ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-14OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 201

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום שני, י"ז בחשון התשע"ח (06 בנובמבר 2017), שעה 10:20

הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח-2017

חברי הוועדה: אבי דיכטר – היו"ר

אמיר אוחנה

יואב בן צור

עמר בר-לב

ענת ברקו

חיים ילין

עמיר פרץ

יואב קיש

רז נזרי - עו"ד, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

אורלי פישמן אורן - עו"ד, סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד ראש הממשלה

גאל עזריאל - עו"ד, משרד המשפטים

לוי לידור בונן - עו"ד, משרד הרווחה

זאב שניר - ראש הוועדה לאנרגיה אטומית

אייל כהנא - הוועדה לאנרגיה אטומית

קובי פאר - סמנכ"ל משאבי אנוש, הוועדה לאנרגיה אטומית

אורלי חורש קופמן - יועצת משפטית, הוועדה לאנרגיה אטומית

דורון חבצלת - פרופ', יועץ לארגון סגל המחקר במערכת הביטחון

עדי אברהם - ד"ר, חבר ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון

אריק מימון - ד"ר, מ"מ יו"ר ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון

אסף דורון - ראש תחום ביטחון

עידו בן יצחק

שמואל לטקו

שלומית כהן

הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח-2017, מ/1163

שלום לכולם. אנחנו דנים בדיון חקיקה, דיון פתוח. אני מזכיר לכל מי שהיה בחלקים אחרים במשך היום. בקשת הממשלה להצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח-2017. אני מבקש מהיועץ המשפטי לקרוא את הבקשה, ואנחנו נשמע את ההתייחסויות. בבקשה.

הארכת תוקף, 1. תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ז–2017‏ (בחוק זה – תקנות שעת חירום), בנוסח שבתוספת, מוארך בזה עד יום כ"ט בשבט התשע"ח (14 בפברואר 2018).

אני מזכיר לחברי הכנסת, החוק קובע את תקופת המקסימום. זאת אומרת, הכנסת מוסמכת או רשאית להאריך את זה לכל התקופה או לחלק ממנה.

לא. אולי אקרא את סעיף 2, שאליו אני מתנגד, ומיד אסביר. אבל אם אנחנו נותנים את הסמכות הזאת עד 14 בפברואר, הסמכות קיימת. אם החליטו לא להשתמש בה לפני זה, זו סמכותם. ברגע שניתנת להם הסמכות, הם יכולים להשתמש בה ויכולים לא להשתמש בה.

אתה מדבר על סעיף 2, זה דיון אחר.

היושב-ראש אמר שאפשר לקבוע תאריך אחר.

אפשר לקבוע, אם אתם רוצים, תיאורטית. אסביר למה לא לדעתי.

אם הכנסת קובעת שבמקום עד ה-14 בפברואר זה יוארך עד ה-14 בינואר.

את זה היא יכולה.

לזה בדיוק כיוונתי.

אבל זה אם אנחנו קובעים עכשיו.

אני אומר לחברי הכנסת, שלא ירגישו חס וחלילה שזה הכול או לא כלום.

אפשר איזו תקופה שרוצים.

סעיף 2. ראש הממשלה רשאי בכל עת, בצו שיפורסם ברשומות, לבטל את תקנות שעת חירום או להגביל סמכויות על פיהן.

אולי לפני שאני אסביר למה אני מתנגד לסעיף הזה, שהמדינה תסביר למה היא מבקשת אותו.

אני היועצת המשפטית של הוועדה לאנרגיה אטומית. המוטיבציה בכתיבת הסעיף הזה הייתה שמאחר שמדובר בתקנות שכרוכות במצב חירום ותקנות שעת חירום, דהיינו לא מצב שהיינו רוצים שיימשך ללא צורך, היינו ברגע שמסתיים המשא ומתן או מסתיים הצורך, אז מיד או בצורה מאוד קלה מבחינה פורמאלית ניתן לבטל את התקנות, ולא צריך להגיש חוק, להגיע לוועדת שרים, קריאה ראשונה, שנייה ושלישית.

תכתבי שאם מגיעים להסכם מתבטלות התקנות. מה צריך את ראש הממשלה? באים אלינו לחוקק ואחרי זה מישהו שנמצא כמעט בפסגה יכול לבטל את מה שאנחנו עושים?

לא. אנחנו כאילו המחמירים. להחמיר יותר מאתנו אי אפשר, זה רק אנחנו. אבל אם נגמר הסכסוך.

האם יש מתכונת חוקית אחרת שבה ראש ממשלה או גורם אחר מהרשות המבצעת רשאי לעשות את מה שמעלים כאן כבקשה? אני לא מכיר דבר כזה, דרך אגב.

היושב-ראש מכוון להערה של עידו וכו', שמסבירה את זה, ואני מיד אתייחס לזה. אבל קודם כל אגיד, בהמשך למה שאורלי אמרה, מה הרציונל מבחינתנו.

שני דברים. אין הרבה מקרים, אבל באותם מקרים שבשנות ה-80 היה חוק מעין מה שאנחנו מדברים פה, היה סעיף דומה לסעיף שלנו. זה לא בא משום מקום. סעיף 2 הזה היה גם בחקיקה הקודמת שהייתה בשנות ה-80 בשני מקרים. זה לא רציונל, אבל זה מה שהיה בעבר. הסיבה שהייתה, בהמשך למה שנאמר, אנחנו ערים לכך שזה דבר דרמטי, בהמשך למה שדיברנו. זה לא דבר קל ערך שאתה כופה על עובדים מכוח תקנות וצו וכו' לעשות תקנות לשעת חירום. מצד אחד, לדעתי, אי אפשר לעשות תוך חודש-חודשיים, כי לא כל פעם נעשה הליך חקיקה חדש. אם בתוך שלושה חודשים ברוך השם יגיעו להסדר וייגמר הצורך, אז אין צורך שיהיה מעין שוט מאיים מעל ראשי העובדים, יהיה אפשר לבטל את התקנות האלה.

יש היגיון. אז תרשום את זה.

באופן פורמלי, מתקין התקנות, הממשלה וכו', היא זו שיכולה גם לבטל אותן. זה היה הרעיון שלנו.

תרשום בחוק את מה שאתה אומר שעכשיו, שברגע שחותמים זה מתבטל באופן אוטומטי, וזהו. תן לנו להחליט.

אתה רוצה להוסיף את המילים "ברגע שיש הסכם"?

חבר'ה, שום דבר לא מתבטל אוטומטית. מישהו מבטל.

הרי אין חשש שראש הממשלה יבטל את זה כשצריך את זה עדיין. ראש הממשלה יבטל את זה רק אם נוצר הצורך. ראיתי את הנייר של הוועדה, אתם מדברים על הפרדת רשויות, שהכנסת מחוקקת משהו אחד ואז באה הממשלה ועושה משהו אחר. אני לא בטוח שזה בדיוק המקרה לגמרי, אבל אני לא מתאבד על זה.

למה שזה לא יהיה בהליך הנהוג בכל המקרים האחרים? כמו שראש הממשלה או הממשלה פונה לכנסת.

כי היה צריך לחוקק חוק חדש, אדוני היושב-ראש. כדי לבטל את זה, צריך גם לבטל בחוק. זאת המשמעות. או לחכות שלושה חודשים, ואז תיאורטית עוד חודש מגיעים להסכם, חודשיים יש תקנות באוויר. העולם לא יתמוטט, אבל זה מה שיקרה.

מה שאנחנו עושים כאן זה לתת כלי בידי הממשלה להגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. האחריות היא עליו. אבל אם באיזשהו שלב הוא אומר: אני לא צריך את הכלי הזה יותר – אז הוא יכול לוותר על זה. זה הכי הגיוני שבעולם.

נשמע את היועץ המשפטי של הוועדה.

עד לרגע זה, כל הנושא הזה מוסדר בתקנות שעת חירום. מהרגע שאנחנו מגיעים לכנסת, מתבקשת הכנסת לחוקק חוק, זה הופך לחוק של הכנסת. ברגע שהכנסת מחוקקת אותו, היא הגורם היחיד שמוסמך לבטל אותו. לא יכול להיות שיבוא שר או ראש ממשלה או הממשלה ותבטל חוק שחוקקה הכנסת בצו או לא יודע איך. נכון שהיו מקרים, והדוגמה האחרונה שהייתה היא מ-1983, עם כל הכבוד, קצת עבר זמן מאז.

הפעם האחרונה שתקנות שעת חירום הוארכו לפי חוק.

התקדמנו.

במאה אחוז המקרים שזה היה זה היה כך. אפשר להגיד את זה גם כך.

אני גם רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת אוחנה. נניח שהוועדה הזאת חוקקה את חוק שירות ביטחון, חוק שפוגע בזכויות אדם בצורה מאוד קשה. הוא מגביל חירויות של אנשים.

אבל אנחנו כאן נותנים כלי בידי ראש הממשלה. יכול ראש הממשלה לא להשתמש בכלי.

נתנו כלי בידי שר הביטחון לגייס חיילים ולגייס בני נוער בני 18 לשנתיים וחצי. האם יעלה על הדעת שאנחנו נסמיך את שר הביטחון ברגע שהוא רוצה לוותר על זה? לא.

לגבי מה שהציע חבר הכנסת ילין, יש אפשרות לפתור את זה שלא בדרך של פקיעה אוטומטית. אפשר לקבוע הוראה. נגיע לזה כאשר נגיע לסעיפים. מה שהתקנות האלה עושות, הן מסמיכות את המנהל או את ראש הוועדה להוציא צווים. אפשר להגיד, למרות שזה די מובן מאליו אולי, שהסמכות הזאת לא תינתן לו אם יגיע להסכם.

אני לא מציע לעשות מהלכים שיש להם פרשנויות שיכולות להיות שנויות במחלוקת. חוק הוא חד, זה היתרון שלו, זה החיסרון שלו. מה זה בדיוק הגעה להסכם? חתימה, הבנה, שני שלישים מהדברים הוסדרו ושליש נשאר פתוח? לכן אנחנו ככנסת צריכים שהחוק שלנו יהיה חד. אני אומר את זה בהקשר הזה, אנחנו לא רוצים ליצור תקדימים. מאז 1983 עבר זמן, התקדמנו מאז גם בהבנות של מה נכון ומה לא נכון.

יש דברים שהתקדמנו ויש דברים שלא.

כפי שרז אמר, אנחנו לא נתאבד על הסעיף הזה.

זו לא שאלה של להתאבד. אנחנו ככנסת והוועדה הזאת כוועדה שעוסקת בחקיקה בנושאים מאוד משמעותיים מבקשים, אם הנושא הזה הוא לא קריטי עבורכם, לא לשים את זה כסעיף מותנה.

הנושא לא קריטי. הסברתי שהמשמעות היא שבפרק הזמן הזה יקרה אחת משתיים, או שנצטרך לבוא בחוק חדש או שהחוק יפקע מעצמו.

כיושב-ראש הוועדה אני אומר לכם, אם בעוד שבוע ממועד תיקון התקנה והעברת החוק במליאה, יבוא ראש הממשלה או מישהו מהממשלה ויבקש, מתוקף העובדה שהגיעו להסכמה ובא לציון גואל, אנחנו נדע לתקן את זה בלוח זמנים קצר מאוד. לא נמתין את שלושת החודשים רק כדי לעמוד בשורת הדין, אלא נתקן את הדין.

כמו שהיום ידענו להתכנס.

נכון מאוד.

קיש אפילו יאשר שזה יהיה בלי הנחה.

אל תבנה אל אישורים שלי.

התחייבתי בשם ועדת חוץ וביטחון, לא בשם ועדת הכנסת.

תוספת, כאן זה בעצם ההוראות המהותיות, הגדרות. בתקנות שעת חירום אלה – "הווא"א" – הוועדה לאנרגיה אטומית; "המנהל" – מנהל קמ"ג; "מקום עבודה" – הווא"א ובכלל זה היחידה לרישוי ובטיחות, או קמ"ג, לפי העניין; "עובד" – מי שערב תחילתן של תקנות שעת חירום אלה היה מועסק כעובד מחקר במקום עבודה; "קמ"ג" – הקריה למחקר גרעיני – נגב; "שירות עבודה חיוני" – ביצוע עבודה או תפקיד של עובד במקום עבודה, שהוא הכרחי לשם מניעת נזק כבד לאינטרסים החיוניים של המדינה.

קריאה לשירות חיוני, 2. (א) המנהל באישור ראש הוא"א, או ראש הוא"א, רשאי לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני (להלן – הצו), עובדים מסוימים או סוג או חטיבה של עובדים במקום העבודה, בהיקף המזערי הנדרש, ובלבד שלא יוצאו ולא יעמדו בתוקפם יותר מ־50 צווים שהוצאו מכוח תקנות אלה בו זמנית.

(ב) מנהל שקרא בצו לשירות עבודה חיוני מוסמך לבטלו; בלי לגרוע מהאמור רשאי גם ראש הוא"א לבטל צו שהוצא לפי סעיף קטן (א).

שאלה בהקשר הזה של 50 צווים. אני רוצה להבין, כשאתם מקבלים אישור ל-50 צווים, האם 50 הצווים האלה יכולים לכלול יותר מ-50 אנשים?

ברור.

אנחנו לא יכולים בשום נקודת זמן להעסיק יותר מ-50 עובדים בצווי ריתוק, נקודה. זאת אומרת, אם יש עובד שנקרא לצו, נניח ליומיים, ויש כאלה מקרים, היה עובד שנקרא ליומיים וגמר את עבודתו, הוא יותר לא בצו – בעוד שבוע יהיה מישהו אחר, נקרא לעשרה אנשים, יעבדו שבוע-שבועיים ואנחנו מפסיקים. בשום נקודת זמן לא יהיה מצב שבו יותר מ-50 אנשים עובדים תחת צווי ריתוק. עד רגע זה לא התקרבנו לזה, ואני מניח שלא נתקרב לזה.

אבל לא יכול להיות מצב שיהיו 100 אנשים שיקבלו צווי ריתוק זמניים.

בשנת 2003 הוציאו תקנות שעת חירום נגדנו בסכסוך דומה, קיבלו 20 צווים. כל משימה שרצו, הלכו ומילאו את השם של האיש, בגמר המשימה לקחו את הצו, הדפיסו עותק ריק חדש. ב-20 צווים הם כיסו את כל מה שהיה להם. זאת התשובה. זה לא סותר את מה שהוא אמר, אבל 20 צווים הספיקו שם ל-350 איש. כל משימה שרצית שהאיש יעשה, מילאת לו צו, אחרי שעתיים הוא מילא אותה.

אני רוצה להסביר. אנחנו עובדים בצורה מאוד מבוקרת ומסודרת בצווים האלה. הצווים האלה עוברים תהליך של ייעוץ משפטי ברמת קמ"ג, ייעוץ משפטי ברמת ראש הוועדה. מנהל קמ"ג אישית מאשר, אני מאשר, והדברים עוברים למשרד המשפטים לרז. התהליך מאוד מבוקר, מאוד מסודר. כמות הצווים שהוצאנו עד היום וכמות האנשים שעבדו עד היום היא מאוד נמוכה.

לא סותר את מה שאמרתי.

אני רוצה לציין, הצו יכול להיות לא רק לעובדים, אלא גם לסוגי עובדים.

הצו הוא לעובד שמית, בצורה מאוד מאוד מנוטרת.

הצו הוא לעובד שמית, על עבודה מוגדרת ספציפית, ואמרתי מבוקר כהלכה. אפשר לבדוק אותנו, אפשר להציג לכם את זה. זה מבוקר מאוד. אנחנו לא מנצלים את זה לרעה.

שאלה לעובדים. האם יש מקום שאתם יכולים להגיד ממה ששמעתם מהשטח שהמנגנון הזה מוצא לרעה לתפיסתכם?

פעם אחת.

עובד אחד?

פעם אחת ויחידה.

כמה עובדים?

חמישה אנשים.

מתי זה היה?

אבל זה אחרי זה יושם. אמרנו להם לא להוציא, כי אפשר לדחות את זה בעוד שבועיים. הם הוציאו למרות הכול. זה נוצל לרעה לדעתנו באותו רגע, אבל אחרי שבועיים בכל מקרה הם היו מקבלים אותם מאתנו.

אז יש פה כאילו הקדמה.

הקדמה, כן. פעם אחת ויחידה.

אבל זו לא הסוגיה שאנחנו דנים בה.

למעלה מ-50% מהבקשות שלהם אישרנו שאנחנו מתירים להם לעבוד בלי צורך בצו.

מאחר שהנושא הזה עלה, וכמו שאמר ראש הוועדה, הכוונה הייתה שכל צו יוצא שמית פר עובד. אין שום מניעה לחדד ככל שאתם חושבים שזה לא מובן מספיק, ש-50 צווים הכוונה ל-50 עובדים ולא ל-200 עובדים בגלל התייחסות לסוגי עובדים או לחטיבה.

אנחנו חושבים שזה רוח החוק, ואני חושב שהעובדה שמעשית, לא רק תיאורטית, אתה יכול לגלגל את כל 350 אנשי המחקר ב-50 הצווים שמאשרים כאן.

הכוונה ל-50 עובדים.

לא. אם אפשר את הפלא הזה בעזרת 50 צווים להפעיל את כל הוועדה לאנרגיה אטומית, הייתי מפטר 300 איש. אי אפשר את הפלא הזה לעשות. בכל נקודת זמן במקסימום אתה יכול 50. כדי שהוועדה תעבוד בצורה טובה, כל החוקרים צריכים לעבוד כל הזמן. זה פטנט לא מובן. אם יש כזה פטנט לארגון המחקר, בואו נפטר את 300 המיותרים והכול בסדר. אין דבר כזה.

זו לא הייתה ההערה.

הצו יוצא כתוב פר בן-אדם, פר משימה, עם אישור יועץ משפטי של הקמ"ג, אישור יועץ משפטי שלנו, אישור שלי, וזה עובר למשרד המשפטים. בשום נקודת זמן לא יותר מ-50 עובדים בו זמנית, מתוך כ-350 עובדים או חוקרים בקמ"ג ו-750 סך הכול. אלה המספרים.

יהיה אפשר לתקן את תקנה 2(א) כך שבמקום "ובלבד שלא יוצאו ולא יעמדו בתוקפם יותר מ-50 צווים" אנחנו נכתוב "ובלבד שלא יוצאו צווים ליותר מ-50 עובדים".

אבל למה 50?

אני אסביר למה 50.

למה לא 47? למה לא 52? אף פעם אל תבוא עם מספר עגול. מספר עגול זה אומר שלא השקעת מספיק מחשבה.

הרי אם הוא היה אומר 47, היית שואל אותו למה 47.

לא. הייתי מבין שהוא השקיע מחשבה.

לא שמעת כמה הם ניצלו עד עכשיו, וזה מעט מאוד.

קודם כל, יש כבר 19. את האמת, אני לא רציתי לשים מספר. כשהלכנו לממשלה פעם ראשונה, לא רציתי לשים מספר, כי אני לא יודע לחזות מה יקרה בחודשים הקרובים. אמרו: אי אפשר ללכת בלי מספרים. אמרתי, 10%. כמות החוקרים בוועדה לאנרגיה אטומית, מתוך 750, בערך 500 בכל הוועדה. לא רק בקמ"ג, יש גם ממ"ג ויש אחרים. לכן 50 זה בערך 10%. נראה לי ש-10% מתוך החוקרים בוועדה לאנרגיה אטומית זה מספר סביר לדברים חיוניים. זאת התשובה.

אני רוצה עוד פעם, אם את יכולה לקרוא את החידוד.

אני מתנגד למספר 50.

מה המספר שאתה בעדו?

47.

אני אומר לך שזה מפתה מנהל להוציא 50 צווים.

אבל זה לא קרה. הוא אומר לך שהם לא עשו.

אם הוא היה צריך כל פעם - - -

יש לו כבר שלושה חודשים.

יש ניסיון של שלושה חודשים. אם בשלושה חודשים הוציאו פלוס מינוס 10, אתה לא יכול לומר כך.

הוכחנו עד היום שאנחנו מאוד זהירים בהוצאת הצווים. ברוב הזמן לא היו יותר מחמישה או שבעה. לצערי, ככל שעובר הזמן יש עוד עבודות שקודם יכולנו לדחות אותן. הוצאנו ביום חמישי האחרון עוד שישה או שבעה צווים, כי אין ברירה. ככל שעובר הזמן אתה צריך יותר. לכן אנחנו הוכחנו בשלושה החודשים שידינו לא קלה, הבקרה עלינו טובה. אני מבין את המשמעות של להוציא צווי ריתוק, אני מאוד לא אוהב את זה, אני לא נותן לקמ"ג ולאנשים שלי יד חופשית בעניין הזה. עובדה, הוכחנו גישה מאוד רצינית, מאוד מדודה, מאוד אחראית בעניין הזה.

יושב-ראש הוועדה, אני מציע מספר 36, ואני אסביר למה. נאמר כאן 10%.

מכלל אנשי המחקר.

בדיון הקודם אמרו שזה 360.

לא, 500.

380. בוועדה יש עוד 20.

אם את יכולה לקרוא לנו את החידוד, כדי שנהיה מיושרים.

בסיפא של תקנה 2(א): ובלבד שלא יוצאו צווים מכוח תקנות אלה ליותר מ-50 עובדים בו זמנית.

אוקיי. זה התיקון.

יש תקנות אחרות?

לא. הם אמרו שעם צו אפשר להוציא. זה שמי.

דורון, בבקשה.

אני אסביר קצת על המנגנון. בו זמנית זה לא סותר מה שאמרנו, והם הפעילו את זה. הם רצו לבצע פעולה מסוימת, מילאו צו, הפעולה בוצעה, לקחו את הצו למישהו אחר. יש לנו ניסיון בזה מ-2003, הספיק להם 20. אנחנו לא שובתים שביתה קשה יותר מ-10 איש בכל המערכת בו זמנית, ועכשיו כלום. אתן לכם דוגמה, למרות שאנשים בשביתה, עשו את כל העבודה, הכינו דוחות שמתקפים פעולה מסוימת, הם רק לא מסרו אותם. ברגע שיצא צו, הורו לאיש למסור את העבודה של החודשיים, את הדוח, ובאותו רגע נגמר הצו. העבודה נמסרה ונגמר העסק. אפשר לנהל המון בעזרת הצווים. כשנדבר אחר כך על צורת היחס אלינו, אני ממש מבקש מהוועדה להראות לאנשים האלה שצריך לגמור את הסיפור מהר.

מה זה "האנשים האלה"?

חברינו המנהלים. צריך לגמור את הצמצום הזה, ותמצמצו את מספר הצווים. אם קודם היה 50, תראו שאתם הולכים לקראת פתרון הבעיה. אתם לא נותנים יד חופשית לאותם 50. אני מבקש.

צר לי שזה "הם" ו"אנחנו". צר לי מאוד, במקום כל כך רגיש.

אני מסכים איתך.

לראות שאנחנו מבינים נכון את התמונה. בפיקים עובדים 360? אני אסביר את המספרים עוד פעם. בקמ"ג יש 380 חוקרים. יש עוד כמה עשרות חוקרים במטה הוועדה.

שבנסיבות רגילות כולם עובדים?

כן, בוודאי. בנסיבות רגילות כולם עובדים. יש נוסף לזה עוד חוקרים, גם בממ"ג וגם במקומות אחרים. לכן אמרתי שהמספר הכולל הוא 750. אנחנו חשבנו שהנושא הקריטי ביותר, כשמדובר על אינטרסים חיוניים, מתמקד במטה הוועדה ובקמ"ג. בשאר המקומות, למרות שגם שם יש פגיעה, גם בממ"ג יש פגיעה בעבודה, לקחנו על עצמנו להתאפק ולהגיד: אוקיי, יש פגיעה בעבודה, זה בסדר.

אדוני היושב-ראש, לאור מה ששמענו גם מההנהלה על הניצול, וגם מהעובדים שכן רוצים מנוף פה, אני חושב שאפשר לבוא לקראתם ולהוריד את המספר מ-50 ל-40.

אגיד לך מה מסתתר מאחורי זה. יש פה בחדר אווירה של GOOD WILL. אתה יכול לשמוע מחברי הכנסת, אתה יכול לשמוע בוודאי את העובדים שלך, על מה הם מדברים. מאחר שגם בשלושת החודשים שחלפו – פטור מלומר, אבל זה מובן מאליו – ועדת החוץ והביטחון סבורה שהסיפור הזה חייב להגיע לפתרון, ופתרון מהיר. לא סביר שאנחנו נמשיך להתגלגל לעוד הארכה ועוד הארכה. יש בזה לא רק עניין של זמן ועדה, שזה הדבר הכי זניח בסיפור הזה, אלא באמת סוגיות שהן ברומה של מדינת ישראל. לכן השאלה האם בעובדה ששלושה חודשים השתמשתם בכ-10 צווים, ולכאורה יש לכם עוד מחסנית של 40 צווים שלא השתמשתם, האם בשלושת החודשים הקרובים, בתקווה שלא תצטרכו למצות את כולם, אתם יכולים להסתפק במספר צווים נמוך יותר.

אסביר. קודם כל, המספר כבר עלה, כי אנחנו כבר היום נמצאים עם 19 צווים. ככל שעובר הזמן, אתה מגלה עוד עבודות שקודם חיכינו איתם, אבל פתאום הן מגיעות לקצה. אבל בגלל שאמרת שיש אווירת רצון טוב, ולאור ההצעה של חבר הכנסת אוחנה, אני מוכן לחיות עם 40 ואנחנו נסתדר.

36.

40.

בוא נסכם על 40, ובהארכה הבאה 30.

אנחנו לא נהיה בהארכה הבאה.

אני לא חושב שזה מצחיק בכלל. אתם נותן להם כלי לשבור אותנו.

אני נותן לך.

לא.

אנחנו לא רוצים לשבור אף אחד.

מה המספר שלדעתכם הוא מספר אפקטיבי?

עד עכשיו אנחנו הסתדרנו. כשראש הוועדה אומר 19 צווים, זה רק בשבוע האחרון, מהסיבה הפשוטה, כי בגלל שהיה אלמנט של שביתה החלטנו לא לאפשר להם ביום של השביתה להביא לפה עובדים, ובגלל זה הם הוציאו צווים. עד עכשיו היו להם חמישה פעילים, כי שחררנו את כל האנשים למשימות שהיו חשובות מכל סיבה שהייתה.

אני אומר לכם בכנות, אני חושב שההבדל בין 40 ל-36 הוא לא כזה שכדאי להיתקע בו, ולא חשוב אם זה בגלל שפעמיים ח"י או בגלל שהציעו את זה חברי כנסת או בגלל שזה פי שניים ממה שאתם משתמשים במקסימום היום.

למען הסדר הטוב, נאמר פה משהו מאוד חמור. אין לנו שום כוונה לשבור אף אחד.

לא לשבור אותנו, את השביתה.

אני לא רוצה לשבור אף אחד. אני מכבד את זכות העובדים. יש לנו ויכוח עם המחקר על משא ומתן, על תנאים שאנחנו לא מוכנים לקבל, וזה ויכוח לגיטימי והוא מתקיים והוא יתקיים. אני רוצה להזכיר שבסוף אני אחראי מולכם על כספי ציבור, ואני גם אחראי על זה שהוועדה לאנרגיה אטומית תבצע את התפוקות שלה. האחריות היא שלי. אנחנו אמרנו 50, אתם אומרים 40, לאן תגיע השחיקה? איפה נגמור את זה בסוף, באפס? נשמעת לי ההצעה של חבר הכנסת אוחנה, 40. אני רוצה להזכיר, 380 שעובדים בקמ"ג ועוד כ-25 שעובדים זה 400. 10% זה בסדר, זה 40, נשמע לי סביר מאוד. אני מציע לסגור את זה כך.

משפט לאריק. אתה אמרת קודם שזה מצחיק. להפך, הרעיון הוא שאנחנו באים להוריד את המכסה של התקנים החיוניים, העובדים החיוניים, שיוכלו להפעיל אותם במסגרת הצווים, ואז המנוף הוא דווקא אל מול ההנהלה.

אני אענה לך. אתה לא נמצא אצלנו בחצר.

המטרה שלנו היא שייחתם הסכם והסכסוך הזה יסתיים.

הלוואי שיסתיים.

יש לנו כלים לקבוע דד-ליין שזה יסתיים.

רבותי חברי הכנסת, אנחנו עמדנו לקראת סיום, דיווחנו את זה. עלתה בעיה קמ"גית, ששמעתם מראש הוועדה, הוא לא רוצה להתעסק איתה. הוא רוצה את השקט, אבל הוא אומר שזה לא עניין שלו. הוא ממונה עליה והוא לא רוצה להתערב שם. זה עצם החיים שלנו כארגון עצמאי. הוא אמר שהוא לא רוצה להתעסק בזה. מצד שני, הוא רוצה מכם צווים שיאריכו את החיים של השביתה בעוד שלושה חודשים, שיאפשרו לו לתפקד. שיואיל ויתערב בסכסוך הקמ"גי וזה ייגמר מהר. כי בסכסוך הארצי את כל העקרונות פחות או יותר סיכמנו, נשאר טכניקה. הוא גם לא מדבר אתנו, עם ארגון העובדים, לידיעתכם. עד היום, חמישה חודשים, הוא לא פגש אותנו. רק דרך שלוחה.

דורון, אולי תסביר למה.

למה?

למה? כי עשינו פעולה חוקית, שמותרת על פי החוק. הגשנו תביעה משפטית לבית-דין של מדינת ישראל, שהנהלת קמ"ג מתנכלת לנו כארגון עובדים, שזה לגיטימי. ועוד דבר לגיטימי, שהיועץ המשפטי הספציפי בקמ"ג מתנכל לנו אישית.

הם הגישו תביעה אישית נגדו. אתם מבינים מה המשמעות של זה?

בית המשפט דן בזה, הייתה בקשה לדחות על הסף. בית המשפט התייחס ואמר שלאור מה שהוא קרא הוא לא מאשר דחייה על הסף, וגם לא אישור חסינות בינתיים.

זה מסביר את הקושי.

סליחה, אבל גם אנחנו בניו, לא רק היועץ המשפטי.

אנחנו לא יכולים בדיון כזה, שעוסק בתהליך חקיקה, לפתור את כל הבעיות, לא של הוועד הארצי ולא של הוועד המקומי בקמ"ג. לא שאנחנו חלילה מקלים ראש בזה. אנחנו מבינים שזה אחד המכשולים, אולי המכשול המשמעותי ביותר כרגע, אבל אנחנו בוודאי יודעים לומר ששלושת החודשים הבאים מבחינת ועדת החוץ והביטחון לא יתנהלו כמו שלושת החודשים הקודמים. את זה אני מרשה לעצמי לומר בשם כל חברי הוועדה. אנחנו מבינים את הרגישות, מבינים את הצורך להגיע לפתרון, ולכן אנחנו גם עוסקים כאן בכל סעיף וסעיף. אני לא רוצה ללכת לשקלא וטריא מעבר למה שאמרנו. אנחנו נסכם על 40 צווים במקום 50, שזה המספר שראש הוא"א יכול לחיות אתו. אף אחד לא יכול לחיות עם המספר הזה בצורה אידיאלית, אבל זה לפחות מבחינת המסר לאן הוועדה מסתכלת בשלושת החודשים הקרובים לכל היותר. בבקשה.

2(ג) צו שלא פורסם ברשומות יכול שיבוטל בהודעה ברשומות או בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו ובלבד שתפורסם הודעה כאמור גם באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה.

3. חובת עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני. (א) עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני לפי תקנה 2 – (1) יתייצב במקום ובמועד כמפורט בצו ויבצע כל עבודה הדרושה למתן השירות החיוני בהתאם לתפקידו, או עבודה או תפקיד הנדרשים למתן שירות העבודה החיוני שיטיל עליו מי שממונה עליו או המנהל, או מי שנקבע לכך בצו או מטעמו של מי שנקבע כאמור, וימשיך לתת את שירות העבודה החיוני באופן סדיר ותקין במקום, באופן ובמועד שיורו לו, כל עוד הצו בתוקפו;

(2) ימלא אחר כל הוראה שתינתן לו בקשר למתן שירות העבודה החיוני מאת מי שממונה עליו, או מאת המנהל או מי שהוא הסמיכו, או מאת מי שנקבע לכך בצו, או מטעמו של מי שנקבע כאמור.

(ב) בלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני יבצע את שירות העבודה החיוני בדרך המקובלת, בשלמות, ברציפות ובאופן סדיר בלא האטות, הפרעות או שיבושים, כל עוד הצו בתוקפו.

4. איסור מניעת ביצוע צו או הכשלתו. לא יעשה אדם ולא יחדל מלעשות דבר בכוונה למנוע או להכשיל ביצוע צו לפי תקנה 2 או ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3, או כניסתו של כל אדם למקום עבודה.

5. מסירת צו. צו יכול שיימסר באחת או יותר מדרכים אלה: (1) במסירה לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו; (2) בהדבקה על דלת ביתו או דלת חדר מגוריו של העובד; (3) בהודעה בעל פה, לרבות בהודעה טלפונית, לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו; (4) במשלוח לעובד מסרון, לפי מספר הטלפון הנייד של העובד הידוע במקום העבודה; (5) במשלוח לעובד בדואר רשום, לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה; (6) בהצגת הצו או בהצמדתו במקום נראה לעין במקום העבודה; (7) בפרסום בעיתונות, ברדיו או בטלוויזיה או באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה; (8) בפרסום ברשומות.

6. חזקות. (א) צו שפורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל ביום שבו פורסם.

(ב) צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל, כל עוד לא הוכיח העובד אחרת – (1) אם נמסר לעובד שעליו הוא חל או לאחד מבני משפחתו הגרים עמו – בזמן המסירה; (2) אם סירב העובד שעליו חל הצו או אחד מבני משפחתו הגרים עמו,לקבל את הצו ובשל כך הצו הודבק על דלת דירתו או על לוח המודעות במקוםהעבודה – בשעת ההדבקה; (3) אם נשלח לעובד במסרון לפי מספר הטלפון הנייד של העובד הידוע במקום העבודה – בשעת המסירה; (4) אם נשלח לעובד בדואר רשום לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בתום 72 שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח.

(ג) צו שנמסר או שנשלח לעובד באחת הדרכים האמורות בתקנה משנה (ב), רואים אותו כאילו הגיע לידיעתו של העובד בזמן האמור שם, אף אם פורסם ברשומות לאחר מכן.

(ד) מי שהורשה לכך בידי המנהל, רשאי להציג צו לפי תקנות שעת חירום אלה על פני מקרקעין במקום העבודה או בתוכם, או להצמידו אליהם או בתוכם במקום נראה לעין.

(ה) הוצג צו או הוצמד לפי תקנת משנה (ד), לא יוריד אותו אדם ולא יעשה בו כל שינוי, זולת מי שהורשה לכך על פי תקנת משנה (ד).

(ו) צו שהוצג על לוח המודעות במקום העבודה, הודבק על דלת דירתו כאשר לא נמצא העובד או אחד מבני משפחתו הגרים עמו, או שפורסם באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה, בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת כל אדם הנוגע בדבר ביום פרסומו או הצגתו, לפי העניין.

7. יחסי עובד ומעסיק. בכפוף לאמור בתקנות שעת חירום אלה, יראו את היחסים בין מי שנקרא בצו לשירות עבודה חיוני ומילא אחר הצו לבין מי שהיה מעסיקו ערב תחילתו של הצו, כיחסי עובד ומעסיק לכל דבר ועניין הקשור לשכרו ולתנאי עבודתו.

8. עונשין. העובר על הוראה מהוראות תקנות שעת חירום אלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס או שני העונשים כאחד.

9. פיטורין ומניעת שכר עבודה. (א) עובד שחל עליו צו לפי תקנה 2 ואשר עשה אחד מהמעשים המנויים בתקנת משנה (ב), יהיה מעסיקו רשאי, נוסף על כל זכות אחרת העומדת לו מכוח כל דין או הסכם ועל אף האמור בכל דין או הסכם – ובלי לפגוע באמור בתקנה 7 – (1) היה העובד מועסק – (א) במשכורת המשתלמת על בסיס של חודש – להפחית 5% ממשכורתו החודשית ומכל התוספות לה מכל סוג שהוא בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב); (ב) בשכר או במשכורת המשתלמים שלא על בסיס של חודש – לא לשלם לו שכר או משכורת או כל תוספת להם בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב); (2) לפטרו לאלתר.

(ב) אלה המעשים והמחדלים של עובד לעניין תקנת משנה (א): (1) לא התייצב במקום או במועד כמפורט בצו; (2) לא ביצע את שירות העבודה החיוני שהוטל עליו כאמור בתקנה 3; (3) לא מילא הוראה או פעל בניגוד להוראה שניתנה לו על פי תקנה 3; (4) לא המשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן או במועד שהורו לו כאמור בתקנה 3; (5) הפסיק עבודה או לא ביצעה ברציפות או בשלמות כאמור בתקנה 3; (6) לא ביצע עבודה באופן סדיר ובלא האטות, הפרעות או שיבושים כאמור בתקנה 3; (7) מנע או הכשיל ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3 או ביצוע צו לפי תקנה 2.

(ג) עובד שפוטר כאמור בתקנת משנה (א) לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין אלא אם כן בית משפט מוסמך מצא סיבה מוצדקת לפסוק לו פיצויים מלאים או חלקיים.

10. דין מי שהתפטר. למען הסר ספק, נקבע בזה כי תקנות שעת חירום אלה והצווים שעל פיהן חלים על מי שנקרא לשירות עבודה חיוני גם אם התפטר ערב תחילתו או לאחר תחילתו של הצו שבו נקרא, כל עוד הצו בתוקפו.

שאלה קצרה לייעוץ המשפטי. האם מקובל במסגרת חקיקה שנוגעת לדיני עבודה וכו' לכלול סעיף כזה כמו 8, סעיף עונשין עם מאסר וכו'? יש לזה תקדימים?

בוודאי. אחרת אין שום משמעות.

יש סנקציות אחרות, פיטורים למשל.

לצורך העניין, גם לו היינו הולכים לדרך רגילה של צווי מניעה, בבית-דין, גם שם יש - - -

עמר, בבקשה.

אני חושב שלא ממש נגענו בנושא העיקרי, שבגללו בעצם אנחנו נמצאים כאן. הסיבה של העיצומים שנפתחו זה בגלל משא ומתן שנמשך שנים. לא משנה אם זה שלוש שנים, שמונה שנים או שנתיים, וזאת הבעיה. כל היתר זה נגזרת. אני חושב שהמשימה שלנו היא כמה שאנחנו יכולים לאותת לצדדים שהגיע הזמן לגמור את המשא ומתן. לכן בעניין הזה אני חושב שהדרך שלנו לסמן, מעבר לדברים שסוכמו בחלק הסודי, המסווג, להאריך את הצו עד חודשיים. לא שלושה חודשים, חודשיים. גם דיברנו קודם שתמיד דברים נסגרים ברגע האחרון. אז במובן הזה, אם הרגע האחרון יהיה באמצע חודש ינואר או באמצע חודש פברואר, אני לא רואה בזה הבדל. אני חושב שזה הדבר שאנחנו צריכים לסמל ולאותת לצדדים, כי אחרת נמצא את עצמנו בעוד שלושה חודשים עושים את אותו דיון ומאריכים את זה בלית ברירה עוד שלושה חודשים. עכשיו אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להאריך את זה. אני גם לא חושב שזה נכון להטיל סנקציות כל שלושה חודשים לקצר במספר העובדים, עכשיו מ-50 ל-40, אחרי זה מ-40 ל -30. לא זאת המטרה. המטרה שלנו היא שזה ייגמר. זאת ההצעה שלי, לקצר את זה לחודשיים. במקום ה-14 בפברואר, ה-14 בינואר.

זו גם בקשתנו.

אני אתייחס לזה. בוודאי שהכנסת סוברנית להחליט. שלושה חודשים, כפי שאמרתי, זו תקופת מקסימום. אפשר גם להחליט חודשיים, אפשר גם להחליט חודש.

נקודת המוצא שאמר חבר הכנסת בר-לב, גם אנחנו שותפים לה. גם אנחנו כמשרד משפטים שותפים לכך, והסברתי יותר באריכות בחדר הסודי, שזו בוודאי לא דרך המלך להשתמש ביחסי עבודה במנגנון של תקנות שעת חירום ובצווים שיוצאים מכוח תקנות שעת חירום. אנחנו ערים לכך לחלוטין. בגלל זה גם צמצמנו, כמו שהסברנו, לגבי אילו נושאים, גם בכמות וגם באיכות. אבל משעה שהגענו לנקודה שבה הוחלט שאין מנוס מללכת בדרך הזאת, ומשעה שהמחוקק מעמיד את התקופה של שלושה חודשים, אני חושב שזה יהיה לא ראוי ולא נכון. יש עוד שיקול. גם דבר החקיקה של הכנסת הוא לא דבר שהוא כלאחר יד. לעשות חוק לשלושה חודשים זה דבר שהוא חריג, ופה אנחנו נמצאים. להתחיל לעשות אותו לחודשיים, שהמשמעות תהיה שאנחנו צריכים כבר להיערך – אנחנו הרי לא נדע עוד שבועיים או שלושה או ארבעה אם כבר סיימו או לא. אנחנו נצטרך להתחיל להיערך עם הכנת תזכיר חוק חדש, לפרסם אותו לציבור, להגיע לוועדת שרים, להגיע לכנסת, להגיע לקריאה ראשונה וכו'. בעיני זה לעשות קצת פלסתר מהליך חקיקה. אני כן חושב שצריך לאפשר שלושה חודשים. אני חושב שהדרך הראויה לשדר את אותו מסר שאתה מדבר, שאני שותף לו לחלוטין – אנחנו מדברים על זה גם בינינו – זאת לא דרך המלך. אנחנו צריכים לסיים את השימוש בדבר הזה כמה שיותר. הסברתי גם שאנחנו רוצים לעשות דבר חקיקה חדש בהקשר הזה. אבל האפשרות להעביר את המסר נראית לי ראויה יותר דרך זה שצמצמת את מספר האנשים ל-40. דבר שני, כמו שנאמר, מעבר לזה שהיושב-ראש וחברי הוועדה הפנימית תקבל את הדברים הסודיים, גם דיברתם על כך שתקבלו דיווח עדכני מצדי אחת לחודש. תבקשו דיווח, בין בכתב, בין תבקשו להתייצב ומי שצריך להתייצב יתייצב בפניכם, ואז תוכלו לפקח און-ליין לראות, חלף חודש, מה עשיתם? היו פגישות משא ומתן, לא היו פגישות. דעו לכם שאם תבואו עוד חודשיים לחוק, יכול להיות שנעשה כך או אחרת. נראה לי שלפחות פעם ראשונה שאנחנו מגיעים, כן ראוי לתת מול התקופה ולאפשר לצדדים למצות את העניין.

אני מבקש להשאיר את זה שלושה חודשים ולקרוא לנו אחת לחודש להציג לכם התקדמות.

סכסוך שנמשך הרבה שנים, משא ומתן שנמשך הרבה שנים והופסק בגלל הסיפור הקמ"גי.

המשא ומתן לא הופסק.

אנחנו מערב ראש השנה בלי משא ומתן.

משלוש פעמים בשבוע, בשבועות האחרונים לא נפגשנו.

קודם כל, זה לא נכון, דורון. אתם נפגשים.

לא נפגשנו, באמת.

יש לא מעט פגישות, יש לא מעט שיחות, כולל שיחות של אתמול, כולל שיחות של יום חמישי, גם פגישות ביום חמישי.

בעניין הזה.

גם הייתה לכם פגישה.

דורון וקובי, אנחנו לא נמצאים עכשיו בשלב שאנחנו כוועדה - - -

הם מציגים מידע לא נכון.

אני מבקש מכם לצמצם את הזמן, מכיוון שאפשר להיסגר עכשיו יומיים. תבינו, בשמונה שנות הסכם התביעה הכלכלית עומדת על בערך 1%, שזה שברירי תיקון של אחוז. זה לא משהו שצריך להילחם מלחמת עולם. והסכמנו כבר לגבי כל הדברים האלה. פחות או יותר הסכמנו, 90 ומשהו אחוז הסכמנו. אפשר להיסגר יומיים בבית מלון ולסגור את הסיפור. אתם פשוט מאריכים את הסיפור הזה. אז תנו להם חודשיים, אני מצטרף למה שעמר הציע.

זה לא להם, זה גם לכם.

גם אותנו.

אגב, זו לא פליטת פה.

הבנו את הבקשה. בבקשה, יואב.

אני מבין את הדרישה של העובדים. אני חייב להגיד שאני לא מסכים. עוד חודש הזה בסגה של המשא ומתן הוא מינורי, ואני מתחבר לזה שאנחנו לא רוצים לתת חודשיים ולמצוא את עצמנו בגלל זה רצים לעוד תיקון. אני רק יכול להגיד פה להנהלה מסר מאוד ברור, שאני אסתכל אחרת על דרישה נוספת עוד חודשיים-שלושה להאריך את הדבר הזה. לכן הנושא של פגישות העדכון כל חודש חייבות להיות. אני קורא לצדדים להמשיך ולגמור את זה כמה שיותר מהר. אפילו הייתי שם דד-ליין, תחליטו אתם, או שאולי נחליט ב-1 בינואר, להתחיל את 2018 עם הסכם סגור ולגמור את המשבר עד אז. ואם אנחנו רואים שלא הגענו למצב הזה, אלה בעצם החודשיים שאתם מדברים עליהם. מצד שני, עכשיו אני לא אלך ואגביל חקיקה לחודשיים ואעשה את כל המהלך הזה ושומע אותם אומרים: אבל לא הספקנו. פה הם יודעים שהם קיבלו את כל מה שהם רצו, ובזה אין יותר תירוצים.

אפשר לעבור להצבעה אם אנחנו רוצים חודשיים או שלושה. אני ממליץ לעצמנו – אנחנו מכירים את הכנסת, מכירים את הפרוצדורה, מכירים את התהליך של ועדת שרים, אחרי זה לרדת לפה. לא שזה לא מתקיים, לפעמים אפילו בחוקי יסוד. אבל אני חושב שזה סד שאני לא רואה בו צורך. שלושה חודשים זה פרק זמן קצר מאוד ביחס לשמונה שנים.

אני כבר אומר לכם, עוד לפני שאנחנו מצביעים, הוועדה דורשת לקבל בכל תחילת חודש – תחילת דצמבר, תחילת ינואר, תחילת פברואר, בתקווה שלא נגיע לינואר ולפברואר – לקבל דוח בכתב על התקדמות המשא ומתן לפתרון. אנחנו נחליט על פי הדוח האם אנחנו מתכנסים כדי לפגוש את האנשים ולהבין, ולכן ביקשתי בתחילת חודש, כדי שנוכל עד אמצע החודש להחליט האם אנחנו מתכנסים עם האנשים להבין למה זה לא מתקדם.

יש חלק מהאנשים פה שיודעים היטב מה זה סוגיות רגישות. אני מתקשה להאמין שבמוקד כל כך חיוני במדינת ישראל הגענו למציאות כל כך בעייתית, גם מהצד של החתן וגם מהצד של הכלה. נדמה לי שההארכה הזאת היא הארכת עכוז, כי אנחנו מוציאים את ההארכה הזאת בקושי לא מבוטל. גם העובדה שביקשנו לבטל את הסעיף שראש הממשלה יהיה מוסמך לבטל חוק שנחקק בכנסת, ואני שמח שנעניתם. גם העובדה שירדנו מ-50 ל-40 צווים, אפילו כמסר, לא פחות מאשר הפרך. גם הבקרה שהוועדה הזאת לוקחת על עצמה לעשות כדי באמת למצות את שלושת החודשים האלה, ואם נידרש, כמו שאמרתי, אנחנו נתכנס לבטל את התקנה בלוח זמנים קצר מאוד. אני אומר בצורה הכי ברורה, המשא המתן האמיתי מתנהל בין הוועד לבין הוא"א וקמ"ג במקרה הזה.

היינו יכולים להגיד להם: חבר'ה, יש לכם שלושה חודשים, תנהלו משא ומתן.

בדיוק כשם שלפני הדיון הייתה לנו הזדמנות גם להיפגש עם ההנהלות וגם להיפגש עם ועד העובדים, כדי לשמוע את הדברים מכל צד. אנחנו בהחלט בסוגיה הזאת לא מתכוונים לקבל דיווח יבש, שהסיפור תקוע, ולהמשיך ללוות אותו מרחוק. זה לא יקרה. אני מקווה מאוד שהדברים ברורים, נאמרו בעברית ברורה, נכתבו אני מקווה גם כן בצורה ברורה.

אני רוצה להצביע על ההסתייגות שלי.

אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת עמר בר-לב, שמבקש לקבוע את התקופה לא עד ה-14 בפברואר, אלא עד ה-14 בינואר. מי בעד הקיצור לחודשיים? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד ההסתייגות – 1

נגד – 4

נמנעים – אין

ההסתייגות לא נתקבלה.

ההסתייגות נדחתה.

עוד הסתייגויות על סעיף כלשהו בחוק? אנחנו עוברים להצביע על כל הצעת החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת החירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח-2017, כפי שקרא היועץ המשפטי, עם התיקונים שאמרה אורלי חורש לגבי סעיף 2(א), ובתוך זה התיקון של מספר הצווים מ-50 ל -40. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעת החוק – 5

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח-2017, נתקבלה.

פה אחד, הארכת התקנות אושרה. אנחנו מצפים לשמוע את הבשורה מכם. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.