ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-28OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 103

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום ראשון, א' בכסלו התשע"ח (19 בנובמבר 2017), שעה 13:00

סיור בתל-אביב - פרויקט יזה"ר לצמצום נזקי הזרקה

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

ד"ר לודמילה חלד - המחלה להתמכרויות, משרד הבריאות

נטע הראל - מרכזת שחפת ואיידס, משרד הבריאות

שלומית מנשקו - אחות מרכזת, שחפת ואיידס, לשכת הבריאות ת"א, משרד הבריאות

הדס שיין - יו"ר מועצת הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, המשרד לבטחון פנים

צחי שרעבי - מפקד תחנת שרת, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

איריס נהרי - ס' מנהל השירות להתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

אבנר כבל - מנהל פרויקט לוינסקי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

סוזן בן עזרא - תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

חגית בוני נח - אונ' אריאל והרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

יואב בן ארצי - מנהל טיפול נפגעי התמכרויות שיקום, עיריית תל אביב

דני גולד - המנהל המקצועי בפרויקט יזה"ר

עמרי מסרי - מנהל פרויקט יזה"ר בתל אביב

איסר פולניצר - פרויקט יזה"ר תל אביב

מור נהרי - רכזת חינוך ועו"ס פרויקט יזה"ר

ל' - מטופלת בפרויקט

לירון בדולח

–

מוזמן/ת

בת שבע פנחסוב

ס.ל. חבר תרגומים

סיור בתל-אביב - פרויקט יזה"ר לצמצום נזקי הזרקה

שלום, שבוע טוב, חודש טוב, שמעתי היום. ברוכות וברוכים הבאים לסיור ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת בפרויקט יזה"ר. האמת שזה פרויקט ששמענו עליו הרבה מאוד בוועדה ואני שמחה מאוד להיות כאן וגם לראות. זה בעצם סיור שני שלנו תוך שלושה ימים בתל אביב, ביום חמישי היינו במרפאת לוינסקי. מבחינתנו זה חלק מהדגש המרכזי שאנחנו דנים ו - - - גם על סיורים, ואני חושבת שלראות את המציאות בעיניים באופן כללי, אבל ספציפית בנושא של מזעור נזקים, לא רק ברמה התיאורטית, 'אוי אוי אוי זה חשוב נורא' ו'אנחנו נגד סמים', אלא גם מה זה אומר להתמודד עם התמכרות - - - בעיקר כשמסתכלים על זה דרך העיניים של המכורות והמכורים.

פה פרויקט יזה"ר, שבכותרת שלו נמצא הרעיון של מזעור נזקים, זה מבחינתנו צעד מאוד משמעותי - - - בהקשר הזה, אז בבקשה, נטע הראל.

אני רציתי קודם כל, ברשותך, שחגי מהרשות למלחמה בסמים יפתח ואז אנחנו נציג יחדיו.

אין בעיה, בבקשה. חגי ברוש, הרשות למלחמה בסמים.

צהריים טובים לכולם. אני רוצה קודם כל להציג את החברים שעובדים איתנו בתחום הזה. את נטע כבר הצגת, ד"ר שם טוב, שהוא מנהל המחלקה שלנו, דני גולד, המנהל המקצועי של הפרויקט ברמה הארצית - - - ועמרי שמנהל את השלוחה כאן בתל אביב.

אתה יכול להציג גם איזה מקצועות, מה ההכשרה שלך, באיזה תחום, שנדע גם מאיזה עולם מקצועי - - -

עובד סוציאלי, עובד עם מכורים 27 שנה, תואר שני בעבודה סוציאלית.

כמובן אבנר כבל, מנהל 'צעד ראשון'. פרויקט יזה"ר, אני אעשה את הפרזנטציה במשותף עם נטע, שיותר תזכיר את ההיסטוריה, אבל אנחנו מדברים פה למעשה על האסכולה של מזעור הנזקים באמת בצורה הכי משמעותית שלה, פועל יוצא של שיתוף פעולה בין משרד הבריאות והמחלקה לשחפת ואיידס במשרד לבין הרשות הלאומית למלחמה בסמים. למעשה החשיבה באיזה שהוא מקום להמחיש את עניין מזעור הנזקים בזה שאנחנו שומרים על קשר עם האוכלוסייה אולי הקשה והמורכבת, דיברנו על זה גם ביום חמישי האחרון במרפאת לוינסקי, שבאה ואומרת בואו נשמור גם עם האוכלוסייה בקשר מטעמים כאלה שבסופו של דבר הקשר הזה מועיל לנו כחברה. אני יוצר מצב שיחד עם האנשים השקופים האלה יש דיאלוג קבוע, החלפת מזרקים, שמירה על בריאות הציבור, יצירת קשר טיפולי ראשוני לפעמים עם האוכלוסייה הזו, אבל בטח לא להתעלם ממנה, בטח לא להגיד 'זה לא קיים', איזה שהיא עצימת עיניים ולמעשה זו מהות המודל.

בתוך המודל הזה גם לא במקרה המודל בתל אביב פועל מ'צעד ראשון'. פה יש את אבנר, וברגע שבאמת גם ברמה של החברים שמחליפים מזרקים ומגיע לפה בחור ותוך 24 שעות הוא כבר יכול להיות במסגרת של גמילה דרך הנהלים המאוד מאוד מורכבים שיש.

רק אם הוא רוצה. הרעיון הוא רעיון שכל אחד מאיפה שהוא נמצא ובמצב שבו הוא נמצא, אין פה מקום ליצור ציפיות כדי לא ליצור אכזבות. העיקר הוא הקשר, העיקר הוא באמת להוות בית ומקום עבור האוכלוסייה המיואשת והמייאשת ביותר. למי שעובר תהליך והוא בשל ממקום פנימי לעבור למסלול שיקומי, זה דלת ליד.

תיכף את תיתני לנו גם קצת מספרים, כמה בקשר וכמה עשו את המעבר הזה לדלת ליד וכמה חוזרים.

אוכלוסייה מיואשת ומאתגרת.

דרך אגב - - - לפעמים זה לאו דווקא לגמילה ולשיקום, לפעמים זה הולך ל - - -

לתחליפי סם.

לטיפול תרופתי ממושך, אבל הקשר הזה בסופו של דבר נעשה - - -

טיפול ממושך זה היום המתדון.

מתדון, סובוקסון, יש לא מעט. המספרים שם - - -

אנחנו תופסים את ההתמכרות כמחלה ולכן כל ההתייחסות היא פחות אכיפתית, היא יותר ריצ'ינג אאוט, יותר טיפול, במקרה שלנו מתעסקים גם במניעת הדבקות, כאשר החלוקה שמתקיימת זה חלוקה גם של מזרקים, אבל גם של אמצעי מניעה, של קונדומים, והמענה הוא באמת ברמה מיידית.

אני רוצה לומר שבשנה האחרונה או בשנים האחרונות המודל שהיה עובד לדוגמה סביב מרכזים כמו פה, והיה מחכה למעשה שהמכורים יפנו אליו, שינה את הפנים שלו, היום המסגרות האלה מוציאות סיורים החוצה. התפיסה באה ואומרת שאנחנו לא יכולים רק לשבת ולחכות שהם יבואו, אנחנו לפעמים מייצרים מצב שבו אנחנו יוצאים לסיורים, יוצאים ליצור קשר מתוך תקווה שבאיזה שהוא שלב הם גם יבחרו לבוא למקום הזה ואז לקבל יותר שירותים. יש פה אח, יש פה מחסן בגדים, יש פה מקלחת, יש פה משהו קטן לאכול ואז יצירת הקשר היא יותר משמעותית.

אנחנו פועלים היום למעשה בתפיסה שהמסגרת, לדוגמה בתל אביב, היא לא מתעסקת רק ב - - - היא היום יוצאת לבת ים, היא יוצאת לחולון, היא בדרך גם לצאת ללוד. זאת אומרת אנחנו מרחיבים את הפרויקט בצורה מעגלית על בסיס המסגרות שיש לנו בבאר שבע, בחיפה, באשדוד, בירושלים ובתל אביב, וככה מגיעים ליותר אוכלוסיות.

את המציאות אתם מכירים פחות או יותר של מה שקורה במתחם לוינסקי. לא יודע, מגדירים את זה פה כשטח כבוש, אבל הסתובבנו שם, אנחנו מכירים את המציאות, הפעילות היא - - - למרות נוכחות משטרתית מאוד משמעותית כבר בשנה-שנתיים, באמת המשטרה עשתה פה מהפכה, אבל עדיין אתה מסתובב שם ואתה פוגש את האנשים האלה ברחוב. לשמחתנו התהוו באמת סביב האזור הזה לא מעט סוכנויות טיפול בתחום שלנו, גם 'צור אביב', גם 'סלעית' מפעילה פה דירת חירום, כמובן יזה"ר, אבנר, הכול ביחד נותן איזה שהיא מעטפת סבירה. זה לא אומר שכלו כל הבעיות, אבל כמובן שהנוכחות הזאת מעודדת פשיעה, מעודדת תופעות כמו זנות, סחר בסמים, סרסרות, מכל הבא ליד יש לנו באזור הזה ואם הייתם גם בסיור ביום חמישי עם הניידת, ראיתם את ה - - - הכול ביחד יוצר פה איזה שהוא בליל מאוד מאוד - - -

אני מציעה שעכשיו אני אתן קצת את הרקע. משרד הבריאות, בעיקר המחלקה לשחפת ואיידס רואה את העניין של טיפול ומניעה ב-HIV וגם בשחפת כמשהו שהוא לא רק מתן של שירות במרפאה וקליניקה, אלא הסתכלות הוליסטית על האוכלוסיות המיוחדות שלנו. זו הפילוסופיה שמנחה והנחתה את המחלקה ב-20 שנות קיומה. בשלהי שנות ה-90 פנה מנהל המחלקה, ד"ר שם טוב, שהיום מייצג אותנו בכנס - - - העולמי במוסקבה. הוא פנה לראש הרשות למלחמה בסמים ביוזמה שהיות שגדלים מספר הנדבקים ב-HIV מקרב מזריקי סמים וכמובן גם HCV, דלקת נגיפית מסוג C, יש מקום לשקול את ההכנסה של פרויקטים למזעור נזקים מתוך פילוסופיה שהתפתחה בעיקר באירופה וקיבלה תאוצה סביב מגפת ה- HIV כשההתייחסות הקרימינלית לשימוש בסמים נוסח War on Drugs האמריקאי אינה יעילה במניעת מחלות ואינה יעילה מול HIV ובעצם היוזמות של מזעור נזקים דרך הזרקה נקייה והדרכה להזרקה נקייה והתייחסות רפואית יותר לתחום ההתמכרות היא תפיסה שהתפתחה באירופה, בשנות ה-80 וה-90. אני חושבת שגם בארץ, מאז שהתכנית הזאת הושקה, היה כאן הרבה עניין של שינוי קונספטואלי, לא של זבנג וגמרנו, לא נגמלים וזהו, לא מכניסים לכלא, אלא אנחנו מפרידים את הקרימינלי מהרפואי ומתייחסים לאנשים קודם כל כבני אדם שמגיע להם שירות.

גם אם הם לא יודעים איך לצרוך אותו וגם אם הם לא יודעים לתקשר וגם אם הם לא משתפים איתנו פעולה כמו שאנחנו היינו רוצים, הם צריכים לקבל שירות וחובה עלינו להגן עליהם. זו הפילוסופיה של היציאה לרחוב, זו הפילוסופיה של לקבל אנשים בכל מצב עם מינימום הכללים האפשרי כדי לקיים מרכז בטוח, גם עבור המטופלים וגם עבור העובדים. בעצם מאז ראשית שנות ה-2000, 2003-2004, זה התחיל בהתחלה בחיפה, ירושלים קצת ופה, לדעתי, ב-2005 זה כבר נפתח פה בתל אביב, ב-2007 זה כבר נהיה רשמי, היו כל מיני ניסיונות, אבל ברצף זה פתוח למעשה מ-2007 כאשר זה פתוח שלוש פעמים בשבוע, בשעות שנוחות להם, לא שעות הערב ושעות הצהריים, עם יום מיוחד לנשים שעובדות בזנות, שהוא מופרד ונותן אווירה יותר מוגנת למשתמשות שהן עובדות ברחוב. והתפתחנו גם לחמש ערים.

הדרך הזאת היא לא ליניארית והיא לא פשוטה כי אנחנו בעצם שותפות גם כספית של משרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים שמכניסים כיום משהו כמו מיליון וחצי שקל לתוך הפרויקט הזה בשנה, שזה סכום גבוה בשביל פרויקט כזה. בעצם אין לנו שותפים אמיתיים מממנים אחרים והרבה פעמים גם נתקלנו בחסמים. החסם, אני חושבת המשמעותי ביותר, זה ראשי ערים שלא רצו סוג כזה של שירות אצלם, כי מה שלא רואים לא כואב, כי מה שאפשר לטאטא אותו לפאתי העיר, עדיף שיטואטא לפאתי העיר ולא יטופל. היו לנו, בלי צורך להזכיר, ערים ומקומות שהיינו צריכים לחכות שיתחלף השלטון העירוני כדי להיכנס ויש לנו מקומות שלא הצלחנו להקים מרכז שהוא בית, אלא אנחנו רק במצב נייד כי זה מה שאפשרי ואולי במקומות האלה נפעל הפוך.

זה פרויקט שהוא ממומן על ידי גורמים ממשלתיים, אבל אופן הצמיחה שלו זה לחלוטין grassroots. זה לחלוטין על מעט עובדים ועל הרבה מתנדבים. הפרויקט הזה מחזיק מתנדבים לאורך הרבה שנים, את יכולה לראות פה מתנדבים של שלוש, ארבע, חמש שנים, את יכולה לראות פה מתנדבים שהפכו לעובדים ומהבחינה הזאת זה באמת מודל מוצלח.

אני חושבת שאולי נציג טיפה מספרים ואז נשמע את דני ואת עומרי על היומיום על הפרויקט. נלך ישר למספרים ונשמע גם את אבנר. אני מביאה פה נתונים חלקיים, בין השאר בגלל שאנחנו קיבלנו הודעה על הביקור הזה בהתראה מאוד קצרה ולא יכולנו לעשות ניתוח מאוד עמוק ורב שכבתי של המידע. זה גם לא פרויקט שכל כך קל לתעד אותו. אל"ף, לא קל לתעד אותו כי בבסיסו הוא אנונימי ואת צריכה לעבוד עם קודים, ובי"ת, כי מחשוב נכנס לפרויקט הזה בשלב מאוד מאוחר ולמחשב עבודת רחוב עם אנשים שהרבה מאוד פעמים לא רוצים להזדהות זה דבר מאוד מורכב. ובכל זאת אנחנו צריכים להראות מספרים, אנחנו צריכים להראות עבודה ואנחנו צריכים להראות שאנחנו לא רק מגיעים להמון אנשים, אלא אנחנו מגיעים לאותם אנשים הרבה פעמים כדי לראות שאנחנו יוצרים פה קשרים.

אז אני מביאה את הנתונים של 2016 ומחצית ראשונה של 2017. לקראת ינואר יהיו לנו נתוני עומק ואם הוועדה תרצה אנחנו נגיש לה את הדברים בצורה רשמית, כולל ניתוחים של עבודת הרחוב המאומצת שנעשתה ונעשית. מבחינת מבקרים ותנועה אפשר לראות פה שתל אביב היא תחנת הרכבת שבאים והולכים ומפה ובכל רגע נתון יכולים להיות פה כמה עשרות אנשים, באים, הולכים, לוקחים ציוד, מתקלחים, אוכלים משהו. ירושלים, יש פחות אנשים וגם הצביון של המרכז הוא אחר. באים הרבה פחות אנשים, אבל הם נשארים שם יותר זמן, הם יכולים לשבת שעתיים - - -

איפה זה נמצא בירושלים?

בבן יהודה, במדרחוב. מרכז חדש, יפהפה. בעצם כל עיר מקבלת את הצביון שלה. אנחנו מודדים גם כמה אנשים - - -

מה שאת אומרת, פער בין מספר המבקרים למספר הביקורים בעצם אומר שיש לנו בערך 110 - - -

את לא יכולה לחלק את זה ולעשות ככה. בשביל לקבל את הנתונים - - -

בממוצע.

אין ממוצע. יש אולי חציון, אבל אין ממש ממוצע כי בעצם - - -

למה? כי אחד יכול לבוא 100 פעם ואחד - - -

אחד יכול לבוא פעמיים בשבוע והרבה יכולים לבוא פעם בשלושה חודשים. גם זאת אוכלוסייה שהיא מאוד ניידת, זאת אוכלוסייה שנכנסת ויוצאת מהכלא, נכנסת ויוצאת מבתי חולים.

לא, מספר המבקרים, מה שנקרא היוניקים, בכל זאת זה 300 - - -

כן, אל תשכחי וזה דבר מאוד חשוב - - -

אין המון שבאים פעם אחת והולכים.

יש גם אוכלוסייה קבועה רבה, ועמרי ירחיב על זה, שהיא אוכלוסיית רחוב שבאה ומקבלת שירות רק ברחוב והיא מוכרת ברחוב ורואים אותה שוב ושוב ושוב ושוב והיא לא תגיע לפה. אלה לא כוללים בכלל נתוני רחוב.

אלה נתונים של - - -

של מי שכף רגלו דרכה בתוך מרכז.

יש גם נתונים של הניידת?

הרבה פעמים ייתנו לאנשים קוד ואיזה משהו שמתאר אותם, אם יש להם קעקוע מסוים או משהו, שגם אם מישהו אחר יוצא לסיור ורואה את אותו בן אדם הוא יכול לתעד ואת יודעת שנתקלת פעמיים באותו בן אדם, או עשר פעמים באותו בן אדם.

מבחינת השנה הזאת גם יש הרחבה מאוד גדולה של עבודת הרחוב וגם חיפה נכנסה כעבודת רחוב, כבר במחצית, אם בשנה שעברה היו 750 פלוס יוניקים בתוך המרכזים, עכשיו כבר יש 570 רק למחצית השנה. אז כן יש עלייה יפה ביוניקים ויהיו לנו עוד. אנחנו גם היום יכולים להסתכל בנתונים, בגלל שאנחנו מתמודדים גם ברחוב, מי עבר מבחוץ. אנחנו רוצים לראות את התנועה, רוצים לראות אנשים מגיעים לפה, מתחילים בחוץ ומגיעים לפה. קצת כאילו אנחנו משווקים ברחוב ומביאים אותם לפה, בשביל לראות איזה שהוא תהליך.

בחיפה נכנסנו חזק מאוד השנה רק בסיורי רחוב וזה מספר המפגשים שהיו ברחוב במחצית הראשונה של 2017. זאת אומרת זאת עבודה שהיא נטו ברחוב. יש לציין שזה לא רק חיפה גופא, זה חיפה עד עכו עם תחנות ושיתוף פעולה בקריות ובכל מיני אזורים מסוימים.

שזה ניידת?

זה בן אדם עם רכב. זה לא ברלינגו עם לוגו ומרפאה מאחורה, הכול עקב בצד אגודל. היו לנו בחיפה ניסיונות מורכבים עם מרכזים נייחים שלא צלחו ולכן החלטנו עכשיו לעבוד הפוך, להיכנס חזק מאוד ברחוב ואחר כך איך שהנושא מתפתח אורגנית להקים מרכז שהוא בית.

יש לך עוד נתונים חוץ מה - - -

כרגע לא. שוב, אלה נתונים - - -

בעצם הפרויקט הזה, הבסיס שלו הוא החלפת מזרקים ו - - -

נכון.

לאורך השנים, כמו שאנחנו לפחות מתרשמים, ראינו את זה גם בלוינסקי, הנפח, הפלח של הזרקת סמים במזרקים מכלל השימוש בסמים, כולל ברחוב, הוא יחסית בוא נגיד הולך ויורד, אם לא כבר היום יחסית מאוד מאוד מצומצם. יש לנו הרבה צריכת סמים שמובילה להתמכרויות בדרכים אחרות, בין אם הסנפה, עישון וכו'. זה משהו שאתם באיזה שהוא אופן רואים אותו, מיינדד אליו? כי תיארת את ההיסטוריה.

אני לא חושב שזו עובדה נכונה.

לא בנקודות האלה. זאת אומרת אם את מדברת על כלל מדינת ישראל, אבל אם את מדברת על הנקודות שבהן התחנות נמצאות - - -

שימוש ברחוב הוא הזרקות.

אני רק אחדד את השאלה, יכול להיות שבאמת מדובר ב - - - למשל ביום חמישי היינו בלוינסקי, מרפאת לוינסקי היא מרפאה שעוסקת הרבה מאוד עם נשים בזנות, מחלות מין, שהן גם מקור מרכזי להידבקות בתחלואה, ומהנתונים שם שהיו הרבה מהמקור לתחלואה, חלק קטן ממנו זה סמים בהזרקה, הרבה יותר ממנו זה - - -

לתחלואה במה?

במחלות מין.

כן, לא ב-HIV.

אוקיי, בסדר, לכן אני שואלת. אז הרבה ממנו היה באמת זנות והרבה המקור הוא יחסי מין בין גברים. אבל באוכלוסייה הזאת, של נשים בזנות וגברים שמגיעים למרפאת לוינסקי, למרות שאחוז קטן מקורו בכל התחלואה בהזרקה יש שימוש כן נרחב בסמים בהרבה מאוד דרכים אחרות. שאלה, האם אתם רואים את זה כאן, האם זאת אוכלוסייה שלאורך השנים - - -

אני חושבת שאבנר ודני יענו על זה, אני רק אתן לך, מהפרספקטיבה שלנו אנחנו בסופו של דבר מתעסקים ב - - - של המחלה, זאת אומרת אני מתעסקת בהזרקות כי אני באה מ-HIV ו-HCV.

אני יודעת, זאת השאלה שלי.

אז אני יכולה לתת לך את הפרספקטיבה באמת הרפואית, לצורך העניין, וכמי שמספקת את המזרקים לתכנית הזאת ההזרקה היא מאוד פה, כי אנחנו קונים כמויות עצומות של מזרקים וגם אם היינו קונים כפול אנשים היו צורכים את זה כי אנחנו לא במצב, לא אנחנו ולא תכניות אחרות בעולם, שאנחנו נותנים מזרק פר הזרקה. זה לא יהיה מהרואין. אנשים מזריקים כמה פעמים ביום ואנחנו לא מסוגלים לספק להם מזרקים כפי שהם צריכים לכל ההזרקות שלהם.

כלומר אתם לא מזהים, יש איזה שהוא, נקרא לזה ביקוש, במרכאות, קבוע, לסוג הזה של טיפול, שהוא הזרקה של סם.

עולה, לא קבוע.

הוא עולה, הוא יורד? קורה לו משהו בפלח הזה של המזרקים?

דפוסי ההזרקה השתנו מאוד, החבר'ה צריכים יותר הזרקות.

אני רוצה רק לענות על השאלה שלך. ברמת העיקרון יש הרבה משתמשים בסמים שלא מזריקים, יש לא מעט אנשים שמעשנים את הקוקאין, יש לא מעט אנשים שמשתמשים בנייס גיא, שהם כן מגיעים לפה לקבל עוד שירותים, למשל גם להתקלח, גם החלפת בגדים וגם גמילות, שככה אפשר לראות באחוז לא קטן מהאוכלוסייה שהם לא מזריקים והם בכל זאת מגיעים לפה לקבל שירותים.

איזה חלק מאלה?

כרגע קטן. אחוז קטן כיום.

אני לא הייתי אומר אחוז קטן, אבל הייתי אומר שיש לא מעט אנשים שאני אישית הפניתי אותם לגמילות, שהם לא מזריקים, שהם מעשנים נייס גיא והם מעשנים קוקאין. זריקות זה לא המשהו הדומיננטי שלהם.

אוקיי. וכמה, איך היית - - -

הייתי מגדיר שיש פה בין 25% ל-30% כאלה שמזרקים זה לא החלק הדומיננטי שלהם.

שהם לא מגיעים להחלפת המזרקים, הם מגיעים לאבנר ל'צעד ראשון'.

אני מבינה, אבל אני מניחה שכשהולכים ברחוב קשה להגיד - - - המיון הוא - - -

אני רוצה להתייחס ברמה ארצית לתכניות, קצת אנקדוטות שקשורות למקומות השונים, בקצרה, ואחר כך אני אפתח לעמרי את הדרך כדי שהוא יספר קצת על תל אביב, שיתאמן בלדבר מול קהל היום. אז ככה, אני חושב שמתחילה לקרות מהפכה, אנחנו רואים את זה בזמן האחרון, מדינה שלמה, תרופות מרשם בהזרקה, ריטלין ואחרים. גם המתדוניסטים הם בחלקם נקיים, מה שנקרא, משתמשים במתדון או סובוקסון בלבד, אבל חלק מהם גם מגיעים במקומות השונים כדי לקבל מזרקים. אז אם הוא בא לקחת מזרקים, זה בגלל שהוא לא צדיק, כי הוא רוצה גם לקחת סמים אחרים. הוא לא מסתפק, אין הנאה של המתדון, הוא רוצה גם את הקלונקס שלו והוא רוצה את הריטלין שלו והוא רוצה את האקשן שלו.

רגע, אז קלונקס וריטלין, הם מרסקים את זה?

כן, כמעט כל דבר אפשר לרסק.

אין לבורנט יותר טוב מאשר מכור לסמים.

אני תופס את זה כנקודה אחת משמעותית. בשנות ה-80 פחד אלוהים ירד על אוסטרליה, הולנד ואני לא יודע עוד איפה, בגלל האיידס. אנשים מתו בכמויות, שליש מהאנשים שנדבקו באיידס היו מכורים שמזריקים סמים, ואז בואו נטפל בהם. יש מדינות שמה שמעניין אותם הוא בריאות הציבור, אז הנרקומן יקבל את המזרק שלו, יחזיר את המזרק שלו ו'לך מפה'. אני רואה את זה במקומות. אצלנו אנחנו קודם כל מסתכלים על האנשים ואחר כך מסתכלים על הציבור, כי קודם צריך להציל אותם מההרס שהם עושים לעצמם ואחר כך גם נדאג לאנשים.

אבל זה גם וגם. זה במקביל, כי מבחינתנו - - -

אבל תני לי רק להשלים משפט.

אבל אני רוצה להציג גם את האספקט של בריאות הציבור.

אני מסכים, אני רק אומר, אם היו רוצים להתעסק אך ורק בנושא בריאות היו מכניסים רופא. מכיוון שרוצים להתעסק באנשים אז יש עובד סוציאלי. זה בערך הכיוון.

אני רואה היום מאמרים, אני רואה בעולם גם מאמרים, למשל אמסטרדם, שזה היה מקום שהזריקו בכמויות, היום יש להם אחוזים מאוד נמוכים של הזרקה ואנשים שם בעיקר מעשנים ולוקחים כל מיני סמים אחרים וכל מיני אמצעים אחרים, פחות בהזרקה. אבל שם אם מישהו נתפס ברחוב, שהוא שוכב שם ולא מרגיש טוב, אז מרימים טלפון ומישהו מגיע, שוטר למשל, שם יש שיתוף פעולה יפה עם המשטרה, המשטרה מדווחת לחבר'ה 24 שעות ביממה, האיש מגיע על אופנוע, אוסף את האיש ולוקח אותו למין דירת חירום, כי לא רוצים מנת יתר ולא רוצים אנשים שימותו ולא רוצים עוד נזקים שיקרו.

אני חושב שמה שקורה הוא שמתחילים להבין שלא צריך להיתקע על נושא המזרקים, אלא בואו נסתכל קצת יותר רחב. אני חושב שהנייס גיא למשל זה חתיכת נזק, צרה איומה שפוגעת באנשים, אנשים מתאשפזים, אנשים מתים ואנשים לא יודעים מזה.

אתה מתייחס לנושא של הסמים האחרים של הסנפה ועישון, מה זה אומר בהקשר הזה, בהקשר של מקום כמו זה ש - - - רק על ההזרקה?

אותי מעניין הבריאות של האנשים ולאו דווקא רק הפצת מחלות שהם יעבירו בדם.

ברור, ואז מה זה היה אומר מבחינת מקום כזה?

בן אדם שהוא מכור וחי ברחוב צריך לקבל חיסון נגד שפעת, למשל, או חיסון נגד צהבת B. כמובן גמילה מוחלטת זה מזעור הנזקים האופטימלי, אבל יש גם באמצע הרבה צבעים. אני חושב שנושא אחד חשוב, אני אדגים אותו דרך מה שהיה לנו באשדוד. באשדוד הייתה לנו משאית שעמדה במקום קבוע ברובע ב' ולשם אנשים ידעו להגיע. המשאית לא זזה, היא כבר הייתה על הג'אנטים ויום אחד הגיע צדיק אחד, העמיס את המשאית הזאת ולקח אותה איני יודע לאן. כל בעלי בתי הקפה שם ראו את המשאית עולה על מין מנשא כזה ונוסעת. כנראה היא נסעה לאיזה מקום במזרח הארץ שם לפירוק, תוך שבוע ימים התחילו להגיע טלפונים מהציבור, 'מה קורה פ? למה הפארקים ובתי הספר ותחנות אוטובוס עמוסים במזרקים?' כי עשינו הפסקה בחלוקת מזרקים מההלם, אז משך שבוע ימים כבר התחילו להצטבר מזרקים ברחוב ואז אנחנו הבנו איזה אפקט עצום יש לעובדה שהמכורים שואבים את המזרקים, כי מי שמביא מזרקים יותר מקבל גם יותר מזרקים נקיים, וזו מין מוטיבציה כזאת, להשתמש באינטרס שלהם כדי לנקות את הרחובות.

בעצם אנחנו גם מחמיאים להם כשהם מביאים מזרקים כי הם בעצם עוזרים לנו וזה קצת אזרחות טובה, קצת להתקרב לנורמטיביות. זה נותן להם הרגשה טובה. גם לשבת עם סטודנטית לעבודה סוציאלית שהיא מתנדבת ו'היא מקשיבה לי ואני פתאום עושה הפסקה בין כל הריצות שלי אחרי סמים' זה נותן להרגיש שיש להם ערך. זה יפה, זה אנושי, לא שופטים את האנשים, לא שופטים אותם לפי מגדר, לא שופטים אותם לפי דת, כולם מתקבלים בשמחה.

בירושלים למשל אתה רואה בערך 60% ערבים שמגיעים טיפין טיפין מהעיר העתיקה ומהרחובות, אתה רואה יוצאי ברית המועצות, אתה רואה אחרים, והם יושבים משוחחים. כור היתוך אמיתי, אני חושב שאולי בכל הארץ אין כזה מין אחדות כזו. בחיפה יש לנו דוגמה של עיר שלא רצתה לשמוע ממכורים. אני כמי ש - - -

לא, רק שנייה, ראש העיר לא רצה לשמוע על הנושא של יזה"ר, אבל העיר מפעילה מערכות יוצאות מן הכלל לטיפול בסמים והרבה מערכות.

אני מסתכל דרך העיניים שלי.

אז רק לדייק.

אתה צודק. אבל דרך העיניים שלי. בכל מקרה ראש העיר הספיק להגיד לי אז שלא מעניין אותו חתני פרס נובל המכורים, ואני נעלבתי באופן אישי. בכל מקרה אנחנו ניסינו בפאתי העיר להזמין את המכורים, אבל הם לא מגיעים. הם יגיעו כי אנחנו נמצאים במרחק הליכה מהתחנה המרכזית, הם יגיעו לעיר העתיקה בבאר שבע כי אנחנו ליד השוק והם יגיעו לאשדוד כי אנחנו ברובע ב' ולא ברובע ט'. דברים מהסוג הזה. אז בחיפה בסופו של דבר הרמנו ידיים מלראות שני אנשים מגיעים, זה לא נראה רנטבילי, זה לא נראה הגון, ואז אנחנו התחלנו בנובמבר שנה שעברה, הכנסנו מתנדב שהיום הוא מרכז את העבודה בחיפה והצפון והסטטיסטיקות יגיעו בקרוב. אני יכול רק להגיד שאני כל שבוע מקבל דיווח מפורט על הנסיעות שם וזה פשוט מענג, מענג לראות איך הוא מגיע לעוד דירת מסתור, עוד נשים בזנות, עוד טרנסיות או טרנסים, לא יודע איך קוראים לזה - - -

זה מתנדב פה שהפך לעובד במשרה מלאה של הפרויקט.

כן.

שמזמינים אותו לשימוע לפני פיטורים כי המהלך הזה של האיחוד בין הרשות הלאומית למשרד יצר מצב שבו 'עיר ללא אלימות' למעשה הולכת להיות הגורם המרכזי שיפעיל את הרשות החדשה ל - - - בחיפה ואז כל המערכת של העובדים, עשרה עובדים שיש לנו בחיפה, מוזמנים לשימוע לפני פיטורים. לא בטוח שכולם יתקבלו חזרה לעבודה, אנחנו מנסים עכשיו לטפל בזה, יחד עם דני ולראות איך אנחנו מונעים מצב שבו כוח אדם ותיק, מיומן, מקצועי, הולך הביתה בגלל רה ארגון.

אני שנייה עוצרת אותך, ברשותך, אני מנצלת את העובדה שהדס נמצאת פה, יושבת ראש הרשות. אני רק אגיד מעבר לנושא של העובדים עצמם, שכמובן זה חשוב לנו, זה גם היה נושא מרכזי בוועדה שחוקקה את החוק, ועדת הפנים אצל דודי אמסלם. אני כן רוצה להגיד שבמקרה הזה, זה גם עניין שלי באופן אישי היה מאוד מאוד חשוב, הנושא של מה העובדים האלה עושים, הנושא המקצועי. הרבה מהעובדים של - - - בצורה יותר חלקה ברשות החדשה אלה עובדים, למשל היה רכז 'עיר ללא אלימות' ורכז הרשות למלחמה בסמים שעושה את כל הדברים של סיורי הורים ומניעה ובני נוער ששותים בגנים וכל הדברים האלה, שהם יותר מהדברים שמשתלבים בעבודה של הרשות המקורית, של 'עיר ללא אלימות' ומצילה. במקרה הזה זה זר לגמרי, המשרד לבטחון פנים, הרשות שלכם, של 'עיר ללא אלימות', לא הכירה את הדבר הזה עד עכשיו, מנגד, כמו שאת רואה, נושא השיקום, שאני רואה אותו מאוד, זה בדיוק נופל על טיפול, אפילו לא שיקום, עדיין לא שיקום, רק הטיפול והטיפול הסמכותי, גם משיקולי בריאות הציבור וגם משיקול של טיפול בבן אדם שבסוף הוא קורבן של עצמו, של מחלתו ושל החברה, בדיוק כאן זו נקודת המבחן של הרשות כדי להראות, גם לנו וגם להחזיר חזרה לקהילה ולציבור, שפה אנחנו לא נקצץ ולא נסגור כמעט שירות שלם שנותן מענה לאנשים הכי הכי הכי שקופים, מוזנחים, זקוקים ונצרכים.

אנחנו עושים כל הזמן עבודה - - - כל המִנהלת, לא רק הרשות החדשה, כל המנהלת שמקימה את הרשות החדשה, שתכלול בתוכה אלימות, סמים ואלכוהול, הנושא של העובדים הוא נושא מורכב ובעייתי. חסרים היום המון תקנים שלא אושרו על ידי הנציבות. זה לא משהו שתלוי רק בנו, אנחנו מגישים את הבקשות שלנו, אלה תהליכים סבוכים ואנחנו באמצעיתם. אנחנו עובדים על זה, בודקים את זה, כעיקרון התפיסה אומרת שאכן מדובר במשרד לבטחון פניםף מורכב באמת להכניס לתוכו טיפול, אין ספק. בעצם צריך לבדוק מי אמון על החלק הזה, זאת אומרת אם פה יש חלוקת מזרקים, אז השאלה הנשאלת למה לא יעשה זאת משרד הבריאות. הרשות למלחמה בסמים, בתפיסתה - - -

רק שנייה.

רק שנייה, אני אסיים ו - - -

לא, לא, לא, אני עוצרת אותך פה, כי מה שאת אומרת זה בדיוק מה שנקרא אשר יגורנו בא, למה? כי - - -

נכון, בשביל זה אני צריכה לסיים.

לא, לא, את תסיימי אחרי שאני אוסיף. בתהליכי הקמת הרשות, מנכ"ל, ממלא מקום היום מנכ"ל המשרד, מעל הרמה שלכם, הבטיח, וזה לפרוטוקול, שלא ייפגעו שירותים - - -

נכון.

לא, אבל מה שאת אומרת עכשיו, למה לא משרד הבריאות ייתן את זה? לא משרד הבריאות ייתן את זה, מה שנתנה הרשות אתם תיתנו, גם אם זה משרד הבריאות או הרווחה, כי אחרת כל תחום הטיפול והשיקום בתוך הרשות, כל מה שהיא עשתה, נפרם, וזה בניגוד להתחייבות מפורשת גם בתהליך חקיקת החוק בוועדת הפנים וגם אצלנו בוועדה. אז התשובה שלך כרגע שאומרת 'רגע, אבל למה לא משרד הבריאות?' זה בדיוק מה שאנחנו חששנו והתרענו עליו וחזר ואמר מנכ"ל המשרד והשר 'לא ייפגע, לא ייפגע, לא ייפגע'.

אין ספק, לא ייפגע.

כרגע תיארת לי איך, 'רגע, למה לא משרד הבריאות?'

אני אומרת לך שתהליך החשיבה הולך באופן הזה, אבל מאחר שהייתה החלטה מפורשת, כמו שאת אומרת, היא הייתה גם החלטת שר וגם החלטה של כל הוועדות שליוו את הקמת הרשות, הטיפול כפי שהיה לא ייפגע. אני מוטרדת, בעיניי, בתפיסתי, תפקיד הרשות הוא לא רק לשמר את הקיים, הוא להקים דברים חדשים, ליזום דברים חדשים - - -

בואי נתחיל מלא לסגור. אני שואלת אותך עוד פעם, למה יש עשרה עובדים בשימוע לפני פיטורים?

לא, עשרה העובדים האלה הם בטיפול, כמו עובדים אחרים של הרשות, יש גם עובדים של הרשות שאני עוד מטפלת. יש פה עובדים שהם בתהליך - - -

כן, אבל אם העובדים האלה יפוטרו לא יהיה פרויקט מזעור נזקים בחיפה. אם העובדים האחרים ייסגרו אני לא יודעת מה יקרה, תעשו את הדיון שלכם, אבל - - -

העובדים האלה הם בשימוע בשביל להחליט דרך איפה הם יקבלו משכורת, זאת אומרת איך יהיה תהליך ההעסקה שלהם מאחר שסבוך להמשיך להעסיק באופן שבו הם הועסקו. הם לא הולכים הביתה.

אבל הם צריכים לדעת את זה, כי בינתיים המורל שלהם מתחיל לרדת למטה וזה לא יהיה טוב.

אוקיי, אז טוב שזה יצא, בשביל זה אנחנו נפגשים. אין ספק שצריך לקחת פה איזה שהיא החלטה ובאמת להוריד לשטח איזה שהוא הסבר, אבל בשורה התחתונה לא ייפגעו שירותים שניתנים. לא ייפגעו, מפי המכורים לא יילקח כלום.

אני חייבת להגיד שאני יצאתי עכשיו יותר מודאגת מאשר הייתי קודם.

לא היית צריכה להיות מודאגת - - -

כי התחלתי לשמוע אותך מתחילה להגיד 'רגע, למה בעצם לא משרד הבריאות?'

לא, אז בשביל - - -

אני הרי כל הזמן אמרתי, 'המשרד לבטחון פנים לא צריך לתת את השירות הזה, זה משרד הבריאות, אז תעבירו את הרשות למשרד הבריאות' ואתם אמרתם 'מה פתאום? אנחנו המשרד לבטחון פנים, אנחנו ניתן, אנחנו ניתן' ועכשיו את אומרת 'רגע, למה אנחנו, למה לא משרד הבריאות?', אז אני מודאגת.

הסיבה שהרשות לא עברה למשרד הבריאות היא ש - - - יש פה - - - הפסיכו סוציאלי, כאן כל השירות הזה - - -

למה, אתם משרד הרווחה?

לא, אבל יש בתוך המשרד לבטחון פנים יותר אפשרות לתת טיפול פסיכו סוציאלי - - -

אז תיתנו.

אבל בהקשר לעובדים - - -

סליחה שאני קוטעת אותך, אבל התמכרות זה סוג של מחלה. זו מחלה כרונית שצריך לטפל בה כמו שצריך. צריך לתת את הכול, את כל המערך.

אני אציג, היא אחות מרכזת שחפת של לשכת בריאות תל אביב.

רק לסיכום, אנחנו נרשום בפרוטוקול שיושבת ראש הרשות פה אמרה שעשרה העובדים האלה שהם לפני שימוע לפני פיטורים לא יפוטרו. אני מבקשת שהוועדה תפנה לשר לבטחון פנים, תתריע בפניו על העובדה שיש פה עובדים - - -

העובדים האלה, צריך לזכור, הם היו מועסקים על ידי גופים של עיריית חיפה. הם לא עובדים - - -

וההתלבטות היא דרך איפה לה - - -

מה ההתלבטות? אבל הבטחתם שכלום לא ייפגע אז מה ההתלבטות?

לא, - - - כולם ייקלטו בעיריית חיפה.

ואז מי יממן את ההעסקה שלהם?

כל מה שאנחנו יודעים כרגע, הדס, אני קיבלתי לפחות מכתב אחד של זימון לשימוע לאיסר, שהוא עובד השירות לילד. אני רוצה לשבת על זה בשוטף שיש לי עם דני, להגיד לו 'אדוני, מה אנחנו עושים?'

הייתה החלטה ברשות שאנחנו עושים כל מה שאפשר ש-2017 יישאר ל-2018. כל תכניות העבודה יישמרו, שום דבר לא ייפגע.

למה הם בשימוע לפני פיטורים? אני לא מצליחה להבין.

זה תהליכים פנימיים. גם העובדים של הרשות עברו איזה שהוא תהליך של - - - אלה תהליכים פנימיים, זה עניין פרוצדורלי.

טוב, הוועדה פה רשמה לפניה שיושבת ראש הרשות התחייבה כאן שהעובדים האלה לא יפוטרו ויישארו, בכל זאת הוועדה תפנה לשר לבטחון פנים ותתריע בפניו שבדיוק כפי שהזהרנו תחום הטיפול והשיקום, אני מזהה שהוא מופקר ברשות החדשה, מופקר, פשוט ככה, האנשים המכורים, לא אלה שאתם רוצים שלא יפריעו לרעש, לציבור, שהם שותים בלילה בגן המשחקים וכל אחד בסוף חוזר לבית שלו, ולא אלה שאתם מפעילים תכניות בבתי ספר, והכול מאוד מאוד חשוב, בסופו של דבר החוליה החלשה החברתית של הדבר הזה אלה המכורים. ועכשיו התהיות שלכם, 'בעצם רגע אנחנו המשרד לבטחון פנים, למה אנחנו צריכים לטפל?' זה בדיוק אשר יגורנו בא, זה בדיוק מה שהזהרנו וחששנו כל הזמן ולכן הוועדה מתריעה בפני השר שהתחום הזה פשוט עומד להפקיר ולהזניח את האנשים שהכי זקוקים לטיפול של מדינת ישראל ולהרמה העוטפת שלהם מהרחוב או מהמצב שהם נמצאים בו. אני מבקשת התחייבות ברורה איך הדבר הזה הולך לבוא לידי ביטוי במסגרת הרשות החדשה, כפי שהייתה התחייבות מפי השר והמנכ"ל במהלך הקמת הרשות.

אני אוסיף ואומר שכל ההתחייבויות יכובדו.

זה לא נשמע ככה מדברייך, אבל אני שמחה על ההבהרה.

אני הצגתי את התפיסה הכוללת - - -

התפיסה הכוללת, אנחנו יודעים אותה, אנחנו שאלנו למה אתם ולא משרד הבריאות, אתם אמרתם 'לא, אנחנו, אנחנו מומחים בזה, אנחנו נטפל, אנחנו בסדר'.

משרד הבריאות נותן את חלק הארי של המשאבים גם ככה.

אדרבא, בסדר, אנחנו יודעים את זה. השיח פה בדיוק חוזר, כשסגרו את הרשות זה בדיוק מה שהתרענו. כל מה שאת אומרת אני אמרתי. אני אמרתי 'מה למשרד לבטחון פנים ולטיפול במכורים?' אז אמרו לי 'מה פתאום? אנחנו נטפל', עכשיו את באה ואומרת 'מה למשרד לבטחון פנים ולטיפול במכורים?' וואלה, בוקר טוב, רק אתם אומרים את זה אחרי שזה עבר אליכם, לקחתם את הכסף, לקחתם את הרשות אליכם כדי שתוכלו לשלוח את הרכזים לטייל בגנים הציבוריים בלילה בראשון לציון.

תמר - - - אני רוצה לומר שאני נפגשתי עם מנהל הרשות - - - אומר ביושר שאין שום כוונה - - - בטח לא בשנת 2018, שזה רק - - - הסיפור זה חיפה. אני אומר את זה כי איסר פה - - - וחשוב שהאנשים האלה יישמרו במערכת. הסיפור בחיפה זה באמת נושא פנימי, אבל הוא מחייב את הנוכחות שלנו. כשפניתי לאיתן, אמרתי לו שהמערכת בחיפה - - -

- - - שכל ההתחייבויות של 2017 יישמרו ל-2018. אחד לא ייפגע.

אני יודע, אבל כשאני פניתי למנכ"ל שלנו ברשות הישנה, אמרתי לו 'איתן, תצא - - -', 'אני לא הכתובת'. אבל אני בפירוש הולך להעלות את הנושא הזה בפגישה שוטפת שיש לי עם דני, חשוב מאוד שהאנשים האלה לא ייפלו בין הכיסאות. אני חייב לומר שהחברה שלנו בחיפה לא בטוחה במה שאת אומרת, יש מין תחושה שעושים איזה שהוא מחטף של חלק לפחות מהתחומים האלה לאנשים אחרים וזה חבל, כי אלה אנשים שצברו המון המון ניסיון עבודה וצריך לבוא ולראות מה עושים כדי שלא נחפש אחר כך עובדים - - -

טוב - - - אין שום כוונה לעשות שום מחטף.

לא של המשרד, בתוך העיר.

אין שום - - - לא משהו שידוע לנו

אני רוצה להגיד משפט אחד. מדברים על כסף ותקציבים, אבל הנושא לדעתי הכי משמעותי זה שאתה מטפח צוות שהוא הכי איכותי שאפשר, וזה מתפתח משנה לשנה, אנחנו לומדים ומתקדמים. עמרי היה שנה וחצי מתנדב ועכשיו הוא, כבר כמה? כבר שנתיים?

שנתיים עובד ושלוש שנים מתנדב.

אז היינו רוצים, הייתי רוצה כמה מילים מכיוונו של עמרי וכמה מילים מכיוונו של איסר. את תעצרי אותם כשזה ייראה לך יותר מדי.

בבקשה, עמרי.

תודה רבה. אז כמו ש - - - כמו שצוין, אני - - - 28-29 שנים, השאיפה שלנו זה באמת הפחתת נזקים, מזעור נזקים בחברה. הלכה למעשה - - - זה שהחבר'ה מגיעים למחוזותינו בקטע של החלפת מזרקים ובאמת עניינים טכניים ואנחנו רואים את זה בתור תירוץ להביא אותם למחוזותינו ושישמרו איתנו על קשר. המרכז פתוח בראשון עד חמישי לכלל אוכלוסיית ה - - - שיש הפעלות ספציפית לאנשים - - - וכמו כן יש סיורי רחוב שיוצאים בימי שני. השאיפה שבאמת יהיה איזה שהוא רצף טיפולי לאורך כל ימות השבוע, ששם אנחנו באמת מנגישים את השירותים שלנו עבור כלל - - -

כמו שציינתי, החבר'ה מגיעים לפה פעם-פעמיים בשבוע, אנחנו פוגשים אותם ברחוב, אני יוצא לסיורים שני ושלישי. אנחנו עם אצבע על הדופק. כמו שאמרנו, השאיפה זה שהם יגיעו לפה מכל תירוץ, הם כבר מפסיקים להיות אנשים שקופים, אנחנו מתחילים לדאוג לצרכיהם מסביב. במידה שהם מעוניינים בגמילה, כן, ישר הם מופנים לאבנר, יש לנו באמת קדימות והעברה מהירה. גם במרפאת המתדון באזור, גם כן יש עבודה משותפת. ברגע שהם - - - אז החל מהטיפול הרפואי הבסיסי שהאח מעניק - - - זה גם מגיע לדברים יותר משמעותיים, לדוגמה הייתה אחת מהן חולות בזיהום חמור ברגל, אחד המתנדבים, זה התחיל בבוקר, לקח אותה לרופא, קיבל הפניה למיון, במיון - - -

פה אין רופא?

לא.

אתם עובדים עם מרפאת לוינסקי?

המכורים הם באמת באים עם צרכים רפואיים, אבל צריך לזכור שבהגדרת הפרויקט הזה הוא פרויקט אנונימי, זאת לא מרפאה, ולכן היכולת לתת פה שירותי רפואה, זה לא הליבה של הפרויקט.

אבל אם בא מישהו והוא חולה באופן - - - -

אז יש אח שנותן פה, זה משהו יותר, אם מתאפשר ואיך, גם אין לנו דרך לקנות ולספק להם את מה שהם צריכים למטרה הזאת. השאיפה זה לא ליצור שירותים מקבילים, רובם ככולם חברי קופת חולים, זה להביא את קופות החולים לשתף פעולה ולקחת אחריות על האוכלוסיות האלה ולא לייצר שירותים מקבילים in house פה כשהם אמורים לקבל שירות בחוץ.

מה הממשק עם - - -

גם היכולת שלנו לתת פה שירותים כשזה לא מוגדר מרפאה היא מאוד מוגבלת, יש המון תרופות - - -

אבל יש פה מרפאה ליד.

מרפאת לוינסקי היא לא מרפאת קופת חולים, היא לא תבצע חבישה וניקוי של אבצסים, שזה הדבר העיקרי שיש שם, זה פציעות ופצעים בעקבות ההזרקות.

- - - אבל לחילופין כמו - - - שבמשך חמישה ימים - - - זה משהו שהוא לא - - - כי הוא כביכול על פניו אמור להיות נגיש, אבל יש חסמים שהם באמת צריכים את הסיוע. היו הרבה פגישות שניגשתי לשירותי הרווחה - - - ואני כאילו מגיע ואני אומר, אני באמת על תקן של מלווה - - - לפזר את החששות שלהם מול המערכת.

ושל המערכת מולם.

וגם הפוך. פה באמת אני חושב שזה מקום שאפשר להרחיב את השירותים שלנו ובאמת להנגיש להם שירותים שהם שירותים, בין אם סוציאליים, בין אם הם רפואיים ובין אם לא, שבאמת - - -

אז כן, מביאים אותם לפה, משפחה. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי מאחד החבר'ה זה שהמקום מרגיש כמו בית, כלומר - - - אוקיי, יש כביסה - - - באמת יש מקום אחד שהם מרגישים שלא שופטים אותם, הם לא צריכים - - - במקום שמכבדים אותם, באמת, הדבר הראשון שאנחנו צריכים להעניק זה השירות הטוב ביותר עבור - - - ולאוכלוסייה הנוכחית אנחנו צריכים לעשות הרבה מעבר, באמת לעבוד בצורה יצירתית עם המערכת בכדי להגיע לתוצאות הרצויות. זה משהו שהוא קצת - - - אנחנו בתור - - - בין אם זה מתנדבים, יש לנו את אורך הרוח להתקדם מול המערכת - - - אבל לעתים - - -

אוקיי. טוב. איסר.

התכנית שלנו פה - - - בתל אביב - - - ופה אני מתנדב קרוב לשמונה שנים. התכנית הזאת צריכה להיקרא תכנית להצלת חיים - - - פעם בשבוע, פעם בשבועיים ש - - - וזה הרגע שאנחנו מנכיחים אותם. עד אז הם שקופים, אף אחד לא רואה אותם - - - כך אנחנו - - - שיש לנו - - - והדבר האחרון ש - - - תראו, אנחנו בעצם פוגשים את השקופים האלה ברחובות ואנחנו מביאים אותם ומנגישים עבורם את כל השירותים שיש, אם זה - - - אנחנו מלווים אותם. אנחנו לא נותנים להם להיות לבד. היא שואלת 'אבל מי יבוא לבקר אותי?', 'אני אבוא לבקר אותך, מתנדבים יבואו, אנחנו משפחה, אנחנו איתך'.

אם היא צריכה משהו, ניקיון, אשפוזים, היא באה אלינו. אנחנו אומרים לה 'אנחנו מחכים לך בסבלנות, אנחנו נהיה - - - ', 'כשאתם תרצו', שנה, שנתיים - - - זה היה חמש, 'אנחנו איתכם'. כל האנשים שיושבים במשרדים לא מגיעים לרחובות. סליחה, חלק מהעובדים והעובדות הסוציאליות שהן פחות בהתמכרויות, ככה בלשון המעטה, לא כל כך יודעות מה הולך ברחוב. כי לשבת במשרד וכשהיא מדברת איתה והיא מדברת איתה בסוג מסוים של מגמה - - - על הצרות שלה, כי היא מנסה לכוון, כי היא רוצה להוציא משהו, זה לא מה שקורה לה בחיים האמיתיים. יש פה בעיה. אנחנו מדברים איתה ברחל בתך הקטנה, כי אנחנו אלה שמדברים איתה.

אנחנו מתעסקים עם תכנית שהיא גם מצילה נפשות. אנחנו וכל האנשים שברחוב, זה לא רק אנחנו. אנחנו מקשרים בינם ואז אנחנו לא אומרים לה 'תלכי לפה', 'תלכי לשם', קובע איתה פגישה, אוקיי, קבענו שלוש פגישות, אחרי חודש היא מתייצבת, בסדר, היא - - - בחמש בבוקר, מה, אני מדבר איתה על פגישה בעשר? זה לא נראה הגיוני. פעם זה יצא לה, הגענו - - - ממשיכים הלאה. זזים, מלווים, צריכים בסוף את תעודת הזהות? סליחה - - - רק להגיע לאשפוזית, צריכה להיווצר סדרת נסים עד שהיא תגיע לאשפוזית, לאפצ'י של התהליך שמדברים עליו.

זו התכנית, זה יזה"ר ואת זה צריך להבין. ואם ייקחו אותנו לא רק כממזערי נזקים, דרך אגב מזעור הנזקים זה לאוכלוסייה הכללית, שלא תתבלבלו - - -

כמה יש במעברים? במעבר ל - - -

לשיקום?

לשיקום, כן .

משהו כמו 220-250.

אני זוכר שמ-2007, משך חמש שנים, היו משהו כמו 5,000 איש שעברו דרכנו, מתוכם כמעט 1,000 שיצאו לגמילות, אבל זה לא 1,000 איש, אלא זה יכול להיות מישהו שיצא שלוש פעמים. אם נשארו 200 או 300 מהם נקיים אז זה נפלא.

בין 220 ל-250 אנשים כל שנה, אנשים נפרדים, לא לפעמיים או שלוש.

אפשר להעביר נתונים מדויקים על זה, זה כמה עשרות.

אני אעשה קצת סדר, זה נשמע כאילו שתי קבוצות נפרדות, זה לא, זה פשוט עובד ביחד. המבנה הזה בעצם נותן שירותים לאותה אוכלוסייה, המזרקים וכוס הקפה והמקלחת והבגדים שהם מקבלים ואוזן קשבת שהם מקבלים, זה אמצעי בסך הכול. זה לא המטרה שלנו. המטרה שלנו היא שני דברים, אל"ף, למנוע הדבקות של מחלות כמו HIV שבמידה שמישהו ירצה בעוד שנה להיות בגמילה אז הוא ישמע שהוא חטף את המחלה לא תהיה לו מוטיבציה. זה אחת, למנוע את המחלות. והדבר השני זה להוציא אותם מהרחוב. לכאורה, מי שמסתכל אומר 'טוב אז הם באים, באים מקבלים מזרקים והולכים', לא, מטרת העל שלנו זה להוציא אותם מהרחוב. כל המזרקים וסביב זה אלה אמצעים.

כשהם באים לפה יש חשיבה רחבה איך להוציא אותם מהרחוב. איך עושים את זה? הם פונים אליי, מי שרוצה גמילה אני מפנה אותם למרכז גמילה. מי שכרגע לא יכול גמילה ואם יש זמן יש פה אחת שתרצה להגיד משהו, היא מהרחוב, עמרי הזמין אותה במיוחד, אז אם יש כאלה שלא יכולים כרגע להיגמל, לא שלא רוצים, לא יכולים, אני מזמין אותם למרכז מתדון או סובוקסון או סובוטקס. יש כאלה שמגיעים כבר במצבים מאוד מאוד קשים. אני קצת מתלבט אם להראות לך את התמונה הזאת, אני מקווה שתעמדי בזה. הם מגיעים אלינו בצורה שכזו. הבחור הזה, אם נשים לב, הוא יצא מבית החולים, הוציאו אותו מבית החולים כי פשוט לא יכלו לטפל בו, ראו אותו במצב הזה ולא יכלו לטפל בו והוא הגיע לכאן. הוא בא לפה - - -

מאוד קשה להחזיק אותם באשפוז. יש פה אנשים שהרבה פעמים הם עם שחפת.

הם בורחים מבית החולים או שבית החולים לא - - -

הם בורחים.

לא, לא, בואו נעשה סדר. בית החולים לא דואג שהם יברחו, יש לנו שם שיתוף פעולה מאוד מאוד הדוק.

איפה?

באיכילוב.

לא רק באיכילוב.

הקמנו אפילו קבוצת ווטסאפ של פורום של כל עובדי הרחוב, של עלם, 'מישהו לרוץ איתו', מרפאת לוינסקי, 'צעד ראשון', יזה"ר, בית חולים איכילוב, יש לנו עבודה ברמת שיתוף פעולה מדהימה עם איכילוב. מה שכן, הם מגיעים לשם בקריז, הם לא יכולים לשבת שם, זה לא שלא רוצים לטפל בהם, רוצים, אבל זה מאוד קשה.

אי אפשר לייצר - - - הם לא נותנים מתדון.

זה תלוי בראש המחלקה.

אני אסביר איך זה עבד לפני כן. לפני כן מה שהיה קורה, מי שהיה רוצה מרכז גמילה היה צריך להירשם, לחכות שבוע, שבועיים, שלושה שבועות, לארגן 1,200 שקלים בשביל להיכנס לגמילה. כשהם מגיעים לפה הם לא צריכים לחכות יומיים אפילו, אנחנו שולחים אותם לעשות צילום חזה במרפאה, במלש"ח - - -

במרפאת שחפת בתל אביב.

הוא עושה את הצילום במקום, בלי כסף, בלי תעודת זהות הם מקבלים אותם ומשם אנחנו מפנים אותם למרכז גמילה.

לאן?

לטמרה, לקרית שלמה, לאשדוד או לאשפוזית 'הדרך'. יש כמה מקומות שאנחנו עובדים איתם. עכשיו, יש כאלה כמו שאמרת - - - כשאנחנו שולחים אותם לגמילה אין להם, לא סיגריות - - -

הוא מלווה אותם גם אחרי זה מהאשפוזית אחר כך גם לקהילה.

נכון. הוא נכנס לגמילה, הוא צריך סיגריות, הוא צריך שמפו, לבנים להחלפה הוא מקבל מהמקום, אנחנו מממנים לו את זה גם כן. במסגרת העבודה שלנו עם מרכזי הגמילה עשינו איתם הסכם, כל מכור שאנחנו שולחים לטיפול, בין שלושה ימים בונים לו איזה תכנית - - - שאם הוא ירצה - - - יהיה לו לאן ללכת. כך שהמעבר לקהילה טיפולית זה מדלת לדלת. את התשלום הראשון, גם מה שמסדרים לו, הביטוח הלאומי - - -

במרפאת לוינסקי מסרו לנו שהאשפוז בגמילות קוצר משלושה שבועות ל-14 יום. אתה יודע על זה משהו?

זה היה בקרית שלמה.

קרית שלמה בלבד? זאת אומרת האשפוזיות ב'הדרך' ודולפין זה שלושה שבועות?

כן. זה עניין של משרד הבריאות. הנקודה היותר חשובה זה רמת שיתוף הפעולה שיש עם כולם, יש שיתוף פעולה מדהים. אגב, אני אעיד לזכותך, שלושה ראשי ועדות כבר ראיתי בוועדה לענייני סמים, זו פעם ראשונה שאני רואה שיש - - - באמת, אני אומר את זה מכל הלב. זו פעם ראשונה ואני אומר את זה כמכור נקי, אני פשוט מרגיש מוגן, אני מרגיש שאנחנו במקום טוב.

אני אומר שאנחנו צריכים לזכור שהמטרה שלנו היא - - - מבחינת הציבור, 'מה, נותנים להם מזרקים' וזה וזה - - - כשהם מגיעים לפה והוועד למלחמה באיידס, שיש פה נציגה שלהם, נמצאים שם ועושים להם בדיקות, יודעים מה קורה איתם. עכשיו, יש כאלה שלא יודעים בכלל שהם חטפו את המחלה. כשהם יודעים זה שוק מאוד מאוד רציני, אבל לפחות אפשר לטפל בזה, אפשר למנוע עוד הדבקות. זאת אומרת יש פה מגוון רחב של שירותים שהכול קשור בכול והמטרה הסופית זה להוציא אותם מהרחוב. יש פה אחת שתיכף, ברשותך, נשמע אותה. היא לא מצליחה להיגמל.

רגע, עמרי, רק נגיד, יש לנו לפרוטוקול מוקלט, לבקשתה אנחנו יכולים לחסות את השם או כל פרט מזהה שהיא תבקש. אני אסביר לה, רק תגיד לה שלפני שהיא אומרת את השם ש - - -

אני רק אסכם את הדברים. מה שחשוב זה שנזכור - - - הייתה אי הבנה לגבי שתי קבוצות כאלה. נכון - - - זה עובר כחוט השני - - -

נכון, איך המעבר, אם יש לך מעבר בין - - -

בוודאי.

עניין אותי גם, אם מדובר בנוער - - -

לא, נוער אנחנו לא - - -

אז אם בא - - - אתם אומרים לו ללכת?

אנחנו לא מתעסקים - - -

נוער לא בא לפה, הדס. נוער לא מגיע לפה.

מפנים אותו ל - - -

אני רוצה רק לסבר לכם את האוזן, אנחנו נכנסנו לפה בשנת 2012 - - -

מי זה אנחנו?

משרד הבריאות.

לשכת בריאות תל אביב, אחות שחפת.

אני אחות מרכזת ממחוז תל אביב, ומה שקרה זה ששמנו לב באיכילוב שיש לנו אשפוזים רבים והדבקות, גילינו שלצהבת A, וביחד עם המשטרה הייתה עבודה קשה מאוד, הגענו לפה, בסופו של דבר הוחלט שנגיע לפה ונחסן את המכורים. אנחנו נתנו מנה אחת, גם בדקו אותם, היה פה רופא מאיכילוב שלקח דמים ל-HIV ולצערנו גם לא המשכנו עם החיסונים כי רצינו שהם יופנו למנה השנייה כעבור חצי שנה לקבל את החיסון בקופת החולים. אנחנו לא יודעים מה קרה עם זה. ואז הם חילקו להם פקקים וגילינו שאותו פקק עם החגיגת הם חסכו כסף ומזה הם שאבו, לקחו, הזריקו.

זאת אומרת הם היו מחונכים, ההתפרצות של HIV ב-2013, לא שהשתמשו באותו מזרק, אלא שהם השתמשו באותו פקק, הפקק שבו ממיסים את החומר, בגלל שהחומר הוא לא חומר שצריך לחמם אותו.

הם לקחו מים מהברז ו - - -

כן, בחשו וכולם משכו מאותו פקק ובעצם נדבקו משם. אבל זו הייתה דוגמה לכך שבאמת כשאותרה ההתפרצות השתמשו, וזו לא הפעם היחידה, במרכז וביזה"ר על מנת להגיע בצורה בלתי אמצעית לאוכלוסייה. גם בתחום השחפת, איסר, אתה היית מעורב ממש בשבוע שעבר באיתור של מכור חולה שחפת.

ובסוף הם איתרו אותו. הוא קיבל מכות בהדר בחיפה, פינו אותו לרמב"ם מפורק לחתיכות, אז הם מצאו אותו.

כן, אז אנחנו מוצאים את האנשים ברחוב. גם כשאנחנו מאבדים אותם מבחינה רפואית הרבה פעמים אנחנו נמצא אותם דרך הפרויקט.

זה לא רק דרך הפרויקט - - - את כולם.

אני מור, רכזת חינוך ועובדת סוציאלית - - - וגם נמצאת פה הרבה מאוד בשוטף, פעם בחודש סיור רחוב , פעם בחודש במרכז ועוד פעם בחודש באחד הסניפים האחרים של הפרויקט.

קודם כל ברמה האישית אני - - - וההנגשה של השירותים פה היא מדהימה - - - הייתה התפרצות מאוד מאוד גדולה בשנת 2011-2012 ועלייה מאוד מאוד חדה של - - - זה תודות לסמים הסינתטיים שנכנסו לשוק ולשימוש הרבה יותר תכוף במהלך היום, זאת אומרת - - - אפשר להזריק שלוש פעמים ביום, חגיגת - - - זאת אומרת אנחנו מדברים על עלייה בכמויות הזרקה מאוד מאוד גדולה. בגלל זה כשאת אומרת שרואים פחות הזרקות, אני פחות רואה את זה במקום ש - - -

כלומר מה שאת בעצם אומרת זה שגם השינוי בדפוס הסמים בסופו של דבר בתחתית - - - זה מגיע להזרקות גם של הסמים האחרים.

כן, וגם של תרופות מרשם.

כן, קלונקס, ריטלין.

כן, וגם זכינו להיות חלוצים בארץ. עכשיו הייתי בכנס בפורטוגל ו - -- להיות בקדמת הבמה ולקבל אותם כאן ב-2011 אצלנו.

יש בשפתם של המכורים ביטוי, נרקומן אקסקלוסיבי. אלה שעברו מהרואין או קוקאין לריטלין ולעוד כאלה דומים, הם חושבים שהם איזה נישאים מעם, כי זה רק ריטלין וריטלין אתה יכול להשיג בכל מקום, לכן חלקם גם לא יגיעו. אז אתה לא רואה מספיק אנשים, אבל הם קיימים. לדעתי, כמו במקומות אחרים בעולם, אולי כדאי שאנחנו גם נתחיל להסתובב ברשתות החברתיות כי יכול להיות שיש אנשים שהם לא הומלסים וזקוקים לשירות הזה.

אני מודיעה לך שיש.

אני יודע, אני מכיר אותם.

אתם רואים פה, אנחנו פשוט רואים את כל הקשת ו - - -

בדיוק, והדלת שלנו צריכה להיות פתוחה גם לאנשים האלה.

אני רק רוצה לסיים ולהגיד שחד משמעית אני מסכימה ואני גם חושבת שלאור זה - - - זאת אומרת ב-2011-2013 ראינו קפיצה מאוד מאוד גבוהה בגרף באחוזים בקרב הנדבקים ב-HIV כל שנה, היו אחוזים גבוהים הרבה יותר מהרגיל של משתמשים בסמים בהזרקה ומאז אנחנו רואים ירידה מתמדת. זאת אומרת כל שנה תודות לפרויקט הזה, תודות לכל הפרויקטים של מזעור נזקים, אנחנו ממש רואים ירידה של עוד שנה יורד עוד אחוז ועוד אחוז ועוד אחוז, ב-2016 הגענו לירידה של עוד אחוז ואני לא צופה שזה יהיה אחרת גם בשנה הקרובה.

חשוב להגיד שיש לזה חשיבות שהוא priceless, זאת אומרת היום הטיפול ב-HIV הוא מאוד מאוד מתקדם והוא מונגש לאוכלוסייה בחינם, אבל אנשים שהם דרי רחוב, אנשים שמציאות החיים שלהם היא כל כך כאוטית וכל כך לא מאפשרת נטילה רציפה של כדור פעם ביום, זאת אומרת אלה לא אנשים שיגיעו למצב של טיפול מיטבי ב-HIV ויחיו חיים, זאת אומרת שכל הדבקה שאנחנו יכולים למנוע זה חולים שהצלנו, פשוטו כמשמעו.

הם לא לוקחים את הפרפ?

לא נותנים פה פרפ. אנשים שנחשפו ל-HIV לא לוקחים את הטיפול מציל החיים שלהם - - -

הם לא לוקחים את מה שהם צריכים.

פרפ פה הוא לא טיפול, גם בתחום הפרפ, פרפ הוא לא סטנדרט לחשיפה דרך מזרקים, אלא יותר בקיום יחסי מין, במיוחד יחסי מין אנליים, אז ככה שזה לא רלוונטי פרפ עבור האוכלוסייה הזאת בשלב זה.

וגם באמת חשוב להגיד שבלוינסקי זאת אוכלוסייה ש - - - הם גם מוגדרים - - - זאת אומרת אנשים שמגיעים לכאן, שהם מזריקים ודרי רחוב וחיים במציאות החיים הזאת, טיפול כרוני הוא דבר שפחות רלוונטי.

תמר, עוד משפט. פשוט מתבקש לומר את המשפט הזה, בכל אופן אני יושב בעיר הזאת ויש לי גם את היחידה לדרי רחוב שמן הסתם יש - - - וגם המכורים עצמם, וגם בסיורים שאנחנו עושים ובמבצעים משותפים עם כל החברים השותפים המאוד מאוד יקרים פה, אז הייתי רוצה להגדיל יותר את הסיורים והמבצעים שהמשטרה גם כן שותפה להם. רק אני אומר שנכון להיום חשבנו לקיים גם בדצמבר מבצע, אבל מסתבר שמשרד הבריאות כילה את המכסות שלו לאשפוז בקרית שלמה. אין מכסות לאשפוז, בטח אבנר יודע את זה. אבנר, נכון? אתה יודע לגבי זה שמשרד הבריאות סיים את מכסות האשפוז שלו בקרית שלמה?

כרגע כן, בקרית שלמה כן.

כן, אז אם אפשר איכשהו לטפל בזה במהירות, זה צו השעה.

תודה. שלום, ברוכה הבאה, תודה שהצטרפת אלינו, אני תמר זנדברג, חברת כנסת ויושבת ראש הוועדה לסמים ואלכוהול של הכנסת וזה סיור של הוועדה בהשתתפות גורמים מהרבה מאוד משרדי ממשלה, עיריית תל אביב, באנו לראות את פרויקט יזה"ר ו'צעד ראשון'. יש כאן פרוטוקול שמקליט את הישיבה, אז את יכולה שהדברים שלך בכלל לא יופיעו בפרוטוקול, את יכולה שהם יופיעו בלי השם, רק עם ראשי תיבות או בכל דרך שתבחרי. אם את רוצה, תציגי את עצמך, אם לא, רק באות.

אין לי בעיה להציג את עצמי, אם זה רק עניין של פרוטוקול וזה לא יוצא החוצה.

אני הייתי מציע שלא.

זה צריך לעבור את הדוברות אצלנו ואנחנו לא אמורים לאפשר - - -

זה עבר את הדוברות.

לא של משרד הבריאות. אני מבקשת להוריד את זה.

אין בעיה, הכול בסדר.

שמי ל', אני מכורה לסמים מזה 23-24 שנים. היום אני בת 40, אני זוכרת את עצמי מגיל 13 ברחובות. אני תושבת ראשון במקור. בראשון לא היה לנו ולא הכרנו מקום כזה של חלוקת מזרקים ודברים כאלה. כשהגעתי לכאן גיליתי את המקום הזה שנותן קצת חום למכורים שיש להם אפשרות לבוא מדי פעם להתקלח, להתלבש, לאכול, לקבל את הטיפול שהם צריכים. יש פה חובש שמטפל בהם, בפצעים שיוצאים להם ובכל מיני דברים שקורים להם עקב השימוש ועקב זה שהם נמצאים ברחוב. רוב אלה שנמצאים בבתים, קצת אני אגיד לך, הם פחות חשובים לנגעים האלה.

מה שקורה זה ככה, גם אם אנחנו יוצאים מפה עם טיפול שאנחנו מקבלים דרך המרכז כאן, מזרקים, לא משנה מה, אם אנחנו נתקלים עם, לא עם כולם, ישנם שאפשר להגיד שמים וארץ, ואנחנו נתקלים עם שוטרים שהם ממש דורכים לנו על מזרקים, חדשים אני מדברת איתך, חדשים, אנחנו יוצאים מפה וכבר לקחנו שם ושם משפחה וגם מספר של אחד מהם, שממש כל פעם הוא בא ועושה לנו את זה מחדש, כאילו הוא יודע את הימים שאנחנו מקבלים את המזרקים והוא שובר לנו אותם. אנחנו מסבירים לו, 'מה אתה עושה? אתה גורם לנו רק למחלות, אנחנו מנסים למנוע את המחלות ואתה מביא לנו אותם', 'לא, תפסיקו להשתמש'. זה נורא. זה לא הפתרון.

אני באתי בשמם של הרבה מטופלים מבחוץ, אני באה מלפני זה כבר. הרבה מטופלים היו מאוד מעוניינים שהמקום הזה יהיה פתוח כמה שיותר ימים בשבוע, שתהיה להם אופציה יותר להתקלח. יש פה בנות שממש אין להן, אין להם אף אחד, הן ממש זרוקות פה והן עם עצמן, ממש ככה. אני ראיתי אנשים במו עיניי מרימים מים משלוליות של איכסה, את אומרת, אלוהים, הם עושים דברים כאלה הזויים, מכורח הנסיבות. עכשיו, אם יהיה להם את הכמה פעמים שאנחנו באים לפה, ואת יודעת, לפעמים אנחנו באים לפה בימים של בנות, ויש גם של בנים בנות, כמה השעות האלה זה ממלא אותנו. קודם כל אנחנו נפרדים מהרחוב. כמה השעות האלה שאנחנו נפרדים מהרחוב, זה נותן לנו כמה שעות של מחשבה עם עצמנו, מה שאין לנו ברחוב. ברחוב אין לך אפשרות לחשוב מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך, מה אתה רוצה קדימה, ברחוב אתה רק חושב איך להביא עוד ועוד ואיך להשתמש עוד ואיך לגמור את עצמך כמה שיותר מפני שאתה לא רוצה להרגיש ולחוש שאתה בעצם ברחובות.

את יכולה לספר לנו קצת על עצמך? איפה את, מה את עושה ביום יום?

כן. אני הייתי מטופלת במרכז אביב קרוב לתשע שנים. מבן זומא העבירו אותנו לפה, לרחוב הרכבת. כשאני עברתי מרחוב בן זומא לרחוב הרכבת חרב עליי עולמי, בוא נגיד ככה. כשעוד הייתי בבן זומא המצב היה אחרת. כשהעבירו אותנו לרכבת התחילו פה ושם קצת בעיות. הייתי נקייה שמונה שנים, נפלטתי עקב סמי הפיצוציות האלה שהוציאו. אני לא צריכה להגיד לכם, החגיגת והנייס גיא וכל הדברים הכי הכי הכי מסוכנים שקיימים.

כשהיית נקייה היית מטופלת במתדון?

כן.

ומה עשית?

הייתי עובדת קופאית אחראית בסופר, - - -, עבדתי שם קרוב לארבע שנים. הייתי נראית בן אדם אחר לגמרי, שקלתי 90 קילו, וזו אחת המגמות שלי, להגיע לשלב הזה, לחזור למקום הזה. זו אחת התפילות שלי. אני יודעת שאני יכולה, אני באה ממקום, אני באתי מבית של שני הורים מכורים לאלכוהול, עוד שני אחים מכורים לסמים, אחד נפטר ממנת יתר, אבא שלי, איבדתי אותו לפני חודשיים. באתי ממקום די קשה. ילד בן 5, 6, 7, לא משנה, גדל ורואה הורים אלכוהוליסטים, מרביצים אחד לשני, משטרות ואמבולנסים וזה, אי אפשר לצפות ממנו שהוא יגדל להיות איזה פרופסור.

כשאני נכנסתי למתדון, אחי גם היה אמור להיכנס ובגלל שלא היו מקבלים באותה תקופה אחים לטיפול מתדון אז לא קיבלו גם את אחי ותתפלאי לדעת שכשאחי נפטר, ביום שישי, ביום ראשון אמא שלי מקבלת טלפון שיגיע לראיון קבלה, באותו מרכז שלי. את מבינה? זאת אומרת שהם כן יכלו, וכבר היינו שני אחים מטופלים במרכז. אז על עוד אחד שיכולנו להציל, אבל איך אומרים? אי אפשר לעצור מה שנכתב מלמעלה.

כשאחי הגדול נפטר החזקתי עוד איזה שנתיים, אבל הרגשתי שזה עניין של זמן, כי זה היה עניין של - - - ההורים שלי הפסיקו לשתות אלכוהול, הם היו מטופלים ב-AA ברמת גן, גם אבא שלי, אחרי שהוא היה נקי 14 שנה מאלכוהול, את יודעת, כל המחלות, אחרי שבן אדם מתנקה וזה, גילו לו את המחלה בבטן ואז לפני חודשיים איבדנו אותו מהמחלה.

כיום אני גרה - - -, גרה לבד עם בעלי החיים שלי, עושה מה שצריך לעשות. אני לא אגיד לך שבהתחלה, כשנפלטתי מאביב, חזרתי לשם כמטופלת בסובוקסון, הרגשתי שזה לא מתלבש עליי על הגוף כמו שהאדולן התלבש, אז נפלטתי שוב מהסובוקסון ואז פניתי לאבנר לבקשת עזרה. באותו יום שפניתי לאבנר לבקשת עזרה, ממש ככה, כמו שאני אומרת לך, הוא דיבר עם מרכז יסעור ולמחרת הלכתי עשיתי צילום חזה, אק"ג, אחרי 48 שעות כבר התחלתי לקבל טיפול ונתנו לנו גם שלושה חודשים חינם, לא היינו אמורות לשלם טיפול שלושה חודשים, נתנו לנו חינם. יפה.

זה אחרי מאמצים.

ברור, אחרי מלחמות.

אחרי הרבה הרבה מאמצים וויכוחים.

המון. יש דברים בחברה שלנו, שאנשים לא מבינים. כשהם רואים מכור הם ישר מתרחקים וזו סטיגמה. זה לא נכון, אנחנו בנויים נפשית, פנימית, מכל הכיוונים, אנחנו בנויים, גם אנחנו. אנשים שהולכים ועושים פשעים ועושים עבירות כדי להסתדר, בשביל להביא את המנה שלהם. אמנם ברוך ה' אלוהים הוציא אותי מזה, שאני מטופלת במתדון ואני לא זקוקה לזה, אבל אני רואה שם תמונות לפעמים, של לקחת למכור את המנה האחרונה, היא כבר בתוך המזרק, אני מדברת איתך על מנה שבמזרק, ולהשפריץ אותה באוויר זה לגרום לו עוד פשע ועוד עבירה, כי בתכלס, שורה תחתונה, הוא יילך להשיג את המנה שלו, הוא לא יישאר חולה ולא אכפת לו מאיפה. אני מדברת איתך ממקומות שאני פעלתי ואני מדברת מבפנים, ממקומות שאני עברתי אותם. השורה התחתונה הנזק שנגרם הוא כפול והוא לנו.

עכשיו, מצד אחד אני אומרת, כשבאו ועשו בלגן בלוד וסגרו תחנות, סגרו בשניות את כל התחנות, עשו מלחמות. פה עומדת נגדנו תחנה אחת שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתה. התחנה הזאת, כל יום מוציאים משם גופה, על בסיס יום יומי. אם לא על בסיס יומי, יום כן יום לא, יום למה לא, בוא נגיד ככה, יוצאת משם גופה, אם זה מהזריקות, אם זה ממחלות, אם זה כתוצאה מדבר, או דום לב שקרה לבן אדם פתאום כתוצאה מחוסר שינה של כמה ימים ובן אדם ממשיך להשתמש בסמים, הלב לא עומד בלחץ וזה מה שקורה. אלה דברים שהמקום הזה מונע והמון. לי בכל אופן המקום הזה הציל את החיים ולעוד הרבה כמוני.

איך הקשר שלך היום עם המקום? כל כמה זמן את באה?

כרגע הוא פתוח שלוש פעמים בשבוע, אני מגיעה שלוש פעמים בשבוע. גם אם זה לא בשביל משהו מסוים, אז אני מגיעה. ממלא אותי השלוש-ארבע שעות שאני יושבת כאן ולא בחוץ ברחוב, עם כל מה שקורה שם ועם כל הזוהמה ועם כל זה. אני מעדיפה לשבת כאן, מקום חם, אוזן קשבת, לפעמים אני באה במצב נפשי לא טוב, ממש, אני מדברת איתך על מצב נפשי ירוד שכבר בא לי לשים חבל לעצמי. ופה מדברים איתי ונותנים לי ללכת עם הרגשה אחרת לגמרי.

זה מה שנקרא אי של שפיות באי שפיות. עם כל הבלגן שקורה.

מנסים להישאר טיפה שפויים. לא שפויים, אבל מנסים להישאר שפויים.

מה התכניות שלך לעתיד? או הרצון שלך, מה היית רוצה?

הרצון שלי זה לחזור להיות מה שהייתי, לחזור להיות נקייה. הוא מכיר אותי כקופאית, אבנר, הוא היה קונה ממני בקופה. היעד שלי כרגע זה באמת לחזור לעצמי. אני לא אגיד לך שאני לא רוצה להתנקות לגמרי, זו אחת המטרות שלי בחיים, לעלות על ניקיון לגמרי לגמרי לגמרי, לא מתדון, לא סובוטקס, לא סובוקסון, לא כלום. כרגע, נכון לעכשיו, אני מוצאת את עצמי חייבת איזה שהוא תחליף שימלא לי את הריקנות ואת כל הסבל ומה שהנפש שלי עוברת. והנפש עוברת, ואני לא צריכה להגיד לך מה זה לאבד אח ולאבד אבא ולאבד - - - כשהפרה נופלת כל הסכינים עליה, ממש ככה. ופה זה אחד המקומות שנותן לנו את הכוח הזה.

את נמצאת גם באיזה שהוא טיפול נפשי?

אני בטיפול עם עובד סוציאלי, שעד לא מזמן קצת התנגדתי לשיחות והיום אני כבר לא, היום אני ממש מגיעה לשיחות והכול.

איפה, ביסעור?

כן. ויש גם את ענת, היא פסיכיאטרית שאמורה לי להיות איתה בשבוע הבא שיחה דרך יסעור על מנת לטפל בבעיות הנפשיות. אבל בשורה התחתונה היום המטרה שלי והיעד שלי זה לחזור לעצמי ולהיות כמו שהייתי. המטרה שלי זה כן להתנקות מהסם לגמרי, אבל עוד הפעם, כשבן אדם מרגיש שהוא צריך איזה שהוא תחליף חבל לך לאבד את המקום שאתה נמצא בו ואחרי זה ללכת לחכות חודשים או שנה שנתיים לעמוד בתור ולהתקבל שוב פעם. את מבינה מה קורה? אז אנחנו מעדיפים להישאר בטיפול שלנו. אם אמא שלי הגיעה למסקנה שאנחנו אנשים שלא יכולים להיות בלי טיפול תחליף סם אז כבר - - - לא מדברת איתך על זה, אני מדברת איתך על מינונים נמוכים, אני מדברת איתך על מינון של 50 מיליגרם, אני שתיתי מינון של 120 מיליגרם, שזה היה וואו, לעומת היום שאני 50 מיליגרם, זה משמעותי.

אבל עוד הפעם, בן אדם שחי ברחובות לא יכול לעזוב את זה. השבוע הייתה לנו פה שיחה, בלי קשר לשום דבר כאן, הייתה לנו שיחה ואיזה מישהו אמר, כשלבן אדם יש בית 90% מהבעיות שלו נפתרות לו, למה? מספיק שיש לו את הכמה שעות בלילה להגיע הביתה, לעשות חשבון נפש עם עצמו, מה הוא כן רוצה ומה הוא לא רוצה, מאשר בן אדם שאין לו את זה. כשלבן אדם אין את זה, את יודעת מה הוא חושב? 'יאללה, מה אכפת לי? לא אכפת לי גם למות', והוא לוקח עוד מנה ועוד מנה ועוד מנה, כמה שיותר, לא רוצה להרגיש שאני בחוץ ואני ברחובות. מגיעה שעה 11 בלילה, קור של בחוץ, מקפיא אותי, לא נותן לי לעמוד.

אתה מגיע לפעמים למקומות שאתה מצפה שיעזרו לו, כמו בדיירי רחוב ביפת, זה המקום שאמור לעזור לאנשים שהם דרי רחוב, נכון? אתה לא מצפה שתגיע לשם ומטפלת תענה לך בזלזול או ב - - - 'מה אני אגיד לך? אין לך תעודת זהות, אני לא יכולה לעזור לך, לך תגנוב'. זה לא תשובה של מטפלת. אני דיברתי עם אנשים שנמצאים שם והם מוכנים גם לבוא ולהגיד ממש איך דיברו איתם שם. אני באה ואני מדברת בשמם כי הם ביקשו שאני אעלה את הנושא הזה.

לא שאני באה ואומרת שאני בסדר, אני גם לא בסדר, זו טעות גם שלי. ללכת עם סכום של כסף לתחנת סמים, זה גם טעות שלי. הלכתי עם הסכום של הבטחת הכנסה שלי, גנבו לי את כל התיק, לא שילמתי את השובר של האגרה בזמן, על זה אני קיבלתי הגליה לאשדוד לשבוע ימים. איך אתם מצפים שאני אגיע לאשדוד אם לא שילמתי את השובר? עד שארגנתי את הכסף של השובר, עכשיו תיסעי לאשדוד, איך אני אגיע לאשדוד?

לפני הייתי נותנת להם - - - פייר, התמרדתי נגדם בהתחלה, אני לא באה להגיד שהייתי טלית שכולה תכלת, גם אני הייתי הרבה לא בסדר. יום באה, יום לא באה, יום זה. עשיתי איתם הסכם, חתמנו על חוזה מיוחד ואז היו לי חודשיים וחצי ככה שעמדתי בתנאים שהם ביקשו, והייתי באה בבקרים, במקום לבוא בצהריים. מבחינת המרכז שאני מטופלת בו ביום, הם יודעים שאני לוקחת גם בנזו, שזה קלונקס, דרך רופא המשפחה, הוא מאפשר לי את זה, גם ענת איפשהו בתמונה הזאת, ובמרכז אמרו לי 'את הכדור את מורידה לא במכה, בהדרגה', כי זה כדור שגורם לאפילפסיה וזה כדור שגורם לכל מיני ת תופעות לוואי. זאת אומרת באישור. אבל כבר התחלתי לתת שתן נקי באותה תקופה, שלושה שתן נתתי רק בנזו, זאת אומרת בלי חומר, בלי שום דבר אחר מסביב. אז למה אתם מקשים עליי?

ביום שנגנב לי התיק אני מדברת עם המנהלת של יסעור, אני אומרת לה 'יש לי 200 שקל בכיס, תגידי לי עכשיו אני נכנסת לדואר, משלמת 200, עוד 147, עוד יומיים שלושה אני אשלם אותם', לא, תשלמי את כל ה-350'. עכשיו מה קורה? בן אדם שמשתמש צריך להשתמש, צריך לחיות. מה-200 שיש לו הוא יוציא 100? עוד הפעם הוא נכנס לא של 147, של 247. כל פעם אתה מארגן את הכסף ואתה עוד פעם מוצא את עצמך ברוורס. במקום שאני אלך קדימה אני הולך אחורה. בגלל דבר כזה אני קיבלתי שבוע ימים הגליה. זה מה שנקרא עונש על עונש.

ובאמת הציפייה של כל המטופלים שבאים לכאן שלוש פעמים בשבוע, אחת הציפיות שלנו ואחת הבקשות שלנו והתחנונים שלנו, שהמקום הזה יהיה קצת פתוח יותר, שיהיה לאנשים קצת יותר חיים, כי בחוץ זה המוות בכבודו ובעצמו. לפעמים אנחנו יושבים שם ואני אומרת 'זה כף הקלע, אנחנו נמצאים היום בכף הקלע' וזה לא מגיע לנו לשבת בזוהמה של מזרקים, בזוהמה של סירחון, כשאנחנו יכולים לשבת, סתם לדוגמה, פה או במקום נקי ולאכול כמו בני אדם ולהתקלח כמו בני אדם, לשבת, לצחוק, דבר שאין לנו אותו ביום יום. אין, למכור אין את זה. מכור, כל היום תראי אותם מדברים 'מאיפה מביאים עוד אחת, מאיפה מביאים עוד'.

תודה רבה. ראית, כולם ישבו פה כי באמת חשוב לנו לשמוע ולהבין את הכול, והבאת גם את הקול של עצמך, זה סיפור שבאמת כולנו יכולנו להזדהות ולהרגיש וגם היית קול להרבה שאת פוגשת כל יום. אז באמת תודה, זה בהחלט מסר שאנחנו ניקח לתשומת לבנו בכל מקום שנלך. כל אחד פה שחוזר למשרד שלו, לעבודה שלו, הקול שלך נשאר איתנו ויזכיר לנו בשביל מה אנחנו עובדים. תודה.

מאוד משמח אותי, תודה.

שני דברים, שמתחברים גם לדברים ש-ל' אמרה. אחת, לפחות בחזון שלי יש, אני בטוח שגם במשרד לבטחון פנים, אני באמת אומר, שהם יבינו את החשיבות של הדברים האלה, ושלא ניתן סתם ככה לדלג על זה. השאיפה שלנו ברמה של חזון ושלפרויקט הזה שגם ייכנס איזה שהיא רמה כזאת או אחרת של טיפול פסיכו סוציאלי, בדיוק בשביל הדברים האלה, בחלקיות משרה, אפילו בחצי משרה, לכל מרכז כזה, שבאמת במקרים האלה תהיה פה אוזן קשבת. גם המקרים שאבנר מטפל היום וגם המקרים של יזה"ר, זה באמת סוג של חזון.

הנושא השני שאנחנו כרגע נמצאים במשא ומתן עם חברת רפא, זה להכניס לשוק של יזה"ר בעיקר את התרופה נלוקסון, למניעת מוות ממנת יתר. אנחנו כרגע בודקים אפשרויות יחד עם משרד הבריאות, בעיקר במימון של משרד הבריאות, לרכוש את התרופה ולחלק אותה למכורים ברמת השטח באיזה שהיא פיקוח כזה או אחר שאנחנו נעשה כדי להבטיח מצב שאם מישהו פתאום סובל מאוברדוז אז יהיה על ידו איזה שהוא חבר שיוציא את המשאף הזה ויציל אותו.

קרה לנו מספר פעמים במרכז שאנשים הגיעו סובלים ממנת יתר והייתי צריך להזמין אמבולנס.

זה עוד משהו שאנחנו מטפלים בו, פאולה ואני, ואני מקווה מאוד שב-2018, אפילו כבר באפריל-מאי נוכל כבר להתחיל לחלק את התרופה הזאת.

בחו"ל גם לשוטרים יש בקיד שלהם - - -

גם לשוטרים, גם בניידת של הנשים שמטפלות בזנות, כל גורם יקבל, גם במד"א.

אוקיי, ט וב.

אני רק לא מבינה, אתה מייצג פה את המשטרה, אתה שוטר, בכל אופן, למה שוטרים באמת מתעללים בהם? למה הם צריכים לשבור להם את המזרקים?

לא, זה לא מדויק, המשטרה עשתה כברת דרך להבנה של הנושא, בטח פה באזור.

אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת. אני אישית עשיתי עם מפקד התחנה הקודם שהיה פה, עם ארז קעתבי, עשינו יום עיון לכל השוטרים, תמיד יש איזה שוטר אחד, משמר הגבול, אבל יש מודעות מאוד מאוד גבוהה. ואני אגיד יותר מזה אפילו, צריך להגיד את האמת, אני אישית מקבל לא מעט טלפונים משוטרים שנמצאים בשטח, 'אבנר, יש פה מישהי שצריך לעזור לה, איך אפשר להכניס אותה דחוף למרכז?'. הנה, היא יכולה לאשר את זה אפילו.

נכון, בוודאי, אני אמרתי מראש, לא כולם.

יש שיתוף פעולה מאוד הדוק. ואני מסכים עם הדברים שהיא אמרה, יש כאלה, הבודדים האלה, שהולכים אנטי ועושים שם לא טוב למשטרה.

אני אתן לכם - - -

אבל שתדעי לך שיש גם רכזי מודיעין שמתקשרים, 'אבנר, יש פה בחורה שצריך לעזור לה', 'אבנר, יש פה מישהו'.

סליחה שאני מפסיקה את השיחה הזו, נמצאים איתנו גם מפקד התחנה, הוא גם היה איתנו בסיור ביום חמישי. בין היתר המטרה של הסיור הזה זה גם להפגיש את כל הגורמים, גם שנמצאים פה בשטח, אתם לא צריכים אותנו, אתם פה, אבל גם שיהיה פה את ההזדמנות, הוא יושב איתנו מהתחלה, כבר שעתיים, שמע גם את ל', גם את כולם פה. מבחינתנו זה חלק מהידוק שיתוף הפעולה, גם ביום חמישי הצענו לעשות איזה שהוא שולחן עגול, יחד עם המשטרה ויחד עם גורמי הטיפול. אנחנו שומעים שיש התחלה של שיתוף פעולה, שמענו את זה - - -

לא, זה לא התחלה, זה שיתוף פעולה מתמשך. זה הרבה שנים כבר.

כן, אני אומרת, שמענו שזה כבר התחיל ושמענו גם ביום חמישי וגם היום שצריך פה הידוק. וגם עכשיו, שמעת את הדברים, תיקח לתשומת לבך.

זה מעבר. אני רוצה לחזק את ידם, הם באמת עושים עבודה נהדרת, אני גם בקשר ישיר, גם עם קצין הסיור בשטח וגם פגשתי אותו בתחנה וגם העברתי את השמות, ובאמת, עם יד על הלב, מהנקודה הזאת שבאמת העברתי את השמות של הבעייתיים לא היו תקריות ומאידך גיסא גם כן יש שוטרים, שכמו שאמרו - - -

אבל גם, נתקלנו בתקרית שאחד השוטרים התנהג בצורה ממש יפה. באמת.

יפה.

באמת נהדר, אנחנו לגמרי - - -

בדיוק. מבחינתנו באמת זה שנמצא כאן מפקד התחנה זו עדות לחשיבות שהוא מייחס וגם הוא יעביר את המסר לשוטרים ובסך הכול זה חלק מעבודה מתמשכת.

אנחנו חייבים לצאת לסיור כי באנו גם לשבת פה ולראות את המקום, אבל גם לראות קצת בחוץ.

אתם רוצים סיור נוסף, אחרי שבוע שעבר?

כן.

אני יכול להציע משהו, תמר?

כן.

את תצאי עכשיו את תראי את מה שראית ביום חמישי. פעמיים בשבוע שני האנשים המדהימים האלה, באמת, איסר ועמרי, עושים סיור לילה משבע בערב עד עשר, נפגשים עם הדמויות הכי צבעוניות וססגוניות שיש פה באזור. אני מציע שאיזה יום תתאמו, אנחנו כמובן גם נצטרף, נעשה את הסיור הזה, תוכלי גם לשבת עם האנשים, לדבר.

אפשר? זה אפשרי?

זה הרבה יותר אפקטיבי. עכשיו לא תראי מה שאת צריכה לראות.

בלי תקשורת. יהיה לך הרבה יותר. עכשיו את תראי את מה שראית ביום חמישי.

אוקיי, בסדר, בשמחה.

בת שבע, אל תכעסי עליי שאני מוציא אותך בערב.

אני נרתמת לכל משימה במסירות ובאהבה.

זה באמת סיור שתפיקו ממנו הרבה יותר.

בסדר, אין בעיה. אנחנו נקבל את ההצעה שלך בכל מקרה ליום חמישי, תיכף נבדוק אם יש פה דרישה בכל זאת לעשות סיבוב קצר גם עכשיו, רק כדי לראות את ה - - - דווקא ביום חמישי ראינו באמת המון, החכמנו מאוד. יכול להיות שעכשיו נעשה סיבוב קצר, ממש, רק כדי כזה - - -

מה שתחליטו.

ואנחנו נקבע ונתאם סיור בשעות הפעילות.

ביום חמישי זה טוב, כי אפשר לראות את הפעילות. אנחנו נמשיך מפה למעלה.

היינו ביום חמישי שעבר במרפאת לוינסקי ויצאנו.

פה לא הייתם.

אז אני אומרת, בעצת חגי אנחנו נתאם סיור בשעות הפעילות כדי שנוכל להתרשם מהפעילות עצמה. עכשיו תיכף נראה אם יש דרישה לסיבוב קטן של עשר דקות, אז נעשה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00.