ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 199

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ח (21 בנובמבר 2017), שעה 12:30

רצח נשים בדגש על אלימות במשפחה

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

סעיד אלחרומי

מסעוד גנאים

שרון השכל

דב חנין

יעל כהן פארן

אורלי לוי אבקסיס

איילת נחמיאס ורבין

סאיד תלי - מפקח ארצי לטיפול באלימות במשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילת אורנשטיין - רמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

נירה ראובני - קמ"ד נפגעי עבירה באח"מ, המשרד לבטחון פנים

שרה כהן - מנהלת שירות הוועדה, משרד העלייה והקליטה

בת עמי ברוט - פרקליטה, משרד המשפטים

לילך וגנר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איריס מנדה בן יעקב - ממונה על חינוך למיניות, משרד החינוך

איילת גינדי - מנהלת הוסטל נשים, הרשות לשיקום האסיר

אורלי אלמגור - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רינת בניטה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

פרופ' יפעת ביטון - פעילה, מרכז תמורה

לרה צינמן - יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

רותי אלדר - יועצת משפטית, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

עוזיעם ספיר - נציג, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

רות רזניק - יו"ר לא לאלימות, ארגוני נשים

יעל גולד - מנכ"לית לא לאלימות, ארגוני נשים

סמאח סלאימה - נע"ם, נשים ערביות במרכז

תמי פרח - פעילה, רוח נשית

מרים זלקינד - עו"ד, שדולת הנשים בישראל

מירי ברנשטיין - מרכז רקמן

קרן גרינבלט - מנכ"ל, שותפות קואליציית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

בובה לוי - מייסדת, הקול הנשי

אילנית כהן - עמותת בשבילך

ניר אלימלך - אח של ענת אלימלך

אלימלך זהר - עו"ד של משפחת המנוחה עלא דהאר

רוחמה גמרמן - משקיפה, המשמר החברתי

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

רצח נשים בדגש על אלימות במשפחה

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשווין מגדרי. היום ה-21.11.2017 ואנחנו במסגרת היום המיוחד שהכנסת מציינת היום, יום המאבק באלימות נגד נשים. אני יזמתי עם הוועדה את היום המיוחד הזה ונשיאות הכנסת ויושב ראש הכנסת, כמובן, כמו בכל שנה, קיבל את היוזמן הזו.

אנחנו התחלנו את היום בישיבה שהתקיימה לפני שעתיים. הישיבה התמקדה ביישום החלטות הוועדה הבין משרדית למאבק באלימות נגד נשים. וכפי שציינתי שם, אני שוב מציינת את זה – המאבק באלימות נגד נשים הוא מאבק ארוך שנים שארגוני החברה האזרחית והארגונים הפמניסטיים התחילו אותו בהרבה אומץ. גם בעולם וגם במדינה. ב-1981 החליטה ועידה בינלאומית של התאחדות הנשים הדמוקרטיות לציין את היום הזה לזכרן של שלוש אחיות פעילות פוליטיות מהדומיניקן, האחיות מרבל, שנרצחו על ידי הדיקטטורה. והן ציינו את האלימות שהייתה נגדן ונגד כלל הנשים. ב-1992 החליט האו"ם לאמץ את היום הזה וזה הפך ליום הבינלאומי.

אנחנו עוסקות באלימות נגד נשים ונאבקות באלימות נגד נשים כל יום מימי השנה. אז בשביל מה צריך בעצם את היום הזה? אנחנו צריכות את היום הזה קודם כל כדי למקד את זרקורי האור על התופעה עצמה, כדי לבחון מה הצלחנו לעשות לאורך השנים ולהעריך מה אנחנו הולכות לעשות ואיך נתמודד עם הבעיה בשנה הקרובה ובשנים שיבואו.

הדיון שקדם לדיון הזה התעסק ביישום החלטות הוועדה. בדיוק לפני שנה הוועדה לקידום מעמד האישה ברשותי אירחה את הוועדה הבין משרדית שבאה והציגה את ההמלצות שלה למאבק באלימות נגד נשים באופן מערכתי. הצטרכנו לעבור מאבק עיקש גם כארגוני נשים וגם פה בכנסת ובמיוחד בוועדה כדי שהשרים וועדת השרים יואילו בכבודם ויאשרו את ההמלצות. ובאותו שבוע מאוד קשה שעברנו, איבדנו בו ארבע נשים שנרצחו, התיישבה ועדת השרים והחליטה לאמץ את ההמלצות ולצערי הרב עד ליום הזה לא הוקצו התקציבים המתאימים ליישום ההחלטות האלה.

כמו שסיימנו את הדיון הקודם בקריאה גם לשר האוצר וגם לשרים האחרים שיקצו את התקציבים המתאימים כדי ליישם את התכנית אני פותחת שוב את הישיבה הזו באותה דרישה. אנחנו לא מוכנות להמשיך לספור גופות ואנחנו לא מוכנות שהנשים ימשיכו לסבול מאלימות ואנחנו לא מוכנות שהמשפחות יתאבלו על נשים ויקרעו בגלל האלימות שקורית להן.

הגיע הזמן לקחת אחריות ולהחליט על מצב חירומי, שהממשלה הזו יודעת טוב מאוד להכריז על מצבי חירום אבל כנראה מצב חירום שנוגע ל-52% מאזרחיות המדינה הוא לא מצב חירום לממשלה. הגיע הזמן להכריז על מצב חירום ותכנית חירום ולהקצות. אתן יודעות כמה עולה התכנית הבין משרדית הממשלתית? עולה 50 מיליון ₪. ואני שואלת, 52% מאזרחיות המדינה לא שוות 50 מיליון ₪? 50 מיליון ₪ שזה כסף קטן לעומת המיליארדים שמפזרים על ימין ועל שמאל לתכניות רבות, במיוחד על ימין מפזרות, תודה, חברת הכנסת יעל כהן פארן, זה היה בדיוק במקום.

אני חייבת להגיד ש-50 מיליון ₪ זה לא כסף. ואני אמרתי מקודם, 50 מיליון ₪ לכל אחד ואחת מאתנו זה הרבה כסף. אבל למדתי תוך שנתיים וחצי שזה כלום בתקציבים שאפשר להקצות אותם. ואני גם עכשיו פונה לשר האוצר ואני אומרת לו, מי שעושה תכנית נטו משפחה שידאג לנטו נשים שהן עמוד התווך של כל משפחה. 50 מיליון ₪ זה כלום, תאשר את זה, אני פונה אליך עכשיו ומבקשת, שר האוצר, מר כחלון, תאשר תכנית. חבל שאתה לא נמצא איתנו אחרת היית שומע את הדיווח שתיכף נשמע על רצח נשים בעשור האחרון.

הוועדה ביקשה מהממ"מ בכנסת להכין לנו מסמך שאני מקווה שכבר קיבלתם העתק ממנו. גברת אורלי אלמגור לוטן, ראש הצוות, אני מבקשת שתציגי בגדול ואני מבינה אחר כך, גברת רינת שגם עבדה על המסמך הזה תציג לנו. אני חייבת להגיד שאני לא מקנאה בכן שהייתן צריכות לעשות את העבודה הקשה הזו תרתי משמע. גם קשה מבחינת ניתוח הנתונים וגם קשה רגשית. כי מאחורי כל נתון שאתן עבדתן עליו יש חיים שלמים ויש אישה שהיה לה סיפור והיו לה תקוות והיו לה חלומות ונגדעו ממנה. בבקשה גברתי.

שמי אורלי אלמגור. רינת תציג את המסמך אני רוצה להתייחס קודם לעניין הנתונים ומסירת נתונים לממ"מ שעלה בדיון הקודם אז רק חצי דקה לפני שרינת תדבר. עלה כמה פעמים בדיון הקודם הבוקר שאנחנו לא מצליחים לקבל מידע לפעמים או לקבל מידע בזמן מחלק מהמשרדים, בפרט מהמשרד לביטחון פנים.

אני רק רוצה לעשות כאן קצת סדר. מה שיש במסמך הזה קיבלנו וגם קיבלנו מבעוד מועד את הנתונים שיש פה. הבעיה מבחינתנו מגיעה עם נתונים שאו שהמשטרה לא מפיקה, לפחות למיטב הבנתנו, או שהמשטרה לא מוכנה להעביר החוצה. במקרה הספציפי הזה זה נתונים לגבי העולות כדי שלא לצבוע או לתייג אוכלוסיות. מעבר לזה אני לא רוצה להלאות את הפורום מי משפיע על התזמון, כל מיני דברים שקשורים לנהלי עבודה מול לשכת השר שלפעמים קצת מפריעים לנו להגיש את הדברים ולברר אותם כמו שצריך בזמן אבל זה קצת לעשות סדר לדברים שהיו בבוקר. ורינת תציג את המסמך.

תודה.

בוקר טוב, שמי רינת, אני חוקרת ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני רוצה בדקות הקרובות שיש לי להציג את עיקרי הנתונים של המחקר בחוברת שמונחת לפניכם, זו חוברת שהפקנו עבור חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לבקשתה לקראת היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות כלפי נשים.

רינת עשית עבודה נהדרת, את יכולה להתגאות בה ולדבר בקול רם.

למסמך יש שני חלקים. החלק הראשון יוקדש לניתוח של נתוני רצח נשים בדגש על רקע של אלימות במשפחה והחלק השני יעסוק בניסיונות לרצח של נשים. כמו שאורלי הקדימה לומר, מקור הנתונים העיקרי של המסמך הוא נתוני משטרה אבל במקומות בהם המשטרה סירבה למסור לנו נתונים פנינו למשרדים אחרים כדי לקבל פילוחים סטטיסטיים נוספים.

מה זאת אומרת סירבה?

למשל באשר לנתוני עולות המשטרה לא מוסרת את הנתונים האלה. קיבלנו תשובה שאלו נתונים שלא יימסרו לנו, לא נמסר פילוח באשר לארצות המוצא של הנשים האלה וגם לא באשר למספרן. לא קיבלנו מידע באשר למספר הנשים המאויימות ברמה גבוהה מהמשטרה אף על פי שביקשנו את זה. לא קיבלנו למרות שביקשנו את המניע לרצח או לניסיון הרצח. היו נתונים שביקשנו ולא קיבלנו - - -

אני מבינה שזה היה בהוראת לשכת המפכ"ל של המשטרה?

כן. וחלק לשכת השר.

לא לתת נתונים?

לא לתת את המידע על מניע לרצח או מניע לניסיון רצח. שאנחנו תיכף נרצה להבין את זה. בבקשה רינת.

בנוסף, בחוברת שלפניכם יש סקירה של עבודת הוועדה הבין משרדית לבדיקת מקרי רצח של נשים בראשות עובדת סוציאלית איילה מאיר שהציגה קודם לכן בדיון. זו עבודה חשובה מאוד, אני לא אציג את עבודת העבודה מפאת קוצר הזמן אבל אני כן אזכיר את הנתונים ששאבנו מתוך נתוני הוועדה.

מה שאנחנו רואים פה, נתוני 2013-2016, 4 השנים האחרונות, נרצחו בישראל 113 נשים על רקע פלילי, זה אומר שאין פה נתונים על נשים שנרצחו על רקע של אירועים בטחוניים או פעולות איבה. למעלה ממחצית הנשים האלה הן נשים יהודיות. 60 מהנשים האלה הן נשים לא יהודיות. שיעור האוכלוסייה הלא יהודית בישראל הוא כ-20% כך שיש פה ייצוג יתר של האוכלוסייה הלא יהודית במקרי הרצח. בנתוני המשטרה קיבלנו שבחמשת החודשים הראשונים של 2015 נרצחו 10 נשים מהן 4 לא יהודיות.

אני אגיד ממש בקצרה לגבי סטטוס הטיפול בתיקים שב-81 מהתיקים - - -

כדאי להגיד שאנחנו יודעות שעד עכשיו נרצחו במדינת ישראל השנה 17 נשים, מתוכן 10 ערביות.

אז לנו את הנתון הזה מנתוני המשטרה - -

כן, לי יש.

- - מה שיש לנו זה זה.

לא ערביות, לא יהודיות.

לא. אני אומרת את זה - - - ערביות כי במקרה של המשטרה, את האמת, הם השתמשו ב"לא יהודיות" וכללו בתוכן נשים שהן לא ערביות גם. אבל לפי הסטטיסטיקה שאני מכירה 54 מתוך ה-60 הן נשים ערביות וה-6 הן זרות.

אז מבחינת הטיפול בתיקים האלה אנחנו רואים שב-81 תיקים הוגש כתב אישום. ב-12 מקרים נוספים החשוד ברצח מת וב-4 מקרים לא נמצאו דיי ראיות נגד החשוד. שלושה מצויים בטיפול הפרקליטות ו-17 מצויים עדיין בחקירת משטרה. אלה נתונים מארבע השנים האחרונות. כמעט כל הנתונים שעדיין נמצאים בחקירת משטרה, 85% מהם, הם תיקים מהשנתיים האחרונות.

עכשיו נעבור לדבר על רצח של נשים בידי בני זוגן ואנחנו לא בחרנו להתמקד בנושא הזה סתם אלא בעצם מנתוני המשטרה אנחנו רואים שכמחצית מכל הנשים שנרצחו בישראל בארבע השנים האחרונות נרצחו בידי בני זוג או בידי בן משפחה אחר. כמעט חצי מכלל הנשים שנרצחו בארבע השנים האחרונות בישראל, שכשאנחנו מדברים על העשור האחרון יש לנו 126 נשים שנרצחו בידי בני זוגן.

אני נכנסת רגע פנימה לתוך - - -

אני רק חייבת להדגיש פה שאנחנו לאחר מאבק ממושך המשטרה התחילה לא להפריד. כאילו כל הזמן הסטטיסטיקה הייתה רצח נשים שנרצחו על ידי בני זוגן ולא יכלנו לאתר את כלל הרציחות של נשים, במיוחד נשים ערביות, שנרצחות על ידי בן משפחה אחר. לפני שלוש שנים הצלחנו לשכנע את המשטרה לשנות את צורת איסוף המידע ועכשיו אפשר להתייחס בשלוש השנים האחרונות לרצח נשים באופן כללי ולא רק על ידי בני זוגן.

אבל עדיין מתייחסים רק לקרוב משפחה ולא לאדם זר, נגיד, שבא ואנס את האישה כמו רינת רוט.

או רצח אותה אבל זה לא במשפחה.

כן, וזה לא במשפחה או על ידי קרוב משפחה.

כן, המאבק עכשיו הוא לשכנע שנשים נרצחות בהיותן נשים ואז להכניס את כל הרציחות תחת רצח על רקע מגדרי.

בדיוק.

אוקיי. אז אנחנו נדבר רגע על פילוח מגזרי של מי הן בעצם אותן נשים שנרצחות בידי בני זוגן. הנתונים האלה נלקחו מתוך נתוני הוועדה הבין משרדית שהזכרתי קודם לכן. מתוך הנתונים האלה אנחנו רואים שבערך שליש מהנשים האלה הן ערביות. בסך הכל בארבע השנים האחרונות הוועדה דנה ב-42 מקרים של נשים ואספה נתונים על עוד 6 זרות. לגבי נשים חסרות מעמד, לוועדה כרגע אין מנדט לדון בנשים האלו. אין לה מנדט לדון גם בנשים שנרצחו על ידי קרוב משפחה אחר שהוא לא בן זוג והיא דנה גם רק במקרים של נשים שנרצחו בידי בני זוגן.

הדברים האלה נמצאים כרגע בטיפול אבל זה הסטטוס נכון לעכשיו. אז בעצם שליש מהנשים הן נשים ערביות. נשים ערביות בהשוואה בין השנים 2013-14 לעומת 16'-15' שיעורן מכלל הנשים שנרצחו בידי בני זוגן עלה מ-20% ל-41% בערך.

כלומר אנחנו רואים שינוי מגמתי חברתי. אם בעבר, ואני כבר אמרתי את זה כמה פעמים, בעבר לא הכרנו מקרי רצח. לפני 10 שנים לא הכרנו מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן כמעט באוכלוסייה הערבית. עכשיו זה בעלייה מתמדת כל הזמן. מקרי הרצח קורים יותר על ידי בן זוג. ועכשיו יש אימות לזה בסטטיסטיקה.

כן. צריך להזכיר שהמספרים פה הם מספרים קטנים, כמובן שכל אישה שנרצחת זה טרגדיה משמעותית, מבחינה סטטיסטית המספרים הם מספרים קטנים.

נסתכל רגע על נשים עולות שנרצחו בידי בני זוגן. גם כאן בערך שליש מהנשים שעניינן נדון בוועדה הן נשים עולות, מהן 12 יוצאות חבר המדינות ושתי נשים יוצאות אתיופיה. כשאנחנו מסתכלים יותר פנימה לאורך 12 השנים האחרונות אנחנו רואים פה איזשהו שינוי. הגרף הזה שאתם רואים מוצג בעמוד 19 בחוברת ואני אציג רק את עיקרי הדברים.

בשנים 2004-2006 שהן השנים הראשונות לסטטיסטיקה הזאת יותר ממחצית מקורבנות הרצח בידי בני זוג היו נשים עולות. החל משנת 2007 שיעורן בסך כל הנשים שנרצחו בידי בני זוגן היה פחות מחצי. אבל בחלק מהשנים התוצאה - - - השיעור הזה הוא לא תוצאה של ירידה בסך הנשים העולות שנרצחו בידי בני זוגן אלא תוצאה של אוכלוסיות אחרות של נשים שנרצחו בידי בני זוגן. זאת אומרת, זה לא שהמספר ירד אלא שהתווספו אוכלוסיות נוספות לסטטיסטיקה הטראגית הזאת.

כשאנחנו מסתכלים לאורך כל התקופה בין השנים 2004-2016 שיעורן של יוצאות אתיופיה מכלל העולות שנרצחו בידי בני זוגן עמד על 43% שכשאנחנו מדברים על האוכלוסייה הזאת בסך הכל אוכלוסיית העולים בישראל היא כ-10%. כתוך ה-10% האלה נשים עולות אתיופיה הן 1% ו-9% הן נשים עולות ברית המועצות. כך ששיעורן של נשים אתיופיות במקרים האלה הוא גבוה מאוד בהשוואה לשיעורן באוכלוסייה. נתונים שנמסרו לנו ממשרד העלייה והקליטה בנוגע לחצי שנה הראשונה של 2017 מגלים שנרצחו עד יוני 13 נשים ב-2017 בידי בני זוגן ושתיים מהן הן נשים עולות.

ביקשנו לבדוק כמה מהנשים האלה היו מוכרות לרווחה, למשטרה. בעצם כמה מהן היו ידועות, הרשויות הכירו את הנשים האלה בין אם הן פנו לרווחה לצורך קבלת עזרה תחת איזשהי נזקקות: עוני, קושי תפקודי, קושי חברתי, אלימות במשפחה וכמה מהן ממש התלוננו במשטרה. אז אנחנו יכולים לראות שמבחינת המוכרות למשטרה יותר משליש מכלל הנשים שנרצחו בידי בני זוגן בעשור האחרון התלוננו קודם לכן במשטרה על אלימות במשפחה. כשאנחנו מסתכלים על נתוני השנתיים האחרונות אנחנו רואים שכמעט מחצית מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן פנו למשטרה בתלונה על אלימות במשפחה.

בנוגע למוכרות לרווחה כמחצית מהנשים - - -

כלומר כל הניסיון לדבר על פיתוח דרכי הגנה במקרה הזה יש עלייה בתלונות אבל אותן נשים בכל זאת נרצחות.

אז זו שאלה שהייתי בהחלט מפנה למשטרה בנוגע למענים ולאפקטיביות של המענים האלו. מבחינת מוכרות לרווחה כמחצית מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן היו מוכרות לשירותי הרווחה. כמו שאמרתי, על רקע של נזקקות של אלימות במשפחה או על נזקקות אחרת. נמסר לנו שלחלק מהנשים הוצע לשהות במקלטים והן סירבו אבל לא נמסר לנו מה המענה האחר שהוצע להן. וחלק מהנשים שהו במקלטים, יצאו מהמקלטים ונרצחו לאחר מכן בידי בני זוגן.

אבל כדאי רק להזכיר שאתם לא יכלתם לעשות את ההצלבה בין הנתון שמוכרות לרווחה ומוכרות למשטרה. כלומר אלה רשויות של המדינה. יכול להיות שאם נאסוף את המידע הזה ממש בפרטים ייצא שאחוז הנשים שאחת הרשויות מרשויות המדינה ידעה על היותה סובלת מאלימות ונרצחה בסוף הוא הרבה יותר גבוה מה-50% שמדברים עליהם. יכול להיות ש-70% מהנשים שנרצחו אחת הרשויות ידעה שהן סבלו מאלימות.

למה לא מעבירים את המידע הזה? לא רוצים?

את מתכוונת בין הרשויות?

כן. המשטרה והרווחה לא מדברים אחד עם השני?

הגנת הפרטיות - - -

אנחנו נשאל את כל השאלות הקשות - - -

הגנת הפרטיות מתגמדת לעומת רצח וחיי אדם.

את מניחה הנחה שאנחנו נתייחס אליה בהמשך אבל זו הנחה שאני מציע לשאול אותה ולא להניח אותה כי זה לא נכון שאנחנו לא מדברים בינינו. יכול להיות שחלק מהמקרים - - -

אני יודעת שהתחלתם לדבר בשנה האחרונה במסגרת התכנית אבל אתם תענו יותר בפרטים.

אני מוכרחה לומר, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שאני כבר הרבה זמן סבורה שצריך למנות פסיכיאטר ממשלתי לתיאום בין גורמי הממשלה - - -

לטיפול בשרים.

באמת, אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל פשוט אין ועדה שאתה לא נתקל בחוסר התקשורת הזה, פשוט פה זה חיי אדם.

יש תקשורת - - -

אני אתן לכם לענות בדיוק אחרי שישאלו את השאלות. בבקשה.

הנתונים הם נתונים קשים ובעצם רצינו לדעת האם הנתונים על רצח מהווים רק קצה קרחון של תופעה רחבה יותר של אלימות קשה כלפי נשים. ניגשנו לבדוק את מקרי ניסיון לרצח של נשים. אני אדגיש כאן שבניגוד למקרים של רצח של נשים שמבוססים על אירוע פה הנתונים שלנו מבוססים על תלונות ורק על עבירות מדווחות של התלונות האלה. קשה לאמוד את היקף התופעה בישראל מכל מיני סיבות. אבל אנחנו נתייחס כאן רק לנתונים של העבירות המדווחות.

בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2017 נפתחו 25 תיקים בעבירות ניסיון לרצח של אישה ובסך הכל בעשור האחרון 238 תיקים בגין ניסיון לרצח של אישה. כאמור, רק על רקע פלילי, לא על רקע פעילות איבה או אירועים בטחוניים, זה מנוכה מהנתונים שאנחנו רואים כאן.

כדי רק להבין, איך מגדירים ניסיון רצח ולא מקרה של אלימות? מתי זה עובר מלהיות תלונת אלימות לניסיון רצח? מישהו יודע לענות לי.

לדעתי עושים את זה לפי כתב האישום - - -

לא, זה לא לפי כתבי האישום - - -

השאלה מתי זה אלימות ומתי זה ניסיון לרצח - תיק החקירה נבחן, החשדות שעולים מהתלונה, מחומר הראיות האחר נבחנות ועל פי זה מבוסס החשד. נפתח תיק בחשד לעבירת ניסיון רצח. לעתים תוך כדיי תיק החקירה מתברר שמדובר בניסיון לרצח ומוספת העבירה. על פי חומר הראיות וההתפתחות בתיק החקירה.

אבל לדעתי זה לא מה ששאלה יושבת ראש הוועדה. אנחנו מנסים להבין מה הוא הקו הבלתי נראה הזה בין זה שהיה אגרוף בפנים לבין זה שאתם מגדירים את זה בתיקי חקירה כניסיון לרצח.

זה לא קו בלתי נראה ואין קו. כל תיק נבחן לגופו, והיה ועולה חשד שהייתה כוונה לרצוח אז מדובר בניסיון לרצח.

סליחה, אני בכוונה מקשה איתך רגע על הכוונה, על היסוד הנפשי. אנחנו מדברים על מהי אלימות שעוברת - - - מה הקו הזה שבו אתם - - - זה לא עניין של תיק חקירה - - -

זה לא קו זה- - -

כל מקרה אלימות חמורה אחרת זה ניסיון לחבלה?

זה לא קו. כל מקרה נבחן לגופו על פי חומר הראיות, על פי החשדות - - -

אז אחרת יהיה ניסיון לחבלה?

תני לי להשיב בבקשה. זה תלוי, יש הרבה עבירות רבות שגם עבירות לאלימות והן נפרשות על סעיפים שונים על פי המקרה והחדש שעולה מחומר החקירה נקבע החשד לעבירה.

גברתי יושבת הראש, רק בהערה ל- - -

- - - וצריך להיות מטופל, זה לא מטופל.

אני חושבת שבמקרה הזה כדאי גם, נקשיב לשאלה שלך או הבהרה, אבל כדאי גם שמשרד המשפטים יתייחס לנושא.

גברתי נציגת המשטרה. בתשובה להערה שלך, בהחלט יכול להיות גם ניסיון רצח כשאין יסוד של כוונת רצח כי עבירת הרצח לא נשענת רק על כוונה אלא גם על אפשרויות אחרות, יש אלטרנטיבות אחרות. חוץ מניסיון רצח יכול להיות גם למשל ניסיון הריגה שהוא עדיין עבירה יותר חמורה מאשר עבירת אלימות רגילה. השאלה היא עדיין, בהמשך לאותה סוגייה שמטרידה את הוועדה, האם אתם יכולים לתת לנו באמת איזשהי תמונה יותר ברורה איפה אנחנו עומדים כי מקרי אלימות קשים ישנם רבים וכנראה שחלק ניכר מהם הם גם אולי ניסיונות רצח או ניסיונות הריגה שלא נגמרו למרבית השמחה במוות.

ראשית, אדוני צודק ואין מדובר בהתמקדות רק בכוונה. חומר ראיות נבחן על כל מרכיביו ועל פי כך נקבל החשד ובהמשך נאספות ראיות ומועבר התיק.

אני רוצה את התייחסות משרד המשפטים.

לילך וגנר, ייעוץ וחקיקה. בחוק העונשין יש עבירות אלימות בדרגות חומרה שונות החל מתקיפה וכלה ברצח. עבירת ניסיון הרצח מוגדר כ"העושה אחת מאלה דינו מאסר 20 שנים מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם" זאת עבירת ניסיון הרצח. היא עבירת מטרה מעצם טבעו של הניסיון. זאת אומרת, המטרה צריכה להיות לגרום למותה של האישה, זאת עבירת ניסיון הרצח.

באופן כללי עד לאחרונה פסיקה קבעה שלא צריכה להתגבש כוונה תחילה. אבל לאחרונה היה איזשהו פסק דין שסטה מהפסיקות שקדמו לו וקבע שגם לצורך ניסיון הרצח יש צורך, לפחות בחלופה הראשית, יש צורך בכוונה תחילה לגרום למוות. זאת אומרת מקרה שאם הוא היה מסתיים במוות אבל הוא לא הסתיים במוות אבל מתקיימים בו כל המאפיינים של עבירת הרצח, פרט לתוצאה לשמחתנו, הוא מוגדר מבחינה משפטית כניסיון רצח.

זה נכון שיש את עבירת ההריגה. עבירת ההריגה העונש שלה הוא 20 שנה. היא עבירה שאינה דורשת כוונה מיוחדת אבל נכנסים אליה מצבים של קנטור, לכאורה גם של כוונה ספונטנית, לפי לשון החוק. אם כי הפסיקה מאוד מאוד - - - את עבירת הרצח - - -

או של מחשבה פלילית רגילה.

מחשבה פלילית רגילה כולל פזיזות שזה קלות דעת לגבי התוצאה - - - זה עבירה מאוד רחבה. התכלית בדרך כלל של ניסיון הרצח הוא עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 3.2.9 לחוק העונשין שבאופן קצת אולי אבסורדי היסוד העובדתי שלו, של גרימת החבלה, החבלה לא צריכה להיות מאוד רצינית אבל הכוונה היא לגרום לחבלה חמורה או לנכות או למום וגם עבירה שהעונש שלה הוא 20 שנות מאסר. הרבה פעמים כתבי אישום שמתחילים בניסיון לרצח מסתיימים בחבלה בכוונה מחמירה כי בעצם העונש זהה, שהוא 20 שנה.

אני בכוונה שאלתי את השאלה ואני מודה על ההבהרה. אבל אני מבינה שההבהרות האלה מתייחסות לאחר תום החקירה ואיסוף הראיות והערכה מה כתב האישום. פה יש לנו פתיחת תלונות על עבירות כאלה- - -

זה מספר התיקים.

כן. כלומר - - -

לא תמיד. בסופו של דבר התיק יכול להפתח על ניסיון לרצח ולהסתיים בעבירת חבלה.

אוקיי.

יש לי עוד שאלה נוספת. בנוגע לאחר מכן, כאשר אתם מגישים כתב אישום בין אם זה על הריגה או על חבלה חמורה. האם השופט מתייחס בסוף לכמות השנים שהוא נותן בפועל ובמקרים הספציפיים שבהם כן העמדתם לדין מה הייתה כמות השנים שהשופט בסוף נתן לפושע? האם זה היה חמש שנים מתוך זה או אם זה באמת היה מלוא הכמות, 20 שנה, כלומר האם יש פה משקל גם יותר כבד בסוף - - -

שאלה טובה. אין לי נתונים של כתבי האישום. זה מופיע בדו"ח של העונשים שנקבעו על - - -

לא על העונשים כי המשטרה לא אוספת את המידע הזה באשר לעונש הנגזר - - -

אני רק יכולה להגיד שבניסיון המקרים בהם בית המשפט נותן את העונש המירבי בצד העבירה הם מקרים ספורים ביותר. בית משפט קובע מתחם ענישה לפי מגוון של פרמטרים שקבועים היום בחוק. ביניהם הנזק שנגרם.

זאת אומרת שאם הגשתם בסוף על חבלה חמורה הוא יכול גם לצאת עם חמש שנים למרות שהיה כאן ניסיון להריגה - - -

ברור.

למה לא אוספים את האינפורמציה הזאת? אני תוהה לעצמי למה אין אף גוף. בעיניי המשטרה היא בכלל לא הכתובת לזה, לאיסוף של המידע על העונשים.

משרד המשפטים צריך לאסוף את זה.

אני רוצה שרינת תמשיכי להעלות. אני חושבת שהצורך באיסוף מידע כזה אפשר להתייחס אליו גם בדיון של החברים גם נסיים את זה.

אז כמו שראינו בממוצע נפתחים 24 תיקים מדיי שנה בעבירת ניסיון לרצח של אישה. בשנתיים האחרונות חלה עלייה של 67% במספר תיקי ניסיון לרצח של אישה בהשוואה ל-8 השנים שקדמו להן שזו עלייה שהיא משמעותית ואנחנו רואים שבשנת 2017 כבר נפתחו בחמשת החודשים הראשונים 25 תיקים בעבירה הזו, ולכן לא תהיה בה ירידה של מספר התיקים בסוף השנה.

מבחינת מאפייני הקורבנות בניסיון לרצח אנחנו רואים ש-127 נשים הן יהודיות ו-114 הן לא יהודיות וגם כאן, כמו בתיקי הרצח, אנחנו רואים ייצוג יתר של נשים לא יהודיות בהשוואה לשיעורן באוכלוסייה - - -

אבל זה היה גם יכול להיות בגלל אכיפה מוגברת מבחינת המגזר שלפני כן פשוט התעלמו מתלונות או ממקרים כאלו ואולי הזיזו אותם הצידה?

אני מאוד מקווה שזאת הסיבה. מעניין אותי למה במקרה הזה הסטטיסטיקה מתייחסית לשתי הגדרות. כאילו, יהודיות ולא יהודיות. הרי כולם יודעים שיש יהודים, ערבים ואולי זרים. למה החלוקה היא לא - - -

אלה נתוני המשטרה והגדרת המשטרה באשר למי יהודי ומי לא יהודי.

לא יהודים זה כולל אוכלוסיות כמו דרוזים, צ'רקסים ועוד?

דרוזים הם ערבים, צ'רקסים לא.

- - - אם הדרוזים יסכימו איתך, עאידה.

אני לא צריכה שיסכימו כולם איתי. לפחות הם דוברים ערבית, יש להם מנהגים ערבים, בואי לא נתווכח על זה. בטוח שאני יודעת יותר טוב ממך בעניין הזה.

אני לא הייתי בטוחה וגם לא הייתי בטוחה אם תשאלי אותם אישית, אבל בסדר נשים את זה בצד.

זו מדיניות מסירת הנתונים שמטרתה למנוע תיוג אוכלוסיות ופגיעה - - -

אני רוצה לשמוע את זה, אני לא שמעתי.

אולי זה כדי להתאים את הטיפול פר גם, את יודעת, סביבה ופר - - -

זה היה קורה אם היו אומרים מי ערבי ומי ולא. אבל במקרה הזה יהודים ולא יהודים זה לא יתאים. מה המטרה?

למנוע תיוג של אוכלוסיות ופגיעה ברגשות של אוכלוסיות. אגב זו, הפילוח יהודי לא יהודי הוא לא רק בהקשר, חלילה, של נתון זה או אחר, זו המדיניות של המשטרה.

הלוואי והרגשות שלנו הם נושא כל כך חשוב. באמת. נו באמת. כדי להבין את הבעיה לעומק צריך לנתח את הנתונים, צריך להכיר את הבעיה. צריך להבין מי כן עלולה להרצח יותר ממישהי אחרת. ואני אומרת לך, בשם כל הנשים הערביות, על כל השייכות הדתית שלהן, אין לנו בעיה לחשוף את הנתונים האלה. אנחנו דורשים לחשוף את הנתונים האלה. והרגשות שלנו לא קשורים לנושא, תאמיני לי. מי שאכפת לו מהרגשות שלנו, שיקצה את המשאבים כדי להלחם בתופעה. ואני יודעת שהדברים הם לא מכוונים אלייך אישית אבל אני רוצה שתעבירי את המסר הזה. עדיף לי פגועה רגשית וחיה מאשר שומרים על הרגשות שלה כמתה.

אז מהסיבה הזו שציינה המשטרה גם לא נמסרו לנו נתונים באשר לעולות שהיו קורבנות לניסיון רצח, לא נמסר לנו הפילוח הזה.

אני חייבת לתקן. למיטב זכרוני לא התבקשנו למסור על עולות שהיו קורבנות לרצח אלא על עבירות אלמ"ב כנגד עולות. מה שלא נמסר הוא הפילוח לארצות המוצא.

אז אני אגיד לך שלמסמך הזה שביקשנו לא קיבלנו את הפילוח לפי עולות מהסיבה שציינת קודם לכן, שאתם לא רוצים לתייג אוכלוסיות, ולכן גם פנינו לנתוני הוועדה הבין משרדית באשר לעולות שנרצחו בידי בני זוגן כי גם שם סירבתם למסור לנו נתונים באשר לעולות. מסרתם נתונים באשר לעולות לוועדת העלייה והקליטה בנושא אחר- - -

תנו לי - - - את הפנייה אני לא מכירה אותה.

אני יכולה להראות לך, הפנייה נמצאת אצלי.

אולי נגיש את הבקשה דרך המשרד לעלייה והקליטה.

אנחנו פנינו גם למשרד העלייה והקליטה, תיכף אני אתייחס גם לזה. ביקשנו לדעת כמו שאמרתי קודם - - -

לא, זה לא שאין להם, הם מסרבים לתתת את זה מפולח ברמה הזו.

הם מסרבים גם לתת לנו.

לא, אבל הם אמרו שהם נתנו את זה לוועדה - - -

לוועדה הבין משרדית לבדיקת מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן יש את הנתונים האלה. אבל רק באשר לרצח לא באשר לניסיון.

ביקשנו לדעת האם הפרופיל של נשים שהיו קורבנות לניסיון רצח ונשים שנרצחו הוא פרופיל דומה ואנחנו רואים שלא. אנחנו רואים שברוב המקרים שבהם נשים היו קורבנות לניסיון רצח החשוד אינו בן משפחה ובמחצית מסך המקרים מדובר בכלל באדם שהוא זר לאישה. כשאנחנו מדברים על המקרים שבהם החשוד הוא בן משפחה זה סך הכל שליש מהמקרים ובתוכם 62%, בערך שני שליש, הם בני זוג. כך שאם נסתכל על סך כל המקרים שבהם בן הזוג הוא החשוד במעשה של רצח או ניסיון רצח אנחנו נראה שבסך הכל האירוע הזה מסתיים במוות של אותה אישה.

השאלה היא - - -

אה, רגע, כאשר זה בתוך המשפחה זה בדרך כלל נסגר במוות?

כשמדובר בחשוד כשהחשוד הוא בן זוג של אישה, אם ניקח את סך מקרי ניסיון הרצח והרצח אנחנו נראה שבסיכמו של עניין ניסיון הרצח מסתיים במוות של האישה.

השאלה היא הגדרת בן זוג כוללת גרוש, כוללת חבר לשעבר, כוללת חבר נוכחי?

כן.

מכוון שלא קיבלנו את נתוני המשטרה באשר לפילוח של העולות פנינו גם אל משרד הרווחה וגם אל משרד העלייה והקליטה. ממשרד העלייה והקליטה נמסר שהמשרד הוא לא גוף טיפולי ולכן הוא לא מקבל את הנתונים. צויין שגם משרד העלייה והקליטה לא מקבל בשנים האחרונות באופן סדיר נתונים באשר לעולות. ממשרד הרווחה קיבלנו תשובה באשר לנהלים שמתקבלים אבל גם להם אין נתונים באשר לנשים שהיו קורבנות לרצח.

רגע, איך למשרד הרווחה אין, הרי הם מטפלים.

נשים שהיו קורבנות לניסיון רצח אין להם נתונים סדורים על הדבר הזה.

אין להם דיווח?

יש להם דיווח במסגרת מה שנקרא נוהל האורות האדומים ב- - -

אוקיי, יופי, יש להם נוהל אורות אדומים ו?

אז אולי הם ירחיבו על זה כי זה נוהל משותף יחד עם המשטרה. אני רק רוצה להגיד קודם כל שהמסמך המלא מופיע גם כאן בפרינט אבל גם באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת ולהודות לנועה - - -

אבל הנתון על כתבי אישום.

את רוצה שאני אציג נתונים על כתבי אישום?

כתבי אישום בניסיונות רצח בטח. זה נתון מזעזע.

אז אנחנו רואים שמסך התיקים שנפתחו בעבירה זו של ניסיון רצח של נשים ב-30% הוגש, עד למועד סגירת המסמך, כתב אישום בגין העבירה הזו. ב-71 תיקים שהם 30%. מבין אלו ב-40 תיקים שהם קצת יותר ממחצית מסך התיקים שבהם הוגש כתב אישום הקורבן היא אישה מהמגזר היהודי וזה בדומה לשיעור הנשים שהיו קורבנות לניסיון רצח בשנים האלה.

כמה תיקים נסגרים בלי כתב אישום?

אנחנו ביקשנו רק את כתבי האישום.

70% מניסיונות הרצח לא מוגש בהם כתב אישום. מה זאת אומרת? אישה שהתמזל מזלה וניצלה מניסיון רצח אבל הרוצח שלה או מי שניסה לרצוח אותה עדיין מסתובב חופשי. כלומר הנשים האלה עלולות, חס וחלילה, להרצח כל יום כי הרוצח עדיין מסתובב או מי שניסה לרצוח אותן עדיין מסתובב חופשי.

עאידה המילה היא הופקרה, האישה הופקרה.

עאידה, יש לנו נתון של אותן נשים אם הייתה תלונה חוזרת- - -

קודם התייחסנו לזה כשניסיתי לשאול ולא הגענו לשלב השאלות אבל ניסיתי למשל לשאול סביב נושא כתבי האישום כשיש כמה עבירות, כשיש ריבוי עבירות, הרי לבנאדם שהוא בסופו של דבר אפילו עוד לא הגיעו לרצח, הלוואי, אבל יש ריבוי עבירות, כי היה פה דיון על מה הופך עבירה לניסיון רצח בניגוד לעבירת אלימות "רגילה".

אני אציין רק שביקשנו את הנתון הזה על רקע פלילי של חשודים ברצח ובניסיונות רצח והמשטרה לא מסרה לנו.

אבל יש הרי כתבי אישום שמורכבים מיותר מאישום אחד, זאת אומרת יותר מעבירה אחת - - -

אני אבקש משהו חברות הכנסת הנכבדות. אני רואה שעולות לכן הרבה שאלות. מה דעתכן שאני אתחיל לתת לכן זמן דיבור ותעלו את השאלות כדי שנקבל את התשובות. אז חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ואני אלך לפי הסדר ואנחנו נשלב חבר/חברת כנסת ומישהו מנציגי הציבור. בבקשה.

חברת הכנסת תומא סלימאן אני מאוד מודה לך על הדיון הזה. לא מפתיע, כמובן, אנחנו עושות את זה פה מדיי שנה. רק אני חושבת שכל שנה אנחנו מקוות שנגיע לכאן ויוקצו המשאבים המתאימים, כולל המשאבים שהממשלה התחייבה להם בעבר, שנגיע לכאן והנתונים יהיו יותר טובים, שנגיע לכאן והתחושה תהיה שמשרדי הממשלה מתקשרים ביניהם. כלומר, גם אם אתם מדברים ביניכם התחושה שלנו היא שבאמת בסופו של דבר נשים, בוודאי במגזר הלא יהודי, צריך להגיד את זה בצורה ברורה, מופקרות לגורלן.

אני לא אומרת שלא עושים כלום ואני לא אומרת שלמישהו לא אכפת אבל אני אומרת שאנחנו צריכים להבין שלא אכפת מספיק ולא דואגים מספיק. כי למשל תשימו לב מה עובר כאן כחוט השני דרך השאלות שלנו ודרך הדברים שאת אמרת והוצגו גם בדו"ח העצוב והמרתק של הממ"מ זה שבעצם הדבר הזה שנקרא ניסיון רצח הוא כמעט לא מורגש. מה זאת אומרת? כי הרי כל עבירת אלימות, יכולה להתחיל מאגרוף ולהסתיים ברצח באותו מועד, אבל היא גם יכולה להיות עבירה מתמשכת. כלומר, הרבה מאוד נשים נמצאות על הרצף הרבה הרבה זמן.

דעו לכם, מבחינה מקצועית, בכל תחום שהוא, בין אם מדובר בקטל בדרכים ובין אם מדובר בתאונות עבודה, תמיד בודקים את הדבר הזה שנקרא כמעט תאונה. כמעט רצח בהקשרים האלה זה מה שצריך לבדוק. זה מה שצריך לבדוק על פני הרצח, כמה פעמים כמעט קרה רצח. זה עניין מקצועי שמחייב בדיקה. כמה פעמים האישה הזאת כבר הייתה חשופה לאלימות עד כדי כך שהרצח כבר יכול היה לקרות.

איסוף המידע. אנחנו מבינות פה שאין מישהו שעוקב. נתנה דוברת האדיבה ממשרד המשפטים נתנה לנו לא מעט פיסות מידע אבל פיסות המידע האלה לא מחוברות כי בסופו של דבר אם אנחנו לא יודעים מה מתחם הענישה בבתי המשפט אנחנו בעצם לא יודעים מה המצב ולמשל האם אנחנו צריכים וצריכות לתקן את החוק. האם אנחנו צריכים לעשות משהו בעניין הזה כי אולי אלה מסוג העבירות שמחייבות מתחם ענישה מינימלי. אני יודע שבמשרד המשפטים שומעים רק ענישה מינימלי, ישר מתחרפנים.

עכשיו הם - - -

- - -

בסדר אבל אני רוצה שאנחנו נדבר על הדברים האלה בצורה מאוד מאוד ברורה ואנחנו מדברים על זה. כי בסופו של דבר כשאנחנו קוראות פה באחד מהנתונים שמחצית מהנרצחות לא מוכרות למשטרה, כלומר עבודת ההסברה שאנחנו עושים וזה באמת חלק מהמשאבים שהממשלה חייבת להשקיע היא לא מספיק טובה. אנחנו צריכים כל הזמן לזכור, יש אלימות פיזית, יש אלימות מילולית ונפשית ויש אלימות כלכלית. אני כל הזמן שואלת את עצמי את השאלה האם העובדה שנשים יצאו לעצמאות כלכלית מוגברת ומועצמת כולל במגזר הערבי, במגזר הלא יהודי, האם זה מחזק את מעמדן או שמא זה מחליש את מעמדן. כלומר, האיום בעצם זה שהן מתחילות לצאת לעצמאות כלכלית האם זה משפר את מצבן.

אני רוצה לספר לכם בשני משפטים על עמותה שנמצאת כאן כי אני אוהבת אותה משום שהיא יוזמה מקומית של עמותת בשבילך שמאתרת גברים בעזרת משטרת פתח תקווה ומחלקת הרווחה של פתח תקווה, אנשים פרטיים שלקחו פה יוזמה, שלום קוטלר, יושב ראש העמותה, אילנית, תמר ודב- - -

איילת.

לא, זה חשוב להצביע על זה כי דווקא היוזמות המקומיות הן מאוד חשובות וצריך לברך עליהן גם בטיפול בגברים. לזהות מוקדם, לאתר, לנטר ולא לוותר שלא יהיה - - -

אני מסכימה איתך. רק כדי לסבר את האוזן, עוד נתון מדהים, שלפני שבע שנים היה מספר הגברים שטופלו על ידי הרשויות השונות, משרד הרווחה, גברים אלימים, היה 2500 גברים. הנתון מהשנה הזו זה עדיין 2500 גברים. אז כנראה צריך לעשות משהו שם.

בגלל זה היה לי חשוב לספר על זה.

אני לא יודעת אם אותם 2500, אני מקווה שהם לא אותם - --

אבל זאת שאלה, רציתי לשאול אותך תוך כדיי אבל פחדתי שתצעקי עליי - - -

אני מצליחה להפחיד אותך איילת? בבקשה סמאח.

סאמח סלאימה, אני מעמותת נע"ם ותודה לכל הנוכחים וגם על הנתונים שרובם, לצערנו, מוכרים אבל הם על הנייר. הבנו שרוב הנשים מוכרות למשטרה אבל המשטרה לא מכירה בבעיה שלהן זו אחת מהבעיות שלנו. אחד מהנתונים שחסרים בדו"ח הזה על נשים נעלמות במדינת ישראל. יש נשים שנעלמות והן לא נמצאות בסטטיסטיקה של אף אחד- - -

מה זאת אומרת נשים נעלמות?

נשים נעלמות שיום אחד הן לא נמצאות בחיים ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלן. היה לנו מקרה של גופת אישה שנמצאה באמצע המדבר ומשטרת ישראל - - -

כמה מקרים כאלה אפילו.

אנחנו יודעים על יותר מ-20.

אני אומרת לך, אפילו כמה מקרים.

כמה מקרים אבל זאת גופה שנמצאה והיא לא הייתה בסטטיסטיקה ומשטרת ישראל באמת חקרה ואמרה שסיבת המוות לא ידועה והיא לא הייתה בשום מקום ונמסר למשפחה על קבורה וכמובן נסגר התיק. חשוב גם לציין, היה לנו גם מקרה של ניסיון רצח של גבר שהיום יושב בכלא כי הוא שוחרר והצליח לרצוח את יסמין אבו סעלוק והוא הורשע בניסיון רצח אבל היה קצת מאוחר מדיי אחרי שנמצאה גופתה של האישה.

מהנתונים, מה שאני לומדת, כשמדברים על נשים ערביות ש-30% ממקרי הרצח הרוצח הוא מהמשפחה ואנחנו יותר מ-50% מהקורבנות זה לא אומר שמישהו זר רוצח, זה אומר, וזה מה שמפחיד אותנו בארגוני הנשים, שיש התמקצעות ברצח של נשים ערביות, במיוחד באזור רמלה לוד, 40% ממקרי הרצח נמצאים בלוד- - -

משלמים עבור הרצח בני המשפחה.

בדיוק. שוכרים מישהו ומשלמים לו כסף, והיו לנו כמה מקרים כאלה, אז בן הזוג אחרי זה מקבל, כמובן, פיצוי על נפגע עבירה, שתבינו, לפי החוק. והיה לנו מקרה של גבר שהזמין רצח - - -

ואין שום בעיה שיקבל את הילדים לחיקו - - -

מקבל את הילדים, אם זה רכוש, חלקת אדמה שרבו עליה וכמובן הדבר הזה - - -

הרצח משתלם מה שאת אומרת.

הרצח משתלם ביותר והיה לנו מקרה של אישה שנרצחה שבעלה או הגרוש שלה או מי שביקשה להתגרש ממנו קיבל 70 אלף ₪ ממדינת ישראל והוילה, כמובן, שחשקה נפשה בו. אז מהבחינה הזאת חשוב לשים את הדברים על השולחן ולקרוא לדברים בשמם.

אני מציעה לעשות גם תכנית הגנה. הבנו שמשטרת ישראל לא יכולה להרשיע בניסיונות רצח ופגיעה קשה בנשים. אני מבקשת להגן על הנשים שהמפגע בהן שוחרר כי לא יכלנו להכניס אותו לכלא. נשים כאלה חיות בטרור יום יומי ויש לנו עשרות מקרים כאלה. באולם הזה העידו 60 נשים מאויימות שאף אחד לא מתייחס אליהן.

חשוב גם הנושא של נפגעי עבירה והזכויות של המשפחות. יושבת פה אמא של אלא בהאר שנרצחה ב-2010, נסגר תיק החקירה בלי להודיע לה על כך והיא לא ידעה שהדבר הזה קיים. למרות שמפכ"ל המשטרה הבטיח לה, שוב, באולם הזה, לעדכן - - -

באיזה תואנה נסגר תיק החקירה?

יש היום שני עורכי דין שמטפלים במשפחה ועדיין לא מקבלים את האינפורמציה מהמשטרה למה נסגר התיק. אפילו את המידע הזה אין לאמא הזאת והיא היום צריכה לעבוד, לשלם לעורכי דין כדי לרדוף אחרי משטרת ישראל ש- - -

אני חייבת להגיד, סמאח, שגם במקרה של סוהא מנסור המחנכת שנרצחה בטירה, התיק של החקירה של הרצח שלה נסגר כמה חודשים אחרי הרצח. אני קטונתי מלהבין. רצח מתבצע, אישה נרצחה. יש גופה אז בטח יש רוצח. למה ממהרים לסגור את התיק? למה יש תיקים שנשארים פתוחים שנים על גבי שנים? למה פתאום התיק הזה נסגר?

עוד משהו, נרמין מוגרבי וסודוס שמרוח, אמא ובת שנרצחו בשנת 2015. אני קיבלתי תשובה על שאילתא ששלחתי, שב-10.12 כבר באותה שנה הוגשו כתבי אישום. עד כמה שידוע לי, ותתקנו אותי, כאילו באותה שנה אחרי חודש אני מקבלת תשובה שאחרי חודש הוגשו כתבי אישום. עד כמה שידוע לי לא הוגשו כתבי אישום בשני המקרים האלה. לפי המשפחה לא הוגשו כתבי אישום או שהם לא יודעים.

את קיבלת תשובה לשאילתא שהוגשו כתבי אישום?

כן. חודשיים אחרי הרצח אז אני ארצה גם לדעת מה קורה.

משטרת ישראל עד 2012 נתנה לנו את הפילוח שנטען פה על רגישות תרבותית, נתנה לנו פילוח על זה ועל רקע לאומי, הלאום של הקורבן, ופענוח מקרי הרצח ויצא ש-80% ממקרי הרצח נגד נשים ערביות לא מפוענחים. במקום לטפל במקרים הפסיקו לתת לנו את הנתונים אבל אנחנו עוקבים ויש לנו את הנתונים והגיע הזמן לטפל בזה.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה גברתי היושבת ראש. אני הייתי גם בדיון הראשון ורוצה גם עוד הפעם להודות לך על הדיון החשוב הזה. לצערי הרב את התופעה הזו של רצח נשים היא מבישה והיא מסוכנת והיא הולכת ומחמירה יותר. הייתי אומר בסוגריים משכללת משום שסמאח דיברה על מה שקורה בקשר לרצח נשים שנכנס לשם כל העניין של כנופיות הפשע והרוצחים שסוחרים אותם כדי להרוג נשים וכדי לרצוח נשים. המדאיג ביותר זה שני הנתונים שהוזכרו בדו"ח של הממ"מ. הראשון זה שכמחצית מהנרצחות התלוננות במשטרה ושליש מהן מוכרות לגורמי הרווחה.

השאלה החשובה ביותר ושאנחנו עדים לה בשטח שאישה שבעלה אלים מאיים עליה מתלוננת במשטרה, רובם, לפי הסטטיסטיקה גם, כאשר הוא מרצה את העונש שלו הוא יוצא ורוצח אותן. אז האישה המוכה, המאויימת ברצח מוצאת את עצמה בלי ישע, בלי גב. אז אם את הגב הזה לא נותנת המשטרה וכל הגורמים האחרים, אבל המשטרה בעיקר, אם לא נותנת מענה לאישה הזו שהיא יכולה להגן עליה ושיש מי שיעמוד לצידה הרצח ימשיך לצערי לחגוג וכל אחד, כל בעל, כל בן משפחה, יראה שזה עניין קל מאוד לרצוח אישה.

הנתון השני והאחרון המדאיג הוא הפענוח. לא הפענוח זאת אומרת החקירה ויש חשוד ויאללה מצאנו אותו, לא, בסוף רוצים לראות מי הרוצח הזה שיעמוד לדין וייענש. ואלה הם מעטים לצערי הרב. במיוחד במקרי הרצח של הנשים הערביות.

אני מבקשת להתייחס רגע לנתוני הפענוח אם אפשר כי זה באמת חשוב להשיב עכשיו.

כן.

אני אתחיל מנתוני פענוח רצח ממניעים שונים לא על ידי בני זוג, ללא בני זוג. בני זוג בדרך כלל החשוד הוא ידוע דיי מהר. ב-2016 מתוך שבע נשים במגזר היהודי 4 כתבי אישום, 3 תיקים בחקירה. שש נשים במגזר הלא יהודי, מהן 5 כתבי אישום ואחד בחקירה.

באיזה שנה?

2016. ב-2017 אני מייד אפרט, שתי נשים במגזר היהודי - - -

אבל היו 20 ומשהו - - -

היו 11 מקרי רצח זה לא ארבעה מקרים שהיתה דקירה בתוך הבית ודקירה בתוך הבית הרבה יותר קל מנשק בלתי חוקי - - -

אני מדברת כרגע על משהו אחר. אני מדברת על פענוח. אחוזי הפענוח הם גבוהים, אחוזי כתבי האישום הם גבוהים.

אבל כתוב שהיו 11 מקרי רצח. את מדברת על 4 מתוך 7. מה עם הששה - - -

הקראתי מניעים שונים, עכשיו אני אקריא בני זוג. ב-2016 מתוך 6 נשים במגזר היהודי 6 כתבי אישום. 5 נשים במגזר לא יהודי, 4 כתבי אישום ותיק נוסף בחקירה. ב-2017, 9 נשים במגזר היהודי מהם 7 כתבי אישום ושניים אותו נאשם. לא היו נשים במגזר הלא יהודי שנרצחו על ידי בני זוג עד עכשיו 2017 - - -

מה עם הסטטיסטיקה של 2015? למרות שאני - - -

אנחנו נאתר אותה היא כרגע לא במסמך - - - אבל נתוני הפענוח הם גבוהים וכתבי האישום הם גבוהים וצריך להגיד את זה.

יש רשימה שמית, בוא נעבור - - -

זה הגיע מהממ"מ הנתונים האלו?

אלה נתונים של המשטרה.

לא ראינו באמת הבדל, אני חושבת שזה מה שמתייחסת נציגת המשטרה, לא ראינו הבדל בכתבי אישום בין יהודים ללא יהודים בהקשר הזה. אולי לזה את מתייחסת, הכל ביחד זה אחוז של התיקים של כל האוכלוסייה מסך התיקים. זאת אומרת, לא ראינו כאן משהו שאומר שאצל הערבים יש פחות כתבי אישום.

בשנתיים האחרונות יכול להיות למרות שאני לא רוצה, אני רוצה באמת לעבור על הרשימות, ואני לא יודעת אם הם כוללות כמה - - - זה יוצא אצלך שב-2016 כמה נשים ערביות נרצחו על ידי בן זוגן או מסיבות אחרות?

6 נשים ממניעים שונים ללא בני זוג ועוד 5 נשים, 11.

יפה, לפי זה 13. אז בואו תראו - - -

אני חייבת להגיד שיש פה כמה נתונים שהם לא בדיוק עם הנתונים שלנו - - -

- - - מפכ"ל המשטרה לא למסור חלק מהמידע אז סליחה, עם כל הכבוד.

רשמתי לי, סליחה. ניסיון לרצח 2017 קורבן אישה אנחנו נתנו נתון של 20, פה הופיעו 25 - - -

לא, אתם נתתם של 25.

- - -

אוקיי, זה סקנדל, אני חושבת שאחת הבעיות שמתגלות מהעבודה שעשו במרכז המחקר זה שאין תיאום קודם כל בין הרשויות עצמן בסטטיסטיקה כאשר אני לא יודעת כמה אפשר לטעות בסטטיסטיקה של גופת אישה והנתונים של המשרד הזה לא מתאימים לנתונים של המשרד הזה ועכשיו אפילו בנתונים שנמסרו למרכז מהבט"פ והנתונים שאתן מביאות איתכן אין תיאום. אז אין התאמה וזה מאוד בעייתי, זה מאוד בעייתי ואני חושבת שזה משקף למה אנחנו מתקשים לטפל בבעיה הזו. פרופ' יפעת ביטון, בקצרה.

תודה רבה גברתי יושבת ראש הוועדה. אני רוצה לומר שני דברים. קודם כל להמשיך מהנקודה שדיברתן עליה כרגע, ממחקרים שאנחנו עושות, אני נמצאת פה גם כיו"ר מרכז תמורה וגם כחברה בקוסט שהייתי נציגת מדינת ישראל לנושא רצח נשים באיזשהי קבוצת מחקר אירופאית. המחקרים שלנו הראו במובהק שיש רציחות רבות שפשוט נסתרות מהעין. חברתי דיברה פה על נשים נעלמות. יש נשים ש"נמצאה מתה במיטתה".

אנחנו מכירות את הסיפור של שמעון קופר. רק בדיעבד מערכת המשפט בישראל 20 שנה אחרי זה הייתה מסוגלת בעקבות תכנית בעובדה, אגב, לא בגלל שהמערכת היא כל כך מתוחכמת, הצליחה לאתר שתי נשים שנרצחו. כלומר, עם כל הכבוד, קודם כל צריך לעשות סטנסרטיזציה של הנתונים, זה ברור, אבל גם אם הייתה סטנדרטיזציה בוודאות המספרים נמוכים. כלומר אנחנו צריכות לשכלל כלים שיאפשרו לאתר את כל מקרי רצח הנשים שפשוט נסתרים מן העין, זאת הבעיה האחת.

הדבר השני שאני רוצה בקצרה לומר זה כמובן כל המערכת של הפיצויים. פה שוב נאמר, קיבל מהמדינה 70 אלף ₪. אני רוצה להזכיר, מדינת ישראל לא נותנת שקל למשפחות של קורבנות עבירה וזה חשוב לי להדגיש את זה. מה שהיה פה זה שהוא "הרוויח" מכל מיני דברים מהרצח שלה. אבל חשוב לי להדגיש שאנחנו מנהלות פה מאבק מאוד קשה. כמשפטנית אני אומרת, שפיתחה את התחום הזה והנושא הזה, אנחנו מנהלות מאבק מאוד עיקש בלהשיג פיצויים, התחום הזה מאוד פרוץ ומאוד עלוב, מאוד קשה לעשות את זה.

לאחרונה בית המשפט העליון קבע שאפשר יהיה לקבל פיצוי, יש פיצוי מכוח סדר הדין הפלילי, בית המשפט קבע שזה יינתן רק סכום אחד. גם אם יש חמש בנות לאישה שנרצחה וגם אם יש שתיים. זה היה בפסק דין במקרה שבו אישה באמת נרצחה. פסק דין טוייק, שאישה נרצחה שם, אז אנחנו קיבלנו על שלוש בנות את אותו סכום וגם אם הייתה אחת או 20 זה היה אותו דבר.

ואני רוצה כן, למרות זאת, לעודד מאוד את המשפחות, יש לי פה משפחה אחת איתי קרובה ואהובה, המשפחה הראשונה שיצאנו איתה לדרך של ניר אלימלך, אחיה של ענת אלימלך, זכרה לברכה, שנרצחה בדם קר ועוד העלילו עליה שהיא הרוצחת. אחד הסיפורים המזעזעים המוכרים לנו בחברה הישראלית. ואנחנו הגשנו את התביעה הראשונה על רצח של אישה נגד רוצח ונגד מי ששיבשו את הזירה וגם נגד המשטרה. אני מעודדת, למרות הקשיים, לבוא ולתבוע.

שימו לב, אני זורקת שוב את הכדור הזה לחברות הכנסת היקרות שיש כאן, כולכן. כשאנחנו מגיעות לתביעות אזרחיות אם הגבר התאבד כמו במקרה של ענת ז"ל אין קביעה משפטית שהוא רצח אותה. אנחנו ניהלנו 8 שנים תביעה בבית משפט למשפחה. שיחקנו אותה חוקרות משטרה כדי להוכיח שהיא בכלל נרצחה. אני מבקשת מכן לתת את הדעת על הדבר הזה. לסייע לנו עם העברת הצעת חוק שאומרת, כאשר יש קביעה משטרתית שהיא נרצחה מכוון שאי אפשר להעמיד אותו יותר לדין שזאת תהיה קביעה מקובלת בבית משפט. לא יעלה על הדעת שאנחנו נוכיח רצח.

תעבירי את הצעת החוק לוועדה ואנחנו נדאג לטפל בזה. אני רק חייבת להגיד שאתמול קיימתי פגישת עבודה עם נציגות משרד המשפטים בעניין השירותים שניתנים לנפגעי עבירה ובמיוחד אם העבירה היא עבירה המטה את הזכויות של הקורבן. ועכשיו בדיוק אני נזכרת שהתכנית לסיוע משפטי למשפחות של הנרצחות ולנפגעות עבירה, האם היא גם מוגשת לנשים שהתלוננו על ניסיון רצח?

אני צריכה לבדוק את זה.

לא, אני חושבת שלא - - -

עבירות של אלימות מינית לדעתי וזה לא נחשב לאלימות מינית. צריך אלימות מגדרית ולא מינית.

אוקיי. אנחנו נבדוק את זה, זה רק עלה לי תוך כדיי. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה גברתי.

תודה רבה. כמה דברים. קודם כל חלק מהדברים שנאמרו פה הם פשוט מזעזעים. באמת בגדר מחדלים ועוד אנחנו מגיעים היום לוועדה ואנחנו מבינים שהמצב נהיה יותר ויותר טוב עם השנים. אז לחשוב מה היה לפני כן זה בכלל נראה לי קטסטרופה אחת גדולה.

בנוגע למה שנאמר פה על ידי כמה מהדוברים כמובן שידונו בזה. בנוגע לקביעה המשטרתית לרצח, זה משהו שאני אישית גם כן, אני אסתכל פנימה כדי לראות אם ניתן להעביר את זה כמובן בחקיקה. כמה מהדברים שסמאח אמרה שבאמת נשמעים לי מזעזעים. נתונים כמה נשים מוגדרות נעדרות. תנו לנו את הנתונים האלה אבל נגיד נעדרות מעל לחודש. חודש אנחנו כבר יודעים זה לא מישהי שיצאה לבלות יומיים או נסעה לאיזה חופש לשבוע, חודש אני חושבת שזה זמן מספיק גדול כדי לומר האם יש פה משהו רציני שנמצא מאחורי זה. אנחנו מבקשים מהמשטרה שתעביר גם נתונים כאלו. האם זו תופעה הרבה יותר - - - האם זה משהו שאנחנו חייבים לטפל בו כמה שיותר מהר כי הוא משהו שבעצם מתעלמים ממנו.

הנושא של הסכסוך הכספי שהבעל לאחר הרצח הוא המרוויח העיקרי. רצחת וירשת. איך אנחנו מטפלים בנושא הזה? אסור לתת לדבר כזה לקרות. אנחנו לא יכולים לתת לגברים מוטיבציה לצאת ולרצוח את הנשים שלהם. כרגע, אם זה המצב הנוכחי זה מה שקורה בפועל.

גם הזכויות של הסבים והסבתות על הילדים שאחרי הרצח פשוט הבעל לוקח והאמא של הנרצחת לא רואה את הילדים.

אז גם זה אנחנו חייבים לראות איך אנחנו מטפלים בזה. מהנתונים שמופיעים גם פה, תודה רבה לממ"מ, תודה רבה ליושבת ראש הוועדה שבאמת מקיימת את הדיון הזה, תודה על כל המידע אני גם אעבור עליו יותר לעומק מאוחר יותר, אבל ממה שדיברנו פה היום 50% ממקרי הרצח מוכרים למשטרה. זאת אומרת שאולי אנחנו לא יכולים מראש להציל 50% מהם אבל יש 50% שיכלנו לעשות משהו. מה קרה שם, איך אנחנו בונים מנגנון יותר טוב. תבואו, תביאו לנו פתרונות איך בונים מנגנון יותר טוב שלא יהיו 50% מהנרצחות הללו. אנחנו יכולנו למנוע אותם.

שליש מהן התלוננו למשטרה לפני כן. זה ממקרי הרצח, גם ממקרי הרצח שמוכרים. מה עם הנשים שמפחדות להתלונן. איך אנחנו בעצם מייעלים את המנגנון הזה ונותנים לנשים מקום לבוא ולהתוודא, להתלונן בדרך כזו שהיא לא תפגע בהן לאחר מכן. איך אנחנו בונים צעדים כאלו. זה שאלה גם למשרד הרווחה.

מהנתונים שהופיעו אומרים שיש עלייה של 67% בתיקים שנפתחו על ניסיון לרצח. אנחנו רואים עלייה אדירה במגזר הערבי. לא יכול להיות שלפני כן לא היו מקרי אלימות, זה לא ייתכן. האם אנחנו בתקופה שבה יש יותר מקרי אלימות מאשר בעבר או האם יש יותר אכיפה וטיפול ואם יש יותר אכיפה - - -

יכול להיות שיש עלייה בתלונות פשוט וזה דווקא - - -

נכון לחלוטין וזה חיובי - - -

בואו לא נזקוף את זה למשטרת ישראל אכיפה וטיפול. אני חושבת שזו העבודה הקשה שארגוני הנשים עושות - - -

לא, לא, לא, אבל תעצרו, יש עלייה בנתונים. יש עלייה על מה אנחנו מברכים?

אני לא בירכתי, את שמעת אותי מברכת?

לרגע היה נשמע - - -

כן אפשר גם לברך, סליחה, גם אפשר לברך כאשר אנחנו רואים עלייה לא בגלל שיש עלייה אלא בגלל שהמשטרה לוקחת את זה יותר ברצינות - - -

לא, סליחה, סליחה, שרן, מברכים על זה שהמשטרה - - -

מטפלת- - -

מטפלת ברגע שאני רואה שלא 70% מניסיונות הרצח אין להם פענוח. זה תפקידה של המשטרה. תפקידן של הנשים הן עשו אותו, הלכו והתלוננו. זה אני מברכת את הנשים שקיבלו את האומץ. אבל את המשטרה אני רוצה פענוח יותר. אני רוצה כתבי אישום יותר, אני רוצה הגנה יותר, אז אני מברכת.

כי להגיד לך את האמת, אנחנו מדברות על מקרי ניסיונות רצח, אני עכשיו מטפלת במקרה של אישה של ניסיון רצח שהגרוש שלה גר בקומה מתחתיה, הכניסה מהצד השני, הוא ניסה לרצוח אותה, הוציאה נגדו צו הרחקה ומניעה, הוא חי מתחתיה, המשטרה, אתן יודעות מה היא עושה? היא מגיעה פעם ביום, מסתובב השוטר בניידת והולך הבייתה וכך מגנים עליה. נו, אני לא אברך על עשייה כזו.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני התחלתי את דבריי בכך שמה שנעשה הוא לא מספק והמקרים הם מקרים מזעזעים ומה שאנחנו שומעים באמת מחריד וכן צריך לטפל וצריך לעשות. עם זאת אפשר גם לברך את המשטרה על כך שאם בעבר לחלוטין לא היו לוקחים ברצינות את התלונות האלה היום אולי יש מישהו שישמע אותם, היום הן יותר נכונות גם לבוא ולהתלונן. המצב לא מושלם, הוא רחוק מלהיות מושלם, יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות, אבל חשוב גם שנעשה את זה בשיתוף פעולה טוב וכאשר המשטרה יודעת שאנחנו מאחורה מעריכים את העבודה הזו אז אולי הם גם יהיו יותר נכונים להקשיב ליותר נשים וכשאנחנו מעבירים יותר תלונות לבוא ולהתייחס אליהן יותר בכובד ראש.

עוד דבר אחד שיש לי לומר. חסר לנו עוד מידע ואנחנו יודעים נגיד על 81 תיקים שהוגש כתב אישום, חסר לנו מידע כמה הורשעו, מה היה העונש, האם העונש באמת תואם את חומרת העבירה, האם באמת מישהו מעניש אותם על זה והכי חשוב, אחרי שהם השתחררו מהכלא האם הם חזרו להתעללות וניסיונות רצח ולדברים כאלה או האם היה באמת שיקום בכלא על הדבר הזה. תודה רבה.

תודה שרן. אני רק רוצה להגיד דבר אחד ותסלחו לי שאני אומרת, אני לא מצליחה להתאפק. המשטרה צריכה לעשות את המוטל עליה אם היא יודעת שאנחנו מברכים או לא מברכים, זה תפקידה. אני לא צריכה להיות להקת עידוד לשום גורם משטרתי. הם יעשו את העבודה שלהם ואני אבקר אותם יום ולילה עד שיעשו אותה כמו שצריך ועד שיגנו על הנשים ואני לא צריכה לעודד אותם, זה התפקיד שלהם. הם אמונים על בטחון הנשים והאזרחים באופן כללי ובינתיים אני לא רואה שעושים את זה כמו שצריך. אני מצטערת אבל אם נתונים כאלה ועם כאב לב כזה אי אפשר לעבור בשקט על זה. אני מצטערת.

אני רוצה לתת למנהלת הוסטל מפתחות, איילת גינדי, שגם השתתפה בדיון הקודם, אני יודעת שאתם גם בסכנת סגירה ואנחנו בבוקר קיימנו דיון שיזמתי בוועדת עבודה ורווחה על הנושא הזה. אני מאוד מבקשת קצר וקולע.

קודם כל תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה רק אולי ברשותכם לתת פוקוס על שני נתונים שהם מאוד מאוד חשובים. אני לא חשבתי בחיים שלי מגינה על עבודת המשטרה, אני כן רוצה להגיד שצריך לזכור ש-33% מנשים שיוצאות מהמקלטים מוצאות את עצמן בחזרה עם בני זוגן. אני אומרת את זה לא כחלילה כביקורת על הנשים אלא כביקורת עלינו שאנחנו לא משקיעים מספיק בחולייה המאוד מאוד חשובה שפוגעת בנשים האלה וזה הגברים האלימים.

דיברת על 2500 ואמרת בזהירות שאת מקווה שזה לא אותם 2500. אז גברתי אני רוצה להגיד לך שחלק גדול מאוד מה-2500 זה אותם 2500 שטופלו בשנים עברו ואין שום גידול בתשומות של טיפול בפוגעים עצמם. ואם אנחנו לא נגדיל את התשומות בטיפול בפוגעים אנחנו נמצא את עצמנו שוב חוזרים עוד פעם ועוד פעם לאותה נקודה. אנחנו נמשיך להשקיע במקלטים לנשים מוכות, נמשיך להרחיק את הנשים מהבית במקום לטפל בפוגעים.

אני רוצה להזכיר שגם גברים שרצחו את נשותיהם חוזרים חזרה לזוגיות שנייה. אז אני רוצה לדבר בשם הנשים, אלה שנרצחו, לצערנו כבר אבוד לנו, אני רוצה לדבר בשם אלה שעוד לא נרצחו. ודיברה חברת כנסת איילת ורבין על כמעט רצח, אני רוצה לדבר על כל אלה. אני מנהלת מרכז שיכול לתת מענה ל-11 מטופלים בלבד. יש 1500 גברים בכלא שפוגעים בנשים. איזה מיקרו אחוז זה.

אז מדברים על סגירת הוסטל, אני לא רוצה בכלל לחשוב על סגירת הוסטל, אני רוצה לחשוב על איך אנחנו מעצימים את המענים האלה. ולא צריך להמציא את הגלגל מחדש, ראינו בוועדה הקודמת 500 אלף ₪ כדי לגבש עקרונות לגברים פוגעים. לא צריך לגבש את העקרונות האלה, יש מחקרים, יש דברים שעובדים, צריך להעצים את זה.

אני רק רוצה להגיד שבתכנית הממשלתית למאבק באלימות יש תכנון להעלות את ההשקעה בטיפול לגברים אלימים רק שלא הקצו תקציבים לזה. ממש אפשר להשקיע. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

תודה רבה לך חברת הכנסת עאידה סלימאן על הדיון המאוד חשוב הזה. אני ישבתי והקשבתי ומראש אני מתנצלת, יש לי דיון נוסף, אני אצטרך לצאת, ומהנתונים שקיבלנו לא רק שיש חוסר נורא גדול, ולכן זה שם אותנו באיזשהי מציאות לוטה בערפל כדי לדעת איך אנחנו מתחילים לטפל אנחנו צריכים לקבל את הנתונים האמיתיים וכשאני מדברת על עלייה זאת אומרת שאפילו לא הצלחנו לעצור את התופעה, היא הולכת ומתרחבת וגם כאשר יש כבר פניות למשטרה עדיין למעלה מ-50% מגיעים לכדי, תסלחו לי, הצלחה של הניסיון רצח.

וכשאני מסתכלת על הוראה של מפכ"ל המשטרה שאומר לגבי החלק האחר, שלא נקבע שזה על ידי בן זוג או בן משפחה, שהוא ממש שם במו ידיו וילון כדי שלא נוכל לדעת מאיזה סיבות הם נרצחו. ולכן אני באה ואני אומרת, סליחה, אולי יש פה מניפולציה כי בחלק מהנשים שכביכול מוגדרות שלא על ידי בני זוג או בני משפחה יש שם בהחלט נשים שנפגעו על ידי בני זוג פשוט לא הצליחו להוכיח את הקשר או אותה אישה שנמצאה, יצאה לה לטייל באמצע המדבר, ולכן מצאה את מותה- -

כן, יש לנו הרגל כזה.

- - איפה היא מופיעה. אם היא מופיעה בנתונים החסרים זאת אומרת שהנתונים הם לא רלוונטיים למה שקורה במציאות. אם אותה אישה הייתה מאויימת ופתאום היא נעלמה מהרדאר ולא טופל ולא מצאו את הרוצח, אולי אפילו גם לא מצאו את הגופה, אנחנו צריכים להבין שיש פה נתונים שהם לא רלוונטיים והם לא מציגים את התמונה, ולכן קשה לנו לרדת לרזולוציות ולהבין איך לטפל. אבל עם העלייה המתמדת הזאת אנחנו לא יכולים לישון בשקט כי משהו פה, כנראה, לא נעשה כמו שצריך.

מעבר לעניין כמה מגישות או כמה פותחות בתביעה או בתהליך של תלונה, אנחנו צריכים לזכור כמה רציחות מתרחשות מדיי שנה וזה גרף שהולך ועולה ומה הן הנסיבות. אתם יודעים מה בואו נפתח את זה, בואו נעשה סיעור מוחות. אולי בכלל יש פה נסיבות מסוימות שצריך להבין שמשהו בחברה השתנה ואולי צריך לטפל בזה בטיפול אחר.

אני בשוק מדוע אין פה טיפול הוליסטי. תחשבו על ילדים שנמצאים בתוך בית שהדוגמה והמודל שלו זה אלימות בתוך המשפחה, זה השפלה של האמא, מה אתם חושבים שייצא מהילד הזה בלי טיפול? מה אתם חושבים, איזה דוגמה הם יקחו ואיך הם יתנהלו כאשר הם יהיו בוגרים ויצטרכו להעמיד בית משלהם. לא טיפלנו בזמן, לא עצרנו את המקרה של הדור הבא.

ואני חושבת שזה זילות, לא רק זילות, של איזה זילות בחיי אדם. וכל ההרס מסביב כל הצער, עזבו, אתם יודעים מה, בואו לא נדבר על רגשות. אמרת, עאידה, בואי לא נדבר על - - - זה פני החברה שלנו. מישהו פה נרדם בשמירה. זה שהאבות האלו לא מקבלים טיפול, גם הילדים חושבים שזה בסדר. דרך אגב, הם הרבה פעמים הולכים עם הצד החזק. כי ככה הם שורדים. ככה נבנים דפוסי התנהגות. פרויד אמר את זה לפנינו. עד היום לא באמת שברו את ה- - - זה דפוסי התנהגות שנקבעים בגיל הזה והולכים עם הילדים האלו הלאה.

אני רוצה לומר עוד דבר. זה שאנחנו עוברים לסדר היום עם ההוראה של לשכת המפכ"ל, איך הם מתכוונים לטפל שם למעלה. אם אתה שם בעצם זיכוך על התמונה האמיתית אז גם אוקיי, אנחנו מתדיינים פה, לא באמת שמים את האצבע על הבעיה ויכול להיות ששם כמו שהם קיבלו את התגובה של בג"ץ בעניין אחר לחלוטין שהם אומרים לדוגמה - -

זהו, רציתי להגיד לך, אם כבר.

- - יש מציאות אלטרנטיבית אוקיי. אני לא מאמינה בדבר הזה ואני חושבת שמתחבאים פה מאחורי המספרים כדי לעשות לנו מניפולציה שלא נדע כמה הדבר הוא נורא וכמה ההיקף הוא גדול. ועל זה צריך לפנות ולבקש נתונים יותר. אם צריך לפי חופש המידע אז לפי חופש המידע.

אני חושבת שכל הנושא של מסד נתונים ברור וסטנדרטיזציה של המידע וחשיפה אמיתית של המידע זה דבר שמחוייב כדי להבין את גודל הבעיה וכדי ללמוד אותה נכון. כשהופעתי ב-2014 מול הוועדה הבין משרדית ואמרתי תזהרו, כל הנושא של רצח נשים ערביות עובר מבן משפחה לבן זוג, הם לא רצו להאמין. כשאמרתי שיש הכנסה של רוצחים, שכירי חרב, שמבקשים מהם, צחקו עליי. אני לא אומרת את זה כדי להגיד אמרתי לכם אבל אולי היינו חוסכות חיים של נשים, אולי היו חלק מהנשים איתנו.

אני רוצה להגיד לכם, כל הנושא של פענוח מקרי הרצח אני אבקש לדעת קודם כל את פרטי הפרטים ולא רק בשנתיים האחרונות. אני מכירה מקרים ספציפיים ואל תגידו לי ש-85% מהמקרים פוענחו, אני מכירה מקרים ספציפיים, סוגרים תיקים, תיקים שלא נחקרים עד הסוף וכל הנושא של נסיונות הרצח אנחנו נלך עם זה ונבדוק אותו עד הסוף. והמקרה שהזכרתי אני רוצה תשובה עליו, אני אתן לך את הנתונים. אבל בלתי אפשרי להמשיך ככה. אני רוצה לתת לניר אלימלך, אח של ענת אלימלך, בבקשה אדוני.

תודה ליושבת ראש הוועדה. היום ג' בכסלו זה האזכרה של ענת. לפני 20 שנה ענת נרצחה על ידי בן זוגה לשעבר, הוא ירה בלבה וירה שני כדורים בלבו. ענת נרצחה לא רק על ידי דוד אפוטה, היא נרצחה על ידי האחים שלו שהזיזו את האקדח ולא קיבלו עונש עד היום, נרצחה על ידי משטרת ישראל, נרצחה בידי פרופסור שעמד בראשות המכון הפתולוגי, היא נרצחה על ידי חברת קדישא כי להזכיר לכם, קברו אותה בחלקה של מתאבדים וספק יהודים אחרי 4 שנים גילינו את זה. יש דבר כזה מחוץ לגדר והוכחנו את זה בבית המשפט והעברנו אותה למנוחת עולמים במקום אחר. היא נרצחה גם על ידי התקשורת ואפילו על ידי חלקים מהחברה.

ואני שומע פה את הנאמר בוועדה הזו וגם בוועדה הקודמת ושלא תדעו, כן, כל אחד מדבר מהמקום שלו, אני יכול לדבר מהמקום שלי כי אני קורבן של הדבר הזה. קורבן עקיף אבל אני קורבן. ואם תסתכלו גם על המיצג של איננה עוד שמוצג פה, את כל הנשים, חוצה מגזרים, זה לא משנה אם אתה ערבי, יהודי או לא משנה מה, אישה באשר היא. כי לפי כל מה שנאמר פה בשנה הבאה יתלו פה 11 בגדים של נשים אחרות. ומהות הבעיה כשאנחנו מסתכלים על הבעיה הזו בנפרדות ולא באחדות מתוך חוסר הבנה ומתוך מקובעות כי יש משפט שאומר שאם אנחנו נמשיך לחשוב כמו שאנחנו חושבים נגיע בדיוק לאן שהגענו וכל שנה הנתונים הם אותו דבר.

אם נותנים לך תקציב נמוך לטיפול בבעיה של גברים אלימים, ואם דיברתם על גברים אלימים ועל הנושא הזה של הניסיון לרצח אז אני רוצה להגיד לכם בתור מי שמרצה למניעת אלימות כלפי נשים, ביום יום שלי זה מה שאני עושה, ובתור אחד שמכים גם כפר לנשים מוכות שעוד מעט אני אשכיר את זה לילדיהן, מקום טיפולי.

אני רוצה להגיד לכם שאלימות זה דבר שמתפתח. אם הוא נותן את האגרוף, תלוי בכמה כעס זה יהיה, בפעם הבאה שזה יתפרץ לו למה לא להרים את הסכין? כי אם היא בכלל לא מבינה את מקום הקורבנות ואם מדינת ישראל משתתפת במשולש הקורבנות לעולם אנחנו לא נצא מהמשולש הזה. מדינת ישראל בעצמה מקרבנת את הקורבנות. תסתכלו פה, משפחות של הקורבנות.

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר שאתם בכלל תהיו בהלם. מתוך המיצג שעשינו של איננה עוד צילמנו את משפחות הנרצחים כדי לעודד את השרים להגיע לכאן. מתוך המשפחות של הנרצחות במיצג שבא להרים את המודעות פה שתי נשים מאויימות ונאלצו לברוח כי איימו על החיים שלהן, שתי נשים ממשפחות של נרצחות, איימו על החיים שלהן והן נאלצו לברוח. זאת אומרת שאנחנו לא רואים את המציאות באמת כפי שהיא.

אני רוצה להגיד כי יש לי, אני חושב, את הדרך לפתרון. אני חוקר את התחום הזה הרבה מאוד זמן, אני מתמחה באלימות במשפחה, אני מרצה על זה ואני רוצה להגיד מתוך הבנה של המקום הזה אני רוצה להגיד שאני הצלחתי להביא גוף, אחד הגדולים במדינת ישראל, שזה התנועה הקיבוצית שאחת האג'נדות שלהם זה מעמד האישה וחינוך לתמוך בנו ואנחנו עכשיו בהתקדמות לקראת להוציא את הדבר הזה לפועל, את הכפר הזה, טיפולי שיקומי לנשים מוכות ולילדיהן לתת להם אור. מכוון שמקלט נותן להן מענה מיידי לאיום של כרגע. זה לא טיפול ארוך טווח.

אנחנו צריכים פה את תמיכת המדינה, צריכים את הרווחה ויש לנו פה הזדמנות דרך התנועה הקיבוצית שמבינה את זה שזה 300 יישובים במדינת ישראל לחנך מחדש מילדים בני 4 עד אנשים מבוגרים, בדיוק כמו שעשו במלחמה נגד תאונות הדרכים. כולנו הולכים עם חגורת בטיחות וכולנו, אם עשינו עבירה, אנחנו למחרת בבוקר עושים קורס נהיגה מונעת. תודה רבה לכם.

תודה רבה, תודה ניר. אני חייבת להגיד שהנושא של כפר שיקומי לנשים נפגעות אלימות זה חלום שמלווה את הנשים שעוסקות במלאכה כבר הרבה שנים. ואני שמחה לשמוע שאתם כנראה תוציאו את זה לפועל.

אני רוצה לתת לעוזיעם ספיר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות. בבקשה אדוני.

שלום לכולם, שמי עוזיעם ספיר, אני אבא של מעיין זכרונה לברכה, שנאנסה ונרצחה לפני 12.5 שנים ברחובות במה שהוגדר כרצח הבל, רצח סתם. נער עבריין מועד שיצא מחלופת כלא לחופשה שנייה שלו, בערב יום שישי ראה ילדה, שבאחת העדויות שלו העיד שהיופי שלה הרגיז אותו, אז אני אומר אם הילדה שלי הייתה אולי מכוערת אז אולי הייתה בחיים והוא אנס אותה, הוא תקף אותה ברחוב בדקה שלא היה אף אחד באותו רחוב. מואר לחלוטין, שמונה ורבע, רחובות, עיר המדע והתרבות.

ראה אותו אחרי איזה דקה אדם בשם שלמה קונפורטי, אתיופי מחומצן גוהר מעל מישהי בג'ינס, ניגש אליו וכדי שהוא לא יראה שהוא הטיח את מעיין במדרכה וכל המצח שלה היה מוצף דם הוא סיבב לה את הפנים וזה אחרי זה לצערי, שהיא בתכריכים, ביום ראשון שקברנו אותה רואים את סימני האלימות ושהוא ניגש ושאל אותו מה קורה איתה אז הוא אומר, זה בסדר, היא שיכורה, אני מטפל בה, לך מכאן וכשהוא מסובב את הפנים של מעיין הצידה שהיא גם לא תוכל לדבר, היא הייתה רק המומה, הצביע על בנו שיצא בדיוק מבית הכנסת והוא התרחק.

ואז הוא הוליך את מעיין, שהייתה בחיים, אנס אותה, עשה בה מעשה סדום, התעללה בה קשות וחנק אותה למוות. לנו נודע בשבת בבוקר. שרה, אמא של מעיין יצאה עם אחי הבכור, סגן אלוף ביחידת איתור נעדרים, יחידת איתן, כי היא לא הייתה מוכנה לחתום על נתיחה שלאחר המוות בלי לראות את מעיין. אני הייתי עם התקף לב בקפלן, אחי האמצעי לקח אותי כעבור חצי שעה כבר לא הייתי מסוגל לעמוד על הרגליים ולפני ארבע וחצי שנים עקב מצבי שהתדרדר אני עם קוצב לב ואני נכה 100%.

אנחנו ארגון שנקרא ארגון משפחות נרצחים ונרצחות והוא מאגד משפחות של קורבנות רצח תמימים מתכבד בזאת להגיש את עמדת הארגון לקראת הדיון. קודם כל אנחנו מברכים את יושבת ראש הוועדה, תומא סלימאן, על ההתגייסות הבלתי נלאית למניעת אלימות נגד נשים, על הדרישה כלפי נציגי הממשלה להשתתף בדיוני הוועדה ולדווח על הצעדים הננקטים על ידם, על חשיפת המחדלים והעיכובים הבלתי נסלחים ביישום המלצות הוועדה הבין משרדית למניעה וטיפול בתופעת האלימות במשפחה.

אני מדבר בתור אחד שבא ועשה את הרישיון נהיגה שלו באנגליה וכולם יודעים מה קורה היום בכבישים. אנחנו הרבה נוהגים, אנחנו חיים במדינה אלימה ברמות שפשוט בלתי ניתן לתאר. סרטון שאני מציג בהרצאות שלי כלפי נערי רפול של פעם, פרוייקט שנקרא היום מיל"ע, מובילים יחד למען הנוער, הרצאה מספר 30 זה רק שבוע הבא והייתי בכל הארץ. ואני מראה סרטון שהכותרת שלו "פתאום בא החושך" ושם יש נתון מזעזע שכל 72 שעות, כל שלושה יממות בישראל נרצח מישהו. שלא לדבר על מעל 100 ומשהו נשים שנרצחו בעשר שנים האחרונות.

אנחנו פועלים גם במסגרת הזאת וגם במסגרת של נערי רפול על אכיפה ומניעה ואני טוען שרוצח משוקם לא קיים ומתווכחים איתי. אבל דבר אחד בטוח זה שהסדרי טיעון, מה שנקרא עסקת טיעון שווה לאקדח טעון. רמות האנשים שבאמת עברו שיקום היא ממש מזערית והנתונים שיש מאוד מוטים.

נקודה נוספת שאנחנו רוצים להוסיף בארגון. לדעת הארגון יש להוסיף נסיבות מחמירות נוספות שרלוונטיות במיוחד במציאות הישראלית ומצאנו כי גם במדינות אחרות כמו ארה"ב, בריטניה, קנדה ואוסטרליה הן מוגדרות כנסיבות מחמירות. רצח של בת זוג, רצח של אישה בהריון כפי שארע בפעמים רבות, הסתרת גופת הקורבן, ביתורה או השחתה, זוכרים את המקרה שם בטבריה, רצח של הורה לילדים קטינים, הרצח בוצע תוך הפרת צו הגנה שהוצע להגנת קורבן רצח או תוך הפרת מעצר הבית. ונקודה אחרונה, הרצח בוצע בנוכחות ולעיני בני משפחת קורבן הרצח. תודה לכם.

תודה רבה. אנחנו עוד לא שמענו מסאיד תלי, מפקח במשרד הרווחה ואני יודעת שאתה גם בוועדה בנושא רצח נשים, בבקשה אדוני, נא להתייחס.

אני ככה אשתדל גם כן לקצר אבל בעיקרון המצב הוא חמור ומדאיג אבל זה לא נכון לקבוע שיש עלייה ושהמצב התדרדר בשנה שנתיים האחרונות. אני מדבר ככה על פי הנתונים. אני שמעתי את הטענות שהנתונים חלקם אולי לא סופיים אבל על בסיס הנתונים שיש לנו המצב חמור, מדאיג, יש נשים שנרצחות ויש נשים שסובלות מאלימות אבל אם אנחנו מסתכלים על השנים האחרונות, למעט בחברה הערבית, בוודאי במספר הנרצחות, ואני כמובן לא מזלזל בזה, אז המצב הוא אפילו אפשר להגיד בירידה מסויימת. אז זה ככה נתון שאני לא רוצה להתעלם ממנו.

דבר שני אני לא רוצה להתעמת עם האין ובוודאי שיש מה לשפר ואמרת קודם שיש ועדה בין משרדית שמן הסתם קמה כי יש מה לשפר. אבל יש לא מעט עשייתה וחלקה גם מונעת ומנעה מאות מקרי רצח שמן הסתם אנחנו לא דנים בהם כי זה מקרים - - - אבל חשוב מאוד גם את העניין הזה לציין.

לגבי הוועדה לבדיקת מקרי רצח, הוועדה במהלך שנת 2018 כפי שגם צויין תתחיל לדון גם בנשים שנרצחו לא על ידי בן זוג, על ידי בן משפחה ובכלל. זה מאוד חשוב במיוחד לבחינת - - -

אולי יהיה לכם את האומץ להגיד שאתם תחקרו כל מקרה רצח על רקע מגדרי, נקודה. לא בן משפחה ולא בן זוג ולא חבר לשעבר. היא נרצחת בגלל שהיא אישה.

אבל יש ילדים שנרצחים שמשפחים אבל יש, זה לא הנושא, אבל יש גם מעט מעט גברים שנרצחים במשפחה אבל אנחנו רוצים לקרוא לזה במשפחה במיוחד בגלל הילדים שנרצחים במשפחה. זה לא רק נשים. זה העניין. אבל אם היינו דנים רק ברצח נשים אז אכן רוב המקרים הם - - -

אני לא אכנס עכשיו למשחק הזה של כמה ילדים ואראה הרעה ששואלת כמה ילדים נרצחים. כי בשבילי ילד אחד זה יותר מדיי. אבל אני חושבת שאם כל פעם שמרחיבים את היריעה מאבדים את האישה בתוכה. כל פעם שעושים כאילו, יש אלימות במשפחה, לא, זה לא המקרה. נשים נרצחות בהיותן נשים וגברים אלימים כי מלמדים אותם שיש להם את האפשרות להיות אלימים. ואני חושבת שככל שמרחיבים ומרחיבים ומטשטשים את הבסיס אנחנו לא נשפר את ההגנה ואת הטיפול.

אני אתייחס לעניין הזה של שיתוף הפעולה והממשק בינינו רווחה ומשטרה. אני אגיד שמרבית המקרים שמפונים לטיפול במרכזים למניעת אלימות במשפחה שזה מעל 10,000 מקרים, אחוז גבוה מהם מגיע מהמשטרה. כלומר, כן חלק מהמקרים מטופלים גם כאן וגם שם ולא רק כך אלא יש גם נוהל חדש שהוא נוהל טיוב הטיפול בנשים מאויימות שהוא כן נוהל שבעצם במסגרתו מסדירים את הדיון במקרים של נשים מאויימות. אז זה עוד יותר, זה נוהל חדש מהשנתיים שלוש האחרונות אז מן הסתם זה גם שיפר ויש גם - - -

מה זה הנוהל הזה?

זה נוהל טיוב - - - זה ממומש בוודאי.

איפה הוא ממומש אני שואלת.

הוא לא ממומש בצורה ש- - -

אני לא יודע מי זה אנחנו.

אנשים ש- - -

אנשים לא יכולים להרגיש את הנוהל הזה. זה דיונים מקצועיים שמתנהלים בחדרים.

במסגרת הדיון הזה מה בדיוק נעשה - - -

זה לא הולך ככה. אנחנו כבר גלשנו מעבר לזמן.

עוד רק עניין קצר גם דובר קודם על תכנית עו"ס משטרה. עו"ס משטרה זה בדיוק הייעוד שלו, זה כן לטפל בזמן אמת בממשק הזה בין משטרה לרווחה. אני מניח שזה ישפר עוד יותר, יותר בחברה הערבית החל מ-2018 אבל בכלל.

אני כן רוצה להתייחס- - - אי אפשר לקחת על זה שום קרדיט וקשה עוד לנתח ולהבין את זה אבל בנושא של נרצחות עולות יוצאות אתיופיה בחמש שנים האחרונות נרצחו שתיים לעומת בתחילת העשור שנרצחו הרבה יותר.

סאיד סליחה, אז היו מה שנקרא עולות חדשות. היום הן כבר חלק מהאוכלוסייה. זה לא שהן נרצחו פחות. היום הן ותיקות כבר, הן לא עולות.

עאידה, הערביות נמצאות כאן הרבה זמן ואת יודעת ועדיין נרצחות. אז אני לא יודע יכול להיות שזה קשור בעלייה, יכול להיות.

לא, לא, אני התייחסתי לעניין של פחות עולות נרצחות. יש פחות עולות. כבר העולות הן כבר ותיקות, מה.

יכול להיות שזה גם קשור בהנגשת השירותים גם אצלנו ברווחה של עובדות ועובדים סוציאליים שמטפלים בנשים האלה גם בשפתן וגם במרכזים ויכול להיות שגם חוקרות אלמ"ב שנמצאות במשטרה, יכול להיות שיש עוד ועוד סיבות.

אני כן רוצה לתקן משהו, אני לא יודע אם זה מגמה או לא מגמה אבל כן הנשים הערביות שנרצחו בשנה האחרונה, 2017, ככל הידוע מחומר התיקים, אנחנו ניזונים מהתיקים של המשטרה, כולן נרצחו על ידי בן משפחה ולאו דווקא על ידי בן זוג. עוד פעם, אני לא יודע מה יגלו התיקים, אני מקווה שהרוצחים יתפסו והתיקים יפוענחו אבל בשנה הזאת זה היה שינוי מגמה לעומת שנים אחרונות. בשנים - - - אני מדבר על נשים שנרצחו במשפחה לא נשים שנרצחו באופן כללי. אז זה משהו שהוא קצת מתקן את העניין שהתייחסתי אליו.

אני כן רוצה להתייחס לעניין של מוכרות ברווחה ובכל זאת מה קרה איתן. לא כל הנשים, נכון שדובר על 50% נשים שמוכרות ברווחה, הרווחה זה לא רק אלימות במשפחה ואני לא ארחיב על זה יותר. אבל לא כל הנשים שמוכרות ברווחה מטופלות על רקע אלימות במשפחה, חלקן אפילו מסתירות זאת, חלקן טופלו ועדיין זה לא הספיק וכמובן יש את העניין הזה של לכפות או לא לכפות טיפול, לכפות או לא לכפות סידור במקלט.

אבל את כל הדברים האלה, כמובן זה לא שאנחנו ישנים טוב בלילה כשאנחנו מטפלים, זה הכי גרוע שאנחנו מטפלים או כשמישהו מטפל באישה והיא נרצחת, זה לפעמים סיפור טראומתי וקשה. בכל מקרה אם אני אסכם, הוועדה הבין משרדית שהוצגו חלק מהדברים, מה שהספיקו להציג, אני מניח ומאמין שתשפר וזהו. תודה.

ברגע שיהיה לה תקציב - - -

יש תקציב אבל חלקי. את צודקת אבל - - -

אין תקציב. 7 מיליון ששמר אותם משרד הרווחה מתחילת השנה למקרה ותאושר התכנית.

יש עוד 20 ואנחנו דורשים להגדיל ב-50.

20 בשנה הבאה עדיין לא עברה ועדת כספים אז בשבילי הם לא קיימים. יעבירו אותם קודם כל ועדת כספים ואז אפשר להגיד שזה. כי התקציב כבר מאושר וסגור. אני אומרת את זה כדי שיהיה לכם תקציבים לעשות את זה. זה דווקא לטובת המשרד.

אילנית כהן, עמותת בשבילך. ואני מאוד מבקשת, אנחנו כבר רבע שעה מעבר לזמן שהוקצב לדיון הזה.

אלף אלפי הבדלות, עמותת בשבילך. אני עובדת סוציאלית, תודה על רשות הדיבור. המלחמה באלימות במשפחה היא מאבק משותף של כולנו, נשים וגברים, זה פוגע בכולנו, גם בילדים שלנו. ואפרופו תקציבים, התופעה הזאת גורמת לבזבוז ואבדן ימי עבודה ותקציבים רבים שמבוזבזים, ולכן זה גם אינטרס כלכלי של כולנו להלחם בתופעה הזאת ואני לא מדברת על אבדן חיים בכלל. ולמרות ההבנה הזאת כל שנה עוברת ושיעורי האלימות ממשיכים להיות מדאיגים. אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש.

אנחנו יושבים פה וישבנו בוועדה קודמת ודיברנו על התופעה המדאיגה הזאת ואנחנו מדברים על נשים ונשים ונשים ומה צריך לעשות ואנחנו מעט מדיי ופחות מדיי מדברים על מה צריך לעשות עם הגברים והם מחוללי האלימות והם הגברים הפוגעים וצריך לעשות ונעשה מעט מדיי. דיברה גברת איילת גינדי מהוסטל מפתחות ודיברה חברת הכנסת נחמיאס ורבין וצריך לעשות ונעשה מעט מדיי. סל המענים שקיים כיום אינו מספיק. צריך להרחיב אותו, להעשיר אותו ולכלול בתוכו מענים מגוונים לכל השותפים במעגל האלימות. לא רק לנשים, גם לגברים.

אין באמירה שאני אומרת עכשיו שום חדש. כבר בדו"ח משנה שעברה בעקרונות פעולה מומלצים סעיף ח' מדבר על הרחבת סל שירותי הטיפול והשיקום לגברים שהתנהגותם אלימה. זה היה בשנה שעברה. מה קרה משנה שעברה? מעט מאוד. כמעט כלום לא נעשה. דברים נעשים more of the same.

אני רוצה להציג את העמותה שלי. מה אמור לעשות גבר שמורחק מהבית, מורחק מהבית ומוצא את עצמו בגינה ציבורית ללא פתרון לינה, מה זה עושה למסוכנות שלו, מה זה עושה למסוכנות שלו כלפי האישה שלו. ואנחנו בעמותה שלנו, בעמותת בשבילך, נותנים מענה לגבר הזה. כשאני פוגשת אישה ומנסה לשכנע אותה להתלונן כלפי בן הזוג שלה אני שומעת תשובות כמו, אני לא אתלונן כי אין לו לאן ללכת. אני אוציא נגדו צו הרחקה ומה הוא יעשה, הוא יאבד את מקום העבודה שלו.

סליחה, אנחנו לא יכולות עכשיו - - -

יש את בית נעם - - -

בית נעם מיועד לגברים שאמורים לעזוב את הבית שלהם - - - אני ניהלתי את בית נעם, משם אני באה. זה לא פתרון שמיועד לכל הגברים. כמדובר על גברים אלימים הם לא במקשה אחת. אנחנו עמותה שמיועדת למקשה אחרת של גברים ולכן אני מדברת על סל שירותים, על מגוון, בית נעם זה לסוג מסוים של גברים, זה מעולה שיש, מרכזים, מעולה שיש. אנחנו מדברים על מענה אחר שמיועד לגברים מסוימים אחרים. צריך להרחיב את הסל, זה לא קיים כיום.

תודה. אני מבינה שאדוני, אתה עורך דין של משפחתה של המנוחה עלא דהאר אז בבקשה אבל ממש בקצרה.

הדיון הזה הוא מאוד חשוב. אני מאוד מודה על הזכות להיות פה. כל שנה יש דיונים כאלה ואני מאוד מקווה שזה מתישהו יתן תוצאות. לאור הניסיון של המקרה שאנחנו מטפלים בו אני חושב שהפנייה היא אליכם, כמחוקקים לחוקק. יש הרבה חוקים שלא עולים כסף. אם אנחנו מדברים למשל בדוגמה של הזרועות המבצעות, של המשטרה לצורך העניין, במקרה הזה ספציפית של מניעה ופענוח שזה משהו שהוא מתרחש דיי הרבה, אין שום סיבה בעולם שלא יהיה חוק שיחייב לתת פשוט אחת ברצח מגדרי, אחת לתקופה דו"ח היכן עומד הטיפול בפענוח הרצח.

זה יכול להיות אחת לשלושה חודשים, זה יכול להיות אחת לחצי שנה, לתת דו"ח למשפחה עם העתק לגורם מפקח על עבודת המשטרה שיידע שבוצעו פה פעולות. זה לא עולה כסף הרי ממילא אמורה להיות פה פעולת פענוח. אבל לתת את הדו"ח הזה, זה יחייב. שלא יהיה משהו באוויר ואחרי איזה שמונה שנים פתאום מישהו נזכר שאולי לסגור את התיק. ואותו דבר גם לפני.

אם יש איומים, אם אני הולך לים ואני יודע שיש דגל אדום, לבן ושחור שאומרים לי מה מידת המסוכנות אז אם אישה מגישה תלונה למשטרה למנוע רצח אפשר לתת לה אחת ליומיים בהתחלה ואחרי זה אולי לתקופה קצת יותר ארוכה מה מצב הסיכון שלה. כלומר לומר, ביצענו את הפעולות האלו והאלו, כרגע האיום שלך הוא באזור מסוים - - -

זה הנוהל שדיבר עליו סאיד שנמצא בישיבות בין המשטרה והרווחה.

אז זה בדיוק מה שאני אומר, לעגן אותו בחקיקה ולוודא שהדבר קורה. לא להניח את זה רק למידת הטוב. אני מאוד מודה לכם.

תודה רבה אדוני. רות רזניק, בבקשה גברתי.

ראשית אני רוצה לכל המשפחות האבלות שיושבות כאן להגיד שלב כולנו איתכם, לא רק היום, אלא 365 ימים בשנה. באנגלית יש משפט, אם לא חסדו של האל כל אחת מאתנו וכל אחד היה יכול להיות שותף למשפחה האבלה הזו. אבל אני רוצה לדבר על דבר אחר. דובר על רצח נשים ועל יחס המשטרה וכן תלונות ולא תלונות. כמי שעובדת עם נשים בצורה מאוד אינטנסיבית במשך כמה עשורים טובים, ואני לא אמנה אותם, אני יכולה להגיד לכם ש-99.5% מהנשים חוששות לפנות למשטרה. הפחד מצמית אותן, אין מילה אחרת.

הן יודעות, הם איימו עליהן כבר, אותם גברים שגדלו בבתים האלימים הם אלה שאומרים להן, את תפתחי את הפה דיר באלק, ככה התנועה הזאת, שוחטים אותך. יהודים וערבים קורה באותה מידה. הם יודעים, את יודעת מה, אני לא ארצח אותך, אני אשפוך עלייך מי אש. אף גבר לעולם לא יסתכל עלייך. את יודעת מה, אני אהרוג את הילדים שלך וכל החיים תסבלי. וזו האמת וזו הסיבה העיקרית שרוב הנשים לא פותחות את הפה מחרדה, מפחד, מדאגה. וקודם כל צריך להגיע לשינוי חברתי טוטאלי. ואם לא יהיה הרבה כסף בפרסומת ובחינוך אנחנו נשב כאן עוד 20 שנה ונבכה על המתות החדשות.

תודה רבה. ד"ר בת עמי ברוט, פרקליטות המדינה, בבקשה גברתי.

שלום, קודם כל תודה רבה על הדיון. אני רוצה להתייחס לשני עניינים שעלו כאן. קודם כל החוסר במידע של המשפחות ודבר נוסף שצויין כאן על כך שהפוגע הרבה פעמים מקבל זכויות. ואני רוצה להתייחס לזה שיש בחוק התייחסות מי הוא נפגע עבירה בחוק זכויות נפגעי עבירה. חוק זכויות נפגעי עבירה מעניק לנפגעי עבירה כל מיני זכויות של יידוע ולפעמים גם שיתוף בהליך. זה לא זכויות לפיצוי, עוד מעט אני אדבר על פיצוי במילה. הוא קובע שבעבירות המתה שזה בעצם עבירות של רצח והריגה נפגעי העבירה יהיו בני המשפחה למעט החשוד הנאשם או הנידון.

זאת אומרת, הוא לא יכול לקבל את הזכויות וכמובן ככל שהדבר הוא ידוע לרשויות הן חייבות לעמוד על הדבר הזה. מבחינת פיצוי אני אומר מילה לגבי מה שפרופ' ביטון אמרה קודם אנחנו למעשה ממש לאחרונה לפני כשלושה חודשים קיבלנו פסק דין בדיון נוסף בבית המשפט העליון שפיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין שמקנה פיצוי למי שניזוק מעבירה הוא ניתן לבני משפחות עבירות המתה אבל בית המשפט העליון הגביל את כל הפיצוי לכל בני המשפחה ל-258 אלף שזה תקרת הפיצוי הקבועה בסעיף וקרא למחוקק לבחון אפשרות של תיקון חקיקה בהקשר הזה ככל שהוא סבור שיש צורך בכך.

בנוסף לזה אני רוצה לציין - - -

זה פיצוי מידי העבריין לא מידי המדינה.

נכון, בוודאי, אני מדברת על פיצוי מידי העבריין שהורשע. עבריין שהורשע ניתן להטיל עליו פיצוי בית המשפט שדן בעניין יכול להטיל עליו פיצוי.

אני רוצה עוד להתייחס לסיוע לנפגעי עבירות המתה. המשפחות יכולות לקבל סיוע, קודם כל מידע. אפשר תמיד לפנות ליחידות הסיוע בפרקליטויות השונות וגם בפרקליטות המדינה. כל דרכי ההתקשרות מצויות באינטרנט אפשר למצוא בקלות ואני מזמינה אתכם לפנות ולקבל את המידע שאתם מחפשים. ככל שלא אתם יכולים לפנות גם ישירות אליי, אני אבדוק למה לא קיבלתם את המידע שדרוש לכם. כמובן ככל שהתיק, והתיקים האלה מטופלים בפרקליטות.

בנוסף לזה יש את תכנית סנה, חבל שהם לא הוזמנו לדיון היום, כי אני חושבת שזה תכנית שמאוד מאוד חשוב שבדיון כזה תהיה לה נציגות. תכנית סנה היא תכנית של סיוע לנפגעי עבירות המתה - - -

למה הם לא שייכים למשרד המשפטים?

בוודאי ששייכים למשרד המשפטים.

אז משרד המשפטים הוזמן והיה צריך לשלוח את אנשי המקצוע הרלוונטים לנושא.

אז אני אציג במילה את התכנית הזו. התכנית הזו עברה בהחלטת ממשלה בשנת 2009. בשנת 2009 הוחלט שכל תיק מאותו מועד, כל מקרה יכול לקבל סיוע מטעם הסיוע המשפטי לא הוכחת זכאות כלכלית והסיוע הזה ניתן בשלושה מישורים: אחד, סיוע כלכלי ראשוני, זה בדרך כלל לצרכי ההוצאות הראשוניות של הקבורה וכו', סוכת אבלים. הדבר הנוסף הוא סיוע משפטי. הסיוע המשפטי מתחלק לשניים. זה ליווי בהליכים הפליליים ותיווך של ההליך שזה דבר מאוד חשוב למשפחות גם בעניין של מידע וגם סיוע בהליך האזרחי - - -

אני יכולה לתת לך רשימה של מקרי רצח שלא אושר הסיוע בשלושת המישורים כי יושב בוועדה שוטר והחשוד מהמשפחה והם לא אישרו אז תיאורטית זה טוב אבל בפועל זה לא מתקיים.

אני רוצה להגיד שהתכנית לא פועלת כמו שצריך לפחות מהדיווחים שאני מקבלת מהשטח כמו הדיווח שנתנה עכשיו סמאח. אני ישבתי אתמול, כמו שהודעתי בישיבה, ישבתי בפגישת עבודה עם נציגה של משרד המשפטים, העלנו את הטענות האלה, סיכמנו שתהיה לנו פגישת עבודה גם עם סנה ואני אעלה ממש באופן קונקרטי שמות של משפחות שלא נהנות מהשירות הזה ולא מונגש להן השירות הזה.

רק עדכון קטן, סליחה, ביום ראשון גלעד שאקר בבאר שבע פיצה 258 אלף ₪, מאסר עולם ו- - -

זה היה בחדשות.

תודה רבה. אני מעמותת אלה, אדם למען אסיר/אסירה. אני מדבר עם אסירים. בדרך לכאן התקשרה אליי אסירה שיושבת מאסר עולם על רצח של שני ילדיה. אמא שלה מתקשרת אליי, אסירים ששפוטים מאסרי עולם מתקשרים אליי ואני ככה מנסה איכשהו לעזור ולהביא אותם לאיזה נקודה שתסייע לא רק לנפגעות אלא לפוגעים מכוון שאני אומר שאם השיח יהיה פה שיח של חיבור ואהבה אנחנו נשיג את הכל, זה הפתרון. לא שנאה, לא קוטביות, לא מחנאות, אלא פשוט לנסות לחבר - - - להשיג תוצאות הרבה יותר טובות מכל מה ש- - -

תודה רבה, קיבלתי את ההערה שלך. אני חושבת שהדיון הזה התקיים מתוך אהבה לנשים שנפגעות מאלימות. אני מצטערת, אני לא יכולה לאהוב רוצח, תסלחו לי על זה. אני מדברת מתוך אהבה לכל הנפגעות. וזהו, זה לא פינג פונג. עכשיו אני מסכמת. תודה.

לכל רוצח יש אמא שהיא אוהבת אותו.

אז שהיא תאהב אותו. אני בינתיים לא אוהבת רוצחים, תודה. אני מאוד מעריכה את אהבת כולם לבני אדם אבל בין בני האדם יש רוצחים ויש נרצחים, בין בני האדם יש נפגעים ונפגעות אלימות והמטרה של הדיון הזה זה להפסיק את האלימות. המטרה של הדיון הזה זה להפסיק את רצח הנשים והמטרה של הדיון הזה זה לעשות בקרה על הגורמים שאחראים על התפקיד הזה לעשות את המוטל עליהם כמו שצריך.

אני רוצה להודות לעבודת הצוות של הממ"מ, העבודה הנהדרת שעשיתם. הנתונים ששמענו היום, נתונים מזעזעים ביותר. הנתונים הם, אתם תזכרו רק ואני מאוד מצטערת אני לא יודעת מה קורה, תזכרו שמאחורי כל סטטיסטיקה שניתנה פה יש נשים ויש משפחות ששכלו את הבנות שלהן ואת הנשים שלהן ותזכרו שיש ילדים שאיבדו את האמהות שלהן. ותזכרו טוב מאוד שעדיין בינינו מסתובבים רוצחים או מי שניסו לרצוח והם לא מאחורי סורג ובריח. ותזכרו טוב מאוד שזה קורה בגלל שאנחנו לא עושים את העבודה כמו שצריך.

אנחנו היום הבנו עד כמה יש צורך בסטנדרטיזציה של הנתונים. אני מאוד מתרעמת על זה שגורמים שאמורים לכבד את החוק ולבצע את החוק נותנים הוראות שמחבלות בתוצאה הסופית, מחבלים במאמץ הזה להפסיק את האלימות. לא מקובל עליי שלא המפכ"ל ולא מישהו אחר יחסוך מהציבור מידע חיוני כזה. ואני אעביר את הביקורת הזו בצורה הכי ברורה. לא מקובל עליי שהמפכ"ל יתן הוראה לא להעביר מידע מסוים שיעזור לנו בלהתקדם במאמץ הזה.

ואני מאוד מצטערת שאני אולי הייתי חדה ברגעים מסויימים אבל אני עד עכשיו מאוד כועסת מהטיוח שנעשה בממצאים. אני חושבת שהגיע הזמן לפתח גם כלים לאיתור נשים שעלולות להרצח וסובלות מאלימות. אני גם אכוון מכתב מאוד ברור לשר הבט"פ ואבקש לדעת את כל המידע על הנשים הנעדרות ומה קורה בתיקי החקירה שלהן. ובאופן ספציפי על סגירת תיקים של נשים שנרצחו תוך חודשים. סגירת תיק בלי למצוא את הרוצח. סגירת תיק כזו היא מתן צו חופש לרוצח, ככה צריך להסתכל על זה.

ואני חושבת שאנחנו רשמנו בפנינו את כל ההצעות לחקיקה ולשינויי נהלים וכוועדה נעקוב אחריה. אני רוצה רק להגיד, זה יום מאוד קשה, אבל שלא יהיו לכם אשליות, יש לנו כל יום יום קשה כזה. כל פעם שאישה מתקשרת אליי ומספרת על הסכנה שהיא חיה בתוכה זה יום קשה. וכל יום שאישה נרצחת ומוסיפים אותה לסטטיסטיקה זה יום קשה. אבל הגיע הזמן שהממשלה תבין שצריך תכנית חירום. ואנחנו לא נסלח על מצב שבו מאשרים תכניות אבל לא מתקצבים אותן ואנחנו נפנה לשרים בעניין הזה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.