ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-16OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 620

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"ב בחשון התשע"ח (01 בנובמבר 2017), שעה 10:00

הקיצוץ המתוכנן בקצבת ההתניידות לעיוורים ולליקויי ראייה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר

אילן גילאון

מאיר כהן

נורית קורן

קארין אלהרר

סעיד אלחרומי

מסעוד גנאים

יעל גרמן

דב חנין

יוסי יונה

מנהלת השירות לעיוור, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אילנה גלייטמן

מנהל אגף הערכה הכרה ותכניות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - מארק שמיס

רפרנט ביטוח לאומי באג"ת, משרד האוצר - אייל מדן

עו"ס מרכזת תחום אלימות במשפחה, משרד הבריאות - תמר ליבנה

מתמחה ביחידת לביקורת פנים, משרד הבריאות - בנגי אברהם

מרכזת אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי - סיון בן ישראל אלמקייס

מנהלת תחום נכויות מיוחדות, ביטוח לאומי - אילת כהן קלוזנר

אגף ניידות, המוסד לביטוח לאומי - נטלי גבאי לוי

יו"ר ועדת זכויות, המרכז לעיוור בישראל - זוהר ג'ינאו

חבר הנהלה, המרכז לעיוור בישראל - אוונגליוס קירקיריוס

מנכ"ל המרכז לעיוור - נתי ביאליסטוק כהן

נציג ארגון קנ"ף - ששון עוזר

עוזרת אישית ליו"ר ועדת נגישות בלשכה, לשכת עורכי הדין - חבצלת נגר

חבר ועד המנהל, עמותת נכה לא חצי בן אדם - אשר רוכברגר

עמותת נכה לא חצי בן אדם - יצחק ברנדווין

עמותת נכה לא חצי בן אדם - ניסים דבח

מורה, אוניברסיטת תל אביב - שרונה צור פלד

סטודנט, אוניברסיטת תל אביב - מוחמד ענטר

סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב - אדלינה סמגין

סטודנט, אוניברסיטת תל אביב - מוחמד נאסר

סטודנט, אוניברסיטת תל אביב - מוחמד סרסור

קבוצת שומרי הסף לעיוור - אליהו לוי

חבר עמותת מזור – נכים לטובת נכים - משה אשרף

מזור – נכים לטובת נכים - לבנה סבג

ענת שמואל

הילה מליחי

הקיצוץ המתוכנן בקצבת ההתניידות לעיוורים ולליקויי ראייה

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני אחליף את חבר הכנסת אלי אלאלוף. היום ה-1 בנובמבר, י"ב בחשון תשע"ח. הנושא הוא הקיצוץ המתוכנן בקצבת ההתניידות לעיוורים ולליקויי ראייה. אנחנו שמענו גם בתקשורת ובתקופה האחרונה על התכנון של המשרד לקצץ ב-50% את קצבת ההתניידות. אני רוצה קודם כל להתחיל עם חברי הכנסת. יש כאן נוכחות מרשימה של חברי הכנסת. לתת להם להציג מה המקום שלהם, ולאחר מכן נשמע את משרדי הממשלה הרלוונטיים. נתחיל עם חברת הכנסת קארין אלהרר.

תציגי את חברי הכנסת בבקשה.

אני אציג לכם את חברי הכנסת שהגיעו, כי יש כאן נוכחות מרשימה. חבר הכנסת דב חנין, קארין אלהרר, סעיד אלחרומי, אילן גילאון, מאיר כהן, מסעוד גנאים וחבר הכנסת יוסי יונה. נתחיל עם חברת הכנסת קארין אלהרר.

תודה רבה, גברתי יושבת-הראש. אני רוצה לברך על קיומו של הדיון הזה. אני חייבת להודות שהנושא הגיע גם לפתחי כיושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה בזמנו. נושא של קצבת ליווי לאנשים עם מוגבלות בראייה, עיוורים וליקויי ראייה, הוא נושא קרדינלי לשילוב של אנשים בחברה. כשאנחנו, האנשים הרואים, מסתובבים ממקום למקום, הולכים למקומות הכי טריוויאליים, כמו ללימודים, לרופא, לסופר, אנחנו משתמשים בחוש הראייה שלנו, וזה דבר שהוא טריוויאלי. כשמדובר בלקות ראייה, אי-אפשר לעשות את הדבר הזה בלי ליווי. ולכן יש מקום לא רק לקצבת ליווי, אלא לקצבת ליווי גבוהה יותר מזו שמדובר בה. אני חייבת להודות שבדיון שהתקיים בשנה שעברה, שבו נכח המנכ"ל הקודם של משרד הרווחה, מר יבלון, עליו השלום, הוא אמר שהם יבדקו את האפשרות להעלות את דמי הליווי. מאוד הופתענו, בלשון המעטה, שבדיון מעקב, הגברת אילנה גלייטמן – שאני בהחלט מעריכה מאוד את עבודתה, היא יושבת כאן אתנו – הודיעה שהמשרד שוקל להוריד את דמי הליווי.

הנימוק שהם נותנים הוא נימוק בלתי מתקבל על הדעת. הם אומרים שמקבלים קצבת שירותים מיוחדים. חייבים לציין, מי שהיה אחראי על מתן השירותים המיוחדים לאנשים עיוורים וליקויי ראייה הוא השר לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן. זו הייתה הפעם הראשונה שנתנו קצבת שירותים מיוחדים. אבל חייבים להבין, שירותים מיוחדים זה מה שקורה בתוך הבית. זה למטפל שעוזר בניקיונות, שעוזר בדברים שהם בבית פנימה. כשמדובר בליווי, זה החוצה. צריך לפעמים אדם שהוא יותר מתקשר, שיודע לעשות דברים שלפעמים המטפל פנימה לא יודע לעשות אותם. ועם כל הכבוד, גם קצבת השירותים המיוחדים, בגובה שלה, היא לא מספקת להעסיק אדם שזקוקים לסיוע שלו כל הזמן.

אני חושבת שלומר ש-988 שקלים, שהם 100% קצבה, זה גבוה מדי זה פשוט לעג. לעג לאנשים שזקוקים לשירות הזה. להוריד את זה ל-494 שקלים למי שאינו עובד או לומד, כלומר, לאלה שזכאים ל-75% – אני לא רוצה להשתמש במילים קשות, אבל זה גובל ברשעות. כי אנשים צריכים להשתלב בחברה. אנחנו לא יכולים לדבר על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועל רצון שכולם יהיו משולבים בחברה, ובעוד חודש אנחנו נציין כאן בכנסת את יום השוויון. אז השוויון צריך להתקיים ביומיום גם בכסף, כי שוויון עולה כסף, ואמר את זה בית המשפט העליון מספר רב של פעמים. אני מבקשת ממשרד הרווחה לשקול מחדש את הדבר הזה. זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

תודה רבה קארין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך גברתי יושבת-הראש. אני חייב לומר לך, ואני חייב לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שאני מתבייש להיות בדיון הזה. אני מתבייש להיות בדיון שבו אנחנו דנים בשאלה איך מסייעים באופן מינימלי לאנשים עיוורים. זה צריך לבייש אותנו. אני רוצה לספר לך סיפור, גברתי יושבת-הראש. לפני תשע שנים הייתי חבר כנסת צעיר וחדש בכנסת. קיבלתי מכתב, פניית ציבור, שאני זוכר אותה עד היום. זה היה מכתב ארוך שקראתי אותו בתשומת לב. בשורה התחתונה שלו שאל אותי אותו פונה – שאני עד היום אתו בקשר – שאלה שאני לא חשבתי עליה בעצמי, ואני מתבייש שאני לא חשבתי עליה בעצמי. השאלה הייתה: איך אני, בן אדם עיוור, יכול ללכת ולקנות בסופר? איך בן אדם עיוור יכול לקנות בסופר? אני מודה בפניכם, לא חשבתי על השאלה הזאת אף פעם. אבל כששאלו אותי את השאלה הזאת, היא נתקעה לי בראש, ואני לא יכול להשתחרר ממנה. הרי ברור לנו שכלב נחייה לא יכול לסייע לאדם עיוור בסופר. ואין דרך לאדם עיוור להסתדר באמת בסופר אלא אם כן הוא ימצא אדם רואה שיסייע לו. יכול כמובן העיוור לרדת לשכנה מלמטה, לדפוק בדלת ולבקש מהבן או הבת של השכנה לקחת אותו לסופר. יכול להיות שהבן או הבת של השכנה הם מאותם חבר'ה טובים שמירב עשתה להם יום מיוחד בכנסת, כל מיני שנות שירות וצעירים מתנדבים לכל מיני מטרות טובות, והוא ייקח את אותו עיוור לסופר. אבל בכל שבוע? זה לא יקרה.

ולמה צריך טובות?

ולמה צריך טובות? נכון. ולכן קידמתי אז, יחד עם עוד כמה חברי כנסת, מערכת שמגנה על דמי הליווי לעיוור. העברנו חוק בכנסת שמגן עליהם מפני עיקולים ומפני כל מיני צורות של התנכלויות כדי שהסכום הזה יהיה משוריין. אני לא העליתי על דעתי אז שמי שיפגע בדמי הליווי לעיוור הם לא כל מיני גורמים חמדניים שרוצים להתנכל לעיוורים, אלא זו הממשלה עצמה שתיקח את דמי הליווי לעיוור ותציע לחתוך אותם בחצי. אני רוצה, ברשותכם, ללכת צעד אחד אחורה. יש לנו במדינת ישראל, למרבית הצער, לא מעט אנשים עם מוגבלות ונכים שסובלים ממוגבלות ניידות. ולכן יש לנו הסכם ניידות שנחתם לפני שנים, והוא כולל עזרה בסכום מינימלי, כ-2,000 דמי ניידות.

2,400.

2,400 שקל שנועדו לסייע לאנשים שמוגבלים בניידות. ואני בעד להשאיר את זה, אני בעד להגדיל את זה. אבל אני שואל את עצמי למה בן אדם שהמוגבלות שלו בניידות נובעת בגלל שיש לו בעיה ברגליים, וצריך לעזור לו – חייבים לעזור לו – למה הוא עדיף על בן אדם שמגבלת הניידות שלו היא בגלל שהוא לא רואה? למה הוא עדיף? למה אנחנו לא יכולים לקבוע את העיקרון שאומר שמגבלת הניידות, לא משנה לנו למה היא נגרמת, אנחנו ניתן לבן אדם שסובל מאותה מגבלת ניידות את מלוא העזרה? ולכן הדרישה שלנו בדיון הזה, גברתי יושבת-הראש, צריכה להיות לא רק לא לקצץ את דמי הליווי – ברור שאסור לקצץ את דמי הליווי – אלא להעלות את דמי הליווי לרמת המינימום שלה זכאים מוגבלי ניידות אחרים. לא לעשות את זה, גברתי יושבת-הראש, זה לא גובל ברשעות, אלא זה פשוט רשעות. אני לא רואה שום הגדרה אחרת לרשעות. איך מישהו יכול בעזות מצח לומר לאדם עיוור אני שולל ממך את זכות הניידות שניתנת לכל אזרח בחברה? איזו עזות מצח זו? איזו אטימות לב? איזו רשעות צריכה להיות בכדי שמישהו יגיד את הדברים האלה?

אני מבקש שתעבירי ליושב-ראש הוועדה את תודתי על זה שהוא נענה לפנייתנו לקיים את הדיון הזה. אני פונה אליך ומבקש שאנחנו מהדיון הזה נצא בהחלטה חד-משמעית של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת – העיוורים חייבים לקבל שוויון. יש להם מגבלה לא קלה. יש להם מגבלה קשה. החיים שלהם יותר מורכבים מאשר של אנשים רואים. אבל לפחות את המינימום שאנחנו יכולים לתת, את המעט הזה שאנחנו יכולים לתת בעזרה בקצבת הניידות, זה אנחנו חייבים לתת מיד. תודה רבה.

תודה רבה. אני רק רוצה לבקש, קודם כל, כל חברי הכנסת שנמצאים כאן באו לתמוך בעניין הזה. לכולם מגיעות מחיאות כפיים, אבל אנחנו נוותר על זה כי אין לנו זמן. בגלל שיש כאן הרבה חברי כנסת, אנחנו נעשה שלושה חברי כנסת ונציג של העמותות, ובסוף המשרדים. לאור העובדה שיש לנו 40 דקות, אני אבקש מחברי הכנסת לדבר בשתי דקות, כולנו פה באותו עניין. כך נשמע גם את העמותות וגם את האורחים המכובדים שהגיעו. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, ולאחר מכן נעבור לעמותות.

בוקר טוב לכולם, גברתי יושבת-הראש. תודות לחבר הכנסת אלאלוף שנענה וזימן את הדיון החשוב הזה. חברי, חברה נורמטיבית נמדדת באופן היחס שלה לאנשים עם מוגבלויות בתוך החברה הזאת. חברה שמחשיבה עצמה לבריאה, חברה שמחשיבה את עצמה לחברה נורמלית, היא חברה שדואגת לאנשים עם מוגבלויות, דואגת לשכבות החלשות ודואגת לכל מי שזקוק בתוך החברה הזאת לדאגה ולעזרה. אני מצטרף לחברי קארין ודב, אני בוש ונכלם לשמוע שמקצבה של 900 ומשהו שקל עומדים לקצץ 50%. אני חושב שיש המון מקורות בתקציב המדינה ובתקציב משרד העבודה הרווחה לכסות תקציב זעום כזה. זו בושה וחרפה שאנחנו מדברים על 400 או 500 שקל. אני מקווה שזה לא תרגיל של אנשי האוצר או אנשי חשב כזה או אחר בכדי לאיים שלא תבקשו תוספת. אני חשבתי שאנחנו אמורים לשבת כאן ולדבר על תוספת של תקציב זעום זה. לכן אני מצטרף לחברי, חשוב מאוד שתצא קריאה ברורה שדבר כזה לא יכול לעבור.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את נתי ביאליסטוק כהן, מנהל המרכז לעיוור בישראל.

תודה רבה גברתי. אני אומר דברים קצרים, ואני אבקש מעורך דין זוהר ג'ינאו נאור, שהוא חבר בוועד המנהל שלו, וממר אוון קירקיריוס, שגם חבר בוועד המנהל שלנו, שניהם יושבי-ראש של עמותות חשובות מאוד, להוסיף דברים אחר-כך, ברשותך. נזעקנו לכאן על מנת לבקש מכם סעד בנושא של המגמה או הגחמה של משרדי הממשלה לפגוע בכבשת הרש, בקצבת דמי הליווי הזעומה שאנחנו מקבלים היום. אנחנו לא מאיינים לרגע את הדרישה החד משמעית שלנו להעלות את דמי הליווי לגובה הריאלי והמתבקש שצריך להיות. אנחנו עתרנו על כך לבג"ץ ואנחנו מקווים שתהיה שם התקדמות. נשמח לקבל מכם רוח גבית כמובן. כדי שתבינו עד כמה הנושא הזה חשוב, אם תסתכלו סביב – אני לא כל כך רואה, אבל אני מבין שרבים מחברי הגיעו לכאן אפילו בכוחות עצמם. לא מומנו הסעות ולא אורגנו מחאות, כי אם אנשים שבאו מדם לבם בעזרת דמי הליווי הזעומים שלהם על מנת למחות על עצם הרעיון שלא זו אף זו שלא מדברים אתנו על העלאה, עוד מדברים אתנו על הורדה. אני סיימתי את דברי, אני אבקש מעורך דין - - -

כמה שנים מקבלים את הקצבה הזו?

דמי הליווי זו קצבה שקיימת כבר עשרות שנים. אף אחד לא יודע להגיד לי למה היא נקבעה בשיעור שבו היא נקבעה. ניסיתי לפשפש בארכיוני המשרד, אין לאף אחד תשובה.

מה אחוז העלייה שלה?

להבנתי היא נגזרת בת 11.3% מהשכר הממוצע במשק.

דבר בלירות – כמה יש, כמה רוצים להוריד?

היום זה 988.

הבנתי, 11.3% מהסכום הבסיסי.

הסכום המרבי היום הוא 988 שקלים. זה ניתן אך ורק לאנשים שלומדים לימודים אקדמיים. אלו לא המספרים הגדולים. המסה הקריטית של אנשים שמקבלים נמצאת בתחום של 750 שקלים, אלו אנשים שאינם עובדים. ויש גם קבוצה קטנה של כ-600 אנשים שמשום מה לגביהם יש עוול מתמשך והם מקבלים רק 50% מהקצבה, כלומר, כ-470 שקלים בחודש.

קוראים לי זוהר ג'ינאו, לא חשוב מי אני, אבל גם כן בעל תעודת עיוור.

זוהר, ספר מי אתה.

אני יושב-ראש עמותת "עלה" שעוזרת לסטודנטים עיוורים, לא ניכנס לפרטים, ויושב-ראש ועדת משנה לקידום זכויות של העיוורים במרכז לעיוור, שהוא ארגון הגג של כל ארגוני העיוורים בישראל. אני פעיל כבר למעלה מ-25 שנה בהתנדבות מוחלטת. מה שחשוב לי מאוד להגיד בדיון הזה, יש איזושהי טעות שגורה שחייבים לתקן אותה כבסיס לכל דיון רציונלי, וזה הנושא של הניידות של העיוורים. אני אתחיל ואגיד שהניידות שלנו קשה הרבה יותר מנכויות אחרות. לא באתי לפה להתחרות, אבל הציבור לא מבין את הנקודה הזאת. דב חנין ריגש אותי בדבריו, אבל גם שם יש טעות. לעיוורים יש מבחינה מוטורית יכולת להפעיל את הידיים ואת הרגליים, אבל הם לא יודעים מה לעשות. מבחינה זאת הם משותקים לגמרי. יש לנו יכולת מוטורית להזיז רגליים, אבל הרגליים לא יודעות לאן ללכת. אנחנו משולים ל"רולס-רויס", או לאוטו מצוין ששכחו להתקין בו את ההגה. וצריך להבין שזאת בעיית ניידות קשה ביותר.

בעיית הניידות שלנו לא נגמרת כשמביאים אותנו לנקודה א'. שם מתחילה בעיית הליווי שלנו. צריך להפריד בין צורך בניידות לצורך בליווי, כי כשמביאים אותנו לנקודה פלונית עם מונית, אז אנחנו מתחילים את הבעיות שלנו – איפה הדלת לבנק, ואם הבנק הוא עם ידית כזאת שצריך ככה, או שצריך לסובב. ואם יש אינטרקום, איפה האינטרקום ואיפה לוחצים באינטרקום. וכשאנחנו נכנסים לבנק, אנחנו לא יודעים ללכת לאשנב הנכון. צריך להבין, עיוור יכול למות מצמא כשיש שני מטר ממנו ברז. צריך להבין שזאת בעיית ניידות קשה ביותר ורגלינו משותקות. כל נכי הגפיים, כשיש להם בעיה מוטורית, גם להם המקור הוא בדרך כלל לא ברגליים. המקור הוא או במוח או בעצבים. צריך להבין שאצלנו המקור הוא בעיניים. יש לנו בעיית ניידות קשה ביותר. הדבר הזה לא חדר למודעות של האוכלוסייה, וגם שלכם, חברי הכנסת. אז יש תחושה שלזה קוראים ליווי ולזה קוראים ניידות. אז אני מודיע כאן שאנחנו צריכים גם ניידות כמו כל הנכים האחרים, שזה 2,400, ואחרי זה מגיע לנו גם ליווי משום שהקושי שלנו הוא עצום.

אני אגיד לכם עוד משהו, רופא השיניים שלי הכניס אינטרקום, במרכז העיר. אני לא יכול לעלות אליו. הלכתי אליו, לא ידעתי איפה ללחוץ. צלצלתי, ירדה המזכירה ואמרה לי שזה בכפתור השלישי מלמעלה, ומאז אני יודע. אבל שערו בנפשכם שאני רוצה ללכת למקום שאני לא יודע איפה האינטרקום או כיוצא בזה. לכן אתם צריכים להבין שאנחנו זכאים גם לניידות וגם לדמי ליווי מבחינת הצרכים שלנו. איפה שאני חש את זה בצורה קשה מאוד, כשיש כנסים של נכים בכלל. אתה רואה סטטיסטית שנכי הגפיים מגיעים. אני לא מתחרה בהם. אני לא מתחרה בהם. אני מסכם. הם מגיעים, וברגע שהם הגיעו לנקודה, הם נמצאים בפנים. כשאנחנו מגיעים לכנס, מתחילות הבעיות שלנו – אנחנו לא יכולים לפגוש את האנשים שרצינו לפגוש. אנחנו לא יודעים אם יש כיבוד או אם אין כיבוד. אנחנו לא יודעים איפה השירותים שם. אנחנו לא יודעים באיזה חדר נעשית איזו סדנה. אנחנו לא יודעים לקרוא את התכנית. אז אנחנו צריכים גם שם ליווי. לפיכך, תפסיקו עם הלעג לרש הזה, להוריד לנו מ-750 ל-500. 750 זו בושה, 900 זו בושה, ואין סיבה שלא נקבל 2,400. אני מסיים בזה שחשוב מאוד לדעת שאנחנו חוזרים עכשיו ממנכ"ל משרד הרווחה והוא הודיע לנו חגיגית שמשרד הרווחה לוקח על עצמו את הפער הזה.

תיכף נשמע את משרד הרווחה, והם יגיבו לפרוטוקול כי זה מחייב. עוד נציג, אבל ממש בשתי דקות.

קודם כל, אני אוון קירקיריוס, יושב-ראש אגודת העיוורים "ששת", חבר הנהלת המרכז לעיוור. התרגשתי מאוד לשמוע את חברי הכנסת באופן שהציגו את המצוקה שלנו. אני הייתי מאחל להם שיהיו הם שרי האוצר, ולא מה שיש לנו – במקום להעלות, להוריד לנו את דמי הליווי. רבותי, כמו שאמרו חברי, מיום ליום הקשיים הולכים ומתרבים. היום הניידות לאדם העיוור קשה מאוד מאוד. המדרכות מלאות במכשולים, מכוניות חונות במדרכות. העיוורים מיום ליום נזקקים יותר ויותר למוניות, נזקקים לדמי ליווי, לליווי ולעזרת הזולת. חברי הביאו דוגמה, אבל אני אביא עוד דוגמה אחת מיני רבים. האדם העיוור לוקח מונית, מגיע לקופת חולים, נכנס לרופא. כשהוא נכנס, הוא תלוי, שואל אנשים איפה מקבלים את המספר, הוא לא יודע איפה המספר. מישהו מתנדב ונותן לו את המספר. הבעיה לא נפתרה. הוא יושב, אחר-כך מכריזים את המספר שלו. לדוגמה, אומרים לחדר מספר 10. שוב הוא צריך לשאול אנשים איפה חדר מספר 10. זו דוגמה אחת מהרבה הרבה בעיות שהעיוורים נתקלים בהן, ומיום ליום הבעיות הולכות ומסתבכות.

תודה אדוני. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

אני אהיה קצר מאוד, גברתי. בימים כאלה אומרים חבל שאני לא עיוור כדי לא לראות את כל האיוולת ואת הרשעות הזאת, הרי זה חלק מאותו עניין. הצעירים אומרים לפעמים את המשפט מה אתה חש? מה כאן קורה? הרי אם זאת עז, אז אסור לתת לה לקרות. אבל זאת לא עז, זו אותה מדיניות של הפרד ומשול שראיתי אותה במו עיני – איך מפרידים בין פוליו ל-CP. אני אעשה לכם ספוילר – פוליו ניצח בסוף כי הם נאבקו חזק יותר. אבל אסור שזה יהיה. ותבינו, חברים יקרים אנחנו יכולים לקיים את הדיון הזה פעם אחרי פעם אחרי פעם אותו דיון. אתמול אתם הרמתם את יום המכינות הקדם צבאיות. בזה דובר, בחברה שאנחנו נמצאים בה היום, שהיא חברה של פרות בשן. שומו שמיים, תסתכלו על מה חוסכים. לכן צריך ללכת עם זה עד הסוף.

ולכם אני אומר, אתם צריכים להבין את המשמעויות הפוליטיות של הדבר הזה. מי שמייסר אותנו בשוטים, אנחנו נייסר אותו בעקרבים בחזרה. ואם הלקח הזה לא יילמד, אנחנו נקיים את הדיון הזה פעם אחרי פעם אחרי פעם, וחבל לכם. אז בואו נלך ביחד בלי להיפרד כרגע – עיוורים, פיסחים, אילמים וחירשים – כי כולנו אנשים מוגבלים. בואו נעזור אחד לשני כדי להצליח להתגבר על זה. זו שיטת עז, בואו נוריד להם כדי לא להעלות להם. אני מבין את זה. אנחנו לא טמבלים. ולכן אין הרבה מה להגיד על זה, כי אנחנו שוב יכולים לחזור על אותם עקרונות איך חברה צריכה להיות בנויה. אנחנו יודעים את זה. אני מבקש מכם, בסופו של דבר, הדברים האלה מוכרעים באולם לא רחוק מכאן ובו יש כפתורים. אלה צריכים להיות הכפתורים שמצביעים לטובת מה שאנחנו רוצים כאן, אם לא חבל על הזמן.

תודה רבה חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, בשנת 2014 בינואר, עם כניסתי לתפקיד, נפגשתי עם החבר'ה הטובים האלה – זוהר ושאר האנשים.

מאיר עזר לנו הרבה מאוד. אני אגיד את זה כאן בקול רם.

זה בסדר. קיבלנו מיד החלטה לתת קצבת שירותים מיוחדים בין 1,000 שקלים ל-3,800 כמדומני אז.

1,401 שקלים.

אני צריך להיות פרגמטי, גברתי היושבת-ראש. זה נראה קצת לא נורמלי כי הסיפור הוא סיפור של מיליון וחצי שקלים. אני חייב – חייב – תרשו לי - - -

תקציב השתייה של המשרד.

בוודאי ובוודאי יש הרבה כעס. אבל האנשים שיושבים ברווחה או באוצר לא כולם ערלי לב. יש גם אנשים שמקשיבים. לכן הייתי מציע, גברתי. אני אעצור את דברי, נקשיב לאנשי משרד הרווחה. אני רוצה שתדעי גברתי, זה מילון וחצי שקלים.

הם מיד ידברו, משרד הרווחה. אני יודעת. אני יודעת.

זה דבר שהמשרד צריך להבין, שעל הדבר הזה, לבוא לקראת האנשים הנפלאים האלה, להעלות אותם לירושלים, שהם צריכים להיאבק על כל שקל – זה כל כך מיותר. זה ממש מיותר. לכן אני מבקש ממך שאת, היושבת-ראש, תוציאי עכשיו מכתב מידי לשר – לא למנכ"ל, לשר, זה במשרדו – ולהגיד לו אדוני, תעצור את החרפה הזאת היום, עכשיו.

אני לא אאריך בדברי, גברתי היושבת-ראש. אני מצטרף לחברי בכל מה שאמרו. לצערי הרב, במקום לעזור ובמקום לתמוך, להיפך, כנראה שמי שנזקק במדינה הזו "דופקים" אותו יותר. אני מצטרף לאלה שאמרו שצריך להגיד שגדולתנו בסוף ככנסת, כחברה – ואפילו גדולתה של הממשלה, אם יש שם מישהו ששומע – באופן שהוא עוזר לאנשים שנזקקים לעזרה, ולא ההיפך.

תודה רבה. משרד הרווחה, בבקשה, מי מתחיל?

בוקר טוב, שמי מארק שמיס אני מנהל אגף הערכה והכרה ותכניות במינהל המוגבלויות.

מה צריך הערכה? תן לאילנה לדבר.

אילנה ביקשה שהוא ידבר. בוא ניתן לו, ואם צריך, אילנה יושבת לידו. בבקשה אדוני.

כפי שנאמר כבר, אני שמח להודיע שהחליט המנכ"ל יחד עם אגף התקציבים של המשרד לפנים משורת הדין לבטל החל מ-1 בינואר 2018 את הדרגה 50% של דמי ליווי. כלומר, הדרגה המינימלית של דמי ליווי שיקבל אדם כבד ראייה מה-1.1.2018 היא 75%.

740 שקל.

כלומר, בכך המשרד עומד בהתחייבותו מלפני מספר שנים.

אני רוצה לדעת, ב-1 בינואר אתה אומר שזה 75%, כלומר 741.

נכון.

אבל יש משהו שלא ברור לי. הרי אתם עושים 11.3% מהסכום הבסיסי של המוסד לביטוח לאומי. הסכום הבסיסי מעודכן אצלכם על 2016, שזה 8,757. אם אתה עוקב אחרי, בשנת 2017 הסכום הבסיסי צריך להיות גבוה יותר, מה שאמור להעלות להם את הקצבה. איך יכול להיות שזה נשאר על הסכום של 2016? שאלתי אם זה צמוד, ואמרו לי שזה כן צמוד. ב-2017 – אני אומרת לכם כי אני עוסקת בזה בחד-הוריות – הסכום הבסיסי עולה.

נכון להיום, 988 זה הסכום הקבוע.

אפשר שגם הנציג של האוצר יסביר לי איך זה?

אייל מדן, רפרנט רווחה. ככל הידוע לי, זה כן מעודכן.

זה חשוב מאוד, כי יש כאן פרוטוקול ועדה, ולא יכול להיות שזה אותו סכום של 2016.

אני אשמח לבדוק את זה.

לבדוק את מה?

זה אמור להתעדכן - - -

זה מתעדכן אוטומטית.

הסכום הבסיסי של ביטוח לאומי מתעדכן לפי חוק.

נכון.

אז אם זה היה אמור לעלות, איפה העלייה?

לא, אבל ב-1 בינואר זה כבר 2018.

הסכום הבסיסי מוצמד למדד.

ב-1 בינואר – זה מטריד אותי מספרית – זה כבר 2018, זאת אומרת שהיו שתי העלאות. זאת אומרת שגם ה-75% וגם ה-100% אמורים להיות הרבה יותר.

ב-1 בינואר 2017 עדכנו את הגמלאות לפי 11.3% מהשכר הממוצע.

זה יהיה בינואר 2018.

ולכן הגבוה הוא 988 שקלים. 100% הוא 988 שקלים.

לא, אבל ה-988 שלך – קיבלתי מהממ"מ – זה על 2016. יש כאן עלייה של שנתיים.

את צודקת, לא היה הבדל בין 2016 ל-2017.

יופי. ו-2018?

אנחנו עוד לא יודעים.

יהיה הבדל. לא יכול להיות שהוא אומר אותו סכום.

כשיהיה הבדל, זה יעודכן בהתאם.

אני רוצה בבקשה שתחזרו לוועדה עם הסכום המעודכן.

35% – מורידים או לא מורידים?

לא מורידים.

את בודקת את זה? יופי.

מה הסיבה שמורידים את דמי הליווי? אני לא הבנתי למה.

לא מורדים. לא מורדים שום דבר, להיפך.

לא מורידים. אילן, הבעיה שלי הייתה שהסכום שהוא דיבר עליו הוא סכום מלפני שנתיים.

אפשר שאלת הבהרה? אני רוצה להבין, אין יותר דרגה של 50%?

אין.

ישר דרגה של 75% או 100%, נכון?

החל מינואר 2018.

רק אלה שלא עובדים.

רגע. אלה של 75%, תהיה להם הורדה מהסכום?

75%, כמו שאמרנו, זה הסכום. לא, אין שום הורדה. לא הייתה כוונה להוריד.

לא, זה לא מה שהיה כתוב.

אז נתי, מה הבעיה?

זה מהיום בבוקר. זה מהבוקר.

סליחה רגע, אני לא שומעת כלום ככה.

לא הייתה כוונה לקצץ.

בקיצוץ, העז יצאה. עכשיו בואו נדבר על השאלה האמתית, מתי ומעלים ואיך? העז יצאה. איך מעלים?

אמרנו, ב-1 בינואר.

רגע, חבר הכנסת חנין. מארק, אתה סיימת את דבריך? יש לנו עוד שאלה. למה הקצבה הזו נמצאת במשרד הרווחה ולא בביטוח הלאומי?

הו, זאת השאלה הנכונה.

כי העיוורים לפי חוק לא שווים נכים. אני נציג של עמותת "ששת". שמי נסים אורי דבח.

רציתי לדעת אם יש תשובה למה זה לא בביטוח הלאומי. תיכף ביטוח לאומי ידבר, אוקיי.

אם הוכנסה עז והעז הוצאה - - -

יצאה כבר העז. 50% - אין לכם למה להתייחס, זה יצא.

אם העז יצאה, יופי, אנחנו נברך על כך. אבל אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שהעניין הוא הרבה יותר מהותי. בנימה אישית, אני מכיר את הנושא טוב מאוד כי אחות של אמי הייתה עיוורת כל חייה. היא הלכה לעולמה. אנחנו יודעים היטב מה המשמעות של בעיות בהתניידות משום שאנחנו, האחיינים והאחייניות שלה, היינו צריכים לעשות כל הזמן רוטציה – להביא אותה לכאן, אלינו הביתה, חזרה אליה, לסייע לה בקניות וכולי. זו מטלה שאנחנו קרסנו. בשלב מסוים אמרנו אימא, אנחנו לא רוצים. זה פשוט מטורף. אני מבין מהי המשמעות של הדבר זה. לכן כאשר התבקשתי לפני כחודשיים על-ידי אריה ונוי, שיושבים שם, לבוא אליהם הביתה בחיפה כדי לדון בנושא הזה, שימו לב, לא דובר על קיצוץ, אלא על מצוקה גדולה מאוד. הם אמרו למה אנחנו מקופחים ביחס לאחרים? זו הייתה הטענה. ואז אנחנו ביקשנו לטכס עצה איך לקיים דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לא שחס וחלילה נדבר על אנחנו נסקל קיצוץ, אלא איך אנחנו יכולים לפעול כדי להעלות להם את הקצבה של הניידות.

כאן יש משהו שהוא מאוד מוזר. מדוע? תארו לכם שכולנו יצאנו מרוצים מהישיבה הזו כי הייתה איזשהו עז – היא הוכנסה ועכשיו יצאה, ואנחנו יוצאים מחויכים, סיכלנו את הדבר. אבל לא, הדיון המרכזי צריך להיות איך אנחנו מעלים את הקצבה שלהם, כי הדברים הללו הוצגו בצורה כל-כך מוחשית וכל-כך ציורית, על הקושי הגדול מאוד של העיוורים להתנייד במרחב הציבורי. האפליה הזו היא בלתי סבירה, היא בלתי צודקת, היא בלתי מוסרית. גם אם בסופו של דבר העז הוצאה, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתכסים עצה כדי להביא לפתחו של משרד האוצר, לפתחו של משרד הרווחה, את המצוקה הקשה של העיוורים כדי לפעול על מנת להעלות להם את קצבת הניידות. תודה.

אני אקצר. אני רואה שיש כאן את כל חברי שתומכים בנושא הזה, וגם אני. אני חושבת שכדי להיות חברה ערכית ושוויונית אנחנו צריכים לדאוג לנושא הזה. אם היו בודקים לפי תפקוד, יכול להיות שהקצבאות היו מחושבות לגמרי אחרת. אני חושבת שיש את המצאת המאה, המשקפיים של "אורקם".

ממש לא נכון. לא מדויק מה שאת אומרת.

אדוני, לא להפריע.

רגע, אני אומרת מה שאני חושבת.

מה שאת חושבת? מתוך ידיעה, זה לא נכון. "אורקם" זה לא פתרון לעיוורון.

אני לא אמרתי שיש פתרון. אני מוסיפה על הבעיה הזאת. צריך לעשות ליווי, ברור שצריך.

זו פרסומת ל"אורקם".

אדוני, אל תפריע לי. תודה. צריך לתת את הליווי וצריך לדאוג שהוא יוגדל. אבל אני אומרת שיש גם את המשקפיים שעוזרים לחלק מהאנשים, לא לכולם.

לקרוא עיתון וזה יביא את השם שלך, זה מה שזה עושה.

בשביל זה אני צריך את המשקפיים, שיגידו לי את השם שלך? אבל אני לא יכול להתנייד עם המשקפיים האלה. אני לא יכול לראות בורות עם המשקפיים האלה. אני לא יכול ללכת לשום מקום.

זו פרסומת ל"אורקם", אני מבקש ממך להפסיק עם זה. זו פרסומת ל"אורקם", זה לא נכון מה שאת אומרת. זה לא נכון מה שאת אומרת.

אדוני.

לגבי סטודנטים, המשקפים עוזרים מאוד. יש דברים שזה עוזר ויש דברים שזה לא עוזר. אני רוצה להציע שמשרד הרווחה – אני יודעת שהם נותנים 5,000 שקל הנחה. נכון, זה 5,000 שקל?

זה עולה 15,000.

עוד פעם, זו פרסומת ל"אורקם", סליחה. מדינת ישראל לא יכולה לעשות פרסומת ל"אורקם". זה לא מדויק מה שאת אומרת.

אדוני, אני מבקשת ממך. חבר'ה, זה גם לא רלוונטי לדיון. בבקשה, זה לא רלוונטי. אנחנו ממשיכים עם חברת הכנסת גרמן, בבקשה.

אני רק רוצה לדעת כמה כסף משרד הרווחה משתתף במשקפיים האלה. לחלק מהאנשים זה כן עוזר, ואני חושבת שצריך להעלות את הקצבה של הליווי.

אני רוצה להתחיל בברכות לכם, נתי, הארגונים. אתם עשיתם את זה. נכון שמשרד הרווחה בסופו של דבר מוציא את הכסף, אבל אתם הייתם ערים, תפסתם את זה בזמן, עוררתם קודם את הקהל שלכם ולאחר מכן אותנו. אני לא לוקחת בכלל קרדיט לנו, לחברי הכנסת, זה רק אתם. ככה זה – כשמישהו דואג לעצמו, זאת התוצאה. אבל אנחנו כאן כדי לסייע. יש איזשהו עוול בסיסי ביחס ללקויי הראייה והעיוורים מפני שהם נראים בסדר והם הולכים על שתי רגליים. לא מתייחסים אליהם כראוי ולא אומדים כראוי את הנכות הבסיסית, את חוסר ההתמצאות האלמנטרי. לכן כל-כך מאוחר גם הגיעו כל האמצעים של הנגישות. הנגישו את המדרכות, אבל לא חשבו להנגיש את הרמזורים. ועוד ועוד. וגם היום, אנחנו עומדים עדיין בפני עוול. נכון, ההוראה שיצאה ביוני 2017, שהייתה אבסורדית וחסרת היגיון לחלוטין, שבאה לפגוע באלה שנמצאים בבית, שלא עובדים ולא לומדים, היא בוטלה, יפה מאוד.

אני חושבת שמן הראוי, ממש כמו שאמר חברי יוסי יונה, לקיים כאן דיון על מה שמגיע לאוכלוסייה הזו. ואני מתכוונת גם על נושא שאנחנו ניסינו לקדם, נתי, אבל בינתיים הוא אמר שזה מתקדם, ואני מדברת על המפעל המוגן. גם שם יש אפליה לא הוגנת כלפי העיוורים ולקויי הראייה. ולכן אני קוראת לך ולאלי אלאלוף לקיים דיון על העוול, על חוסר השוויון הקיים של אותה אוכלוסייה מול אוכלוסיית הנכים הכללית, שלא לדבר מול האוכלוסייה הרגילה.

תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. אני רוצה לומר משהו אחד, הדיון עכשיו הוא ספציפי מאוד, לגבי הקצבה עצמה. לגבי איך קבעו את זה, אני אבקש מהיושב-ראש לקיים דיון, גם על המשקפיים, כמו שאמרה חברת הכנסת נורית קורן. לכן אני מבקשת, גם בגלל חוסר הזמן, לעסוק בנושא שאנחנו עוסקים בו כרגע. הורדנו את ה-50%, שזה בסדר, אבל יש כאן שתי סוגיות שאנחנו נעסוק בהן – אחת, על העניין של הסכום הבסיסי, שזה עדיין מטריד אותי, והשנייה, הנושא של הביטוח הלאומי. אבל לפני כן, חברת הכנסת קארין רוצה לשאול שאלה את משרד הרווחה.

כן, משרד הרווחה. אדם עיוור שזכאי לשר"מ, האם אתם מורידים לו מקצבת הליווי?

לא. זאת ההחלטה, שלא.

זו העז.

זאת ההחלטה מהבוקר?

אז גם היא יצאה מהחדר.

זו העז.

זה ירד. קארין, קיבלת תשובה. יש כאן את קבוצת שומרי הסף לעיוור. יצחק ברנדווין, בבקשה. ולאחר מכן ביטוח לאומי.

שמי ברנדויין יצחק, ואני יושב-ראש "ששת" ראשון לציון. אני חבר הנהלת "צמד", עיוורים עם כלבי נחייה, ומשומרי הסף לעיוור מהמרכז לעיוור. מה שאני רוצה להגיד לכולם, לפני ארבע שנים התעוורתי. עד לפני ארבע שנים ראיתי 6-6, יותר טוב מהרבה אנשים פה. הייתי שופט בין-לאומי בכדור-יד, הסתובבתי בכל העולם ושפטתי משחקים. הציבור בישראל לא מבין את הנושא הזה של העיוור. אנחנו מסתכנים יום-יום, לכן אתם לא רואים עיוורים ברחובות. ולמה אתם לא רואים עיוורים ברחובות? כי קשה להם להתנייד לבד בקצבה של 749 שקל, שלא נדבר על 500 שקלים. כדי להגיע לכל מקום הם צריכים לקחת מונית. אומנם יש תחבורה בחינם, אתם תגידו לנו, נכון. אבל בשביל להגיע לרכבות ובשביל להגיע לאוטובוסים, אנחנו צריכים להגיע לשם. ובשביל זה אנחנו צריכים מלווים, בשביל זה אנחנו צריכים מוניות. היום מונית הלוך-חזור מתחיל מ-80 ש"ח ומעלה. מקצבה של 740 ש"ח – תעשו חשבון כמה פעמים אני יכול להתנייד עם מונית, וכמה פעמים אני נמצא בסכנה. אין יום שאני לא נמצא בסכנת חיים כשאני יורד מהכביש. אפילו שיש לי כלב נחייה, אני יורד מהכביש, אני לא רואה, הסף של המדרכה והכביש חד-הם. אני יורד ופתאום אני מוצא את עצמי באמצע הכביש, ואנשים רצים לתפוס אותי. אין יום שאני לא בסכנת חיים.

אנחנו צריכים מלווים. מלווים עולים כסף. 740 שקל זה סכום מצחיק. אז אני מבקש מכם ופונה אליכם – ציבור העיוורים בישראל לא יוצא מהבתים. אנחנו נמצאים כולנו במעצר בית. נכפה עלינו מעצר בית בגלל סכום מגוחך של 740 שקלים. ואני פונה לכל חברי הכנסת, אני לא מבקש נדבות ואני לא מבקש חמלה ואני לא מבקש כלום. מגיע לנו כי יש לנו 100% נכות, 100% אי-כושר עבודה. ברגע שלבן אדם יש 100% אי-כושר עבודה, הוא לא יכול לעבוד.

תודה רבה אדוני. ביטוח לאומי, מי מדבר?

אילת כהן קלוזנר, ביטוח לאומי.

מה התפקיד שלך, אילת?

מנהלת תחום ילד נכה ושירותים מיוחדים.

באגף נכות. אני אתחיל מהדבר הקטן, שזה השר"מ. כמו שנאמר פה, ב-2014 נעשה מהלך גדול ורוחבי של שינוי תחילת הזכאות לקצבה, שהכניס אוכלוסייה של 8,000 אנשים חדשים, מתוכה 4,000 הם העיוורים, שמקבלים היום שר"מ באופן פשוט מאוד. בקטע הזה אנחנו עשינו מהלך, ועושים עדיין מהלך של הכרה הדדית מול משרד הרווחה. לגבי הניידות, שזה עיקר מה שמדובר פה – קצבת ניידות, הטבות בניידות, משולמות על-ידי הביטוח הלאומי. זה הסכם בין משרד האוצר לביטוח הלאומי במימון של משרד האוצר. זה הסכם משנת 1977, כמו שנאמר פה. ההסכם הזה מתייחס רק לליקויים בגפיים התחתונות. הביטוח הלאומי, כמו שנאמר פה, ומצטרף לאחרים, סבור שצריך לדון מחדש ולהקים ועדה שתבחן מחדש את הסכם הניידות – לא רק לעיוורים, יש עוד כל מיני אנשים עם מוגבלויות בניידות שהן לא בגפיים התחתונות ולא זכאים היום לכלום במסגרת הניידות. זה דורש הסכמה של משרד האוצר מכיוון שמדובר במימון של משרד האוצר. להעביר את התשלום של מה שנשאל כאן, ממשרד הרווחה אלינו, זה דורש תיקון של הסכם הניידות.

אנחנו לא צריכים ניידות, תשאירו את זה בדמי הליווי, ותעלו לנו את דמי הליווי לסכום של 2,400 שקל כמו כל נכי הגפיים. לא מבקשים ניידות, אנחנו מבקשים דמי ליווי.

אדוני, אני ממש מבקשת ממך, תן לי לנהל את הדיון. בינתיים אנחנו מסתדרים.

זה לעניין השאלה למה זה לא בביטוח הלאומי. לעניין השוואת דמי הליווי לקצבת חסר רכב בניידות, שהיא באמת 2,400 שקלים, זה צריך להיות במשרד הרווחה.

אני רוצה להבין, גם במסמך של הממ"מ שיש לי פה - - -

למה זה צריך להיות במשרד הרווחה?

אני רוצה להבין את הרציונל. אני אסביר לך למה זה מטריד אותי.

אין רציונל.

תפסיקו להפריע לי, אני עוזרת לכם.

יש רציונל – לשלם כמה שפחות כסף לכמה שיותר אנשים.

חלילה, אני לא מאשימה, אני רק שואלת. למה הקצבה, כמו שאר הקצבאות במדינת ישראל, לא נמצאת בביטוח הלאומי?

איזו קצבה, דמי ליווי?

הזו, כן. לא הקצבאות באופן כללי, על זה. אל תתפזרו לי, זה דיון ממוקד מאוד.

עוד פעם, ביטוח לאומי משלם לפי חוק והסכמים. כדי שהסכם הניידות יכלול לא רק את מוגבלויות הגפיים התחתונות – הביטוח הלאומי תומך בזה – זה דורש פתיחה של הסכם הניידות. זו ועדה - - - אנחנו בעד. אבל כרגע אין - - -

אבל למה זה צריך להיות בהסכם הניידות?

אבל זו שאלה של מדיניות, היא לא אמורה לענות על זה בכלל.

שאלה, גברתי, ברשותך. את אמרת שאתם בעד המהלך לתיקון הסכם הניידות הקיים. האם מנכ"ל הביטוח הלאומי פנה באופן רשמי לשר האוצר וביקש להקים ועדה שתעסוק בזה? אם כן, מתי? האם התקבלה תשובה לשאלה הזו?

יש כרגע ועדה פנימית בביטוח הלאומי בתחום הרפואה שדנה באיזה - - -

לא, לא זו השאלה. אני לא שואל על ועדה פנימית. ההסכם הוא הסכם עם האוצר. הגעתם למסקנה שצריך. האם פניתם לאוצר? אם כן, מתי ומה הייתה התשובה?

אין לי כרגע את הנתונים.

את תוכלי להעביר את הנתונים לוועדה?

נוכל להעביר שוב.

יש ועדה, דב. יש ועדה.

הוועדה פנימית. זה עדיין - - -

אנחנו נדרוש לקבל את - - -

תנו לי לסיים. יש כאן בעיה הרבה יותר מהותית בעיני. אני מבקשת שתפסיקו להפריע לי. כולם כאן לטובת העניין. הדיון הוא לא על מצוקת העיוורים, זה דיון בפני עצמו שהוועדה תנהל. אנחנו רוצים להתמקד במהות. דיברנו על 50% ודיברנו על השר"מ, שזה רלוונטי. מטריד אותי – בגלל שאחד מנושאי הליבה שלי הוא נושא החד-הוריות, אני יודעת בוודאות שהשכר הממוצע במשק – כמו חברי הכנסת, כמו כל מי שייכנס לגוגל – הוא 9,543 שקלים. אם אתם לוקחים 11.3%, משרד הרווחה, מתוך זה - - -

נכון לאיזה תאריך?

נכון ל-2017, אני בכלל לא דיברתי על 2018 שזה עוד יעלה. אני אסביר לך מה הבעיה.

איזה 2017, ה-1.1?

כן, ב-1.1.207, 9,543. אילנה, אתם נתתם קצבאות נמוכות – תחשב לי 11.3% מ-9,543.

זה למעלה מ-1,000 שקל.

1,000 שקל.

אני מוטרדת כאן כבר 20 דקות. מראש נתתם להם סכום נמוך יותר. ואני אגיד לכם איפה הבעיה. אם הקצבה הזו הייתה בביטוח לאומי, זה היה מתעדכן אוטומטית. בגלל שזה נמצא במשרד הרווחה, זה לא מעודכן להם אוטומטית. אני רוצה להגיד לך חד-משמעית - - -

אני רק רוצה להסביר. אני לא מבינה בזה, הם אמרו שהם מצמידים את זה לסכום הבסיסי, לא לשכר הממוצע.

זה אותו דבר, גברתי.

הסכום הבסיסי הוא 8,700.

לא, זה לא נכון, כי זה הסכום הבסיסי שלהם. הסכום הבסיסי שלך הוא 9,500. תאמיני לי, אני מתעסקת בקצבאות מהיום שהגעתי לכנסת. אני רוצה להגיד לך משהו, זו מדיניות. כי אם תהיה החלטה של השר להעביר אליכם את הקצבה, לביטוח לאומי, הם גם היו מקבלים יותר, וזה גם היה מתעדכן אוטומטית. ואני אסביר לך עוד משהו, ב-1.1.2018 השכר הממוצע במשק יעלה יותר, ואז הקצבה תהיה יותר גבוהה. והעוול הגדול בחדר הזה, הפיל הגדול, הוא שהקצבה נמצאת אצלם ולא אצלכם. זו הבעיה.

נכון. כל הכבוד.

תודה. תודה, לא. אמרנו מחיאות כפיים לא, זה כולל גם אותי. אנחנו צריכים לפנות לשר. אתם בסך הכול מבצעים מדיניות, אין כאן האשמה. צריכה להיות פנייה לשר להעביר את הקצבה לביטוח הלאומי.

צריכה להיות פנייה גם לשר השני להעביר כסף.

חכה, אבל גם בכסף הקיים וגם בחוק הקיים הם מקבלים פחות. חכה. אנחנו ננהל כאן דיון על הגדלה. אבל כרגע צריך להעביר את הקצבה הזו, כמו כל הקצבאות, לביטוח לאומי ולהצמיד לשכר האמתי הממוצע במשק. וזה מה שייצא מהוועדה הזאת ומכל חברי הכנסת שנמצאים כאן. יש כאן עוול גדול מאוד שמבוצע. ובלי קשר, למה זה 11.3%? זה דיון אחר. אפשר לקבל הארכה מהיו"ר? תשמעו, הם לא מאשרים הארכה. משרד הרווחה, הכי חשוב לפרוטוקול, בבקשה, להגיד את ההחלטה של המשרד.

מארק שמיס, מנהל אגף הערכה והכרה בתכניות, מינהל מוגבלויות. החל מה-1 בינואר 2018, לפנים משורת הדין, תתבטל דרגת 50% של דמי הליווי. הדרגה המינימלית של דמי ליווי תהיה 75%.

אריה ברנדר משומרי הסף. אני רוצה להעביר עוד נקודה חשובה מאוד. אם אנחנו מחליטים ואנחנו בעד להעביר את דמי הליווי העלובים האלה לביטוח לאומי לפי ההסכם של ניידות, צריך לשים לב שיש תקנה בחוק של הביטוח הלאומי שאומרת שאם אדם מקבל 50% שר"מ ומגיע לו ניידות, אזי הוא צריך לבחור בין ניידות לבין השר"מ. והרי העיוורים מקבלים 50% שר"מ, שזו בעיה נפרדת.

אריה, אנחנו נגיע לזה גם. תודה רבה. חברים, אני חייבת לסיים את הדיון כי ביקשו לסיים ב-11:00. ביקשתי הארכה – שמעתם. אבל המהות הכי חשובה כאן. סיכמנו את הדיון, יש כאן בעיה, אנחנו נבקש לטפל בה. אני מבטיחה לכם דיון נוסף מול יושב-ראש הוועדה. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:02.