ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 200

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 9:30

יום הוקרה למתנדבי שנת שירות ולמכינות הקדם צבאיות

חברי הוועדה: מרדכי יוגב – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

איל בן ראובן

עמר בר-לב

ענת ברקו

חיים ילין

עליזה לביא

חמד עמאר

עמיר פרץ

אלעזר שטרן

איילת נחמיאס ורבין

סתיו שפיר

חביבה סלומון - ראש יחידת הנח"ל, ש"ש ומכינות, משרד הביטחון

רב-סרן אנה לביא - רמ"ד תכנון כוח אדם, אכ"א, צה"ל, משרד הביטחון

עדי שפירא - משרד החינוך

מיכל ברקאי ברודי - מכינות אופק, הסוכנות היהודית

דנה זקס - הסוכנות היהודית

תמר זעירא - מועצת המכינות

דני זמיר - מזכ"ל מועצת המכינות

אסף שור - מועצת המכינות

רז ברנד - מחלקת שנת שירות, התנועה הקיבוצית

לירז ברנד - התנועה הקיבוצית

גבי אסם - התנועה הקיבוצית

נפתלי דרעי - מזכ"ל מועצת תנועות הנוער

טל מדר - מועצת ארגוני הילדים והנוער

נמרוד אהלי - תנועת הנוער, המחנות העולים

ליאור שטום - מנהל מכינת בני דוד עלי

יוסי מלכה - מנכ"ל עמותת מרכז מעשה

שי וייסבלום - מכינה קדם צבאית עוז שלמה

מורן כהנא - תנועת תרבות

שמואל לטקו

אהובה שרון, חבר תרגומים

יום הוקרה למתנדבי שנת שירות ולמכינות הקדם צבאיות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוץ והביטחון. בוקר טוב לכל החברים מהמשרדים השונים ומהארגונים.

חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין שנמצאת כאן אתנו מייצגת את יוזמי הדיון – חברת הכנסת סתיו שפיר וחברת הכנסת מירב בן ארי – שתגענה לאחר מכן. הנה חברת הכנסת סתיו שפיר שכרגע הזכרנו אותך כיוזמת הדיון.

אנחנו פותחים כאן יום שהכנסת או גורמים שונים בכנסת או גם בארגונים יזמו וחברת הכנסת סתיו שפיר היא אחת היוזמות. זה יום שלא היה והוא מוקדש למתנדבי שנת השירות ולמכינות הקדם צבאיות.

אני אומר מילות פתיחה בודדות כדי לאפשר אחר כך לכולם לדבר. לאחר מכן נעבור לשני השותפים הממשלתיים, משרד הביטחון ומשרד החינוך. אחריהם ידברו כלל הארגונים וכבר יש לי רשימה של כשישה דוברים.

נכנסה חברת הכנסת מירב בן ארי שגם היא מיוזמות היום והדיון החשוב הזה.

בוקר טוב לחבר הכנסת עמר בר-לב.

הצד השווה שבין שנת השירות לבין המכינות הקדם צבאיות הוא שבאמת שתיהן וכל אחת בדרכה שלה, זו יותר בדרך של הפעילות החברתית בקהילה שהייתה בעבר בכל משימה לאומית כאשר בעבר היה יותר הצד ההתיישבותי והיום יותר הצד החברתי והחינוכי בקהילה, לפי המשימות הלאומיות המתבקשות בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית וכך גם המכינות הקדם צבאיות, הצד השווה שביניהן הוא שהן מוציאות את העוברים בהן, תורמים ונתרמים כאחד, שהופכים לטובים יותר לצה"ל ולחברה בישראל. כולנו בוודאי, כל היושבים כאן בחדר הזה, נמצאים כאן בגלל ההערכה הגדולה לשני המפעלים הללו. אני מניח שיעלה גם, מעבר לתשבחות, איך עושים יותר וזה גם כרוך בתקציבים ואנחנו נראה איך אפשר להעצים את הדבר הזה. אני לא יודע ממתי קיימת שנת השירות, אולי יש כאן היסטוריון שיודע לומר מתי התחילו שנות השירות בישראל.

1942.

המכינות הקדם צבאיות, גם הן מתקרבות כבר לשלושים שנים לערך. הראשונה הוקמה בתשמ"ח, 1988. אני עוד זוכר התלבטויות בעשיית מד"סים משותפים עם הרב אלי סדן בירושלים. תוך כדי ריצה, התלבטויות כאלו ולאחר מכן הקמתן של המכינות הדתיות והחילוניות.

אני לא אאריך בדברים אלא אעביר את השרביט לחברי הכנסת שיזמו את היום. חברת הכנסת סתיו שפיר.

תודה רבה מוטי ותודה רבה לכולכם שהגעתם לכאן. את היום המיוחד הזה יזמתי יחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת רועי פולקמן. אנחנו נעבור בין כמה וכמה ועדות כמיטב המסורת בימים מיוחדים ולכן אני אצטרך לצאת מכאן בעוד רגע לוועדת הכספים.

רק לשטוח את מה שאני חושבת שכל הנוכחים מכירים. שנת שירות ומכינות קדם צבאיות, המפעל הציוני החשוב ביותר של ימינו. אלפי בני נוער מדהימים שמוכנים לשים עוד שנה, חלקם חצי שנה במכינות החדשות, חצי שנה-שנה מהחיים על התנדבות, על למידה, על עבודה בקהילה, על עשייה חברתית, עוד שנה בשביל המדינה, כאשר מקבלים את זה ונתרמים מזה גם הרבה מאוד בעצמם, כמו שכולנו יודעים. שנת השירות שאני עשיתי בגרעין בטבריה הייתה השנה הכי טובה בחיים שלי ואני מוכנה לחזור עליה בכל רגע נתון, אם מישהו מוכן לספק לי את האפשרות הזאת.

ביקשנו מחקר ממרכז המחקר והמידע של הכנסת שבדק את נתוני הגיוס של אותם מתנדבים והנתונים כמובן מדהימים. שמונים אחוזים מתלמידי המכינות משרתים במערכי לחימה לעומת 44 אחוזים בכלל צה"ל. 17 אחוזים מהבוגרים של המכינות סיימו קורס קצונה לעומת שמונה אחוזים מכלל צה"ל. 37 אחוזים מתלמידי המכינות ממלאים תפקידי פיקוד זוטר לעומת 14 אחוזים מכלל צה"ל. כלומר, חד משמעית טוב למדינה לתת כמה שיותר תקנים להוציא אנשים לשנת שירות ומכינות.

אנחנו יודעים את זה. כשאני התגייסתי לצבא, היה ברור – בחודשים הראשונים שלי בצבא הייתי בקורס טיס – מי השין-שינים שהגיעו אחרי שנת השירות ואחרי שהם כבר עשו איזושהי עשייה חברתית ומגיעים קצת יותר מוכנים להתחיל את השלב הקשה הזה בשירות הצבאי ומי אלה שנכנסו כרגיל ישר מהתיכון. יש הבדל משמעותי.

אבל מה הבעיה? מרדף אחרי תקנים כמעט בלתי אפשרי. כמות הקומבינות שנער צעיר צריך לעשות אם הוא לא נולד במקום הנכון כדי לארגן לעצמו תקן להיכנס לשנת שירות או למכינה, במקום שהמדינה פשוט תפתח את הדלת ותאפשר לכל מי שרוצה לעשות את זה כי זה אינטרס שלנו.

הדבר השני שביקשנו מכם לדון בו היום בוועדת החוץ והביטחון הוא הנושא של מהו השירות הצבאי שאחר כך הצעירים האלה עושים. למעשה אחרי שנת שירות או מכינה או בתקופה הזאת, באמת החניך המתנדב מקבל הרבה מאוד דברים שיכול להיות שעוד היו חסרים כשהוא ניגש למיונים הראשונים לצבא בזמן שהוא היה בתיכון. כדאי מאוד לכולנו לעדכן ולאפשר מיון מחודש ואפשרות לעדכן את הנתונים של אותו מתנדב מאחר וברור לנו שאחרי שהוא קיבל עוד חצי שנה או שנה בהכשרה, הוא מגיע לצבא הרבה יותר מוכן ובטח כבר יכול לעשות תפקידים יותר משמעותיים. גם שם אנחנו חשים ומהטענות שקיבלנו מהמתנדבים והבעיות שהם מעלים אנחנו מבינים שהצבא עוד לא התארגן לכך. אנחנו מבקשים מהוועדה לפתור את הדבר הזה.

אם כן, שני נושאים שנמצאים כאן על הפרק, הסיפור של שחרור תקנים והסיפור של עדכון הנתונים לקראת הגיוס כדי שנוכל באמת למצות את ההתנדבות המדהימה הזאת של החבר'ה הצעירים כמה שרק אפשר גם אחר כך בשירות הצבאי שלהם.

שוב, מאתנו אליכם, ואני חושבת שאני מדברת בשם כל חברי הכנסת שנמצאים כאן, גם למתנדבים וגם לגופים המפעילים, אתם עושים עבודת קודש, אנחנו גאים בכם ומעריצים את מה שאתם עושים. אתם באמת הופכים את החברה הישראלית לטובה יותר וזה תענוג גדול לראות את זה.

תודה רבה חברת הכנסת שפיר שהיא מיוזמי היום הזה. נכנס לכאן גם חבר הכנסת חיים ילין. רב-סרן אנה לביא, השאלה הופנתה גם אליך ואני מבקש שאחר כך תתייחסי לסיפור של מיון מחודש כאשר הנער או הנערה בעצם נמצאים אולי במדרגה כאשר לפני כן לא חשבו להיות בקורס טיס ועכשיו יכולים להיות טייסים. סתם אני אומר כדוגמה.

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

שלום, בוקר טוב. תודה לאדוני היושב ראש. אני רצה בין הוועדות כי יש לנו עכשיו שלוש ועדות שדנות בנושא במקביל.

אני רוצה לומר שהדיון צריך להתחלק כאן לשני חלקים, אדוני היושב ראש. החלק האחד הוא הנתונים והחלק השני הוא מכינות אופק. אנחנו התכנסנו לשני דיונים וחשוב מאוד לא לרכז את הזמן רק בדיון של נתוני גיוס. זה חשוב, זה נחמד, אבל הנושא החשוב ביותר בעיני בוועדה הזאת הוא מכינות אופק, מה גם שאנחנו רגע לפני הסיכום הסופי וחלוקת הנטל על המכינות האלה בין חינוך, אוצר וביטחון. לכן זה מאוד חשוב. אני בין היוזמים של היום החשוב הזה – אני, סתיו שפיר ורועי פולקמן – והוועדה הזאת שהיא ועדה חשובה מאוד חשוב שאדוני יקדיש חצי זמן לנתונים וחצי מהזמן למכינות אופק.

עד כאן החלק הטכני. עכשיו אני רוצה לומר מבחינת המהות. אני רוצה לברך את כל מי שנמצא כאן. אני חושבת שזה יום חשוב. זאת פעם ראשונה שהכנסת מציינת את יום השנה לשנת השירות. זה יום שאנחנו נציין בוועדות כאשר יש חמש ועדות שעוסקות בנושא. יש שדולה במעמד שר החינוך וסגן שר הביטחון שתתקיים בשעה 2:00 באולם ירושלים ואני מקווה שנראה את כולכם שם. כמובן ציון היום במליאת הכנסת.

היום הזה הוא חשוב בעיני כי הוא סימבולי. הוא סימבולי כי הוא בא ואומר שכנסת ישראל וכמובן העם מאחורי המפעל העצום הזה של שנת השירות והמכינות. בשנתיים וחצי שאני בכנסת הסתובבתי וטיילתי והכרתי גם ברגליים וגם באין ספור פגישות עם משרד הביטחון ועם משרד החינוך. הנושא הזה של מכינות ושנת השירות, שלי באופן אישי לא הייתה את החוויה לבצע מכינה כזו או שנת שירות, נראה לי כן חשוב ליטול חלק בעניין כי בעיני זו הציונות האמיתית של מדינת ישראל היום. אנחנו היום, בטח בקרב בני הנוער ואתמול היה לנו פאנל בעניין הזה מול התקשורת, שם דיברתי על כך שזה דור אחר שפחות פותח את אולפן שישי או את חדשות ערוץ 2 אלא גיבורי תרבות שלו נמצאים במקומות אחרים, זה דור שעדיין מאמין במדינת ישראל, בציונות שבה ובוחר להגשים אותה בדרכים אחרות. לכן אנחנו חייבים לבוא ולתת את הגב האמיתי אבל גם לתת ביקורת כשצריך. יודעים כאן החבר'ה, מי שמכיר אותי, שאני אמנם כמובן שותפה פעילה לכל הדברים אבל גם חשוב לומר מה אין במכינות ובשנת השירות והיכן אנחנו כן צריכים להשתפר.

אנחנו עושים את זה עכשיו עם עמר בר-לב בנושא שיעלה היום, בנושא של צעירים עם מוגבלות. הוא יעלה היום בוועדת החינוך בהצעת חוק שכבר התחלנו בה ואני מאוד מקווה להתקדם בה. אנחנו נדבר על אופק בנושא של פריסה חברתית וגיאוגרפית. אנחנו מדבר בוועדת העלייה והקליטה על צעירים יוצאי אתיופיה. המדינה עשתה תכנית נהדרת להכניס צעירים יוצאי אתיופיה ואנחנו רוצים לראות שהם באמת משתלבים. המכינות ושנות השירות, זאת דרך נהדרת לא רק להיות טובים בצבא אלא להיות אזרחים טובים.

מירב, אנחנו רוצים לאפשר לכולם לדבר ולהגיע למכינות אופק.

אני מסיימת. חשוב לי לומר אדוני שבעניין הזה חשוב לשים דגש על היום הזה. שמעתי גם אותך בתחילת דבריך לפני שהלכתי לוועדת העלייה אבל חשוב לתת דגש גם למה שיש היום אבל גם למה שאין היום.

בהצלחה לכולנו כי זה יום חשוב. תיהנו מהיום הזה.

תודה. מכינות אופק, גם הן בסדר היום.

מי מחברי הכנסת רוצה להתייחס עכשיו?

בוועדת הכספים דנים עכשיו בשין-שינים ולכן חשוב לי לומר עכשיו את הדברים וללכת לשם. שם הכסף.

אני רוצה לומר לכם בהתרגשות מאוד מאוד גדולה תודה. גם אני פוגשת את הצעירים במכינות ואת השין-שינים ולצערי נתקלת יותר מדי בצעירים נהדרים שמאוד מאוד רוצים ליהנות מתקן של שנת שירות ולא מצליחים. צריך לזכור בכל הקונטקסט הזה שבישראל בה המחויבות – לפחות בוודאי של מי שיושב כאן סביב השולחן – לשירות צבאי משמעותי היא מאוד מאוד גדולה ואני רואה בשנת השירות משהו שהוא גם מעבר לנתוני הגיוס ולדברים האלה, מעבר למתנה שבמידה רבה בעיני אתם נותנים ואולי גם מקבלים מהמדינה אבל בעיקר המתנה שאתם נותנים לחברה הישראלית. יש את העניין של הרצף החינוכי ויש משהו מאוד מאוד מיוחד בשנה הזאת שהוא כן נותן לצעירים שאולי אחר כך יחפשו את דרכם לפני שהם הולכים לאוניברסיטה. יש משהו מאוד מאוד מיוחד בשנה הזאת ורואים את האנשים ואת הצעירים האלה שזה משפיע עליהם לאורך הרבה מאוד שנים.

אני קראתי את כל הסיכומים של כל הדיונים הקודמים שהיו והתחושה שלי היא שאנחנו לא מספיק הולכים קדימה, לא בהיבטים של התקציב, לא בהיבטים של ההסכמות בין משרדי הממשלה ויש בזה משהו מתסכל. תודה לחברותיי הנהדרות שיזמו את היום הזה. אני מקווה שבכל זאת מהיום הזה נצליח לייצר איזושהי בשורה חדשה. תודה.

תודה. חבר הכנסת עמר בר-לב.

תודה רבה. הבן הבכור שלי, לפני 11 שנים, הלך למכינה בגליל. הבת שלי, שלוש שנים אחרי כן, הלכה לשנת שירות. הבעיה הייתה עם הבן הצעיר והיה ויכוח במשפחה לאן הוא ילך, לשנת שירות או למכינה. לא אמתח אתכם, הוא הלך למכינה, לאותה מכינה שהבן הגדול הלך והיום הוא בצבא. כך שאני מכיר את הנושא הזה לא רק כמי שעמד והוביל את תנועת אחריי במשך קרוב ל-15 שנים ולא רק כחבר כנסת אלא גם מהבית. השינוי, אם זאת מכינה ואם זאת שנת שירות, ממש בתוך שלושים ימים, פחות, אתה רואה על הילדים שלך, הוא שינוי מדהים. אני שומע את זה מכל ההורים של כל אותם ילדים שהיו יחד עם הילדים שלי בשנת שירות ובמכינה.

לפני מספר חודשים היה דיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא התקצוב של שנת שירות. עשרה מיליון שקלים לשנה לפי ההסכם שהיה בין משרד החינוך, האוצר והביטחון. אנחנו הבאנו את זה לכאן לדיון כי משרד הביטחון הודיע שעשרה מיליון שקלים אלה היו חד פעמיים ולא התחייבות מתמשכת. אני לא יודע אם זה נסגר. זאת אומרת, זה לא נסגר.

אם תישאר כאן, חביבה בטח תעדכן אותך. לי נמסר אתמול אישית ממשרד הביטחון אבל אני אתן לה לומר את הדברים.

בסדר. אם זה נסגר, זה מצוין. אם זה לא נסגר, זאת משימה של ועדת חוץ וביטחון כי זה במסגרת תקציב משרד הביטחון ואני חושב שאין ספק, ובטח נשמע, שמענו את זה כבר ונשמע יותר, בתרומה לצה"ל ולמדינת ישראל שאותם שין-שינים תורמים.

לגבי מכינות אופק. אני מניח שעוד מעט נשמע ואני אגיב גם אחרי הדברים שייאמרו. לגבי מכינות אופק, אתמול דיברתי עם צין והתעדכנתי אבל לא אגנוב כאן את ההצגה. עד כמה שאני מבין, הסיפור לא סגור ולא רק שהוא לא סגור אלא קריטי שייסגר ל-2017 וזאת הנקודה אולי היותר קריטית. אם ישבו בעוד כמה שבועות ובסוף נגיע לקראת סוף השנה ויסכמו בחיוב את 2018, תהיה בעיה מאוד מאוד קשה למכינות האלה וזאת כבר בעיה ב-2017.

אנחנו נשמע כאן את העדכון אבל אני חושב שגם בעניין הזה – שוב, בהנחה שלא נשמע כאן החלטה סופית – זאת משימה של ועדת חוץ וביטחון בעוד שבועיים-שלושה לחזור ולבקש לשמוע מה נעשה בעניין הזה.

מירב הזכירה הצעת חוק שלי למימון נוער עם מוגבלויות שרוצה לקחת חלק במכינות וגם צה"ל מעוניין ומוכן לגייס אותו. ההצעה עולה עכשיו לדיון לפני קריאה ראשונה. שוב, הנקודה העיקרית – זה היה הוויכוח בפעם הקודמת – שזה לא על חשבון התקנים הקיימים. זאת הנקודה המרכזית. זאת אומרת, אלה תקנים מיוחדים. אנחנו מדברים בסך הכול לא על הרבה מאוד תקנים שייועדו לנוער עם מוגבלויות.

תודה. חבר הכנסת חיים ילין.

כבוד היושב ראש, תודה. למרות שמירב אמרה לי שאלה לא שין-שינים ושלא אקח את הזמן, אני רוצה להתייחס.

היא מחלקת הוראות לכולם. אתה לא לבד.

אני חווה את החוויה הזאת באופן אישי כבר הרבה שנים. כן התקבלתי, לא התקבלתי. המתח הזה, סופי השבוע. הבת הגדולה התקבלה, הבן השני גם וגם השלישי ועכשיו הייתה חגיגה עם הרביעית שגם התקבלה. אבל לא כולם זוכים לזה.

אני אומר את זה למשרד הביטחון כי כשדיברתי עם הרמטכ"ל גנץ ואמרתי לו שיסביר לי מה הסיפור כי הרי בסוף כאן מגלגלים מיליארדים ובמקרה הזה בו אנחנו דנים זה לא כסף. הוא שאל אותי אם אני יודע מה זה לוותר על אלף, על אלפיים נערים איכותיים שצריכים עכשיו להתגייס לצה"ל. אמרתי לו שזאת רק שנה ותקבל אותם בני אדם איכותיים הרבה יותר, אחרי שנתנו ואחרי שבעצם קיבלו מתוך המצוקה של נוער בסיכון. מה הסיפור? זה כל הסיפור. כל מה שצריך לעשות זה לבוא ולהגדיל את התקנים וכל התפקיד שלנו, קואליציה ואופוזיציה, הוא לחכות בפינה בוועדת הכספים, בהעברות תקציביות, לעצור את כולן עד שלא מועבר הכסף. זה הכול. זה כל הסיפור. זה כל כך פשוט שכולם מסתבכים. למה? כי תמיד יש איזה גנרל שבא ואומר שאנחנו לא יכולים לוותר על הנוער.

מדינת ישראל לא יכולה לוותר על הנוער והנוער צריך הזדמנות כדי לקבל ולתת ובסופו של דבר לקבל אותם יותר איכותיים. בסוף תסתכלו על האחוזים שעושים שנת שירות שמגיעים לפיקוד ולקצונה בצה"ל. דרך אגב, כמעט בחינם מגדלים אותם שם והם הופכים להיות מפקדים בצה"ל.

לכן אף פעם לא הבנתי, ואני ממש מתנצל. אני חושב שדני עושה עבודה בלתי רגילה במכינות ואין תחליף לזה, אבל השין-שינים.

זאת הבעיה. אמרתי שבוועדת הכספים דנו על השין-שינים.

אני אומר את זה כאן בגלוי. כבוד היושב ראש, אני חושב שהמלחמה צריכה להיות ביחד, גם מכינות וגם שנת שירות. הנתינה הזאת היא אחד הדברים היפים ביותר שיש. דרך אגב, אני אומר את זה בגלוי, כראש מועצה לשעבר. הגאווה הגדולה ביותר שלי לא הייתה באחוזי בגרות. אני אומר את זה דוגרי. אמרתי את זה תמיד למנהלות בתי הספר. אבל כשבכיתה י"ב עברו חמישים אחוזים את הנתינה לשנת שירות, באחוזים מבחינתי זה היה ההישג הערכי הגדול ביותר של בית הספר. אין יותר טוב מזה.

לכן אני מודה לך. אני הולך עכשיו לוועדת הכספים.

לפני שאני נותן את רשות הדיבור למשרדים, אני אגיד גם גילוי נאות. ארבעה מבניי היו במכינות ואת אשתי הכרתי כי היא הייתה בשנת שירות שלישית.

זה לא נשמע טוב, שמאה אחוזים מהילדים של חברי הכנסת מתקבלים.

תודה רבה. נאפשר לנציגים לדבר כדי שנוכל לשמוע גם מהצד השני ונוכל אחר כך אולי גם להגיע לאיזה שהם סיכומים. נתחיל עם משרד הביטחון. חביבה. לאחר מכן משרד החינוך, עדי, ולאחר מכן דנה ממכינות אופק, שזה נושא מרכזי. כל אחד בקצרה כדי שנצליח לשמוע את כולם וגם לסכם את הדיון.

קודם כל, אני מברכת על היום החשוב הזה. אני חושבת שהוא באמת יום חשוב ואני חושבת שהוא ראוי למען המכינות ושנת השירות.

אני אתחיל בתכניות אופק. תכניות אופק, כן יש בשורה. זה לא מדויק שהנושא הזה עוד לא סגור. אמנם יש עבודת מטה אבל אני לגמרי מאמינה ומשוכנעת שאחרי שנסיים את עבודת המטה, כן משרד הביטחון יתקצב את תכניות אופק. כרגע יש עבודה.

זה גם היה הרושם שלי שקיבלתי מצין.

זה צריך להיות מסוכם בשבועיים הקרובים.

בדיוק אבל צריך לסגור את זה ב-2017.

זה ייסגר. זה בטיפול אישי שלי. הכול בסדר.

אני יכולה להגיד לכם שחברת הכנסת מירב בן ארי מעורבת עמוק בתוך הדבר הזה ואני יכולה להגיד שהנושא הזה ייסגר. יש עבודת מטה, יש שיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך, תקנה משותפת שתצא ביחד.

יהיה גם ב-2017?

כן. 2017 ו-2018. חשוב לומר שזה מצ'ינג שנוצר בביטחון יחד עם החינוך.

אני אדייק. כאן נאמר לי שכרגע נדרש אישור של מנכ"ל משרד הביטחון אבל המגמה היא חיובית. זה לשאלתך.

שאלתי אם גם ל-2017.

כן.

אני אמרתי שהמגמה היא חיובית. אני לא אכנס ל-2017 או לא. הכיוון הוא חיובי.

חביבה, כאשת משרד הביטחון, מה לוח הזמנים? למתי לקבוע את הישיבה הבאה?

ברוך הבא חבר הכנסת חמד עמאר.

כשעבודת המטה תסתיים ואנחנו מקווים שהיא תסתיים כמה שיותר מהר, זה יקרה. זאת אומרת, יש כאן את האוצר, יש את משרד החינוך, יש את משרד הביטחון.

סוף דצמבר או תחילת ינואר.

אני מקווה שזה יסתיים כמה שיותר מהר.

אני מאוד מבקשת. אתם מכניסים אותה והיא מתפתלת. אני אומרת לכם שיהיה כסף - תסמכו עלי. במקרה אני מכירה את שר האוצר – לאופק ל-2017-2018. הכסף אושר. אני אומרת את הדברים גם לפרוטוקול. שלושה וחצי מיליון שקלים אוצר, שלושה וחצי שקלים משרד הביטחון, מצ'ינג עם שבעה מיליון שקלים של החינוך. זה יהיה ב-2017-2018 וזה ייסגר בשבועיים הקרובים. לא בסוף דצמבר. אתה יכול לתעד, לשכפל ולהוציא.

סגור. נתקדם. תודה. ניתן לחביבה להמשיך. הבנו. אנחנו שמחים על כך.

היא מתפתלת.

אני לא ארחיב על תכניות אופק כי אני מניחה שכולם כאן מכירים ויודעים.

יש עוד פונקציה אחת שאם תכניסי אותה והסקירה לא תהיה בגדר כללית, היא תהיה לנו לעזר. כמה נערים ונערות זה אומר? פירוש. כמה יותר יהיו? כך גם בתכנית המכינות וכך גם בתכנית השין-שין. כאשר אתם עושים עבודת מטה, לכמה זה צופה? כמה היום וכמה זה יאפשר?

את זה אני יכולה לפרט.

ברוכה הבאה חברת הכנסת ענת ברקו.

יש לנו היום עשר תכניות שמופעלות ויש 24 תכניות כאלה של חרדים, דרוזים, בדואים, נוער בסיכון. אני יכולה להגיד לכם שבשנת 2013 התחלנו עם 250 והיום אנחנו כבר מדברים על 850 ואני לגמרי מאמינה שהתכניות האלה יגדלו ויתרחבו ונגיע לכמה שיותר בני נוער.

צריך רק לזכור שבשונה ממכינות קדם צבאיות, זאת תכנית חצי שנתית.

זאת גם אוכלוסייה דתית או רק חילונית?

מעורבת. גם וגם.

את יכולה להגיד אחוזים?

אני לא יודעת לומר.

תשעים-עשר, זה מייצג נכון את האחוזים?

לא, אני לא יודעת לומר את הנתון הזה כי אין לי אותו.

דנה תדע להגיד.

אני לא רוצה להטעות את הוועדה.

זה נכון שהתכניות הן בעיקר עבור אוכלוסייה חילונית ולא עבור אוכלוסייה דתית?

לא מדויק. אני לא יודעת להגיד לך בדיוק את האחוזים. מכינות אופק שמעורבות, יש בהן את הכול. גם וגם וגם.

חביבה ברשות דיבור ואני מבקש לאפשר לה לתת את כל הסקירה שהיא צריכה לסקור.

אנחנו קבענו בקריטריונים, מבחינתנו מדד ההצלחה הוא תשעים אחוזים גיוס לצה"ל, ואני כן אומר לשאלתך דני, שכאשר קבענו את היעדים הנדרשים, את הקריטריונים של מי ילמד שם, אנחנו מדברים על מפתנים, כפרי נוער, מעונות, חסות נוער, תלמידים שמפוקחים על ידי המדינה, עולים ובני עולים, חבר'ה שהמדד הסוציו אקונומי שלהם הוא מתחת לשש ומן הסתם אלה גם חבר'ה מסורתיים, בעלי רישום פלילי, נשרו ממסגרת לימודים. זאת אומרת, זה ממש עונה שם על כל פרופיל בני הנוער שאתה מכיר כמייצג את המכינות הקדם צבאיות. אני יכולה להגיד לך שהרבה חבר'ה שלא מגיעים למכינות הקדם צבאיות מגיעים לשם. זה המקום שלהם. אם הם לא מגיעים לשם, מן הסתם הם לא היו מגיעים לצבא ואם הם היו מגיעים לצבא – הם היו נושרים.

התכנית הזו היא בהחלט תכנית חשובה והיא נותנת מענה לאותם חבר'ה שלא יכולים להגיע למכינות הקדם צבאיות.

זה בנוגע לתכנית אופק. כמו שאמרתי, נעשית כאן עבודה.

מ-850, כמה אתם מעריכים שתוכלו לתת בתקצוב? הוא יעלה לאיזה סכום? אם זה כל כך נצרך.

לגבי התקציב, אני מעדיפה לא לדבר עליו כאן. אני רק אומר שהמגמה היא חיובית.

אבל מה היעד המספרי שלכם? מה היעד המספרי לתכניות המצוינות האלה שאין על כך ויכוח?

מבחינה תקציבית?

לא מבחינה תקציבית. כמה אנשים.

אם התפוקה היא כל כך חשובה וטובה ואנחנו רואים אותה ובמגזרים היותר מוחלשים או חלשים, ראוי לתת לזה גם שאיפה כפי שהיה במכינות עם גידול עשרה אחוזים, של 15 אחוזים.

היום זה 850 והשאיפה היא כמה שיותר להרחיב את התכנית הזאת.

אם אין לכם את התשובה עכשיו, אנחנו כן נבקש לקבל אותה כאשר ניפגש שוב. שיהיה מדד מספרי, שמ-850 שאיפת המדינה להגיע בשנת 2017-2018 להיות באלף, להיות ב-15 אחוזים יותר כל שנה. אתם תגדירו. תעשו את זה בבחינה אמיתית של הצורך וההיענות.

אנחנו רוצים לגדול הרבה יותר מזה. יש לנו בקשות מהמגזר הבדואי והמוסלמי שהולכים לצבא.

אנחנו בעד הכול. נמצא כאן נציג האוצר? צריך להזמין אותו לדיון הבא.

נעה היימן יושבת בוועדת הכספים. אני בקשר אתה. כבר הגדרנו בתקנות של אופק את קצב הגידול שלהן. ברגע שהם יעשו את ה-אאוטינג שלהן, הם בדיונים אצל היועצים המשפטיים. הם יאמרו גם בכמה המכינות יגדלו.

בסדר. חביבה, ברשותך, תעברי לנושא המכינות והשין-שינים.

אני אעבור קודם כל לשנת השירות. עלו כאן שני נושאים, גם עניין התקציב וגם העניין של דחיות הגיוס. בנוגע לדחיות הגיוס, אני מכירה מהשטח ויודעת שיש רצון של הרבה בני נוער להשתלב בשנת השירות. אנחנו מדי שנה גדלים. אני יכולה להגיד לכם שכשאני התחלתי בתפקיד הזה בשנת 2010, היו בסביבות 700-800 מתנדבים והיום אנחנו מדברים על 2,700 שהתחילו השנה. שימו לב, הגידול בעיני הוא מבורך. אין ספק שצריך יותר אבל בסוף יש את צורכי הצבא. אנה יושבת לידי ומן הסתם היא תתייחס לכך.

בעניין התקציב. גם כאן, בשונה מהוועדה הקודמת, חבר הכנסת עמר בר-לב, אם אתה זוכר, ישבנו כאן ואז נאמר לא מוחלט וכי משרד הביטחון לא יסייע, אני מאוד שמחה, אני באמת מאוד שמחה כי אני רואה בזה חשיבות מאוד גדולה, לומר שהמגמה הפעם היא מגמה חיובית. משרד הביטחון כן רואה לנכון לתקצב את שנת השירות. גם כאן זה נמצא בעבודת מטה. ברגע שהיא תסתיים, זה יעלה לאישור המנכ"ל במשרד הביטחון וכולי תקווה שנצא לדרך חדשה. הכיוון הוא לגמרי שונה.

אני אחבר את זה בעוד משפט. אתמול בפגישה עם שר הביטחון העליתי בפניו את הנושא והוא אמר לי שהוא הורה לצין להביא לו עבודה והוא רואה את זה באופן חיובי. הוא ראה את הנתונים והוא רואה את זה באופן חיובי.

בוקר טוב חבר הכנסת עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר.

כאמור, שר הביטחון רואה את זה באופן חיובי והוא הוראה לצין להעביר אליו עבודה בשבועות הקרובים. הוא רוצה בזה. ראיית משרד הביטחון היא כרגע חיובית, בשונה מהפגישה הקודמת בה נאמר שמשרד הביטחון לא יתקצב את חלקו.

גם כאן אני באמת שמחה לבשר את הבשורה הטובה הזאת לגבי אופק ושנת שירות. אין ספק שהרבה מזה זה גם בזכותכם, בזכות המאבק שעשיתם.

אנחנו כן נבקש מכם שתאמרו לנו אחר כך מתי יתקיים האופן החיובי הזה. אם נגיד בעוד שבועיים זה לא יקרה, תגידו שזה יקרה בעוד חודשיים או בעוד חודש וחצי כך שזה ישפיע על השנים 2017-2018, כפי שאומר חבר הכנסת בר-לב.

לגבי המכינות הקדם צבאיות. גם כאן אני יכולה לומר לכם שהגידול כל פעם מפתיע אותי מחדש. אנחנו מדברים היום על 54 מכינות קדם צבאיות. כשאני התחלתי ב-2010 היו 36 מכינות והיום אנחנו כמעט הכפלנו את מספרן.

למה זה מפתיע אותך?

כל פעם אני מופתעת מחדש.

את חיה את התחום. את מכירה אותו.

בוקר טוב לחברת הכנסת עליזה לביא ולחבר הכנסת אלעזר שטרן.

תראו את ההתעניינות בכל המפלגות.

אני כל פעם מופתעת מחדש לטובה כי כל פעם לפני שהמכינות מאושרות, מגיעות יוזמות ואני אומרת לעצמי כמה יוזמות יכולות להיות אבל כל פעם אני מקבלת עשרות יוזמות ובקשות להקמת מכינה. עזבו את זה שיש את בני הנוער שרוצים להשתלב במכינות אבל אני מדברת גם על היזמים. כל פעם זאת יוזמה מעניינת ומרתקת.

אני אומר כאן שהשנה, בשונה משנים קודמות, כל שנה יש לנו את האג'נדה איזה מכינות נכון וראוי שנאשר אותן כי גם כאן יש לנו מגבלה של תקציב ומגבלה של דחיות גיוס. השנה, בשונה משנים קודמות, מכינות דתיות יש מספיק, מכינות מעורבות יש בהחלט מספיק, זאת אומרת, יש מענה לכל המכינות האלה, והשנה אנחנו נלך על כיוון של יוזמה של שתי מכינות חדשות שישלבו בתוכן נוער חזק ונוער פחות חזק.

מה הרקע המקצועי לאג'נדה? על סמך מה אתם עושים את ההחלטה הזאת?

דני, החלטת משרד הביטחון, כמו שאתה מכיר ויודע, סמכות ראש האגף היא לקבל החלטה להקים מכינה.

אני לא שואל על הסמכות. אני שואל מה הבסיס המקצועי לאג'נדה.

אני מתפלא. אתם לא בשיח רציף עם ראש האגף?

בשיח.

יש מתח בין מכינות אופק לבין המכינות הצבאיות. יש מתח מובנה.

אין מתח.

יש קנאת סופרים וזה בסדר.

אין מתח וזאת לא השאלה.

אם לא היה מתח, לא היית שואל את חביבה את השאלה הקודמת.

חביבה, סיימי עם המכינות. האם גם במכינות אתם עומדים בפועל – זאת קביעת שר הביטחון הקודם – בשמונה אחוזים מ-15 אחוזים גידול? לפי מה שהיה, זה כמעט החוק היחידי שקיים לגבי מכינות.

לכן אני אקדים לדוברים האחרים את נציגת צה"ל שאליה מופנות כבר שתי שאלות כאשר האחת היא עבודת מטה לגבי גידול. הרי בסוף שנה לאחר מכן מקבלים אותם, אנשים שרוצים לרוץ על הגבעות ולהסתער. אני יודע את זה מהילדים שלי שארבעה מהשבעה התגייסו בגיל 19-20 לצנחנים, אגוז, והכול בסדר. אני יודע שמחזורי הגיוס קטנים אבל זה לא שהם דחויים אלא הם דחויים לשנה ויהיו בעוד שנה. אפשר לעשות עבודת מטה משנה לשנה.

לא הבנתי. אתה יכול לחזור על הדברים?

החוק היחידי שקיים לגבי מכינות הוא שהוא מאפשר גידול. נכנסים למכינות ב-15 אחוזים משנה לשנה. צה"ל ענה לנו כאן כבר במספר ישיבות בהן נכחתי בשנים האחרונות שהוא מתקשה בגלל המחזורים הנמוכים, ואז אמרנו שייתנו עבודת מטה ויאמרו באיזה אחוזי גידול הם עומדים. הרי בסוף בשנה הבאה אתה כן מקבל את הנער כחייל ואפילו ליחידות היותר קרביות.

זה נכון אבל לצה"ל יש גם נתונים שהוא יכול רק להעריך אותם ולא לדייק לגבי כמה בחורים ילכו לישיבות.

על הכול נשמע מאנה.

השאלה השנייה שנשאלה היא השאלה לגבי האפשרות לתת מיון מחודש למי שרוצה לשדרג את עצמו כי שנת המכינה הפכה אותו מאחד שלא מוכן ללכת לצנחנים לאחד שרוצה סיירת מטכ"ל.

לסיום אני אומר שבנוגע לדחיות גיוס, גם כאן, אם אני מסתכלת על כל הנתונים שיש לנו משנת 2010, עת התחלנו עם 1,600 בני נוער שהשתלבו במכינות קדם צבאיות, אנחנו היום מדברים על למעלה מ-4,000 בני נוער וכאן רואים שבהחלט הגידול קיים.

4,000 כולל אופק?

לא. לא כולל אופק. אופק – 850.

כולל שנה ב'.

כולל שנה ב' אבל שנה ב' הם 800. אני חושבת שזה גידול של תשעה אחוזים לשנה. אנה בהחלט תתייחס לסוגיה של המגבלה אבל צריך גם לזכור שגם אם מחר צה"ל בא ואומר שאין לו בעיה של מכסות, צריך לזכור גם שיש עניין של מגבלה של תקציב שאתה לא יכול עד אין סוף לאפשר לחניכים להשתלב במכינות.

מטעמים של צורכי הצבא או מטעמים של תקציב?

כסף.

שאלה מצוינת. נשמע אחר כך גם את צה"ל. כרגע נישאר בסדר שלנו ונשמע את דנה זקס לגבי מכינות אופק ואחר כך את צה"ל ואחר כך את הארגונים. חברי כנסת שנאלצים לצאת ולחזור, תאמרו לי מתי תרצו להתייחס.

בוקר טוב לכולם. אני מודה גם על האירוע הזה ועל היום החשוב הזה. אני רוצה לתת כמה נתונים על מכינות אופק. המכינות שלנו פועלות שבעה חודשים. מתכנית שהתחילה עם 23 חניכים לפני שש וחצי שנים, היום יש בארץ, כמו שאמרו, מעל עשרים מכינות שונות - בסוכנות היהודית מופעלות 11 מכינות כאלה – שמנסות לפנות לאוכלוסייה שעד היום לא הגיעה לעולם המכינות. עולם המכינות גם הוא עובר שינוי במקביל ואני לא חושבת שיש לנו מתח גדול.

אני רוצה להגיד שלא כל ילד מתאים לכל מסגרת וזה בסדר גמור. צריך רצף של תכניות ושירותים, כמו שיש רצף בכל דבר אחר וכל ילד ימצא את המקום שמתאים לו.

המכינות שלנו, חלק לא קטן מהחניכים שמגיעים, הם מגיעים אחרי שהיו להם חיים לא פשוטים, חלקם נוער שיש לו תיקים פליליים או נוער שנשר מבתי ספר או נוער שיצא מהבית למסגרות פנימייתיות או כפרי נוער. חלקם נוער שמגיע מהפריפריה עם פחות קשיים. אנחנו משתדלים שהמכינות יהיו באמת מכינות שיש בהן איזשהו ייצוג סביר של קבוצות שונות באוכלוסייה.

חשוב לומר שלמשל השנה פתחנו את המכינות עם שמונים חבר'ה יוצאי אתיופיה, רק במכינות של הסוכנות היהודית. עשינו כאן מאמץ מאוד גדול וזה מאוד חשוב לנו.

לא מעט מהחניכים שלנו מגיעים כשהם לא מיועדים לגיוס או מיועדים לגיוס לתפקידים פחות משמעותיים. כל תפקיד, צריך לעשות אותו אבל אתם יודעים שיש תפקידים שיותר רוצים לעשות אותם ויש כאלה שרוצים פחות לעשות אותם. החניכים שלנו מלאי מוטיבציה להתגייס לתפקידים משמעותיים, ללכת ליחידות קרביות, הבנות רוצות גם הן להיות ביחידות קרביות, גם מדריכות חי"ר, גם מש"קיות ת"ש. לשמחתנו אנחנו מצליחים לשנות את השיבוץ לרבים מהחניכים שלנו אם כי אני חייבת לציין שכרגע זה לא נעשה בדרך סדורה. זאת אומרת, כמעט כל חניך, נעשה בדרך חתחתים כאשר אנחנו פונים למיטב או למשרד הביטחון או דרך אחריי למישהו שיעזור לנו. הדברים האלה לא נעשים בצורה טובה דיה אבל אני רוצה לתת שתי דוגמאות. חניכה שלנו שלא הייתה עם נתוני גיוס, התגייסה לאחר מאמצים רבים שלנו וקיבלה השנה בראש השנה צל"ש אלוף פיקוד צפון . חניכים רבים שלנו שלא היו מיועדים מסיימים טירונות בהצטיינות, קורס מ"כים בהצטיינות ואז יש לנו קצת בעיה כי אז אומרים להם שאין להם נתוני קצונה. נתוני קצונה, להזכיר, אלה נתונים שנקבעים בגיל 17. מאז הילד עשה תהליך שלם, הגיע למכינה, נאבק, סיים טירונות, קורס מ"כים בהצטיינות והנתונים שלו אכן לא נתוני קצונה בגלל דבר קודם.

תדייקי. זאת לא רק קצונה. אני מקבלת הרבה תלונות שבכלל לא מתחשבים בכל השנה הזאת.

התחלתי ואמרתי שאנחנו צריכים להיאבק.

הצבא לא מכיר בכל התהליך שהנער עבר.

נכון. אמרתי. אנחנו נאבקים על כל ילד פרטנית כי אין כאן הכרה מסודרת או תהליך מסודר.

אני רוצה לציין כמה קבוצות אוכלוסייה שהצטרפו אלינו וזה מאוד חשוב. יש לנו מכינה לנוער חרדי. מי שראה אתמול את התכנית שהייתה – תכנית שאני בדרך כלל לא רואה - של אמנון לוי על בחור מחסידות גור שנתנו לו זריקה וטיפול פסיכיאטרי כי הוא העז לחשוב טיפה אחרת, הוא חניך במכינה שלנו והוא ציין שם כמה הוא מאושר ומצא את עצמו בחיים והולך להתגייס לצבא. היה תחקיר גדול עליו. יש לנו הרבה ילדים שנפלטו מהעולם החרדי וגרו ברחובות והגיעו אלינו. יש לנו מכינה למנהיגות נשית שעוד דקה מיכל תאמר עליה מילה. יש לנו מכינה משותפת לערבים נוצרים ויהודים בכנרת כאשר הערבים הנוצרים, רובם, רצו ללכת לתפקידים של מסלול אקדמי אבל או ללכת לתפקידים אחרים ועכשיו הם מתמיינים ליום סיירות. יש לנו חניך שמועמד לסיירת מטכ"ל. יש לנו מכינה משותפת לדרוזים ויהודים. יש לנו מכינה לבנים בירוחם. בכל המכינות שלנו יש דתיים, חילונים, מסורתיים. אנחנו קולטים את כולם ויודעים שמנהיגות לא צומחת רק בקרב הילדים שלנו. היא נמצאת אצל כולם. יכולות נמצאות אצל כולם וזאת באמת הזדמנות שנייה לשנות את החיים.

אני מוכרחה לומר לכם שאני מוצפת בעשרות פניות. יש אלי עכשיו פנייה ממישהו מבקעת הירדן שרוצה להקים שם מכינה לנוער בוגר חסות הנוער. יש לנו בקשה לפתוח מכינה דרך משרד הביטחון של בדואים בדרום, יש לנו בקשה לפתוח מכינה לבדואים בצפון. כמות המכינות שפונים אלינו היא אין סופית.

נתון אחרון לגבי כסף. אני מאוד מעריכה את מה שעושה כאן משרד החינוך, הביטחון והאוצר. ילד שלנו עולה קרוב ל-5,000 שקלים לחודש משום שהתקנה מחייבת אותנו להחזיק יותר כוח אדם. אנחנו צריכים עובדים סוציאליים. יש לנו הרבה מקרים של ילדים שנמצאים במשברים, הרבה בנות שפותחות ומספרות לנו על תקיפות מיניות ואירועים לא פשוטים במשפחה. אנחנו צריכים ליווי פסיכולוגי. העלות של החניכים היא גבוהה למרות שאנחנו חיים מאוד מאוד בצמצום. המשכורות נמוכות, מעט מדריכים ועובדים קשה כדי שנוכל לעשות את זה.

החניכים עצמם לא משלמים או משלמים סכום סמלי כמו 300 שקלים. כלומר, את כל הכסף אנחנו צריכים לגייס. הגיוס הזה שאנחנו מצליחים היום לעשות אותו בסוכנות דרך תורמים, יש להם ציפייה שיראו שהמדינה אתנו. הם אומרים שאם זה כל כך חשוב, אם אתם מצליחים כל כך יפה, שהמדינה תהיה שותפה. אנחנו לא חושבים שאלה יהיו מאה אחוזים המדינה אבל שהמדינה תיקח חלק משמעותי.

לכן אנחנו מאוד מעריכים את המהלך הזה וחייבים שהוא יקרה בשנת 2017.

לפני שאני מעבירה למיכל את רשות הדיבור, משפט אחרון. שר החינוך בנט הצהיר ואמר מעל כל במה שנגדל כמה שאנחנו יכולים והוא מבטיח לגבות אותנו כספית. אנחנו גדלנו. אנחנו את שלנו עשינו. רצנו בשטח, גייסנו חבר'ה לא פשוטים, אלה לא חברה שנרשמים באתר באינטרנט ובאים אלא אלה חבר'ה שצריך לרוץ אחד אחד אחריהם, להגיע לרחובות, להגיע לבתי ספר שהם לא פשוטים, להגיע לכפרי נוער. עשינו את שלנו. אם לא תהיה תקנה נכונה ל-2017, אפילו הסוכנות תסגור את המכינות. לא נוכל לעמוד בזה כאשר כל הנטל יהיה רק עלינו. פשוט לא נוכל לעמוד בזה. התקנה חייבת להיות מעודכנת - כפי שהובטח, כפי שנאמר בכל במה – כבר ב-2017.

אני נציגת ראשי מכינות אופק. רק לספר שיש כאן שתי חניכות שלנו שנמצאות בחוץ ולא מצליחות להיכנס. אני חושבת שזה מאוד סימבולי. אתם דיברתם בגאווה על הילדים שלכם שנמצאים ונותנים ותורמים. הבנות שלנו, האימהות שלהן, שתיהן אימהות חד הוריות, במקרה אחד האבא חזר לאתיופיה והאישה מגדלת לבד- אישה עיוורת – שני ילדים קטנים ועוד ילדה בת 18 שמחזיקה את הבית ועדיין מגיעה למכינה. עוד אחת שאימא שלה פקידת רכב בעיריית נתניה, האבא נפטר לפני עשר שנים מסרטן. הבנות והבנים האלה – 800 בני נוער, מטובי בנינו ובנותינו. דיברנו קודם על חזקים ועל פחות חזקים. אני חושבת שמי שמגדלת שני אחים בני שלוש לאימא עיוורת ומחזיקה את הבית, היא החזקה. לא אני שגדלתי בצופים והצלחתי להגשים את עצמי ואת המטרות שלי. הם החזקים בחברה. בואו לא נתבלבל. את האנשים האלה אנחנו צריכים לשים בפרונט ולאפשר להם לגדל ולהתפתח.

דוגמה. אחת הבוגרות שלנו ממחזור המייסדות, מישהי שאספנו אחרי שהיא נזרקה מהכיתה, ילדה בלי בגרות, מצאנו אותה במסדרון. זה היה לפני ארבע שנים. שינינו את השיבוץ שלה בצבא, קיבלה שתי אותות של הצטיינות והשבוע היא התחילה במכינה כי אין לה בגרות לקראת לימודי עבודה סוציאלית בתל חי.

תבינו שבידיים שלכם, בדיבור על התקציב ועל המימון ועל האופק – ואני כל כך שמחה שחביבה אתנו כי אני יודעת שכאשר משרד הביטחון אתנו, הכול אפשרי – החיים של מדינת ישראל ודור המנהיגות הבא, האנשים שישבו בכיסאות שלכם בעוד עשרים שנים נמצאים עכשיו על הכף.

אני רוצה להודות לחברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה רבה. אפשר לסכם במשפט אחד: היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה ומנהיגות.

מי מחברי הכנסת רוצה להתייחס?

לא צריך להכביר מלים על החשיבות של המפעל או המפעלים האלה. אני רוצה להעלות נקודה אחת שאני מעלה אותה. אנחנו, הציונות הדתית, מסודרים. מי שרוצה, הולך למכינה ואם אין מכסות למכינה, הוא הולך לדבר אחר, ואם הוא רוצה הוא נרשם כתורתו אומנותו והוא עושה את המכינה כך. הבנות שלנו, אם הן רוצות, הן מצהירות ואז אין להן בכלל סוגיה של מכסה.

באופן יחסי אני חושב שהחברה שלא מגדירה את עצמה כדתית פגועה מאוד מהחלוקה הזאת. אלה בסוף גם התקציבים של משרד הביטחון ומשרד החינוך. צה"ל יחסית מתכנן והסיפור של הגידול היחסי, ברוך השם שהגענו לזה. עם המכינות לא יכולנו להתחיל באלפיים וכל שנה יש גידול כאשר צה"ל מותח את עצמו כדי לאפשר את הגידול הזה וטוב שהוא עושה כך כיוון שבאמת מגיעים לשם גם מפקדים יותר טובים וגם חיילים יותר טובים.

אני קורא גם לוועדה וכמובן לכל מי שיושב כאן להרים את הקול הזה שבאמת כל מי שרוצה ללכת לשנה הזאת, יוכל ללכת. אם לא, אז לתעדף את האוכלוסיות ואני מתכוון לאוכלוסיות הלא דתיות, אם אפשר להגדיר את זה כך, שלהן הרבה יותר קשה לקבל מכסות מאשר מה שנקרא הילדים שלנו.

ברכות. תענוג לשמוע. אם היה זמן, הייתי מספרת את הסיפור האישי של הקמת המכינה. היה לי העונג לראות מקרוב ועוד בטרם עברתם לירושלים לפגוש את הבנות. מרגש ומדהים. גם המקום הזה שאני יודעת שיש שופטים בישראל, שבמקום לשלוח למאסר, מרימים טלפון לראשי מכינות והמערכת יודעת איך אפשר לשנות, לתקן ולהשפיע. אמת מארץ תצמח. אין מלים אחרות למפעל המאוד מבורך. כל המלים שכרבע נאמרו לגבי המקום שלנו, שר הביטחון הוסיף כסף, דורש כסף, יש גם את המקום הזה לבוא, לתקן ולשנות.

צריך להבין שזה כשל חברתי. הסיפורים שאת סיפרת עכשיו, זה שבשנה הזאת צריך לתקן, זה כשל חברתי מתמשך של מערכת חינוך שלא זיהתה בזמן, של מערכת רווחה שלא נותנת סיוע ולא מאבחנת. באמת זה המקום והצומת האחרון שאפשר לשנות ולהשפיע.

אני רוצה להרחיב במה שאת נגעת לגבי המבדקים. לעזור לפרט, זה מבורך. אני עושה את זה בגיור. לראות את מי זורקים מהגשר ותופסים, ואתם שם כדי לתפוס אותם, זה מבורך, זה להציל כל המציל נפש אחת. אבל אי אפשר להמשיך כך. צריך באופן שיטתי – ואני פונה כאן לצה"ל – כי איך יכול להיות שעם כל הברכות ושיתופי הפעולה, אתם לא מבינים שאחרי שנה מדהימה שכזאת הנתונים משתנים? הרי לא יכול להיות שמחשבים על בסיס הנתונים שהיו לפני כן.

זו שאלה שהיא צריכה להשיב עליה. היא נשאלה כאן כבר פעמיים ושלוש.

זו שאלה מאוד חשובה.

אדוני היושב ראש, זאת שאלה שאנחנו שואלים.

אנחנו מחכים לתשובה.

אני בכנסת ארבע שנים וזה לא היום הראשון שאנחנו שואלים אותה.

זו שאלה ששאלו גם יוזמות הדיון. לכן אני מבקש שתקצרי כדי שנקבל תשובה.

נקבל תשובה אבל השאלה הזאת נשאלת הרבה מאוד זמן.

לגבי ההערה של חברי חבר כנסת שטרן. אני כן באה מהציונות הדתית. הבת שלי נמצאת במכינה צה"לית. הלוואי שהיה מקום לכל הבנות. הרבה מאוד בנות דתיות לא מצליחות להיכנס גם לא לחלופות. התור הוא מאוד מאוד ארוך ויש הרבה מאוד בנות שהיו מאוד רוצות להיכנס למכינות אבל לצערי הרב אין להן מקום.

שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ.

אין ספק שהשאלה המרכזית שעומדת לפתחנו היא השאלה שגם אתה חידדת וגם חברת הכנסת לביא חידדה ובוודאי לצה"ל תהיה תשובה. אין הגיון שבכל התהליך הזה, בסופו של דבר ישפטו את הבוגרים של המכינות האלה על פי נתונים שהם התחילו בהם טרום כניסתם למכינה. אני חושב שאת השאלה הזאת צריך לחדד ולהעביר אותה לכדי מיצוי. הדבר הכי בלתי הגיוני. אדם עושה מסלול ואז אומרים לו שהוא עכשיו בנתונים שמתאים לך להיות נהג או כל מקצוע צבאי אחר שהוא לא פחות חשוב אבל בהחלט יש כאלה שלא עשו את המאמץ הזה כדי להגיע לאותה נקודה שהם יכלו להתחיל אתה.

המכינות מסמלות כמעט את כל גווני החברה הישראלית. יש כאלה שמגיעים אליהם מתוך עמדה של קיבלנו הכול ואנחנו רוצים לתת לאחרים ויש כאלה שמגיעים מעמדה של היינו לפני המדרון ותנו לנו הזדמנות להתחיל לטפס. כלומר, אנחנו רואים כאלה שכבר נמצאים בפסגה של הפסגה וממנה הם רוצים להסתכל קצת על החברה הישראלית ולהתחכך בה ולהיות חלק ממנה, ואנחנו רואים את אלה שבקרקעית, שרוצים הזדמנות.

אני לא חושב שיש סיבה שעניין של תקציב ימנע מהמוטיבציה הזאת להתממש. בסופו של יום, נער שלא יגיע למכינה, מדינת ישראל תשלם מחיר יקר. היא תקבל ממנו פחות, זה ברור. צה"ל יקבל ממנו פחות אבל היא תשלם ביוקר גם במחיר חברתי מאוד כבד בכך שאנחנו יודעים לאן הנערים האלה מדרדרים כי הנערים האלה, לפחות לאור מה שתיארתם כאן, זקוקים גם לאותה הכרה. אין מה לעשות, צה"ל הוא הכרה. ברגע שהוא עובר את התהליך הזה והוא נקלט והוא מגיע עם מדים, כל ההסתכלות שלו על עצמו ועל חייו משתנה מקצה לקצה. זה אולי הדבר המרכזי שנותן לו את היכולת לממש את הדברים שאתם מוציאים מהם.

אני בהחלט חושב שהיום הזה הוא יום חשוב. בכל פעם שהייתה לי הזדמנות, אני רואה במכינות ובתוצר שלהן חלק מתיקון חברתי חשוב וכולל ורחב, וגם חלק מבניית מנהיגות עתידית לישראל, מנהיגות מסוג שמגיעה מחויבת ורוצה לתרום ככל שהיא יכולה.

יש לנו עוד עשרה דוברים ולכן אני מבקש שכל אחד יקצר את דבריו לשתיים-שלוש דקות.

אני רוצה לברך על היום הזה שהוא יום מאוד חשוב. לא מזמן ביקרתי עם שר הביטחון במכינה קדם צבאית מעורבת של דרוזים ויהודים ואני ממש התפעלתי מהמקום. החבר'ה באמת עושים עבודה טובה ונהדרת עם אותם צעירים שמגיעים לשם. במחזורים קודמים עליהם שמענו הצעירים התפתחו ויצאו ליחידות הכי מובחרות בצה"ל. זה דבר שצריך לבוא ולחזק אותו. אתמול נוצרו שתי מכינות חדשות גם אצל הדרוזים – חצי שנתיות - של חבר'ה שמגיעים לשם ומכינים אותם. אלה אנשים שלא באים עם ציוני בגרות תשע ועשר אלא בחורים שמגיעים עם ציוני בגרות נמוכים אבל שם הם מקבלים את הדברים ומתקדמים.

לגבי הנתונים. בחור צעיר דרוזי בן 17 שהולך ועושה את כל המבחנים צבא ואת כל מה שצריך, עם העברית שלו שהוא למד בבית ספר כאשר שפת הלימוד היא השפה הערבית, אחרי המכינה הקדם צבאית, תאמינו לי שהוא במקום אחר לגמרי אבל צה"ל ממשיך להתייחס אליו כמו קודם. רק בשבוע שעבר פגשתי בחור שסיים עכשיו קורס מ"כים ויצא חניך מצטיין ורוצה לצאת לקצונה, אבל אומרים לו שהנתונים שלו לא מאפשרים לו לצאת לקורס קצינים. הוא אומר להם שהוא עבר מכינה קדם צבאית, העברית שלו השתנתה לגמרי, הנתונים שלו השתנו לגמרי ומבקש את העזרה להתקדם ולצאת לקורס קצינים כי זאת אחת השאיפות שלו בחיים, לצאת לקורס קצינים ולהיות מפקד קצין בצה"ל אבל לא מאפשרים לו. לנקודה הזאת אנחנו צריכים לקבל תשובות. זה לא אותו צעיר בן 17 שעושה את המבחנים אלא זה אותו צעיר בן 19, אחרי מכינה קדם צבאית ואחרי קורס מכ"ים.

הנקודה האחרונה, שנת שירות. עדיין אנחנו לא מצליחים להחדיר אותה למגזר הדרוזי. אני גם יושב ראש תנועת נוער הדרוזים ומייצג אותה. הייתי מאוד רוצה בנקודה הזאת לשבת עם האנשים המתאימים ולהחדיר את שנת השירות למגזר הדרוזי.

אולי למשרד החינוך יש בשורה?

צודק. משרד החינוך.

אני מברכת על הדיון במכינות אופק. זאת באמת תכנית של משרד החינוך ואנחנו מברכים עליה. אנחנו רואים את זה כאחת מתכניות הדגל של המשרד. אנחנו פונים בעיקר לפריפריה. אנחנו מדברים על סף של שישים אחוזים מפריפריה חברתית. המגוון הוא גדול. לא אחזור על דברים שנאמרו כאן. הגדילה היא משמעותית משנה לשנה. אנחנו במצוקה תקציבית. בסיס התקנה השנה היה 7.2 מיליון. יש תוספות ואנחנו מדברים על 12 מיליון אבל הבסיס הוא מלכתחילה תמיד מצומצם ואנחנו צריכים שותפות. אנחנו מחפשים את השותפות. אנחנו מדברים על גדילה ועל צפי של גדילה ויש ביקוש מאוד מאוד גדול ואנחנו מקווים שנצא מכאן באיזושהי אמירה של שותפות ואפשרות גדילה בהתאם לתקציב.

הפרויקט הוא פרויקט עם תוצאות מאוד מאוד מרשימות של אחוזי גיוס מאוד גבוהים. לכן אנחנו רואים את זה כאחד המוקדים לעשייה משותפת.

מזכ"ל מועצת תנועות הנוער. אני כמובן פותח בברכה ליוזמות וליוזם של היום הזה ויש לנו יום ארוך להיות כאן בכנסת. תודה רבה. כמובן, מוטי, אתה מנהל את הדיון בוועדת חוץ וביטחון שמקדישה מזמנה לעסוק בנושאים האלה.

אני לא אתייחס לכל הדברים שתכננו לומר. הדברים מופיעים בדפים.

ברוכים הבאים לכל הבאים בכל רגע שהם באים, לכל הבוגרים כאן או הלומדים במכינות, בשנות השירות, באופק, ברגילות. סליחה שלא אמרתי קודם. תנועות הנוער. אני מקווה שנצליח לתת את זכות הדיבור לכולם.

אני באמת אקצר בדברים ואני אומר רק את הדברים החשובים. חבר הכנסת בר-לב ציין את הדיון שהיה כאן בסוף חודש ינואר 2017 סביב הנושא של תקצוב שנת השירות ושאלת מה קרה מאז. משרד הביטחון, כמו שהוא אמר, סירב לתת את התוספת של עשרה מיליון שקלים ורק בהתערבות נשיא המדינה לפני מספר חודשים, הוא פנה לשר האוצר ולשר החינוך, ושניהם הסכימו כל אחד להוסיף חמישה מיליון שקלים במקום משרד הביטחון. כרגע תקציב שנת השירות עומד על הסכום שכמעט צריך להיות, 56 מיליון שקלים.

אבל זה לא מופיע בבסיס התקציב. אנחנו יודעים שמה שלא מופיע בבסיס התקציב, נצטרך לחזור אליו כל שנה ולהילחם עליו.

המגמה שדיברה עליה חביבה, שיש רצון וכולי, אנחנו חודשיים לפני סוף השנה.

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.

ינואר 2018 קרוב.

לגבי הגדלת המכסות עליהן דובר. אנחנו כמובן חושבים שכמה שיותר בוגרים צריכים להשתלב בשנת שירות ומכינות, אבל צריך לזכור שצריכה להיות יד מכוונת. בסופו של דבר צריך לדאוג לתקציב בצד הגידול. אם יהיה רק גידול ולא יהיה תקציב, אנחנו הורסים את המפעל הזה.

בזמנו הייתה ועדה שהצגנו אותה בוועדה הקודמת, ועדה בין משרדית שהמסקנות שלה דיברו גם על הגדלת התקציב וגם על היקף התקציב לחבר או חברת שנת שירות וגם על מכסת הגידול כמו פחות או יותר מה שקיים במכינות, בחוק המכינות, אבל לא באותם אחוזים אלא באחוזים הרבה יותר קטנים, לאפשר את הגידול בשנת השירות בתיאום עם הצבא.

דבר אחרון בהקשר לדיון על מכינות אופק ובכלל לשינוי הקב"א אחרי שנת המכינה. זה לא קשור לענייני תנועות הנוער ולשנת שירות אבל אני רוצה לתרום לדיון הזה ניסיון אישי שלי. 1979-1980, פרויקט נערי רפול, מכירים אותו? לשמחתי, הייתי שם מ"פ. בגלל שזה היה פרויקט של הרמטכ"ל, הצבא התייחס לזה אחרת לגמרי. ילד שהגיע לפרויקט נערי רפול, הוא לא היה רשאי ללכת להיות לוחם כי הקב"א שלו הייתה מתחת ל-47, מה שנדמה לי נדרש. הסיכום עם הצבא היה שכל סיום מחזור מגיע קצין ציון לגבעת אולגה, יושבים חניך-חניך ומעלים לו את הקב"א. יש מסלול בצבא לעשות את זה ועשו את זה בעבר. אני לא יודע מה קורה היום במחווה אלון ויכול להיות שגם שם יש פתרון לזה, אבל צריך לעשות העתק הדבק.

עושים את זה גם היום. אני יודע ש-אחריי מעלה את הקב"א למאות צעירים.

אני אדבר בקצרה. דיברו כאן על הנתונים וכולי. אני אומר רק שהמחקר האחרון שלנו שנערך בעזרת קרן בלומברג וכלל 5,000 בוגרים של המכינות מראה שאחוז הקצונה הגבוה ביותר בקרב בוגרי ובוגרות המכינות הכלליות – ואגב, בקרב בוגרות מכינות דתיות, 45 אחוזים מהן קצינות שזה אחוז מדהים – הוא כ-35 אחוזים קצינים, שגם זה אחוז מאוד גבוה.

אלה הנתונים של הצבא אבל יותר מעניין המכלול אליו אני אתייחס בקצרה. ראשית, בתוך עולם המכינות כפי שנאמר כאן, יש לנו חמש מכינות שמיועדות לנוער בסיכון, לא לנוער מוחלש אלא לנוער בסיכון שזה נוער שמיכל תיארה במכינה שלה, במכינת עלמה, שהוא מגיע למכינות קדם צבאיות שנתיות. כמו כן יש נוער מוחלש. אם מדברים על המצב הסוציו אקונומי של המשפחות מהן מגיעים התלמידים למכינות הקדם צבאיות השנתיות, מאחר ויש כאן איזשהו ניסיון לציין תדמית של מכינות שהן מאוד מבוססות וחזקות – למעלה משלושים אחוזים, מעל 1,100 תלמידים מתוך 3,500 תלמידי שנה א', מקבלים מלגות בהיקפים שונים או שהם פטורים לגמרי. אני לא מדבר על מכינות שמראש לא לוקחות כסף כי הנוער שלהן הוא נוער בסיכון. חשוב להבין שהבעיה של אי הגעת נוער מוחלש למכינות, לשנות שירות, למכינות אופק וכולי, היא בעיה שנובעת הרבה פעמים מבעיית התקנים ולא מהבעיה הכספית דווקא.

אני רוצה לחזק את הדברים שאמר אלעזר ולומר שהבעיה המרכזית בקבוצת האוכלוסייה שנמצאת במצוקה אדירה, שהיקף הביקוש שלה – וזה גם התיאור שתיארו כאן חברי הכנסת שבאים מהבתים האלה של הביקוש – היא קבוצת האוכלוסייה החילונית והנערות הדתיות שהולכות למכינות. אלה קבוצות שסובלות מביקוש אדיר, מספרים שלא יאומנו, בין חמש לאחד, עשר לאחד, לכל מקום פנוי. כאן צריך לעשות מעשה כדי לשנות את זה כי זה פשוט לא הוגן כלפיהם.

שלוש הערות קצרות לגבי דברים אחרים שנאמרו כאן. קודם כל, אני חושב שזה לא תקין שבמשרד הביטחון לראש אגף יש אג'נדה. אני חושב שצריכה להיות ועדה מקצועית שקובעת איך מתבצעים דברים ולפי מה מקימים מכינות. זה בסדר שלאדם יש אג'נדה אבל זה לא נכון ולא יתכן שיבוא ראש אגף במשרד הביטחון ויאמר שהוא גדל בבית שאומר כך וכך. יש ועדה, יש נתונים, יש יעדים ולפי זה צריך לקבוע יעדים ולא כל אחד בא ועושה את הדברים כפי שהוא רוצה. כפי ששמענו היום יש אג'נדה חדשה למשרד הביטחוני-חברתי.

יושב לידי שי שהוא מנהל מכינת אהל שלמה בקריית מלאכי שהיא דוגמה למכינה עם נוער מוחלש, נוער פריפריאלי ואני חושב שזאת אחת הדוגמאות לגיוון הרב שיש בעולם המכינות.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר לגבי ההקשר הזה, וכאן אנחנו מאוד מאוד תומכים בהשוואת התנאים והקצאת משאבים הולמים לכל התכניות לשנת י"ג, בין אם אלה תכניות אופק, בין אם אלה שנות שירות וכל תכנית אחרת. נאמר כאן וההיגיון מחייב. יש כאן בטווח הארוך, בהשתתפות מדינתית, יש כאן יתרון עצום בזה שיוקצו משאבים שיאפשרו את ההתפתחות הזאת. אני לא חושב שזה על חשבון המכינות. אין מתח ואין ויכוח בעניין הזה בין המכינות לבין תכניות אופק וחשוב מאוד לומר את זה.

אני אסכם ואומר את הדברים הבאים. חשוב לי מאוד לומר שאני חושש מאוד לעתיד מפעל המכינות הקדם צבאיות, אם הגדלת התקנים למכינות הקיימות לא תתבצע בצורה שהחוק קבע. החוק קבע 15 אחוזים בשנה, בפועל, מסיבות תקציביות בלבד, הגידול מוגבל לחמישה אחוזים בשנה והתוצאות הן לא טובות כי הרבה אנשים נשארים בחוץ.

טל, מועצת ארגוני הילדים והנוער.

שלום לכולם. מועצת ארגוני הילדים והנוער הוא גוף שמייצג ארגונים שהם גם שותפים במפעל שנת השירות וגם שותפים במפעל המכינות ובמכינות אופק. למען האמת, חשוב גם לומר ששותפים בכלל במפעל ה-י"ג המתרחב גם סביב שירות לאומי וגם סביב מכוני מנהיגות של החברה הערבית. אנחנו מחזיקים את תמונת הצעירים בסוף כיתה י"ב שלהם.

לעניין כאן. אנחנו היינו שמחים לדבר על מפעל שנת השירות. נמצאים כאן שני מנכ"לים של ארגונים שהם יושבי ראש של הוועדה במועצה, יוסי מלכה ממרכז מעשה ומורן כהנא מתנועת תרבות.

הכנו מצגת והיא לפניכם, אבל הייתי שמחה להתעכב על השקף הזה כי אני חושבת שהוא מספר איזשהו סיפור שממנו צריך להתחיל את השיח. למעשה על כל חמישה מועמדים לשנת שירות שפונים להתקבל לשנת שירות, האפשרות היא לקלוט מועמד אחד. בתמונה הכללית, אנחנו מדברים על 82 אחוזים בוגרי שנות י"ב שלא ניגשים בכלל, בין אם זה לא במודעות או בהכרות שלהם או בנגישות שלהם למפעל שנת השירות. אנחנו מדברים על 14 אחוזים שהגישו בקשה ולא התקבלו על כל ההשלכות של זה. שוחחתם על זה בתחילת הישיבה ואמרתם קצת בהלצה שיש יתרון להיות חבר כנסת כדי להצליח להביא את הבן שלך לשנת שירות אבל למעשה זה נושא מאוד כאוב ומאוד לא נעים עבור חניכים וחניכות שלא מצליחים להגיע לשם. מדברים על בסך הכול ארבעה אחוזים ממסיימי י"ב בקהלי היעד שלנו שמגיעים לשנת השירות.

בתוך זה אנחנו נמצאים בסוגיית האתגרים בה נגעו מכל מיני כיוונים ואני חושבת שנכון לאגד אותה בארבע נקודות מרכזיות. דבר ראשון, אנחנו מדברים על הצורך להגדיל את המכסות עם כל מה שנאמר ביחס לצה"ל אבל לחלוטין לקשור את זה בצורה מאוד הדוקה לגידול תקציבי ושוב, נאמר כאן קודם על ידי נפתלי, הוגדר על ידי ועדה בין-משרדית. בסך הכול צריך לקבל שם את ההמלצות.

אנחנו חושבים שארגונים צריכים לחיות בוודאות ארוכת טווח. אתם שאלתם נכון לפני כן מה היעד המספרי ולא רק התקציבי. הארגונים נמצאים בחוסר ודאות די תמוה ביחס לתקנים העתידיים שיהיו להם בנושא שנת השירות. אתה לכל הפחות יודע עם מה אתה מתחיל אבל כדי שהארגונים והגופים יוכלו לתכנן משהו שהוא יותר אחראי גם תקציבית ביחס לעצמם וגם מבחינת המשימות הלאומיות שלהם, נדרשת איזושהי ודאות ארוכת טווח עם תכנית מסודרת שכל ארגון יוכל לדעת מה המנעד שלו.

נושא אימות הנתונים שעלה כאן לא מעט, אין לי הרבה מה להרחיב עליו אבל אני חושבת שהוא קשור בד בבד עם הבקשה שלנו או עם ההעלאה שלנו למודעות וסדר היום של הרחבת הפרופיל של המתנדבים במפעל שנת השירות. אנחנו רוצים לייצר מצב שבאמת התמהיל של החניכים בשנת השירות, בדומה למה שנעשה עם מכינות אופק, ישקף בצורה יותר נאמנה את פניה של החברה הישראלית ודי בדומה להחלטה שהתקבלה ביחס ליוצאי אתיופיה בייצוגיות שלהם בתוך מפעל שנת השירות, כך שגם נאפשר את זה לקהלי יעד אחרים ושהדבר הזה יקבל ביטוי תוספתי ככל שניתן מתוך הבנה שמדובר בקהלי יעד שחשוב לנו להרחיב את הנגישות אליהם.

תודה רבה. אנחנו באתגרים לצה"ל. אנה, את צריכה לתת כאן תשובות הרמטכ"ל.

קטונתי לתת את תשובות הרמטכ"ל.

על המספרים ועל המיון מחדש.

מניסיוני הדל בשלושת השנים האחרונות כמי שמתכננת את המקורות לגיוס לצה"ל ואת מכסות דחיית הגיוס, אני יכולה לומר שלא שמעתי אף אחד שאמר תגבילו אותם. נהפוך הוא. ככל שהצבא יכול, הוא מאפשר הרחבה ומתן היקפים בדחיית הגיוס. אם בשנתון 2011 הגענו ל-3,600, השנה אנחנו עומדים על כ-6,000 חבר'ה שאנחנו נותנים להם דחיית גיוס עבור מכינות ושנות השירות. אגב, תכניות אופק לא מוגבלות מבחינתנו.

את אומרת שמבחינתכם, מבחינת הצרכים של הצבא.

מבחינת הצרכים של הצבא, יש גידול בהיקף המתגייסים ובהלימה אנחנו גם נותנים מסלול לחבר'ה שהולכים למכינות ושנות שירות. אנחנו מאוד תומכים במפעל הזה, אנחנו מאוד נשכרים ממנו. כמובן שאי אפר לומר שזה לא מוגבל.

תקרת הזכוכית היא תקציבית.

לא קרה לי פעם אחת אפילו שניגשו אלי ממשרד הביטחון ואמרו לי שאתן עוד ארבעים לבנות ואמרתי שלא יהיה.

אני מבינה שאנחנו מנסים ליירט את הבעיה.

היא נותנת תשובה.

אנחנו עובדים תחת מכסה שאנחנו מתכננים עבור עצמנו ואם יש שיח זה או אחר, אנחנו תמיד באים לקראת. יש לנו עניין משותף. יותר מזה, אנחנו לעתים אלה שפונים לאגף הביטחוני חברתי כדי להרחיב אוכלוסיות ייעודיות, אם אלה יוצאי אתיופיה, אם אלה בני העדה הדרוזית עם סגירת גדוד חרב, אם אלה בני העדה הבדואית על מנת לדרבן אותם להתגייס לצה"ל וכיוצא באלו. שוב, אני מדגישה שתכניות אופק לא מוגבלות מבחינתנו. אנחנו רוצים להרחיב ככל הניתן. הלוואי ולא רק שלושים אחוזים היו במכינות שהם חבר'ה מרקע סוציו אקונומי מורכב.

עברי לשאלה השנייה של המיון מחדש.

הנושא הכאוב והפיל שבחדר, נושא המיונים. דבר ראשון, למי לפנות. אני אשמח לתת לך איש קשר לנושא. תמיד כשפונים אלי, אנחנו מנסים לעזור כמה שיותר. אני לא אשקר אבל דווקא לאוכלוסיות הייעודיות המוחלשות, אנחנו תמיד עם הפנים קצת יותר. אם אלה בני העדה הדרוזית, אם אלה בני העדה הבדואית, אם אלה יוצאי אתיופיה, כשיש חוות דעת זו או אחרת של מי שליווה אותם. אם זה בתכניות בתוך הצבא, קורס הכנה לשירות, קורסי עברית וכיוצא באלו ואם אלה חוות דעת של ראשי מכינות. אנחנו מתחשבים בכך.

ימי סיירות פתוחים לכל מכינות ושנות שירות. הם מקבלים חוזר על בסיס חוות דעת של ראש המכינה. אני אספר לכם סוד. רק שלושים אחוזים מהניגשים החוזרים, בוגרי מכינות ושין-שינים, עוברים את יום הסיירות החוזר.

זה הרבה.

זה מעולה. הצבא מעודד את זה. הצבא לא אומר לא. אנחנו בעד. הלוואי והייתי ממלאת את כל מכסות טיס בכל מחזור גיוס.

הצגת את זה כאילו הנתון נמוך.

לא. זה בסדר גמור. אנחנו בעד. לתת מבחני קוגניציה חוזרים, לא בבודדת אלא על אוטומט לכולם, זה קצת יותר מורכב.

לא. רק לפי בקשות. לא כל אחד.

בסדר גמור.

לבנות יום סיירות לא רלוונטי.

את צודקת.

נראה לי שזאת שאלה שחייבת תשובות קצת יותר בכירות ולא שאני מזלזל חס ושלום.

נכון. מבחן קוגניציה, לרוב כשעושים אותם שוב קב"א-דפ"ר, לא בהכרח מצליחים לשפר אותם כי המכינה היא מכינה מנטלית, פיזית, אישיותית, היא מעצימה אבל לא תמיד זה בהכרח ישפיע שם.

תומר בוהדנה, במלחמת לבנון השנייה היה מ"פ, היה חניך שלי בבני ברית. הוא מספר את זה בכל מקום כך שזה לא סוד מקצועי. כשהוא התגייס לצבא, לא רצו לגייס אותו לקרבי כי הוא ילד שהגיע מפנימייה לילדים עם הפרעות נפשיות. אחר כך לא הסכימו להוציא אותו לקורס קצינים כי לא היו לו נתוני קצונה. מי שנבחר להיות סמל במלחמת לבנון השנייה היה הוא ומי שהקים היום מעון חסות, זה הוא. אתם לא נותנים להם צ'אנס.

יש לי המון סיפורים אבל לא נספיק.

חבר הכנסת איל בן ראובן, ברוך הבא.

אני צריך לצאת לדיון אחר אבל רציתי עוד דקה להתייחס לכל נושא המיונים. המיונים הם לא תורה מסיני. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל יש לפחות רמטכ"ל אחד שאחרי כן גם היה שר ביטחון שלא עבר מבדקי קצונה. וידאתי את עצמי עכשיו שאני זוכר נכון בוויקיפדיה וזה נכון. רמטכ"ל שאחרי כן גם היה שר ביטחון.

לגבי מדדי קב"א ודפ"ר, בוודאי ליוצאי העדה האתיופית וגם לאחרים, כבר מזמן יודעים שזה לא רלוונטי או הרבה פחות רלוונטי. גם ברור שבחור או בחורה שמגיעה למכינה וכעבור שנה תעבור עוד פעם או יעבור עוד פעם את המבדקים, הנתונים הסוציו אקונומיים שלו לא ישתנו אבל יהיו נתונים מסוימים שכן ישתנו ואני חושב שכאן צריך בצורה ממוסדת, לא רק לפי בקשה כזאת או אחרת או פוינט אוף קונטקט כזה או אחר אלא בצורה ממוסדת לתת הזדמנות עם העדפה מתקנת. מישהי שהגיעה מקבוצת אוכלוסייה מוחלשת ועברה מכינה או מישהו שעבר מכינה ומעוניין להעלות את הקב"א שלו, אני חושב שהוא צריך לקבל, או צריכה לקבל, העדפה מתקנת.

מוטי, בזה אני אסיים. כפי שאתה אמרת, אנחנו לא יכולים לסיים כאן בנושא הזה. אני חושב שאנחנו חברי ועדת חוץ וביטחון צריכים להיכנס לזה יותר לעומק כי זה לא יכול דבר שתלוי בקשרים או בטלפון כזה או אחר שמרימים במקרה פרטי כזה או אחר.

לגמרי נכון. אם היה לי זמן, הייתי מספר סיפורים על השנתיים האחרונות. הערה לאכ"א, קחי אותה, תעלי אותה למעלה. כשאני רוצה לפתור דברים, אני פותר אותם דרך נציב קבילות חיילים. באכ"א יש מרובעות, סליחה שאני אומר. נציב קבילות חיילים, יש יותר זמן, הבנה, נשמה ופותרים בעיות. לישיבה הבאה נביא את נציב קבילות חיילים. מי שרוצה להיעזר, יכול דרכו לפעמים לעשות מעקפים.

היינו מעדיפים ללכת בדרך הישר ולא במעקפים. נמאס לנו ממעקפים.

בסדר. אנחנו רוצים להתחיל מאפס ולפעמים אנחנו עושים את זה כך.

תנועת הקיבוצים.

אני מרגישה שאנחנו בסוג של מחזה אבסורד. שני הצדדים שיושבים בצד הזה של השולחן, חברי הכנסת והארגונים כולם, כולל מי שנמצא ממשרד הביטחון, שהם השותפים שלנו ביום יום, שותפים נהדרים, עם כולם יש הסכמה על איכות וצורך מפעל שנת השירות והמכינות. אבל כאשר נצא מהדלת ונתפזר ליום יום, ניתקל במציאות הבלתי הגיונית שהמפעל הזה חסום מאוד מאוד והוא בעצם היום במדגם של פיילוט. זה צריך לחזור בחזרה אליכם. צריכה להיות פנייה למשרד הביטחון, להפוך את זה לתכנית לאומית ולא להשאיר אותנו במדגם הזה מסוכסכים בין עצמנו, מנסים למצוא כל מיני מעקפים ולשוב ולהוכיח את מה שכבר הוכח היטב, שזו פשוט אחת המתנות ואחד הפתרונות למדינת ישראל.

אני מחזירה את זה בחזרה אליכם. תעשו עם זה משהו.

תודה רבה גם על הקיצור שאפשר לעוד שני אנשים להתייחס.

מכינת עוז שלמה, בעבר קריית מלאכי. תודה על ההזמנה. חשוב לי להדגיש מה שדני אמר. גם בתוך מפעל המכינות הקדם צבאיות השנתיות יש מכינות פריפריה. אנחנו יושבים בפריפריה עם חבר'ה מהתיכונים המוחלשים, עם חבר'ה בסיכון. יש במכינות השנתיות יותר חבר'ה בסיכון ומפריפריה מאשר במכינות אופק ואנחנו לא נגד אלא אנחנו בעד. יש לנו קרוב לאלף כאלה.

יש כמה דברים שצריך לשים לב לפרטים. יש לי חניך ששלח לי תמונה בווטסאפ עת קיבל כומתה בגולני לפני שלושה שבועות. חניך שהגיע עם תיק פלילי על הטרדה מינית. עד היום לא קיבלתי שקל ממשרד הביטחון. זה קשור גם למוגבלויות. חניך כזה, כל עוד הוא לא מוגדר בר גיוס, הוא לא מקבל כסף. בסוף הוא הוגדר בר גיוס, יום לפני הגיוס שלו, כבר נגמר התקציב והוא לא מקבל כסף. אותו דבר יהיה עם המוגבלויות. חניך שאין לו יכולת להתגייס בגלל מגבלה רפואית ואתה מעביר אותו שנת מכינה, הוא יתחיל לקבל כסף רק רטרואקטיבית אחרי שהוא יהיה בר גיוס וימצאו לו מקום להתנדב. את הדברים האלה צריך לסגור כי אם אנחנו רוצים שיהיו עם מוגבלויות או מהפריפריה, צריך לדעת לגבות את זה מהיום הראשון. אנחנו סוחבים על הגב את החבר'ה האלה ומקוששים נדבות כדי לאפשר לחניכים. אנחנו עושים את זה אבל זאת נקודה שצריך לשים לב אליה.

אנחנו לא סוחבים על הגב.

אנחנו עושים את זה בכיף. אני חושב שהשאיפה היא באמת לתת למקסימום חבר'ה להיכנס למכינות. הבעיה שלנו היא שאם במכינה רגילה נורמלית עד 31 למרץ כל רשימת המתקבלים סגורה וכולי, אנחנו במאי-יולי עוד מגייסים חבר'ה לשנה הקרובה ומושכים אותם באוזניים מהבית ומשכנעים את ההורים. אנחנו בתהליך יום יומי עם משרד הביטחון ועם הצבא. מאוד מאוד קשה לנו עם החבר'ה האלה לעמוד בתאריכי היעד לרישום. אנחנו ממלאים את המכסות עם המון ויכוחים כולל פגישה עם סגן מפקד מיטב לפני שבוע לגבי החבר'ה שכבר עכשיו במכינה. מצד אחד אומרים שכל מי שרוצה ילך אבל מצד שני אומרים לא, זה לא ילך וזה לא ילך.

הכלל והחריגים. ברור.

לכן החריגים בסוף על זה נופלים.

מנהל מכינת עלי. תודה. בשבילי זאת זכות. אני אמנם במכינה רק עשר שנים אבל זאת המכינה הראשונה שקמה לפני שלושים שנים ובא לחדש לכם שגם אז לא הבינו מה זה מפעל המכינות ובאמת זה היה דבר חדש והיו כל הבעיות שכנראה ממשיכות עד היום בכל מיני כיוונים.

הזדמנות לברך על היום הזה ולהגיד תודה לכל הדברים שהתפתחו מאז הקמת המכינה לפני שלושים שנים. בהחלט כל הנושא הזה של העמידה מול הצבא, צריך לחשוב איך עושים בצורה יצירתית. לדעתי ליצור קשרים וקשרים ודרכי פנייה יותר מודרניות כפי שיש היום בפייסבוק ובאי-מיילים ולנסות לפתח שיטות כדי שהתקשורת תהיה יותר טובה. אם זה יהיה, ממילא להערכתי רוב הבעיות ימצאו פתרון.

הדיון לא תם. הוא רק נמשך. בהמשך נסכם גם עם יעדים להמשך. אני הייתי רוצה שזה יקרה עוד בתוך שנת 2017.

חבר הכנסת איל בן ראובן.

תודה והערכה גדולה לכל העוסקים במלאכה. אתם עוסקים בנושא סופר חשוב.

אנחנו בוועדת חוץ וביטחון חייבים לדאוג לכך שנושא המכינות ושנות השירות, שזה דבר שאני עוסק בו כי הבן שלי היום שם, לא יכול להיות שהדבר הזה הפך להיות קורס טיס. אנשים שנבחנו כבר לקורס טיס, התקבלו לקורס טיס ולא מתקבלים לקיבוץ מסוים על דבר שהצבא אומר שהאנשים האלה כאשר הם מגיעים לשירות בסופו של דבר שנה יותר מאוחר, הם מתגייסים לקרבי, הם בפיקוד, שלושים אחוזים מהם בסיירות וכולי. הם מצוינים.

לכן אנחנו כאן צריכים לבדוק עם משרד הביטחון איך אנחנו מעלים את התקצוב, מעלים את הרצון הזה ואחת מהתשובות שלנו לכל בעיות המוטיבציה ולכל הבעיות שאנחנו מכירים אותן מכאן ומכאן, זה באמת ממש תרופה למכה כי אלה אנשים שרוצים לעשות ואנחנו חייבים לתת להם את ההזדמנות הזאת.

אני כמובן מברך על היום ועל היוזמה והמסר שהיום הזה מוציא. אני מברך על הכיוון שיש בו. שמעתי אותו כאן ושמעתי אותו גם בוועדה המקבילה, בוועדת הכספים, שיש ניסיון להסדיר את הנושא התקציבי גם של מכינות אופק, גם של שנת שירות. נאמר לנו פעם ראשונה שמשרד הביטחון שוקל להיות מעורב גם תקציבית בנושא שנת שירות וזו בשורה גדולה לעם ישראל. אם זה לא יקרה, אני שמח מאוד שיש הצעת חוק של חבר הכנסת מירב בן ארי ורועי פולקמן שאולי תסדיר את נושא שנת השירות באמצעות חוק.

שני דברים חשובים צריכים להיאמר.

יש דבר כזה?

אני אסביר.

זה לא הזמן להסברים ולשאלות. לא כעת.

שתי הערות כאשר האחת היא בנושא גיוון האוכלוסייה שלוקחת חלק במכינות הארוכות, השנתיות ובשנת השירות. אני מציע לכולנו קודם כל להיצמד לנתונים. האגף הביטחוני חברתי במשרד החינוך הציג נתונים והנתונים הם רחוקים מלהיות ורודים. הגיוון לא מספק. אין מספיק צעירים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, לא במכינות ולא בשנת שירות.

אני מבקש להפסיק להקים מכינות סגרגטיביות לנוער בסיכון. החבר'ה האלה צריכים להיכנס למכינות איכותיות ביותר. צריך להיות שילוב נכון. זה הדבר הנכון גם עבור החברה הישראלית וגם עבורם.

צר לי לומר לך גברתי, יש פער מאוד גדול בין האמירות של נציגת הצבא לבין הפרקטיקה ואני רוצה לתת שתי דוגמאות והן לא דוגמאות נדירות. אנחנו מנהלים מכינת אופק, היחידה לצעירים בדואים. לפני שלושה שבועות, בלי התרעה מוקדמת, אחרי שגייסנו אותם, אחרי שהם כבר בתוך מכינה, מיטב שלפו שני חבר'ה בדואים, הם שלפו חמישה אבל שלושה הצלחנו לחלץ, וגייסו אותם בלי התרעה מוקדמת. למה? ככה. בלי הסבר, בלי שום הסבר, ככה סתם. אכ"א וערן שני ואחרים מחזיקים רשימה ארוכה של צעירים מוחלשים שעברו תהליך ונמצאים היום או בשנת שירות – צעירים בסיכון – או במכינות ומיטב דורשים בתוקף לגייס אותם. לא מצליח להבין. הצבא הוא הנהנה הגדול מהמערכת הזאת ולא יכול להיות שיערימו קשיים לגבי האוכלוסייה הזאת.

הבנו. אני חי את מה שאתה אומר. הערתי גם קודם את ההערה. גם אני לא אוסיף סיפורים למרות שיש לי ביום יום. אני יודע להודות על גמישות במקרים מסוימים. אנה, שלא יהיה רושם שאנחנו רק מקטרים. אני יודע להודות על גמישות רבה, רק בשבועיים האחרונים, של ערן, של צחי ושל אחרים. אני יודע גם להודות שבתמונה הכוללת חסרה ההבנה.

מי מכל החבורה היקרה הזאת כאן לומד במכינה? תרימו ידיים. מי כאן לומד במכינות אופק? יפה. כל אחת מכן, שתי מלים על מה עושה לכם המכינה. אתם במכינה כחודשיים.

אני מקריית אתא, חיפה. אני במכינת עלמה בירושלים.

מה בינתיים נותנת לך המכינה? איך את מרגישה במכינה?

טוב.

את מרגישה איזשהו שינוי?

כן. התקדמתי.

את רוצה להמשיך עוד ארבעה חודשים האלה?

בטח.

לא צריך יותר מהחיוך וה-בטח. בהצלחה לכולם.

איך קוראים לך?

יעל בלנגה. אני מעין ערבה בשומרון. היום אני במכינת עלמה.

איפה למדת בתיכון?

בישוב. אבא שלי נפטר לפני עשר שנים מסרטן ואימא שלי עכשיו מתפקדת לבד. היא מפרנסת אותנו ואני בעיקר עוזרת לה בתפקוד בבית. אם המלגה לא הייתה מגיעה אלי, לא הייתי במכינה הזאת.

איך את מרגישה במכינה?

מעולה. מדהים.

יופי.

נשמע עוד אחד, את הבחור.

אני מנתיבות. אני במכינת תפארת ארזים.

איפה למדת לפני כן?

בישיבה. בירושלים.

אתה חודשיים במכינה?

כן.

מה המכינה נתנה לך עד עכשיו?

הרבה כלים לחיים. פתחה לי הרבה מקומות שלא ראיתי אותם. כל מיני דברים שלא חשבתי עליהם בכלל.

במה זה עשה לך שינוי?

פיזי, נפשי וגם לראות את החיים בצורה אחרת.

לפני כן חשבת להתגייס?

כן, אבל לא היו לי הכלים האלה.

ואחרי חודשיים אתה כבר חש שיש לך כלים?

כן. יש לי יותר כוח.

אם כן, אפשר לקצר את המכינות לחודשיים.

תודה רבה לכם.

אני מסכם את הדיון. הדיון באמת לא תם. אני אומר משפטי מפתח בודדים שחלקם הם בגדר שיעורי בית. אני חושב שאין כאן חילוקי דעות שצריך לומר את המשפט הראשון שהוא באמת משפט הפתיחה, עד כמה המפעל הזה, גם של השין-שינים, גם של המכינות הקדם צבאיות, גם של מכינות אופק, עד כמה הוא מבורך ועד כמה תודה לכל העוסקים במלאכה.

תודה לכל היוזמים את הדיון, לכל חברי הכנסת והאחרים. כולנו באותו מעגל.

אנחנו באמת צריכים כאן את התשובות בעיקר של משרד הביטחון אבל גם בשותפות של האוצר וחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי כאן והיא הנציגה מהמפלגה הנכונה שקרובה לשר האוצר. אנחנו כן נצטרך את התשובות הללו בעיקר בעבודת המטה במשרד הביטחון, בנכונות של השותפות ובהבנה של הגידול.

אנחנו נרצה את עבודת המטה הזאת גם מצה"ל, אנה, באמת בעבודת מטה משמעותית של הסתכלות קדימה ולומר על איזה אחוזים אתם מסוגלים לדבר ועל איזה מספרים כדי שהארגונים כן יוכלו לתכנן, כדי שתנועות הנוער וארגוני הנוער, ולומר שלי יש מכסה של מאה ולי יש מכסה של שישים או לי יש מכסה של מאתיים ולכן אני יכול להיות קבלן במובן החיובי של כוח האדם שיהיה יותר טוב וכמה שיותר.

הנושא של נוער עם מוגבלויות. אני מבקש שבישיבה הבאה יהיה גם נציג משרד האוצר שמאוד חשוב שיהיה, מעבר לחברתו של שר האוצר. נוער עם מוגבלויות, אנחנו הולכים כרגע לדיון נוסף, שלא יהיה בתוך התקנים. שלא יהיה בברוטו אלא יהיה בנוסף. צריך להתחיל במספר מסוים. ראינו אותם כבר במקומות כאלו ואחרים, בשירות לאומי, ראינו אותם בצה"ל במקומות מסוימים וזאת בוודאי תרומה גדולה מעבר לחובה המוסרית שלנו לסייע בידם. אני ראיתי מכינה בערד שניסתה חלקית ולא הצליח לה. כנראה שצריך עוד חיזוקים.

עדכון התקנה גם במשרד החינוך בנושא אופק. זה לא שהמכינות הרגילות לא משתדלות להגיע אבל אופק מוכוון משימה ועושה את זה בצורה באמת מדהימה. דנה כבר שנתיים וחצי-שלוש מאז נפגשנו. גילוי נאות, למי שלא יודע, דנה היא אחותו של גוני הרניק הי"ד, מפקד סיירת גולני שנהרג בבופור. הכרתי אותו אישית באותן שנים.

צה"ל. הנושא של השאלה הגדולה, ואנחנו נבקש לפעם הבאה או את ראש אכ"א או את ערן, כי זו שאלה של מדיניות כבדה וכך ראוי שהוא תוצג. הנושא של מתן אפשרות לשדרוג הנתונים ואיך עושים את התהליך. זאת אומרת, זה תהליך. במה צה"ל עומד, במה הוא לא יעמוד השנה אלא יעמוד בשנה הבאה. גם לי יש סיפורים למכביר אבל אני לא רוצה לומר. אני אגע במשהו קטן. דרך נקח"ל, בני מנשה שטענו שהם לא יודעים עברית, ב-72 שעות גייסנו אותם, שניים מהם היו מצטיינים הנדסה קרבית. גמרו מצטיינים. הם היו בהסדר של מעלות וראש הישיבה התעקש שיתגייסו לקרבי והם יודעים עברית. הם לומדים כאן עברית. סירבו ורצו לשלוח אותם לכל מיני מקומות אבל הם סיימו מצטיינים. נאמר שהם לומדים עברית כבר שנה, אז להגיד שהם לא יודעים עברית? זה שדרוג נתונים במקרה הזה אחרי שנת לימודים בישיבת הסדר, אבל זה בדיוק אותו הדבר בשין-שין או במכינות.

שר הביטחון הורה לבחון את תוצאות עבודת המטה. אני מציע, אני לא אומר זאת כביקורת, שהשולחן העגול ביחס למדיניות של פתיחת מכינות, תפתחו אותו, תייצרו אותו ותביאו את הארגונים השונים. כך היה בעברי כמזכ"ל בני עקיבא, אז היו הרבה שולחנות עגולים אצל ראש האגף, ולא נזכיר אותם כרגע בשמם. כך שאם מנכ"ל מועצת המכינות, עם דני זמיר, מרגיש לא מחובר, שייכנס לשולחן עגול יחד עם אופק ויחד עם האחרים כגוף המתכלל.

יש כאן עוד שאלה אחרונה והיא שאלות על חניכים שאינם ברי גיוס לתקצוב החריג שלהם. אני אוסיף לזה ואני אומר לכולנו כאתגר גדול מאוד את נושא העולים. העולים החדשים, גם כאתגר לאופק, גם כאתגר למכינות, נדמה לי שיש שתי מכינות – אחת חילונית ואחת דתית – בקשת שלקחו על עצמן קבוצות עולים ייחודיות אם מצרפת, אם מאמריקה, וזה אתגר גדול מאוד בשנים הללו שממוצע העולים הוא כ-24 אלף. גם בני הנוער העולים, אם הם עולים בשנים מחטיבת הביניים פחות או יותר ועד כיתה י"ב, הם לא מצליחים להגיע לאוריינטציה של צבר לגיוס. חצי שנה כזאת או מכינה עושה להם את זה. גם בני חוץ לארץ, הם רק בפסח לוקחים את תעודת הזהות כי עד אז הם לא משוכנעים שהם רוצים לעלות ורק שבעים או שמונים אחוזים מהם עולים, אבל זה הרבה. השאלה היא איך מתקצבים אותם, בין אם אותו נער הוא עם תיק פלילי, בין אם הוא עם פוטנציאל לעלייה. זו שאלה טובה שאני מפנה אותה גם למשרד הביטחון, גם משרד החינוך וגם למשרד האוצר, לחזור אחורה, לחשוב ולתת את התשובה גם לאנשים עם תיק פלילי והניקיון שלו וגם לעולים שהם ממש פוטנציאל עצום למדינת ישראל.

עד כאן. תם ולא נשלם. אנחנו עם הנהלת הוועדה נשתדל שעוד בדצמבר כן נדון שנית יחד עם כל היוזמים ונשתדל לתת תשובות לתקציב 2018-2019.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.