ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-03OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 200

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום רביעי, ד' בכסלו התשע"ח (22 בנובמבר 2017), שעה 9:45

הצגת הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עליזה לביא

יהודה גליק

מסעוד גנאים

אחמד טיבי

מרב מיכאלי

איילת אורנשטיין - רמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

ישראל לוי - ק' חקירות, משטרת ישראל

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום טראומה מינית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אושרה לרר שייב - ממונה על שווין בין המינים בחינוך, משרד החינוך

ליאנה בולמנפלד מגד - ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים

שרון ניר - יועצת רמטכ"ל לענייני מגדר, צה"ל

אורית סוליציאנו - מנכ"לית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

נגה ברגר - מנהלת תוכן, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

כרמית קלר- חלמיש - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

איילת רזין ביתאור - יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

יפעת בלפר - עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

רונית אילן מלין - דוברת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

מרים שלר - מנהלת מרכז סיוע ת"א, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

בטי מרטין-קורן - מנהלת מרכז סיוע השרון, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

סילבינה סוסנה - מנהלת מרכז סיוע ירושלים, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

פרופ' אורי ינאי - האוניברסיטה עברית

פרופ' חנה קהת - פעילה, קול"ך

ליזה ניקולאיצ'יק - מנכ"לית מסל"ן

מיראל עלי - רכזת סיוע מניעה והסברה לדוברי ערבית, מסליין

ט' - עדות

נ' - עדות

ר' - עדות

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

הצגת הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

בוקר טוב, אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-22.11.2017 ואנחנו היום בהצגת הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני שמחה לראות את כל אלה שהצטרפו לדיון.

אתמול קיימה הכנסת יום מיוחד למאבק באלימות נגד נשים שיזמתי עם הוועדה. התקיימו ארבעה דיונים בוועדות שונות אבל בוועדה לקידום מעמד האישה אנחנו קיימנו שני דיונים שהיו חשובים ביותר. אחד על תקצוב ויישום התכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים, התכנית הממשלתית, שידוע לכן שהיינו צריכות להאבק חצי שנה כדי להביא לאימוצה ואישורה על ידי ועדת השרים.

אבל לצערי הרב בעת אישור התכנית שהיא תכנית כוללת, רחבה, מתייחסת גם לאכיפה, גם לטיפול, גם לחינוך, גם למניעה לא אושר לה שום תקציב. חלק מהמשרדים אנחנו במעקב אחרי התכנית הזו וחלק מהמשרדים התחילו ליישם ממש חלקים קטנים מהתכנית ואנחנו הצהרנו, ואני הצהרתי באופן אישי אתמול שאני לא אעבור לסדר היום עד שנבטיח שהתכנית הזו שתמחור שלה הוא 50 מיליון ₪ לשנה תקבל את התקציב הזה.

זה נשמע מוזר מאוד שיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת צריכה להאבק להשיג תקציב מהממשלה לתכנית ממשלתית. אבל כנראה זה המצב שלנו. אמרתי את זה אתמול ואומר את זה שוב, אנחנו 52% מאזרחי מדינת ישראל ומגיע לנו, אנחנו הנשים, שנחייה בביטחון ושהממשלה תקח אחריות על בטחוננו ושלומנו.

אנחנו גם אתמול דנו בדו"ח המיוחד שמרכז הממ"מ הפיק עבור הוועדה בבקשה שלנו על מקרי הרצח של נשים בעשור האחרון. ואני מזמינה את כולן להכנס לאתר הוועדה, לבדוק את שני המסמכים, אחד על הוועדה והשני על מקרי הרצח. שני מסמכים מקיפים. המסמך השני אמנם מזעזע אבל גם חושף את הפנים האמיתיות של איך אנחנו כחברה וגם כמוסדות מטפלים בנושא של רצח נשים.

היום אנחנו בצד של עבודה מבורכת, עבודה של מאות ואולי אלפי מתנדבות ברחבי הארץ. אנחנו בעבודה של מה שאני קוראת לו תמיד המשפחה שלי. שם גם גדלתי כפמניסטית במרכזי הסיוע ושם גם הובלתי שינויים בתוך החברה שלי אבל בעיקר התעמתתי עם עצמי והבנתי הרבה דברים שלא הבנתי מקודם על אלימות גם פיזית וגם מינית כלפי נשים.

מרכזי הסיוע והעבודה המבורכת שלהם כל שנה באה לסיכום. כל שנה אני יודעת שאתן מרכזות את המידע, מרכזות את הסטטיסטיקה ומנסות להוסיף עוד ערך לכל המספרים ששם. אני יודעת שכל מספר שנמצא בתוך הסטטיסטיקה הזו הוא סיפור חיים והוא שעות על גבי שעות של הקשבה, של הכלה, של תמיכה, של עידוד, של עימות לפעמים עם המשטרה, של עימות לפעמים עם כל מיני נותני שירות אם זה בבריאות או בבריאות הנפש או בכל מקום אחר.

אנחנו נרצה באמת לשמוע קודם כל את הדו"ח השנתי ואחר כך נתחיל להתייחס אליו. אני רוצה להודיע מהתחלה, אני מבינה שיהיו עדויות ועדויות, אני לא אגיד קורבנות, עדויות של שורדות תקיפה מינית ובגלל החוק ולפי התקנון של הכנסת השמות המלאים, כי אתם יודעים, יש חוק שאוסר אפילו על קורבן או שורדת שרוצה לחשוף את השם שלה החוק מונע ממנה לחשוף את השם או כל דבר מזהה.

ואני אומרת לכן, אני חושבת שהמטרה כנראה בימים האלה, אולי המחוקק אז רצה לגונן על האישה עצמה, במצב הקיים היום כנראה החוק, שניסו שתי חברות כנסת בשבוע שעבר לתקן אותו והקואליצייה הפילה אותו, כנראה המטרה עכשיו לשמור על חוק כזה הוא להגן על התוקף עצמו ולא על השורדת תקיפה. כי אם היא תרצה ואם היא החליטה לחשוף את עצמה יש לה את מלוא הזכות לחשוף את עצמה. אבל כנראה שיש כאלה שמפחדים שתוך כדי שהיא חושפת את עצמה היא תחשוף גם את התוקף. אז בפרוטוקול לא יופיעו שמות ואני מודיעה מעכשיו שכל מי שתתן עדות השם שלה יופיע בפרוטוקול לפי אותיות ראשונות וזה כמובן לכל אלה שיתנו עדות היום.

גברת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בבקשה גברתי.

תודה רבה. תודה רבה ליו"ר הוועדה, עאידה תומא סלימאן, שהגיעה מהמשפחה שלנו אכן ועושה עבודה יוצאת מהכלל בתחום של קידום מעמד האישה, מניעת אלימות מינית עם ראייה מערכתית רחבת היקף שאנחנו מאוד גאות שאת כאן ושמחות שאת כאן. תודה רבה לכל מנהלות מרכזי הסיוע שהגיעו לכאן היום מכל רחבי הארץ, צפון, דרום, מרכז. ותודה רבה לצוות המדהים של האיגוד שבעצם כמו שאמרת הדו"ח הזה זה תוצר של עבודה של מאות או אלפי אפילו נשים וגם גברים שעושים עבודה לכל אורך השנה.

הנושא שלנו השנה הוא הנזקים הסמויים מן העין אבל אנחנו נציג כרגע קודם כל את הנתונים של מרכזי הסיוע וגם נתונים שאנחנו מלקטים מכל הרשויות ומנסים לתת להם באמת ערך מוסף ופרשנות כדי להבין את תמונת המצב של אלימות מינית בחברה הישראלית.

אז קודם כל צריך לומר שלמרכזי הסיוע הגיעו קרוב ל-50 אלף פניות בשנת 2016. 47,900 שזה גידול של 15% בהשוואה לשנה הקודמת, זה 34% במשך חמש שנים. ואגב אני אומרת את הנתון הזה כששמעתי שעכשיו יש איזשהי תכנית גדולה והשרה גילה גמליאל הקצתה משאבים למניעת אלימות מינית - -

10 מיליון ₪.

- - אז אני חושבת שהנתון הזה אומר דרשני. הארגונים שלנו, המתנדבות והעובדות שלנו בהן הנפגעות נותנות אמון ואנחנו כולן יודעות כאן מה זה לעבוד במרכזי הסיוע להאבק על המשאבים והיה טוב אם היו עוזרים לנו להגדיל את התקציבים שהם לחלוטין לא מספיקים - - -

טוב, יש לך זמן לנסות להשפיע, ברור שאני אנסה להשפיע כי התכנית נבנית. יש הקצאה תקציבית, יש תכנית ממשלתית שאין לה תקציב אבל יש תקציב של 10 מיליון שאין לו תכנית שתפותח ב-120 ימים הבאים אז יש לכם זמן לנסות להשפיע.

אנחנו יש לנו המון תכניות ובעצם המספרים האלה מעידים על האמון הרב של הנפגעות והנפגעים.

מבחינת החלוקה על פי מגדר אנחנו רואים ש-90.5% זה נשים, נערות וילדות. ה-12% זה גברים, נערים וילדים. אנחנו גם התחלנו לאסוף נתונים לגבי פגיעות באוכלוסייה הטרנסג'נדרית שהיא מאוד פגיעה ו-0.5% זה פגיעה בטרנסג'נדריות נשים ופחות מ-0.1% זה טרנסג'נדרים גברים.

על פי גיל וזה תמי הנתון הכואב ביותר, וזאת האמת שהיא גם דיי סמויה עדיין מן העין, רוב הפגיעות הן בילדות, עד גיל 18 ופחות פגיעות הן בבגרות והמערכות בישראל עדיין לא עושות מה שצריך כדי למנוע את הפגיעה. אגב הנזקים הסמויים מן העין יש עלויות מאוד גבוהות לפגיעה מינית ואם לא מטפלים בזה כמו שצריך בילדות משאבי המדינה, מאות אלפי שקלים מוקצים לנושא. יש כאן את פרופ' אורי ינאי שהוא מרואיין הדו"ח שלנו, הוא גם כתב על זה מאמר, הוא גם יכול לתת על זה אחר כך מידע מדעי.

חלוקה על פי גיל ומגדר וכאן אני רוצה להראות דבר מעניין. 43% מהגברים שנפגעו, נפגעו בילדות. אבל זה אומר מאלו שפנו אלינו, לא מסך הגברים. כלומר, אחוז מאוד גבוה של גברים נפגעים בילדות לעומת זאת בבגרות רואים שאוכלוסיית הטרנסים שהיא במספרים מוחלטים כמובן מצומצמת אבל הם מאוד מאוד פגיעים בבגרות וגם 45.1% מהנשים נפגעו בבגרות.

אם אני לא טועה גם בשנה שעברה הנתון הזה היה מאוד בולט שהפגיעות של ילדים בנים היא יותר גבוהה כנראה מבנות בילדות.

צריך לדייק כי זה קצת מבלבל, זה מתוך אלו שפנו אלינו. המספרים המוחלטים של גברים שפונים אלינו זה 90% נשים ו-10% גברים אז מתוך ה-10% הרוב הגדול - - -

אולי אני צריכה להתנסח יותר בדייקנות. לא שהפגיעות של הילדים אבל הסבירות שמישהו ממין זכר ייפגע מינית בילדות היא יותר מאשר בבגרות שלו.

בדיוק. חלוקת סוג הפגיעה, אני חושבת שכדאי להביט, יש כאן הרבה נתונים אבל 31% מהמקרים זה פגיעה מתמשכת ואנחנו יודעים שפגיעות בילדות הן פגיעות מתמשכות ואנחנו יודעים שמתוך 60% מהפונים למרכזי הסיוע הרי הם ילדים. מה שזה אומר שהאוכלוסייה שמגיעה למרכזי הסיוע היא ההארד קור של הפגיעות. אפרופו קמפיין Me Too שהיה עכשיו בתקשורת, הפגיעות האלו לא אומרות הרבה פעמים Me Too , זה פגיעות סמויות מן העין וסמויות מן העין הציבורית ומי שנפגע בתוך המשפחה או על ידי אנשים מוכרים פחות תעז ויעז לחשוף את הפגיעה.

לפי הקשר עם הנפגע הנתונים חוזרים על עצמם שאנחנו תמיד יודעים במרכזי הסיוע והציבור ואני מקווה מתחיל ללמוד שרוב האנשים נפגעים על ידי אדם מוכר. 29% זה פגיעות בתוך המשפחה או על ידי קרוב משפחה וגם אחוז מאוד גבוה, 23%, על ידי ידיד, מכר או שכן. וזה דבר מאתגר מאוד איך לחנך את הילדים להיות הרבה יותר מודעים שהם צריכים להזהר גם לא באנשים זרים. זה אתגר מאוד מורכב להורים שאני גם חושבת שמשרד החינוך צריך לקחת לו כאתגר לחנך את אוכלוסיית ההורים. אנחנו במרכזי הסיוע עושים את זה אבל זה לא מספיק נרחב, צריך להרחיב את זה.

מכוון שהדו"ח שלנו עוסק בנזקים הסמויים מן העין מצאנו לנכון גם להראות שאנחנו מקבלים המון המון פניות מאנשי טיפול. 628 מהפניות הגיעו ממטפלים שביקשו להתייעץ לגבי פגיעות. חלק מתחום בריאות הנפש, חלק מצוותים רפואיים. הדבר הזה, הנתונים היבשים מעידים על תופעה מאוד ברורה. אנשי צוותים רפואיים במדינת ישראל חסרי ידע מעמיק ויסודי לגבי הטיפול בפגיעה מינית. אין מספיק תקציבים בנושא וזאת סוגייה מאוד עקרונית כי אם רוצים לזהות פגיעה בגיל צעיר, אם רוצים לעצור אותה חייבים שאנשי הבריאות ואנשי בריאות הנפש יהיו בעלי ידע.

עוד דבר שחשוב להראות כאן וזה קצה, קצה, קצה הקרחון, אלינו הגיעו 67 פניות על סם אונס. ידוע שיש עכשיו איזשהו פיילוט של משרד הבריאות, פיילוט חשוב לאפשר 10 בדיקות של סם האונס ולשלוח אותם לחו"ל. אני לא יודעת כמה בדיקות כאלו נאספו - - -

דרך השער?

דרך השיער. אבל גם אלינו 67 זה באמת מעט כי רוב הנשים או הנפגעות, כולנו יודעות, עד שההשלכות של הסם עוברות זה כבר מאוחר מדיי והן לא פונות בהכרח. זאת גם סוגייה חברתית שהולכת ומתפתחת.

כאן יש לנו פילוח של הפגיעה לפי גיל. אנחנו רואים שעד גיל 12 רוב הנפגעים זה היכרות עם הפוגע. שוב אני אומרת איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לשמירה על גבולות הגוף ועירנות הסביבה שהפוגעים הם מקרב הסביבה הקרובה. נתון מאוד חשוב לכל מי ששואל למה רק עכשיו. אלינו, למרכזי הסיוע, 47% מהפונים והפונות פנו 10 שנים ויותר אחרי הפגיעה וזה הנתון שמעיד על הקושי והשיהוי בדיווח.

בפגיעה בבני נוער יש כמה דברים שרצינו להטות זרקור. יש לנו גידול בפניות דווקא על תקיפה מינית קבוצתית. זאת אומרת, יותר נכון צריך להגיד ככה, 9% ממי שעבר אונס קבוצתי נפגע בגיל הזה של 13-18 ולא בבגרות. והתופעה של אונס קבוצתי היא תופעה שיש לה הסברים מגוונים וכמובן יש כאן עוד זרקור שצריך להפנות למערכת החינוך איך להתמודד עם התופעה הזאת שמושפעת מפורנוגרפיה וצפייה בסרטים אלימים, משחקים אלימים וכו'.

יש לנו גם גידול בכלל לאט לאט יש יותר ויותר פניות על פגיעה מעבירות של פרסום תמונות ומידע. כמובן בגיל הנעורים זה גיל שיש בו סכנה גדולה של פגיעה על ידי הפצת תמונות. כולם מצטלמים היום סלפי בכל מיני מצבים בלי להיות ערים לסכנה הגבוהה בעניין הזה.

פגיעה בבגרות - אנחנו רואים שרוב הפגיעות בבגרות הן בתוך יחסי העבודה והצבא זה אחד מהדברים שאני עדיין רואה וזה אחת מהקריאות שלנו לשנה זו, איפה האחריות של הארגונים לייצר סביבה מוגנת. כולם כבר מדברים את השפה שלנו אבל הם לא עושים את השפה שלנו. אפילו בבוקר, לא יודעת אם שמעתם אותי, הייתי בראיון ברשת ב', וכבר לפני כן ידעתי את התשובה, שאלתי את אריה גולן אם הוא יודע מי הממונה. מי הממונה שם, איזה הכשרות יש. בתכלס אנחנו יודעים שארגונים מדברים אולי יותר את השפה אבל לא עושים עבודה משמעותית למיגור התופעה ולייצר סביבה ארגונית מוגנת.

כן צריך לשים לב לנתון של 4%- - -

כדאי גם להזכיר שאפילו כאשר יודעים את השם של הממונה אנחנו יודעים עד כמה האפשרות שלה למלא את תפקידה בהרבה ארגונים היא מוגבלת. כל הנושא של ממונה והתפקיד שלה והסמכויות שלה, אני חושבת שאנחנו צריכות לקיים דיון מאוד רציני סביבו.

צודקת לחלוטין. עוד דבר שאנחנו מקבלים הרבה פניות למרכזי הסיוע וצריך להאיר על זה דרכו ולחשוב מה עושים בצורה מערכתית: 4% פגיעות ממטפלים אלטרנטיבים, אנשי בריאות ובריאות הנפש. כשפונים בעיקר לרופא או למטפל ולדווח על פגיעה זה דבר מאוד מאוד קשה ויש כאן אתגר שעדיין לא טופל כמו שצריך והוא קיים.

אני חייבת להגיד שהנושא הזה עלה בדיון מיוחד שעשינו בוועדה והמלצנו על הקמת או כתיבת נהלים ברורים בתוך משרד הבריאות והפצתם כדי להסדיר את העניין של תקיפות. ואכן הוקמה ועדה לפי הבקשה של הוועדה שלנו, הוקמה ועדה במשרד הבריאות, הם מנסחים את ההוראות והם אמורים לדווח לנו ב-11.12, הוועדה של משרד הבריאות תגיע לפה, תדווח על ההוראות החדשות שהם ניסחו לפי בקשת הוועדה לקידום מעמד האישה.

זה מעולה ויש עוד אתגר נוסף דווקא לאותם מטפלים אלטרנטיבים שלא מאוגדים תחת שום רשות וזה גם נושא שיש עליו הרבה - - - היום.

אנחנו רואים במהלך השנים, זאת מגמה שאנחנו אספנו את הנתונים אחורה מ-2007, כמה פניות למרכזי הסיוע, בסופו של דבר מי שפונה אלינו וזה ההארד קור של הפגיעות, יש גם פניות למשטרה. רואים בסופו של דבר שהשנה זה עומד על 13.7%. חלק מהסיבה זה התיישנות שמי שמגיע אלינו וזה הפגיעות בילדות יש התיישנות וסיבה אחרת זה שפשוט ההליך הפלילי מאוד מאוד מורכב ונשים רבות לא מעוניינות בהליך פלילי, הן רוצות להמודד ולהשתקם וזה אתגר גם איך משקמים וגם, כמובן, איך להנגיש את ההליך הפלילי ולשנות ולשפר אותו כך שפחות יחששו לפנות אליו - - -

לא, גם צריך להעלות את אחוזי הגשת כתבי האישום והורדת אחוז סגירת התיקים. ככה נשים יתעודדו. אבל אם ימשיכו בצורה כזו הנשים ימשיכו להרגיש שאנחנו פונות, עוברות את כל התהליך המייגע הזה ובסופו של דבר לא מגיע לנו הצדק שחשבנו שיגיע, לצערי הרב.

אנחנו נשמע היום גם בעדות שלנו את הנושא הזה, בדיוק דוגמה קיצונית וקשה לכך.

יש משהו מעניין שכדאי להסתכל עליו שלמשטרת ישראל היה גידול בחמש שנים האחרונות בפניות, בתלונות שהגיעו. 22% בחמש שנים האחרונות. ועוד דבר שאנחנו רואים קפיצה מאוד מאוד גדולה של 141% בתלונות על הטרדה מינית ו-146% בתלונות על מעשה סדום. חלק מהניתוח שעשינו שהגידול הזה זה דווקא בגלל שחלק מההטרדות המיניות זה על ידי זרים לחלוטין, למשל באוטובוסים. כלומר, הגידול הזה מעיד על מודעות, זה לא אומר אחר כך שהתיקים צולחים את ההליך הפלילי אבל יש יותר תלונות והדגש הוא תלונות דווקא על ידי אנשים זרים.

כאן יש את מצב התיקים השוואתי, 2016 לעומת 2011. מה שאולי כדאי לציין, עוד פעם רואים שב-2016 63% נמצאים בתהליך סגירה ושאר האחוזים זה עוד בטיפול. העילות לסגירת התיקים עדיין חוסר ראיות זה הסיבה המרכזית ורואים במשטרה שיש גם אחוז גדול וגידול רב בנושא של עבריין לא נודע. 30% זה עבריין לא נודע לעומת 19% לפני חמש שנים ומכך אנחנו מסיקים שבאמת יש יותר פניות ויותר מודעות על הטרדות מיניות שונות - - -

עבריין לא נודע?

כן. נגיד הטרדה מינית באוטובוס שאי אפשר לאתר את העבריין. אחר כך משטרת ישראל יכולה להסביר איך הם עושים את הסיווגים אבל זה מעיד על עלייה במודעות אבל פחות אפשרות באמת למצוא את העבריין.

המאפיינים הדמוגרפיים של מי שפונה למשטרת ישראל הם שונים, אגב, קצת מהמאפיינים שלנו. לא בכל, אבל 80% זה נפגעות נשים, 20% זה פי שתיים יותר מאצלנו, זה שהנפגע הוא ילד או גבר. כלומר, גברים יותר פונים למשטרה. בגיל בזמן הפנייה שוב אפשר לראות את הפער בין מרכזי הסיוע לבין המשטרה, אצל המשטרה זה פחות או יותר חצי חצי כשהנפגעות הן קטינות לעומת שהפגיעה הייתה בילדות או בבגרות. אצלנו כאמור רוב הפונים הם בילדות והם לא בהכרח ירצו לפנות למשטרה.

היכרות עם הפוגע. אז כמו שאמרתי אצל המשטרה זה 50% מהתלונות הם על ידי זרים. זה גם מאוד ברור, למה זה ברור? כי הרבה יותר קל ללכת ולהתלונן כשמישהו זר שאני לא מכירה פגע בי. יש לי פחות אשמה ופחות בושה. במרכזי הסיוע דווקא פחות מתלוננים לגבי פגיעות בזרים ויותר, שוב, תלונות על אנשים קרובים.

נתוני הפרקליטות - גם כאן אנחנו רואים שיש עלייה בפתיחת התיקים בפרקליטות משנת 2011, עלייה של 35%. שזה דבר מבורך. עם זאת עדיין הנושא של כמה כתבי אישום מוגשים וכמה תיקי עבירות מין והטרדות מיניות נסגרים עדיין הנתונים, לצערי הרב, מאוד בעייתים. מאוד מאוד קשה לצלוח את ההליך הפלילי.

וכאן אני חושבת שזה נתון מעניין ושצריך לתת עליו את הדעת. מצד אחד יש גידול בתיקים שנפתחו בשנת 2016, לעומת זאת רק 7% מהמקרים הוגשו כתבי אישום בהטרדות מיניות. ומה שזה אומר שלמרות שיש גידול במספר התלונות על הטרדה מינית, למרות שיש גידול רב, בסופו של דבר רוב התיקים נסגרים כי הם נסגרים מחוסר ראיות. וזה שאלה - - -

רק 7% מהתלונות שהוגשו ב-2016 הוגשו בהם כתבי אישום?

מתוך 350 תיקים שהועברו לפרקליטות ב-2016, 92% נסגרו ושוב, ההליך הפלילי, בתחום ההטרדה המינית, וזה מעיד על הקושי לצלוח את ההליך הפלילי. וזה בעיני, אחד יש אתגר לשפר את ההליך הפלילי אבל הדבר השני ש- - -

ואחר כך שואלים למה נשים פונות לתקשורת ולפייסבוק. את זה אי אפשר לחפש שם.

אני חושבת שמשהו אנחנו מפספסים, אני אומרת לכם עוד פעם, הארגונים במדינת ישראל לא לוקחים אחריות. כשנחקק החוק של מניעת הטרדה מינית היו שלושה נתיבים להתמודד איתו: הליך פלילי, הליך נזיקי והליך משמעתי. אנחנו רוצים לראות טיפול בתוך מקום העבודה. במקומות העבודה יודעים לדבר את השפה היפה, לא עושים עבודה. וגם אנחנו וגם שדולת הנשים, אגב, ועוד ארגונים רוצים לשפר את הנושא של תלונות אזרחיות. שישלמו בכיס.

דיברנו הרבה עם אנשים למה הצליח הקמפיין "אם שותים לא נוהגים". למה הוא הצליח? כי ברגע ששמו את הינשופים והמשטרה יכלה לבדוק אם יש מספיק אלכוהול בדם זה היה הרתעה. אנחנו רוצים לראות הרתעה כלכלית. כי את ההליך הפלילי כמה שנשפר וננגיש ונשפר יש לו מוגבלות.

מתוך ה-90 מקרים שכן הגיעו מה היו גובה העונשים?

זה מידע שאין לי כרגע. אני לא יודעת אם יש - - -

זאת עוד שאלה שגם עלתה אתמול כשדיברנו על כל - - -

אנחנו יודעות שקצה הקרחון בכלל מגיע למרכז סיוע. עם מה שמגיע למרכז סיוע רק 17% מגישים תלונה, מתוך זה מי בכלל מגישים כתב אישום. זה ממש ממש קצה הקרחון.

זה מסננת.

צריך לראות שמי שכבר מגיע לפרקליטות זה מצליח. זאת אומרת אם אנחנו מסתכלים ב-2016, 77% מהמקרים שהגיעו הייתה הרשעה. גם ב-2011 אפילו יותר, 82% מהמקרים הייתה הרשעה. כלומר, מי שכבר צולח או צולחת את המסננת מורשעים. אבל אנחנו יודעים שהפרקליטות היא מסננת מאוד דקה ורבים מהמקרים לא מצליחים להגיע. שוב, העילות לסגירת תיקים, 69% חוסר ראיות. אני גם אתן כאן גם לחברי הכנסת ש-13% מהתיקים שנסגרים מחוסר אשמה, הדבר בכלל לא מעיד על תלונות שווא, אלא מעיד על כך שלא הצליחו להוכיח אשמה. אנחנו יודעים ששיעור מאוד מאוד נמוך זה תלונות שווא.

זה נתון מאוד חשוב, עררים, מה קורה לגבי הגשת עררים. אם הפרקליטות מחליטה לסגור את התיק אפשר עדיין להגיש ערר. מה קורה - אלו המספרים על העררים שהוגשו ואלו התוצאות אל העררים שהוגשו. זאת אומרת שגם כשמגישים ערר בסופו של דבר אין הרבה סיכוי לפתוח מחדש את התיק - - -

58 תיקים הוגשו בהם ערר ב-2011, 2 נתקבלו. מתוך 101, 4. זה אותו יחס, אותו אחוז.

אולי אפשר להגיד שטוב שהוגשו יותר עררים אבל זהת התוצאות שלהם אז מה עושים עם העניין הזה.

זה אומר שאתם עשיתם את העבודה בצורה טובה, עודדתם את הנשים להגיש עררים. מצד שני אנחנו מדשדשים - - -

אורית, אני גם מבקשת להוסיף שההליך המשפטי הוא בממוצע חמש שנים. הילדה בת 17 שמגישה את התלונה תוך חמש שנים הכל בחיים שלה משתנה. איפה היא תהיה בעוד חמש שנים, האם היא תרצה להמשיך את התהליך. זה גם אחת מהסיבות של ירידה ברצון להתלונן או סגירת התיקים.

אני חושבת שמה שאת אומרת מאוד חשוב אבל בואו נסיים את הסקירה.

יש לי עוד שקף אחרון למה שאת - - - שוב, זה גם שליחות שלנו באיגוד ובמרכזי הסיוע. אני רואה כל שנה את הנתונים האלו כבר כמה שנים ואני שוב רוצה לחזור על המסר. מדינת ישראל, המעסיק הכי גדול במשק, כ-70 אלף עובדים, אלו הנתונים על פניות שהתקבלו והוגשו בנושא הטרדות מיניות לאורך השנים. זה כלום. ומה זה אומר? זה אומר שבשירות המדינה שזה צריך להיות מודל לחיקוי לכל מדינת ישראל אין טיפול ראוי בתחום ההטרדות המיניות וגם אנחנו יודעים שהממונה על מניעת הטרדות מיניות התפטרה מתפקידה - - -

המספר עולה או יורד?

יורד. אבל זה אחוזים זניחים, זה 70 ומשהו אלף עובדים. מבחינה אסטרטגית מי שהייתה תפקידה, עורכת דין דנה מיתר, הייתה יועצת לנציב שירות המדינה בתחום מגדר ומניעת הטרדות מיניות התפטרה מתפקידה, אין לה מחליפה וכל התחום הזה צריך לשים עליו פיקוח אחר ולעשות לו שינוי מערכתי, כולל חיזוק הממונות, כולל הקצאת תקציבים למניעה וכולל מתן מעמד גבוה וחזק למי שעושה את התפקיד הזה כדי שיהיה לה כוח לעשות שינוי מערכתי במדינה.

תודה רבה. אני חושבת שעשיתן ניתוח מאוד מעניין לסטטיסטיקה. חברי הכנסת רוצים להתייחס.

עליזה ממהרת.

אני יכולה לחזור.

אתם מרשים לה?

אבל אל תגידי לי שזה בחוץ וביטחון.

כן.

בחוץ וביטחון לא נרשה לך. תגידי משהו חברתי, משהו- - - יאללה - - -

בבקשה חברת הכנסת עליזה לביא.

האמת שבאתי לברך. אני רוצה לספר לכם שאתמול בבוקר בשבע ורבע קיבלתי טלפון מזעזע, קשה. אני לא יכולה לפרט את המהות של הסיפור, אירוע, מקרה. אבל מדובר במקרה מזעזע, מזעזע, מזעזע. וברגע שאת שותפה לידיעה ואישה פונה אלייך, שהיא שמעה אותך בחוג בית לפני כמה חודשים הטלפון הראשון שלי היה כמובן אלייך אורית ביום הכי עמוס שלך, יום המאבק. הידיעה שאני בכל שעה, זה לא פעם ראשונה שאני עושה את זה, אני פונה אלייך ומשתפת אותך ואת מנחה אותי, מנחה את האישה שחרב עליה עולמה שמדובר בדבר היקר לאותה אישה, מקרה מזעזע, מזעזע.

והידיעה הזאת שיש כל הזמן אתכן שמנחות גם אותנו, ואנחנו לא תמיד יודעות מה, והאחריות עוברת אלינו ברגע שאנחנו שותפות לידיעה. וגם את הנשים הללו במקרה הספציפי הזה היה צריך עוד זרוע מקצועית שאני פעם ראשונה שמעתי שהיא קיימת. אתן עושות עבודת קודש ואנחנו רוצות להודות לכן, אתן החלוץ שלפני המחנה הרבה מאוד שנים. והסקירה הזאת כמו הסקירות הקודמות נותנות לנו הבנה עד כמה אנחנו צריכות ומחוייבות לתקן בכל הכלים. גם כמובן הפליליים והאזרחיים שפירטת, אני לא אחזור. אבל אני רוצה להצטרף לקריאה הזאת ולהגדלת התמיכה במרכזי הסיוע. וגברתי היושבת ראש, כשהשרה לשוויון מגדרי- - -

כבר דיברנו על זה בפתיחת הישיבה.

מתארת לעצמי. ואני רוצה לברך אותך על העבודה הרבה שלך גברתי ועל העקביות במאבק שאת מובילה כאן ובכלל. אני חושבת שצריכה להיות קריאה של כולנו, אני חתמתי כמובן, וזה לא יכול להיות. חלוץ שלפני המחנה, איך אפשר שלא לחזק, לתמוך ולהמשיך את הקיים ולא לייצר, אתן יודעות מה, ללכת אחורה, זה יהיה ללכת אחורה, זה יהיה כסף על בירוקרטיה במקום כסף למקומות שאנחנו צריכים ואתן באמת החלוצות שלפני המחנה והתפקיד שלנו זה רק לחזק אתכן, כמובן לתמוך. תודה גברתי, תודה חברי הכנסת.

יש איתנו היום עדויות. אני רוצה לתת לט', השידור מופסק, בבקשה.

שלום לכולם, זו פעם ראשונה שאני חושפת את המקרה הזה, סליחה אם אני ככה קצת רועדת. אני אנסה להקריא. אני עומדת כאן לשתף אתכם במקרה אונס שלהגדיר אותו כך זו תהיה מחמאה. אונס אכזרי שהתעלל לי בגוף ובנפש שאף אוזן אנושית לא תוכל לשמוע ואף מילה לא תוכל לתאר. לכן אחסוך בפרטים מיותרים.

הייתי סטודנטית למשפטים שנה שלישית ועבדתי במשרד עורכי דין. במסגרת התפקיד הבוס היה מאיץ בי להרחיב את חוג הלקוחות ועל כך אתוגמל באחוזים. יום אחד ירדתי לקנות אוכל למשרד. פנה אליי אדם שהתחזה לאיש עסקים המתעניין בתחום עבודתי. לאחר התייעצות עם המעסיק שלי הוחלט לקבוע איתו פגישה קרוב למקום העבודה. הוא קבע איתי ב-19 בפברואר , התאריך המקולל בחיי, 2017, בבית קפה בצהרי היום. מהל לי האיש לקפה סם מסוג אקסטזי MPMA, סם שגורם לך לעיוות מציאות, לאמפתיה ואהבה. לא יכלתי להתנגד.

האיש הזה לקח לי את החלומות וביקש ממני לחזור על משפטים מוזרים: את מסוכנת, אני מסוכן. את נהדרת, אני נהדר. אני המושיע שלך, זה לא מיני, זה רק מסע קילוף. הוא דרש ממני, תשקרי, תגידי שאת נהנית ושאת רוצה ממני את החלום שלך. ואני כמו בובה על חוטים חוזרת אחריו. האיש הזה ידע בדיוק מה הוא עושה ואיך הסם הזה עובד. הוא ביקש ממני לכתוב הודעות לאנשים שלא ידאגו לי.

הוא אנס אותי באכזריות באכסניה קודרת ששם חשבתי שמסע הקילוף החל. האונס היה קשה, מה זה כל הדם הזה שיוצא ממני, שאלתי. את במחזור, הוא ענה. ואני האמנתי. אני זוכרת עד היום את טעם וריח הצרכים שלי עם הדם שלי על הפנים והפה. שלוש אצבעות שאיתן ניסר באכזריות את הגוף שלי. הוא הודה בעימות שביקש ממני לשלוח הודעה. תכתבי היה נהדר, תעמוד במילה. למה, שאלתי. זה מזכיר לי דברים טובים. ואני האמנתי.

למחרת קמתי מרוסקת, מבולבלת, מעורפלת. את מבינה כמה את מסוממת רק אחרי שאת מתחילה להרגיש את הפצעים הכואבים בגוף ובנפש. אני עומדת כאן ונותנת מספר דקות של עדות. עדות שבה שעה אחת הרסה לי חיים שלמים. זה התחיל ממקום שבו כל כך רציתי להצליח, מקום שבו האמנתי שכולם טובים. תמיד אמרתי לעצמי, לי זה לא יקרה.

מאז המקרה אני לא אותה ט' שהייתה. דמיינו לכם כדור גדול שבו כולם דחוסים, רצים, נופלים, קמים. כשאתה נפגע אתה יוצא מהכדור וכל המאמצים שלך והניסיונות הרבים שלך שמתישים את גופך, את נשמתך, זה רק שיתנו לך להכנס שוב לכדור הזה. פתאום את מתגעגעת לנפילות הקטנות שכולם קוראים לזה, לכל אחד יש בעיות. אז את מרגישה את המגבלה היום יומית. את רוצה למלא טופס לביטוח לאומי והכל נראה כבד ומעורפל, את רוצה לחזור ללמוד ולהצטיין במה שאהבת אך משהו חזק ונורא משתלט עלייך. את מתחננת לאלוקים לטיפת שמחה, שלווה ורוגע. מנסה לשכנע את עצמך שבסדר, זה היה ונגמר ועבר, אבל לא, זה חזק ממך. מי שלא נפגע לא יבין. גם אני לא הייתי מבינה.

כולם נראים לי חשודים, מתנתקת לי לעולמות לא נעימים כי כך אוכל להתמודד. תוהה לעצמך איפה מי שהיית פעם, מה אני עושה בעולם הזה, הכל מעורפל לי וקודר ואת רוצה שזה ייפסק. אז אני חותכת את עצמי כדי להרגיש את הגוף, כדי שהמוח והנשמה ירפו מעוד פלשבק כואב, אבל אופס חתכתי עמוק מדיי ולמה זה כואב לי רק עכשיו. ומה עם החברים שהיו לי, איפה הם, אנחנו כבר לא באותו עולם. יצאת מהמשחק ומי יודע מתי תשובי. הבושם שאהבת מזכיר לי את הרגע האפל ביותר בחיים שלי. משפטים שהיו רגילים לאוזנייך משמשים היום כטריגר קשה. על זוגיות אני כבר לא מדברת. מי יעזור אם לא את לעצמך.

ואת מוצאת את עצמך נלחמת בשארית כוחותייך שאין לך מושג איך הם לא נטשו אותך כדי לפחות להביא צדק. ואז את מגלה שהמערכת המשטרתית לא טרחה לפתוח את תיק הראיות שנמצא במרכז תנא ושנאלצים לסגור את התיק כי בית החולים זה רק תרבית שתן שלך שהנה כראייה מרכזית. אז אני עומדת כאן, יושבת, ומשתפת אתכם בפגיעה הקשה, בהשפעה של אחרי שלא ניתנת לשליטה. זה לא כמו עוד צרה, זה כמו שלא תגידו לאדם ששבר את הרגל רוץ. אתם תעודדו אותו לנוח כי את זה העין רואה והלב מרגיש. אבל פה הכל חבוי ומוסתר ואת מחייכת עם חיוך לבן שבראשך רצים סרטים והזמן כבר לא זמן והתחושה כבר לא קיימת. ואחר כל זה תוהה לעצמי, אם הייתי בתו של איש חשוב וידוע הייתי עוברת אותו הדבר? תודה.

את האמת אין לי מילים אבל אני חייבת להגיד לך שאת גיבורה. ואני יודעת שאת לא מרגישה ככה ואני יודעת שאת צריכה לחפש מאוד עמוק בתוכך כדי למצוא את הגיבורה הזו. אבל עצם העובדה שהגעת היום לפה ואמרת את מה שאמרת זה מראה כמה כוח יש לך בפנים. תמשיכי לחפש אותו ואם אנחנו נוכל לעזור במשהו נשמח לעשות את זה.

חייבים לעזור לה, אי אפשר להשאיר אותה ככה להיות ככה. אי אפשר שמגישים באחוזים כאלה - - - ערר- - - והם לא מתייחסים לזה בכובד ראש- - - ממשיכה את החיים שלה לבד עם עצמה.

אי אפשר שמשטרת ישראל מתרשלת ולא דורשת - - -

אני יודעת שכולם בסערת רגשות, גם אני, אבל גם כדי שירשמו בפרוטוקול את הדברים שלכם אתם חייבים להיות ליד שולחן ולבקש את הזכות דיבור ואני אתן לכם אבל ככה הכל יתפספס בדיון הזה.

כמובן העדות היא נוגעת ללב וקשה אבל הכי קשה בתוכה, לא הכי קשה, הכי מקומם, הכל קשה ואת החוויה עצמה היא קשה ולשמוע עליה קשה אבל המקומם זה שני דברים שאמרת. הדבר הראשון שהמשטרה לא לקחה את הערכה, ככה הבנתי, תוך כדי החקירה, וסגרה את התיק. והדבר השני המקומם שהבית חולים זרק את הבדיקה שלך. ובעצם בלי שיידעו, בלי שיבינו, אני לא מנסה לייפייף, עזרו בסגירת התיק בעצם.

אנחנו גם דיברנו על הנושא הזה וגם פנינו למשרד הבריאות בעניין התנהלות בתי החולים בכל הנושא של שמירת הערכות והבדיקות ואנחנו נמשיך להעלות את זה וכנראה נצטרך גם לעשות משהו. אני יודעת שבאחד המרכזים את בטח מטופלת ביד טובה.

אני חייבת לציין שבזכותם אני חיה, הרבה בזכותם.

ובזכות עצמך, אל תשכחי את זה. הם לא יהיו כל הזמן. את זאת שתשארי עם עצמך. תודה שהגעת, תודה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

אין מילים אחרי מה ששמענו. אין מילים כפי שאומרים זה רק צריך לדחוק אותנו, את כולנו, להתגייס כדי לעזור לאנשים ולנפגעים ולנפגעות כמוה. ואי אפשר את הרשלנות הזו, את חוסר המעש של המשטרה, של שאר הרשויות, אי אפשר להרוס בנאדם ולתת לפושע לפגוע בנשים אחרות, באנשים אחרים, ולתת לו להרוס עוד חיי בני אדם. לכן קריאתנו למשטרה ואין ספק צריך גם לשבח את עבודתם של מרכזי הסיוע. כל הכבוד, לעזור לאנשים כאלה ולנשים כאלה.

רק אני אגיד כולנו מגוייסים כדי להציל נשים ואנשים כאלה שנפגעו. אבל העיקר צריך לפעול כדי למנוע. ואי אפשר למנוע בלי להעניש את הפושע. פושע בנאדם שפגע והוא מרגיש שהוא יכול לברוח מזה, יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד יעמיד אותו לדין או יעניש אותו. והכל, אם זה המשטרה או כולם יתייחסו לעניין ככה בחפיפניקיות או בכאילו, יאללה דברים כאלה קורים, מבלי להתאמץ באמת ולהיות משוכנעים כי הענישה היא מרתיעה והיא חלק מהמניעה אז אנחנו נמשיך לראות את האחוזים הגבוהים האלה של הנפגעים והנפגעות. והאחוזים הגבוהים גם של התיקים שהם לא מטופלים ושל התלונות שהן בסוף לא יוצא מהן כלום. תודה גברתי היושבת ראש.

תודה. אני מבינה שאחד מהחברים רוצה לדבר, תתקרב בבקשה ותסיטו את המצלמות או תפסיקו ואני מבקשת בלי שם לפרוטוקול.

שמי ר', אני את ט' מכירה מהיותה בת 18, אני הייתי המנהלת שלה בעבודה ומערכת היחסים שלנו היא מזמן מערכת יחסים של אמא ובת. ואם הייתי צריכה, מאוד קשה לי לשבת ולדבר, אני בסערת רגשות מאוד גדולה, לתאר את המקרה שקרה זה כמו סיפור של מדע בדיוני. זה מתחיל, כמו שהגברת הנכבדת כאן אמרה, אני פשוט הצטרפתי באמצע, נושא של מעסיק שמרשה לעצמו לקחת בחורה יפה, תמימה, בלי ניסיון חיים, להשתמש בחיצוניות שלה על מנת לצוד לקוחות פוטנציאליים, שולח אותה כמו פתיון, כן אין מילה אחרת, להביא לקוחות למשרד.

הבחורה נפגשת בצהריי יום בבית קפה, בקניון הומה אדם במרכז הארץ. מסוממת, עוברת מסכת התעללות מזעזעת, נפשית ופיזית, דברים שאוזן אנושית לא מסוגלת לשמוע ומוח אנושי לא מסוגל להבין ולהכיל. מחליטה באומץ לגשת למרכז בבית חולים, מרכז תנא, עוברת בדיקות פולשניות, גם לנפש, גם לגוף, פונה למשטרת ישראל, מגישה תלונה, עוברת עימות קשה ביותר עם בנאדם עם- - - אי אפשר לקרוא לו בנאדם, זה שטן מניפולטיבי שלעניות דעתי עשה את זה בעבר ויעשה את זה בעתיד כי הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, עוברת עימות קשה מרסק, סומכת על משטרת ישראל, סומכת, בקשר יום יומי איתם.

משטרת ישראל מזמנת לחקירה את כל המקורבים אליה לראות שאין סתירות בעדויות שלה, גם אני הייתי אחת מהן. כתב האישום מוגש לפרקליטות ואנחנו מגלים לתדהמתנו שמשטרת ישראל לא טרחה לבקש את תוצאות הבדיקות. בית החולים זרק את הראייה המרכזית בתיק. זה הרי בסיס של דמוקרטיה, זכות לצדק. איפה ואיך הבנאדם הזה, השטן הזה, ישלם על מה שהוא עשה. איך עוצרים אותו מלעשות את זה לעוד מישהו.

הוא בטוח יעשה.

ברור שהוא יעשה אם הוא לא עשה כבר.

וכבר עשה כמה.

איך לא רועדות פה אמות הספים, איך החוק לא משתנה, איך מישהו לא שם פה את המפתחות והולך הבייתה, זה מחדל. משטרת ישראל, הגוף האמון להגיש תיק לפרקליטות, תיק שאפשר יהיה להגיש בו כתב אישום ולזכות בו פשוט התרשל ולא אסף את הראיות. איך אנחנו אומרים לנפגעת הזאת ולנפגעות אחרות אנחנו עשינו את כל מה שיכלנו, איפה האחריות.

אני חייבת להגיד שההתרשלות הזו ואני אבקש עכשיו תשובות מהמשטרה אבל אני אומרת לכם תתבעו את כולם.

ברור.

תתבעי גם את המשטרה שלא השתמשה, אם לא השתמשה בערכה וגם את בית החולים שזרק את הבדיקה שלך. אולי הגיע הזמן באמת שכל מי שמתרשל בתפקיד שלו, אמרת שהארגונים צריכים להיות ערוכים, לא פוטרים את הארגון בגלל שיש לו ממונה, בגלל שכתבו באיזשהו מינוי שיש איזה ממונה שיושבת בארגון. זאת האחריות. אחריות לבצע את העבודה כמו שצריך ולא לתת יד להתחמקות מתשלום המחיר על מעשה נבזה כזה. ואני רוצה לשמוע מהמשטרה.

גם בתביעה הזאת תהיה סיוט ארוך ולא - - -

בטוח, בטוח. אני רוצה לשמוע מהמשטרה, מה יש לכם להגיד בנושא הזה?

אני קודם כל רוצה להגיד לבחורה שאנחנו איתה כנשים בכלל לפני המענה לשאלתך שזה מזעזע והעלתה דמעות בעיני כולנו. את פרטי המקרה אני לא מכירה, ביקשתי בדיוק את הפרטים של הבחורה ואנחנו נבחן ונשיב כמובן. אני רוצה להזכיר שהחלטות סגירה של תיקים הן נעשות על ידי הפקליטות בעבירות מין. אני לא מכירה לא את חומר הראיות ולא את ההחלטות. נבחן לגופו ונשיב כמובן.

נמצאים מהפרקליטות? אני מבקשת לדעת, לברר, אפילו כשאתם יושבים פה, אני רוצה שתבררו עכשיו אם התיק נסגר בגלל חוסר סיפוק הראיות שהיו אמורות להיות שם ולגלות את זה עכשיו ולהגיד לנו ואז אני רוצה תשובה מהמשטרה למה לא נעשה שימוש בערכה. גם בדיון שהיה בנושא של החדרים ובנושא של הערכות היו עדויות לאי שימוש בערכות. אז אני מבקשת, תקחו את הזמן שלכם עד 11 אני רוצה תשובות.

חשוב לי רק לציין לדיוק הפרטים. כן היה שימוש בתיק הראיות רק שזה לא היה בזמן. זאת אומרת, אני הלכתי לטיפול פסיכולוגי במרכז תנא כשהפסיכולוגית שומעת שהעדות שלי היא עדות של הזיה ורק אז - - -

אני רוצה שתבררו את זה ואני רוצה לקבל תשובות. פרופ' אורי ינאי, בבקשה אדוני ואחריו אנחנו נקח עוד עדות.

חברות, חברים, אני שמח על ההזדמנות לומר את הדברים במקום הזה ועל שולחן זה משום שהבעיה מתייחסת לכל העם היושב במדינה, לכל אחד מאתנו, והיא העובדה שכשאדם נפגע וכל אחד מאתנו, חס וחלילה, עלול להפגע מעבירה פלילית אז כל סיבה אחרת לפגיעה יש לה היום במדינת ישראל תכנית מסוימת שאמורה לטפל בו, לסייע לו ולהשתתף בהוצאות שלו חוץ מאשר פגיעה פלילית. כל מי שנפגע בפלילים אין לו כתובת לבקש עזרה, סיוע במכלול ההוצאות שיש לו.

זה מאוד יקר להפגע היום בפשיעה ואם היינו שואלים את העדה ועדים אחרים יאמרו לך שהמצב הכלכלי שלהם התדרדר מאותו יום. יש להם הוצאות מיידיות ולטווח ארוך, חלק מופיעים כאן בחוברת, ממצאי המחקר שלנו. אין אל מי לפנות. 2018 במדינת ישראל אין כתובת לקבלת סיוע כלכלי, כספי, לאדם שנפגע בעבירה פלילית - - -

אני מתפרצת ברשותך להגיד שהרי האוצר ידע את זה ולכן התנו בשעתו את חוק זכויות נפגעי עבירה שיזמה יעל דיין ושבזכותו יש לנו בכלל, זה חוק זכויות לנפגעות ונפגעי עבירה, בזה שיימחק הפרק הכלכלי שמעניק בדיוק את כל הסיוע הזה שהיום כל אחד ואחת מהן נאלצות לשלם באופן אישי.

כן אבל ישנה את היוזמה. אני ארצה התייחסות ממשרד המשפטים אחר כך.

יתכן שהאוצר יאמר שהנשים יבטחו את עצמן אישית. כל אחד זה אחריותו שיבטח את עצמו אישית. אין אפשרות, אין תכנית במדינת ישראל לביטוח אישי מפני עבירות פליליות, אין. יש ביטוח חיים אבל אם אדם לא נפטר הביטוח לא תופס. חברות וחברים, יש כאן הבחנה במדינת ישראל בין מי שנפגע בפשיעת איבה שהמדינה מחבקת אותו חיבוק גדול ומתמשך לבין מי שנפגע בפשיעה דומה, אבל היא לא איבה, ואין לו מאומה. חשוב שזה ייאמר, חשוב שזה ירשם וחשוב שהשולחן הזה, לדעתי, יפעל לשינוי המצב.

תודה רבה. אני יודעת שיש ניסיון לשנות את המצב הזה. משרד המשפטים.

שלום, ליאנה מגד מייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים. אני רוצה קודם להבהיר עניין שעלה דווקא בתחילת הדיון וחשוב לי לומר מה עמדתנו לגביו. קודם כל אני כמובן חייבת להגיד שעצם קיומו של הדיון הזה חשוב והעדכונים השנתיים של דו"ח איגוד מרכזי הסיוע וכמובן העדות הכל כך קשה. אני חושבת בכלל שאחרי הדיון הזה יש הרבה נתונים שכל הרשויות צריכות לעבד ולראות איך הם עומדים מול נתוני העבודה שלהם ותכניות העבודה שלהם ובאמת צריך לעשות איזשהו Follow up לדיון כזה שמעלה נתונים מאוד מאוד חשובים ולראות איך ממשיכים לטפל בתופעה הקשה הזאת.

בכל זאת רציתי להתחיל במשהו מאוד חשוב מבחינתי. התחלת, כבוד יושבת הראש, בהתייחסות לאיסור פרסום לכאורה שיש על המתלוננת לדבריה ואני רוצה להבהיר לעניין הזה. סעיף 352 לחוק העונשין אכן קובע שחל איסור לפרסם את פרטי נפגע עבירת מין. הסעיף הזה הוא ארוך, אני לא אקריא אותו ובעצם מה שהסעיף בא לומר זה שאסור לפרסם פרטים שעלולים לזהות נפגע עבירת מין כמי שנפגע מעבירה כזאת אם זה עשוי להביא לזיהויו או בציבור הרחב או גם בסביבתו הקרובה. אלא אם ניתן אישור לכך, הסכמה בפני בית משפט.

אני רוצה לומר לעניין הזה. עמדת משרד המשפטים היא שהסעיף לא חל על הנפגע עצמו. אני אבהיר את ההבחנה. זה אומר שכשאשר נפגע מגיע למשל לפורום כזה או כל פורום אחר שבו הוא בעצמו אומר את הדברים - - - שהוא בעצמו מסכים לכך והעבירה אף שהיא מנוסחת באופן רחב לא נועדה לחול עליו. על מי כן?

זאת שדיברה עכשיו יכלה הייתה להחשף באופן פומבי ?

אז אנחנו אומרים שהסעיף - - - אני רוצה להבהיר - - -

לא. זאת עמדה של משרד המשפטים. אם זאת העמדה שלכם תזמו שינוי חקיקתי ואל תתנגדו.

כשדנה ויס - - - היא הייתה פושעת?

כן, לפי החוק הזה כן. אלא אם משנים את החוק ואם אתה זוכר טוב מאוד, חבר הכנסת יהודה גליק, בשבוע שעבר התקיימו - - -

אני מזכיר לך שאני היחיד בקואליציה שסירב להצביע נגד החוק.

נכון, נכון. ואני אומרת היו שתי הצעות ועמדת משרד המשפטים הייתה לא לשנות.

אני רוצה להשלים את העמדה כי יש היגיון רב מאחוריה. לכן אני אומרת, קודם כל העמדה שלנו- - -

אני מאוד מצטערת, אנחנו קיבלנו הוראות מאוד ברורות. היושב ראש לא נותן לאף ועדה להתקיים אחרי השעה 11 ויש לי עוד רשימה של דוברים.

אני אשלים את המשפט. על מי כן הסעיף הזה חל? הסעיף הזה חל על המפרסמים, הסעיף הזה חל על התקשורת, הסעיף הזה, למה אנחנו, אני מודה, אנחנו התלבטנו סביב הצעת החוק הזאת וגם היום אנחנו חושבים מה נכון לעשות איתו. אנחנו חוששים מהורדה. ההצעה הייתה להוריד את הצורך באישור בפני בית משפט. אנחנו חושבים שזה נועד להגן על מתלוננות מפני הפעלת לחצים דווקא מכיוונים של נאשם וחשוד שירצו לטעון שהן משקרות, ולכן אנחנו חושבים שבית משפט הוא רלוונטי לצורך הגנה עליהן מפני לחצים פסולים. אנחנו מבינים שקיימת בעיה בנושא הזה, אנחנו עובדים על זה. תודה.

תודה. את המשך הדיון הזה נעשה בפגישות עבודה. אני רוצה להשמיע עוד עדות, נ', בבקשה.

קודם כל אני באמת מתרגשת, זו פעם ראשונה שאני מדברת לאדם זר שזה לא החברים הקרובים ולא משפחה. אני עושה את זה בגאווה קטנה כי החלטתי שאני צריכה להפסיק להתבייש, ולכן קצת עצוב לי שזה לא מצולם כי זה חלק מההשתקה שלנו. אני יודעת שזה לא באופן אישי, הרגע דיברתם על זה גם, אבל זה קצת חבל לי. אז אני נ', בת 27 היום, - - - במקצועי.

באתי לתת עדות אבל גם באתי הרבה לדברים טכנים כחלק מהרצון שלי להשפיע. אני נאנסתי בדייט. בדייט ראשון. מפגש שהיה אמור להיות היכרות ראשונית וזה הפך לאונס אלים. האנס שלי בא לאנוס אותי כי מהרגע הראשון שנפגשנו הוא כבר התחיל, לא חיכה לשום דבר. אני לא אכנס לפרטי המקרה. אני רק אציין שמכוון שאני באה מבית דתי ומרקע דתי זה היה האירוע המיני הראשון שהייתי נוכחת בו. הייתי נוכחת ולא חלק ממנו. לגמרי רק נוכחת.

אני רוצה עכשיו לציין את התחנות בהן עברתי מאז האונס ואיפה אני רואה מקום לשימור ושיפור. למחרת האונס הגעתי למשטרת - - -. וכאן המקום לספר בשבחם. הם התנהגו אליי ברגישות, במקצועיות, בעדינות ובכבוד. טיפלו באירוע שלי מהר מאוד וכבר יומיים לאחר מכן האנס נעצר. אני יודעת שיש הרבה תלונות על משטרת ישראל, אני קיבלתי יחס הכי טוב שאני יכולה לאחל באירוע הכי גרוע שאני יכולה לאחל. גם בזמן העימות הם נתנו לי תחושה של הגנה, אמונה וכבוד, למרות שהעימות זה אחד הדברים הקשים שעברתי.

כחלק מהתהליך התבקשתי לעבור בדיקה גופנית בבית חולים. לברר שאני בסדר, לתת תרופות וכדומה וגם כהוכחה לבית משפט, כמו שדיברה קודמתי. דבר זה היה כעונש שני. אמנם הייתה רגישות אך אדם לאחר פגיעה בגופו אינו רוצה שאיש ייגע בו ופה זה קושי גדול והפער בין הרצון להבדק ולתת הוכחות כדי שיאמינו לך לבין זה שאתה לא רוצה שאף אחד ייגע בך הוא פער מאוד מאוד גדול.

בפרקליטות קיבלה אותי פרקליטה מהמגזר הערבי. הדבר הראשון שהיא אמרה לי, אנחנו באות מאותו רקע דתי, ולכן אני מבינה ללבך. אז הבנתי שאני בידיים טובות ובאמת היא נתנה לי את כל התמיכה האפשרית, התקשרה למרכז סיוע בשביל שידברו איתי. לצערי התחלפה הפרקליטה מהסיבות המשמחות שלה, היא ילדה, והיא הוחלפה באחרת. שם הרגשתי כל הזמן להגן על עצמי ועל הסיפור שלי. הייתי צריכה להלחם על זה שלא רציתי בזה, היא לא האמינה לי שאני תמימה ולא חשבתי על אופציה מין בדייט בשעת לילה. זה היה מאבק קשה. רק לאחר התסקיר קורבן היא ראתה את ההשפעות עליי, הרגשתי שהיא מקבלת אותי יותר. לפני זה היה ממש מלחמה קשה, למרות שהוא הודה כבר בשלב מוקדם יותר.

לגבי העונש, בדיחה. הוא קיבל כמעט שנתיים. הוא השתחרר עוד לפני שאני הספקתי להתאושש. זה שזה שנתיים אני יודעת שזה הרבה במדינת ישראל שזה שהוא בכלל הוא נשפט לשנתיים- - -

הוא הורשע באונס?

הוא הואשם בשני סעיפי אונס.

מה זה עסקת טיעון הייתה?

בסוף היתה עסקת טיעון לא לגבי העונש. בעסקת טיעון הסכמתי להוריד סעיף אחד של אונס. אבל עדיין נשארו שניים ובכל זאת שנתיים זה - - - את יודעת כמה זה בדיחה.

בת כמה היית?

24.

והוא?

הוא 29. שהגעתי לתחנת משטרה ידעתי עליו שם ומספר טלפון, עיר מגורים אולי וזהו, לא הספקתי להכיר אותו בכלל, הוא לא נתן לי למרות שביקשתי. נלחמתי בו שעה עד שפשוט הוא גבר עליי והפחד מהמוות גבר עליי ופשוט נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה.

לגבי המשפט האזרחי. הגשתי תביעה אזרחית. הרגשתי כל כך לבד בתהליך הזה. לאחר משפט ארוך, מייגע, השופטים החליטו על סכום זעום ובעצם אין מי שמפקח על זה שהוא יתן לי את הסכום. אז בעצם הוא לא שילם וזה משהו שאני הכי רוצה בעולם שנוביל לאיזה שינוי בעניין הזה, שיהיה מי שיפקח על זה. כי בעצם בסוף היה לי או להסכים לאיזה הסדר טיעון איתו ולקבל פחות מחצי מהסכום או שהוא לא ישלם לי בכלל. וזה נראה לי אבסורדי כל כך, גם סכום זעום שלא מכסה ארבעה טיפולים. התהליכים האלה היו מתישים מאוד. כמה שהתברכתי באנשים סביבי שתמכו בי ובמערכת המשפט שלרוב הייתה בסדר איתי התהליך היה ארוך, סיוטי, לקח כל פיסת כח שלא הייתה לי, ולכן רציתי לסיים עם זה ולא היה אכפת לי מהפיצוי.

בפן היותר אישי אחרי האונס הייתי במשך שנה במיטה, בלי יכולת לעשות כלום, בטח שלא לעבוד. עליתי הרבה במשקל, התנתקתי מחברים ובקושי סיימתי את התואר. וזה בתודה לצוות החוג שלי שתמך בי ועזר לי לסיים את התואר למרות האפיסת כוחות שהייתי בה. איבדתי אמון בכולם, בעולם, בתמימות שהייתה לי. אני כרגע סובלת מדבר הנקרא פוסט טראומה דיסאסוציאטיבית, יש לי המון ניתוקים, אני מנותקת מכל דבר זוגי שאופציונלי לי, אני מנותקת רגשית מהמון דברים. זה התחיל בעצם באונס עצמו שבו התנתקתי ואפשרתי לו לעשות מה שהוא רוצה בי וזה נשאר עד היום בהמון המון דברים.

אני לא מספרת את זה בשביל רחמים אלא בשביל לתת תמונה של איזה מצב נמצאות נשים כמוני. הפחד מזוגיות, מדייטים. אם אני מסכימה לצאת לדייט זה רק כי יושבים לידי החברה שלי בשולחן מולי ועוד צוות מבחוץ שחפ"ק כזה, יש קבוצת וואטסאפ מיוחדת לזה. הפחד מללכת סתם בעיר, הפחד מלפגוש אותו. צו הרחקה הוא 300 מטר. 300 מטר ואני כבר לא בחיים. פשוט פחד קיומי.

נולדתי עם רצון להיות אמא, לגדל ילדים, זה משהו שאני כמהה לו מגיל מאוד מאוד צעיר. אך כעת הדברים מתעכבים כבר מספר שנים בגלל האונס. הכל נחרב, העולם עצר מלכת. עברתי תהליכים וטיפולים. אני כבר כמעט שנתיים עובדת. כמה כוחות הייתי צריכה לגייס לזה ועדיין מלחמה יום יומית לקום מהמיטה, זה הפעולה הכי קשה בעולם. מה שנראה לנו הכי טבעי זה פשוט לצאת מהמיטה, לקום בבוקר, להתלבש. אני כרגע בטיפול מנסה לשקם את מי שאני.

במייל של הוועדה שאלו על העניין הכלכלי, מה הפגיעה הכלכלית. אז קודם כל לא עבדתי שנה שזה גם והטיפולים. אין ספק שזו פגיעה קשה, במיוחד כשהפיצויים כל כך מזעריים. הטיפולים כנראה לא ייפסקו בזמן הקרוב ובעצם הפיצוי הזעום שהוא נתן כבר כיסה את זה.

זהו, באתי לפה בשביל לנסות לקדם, לשנות, במקום לשבת בבית ולבכות על מר גורלי אני רוצה לנסות לקדם ולהשפיע. אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת תומא סלימאן, על מתן האפשרות ועל העוזרים - - -ויארא שפה היא מלווה אותי ברגישות לאורך כל התקופה על ההקשבה והעזרה. תודה רבה לכם.

תודה יארא, אני יודעת שאת עוברת המון איתי.

יש כאלה שחושבים שישיבות בכנסת אמורות לעסוק בדיון משפטי ודיון על שירותים וכו'. אני חושבת שאם אנחנו לא נקשיב לקולות האלה ולעדויות האלה אנחנו אף פעם לא נדע איך לפעול באמת כדי לייצג את הציבור שבחר בנו. ואם לא נצליח להתחבר גם לרגש המקום הזה יכול לזרוק אותנו לכל מיני כיוונים שהם לא באמת הכיוון שבאנו בשבילו. אני מאוד מודה לכל מי שהייתה מוכנה לשתף אותנו בכאב ולהאיר את עינינו. אני מאוד מודה לך.

כמו תמיד קשה לי המעברים האלה אבל אנחנו חייבים לעשות את זה. נשארו לנו שבע דקות. כל נקודה שעולה מחייבת בדיון יותר רחב, אני חייבת להגיד את זה. אני רוצה רק להגיד לכם שבעניין בתי חולים והיחס שלהם לערכת הראיות אנחנו בקרוב מאוד נקיים דיון בנושא כי כבר ביקשתי מהממ"מ להכין לנו מסמך על הנושא הזה שחוקר את כל הנושא ומה המצב במדינה וגם חוקר את הנושא בהשוואה למה שקיים בעולם ומה נהוג בעולם. ברגע שהם יסיימו את העבודה אנחנו נקיים את הדיון הזה ונחייב את משרד הבריאות להקשיב לנו לאחר שנבין מה אפשר לעשות.

חברי הכנסת רוצים להתייחס במשהו?

אני באתי לפה היום באמת בדיוק בשביל לשמוע את הדברים האלה. אני מוכרח לומר קצת ידעתי כמה ימים לפני כן אבל באמת התמימות שלי, אני כל פעם מגלה עד כמה אני תמים. זה שבנאדם יושב בעידן שלנו שנתיים על אונס שיודעים מי הוא שהורשע, שנתיים זה נראה לי, כבר אמרתי בדיון הקודם, אונס זה רצח וצריך להתייחס לזה ככה. ולא יכול להיות שלה נהרסו החיים והוא מסתובב היום חופשי. אני חושב שזו בדיחה.

אבל בכל מקרה אני כן רוצה להודות לך עאידה על האפשרות של לתת לבנות האלה לדבר באמת זה חלק מהתמיכה כי הדבר הכי חשוב כרגע זה לתת להן את כל הסיוע שרק ניתן כדי שהן יחזרו לחיים שלהן. נדמה לי שמה שדובר פה לפני כן על תמיכה במרכזי סיוע לתת לבנות האלה, חייבים לתת להן את כל הכוח שבעולם. עצם העובדה שהן ישבו פה אני משוכנע, בטוח ששתיהן לא ישנו אתמול בלילה אבל בטח גם לא בחודשים האחרונים. אז אתן גיבורות, אלופות והתמיכה צריכה להמשך גם למרכזי הסיוע ומה שהושמע פה. עד כאן.

תודה. יש לי עוד עדויות. אני שלחתי לבקש אישור מהיו"ר לתת לנו עוד 10 דקות ואני לא יודעת אם יהיה. יש שתי עדויות אני אאפשר רק להקריא קטעים מהעדות של ע'. אבל באמת ככה דקה, דקה וחצי ואז אני אתן לך חברת הכנסת מרב.

ע' הוא נשוי למ' שעברה תקיפה מינית על ידי המעסיק שלה. הוא סיפר לנו קצת יותר את הסיפור שלו אבל אני אקפוץ ישר לזה. קודם כל הוא מספק כאילו מגיע מ- - - הוא התקשר והוא אומר מה שהיה חסר לי מצאתי אצלה, התחתנו ובהתחלה היו לנו חיים יפים, אושר ועושר. תקופה אחרי שהתחתנו הייתה לי נפילה כלכלית. התחלנו לחפש עבודה, אני ואשתי, בנוסף לעסק שהיה לנו כדי לצאת מחובות. אני הייתי עובדת בבניין ואשתי השיגה עבודה משרדית.

יום אחד חזרתי הבייתה וראיתי שאשתי מתנהגת קצת מוזר אבל לא ידעתי מה קרה. יום אחרי התעוררתי יותר מוקדם מאשתי, הכנתי לעצמי קפה ויצאתי. הרגשתי משהו מוזר. אשתי לא עובדת, לקחה יום חופש וזה מוזר. כשחזרתי הבייתה הייתה מדברת בטלפון. כשראתה אותי פתאום סגרה וניתקה והיא נראתה קצת מפוחדת. חזרתי אל המספר שאליו היא התקשרה ודיברתי עם החברה שלה. היא אמרה שהכל בסדר, הם דיברו על מקרה בעבודה שלהם. נרגעתי אבל יש משהו מוזר, ההתנהגות שלה לא נורמלית.

למחרת ביקשתי טלפון מהמשטרה וביקשו ממני להיות בתחנה. הלכתי וגיליתי שיומיים לפני הבוס שלה בעבודה תקף אותה מינית והיא הגישה נגדו תלונה במשטרה. ברגע הראשון ראיתי שחור בעיניים. התחלתי להיות עצבני. היא פחדה ממני ופחדה שאני אפגע בו. אחותה הסבירה לי מה קרה בעבודה שלה ואיך זה היה. אני הייתי הבנאדם הכי קרוב אליה, אפילו אותי היא שנאה. היא התרחקה מכולם ושכחה שהיא אמא. במשך חודש וחצי הילדים נשארו אצל ההורים שלנו כי הילדים היו מפחדים מהצעקות שלה בלילה. למשך חודשיים היא לא הייתה ישנה בלילה בלי תרופות.

בגלל המצב שלה התחלתי לשבת איתה כל הזמן. עזבתי את העבודה כי הייתי חייב להיות איתה כל הזמן, לא יכלתי להמשיך בעבודה. בתחילה בטיפול בנצרת לא היינו כמו זוג, היינו כמו שני אחים. אני הייתי צוחק כל היום, לא נתתי לה להרגיש שהיא אשמה למרות שאני צובר עוד חובות, עוד בלאגן, עד שהגעתי ל-300 אלף ₪ מינוס. אני בהרבה עיקולים, אין לי רשיון נהיגה, אין לי רכב, אין לי כסף, נגמרו לי החיים. מה שחשוב לי היום שתחזור אליי אשתי - - -

סליחה. אני מאוד מצטערת אבל עכשיו בדיוק ענו לי, אין אישור, חייבים לסיים. לא מאפשרים. לא רק שאין אישור עם בקשה לסיים מייד. אז אני מאוד מצטערת אבל חברת הכנסת מרב רוצה להגיד משפט שניים.

בסוף זה על הכוח הפוליטי שלנו, אני אקפוץ לסוף. אם אנחנו רוצות יותר כסף למרכזי סיוע, אם אנחנו רוצות חוק זכויות נפגעות עבירה ונפגעי עבירה שכולל טיפול ושיקום ופיצוי וכל הדבר הזה. אם אנחנו רוצות חיזוק של המערכת שמטפלת בזה אנחנו צריכות כוח פוליטי חברות יקרות שלי.

אני קיבלתי עכשיו הערה מעורך דין איתי נאמן ממונה ארצי לנפגעי עבירות מין בסיוע המשפטי. הסיוע המשפטי נותן חינם וללא כל תנאי לנפגעות עבירות מין תמיכה וסיוע וזה כדאי שתדעו.

אני רוצה להגיד דבר אחד. הדיון הזה לא הסתיים. אני רוצה שמהמשטרה ומהפרקליטות להפגש עכשיו אחרי זה. אנחנו נפנה לשרה בעניין המימון ולכלול אתכם בתכנית ואנחנו נבקש חתימה של כלל חברי הכנסת על זה. אנחנו נהיה בקשר עם איגוד מרכזי הסיוע כדי להמשיך את הדיון הזה, לתת כבוד לנפגעות ולעדויות שלא הספקנו לתת להם את הזמן המתאים להעלות את העדות שלהם. אני מאוד מצטערת אנחנו נקיים דיון המשך. תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.