פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 619

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 12:00

במסגרת ציון יום תרומתם של חניכי שנת השירות וחניכי המכינות הקדם צבאיות בכנסת: הקשר בין בוגרי הפנימיות למכינות הקדם צבאיות ושנת השירות

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

סתיו שפיר

ספיר איפרגן - רפרנטית ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

אלון פיינגולד - אגף תנועות נוער קהילה והגשמה, משרד החינוך

ערן גלבוע - מפקח על הפנימיות, משרד החינוך

אבישי אברהם - נציג מכינה, משרד החינוך

מליסה הארון-גופר - מפקחת ארצית על פנימיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רס"ן אנה לביא - רמ"ד תכנון, אגף כוח אדם, צה"ל, משרד הביטחון

הדר דן - מש"קית דוברות, אגף כוח אדם, צה"ל, משרד הביטחון

חביבה סלומון - ראש יחידת נח"ל, שינשינים ומכינות, אגף כוח אדם, צה"ל, משרד הביטחון

דנה זקס - מכינות "אופק", הסוכנות היהודית

מיכל ברקאי-ברודי - מכינות "אופק", הסוכנות היהודית

לביא זמיר - מנכ"ל חוגי סיירות, הקרן הקיימת לישראל

שלומי קסטרו - מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

רעיה לוי - מנהלת פורום הארגונים לצעירים בסיכון

ענבר גיטי - מנכ"לית עמותת "נוער מוביל שינוי"

יוסי מלכה - מנכ"ל "מרכז מעשה"

גלית בוקריס - מנהלת תחום נוער, "מרכז מעשה"

דני זמיר - מנכ"ל מועצת המכינות

תמר זעירא - סמנכ"לית מועצת המכינות

בנימין דאמטה - חניך במכינת "גל" – מכינה קדם צבאית להכשרת מנהיגות

אבישי אברהם - מכינת "ארז" לוד, מדרשה לאחריות חברתית

יונתן ארליך - מכינת "ארז" לוד, מדרשה לאחריות חברתית

ענבר הרוש - תנועת "אחריי"

יעל שוסטר - תנועת "אחריי"

אביה אדרג'ו - תנועת "אחריי"

אנצ'ינלו גבטיה - תנועת "אחריי"

פז רונן - מטה מרכזי, הנוער העובד והלומד

עופר רימון - רכז דרום, התנועה הקיבוצית

גלי גרוס - התנועה הקיבוצית

מיטל סגל - התנועה הקיבוצית

אוהד שקל - התנועה הקיבוצית

גיא זמרי - פנימיית עדן, התנועה הקיבוצית

לירז ברנד - התנועה הקיבוצית

עידן - בוגר כפר נוער בן שמן וחניך במרכז "מעשה"

סמדר אונה - המשמר החברתי

אתי שבתאי

ר.ל., חבר המתרגמים

במסגרת ציון יום תרומתם של חניכי שנת השירות וחניכי המכינות הקדם צבאיות בכנסת: הקשר בין בוגרי הפנימיות למכינות הקדם צבאיות ושנת השירות

צהריים טובים. אני פותחת את הדיון של ועדת העבודה והרווחה, במסגרת ציון יום תרומתם של חניכי שנות השירות והמכינות, יום שיזמנו, חברת הכנסת סתיו שפיר, חבר הכנסת פולקמן ואני, בנושא המכינות הקדם צבאיות ושנת השירות. יום חגיגי וחשוב. פעם ראשונה שהכנסת מציינת את היום החשוב הזה ואני וסתיו ורועי גם דיברנו על כך שנהפוך את זה למסורת. פעם בשנה נביא לכאן את כולכם, זה חשוב ומשמעותי לכנסת כולה.

הדיון שאני ביקשתי לקיים הוא דיון שבעיניי הוא חשוב מאוד והוא חלק מהמכלול של היום הזה. היום הזה עוסק בנושא של הנגשת אוכלוסיות מכל החברה הישראלית אל המכינות ושנת השירות. אחד הנושאים החשובים בעיניי הוא באמת לקחת את אותם חניכים, בוגרי הפנימיות, פנימיות חינוך ופנימיות רווחה, ולחבר אותם אל העולם הזה של שנת השירות והמכינות. אני לא הגעתי לפה עם דעה מגובשת, אני כבר אומרת, אני אשמח לשמוע את המצב כיום, אני אשמח לשמוע את השיתוף או אם אין שיתוף, אני אשמח לשמוע אפילו ממנהלים לצד חניכים ולהבין את החיבור. אם אנחנו עוסקים באוכלוסיות מפריפריה חברתית וגיאוגרפית, אנחנו חייבים חייבים להתעסק בבוגרי הפנימיות והחיבור שלהם אל העולם.

לפני שאנחנו מתחילים את הדיון, אחת מיוזמות היום, חברת הכנסת סתיו שפיר, רוצה לפתוח? בבקשה, גבירתי.

תודה רבה, מירב. בכלל תודה רבה על שיתוף הפעולה הזה, התקיים פה שיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה למען מטרה שכל חברי הכנסת במשכן צריכים להסכים לה ואני חושבת שגם מסכימים לה באופן אינסטינקטיבי.

הרבה מכם עוד לא הצליחו להיכנס לכנסת, היה לכנסת קצת קשה לעמוד בעומס, אבל סוף סוף הצלחנו, דיברנו בבוקר על נתונים שאנחנו הצלחנו לקבל ממחלקת המחקר של הכנסת, שממש פורסמו היום בבוקר. אז קבלו את הנתונים. אנשים שהולכים לשנת שירות:, 74% ממתנדבי שנת השירות משרתים בתפקיד לחימה, לעומת 41% באוכלוסייה הכללית של אלה שמתגייסים. 31% מהמתנדבים משרתים כמפקדים זוטרים לעומת 11% בכלל צה"ל. 13% משרתים כקצינים לעומת 4.1% בכלל צה"ל. אצל המכינות 80% בתפקידי לחימה לעומת 44%, הבנתם את העניין. אנשים שיוצאים לשנת שירות ולמכינות קדם צבאיות עושים שירות צבאי יותר משמעותי, יותר שירות צבאי, בתפקידים יותר משמעותיים וגם אחר כך אפשר להסיק שהם מאוד בקלות הולכים גם באזרחות לתפקידים יותר תורמים לחברה הישראלית.

אני מסתכלת היום על אנשים שעשו איתי שנת שירות, סיימנו לפני 12 שנה ואני מסתכלת איפה כל אחד מהם נמצא בחיים, כולם עוסקים בעשייה חברתית בתחומים שונים, כולם ממשיכים את החיים שלהם כדי לתרום לחברה הישראלית ואנחנו, את המפעל הכול כך משמעותי הזה, שבאמת התחיל מהשטח והולך וצומח ויותר ויותר אנשים רוצים להתנדב, הסיבה שכינסנו את היום המיוחד הזה היא לא רק להגיד לכם תודה, כי אתם עושים את הציונות של ימינו ואתם במשימה הציונית החשובה ביותר שיש היום, אלא גם כדי לנסות להסיר חסמים, חסמים של מכסות, שגם היום הרבה מאוד אנשים צריכים להילחם ולקמבן מכסה כדי להצליח לדחות את השירות הצבאי ולהתנדב עוד שנה במכינה או בשנת שירות, גם כדי להוסיף תקציבים שהיום, שנה אחר שנה אנחנו בכנסת צריכים להילחם כדי שהגופים יקבלו את התקציב שלהם. אי אפשר לפעול בלי לדעת מה התקציב שלך. לא יכול להיות ששינשינים ומכינות לא יידעו אם יוכלו להמשיך את השנה בגלל היעדר תקציב. הדבר צריך להיסגר כי זו מטרה של המדינה שיותר ויותר ייצאו לשנת שירות.

הנושא השלישי הוא נושא מאוד מאוד חשוב, שכשדיברנו בדיונים המקדימים כולם העלו אותו מקצה לקצה, זה איך מביאים יותר ויותר אנשים מהפריפריה הגיאוגרפית והפריפריה החברתית לעשות שנת שירות במכינות, איך מאפשרים להם לעדכן בהמשך לשנת שירות או למכינה את הנתונים שלהם לקראת שירות צבאי יותר משמעותי, כדי שנוכל לאפשר את הדרך הזו, שוב, זה הכול לטובתנו, המדינה רק מורווחת מזה, איך מסירים שם את החסמים והופכים את זה ליותר ישיר. זו גם המטרה של הדיון היום.

כשאנחנו התחלנו את שנת השירות שלנו בטבריה ועבדנו עם הרבה מאוד בני נוער, ביניהם עם הרבה נוער בסיכון, שאלו אותנו מה זה בכלל שנת שירות, החניכים. הם לא ידעו מה זה, הם לא הכירו. לא הוצגו בפניהם האופציות של לצאת לשנת שירות. אף אחד לא דיבר איתם על זה בבית הספר. כשהם פגשו אותנו בפעם הראשונה זו פעם ראשונה שהם פגשו שנת שירות. כשהם ראו שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים הם אמרו, 'מה, אבל אתם דוחים את הצבא, יותר זמן לפני שיוצאים לאזרחות, מה בדיוק אתם עושים?', הדבר הכי מרגש שקרה היה שכמה שנים לאחר מכן קיבלנו טלפונים מהחניכים שלנו, שסיפרו לנו שהם יוצאים לשנת שירות וסיפרו על ההתנדבות המדהימה שהם עושים בחברה ואחר כך גם המשיכו כמובן לתפקידים מדהימים בצבא.

אנחנו חייבים להביא ולאפשר את השנה המדהימה הזו ליותר ויותר ישראלים, לכמה שרק אפשר. זו צריכה להיות מטרה של מדינת ישראל ובשביל זה הוועדה הזו מתכנסת כאן היום. אני מקווה שנגיע לכמה שיותר תוצאות ונמצא בינינו את הדרך לעשות את זה הכי אפשרי שיש. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת שפיר. אנחנו נעבור קודם כל למשרד הרווחה, יש כאן נציגה של המשרד? בבקשה, גבירתי. הציגי את עצמך.

מליסה הארון-גופר, מפקחת ארצית פנימיות, משרד הרווחה, בני נוער. צהריים טובים. אני רוצה לפתוח ולנצל הזדמנות לפני שאלותייך ולהגיד שהיום הזה הוא יום באמת מיוחד, ולהודות מהבמה הזו לכל המתנדבים שלנו במסגרות הפנימייתיות. יש לנו למעלה מ-500 נערים ונערות בשנות שירות שעושים מלאכת קודש. יש תומכי לחימה שהם תומכים מאוד רציניים במסגרות שלנו ועוד כ-90 בנים בנות בשירות לאומי במסגרות. מעל הבמה הזו אני רוצה להודות לכל מי שנמצא כאן ועוסק במלאכה, ספציפית לכל אותם המתנדבים אצלנו ופועלם בתוך הפנימיות.

אני קופצת ישר למים ואני אגיד, לאור דוח מבקר המדינה, לקחנו מאוד קשה את האמירות המאוד מדויקות, אנחנו מרימים את הכפפה. יש לנו כ-1,200 בוגרים של הפנימיות, אנחנו מייעדים אותם להכשרה במסגרת עמותת "אחרי", נכנסנו לפרויקט משותף, עכשיו נכנסים בצעדים עם עמותת "אחריי" במסגרת הכנה לקראת שירות צבאי או התנדבות כזו או אחרת, במיזם משותף על סך 670,000 שקל, תכנית שיכולנו לראות במשרדים אחרים שהיא עובדת במהלך שנתיים, אנחנו מאמצים אותה ורוצים להכניס את הבוגרים שלנו.

זו פעם ראשונה שאתם מכניסים בוגרים שלכם למפעל של שנת שירות בצורה כזו מאורגנת?

עובדים על זה, ממש עובדים על זה.

הכוונה היא לעשות הכנה לצה"ל שממנה יתגבשו חבר'ה ויגיעו לשנת שירות.

ענבר, תיכף את מדברת.

נכון להיום, לבוגרים שלנו קשה מאוד במתכונת הקיימת להתקבל, לעבור את המשוכות ואת המיונים, קשה להם מאוד. דרשֵנו עלינו וזה אומר באמת עבודה מסיבית שאנחנו צריכים לעשות כהכנה, גם לכיתות י"א-י"ב. נכון להיום יש מעטים מדי, בודדים מצליחים לעבור, חוזרים חזרה, מספרים - - -

את העולם של מכינות "אופק" את מכירה?

לא.

תיכף נדבר על זה. ענבר, רצית להוסיף משהו? הציגי את עצמך.

אני ענבר, אני מנכ"לית "אחריי". יש כאן הרבה חניכים שלנו, הם יותר חשובים ממני. אני אומרת שהסוגיה של שילוב בני נוער, נקרא להם מוחלשים, נוער מהפריפריה, יש לזה כל מיני שמות, בתוך מסגרות י"ג, היא סוגיה מורכבת משתי נקודות. מהנקודה הראשונה היא מורכבת, מה שסתיו אמרה, סוגיית התיווך, ההיכרות עם הדבר הזה, ההיתכנות שבכלל יש דברים כאלה בשטח. עד היום יש בתי ספר שאין בהם שום שיחה על הדבר הזה, יש ערים שאין בהן שום שיחה על הדבר הזה, אילת, רק לפני שנתיים או שלוש, זה הראשונים התחילו לצאת אחרי שנעשתה עבודת עומק מאוד רצינית. זה עדיין משהו שחונה רק בחלק מהמקומות במדינה, ממש ככה.

הבעיה השנייה היא שכשכבר מגיעים אז קשה נורא להצליח. קשה נורא להצליח לא בגלל שבני הנוער הם לא מספיק טובים, בעיניי הם הכי טובים, בעינינו הם הכי טובים, אלא כי הרבה פעמים המסגרות שמקבלות לא יודעות להכיל, לא במובן הטיפולי, אין כאן עניין טיפולי, לא יודעות להכיל במובן של המורכבות שיש כאן וגם אם הן יודעות להכיל או חבר'ה ששורדים שם הם פשוט מתנתקים מהזהות שלהם. והרעיון החינוכי הכי חשוב שיש כאן זה ליצור מערך חינוכי מורכב, שמאפשר לזה שבא ממקום כזה או אחר, לייצר גאווה מהמקום שממנו הוא הגיע, שלהיות מנתיבות זה סוף הדרך להיות מנתיבות, ולבוא משלומי זה מדהים ולבוא מהפנימייה זה חבל על הזמן, ואז אין הרבה דמויות כאלו, אחר כך לא חוזרות הדמויות האלה וזאת העבודה שבעיניי היא בפתחה של שנת י"ג, גם מכינות, גם שנת שירות, גם מכינות "אופק". זה כוח יוצא מן הכלל, בזה שאתה יכול להגיד "אני שינשין", זה כוח יוצא מן הכלל בזהות הפרט. אז דווקא כאן, אלה המנועים הכי חשובים של האינטגרציה של בני נוער מכל שכבות האוכלוסייה, כאינטגרציה של מנהיגים.

אני רוצה להוסיף שורה אחת.

כן, דנה זקס, תציגי את עצמך.

אני דנה, אני מנהלת של מכינות "אופק" בסוכנות היהודית, אבל אני דווקא רוצה לדבר כעובדת סוציאלית שעבדה במשך קרוב ל-20 שנה בפנימיות רווחה, ב"בני ברית" וב"אור שלום". אני חושבת שאחד הדברים שחוסמים ילדי רווחה שגדלו במסגרות רווחה או בכפרי נוער מלהגיע למכינות שלנו זה הקושי שיש לא פעם בנושא התמיכה והעורף המשפחתי. יש לא מעט חניכים שנמצאים במסגרות האלו, שאין להם לאן לצאת הביתה פעם בשבועיים כשהמכינה יוצאת, שאין להם לקנות שק שינה, מזרון ונעליים. זה נשמע מצחיק, אבל תדעו לכם שזה מחסום, כי הם רק שומעים שלטיול הפתיחה צריך להביא שק שינה, מזרון שטח ונעליים, הם בוחרים לא לבוא ליום עיון. זה כאילו נשמע "מה, זה לא כסף גדול" ואני אומרת, היינו מוכנים אפילו לתת להם אותו, אנחנו כארגון, אבל הם רק שומעים את זה והם כבר לא באים.

אחר כך הם יוצאים הביתה פעם בשבועיים, לאן הם ייצאו? יש לנו חיילים, והרגע סיפרתי את זה למירב, חיילים שהם חרדים לשעבר, שנפלטו ממסגרות של פנימיות, אין להם לאן לצאת הביתה ואז, מתחילה השאלה, אוקיי, מה הם יעשו בשבת השנייה? הרבה מהם צריכים כסף. החוויה זו שאין לך שום כסף משל עצמך היא חוויה מאוד מאוד קשה. אתה גומר הרבה פעמים כפר נוער או פנימייה, בין אם זו "בני ברית", "אור שלום" או לא משנה, אחרת, אין לך עורף משפחתי שיכול לתת לך כסף. אתה מוצא את עצמך במכינה שבועיים, יוצא הביתה, לא יכול לצאת לבלות עם החבר'ה, אפילו לפעמים אין כסף לקנות צרכים אישיים הכי הכי בסיסיים, אני לא צוחקת, לקנות חבילת טמפונים או דברים כאלה, אין כסף. כל הדברים האלה גורמים לבני נוער האלה לגמור את הפנימייה או את כפר הנוער ואם הם לא מיד מתגייסים, ללכת לנסות למצוא עבודה.

מה הפרדוקס הגדול? ואני שוב אומרת את זה כעובדת סוציאלית. הוצאת ילד מהבית כי כנראה מכל מיני סיבות היה לו פחות טוב בבית או באזור המגורים שלו ואז נגמרת הפנימייה ביולי או באוגוסט, אבל תאריך הגיוס שלו, נגיד, הוא במרץ, אז הוא חוזר לגור פתאום באותו מקום שהיה מאתגר עבורו. כבר אין לו חברים כי בעשר שנים האחרונות הוא לא גר באזור. אם, סתם אני אומרת, במקום לא הכי קשה בעולם, ערד, בסדר? לא הכי קשה, אבל אין שם עבודה אז הוא מתחיל להפוך יום ללילה, כל ההישגים של המסגרת, שהכווינה אותו לסדר יום מסודר, הכול בחודשים האלה נסוג לקראת הגיוס במקום להתעצם לקראת הגיוס. במובן הזה כשיצאנו למחשבות על "אופק", הייתה לנו מחשבה של רצף חינוכי, שזה אומר שילד שיצא מהבית, גומר את הפנימייה ביולי, מתחיל את המכינה באוגוסט, מתגייס במרץ, אנחנו מלווים אותו בצבא ומאפשרים לו אחר כך אפילו לבוא לעוד חצי שנה, תכנית מיוחדת לחיילים משוחררים, שאנחנו מסדרים לו עבודה והכנה לחיים. אחרת, כל ההשקעה - - -

של הפנימייה, כן, נכון. תודה רבה. משרד הביטחון, אנה, רוצה להתייחס?

כן, אני מהצבא, לא משרד הביטחון.

רס"ן אנה לביא, רמ"ד מקורות, אכ"א, בבקשה. יש לך קשר עם בוגרי הפנימיות? יש התייחסות מיוחדת באכ"א לאותם חבר'ה שמגיעים חסרי עורף משפחתי?

בוודאי. אני מודה שזה לא בחטיבת תכנון כוח אדם, זה יותר בחטיבת הפרט, בהתעסקות עם חיילים שהם חסרי עורף משפחתי, מוגדרים כחיילים בודדים ומקבלים תמיכה.

אבל אין לך חיבור מיוחד לעולם הזה מהמקום של מכינות ושנת שירות, אותו חניך כזה שעבר?

לא, דרך העדשה הזאת אני לא מכירה שום פעולה ייעודית.

אוקיי. כן, בבקשה, דני זמיר.

אני רוצה להאיר נקודה מסוימת, שקשורה לדיון באופן כללי בשילוב נוער שמוגדר נוער מוחלש, שמגיע פחות למכינות קדם צבאיות שנתיות וכו', שחלק גדול מהמכינות הרגילות שאליהן מגיעים בני נוער פריפריאלי הם מגיעים דווקא מן הפנימיות בזכות השינשינים שעובדים בפנימיות. זו נקודה שצריך להבין אותה. במכינת "רבין", שהקמתי אותה עד שהלכתי לתפקידי הנוכחי, היו 15 יוצאי הקהילה האתיופית, 12 מהם הגיעו מפנימיות בגלל ששינשינים היו איתם שם. חשוב לעשות את השילוב הזה ואת המצ'ינג הזה, כי אחת החולשות המרכזיות שבגללה אנשים לא מגיעים למכינות השנתיות זה בעצם החיבור לשטח, לרמת השטח, כי אנשים בשכונה, ביישוב, יכירו את הבן אדם שבגללו הם יגיעו לכנס וכו'. בפנימיות החיבור הזה קורה.

כשהוא מגיע, צריך לשלם?

בכנסים לא משלמים כלום.

לא, כשהוא מגיע למכינה הוא צריך לשלם.

כל מי שמגיע למכינה ואין לו כסף יש לו מלגה מלאה אם אין לו כסף. אין מגבלה תקציבית. אדם לא צריך לשלם, אנשים לא באים למכינות לא בגלל הקטע הכספי, אלה חסמים אחרים לגמרי, תרבותיים ואחרים. ובנוסף, צריך לדעת שמכינות משקיעות באנשים שבאים ממקום שאין עורף משפחתי, כמו שתואר פה, כשאין עורף משפחתי וכו', הן משקיעות עוד כספים שהן לא מתוקצבות בהם, הן משקיעות אותם.

זו הפילנתרופיה.

גם פילנתרופיה וגם מכינות רגילות. הנקודה המרכזית למה אנשים לא מגיעים למכינות, אני טוען שנים כבר, את מכירה את זה ואני אומר את זה למען הפרוטוקול, זה לא בגלל התשלום הכספי, יש או אין, הדוגמה היא פשוטה. המכינה שהקמנו אותה הייתה מכינה שלא גבתה כסף מאף אחד ובכל אופן לא היו בה יותר אנשי פריפריה - - -

אני הייתי עכשיו בדיון בוועדת הקליטה על התכנית הלאומית לשילוב צעירים יוצאי אתיופיה וגם שם דיברנו שזה לא העניין הכלכלי כמו החסם התרבותי, או המשפחה שהרבה פעמים אומרת לאותו צעיר, "חבל לבזבז את הזמן, תתגייס".

נכון, אני אתן דוגמה אחרונה שמדגימה את זה, אם את מדברת על זה, העובדה שבתוך שנתיים הגענו ל-270 יוצאי הקהילה האתיופית בתוך המכינות, זה בגלל ריכוז מאמץ שלא הממד הכספי הוא הממד המרכזי בו, אלא ממדים אחרים, עבודה אחרת עם "אחריי" ועם גופים אחרים שעזרו לנו ב - - -

ולצד שינוי תפיסתי של מנהלי המכינות והבנה שהמכינה, כמו שאמרנו, היא "לא רק לאלופים אלא גם לאלפים", אבל זו כבר תפיסה אחרת. אתה צודק, ואני מסכימה איתך, שזה לאו דווקא העניין הכספי אבל אמרה את זה בצדק גם דנה - - -

זה כן עניין כספי ברגע שלוקחים עוד שנה להתנדבות וזו שנה פחות שאפשר לעבוד, כשמדובר במשפחות. זה לא עניין כספי של עלות המכינה - - -

לא, זה מה שהתכוונתי.

את צודקת, אבל דיברתי על תשלום. ואני אגיד עוד משהו, איפה כן צריך חיזוק, החיזוק שצריך שיש לו משמעות כספית הוא דווקא ברמת הפעלת הגופים בשטח. לדוגמה, בתוך הציונות הדתית "מעגלים" עובד מאוד חזק בבתי הספר, אצלנו אין. אין מישהו, "אצלנו", אני מדבר בלי הכיפות, אנשים שהם חילוניים, אין עבודה של גופים מקבילים שיכולה לתווך את זה. בגלל זה בפנימיות זה הולך כי השינשינים נמצאים שם.

אוקיי, תודה. יוסי מלכה, בבקשה.

אני ברשותך רוצה שגלית תספר קצת - - -

אין בעיה. גלית, תתקרבי קצת למיקרופון.

גלית, מרכז "מעשה". כדי לשנות את ה - - -

קודם כל תסבירי כי לא כל מי שנמצא כאן מכיר אותך, מה את עושה?

אני מנהלת את תחום הנוער במרכז "מעשה". הקמנו את תחום הנוער במרכז "מעשה" על מנת לאפשר לאותם צעירים שאנחנו מדברים עליהם, שחלקם הוא בוגרי הפנימיות, את שנת י"ג, את השנה המשמעותית. בנינו תכנית שנקראת "הצעד הבא", שפועלת היום בתוך הפנימיות. דיברת על "מעגלים" אז זה משהו שהוא די דומה, שמאפשר לחניכים מכיתה י' להיחשף לשיח החברתי הזה ולהבין למה לי בכלל לעשות את הדבר הזה, מה זה ייתן לי, מה זה ייתן לחברה. קודם כל לי, ברמה האישית.

אנחנו מצליחים לשנות היום את המספרים. לצערנו מעט ואנחנו צריכים לבנות עוד תהליך ארוך טווח, לייצר מגוון רחב של מענים. אנחנו היום במרכז "מעשה" קולטים כל שנה 100 בוגרי פנימיות למסגרות השונות שלנו.

כשינשינים?

כשינשינים, כמכיניסטים. אנחנו יודעים שעוד יוצאים למסגרות אחרות וזה מבורך. חשוב לנו לייצר מעטפת רחבה, חשוב לנו לייצר רצף, שיתחיל בכיתה י' ויסתיים בגיל 25. חשוב לנו לתת את המעטפת הרחבה לאותם בני נוער, בוגרי הפנימיות, לא לעזוב אותם דקה אחרי הצבא, או במהלך הצבא כבר יש כאלה שלא מקבלים מענה, וחשוב לנו לייצר את הרצף הזה ולתת להם מענים ארוכי טווח, מהיום שאנחנו פוגשים אותם ב-י' עד שהם נכנסים לאזרחות בצורה המיטבית ביותר.

אני רוצה רגע לחזור למשרד הרווחה. שלומי קסטרו, בבקשה.

האמת היא שאני בעיקר רוצה להגיד, בתור ראש מכינה, אני דווקא אקח את הכובע הזה, שהגיעו עשרות בוגרים ובוגרות פנימיות. אל"ף, במובן מסוים זה משהו יותר טבעי אצלם, כי כאילו הסיפור של מחוץ לבית והכל הוא נמצא ואז אתה אומר באופן פרדוקסלי, איך לא כולם מגיעים לזה? העבודה ש"מעשה" עושים בעיניי צריכה להיות משוכפלת, הכניסה לעומק, מכיתה י', י"א וכו', גם המיזם המשותף הזה שאנחנו מברכים עליו, בעיניי זה סופר חשוב. אני אומר גם לגבי מפעל שנת השירות, יש לנו עבודה גדולה שם. יושבים פה מנהלי הגופים, נמצאים בתוך הדבר הזה, כדי לראות שהחבר'ה נמצאים.

אני מבקש להצביע גם בוועדה הזאת על סוגיית אימות הנתונים, כיוון שהיא פוגשת הרבה גם את סוגיית בוגרי ובוגרות הפנימיות, שעושים תהליך מדהים, ב"אופק", בשנות השירות, במכינות ובסוף, מגיעים לצבא ולא נותנים להם לממש את הפוטנציאל שלהם אלא בכל מיני החרגות וכו'. ופה, כמו שנאמר בשאר הוועדות, הצבא, אכ"א, יצטרכו לתת מנגנון מסודר, לא עם קשרים ש"לי יש ואני מתקשר לפה" וכו'.

אכ"א, למה אין לָך מה להגיד על הנתונים האלה?

אני התייחסתי לזה בוועדת חוץ וביטחון.

תתייחסי גם פה, כי כאן את בוועדת העבודה והרווחה, זה לא אותו פרוטוקול.

עוד דבר אחד שחשוב להצביע עליו, בהיבטים קצת פרקטיים, יושבת פה גם נציגת האוצר, אנחנו מכירים, היבטים פרקטיים, צריך להכיר אותם. כשאתה לוקח חבר'ה, בכלל לנוער מוחלש באופן כללי סיכויי ההישרדות בתוך המכינה והנשירה הם גדולים. צריך להבין שהגופים, זה מסכן אותם, כי אתה מקבל בדרך כלל פר מתנדב. לכן דוּבַּר, אני לא חושב שהסוגיה התקציבית, הסוגיה התודעתית קודם כל, של בוגרי פנימיות או בוגרים שלא - - - צריכים להיות. זה היבט אחד. בהיבט הפרקטי, דוגמה באמת, בתקנת שנת שירות, אם הוא עזב אחרי שלושה חודשים, נשר, כי אתה לקחת אותו כי חשבת שהוא יכול, אתה מאבד את התקצוב עליו. לכן צריך לחשוב אולי גם על איזה מנגנון שיפוי כזה, שמדרבן דווקא את הגופים לקחת אוכלוסיות כאלה שיש סיכוי שסיכויי הנשירה שלהם יהיו גבוהים והם גבוהים, אין מה לעשות.

אוקיי. רס"ן אנה לביא, תתייחסי לסיפור הזה.

לגבי אימות הנתונים, ככלל, בוגרי המכינות ושנות שירות זכאים לקבל מיונים חוזרים כי אנחנו מבינים שהם עברו תהליך בשלותי שהעצים את האישיות שלהם והכול. אממה, בנושא המבחנים הקוגניטיביים, קרי קב"א ודפ"ר, אנחנו מטפלים בהם במשורה ולאור חוות דעת של ראש מכינה או המדריך שלהם. לרוב זה לא מאושר, אני מודה. גם לרוב נמצא שכשעושים מבחנים חוזרים לא תמיד יש באמת יש איזשהו שיפור. כי שוב, התכלית העיקרית של כל מפעל ההכנה לצה"ל היא בהיבט המנטלי ובהיבט הפיזי אבל לא בהכרח בהיבט הקוגניטיבי.

כמה אנשים קיבלתם למבחנים חוזרים? כמה אנשים עברו מבחנים חוזרים מאמצע ועד סוף שנת השירות או המכינה?

אמרת במשורה, אז היא רוצה לדעת כמה.

אנחנו מדברים על נתונים בודדים.

אז אני שואלת, כמה אנשים עברו, עשיתם את הבדיקה הזאת על בסיס כמה אנשים? משורה זה לא מספר.

אני לא יודעת, אין לי את הנתון.

זה אנשים בודדים? זה כמה עשרות?

זה בודדים.

ולפי זה החלטתם שזה לא משתלם לעשות מחדש את המבחנים?

אני לא דיברתי על מה משתלם או לא משתלם, זה מה שמבוצע בפועל.

אז מה המטרה?

המטרה היא שאת תחזרי אל אכ"א ותגידי להם, אנחנו כבר לא 50 איש במכינות, יש לך 600 שהתחילו ב"אופק", 600 התחילו? 800?

850 ב"אופק".

850 ב"אופק", שהם האוכלוסייה היותר קצה ויש אצל דני - - -

יש גם - - -

בדיוק באתי להגיד שגם שם יש חבר'ה מהפריפריה, 3,500, שאם הוא דיבר על כמעט 20%-30% חבר'ה שהם מוחלשים ונמצאים, זה כבר אי אפשר במשורה ובודדים. צריך לעשות חשיבה מחדש. ואת תבואי בחזרה לוועדת חוץ ובטחון כי שם אני יודעת שהתייחסת לזה, הייתי שם גם, ואת תסבירי איזו עבודה אכ"א עושה כדי להפסיק להתייחס לבמשורה ולבודדים. אנחנו מדברים פה על אלפי חבר'ה, אלפי בני נוער, שאנחנו מחזירים אותם לנקודת ההתחלה אז מה עשינו עם כל המכינה הזו? הרי הוא מוכן נפשית ופיזית, קיבל כלים, מגיע מה שנקרא אלי קרב, אבל מתייחסים אליו כאילו יש לו ממוצע ונתונים של מי שלא מתאים ללחימה, לקצונה, לפיקוד וכל מה שהראינו בוועדה זה כמה ששנת השירות והמכינות מעלות את רף הפיקוד, מעלות את רף הקצונה.

מלכתחילה רוב רובם של בוגרי מכינות ושנת שירות באים עם נתונים מאוד גבוהים.

כן, אבל עדיין, אם יש לך עדיין 20%-30% במכינות השנתיות ו-800 של "אופק" שחייבים בדיקה, אז חייבים, תשמעי, זה לא, גם מה הכי מוזר לי? אני חברה גם בוועדת חוץ ובטחון, יושב הרמטכ"ל, הוא עושה לנו פעם בכמה חודשים סקירה, ואומר וזה לא סודי, 16%-17% כמעט נשירה בשנה הראשונה שלהם בצבא, אז באים לפה חבר'ה שפותרים לך כבר את הבעיה ומכינים. לפעמים אני אומרת לעצמי, אם משרדים היו מדברים ביניהם המדינה שלנו הייתה נראית פשוט אחרת. הרי תחשבי, יש פה חינוך, יש פה פילנתרופיה, תיכף ייכנסו ביטחון ואוצר לנושא של "אופק", אנחנו שמים שם משאבים, יש כאן פנימיות שהילד עובר שם 18 שנה ואז הוא מגיע לצבא ומתייחסים אליו כאילו הוא לא עשה כלום.

תשמעי, זה משהו שאת חייבת, אני נותנת לך לעשות בחזרה אצלכם באכ"א ואני אומרת לך שאנחנו נזמן לחוץ וביטחון את ראש אכ"א שאני מניחה שיהיו לו את הנתונים ושהוא יסביר לנו מה עשיתם כדי להכיל את מאות הצעירים החדשים שמגיעים לצבא ומתייחסים אליהם כאילו הם לא עשו לא מכינה ולא שנת שירות. כן, חברת הכנסת שפיר.

רק הערה לסדר. קודם כל, צריך להגדיר שוב מחדש את המטרה והכל תלוי פה בתהליך התכנון של הסיפור הזה. מצד הצבא המטרה צריכה להיות הרי להכניס כמה שיותר אנשים שייכנסו וירצו להתנדב בצבא ולהתגייס לתפקידים משמעותיים, להישאר, להתפתח שם, לגדול שם ולתרום למדינה. זאת המטרה של הצבא. זו בסוף צריכה להיות המטרה של כולנו. כשאת אומרת ואמרת בתחילת דברייך, הצגת איזשהו נתון שאומר שרואים שאין שינוי משמעותי, לכן שאלתי את השאלה שלי.

איך יהיה שינוי משמעותי?

אני סומכת עלייך שאת יודעת לעשות שני דברים בבת אחת - - -

אני מקשיבה.

היא אישה, היא יכולה.

מצוין. וכשאת מציגה נתונים שמבוססים, לכן שאלתי על כמה אנשים זה מבוסס, כשזה מבוסס על מספר מאוד מאוד קטן של אנשים אז זה לא ממש נתונים, אף אחד לא היה מקבל את זה כנתונים מחקריים. מחקר כזה צריך לעשות על בסיס של כמה אלפי אנשים, כדי לקבל ממנו נתונים שהם נתונים מהימנים שעל בסיסם אפשר להגיד אם שווה הטרחה לעשות מחדש את המיונים ואת בחינת הנתונים או לא.

לכן, מאחר וזו מטרה משותפת של כולנו, אמרת נכון, המשרדים צריכים לדבר ביניהם, אבל יש תחושה בכל הוועדות, היינו כבר בחמש, בכל הוועדות, שכאילו יש פה איזושהי הסתייגות של המדינה מלעשות כמה תיקונים נורא נורא קטנים כדי להסיר את החסמים האלה ולאפשר פה לגל עצום של אלפי אנשים להצליח להיכנס לתוך שנת שירות ומכינה. זה מופרך לחלוטין. מדובר בתקציבים קטנטנים ביחס לתקציבים, הן של משרד הביטחון והן של משרד החינוך, קטנטנים. שני משרדי ממשלה עם תקצוב של עשרות מיליארדי שקלים, הגדולים ביותר בתקציב המדינה, שניהם, החינוך, אני חושבת, עקף את הביטחון, שניהם. תקציבים פיציים, באמת, אין לזה אח ורע. מדובר פה במפעל שגם ככה הוא מנוהל על ידי החברה האזרחית, כל האחריות שם על החברה האזרחית והיא עושה את זה מדהים, המדינה בסך הכול צריכה להוריד פה כמה חסמים קטנים ולהתקדם. אין שום סיבה שאנחנו נצטרך להשקיע כל כך הרבה דיונים בזה בסתם, במריחה, אפשר לקדם את זה עכשיו, ממש עבודה קטנה מצדכם, תודה.

תודה רבה. דני זמיר, בבקשה. אחרי זה אני רוצה לשמוע חניכה.

אפשר כנציג משרד החינוך?

בטח, נכון, אתה צודק, אתה הכי חשוב.

לא הכי חשוב, אבל - - -

גם חשוב, בין החשובים.

יש לי הרבה מה להגיד פה.

כן. אני רואה אותך גם מהנהן כל הזמן, אז כן.

לביא זמיר, מנכ"ל חוגי סיירות קק"ל. אני חושב שצריך רגע ללכת צעד אחד אחורה לפני שאנחנו מסמנים לבוגר י"ב בפנימייה שהוא הולך לשנת שירות במכינה, צריך להכניס יותר תכניות, כמו מה שענבר אמרה קודם. "מעשה", תכנית שלנו, תכניות אחרות, יש לנו המון המון מה להציע, גם בפנימייה, וכשילד יגדל לתוך תכנית כזו שגם מכווינה אותו אחר כך לבחור בחירה ללכת לשנת שירות או מכינה, זה כבר יסיר לו את החסמים לפני זה, נהיה במקום אחר לגמרי. זה הרבה לפני התקצוב הגדול שפותר את הבעיה. כמו שדני אמר, אין בעיה אמיתית של כסף להיות חניך במכינה, אצלנו אין בעיה אמיתית להיות בשנת שירות. התק"מ, גם הם עושים עבודת קודש בתוך הפנימיות ואם כולנו נאגד רגע את הכוחות שלנו זה יכול לעשות שינוי מאוד מאוד משמעותי.

נכון, תודה. בבקשה, משרד החינוך, רק תציג את עצמך.

ערן גלבוע, מפקח חינוכי בפנימיות במנהל לחינוך התיישבותי. עד לפני כשנתיים ניהלתי את הפנימייה ב"אשל הנשיא".

כמה חניכים ב"אשל הנשיא" היו לך?

כ-220 חניכים מתוך בית ספר גדול, כמעט 1,300 תלמידים, זה בית ספר אזורי. אני רוצה, ברשותכם, להציג את הנושא משתי נקודות מבט. האחת אישית, כמנהל פנימייה, וגם קצת לענות לנציגת אכ"א, ואחת מהמקום הממלכתי שלי כנציג של משרד החינוך. כמנהל פנימיית "אשל הנשיא" ליוויתי עשרות חניכים בוגרים, שבחרו להשתלב במכינות ושנת שירות טרם גיוסם לצבא. בכל מפגש איתם יצאתי נרגש ונפעם מהתהליך העמוק שהם עוברים באותה חצי שנה או שנה טרם הצבא, טרם הגיוס. השינוי לפעמים גרם לי לקנא קצת, כי אתה לוקח אותם לתהליך ארבע או שש שנתי בפנימייה, מנסה לעשות את אותו תהליך ערכי שהמכינה או שנת השירות כמסגרת המשך עושה ומשהו שם מפיל להם אסימון שלא מצליח - - -

אנחנו תמיד מפרגנים לכם, תשאל אותם, אין הכשרה שאנחנו לא אומרים, "לא לשכוח מה עשו הפנימיות".

אני לא בן אדם קנאי, אני אומר את זה ממקום של קנאה חיובית. השורש של זה הוא תהליך של התבגרות ולקיחת אחריות ואיזשהו חוסן פנימי, שאי אפשר להבין אותו. השיח איתם פתאום הפך להיות שיח ערכי. הם באים חזרה לפנימייה ואם לפני רגע, כשהיית עושה איתם איזו פעולה חברתית הם היו נשכבים על הספה, הם פתאום נמצאים במקום שבו הם מדברים על אחריות חברתית ועל התנדבות. יש איזשהו שינוי תפיסתי מובהק לגבי הבחירות העתידיות שלהם ופה אני רוצה להגיד לנציגת אכ"א שחלק מן התוצאות של המבחנים הקוגניטיביים תלוי במוטיבציה שלך כשאתה מגיע לעשות אותם.

ברשותך אני רוצה לחזור על המשפט האחרון כי המשפט הזה חשוב. אני חושב שחלק ואני רואה, לפעמים גם החניך האחד הוא 100%, ואני רואה לא מעט חניכים שנכנסו ויצאו משנת י"ב בנקודה מסוימת עם נתונים מסוימים וכשהם עשו את התהליך הזה במכינה או בשנת השירות וכן נתנו להם במשורה את האפשרות לעשות שינוי, הם עשו שינוי ונכנסו למקומות אחרים בצבא.

אני יכולה לתת דוגמה שלך?

כן.

בוגרת של ערן, לילוש נגב - - -

מיכל ברקאי, מכינות "אופק".

הגיעה אלינו למכינת "עלמה" למנהיגות נשית עם נתונים לא מספקים, היא הייתה אמורה להיות בתפקיד פקידותי, רח"ט תומכ"א דאז, גדי אגמון, בעזרה מאוד מאוד גדולה ובאמונה מאוד מאוד גדולה, הכניס אותה למסלול של קצונה ייעודית. היום היא כבר בקבע שני, קצינת שלישות במחנה 80. כשמגיעות הטירוניות הצעירות, עוד ירוקות מן המכינה, היא זאת שמקבלת אותן ודואגת להן.

אז רק להבין, יש פה פוטנציאל עצום, עצום. הבוגרים של המכינות שלנו, "אופק" והמכינות השנתיות, צריכים לתפוס בהמוניהם את המקומות באקדמיה. וכמו שאמרתי קודם, גם את המקומות של כולכם ושל כולנו, בעוד 20 שנה מהיום. לא הגיוני שלא.

רגע, ניתן לו לסיים ואז, כי אני רוצה לשמוע.

אני חושב שהמינהל לחינוך התיישבותי עשה איזשהו תהליך, עשה דרך. כן לדבר עם גופים וכן להכניס אותם לתוך הפנימיות ויש שינוי, יש שינוי במגמה. אני מסכים איתך שיש עוד הרבה מה לעשות ואני רוצה לתאר כמה תהליכים שעשינו.

יש לך דקה.

דקה. הכנסנו, בתקצוב של כמעט 2 מיליון שקל, שלוש תכניות בשנים האחרונות. אחת לקידום ותקצוב תכנית הכנה לשנת שירות ומכינות קדם צבאיות, הרבה עם מרכז "מעשה". שתיים, זה כל התכנית של - - -

רגע, רגע, רגע. הכנסת את מרכז "מעשה"?

לא את מרכז "מעשה", הכנסנו תכנית. חלק מהמקומות בחרו במרכז "מעשה" - - -

ללכת לעשות בהם, אבל לאיזה כיתות הוא נכנס?

כמו שהיא אמרה, י', י"א, י"ב, כשהמכוונות היא י"א, י"ב בפנימיות.

אוקיי.

שתיים, תכנית להעצמת נערות לשירות משמעותי, כשחלק בחרו ב"לקראתך" כגוף שיעשה את זה בתוך המסגרות שלנו. גם מכוון י"א י"ב. שלוש, מסגרת תכנית הכנה לצבא עבור חניכי פנימיות, חלק גדול בוחרים ב"אחריי". כל התהליכים האלה בנוסף לתכנית "יש לך כתובת" של רכזי בוגרים שנמצאים בכל כפרי הנוער, וחלק מהתפקיד שלהם הוא ללוות ב-י"א-י"ב ובתוך מכינות ושנות השירות את החניכים שלנו בצורה אקטיבית ולתמוך בהם ולהחזיר אותם חזרה לפנימייה אחרי שבועיים, אם אין להם לאן להגיע, ולדאוג שנממן להם את הנסיעות למיונים ולשאול אותם איך הולך להם ואם קשה להם אז לדעת לתמוך בהם, ולהשאיר אותם בתוך המסגרות, כי אנחנו מאמינים שזה יעד מרכזי וחשוב, ואני לא אחזור.

נקודות אחרונות. בעשר השנים האחרונות, לדעתי, ממקום שזה לא היה מדובר בכלל בתוך כפרי הנוער, לא ידעו מה זה, לא מכינה ולא שנת שירות, היום יש מקומות שזה כבר נמצא במקום של 20%, 30% 40% של שילוב חניכים שלנו במכינות ובשנת שירות. הדברים שגרמו לזה זו הנכחה של זה דרך התכניות. דבר שני, היום, בכפרי הנוער יש 330 שינשינים מארגונים, שאחד הגדולים הוא התנועה הקיבוצית, מנכיחים את זה, מצליחים לדבר איתם, מצליחים לתווך להם ולנסות להסביר להם ולנסות לשכנע את המשפחות שהערך המוסף בטווח הארוך של עשייה כזו בשנה הזו, הוא לאין שיעור יותר גדול מללכת לעבוד חצי שנה לפני הצבא.

תודה רבה.

אני רוצה להוסיף מילה על מה שערן אמר. קודם כל שאפו לחינוך ההתיישבותי שבאמת פותח את הדלת ועשה בשנים האחרונות, עשינו כברת דרך ביחד, אבל כל התכניות שציינת, אנחנו מדי שנה נלחמים על התקציב להפעיל את התכניות האלו בתוך הפנימיות. התקציב הוא תקציב שגם "אחריי" וגם אנחנו וגם "לקראתך", אני מניחה, כל שנה נלחמים עליו ואין קיימות לאורך זמן. לכן חשוב שמשרד הרווחה, אמנם לא כולם מפנימיות רווחה - - -

משרד החינוך.

גם משרד הרווחה, כי אנחנו בוועדת רווחה פה, וגם משרד החינוך, יכניסו את זה בתקציב, יתקצבו את המינהל ההתיישבותי בהתאם, יתקצבו את העמותות, יפתחו מכרזים בהתאם, כי היום אנחנו כל שנה דואגים לקיימות של אותה שנה ולא יודעים מהו התהליך ארוך הטווח שאנחנו יכולים לעשות באותה פנימייה. זה משהו שחשוב לציין וגם לדבר על ארגון הבוגרים.

כן, אוקיי, אבל זה לא הזמן. אני רוצה, חביבה, נציגת משרד הביטחון, לעדכן אותך שדיברנו גם עם רס"ן אנה לביא, ואני יודעת שאת גם מעורבת בכל מה שקשור לעניין של הדפ"ר והקב"א של חניכים שעברו מכינות ושנת שירות, עברתם את זה גם בחוץ וביטחון. אני ביקשתי ממנה תשובות, שיגיע, או ראש אכ"א או מישהו מטעמו ויסביר לנו למה חניכים שעוברים תהליך כזה משמעותי נשארים עם אותם נתונים ולמה זה במשורה והיא אמרה, בצדק, אנחנו נותנים למעטים ואנחנו לא מתייחסים אליהם כמכלול. הסברנו לה שיש גם 800 ב"אופק", 3,500 שמתוכם 20%-30% הם בוגרי פריפריה ואנחנו לא יכולים להמשיך כך, שאותו חניך מקבל את אותם נתונים. אם יש לך משהו להוסיף, אני רוצה לשמוע התייחסות שלך.

כן, כן, אני רק אוסיף ואומר - - -

שם לפרוטוקול.

סלומון חביבה, אני ראש יחידת הנח"ל, השינשינים והמכינות הקדם צבאיות.

משרד הביטחון.

אני, לתכנית העבודה שלי, הכנסתי, עוד לפני שנתיים זיהיתי שבמכינות הקדם צבאיות וגם בשנת שירות יש מעט מעט מעט, בקמצוץ, חניכים שמגיעים מהפנימיות ובעיניי זו תקלה וצריך לעשות הכול שחבר'ה כאלה יגיעו - - -

יש לך נתונים על כמה מגיעים?

בטח שיש לי. הם לא רבים. אני מדברת בעיקר על פנימיות ועל פריפריה חברתית וגיאוגרפית. יש היום מעט מכינות וארגונים שקולטים אליהם את האוכלוסייה הזו, אבל זה לא מספיק. צריך יותר. אנחנו עשינו את הכול לעודד, שיגיעו כמה שיותר למקומות האלה וגם כאן אני חוזרת, למרות שדני לא יאהב את זה, אבל, כמו שאמרתי, גם בשנת שירות וגם במכינות קדם צבאיות אנחנו היינו רוצים שיהיה שילוב של חבר'ה מפנימיות, ממכינות חזקות. כמו שיש לנו את השילוב של בנים ובנות, דתיים, חילוניים, חרדים, דרוזים, זה הרצון שלנו ואני מאוד מקווה שאנחנו נמצא את - - -

אנחנו עוסקים בזה כל הזמן אבל ויש פה 'אבל' אחד גדול, אם הצבא לא יידע להכיל את בוגרי המכינות ושנות השירות אז מה עוזר שנדחף עוד ועוד, אם אלה שכבר עשו תהליך, הצבא מתייחס לנתונים הנמוכים שלהם? אז אני אומרת, בואו נפתור את הסיפור הזה. כמובן, אני בעד להגדיל, אני כל הזמן בעד להגדיל, גם מכינות, גם שנת שירות, גם דח"שים, אבל רגע, יש פה חבר'ה שכבר עשו תהליך ואנחנו לא מתייחסים אליהם וזה חמור מאוד, זה חמור מאוד. אנחנו נתייחס לזה ואני אומרת לך, תכיני שם את אכ"א.

אנה התייחסה לזה?

כן, היא אמרה "במשורה", היא אמרה את האמת, ואני גם זוכרת, היו קטעים שדיברתי עם יוסי והוא מתחיל לתת לי שמות של בוגרי מכינות ספציפיות לעזור להם. לא אני כחברת כנסת צריכה להתעסק בזה ולא היא צריכה להתעסק בזה, צריכה להיות החלטה שכל מי שעבר מכינת "אופק" או מכינה שנתית ומראש הנתונים שלו נמוכים, לבחון אותו מחדש. מה הבעיה? זה לא כזה סיפור.

אני רוצה לשמוע רגע את אחת החניכות, מישהי רוצה שם לדבר אולי? לא להתבייש, רק לספר קצת אולי על - - - הנה, חניכה וחניך. תצטרף. אתה חייב לשבת ליד השולחן שנשמע אותך. בבקשה.

אני גם רוצה.

אין בעיה, תגיד רק את השם שלך.

שלום, קוראים לי בנימין דאמטה. אני למדתי בפנימייה ועכשיו אני במכינה.

מאיפה אתה בארץ?

אני מראשון לציון. אני ממכינת "גל". למדתי בפנימיית נווה עמיאל.

ממכינת "גל" אתה?

כן.

בגלל זה שלומי התיישב מאחוריך שם. כגב, לוודא שהוא לא עושה טעויות.

שמעתי פה הרבה דברים מעניינים וכתבתי את מה שאני יודע ומה שאני חושב. מהפנימייה שלי יצאו איתי ל"מעשה" הרבה חבר'ה. יש לי חבר'ה - - -

אל תתרגש, אתה פה בין חברים.

מהדירה שלי בפנימייה יצא איתי, אמר לי, בוא ל"מעשה", אמרתי לו אני לא רוצה להיות ב"מעשה", אני רוצה להיות בתבור. ואז הוא אמר, יאללה, נתן לי כאפה ולקח אותי ובאמת אני שמח שהוא עשה את זה.

פריפריה זה מדינה, למה? כי מגיעים לשם אנשים שונים. אם זה מקום אחד, למשל, קיבוץ, שבאים ממקום אחד, פריפריה זה באמת מקום, זה כמו מדינה, יש לנו במכינה ממושב, עיר, קיבוץ, זה מעורבב ולזה קוראים מדינה, כולנו שונים. ואם עושים מכינה לכיוון אחד ולא של כולם - - -

זה לא מצליח.

כן, אין טעם.

אתה כבר חודשיים במכינה?

ואללה, אני לא סופר את הימים.

הפסקת לספור. הגעת מראשון למכינת תבור, אתה שם - - -

למכינת "גל".

למכינת "גל", סליחה, אבל עכשיו התחלת את המכינה, בשנה הזו?

כן. פנימייה. הפנימיה זה - - -

מאיזו פנימייה הגעת?

נווה עמיאל. פנימייה זה אחד הדברים הכי גדולים שהמציאו פה. עליתי לארץ, היו קשיי קליטה וזה וזה וזה, בעיות בשכונה, רווחה, הגעתי לפנימייה, העיפו אותי מהפנימייה, הגעתי לנווה עמיאל, ושם התחילו כל הדברים הטובים שקרו לי בחיים. בגדים, נעליים, הכול, כל מה שהיה חסר לי בבית קיבלתי. לימדו אותי ממש טוב שמה ואז העבירו אותי - - - לימדו אותי ללכת למסגרת הבאה שלי, מכינה או שינשינים. הלכתי למכינה ובמכינה הולך לי טוב. במכינה שלי, אני יכול לקרוא לעצמי כל דבר במכינה. אני יכול לקרוא לעצמי שינשין כי אני מתנדב הרבה, בתוך ההתנדבות הילדים קוראים לי - - - הפנימייה והמכינה זה שילוב טוב, זה ממש מצמיח אותך עוד יותר.

בוא, אני אשאל אותך, שיהיה לך יותר קל, מה אתה רוצה אחרי המכינה?

להתגייס.

כן, אבל מה מעניין אותך?

סיירות. מתאמנים קשה, לא תאמיני כמה.

האמת שהייתי ב"גולני", אז יש לי קצת קרדיט שאני יודעת מה קורה שם. כל הכבוד לך ותצליח. אתה יודע, בסוף, כמו אנחנו יושבים פה, כל האנשים החשובים ושומעים אתכם ומבינים מה המשמעות של עולם המכינות, של עולם הפנימיות ואיך ילד, אתה כבר לא ילד, אבל מילד הפכת באמת לאדם שצריך להתגאות ואנחנו גאים בך.

תודה.

אז תמשיך כך, כל הכבוד.

גם חניכה.

חניכה, בבקשה.

קוראים לי יעל, אני הייתי חניכה בכפר הנוער "נירים" שזה של חסות הנוער, מי שמכיר או לא מכיר. אני עכשיו שינשינית ב"אחריי" בנתניה. תכל'ס יצאתי לשנת שירות, כמו שאמרתם על השינשינים שלי, אפשר להגיד, הם ממש היו על זה וגם אם לא היה לי כוח אז הם היו באים.

השינשינים שהיו בפנימייה?

השינשינים שלי בפנימייה גרמו לי בעצם - - -

נתנו לך את הגב לצאת.

נתנו לי את הגב וגם בקטע של "אין לי כוח לבוא למיונים", אז הם כל היום מדברים איתי וכל היום זה, או אם קיבלתי 'לא' אז ישר "לא" ו"למה" ושאני אנסה עוד פעם והם תמיד באו ובדקו בשבילי באינטרנט ובדקו לי תאריכים ובדקו הכול, שזה היה ממש חשוב.

מה את עושה בשנת השירות?

אני בעיקר עם נוער בסיכון. אני גם מתנדבת במועדונית נוער של "נירים" בשכונות, שזו מן סגירת מעגל כי הייתי חניכה ב"נירים".

אצל בן גיגי את מתנדבת?

בן גיגי הוא אחראי על כולם, אז לא.

אני הייתי עשר שנים בעבודה עם נוער בסיכון בנתניה.

אני חושבת שבאמת פנימיסטים, נגיד כמוני, צריכים לבוא יותר לשנת שירות כי אני באמת מבינה את ה - - - כולם מבינים, אבל אנחנו יותר מבינים את הנערים בגובה העיניים, כי אני באה לחניכים שלי שהייתי לפני חמש שנים במצב שהם נמצאים היום, ברחוב ובכל מה שזה מביא איתו ואני באה להראות להם שאם אני יצאתי מזה אז גם הם יכולים לצאת מזה. והם מסתכלים עלינו אחרת. ברגע שהחניכים שמעו שהייתי בפנימייה אז הם יותר שמים עליי, יותר מכבדים אותי, יותר פתוחים איתי, כאילו דברים כאלה, זה דווקא עושה ממש טוב.

מה את רוצה לעשות בצבא?

אני רוצה להיות או מפקדת בחוות "השומר", שזה גם עם נוער, או להיות משהו עם כלבים.

שיהיה לך בהצלחה וכל הכבוד לשניכם. באמת. יש לנו פה עוד חניך ואז אנחנו נסגור כי אנחנו צריכים גם לתת לכם אוורור עד שתיים.

שלום, קוראים לי עידן, אני שינשין במרכז "מעשה", הגענו יחד.

מאיפה אתה בארץ?

אני מפה, ירושלמי. אני בוגר כפר הנוער בן שמן, מי שמכיר פה, וחונכתי, כל הנערוּת שלי, כל תקופת הנערוּת שלי חונכתי שם, מכיתה ט' עד י"ב. הפנימייה בשבילי מבחינת שנת שירות ומכינה היא כמו חממה, כי הפנימייה עובדת בשיתוף פעולה ביחד עם התק"מ וכל שנה יש אצלנו קומונה של כביכול 14 שינשינים וכל שנה אתה עושה משהו עם שינשין שיש לך קשר מיוחד איתו. עד שאני הגעתי לשלב מסוים בכיתה י"א שאמרתי לעצמי, באמצע כיתה י"א אמרתי לעצמי: אני רוצה להיות שינשין, אני רוצה לעשות את זה. הם השפיעו עליי המון. זה מה שקורה כשיש לָך מישהו שאיתך ואת רואה את העבודה שלו והוא ישפיע. זה מה שקורה בפנימיות בדרך כלל. הפנימייה בכללי הפכה אותי לאדם אחר ממה שהייתי מלפני שהגעתי לפנימייה.

איזו פנימייה היית, אמרת?

בן שמן.

בן שמן, נכון.

היא הפכה אותי לאדם אחר. יותר עצמאי, יותר בוגר, יותר שקול בהחלטות שלי, חושב על מה אני רוצה לעשות הלאה.

מה אתה רוצה לעשות הלאה?

נכון להיום הגשמתי את החלום שלי להיות שינשין, נלחמתי עליו בכל מצב, קיבלתי 'לא' מהרבה ארגונים, היום אני שינשין ב"מעשה" ואני שמח על כך. להבא, לא יודע, אני לא יודע מה אני רוצה לעשות בצבא, אני לא מכיר את המערכת הצבאית יותר מדי בשביל - - -

בשביל זה אתה בשנת שירות, תכיר. יש לך זמן להכיר עכשיו.

קודם כל, בואי נעבור לאט לאט את שנת השירות ואז נחשוב על מה אני אעשה בצבא, אבל אני יכול להגיד, אם הבנתי נכון, הוועדה הזו היא על השתלבות של בוגרי פנימיות בשנת שירות ובמכינות, אז אני יכול להגיד שאצלנו, כאילו בפנימיות בדרך כלל, ממה שאני יודע, מגיל קטן מושרש אצלך הקטע הזה שאתה מסתכל, אנחנו, הפנימייה שלנו זה מכיתה א' אז מכיתה א' הילדים מסתכלים על שינשינים כאל איזה מין מודל כזה, או אני תמיד הסתכלתי על השינשין כאל מישהו הרבה יותר גדול ממני, גם מבחינת גיל, גם מבחינת להיות בוגר וזה מאוד משפיע, שהוא איתך מארבע עד אמצע הלילה. אנחנו יותר נבין את זה מאנשים עירוניים, יותר נבין מה זה להיות שינשינים או מה זה לתת את היחס הזה. וכמו שיעל אמרה, אנחנו יותר יודעים לדבר בגובה העיניים כמו שהם דיברו איתנו.

תודה, תודה רבה.

השנה נכנסו 13 בוגרי י"ב למכינות הקדם צבאיות מבן שמן וששה שינשינים. 19 חבר'ה מבן שמן יצאו - - -

נכון, יצאנו הרבה מאוד.

יפה מאוד. אני צריכה לסכם את הוועדה. ראשית, נתחיל בתודות. זה היה מאוד מרגש, מאוד מעניין, למדנו המון ובכלל, כל ועדה, והיום הזה, אנחנו תיכף בשעה שתיים נתכנס, השדולה המרכזית, יחד עם שר החינוך וסגן שר הביטחון, יחד עם נציגי המשרדים הרלבנטיים, הארגונים החברתיים, אני יכולה לומר לכם שזה היה יום מאוד מאוד מרגש, מאוד חשוב. אנחנו רק באמצע שלו אז אני לא מסכמת, היום זו הוועדה האחרונה ליום ,לכן אני גם אגיד משהו על הדיונים בוועדות. כל דיון שהגעתם – השפעתם. נתתם את השיח הציבורי הכול כך חשוב שהיה חסר פה, כי זה אמנם מפעל של כמעט מאה שנה ועד היום הכנסת לא ציינה את זה, אלא בכל מיני ועדות, ככה פה מדברים, פה תקציב ופה באמת יום שלם. ראיתם גם כמה חברי כנסת מגויסים, תומכים, הרבה אמרו שזה הבנים שלהם, אבל בלי קשר לזה שהבנים והבנות שלהם, אלא באמת מתוך ראייה של המפעל.

הנושא הזה של היום רץ פה בכל הוועדות, הוא חשוב מאוד. השילוב של צעירים מהפריפריה החברתית, הגיאוגרפית, צעירים עם מוגבלות, צעירים יוצאי אתיופיה, כל אותן אוכלוסיות ששנים לא היו בתוך העולם הזה של מכינות ושנת השירות. אני לא יודעת, תראו, אמרנו שהכסף הוא לא הבעיה, אבל ההצגה והחשיפה ובאמת השקיפות של התכנית הנהדרת, הכול כך חשובה הזאת, הציונית כל כך, של עולם המכינות ושנת השירות, לא נחשפה בצורה ראויה, ודרך אגב, זו אחת המסקנות החשובות של היום הזה, כי בסוף, גם אם זה לא הכסף וגם אם המדינה שמה, בסוף, באמת, לבוא ולחשוף את אותם צעירים ולתת להם את הגב.

והגב הזה מביא אותי ישר אל הצבא, כי בסוף, אתם יודעים, אנחנו עושים עבודה נהדרת, באמת. בפנימיות, אפשר להגיד, פנימייה אחת פחות טובה, פנימייה יותר טובה, אבל הפנימיה נותנת את הגב. הוא אמר כאן, הפנימיה נותנת את הגב לאותו חניך ואז הוא מגיע לגיל שהוא צריך להתגייס ואין לו לאן ללכת, אין לו בית, כי הרי חלק יצא מהבית כי הוא רצה וחלק הוצא מהבית, אז נגיד שביום הזה, שהוא כבר עבר צו ראשון בגיל 16, הצבא כבר מקבל את הנתונים, הוא יודע, למה לא בשיתוף פעולה עם עולם כזה חשוב, למה לא לבוא ולהגיד, אנחנו נחשב עליו מסלול מחדש ואתם תיקחו אותו ותעשו איתו את הפעולה הכול כך חשובה הזו, כדי באמת להכין אותו. בסופו של דבר זה לא רק המכינה ושנת שירות, זה הגיוס לצבא, זה השירות המשמעותי, והדבר הכי חשוב זה להיות אזרחים טובים, משפיעים, ציוניים, ערכיים, בתוך המדינה הזאת.

אני עושה כאן שלוש מסקנות. אחת, אנחנו חוזרים לוועדת החינוך כדי לדון בעניין של בוגרי החינוך ההתיישבותי, לאן? וזה אומר איך אנחנו לוקחים את אותם בוגרים, אני סיירתי בכמה פנימיות, אני מכירה, ניהלתי שני מרכזי נוער בסיכון, יש לי איזושהי היכרות אישית עם הנושא, מה אנחנו עושים עם הבוגרים, האם זה שיש פה מודל של מרכז "מעשה" ועוד מודל ששמעתי כאן, כמו של "אחריי" ומשרד הרווחה, איך אנחנו יכולים להרחיב אותו ולפחות שלכל בוגר פנימייה, יהיו לו את הכלים, כי הרי רובם לא יכולים או לא רוצים לחזור הביתה.

דבר שני, הצבא, משרד הביטחון. אני כבר אומרת לך, אני במקרה הכולבויניק של הכנסת, אין ועדה שאני לא חברה בה, אז גם בחוץ וביטחון אני חברה, ואתם תחזרו ותגידו לנו מה התכנית שאתם הולכים לעשות. יש לכם חודש, אני אבקש מאבי דיכטר, מה התכנית שאתם עושים על מנת לראות את אותם בוגרי המכינות, כל המכינות, בצורה אחרת. לא מ-day one שלהם, לא מהיום הראשון, אלא בחודשים האחרונים לקראת סיום המכינה.

בוועדת חינוך, כמו שאמרתי, נדבר על הבוגרים ובוועדה הזו, ועדת העבודה והרווחה, אני ממש מבקשת ממשרד הרווחה, לעשות מעקב על התכנית הזו של "אחריי" בתוך הפנימיות. אנחנו רוצים לקבל נתונים, כמה בוגרים, כמה משתתפים. הוא נתן פה עכשיו נתון מאוד מעניין על בן שמן. כמה בוגרים של פנימיות הרווחה באמת לוקחים חלק? אם לא תבואו עם נתונים לא נדע איפה אנחנו צריכים להשתפר, אז זה בעניין של הרווחה. בבקשה ממך, לחזור לוועדה, לקבל נתונים, כמה בוגרים יוצאים לפנימיות. חשבתי שזה יהיה לי, אין, אבל אנחנו נמשיך.

ומילה אחרונה לסיום, הנושא של מכינות ושנת השירות אמנם רוכז כאן ביום מיוחד, אבל כמו כל נושא שהכנסת עוסקת בו, זה לא נגמר פה. אנחנו נמשיך לדון, אם זה בוועדות השונות שרלבנטיות, אם זה בתקציבים, כמו שעסקנו בוועדת כספים היום, אם זה בנושא של העולים, אגב, ששמחנו לשמוע שבאמת הרבה יוצאי אתיופיה משתלבים, אבל עולים חדשים אחרים שיש לנו פה, אין לנו עדיין את הגב בשבילם.

יש מכינה.

אני יודעת, אבל לא מספיק בתוך המכינות הקיימות. זה גם עשינו בוועדת הקליטה.

אני מאוד מודה. אני מודה בעיקר לחניכים שהגיעו. תסלחו לי, כל הארגונים שעושים עבודת קודש נהדרת, אתם יודעים שאני איתכם לאורך הדרך, אבל אני רוצה להודות לכל החניכים, אלה שיושבים לשולחן ואלה שיושבים מאחור, מאוד מאוד מרשימה הנוכחות שלכם, החולצות שלכם, הצבעים שהבאתם לכנסת, זה יום שהוא מיוחד בשבילכם. אני באמת באמת חושבת שהמעוז הדמוקרטי של מדינת ישראל צריך לבוא ולפרגן ולתת לכם את הבמה, כי בסופו של דבר אתם אלה שבסוף תשבו כאן ותנהלו את הוועדות יום אחד, אתם יודעים, ותשבו בכנסת. אז תודה רבה לכולכם. אנחנו ניפגש בשתיים, אולם ירושלים, בקומה השלישית, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:11.