פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 485

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 12:50

פתיחת התערוכה - ונציה – 500 שנה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

סלינה שמבוס - שגרירת קפריסין בישראל

מרסלה אנסלדי - מנהלת המוזיאון האיטלקי בוונציה

שוקי כהן - איש עסקים לצעצועים

יצחק דוידוביץ - מנהל חברת מדטון

שרה לידיה דבש - אמנית

תמנע מוסט - אמנית

מיכל סדן - אשת אמנות

חני קייטרמן - מנהלת ארגון מעגל החברות של ירושלים

מירי קלנר - גמלאית

שלום קלנר - גמלאי

אפרת בניני - גמלאית

יוחנן לסטמן - גמלאי

ויקטוריה מזל סרפי - גמלאית

Dominique Zibell - גמלאית

Bernard Zibell - גמלאי

סילביה ברעם - גמלאית

Giulia della Seta - גמלאית

דניאל קדוש - גמלאי

Florence Soulam - גמלאית

Ester Wolff - גמלאית

חנה קנטרמן - גמלאית

צינה שלי ציפל - סטודנטית

אסף מוסט - מוזמן/ת

נבי זיילר - מוזמן/ת

סטיבן במליי - מוזמן/ת

שמעון אבני אבני - מוזמן/ת

יהודית גידלי

הדס לוי, חבר תרגומים

פתיחת התערוכה - ונציה – 500 שנה

אני מתכבד לפתוח בצד הפורמלי את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 31.10, י"א בחשוון, כשאנחנו מציינים ונציה - 500 שנה, תערוכה של צילומים. אני מבין שגם הגטו היהודי מקבל פה פינה רצינית בתערוכה. אני אגלה סוד קטן, התמונה במסך האייפד שלי זה ונציה. אז אני אומר לכם שלא ייפגעו שיש פה ונציאנים, שהיא יותר יפה בתמונות. היא לא נוחה במציאות, צפוף שם נהייה לאחרונה והרבה הרבה לחות. אבל אנחנו בועדת החינוך חידשנו מנהג שאנחנו מארחים תערוכות. אני חושב, יהודית, תקני אותי אם לא, זו תערוכה שלישית או רביעית.

זאת החמישית.

חמישית. אני זהיר אז אופייני לי. תערוכה חמישית. ואני רוצה לגלות לכם סוד שוועדות אחרות התחילו להתקנא בנו מבחינת קנאת סופרים תרבה חוכמים ואנחנו שמחים שהם מתקנאים בנו וגם כשהם מוציאים הודעות שהם הראשונים אנחנו, איך אומרים, הבלגנו ומחלנו על כבודנו לכבוד התרבות. אנחנו מארחים היום את שגרירת קפריסין בישראל, הגברת סלינה. זה במסגרת השיתוף פעולה הבילטרלי והטרילטרלי בין ישראל, קפריסין וישראל, קפריסין, יוון. היינו כבר במשלחות שם באגודת הידידות הפרלמנטרית. יום רביעי יוצא יושב ראש הכנסת יחד איתי למפגש בקפריסין ל-24 שעות, לא להבהל, אני הולך ל-24 שעות וחוזר. הביקור הוא בן 30 שעות. בדצמבר מתוכנן עוד ביקור. יש שיתופי פעולה נפלאים בין קפריסין לישראל. קפריסין, מה לעשות, נמצאת באותה שכונה שלנו. והשכונה שלנו קצת מופרעת והשיתופי פעולה האלה חשובים מאוד וכל ישראלי מכיר שהוא נוסע לוונציה אז הוא מסתיר או את הכיפה או את הסממן הישראלי. לא בגלל ונציה, בגלל האנטישמיות שיש באירופה. אבל כשמתסובבים בקפריסין אפשר להסתובב חופשי, יש שקט נפשי. בכלל הקפריסאים הם אנשים שקטים ורגועים, אין להם שעון בים והלחץ דם שלהם נמוך. הלוואי עלינו אנחנו במזרח התיכון כמו הקפריסאים. אנחנו מודים לך וברוכה הבאה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

שלום, הלוואי ויכלתי לדבר איתכם בעברית. מאז שעליתי לארץ אני מנסה. אני חייבת לומר לכם שזה יום חשוב מאוד בקריירה שלי, בחיים שלי מאז שעליתי לארץ, לבוא לכאן להביא את הגטו בוונציה לירושלים. לפני 25 שנה כשישבתי בבית הכנסת הישן בגטו הייתי מוצפת ברגשות. אבל בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שהיום אני אהיה האמנית הישראלית שתביא עבור הזיכרון לאורך השנים את הגטו של ונציה. הגטו שייך להיסטוריה שלנו ואנחנו רוצים לשמור את הזיכרון חי. אני מאוד נרגשת בגלל שהיום נמצאת כאן מישהי שהיא מאוד חשובה עבורי, גברת מרסלה אנסלדי, שהיא המנהלת של המוזיאון היהודי בוונציה, והיא חיה את המציאות של גטו כיום. אז היא תגיד כמה מילים.

אני רוצה לומר כמה מילות תודה. ברוך השם שאני כאן, זה נס, אבל ירושלים היא אדמה של ניסים. אני רוצה להודות לאדם שלידי, יהודית גידלי, עבור - - - ועבור הגשמת החלום שלי. היו כמה אנשים בחיי שעזרו לי מאוד ואני צריכה להתחיל בבעלי היקר, שרק הגיע, ד"ר דבש. הוא תמך בי במשך שנים רבות ואנשים שעוסקים באמנות בחייהם יודעים שזה לא תמיד קל כל כך. אני רוצה להודות גם לבתי היקרה, יש לי רק בת אחת, והיא גם עזרה לי במהלך כל השנים האלה. אז תודה אודליה ותודה שהגעת לכאן היום, אני יודעת שזה לא היה קל עבורך.

לא יכולתי להיות פה ללא התמיכה של כל חבריי. זה נראה כמו איחוד מחדש היום כי יש לי חברים מלוס אנג'לס מלפני 35 או 40 שנה ויש לי חברים חדשים ממיאמי ואני למעשה מסתכלת על מישהו כעת. אני אהיה מאוד רגשנית כי אני רוצה להקדיש את התערוכה הזאת למנטור של חיי ששינה את חיי, מלפני 35 שנים, אנחנו רוצים לשכוח את המספרים, שמו עזרא בישוורץ, זכרונו לברכה, שנקרא הרבי של הכוכבים בהוליווד. המוטו הראשי שלו היה שהוא אהב את ישראל אבל כולם צריכים לחיות ביחד ללא תוויות מודבקות להם ומה הם הדברים שמשכו אותי אותי ביותר כשהתחלתי ללמוד על הגטו בוונציה זה שבמשך 300 שנים אשכנזים, ספרדים כולם חיו ביחד ביהדות. אני חושבת שזה מסר חשוב להביא לכאן לירושלים, לכנסת. אני הגעתי מחוצלארץ אז אני חושבת שכולנו באים ממקומות שונים כאן וזה צריך להוות דוגמה עבורנו. אז תודה רינדלה, הבת של שלמה שוורץ ותודה שבאת, את מביאה את הרוח שלו וזה נהדר.

אני רוצה גם לא לשכוח- - - אנשים אמרו לי להביא פתקים קטנים, זה מאוד קל לדבר, לי מאוד קשה לדבר, אני אמנית גרפית, אני מעדיפה לצייר או לצלם. תודה שבאת, מר רובין. - - - זה ארגון שתמך בי בכמה מהפרוייקטים שלי במשך כמה שנים. העובדה שמר רובין כאן היום ורחל זה מאוד מיוחד. אני לא חלמתי שתהיו איתי כאן גם ממיאמי. בוא נקווה שאני אעשה עבודה טובה ואתם תהיו גאים בי - - - שזה גם מדהים שבישראל, ובפרט בירושלים סצנת האמנות גדלה ואני מאוד גאה להיות חלק מזה. היום זה ניסיון מאוד מיוחד עבורי בגלל שכל כך הרבה אמנים בירושלים, בישראל, שעושים עבודה נהדרת ואנחנו כאמנים צריכים שיאמינו בנו, שיתמכו בנו ואני לא רואה את, אה הנה היא, אנחנו צריכים להודות למיכל סדן שהיא אולי ה- - - שיכולים להיות לאמן. היא אוהבת אמנות, היא אוהבת אמנים, היא נותנת את כל הלב והנשמה שלה לעבודתה ואני חושבת שסצנת האמנות לא תהיה אותו דבר בלעדיה. תודה רבה מיכל.

תודה רבה. גברת מרסלה אנסלדי, בבקשה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

שלום, לצערי הרב אינני מדברת עברית. אני אדבר מעט כי עבורי היום הזה הוא יום מיוחד מאוד. אני מייצגת את המוזיאון היהודי בוונציה ואת הקהילה היהודית בוונציה. זה הדבר החשוב ביותר, אני חושבת שכולם יודעים שוונציה היא אי שמוקף על ידי תעלות והגטו הוא אי שמוקף על ידי תעלות. אנחנו חיים באזור קטן מאוד של העיר הגדולה. עיר גדולה כעיר תיירותית אבל אנחנו רוצים להמשיך את המסורת שלנו, אנחנו רק 4500 איש ואנחנו מעט יהודים שיש להם את הכבוד והקושי להעביר את הסיפור של אבותינו. עבורי זה עונג גדול מאוד כשבקשתי את שרה כי היה לנו מיידי חיבור מיוחד. אנחנו לא יודעות למה אבל זה היה רגש מיוחד. כשרואים את המקום הזה שאני מכירה טוב כל כך מכוון שאלה חיי היום יום. המשרד שלי שם ויש שלושה בתי כנסת ב- - - אתם יכולים לדמיין לעצמכם את המשמעות עבור החיים של היהודים באירופה בגלל שוונציה הייתה מקום המפגש של יהדות. אני מציעה לכנסת את הספר הזה שמציג את ההיסטוריה שלנו אבל לא את ההיסטוריה של היהודים הונציאנים אלא ההיסטוריה של היהודים בוונציה, ירושלים ובכל העולם. זאת הגדה שהודפסה בוונציה בתחילת המאה ה-17, יש לנו את המקור במוזיאון שלנו. הגרסה הזאת הודפסה לפני כמה שנים כאן בירושלים. זה ספר עם ההיסטוריה שלנו, ההיסטוריה של העם היהודי. תודה על ההזדמנות הזאת.

תודה. עכשיו אנחנו, נשאר לנו עוד קצת זמן, לכן אני אתן רשות דיבור לאורחים, אורח, שניים, שלושה, מישהו רוצה להתייחס?

קוראים לי תמנע מוסט, אני ירושלמית. פגשתי את מיכל סדן והשאר היסטוריה. אני מציירת בארץ ובחוצלארץ, הרבה מאוד תערוכות ואני מאוד התרשמתי מהצילומים היפהפיים. קודם כל הצבעים מרהיבים. יש פה מגוון של צבעים חמים, האדום והכתום והצהוב והבורדו. אני הייתי בוונציה לפני הרבה שנים. אתה מרגיש - - -

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

הצילומים שלך מרהיבים. הצבעים שלך, יש לך צבעים כל כך יפים. תביטו בתמונה השנייה. אפשר לראות את ה- - - ואת הצהוב, את החום, צבעים חמים. הייתי בוונציה לפני הרבה שנים ואת חידשת את זה. הדבר השני שאהבתי, אתם רואים את הציור משמאל, ההשתקפויות, זאת ונציה, השתקפויות בגלל התעלות. יש את התחושה כאן שצריך רק מנגינה נעימה ומישהו שמשיט את הסירה, מישהו מקסים.

אלה גם מאוד יפות - - - אפשר להרגיש את האותנטיות, אפשר להרגיש את ההיסטוריה של העיר היפה הזאת. וכמובן כל היתר. אני רוצה גם בהזדמנות הזאת כדי להודות למיכל סדן, מספר אחת בישראל. אוצרת אמנות נהדרת - - -

ואני חשבתי שאני מספר אחת.

הבן שלי אסף רוצה לדבר, הוא גם מירושלים.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

אני אסף, הבן של תמנע, היא אמנית שמציגה באירופה, בבוסטון, בלונדון ובישראל. קודם כל אני רוצה להגיד שמיכל סדן היא אדם נפלא - - - אני רוצה לומר שזאת תערוכה נפלאה. הייתי ברומא לפני שבועיים, איטליה היא מדינה יפה. יש לי אח צעיר שהוא אוטיסט, בן 31, וארגנתי תערוכה בשביל הילדים, התערוכה - - - בשביל הילדים - - - ארבע שנים, האחרונה הייתה ב- - - במרכז מנחם בגין. גם כתבתי מכתב לאנגלה מרקל, הקנצלרית בגרמניה, רציתי להודות לה על זה שהיא שלחה מתנדבים להוסטל. אני הייתי רוצה שילדים אוטיסטים יציגו בכנסת. זה החלום שלי. אני מקווה שהכנסת תקח את - - - זה החלום שלי.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

מילה אחת קטנה. לפני 20 שנה הייתה תערוכה יפה של ציור אמנותי. מה שקרה זה שהיה שלג ואף אחד לא יכל להגיע לראות את התערוכה. אנחנו רוצים מאוד להציג את הציורים היפים האלה שהם מלאים בכישרון ואם זה יהיה כאן אנחנו נהיה מאוד שמחים. יש לנו 20-30 תמונות, התערוכה האחרונה הייתה ב- - - מורשת בגין וכו' וכו'. ציורים יפים - - - יוזמות, יש לנו את הציורים הם רק ממתינים.

אני רוצה לחזור למרסלה. זה יהיה עוול בכינוס כזה לא להזכיר את התרומה של הדפוס העתיק. רוב ארון הספרים היהודי עשיר בהדפסות של דפוס ונציה. ליבורנו אבל גם ונציה. יהודית מנהלת הוועדה רוצה לומר כמה דברים.

בוועדת החינוך והתרבות יש תערוכות כבר מלפני 20 שנה ואחת התערוכות הייתה של, הוא כבר לא היה ילד הוא היה יותר מבוגר, של נער שאני ממש מתנצלת ששכחתי את שמו - - -

ישראל פרנקל?

אני לא זוכרת את שמו, זה היה אולי לפני 10-15 שנה. הוא הציג בתיאטרון ירושלים אבל קודם הוא הציג בוועדה. לאחר מכן הוא עבר לתאטרון ירושלים, הוא כבר היה נער, בסביבות גיל ה-20 פלוס כך שכבר עשינו דבר כזה, זה דבר אחד. דבר שני, אתם מוזמנים בהחלט, תציגו בפניי את התמונות ואם עוד נמצא דרך לשלב, בשמחה רבה. עוד משפט אחד אחרון הישיבה לפני הישיבה הזו הייתה ישיבה של שילוב נערות, נערים, חניכים עם צרכים מיוחדים בקד"צ וש"ש. זאת אומרת, הוועדה מקדישה הרבה מאוד לתלמידים וילדים עם צרכים מיוחדים בכל התחומים וגם בתחום הזה אתם מוזמנים לפנות בשמחה.

חלק גדול, חלק ארי מדיוני הוועדה, רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו שנתיים וחצי הקדנציה הזו הדיון הזה הוא מספר 485 שחלק גדול מהדיונים הם עבור התלמידים עם הצרכים המיוחדים, חינוך מיוחד, שילוב ילדים. אנחנו לא מוותרים בסוגייה הזאת.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

היי, שמי חני קייטרמן, אני המנהלת של ארגון מעגל החברות של ירושלים, ארגון שאחראי על מתנדבים בגילאי העשרה עם ילדים עם צרכים מיוחדים בתחומים חברה ופנאי. הלב שלי דופק, אני מרגישה אותו חזק יותר שאני מדברת אבל חברתי זינה לא תתן לי לעזוב עד שאדבר אז אני מרגישה שלא להגיד את זה יהיה כמו פשע. אז אני אתגבר על הרגשות שלי ואומר לך שרה לידיה, לא רק שאת אמנית מדהימה אלא גם יש לך לב גדול עוד יותר. כי שרה לידיה הגיעה למעגל החברות בחמשת החודשים האחרונים כשקראתי לה, המלצתי לה על - - - חברי שאני חייבת המון, יישר כוח, ואמרתי לשרה לידיה, התחלנו פרויקט שנקרא אמנות וידידות שבו לקחנו את הילדים עם הצרכים מיוחדים, 50 ילדים, ותחת הכותרת, ירושלים באספקלריה של זהב, נתנו להם מצלמות ולקחנו אותם בכל ירושלים והם צילמו את ירושלים בדרך מדהימה ביותר. הם צילמו סצינות שאני ואתם בוודאי היינו חולפים על פניהן, הכל מהכל.

אחרי שהם צילמו את התמונות אני אמרתי לשרה לידיה, התערוכה הזאת בשבילם לא תרוץ, הם צריכים לעשות משהו לתמונות. אז שרה לידיה אמרה, אני כל כך עסוקה ואני לא אוכל לעזור לך בשנה הזאת אולי בשנה הבאה ואני אמרתי, עת לעשות, עכשיו עכשיו, בבקשה עזרי לי. והיא שמעה אותי וחברים, בזכות שרה לידיה, עוד 8 מנטורים אמנים הצטרפו אליה ויצרו יצירת אמנות עם התמונות, יצרו מאסטרפיס שנעשתה על ידי ידי ילדים עם אוטיזם ותסמונת דאון שבאתי להציג לשרה לידיה היום אבל לא לפני שבאופן פומבי הודיתי לה על נתינת החינם המדהימה שלה. זה ילד שצילם פרח בגנים - - - הייתם מאמינים לזה? ביחד עם שרה לידיה הם עשו פוטושופ לפרחים והם יצרו את זה, את זה, והשאר בספר שאתם מאוד מוזמנים להסתכל בו אחר כך. תודה, תודה בשם מעגל החברות.

אחרון הדוברים.

לי קוראים שוקי כהן, הכינוי שלי זה האבא של החיילים הבודדים ואנחנו מדברים על נתינה, מה שאני הולך להגיד עכשיו אמרתי לפני ארבעה ימים לניקולאי שרבן שהוא יושב ראש הסנאט ברומניה. לפני שנתיים בערך הכרתי את מיכל בגלל חברת הכנסת שולי מעלם, נפגשנו פה ומשם נסעתי למיכל. ומאז נכנסתי לעולם הזה ואנחנו גרמנו למיזם שאמני ישראל בפתיחה, בתערוכות, כל מכירה שלהם הם תורמים 10% למען חיילים בודדים. וזה עוזר לנו להמון המון דברים. פה המילה הראשונה הייתה נתינה, אין נתינה יותר מזה, זה חבר'ה שעוזבים את הבית שלהם, עוזבים את המשפחות שלהם, עוזבים את החברים ובאים לארץ. ועליהם אנחנו צריכים לשמור. עליהם אנחנו צריכים לשמור שישארו פה והאמנות, ומיכל שדוחפת את זה בלי הפסקה, נותנת לנו חלק גדול מהכספים שאנחנו צריכים בכדי להחזיק אותם, לממן אותם ולדאוג לכך שהם ישארו בבית.

כושר הנתינה, איפה יש עוד עם כזה. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.