פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 841

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, י"ב בחשון התשע"ח (01 בנובמבר 2017), שעה 10:30

הצעה לסדר-היום: "חשש מסגירת מפעל מיחזור בקבוקי הפלסטיק היחיד בארץ ופיטורי עשרות עובדים בנגב כתוצאה מכך", של חה"כ מיקי לוי, חה"כ דב חנין, חה"כ יעל כהן-פארן, חה"כ אורי מקלב

(מיקי לוי 7296) (דב חנין 7301) (יעל כהן-פארן 7319) (אורי מקלב 7372) – המשך דיון

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

מיקי לוי

יעל כהן-פארן

מוסי רז

אריזות, המשרד להגנת הסביבה - נועה שפיצר

אריזות, המשרד להגנת הסביבה - רונית אברהמי

סגן מנהל מחוז דרום, משרד האנרגיה והמים - אירית למפרט

מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה, התאחדות התעשיינים בישראל - ניר קנטור

מנהל מפעל, אביב תעשיות מיחזור בע"מ - אינג' ירון מזרחי

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את תאגיד המיחזור אל"ה - רחל יעל וידל

מנהלת שיווק, אביב תעשיות מיחזור בע"מ - דפנה בן יעקב

מנכ"ל, אסופתא תאגיד מיחזור בע"מ - כרמית ברדוגו

שדלן/ית (קונטקטי בע"מ), מייצג/ת את אסופתא תאגיד מיחזור בע"מ - גילי ברנר

שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את אסופתא תאגיד מיחזור בע"מ - צח בורוביץ

שגית אפיק

שיר שפר

טמיר כהן

הדר אביב

"חשש מסגירת מפעל מיחזור בקבוקי הפלסטיק היחיד בארץ ופיטורי עשרות עובדים בנגב כתוצאה מכך"

אני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת הכספים, הצעה לסדר היום בנושא: "חשש מסגירת מפעל מיחזור בקבוקי הפלסטיק היחיד בארץ ופיטורי עשרות עובדים בנגב כתוצאה מכך". כבר קיימנו על זה כמה דיונים. מי מהממשלה נמצא פה? הקרן לשמירת הניקיון, אפשר להעביר כסף ל"אביב מיחזור"?

אני לא מוסמכת להעביר כסף. אני לא חלק מהנהלת הקרן.

מי נמצא פה מהאוצר?

אני לא ראיתי אותו.

מי נמצא מהאוצר?

הם מזלזלים לגמרי בוועדה.

רגע, שיזלזלו. אין בעיה.

הגנת הסביבה הבטיחו שהם יעשו נוהל. מה עם זה?

רגע, אבל קודם כל אין פה נציג ממשרד האוצר.

הם לא סופרים אותנו.

וגם לא מהקרן לשמירת הניקיון. נציגת המשרד היא לא נציגת הקרן לשמירת הניקיון.

אני נציגת המשרד. לא צריך להיות פה נציג של הקרן לשמירת הניקיון.

אוקיי, אז את יכולה לייצג את הקרן?

אני יכולה לייצג את המשרד ולהגיד דברים על הקרן.

רגע, לפני שאת אומרת. נראה אם אני מקיים את הדיון הזה בכלל. אם נציג האוצר לא נמצא, אז אין טעם לקיים את הדיון. מי היה אמור להגיע מהאוצר?

למיטב ידיעתי, אורי דביר.

אורי דביר היה בפעם הקודמת.

אפשר לבדוק איפה הוא?

אני הבנתי שהתפרסם בעיתון שמהקרן לשמירת הניקיון נתתם כסף למיחזור צמיגים?

אנחנו עוד לא נתנו כסף למיחזור צמיגים. יש איזשהו הליך בקשה לתמיכה בצמיגים. כששוחחנו פה בחוץ, הבהרתי שהליך התמיכה שהוגש בזמנו לגבי תעשיית הפלסטיק, הוגש כסוג מסוים של תמיכה ולא אושר, ויכול להיות שאפשר לנסות בדרכים אחרות, הליך תמיכה אחר. אבל אני רק מזכירה שבפעם הקודמת שהיינו פה הצלחנו לעשות משהו אחד ואנחנו עושים אותו, ואנחנו גם נעמוד בלוחות זמנים. אתה ביקשת דברים מנציג האוצר, והוא צריך להיות פה.

מה רצית להגיד, מיקי?

אם אנחנו לא נעשה מעשה, ואני פונה אליכם, והוא עובד בהיקף של שלושה ימים בסך-הכול ורק כדי להחזיק את העובדים במחיר מינימום, הוא משלם 3,000 שקל כי הוא לא רוצה לשלוח את העובדים הביתה. הפנייה אליהם נעשתה בעקבות זה שהיינו עם דאגתנו לעובדים, והיתה כאן התחייבות של בעל המפעל להביא עוד יותר עובדים. היום הוא מעסיק אותם רק שלושה ימים כדי לא לשלוח אותם הביתה, ומשלם להם 3,000 שקל לחודש, מחזיק אותם מכספו, הוא מביא כסף מהבית. נכון, זו חברה פרטית. אבל יש כאן השתלטות של השוק הטורקי על כל חלקה טובה במדינת ישראל. ואני כבר רואה בעיני רוחי איך אנחנו אוספים את כל בקבוקי הפלסטיק ומעבירים אותם אחר כבוד לטורקיה, והם מחזירים לנו אותם, אחרי שהם חיסלו אותו וחיסלו את כל המיחזור, במחיר גבוה יותר. זה נעשה בנחושת עכשיו, שהם מוכרים לנו נחושת במחיר נמוך ממה שאנחנו מסוגלים לייצר. ברגע שהמפעל בשדרות ייסגר, אז הם יעלו את המחיר כי הממשלה מסבסדת שם את כבלי הנחושת.

אנחנו צריכים להבין, בתפיסת העולם שלנו ברמה הממלכתית, ואתם פקידים שצריכים להוביל את התפיסה הזו, אתם פקידים בכירים. יש השתלטות עוינת של השוק הטורקי על כל דבר במדינת ישראל, כאשר הממשלה הטורקית היא המסבסדת. ולא רחוק היום – גם מים מסובסדים משם, וכל דבר מסובסד משם - - -

גם שוק הזכוכית.

ושוק הזכוכית שאנחנו מטפלים בו כאן, שהם מנסים לסגור את מפעל "פניציה" כי הם הורידו את המחיר של הזכוכית לתחתית רק כדי לגרום לכך – או שהם יקנו את "פניציה", כמו שבמחקרים - - -

איזה "פניציה", בירוחם?

לא ירוחם. ציפורית.

צריך לעשות מעשה אפילו אם אנחנו לוקחים איזשהו סיכון. אם הוא יגיד, אין לי עתיד, אז בסדר, אז לסגור. אבל הוא אומר, יש כאן התחייבות לשנה וחצי, שנתיים, יש לו הזמנות. בואו נעשה מעשה. הנה, עכשיו, הקרן לעסקים במשרד הכלכלה, בלי קיום דיון, בהתערבות של היושב-ראש, קיבלו הלוואה - - - אותה חרושת גומי שעושה גם את המסכות לצאת מהמשבר שהיא נמצאת בו כי האמריקאים הפסיקו לקנות מוצרים מסוימים.

אי אפשר לחסל את התעשייה, אי אפשר. אנחנו נמצא את עצמנו במשבר לאומי. זהו, אין לי מה להגיד, חוץ מכאב הלב.

אתם רוצים שאני אגיב? אתם רוצים שנחכה לאוצר? אני חייבת לומר, אנחנו בתור נציגי המשרד להגנת הסביבה, אנחנו לא מייצגים פה את שאר משרדי הממשלה הנוגעים לסחר בין-לאומי, משרד הכלכלה ומשרד האוצר, ואני לא יכולה לייצג את העמדות שלהם.

אני חושבת שהמשרד להגנת הסביבה פועל במרחב הסמכויות שניתנו לו. אנחנו רואים לעתים עיוותים שקיימים. לא תמיד אנחנו יכולים להתמודד איתם. יש פה הסכמי סחר שאנחנו לא מודעים אליהם. יש פה את היד של משרד האוצר, שיש לו מדיניות משל עצמו ויש את משרד הכלכלה שיש לו מדיניות משל עצמו. אני לא יכולה לייצג אותם פה.

אם הקרן לשמירת הניקיון לא תיתן כסף, אז הבקבוקים ייזרקו ברחבי הרחובות.

אבל הקרן לשמירת הניקיון היא אישיות שיש לה הנהלה ויושבים שם חברים ויש שם נציג ציבור, ויש שם נציג אוצר, והיא לא עושה מה שהיא רוצה. זה לא one man show.

לא, לא להגיד לנו את זה בגלל שאנחנו יודעים את זה. זה נכון, זה אישיות בפני עצמה, וההחלטה מתקבלת במשרד האוצר.;

אני חייבת לציין לגבי טורקיה – אני לא יכולה להביע את דעתי - - -

אני אומר, אני מביע את דעתי על ההשתלטות על השוק בישראל.

אבל יש נהלים מסוימים. יש למשל, נוהל יצוא פסולות של משרד הכלכלה, הוא למשל תקף רק לגבי מדינות שלא חברות ב-OECD. אני לא נכנסת לשם, זה לא המטריה שלי.

אין לי טענות אליך. אני מבקש שתעבירי את המסרים. את יודעת כמה מעקות בטיחות נעלמו מכאן כששלחו את כל הברזל הזה לטורקים כדי שימיסו אותו וישלחו אותו ל"צים", ואז קנינו אותו חזרה במחיר מופקע, במקום לעשות את זה באשדוד תחת פיקוח, רק באמת בלאי של ברזל. היה משהו קטסטרופה, אנשי איבדו את חייהם בגלל שיום לפני הוציאו מעקה בטיחות.

מה יש לנו עם הטורקים? יש לנו את המפעל "סנרג'י" בשדרות, יש את "פניציה" בציפורית, יש את "אביב מיחזור" עם הפלסטיק. מה יש לנו עוד?

ויש את מיחזור המתכת. יש מיחזור מתכת בפתח, ששולחים מתכת ממוחזרת לטורקיה במקום לתת אותו באשדוד כשיש לנו שם מפעל.

זה משהו חדש, מה שאתה אומר עכשיו.

חדש, כן. אני עובד , אני אוסף חומר.

איזה מפעל?

יש מפעל באשדוד שממחזר מתכת. מכיוון שאנחנו צורכים הרבה חומרי בניין, הוא ממחזר את המתכת ומסוגל את כל המתכות שנשלחות לטורקיה למיחזור, לעשות באשדוד. אבל אנחנו עושים באשדוד רק 40% בגלל איזשהו הסכם. אני בתחילת דרכי, אני התרגזתי לפני שבוע יותר מדי, אני אביא לך את החומרים מוכנים.

אני מתלבט מה לעשות עם זה. אני חושב שלא להכניס את דביר הזה לוועדה. להודיע למשרד האוצר שהוא לא יבוא לכאן יותר. אלה נהלים פנימיים. לא משהו דרמטי. צריך להודיע לו שלא יבוא יותר לוועדה.

בוא נשמע מה הסיבות, ואם יש סיבות - - -

אם יש סיבה, אני רוצה לדעת את הסיבה. אם אין סיבה, זה לא תוכנית כבקשתך. אנחנו עושים דיון, היה לי מה לעשות היום אם לא הייתי עושה את הדיון הזה, ובעיקר משרד האוצר. המשרד להגנת הסביבה הוא משרד חלש. הוא לא משרד שיכול להגיד משהו בקרן לשמירת הניקיון. האוצר מטיל וטו, נגמר הסיפור. זה הכול. מה הדיבורים האלה בכלל?

אני מזכיר לך שהממשלה רצתה להכניס את ידה לקרן לשמירת הניקיון לדברים לא ראויים, והוועדה הזו התנגדה.

דיברתי עם השר להגנת הסביבה, הוא אמר לי, שר האוצר – לא משנה, מה זה משנה? את הבעיות אני מכיר. אני חושב במהלך כל הדיבורים היום שאנחנו הולכים פה לבעיה לאומית קשה. אנחנו פוגעים בעובדים בארץ, אנחנו מעבירים את זה לטורקיה, וטורקיה הופכת להיות בכל הנושאים האלה נושא.

אני רואה פה ממש איך המדינה עושה איפה ואיפה. תראה איך היא יוצאת לטובת חיפה כימיקלים כשזה נוגע למפעל יותר גדול, נכון, אבל בואו נשים את על השולחן, גם פה יש עשרות עובדים. עשרות עובדים, אבל כנראה שהבעלים הוא לא טייקון חבר של ראש הממשלה, שהוא פועל כדי לעזור לו ובכל האמצעים, והולכים להעביר עכשיו אולי חוק שיפקיע מרשויות מקומיות את הסמכויות ברישוי עסקים רק בשביל חיפה כימיקלים.

לא, לא.

כן, זה הכיוון.

לא בשביל חיפה כימיקלים. זה בשביל יונה להב.

בשביל לעקוף רשויות שמנסות להגן על האזרחים שלהם. אבל פה אנחנו רואים מצב אחר, שהמדינה פשוט לא עושה כלום בשביל תעשייה שהיא לא מזהמת, שהיא טובה לסביבה, שהיא ממחזרת, שאנחנו צריכים לעודד כזאת תעשייה במדינת ישראל במקום תעשייה מזהמת. אבל כשהיא נתקלת בקשיים, לא עושים בשבילם כלום. למה נועדה הקרן לשמירת הניקיון אם לא בשביל לייצר את פתרונות הקצה לכל המיחזור שאנחנו מנסים לייצר בישראל? אז כבר יש פתרון קצה, רק תעזרו לו לא ליפול.

אני בשוק ממה שקורה כאן. לקרן לשמירת הניקיון יש ייעוד. זה בדיוק לעזור למפעל הזה, זה חלק מהייעודים שלה. אני לא מבינה איפה האוצר. טוב, אתה בעצמך רואה איך הם לא מגיעים לכאן, אבל זה משהו יותר רחב. אני חושבת שזה משהו של החלטה של הממשלה, שהיא רוצה תעשייה לא מזהמת, תעשייה חיובית, תעשייה שפותרת בעיות סביבתיות מעבר לעובדים. כמובן, יש פה את הסוגיה של העובדים.

היה מדובר על חוזר שאתם תוציאו, שיכול לפתור את הבעיה. אתה אמרת שהחוזר שלהם פותר את הבעיה. איך זה פותר את הבעיה?

חוק אריזות אומר ש-80% מהפסולות של חוק האריזות חייבות להיות ממוחזרות בתחומי מדינת ישראל. המשרד להגנת הסביבה מאוד הרחיב את היריעה מבחינת ראייה מה זה מיחזור, והם מסתכלים בעצם על מי שאוסף בתור ממחזר. זה בעצם לא נתן פתרון לפסולת, אלא הוא רק מיין אותה ואסף אותה, וזה מבחינתם מיחזור, ואז החומר באמת יוצא לטורקיה אחרי שאנחנו – אזרחי מדינת ישראל – השקענו את כל הכסף, כל הכסף של האיסוף, ההפרדה, המיון. זה יוצא יותר כסף נכון להיום משווי חומר הגלם בימים אלה, ובעצם הכסף הזה מומן על-ידינו בטיפול באשפה, ומדובר להערכתי על 10 מיליון שקלים בשנה שזורמים לשם דרך מתקני התפעול, בתמיכות של המדינה או רשויות מכל הכיוונים, ובעצם הכסף הזה לא מנוצל למיחזור בארץ אלא יוצא לטורקיה.

אתה אומר שמחיר הגלם היום, הממשלה הטורקית שמסבסדת אותו, הוא נמוך יותר מהחומר של האיסוף בגלל הסבסוד.

נכון להיום, בטורקיה, המיחזור נמצא בסדר גודל של כ-1% מהאשפה שלהם, מכיוון שטורקיה היא פי כעשרה בגודל באוכלוסיה, זאת אומרת, שאנחנו מייצרים כמות אשפה ממוינת כמו טורקיה. הטורקים הם לא טיפשים, זה ייאמר לזכותם. למה להם להשקיע 10 מיליון שקלים כשהם מקבלים את זה כשאזרחי מדינת ישראל משלמים את זה? למה להם להוציא אגורה? ושוב, רק הבקבוקים זה 10 מיליון שקלים ואנחנו מדברים על עוד דברים. למה להם להוציא אגורה? למה שהם יעשו את זה כל עוד אנחנו ממשיכים להעביר את האשפה אליהם ולסבסד אותם?

אם החוק ייאכף כמו שצריך, והמיחזור יתבצע בארץ מיחזור כלשונו, זה אומר, לקחת את האשפה ולהפוך אותה פה לחומר גלם שהוא שווה ערך, מקביל, לחומר גלם בתולי, זאת אומרת, יצרן פלסטיק כלשהו, או לייצר מוצר ממנו. זאת אומרת, מצמיגים לעשות כבישים, או מזכוכית עושים כבישים, זה מוצר סופי. אם זה הולך לדברים האלה, זה אמור לעמוד בהתאם לחוק האריזות. כל השאר, כשההכרה של המשרד להגנת הסביבה בייצוא, בהנחה שזה ממוחזר בחו"ל, פה שורש הבעיה.

אנחנו הבטחנו לפרסם מדיניות שנותנת עדיפות לתעשיית המיחזור בארץ. זה מה שאנחנו עושים. יש לנו את הטיוטה של זה. זה רק צריך לעבור אצלנו עוד כמה ליטושים בלשכה המשפטית, וכמובן להתפרסם. ואני אמרתי בפעם הקודמת שברגע שזה יפורסם צריך לתת לשוק להיערך מבחינת מי שחושב שהוא יכול או רוצה להיערך למדינות אחרות.

כמה זמן?

כמה זמן זה לוקח? ומה זה אמור להיות, חוק או תקנות?

לא, לא. זו הצהרת מדיניות ובגלל זה אני רוצה לשרש את המינוח שהחוק לא נאכף כמו שצריך, אני חושבת שחוק האריזות נאכף כמו שצריך, רק שהמדיניות היתה מדיניות מסוג מסוים, והיום אנחנו מחדדים אותה. המדיניות המחודדת הזאת תיתן עדיפות לתעשיית המיחזור הישראלית. זה לא שהחוק לא נאכף, הוא נאכף בהתאם למדיניות מסוימת.

לא מזמן עדכנתם – זה לא יצא ברשומות מפורסם – שרק 0.5% מהפסולת הפלסטית יצאה לחו"ל.

בשנת 2015.

ב-2015. ב-2016 בכלל אין מה לדבר. גם 2015 עוד לא פורסם פיזית, אבל אתם נתתם את המידע הזה - - -

אין לנו ויכוח על זה.

אבל אם החומר יצא לחו"ל, הוא לא ממוחזר בארץ. זה לא עומד בתקנות. נקודה.

אין לנו ויכוח על זה.

אפשר לדעת כמה זמן התהליך הזה שאת אמרת, אישור החוזר ופרק הזמן שנותנים לשוק להיערך?

אישור של הטיוטה הזאת בערך שבועיים, ואחר-כך אנחנו מפרסמים אותה. ברגע שזה מפורסם, לדעתי, 30 ימים אנשים יכולים להגיב.

אנחנו מדברים על חודשיים?

חודשיים מהיום?

כן.

אנחנו עומדים בלוחות הזמנים של פרסום תוך חודשיים מהישיבה הקודמת, וברגע שזה מפורסם אנשים יכולים להגיב, אבל ברגע שזה מפורסם יש 12 חודשים שהשוק מתכונן אליהם.

לא הבנתי. החוזר התפרסם?

הוא יתפרסם בשבועיים הקרובים. ברגע שהוא מתפרסם, יש חלון הזדמנויות של 30 יום, ככה זה עם כל החלטה או שינוי מדיניות שהרגולטור עושה, שבהם אנשים יכולים להגיב. יכול להיות שיש לך שם טעות אקוטית שלא שמנו לב אליה. המדיניות מתקבעת 12 חודשים מרגע שהיא התפרסמה.

זה לא פותר את הבעיה כי הם ייפלו עד אז.

כן, צריך משהו יותר מידי.

חשוב לציין שזה בעצם נותן יתרון להיפך, למתחרה אחר, כי המתחרה האחר יכול להיות שהוא יושב מחוץ לדלת ושומע את הדיון הזה, ואומר, יש עוד שנה, הוא ישקיע את הכסף, בעוד שנה אנחנו בינתיים כבר נסגור, ואז יש לו יתרון תחרותי עליי במקום ליצור תחרות שאמורה להיות.

אחרי 30 יום לתגובות הציבור, הוא יכול להגיש את הבקשה?

הבקשה לקרן לשמירת הניקיון לא קשורה - - -

- - - לאכוף טוב יותר את החוק הקיים.

אבל למה צריך להמתין 12 חודשים עד שחוזר המנכ"ל יתחיל להפעיל מדיניות חדשה? זה המון זמן.

- - - של המשרד להגנת הסביבה דרך חוק האריזות, שם יש מגבלת ייצוא, את לא מוציאה החלטת ניהול כל-כך גורפת ויום אחר-כך כולם צריכים – יש איזושהי היערכות שאנשים צריכים לעשות אותה, להעביר פסולות ממפעל כזה או אחר, לבטל הסכמים, לכרות הסכמים חדשים.

נעשה סדר. לך יש את טיוטת החוזר עם פרקי הזמן, ואמרת שזה פחות או יותר נורמלי. נגמרו פרקי הזמן, לא היו הערות או שההערות נדחו, או שחלק מהן התקבלו ושינו. נגמר הסיפור הזה, ועכשיו אנחנו מחכים לציבור במשך 12 חודשים. נכון?

לא לציבור. לאספנים - - -

למה אי אפשר – אלא אם כן זה פוגע במישהו אז את אומרת, אני צריכה לתת לו להיערך. אבל אם זה פוגע רק בטורקים - - -

נכון שיושב פה מפעל "אביב מיחזור", אבל זה שוק שלם של תעשיית מיחזור. אולי אין לה פה קול ואין לה פה נציג, אבל יכול להיות שיש מפעלים או תאגידי מיחזור שצריכים לשנות את ההתנהגות שלהם, את ההסכמים שלהם. זה לא משהו שאתה סוגר הסכם, ויום אחר כך פותח הסכם חדש.

- - -

כרמית, בבקשה.

אני כרמית, מתאגיד מיחזור "אסופתא".

אני מבינה לחלוטין את מה שנועה אומרת כי אפילו אנחנו, שאחראים על 150 מיליון מיכלי משקה בשנה, אם אנחנו מייצאים דברים ויש לנו הסכם ייצוא, אז יש לנו הסכם ייצוא ואנחנו צריכים לעמוד בו. אבל בלית ברירה אנחנו מייצאים את הפלסטיק, כי באמת אין היום לאן לשלוח. למעט "אביב" אין לאן לשלוח.

כולם סגרו. הוא היחיד שנמצא בשוק. כולם סגרו, כולם התמוטטו.

אז אנחנו עובדים עם "אביב" כמובן, אבל אנחנו חושבים שיש פתרון שהוא מתבקש, והוא גם יכול לעזור למצב הזה, וגם ציינתי את זה בדיון הקודם. יש את עניין הרחבת חוק הפיקדון שנדרשים אליו ממש בחודש הקרוב, בזמן הקרוב.

רק מיכלי המשקה הקטנים הם בחוק הפיקדון, ויש עליהם חובה לאסוף ולמחזר אותם באחוזים כאלה גבוהים. אבל אנחנו מוכנים להתחייב למגבלת הייצוא ברגע שכמות הבקבוקים כל-כך תגדל. בעצם היום יש חוק פיקדון על 800 מיליון בקבוקים קטנים. איפה כל הגדולים של 1.5 ליטר שצריכים להיכנס, כי גם לא עומדים ביעדים, וזה נושא אחר שקשור ולא קשור.

שמי ניר קנטור, אני מנהל את איגוד הכימיה בהתאחדות התעשיינים.

רציתי להתייחס, וגם התייחסנו בעבר לחלק מהנקודות. אני מבין את מה שנועה אומרת לגבי זמן ההתארגנות, וככל הנראה יהיה צורך. קודם כל, נשמח לראות את העבודה, את מה שהכנתם, את המדיניות, כדי לראות שאכן היא נותנת מענה למה שצריך פה בשוק, אבל צריך להסתכל גם מלמעלה. יש פה בעיה אמיתית שהיא גם השוק הטורקי, אבל בכלל, יש פה בעיה לתעשיית המיחזור באשר היא. פלסטיק כרגע, מחר זה יהיה זכוכית, או כל תעשייה אחרת. הייצוא שנעשה יותר ויותר ברוטלי מישראל, של כל סוגי הפסולות הללו, בעצם מעקרת את היכולת של חברות כאלו להתקיים בישראל.

אנחנו לא מדברים על עוד מפעל תעשייתי, אף על פי שגם הוא כמובן לנו חשוב. אנחנו מדברים על מפעלים בתחום המיחזור, קרי: פסולת. כאשר המפעלים האלה לא קיימים במדינת ישראל ובעתיד יהיה אמברגו, לא עלינו, חלילה, או כל מגבלה אחרת שתהיה והפסולת הזאת תישאר בישראל ולא ניתן יהיה לייצא, אז לא יהיה לנו את החברות הללו. ייקח שנתיים-שלוש רק כדי להקים אותן, ולכן צריך לעצור את העניין הזה.

דיברנו על זה. לא צריך לחזור על זה. זה ברור. אבל אנחנו מדינת חלם.

עוד הערה אחת, הקרן לשמירת הניקיון, כרגע נשלטת כפי שאמרתם על-ידי האוצר. יש שם כוח חזק - - -

אתה מחזק את מה שאני אומר, לדרוך לי על היבלות?

לא, אני חושב שיהיה נכון לתקן ולפחות להביא את משרד הכלכלה, שיאזן אותה.

את אמרת שאם הם יגישו בקשה אחרת או בסגנון אחר, אז זה ישנה. מה יקרה?

אני אמרתי שבקשת התמיכה שהוגשה היתה מסוג מסוים. אני לא מכירה את התמיכות האחרות ולא מכירה את הסוגיות שדנים בהן בקרן לשמירת הניקיון. אני לא שייכת אליה. נציג האוצר לא פה, הוא היה צריך לתת פה את התשובות האלה – יכול להיות שאם זה ייראה באיזשהו פורמט אחר, והם היו צריכים להעלות רעיונות אחרים, זה מה שביקשתם מהם בוועדה הקודמת, אז יכול להיות שהם יהיו מרוצים, ובקרן לשמירת הניקיון האצבע שלו תורם ותצביע בעד. אני באמת לא יודעת.

מה שאנחנו אומרים פה לגבי חידוד המדיניות והשינוי ממה שהיה עד עכשיו, הוא לגבי כל החומרים, לא רק הפלסטיק. זה גם למיחזור מתכת, וגם למיחזור זכוכית, מה שנמצא תחת החוקים שלנו כמובן.

מפעלים למיחזור זכוכיות כבר נסגרו בגלל הייצוא. אנחנו כבר יודעים את זה.

הלוואי שרשות המסים היתה נותנת 12 חודשי התארגנות - - - חקיקה במיסוי. הלוואי.

אתה הזכרת קודם את החברה הקודמת "מגם", שפניתם למשרד הכלכלה ולקרן מפעלים במצוקה

לאלי כהן ולשי רינסקי.

אז אולי עד שהדבר הזה ייצא לפועל הם יתמכו ב"אביב מיחזור". בואו נמצא להם פתרון.

אני אוהב את התמימות שלך.

זה יותר קשה שם. מאוד.

יעל, אני הולך למהלך יותר קשה. כל השנים אני עוסק בעניין הזה. שם זה מהלך אחר, זה דומה לשתולה. גם כן, מפעל ביטחוני על הגבול, ויש שם משקיע שמביא שקל תמורת שקל, או אולי ממש שקל תמורת שקל. אני משבח את אלי כהן וגם את שי רינסקי, שהם עושים את מלאכתם נאמנה. זה לא משרד האוצר, זה משרד אחר, הוא מדבר אחרת.

הוא גם מפוקס על תעשייה.

לא תמיד הזה היה ככה. בקדנציה הקודמת משרד הכלכלה לא היה משוש חיי. אבל היום אפשר לדבר, אפשר להגיע לפתרונות, אפשר להגיע לפתרונות, וזה גם לא קל. על "שתולה" קיימנו פה דיונים, על "מגם" לא קיימנו דיונים. "מגם", הוא שלח לי מכתב שהוא רוצה דיון על העניין הזה, ואז נכנסנו לעניין והבעיה נפתרה. פה זה סיפור אחר. אני אגיד לך גם למה זה סיפור אחר.

משרד האוצר לא יוציא שקל מהקרן לשמירת הניקיון. הקרן לשמירת הניקיון זה מקור להכנסה. הוא לא ייתן שהם יקבלו כסף מכיוון שאז הוא יצטרך לתת כסף לעוד כמה מקומות. ואז נגיע לסיפור של מתקן ההתפלה באשדוד. הם מרובעים, הם עושים את מה שהם רוצים, בעוד כמה שנים יגידו, תראו, התמוטטו כל המפעלים האלה, אנחנו עכשיו תלויים בטורקים ויש אמברגו, ומי קיבל את ההחלטה? הם ישבו פה ויסתכלו עלייך בעיניים מאופסות כאלה, מעוגלות והם לא יודעים שום דבר. זאת ההחלטה, זאת החלטה של פקידי האוצר שהוא לא יקבל כסף, שהקרן לשמירת הניקיון תישאר בשלמותה, בתמימותה, לא ייצא משם גרוש.

אנחנו הכנו הצעת חוק של הוועדה, אני שאלתי אותך כמה זמן עד שזה יונח, אני אבקש שחרור מחובת הנחה. עם משרד האוצר אני צריך ללכת פה בכל חומרת הדין. אם יש לו סיבה לבחור, אז יש לו סיבה, אז מה אפשר לעשות? מאונס רחמנא פטריה, כתוב גמרא. אבל אם אין לו סיבה, אני מבקש שהוא לא יבוא לוועדה, שמשרד האוצר ישלח אנשים אחרים.

אנחנו לא נשאיר את המצב הזה ככה. אני מחכה גם לגבי המפעל באשדוד. אני אקיים ישיבה. אני אבקש לתאם עם מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל משרד הכלכלה על המדיניות הזאת, של לתת לטורקים להשתלט על התעשייה בכמה תחומים, שהולכים בעיניים פקוחות, וזה לתת להם את השליטה על השוק. והשוק הזה אומר שברגע שתהיה לנו בעיה עם הטורקים ולא נוכל לעשות שום דבר, הכול יישאר פה. אני לא מדבר על העובדים, שלעובדים הטורקים תהיה עבודה, כסף הם ירוויחו שם מהאזרחים הישראלים שמשלמים מסים כאן, ובסופו של דבר לעובדים הישראליים לא יהיה איפה לעבוד. אני מדבר על תחומי פעולה מוגדרים, כמו הנושא של המיחזור שבו אנחנו עוסקים.

"פניציה" וכבלי נחושת.

אתה אמרת על אשדוד משהו, עם המתכות, ואת זה אני לא מכיר. אנחנו מדברים על "סנרג'י", על "פניציה" ועל "אביב מיחזור". אנחנו מדברים על אלה שאנחנו כבר יודעים שיש בעיה, המדינה עומדת מהצד, כלומר, משרד האוצר, ונותנים לעניין הזה ליפול, ויש להם עסק עם הטורקים וזהו. על זה אני רוצה לקיים דיון, אני מחכה רק למפעל הרביעי. יהיו לנו ארבעה מפעלים. אנחנו נתאם זמן עם מנכ"ל משרד האוצר, מנכ"ל משרד הכלכלה, וכל אלה שעוסקים בנושא התעסוקה, ונקיים דיון, שיבואו וייתנו פה תשובות.

אני אמרתי לשר אלקין, אני בידידות איתו: אתם צריכים להיות משרד יותר חזק. המשרד הזה הוקם, בהתחלה הוא באמת היה חלש, הגיע הזמן, אתם צריכים להיות יותר חזקים, אתם לא יכולים לעמוד מהצד ולהגיד, משרד האוצר לא מרים יד. מה זה, לא מרים יד? אתם אחראים על הגנת הסביבה במדינה. משמעות העניין, מבחינת האוצר זה מצוין, לא מוציאים שקל. אבל מבחינתכם, המדינה תתלכלך. הרי בסוף, אם תהיה לנו בעיה עם הטורקים, הכול יישאר כאן ברחובות. אתם לא יכולים לעמוד מהצד ולהגיד: האוצר. מה, האוצר? מה, זה הלכה למשה מסיני, האוצר? צריך לפרק את הנושא הזה. יש להם פה שליטה וחלטת על כל שנעשה במדינה, פקידים בני 22.

החשש שלך הוא חשש רציני ואמיתי. נכון להיום, בערך 35% מהפסולות של מדינת ישראל באופן כללי נוסעות לטורקיה, ו-25% נוסעות לסין. בפברואר 2018 סין סוגרת שערים, והצהירו על זה, זה כלל עולמי.

היא לא תקבל ייבוא?

סין לא תקבל ייבוא של פסולת.

רבותי, תודה רבה לכם. אנחנו נמשיך את העניין הזה. אני באמת מבקש מהמשרד להגנת הסביבה, אל תשאירו אותנו לבד במערכה הזאת, אתם המשרד המופקד על הדבר הזה. משרד האוצר הוא לא כל יכול. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:02.