ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-22OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 99

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום חמישי, כ"ז בחשון התשע"ח (16 בנובמבר 2017), שעה 15:00

קהילות צעירים כמנוע צמיחה בפריפריה חברתית - סיור בעיר לוד

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

יאיר רביבו - ראש עיריית לוד

אהרון אטיאס - מנכ"ל עיריית לוד

יהורם בן ארוש - דובר עיריית לוד

ליאור ז'ורנו-חפץ - מנכ"לית שותפה, ארגון 'תוצרת הארץ'

אביב איטח - נשיא התאחדות הסטודנטים

ליאור ברקוביץ

–

מוזמן/ת

אריאלה אהרון

ס.ל., חבר תרגומים

קהילות צעירים כמנוע צמיחה בפריפריה חברתית - סיור בעיר לוד

שלום. נראה לי שגם רואים עליי, אני ממש מתרגשת ושמחה.

אדם שלא מתרגש זה בן אדם שאין לו - - - כשאת מתרגשת ממשהו, כשאת נהנית ממשהו, כשאת בוכה כל פעם מחדש זה יוצר את האמביציה כל הזמן ל - - - זה בסדר גמור.

אז אני באמת מתרגשת גם, בלי קשר, כשיש סיורים, זה פשוט טוב לנו, זה מחבר את עצמנו לעצמנו ולעניין עצמו, אבל הסיור הזה, גם בנוכחות ראש העיר ובנוכחות כל גורמי ובכירי העירייה ומנכ"ל העירייה ובנוכחותך, יושב ראש הוועדה וחבר הכנסת מיקי זוהר, ונשיא התאחדות הסטודנטים, כולם ביחד בסיור אחד, זה ממש ממש משמח ומרגש. גם סמנכ"לית ההתאחדות. אני לא אלך עכשיו אחד אחד ואציג, אבל יש פה באמת מבחינתנו אירוע היסטורי וסגירת מעגל, גם מבחינת איך שאנחנו עובדים וגם מבחינת מי שנמצא כאן. תמיד אומרים אותם בסוף, אני אגיד אותם בהתחלה, גם הסטודנטים שנמצאים כאן איתנו והצטרפו אלינו וגם הבוגרים שנמצאים כאן, כדי קצת לבטא את מה שאנחנו מאמינים ומה שאנחנו פועלים ומה זה בכלל תוצרת בכלל ומה הקטע של ההתאחדות.

אבל לפני שנתחיל נשמח שראש העיר יברך ויגיד כמה מילים, גם על העיר וגם על האתגרים שקשורים לצעירים וכמובן עוד המון המון דברים. אני רוצה להגיד משהו קטן, שראש העיר, אני לא יודעת מה הקשר בדרך כלל בין ראשי ערים וראשי רשויות מקומיות לבין סטודנטים, אבל מבחינתנו, ואני עוד מעט אגדיר את זה גם יותר לעומק, יש פה משהו שהוא מרגש אותי באמת. יש פה קשר בין הרשות המקומית והסטודנטים, גם כמגזר שלישי וגם כהתארגנות אזרחית וגם של העירייה שהיא פשוט מדהימה. היא מאפשרת לנו לחלום, להוציא את החלומות שלנו ובאמת אתה שותף מבחינתנו, גם חבר וגם מאפשר לנו לחלום. המון המון חלומות הצליחו לצאת לפועל וזו הזדמנות להגיד לך תודה.

שלום. חבר יקר, מיקי מכלוף זוהר, אתה פה גם כחבר וגם כיושב ראש הוועדה לצדק חברתי, אביב איטח, כל בכירי העירייה, המנכ"ל, הדובר, ההתאחדות. אתה כבר מכיר, שיגעתי אותך הרבה על העיר, אני משגע אותך הרבה, אז אנחנו שנינו מצטיינים, אני ראש העיר הכי זמין והוא חבר הכנסת הכי זמין, אבל הוא יותר ממני, הוא עם שני טלפונים, הוא בשיחה פה ויש לו אחת פה. הוא גם מהדור הצעיר שבאינפוזיה, אבל אנחנו צריכים להשתחרר קצת מהזמינות, כי גם כשאנחנו מגיעים הביתה תקועים במסך וגם כשהולכים לחתונה. אתמול הזמינו אותי לשבע ברכות ותוך כדי אני, בתוך החתונה - - -

זה משהו שלקחנו על עצמנו, אבל באמת לוד, אחרי הרבה שנים שלא היה לה מנהיג מקומי, הייתה בוועדה קרואה, אחת - - - בכלל בעולם המערבי, חיפשה מישהו. ועדה קרואה זה מישהו שהוא פקיד, טוב ככל שיהיה, בטח האחרון שהיה פה, מאיר ניצן, הוא בא והולך הביתה, הוא לא נשאר איתנו פה בערבים ולא בסופי שבוע ולא חווה איתנו ולא מגיע, לא לשמחות, או חלילה לאבל של התושבים, לא קשור אליהם בקטע הרגשי והיום יש, ולכן התושבים מאוד מאוד מחפשים בכל הזדמנות להיאחז בי וגם שאכבד אותם כשאני מגיע לכל אירוע ואני משתדל ככל שהקדוש ברוך הוא נותן לי כוח לעשות כמה שיותר.

חשבתי על זה שלוד נמצאת בנקודה שהיום אפשר להסתכל עליה כנקודה טובה, כנקודה של התפתחות. יש ארבעה גורמים שכשהם חוברים להם ביחד אז אפשר להוביל שינוי בתוך יישוב. האחד זה הנהגה מקומית, הדבר השני זה שלטון מרכזי שמסייע, הדבר השלישי זה הציבור, כשהציבור רוצה לינוק כמה שיותר, והדבר הרביעי זה החיבור הנכון ועמידה נכונה של המגזר השלישי. אפשר להוסיף גם את המגזר הפרטי שהוא גם סוג של תולדה, גוף מתערב במידה הנכונה.

ובאמת היום ברוך ה' בלוד יש לנו הנהגה מקומית, אנחנו כבר שנה חמישית, מי היה מאמין, זו למעשה אחת הקדנציות הארוכות של ראש עיר, בוודאי ברבע המאה האחרונה. ברבע המאה האחרונה לא היה ראש עיר שהיה ארבע שנים ברציפות, לא כוועדה קרואה ולא כנבחר. עכשיו אני חושב שזו פעם ראשונה, זה אומר סוף סוף יציבות. משחרור העיר במבצע דני ביולי 48', כשהמקום הזה היה אחד הבסיסים של המפקדה הבריטית, אז מ-48' היו חמישה ראשי ערים עד אמצע שנות ה-90, כל אחד מהם 10 שנים, 50 שנה, וב-10-15 שנה האחרונות היו שבעה ראשי ערים, גם ועדה קרואה, גם ראש עיר שנפטר באמצע קדנציה, גם ראש עיר שיצא לכלא, שלושה ראשי ועדה קרואה, המון חוסר יציבות ויציבות מנהיגותית מקומית זה תנאי מאוד מאוד הכרחי לתושבים. אני היום למשל מאוד מתגאה בזה שהתושבים אומרים לי 'אנחנו רוצים התחדשות עירונית ואנחנו רוצים שתבוא, כי אתה אבא שלנו. אנחנו לא מאמינים, לא ליזמים, אפילו לא לחבר'ה מהחברה הכלכלית שאתה שולח, רוצים לראות אותך. אם תגיד לנו שזה בסדר נחתום'. אני אומר, בסדר, אחלה. אני מאוד שמח, כי פעם לא היו מאמינים בכלל, או שהיו אומרים 'תשמע, - - - זה יזם, הוא ייקח שתי דירות לעצמו'. היום יש אמון והאמון הזה הוא כל כך חשוב. זה הצד של המנהיגות המקומית.

ממשלה. אין טובה מהממשלה הזאת, לא לעם ישראל ולא - - - של החברה הישראלית. אם אתה רוצה ללמוד על תופעות חברתיות תבוא ללוד, כי בלוד יש בה את שיעור הערבים והיהודים, העולים מחבר העמים, העולים מאתיופיה, ממש בפילוח הארצי, הוא נמצא ממש פה בלוד. היום הממשלה עוזרת לנו. אפשר להגיד בחמש, שש, שבע השנים האחרונות הממשלה מגויסת לעיר הזו, ואני באופן אישי כחבר בתנועת הליכוד, אין בקשה שאני לא מבקש מחברי הכנסת, מהשרים, מראש הממשלה, שלא נענית. ממש אני מרגיש שלפעמים אפילו דוחקים בי יותר 'תגיש, תציע, מה אתה עוד צריך? איזה החלטת ממשלה?'. אנחנו באמת רואים שהעיר לוד, הבינו שכדי לטפל בעיר המורכבת הזאת צריך לצאת מהקופסה ולכן יצאו מהקופסה.

זה מוביל אותי למגזר השלישי המדהים שנמצא פה. אני רוצה להגיד מילה אחת מה זה אומר מגזר שלישי. כשאנחנו באנו להנהיג את העיר מחדש מצאנו פה 150 עמותות שקמו בעיר. זה יותר מדי. שאלנו למה והבנו שמגזר שלישי בסוף בא למלא את החלל שהריבון לא נותן. אם הריבון לא נותן רווחה אז יש איזה עמותת רווחה, אבל לפעמים האיזון הוא לא נכון ולפעמים המגזר השלישי רוצה להנהיג ולקבוע מדיניות ולפעמים הוא עושה יותר מדי פעילויות שאתה אומר 'רגע, רגע, זה לא מסתדר לי'. כשהגענו לפה אמרנו רגע, בואו נרסן, בואו נרסן את העמותות, בואו נעשה סדר. הפסקנו חלק מהפעולות, חידשנו חלק מהפעולות והיום אני שמח להגיד שיש איזון נכון בין המגזר השלישי לממשל המקומי, לרשות המקומית.

ואחד הדברים שבאמת היה חסר זה החיבור הזה לצעירים ולסטודנטים. הפרויקט הנהדר הזה שהתחיל על ידי מאיר ניצן, יהודי זקן בן 80 שבא ואמר לי 'בוא נכניס סטודנטים', אמרתי לו 'למה סטודנטים?' זה לכאורה סקטור לא יצרני, לא עשיר, מה הוא תורם לעיר? הוא אמר 'הסטודנטים זה הדבר הבא, זה הדבר שייתן לך תשתית'. הוא תמיד אמר לי 'אי אפשר לבנות את המגדלים למעלה אם אין לך את התשתיות למטה, לכן תמיד תעשה את התשתיות'. כמה שהציבור אולי לא יאהב את זה, אבל תמיד תשקיע בתשתיות שמתחת לפני האדמה, מים, ביוב, קודם תעשה את התשתיות האלה והוא אומר, אותו דבר בצד החברתי, תשקיע בתשתיות שלמטה ואז אתה תצמיח. ובאמת אני רוצה להגיד שמאז שהתחילו הפעולות של איציק שמולי, לבוא לפה אחרי המחאה ברוטשילד, זה תפס באמת גובה והיום יש בעיר, ובטח החבר'ה הנהדרים האלה יפרטו פה מה יש בלוד ואת ההתפלגות של הסטודנטים, יש פה היום מאות סטודנטים בעשרות קהילות שונות, בסוגים שונים של קהילות, והדבר הזה משמח מאוד את תושבי העיר הוותיקים ואת הרשות המקומית.

הסטודנטים פעילים בצד הקהילתי, בצד החינוכי, רבים מבוגרי הקהילה השתקעו בעיר, ללא שום מלגה, אלא כבוגרים ותושבים לכל דבר. רבים מבוגרי הקהילה והסטודנטים השתלבו במערכת העירונית וזה מאוד מאוד משמח אותנו שיש פה את נעמי ואחרים שנמצאים ועובדים בתוך העירייה ומושכים אותנו לעשות דברים שאולי בעבר לא היינו עושים, כמו פסטיבל קולנוע חברתי או כל מיני דברים כאלה ואחרים שאנחנו רואים ואללה, זה יוזמות של סטודנטים. אגב, העיר לוד ש-15 שנה לא חילקה מלגה לסטודנטים מחלקת היום בהיקפים גדולים מאוד מלגות לסטודנטים וזה מראה באמת שהעיר הולכת קדימה.

בשתי דקות לאן העיר הולכת מכאן. העיר חתמה על הסכם גג גדול מאוד בחודשים האחרונים, ההסכם הזה אמור להכפיל את העיר. למדנו מטעויות שנעשו, כמו בעיר שאתה מגיע ממנה, ממקרית גת.

אני לא הייתי מעורב בזה.

אני יודע. ראינו מה צריך לדעת לבקש, איפה לקחת סיכון, איזה דברים לבקש, לא להתחייב על מה שאתה לא מקבל, כמובן תשתיות וכבישים ותחבורה והשקעה מסיבית בעיר הוותיקה. העיר הוותיקה בלוד סבלה הרבה שנים מהזנחה ומהיעדר תשתיות ופיתחנו כאן עוד שני מנופים. לעיר הזאת יש שני מנופים מרכזיים שיכולים להצמיח אותה, שנמצאים בצפון העיר. אחד זה אזור התעשייה הנהדר שלנו, שלצערנו הרב כולם מכירים אותו כלהב 443, אבל יש שם את הבנקים, יש שם את החברה הממשלתית למתנ"סים.

אתם יושבים שם?

יושבים שם, בכניסה לעיר.

יש לך הרבה אורחים.

נכון, זה אחד האזורים המתוירים שיש, מגיעים ראשי מדינה, שרים.

ראשי ערים.

בשנה שעברה הלכתי לפתור שם בעיה של חניה של סטודנטים, פתאום אני רואה שם במדרכה ארבעה צלמים, אני אומר 'לא, לא, אני לא מפה'. צלמים היו שם בכניסה לבניין.

מההיכרות שלי איתך אין סיכוי שאתה בא לשם.

היום אתה לא יודע מה לא עשית בסדר. בקיצור יש לנו אזור תעשייה ואנחנו רוצים להכפיל אותו, כי המיקום שלו נהדר, יש פה רכבת בתדירות מדהימה. הרכבת הקלה מציבה אתגרים גדולים מאוד של פקקים וכאלה שלא רוצים להיכנס פנימה לתוך תל אביב אז הרבה מחפשים פה שטחים וזה משהו שבהחלט אנחנו מפתחים אותו. עכשיו קיבלנו מאלי כהן, שר הכלכלה, מיליון שקל להאב, שזה גם משהו שאנחנו רוצים לחזק, אפרופו צעירים סטודנטים, נושא של חממות אקולוגיות ואחרות, ובמקרה הזה אנחנו נעזרים בג'וינט. זה אזור אחד.

האזור השני זה אזור העיר העתיקה שלנו, שאנחנו חושבים שיש לנו אופציה להרים שם משהו גדול, שהוא יהיה שובר שוויון של העיר. עכשיו באתי משם. היום זה חג לוד, יש חג שהוא נחוג בכל העולם הנוצרי, זה נקרא חג לוד על שם גאורגיוס הקדוש, סנט ג'ורג', 16 בנובמבר, הגיעו אלפים מכל העולם. מצד אחד זה שימח אותי, מצד שני ראיתי שעדיין אין לנו תשתיות לקלוט את כל אותם האלפים וכשנסדר את התשתיות, שזה חלק מהאתגרים של הסכם הגג אפשר יהיה לראות פה גם יותר בתי מלון וגם יותר מסעדות ומוזיאונים וכו'. יש לנו תכניות לדברים האלה ואני בטוח שכשזה יקרה אז זה יהיה הדבר שיהיה שונה מעיר אחרת, עיר עתיקה, תוססת. כמו שאנחנו אוהבים כולנו ללכת לכל מקום בעולם לחפש את השוק הססגוני או את המקומות המיוחדים, יש לנו את זה בלוד, ממש קרוב, חמש דקות משדה התעופה.

זו הסיבה שאנחנו קצת מתקוטטים עכשיו, אני אומר לך את זה בפן של חקיקה בכנסת, מתקוטטים עכשיו עם הממשלה בשני נושאים, אחד זה אזור שדה התעופה, אנחנו רוצים חלק מההכנסות. מגיע לעיר הזאת הכנסות משדה התעופה, זו רשות עשירה שמייצרת 2 מיליארד שקל בשנה עם עודף מטורף, אני חושב שצדק חלוקתי זה גם להביא לעיר הזו, שנמצאת ליד שדה התעופה, שהיה נקרא שדה התעופה לוד עד השנה שבה אני ואתה נולדנו. לא נראה לי, 75' עד 77', ב-77' הקימו את רשות שדות התעופה ואנחנו חושבים שמגיע לנו חלק מהרווחים לפחות. עכשיו פתחו את טרמינל 1 ועוד עשרות ומאות מיליונים שנכנסים לקופה של הרשות. והדבר השני, מקימים בית מלון עכשיו בתוך הרשות, אמרנו למה? תקימו אותו בעיר העתיקה בלוד, כחמש דקות נסיעה. התייר יבוא לפה, על הדרך ישאיר פה כמה יורו או דולרים. אז זה משהו שאנחנו חושבים שהוא - - -

אני רוצה להודות לך שבאחד מהדיונים הראשונים של הוועדה שלך אתה זימנת אותי ונתת לי במה ודיברנו על כל העוולות האלה של פריפריה חברתית. הממשלה עשתה צעד מסוים שאנחנו נהנים ממנו, יוצאים קולות קוראים של המשרד לפריפריה, שמאז הקמתו של המשרד העיר לוד יכולה להגיש קולות קוראים ואנחנו מקבלים מאות אלפי שקלים לשנה מהמשרד לפריפריה שעד היום היה נגב-גליל בלבד. והחוק הזה הכניס את היישובים במרכז הארץ, סוציואקונומי 1 עד 4, שזה באמת תיקון עוול גדול, כי בסוף אני אומר, אותו עולה מאתיופיה, אותו בדואי, או אותו תושב מוחלש שגר פה, זה שהוא רואה את עזריאלי מהחלון והוא רואה את עזריאלי מהחלון לא עושה אותו עשיר או בעל אמצעים יותר גדולים מאשר החבר שלו שנמצא בטירה או בדימונה. ולכן באתי לוועדה של חבר הכנסת זוהר וביקשתי שייקחו את החוק הזה של הפריפריה החברתית וינסו לעשות אותו רוחבי על שאר משרדי הממשלה, כי חוץ מהמשרד הזה אנחנו לא זכאים ליהנות מהדברים של פריפריה חברתית, לא בשיכון, לא בתעסוקה, לא בהעתקה של מפעלים, לא בתיירות וכו' וזה איזה שהוא צדק חלוקתי כי בסופו של דבר המדינה שלנו מאוד הצטמצמה. הפריפריה הגיאוגרפית, המרחק די מיטשטש בשנים האחרונות כי בשעה נסיעה אפשר להגיע רחוק מאוד צפונה, אפשר להגיע כמעט עד דימונה בשעה נסיעה ממרכז הארץ, זה אומר שהמדינה שלנו התכווצה במהפכה התחבורתית.

מה שעוד לא נפתר לגמרי זה הפערים החברתיים. הפערים החברתיים, ראוי לתת גם לנער בקרית שמונה וגם בירוחם, אבל גם בלוד ורמלה, כי בסך הכול, אגב, אין הרבה יישובים מוחלשים במרכז הארץ. יש בסך הכול את לוד ורמלה, שני יישובים חרדיים, אלעד ובני ברק, כלומר רוב היישובים פה, לשמחתנו, חזקים מאוד והם מעל סוציואקונומי 6-7, חולון, שוהם, מודיעין וכו'. אז זה בהחלט אתגר שאנחנו כן רוצים לצמצם אותו.

אנחנו מאמינים, ובזה אני אסכם, שהמהפכה הסטודנטיאלית שהגיעה ללוד מוכיחה שאפשר גם אחרת, אפשר להביא אוכלוסייה טובה, אקדמאית, שמאמינה באתגר חברתי וקהילתי והיא הוכיחה גם שאפשר להישאר במקום עם הסטיגמות הכי גדולות והם פשוט ניתצו את הסטיגמות כי בסוף החבר'ה האלה הם חבר'ה שיוצאים החוצה גם, הם יוצאים לבלות בחוץ, יש להם חברים במטרופולין של גוש דן, של תל אביב, והם רואים שיש פה עיר טובה, יש פה עיר חמה, יש פה עיר שאוהבת את הסטודנטים. זה בסדר גם לא ללמוד רק איפה שיש אוניברסיטה, לא חייב תמיד לגור בתל אביב וללמוד באוניברסיטת תל אביב, אפשר לגור בלוד ואגב ברבע שעה נסיעה הם מוקפים ב-30 מוסדות להשכלה גבוהה וזה אחלה. זה אפילו טוב, שובר את השגרה, רואים מקומות אחרים והם לא שונים מפה. אז העיר לוד הרוויחה את הסטודנטים והאתגר שלי זה איך הם נשארים פה וגרים פה. זה שתופסים אותי לא מעט חבר'ה ואומרים 'ראש העיר, מה עם הפרויקטים של הצעירים?', וזה הסכם הגג, הוא אמור לייצר פה המון פרויקטים במרכז העיר של צעירים ואני מקווה שזה יהיה במחירים שפויים וככה העיר תרוויח.

אז תודה רבה על ההקשבה ותודה רבה שאתה עוזר. רק נזכיר ששכולם רבו על ערים אחרות מיקי זוהר התקשר אליי ואמר לי 'אני נותן לך 1.8 מיליון שקל לפעילות של מרכז צעירים'. איפה ליאור שלנו? הוא החליט שאיפה שאני נמצא הוא לא מגיע, וכל פעם אני אומר שזה האיש שתרם כליה והוא תורם מזמנו ומבריאותו והוא כל הזמן מתבייש בזה. הבטחתי לו שאני לא אגיד את זה.

אלטרואיסטי.

אבל הוא לא פה.

הוא לא פה. ליאור, אתה גם מכיר אותו באופן אישי, באמת אחד מהאנשים המדהימים שהעיר לוד הרוויחה. כמו שאתה מכיר את ליאור, אז כולם פה מדהימים, כולם פה נשמות טובות, כולם מתגייסים לכל פעילות, בעדליידע של העיר, או במרוץ לוד, וכל פעילות אחרת כולם באים ואומרים 'מה אפשר לעזור?' וזה דבר אדיר שהעיר הזאת הרוויחה.

אני רוצה גם לברך את התאחדות הסטודנטים, שותפה מדהימה, גם ההתאחדות, גם איילים, שאני בשם עם ישראל מייחל שהם יחזרו לימים הטובים שלהם, כי הם באמת עשו דברים מדהימים למען עם ישראל ובשנתיים האחרונות קצת חבטו בהם, אבל צריך לזכור שהם שמו פה את היתד הראשון ביחד עם ההתאחדות, אז רק מילות ברכה ותודה.

תודה. יש לנו גם מתנה קטנה, אבל נעשה את זה בחלק השני.

נתתם לי הרבה מתנות. אני יכול לקבל עד 70 שקלים.

זו לא מתנה כספית.

אנחנו החלטנו, מאז תיק 1000, לא לוקחים מתנות.

נציג קרן שח"ף מצטרף אלינו. גם כדי לקצץ טיפה ולאחד את הזמנים, אני אתן קונטקסט, אנחנו נסביר על 'תוצרת הארץ', על הקשר להתאחדות הסטודנטים, אני אסביר על המיזם הזה ועל המשמעות שלו ואחר כך ניתן לסטודנטים להגיד כמה מילים ולנשיא התאחדות הסטודנטים ומשם נמשיך לאיזה שהוא מיזם מאוד משמעותי בשבילנו, אגב בוגרים, שזה גן חדש שנפתח ביחד עם התושבים, ביחד עם הרשות וביחד עם בוגרים שלנו. אבל לפני שנתחיל לספר על הרעיון ועל איך הוקם ומה הוקם אני רוצה להגיד כמה מילים קצת אישיות.

ראש העיר קצת הסביר, וזה מוזר, כי הוא באמת חבר, על סטודנטים שהגיעו לפה וכמה טוב להם וכמה נעים להם וכמה נכון להם ועל אנשים שהשתלבו בתעסוקה, שנמצאת פה גם מישהי שמחזיקה היום את התרבות ביד רמה, וליאור, שהיה מלווה שלנו בפרויקט, ועוד המון המון דוגמאות, אבל אני רוצה להגיד משהו אישי עליי. אני הגעתי לפה לפני שש שנים, גרתי בהרצליה, הגעתי לפה סביב כל הסיפור של המחאה החברתית וההבנה שיש פה משהו חדש שקורה בלוד.

הגעת עם שמולי?

אני עוד שנייה אסביר מי הגיע ואיך הגענו, אני הגעתי - - -

או שאת הבאת את שמולי לפה?

אני הגעתי בכלל מאיילים, אבל אני אנסה לקצר את זה. בגדול אני הגעתי לפה כי סיימתי את הפרק של העשייה החברתית בצבא והרגשתי שיש לי משהו מאוד מאוד גדול ומשמעותי שעשיתי וכשהחלטתי להיות סטודנטית, כמו שהרבה סטודנטים שאני מאמינה שהם מרגישים, התחלתי ללמוד והרגשתי תחושת ריקנות ממש ממש גדולה שיש בתוכי. אני הולכת ללימודים, אני חוזרת ואין לי שום ערך מוסף משמעותי ובעצם חיפשתי גם עשייה קהילתית או חיפשתי להיות חלק ממשהו שהוא גדול יותר ממני ושהוא נותן לי, בצורה הכי אגואיסטית ואישית שלי, איזה שהוא ערך מוסף עצמי ובדרך לא דרך התגלגלתי ללוד. אני זוכרת שההורים לי והמשפחה שלי שאלו אותי, כאילו הרצליה יפה ויש בה הכול ויש בה ים והכול יפה, 'כאילו מה קשור לוד ולמה לעבור ללוד', ולוד, שלפני שש שנים באמת כמות הסטיגמות והבעיות והקשיים שהיו פה היו מאוד מאוד גדולים ולא ידעתי למה אני עוברת לפה. הייתה לי איזה שהיא תחושה שזה המקום וזה המקום שאני רוצה לקבוע בו את ביתי ואני מודה שבאתי ככה לפרק סטודנטיאלי וחשבתי שאני אבוא לפה לשנתיים, אעביר את השנתיים האלה ואמשיך הלאה ושבמהלך הפרק הסטודנטיאלי יהיה לי עוד איזה שהיא תחושה של עשייה חברתית משמעותית.

אני הגעתי במקור לאיילים והייתי שם ממקימי כפר הסטודנטים. לעמוד היום פה, אני מנכ"לית שותפה ב'תוצרת הארץ', שזאת עמותת בת של התאחדות הסטודנטים, ועוד שנייה אני אסביר, לעמוד פה היום ולהסתכל על זה שלפני שבע שנים עשיתי את ההכרעה מבחינתי ששינתה גם אותי, גם את הערכים שלי, גם את מי שאני וגם בסוף את הבחירות הכי קטנות של איפה לגור, איפה להשתקע ואיפה לשלוח את הילדים שלי למערכת החינוך, זה ממש לא מובן מאליו. זה המון המון המון בזכות תהליכים שקורים פה ובזכות זה שפשוט כיף לי להיות פה ולגדול כאן, יותר כיף לי מחברות שלי שגרות בהרצליה ויותר כיף לי מבעלי ומאפרת, חברים של מתן שנמצאים באפרת, ופשוט טוב לנו.

אז הגענו לפה לפני שש שנים, היום אני אמא לשני ילדים, הבכורה שלי נכנסה לגן העירוני פה בעיר ואני חושבת שהדבר הכי משמעותי שאנחנו מנסים לעשות פה זה לא רק להביא לפה סטודנטים, זה לא רק להביא לפה מתנדבים שיצילו, שיעשו, שיתרמו, אלא באמת אנשים צעירים חדשים שיבואו ויקבעו פה את ביתם ויתחברו גם למערכת העירונית, גם לפעולות, אבל גם בסופו של דבר שיהיה להם פה טוב ונעים. אז אני פה. הרבה פעמים אנחנו - - - אבל באמת אני פה כי טוב לי פה וכיף לי פה וכיף לי לגדל את הילדים שלי וכיף לי שיש לי קבוצת אנשים שאני יכולה לחלום איתם ולהתקדם איתם. לפני שש שנים זה לא היה מובן מאליו, לא עליי, על זה שיש פה עוד 100 כאלה, שהם כבר בוגרים של התכנית. הם הגיעו לפני שש, חמש, ארבע ושלוש שנים והחליטו לקבוע פה את ביתם וזאת אחת ההחלטות הכי גדולות ומשמעותיות.

זה קצת עליי, שזה סיפור שאני משערת שהוא נוגע בהרבה סטודנטים ולתת גם את הקונטקסט של 'תוצרת הארץ'. אז כל מה שאמרת, יאיר, מבחינתי הוא אמיתי ומהלב ונוגע.

נעבור להתאחדות הסטודנטים. במחאה החברתית, איציק שמולי היה יו"ר התאחדות הסטודנטים, יובל בדולח, שהיה אז ראש המעורבות החברתית, היו באמת המון המון המון בתוך המחאה החברתית, הם הוציאו את כולם לרחובות, חזרו אחרי המחאה החברתית, ישבו במסדרונות ההתאחדות והרגישו 'מה הלאה?', כאילו איך לוקחים את הכוח הזה בשילוב עם מאיר ניצן והמגאפון והעמדות שהיו שם ועושים איתם משהו הלכה למעשה ובעצם קם הרעיון של לקחת את לוד כעיר פריפריה חברתית שנמצאת רבע שעה בתל אביב ולעשות בה שינוי משמעותי. אני מודה שהרעיון הראשוני היה להביא לפה פשוט מלגאים שיבואו, שיתרמו ושיילכו ומהר מאוד הבנו שאחד הנזקים הכי גדולים שאנחנו יכולים לייצר בדבר הזה זה פשוט לעשות עוד נזק מעודף גופים מתערבים שבאים והם לא חלק, הם לא תושבים, הם לא מתערבים והם לא חיים פה. ואז בעצם קם, ביחד עם התאחדות הסטודנטים, המודל שהיום הוא החזון שלנו, לבנות קהילות חיים שהן קהילות חיים משימתיות, אקטיביסטיות, שרוצות להתערב ולעשות משהו משמעותי בעיר, שהן קהילות שהמטרה שלהן לבוא לפה בפעם הראשונה כסטודנטים, אבל בסוף גם להישאר לגור פה ולהמשיך לפעול למען התושבים ולמען הסביבה בהמשך החיים שלהם.

אז משם הכול התחיל. כן, איציק שמולי היה באמת עם חבורה מאוד קטנה של אנשים חולמים, אקטיביסטים וחלוצים שהקימו את הדבר הזה. היום 'תוצרת הארץ', לשמחתי, בשנתיים האחרונות התרחבה ונמצאת היום בתשעה יישובים מקרית שמונה, טבריה, פרדס כץ, בני ברק, שיש שם קהילה חרדית ראשונה שפתחנו, לוד, שעוד מעט נעשה זום אין על לוד, קרית מלאכי, רהט, שדרות, קיבוץ נחל עוז, שפשוט ביקש גם להחזיר את הצעירים לקיבוץ בגלל המלחמות שהם יצאו משם, ונתיבות. היום יש לנו 600 סטודנטים שאני חושבת שבימים של לפני שש שנים, כשהיו מדברים איתנו על סיכוי כזה של לבנות קהילות ולהחליט שסטודנטים לא יגורו בתל אביב, בהרצליה או בקיבוצים ליד קרית שמונה, אלא יגורו בתוך הערים, בתוך הפריפריה החברתית ויחיו שם ויחיו שם טוב, זה היה משהו שמבחינתנו לא מובן מאליו והיום הוא איזה תנועה ארצית שמשנה באמת גם את השיח ואת הקהילה בעשייה חברתית משמעותית.

הדבר הכי משמעותי מבחינתנו זה הבוגרים, זה ההבנה שלנו שבאמת מהיום הראשון שאנחנו מביאים סטודנטים, אנחנו לא מדברים איתם על 'בואו, תהיו פה סטודנטים ותמשיכו הלאה', אלא תבואו לערים, תבואו לקשיים, תהיו חלק מהקשיים ומשם תייצרו את השינוי ותשפיעו ותהיו חלק מהתושבים. זה היום בגדול 'תוצרת הארץ'.

אני לא אעבור על לוד, כי גם חבל על הזמן וגם ראש העיר דיבר על זה, אני רק אגיד שמבחינתנו לפני שש שנים להגיע לעיר כמו לוד, שהיו באמת קשיים והמון ועדות, אני זוכרת שכשהגענו לא היה מנהל אגף חינוך ולא היה מנהל אגף תרבות, והמון שירותים אלמנטריים של אזרח לא היו קיימים. לבוא ולהגיד לאנשים מהיום הראשון 'תבואו ותחיו פה', כשאין שירותים בסיסיים, זה היה מאוד מאוד מורכב. בהתחלה החלטנו לעשות איזה שהוא פיילוט כשאיציק שמולי, יובל בדולח ועוד אחרים וטובים היו פה, ליאור בניסטי היה מהקהילות הראשונות שלנו, הם הגיעו לפה ובעצם כינסנו את כולם ואמרנו, עכשיו, אחרי המחאה החברתית, חשבנו שיהיו פה מאות סטודנטים שירצו לעבור ללוד וירצו לעשות שינוי משמעותי, הגיעו לפה בעצם רק 27-28 הגיעו. אנחנו חשבנו שזה יהיה משהו גדול, אחרי המחאה, יהיו מלא אקטיביסטים שירצו לעשות, אבל זה היה מאוד קשה לגייס אותם וזה היה 30 אנשים, היו 30 אנשים לפני שש שנים, היום יש לנו 250, אבל היה מאוד קשה לגייס 30 אנשים באותם ימים.

קצת על המודל של איך אנחנו עובדים. כל קהילה מונה בערך 25 סטודנטים, הם מגיעים והם גרים בתוך השכונות. אנחנו לא רוצים לייצר כפרים נפרדים או לייצר שכונות נפרדות, אלא הם גרים בתוך השכונות, בשכונות שאנחנו חושבים ביחד עם הרשות איזה שכונות כדאי למקם אותם ואיפה. הם גרים שם ומחויבים לשני דברים מרכזיים, הדבר הראשון זה לתת ערב קהילה בשבוע, שלוש שעות של מפגש, 25 חבר'ה שיושבים ביחד, חולמים ביחד והופכים מקבוצה לקהילה. והדבר השני זה עשייה חברתית של ארבע שעות שנעשית בהתאם לצרכים העירוניים ובהתאם להבנה שלנו של איפה יש ערך מוסף לתת שיהיה משמעותי ותהליכי וארוך טווח. הזכרת את העדליידע, את מרוץ לוד, את ההאב שאנחנו מנסים להקים. זה איזה שהם פרויקטים שהם לא לבוא, לעשות וללכת, אלא להיות חלק משינוי משמעותי וארוך טווח.

היום נמצאים בלוד 12 קהילות סטודנטים, 150 סטודנטים שפרושים בכל העיר. יש גם קהילות ערביות ויש גם קהילות יהודיות. בתוך הקהילות היהודיות יש גם דתיים וגם חילוניים ובאמת יש פה איזה שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית שעצם המפגש בעיניי הוא אחד מהערכים היותר מוספים שיש לתכנית. והדבר הזה, אנחנו הרבה פעמים רצים ל - - - אבל באמת לחשוב על לפני שש שנים על הדבר הזה, לא האמנו שנגיע לדבר הזה ושנהיה כך, אבל יותר משמעותי זה החלק האדום של מי שנמצא כאן, שזה, כבר הזכרתי כמה פעמים וזה באמת משמעותי, בין 80 ל-100 בוגרים שנשארו כמונו כתושבים לכל דבר שרוצים להיות חלק ולייצר שינוי בתוך המרחב שבו הם נמצאים וגרים.

אולי חלמנו על זה מהיום הראשון, אבל לראות קבוצה של 60, 80, 100 חבר'ה שנשארו פה זה כבר באמת מסה משמעותית והמקום הזה שאנחנו נמצאים בו הוא חלק מהבית שלהם, שהם מרגישים שהוא בית, שיש להם מקום לפעול עם הצעירים ולאט לאט אנחנו גם שומעים על צעירים לודאים, קהילות שהם גם בני מקום וגם לא בני מקום, צעירים לודאים שחשבו לעבור ופתאום נכנסים לתוך הקהילות שלנו ומרגישים ערך מוסף מאוד גבוה. אני יכולה לתת דוגמה על שמואל בואני, שהוא היה סטודנט אצלנו באיילים והוא אמר לי 'באתי לפה רק כי שמעתי שיש מסה של סטודנטים, כל החברים שלי מכל השכבה לא גרים פה, כל מי שיכל לצאת יצא מפה ופתאום הייתה לי עוד קבוצה שאני יכול לפעול איתה ולחלום אותה'. היום הוא סגן מנהל בבית ספר, הוא החזיק את תיק הצעירים פה בעיר. מבחינתנו זאת העשייה וההצלחה הגדולה, גם להשאיר פה את הצעירים שנמצאים בלוד ולהביא עוד.

ממש בקצרה, כי הסטודנטים יוסיפו על זה. כשהגענו בהתחלה בחרנו באיזה תחומי פעילות אנחנו רוצים להשתלב בהם, כשזה ממוקם פה בלוד, אז תרבות, בדגש על תרבות צעירה. היום יש מסיבת סטודנטים, אגב. פה יש מסיבת סטודנטים של פתיחת שנה, שזה שילוב גם של סטודנטים מאיילים וגם של ההתאחדות וגם של מרכז הצעירים, יש פה באמת מסה של 400 סטודנטים שנמצאת פה בעיר. חינוך בלתי פורמלי, שזה בעיקר במתנ"סים. לצורך העניין, דוגמה מאוד קטנה, ראש העיר, ביחד דיברנו על איזה משימות כדאי, איפה יש לנו ערך מוסף וככה פנייה הדדית משותפת זה לקחת את אחד המתנ"סים שלא היה פעיל כמה זמן ולהכניס לשם סטודנטים ולהתחיל לפעול בו כשהמטרה היא, שוב, בסוף שרשת המתנ"סים תבוא ותיקח אותו, לא שאנחנו נפעיל אותו לאורך זמן. והעצמה אזרחית, בהיבט של לייצר ועדי בתים, מנהיגות תושבים, מועצת תושבים וכו'. אלה הם היום שלושה התחומים המרכזיים שאנחנו פועלים בלוד.

לשמחתנו לצערנו התכנית הזאת היא באמת גדולה ומעמיסה, אני יכולה להגיד שבתור זו שבאתי מאיילים, בעצם הקהילה שלי היה מבנה מגורים בכפר הסטודנטים לא הבנתי למה נותנים לסטודנטים מלגות כדי לבוא ולהיפגש פעם אחת בשבוע. זה היה נראה לי לא הגיוני שמושיבים אנשים למפגש חברתי כיפי ונותנים להם גם על זה מלגה. היום בדיעבד אני חושבת שזה אחד הדברים החילוניים הכי גאוניים שיש. בעצם לעולם החילוני אין את המוסדות של בית הכנסת, הרבה פעמים המוסדות הפיזיים שמייצרים קהילה. אני חושבת שעצם זה שמתרגלים להיפגש פעם בשבוע קבוע מאפשר להם לייצר את עצמם כאיזה שהיא קהילת חיים שאפשר לחלום איתה ובסוף זה הופך להיות איזה שהוא הרגל של מפגש קבוע שהוא מאוד מאוד משמעותי. אני מצטערת בפני כל חובשי הכיפה - - -

לא, זה נשמע מתקדם מתקדם ואז הם חוזרים בתשובה.

אנקדוטה אישית, אני מנהלת חיים מעורבים, בעלי דתי ואני לא דתייה ואני באמת מקנא בו, הוא הולך לבית כנסת כל יום שישי, אני לא הולכת לבית הכנסת, יש לו את הקהילה שלו ואת האנשים שלו וככה תוך כדי הדבר הזה הבנתי שלנו, לחילוניים, אין מוסד היום שמאגד לנו קהילה אמיתית, שהיא לא רק פיזית. אז אני חושבת שזה אחד הדברים הטובים שאנחנו עושים כאן, אנחנו מייצרים את זה, אבל מתוך מטרה אחר כך שהם ימשיכו לעשות את זה גם בלעדינו, וזה לפעמים גם אתגר, וזו המטרה.

זו רשת השותפים הגדולה שלנו. אני לא אעבור אחד אחד, אבל בראשם עיריית לוד, - - - נמצאת פה איתנו שתומכת בצד של הבוגרים. היום כמעט אף גוף לא תומך - - - בסטודנטים מאוד קל לתמוך, כולם נותנים מלגות ומאמינים בהם, ואז כשהם הופכים להיות בוגרים זו באמת גם שאלה למה לתמוך בתושבים שהם כבר לא סטודנטים. זה מאוד משמעותי לנו וזו הזדמנות להגיד תודה.

אני מסיימת. אז התחלתי באיפה אנחנו. ואגב, בקשר לממשלה, לפני שלוש שנים כששי פירון היה שר חינוך הוא בא לביקור רגיל, סיפרנו לו בהתלהבות על לוד ועל המטרה ועל הרציונל וכל מה שקיים ואז בסוף הסיור הוא פשוט אמר 'אוקיי, מדהים, מקסים, אבל למה אתם לא לוקחים את מה שיש בלוד ומעבירים אותו לעוד יישובים?' ואנחנו מהירים, אז ישבנו ובנינו ביחד עם ההתאחדות ועם המון מחשבה והסכמים בנינו מודל חדש של שיתוף פעולה של מוסד אקדמי, רשות מקומית והתאחדות הסטודנטים, מודל של התרחבות, ובתוך שנתיים התרחבנו לכל תשעת היישובים האלה ואז הפכנו לתנועה ארצית שאני באמת מאמינה שהיא מכניסה בעיקר לשיח את הקהילתיות ואת העשייה החברתית, ובהקשר של הסיור פה, באמת את ההבנה שבפריפריה טוב ונעים וכיף ושיש פה פוטנציאל והזדמנות להרבה יותר צעירים לחלום ולפעול בה מאשר הרבה מקומות אחרים. אני באה מהרצליה ואני מכירה את המקומות האחרים.

אתם באתם להגשים את מדיניות הוועדה שלי.

לגמרי. אנחנו עושים את זה היום. זה קרה תוך שנתיים.

אני רק שנה.

אגב, היינו אמורים להיות בקרית גת. אני אתן דוגמה לרשות מקומית. היו שם כל מיני התנגדויות של הרשות המקומית, בכלל ברעיון הראשוני של להביא את הסטודנטים מבחוץ לתוך העיר, רצו לייצר רק קהילות בני מקום. אנחנו באמת מאמינים בשילוב הזה. כרגע זו אולי עיר שנתרחב אליה בהמשך או בעתיד, אבל ממש הסיפור שלנו שמכניס גם ממשלה, גם את התאחדות הסטודנטים וגם רשות מקומית בתוך ההבנה הזאת הוא אקוטי, כי אם לא, הם יסיימו להיות סטודנטים והם פשוט ימשיכו הלאה.

בשלב הבא נלך לבקר - - - אחר כך, אבל זה אנחנו. בסוף יהיו גם שאלות.

פה פוליטיקאים אוהבים לדבר.

כן, אנחנו כבר שמנו מלא דוברים.

אז אני אגיד כמה מילים ונצא לסיור. קודם כל אני מודה לראש העיר שכיבד אותנו בנוכחותו. אני חושב שהעיר לוד זכתה בראש עיר שהגיע לפה כמי שצמח מהמקום עם כל כך הרבה יכולות, אני מכיר אותו, אנחנו חברים עוד לפני שהוא נהיה ראש עיר ואנחנו נהיה חברים גם כשהוא יהיה חבר כנסת. אני חושב שהעיר לוד זכתה ואני באמת רואה את העבודה שהוא עושה, גם במסגרת הכנסת, כי ראש עיר שלא יודע לאגם משאבים מול משרדי ממשלה הוא לא ראש עיר שיכול להצליח ואת זה הוא עושה מצוין לעיר, יחד עם ניהול טוב ונכון ומאוד מאוד נקי וזה לא קל , יש המון לחצים. דיברנו על זה קודם, לפני שנכנסנו למפגש, שזה לא פשוט והוא עושה את זה בגבורה ואני מאחל לך המשך עשייה ברוכה.

ידידי אביב איטח, אני רוצה לומר שהפעילות שלך למען התאחדות הסטודנטים היא פעילות מבורכת בכל הרבדים שלה, לא רק בהקשר לסיור הזה, אלא באופן כללי, בכלל רחבי הארץ. אנחנו עושים הרבה פעילות משותפת יחד מתוך אמונה ותפיסה שהמגזר הסטודנטיאלי הוא מגזר קריטי להצלחתה של מדינת ישראל. אנחנו מעודדים את הסוגיה הזאת גם בדיונים במסגרת הוועדה. ערכנו הרבה דיונים, גם לגבי קיפוח של סטודנטים במקומות מסוימים, ואנחנו נמשיך לעשות, כי יש לזה משמעות אדירה ואני מברך את ההתאחדות ונמשיך לשתף פעולה, אני באמת מאמין בזה.

לגבי הגוף שאת מגיעה ממנו, איילים, זה גוף שפגשתי בו לפני כמה חודשים, הכרנו, אני אפילו מנסה לעזור להם תקציבית, לא כמו שפאינה עזרה, בצורה אחרת, בצורה חוקית, מבלי להתערב בתכנים, אלא רק תוך אמונה במדיניות, אני מנסה לעזור לגוף החשוב הזה. פעילות מבורכת של חלוצים אמיתיים שמגיעים לאזורי הפריפריה בלי לפחד מהמונח הזה פריפריה ופשוט מפריחים את השממה. את הדברים האלה בסופו של דבר אנחנו חייבים לחזק. פטריוטיזם כזה בעיניי הוא אבן דרך בהצלחתה של מדינת ישראל ואני חושב שהמדינה שלנו ברוך ה' מצליחה, היא מצליחה קודם כל בזכות ההון האנושי שיש בה. אין הון אנושי כמו שיש במדינת ישראל בכל רחבי העולם ואני אומר את זה בהכי צניעות, זה ההון האנושי הטוב ביותר בעולם כולו, מה לעשות, אנחנו גם המצאנו את הדברים הכי מיוחדים בעולם, זה הון אנושי מיוחד שבזכותו אנחנו מצליחים והגוף הזה, שאת מגיעה ממנו, הוא מבורך.

ספציפית לגבי הפעילות שלכם פה בעיר לוד, לפחות ממה שאני שמעתי טרם הסיור, דברים שאני בדקתי, באמת אני חושב שהמילים 'תוצרת הארץ' משקפים את הקונספט האמיתי של המקום הזה. באמת אנשים שהגיעו, צברים אמיתיים, שלוקחים את ה - - - אני אגיד לכם מה בעיניי מיוחד, לא מובן מאליו בעיניי שצבר, בן אדם שנולד פה בארץ, ייקח על עצמו, אני לא אקרא לזה עול, אבל את המשימה החשובה הזאת. ההורים שלנו, רוב ההורים שלנו, כי חלק גם נולדו בארץ, אבל ההורים והסבים והסבתות שלנו הגיעו מחוץ לארץ, חלק ממדינות ערב, חלק ממדינות אשכנז, והם הגיעו לפה כשלא היה פה כלום ובהם הפטריוטיזם היה חייב להיות מושרש מעצם היותם אנשים שמגיעים מארץ חדשה ורוצים להקים פה את המדינה שלהם. אז זה פטריוטיזם שהוא בא באופן טבעי, אף אחד בכלל לא יכול להיות מופתע מזה. אבל כשמישהו נולד פה כבר והכול מגיע לו, סליחה על הביטוי, עם כפית של זהב או כסף לפה, כי אנחנו לא עבדנו קשה בשביל להקים את המדינה הזאת, אנחנו קיבלנו את זה כבר מוכן, במיוחד הצעירים שבנו, שמה, אנחנו באים לפה לחיים יחסית מאוד נוחים, מה ההורים והסבים והסבתות שלנו חוו פה זה שמים וארץ, לא מובן מאליו שיהיה הפטריוטיזם הזה וזה, בעיניי, דבר שאנחנו צריכים לחזק אותו. כי כמו שהקמנו את המדינה, על השגשוג הנפלא שלה בימים האלה, בזכות הפטריוטיזם הזה, אנחנו גם נוכל להצמיח אותה ולחזק אותה ולהוביל אותה להישגים רבים בזכות הפטריוטיזם.

לכן הגופים שאתם פועלים בהם אלה גופים שאני תמיד אהיה לצדם, בכל דרך שרק אוכל, מהפן הכלכלי, במסגרת היכולות שלי. כשתקפו אותי על הכספים הקואליציוניים אז אנשים חשבו שאני לוקח את הכסף הביתה, אז הם טעו, לא לקחתי אגורה, אפילו לא חצי אגורה, ונתתי את זה לפעילות שאני באמת מאמין בה שהיא פעילות פריפריאלית. ותתפלאו, אתם אולי לא תתפלאו כי אתם מכירים את זה, אבל הציבור אולי יתפלא לדעת שחלק גדול מהגופים שקיבלו את התקציבים האלה הם בכלל לא אנשי ימין, הם אפילו לא מתיימרים להיות אנשי ימין, אלה אנשים שהאידיאולוגיה של זהה לשלי ובנושאים מדיניים, נניח, אנחנו חלוקים. ואין שום בעיה עם זה וזה היופי שבדמוקרטיה. וכשתקפו אותי על הכספים הקואליציוניים כמי שרוצה לעשות בכסף הציבורי כבשלו זו הייתה אחת הדמגוגיות בעיניי הבאמת לא מכובדות של התקשורת. אבל פיתחתי עור של פיל, אני כבר לא נפגע מכלי התקשורת, ההיפך, אני אפילו מחבב אותה מאוד.

אני חושב שהפעילות שאנחנו עושים, כמדיניות, כמי שנבחר לכנסת ומאמין שהמדיניות שלו זה לחזק את הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל, אין לי שום בעיה עם הביקורת ובלבד שיהיו תוצאות וברוך ה' אני יכול לומר שהיו הרבה מאוד תוצאות. אז אני קודם כל מברך אתכם על הפעילות, אני אשמח לצאת לסיור ולהתרשם ונמשיך בעשייה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.