ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-24OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 616

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ח (21 בנובמבר 2017), שעה 12:15

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ איימן עודה בנושא: זמני המתנה למבחנים מעשיים לנהיגה

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ חמד עמאר בנושא: זמני המתנה למבחנים מעשיים לנהיגה

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

ג'מעה אזברגה

יעקב אשר

עבד אל חכים חאג' יחיא

חמד עמאר

עיסאווי פריג'

נורית קורן

אמיר אוחנה

דוד אמסלם

אילן גילאון

אחמד טיבי

מיקי לוי

איימן עודה

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרון - סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

לירון גואטה - עוזרת מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שחר פרטוק - מנהל תחום נהיגה ופיקוח ארצי, ביה"ס לנהיגה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אלי מורגנשטרן - רפרנט תחבורה באגף התקציבים, משרד האוצר

אורי הכהן - מנחה ארצי חינוך תעבורתי, משרד החינוך

יובל חלביה - יושב-ראש, מועצת התלמידים והנוער הארצית

בני ג׳אג׳אטי - מבקר ויו״ר ועדת הביקורת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ברנרד גרוסמן גליק - יו"ר ועד בוחני הנהיגה

עמנואל דרעי - יו"ר בוחני נהיגה ארצי, ועד בוחני הנהיגה

סלמה לאלא - בוחנת נהיגה, ועד בוחני הנהיגה

עווידה נוהאד - בוחן נהיגה, ועד בוחני הנהיגה

פטר שיף - חבר ועד, ועד בוחני הנהיגה

איל אביאב - חבר ועד, ועד בוחני הנהיגה

אבי גולן - יו"ר, ארגון מורי הנהיגה

אבי קרמר - יו"ר, ארגון מורי הנהיגה

עירית זינגר - יו"ר, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל

איתן מסינג - חבר הנהלה, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל

שלומי טל - חבר הנהלה, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל

יצחק (איציק) סנדלר - מורה לנהיגה, יו"ר, העמותה לשיפור הבטיחות בנהיגה ולימוד הנהיגה בישראל

יגאל מדר - חבר עמותה, העמותה לשיפור הבטיחות בנהיגה ולימוד הנהיגה בישראל

צפריר ברוידא - נציג, מורי נהיגה

ניר שפר - נציג, מורי נהיגה

אוֹרי שפר - נציגה, מורי נהיגה

גדעון אהרון - נציג, מורי נהיגה

הילה נויבך - עו"ד, יועצת משפטית ומנהלת רגולציה, לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

הילה וישנינסקי - רכזת מכרזים, חברת פמי פרמיום

ד"ר יעקב אדלר - חבר בהנהלת עמותת אנשים באדום

דן מיכאל קדרון - עמותת תנו יד לחירש נכים למען נכים, עוזר של משה בר, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

אליהו יצחק - פעיל חברתי

ד"ר שירלי אברמי - מנהלת, יחידת כת"ף – יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי

נטע משה סעדון - כת"ף – יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי

פישל רוזנפלד - עיתונאי

עידו שמשון - מוזמן/ת

נתי לוי - מוזמן/ת

עדי עדואן - מוזמן/ת

זוהיר חורי - מוזמן/ת

פארוק פרהוד - מוזמן/ת

לאה ורון

אירית שלהבת

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא: זמני המתנה למבחנים מעשיים לנהיגה, של ח"כ חמד עמאר (מס' 7787)

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא: זמני המתנה למבחנים מעשיים לנהיגה, של ח"כ איימן עודה (מס' 7743)

שלום לכולם. גברתי מנהלת הוועדה, רשמת פרלמנטרית, דובר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, הנושא שעומד לפתחנו הוא זמני המתנה למבחנים מעשיים לנהיגה, של שני חברי כנסת: חבר הכנסת איימן עודה וחבר הכנסת חמד עמאר.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור, הנושא טעון מאוד, לא פשוט, ולא לחינם החדר כאן מלא בחברי כנסת ובמוזמנים. כמובן אאפשר קודם כול למציעים הנכבדים להציג את הדברים. לאחר מכן תהיה התייחסות שלי, מכיוון שאני מכיר את הנושא היטב, ואז נפתח את הדיון – אני רואה שאנשי משרד התחבורה נמצאים כאן – לאנשי המשרד וכמובן לאורחים. אני מבקש להיות הכי ממוקדים שאפשר. יש כאן נציגים ממשרד התחבורה שמייצגים עובדים בתוך התהליך הזה ובוודאי גם להם אאפשר להתייחס.

חברי איימן עודה, בבקשה.

כבוד היושב-ראש איתן כבל, חברי הכנסת, נציגי משרד התחבורה ומשרד האוצר, נציגי הבוחנים ומורי הנהיגה, די לומר שתקופת ההמתנה בין מבחן נהיגה למבחן נוסף עלולה להגיד ל-4 חודשים. ברוב המקרים זמן ההמתנה הוא כ-3 חודשים. זה בוודאי רע לנבחנים, לבוחנים, למורי הנהיגה, רע לכולם, רע מבחינת המיומנות, רע מבחינת הכסף, אין בזה שום דבר טוב. לכן יש בעיה ונגרם נזק לכל הצדדים. צריך לפתור את הבעיה הזאת.

לאחרונה אני מודה שמשרד התחבורה קלט 28 בוחנים נוספים ב-82% אחוזי משרה. למען האמת, אני לא יודע למה. במידה וזה היה מגיע ל-100% משרה אפשר היה להוסיף עוד 14,840 מבחנים חדשים. זה פותר חלק מן הבעיה. בשביל לפתור את כל הבעיה בוודאי צריך להוסיף יותר בוחנים.

מן הסתם אני מתנגד עקרונית לכל תפיסת ההפרטה, לא רק בטסטים אלא גם בתיאוריה. מה זה מבחן תיאוריה היום וגם מחר ומחרתיים אם אפשר לשלם עוד קצת כסף ולבוא מחר. זה פוגע גם במיומנויות, גורם לפגיעה ותורם ליצירת אחד הדברים הכי פוגעים במדינה – תאונות הדרכים.

לכן לפחות בשביל לפתור את הבעיה הספציפית הזו, עד שנגיע לשלב של ההפרטה, בוודאי צריך להפוך את ה-82% משרה ל-100% משרה ל-28 הבוחנים החדשים, וגם להוסיף עוד בוחנים. תודה.

תודה, יקירי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אני רק רוצה להזכיר שחבר הכנסת עמאר עוסק בעניין הזה, לצדו של חברי חבר הכנסת דודי אמסלם, כבר תקופה ארוכה.

יותר משנה וחצי.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כל הנוכחים, משרד התחבורה הודה שהוא נכשל כישלון חרוץ בניהול מבחני הנהיגה. עצם העובדה שהוא מפריט את זה – זה הודאה של משרד התחבורה: אני לא יכול, תוציאו את זה ממני. כך עשה משרד התחבורה. כישלון חרוץ בכל ניהול מבחני הנהיגה על ידי משרד התחבורה. מי ש"אוכל אותה" עכשיו זה הבוחנים. אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה עכשיו בתחילת דבריי, אבל טוב מאוד שמשרד התחבורה יודע להודות שהוא נכשל כישלון נחרץ. עם כל היכולות של משרד התחבורה, עם כל האגפים שיש לו וכל מה שהוא יכול לעשות, לנהל מבחני נהיגה הוא לא יכול? הוא לא יודע? הוא לא מצליח?

אנחנו כאן בוועדת הכלכלה בכנסת הקודמת הורדנו את גיל קבלת הרישיון. ומה הייתה הטענה של משרד התחבורה? טענה פשוטה מאוד: החבר'ה מתגייסים בגיל 18 – ואני יודע את זה מהבן שלי שבגיל 16 ו-9 חודשים קיבל רישיון – ואנחנו צריכים לתת להם ניסיון נהיגה, של שנה ו-3 חודשים, כדי שיהיה להם זמן לעשות רישיון.

ומה אנחנו רואים כאן? שאותו בחור צעיר שרוצה לעשות רישיון מתחיל ללמוד את כל שיעורי הנהיגה הדרושים. אמרנו גם כמה שיעורים הוא צריך לעשות עד שייגש למבחן. ואז הוא צריך להמתין: 3 חודשים, 4 חודשים, חודשיים, תלוי איפה הוא גר, איפה הוא נמצא. ואז אם הוא נכשל בטסט הוא צריך לחכות עוד פעם את כל התקופה הזאת.

היום אנחנו מדברים על מחסור בבוחנים. זה הכישלון של משרד התחבורה, הכישלון החרוץ. זה לא נושא כלכלי, אדוני היושב-ראש. הרי כל נושא המבחנים הוא עסק רווחי – הנבחנים משלמים את האגרה. בחישוב כללי משרד התחבורה נותר עם תקציב שנשאר מכל המבחנים, אז אפשר לגייס עוד בוחנים. לפי הנתונים שקיבלתי יש הכנסה של כמעט 100 מיליון שקל בשנה – תתקנו אותי אם אני טועה – אחרי שמשלמים לבוחנים נשאר רווח, ויגידו את זה הבוחנים.

ומה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו מחכים כבר שנה וחצי ונחכה עוד כמעט 10 חודשים עד שתגיע ההפרטה. לפי כל הנתונים, כל הדברים שם יהיו עם מצלמות, נבחן יוכל לערער, לבוחן לא יהיה בכלל שיקול דעת, הוא יישב שם רק כדי להגיד את ההערות שהוא צריך. אני לא רוצה להיכנס לנושא ההפרטה כהפרטה, אבל אנחנו מדברים על בטיחות, על חיי אדם.

משפט אחרון, חברי.

אפילו 3 דקות לא דיברתי. תמיד אתה עוצר אותי באמצע. אנחנו מדברים על חיי אדם, אדוני היושב-ראש. רק בשבוע שעבר ציינו את יום הבטיחות בדרכים. אנחנו רואים את מגמת העלייה במספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים.

עכשיו המספר כבר גבוה מזה שהיה בשנה שעברה.

אני עוקב אחרי זה. כבר עברנו את המספר שהיה בשנה שעברה, יש כבר 4 הרוגים יותר, ומספר התאונות הולך וגדל. לכן כל נושא הבטיחות – אנחנו כאן כחברי כנסת, ודווקא הוועדה הזאת שלקחה את נושא הבטיחות בדרכים כנושא מוביל, אנחנו חייבים לומר את דברינו.

אגיד משפט אחרון. לפני שנה וחצי אמרתי מי יזכה במכרז, ואותם אנשים שאמרתי שיזכו במכרז אכן זכו במכרז. כך היה לפני שנה וחצי. אותם אנשים. איך ידעתי? קיבלתי הדלפה מתוך משרד התחבורה, וקלעתי.

לא רק במשטרה מדליפים?...

אמרתי את זה לפני שנה וחצי, כפי שאתה זוכר, וקלעתי בול מי יזכה במכרז. תודה רבה.

תודה. אני, ברשותכם, רוצה לומר כמה מילים. זה אחד הנושאים שהוא כפצע לי כיושב-ראש הוועדה, אני מספיק הגון כדי לומר את זה. בעניין הזה אני כיושב-ראש הוועדה ואנחנו נכשלנו כישלון מוחץ. נמצא כאן דודי אמסלם, שכל הזמן נשף לי בעורף. גם העובדים טעו עם ההליכה לבג"ץ, שבמידה רבה סגרה לנו את האפשרויות לנהל משא ומתן וקרב. ברגע שניגשתם לבג"ץ נוצר מצב שכבר לא יכולנו להתנהל בתוכו כי ברגע שבית המשפט קבע שיש זכות מלאה לשר ללכת להליך הזה – נגמר.

אני רוצה לחלק את זה לשתיים. אני אומר לאבנר פלור, אתה הבכיר פה ממשרד התחבורה, אני אומר לך בצורה הברורה ביותר. יש שתי נקודות.

נקודה אחת שלגביה אני חלוק עליכם – יכולתם לתת מענה. עניין ההפרטה, כן או לא, נמצא בוויכוח, אבל חובתכם הייתה לייצר מצב שהתלמידים לא ייפגעו והמקצועיות של המבחנים לא תיפגע. אלה שני דברים שונים. זה שאולי היה מישהו מכם שחשב שככל שנגרום למערכת לקרוס וככל שנראה שהכאוס גדול יותר כך כולם כבר ימתינו למאי או ליוני, לתקווה הגדולה שתגיע – זה פשוט טעות. התחננתי ודיברתי אתכם, אמרתי: יש לכם כאן הזדמנות. אמרתי: אם צריך אלך אישית למשרד האוצר, עוד לפני העובדים. אמרתי לכם: בואו נלך למהלך שבו אנחנו מגייסים פנסיונרים, מגייסים כוחות שיכולים לבוא לתקופה מסוימת. אז הדיון הזה בכלל לא היה מתקיים. אילו ידענו שיש מענה, וזה זכותו או לא זכותו – יש כאן עובדים, ויש להם את ההסתדרות והם יכולים לפנות ולעשות ולהילחם, זכותם המלאה לדאוג שמטה לחמם לא יישבר, זה זכות לגיטימית ואפילו הייתי מוצא את עצמי נאבק למענם. אבל מה עשיתם? ריסקתם אותם לגמרי. עכשיו כולנו יושבים וחולמים על חודש מאי שיגיע. אילו הייתם באים אלינו ואומרים – אפילו תאמרו לי עכשיו, אני מקווה – יש לנו עכשיו 5 חודשים, כי מה שנקבע לחודש מאי לא יהיה בחודש מאי. למה? ככה, מה זה חשוב, אנחנו מכירים את זה, תמיד יש בעיות. אם היית אומר לי: המשרד יוצא להתגייסות שלא הייתה כדוגמתה, אנחנו משקיעים את הכסף עד שיעלה הפרויקט אל האוויר, אנחנו ניתן את כל אשר נדרש כדי שתלמיד לא יידרש להמתין זמן רב. אבל אתם בכלל לא בכיוון. זה דבר אחד.

דבר שני – כל מה שאני הולך לומר עכשיו הוא רק על פי פרסומים בכלי התקשורת, אינני יודע לומר על כך מעבר. התפרסמה כתבה מאוד לא פשוטה ב"דה מרקר". הכותרת שלה הייתה: "הזוכות במכרז נעזרו במנהלי אגף הרישוי שפרשו עקב עבירות משמעת". אין זה תפקידי עכשיו להתייחס, אני רק מציג את הדברים. מדובר פה על סכום של 400 מיליון שקל עבור תקופת הזיכיון ששתי חברות אמורות להוביל. זה עולה מהכתבה. אני רק מביא דברים בשם אומרם, אין לי כוונה לעלוב או לפגוע, אני לא נמצא במקום שבו אני יכול להגיד דברים ברורים. אני לא כמו חמד עמאר חברי שאמר – באמת אמר לפרוטוקול בצורה ברורה לחברי הכנסת, והוא חזר היום ואמר. אין לי יכולת להגיד: צודק, לא צודק. אני רק יודע להגיד שמה שהוא אמר קרה. אנחנו נבקש תשובות ודיון גם על הפרסומים הללו. יש לנו חובה כרגולציה שאמורה להיעשות על המשרד, אנחנו חייבים לקבל תשובות. מצדי שיגידו הגורמים הבכירים במשרד מבקר המדינה, היועץ המשפטי: "בדקנו, הכול נעשה כדת וכדין". אני לא יודע להגיד. זכותכם לעשות מה שאתם רוצים. אם אתה לא צריך ממני אישור אני לא יכול לשנות. אני רק יכול לקיים את הדיון פה. אני לא רוצה שנמצא את עצמנו כפי שהיה לנו עם ההמרה במוניות, אמרתי: אין בעיה, אם אתם רוצים שנדון בהמרה תביאו לי אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, ממשרד המשפטים, שמבחינתם אין בעיה. הוצאתי את זה בכתב ואמרתי את זה פה.

תאמר שמדובר בתשלום לנהגי מוניות שאמורים לפרוש.

אמרתי: אין לי בעיה. יש דברים שאני רוצה לראות שחור על גבי לבן.

אני אומר לך, אבנר פלור, כנקודת מוצא, לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לחברים שלי, לא ייתכן שלא יינתן בכל מקרה מענה כבר מחר בבוקר לכל אותם אלפי תלמידים שממתינים. די, מספיק, העניין הזה פשוט נמאס, בכל הכבוד לכם, וזה גם יהיה הסיכום בסוף הדיון. גם אם אצטרך – ולא עשיתי את זה עד היום, יש יושבי-ראש ועדות מן הקואליציה, הנה יושב פה חברי דודי אמסלם, שעוצרים תקציבים. אני בחיים שלי עוד לא עשיתי את זה, אבל אם אין ברירה כך נעשה.

הדוברים הבאים יהיו חברי הכנסת אילן גילאון ודודי אמסלם.

אדוני, אני לא חבר בוועדת הכלכלה, יש פה חבר מכובד שמייצג אותי, חבר הכנסת עיסאווי פריג', סגן יושב-ראש הכנסת, אבל ראיתי לעצמי בכל זאת חובה להגיע לכאן, דווקא בגלל שהיה לי טסטר קשוח ועברתי כמובן במבחן ראשון, ברור לגמרי.

בקליפת אגוז, אני לא אחד מן התומכים הגדולים בכנסת בהפרטה ואני גם לא חושב שמה שציבורי גרוע ומה שפרטי טוב. דיברת על הפצע שלך. זה לא פצע שלך. זה פצע ברמה לאומית: איך אנחנו "מייבשים" מערכת כדי להפריט אותה בסופו של דבר. כאשר אתה יודע גם את המתחים שאתה מדבר עליהם אז קל וחומר שהדבר הזה חייב לחזור לנדנו, לא פחות מכך. אין פה שום סיבה. אני לא חסיד גדול של הפרטה, אבל יש מצבי קיצון שאני בעד הפרטה, כאשר יותר אנשים נהנים מן השירות, כאשר זה מוזיל אותו, כאשר זה מייעל אותו. פה כל הדברים האלה לא קורים, אף אחת מן הרובריקות האלה לא מתמלאת. יש הכנסות של 50 מיליון שקלים בשנה מהטסטים, ככל הידוע לי, ויש הוצאה של 20 מיליון שקלים על הטסטרים. אני יודע שמ-2002–2015 150 טסטרים – דבר שלא שוּנה אף פעם – היו צריכים להתמודד עם מציאות של גידול של לדעתי בין 1.2–1.5 מיליון נבחנים חדשים. מה זה אם לא "ייבוש" מלכתחילה? ולמה? זה אפילו חמור יותר מהפקחים בבנייה, כי כאן אנחנו שולחים אנשים לכביש.

אני מקבל את עניין הטכנולוגיות, למעט אולי 8 מסלולים שאנשים יתאמנו רק עליהם כדי שהם יידעו לנהוג ב-8 מסלולים ולך תדע מה זה יוציא החוצה, כאשר התמריץ של הרווח ולהראות את התוצאות הוא הגדול ביותר, ואני לא רומז לכם פה שתהיו פשוטים יותר מדי, לא זאת הנקודה, אלא יש ללמד נכון.

אבל כאן העניין הזה של "יד ענקית זדונה ובוטחת" – טרח, זורקים 100 אנשים, סתם. אין לזה סיבה, למעט סיבה אחת, של איזשהו "קלבסה", איזה ראש שאומר: "מה שמופרט – טוב, מה שציבורי – גרוע". בקצב הזה, חברים, אפשר את מדינת ישראל לנהל בצורה אחרת, למסור אותה ל-BOT כי אולי זה יהיה יותר פשוט. יותר זול זה לא, יותר יעיל זה לא, יותר טוב זה לא, לא מנגיש טוב יותר את השירות. לכן התוכנית הזאת חייבת לחזור כלעומת שבאה אל המקום שממנו היא יצאה.

כאן אני פונה אל חברינו בקואליציה. אנחנו יכולים לדבר הרבה, כפי שידוע לכם, אבל ההחלטות מתקבלות במקום שבו מתקבלות החלטות, ואין באמצע. צריך לקבל מדד לגבי כמה טסטרים דרושים. הטכנולוגיות דווקא נראות סבירות, אני חושב שטוב שיש מצלמה כי אם יש ויכוח יש עדוּת, זה עדיין משאיר את חוות הדעת של הטסטר כאינסטנציה אחרונה, אבל הדברים האלה יכולים להשתלב בתוך המארג הקיים. למה לעשות מהפכה במקום שלא צריך?

תודה חברי חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה.

איתן כבל, אתה יודע שאני מלווה את הנושא כבר יותר משנתיים. דיברתי אתך על זה כבר פעמים רבות מאוד. יש פה את עגל הזהב, סיפור ההפרטה. מישהו חושב: "הפרטה – הכול מצוין, הכול טוב". טסטים לא מפריטים. אנחנו לא מפריטים בתי משפט, אנחנו לא מפריטים משטרה, אנחנו לא מפריטים את הטסטים.

מה קורה כאן? בדיוק כפי שאילן גילאון אומר: יש פה מישהו הטובל ושרץ בידו. הוא גם משבית את המערכת. הרי המרווח בין טסט לטסט, למה הוא ארוך? בגלל שאין טסטרים. תביא מחר 100 טסטרים – הכול יהיה טוב. אתה "מייבש" את העסק ובסוף אתה מאשים את הטסטרים. טסטר עושה כ-10–12 טסטים, ועובד לפעמים גם בימי שישי. זה אותם אנשים. גם אם המשרד שם יעסיק 100 טסטרים יהיה אותו מרווח זמן, לפעמים תחלוף גם חצי שנה בין טסט לטסט. לכן יש פה משהו יזום כדי להבאיש את ריחם של הבוחנים. על מי מדובר? על 160 משפחות, אנשים טובים שעובדים. דרך אגב, טסטר לא טוב – תזרוק אותו, כמו כל עובד מדינה. לכן נראה לי שפה משהו מעוות מן היסוד, מתחילת הדרך.

אני שואל את עצמי מה יקרה בפועל. הרי באו משרדים פרטיים. הם לא גמילות חסדים. דרך אגב, טסטר לא מרוויח יותר אם הוא מכשיל בטסט או לא מכשיל בטסט, זה המשכורת שלו כעובד מדינה, אין לו תמריץ. אלה משרדים שהתמריץ הכלכלי הוא שמעניין אותם. מה שיקרה בפועל, מספר הטסטים פר בוחן יגדל. יגידו לנבחן: "משה, נכשלת אתמול, לא נורא, תבוא מחר, רק אל תשכח להביא את הצ'ק מן האבא". זה מה שיקרה בפועל. דרך אגב, זה מה שקורה בתיאוריות. אם תבדוק בתיאוריות כמה מבחנים היה עובר כל נבחן – אתה רואה שהיום המספר כמעט כפול. למה? אתה זוכר שגם היינו מעבירים רכבים בטסטים. היום כאשר אני הולך להעביר את הרכב שלי טסט, מסביב לזה הכול בעלי עסקים – האחד שולח אותי להחליף חלק כזה, השני שולח אותי לשים מדבקה. בסוף אני נאלץ לשלם 700 שקלים סתם.

זה גידול של 88% בהוצאות.

ואני עוד עבד שלו. ברגע שזה ייגמר, אגיד לך מה יקרה – כל הטסטרים עובדים באותם משרדים, עבדים נרצעים, כולם. אף אחד כמעט לא יכול להחליף אותם. לכן הכול פה עקום. במקום להביא עוד 100 תקנים, שמכניסים לך ממילא כסף, תזכור שכל טסטר הוא מרכז רווח, הוא מכניס למדינה אחרי שהוא מנכה את המשכורת שלו.

כל העיוות הזה נוצר כדי שמישהו יגיד: "עשיתי רפורמה, שימו לב איזו רפורמה, אני שר מצוין, הכול בסדר אצלי, תראו איך אני גאון". בסופו של דבר 160 אנשים טובים ומשפחותיהם ייפגעו. נפגשתי איתם, הפגנו מול לשכת השר עם מגפונים. אני לא מבין מה קורה פה. אין פה אנשים? אין פה כלום? הכול ככה חאפ-לאפ? שולחים אותם הביתה? לא מדברים איתם אפילו. חוצפה ועזות מצח. תודה.

תודה, אדוני. אמיר אוחנה, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. הדיון הזה חשוב. יש פער משמעותי בין השקפת העולם שהציג חבר הכנסת איימן עודה לתפיסת העולם שבה אני מחזיק. בעוד איימן עודה סבור שבמדינה יש איזה גניוס והיא המנהלת הכי טובה והיא עושה את הדברים ביעילות, אני חושב שמה שבסוף יוצא מכיסו הפרטי של אדם יש בו פחות בזבזנות, יש בו יותר יעילות. אבל זה פער תיאורטי בין שתי השקפות עולם ואנחנו לא דנים בתיאוריה, תרתי משמע.

במבחן המעשי, כפי שאמרת בצדק, חבר הכנסת חמד עמאר, משרד התחבורה מודה שהוא נכשל. אגב, לא היינו צריכים את ההודאה של משרד התחבורה בעניין הזה. כל מי שהשתתף בפנלים של בחירות ב-2015 בבתי הספר התיכוניים, באוניברסיטאות, במכינות קדם צבאיות ובתנועות הנוער שמע את זה מן השטח. מי שמצוי בקשר עם השטח יודע כמה מפריעים לאנשים זמני ההמתנה הארוכים והבלתי סבירים בעליל.

כאן בא משרד התחבורה באחריות ואומר: אני הולך למהלך, אני מתנער מן הטענה שאני המנהל הכי טוב ואני עושה את הדברים ביעילות הכי רבה, ואומר: בואו נשנה.

חמד עמאר, דיברת על נושא הבטיחות בדרכים, שהוא אחד הנושאים המרכזיים. לצערנו יש לנו יותר הרוגים בתאונות דרכים מאשר בכל הפיגועים והמלחמות גם יחד, אין ספק. אבל זה במצב הקיים, זה כאשר משרד התחבורה ניהל עד עכשיו את המבחנים. מי שמבקש לטעון שזו השיטה הטובה והנכונה יצטרך להסביר מדוע הרפורמה תביא חס וחלילה לעלייה במספר תאונות הדרכים, אבל לבסס את הטענה על משהו, לא להפריח טענה בעלמא.

הרפורמה שתביא לקיצור משמעותי מאוד בזמני ההמתנה, שתביא לתיעוד של כל בחינה בצורה מצולמת, עם אפשרות ערעור למשרד התחבורה – כלומר משרד התחבורה לא מתנער, משרד התחבורה נשאר שם כאינסטנציה לערעורים – היא רפורמה נכונה ואנחנו צריכים להמשיך ולקדם אותה לטובת הציבור.

- - -

כי הציבור צריך את זה. הציבור צריך שינוי בעניין הזה.

אבל אם "פמי פרימיום" יעשה את זה – זה לא ייעשה טוב יותר. קח את הכסף הזה ושים אותו כאן.

אני חולק עליך. הם יעשו את זה טוב יותר, בפחות בזבזנות וביעילות רבה יותר.

תודה. חברים, אני חייב להתקדם. אני רוצה לשמוע גם את האורחים ואנשי המקצוע. אבל הגיעו לכאן חברי כנסת, וזה מראה בדיוק על הרצינות של העניין. חברי הכנסת חאג' יחיא ועיסאווי פריג'.

עניין ההפרטה, קודם כול מתחילים בזה שאומרים: בעוד 6–7 חודשים זה מתחיל. אין ודאות, אני לא בטוח. אבל עד התקופה הזו מה יעשו הצעירים שרוצים להיבחן? הם צריכים להמתין. אולי חלק מהם שלומד היום יחכה עד שתהיה הפרטה.

מה כל התעמולה שלהם? הראו לנו סרטונים. מה זה אומר? "תירגעו, הוא לא יכשיל אתכם כי הוא גוף פרטי כדי שתשלמו עוד פעם, תירגעו". אני לא רואה כמה שעות נוספו כדי שהחברות האלה יעמדו בקצב הנדרש, שתוך יומיים עד 5 ימים התלמיד יעבור טסט, ואם הוא ייכשל תוך 14 ימים יהיה לו טסט חוזר.

השאלה כמה שעות הטסטרים יעבדו. שמענו כאן בוועדה טסטרים שסיפרו שהם עובדים לפעמים 14 שעות, או 14 מבחנים, אין לי את הנתונים לפניי. המשמעות היא שהטסטר לפעמים עייף או לא מרוכז וגם יש מי שנכשלים כי הוא לא מרוכז ובשל אותה סיבה יש גם מי שמקבלים רישיון ויוצאים לכביש ועלולים להיות מעורבים בתאונות דרכים.

צריך יותר טסטרים, צריך לקבוע את לוחות הזמנים, כי היום אנשים יחכו 3–4 חודשים, ואפילו יותר, ויש לכך גם עלות כספית כי צריך לשלם עבור עוד ועוד שיעורים כדי להגיע לטסט.

השאלה מה עושים עם הטסטרים הקיימים היום. האם הם הולכים הביתה?

תיכף נתייחס לזה.

הטסטרים הקיימים היום, מה עושים איתם? מעבירים אותם לחברות או שחלק יהיה מופרט וחלק יישאר במדינה?

אענה בסוף על כל השאלות. אני רושם הכול.

אנחנו צריכים לדעת. האם מבטיחים להם שהם יעברו לחברות הללו?

זה אחת השאלות הבסיסיות. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

אגיד כמה משפטים בקיצור. חבריי אילן גילאון ודוד אמסלם תיארו את זה בצורה הנכונה ביותר. ההפרטה היא באמת עגל זהב. זה התהליך, מה לעשות, זאת המדיניות הכלכלית שקיימת במדינה בעשור האחרון, מפריטים כל מה שזז והכסף הוא המפעיל. איך אמרנו: "צדק צדק תרדוף"? לא. "כסף כסף תרדוף" – זה הכותרת של המדיניות הכלכלית בעשור האחרון.

אני מסתכל אצל לאה ורון על הקלסרים ורואה כמה דיונים הוועדה ערכה בנושא הזה. בשנתיים–שלוש האחרונות השתתפתי בכמה דיונים, אני לא זוכר את המספר, ועובי הקלסר מעיד בכמה דיונים השתתפנו. אבל אני שואל את עצמי ושואל אותנו, איתן כבל, האם אנחנו חברי ועדת הכלכלה? יש לי תחושה שאנחנו "פול גז בניוטרל", זאת התחושה שלי, כי אנחנו חוזרים על אותם דברים. כל החברים התייחסו לבעיות ואנחנו מודעים לבעיה הזאת, כל הדברים נאמרו, והדיון מסתיים ואתם, אבנר פלור וכל החברים, יוצאים עם תחושה של כאילו "יאללה, שידברו ללמפה" ועולם כמנהגו נוהג. מה הולך להשתנות היום כתוצאה מן הפגישה הזאת? הרי את כל הדברים הללו אמרנו, כל הנתונים היו על השולחן וידענו אותם. אל סוגיית ההפרטה אני לא רוצה להתייחס כי זה מאחורינו ולא נעצור אותה, אפילו שאנחנו רוב כאן לא נעצור אותה. אבל להבא – אתם "מצפצפים" עלינו.

אני חולק על החברים שאמרו שאתם נכשלתם. לא, אתם התכוונתם.

תכננתם להיכשל.

לא נכשלתם, כי מי שיש לו את הכסף, שעליו אני שומע כאן, ואת הנתונים הכלכליים – אין סיכוי בעולם שהוא ייכשל. אבל המדיניות תוכננה לכישלון בכדי להגיע לעגל זהב מסוים.

אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, ושואל מה אתה מתכנן לעשות בכדי שהדיונים וכל סיעור המוחות שמתקיים כאן יניבו תוצאה ונביא את הבשורה לאזרח הפשוט, שאכן ועדת הכלכלה מזיזה דברים? לא רק מנהלת דיון אקדמי שאחריו יוצאים ואומרים: "יאללה, דיברו, שיהיו בריאים".

תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת נורית קורן, את רוצה להתייחס? אני רק מזכיר שב-27 ביולי 2015 קיימנו דיון מהיר לבקשתך ולבקשת חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת לשעבר באסל גטאס בעניין הזה והיו גם סיכומים.

הונחו מסקנות על שולחן הכנסת.

גברתי רוצה להתייחס עכשיו?

בואו נשמע עוד קצת כי לא הייתי מן ההתחלה.

בסדר. ברשותכם, נתחיל את הדיון. ראש וראשון, חנן אהרון, סגן מנהל אגף הרישוי, בבקשה.

שלום לכולם. אחרי הדברים שנאמרו על ידי חברי הכנסת, דברים כדורבנות, אני לא יודע אם יש הרבה מה להוסיף.

אגיד לך מה אני כן רוצה. הם הציגו את הדברים מנקודת המבט שלהם. אני רוצה שאתה תגיד לי מה הולך להיות נכון לרגע זה עם הבוחנים. איך הם משולבים במשרד? האם הם הולכים הביתה?

הוא יושב-ראש ועד. עדיף שתשמע אותי.

לא, גם הוא צריך להתייחס.

קודם כול, לא נחסום שור בדישו. אבנר פלור, אתה תדוש בדרכך, הוא ידוש בדרכו. חלק מן העניין הוא לראות לאחר מכן את הפערים לגבי מה הוא חושב ולגבי איך אתם רואים את זה, זה גם חלק מן העניין שאנחנו צריכים ללמוד כאן. בבקשה, חנן אהרון.

דעתי בעניין ההפרטה ידועה ואני עדיין עומד מאחוריה. אני חושב שההפרטה הזאת היא הפקרות מוחלטת מבחינה מקצועית. נציג בכיר ממשרד מבקר המדינה ישב לידך ואמר את הדברים, שלא נעשתה עבודה מקצועית ולא שום דבר.

כל הטכנולוגיה שמדברים עליה היא מצוינת. היא יכולה להיעשות מחר בבוקר עם הרכבים הקיימים היום, לעשות אותו דבר ולהביא עוד 30 בוחנים. דרך אגב, בהפרטה כתבו שהם צריכים לעשות 400,000 מבחנים. משלמים להם כסף על 400,000 מבחנים. היום אנחנו עושים 400,000 מבחנים ולאחר ההפרטה יעשו 400,000 מבחנים. מה ההבדל הגדול? זה אותם מורים, זה אותם תלמידים, זה אותם בוחנים. מה ההבדל הגדול? ששתי החברות הללו ירוויח 400 מיליון שקל. מעבר לזה, אין שום דבר, לא השתנה שום דבר, לא שינינו שום דבר במערך הנהיגה, לא שינינו שום דבר במערך הבחינה.

הם ירוויחו 400 מיליון שקל לשנה?

לתקופת המכרז. לא שינינו כלום. ואפילו המדינה אומרת להם: תעשו 400,000 מבחנים. הרי כל הזמן אמרו לנו שהטכנולוגיה תשפר את המבחן, שלא יהיה שיקול דעת לבוחן. "הבוחנים ההם לא יודעים לבחון." בסוף מה? בסוף יעשו 400,000 מבחנים. אז מה עשינו? חשבתי שיהיו 100,000 מבחנים. אולי כעת יעברו בטסט ראשון ולא בטסט חמישי. אבל זה אותו דבר, המדינה כותבת במכרז "תעשו 400,000 מבחנים", כלומר היא לא מצפה שיהיה שינוי.

הכול הפקרות. זה עלה ממוחו הקודח של סמנכ"ל תנועה מ-2003 שגרם לכל המפקחים שהיו במשרד לעזוב את תפקידם. שמו ידוע, בסוף הוא היה גם מנכ"ל. בשנת 2003 הוא היה סמנכ"ל תנועה. כל מפקחי המבחנים שפיקחו על המבחנים עזבו, ומספר הבוחנים ירד מ-150 ל-120, ובסוף ממוחו הקודח הוא רצה, והוא כתב את זה, ויש מסמך שהצגתי פה, הוא כתב שכל ההפרטה הזאת היא לא בגלל שהם לא מקצועיים ולא בגלל שחסרים בוחנים והוא לא יכול להביא נוספים אלא כי הוא "רוצה להכניס להם", כי הם עושים נגד, כי אני-לא-יודע-מה, כי הם רצו הסכם קיבוצי. הוא כתב את זה. הגענו היום למצב שמדברים על הפרטה ומראים סרטונים.

אני אומר לך, אני לא רוצה לומר "תמיד אמרתי": בעוד כמה שנים – אני מקווה שאתבדה – כולנו, כל מי שהיה לו חלק בזה, שלא יאמר שעינינו לא ראו וידינו לא שפכו את הדם הזה. אני אומר את זה באופן אמיתי. אני לא מטיף פה כמו קאטו הזקן אבל אני אומר באופן אמיתי: זה מה שהולך להיות.

יכולנו לעשות את זה בתוך המדינה. כבוחן במשך שנים רבות – דיברנו על הבוחנים שהשמיצו אותם, חלקם יושב פה כעת. אני אומר לך: השמיצו אותם. הרי מי שיודע שמחר הוא הולך הביתה ולא מדברים אתו ולא נותנים לו כלום היה יכול "לצפצף" ולשים רגליים ולתקוע את כל המערכת, אבל הם נותנים שירות לציבור. עד היום הם עובדים בימי שישי. הם יכלו להפסיק את כל הדברים האלה.

אני רוצה לומר לבסוף, אף אחד לא מדבר איתם. ברגע שניתנה אפשרות לצאת להפרטה אז ממילא הם כבר לא שווים והמחיר ירד. אתה יכול לעשות שביתות ויכול לעשות הכול, יש עוד כמה חודשים ובינתיים יכולים להסתדר בלעדיהם. הם לא מקבלים שום דבר, הם יוצאים בתנאים-לא-תנאים, בתנאים עלובים אחרי 25 שנים שהם עבדו יום-יום ובוקר-בוקר וגם בימי שישי, הם עשו את כל מה שהם יכולים וזורקים אותם כמו כלבים החוצה, תסלחו לי, עם הסכם פרישה שנותנים לכל עובד מדינה.

בעיניך השיטה הנוהגת טובה, יעילה ונכונה?

היה פה כישלון ניהולי, דיברו עליו. אני מתוך המערכת יודע שהיה פה כישלון ניהולי. המשרד מודה בזה. אבל מה הם עושים עכשיו? הם הולכים להביא אותם רבי בוחנים, אותם אנשים שהיו בתוך המערכת, עכשיו הם חוזרים להפעיל את זה מבחוץ. מה ההבדל הגדול? מה הבשורה הגדולה? זה מה שאני מנסה לומר. זה הכול "בולשיט".

חנן אהרון אומר, אני מחדד: מי שמוביל את המערכה עכשיו בהפרטה זה אותם אנשים שבגללם אומרים שיוצאים להפרטה, חלקם לפחות. יכול להיות שזה לא נכון. אני רק מפרש את דבריו של חנן אהרון. כל עוד הוא לא עצר אותי אז כנראה הפרשנות שלי של הדברים שלו נכונה.

מי שרוצה לתבוע אותי בתביעת דיבה- - -

אדבר בהמשך. יש לי הרבה מה לומר אבל אני מחכה. אין זה אומר שכל מה שנאמר פה מדויק ונכון.

אבנר פלור, כמה שעות היו לנו ביחד? עזוב.

אבל נאמרים כאן דברים לפרוטוקול.

כל אחד מדבר על דעתו האישית. זה חלק מן העניין. אדוני אחר כך יצטרך להגיד את הדברים.

אני חושב עדיין שאפשר לעשות פניית פרסה ולחזור מן ההפרטה הזאת.

אבנר פלור, יש לנו תשוקה לשמוע אותך.

אבנר פלור, לדעתי אתה כבר "בטורים". אני מכיר אותך.

הספקת להכיר אותי. חשוב לי שהדברים ייאמרו לפרוטוקול.

דרך אגב, לא האשמתי את אבנר פלור, שיהיה ברור.

סלמה לאלא, בוחנת נהיגה, לאחר מכן ברנרד גרוסמן, יושב-ראש ועד בוחני הנהיגה, ויובל חלביה, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. ד"ר יעקב אדלר, מ"אנשים באדום", אאפשר לך להתייחס. אני לא מתכוון להאריך. אני כבר אומר למורי הנהיגה, חברות וחברים, היום הוא היום של הבוחנים.

גם אם יש לנו פתרונות?

פתרונות – תציעו אותם במשרד התחבורה. בבקשה.

אני אישה דרוזית חד-הורית. הייתי מורת נהיגה במשך 15 שנים. אני לא רוצה לדבר על כך שכאשר הייתי מורת נהיגה נלחמתי עם כל העולם כדי לגדל את הבנות שלי. אחרי כן הפכתי להיות בוחנת נהיגה. בתור מורה לנהיגה הייתי מוצלחת. הגישה שלי לאנשים הייתה מתאימה למקצוע שלי. כאשר הפכתי להיות בוחנת נהיגה הלכתי לפי הנוהל, לפי מה שההנהלה קבעה לי: לא לפתח שיחה עם המורים, לא לפתח שיחה עם הנבחנים, אני צריכה להיות בשקט, להגיד: שמאלה, ימינה. אנחנו נתפסים, יש לנו תדמית כאילו אנחנו קשוחים. אנחנו קשוחים לא כי רצינו להיות קשוחים אלא כי ההנהלה קבעה את הכללים וכל דבר שקבעה ההנהלה עשינו אחד לאחד, את העבודה שלנו ביצענו במסירות, מה שהם ביקשו. הגם שהולכים לזרוק אותנו מן המערכת, עד היום גם כשאני חולה אני הולכת לעבודה. למה? כי אני מכבדת את העבודה שלי. ובסוף משמיצים אותנו בתקשורת: "הבוחנים לא בסדר". למה? כי הולכים להפריט אותנו. בסדר, אין בעיה, זה החלטת השר, להפריט אותנו.

רציתי שכולם יבינו, אני עוד פעם אומרת, אישה שמחפשת פרנסה, שביום אחד יבואו ויגידו לי: אין לך עבודה, את צריכה לחזור להיות מורת נהיגה – אני מכרתי שני רכבים כדי להיות בוחנת נהיגה, הלכתי לבנק, לקחתי הלוואה והסתמכתי על כך שיש לי משכורת. אם זורקים אותי היום, מה יקרה לי? מה יקרה לבנות שלי? מה יקרה לבית שלי? במה אני אעבוד? אני בת 54. איפה אמצא עבודה? אני לא מבינה. יום אחד התחשק לשר להגיד שהוא הולך להפריט את הבוחנים. הוא לא רוצה לשמוע אותנו, הוא לא שומע אותנו.

כמה שנים את בוחנת?

אני בוחנת נהיגה כבר 6 שנים. זה תקופה קריטית מאוד, שהיום אני בת 54. מה, אחזור להיות מורת נהיגה? יפה. מה אני צריכה כדי להיות מורה מוצלחת? להתחיל מתחת לאפס. שני רכבים מכרתי.

דרך אגב, זה לא מקצוע רע.

חברים, אני מבקש, בלי תוספות. היא לא אמרה מילה וחצי מילה על זה. היא פשוט הציגה את הדברים כפי שהם בכאב גדול. תודה רבה לך. בבקשה ברנרד גרוסמן גליק.

שלום לכולם. אני יושב-ראש ועד בוחני הנהיגה. ההפרטה הזאת מיותרת לחלוטין והיא יצאה לדרך כאשר השר הצהיר שהוא מפריט את המערכת, כאשר הבוחנים, בהובלת ההסתדרות, יצאו לשביתה משום שחשבו לחתום על הסכם עבודה קיבוצי. מפה התחיל להתגלגל מחול שדים ללא שליטה.

אנחנו יודעים שלאורך כל הדרך – ויושב פה גם אבנר פלור – לא נערכה עבודה אמיתית לגבי כל נושא ההפרטה. יש דוח של מבקר המדינה, שהנציג שלו ישב פה ואמר שלא נעשתה כל עבודת מטה, לא נבדקו חלופות, לא נבדקו עלויות, לא נבדקה המשמעות של ההפרטה הזאת. אבנר פלור בעצמו אמר, כאשר נתבקש להציג פרוטוקולים, שאין בנמצא פרוטוקולים. והמשיכו לגלגל את כל הסיפור הזה של ההפרטה.

הבוחנים לאורך כל הדרך אמרו שהם מסכימים לקבל על עצמם את כל מה שהנהלת המשרד רוצה לעשות, אם זה אמצעים טכנולוגיים ואם זה בקרה ואם כל דבר אחר, הבוחנים מוכנים לשתף פעולה, ובלבד שיוכלו להמשיך ולעבוד במסגרת עובדי המדינה.

נערכו דיונים, הכול למראית עין, כאשר התשובה הייתה תמיד: "לא, לא, לא". בסופו של דבר מוציאים את זה החוצה, מוציאים את זה למפריטים. אותם בוחנים שעובדים היום במערכת בסופו של דבר יגיעו לעבוד אולי אצל המפריטים. לא כולם רוצים אבל אולי יעבדו אצל המפריטים. כפי שנאמר פה, מה השגנו בזה? מה יצא מכל הסיפור הזה? תשאירו הכול כאן, כאשר הכסף אצל המדינה, ובכל מה שתרצו אנחנו נשתף פעולה.

תודה. ביקשתי לשמוע את יובל חלביה, בבקשה.

אני יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. כבר לפני שנתיים קודמי, אליאב בטיטו, התחיל את המאבק בעניין זמני ההמתנה לטסטים. הדבר הזה לא שקט מאז. היה מעין שקט תעשייתי למשך כמה חודשים אך מאז שנכנסתי לתפקיד אנחנו מקבלים אלפי פניות, גם לפייסבוק שלנו וגם לטלפון האישי שלי, הן ממורי הנהיגה והן מתלמידי הנהיגה. אנחנו בקשר עם בתי הספר ותנועות הנוער וכאשר שואלים מה הדבר שמפריע לכם, זה הדבר הראשון שעולה: זמני ההמתנה לטסטים.

נצטרך עכשיו לחכות 6 חודשים, בהנחה שההפרטה באמת תצא אל הפועל. באחת מקבוצות הווטסאפ שלנו כתבו: "טוב, אז עוד 6 חודשים, בואו נקווה שזה יקרה, אם לא יגידו חודש לפני כן שיש בעיה כזו או אחרת ואז שוב ניתקע במצב שמתארכים כל זמני ההמתנה לטסטים". אנחנו רוצים להדגיש, זה 6 חודשים ואם נסתכל על מחיר שיעורי הנהיגה, בחישוב פשוט, אנחנו מגיעים למיליוני שקלים שאנחנו, בני הנוער, מבזבזים על שיעורי הנהיגה, שלא לדבר על מבחני הנהיגה, שגם להם יש עלות משלהם. כלומר, צריך למצוא פתרון ביניים לתקופה של 6 החודשים עד שההפרטה תצא אל הפועל, בהנחה והיא תצא אל הפועל.

אנחנו בעד כל פתרון שיביא לקיצור זמני ההמתנה לטסטים. יחד עם זאת, לא נתמוך בכך שעובדים יאבדו את העבודה שלהם, את המשרה שלהם, את פרנסתם, וגם לזה צריך למצוא פתרון.

בואו נקווה, אני רוצה לשים את זה על השולחן, אנחנו צריכים לחשוב על פתרון ביניים חדש בהנחה שההפרטה תצא אל הפועל.

תודה. ד"ר יעקב אדלר, בבקשה.

אני לא רוצה כל כך להתייחס לנושא ההפרטה, האם ההפרטה הזאת תביא תועלת, תשפר את המצב, או לא, אלא לנושא הטכני. אין לי ספק שהנושא הטכני הוא צעד גדול קדימה לאובייקטיביות של הבדיקות. אנחנו רואים את זה גם במערכת הרפואה, אני כרופא יכול לומר את זה. כל ההקלטות וכל הצילומים וכל מה שנעשה היום ולא נעשה בעבר הצעידו את הרפואה קדימה.

אני לא מבין מדוע אי אפשר להפעיל את המערכת החדשה עם אותם בוחנים שהיום עובדים במשרד התחבורה. הרי זה יכול להיות בוחן להצלחה של הצד הטכני, של הצד המעשי, ולאחר מכן להחליט האם להפריט את המערכת או לא. פה עושים שני צעדים משמעותיים מאוד ביחד. אני בעד לחלק את זה, לעשות קודם כול את הבדיקה של הטכנולוגיה עם הבוחנים הקיימים, להוסיף עוד בוחנים, אם צריך, לראות איך המערכת מתמודדת עם זה, ואז לקבל החלטה על הפרטה.

תודה. אבנר פלור, אאפשר לך עכשיו להשיב, להציג את התמונה. יש לי כאן רשימה של שאלות שהוכנה על ידי יחידת כת"ף, זאת יחידה חדשה בכנסת: יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי. יש כאן סדרה של שאלות, שאעביר לך אותן בצורה מסודרת ונבקש לאחר מכן תשובות מפורטות על כל אחת מן השאלות אשר נניח לפניכם, וכמובן יהיה לי גם לומר, כי דברים רבים עדיין לא ברורים לי בשני המישורים. אני רוצה שתתייחס גם לעובדה שאנחנו מבקשים פתרון, בדיוק כפי שנאמר בסיכומים לאורך כל הדיונים שנערכו פה, פתרון עד התחלת ההפרטה, זה צד אחד, ולאחר מכן בענייני ההפרטה, יש לנו שאלות רבות בעניין. בבקשה, אבנר פלור.

קודם כול, היו פה המון דיונים ואפרט את הפעולות שנעשו, גם בעקבות הדיונים האלה וגם בכלל.

אני רוצה, ברשותך היושב-ראש, להתחיל עם נושא ההפרטה, למרות שזה לא מטרת הדיון, אבל אני רוצה להציג את זה. כפי שאתה יודע, התהליך הזה לקח המון זמן, גם בשל עיכובים שהיו בבית דין ובג"ץ. חלק גדול מן הנושאים שעלו פה נבחן, גם במסגרת בג"ץ וגם במסגרת בית הדין ונתנו מענים. אדוני היושב-ראש, אם תרצה, אני מוכן להעביר לך את כל ההתייחסויות שלנו. כך שיש מענה מפורט לכל הדברים האלה.

ועדת המכרזים היא ועדה מקצועית של המשרד שעושה את עבודתה על פי כל דין. כל התהליך הזה היה על פי כל דין ונבחרו הזוכים גם על פי כל דין. לכל מי שכל הזמן מעלים, גם בעבר וגם בדיון הזה, טענה שחס ושלום היה פה משהו – יש גופים שאפשר לפנות אליהם, שיבדקו, שיחקרו, אבל אני מצהיר פה במסגרת הפרוטוקול שהכול היה על פי כל דין.

איך שנה וחצי לפני המכרז ידעתי מי יזכה?

תלך בבקשה למשטרה ותתלונן. לא התלוננת לפני שנה וחצי, רק דיברת. לך תתלונן, בבקשה.

אבל איך ידעתי?

אני לא יודע מה ידעת ומה לא ידעת. אתה מסית לכל מיני מקומות אסורים כנגד עובדי מדינה. זה ועדה שעושה את עבודתה קודש, ויש בתוכה יועץ משפטי ואנשי מקצוע. חס ושלום להגיד את הדברים האלה על עובדי מדינה. זה לא מקובל.

אנחנו לא מאשימים אף אחד, פשוט ידענו לפני שנה וחצי מי יזכה.

אמרתי את זה ואני חוזר ואומר כי זה כואב לי, אדוני היושב-ראש. הדברים האלה כואבים לי ואני אישית הייתי מעורב בכל התהליכים הללו. אתה מכיר שאני הוגן והגון.

אף אחד לא מאשים אותך אישית.

סליחה, צריך להוריד מסך על העניין הזה. אף אחד מאתנו לא רוצה שמעל מי מן האנשים תהיה עננה. זה לא הוגן, לא מצדנו ולא מצד אחרים. כפי שאנחנו לא רוצים שזה ייעשה לנו, לא נעשה את זה לאחרים. אם מישהו מאתנו חושב שחס וחלילה היה הליך שבו נעשו עבירות פליליות, אני לא מבקש, אני תובע שילך למשטרה. זה דבר אחד.

דבר שני, זה לא קשור ליושרה או אי-יושרה. יש עניין, שמבקר המדינה צריך לבדוק את התהליך, האם הדברים שנכתבו ב"דה מרקר" אכן "מתכתבים" עם המציאות.

יש שם הרבה אי-דיוקים. אם תרצה, אני מוכן להעביר את הדברים.

דיברתי בזהירות רבה ואמרתי רק שאני מצטט מתוך הכתובים ואין לי שום אסמכתה שעליה אני יכול להתבסס. מכיוון שקראו את מה שכתוב פה אז אני מניח שמישהו יצטרך לתת תשובות. אבל עזוב, אני מבקש שאדוני יתקדם.

התהליך עצמו אמור לצאת אל הפועל ביוני 2018. ישנם שני מפעילים שנבחרו ביום חמישי האחרון, הזוכים: חברת "טלדור" ו"פמי פרימיום". חברות "טלדור" זכתה באזור ב', שזה ירושלים, מרכז, תל אביב רבתי, ראשון לציון, רחובות. היא מתעסקת עם פרויקטים בתחום המחשוב, התקשורת, סייבר, ביצוע פרויקטים במיקור חוץ. זו חברה של יותר מ-1,500 עובדים, חברה רצינית. אני רוצה להדגיש שהיא חברה ציבורית. חברת "פמי פרימיום" זכתה באזור א', שזה הצפון, קריית שמונה, עכו, צפת, טבריה וכולי. היא חברת מיקור חוץ המפעילה שורת פרויקטים עבור המדינה בתחום ניהול ובקרה, ניוד ושליטה משנת 1991, שעושה פעילויות גם למשרדי ממשלה נוספים וגם לנו היום, ללא קשר למכרז הזה.

המכרז הסתיים. לא הייתה דרישה להעסיק את הבוחנים הקיימים?

אציג את זה. אחד הנושאים שעלו, אם הולכים למהלך הזה, מה אנחנו עושים עם העובדים הקיימים. חשוב לי להדגיש, לפני שיצאנו למהלך הצגנו לשר את השאלה, האם את המהלך הזה יבצעו עובדי מדינה או תחת מיקור חוץ. ההחלטה הייתה, אחרי שהצגנו את כל הטיעונים והנימוקים, לצאת למיקור חוץ, גם בשל ההיבט של היעילות, ההתייעלות, המקצועיות וכולי. זאת ההחלטה שנתקבלה. אם תרצה, אדוני היושב-ראש, נרחיב ונציג לך, כפי שתחליט. חשוב שתראה את כל התמונה.

אחד הנושאים החשובים בכל המהלך הזה – מעבר לפן של שיפור המקצועיות, של הכנסת טכנולוגיות דרך מורי הנהיגה ולמבחן עצמו, ושהמבחן יהיה מדיד ולא "עבר או נכשל" ללא שום נימוקים, עם צמצום שיקול דעת של הבוחן, ככל הניתן – היה נושא העובדים.

וקיצור זמני המתנה.

יש שלוש נקודות מרכזיות שעליהן אני רוצה שאדוני יענה: אחת, לכמה יקוצר זמן ההמתנה; שתיים, האם זה יוריד את מחיר הטסטים לנבחנים.

כבר הורדתם לנו.

זה לא קשור אליכם. אין לזה קשר אליך.

זה לא קשור אליכם. זה קשור לאגרה שקבע משרד התחבורה.

מי הוריד לכם?

אתה, ואתה טוען שאנחנו מורים גרועים. זה לא נכון.

אני רוצה להוסיף: מה עושים עם הבוחנים? איך הם משתלבים בתוך ההפרטה הזאת?

אני מדבר כאן על משהו שאתה יכול לענות לי עליו תשובות כעת.

אדוני היושב-ראש, אני גם רוצה לדעת בכמה עובדים מדובר כרגע. אז דובר על 126, אם אני לא טועה, אלא אם כן המספר השתנה.

אתייחס למספר העובדים. זה גם מתקשר ל- - -

שאלה טכנית. האם תשלום האגרה עבור הטסט הולך להתבצע ישירות לחברה או למשרד הרישוי?

הוא מתבצע ישירות אלינו.

אז הכספים בעצם יישמרו במשרד.

הם משפים את החברות.

מבחינת הנחות הבסיס שהיו לנו כאשר יצאנו לדרך, אחת היא שמירת האגרה, כלומר שהתלמיד לא ישלם יותר מאשר הוא משלם היום. היום זה 138 שקלים.

אז אין הפחתה.

אין הפחתה. היום התלמיד משלם 138 שקלים. יש כל פעם שינויים.

הוא משלם 138 שקלים בכל פעם שהוא נבחן.

כמה מתוך זה אתם מעבירים לחברות?

יש גם את הנושא של העמדת רכב לטסט, עבורה התלמיד משלם עוד 229 שקלים, וזה הולך למורה.

הנושא הראשון הוא נושא האגרה.

הנושא השני הוא רמת השירות. הטסט הראשון יהיו בין 2–5 ימים מאז שבית הספר מזמין לו את הטסט, לעומת היום 3-4 חודשים ואפילו יותר. תיכף אתייחס לזה.

חברים יקרים, בבקשה, אתם מכירים את העניין, אנחנו רוצים להבין. לפני שאתה מתקדם, אמרת שהוא ישלם 138 שקלים עבור אגרת טסט והוא יצטרך לשלם גם 229 שקלים עבור העמדת רכב לטסט.

זה הולך למורים.

חברים יקרים, רק רגע, ההרצאה אמורה להינתן לנו, לא להם, אני צריך להבין איך העניין מתקיים. כלומר, בכל פעם הוא משלם 367 שקלים, אך הוא יעשה את זה בכל 5 ימים. לא משנה, אני יודע שזה לא כך.

אני רוצה לתת לך מענה מקצועי. אדוני היושב-ראש, קח בחשבון שאם אנחנו הולכים למהלך של בחינה מדידה, אם הולכים לכיוון שימוש בטכנולוגיות חדשות אז יכול להיות שהתלמיד יגיע מוכן ויוכל לעבור כבר בטסט הראשון או השני מכיוון שהתהליך יהיה מדיד, עם שימוש בטכנולוגיות. הוא יכול גם להפיק לקחים אחרי הטסט במידה והוא נכשל.

נושא הבטיחות חשוב מאוד. היה כתוב בעיתון שאתם תקבעו מסלולים מיוחדים שבהם אתם רוצים שהתלמיד יעשה את המבחן.

לא נקבעו מסלולים מיוחדים.

זה נושא בטיחותי.

חמד עמאר, הרי מה יקרה בסוף, אנחנו כל כך נתפזר, כל כך נצא מתוך הדיון. הדיון הזה עוסק לא בבטיחות. יש כאן מורי נהיגה ובוחנים. אני רוצה לתפוס את השור בקרניו. אם יידרש – אני כבר יודע מה אני רוצה שיהיה בסיכום, עזבו את זה, אני רק רוצה להמשיך בכיוון שלי. אבנר פלור, אני שואל אותך את השאלה הבאה: האם התהליך שעליו אנחנו מדברים נוסה באיזו מדינה בעולם?

יש מדינות שמבצעות את זה במיקור חוץ, למשל הולנד וגרמניה, אבל לא עם המערכת הטכנולוגית שאנחנו הולכים לאמץ.

לגבי רמת השירות, אמרתי, בין 2–5 ימים לטסט הראשון, בין 7–14 ימים לטסט השני. למה צריך את הימים האלה? גם כדי שהתלמיד יוכל להפיק לקחים, יוכל לראות את הסרט ולהבין בשל מה הוא נכשל.

נושא העובדים היה חשוב לנו מאוד. אני אישית ליוויתי את זה בחלק מן התהליכים. הצענו סל פתרונות לעובדים. חלק מן העובדים, יותר מ-25 עובדים יוכלו להמשיך בשירות המדינה כמפקחים על כל מערך מבחני הנהיגה המעשיים, על כל נושא הוראת הנהיגה, ויהיו גם 10 ניודים, עובדים שיוכלו להתנייד. כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש לנו גם מצוקה בנושא של מפקחים של קציני בטיחות, של מוסכים וכולי, נוכל להשתמש גם בעובדים האלה לאותה מטרה חשובה.

הפתרון הראשון הוא שחלק מן העובדים יוכלו לעבוד כמפקחים ובניודים, 35 עובדים בסך הכול.

הפתרון השני, יש גם תוכנית אטרקטיבית לפרישה, שהוצגה לעובדים במסגרת המשא ומתן.

תוכנית "אטרקטיבית"? "חבל על הזמן".

אטרקטיביות זה בעיני המתבונן.

הפתרון השלישי, במסגרת המכרז שני הזכיינים יצטרכו להעסיק יותר מ-70 בוחנים. קבענו תנאים במכרז, שהבוחנים יצטרכו להיות עם ניסיון מסוים, ומי שיעמוד בניסיון הזה זה אותם בוחנים שעובדים אצלנו, וגם קבענו ערך לשעה, 52 שקלים, כפי שהיום הם מקבלים. זה מופיע במכרז.

עוד נקודה חשובה, אם היום אנחנו אומרים שיש לנו 120, 130, 140 בוחנים, שני הזוכים יצטרכו להעסיק יותר מ-180 בוחנים, כלומר מוסיפים עוד בוחנים וזה עוד מקור תעסוקה, לא רק לבוחנים הקיימים אלא גם לנוספים.

אני רוצה להיות עוד יותר ממוקד. כמה היום האגף שחנן אהרון סגן מנהל שלו- - -

אפי רוזן הוא מנהל אגף הרישוי וחנן אהרון הוא הסגן שלו.

אגף הרישוי במשרד התחבורה, כמה הוא עולה בשנה? אם אני כולל את עלויות העובדים, הכול בכול, כמה הוא עולה למדינה, בערך?

למיטב זיכרוני – אצטרך לבדוק את זה- - -

בערך 20 מיליון שקל, 30 מיליון שקל, 40 מיליון שקל?

החזקת כל הבוחנים והעלויות שלהם עם הכול, זה בערך 15–16 מיליון שקל.

בערך 20 מיליון שקל.

יש כאן מצב, ומישהו צריך לתת עליו תשובות, שאם היית מכפיל עכשיו את מספר הבוחנים, במקום 180 בוחנים, משלש את המספר, זה בעצם העלות השנתית שאנחנו מוציאים כמעט בהפרטה הזאת.

אבל אתה צריך לקחת בחשבון, אדוני היושב-ראש, שהיום אין לנו יותר מ-20-30 מפקחים, ונצטרך אותם. במצב הקיים היום אין לנו את זה.

לשיטתי אפשר להגיד: המצב הקיים רע, הבוחנים בטלנים, לא עושים את עבודתם, כמו בכל מערכת שמתקיימת. לא אמרתי שכל הבוחנים נפלאים, בכל הכבוד להם. הרי עובדי מדינה לא פרצו לשולחננו בשבוע האחרון, אנחנו יודעים שיש כאלה ויש כאלה, כמו בכל דבר. בשורה התחתונה, אם יש עובדים שלא עושים את עבודתם, צריך לומר להם: "תודה רבה, הביתה". הסתדרות, שביתות וכן הלאה, אבל בסוף שולחים אותם.

אני מנסה להבין את הדבר הבא: הרי הבוחנים שייכנסו עכשיו אל תוך המערכת האלקטרונית המיוחדת הזו – ואינני מזלזל בה, אני חושב שטכנולוגיה הולכת להשתלט על העולם, בלי קשר, גם בתחום הזה, אני לא "מנפנף" את זה – אני רק טוען שבתהליך הזה היה אפשר ללכת עקב בצד אגודל, ואתם לא עושים את זה.

קודם כול, ארצה בחינה מעמיקה של המספרים, אבקש ממבקר המדינה לבחון את כל התהליך הזה, בכל הכבוד. מוצאים כאן מאות מיליוני שקלים. מי כמוך יודע, אתה אתנו פה, הפער בין מה שנרשם בדף לבין מה שמתקיים אחר כך בפועל הוא עוד עשרות מיליוני שקלים, אם לא מעבר לכך, ואחר כך יש תקלות זה לא בדיוק עובד וכן הלאה.

אבנר פלור, בהנחה שהכול יתקתק כמו שעון שוויצרי ולא תהיה שום תקלה, השאלה שעומדת לפתחנו כל הזמן היא למה את כל התהליך הזה אי אפשר היה לעשות עם חלק מן העובדים. למה היה נדרש לצאת למיקור חוץ? אנחנו חיים בעולם שבו מיקור חוץ הפסיק להיות חזון. גופים פרטיים, בניהול של האנשים שחשבנו שהם הכי-הכי, נסגרים. מדינה בנקודות מסוימות אומרת לעצמה: את זה אני לא מפריטה כי יש בזה מסר. למשל בטיחות בדרכים. מי כמוך יודע שאני עוסק פה ביחד עם חברים נוספים בכל הנוגע לבטיחות בדרכים. המדינה מתחייבת שהיא תעשה ותעשה ותביא אך מספר התאונות גדל.

אבל מכוני הרישוי מופרטים לזכיינים פרטיים כבר משנות השבעים, שאז עשו טסטים ל-3 מיליון כלי רכב והיום הם מופעלים על ידי זכיינים פרטיים. הנושא שאתה מעלה גם נבחן, הצגנו אותו לבג"ץ ונוכל להציג אותו גם לוועדה. נציג את הכול.

כמה טסטים נערכים היום בשנה?

400,000 מבחנים בשנה. כפול 145 שקלים. זה 58 מיליון שקלים.

כמה מבחנים נכתב במכרז שהם יעשו בשנה?

400,000.

יצאנו במכרז מנקודת הנחה, ולפי זה גם נקבעו הסכומים, של 420,000 טסטים בשנה, כאשר זה שונה בכל אזור, באחד מהם 220,000 ובשני 200,000, ובהתאם גם המחיר שאנחנו אמורים לשלם. נקודת ההנחה, שמופיעה גם במכרז, היא שאפשר שלא יגיעו לכל 420,000 המבחנים ובהתאם אנחנו מתקזזים. כלומר, יצאנו מאיזו נקודת הנחה.

ואם יעברו את המספר?

גם לזה יש פתרון. אבל אני רוצה לומר עוד משפט. זה מכרז תפוקות. מבחינתי שיעסיקו 500 בוחנים, תיאורטית. חשוב לי שהם יעמדו ברמת השירות, של בין 2–5 ימים לטסט הראשון ובין 7–14 ימים לטסט השני.

לא מעניין אותך כמה טסטים יעשו ביום?

- - -

יש לי שאלה חשובה. אתה לא קובע מקסימום טסטים? אתה לא מגביל את הטסטר, כמה טסטים הוא יעשה?

עד 16 טסטים.

והבוחן יהיה מרוכז? הוא יוכל לעמוד במכסה הזאת?

כך כתוב במכרז. היום גם עושים 16 טסטים.

אם 400,000 טסטים נעשו בשנה, זה אומר שיש מרחק של 3 חודשים בין טסט לטסט. מה יהיה השינוי עכשיו?

לצורך החישוב, הרי צריך לעשות איזה חישוב, לקחת מספר שנים ולפי זה חישבנו כמה הזכיין אמור לקבל. לקחנו את הנתונים של מהלך השנים, ראינו מה כמות הטסטים הכוללת, מה אחוז הכישלונות ולפי זה נעשה החישוב.

אבנר פלור, אתה רוצה להוסיף עוד משהו חשוב שבלעדיו ההרצאה שלך לא מלאה?

זה לא הרצאה. זה מה שאתם שואלים.

לא התכוונתי להעליב אותך.

לגבי המכרז, אני חושב שעניתי על כל השאלות.

אדוני היושב-ראש, שאלת אותו בהתחלה שאלה.

עכשיו אף אחד לא מדבר חוץ ממני. מי שידבר, אוציא אותי.

אבנר פלור, אני מתכוון לסכם ואגיד לך מה אני רוצה.

קודם כול, אני מבקש בתוך שבוע ימים לתת לי מענה בכתב. מעבר למסמך שאעביר לך שהוכן על ידי יחידת כת"ף, יש סדרה של שאלות מקצועיות שאחר כך נפיץ לחברי הכנסת, לכן אני רוצה את התשובות בתוך שבוע.

דבר שני, אני לא מבין למה אתם לא נערכים למתכונת חירום לפחות עד שהמכרז ייצא אל הפועל. ההתעקשות המיותרת הזאת, שאתם לא אומרים: "עד היציאה למכרז נעשה כמה שיותר לצורך סגירת הפערים בתוכנו". אני רוצה לראות תוכנית שיודעת לומר: "אני מכפיל כוח אדם, או מחזיר גמלאים, עושה פה, עושה שם כדי שעד תחילת ההפרטה ייסגרו הפערים". כתוב שההפרטה תתחיל בחודש מאי. היא לא תתחיל בחודש מאי. למה? ככה, כי אלה החיים, לא כי מישהו רוצה לפגוע.

היא תתחיל ביוני 2018.

אני רוצה תוך שבוע לראות תוכנית, האם אתם מתכוונים לפעול לסגירת הפערים, ואם כן ממתי אתם מתחילים את הפעילות.

דבר נוסף, לפחות על פי הפרסומים שנחשפנו אליהם – אין לי תשובות, אני לא יודע, אני לא מתכוון לחקור אתכם ולבדוק אתכם – אבל מהחומר שפורסם ב"דה מרקר", מישהו צריך לתת לזה תשובות. אני לא חושב שנעשו דברים פליליים. בית המשפט העליון, הבג"ץ, אין זה תפקידו להחליט אם צריכה להיות הפרטה או לא צריכה להיות הפרטה.

הוא בדק את הכול וראה את התהליך, וזה חשוב, גם מקצועית וגם נהלית.

לא זלזלתי בזה. יחד עם זאת, עולות בכתבה כל מיני שאלות שמישהו צריך לתת עליהן את הדעת. אבקש ממבקר המדינה שיודיע לי: "בדקתי, ראיתי, לא ראיתי, לא מעניין אותי", לפחות עד ליציאת המכרז.

אז גם לכתבה של יום ראשון. ביום ראשון יש כתבה חיובית וביום שני כתבה שלילית, אז שיתייחס לשתיהן, אין בעיה. בסדר.

אתה אומר שעכשיו אסדר לו את לוח הזמנים? הדיון הזה הוא לא בשאלה אם ההפרטה נכונה או לא נכונה. הוא עוסק קודם כול בציבור העובדים. זה דבר אחד.

דבר שני, אני אומר, על פי הפרסומים – שמבקר המדינה מצדי אחר כך יקרא את הכתבה הנוספת שיצאה – יש שאלות שמישהו צריך לבחון אותן. אני לא קובע עמדה. ימים יגידו. אני לא יודע להגיד את זה. לצערנו אסונות או תקלות, אתה יכול רק להתריע מפניהם, אתה לא יכול לראות, אלא אם ה"פשלה" מתנהלת מול עיניך.

ודבר שלישי, בכל זאת נפנה לשר. אני חושב שהשר צריך פעם אחת ולתמיד לבוא לכאן ולומר את עמדתו בעניין הזה ואת האופן שבו הוא מתכוון להתמודד עם כל השאלות הללו. עם כל הכבוד לאבנר פלור, אני מכבד אותך ומעריך אותך.

מי שקובע את המדיניות זה השר ולא אבנר פלור.

זה מדיניות והשר צריך לבוא ולהציג את כל ההסברים אחת ולתמיד בדיון מקיף. נרצה שהשר יהיה פה הכי מהר שאפשר.

אלה שלוש הנקודות.

אני מבקש לומר דבר פרקטי אחד. יש פתרון שבכוח שלכם לשנות כאן ועכשיו. יש מכרז של 14 בוחנים שיצא כדי לתת מענה גם עכשיו. יש אנשים שהכניסו אותם ב-80% משרה. מי ש"תוקע" את המערכת עכשיו ומונע מאתנו להגדיל את מספר הטסטים זה הנציבות, שלא מאשרת. אני דובר ארגון מורי הנהיגה.

אבי קרמר, תגיד לי, זה התפקיד שלי? אני ביקשתי מאבנר פלור תשובות. תפקידו לתת לי תשובות.

אבל שם זה תקוע.

אתה מבין מה קורה פה? לא מספיק שאני מתעסק פה כאילו אני נציג של הממשלה בכל התהליכים. אני לא. אבנר פלור צריך לתת לי תשובות חלוטות. משרד התחבורה הוא שצריך ללכת לנציב, הם צריכים לתת לזה תשובות.

אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בנושא הזה עוד מרגע שאני נכנסתי לכנסת. גם הגשתי הצעת חוק בעניין הזה. כאשר הבנתי שהשר רוצה לעשות הפרטה שתהיה הרבה-הרבה יותר טובה, השאלה הראשונה שעלתה תמיד הייתה לגבי העובדים. אני חושבת שאנחנו צריכים לקבל פה תשובות על שני דברים, שהם הכי חשובים מבחינתי, עם כל השאלות ששאלת.

השאלה הראשונה היא מה קורה בדיוק עם כל עובד ועובד. ברוך-השם בעלי היה במגזר הציבורי ואני יודעת שכאשר אומרים לאנשים ללכת הביתה הפיצויים נמוכים מאוד. אז באמת מי שרוצה ללכת הביתה צריך לשפות אותו במה שמגיע לו ואפילו יותר, כי סוגרים את האגף הזה לגמרי.

השאלה השנייה והחשובה היא מה קורה עד ההפרטה. אנחנו צריכים לשחרר את הפלונטר הזה, שיהיו יותר טסטים. אם הלכתם למכרז על 400,000 מבחנים והיום עושים 400,000 מבחנים, אז מה העניין?

ודבר חשוב ביותר שצריך לקחת בחשבון הוא נושא העולים החדשים.

ניתן לזה מענה.

לא ניתן מענה, אדוני היושב-ראש. פנו אליי אנשים ואמרו שאין מספיק הקצאות לטסטים של עולים חדשים.

הם לא חייבים טסטים. אני חייב לתת מענה למצב הקיים כי זה עלה פה.

המענה שניתן להם, שבתוך שנה הם מחליפים, אבל מי שהתחיל כבר לעשות תיאוריה ועבר מבחן פעם אחת לא יכול לחדש את הרישיון שלו. אני מטפלת במקרה של מישהי שנעצרה.

תעבירי אליי את הפנייה.

אי אפשר להוציא את המורים לנהיגה מן הסרט הזה. כבודו, אתה שומע גם את התלמידים, גם את הבוחנים. יש לנו גם מה להגיד. אנחנו כביכול מחוץ לתוכנית.

אין לי ספק שאתם חלק מזה. הבעיה, לא אתכם מפטרים עכשיו. גברתי, אני מתנצל, אני מכבד אתכם אבל הדיון הזה הוא על הבוחנים, לכן גם לחברת הכנסת נורית קורן לא אפשרתי לפתוח יותר מדי את היריעה, גם לחברת כנסת, מכיוון שאנחנו ממוקדים. אפשר כל פעם לדון באלף ואחד דברים.

הבוחנים הם אלה שנפגעים אבל עד חודש יוני המורים הם אלה שנפגעים כי אין טסטים.

בשרשרת המזון יש סדרה ארוכה של אנשים שנפגעים. אף אחד לא מזלזל, אף אחד לא מקל ראש, אבל בתהליך הזה אם אני פותר לכם את הבעיה זה לא אומר שפתרתי להם את הבעיה, והדיון כאן הוא לא עליכם, הוא עליהם.

גם שמעו את מורי הנהיגה בישיבות הקודמות.

זה לא שעכשיו אתם באים אליי עם פתרונות כלשהם. אתם תוסיפו קיטוּר על קיטוּר, זה הכול.

רק עוד כמה משפטים כדי לתת מענה. עד עכשיו גייסנו יותר מ-30 בוחנים זמניים. יצאנו למכרז, שבחודש הקרוב נקלוט עוד 14 בוחנים נוספים. בסך הכול יהיו 160 טסטרים, עלייה מ-146 ל-160. 60% מהבוחנים היום מבצעים את קוד 8, כלומר עושים שעה נוספת לעוד שני טסטים, וקרוב ל-80% עובדים גם בימי שישי. כמו כן, אנחנו נותנים גם שעות נוספות, גם למפקחים.

אבנר פלור, אני יכול לדבר אליך כמו בשכונה? כפרה עליך, בשורה התחתונה, בכמה זה יקצר את התהליך, את זמן ההמתנה לאלפי התלמידים שממתינים? אם היום ממתינים 20 ימים, חודש, 3 חודשים, לכמה זמן זה ייקצר להם? זה הכול.

עם כל התהליכים האלה, שחלקם מבוצע כבר היום, זה יקצר לבין חודש לחודש וחצי לעומת 3-4 או 5 חודשים. נציג לך את המסמכים.

אני מבקש לקבל את כל הנתונים האלה. אני רוצה לעקוב מקרוב בכמה יתקצר התהליך הזה.

סיכמתי את הדיון. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.