ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-05OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 607

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ח (14 בנובמבר 2017), שעה 9:30

אחריות הרשויות המקומיות לצמצום הפגיעה בהולכי רגל ומאבקן בקטל בדרכים

בישיבה ישתתף מר מרדכי כהן, מנכ"ל משרד הפנים

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יעקב אשר

עבד אל חכים חאג' יחיא

איילת נחמיאס ורבין

חמד עמאר

נורית קורן

מסעוד גנאים

תמר זנדברג

אחמד טיבי

לאה פדידה

יוסף אלעטאונה

מנהלת אגף הנדסה ותקינה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - עינת סגל

יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - אלוף מיל' גיורא רום

מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - עו"ד רחלי טבת ויזל

מנהל אגף תיאום גורמי חוץ, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מאיר אלרם

מהנדסת ראשית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מריה כהן-אתגר

מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - נחמה לאור דרורי

מהנדסת תנועה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - אסתר סרקיסיאן

יועמ"ש-רשות לבטיחות בדרכים - עמי רוטמן

חוקרת בכירה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - יעל הדר

עוזרת מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - אלישבע הכט ברונר

עוזרת מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - אריאלה לחמי

חוקר, אגף המחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - אלכסנדר טרויצקי

יועץ, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - אריאל ויינר

מנהלת תחום פניות הציבור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מעין פופר

עו"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - לילך מור

משנה למנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - צביקה דן

מנהל מינהל כספים – הרשות לבטיחות בדרכים - יובל פרידמן

דוברת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מוריה מלכה סיד

דוברות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - יובל לידור

מנהל מרחב מרכז, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - יעקב זכריה

ראש ענף בקרה ושכר עידוד באגף תכנון ומדיניות, משרד הפנים - יותם שדה

ראש מדור יעוץ וחקיקה באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים - סנ"צ דנה ימינחה

רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר - אליהו מורגנשטרן

ממונה ארצי זהירות בדרכים, משרד החינוך - מקס אבירם

סגנית מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך - אורית לוריא-כהן

מדריכה ארצית אורח חיים בטוח, משרד החינוך - אריאלה ליברטי

ראש מינהל ביטחון, מרכז שלטון מקומי - יוחאי ואג'מי

מנכ"ל מרכז שלטון מקומי - שלמה דולברג

חבר הנהלה, עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - דורון לנדוי

יו"ר עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - תא"ל מיל' דורון קדמיאל

חברת וועד, עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - דינה מונטג

מנכ"ל ומייסד עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - יחיאל מונטג

חברת הנהלה, עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - דפנה גרוטו

יו"ר חיים בדרך מתונה - מרדכי פדר

מנהל תחום דיגיטל, אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - צביקה באר

מנהל מחלקת בטיחות, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה - יצחק עייש

מנהלת, מחזירים את המדרכות להולכי הרגל - חגית אוריין

סיעת כח 1, עיריית טירת הכרמל - אהוד זיו

חברת מועצה, עיריית טירת הכרמל - אפרת דוד

מנהל מטה עירוני בטיחות בדרכים, ראשון לציון - ישראל סלע

מנהל אגף התנועה, עיריית ת"א- יפו - חזי שוורצמן

מנהל מטה עירוני בטיחות בדרכים, עיריית באר שבע - יעקב ילוז

קצין בטיחות תעבורה, עיריית חיפה - דוד אלימלך

חבר עמותה, עמותת מקומי ברשויות המקומיות - עומר חוטקובסקי

סמנכ"ל ארגון בטרם - עו"ד גלית גלעד

נציגת ארגון בטרם - אביטל אפל פנקס

סטאז'ר, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים - ברלב אביתר

מנהלת תקשורת שיווקית, Mobileye, חברת מובילאיי - טלי לזניק

מנהל חטיבת קשרי לקוחות, Mobileye, חברת מובילאיי - רועי שטאנג

עמותת תנו יד לחרש נכים למען נכים - דן מיכאל קדרון

עו"ד בתחום דיני תעבורה ובוחן תאונות דרכים של המשטרה - יורי ברנט

מלווה-חטיבת הדוברות-מ"י, ביטחון פנים - שבתי גרברצ'יק

מתנדב באגף התנועה של משטרת ישראל - יואב פינק

מוזמן/ת - אסף אבטי

מוזמן/ת - טל מיארה

מוזמן/ת - טל רוטמן

מוזמן/ת - מאיר בן גל

מוזמן/ת - אסף זגריזק

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות - יהושע שלמה זוהר

שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את אורקם - טל בנש

לאה ורון

דקלה טקו

תמר פוליבוי

אחריות הרשויות המקומיות לצמצום הפגיעה בהולכי רגל ומאבקן בקטל בדרכים

בישיבה ישתתף מר מרדכי כהן, מנכ"ל משרד הפנים

בוקר טוב לכם, גברתי מנהלת הוועדה, חברי יעקב אשר, יושב ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, אורחים נכבדים, חברי כנסת, בוודאי גיורא יושב ראש הרשות, מנכ"לית הרשות. היום יום שלישי, מי שלא יודע, פעמיים כי טוב, בוא נעשה את זה שלוש פעמים כי טוב היום, ננסה לפחות. אני מזכיר לכם שאנחנו בחודש חשון, ובשבת אנחנו נקרא את פרשת תולדות בספר בראשית. תשמעו אותי כל יום אומר את זה.

אתה שמאל, ולא שכחת להיות יהודי...

תמר, יצא לך טוב...

ברשותכם, הדיון היום הוא מהדיונים היותר משמעותיים עבורי וקשים, ואינני מתכוון למרוח אותו. ברשותכם, כפי שאנחנו עושים מדי יום, ואני אומר את זה בעיקר לחברותי ולחבריי חברי הכנסת, אבל גם לאורחים, אני פותח את היום בהקראת שיר, שיר מהשירה העברית. אני ניסיתי למצוא משהו שיודע להתכתב עם היום הזה, עם השבוע של המאבק בקטל בדרכים. יש שיר, שהוא אחד השירים היותר מזוהים עם רצח רבין, השיר "לבכות לך", אבל בעצם זה שיר שנכתב על ידי אביב גפן, ולא כולם יודעים שבמקור השיר נכתב על חברו ניר שפינר שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1991, פחות מחודש לאחר יום הולדתו ה-18. ניר נהרג סמוך לרמות השבים באמצע הלילה, כשרכב שהגיע ממול וחצה פס הפרדה לבן, התנגש בו חזיתית. ניר והנהג הפוגע נהרגו במקום, חבר נוסף של ניר נפצע. זה הקונטקסט האמיתי, שבעקבותיו כתב אביב גפן את השיר: לבכות לך/ אביב גפן – "אני הולך לבכות לך/ תהיה חזק למעלה/ געגועי כמו דלתות/ שנפתחות בלילה. לנצח אחי אזכור אותך תמיד/ וניפגש בסוף, אתה יודע/ ויש לי חברים אבל גם הם כבים/ אל מול אורך המשגע. כשעצובים הולכים לים/ לכן הים מלוח/ וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר/ לא געגוע. כמו הגלים אנחנו מתנפצים/ אל המזח אל החיים".

ברשותכם, אנחנו נתחיל את הדיון – ישיבה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת המשנה לבטיחות בדרכים לציון יום הבטיחות בדרכים. הנושא הוא אחריות הרשויות המקומיות לצמצום הפגיעה בהולכי רגל ומאבקם בקטל בדרכים. אבל יחד עם זאת, ברשותכם, חבר הכנסת חמד עמאר, חברים נכבדים, אני רוצה לומר כמה מילים. אני רק רוצה להזכיר לכם שבשני באוגוסט 2016 הגישה ועדת הכלכלה דין וחשבון, שסיכם סדרה של למעלה מ-10 ישיבות בנושא בלימת הקטל בדרכים. בעקבות הדיונים האלה, הקימה ועדת הכלכלה את ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, העוסקת בין היתר במעקב מקצועי אחרי יישום הדוח.

זו הזדמנות להודות לך חברי יעקב אשר על עבודה יוצאת מן הכלל ועל המסירות שלך ושל הצוות שעוסק לצדך ולכל החברים השותפים. אבל ברשותכם, אני רוצה לומר לכם כמה דברים. אתמול יחד עם גיורא, המנכ"לית ושר התחבורה, כמדי שנה, וזו לי השנה השנייה שאני עושה זאת, אני משתתף בטקס הזיכרון של יד לנקטפים. טקס, אחד הקשים ביותר שאני משתתף בו או השתתפתי בו. תחושה כבדה, מועקה כבדה ואמיתית, כי מעבר לכל הדברים הגדולים שאנחנו מכירים ויודעים ומדברים עליהם, אני לא אוהב לעשות את ההשוואות – אבל כשחייל נהרג בקרב וכשאתה עוסק בקטל בדרכים, זה מוות שאתה יודע שאפשר היה למנוע אותו, או שרוב האירועים, אני לא רוצה ללכת עכשיו עד האירוע האחרון. אף אחד לא מתיימר וגם לא יגיע למצב שנוריד את הקטל בדרכים לאפס, למרות שזאת תמיד צריכה להיות השאיפה הגדולה שלנו.

התחושה של הציבור היא קשה. אנחנו חוצים גם השנה את 300 ההרוגים, וכשיורדים ונכנסים אל תוך המספרים, אתה רואה את המספרים וחבל שחבריי חברי הכנסת הערבים לא נמצאים כאן, כי כשאתה מסתכל – מתוך 331 הרוגים, נכון להיום, שליש מהם ערבים, זה יותר משליש, 33% אם אנחנו נדייק, כשהם רק 20.9% מהאוכלוסייה. ואני לא רואה את חבריי חברי הכנסת הערבים, וחבל שהם לא נמצאים כאן, כדי לזעוק ולהפוך את הבית הזה, לעבור יישוב יישוב, בית בית, בית ספר בית ספר, כדי להתמודד עם התופעה הנוראית הזו. וזאת כבר איננה בעיה של תשתיות בתוך הערים, שתמיד היינו אומרים הבעיה היא בעיה של תשתיות. רוב ההרוגים, רובם המכריע, הם בכבישים בין-עירוניים, חלקם בתאונות דרכים באופנועים, בעלייה מדהימה.

בשביל זה לא צריך כלום, צריך פשוט להחליט שנלחמים בתופעה הזאת. הם צועקים כאן על כל כך הרבה דברים, זה נושא שפוגע בהם יום יום, כי זה לא מתקבל על הדעת – הנה חברי חאג' יחיא מגיע לכאן, ואני אומר ואחזור ואומר, שחברי הכנסת הערבים היו צריכים להפוך את הבית עם מספר ההרוגים שמתקיים בחברה הערבית.

ועוד נקודה, שהיא כל כך בולטת, הקטל בתוך הערים, במקום שאנחנו אמורים להיות הכי בטוחים בו, גיורא. מעברי החציה, במקום שאמורים להיות הכי בטוחים בו. אז נכון, יש ירידה יפה – היינו רוצים שהיא תהיה הרבה יותר משמעותית – בקטל בדרכים בכבישים הבין-עירוניים. יש, אבל כל זה נכנס פנימה אל תוך הערים? זה דבר שלא מתקבל על הדעת, שליד הבית שלנו תהיה עליה כל כך משמעותית השנה.

איתן, מסתבר שהערבים מגיעים, הם פשוט מאחרים.

אני תיכף אחזור על זה, לא צריך לדווח.

למה?

אני פה, הרי אני לא מתבייש מהם, אני אומר להם. זה לא פוליטי, זה בא מתוך דאגה.

אנחנו ראינו והרגשנו את הדיבור שלו מתוך הלב. הוא פנה לחברי הכנסת הערבים מתוך הלב.

עדיף שלא תהיה פנייה כזאת בשידור עקיף, כי מטרתה להביך, אין מקום לזה,. אנחנו נמצאים בכל הדיונים הרבה יותר מהמחנה הציוני.

חבר הכנסת טיבי, לא הלנתי על זה שלא הגעת, אוקי? גם כדי להתלונן על מה שהיא אמרה לך, צריך להקשיב לפני שאומרים. לא הלנתי על זה, אני אגיד לך על מה הלנתי – שלמעלה משליש מההרוגים הם ערבים, ואתם צריכים להפוך את הבית הזה, כי זה לא מתקבל על הדעת, לא יכול להיות. זה לא יכול להיות, זה לא פוליטיקה שאתה ואני עושים אחד כלפי השני, אנחנו גם חברים בנוסף לכל. לא באתי להביך אותך ולא לעשות לך שיימינג.

אבל אתה יודע כמה אנחנו עובדים וכמה אנחנו מתאמצים, אז בוא נעמיד דברים במקומם.

מדבריך נוצר רושם הפוך ממה שאתה - - -

אחמד טיבי, אתה עוד לא שמעת את דבריי, איך אתה יודע?

מה שאמרת עכשיו.

איך אתה יודע?

מה שאמרת עכשיו, לא במקום.

בוא ניכנס לישיבה, בוא לא ניכנס לוויכוח. זה נושא כל כך חשוב.

טיבי, אני אנהל את הדברים איך שאני רוצה. לא מתאים לך – צא, בבקשה. בבקשה, זה לא מתאים שאתה מטיף לי מוסר גם על מה שאני אומר ומה לא.

למה האגרסיביות?

אני אגיד לך. אתה לא היית כאן ולא שמעת את הדברים שיצאו מהקונטקסט, איך זה יצא לי מתוך הלב. ואתה בא ומנסה להגיד לי עכשיו - - -

אני לא יודע מה אמרת, סיפרו לי מה אמרת, ומה שסיפרו לי תואם את מה שאתה אומר עכשיו. זה תואם את מה שאתה אומר, ואל תעז להגיד לי לצאת, אם דבריך לא מוצאים חן. זה לא יפה, במיוחד כשאנחנו חברים. אל תגיד לי לצאת, אם אני חולק על דעתך.

טיבי, אני מתנצל, אוקי? לפחות אני יודע להתנצל. תודה רבה, בוא נרגיע. ואני חוזר ואומר, שלא מקובל עלי שאתם עוסקים ב-1,001 דברים ואתם לא הופכים את הבית ולא עוברים יישוב יישוב, בית בית, כדי לשנות את המצב, זה הכול, זאת האמירה שאמרתי. זה בדיוק כמו שאני אומר את המשפט הבא כלפי הממשלה, שאין שום תחושת דחיפות במאבק בקטל בדרכים. כמו שאני שם את האצבע כלפיכם, אומר את זה גם כלפי הממשלה. אני תבעתי שראש הממשלה יקים ועדת שרים למאבק בקטל בדרכים, שהוא יעמוד בראשה. אולי הוא זה שיוביל ויעשה את הסדר בין המשרדים השונים. כל משרד אומר: זה לא באחריותי. אתה מכיר את זה, אתה עוסק בזה בשוטף, ואנחנו כבר מגיעים היום ל-331 הרוגים, מטורף לגמרי. אני לא צריך לחזור על מה שאני אומר כל הזמן, שאילו היה מדובר בהרוגים בהגנה על ביטחון מדינת ישראל שנה אחר שנה, הארץ היתה נהפכת. זה עובר, "לי זה לא יקרה". אז נכון, יש שיפור דרמטי בתשתיות, אבל מעבר לזאת, כשאין תחושת דחיפות של הממשלה, לא תהיה תחושת דחיפות בקרב הציבור.

אני מנצל את ההזדמנות הזאת ואני קורא ומבקש גם להוציא פנייה נוספת לראש הממשלה, בתביעה להקים ועדת שרים בראשותו למאבק בקטל בדרכים. זה לא יכול להימשך כך, עם כל הכבוד לכולנו. מה העניין? חברי הכנסת, ויש כאן מהאנשים הכי פעילים בתחום, מגיעים לאירועים וחוטפים את כל המררה של הממשלה, חדלונה של הממשלה. אנשים לא יודעים להבחין. לכן אני אומר כאן ליעקב אשר חברי: חייבים להעביר הילוך גם בעניין הזה, בכל הכוח. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר באחד המאבקים היותר גדולים שמונחים על שולחננו. אני ממש מתחנן, כבר אין לי מילים לומר. לפעמים אתה אומר לעצמך, מה עוד צריך שייאמר וייעשה כדי שהארץ תגעש? כדי שאנשים פה יזדעזעו? על הרבה פחות מזה הארץ מתהפכת, ועל מוות כמעט יום יומי אף אחד לא מדבר?

אני מאוד מקווה שהזעקה הזו שיוצאת מן הלב תגיע לאלה שצריכים בסוף בסוף לעשות את הדברים. כל נושא, כל הצעת חוק, כל תיקון, כל פעולה, אנחנו כאן נלחמים, נאבקים להעביר את זה, אם זה יכול להיות כלי לשנות את המצב.

אנחנו חייבים להעמיד לעצמנו יעד, שבעזרת השם בשנה הבאה מספר ההרוגים יהיה קטן מ-300, שגם הוא איום ונורא, כי זה מאתיים ו-, אבל לפחות נציב לעצמנו יעד. בלי שנעשה את זה כולנו יחד, כל המשרדים, זה לא יקרה.

תודה רבה לכם. בבקשה, חבר הכנסת יעקב אשר.

אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים, אל"ף, אני רוצה לומר תודה גדולה לאיתן שלקח את הנושא הזה בצורה בלתי רגילה – אני אומר את זה לא מן השפה ולחוץ, אלא אני אומר את זה בכל המקומות. העבודה הפרלמנטרית הזאת שנעשתה, אין לה הרבה מאוד דוגמאות כמו אותה ועדה שנכנסה לעומק של כל הנושאים בראייה מקצועית, בחנה את כל האספקטים של כל דבר ודבר, ואף הגישה המלצות. מלבד ישיבות נוספות שעורכת ועדת הכלכלה, ועדת המשנה ערכה כבר 11 ישיבות במשך פחות משנה מאז הוקמה הוועדה הזאת. לקחנו נושא, נושא – למרות שלצערנו הרב אנחנו לא רואים את זה בא לידי ביטוי במספרים – אני מנסה להגיד לעצמי, שיכול להיות שמעקב די אגרסיבי שעשינו כאן בוועדה, ויושבים כאן אנשים שמלווים אותנו כמעט בכל ישיבה גם בנושאים של תחבורה, אכיפה, משטרה, חינוך, ישיבה שלמה רצינית על המגזר הערבי, חאג' אני זוכר היטב שהשתתפת בישיבה הזאת, שאולי כל המאמצים הללו כן עשו משהו והמספר הזה שיכול היה להיות חלילה יותר גדול, אולי הוא כזה בגלל העבודה שלנו. אנחנו עוקבים, אנחנו מקבלים דוח יומי מהרשות. לפני שבוע, שבועיים גם בשיחת מסדרון שלנו במליאה, דיברנו על כך שיש איזושהי ירידה והיינו קצת אופטימיים וכו', אבל בא השבוע האחרון וסגר את כל הפער, שזה פשוט נורא, ועוד היום כל כך סמלי, שאם אתמול המספר היה 330 הרוגים, אז היום זה 331. זה נורא, זאת באמת זעקה שמגיעה מכל הלב. אני רוצה להודות לך על הגיבוי ועל התמיכה. אנחנו נמשיך לנג'ס לממשלה הזאת, למרות שאני גם בקואליציה.

אנחנו כבר שומעים חודשיים על עודפי התקציב הגדולים של מדינת ישראל, רעיונות לחוק כזה ולחוק אחר, ואני לא רואה אף אחד ממשרדי הממשלה או ממשרד האוצר, שהוא מתכלל, כי בסופו של דבר הפקק נהיה שם, שבא ואמר וחשב שאולי למלחמה הזאת, שהיא על חיי אדם, צריך לחשוב שאולי חלק מעודפי התקציב האלה ילכו לאחד הפרויקטים. אני יכול למנות לכם עשרות דברים, שכולם יודעים, זה לא סוד, אנשי המקצוע יודעים את זה. לצערי הרב, אנחנו לא שומעים שמדובר על הדבר הזה. אני מפנה מכאן קריאה, ברשותך אדוני היושב ראש, שלא יהיה מצב שבו יאושרו עודפי תקציב כאלה או אחרים, או פרויקטים חדשים בכל תחום שהוא מהתחומים החשובים ביותר, בלי שתהיה התייחסות להקצאת משאבים גם לנושא הזה, כי הקצאת משאבים כאן יכולה להיות דה-פקטו ניידות נוספות, מצלמות נוספות, מצלמות שגם עובדות בצורה אחרת. דיברנו על זה בישיבות – לא המצלמות של היום, אלא מצלמות של טווח נסיעה ארוכה, שקוראים להן מצלמות מקטע.

אם תסתכלו בנתונים שקיימים, מעבר לנתון של העלייה במגזר הערבי וירידה במגזר היהודי, אם נסתכל על הכבישים העירוניים ועל הכבישים הבין-עירוניים, אני אשבח את המשטרה, שמאז כניסתו של דורון, נעשה שינוי. כולנו גם ראינו את זה כנהגים בנוכחות. השינוי הזה שהיה ברובו בבין-עירוני השפיע בתחום העירוני. תראו את המספרים, ב-2016 בתקופה הזאת היו 115 הרוגים וב-2017 – 141 בתחום העירוני. בתחום הבין-עירוני, ב-2016 נכון ליום זה היו 216 הרוגים, כיום בלי עין הרע – זה 189, זאת אומרת שיש ירידה, האכיפה הזאת כן עושה משהו.

אדוני היושב ראש, זה גם מכוון אותנו לישיבה של היום ולמה שאמרת בפתח דבריך, מה קורה בתחום העירוני, יש כל כך הרבה כוחות – גם משטרתיים, גם שיטור עירוני, גם פיקוח, גם הרבה אנשים נושאי תפקידים – שיכול להיות שצריך לגייס את כולם, ויש התגייסות. נושא אופניים חשמליות, כרגע הרשויות קיבלו את ההסמכה שלהן, ואנחנו עוקבים אחרי הפעילות. אני חושב שתל אביב היתה הראשונה שיצאה עם זה לדרך. יש כרגע חמש ערים שעובדות על זה. כפי שאתה אמרת, אדוני היושב ראש, אם נמשיך להיאבק על זה, אם נקצה לזה כספים, אפשר להוריד את המספר הנורא הזה, אפשר, זה לא בשמים.

אם אנחנו מדברים על דברים שדיברנו כאן – הנושא של האופניים ושל הכלים החשמליים – היתה על זה ישיבה, ובישיבה הזאת בסיכום הדיון קראתי למשרד התחבורה לשקול שוב יחד עם משרד המשפטים לעשות איזשהו רישוי לנושא הזה של הכלים החשמליים שקיימים היום ושייווצרו בשנים הקרובות.

הם לא אתנו, כמו שהם לא היו אתנו מתחילת הדרך בכל העניין של האופניים החשמליים. אני מציע שאדוני יוביל חקיקה.

אני מנסה להגיע להסכמה. היו חקיקות בנושא הזה.

תניח הצעת חוק שהוועדה תהיה שותפה לה. זה מסוג אותם כלים שמסייעים להנעת התהליך.

לא מדובר על רישוי כמו רישוי של כלי רכב, לא עם כל הרגולציה הזאת, אפשר לעשות את זה בצורה הרבה יותר ידידותית. אפשר גם להסתייע בעניין הזה בחלק מסוים ברשויות המקומיות ולאגם משאבים ביחד, כדי שלא יצטרכו לשם כך לפתוח עוד לשכות רישוי ברחבי הארץ, שגם ככה קורסות.

אני פונה שוב לשר התחבורה ולשרת המשפטים, אנא בטובכם, אי אפשר לומר שהכלים האלה הם משחק. הם לא משחק, אנשים נהרגים מהכלים האלה והורגים עם הכלים האלה. כל יום אני מקבל תמונות כאלה ואחרות של ילדים או קשישים שנפגעו, וזה פשוט נורא ואיום.

דיברנו על תכנית לאומית להכשרה של חניונים למשאיות. קיימת איזושהי תכנית באוויר, אבל היא אף פעם לא יורדת לנייר ולמעשה. יש התקדמות בנושא הטכוגרף, אדוני היושב ראש, התקדמות יפה בעניין הזה, שאנחנו מקווים שבזמן הקרוב – נדמה לי ממש היום, בימים האלה – אמורה להיות ישיבה באו"ם, ועדה שצריכה לאשר את זה מבחינה בין-לאומית, אז אנחנו עוקבים אחרי העניין הזה.

חקיקה – איתן מביא בוועדה חקיקות, שהן לא חקיקות שחברי כנסת אוהבים לחוקק. אנחנו מעלים קנסות, אנחנו מצרים דרכים. זה לא פופולרי, האמינו לי שזה לא פופולרי בכלל, אבל הוא מוביל את זה ואנחנו עושים את ביחד. אין היום כמעט שום חקיקה שמתעכבת כאן בוועדה, אלא רצה קדימה.

לדעתי, כל הדברים הללו בסופו של יום יכולים להגיע לתוצאות, עם תוספת תקציב. אנחנו נמשיך לעקוב. אנחנו נמשיך ללחוץ, אנחנו נמשיך לנדנד למשרדי הממשלה, אנחנו נתבע. אין כמעט ישיבה בכל נושא שהוא, שאיתן לא פותח אותה בנושא של תאונות הדרכים. אני לא הבאתי שיר, אבל אני רוצה לומר דבר אחד: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם – זו פקודה של החיים, כל המצוות האחרות מתגמדות לעומת "ונשמרתם מאוד על נפשותיכם". אני מקווה שנצליח לעשות את זה, שנהיה שליחים נאמנים בעניין הזה, ואני מודה לך שוב על הגיבוי ועל התמיכה.

תודה. אנחנו נאפשר לאחד האורחים ואנשי המקצוע לומר את הדברים שלו ואחר כך לחבר כנסת, אבל לפני כן, חמד עמאר, בקצרה ברשותך, כי יש לך עוד הרבה הזדמנויות היום לומר את דבריך, יושב ראש השדולה למאבק בקטל בדרכים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קודם כל, אני רוצה להודות לכל אלה שהגיעו לכאן. אני רוצה להודות ליושב ראש ועדת הכלכלה, איתן כבל. מאז שהוא נכנס לתפקיד, הוא לקח את נושא הקטל בדרכים כנושא החשוב ביותר מבחינתו לוועדה, כי אנחנו מדברים על חיי אדם. אני מעלה את זה שוב ושוב ושוב, מבחינת הכנסת וחברי הכנסת, אין שבוע שהנושא לא על סדר יומה של הכנסת. אני רוצה להודות לחברי יעקב אשר, למרות שיש לי תלונה קטנה כלפיו, שהוא מבצע את הדיונים שלו בשמונה וחצי בבוקר. אנחנו צריכים להגיע מבית ג'אן ופקיעין לכאן, ולכן אנחנו צריכים לצאת בחמש בבוקר כדי להיות כאן בשעה שמונה וחצי.

אני מעביר את הכדור ישר למנהלת הוועדה...

אולי תתחשבו בנושא הזה שאנחנו גרים כל כך רחוק, לפחות בימי שני שנקיים את הדיונים בעשר בבוקר לדוגמה, ולא בשמונה בבוקר. אני באמת רוצה להודות לך יעקב, אתה עושה עבודה טובה. אני הייתי גם יושב ראש ועדת המשנה, אני עוקב אחרי הדיונים שלך, הדיונים מאוד מאוד מעניינים, והם מעלים את הנושא כל יום על סדר היום.

אתה דיברת על זה שראש הממשלה צריך להוביל את זה, ואני אומר – מה המגמה? אנחנו רואים מגמה של עלייה. מאז 2012, היינו מתחת ל-300, ואתה אמרת שהיינו שם, היינו צריכים לשמור על זה. אנחנו היום עומדים על 331, אני התעכבתי עכשיו על 331. בדוחות שקיבלתי מופיע 330, אז כל יום שאנחנו יושבים, כל דקה שאנחנו יושבים, הדבר יכול להשתנות. היום במדינת ישראל לעלות על רכב זה יותר מסוכן מאשר לשבת על הגבול. יותר מסוכן מלשבת על הגבול, כי אתה לא יודע אם אתה חוזר, אם אתה עושה תאונה או לא עושה תאונה, זה לא תלוי בך. ככל שלא תהיה זהיר, אתה לא יודע מה קורה, והנתונים מדברים בעד עצמם. אם ננתח רק את הנתונים, נראה שיש שלוש קבוצות שאנחנו צריכים להתמקד בהם, ואני באמת רוצה להודות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שאני עובד איתה בשיתוף פעולה אדיר. אני מוביל את היום הזה זו השנה התשיעית ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה יום יומי, מתעדכנים, מקבלים את כל העדכונים מהרשות הלאומית. באמת תודה לכם, תודה ליושב ראש, תודה למנכ"לית על מה שאתם עושים, ועושים טוב.

אבל אנחנו כאן צריכים לבוא ולהתמקד, יש לנו שלוש קבוצות. הרגשתי שהיושב ראש דיבר מעומק ליבו על הקטל במגזר הערבי, ובאמת זה צועק. זה צועק, כאשר פחות מ-16% מהנהגים הם מהמגזר הערבי וההרוגים הם 33%, זה דבר מקומם, צריך לומר: עד כאן, אנחנו צריכים לעצור, אנחנו צריכים לבדוק איפה נכשלנו, האם אנחנו כמחוקקים נכשלנו להעלות את הנושא לסדר היום ולחוקק חוקים שיורידו את מספר ההרוגים? האם הממשלה נכשלה? האם הממשלה לא משקיעה מספיק במגזר הערבי? האם הרשויות? האם המשפחות? האם הבית? איפה יש בעיה?

אבל אני חייב לספר סיפור. אמרת שרוב התאונות הן בכבישים הבין-עירוניים. יוצא לי הרבה לצאת מהבית בחמש בבוקר, ואני רואה אנשים מהמגזר הערבי בצפון יוצאים לעבודה בבנייה, נוהגים באוטו, הולכים לעבוד בבנייה כל היום במרכז, חוזרים אחרי הצהריים ונוהגים. איך הם נוהגים, אחרי שעבדו שמונה, תשע שעות בבניין והם צריכים לעלות על האוטו ולנהוג בחזרה לכאבול? מאשדוד במרכז לכאבול, איך הוא יכול לנהוג? גם את הנקודה הזאת אנחנו צריכים לראות כאן כמחוקקים. תחבורה ציבורית במגזר הערבי, כמה יש? התברכנו ברכבת לכרמיאל, אבל כמה תחבורה ציבורית יש במגזר הערבי? גם את הנקודות האלה צריכים לקחת בחשבון.

רוכבי אופניים ואופנועים, תסתכל על הנתונים, נתונים מזעזעים. נתונים מזעזעים, נתנו לרשויות את הפיקוח בתוך הערים על האופניים החשמליים, אך האם כמחוקק בדקנו את אותם מפקחים שקיבלו את הסמכות? האם הם עברו בכלל השתלמות?

עברו, זה התחיל.

עברו השתלמות? הם עושים את העבודה שלהם.

התחילו, התחילו.

אז אני מקווה שגם בנושא הזה אנחנו נבדוק, נעקוב ונראה איך זה מתקדם, כי ילד בן 12 יכול לשנות את המהירות שלו ולנסוע במהירות 40, 50 קמ"ש, וגם מהירות 30 קמ"ש היא מהירות גבוהה.

אסור לו בכלל לרכוב על אופניים.

אני יודע, עד גיל 16, אבל מי בודק את זה? מי בודק את זה? דיברת על רישוי לאופניים. אתה יודע כמה זמן אנחנו מדבירם על זה כאן בוועדה? שנים, לפחות שלוש שנים אנחנו מעלים את הנושא הזה על סדר היום של הכנסת, עד היום לא קיבלנו תשובה. ילד בן 12 יכול לעלות על אופניים היום, מי יכול לבדוק אם הוא עם תעודת זהות, אם הוא בן 16 או לא? אני רואה אותם, אני לא צריך שמישהו יגיד לי, אני רואה אותם עולים על אופניים ורוכבים על אופניים, גם ילדים בני 12. לכן אנחנו מדברים על הרשויות ועל הולכי הרגל.

חברים, הנתונים הם שמספר ההרוגים בהולכי הרגל הוא 102, עלייה של 12% במספר ההרוגים של הולכי הרגל, ואם אנחנו מסתכלים על הנתונים ומסתכלים על גילאי אפס עד 14, רובם מהמגזר הערבי בתוך היישוב. הרשות עשתה מבצע גדול לפני כמה שנים בנושא תאונות חצר, כשדיברנו על 19 תאונות חצר במגזר הבדואי, במיוחד בנגב. עשיתם עבודה מעולה, אני מקווה שנחזור לעשות את זה.

אני רוצה במשפט אחד לסכם. אני באמת רוצה להודות לך על כל מה שאתה עושה בוועדת הכלכלה, על העלאת הנושא הזה לסדר היום, על העבודה הטובה של ועדת המשנה. שנמשיך ככה, אני מקווה שהממשלה תיקח את זה ותעלה את הנושא לסדר יומה.

תודה אדוני. גיורא, ולאחר מכן ידבר חאג' יחיא ולאחר מכן שלמה דולברג.

תודה, כבוד יושב הראש. אני רק אפתח אולי ב-30 שניות, אבל מי שיציג את הנושא הוא עורכת הדין רחלי טבת ויזל, המנכ"לית הנמרצת של הרשות, שריכזה את כל העבודה. אני חושב שיש לנו עבודה מאוד מעניינת להציג, ולכן אני אדבר ממש בתמציתיות.

אני לא אתייחס למספרים, חבר הכנסת אשר נתן את התמונה לגבי שינוי הפרופורציות בכיוון של יתר אבדות במרחב העירוני. יש תחושה המון שנים, שהתפעול בתאונות זה סוג של דאוס אקס מכינה, שצריך לבוא מהרשות המבצעת ומהרשות המחוקקת, וזה נכון. אתם באים אלינו בטענות שאנחנו לא עושים מספיק, והטענות נכונות. אבל יש צד שני למטבע, שזה מה שהרשות מנסה להדגיש יותר ויותר מיום ליום, וזאת האחריות האישית של כל מי שמעורב בנושא הזה, שבו מיליוני אנשים עושים מדי יום 160 מיליון קילומטר. כל יממה נוסעים במדינה 160 מיליון קילומטר, וזה לא יכול להיות בלי אחריות אישית.

ביישוב שבו אני גר, אני מקבל פעמיים בשנה דוח לתושב. זה ברושור צבעוני מאוד יפה. אני פעמיים חיפשתי, האם יש דיווח של ראשת העיר על מצב הבטיחות בדרכים. מכיוון שלא היה, ביקשתי איתה פגישה והלכתי אליה ואמרתי לה: תראי, הבטיחות של התושבים היא לפני הכיכרות ולפני המתנ"ס ולפני האירוע של ל"ג בעומר, ואני חושב שהיא קיבלה את עמדתי, אבל אין לי מושג ב-275 הרשויות המקומיות האחרות.

יושב הראש, אני מבקש שיינתן עכשיו לרחלי להציג הצגה, שאני מוצא אותה מאוד מעניינת. אני חושב שזה יהיה הבסיס הנכון לכל הדיון.

תודה. אני מבקש לעשות את זה ממש קצר, כי לקרוא אנחנו יודעים.

רק מספרים. תודה, יושב הראש, אני מודה לך על הדיון בוועדה דווקא בנושא של אחריות הרשויות המקומיות. כמו שאמר יושב ראש הרשות, אנחנו מתמקדים השנה בנושא של אחריות אישית, ולא סתם אנחנו פונים לרשויות המקומיות, מכיוון שהנתונים מדברים בעד עצמם.

סקירה קצרצרה על הנתונים שאנחנו עומדים בהם היום. זה בהשוואה של העשור, וגם מונח בפניכם הדוח המלא, אני לא אחזור על כולו. מי שרואה, אנחנו ב-377 ב-2016, השנה כמו שציין חבר הכנסת עמאר יש 331, מספר שהוא דומה לשנה שעברה. אני מקווה שלפחות אנחנו בולמים את מגמת העלייה.

הנתון המעניין מתחתיו זה מספר ההרוגים מול מיליארד קילומטר נסועה, מול הנסועות. אנחנו גם עולים מ-2012. שוב, אנחנו מדברים על זה ולא בוועדה הזאת, אבל לא מעט, מה קרה מ-2012 ואילך. זה לא רק אצלנו, זאת מגמה בכל העולם של עלייה מאז 2012, כשהחשד הסביר מופנה לכיוון כל הגאדג'טים ובעיקרם הסמארטפון. אנחנו עשינו סקר תצפיות לא מזמן, הסתכלנו על מעברי חציה, וגילינו שרבע מההולכים במעברי חציה עם הראש בסמארטפון. זה אחד הנושאים שאנחנו נידרש להתייחס אליהם.

ואתם התנגדתם להצעת חוק שלי לאסור שימוש בטלפון כשחוצים את הכביש.

אני אבדוק את זה, אני לא זוכרת שהתנגדנו, אבל אם אדוני אומר, הוא יודע, צריך לראות למה בדיוק ולבדוק את זה שוב.

נתונים לגבי ההרוגים בחברה הערבית. אדוני ציין, אנחנו מדברים ב-2016 על 33%. אני חייבת לציין שאנחנו לפני מספר חודשים התחלנו בפעילות מאוד אינטנסיבית בחברה הערבית בשיתוף עם ראשי הרשויות, עשינו כנס ראשי רשויות בחברה הערבית עם תכניות מותאמות לחברה הערבית – כנסי אימהות, תכניות במסגדים, פרויקט מפעלות למי שמכיר, שמקיף 15,000 נערים בחברה הערבית, שבאמצעות כדורגל מגיעים איתם להמחשות בכדי לשנות את התמונה בחברה הערבית.

הזכרתם את הדוח היומי, אני רוצה לומר בקצרה דגשים על מנת לסבר את האוזן. כמו שנאמר, הדוח הוא מאתמול, היום זה כבר 331. הנתונים שבולטים הם באמת לגבי החברה הערבית. אנחנו רואים בחודשים האחרונים איזשהו סוג של התמתנות, בלימה לגבי החברה הערבית. אם עד לפני חצי שנה הפער היה של 15% ויותר מאשר בשנה שעברה, עדיין הפער הוא נוראי של 6%, אבל איכשהו אנחנו מקווים שאנחנו מצליחים לחזור ולהתחיל לבלום את זה.

אדוני ציין את הפער בין התחום העירוני לבין התחום הלא-עירוני. עדיין הלא-עירוני הוא יותר, אבל הירידה היא מאוד משמעותית בלא-עירוני, אנחנו נתייחס עוד מעט לעירוני.

הולכי הרגל זה נושא שחייבים להתייחס אליו. זה לחלוטין נוגע לתחום העירוני, דגש על גילאי 65 פלוס.

לגבי נושאים נוספים, שימו לב לרוכבי האופנועים, 55 שנה זה פשוט בלתי נסבל. כשאנחנו בודקים מי הם אותם אופנוענים שנהרגים, יותר ממחצית מהם זה תאונות עצמיות, זה לא שרכב נכנס ברוכב האופנוע, אלא רוכב האופנוע בעצמו בדרך שבה נהג הוא התנהל, בסופו של דבר הביא את זה על עצמו.

הנתון האחרון שאני אתייחס אליו הוא נתון שחדש לנו – הנושא של האופניים החשמליים. מתחילת השנה נהרגו שבעה רוכבי אופניים חשמליים. אנחנו יותר מאוחר בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתייחס לנושא של האחריות ההורית, אבל אחד הדברים המאוד מאוד מטרידים, שילדים נוהגים באופניים חשמליים, בהוברבורד או בכל כלי שהוא, שהוא לא חוקי לפני גיל 16, וכשאתה שואל את ההורים שקונים, האם הם מודעים, 70% מההורים שקנו, אומרים: אנחנו יודעים את החוק, אנחנו יודעים שזה מעל גיל 16, אבל בכל זאת קנינו בגיל נמוך יותר, כי אנחנו סומכים על הילד או כל דבר אחר. לא זה הנושא היום, אבל הוא מחייב התייחסות.

במרחב העירוני, אני מדברת על נתונים מ-2017, 141 הרוגים. זאת עלייה מאוד משמעותית, ואלה נתונים של שנה שעוד לא הסתיימה.

הנתונים של שנים אחרות מלאים?

כן.

את יכולה לתת לנו קצת נתונים על 141 ההרוגים? את יכולה לפלח לנו אותם קצת?

כן, אני מראה. הולכי רגל הרוגים במרחב העירוני, אני מסתכלת בראייה כוללת של 2017-2012, בחברה היהודית האחוז הגבוה הוא 75+. אם תצרפו את ה-65 פלוס ה-75, יש לנו אחוז עצום של הולכי רגל קשישים. כמעט כל הנהרגים במעברי החציה, אנחנו שומעים על לא מעט קשישים גם בנהגים, האחוזים גדולים מאוד; ובחברה הערבית אנחנו מדברים דווקא על גילאים מאוד מאוד צעירים, על תאונות החצר שאדוני הזכיר, אבל לא רק תאונות החצר. יש הבדל בין החברים בדברים שונים, לדוגמה בנושא חגירת חגורות הבטיחות ישנו הבדל מובהק בין החברה היהודית לבין החברה הערבית. חגירה מאחור – בחברה היהודית אנחנו רואים באופן מובהק שחוגרים הרבה יותר. בחברה הערבית ובחברה החרדית, אנחנו רואים באופן מובהק, שהחגירה מאחור עדיין לא נכנסה בצורה משמעותית לדברים שחייבים לעשות, וזה נושא שאנחנו רוצים להיכנס אליו.

שימו לב, בהרוגים במרחב העירוני, המשמעותי ביותר זה הולכי הרגל. יש לנו גם רכב, אופנוע, אבל באמת הולכי הרגל זה המשמעותי ביותר.

עוד מעט מאוד נתונים, ואני מסיימת. התנהגות הולכי רגל במעברי חציה – 33% מהאנשים חוצים באדום במעבר חציה. אדום, יש רמזור, זה לא עניין של תשתית. הכול קורה, ואנשים בכל זאת חוצים באור אדום, שזה חלק מהעניין. במעברי חציה 25% עם סמארטפון ביד, או איזשהו היסח דעת אחר. הנתונים מדברים בעד עצמם, ולא סתם אנחנו מדברים על האחריות האישית. תשתיות ואכיפה לא יספיקו, אנחנו צריכים לעשות דבר נוסף.

ממצאי סקר מהירות במרחב העירוני – 60% מהנהגים נוסעים מעל למהירות המותרת. ישנן ערים ברחבי העולם, שכדי להתמודד עם הקטל ברשויות העירוניות הורידו ל-40 ול-30 קמ"ש. אצלנו זה 50 קמ"ש, ו-60% מהאנשים לא עומדים בזה. הסיפור הוא מאוד ברור.

עשינו סקר של רשויות מקומיות, הסקר המלא התפרסם אצלנו. מה בדקנו? בדקנו הכי "יבש" והכי "מלוכלך" לצורך העניין, כמה אנשים נפגעים בעיר. לקחנו בחשבון שיש ערים כמו תל אביב, שאנשים עוקפים, לקחנו גם את הנתון הזה. אלה הרשויות הגדולות הבולטות מבחינת הובלה בהיפגעות. תראו מה קורה באשקלון, זה בתוך העיר – 12 אנשים, בבת ים 10 אנשים, בבאר שבע תשעה, בחולון תשעה, בראשון לציון שמונה. אלה מספרים שבאמת מצביעים על בעיה.

אני חושבת שגם ליושב ראש לא יהיה אכפת שנתעכב רגע על זה.

אלה רחובות מרובי התאונות.

אני חייבת לציין נתון אחד – ישנה התאמה ברשויות, במקום שבו בתוך העיר נפגעים הרבה אנשים, גם מחוץ לעיר תושבי העיר נפגעים. אני אתן דוגמה של שתי ערים, ואני חלילה לא רוצה להשמיץ. היינו בביקור ברעננה ובביקור בנתניה. בנתניה בעת שבה היינו, נפגעו בתוך העיר שמונה אנשים, ובאותה העת מחוץ לעיר נפגעו שמונה אנשים. ברעננה באותה העת לא נפגעו בתוך העיר וגם לא נפגעו מחוץ לעיר. בהתחלה זה היה לי מוזר, זה היה נראה לי מקרי, אבל בדקתי עיר אחר עיר, וזה חוזר על עצמו.

יש עבודה נהדרת של ראש העיר ברעננה. הוא היה צריך לבוא לפה להציג את זה.

נעשית פעילות מאוד ענפה בתוך הערים. צריך שיתופי פעולה של ראשי הערים, של מטות הבטיחות. יש פקחים, יש שש ערים בסך הכול שמתחילות להפעיל פקחים, איפה כל שאר הערים?

אנחנו נמצאים בשנה של בחירות. אדוני, אני חושבת שזה הזמן להגיד: אנחנו בשנה הזאת קוראים לאזרחים לבחור בראשי עיר, שבמצע שלהם יש בטיחות בדרכים.

תודה לכם ברשות. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

כבוד היושב ראש, קודם כל אני אתחיל בזה שסוף סוף מישהו – יושב ראש ועדה או מישהו מהמפלגות הציוניות – קובע שאנחנו גם מייצגים את האוכלוסייה שלנו וצריכים לדאוג לה. אז אנחנו דואגים לאוכלוסייה שלנו ואנחנו עובדים, ואתה יודע כמה, לפחות אני, עובד בוועדה שלך.

נכון, אתה – אין לי ספק.

אני רוצה רק להתחיל כהקדמה להקדמה שלך ולעניין. כשאנחנו מדברים על תאונות עבודה ביישובים ערביים, יש לנו תאונות חצר ונהגים צעירים במיוחד, ויש לנו את הרכבים הכבדים, כי יש לנו הרבה נהגי משא כבד.

בנוסף למה שחמד עמאר דיבר עליו שיוצאים בחמש בבוקר, אבל מה שלא אמרת זה שהרכב הזה כבר מלא עובדים ושכשהתאונה קטלנית, יש יותר ויותר הרוגים מאשר ברכב בו יש נוסע אחד או שניים. אז גם את זה צריך לשים על השולחן, וזה שולח אותי למקום שהוא לא העניין פה, אלא בכלל ההתייחסות ליישובים הערביים, לתעסוקה ולמקומות העבודה אליהם הם צריכים לנסוע די רחוק ולהגיע גם עייפים וגם תשושים בגלל שהם אחרי עבודה ואחרי מרחקים של נסיעה.

מה שאנחנו צריכים כדי לטפל גם באוכלוסייה הערבית זה ההסברה, ופתאום אחרי שיש מכרז ומקבולה נסאר, מישהו חושב שהיא מתמנה לתפקיד של שגרירה ולא לתפקיד של הסברה בעניין של תאונות דרכים ורוצים לבדוק לאיפה הלכה ואיפה היא באה. הדעות שלה הן דעות כל האזרחים הערביים, ואם תחפשו מישהו אחר, תמצאו אותו באותם מקומות ועם אותן דעות.

סליחה, אבל זה לא קשור לדיון, עם כל הכבוד למקבולה נסאר. זה לא קשור, מה זה קשור?

אם יתנו לי, אני אסביר לך בסוף דבריי. אם לא תביני - - -

אני כבר לא מבינה, אבל בסדר.

בעניין הרכבים הכבדים, כשמדברים על טכוגרף, הוא על הרכב, על המשאית, מחליפים נהגים, הנהג עובר ממשאית למשאית וממשיך לנסוע 16, 17 ו-15 שעות. אותה חברה מחליפה את הנהגים לרכבים אחרים.

זו האכיפה וצריך לבדוק את האחריות שלה.

זה אישי, זה בדיוק השינוי.

בדיוק, זה השינוי שאנחנו מייחלים לו, אבל השינוי הזה אז לא קיים. לכן כשאנחנו מדברים על גם על תאונות של רכבים כבדים, אנחנו צריכים לקחת את זה גם בחשבון.

אף אחד לא חושב שאתם עושים את זה בכוונה. אנחנו יודעים את הבעיות האובייקטיביות, איך פותרים אותן.

אני לא מדבר על הבעיות, אני מדבר על האופן בו אנחנו צריכים לפתור אותן. אני לא בא להציג, כי הם עשו את ההצגה, אבל אני מדבר על מה אנחנו צריכים. אנחנו צריכים הסברה. דיברנו על הסברה גם בחינוך, דיברנו על הפיילוט של לימודים בבתי ספר. אם אנחנו רואים שהצעירים ששותפים לתאונות דרכים הם יותר ערבים, אנחנו צריכים להקפיד שזה יהיה בבתי הספר, כי מכיתה י"א הבן ישגע את ההורים שלו להתחיל לקבל רישיון נהיגה.

בדרך כלל כל הסטטיסטיקה שלנו מדברת על הרוגים, אבל מה עם הפצועים? מה עם הפצועים קשה? למה הופכים החיים שלהם והחיים של המשפחה?

איומים.

איומים, אפילו הפצוע הבינוני. אתה יודע מה זה פצוע בינוני? יכול להיות שהוא מאבד איבר – רגל או יד, אתה יודע כמה שנים צריך שיקום? ועדיין יכולים לקרוא לו פצוע בינוני. גם את הנושא הזה צריך לקחת בחשבון.

המחסור בנהגי משאיות ובנהגים של רכב ציבורי.

אוטובוסים.

אוטובוסים. אתה יודע מה? לא רק המחסור, אלא כדי להתחיל ללמוד, לוקח להם לפחות שנה מהיום שהם הגישו את הטפסים שלהם, כדי לקבל תור לפסיכולוג ותור לבחינות ולמשרד הבריאות ולמשרד התחבורה. לוקח יותר משנה עד שהם מתחילים ללמוד. אני פעמיים הגשתי שאילתות בנושא הזה, ועדיין הוא לא טופל.

הממשלה צריכה לעשות ולאכוף, אבל בוא נראה מה היא עושה. השנה נגיע ל-400,000 רכבים חדשים שעולים על הכביש. היום כאילו אנחנו מעתיקים את התשתיות הצידה, זה לא להעתיק אותן. התשתיות זה גם הפקקים, זה גם העצבים כשאתה יוצא מהפקקים, אז התוספת של הרכבים כדי להוסיף מכס ומיסים על הרכבים ועל הדלק שלהם, הנושא הזה גם צריך טיפול.

אנחנו נקיים על זה דיון במסגרת דיון על התחבורה הציבורית.

אנחנו דנו בענישה גם של הנקודות וגם של הקנסות, ויש לנו גם תקנות שמביאים שעוד לא סיימנו ואנחנו דנים בהן. הצעתי מקודם, ואני עכשיו מבקש ודורש שכל נהג חדש שמסיים, לא רק יקבל את המתנה של נהג חדש עם השם של המורה שלו, אלא גם טבלה מסודרת שתוכן על ידי משרד התחבורה. כל נהג חדש יקבל אותה במתנה, כל עבירה, מה העבירה, מה הקנס שלה, מה מספר הנקודות ומה התנאים שלה.

לכן אני אומר שתיאורטית אנחנו יושבים ודנים פה ומכינים, אבל כל עוד לא יהיו אכיפה ושינוי מגמה – בטרם עשו עבודה על תאונות חצר, ובשנים קודמות זה הצליח והוריד את התאונות דרסטית, אבל זה עוד פעם חוזר. אני חושב שאם עשו משהו וזה הצליח, אנחנו צריכים גם לחזור ולעשות את זה.

ועוד פעם אני מדבר על השפה הערבית ועל הסברה בשפה הערבית.

תודה חאג', ואני רוצה באמת לשבח אותך, שאתה מהפעילים ביותר בוועדת הכלכלה. תודה. דולברג, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש על הדיון. ברשותך, קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל הפעילים, שבאים לפה בהתנדבות. יושבים פה הרבה אנשים, שהם נציגי עמותות, שעובדים בנושא הזה על חשבון זמנם הפרטי וכספם הפרטי. אני רוצה להגיד לכם תודה. אני חושב שכל מה שאתם עושים ראוי להערכה רבה, ובשם השלטון המקומי אני רוצה להביע את ההערכה הזאת לכם בהזדמנות הזאת.

יחסים בין רשויות מקומיות לבין ממשלה זה דבר שאנחנו מכירים. קודם כל, כמובן שצריך להתגייס פה למהלך לאומי, ואנחנו נשמח להיות חלק מזה. בכל רשות מקומית יש מטה בטיחות שבדרך כלל היוזמה להקמתו היתה מהרשות וגם מהעמותות, וכולם שותפים במטה הזה, זה מטה שעובד בכל הרשויות המקומיות. התקציב של המטה הזה ירד ב-40% בשנים האחרונות.

נכון, נכון.

תקציב המטה, ותיכף נדבר על ההשלכות של זה. זאת אומרת שבעצם מי שלא סופר את הרשות לבטיחות זה הממשלה, זה לא הרשויות המקומיות. אנחנו הולכים אתכם, הממשלה לא סופרת אתכם, ומחפשת להוריד עכשיו מסים לאזרחים כדי לדעת מה לעשות עם העודפים שלה, במקום לעסוק בנושאים שלכם. בעניין הזה אנחנו תומכים בכם ב-200%.

צריך לקחת בחשבון שכשאתם מדברים על אחריות אישית, צריך פה להיות זהיר בטרמינולוגיה. כשאתם אומרים לראש רשות "בוא תיקח אחריות אישית", זה מזכיר לו ויכוחים אחרים שאני לא רוצה להיכנס אליהם, אבל יושב ראש הוועדה מכיר אותם, גם אדוני יעקב אשר, גם הוא מכיר אותם, וזו גם הזדמנות להגיד לך תודה יעקב על מה שאתה עושה. אני מציע שתשתמשו בביטוי "מעורבות אישית", זה ביטוי הרבה יותר נכון בעניין הזה לדעתי, ובהחלט ניתן לתגבר את המעורבות האישית בפעילות משותפת, ואנחנו חושבים שיש הרבה מה לעשות בעניין.

ברשותך מר דולברג, אני רוצה לכוון אותך לעניין מנקודת המבט שלי. יש הרבה דברים חשובים. המשימה המרכזית שלכם היא – ואני רואה את זה, כי הוועדה לקחה על עצמה לתת לכם סמכויות, אבל לצערי מספר הרשויות שנכנסו לתהליך הזה - - -

תיכף אני נוגע בזה.

אם תוכל לסבר את אוזננו, מבחינתי זה הדבר הכי חשוב, כניסה של רשויות מקומיות לתהליך הזה, כי בלעדיהן כל מה שאנחנו מדברים לא יוכל להתקיים.

ועוד נושא אחד, ברשותך, ניצול התקציבים שרשויות מקבלות לצורכי עבודות בטיחות נקודתיים בתוך הערים, שלא מנוצלים.

אלה שתי הנקודות, תתרכז בהן.

בנושאים האחרים אני אגע רק בקצרה. כמובן שכל נושא ההסברה הוא קריטי. כמובן שהרשויות המקומיות, המטות ומערכת החינוך מעורבים בזה בכל הגילאים, זה נושא חשוב. לדעתי, בתוספת תקציב ניתן לעשות יותר בתחומי ההסברה, וכל תוספת תקציב שנצליח להשיג בעניין הזה מהממשלה – אנחנו כמובן נשקיע בעניין הזה.

צריך לקחת בחשבון שיש מתוך 250 רשויות, 190 רשויות שהן סמוכות על שולחן הממשלה. זה ברור שהרשויות האלה לא יוכלו לעשות תגבור של הפעילות בלי תקציב נוסף, וגם הרשויות המאוזנות – יש צורך לתת להן מקור תקציבי לעניין הזה.

לגבי תשתיות – הנושא הזה מאוד בולט, הבעיה של תשתיות. ברור שברשויות הערביות יש בעיה של תשתיות, צריך לתגבר אותן הרבה יותר מהרשויות היהודיות. אנחנו מכירים את זה, אנחנו עושים מאמץ בעניין הזה. נדמה לי שגם הרשות לבטיחות בדרכים עושה את זה. אנחנו עשינו יחד איתן את הכנס בנצרת ומנסים לשלב את ראשי הרשויות המקומיות, הערבים והאחרים, למעורבות אישית בתחום.

לגבי האכיפה, אני גר במבשרת ציון. אני רואה את משטרת התנועה רק בכביש ירושלים-תל-אביב, אני לא רואה אותה בתוך מבשרת. זאת רק דוגמה, ואולי לא ניתן ללמוד מזה לגבי כל המדינה, אבל - - -

בחצי שנה גם לא ראו - - -

דולברג, זה לא דבר חדש. נכון, כמו שאמר חבר הכנסת יעקב אשר, יש שינוי דרמטי בבין-עירוני. לכן הרשויות המקומיות קיבלו כאן הסמכה כדי להיות בדיוק חליף, אין מה לעשות. יש כאן חברי כנסת שקראו לזה הפרטה של המערכת המשטרתית, אבל בנסיבות המתקיימות לא היתה ברירה, אז לפחות את זה.

כן, אין ברירה.

אדרבה, הסמכה הם קיבלו לטפל באופניים, וזה על המדרכה. אין להם עדיין את הרישוי, שמדבר עליו חבר הכנסת אשר. אין להם סמכויות על הכביש. סמכויות הפיקוח והאכיפה על הכביש בתוך הרשות המקומית הן רק בידי משטרת ישראל. אני לא רואה את משטרת ישראל בעניין הזה. אני בטוח שיש שם רצון טוב.

לכן בעניין של הסמכות, זה נושא נכון, אנחנו תמכנו בזה, תודה למי שעשה את זה, זה מתפתח ברשויות המקומיות וזה ימשיך להתפתח, אבל זה יטפל במי שנוסע על המדרכות, זה לא יטפל במי שנוסע בכביש. תבדקו כמה הרוגים יש בכביש.

אולי אם זה יצליח, אפשר יהיה לתת סמכויות נוספות.

לגבי הכביש, משטרת ישראל פיתחה יחד אתנו את המודל של שיטור עירוני. המודל של שיטור עירוני הוא מודל שבו יש שילוב מאמצים לאכיפה בין הרשות המקומית לבין הממשלה. עדיין המודל הזה צריך להיות ממומן על ידי הממשלה. ככל שמשטרת ישראל תממן יותר שוטרים לאכיפה בכביש בתוך הרשות המקומית, יהיו לנו חלק מהפתרונות לבעיה הזאת. אנחנו נעשה את מה שניתן ואיפה שאתם מסמיכים אותנו, אבל - - -

משפט אחרון, ברשותך.

אנחנו נשמח להתגייס למעורבות אישית; מעורבות אישית ולא אחריות אישית. אנחנו נשמח להתגייס לחקיקה שתסדיר רישוי, כמו שאמר חבר הכנסת אשר. אני זוכר שבתקופתי עשו רישוי לכל זוג אופניים, אולי גם אתם זוכרים את זה. אנחנו נשמח ללוות, אנחנו נשמח לכל פרויקט. אנחנו מעריכים את מה שעושה הרשות לבטיחות ואנחנו נצטרף למהלך הזה.

חבר הכנסת כבל, שאין מספיק מילים להודות לו על זה שהוא לא מרפה, למרות שבעיניי הממשלה ממש התנערה מכל התפקידים שלה. אני רוצה לשדרג אותנו הבוקר. אתה זוכר שהסברתי פעם לפני שנתיים וחצי, כשהתחלנו לעסוק בזה, איך אני מסבירה לילדים שלי איך חוצים מעבר חציה. הסברתי איך אני מתכופפת לגובה שלהם ומסבירה להם איך להסתכל.

עכשיו אני רוצה לשדרג את כולנו, ואני רוצה להסביר לכם איך אני חוצה איתם היום, כשהם בני שש וחצי, את מעבר החציה היום ה"בטיחותי" ליד הבית שלנו כדי לעבור לבית הספר. זה לעשות "ככה" למכוניות שטסות כמובן במהירות מטורפת, ו"תעברו תעברו תעברו מהר". תקשיבו, אני מתחננת, יש לי קצת נטייה לחנך נהגים בעניין הזה, יודע את זה חברי היקר גיורא רום וגם חבר הכנסת כבל ודולברג, שאין נודניקית ממני בכל מה שנוגע למדרכות ולמעברי חציה. אי אפשר לסבול את זה יותר. צריך להבין משהו לגבי ההיפגעות בתוך הערים, כל מי שחי בתוך עיר, בכלל לא מופתע, כי הוא הולך על המדרכות, וזה פחות או יותר בגדר נס שהוא לא נפגע או שילדיו לא נפגעים. אני כבר לא מדברת על אופנועים – אופנועים, לא אופניים חשמליים – שנוסעים נגד כיוון התנועה כדי לקצר דרך, שעולים על מדרכות כדי לקצר את דרכם.

נכון, זה משהו נוראי.

אני נוזפת באיזשהו רוכב אופנוע, כי אני אף פעם לא מספיקה לצלם אותי, כי אני מנסה להימלט. אני לא מספיקה לצלם אותו כדי להתלונן במשטרה, ואז אני מרגישה קצת דבילית, תסלחו לי, כי אני אומרת: מה אני אעשה עם זה עכשיו? עוד רוכב אופנוע שעלה על המדרכה, עוד רוכב אופנוע. אנחנו מדברים בוודאי על עשרות בכל יום.

אנחנו חייבים לעלות מדרגה. חבר הכנסת כבל, אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל אחת ההמלצות שאני חלקתי בה – כי אתה הטלת סמכויות לכל אחד – בנושא של מעברי החציה, אני אמרתי: בוא נדאג לפס האטה לפני כל מעבר חציה ליד מוסדות חינוך. אני רוצה לגלות לכם סוד, עשו פס האטה ליד הבית, לקח לי רק חמש שנים, זה לא עוזר. אנחנו צריכים להשתדרג. אני הנחתי הצעת חוק ותיקון תקנה בעניין הזה – ואני מבקשת שכל הוועדה תהיה שותפה לזה – של הגבהת מעבר החציה והגדלת השטח שלו. מה שמקובל בכל העולם, או לפחות ברוב מדינות אירופה, שיש מעבר חציה שהוא נראה לעין. אני הייתי רוצה שכל מעבר חציה ייראה ככה, אבל אתם יודעים מה? היום אני לא אהיה חמדנית, בואו נדאג קודם כל למוסדות החינוך. אנחנו חייבים להבין, שאנחנו במכה שכדוגמתה אין. אני אגיד יותר מזה, לרוכבי האופניים, חבר הכנסת כבל, אין ברירה, הם עדיין רוכבים על המדרכה. מה אני אגיד להורה, שאני רואה שהוא שמרכיב את הילד שלו בלי קסדה? כי את הקסדות אי אפשר לאכוף. הוא מרכיב אותו על המדרכה, כי אין לו ברירה. אין כלים לאכוף מצד אחד, ומצד שני למעט להגיד: תראה מה אתה עושה לילדים שלך, אין מה לעשות. זה פשוט לא יכול להיות ולהימשך, ולכן אני מבקשת שכולם יהיו שותפים לתקנה הזאת.

אני מבקשת את הרשות לבטיחות בדרכים שתצטרף בעניין הזה. אין כבר משמרות זה"ב, זה ספורדי, זה לא מאורגן.

יש, למה אין?

מה לעשות? יש הרבה מאוד מוסדות חינוך, אין משמרות זה"ב, מה לעשות? עובדה.

לא יכול להיות.

את מוזמנת לבקר.

אז את מכירה משמרות, אבל ליד בית הספר של הילדים שלי אין.

היא לא אמרה שאין בכלל, היא אמרה שזה לא מוסדר היום. אין חובה שבכל בית ספר זה יהיה, זאת הכוונה.

נכון, ואני רוצה לבקש שאנחנו נוביל מהלך, שבו אנחנו נרתום, בין אם את גמלאי צוות וגמלאי המשטרה, וניקח את הגיל השלישי – גם זה היה חלק מההמלצות שלנו. בואו נחזיר עטרה ליושנה ובואו נחזיר את הבטיחות להולכי הרגל במדינת ישראל.

תודה לך איילת. לאחר מכן תמר, דורון קדמיאל וחבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה רבה אדוני היושב ראש, אני רוצה קודם כל להודות לך ולוועדה, שבאמת לקחת את הנושא הזה ואתה מכה בו בצורה מאוד מאוד אפקטיבית. באמת מדובר בטרגדיות אנושיות בסדר גודל חסר תקדים, שאנחנו לא מכירים משום תחום אחר ממלחמות ישראל ועד תחלואה. אנחנו לא מכירים תמותה והיפגעות קשה, שמחריבה משפחות, כולל הפצועים והפצועים קשה שהוזכרו כאן בכזה סדר גודל.

אני עושה לי מנהג לבוא לדיונים באופן קבוע. הנושא חשוב לי מאוד, ואני סופרת כרגע 66 דקות שאנחנו יושבים כאן מתחילת הדיון, ושמענו את המילים: הסברה, תשתיות, תקציב, זהירות, משטרת תנועה, אכיפה. בסוף השנה יש בחירות מקומיות, מזמינים אותנו לבדוק את המצע של המועמדים בנושא בטיחות בדרכים, ונשאלת השאלה למה הכוונה, מה אנחנו רוצים מהם? מה אנחנו מבקשים מהמועמדים שלנו? מה אנחנו דורשים מהממשלה? ובאמת כל המילים הגדולות כאן נאמרו, למעט שתי מילים שהן המפתח הראשון במעלה והמרכזי בסדר גודל by far לא קרוב אפילו לירידה במספר ההרוגים שנוכל להביא בכל אחד מהתחומים האחרים, ושתי המילים הן – תחבורה ציבורית.

בסופו של דבר, הגורם הראשון והמרכזי להיפגעות בתאונות דרכים זה כלי הרכב, זה הנסיעות ברכב הפרטי. זה זועק כאן מכל שקף, מכל גרף בדוח המאוד מאוד מושקע ומעניין הזה. כלי הרכב המעורבים בתאונות דרכים, בהרוגים שהם ברובם או הולכי רגל – שזה כמובן הדבר הכי נורא שיש, כי הולך רגל במקום שבו הוא אמור להיות מוגן, במקום שמיועד לו, שזה או המדרכה או מעבר חציה, שם הוא נפגע – ולאחר מכן זה נהג ברכב והנוסע ברכב. אלה ההרוגים, חברות וחברים.

נתונים מהעולם מראים באופן, שאי אפשר להכחיש אותו ששיעור התמותה של נוסעי התחבורה הציבורית בתאונות נמוך ב-92% לעומת נוסעי הרכב הפרטי. הנתונים האלה כתובים לנו בענק על קירות גדולים, ואנחנו נוסעים ברכב ולא מסתכלים, לא מסתכלים על הכתובת. יש תשובה, יש פתרון, וההפרדה המלאכותית והמזויפת שאנחנו עושים בשיח, אפילו כאן בכנסת, בין זהירות ובטיחות בדרכים לבין תחבורה ציבורית פשוט עולה בחיי אדם, היא הורגת. אנחנו מתקדמים בשני נתיבים נפרדים, זה לא רואה את זה, זה לא רואה את זה; ביד אחד אנחנו נמשיך לסלול קווי הפרדה ולהציב שוטרים וניידות וטכוגרף וכל המילים האלה, וביד השנייה אנחנו נמשיך להזניח תחבורה ציבורית ולא להעביר נושאים מזה לזה, ונמשיך לשאול איך אנשים נהרגים.

איתן, הוועדה שלך היא המקום, היא הזירה. אני יודעת שאתה יודע את זה ואני יודעת שאנחנו חייבים לקחת את זה על עצמנו ושנעשה את זה. אין דרך אחרת בסופו של דבר.

תודה תמר. אני מוכרח לומר שאת באמת אחת הפעילות, בוודאי בכל הנוגע לתחבורה ציבורית. יש ועדת משנה בראשותו של דב חנין, שאת אחד האנשים הכי פעילים בתוך הוועדה הזו, ושניכם גם ראשי השדולה לתחבורה הציבורית. אני רוצה להזכיר לך, ואת שותפה לזה, שבעזרת השם בתחילת ינואר אנחנו יוצאים לסדרה של לפחות 10 דיונים בנושא התחבורה הציבורית. זה הנושא בה"א הידיעה, שמתכתב עם כל הדברים האחרים, ולכן אנחנו הולכים לעשות בו שימוע מאוד מאוד משמעותי, וכמובן תינתן לך ולכל החברים שלנו ההזדמנות.

וזה מבורך ומצוין, אבל כן חשוב לי להגיד את זה כאן, כיוון שהדברים קשורים קשר הדוק אחד לשני.

לכן יקירה לא הפרעתי, איך אומרים? את יודעת שגם אני מסכים אתך במיליון אחוז, אין בינינו ויכוח בעניין הזה.

בדיוק, זו נקודת המוצא שלנו.

דורון קדמיאל, יו"ר עמותת עיניים בדרכים, שאני גם מבין שהולכת לקבל פרס מקדם הבטיחות בדרכים. בבקשה בקצרה, כדי שאאפשר לכל החברים הנכבדים לומר את הדברים שלהם, ולאחר מכן חבר הכנסת אחמד טיבי.

בפתח הדברים, אני רוצה להודות לרשות על ההערכה ועל ההצהרה בעצם הענקת אות יקיר הבטיחות על הפעלת המיזם של "נשק וסע". זה מיזם שפועל היום במאות בתי ספר, מקריית שמונה ועד אילת, וחלקו של המגזר הבדואי, הערבי, הדרוזי לא נעדר ממנו ורק הולך וגדל בשנים האחרונות.

אנחנו מדברים כאן היום על בטיחותם של הולכי הרגל. אנחנו עוסקים בבטיחות של הולכי הרגל מגיל שש ומעלה, תלמידי בתי הספר. הצפיפות היום בכביש ומספר כלי הרכב שהולך וגדל – וכבר ציינו את זה כאן קודם – מביא לכך שיותר תלמידים מוסעים על ידי רכב פרטי אל בתי הספר; וכן לכך שהצפיפות ועומס התנועה על יד בתי הספר מגיעים לכדי חסימה מוחלטת של אזור בית הספר, לפחות בשעות הבוקר.

אנחנו משוכנעים – גם בתי הספר המשתתפים משוכנעים, כי זה פועל מעצמו כבר שנים, כל מי שנגע בעניין הזה של "נשק וסע" ממשיך להפעיל אותו בלי שצריך לדחוף אותו – שהמיזם הזה הוא נכון והוא שומר על החיים של התלמידים, הוא מקל על זרימת התנועה; ואני קורא לאדוני יושב הראש ולחברי הכנסת להפעיל כאן תקינה וחקיקה, כי הדבר הזה הוא נכון, ויותר מכל, הוא מחלחל לתלמידים של היום, להולכי הרגל הקטנטנים האלה של היום, שיהיו מחר הולכי הרגל הבוגרים יותר ונהגי העתיד. הוא מחלחל להם את החינוך הזה להתנהלות בתוך הכביש הציבורי.

תודה לך, ושוב ברכות לך ולחבריך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אל"ף, אני רוצה להצטרף לכל מי שבירך את המתנדבים שעוסקים בנושא הזה. הם עושים עבודת הקודש, שיש בה כדי להציל חיי אדם ולמנוע היפגעות בתאונות דרכים.

אפרופו ההערה של היושב ראש על השתתפות חברי כנסת ערבים, אני שמח שברגע זה יש יותר חברי כנסת ערבים מאשר חברי כנסת יהודים, שלושה חברי כנסת ערבים ורק שני חברי כנסת יהודים, נורית קורן ויעקב אשר, כל השאר שכחו איך להיות יהודים...האם אני צריך להסביר את עצמי עוד פעם?

מי שלא הבין – לא יבין, תמשיך.

לא בכדי רבים מאלה שדיברו חלק גדול מהדיון דנו בשיעור ההיפגעות של ערבים בתאונות דרכים, שהוא הרבה יותר גדול מהשיעור שלנו באוכלוסייה. יותר משליש מההרוגים הם ערבים, ופצועים קשה יותר מ-55%, והשיעור הגבוה הוא בכל קבוצות הגיל, כאשר בפעוטות מאפס עד ארבע בתאונות חצר זה מעל 90%, וגם בקבוצות הגיל הנוספות, עד שמגיעים לגיל הגבוה ביותר, אנחנו כפליים. בקבוצות של צעירים אנחנו פי ארבע וכדומה, ויש לזה סיבות. אגב, מיד עם כניסתו של חברי אוסאמה סעדי, הדבר הראשון שהוא עשה זה לבקש מחקר ממרכז המחקר והמידע על תאונות דרכים במגזר הערבי, והמחקר הזה משמש כבסיס כמעט לכל הדיונים. שם גם כתוב לפי "אור ירוק", שצריך לאבחן את הסיבות ואחר כך לטפל בגורמים. אל"ף, התשתיות לקויות. אני תמיד אומר, אדוני היושב ראש, רבותי הנוכחים, שביישובים הערביים הכול מזופת חוץ מהכבישים...כלומר, צריך לשדרג את הכבישים, כדי שיהיו כבישים יותר בטוחים. אפרופו תשתיות, אי אפשר להתעלם – למשל, היום יש ידיעה על הכבישים האדומים, המסוכנים ביותר, בידיעות אחרונות. יש כמה כבישים שכל אחד מאתנו יודע, ששם הסיכוי הוא גדול להיפגעות בתאונת דרכים או בתאונת הולכי רגל, והממשלה לא מתקצבת שם, לא משקיעה מאמצים, למה? אומרים לך שיש בירוקרטיה. אבל ראו זה פלא, השבוע הפגנה, אוהל, איום בשביתת רעב, מיד הביאה ל-800 מיליון שקל לכבישים ותאורה בהתנחלויות. זה נקרא סדרי עדיפויות. אם אפשר לשבור so called בירוקרטיה, למה לא להשקיע את הכסף הזה בכבישים?

- - - מחר בבוקר.

אני רוצה הבטחה דומה גם שלא יהיה מחר בבוקר, הבטחה דומה למיליארד שקלים לכבישים אדומים. זה מציל אותך, נורית קורן, זה מציל אותו, את חאג' יחיא, זה מציל את כולנו. הרי הקורבנות הם כלל אזרחי מדינת ישראל.

הסיבה השנייה היא מצב סוציו-אקונומי נמוך בקרב האוכלוסייה הערבית, ולכן אולי המכוניות גם פחות בטוחות, יש השקעה פחותה באביזרי בטיחות בתוך הרכב, אכיפה פחותה באזורים מסוכנים, ומיומנות נמוכה, בעיקר פחות מודעות לנושא הבטיחות בדרכים. כאן אני בא לנושא ההדרכה והצורך להסביר, גם בשפה הערבית, אבל להשקיע יותר ברובד של האוכלוסייה הזה ששליש מההרוגים הם שלו, הערבים. התקציב של ההסברה לחברה הערבית ברשות הלאומית למלחמה בתאונות דרכים ב-2015 נדמה לי היה 13.3 מיליון שקל, כמה ליהודים?

פחות.

פחות?

בוודאי.

כמה?

בוודאי, כל תקציב ההסברה שלנו הוא סביב 29 מיליון, לא יותר, הרבה פחות. בצורה משמעותית פחות.

בצדק, בצדק.

אל"ף, זה בצדק. בי"ת, שים לב כאשר יש הרוגים בתאונות דרכים ביישובים הערביים או כשההרוגים הם ערבים, הכיסוי בתקשורת, באתרים ובעיתונים הוא קבור אי שם באיזה עמוד.

אתה צודק, רק במגזר היהודי זה גם כן זה קבור, ואצלכם זה קבור במקום עוד יותר עמוק.

יש קבור ויש קבור עמוק.

עמוק, נכון.

אז זה קבור עמוק.

נכון.

אבל מה קורה בעיתונות אצלכם, זה כן מקבל סיקור?

זה מקבל הרבה כותרות במגזר.

עם התמונות של האנשים ועם השמות שלהם.

ראה זה פלא, השבוע היתה חריגה מבחינת הדיווח העיתונאי.

כן, שמתי לב לזה.

היתה כותרת ראשית על משהו שקשור באופן עקיף לתאונות דרכים, ואני רואה שהגברת זזה באי-נוחות, עוד לא אמרתי, על מה כתבה מקבולה נאסר, מנהלת ההסברה ברשות, לפני כמה שנים בדף הפייסבוק שלה, כותרת ראשית. ואז מיד שר התחבורה אמר שצריך לפטר אותה. נדמה לי שהאנרגיה האגרסיבית הזאת, אפשר להשקיע אותה דווקא במאבק בקטל בדרכים ולתת למקבולה לעשות את העבודה שלה.

תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אפרת דוד, חברת מועצה מטירת הכרמל, ממש בקצרה, אני חייב לסיים עוד 10 דקות.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, אני אפרת דוד, חברת המועצה מטירת הכרמל. אני הגעתי לכאן, כי הדיון הזה חשוב מבחינתי, הקשר בין הרשויות המקומיות לקטל בדרכים. לפני מספר שנים הכריזו על הקמה של שכונות חדשות בצומת הדרומי בטירת הכרמל. למי שלא יודע, יש שתי כניסות לטירת הכרמל, הצומת הצפוני מרומזר, הצומת הדרומי אינו מרומזר. כבר שבע שנים יש 20,000 רכבים שעוברים בצומת הזה, כל יום, יש כל שבוע תאונה. אני לא מדברת על הולכי רגל וחיילים שצריכים לחצות את כביש 4 בצומת הזה. אנחנו פנינו לכל הרשויות בנושא הזה.

איפה זה?

אנחנו מדברים על כביש 4, היציאה מטירת הכרמל – הצומת הדרומי, ליד הבסיס, צומת מאוד מסוכן, כל שבוע תאונה, זה ממש עניין של זמן עד שתהיה שם תאונה קטלנית.

בבקשה תעבירי את הפנייה אלינו, לוועדה בכתב.

אנחנו מרגישים שאין לנו מוצא, אנחנו כאן, כי אני ממש מבקשת את ההתגייסות שלך.

תעבירי לי את פנייה מסודרת, בכתב, בלי פירוטכניקה, את הפנייה עצמה, ואנחנו נעשה מאמץ לתת לכם כתף בנושא הזה.

תודה רבה, אנחנו מאוד צריכים את העזרה של הוועדה.

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, אני מברך אותך שוב.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל, אני רוצה לברך את כל הארגונים ששותפים לעשייה בקטל בדרכים, במלחמה בתאונות הדרכים, במיוחד ארגון "בטרם" בדרום שעושה עבודה טובה במגזר הבדואי.

אדוני היושב ראש, הנתונים שעלו כאן לגבי החברה הערבית בכלל הם נתונים מאוד מדאיגים, נתונים מאוד מסוכנים שצריכים להדיר שינה מעיני כולנו וגם להדליק נורה אדומה לגבי המשך הטיפול בקטל בדרכים וכל הנושא של זהירות בדרכים.

אני חושב שמהנתונים גם עולה שיש הרבה היפגעות של ילדים, ואני מאמין גם במערכת החינוך ובהסברה בתוך מערכת החינוך, ולא רק כדבר שנתקלים בו פעם בשנה ביום הזהירות בדרכים בבית הספר. צריכה להיות תכנית מאוד מבוססת לאורך השנה, גם לאורך שנים, בתוך מערכת החינוך על כל הרצף החינוכי, כי צריך גם להוסיף את הערכים – זהירות בדרכים, קדושת החיים ואיך להתנהג בכבישים. הנושא מאוד מאוד חשוב, כי היום במערכת החינוך זה לא נושא עיקרי ומרכזי, אלא דבר שנתקלים בו לפעמים.

דבר שני שאני גם חושב שגם צריך לשים עליו את הדגש, כל הנושא של התשתיות בחברה הערבית, שהן תשתיות מאוד לקויות, שגם גורמות ותורמות לתאונות דרכים. אם מדברים על אופניים ועל מדרכות, אין מדרכות ואין שבילים לאופניים גם בתוך החברה הערבית, וכל הילדים שצריכים לנסוע על אופניים, הם בכביש, וזה מעלה את הסיכוי להיפגע בתאונות דרכים.

דבר נוסף שרציתי להעלות בפני הרשות הלאומית הוא גם מה שאמר חברי אחמד טיבי לגבי התקציבים ברשות הלאומית להסברה במגזר הערבי ובמגזר הבדואי. אני עד לכך שבשנים האחרונות יש פתח חדש לתקציבים, אבל עדיין הסכומים והכספים שניתנים לרשויות – ואם אנחנו מבקשים מהרשויות להיות שותפות גם בהסברה וגם בצמצום התופעה – בקושי בקושי אפשר לעשות איתם דברים, בקטנה מה שנקרא.

הם מקוצצים בשנים האחרונות, ממש מקוצצים.

רק אסביר שיוסף היה מנהל אגף חינוך.

וגם הסכומים שנותנים לרשויות בכלל לא מספיקים לפעולה אחת או שתיים, שלא יכולות לתרום בכלל לצמצום התופעה. תודה רבה.

מה עם האנשים של מובילאיי?

אני לא נותן. את יודעת, אם לא היו חברות מתחרות, אבל זה לא בדיוק המקום.

- - - אתה היושב ראש ואתה המחליט.

הם פנו אלי, אני מכבד את זה, ואני אפילו בקשר, אבל אם אני אהפוך את הוועדה למקום כזה, זה לא יסתיים, אז אני לא חושב שזה נכון מצדי בחדר סגור, בישיבות של ועדת המשנה כשהיא משודרת, בגלל זה גם כולם מתלהבים שזאת הזדמנות להציג דברים.

ישראל סלע, מנהל המטה לבטיחות בדרכים בעיריית ראשון לציון. קודם כל תודה רבה. נאמרו פה דברים כדורבנות מצד כל הנוכחים ובייחוד ממך, כבוד היושב ראש, בנושא תאונות הדרכים, ואני רוצה להזכיר לכולם שגם תושבי מדינת ישראל זועקים מעל כבישי האספלט, ולמרות כל התשתיות ולמרות כל ההתרחבות, עדיין יש הרבה הרוגים והרבה פצועים וצריכים לתת את הדעת על זה.

אני יכול רק להגיד מה שקורה בראשון לציון. בראשון לציון הגרפים לכל הפחות מראים על ירידה בתאונות דרכים. אני לא חושב שזה רק בגללי, אבל אני חושב שראש העיר וכל הכבודה עושים שם עבודה רבתי, והם תורמים לכל העניין. מנהל המטה לבטיחות בדרכים חייב לקבל במשנה תוקף עוצמה גדולה יותר. הוא מרכז העצבים של כל המערכת הזאת. יכולים פה לדבר השכם והערב על תאונות דרכים, אבל אותו פיבוט, אותו אדם שיושב בתוך עיר וסביבו נעשים כל הדברים, אם לא יחזקו אותו ואם לא יתרמו לו רוח גבית בנושא, הרבה דברים לא ייעשו. אני לא רוצה לפרט יתר על המידה בתחום הזה, בטח הדברים מובנים.

האמצעים הטכנולוגיים עדיין לא נכנסו למערכת המפקחת או המבקרת את כל נושא תאונות הדרכים. ברוב הערים יש אלפי מצלמות. מקבעים מצלמות בכל צומת וכו'. הכול טוב ויפה, כשאתה רוצה לראות את תמונת התאונה. מעבר לזה, את אותן מצלמות חייבים להסב למצלמות אכיפה. הרי אין כוח אדם, המשטרה לא יכולה לבצע, מסיבה כזו או אחרת. יש בעיות, אין כוח אדם פה.

דרך אגב, המשטרה וגם נדמה לי הרשות רוצות להביא להגדלת מספר המצלמות.

אבל אין מי שיפענח את התמונות שלהם.

אני מניח שכל זה ישודרג, וזה לא יהיה כמו עד עכשיו.

אבל דוח מבקר המדינה דיבר על זה שאין כוח לפענח אותם ולא מפענחים את המצלמות. אנחנו דיברנו על זה והיתה לנו ישיבה. לא רק צריך להציב את המצלמה, אלא שיהיה מי שיפענח את זה.

אתה צודק.

אז בוא נתחיל להציב, ואחר כך נצעק למה לא מאויש.

כשיש מצלמה, כבר - - -

נכון, זאת גם הרתעה.

נושא נוסף ואחרון, אנחנו ניצלנו, לחיוב, את מורי הנהיגה בראשון לציון. יש לנו עמותה של 120 מורים לנהיגה, וזה הכול בהתנדבות. תוך כדי עבודה, במסירות נפש, הם מפענחים, מצלמים וקולטים מפגעים בתשתיות, מעבירים את זה אלי ולמוקד, ואני רוצה לומר לכם שנעשית פה עבודה יוצאת מגדר הרגיל בתיקון כל התשתיות תוך כדי עבודה. תודה רבה.

תודה לך. חברת הכנסת נורית קורן, ולאחר מכן עורכת הדין גלית גלעד.

אני רוצה להצטרף פה לברכות, למי שמקבל אות הוקרה ולכל העמותות שעושות כל פעולה בנושא של בטיחות בדרכים, כדי שהולכי רגל לא ייפגעו.

אבל אנחנו צריכים לזכור את הדבר החשוב ביותר, הגורם האנושי, אנחנו כהורים, החינוך שלנו. אני גרה ליד שני בתי ספר. כשאני עוברת בבוקר ורואה את כל ההורים הממהרים, ועם החניה של "נשק וסע" מורידים באמצע הכביש. לפעמים אני אומרת שאנחנו זה החינוך. ראיתי תמונה של ילד שיוצא בין המכוניות. לפעמים הילדים לא רואים איך הם עוברים. כל החינוך הזה, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו קודם כל, והמועצה המקומית גם צריכה לעשות את הכול בתשתיות, על מנת שנמנע כמה שיותר מפגעים, כדי שלא תהיינה תאונות דרכים. זה נכון שגם הרכבים הפרטיים הם הגורם הכי הכי בעייתי.

אבל אני רוצה להעלות נושא נוסף, אנחנו מדברים על ההיפגעות, אנחנו לא על משפחות השכול. אנחנו כל הזמן לא חושבים על זה, מה עובר עליהם, אין להם גוף שתומך בהם.

יש, יש.

יד הנקטפים, אבל זה לא מספיק.

נכון, זה לא כמו - - -

זה לא מספיק, ויש לי פניות בנושא הזה. אנחנו צריכים לחשוב גם על זה, איך אנחנו מסייעים למשפחות האלה, שבאמת חרב עולמן.

תודה. אל"ף, חבר הכנסת אוסאמה סעדי היה ראש וראשון שעסק בעניין הזה, ואני אשמח מאוד מאוד אם אחד מחברי הכנסת ייקח על עצמו את העניין הזה כפרויקט, ולמה? כי אני מתכוון בתחילת השנה הבאה לנסות יחד אתכם להרים כאן התכנסות עם ראשי רשויות מקומיות, עם אנשים מכל המגזרים, ואני אשמח מאוד אם מישהו מכם - - -

אני פה.

באמת ננסה לדחוף את התהליך הזה.

ואוסאמה ימשיך להיות.

אני אשמח מאוד, כי באמת הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל בכלל, אבל בעניין הזה בפרט. תודה לך.

אגב, אני הצעתי לעשות איזושהי תחרות, כמו שיש רשות מצטיינת שמשקיעה יותר, להפוך את זה למשהו רשמי, משהו שייתן קצת אינסנטיב לרשויות.

יש ברשימה של הרשויות שהכנו.

עורכת הדין גלית גלעד מארגון "בטרם", ולאחר מכן חברת הכנסת חברתי לאה פדידה, שאמנם כבר בירכנו אותה, אבל בוועדה אצלי פה היא פעם ראשונה.

אני פה מדברת בשם הילדים שלנו. השקפים שהרשות הלאומית הציגה הם שקפים קשים וחזקים, אבל אנחנו מסיימים את 2017. אנחנו עוד נגיד את זה הרבה פה בכנסת, אנחנו עומדים על 121 ילדים הרוגים ב-2017 בהיפגעות ילדים, מתוכם 57 ילדים בתאונות דרכים, ומתוכם השנה – ואני אומרת את זה בלב כבד – בנוסף לנתונים של הרשות הלאומית, אנחנו מדברים על 10 ילדים במגזר הערבי שמתו מדריסה לאחור בתאונות חצר. מתוך הילדים שנהרגו בתאונות דרכים, למעלה ממחצית הם מהחברה הערבית וחלק בלתי מבוטל מהחברה הבדואית. דיברנו פה על החברה הבדואית ודיברנו פה על החברה הערבית, ואיתן, יושב ראש הוועדה, במקום שאני אחזור על הנתונים ואגיד בלב כבד, אני רוצה להרים את הכפפה שאתה מדבר עליה.

אנחנו בארגון "בטרם" 2017 מבינים שאנחנו לא במגיפה, אנחנו במלחמת חורמה בנושא של היפגעות ילדים בחברה הערבית. אני מבקשת, אנחנו ארגון בטרם נשמח להרים כנס חירום יחד עם ראשי הרשויות, יחד עם כל מי שמוכן להטות כתף, לראות איך אנחנו מצמצמים את ההיפגעות של הילדים בחברה הערבית. לא יתכן שכל יום ימות ילד מתאונה זו או אחרת. לא יתכן שהנתונים של הרשות הלאומית מראים שילדים מגיל לידה עד גיל ארבע נפגעים כמו קשישים, לא יתכן. אין דבר כזה, שילד בגיל שנה יסתובב ברחובות, אנחנו צריכים למנוע את זה ויפה שעה אחת קדימה.

תודה לך. חברת הכנסת לאה פדידה, ולאחר מכן חגית אוריין.

לצערנו, עדיין זו מכונת המוות הגדולה ביותר, שכמעט בכל יום גובה קורבנות. אני רוצה להתייחס לשני סעיפים. נכון שילדים זה דבר חשוב, אבל עם אוכלוסיית הגיל של 65+ אנחנו נמצאים בבעיה. אנחנו נמצאים בבעיה, כי קשה להם מאוד לעבור מעברי חציה, אנחנו נמצאים בבעיה כי דווקא ליד קופת חולים ובתי אבות אין מעבר חציה, ואנחנו נמצאים שם בבעיה רצינית, שאחרי שעות הבוקר, אחרי שמורידים את התלמידים, עד השעה שאוספים את התלמידים, מי שמשתמש הכי הרבה בכבישים בתוך העיר, בתוך הרשות המקומית זה גמלאים, ולצערנו אנחנו לא ערוכים לזה.

בעיה נוספת היא אופניים חשמליים, שלנו כרשות – אני אומרת לנו כרשות, כי עד לא מזמן הייתי סגנית ראש העיר – אין לנו תקנות כרשות תקנות לאכוף את זה. הרבה תאונות והרבה מקרים של עצירות פתע, של פגיעות בהולכי רגל עם האופניים.

אפשר לאכוף את זה על המדרכה בהחלטת מועצת העיר.

אפשר, בהחלטת מועצת העיר.

על המדרכה.

ורק על המדרכה. אני יודעת מה אני אומרת, אין לנו תקנות כאלה. ראש רשות רוצה – יעשה, ורק על המדרכה. אנחנו רואים בכבישים אופניים חשמליים נוסעים, גורמים לעצירות פתע וגורמים לתאונות בהולכי רגל. גם לזה, ברשותך כבוד היושב ראש, אם אנחנו נוכל לשים דגש להפעיל על זה איזה שהם תקנות או לתת איזה שהם חוקי עזר, שאפשר לאכוף נסיעה של אופניים כאלה בכבישים, כך אנחנו גם נוכל להעמיק ולתת דגש לנושא של הגיל השלישי על מנת שנוכל לאפשר להם ללכת בבטחה. מגיע להם לסיים את חייהם בכבוד.

תודה לך גברתי, חברת הכנסת לאה פדידה, ושוב, שיהיה לך בהצלחה מעומק הלב.

חגית אוריין, מנכ"לית ארגון מחזירים את המדרכות להולכי הרגל, שמשגעת את כולנו...אבל אתם עושים את העבודה שלכם, ויש לכם מקום של כבוד בשינויים שהתחוללו. לאחר מכן ידבר צביקה באר מעמותת אור ירוק.

תודה רבה מאוד לך, איתן כבל. אני אדבר בנקודות, בראשי פרקים. בהמשך לדברי חברת הכנסת לאה פדידה, הייתי מאוד מבקשת שבחקיקה תוסיף סמכויות לרשויות המקומיות ליד מעברי החציה, כאשר הדו-גלגליים נוסעים על הכביש. אין לרשויות המקומיות את הסמכויות האלה, וזה גורם הסיכון הראשי כיום, בעיקר בנושא האופניים החשמליים, אבל גם לגבי כל היתר. פניתי גם לרון חולדאי בבקשה, שיציג את זה במפגש הקבוע שלו עם גלעד ארדן. אני מאוד מבקשת לקדם את זה. אנחנו בבעיה מאוד קשה כרגע, החלו לאכוף על המדרכות, אבל נותרנו עם הבעיה הראשית על מעברי חציה.

העברתם את החוק לגבי הרישוי, מתחילים לאכוף, הכול טוב ויפה. גם עיריית תל אביב, אם היא תגייס 1,000 או 2,000 פקחים, לא תוכל להיות בכל נקודת זמן ובכל מקום. בלי תוספת תשתיות רכיבה לרוכבי אופניים שגם ישמרו על החיים שלהם שיקרים באותה מידה, זה לא יעבוד. אני כהולכת רגל יודעת שזה אלמנט הכרחי לבטיחות הולכי הרגל. אני מבקשת שבאופן כלשהו תעבירו חקיקה. אני יודעת שהצעת החוק שניסה דב חנין להעביר, נפלה בוועדת השרים לחקיקה, לצערי הרב. תנסו לחדש את החלקה, שתחייב כל רשות בכמות מסוימת ובלוח זמנים לביצוע תוספת תשתיות רכיבה על האופניים, כולל החשמליים. זה גם יאפשר לרשויות להוריד את האופניים הרגילים מהמדרכות, מה שהיום לא מתאפשר כאשר אין שביל אופניים בסמוך.

דרך אגב, לגבי הקשישים, אני אוטוטו מגיעה לגיל הפנסיה. לעבור מעבר חציה, כמו שאמרה חברת הכנסת איילת ורבין, במרכז תל אביב, זה משהו בלתי אפשרי. אם אני אציג לכם את זה, שום הצגה לא תמחיש לכם את מה שאני עוברת כאדם מודע. מה קורה לקשישים שצריכים להתמודד עם הבעיות האלה? הנתונים מוכיחים את זה. לי מאוד חרה, שהפתרון של משטרת התנועה של מחוז תל אביב היה אפודים צהובים זוהרים, שזה היה עלבון צורב לגמלאים של תל אביב, עלבון צורב. אתם לא באמת רואים אותי הולכת לאירוע בערב, ועל השמלה היפה שלי לובשת אפוד זוהר או יוצאת לקניות מהבית שלי עם אפוד זוהר. אני מבקשת ממשטרת ישראל להביא פתרונות אחרים, יותר מכבדים את הגמלאים.

דבר נוסף, נוכחות משטרת התנועה בתוך הערים. חקיקה שתחייב מיתון תנועה במרכזי הערים, ברחובות העירוניים הראשיים פלוס פסי האטה ליד מעברי החציה. אין מיתון תנועה, המכוניות טסות ברחובות הראשיים אצלנו. אני מאוד מבקשת שתחייבו את הרשויות המקומיות גם למתן את התנועה. ביקשתי את זה השבוע בפגישה עם חולדאי, לא קיבלתי היענות רבה בנושא, להוסיף את מיתון התנועה, וגם אמצעים פיסיים. תודה רבה.

תודה חגית. אני רוצה להסב תשומת הלב, אני כבר רואה מרחוק מעבר חציה, לקחתי על עצמי להאט בכל מקרה, לא משנה מה השעה. יחד עם זאת, משתמשי הדרך, אי אפשר להתעלם מזה, נדמה להם שברגע שהם ירדו למעבר החציה, הם נכנסו לבונקר 100 מטר מתחת לאדמה והכול בסדר, כאילו נכנסו לתוך בועה, וזו לא בועה, על כל המשתמע מכך. אנחנו באים באמת בדרישות מוצדקות כלפי הנוהגים והרוכבים, אבל יחד עם זאת, הרי פעם אתה הנהג ופעם אתה הולך הרגל.

העובדה שיש זכות קדימה להולכי רגל, זה לא אומר שהם לא צריכים להסתכל על הבטיחות ולהיות זהירים.

חד משמעית, אני אומר את זה, וזה צריך להיות שלוב זה בזה, אלה לא שתי מערכות נפרדות. כהולך רגל, אין מצב שאני עומד ברמזור, ובאותו זמן נתון מחצית מהעומדים לא יחצו בכל מצב, אין מצב כזה.

אולי הפתרון יהיה להגדיר את מעברי החציה, וזה מתקשר למה שהיא אמרה, כמו מדרכה. שם כן תוכל לתת סמכויות לפקחים.

טוב מאוד, מצוין.

מה קורה אם רכב נכנס לתוך פארק ואין לך סמכות כפקח?

בתוך פארק עירוני יש סמכות.

יפה, אז אם אתה מגדיר את זה כמו דרך, זאת דרך, כמו מדרכה. מעבר חציה זה מדרכה.

מה שצריך זה להצר את הכביש במקום של מעבר חציה. זה צריך להיות צר יותר, ואז תהיה חובה להאט בכל מקרה, זה חייב להיות.

תודה לכם. צביקה באר, עמותת אור ירוק, מנהל תחום דיגיטל. אני רוצה לציין לשבח את עמותת אור ירוק, שלפחות במערכות היחסים שיש לי עוד עם המנכ"ל הקודם – בראש וראשונה שמוליק אבוהב, שהוא במקרה גם חבר אישי שלי הרבה מאוד שנים – עושה עבודת קודש. אני מקווה מאוד, שתמשיכו ללחוץ על הדוושה בעניין הזה, ושהמחשבות לצמצם לא תצאנה אל הפועל. בבקשה.

תודה רבה. אנחנו מסכמים ארבע שנים של עלייה, וגם בשנה החמישית אנחנו רואים שהיא לצערנו הרב בסימן עלייה. ביצענו מחקר על הרחובות והצמתים המסוכנים בתוך הערים, ויש לנו את המחקר, שנשמח להעביר אותו למשרדי הממשלה ולשלטון המקומי. אנחנו יודעים בדיוק איפה להסדיר ואיפה מסוכן.

אנחנו רואים שבסביבת בתי ספר, גני ילדים, מקומות בהם יש קשישים שנפגעים בעיקר יותר מאשר אוכלוסיות אחרות, צריך להסדיר את הנושא הזה. חברת הכנסת פדידה דיברה על זה. צריך להאריך את משך הרמזורים, לדאוג לפסי האטה לפני מעברי החציה. לצערנו, יום הבטיחות שעוסק בהטלת האחריות על הנהג, חבל שבמקום שייקחו את האחריות מוסדות השלטון, מוסדות הממשלה והגורמים שאחראים על זה – הם מעבירים את האחריות על הנהג. תודה.

אני מודה לך. סגן ניצב דנה ימין-חה, ראש מדור ייעוץ וחקיקה באגף התנועה, והיא אורחת קבועה אצלנו בוועדות ובכל תיקוני החקיקה שאנחנו עושים. בבקשה גברתי.

קודם כל, שוטרי מערך התנועה נמצאים לא רק בצירים הבין-עירוניים, אלא גם בצירים העירוניים. לקראת הדיון היום, שהנושא שלו באמת היה היפגעות הולכי רגל, הוצאנו נתונים לגבי עבירות שרלוונטיות לנושא הזה. אנחנו בעלייה של 48% בהיקף האכיפה לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

אני תמיד אוהב את ההערות האלה, של עלייה, אבל מה היא נקודת המוצא? אם זה מאפס – זה 100%. זה כמו עולם הכספומטים שמדווחים על עלייה דרמטית של 30%, אבל כשזה כמעט ממצב של כלום – זה כלום. להפך, זה מראה את עומק הבעיה יותר מאשר את ההישג.

אני מסכימה. אם בשנה שעברה נרשמו השנה בסל הספציפי של עבירות שאנחנו מדברים עליהן, 27,898 דוחות, השנה עד לשלב זה אנחנו עומדים על מעל 41,000 דוחות, שרשמו שוטרי מערך התנועה היחב להיפגעות הולכי רגל, וזאת עלייה יפה.

סגן ניצב דנה, עדיין בתוך הערים אתם סודיים, זאת פעילות סודית.

בדיוק, מעולם לא נתקלתי במקום מגוריי באיזשהו - - -

אני עדיין אומר לך שבתוך הערים שוטרים זה עניין סודי, אלא אם כן הם בבילוש שם.

קודם כל, יש לנו באמת גם אכיפה סמויה, וזה בסדר, אבל זו לא האכיפה היחידה שמבוצעת. כמובן שאנחנו נאלצים לחלק את עצמנו גם על הבין-עירוני, גם על העירוני.

זה גדול עליכם, אני יודע את זה, צריך להגיד את האמת.

אין להם את המשאבים.

אני אומרת שזה בנסיבות המתאימות. אגף התנועה כן נמצא בהתעצמות. אנחנו מקווים שכמובן יהיו שוטרים, ואז מטבע הדברים נוכל לאכוף יותר. כמובן שהאכיפה שלנו היא בנוסף לפעולות אחרות, להסברה, לאכיפה, כל הנושא של מעברי חציה, וראינו את הנתונים, וגם עיינתי כאן בחוברת, חידוש של מעברים שדוהים וקשה להבחין בהם, הגבהה במקומות שניתן לעשות את זה.

שתדעי לך, אני הלקוח המתמיד של 106. אם אני רואה מעבר חציה דהוי, אני מתקשרת. אבל אני אומרת לך, בסופו של דבר, וצריך להגיד את האמת, וזה מונח לפתחכם, גם זה לא מספיק.

בנושא של שדה ראייה במעברי חציה, רוצים לתת מקומות חניה, והמצוקה היא ברורה. הרבה פעמים מקומות החניה מגיעים עד מעבר חציה, ואין שדה ראייה ואף אחד לא רואה את הילד.

אני שם לב באזור שבו אני גר, שכיוון שחונים ממש על הקצה של המדרכה, אתה לא יכול לראות ממרחק סביר אם מישהו נמצא.

גדרות לתיעול מעבר של הולכי רגל. הולכי רגל חוצים מקומות שאסור להם. אם נגדר גדרות, ולא צמחייה שאחר כך מסתירה ראייה או שאפשר לחצות דרכה, זה יעודד אנשים להגיע למעברי חציה.

תודה לך. שלושת הדוברים האחרונים יהיו מרדכי פדר, דן קדרון ויואב פינק ממשמר העמק. בבקשה בקצרה, כי אני רוצה לסכם את הדיון.

שלושה דברים למחשבה. אחד, למעט כשהרכב עולה על המדרכה, הולך הרכב תמיד, אבל תמיד, יכול למנוע את התאונה. זה אומר שהוא צודק, הוא יכול למנוע. נאלצתי להגיד את זה גם לבתי, כשאחת החברות שלה, למזלה הרע, נהרגה בכביש 60, כשעברה עם שתי אוזניות על האוזניים ונקטפה על ידי רכב.

מי אומר שלהולך רגל חייבת להיות זכות קדימה מידית, כשהוא מגיע למעבר חציה בלתי מרומזר? הרי כשהוא מגיע למעבר חציה מרומזר, הוא צריך לחכות לאור ירוק, ואני לא מדבר על העמותה.

זה העניין, שהוא מתייחס למעבר חציה כאילו הוא בבועה, כאילו ברגע שהוא הגיע, כל העולם צריך לעצור.

בקשר למהירות בערים, אדוני צודק לא במאה אחוז, אלא באלף אחוז, למה? הולך רגל שנפגע על ידי רכב שנוסע במהירות 30 קילומטר לשעה – 90% שהוא ישרוד. הולך רגל שנפגע על ידי רכב שנוסע במהירות של 50 קמ"ש – 85% סיכוי שהוא ימות.

שיר קצרצר – הכאב של השכול/ הכאב של המוות/ מלאך המוות מרחף מעל כל כביש וכביש/ מסתתר ליד כל מעבר חציה/ מקיים מארב בכל דרך ודרך/ האחראים לקטל זה לא האחר, לא אנחנו, זו את, זה אתה, זה אני/ כל אחד מאתנו אחראי אישית למוות של שכנו בדרך, כי אנחנו יודעים מה צריך לעשות/ כל אחד מאתנו, וכולנו בכל זאת נותנים למלאך המוות להמשיך להתנהל כבשגרה/ זו הממשלה, זה משרד התחבורה, זו הכנסת, זו המשטרה, זה השופטים, זה חברות הביטוח, אבל מעל לכול זו את, זה אתה, זה אני.

תודה מרדכי פדר, יו"ר מתונה. בבקשה שני הדוברים האחרונים ממש בקצרה. דן קדרון, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש, קדרון דן, תנו יד לחירש, נכים למען נכים. העמותה שלנו מתעסקת בתאונות דרכים כל הזמן. נפלה עלינו טרגדיה נוראית לפני שנתיים פלוס, דוד שלי יצא להליכה חמישים מטר מביתו, אחד הפייטרים הגדולים של המדינה הזאת, היה בכל מלחמות ישראל. הוא בסך הכול הלך להליכה יומית והוא היה בדרך חזרה. חיכינו לו לארוחת ערב, בוודאי כולכם מכירים את השם אהרון קמארה. חיכינו, חיכינו ובסוף לא הגיע. חיכינו לו עד 18:30. ב-18:40 נאלצתי להתקשר למשפחה ולהגיד להם שאנחנו מבטלים את הארוחה, כי אהרון נדרס על מעבר החציה, כשהוא קיבל אור ירוק. משאית עברה באור אדום ועלתה עליו עם כל ששת הגלגלים. זה כבר שנתיים פלוס שאהרון לא אתנו.

כבוד היושב ראש, מי יודע כמוכם כמה אני משקיע בזה וכמה אני נמצא בכל הוועדות האלה, ואני בטוח שזאת הוועדה, זה הצוות, כולכם יושבי הראש, מנהלי הוועדות, תעשו טובה, תנו לזה להיפסק, אי אפשר יותר. תודה רבה לכם.

תודה, ושוב, שלא תדעו צער. אחרון הדוברים יואב פינק, בבקשה, ממש בקצרה. יואב ממשמר העמק.

כבוד היושב ראש, נכבדי, קודם כל אני גאה להיות מתנדב באגף התנועה, שהוזכר פה כבר היום. אני לקחתי על עצמי חלק מהמחמאות למתנדבים, ואני אחד מהם, למעלה מ-25 שנה. בהערת אגב אומר שגוף המתנדבים הוא גוף שעובר טלטלה במשך השנים, פעם מקבל אמצעים, פעם לא מקבל אמצעים. נכון להיום אנחנו נמצאים באיזושהי טלטלה לא חיובית. אני קורא פה לוועדה גם לתת מבט על זה, אלא אם כן זה לא חלקה, אבל בכל זאת למי מכם שיש לו יד בזה, לא להגיע למצב שבו מתנדבים היום חושבים האם לבוא להתנדב, כן או לא, כי מחר הולכים לכתוב בתג שלהם משהו שיבדל אותם ויעורר בעיה בשטח או להגביל את הכלכלה שהם מקבלים, כי את כל היתר הם מביאים מהבית. אני בסך הכול גאה להיות מתנדב ולא מלין על שום דבר.

הרבה דברים נאמרו פה ומיותר לחזור עליהם. הוזכר פה קודם שאגף התנועה עובד היום בפיקודו של דורון ידיד בשיטת מודלים. אני מביא לכם את הניסיון שלי, כמי שעובד באותה יחידה של התנדבות. עובדים על קטעי כביש רבים מאוד, קילומטרים רבים מאוד, ושיטת המודלים עושה עבודה מאוד יפה, אלא מה? זה מסתדר יפה גם עם הסטטיסטיקות שדיברתם עליהן, אלא מה? היא לא מטפלת בהרבה כבישים אחרים. הזכיר פה חבר הכנסת חאג' את הנושא של פצועים ונפגעים, זו בעיה גדולה מאוד וזה גם נזק כלכלי למדינת ישראל.

אני יכול להעיד על כביש רוחב שאני מכיר, כביש 66, שפתאום ירדה בו האכיפה באופן מוחלט, בריונות הכביש עולה, כפסע לפני שאנחנו מקבלים שם נפגעים.

אני רוצה עוד מילה אחת להגיד, ביום הזה, באירוע שיהיה פה בצהרים, אנחנו בטח נשמע על מיזם שומרי הדרך, שגם בו אני מתנדב, והוא מיזם מבורך. אני חושב שיש איש יקר מאוד, שבמקרה לא יושב פה, אבל יושבים פה הרבה נציגים אחרים של הרשות, שקוראים לו יאיר נתיב. הוא מביא סיפור אישי, וראוי לתגמל את האיש בכל הכבוד. תודה רבה.

ברשותך, אני חייב לסיים, כיוון שצריכים להיכנס לכאן עוד ארבע דקות אורחי הדיון הבא. קודם כל תודה לכל מי שהשתתף מחברי הכנסת ועד האורחים הנכבדים. תודה מכאן לכל המתנדבים העוסקים במלאכה. אני בכל זאת רוצה לומר לסיכום כמה דברים.

אני שוב פונה אל ראש הממשלה ממש בבקשה ובתחינה להקים את ועדת השרים, שהוא הקים אותה לשעה בלבד וביטל אותה.

נכון, בדיוק.

שהוא יעמוד בראשה, והעובדה הזו שהוא ייקח על עצמו את העמידה בראש הוועדה היא יותר מכל דבר אחר תראה את הרצינות ואת כוונת הממשלה להתייחס לקטל בדרכים כמלחמה לכל דבר ועניין.

אני גם מנצל את ההזדמנות הזו לפנות לשר האוצר, שחלק מעודפי התקציב יופנו למאבק בקטל בדרכים ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אנחנו לא נעסוק בזה עכשיו, אבל שחוק הרשות ייתן את הסמכויות ואת היכולות לרשות, ולא יחליש אותה. נהפוך אותה, אחד הדברים שעבורם גם גיורא הגיע, שלא נמצא את עצמנו עם רשות עוד יותר חלשה ממה שהיא היתה. נהפוך הוא, המשימה להבאתך והבחירה של המנכ"לית הנוכחית היו סימן דרך לשינוי מגמה ביחס לרשות ולמאבק בקטל בדרכים. אז אני מדבר גם על העניין של החוק וגם על העניין של התקציב.

החוק הגיע לוועדה.

נכון. שתי נקודות אחרונות. כפי שאמרתי, לגבי המגזר הערבי אנחנו נוביל יום עיון, וכל מי שירצה להיות חלק ממנו – אנחנו נשמח, כי אני חושב שצריך לשים את הנושא הזה על השולחן בכל הכוח.

דבר אחרון, אדוני היושב ראש, כל הנושא של רישוי אופניים חשמליים, אני חושב שהגיע הזמן להעביר הילוך. אם אנחנו לא נעביר את ההילוך הזה, אף אחד לא יעביר אותו. תודה רבה לכם ותיזהרו בדרך. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:29.