פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 173

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"ז בחשון התשע"ח (06 בנובמבר 2017), שעה 11:30

מחלקות אשפוז ילדים א. המזון המסופק לילדים ב. תנאים פיזיים להורים ומלווים

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

סעיד אלחרומי

סיגל פרחי - מרכזת בכירה תכנון ובניה, משרד הבריאות

ניר כספי - מינהל לתכנון, פיתוח ובינוי מוסדות רפואה, משרד הבריאות

אורית זילברברג - דיאטנית אחראית על הבקרות, משרד הבריאות

ד"ר ישי פאליק - מנהל מחלקת נהלים וסטנדרטים, משרד הבריאות

רבקה הררי - מנהלת המחלקה לתזונה ודיאטה, בית החולים הדסה עין-כרם

עמית מרים זיו - שפית מטבחי הדסה, בית החולים הדסה עין-כרם

פרופ' יוסף פרס - מנהל בית חולים, בית חולים שניידר לילדים

דפנה זיו בוסאני - Msc RD, סגנית מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה, בית חולים שניידר לילדים

עמי ברבר - מנכ"ל, עמותה "עבודת הלב"

משה בר - יו"ר עמותת תנו יד לחירש, נכים מען נכים

שחר קניג - יועץ לעמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

דן קדרון - עוזר היו"ר, תנו יד לחירש ונכים למען נכים

נעמי לסרי - מתנדבת

צח בורוביץ - שדלן/ית (ח.ב. הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את עמותת גדולים מהחיים

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

מחלקות אשפוז ילדים א. המזון המסופק לילדים ב. תנאים פיזיים להורים ומלווים

אני פותחת את דיון הוועדה בנושא מחלקות אשפוז ילדים. אנחנו בעצם מחלקים את הדיון הזה לשניים, אנחנו כמובן נוכל לשזור את הדברים אלה באלה, אך שני הנושאים שעומדים על סדר היום הם המזון המסופק לילדים והתנאים הפיזיים להורים ומלווים.

המוטיבציה לקיים את הדיון היא בעקבות פניות שהגיעו אלי מהורים, שסועדים את ילדיהם בבית החולים. אף בית חולים לא מצפה שילדים קטנים ישהו לבדם בעת האשפוז ואז ההורים נשארים כדי ללוות אותם. בחלק מהמקומות – אני בכוונה אומרת בחלק מהמקומות – כי אני הבנתי שיש מקומות שמנסים להסדיר את זה – פשוט אין מענה להורה המלווה. הוא נשאר לילה שלם על כיסא ליד הילד, כשגם להורה המלווה יש תפקיד בתוך בית החולים. למרות שיש רופאים ואחיות, בכל זאת יש לו תפקיד משמעותי. שלא לדבר על כך שאם הילד בעצם מסיים את האשפוז, הוא חוזר איתו הביתה. אז אם הוא היה שם לילה, שניים, שלושה, מן הסתם זו עייפות מצטברת ואחר כך מי שצריך להמשיך ולטפל בבית נמצא באיזו שהיא קריסה פיזית, בגלל ימים ללא שינה.

אם אנחנו ננסה להרחיב את זה, אז יש גם את הסוגיה של המזון של ההורים. אני לא נכנסת למקום, אנחנו נצטרך לחשוב פה ביחד אם בית החולים צריך להכיל גם את ההורים – כן או לא, אבל אין שאלה שצריך לתת את הדעת גם לסוגיה הזו, כי אם הם נשארים בהעדר מענה, הם נאלצים הרבה פעמים לרדת למזנון או להיעזר בשירותים הקיימים. וכולנו יודעים מה המחירים ומה העלויות של המזון במזנונים. ואז אנחנו מוצאים הורים שגם מתמודדים בעצם עם הסיטואציה הקשה של ילד מאושפז וגם נאלצים להתמודד עם ההוצאות המאד מאד כבדות, רק בשביל להכניס משהו לפה, כשאנחנו יודעים שגם את זה הם צריכים בשביל שיהיה להם כוח להחזיק את הילדים שלהם.

אז אנחנו ננסה להקיף את כל זה ובתוך כך יש לנו בעצם את בית החולים הדסה, שפיתח מערך תזונה בריא. הם יסבירו וייכנסו אחר כך קצת יותר לעומק. הוא פיתח מערך תזונה בריא לילדים, מתוך איזו שהיא תפיסה שאת כל השיח הציבורי שאנחנו מקיימים בחוץ, מכניסים ומיישמים בתוך בית החולים. על אחת כמה וכמה בתוך בתי החולים שבעצם אמורים לדבר בריאות.

אנחנו נתחיל דווקא מכאן ואחר כך נצא לדיון הרחב, של איך אנחנו מסייעים להורים לשהות בצורה קצת יותר שפויה לצד ילדיהם. אז בבקשה, בית החולים הדסה עין כרם, רבקה הררי.

בוקר טוב. אני רבקי הררי, מנהלת תזונה ודיאטה בבית החולים הדסה עין כרם. אנחנו מדברים בשם שני בתי החולים של הדסה – הדסה עין כרם והדסה הר הצופים – ואני רואה שגם דפנה, היי. נמצאת איתי עמית זיו, שהיא השפית של המרכז הרפואי הדסה.

אז לפני שאני אתחיל לדבר, רק חשוב להזכיר שכמיליון מטופלים יש בהדסה בשנה וכ-100,000 מאושפזים בהדסה בשנה. בוועידת ישראל לרפואה שהתקיימה לפני כשנה וכמה חודשים, כל שנה בקיץ הדסה מקיימת ועידה שמוזמנים הציבור ומדברים בה אנשי רפואה ומחקר. אז בוועידה שהייתה לפני כשנה, התזונה נדונה בהרחבה ופרופסור רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, הצהיר אז כי הדסה תהיה שותפה למהלכים שמשרד הבריאות נוקט.

המצגת רצה לי, אבל כאן אני רוצה קצת להרחיב ולדבר על המהלכים שהיו בשנה האחרונה מטעם משרד הבריאות. אנחנו יודעים שבעולם המערבי וגם במדינת ישראל, יש עלייה כל הזמן באחוז המבוגרים והילדים שסובלים מעודף משקל והשמנה. אם אנחנו מסתכלים במדינת ישראל, אנחנו רואים שבקרב ילדים מדברים על ילדים כבר מכיתה א' שסובלים מעודף משקל והשמנה, גם בחטיבה הצעירה, גם בחטיבת הביניים. אין פה בשקף, זה שקף של משרד הבריאות, אבל גם בחטיבה העליונה יש עלייה באחוז הילדים שסובלים גם מעודף משקל וגם מהשמנה. ואותו דבר במבוגרים. במבוגרים אנחנו רואים שזה מגיע עד ל - - -

יש פה ריח של אוכל, או שזה פסיכולוגי?

יש, יש. פתחו את הדלת.

כבר התחלתי לחשוב שהראש שלי עובד - - -

עד 50%. כאשר חשוב מאד לשים לב, גם בקרב ילדים וגם בקרב מבוגרים, ההשמנה היא באחוזים יותר גבוהים בשכבות סוציו אקונומיות נמוכות. אנחנו רואים את זה בקרב המגזר הערבי בילדים, תשימו לב לשקף, ואנחנו רואים את זה גם בנשים ממעמד חברתי כלכלי נמוך בקרב מבוגרים.

אני רוצה לשאול משהו. קודם כל בהקשר של השקף הקודם, מתוך כל ה-100,000 שמאושפזים, כמה ילדים מאושפזים, את יודעת לומר את הפרט הזה?

אני לא יודעת להגיד במספרים מדויקים. אני יודעת שיש לנו קרוב ל-5-6 מחלקות של ילדים.

אוקיי. הפילוח כאן, של נשים ממעמד חברתי כלכלי נמוך אל מול מבוגרים בכלל, זה אומר אנחנו לא יודעים אינדיקציה לגבי גברים. זאת אומרת גברים הם פחות נוטים להשמנה?

הנשים בחברתי כלכלי נמוך זה שם, כי זה השיא. זה ה-70% שזה שיא עודף המשקל וההשמנה בילדים בקרב הקבוצה הזאת.

הבנתי.

הם קבוצה שמגיעה לרמה הזאת. בסדר?

הבנתי, אוקיי.

כאשר המדינה נכנסת לדאגה בשל ההשמנה ועודף משקל, מה שמעניין אותה זה לא מעניין אותה שאני אהיה במשקל כזה או אחר. מה שמעניין מדינה זה בעצם העלות הכלכלית של מערכת הבריאות ושל מערכת התעסוקה, כתוצאה מהעלייה בהשמנה והעלות הכלכלית של ההשמנה והתחלואה שנלווית להשמנה.

לכן התקיימה ועדה שקוראים לה הוועדה להסדרת התזונה, שהסדרה בעברית זה רגולציה. אני אומרת את זה כי גם אני לא ידעתי. הוועדה קיימה 13 פגישות שבפגישות היו נוכחים אנשים מתחום הבריאות, מתחום התזונה, מתחום בריאות הציבור, אבל גם נציגים ממשרד הבריאות. אני רואה פה את הנציגים מהמחלקה לתזונה ממשרד הבריאות, נציגים מתעשיית המזון, נציגים ממשרדי הממשלה השונים, כמו משרד הבריאות, משרד המסחר והתעשייה, מסחר האוצר; ונציגים מהציבור.

שאלו גם את הציבור לדעתו בכל מיני נושאים, כמו איך צריכה להיראות תווית המזון או איך צריך להיות הסימון של המזון. אתם רואים את ההמלצות שהוועדה פרסמה לציבור, כאשר ההמלצות של הליבה זה סימון בחזית האריזה, סימון שיהיה אינפורמטיבי וגם שיפוטי. אני קופצת רגע לשקף ותראו. כל המזונות שעומדים בהמלצות התזונתיות יהיו בצבע ירוק ומזונות שמכילים כמות גבוהה של סוכר או שומן או מלח – יהיו בצבע אדום, כמו רמזור אדום.

זה עדיין צריך להיות נדון גם בשבועות הקרובים בכנסת וחשוב לי שחברי הכנסת יתמכו בזה, כי זה נותן בעצם להורים, אם אנחנו מדברים על תזונת ילדים, להורים זה נותן כלי מאד פשוט. כן אפשר להכניס את זה הביתה, לא כדאי להכניס את זה הביתה.

הסימונים יהיו בשלבים, כאשר מדברים שעד שנת 2020 בשלושה שלבים. אנחנו יודעים שאם אנחנו היום רגילים לטעם מאד מלוח, אז בבת אחת יורידו לנו את המלח, המזון לא יהיה לנו טעים ולכן אומרים שהתעשייה תתרגל בשלושה שלבים לשנות את המזונות.

התעשייה והצרכנים.

כן, התעשייה והצרכנים. זה הקטע של הרה-פורמליזציה של המזון ותשימו לב שיש פה כמה דברים שהם מהותיים לגבי ילדים. מניעת שיווק והגבלת פרסום מזיק לילדים בכלי התקשורת וחינוך תזונתי והסברה לאומית, שמדברים מהגיל הרך. ולכן, כשאנחנו מדברים על מהפכה בריאותית, אז אמרנו נתחיל במחלקות הילדים, כי חלק מההמלצות של הוועדה הן רלבנטיות במיוחד לילדים; וגם אנחנו חושבים שאם אנחנו דואגים למחלקות ילדים, אנחנו דואגים גם לדור הנוכחי, אבל גם אם נצליח בדור הנוכחי, אנחנו נדאג כבר לדור לעתיד. זאת אומרת זה - - -

גם הרבה פעמים זה מקרין להורים ובכלל לסביבה, אז ככה מרוויחים פעמיים.

נכון. המגמה התחילה במחלקות היולדות, אבל יולדות אנחנו יודעים שזה בעצם מאושפזות בריאות ופה אנחנו - - -

וגם יש להן חשקים שלא תמיד בריאים.

נכון. זה עולם אחר. אז המהפכה הבריאותית במחלקות הילדים היא בעצם בהתאם לחזון הדסה. הדסה ארגון שתמיד דאג לבריאות הציבור, מוביל בחדשות, בתעוזה רפואית, בעצם במרכז הרפואה בישראל, בחוד החנית של הרפואה בישראל.

אנחנו רואים את האוכל בבית החולים כמודל לתזונה בריאה. זאת אומרת ההורה יראה מה יש על המגש והוא יידע שזה נכלל במסגרת של תזונה בריאה. כאשר גם ההורה יראה, גם הילד יראה, אבל גם הצוות, גם כל מי שנמצא מסביב - - -

כן, מקרין על כולם.

וחשוב לנו שאוכל בריא יהיה אוכל טעים, הוא טעים, אפשר לעשות אותו טעים והתאמה לילדים. כאן זה לגבי מה שאמרתי לפני כן, שאנחנו בעצם לא בבת אחת מורידים לדוגמא את כל מעדני החלב והיו לנו כבר על זה צעקות, אלא אנחנו מסתכלים על סך הסוכר המוסף. אז אם נתתי משהו מתוק, אני אתן באותו יום לבן. אז הם יגידו למה היום לבן, היום לבן, מחר מעדן. זה לא בבת אחת הורדנו הכל, אלא בהדרגה והכל תוך ניסוי ותהייה.

רגע, המטרה בסוף היא להוריד לחלוטין? לא.

המטרה היא להפחית כמויות בצורה מחושבת של כמות הסוכר המוסף. הכל מחושב.

אוקיי, כי צריך איזונים.

כן.

צריך לזכור שצריך איזונים, כי ילד שיהיו לו חסכים במקום מסוים הוא יצרך אותם במקום אחר. אנחנו צריכים ללמד אותם לצרוך את הדברים באיזונים הנדרשים.

אני לא יכולה, שאם אנחנו מדברים על הדסה ועל בריאות הציבור ועל ילדים, לא יכולה שלא לחזור לתמונה הזאת. זאת תמונה מלפני כ-100 שנה. הדסה נוסדה בשנת 1912. אחד הפרויקטים הראשונים היה טיפת חלב. קשה לראות, כי התמונה צולמה בשמש. זה החמור. כתוב על החמור טיפת חלב. החמור שהיה מסתובב בעיר העתיקה בירושלים ונתן בעצם חלב ללא הבדל של דת, לאום, גזע וכו'. אז אנחנו שמחים שהדסה תמיד התמקדה בתזונה ובבריאות הציבור.

אז מה עשינו? בעצם מה שאמרנו, אנחנו מתייחסים לשלוש רמות. קודם כל אוכל בריא, טעים וביתי. אוכל מזין מחומרי גלים בסיסיים. לא חטיפים, לא בשר מעובד, לא אוכל מתועש. שתיים, הקפדנו על הנראות, שהנראות תהיה מתאימה לילדים, ועל זה עוד רגע עמית, השפית שלנו, תדבר. וכמובן שזה מלווה בהסברה.

עמית.

נעים מאד, אני עמית, אני השפית של המרכזים הרפואיים הדסה. ידוע לי שאנשים אוכלים עם העיניים. בייחוד ילדים. לילדים מאד חשוב צבע והנראות, צורת האוכל. אז אתם יכולים לראות, יצרנו בעצם – אתם רואים פה מולכם – דמות של גיבור על, שילד יכול להזדהות איתה, להרגיש חזק - - -

הפופאי המודרני.

כן, אבל זה עושה משהו. זה עושה איזו שהיא תחושה של ילדות חזקה. בכל זאת, תהליכי החלמה. אנחנו בבית חולים, בואו לא נשכח. אוכל של בית חולים תמיד יוצר לנו איזו שהיא חושה פחות אטרקטיבית, אז רצינו להנגיש את זה לילד. לתת לו להרגיש שהוא בעצם לא נמצא במקום כל כך נורא ואפשר לאכול ונעים. אנחנו יצרנו גם בחיתוך של ירקות לדוגמא, איך אנחנו בעצם מעבירים לילד את האפשרות לאכול את הירקות בצורה יותר כייפית. אז יצרנו מקלות. אנחנו פשוט נותנים לילדים מקלים. יצרנו סט צבעוני, שילדים באמת יוכלו להרגיש קצת יותר שמח.

שלא יבואו הביתה ויגידו אני לא רוצה אוכל של בית חולים.

בדיוק, בדיוק.

את יודע, כי יש את התפיסה זו.

בדיוק.

כי אם יגישו להם עכשיו משהו שהוא קצת תפל, אז הם יגידו מה, אני לא חולה.

וזה מתחיל מילדות והופך לבגרות ואם אתה כבר בילדות פחות נרתע מזה, אז גם הבגרות תעבור בשלום.

בסדר. המסרים הבריאותיים הם בעצם מזון מחומרים בסיסיים, עידוד של צריכת ירקות ופירות, עידוד צריכת קטניות ולחם ודגנים מלאים, לחם מדגנים מלאים. הפחתה בכמות המלח, הסוכר, השומן הרווי בתפריט היומי ועידוד שתיית מים.

אז שוב זה מחזיר אותנו לירקות. באמת כשבאנו לראות איך הילד יותר יהנה מארוחת הבוקר, אז כמובן התחלנו עם הירקות, שזה המקלות, אחר כך לחם מלא, שגם יוצר בעיה אצל ילד. הם לא אוהבים את החום הזה. זה מרתיע אותם.

הבנתי שזה גם לא בהכרח בריא לכולם.

אז זהו, נכון.

זאת אומרת יש ילדים שלא יודעים לעבד.

יש כל מיני מגבלות.

בגלל זה קצת קשה לי עם השיח. גם עם השיח, אגב, של משרד הבריאות שהלך לאיזה כיוון אחד שזו האמת ואין בילתה. ואני אומרת שזה מורכב מכל כך הרבה צבעים, תרתי משמע. צריך לראות איך אנחנו מאזנים.

נכון, בדיוק. אז לכן לא כל יום אנחנו נותנים את הלחם הבריא, מה שאנשים רואים אותו כבריא. אנחנו כן נותנים לחמנייה שהיא לבנה, אבל אנחנו גם נותנים פיתה קטנה שהיא מקמח מלא, אז היא יוצרת גם משהו נחמד. ברמת החלבונים, אז במקום לתת את הביצה הקשה, המסורתית של בית חולים, אנחנו עושים ביצה מקושקשת ופעם חביתה ופעם פנקייק ו - - -

אתם מגוונים את זה.

כן, בדיוק, מגוונים להם. אתם יכולים לראות צלחת של בוקר, ככה היא נראית אצלנו. בבקשה, זה אותנטי.

זה צלחת של חולים.

בדיוק, זה החולים. ככה הם מקבלים אצלנו את ארוחת הבוקר שלהם. לפעמים עם קורנפלקס עם חלב. כל פעם ככה מגוונים ויוצרים באמת גם תחושה של בית. זה קצת יותר נשים ויש דברים שהם מכירים מהבית. זהו. זו ארוחת הבוקר שלנו.

בארוחת הצהריים, היתרון הגדול שלנו זה שאנחנו מבשלים בבית. המטבח שלנו זה הבית. אנחנו יכולים לשלוט ברמה של כל דבר ברמת העשייה. לכן יש לי את האפשרות לשלוט בנתרן ובסוכרים ובכל דבר שאני מכניסה למתכון שלי ולייצר עדיין אוכל שילדים אוהבים ויכולים להתחבר אליו והוא מדבר בשפה שלהם. אפילו ההמבורגר, שילדים מאד אוהבים, להכניס אותו ללחמניית בריאות חומה, אבל אני טחנתי את הבשר הלא מעובד ואני יודעת בדיוק יש שם. לכן אני כן יכולה לאפשר לילד לאכול את ההמבורגר שהוא כל כך אוהב. במקום לטגן לו את הצ'יפס אני אאפה לו את הצ'יפס וכו' וכך אני מגישה לו את מה שהוא אוהב, אבל בצורה בריאותית, עם שליטה מלאה. זהו.

החלטנו גם כחלק ממגמה עולמית, יש את מה שנקרא מיט-לס מנדיי, שזה יום שני ללא בשר, כי רוצים להפחית במזונות מן החי ויותר להדגיש מזונות מן הצומח. אנחנו דווקא עובדים עם מוצר שהוא בפיתוח ישראלי, ש - - - מחוברים - - - שזה תחליפי-. זאת אומרת זה סויה למעשה בצורות שונות, שמאפשרות שלנו לייצר בעצם גם כמו נגיד מוקפצים וטחונים והכל. ילדים מאד אוהבים. קצת חששנו מזה בהתחלה, התחלנו את זה באופן הדרגתי, אבל הילדים מאד אוהבים את זה. אנחנו עושים להם ספגטי בולונז, קציצות מהסויה הזו והם מאד מאד אוהבים את זה וגם כלל בית החולים מאד אוהב את המוצר הזה וזה מאד נחמד ואנחנו יכולים ככה להפחית ברמה של השומן מן החי.

בארוחת הערב גם, אנחנו צריכים לעודד קטניות וזה קצת קשה, ילדים לא כל כך - - -

זה המגש.

כן, זה מגש ערב אגב, אצלנו. אז אתם רואים שקשוקה אישית, שוב הירקות במקלות. יש פינוק לילדים, זה יכול להיות שוגי, בננה, דברים עם זה ואנחנו עדיין שוב בשליטה מלאה על כל דבר ובאיזון, שהוא כמובן בפיקוח של רבקי וככה אנחנו מייצרים לילדים ארוחה בריאה, טעימה, שהם יכולים להתחבר אליה ולהנות ממנה.

מה זה מגשי מזון לאמהות מניקות? זה אמהות שנמצאות עם הילדים שלהן?

כן, כן. הרי בתחילת הדיון פתחת ואמרת שיש עניין שהילדים של ההורים המאושפזים לא מקבלים מגשי מזון, אבל אנחנו הצלחנו כן להכניס לאמהות המניקות - - -

זה רק המניקות? זה חלק מעידוד ההנקה?

זה חלק, כי זה מצב הרבה יותר בעייתי מהורים רגילים. כי האם בעצם צריכה להיות צמודה לילד במהלך כל האשפוז. גם קשה לה אפילו לעזוב אותו וללכת לקנות משהו.

מה עם האבות? מה מקביל אצל אמא מניקה אצל האבות?

אין מקביל לאמא מניקה.

ואם האבא צריך להיות עם הילד ולא האמא?

אם האבא צריך, אז זה כמו ההורים.

רגע, עמי, בוא רגע לא נסיט את הדיון הזה לנשים גברים, כי הטעם הפשוט פה זה עניין ההנקה. כי אם היא תהיה אישה, לצורך העניין שגם צריכה ללוות את הילד שלה אבל היא לא מניקה ואנחנו יודעים שיש גם נשים שהן לא מניקות, אז לצורך העניין הן לא תקבלנה את זה מבית החולים. אתה מבין?

היא לא תקבל.

היא תהיה כמו כל הורה. זה רק הסוגיה של ההנקה.

אבל אם - - - ומחליטים שתנובת החלב שלה כן תלויה במה שהיא מקבלת ובאוכל ובשתייה שלה, אז אנחנו חושבים שאם אנחנו בית חולים שכן מעודד הנקה, כי הנקה תורמת לבריאות גם של התינוק, גם של האם וגם לבריאות הציבור, אנחנו רוצים לתת לאישה הזאת כמה שיהיה לה יותר קל במהלך האשפוז, שגם ככה זה מאד קשה להיות מאושפזת עם תינוק קטן.

טוב, אבל זה באמת ילדים מאד מאד צעירים, כשאנחנו מדברים על פעוטות בגיל מאד צעיר.

מדובר על ילדים שהם בחודשים הראשונים לחיים שלהם, שאנחנו רואים אותם והם מאושפזים במקום מסוים במחלקות הילדים.

אז לסיכום אנחנו יודעים שתזונה בריאה היא גורם מגן בפני מחלות. לא רק המחלות של ההשמנה, שנלוות להשמנה, אלא בכלל יש קשר בין תזונה לבין תזונה למחלות. המהפכה שעשינו באגף הילדים, היא בעצם תיושם בהדרגה לכלל המאושפזים בבית החולים.

זאת אומרת כרגע זה רק במחלקות ילדים וזה לאט לאט יתרחב.

כן, לאט לאט זה ייושם לכל בית החולים. הדסה בעצם היא המרכז הרפואי הראשון שמיישם את ההמלצות האלה של משרד הבריאות. וכאן המקום בעצם להודות. אני הדיאטנית שמחשבת, מבקשת, אבל את רוב העבודה בעצם עושים עמית ואילן שמעוני, מנהל המטבח וכל צוות המטבח, שהם עושים את זה יומיומי. אני מפקחת ומבקשת מה אני רוצה שיהיה, אבל את העבודה הם עושים.

היה חשוב לי לבוא ולהציג את זה פה בפניכם, כי אני חושבת שאם אפשר לעשות את זה בבית חולים גדול, שיש לנו 24 סוגים של דיאטות שונות כל יום שיוצאים מהמטבח, אז בעצם אפשר ליישם את זה בכל מקום ובטח בבתים של כל אחד ואחד. וכמובן שאני חייבת להגיד תודה להנהלת בית החולים, לפרופסור רוטשטיין, שטעם את המנות - - -

כן, כולם טעמו.

ושנתנו לנו גב למהלך הזה, הנהלת בית החולים.

תודה רבה רבקה ועמית, גם על ההצגה וגם על מה שאתן עושות ביום יום. תוכלנה להתייחס גם לסוגיה בכלל. התייחסתן לנשים מניקות בהקשר של תזונה. תוכלנה להתייחס לכל העניין של הורים לילדים מאושפזים – איזה מענים ייחודיים יש בבית החולים? זאת אומרת מה קורה? הורים מגיעים לבית החולים עם הילדים, לאו דווקא קטנים, לא רק פעוטות. ילד בן 4, 5, 6, ההורה נשאר לצדו. יש מערך תמיכה להורים הלאה מבחינת אבזור של חדר, מקום לישון?

אנחנו לא הסמכות המקצועית.

לא, אבל ממה שאתן מכירות.

ממה שאני מכירה זה שבמחלקת הילדים, משנות ה-90 המוקדמות שאני עבדתי שם, התחלתית את דרכי כדיאטנית במחלקות הילדים, הייתה תמיד ספה, כורסה נפתחת להורים לישון ליד הילד. אני גם יודעת שבפגיה שלנו - - -

לכל אחת מהמיטות הייתה ספה?

כן, כן. ליד כל מיטה של ילד יש אפשרות להורה. אני יודעת שבפגיה שלנו, שהיא בעצם שופצה וטיפול נמרץ פגים עבר למקום חדש, אז כחלק מלפתוח את הפגיה, היה העניין שיהיה שם חדר להורים לשתייה, לתה, קפה. יש גם מקלחות להורים, חדר - - -

כן? בכל מחלקת לילדים יש?

בפגיה. הפגייה עברה למבנה שהיה קודם בהדסה טיפול נמרץ ילדים וזה בעצם היה גם בטיפול נמרץ ילדים. זאת אומרת זה החליף מחלקה. היה שם מקום להורים להתקלח, שירותים, חדר לתה, קפה, מקרר למשפחות של הילדים וגם חדר משפחות, שהם יכולים לישון שם.

אוקיי.

מעבר לזה אני לא מוסמכת לזה.

תודה רבה רבקה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני רוצה לברך את יושבת הראש על קיום המפגש החשוב הזה והישיבה בנושא שבעיני יש לו חשיבות עליונה. אני רוצה לברך גם את החברים מהדסה על ההצגה ועל תשומת הלב המיוחדת בנושא של תזונה נכונה לילדים, לדור הבא בעצם. זה העתיד שלנו.

אני רוצה להתייחס לשתי הסוגיות, גם ההורים המלווים וגם בקשר לתזונה. זה ברור במיוחד במקומות, אולי יותר בפריפריה, אני לפחות מאזור הנגב, אני רואה את זה בסורוקה בבאר שבע, במיוחד לאימהות. בדרך כלל הרוב זה אימהות שמלוות את הילדים בשעות האשפוז שלהם, בתקופת האשפוז, ולכן יש חשיבות מאד מאד מיוחדת, תשומת לב למה מקבל ההורה המלווה בלילות, כשהוא נשאר עם הילד הזה.

צריך להבין גם שבעצם הוא כחלק מהצוות, הוא נמצא ועוזר לצוות. כשיש הורה עם ילד בן 6,7, שחולה ומצריך טיפול והאם נשארת איתו בכל ימות האשפוז, היא בעצם מין עזרה לצוות הטיפולי שנמצא שם. ולכן בעיניו צריך ממש שתצא קריאה מהוועדה הזאת, שצריך לתת להם את התנאים האופטימליים לשהות נוחה בתוך בית החולים, אם זה למיטה נפתחת בכדי לישון. אני לא יודע אם יש שם ספות, אבל ראיתי כיסאות שהם לא הכי נוחים. ראיתי כסאות לפחות בבית החולים סורוקה. לכן מיטה נפתחת ליד המיטה של הילד.

הדבר השני זה בעצם התזונה. אישה שמגיעה עם הילד שלה ודווקא הנשים שמגיעות ממקומות מרוחקים, מהפריפריה. להגיע מהדרום למשל לבית החולים סורוקה, מגיעים לשם מ-50 ק"מ, 70 ק"מ, אז אין מי שיבוא ויקפוץ ויביא את האוכל לכל ארוחה וארוחה. ולכן לפחות ברמת המינימום, צריך להיות אוכל מסובסד להורים האלה. צריך להיות בדוק וברור שיש אוכל מסובסד לכל הורה שמלווה את הילד שלו בבית החולים.

הנושא השני בקשר לתזונה, אני חושב שנושא ההסברה מאד מאד חשוב ודווקא לאוכלוסיות שמגיעות לבתי החולים. נכון שאנחנו צריכים לעבוד על זה גם בבתי הספר וגם בקופות החולים, איפה שהכפרים וכל זה, אבל מי שכבר מגיע וכבר קרוב לאנשי בית החולים, לאנשים שעוסקים בתזונה, צריך לקחת אותם - יש אנשים ששוהים שם מספר רב של ימים - צריך לקחת אותם בתוך המחלקה, בחדר מסוים, לעשות הסברה בשפה שלהם. אני ראיתי את הסיפור הזה של השכבות החלשות ואיפה שיש מצב סוציו אקונומי נמוך, אני חושב שצריך להשקיע שם המון הסברה.

זאת הדרך. אין לנו דרך אחרת. ככה אנחנו יכולים באמת להתקדם הלאה.

שוב אני מברך על הדיון ואני חושב שיש חשיבות מאד גדולה לנושא.

תודה רבה חבר הכנסת אלחרומי על הדברים.

לגבי השכבות החלשות, אז בשנה האחרונה, מתחילת שנת 2017, נכנסה דיאטנית במשרד הבריאות, שהאחריות שלה היא על המגזר הערבי, בשפה שלהם. נמצאת כאן הנציגה של משרד הבריאות.

כמו שיש יועצים אחרים שמדברים בכלל השפות, אז כך גם כאן.

אוקיי, תודה רבה.

אפשר לענות?

מה יש לענות? הוא לא שאל.

להגיב למה שרבקי אמרה ולהגיב בכלל. אני אורית זילברברג מהאגף לתזונה של משרד הבריאות. אז קודם כל אני - - -

אז את האמת רציתי שמשרד הבריאות יתייחס, אבל לפני אני רוצה שנשמע את בית החולים שניידר, ואז תוכלי להתייחס לכולם. זה בסדר?

רק על התזונה.

אוקיי.

אנחנו נתייחס לכמה היבטים כמשרד.

מאה אחוז, אין שום בעיה, אבל בגלל זה חשוב לי רגע שאנחנו נשמע את נציגי בתי החולים, שנקבל איזו שהיא תמונה ואז נוכל גם להתייחס קונקרטית, בסדר? אז יש לנו את פרופסור יוסף פרס, מבית החולים שניידר, ה-בית חולים לילדים. כולו ילדים. מה קורה אצלכם?

נמצאת איתי דיאטנית ואולי היא תסביר, אבל ללא ספק בבית החולים שניידר, שהוא בית החולים השלישוני היחיד במדינת ישראל, שרוב החולים הקשים ביותר של המדינה והחולים הכרוניים והמורכבים שוכבים אצלנו. יש לנו לא 24 דיאטות להכין כל יום, יש לנו 38 ו-44 דיאטות להכין, כשיש בית חולים של 250 מיטות אשפוז והנושא הוא מאד מורכב.

אני מאד מברך את בית החולים הדסה על שהתחיל, אבל אנחנו כבר מזמן עושים את הנושא הזה של אוכל מרוכז, מסודר, בקופסאות מאד מיוחדות ויפות. אישיות – וזה הכי חשוב – אישיות ונקיות. מביאים כל יום לכל ילד.

מכינים אותן בבית החולים?

כן. גם בבוקר וגם בערב, מאד מסודר, בקופסאות מיוחדות. אבל נושא הדיאטה הוא מאד חשוב. ההכנות הן לא פשוטות וזה מצריך הרבה מאד כוח אדם. למרות שיש לנו כ-35 דיאטניות בבית החולים, שזה רק 17 משרות סך הכל, להכין ל-44 מנות ולהיות ולהקפיד ולראות ולעקוב מה עושים כל אחד, זה מאד חשוב. הבעיה שאין התייחסות של המדינה לכמה דיאטניות והתקנים וכו'. אז נכון שאנחנו משקיעים הרבה מאד בבית החולים.

אנחנו משקיעים מאד בצוות הפרא-רפואי, שנקרא עכשיו מקצועות הבריאות, אבל זה באמת מאד מאד לא פשוט. הנושא של דיאטניות הוא נושא נוסף שמאד בעייתי בבית החולים. השכר של הדיאטניות הוא מאד נמוך. הן באות ומסכימות לעבוד בשמינית משרה או ברבע משרה, בגלל שהשכר הוא מינימום והן מעדיפות לעבוד במשרה חלקית ולעבוד או בקופות או רובן עובדות באופן פרטי.

מי קובע את השכר של הדיאטניות בבתי החולים? משרד הבריאות?

האוצר או משרד הבריאות, אינני יודע. כמדומני זה האוצר. אבל ללא כל ספק, אנחנו משקיעים רבות, אנחנו עושים כל דבר. המעקב מאד צמוד אחרי האוכל, זה נושא יותר מסובך.

בקשר לחבר הכנסת מהנגב, לגבי האוכל להורים. אנחנו באמת מקפידים לתת אוכל לאימהות שמניקות. זה מחייב אותנו, אבל להורים אחרים זה מאד בעייתי. יש לנו מסעדה בבית החולים, יש אוכל מסובסד, אבל זה נושא מאד מסובך ויקר מאד.

נכון. מה זאת אומרת אוכל מסובסד?

מסובסד יש לנו קפה ולחמנייה בבוקר – ב-12 שקלים, או משהו כזה, אבל זה לא כל היום. זה לא ארוחות צהריים ולא ארוחות ערב. וזה גם בשבת - - -

זה לא מה שיש לחברי הכנסת פה?

אתה מבסוט ממה שיש פה לחברי הכנסת?

לא, אני שואל.

צריך מהפכה שם, מיד להכניס את הדיאטנים של בתי החולים לפה.

אם יש מסובסד פה בכנסת, אז מה עם בתי החולים? זו שאלה - - -

אני רוצה להגיד לך שיש גם את עזר מציון שמחלק אוכל בבית החולים, בייחוד בירושלים.

זה לא לגבי רמת האוכל, אבל לפחות לשאלה עצמה.

וזה גם בכשרות גבוהה. את יודעת שיש גם בעיות של כשרויות במקומות מסוימים. אז חייבים באמת.

כן. אני אומר יותר מזה, חבר הכנסת, אני גם לא חושבת שרמת הסבסוד של הכנסת היא הרמה שצריכה להיות בבתי החולים אלא אפילו יותר מזה. אנחנו מדברים על הורים שמכורח המציאות נמצאים שם - - -

אבל אני מדבר על העיקרון. אם יש בכנסת סבסוד, אז מה לגבי בתי החולים?

כן, צריך לראות. אנחנו תיכף נבחן איך אנחנו יוצרים מציאות וקודם כל בכלל צריך להסדיר את כל הנושא הזה של מחירי המזון והשתייה בבתי החולים, שזה סיפור בפני עצמו. אני העליתי אותו כמה פעמים על שולחן הכנסת. אני עוד מחכה שיקיימו על זה דיון רציני כדי לראות איך אנחנו מטפלים בזה. זה רווחים – ועיני לא צרות חלילה – אבל אני אומרת שזה במציאות שבה יש קהל שבוי שלא מרצון ומאד היה שמח לא להיות שם והוא נמצא במציאות שגם מאלצת אותו להתמודד עכשיו כלכלית גם עם העניין הזה.

אני יודעת שיש לבתי החולים חלק בזה, כי הם גובים שכירות וגם קצת מחזיקים את עצמם על ידי זה שהם בעצם מאפשרים את המכירה שם. אז השאלה איפה גם בתי החולים שמים קצת מעצמם ומוותרים.

אני חושב שבמדינת ישראל אין בית חולים שהוא בעודף תקציבי. אנחנו כולם גירעוניים וגירעוניים מאד. זה נושא אחד.

עדיין.

ונושא שני, בבית החולים שניידר אין לנו מטבח מבשל. יש בי חולים, אולי בהדסה יש להם מטבח. אנחנו יוצאים למכרזים עם חברות מבחוץ. זה קייטרינג.

אה, אז אתם לא מבשלים בעצמכם, כי אני שאלתי אם אתם מבשלים בתוך בתי החולים.

לא, אנחנו לא מבשלים. יש לנו מכרז שהקמנו וכל כמה שנים לפי חוק המכרזים, כל שנתיים-שלוש אנחנו יוצאים למכרזים. אנשים לא רוצים לגשת למכרזים, כי מה שהכי נוח לילדים זה מאד מסובך, עם כל מיני דיאטות. אנשים שומעים ילדים קטנים, החברות לגמרי לא מעוניינות להיכנס למכרזים. זה נושא נוסף וללא כל ספק - - -

אגב, איך זה שבבית חולים – ואת זה אני שואלת באמירת סוגריים – איך זה שבבית חולים מאד גדול לילדים, דווקא שם אין מפעל הזנה באין-האוס?

ככה הוא בנוי, ככה הוא עשוי. אנחנו באמת מקבלים אוכל מבחוץ, אנחנו בודקים, אנחנו עושים, אנחנו עובדים לפי כל הסטנדרטים הנדרשים, אבל אין לנו מטבח מבשל. זה יכול להיות גם יתרון. אני לא פוסל את זה. אני לא לגמרי בטוח שזה לא טוב שיש דבר כזה. שבית החולים יהיה אחראי גם על בית החולים, זה נושא מאד מסובך.

יושבת על ידי כאן הסגנית של מנהלת הדיאטות שלנו. אולי היא תסביר יותר כמה דברים.

מאה אחוז. ואחר כך אנחנו נשוב לדבר על התנאים בכלל של הורים שנמצאים יחד עם הילדים באשפוז.

אנחנו נדבר גם על נושא הבינוי ולינה להורים, זה נושא מאד חשוב.

אז בבקשה.

סליחה, אני מתנצל, אבל אני חייב לצאת לוועדת האו"ם ואני חושב שכדאי שאני אציג את עמדת המשרד לפחות בחלק מהדברים.

אוקיי. מאה אחוז.

אני מתנצל.

רק שמך?

ד"ר ישי פאליק ממינהל רפואה. אז נאמרו כאן דברים מאד מאד חשובים, וזה אמת שהקהל הוא בעצם קהל שבוי. הילדים באים לשם בעל כורחם וההורים באים איתם ונותנים כתף לצוות, כפי שאמר חבר הכנסת. יחד עם זאת, כפי שאמר פרופסור פרס וכפי שנאמר גם על ידי אחרים, בתי החולים תפקידם לספק רפואה. הם מספקים אוכל לילדים ולמאושפזים, גם מי שמתאשפז עם אביו הקשיש במשך מספר ימים, גם עבורו היינו רוצים מן הסתם שתסובסד ארוחתו. גם הוא היה רוצה. גם הוריהם של הילדים.

הילדים במקרה הזה הם באמת מגיעים עם ההורים בצורה מאד מאד רצופה - - -

לא, כי גם אין ברירה אחרת. כי עם קשישים, אתה יודע - - -

קשיש לא מחייב שהייה מאה אחוז מהזמן.

רגע, שנייה. תאמין לי עמי, אתה מכיר אותי, אני יודעת לייצג את זה נאמנה. ילדים זה סיפור אחר.

אבל כפי שנאמר ואני מברך על היוזמה פה בישיבה, אבל בסוף תידרש תוספת תקציבית, כי למנהל בתי החולים יש תקציב מוגדר. אם נחליט לתת סבסוד לארוחות או ארוחות בחינם, זה יעלה עוד כסף והדבר הזה הוא אמנם מאד מאד ראוי, אבל הוא לא יכול ליפול עליהם. זאת אומרת אנחנו לא יכולים להגיד אוקיי, זהו, אז תאכילו גם אותם, תמצאו את המקור.

אני בכלל לא חושבת שזה הם, אני חושבת שזה אתם.

בסדר גמור. בשביל זה אנחנו יושבים פה ואני אומר שהדבר הזה צריך לעלות לפרוטוקול. בסופו של דבר זה סתם אנחנו, זה אנחנו האוצר, נכון? בסוף מי שמממן את התקציב של מערכת הבריאות זה האוצר. עוד ארוחות, הכל כסף. זה אחד. שניים - - -

כן, אבל השאלה אם הייתה פנייה ואני לא רוצה לגלגל - - -

אני לא מכיר בנייה שכזו.

אם בכלל משרד הבריאות - - -

אגב, יש לזה תשובה. חלק מבתי החולים למיטב ידיעתנו, כן נותנים ארוחות ברמה כזו או אחרת. אני לא יודעת אם תמיד שלוש ארוחות וכל זה - - -

בתשלום.

בתשלום למשפחות. לפעמים זה להורה אחד, לפעמים זה שני הורים. אז אני אומר, המורכבות ברורה והאילוצים התקציביים ברורים, וזה הנושא מהבחינה הזאת.

מהבחינה של אשפוז, הפרוגראמות היום של המשרד הן כאלה שמאפשרות שטחי לינה. אמרת נכון, באמת לפעמים יש ואנחנו רואים כורסה ליד וזה לא כל כך נוח. אנשים שמגיעים, לפעמים אפילו לאשפוז קצר, בוודאי לאשפוז ממושך יותר וניקח נניח את התכנית האחרונה בברזילי. הוקמו 5 עמדות ללינה ויש להם מקלחת ושירותים משותפים.

מה זה 5 עמדות? זה חמש מיטות?

חמש מיטות נפרדות. כל אחד רוצה לישון על מיטה משלו. נניח מספר המאושפזים יכול להיות שהוא יהיה 30, אבל לפחות ל-5 אנשים יוסדר הנושא הזה. צריך להבין ש - - -

אז מה זה, כיסאות מוסיקליים, מי תפס ראשון?

אני מסכים איתך לחלוטין.

מי שקם לשירותים, תופסים לו את המיטה.

אבל - - - לארגן 30 מיטות, או 40 מיטות או 50 מיטות בתוך בית חולים? מקום - - -

לא, אבל יש פה את העניין של כורסאות שנפתחות. אני גם מכירה את זה בחלק מבתי החולים וצריך פשוט לחשוב.

אנחנו עושים את זה. ודאי, על זה אנחנו מדברים ויגידו לך מנהלי בתי החולים ומנהלי מחלקות. המדיניות של המשרד והמדיניות של בתי החולים היא כמובן לעזור להורים להיות שם במלוא הכושר. אנחנו רוצים אותם שם. אנחנו רוצים אותם עם הילדים. אנחנו לא רוצים אותם אחרי יום אחד של אשפוז קמים בבוקר שבורים. אבל צריך להבין גם את אילוצי המערכת. המערכת, את מכירה את בתי החולים, הם נבנו לא היום ולא אתמול. באלה שנבנים היום יש פרוגראמות שלפחות בתוך הפרוגראמה מארגנים שהשטח של האשפוז לילד יכלול בנוסף למיטה גם שטח לכורסה או למזרון או למיטה. שיהיה עוד שטח וכך נבנות המחלקות החדשות.

לגבי הישנים, ברור לך שזה עניין של הרבה מאד מיליונים לארגן תוספת של שטח בתוך בית חולים קיים להורים. צריך לזכור שאנחנו בתוך מציאות קיימת. אנחנו הולכים - - -

אני דווקא לא הייתי הולכת לשטח נפרד. הם גם בלילה נמצאים ליד הילדים שלהם.

מה שאפשר עושים. היום התכניות הן שני ילדים בחדר ויש מקום וישנים. אנחנו לא נופלים לשטח שאנחנו, הוועדה מתעוררת והילדים יגיד לך פרופסור פרס, ההורים ישנים לידם.

זה גורם לא מעט בעיות. נכון שרוב החדרים אצלנו בבית החולים זה שתי מיטות בחדר, אבל לא תמיד שתי אימהות ישנות. לפעמים אבא, לפעמים אמא, לפעמים חרדים, לפעמים לא יהודים. זה גורם מאד מאד לקשיים להנהלת בית החולים. ללא כל ספק אנחנו יצאנו כרגע להתרחבות של בית החולים. אנחנו בונים כרגע עוד בניין נוסף של 40,000 מטר. המדינה לא משתתפת לא בהוצאות, לא בתכנון, בקושי קיבלנו אישורים שאנחנו בית החולים רוצים, או שירותי בריאות כללית רוצים לשפר את השירותים לילד. לא קיבלנו שום עזרה ואף לא בשקל אחד ולא מדובר כאן בכל התנאים הנדרשים.

בעולם הגדול, ברוב בתי החולים בעולם לילדים, לבית החולים יש מגדל, זה נקרא דונלד מקדונלד. יש אנשים שבנו בניינים, כמו מלונית להורים ואין כל שום ספק שאימהות לפגים שרוצות להישאר לידם, או חולים כרוניים, אונקולוגיים שרוצים להישאר תקופות יותר ממושכות על ידי ההורים. ילד אחרי השתלת מוח עצם צריך להישאר מינימום שלושה עד שישה שבועות בחדר והוא צריך את התנאים שלו. ההורים צריכים תנאים. הם צריכים להתרחץ, הם צריכים לנוח, צריכים לצאת קצת מהקושי הקיים בבית החולים. ואף אחד לא חושב וכמובן המדינה לא חושבת ולא משקיעה שום שקל אחד בפיתוח ובקידום הנושא הזה.

אני שוב מתנצל.

שנייה, ד"ר ישי פאלק, רק עניין קטן. אני מבינה שצריך תקציבים וזה, תמיד זה קל להגיד צריך תקציב, אז אוקיי, בואו נבקש - - -

זה לא קל להגיד, אבל קשה להפיל את זה על מנהלי בתי החולים.

לא, לא, אני לא אומרת לך את זה אישית. אני לא הפלתי את זה על בתי החולים. אמרתי לך ישירות, אז זה לא הם, זה אתם. אבל זה לא אתם במקום של עכשיו בואו נוציא כסף ונראה איך אנחנו עושים את זה. יש עוד תהליכים באמצע שאפשר לעשות, וזה כל הנושא של הרגולציה על מה שקורה במחירים של בתי החולים. הרי אנחנו מדברים על דברים שהם באמת דמיוניים. בקבוק מים מינרליים שעולה 15 שקלים. כל בר דעת יגיד שמישהו פה קצת התבלבל. כריך ב-37 שקלים ו-40 שקלים. אין לנו שאלה שמישהו כאן מתבלבל.

זאת אומרת אני מדברת במקום הזה, של מישהו שייכנס פנימה ויראה מה קורה, כדי שאנחנו נאפשר לפחות לבאי בתי החולים, לקבל את המזון במחיר קצת יותר שפוי, בדגש על מי ששוהה שם. זאת אומרת ברור לנו שיכול להיות איזה שהוא הסדר לפחות לגבי הורים מלווים. ואתה יודע מה, אני אפילו לא אומרת לך בוא נדאג לכל המלווים. זאת אומרת אם לילד יש שני מלווים, אז שלפחות אחד מהם יוכל לקבל את הסבסוד הזה והאחר כמובן יכול בזמן שהוא אוכל לצאת ולחזור ולדאוג לעצמו.

אני חושבת בצורה רציונאלית. אני לא באתי למקום של הכל פתיר, אבל איך אנחנו נותנים, אתה יודע, את ה - - -

לגיטימי. אנחנו יודעים שאת הנושא של החניונים של בתי החולים כבר הסדרנו והגבלנו.

נכון.

איפה שזה לא חניון של בחולים יש יותר בעיות, אבל מי שלמשל צריך לשהות מעל תקופה מסוימת, הוא מקבל חנייה חינם על חשבון בית החולים. זו דוגמא אחת.

נכון.

כאשר אנחנו מדברים על מה שנקרא חניון-קניון, אז הנושא של הקניון הוא קצת יותר מורכב, כי בסוף מגיעים לשם בעלי עסקים להתפרנס.

לא קניון, אני מדברת על כך שיש חניון של בית החולים. ניקח למשל את בית החולים זיו בצפת.

לא של בית החולים, הוא משכיר - - -

לא משנה, אבל זה בתוך בית החולים. זה לא קניון שבנו בצד ועכשיו זה עניין עסקי לכל דבר ועניין. זה יושב בתוך בית החולים.

אז אני אומר, הרגולציה של זה היא קצת-. אתה רוצה לענות?

פתרנו את הבעיה על ידי כך ששמנו מכונות סנדביצים במחיר מוזל וכתוב מחיר מוזל לשתייה, מחיר מוזל לסנדביצים. אבל בתוך המסעדה, אם מישהו בא, זכיין - - -

אוקיי, שזה גם פתרון יצירתי לצורך העניין.

אז יש וזה כבר קיים.

בכל המקומות?

אני חושב שבמרבית בתי החולים יש מכונות מוזלות, אבל רוב האנשים, אני מעריך, לא רוצים לאורך זמן - - -

לא, של שתייה.

שתייה וסנדביצים וחטיפים. היום אפשרי בריא לא כל כך מעודד אכילת חטיפים, אבל בכל זאת. אנשים רוצים לאכול ארוחות, אבל מחוסר זמן, בסוף כשאנשים מגיעים לתוך המסעדה, שהיא שוכרת את השטח מבית החולים, הרגולציה עליה מצד בית החולים או מצדנו, היא קצת יותר סבוכה. היא לא כמו בחניון שבבית החולים, שאנחנו אומרים להם אל תגבו יותר מ-X שקלים.

אני כן חושבת ואני עדיין מתעקשת שזה כן אפשרי, במיוחד במקומות או נקודות מכירה שנמצאות בתוך בית החולים והן חלק אינטגראלי מבית החולים. אני לא מדברת על כל בתי החולים שלצדם באמת נבנה קניון וזה כבר סיפור אחר לגמרי. אני מדברת על לפחות מזנון אחד או מענה אחד שייתן את המענים להורים שנמצאים שם. בחשיבה יצירתית אפשר לגעת שם במקום הנכון.

זה יכול להיות - - -

אנחנו רק צריכים לרצות להיות שם.

הקפיטריה שנמצאת ממש בתוך הבניין העגול היא שלכם?

לא, היא לא שלנו.

לא, זה לא שלהם, אבל אמר הפרופסור, בתי החולים הם גירעוניים, אנחנו מנסים למקסם את הרווחים גם משם. והשאלה איך אנחנו - - -

אנחנו הכנסנו - - -

לא, אני לא אומרת את זה נגד בית החולים, אני אומרת את זה כמציאות.

אנחנו הכנסנו סעיף למכרז שיהיה גם קפה וכריך מוזל להורים. זה היה במכרז, כי ככה דרשנו.

וזה עובד שם?

זה עובד.

מה זה כריך ו - - -

זה כריך, כמו שאמרתי, כריך וקפה 12 שקלים במקום 18.

ורק פעם ביום הוא יכול לקנות את זה? זאת אומרת זה לא - - -

לא, לא.

אה, זה משהו שהוא - - -

זה לא מוגבל.

אוקיי, הבנתי. תודה רבה ותודה רבה ד"ר ישי. אני אבקש בהמלצות כן - - -

תכתבי לנו ואנחנו - - -

כן, לנסות לשבת, לעשות איזו שהיא חשיבה ולראות איפה אנחנו כמדינה יכולים לעשות את זה. לא לעשות קסמים, אבל קצת יותר שפוי ממה שזה היום, כדי שלפחות נקל על ההורים.

הנושא מאד מאד מטריד אותנו. זה הנושא שאולי בהמשך נדבר עליו, על הלינה ועל המנוחה של ההורים בבתי החולים. אוכל אנחנו עוד מסתדרים, ההורים גם, אבל לינה ומנוחה להורים זה נושא מאד מאד חשוב.

אז אנחנו תיכף נחזור לזה. אנחנו נשמע את הדיאטנית של בית החולים, שאנחנו לקחנו ממנה את רשות הדיבור לרגע. בבקשה, דפנה.

אז באמת אצלנו בשניידר יש ילדים שהם מאד מאד חולים. התפריט מותאם מבחינת גיל, מבחינת דרישות תזונתיות. מאד שמחתי לשמוע את ההערה שלך בתחילת הישיבה, על זה שבאמת יש כל מיני דברים שנחשבים בריאים, אבל ילדים חולים לא תמיד יכולים לאכול אותם ושהכל צריך להיות מאוזן.

אנחנו כל הזמן עם יד על הדופק מבחינת התאמה לדרישות, התאמנה לטעם הילדים ואנחנו מאד משתדלים שהאוכל גם ייראה טוב וגם יהיה לו טעם טוב.

תודה. אז אם כבר נגענו באוכל ואנחנו רוצים לסגור את זה, אז אנחנו ניתן לנציגת משרד הבריאות, לאורית ואז נעבור לסוגיה של הלינה והשהות לצד ההורים וכמובן נפתח את זה גם לעמותות. בבקשה אורית.

אוקיי, תודה. קודם כל רציתי לברך את הדסה על הצעד שעשו. אני רוצה לציין שיש לנו חוזר של מנהל הרפואה, שהוא מבחינת נוהל מחייב לכל בתי החולים, סל מזון כולל גם ילדים. בימים אלה הוא מתחדש ויש שם את כל ההתאמות הגשה ודרישה להתאמות של התפריט ברוח התזונה הים תיכונית לילדים. יש את העניין של דגנים מלאים, קטניות ואנחנו בודקים את זה בבקרות שאכן זה מיושם בשטח.

רציתי לענות לחבר הכנסת בנוגע לאוכלוסייה הערבית. אז נכון, עכשיו יש לנו תפקיד חדש במשרד, דיאטנית שמרכזת את כל התחום של המגזר הערבי במתן הדרכות, מענה ותכנית לאומית בנושא של האוכלוסייה הערבית. זה רעיון מצוין לתת הדרכה בבתי החולים, אבל כמו שהזכיר הפרופסור, המצב של התקינה של הדיאטניות הוא באמת מתחת לכל ביקורת ואנחנו מנסים ונלחמים להגדיל את התקינה וזה מאבק מאד מאד קשה מול האוצר, של תקינת דיאטניות בבתי חולים וגם טיפול יום יומי לחולה המאושפז, יש לנו קשיים לתת מענה לכולם.

בנושא של ממכר המזון יש חוזר מנכ"ל שמחייב מה שנמכר בתוך בית החולים, אם זה המכונות, לפי עקרונות התזונה הבריאה. עד היום מעט מאד בתי חולים עשו איזה שהוא שינוי במכונות. אנחנו רואים מכונות של שתייה מתוקה, מכונות של חטיפים ובאמת מבחינת אנשים שנשארים, אם זה במיון בשעות מאוחרות, מלוות בלילה, שרוצים משהו לקנות לאכול, אין בבית החולים והמכונות לא נותנות מענה כראוי. וגם את זה אנחנו חוזרים ומעירים להנהלות בכל בקרה, בודקים ומעירים ואנחנו מקווים שאתם תהיו הסנונית הראשונה, אבל שזה ימשיך הלאה.

זה הנושאים העיקריים שרציתי להגיד ועוד משהו אחד נוסף, שזה הנושא של מפקחת – תפקיד שיש לנו בשנתיים האחרונות – שנקרא מפקחת מזון ותזונה. זה דיאטנית שאחראית לכל נושא המזון בבית החולים. היא עובדת מול המטבח – כל בניית התפריטים, כל מה שנרכש ונקנה לבית החולים עובר דרכה. כמובן קודם כל החולים, אבל זה גם לצוות. היא אחראית גם בנושא שלא עלה פה, אבל אני יודעת שהוא נושא חם – כל המזון לחולים או ילדים אלרגיים לכל מיני דברים.

נכון.

התפקיד הזה באמת מינף מאד ושינה את כל מערך התזונה בבית החולים, אבל שנתיים, אז יש עוד דרך, יש לאן להתקדם.

תודה רבה אורית. אני רק רוצה להתייחס לדברים. את דיברת על המכונות, אז במכונות השתייה עוד אפשר לווסת במינונים. אני לא הייתי מתנזרת לגמרי, גם לא מהממותק, צריך רק לראות איזה ממותק. היום גם יש הרבה ורסיות של מים מתוקים במקום קולה ואחרים. אבל לגבי המזון והחטיפים, אם לא תהיה חלופה אחרת, שפויה גם מבחינת המחיר, אז ברור שזאת ברירת המחדל. אפרופו דיברנו על האוכלוסייה מסוציו אקונומי נמוך, שהם ילכו למה שנגיש וזול ויכול רגע לסתום את הרעב. אני יודעת מה זה להיות בבית חולים בשעת לילה מאוחרת ואת רק מחפשת משהו שירגיע. אז זה כבר לא משנה איפה את לוחצת במכונה.

אם היה מענה בתוך בית החולים, שהוא לא בדמות המכונות, זאת אומרת שהוא בנוסף למכונות, שנותן לנו גם מענה אחר במחיר שפוי, אז סביר להניח שאנשים היו מעדיפים ללכת אליו ולא למענה הקיים. וזה מחזיר אותי למה שאמרתי לד"ר ישי, שאנחנו חייבים לשבת ולחשוב איך אנחנו בצורה יצירתית מסייעים לבתי החולים, אם זה דרך רגולציה, אם זה בכל צורה אחרת, להפוך את המזנונים מיותר נגישים לפחות למי ששוהה שם וסועד אם זה את הילד, אולי גם חולים אחרים, אבל אני כרגע מתמקדת באמת בנושא של הורים לילדים, כי להם אין ברירה. אף הורה לא יעזוב ילד בן 3-4 וילך לישון בבית, כשהילד נמצא שם לבד. אני מתקשה לראות בכלל סיטואציה כזאת. אין להם ברירות. זה לא בחירה בכלל.

אני חושבת שגם באינטרס של בית החולים שיישאר מישהו לצד הילד למשך כל שעות הלילה. אז לפחות שם לראות איך אנחנו מסבירים את זה. אז זו הערה - - -

כמו העגלות ממכר בדיו פרי, כשאת עוברת במחלקות.

כל פתרון יצירתי וטוב ובריא מקובל עלי, אבל צריך להיות שם וצריך לראות איך אנחנו באמת מקדמים את זה. ואני חושבת שאם ברמה של מדיניות או ברמה של המשרד, אולי יחד עם נציגים יביא את הרעיון הזה לשטח, אז תהיה יותר היענות.

אנחנו מבחינתנו נעשה מה שאנחנו יכולים בכוחות המצומצמים שלנו, אבל זו החלטה באמת של גדולים מאיתנו בענייני התקציב.

עוד פעם תקציב?

זה עניין של תקציב.

זה לא עניין של תקציב, זה עניין של רגולציה. אני לא חושבת. כמו שאנחנו יוצרים - - -

לחייב בית חולים לתת - - -

אני לא רוצה לחייב את בית החולים לתת, אבל אני רוצה שמזנון שפועל בשטח בית החולים, שיהיה פיקוח על המחירים שם. אז גם אם הוא יהיה יקרן, הוא לא יהיה חזיר מאד מאד מאד. גם בחזירות יש גבול. ושם אני חושבת שהם כבר מזמן מזמן פרצו את הגבול הזה. שוב, נתתי דוגמא הכי בסיסית של מים. מים. אפילו בחוץ, תלכי לתחנות דלק שנחשבות יקרות ופיצוציות והכל, תקני את זה ב-8 שקלים, וואלה גנבו אותך. אז בבית חולים 15 שקלים, למה? את מבינה? זאת אומרת אנחנו מדברים על איזה שהוא אבסורד שאנחנו חייבים לטפל בו וזה לא עניין של תקציב, זה עניין של רגולציה וכאן אנחנו באמת רוצים לגעת בזה.

זה יעלה למינהל הרפואה. גם אנחנו נשב מול מינהל הרפואה.

כן, לשבת לעשות חשיבה ולהיות מכוונים לשם. אני חושבת שזה כבר יעשה. חבר הכנסת, רצית להוסיף משהו?

לא, אני חושב שעניין התקציב הוא לא-. אם מישהו עשה חישוב לפחות לגבי ההורים המלווים, כשאנחנו מדברים על משהו מסובסד, זה לא דבר שהוא בשמיים. לפעמים זה תקציב של אחד המשרדים להוצאות שוטפות. זה לא תקציב שצריך לעשות מזה - - -

כן, ברוך הבא. אתה תראה שהתקציב של הוצאות שוטפות, הכל זה מלחמה. שום דבר לא שוטף פה.

אבל לא לעשות מזה-. בית חולים, כשיש לך - - -

אני אומרת פתרונות יצירתיים אפשר למצוא. צריך רצון ונכונות. צריך הבנה של המצוקה. אני חושבת שברגע שנבין שיש פה מצוקה אמיתית ונחליט שאנחנו רוצים לטפל בה, אז אנחנו גם נמצא את הפתרונות ואתם יודעים מה? גם אם יהיה צריך עכשיו להילחם על תקציב כלשהו כדי להסדיר את זה, אז לפחות אנחנו נדע על מה אנחנו נלחמים וכמה תקציב אנחנו צריכים ואנחנו נהיה מכוונים גם מטרה וגם פתרון. כרגע אנחנו אפילו לא שם. אנחנו עוד בשלב של להבין שאנחנו באמת באמת זקוקים לזה.

אני חוזרת לבית החולים שניידר לגבי העניין של המיטות, הלינה וההסדרה של התנאים הפיזיים של ההורים שמלווים ואחר כך אנחנו ניתן לעמי ברבר ולנוכחים הנוספים.

ברשותך, בכל מקרה הייתי רוצה להרחיב קצת. אני מציג רק את בית החולים שניידר, ש - - - לכל הכללית. בית החולים שניידר זה 250 מיטות אשפוז, באמת בית חולים שנבנה ותוכנן לפני כמעט 30 שנה וגם אז גם תוכנן שיהיו לא יותר משני ילדים בכל חדר. יש לא מעט חדרים בודדים. בחדרים הבודדים יש פתרון מאד פשוט להורים, בגלל שהם עם הילד. בחדרים שיש שני ילדים בחדר ויש גם כורסה בכל חדר - - -

כורסה נפתחת, או הכורסאות ה- - -

נפתחת. כולן נפתחות, גם באונקולוגיה, כל הכורסאות חדשות ונפתחות.

זאת אומרת שיש מענה לינה ליד הילד.

כן, אבל תראי, זה לא פשוט. זה לא פשוט מה שאמרתי שיש בעיות ובעיקר במגזר הערבי, כשהאישה נשארת לבד וגבר אחר בחדר, זה גורם לבעיות מאד קשות ותלונות מאד לא פשוטות, גם אצל אנשים חרדים. בבית החולים שניידר יש 30% חרדים, 30% ערבים והשאר הם - - -. אבל ללא כל ספק זה גורם ללא מעט בעיות.

תכננו כרגע בבניין שהתחלנו לבנות, שההוצאות הן נופלות על ביטחון ואנחנו מחפשים כסף, תורמים וכל מיני אנשים. כמעט חצי מיליארד שקלים, בניין מדהים. בניין שיהיה גם מוגן, שכמו שאת יודעת מהביקורים הקודמים, כמו שהצגתי לך פעם, הבניין הנוכחי שלנו הוא לא מוגן. כל אזעקה וכל רקטה שעפה מעל מדינת ישראל אנחנו תמיד תופסים את הילדים ורצים לחדרי המדרגות. בית החולים יהיה מוגן. יהיה בית חולים חירום, תהיה פגייה מוגנת, תהיה דיאליזה מוגנת.

בניין כזה עולה חצי מיליארד שקלים. חצי מיליארד שקלים להביא מתרומות ולחפש בכל העולם תורמים, זה מביך ובושה לי, אבל אני עושה את זה בגלל שאני מאמין בזה, שזה דרך היחידה אולי לשנות את החיים לילדים רבים שזקוקים לבית החולים שניידר. אנחנו מתקדמים והתחלנו בנייה ואנחנו כבר יצאנו מהאדמה, אנחנו כבר עולים קומות ואני מקווה מאד שתוך שלוש שנים יהיה פתרון מאד יפה להרבה מאד ילדים חולים במדינה. אבל תקציבים מהמדינה לא קיבלנו ולו שקל אחד. להיפך, עוד לפעמים כועסים שאנחנו פונים ומבקשים כספים מהמדינה.

גם בעתיד במחלקות יהיו שני שלישים חדרים בודדים ורק שליש חדרים עם שתי מיטות. נכון שזה ידרוש מאיתנו הרבה יותר כוח אדם, אבל גם בפגייה רוב המיטות יהיו חדרים בודדים ו-52 מיטות יהיו ב-28 חדרים של 15 מטר מרובע, עם מיטה לאמא למנוחה ועם כל הצרכים שאמא צריכה, אבל אנחנו נשנה את החיים ונשנה את הסטנדרטים הנדרשים.

בשלב הזה, בשלב הנוכחי, אין לנו בכלל מקום פרט לזה אם מישהו לא מסכים להישאר בחדר עם אישה או אישה לא מסכימה להישאר עם אחר. היא יוצאת, היא יושבת בחוץ. אנחנו עושים כל מיני ניסיונות לשנות את השכיבה של הילדים, אבל זה לא פשוט לנהל את הנושא של האמא-אבא או אישה צעירה, גבר צעיר בחדר, כשנשארים הורים בתוך החדרים בלילות. זה נושא מאד רגיש, בעיקר בשכבות של החרדים והערבים והנושא מאד מקשה על הנהלת בית החולים. אין לנו חדרי מנוחה נפרדים להורים.

פעם בקומה שביעית שלנו, על יד האונקולוגיה היו חדרים לאונקולוגיה, אבל היינו צריכים להחליט ואנחנו העדפנו את המיטות אשפוז לילדים מלתת מנוחה להורים, וזה מה שמקשה. המצב הוא לא טוב ולא נוח, אבל עושים כל מאמץ.

אני בכלל בעד שיימצא פתרון ליד ולא בקומות נפרדות, אבל כן, אני מבינה בהחלט את המצוקה. אני אתייחס אליה גם בסיכום מבחינת האחריות שהמדינה צריכה לחשוב איך לפחות היא מסייעת.

הנושא בעיקר של המגזרים זה נושא מאד מאד בעייתי.

רציתי לשאול, אבל אולי אני מפרגנת מדי. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שבתהליך האשפוז, עד כמה שאפשר, אתם מנסים לעשות איזה שהוא ויסות, עד שאתם נכנסים לצוואר בקבוק שלא מותיר הרבה ברירה, נכון? אבל בחשיבה ובתפיסה אתם מנסים.

כן, חד משמעית. אנחנו תמיד לוקחים בחשבון, אבל אנחנו פועלים לפי המחלות בהתחלה. אם ילד משלשל, באותו חדר ילד עם שלשלושים, ילד עם בחילות, אנחנו משתדלים. אבל לעשות את כל הקומבינציות, להתאים, זה מאד מאד מסובך.

גם פעם האמא ישנה, מחר האבא ישן איתו. זה גם לא חד ערכי.

כן, בהחלט. תודה רבה פרופסור פרס על הנוכחות ועל הסקירה. עמי ברבר, עמותת - - -

אגודת הלב. שמי עמי ברבר, אני מנכ"ל העמותה היחידה בארץ שמייצגת ילדים עם מומי לב ומשפחותיהם. יש איזה קונסנסוס ששותפים אליו בעיקר הורים ורופאים - ילד ואחד ההורים המלווים שלו זה אותו דבר. אין הבדל בין שניהם. כשמאושפז ילד, מאושפזת משפחה. להבדיל בין שני הדברים האלה, זה חטא לצורת הטיפול בילד לדעתי. צורת הטיפול היא לא נכונה אם המערכת לא תבין שהורה אחד, זה שמלווה את הילד, הוא חלק מהחוויה, חלק מהאשפוז.

אני לא נמצא במקום של פריבילגיה של מיטה רחוקה, אני נמצא במקום של הורה שצריך וחייב לישון בצמוד לילדו. אני מדבר על ילדים מגילאי חמישה ימים ואילך.

אוכל. דיברו כאן המון על אוכל. בבתי החולים שאני מסתובב, אז האוכל הוא דבר נורא מתגרה. זאת אומרת אם העמותה השולטת הכי עשירה באזור היא עמותה שמייצגת ערבים, אז אוכל למשפחות יהיה רק לערבים. ואם העמותה הכי עשירה באזור היא עמותה שמייצגת חרדים, אז האוכל יהיה רק לחרדים.

אם נותנים אוכל לילד מאושפז, זאת אומרת הגברות הנכבדות כאן הציעו פה אוכל. לא נראה לי שילד בן חמישה ימים, האוכל הזה יכול להיות רלבנטי לגביו. לידו נמצאת אמא. יכול להיות שהיא מניקה, יכול להיות שלא, זה לא משנה. היות והיא חלק מהמהלך, היא צריכה לאכול. לא מבקרי בית החולים. קיוסק, מחירי מים, מחירי חנייה, מחירים כאלה זה מבקרי בית החולים. אני מדבר על המאושפז השני.

כן, על מי שמלווה.

על המאושפז השני. מאושפז ילד ויש עוד מאושפז, שהמאושפז יכול להיות או מאושפז או מאושפזת. אותו מאושפז או מאושפזת חייבים לאכול שלוש ארוחות ביום, בדיוק כמו הילד. אני מדבר מצד ההורים, אני לא מדבר לא מצד המערכת ולא מצד בית החולים. קפה. שתיים בלילה. נכנסות האחיות לחדר טיפול נמרץ לעשות סקשן, מדליקות אורות בוקר. האמא קמה. מתה לכוס קפה. אין. אין כוסות קפה. יכול להיות שהמדינה בונה על עמותות שיחזיקו עמדות - - -

סליחה רגע, אין באמת מטבח שמאפשר להורים להיכנס?

יפה, המטבח מקסים, רק אין כוסות, אין סוכר, אין כפיות. אין חלב. אף פעם באף מטבח בשום בית חולים, בגלל שכנראה אין את אותו איש אחזקה שידאג שבשתיים בלילה יהיו כוסות. אבל זאת המציאות. שתיים בלילה, אתה נכנס למטבח, המחם עובד, האור עובד, יש נייר במתקן ניירות, אין קפה, אין כוסות, אין סוכר, אין כפיות, אין חלב. זה דבר אחד.

ספות. דיברתם פה, דיבר הפרופסור על הספה הנפתחת. אני נמצא במציאות שחלק מהאנשים שאיתם אני מתעסק עם נשים או מיד אחרי לידה או ימים אחרי לידה. אישה שילדה לידה טבעית, להתיישב ולקום מספה בגובה 40 ס"מ זה מבצע. אישה שילדה בניתוח קיסרי, היא תעמוד.

כן, זה בכלל סיפור.

היא תעמוד. ואם היא תתיישב על הספה והצוות צריך לעשות פרוצדורה שהוא יבקש מאותה אימא לצאת, היא תגיד תוציאו אותי. אני לא יכולה לקום מפה. אין, לא מצליחה. לא הולך לי לקום מכאן. זה בנושא הספות.

העוזרת של יושבת ראש הוועדה פה זרקה, אמרה משהו לגבי משפחות שנמצאות ליד ילדים, לא רק שהן לא מרוויחות כסף, הן גם צריכות להוסיף כסף. הביטוח הלאומי החליט שמבחינתו כגמלת נכות מזכה שהיית ילד של שלושה חודשים רצופים. רק ילד ששוהה שלושה חודשים בשנה באופן רצוף זכאי בגמלת נכות. אותו ילד, לא ההורה. אותו ילד זכאי בגמלת נכות. זה בהנחה שבסוף השלושה חודשים הילד נכה.

אם הילד שוהה בבית החולים חודשיים, האבא לא משתכר, האמא לא משתכרת כי היא עם הילדים בבית והילד לא נכה. יש לו אפס אחוז גמלת נכות חודשיים, היהודי המנוטרל. היהודי, הערבי, הנוצרי, לא משנה מה. המלווה היה מנוטרל במשך חודשיים, אין גמלת נכות. זה לא שבסוף 91 יום מלידתו של הילד הוא יקבל סכום כסף מביטוח לאומי. הוא לא יקבל. הילד לא אושפז בגלל דבר שמזכה בנכות ילד ויש המון כאלה. יותר ממה שמזכה בנכות ילד, יש דברים שלא מזכים בנכות ילד.

ואותו הורה, זה לא משנה אם אותו סנדביץ עולה לו 12 שקלים או עולה לו 38 שקלים.

הוא לא יכול לשלם את זה.

זה לא משנה לו. הוא לא עובד. הוא ניצל את כל ימי המחלה שלו, הוא ניצל את כל ימי החופשה שלו. ניצל את כל המחלה המיוחדת. אם הוא לא עובד מדינה, אם הוא לא שוטר, מורה, איש תעשייה צבאית, ששם ימי החופשה הם משהו בלתי מוגבל והם תמיד יתוגמלו עבור אותם ימים, אלא הבן אדם עובד עבודה פרטית, עצמאית, בשוק. הוא נגמר. זאת אומרת הוועדה פה מחשבת על תנאי השירות שלו, יש כאן תנאי מאד חשוב שזה וידוא הריגה שלו, זה לא תנאי שירות שלו.

מעבר לזה ניסיתי לגעת באיזה שהוא פרט קטן לשוני, ואני שמח שהפרופסור, מנהל בית החולים שניידר, נוכח כאן לידי, כי תהיה לו אוזן קשבת ודאי. הפרופסור דיבר מקודם על מחלקה אונקולוגית. אני מדבר על מחלקת מומי לב מולדים, כי התמותה היא בערך נמצאת באותו מקום. אני לפני שבוע הייתי נוכח בפטירת ילד. אין שום נוהל או תכנון בבית החולים, איך להוציא נפטר מחדרו. זאת אומרת טיפול נמרץ לב ילדים בתל השומר, 8 חדרי אשפוז, שכל חדר הוא מזכוכית, חדר פרטי. שבעה הורים עומדים מחוץ, ממררים בבכי, כי שיא הפחד שלהם עובר מול העיניים, וזה אלונקה של חברה קדישא, עם תינוק בתוך שקית נפטרים.

זה מפליא אותי. זאת אומרת אין שום מעלית שירות, שזה יהיה משהו צדדי. אין שום נוהל של מיטה שמה שנמצא בתוכה הוא פחות גלוי, אלא שבעה הורים - - -

והם לא יודעים של מי? זאת אומרת אני לא מבינה, אין באמת נוהל של הוצאת נפטר?

יש נוהל.

יש נוהל של הוצאת נפטר?

מה?

אין הוצאת נפטר, אבל יש לנו מעלית נפרדת להעברת חולים. אבל אם אתה מוציא אותו מתוך טיפול נמרץ או אחד החדרים, אז תמיד - - - יום ולילה - - -

כן, הוא צריך לעבור דרך איפה שהוא. צריך להוציא אותו מאיפה שהוא, לא מהחלון.

לא מהסלון, אבל אם במסגרת - - -

אני מבינה את המצוקה שאתה מעלה וזה סיוט, אין שאלה כאן בכלל. אבל את השלב הזה שלפחות לא להסיע במעלית שפתאום נכנסים גם אנשים - - -

לא, לא, לא, יש מעלית נפרדת.

אז זהו, אז בשניידר לדברי הפרופסור יש מעלית נפרדת.

גם בהדסה?

ברור.

כמו שמכירים בבתי חולים אחרים?

בתל השומר בילדים. אני לא יודע מה אצל המבוגרים בתל השומר, אין לי מושג מה קורה בבניין האשפוז מבוגרים בתל השומר.אני יודע אצל הילדים. אצל הילדים אין מעלית שירות. אין מעלית שיכולים לקחת ילד נפטר.

טוב, אנחנו נבדוק את זה.

וזה דבר אחד. הדבר השני שהוא יותר - --

רק לסיכום, שנספיק לשמוע את האחרים לפני שאנחנו מסיימים את הדיון.

כן, כן. מה שיותר הפריע לי זה לא ביציאה מטיפול הנמרץ למעלית, אלא ההתנהלות בתוך טיפול נמרץ עם נפטר. שאל אותי הפרופסור מה אני מציע. יש מיטות שדרכן לא רואים בבירור את מה שקורה בתוכן. זאת אומרת מבחוץ. אלה שנמצאים מבחוץ לא רואים את - - -

נו, אתה רואה. אז אתה לא רואה את הגוף של הילד, אבל אתה יודע שבתוך הדבר הגדול הזה יש גוף קטן.

נכון, זה שונה.

זה כואב, זה קשה, אבל יש דברים, אתה יודע, ש - - -

אם הוועדה לא תצא בסופו של דבר בפתרון של עניין האוכל למלווה המאושפז, בזה נגמר, בלי קשר - - -

ואין שאלה שגם פינוי של נפטר צריך להיעשות במלוא הרגישות. אין שאלה שזו אמירה חד משמעית של הוועדה גם, אבל לצערי איך שלא נעשה את זה, כואב זה יהיה.

כואב בטוח, ודאי. צריך להפחית את הכאב.

כן, אבל זה צריך להיעשות במלוא הרגישות. אני לחלוטין מסכימה.

נכון.

עמי, תודה רבה על הדברים מתוך הניסיון שלך, שהוא כמעט יום יומי. ד"ר סיגל נמצאת כאן?

אני במקומה.

יש לנו סקירה או שאנחנו נבקש את זה בהמלצות, אם אתה לא יודע לומר עכשיו, של מה שהוצג כאן. כי לצורך העניין בין החולים הדסה מעיד על כך שיש איזה שהוא פתרון, גם אם הוא לא אופטימאלי, אבל הוא סוג של פתרון להורים מלווים. אגב, אני לגמרי מקבלת את ההגדרה או את ההמשגה שאמר כאן עמי. זה עוד מאושפז בעצם. זאת אומרת זה מאושפז בכפייה, כי מכורח המציאות הוא שם.

יש סקירה של בתי חולים לדעת איפה יש את המענה הזה ובאיזה מקומות אין בכלל מענה להורים מלווים?

אין לנו סקירה על זה.

אז אנחנו נבקש.

כפי שאמרתי, אנחנו כמדיניות רוצים שבתי החולים ייתנו את המיטב ואת המרב שיש להם, זה ברור, כמו בסידורי לינה, כפי שהתחיל להציג פה פרופסור פרס, שזה לא כל כך פשוט כשזה מגיע לתכלס, להשכיב שני אנשים מבוגרים ליד הילדים שלהם באמצע הלילה. אבל אנחנו רוצים שבתי החולים יעשו את המקסימום, וזה ברור, זה Clearly without saying. אנחנו לא רוצים על כל דבר חוזר ונוהל. אנחנו גם לא בודקים, כיוון שאנחנו לא מחייבים את בתי החולים לספק את המנות האלה, ואני חושב שזה משהו שהוא נוגע כמובן - - -

כן, אני אפילו עוד לא במנות, אני עוד רק בדבר הבסיסי, הפיזי.

לינה, - - - שיהיה בבוקר קפה, שיהיו להם מנות. אנחנו לא באמת לא בודקים את זה וזה גם לא בבקרות שלנו. אנחנו מוודאים שהאוכל לילדים מוגש כמו שצריך. אם מבוגר סתם לדוגמא - - - רגישות לגלוטן, את צריכה לארגן גם בשבילו, אם יש פה צדק. כשאת מתחילה להיכנס לפרטי פרטים, אנחנו מצפים מבית החולים שיעשה את המירב. אנחנו גם מצפים מההורים שמגיעים שיעשו גם הם מה שהם יכולים - - -

בשביל להקל על הסיטואציה. אין שאלה, אבל כל אחד מצדו צריך לעשות את ההשתדלות.

מישהו נוסף רוצה להתייחס לפני שאני מסכמת את הדיון? בבקשה.

תודה ליושבת הראש. שמי משה בר, אני יושב ראש עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים. אני רוצה קודם כל לדבר על הילדים המאושפזים. מה שקורה ילד שמאושפז, הרבה פעמים הוא רגיש לכל מיני מאכלים ונרשם הדבר, אבל תמיד מביאים לו את מה שהוא רגיש ואז הוא נשאר ללא מה לאכול. זה קורה הרבה פעמים קורה ויש לי על זה הרבה מאד תלונות בבתי חולים.

כן?

יכול להיות שאצלם לא. אל תיקחי לדוגמא אותם. יש עוד בתי חולים במדינה חוץ מהם. דבר שני - - -

אז רגע, אני רוצה להתייחס לסוגיה הזו, אם אתה כבר מעלה את זה, אז נתייחס ברצינות. זה לא מה שאמור להיות, גם לא ממה שמשרד הבריאות מציג. זאת אומרת האוכל חייב להיות מותאם. אם אתה נפגש בסיטואציה כזו, תפנה אלינו כדי שאנחנו נוכל להעביר למשרד הבריאות והם יבדקו את זה בבתי החולים.

אני אפנה. יש עוד דבר לגבי ילדים נכים שמגיעים למחלקות ואין שום התאמה לילדים האלה. אני לא יודע אם יש בית חולים שמותאם לילדים נכים, לכל מיני צרכים. שלא נדבר על הורים נכים שצריכים ללוות את הילד. אנחנו פה בבעיות די קשות בדברים האלה וזה דברים שממש חורקים. למשל אמא נכה שצריכה להיות שבוע ימים בבית חולים וצריכה לרדת לאכול באיזה מקום, היא גרמה את התקציב של כל החודש. אין לה אחרי זה מה לעשות. אז אני אומר היו בתי חולים שהיו מסעדות בקומות ששייכות לבית החולים. בתי החולים היום מה שהם רואים לפני העיניים זה רק כסף. לעשות קניונים, לעשות זה, להכניס כסף לקופה. לא מעניין אותם מהאזרח. האזרח זה שולי בשבילם.

לא, לא הייתי אומרת אמירה כזו גורפת.

אני אומר את זה ואני עומד על הדברים שלי. זה מה שקורה. אני מייצג בכל מדינת ישראל את הנכים ואני מקבל עשרות תלונות על הדברים האלה, שנכים מגיעים לבתי חולים ויש להם בעיה. לפעמים הם נשארים יומיים ושלושה בלי לאכול, כי אין להם את הכסף לקנות את האוכל. ואני לא אומר את זה סתם. אני אומר את זה כי יש לי יום יום תלונות על הדברים האלה.

יש בתי חולים שיש להם עובדת סוציאלית שבאה ושואלת ואז רואים את מצבם, אז מתחילים לתת להם ארוחה מפה, ארוחה משם. אני לא אומר שכולם לא בסדר. יש גם את זה, אבל אני אומר שהעובדת הסוציאלית צריכה לבדוק כל אמא שבאה עם הילד שלה לאשפוז, צריכים לבדוק מה מצבה.

בקבלה.

בקבלה. יכול להיות שיש כאלה שמצבם טוב, הם יכולים לרדת יום יום לאכול במסעדה ארבע ארוחות, לא שלוש ארוחות. אבל מי שמרוויח 2,000 ומשהו שקלים בחודש, הוא לא יכול אפילו ארוחה אחת לאכול ופה זו בעיה.

דבר נוסף, גם להורים, אם הם נכים על כסאות גלגלים, אין להם מקום של תמרון בחדרים. אין להם מקום של תמרון אם הם צריכים לעבור מכיסא למיטה, הם לא יכולים בחיים כי הכורסאות האלה לא מתאימות לנכים וזה ממש שערורייה. אני חושב, אני לא אומר לעשות את כל החדרים, לעשות חדר אחד - - -

שהוא ייעודי.

שיהיה מיועד לנכים, להשאיר אפילו בצד מיטות, שיוכלו להכניס את זה לנכים, כי הילדים האלה של הנכים נמצאים בבעיה. האמא צריכה להיות לידם ואני רואה את זה בבתי חולים, עם כל ה - - -. יש חוסר באחיות, יש חוסר ברופאים. הם לא יכולים להיות 24 שעות ליד הילד. הילד יש לו צרכים מיוחדים ואי אפשר לספק את זה. אני אומר לך, אני מאמץ גם בתי חולים. אני נמצא בבתי חולים, אני עושה אירועים לילדים בבתי חולים. עשיתי גם בשניידר הרבה מאד אירועים בתחילה ואני יודע בדיוק. גם הם נופלים תחת הנטל שאין להם מספיק רופאים ואין להם מספיק אחיות.

אני לא בא אליהם בטענות, אבל אני בא בטענות למערכת.

אוקיי, משה, הנקודה ברורה.

עוד מילה אחת. שר הבריאות הבטיח שבכל בית חולים יקום מקום זול לאנשים. עד היום זה כמעט לא קרה בשום מקום והם לא מעוניינים לעשות את זה. למה? הזכיינים מתנגדים והם צודקים. הזכיינים זה הפרה החולבת של בית החולים, אז למה לעשות מקומות זולים?

אפשר להכניס את קופיקס לדוגמא.

אוקיי, תודה רבה משה. אני אתן גם למשרד הבריאות וגם לך, פרופסור פרס, להתייחס. ואפרופו הדיון, אני לא יודעת עד כמה את זוכר, אבל עוד לפני שנתיים העלינו את זה גם במליאה, את הסוגיה של מקומות שיאפשרו הזנה זולה יותר. אנחנו לא מתקדמים עם זה לשום מקום. אז בבקשה.

אז קודם כל יישר כוח על פעילות העמותה. זה פעילות מבורכת למען הציבור. לגבי הנושא של הנגישות, אנחנו מחויבים כמו כל משרדי הממשלה, בחוק לשיווין לנגישות גם לנכים. אנחנו מכירים את הקשיים שיש בזה והכנסת והממשלה כל הזמן נותנות ארכה על להתארגנות ואנחנו עושים את מירב המאמצים. ברור לכם שזה באמת הרבה מאד כסף כדי להסדיר את זה.

ההצעה שלך היא הצעה שגם אנחנו הולכים בכיוון שלה וקודם כל מנסים להסדיר עד כמה שניתן, שהגמישות תהיה, כי גם אנחנו כמשרד צריכים לעמוד בהוראות החוק וכל פעם אמרתי שהתכנית הזאת נדמה לי 2020 או 2023, לא זוכר. כל משרד קיבל ארכה. אז זה לא טריוויאלי, אבל זה אמת.

לגבי ההזנה, אמרנו כבר שבתי החולים לרוב, עד למיטב ידיעתנו, הם כן רגישים. כלומר אם בן אדם הגיע עם צרכים ומסביר את צרכיו, קשה לי לראות שבן אדם שאומר אני לא יכול, שבית החולים לא ימצא לו את ההסדר. האם זה חייב להיות כהוראה גורפת? גם זה אנחנו לא רוצים, אבל - - -

למה? אין הוראה גורפת למקום ייעודי לנכים, שנכים יוכלו - - -

לא, לא זה. אני מדבר על זה שלמישהו אין ידו משגת לקנות אוכל.

אוקיי, סליחה.

יש עובדות סוציאליות בבית החולים. זה חלק מתפקידן. מגיע ילד, מגיעה משפחה שהאמא עכשיו נמצאת פה עכשיו חודש והיא לא יכולה לעבוד, אז ברור שתהיה לזה רגישות. אני אומר את זה פה על השולחן. ברור לי שמנהלי בתי החולים מנחים את ציבור העובדים ואת המתמחים וכל זה, כדי שיהיה סיוע. אנשים לא אטומים.

לגבי תזונה הולמת תענה אורית. יש לנו חוזרים ואנחנו מחויבים, אנחנו בהחלט מחויבים לתת את המנות ההולמות, לא לתת למי שיש לו רגישות משהו שיש לו רגישות אליו. זה ברור שזה לא יעלה על הדעת. אם זה קורה, אז זה צריך כמובן להגיע אלינו ואנחנו - - -

כן, תעביר את זה אלינו ואנחנו נטפל.

אני רוצה עוד מילה אחת. יכול להיות שזה לא תלוי במטבח, זה תלוי באחיות שנמצאות ולא תמיד שמות לב- - -

לא משנה, תעביר אלינו, משה. אני הזמנתי אותך להעביר את זה אלינו. אנחנו נבדוק ממש את המקרים בצורה פרטנית באותם מקומות.

אני אעביר.

פרופסור פרס ואנחנו חייבים לסגור את הדיון.

יש עוד התייחסות מהמשרד שלנו, אני אודה לך.

אוקיי, סיגל? אוקיי.

לסיכום רק הייתי רוצה לחזק מה שמשרד הבריאות התייחס אליו באנמנזה סוציאלי. כל ילד שמתקבל לבית החולים שואלים שאלות אם יש אפשרות. משפחה שאין להם אפשרות לקנות או לרכוש אוכל, אנחנו מסבסדים. זו הנחיה שלי בבית החולים ואימהות והורים לא מעטים מקבלים חינם, אם אין להם אפשרות לרכוש אוכל.

בקשר לנגישות או לגבי נכים, זה באמת בית חולים שתוכנן לפני 30 שנה ולא הייתה כל כך התייחסות. בבניין החדש יש התייחסות גם לעיוורים וגם לנכים. גם בבית החולים הנוכחי שלנו אנחנו עושים כל מאמץ לשנות, לקדם ולעשות את כל הדברים, כך שיהיו יותר מותאמים ל - - -

ילדים נכים או הורים נכים לילדים שמתאשפזים, יש להם?

אני אגיד לך איפה הבעיה. עם כיסאות אין שום בעיה. הילדים הם לא הבעיה, הבעיה היא יותר עם ההורים הנכים.

ויכולת ההתניידות שלהם בתוך בית החולים.

הניידות שלהם, מעליות. בסך הכל די נוח שם, גם הרמפות והכל מתאים. אבל - - -

בתוך החדרים זה צפוף וקשה.

הדלתות הן רחבות וגדולות ויש שירותים בכל חדר, כניסה רחבה. בכל חדר יש כמובן שירותים, אמבטיה ומקלחון גדול. סך הכל בבית החולים שניידר אנחנו עומדים בכל הסטנדרטים הנדרשים. נושא האוכל הוא באמת לא פשוט.

אוקיי, אז יש הנגשה לנכים אתה אומר, בבית החולים שניידר, למרות שהמבנה הוא ישן.

חד משמעית.

אם אפשר להתייחס לנושא של האלרגיות. בבית החולים שניידר יש - - -

ממש במשפט.

ממש בכמה משפטים. בבית חולים שניידר יש שבעה ימים בשבוע דיאטנית. ברגע שמגיע ילד עם איזו שהיא רגישות זה גם מופיע בדו"חות שאנחנו מקבלים מהמחלקה וגם כבר במחלקה יודעים להתקשר ולבקש את הדיאטנית להתאים תפריט. אז זה משהו שאנחנו רואים אותו בחשיבות עליונה מבחינת בטיחות המטופל וזה ממש קו אדום. ילד שהוא רגיש, לא יקבל מזון שלא מתאים לו.

כן, זה נאמר גם בתחילת הדיון. דיברתם פה על 38 סוגי דיאטות.

זה בכל בית חולים.

בבקשה, משרד הבריאות, ואם לך יש יכולת לתת לי סקירה לגבי המענים של הורים בבתי החולים בכלל ולא רק מה ששמענו כאן בשניידר ובהדסה, אז אני ממש אשמח.

אני אגיד באופן כללי. אני רוצה קודם להתייחס לנושא של נגישות. למרות שתקנות הנגישות למבני בריאות קיימים פורסמו רק בשנת 2016, אנחנו כבר שנים עושים מהלכים של הנגשה בבתי חולים. זה תהליך שלוקח לנו הרבה מאד זמן.

דיברו כאן על שניידר. חברי האשפוז עצמם הם מרווחים וגדולים. אני מדברת על מבנים חדשים. הם מרווחים וגדולים וחיש מקום להורה מלווה או לילד או למאושפז, שהוא מוגבל או על כיסא גלגלים. אין ספק שאנחנו צריכים עוד לעשות הרבה בשביל זה. העלית פה נקודה על - - -

זה שזה יצא רק בשנת 2016 זה אומר שאנחנו ממש ממש ממש בדיליי.

על מבנה קיים. על מבנה בריאות חדש עדיין לא יצאו תקנות.

אנחנו בכלל בדיליי.

נכון. היום אנחנו מנסים - - -

איפה הסיפור של נגישות? אני מכירה את הנושא של נגישות כבר הרבה מאד שנים שנלחמנו עליו בתוך מערכת החינוך. בבתי החולים איפה?

תפרידי בין תקנות נגישות למבנה חדש בכלל, שאנחנו פועלים על פי זה, אבל הן לא ייעודיות למוסדות בריאות. ובמוסד בריאות ההתייחסות צריכה להיות הרב יותר מחמירה, כי כל אחד צריך בריאות. זה לא בחירה אם הוא רוצה שירות בריאות או לא רוצה שירות בריאות.

בגלל זה אני אומרת. אתם הוצאתם את זה רק בשנת 2016?

התקנות לקיים יצאו בשנת 2016, נכון.

אז אני אומרת, זה בדיליי.

מה שאנחנו עושים היום, אנחנו התחלנו, זה כבר הרבה מאד שנים, אבל עכשיו אנחנו מנסים לבנות איזה שהוא מערך כולל, לראות איפה הבעיות, לטפל, לאט לאט להתקדם. כל שנה יוצאי פרויקטים נגישות בין בתי החולים ואנחנו עוקבים אחרי זה. מעבר לכך, אני רשמתי לפני את מה שציינת על המיטה, על הנושא של הכורסה הנפתחת, של הצטיידות. אני חושבת שזה משהו ואני מתייחסת לתחום של הבינוי. אני אקח לתשומת ליבי גם את הנושא של ההצטיידות, איפה אנחנו צריכים לתת לזה יותר את הדעת.

אני חייבת לציין שיש במשרד הבריאות ממונה על השוויון, ואם יש מקרים פרטניים של מטופלים או מלווים שצריכים התייחסות ולא מקבלים מענה, זה הזכות שלכם וחובתכם גם לפנות אלינו ואנחנו מטפלים בכל הנושאים האלה.

אני יודע, ישבתי גם איתם, זה בסדר.

זה נושא שחשוב לי לציין, כי זה נושא מאד חשוב. לגבי התשתיות, בנושא של אשפוז ממושך, שיקום ילדים, פגיות, טיפול נמרץ ילדים, יש התייחסות בפרוגראמות שלנו למלווים. זה כולל גם את הכורסה הנפתחת ליד המטופל. זה כולל חדר מנוחה להורים. זה כולל מטבחון ובחלק מן המקרים גם מקלחת. כלומר זה תלוי בסוג האשפוז. באשפוז קצר - - -

וזה רק בפרוגראמות חדשות?

זה בפרוגראמות חדשות. אנחנו מדברים על תקופה של למעלה מעשר שנים. כלומר זה איזה שהוא תהליך שהולך ומתפתח. הולך ומתפתח גם בנושא הטיפולי. כלומר אם עד היום למשל בפגיות ההורה לא היה בהכרח חלק מהטיפול, היום כל החשיבה הטיפולית היא שההורה הוא חלק מהטיפול. ולכן אנחנו מתייחסים לזה גם בבינוי. אנחנו נותנים לו תשתיות.

אבל מה קורה באשפוזים אחרים. כי פגיות זה כבר מובנה אצלנו וטיפול נמרץ זה מובנה. מה קורה במקרה שילד מתאשפז עם שפעת, חמישה ימים, דלקת ריאות קשה, אופס. מה עושים עם ההורה.

אז באשפוזים קצרים תמיד יש מיטה ליד מטופל, לפחות ברמת הפרוגראמות. אני מבינה שבמבנים ישנים או במחלקות שנבנו לפני שנים רבות יש יותר מצוקה ושם צריך לטפל ולראות איך אפשר לפתור.

שזה רוב בתי החולים.

לא בהכרח.

רוב בתי החולים.

לא בהכרח.

בואי נעשה סקירה. כמה בתי חולים חדשים יש, כמה בתי חולים יש?

אני מוכנה לבדוק ולחזור אלייך עם תשובה מדויקת, ברשותך.

מצוין.

אנחנו מאפשרים, כלומר יש מקום שהייה בתוך המחלקה גם להורים. זה לא שהורה לא מקבל התייחסות. במבנים הישנים יותר, כמובן שצריך לעשות אי אלו התאמות. אנחנו נעשה סקירה, אנחנו נבדוק איפה חסרים תנאים ואנחנו ננסה לבדוק כמובן איך גם ניתן לשפר.

אוקיי, תודה רבה סיגל. זו באמת האמירה גם לסיכום. אני מבקשת ואני אפילו אפתח עם זה:

אני מבקשת ממשרד הבריאות לקבל סקירה לגבי המענים שניתנים להורים מלווים, לא רק בבתי החולים החדשים אלא גם בבתי החולים הישנים, הוותיקים יותר – תקראו להם איך שאתם רוצים. אני אומרת לך שמפניות שאני קיבלתי, לציין את בתי החולים שנותנים מענה להורים, זה בעצם להחריג מהכלל ולא הפוך, לצערי הרב. זאת אומרת יש איזו שהיא תפיסה והם באמת ידועים לטוב והם אומרים זה לא כמו ב-.

אז סימן שאנחנו צריכים לעשות איזו שהיא חשיבה עם עצמנו ונשמח לקבל סקירה מדויקת, עם בחינה שלכם לגבי המענים שניתנים. אגב, אני אומרת את זה במאמר מוסגר, גם במקומות שהיום אין מענה ולמרות שאין חוזר מנכ"ל או איזה שהוא נוהל שיצא, עצם הבדיקה של משרד הבריאות או הבחינה של משרד הבריאות יחד עם בתי החולים – איפה יש מענה ואיפה אין – זה אולי קצת יקפיץ למודעות ואני מניחה שגם זה יכול לעשות את שלו בהיערכות השונה.

אז אני מתחילה את הסיכום. קודם כל אני קוראת למשרד הבריאות ובכלל לבתי החולים להתייחס להורה מלווה כאל מאושפז נוסף, שנמצא שם בעצם בעל כורחו.

לקבל את הסקירה לגבי מצב הספות והמענים להורים מלווים לילדים על כל בתי החולים.

הסדרת נושא ההזנה להורים בבתי החולים. סיכמנו – וישב פה גם ד"ר ישי – שיתקיים דיון בתוך משרד הבריאות, לראות איך בעצם נותנים מענה לסיפור הזה בכל דרך יצירתית, אני אפילו לא אומרת איך. תשבו, תחשבו ותראו איפה אנחנו יכולים לעשות את שלנו.

אני מבקשת ממשרד החינוך לבחון סיוע לבתי החולים - - -

משרד הבריאות.

ממשרד הבריאות. מה אעשה? החינוך לא יוצא ממני. אבקש ממשרד הבריאות לבחון סיוע לבתי חולים להתאמת תנאים למלווים, גם בפרוגראמות חדשות. זה בעקבות ההערה של בית החולים שניידר, שהם בעצם לא מקבלים סיוע בכלל מהמדינה. יכול מאד להיות שמכינים כבר תקציב חדש אוטוטו בחודשים הקרובים. הזדמנות שלכם להיכנס לתמונה ולבקש. איפה שיהיה צריך אני מבטיחה גם לעזור לדחוף את הסיפור הזה.

לפנות לביטוח לאומי. הם אמנם לא כאן, אבל באמת עלתה הסוגיה של תמיכה בהורים, שסועדים את ילדיהם מעל לחודש. אני בכוונה אומרת מעל לחודש, כי בדרך כלל יש חודש של ימי מחלה, אז נראה מה קורה מעבר לזה.

וכמובן הנושא של הנגשת הנכים. אני רואה בזה באג חמור של המערכת, שרק בשנת 2016 התייחסה לזה באופן פורמאלי. יכול להיות שהייתה התייחסות כל הזמן, אבל לא באופן פורמאלי. לראות איך אנחנו מנגישים את זה, בעיקר במחלקות לילדים. לא שאחרים הם לא חשובים, אבל פה זה עוד מורכב שבעתיים.

תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.