פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-22OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 491

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ד בחשון התשע"ח (13 בנובמבר 2017), שעה 9:30

החינוך במזרח ירושלים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

מרדכי יוגב

יוסף עטאונה

יהודה גליק

אחמד טיבי

לירון ספרד - עורך דין, לשכה משפטית, שרד החינוך

פארס טויל - מנהל אגף א' רישוי מוסדות חינוך, משרד החינוך

יפה ישר - מפקחת מחוז מנח"י, משרד החינוך

דור שלום כהן - מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך

דודי כהן - מנהל אגף א' אכיפה, משרד החינוך

יהודה גור רוזנבלט - מנהל מינהל רישוי אכיפה ובקרה, משרד החינוך

עידו הרשקוביץ - יועץ מנכ"ל ירושלים ומורשת, משרד ראש הממשלה

איציק למפל - יועץ למשרד ירושלים ומורשת בתחום החינוך, המשרד לענייני ירושלים ומורשת

יואב זמרן - משנה לראש מנהל, עיריית ירושלים

משה אטיק - מנהל מחוז ירושלים, החברה למתנ"סים

נסרין עליאן - עורכת דין בנושאי ירושלים המזרחית, האגודה לזכויות האזרח בישראל

יפעה סגל - עורכת דין, מנהלת הפורום המשפטי הבינלאומי

הילה הרשקוביץ - הפורום המשפטי הבינלאומי

מאור צמח - ארגון "לך ירושלים"

אביב טטרסקי - עמותת עיר עמים

אחמד אבו-עיד - סגן יו"ר ומנהל תחום מזרח ירושלים, ארגוני הורים

מירי לוי לייזרוביץ - נציגת הנהגת ההורים הארצית, ארגוני הורים

מיטל בסון - מנהלת המשרד, ארגוני הורים

פז כהן - יו"ר ארגוני הורים למערכת החינוך, מלכ"ר

איתן אלון - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את עיריית ירושלים

יהודית גידלי

א.ב., חבר המתרגמים

החינוך במזרח ירושלים

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 13 בנובמבר 2017, כ"ד בחשוון תשע"ח. הנושא – חינוך במזרח ירושלים. הכותרת היא מאוד כוללנית, אבל זה דיון שבא בהמשך לדיון שהתקיים ב-3 בינואר 2017. ביקשנו חומרים מעיריית ירושלים. לקח להם ארבעה חודשים להגיש אותם. שלחו אלינו שלושה קרגלים מלאים שהסתכמו במכתב אחד הכולל שמונה שורות וזה הפירוט שמצאו לנכון לתת לוועדת החינוך. התחייבנו בסיכום הזה שעם קבלת הנתונים, הוועדה תקיים ישיבת מעקב בנושא, ואנחנו מקיימים. אמרתי, לא נעמוד על דקדוקו של דין ונעשה זאת מייד אחרי שקיבלנו את החומר, כי לקח לנו זמן ללמוד את המכתב הזה עם שמונה השורות. הבאנו פרשנים לראות. לא הצלחנו להגיע ולכן הזמנו אתכם היום לראות מה נעשה בנדון.

תקשיבו רבותיי, במשרד החינוך הגדול, הענק שלנו יש אגף לפיקוח ובקרה שאמור לפקח ולבקר על הכול. יש בתוך זה את אגף הרישוי. תאמינו לי, מוציא את הנשמה לכל מוסד עד שנותן אישור, אבל למה ללכת לקבל אישור כשאפשר לחיות בלי אישור? מתחת לרדאר בתי ספר, תעשייה שלמה של בתי ספר, ילדים שקופים, אבל זה נכון לא לממלכתי-דתי, לא לממלכתי. לצערי הרב זה הולך לצמד המילים חרדי וערבי, שגם במדינת ישראל וגם בעיריית ירושלים חיים טוב עם זה שזה חצר אחורית בתחום הפיקוח והבקרה. לא יתכן שכ-45,000 ילדים חיים במוסדות לא רשומים. נכון שנקבל הסברים, אבל כרגע מבחינת עיריית ירושלים ומשרד החינוך, כ-45,000 ילדים נמצאים במוסדות ללא רישוי. צריך לבדוק למה. צריך לקבל את ההסברים למה, צריך לקבל הסברים מה נעשה בנדון, או שטוב המצב, ההפקרות הזו.

אני אומר את כל דבריי בהסתייגות, עד שנשמע את התשובות. אני אומר לכם, זה נושא שבוער בקרבי ומי שעוקב אחריי בנושא הזה, יש מי שמאבחן אותי עם סטייה כזו ואחרת. אני לא בורח לאזורי הנוחות ואני יודע שזה קצת נוגע בעצבים רגישים של מפלגות, של פוליטיקאים, של עסקנים, אבל אין מה לעשות. ילדים במדינת ישראל צריכים לקבל את אותה הזדמנות שווה כמו כל ילד וילד. אנחנו מדברים על 50,000 ילדים שלא פוקדים את הגנים במגזר הבדואי, אז לוקח זמן, מטפלים, ואם לא היינו דנים פה ולא לוחצים, אז לוקח עוד יותר זמן, ולא היינו עקביים ועוד דיון ועוד דיון, היה לוקח עוד יותר זמן. מזרח ירושלים, הסוגיה הזו של בינוי כיתות, הסוגיה הזו של בתי ספר לא מאושרים, שנים. אני לפחות ארבעה דיונים.

אני מקווה היום לקבל תשובות, מה נעשה, מה יעשה. אדרבא, תבואו ותגידו, הנתונים לא נכונים. נתמודד איתם. בבקשה.

יפה ישר, מפקחת מחוז, העיר ירושלים.

אנחנו היינו כאן בוועדת החינוך הקודמת.

יש מפקחים ערבים?

כן. תיכף אני אפרט לכם.

למה את בלבד כאן ולא הערבים שמפקחים?

ביקשו נציגות של המשרד ואני הגעתי כמפקחת מחוז שמרכזת את כל הפיקוח בעיר ירושלים.

אבל איך זה שמפקח ערבי בירושלים המזרחית לא נמצא כאן כדי לענות?

אני חושב שהשאלה במקום.

אני מפקחת מחוז, אני מרכזת את כל הפיקוח.

הוא מכבד אותך. הוא שאל שאלה שהיא מתבקשת. את לא אמורה לתת את התשובה אבל זו שאלה לפרוטוקול והיא שאלה שמהדהדת באוויר.

בסדר גמור.

אוקיי, תודה.

ברשותך, כמה דקות קצת לתת את התמונה הכללית של גם נתונים, גם מה נעשה בתחום של הפיקוח והתוכנית האסטרטגית בגדול, אנחנו נציג ממש רק את היעדים, תוכנית שהמטרה שלה היא באמת לעודד השתלבות בתעסוקה, בכלכלה, בחברה, באקדמיה של התושבים במזרח ירושלים ואנחנו פועלים במספר מישורים.

אני חייב לומר, בייחוד שהדיון יהיה טעון. האמירות הקשות הן לא כלפי היושבים כאן. זה כלפי הרשויות הייעודיות. קחו את מהתחלה מראש, זה לא אישי. בבקשה.

תודה. אני יכולה לומר לך שבשנתיים האחרונות אנחנו התקדמנו ועשינו עבודה בלתי רגילה.

טוב, חמישים שנה אחרי ששת הימים, סוף סוף הבנתם את התפקיד שלכם. בשנתיים האחרונות מה עשיתם עד עכשיו?

איתן, תודה.

קצת נתונים. אנחנו מדברים על בסביבות 109,000 תלמידים במזרח העיר, כשאתה יכול לראות את הפריסה שלהם. יש לנו במוכר שאינו רשמי וברשמי חלוקה של בערך חצי-חצי, ויש לנו עוד 17,000 תלמידים במוסדות ללא רישיון שהם מוסדות של האונר"א ושל הוואקף במזרח העיר.

מבחינת מספרי מוסדות – אנחנו מדברים על 729 מוסדות קדם יסודי, גני ילדים, כשמרביתם במוכר שאינו רשמי. ביסודי – 93 מוסדות, שם גם חצי-חצי מבחינת רשמי ומוכר שאינו רשמי. על יסודי – 79. בחינוך המיוחד – 21 מוסדות.

אם אני עוברת ליעדי התוכנית האסטרטגית, אחד מהדברים שאנחנו עושים בתוכנית האסטרטגית זה לאפשר לתלמידים ולהורים אופציה נוספת של התוכנית הישראלית. אנחנו יודעים שהתוכנית התאוג'יה היא מתאימה באמת לילדים החזקים ביותר. יש לנו אחוזי נשירה מאוד גדולים. אנחנו מציעים עוד אופציה. גם בסקר הורים שהעבירה עיריית ירושלים, מראה שבסביבות 50% מההורים רוצים אופציה נוספת לילדים שלהם, אז אנחנו עובדים על הגדלת מספר הכיתות בתוכנית הישראלית למי שמעוניין. אנחנו עובדים על הגדלת אחוז התלמידים ששולטים בשפה העברית.

אם אפשר רגע לקפוץ לשקופית בתוכנית הישראלית. פחות או יותר אנחנו התחלנו מאיזושהי דלתא של 5% תלמידים שולטים בשפה העברית וגם יש איזשהו קושי עם העניין. יש לנו מורים שהם בוגרי תאוג'יה שגם לא מדברים עברית - - -

את אומרת מושגים שלא כולם מכירים אותם.

תאוג'יה זו התוכנית הפלשתינאית שנלמדת בלמעלה מ-90% ממוסדות החינוך במזרח ירושלים.

המקבילה של הבגרות.

המקבילה של הבגרות, נכון.

אתה רוצה שאני אפרט קצת לגבי התוכנית?

לא.

תלמידים ממזרח ירושלים לא שולטים בשפה העברית ואחד מהדברים שימנפו - - -

המורים שלהם שולטים בעברית?

המורים גם - - -

אז למה שהם ישלטו בעברית?

אני עומדת לספר מה אנחנו עושים. על מנת שזה יקרה, על מנת שהתלמידים יוכלו יותר כבוגרים להשתלב בחברה, בתעסוקה וכו', מה שאנחנו עושים, אנחנו הוספנו לכל כיתה מ-א' עד ט' שעתיים תוספתיות על לימודי העברית, כך שבכיתות א'-ב' לומדים שעתיים ומכיתה ג' עד ט' לומדים חמש שעות. אנחנו פותחים אולפני עברית בבתי הספר, קורס בעברית אקדמאית בחטיבה העליונה. אנחנו פותחים מרכזי למידה בעברית, עברית תעסוקתית. אנחנו מעניקים למורים ליווי פדגוגי. אנחנו פותחים הסמכות למורים במרכזי הפסג"ה, במכללות ובאוניברסיטאות, הסמכות לשפה העברית ופיתוח מקצועי למורי העברית. אנחנו איישנו ימי הדרכה למורים הללו.

אין לנו דרך הרי למדוד את ההישגים לאור זה שבתאוג'יה אין לנו איך למדוד. אנחנו מתחילים עם תהליך של הערכה של התלמידים וכל תלמידי כיתות ו' השנה הזאת בפעם הראשונה, אנחנו נבחן אותם במבחן מפמ"ר בעברית על מנת לראות מאיפה אנחנו מתחילים ואיפה אנחנו אמורים לעשות עוד עבודה.

אנחנו עושים מיפוי לכלל המורים בשפה העברית.

סליחה אדוני היושב ראש, את פתחת עם לימוד השפה העברית בירושלים המזרחית. זו הבעיה האקוטית ביותר של מערכת החינוך?

לא, אני נותנת סקירה כללית.

אדוני היושב ראש, כאשר אתה פותח בסקירה ומתרכז דבר ראשון בבעיה ושם את הנקודה הזאת בקדמת הבמה, אתה מניח שאתה מתייחס אליה כנושא החשוב ביותר. נדמה לי שזה לא הנושא החשוב ביותר בירושלים המזרחית.

זה אחד הנושאים.

לא הנושא החשוב ביותר. יש בעיות יותר קשות.

חבר הכנסת טיבי, יש מספר בעיות, אני מסכימה איתך, אבל אנחנו נשמח לענות.

בבקשה, תמשיכי. ביעדים היא לא הראשונה.

כן, בדיוק. אנחנו מדברים על הגדלת אחוזי הזכאות לבגרות. אנחנו מאפשרים את החינוך הטכנולוגי לתלמידים שרוצים לרכוש מקצוע, אפילו תלמידי תאוג'יה שרוצים הסמכה לתעודה מקצועית, אז אנחנו פותחים מרכזי הכשרה לתעודה מקצועית. אנחנו מעודדים את י"ג-י"ד.

בנושא של צמצום נשירה, אנחנו פותחים מרכזי מל"א, תוכניות בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי על מנת לצמצם את הנשירה. התוכנית מורכבת ממספר היבטים, כולל הסיפור של הבינוי שהוא חלק מהתוכנית לצמצום הנשירה.

אנחנו עובדים סביב הנושא של הגדלת אחוז הלומדים באקדמיה. אני מדברת בכלל, גם בוגרי התאוג'יה, אנחנו פתחנו מכינות קדם אקדמיות להשתלבות באקדמיה. אנחנו עובדים בחינוך הבלתי פורמלי בצורה מאוד אינטנסיבית בבתי הספר, פותחים לילדים חוגים, אם זה אפילו תנועת נוער בתוך בתי הספר. אנחנו רוצים להפוך את בתי הספר, לחזק אותם כעוגן קהילתי בשכונות.

אנחנו עובדים כמו שאמרתי קודם, על הפיתוח המקצועי של המורים לאו דווקא בשפה העברית אלא בכלל במקצועות הליבה. פתחנו מגוון של קורסים, הכשרות.

הנושא של הפיקוח, שאלתם. אני אבקש לעבור לשקופית של הפיקוח. תוכלו לראות שעד 2015 היו לנו כ-4.5 תקני פיקוח. מה שהתחלנו לעשות, התחלנו למנות, להרחיב את הנושא של הפיקוח במשילות. מינינו שבעה מפקחים בתקן ועוד שבעה ממונים מטעם הפיקוח. שבעה ממונים הם בעצם מפקחים שעובדים בימי ההדרכה עד שמתווספים תקנים ואז נפתחים מכרזים - - -

מה היחס מול מה שקורה לגבי אותה כמות מוסדות וגני ילדים במערב העיר?

בגני הילדים יש לנו במערב העיר, הממוצע הוא 120 גנים למפקחת. במזרח העיר הצלחנו להגיע כרגע ל-175 גנים לפיקוח, בסביבות. אנחנו בתהליך של עוד מה שנקרא הרחבת הפיקוח.

כן, זו הדלתא שתמיד אנחנו חיים איתה בשוויון נפש.

אנחנו מתייחסים בשוויון נפש כשמדובר בסקטורים מסוימים, שיש את הזמן. בסקטורים מסוימים יש לנו את הזמן. שנת ה-70', לפעמים יש לי תחושה, אני פה מקיים דיונים כאילו היום אנחנו מקימים את המדינה. חמישים שנה, הזכיר איתן. עכשיו אנחנו מטפלים במזרח ירושלים. עם כל הכבוד, צריך להדביק פערים, לא בהדרגתיות. כשמשרד החינוך רצה לשים מאות ואלפי סייעות שניות לרפורמה, גייס אותן ושם אותן בשנה אחת. התוכנית גובשה בחופשת הקיץ, ב-1 בספטמבר יצאנו לדרך. אי אפשר להתייחס לזה בשוויון נפש. אנחנו בתהליך. עכשיו יש מושג מגונה שקידשו אותו, חומ"ש, זאת אומרת מה שכתבת בתחילת החומ"ש, אל תבקש ממני עד סוף החומ"ש. למדו את זה מאגף התקציבים. לא דיברת איתנו בדיון על התקציב. אני לא מוכן להתייחס לזה בשוויון נפש. אין אצלי חומ"ש. יש ילדים שצריכים לקבל מה שצריך לקבל.

את החומ"ש עברנו מזמן, כבוד היושב ראש.

יש חומ"ש חדש. חומ"ש הוא חומ"ש, הוא חומ"ש כל הזמן.

אני יכולה לומר לך שעם תוספת הפיקוח בממונים, אז החלוקה היא אפילו פחות ממערב העיר. במערב העיר הממוצע הוא 25 ויש לי מפקחים גם עם 30 בתי ספר. כאן יהיה אפילו 16 - - -, אז אני יכולה לומר לך שאנחנו עושים רבות על מנת, מה שנקרא, לא רק לצמצם פערים אלא לעשות אפילו העדפה מתקנת.

אפשר רק שאלה קטנה? איזה אחוז מהווה מערכת החינוך במזרח ירושלים מכלל מערכת החינוך של העיר ירושלים?

37%.

37% מכלל מערכת החינוך זה הרבה.

אם תוכלו לראות כאן, הסיפור של תקני פיקוח, ליווי, בקרה אמורים להגיע ל-39 תקנים לפי התוכנית האסטרטגית.

נמשיך הלאה לאגף אכיפה. אנחנו נבקש מאגף אכיפה קצת לספר על העבודה שהם עושים.

בבקשה.

אפשר לשאול שאלה עניינית שמצטרפת לאחמד? אני מסכים איתך ואני שואל בשמך ובשמי את השאלה העניינית. כמה מהמפקחים הללו שמונו עד עכשיו, הם ערבים תושבי מזרח ירושלים?

כל המפקחים שמונו הם ערבים. אתה מדבר על תושבי מזרח ירושלים? הם גרים בירושלים, כולם.

אוקיי, תודה.

דודי כהן, מנהל אגף אכיפה במשרד החינוך.

נתבקשנו לתת סקירה על הפעילות שלנו ספציפית במזרח ירושלים, אז אנחנו טיפלנו עד היום ב-64 נושרים, חלקם בנושא של מוסדות ללא רישיון, נושא של הסתה ונושאים של שכר של מורים במוכר שאינו רשמי. יש לנו עוד נושאים, פשוט אלה הם הנושאים המרכזיים שאנחנו מתעסקים איתם.

לא הבנתי, אכיפה של מה?

יש את הפיקוח של המחוז, המפקחים בצורה פדגוגית ואנחנו עושים אכיפה חוקית עם כל המעבר על חוקים.

גם אכיפה לנשירה?

לא.

לא, לא, זה פיקוח. זה פדגוגי.

לדוגמא, קיבלנו תלונות של מורים במזרח ירושלים, שלא משלמים להם שכר כדין, זאת אומרת מוציאים להם תלוש בסדר, מקבלים משכורת ובערב בעל העמותה בא ולוקח כסף מהשכר שלהם, אז זו דוגמא על תלונה שאגף אכיפה מטפל בזה לא במישור הפדגוגי.

אני לא יודע אם התייחסתם למספר הכיתות. היה שקף של מספר הכיתות או לא?

לא.

כתוב שחסר 1,500 כיתות. אני קראתי.

אתה לא קראת נכון. יש תוכנית ל-1,500. חסר יותר מ-1,500.

רגע, ולעומת זה קצב הבנייה הוא 20 כיתות.

אני הייתי מציע, הם כבר גומרים את הסקירה, אז תנו להם ואחר כך תשאלו שאלות.

נושא הנשירה הוא אחד הנושאים החשובים במערכת החינוך בירושלים המזרחית ולכן מספר הכיתות, כשיש פער בין מספר כיתות ביסודי לכיתות בתיכון, איך זה מסביר איפה הולכים הילדים שנושרים? מה הפתרון?

מישהו התייחס לנשירה?

או שעוד לא הגענו לנשירה.

עוד לא הגענו לעיריית ירושלים. אחרי משרד החינוך, עיריית ירושלים.

לא, אני רק מסביר. אני רואה אכיפה ומייד בא לי לחשוב על אכיפה של חוק חינוך חובה. על זה אני חושב. זה הדבר העיקרי.

זה עיריית ירושלים. נקבל מעיריית ירושלים את התשובה.

סיימתם את הסקירה?

אם יש לכם שאלות לגבי אכיפה - - -

כן, אבל לא קיבלתי תשובה. חשבתי שאקבל תשובות.

באתם, נתתם לנו סקירה כללית, מה אתם עושים, אבל לא נתתם לנו תשובות על המצב היום. אמנם הכותרת היא החינוך במזרח ירושלים. הדיון הוא דיון מעקב על כך שישנם כ-44,000 ילדים בכלל בירושלים, חציים זה חרדים, חציים ערבים שלומדים במוסדות שלא רשומים בשום מקום. מבחינתכם הם שקופים. במצב נורמלי, רשות מקומית נורמלית או מצב מדיני, תקראו לכל הסיבות שאתם רוצים, אותי זה לא מעניין, יש ריבון, ריבון עובד. אין לי משהו אחר. אני לא יודע משהו אחר. ברשות מקומית אחרת, שלושה ימים, הקב"סית בבית לבדוק למה. בסדר, לא בבית, טלפון, מה קורה? למה הילד או הילדה לא נרשמו? אבל זה לא עובד כנראה כשמדובר באוכלוסיות האלה שדיברתי עליהן בפתיח. תשובות לא קיבלתי. נתתי לכם לתת סקירה כדי שיהיה לנו מצע לדיון, גם תמונת רקע, אבל לא יתכן שזה הדיון. זה לא הדיון.

לירון ספרד, עורך דין, לשכה משפטית, משרד החינוך.

הבעיה היא משפטית פה?

יש בה אלמנטים משפטיים.

זה בכל מקום בחיים.

אוקיי, אז אני אתייחס. גברת ישר התייחסה לזה ואני ארחיב את ההתייחסות.

מספר התלמידים במוסדות חינוך ללא רישיון מוערך בכ-17,000 תלמידים במזרח ירושלים, מרביתם, להבנתו, הם תלמידים במוסדות חינוך של אונר"א ובמוסדות חינוך של הוואקף האיסלאמי.

והכול בהערכה, לא בידיעה.

זוהי הערכה.

והחוק הוא המלצה.

אני עכשיו אתייחס לעניין. יש פה עניין מורכב.

ולהורים שלהם יש זכות להצביע על ראש העיר?

יש פה עניין מורכב.

תענה על השאלה.

סליחה, אתה רוצה לשאול אותו על ענייני חינוך? תשאל אותו. עכשיו אתה רוצה לשאול אותו שאלות באזרחות? לא, הוא לא חייב לענות לך. זה דיון בוועדת חינוך. מעבר להצהרות האלה קודם כול בואו נתייחס לנסות לפתור וללמוד את הבעיה.

אם אתה רוצה שאני אתייחס, למיטב ידיעתי תושבים של מזרח העיר יכולים להצביע בבחירות לרשות המקומית. זו התייחסות שמחוץ לעניין.

העניין הזה של התלמידים שלומדים באותם מוסדות חינוך של הוואקף ושל אונר"א, יש פה עניין מורכב שאני חושב שבאופן ברור אפשר להבין שיש פה השלכות רגישות ועשויות להיות לו גם השלכות נוספות. לאור האמור ולאור פניות שהתקבלו במשרד החינוך וגם במסגרת ההסדרה של כל הטיפול במזרח ירושלים, ביצענו פנייה למשרד המשפטים כדי בעצם להבין את המקורות של מצב הדברים. אנחנו נמצאים כידוע במצב שהעיר אוחדה לאחר חמישים שנה ומצב הדברים הזה הוא לא מהיום ולא מאתמול. התבצעה פנייה למשרד המשפטים כדי להבין את המקורות של מצב הדברים כפי שהוא. אחרי שיתקבלו ההבהרות ממשרד המשפטים, אנחנו נערוך דיון ובחינה של העניין הזה.

ועדיין לא התקבלו.

טרם התקבלו. אני חייב לומר, הייתה פנייה לאחרונה של הוועדה. היה דיון בינואר. גם הייתה פנייה של גורמים נוספים מהחברה האזרחית שפנו למשרד החינוך. הרבה פעמים הנושא הזה עולה בפניות למשרד החינוך בהקשרים שבאותם מוסדות לא מתבצע פיקוח ויש טענות על - - -

לירון, אני הייתי קודם כול רוצה לדעת שהם לומדים. אחר כך נדבר על פיקוח. קודם כול שמישהו במדינה שאחראי לאכיפת חוק חינוך חובה, יוודא. אני לא תמים, חי את המציאות. אם אני הייתי יודע שמתוך ה-21,000, שלי יש את הנתון של 21,000, לכם זה 17,000 והכול ההערכות. היה לנו קשה להשיג את הנתונים מכם ומעיריית ירושלים, לכנסת, לממ"מ. הם כנראה נעזרו בעוד גופים והצליחו להגיע לכ-21,000 ומשהו. כשמדבר משרד שאמור לאכוף את חוק חינוך חובה ואומר, הכול בהערכות, זאת אומרת שזו בעיה שלא הפריעה לו. אני אומר לך בכנות, יש כאלה שיגידו לי, אתה סלחן מדי. לא אכפת לי. אם אני יודע שמתוך ה-21,000 האלה איקס לומדים באונר"א, איקס לומדים בוואקף, לפחות אני יודע שהם לומדים. טוב? לא טוב? הפקרות של המדינה? לא הפקרות של המדינה? לפחות אני יודע שהם לומדים. גם זה אני לא יודע. הכול בהערכות. הערכה זו לא ידיעה.

לעניין הביקור הסדיר, התחום של קציני הביקור הסדיר והאחריות על הביקור הסדיר מוטלת מבחינת הדין על הרשות המקומית.

לירן, תאמין לי, לא הייתי צריך להבהיר לי את זה.

אבל אולי שווה להבהיר את הדברים גם ברמת הפרוטוקול.

אנחנו נשמע את העירייה.

אני מאמין שיש להם נתונים יותר מדויקים בעניין הזה.

אתם יודעים כמה ילדים יש במזרח ירושלים בכלל? אתם יודעים את המספרים של הילדים שזכאים לחוק חינוך חובה חינם? את המספר עצמו?

הרשות המקומית יושבת פה. הרשות המקומית יודעת. פה יש לה שנתון של כל - - -

משרד החינוך, תודה. עיריית ירושלים. אתה גם רוצה לתת לנו סקירה או לצלול ישר לעניין?

אני אשתדל לצלול.

כי מהסקירות לא יוצא כלום.

אני אתחיל רגע מהסוגיה של כיתות הלימוד. צריך לומר שאנחנו נותנים את המספר 1,500 או 2,000, זה לא - - -

ואגלה לך סוד, לא תעמדו גם לא ב-100. מכיר אתכם כמה שנים אחורה. גם ב-100 כיתות בשנה הקרובה לא תעמדו. תרשום את זה, גם תעביר את המסר. זה הרושם שלנו. גם 100, לא תצליחו לעמוד ביעד.

רק השנה עברנו את ה-100 מזמן, אבל בסדר.

אני רק רוצה שיובהרו המספרים. כשמדובר על 1,500 או 2,000 כיתות לימוד, זה לא שילדים בסדר גודל של 2,000 כיתות מסתובבים ברחובות. המספר הזה נולד בעקבות הבג"צ שהיה ובעצם זה אומר שהוא בעצם הורה לעיריית ירושלים לבנות בתי ספר ולהחליף את המוכשר ואת הפרטי. בעצם מתוך זה נובע המספר. זה לא שהמספר הזה הוא מספר מוחלט.

אתה בחרת לפתוח בכיתות. הדיון שלנו הוא על מוסדות שלא רשומים. לא הקשנו זה מזה.

אני מקיש במובן שכשאנחנו מתעסקים בבניית כיתות לימוד, חלק מהמשימה היא גם טיפול בנושרים, אבל גם בעצם לייצר חלופה רשמית בדיוק לאותם בתי ספר פרטיים ואחרים, ועדיין בסוף זה בחירת הורים. ההורים יבחרו אם ללכת למוכר שאינו רשמי או ללכת לפרטי או לבוא לבתי הספר הרשמיים.

מה זה בחירת הורים כשאין להם בתי ספר?

הדיון היום הוא לא על האזור הזה.

הלוואי שאנחנו היינו כאן במצב של לבחור בין שלוש האופציות הללו.

כשאתה אומר בתי ספר פרטיים, אנחנו יודעים, כבוד היושב ראש, שבחלקם זה שכר לימוד של יותר מ-10,000 שקלים.

נכון, זה מצד אחד. אונר"א והוואקף זה מצד שני, לכן בעצם בתוך הסיפור של בניית כיתות הלימוד אנחנו בשלוש השנים האחרונות פתחנו עשרה בתי ספר במזרח ירושלים, ארבעה תיכונים וששה יסודיים. אנחנו כרגע נמצאים במהלך, עם ההלוואה שנלקחה, של המיליארד, במהלך מיידי בסיום של בנייה של עוד 400 כיתות לימוד והשלב הבא אחריו הוא 600 ואחר כך ההשלמה. המטרה שלנו בעצם זה לאפשר את בחירת ההורים. זה נכון, כרגע אין בחירת הורים. בעצם המציאות היא שילד יכול או ללכת לרשמי או ללכת למוכר שאינו רשמי שהוא עולה יותר כסף, זו בעיה אחת, או ללכת לפרטי, שבפרטי יש או באמת מאוד יקרים או לא בתשלום אבל בלי פיקוח.

חלק מהמשימה של הבנייה, ובעניין הזה עיריית ירושלים נערכה גם במנהלת שמתעסקת בעניין הזה, גם במגזר החרדי, גם במגזר הערבי. הבעיה העיקרית שלנו והיא בעיה ידועה ומוכרת, זו בעיית הקרקעות, לאתר קרקעות, כי כל הקרקעות זה בהפקעות, על מנת בעצם לאפשר לנו בנייה של בתי ספר. אנחנו עסוקים בעניין הזה ואני אומר, בשלוש שנים האחרונות פתחנו עשרה בתי ספר חדשים ובהחלט אנחנו יכולים לראות בחלק מהאזורים, בעיקר בצפון, שמתחיל להיות טיפה אוויר במובן שהורים יכולים, יותר ילדים נרשמים לבתי הספר. זה לגבי הנושא של הבינוי.

לגבי הסוגיה הזאת של פרטי ומוכר, צריך להבין, עיריית ירושלים בעצם עושה פיקוח ובקרה לבתי הספר הרשמיים. 45% מהילדים בעיר ירושלים לומדים בבתי הספר הרשמיים ובעצם הבקרה והפיקוח העירוני נעשה עליהם מקצה לקצה בנוסף לפיקוח של משרד החינוך. כל מה שקשור לפיקוח ובקרה במוכר שאינו רשמי ובפרטי, הוא בעצם נעשה על ידי משרד החינוך, על ידי מפקחי משרד החינוך ולא על ידי עיריית ירושלים. סוגיית בתי הספר הפרטיים או הנתק שאתה מדבר עליו, בין בתי ספר שמסומנים פה כ-17,000, ואני מסכים, יש יותר מ-17,000. 21,000 זה מספר יותר תואם את המציאות. הסיפור הזה הוא כמו שאתה אומר, זה חמישים שנה. יש איזשהו סטטוס קוו בשני המגזרים שציינת, שבהם סוג האוכלוסייה מסרבת לייצר קשר עם הממסד. במובן הזה עיריית ירושלים, כושר האכיפה שלה הוא מאוד מוגבל, להיכנס לבתי ספר של הוואקף בעיקר שאנחנו לא מפעילים אותם. הם לא מקבלים שקל מהמדינה.

יואב, אני מכבד את זה. אמרתי לך שאני לא תלוש מהמציאות. אפילו זרמתי עם זה. לא ידעתי מה דעות היושבים פה. אתה לא יכול לבוא כעיריית ירושלים ולומר לי שזו הסיבה היחידה. אתה יודע, עם הרשות הפלשתינית מצאנו דרכים לקיים שיתופי פעולה ביטחוניים. יש סטטוס קוו, אין לי בעיה, רק תסמן לי אותם. תאמין לי, לא יתנגדו. תקבל אישור, לפחות שנדע שהם לומדים בוואקף מבחירה, לומדים באונר"א מבחירה, אבל תלושים באוויר? תסכים איתי שיש גם כאלה שהם לא זה ולא זה ולא זה. משרד החינוך הרבה פעמים מודה לא ישירות. לוקח לו במילים מכובסות להודות, עד עכשיו לא עניין אותנו, מעכשיו זה מתחיל לעניין אותנו. גם זו אמירה לפרוטוקול. בבקשה.

אני אומר, בסופו של דבר כרגע זה נכון. צריך להבין שמערכת היחסים בין המוסדות לבין המדינה הוא גם תלוי תקצוב. אלה שאנחנו מדברים עליהם, הם לא רוצים קשר למדינה, הם לא לוקחים שקל מהמדינה. זה נכון גם במגזר החרדי, ולכן מערכת היחסים שלנו איתם ויכולת האכיפה שלנו איתם היא מאוד מוגבלת. יחד עם זה, יש לנו מיפוי די טוב באופן יחסי לכמות הלומדים בבתי הספר הפרטיים האלה, דרך הסוגיות של ארנונה ודרך רישום תושבים. אנחנו כן יודעים לומר בסך הכול, במספרים גדולים, כמה ילדים לומדים בכל מוסד בפרטי והמספרים שלנו הם די מדויקים.

לסוגיית הנושרים. סוגיית הנושרים היא סוגיה בעייתית ומובנית וצריך לומר אותה. התאוג'יה שהיא בעצם תוכנית הבגרות הפלשתינית, דיברת על שיתופי פעולה. אנחנו בשיתופי פעולה עם רמאללה, כי בעצם הבחינות האלה נשלחות מרמאללה. אנחנו מבצעים אותם ובעצם אנחנו נמצאים בתוך הדיאלוג הזה. הבעיה המרכזית היא שהבחינות האלה עבור תושבי ירושלים מאוד בעייתיות במובן של השתלבות בחברה הישראלית, בשוק התעסוקה ובאקדמיה. התוצאה בפועל, אנחנו כן יכולים לומר, אתמול בבוקר קיימתי דיון אצלי. חלק לא מבוטל מהילדים שכן עושים מסיימים תאוג'יה, ניגשים ללמוד תואר ראשון במוסדות ביהודה ושומרון, אם זה אל קודס, ביר זית, בית לחם.

חלק מהסיפור שלנו שאנחנו נמצאים בו בדיאלוג מתמיד עם משרד החינוך והמשרד לענייני ירושלים, זה בעצם שלחלק גדול מהילדים, הם מבינים שברגע שהם מסיימים, אם הם מסיימים את הבחינה, בעצם היכולת שלהם להשתלב בשוק העבודה הוא מאוד מצומצם והבחירה לא להמשיך, של הילד, של המשפחה, לא להמשיך גם בגלל זה, גם בגלל אילוצים כלכליים, היא מאוד גדולה. כרגע אנחנו נמצאים בניסיון. אנחנו נמצאים במספר מהלכים.

יש לך נתונים לתת לנו על הנשירה? כשמדברים על נשירה, אז אומרים, כך וכך, באחוזים. יש לך לתת לנו באיזה שלבים הנשירה? איך? מה?

כן. אנחנו יודעים לומר, עיקר הנשירה נעשית במעברים בדרך כלל. הנשירה הגדולה ביותר נעשית במעבר בין ח' ל-ט', בעצם בכניסה לתיכון.

שם לא דפקתם אותם? זה ח' ו-ט'? אין חטיבת ביניים?

יש גם וגם. השתדלנו לדפוק אותם בשביל ליצור רצף, אבל המעבר הזה הוא בעצם מעבר שאנחנו מכירים אותו כמעבר בעייתי. שם עיקר הנשירה. יש הבדל בין נשירת בנים לנשירת בנות. המספר שאנחנו מזהים כמספר הנשירה הוא 32%. יש נשירת בנים שהיא נשירה בגילאים מוקדמים יותר לצרכי עבודה בעיקר. נשירת בנות זו סוגיה של נישואין מוקדמים, אחת הסוגיות שבמזרח ירושלים אנחנו עסוקים בה הרבה. הניסיון לאפשר גם לימודי מקצוע וגם לאפשר לבנות שמתחתנות להמשיך לימודים, זאת סוגיה שאנחנו עסוקים בה לא מעט בתוך המערכת מתוך ניסיון לייצר לעסק הזה פתרונות להמשך. הדרך להתמודדות בעניין הזה מתחלקת לשני חלקים: אחד, זה לימודי מקצוע. כרגע אנחנו נמצאים בפרוייקט גדול מאוד של פתיחת מגמות טכנולוגיות. טכנולוגיות זה לא רק מכאניקה, זה גם במקצועות לבנות ומקצועות אחרים בתחומי המחשבים, בתחומי הטכנולוגיה, בתחומי העיצוב וכן הלאה וכן הלאה, במטרה לייצר מקצועות להשתלבות. זה דבר אחד.

החשש שלי, שהנושרים לא ייגשו למקצועות האלה ואז אלה שלמדו, ימצאו להם ערוץ יותר קל לבוא לטכנולוגי, כי אם זה בא לתת מענה לנושרים, צריך לוודא שבאמת זה מצמצם את הנשירה ומושך את האוכלוסיות האלה.

הדבר השני זה מכינות קדם אקדמיות. זה כן לבוגרי תאוג'יה. בעצם המטרה שלנו היא לאפשר ליותר ויותר בוגרים להשתלב באקדמיה הישראלית, זאת אומרת בעיקר האוניברסיטה העברית, מכללת הדסה, אני מדבר על ירושלים, המכללה הטכנולוגית, והשלישי זה האופציה של תוכנית הישראלי, זאת אומרת לאפשר בעצם לתלמידים לבחור בתוכנית לימודים ישראלית כמו של ערביי הצפון ובעצם לאפשר להם לסיים בתעודת בגרות ולהשתלב ביתר קלות בשוק העבודה ובאקדמיה. אלה שלושת המאמצים שאנחנו כרגע עושים בשביל לדחוף את העניין הזה.

התאוג'יה לא מוכרת אצלנו במוסדות אקדמיים?

לא, התאוג'יה מוכרת אצלנו כמו לימודי חוץ. אותו סיפור גם הלימודים באקדמיות ביהודה ושומרון, למעט אל קודס ששם הבעיה היא כפולה כי גם הם לא מוכרים אפילו לא ככזה - - -

ניסיתם לתת להם מעמד כמו שיש אצלנו בחרדי, מבחני סולד?

באוניברסיטה העברית השנה הכירו בתאוג'יה.

מי הדוברת?

עורכת דין נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח.

תודה.

הכירו בו כלימודי חוץ. הוא לא מקבל את הפרמטרים של הבגרות, אבל מקבלים אותם עם תאוג'יה ויש לנו גם את המכינות. המטרה שלנו היא לנסות לשלב את מקסימום הילדים בשוק העבודה ובאקדמיה. חלק מהסיפור שאנחנו עסוקים כרגע מול משרד החינוך זה איך לייצר הכרה במקצועות שנלמדים במכללות או אוניברסיטאות ביהודה ושומרון על מנת שביתר קלות אנחנו נוכל לקלוט את העובדים. אני יכול לומר למשל שאנחנו חסרים ב-60 פסיכולוגים ערבים בעיריית ירושלים, שמצד אחד מהצפון לא באים כי זה לא כדאי, ומצד שני מזרח ירושלמים לומדים בעיקר בביר זית. כרגע אנחנו עסוקים בתהליך של התאמות. אותו דבר עובדים סוציאליים, אותו דבר יש לנו עם מורים.

החינוך במזרח ירושלים, תחת מה חוסה אצלכם?

מנח"י. יש אגף ערבים בראשות לארה שבעצם הוא יושב אצלנו ואני בעצם אחראי - - -

והוא מקבל תשומת לב ספציפית?

לגמרי. אני יכול לומר שבשלוש שנים האחרונות מאז שאני נכנסתי ולקחתי על עצמי בעצם את האחריות של תוכניות עומק במגזר הערבי ובמגזר החרדי, השנה נכנסנו ב-25 מיליון שקל בתוכניות חינוכיות. הארכנו את יום הלימודים בכל מזרח ירושלים בבתי הספר הרשמיים, גם עם מרכזי למידה בעזרת משרד החינוך וגם בעצם בהארכה עד שעה 16:00, תוכניות קר"ב שכבר בארץ לא מגדילים אותן. עיריית ירושלים שמה מכיסה 6 מיליון שקלים להגדיל את התוכניות האלה.

עיריית ירושלים, אין לה כיס. זה לא כיסה, כספי התושבים ומדינה.

זה המקורות מתוך התקציב. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך של העצמה במערכת ועדיין צריך לומר, יש פער.

ועדיין אתם פועלים רק ברשמי, שזה באחוזים?

45%.

ו-50%, כלום בגלל הגדרה פרוצדורלית בלבד, זאת אומרת אנחנו מגבילים את עצמנו. אנחנו תקועים בגלל שיש הגדרה של רשמי ומוכר שאינו רשמי ופטור. זה חומר למחשבה. אתה יודע, בריקודי הורה יש צעד אחד קדימה ושניים אחורה.

אני מקווה שהפכנו את זה, שניים קדימה ואחד אחורה.

זה עדיין חצי. חברי הכנסת?

רק שאלה. הנתונים על הנשירה לא כל כך חודדו. יש נתוני נשירה, יש נתוני זכאות לבגרות ויש נתונים משכבת הגיל, לא רק אלה שניגשים. תוכל לחדד?

אחוז הילדים שמתחילים כיתה א' אבל לא מגיעים לכיתה י"ב בכל המערכת, לא רק ברשמי, עומד על 32%, זאת אומרת 32% מהילדים בעצם לא יסיימו את כיתה י"ב.

מתלמידי מזרח ירושלים.

מדברים רק על מזרח ירושלים.

שליש.

שליש מהילדים.

אחד מכל שלושה לא יגיע לי"ב.

שזה מספר מטורף.

מה הממוצע בארץ?

משהו כמו 4.5%.

אז כמעט פי 7.

כן.

ובמערב העיר?

במערב העיר 1.5% ובמגזר החרדי אנחנו נמצאים על סדר גודל של 12%, שזה גם מספר אדיר.

אבל זה כי אתם לא סופרים את הישיבות הגבוהות כלימודים.

הישיבות הגבוהות הן כבר מעבר - - -

הם לא נחשבים.

כרגע אנחנו במאמץ גדול לשכנע שישתפו איתנו פעולה עם המספר הזה, אבל זה לא הדיון.

אוקיי, תודה.

אנחנו מסיימים אצלנו בשנתון עם תעודות תאוג'יה. שנה שעברה סיימו 2,200 ומשהו תלמידים עם תעודות תאוג'יה ביד. אין כמעט ילדים שמגיעים לקו הגמר אם הם לא עשו את התעודה.

אז כמעט כולם זכאים.

כמעט כולם זכאים, אבל אחוז המספרים הוא - - -

אוקיי. לגבי הנתון של בגרות איכותית שיכולה להכניס אותם, יש לכם?

בגרות איכותית, אתה מדבר על התוכנית הישראלית?

כן.

בתוכנית הישראלית לומדים 5%. התחלנו את זה רק לפני שנתיים למעט בית צפאפא שכבר שנים נבחן, לכן אין לנו עדיין נתונים. בעצם השנה הזאת תהיה השנה הראשונה שכיתות י"ב, אלה שפתחו ב-י', נכנסים. יש לנו 5% מתלמידי מזרח ירושלים שלומדים תוכנית ישראלית, חלקם במוכר שאינו רשמי וחלקם ברשמי.

תודה. מוטי יוגב, בבקשה.

א', טוב שהישיבה מתקיימת, אדוני היושב ראש. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך את ישיבות המעקב בלי קשר לפוליטיקה, זו אחריותנו, כל הילדים שנמצאים במזרח ירושלים ואני כאחד שמחפש את החיבור, אני חושב שהחיבור הזה הוא בין היתר מימוש אחריותנו שלכל ילד במזרח ירושלים יהיה את כל מה שמגיע לו בחינוך הפורמלי וגם בלא פורמלי, מועדוניות ותנועות נוער אם צריך, כפי שיש במגזר הערבי גם בישראל. אני חושב שהמחויבות הזאת מחייבת עוד תנופה של מימוש, אדוני היושב ראש. מדברים על שנת 70', שנת 50'. זו אולי גם הזדמנות לתת עוד תנופה. איך אומרים אצלנו? מעט מהאור מגרש הרבה מהחושך. יהיה לילד מה לעשות אחרי הצהריים, אז הוא גם לא יזרוק אבנים כי הוא יהיה במועדונית, הוא יעשה טוב, הוא יתפתח יותר טוב והוא יהיה אדם יותר טוב למשפחתו, לחברה בישראל בכלל כאזרח, כתושב, ככל מה שהוא יבחר לעשות. זה בצד הזה.

אני חושב שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו ועוד כמה פרמטרים בבעלי תפקידים, לא רק במפקחים, יפה, אלא גם בקב"סים, שזו נקודה כואבת גם במגזר היהודי. אני זוכר שפעם עסקתי בנושרים חרדים ומצאתי אז קב"ס שממש לא הייתה לו שליטה כי הוא היה על כמויות שהן בלתי נשלטות. גם בסיפור של הכשרת מורים, שברור שהמורים הם מפתח לכל דבר ועניין, בעברית, בהעלאת מעמדם והעלאת משכורתם כפי שפה בא לידי ביטוי.

הנושא הנוסף שאני חושב, אדוני היושב ראש, אם אנחנו והשכונות הללו, שוב, אני לא מתייחס כרגע לתוכניות וחוקים שעולים פה בכנסת. כל שכונה שהיא באחריותנו, אנחנו צריכים לפי דעתי גם בבתי הספר של אונר"א וגם בבתי הספר של וואקף. זה באחריותנו. אם כן, צריך למצוא גם את הדרך ואין לי את התשובה, איפה משרד החינוך כן נכנס ומפקח, איפה עיריית ירושלים כן נכנסת ומפקחת. העיר פה חברי, חבר הכנסת ג'בארין ואני מסכים גם איתו, קודם הפיקוח המתודולוגי והפיקוח התוכני והמהותי וההתנהגותי והאחר ואחר כך האכיפה. אני מאמין שככל שנגביר ונעשה את הצעד החיובי, כך גם נוכל לצרוך פחות בצד של האכיפה השלילית וכמו שהזכרתי כבר, גם בדגש לצד הלא פורמלי.

עסקנו בזה לפני כשנה-שנה וחצי וניסיתי לעורר את עוזר ראש העיר לפתוח מועדוניות במקומות נוספים. אני יודע שיש אולי אחד בצור באהר. רצינו לעודד בסילוואן, בעיסאוויה ובמקומות אחרים כי ראינו גם שם את הטוב שדוחה גם את הדברים האחרים בצד הלא פורמלי. אני מבקש שתכניסו את זה גם לסדר היום, לשאול על זה, אם לא בישיבה הזאת, בישיבות הבאות ולראות גם את הדבר הזה מתקדם.

אני איתך לגמרי, תוכנית עבודה, משמעותה שיש מאחוריה תקציב, שיש מאחוריה לוחות זמנים ושיש מאחוריה כמות, אז לבקש לראות גם תוצרים. גילוי נאות, הבנתי שאני מכיר את יפה ובהערכה מלפני שנים באיזה ניהול של בית ספר שנפגשנו בו יחד, אבל באמת אני חושב שזה צריך להשתמע בכמות מספרית, אם בבניית כיתות על פני השנים, כמות מספרית בפחות תלמידים שנושרים, כמות מספרית בהעצמה של מועדונים ושל כל דבר אחר ובלוחות זמנים ובתקציב שעומד מאחורי זה, ואז אתה יכול בסוף שנה לראות האם זה עמד במבחן ולא רק ברצון הטוב.

תודה. אחמד טיבי.

תודה אדוני. מלבד המחסור בכיתות לימוד, שבית המשפט הורה על בנייה של נדמה לי 1,200 כיתות לימוד, איכות הכיתות מבחינת תשתיות, מצב התחזוקה שם ירוד ביותר. התשתיות לא מתאימות לשנות ה-2000 אפילו. ב', מה שחשוב זה מה שאמר היושב ראש, הוא שתהיה מסגרת לימודית, לא חשוב מה, העיקר שהילד, תהיה לו מסגרת לימודית, אם זה בית ספר של הוואקף, בתי ספר של עמותות פרטיות או בית ספר אחר או מה שקרוי, מוכר שהוא רשמי, מוכר שהוא לא רשמי וכדומה. יש יותר מאשר רושם, וזאת תלונה מאוד נפוצה בירושלים המזרחית, שאתם מנסים לכפות בכוח את התוכנית הישראלית של הבגרות, כאשר אנשים מעוניינים ללמוד את תוכנית התאוג'יה. יש גם את הנושא הזה של הצנזורה של ספרים והוצאת ביטויים מסוימים וכדומה. מאמץ העל המורגש של המערכת הוא בכיוון הנושאים האלה ולא בכיוון שיפור לא רמת החינוך ולא התשתיות, לא מספר הכיתות ולא טיפול בנשירה, 32% כפי שאמרת. נדמה לי, הנשירה מבתי ספר תיכון היא אפילו 45%, אבל הממוצע בין יסודי, ביניים ותיכון הוא 32%, ולכן אני חושב שתשומת הלב שלכם או מוקדי ההתעניינות היא לא בדיוק לפי סדר העדיפות הנכון בבתי ספר בירושלים המזרחית.

לגבי ההערה שאמרתי, זה לא מקרי. אני רוכש לכם כבוד, לך באופן אישי, שאין כאן עובדים ערבים שבאו לוועדה. אתם מתייחסים באופן פטרנליסטי, יהיר, מתנשא אל העובדים הערבים, גם אל מורים, גם אל מפקחים, ולכן אתם חושבים שאתם יכולים לייצג את הערבים טוב יותר מאשר הערבים עצמם, למרות שלא כל הערבים שהייתם מביאים, אני רווה נחת מהם. יש ערבים שאני לא אוהב - - -

יש כאלה שלא הגיעו בגלל שהם מאוימים.

וההערה השנייה הלא מוצלחת שלך, גבירתי. תשתדלי להתאפק. תודה.

מה זאת אומרת, יש עובדי משרד חינוך שהם אזרחים ישראלים אבל ערבים? אף אחד מהם לא מאוים. הם יכולים להגיע.

זה לא ויכוח.

זו רק הערה לדיון, לכן כדאי להתרכז בנקודות החשובות של תשתיות, של נשירה, של מבנים של בתי ספר ולא שכירות כדי לפצות על מחסור בכיתות לימוד. תודה, אדוני.

יוסף ג'בארין, בבקשה.

טוב, אנחנו ממשיכים לשמוע, כבוד היושב ראש, את הנתונים המקוממים. זה שמשרד החינוך מדבר על כך וגם העירייה, ששיעור הנשירה במובן הזה שתלמידים שמתחילים א' ולא מגיעים לי"ב, 32%, חלקם אולי יכול לנשור כבר בכיתה ה' או אולי בכיתה ד', לכן נראה לי שכמות גדולה מהתלמידים האלה בכלל אנאלפביתים, לא רק נושרים אלא בכלל לא יודעים קרוא וכתוב. לדעתי זה ברור יוצא מהנתונים הללו. מדאיג לשמוע גם שאין מי שיכול לטפל בתופעה הזו. כשהעירייה מודה שיש לה מחסור ב-60 פסיכולוגים חינוכיים, אלה נתונים בלתי נתפסים פשוט שמצביעים על בעיה כל כך חמורה ואומרים לנו בגילוי, אין מי שיטפל בה. זה לא שאי אפשר לטפל בה. יש תלמידים שמסיימים בביר זית או באל קודס. בוודאי שאפשר למצוא איזו דרך ולהעסיק אותם. מענישים גם את התלמידים ממזרח ירושלים שמסיימים? זה פשוט בלתי יאומן מה שאתה אומר.

אתה יודע, אני לא איש חינוך, אני איש ניהול. כל החיים שלי רק ניהלתי. בוא נאמר, אין גם בוגרים בביר זית ויש מחסור בפסיכולוגים. יש כאן בעיה, 37% כמעט בילדים. צריך לטפל?

בטח.

קח משימה, חצי שנה, מגייס מועמדים, מכשיר אותם להתמחות ספציפית. לא הכול ניירת, לא הכול הגדרות בירוקרטיות. לוקח קבוצה נבחרת מתוך האוכלוסייה. בוא קח מורים, מנהלי בתי ספר שמוכנים להשתלם בעוד תחום אחד ייעודי, לקחת סיירת כזו שתיכנס לפעולה. לא הכול בהגדרות האקדמיות. לי זה אומר משהו אחר. לי זה היה נותן תחושה, זה לא נוגע לי, יש זמן.

יכול להיות שנצטרך לקיים אולי דיון נפרד על הפסיכולוגים ואיך מטפלים בזה וכדומה.

היום התמקדנו יותר בקטע הזה של בתי הספר.

כן, אני תיכף מעוניין לשמוע גם את נציגת האגודה לזכויות האזרח, כי הם הגישו את העתירה ויש להם את הנתונים העדכניים. אני שואל אותך כבוד היושב ראש, עד מתי נוכל ככה לשבת ואולי להתאבל על הנתונים הללו מבלי שאנחנו רואים את ההתקדמות?

תודה. מאור צמח.

אני מאור צמח מארגון "לך ירושלים" שמתמקד בריבונות ישראל במזרח העיר מתוקף החוק. אנחנו בעלי הבית בירושלים ואנחנו צריכים לתת כלים שווים ושירות שווה לכל אזרחי ירושלים ממזרח וממערב.

בנושא החינוך התמקדנו בארגון בשני כוונים, אחד זה באמת בריבונות הכללית. תיכף אני אדבר על כמה דוגמאות שאני אביא מהשטח, והריבונות שבתוך מערכת החינוך, וגם שם אני אהיה יותר ממוקד.

אתחיל עם מערכת החינוך. נגעו בו בכמה סוגיות ודרכן אני אדבר על הפער הריבוני של ישראל במערכת החינוך. דיברו על נשירה. בעיריית ירושלים יש כיום שני קציני ביקור סדיר שבעצם מטפלים ב-37% מתלמידי ירושלים נושרים. חבר'ה, זה לא נתפס, זה לא ריבוני, זה לא אכיפת החוק, זה כול הדברים הגדולים שאנחנו דיברנו עד עכשיו וזה מתבטא רק בשני תקנים. זה משרד החינוך, זה עיריית ירושלים, זו ריבונות של ישראל במזרח העיר. צריך בערך פי עשרה תקנים כדי לאכוף את חוק הביקור הסדיר.

יואב, יש לכם מחסור בקב"סים?

בגלל מבנה השכר של הקב"סים אף אחד לא רוצה להיות - - -

ומשרד החינוך, לא מעניין אותו, ורשויות שלטון מקומי, גם לא מעניין אותו. לא יושבים להסדיר זאת. אין ספק, אם מבקשים בשביל להיות קב"ס, לא רוצה לומר לכם מה תפקידו, ניסיון בהוראה, שום מורה לא ירד בשכר 30% או 40% בשביל להיות קב"ס.

זאת בעיה שהיא לא רק במזרח ירושלים.

אז הגיע הזמן שמישהו יחשוב על זה וישנה את תנאי הסף של הקב"סים, אם לא רוצים להעלות את השכר. עשיתי ארבע ישיבות. קיר בטון אפשר לחצוב, אבל פקידות ארכאית שיושבת תקועה במשרד החינוך ולא מוכנה לפתוח את המוח ואת הראש, לא מעניין אותה. צריך כנראה לקצוב כהונה של בעלי תפקידים במשרד החינוך לכמה שנים. אלה הבכירים, תקועים שם ולא מוכנים לשנות החלטות מנדטוריות. בבקשה, תמשיך.

נקודה נוספת זה שעות העברית. לצערי אני לא יכול להציג את זה באופן רשמי, את מערכות השעות שהגיעו אלי לא מבית ספר אחד ממזרח העיר. - - - כרגע עשר מערכות שעות במזרח העיר. אף אחת, לא מצוין שם השעות בעברית שמוקצבים להם. מנהלי בתי הספר לוקחים את השעות ובעצם לא מבצעים את השעות. זה פיקוח, וזה פיקוח על המפקחים וזה פיקוח ישיר על המנהלים. זה לא קורה בפועל בשטח.

הנושא של ההסתה, זה פחות קשור - - -

לא לדיון עכשיו. אל תפתח את זה.

נושא של בעצם החלטה שמדינת ישראל צריכה לקבל על עצמה, שמערכת החינוך במזרח ירושלים היא שלנו ותחת אחריותנו. אתן שתי דוגמאות לכך שכרגע אין את ההחלטה הזאת.

ביום שישי שעבר הגיע שר החינוך, סברי סיידם מהרשות הפלשתינית וביקר בבית ספר בבית חנינא בלב ירושלים. זה לא מתקבל על הדעת. שם הוא מדבר על ייהוד מערכת החינוך הישראלית.

שמע, אני מכבד אותך. אני מבין מאיפה באה לך הזעקה. אני שואל אותך שאלה. זה נעלם מעיני המוסדות במדינת ישראל?

ממוסדות הפיקוח של מדינת ישראל, כן.

משרד החינוך עיוור? כנראה כמו שהתאוג'יה יהיה רשמי מוכר, כנראה שמישהו במשרד החינוך חי טוב עם זה.

הוא אמר לך שיש שיתוף פעולה עם - - -

אני רק שם את סימני השאלה. זה לא הגיוני מצד אחד להכניס את שר החינוך הפלשתיני לתוך בתי הספר בירושלים, מצד שני לבוא ולהגיד, אוקיי, בואו תיבנו בתי ספר, בואו נילחם בהסתה במזרח העיר. זה לא הגיוני. אני שם את סימני השאלה. זו דוגמא אחת.

אבל אני מבין שאתה יודע שבהסכמים עם אש"ף, תושבי מזרח ירושלים משתתפים בבחירות הפלשתיניות, לא בישראל.

אני יודע את זה, לכן אני שם את סימני השאלה.

דוגמא נוספת. איפה שיש ואקום במזרח ירושלים, נכנסים ארגונים אחרים. אין מציאות של ואקום במזרח העיר. אתן דוגמא. יש לנו מנהלים קהילתיים במזרח ובמערב העיר. יש לנו חינוך בלתי פורמלי במזרח העיר ובמערב העיר. לצערי הרב יש לא מעט חוסר תקציבים בנושאים האלו ושם נכנסים עמותות איסלמיסטיות קיצוניות, חלקם תומכי טרור, חלקם תומכי טורקיה וקטאר והם נותנים את המענה, מענה בספורט, מענה בחוגים כביכול ובמענה גם ביצירת תשתית מסיתה כנגד מדינת ישראל.

תודה אדוני. תשאיר את זה לדיון הבא.

איתן ברושי, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אני לא יכולתי להישאר פה, הייתי במקום אחר. אני מתנצל.

מקובל.

אני רוצה לומר שהנושא הזה הוא חשוב וחבל שיש מעט מאוד משתתפים בדיון הזה.

אני שאלתי קודם מה האחוז, אמרו לי 37% ומעלה במערכת החינוך ובמזרח ירושלים.

אני חושב שהיקף הבעיה בסדר הגודל שלה מחייבת טיפול לא שגרתי ובארגון שהוא שונה מהשגרה. אני חושב, ואולי יש דבר כזה, לא שמעתי, צריכה לקום מנהלה מיוחדת. לא ברור למי אתם כפופים. בעיות החינוך בירושלים מורכבות גם בלי השאלה של מזרח ירושלים. המשבר בכיתות לא נולד היום ועד היום הממשלה לא פתרה. תיכף אני אתייחס לשר החינוך. כרגיל, שולחים פקידים, אז אומרים לו, אסור לעשות ביקורת כי השר לא פה. הוא לא פה כי הוא בחר לא להיות פה, ולכן אני חושב אדוני היושב ראש, שאם לא רוצים לחזור לדיון כזה בעוד תקופה פעם נוספת, וגם ליוזמים, הטיפול בשאלת מערכת החינוך במזרח ירושלים, הוא לא יכול להיות כפי שאת אומרת, שבשנתיים האחרונות עשינו משהו. אני לא סתם אמרתי שחמישים שנה אחרי מלחמת ששת הימים אתם עכשיו מוכיחים שלא הייתה מדינה ערוכה ולא טיפלה נכון בבעיה. זו חולשה גדולה של הנתונים שהוצגו כאן ואם רוצים, ואם יש ממשלה ואם יש שר חינוך שבבוקר הוא מדבר על מתינות ועל ערבות ובערב הוא מדבר על ארץ ישראל השלמה ומותר לו, הוא שר פוליטי, אדוני היושב ראש, הוא לא רק שר חינוך, לכן אני אומר ששר החינוך קודם כול, גם ראש העיר שיש לו עמדות ברורות והוא מבטא אותן אפילו היום במעשים, הם לא יכולים לחיות בשלום עם הנתון הזה. דווקא מי שרוצה את שלמות הארץ, הוא לא יכול להסתפק בנתונים שהוצגו, כי החינוך הוא המרכיב העיקרי בעתיד. עם עתיד כזה לאן תגיעו? גם לא לומדים, גם לא הישגים, גם לא עברית, גם לא כיתות, גם לא תקנים. הייתם צריכים לומר שאתם מתביישים קודם כול בנתון הזה.

הדבר השני, לא ברור מה אתם הולכים לעשות כדי שזה ישתנה. את זה לא פותרים באמצעים רגילים. יש כאן משימה לאומית וצריך ארגון אחר ומשאבים אחרים. עם זה לא מתקדמים.

תודה. בבקשה

אני יושב פה עם אחמד אבו עיד שהוא גם יושב ראש הורים במזרח ירושלים וחבר הנהלה אצלנו. אני מדבר כי העברית שלי יותר שוטפת, אבל אם יצטרכו משהו קטן להוסיף, - - -

הערות קטנות לסדר. קודם כול, דיברתם על מפקחים קודם. למיטב ידיעתי תושב מזרח ירושלים לא יכול להיות מפקח במשרד החינוך.

היא תיקנה ואמרה, גרים בעיר.

אני רק מעיר לסדר שיבינו שהרוח היא בעצם שמי שבא למזרח ירושלים לפקח, הוא בא ממקום אחר ולא תושבי מזרח העיר.

הדבר השני לגבי מספר הנתונים. לא סתם התעקשתי כמה תלמידים יש. הרי על פניו, ואמור להיות נתון של מספר נתוני האוכלוסין במזרח ירושלים, כמה ילדים יש. יודעים כמה ילדים יש במערכת החינוך, עושים זה פחות זה ויודעים כמה ילדים לא נמצאים במערכת המסודרת.

אנחנו נמצאים בתוך הדיונים הפנימיים בצורה מאוד פתוחה וטובה עם עיריית ירושלים. - - - של כמות הילדים בתוך המערכת שנמצאים במסגרת חינוכית הוא מאוד גדול. המספרים שדיברת עליהם זה לא אומר שהילד נמצא בכלל במסגרת של אונר"א. יכול להיות שהוא בבית, יכול להיות שהוא מסתובב - - -

אני אגיד לך למה. במקרה של מזרח ירושלים לא בהכרח תקבל תשובה נכונה. הפוך, זה ירע את המצב. לא תקבל תמונה מדויקת, אתה יודע למה? כי יש כאלה, כדי לקבל, זה גם במגזר החרדי קיים. כדי לקבל שירותים בתוך ירושלים, עושים שינוי כתובת פיקטיבי, לכן לא תמיד זה נכון. צריך לדעת בפועל.

בכל מקרה זה אמור להיות הרבה יותר פשוט. לפחות הקרבה של המספרים, זה גדול.

דבר שלישי, המדינה לא מסוגלת לתת מענה לחינוך תושבי מזרח ירושלים. כשהגשנו את העתירה, המדינה אמרה לנו, אין ביקוש למוצר של חינוך ציבורי. תוך פחות מחודש אנחנו הבאנו 3,200 הורים שאמרו, אנחנו רוצים לקבל מוסד חינוכי ציבורי של המדינה, ולא קרה כלום. אני לא מבין למה המדינה לפחות לא מממנת ומשלמת את שכר הלימוד בבתי הספר שמלמדים את תוכנית הלימוד הישראלית בבתי ספר אחרים שנמצאים בפיקוח. אין שום סיבה בעולם שאם המדינה לא מסוגלת לתת למוסדות חינוכיים, היא לא תיתן להם את שכר הלימוד.

אני אגיד שני דברים שעשינו ביחד. יש לי הערכה גדולה לאנשים בשולחן. עד לפני שנכנסנו לתמונה כהורים, לא היו נציגים בכלל של הורים בוועדות השמה. עשינו את תוכנית הכשרה. היום במזרח ירושלים יש 15 הורים בוועדות השמה. כמות התלונות והערעורים ירדה מ-500 לכ-50, של הורים שלא שובצו נכון. עבדנו ביחד. עשינו תוכנית לבניית ועדי הורים במזרח ירושלים, להוציא את הפוליטיקה החוצה מתוך הדבר הזה, כי הפוליטיקה משחקת תפקיד מרכזי ביחד עם עיריית ירושלים. לצערי משרד החינוך עדיין לא הרים את הכפפה ואנחנו עושים את זה רק עם כוחות חברה אזרחית. כל התחושה, ואני אומר פה באמת כמסר גדול מלמעלה, היא שמנסים להכניס למזרח ירושלים חינוך מלמעלה למטה במקום לשמוע קצת את החברה האזרחית ואת הקולות שנמצאים בשטח. לא סתם שאלת לגבי מפקחים. יש פה גם הורים ממזרח ירושלים. הם רוצים חינוך לילדים שלהם, רוצים שהדבר הזה יקרה. תעזרו לנו לבנות ועדי הורים מסודרים במזרח העיר. תנו לדבר הזה גיבוי. אל תפחדו מהדבר הזה. תנו לחברה האזרחית גם כן להיכנס יותר פנימה, כי התחושה היא שבעיקר משרד החינוך, ואין לי טענה אישית כלפי אף פקיד, חוסם לגמרי את החברה האזרחית מלהיכנס ולעבוד שם. תודה.

תודה. עורכת דין נסרין.

עורכת דין נסרין עליאן מהאגודה לזכויות האזרח.

יחד עם עוד ארגונים באמת הוגשה עתירה ב-2001 על המחסור בכיתות, וב-2008 הוגשה עתירה נוספת על בעצם זה שהורים נאלצים להגיע למוכר שאינו רשמי ולשלם אלפי שקלים על מנת לשלב את ילדיהם בחינוך. ב-2011 בית המשפט העליון ובג"צ נתן החלטתו באמת שמחייבת את המדינה, משרד החינוך ועיריית ירושלים לבנות את המחסור הכללי של כל הכיתות במזרח ירושלים. לשם כך ולשם המורכבות שאנחנו עדיין דנים בה היום, בית המשפט נתן חמש שנים ליישום ההחלטה. אנחנו היום שנה אחרי שהסתיימו חמש השנים, ב-2016, ולצערי אנחנו עדיין שומעים את אותם דיונים שמ-2001 התחילו. עד היום זו אותה מנטרה. אנחנו עומדים על מספר מאוד מצומצם של כיתות שניבנו מדי שנה על אותה טענה של מחסור בקרקע ומחסור בתקציב או בעצם מחלוקת על משרד האוצר, משרד החינוך ועיריית ירושלים על עניין התקציב, וזה לא מביא אותנו לשום מקום ולשום התקדמות. אנחנו עדיין תקועים באותו מצב והדיונים האלה ימשכו לעד כל עוד שלא תהיה תוכנית מפורטת עם לוחות זמנים ותקציבים יעודיים במיוחד למציאת הפתרון. איפה שהמדינה רצתה למצוא פתרונות לדברים אחרים, מסובכים, היא כן הצליחה. זה ביחס לכיתות לימוד.

אפילו מתוך מספר הכיתות שקיימות היום בבתי הספר הרשמיים, יש בערך בין 700 ל-800, פה יתקנו אותי, שהן כיתות לא תקניות, זאת אומרת שהעירייה מלמדת בכיתות שהן שכורות, שהן בבתים פרטיים, שאמורים בעצם לשמש לכיתות.

יש לנו בעיה של קב"סים שגם היא נמשכת כבר שנים. יש לנו תקן של קב"ס אחד סך הכול שמאויש נכון להיום בעיריית ירושלים, על מחסור של 32% מהנשירה. זה לא הגיוני וגם אם רוצים, אז יכולים לפתור. אותו דבר עם בעיית הפסיכולוגים.

פסיכולוגים חינוכיים. כפי שנעשתה תוכנית מיוחדת לעניין המחסור בסיעוד והיו תוכניות מיוחדות מצד המדינה עם האוניברסיטאות להכשרה של סטודנטים ערבים לסיעוד, אפשר לעשות אותו דבר גם לסטודנטים שמסיימים בביר זית, לתת להם הכשרות ולהכיר בתעודות שלהם ולתת להם את האופציה להיכנס לתוך באמת הצורך האדיר הזה בפסיכולוגים חינוכיים.

לגבי התוכנית הישראלית – יש היום פער אדיר מבחינת התקציב למי שלומד בתוכנית הישראלית לבין מי שלומד בתוכנית התאוג'יה. המימון הוא כפול 3, זאת אומרת שכיתה ליד כיתה, ילד אחד יהיה עם אביזרים הכי מודרניים והכיתה הכי משוכללת ועם תוכניות העשרה הכי - - -

זה הרשמי ושאינו רשמי, ככה זה הפערים.

לא משנה אם זה רשמי או לא רשמי. זה עניין של תוכנית לימוד, איזו תוכנית לימוד אתה בוחר ללמוד, וזו בעצם הדרך גם ללחוץ על ההורים להעביר את הילדים שלהם מבתי הספר של אונר"א, כיתות של התאוג'יה לבתי הספר של - - -

שנייה, תעצרי פה. אני יודע שיש מדינה אחת ויש חוק אחד. אני לא מכיר דרך אחרת לתקצוב. יש את הרשמי שמתוקצב על פי חוק X, מוכר שאינו רשמי, Y והפטור – Z. יש משהו אחר, פי 3 שאני שומע פה?

לא.

תודה. בואי תקשיב טוב, איש מספרים אנוכי. אין הצדקה גם במוכר שאינו רשמי כדי לממן את הדלתא הזו, את העלות. אם אנחנו בודקים מוסד חינוכי לפי עלות פלוס תקורת ניהול פלוס זה, אין סיבה שבמוכר הרשמי יגבו באלפי שקלים. זה מתגלה לנו כסטרט אפ חדש בחסות המדינה, שאני מטפל בו ואני לא ארפה מכך. אני אומר לכם, יש מוסדות חינוך שהם אמיצים. עורך דין, שילך לתביעה ייצוגית. אני משתגע איך החברה האזרחית שלנו פראיירית, אין לי מילה, תסלחו לי שהמילה לא פרלמנטרית, פראיירית. אחד שייגש לתביעה אזרחית כלפי כל אותן בעלויות, כלפי כל אותן רשויות, כלפי המדינה שמאפשרת את העושק הזה.

משפט אחרון, ברשותך. לגבי כפול 3, פשוט תוכניות ההעשרה שמשרד החינוך נותן אותן, הן מתאפשרות אך ורק למי שלומד את התוכניות הישראליות כי אין להם בעצם את המתכונת לממן תוכניות כאלה למי שאינו לומד בתוכניות ישראליות ועל כן יש פער.

תודה. אביב, אתה תצטרך להסתפק בדקה.

אני אביב טטרסקי מעמותת עיר עמים.

בדרך כלל כמו היום, מדברים על התקציב. הבעיה היא כרגע לא רק תקציב, הבעיה היא שלא מאשרים תוכניות מתאר לשכונות במזרח ירושלים. בהיעדר תוכניות מתאר, אין מגרשים בייעוד מבני ציבור וזה הופך להיות צוואר הבקבוק. אולי כדאי שוועדת החינוך תעשה דיון על זה, כי לכל האחרים זה נוח שלא מאשרים תוכניות מתאר. זה המחסום האמיתי היום.

תודה. עורכת דין יפעה סגל.

שמי יפעה סגל ואני מנהלת את הפורום המשפטי הבינלאומי.

אנחנו התעסקנו בין היתר גם בנושא המאוד רחב של פיקוח. אני מבינה שיהיה דיון אחר גם על נושא ההסתה, אז יש הרבה מאוד מה להגיד בעניין הזה.

רק אמירת סיום. יש איזשהו צו שעה. צריך לגייס מפקחים על כל הנושאים האלה, גם הנושאים שעלו כאן ונושא ההסתה שאנחנו נדבר - - -

תסתכלי עליהם בעיניים, תראי אם הם הבינו אותך.

מספר המפקחים זה באמת מצחיק, אין מה להגיד.

תודה. מירי לוי.

שלום, אני כאן בשני כובעים. אני גם חברת הנהגת ההורים הארצי וגם מנכ"ל של חברה שמתעסקת בענף בנייה.

אני כאן שמעתי את התלונות וגם ידעתי מראש ואני רוצה פה את עזרתכם גם בחלק מהפתרונות. אנחנו מעוניינים לפתוח בית ספר מקצועי לענף הבנייה במזרח ירושלים, שלא ייתן את כל הפתרון אבל יתחיל בחלק מהפתרון, ואני אשמח שחברי הוועדה, עיריית ירושלים, משרד החינוך, אני יודעת שדיברו אתכם על הנושא.

תודה. ענף הבנייה זה משרד הכלכלה. מסעוד גנאים.

אדוני היושב ראש, אני רק רוצה להצטרף לטענותיהם שאמרו חבריי, חבר הכנסת יוסף ג'בארין ואחמד טיבי. אין ספק שהם אמרו לכם, אם אתם לא יודעים להסתדר בעניין החינוך במזרח ירושלים, אז או שתטפלו כראוי או שתחזירו את זה למדינה הפלשתינית וזהו.

זה לא נאמר.

זו הצעה מקורית שאנחנו תומכים בה.

תודה. חבר הכנסת עטאונה.

עטאונה מצטרף.

תודה.

סיכום – הוועדה מודה למשרד החינוך ועיריית ירושלים על הופעתם בוועדה. הוועדה מצרה על כך שהוועדה לא קיבלה נתונים מדויקים לגבי אותם 21,000 תלמידים שלומדים בבתי ספר לא מורשים.

הוועדה חרדה מכך שמשרד החינוך ועיריית ירושלים, כל אחד בתחומו, ברשמי ושאינו רשמי, לא מצליחים לספק לוועדה את הנתונים.

הוועדה חרדה מכך שאחוז התלמידים הנושרים במזרח ירושלים עומד על כ-37%.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך להגיש לוועדת החינוך תוך שישים יום תוכנית איך משרד החינוך מתכוון לפתור את המחסור החריף בקב"סים ואת הקושי של הרשויות המקומיות בגיוס קב"סים, או על ידי העלאת שכרם או בשינוי תנאי הסף והתאמתם לצרכי התפקיד.

אני חושב שזה נושא שעולה ועולה. מציע לכם, תחשבו על שינוי תנאי הסף, כי את הקיר באגף התקציבים לא תפרצו. יש הרבה מקצועות שיכולים לתת מענה בסוגיה הזו.

הוועדה מבקשת מעיריית ירושלים וממשרד החינוך גם יחד לקבל מסמך לגבי אותם כ-21,000-22,000 תלמידים, איפה הם, גם אם לומדים במוסדות של הוואקף, של אונר"א או כל גוף אחר, לקבל פירוט, מי לומד ברשמי, במוכר שאינו רשמי, פטור, מוסדות כאלה שאינם מורשים ואז תיוודע לנו היתרה של אותם תלמידים שלא נמצאים בכלל במערכות החינוך.

אני מבקש את הדוח הזה תוך 45 ימי עבודה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.