ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-28OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 98

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום חמישי, כ"ז בחשון התשע"ח (16 בנובמבר 2017), שעה 12:30

הנגשת הטיפול בבריאות הנפש לאוכלוסייה החרדית - סיור בבית החולים מעייני הישועה בבני-ברק

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

יעקב אשר

לאה פדידה

עוזי שי - פסיכיאטר מחוזי, משרד הבריאות

שלמה רוטשילד - מנכ"ל בית החולים מעייני הישועה

דניאל לובין - מנהל אגף ילודים ופגייה, בית חולים מעייני הישועה

אליהו סורקין - מנהל מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ, בית חולים מעייני הישועה

ישראל שטראוס - מנהל אגף בריאות הנפש, בית חולים מעייני הישועה

דודי וייץ - מוזמן/ת

מנחם ברקוביץ - מוזמן/ת

איתן סטמרי - מוזמן/ת

יהודה כהן - מוזמן/ת

שושי ששוב - שדלן/ית

ליטל סקר - שדלן/ית

אריאלה אהרון

ס.ל., חבר תרגומים

הנגשת הטיפול בבריאות הנפש לאוכלוסייה החרדית - סיור בבית החולים מעייני הישועה בבני-ברק

אנחנו מתחילים. כמו שאמרנו, אמרתי לחברי חבר הכנסת יעקב אשר, שהוא מה שנקרא בן המקום, שאנחנו מתארחים באיזה שהוא מקום גם אצלו, שזו הפריפריה החברתית פר אקסלנס, כי כשדיברנו על ועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי לא דיברנו רק על פריפריה גיאוגרפית, דיברנו גם על פריפריה חברתית. יש הרבה מקומות ברחבי ארץ שנמצאים בלב ליבה של המדינה שסובלים מקיפוח באמת באמת מכעיס ואנחנו רוצים לצמצם את הפערים הללו ולמנוע את הקיפוח הזה ולכן אנחנו עורכים גם דיונים וגם סיורים.

כשהקמתי את הוועדה בכנסת אמרו 'מה? הנה עוד אחד רוצה לסדר לעצמו ג'וב, לתפור לעצמו חליפה ועושה שם עוד ועדה בשביל שיהיה לו מה לעשות', ואני אומר באמת בצניעות רבה, שזו אחת הוועדות הפעילות בכנסת ואתם יודעים מה הדבר הגדול שקרה לוועדה הזאת? הדבר הגדול שקרה לוועדה הזאת שהיא זכתה בחברי כנסת שלאט לאט הבינו עם תחילת עבודתה של הוועדה מה המשמעות שלה, וחברי כנסת מצוינים, יושבים פה שניים לצדי שהם פעילים מאוד בדיונים שלנו בוועדה, כמעט לכל דיון הם מגיעים והם אומרים דברים חשובים מאוד לצמצום הפערים בחברה הישראלית. שלושתנו, במקרה או שלא במקרה, מגיעים מהתחום המוניציפאלי, חברתי הייתה סגנית ראש עיר או ממלאת מקום?

סגנית ראש עיר.

סגנית ראש עיר, ביקנעם כמובן, וזה דבר שמראה שאנשים שמגיעים מהשטח, שצומחים מהשטח, יודעים לזהות את הבעיות וגם איך לתקן אתה בעיות.

אז אני שמח שהוועדה הזאת, לא רק שהיא עושה עבודה חשובה, גם יש לה חברי כנסת פעילים מאוד ורציניים מאוד שאני חושב שבזכותם יחד ובעזרת הקדוש ברוך הוא נצליח לעשות שינויים אמיתיים. עשינו סקירה לא מזמן לגבי ההישגים והיו הישגים. היו הישגים בוועדה, במיוחד בתחום הבריאות, אגב. יש לנו מערכת יחסים חזקה עם השר ליצמן, הוא מתארח אצלנו כמעט על בסיס קבוע בוועדה, מה שלא קורה בוועדת העבודה והבריאות, אני לא יודע להסביר את זה, אבל אצלנו הוא בא ונותן תשובות וגם נותן מענים ואפילו גם נותן הישגים ואנחנו שמחים לבשר שהרבה מאוד דברים שרצינו לעשות עשינו. אני אשמח שחברי הוועדה גם יגידו כמה דברים.

אני אומר מילה אחת. קודם כל תודה לך, מיקי, על הסיור הזה, שאגב אתה יזמת אותו, זה לא הקרדיט שלנו. מיקי בעצם יכול להיות חבר של קבע ביהדות התורה, אין שום בעיה, אבל אנחנו מעדיפים להשאיר אותו כרגע כגיס חמישי בליכוד.

אמרת שאין כותרות, הנה, יש כותרות.

אז אני אגיד לך משהו, דיברתי איתך על זה בכנסת, שאנשים כל הזמן תוקפים אותי, 'מה, אתה דואג לחברים, אתה דואג לדתיים, אתה דואג ליהודים' וכל מיני דברים כאלה ואמרתי להם שבסוף הבחירה של האדם, אמר את זה רבי נחמן מברסלב, היא לא בהכרח הכבוד שיש לו אצל התומכים שלו, אלא בעיקר הכבוד שיש לו אצל הקדוש ברוך הוא. אם הקדוש ברוך הוא מכבד את העשייה שלך סיכוי טוב מאוד שתיבחר עוד פעם. זה רבי נחמן מברסלב אמר, לא אני, עם כל הכבוד, קטונתי. אז אני אומר, חברים, קודם כל עשייה בעיני הבורא של העולם. אם אנחנו עושים עבודה טובה, בלי שום קשר אם זה לחרדי, אם זה לערבי או אם זה ליהודי, העיקר שצריך לעשות את העשייה למען הציבור במדינת ישראל. זה הדבר שמנחה אותנו תמיד.

ומאחר שכבר היו אנשים ומגיעים לטקסים אנשים כאלה ואחרים, בדרך כלל אנשים בטקסים אומרים את מה שאוהבים לשמוע, אני יכול להעיד שמיקי אומר את זה מאחורי הקלעים, בוועדה, מחוץ לוועדה, הוא מאמין בזה ואני באמת משבח אותך, מיקי, שאתה מעלה דברים לסדר היום. אני רוצה לומר לך, אמרת הקדמה על הפעילות של הוועדה וכו', אני חוזר עכשיו מביקור במד"א במטה המרכזי שלהם ואחד הדברים שאתגרו אותם מאוד, זה כמה דברים שהם אמרו לנו, 'זה עשינו עכשיו', בעקבות שהייתה ישיבה אצלך לגבי קיצור הזמנים בין פריפריה לבין מרכז. אז כל מיני דברים שהם שינו עכשיו באו בעקבות הוועדה, יש שכר לפעולתך. רק אתמול היינו בדיון חשוב אצלך לגבי נושאים של חינוך, דברים שעשו הרבה הד בתוך החינוך שלנו.

אתה נמצא כאן באחד המקומות שאנחנו גאים בו, זה אנשים חרדים, אנשי ציבור חרדים, בית חולים שהוקם בחזון של אדם שכולם חשבו שהוא לא נורמלי כשהוא דיבר על זה, כשהוקם בית החולים הוא הוקם בעשר אצבעותיו על חשבון - - -

על חשבון משפחתו, אתה רואה מה יצא.

ואחרי זה מה שקרה, הוא היה צריך להיות ראש ישיבה גדול וכך הוא יצא מנכ"ל בית חולים.

מנכ"ל בית חולים זה פחות מראש ישיבה?

לא, באמת, הצלת חיים זה לא פחות חשוב מלימוד תורה, איך אומרים? פיקוח נפש דוחה הכול.

ואתה נמצא באמת באחד המקומות שהוא גם מבחינת הציבור החרדי הוא מקום - - - לבית חולים יש הרבה משמעויות, אדם מגיע לבית חולים בדרך כלל, חוץ מלידות, כשמצבו לא - - - וכשהוא נמצא באזור המגורים שלו, כשהוא נמצא בסביבה שגם מבחינה הלכתית, נושאים של שבת, בית החולים הזה קדושת החיים זה הטופ של בית החולים. חולה שמגיע לכאן, לא יעשו לו קיצורי דרך לאף מקום, לא לעולם הזה, בעולם הזה, לכיוונים אחרים, ודאי לא לכיוון העולם הבא, נאבקים פה על כל דקה וכל נשימה של כל בן אדם.

גולת הכותרת של בית החולים, מעבר להתפתחות העצומה שאתה תראה אותה בבית החולים הרגיל, מה שנקרא, הנושא של חיב"ה, מה שאנחנו קוראים, רפואת הנפש. זה גם דבר פורץ דרך בציבור החרדי, דבר שעד היום אני אומר לך, 60 שנה הייתי בעירייה, עשינו פעם מרפאה בתל השומר, שהיו מגיעים לשם בכל מיני חפירות וכל מיני זה, הנושא הזה לא היה על סדר היום, אנשים פחדו בכלל לכתוב את הדבר הזה של ריפוי נפש. היום זה נמצא, קיימים גם ארגונים נוספים ששמו את זה על המפה, אחד מהם פגשתי כאן, הבנתי שאבא שלו גם נמצא בטיפול - - -

בית חם, הוא עכשיו מסיים צנתור.

מה שעשה בית החולים, הוא פשוט הקים מקום בטבורה של העיר בני ברק, למלא את המודעות ואני בטוח שעוד הרבה דברים טובים.

בעזרת ה'.

קודם כל, חבר הכנסת מיקי, תודה רבה, אני מאוד שמחה להיות כאן. בהמשך למה שאמרת, כשאני הצטרפתי לכנסת הייתה מלחמה אני התעקשתי להיות חברה בוועדה שלך.

אני יודע את זה. אני שמח שזו את.

כי יש מספר דברים שאני מאמינה בהם, בריאות, חינוך ורווחה, המדינה חייבת להיות אחראית, בלי שום קשר איפה נולדת, מי ההורים שלך, האם אתה דתי, חרדי, חילוני, זה ממש לא משנה. אני מאמינה בערבות הדדית, אני מאמינה שמדינת ישראל חייבת רווחה, חינוך ובריאות, אלה שלושה דברים שהמדינה חייבת להיות אחראית עליהם בלי שום קשר ולכן באמת מתוך בחירה מודעת, כי ראיתי את הנושאים במהלך השנה הקודמת שהעלית ואת הנושאים שחשובים לנו. בשורה התחתונה, חוסנה של חברה נמדד בשלושת המדדים האלה, זה חוסנה של חברה ואם מצליחים להעלות את זה לסדר היום ואם גם מצליחים לתקן ואם גם מצליחים להביא ישועה ומזור לדברים שהם לא טובים בחברה שלנו אז על אחת כמה וכמה. תודה לאכסניה שמארחת אותנו ושיהיה לנו בהצלחה.

תודה. זה כבוד מאוד גדול שלנו לארח את הוועדה ומשלחת חשובה שגם הצטרפה לוועדה. אני אתן סקירה מאוד קצרה כי יש לנו הרבה מה להראות ואנחנו לא נשב פה הרבה זמן, אנחנו נצא יותר לשטח. בעצם מעייני הישועה נפתח לפני 26 שנה, הנחת אבן הפינה הייתה כשאני הייתי בכיתה ב' ב-1978. אגב, מאז היה לי קשר טוב עם שר הבריאות דאז, אליעזר שוסטק, שנפגשתי איתו אחרי זה בכמה - - - בעצם בית החולים נפתח כמחלקת יולדות. מעייני הישועה התפתח רק אחרי כמה שנים שנפתחו עוד מחלקות. אם אנחנו מדברים על יולדות, מעייני הישועה הוא מקום שלישי במדינת ישראל בילודה, זה יותר מ-12,000 לידות. מספר הלידות היהודיות הכי גדול בעולם. בחודש, בשנה.

מי האוכלוסיות שמגיעות לפה חוץ מאוכלוסיות חרדיות?

יש הרבה אוכלוסיות נוספות, אנשים לא דתיים, אלה שרוצים שקט, אלה שרוצים את הפרטיות שלהם, כי מאוד מקפידים פה על הדבר הזה. אסור לנו להגיד שמות, יש פה הרבה סלב שבאים בגלל השקט שהמקום נותן ולא יכירו אותם או שייתנו להם את השקט שלהם.

אגב, הפרטיות פה מגיעה מהצניעות גם, מזה שבכל זאת זה - - -

קודם כל רוב האנשים פה לא צופים בטלוויזיה, אז אם מגיע לפה סלב הם לא מכירים אותו. זה כבר יתרון עצום.

אצלנו כשהאישה יולדת זה ביחד עם הבעל אנחנו לא נותנים להם חופש, הם מעורבים פה לגמרי בכל העניין.

כמו שנראה בהמשך בית החולים בשנים האחרונות כבית חולים קהילתי הוא, כמו שפרופ' שני אומר, בית חולים קהילתי היחיד במדינת ישראל. כל הפיתוח של בית החולים, כל הראייה של השירותים של בית החולים הם מה הצרכים האמיתיים של הקהילה. אני יכול להגיד לכם שב -15 השנה הקרובות לא יהיה פה השתלת איברים, לא יהיו פה כל הדברים שמביאים במיוחד לבית החולים ולא באמת מביאים את הרפואה שהקהילה צריכה. מהמקום הזה בית החולים מאוד מתפתח בשנים האחרונות, רק בדברים שהקהילה צריכה.

אחד מהדברים שהזכיר חבר הכנסת אשר, כשאנחנו ראינו את הצורך הגדול בקהילה לכל הנושא של בריאות הנפש, שהוא הדבר, איך נגיד? הכי לא סקסי לטפל בו, כי הם האחרונים שכדאי לתת להם יחס, אתם תראו מה השקענו בשביל האוכלוסייה הזאת. כאן המקום להודות לד"ר עוזי שי על כל העזרה של ההקמה של הדבר הזה ועצה ביחד איתם. יש פה עוד הרבה שירותים שאנחנו נותנים.

רק לידה ובריאות הנפש?

לא. התפוסה היא תמיד יותר מ-100%.

אז חסרות פה מיטות.

כן, בהחלט.

כמה מיטות חסרות?

חסרות פה עשרות מיטות. אנחנו קיבלנו עכשיו אישור של 7 מיטות נוספות לשנתיים הקרובות.

זהו?

כן, זה משהו מאוד מיוחד.

כבר יש מסקנות. מנהלת הוועדה עוד לא הגיעה, אבל כבר יש מסקנה ראשונה לדיון.

אנחנו נראה הרבה דברים יפים פה.

סליחה, חוץ מבריאות הנפש ולידה מה עוד יש?

יש פה כירורגיה כללית, כל סוגי הכירורגיה, אורולוגיה, אורתופדיה, קרדיולוגיה, נפרולוגיה, יש פה חמישה חדרי ניתוח, אנחנו עכשיו מתכננים להוסיף עוד שני חדרי ניתוח ולשפץ את כל חדרי הניתוח הקיימים, כולל בנייה של אשפוז היום וכל הדברים שיש בחדרי ניתוח.

כשאני מדבר על אגף אימהות, אגף אימהות כולל את כל מה שקשור בלידה, היריון וסיכון וכל הניתוחים כתוצאה מכך, כולל מחלקת ילדים, כולל פגייה, נפגוש שם את מנהל הפגייה. אם אנחנו מדברים על פגים, אחוז ההישרדות של הפגים הכי גבוה במדינת ישראל זה בפגייה היפה שלנו.

כמה אחיות? היה ויכוח בכנסת השבוע, אמרנו ארבעה פגים לאחות, היה פה - - -

זה הוויכוח הגדול שיש עכשיו מול משרד הבריאות, הדברים עוד לא מסוכמים, כי הבעיה - - -

אם אתם לא - - - תגיד, אנחנו נתקוף את ליצמן. אין לנו שום בעיה.

בינתיים כמו שהוא משתף איתכם פעולה מאוד יפה הוא גם משתף איתנו פעולה מאוד יפה ובאמת עוד מקום להודות לו על כך.

אנחנו מדברים על מחלקת ילדים חדשה שבנינו. אנחנו עכשיו מדברים על פתיחה של טיפול נמרץ ילדים, כמובן זה כולל גם כירורגיית ילדים, כל מיני ניתוחים של ילדים שצריך מומחיות גדולה. אבל בדיוק כמו שיש בעיה באחיות לפגייה, אין מספיק בארץ, גם בתקן שיש היום אין מספיק אחיות במדינת ישראל בשביל לשים אותם בפגייה. אותו דבר גם בנאונטולוגים. נאונטולוג זה הרופא שאחראי על פגים. במדינת ישראל אין מספיק נאונטולוגים לתת לכל הפגיות בארץ, זה חלק מהבעיה.

והמצוקה הנוספת של מדינת ישראל זה כירורגיית ילדים. אין רופאי כירורגיית ילדים, אפשר לספור אותם על כמעט שתי ידיים לכל מדינת ישראל. גם אם יעשו עכשיו איזה שהוא תיקון זה ייקח כמה שנים. כרגע מה שקורה זה שכמה בתי חולים צריכים להצטרף ביחד לכסות כירורגיית ילדים על ידי אותם רופאים.

כמו שהזכירו פה קודם, אנחנו בעצם יושבים בין שלושה מגה בתי חולים במדינת ישראל, איכילוב, בילינסון ותל השומר. יש לנו את הייחודיות שלנו, שאצלנו החולה במרכז. זה לא שהרופאים מסתכלים רק על המחלה, אין אצלנו כזה דבר ש'חולה בחדר 17 מיטה 2 צריך לעשות לו', כל אחד בשמות, כל אחות נכנסת כל בוקר, 'שלום, אני זאת שמטפלת בכם, אם אתם צריכים משהו אני פה', מדברים איתו, מסבירים לו הכול. אותו דבר במיון. לא סתם זכינו בסקר של משרד הבריאות כבר שלוש שנים ברציפות במקום ראשון בשביעות רצון של מטופלים במדינת ישראל לעומת כל בתי החולים בארץ, כי אצלנו המטופל במרכז.

כשאנחנו מדברים על בכלל קדושת החיים, זה היסוד שעליו נבנה בית החולים. כשבא מטופל והוא יכול לחיות עוד כמה שנים בגלל שהוא יחסית נאמר מבוגר, בבית חולים סטנדרטי זה הולך לפי 'הוא עשה את שלו, בואו נראה, את התרופות היקרות אנחנו נשקיע - - -', פה זה משהו שנכנס מאז שאריאל שרון היה מאושפז. כל בן אדם שנמצא פה הוא הראשון. הוא מקבל את כל הטיפול בלי לחסוך - - -

אריאל שרון היה מאושפז פה?

לא, הוא קיבל הכול והיה הרבה שיח על הנושא הזה, אז בתי חולים במדינת ישראל מתחלקים לשלושה סוגים, בתי חולים ממשלתיים, דוגמת תל השומר, רמב"ם, בתי חולים של קופת חולים כללית, שזה קפלן, כרמל, בילינסון וכאלה ובתי חולים ציבוריים. אלישע ואסותא אלה בתי חולים פרטיים.

והחדש באשדוד.

החדש הוא שייך לקופת חולים, אבל הוא מלכ"ר. המלכ"רים זה הדסה, שערי צדק, מעייני ישועה, לניאדו והנצרתיים. פה אני אומר בכמה ציניות שאפשר, זה בית החולים המאוזן כלכלית היחיד במדינת ישראל. אנחנו יודעים מה זה בית חולים - - -

זו מנהלת הוועדה שלנו.

מסקנה אחת שהתחלנו לגבש, לגבי כמות המיטות פה.

ככה אנחנו גם מחזיקים את בית החולים, שכל מטופל מקבל את כל הטיפול בלי שום הבדלים וכל מיני חסכונות ועל זה אנחנו גם מתגאים, כי יוצאים מפה אנשים על הרגליים באופן די חריג לדברים אחרים שקורים יום יום במדינה.

עברנו איזה שהוא תהליך, כל הפיתוח של בית החולים, פיתחנו המון דברים, אנחנו נראה את זה בהמשך, פעם העיקר היה הנושא של לידות, היום כבר למעלה מ-50% מהפעילות של בית החולים היא לא ילודה.

זה מאוד מאוד בקצרה, התמצית של ההצגה. בואו נראה סרט קצר. (הקרנת סרטון). זה על קצה המזלג, בואו נראה בשטח. אנחנו צריכים גם להוכיח את מה שאמרנו.

(בסיור)

- - - מתוכננת שהיא תהיה בשנתיים הקרובות. מ-17' עד 19' אנחנו מדברים על מינימום 188 מיליון לפיתוח עד 244 מיליון שקל רק לנושא של פיתוח בית החולים. אז בואו נראה על איזה פיתוח אנחנו מדברים.

מתחת לזה זה היה הקצה של בית החולים, אנחנו בנינו כבר שתי קומות החוצה, פה יש מחלקת ילדים חדשה עם מיון ילדים חדש, מתחת לזה יש לנו מחלקת היריון וסיכון חדשה ודיאליזה חדשה, כמובן ממוגנת, לפי החוק. מעבר לזה אנחנו רואים את הגג הירוק העליון של הקרוונים שנמצאים מאחורה, כל השטח הזה הולכים לפנות אותו לטובת חדרי הניתוח שאמרתי לכם שאנחנו עומדים - - - בקומת הקרקע כל חדרי הניתוח - - -

המרפאה הנפשית התחילה כאן.

הראשונה, בקרוונים שאנחנו רואים שם למטה. היינו צריכים לעשות את זה למרפאת גברים ונשים, נשים באו אלינו יותר. כראש העיר הוא אישר את הקרוונים האלה כבינוי זמני.

הוא לא רוצה את זה קבוע ככה.

זה בניין הקרדיולוגיה שנבנה, זה בניין עם שתי קומות חניה, כששתי קומות החניה האלה, אם יהיה לנו תקציב לשתי קומות החניה האלה זה יהיה בית חולים חירום שיהפוך תוך שש שעות לבית חולים חירום.

שמוגן לפי כל - - -

בנינו את השלד כבר ממוגן.

ההשקעות הראשונות עשו את זה כבר כהכנה לבית חולים חירום.

שלוש הקומות שמעליו, כל קומה היא 1,800 מטר, קומה ראשונה תהיה של מערך הקרדיולוגיה, כל מה שקשור בקרדיולוגיה חוץ מניתוחי חזה ולב, שאנחנו לא נעשה פה, כי היום, בעקבות הטיפולים הכול כך מתקדמים רק 2.5% מהנושאים הקרדיולוגיים עוברים לניתוחים. אז את זה אנחנו לא צריכים, יש לנו איזה שהוא שיתוף פעולה עם תל השומר בנושא הזה. יהיו פה צנתורים, חיבורי קוצבים, כל סוגי המכונים של אקו, אקו לב והדברים האלה. קומה מעל זה תהיה מחלקה פנימית משולבת גריאטריה. זה עוד פעם בראייה שלנו לקהילה, הגריאטריה היא די מוזנחת.

שהיא קיימת היום, היא רק תורחב.

פנימית קיימת כיום, גריאטריה לא קיימת ואנחנו נשלב את זה עם הפנימית כי אנחנו רואים שיש צורך בדבר הזה. הקומה השלישית תהיה קומת כירורגיה כי כיום יש לנו מחלקה קטנה מלהכיל את מה שיש לנו. אנחנו מדברים על אלפי ניתוחים בחודש.

מה הצפי ל - - -

תשעה חודשים הבניין גמור. פה אנחנו רואים את בניין בריאות הנפש. כל הבניין הזה הוא בניין רק לנושא של בריאות הנפש. אנחנו קוראים לו בית מלון לנפש. פה אנחנו באמצע דיונים עם הרשות על כביש 4, שתהיה לנו יציאת חירום ישר לכביש 4.

יש לנו היום פה משרדים כי מאוד התרחבנו, חלק הוצאנו מהבניין לטובת נושא רפואה. האזור הזה, אנחנו רוצים לעשות אותו פארק. היום יולדת שצריכה לעשות סיבובים לפני הלידה או ילד שמאושפז פה ורוצה לצאת לשמש, אין לו לאיפה ללכת. אנחנו רוצים לעשות פארק לטובת המטופלים.

פה הולך להיות מרכז רווחה של בית החולים, כאן יהיו קצת חנויות, לובי מפואר שיוכלו לשבת קצת. אם הם רוצים לגשת מפה לפארק הם יוכלו לצאת.

נרד למטה למחלקת היולדות.

(בהמשך הסיור)

אנחנו נמצאים במחלקת היולדות החדשה. סך הכול מחלקות היולדות במעייני הישועה צריכים להיראות כי ליולדת מגיע את מלוא הפינוק.

קצת יותר יפה מבית מלון.

יש גם חדרי - - - שליולדת - - - חשוב שתראו חדר אחד לדוגמה, איך נראה חדר. היא נמצאת פה, כמו שאמרתי, שלושה ימים, כך שיש לה שקט שלושה ימים לפני שהיא חוזרת הביתה, קצת שקט.

יפה ממש.

חדר האוכל. הפינוק של היולדות, על זה אנחנו מאוד שמים דגש, זה חדר שיש לכל מטופלת אלא אם כן היא אחרי ניתוח או משהו, שהיא צריכה להיות מול האחיות, אז זה מיטה אחרת.

זה חדר של ארבעה?

חדר של שלוש. אנחנו יודעים לצמצם, שבחדר הזה לא יהיו שלוש. יש לה מיטה מתכווננת שלה, אם היא רוצה את השקט שלה אז הדבר הזה סגור וזה יוצר לה מעין חדר שלה. אם היא רוצה לדבר עם חברותיה היא פותחת. יכולים לעשות את זה כחדר קרובות משפחה - - -

מסיבת פיג'מות.

קורה שיש פה אמא ובת שבאו ביחד ללדת.

אתה יודע שאחד הסיפורים הנפוצים כאן, בבני ברק, שנכנס האבא הביתה ויש שני זאטוטים על הרצפה, אחד אומר 'הנה סבא הגיע', הוא אומר 'לא, הנה אבא הגיע', ושניהם צודקים.

אני גאה להציג לכם את ד"ר לובין, מנהל היילודים. ד"ר לובין, חברת הכנסת פדידה, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת זוהר וחבר הכנסת יעקב אשר ומנהלת הוועדה. תן סקירה קטנה על העבודה היומיומית שלך בפגייה, יילודים.

למעשה מחלקת יילודים ופגים מקבלים את הילדים מחדר לידה, מחדר ניתוח, כשהילדים הבריאים ואלה שהם מעל שבוע 36 מגיעים או לכאן או לקומה 3. זו המקבילה, בפועל זה אותו סוג ילדים, יש איזה שהיא קבוצה קטנה קצת יותר למעקב בקומה 3, אבל פחות או יותר זו אותה מחלקה.

המבנה הסיעודי כאן הוא שהצוות משותף לשתי הקומות, גם הרופאים שותפים לשתי הקומות והאחראית היא על שתי הקומות, זאת אומרת זו מחלקה אחת מפוצלת לשתיים.

המספרים הם סדר גודל של 12,000 לשנה, זה 1,000 לחודש. השהייה כאן היא שלושה ימים וחמישה ימים, זה יותר מהמקובל. הילדים האלה, דרך שליטה בתוכנה מחולקים למעשה לשלוש קבוצות, קבוצת היילודים שהם לחלוטין אמורים להיות למעשה אצל אמא ללא שום עיסוק מקצועי מעבר לבדיקה בקבלה, בדיקה בשחרור ופעולות השגרה בקבלה. קבוצה שתיים, למעקב רפואי שהוא בעיקר מעקב של אחיות עם השתתפות מסוימת של רופאים, אבל לא ממש קפדנית. וקבוצה שלישית מסומנת אוטומטית במחשב בקבלה למעקב קפדני של רופא. ללא המחשב, ללא התוכנה הזאת לא נוכל להשתלט על הקבוצה וזה דבר מאוד חשוב וזה מסדר לנו וזכה גם לתשבחות עצומות על ידי האמריקאים שהיו כאן.

זה משהו ייחודי פה?

כן, זה משהו ייחודי, שכמעט רצתה לקחת אותי למטה שלהם, לנסוע להראות להם את הרעיון הזה. זה מייצר שליטה מאוד טובה על המערכת, זה גם הרבה מאוד בקרות ואנחנו רואים שזה מאוד טוב לקחת ציבור גדול של מטופלים ולמקד לפי סיכון וכו'.

הקבוצה היותר משמעותית זו אותה קבוצה שהולכת לפגייה. פגייה זה למעשה טיפול נמרץ יילודים ופגים, כלומר יילוד חולה, חס וחלילה מומים, מחלות, או יילוד שהלידה שלו או שאחרי הלידה משהו נראה לא בסדר, או שיש מידע על משהו, הם הולכים לפגייה וזה כמובן הפגים. אנחנו ב-300 קבלות בשנה, בערך 6,000 ימי אשפוז וטיפול נמרץ. זה מוגדר בארץ לפי הקטגוריה עכשיו של התמריצים בינוני, אנחנו קבוצה בינונית. למרות שמספר הלידות מאוד גבוה בציבור שלנו יחס הפגים ללידות הוא יותר נמוך, זו תופעה זהה בשערי צדק, תופעה זהה בלניאדו, אנחנו ערים לזה, יודעים את זה וזה נושא שהוא לחלוטין ברור מספרית. לא חשוב עכשיו הסיבות, כנראה טיפולי פריון, כל מיני. 300 ילדים, 6,000 ימי אשפוז, זה בקנה מידה בינלאומי פגייה גדולה, בהחלט גדולה.

יש לנו ספירה א' של מה שהיה וספירה ב' זה מה שיש. הספירה החדשה מתחילה ב-2012-2013 כשלמעשה ההנהלה אישרה לנו בקשה לעבור הסבה לשיטת סימון שהתפתחה בארצות הברית לפני 30 שנה וזחלה שם בשקט ולמעשה אנחנו היינו בית החולים במקביל לכפר סבא, שני בתי החולים היחידים שניגשו לפרויקט. זה אושר מיידית, אני מוכרח להגיד, ב-5 שניות, וזה הביא לכאן מדריכה אמריקאית שאז הייתה המדריכה הראשית, היום היא ראש הפדרציה הבינלאומית. מה שקרה, זה היה בום, כלומר אף אחד לא מילל ולא פילל את גודל האפקט והמשמעות של כל התהליך הזה. התהליך הזה חרג הרבה מעבר למה שהיה צפוי והגיע היום למצב שהתוצאה שלנו היא פשוט התוצאה האובייקטיבית במדדי האיכות, אני לא מדבר על התמריצים, התמריצים זה לא איכות, לתמריצים יש מרכיב איכות מאוד קטן, מה שכתוב בעיתון אתמול הוא כותרת שגויה, זה לא איכות הפגיות, אלא זה ההשקעה בפגיות וזה שונה לגמרי. מבחינת כמות זיהומים, הישרדות, כמות סיבוכים ומומים, אנחנו נמצאים במקום שלא יתואר והמספרים פשוט דמיוניים.

יש לנו אחיות שהגיעו מבתי חולים אחרים, הן פשוט בשוק מוחלט, זה כאילו עולם אחר לחלוטין. אנחנו מנסים להביא הסברים, מנסים לחקור, זה ברור לחלוטין שזה נובע מהשיטה הסיעודית וזה נובע גם ככל הנראה מ-100% הזנת חלב אם לפגים קטנים. זה פרויקט עצום של אחיות שבנוי מתהליך מובנה, ערכות מובנות שממש הולכים לכל אמא ואמא של פג קטן וממש מייצרים תהליך של סיוע אחד לאחד.

נושא הדרכה להנקה ו - - -

הדרכות מסיביות, למרות שהפגים קטנים, זה מאוד מאוד משמעותי. היום הספרות והמדע רק מגלים עד כמה, אנחנו לא הבנו אפילו עד כמה זה חשוב. כל יום שעובר זה מסתבר להיות קולוסטרום לפג, כל הנושא של מיקרוביו, הגנות, מערכת חיסון, דברים קריטיים לפג והאוברול יצא תוצאה דמיונית. למעשה ב-2014 היינו ב-365 יום ללא זיהום, מעניין שהזיהום הראשון היה בדיוק ביום ה-365, זה היה ילד עם מום קשה מאוד במערכת החיסון, אבל לא חשוב, ואז התחיל עוד מונה של 60 יום ו-40 יום ואז פתאום בא מונה של 404 יום שהסתיימו באיזה זיהום. קיבלנו סופגניות מהמנהל כי זה היה בדיוק בחנוכה. ועכשיו, למשל, למרות שפורסם זיהום, זה היה מקרה אחד שמאז 103 ימים אין לנו זיהום.

בלי עין הרע.

יספרו לכם ומדברים ורודפים אחריי שאנחנו בבעיית דיווח, שהאפס במעייני הישועה הוא בעיית דיווח. לא היה ולא נברא, זה אפס מוחלט ללא שום קריטריון נלווה, זה לא סינון בקריטריונים.

לא מאמינים ש - - -

מסתובב סיפור, באים אליי אנשים ממשרד הבריאות, יש להם מידע שהבעיה שלנו זה דיווח.

האם בפגיות אחרות גם מקפידים על חלב אם?

השיעורים הרבה יותר נמוכים. בתמריצים זה ציון, אנחנו ב-100% וזה הרבה יותר נמוך. עכשיו, כשיקימו את בנק חלב אם, באפריל, אנחנו מקווים שזה יהפוך להיות הרבה יותר גבוה.

זה ייכנס יותר למודעות.

אולי עדיין יש קסם בחלב אם.

אתה רואה כמה שהסבתות צודקות בלי ללמוד באוניברסיטה.

נכון. הגילויים הכי מודרניים של המדע האחרון, ממש בשנים האחרונות, בתחום הזה רק מגלים כמה הסבתות צודקות.

עוברים על זה 40 שנה ובסוף הסבתא בת 90 צודקת.

נכון.

תודה רבה.

(בהמשך הסיור)

אנחנו נכנסים עכשיו למחלקה הפנימית של בית החולים. דיברנו על הנושא של קדושת החיים וכל הדבר הזה, נלך לפרופ' סורקין לטיפול נמרץ. אחוזי המונשמים במחלקה הזאת בממוצע לכל מחלקה אחרת הוא פי שניים מכל בית חולים אחר, דווקא בגלל שאנחנו כן משקיעים באותם מטופלים גם בקטע המונשם. זו המחלקה שאמורה לעבור לבניין החדש עם כל השיפוץ.

זה טיפול נמרץ כללי. בהתייחס, כמו כל בתי רפואה אחרים בארץ, זה חולים שנמצאים בסכנת חיים ממש, בגלל הידרדרות של אחד האיברים החיוניים, אחד או יותר. המוסד הזה בעצם - - - חולים שחולים במחלות פנימיות, כמו למשל דלקת ריאות, דלקת קרום המוח. כירורגים אין לנו הרבה ויש לנו גם נשים אחר לידה שמסתבכות בגלל העבר שלהן, בעיקר - - - לפני כמה שנים הייתי מנהל טיפול נמרץ באיכילוב, מעל 30 שנה - - -

המיתולוגי.

מאכילוב אמרתי שאני אבוא לכאן, אנשים מבוגרים שאיבדו תקווה וכך הלאה. כך אני חשבתי, למרות הכיפה ולמרות - - - הגעתי לכאן והתברר שזה לא נכון, בדיוק ההיפך. יש כל מיני סקאלות למיניהן שזה להגדיר את התמותה, שחולה שמתאשפז בטיפול נמרץ כמה זמן, אם הוא יחיה ומה האחוז שהוא יחיה לפי העקומה של מחלתו. אנחנו פה, ואני גאה בזה, אנחנו פה נמצאים בערך 50% תמותה פחות מאיכילוב. יש דברים אחרים שקורים ורואים אנשים, יש איזה סרטון, יכול להיות ששווה לראות אותו.

איך זה התחיל? זה התחיל שבאיכילוב יום אחד אחד מהרופאים בפנימית אומר לי 'תשמע, יש חולה במצב קשה מאוד', אז אמרתי לרופא צעיר, 'תלך לראות אותה ותגיד מה שאתה חושב', הוא הלך לראות וחוזר ואומר, 'אה, מסכנה, בת 80 פלוס, הכול התמוטט', אמרתי 'בסדר'. פתאום בא מנהל המחלקה ואומר לי 'תשמע, תבוא לראות אותה' ואני ראיתי אותה והיו סימנים של אושוויץ, מחנה השמדה, המספר המפורסם הזה, אז אמרתי 'זה, צריך לקבל אותה, אין מה לדבר בכלל', והאישה יצאה מזה לחלוטין.

סביר להניח שהיא חיה עוד כמה שנים טובות.

ברור. והיא אמרה לי, 'עכשיו נולדה לי נינה, זה נקמה כנגד יימח שמו שהוא עשה מה שהוא עשה למשפחה שלי'.

עכשיו אני כאן. פה בחדר אחד, אישה בת 102, משהו כזה. 102, מי מטפל ב-102? אין שר בן 102, אין ראש ממשלה בן 102, עדיין, יכול להיות שיהיה.

אולי ביבי יהיה.

אנחנו בונים על זה.

לא רוצה להיכנס לוויכוחים. בקיצור, אני רואה את האישה, מנשימים אותה, פתאום אני רואה אישה בת 80, 'ד"ר, החולה שם, כמה זמן היא תהיה מאושפזת בטיפול נמרץ?', 'למה, גברת?', 'אני הבת שלה, אין לי כוח, אני רוצה לטפל בנינים שלי'. החולה הזאת הלכה הביתה. יש פה דברים שאני לא יכול להסביר אותם ברפואה פשוטה.

אחד מהם הזכרתי רק לפני שבועיים.

הרב שטיינמן זה משהו אחר.

הרב שטיינמן, זה כבר לא קשור אליך, הוא סוגר עניינים לבד שם.

בדיוק. תרשו לי דקה, אני חושב שפה זה הרבה יותר משמעותי מ - - -

אגב, ד"ר סורקין טיפל ברבין, נכון?

לא, הניסיון שלי זה מנחם בגין ז"ל. כשהוא היה מאושפז, הוא אומר, 'ד"ר, אתה מבזבז את הזמן היקר שלך', אני אומר לו 'למה?', 'אני בסדר, יש חולים אחרים שנדרשים לטיפול'. דבר כזה אני לא זוכר.

הוא היה איש מיוחד.

זאת אישה בת 92 שהגיעה לפנימית במצב אנוש, אמרנו 'בסדר, נקבל אותה', הניסיון שלנו אומר ש - - - תסתכלו, בת 92.

יפה, תבורך.

זה העניין.

פה עד 120 זה לא איחולים, זה מטרה.

ותודה לבלה ולכל צוות הסיעוד המיוחד שעושה פה עבודת קודש. תודה רבה.

לפי העבודה פה נצטרך לאחל יותר מ-120.

כן, לשם זה הולך.

(בהמשך הסיור)

פה אנחנו רואים את הכניסה לחניון של מה שהופך לבית חולים חירום עם שתי דלתות ההדף הגדולות שיש בכניסה, שבמקרה הצורך - - -

תרשו לי להכיר לכם את פרופ' שטראוס, מנהל המערך הפסיכיאטרי. חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת מיקי זוהר, חברת הכנסת פדידה.

ברוכים הבאים.

בבקשה, השרביט אצלך.

הבניין הזה, אנחנו פתוחים כבר שנה, קצת יותר משנה. יש לנו מרפאה של 15 שנה, 12,000 ביקורים בשנה.

היא הייתה בקרוונים.

יש לנו אשפוז יום שבע שנים, שזה טיפול באנשים מגיעים ביום וחוזרים הביתה. השינוי בתפיסה זה כל הבניין הזה, עם המחלקות שפתחנו לפני שנה. אני הגעתי לכאן, הייתי סגן מנהל בבאר יעקב 17 שנה, כעובד מדינה, באתי לכאן כי זה שינוי בתפיסה בפסיכיאטריה מכמה סיבות. קודם כל זה המערך הפסיכיאטרי הראשון בארץ שאין כפייה, כולם מסכימים. אם יש טיפול החולים מסכימים להגיע ולקבל טיפול, אין קשירות, אין מסגרת קשירות.

היה דיון אצלנו בקשר לחבר'ה שמגיעים אזוקים.

אין דבר כזה, אין קשירות. מה שאנחנו עושים פה, הרבה לפני שקרן נויבך עשתה את כל הבלגן, בצדק חלק מזה, כי היה יותר מדי, ועכשיו אנחנו עושים משהו שאין כפייה בכלל והכול מבוסס על זה שאצלנו לחולה נפש לא צריך להיות פחות מחולים שמקבלים שבר ברגל. תמיד כשאני מדבר על סטיגמות, אני עורך ראשי של ז'ורנל בפסיכיאטריה, גם יושב ראש של אתיקה רפואית בפסיכיאטריה, כשאני שואל אנשים כמה היו בביקור אצל מישהו בבית חולים פסיכיאטרי, כמעט אין, אנשים לא מגיעים, אבל לביקור למישהו עם דלקת ריאות או שבר, אנשים יגיעו. יש איזה שקט, כי אין קול, לכן חולי נפש גרים בתנאים תת אנושיים לפעמים, עם 6 ו-10 בחדר.

מה שאנחנו בנינו פה, שאין את זה בארץ, זה לא אומר שזה כל כך מיוחד, אני חושב שמגיע להם, אבל אין את זה בכל הארץ, זה ברמה הכי גבוהה בארצות הברית, איפה שלמדתי. אני במקור מדרום אפריקה, אבל למדתי שם, אז אני יודע מה שצריך, מה מגיע להם והתנאים שיש להם זה תנאים טובים. אין צפיפות, יש הרבה צוות, לכן אין צורך לקשור אותם. אפילו שהחולים מאוד קשים אין צורך להגיע לזה. אנחנו בנינו מערך פה מבוסס על הכול בהסכמה של dignity ותנאים טובים, גם במשאבים, גם בתשתית. זה מה שיש פה.

אז בואו נראה, בואו נתחיל ונראה את זה תוך כדי הליכה. מה שהוא לא יגיד לכם, מה שראינו במחקרים שעשינו, הרבה מהאנשים שנכנסים לאשפוז פעם ראשונה בבריאות הנפש, הם יוצאים עם טראומה מכל מיני צורות טיפול שלהם. בעצם פה, אתם רואים, לפרופ' שטראוס אין בעיה עם הדברים האלה, הם משתמשים באותם שירותים, הם אוכלים באותו חדר אוכל, אין את הטיפולים הקשים האלה.

בעצם מה שיש פה, יש שם מרפאה לילדים, יש לנו שירותי אשפוז רק למבוגרים. אנחנו מטפלים גם בילדים בהפרעות אכילה ומחלקות לנשים וגברים בנפרד.

יש הפרעות אכילה גם במגזר החרדי?

לא רק זה, הפרעות אכילה, מקרה קשה אצל - - -

חשבנו שזו מחלה של חילוניים שמשועבדים לצורה.

אנחנו נמצאים בדירה טיפולית, דירה שמשמשת מענה למשפחות שמתמודדות עם בעיות נפשיות. פתחנו את זה לילדים לפני 12 שנה ומאז ראינו שלא מספיק לטפל בילד, מגיע ילד, אחרי שנה מגיע עוד אח במשפחה ועוד, יש פה משפחות ברוכות ילדים אז ראינו כמה וכמה ילדים שמגיעים לטיפול ואז הבנו שצריכים לתת מענה משפחתי מחבק, מכל הכיוונים. מגיעות לפה משפחות שבעיקרון מתאימות למרכזי הורים וילדים שכבר קיימים בעיר, אבל הם לא מקבלים אותם בגלל שיש להם קומורבידיות, הם גם עם בעיות נפשיות וגם מוכרים לרווחה ואז הם נהדפו ממרכזי ההורים והילדים הקיימים. כאן הם מגיעים בערך בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. כרגע זה בפיילוט, אבל זה במראה של דירה, הם מגיעים בשעות הצהריים עד שעות הערב והם בעיקר מודלינג, איך מכינים ארוחת צהריים, איך מקבלים ילד שמגיע מבית הספר, איך משכיבים לישון, מה נכון ומה לא נכון. הם יושבים כאן בחדר, כאן יש מצלמה וכאן הצוות יכול לראות איך הם משחקים, רואים אינטגרציה בתוך המשפחה, משחק הורה וילד.

הצענו לאמא לשחק עם ילד, היא אמרה 'מה, אני ילדה? מה פתאום שאני אשב על הרצפה ואשחק?'. בישלה כאן אם הבית עוגיות עם ילדה בת 9, היא אמרה לה 'פעם ראשונה שהיא ראתה ערבוב של קמח וביצים ושנוצר בצק'. כל מערכת התמיכה במשפחה היא כל כך חלשה שלא היה ממי לראות מודלינג נכון, איך עושים דברים אחרים. יש לנו כרגע שש משפחות, יש לנו עשר שלאט לאט בקליטה, אנחנו פותחים במקביל עוד חדר כזה בצד השני בשבועיים הקרובים כדי לקלוט עוד משפחות. הטיפול בסוף במשפחות האלה, אי אפשר לטפל בהם בנפרד, זה רק ביחד, זה בשיתוף פעולה, עם ביטוח לאומי, עם הג'וינט, עם הרווחה, רק כשכולם ייתנו ידיים ביחד נצליח להרים את זה לטיפול.

זה כמו כישורי חיים להורים.

מטפלים בהתחלה ישבו במקומות והם הדריכו את ההורים מה נכון להביא לבית הספר לילד. לא נכון שילדים יאחרו ויגיעו בעשר כדי להכין להם פסטה בבוקר. למשל, זה חלק מהשיח. או נכון להשכיב ילדים לישון בשעה שמונה וחצי. דברים נורא נורא פשוטים שאף אחד לא סיפר אותם להורים, לא גילו להם איך להיות הורים.

חלק מהתפקיד שלנו במערך, לא רק לטפל באנשים בבית החולים, אלא גם לצאת לקהילה. זה חלק מהתפקיד שלנו כבית חולים קהילתי, שזה מושג, זה גם אתיקה רפואית עכשיו, לשתף חלק מהידע שיש לרופא עם הקהילה. לכן אנחנו עושים ימי עיון, גם לקהילה, גם לנשים אחרי לידה, גם להוריד סטיגמה, שזה בסדר, שיש בעיות בתוך משפחה אבל יש טיפול. נגיד אנשים סובלים מאובססיה, OCD קשה ביותר ויש טיפול ולכן רואים את זה, אנשים מגיעים.

אנחנו פונים, אנחנו עושים פגישות גם עם רבנים וגם עם עסקנים וגם ללמד מתי צריך להפנות, מתי לא, איך אפשר לעזור בקהילה, מה זה דיכאון, מה זה פסיכוזה. אנחנו פונים לקהילה וחלק מזה זה זה. זה אומר שיש בעיות במשפחה, אבל אפשר לטפל בזה, אין בושה בזה, לא צריך להתבייש, כי אנשים סובלים.

זה דברים שפעם לא היו מדברים עליהם. היום עושים כינוס כאן בבית החולים ושמים מודעות בכל העיתונות החרדית שיש כינוס על בריאות הנפש. לא היה דבר כזה פעם, לא היו כותבים את המילים האלה.

עצם הדבר שיש בניין כזה עם השם של אחד מהגדולים מהקהילה החרדית, זה אומר שזה בסדר. אין בושה בזה.

זה נתן לזה הכשר.

עשינו כנס על הפרעות אכילה. את שאלת קודם אם יש הפרעות אכילה במגזר החרדי ועשינו כנס. כאן באולם יש בערך 250 מקומות, אמרנו רק לבני משפחה, לאנשים שמתמודדים עם הפרעות אכילה ויהיה זמן לשאלות ותשובות. שעתיים לפני שהתקיים הכנס העברנו את זה לאולם ממול, עם 500 מקומות, כי מההרשמה ראינו שאין מקום, כל העיר תלינו שלטים שהאולם עבר לשם ואנשים עמדו. זאת אומרת לראות 600 נשים, נשים רק, שהגיעו לשמוע על הפרעות אכילה כי זה קרוב אצלם, זה אומר שהעבודה נעשתה.

מה שד"ר רוטשילד עשה עם הבניין הזה, זה הסטיגמה, אומרים שחרדים לא רוצים לדבר. אנחנו מדברים על חרדים, אבל זה לא רק חרדים, אנחנו פותחים לכולם, זה דתיים ויש לנו גם חילוניים שמגיעים, כי יודעים שזה - - - אבל עצם הקיום של זה, זה בסדר, אין בושה. לדוגמה יש לנו קבוצות של משפחות וחשבנו שאף אחד לא יגיע והיה לנו למשפחות במחלקה פעם בחודש, זה ירד לפעם בשבועיים ועכשיו זה פעם בשבוע. הם צמאים לקשר, גם בין המשפחות, זה תמיכה. חלק מזה זו ההתקדמות בעניין של ידע של מחלות נפש, אנחנו יודעים שאין הבדל בין פסיכוזה לבין לחץ דם גבוה, זה אותו איזון של איזה חומר בתוך הגוף.

אתם צריכים לסייר בבית חולים אברבנאל כדי להבין איזה מרחק שנות אור יש במעורבות בין פה לבין אברבנאל. זה פשוט המאה ה-21.

אני חוזר על מה שאמרתי, אני לא חושב שמה שיש לנו זה משהו מיוחד, אני חושב שזה מגיע לכולם, אבל מה שהם השקיעו פה זו דוגמה וזאת הסיבה וזה היה מה ששכנע אותי לבוא לכאן כי זה משהו אחר, זה גישה אחרת. אם יש הרבה מרווח ושטח וצוות ומיומנות, כי יש גם שיטות איך לא להיכנס, לדוגמה, לקשירות, יש שיטות, צריכים מיומנות, אז אין צורך להגיע לזה.

מה שהזכירה ציפי לפני רגע, שזה קשור לחברי הוועדה, בעצם חלק מהפעילות פה נופלת בין הכיסאות, זה לא קשור לבריאות, לפעמים זה קשור לרווחה. אנחנו לקחנו את זה ופה צריך לדעת איך לחבר את הרווחה והבריאות ביחד.

אולי זה נושא באמת שאתה צריך, ממשק בין שני הדברים האלה כי זה נופל בין הכיסאות. גם התמכרויות, כל הדברים האלה נופלים בין הכיסאות בין שני המשרדים האלה.

בדרך כלל מי שסובל גם וגם מקבל לא ולא, לא מקבל פעמיים כן, מקבל פעמיים לא.

אתם יכולים ממש לראות שיש משהו פה שאין בשום בית חולים בעולם, יש מרפאה שלכל רופא, פסיכולוג, יש חדר המתנה משלו, אז אין חדר המתנה אחד גדול שכולם יושבים ביחד. כדי לשמור על כבוד האדם ו - - - לכל חדר רופא יש חדר המתנה משלו.

אני בהחלט בגישה שבית חולים צריך להיות בית חולים כללי שבתוכו מחלקות פסיכיאטריות. שלא יהיה בית חולים אברבנאל, בית חולים לב השרון ואז הם נהנים מ - - -

ימי אשפוז ממוצע אצלנו בין שבוע ל-10 ימים, פחות ממשרד הבריאות, יש הרבה - - - שאנשים נמצאים כאן פחות, הסיבה לכך, שיש יותר צוות ובעיקר אנחנו מתחילים טיפול מהיום הראשון. אנחנו עובדים ביחד עם סל שיקום, היום יש סל שיקום ואנחנו מכניסים אותם ל - - -

יש אנשים שפגועים - - - יש גם כאלה שצורכים כימיקלים, סמים קשים?

אנחנו עושים את הכול. לפי האוכלוסייה יש פחות סמים, יש פחות אלימות, אבל המחלות עצמן, אנשים לא פחות חולים. אני הייתי 17 שנה במשרד הבריאות, הייתי מנהל מחלקה - - -

אמרת שיש גם סל שיקום - - -

יש כל מיני דברים שאנחנו נותנים לחולים שהם לא מקבלים שם, כי יש לנו אופציה, כי קופת חולים לא משלמים עבור - - - אז אנחנו נותנים את זה.

יש סוג של חדר יותר גדול, אבל יש חולים שאני לא רוצה להפריע להם. זה שיש דתיים זה לא אומר שאין טלוויזיה, יש טלוויזיה, אבל הכול לפי ה - - -

לא אישרו לנו את הבניין בלי מקומות לעישון לדברים האלה. משרד הבריאות הכריח פתרון לעישון.

כן, אתה רוצה להכניס אותם לעוד סטרס?

אין קשירות פה, אבל יש חדר בידוד, אם יש צורך. 15 חודשים השתמשתי בחדר בידוד, זה לא קשירה, 15 דקות ארבע פעמים. זהו, ארבע פעמים ל-15 דקות, בדרך כלל אנשים באי שקט שעוברים ומאפשרים לעצמם את הזמן.

יש מכנה משותף של קדושת החיים שדיברנו לכבוד.

בבית חולים ממשלתי יש קשירות שעות כל יום. אין צורך בזה, למה? כי יש מרווח, אין צפיפות, זה שניים בחדר, אמבטיה בחדר, יש חדר כושר, אתם תראו עכשיו. אין צורך בזה.

אני רוצה להראות לכם עוד שני דברים. זה בית החולים היחיד בארץ שלא סוגרים את החדרים. בית חולים פסיכיאטרי בכל העולם, חולה קם בבוקר, סוגרים את החדר שלו בין תשע עד שלוש אחר הצהריים. פה אין, אני חושב שזו זכות של חולה שתהיה גישה לחדר שלו כל היום. אנחנו פותחים, תמיד זה פתוח. אם יש חולים שלא - - - עכשיו זה הזמן לנוח, אנשים לא בקבוצות וטיפולים.

זה חדר ריפוי ועיסוק, יש מחשבים, משחקים, מוזיקה, שירים. יש שלושה מרפאים בעיסוק במחלקה. זה החדר היחיד שאני סוגר במשך היום, למה? כי צריך השגחה. אנחנו נותנים פעם בבוקר, צהריים וערב והאנשים נורא אוהבים את זה, רוצים רק להיות כאן יותר מהקבוצות וזה מאוד חשוב, יש הרבה מתקנים - - -

זה גם מוציא רגרסיות פה.

דרך אגב, יש מחלקת נשים למעלה בדיוק אותו דבר.

(ישיבת סיכום)

קודם כל אני מודה להנהלת בית החולים על האירוח המופלא, על פתיחת השערים ובאמת על היכולות לתת לנו את התמונה במלואה, מה שנקרא. באמת מצאתי בבית החולים הזה, לפחות מבחינתי, כסוג של מודל, מודל לחיקוי, בהרבה מאוד פרמטרים. אני חושב שמהפכת הבריאות שמדינת ישראל חווה בשנים האחרונות, אנשים לא כל כך שמים לב לזה, אבל אני כמי שעורך הרבה דיונים בנושא הבריאות כן שם לב לזה, מהפכת הבריאות מתחילה קודם כל באנשים רציניים, עם מוח יצירתי, עם אמביציה, שעושים פעולות חשובות כדי באמת לשנות את מערכת הבריאות ופגשתי לא מעט כאלה.

אז היום פגשתי את המנכ"ל המכובד מאוד שבאמת מראה יצירתיות אמיתית וגישה ניהולית מאוד מאוד מיוחדת. פגשתי גם את חברי, יושב ראש בית החולים אסותא באשדוד, שוקי שמר, שמביא גם דברים מיוחדים בשיטת הניהול שלו. בגישה שלו בבית החולים אצלו אין יותר סבסוד של הדברים האלה שקופות החולים - - - הוא עכשיו הולך לשנות את השיטה, שהיום הייתה מקובלת, זה בנושא ההתחייבות וכדומה, הוא הולך לעשות שינוי משמעותי בעניין הזה.

מה זה אומר?

הוא אומר שאת הנושא של בתי החולים, מה שנקרא הסבסוד שמשרד הבריאות נותן, הוא לא רוצה להיות שם, הוא רוצה שהכסף ישולם לו ישירות, לא רוצה שום סבסודים. זה דבר שאני חושב שזו מהפכה אמיתית, מהפכה מעניינת, צריכים לחשוב על זה. היום מה קורה? היום בעצם כל הזמן מחכים לסבסוד של משרד הבריאות, שמשרד הבריאות יסבסד.

והוא לא מגיע.

והוא לא מגיע. אז מה אומר שוקי שמר? הוא אומר 'אני לא רוצה את הסבסוד, אני רוצה כסף ישירות, מי שרוצה לקבל פה שירות, שישלם לי פה ישירות'. דבר כזה זו מהפכה אמיתית. אני לא יודע איך משרד הבריאות יאכל את זה, אבל זו מהפכה אמיתית שלדעתי המוח היצירתי החדש שיש היום בשוק הבריאות, שזה אנשים איכותיים שיודעים לנהל, יכול להביא לשינוי אמיתי במצב הבריאות במדינת ישראל, במיוחד בקטע הכלכלי. צריכים לזכור, כשיש גירעונות רמת הבריאות יורדת וכשיש איזון תקציבי רמת הבריאות עולה. לכן המהפכות הללו והשיטות הניהוליות הללו בעיניי הן דבר מבורך ואני מברך על זה.

לגבי המסקנות שלי מהדיון הזה. ראשית, הוועדה מתכוונת לפנות לשר הבריאות ולבקש ממנו להקצות מיטות נוספות לבית החולים מעייני הישועה על מנת לפתוח את יכולותיו לקבל כאן מה שיותר ציבור. לעניות דעתה של הוועדה הציבור שמגיע למעייני הישועה מקבל שירות מעולה וטוב יהיה אם יוכלו לקבל ציבור נוסף מעבר לציבור שמקבלים היום. לשם כך צריך גם מיטות.

הוועדה באמת התרשמה באופן עמוק מהמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים מעייני הישועה וקוראת למשרד הבריאות להפוך את המחלקה הזו לפיילוט כלל ארצי בכל רחבי הארץ בכל בתי החולים שקיימים. לגבי הנושא של אברבנאל, למשל, אני כן רוצה שהוועדה תשקול אפשרות לסייר שם, לנסות להבין מה ההבדל בין מחלקה כזאת איכותית לבין מחלקה אחרת במדינת ישראל. ברגע שאנחנו נראה את ההבדל יהיה לנו קל יותר להסביר מה הצורך ועד כמה הוא עצום. יתכבדו בכירי משרד הבריאות שעוסקים בנושא אולי לבוא לכאן ולראות איך זה צריך להיראות, אני מניח שהם כבר יודעים, ואם צריך גם לסגור את אברבנאל, לא נורא, שיסגרו את אברבנאל, שיפתחו אחד חדש ברמה המתאימה, כי אני חושב שזה דבר שיש בו הרבה מן האמונה הבסיסית של כל אדם, בלי שום קשר אם הוא דתי או לא דתי, לכבד את החלש, לדאוג לחלש, לעזור לחלש. אנשים שמגיעים לסיטואציות כאלה לא מגיעים לפה כי הם רוצים להיות, כי זה מה שנגזר עליהם מהקדוש ברוך הוא ותפקידינו להקל על סבלם במידת האפשר וזה דבר מבורך ואדיר בעיניי.

זה בסך הכול לגבי הדברים. כמובן יתר הדברים, קצרה היריעה, אבל אני חושב שההתנהלות של בית החולים מעייני הישועה היא באמת מודל לחיקוי והוועדה אומרת שאפשר לעשות חיל גם בפריפריה חברתית. זו דוגמה כיצד אפשר לייצר סיטואציות חיוביות לציבור מסוים גם אם הוא משתייך לפריפריה חברתית. זאת אומרת שאין תקרת זכוכית כפי שלפעמים תשמעו מאנשים שהיום כל כך יודעים מה זה פריפריה. גם בפריפריה, אם זה חברתית ואם זה גיאוגרפית, אפשר להגיע לטופ לא פחות מאזורי המרכז. וזו המסקנה המרכזית, כמובן שאשמח שחברי הוועדה יאמרו כמה דברים לפני שנסיים וננעל את הסיור שלנו.

אני אגיד אולי שתי מילים. מה שראינו כאן, אני מתאר לעצמי שחלק מחברי הוועדה והנלווים כשאמרו סיור בבני ברק, בית חולים וזה דמיינו לעצמם צורות כאלה ואחרות ומה שאנחנו רואים פה, וזה מה שאנחנו יודעים, שהקהילה החרדית יודעת לשמר מאוד מאוד את העבר ואת הדברים הבסיסיים. זה כביכול אנטי מודרניזציה, אבל מצד שני אתם רואים מה שיש כאן, מה שאין במקומות אחרים, זה חדשנות וזה מערכות מחשוב וזה רופאים עם רעב רק להפוך את זה לידידותי ולנגיש. איפה הייתם מקבלים הרצאה כל כך הרבה זמן כמה הוא משקיע בדברים כדי שלא תהיה לו קשירה אחת לעולם פה במתקן הזה. אני חושב שזה אחד הדברים שאני בטוח שאתם לוקחים איתכם מהסיור הזה. אתה אמרת את זה בצורה של פריפריה ואני אומר גם מבחינת התדמית שלפעמים אוהבים ליצור.

ראינו גם קו משותף של קדושת כבוד החיים וקדושת כבוד האדם. מה שאנחנו רואים כאן בבניין הזה ראינו כמה נאבקים על קדושת החיים, על כל דקה של כל אדם שנמצא כאן, וזה לא משנה מה יקרה הלאה, וכמה נאבקים כאן באמת על הכבוד של האדם והפרטיות שלו וההרגשה הטובה שלו. זה כמו להסתובב בבית מלון, אני חושב שזה בהחלט היה יכול להיות גם בית מלון במצב שלו היום.

אני רוצה להודות לך. אולי דבר אחד שרציתי להגיד כשהיינו על הגג, צריך לראות איזה צורה לאתגר, אתה יודע, חלק גדול מהעבודה שלנו זה לאתגר את הפקידים, לאתגר את משרדי הממשלה, אחד הדברים ששכחנו אולי לדבר עליהם זה גם הכניסה או היציאה מכביש גהה. המיקום של בית החולים הזה הוא במיקום מדהים, הוא מטפל בכולם, חילונים, חרדים, אין שום בעיה, אבל הבעיה שהכניסה היא רק מתוך בני ברק. אנחנו יושבים על כביש גהה - - -

איך אפשר לעשות את זה?

יש תכנית כזאת.

הוא הראה לנו, יציאה, חיבור לכביש 4.

אפשר לפנות למשרד התחבורה. הוועדה פונה למשרד התחבורה ומבקשת ממנו לתת מענה לגישה לבית החולים.

מאחר שמדובר בכביש 4 זה קצת בעייתי, אבל עדיין רכבי חירום, אמבולנסים, כניסה ויציאה. זה קשה מאוד, אני מכיר את זה, אני התחלתי את התכנית הזאת עוד כשהייתי ראש עיר, למשרד התחבורה קשה מאוד לבלוע את זה. אתגור, לאתגר אותם, אולי דיון או משהו בדבר הזה. כמובן האתגר הזה של מיטות נוספות.

ואני רוצה שוב להודות לך, מיקי, ולהגיד שוב פעם את מה שאמרתי בהתחלה, אתה לא היית צריך לשבור סטיגמות, בגלל שמבחינתך באמת, ואין הרבה חברי כנסת כאלה, זה הולך ונהיה הרבה יותר טוב, אני בטוח שיש עוד מצטרפת חדשה למועדון - - -

שהייתה מאוד מופתעת.

נכון? את תיכף תגידי את זה ודאי יותר טוב ממני, אבל שוב, מיקי, הוא באמת דוגמה של אדם שאצלו הציבור החרדי והציבור החילוני והמסורתי, הספרדי והאשכנזי, וגם דאגה לציבור האזרחים הערביים, אצלו זה מגיע באמת, ואני אומר את זה כעדות אישית, כעסקן חרדי, כחבר כנסת חרדי, שמיקי תמיד נמצא איתנו במאבקים הצודקים, הוא רואה את זה בעיניים שלו. אני מאחל לך שתמשיך הלאה, אל תפחד מאף אחד והלוואי ירבו כמותך.

בעזרת ה', תודה לך.

אני הייתי רוצה ברשותכם כמה מילים. שמי ד"ר עוזי שי, אני הפסיכיאטר המחוזי של מחוז תל אביב מזה 17 שנה ואני מלווה את העיר בני ברק. אני רוצה להגיד לכם, נעשתה פה מהפכה, פשוט מהפכה מדהימה, וזה כמובן בעזרת פרנסי העיר והרבנים וההתלהבות של שלמה והחזון שלו וכל הנושא הזה של הורדת הסטיגמה של חולי הנפש שהיו עד אז ספונים בבתים שלהם ולא יכולים לצאת בגלל הפחד מה יגידו. אין ספק שנעשתה פה מהפכה אדירה ואני רוצה להגיד, בלי שום קשר, כל הנושא של פסיכיאטריה בארץ וחולי הנפש, אנחנו נמצאים בחצר האחורית של החברה הישראלית, אוכלוסייה מוחלשת שאין לה קול, הורים מסכנים ואומללים. אתה יודע, זו מחלה כרונית שמלווה את המשפחה לאורך כל החיים ואם באמת אפשר להרים קול וצעקה דרך הוועדה הזו, אתה מקבל את זה כ - - -

אגב, הוועדה עשתה לא מעט דיונים בנושא קיפוח של אוכלוסיות עם לקויות והיינו גם בסיורים בדרום בגופים הללו והתרשמנו לא לטובה ואפילו גם הבאנו אותם לידי שינויים ודיונים חשובים והבאנו להם ביקורות. פה לא נצטרך להביא ביקורת, הכול פה בסדר גמור, אבל במקומות אחרים כשהיינו צריכים להיכנס לעובי הקורה נכנסנו, כי אנחנו חושבים בדיוק כמוך, שהאוכלוסיות הללו הן האוכלוסיות הכי רגישות ויש משמעות אדירה - - -

ואין להם קול. אין מי שיצעק את הצעקה שלהם.

כשאני נאמתי את נאום הבכורה שלי בכנסת אמרתי שהעולם עומד על שלושה דברים, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים, וזה בדיוק בעיניי ככה, גמילות חסדים. אדם שקשה לו ואין לו, לשמור את החסד ולעזור לו ולא להפקיר אותו, גם לאלה שקשה להם ואין להם. זה דבר שאני מסכים איתך לחלוטין.

חברת הכנסת פדידה, בבקשה.

אני קודם כל חייבת וידוי, כשחשבתי שאני מגיעה לבית חולים בתוך בני ברק לא חלמתי שאני אראה את מה שראיתי היום, אז יישר כוח ותודה לחבר הכנסת מיקי על ההזדמנות הנפלאה. יש פה משהו מאוד שמח ומשהו מאוד עצוב. מאוד שמח לראות שאם נותנים לאדם שנופל לחולי או לפגיעת נפש או לכל דבר אחר את האמצעים ואת הכלים אז הוא יכול, אז הוא יכול להוסיף שנה ולהתרפא והוא יכול לחיות בכבוד, ולצערנו הרב זה לא בכל מקום. לכן צריך לעשות את הכול לבחון באמת מה הצרכים של האדם על מנת שנוכל לעזור לו בתקופה הכי קשה לו, כשהוא חולה או פגוע או נפגע ואתה רוצה לסמוך, אתה רוצה לסמוך שבית החולים יעשה את הכול בשבילךָ או בשבילךְ על מנת באמת לחזור בבריאות שלמה ובמוטב. יש פה גם משהו מאוד חם עם הסגל הרפואי, תמסור להם את תודתנו, אני בטוחה שהם שותפים, שהם קיבלו אותנו בסבר פנים יפות, ראינו איך הם ניגשים לחולים, איך הם מדברים. סליחה, מה שמך? - - - הוא מדבר כל כך עם המון אמפתיה על התאורה והתמונות וכן הלאה.

כאילו שזה הבית שלו.

אלה אנשים שצריכים להיות עם שליחות מיוחדת. אז קודם כל תודה על ההזדמנות, יישר כוח ואני מקווה ומאמינה וסמוכה ובטוחה שנמשיך בסיורים האלה ובדברים האלה שיעלו לסדר היום, שילמדו מכאן את הדברים הטובים. ואם נוכל להביא איזה שהיא בשורה של החלמה בכבוד, תודה.

אז אני אסכם את הדיון במשפט אחד, שהדובר אולי ישמע אותו טוב, איזה כותרת מעניינת, שהביקור במעייני הישועה המחיש את פערי הבריאות במדינת ישראל רק מהצד ההפוך, שמעייני הישועה מבחינת יכולת השירות הבריאותי שהוא נותן מראה כמה יש לעוד הרבה מאוד מקומות אחרים לשפר. אז מפה הבנו את הפערים דווקא מהצד השני, אתם הראיתם את החוסר במקומות האחרים. אני מאחל לכם תמיד להיות בסיטואציה הזו, שבה אתם באמת מהווים דוגמה לאחרים ולא חלילה משהו אחר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.