פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-05OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 172

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 11:00

תחלואה ותמותת ילדים בחברה הערבית בנגב

תמותת ילדים בחברה הערבית

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

יוסף ג'בארין

ג'מעה אזברגה

מסעוד גנאים

ד"ר מיכאל גדלביץ - רופאת מחוז דרום, משרד הבריאות

מנואל כץ - רופא אחראי אם וילד, משרד הבריאות

שפיע אלג'מאל - מפקח הוראת מדעים בחטיבות הביניים במגזר הערבי, משרד החינוך

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתית במוסדות החינוך, משרד החינוך

ד"ר מוחמד אלהיב - ממונה חינוך במגזר הבדואי, משרד החינוך

אילן אביטן - מפקח מחוזי תחום ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יאיר חרותי - אגף פיתוח כלכלי חברתי החברה הבדואית בנגב, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מג'די עיאשי - מנהל קשרי ממשל חברה ערבית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אביטל אפל פנקס - דוברת ומנהלת קשרי ממשל, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מרב רפאלי - מנהלת תחום מטה וקשרי ממשל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה הלאומית לשלום הילד

גדעון זעירא - רכז מחקר ומידע, כנסת ישראל

גלית כהן - מרכזת פורום בריאות דרום, רופאים לזכויות אדם

שלומית סומך להמן - מנהלת עמותת אלבאבור לקידום ילדים בגיל הרך בחברה הערבית בנגב

ואחיד אל הוזייל - יו"ר עמותת בטיחות ברהט

משה פריאל - עיתונאי, פעיל חברתי, המשמר החברתי

עלי דבסן - מוזמן/ת

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

תחלואה ותמותת ילדים בחברה הערבית בנגב

תמותת ילדים בחברה הערבית

בוקר טוב לכולם, אני ברשותכם אפתח את דיון הוועדה בנושא תחלואה ותמותת ילדים בחברה הערבית בנגב, במסגרת יום הנגב בכנסת, שהוא ביוזמת חבר הכנסת טלב אבו עראר וגם כמובן בעקבות הדיון המהיר שהגיש חבר הכנסת יוסף ג'בארין.

אנחנו למעשה קיימנו לא מעט דיונים על בכלל היפגעות של ילדים בנגב, על ייחודיות הפגיעות שיש בחברה הזו, ונתנו על כך את הדעת גם בהיבט של התכנית הלאומית לבטיחות ילדים ואיך אנחנו אמורים להתייחס באופן ייחודי וייעודי לכל אחת מהאוכלוסיות, כדי שאנחנו באמת נדע למקד את עצמנו מבחינת פעולות המניעה, התמיכה, ההדרכה שאנחנו עושים בעצם בקבוצות השונות.

יש לנו מספר נתונים לגבי היפגעות של ילדים מתחילת שנת 2017, מספר שרק להסתכל עליו זה להזדעזע. אנחנו מדברים על 67 ילדים מהחברה הערבית, שמתוכם 28 ילדים הם מהחברה הבדואית בדרום, כתוצאה של תאונות בבית, תאונות דרכים ובכלל תאונות במרחב הציבורי. אנחנו נתייחס גם לתמותה שאולי במקומות מסוימים יקראו לה מוות בעריסה, אבל מוות פתאומי של ילדים במגזר ואיך אנחנו בעצם מתמודדים.

אני אעביר את השרביט לארגון בטרם, שייתן סקירה של המקרים בחברה הערבית בנגב ואיך אנחנו בעצם מתכוונים להתמודד, מה התכניות שקיימות היום כדי בעצם לסייע במניעה של היפגעות ילדים במרחב הזה.

גלית, בבקשה.

תודה רבה ותודה על היום החשוב וההצעה לסדר החשובה. אני רוצה לציין שההצעה לסדר נבעה מכתבה מאד חשובה שעלתה בגורם התקשורת המוביל של החברה הערבית וזה משקף את כל גורמי התקשורת היום. הם כולם רתומים לנושא וזה המקום להודות להם ולהגיד להם שהם שותפים מאד מאד חשובים להעלאת הנושא. וכמו שאת ציינת, הנתונים של שנת 2017 הם בלתי ניתנים לתפיסה.

אנחנו מדברים על 120 ילדים שנהרגו עד היום ויש לנו עוד חודשיים לסיום שנת 2017, כשמתוך ה-120 למעלה ממחצית הם ילדים מהחברה הערבית ו-28 הם ילדים מהחברה הבדואית.

כשאנחנו מדברים על החברה הבדואית מכלל הילדים במדינת ישראל, אנחנו מדברים על אחוז. אז אם אנחנו מדברים על רבע מהילדים שנהרגו עד עכשיו, תבינו את המימדים.

לא הבנתי, מה האחוז?

הילדים הבדואים הם אחוז אחד מכלל הילדים במדינת ישראל, אבל בתמותה כתוצאה מהיפגעות, אנחנו עומדים כרגע על רבע. כרגע, ואני לא רוצה לדבר על החודשיים הבאים שיש לנו.

זה 25%.

אנחנו יודעים בוודאות שהסיכוי שילד ערבי במדינת ישראל, לעומת ילד יהודי ייפגע מתאונה הוא פי 4.2, אבל ילד בדואי הוא פי 7. פי 7.

ארגון בטרם - אנחנו כל הזמן מדברים, אבל זה המקום לבוא ולהגיד - שם לו יעד אסטרטגי. זיהינו את הנתונים האלה, יש לנו את איסוף הנתונים שלנו יחד עם הלמ"ס, החלטנו שזה יעד אסטרטגי שאנחנו נצעד ונרתום כל שותף שיהיה מוכן להירתם.

אנחנו מקדמים בו זמנית וצרפנו לכם לנתונים גם טעימה מהפרויקטים שמתנהלים בשנים האחרונות בו זמנית. אנחנו גם עושים תכניות התערבות. אנחנו פוגשים את ההורים, את המשפחות, את הפעוטות עצמם בגנים, את בני הנוער במעורבות חברתית ועושים הכשרה של אנשי מקצוע. אנחנו מקדמים הסברה ואנחנו ניתן לכם היום איזו שהיא טעימה מתוצר אחרון שעשינו. אנחנו מכשירים אנשי מקצוע. אנחנו אוספים נתונים.

אני מאד גאה להגיד שהפרויקט של איסוף נתונים מכלל בתי החולים ביחד עם משרד הבריאות, נמצא במקום מעולה. אנחנו כבר עם 18 בתי חולים מתוך 23, שמזרימים לארגון בטרם באופן יציב ועקבי נתוני היפגעות מחדרי המיון. זה מדהים. זה לא היה עד היום ותודה רבה למשרד הבריאות, שלא נמצא פה היום.

וחשוב שזה לא יישאר כפרויקט.

הוא נמצא? סליחה. אני לא מכירה.

אני רוצה לתקן – זה החזיר אותי פתאום למערכת החינוך – שאנחנו לא נקרא לזה פרויקט, כי פרויקט זה משהו שהוא נקודתי וזמני וחשוב שהנושא של הזרמת נתונים יישאר באופן עקבי ויציב כמו שאת מציגה אותו, כדי שאנחנו כל הזמן נוכל ללמוד ממנו.

נכון, אבל אני מחזירה לך מתוך עמותה אזרחית, שתפקידנו לא להחליף את הממשלה, אלא לבוא ולקדם פרויקטים ופיילוטים ואחר כך לבוא ולהנגיש לממשלה ולהגיד להם בבקשה, הוכחנו לכם, בואו תיקחו את זה. אנחנו מקדמים הרבה שיתופי פעולה. תכנית לאומית, אנחנו נמצאים ואנחנו נעודכן ב-20 בנובמבר. אני באמת מאד מקווה שהחודש אנחנו עושים את הצעד הראשון. חבלי לידה מאד קשים, אבל התכנית הלאומית בעצמה מתכוונת לשים דגש על החברה הערבית והחברה הבדואית בדגש. אני יודעת את זה בפירוש, אני נמצאת במהלך - - -

היא מתקדמת? הכוונה יש התקדמות בעניין התכנית הלאומית?

אנחנו קיבלנו את התקציב בשבוע שעבר.

יש דברים שכבר יצאו לדרך, אבל בהקשר הזה - - -

כן, אני יכולה פה לציין שמשרד החינוך למשל עובד בצורה משמעותית ו - - -

אני מניח שהשאלה הייתה יותר האם יש תקציבים ש - - -

אז אני שומעת אותך ואומרת - - -

למה אני אומר את זה? כי אנחנו גם רגילים לתשובה שיש תכנית והיא מתוקצבת, רק אנחנו מחכים שמשרד האוצר יאשר את התקציבים.

אז אני רוצה לשתף את החדר הזה, שהתהליך שמשרד האוצר עשה הוא מאד יפה, ואני מאד גאה להגיד שהם התחייבו לתקציב, אבל עד שהם לא ראו תכנית סדורה, עם תוצרים ותשומות, שיהיו תואמים למהלך התכנון שנעשה לפני כן, הם לא נתנו אישור. בשבוע שעבר ניתן האישור, כשהם הבינו שהתכנית משביעת רצון ואני חושבת שזה מהלך – אמנם לקח זמן – אבל אני חושבת שזה נכון לנו כאזרחי מדינת ישראל, שלא מקבלים אוטומט תקציב אלא רואים שזה בדיוק כמו שהיה החזון מאחורי זה.

ארגון בטרם – ופה זה המקום גם להודות לשותפה הנאמנה שלנו, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – לפני ארבע שנים ראה את נתוני ההיפגעות בחברה הבדואית ופנה לגורם שקידם את הנושא. זה היה בזמנו במשרד ראש הממשלה ואמר חברים, אנחנו רוצים לפנות לאוכלוסייה ולבנות תשתית של מודעות, הכשרה והסברה.

התחלנו בשלושה יישובים והמשכנו לשישה. שנת 2017 הייתה שנה של תשעת היישובים בנגב ואנחנו גאים ושמחים ששנה הבאה אנחנו נמשיך עם אותה תכנית, נרחיב את ההיקף של האנשים שאנחנו פוגשים. שוב, ילדים, בני נוער, הורים, אמהות בטיפות חלב, זה פרוש בפניכם ואני לא רוצה להלאות אתכם.

חלק מהעבודה של ארגון בטרם הוא הסברה. אנחנו עושים הרבה מידע, מחקר, תכניות התערבות, אבל בחרתי היום להראות לכם יוזמה יפה. התכנית המדהימה שעובדת ביחד עם הרשות לפיתוח הבדואים ומשרד החקלאות, מקדמת גם הסברה. עשינו למידה, ישבנו עם מובילי דעת ואנשים חשובים ואנשי קהילה. למדנו הרבה והבנו שאחת הדרכים להגיע לאוכלוסייה הבדואית היא דרך מובילי דעת הקהל שלהם.

אני רוצה לחשוף בפניכם. היום אנחנו משיקים לרגל יום הנגב, שלושה סרטונים. זה סרטונים שהפקנו ביחד עם מובילי דעת קהל מהקהילה. אני אסביר אחד אחד ואנחנו מתכוונים להפיץ אותם בכל הדרכים. ופה אני קוראת לכל מי שיושב פה, בעיקר לצעירים, אני יודעת שיש לכם ווטסאפים. קחו את הסרטונים מאיתנו ותפיצו אותם כמה שיותר. אנחנו גם הקמנו קבוצת ווטסאפ עם למעלה מ-50 מובילי דעת קהל: רופאים, מורים, כי זה לא מספיק רק הפייסבוק שלנו. אנחנו צריכים שכולם ייכנסו. ואם אנחנו נראה שהדרך הזאת מצליחה, אנחנו נמשיך עוד ועוד.

הסרטון הראשון הוא סרטון שמדבר על מניעת נפילות. זה סרטונים קצרים. מניעת נפילות בהובלת השחקן הראשי, ראש ארגון האימאמים בדרום, השיח ג'מאל אל עוברה, שנרתם.

מוצג סרטון

זה בשורה תחתונה חובה להתקין מעקה במדרגות, מעקה ושער. הסרטון הבא מדבר על מניעת אכילת פיצוחים. אנחנו גם בדקנו את הנתונים ואנחנו התאמנו את הסרטונים למגמות, שוב בעזרת הנתונים המדהימים שנאספים בבטרם.

מוצג סרטון

ובתרגום – להרחיק פיצוחים מילדים עד גיל 5.

אפשר לאכול פיצוחים, רק אולי היו צריכים לשים את זה במקום גבוה בלי שהילדים יכולים להגיע.

להרחיק אותם.

רק איך אמרנו שזה מופץ?

אנחנו נפיץ את זה מהיום.

אה, זה עדיין לא הופץ?

לא, אני משיקה. אתה הראשון שרואה את זה.

יפה.

אנחנו נפיץ את זה בכל האמצעים. בואו נראה את הסרטון האחרון.

הסרטון האחרון זה מניעת כוויות ממים רותחים. אנחנו נראה את השחקנית הראשית, מפקחת הגנים בדרום.

מוצג סרטון

זה ממש קשה. אגב, את זה צריך בכל השפות, בגל המגזרים.

השורה התחתונה – להרחיק נוזלים חמים מילדים, כדי למנוע כוויות. אלה שלושת הגורמים הראשיים בהיפגעות בבית.

האם עשיתם גם בכפרים הבלתי מוכרים? כי זה לא כל כך משקף. יהיה לי מה לומר על זה.

אוקיי, אנחנו נאפשר דיון.

כשראיתי את הבתים המפוארים, אז זה בטח קופץ לך שזה - - -

באר שבע - - -

כן, זה לא בדיוק הנגב.

קודם כל זה בית ברהט שאירחו אותי, משפחה נהדרת. התשובה היא כן ולא. במסגרת הפרויקט, ביחד עם משרד החקלאות, הפעילות היא רק ביישובים המוכרים, כשבבתי הספר ובגנים הילדים מגיעים ילדים והורים מהפזורה. אנחנו כארגון בטרם לא מסתפק בפרויקט הזה ומנסה לגייס תקציבים לפעילות גם בכפרים הלא מוכרים, אז יש לנו פעילות אבל היא לא ברמה כמו של הפרויקט הגדול הזה. ואני מצדיעה למשרד החקלאות ולרשות על שהבינו כמה הנושא הזה חשוב והחליטו לשלב איתנו ידיים.

אולי נגיד מילה רק שלושת הסרטונים האחרונים.

תודה.

אגב, יש פה הערה נוספת שהיא חשובה, הרי אנחנו כל הזמן משתכללים. גם המפה שנמצאת שם על השולחן, זה אולי יפה, אבל גם היא מקור. ילד בא, מושך את המפה.

נכון.

אז אפשר להשתמש גם בזה. תודה רבה לארגון בטרם גם על הצגת הדברים וגם על השקת הסרטונים. אין שאלה שזה מאד מאד חשוב. אני חושבת שמה שמופיע בסרטונים הוא נכון ונוגע לכל הקהלים, כי אם אנחנו מדברים על המשחק הבטוח ועל הנושא של מים חמים, שזה יכול להיות מקפה אבל זה יכול להיות גם בעוד צורות אחרות ובכלל כל הנושא של מאכלים מותרים ואסורים, שעלולים בעצם להביא לחלק, זה רלבנטי לכולם. לכן אני לא רואה פה את הדיפרנציאציה בין האוכלוסיות.

זה נכון שאנחנו צריכים להנגיש את המידע הזה גם לאוכלוסיות שבכפרים הלא מוכרים, כי בסוף ילד הוא ילד, לא משנה באיזה מרחב פיזי הוא נמצא, אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להגן עליהם.

תודה רבה לארגון בטרם, שוב הזדמנות גם לומר תודה על שיתוף הפעולה הרוחבי בכלל.

חבר הכסף יוסף ג'בארין שיזם את הדיון ואחר כך חבר הכנסת מסעוד גנאים ברשות דיבור ואנחנו נפתח את הדיון הרחב. בבקשה.

תודה לכבוד יושבת הראש. אכן אנחנו קיימנו דיון בדיוק באותו נושא לפני כמה חודשים ואנחנו חוזרים לזה היום ואנחנו נחזור לזה גם בעתיד הקרוב. זה אחד הנושאים הכואבים של החברה בכלל ובוודאי גם בתוך החברה הערבית. אני חושב שהנתונים מדברים בעד עצמם והשיעור היחסי המאד מוגבר, אני מבין שאנחנו מדברים על פי 25% מבחינת הייצוג של הילדים בנגב, בבחינת הפגיעות בתאונות הללו. זה פשוט מספר מדהים ומחייב את כולנו לפעול. כשאני אומר את כולנו, אז זה כמובן גם הרשויות האחראיות, העמותות, הקהילה עצמה ואנחנו בהנהגת הציבור.

שני דברים שעלו בדיון האחרון, שחשוב אולי להציב אותם גם היום ולשמוע גם אם הייתה התקדמות. סוגיה מרכזית שעלתה בדיון האחרון היא סוגיה של הבטיחות בבתי הספר. כמובן בעיקר בתי ספר יסודיים, גני ילדים, בתי ספר שבאחריות משרד החינוך. ואני מזכיר את זה, כי ראינו שיש נתונים גם של הרשות למאבק בתאונות הדרכים, שהצביעו על סיכונים מאד מוגברים יחסית בתוך בתי הספר בחברה הערבית. ואני חושב שהנתונים הראו על כך שבעצם מרבית בתי הספר בחברה הערבית סובלים-.

שלום, שלום, בדיוק הגעת בזמן, אדוני נציג משרד החינוך בכל מה שקשור לבטיחות בתי הספר. הצבענו על חומר הבעיה באותם בתי ספר ואני חושב שמרבית בתי הספר הוגדרו על ידי הרשות למלחמה בתאונות דרכים, כבתי ספר לא בטיחותיים בכל מה שמתקשר למערך הזה של להוריד את הילדים ולאסוף אותם והכניסה לבית הספר והיציאה והמדרכות. כמובן תעלה השאלה מי האחראי הישיר על כך, אבל מבחינתנו כאנשי ציבור, כל מי שקשור לנושא הזה הוא גם אחראי. גם משרד החינוך, גם הרשות המקומית ואולי גם ועדי ההורים.

ולכן הרעיון כאן הוא פשוט לראות איך מטפלים בסוגיה הזאת. אני חושב שאם יש נציגים של הרשות למאבק בתאונות הדרכים - - -

כן.

אז נשמח לשמוע התייחסות מה נעשה עם הדו"ח, איך אפשר לקדם אותו, מה צריך לעשות כדי לשנות את המציאות הזו.

הנושא השני שעלה זה כל מה שמתקשר לבטיחות ילדים בכפרים הלא מוכרים. כשאנחנו מדברים על הכפרים הלא מוכרים, אנחנו מדברים על כמחצית מהאוכלוסייה בנגד. נגיד מתוך 250,000 – כמעט 120,00-130,000 זה בכפרים הלא מוכרים.

שני שלישים.

היום אולי יותר. אז לכן אם כל המערך הזה הוא מעריך שהוא מתאים יותר ליישובים המוכרים, אז צריך לחשוב ביחד איך פשוט פורצים את המעגל הזה ומגיעים לילדים ולמשפחות בכפרים הלא מוכרים. אני רואה גם נציגים מהאוכלוסייה, אז זו ההזדמנות לשמוע גם מכם רעיונות, תמונת המצב, מה אתם מציעים לעשות.

גלית, ראיתי שאתם בשיתוף פעולה גם עם האוכלוסייה המקומית, שזה דבר מאד מבורך, עם ההנהגה המקומית והעברת המסרים דרכם. אני חושב שעכשיו צריך לראות איך באמת עושים שימוש הכי טוב והכי יעיל בסרטונים הללו ואיך מפיצים אותם ואיך מגיעים לכלל הקבוצה.

נשמח לעזרה.

אז אתם צריכים להגיד לנו מה סוג העזרה. אני מניח שנשמע גם מידידינו, גם מתושבי המקום, איך הם מציעים לקדם את הגברת המודעות הזו. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה רבה. אני מתנצל, כי אני חייב לצאת, יש עוד דיונים ועוד ועדות. לצערי הרב בטרגדיה הזו אנחנו דנו הרבה פעמים, אם זה בכל מיני ועדות. זה דימום מתמשך וכל יום נמשך, יש לנו קורבן, ילד או תינוק. לכן כולנו צריכים להירתם למשימה הקדושה הזו של להציל את חיי הילדים האלה, שהם העתיד שלנו, של כולנו.

הפתרון הוא בשני מישורים. המישור הראשון הוא העניין התודעתי. לחנך. לחנך לתרבות של העדפה. בהתחלה העדיפות לבטיחות הילדים, לשלום הילד, לפני כל דבר אחר. כאשר בונים בית מפארים אותו כמו ארמון, אבל כפי שאמר – דרבזין - הכוונה המדרגות חשופות ואין שם שום חיץ, אז אני מעדיף שמה שהאנשים אומרים עלי – את העושר שלי ולא את שלום הילדים שלי. זה מתחיל משם.

לפעמים זה גם חוסר מודעות.

וחוסר מודעות, זהו.

הם פשוט לא יודעים שהם עושים משהו.

זהו, זו הכוונה שלי. להעלות בהתחלה את המודעות. לחנך לחיים בטוחים. זה העיקר. הדבר השני זה הסביבה. זה כל התשתיות, זה כל העניין הזה. לדאוג שהסביבה כולה תהיה סביבה בטוחה, אם זה בבית, אם זה בחצר ואם זה בכביש. בשביל לעשות את זה צריך שכולנו נירתם למשימה הזו. צריך תקציבים. צריך שיתוף פעולה וצריך תכניות. וכפי שאמרנו מהיום הראשון, אני זוכר את עצמי אולי בשנת 2010. שנה שנייה אני בכנסת, זה היה הדבר הראשון, הכנס הגדול שעשינו בכנסת על העניין של בטיחות ילדים בחברה הערבית בנוכחות חברי כנסת, ראשי רשויות ובעיקר חשוב מאד – ראשי הרשויות.

נכון, הרשויות.

לכן אולי אנחנו נשמע בהמשך הדיון לאן הגענו בעניין התכנית הלאומית, שמאז אנחנו מדברים עליה. אני מקווה שתהיה התקדמות כדי להציל את הילדים האלה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. נגעת באמת בנקודה מאד חשובה – ראשי הרשויות. אני חושבת שהם פקטור מאד משמעותי בתהליך הזה מבחינת שיתוף הפעולה. אגב, זה לא רק עניין של כסף. יש דברים שאין שאלה שהם תקציביים, אבל גם יש דברים שהם לא תקציביים.

למשל ראשי רשויות שיכולים להחליט מבחינת התכנון, האכיפה בתוך השטחים שלהם, ליצור סביבה יותר בטוחה. אם אנחנו לוקחים למשל את הנושא של דריסה של ילדים בתוך חצר הבית. אם נשנה את הנוהג שהרכב חונה על דלת הכניסה ונקצה בעצם את המקום שנכון וראוי שהוא יהיה שם, אני חושבת שגם שם אנחנו נצליח לצמצם את התופעה ולהציל חיים של ילדים. אבל בשביל זה אנחנו התכנסנו כאן כולם, כדי שכל אחד מהמקום שלו יעשה את מה שהוא יכול.

ד"ר מנואל כץ, משרד הבריאות, בבקשה.

בוקר טוב לכולם וטוב שממשיכים לדון בנושא הזה. אני חי את הנגב 36 שנים ואני רופא ילדים. אני אחראי על אם וילד במשרד הבריאות. הייתי מנהל מחלקה בבית חולים סורוקה, הייתי סמנכ"ל בית החולים סורוקה ויושב ראש איגוד רופאי הילדים בישראל. אני מכיר את הנושא הכאוב הזה וכולנו ביחד בנינו את התשתית הרפואית שפחות או יותר קיימת היום במגזר.

אבל אני רוצה להתייחס קודם כל למה שחברי הכנסת דיברו כרגע ואני חושב שזה האלמנט הרלוונטי ביותר. אנחנו מדברים על כ-250,000, 260,000 תושבים בחברה הבדואית, כאשר יש 80,000 ילדים מתחת לגיל 6 באוכלוסייה הזאת. אנחנו צריכים לדבר בעצם על נישואים עם קרובי משפחה בסדר גודל של 62%. אנחנו צריכים לדבר פה על כך ש-75% מכל האוכלוסייה הם מתחת לקו העוני. אנחנו צריכים להגיד ש-45% מכל הילדים נמצאים במשפחות ללא מפרנס אחד. אנחנו צריכים לדבר על זה ש - - -

שיש מפרנס אחד.

שיש מפרנס אחד או אין מפרנס.

כן, זה על אותו משקל.

ואנחנו צריכים לדבר על קשיים עצומים בתשתיות מכל סוג וסוג. זה מסביר, זה התוצאה שבסופו של עניין יש לילדים.

כשאנחנו מדברים על תמותת התינוקות, שזה אחד מהנושאים שאת רצית שאנחנו נתייחס, תמותת תינוקות במגזר הבדואי היא הגבוהה ביותר במדינת ישראל. אנחנו מדברים על כ-12 על כל 1,000 תינוקות, כאשר במגזר היהודי פחות מ-4. במגזר היהודי - - -

זאת התמותה של הילודה?

כן. במגזר היהודי בנגב זה סדר גודל של 4, 4.5 על 1,000. 50% מתמותת התינוקות מוסברת על ידי מומים מולדים קשורים מאה אחוז מנישואים קרובים ואי היכולת לפני השידוך, או לפני ההחלטה להקים משפחה, לבדוק את המצב הגנטי של אותן המשפחות. זה יפתור חלק גדול מהדברים, כמו שרואה בירדן, בערב הסעודית ובמדינות אחרות.

אני מודע, אנחנו כולנו מודעים למנהגים ולתרבות הארגונית של אותה חברה וצריכים לכבד את זה, והצורה הטובה ביותר לכבד את זה זה בחינוך מתאים ובהעצמה של האוכלוסייה. העצמה של הצעירים, העצמה של האישה, העצמה של הבקשה והקריאה לזכויות לאישה וזכויות לילדים.

רגע, ברשותך אני מנסה להבין. לגבי הנושא שהם לא עושים בדיקות, הם לא עושים כי הם לא מסכימים או כי אין את האפשרות ואנחנו רוצים להעלות את המודעות לכך שחשוב לעשות בדיקות גנטיות?

לא, לא. בכל המערכת ושירותי בריאות כללית היא אחראית על כמעט 90% פלוס מהאוכלוסייה, יש להם גישה פתוחה לכל הבדיקות בחינם, של ילדים, או משפחות בהתחלת ההיריון. חלק עושים את זה. חלק מאד מאד גדול לא עושים.

הם לא עושים כי אין מודעות, או הם לא עושים כי הם לא רוצים בגלל התרבות.

הם לא עושים. חלק גדול בגלל תרבות, חלק מאד מאד גדול כי מגיעים יותר מדי מאוחר לייעוץ, אבל הייעוץ הגנטי קיים והוא מאד מאד חשוב.

צריכים להבין את החברה. אני חושב שאחד מהדברים שאנחנו צריכים להבין פה זה כמה אנחנו צריכים להיות קשובים, לכבד את מה שנהוג בחברה הבדואית. מה שנהוג בחברה הבדואית בעצם זה מערכת שבטית. אנחנו לא יכולים לפרסם את כל המחלות הגנטיות שיש בכל שבט ושבט. פה בעצם אנחנו נכנסים מאד חזק בפרטיות של אותם האנשים ואותן המשפחות והדבר הזה הוא מאד מאד קשה. אבל אנחנו מכירים, כי יש לנו בעצם את הגנוטיפ, את הגישה לאפשרות לדעת את המשמעות הגנטית של כל משפחה ומשפחה.

אז רגע, אז אם אתה אומר שיש לכם את האפשרות לדעת בעצם את הגנוטיפ של כל משפחה, אז לא צריך לחשוף את זה ברבים, אבל כמו ששולחים תוצאות של בדיקות לצורך העניין לאדם פרטי, אז לשלוח למי שמתחתן באותה משפחה, כדי שהוא יהיה מודע לזה.

כן, זה מה שנעשה ולכן מבחינתנו כל משפחה כזאת נכנסת לאיזה שהוא מערך של סיכון גבוה לפתח מחלה.

והם מקבלים מכתב? נניח זוג מתחתן מאותה משפחה, הם עוברים תהליכים, הם מקבלים מכם את האינפורמציה?

כן. בהחלט כן. בעיקר גם מהקופות וגם מהמערכת שלנו. למשרד הבריאות יש 22 תחנות טיפות חלב במגזר, גם ביישובים המוכרים וביישובים הלא מוכרים. 28 סך הכל עם אזורים כמו דימונה, ערד ואחרים שהם משולבים עם אוכלוסייה לא בדואית, מתוך 40 תחנות אם וילד שיש לנו בעצם במשרד הבריאות.

בקופות החולים יש שני מרכזים לבריאות הילד, מפוארים ומאד מאד חזקים מבחינת התשתית לרפואת הילדים. הם מאד יחידים. יחידות של רופאי ילדים שעובדים על כ-1,500-2,000 ילדים, כל יחידה כזאת.

והן מונגשות לאוכלוסייה הבדואית בדרום?

זה חלק מהסיפור. בטח שזה מונגש, כל עוד איך אנחנו מגדירים את העניין. אם אנחנו מדברים על יישובים מאד מאד רחוקים, אז מי שמגיע לשם הן חלק מקופות החולים. הם צריכים בעצם להסיע את הילדים ולהגיע למקום או ללכת מרחקים ארוכים - - -

אז זה לא מונגש. אם זה רחוק מהמקום שבו גרים, אז אין הנגשה.

יש הנגשה. יש מספיק מערכת בריאות. אנחנו יכולים להגיד את זה, בסך הכל הילדים שהם מחוסנים במגזר. אנחנו מדברים על 95% מהאוכלוסייה. אם אנחנו מדברים על 95% מהילדים, זאת אומרת שאותם ילדים מגיעים למערכת.

כן.

והם מגיעים בעצם לטיפת חלב כאשר יש גם אחיות ויש רופאים. אבל לא לשכוח שגם במערכת הזאת יש את הכשלים הרלבנטיים מבחינת כוח האדם שהמערכת מפעילה. לנו יש קשיים נוראיים כדי לקבל אחיות, שיעבדו במערכת של טיפות חלב, ולא כי אין תקנים. יש לנו כרגע 17 תקנים פנויים לאחיות.

אז מה הקושי?

הקושי זה שאחות לא מגיעה. יש בעצם תחרות על כוח אדם של סיעוד, יש תחרות על כוח אדם של בריאות בכלל. יש תחרות על עובדים במערכת כמו מקצועות רפואיים, מה שהיה פרא-רפואיים להתפתחות הילד, כדי להגיע לטיפולים של ילדים מאובחנים בהתפתחות הילד וזה אך ורק בגלל התחרות בין המערכות המוסדרות בקופות החולים ומערכות פרטיות.

זו בעיה ארצית, אבל כשאנחנו מדברים על האוכלוסייה הבדואית וכשאנחנו מדברים על האוכלוסייה הערבית בכלל בישראל, אני חושב שהעניין הוא להדגיש את החשיבות של אותן האוכלוסיות, שצריכות הרבה יותר ממה שהיום קיים. עם איזו שהיא מערכת שאנחנו עושים בעצם של תמריצים, על מנת לקדם שאנשים יגיעו, כולל הנושא של הכשרה לרופאים בדואים, לרופאים של אותה אוכלוסייה ואחיות של אותה אוכלוסייה, שהם יראו את האוכלוסייה שלהם כמטרה על מנת בעצם לתת את השירותים המתאימים.

וזה עובד? זאת אומרת רואים איזה שהוא תהליך של התפתחות בעקבות התמריצים?

משרד הבריאות בעצם הביא תמריצים בשנים האחרונות. לפני כמה שנים מלאנו את הצורך באחיות. כרגע שיש אותם התמריצים המצב הוא שונה. לא לשכוח שבית החולים סורוקה גודל, לא לשכוח שלאשדוד יש בית חולים חדש. לא לשכוח שיש מערכות פרטיות בתוך האזור שלנו, שהן בעצם - - -

מושכות.

בגלל משכורות או בגלל תנאי עבודה עדיפות בעצם לאותם אנשי מקצוע. זאת אומרת שזה אלמנט מאד מאד רלבנטי.

הצד השני שהוא מאד מאד חשוב לדיון כאן, זה שעל פי 922 ועוד החלטות הממשלה, משרדים של הממשלה, משרד העבודה והרווחה, כלכלה, חינוך – הם בעצם קיבלו תקציבים ומקבלים תקציבים על מנת לקדם את האוכלוסייה, על כל התשתיות.

אמורים לקבל.

אמורים לקבל. זה כבר בתהליך. מה שמעניין זה שהבריאות בילדים מתחת לגיל 3, לא קיבלו את התקציבים המתאימים.

אתם לא חלק מהחלטה 922?

אנחנו לא חלק מההחלטה. אנחנו פינינו בתוך התקציבים של המשרד - - -

10 מיליון - - - שזה 2 מיליון רק לשירותי חירום ובטיחות ילדים.

נכון, שזה בעצם בתכנית נפרדת, אבל זה לא בתוך החלטה 922.

לא, לא, זה לא בתוך, זו יוזמה שלנו.א נחנו קיבלנו 10 מיליון שקלים ומ-10 מיליון שקלים 5 הלכו לשירותי חירום לדברים מסוימים ואחר כך אושרו 5 מיליון שקלים, מיליון שקלים לכל שנה, כאשר אני מניח שאנחנו צריכים לדבר על תקציבים של 200 מיליון שקלים כדי לקדם את הדברים בצורה מסודרת. וזה בעצם התקציב שלנו בסופו של דבר, התקציב של משרד הבריאות, לקידום האוכלוסייה.

יש עמותות שפועלות גם בתחום הבריאות, בתחום החברה, בתחום הידוע לאוכלוסייה על הצרכים שלהם. אבל פה צריך גם הנגשה תרבותית, הנגשה של שפה. צריכים להגיע לזה. אנחנו מדברים על כ-12% מהבתים במגזר הבדואי שאין בהם חשמל.

כמה הוא אמר?

12%.

ל-12% אין חשמל בכלל. אני לא מדבר על חשמל עם - - -

גנראטור.

כן, עם גם גנרטור וזה. בלי חשמל בכלל.

אוקיי, רק במשפט סיכום כדי שאנחנו נוכל לשמוע גם את המשרדים הנוספים, ברשותך, למרות שדבריך חשובים מאד.

תשמעי, סיכום, אני מאוהב בחברה הבדואית. אני חושב שיש בה דברים מאד מעניינים ומאד מאד חשובים ומה שחסר כאן זה גם את ההעצמה של אותה אוכלוסייה על מנת לקדם את הדברים משלה, גם את ההבנה של מי שמוביל ומנהיג בתוך האוכלוסייה, על מנת להגיע להעצמה מתאימה. ועוד פעם, אני מדבר על האישה בעיקר, אני מדבר על הצעירים בעיקר ואני מדבר בעיקר על הצורה שאנחנו, שכולנו צריכים בעצם לעבוד עם האוכלוסייה המיוחדת הזאת.

כן. תודה רבה.

אבל חסר מרכיב מרכזי, פתיחות ושיתוף פעולה.

ברור.

אתה תקבל את רשות הדיבור, אתה תוכל להתייחס. תודה רבה לך, ד"ר מנואל כץ.

חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אני רק אומר, אם אני מתחברת לדברים של הדוקטור, שאנחנו צריכים גם אתכם, חברי הכנסת כאן. כי אם אנחנו מדברים על שינוי תרבותי ושינוי של תפיסה ותהליכים של העצמה, אני חושבת שאין נכונים מכם כדי להוביל תהליכים כאלה בתוך החברה ואנחנו מן הסתם רואים שזה מקרין גם על הדברים הנוספים שככה בוערים לכם כאן בכנסת.

דרך אגב, אני רוצה להזמין את כולם לשני כנסים שאנחנו עושים. זה המלצה שלנו. אחד הכינוס מצפה בנגב, למדיניות הנגב, שאנחנו מקדישים אותו רק לילדים. הוא בעיקר למגזר הבדואי. זה ב-28 בנובמבר; ועוד כינוס שאנחנו עושים בשבוע הבא באוניברסיטת בן גוריון.

יום זכויות הילד בכנסת ביום הזה.

נכון.

תוכלו לחבר את השיח.

וב-7 בנובמבר באוניברסיטת בן גוריון, אנחנו עושים גם כן יום מיוחד של עמותת גושן, שאני במקרה גם נשיא העמותה. הפקולטה לרפואה, משרד הבריאות ואשלים וכו', לקידום החברה הבדואית.

יפה.

אני מסכים עם ההערה שלך לגבי תפקיד ההנהגה, אבל הנושאים האלה היו פחות בנושא של תאונות. זה היה יותר בתמותת ילדים טבעית וכדומה.

שזה גם חשוב, כי אם אנחנו נצליח למנוע את זה, אז - - -

ודאי, ודאי. אני רק אומר. ודאי שזה חשוב.

זה גם וגם.

אני רק אומר שזה פחות הפוקוס של הדיון. זה לא מפחית מערכם של הדברים, ודאי.

אנחנו מדברים על תמותת ילדים במגזר הבדואי ואני חושבת שצריך להסתכל על זה בכל הפריזמה, כדי שאנחנו נוכל למנוע כמה שיותר. אני לא מוותרת על הילדים האלה, שנולדו ומתו בגלל בעיות גנטיות. אם אנחנו יכולים להעניק להם חיים ארוכים, אז למה לא בעצם? ולכן זה לא מוריד מהאחריות שכל כל מי שיושב כאן - - -

לא, לא, ודאי.

אבל זה גם אומר משהו אלינו, ההנהגה. זאת אומרת איפה אנחנו בתוך הסיפור הזה יכולים לתרום את חלקנו. אני יכולה לומר לך שברמה האישית אני רואה את עצמי כאיזו שהיא דוגמא אישית, או כמי שיכולה לחולל מהפכות בשיח והכל בחברות מסוימות, ואני מגייסת אותך כדי לחולל את זה בחברה הערבית.

בוודאי, בוודאי. היום יש לנו ארבעה חברי כנסת מהרשימה המשותפת בנגב, אז צריך לנצל את זה כמובן.

כן, להתחיל לבנות שיח חדש. המועצה לשלום הילד, רחלי ואחר כך משרד החינוך, רותם זהבי ושפיע אלג'מאל. אני אתן לשניכם. אני אתן לכולם. אני רוצה רגע לתת למשרדי הממשלה להתייחס ואחר כך אנחנו נמשיך.

אני ממשרד הרווחה, אני גם אשמח לדבר.

רשום לי גם. זה שלא אמרתי את שמכם, זה כי אני לא אקרא את כל הרשימה. אני רק נותנת אופק למי שאחרי רחלי. בבקשה.

האמת שאחרי מנו, שכבר אמר את רוב הדברים, קצת קשה להגיד. אגב, גם אני התכוונתי כן להתייחס בעיקר לתמותה של הילדים, בגלל שארגון בטרם פה כבר הציגו את כל הנתונים האחרים.

אני רק רוצה לדבר על שתי נקודות עיקריות, שאמנם מנו קצת הזכיר אותן, אבל אני קצת אראה את הפרטים. אחד זה לגבי התשתיות, שזה גם רלבנטי כמובן לתאונות. זה משהו שאנחנו חוזרים ואומרים שוב ושוב ושוב, אבל זמן ההגעה למקום, זאת אומרת גם שצריך להגיע למיון וגם זמן ההגעה של האמבולנסים, שפעמים רבות בכלל מתקשים ולא יכולים להגיע, או הולכים ברגל. בעניין הזה התשתיות וגם תשתיות של חשמל, אבל גם של מים, כי הרבה פעמים כתוצאה מהמים גם נגרמים כל מיני זיהומים שכתוצאה מהם יש תמותה של ילדים.

העניין האחר זה בעצם המודעות לבריאות, שזה גם במערכת החינוך, שאנחנו מקווים לראות כבר מגיל צעיר חינוך לבריאות, מודעות לתזונה נכונה ולהיגיינה, אבל גם למערכת הבריאות עצמה, כשהרעיון הוא בעצם חוץ מכוח האדם בהנגשה, שצריך להתגבר על זה, גם בהיבט ההסברתי. כי צריך להגיע לאותם כפרים פיזית, לדבר גם על טלטול תינוקות, שהרבה פעמים מוות בעריסה יכול להיות מסימנים כאלה ובכלל לא מודעים לזה.

זה לא מוות בעריסה, זה מוות פתאומי.

מה?

בגלל זה זה מוות פתאומי, לא מוות בעריסה. אנחנו מכניסים את הכל ואז פוטרים את עצמנו - - -

סליחה, כן.

לא, לא סליחה, זה בסדר. זה רק כדי לחדד.

כן. גם עזרה ראשונה באופן כללי, סימנים מוקדמים לאיתור מחלות וכל מיני דברים, שככל שהם יתגלו יותר מוקדם, בעיקר בגלל מודעות, יהיה אפשר לטפל בהם בצורה טובה יותר.

כן. תודה רבה רחלי. רותם זהבי ואחר כך שפיע אלג'מאל, משרד החינוך.

אני מעדיף ששפיע יתחיל.

בבקשה שפיע.

צהריים טובים לכולם. חשוב שתדעו מה אנחנו עושים בשוטף ורק אחר כך מה אנחנו הולכים לעשות מעבר לזה. לימיני נמצא ד"ר מוחמד אלהיב, שהוא גם הממונה על המגזר הבדואי ורותם זהבי, האמא והאבא של כל הבטיחות של המשרד.

ברשותכם אני אתחיל במה המשרד עושה בכל הנושא של בטיחות בדרכים בחברה הערבית ואני אתייחס גם לתכנית העבודה לחינוך, למניעת תאונות ילדים.

זה נמצא במסך. אני אדלג על כל הסטטיסטיקות שעשינו ואני אתחיל בתכניות ובפעולות במוסדות החינוך. אני אציין כמה מהן. יש את – ללמוד תנועה – שזה בכיתות א' ו-ב'. הנתון שיש לנו – 1,581 כיתות לומדות. עצמאים בשטח - כיתות ה', 400 כיתות. כל שנתיים כל כיתות ה' תלמדנה את התכנית.

מה זה עצמאים בשטח?

עצמאים בשטח זה משהו שאת נותנת לתלמידים של כיתה ה' להתנסות בכל הנושא של זהירות בדרכים. זה משהו קטן, כמו משמרות הזה"ב, שאני אציין שמשמרות הזה"ב זה, זה כ-1,800 כיתות, לכיתות ה' נותנים את האחריות בליווי הורים, כמו הנושא של נשק וסע. קאבל וספאר. משהו כזה. התחלנו את זה בהרבה בתי ספר. זה התחיל בבתי הספר היהודים והתחלנו גם בבתי ספר ערבים, שזה משהו שתלמידים בכיתות ה' התנסו עם ההורים שלה בכל הנושא של הבטיחות.

חינוך תעבורתי בכיתות י' – 865 כיתות לומדות את התכנית. בשנת הלימודים תשע"ח כל כיתות י' בחברה הערבית ילמדו את תכנית החינוך התעבורתי. יש את הנושא של סינימה דרייב – 936 כיתות השתתפו בתכנית.

מה זה סינימה דרייב? לא עוזר לי רשימת מכולת. אני צריכה להבין מה התכנית והמהות שלה, כדי לדעת עד כמה זה באמת נותן ערך מוסף.

כן. איך בטרם סרטונים כמו האימאם הזה, שלמשל נתן את הטיפ של המעקות. סינימה דרייב זה כמו אקדמיה ברשת. את מכניסה כמות של תלמידים בתוך חדר מחשבים ומישהו באון ליין נותן להם הסבר על כוויות או - - -

זאת אומרת זה בעצם קמפיינים לבטיחות ילדים, לצורך העניין, שנעשים באמצעות הרשת.

נכון, נכון. וחשוב מאד שזה לתלמידים - - -

נתתם לזה שם – סינימה דרייב.

שירות אזרחי, זה בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. יש את הנתונים. אנו שותפים גם לתכנית פעולה בהובלת הרשות הלאומית בחברה הערבית. שבוע בטיחות בדרכים לשל שכבות הגיל, זה נמצא. השבוע הבין לאומי לבטיחות ילדים. היום הלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שזה התחיל חדש במחוז צפון בצורה ממש יפה.

זה רשימת מכולת.

יש את – לנוע בעולם מתנועע – תכנית ללימוד התנהלות מיטבית במרחב לקדם יסודי והתכנית מועברת כיום ב-192 גנים- - -

שפיע, בוא, ברשותך. נחמד. אתה יכול לספר לי את כל מה שמשרד החינוך עושה.

הרבה דברים.

אתה יכול לקחת את - - - לכל הוועדות.

שנייה.

אני אתן לך את המסמך הזה בסוף הדיון.

שנייה, תשתחרר. אני מכירה את התכניות האלה. אני יכולה לומר לך שאני זיהיתי כאן לא מעט תכניות שהן רלבנטיות לכל המגזרים. זאת אומרת זה חלק ממה שמשרד החינוך עושה, לאו דווקא בדגש על האוכלוסייה הבדואית.

תשתחרר רגע מהמסמך ואני רוצה שתנסה לומר לי איזה תכניות ייחודיות יש למשרד, בדגש על החברה הבדואית, ואני אתן לך דוגמא. אני אעזור לך. אנחנו קיימנו כאן דיון, גם בעקבות בקשה של החברים מהרשימה המשותפת, לגבי כל הנושא של מניעת היפגעות מנפל (של תחמושת) בשטחים של הנגב ואנחנו יצאנו עם דרישה מאד מאד ברורה, שמשרד החינוך התייחס אליה, שאנחנו מבקשים שתהיה הדרכה ספציפית בתחום הזה, כדי שילדים ידועה לזהות את הסכנות שם. ביקשנו שזה יהיה בפתיחת כל שנה ושזה יהיה גם אחר כך לאורך השנה. זאת אומרת שזה יהיה משהו שהוא עקבי, כדי שלפחות בתחום הזה אנחנו נדע להבטיח את שלומם.

כתב לנו משרד החינוך שאכן התגבשה איזו שהיא תכנית. אם אתה שואל אותי, ציפיתי שתבוא ותגיד – הנה ,יש פה תכנית כדי - - -

הנה, זה בדיוק השלב הבא.

אז בוא נעשה את זה קצר, כי זה גם דיון מהיר וגם - - -

אוקיי, נעשה את זה קצר.

תיקח את הדברים הייחודיים לאוכלוסייה בנגב.

בסדר.

ובנושאים האלה, של בטיחות ילדים.

בסדר. למשל הכשרת גננות ומורים, גם בכל המגזרים ובמיוחד במגזר הבדואי, שכל הגננות יוכשרו וייקחו השתלמויות בכל הנושא של תאונות של ילדים במרחבים, בחצר ובכל הנושא הזה.

יש והתחלנו בנושא של פיתוח חומרי למידה וזה עבודה לצוות ההוראה, שזה נותן להם מגוון הטיפול בכל הסכנות לילדים מלידה ועד גיל 6, בכל הסביבה. אני מפקח על מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך ובין היתר אני גם מפקח על הנושא של הבטיחות במעבדות. אני אומר לך שמשרד החינוך מזה הרבה שנים לא מוותר על כל הנושא של הבדיקות, של אותן מעבדות בתוך בתי הספר ולפעמים אנחנו סוגרים מעבדות, כי יש ליקויים או שהמעבדה - - -

כן, אבל זה קשור לבטיחות במערכת החינוך בכלל.

כן, בסדר. עכשיו כל הנושא שדיברת על הכשרת גננות. היום מתגבשת גם תכנית איך משתפים את ההורים עם הגננות, עם המורים של הגיל הרך. בכל ההכשרות של הגננות, והתחלנו את הפיילוט הזה במחוז צפון, עכשיו זה עובר למחוז דרום, כי אנחנו רואים בהורים שותפים. כמו שמאד מאד סיקרן וריתק אותי אותו אימאם שדיבר על המעקה, והלוואי ואותו אימאם גם בדרשה של יום שישי יעשה משהו בנושא הזה, אנחנו - - -

אוקיי, שפיע, בסדר. אני מבינה, אנחנו עוד פעם גולשים.

למשל כל הנושא של השחייה, כל הנושא של הקייטנות.

קודם כל השחייה, בכלל במשרד החינוך צריך לטפל בה, כי זה לא רק במגזר הבדואי וזה לא בכלל, זה רק במקומות מסוימים. בוא לא נטבע במקומות שאנחנו צריכים לטפל בהם בלי שום קשר לאוכלוסייה בנגב.

קודם כל אני מודה לך שלא דיברת על כישורי חיים, כי בדרך כלל כל מי שיושב כאן זורק את הכל על כישורי חיים.

לא, לא.

אז כבר התקדמנו. אני אבקש בסיום הדיון, בהמלצות, שמשרד החינוך יעביר תכניות קונקרטיות. אתה יודע מה, אני רוצה לדעת שלפחות מה שדיברנו עליו כאן בוועדה מבחינת האוכלוסייה הזו, זה לא הדיון הראשון שאנחנו מקיימים, הדברים נעשים. נתתי דוגמא של נפל של תחמושת. אנחנו דיברנו על סוגיות נוספות. אני רוצה לדעת שיש התייחסות ייחודית למאפיינים של האוכלוסייה במגזר הבדואי, שאנחנו יודעים לתת להם את המענים הייחודיים להם, מעבר לכל מה שאנחנו חייבים לעשות במסגרת מערכת החינוך הכולל.

אולי נשמע את המפקח על המגזר הבדואי, מוחמד אלהיב.

בבקשה, אם הוא יודע לתת דברים קונקרטיים. גלית, את רצית להתייחס למשהו?

אני אשמח, לשאול את מר שפיע. אמרת הכשרות גננות? מה הסילבוס? מה הולך להיות שם? זה מפתיע מעודד, אבל - - -

לא, זה הכשרת גננות במסגרת - - -

אבל אתם בטרם יושבים עם עירית בירן, הרי את יושבת עם עירית בירן ואתם בשיתוף פעולה בהרבה דברים.

אז אתה מדבר על היוזמה של עירית בירן?

כן, בוודאי. הרי הנציגה שלך נמצאת בוועדות.

אוקיי, אז זה שלב התפתחות. יש להם כוונה, אבל בסדר.

ויש תקציב.

ויש תקציב. ואגב שחייה - - -

אגב זה הכי חמור. שיש תקציב, יש התכוונות ואין מעשה.

והמנכ"ל מעודד את זה. המנכ"ל הודיע לבטיחות בדרכים ומקדם את זה.

עוד אין תקציב.

מה?

עוד אין תקציב.

הוא אמר שיש תקציב. שפיע אמר יש תקציב.

להשתלמות, רותם. ממה שהבנתי מעירית בירן יש תקציב להשתלמות.

השתלמות למי, לגננות?

לגננות, כן.

בבקשה בואו, כדי שנוכל לאפשר גם לאחרים. מוחמד אלהיב, בבקשה ואנחנו נעבור למשרדים הבאים ולמשתתפים.

בחלק של החפצים החשודים וכל מפגעי הבטיחות בשדות מוקשים או שדות שקרובים לטווח המחיה של הילדים ובעיקר ביישובי - - -, אגף הבטיחות והביטחון במשרד הכין מערך שלם, שנקרא זהירות חפץ חשוד. המערך הזה יתורגם. עד הבוקר הזה, היום, מתורגם כבר לערבית עם מצגת מוכנה, שתישלח בימים הקרובים לכל מחנכי המגזר הבדואי בדרום, מחנכות ומחנכים. כנ"ל הוכנו שלוש איגרות, איגרת אחת למחנך, איגרת להורים ואיגרת שלישית למנהלים. היא גם כן הוכנה בעברית, תורגמה לערבית, הותאמה גם. לא רק תורגמה, הותאמה גם לתרבות הבדואית בדרום.

בימים הקרובים כל החומרים האלה יישלחו לכל מוסדות החינוך, על מנת להתחיל ולהטמיע את זה הלכה למעשה, החל מ-1 בנובמבר. זאת אומרת החל ממחר.

איך? איך יטמיעו? אתה שולח את זה לבית הספר ו-?

כן, עד שהם קיבלו, עד שהמזכירה פתחה את המיילים, ראתה שיש מצגת, העבירה למורים. המורים לא מקבלים שום תדרוך? יש להם הרי מפגש לצורך העניין גם עם מפקחות בתי הספר אחת לתקופה, גם עם המנהלים. אין איזה שהוא תהליך של הכנה שלהם, של הכשרה שלהם? כי הם יציגו את המצגת ו-?

לא, במסגרת הכשרת מורים אין את הדבר הזה, אבל במסגרת ההטמעה הבית ספרית והטמעת הנושא של בטיחות, יש לנו רפרנט מחוזי, ששייך לכל הנושא של בטיחות וביטחון במחוז. חלק מתפקידו זה גם כן להטמיע את כל הערכים הפדגוגיים האלה, בתוך מוסדות החינוך. כנ"ל מונה השנה מדריך לבריאות ומדריך למניעת תאונות. הם יפעלו בתוך מוסדות החינוך ויתנו הדרכה יותר מקיפה למנהלים. פחות למורים, אבל יותר למנהלים.

והמנהלים צריכים להוריד את זה הלאה. בסדר.

בדיוק, בדרך מקיפה, אבל יש התחלה והחל ממחר היא תתחיל החל למעשה.

אוקיי, תודה רבה מוחמד. רותם, אתה רוצה להוסיף משהו, או שאנחנו מסתפקים בדברים?

תראי, קודם כל אין תקציבים כרגע לתכניות נוספות בדברים מסוימים. אני לא יודע מה נאמר פה, אני לא יודע מה גלית - - -

עדכנתי שהתקציב של התכנית הלאומית אושר ביום חמישי.

אוקיי, אני שמח.

הנה.

כן, אבל סליחה רגע, אני מוכרה לומר משהו. התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, עם כל הכבוד לה ואני הובלתי אותה ובכל זאת אני אומרת עם כל הכבוד לה, לא באה להחליף תהליכים שצריכים להיות בבילד אין או ב-DNA של מערכת החינוך. אנחנו הבאנו תכנית כדי שהיא תהיה עם ערך מוסף.

ודאי, ודאי.

אז סליחה שאני אומרת את זה.

לא, זה בסדר. אנחנו לא בורחים מאחריות.

גם חלק מהדברים שאנחנו מדברים בכלל לא צריכים תקציבים.

כן.

זה שאתה מפעיל את ה - - -

גלית, את עדכנת אותם על התכנית שמשרד החינוך הולך לעשות בימים אלה?

לא. זה התפקיד שלך.

אוקיי.

אני עוד לא עובדת במשרד החינוך.

המנכ"ל הנחה אותנו להכין תכנית חומש לבטיחות ילדים.

יפה.

כאשר ההתקדמות היא לא רק בתוך משרד החינוך אלא גם בעניין הזה של אקלים הבטיחות בבית ובסביבה של הבית ובשעות הפנאי וכו'. כאשר המגזר הערבי והבדואי הם ציר מרכזי מאבני הדרך של התכנית הזאת. אנחנו יושבים איתם ואנחנו מכינים איתם. כמובן שאנחנו לאורך השנים לא חיכינו לתכניות של המדינה בנושא הזה של התכנית הלאומית ועשינו חלק מהדברים, אבל אני באמת מצפה שגם את תמשיכי להיאבק בנושא הזה, כי התקציב שאושר עכשיו הוא באמת טיפה בים. כי בסוף ל משרד החינוך יגיע מעט ואנחנו, במשאבים שלנו, ממשיכים.

אנחנו למשל עם היחידה שלי, אני מיניתי בן אדם שירכז את כל הנושא של התכנית הלאומית, שהוא מתוך התקציב שלנו. אנחנו הולכים להקים מרכז של משרד החינוך לכל הנושא של נתונים ותאונות, שמנהלי בית ספר יוכלו לקבל אירועי בטיחות שקרו לא רק בבית הספר, אלא גם מחוץ, והילדים שלהם. וכמובן לעסוק בכל התחומים, גם של פגיעה - - -

שזה חלק מהתכנית הלאומית בעצם, מה שהוצג כאן?

אפשר לומר - - -

מה שהמנכ"ל בעצם?

תראי, אני לא אובייקטיבי, אבל את יכולה לשאול את גלית. אין ספק שמשרד החינוך הוא בין המובילים במשרדי הממשלה בנושא הזה. אנחנו רואים את עצמנו בכל התחומים ואני מקווה שגם בשנה הבאה אנחנו נהיה כבר עם תכנית מובנית. תוך חודש אנחנו - - -

כן, אבל שהיא חלק מהתכנית הלאומית הגדולה, או שהיא בנוסף?

בנוסף. היא בצד.

היא בנוסף?

הם כבר מקדמים את זה - - -

אנחנו מעבר ל - - -

משרד החינוך הוא משרד מוביל בבטיחות ילדים, אין ספק ורותם הוא אחד מהחלוצים.

כן, תודה. זהו. אז אנחנו בימים אלה - - -

אז מה - - -

אני מעריך עד סוף דצמבר, אנחנו מציגים למנכ"ל את התכנית החמש שנתית לבטיחות ילדים. זה כולל פרק גדול של המגזר הערבי, אבל לא רק. גם תחומים נוספים אחרים, מינהל פדגוגי, חינוך גופני ועוד תחומים רבים אחרים. בטיחות בדרכים.

אז אנחנו נשמח שזה גם יבוא ויוצג כאן בוועדה, כדי שנוכל לבחון את זה.

בהחלט.

להזמין - - - הזדמנות - - - בטיחות.

בהחלט.

איך אתם משתפים את הקהילה המקומית בעיקר בנגב בבניית התכנית?

תראה, אני לא רוצה עכשיו לשלוף לך סתם פתרונות. אני חושב, וזה מה שאני הולך לעשות, זה שמי שמתמחה בתחומים האלה וגם במגזר עצמו, גם האנשים שלנו, הרפרנטים במגזר הבדואי וגם את ארגון בטרם, שיש להם תכניות מובנות, שאנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מעצימים אותם ומגדילים אותם, כדי שהם יהיו יותר מעורבים ויותר ישפיעו.

יש לי פתרונות פרקטיים. אולי צריך לזמן ישיבה של מנהלי מחלקות חינוך למשל, מנהלי מחלקות רווחה. להתייעץ איתם מה אפשר לעשות, מה הם מציעים וכדומה. אי אפשר לבנות תכנית לאומית, במיוחד עם הנתונים הללו, שיש כאן עניין - - -

אם יש ועדת היגוי.

אם יש עניין ייחודי באזור הנגב, אני חושב שצריך לשתף את האוכלוסייה. אתה יודע מה, הם יודעים יותר טוב ממני ויותר טוב ממך מה צריך לעשות שם. תאמין לי.

בהחלט. אנחנו נעשה את זה ואני מאמץ את הרעיון הזה, הוא רעיון מצוין ואין ספק שאנחנו נשתמש בקבוצות החשיבה האלה, בהחלט.

כן, אם יש ועדת היגוי, אז נכון שיהיו בה שותפים גם - - -

אין ספק.

שולחן עגול.

אי אפשר להגיד למוחמד אלהיב שהוא לא מעורה בדברים וכו', והצוות שלו. הם אנשים שחיים את השטח.

הוא מעורה ואני יודע שהוא מודע לזה והוא חי עם הקהילה. אני רק אומר שזה צריך להיות מובנה בתוך התהליך הזה, של בניית התכנית.

רק לא יותר מדי שולחנות עגולים ולא יותר מדי שותפים, כי בסוף מרוב עצים לא רואים יער ואנחנו צריכים גם את הפרקטיקה, כמו שאתה אומר. אז למצוא את הדרך הנכונה גם להידבר עם השטח ולהבין את הצרכים ומצד שני לא לפרוץ את זה. תודה.

גברתי יושבת הראש, יש עוד סוגיה שלא עלתה.

אתה רשום כאן, משה, נכון?

כן.

משה אל תדאג, אתה כאן. בסדר?

תודה.

משרד החינוך, ואחיד אל הוזייל ואחר כך אילן אביטן ממשרד החינוך.

שלום, שמי אל הוזייל וחיד. אני הקמתי עמותה בשם אור אדום למען החיים בנושא של בטיחות בדרכים בכלל במגזר הבדואי. לצערי הרב, אני הייתי במערכת הביטחון והשתחררתי, אז אני רואה את זה משם. כי שם, איפה שהתעסקנו, לצורך העניין קחו את הצבא לדוגמא, בשנה יש לו בממוצע הרוג אחד בתאונות הדרכים. לעומת השנה הזאת, - - - אבל תסתכלו על שנים עברו, יש תאונה אחת. אנחנו מדברים על בני נוער מגיל 18 עד גיל 21, כמעט 90% מצה"ל. לצורך העניין זה מראה כמה הוא משקיע בנושא של החינוך לבטיחות בדרכים.

אם אנחנו מסתכלים על המגזר הבדואי, נושא הבטיחות מתחלק לשני חלקים. חלק אחד מתחיל מהבית עד סיום שנת הלימודים ומשם, מגיל 18 עד גיל 27, שזה בדיוק פחות או יותר הסתכלות שלנו על הבטיחות בכלל, שזה בטיחות בדרכים; ושנית - - -

אבל אנחנו מתייחסים כאן בדיון לגן עד 18.

בוודאי.

אני מוכנה לפרגן, אבל אנחנו נתמקד בילדים היום.

אין בעיה. אני לא מתמקד בנושא השני, אבל בשביל להגיע למצב שאנחנו גם מגיל 18 עד 27 שאין לנו את נושא הבטיחות, זה צריך להתחיל מהבית. שם אנחנו צריכים לראות שהבית באמת, כי יש מצב שלהורים אין מודעות גם במטבח, גם של בלון גז, גם דלת וגם סורג. איך סוגרים את הדלת ואת הדברים האלה. אנחנו רואים שם המון אירועים והמון ילדים שנופלים.

חניית רכב, לצורך העניין ההורים מחנים את הרכב בצורה לא נכונה. משאית מחנים בצורה לא נכונה. אתה רואה צפיפות, שזה מגיע למצב בלתי נסבל ואתה רואה שהילדים - - -

דיברנו על זה. זה דברים שבלי תקציב רשויות מקומיות יכולות פשוט לאכוף אותם. אוקיי, מה יש לך להוסיף לנו?

לגבי בני נוער, לדעתי יש בני נוער שמסיימים להם 100 שעות לימוד. בעיני צריך לקחת אותם ולהכניס אותם כחלק מנושא של בטיחות, התעסקות בבטיחות עם בטרם, עם מי שצריך, כי שם זה חסר.

קציני בטיחות לבתי ספר או במועצות. אין תעסוקה בנושא של הבטיחות ויש אנשים שיעידו על זה.

מה זאת אומרת?

קציני בטיחות. קצין בטיחות שהוא אחראי על בטיחות. בעיר רהט, לצורך העניין, אתה לא רואה שיש תכנית שהוא מתעסק בה. הם לא בודקים בתי ספר לקראת החורף.

אז זה כשל תפקודי.

עוד פעם, אני אומר את זה בתור אזרח. אם אני מעלה את זה בתור אזרח, מה מתרחש בתוך עיר. בסוף צריך לקחת את הדברים האלה ולהסתכל עליהם בצורה אחרת, כי לצורך העניין - - -

זה כשל תפקודי וזה מתחבר למה שאמרנו לגבי הרשויות. הערה לגיטימית, צריך לבחון אותה פר רשות, כי יש רשויות שקציני הבטיחות שם עושים עבודה. אנחנו לא יודעים תמיד מה התוצרים שלה, אבל היא נעשית. שוב, זה עניין של ניהול הרשות. אני לא סתם אמרתי, ראש רשות הוא פקטור מאד מאד משמעותי בכל התהליכים האלה וזה לא עניין של תקציב. קודם כל המודעות, קודם כל לפקח. קודם כל כראש רשות לדאוג לסביבה המוניציפאלית, הציבורית ובמרחבים הפרטיים שיהיו בטיחותיים יותר ואנחנו יכולים להתקדם עם זה כמה צעדים קדימה.

יש עוד נושא. אני אומר את זה בתור אזרח, לא אומר את זה בתור מישהו שהוא בתפקיד כזה או אחר.

אוקיי, בסדר. קיבלנו, הבנו, התייחסנו, אפשר להמשיך לנקודה הבאה.

עוד נקודה, הנושא של הבטיחות, בעיני צריך להכניס אותו כחלק ממערכי שיעור. לא צריך להכניס אותו כעוד דבר נוסף. מערך שיעור כולל מבחנים, כי בסוף ילד אם הוא יגיע מגיל אפס עד גיל 18 והוא מכיר את הבטיחות, אז בגיל 18 אנחנו לא נתעסק ב-374 הרוגים. וזה עוד נקודה.

נכון, תודה.

כמו שעושים היום עם הנהיגה, אז אפשר להרחיב את זה גם לנושאים האלה.

תודה רבה. גם בנהיגה חסר לנו לדעתי. תודה רבה ואחיד. אילן אביטן, בבקשה, משרד הרווחה ואחר כך יו"ר עמותת הבטיחות ברהט.

צהריים טובים.

זה ואחיד.

סליחה, אז אחר כך משה פריאל ואז מירב רפאל. בבקשה אילן.

צהריים טובים. התפקיד שלי זה מפקח מחוזי בתחום של ילד ונוער במחוז דרום. מה שאני רוצה להעיר פה, זה שהיום הזה הוא מאד מאד חשוב. זה נושא שאנחנו דנים בו ומתעסקים בו אני חושב הרבה במהלך השנה. יש במחוז אצלנו ועדה בין מחוזית לגיל הרך, שגם פרופסור מנו חבר בה, יחד איתי. שותפים בזה גם משרד החינוך וגם האגף למעונות יום ומשפחתונים, משרד הרווחה, משרד הבריאות כמובן. אנחנו מקיימים שם מפגשים על בסיס חודשי, כדי לדון בנושא של בטיחות בתוך החברה הבדואית.

מה התוצרים של הוועדה הזו, חוץ מוונטילציה.

קודם כל אני חושב, ודיברנו על זה לפני כן, שהחשיבה המשותפת היא מאד מאד עיקרית וברוכה, כיוון שחלק גדול מהסוגיות שעולות בתוך המקום הזה, הן גם מגיעות לאיזו שהיא חשיבה משותפת, כדי להגיע לתוך השטח. אני רק יכול לספר מהצד של משרד הרווחה, אחד הדברים, הפרויקטים הגדולים שאנחנו מובילים בתוך החברה, בתוך היישובים המוכרים ובתוך היישובים שלא מוכרים, זה משפחתונים. יש בכל רשות במרחב בנגב עשרות משפחתונים, כל משפחתון זה אישה שמנהלת ומובילה את המשפחתון. בכל משפחתון יש חמישה תינוקות.

מה המהות? כי זה נגזרת של כל הסיפור של בטיחות? אני לא רוצה את כל השירותים שניתנים. זה נגזרת שהם ילדים בסיכון? של מה?

הם ילדים בסיכון, אבל הנושא של הבטיחות עובר שם כל הזמן, כיוון שבהדרכה של אותן נשים שמים דגש גדול מאד על בטיחות בתוך המרחב הביתי, בתוך הסביבה הגיאוגרפית. נכנסים שם לנושאים שקשורים להגעה לתוך המשפחתון ויציאה מהמשפחתון. נסיעות, חנייה, עגלות. איך מגיעים.

מה אחוז האוכלוסייה שמשתתף במשפחתון?

אני חושב שהיתרון הגדול של המשפחתונים, זה שזה נמצא, זה מוקם בתוך הכפרים שאין להם שום הכרה. זאת אומרת אני יכול להגיע, אני מוצא את עצמי הולך להקים כאלה שירותים בתוך אזורים שאפשרות להגיע אליהם ברכב רגיל. האחוז הוא גבוה, כיוון שזה לא רק אותם חמישה תינוקות שנמצאים במשפחתון, אלא זה כל הסביבה המשפחתית הקרובה. זה המעגל השבטי הקרוב יותר. אני חושב שאחוז המשפחות שמקבלות את השירות, המשפחות של התינוקות שמקבלות את השירות, הוא אחוז גבוה יחסית.

כן, אחוז גבוה יחסית, אתה יודע, זה לא מדעי לישיבה בכנסת.

לא, אין ספק. אני מסכים איתך לגמרי ואני חושב באמת שכדי להגיע לאחוזים הרבה יותר גבוהים, צריך - - -

זה לא אחוזים גבוהים. שאני אדע בכלל במה מדובר. אני אגיד לך למה אני שואלת. כי אם אנחנו מדברים פה על בטיחות ילדים ועל זה שאנחנו רוצים להגיע לכל האוכלוסייה, אז אם אתה מדבר על משפחתונים, שרק 20% מהאוכלוסייה נמצאים שם, מה קורה עם כל 80% הילדים האחרים. איך אנחנו שם יוצרים את המציאות של סביבה בטוחה יותר ושל משפחות שמודעות. זאת אומרת אנחנו רואים שזה הרבה מעבר למרחב של המשפחתון.

אין ספק. אני אתן דוגמא קטנה. נווה מדבר זו רשות של כ-40,000, 45,000 תושבים. יש שם 50 משפחתונים, וזה נותן מענה - - -

זה כלום. תכפיל ב-50, זה 250 ילד.

נכון, זה מעט מאד, אבל אותם 50 ילד האלה זה הגעה לכל כפר או לכל יישוב שנמצא בריחוק גיאוגרפי מאד מאד גדול. היתרון הגדול של מה שדיברתי בהתחלה, ואני חושב שזו הנקודה החשובה, כדי להרחיב את השירותים האלה ולהגיע ליותר משפחות, שהן יכולות להפעיל שירותים בתוך המרחב, זו השותפות הזאת שאנחנו מדברים עליה, שגם משרד החינוך נמצא בה וגם בטרם נמצאים שם ומשרד הבריאות נמצא שם. היכולת הזו, ברגע שיש את השותפויות האלה והדיבור הזה של חשיבה משותפת וגם איגום משאבים וחשיבה, זה יכול להגיע ליותר תושבים.

נושא נוסף שקשור לבטיחות זה מועדוניות ביתיות. באותו משקל, כשניגע לרמת היישוב, הבית הבודד בתוך יישוב לא מוכר, אנחנו מקימים עשרות. אני חושב שיש לנו בתוך המרחב הבדואי מאות מועדוניות. בכל מועדונית יש 5 ילדים. נכון שזה הגיל הרך היותר גדול, זאת אומרת זה מגיל 5 עד גיל 10, אבל עדיין מגיעים למשפחות. עדיין האמהות שמפעילות את המועדוניות האלה הן גם מועסקות, אבל מעבר לזה שהן מועסקות, הן מקבלות הרבה הדרכות בנושא של בטיחות במרחב הביתי ובמרחב הגיאוגרפי.

אוקיי, אז על אותו משקל - - -

כן, היעד שלך הוא כל כך מצומצם. זו הבעיה.

אז על אותו משקל צריך פשוט לומר שאם זו הדרך שבה מצאתם בעצם להכניס את הנושא של בטיחות, אז לראות איך אנחנו מרחיבים את ההיצע הזה. פעם אחת נותנים באמת מענה של מסגרות לקבוצות של ילדים ופעם שנייה דרך כך בעצם מחדירים את כל הנושא של בטיחות לא רק למי שמנהל את המשפחתון, אלא גם לאותם הורים שהילדים שלהם נמצאים במשפחתון.

הרעיון הוא, כשאתם יושבים בוועדת ההיגוי פעם בחודש, איך אנחנו מרחיבים את המעגלים האלה גם בהיבט הזה. תודה רבה אילן.

הצטרף אליו חבר הכנסת ג'מעה, אני אתן רשות דיבור ואגיע גם אליך.

אוקיי.

משה פריאל בבקשה. רק תנסו להיות מדויקים וקצרים, כי אנחנו לקראת סיום הדיון, כדי שאני אאפשר לכמה שיותר.

ראשית, יושבת הראש, אני מברך על הדיון הזה. יישר כוח לחברי הכנסת שהציפו והעלו את הנושא.

אני לא עוצר את הרשימה. דרך אגב, אני עיתונאי ופעיל חברתי במשמר החברתי ותושב באר שבע. מוכר, ידוע הסיפור העגום הזה. צר לי שיותר לא התמקדו בכפרים הבלתי מוכרים, כי שם למעשה נמצא הגרעין הקשה, הטרגי, הדרמטי.

לפני 14 שנה ניסיתי לעשות כתבת תחקיר. לצורך זה גייסתי את טלב אל סנע, חבר הכנסת לשעבר. היה קשר של שתיקה באותן משפחות שעברו את אותן חוויות נוראיות. כי לדעתי אם אנחנו רוצים לתקוף את הנושא בצורה רצינית, חייבים לעשות ולהפעיל יוזמות ותכניות סביב ראשית המשפחות הנפגעות, שהן ירתמו על ידי נציגי הציבור או ראשי הציבור. ו-ב', במישור האחר, כמו שיש העדר אחריות הורית, יש העדר אחריות שלטונית לגבי מקומות, מגרשים הולמים, ששם ילד לא ייפגע, לא ייפצע, על ידי זה שבן משפחתו נסע אחורה במכונית. או תינוקות פעוטה שתתה בקבוק אקונומיקה או דברים מהסוג הזה.

זה לא קשור לרשות.

אני לא רוצה להרחיב. אני חושב ששתי הסוגיות האלה – יותר להגביר את המודעות בקרב ההורים, והיו פה נציגי משרד החינוך. דרך אגב, יפה מאד ויישר כוח לארגון בטרם הנמרצים שעושים עבודה יפה.

נכון.

אבל לא שמעתי פה חוגי הורים או פעילות סביב הנושא.

זה חלק ממה שיש בתכנית של בטרם.

בכדי לבוא, לשבת וביחד בסיעור מוחות לפתור את הבעיה. תודה רבה. ואני סבור שמכל היום הזה, הדיון שמתקיים פה הוא הכי משמעותי, הוא הכי רציני, יותר אפילו מתקציב רשויות או דברים שעוסקים בכסף.

תודה רבה משה.

אבל משה, לא הצעת לגבי איך להגיע לכפרים הלא מוכרים. יש לך רעיון מסוים איך לפרוץ את זה?

זה מתחיל מהפתיחות של בני המשפחה. האמן לי, אני והקולגות שלי העיתונאים ניסינו להרים כל מיני כתבות. תשאל את טלב אל סנע, שהוא ישתף אותך.

בגלל זה אני התחברתי. אני רוצה רגע לעזור לך, כי אם אתה מדבר על הקושי, אתה מדבר על קשר שתיקה שם. זאת אומרת שגם לצורך העניין אם יהיה מי שירצה להיכנס פנימה, נורא קשה לחדור את זה.

יפה.

זה המקום של חברי הכנסת.

כאן - - - המצב שלכם, בתור חברי כנסת.

בדיוק. בזה אולי חברי הכנסת יכולים לעזור לפתוח את המחסום הזה.

אוקיי, נכון, אבל אם משרד החינוך למשל מפעיל פיקוח והפיקוח הזה לא מגיע לכפרים הלא מוכרים, אז צריך להגיד לו שלא צריך להעניש את הילדים בכפרים הלא מוכרים, בזה שאתה לא עושה את הפיקוח. ואותו דבר - - -

כן, אבל זה לא מספיק להכניס לשם פיקוח.

לא, לא, זה לא מספיק, אבל זה חלק - - -

יוסף, בוא נודה על האמת, בסדר? בוא לא נשים קוסמטיקה במקום שלא צריך, אם אנחנו באמת רוצים לפתור את הבעיה. יש פה עניין של הדדיות. מצד אחד יש משהו שאנחנו מכירים בחובה שלנו כמדינה, להגיע לכל ילד שנמצא בתוך האזור הגיאוגרפי של מדינת ישראל וצריך לחשוב יצירתי, ואני מסכימה איתך שזו מטרה.

לצד זה יש פה עניין של תרבות, שאתם כל הזמן אומרים אנחנו מצד אחד רוצים לכבד אותם, מצד שני, שהיא גם קצת מפריעה או חוסמת אותנו מלהגיע אליהם, אז אנחנו כאילו נותנים לה לגיטימציה.

על מה את מדברת?

ואני אומר לך.

על הניסיון ל - - -

לא, לא, אני מדברת בכלל על היכולת שלנו לחדור לתוך החברה הזו. ואני חושבת שכאן - - -

לא יש פרויקט שמישהו אמר - - -

לא, אבל בוא, אל תהיה מתגונן. הרי יש לנו את אותה מטרה.

לא, אני אומר שזה - - -

אני אומרת שלחברי הכנסת יש כוח כמי שגם מגיעים לצורך העניין מהחברה הזו, לפרוץ את החומה שיש שם, לפרוץ את קשר השתיקה, להיפתח. הוא דיבר על פתיחות. אני חושבת שזה גורם מאד משמעותי, ליצור את הפתיחות הזאת, כדי שאנחנו נוכל אחר כך להיכנס ולעשות את העבודה.

על כל זה אנחנו מסכימים, אבל אנחנו עוד לא רשויות, אנחנו לא משרדי ממשלה, לא מפעילים תכניות.

לא משנה, גם אני לא רשויות ואני נלחמת כדי לחדור למגזר החרדי.

אז אם יש משרד ממשלתי שנתקל בבעיה כזו, אז בשמחה שיביא את זה לוועדה הזו ואנחנו נעזור לו.

אבל הוא מדבר כעיתונאי, לא כצד.

זה בכלל לא משנה עכשיו, סליחה רגע. זה לא משנה בתור מה הוא מדבר. הדברים הם דברי טעם. אנחנו מכירים בזה שיש תרבות מסוימת שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגיעים אליה. אנחנו רוצים להגיע אליה. הרי זה בא מהמקום של לרצות להגיע לאותה חברה. זה לא רק העניין של אם יש לנו תקציב או לא ויש לנו תכנית או לא. אנחנו צריכים גם פתיחות ממי שנמצא שם.

אבל העניין הוא שהפתיחות למוסדות הממשלה נמצאת. האטימות נמצאת לעיתונאים.

אוקיי, תודה, תודה רבה. בבקשה, גלית.

אם יש רשות ממשלתית שאומרת שלא משתפים אותה, שיגידו לנו ונוכל לעזור.

בבקשה, גלית.

תיגש לדבר עם טלב, למה סחור-סחור? תזכיר לו את משה פריאל והוא שחור על גבי לבן יגיד - - -

אבל - - - תבדקו את הנתונים, באמת.

תודה רבה. אנחנו לא מפתחים את הדיון. אני חושבת שהדברים נאמרו בצורה ברורה. נתנו את ההתייחסות. כולנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את זה הכי טוב שאנחנו יכולים.

בבקשה, גלית.

אני רוצה להגיב לך בשני דברים. אחד, בפרויקט שאנחנו נכנסנו אליו ואנחנו ארגון בטרם, יש לנו עובדים מהחברה הערבית. אנחנו החלטנו שהפרויקט הזה הוא ביחד עם החברה הבדואית. כל התשומות הן מתוך החברה הבדואית. המדריכים הם מהחברה הבדואית, השילוט שאני עושה - - -

כולל בכפרים הלא מוכרים?

הפרויקט הזה ספציפית הוא של משרד החקלאות. אני בהתאם, לצערי, למממן, יכולה לעבוד רק בתשעה יישובים מוסדרים. אנחנו מנסים עכשיו לאתר תקציבים ליישובים הלא מוסדרים. אבל לעניין רתימת החברה, אני מסכימה איתך. יש הרבה התגוננות, אבל מצד שני כשעמותה אזרחית מגיעה עם הציבור, מתוך האוכלוסייה, אנחנו מקבלים היענות.

אם אפשר לפרוץ את זה.

אני יכולה לפרוט בדיוק לכמה משפחות הגענו וכמה בני נוער מצאנו.

גלית, את לא צריכה להתנצל. אתם עושים עבודה נהדרת.

שנייה, לא, אני עונה על ההירתמות של האוכלוסייה. יש הירתמות, יש היום היענות. זה בכיוון חיובי.

הלוואי.

דבר שני, אני מחזקת את ידיך. ללא תשתיות, ללא מגרשי משחקים לילדים האלה אנחנו לא - - -

בוודאי. בעיקר בכפרים הבלתי מוכרזים.

נכון, אנחנו נתנו את הדגש הזה בדיון הקודם שקיימנו כאן בוועדה.

הילדה האחרונה שנהרגה, ילדה שנלכדה ברכב נטוש בתל שבע, יישוב מוסדר. לא היה לה איפה לשחק.

כן.

אוקיי, תודה רבה גלית. מרב רפאל בבקשה, ואחר כך גלית כהן ובהמשך חבר הכנסת ג'מעה ואנחנו מסכמים את הדיון. בבקשה.

טוב, התייחסו פה לבעיות בטיחות שונות, גם הנושא של בטיחות בדרכים עלה פה ו - - - זה מקור נוסף. אני לא אלאה אתכם בנתונים, רק כדי לסבר את האוזן. בשנת 2016 נהרגו 68 ילדים בגילאי אפס עד 14 בתאונות דרכים, מתוכם 41 ילדים מהחברה הערבית, 21 מתוכם מהדרום. בשנת 2017 נהרגו מתחילת השנה בעצם ועד היום, 54 ילדים בגילאי אפס עד 14 - 36 ילדים מהחברה הערבית, 17 מתוכם מאזור הדרום.

אנחנו מדברים על כך שילדים בחברה הערבית מהווים בסך הכל 25% מכלל הילדים בגילאים האלה, והם נפגעים הרבה מעבר לאחוז שלהם באוכלוסייה וזה דבר שחייבים לשים עליו את הדגש.

ילדים מהחברה הערבית ספציפית נפגעים כנוסעי רכב, כך שאנחנו רואים שם אחוזי חגירה נמוכים בהרבה מהחברה הכללית. תופעה ייחודית לחברה הערבית וספציפית לאוכלוסייה בנגב, היא מה שאנחנו מגדירים תאונות חצר. נתנו פה איזו שהיא התייחסות לזה. אני מניחה שמכירים את הסוגיה שילדים בחצר הבית נדרסים על ידי כלי רכב פרטיים או רכבים כבדים. הרבה פעמים מי שנסע ברכבים הם קרובי המשפחה.

הרשות לבטיחות בדרכים יצאה בשנת 2017 בתכנית חירום למניעת תאונות דרכים בחברה הערבית. התכנית הזאת היא תכנית כוללת, מתוך יישובי כל החברה הערבית נדגמו גם יישובים שיש מקום לתת שם דגש חזק מאד. במסגרת התכנית הזאת נבנתה תכנית לכל יישוב ערבי עם העירייה. אנחנו הקמנו מערך הסברה ייעודי, עם אסטרטגיה הסברתית, שפה זה בעצם נקודה מאד חשובה. זה לא היה בעבר. פעם היו לוקחים את ההסברה לחברה הכללית, מתרגמים אותה לערבית. זה לא עובד ככה.

יצרו התאמות.

יש מאפיינים ייחודיים, יש בעיות ייחודיות. גייסנו לרשות לבטיחות בדרכים מנהלת אגף הסברה לחברה הערבית ואנחנו עובדים עם אסטרטגים מהחברה הערבית ומייצרים בעצם חומרים מותאמים למאפיינים ולבעיות. אגב, היה קמפיין מאד גדול ביולי השנה, שהמטרה הראשונה שלו הייתה קודם כל להעלות גם מודעות באוכלוסייה עצמה.

מישהו מודד את זה? זאת אומרת כדי לראות מה האפקטיביות של התהליכים, שהם באמת חשובים. אגב, אני הייתי עדה לקמפיין. גם פרגנתי לכם בכל הנושא של שכחת ילדים. אז תודה לאל, תודה לאל ושכך יישאר, שאני לא אפתח פה, עברנו שנה שהיא לא דומה לשנה שעברה ואני חושבת שהרבה מזה זה גם השיח שהתעורר לאורך כל השנה וגם הקמפיין, שהוא היה מצוין. כל פעם כשהדלקתי רדיו ברכב שמעתי ואמרתי וואלה, זה קורה. אם אני בסטטיסטיקה שומעת את זה כל כך הרבה במהלך הדרך, אז זה שם.

מישהו מודד את זה גם בהיבט של בטיחות בדרכים לא בשכחת ילדים?

קודם הל התכנית שהספציפית הזאת של החברה הערבית בעצם התחילה עם עבודת מחקר נרחבת ברשות, עם חוקרים מהרשות. היא מלווה מחקרית והיא לא הסתיימה. זו תכנית שהתחילה בשנת 2017 והיא בעצם עובדת ואני אפרוט פה עוד כמה נקודות.

רק רציתי לדעת איזו רשות?

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אז דיברו פה על הנושא של להגיע לאנשים. בחלק מהתכנית הזאת חשבו איך אנחנו מגיעים לאוכלוסייה הזו, שלא רק דרך אמצעי ההסברה שאנחנו מכירים, מהדיגיטל, הטלוויזיה וכו'. אז בעצם אנחנו בעצם מתכנסים, עושים כינוס של אנשים. אנחנו עובדים עם ארגון בטרם על הנושא של דריסות לאחור. להגיע להסברה דרך קופות החולים, דרך טיפות החלב, דרך הבתים. לעשות הדרכות ולהגיע לאנשים.

מה עשיתם עם הדו"ח לעניין אי הבטיחות בבתי הספר, זו השאלה?

יש דו"ח שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הוציאה וסקרה את כל בתי הספר היסודיים במדינת ישראל ונתנה דו"ח ליקויים והעבירה אותו לטיפול הרשויות המקומיות, תוך מעקב על הדו"ח הזה. זה דו"ח - - -

אוקיי, רק משפט סיכום, כי אנחנו כבר ממש חייבים לסיים.

זה נכון שברוב בתי הספר היו בעיות של בטיחות בחברה הערבית?

יש לא מעט מוסדות חינוך שיש בהם ליקויים.

גם בחילוני, לצערנו.

יש ליקויים שתוקנו בחלק מבתי הספר.

לא, לא, הייתה בעיה ייחודית ביסודיים בחברה הערבית.

צריך לבדוק ספציפית לגבי בתי הספר - - - ולהתייחס אליהם. זהו. הרשות תמשיך עם התכנית הזאת גם בשנת 2018. אנחנו לקראת אגב קמפיין חדש לחגירת חגורות בטיחות בחברה הערבית, כי זו באמת בעיה אקוטית בנושא של היפגעות ילדים ו - - -. תודה רבה.

תודה רבה מרב, גם על הפעילות בכלל. גלית כהן, בבקשה.

צהריים טובים, שלום לכולם.

רק ברשותך תנסי לתמצת את הדברים, כי אני לא רוצה לעצור אותך. גלית כהן, רופאים לזכויות אדם, פורום בריאות דרום, נכון?

נכון, אני עובדת בארגון רופאים לזכויות אדם, מרכזת את פורום בריאות דרום, שזה פורום תושבים מכל הנגב, גם מהחברה הערבית וגם מהחברה היהודית. אנחנו מנסים לסגור את הפערים הקיימים בתחום הבריאות בין מרכז לדרום. וחשוב לי להגיד את זה, כי בעצם גם על הרקע הזה אנחנו מדברים. מלכתחילה מערכת הבריאות בדרום היא מוחלשת יותר, ואנחנו מגלים כאן ודנים כאן על כל כך הרבה בעיות בטיחות של ילדים, וזה נמצא בסופו של דבר במרחב מורכב עם ובלי קשר.

אני רוצה להעלות כאן נושא נוסף שקשור לתחום של תמותת תינוקות. דיברו כאן הרבה מאד על הנושא הגנטי. אני רוצה להעלות את הנושא של מעקב היריון, שיש אחוז מאד גבוה של נשים, כ-18% של נשים בחברה הבדואית לא מקיימות בדיקות של מעקב היריון. הסיבות לזה הן מאד מאד מגוונות. זה מתחיל גם בחוסר אמון, כשחוסר אמון בעיני – וסליחה – זה לא רק איזו שהיא חסימה תרבותית, זה הרבה פעמים החדירה שלנו לשם, למקומות האלה עם דחפורים. זה לא מעורר אמון וזאת סוגיה כואבת בלי קשר.

אנחנו מבינים שיש תורים ארוכים. אין נגישות שפתית. שאישה כבר מגיעה לרופא לא תמיד היא מבינה מה הוא אומר לה, ויש נוהל – ויתקנו אותי כאן החברה ממשרד הבריאות – שהיום מעביר נשים שיש להן היריון בסיכון גבוה, מטיפות החלב לקופות החולים. הרבה מאד נשים מהחברה הבדואית, שזו חברה שהרבה נשים הן מרובות ילדים, מאד מהר מוגדרות כנשים שהן בסיכון גבוה, עוברות לקופת החולים ובקופות החולים – כבר כשהן רוצות לעשות את הבדיקה - הן נתקלות בתורים גדולים, ברופאים שלא תמיד יודעים את השפה.

זה חלק קטן, כמובן, הנגישות הפיזית. כל מה שעלה כאן ואני לא אחזור, אבל זה חלק באמת מהאתגרים.

בפורום בריאות דרום אנחנו החלטנו לפעול בנושא בדיקות מעקב היריון ואני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, אני חושבת שיש מקום לייצר איזו שהיא תכנית. כל אחד מהמשרדים עושה פה דברים נפלאים. השאלה אם יש משהו שמסתכל באמת על התכנית מלמעלה וגם יודע מה כל אחד עושה וגם אפשר להעריך את זה. לדוגמא יש למיטב ידיעתי ניידת שמגיעה לנשים לחיסונים. אני יודעת שיש גם ניידת של הרווחה שמגיעה. האם אותה ניידת יכולה לעשות בדיקות מעקב היריון פשוטות. אנחנו מדברים על סוכר. אנחנו מדברים על אולטרא סאונד, דברים שאולי יכולים להיות. אולי זה מתאים ואולי זה לא, אבל זה משהו שחשוב לדבר עליו.

ניידת בריאות עושה את זה. זה לא קשור לרווחה.

דיברו כאן כל תכנית החומש של משרד החינוך, שאני שמחה מאד לשמוע על קיומה. אנחנו קיימנו פגישה רב מקצועית מגוונת עם רופאים מהחברה הבדואית, שעובדים הרבה מאד עם נשים ודיברו על הצורך המאד מאד חשוב לדבר על תכנון המשפחה כבר בבתי הספר ובתיכון. גם על הנושא הגנטי, גם על הנושא של בדיקות מעקב היריון והחשיבות שלהן. יהיה מצוין אם תכנית החומש הזאת תוכל להתייחס גם לתכנים האלה, של חינוך לבריאות בתחום הזה.

אוקיי, ובמשפט סיכום.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. אני חושבת שנדרש ריצ'ינג האוט. גם אם טיפות החלב היום הן לא מותאמות לנשים, יכול להיות שהתפקיד שלהן יכול להשתנות ולהגיע לנשים שהן בהיריון או לקראת היריון ולעזור להן אפילו בתיאום פגישות ולראות שהן מבצעות את הבדיקות האלה. כנ"ל לגבי עובדות סוציאליות. השאלה היא אם יש איזו שהיא ראייה הוליסטית, שעובדת סוציאלית רואה אישה בתחילת הדרך של ההיריון, שואלת אותה אם היא עברה בדיקות היריון, אם היא צריכה עזרה בתיאום של בדיקות. אם היא רוצה לשלוח איתה מתורגמנית לבדיקה. יש משהו ש - - -

טוב, אבל אז אנחנו מדברים רק על אוכלוסיות שמטופלות רווחה. אני מניחה שיש הרבה כאלה, אבל - - -

הן אחוז מאד גבוה והעובדות הסוציאליות - - -

אבל קיבלנו נתונים ש-95% מכלל הנשים בהיריון בעצם מגיעות והילדים מחוסנים. זאת אומרת שיש נגישות. צריך לראות איך אנחנו מייעלים את זה. לגבי ה-18% של מעקב היריון, אז - - -

זה משרד הבריאות.

אני ממש מתנצלת, חבר הכנסת ג'מעה, אבל אני סוגרת את הדיון. אנחנו כבר אחרי הזמן ואני מוכרה להגיע לדיון נוסף.

אני לא אקח לך הרבה זמן.

בבקשה.

בכל אופן, התחלואה ותמותת ילדים בחברה הערבית זה נושא כאוב כל הזמן. אני לא יודע אם זה מסתדר ביחד עם מה שהציגה נציגת רופאים לזכויות אדם, עם כל החשיבות. מה שהיא אמרה זה חשוב מאד, אבל אני לא יודע אם זה המקום בכלל והנושא.

מה שכן, מה שרציתי להגיד ואולי הכי בקצרה, שם המשחק הוא המתקנים שלא קיימים בכפרים הבלתי מוכרים במיוחד. אין ספק שיש חשיבות להעלאת המודעות בדפוסי ההתנהגות של אנשים והדרכות. אני בהחלט מסכים, אבל שם המשחק פשוט מאד ברור. אין ולא קיים מתקן לילד שנפגע, על מנת לשחק. אם אין לו איפה לשחק, אז הוא משחק בדבר שזה לא - - -

אוקיי, גלית אמרה את זה.

לא נמצא ואז קורה מה שקורה עם העניין של הבטיחות. אם תלכי למשל לסורוקה בעניין של כוויות, תמצאי שהרוב המכריע זה מהמגזר, למרות שאחוזם נגיד 30%, אבל תמצאי ש-80 אחוז זה מהמגזר. אם תלכי להיפגעות ילדים, שאנחנו דיברנו על זה באחת הוועדות הקודמות.

כן, הנתונים הוצגו כאן בתחילת הדיון.

זה מזעזע. אני חושב שהדרכה, נניח מה שעושים אם זה בטרם, ועוד כשהייתי בקופת חולים, שם עבדתי בעבודתי הקודמת, עדיין זה לא מספיק מה שעושים בעניין. זה טיפה בים.

סליחה, אני גם רציתי.

לא, אני מתנצלת, סיימנו את הדיון. מחילה.

כתבתי את שמי. יש נושא שלא הוזכר בכלל.

מה לא הוזכר? במשפט.

מה שלא הוזכר זה איך מתייחסים מבחינת העובדים הסוציאליים ומבחינת הפסיכולוגים, לילדים שרואים בפזורה שהבית שלהם נהרס מולם.

אוקיי, זה לא נושא הדיון. תודה רבה. יכול להיות שזה שייך לדיונים אחרים. נושא חשוב כשלעצמו. אני מתנצלת. אני בטח לא אפזר את הדיון רגע לפני שאני מסכמת אותו.

טוב.

ראשית אני רוצה להודות לכל השותפים כאן סביב השולחן. אני חושבת שבאמת התנהל פה דיון מאד מאד ענייני וחשוב.

אני אתן כמה התייחסויות בהמלצות ואם פספסתי משהו מהדברים שעלו כאן, אז אתם בהחלט מוזמנים להציע.

הדבר הראשון שאני כן רוצה אליו, והוא מתחבר בעצם לפתיחה של הדיון, זה הנושא של העלאת המודעות. ככל שאנחנו נהיה יותר בשטח, ככל שאנחנו נפגוש יותר את האוכלוסייה, ככל שאנחנו נדבר יותר עם ההורים, ככל שאנחנו נדריך יותר, ככל שאנחנו – מה לעשות – נפמפם יותר את הסיפור הזה, תהיה יותר מודעות ואני בטוחה שבסופו של דבר זה יתורגם גם למעשים וגם למזעור התופעה בשטח.

המעורבות של ראשי הרשויות היא קריטית ואני רוצה שתצא הודעה בעניין הזה גם לשלטון המקומי. דיברתם על מתקנים של משחקים. אנחנו מדברים על בטיחות בסביבת הבית מבחינת חניות. כל הנושא של תכנון ובנייה או תכנון בכלל של המרחב, גם הציבורי ברמת הרשות וגם במרחבים הפרטיים, איפה שלרשות יש את הסמכות לבוא ולאכוף מפגעים ולאכוף התנהלות שהיא לא תקינה מבחינת רכבים שנמצאים במקום שהם לא צריכים, חנייה שנמצאת בצורה לא סדורה. אני חושבת שראשי הרשויות הם שותפים אמיתיים בתוך הסיפור הזה ואני בהחלט רוצה שהם גם יידעו שאנחנו שמים את יהבנו בהם בעניין הזה, ושאנחנו מגייסים אותם לתוך הסיפור.

לבחון את הכנסת משרד הבריאות לתכנית 922. התקציב שהם קיבלו, שהוא גם לא מתוך התכנית הזו, הוא תקציב זעום. הוא לא באמת יעשה את השינוי ואת המהפכה שאנחנו רוצים. לפני שאנחנו חושבים על כל הדברים החשובים האחרים במרחב של הכפרים האלה, אנחנו קודם כל צריכים לוודא שהילדים שלנו יישארו חיים שם, כדי שתהיה אוכלוסייה שתקבל את זה. אז אין שאלה שמשרד הבריאות צריך להיות חלק.

משרד החינוך – אני אשמח לקבל גם, אם יש תכנים ייחודיים שנוגעים למגזר הבדואי בדרום. לא להכניס לי את כל משמרות הזהב שקורים גם וגם במקומות אחרים, אלא באמת דברים שמתרחשים רק שם, כדי שאנחנו נדע שאנחנו נותנים את הדעת. וכמובן אנחנו נזמין את מנכ"ל משרד החינוך, כדי להציג את תכנית החומש.

אני רוצה לברך בשם הוועדה את המשרד על כך שהוא לקח את הדברים צעד אחד קדימה ומעבר לתכנית הלאומית, אני חושבת שזה בהחלט מבורך.

בתוך כל מה שאמרתי לגבי כל הסוגיות, בין אם זה הנושא של טיפות החלב והעלאת המודעות בתקופת היריון ועניין של תשתיות וכו', לראות איך אנחנו מתייחסים גם ליישובים הלא מוכרים, כדי שאנחנו נצמצם את התופעה של היפגעות ילדים גם בהם.

אני חותמת את הדיון ואומרת שוב, אנחנו כאן בוועדה לזכויות הילד, מבחינתנו כל ילד הוא עולם ומלואו. ילד הוא ילד ולא משנה על איזה קרקע הוא נמצא ומחובתנו לעשות את הכל כדי למנוע את ההיפגעות שלהם.

תודה רבה לכולם.

רק רגע, משרד החינוך, הייתה המלצה שתגישו, נכון? שהם יגישו מסמך.

כן, כן, אמרתי. כן, כן.

ומה אתם עושים בתחום הזה.

אמרתי בסיכום.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35.