ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-16OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 267

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, י"ז בטבת התשע"ח (04 בינואר 2018), שעה 10:30

סיור בחברת אלתא מערכות בע"מ, לבחינת קליטת העולים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

קלאודיה כץ - מנהלת אגף א' תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

נסים הדס - מנכ"ל חברת חברת אלתא

סלביה לוי - מנהלת משאבי אנוש, חברת אלתא

מישל טובאלי - קשרי קהילה, חברת אלתא

אדם פלוטקין - עוזר בכיר למנכ"ל חברת אלתא

ברוך מרזוק - מזכיר ועד העובדים, חברת אלתא

רונן טל - קצין הביטחון, חברת אלתא

אשר בוסידאן - חברת אלתא

אשר איילי - חברת אלתא

אילן אלוש - חברת אלתא

גרגורי מקובסקי - חברת אלתא

עמית אסגה - חברת אלתא

אולגה קנבסקי - חברת אלתא

יגאל אמיתי - דובר הוועדה

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר תרגומים

סיור בחברת אלתא מערכות בע"מ, לבחינת קליטת העולים

שלום לכולם, בוקר טוב. אנחנו מודים לחברת אלתא, למנכ"ל ולצוות כולו, שקיבלתם אותנו, תודה. אדוני, המנכ"ל של אלתא וגם הסמנכ"ל של התעשייה האווירית, אנחנו מאוד שמחים להיות פה. נעשה אולי סבב בקיצור, שכל אחד יציג. אני חושב שעשינו, אבל נעשה לפרוטוקול. אני יכול להגיד בקיצור, מצד הכנסת, שאנחנו הגענו לפה, הצוות של הוועדה, מנהלת הוועדה, דנה, וגם היועצת המשפטית, מרב תורג'מן, יגאל אמיתי הדובר וציפי המזכירה, פליסיה, העוזרת הפרלמנטרית, ישמבל וגם יוהנס וגם ירון, הם יועצים פרלמנטריים שלי. כמובן רשם הפרוטוקול, מיכאל מורזוב, והעוזרת של קסניה סבטלובה, כמובן חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת ועדה.

אז אל"ף, בוקר טוב, אנחנו שמחים לארח אתכם פה, אני מקווה שתצאו מפה מאושרים ושמחים, ננסה להראות לכם פן נוסף של ארץ ישראל.

אז נציג את האנשים שמהצד שלנו. סלבי לוי היא מנהלת משאבי אנוש באלתא, מישל טובאלי, אחראית על כל הקשרים לקהילה וכל הפעילות שאנחנו עושים במסגרת הקליטה של עובדים, היא הייתה כמה פעמים בכנסת. אדם פלוטקין הוא העוזר, הוא לא פרלמנטרי, אבל הוא העוזר הבכיר שלי. ואורלי, איפה אורלי?

אורלי תצטרף.

ורן הוא הסגן של סלבי בנושא של משאבי אנוש, ואני נסים הדס, מנכ"ל אלתא, עוד מעט 12 שנה, וגם עולה חדש, נולדתי במצרים, המשפחה המקורית היא משפחת עדס, משפחה חלבית במקור ואני נולדתי במצרים ועליתי לארץ והיינו במשפחה אריסטוקרטית במצרים, אבל כשעליתי לארץ אז היינו משפחה ענייה. גרנו במעברה ביבנה, אחר כך גרנו בשייח' מוניס איפה שהיום אוניברסיטת תל אביב, אבל זה היה כפר ערבי. גרנו חמש נפשות בחדר אחד, אבל דודה שלי אמרה 'אני צריכה לדאוג', שהילדים של אחותה ילמדו בבתי ספר טובים, אז היא שלחה אותנו ללמוד ברמת אביב. אז זה היה נחשב בתי ספר טובים, אז כל החינוך קיבלנו ברמת אביב ואחרי שסיימתי את לימודי בית הספר היסודי והתיכון, בעצם בגיל 16.5 סיימתי תיכון, הלכתי לטכניון וכשהגעתי לגיל גיוס התגייסתי לעתודה. סיימתי את הלימודים בטכניון, התגייסתי לחיל אוויר, שם שירתי כשמונה שנים וב-83' השתחררתי מחיל האוויר והגעתי לאלתא ומאז אני פה וצמחתי בסולם הדרגות עד הגיעי להיות מנכ"ל.

אני נשוי בפעם השנייה ויש לי חמישה ילדים מהאישה הראשונה ו-20 נכדים מהילדים, שתי בנות חרדיות, אחת גרה בתל ציון, אחת גרה בקרית ספר, חרדיות, והנכדה הגדולה שלי, בעזרת ה', הולכת להפוך אותי להיות סבא רבא. אני הייתי סבא בגיל 42. סבא צעיר. אשתי השנייה היא נינה של הרב אדרת, שאני לא יודע אם - - - הרב אדרת הגדול. הרב אדרת, הבן שלו זה הסבא של אשתי והגיס שלו זה היה הרב קוק הגדול, יצחק הכהן קוק. סבא של אשתי, היה לו נכס בנווה צדק של 1,000 מטר מרובע והוא לא העביר את זה בירושה לילדיו, ילדיו זה היה אבא של אשתי, והוא החליט לתרום את זה לצדקה והוקמה עמותה שנקראת עמותת 'אוצר חסד'.

בבת ים.

לא, בנווה צדק.

הבן של אדרת קנה את האדמות הראשונות של בת ים.

יכול להיות, אבל הוא קנה בנווה צדק ואני, באישור הדירקטוריון שלי, מנהל את העמותה הזאת, יושב ראש העמותה, עמותה שמתעסקת בעשיית חסד. היא בתחילת הדרך, אבל העמותה הייתה בהתחלה אגודה עות'מנית והיא כמעט נמחקה והיום היא עמותה פעילה, אז הגיס של הרב קוק הגדול בנה אגודה עות'מנית שהפכה ברבות הימים לעמותה ואני יושב ראש העמותה. אז זה הרקע האישי שלי, וברשותכם, אם יש לכם שאלות, אם לא, אז אנחנו נמשיך להצגה של היום.

רקע היסטורי על אלתא ואחר כך נראה לכם מה המצב של אלתא היום. אלתא היא חברה ביטחונית ששייכת לתעשייה האווירית, חברת בת של התעשייה האווירית. היא הוקמה לפני 50 שנה והרקע להקמה של אלתא לפני 50 שנה זה היה האירועים שהיו במלחמת ששת הימים. תוצאה של מלחמת ששת הייתה שמדינת ישראל חטפה אמברגו מהצרפתים, עדיין הסיוע, מערכות הנשק באופן מסיבי לא היו מהאמריקאים, איך שזה היום, ובעצם מדינת ישראל, ממשלת ישראל החליטה לפתח תעשייה ביטחונית בארץ והבוסט הרציני, נקודת המפנה של התעשייה הביטחונית בארץ הייתה תוצאה של מלחמת ששת הימים והתעשייה האווירית נכנסה לפיתוח מטוס הכפיר, זה מטוס דומה למטוס המיראז' שהיה בשירות מבצעי בצה"ל ואלתא, כחברה ביטחונית, הוקמה לתת את הפתרונות של האלקטרוניקה למערכות האלה וזה היה התחלה של אלתא.

אנחנו התחלנו את דרכנו במרחב של התעשייה האווירית בלוד וב-69' עברנו לאשדוד מתוך תפיסת העולם של ממשלת ישראל לקדם את הספר ואז אשדוד הייתה ספר, קראו לה בכלל אשדוד ים. וככה זה היה ההתחלה שלנו. כשהגענו לפה לאשדוד אז כל המתחם, כשתסתובבו בהמשך, היה חולות, היה פה עץ שקמים של כמה מאות שנים וככה אלתא התחילה וגדלה, היום אנחנו נמצאים על שטח של 120 דונם עם בערך 140,000 מטר מרובע בנוי.

ואלתא היום היא חברה עסקית בינלאומית שמתעסקת במערכות דיפנס. מחזור המכירות של אלתא של 2016 הוא למעלה ממיליארד דולר. למה חברה ישראלית שמה את המספרים שלה בדולרים? הסיבה היא ש-85% מהכספים שאנחנו מקבלים, מהמחזור שלנו, בא מיצוא. אז חברה שהוקמה לצרכי מתן מענה לביטחון מדינת ישראל, עיקר הכסף שלה היום מגיע מיצוא ואנחנו נראה שהיצוא הזה גם תורם לבטחון המדינה ונבין איך זה נעשה. אנחנו חברה שנמצאת ב-71 מדינות בעולם, גם במזרח, גם במערב ובצפון ובדרום ובהמשך נראה מי הלקוחות העיקריים שלה.

יש לנו שישה מפעלים, זה שישה אורגנים בתוך הארגון הזה שנקרא אלתא ולאחרונה יש פה, כתוב פה סייבר, לאחרונה הקמנו מפעל חדש, זה מפעל הסייבר. נושא הסייבר הוא נושא שנמצא בכותרות ומהווה איום על כל מערכת אלקטרונית ואנחנו מספקים פתרונות הגנתיים ומודיעיניים בנושא הסייבר, אנחנו לא מספקים פתרונות התקפיים, שזה בדרך כלל באופן פורמלי אסור.

אז הקמנו את המפעל הזה ואני רוצה לעבור ככה בזריזות, להראות לכם מה תעודת הזהות של אלתא בהיבט העסקי ואחר כך נדבר על החזון ועל הערכים של החברה. אז קודם כל אנחנו נמצאים במיליארד דולר מחזור לשנה, זה ההיקף. אנחנו רוצים בעשור הקרוב אפילו כמעט להכפיל את המכירות האלה ונדבר על איך אנחנו עושים את זה. אנחנו חברה רווחית לאורך כל השנים, מעל 70-80 מיליון דולר רווח לשנה. ב-2017 עוד התוצאות לא סוכמו, אבל אנחנו נגדל ברווח.

מה שחשוב להגיד זה אחוזי הרווח. ממוצע של רווח של תעשייה ביטחונית זה 4%-5%, אנחנו נמצאים בעשירון העליון באחוזים של התעשיות הביטחוניות בעולם, לא רק בישראל, למרות היותנו חברה ממשלתית שבסך הכול בחברה ממשלתית יש מגבלות על גובה השכר שאתה יכול לתת, מגבלות על כמות הבונוסים שאתה יכול לחלק, מגבלות על כמות העובדים שאתה יכול לפטר, יש הרבה מאוד מגבלות, למרות כל זה זו חברה שמרוויחה לא פחות מחברות ציבוריות ופרטיות, בארץ ובעולם. הסיבה שזה חלק מהדנ"א של הארגון זה שבגלל שאנחנו מוכרים, העסקים שלנו הם 85% ביצוא, אז אם אנחנו לא נצטיין עסקית לא נוכל לשרוד בשוק היצוא. מדינת ישראל, שהיא מזמינה מאיתנו 15%, לא תוכל לפצות על ה-85% שאנחנו לא נקבל חלילה משוק היצוא ולכן אנחנו חייבים להצטיין בשוק היצוא ולהיות רווחיים ולהיות אטרקטיביים.

יש לנו בבנק למעלה מ-300 מיליון דולר כסף שלנו. אנחנו חברה שלא לוקחת הלוואות, לא ממנפת, כל ההון העצמי שלנו זה מרווחים שאנחנו עשינו. כמובן שמשלמים דיבידנד לממשלה, 50% אנחנו מעבירים דיבידנד לממשלה, מעבירים את זה דרך תעשייה אווירית, אבל 50% אנחנו משלמים.

אני רוצה לתת לכם איך אלתא נתפסת בעולם. יש קו עסקים שקוראים לו מטוסי משימה. מה זה מטוס משימה? אנחנו נראה בהמשך שאנחנו מתעסקים במערכות מודיעין. מערכות מודיעין, כולנו יודעים שמסתובבים בארץ ובדרך כלל מערכות ההאזנה, מערכות מכ"מים, שמים אותם על ההרים, על פסגות ההרים, כי הם צריכים לראות רחוק, אז מטוס זה הר יותר גבוה מכל הר שקיים במדינה, זה אחת, שתיים, מטוס הוא גם הר שאפשר לנייד אותו, ובעולם יש ארבע קטגוריות של מטוסי משימה. זה מטפל במטרות אווירות, זה מטפל בהאזנות לסיגנלים שהאויב משדר, זה מטפל במטרות ימיות, זה מטפל במטרות קרקעיות. ארבע קטגוריות. אין חברה באירופה שעושה כזה דבר, אין. האיטלקים קנו מאיתנו מטוסים כאלה. צריך להבין, כזה מטוס בממוצע לעסקה עולה 200 עד 500 מיליון דולר. אנחנו אחראים לכל הפתרון, אנחנו לוקחים מטוס, שאנחנו לא מייצרים אותו, מתאימים אותו, שמים בו את המערכות ומספקים אותו ללקוח. מה שאפשר לראות פה זה שמי שנמצא בשוק הזה זה הענקים בארצות הברית, חברת בואינג, חברה שעושה מחזור של 100 מיליארד דולר בשנה, חברת לוקהיד מרטין, חברת לוקהיד מרטין זו החברה שמייצרת את ה-JSF, זאת אומרת אלה חברות הענק והם נמצאים בשוק הזה, מה שאנחנו נמצאים בכל הקטגוריות של השוק. זה מאוד מאוד מייחד אותנו. זה קו אחד.

דבר שני זה מערכות מכ"ם. מה זה מה זה מכ"ם? מכ"ם זה אלמנט שמגלה את האובייקטים שנמצאים, או באוויר או בקרקע. אני אתן לכם דוגמה, מכ"ם של כיפת ברזל זה המכ"ם שמגלה את כל הרקטות, הטילים שנורים לכיוון מדינת ישראל והוא בעצם מהווה את שכבת ההגנה בפני הטיל. זו דוגמה של מכ"ם. יש כמה סוגי מכ"ם, אחת, לפי הפלטפורמה שלוקחת אותו ולפי האיום. אז זו קטגוריה מקצועית, אבל מה שאפשר לראות זה מכ"מים טקטיים, מה זה מכ"מים טקטיים? זה מכ"מים קטנים ששומרים על גבולות. אתה שם את המכ"ם על הגבול, הוא מגלה ניסיונות חדירה, הוא מגלה רכבים, אז המכ"מים הטקטיים האלה נמכרו לצה"ל וגם מגנים על גבולות אמריקה, ארצות הברית. היום מכ"מים שלנו נמצאים על הגבולות, בין גבול ארצות הברית למקסיקו. זכינו לאחרונה, גם שומעים בתקשורת את נושא הקיר שטראמפ רוצה לבנות, אז חברה שלנו בארצות הברית הולכת להיות חלק מהבנייה של הקיר.

אבל מי משלם?

האמריקאים. לא אכפת לי איך הכסף מגיע, אבל בסוף זה בא מבנק אמריקאי.

זו שאלה פוליטית.

ברור. מכ"מים, הגנה אווירית, מכ"מים שלנו זה חלק ממערכת כיפת ברזל. שתבינו רגע מה זה כיפת ברזל, כיפת ברזל, העדנה שלה הגיעה ב'צוק איתן'. כמות הטילים שנורו לכיוון ישראל ב-50 ימי לחימה של 'צוק איתן' יותר גבוהה מכמות הטילים שנורו על לונדון בכל מלחמת העולם השנייה. המכ"ם גילה את כולם, ידע לחשב מאיפה הם יצאו ולאן הם הולכים לפגוע ועל סמך החיזוי איפה הוא הולך לפגוע הוא החליט באיזה אזור להפעיל את המכ"ם, מערכות השליטה והבקרה החליטו באיזה אזור להפעיל את ההתראה, מה שקוראים צבע אדום, ואם הוא הולך ליפול באזור שדורש הגנה גם יירטו אותו על ידי הטיל של כיפת ברזל.

אי אפשר לתאר מה היה קורה במדינת ישראל אילו לא הייתה כיפת ברזל. כמות הטילים שנורו והפגיעות בנפש וברכוש היו שמים את מדינת ישראל בסיטואציה שממשלת ישראל הייתה נאלצת להגיב תגובה הרבה יותר חריפה שהדבר הזה היה גורם לנפגעים, גם בצד שלנו וגם נפגעים בצד שלהם. זאת אומרת הפעילות היבשתית הייתה פעילות מידתית והממשלה, היה לה את החופש להחליט. בראייה הזאת מערכת כיפת ברזל הפכה להיות מערכת אסטרטגית והמכ"ם שלנו הוא חלק מהמערכת הזו.

בקיצור, יש לנו מכ"מים בכל האפליקציות. זאת החברה היחידה בעולם, כוכב גדול זה אומר שאנחנו בשכבה המובילה. אתם יכולים לראות פה חברות אחרות בעולם. אז יש לנו מכ"מים טקטיים ומכ"מי הגנה אווירית, נמצאים בכל הספיין של המכ"מים, אנחנו חברה מספר שלוש בגודלה בעולם במכירות מכ"ם ויחסית לגודל האוכלוסייה, יחסית לגודל המדינה, יחסית לגודל אשדוד, יחסית לכמות העובדים והעובדות אנחנו מספר אחת.

אתם מעסיקים לא רק מאשדוד.

הדבר האחרון, זו חברת הייטק, כמות העובדים שלנו, 70% זה מהנדסים ואקדמאים ושניגע בסוגיות העלייה, אנחנו קולטים מהנדסים מהאוכלוסייה האתיופית, מהעלייה הרוסית, בתחומי ההייטק. אנחנו מאוד מאוד גאים, מאוד מאוד גאים, שיש לנו משהו כמו 30 אקדמאים אתיופים. אנחנו עשינו עבודה מאוד ממוקדת על מנת לקלוט מהאוכלוסייה הזאת. אנחנו לא עשינו להם שום חסד, לקחנו אותם, חינכנו אותם, בדקנו אותם, קלטנו מהנדסים, עורכי דין. יש לנו סיפור של אתיופי - - -

אחר כך, אל תגלה.

אז תראו את המגוון.

האמת, כל מי שאנחנו מביאים לפה זה סיפור מיוחד.

הבנתם מה זה אלתא בקליפת האגוז, עכשיו בואו נראה מה החזון של החברה. החזון של החברה, כל ארגון, אני טוען שהוא צריך שיהיה לו חזון. חזון זה איזה שהוא כוכב צפון, עמוד האש, שמנחה את האסטרטגיה של החברה. אז קודם כל אנחנו רוצים להגיד, אנחנו חוליה במימוש החזון הציוני. זה לא מתביישים, שמים את זה, תולים את זה בכל המקומות, עובדים מכירים, חוליה במימוש הציונות. מתעסקים במערכות מודיעין, מההצגה הפשוטה רואים שאנחנו בעצם מתעסקים במערכות מודיעין, מובילים בעולם על בסיס של מצוינות עסקית. הנושא של ההצטיינות העסקית זה חלק מהדנ"א שלנו ותמיד יש תחושה שחברה ממשלתית וסיפורים שקוראים בעיתונות עם תעשייה אווירית וסיפורי שחיתויות, אנחנו בעניין הזה, תודה לאל, נקיים לחלוטין. אנחנו חברה שמרוויחה בגאווה ותורמת את הדיבידנד למדינה ועובדים שלנו, תיכף תראו, מאוד מאוד מסורים לחברה למרות שהם לא מקבלים את כל הפיצוי שהם היו יכולים לקבל בחברה פרטית.

בעצם אנחנו בסוף תורמים לביטחון ולכלכלה של מדינת ישראל. כל מה שמערכת הביטחון יכולה לקנות מאיתנו היא קונה מאיתנו, היא לא מחפשת פתרונות בחו"ל. כלכלה, הייצור, מוכרים בעולם ומביאים כסף למדינה ומייצרים מקומות עבודה. היצוא גם תורם לביטחון כי אם אני לוקח בתור דוגמה את מכ"ם כיפת ברזל, אנחנו מוכרים אותו למערכת הביטחון ובערך פי ארבעה, פי חמישה, מייצאים אותו. מה זה נותן לנו? שהתשתיות והיכולת ואבני הבניין, מי שמזמין אותם זה היצוא וצה"ל נהנה מהתשתית הזאת ולא לחינם באירוע של 'צוק איתן' התחלנו לפרוס תוך כדי לחימה מספר סוללות לא קטן.

אז אני אומר, פעילות היצוא, זה תורם לביטחון כמעט בצמידות ישירה, לא במובן זה שאנחנו מגדילים את ה-VDP ולמדינת ישראל יש יותר כסף ואז היא קונה יותר ביטחון, לא, אנחנו ברמה למטה, ממש למטה, שצה"ל נהנה מזה שהתשתיות שלנו מוחזקות בעיקר על ידי יצוא, מייצרים מערכות. מן הידועות שלמשל מכ"ם סיור ימי שלנו סייע לפני למעלה בעשור בלכידה של האונייה קארין איי. אז המכ"ם הזה פותח על חשבון היצוא, צה"ל נהנה מזה וכמובן שיש עוד דברים שלא המקום פה להרחיב.

אז קודם כל יש לנו פה כל מיני נקודות ציון של תולדות העם היהודי וזה מההיסטוריה ואחר כך המשך של נקודות ציון של תולדות הציונות. ניסינו לשים את הדברים המשמעותיים בעינינו.

החברה מתעסקת בארבעה רבדים, יש לנו טכנולוגיות בסיס, יש לנו מערכות חיישנים, יש לנו מערכות מודיעין ויש לנו פתרונות על. ויש לה ארבעה ערכים, לקוחות, חדשנות, חברה, ואנשים.

ניכנס טיפה למה יש לנו פה. כמו שאמרתי, יש לנו ארבעה רבדים של התעסקות, ניכנס טיפה למה יש לנו פה. כמו שאמרתי, יש לנו ארבעה רבדים של התעסקות, החל מטכנולוגיות עד פתרונות על ויש ארבעה ערכים, לקוחות, חדשנות, חברה אחת ואנשים. ברמה של לקוחות אנחנו חברה, כמו שאמרתי, בינלאומית וזה החזון שלנו. מה זה לקוח. לקוח, המודעות של לתת שירות ללקוח היא מאוד חזקה בארגון כי פשוט אנחנו, מדינת ישראל, יצוא ביטחוני במדינת ישראל הוא קשה בגלל המצב הפוליטי של ישראל. מדינות מסוימות יעדיפו לקנות מהאמריקאים או מהצרפתים או מהאנגלים מאשר לקנות מישראל ולכן אנחנו צריכים להצטיין ולא להיות כמו בתחרות במקומות מסוימות, אנחנו צריכים להיות עם יתרון מובהק על מנת לנצח ושהלקוחות יבחרו בנו, וזה גם כולל שירות לקוחות. אז זו המשמעות של מה זה התפיסה של לקוח.

יש לנו פה כל מיני תעודות והסמכות של מכון התקנים והסמכות בינלאומיות, גם על ידי מכון תקנים ישראלי, גם בחברות בינלאומיות. יש לנו הרבה פרסי בטחון ישראל שקיבלנו, פרסים על חשיבה יוצרת, מצוינות לאומית. השנה קיבלנו, לפני שבוע וחצי, את דגל היופי, זה תוצאה של זכייה רצופה, 36 שנה, בחמישה כוכבים. זכינו בפרס ראשון השנה בתחרות ארצית של כל התעשיות, מי נותן שירות לקוח וקיבלנו פרס בתחרות שנוהלה על ידי המרכז הישראלי לניהול.

אנחנו רוצים למדוד את שביעות רצון הלקוח, אנחנו שואלים אותו על ידי שאלונים שאנחנו שולחים לו והשאלונים האלה הם פר פרויקט ויש לנו עשרות רבות של פרויקטים, פה יש 100 שאלונים. אתם רואים פה את המגמה, את ההשתפרות שקרתה בשנים האחרונות וככל שמתקרבים ל-100% אז כל חצי אחוז או כל אחוז זה קשיים, אבל אני חושב שהתפיסה של מה זה לקוח ושירות לקוח אצלנו, בלי זה אנחנו לא יודעים לשרוד, כי הלקוחות הם לא חד פעמיים, זה לא מישהו שנכנס, קונה משהו והולך, אלא זה מישהו שקונה וקונה וחוזר וקונה ואנחנו צריכים לטפח את הלקוח, כולל את הלקוח הישראלי של מערכת הביטחון שלנו.

אני אגיד משהו על הבעייתיות של השוק הבינלאומי וחשוב שתכירו את הבעייתיות והאתגרים, איפה אנחנו יכולים לקבל סיוע, אמנם לא מוועדת הקליטה, אבל מהגופים הממשלתיים. השוק העולמי של המערכות שנקנות בעולם זה 100 מיליארד. אנחנו, יש לנו נגישות רק ל-18 מיליארד, ותיכף נבין למה, ומתוך ה-18 אנחנו לוקחים 7% מהשוק הנגיש. השוק הזה גדל ל-150 והשוק הנגיש שלנו הגיע ל-31. כשמסתכלים על הנגישות בעולם, לאיפה תקציבי הביטחון בעולם הולכים, אז יש פה 25% מהתקציב שהולך למדינות ערביות, מוסלמיות, ברית המועצות לשעבר, סין. שם אין לנו נגישות, אנחנו לא מוכרים שם מערכות ביטחוניות. יש פה 20% שיש לנו נגישות, זה הודו, דרום קוריאה, מזרח אירופה, אפריקה, אירופה וארצות הברית.

ארצות הברית היא כמעט 50% מהשוק ברכש ביטחוני, אבל ארצות הברית, ובטח בהצהרות של טראמפ עכשיו, רוצה לקנות מארצות הברית, היא לא רוצה לקנות מחוץ לארץ. אתם יכולים לראות ש-99% ממה שהם קונים הם קונים בתוך התעשיות שלהם. יתרה מכך, הם גם מסייעים לתעשיות שלהם למכור בכל מיני מקומות בעולם, דבר נוסף שיש, שתקציבי הסיוע הביטחוני שישראל מקבלת, יש את הסכם MOU, שהם אפשרו לנו ומאפשרים לנו היום לקחת מיליארד דולר ולהמיר את זה בשקלים ולקנות בארצות, הם בעוד ארבע-חמש שנים לא יאפשרו מיליארד ולכן נצטרך ללכת ולקנות - - - לכן הסוגיה של ארצות הברית, שהיא 50%, מחייבת אותנו להיערך לזה שתהיה לנו זרוע בארצות הברית, שתהיה לנו חברה בארצות הברית שהיא תהיה בבעלותנו, שהיא תמכור את המוצרים שלנו בשוק ארצות הברית. ברגע שהיא תמכור את המוצרים שלנו בשוק ארצות הברית היא יכולה להביא לנו בקבלנות משנה לייצר חלק מהמוצרים, שזה ייצר גם מקומות עבודה בארץ, המכירה הזאת.

איך זה מסתדר עם ההכרזה של טראמפ, שצריך לקנות - - -

הוא יקנה, אם יש לך חברה אז היא קונה מהחברה שלך והחברה שלך, שהיא אמריקאית, קונה חלקים ממך כקבלן משנה, כישראלי.

בתוך אמריקה או פה?

פה בישראל. אז זה ייצר את ה - - - לכן הנושא הזה הוא - - -

בתוך מדינות חבר העמים, גם לאזרבייג'ן אין נגישות?

אוקראינה למשל.

אז שוק אחר שהוא שוק גדול מאוד זה השוק ההודי, והשוק ההודי, שלנו יש הרבה מאוד פעילות שם, גם זה הולך ונסגר לנו כי ראש ממשלת הודו אמר 'אני רוצה לקנות מתעשייה הודית', הוא רוצה לפתח את התעשייה ההודית. אם אנחנו רוצים להמשיך למכור בהודו אז אנחנו צריכים להתחבר עם התעשייה ההודית. ראש הממשלה שלנו נוסע להודו בעוד שבוע, אני מקווה שיחזור לקדם כמה עסקים בהודו. בינתיים, לפחות לפי העיתונות הם ביטלו הסכמים ויש לנו כמה עסקאות שנמצאות על ה - - - אז יש פה אתגרים לא פשוטים.

הערך השני שלנו זה חדשנות וכשאנחנו רוצים לשרוד בעולם העסקי הזה החדשנות זה ערך שהוא הכרחי ביותר. אם אנחנו נהיה כמו האחרים אז יקנו מאחרים, בגלל המגבלות הפוליטיות של מדינת ישראל. לכן אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות כדי להביא מוצרים חדשים לשוק. יש פה דוגמאות של כל מיני מוצרים. אני מודד את החדשנות בזה שממציאים דברים חדשים ו-20% מההזמנות החדשות באים ממוצרים שלא היו קיימים באלתא קודם ולכן זו נקודת הבוחן הסופית שבעצם אנחנו עושים חדשנות, יש פה הרבה מאוד נושאים של חדשנות, ולכן החברה מאוד מאוד משקיעה בחדשנות ו-20% מההתקשרויות החדשות הן בנושאים חדשים, כל הזמן. אז אם כל שנה נעשה 20% אחרי חמש שנים בעצם החלפנו את כל סל המוצרים.

חברה אחת. כמו שאמרתי, אנחנו חברה בתוך תעשייה אווירית, חטיבה וחברה בתוך התעשייה החברתית, לכן אני גם מנכ"ל חברת אלתא וגם סמנכ"ל התעשייה האווירית. כמו שראינו, כל חטיבה מחולקת למפעלים ויש פה שישה מפעלים. זה גופי המטה, משאבי אנוש, שיווק בינלאומי, יועץ משפטי, סמנכ"ל כספים, סמנכ"ל תפעול ואלה מנהלי המפעלים.

למרות היותנו חברה ממשלתית, שתמיד מסתכלים על חברה שהיא קשה לניוד, מסואבת במידה מסוימת, אנחנו בשיתוף עם ועד העובדים שלנו עושים כל הזמן שינויים ארגוניים שבעצם לוקחים את כוח האדם שלנו ובונים לו ארגון יותר מתאים כדי להגדיל את התפוקות שלנו, להגדיל את התוצרת שלנו, להתאים את עצמנו לתנאי שוק משתנים. השוק משתנה בקצב אדיר ולכן אנחנו עושים כל שנה-שנתיים שינוי ארגוני. לוקחים, סוגרים מפעלים, פותחים מפעלים, משנים את הארגון על מנת להסתכל בראייה אסטרטגית לאן השוק הולך ואיך אנחנו מכוח האדם שלנו מפיקים יותר תועלת על מנת לא להגיע לתופעות, כמו שקרה בטבע. לטבע נגמר הפטנט של הקופקסון הם היו צריכים לחזות שזה יגרום למשבר, זה לא היה צריך להיות - - -

זו לא הייתה צריכה להיות הפתעה.

ואנחנו לא רוצים להיות בסיטואציה הזו, אנחנו צריכים כל הזמן לעשות, להגיד 'אין קופקסון, אז יש זה, יש זה', כל הזמן משנים על מנת להתאים את עצמנו לשוק.

הדבר הכי חשוב מבחינתנו זה אנשים. אנשים זה מה שמניע את הארגון וזה הטיפוח של האנשים והחיבור שלהם לחזון, החזון הציוני, זה לא פראזה פה כשאומרים חזון ציוני. החיבור שלהם לזה עושה את החברה לחברה עסקית מהמובילות בעולם, כי אנשים רואים את החברה כבית שלהם, משקיעים את מרצם, את מאווייהם, חולמים על זה ובסוף אוהבים את החברה. אז זו התפיסה שלנו, העובדים הם נכס עיקרי של החברה. אנחנו מחברים את העובדים ועושים איתם, משתפים אותם ביצירה של החזון, מטפחים מצוינות אישית של העובדים, מצד אחד, מצד שני אם עובד חלילה כושל במשהו, מעודדים אותו, נותנים לו סיוע, משקיעים בשימור עובדים, עושים הרבה מאוד פעילות וחינוך לערכים וציונות, כולל תרומה לקהילה, כולל קליטת עלייה, ונדבר על זה, ותקשורת ארגונית.

חינוך לערכים וציונות, אנחנו עושים פה הרבה מאוד ערבי מורשת. לדוגמה, יש משפחות שכולות, אז מביאים את המשפחות השכולות ועושים להם אירועים. תפיסת העולם של בן אדם, הוא פה, אבל יש לו עוד מטען שהוא הולך איתו מהבית, מהמשפחה, ולא לחינם עובדים שפרשו מאלתא הם גמלאים וממשיכים לבוא ולהתעניין באלתא עשרות שנים אחרי זה. כשנצא לסיור תראו שעשינו לפני שנתיים אנדרטה לחללי צה"ל ולנספים בשואה. אנחנו מסביב לאנדרטה הזו ביום השואה עושים עצרת, במקום של האנדרטה, אוספים את כל העובדים, יש פה 3,000 עובדים בזמן הצפירה של יום השואה, עושים פה התכנסות, דברים, מכניסים בהם רוח. עושים את זה גם לחללי צה"ל וגם ליום השואה באותו יום כי ביום הזיכרון לחללי צה"ל יש הרבה אנשים שהולכים לבתי הקברות ואנחנו סוגרים למעשה את המפעל.

אנחנו עושים ערבי מורשת. אני אראה לכם סרטון ששלח לנו מפקד חיל האוויר לאותו ערב מורשת. (הקרנת סרטון). זה ברכה שהוא נתן לפני חצי שנה בערב מורשת כזה שעשינו לקראת יום העצמאות.

ברבדים של ההתעסקות יש לנו טכנולוגיות בסיסיות שמהן אנחנו בונים את המערכות שלנו. יש לנו מערכות חיישנים, אתם יכולים לראות פה. יש לנו מערכות מכל המגוון, החל מחלל, פלטפורמות מוטסות, ימיות, פלטפורמות יבשתיות, אפילו סייבר. אתם יכולים לראות פה שהרבה מאוד מערכות נמצאות בשירות בצה"ל.

כל איומי הטילים, החל מסקאדים, אחר כך יש את כל הטילים שהחיזבאללה מתכנן והחמאס ורקטות שנורות על טנקים ועל ספינות, בכל המערכות האלה אנחנו נותנים את המכ"ם שהוא בעצם הסנסור העיקרי שמגלה את האיום הזה ומאפשר את ה - - - אני רוצה להראות לכם סרט שהכנו ביחד עם רפאל, שהוא פרויקט מעיל רוח. הפרויקט נותן מערכת מיגון על הטנק כנגד רקטות שנורות לכיוון הטנק. אנחנו מספקים את הגילוי של הרקטה ורואים שהיא הולכת לפגוע בטנק ויש מיני כיפת ברזל, טיל קטן כזה שמשמיד את הרקטה. אז הכנו פה סרטון ביחד עם רפאל.

(הקרנת סרטון). הצילום הזה נלקח מיוטיוב, החמאס העלה אותו ליוטיוב, אתם יכולים לראות פה כתוביות בערבית. מה שהם מנסים להראות, כביכול, איך הם משמידים טנק ישראלי, בפועל הם לא שמו לב שהטנק לא הושמד ומעיל הרוח השמיד את הטיל. עוד מעט תראו שני פיצוצים, פיצוץ אחד זה הטיל, או המערכת המיירטת של מעיל רוח, פיצוץ שני זה פיצוץ של רקטה ובסוף רואים טנק שלם. זה ברור שרקטה, פיצוץ, אם לא היה מעיל רוח אז היו עוד ארבע משפחות שכולות.

(המשך הקרנת הסרטון).

אני מגיע לקליטת עלייה. מאז שעברנו לאשדוד אנחנו פה כל הזמן קולטים את העלייה ואנחנו נביא לפה עוד מעט כמה עובדים שלא נולדו בארץ. אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה לחבר את העולים החדשים ואת ההוויה של החברה הישראלית וכל פעם יש גל עלייה ממדינות אחרות, נגיד היה גל עלייה ממה שהיה פעם ברית המועצות, מסורבי העלייה בשנות ה-70-80, והם למדו מקצועות מדעים מדויקים, מתמטיקה, פיזיקה. למרות שאנחנו חברה של אלקטרוניקה קלטנו את המדענים האלה, את המתמטיקאים, את הפיזיקאים והכשרנו אותם פה להיות מהנדסי מערכות. הם הובילו פה פתרונות מערכתיים שהעשירו את היכולת הטכנולוגית שלנו לאורך הרבה מאוד שנים. כמובן שהגל הגדול של העלייה, אחרי הגלסנוסט, קלטנו פה בשנות ה-90, קלטנו פה הרבה מיוצאי ברית המועצות.

אנחנו קלטנו, יש לנו פה ספיין של עובדים גם מארצות המזרח, ממרוקו, מאירן, והאתיופים. בתעשייה האווירית היום מועסקים 240 עובדים אתיופים ובאלתא יש 41, אתם יכולים לראות פה, 63% הם מהנדסים ואקדמאים. אני באופן אישי לקחתי את הפרויקט הזה של האתיופים ועשיתי עליו מחקרים. האוכלוסייה האתיופית במדינת ישראל היום מונה כ-1.5% מהאוכלוסייה, בסקטור של האקדמאים, לדאבוני, רק 0.63% אתיופים וכשמסתכלים על האוכלוסייה של המדענים ושל המדעים המדויקים אז רק 0.4% הם אתיופים. כלומר השכיחות שלהם באוכלוסיות בהייטק נמוכה מהשכיחות שלהם באוכלוסייה. למרות זאת כמעט 2% מהעובדים שקלטנו בעשור האחרון הם אתיופים, למרות שהשכיחות שלהם בקרב המהנדסים זה 0.4%. זאת אומרת, לפחות לפי דוח מבקר המדינה שהיה לפני שלוש שנים, המגזר הציבורי מעסיק 0.2%, זאת אומרת יש 0.4% אקדמאים או מהנדסים ורק מחצית מהם הם מועסקים במגזר הציבורי. זאת אומרת אחוז המהנדסים ומהאקדמאים בכל החברות הציבוריות הם 0.2%, באלתא זה כמעט 2%, כלומר פי עשרה בשכיחות מחברות ציבוריות ממשלתיות. אנחנו לא עושים להם שום חסד. אנחנו לוקחים אותם, בוחנים אותם, מלמדים אותם, הם עומדים בכל הקריטריונים, אתם תראו אותם עוד מעט והם גם מהנדסים וגם אקדמאים, גם טכנאים, כל הספקטרום.

מוטיבציה ושייכות ארגונית. כיוון ששמנו לנו, כפי שאמרתי, שהנושא של כוח אדם ואנשים זה הערך הכי חשוב בחברה וזה מה שמניע את החברה אז בדקנו את המוטיבציה של העובדים שלנו. זה סקר אנונימי שנעשה על ידי חברת אירה, שהיא חברה חיצונית, ששאלו את השאלות האלה את העובדים וכל עובד נתן ציון בין 1 ל-5. האחוזים שאתם רואים פה זה האחוזים של העובדים שנתנו ציונים 4 ו-5. אם יש חמש דרגות של ציונים ונותנים מפולג אחיד אז היינו מקבלים בכל דרגה 20% וציונים 4-5 היינו מגיעים ל-40%. אנחנו מגיעים, 97% מהעובדים נותנים ציונים 4 ו-5. 'אני מוכן להשקיע זמן ומאמץ להצלחת הארגון'. יש פה שניים, אחד זה ב-2013 ואחד ב-2014, 'אני גאה לעבוד ולהיות חלק מחברת אלתא', 94% מהעובדים אומרים 'אנחנו גאים להיות חלק מחברה אלתא', 94% נתנו ציון 4 ו-5. 'הייתי ממליץ לחבר לעבוד בחברת אלתא', 'אני מרוצה משייכותי לחברת אלתא'. תראו איזה ציונים יש פה. בכל קנה מידה. החברה הזאת, היא עושה סקרים במקומות אחרים, היא אמרה, 'תשמע, תופעה כזאת לא ראיתי'.

אז אנחנו יודעים לחבר את האנשים לחזון ולא מתביישים להגיד חזון ציוני, זה לא בושה, וזה גם לא אמירה של ישיבה רגל על רגל ביום שישי בין החבר'ה, אלא זה לעשות. אנחנו לא יודעים לפתור את כל הבעיות של המדינה, יודעים לעשות רק בחלקת אלוהים הקטנה שלנו, מה לעשות? לחבר את העובדים, לחנך אותם לערכים, לקלוט עלייה, לתרום לביטחון ולכלכלה של המדינה וזהו. אנחנו מעסיקים 3,500 עובדים, בערך כמות כזאת של אנשים יש לנו קבלני משנה, זאת אומרת לנו בסביבות 7,000-8,000 עובדים. אם כל משפחה ממוצעת בישראל זה 5 נפשות יוצא בערך 40,000 נפש בישראל. זה 0.6%-0.7% מהנפשות במדינת ישראל שמתפרנסות מאיתנו. אם נצליח לתקן ולהחדיר ערכים לאותם 0.6% או 1%, לא משנה מה, בהם ולא מסתכלים מה אחרים עושים, לא מסתכלים, 'לא נתנו לנו', 'לא עשינו', לא יודע, אנחנו מסתכלים מה לעשות חיובי, מה אנחנו עושים למדינה ולא מה המדינה עושה לנו. מהבחינה הזאת זה המורשת שאנחנו רוצים לשמר וגאים בה ותראו את זה שהעובדים חדורי אמונה בדבר הזה.

יש נתון שמראה כמה עולים חדשים מכל המדינות, אתם קולטים מ-17 מדינות, כמה עולים בסך הכול? אני הבנתי ש-240 זה יוצאי אתיופיה, מה יוצאי רוסיה, כמה צרפתים.

לא, ב-20 השנה האחרונות, אנחנו לא הולכים אחורה 50, כי כשהוקמה אלתא אז בוודאי שנקלטו פה עולים חדשים שהגיעו עם קום המדינה, אבל ב-20 השנה האחרונות קלטנו כ-100 עובדים מ-17 המדינות שהוצגו קודם. זה יותר מיוצאי רוסיה, ברה"מ לשעבר, בני העדה האתיופית, מארצות הברית, מאירן, שראיתם, ובתקופה הזו, שזה היה מאוד מיוחד, צרפת. תיכף, כשייכנסו לכאן העובדים שלנו, הבאתי דוגמאות ממגוון התפוצות, ב-20 השנה האחרונות סדר גודל של 100 עולים חדשים.

יש מאוכלוסיית העולים בתפקידי הנהלה?

אני, מה? אני לא עולה?

אתה עולה ישן, אתה עולה ותיק.

קודם כל מנהלת משאבי אנוש שלנו.

לא, אבל אני מהישנים.

בסדר, מהישנים, לא חשוב.

אבל יש לנו מנהלת משאבי אנוש נוספת שעלתה מברית המועצות.

אולגה, היא תיכף תיכנס.

כן, יש לנו.

אתה פולני, לא, אדם? הנה, הוא פולני.

דור שלישי בארץ.

אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שהם מאוכלוסיית העולים והם מועסקים בחברות מבוססות וחברות טובות, אבל לדרגות ההנהלה לא רבים מהם מגיעים. זה על פי הנתונים שאנחנו מקבלים מהממ"מ של הכנסת.

אבל זה לוקח זמן.

יש לנו עובד, איפה בוסידאן? הנה הוא פה. תעמוד רגע, בוסידאן, הוא עובד שנולד במרוקו, אחר כך היה קצת בקנדה, לא?

40 שנה.

עולה חדש פה, לפי המבטא. הוא היום מוביל את כל החוזים הבינלאומיים שלנו. הוא לא יושב בצוות המצומצם, אבל הוא חלק מהמובילים שלנו. על פיו יישק דבר בחוזים בינלאומיים.

יש לנו מנהל מפעל שהוא יוצא ארגנטינה, אבל הוא ותיק, כי הוא היה צריך להיות מהנדס והתקדם בסולם הדרגות.

- - - לבני העדה האתיופית. אנחנו רואים במהלך הדיונים בוועדות שבאמת יש קושי לגייס את אותם עובדים. אתם מייעדים משרות, אתם פונים לאותה אוכלוסייה? אתם מכשירים אותם? אתם מעסיקים אותם כסטודנטים? אתם פונים למוסדות?

יש לנו כמה ערוצים. לפני חצי שנה הוקמה, זה בנוסף, ועדת גיוון תעסוקתי, של כלל התעשייה האווירית, באמת לבחון את הדרכים לקלוט את בני העדה האתיופית במגוון המקצועות, טכנולוגיים, אקדמאיים, תעופתיים, כי בתעשייה האווירית יש מפעלים אחרים ששם צריך יותר עובדי ייצור. אנחנו בקשר עם עמותות שמטפלות בבני העדה, 'עולים ביחד', 'למרחק' ועוד ועוד. אנחנו קולטים לפה סטודנטים שמסיימים, אנחנו משתדלים, לא יכולים לקלוט את כולם, אבל לקלוט את אותם סטודנטים שעבדו פה במהלך הלימודים שלהם אחר כך בתקן, כי בעצם גם אנחנו מרוויחים, הם כבר היו פה, הם כבר למדו, ואז הם ממשיכים באותו תפקיד.

240 בכלל בתעשייה האווירית ו-41 באלתא, זה כולל סטודנטים או רק עובדים?

זה גם סטודנטים.

כמה מהם סטודנטים?

באלתא סדר גודל של 10 אולי, 8, אל תתפוס אותי במילה, אבל אלה סטודנטים שהם גם במקצועות האלקטרוניקה, סטודנטים להנדסה.

כן, ואחר כך הם יכולים להיקלט.

אנחנו לא מקבלים נניח עובדים שהיו במנהלה ואז מוציאים אותם להכשרה תוך כדי העבודה, לא.

זה עושים בתעשייה אווירית, אגב, קולטים חבר'ה שאין להם השכלה בנושאים מסוימים, עושים להם קורסים של מבנאים, של טכנאים, את זה אני יודעת בגלל שאני יושבת בוועדה ואני אחראית על הנושא הזה, ואחר כך קולטים אותם. השנה מתוכננים להיקלט בתעשייה אווירית, בבדק ובכל המקומות האלה סדר גודל של 30 עובדים. גם המטרה ששמנו לנו, אנחנו גם מדווחים לדירקטוריון של התעשייה האווירית בנושא הזה, כי זו אחת מהאוכלוסיות - - - ואנחנו עומדים בתקן.

נגיד אחת הפעילויות, למשל אנחנו עושים פרויקט שנקרא נג'ט. אני גונב לך את ההצגה?

לא נורא, אתה המנכ"ל, אתה יכול לעשות הכול, אבל זה לא נג'ט, זה נגט, שבאמהרית זה השחר.

שבעצם אנחנו לוקחים את המהנדסים שלנו ומנסים ללכת לאוכלוסייה - - - מה שאמרתי, שהאוכלוסייה של האקדמאים, בקרב האתיופים האקדמאים, הם מהווים 0.4% והשכיחות שלהם באוכלוסייה 1.5%, כלומר הם 25% מעל יחסית לממוצע. מה שאנחנו רוצים זה לעודד אנשים שיילכו ללימודים אקדמאיים באוכלוסייה האתיופית. הקידום של האוכלוסייה האתיופית, בזה שנכשיר ונמשוך אותם, שהם יהיו יותר משכילים, סך הכול זה ימשוך את כל העדה. אפשר לתת תרומות לחלק נזקקים, אבל הדברים שאני מאמין בהם והייחודיות שלנו זה לתרום בצד של החינוך ובצד של משהו שהם ייקחו וייקחו את כל האוכלוסייה.

זה דבר שאלתא, כמפעל, וזו הייחודיות שלנו, כי באמת לתרום, ואנחנו גם תורמים לאוכלוסייה נזקקת, אבל זה משהו שבאמת כולם יכולים לעשות, היתרון והערך המוסף שלנו זה העובדים שלנו, שזה עובדים בכל המסגרות, כמו שהוצג פה, מהנדסים ובעלי תואר שלישי שמשתתפים בפרויקטים האלה ולוקחים חלק. כמובן שהכול בהתנדבות, זו חברה ממשלתית, אסור לנו לתרום, לא כסף ולא שעות. עובדים פשוט על חשבון הזמן שלהם, נקראים לדגל וכל פרויקט שאנחנו מציגים הם מקדמים ואת התוצאות רואים.

זה המיקום מגורים. אתם יכולים לראות, גרים באשדוד, גרים בבאר שבע, ירושלים. עבודה עם ספקים בארץ, כמו שאמרתי לכם, עוד 3,500 עובדים.

ובמסגרת החינוך לערכים שאנחנו רואים מקיימים באופן יזום מסעות לפולין של מנהלים ועובדים שלנו. זה דומה למה שקורה במערכת הביטחון, אבל אנחנו לא מממנים כלום ולא מסבסדים כלום, הכול זה על חשבון העובד וההיעדרות שלו זה על חשבון חופש. זה מפעל שאנחנו מקיימים אותו הרבה מאוד, אתם יכולים לראות אותי פה עם הדגל, זה דגל ישראל, זאת אשתי ופה אתם יכולים לראות את אדם.

זו המשלחת הראשונה שיצאה.

יש פה מנהל מפעל שאמא שלו הייתה ניצולת שואה באושוויץ והיו שם צריפים שאי אפשר להיכנס, אמרנו שאנחנו נכנסים, הוא התקשר לאמא שלו, היא הייתה בצריף הזה והזה והזה, נכנסנו לצריף. יש צריפים שאי אפשר להיכנס באושוויץ, יש צריפים שאסור להיכנס, נכנסנו לשם, קטעים מאוד מרגשים.

יש פה אחד, עובד, שאבא שלו וסבא שלו, מנגלה שם מיין אותם לעבודה. את אבא שלו הוא מיין לעבודה ואת סבא שלו הוא מיין לשריפה, אז אבא שלו חזר למנגלה ואמר לו 'אם הוא הולך לשריפה אני הולך לשריפה', הוא אמר לו 'בסדר, קח אותו לעבודה'. זה חלק מהחינוך לערכים שלנו וקליטת עלייה זה ערך.

אתם שמסבירים לנו, באמת קליטת עלייה זו משימה לאומית ואחד הערכים של המפעל, כחברה עסקית, איך אתם משלבים את העניין של משימה לאומית, קליטת עלייה, ומצד שני החברה כחברה עסקית.

קודם כל בסוף אתה רואה שהחברה מצטיינת עסקית. שתיים, אני חושב שבן אדם, הכול בסוף זה הרוח של האדם. אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא והדמיון שלנו זה ברוח, הרוח של האדם. אם אנחנו מחברים את האנשים לחזון ולערכים הם משקיעים פה ימים ולילות כדי להצליח. אם אני שולח עובד להודו, להדגים מערכת, והוא מהנדס בכיר וצריך להדגים את זה באיזה שהוא מקום, באיזה מדבר שיש שם 50 מעלות בצל, ואין צל, והוא עובד ואחר כך הוא הולך ומדגים את המערכת בהימליה שם, שיש מינוס 20 מעלות והוא עובד, ובסוף מביאים עבודה, זה רק בגלל שהוא מרגיש חלק מהארגון, מרגיש חלק מהחזון הזה. כשתרמנו את המערכת ללכידה של הקארין איי אז עובדים שלנו הפעילו את המערכת למרות שאסור לאזרח להשתתף בפעילות מבצעית, כי אין ביטוח.

בסוף אתה אומר, ארגון עסקי בסוף מונע, משיג את היעדים, דרך האנשים. אתה יכול לתת להם מוטיבציה על ידי זה שתיתן להם בונוסים ושכר, זה לא מספיק. כשאתה נותן בונוסים זה בסדר, אנחנו לא יודעים לתת בונוסים, אבל נגיד חברה פרטית יודעת לתת, אבל זה לא מספיק, כי אתה אומר, תשמע, אני מרגיש שליחות, אני מרגיש עשייה, אני מרגיש שאני מממש את עצמי. מנכ"לים שהיו פה, התארח פה מנכ"ל שחגג 40 שנה למינויו כמנכ"ל, זה אירוע מבחינתו בחיים שלו. אז החיבור לערכים של החברה בסוף הופכים את ה - - - זה לא דברים שמנוגדים, אלה דברים שלדעתי, זו האמונה שלי, הם תורמים, הם בווקטור. זה לא שאם עכשיו אני קולט עלייה אז אני מפסיד זמן ומפסיד - - - אני קולט עלייה, אני מקדיש 5%, 10% מהזמן שלי, אבל אחר כך הבחור האתיופי הזה, שאני מכיר אותו - - -

יוצא אתיופיה.

כן, יוצא אתיופיה, סליחה. שהוא עובד, אני מכיר את הסיפור שלו, מכיר את אמא שלו גם. אז הוא עובד. כשרואים את זה עובדים אחרים הם אומרים 'ואללה, זה, אנחנו עובדים'. זה לא רק שאתה נותן לו יחס מיוחד, זה גם רואים כולם שאתה נותן לו ואז אומרים לו 'פה זה', ובשביל זה רצים קדימה.

וכשאנחנו משקיעים בפנסיונרים, מהם לא נקבל כלום, אבל זה משדר לעובדים האחרים שכשאנחנו נגיע לפנסיה אז לא יזרקו אותנו, לכן אנחנו אוהבים את הארגון.

עם שאינו זוכר את עברו עתידו לוט בערפל.

יש גם צרות לעובדים, יש חלילה בעיות בריאות, יש צרות של משפחה שלהם, אנחנו שומרים על קשר כי אני יודע שכשלעובד יש בעיה בבית הוא מביא אותה לעבודה. זה לא רק הפתרון לעובד, אתה פותר לעובד, בסדר, השקעת כסף וזמן ואנרגיה, אבל עובדים אחרים שרואים את זה הם אומרים 'אנחנו רוצים להיות חלק מהארגון, אנחנו רוצים להצליח, רוצים לתרום'.

אני אתן לך דוגמה של ראש פרויקט שהיה לו אבן דרך, אתה מקליט?

זה פרוטוקול של הכנסת

זה פרוטוקול, אי אפשר לעצור. זה גם חשוף באתר הוועדה.

אז אנשים פה מרגישים שהם - - - לכן אני לא מתבייש להגיד שאנחנו חוליה במימוש החזון הציוני. כשאני אומר שאנחנו חוליה במימוש החזון הציוני, אני מקבל עוד אחוז ברווח.

העולים החדשים, אנחנו לא עושים להם חסד, הם ראויים, כל אחד ואחד מהאנשים פה. הם אנשים ראויים, אנשים שתורמים, שאנחנו מתחרים עם חברות אחרות בהעסקה שלהם. הם למדו, הם משכילים, הם תורמים לנו, כך שאנחנו לא עושים חסד לאף אחד. אולי בהתחלה, בקליטה, אבל אחר כך כבר לא.

אני רוצה להבין את שיתוף הפעולה ביניכם לבין משרדי הממשלה, בקידום שילובם של העולים החדשים. תיכף נשמע את נציגת משרד הקליטה. אני רוצה לשמוע קודם, מכם, מה רמת שיתוף הפעולה של משרד הקליטה, משרד העבודה, משרד הכלכלה, יש גם תכנית מיוחדת.

דיברנו למשל עם האתיופים, יש את העמותה הזו של 'עולים ביחד'.

לא, זה עמותה פרטית, אני מדבר על משרדי הממשלה. אני אסביר את העניין, כי יש גם במסגרת של החלטת ועדת השרים בראשות ראש הממשלה, יש תכנית מיוחדת ליוצאי אתיופיה על מנת לשלב ולקדם בתעסוקה. כמה אתם מודעים לזה וכמה יש שיתוף פעולה על מנת לקדם את הקהילהו בכלל העולים גם, יש משרד הקליטה, יש משרד הכלכלה. אני אומר שבמשימת קליטת העלייה והחזון הציוני, האם אתם גם כחברה עסקית נעזרים, או בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה.

יש שיתוף פעולה, הוא לא מוסדר בחוק, הוא קיים. אני אישית בקשר עם יותר מעשרה ארגונים, אם זה דרך משרד התעסוקה, בעיקר באשדוד. אנחנו חלק מתעשייה אווירית, חלק מגיע אלינו בכלל דרך תעשייה אווירית, אנחנו גם לא יכולים ליצור קשר עם מי שאנחנו רוצים, אנחנו חברה ממשלתית, אבל קורות חיים מגיעים אלינו מכל הגורמים. 'עולים ביחד' זה הארגון שאנחנו הכי בקשר איתו, אבל לא רק איתו, לפחות עשרה גורמים נוספים, בעיקר עם עיריית אשדוד אנחנו בקשר כי העירייה בקשר עם אותם גופים שאתה ציינת ובעצם אנחנו מקבלים קורות חיים, אנחנו לא עושים מזה פרוצדורה גדולה מדי. אנחנו מקבלים קורות חיים, מעבירים לכל המפעלים, כמו שראיתם, יש שישה מפעלים, קוראים, מביאים אותם לפה לראיונות. מי שמתאים כמובן ממשיכים איתו תהליך.

יש סוג של אפליה מתקנת לבני העדה האתיופית, אבל האפליה המתקנת זה בתהליך, אם יש תקנים שהם פנויים אז אנחנו ננסה לדחוף לשם, הם לא צריכים לעבור תהליך ארוך כדי לקבל את אותו תקן, אבל זה לא בא על חשבון היכולת וההשכלה ממה שצריך להיות בתפקיד. בהחלט יש, כי אין לנו דרך להגיע לאנשים האלה באופן פרטי. אנחנו קיבלנו אישור מהקב"ט לפרסם בקבוצת הפייסבוק, יש קבוצת פייסבוק גדולה של נשים בנות העדה האתיופית, רק נשים, לא זוכרת כרגע את השם שלה, וקיבלנו אישור מהקב"ט לפרסם שם הצעות עבודה, משרות, לא רק בשביל נשים, שהן תוכלנה להעביר לילדים, לבעלים, לגיסים, לא משנה, זה פותח פה כמות עצומה של עולים.

כל נייר שמגיע אלינו נבחן. יש כאלה שמגיעים באופן עצמאי ויש יוזמה שלנו, אבל אנחנו עושים את זה כבר שנים, עוד לפני 2011, של ה - - - אנחנו שנים עושים את זה.

זה ברור לי, רק כדי להגדיל את מספר העובדים שנקלטים פה. אם יכול להיות שיהיה שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, משרדי הממשלה באים לעסקה חברתית או מפעל שיש לו עניין של רווח, זה חשוב לו, אז אם משרדי הממשלה באים ומציעים להם 'בואו תקלטו עולים חדשים', לא משנה מאיפה, והממשלה מגבה או נותנת להם סיוע לעידוד. האם קיים דבר כזה?

הממשלה לא - - -

לא, הם גם חלק מהממשלה ואז יוצא שאנחנו כן מממנים בעיריית אשדוד את אותו פרויקט שנמצא בקשר, אנחנו כן מממנים כאן, יש לנו כאן משרד, לשכה, אנחנו כן מממנים באשדוד מרכז תעסוקה שעוסק בתעסוקת עולים, משימים את העולים לעבודה, אנחנו כן מזמינים והם משתתפים איתנו בירידי תעסוקה שאנחנו מקיימים. אז קיימנו באשדוד לפני כמה שנים, בתל אביב, באר שבע, אנחנו כן מפרסמים את המשרות לעולים. עושים את זה מרוכז דרך תעשייה אווירית וחלק מגיע לכאן, אבל אנחנו התחלנו - - - נכנסנו לתפקיד ואז באתי ואמרתי 'יופי, אנחנו נממש את קידום ההעסקה', אבל הסבירו לי במשרד, 'תקשיבי, את מממנת את הממשלה. את ממשלה, את לא יכולה לממן את עצמך'. אז כאן במקרה הזה זה לא מעסיק פרטי שאתה מעודד אותו, יש מעסיק שהוא מעוניין גם בלי שאתה תעשה את זה כספית, אז זה שיתוף הפעולה הוא אנושי. כמובן עם העובדים שלנו כאן בשטח.

אני אגיד את זה ככה, אנחנו כחברה חייבים להצטיין עסקית, חייבים, זה חלק מהדנ"א של החברה כי אנחנו נמצאים בשוק היצוא ואם אנחנו לא מצטיינים עסקית אנחנו לא יודעים לשרוד. זה אחת. שתיים, אנחנו חברה ממשלתית שלא מקבלת שום סיוע של מענקים של קליטה. אפילו בימי 'צוק איתן', היה פה שר האוצר, אמרנו 'אנחנו נפגענו. אנחנו תעשייה, נפגענו', הוא אמר 'אתה חברה ממשלתית, אתה לא תקבל כלום'.

מדינת ישראל החליטה שמערכת היחסים עם טורקיה היא לא מערכת יחסים שצריך להחזיק אותה בצד הביטחוני והיא התלתה לנו רישיונות, התוצאה שהטורקים חילטו לנו עשרות מיליוני דולרים, אף אחד לא פיצה אותנו. 'תספגו את זה בדוחות שלכם, אתם חברה ממשלתית, לא נעביר מכיס לכיס'. אנחנו חברה ממשלתית, אבל בסוף אנחנו מסתכלים על עצמנו כחברה עסקית לכל דבר, לא נהנים משום סובסידיה, תמיכה ממשלתית, שום דבר. אפילו אלביט, שהיא חברה ציבורית, נהנית יותר מאיתנו ואנחנו לא זוכים לשום עדיפות בתחרויות במשרד הביטחון, שזה משרד ממשלתי.

לא, זה ברור, המשרדים, לא כל המשרדים, אבל משרדים מסוימים מקבלים תקציב במטרה לקדם את קליטת העלייה לכן אני שואל - - -

אנחנו לא מקבלים כלום.

אם המשרדים מעבירים את התקציבים שהוקצבו להם מהמדינה.

לא, בגלל שאנחנו חברה ממשלתית - - -

אבל זה ממשלה. מממשלה לממשלה אתה לא יכול להעביר.

יכול. אני אגיד לך, משרד הקליטה מקבל תקציב מיוחד כי המשרד, עבודתו ומטרתו לקדם את העולים, לכן הוא מקבל תקציב. האם משרד הקליטה מנצל את התקציב על מנת להשיג את מטרתו לשילובם של העולים החדשים, זו הנקודה שאני רוצה להבין. זה אחת. שתיים, בקשר ליוצאי אתיופיה, מעבר לזכאות הקליטה שלהם, גם למי שנולד פה, לא רק מי שעלה, יש תקציב שמשרד הכלכלה, משרד העבודה, קיבלו במיוחד - - -

אפשר רטרואקטיבית גם?

לקדם אקדמאים, לא אקדמאים, להכשיר אותם, לשלב אותם בעבודה. יש תקציב מיוחד בנוסף לתקציבים הרגילים. מה שאני רוצה להבין, האם התקציבים האלה הגיעו ליעד שלהם.

אז התשובה היא כזאת, משרד העבודה והרווחה ידברו בעצמם, אבל משרד העלייה והקליטה, קיבלנו תקציב לתעסוקה, לא רק שהתקציב מומש ב-102% בהתחייבויות, אנחנו גם בביצוע מאוד גדול, מאוד גבוה במזומנים, אגב, אנחנו בטח משתמשים בתקציב שקיבלנו, גם להפעלת הכשרה מקצועית של העולים, גם לעברית תעסוקתית, גם לסדנאות לחיפוש עבודה, גם להשמה, גם למענקים למעסיקים, גם ליצירת ירידי תעסוקה, גם לעידוד עלייה, גם ל-OJT, העניין הוא שהמעסיק הספציפי, שאתה יושב כאן כרגע, זה ממשלה והממשלה לא מממנת את עצמה. אבל מעסיקים אחרים בהחלט, בשוק הפרטי, נהנים מקידום העסקה, מהסיוע של מימון מעסיקים. השנה למשל כ-900 איש קיבלו במשרד שלנו סיוע כזה, חלקם לצורך רישוי, חלקם לצורך השלמת התמחויות וחלקם לצורך כניסה לעבודה.

יתרה מזה, על מנת לפתוח דלתות גם לעולים שאין להם עדיין הכשרה אנחנו פתחנו תכנית חדשה שאושרה בנובמבר 16' והופעלה במהלך 17', קידום העסקה לבלתי מקצועיים, שזו איזה שהיא הכשרה תוך כדי עבודה ואפשר במקביל, זה בעצם חריג מאוד גדול, לקבל גם הכשרה מקצועית. כי המשרד לא נותן שני סיועים בבת אחת, וכאן זה כן, כי זה נחוץ מאוד. העניין הוא שהמעסיק הספציפי הזה הוא בעצם כאילו שנשלם לעצמנו.

אני רוצה להגיד לך משהו, אני לא מבין מה היא אומרת, אבל כשאני מסתכל ויש לי הרבה אנשים אתיופים אצלי, שהם הגיעו מכלום, אנשים פשוטים והם הכשירו את עצמם לבד. עכשיו, המפעל פה לא מממן להם לימודים ולא מממן להם שום דבר, אז אם אתה מדבר על כסף שיכול להגיע לאנשים האלה, הם לא יודעים לעשות את זה. אני לא יודע מה היא אומרת, נותנים כסף, לא נותנים כסף, אנחנו ממשלה, אבל הממשלה לא נותנת כסף לאנשים האלה. אם אתה יודע לעזור, שיגיע כסף לאנשים כדי שהם ילמדו, שהם יתפתחו, אז אתה עושה את המעשה הנכון. אבל יש תקציב והוא לא מגיע לפה, בוא נשים את זה ככה.

אוקיי, זה מה שאני רציתי, הכסף לא מגיע אישית לאנשים.

לא, גם לא למפעל.

הכסף מגיע דרך - - -

אז איך זה בא לידי ביטוי? מה האתיופי הפשוט הזה שיושב פה, מה הוא נהנה ממה שאתה אומר? הוא לא נהנה מכלום. אתה אומר 'יש כסף, יש כסף', איך הוא מקבל את זה? הוא לא מקבל.

אז דרך המשרדים. המשרדים האלה שקיבלו את התקציב צריכים לתאם כמו המקום הזה - - -

אז אני שואל אותך תכלס. אני מסביר לך פשוט, יש לי פה אנשים אתיופים, איך ה-10 שקל האלה שאתה מדבר עליהם מגיעים אליו? הוא לא מקבל. זה הכול דיבורים.

אז אני אגיד לך, יש 2,300 איש שקיבלו השנה הכשרה מקצועית.

תני לי להסביר לך. כל הכסף צריך להגיע לאנשים האלה בסופו של דבר, בתכלס לא מגיע כלום.

אז זה לא נכון.

לא נכון לא נכון, תגידי לאנשים שלא מקבלים.

אין עולה חדש בארץ שלא קיבל סל קליטה, אין עולה חדש ש - - -

מה זה סל קליטה? אני מדבר איתך על - - - לא שייך לסל קליטה.

תודה רבה. קלאודיה, אנחנו לא מדברים על סל קליטה - - -

לא, גם אני לא מדברת על סל קליטה, אני מנסה להגיע לתכלס. יש 2,300 איש שקיבלו הכשרה מקצועית, ביניהם עולי אתיופיה, עולי רוסיה, עולי צרפת, עולי דרום אמריקה, עולי דרום אפריקה, עולי צפון אמריקה, 2,380 איש קיבלו הכשרה מקצועית, קיבלו כסף אישי על מנת לעשות את ההכשרה המקצועית. יש כאלה שקיבלו סיוע מעסיקים באמצעות מעסיקים, יש כאלה שקיבלו סיוע, לא בכסף, בהשמה לעבודה, שזה הדבר הכי חשוב, יש גם כאלה. יש המון אנשים בארץ שמקבלים סיוע. העולים הספציפיים, אם יש כאן עולים עד 10 שנים בארץ, או עד 15 שנה בארץ, עולי אתיופיה, ומעוניינים - - -

לא, הוא אומר גם כאלה שנולדו פה.

כן, זה לא משרד העלייה והקליטה, זה משרד אחר.

אבל אל תרגישי התקפה אישית, אני לא תוקף אותך אישית, אני מדבר תכלס.

אני לא מרגישה, אני רק מבקשת לסיים.

המשרד שלהם מטפל בעולים שהם עד 10 שנים בארץ ועולי אתיופיה 15.

אני לא מדבר עליה אישית, אני מדבר על הכסף שהוא מדבר, זה לא אישית אליה.

התקציב לעולים חדשים, אני אמרתי, יש פה שני חלקים, החלק של הזכאות של מי שמוגדר עולה חדש, זה משרד הקליטה כמובן, דהיינו זה 10 שנים עולים אחרים, 15 שנה יוצאי אתיופיה. זו ההגדרה של זכאות עלייה. עכשיו אמרתי, בנוסף, למי שגם לא עלה, אפילו שנולד פה או מעל ותק של 15 בארץ - - -

תן לי להגיד לך.

רגע, אני אסביר לך. זו ועדת שרים מיוחדת שהקציבה והכסף הזה לא הלך למשרד הקליטה, זה מעבר לזכאות, זה הלך למשרד הכלכלה ולמשרד העבודה.

אתה שאלת משהו פשוט, אמרת שיש תקציבים כדי לקדם את עולי אתיופיה ואת הרוסים - - -

אז רציתי לדעת אם הם הגיעו.

אז אני מנסה להגיד לך - - -

קיבלתי, לא הגיעו.

- - - שכסף כזה לא מגיע לפה. הוועד נותן הכול. יותר מזה אני אומר לך, שהגיעו לפה עולים חדשים, אתיופים, לא רוצה להגיד לך 10 שנים, יכול להיות שהם גם יותר פה, אבל האנשים האלה התקדמו בזכות עצמם, ללא שום עזרה מאף גוף אחר. אם אתה, כיושב ראש ועדת קליטה, יודע להביא לאנשים האלה, שיש עוד הרבה כאלה פה, עזרה וקידום בלימודים ואני לא יודע מה, אם יש תקציבים שלך, המפעל פה לא יכול לממן להם את הלימודים שלהם, למרות שזה ממשלתי וממשלה לא מממנת את עצמה, הממשלה לא מממנת גם את המפעל הזה. בוא אני אגיד לך דוגרי, אין פה שום כסף בממשלה. אז אם אתה יודע כוועדת קליטה להביא לפה לעולים החדשים שיש פה, לאו דווקא אתיופים, מכל סוג אחר, להביא כסף כדי שהם יתקדמו, כדי שהם ילמדו, כדי שהם התפתחו, עשית את שלך פה היום. אם לא יודעים להביא ואם הכסף נגמר בכל מיני כאלה שאני לא יודע מה, אז בסדר, בוא נמשיך הלאה.

תודה רבה. הכוונה פה זה לא הכסף שבא ישר לאנשים, אלא דרך תכניות, לכן שאלתי אם מעבר למשרד הקליטה, משרד הקליטה שאלתי רק למי שמוגדר עולה חדש, ומעבר לזה, האם יש - - -

אנחנו לא מקבלים כלום.

יש שיתוף פעולה.

אני שאלתי אפילו לא העברת כסף, שיתוף פעולה ובאים ואומרים 'אוקיי, יש לכם עובדים, אנחנו רוצים שהעובדים האלה יתקדמו'.

יש שיתוף פעולה - - -

אוקיי, זה מה שרציתי לדעת. אני ידעתי, אז אני יודע איפה לשאול.

אנחנו היינו מאוד שמחים לקדם תכניות שיעזרו לעולים שמשולבים פה להתקדם מבחינה מקצועית ואישית כי אם הם מתפתחים מבחינה מקצועית הם גם יכולים להתקדם בשכר, זאת אומרת זה גם משפר את מעמדם הכלכלי. עובד שהוא מהנדס, אבל לא השלים תואר שני, יש לו רק שלוש שנים, אם יעזרו לו להשלים תואר שני, אנחנו יכולים לקדם אותו ולתת לו דירוגים שעוזרים לו בעצם אחר כך כלכלית. לכן אם יש תכניות כאלה שאנחנו יכולים לשלב אותם, אנחנו מאוד נשמח.

תודה.

לא כסף, תכניות שהם יקבלו את התשלום ואנחנו נעזור.

יש פה עובדים.

נכון, אז בואו נשמע את העובדים.

יש לנו כאן עולים, כמו שאמרתי קודם, מרוסיה, מאתיופיה, מקנדה ומצרפת ואני חושבת שכל אחד יציג את עצמו בכמה מילים, יסביר מה תפקידו, איך הוא נקלט פה בארץ ובאלתא.

שלום. אולגה, 23 שנים בארץ, מתוכם 19 שנה בתעשייה האווירית באשדוד, באלתא. נקלטתי בתור עובדת סטודנטית דוברת רוסית, כי הייתי צריכה את השימוש בשפה. אחר כך התקדמתי במשהו אחר לחלוטין, היום אני מנהלת משאבי אנוש באחד המפעלים פה. נשואה, 3 ילדים.

ומה את אומרת על תהליך הקליטה באלתא שלך?

מדהים. ארבע שנים הסתובבתי בארץ בעבודות אחרת, את השפה למדתי בסופו של דבר כאן.

ומה, תמליצי לעולים?

נסים, זה המקצוע שלי היום.

הבנתי. אז נראה לך שזה המקום הכי טוב לקליטה?

זה מקום מדהים, אני אומרת לך, מעבר לזה, הגעתי לפה וכשהתראיינתי לא הבנתי איך קלטו אותי כי בסופו של דבר למדתי באוניברסיטה, אבל גמגמתי, לא יכולתי לדבר, לא יכולתי לתקשר יותר מדי. הבן אדם שראיין אותי החליט שלא משנה מה, הוא נותן לי צ'אנס, ואת השפה בסופו של דבר, השפה לתקשר עם האנשים, למדתי כאן.

והיא מנהלת היום, התחילה כסטודנטית. מצטיינת.

אני עמית אסגה, אני גר באשדוד. בארץ 20 שנה, מתוכם 8 שנים אני באלתא. אחרי השחרור שלי בחיל האוויר, אחרי שירות בתור קצין, בעצם הגעתי לאלתא כמקום העבודה הראשון שלי. אני מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, כיום אני עוסק בתוכנה, מפתח, ומנהל את תוכנת השו"ב, שליטה ובקרה של תפעול של מכ"מים של כיפת ברזל, שרביט קסמים ועוד פרויקטים של לקוחות זרים גם.

התמזל מזלי ומקום העבודה הראשון שלי היה אלתא ואני שמח על כך, כי זה באמת מקום עבודה נהדר, שיש בו את העניין האתגרי בתעסוקה, בעבודה, במקצוע, וגם יש את העניין החברתי. כמו שסיפרו פה, המקום מקדם, נושא של התנדבויות בקהילה זה בראש מעייניה של החברה. אני, ממה שאני מכיר את עצמי, מאז תקופת הלימודים, אני אוהב להתנדב, לתרום לחברה כמה שאני יכול. המקום הזה גם היום מאפשר לי לעשות את זה בכל מיני מסגרות והשילוב הזה של תרומה לקהילה וקידום בעבודה המקצועית, אני אבא לשני ילדים קטנים, וגם לנהל משפחה, זה מקום עבודה מושלם. אני אומר את זה בלב שלם.

היום אני שואף להתקדם בעבודה שלי, אני כבר מנהל עצמאית תוכנות של מכ"מים שונים, כמו שאמרתי, נסיעות לחו"ל, כמו שנסים תיאר, בכל מיני חורים בעולם, אבל אני עושה את זה בכיף, מרגיש שייך למשפחה ובאמת אחת הטובות. לא חושב להחליף מקום עבודה בזמן הקרוב, אלא אם כן משהו אחר יקרה, של העתקת מקום מגורים. וזהו, אני מקווה להמשיך ולהשתפר מקצועית וגם לשפר את תנאי ההעסקה שלי וזהו.

הוא לא סיפר על עצמו מספיק. הוא נולד באתיופיה.

זה רואים, מה?

יש כאלה, כמו שאמרת, בנים שנולדו בארץ. בגיל 5 הוא התייתם מההורים והוא הלך ולפרנסת המשפחה הפך להיות רועה צאן, עד גיל 9-10. ואז המשפחה החליטה שהם עולים לישראל, הלך ברגל עד אדיס אבבה ובגיל 10 הוא התחיל ללמוד, מה שאנחנו מתחילים בגיל 6 הוא בגיל 10 ובגיל 18 הוא סיים לימודי תיכון, בא לארץ, התקדם. הוא חלם לעלות לציון והיום הוא מגן על ציון.

רק נקודה קטנה. יש פה שני חבר'ה שמאדיס אני מכיר אותם, למדנו באותה כיתה. הרבה שנים לא ראיתי אותם. אותה כיתה, כן.

למה אני מכיר את הסיפור שלו? כי אנחנו עושים הרבה מורשת וזה חלק מהסיפורים, הבאנו אותו והבאנו את אמא שלו. אמא שלו ברחה, לא רצתה לבוא, אמרתי לה 'את באה' והבאנו אותה. היא פתאום רואה את הבן שלה, שהיה רועה צאן, אומרים הוא אחראי לתוכנה של כיפת ברזל. זה משהו לא יאומן. תאמין לי, אני הולך עם זה, אומר, תשמע, בשביל זה שווה לבוא כל יום לעבודה.

בהחלט.

אני יכול להגיד, מבחינת החברה, התרומה לקהילה, לא פעם פניתי למישל לעזרה, כל מיני ציוד מחשוב למועדוני נוער שיש פה, היא לא היססה ודרכה השגתי עוד אנשים ועוד אנשים. אני מדבר איתך על הדברים שגורמים לי להרגיש שאני במקום טוב.

אבל הוא צנוע והוא גם לא מספר שאני לא מכריחה אותו, אבל הוא נרתם לכל הפעילויות של הפרויקטים של הקהילה והוא נותן דוגמה אישית, הוא פרויקט, הוא פשוט מספר את הסיפור האישי שלו כדי לתת לילדים אחרים, אגב לא רק בני העדה האתיופית, כי הסיפור שלו הוא השראה לכל הילדים הצעירים, ואנחנו שילבנו אותו בפרויקט שלכל ילד יש זכות לחלום והוא מספר את הסיפור האישי שלו. אנחנו מקבלים פידבקים, הוא פשוט מודל להערצה ולחיקוי. אז זה הדדי, הם נותנים יותר ממה שאנחנו יכולים אי פעם להחזיר להם.

אתה יושב שם בכנסת, תביא את ראש הממשלה לפה.

זה מאוד מרגש. אז אתה למדת בבית ספר באדיס אבבה?

נכון. שם א'-ב'.

אני הייתי בא גם לשם, לביקור. אתה זוכר שהייתי באדיס?

בטח.

מפה הייתי נוסע, אני יותר ותיק ממנו. אני גם הייתי רועה צאן כמוהו, בכפר. יופי. מאוד גאים בכם. נמשיך.

אני נולדתי במרוקו, בטנג'יר ויצאתי לקנדה בגיל 4 ושם הייתי עד גיל 46, הייתי שותף במשרד של עורכי דין, ליטיגציה, ועליתי לארץ וכמעט מיד אחרי שעליתי לארץ נקלטתי באלתא כעורך דין. היום אני סגן היועץ המשפטי של אלתא.

רק סיפור אחד שתבינו את המשמעות של העבודה פה. אני אמרתי את זה לשותפים שלי בטורונטו, שהייתי איתם במשך 20 שנה, שכל הקריירה שלי בטורונטו, 20 שנה, ופה היום יש לי 11 שנים, אם הייתי יכול לכתוב ספר על מה ההישגים וכו' ב-20 שנה זה יהיה ככה, פה ההישגים והחוויות זה אולי ארבעה כרכים. אז המשמעות של החיים פה ולעבוד פה בשביל חברה ממשלתית שמגנה על כל עם ישראל, אני לא יכול במלים להביע את הרגש שלי.

הוא עורך דין שעיקר עיסוקו זה חוזים בינלאומיים, בסוף הוא מביא לנו את החוזים שבונים את התשתית ליכולת הטכנולוגיות שצה"ל נהנה ממנה. הוא יושב בכל מיני חורים בעולם ומנהל משאים ומתנים ולקוחות בסוף אפילו אומרים 'תגיד, מה, בוא נשאל את עורך הדין שלך, מה הוא אומר'. משתמשים בו גם לפעמים בתור - - - האמינות והיושרה זה חלק מהדנ"א של הארגון והוא, כעורך דין, הוא מקרין לזה - - - אשתי עורכת דין, אני יכול לדבר על עורכי דין.

אתה עשית רישיון בארץ?

כן.

אתה עשית את קורסי ההכנה?

כן.

של משרד העלייה והקליטה?

של - - - כן, כן.

אז הנה כבר שיתוף פעולה, בלי שידענו.

אתה למדת בארץ? תואר קיבלת בארץ?

כן.

מינהל הסטודנטים?

- - -

גם אני.

אז זה גם משרד העלייה והקליטה. זה לעניין שהכסף לא מגיע לאנשים אז גם צריך - - -

אני לא מדבר על זה בכלל. את נכנסת לדברים אישיים יותר מדי.

זה קורה ישירות מולם, לכן אנחנו לא - - -

בואו נתקדם.

שלום, שמי גרגורי מקובסקי, אני 27 שנים בארץ, למדתי פה בארץ, יש לי תואר שני בפיזיקה, אני באלתא 9 שנים, נקלטתי כפיזיקאי צעיר, עכשיו אני מנהל תחום של פיתוח וסימולציות, מנהל מספר אנשים, עוסק בדברים הכי, בוא נגיד מתקדמים, שכנראה שתשמעו עליהם עוד כמה שנים, שאני לא יכול לדבר עליהם פה, אבל אני חושב שאם הייתם שואלים איך הקליטה שלי באלתא, לדעתי הקליטה הכי טובה זה בעצם כשאני לא רואה הבדל בין הקליטה שלי לקליטה של עובד רגיל, ישראלי, בוא נגיד ככה. פה, איך שנכנסתי, טוב, רשמו איפה שהוא שנולדתי ברוסיה ובזה זה נגמר. לא ראיתי, לא אפליה, ולא מצד שני, לא - - - הייתי שווה. זה הכי טוב, זו ההרגשה הכי טובה, כי זה מה שאתה צריך לקבל, אתה צריך לקבל יחס שווה, ואם צריך לימודים ואם אני פחות טוב או יותר טוב מאחרים, אז אני צריך להישפט כמו כולם. אז אלתא מצטיינת בזה, אני חושב.

דבר נוסף שחשוב מאוד באלתא, חוץ מעסקים, שהעסקים, כמו שנסים אמר, אנחנו לא מייצרים פה מכונות תפירה, אנחנו מייצרים דברים שמגנים על עם ישראל, מבחינתי העלייה ואלתא זה סגירת מעגל כי אני לא, עם כל הכבוד, עובד בהייטק, כאילו מייצר לאיזה שהיא חברה אמריקאית, אלא מייצר דברים שמגנים על המדינה, בסופו של דבר. הם גם עולים כסף, אבל בסופו של דבר אני רואה את זה טס בשמים ובגבול ואני פיתחתי שם אלגוריתם. זה מאוד חשוב.

תודה.

שלום, קוראים לי אשר איילי, אני בארץ 33 שנים, עליתי כמעט בן 4, אני באלתא 7 שנים ואשר בוסידאן הוא בין החונכים והמנטורים שהיו לי. אני עורך דין.

טוב, לדבר על אלתא זה כמו לדבר על עצמך, זה קצת מביך. באלתא, מה שחשוב זה טכנולוגיה ומערכות, אבל דואגים לפרט לא פחות, למרקם האנושי, לסביבה. אין תחליף ואין כלום. אני כמובן מתחבר לדברים שנאמרו כאן, רק אני אוסיף ואומר, דווקא כן, אני קצת מתחבר לדברים של מרזוק. אני אומר כן, משקיעים בהכשרה ובהשכלה, אבל בסופו של יום בן אדם קונה כלים ואם הוא לא יוצא ועוסק ומתפרנס מזה לא עשינו כלום. פה אני חושב המקום, כמשרד קליטה, אני דווקא כן מעודד את זה, שעוקבים איך זה מתיישם בפועל. זה מאוד חשוב, אם יש מימון, תקציב כזה או אחר, כן, שיכול לקדם אנשים או להעסיק עוד אנשים, באמצעות התמיכה שלכם, אדרבא. אני כן מצדד בדברים שלו.

כמובן לגבי אלתא, פה מגוון התעסוקה הוא רחב ומגוון ההתקדמות וההתפתחות שלך הוא אין סופי, תרצה תעשה. אין לי מה להגיד, מקום מאוד מדהים, חומר אנושי וכמובן ציונות בהתהוותה. אני בין אלה שצעדו במדבריות ואני כן שרדתי, שילמתי מחיר יקר להגיע לכאן, אבל אני חושב שעצם העלייה שלי, שאני נמצא במקום כזה, זה בעצם לממש את החלום של כל אלה שלא צלחו ולא הגיעו לכאן.

איך קרה המפגש שלך עם אלתא?

עם אלתא? זה סיפור בפני עצמו. אני סיימתי התמחות, התמחיתי בבית משפט ולמדתי לקראת מבחני הלשכה ובמקביל עבדתי עם בני נוער, נוער במצוקה, ואז העברתי קורות חיים. אז ההוא, קראו לו רוני רוזנברג, זה הגיע אליו והוא התקשר אליי והוא אמר לי 'זה פרוצדורה כאן להיכנס, אני אפגוש אותך בחוץ'. נפגשנו, ואני באתי ככה, בתחילת דרכי, איש זה, קצת יראה, אז הוא אמר לי 'יש לך קורות חיים מרשימים, אבל בוא נשמע אותך', אחרי שתי דקות הוא אמר לי 'אתה נשמע יותר מרשים מקורות החיים, תמשיך בשלך, אני אנסה לעשות מה שצריך'. וכך הגעתי לפה. ואני כן מתנדב ואעשה ואהווה דוגמה, ואשמש מבחינתי שגריר של אלתא בכל מקום שאפשר.

אפרופו, הוא אמר שהוא הגשים ואחד הפרויקטים שעשינו, הבאנו פה לביקור באלתא, בשני מחזורים, ניצולי שואה שהצאצאים שלהם הם עובדי אלתא, הילדים, דודים, באו לבקר, היו פה כמה מאות, נכנסו פה, יצאו, ראו את העוצמה, אמרו 'תשמע, אנחנו רואים איפה היינו ולאן הגענו ואיפה ההמשך'. אתה מקבל כזה - - - גם העובדים, גם בני המשפחה וגם האחרים ראו בזה אין סוף אנרגיה.

אשר גם מתנדב לפרויקטים של אלתא בקהילה ומהווה דוגמה. החבר'ה בני העדה האתיופית פה, באמת, הם כולם נרתמים, בודדים, אולי בגלל חוסר יכולת להגיע למקומות שלא משתתפים בפרויקטים, אבל רובם ככולם משתתפים בפרויקטים שלנו.

יפה. בבקשה.

שלום, אני אילן אלוש, עליתי ב-2004, לפני 13 שנים, מצרפת, מדרום צרפת. המטרה שלי הייתה להתגייס בהתחלה, רציתי פשוט, הייתי שומע על צה"ל צה"ל צה"ל, הגעתי לחיל האוויר ומפה לשם הגעתי לתעשייה האווירית. הייתי בלוד שנה כמכונאי מטוסים עד ששמעתי על פרויקט מעורב בין אלתא לתעשייה האווירית לוד ואז הגעתי לאלתא, כעובד קבלן בהתחלה, ואז לאט לאט הכניסו אותי כעובד חברה ולמדתי הנדסאי אלקטרוניקה ומחשוב, עברתי לפרויקט שביל החלב, כל נושא החלל, הייתי שנתיים אחרי מעבדת חלל ועכשיו הפכתי לאחראי ניסויים סביבתיים של הנושא.

מה זה אלתא? אלתא היא חברה שדוחפת אותך הלאה. לא היה לי שום דבר פה, ממש, זאת אומרת איך שהגעתי לפה עובד קבלן, מה, מי אנחנו? ואז דוחפים אותך ללמוד, דוחפים אותך להתקדם הלאה. זה פחות או יותר. טוב להיות פה, בסופו של דבר, טוב לעבוד פה.

איפה אתה גר בארץ?

באשדוד. אני לבד בארץ, אני, אשתי ושני הילדים. אין הורים, אין סבא, אין סבתא, ככה למדנו, ככה הסתדרנו.

הוא מתעסק בפרויקט חלל. היה פה ביקור לפני איזה שש-שבע שנים של נשיא נאס"א, שביקר לרגל יום השנה של אילן רמון. נאס"א גילתה עניין בלוויין שאנחנו עשינו אותו והיא רצתה אותו לחקור מה שקורה בכוכב נוגה, כי נוגה זה כוכב שהוא מאוד סמיך, יש לו אטמוספרה, אבל הטמפרטורה שם היא מאוד גבוהה והדרך היחידה לדעת מה קורה זה באמצעי מכ"ם, אז הם אמרו, 'נשלח את הלוויין עם המכ"ם הזה שלכם'. ואז באתי אליו ואמרתי לו 'תשמע, אנחנו פה, עברנו פה', סיפרתי לו את ההיסטוריה של אלתא, עברנו לפה, 69', היה רק חולות פה, רק חול וחול וחול, ב-69' אתם שמתם בן אדם על הירח. אנחנו 40 שנה אחרי זה מסתכלים אחד על השני בגובה העיניים. נושא החלל זה נושא שהוא אחד הדברים שפרצנו ובאמת תודות לאנשים כמו אילן.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלוב.

התרשמתי מאוד, גם מהמצגת שהצגת והסרטונים המרגשים. אני ראיתי אותם פעם ראשונה, אתם הרבה פעמים וזה לא יכול שלא להשאיר רושם וביחס להרבה מקומות עבודה שאנחנו שומעים עליהם, ושם מתמודדים, בעצם לא מתמודדים עם שאלת הקליטה של העולים, אפשר רק להצדיע. מה שאפשר לשפר, מבחינתנו, כנבחרי ציבור וחברי כנסת שמייצגים את הציבור בכנסת, אז אנחנו נשמח לשמוע מכם, מה אנחנו יכולים לעשות בנוסף למה שקיים, תכניות של המשרדים שקיימות, כדי להגביר את הקצב של קבלת העולים לעבודה. כפי שאנחנו רואים, ידענו את זה תמיד, מי שנקלט בעבודה בדרך כלל גם נקלט בחיים. הוא יוצר חוג חברתי, הוא משתלב בפרויקטים שונים ומשלבים אותו גם בעבודות ההתנדבות המעולות שיש פה וזו הדרך הכי טובה להתגבר על המחסום הזה של זרות ולהיות חלק ממשהו יותר גדול מעצמך. אז כל הכבוד ואנחנו פה לרשותכם.

תודה. יש עוד מי שרוצה להתייחס?

קודם כל המנכ"ל מבקש להעניק לכם מזכרת.

לא, עוד לא סיכמנו.

לא, אבל אני הבנתי שחברת הכנסת צריכה לעזוב.

אני יודע, אבל אני רוצה לסכם, לפני הסיכום אני שואל אם יש מישהו שרוצה לדבר. אז אנחנו מסכמים. באמת כמו שחברת הכנסת קסניה סבטלובה אמרה, יש לנו הערכה באמת למה שאתם עושים, אתם עושים כמה דברים באותו זמן, גם הציונות, משימה לאומית בקליטת העלייה, ואתם גם מראים כמה קליטת העלייה תורמת למדינת ישראל. עלייה וקליטה זה מאבני היסוד של מדינת ישראל לחיזוקה, לשגשוגה כמדינה יהודית ודמוקרטית. העולים החדשים עולים למדינת ישראל, נקלטים ותורמים להגנתה, להתפתחותה של מדינת ישראל. זה אנחנו ראינו, עולים הגיעו ממדינות שונות ותורמים, אחד בחלל, אחד במטוס, אחד בזה, אחד בזה, אבל מגנים על ישראל. והדבר השני, אתם גם ממלאים את האור לגויים, זה שהתוצרת של המפעל פה מגיעה לכל העולם. אתם נותנים גם את ההגנה וגם את הידע, לא רק למדינת ישראל, אלא לעולם כולו. לכן זה מאוד מרגש את מה שסיפרתם לנו פה. גם מגנים על מדינת ישראל בטכנולוגיה שמשתמשים כדי לצמצם, כדי שלא יהיו הרבה נפגעים, גם בצד שלנו וגם בצד השני, ברמה האנושית ולכן זה מאוד חשוב.

אנחנו מאוד מברכים, כוועדת העלייה והקליטה, על העבודה שאתם עושים ותמשיכו לעשות את זה. אנחנו גאים בכם. אני יודע שגם בדיון בוועדת העלייה והקליטה בכנסת אמרתם, 'תשלחו לנו עובדים' ואנחנו באמת מאוד מברכים על הרצון שלכם, על הנכונות שלכם. לנו גם יש אחריות ואנחנו באמת, כמו שחברת הכנסת אמרה, תגידו לנו מה אנחנו יכולים לעשות בכנסת ישראל על מנת לחזק יותר את המשימה שאתם עושים. אם יש, אם אין אז אין. אני לא יכול להבטיח, אבל לפחות אנחנו באים לשטח ללמוד, לראות, לשמוע, מה שאנחנו שומעים אנחנו הולכים ומתייעצים עם האנשים שיותר קובעים את המדיניות, מקבלי ההחלטות. אז אני מוכן לשמוע, בלי להבטיח שאני אקיים את זה - - -

בלי נדר.

ולקחת את הדברים האלה, אבל אני יכול להבטיח דבר אחד, מה שאתם אומרים לנו אנחנו לוקחים ומדברים עם האנשים הנכונים.

אני רוצה להגיד לך משהו. אני אמרתי כמה דברים, אולי אני לא הובנתי נכון.

לא, אני הבנתי אותך.

אני רוצה להגיד עוד פעם, יש כאן גם שלא הבינו. יש פה אנשים שנקלטו בכל מיני צורות, יכול להיות שיש פה כאלה שלמדו בעזרת סיוע כזה או סיוע אחר, אבל יש לנו גם הרבה אנשים שהם לא מלומדים, שהם נקלטו בכל מיני צורות והם בסופו של דבר קשי יום וכשהם רוצים להתקדם, קשה להם להתקדם, למה? אין להם את התקציבים, אין להם את הסיוע והם רוצים גם להתקדם. זה לא אומר שאין להם ראש, יש ראש, אבל אין יכולת.

אני מדבר על הרבה כאלה שנמצאים גם אצלי, יש לי פה 42 איש, מתוכם יש לי 6 אתיופים, שתבין. הם הלכו ללמוד מעצמם, עם התקציבים שלהם. זה פגע להם בבית, פגע להם בילדים, פגע להם בבריאות, פגע להם בהרבה דברים והסיוע שאני מדבר, אם אתה, כיושב ראש ועדת הקליטה, ואתה יודע ל - - - המפעל לא עוזר בכלום, בוא נשים את הדברים על השולחן, המפעל לא מקבל שום תקציבים מהממשלה או מהמדינה או משום מקום לסייע לאנשים האלה. אם אתה יודע לעשות תכנית, ואומר, חבר'ה, הנה, מי שיכול ללמוד, מהמצב שלו שהוא נמצא פה, ולתת לו איזה שהוא סכום כספי, איזה שהוא סיוע שאני לא יודע להגיד לך מה, זה מבורך. יש פה הרבה אנשים כאלה. לכן אני אומר, זה שיש תקציבים שהם הולכים, אני לא יודע למי, ובאמת אני לא מתעסק, אבל אני מדבר איתך על מה שיש לי פה, ופה אנשים לא מקבלים כלום. לכן אני מפנה את הבעיה אליך, אם אתה יודע להביא, לאנשים שכבר נמצאים פה, אבל קשה להם להתרומם, אם אתה יודע לעזור להם. זהו, סיימתי.

אני הבנתי ואני יכול להגיד לך שלא סתם שאלתי את השאלה, אני קיבלתי את התמונה ואני ידעתי וחיזקת גם עכשיו, אז אני מודה לך.

אני יכולה להוסיף משהו על דבריו? אני חושבת שמה שחשוב זה שכשעולה חדש נקלט במקום עבודה, תכנית שתלווה אותו ותראה מה אפשר לעזור לו בהתפתחות המקצועית שלו כדי שיוכל להשתלב ולהתקדם ולהצליח ואפילו לעלות בשכבות הניהול. זה משהו שאני חושבת שאתם יכולים לעשות וזו תכנית שלא קיימת. הוא נקלט, עכשיו יש כאלה שיש להם את העוצמות להרים את עצמם ויש כאלה שצריכים את הליווי וזה משהו שאתם יכולים לעזור.

אז מה שאני יכול להגיד לכם בשלב הזה, יש גוף שמרכז את התכנית הזו והוא מפקח על יישומה ולכן אני יכול לדבר עם הצוות ולהגיד להם שהם יבואו, יפגשו אתכם, ילמדו מכם, אם יש דברים ספציפיים שאתם יכולים להציג להם, אם הם יכולים לקיים את זה או לענות על הדרישות האלה לפי התכנית הקיימת. אני אדבר עם הצוות שמרכז את התכנית הזו שאני אמרתי, זה ועדת שרים מיוחדת בראשות ראש הממשלה, יש צוות שהוקם לפיקוח או מעקב יישום התכנית הזו. אני יכול להגיד ולדבר איתם ולהיות בקשר איתכם ולבדוק מה הם יכולים לעשות כדי לקדם את הביצוע של התכנית פה לקדם את העובדים, בלימודים, בקורסים, בהכשרות ובדברים האלה. זה מה שאני יכול לומר. למי שבהגדרה, כמו שאמרתי, פחות מ-10 שנים עולים בכלל ופחות מ-15 שנים ליוצאי אתיופיה, אז הכתובת היא במשרד הקליטה.

אפשר לקבל הכשרה אצלנו עד 10 שנים, עד 7,000 שקל, התכנית נקראת שדרוג במקום העבודה, ואוצ'ר, הלשכה נמצאת פה במרכז העיר. בבקשה, ישמחו לקבל אתכם.

במהלך חודש ינואר אנחנו רוצים לקיים באלתא מה שנקרא שולחן עגול כדי להבין את כל הבעיות שיש בקליטה וכל מה שדובר כרגע. אנחנו נזמין אתכם.

השולחן העגול של האזור ייערך אצלכם?

אנחנו נזמין אתכם, נקבל מדנה את הפרטים במשרד ראש הממשלה, נזמין את כולם לפה ונפתח את זה. בוודאי.

מצוין. אני מסכם את הדיון, תודה רבה לכל המשתתפים. אנחנו מאוד מודים למנכ"ל ולכל הצוות, למישל כמובן, המקשרת בינינו, בין המפעל לבין הכנסת, ועל ההשתתפות שלה גם בדיונים, גם אדם השתתף, תודה. בשלב הזה אנחנו נעלנו את הישיבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.