ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-04OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 251

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, ה' בכסלו התשע"ח (23 בנובמבר 2017), שעה 10:00

סיור הוועדה בטכניון בחיפה וישיבה: היכרות עם סטודנטים עולים ועם מערך התמיכה בהם

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יואל רזבוזוב

דלי אלי - מנהלת מחוז חיפה והצפון, משרד העלייה והקליטה

נירקו אירנה - מנהלת תחום סטודנטים, משרד העלייה והקליטה

אורן מלשינסקי - רכז בכיר קליטת עולים, משרד העלייה והקליטה

פרופ' פרץ לביא - נשיא הטכניון

פרופ' אורית חזן - דיקנית לימודי הסמכה, הטכניון

מתניהו אנגלמן - משנה לנשיא ומנכ"ל, הטכניון

פרופ' בני נתן - דיקן הסטודנטים והמעונות, הטכניון

אפרת נתיב-רונן - אחראית על רישום וקבלה, הטכניון

אפרת ברקאי - ממונה על תכנית תקווה ישראל, הטכניון

דליה פלד - מנהלת היחידה לקידום סטודנטים, הטכניון

דורון שחם - דוברות הטכניון

יצהר ורדי - דוברות הטכניון

יובל בן ארי - מנהל 'הלל ישראל'

ריקרדו לומסקי טורס - ארגון בית ברזיל

גמליאל גוטשל - ארגון CNEF

מירב סלע - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

עוז גרינפלד פרו - סטודנט מלווה, מרכז המבקרים

שי אביג - סטודנט

אביאל יצחק - סטודנט

ג'רמי הנסן - סטודנט

שירלי קבדה - סטודנטית

אלכסיי כצנר - סטודנט

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר תרגומים

היכרות עם סטודנטים עולים ועם מערך התמיכה בהם

שלום, ברוכים הבאים. זו פעם ראשונה שוועדה של הכנסת מכבדת אותנו בביקור, בנוכחות כל כך מרשימה. רציתי קצת לספר לכם על הטכניון וההיסטוריה שלו ושתראו עד כמה זה קרוב לנושא של קליטה ועלייה. אינני יודע כמה מכם יודעים, אבל הטכניון זו האוניברסיטה הראשונה באזור הזה, שמונה חודשים לפני האוניברסיטה העברית. אני לא יודע מה שמעתם בירושלים, אבל שמונה חודשים זה שמונה חודשים.

איך קם הטכניון? מה פתאום החליטו להקים בפלשתינה העות'מאנית בית ספר להנדסה יהודי? בסביבות 1900 יהודים לא יכלו ללמוד הנדסה באירופה, נומרוס קלאוזוס, ואז הקונגרס הציוני החמישי שהתכנס ב-1901 הקים ועדה לבדוק כיצד אפשר להכשיר מהנדסים יהודים. שניים מחברי הוועדה, אתם בטח מכירים, חיים וייצמן ומרטין ובובר, הם הגישו את הדוח ב-1905 שקרא להקים בית ספר להנדסה יהודי והשאירו פתוח איפה. ואז התחילה המלחמה, לונדון, פריז, באזל, ברלין. לשמחתנו הרצל החליט שזה יהיה בפלשתינה העות'מאנית. אם קראתם את הספר שלו אלטנוילנד, ארץ חדשה ישנה, הוא מדבר שם על חיפה כעיר העתיד, עיר המדע, רכבות ובתים עם רעפים אדומים על שיפולי הכרמל.

ואז השאלה היא מי יקים את זה. התגייסה לכך קבוצה בברלין, תנועה יהודית חילונית בשם 'עזרה', לא היה להם כסף, השאלה הייתה מאיפה משיגים כסף. יש פה שקיות תה על השולחן? ויסוצקי. מי היה הנציג של ויסוצקי בארץ ישראל, מישהו יודע? כולנו למדנו אותו בתיכון, אחד העם. אחד העם היה הנציג של משפחת ויסוצקי, הוא נסע למוסקבה ושכנע את המשפחה להקים את ה-Vysotsky School of Engineering בחיפה והמשפחה נתנה 100,000 רובל.

התחילו לבנות, לא פה, אלא במה שאנחנו קוראים היום הדר, המבנה ההיסטורי של הטכניון, אבל כמו שהמנכ"ל שלי, מתניה אנגלמן, יכול להגיד לכם, כשמתחילים לבנות ומוצאים תקציב תמיד זה מספיק לחצי בניין. למזלם היה בפלשתינה אורח בשם יעקב שיף, בנקאי יהודי בניו יורק. אגב, זה מאוד מעניין, כשהוא היה בדרכו מיפן בחזרה לארצות הברית הוא מימן את היפנים במלחמה נגד רוסיה ב-1908-1909 כנקמה על פוגרום קישינב. באו אליו, סיפרו לו את הסיפור, הוא אמר 'אני מוכן לתת את הכסף הנדרש בשלושה תנאים. תנאי אחד, תורידו את השם ויסוצקי מבית הספר, זה לא יהיה Vysotsky School of Engineering. תנאי שני, לבית הספר הזה יהיה חבר נאמנים שיהיו בו נציגים של כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם'. והתנאי השלישי, שהוא אולי החשוב ביותר, בית הספר הזה יקבל סטודנטים וחברי סגל ללא כל קשר לדת, למוצא אתני, לגיל, להשקפה פוליטית ולג'נדר, למין. זה בשנים שהאוניברסיטאות האמריקאיות לא קיבלו נשים ובאוקספורד אישה יכלה לשבת בכיתה, אבל אסור היה לשאול שאלות, ופה יש בנקאי יהודי שמעמיד תנאי, שלשמחתי עמדנו בו עד היום, למעט חברי סגל, שאנחנו עוד לא יכולים לקבל חברי סגל ללא קשר למוצאם, בגלל חוק המדינה.

כך קם בית הספר. ב-1912 הניחו את אבן הפינה, פרצה מלחמת העולם הראשונה, הכיתה הראשונה התחילה ב-1924, 17 סטודנטים, 16 גברים, אישה אחת, למדו Building Engineering וארכיטקטורה. עד הקמת המדינה, 24 שנים, זה היה בית ספר להנדסה, בית ספר שהכשיר מהנדסים. פתחו עוד כמה מחלקות ואז לא אחר מאשר דוד בן גוריון החליט שהמוסד הזה הוא חיוני לעתידה של מדינת ישראל, הוא הסתובב על הכרמל ובחר במקום הזה כקמפוס של הטכניון. הוא גם קבע איזה פקולטה תהיה פה ראשונה על הקמפוס הזה, הפקולטה לאווירונאוטיקה, מדוע? משום שאם מדינת ישראל תשרוד זה רק אם יהיה לה חיל אוויר חזק ובשביל חיל אוויר חזק צריך מהנדסי אווירונאוטיקה. הפקולטה הראשונה שנפתחה על הקמפוס ב-1954 הייתה הפקולטה לאווירונאוטיקה.

אם אנחנו עוברים קדימה, זאת גם הייתה הנקודה שבית הספר להנדסה הפך לאוניברסיטת מחקר, מדוע? קליטת עלייה. כדי להקים פקולטה לארכיטקטורה כמו שצריך היה צריך דיקן שהוא ראש הפקולטה ואז הביאו ממנצ'סטר, מאנגליה, את פרופ' סידני גולדסטין, שהוא אחד האנשים המובילים בעולם, הוא עשה עלייה למדינת ישראל והוא הפך את הטכניון לאוניברסיטת מחקר.

אם אנחנו מסתכלים לאחר מכן על עוד אבני דרך, 1969, קרו שלושה דברים. האחד, הפקולטה להנדסת חשמל התפצלה למדעי המחשב ולהנדסת תוכנה, אז מחשבים היו בתחילת הדרך, אבל ראו את הנולד. הפקולטה גם הקימה את המכון למיקרואלקטרוניקה, לפני שמישהו ידע לבטא מה זה מיקרואלקטרוניקה, שזה הפך להיות אבן היסוד לכל תעשיית ההייטק במדינת ישראל, והטכניון החליט להקים פקולטה לרפואה, שזה לא פשוט, מפני שזה מכון טכנולוגי ולא אוניברסיטה כללית. בדרך כלל הפקולטה לרפואה היא היקרה ביותר שיש. כשהייתי דיקן הפקולטה בשנות ה-90 הופעתי בפני ועדת תקציב, אחרי שאמרתי מה שאני מבקש, אמר לי אחד החברים, 'פרץ, תשמע, אני ישבתי ב-69' כשהחליטו להקים אתכם, אם הייתי יודע כמה אתם תעלו הייתי מצביע לא ולא כן'. אמרתי לו 'שמעון', קראו לו שמעון אבן ז"ל, 'אם אני אגיד לך שפרס נובל ראשון במדינת ישראל יהיה בפקולטה הזאת מה היית עושה?' 'הייתי מכפיל לכם את התקציב', הוא נפטר שלושה חודשים לפני שהרשקו וצ'חנובר זכו בנובל.

בשנות ה-90 לטכניון היה חלק אדיר בקליטת העלייה הרוסית. רק לתת לכם קצת מושג, מספר הסטודנטים קפץ ב-25% תוך שנתיים. הייתם מסתובבים בקמפוס הייתם שומעים רוסית ולא הייתם שומעים עברית, הסטודנטים ההם היום הם חברי סגל. זה אחד הנסים שקרו למדינת ישראל וגם לטכניון. בשנות האלפיים התחלנו לקבל פרסי נובל, יש לנו שלושה וחצי, שלושה חברי סגל אצלנו, החצי הוא בוגר שלנו שלצערנו ירד מהארץ, הוא נמצא בדרום קליפורניה.

היום יש לנו בטכניון 14,500 סטודנטים פחות או יותר כאשר מתוכם 9,300 או 9,350 הם תואר ראשון, השאר הם מסטרנטים ודוקטורנטים. יש לנו כ-800 סטודנטים זרים מ-30 מדינות. אגב, הטכניון היה הראשון שקיבל סטודנטים בשנות ה-60, כשגולדה מאיר הייתה שרת החוץ היו פה כל שנה בין 50 ל-60 סטודנטים מאפריקה שלמדו הנדסה, בעיקר הנדסה חקלאית. היום יש לנו גם סניפים בניו יורק יחד עם אוניברסיטת קורנל במנהטן, אנחנו נותנים שם תואר שני. אנחנו האוניברסיטה הראשונה בעולם שקיבלה זכות לתת תואר משלה על אדמת ארצות הברית. יש לנו סניף שהתחיל ללמד בסין ואנחנו האוניברסיטה השנייה בעולם שקיבלה זכות לתת תואר משלה על אדמת סין, הראשונה הייתה מוסקבה, שזה לא מפתיע.

אני רואה בטכניון שלוש רגליים. מצוינות, אנחנו לא מתפשרים. אני יכול לומר לכם, אני השלמתי עכשיו שמונה שנים כנשיא, התחלתי את השנה התשיעית, הסכמתי לעשות עוד שנתיים, למרות שבטכניון בדרך כלל נשיא זה שמונה שנים, בשמונה השנים האלה קלטנו בטכניון 220 חברי סגל צעירים חדשים. עשו חשבון, יש לנו בסך הכול 560 חברי סגל, 220 הצטרפו בשמונה השנים האחרונות. כל חבר סגל כזה, 850,000 דולר. אני לא מדבר על משכורות, אני מדבר על לקחת מעבדה ישנה, להפוך אותה למעבדה מודרנית ולתת לו ציוד שצריך. התחום הוא בין 6.5 מיליון ל-450,000, הממוצע הוא 850,000. המדינה נותנת לי 4 מיליון דולר בשנה, תעשו חשבון כמה אני צריך לגייס. אני חזרתי אתמול בלילה בטיסה מהונג קונג כאשר 25% מהזמן שלי אני מכתת רגליי במדינות העולם לגייס כספים. בלי זה הטכניון היה קולג' נוסף, מכללה נוספת במזרח התיכון, בלי העזרה של בעיקר יהדות ארצות הברית. יהדות ארצות הברית תורמת לטכניון כל שנה בין 60 ל-70 מיליון דולר. כל מה שאתם רואים מסביב, כולל הבניין הזה, כל מה שאתם רואים מסביב זה תרומות. תקציב ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל כולו, כל ה-8 אוניברסיטאות, אני מכניס כבר את אריאל, שגם היא בפנים, יותר קטן מהתקציב של אוניברסיטת קורנל, שהיא השותפה שלנו בניו יורק. קורנל, אוניברסיטה אחת, ועם זה אנחנו רוצים להעמיד פרסי נובל או חתני נובל ולהיות מובילים בעולם.

שלוש רגליים. חברי סגל. יש לנו באמת את הקצפת, את הדובדבנים על העוגה. חברי הסגל שאנחנו מצליחים להביא, אנחנו לא מתחרים עם תל אביב, ירושלים, גם איתם, אבל אנחנו מתחרים עם MIT, עם אוקספורד ועם קיימברידג'. סטודנטים. יש לנו את הסטודנטים הכי טובים בארץ ויש לנו שליחות והשליחות, אני לא מתבייש בזה, כשאני מדבר על זה ברחבי העולם לא תמיד נשיאים מבינים אותי, אני אומר 'יש לנו שליחות של שירות'. במכינה האקדמית שלנו יש כל שנה כ-600 תלמידים שבאים להזדמנות שנייה. אין אצלנו העדפה מתקנת, לאף אחד, אין העדפה מתקנת, אבל יש חינוך מואץ. אז אם יש בחור שנשר מתיכון בשישית ולא נגע בספר עד שהוא סיים צבא, הוא בא לפה ובשנה וחצי הוא מתחרה על מקומו בטכניון.

יש לנו קבוצה של חרדים, שהתחלנו את זה עוד בזמנו, כשעוד גדעון סער היה שר החינוך. הבאתי את גדעון סער לפגוש אותם, הוא שאל סטודנט חרדי, 'תגיד לי, איך היה השיעור הראשון?' אז הוא אומר לו, 'המורה כתב על הלוח 1, 2, 3 שווה איקס. הרמתי את היד ואמרתי שאני מבין את המספרים, אבל מה זה שני האחדים שחותכים אחד את השני? אני לא יודע'. הבחור הזה עכשיו סיים תואר שני בתעשייה וניהול.

אני חושב שהיום הפכנו להיות מודל להרבה מאוד אוניברסיטאות, גם בשליחות שאנחנו עושים עם המגזר הערבי, עלינו מ-7% סטודנטים, 73% נשירה אחרי שנה ראשונה, ל-20% סטודנטים, מתוכם 60% נשים שלומדות הנדסה ומדעים. אין דבר כזה באף אוניברסיטה בעולם. הלוואי שבמגזר היהודי זה היה ככה.

אנחנו מאוד גאים בזה, אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לתת הרבה הרבה יותר להשכלה הגבוהה. כל תופעת ה-start up nation התחילה ב-technion nation. היום אנחנו תלויים כמעט בלבדית בגיוס תרומות. תקציב המדינה 400 מיליון דולר, קצת פחות, 72% משכורות ופנסיה, 28% מ-400 מיליון זה מה שנשאר לנהל את האוניברסיטה הזאת. כל תקציב הפיתוח בא מבחוץ. אז זה הטכניון ואני מאוד שמח שאתם פה.

תודה. אנחנו מאוד שמחים שאנחנו פה, תודה על ההזמנה של פרופ' אורית חזן, היא הזמינה אותנו וכמובן את כל הטכניון, ואנחנו מאוד שמחים להיות פה. יחד איתי חבר הכנסת יואל רזבוזוב, גם מנהלת הוועדה, גב' דנה גורדון שושני, והצוות של הוועדה נמצאים פה, ירון סבח, ישמבל קפלה, פליסיה מועלם, וורקו גבי ויוהנס אנסקה וכמובן גם רשם הפרוטוקול, דימה, נמצא איתנו. משרדי הממשלה, משרד העלייה והקליטה, הם יציגו את עצמם, דלי אלי, וורקו אירנה, אורן מלשינסקי, וכמובן יש אנשים אחרים. אני מאוד שמח שאנחנו פה, חשוב לנו שמשרד הקליטה יהיו פה, מינהל הסטודנטים, זה מאוד משמעותי לנושא שאנחנו הולכים לדון.

אז אנחנו מאוד מעריכים ומוקירים את השליחות של הטכניון, שאתם עושים, בקליטת העולים ושילובם בחברה הישראלית. כמו שאמרת, החינוך וההשכלה הם כלי חשוב מאוד לשלב את העולים החדשים בעיקר כדי שהם ירגישו בבית וגם יתרמו לחברה. אז החינוך הוא ההתחלה ואני שמח שאתם עושים את זה בצורה יעילה ומוצלחת. לכן אני מאוד מברך על הפעילות שלכם.

כמובן בגלל שיש שליחות, כמו שאמרת, לא מחכים עד שהמדינה תיתן את התקציב הדרוש ולכן אתם עושים את המהלכים בגיוס כספים בכל העולם על מנת לפתח ולגדל את הטכניון כל כך. אני קודם הייתי במרכז המבקרים והוסבר לי איך זה התחיל ואיפה אנחנו נמצאים היום ואיך זה גדל, וזה נעשה עם אנשים כמוכם, שמרגישים את השליחות, השליחות למדינה, שליחות לחברה, שליחות של לתת שירות ולחזק את מדינתנו ללא שום הבדל מין, גזע. אני חושב שזה מאוד חשוב וגם הופך את מדינת ישראל, כפי שכתוב, אור לגויים. היום בוגרי הטכניון בכל העולם עושים הרבה, אני גם פגשתי במדינות שהסתובבתי, גם באפריקה, גם באסיה וגם באמריקה, לטכניון הזה יש שם כל כך טוב.

לכן אנחנו מאוד שמחים להיות פה ויישר כוח על כל מה שאתם עושים. אנחנו כמובן נמשיך לקיים את הדיון. יש פרוטוקול, חברי הכנסת שהם חברי הוועדה, לא יכלו להיות פה, אבל יש פרוטוקול שכל החברים קוראים אותו. אנחנו ועדת העלייה והקליטה, אנחנו נתמקד כמובן בקליטת העלייה, קיימנו דיונים בוועדה בנושא של איך אנחנו מחזקים את שילובם של העולים הצעירים החדשים באקדמיה. אנחנו דיברנו על כל מיני אתגרים קיימים, כמו שאתה אמרת, אין פשרות, אנחנו לא מתפשרים בעניין כי המצוינות זה החלק הכי חשוב. אני חושב שכולנו תומכים במצוינות בעניין.

קיימנו דיון על המחסומים של עולה חדש, סטודנט שרוצה להוכיח את יכולתו ואיך אפשר לתת לו הזדמנות, דריסה, כניסה ראשונית לתוך המערכת ואז להוכיח את עצמו. אני הייתי עולה חדש, עליתי בעצמי, גם חברי יואל רזבוזוב. אני זוכר שבאוניברסיטה העברית, פעם ראשונה שהתייצבתי וביקשתי להתקבל אמרו לי 'לא, אתה לא יכול כי אין לך שפה ויהיה לך קשה', אז אני התחננתי 'תנו לי הזדמנות, אני אוכיח, אם אני לא יכול תזרקו אותי, אני אלך בעצמי'. אז הציעו לי כל מיני דברים, אני התעקשתי להיכנס ובאמת נתנו לי הזדמנות, אנשים כמוכם, אמרו 'ניתן לו הזדמנות' ואני קיבלתי את שוויון ההזדמנות, נכנסתי לאוניברסיטה, הוכחתי את עצמי ואני היום בעל תואר שלישי בחינוך. אז אני אומר שאם נותנים הזדמנות, כמובן הזדמנות פלוס המאמץ האישי של העולים, לא רק לקבל, לעשות מאמץ אישי, זה מה שאנחנו אומרים. אנחנו אומרים לכל האוניברסיטאות שהיו בדיון שהיה בוועדה, בהתחלה לתת הזדמנויות וכמובן לתת להם גיבוי בתוך המערכת ואם הסטודנט לא מוסיף את המאמץ האישי שלו אז הוא יכול לפנות את המקום, אבל בהתחלה לתת.

אחד המחסומים שאנחנו זיהינו זה מבחן יע"ל, דיברנו על זה. אז אנחנו נמשיך בכיוון הזה ואני רוצה קודם כל לשמוע את חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

לפני שצוללים לקטע היותר מקצועי אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה על הביקור הזה כאן, אני חושב שחשוב מאוד שאנחנו כאן. לא צריך לדבר על העולים מברית המועצות לשעבר, אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלהם בטכניון. אני כשעליתי לארץ פה לקרית ים, זה היה כבוד למישהו שמתקבל לטכניון. ככה היינו מסתובבים. אני נכשלתי במשפחה, אני סיימתי בסוף תואר בבינתחומי, אז זה כישלון טוטאלי כי רוב המשפחה, בן דוד שלי לומד עכשיו, הוא סיים תעשייה וניהול מצטיין נשיא ותואר ראשון הוא עושה עוד פעם, במדעי המחשב, וקצת תואר שני מרפאל, אז הוא הגאווה של המשפחה, לא אני, כי הוא מהטכניון וסבתא תמיד אומרת 'תראה את אנדרי', אני אומר 'טוב, נו, מה אני אעשה? לא כולם חכמים במשפחה'. אז זהו, זה כבוד אמיתי. אני חושב שהטכניון זה המקום למצוינות וכולם יודעים את זה, לא רק בארץ, גם בעולם. אני גם נפגש עם המון אנשים בתחום האקדמיה וישר השם של הטכניון עולה.

בנושא התקצוב, יש לי גם רקע ספורטיבי, גם בספורט משקיעים באלה שהצליחו. אז באקדמיה, גם באלה שמצליחים כבר לא משקיעים. אני חושב שבאמת זו נקודת תורפה ואם אנחנו שואפים להיות וה- start up nation, גם פה אני מרגיש שאנחנו מתחילים, עם כל המאמצים שלנו, אנחנו כבר לא מהמובילים כי מדינות אחרות הבינו את הפואנטה ומשקיעים ואנחנו כאן במדינה מבינים, אבל תמיד, כשמגיעים ומבקשים איזה שהוא תקצוב אז מתחילים להגיד לך 'אבל יש לנו ביטחון, יש לנו רווחה ויש לנו בריאות'. אני חושב שיש דווקא דברים שמבחינת סדר עדיפויות, אם אנחנו מסתכלים למשהו שהוא ארוך טווח אז האקדמיה זה החוסן הלאומי שלנו. אני חושב שכאן אנחנו, בוועדה הזאת הספציפית, אין לנו כאן קואליציה ואופוזיציה, אנחנו בדרך כלל מסכימים, אני חושב שאנחנו כחברי ועדה, מה שלפחות ביכולתנו, כן נתמוך בכם, כי כמו שאמרתי זה החוסן הלאומי.

מבחינת העולים החדשים, העולים מברית המועצות לשעבר, דווקא כן הייתי רוצה לראות, ובאמת הזכיר כאן חברי יושב ראש הוועדה שצריך לתת הזדמנות, היינו רוצים לראות כאן שילוב של עולים מאתיופיה, כי מבחינתם אלה שמתקבלים לכאן וקיבלו את הסיכוי ונשארים ומצליחים אז הם גם מהווים מודל לחבר'ה הצעירים שמדי פעם מוצאים את עצמם שהם לא רואים עתיד. אז כמו שדוברי רוסית שומעים שמישהו לומד בטכניון זה כבר דוחף ישר את כל הקהילה למעלה, אז אני חושב שגם זה יכול להיות בין יוצאי אתיופיה. כך שכמו שאמרתי, אנחנו בעד.

אני מבין שיהיה לכם דיון מקצועי עוד מעט.

כן.

אני רק רוצה להגיד שניים-שלושה משפטים לפני זה. הנושא של מבחני יע"ל. בטכניון יש מערכת פדגוגית מאוד מאוד יסודית, הדיונים האלה לקחו למעלה משנה בכל הוועדות, כולל החלטת סנאט, זה לא נעשה שלא בכובד ראש כאשר העיקרון שמנחה אותנו זה מצוינות ואני חושב שעד היום הוכח בנושא של קליטת עלייה, מה שאנחנו נותנים לסטודנט עולה חדש, אינני בטוח שהרבה מקומות נותנים. אני משוכנע שמספר העולים שעברו דרכנו באופן יחסי הוא גדול מאוד, הם כולם היום נקלטים בשוק העבודה. בוגרי הטכניון, היום מתפרסם מחקר, לא יודע אם ראית אותו - - -

אני שלחתי את זה.

היום התפרסם מחקר על employ ability של בוגרי אוניברסיטאות בתחום הדיגיטלי, הטכניון הוא המוביל בעולם בתחום הזה. כך שעל מצוינות אנחנו לא מתפשרים, לא לסטודנטים ולא לחברי סגל, אבל אנחנו עושים הכול, היום המכינה שלנו, אחוז ההצלחה במכינה קבוע לאורך השנים, הוא 67%, להתקבל לטכניון. כלומר מי שמסיים את המכינה ועובר לטכניון, 67%.

גם אחוז הנשירה אחרי זה יותר נמוך.

כן, כך שאנחנו עושים כמעט הכול. שוב, כשאני מספר על המכינה הזאת הרבה מאוד נשיאים בעולם אומרים לי 'רגע, למה אתם עושים את זה?'. ד"ר נגוסה, אתה אמרת, חינוך זה הכלי החשוב ביותר לצמצום פערים, פערים תרבותיים, פערים בהשכלה, פערים כלכליים, זה כלי, אין לי שום ספק, ולכן אנחנו עושים את זה.

אז מה שאני מקווה, שהדיון יהיה פורה, אתם תבינו אותנו, אנחנו נבין אתכם ובאמת אנחנו עושים הכול כדי גם לעזור לעולים. יש לנו גם בין חברי הסגל כמה עולים חדשים שעשו עלייה אחרי הרבה מאוד שנים, לא רק ישראלים חוזרים, אלא אנשים שוויתרו על משרות עם קביעות באוניברסיטאות מובילות בעולם והצטרפו לטכניון.

אז שוב, אני רוצה להודות לכם, תודה שבאתם, זה גם כבוד אבל גם עונג שאתם נמצאים פה, אנחנו לא מרבים לראות אצלנו, לא חברי כנסת ולא ועדות וזה חבל שכך. ועדת החינוך עוד לא ביקרה בטכניון, אני כבר שמונה שנים נשיא והיא לא בסדר.

אנחנו נמסור את זה ליושב ראש הוועדה.

פגשתי את היושב ראש והערתי את תשומת לבו שמן הראוי היה.

אז אני גם חבר בוועדת החינוך.

אם כי אני חושב שהוועדה הכי חשובה - - -

היה מתוכנן כבר ביקור, הם שינו.

מתניהו, מבחינתנו הוועדה החשובה ביותר זו ועדת הכספים.

אני רוצה להוסיף עוד מילה אחת. קודם כל אתה הזכרת שעשית תואר בחינוך, אבל לא בעבודה סוציאלית.

אני עשיתי בעבודה סוציאלית ומשפטים - - -

בעבודה סוציאלית ואשתי למדה איתך בתואר הראשון עבודה סוציאלית, אז לא צריך רק להזכיר חינוך, גם עבודה סוציאלית.

אבל אני רוצה עוד נקודה אחת להגיד, אני רוצה להגיד לכם מקרה שטיפלנו בו לאחרונה ואני חושב שהוא חשוב גם, בנושאים של המלגות של הסטודנטים, במיוחד של העולים. ההתמקדות של משרד הקליטה, לפחות לפי הבנתי, היא בתואר ראשון, ואני אומר לכם, צריכים להתמקד גם בתארים הגבוהים וגם, יותר חשוב מזה, פוסט דוקטורנטים. עכשיו יש לנו מקרה של דוקטורנט שלנו, הוא בחור מהעדה האתיופית, שגויסה לו עכשיו מלגה מתורם בפוסט דוקטורט באוניברסיטה מובילה בחו"ל, בקל-טק, באמת אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם. אני אומר לכם שאחד הדברים החשובים זה לא רק, ואנחנו רואים פה, חשוב שבין חברי הסגל יהיו עולים מהעדה האתיופית ובשביל זה צריך לייעד גם מלגות לפוסט דוקטורנטים, לא רק לרובד הראשון של הכניסה כי כשאתה מציב את היעד אז אחרי זה זה משפיע.

כמו שיואל אמר, role models, אתה צריך דמויות לחיקוי. אותו אנחנו שלחנו בשביל להחזיר אותו כחבר סגל.

אנחנו לא נתפשר על מצוינות, אבל רוצים לתת לו את כל הכלים. ולכן אני אומר שמלגות של משרד הקליטה, חשוב שגם יתייחסו לרבדים הגבוהים יותר, אלה מלגות יותר משמעויות, חשוב שיהיו באוניברסיטאות מובילות בעולם כדי שאחרי זה יחזרו לפה ויהיו חברי סגל באוניברסיטאות.

אם אתם לא יודעים, יש במשרד המדע והטכנולוגיה מלגה ליוצאי אתיופיה, 100,000 לשנה למי שעושה פוסט דוקטורט, 80,000 למי שעושה דוקטורט, 50,000 לתואר שני, 20,000 לתואר ראשון.

הבעיה שאף אחד לא יודע על זה.

אם אנחנו לא יודעים על זה.

זה באתר, זה פורסם ל-2017, בפברואר גם יהיה ל-2018. אני חושב שעכשיו, של 2017, אפשר לנצל את זה. תיכנסו לאתר של משרד המדע - - -

אנחנו נעשה את זה.

זה ממשרד המדע. המלגה ניתנה על שם מנחם בגין.

יפה, אבל אני אומר, עדיין, כדי לשלוח מישהו לתחום מדע באוניברסיטה מובילה בארצות הברית, 100,000 שקל לא מספיק.

לא, אני אמרתי בארץ.

אני מבין, אבל אני אומר, עוד פעם, צריך לייעד מלגות אם רוצים לקחת גם כאלה כמוך שעשו דוקטורט ורוצים שאחרי זה יעשו פוסט ושאחרי זה ייקלטו באוניברסיטאות.

ורק אמירה אחת, שלא קשורה לוועדה הזאת, אבל קשורה ליואל שהוא ספורטאי, אני רוצה לעדכן אותו שאצלנו זו האוניברסיטה היחידה שחייבים קורסי ספורט, אבל אני גם מאתגר, שהמדינה שכחה לתקצב תשתיות ספורט באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה. זה אנחנו זורקים לך כאתגר, איך מכניסים את המוסדות להשכלה גבוהה - - - האולם אצלנו בן 40, אנחנו רוצים אולם חדש.

אני עכשיו מוביל תיקון לכפרי נוער, לא חשבתי על אוניברסיטאות - - -

אף אחד לא חושב על האוניברסיטאות, זאת הבעיה שלנו.

אז אנחנו רוצים גם במוסדות להשכלה גבוהה, שייכנסו כל התיקונים הקטנים האלה, כדי שלסטודנטים, יש 300,000 סטודנטים בארץ, שכולם יקבלו גם תשתיות ספורט, שחסר היום.

המפגש חשוב, שגם אנחנו נקבל אתגרים וגם אתם תקבלו אתגרים, זו מטרת הפגישה.

אז אולי אני אגיד מילה, ברשותכם.

ממשרד העלייה והקליטה, מנהלת מחוז חיפה.

נעים מאוד, לכל חברי הוועדה והסגל. אז רק לענות לך, מתניהו. קודם כל משרד העלייה והקליטה מתקצב תואר ראשון ותואר שני, אז יש תקצוב גם לתואר שני לכל העולים החדשים, ויש לנו גם אגף קליטה במדע. אמנם לא לפוסט דוקטורט בחו"ל, אבל בארץ בהחלט כן ועולים מקבלים. יש לנו אגף שלם בנושא הזה.

המסלול לקבל מינוי אקדמי בטכניון זה דוקטורט באחד המוסדות ופוסט דוקטורט באחד המוסדות המובילים בחו"ל. אנחנו שוקלים לשנות את זה כרגע לגבי נשים, שזיהינו את זה כעקב אכילס של נשים בדרך למינוי אקדמי, אבל כשאת מסתכלת על הרקע של חברי הסגל החדשים שלנו, אין פחות מאשר הרווארד, ייל, MIT, אוקספורד, קיימברידג'. זה תורם למצוינות, אין מה לעשות. בארץ זה הרבה - - - כלומר אתה לומד מה שבעצם למדת קודם, אתה צריך להיחשף למקומות חדשים. היום להחזיק ב-MIT פוסט דוק, יש לנו מלגות מיוחדות לאנשים שאנחנו מזהים אותם כמנהיגים עתידיים ושולחים אותם, זה 60,000 דולר לשנה, זה הסכום. יש לנו תורמים שמממנים לנו 6 עד 10 מלגות כאלה כל שנה.

כמשרד העלייה והקליטה אנחנו תומכים בעולים שמגיעים לארץ ו - - -

הם נשלחים במטרה שיחזרו. תודה ושיהיה לכם יום פורה.

תודה רבה.

דיקן הסטודנטים, הוא אחראי על כל מה שקורה ברמה של הסטודנטים.

מצוין, תודה רבה לך, תודה רבה לכם.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:35 ונתחדשה בשעה 10:40.)

אנחנו ממשיכים. שוב תודה שבאתם. בטכניון מתחילים בזמן, עומדים בזמנים ולפני שאנחנו נתחיל אני אציג מיד אנשים, אבל לפני כן ד"ר נגוסה, יש לי הפתעה בשבילך. גם בשבילך, יואל, וגם בשביל כולם. זו דוקטורנטית בשם שרה נגוסה.

קרובת משפחה?

אני לא יודע. אני צריך לבדוק.

כתוב עליה ככה, 'שרה נגוסה, ששמעה על הטכניון לראשונה בגיל 17, חוקרת במסגרת הדוקטורט מחלות הגורמות לעכירות עדשות העין'. אני שמעתי אותה מרצה בכנס שנקרא tech-women, זה כנס שעושים רק לתלמידות תיכון, יש תורמת שמקדמת את הכיוון הזה, היא הרצתה, היא הייתה פשוט מדהימה. אתה חייב להכיר אותה, אני מתארת לעצמי שעם שם המשפחה הזה אתה תמצא אותה בעולם. עמוד 39, בשבילך.

תודה רבה.

מה שאני רוצה לתת לכם עוד, לפני שאנחנו ממשיכים, זה את המילון החדש של הטכניון, ששלושת הקמפוסים שלנו מתוארים והאינטרנשיונליות שלו, שמאוד רלוונטי למפגש שלנו היום.

אנחנו נתחיל. אני אציג קודם כל את העמיתים שלי, נציג לכם את מה שהטכניון עושה לקליטת עלייה. אני שוב חוזרת על המסר של הנשיא, שאנחנו עושים הכול כדי להבטיח את ההצלחה של כל מי שמתחיל ללמוד פה, וההחלטות שאנחנו מקבלים שקשורות ללימודים תמיד, אבל תמיד תמיד, מבוססות על נתונים. זה לא שיש לנו פה עמדות כאלה או אחרות שמושפעות מלחצים, זה לא עובד. אנחנו מקבלים החלטות על סמך נתונים כדי להבטיח שהסטודנטים שכן לומדים פה יצליחו. את זה אתם תשמעו הרבה פעמים ואני בטוחה שגם הסטודנטים יחזרו על המסר הזה.

אז אני אורית חזן, אני פרופסור בפקולטה לחינוך במדע וטכנולוגיה, אני עכשיו דיקנית לימודי הסמכה, זה אומר אחריות על כל התואר הראשון של הטכניון, שמעתם מקודם, בערך 10,000 סטודנטים. פרופ' בני נתן הוא דיקן הסטודנטים, הוא פרופסור בפקולטה לאווירונאוטיקה. אתם זוכרים? הפקולטה הראשונה, ועכשיו הוא דיקן הסטודנטים ובני מיד יתאר את הפעילות של המשרד, אבל בני הוא עולה חדש ישן.

אבל פעם עולה חדש, תמיד עולה חדש.

מיוון. משמאלי יושבת אפרת נתיב-רונן, שהיא אחראית על רישום וקבלה בטכניון, היא תספר על הנתונים, כמה באים, איך מקבלים, למה אנחנו מקפידים על סטנדרטים מסוימים. דליה פלד היא ראש היחידה לקידום סטודנטים, שעוזרת לסטודנטים שנתקלים בקשיים. אלה יכולים להיות סטודנטים נהדרים, אבל לבוא לטכניון זה קשה. יש ארבעה תארים טכניונים, ארבעה. קשה ללמוד פה. אני אומרת לכם, קשה ללמוד פה, גם לטובים ביותר קשה ולכן יש את היחידה הזאת שעוזרת להתגבר על פערים ועל הלחצים. ואפרת ברקאי שהיא ממונה על תכנית תקווה ישראלית. אתם בטח יודעים מה זה, אני לא צריכה לספר לכם.

תקווה ישראלית?

כן, פרויקט של בית הנשיא, שמאחד את כולם, ההרכב הדמוגרפי בישראל משתנה. נתחיל מבני. עוד מספר דקות יבוא ההיי לייט של הביקור הזה, אנחנו תעזבו, הסטודנטים שלנו, עולים חדשים, יבואו חמישה עולים חדשים ממדינות שונות, הם גם יציגו את עצמם ודליה, במומחיות רבה תנחה פאנל שאתם תראו את הביצועים שלהם.

אז, בני, אני אקצר ואבקש מכולם לקצר ובסוף נשאיר מספר דקות לשאלות אם יש לכם וב-12:00 אנחנו צריכים ללכת לסיור למעבדות, כי מחכים לכם בשתי מעבדות מרתקות, מבטיחה לכם, רובוטיקה, אחת בתעשייה וניהול ואחת פה. בני, בכמה דקות קצת, עליך כסטודנט ומה המשרד שלך עושה.

פרופ' חזן ציינה שאני עולה חדש מיוון, הגעתי לארץ בתחילת שנות ה-70. כשבאתי קיבלתי תמיכה של מינהל הסטודנטים, לא ידעתי מילה בעברית, וזה מתקשר לאנשים שנכנסים ולא יודעים עברית. התקבלתי כי עשיתי בחינות מיון לטכניון בשגרירות ישראל ביוון, באתונה. נכנסתי לשיעור בכימיה והבנתי שתי מילים, את המילה מסה ואת המילה פאזה וכל היתר זה היה סתם באוויר. הסמסטר הראשון שלי היה כישלון מוחלט, סיימתי את הסמסטר בממוצע של 46.2, מיד במצב על תנאי ובאמת זה היה תסכול מאוד גדול. קיבלתי מכתב מאמא שלי שהיא כתבה לי איך היא יכולה לשאת הבושה הזאת. אבל בכל זאת הצלחתי, יחד עם חברים, להתגבר ובסופו של דבר, לקצר את הסיפור, כן סיימתי את התואר הראשון, תואר שני, תואר שלישי, פוסט דוק וחזרה לטכניון.

והטכניון היה טוב אליי. למרות שאז לא היה מה שיש היום, כל המערכת של התמיכה שיש מסביב, המערכת הזאת לא הייתה קיימת בשנות ה-70 אבל היום הטכניון כן מסוגל לתת לסטודנטים ולעזור להם להצליח. באמת יש מערכת שהיא משומנת היטב, היא מערכת שיושבת בלשכת דיקן הסטודנטים ואנחנו אחראים גם בנושא של המעונות. יש המון מעונות, יש 5,000 מיטות בטכניון, שזה באמת בית המלון הכי גדול שיש היום בארץ. יש לנו מלגות, גם פנימיות, עם קריטריונים סוציואקונומיים, אני נותן מלגות על בסיס סוציואקונומי בלבד ואני לא מכניס קריטריונים אקדמיים. למרות שיש גם מלגות חיצוניות על בסיס מצוינות, אבל אני בתפקידי רוצה לעזור רק לאדם החלש. אני חושב שאם אנחנו לא תומכים בחלש אנחנו פוגעים ברקמה של החברה הישראלית. אתה עוזר לחלש, אתה מרים אותו, אתה מרים את כל הקהילה ואת כל החברה ביחד. זה המוטו שלי. ומכיוון שאני סבלתי מקשיים כלכליים כסטודנט, אפילו עשיתי הפסקה, לקחתי חופשה מהלימודים כדי ללכת לעבוד ולחזור ולממן את הלימודים שלי ומכאן להתקדם, אז אני רואה בזה חשיבות עליונה, התמיכה הכלכלית בחלש, כולל מעונות.

כמובן ישנם אנשים שזקוקים גם לתמיכה אקדמית, לא בעניין המצוינות, אבל אנשים שנתקלים בקשיים, אם זה קשיי שפה, אם זה קשיים אישיים חברתיים, כל הקשיים האלה, ובאמת דליה פלד פה, היא ראש היחידה לקידום סטודנטים, שהם עושים עבודת קודש, שהם באמת לוקחים סטודנטים שהם היו במצב חמור ומצליחים להרים אותם והסטודנטים האלה מצליחים לסיים את הלימודים שלהם בהצלחה. יש לנו את היחידה לטיפול פסיכולוגי וגם שם מקבלים אנשים שיש להם בעיות אישיות יותר חמורות שהם יכולים לעזור להם. כמובן הכוון קריירה ויש את היחידה לתרבות. מנסים להביא גם את כל הסטודנטים ביחד, מכל המגזרים ומכל העדות. עכשיו בוטלה חגיגה שהייתה לחג הסיגד של האתיופים, אבל זה בגלל מזג האוויר ובוא נאמר שיש לנו שליטה בכול, אבל על מזג האוויר אנחנו לא שולטים עדיין מי יודע. אז אנחנו באמת מנסים לעזור גם לחלש וגם לתרבות וגם שהטכניון יהיה מקום מאוד נעים שהסטודנטים ילמדו בו ושייצא מפה עם זיכרון טוב.

אני רוצה לחזור לעניין של הנשיא, שהוא דיבר על התמיכה במוסדות להשכלה גבוהה. אני לא מדבר רק על מלגות, אבל התמיכה הזו היא חיונית. יש שתי זכויות בסיסיות לאדם, זכות לביטוח רפואי חינם וגם הזכות להשכלה, לחינוך והשכלה. זה אולי תפקידכם, אני מעביר את הכדור אליכם, שאתם תעזרו שאדם יוכל להגשים את החלומות האלה. אז אני מודה לכם על ההקשבה.

תודה רבה, בני. אפרת, ראש מדור רישום וקבלה, קווים כלליים לקבלה לטכניון, כמובן שלא נרד לפרטים של מועמדים ספציפיים, אבל כדי שתבינו את הדגשים שאנחנו שמים בקבלה לטכניון.

כן, בערך כמה עולים נמצאים פה?

560 בערך בטכניון.

כן, כאלה דברים אנחנו - - -

כן. העולים, נכון שאנחנו מתייחסים אליהם כסל אחד, אבל הם קבוצות מאוד מאוד מגוונות בתוך אוכלוסיות מתקבלים שמגיעים אלינו. רוב העולים מגיעים בלי תעודת בגרות קבילה ולכן הם מגיעים דרך המכינה. המכינה מבחינתנו היא אופציה מצוינת בשביל גם להתרגל לקצב הלימוד בטכניון, גם להשלים את הפערים במתמטיקה ובפיזיקה ובאנגלית שדרושים לרמת הלימודים בטכניון וגם בשבילם באמת להחליט אם זה המקום שהם רוצים ללמוד בו או לא.

יש לנו קבוצות שאנחנו מטפלים אחרת. עלה הנושא של הפסיכומטרי, יש קבוצות שאנחנו מטפלים אחרת בהתייחסות למבחן הפסיכומטרי. כמו שאתה אמרת, שאתה ניגשת לאוניברסיטה העברית, יש קבוצות שאנחנו מגדירים כחסרי שפת אם. למשל יש קבוצה לא מבוטלת של נוער נעל"ה, של נוער עולה לפני הורים, יש לנו פרויקטים משותפים, למשל עם בית ספר אנייר, אם אתם מכירים, בנהלל, שלשם מגיעים בני נוער בגיל 14 ו-15 וברור לנו שברגע שמישהו כבר לא דובר רוסית בבית עד גילאי תיכון, אבל לא מדבר עברית מהבית, הוא לא יכול להיבחן בבחינה פסיכומטרית, לא בעברית ולא ברוסית. אז אנשים כאלה שמוגדרים חסרי שפת אם מגיעים לדיון בוועדת חריגים.

יש לנו מנגנונים באמת לנסות, גם מועמדים מאוכלוסיית יוצאי אתיופיה, גם מועמדים, למשל הזכירו את החרדים מקודם, אנשים שאנחנו באמת מרגישים שתנאי הקבלה הרגילים שקבועים בטכניון לא יכולים לטפל בהם, יש לנו מנגנונים אחרים והיום לא יוצא מצב, כמו שאתה אומר, שאתה צריך לדפוק ולהתחנן ולהתחנן ולהתחנן, באמת הכול הרבה יותר מסודר היום.

הקבלה לטכניון היא עם דרישות מינימליות, דרישות של מצוינות. הטכניון הוא לא מקום של ממוצעים. גם אם אתם מסתכלים על הממוצע הפסיכומטרי בטכניון, הוא הרבה יותר גבוה מהממוצע הכללי של האוכלוסייה. אם מסתכלים על ממוצע בחינות הבגרות במתמטיקה או בפיזיקה הוא הרבה יותר גבוה מממוצע האוכלוסייה. אנחנו מחפשים את המצטיינים ביותר. מבחינתנו כל החומר התיכוני צריך להילמד בתיכון. מה שפרופ' נתן הזכיר, לכישלון בשנה הראשונה יש משמעות מאוד מאוד מאוד קשה לגבי המועמד. לקבל מישהו לטכניון זה נורא קל, להוציא מכתב קבלה, לחתום עליו, שלוש דקות, נגמרה העבודה. אבל יש לנו אחריות מאוד מאוד גדולה והרבה מהאנשים שאין להם את קו האופי של פרופ' נתן, להישאר פה אחרי ציון 43 ממוצע - - -

46.2.

46.2 והוא זוכר את זה, וללכת לאמא להגיד לה 'אמא, נכשלתי'. רוב הפעמים אנחנו רואים פשוט אנשים שלוקחים את זה ואומרים 'רגע, אני כישלון' ולהגיד 'אני כישלון' מהסיבות הלא נכונות זו אחריות גדולה שלנו. אנחנו בתור מוסד אקדמי שמתבסס על נתונים יודעים שאם מישהו לא יודע מתמטיקה, אם אנחנו היינו מאפשרים קבלה עם 3 יחידות מתמטיקה ומישהו היה נכשל פה בקורס חדו"ה, לא בגלל שהוא לא מתאים לטכניון, אלא בגלל שהוא לא הגיע מוכן לטכניון, זו אחריות שלנו. אנחנו צריכים להגיד לו 'אתה מתאים לטכניון, כל אחד יכול ללמוד בטכניון, אבל חייבים להגיע עם הנתונים המתאימים', מתמטיקה, פיזיקה, רמת אנגלית, רמת עברית בשפה של הכניסה, כי אלה הדברים הבסיסיים שהתיכון צריך ללמד מבחינתנו, אם זה מתמטיקה, פיזיקה או אנגלית, ואם לא, אז יש דרכים להשלים את זה לפני. באמת אני מאוד ממליצה, אם יש לכם, אם אתם מכירים אנשים שרוצים לעשות עלייה, רוב העולים מגיעים אלינו אחרי מכינה, זה עושה פלאים. זה באמת עושה פלאים, גם אם הם באו עם רקע טוב במדעים, השנה הזאת של ההסתגלות, צורת הבחינות אפילו, אני שומעת לפעמים שיש מקומות בעולם שהבחינות הן בחינות בעל פה, שתלמידים לא רגילים, יש עולים חדשים שאומרים 'לי אף פעם לא נתנו בחינה אמריקאית, אני לא יודע בכלל על מה אתם מדברים'. המעבר דרך המכינה והאפשרויות להתמודד עם שיטת הוראה שנהוגה בטכניון, זה עושה פלאים לכל מי שבא.

צריך לזכור שתלמידים שמתקבלים ולא מוכנים לגמרי לא מסיימים את הלימודים בארבע שנים ולכן כשבא אליי מועמד ואומר לי 'אבל מה, את מוסיפה לי עכשיו עוד שנה ובגלל זה אני אצטרך ללמוד חמש שנים את התואר', אז אני אומרת לו 'נכון', אבל מה שקרה לפרופ' נתן, למשל, שהוא היה צריך לחזור שוב על כל הסמסטר והמערכת היא חד שנתית אז אי אפשר להשתלב בקורסים של סמסטר ב' ואחר כך יצא עוד לחופש, הוא ממילא לא גמר תואר בארבע שנים כפי שתכננו. אז המכינה היא לא בזבוז של זמן, ולצעירים, שיהיו בריאים, הם ייצאו לפנסיה בגיל 75, יש להם עוד 50 או 60 שנה בשוק העבודה, אז באמת אני אומרת, המכינה היא לא בזבוז של זמן.

אפרת נתנה לי תשובה מדעית לשאלה שחיפשתי הרבה זמן, למה אין לי מושג, לא ברוסית ולא בעברית, אני חסר שפת אם.

נכון, כי זה באמת משהו שאנחנו יודעים שהוא קיים. כשאנחנו רואים, עלה מקרואטיה, אין לנו באמת מבחן פסיכומטרי בקרואטית, אבל יש אנשים שגם אם יש מבחנים בשפה שלהם - - -

סטודנטים עולים מצרפת, הרבה דיברו איתנו, גם בוועדה, ויש גם נציג פה, נציג מהארגון שעוזר להם, כמה מהם נמצאים מהעלייה הצרפתית?

היה עכשיו גל של עלייה, האם יש צרפתים? לא, לא מרגישים את זה.

אנחנו חיכינו, לפני שנתיים התחילו לדבר על זה, היו ירידים בנתניה בזמנו ואמרו לנו 'הנה - - - ', אנחנו מארחים כל שנה - - -

הם באים, אבל לא לטכניון.

נמצאת פה הנציגה של מרכז המבקרים, למשל בינואר יהיו פה המון סיורים של יריד כחול-לבן, אז יש פה באמת המון סיורים, לא היה לנו שינוי במספרים. אנחנו מדברים על לא יותר מ-20 בשנה, כלומר זה לא שהייתה פה - - - גם בקצב הפניות, אני כן יכולה - - -

המינהל מממן ל-74 סטודנטים מצרפת.

בכל השנים?

לא, השנה. רק השנה 74 סטודנטים - - -

אבל ה-74 האלה, בדקתי, הם מכל השנתונים.

כן, יש מכינה, יש - - -

כן, מכל השנתונים, הם לא חדשים של שנה א'.

בשנה א' יש לנו 54 סטודנטים שאנחנו יודעים לגביהם. הם לא מצרפת. הרשימה שיש לי של שנה א' שהתחילו עכשיו - - -

לא, אני מדבר על מימון המינהל, השנה, שכבר רשומים לשנה א', ב', ג' ו-ד', 74 סטודנטים צרפתים. חדשים, אנחנו בדרך כלל - - -

זה על חמש שנים. אז אני אומרת, זה לא יותר מ-20 לשנה, חדשים בשנה.

צריך להגיד שהחבר'ה הצרפתים הם בפקולטות מאוד כבדות. אנחנו נרצה לעבוד איתם, אנחנו עובדים הרבה עם סטודנטים עולים ודווקא החבר'ה שעלו מצרפת הם נמצאים בפקולטות מאוד כבדות, חשמל, מדעי המחשב, הנדסה וניהול מערכות מידע, חבר'ה מאוד חזקים.

ההתפלגות של העולים היא בסך הכול, כל העולים, מרוכזים פחות או יותר באותן פקולטות, תיכף נדבר על זה. קצת נדבר על שעות התעסוקה.

הנתונים, אני מציעה שאנחנו ניתן, בסדר?

כן.

כל נתון שתרצה אתה יכול לפנות אליי באופן אישי, תקבל נתונים מסודרים ומאורגנים, אנחנו המקור לנתונים. אנחנו נעבור עכשיו לפאנל, אבל לפני כן, את רוצה להגיד משהו על היחידה שלך?

כן. אני אגיד כמה מילים.

רק תראו את ההפתעה שמחכה לכם מאחור, לא שמתם לב, הסטודנטים שלנו.

אני דליה פלד ואני מנהלת את היחידה לקידום סטודנטים, שהיא יחידה בתוך לשכת דיקן הסטודנטים. פגשתם את פרופ' בני נתן שהוא הדיקן. בתוך הלשכה של דיקן הסטודנטים היחידה שלנו היא יחידת ייעוץ, אנחנו עובדים עם אנשים בתחילת הדרך שלהם, עם החלומות שלהם, אנחנו נותנים סיוע לאנשים צעירים בתחילת הדרך שמטפסים בסולם ההצלחה, שמה שמאפיין את כולם, מה שאנחנו רואים, זה באמת הרצון בסופו של דבר לקבל תואר, לצאת מהטכניון עם תחושת מסוגלות, עם תחושה שהם עשו את זה, למצוא עבודה ובעצם אם הם גם ימצאו אהבה פה, זה גם משהו שאנחנו נשמח מאוד שיקרה.

בתוך היחידה שלנו יש 12 יועצות, כשבעצם היועצות מכירות באופן אישי כל סטודנט, במיוחד בדגש על העולים החדשים בתוך היחידה, אם סיוע מאוד מסיבי של סדנאות לימוד, של חונך אישי, של סיוע רגשי שניתן בתוך היחידה ובעצם מערך תמיכה שלם, שתיכף אתם תראו שרוב הסטודנטים הם גם לומדים דרך תכניות מסוימות. הם גם מוכרים, חלקם על ידי משרד הקליטה, לא כולם, חלקם, וגם חלקם דרך התכניות וכמעט, אני חושבת, שאנחנו מלווים אותם מהרגע שהם נכנסים עד הרגע שהם יוצאים, וגם כשהם יוצאים אנחנו בקשר איתם אחרי.

אז יש לנו כאן, הזמנו מספר סטודנטים, הייתי רוצה להכיר לכם, אני חושבת שהם מייצגים את הקמפוס ונתחיל אחד אחד. נתחיל בג'רמי הנסן שהוא עולה מקנדה. יחסית מקנדה אין הרבה עולים, אבל ג'רמי הוא עולה חדש. הוא עלה בשנת 2012, הוא לומד הנדסת חשמל, הוא בסמסטר שלישי, הוא שרד עד עכשיו, אז זה אומר שכנראה יש לו סיכוי ממש טוב לסיים את הלימודים. כמו שאפרת אמרה, המנבא הגדול הוא הסמסטר הראשון, גמרנו את הסמסטר הראשון, נגמור גם את התואר. ג'רמי, בוא תספר איך הגעת לטכניון.

זו שאלה ארוכה. סיפור ארוך או קצר?

אני למדתי את המילה לאמלק, זה להגיד הכול קצר.

הסיפור הקצר הוא זה שאני רציתי לעלות לארץ תמיד, מגיל 13-14, באתי לפה עם המשפחה פעם ראשונה, בר מצווה, כמובן, התאהבתי בארץ, מקום שבו כולם מדברים בעברית - - - הרגשתי פשוט בבית, אז אמרתי נעלה לארץ ותוך כדי החלטתי גם להתגייס לצבא. חשבתי שאחרי התיכון אני אעשה שנה אחת בארץ, החלטתי לשרת בצבא, לחזור משם ללימודים ואז לבוא לפה. רציתי ללמוד ב-MIT בהתחלה והאמת שמבחינת שכר הלימוד העדפתי לעלות לארץ כי 30,000 דולר לשנה זה סיפור רציני ללימודים. אז עליתי לארץ ואמרתי שאם אני רוצה ללמוד באוניברסיטה הכי טובה לטכנולוגיה ולהנדסה זה בטכניון.

היה לי סיפור לא קצר להגיע לפקולטה של הנדסת חשמל. נכנסתי בהתחלה להנדסת מכונות, ניסיתי לעבור על סמך הציונים שהשגתי בסמסטר הראשון ולא השגתי ציונים מספיק טובים - - - בטכניון הוא לא קל בכלל. אחרי עוד סמסטר שלמדתי קורסים של חשמל רשמית תחת הפקולטה של מכונות החלטתי שאני יכול לעבור לחשמל רשמית רק דרך השיפור של - - - אז לקחתי הפסקה של סמסטר, שיפרתי את הבגרויות שלי מקנדה ואז הגעתי להנדסת חשמל בסוף.

תספר לנו טיפה על הקשיים, איך התמודדת? מה עזר לך?

תתחיל בתהליך הקבלה לפה. מבחן יע"ל עשית?

מבחן יע"ל עשיתי, עשיתי אותו אחרי שעשיתי צבא.

הוא שירת בהנדסה קרבית.

הייתי שנתיים וחצי בהנדסה קרבית. העברית במבחן יע"ל לא הייתה בעיה מבחינת העברית. יצאתי עם אשתי שנה וחצי לפני המבחן, היא ישראלית, אז דיברנו בעברית, אני למדתי גם בבית ספר יהודי ביסודי ובתיכון אז למדתי עברית כל שנות הלימוד.

מ-2012 הספיק הרבה בארץ.

הוא בן 24 והוא אבא לילד.

קצב יפה.

כל הכבוד, אתה לא מבזבז זמן. במקביל.

דרך אגב, ממוצע הסטודנטים אצלנו 24.

אז במבחן לא הייתה בעיה. עשיתי מבחנים לפני שעשיתי צבא ב-2012 - - - ועם הציונים האלה יחד עם הציונים ששיפרתי בבגרויות התקבלתי להנדסת מכונות.

ומשם עברת לחשמל. דרך ציונים?

דרך שיפור של - - -

זה מאוד מאוד נדיר לעשות מעבר מפקולטה לפקולטה, זה לא פשוט בכלל.

כן, אבל זו הדרך לפעמים, כשלא מתקבלים. אני שומע, ניגשים לפקולטה שאפשר להתקבל ואז עם הציונים - - -

נכון, ואז לוקחים מקצועות שאתה רוצה ואז אתה עובר והיום הוא בחשמל. אז קודם כל תודה. רק מילה אחת לגבי החלום אחרי התואר, מה תרצה לעשות?

חלום? להיות מהנדס חשמל, כמובן לעבוד בחברה, לרכוש את הניסיון וכמו כל ישראלי להתחיל סטארט אפ של עצמי ולהתחיל עסק - - -

לעשות אקזיט.

לא, לפתח טכנולוגיה חדשה - - -

50 מיליון רק.

לא, בלי שום קשר לכסף. טכנולוגיה, ללמוד לבנות דברים בידיים, זה מה שמעניין אותי.

איך זה להיות גם אבא וגם סטודנט?

קשה מאוד. למצוא את הזמן גם לפרנס את המשפחה, גם ללמוד ולקבל ציונים ו - - - ולהמשיך עם התואר זה סיפור רציני.

זה קשה מאוד. הילד במעון בטכניון?

הוא במעון בטכניון.

יש לנו פה מעון בטכניון לילדי עובדים, לילדי סטודנטים, לילדי מרצים, משותף ביחד, מעון מצוין.

כן, הוא במעון משבע עד ארבע, אני מספיק טיפה ללמוד משהו לפני שאני חוזר הביתה ואז שוב, כשהוא הולך לישון, אני מנסה לצבור כמה שעות של - - -

ומינהל הסטודנטים מסייע לך?

כן. בכל זאת מחפשים עבודה, לעבוד תוך כדי, כי מינהל הסטודנטים מממן כל שכר הלימוד, אבל - - -

אבל גם צריך להוסיף.

כן, אבל צריך עוד כמה אלפים טובים בחודש, אז צריכים גם לעבוד תוך כדי.

זה משהו שמאפיין את כולם, הצורך בעבודה וכשתשמעו בסוף את אלכסיי אתם תראו איך זה מתחבר ממש להתחלה, הצורך בסיוע כלכלי, שזה קו מוביל אצל כולם. אז קודם, תודה, ג'רמי.

ועכשיו אנחנו נעבור לשי אביג. לפני שנמשיך אני מציעה שתגיד מילה על השם.

שלי, שי זה השם - - -

אבל סיפרת לי על המילה אביג. יש סיפור.

זה לא באמת שם, כעיקרון זה אמור אבל, זה השם של הסבא, אבל אני לא יודע איך זה קרה, אבל זה עבר מאבל לאביג בתהליך הקליטה, איך שהם רשמו את זה בתעודת הזהות, אז זה נשאר אביג.

שי הוא בן 21, ואחד הדברים שמעניינים זה שהוא בעצם עשה את המסלול של עתידים צעירים, שמגיעים דרך הצבא והוא יספר טיפה על עצמו.

אני מיבנה, בן 21, כמו שהיא אמרה, אני עתודאי. היא הזכירה את עתידים, שזו הדרך שהגעתי לטכניון. זה התחיל בכיתה ח'-ט', אני חושב, שלחו אותי, הייתה לנו תכנית בשם ניצוצות מדע, שם כל פעם היו מתגברים אותנו במקצועות מדע, חשבון, אנגלית ודברים כאלה. אז תגברו אותנו ובכל שנה היו מביאים נציג מעתידים שהיה בא והיה מספר על התכנית. ואז, לא מכיתה ט', אבל בתחילת ט'-י', בתהליך של הצו הראשון הייתי צריך להתחיל לבחור כיוון ומה אני הולך לעשות בצה"ל. אני ידעתי שהחוזק שלי, אני לא ידעתי בדיוק מה הכיוון שלי, אבל ידעתי שהחוזק שלי זה התחום הלימודי, אז כל פעם שבאו והסבירו יותר ויותר על עתידים אז הבנתי שזה יותר ויותר הכיוון שלי ואז בי"ב באמת הייתי צריך לבחור ובחרתי ללכת לעתידים. הלכתי לעתידים, שנה ראשונה - - -

תספר אולי על המשפחה, כמה אחים אתם.

בטח. אז אנחנו במשפחה 8 אחים, שני ההורים שלי בבית. ההורים שלי עלו מאתיופיה, גם רוב המשפחה שלי הייתה באתיופיה - - -

אתה נולדת פה?

כן, רק אני ועוד אחות נולדנו פה בארץ, רוב המשפחה עלתה מאתיופיה, רובם גם עלו בגיל מבוגר. ההורים שלי עלו בגיל 40-50, הם היו במבוגרים כשהם הגיעו לארץ.

דור ראשון להשכלה.

כן.

ההורים עובדים בעבודות - - -

רגילות, להורים לא היה, הם הגיעו בגיל מאוחר מדי בשביל להתחיל להתפתח כנראה, אז הם עבדו בעבודות רגילות, מזדמנות, אבל מה שכן, אם את מזכירה את זה, אני יודע מה שתמיד היה חשוב להם זה לכוון אותי וגם את האחים שלי, זה לכיוון של הלימודים. הם כנראה ראו, אני לא יודע איך, אבל הם הבינו שזה הכיוון שהם צריכים ללמד ואני תמיד זוכר שהם דחפו אותי לשם. אז הכול מתחבר, בסוף הלכתי לשם. זה על המשפחה.

הגעת למכינה בטכניון. עשית מכינה וסיימת.

כן, סיימתי אותה - - -

כמה ילדים מהכיתה שלך הגיעו למכינה? כמה ילדים אתיופים הגיעו?

מיבנה?

כן.

אף אחד חוץ ממני.

איך העברית של ההורים?

לא משהו.

כי דווקא אנחנו מחפשים הרבה, פוגשים, שבגלל העברית החלשה של ההורים אז הילדים מאבדים את עצמם. אין מי שיכוון כי ההורים לא מצליחים לתקשר במערכת החינוך.

נכון, ההורים לא הצליחו אולי לתקשר עם מערכת החינוך, אני יכול גם להגיד את זה, היא לא יכלה לדבר באמת כשהיא הייתה באסיפת הורים, אבל לי היא הצליחה להעביר את המסר, הצליחה לכוון אותי כמו שצריך. זה אני אתן את זה לזכותה.

ובמכינה למדת במסגרת קבוצת עתידים הצעירים, יחד עם כל הצעירים - - -

כן, היינו בעתידים - - -

ואיך ידעת מה לבחור?

זה עתידים, זה אני נותן לעתידים. הם כל פעם במכינה הביאו אנשים מכל פקולטה וכל אחד היה בא ומרצה ומספר על הפקולטה שלו, ומתי שהוא במהלך המכינה התחלתי להבין שחשמל זה הכיוון שלי, הנדסת חשמל. אז באמת כשסיימתי את המכינה, במהלך המכינה, עברתי שם תהליך, זה שינה אותי. כל פעם לא הייתי סגור על עצמי, לא הייתי באמת רציני עד הסוף, אבל במהלך המכינה הבנתי שאני חייב לעשות את המעבר הזה, לתת כמה שאני יכול, ואז באמת אחרי שסיימתי את המכינה התקבלתי להנדסת חשמל והתחלתי ללמוד. עכשיו אני בשנה שלישית.

שנה שלישית בהנדסת חשמל. באמת כל הכבוד, אנחנו ממש מסירים את הכובע כי זה לא מובן מאליו ויש גם לציין שאחוז הנשירה בקרב הסטודנטים האתיופים בטכניון הוא נמוך מאוד כי כבר כשהם מגיעים ומצליחים ומחזיקים אנחנו מחזיקים אותם גם אצלנו בתוך היחידה. כולם בייעוץ פרטני, כולם אצלנו במערך תמיכה, חונכים, סדנאות, כל מה שרק אפשר כדי להשאיר אותם בתוך המסגרת.

מה אתה חושב האתגרים שקיימים לסטודנטים כדי שימשיכו, שנגיע לאפס נשירה? מה האתגרים שהם פוגשים, הסטודנטים?

אינפי?

אינפי זה קורס יסוד בהנדסת חשמל, במדעי החשמל, קורס מאוד קשה, קורס שמאתגר אותם.

צריך לבטל אותו.

השאלה, כדי להתמודד עם הקורס הזה, מה אתה חושב שצריך לעשות?

צריך לתת כלים באמת להתמודד עם קשיים.

סיוע בשיעורי עזר?

כן, זה חשוב מאוד. לי היה, אני הייתי בעתידים, אז אנחנו קיבלנו חונך שיעזור בזה. הוא היה מסביר לנו כל דבר שלא היינו מבינים, כל דבר היינו שואלים והוא היה עוזר. זה עוזר. דברים כאלה זה מאוד עוזר כי זה באמת קורסים קשים וזה בהתחלה, אתה לא יודע באמת איך זה הולך להיות וזה עוזר מאוד שיש את החונכים האלה שיודעים לכוון אותך. היה גם חונך ממש של הקורסים, של המקצועות הקשים, והיה גם חונך חברתי, שהוא כל פעם דואג לחבר אותך כל פעם שאתה - - -

נקודה אחת קודם שכחתי לציין בנוסף למה שאמרתי בעניין מדע וטכנולוגיה, באוגוסט ועדת השרים העבירה החלטה של המועצה להשכלה גבוהה כדי לעזור לסטודנטים שנמצאים במדעים וטכנולוגיה בתחומים שהם לומדים פה וההשכלה הגבוהה תיתן סיוע, כלומר מעטפת לסטודנטים שנמצאים במסגרת וגם לכוון את הסטודנטים לכיוון של מדעים וטכנולוגיה. לכן אני אומר, זה מאוד חשוב להיות בקשר עם המועצה להשכלה גבוהה.

אנחנו בקשר איתם.

כן, יש תכנית של חמש שנים. עד עכשיו תכנית החומש הייתה חרדים, ערבים ובדואים ודרוזים, עכשיו פעם ראשונה זה כולל את יוצאי אתיופיה.

הגשנו את התכנית הזו לאישור והגשנו ממש את כל הנושאים שחשבנו שמן הראוי שיהיו בתוך תכנית כזו וכרגע אנחנו מחכים לתשובה של המועצה להשכלה גבוהה לגבי אם זה אושר או לא אושר. אין לי מושג, אבל הגשנו כבר את ההצעה, כולל מיפוי של מצב הסטודנטים האתיופים. אם תרצה אני גם אשלח לך את התכנית שכתבנו.

זה מאוד חשוב כי הכול אושר באוגוסט, כי היו אמורים להתחיל בהתחלת שנת הלימודים הנוכחית ולכן מאוד חשוב להיות בקשר איתם.

אני רוצה שתדע שבכל מקרה אין סטודנט אתיופי שלא לומד דרך איזה שהיא תכנית, זאת אומרת הם כולם מסודרים דרך תכניות מצוינות שנותנות מעטפת מלאה לקשיים ולבעיות שלהם, אם זה עתידים הצעירים, עתידים לתעשייה, הישגים להייטק. כמעט כל הפרויקטים תומכים בהם, ומינהל הסטודנטים כמובן, שאנחנו נפגשנו בשבוע שעבר איתם.

לא, מה שמינהל הסטודנטים נותן זה ידוע לכולם, זה שכר לימוד פלוס 600 דמי - - -

דמי קיום וגם שיעורי עזר.

כן, אבל פה מדברים על הרבה יותר כדי לתת להם מעטפת, גם של שיעורי עזר וגם סיוע כלכלי ואם צריך גם ספרים, מחשבים והדברים האלה.

נכון, ובמיוחד סיוע כלכלי, כי כמעט כל הסטודנטים האתיופים, ולא משנה מה, הרבה פעמים את הכסף שהם מקבלים מהמלגות, ולא משנה, הם מחזירים את זה להורים שלהם. אתה יודע את זה.

טוב, זו החלטה שלהם. אני חושב - - -

כי המצב בבית הוא הרבה פעמים מאוד קשה.

המטרה היא באמת לעזור להם כדי שלא יחפשו לעבוד, אז אם הם יילכו לחפש עבודה אז לא יהיה להם זמן להתמקד בלימודים. המטרה זה לתת להם את הפתרון כדי שלא יילכו לחפש עבודה, אם הם מחליטים לתת להורים, אז זו החלטה שלהם, אבל המערכת רוצה לעזור להם כדי שהם לא ייכשלו בלימודים שלהם.

נכון. אני רק רוצה להזכיר שבסופו של דבר גם הרעיון של עתידים זה שהוא יחזור ליבנה והוא יהיה מודל לחיקוי לסטודנטים הבאים שיבואו אחריו לטכניון. זה בעצם הרעיון, הוא חוליה בשרשרת ונורא חשוב לחזק את זה.

נכון.

אז קודם כל תודה. רק מילה על החלום שלך, כי ג'רמי כבר אמר לנו, הוא רוצה להיות מהנדס חשמל, מה החלום שלך?

אולי מה שהייתי רוצה לעשות זה, בהקשר למה שאמרת, הייתי רוצה לעשות משהו - - - איך אני אגיד את זה? הייתי רוצה יותר להגביר אולי את המודעות בקרב כל מי שהיה בסביבה שלי. אני הייתי בסביבה של אתיופים וכמו שאמרתי, עד כיתה ט' לא היה לי מושג מה זה בכלל, על מה מדובר, כל הסיפור הזה. הייתי שמח, הייתי רוצה לדאוג שכבר בכיתה ב' או ג' אנשים יוכלו לחשוב על זה, כי לי זה לא היה בראש.

אתה צריך להיות הדוגמה לכך, אתה צריך להיכנס לאותם המקומות ולתת הרצאות - - -

הוא רוצה להיות שגריר ולהגיע ולתת הסברה, אם זה ביסודי ובתיכון, כדי שהסטודנטים או התלמידים - - -

כמה מרגש. זו הדרך היחידה. כי זה בדיוק צוואר הבקבוק הזה, הדרך למכינה - - -

זה גם מה שאנחנו מחפשים, אנשים כמוך שיבואו ויספרו את הסיפור האישי וימשכו איתם - - -

אני אומר שגריר פה בישראל.

וכשאני אומר להראות, לא רק, גם מילים, אבל הייתי רוצה אפילו להראות את זה בדוגמה, להראות מה בדיוק זה עושה אם אתה משקיע.

נכון, כל הכבוד.

בואו נמשיך הלאה. תודה רבה ונמשיך לעוד שני סטודנטים שלנו. יצחק אביאל, גם עשה מסלול דומה, אבל מאשדוד. בוא תספר לנו על כל הדרך שאתה עשית כדי להגיע לטכניון ולמה דווקא טכניון וגם אם תוכל להגיד מילה על מה שסיפרת לי, לגבי איך זה מרגיש להיות סטודנט אתיופי כשכולם מסתכלים עליך.

באיזה פקולטה?

הנדסת מכונות. אז אני אביאל יצחק, בן 21 באשדוד, והדרך שלי לטכניון התחילה, האמת, ממש בסוף י"ב. לפני י"ב אפילו לא הכרתי את הטכניון, לא שמעתי על זה, לא הייתה לנו נציגות של עתידים, עתידים צעירים זה הקבוצה שאני גם משתייך אליה. לא היה לנו את זה. אני חשבתי על עתודה, אבל לא ידעתי לאיפה אני אלך והציונים שלי גם לא היו מספיקים. ויום אחד, אחרי י"ב זה היה, אחרי כל הבגרויות ואחרי הכול, התקשרו אליי מעתידים והציעו לי לבוא לפה למכינה. אמרו לי בהתחלה או בטכניון או האוניברסיטה העברית. האמת, בהתחלה חשבתי, לא שמעתי על הטכניון וממה שראיתי באינטרנט זה היה נשמע כמו מקום ענק, מפוצץ, אז לא הבנתי, אז באתי לאמא שלי. אמא שלי תמכה בי ורצתה שאני אלך לעתודה ואמרתי לה שהציעו לי, התקשרו אליי מעתידים וזה וכנראה אני אלך לאוניברסיטה העברית. חשבתי בכלל ללכת למשפטים ולזה, ובסוף קיבלו אותי לפה, למכינה בטכניון. זה התחיל שם ולאט לאט התרגלתי למקום, כיף פה, יש פה הרבה מתקנים טובים, האווירה והכול, זה קסם לי, אני לא אשקר, וזהו.

בהתחלה זה היה קשה, המכינה ממש קשה, הלימודים במכינה ממש קשים ולאט לאט לאט לאט התחיל להתגבש לי גם שאני רוצה ללמוד בטכניון וגם זה הסתדר מבחינת הציונים. בסופו של דבר החלטתי ללמוד פה הנדסת מכונות בטכניון דרך עתודה. וזהו, זה כעיקרון איך הגעתי לפה.

וטיפה על מה שסיפרת לי היום.

כן. ההרצאה הראשונה שנכנסתי זה היה הרצאה באלגברה וזה כיתה מפוצצת ב-400 איש, אני נכנס, מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, הייתי ממש בסוף ואני רואה שאני סטודנט אתיופי יחידי. זה היה מוזר וזה המשיך ועוד הרצאה ועוד הרצאה, ראיתי שברוב ההרצאות אני סטודנט אתיופי יחידי. זה הרגיש לי מוזר כי אני יודע שרוב יוצאי אתיופיה שלומדים פה הולכים דווקא לפקולטה להנדסת מכונות, הרגיש לי קצת כזה - - -

איפה הם?

איפה הם? היה לי גם יותר קשה בגלל זה להתחבר. לא יודע.

כן. ובמיוחד שגם המרצה שם לב, ככה אפשר להיעלם - - -

התגברת עכשיו.

כן, אחרי שלוש-ארבע שנים חייבים להתרגל.

אין ברירה.

זה עדיין קשה באמת זה שמרצים מזהים אותי לפי שם כבר, לפעמים לחיוב, לפעמים - - -

אתה לא יכול להיעדר משני שיעורים, ישר אומרים איפה - - -

כן. מילה על החלום שלך.

החלום שלי, אני רוצה אחרי התואר בהנדסה לקחת משהו ניהולי. רציתי להשאיר טביעת חותם, שאני אעשה איזה משהו, לא יודע אם ידברו על זה או משהו, כאילו שזה יהיה שם, שזה לא יהיה סתם.

כל הכבוד.

איזה יופי. קודם כל תודה רבה. עכשיו אני אציג את שירלי קבדה. שירלי היא תלמידה מבריקה ומחוננת שהגיעה למכינה, היא לומדת במסלול עתידים ברקים, שזה מסלול שאתה עושה בחמש שנים שני תארים, נכון, שירלי?

ארבע וחצי.

ארבע וחצי, הורידו חצי סמסטר, שני תארים. היא מצטיינת בלימודים. בואי, שירלי, ספרי קצת על עצמך ואחר כך אנחנו נפתיע עם הסיפור של החלום, כי לא יאמינו, תשאירי את זה לסוף.

אני שירלי, אני בת 22, אני גרה ברחובות, אני בת בכורה, הגעתי לפה, מגיל קטן שמעתי על הטכניון, תמיד הייתי כזה במסלולים של מכון וייצמן ודברים כאלה, מסלולים של הצטיינות, שמעתי על הטכניון ואמרתי שאני רוצה להגיע לפה. כשהגיע כל הדיבור על הצבא אז הבנתי שעתודה זה התחום שלי, אני יודעת שאני טובה בלימודים ולפה אני מגיעה. ובאמת עתידים התקשרו אליי, דיברו איתי, הגעתי לכנס שלהם לפני הצבא והם סיפרו על זה שיש מכינה ואפשר לשפר ציונים, כי עדיין לא בדיוק הייתי סגורה על איזה תחום אני רוצה ללמוד, ידעתי שזה הנדסה, לא ידעתי איזה. כשהגעתי למכינה הסבירו לנו על כל הפקולטות והביאו לנו נציגים והחלטתי שהנדסת מכונות זה התחום שלי והגעתי לפה. כשסיפרתי לקצין שאחראי עלינו במכינה, בגלל שאני תלמידה טובה, הוא אמר לי 'תירשמי לברקים ודברי איתי אחר כך'. נרשמתי לברקים והתקבלתי ואני פה. אני בסמסטר שביעי, אני כבר לקראת התואר השני, מסיימת אוטוטו את התואר הראשון, מתחילה עוד מעט את התואר השני.

שירלי, יש לי שאלה אלייך. מי היה הראשון, את סיפרת לי אתמול, שאמר 'הילדה הזאת תגיע לטכניון'? מי היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל?

תמיד אמרו לי שאני מצטיינת.

איזה תארים את עושה?

תואר ראשון במכונות ותואר שני גם במכונות.

זה נקרא ברקים, זה פרויקט של הצבא. שירלי, אני חושבת שנגיד להם עכשיו את החלום, לגבי החלום. לא נשאיר אותם סקרנים.

אחרי שאני אסיים את הצבא, יש לי עוד שירות, ואחרי זה קצת לעבוד בתעשייה אז אני רוצה לפתוח קונדיטוריה.

יש לי חדשות בשבילך, את חוזרת לדוקטורט, את עושה פוסט דוק - - - ותחזרי תהיי חברת סגל וגם תעשי - - -

שירלי, תגידי - - -

בדיוק, כל האופציות פתוחות. מה שבטוח זה שכל האופציות פתוחות בפניה, זה הדבר החשוב.

נכון.

אז, שירלי, תודה רבה באמת. ואחרון חביב אלכסיי כצנר, מאוקראינה, בן 29, תספר לנו טיפה על הדרך שעשית. סמסטר אחד - - - הוא לקח באמצע חופשה לצורך התארגנות כלכלית, יש מקום גם לדבר על זה, להגיד כמה מילים על זה, וגם על הקשר שלך אצלנו, גם עם יעל, עם היועצת. בבקשה.

עליתי ב-2005 מאוקראינה, באותו זמן עליתי לבד, עדיין המשפחה שלי נמצאת באוקראינה, עליתי במסגרת סל"ה, סטודנטים לפני הורים, ואחרי התכנית ישר הלכתי למכינה לטכניון עם כל החבר'ה שאין להם בגרות ישראלית, סיימתי מכינה והתקבלתי להנדסת חשמל. עשיתי את זה במסגרת עתודת עולים, לפני צבא. למדתי שנה בטכניון ולא - - - לא שלא הסתדרתי, אבל הבנתי שאני צריך איזה שהוא זמן לעצמי, להבין מה אני רוצה אחרי זה. למרות שהציונים שלי - - - ואז התגייסתי לצבא, שירתי בלוגיסטיקה. בעצם עשיתי הפסקת לימודים לצורך שירות צבאי וחזרתי לטכניון, עשיתי גם תקופה של עבודה וחזרתי, חזרתי כבר למכונות, כי הבנתי שאני יותר מתחבר לתחום של מכונות, זה מה שאני עומד לסיים עכשיו.

חזרתי אחרי הצבא ורוב החבר'ה שעושים צבא לפני הלימודים, עולים חדשים אני מתכוון, מקבלים אימפקט או SA ובגלל שאני התחלתי לימודים לפני הצבא והייתי כבר באמצע התואר אז לא יכולתי להתקבל לתכניות האלה, לא אימפקט ולא SA. כאילו קיבלתי מלגת דיקן, בטכניון עזרו לי, אבל זה לא התכנית, מה שיכולים לקבל עולים חדשים שהיו בצבא. אז אחרי שנתיים שאני למדתי כבר הבנתי שהגעתי למצב כלכלי די קשה, הייתי גם לקראת סוף התואר ומצאתי עבודה ופשוט יצאתי לחופשה, כאילו חשבתי לסמסטר אחד או שניים, בשביל לעבוד במקצוע כבר וזה נמשך שנתיים וחצי. שנתיים וחצי עבדתי כמהנדס מכונות, אבל עדיין - - - לקחתי בזמן העבודה קורסים כדי להתקדם בתואר, וזהו, באיזה שהוא שלב הבנתי שאני צריך לסיים, סמסטר קודם, אז התפטרתי מעבודה וחזרתי. זה בעצם סמסטר אחרון שלי עכשיו.

זאת אומרת אתה כבר עם ניסיון.

יש לנו עוד סטודנט אחד שלומד כאן בטכניון, הוא מברזיל.

רק שאלה אחת, אם תוכל לספר לנו מאיפה באת, מתי הגעת ומה החלום שלך, כי אנחנו ממש צריכים לסיים.

זה עולה מאמריקה הלטינית. שיהיה לנו מכל העולם.

מצוין.

שמי ריקרדו לומסקי, אני לומד תואר שני פה בתעשייה וניהול. עשיתי עלייה לפני שבע שנים, לפני שלוש שנים הקמתי עמותה עם קרן היסוד כדי לעזור לעולים חדשים מברזיל. עכשיו גם בחוג התחילו שלושה עולים חדשים שעלו מארצות הברית, אז אני מלווה אותם, אני עוזר להם. אני רואה שיש פה הרבה תמיכה בטכניון לסטודנטים, אבל לפעמים קשה להבין לאן צריך ללכת, לאן לפנות, לקח לי קצת זמן להבין, אז עכשיו אני עוזר לעוד עולים חדשים שמתחילים פה.

והחלום שלך?

עכשיו אני מקים סטארט אפ עם עוד עולים חדשים, כדי לעזור לקידום הקריירה.

אז קודם כל תודה רבה. אני חושבת שאפשר לסכם ולומר שהאנשים האלה הם חלק מפסיפס אנושי שמרכיב את הטכניון, הפסיפס הזה הוא הרבה חלקים שתחברים ביחד והסיפורים האישיים שלהם הם מה שנותן גם לנו דלק, להמשיך ולעזור, להמשיך ולתמוך בהם. אני רוצה להגיד לכם תודה שפיניתם את הזמן המאוד יקר שלכם כדי לבוא לכאן.

נשמע גם מעולה מצרפת, מארגון צרפתי.

בני רוצה להגיד משהו.

נשמע אותו ואחר כך נעבור אליך.

שמי גמליאל גוטשל, אני מנהל מרכז מידע והכוונה שמטפל בדוברי צרפתית פה בארץ, הוא קיים כבר 30 שנה. אנחנו מלווים את העולים בתהליך קליטתם כבר מצרפת, עד שנים רבות אחרי הנחיתה שלהם בארץ ואנחנו מלווים גם בתהליכי רישום להשכלה גבוהה, בכל המוסדות. קודם כל רציתי להדגיש בנקודה חשובה, שהטכניון מאז ומתמיד, כמו שהנשיא אמר, אין עוד מקום קליטה של עולים איכותי ביותר, לא ראיתי באף מקום ככה. הסטודנטים של היום וגם לשעבר יכולים להעיד על זה, הם חוו זמנים חיוביים, לא רק כסטודנט, אלא כעולים חדשים. למשל המענה האקדמי, היחס של הסגל, הפעילות החברתית, שיתוף הפעולה עם הארגונים הפרטיים והציבוריים הנם לעינינו דוגמה למוסדות אחרים בשאלה איך לטפל בעולה חדש בכלל ובפרט, הטכניון זה המקום.

אבל לפני כשנה החלטה אחת בטכניון מדאיגה אותנו, כי היא יכולה להפוך לגמרי את ההגדרה שתיארנו כמקום קליטה טוב מאוד. אני מדבר על עליית הסף של הציון במבחן יע"ל. כדי להתקבל לטכניון זה 105, השנה 113, ומהשנה הבאה אולי 121, כמו שזה היה כתוב באתר. רציתי לשאול למה זה השתנה כי פשוט כבר השנה עשרות צעירים מבריקים, איכותיים ביותר, הם נתקעו בכלל זה. אוכלוסיית העולים תתייאש ותוותר על אפשרות ללמוד בטכניון ולכן רובם יוותרו אפילו להגיע ארצה.

אז אני חייבת לענות לך. גמליאל, תקשיב טוב טוב למה שאני אומרת. קצת לוגיקה, אתה בטכניון, שתבין. אתה לא יודע כמה סטודנטים הפסדנו בעבר שנכנסו לטכניון והם לא הצליחו בגלל שהעברית שלהם הייתה נמוכה מדי. ההחלטות שאנחנו מקבלים פה מבוססות על נתונים. אני מבטיחה לך שעם כל מה ששמעת פה, כאשר הסטודנט מקבל את ההכנה המתאימה, אם הם יעברו את ציון יע"ל בציון המתאים הם יצליחו פה כי יש לך פה הוכחות אמיתיות.

בסדר, אנחנו נדון גם בוועדה שלנו.

ד"ר נגוסה, הבטחתי לך, כל נתון שתרצו אתם תקבלו, אנחנו נדבר.

בסדר. אנחנו בוועדת העלייה והקליטה, זה חלק מהדיון ולכן גם הארגונים של העולים מתלווים לדיונים האלה כמו משרדי הממשלה שמוזמנים. לכן הוא נמצא פה ואז הארגון שלו מלווה את הסטודנטים פה בטכניון וגם באוניברסיטאות אחרות. הנושא שהוא העלה זה לא נושא חדש, אנחנו יודעים, קיימנו דיון גם בוועדה, ולכן אנחנו נמשיך לדון מול ראשי האוניברסיטאות בעניין הזה. אני גם אמרתי בפתיחה על העניין של מבחן יע"ל, אנחנו רואים אותו היום כחסם להרבה סטודנטים להשתלב באקדמיה, עולים חדשים, ולכן אנחנו צריכים להמשיך את ההידברות עם ראשי האוניברסיטאות כדי להגיע לאיזה שהיא פשרה בנושא.

אני אגיד רק משפט אחד, אנחנו נמשיך הלאה ממש ברוח של הדברים האלה. אני בעד השיח. אני חושבת שדווקא כשמגלים מחסומים זאת בדיוק ההזדמנות לשפר תהליכים. אנחנו נמצא את הדרך שכולם ירוויחו, שאף אחד לא ינשור מסיבות לא נכונות, למשל כי רמת העברית לא מתאימה. אנחנו ניקח את המחסום הזה ונמנף אותו לקליטה טובה יותר. מבטיחה לך שזה מה שאנחנו נעשה.

אני חייב לחזק את דבריה של פרופ' חזן פה, כי אני עברתי את זה על בשרי שלא ידעתי עברית. זה מאוד מאוד חשוב וזאת תהיה טעות חמורה אם יורידו את הסף בנושא של עברית. אני יודע על מה אני מדבר, אני הייתי שם ואולי גם אתה, אבל אתה תכניס אנשים שהתסכול שלהם יהיה הרבה יותר גבוה ואחר כך הם ייכשלו.

אני חושב שדווקא בטכניון לא משנה רמת העברית, אני נכנסתי בלי רמת עברית בכלל ולמדתי.

אנחנו נדבר ונדון בעניין הזה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.