעם שהוא נעשה שם, הוא נעשה ליד החוק ולא ממש בתוכו.

אנחנו מדברים על שילוב של בני נוער בפרסומות שלנו. כן, בהחלט. ועל ייצוג של כל בני הנוער מכל הדתות, מכל המגזרים, מכל הקהילות, בכל הצבעים. אנחנו גם מדגישים הימנעות מכל דבר שיכול לגרום לעג או בוז, חס וחלילה מדימוי גוף או מאיזושהי נכות או מום באופן שיעמיד בני נוער בעלי מוגבלויות.

כאלה דברים לא יכולים להיות בשום חוק, רק באמנות. רק באמנות שהן חלק מרצון טוב. אנחנו גם מדברים על כך שכאשר מפרסם כמונו נעזר בשירותיו של קטין, הוא צריך קודם כל לוודא שהקטין הבין את ההסכם בתום לב, בדרך מקובלת, שאף אחד לא יעבוד כאן על אף אחד כי זה רק ימלא אותנו בוז כלפיו.

המפרסמים והפרסומאים, כולם למעשה חתומים על האמנה הזאת. היא מדברת על מתן במה לערכים ואנחנו יודעים שלא מאתנו תבוא הישועה ושמתן במה לערכים זה סיפור רחב מאוד שמתחיל בבית ועובר לבית הספר וממשיך בעוד ארבע תחנות כאשר הפרסום שלנו בטלוויזיה הוא אחת התחנות שלהם.

אנחנו מדברים על מניעה של פרסום מסרים פוגעניים שמוגדרים ככאלה ועלולים לפגוע בקבוצה זו או אחרת. אין יותר סטריאוטיפים, לא רומני, לא מרוקאי, לא כל מה שהיום רץ בישראליות שלנו.

שפת הפרסומות גם היא צריכה להיות שפה תקינה. לא שפה גבוהה. לפעמים אנחנו צוחקים על תן ביס שרצה לשנות ל-הב לי נגיסה. אבל יחד עם זאת לא תהיה שפת רחוב נמוכה גם אם היא נשמעת בבית הזה.

פרסומת לא תעודד בני נוער כמובן לצרוך משקאות משכרים, לעשן, להמר וכמובן היא לא תציג רמיזות מיניות ויחסי מין.

דבר אחרון. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו. אני עדיין לא יודעת איך בדיוק שמים את זה, אני מאוד כנה אתכם, ואיך מלבישים את זה בתוכן אבל אנחנו לא נעודד בני נוער לצרוך צריכה מופרזת של מוצרי מזון שיש בהם יותר שומן, יותר סוכר ויותר מלח. כל זה כמובן בנוסף למה שיעשה המחוקק, מה שתעשה ועדת הבריאות ומה שתעשה הכנסת.

אנחנו באמת, בכנסים, בשיחות, בכל מיני הזדמנויות בהן אנחנו נפגשים, ננסה להטמיע את האמנה הזאת. אני חייבת לומר לכם שהחברות המסחריות הן מבוגר אחראי בהרבה מאוד מקרים. לא כולן. אני יודעת שלא כולן ויש כל מיני כאלה שיכולים לחכות לילד ביציאה מבית ספר ולנסות למכור לו טופס טוטו. כן. יכול להיות שיהיו כאלה, אבל הרוב המכריע של החברות המסחריות בישראל הן חברות שמודעות לאחריות הציבורית הרחבה שלהן. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני רוצה כן להודות על התהליך. אנחנו יכולנו ללכת לערוצים אחרים וגם יכולתם לומר לנו שאם יש לנו בעיה עם דברים כאלה ואחרים, אתם בכנסת, יש לכם כלים פרלמנטריים. בכל זאת כן בחרנו ללכת לתהליך שבמוקד שלו נמצאים בני הנוער. אני כן חתומה על האמנה יותר כאשת חינוך שהייתה חלק מהתהליך מאשר כל דבר אחר.

אני רוצה להודות לכם. השעות שהושקעו הן לא מובנות מאליהן, האינטנסיביות בשיח גם מעבר למפגשים עצמם ואני אומרת את זה, אני חושבת, גם בשם בני הנוער שנמצאים כאן.

חברת הכנסת תמר זנדברג רוצה לשאול שאלה.

כן. שאלה. דיברת ארוכות ובעצם כל הדברים שלך התמקדו בפרסום, בפרסומות, בשלטים.

כי זה כתב האמנה.

אני רוצה לשאול לגבי הפרסום שלפי הנתונים שיש בידי הולך וצובר נתח גדול יותר ויותר מהשיווק שהחברות שאת מייצגת כאן משווקות לבני הנוער והוא לא באמצעים ישירים של פרסום באמצעות מדיה קנויה אלא ברשתות החברתיות החל מווטסאפ דרך כמובן סנאפצ'ט, אינסטגרם, פייסבוק וכולי. לא אמרת על זה מילה. איך את רואה את השימוש של החברות שאת מייצגת – ויש כאן מקרים והבאתי דוגמאות - - -

היא התייחסה לזה. מהיום יהיה כתוב שזה תוכן שיווקי.

רגע. אני לא מדברת על תוכן שיווקי. אני אסביר. אני אתן דוגמאות. למשל, הרבה מאוד מהקמפיינים השיווקיים שאתם עושים מבקשים מבני הנוער לפתוח קבוצות ווטסאפ ושם לשתף תצלומים של עצמם אוכלים או שותים את המוצר שאתם משווקים. אין כאן מדיה קנויה. הרבה מהמהלכים השיווקיים שאתם עושים מבקשים מבני הנוער לצבור לייקים, שיתופים ותגובות – שזה דבר שהוא כמובן תלוי קשר הדוק בפופולריות החברתית של אותם בני נוער – כדי לזכות בפרסים, בכרטיסים להופעות, בהגרלות שהן אסורות לפי החוק כאשר יש חוק שאוסר במפורש הגרלות כאלה גם אם הן מסתתרות מאחורי כביכול קמפיינים של לייקים. הרבה מהקמפיינים שלכם מבקשים מבני הנוער לחשוף התכתבויות מהווטסאפ המשפחתי שלהם או הכיתתי שלהם או החברתי שלהם ולשתף אותו בקבוצות פתוחות יותר כאלה ואחרות כדי לזכות בפרסים או במוצרים. אלה דברים שלא עולים לכם כסף. אתם לא מצלמים פרסומת אלא אתם פשוט חודרים לתוך היחסים החברתיים הרגילים של בני הנוער שמתרחשים בקבוצות החברתיות שלהם ומבקשים לנצל אותם כמשאב לטובת המהלכים השיווקיים שלכם.

האם יש על כך מילה באמנה? התשובה היא לא כי אני רואה אבל האם בתהליך שעשיתם או בכוונה שלכם לקחת על עצמכם את אותה אחריות שהזכרת, האם יש איזושהי התייחסות לכל מרחב השיווק החדש שלא מכוסה לפחות בדברים שלך כאן?

הנושא הזה של שיווק בדיגיטל למעשה את כל איגודי השיווק, את כל איגודי הפרסום בעולם, את WFA – וורלד פדריישן אוף אדוורטייזרס, את החברות הגדולות בעולם, יש קונגלומרט שמכיל את פפסי, קוקה קולה, דנונה, יוניליבר, קראפס, ברגר קינג, כל החברות האלה מודעות למה שקורה. חלק מהדברים שציינת הם חוקיים עד שייאמר אחרת.

האמנה שלך ביקשה לקחת אחריות. איפה האחריות לדברים האלה?

אני מניחה שבשנה-שנתיים הקרובות הדברים האלה יבשילו גם לכדי לקיחת אחריות רחבה יותר בכל מה שנעשה בארץ.

כלומר, כרגע זה לא חלק.

האמנה הזאת היא בת חודש.

אני לא מסכימה. הייתה התייחסות. אני מסתכלת על הודיה מסיבה פשוטה. כשאנחנו ישבנו במפגש הראשון - והוא התרחש באיזשהו בית קפה בתל אביב שהצלחנו למצוא בו פינה – היא העלתה בדיוק את הסוגיות האלה ואנחנו התייחסנו אליהן. כאשר מבקשים לצורך העניין ממישהו שיש לו הרבה מאוד עוקבים באינסטגרם לפרסם את עצמו אוכל משהו או לובש חולצה – היא נתנה דוגמה של חברת פארמה - - -

זה חוקי ובעיניך זה מוסרי. אתם מתכוונים להמשיך לעשות את זה.

כל עוד יתייחסו אל הנוער כאל בוגר.

האמנה הזאת לא רלוונטית.

אתם רוצים לנהל את הדיון? נעבור עם בני הנוער לחדר אחר ונשאיר אתכם כאן. אני מסתכלת עליה כי היא בדיוק העלתה את השיח הזה והתקבלה החלטה שברגע שמבקשים מיו-טיובר או ממישהו שיש לו עוקבים רבים לפרסם מוצר מסוים, יצוין, למטה שמדובר בתוכן שיווקי. הוא יצטרך לסמן את זה שהוא משווק מטעם. זה חלק מהדברים העקרוניים עליהם החלטנו במסגרת האמנה.

אנחנו יכולים לצאת לחקיקה בעניין הזה אבל אני שוב רוצה לחדד. האמנה לא באה להחליף את הכלים הפרלמנטריים. אנחנו יכולות לצאת לא מחר בבוקר אלא בעוד שעה.

איפה כתוב שהחברה מתחייבת לומר לאותו בן נוער או ליו-טיובר שהוא עוסק בפרסום?

מה שקורה כאן, בעיני זה בדיוק מה שאני מצפה שיקרה עכשיו סביב כל קמפיין שיעלה. כל הדוגמאות שהבאת, דרך אגב, דוגמאות שכבר לא קיימות. כל הדוגמאות שהבאת, ואני יודע מהיכן הן כי הלכתי ועשיתי בדיקה כי הן נאמרו לפני שנה בוועדה, כבר לא קיימות. אני חושב שזה איזשהו סימן שבצד השני יושבים אנשים שעושים חושבים ואומרים, חברים, יש אמנה, האם עכשיו הפעילות הזאת של לפתוח קבוצות בווטסאפ הולמת את רוח האמנה? האם שם למשל בן נוער שצירפו אותו לקבוצה בווטסאפ יודע שמדובר כאן בתוכן שיווקי? אני כמבוגר אחראי בדבר הזה אומר לא, הוא לא יודע. כבר שנה וחצי – את יכולה לבדוק את הדברים שנאמרים כאן – לא התקיים קמפיין בצורה שאת מדברת עליה. למה הוא לא התקיים? לא כי הוא לא היה רווחי למפרסמים, לא כי הוא לא היה יעיל, לא כי הוא לא היה חוקי אלא כי החלטנו. היא אומרת לך שזה חוקי ואני מוסיף ואומר שזה חוקי אבל איפה כאן מה שמעבר? זה שמעבר יושב מולך. חוקי זה הצד שלכם ואני אומר לך שלמרות שזה חוקי, אני אעצור את זה בגזרה שלי.

לא יהיו קמפיינים בווטסאפ כמו שאת אומרת, לא יהיו הצילומים של מסכים של דברים שהם תכתובות אישיות, לא יהיו הגרלות. למה? כי אני חתום על האמנה. צריך לתת לזה הזדמנות. האמנה נחתמה לפני שלושה חודשים, עבדנו עליה שנה.

אם עוד שנה נשב כאן – וזאת הקריאה שלי – ותשבי כאן בוועדה ותגידי שהנה דוגמאות חדשות מהשנה האחרונה, דוגמאות שנלקחו אחרי שחתמנו על האמנה, אני אשב כאן ואנסה להסביר בכל כוחי למה חשבתי לנכון יחד עם עוד אנשים שהמהלך השיווקי הזה נכון. אם לא אצליח להסביר, כנראה שנכשלתי. אני אומר, תני הזדמנות, תנו הזדמנות, לתהליך שנעשה כאן. הדוגמאות לא רלוונטיות. הן מלפני שנה וחצי. תביאי דוגמאות מעכשיו, מאז התחלנו בתהליך המדהים הזה.

תודה רבה יניב. משום שזה לא שיח התנצחות וזה היה אמור ללכת לכיוון אחר לגמרי, אנחנו נאפשר לבני הנוער להתייחס.

אני רוצה להקריא שני סעיפים לגבי הטעיה ושקיפות שמדברים על הסוגיה הזאת והם תוצר של מי שיושבת לפני.

תכנים מסחריים שאינם פרסומת, אף לא פרסומת רשמית, יצוינו כתוכן שיווקי גלוי ושקוף לבני הנוער וימנעו הטעיה וגניבת דעת. זה בדיוק השימוש בכל אותם ילדים שמפרסמים בפייסבוק ומעלים תמונות או באינסטגרם או במקומות אחרים.

הפרסומאים והמפרסמים יתגמלו את בני הנוער המשתתפים בפרסומות בתגמול הולם וראוי. יש כאן המשך שמפרט. עלה בדיוק מאותה נקודה שגם את ציינת באותו זמן שהם בעצם נותנים להם להעלות את התמונה שלהם ובסוף הם מקבלים שובר לקנות את אותו מוצר או שולחים להם חבילה. הודיה סיפרה על חבילה שהיא קיבלה הביתה ואמרנו שאם הם היו מפרסמים או דוגמנים לכל דבר ועניין, העלויות היו הרבה יותר גבוהות ולכן אנחנו צריכים לתגמל אותם. כתוב כאן בהתאם להגדרות שכר הנוער במשק.

בבקשה, יובל.

צהרים טובים. אני נכנסתי לתפקיד בחודש יולי האחרון. אני יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. בפגישת החפיפה שלי עם חנן, היושב ראש הקודם, קיבלתי את האמנה כמוצר מוגמר. שאלתי על התהליך ומה זה אומר ואיך ממשיכים עם זה הלאה. באמת החתימה על האמנה הייתה בכנס השנתי של טינק וזה היה כנס מאוד מאוד חשוב גם בנוכחות בני נוער ולאו דווקא שלנו כמועצה, עם איגוד המשווקים ועם איגוד הפרסום. כן היה כאן איזשהו שיתוף.

אני כן רוצה לומר תודה רבה על ההזדמנות הזאת של שיתוף בני הנוער בכל מה שקורה בנושא הזה ספציפית כי זה חשוב וזה הכרחי ובני הנוער צריכים את זה.

אני כן אתייחס לשאלה האם עדיין מנצלים את בני הנוער לטובת פרסומות ושיווק. התשובה היא כן. זה עדיין קורה. המשימה שיש לנו כרגע היא להמשיך ולדאוג שהאמנה הזאת תיושם.

אני כן רוצה להתייחס לדברים שנאמרו בתחילת הדיון. אני זוכר את אחד האירועים בכנסת עם עומר בר שהיה הסגן של אליאב ואת דיברת על חשיבות המועצה. אני עם החתימה הזו שלנו על האמנה כגף המייצג 750 אלף בני ובנות נוער במדינה, אני מתחייב שהשנה אנחנו נדאג שהדבר הזה ייושם, שהאמנה הזו תיושם כי היא חשובה, היא הכרחית והיא צעד אחד. דיברתם כאן על תחנות והיא איזושהי תחנה שאנחנו נעבור כדי שהיעד הסופי שלנו יקרה וכל המשווקים וכל המפרסמים יפעלו על פיה ואנחנו, בני הנוער, לא ננוצל לטובת אינטרסים כאלה ואחרים.

אגב, חברת הכנסת זנדברג, עכשיו כשהוא מדבר, אנחנו כבר לא 120 אנשי רגולציה כאן בכנסת. יש לנו כאן שגרירים בשטח שחשופים הרבה יותר מאתנו והם ידעו לסמן עם האצבע ולפנות למי שצריך. אנחנו גם חשבנו על יוזמה – אני אולי קצת מקדימה את סוף הדיון – שבני הנוער יסמנו את הפרסומת שהיא הכי ערכית והכי שומרת על עקרונות האמנה ואולי כדי ליצור מוטיבציה גם בקרב מפרסמים להיות נאמנים למה שהם חתמו.

השיח לא נגמר כאן. הוא רק מתחיל. כל התהליך הוא לא כאן אלא רק מתחיל. אני מסכימה עם יובל, צריך לסמוך עליכם ואתם ממש לא חבורה של ילדים.

נציגת משרד העבודה והרווחה, אורטל אהרוני.

יש כאן נציג או נציגה של משרד הכלכלה?

אני ממשרד העבודה והרווחה.

הרשות להגנת הצרכן במשרד הכלכלה הגיעה?

לא.

אני מבינה שאת מהצד של עבודת בני נוער.

נכון.

אני שואלת על הרשות להגנת הצרכן שבעצם מקבלת את התלונות.

הוזמנו, נרשמו ולא הגיעו.

צהרים טובים. קודם כל, החזרתם אותי עשרים שנים אחורה וזה כיף גדול. אני מנהלת תחום חוק עבודת הנוער. חלק מהאנשים המכובדים שיושבים כאן, אני מכירה באופן אישי. אני עובדת גם מול יניב בכל מה שקשור לקבלת היתרים להעסקת נערים.

התפקיד שלנו כרגולטור בעיקר בתחום שאנחנו עכשיו מדברים עליו הוא בחינת היתרים להעסקת ילדים מתחת לגיל 15. אנחנו פועלים לבחינת היתרים מגיל שנה ועד גיל 15, העסקת ילדים בהופעות ובפרסומות. התפקיד שלנו הוא לוודא במסגרת התקנות הקיימות שאין עידוד לאלימות, אין עידוד לרמזים מיניים. אנחנו יושבים וקוראים תסריטים של סדרות טלוויזיה, תכניות טלוויזיה, פרסומות, סינופסיס, כך שכל מה שאתם יכולים רק לדמיין שאתם רואים באמת ילדים שהם מתחת לגיל 15, זה משהו שעובר את העיניים שלנו.

אני חושבת שאמרתי את זה גם ליניב באחת הפגישות שלנו, שרוב המדיה יודעת איך לעבוד מולנו. אנחנו מדברים כאן על המדיה המסורתית, אנחנו מדברים כאן על המדיה של טלוויזיה, אנחנו מדברים כאן על המדיה של רדיו. גם סוגיית הרשתות החברתיות זה משהו שנכנס לתמונה. הנושא הזה בבחינה אצלנו. אני יכולה להגיד לכם שיש פניות בכל מה שקשור לסוגיית ילדים שמפרסמים במסגרת האינסטגרם או במסגרת הרשתות החברתיות. היכן שיש מתווכים, אנחנו יודעים להיכנס לתמונה. מתווכים, הכוונה היא לסוכנים, סוכני ילדים.

מה אתם עושים במצב כזה?

אם יש למשל נערה שיש לה סוכן או סוכנת, הסוכן או הסוכנת מתפקדים מבחינתי כמנטורים. הם אחראים לאותה ילדה והם אחראים לעמוד בתקנות התיווך. במידה והילדה משווקת איזשהו תוכן שהוא לא תקין, בתצורה לא תקינה, המתווך יכול כמובן לאבד את היתר התיווך שלו לאותה עת.

אתם בודקים גם את סוגיית התמורה? סתם לדוגמה, אם ילדה או ילד שיתף באינסטגרם תמונה שלו/שלה עם איזשהו מוצר. זאת מבחינתכם עבודה שעושה אותו בן נוער?

זה נושא שנמצא בבחינה. את נוגעת בנקודה שנמצאת כרגע אצלנו בבחינה. אין לי כרגע תשובה.

כרגע זה לא בתחום הפיקוח שלכם. אם הורה יפנה ויאמר שהילד שלו בן 13 או 14 או 15, לא משנה, העלה תמונה וקיבל על זה חזרה שקית במבה או לא קיבל כלום, כרגע זה לא משהו שאתם תטפלו בזה.

יש לך טראומה מבמבה? סתם לשבור את הקרח. בכל דיון את מעלה את זה כדוגמה.

זה מה ישראלי בעיניך. במבה. דובונים. לא יודעת. לא משנה, זה מוכר. קולה.

לא הייתה אלינו פנייה כזאת כך שאני לא יכולה לתת לך תשובה.

לא הייתה אליכם אף פנייה כזאת.

לא הייתה. את צריכה לזכור שבמסגרת התקנות אנחנו מדברים על העסקת ילדים גם לא במסגרת יחסי עובד-מעביד. זאת אומרת, ילד יכול להופיע בפרסומת גם ללא תמורה, אם הוא מתנדב או אם הוא בא במסגרת עצמאית. הוא יכול לעשות זאת ללא תמורה. אנחנו לא מעודדים את הדבר הזה.

אם הוא עשה את זה ללא תמורה, או על כמה וכמה אם הוא שיתף ברשתות החברתיות את עצמו עם מוצר ללא תמורה, מבחינתנו כמדינה – את ואני כאילו באותו צד אל מול המפרסמים ואנשי הפרסום – מעלה חשש כבד. במקום לשלם שכר ולקנות מדיה, דברים שעולים הרבה מאוד כסף, כנראה שהיה לו איזה תמריץ. הוא רצה להופיע. זה לא נכון רק לילדים אלא זה נכון גם למבוגרים.

וגם זה בסדר. יש ילדים ויש הורים שמעודדים את זה ומבחינתם עצם זה שהילד שלהם עכשיו מתפרסם זה בסדר. אני רוצה לומר לך משהו. מעבר לזה שהרבה פעמים זאת בחירה של הורים או ילדים ומבחינתם עצם זה שהם פרסמו, זה התגמול.

נכון. אבל מבחינתנו כרגולטור.

אז אפשר לחוקק.

זאת בדיוק הנקודה. תמר, את פונה אליה.

היא הרגולטור של עבודת בני נוער.

ברור. בעיני זה מייצג מערכת יחסים ועבודה טובה. היום יש פרסומת, אני בא אליה ומקבל את האישור או לא. את העלית קודם דוגמה על מסטיק שהבת שלך פתחה. היום אין מקום שבאים ושואלים, חבר'ה, כמו שמעלים פרסומת לטלוויזיה. הנה, יש כאן מהלך קמפיין שאמור לעלות, בואו נדבר על זה. האם זה בסדר או לא בסדר? האם התגמול לבני הנוער שמעלים את התמונה הוא בסדר או לא בסדר? את מעלה שאלות חשובות. זאת הדרך שאנחנו עושים כאן. עד היום קיימנו את הדיון הזה בינינו לבין עצמנו. הקשר נוצר עכשיו. יש כאן דיון מאוד חשוב שמתחיל להיווצר עם משרד העבודה והרווחה. עכשיו את מעלה כאן דיונים ואת אומרת, רגע, תגמול לתמונה באינסטגרם.

אני שואלת. נכון.

דרך אגב, האמנה מתייחסת לזה.

זה שטח אחר, כי תחשבי שמחר אני יוצאת לטיול עם הבת שלי.

מה זה תחום אפור?

אני אסביר לך מה זה תחום אפור. אגב, כמו שאני אומרת תמיד, אפשר לחוקק בעוד שעה, לא מחר. אבל אני עכשיו יוצאת לטיול עם הבת שלי ואנחנו אוכלות במבה או אוכלות משהו אחר - - -

אולי באמת נחוקק.

אנחנו לוקחים את זה מהמהות של התהליך שנעשה כאן. אני מחר יוצאת לטיול או לא לטיול אלא אני יושבת עכשיו עם הבת שלי במשרד ואני מצטלמת אתה עם מוצר כלשהו ביד. חברת כנסת, אני מעלה לפייסבוק. מצלמים אותי עכשיו בבית הילדים שלי ומעלים את התמונה בפייסבוק. את לא תדעי לצורך העניין אם סתם לאליאב היה בא עכשיו לאכול מילקי והודיה צילמה אותו במעשה קונדס והעלתה את התמונה או שהוא עשה את זה כחלק מפרסום.

לכן אנחנו באים ואומרים כאן בצורה מאוד מאוד מפורשת שכאשר אנחנו נעשה את זה כחלק, תעלו תמונה, תצטלמו ותשלחו, אז יהיה כתוב למטה שמדובר בתוכן שהוא פרסומי וזה משהו שלא היה לפני כן. אנחנו יכולים לפנות ולעשות את זה בערוצים אחרים אבל כרגע אנחנו מתייחסים בעצם לתהליך שנעשה כאן.

אני שוב חוזרת ואומרת כי חשוב לי שזה ייאמר. זה יום חגיגי שמתאר תהליך שבני הנוער עשו יחד עם איגוד המפרסמים. שמעו אותם, דיברו אתם, ליוו אותם במהלך הדרך. אנחנו יכולים לבוא ולומר שזה נחמד מה שנעשה כאן, אנחנו רוצים ללכת לערוצים אחרים וזה בסדר, אני לא אומרת את זה בציניות או בהקנטה אבל בואי לא ננתק את עצמנו מהקונטקסט של מה שקרה כאן עם בני הנוער. אני כן רוצה לתת לזה צ'אנס. אחרים לא חייבים לתת לזה צ'אנס. בואי נתייחס לזה ולא ננסה למשוך כל הזמן למקום אחר.

אני שאלתי האם זה מקיף את כל מה שצריך.

אולי מה שאומר יענה מעט על השאלה, חברת הכנסת תמר זנדברג. תקנות העסקת ילדים בהופעות ופרסומות, אלה תקנות שתוקננו בשנת 1999. כמה דברים עברו מאז. לא היה אינסטגרם, לא היה פייסבוק.

עד שנחוקק כבר יהיו רשתות חדשות.

אני מניחה שעד אז יהיו דברים אחרים. צריך להתייחס לזה שהמחוקק לא ידע את מה שאנחנו רואים היום. לכן ההתייחסות היא בהתאם. כמובן הנושא הזה של כל המדיה החברתית, זה נושא שנמצא בבחינה ואנחנו נדע בהמשך קצת יותר מכפי שאנחנו יודעים עכשיו.

כל מה שנעשה, לא יצליח לסגור הרמטית את התמונה של אותה ילדה שבכלל לא רוצה כסף, שקנתה מאיזושהי חברת אופנה חולצה ומראה את החולצה שלה כי זה היום הנוער.

הם מראים כל מה שהם אוכלים, כל מה שהם שותים והיכן הם נמצאים.

הם מראים הכול. הם מספרים על הכול. זה נראה לי - איך אני אגיד את זה בעדינות? – חסר סיכוי גדול מאוד לסגור את זה הרמטית.

אלא אם כן נהיה שם ערניים.

המועצה לשלום הילד.

תודה גברתי. אני עורכת דין ועובדת סוציאלית במועצה לשלום הילד. אני מצטרפת לברכות. מבחינתי זה באמת יום מרגש לראות את הילדים כאן ממלאים את האולם. אנחנו יושבים מדי שבוע בדיונים שקשורים לזכויות ילדים ועוסקים בעשייה היום יומית שלנו בזכויות ילדים אבל זה ממש לראות אותם מולנו ולהרגיש אותם בתוך התהליך.

אני אתחיל מזה שאני מברכת על האמנה ואני מברכת על המהלך הזה. אני שומעת כאן את הקולות שהאמנה היא חשובה. מבחינתנו היא אמנה משלימה ולא מחליפה. חקיקה אולי נדרשת בתחום שמתייחס לעידן הדיגיטלי כאשר נכנס שחקן חדש לזירה שצריך לתת עליו את הדעת ולהתייחס אליו בהתאם והיא גם כמובן לא מחליפה צורך באכיפה נכונה של חוקים שכבר קיימים ואכיפה שלא נעשית די בנוגע להעסקת בני נוער, לסימון שידורים ולכל מיני פרסומים מזיקים. בהחלט אנחנו מצטרפים להתרגשות ולערך הגדול שיש בשותפות של בני נוער במהלכים כאלה, מהלכים שמבחינתנו גם בסופו של דבר מסייעים לשנות מדיניות ואולי זה המקום הכי חשוב ממנו יצא הקול.

אנחנו רואים את זה גם מקרוב בפרלמנט הילדים שחברת הכנסת לוקחת חלק לקראת כנס באר שבע, הכנס הגדול שעוסק בזכויות ילדים והמטרה שלו היא לשמוע מקרוב מה הם הצרכים, מה הם הרצונות מתוך השטח. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים טוב מה צריך ומה קורה בשטח אבל הם כנראה יודעים טוב מאתנו. חברת הכנסת מלווה אותנו גם בכנס הזה וגם בהכנה של פרלמנט הילדים.

שוב, אנחנו מברכים על האמנה, אנחנו חושבים שהיא חשובה, לא מחליפה אלא משלימה ואנחנו ממשיכים ומברכים גם על המשך עשייה משותפת עם הילדים כדי לשמוע את קולם ולהיאבק למען הזכויות שלהם בשיתוף פעולה.

ללמוד דרכם מה עוד מחכה לנו בעתיד כי הם כל הזמן רצים ולפעמים קשה להדביק את הקצב. תודה רבה.

רונן, אתה רוצה להתייחס?

לפי מה שעולה כאן, זה אולי המשך ישיר למה שקרה בישיבה הקודמת בה דובר על כך שיש תכנים לגיל הרך.

תציג את עצמך.

ראש אגף פיקוח במועצת הכבלים והלוויין. הנושאים האלה טיפול רב מערכתי שקשורים גם לחינוך, גם לאוריינות תקשורת, גם לשיתוף פעולה הורי וגם יכולת אכיפה במידה מסוימת, גם החלה של איזשהו סוג של רגולציה לאמצעי המדיה החדשים. זה מאמץ גדול וראוי שייעשה אבל הוא כמובן דורש משאבים בכל מה שקשור לכך. נראה שנדרשת כאן פעולה מאוד משמעותית שמערבת כמה גופים.

תודה רבה. אם יש בני נוער מהקהל שרוצים להתייחס, בשמחה רבה.

אני מעמק החולה. יש לי שאלה למנכ"ל טינק. החוק הזה יגרום לחלק מהיו-טיוברים לא לעשות את זה. הם פשוט לא יכניסו את המותגים כי הם לא ירצו לערוך. עריכה לוקחת לפחות שלושה-ארבעה ימים עד שמעלים סרטון. כשיש מאתיים אלף צופים, הם צריכים להשקיע.

אתה מאוד מאוד צודק. בסוף אני חושב שצריך להבין שכל מילה שכתובה כאן, מישהו צריך ללכת וליישם אותה. ליישם אותה, זה לא אני עם עצמי. בסוף כשאתה אומר מעכשיו כל פעם לציין תוכן שיווקי, אתה צריך לבוא בסופו של דבר לאותה נערה שמעלה תמונה באינסטגרם או לאותו יו-טיובר ולהגיד. יכול להיות שהם יגידו שהם לא רוצים. תבין, בסוף תפקידי הוא להגיד, אתם לא רוצים, אתם לא תשתתפו בקמפיין. יש כאן שרשרת שמתחילה ומגיעה מאוד רחוק. זאת האחריות והקול שאנחנו מוציאים כאן. אתה מאוד צודק.

בשלב מסוים הם לא יעשו את זה. זה גם פוגע לכם בהכנסות וגם בהם.

בואו נודה על האמת, אנחנו עכשיו לא דואגים להכנסות. אנחנו דואגים לבני הנוער כדי שלא ינוצל.

זה אינטרס שלהם, אבל עדיין.

אתה מנסה לסגור אתו עכשיו עסקה שהם יערכו את זה?

לא.

אתה אומר שיהיה קשה ליישם את זה?

לא. לפי האמנה יהיה רשום שזאת פרסומת. אנחנו יודעים מהתחלה שזאת פרסומת. אנחנו רואים את המוצג ומבינים.

אני נותן לבני הנוער קרדיט אדיר. דרך אגב, בני נוער שלנו יודעים לזהות ויודעים לשים לב. אני נותן להם קרדיט. אבל התכנים נוגעים גם לילדים יותר קטנים. תבינו, העולם השתנה. פעם הושיבו אותנו מול הטלוויזיה, היה רגולטור שקבע מה נראה בטלוויזיה, אבל היום הדמוקרטיה הגיעה גם לרשת. כל אחד שרוצה לפתוח מצלמה ולשדר את עצמו, יכול לעשות זאת. כל ילד בן שלוש או בן עשרים שרוצה להסתכל, יסתכל. אין שליטה על הדבר הזה. זה אתגר אתו אנחנו מתמודדים. חבר'ה, זאת הסיבה שאני כאן. זה האתגר שכולנו מתמודדים אתו. אתם שואלים מי מטפל בזה אבל אף אחד לא מטפל בזה. זה התהליך המדהים שאנחנו עוברים כאן ביחד. בדיוק השאלות האלה שאנחנו שואלים ושאלנו במהלך הפגישות, מי מטפל בזה? מי המבוגר האחראי? הרבה אנשים אומרים, מה, אתם המבוגר האחראי? שאלו אותי מי נותן לחתול לשמור על השמנת. הנה, אני כאן. הנה, אני כאן כדי לעשות את זה.

תודה. יעל, מועצת התלמידים והנוער הארצית.

אני מפקחת ארצית על מנהיגות צעירה, מועצת התלמידים ונוער ומד"צים. אני קודם כל רוצה לברך על הדיון החשוב הזה ועל התהליך שעשיתם. תודה לבוגרים, לחברת הכנסת, ליניב וייצמן והשותפים.

יש כאן הרבה מאוד עבודה. הנושא של הפרסום והשיווק, יש לו עוצמות אדירות של השפעה על ילדים ובני נוער ואני חושבת שזאת איזושהי התחלה אבל דורשת עוד הרבה מאוד עבודה. זה לא חוק ולכן אי אפשר להגיד אכיפה, אבל כן לראות איך באמת זה ממומש.

אני חושבת שלבני הנוער ששותפים כאן יש תפקיד מאוד משמעותי. אני רוצה להודות לכל בני הנוער, לכל מועצות התלמידים שהגיעו לכאן מאילת, מקריית שמונה ומכל רחבי הארץ ומאוד חשוב לי שהם הגיעו לכאן וגם יוכלו להביע את דעתם. יש כאן דיון מאוד פורה אבל חשוב לי שהם גם יישמעו כאן. אני חושבת שאחד התפקידים החשובים הוא באמת להפיץ את הבשורה, לקיים את הדיונים האלה במעגלים שונים, להגיע עד אחרון בני הנוער והתלמידים בבתי הספר ולהעלות את המודעות לנושאים האלה במשותף כל הגורמים שנמצאים כאן.

בני הנוער, חשוב שתדברו.

תודה רבה. גם כאן הייתה החלפת משמרות תוך כדי תנועה. באמת מדובר על תהליך ממושך ולא משהו שעשינו אותו ברגע.

דוקטור ענת באלינט.

אני עוסקת בכלכלה פוליטית של התקשורת, שזה אומר איך פוליטיקה, כסף ומדיה – המשולש הזה – עובדים ביחד ובאופן ספציפי המחקר של הדוקטורט שלי הוא על תוכן שיווקי בישראל ובבריטניה, איך הוא משפיע על התוכן. אני גם הוצאתי ספר שעוסק בדיוק בנושא הזה בתעשיית הטלוויזיה במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. אני גם עיתונאית בעברי וכתבתי על הנושא הזה די הרבה. אפשר להגיד שאני גם מכירה את התעשייה לא רע.

אין זמן רב ולכן אני לא אדבר אקדמית אלא אני אומר כמה נקודות. אני חייבת לציין שרציתי היום להציג סרטון קצר שמדגים את התופעה הזאת של תוכן שיווקי, תכנית שקוראים לה קופי טוק שאני חושבת שיניב מכיר אותה מכיוון שהוא עשה אותה, כדי להדגים את הדרכים המתוחכמות והחמקמקות בהן מוכרים קפה לבני נוער. אתמול דיברתי עם הוועדה, נתבקשתי שלא להציג את הסרטון.

מטעמי זמן.

אני חייבת להגן על כבודו של יניב וייצמן.

אם את רוצה להתייחס עניינית, אז בבקשה. אם את נותנת פרשנות לתהליכים, את יודעת כמה אנשים רצו להציג כאן בוועדה? היינו יושבים במשך שעתיים ורק רואים דוגמאות. בבקשה תהיי עניינית. לא באנו להתנגח. הדיון הזה הוא לא יניב אלא הוא מועצת התלמידים והנוער. אם יש לך טענות או משהו שאת רוצה להביא למועצת התלמידים והנוער על התהליך המדהים שהם עשו, בבקשה.

הזמנתם אותי בגלל המומחיות שלי.

בבקשה לדבר על תחום המומחיות שלך ולא על שום דבר שהוא מסביב.

בסדר. קודם כל, תוכן שיווקי, מה שאנחנו מכנים פרסום סמוי, הוא תופעה מזיקה. הוא תופעה מזיקה למבוגרים ולבני נוער ואין לה שום היבט חיובי מבחינת צרכני התקשורת. יש לה היבט חיובי לכלכלת התקשורת, למפרסמים ולשיווק אבל לא לאף אחד מבני הנוער שיושב כאן. זאת תופעה מזיקה מכיוון שזה סוג של שיווק שהבסיס שלו הוא מניפולציה וגניבת דעת. אני מציינת את זה רק בנקודות אבל כמובן אני יכולה להרחיב על כך. כתבתי על זה דוקטורט.

הדבר השני וזה כבר עלה כאן הוא שאם רוצים להזים את התופעה של תוכן שיווקי היום, זה לא נכון להסתכל על המדיה המרכזית. אני יודעת שהוועדה הזמינה מחקר מאוד יפה ורציני שעסק בערוצי הטלוויזיה. לא שם קורים הדברים המשמעותיים - גם תמר העלתה את זה וגם יניב – אלא במדיה דיגיטלית, שיתופית, סנאפצ'ט, פייסבוק, אינסטגרם ויו-טיוב כערוץ מאוד משמעותי לפרסום סמוי של תוכן שיווקי. מדיה שמבוססת על שיתופיות, על אינטראקטיביות וגם מייצרת כמובן – וגם זה עלה כאן – נושא של עבודת חינם ובעצם ניצול של עבודת חינם במקרה הזה של בני נוער.

היבט מאוד משמעותי הוא שפרסום סמוי, תוכן שיווקי, אלה שתי מלים, זה כמו התנחלויות והתיישבויות, שתי מלים, אחת מכובסת ואחת פחות מכובסת, הפך להיות ערוץ נוח מאוד למפרסמים לפרסם מוצרים שנויים במחלוקת, מוצרים שיש בהם היבט של נזק. זה לא סיפור חדש ואנחנו מכירים את הסיפור של הוליווד ותעשיית הסיגריות ומאבק גלובלי של עשרות שנים בתעשיית הטבק כדי למנוע פרסום של סיגריות ובעצם למגר את התעשייה הזאת, מאבק שנמשך עד היום, ראו מקרה ליצמן ותעשיית הסיגריות. לא אכנס לזה.

ברשותך, בגלל הידע הרב והמאוד רחב, אני רוצה לכנס את זה. אני רוצה לשאול אותך מקצועית. הגעת כמומחית ואני רוצה לשאול אותך מקצועית. אני פעם אחת רוצה לחבר את זה לפרסומות שמופנות לבני נוער כי הרי אנחנו יודעים שבני הנוער נחשפים לעוד הרבה מאוד פרסומות שבכלל לא מכוונות אליהם, שם אנחנו בכלל לא נגענו ואנחנו יודעים שלא קיבלנו לצורך העניין גם את מה שאנחנו כיוונו כאן אם כי אנחנו מאמינים שלפחות עם מי שאנחנו שוחחנו בתהליך, בסופו של דבר זה יחלחל לכל.

אבל אנחנו מדברים כאן הרבה מאוד גם על שטחים אפורים. האם באמת זאת העסקה בחינם וניצול או האם זה מישהו שמרצונו הטוב העלה את זה וסוגיות של איך את תדעי אם הצטלמתי בתמימות עם המוצר הזה ומישהו העלה את התמונה.

זאת לא בעיה. המבחן הוא פשוט.

מה את מציעה מבחינת הפרקטיקה? איך אפשר בעצם להתמודד עם זה?

תני לי להגיע לזה כי עשיתי את זה בצורה חסכנית את ההצגה שלי כי אני מבינה את מגבלות הפלטפורמה. המבחן הוא בסופו של דבר מבחן של כסף ותמורה. אני לא רוצה להיכנס לזה. זאת אומרת, הנושא הזה של שטחים אפורים הוא חלק מהאינטרס של התעשייה ליצור את השטחים האפורים הלא ברורים וליצור טשטוש.

לא, הם נוצרים בשטח.

למשל טשטוש בין מה שהוא תוכן חינוכי או בידורי או כל דבר שהוא לבני נוער לבין מה שהוא פרסומת. תעשיית השיווק מרוויחה מהטשטוש ומהתחומים האפורים. היא משגשגת שם.

אני מאוד מנומסת, אבל אני חושבת שמדינת ישראל היא המדינה האחרונה במדינות העולם שלא אישרה תוכן שיווקי.

נכון.

שנית, כל תכניות הילדים והנוער, כמעט כולן, הן בכבלים ובלוויין. שם אין פרסומות. על מה את מדברת?

ענת, אני הזמנתי אותך מטעם הוועדה כמומחית לכל הנושא של שיווק ופרסום כדי לראות איך אנחנו ברמה הפרקטית יכולים לקחת את התהליך הזה - - -

אני מגיעה לזה.

רגע. איך אנחנו לוקחים את התהליך היפה הזה שעשו בני נוער, ושוב אני אומרת, עזבי, זה יכול להיות בנוסף לתהליכים אחרים שאנחנו צריכים לעשות ואני לא סתם שואלת את השאלות. אבל איך אנחנו מתייחסים קונקרטית לסיפור הזה. התחושה שלי היא שיש כאן – וכבר בשיח שהתחיל – איזשהו מקום של התנגחות ואני אומרת, עצרי רגע.

אני חושבת שהנכנסת היא מקום להתנגחות. הנושאים פוליטיים.

אני לא רוצה להתנגח כאן.

הבאתם בני נוער כדי להלבין חברת פרסום שהיא מספר אחת בשיווק מזון מזיק לבני נוער. תנו לי לסיים את דבריי.

לא, אני ממש מתנצלת, ענת. יש כאן האשמות לא כלפי. סליחה, אני מנהלת את הדיון, עם כל הכבוד. גם ניסית לנהל את הדיון אתמול באיזושהי אמתלה שאנחנו מונעים דווקא ממך.

נכון.

בואי תראי את כל הפניות האחרות. זה ממש לא נכון. את יכולה לשקר לעצמך, זה בסדר גמור, אבל התשובה היא לא. תחכי שאני אתן לך את רשות הדיבור. כך זה עובד כאן בכנסת.

אני רוצה לומר משהו. את יכולה לבוא בטענות אלי כמה שאת רוצה, אני מקבלת ואני מוכנה גם לשקול את הדברים אבל אני לא יכולה לבוא ולהתנגח בעשרות בני נוער, אם לא יותר מזה - - -

בני הנוער הם לא העניין כאן.

שהיו שותפים, שזה צמח מהם, שהם ביקשו את הדיון והם ביקשו את התהליך והיה גם מי שהקשיב להם. את יודעת מה? בניגוד להרבה מקומות אחרים שם זה בכלל לא מעניין.

אל תשתמשי בבני הנוער.

אני לא משתמשת בבני הנוער עם כל הכבוד לך. כל מה שאני עושה כאן למען בני הנוער, את האחרונה שתבואי ותגידי שאני משתמשת בבני נוער. אני מאוד מבקשת ממך. אני ניהלתי כאן יום למרות כל ההאשמות וכל השיח שהיה כאן בצורה מאוד מכובדת. את רוצה להמשיך ולנהל אותו בצורה מכבדת, לא כלפי אלא כלפי כל האורחים שהגיעו מרחוק ליום החגיגי הזה. זה דיון חגיגי. את רוצה לנהל דיון מקצועי, אנחנו נקיים דיון מקצועי.

אני מבקשת התייחסות מקצועית ולא התנגחות ולא האשמות ולא זלזול בתהליך שהיה כאן. אם את מסוגלת לכך, בבקשה.

אני רוצה לסגור את הנקודה הזאת ולומר שתוכן שיווקי הפך להיות ערוץ לפרסום מוצרים שהם מזיקים, חלקם אסורים כמו תרופות למשל או סיגריות וגם פרסום של מזון מזיק. אני אציין רק חלק מהלקוחות שלמשל חברת טינק משרתת אותם - - -

אבל הדיון הוא לא חברת טינק.

כמו מילקי של שטראוס, מנה חמה...

תודה רבה ענת. תודה רבה. אני מעבירה את רשות הדיבור לבני הנוער.

דוקטור ענת, אני חייב לומר משהו.

אני רוצה לסיים את הדברים שלי.

לא. מבחינתי רשות הדיבור הסתיימה.

ההאשמה שלך שמנצלים אותנו, את העלית האשמה מאוד חמורה. את טענת כרגע שבני הנוער נוצלו על ידי הוועדה לזכויות הילד. זאת הטענה.

כדי להחליש רגולציה.

בואי לא נעשה את זה מכבסת מלים. את כל הטריקים האלה אני מכיר, אני עשיתי אותם בעצמי כשהייתי צעיר וכשפעלתי כאן בפרלמנט הזה. תקשיבי למשהו אחד. אני רוצה להגיד שיהיה מאוד ברור. אף אחד כאן לא ניצל בני נוער, לא פנה למועצה במטרה להלבין כל מיני חברות. הדבר הזה לא קרה ומי שחושד בדבר הזה, יש משפט מאוד ברור – החשוד בכשרים, אני לא אמשיך את המשפט. פשוט מאוד. אמרת כאן האשמה מאוד חמורה. אם יושבת ראש הוועדה תחליט מחר לתבוע בבית משפט, כנראה שהיא גם תנצח. תודה.

יש הבדל בין חקיקה לבין כוונות טובות. יש עוד הרבה מה לעשות בתהליך. יש כאן צד מאוד פסימי וצד מאוד אופטימי.

אתם לא רוצים לשמוע את העובדות.

ענת, את מוזמנת לשלוח את הדברים בכתב. אני מבקשת לסיים את הדיון.

רגולציה עצמית של חברות, רגולציה עצמית כושלת.

אבל זה לא חוק.

מה שאתם עושים עכשיו זה ניסיון להכשיל את מה שהתעשייה הזאת עושה בדרכים חמקמקות. פרסום מזון מזיק עתיר סוכר, שומן, מלחים לבני נוער ברשתות חברתיות. חקיקה תמנע.

תודה רבה. אני לא רוצה להפוך את הדיון לג'ונגל. אנחנו בכנסת, עם כל הכבוד למה שאתם רגילים לראות בטלוויזיה. אצלי בוועדה זה לא קורה. ענת, עם כל הכבוד.

זה נושא פוליטי. זה נושא פוליטי שמערב הרבה כסף ויש אינטרסים.

תודה רבה.

מציגים את בני הנוער הם אנשים שמייצגים אינטרסים כלכליים - - -

תודה רבה. אני מבקשת להוציא אותה החוצה. אם היא לא מסוגלת להתנהג כאן בדיון, עם כל הכבוד, אני רוצה שיירשם.

לצאת?

לא, אם סיימת לדבר ואת מסוגלת גם להקשיב למה שיש כאן, לא.

היה לי מה לומר אבל אני מבינה שאני לא אומר.

את יכולה להישאר. גם חשוב שתשמעי את הדברים. עם כל הכבוד, אף אחד לא יצר שום אמנה, וזה כתוב בפרוטוקול, ואמרתי את זה גם יותר מפעם אחת בדיון הזה, כך שמי שרוצה לשמוע, שמע, ומי שכנראה בא נעול, לא שמע.

לכן אני אומר את זה שוב. האמנה לא באה להחליף חקיקה והאמנה לא באה להחליף רגולציה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תקדש תהליכים חינוכיים שנעשים בשיתוף עם בני נוער. לדבר עם בני נוער, זה לא להחליש את הממסד אלא זה לחזק את הממסד, זה לחזק את החברה שלנו, זה לחזק את האזרחים ומחר, הנה, אליאב, אחרי התהליך שהוא היה בן נוער כתלמיד כאן, לחזק את התהליכים שהם ייהפכו לאזרחים שישבו כאן וישפיעו וינהלו תהליכים משמעותיים.

אל תושיבי אותם בשולחן אחד בכנסת - - -

אני אושיב אותם בשולחן אחד כי הם יושבים בהרבה דיונים בכנסת והם יושבים בהרבה מאוד דיונים מתוך מקום של אינטרס שלהם וזה לגיטימי וזה קורה בהרבה מאוד ועדות.

איפה האנשים של משרד הבריאות?

סליחה, ענת, את מפריעה לי לנהל את הדיון. מה הקשר למשרד הבריאות?

האמנה מדברת על פרסום בכלל ולא רק על פרסום בנושא מזון. אם לקחת את הנושא של המזון, זה נושא מאוד ספציפי. יש כאן צד פסימי וצד אופטימי. תנסי רגע להיות ריאלית.

כל המדינות אוסרות פרסום - - -

אני רוצה לחזור לנושא. זאת לא פעם ראשונה. אתם יודעים מה? זאת הזדמנות לומר. יכולתי לפתוח עם זה את הדיון אבל אמרתי שאנחנו לא מערבבים ביום החגיגי הזה סוגיות שיש לי ביקורת עליהן.

את מוציאה אותי?

כן. חד משמעית כן.

בסדר. לא אוכל לשמוע את הדברים.

את יכולה לצפות בשידור ולשמוע.

לא פתחתי ואמרתי שכבר היה ניסיון לקחת את התהליך היפה הזה שאתם עשיתם ולקשור אותו למשהו אחר לגמרי, לכל הנושא של רגולציה על מזון בריא לבני נוער ומזון בריא בכלל. לאמנה אין קשר לסיפור של מזון בריא. אנחנו בכלל לא היינו שם. אנחנו לא מתנגדים. זה גם מה שנאמר כאן עכשיו על ידי ענת. עירבת את משרד הבריאות. האמנה באה לעסוק בפרסום הוגן לבני נוער במקום שאין בו רגולציה כיום. מי שרוצה לחוקק, יש כאן 120 חברי כנסת וכל אחד רשאי בכל רגע נתון לקום ולעשות את המהלך הזה. בינתיים אנחנו רואים שזה לא קורה אבל כאן כן קרה דבר וכן היה תהליך. אפשר לבקר אותו ולהגיד שהוא פחות אפקטיבי ויותר אפקטיבי, וזה בסדר גמור שהדעות יהיו חלוקות אבל אנחנו צריכים לתת צ'אנס. באנו לכאן כדי לשמוע את בני הנוער. באנו כדי שהם ישתפו אותנו בחוויה שהם עברו ואני מקווה שעוד אנשים ועוד גופים – וזה לא משנה לי עכשיו אם יהיו מסחריים או לא מסחריים – יאמצו את המודל הזה וידברו אתכם וישמעו אתכם.

במקומות שאנחנו נרגיש שאנחנו צריכים לחזק את התהליך הזה בחקיקה, אני יכולה להבטיח לכם כאן שאנחנו נחזק אותו בחקיקה. אבל בינתיים, בהינתן המציאות שיש הרבה דברים שמה לעשות, הרגולציה לא באמת תעשה את ההבדל אבל אחריות ציבורית ורצון טוב כן יוכלו להוביל אותנו לתהליכים משותפים משמעותיים, אנחנו ננסה גם את הערוץ הזה ואני לחלוטין לא כופרת בו.

אני מתנצלת, אני מרגישה צורך אישי להתנצל בפני כל נער ונערה שיושבים כאן, שהזמנתי אותם לכאן ליום חגיגי, ליום זכויות הילד, יום שהוא שלכם והוא לא יום של התנגחות. באמת אני רוצה שתבינו. נאמר כאן משפט והוא שהכנסת היא מקום להתנגחות. אני חושבת שביום שאנחנו נבין שהכנסת היא לא מקום להתנגחות אלא היא המקום לבוא ולעשות למענכם ולמען הציבור, כל הבית הזה ייראה אחרת וכל המציאות והחברה שלנו ייראו אחרת. אני מאוד מקווה שאת זה אתם תיקחו מהדיון ולא את האמירות האחרות שנאמרו כאן.

ברשותכם, חשוב לי לשמוע עוד כמה בני נוער ולכן נאריך מעט את הדיון.

שלום לכולם. אני בוגרת המועצה הארצית. הייתי חלק מתהליך האמנה. אחד הדברים שליווה אותנו כל הזמן, אחד הדברים שעדיין מלווה אותנו וכל פעם שאני מדברת עליהם, אני מלאה בהתרגשות כל פעם שהנושא הזה עולה, גם עכשיו אני ברמת התרגשות גבוהה, זה שבאמת כל האמנה הזאת באה לגרום לכל המפרסמים , לכל מי שלוקח חלק בזה, לעשות חשבון נפש עם עצמו. בסופו של דבר אנחנו לא נגיד להם מה לפרסם ומה לא לפרסם. האמנה היא לא משהו מחייב. אנחנו באים לכל מפרסם, לכל מי שלוקח חלק בתהליך הפרסום, להבין אם הוא עושה משהו נכון, משהו מוסרי, שהמצפון שלו יהיה שקט. אני לא אומר ליניב אם המצפון שלו שקט או לא. זה משהו שהוא יודע. זה מה שאנחנו באים לעשות כאן, לגרום לתהליך הרבה יותר מוסרי, הרבה יותר עמוק, הרבה יותר חשוב מכל מה שאפשר להגיד בחוקים. זה משהו שאנחנו בפני עצמנו צריכים לחיות אתו בשלום.

יש לי שאלה כללית שמופנית לנציגי מועצת התלמידים הארצית שעמלו על האמנה. לפני מספר חודשים מועצת התלמידים השיקה בעצמה אפליקציה. כחלק מהפרסום של האפליקציה אנחנו עשינו פרסום בווטסאפ, פרסום מאוד מאוד גדול. איפה אנחנו שמים את הקו בין למי מותר לפרסם בווטסאפ ולמי אסור לפרסם בווטסאפ? הפרסומות שלנו היו שמי ששולח את זה לאחר והחברים שלו מורידים את האפליקציה, מקבל פרס כלשהו שאני כרגע לא זוכר מהו. היכן הגבול שלנו?

מהי האפליקציה?

אתה מדבר על ה-איי-טין?

כן.

זאת אפליקציה אחרת. זאת אפליקציה שמכילה בתוכה את כל החנויות ואנחנו לא מפרטים את החנות עצמה. אנחנו לא מפרסמים את המשווק עצמו. אתה מפרסם מה שמקנה לבני הנוער את ההטבות שלהם בחנויות האלה שהסכימו להשתתף בזה.

אתה נותן את זה ממקום של ההטבות שניתנות לכם?

כן. הטבות שניתנות מטעם החברה.

זה מאגד הרבה חנויות.

זה לצורך העניין ברוח של האמנה. אתה לא בא ומשווק משהו ספציפי אלא אתה משווק את כל מי שהסכים להשתתף בזה למען בני נוער ולטובת בני הנוער.

אתם השתמשתם במה שאנחנו קבענו באמנה שלמעשה מדובר בתוכן שהוא פרסומי?

כן. זאת אפליקציה שאנחנו מפרסמים אותה. הם יודעים.

היום אנחנו יודעים שהאינסטרגם, על פי סקרים שנערכו, הוא האפליקציה הפופולרית ביותר בקרב בני הנוער. מה שקורה היום בארצות הברית זה שקבעו שכל פעם שיש עמוד לחיקוי עבור בני הנוער, מעלה תמונה או כל תוכן שיווקי אחר, הוא צריך לכתוב מתחת האשטאג AD, וכך הוא מראה שזאת פרסומת. אפשר לחשוב למה שזה לא יקרה גם אצלנו.

זה קורה. בזכות האמנה זה קורה. זאת בדיוק האמנה.

אתם אמרתם שצריך לכתוב שזה תוכן שיווקי.

רשום שהוא משתתף בקמפיין.

אבל לא כדאי לקבוע איזשהו משהו שהוא עבור כולם? אם בן נוער רואה שמתחת כתוב איזשהו משהו שאנחנו נקבע, אז הוא ידע שזה תוכן שיווקי, שזה משהו ששילמו עבור הפרסומת עבור בן הנוער כדי שהוא יעלה עם תמונה.

זה האשטאג. משתתף בקמפיין. זה התרגום של ה-AD, הפרסומת בארצות הברית. קראנו לזה משתתף בקמפיין.

אבל משתתף בקמפיין זה משהו שהוא יותר עניין מסובך וקשה. מה שקרה שם זה משהו מאוד פשוט.

העיקר שיהיה סימון. על הסימון אפשר להתווכח. אני שמחה שהוויכוח הוא איך מסמנים ולא אם מסמנים. היה שווה גם לחכות ולהאריך את הדיון כדי לשמוע את זה כי זה אומר שאנחנו מתקדמים לפרקטיקה, מה שלדעתי היה צריך לקרות כבר מראשית הדיון אבל אומרים שעדיף מאוחר וכנראה לא סתם אומרים את זה. תודה רבה לך על ההערה ושהחזרת חיוך לאנשים בחדר.

רציתי לומר לכל מי שבא לכאן - הם לא כאן עכשיו – והביע את הביקורת, באמת אני לא מבין. הרצון לעשות את האמנה לא בא מחברי הכנסת, הוא לא בא ממועצת התלמידים הארצית ולדעתי על זה אנחנו צריכים להסתכל ולהתמקד. בא אדון וייצמן וביקשו, בואו נפתור את הבעיה, בואו נסתכל על הבעיה ונעשה משהו בנדון. לפי הגיון נורמלי הם אמורים להיות אלה שמתנגדים, הם אמורים להיות בעלי האינטרסים עם הכסף. אם הם באו ורוצים לתקן את הבעיה, למה להתנגד? נכון שזאת לא חקיקה, נכון שעל האמנה אין רגולציה - - -

אתם אלה שיעשו עליה רגולציה. תחרימו את מי שלא מקיים את האמנה. יש לכם כוח עצום.

נכון. זה נבע מכך שכל צד בעצמו רוצה ליצור לעצמו יותר רווחים על ידי הדבר הזה שאני מכנה אותו הכוח הכלכלי של בני הנוער, כי הם הבינו שפחות יתמקדו במבוגרים ואם אנחנו נתמקד בבני נוער, אנחנו נשיג יותר רווחים. אני אומר שאם באו מעצמם וכל המשולש הזה – מועצת התלמידים, הפרסומאים והכנסת – הסכים לשלב ידיים, למה ההתנגדות? נכון שזאת רק תחילת הדרך, נכון שתופעות בעייתיות עדיין קורות, אבל זה צעד בכיוון הנכון. זה לחלוטין צעד בכיוון הנכון.

רציתי לשאול אותך חברת הכנסת האם אפשר באמת לקחת את האמנה הזאת ולהוסיף לה מטעם הכנסת בחקיקה או בתקנות של שר התקשורת, האם אנחנו יכולים להוסיף לזה רגולציה. מה עמדתך בנוגע לחקיקה ובנוגע לתקנות? האם אפשר לעשות רגולציה רצינית?

אנחנו חשבנו על זה אבל בסוגיות שעולות באמנה – ויכול להיות שאת חלקן כן נוכל לקיים בחקיקה וברגולציה – חלקן הן סוגיות חברתיות. למשל נושא הייצוג. אם נאמר שאנחנו רוצים ייצוג לכל בני הנוער, דיברו כאן על כל מגוון הצבעים לצורך העניין ואנשים שהם יותר מלאים ואנשים שהם רזים, ולא רק הדוגמניות והדוגמנים שאנחנו רואים, אם אלה אנשים עם מוגבלויות, ערבים, אתיופים וכולי, מכל הקשת. מה נכתוב בחוק? שבכל פרסומת צריך שיהיה אחד כזה ואחד כזה? יש כאן דברים שאם אנחנו כחברה לא מבינים שאנחנו צריכים לעשות את השינוי, אז אני לא בטוחה שאנחנו יכולים לייצר חוק הגיוני שנוכל לקדם אותו.

אנחנו באנו וניסינו בעצם להיכנס בעיקר לסוגיות האלה כפי שהוגדרו כאן, שהן שטח אפור לא כי מישהו יצר אותן אלא כי הן כאלה, כדי להבחין מתי אתה עכשיו הצטלמת עם החבר שלך בטיול שנתי ויש לכם איזה חטיף ואפילו לא זכרת שהוא היה לך ביד, האם אתה פרסמת אותו או לא. יש כאן הרבה סוגיות שאנחנו צריכים לתת עליהן את הדעת.

לעומת זאת יש אולי דברים אחרים שאם אנחנו ביודעין מפרסמים משתמשים לצורך העניין ביו-טיובר, אולי העניין של לרשום שמדובר בתוכן פרסומי, אולי שם אנחנו כן יכולים להיות יותר ממוקדי חקיקה. אלה סוגיות שצריך לבחון אותן אבל כרגע יצאנו למהלך שאני רוצה להאמין שאולי ישנה קצת את התודעה של השותפים והכי חשוב, אנחנו יצרנו כאן עשרות אלפי בני נוער שהם שגרירים בשטח. הם שם והם יוכלו לעשות את הרגולציה שאנחנו מבקשים והמשווקים ישלמו את המחיר כי יהיו יותר בנו נוער מודעים שבסופו של דבר יחליטו למי הם נותנים את הקרדיט ולמי לא. לכן האמנה.

נכון. צעד בכיוון הנכון. חלק מתהליך.

אני מבית ספר עמק החולה. רציתי לפנות יותר ליניב וייצמן. אני לפעמים שמה לב שיו-טיוברים או לא משנה מי מפרסמים משהו שאתם מפרסמים אותו ונותנים לו לפרסם. יש כאלה שגם לא רושמים למטה. עושים עם זה משהו לפעמים? אתם נותנים למשל לכוכבי אינסטגרם לפרסם משהו ויש כאלה שלא רושמים שזה פרסום.

כל קמפיין של טינק, היו-טיובר מחויב לרשום שהוא חלק מקמפיין. אם אתם רואים קמפיין באינסטגרם - לא כל הקמפיינים של טינק למרות שאני כן מנסה לקחת אחריות ואני מגיע לכאן ומקבל את הביקורות ויושב כאן ומקשיב – בדיוק בשביל זה קמה האמנה. כל יו-טיובר שעובד עם טינק או בקמפיינים של טינק, או מוביל דעה אחר, יציין שמדובר בפרסומת, על תוכן שיווקי. אם אתם מזהים שדבר כזה לא נעשה, או דיברו כאן על האתגר, וגם אנחנו מתמודדים. יכול להיות שיו-טיובר העלה את הקמפיין ואחרי יומיים או אחרי שבוע או אחרי שבועיים נגמר הקמפיין והוא החליט שהוא מוריד את ה-האשטאג כי זה מוריד לו צפיות. הקמפיין נגמר כבר. הסרטון הרי נשאר ביו-טיוב שלו. יש כאלה שרואים את הסרטון גם אחרי שנה מאז עליית הקמפיין. אנחנו כל הזמן מתמודדים. אפרופו צעד אחד קדימה ועוד צעד אחד. כמה זמן צריך להשאיר את זה שמדובר בפרסומת? אתגר גדול.

יש לי כאן את האמנה וכתוב בה שהיא מתייחסת לפרסומת שמיועדות לבני נוער, פרסומות שמפרסמות דברים שמיועדים לבני נוער. אנחנו נחשפים גם לפרסומות שלא מיועדות לנו, שהן לא מיועדות בהגדרה מפורשת לבני נוער. אני רוצה לדעת איך מתמודדים עם דברים שלא מיועדים לנו ואנחנו כן נחשפים אליהם. אם נגיד מפרסמים משהו והפרסומת לא מוגדרת לבני נוער, אבל היא יכולה להתייחס גם אלינו.

התייחסנו לזה גם קודם.

הפרסומות של הפריים טיים והלייט נייט.

אני רוצה להתייחס לזה. התייחסתי לזה וכנראה בלהט הדברים זה נטמע. דיברנו על כך שהאמנה עוסקת בפרסומות לבני נוער ואנחנו רוצים להאמין שבסופו של דבר אם מדובר באותם מפרסמים, הם יוכלו לאמץ לפחות את ההיבטים החברתיים שדיברנו עליהם גם לגבי פרסומות אחרות. אם אנחנו נדבר על ייצוג לכלל החברה ואם אנחנו נדבר על כך שנראה את כל הצבעים ואת כל הגדלים על המסך ונכוון לקהל הרבה יותר רחב מבחינת האוכלוסיות, בסופו של דבר גם משווקים יכולים לזהות שזה וין-וין, כי כאשר יותר בני נוער יזדהו עם מה שמפורסם ואולי גם יותר מבוגרים יזדהו עם מה שמפורסם, תינתן המוטיבציה.

לא נגענו בזה. אי אפשר להכיל את הכול אבל אנחנו רוצים לדעת שלפחות במקומות שמכוונים אליכם והיו בשיח אתכם, אנחנו כן מסוגלים ליצור איזשהו שינוי חברתי. שוב, הלוואי, הלוואי, הלוואי שזה ייצור את ההשלכה גם לדברים האחרים בקרב אותם מפרסמים.

תודה רבה על ההתייחסות והיא מאוד חשובה ומזכירה לנו גם עניין של חינוך ואחריות שלנו בצריכה שלנו את הפרסומות ובכלל את כל המסרים שאנחנו מקבלים מדי רגע ברשתות השונות.

צהרים טובים. אני נציג של מועצת התלמידים והנוער הארצית מחוז צפון. יש לי שאלה ליושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, יובל. אתה דיברת לפני כן על כך שאתה בעצם רוצה להגיע לכלל בני הנוער ולומר להם איך הם לא ינצלו למען הפרסומות ולמען כל מה שקורה עכשיו ברשתות החברתיות. איך אתה כיושב ראש מועצת התלמידים והנוער תגיע לכל הדברים האלה ואיך אתה תוכל להרחיב את זה בכל החברה הישראלית, בין אם אלה בני נוער ובין אם אלה ההורים שלהם?

כמו שאמרתי בהתחלה, יש לנו משימה. יש לנו יעדים שאנחנו מעמידים אותם כל שנה מחדש וחלק מהיעדים שלנו, יש לנו את הזרועות שלנו דרך המחוזות, דרך הרשויות, דרך בתי הספר, שם יש לנו את הקשר הישיר מול המחוזות ומול הרשויות. ביום רביעי הקרוב יש לנו פורום ארצי של יושבי-ראש רשויות. אלה דברים שכן יכולים לעלות וכן יעלו, הנושאים האלה, כדי לחבר גם את כל ארגון המועצות שאנחנו מהווים נתח מאוד מאוד גדול מבחינת בני הנוער. איך אנחנו גורמים לכל בני הנוער לדעת - דרך הנבחרים שלהם שאלה מועצות התלמידים. במקביל יש לנו את ערוצי התקשורת שלנו. כלומר, הפייסבוק שלנו, האינסטגרם שלנו. יש לנו גם את הערוצים הישירים שלנו לבני נוער.

השאלה איך מגיעים ל-750 אלף בני נוער זו שאלת מיליון דולר. זה קשה אבל הרעיון והמשימה, זאת משימה שניקח אותה לתשומת לבנו. כמו שאמרתי, אנחנו נדאג השנה לראות איך אנחנו מיישמים את האמנה הזאת ביחד עם כל השותפים וזאת בהחלט משימה שכל מועצת תלמידים מחוזית, רשותית, בית ספרית, יכולה לקחת את זה על עצמה, במיוחד אנחנו כמועצה ארצית.

כך מגיעים לכל בני הנוער. אם כל אחד מהמעגלים האלה ייקח חלק בתהליך ובהפצה של מידע – אגב, לא רק בהקשר של האמנה וזאת הזדמנות לומר. אנחנו מדברים הרבה פעמים על הנושא של עבודת נוער ועל דע את זכויותיך ואנחנו זיהינו, במשך שנתיים שעבדנו על הנושא של עבודת נוער, שבני הנוער לא היו מודעים בכלל לזכויות שלהם. זאת אומרת, הם לא באמת ידעו אם הם מנוצלים או לא. הרעיון היה לראות איך אנחנו מעלים את המודעות בקרב כולם.

אני חושבת שאתם באמת שגרירים של אמת. אם אתם תעשו בתוך המעגלים שלכם, כל אחד בסביבה החינוכית שלו, הבית ספרית שלו, היישובית שלו, המחוזית שלו, כך נרחיב מעגלים ואז נצליח להגיע לכמה שיותר בני ובנות נוער וגם לילדים וילדות. שיתוף פעולה, זה המפתח.

אני כן אגע בנקודה נוספת. הזכרת נוער בעבודה. כמו שהצבנו לעצמנו יעד לפני כמה שנים לגבי הנושא של זכויות תלמיד ונוער בעבודה והשקנו את המוקד שלנו, היום אנחנו רואים את ההשפעה שלו ואם בהתחלה בני נוער היו שואלים על הזכויות שלהם, היום הם כבר באים אלינו ואומרים שזה מה שמגיע להם ובית הספר שלהם או הרשות שלהם לא עשתה כך וכך. היום השיח מאוד השתנה וגם כמות הפניות שאנחנו מקבלים היא פחות שאלות אלא יותר עזרה מבחינת מענה.

זה תהליך של שנתיים. זה לא קרה לנו ברגע.

גם האמנה הזאת היא תהליך. היא צעד.

תודה רבה. אנחנו חייבים לסגור את הדיון. בתכנית המקורית שלי כמובן שיותר בני נוער היו אמורים להשתתף ולהשמיע את דבריהם כי לשם כך הזמתי אתכם, אבל ראיתם בעצמכם את הדינמיקה שנוצרה כאן ואני שוב מבקשת להתנצל.

אני שוב רוצה לומר תודה למועצת התלמידים והנוער, מהדור של אליאב שהוא הראשון שפגשתי כאן בכנסת ועד יובל, דרך חנניה וכל השותפים שהיו בכל אחת מהקבוצות. אני מכירה אתכם אישית רק מתוך הדינמיקה והשיח הצמוד שהיה, גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים אבל אני חושבת שבנושא הזה זה היה מאוד משמעותי ואני מברכת אתכם על התהליך שהוא לא מובן מאליו.

יניב ותלמה, אני מדברת אליכם כמקשה אחת כי הייתם שותפים ואף פעם לא עשינו את ההבחנה. אני כן רוצה להודות לכם על התהליך שעשיתם. אפשר לקטרג ואפשר להעביר ביקורת והכול בסדר, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאתם הייתם שם בשיח מתמשך עם בני הנוער. אתם הייתם שם כדי לשמוע אותם. אני רוצה להאמין שכמו שהאמנה הזו יצאה לדרך ואתם נתתם לה במה במקום מכובד, מתוך איזושהי תחושה של מחויבות. אתה גם אמרת הרבה מאוד פעמים, יניב, לאורך כל התהליך שאתם רוצים להיות המבוגר האחראי. אנחנו שואלים את עצמנו מי המבוגר האחראי והחלטנו שאנחנו נכנסים לתוך המקום הזה ואני חושבת שהאמירה הזאת היא חשובה ואני לא יכולה להקל בה ראש.

לכן אני רוצה להודות לכם ולהאמין שבאמת הדברים האלה, נצליח, גם אם יהיה קשה בהתחלה, להביא אותם לכדי מימוש. שוב, בני הנוער יהיו שותפים גם במימוש בזה שהם ידפקו לנו בדלת כשהדברים לא באמת יקרו.

אני רוצה להודות לכל התלמידים שהגיעו מכל רחבי הארץ. אנחנו באמת כאן בשבילכם. הדיון הזה הוא באמת דיון חגיגי. הוא אמור היה להיות כזה והוא כל כולו בשבילכם. כמובן שיש דיונים מקצועיים ונוקבים אחרים במהלך כל השנה ואתם תמיד מוזמנים לעקוב אחרי דיוני הוועדה, לראות נושאים שמעניינים אתכם ולבוא להיות שותפים בשיח. הוועדה הזו היא באמת פתוחה עבורכם ואני יותר מאשר אשמח שתהיו שותפים גם בשיח בנושאים אחרים.

לגבי המלצות הדיון. אני רוצה להדגיש בהתחלה שהאמנה לא מחליפה חקיקה. גם מי שינסה לבוא ולטעון אחרת, אנחנו לא מחליפים חקיקה. לא התיימרנו לעשות זאת אבל כן בחרנו בתהליך הזה.

אנחנו באים ומנסים לתת מענה לשטחים שהם כרגע אפורים ואין להם מענה גם במשרדים הממשלתיים, וזה באמת מתוך תחושה של אחריות ציבורית ורצון טוב של כל השותפים.

אני כן רוצה שאנחנו נחשוב - למרות שחושדים בנו שאנחנו הולכים לקדם מישהו ואנחנו עוד לא יודעים מי הוא - על מהלך שבו בני הנוער הם אלה שיסמנו את הפרסומת שתענה על כל מה שהאמנה מבקשת, שיש בה ייצוג לכל בני הנוער, שהיא תהיה עם מסרים ערכיים וחיוביים, שלא יהיו שם מסרים שהם אנטי חברתיים ויסמנו אותה כפרסומת שבאמת עונה על כל מה שאנחנו ביקשנו כאן. אני בטוחה שזה יהיה אינטרס גם של המפרסמים להתחיל להתאים את עצמם למה שבני הנוער חושבים וכולם יצאו נשכרים. וכן, גם אם אתם תעשו את הרווחים שלכם, אבל בני הנוער שלנו לא ינוצלו ויקבלו את מה שהם צריכים לקבל, דיינו.

שוב, תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:32.