ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 28

מישיבת הוועדה מיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 13:00

עדויות של בני משפחות הנעלמים מפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן – ישיבת המשך לישיבות שהתקיימו בתאריכים: 19.4.2017, 4.5.2017, 6.6.2017, 4.7.2017, 6.9.2017

חברי הוועדה: נורית קורן – היו"ר

מנהל הגנזך, רשות האוכלוסין וההגירה - מאיר אמסלם

נציגי משפחות הנעלמים - מיכל סולומון

נציגי משפחות הנעלמים - זקלין בכר

נציגי משפחות הנעלמים - מזל אלמקייס

נציגי משפחות הנעלמים - מזל לוי

נציגי משפחות הנעלמים - שלום עמרני

נציגי משפחות הנעלמים - ג'וליה דרור

נציגי משפחות הנעלמים - רותי חמי

נציגי משפחות הנעלמים - תמר רודריק

נציגי משפחות הנעלמים - רונית מוניוז

נציגי משפחות הנעלמים - מאיר קורח

נציגי משפחות הנעלמים - יונה מוכתר

נציגי משפחות הנעלמים

רוחמה טורנר

נשיא הפדרציה העולמית ליהדות תימן, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - ד"ר משה נחום

עו"ד, מזכיר הפדרציה העולמית ליהדות תימן, הפדרציה העולמית ליהדות תימן - שלמה סמרה

מוזמן/ת

יצחק שמואלי

מירב שמעון

אושרה עצידה

עדויות של בני משפחות הנעלמים מפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן

חברים, היום יום שלישי, 31 באוקטובר 2017, י"א בחשון התשע"ח. השעה היא 13:15. אנחנו מתחילים את הדיון היום שיעסוק בעדויות. הדיון הזה הוא דיון המשך לישיבות קודמות שעשינו בנושא העדויות. אנחנו מאפשרים למשפחות לבוא ולספר את הסיפור שלהן, להגיש לנו מסמכים, ולהתחיל איתור של בן משפחה כדי לדעת מה עלה בגורלו שזה דבר שהוא מאוד חשוב.

נמצא איתנו כאן מאיר אמסלם שהוא הממונה על הגנזך במרשם האוכלוסין וההגירה. תפקידו היום הוא להנפיק תעודות לידה ופטירה. הוא עוסק בפרשה שלנו כבר כמה חודשים טובים והוא עובד יחד איתנו. כל בקשה מגיעה אליו. ראשית, אנחנו בודקים אם האדם הזה רשום במרשם האוכלוסין ומה יש במשרד שם שיכול לבשר לנו האם האדם חי או מת או הלך לאימוץ.

נכון שעולות פה טענות שהוועדה לא עובדת מהר ולא נותנת תשובות מהר. אי-אפשר, צריך לעשות את זה לאט. בודקים כל מסמך ודבר. היחידה של מאיר היא מאוד קטנה. אפילו נפנה במכתב לאפשר לו עוד צוות. נכון שכולם רוצים להתנדב, אבל אפילו אני לא יכולה לבוא ולראות את הרישומים מכיוון שהוא חסוי מפאת צנעת הפרט, ולכן זה נשמר. אני סומכת על מאיר שהוא עושה עבודתו נאמנה ונותן לנו תשובות מהימנות. לצערי הרב, עד עכשיו בתשובות שהתקבלו על נעדרים מצאנו שהם נפטרים. מצאנו את כל הניירת, והניירת אוטנטית. בדקנו את מאיר, רצינו כל הזמן לבדוק. למאיר יש את השיטות שלו לבדוק אם זה אותנטי או לא, ואנחנו מבינים שזה אותנטי. אנחנו יודעים שחלק מהילדים נפטרו והמשפחות קיבלו תשובה, ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם של החלק האחר. לכן, הוועדה ממשיכה ועובדת בכל כיוון.

יש אנשים שדיברו למה אני מעבירה את החוק של פתיחת קברים שהוא, אגב, יעלה היום בערב לקריאה ראשונה. אני מעבירה אותו מכיוון שוועדת כהן-קדמי קבעה שרוב הילדים שהיא בדקה מתוך 1,053 מקרים נפטרו. לא רק שהיא אמרה שהם נפטרו, היא גם הוסיפה שם תעודות פטירה וגם ציון מקום של קבורה. נכון שחלק מהמשפחות לא ידעו את זה ורק עכשיו כאשר נפתחו הפרוטוקולים המשפחות הבינו שזה המצב, וגם במשפחה שלי זהו המצב. אנחנו הלכנו לחפש את הקבר ולא מצאנו אותו. אבל יש משפחות שיש רישומים ואנחנו בודקים עכשיו את הרישומים. לכן, כדי לפעול חייב להיות חוק כי אין חוק במדינה כרגע לפתיחת קברים. זהו החוק הראשון המשמעותי ביותר שעושה פה משהו חדש.

המשפחות יצטרכו להגיש בקשה לפתיחת קברים. יש פסק הלכה שיצורף. אדבר על זה היום וגם בישיבות אחרות. אני ראיתי לנכון שאם הילד נפטר ובאמת יש קבר אז זהו סוף פסוק. המשפחה סוף סוף תדע שהנה יש לה קבר של בן המשפחה שנפטר והם יוכלו סוף סוף להגיד עליו ואולי גם להתאבל – אני צריכה לברר את הדבר הזה. כלומר, שיהיה סוף לסיפור וזה תשובה. אבל אנחנו גם יודעים שיש הרבה ילדים שלא נדע מה עלה בגורלם. את אותם אנחנו מחפשים ונמשיך לחפש. גם מי שיבקש לפתוח קבר, זה לא אומר שהוא מודה שבן משפחתו נפטר. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אנחנו נפתח את הקברים, נעשה בדיקות DNA, וכך נוכל להתחקות אחרי הילדים.

אני מודה לכולם שבאתם.

איזה ילדים, זה כבר בני 70.

נכון, נכון.

אני דווקא רוצה להתחיל משלום עמרני. אתה מחפש את אחיך אליעזר עמרני שהוא יליד 48'. ספר לנו את הסיפור המשפחתי. אם יש לך ניירת, נשמח לקבל בסוף הדיון. בבקשה, אדוני.

בני משפחתי הם דתיים אמיתיים מילדות. אני הבכור, יש עוד אח אחריי, ואליעזר הוא השלישי.

מגיל 3 אני זוכר שכשהיו באים בני משפחה הם היו מדברים על תינוקות, ואימא שלי היתה אומרת קצת בתימנית: היה לי ילד תינוק יפה כמו הירח. שמו לנו עין רעה. הוא בכה ובכה. היא כנראה לקחה אותו לבית החולים בגלל כאבי בטן או גזים, אני לא יודע מה. אמרו לה: הוא מת, לכי הביתה. זה הסיפור ששמעתי עד גיל 15 - 16.

עוד לא ידעתי על חטיפת ילדי תימן. שאלתי אותה: את הולכת לקבר של אבא שלך, באה לבית הכנסת, ותמיד את רצה לבית קברות. איך זה שלא שמעתי שאת הולכת לראות את הקבר של הבן שלך?

היא לא ידעה מה לענות לי כי היא לא יודעת איפה הקבר והיא גם לא ראתה גופה – לא אבא שלי, לא היא.

עברו עוד כמה שנים, גדלתי והתחלתי לשמוע על חטיפת ילדי תימן. ניסיתי ללכת לוועדות אבל פספסתי אותן. אמרו תמיד: עבר זמן, אין לך אינפורמציה. לא ידעתי כלום, פשוט אין לנו ניירות. אין לי מסמכים, אין לי כלום.

בזכות חברת הכנסת נורית קורן התעורר העניין ובזכות הפייסבוק שהוא משהו מדהים בעולם הזה. לאט לאט התחלתי לבדוק ואז עשיתי השוואה. תעודת הזהות של המשפחה שלנו מתחילה בספרות: 47137, ואני 31, אבא שלי 70. לאט לאט הגעתי אז למספר שלו שמסתיים ב-56. אמרו לי: למה לא תשלח למשרד הפנים בקשה לתעודת פטירה אם באמת אמרו שהוא מת? ולמה לא תלך לחברת קדישא? עליתי לאינטרנט של חברת קדישא ומצאתי פרטים עליו שהוא נולד בתאריך זה וזה ומת בתאריך זה וזה, וזה גיל של כמה חודשים. כל הפרטים כאן.

אם הוא באמת מת, אני רגוע בשביל ההורים שלי שלא זכו והם נפטרו. אבל אם הוא חי - - -. הגעתי לבית הקברות, בדקתי את זה. אני מדמיין את אימא שלי כשאני כתינוק ביד שלה, ועוד תינוק, והיא הולכת למקום רפואה, לרפא את הילד – אהבה - והיא הולכת לבדוק למה הוא בכה והעלימו לה, אם העלימו לה. אם לא, אז סליחה מכולם. אם הוא מת – מת. אבל העלימו לה ואמרו: גברת, לכי הביתה. הם היו צריך להיות בשיא השמירה על תינוקות, על אהבה ועל תרופות. אם זה מה שהם עשו, כואב לי הלב עליה ואני בוכה עליה.

התחלתי לחקור ולשאול ואני היחיד במשפחה כי כולם אומרים: הוא מת, מה אתה מבלבל את המוח? אני ממשיך שנים לחקור את הנושא. יש לי פה עכשיו מסמכים. הגעתי לבית הקברות בנחלת יצחק שהוא בגבול תל אביב-גבעתיים יחד עם הבן שלי הוא עורך דין.

איפה גרתם כל השנים? בתל אביב?

בשנתיים הראשונות גרנו ברבי עקיבא 1, תל אביב – בנווה צדק.

האם עליתם לארץ או שהייתם פה כבר לפני קום המדינה?

ההורים שלי לא הכירו בתימן, אלא דווקא פה בכרם התימנים. לפי הניירות שמצאתי, הם עלו בסביבות 44', והתחתנו בסביבות שנת 45'. אני - הבכור - נולדתי ב-46'. הם שכרו חדר אצל ציפורה צברי שנבחרה להיות מלכת אסתר הראשונה של תל אביב בתחרות שעשה אגדתי המפורסם. מכל השיכנוזיות האירופאיות עם הצמות ועם הנוצות, התימנייה זכתה עם הלבוש שהיא תפרה בעצמה. היא היתה כמו אימא שלי. היא גידלה אותי בשנים הראשונות.

לאחר שבדקתי את כל הנושא הזה הגעתי לבית הקברות. הפקיד הדתי הנחמד מאוד שעובד שם שאל: מה השם? הוא פתח וראה מסמך, ספר גדול מהימים ההם שבו כתוב: גוש 8, חלקה א' עד יב', שורה 9, מיקום הקבר 14. אני זוכר את זה היטב כי "טחנתי" את זה. הוא מראה לי שטח חולי, קבר קטן פה - כאילו היו עוד קברים ונעלמו. ואז הוא מגיע לשורה 8, ויש עוד קבר פה עם שיש, קבר קטן וריק – אולי הקברים נעלמו. ואז רואים רמפה בגודל של 7 מטר על 7 מטר בערך בגובה כזה כשאני עומד. מדובר ברמפה שבנו ועליה קברים חדשים עם שמות אפילו של תימנים: סינאווני, וכל מיני. אם זה הרמפה, אם זו שורה 8 הוא אומר לי: זה שורה 9, בגובה כזה. הוא לוקח גיר ומסמן פה – כאילו מתחת לזה.

אני הזדעזעתי ואמרתי: אתם דתיים. מה, חברת קדישא בונה על קברים? ואז הוא אמר: כך זה בסדר, זה לא נוגד את הדת.

צילמתי את כל הנושא. ישבתי בבית ושרטטתי על אחת התמונות וצילמתי את זה. אני מקווה עכשיו שיפתחו את הקבר. אני לא יודע איך, אפשר לחפור מתחת.

כשעליתי למעלה ראיתי ליד הקבר הגדול של סינאווני, כך נדמה לי, ראיתי ממש מצבה קטנטנה של מישהו שכנראה קבור שם במשך שנים. יש לי גם את השם. הוא אמר: נעשה לו מצבה לפחות מלמעלה, מעל רמפת הבטון. זה מה שיש לי ויש לי פה את המסמכים.

אם יש לך שאלות אשמח לענות.

עשינו ביקור בשלושה בתי עלמין. גם אני הזדעזעתי לראות את מה שאתה מספר.

אני הזמנתי אותך לנחלת יצחק במייל, ועוד לא קיבלתי תשובה.

נכון, עוד לא הגענו לשם. אנחנו צריכים לראות בכמה ילדים מדובר שהגיעו לשם. אתה כרגע אומר לנו, וזו הפעם הראשונה שאני שומעת על נחלת יצחק.

כן, תיארתי לי. אבל ילד חשוב כמו מיליון ילדים.

כולם חשובים. אנחנו פשוט צריכים להתחיל לברר קודם כל בניירת, ואחר במעשים. נבוא לתל אביב, ואולי נעשה גם שם באותו יום. עוד לא היינו בתל אביב.

אני אשמח לבוא.

בקריית שאול צריך להיות גם כן. נעשה עוד סיור, עוד לא הספקנו.

יש בית קברות טרומפלדור ליד רחוב בן יהודה.

כן, אבל אנחנו לפי הרישומים לא מצאנו שהילדים - - -

חברת הכנסת נורית קורן, קיבלתי מהאינטרנט של חברת קדישא תאריך, והצלחתי להשיג מסמך אחד. יש הבדל של יום אחד בתאריך הלידה של הילד. יכול להיות שזו טעות אנוש או טעות דפוס, יכול להיות שזו טעות בגלל הבלגן שעשו שם. אתם תשיגו עכשיו יותר ממני.

בסדר, אנחנו נראה כי זה עוד לפני קום המדינה.

הוא נולד ב-1 לאוגוסט 48', ונפטר ב-13 בינואר 49'.

צריכה להיות לך תעודת פטירה מסודרת.

אנחנו נבדוק עכשיו. מאיר, יש לך עוד עבודה.

עוד דבר מאוד מאוד חשוב. אחרי ששלחתי בקשה לקבל תעודת לידה, קיבלתי. אמרתי שעכשיו אשלח לקבל תעודת פטירה. מתקשרים אליי ואומרים לי: אין תעודת פטירה על השם שלו, והוא גם לא נמצא בארץ. אמרתי שזה מוזר.

מי אמר לך?

אחד בשם שמואל. הוא נשמע לי דתי, עם מבטא פרסי. לאחר שבוע שלחתי עוד פעם בקשה שיהיה לי את זה רשום.

לא כל כך פרסי. הוא דתי והוא אתיופי.

הוא אמר לי את זה, ואז אמרתי: מה זה? אני רוצה את זה בכתב. הוא אמר לי: אני לא יכול לתת לך יותר פרטים. אמרתי: אשלח עוד פעם בקשה לתעודת פטירה, והפעם בלי טעות שלי. אחרי שבוע קיבלתי תעודת פטירה ומופיעה גם תעודת לידה. אני כבר מבולבל ולא יודע כבר מה לחשוב.

תעביר למאיר.

מי חתום על התעודה הזו?

יכול להיות שגם אתה. הנה, יש לי אותה פה.

אני טיפלתי בשם, אני זוכר.

אתה זוכר?

בוודאי.

נו, אז מה אתה אומר?

תראה את התעודה, הוצאתי תעודה – לא?

אני לא מוצא את התעודה. אתן לך את המסמכים שלי. יש לי פה את התמונות.

תיכף נראה.

יש פה מישהו מחברת קדישא?

לא, למה שיהיה? יש עדויות היום. זה רק עדויות היום.

בכל הישיבות אני רואה את הבחור היקר ממשרד הפנים שנמצא, מדבר ומנסה לעזור. פעם אחר פעם אנחנו שומעים פה על עוולות, וזה יותר גרוע מעוולות. זה ביזיונה של תורה כמו שהבן אדם הזה אמר: רמפה, ולא רמפה, וכל בתי הקברות. מן הראוי שבכל ועדה כזו יהיה נציג של חברה קדישא שיתרץ איך ההלכה נותנת להם לעשות את הפשעים האלה. זה לא פחות מגניבת ילדים, זה ביזיון מת. ושאדון רוז'ה, מוז'ה – אני לא יודע את השמות האלה – שיהיה פה בכל ועדה ויסתכל בעיניים של כל אחד ויגיד איך נותנים לעשות את הדבר הזה. זה חילול שם שמיים. זה לא פחות גרוע מגניבת ילדים. הגיע הזמן לא לפחד מהחברה קדישא האלה ולא לתת להם את העצמאות לעשות מה שהם רוצים פה.

הם מגיעים לכל דיון בנושא הצעת החוק.

איציק, תודה.

אתה משתמש במילה "גניבה", ואני אומרת שזה שואה.

לא רציתי להגיד יותר מזה שלא יגידו לי לא לנכס את זה לפה ולשם.

רק כדי שלא יהיה לשון הרע, הרב רוז'ה לא קשור. - - - חבר במועצה מאוד מכובדת. אנא, שמור על כבודו - - -

לא, לא - חס ושלום. אני לא לקחתי אותו אישית, לקחתי אותו רק בגלל שאני זוכר את השם הזה. לא התכוונתי חס ושלום לפגוע בו אישית. הגיע הזמן שחברה קדישא יתנו תשובות לכל הפשעים, ואין לי מילה אחרת לקרוא לזה. כבוד המת זה אל"ף-בי"ת ביהדות. מה זה פה? רמפות? קבר אחים? קבר זה? מה זה?

איציק, תודה. רבה. אנחנו מודעים, הוועדה מודעת, לכל הדברים הללו. לכן, עשינו סיורים בשטח כדי לראות בעיניים ולהזדעזע, ולבקש מהם לתקן עוולות. היום זה לא האנשים שהיו אז, ואין לי גם את מי להאשים. אבל כמו שסיפר פה שלום, גם פה בירושלים קברו אחד על השני, והתרעתי עכשיו. הם הולכים עכשיו לבנות עוד חלק על חלקה של ילדים בירושלים. אמרתי להם: לפני שאתם בונים, יש לכם רישומים של המשפחות. למען השם, תודיעו למשפחות הללו שמי שרוצה לעשות מצבה יבוא עכשיו לעשות מצבה.

ביררתי עם הרב רצון ערוסי שאני חושבת שהוא מקובל פה על כולם בחדר, למה קוברים אחד על השני כי גם אני הזדעזעתי ואמרתי שלא יכול להיות. אנחנו מכירים את הקבורה בקומות, אבל אנחנו לא מכירים שקוברים על ומוחקים זכר של אנשים. הוא אמר לי שהמנהג הזה הוא מנהג אשכנזי. אם בין 25 ל-30 שנה אם לא מגיעים לפקוד את הקבר אז זה מה שהם היו עושים בחו"ל, וזה מה שהם עושים עכשיו. כלומר, זה כלל.

אני מאוד מצטערת, אבל המדינה שלנו לקחה את כל אורחות החיים והמנהגים של האשכנזים והיא לא הכניסה אורחות חיים של הספרדים. גם את זה צריך לתקן. אבל אני לאט לאט אתקן גם את הדבר הזה שיהיו חייבים להודיע, אני לא יכולה להתפרס על הכול. אני חושבת שיצאנו אליו במכתב ואני לא רואה שהוא פועל. אני אוציא עוד פעם מכתב.

איציק, אני מודעת לזה. אני לא יכולה להאשים בעוולות שנעשו את האנשים שעובדים עכשיו ומנסים לעזור לנו. צריך לקחת את זה בחשבון. אנחנו לא מזמינים את אנשי המקצוע לישיבות האלה שבהן אנחנו שומעים עדויות. אנחנו אוספים את כל הניירת. הקמתי צוות בין-משרדי, כולם מקבלים. מאיר אמסלם בוחר לבוא כי חשוב לו לשמוע את האנשים. לפעמים יש לו תשובות. תאמין לי שהוא אחר כך חוזר למשרד והוא צריך לעבוד עד השעות המאוחרות.

אבל העניין הזה של חברה קדישא, - - - קנוניה פר אקסלנס.

סליחה, איציק. זה לא לדיון. אתה מוזמן לבוא ולדבר כשהחוק יעבור לאחר הקריאה הראשונה. יהיו אז גם אנשי חברה קדישא.

כן, בבקשה.

שמי רוחמה טורנר. כשדיברו בנוגע לחלקות של חברה קדישא ושאלו שם בן אדם שהוא אשכנזי ושהוא מחברת קדישא: אם הם היו קוברים את היקירים שלהם מתחת לאדמה או בתוך הכוכים האלו אז הם אמרו שלא. הם קוברים מתחת לכיפת השמיים.

הלוואי וזה היה כוכים, זה אפילו לא כוכים.

נכון, זה אפילו לא כוכים. זאת אומרת, הם מוכנים לקבור כל אחד אחר שאינו מיקירם בתוך הכוכים. אבל כשמדובר באנשים לא. זה רק מתחת לכיפת השמיים. זאת אומרת, זה שהם אומרים זה מנהג אשכנזי וזה אפשרי, אולי זה אפשרי בשביל להציע את זה לאחרים אבל לא לעצמם. אפשר לשאול את כל האנשים מבני ברק וממאה שערים ולראות באמת היכן הם קוברים, והאם יש אנשים דתיים שקבורים - - -

מדברים פה על חברה קדישא ועל משרד הדתות. האם אף אחד לא חשוב על גילוי עריות ושאנשים יאומצו ויגדלו בזהות אחרת?

הדברים נבדקים. אני שאלתי את הרב רצון ערוסי כי אמרתי שחוץ מאשר לשאול את מאיר יש גם דרך אחרת לנסות ולמצוא קשרי משפחה. הגעתי לרב רצון ערוסי שהוא משיא זוגות ושאלתי איך זה נעשה. הוא אמר שיש תשאול ובתשאול הם לפעמים עולים על דברים. נכון, היה גילוי עריות של שלושה זוגות שבאו להירשם לנישואין ויש זוג אחד, נדמה לי, שאפילו נישא שהיה פה חשש וברגע האחרון - - -. יש דברים כאלה.

קיימת איזושהי רשימה?

אין רשימה.

אני שאלתי פעם איזשהו רב והוא אמר לי שמה שהם עושים זה שהם מגישים איזה שאילתה לשירות למען הילד או למשרד הפנים, והם מגלגלים את זה הלאה. רק אז הם מקבלים תשובה – כן או לא הזוג הזה יכול להינשא.

נכון, יש חקירה.

זאת אומרת, יש איזשהו מקום.

אנחנו עושים ופועלים.

למה אנחנו לא מקבלים את הרישומים האלה?

אי-אפשר לקבל את הרישומים האלה.

זה חסוי. סליחה, את צריכה לדעת שהשכנה מאומצת ומי ההורים הביולוגיים שלה?

כן, נכון - ממש לא.

מי אנחנו שנשפוט את אותה אימא שהחליטה כן למסור את הילד שלה לאימוץ?

אבל האימוץ הזה לא נעשה בהסכמה.

חברות, אנחנו סוטים מהנושא. רוחמה, אלו שאלות קשות ותיכף אדבר. אני קודם כל רוצה לתת לאנשים שבאו לתת עדות כי זה הדבר החשוב ביותר. לאחר מכן נעלה את הסוגיות האחרות.

ג'וליה דרור זיגדון, ספרי לנו את הסיפור, בבקשה. באיזה שנה אתם עליתם מלוב?

עלינו בינואר 51' עם ההורים והיינו שישה ילדים כשאני הגדולה. אימא שלי היתה בהיריון כשהיא באה מחוץ-לארץ. הגענו לארץ באוניה ששמה "עצמאות". קודם כל, הביאו אותנו לשער עלייה וריססו אותנו עם הDDT. לאחר מכן לקחו אותנו לפרדס חנה ושם ישבנו כמה חודשים. קיבלנו אז מנות כמו של הצבא עם דג מלוח, אבל אנחנו לא היינו רגילים לאכול את הדברים האלה. ההורים שלי שלחו אותי לסבתא בבת ים ושם הייתי מיום ראשון עד יום שישי. היא מצאה לי עבודה במשק בית וזאת במקום ללכת ללמוד. הייתי קונה להם דברים ומביאה להם את זה ביום שישי. זה היה כמה חודשים.

עזרת בפרנסת המשפחה.

לאחר מכן עברנו למעברה ברמת השרון. אימא שלי ילדה שם בן לאחר חודשיים - בנימין - לפני ניסים. הוא חלה.

כלומר, הוא יצא מבית החולים לאחר הלידה, ואחר כך הוא היה חולה והוא הגיע לבית החולים.

כן, הוא קיבל דלקת ריאות.

אמרו להם שהוא חולה.

מתי הוא נולד?

לגביו אנחנו לא יודעים. זה יכול להיות 51' כי הם הגיעו לארץ ב-51'. ב-10 לינואר 51' הם עלו לארץ.

אבל בנימין נולד בלוב.

לא.

בנימין נולד בלוב? היא אומרת שפה בארץ. יכול להיות שלא? יכול להיות שאנחנו מתבלבלים?

בנימין נולד בלוב.

סליחה, יש לנו תמונת פספורט של כל המשפחה, - - - שיש לי שישה אחיות, שישה ילדים, והורים.

נבדוק, אין בעיה. נדבר על זה אחר כך.

בקיצור, הוא היה גם כן חולה ולקחו אותו. כמו שאמרתי, לא הייתי הרבה איתם. הלכתי לעבוד וחזרתי. כששאלו את אבא שלי איפה בנימין, הוא אמר להם שהוא הלך להביא אותו ואמרו לו שהוא נפטר, ונתנו לו את הבגדים שלו ושהוא קבור ביבנה. אני רק עכשיו התחלתי להתעורר מאח שלי נסים.

אני חייבת כאן לעצור את אימא ולהזכיר שלגבי בנימין נודע לנו רק עכשיו את זה שהוא קבור ביבנה.

איך זה נודע לך?

מהדוד, וזה כשדיברנו שאימא באה להעיד והתחלנו לדבר על זה עוד פעם. כלומר, לגבי בנימין היה כאילו ברור במשפחה שהוא נפטר באמת. כלומר, היתה הרגשה שהוא נפטר ולא היתה הרגשה שבאמת הוא בחיים. אימא סיפרה שביקשו מאבא שלי לשלם כסף על מצבה ביבנה ולא היה לו כסף לשלם על מצבה. התקשרתי למועצה הדתית ביבנה לשאול אם יש שם רישומים. קודם כל, הקברים שקיימים שם הם כבר מתפוררים ולא רואים שום תיעוד של שום דבר בבית העלמין הישן. בתיעוד שלהם שהוא נפטר שם.

אבל איך הגעתם לזה שהוא קבור ביבנה? אתם התלוננתם בוועדה או שזה רק עכשיו?

לא, זה רק פעם ראשונה. אבל הילד השני - נסים - הוא יותר דומיננטי. נסים נולד, יש לנו את התיעוד שלו.

הוא נולד ב-52' ומת.

לאחר כמה חודשים הוא חלה.

גם הוא חלה. אני ואימא לקחנו אותו לבית החולים בראש העין כי אבא שלי כבר לא היה בחיים. הוא קיבל אולקוס והוא הלך.

כשנסים נפטר, אבא שלו כבר נפטר לפני?

לא, אחרי.

אבל באותה שנה. על הילד אנחנו לא בטוחים שהוא נפטר.

הם יודעים שהאבא נפטר באותה שנה, הם מדברים על אותה שנה.

אבא שלי היה בגיל 36 והשאיר שבעה ילדים ואימא בהיריון. הלכתי עם אימא לבית החולים בראש העין בשביל להחזיר אותו. הם אמרו לנו אז שהוא איננו כבר, הוא מת. לא שאלנו איפה הם קברו ושהם יתנו לנו את הכתובת. היינו כל כך טיפשים. גם את השפה לא ידענו וגם לא היה לנו כסף לאוטובוסים. נסענו ממעברת רמת השרון עד ליד, ומליד לראש העין באוטובוסים בשביל לראות אותו.

כשראיתי בטלוויזיה שיש דברים כאלה התחלתי לחשוב על זה.

בגיל 18 הוא קיבל צו גיוס ויותר מאוחר הגיעה אפילו משטרה צבאית כי חשבו שהוא עריק. פה התחילו הסימנים של הספקות. סבתא שלי עבדה אז בתעשייה צבאית כעוזרת, ואת כל החסכונות שלה ואת כל הכספים שלה היא נתנה לעורכת דין בבת ים כדי שהיא תעזור לה לחפש אותו. אימא אפילו זוכרת שהיה מדובר בכסף גדול ששולם לה.

זה היה 4,000 שקל של אז. לא מצאנו כלום, אפילו פתק לא מצאה. נתנה קבלה, וזהו.

ראינו שבמשרד הפנים הוא רשום. כתוב שם שהכתובת שלו זה במעברת רמת השרון. גם תאריך הלידה שלו מופיע, והכול. פנינו כדי לבקש תעודת פטירה וקיבלנו מייל שלא קיימת תעודת פטירה.

הסבר קצר למה קיבלתם תשובה. אתם פניתם דרך האינטרנט. ברגע שאתם פונים לאינטרנט המערכת שלנו עושה בדיקה מאוד פשוטה. בודקים את מספר הזהות מול קובץ מרשם האוכלוסין. אם לא מדובר שהאדם מת בקובץ מרשם האוכלוסין, הודעה אוטומטית נזרקת אליכם שעדיין הפטירה לא מעודכנת.

הוציאו לנו תעודת זהות שלו במשרד הפנים, יש לנו.

הנה, יש לכם עוד משהו שלו. קחי.

מאיר, בדקת שיש תעודת לידה?

תעודת לידה, יש. תעודת לידה הוצאנו. זה באמת רשום במעברה ברמת השרון. לגבי תאריך פטירה – אתמול דיברתי עם הגברת ג'וליה. את הגברת השנייה לא כל כך הצלחתי לתפוס. היא נתנה לי טווח של שישה-שבעה חודשים שהילד היה חולה. בדקתי בראש העין. להערכתי, התאריכים לא מדויקים. לכן, עכשיו אבדוק עוד פעם באיזה שנה האב נפטר ונלך לחפש באותה שנה ונקווה לתוצאות טובות.

יופי, נקווה. מאיר, תודה רבה. אתם רואים, את רואה, שיש עבודה?

אף אחד לא אמר שלא. אף אחד לא זלזל באף אחד, חס וחלילה.

אבל את רואה שמנסים? זה קשה, זה לא פשוט. ברור שעושים, כל הזמן עושים. הוועדה עובדת לאט. עד עכשיו, לצערי הרב, כל הפניות שפנינו למאיר היו של נפטרים, חוץ מאחד. אבל מצאנו.

אתמול העברתי לכם תשובה.

עוד לא הספקתי לראות.

לא ניתן לקבוע.

לידיעתך, בנימין לא נולד בארץ?

הוא יבדוק את הכול. הוא יקבל מכם עוד פרטים והוא יבדוק.

אחר כך אנחנו נבדוק.

יש לו כמה פרטים שהוא לא רוצה להגיד לפרוטוקול.

יש חיסיון הפרט. מרגע שאנחנו עוברים לדבר מכלל לפרט, החיסיון קיים. על אחד על אחד, קרבה ראשונה - - -, את כל מה שאני יכול.

איך זה שהעובד שלך אמר לי שהוא לא מוצא תעודת פטירה והוא בכלל לא בארץ?

שלום, נטפל בזה.

אוקי, תודה.

מיכל סלומון, בבקשה.

אני מודה, הייתי - - -. אצלי במשפחה יש שני סיפורים: אחד של סבתא מצד האבא, אחותה של דודה שלי מזל. נולדו שתי בנות תאומות ב-1947, וכשהסבתא יצאה מבית החולים אמרו לה שאחת נפטרה והיא חזרה רק עם ילדה אחת. הם לא דיברו על זה. נראה לי שרק בתקופה של עוזי משולם התחילו לדבר, והם הבינו שיש להם למעשה אחות שלא גדלה איתם. בעקבות חיפושים של הדוד מהצד השני התחלתי גם לחפש את הדודה הזו. השאלה אם יש תשובות ואם יש כיוון למשהו. העברתי לכם את כל המידע. מדובר על ה-11 לאוקטובר 47'.

אמרנו שמדובר בתאומות. אנחנו בודקים את זה ועדיין אין לנו תשובות.

מה לגבי הדוד מרדכי?

לגבי הדוד מרדכי - הדודה זקלין העידה בוועדת שלגי הקודמת ויש לה בטח דה ז'ה וו. נקווה שהפעם ייצא משהו.

בבקשה, זקלין. הבמה שלך.

לצערי הרב, הייתי רוצה במה אחרת.

אני הייתי בת 7 וחצי ב-48'. הגענו לפרדס חנה מאוראן שבאלג'יר באוניה "כלנית". באחד הימים במחנה העולים בפרדס חנה אימא שלי כנראה קיבלה צירי לידה. היא נלקחה לבית החולים בחדרה ושם היא ילדה. באותו זמן היינו ארבעה ילדים ולקחו אותנו, את ארבעת הילדים, לגבעת עלייה שפעם היתה ג'בליה ולימים גבעת עלייה. שם היו קרובי משפחה שלנו. נולד אח, אבל אנחנו - הילדים - לא ראינו אותו אף פעם. אמרו להורים שלי שהוא חולה. הוא חולה אבל ברית עשו אחרי שמונה ימים.

קיבלנו דירה מהסוכנות של בית ערבי בג'בליה. אימי היתה נוסעת פעם בשבוע עם אבי. הם היו יוצאים השכם בבוקר וחוזרים בערב. הם היו משאירים ארבעה ילדים לבד. באחת הפעמים אימא שלי נסעה עם שכנה ממוצא רומני שדיברה אידיש. כשהן הגיעו אימי שאלה: איפה הילד? הם הגיעו לחדרה ובחדרה אמרו לה שהעבירו את הילד לעפולה.

בית חולים העמק בעפולה.

נסעו לעפולה באותו יום, ובעפולה אמרו לה שהילד מת. היא ילדה בין 17 ל-19 בנובמבר 48'. אנחנו הגענו ב-3 לספטמבר לארץ ובין ה-17 ל-19 בנובמבר היא ילדה את הילד. הם הגיעו לעפולה ובעפולה אמרו לה שהוא נפטר. אימי התחילה לבכות, ואז האחות דיברה עם האישה שדיברה אידיש והיא אמרה לה: מה היא בוכה? יש לה ארבעה ילדים בבית. הם כבר גם ידעו שיש לה ילדים בבית, את מבינה?

אני רוצה לדלג עכשיו. יש איזשהו מסמך שאומר שאחי היה בבית חולים רוטשילד?

לפני רוטשילד, אני הגעתי למסמכי ועדת שלגי. לפני שפרסמו את המסמכים וסרקו אותם לאינטרנט אני הגעתי לארכיון המדינה וצילמתי את כל התיק. כמובן לא כל התיק שלכם מפורסם באינטרנט. בארכיון יש הרבה יותר מסמכים. יש גיליון אשפוז על שם - - - אבו שהגיע מכפר ברנדייס. הם השמיטו את השם של ההורים, וכנראה שזה היה חלק מהשיטה.

אבל השם שלו זה מרדכי אבו?

מרדכי אבו זה השם. יש גיליון אשפוז, יש מעקב רפואי כשבסוף המעקב רשום: הוא עוזב את בית החולים.

את מבינה? בבית החולים בעפולה הוא נפטר. משם הוא קם לתחייה והעבירו אותו לבית חולים רוטשילד. אני באמת לא יודעת מה צריך להיות כדי להבין את כל מה שקורה פה.

החוקר בוועדה לא מצא מסמכי רישום, שום תעודת פטירה, שום ציון שהוא נפטר.

פטירה - לא, אבל יש לנו רישום שהוא נולד בתור עולה. הבנת? עולה וגם שקיבלנו ציוד מהסוכנות אך ורק לתינוק. אבי סירב לקבל ציוד אחר.

יש מסמכים שהוא היה מאושפז בבית החולים עד סביבות מרץ 49'. התשובה של הוועדה: "לגבי עובדת פטירתו של מרדכי, הרי שסריקה מקיפה של כל הארכיונים והרישומים השונים העומדים לרשות הוועדה לא העלתה כל ממצא נוסף היכול להצביע על גורלו של מרדכי.". הוועדה לא יודעת איפה הוא נמצא. היא אמרה שהם לא יודעים.

הוועדה אמרה שהיא לא יודעת מה עלה בגורלו. זה לגבי חלק מהילדים.

אחד מהמסמכים שהחוקר מצא, הוא קיבל אסמכתת פטירה של מרדכי ב-1951. הוא ביקש ממשרד הפנים: על סמך מה האסמכתא? ושם נעצרו הדברים.

כמו כן, יש לי מסמך גם שחרור מבית חולים בגרמנית שהעברתי לכם. הילד שוחרר מבית חולים. במקביל, אמרו לסבתא שלי שהוא נפטר.

זה מספר הזהות שלו כמו שאתם יודעים?

לנו אין מספר זהות, לנו יש רק את השמות.

את מספר תעודת הזהות גיליתי רק כשהגעתי למסמכים בוועדה, בארכיון.

שם האבא הוא יוסף?

כן, ושם האימא הוא מרים. הנה, יש לך פה צילום.

משהו פה לא הגיוני. כתוב כאן שהילד היה גר בתל אביב ולא גרתם בתל אביב. אם הוא נולד בברנדייס, הלך לעפולה, ואתם אומרים שאולי יש רישום בחיפה.

כן, ברוטשילד.

אז איך הוא גר בתל אביב? צריך להבין שאז זה לא היה כל כך קל להעביר ילדים.

השאלה היא על סמך מה התעודה הזו?

ראשית, אני לא יודע. זה לא בושה להגיד שאני לא יודע.

תעודת לידה מצאת על שמו?

תעודת לידה? רגע, את אמרת שהוא נולד בחו"ל?

לא.

במרדכי עוד לא התחלתי לגעת. לא בדקתי אפילו לא בדיקה שטחית, לא ראשונית, לא כלום. שיהיה ברור, אני עדיין לא שם. אין לי תשובה.

הוא עוד לא התחיל.

מרדכי נולד בחדרה. מחדרה עבר לעפולה. בעפולה אמרו שהוא מת, ואחרי זה ראינו מסמך שהוא היה גם ברוטשילד.

אנחנו נעבוד בצורה מסודרת. נמצא את הלידה. נחפש בעפולה, ואם צריך נחפש גם ברוטשילד. אנחנו נחפש בכל מקום. הלוואי ונמצא, למרות שלפי מה שהבנתי חיפשו גדולים ממני ולא מצאו. אבל יכול להיות ש - - -

אני חותמת שנעשתה פעילות מיוחדת בתיק שלו בוועדת שלגי.

אנחנו נבדוק.

יש משהו ששכחתי לספר. כשקרה המקרה התחלנו לקבל פעם, פעמיים, שלוש חבילות מזון ובגדים מחוץ לארץ, תשמע טוב. אף שכן לא קיבל אצלנו חבילות. בפעם הרביעית קיבלנו הודעה מהדואר שעלינו לבוא לבית רומנו ביפו-תל אביב שם היה הדואר כי בגבעת עלייה לא היה דואר. בפעם הרביעית שאבי ניגש לקבל את החבילה אמרו לו: אומנם יש לך הודעה, אבל לנו אין שום חבילה בשבילך.

החבילות הראשונות היו על שם ההורים?

כן, אז איך זה היה מגיע? היו לנו קרובים בחו"ל, אבל לא זה. זה היה באנגלית. הדוד שלי אז קרא.

יש עוד מקרים עם חבילות?

לא שאני שמעתי. זו הפעם הראשונה שאני שומעת.

זו פעם ראשונה שאנחנו שומעים.

קיבלנו חמאת בוטנים ובגדים. חמאת בוטנים היתה אז מאוד מאוד מקובלת בארצות הברית.

את לא יודעת מאיפה זה נשלח? לא, אתם לא יודעים. זה היה כתוב באנגלית.

לא יודעת, הייתי בת 7 וחצי.

בארכיון המדינה יש קובץ שנקרא: בית חולים רוטשילד בחיפה. באחת הוועדות עברו על כל המסמכים ועברו רישום ידני של כל הילדים או כל האנשים שהגיעו לשם ועברו שם. מצאתי את השם: אבו מרדכי, מוצא: מרוקו, כשזה מרוקו-אלג'יר יותר נכון. גיל: חודש וחצי, כתובת: חיפה. ברשומה של מרדכי מופיע גם השם עפג'י אירנה. כשביקשתי לבדוק אם יש קשר, אולי היא אימצה, אולי היא בית אומנה, אני לא יודעת מה הקשר שלה.

הפנייה שלך נבדקה חלקית כי היו לך שני מקרים. יש לך הרבה מידע ושני מקרים. מאיר לא רוצה להגיד לך חצאי דברים.

את העברת את זה לוועדה. אחר כך אקח את זה.

כן. אחרי הסיפורים האלה תמיד צריך לנשום עמוק.

אבי היה ממתנדבי חוץ לארץ. הוא היה באימונים של ההגנה במרסיי. אבי נולד במרוקו. כשעלינו ארצה הוא עשה בקשה להעלות את אימו לארץ ואמרו לו שאי אפשר ושהיא תהיה נטל למדינה, נטל. בסוף אנחנו לא מכירים לא סבתא ולא סבא. אבל לעולים מרוסיה 5,000 דולר על כל ראש נתנו כדי שהם ייצאו מרוסיה. אבא שלי אמר שהוא יחתום שהוא לא רוצה שום דבר. מה שיש בבית, כולנו נאכל, ובשום אופן. הוא מתנדב מחוץ לארץ ועזב את אימא שלי עם ארבעה ילדים והלך לאימונים במרסיי. זה לא יאומן.

כן, לא יאומן. מעניין לחקור את זה ולמה לא אישרו להביא. אי-אפשר לדעת. תקשיבי, הדברים האלה כואבים ביותר. אני לא יודעת למה החליטו לעשות את כל הדברים. את צודקת שאת ממורמרת. העדויות הן מאוד מטלטלות. אני רואה עד כמה את נסערת.

אני נושאת את זה כמעט כבר 70 שנה בארץ.

נקווה שנמצא איזשהו פתרון, בעזרת השם, שיניח את דעתך וקצת ירגיע אותך. אני מאוד מקווה, אני תולה הרבה תקוות בחקירות שאנחנו עושים עם המעט שאנחנו יכולים. בכל זאת זה קרה לפני כל כך הרבה שנים, וגם שהשמידו מסמכים ואין מסמכים. אבל תאמיני לי שאנחנו הופכים כל אבן. קשה גם עם התשובות.

אני מאמינה לכם. אבל אני מוכרחה להגיד כי אני לא רוצה להשאיר את זה בתוכי. אני חושבת שלא עושים מספיק. היו 70 שנה. למה בכלל חיכיתם 70 שנה? אז היתה מפלגת העבודה – בסדר, הם שתקו. אבל אחרי זה? הליכוד כבר 30- 40 שנה בשלטון. למה לא עשו כלום?

שתיקה והשתקה. הנהיגו את המדינה - - -

גם הליכוד מאוים. גם בליכוד מאיימים. תקראו לילד בשמו.

יונה, איציק, תקשיבו. הפרשה היא פרשה כואבת, וכל מי שיושב פה סביב השולחן כואב את הפרשה בדיוק כמו שזקלין כואבת אותה. לצערי הרב, אין לי תשובות להגיד לך למה מישהו אחר לא קם ולא פתח ולא עשה. אבל צריך לראות את נקודת האור. אנחנו עוסקים בזה כבר שנתיים.

הנקודה הזו מתרחקת. אני בת 77 ואני רוצה לראות את אחי ולא משנה – חי או מת. אני רוצה לדעת מה עלה בגורלו – חי או מת.

היא לא תתרחק. את רוצה מה עלה בגורלו. אני לא יודעת למה חיכו 70 שנה.

כי ככה היה להם נוח.

צר לי שאני תמיד חוזרת על אתה מנטרה אבל זו האמת. אני בת להורים שעלו מתימן וגם אנחנו חווינו את הסיפורים האלה. אני אפילו לא ידעתי, אבל כשקמה הוועדה שלי הזכיר לי חבר הכנסת יואב קיש שהיינו באיזשהו כנס בחירות וקם מישהו בשם מנחם יצהרי בהוד השרון ושאל: אם תמוני לחברת כנסת, האם תטפלי בנושא ילדי תימן? אמרתי: כן. אני לא זכרתי את זה. בכל מקרה, הוא שאל ומאז עברו הרבה מים וקרו הרבה דברים. נבחרתי לכנסת וכל פעם כשהייתי בקהילות של תימנים תמיד היתה איזושהי זקנה שחיכתה לי תמיד בצד ואמרה לי: אני רוצה לפגוש את הילד שלי, מה קורה? היא דיברה בדיוק כמו שאת מדברת.

התודעה שלי התגבשה ובאתי ואמרתי לראש הממשלה ואמרתי לו שאני רוצה לפתוח את החיסיון. באתי עם דברים שאפשר לבקש. החיסיון הזה לא היה אמור להיפתח, רק ב-2071.

זה היה ברור, כשכולם ימותו ולא יהיה זכר.

נכון. גם ניסו למרוח אותי, ואני לא רוצה להגיד מי.

את לא צריכה להגיד, אנחנו יודעים מספיק.

ניסו למרוח אותי ואני אמרתי: לא, זה לא יעזור. אני עורכת דין, אני קצת מכירה את החוקים. לא את כולם, אבל היו דברים. אני נלחמתי בשביל הדבר הזה. ראש הממשלה מראש אמר לי: אני מחויב, לי אין מה להסתיר. לכן, לקח חצי שנה ועשינו את כל הפעולות שצריך היה לעשות ונפתחו את הפרוטוקולים. אחר כך הייתי צריכה להיאבק. הפרוטוקולים נפתחו ב-26 לדצמבר 2016, וכבר באוגוסט 2016 ביקשתי מראש הממשלה לפתוח ועדה בכנסת כדי שאת תוכלי לבוא ולדבר כאן בכנסת. דווקא בכנסת כדי שכולם יראו וישמעו וכדי שכל מי שרוצה לבוא יידע שהכול נעשה פה בצורה פתוחה. זה לא נעשה במחשכים ולא סותמים לאף אחד את הפה. לכן, אני עושה את הדיונים האלה.

אנחנו הגענו להישגים מאוד מאוד גדולים. הבעיה היא שהעיתונות לא מפרסת את הכול. מי שלא עוקב בפייסבוק לא רואה.

כי לעיתונות זה לא כדאי. זה לא שרה נתניהו וזה לא ביבי נתניהו.

יפה. אבל אם תקום דרישה מהשטח. לכן, אני מפרסמת כל דבר שאני רק יכולה. אני אתמול יכולתי להעלות את חוק הקברים בשעה אחת בלילה. אחר כך אמרתי שאני לא מעלה אותו בשעה אחת בלילה כי זו שעה שבה אף אחד לא שומע. לכן, העברתי אותו ליום שלישי. מה שקרה הוא שביום שני המליאה התקצרה והיא עמדה להיסגר בשעה 10:30. אמרו לי להביא אותו לדיון בשעה 10:30, אבל אמרתי: לא, אני רוצה בפריים טיים. אני רוצה שהוא יעלה בשעה שש. אני מדברת על זה בכל הזדמנות במליאה ולא מניחה לזה. כל הזמן עושים תקשורת כדי להעלות את הכל. אבל הציבור לא מודע שאנחנו כן נותנים תשובות וכן עובדים. אומנם לא פרצנו עד כדי כך.

יש כעס.

יש הרגשה בציבור שגם אתם רוצים למרוח את העניין, אני אומרת לך מה שאני יודעת.

לא. זקלין, זו שעת רצון. אני קוראת לזה "שעת רצון" שבה נפתח סדק קטן. הוא גדל טיפה, אבל הוא גם נסגר באיזשהו מקום. אם לא ננצל את הסדק הקטן כדי להגיע למשהו, לא נגיע. תאמיני לי, יש דברים שאני לא יכולה להגיד. אבל אנחנו פועלים ועושים בכל הערוצים, אם זה בחו"ל, אם זה בוויצו. תאמיני לי שבכל מקום. יושבות פה שתי בנות שעובדות מאוד מאוד קשה ואנחנו משתדלים. אנחנו עובדים בשיטה של "גשש בלש". כל דבר אנחנו מנסים להעלות. והנה, מיכל גם יודעת שזה היה חשוב לנו. כל מידע אנחנו מנסים לאתר ולעשות מעשה גדול ולהביא פתרון לפרשה. נכון ש-70 שנה לא עשו כלום, אבל מה לעשות?

חיכו למשהו.

אבל אני לא מחכה.

אני שואל איפה שאר הקולגות שלך. למה זה רק את? למה זה רק את? אני לא בא אלייך בטענות. אני לא מבקר אותך כהוא זה ולא בא אלייך בטענות.

איציק, למה זה רק אני? כי אני לא הצבעתי בתקציב ואני סיכנתי פוליטית את עצמי. אני מנהלת את הוועדה ויש פה עבודה. לא כל חברי הכנסת מגיעים כי כל אחד עם העניינים שלו. אני לא אחראית לאף אחד. אני לא ישנה בלילות, אנחנו כל הזמן פועלים. אנחנו לא ישנים בלילות, אנחנו מדברים בסופי שבוע. לשתי הבנות האלה אין חופש, בפגרה עבדנו ועשינו מה שלא נעשה. לכן, החוק גם נמצא. יש פה את ד"ר משה נחום שכל הזמן מלווה אותנו, ויש עוד אנשים. גם יונה מלווה אותנו.

כן, בבקשה.

אני רונית מוניוז, ואני הבת של ג'וליה דרור. קודם כל, אין כאן אדם שלא מכבד ומעריך מאוד מאוד את כל פועלך. תודה שמישהו סוף סוף בא ולקח את זה.

תודה רבה.

יחד עם זה, וסליחה שאני אומרת את הדברים האלה בצורה כזו קשה, זה נראה לי מגוחך, מגוחך. אמרה כאן הגברת הנכבדה שזו שואה, וזו אכן שואה. האם אתם מתארים לכם מצב שזה היה הפוך ושילדים של אשכנזים היו נחטפים והיה כזה שקט, דממה.

אני מוכרחה להעיר לך, יש גם של אשכנזים. אבל מעט מאוד, מעט מאוד.

קנה המידה פה הוא אפסי. כמו שהם פעלו נגד הגרמנים והנאצים, ויש כאן כזה הד ענק בארץ – זה לא פחות שואה גרועה. בעיניי, היא אפילו יותר גרועה כי אנחנו בתוך עמנו עשינו את זה. זה שואה.

את מדברת פה על שתי עובדות, ומאיר וכולכם עושים פה באמת עבודת קודש. אבל יש כאן תחושה שמנסים לכבות איזה להבה ענקית במקום להפוך פה עולם. זה לא רק את, את צריכה להתחיל כאן להפוך עולם שלם ואת המדינה הזו. לא ייתכן שזה כל כך הרבה זמן. כל כך הרבה שתקנו, הגיע הזמן לעשות מהפכה.

האם היית בהפגנה בתל אביב?

לא. לא מכירה - - -

למה לא באת? אנחנו עושים הכול, היית באה גם להפגנה.

אנחנו עושים הכול, וכל הזמן מעלים את המודעות. אומנם היו גם הפגנות שלא היו על דעתי, אבל חלק נכבד יש גם להפגנות. זה שבאתם היום וזה שעכשיו תצטרפו למעגל ונוסיף אתכם ותבואו לעוד דיונים ועוד דיונים, יראו פה בבית הנבחרים שזה מעניין את האנשים. ראש הממשלה פועל ואנחנו בקשר ישיר ורציף איתו בנושא הזה. הוא יודע מה נעשה בוועדה ואני מעדכנת אותו כל הזמן.

תזכירי לביבי שיש בחירות בעוד שנתיים.

אני מאוד מקווה שהן יהיו שנתיים.

יש לי חמולה של משפחה, ואני מדברת בכל הרצינות. אני לא צוחקת. לפני מותי אני רוצה שיגידו לי אם אחי חי או מת, אם הוא מאומץ או לא מאומץ.

זקלין, הוועדה קמה בשביל לתת תשובות למשפחות. אם לא היה את ראש הממשלה שתומך בי, וגם כל הסיעות, כולל שר האוצר שגם אמר שייתן את התקציב לכל דבר שיידרש. צריך להדגיש גם את זה שהוא פועל וגם מחזק אותי.

שלום, בבקשה.

כל הכבוד לוועדה הזו, לא צריך להתלונן פה.

זה בסדר.

אנחנו לא מתלוננים.

אני אומר רק את דעתי. אני פה תומך בך במה שעשיתי. סוף סוף יש ועדה שהוקמה על ידך. 60 שנה לא היתה לי ועדה, פספסתי את כל הוועדות. תפסת אותנו בדקה ה-90. עוד חמש שנים אף אחד לא היה עושה.

אימא שלי סיפרה שכשהיא היתה בבית החולים האחות לקחה תינוק והיא החלה ללכת. אימא שלי אמרה לה: גברת, מה את עושה? היא אמרה לה: לא, אני לוקחת אותו לבדיקות. אימא שלי אמרה לה: אבל הוא בריא. לקחה אותו חזרה והוא ניצל מחטיפה – זה הייתי אני. אני התינוק השני שכמעט חטפו לה.

הערתם לגבי חוסר המודעות שלכם לגבי מה אנחנו עושים בוועדה. אני מזמינה אתכם, כפי שאמרה גם נורית, גם לעקוב אחרי דף הפייסבוק שלה שבו יש את כל הפעילות בנושא, וגם באתר הכנסת יש דף לוועדה. כל הישיבות שלנו מצולמות, מתועדות, הודעות לתקשורת, ישיבות עתידיות.

אנחנו גם מודיעים מתי הישיבות ואנחנו מעדכנים.

- - - עובדים נוספים - - -

נניח שמביאים לה עכשיו עוד עשרה עובדים, - - -? זה לא כזה פשוט. לי לקח ללמוד את מה שאני עושה היום.

אני אסביר.

ד"ר משה נחום, בבקשה.

הגברת זקלין העלתה את הביקורת. אילולא המאבק שלה והרצון והתמיכה של ראש הממשלה ויושב-ראש הכנסת, לא היתה קמה ועדה. 70 שנה שיטו בנו.

סליחה, כמה שנים הליכוד בשלטון?

זה לא קשור, זה לא קשור. תחשבי איזה נושאים עולים לדיון, זקלין. אני פה חברת כנסת, וזה גם מה שהסברתי. גם ד"ר משה נחום לפעמים לא הסכים איתו, אבל אמרתי שזה לא היה מקבל במה אם לא הייתי חברת כנסת. אני מדברת על המעמד ולא עליי. אם זה היה חבר כנסת אחר זה גם היה מקבל את אותו הד. אבל המעמד הזה של להיות חבר כנסת ולהביא ולפתוח ועדה פה. הנה, ד"ר משה נחום יודע כמה נאבקתי. נאבקתי מאוגוסט עד שהיא קמה. בסוף פברואר היא קמה ואנחנו התחלנו לעבוד. נכון, לא קיבלנו את כל הכלים כי זה כספי ציבור, הכול מדווח. יש סכומים, יש דברים מה אפשר לעשות ומה אי-אפשר לעשות. גם לא ידעו איך לאכול אותי. מעולם לא הקימו ועדה כזו בכנסת ולכן לא הבינו איך. הייתי צריכה חוקרים, והמכרז לקח המון המון זמן. רק אתמול נכנסו החוקרים לעבוד. בחצי השנה הזו עשינו המון, המון. קודם כל, זה לא קיבל ביטוי בתקשורת כי התקשורת לא נותנת. שנית, לא כולם חשופים. אני רוצה להגיד שככל שאתם תיכנסו לדף הפייסבוק שלי, תיכנסו לאתר, ותעקבו אחריי ואחרי הדברים. אני מפרסמת הכול, אבל אתם צריכים גם לדאוג לעוד מישהו, לעשות כנסים איפה שאתם גרים. אני באה, אני מעלה את המודעות ואני מדברת בכל מקום שמזמינים אותי אליו. בשבוע הבא מזמינים אותי לבני עקיבא. את אומרת שאני צריכה כאילו רק מי שמצביע, אבל לא. חשוב לי שהדור הבא יידע. אני פועלת להכנסת הנושא לתוכנית הלימודים ושיהיה ציון יום שבו כל המדינה תצטרך לעסוק בנושא הזה, לבנות מרכז שאליו יגיעו כל המשפחות ושאליו הן יביאו תמונות, אם יש להן, ושזה יהיה אתר הנצחה.

איפה זה עומד?

כל הדברים האלה מונחים על השולחן, זה לוקח זמן.

נורית, איפה כל הקולגות שלך בכנסת?

עכשיו התחלתי עם הקברים וגם עם חוק האימוץ יש לי כבר הסכמות. אנחנו פותחים תיקים ואנחנו עושים הכול.

ד"ר משה נחום, בבקשה.

אני רוצה להעיר את עיניך, אתה עושה עבודה טובה במה שנותנים לך.

מה זה "נותנים"?

מינו אותך לתפקיד הזה לתת לנו אינפורמציה.

לא נכון, מה פתאום?

לא, הוא לא מונה לצורך זה. ממש לא, זו העבודה שלו שנים על גבי שנים.

אז איך זה יכול להיות שיש לנו ילדים שנפטרו ב-49' ונקברו ב-52' וקיבלו צו גיוס?

תעביר פרטים, אנחנו נבדוק.

תעביר פרטים, אנחנו נבדוק.

לא נעים לי להגיד, את יודעת שאשתו של רון ארד קיבלה בשבילו צו מילואים? מה, טעויות לא קורות במדינה?

קורות, אבל לא 3,000 - 4,000. 3,000 - 4,000 לא מתו.

אני לא יודע על 3,000 - 4,000. כל מקרה ש - - -

הילדים שנולדו ב-17 בנובמבר 48' - במרשם זה לא כתוב. כתוב תאריך אחר.

אין תשובות שטנץ, כל מקרה נבדק לגופו.

כל הממסד מעורב בשוד הזה. לדוגמה, דיברתם על גילוי עריות. הייתי עד לזוג של גילוי עריות. אח ואחיות שנחטפו במרחק של שלוש שנים עמדו להתחתן. כששלומית אלוני היתה שרת החינוך היא ראתה את הסירוב של הרבנות ואמרה: אני אחתן אותם. באותו יום היא חזרה בה כי מישהו שם לה את הסכין על הגרון ואמר לה: גברת, את רוצה לחתן אותם? בלי ראש. זאת אומרת, הרבנות מעורה ומעורבת בזה כי לא היה יכולת להיות ששני אחים יתחתנו במרחק של עשרות שנים, לא ייתכן.

חברה קדישא מעורבת בזה כל כך טוב. עקבתי אחריהם 35 שנה ותיארתי לגברת היושבת-ראש. היינו בסיור. איך יכול להיות שעושים - - -? קודם כל, מנסרים מרצפות של 60 על 60 והפכו את זה ל - - -

זה מה שקרה בסגולה.

כן. ברעש שהיה הייתי המגשר בין הרב משולם ל - - -. כתבתי את זה בספר ותיארתי הכול. איך יכול להיות ש-1,500 מרצפות של 30 על 60 נטועות באדמה בלי שמות? והנה, כשהרעש גבר הורידו את המרצפות ושמו - - - של בטון, 30, 40, 50, 60 מטר. ניסרו את זה במרחק של 40 ס"מ על 80, ושמו שם שמות: יחיא בן סעיד נטמן, סעידה בת יוסף – כל מיני שמות. אתה מבין?

אני יודע, הייתי שם.

היינו שם בסיור.

איך יכלו לדעת לאחר שניסרו את הבטון מי קבר שם כשהיו מרצפות ריקות ללא שמות? אתה צריך גם להבין את כל ההסתרה הזו. אני לקחתי את הגברת חתוכה-צברי, וישבנו יומיים לבדוק את הספרים של חברה קדישא. תקשיב, רוב הילדים נמכרו. בהרבה ילדים נעשו ניסויים רפואיים - זה לא חדש. ניסויים רפואיים - אמרתי לגברתי היושב-ראש שבית חולים שיבא, מסמכים רפואיים שהיו לרב עוזי משולם, ויש לי חלק מזה ביד. כשנותנים את השם פרופ' חיים שיבא – כבוד מלכים. הרי הוא קרע 450 ילדים בניסויים רפואיים ואפילו לא הובאו לקבורה. לכן, עשו הכול לחסל את הרב משולם.

הרב משולם עשה טעות. היום יום ההולדת שלו, וחייבים היום לומר: היה לנו חוזה ונביא ואדם שרדף את הצדק. אבל הצדק רדף אותו לחסל אותו. אני בוש ונכלם. אם לא הייתי היום קנדי ואמריקאי ושגריר במחנה השלום - לא של ישראל - היו מזמן מחסלים אותי. אבל המדינה יודעת שאני לא נותן לחברי הפדרציה בגולה לפתוח משפט בהאג. יש לי הרבה מתנגדים לזה.

זה מה שנעשה בסוף.

לא, ממש לא. אנחנו לא הולכים לשם.

אני לפני חודש אמרתי לבת של אחותי שאם לא תהיה ברירה אפנה לבית הדין לתביעות בהאג.

קודם כל, תבדקו.

- - -

את יכולה, את מוזמנת. יש לך הוכחות, תלכי ותעשי. חבר'ה, אין הוכחות.

רוחמה, בבקשה.

אני לא אספר את הסיפור של אחותי כי זה כבר סיפור נדוש.

הבאתם לנו פרטים?

יש את הכול בוועדה, יש בארכיון את כל הסיפור של אימא שלי. היא הופיעה שם.

לא, בוועדה שלנו. נתת לנו לחקור דברים?

אני לא הבאתי את הדברים, לא באתי לדבר על דברים שזה כבר סיפור שחבל להעביר את הזמן על הדברים האלה.

זה אותו סיפור כמו של כולם, אותה רוטינה, אבל תעבירי לנו את תעודת הזהות.

אעשה את זה בתמצית. היא נולדה בחאשד לפני 69 שנים, לפני כשבועיים היה לה יום הולדת. כשהיא היתה בת שלושה ימים הם עלו לארץ לעין שמר, הפרידו בין ההורים. היא היתה בבית תינוקות, וכעבור שלושה חודשים אומרים לה שהילדה נלקחה לבדיקות. בשלושה חודשים האלה היא ראתה אותה, כל יום היתה באה להיניק. היא גדלה והיא היתה בהירה, יפהפייה. לאחר שלושה ימים אמרו לה שהיא מתה. כל השאר רוטינה.

את יודעת איך קוראים לה?

אני יודעת הכול, יש לי גם את כל הפרטים שלה.

תעבירי לנו.

יושבת כאן ועדה טובה שצריכה לפעול כדי להגיע לממצאים ולהכרה של המדינה בפשע הזה וכל הדברים האלה. יש כאן הרבה שנים שבטח מכירים את הסיפורים האלה מההורים שלהם והם יודעים שהדבר הזה קרה אבל הם שותקים.

עם כל הכבוד לכל האנשים שיש כאן שבאמת כואב להם הלב והם רוצים לספר את הסיפור שלהם, אני חושבת שצריך להיות כאן איזשהו משרד כמו שהיה המדור לחיפוש קרובים. לשם אנשים יפנו ושם יטפלו בכל הממצאים ויחקרו. כי חבל שהוועדה הזו יושבת ושומעת סיפורים, הסיפורים האלה באמת כואבים.

בסיפורים האלה אנחנו מטפלים, אנחנו פועלים.

אבל איך מטפלים? מגיעים לממצאים האם הם מתו.

רוחמה, ממש לא. אנחנו פועלים בכל מקום.

מה זה חוק של הקברים? צריך ללכת לחוק שלא יבוא ויפתחו קברים אלא יבואו ויטפלו באנשים החיים. זאת אומרת, צריך לשים יותר את המכבש כדי שכל הנושא הזה של צנעת הפרט בשירות למען הילד ייפתח.

יש, וזה נפתח כבר. זה נפתח.

כל אותם ילדים שהיה להם רישום מאוחר, שיפתחו ויגלו מי הילדים האלה ויבדקו את זה. בקיבוצים יש הרבה ילדים שגדלו ועשו להם רישום מאוחר.

רוחמה, גם הרישום המאוחר על השולחן. אנחנו עובדים על זה.

אבל למה צריך למצוא את המתים קודם? קודם צריך למצוא את החיים.

ממש לא, אנחנו עושים הכול בו זמנית.

בקיבוץ גינוסר היה - - -

אמרו שאחותי מתה ואין לה תעודה ואין לה קבר, ויש כאן אלפים שזה מה שקרה להם. סליחה שהתפרצתי.

רוחמה, אני מאוד מצטערת אבל אני חוזרת ואומרת שוב. במקרה החקיקה של הקברים היא הראשונה, אבל יש לי הסכמות כבר עם חוק האימוץ והתיקים נבדקים. הנה, גם מאיר יודע. אנחנו בודקים כל דבר. רוחמה, לכן את מוזמנת לבוא ולתת לנו את תעודת הזהות ואת כל המידע שיש לך. אנחנו בודקים. את רואה שמאיר יושב עם ניירות, אנחנו יושבים עם ניירות. אנחנו מלקטים כל מידע שאנחנו יכולים ואנחנו עובדים ופועלים כמו שאת אומרת מדור חיפוש קרובים שיהיה גוף שיקבל. הקמתי צוות בין-משרדי שאף אחד כאן - - - . גם שמעתי שאנשים אמרו שאנחנו אמרנו להם ללכת למשרד הבריאות – ממש לא, אנחנו לא אומרים לאף אחד. כל מי שמתקשר אלינו, אנחנו לוקחים הכול אלינו. יש צוות בין-משרדי שאנחנו קשורים אליו ואנשים צריכים לבוא ולתת דין וחשבון. אנחנו כן פועלים גם להנצחה וגם למען זה שיהיה היום, ועושים הכול בו זמנית. אבל שוב, לא הכול מפורסם כי אנחנו עובדים על דברים - אז בבקשה. קודם כל, לגבי רמת החשדנות - אני ממש מבקשת ממך. וגם אתה, ד"ר משה נחום, לא הביאו אותו במיוחד בשביל לתת לי תשובות. אין את הדבר הזה.

אני מאחל לו הצלחה.

אף אחד לא איים עליי שאני לא אעשה ולא זה. נגמרו סיפורים, אין סיפורים.

יש לנו בעיה אחת קטנה, הגברת קורן. מדברים על הילדים ושוכחים שלמעלה מ-300 נשים נחטפו – נשואות ואלמנות. צריך לשים דגש גם על זה.

גם בעניין הזה תביא את המסמכים שיש לך.

הגברת זקלין, חובה לכבד את הליכוד על המעשה הזה של הקמת ועדת החקירה.

כן, בבקשה.

אני השתתפתי בשלוש הוועדות שקמו לפני הוועדה הזו: ועדת בהלול - מינקובסקי, שלגי - -

כדי שנפריד - בוא נגיד שהוועדה הזו היא הוועדה המיוחדת.

- - שלא היה לי אמון בהם, ואחר כך קמה ועדת החקירה הממלכתית של כהן וקדמי. בהתחלה נתתי בה אמון, אבל לאחר שראיתי את התוצאות ואת המסקנות איבדתי את המון. שיא השיאים היה לסגור ל-70 שנה את הארכיון.

קמה הוועדה הזו, ואני מודיע לכם על פי מה שהתחיל, שאנחנו צריכים לפרגן. צריך כן לתת אמון. אני אומר את זה לא בגלל שהיא יושבת פה, אלא בגלל שאני עוקב אחרי הדברים ואני רואה את הפעילות ואת האנרגיה ואת הנכונות.

והדבר הכי חשוב, בניגוד לכל הוועדות האחרות, היא נמצאת פה, בכנסת, בצומת כך שהיא יכולה להתחבר לכל מיני עניינים ונושאים ובעלי תפקידים כדי לפתוח הרבה דלתות.

אנחנו פותחים הרבה דלתות.

אני מציע לא להאשים אותה: למה החברים שלך לא מצטרפים? מה זה עניינה? מה אתה רוצה ממנה?

הוא לא מאשים.

לא האשמתי אותה, חס ושלום. היא את שלה עושה, והיא עושה בצורה המיטבית. איפה כל הקולגות שלה?

לכן, אני מציע שאנחנו נפרגן, ניתן עידוד ותמיכה, ולא נציב קשיים. אני מאמין שאולי אולי הפעם יש לנו סיכוי לקבל איזשהן תוצאות אמינות ונכונות. תודה רבה.

בעזרת השם.

שוב, אני חוזרת ואומרת שכמו כולנו אנחנו מאוד מאוד מעריכים את מה שאת עושה. אני באמת מתארת לעצמי שנתת פה קפיצה גדולה בכל מה שלא נעשה עד היום. אבל אני חושבת, ואני בטוחה שכולם כאן יסכימו איתי, שכשאת מדברת כאן על נושא כזה בוער ועל מספר מאוד מצומצם של אנשים שפועל, וזה לעומת השואה הגדולה הזו, זה מעט מאוד, ואני חושבת שגם את צריכה לומר את זה ולהבין שמה שאת עושה זה מעט לעומת מה שזה אמור היה להיות. חס ושלום, זה לא מוריד ממך – ההיפך. אני חושבת שאת צריכה לגייס כאן עולם שלם שיעזור לך.

אני אומרת. האמצעים בכנסת הם מוגבלים כי זה כספי ציבור ויש כללים. הוועדה שלי לא חורגת משום ועדה אחרת ואני נלחמת לקבל כל מה שמגיע לי. תאמיני לי שאני לא מניחה לאף אחד. כל מה שמגיע לי אני עושה. עכשיו יש חוקרים שנכנסו ואני מאמינה שנתחיל לרוץ קצת יותר. אבל עוד פעם, מדובר במסמכים שהם עוד מעט כבר 70 שנה. לא תמיד המסמכים ישנם, לא תמיד אספו בוועדת כהן-קדמי ובוועדות האחרות. הם גם השמידו. לא תמיד יש. לכן, יש צורך בסבלנות.

גורם הזמן פה הוא קריטי. מדובר באנשים מבוגרים.

זה לא קשור אליי. אני לא יכולה.

זה מה שאני אומרת - שאת לבד לא יכולה. צריך צבא שלם לקחת.

אני לא מדברת על פיזי, אני מדברת על זה שאין מסמכים. אנחנו צריכים לחקור ולפני שאנחנו נותנים תשובה צריך לבדוק את זה עשר פעמים כי זה דיני נפשות. לא סתם הקמתי את מאגר ה-DNA. הפגשנו בין שני מאומצים למשפחה הביולוגית שלהם. הכול נעשה לאט לאט ובזמן. אני ידעתי את התשובה כבר לפני שאנשים ידעו. אפילו שהיו לנו דגימות, לקחנו עוד פעם דגימות ושלחנו לשתי מעבדות שונות כי מדובר פה בדיני נפשות. תארי לך, הפכנו לאנשים את העולם.

במקרה בשבוע שעבר הייתי בניחום אבלים שבו באה מישהי ואמרה לי: את זוכרת אותי? הפנים מוכרות, לא זכרתי. אמרה לי: אני האחות של יהודה קנטור, את זוכרת? הפגשת בינינו. את מבינה שפתאום יש לך אח ועוד מישהו? זה לא הולך ברגל, אי אפשר. תאמיני לי שמאיר עשה הכול לפני שהוא חותם על משהו ואומר: הנה, סגרתי עוד תיק. אני גם מאמינה שמאיר לא ישן כמוני בלילה. אני לא ישנה, כל הזמן הראש שלי עובד איך אני אגיע לפה ולשם. ביקשתי מראש הממשלה לפתוח את המסמכים של המוסד.

בוועדת שלגי אמרו לי: גברת בכר, ידינו כבולות כי השב"כ חוסם אותנו.

אני הלכתי לכל גורם במדינה שאפשר יהיה לפתוח ושאפשר יהיה לעשות.

שלמה סמרה, בבקשה.

אני חושב שאנחנו צריכים להודות על מה שעושה חברת הכנסת נורית קורן.

לא צריך להודות לי, צריך לתמוך בי ולתת לי את הרוח הגבית – זה מה שצריך לעשות.

גם להודות ולתמוך. הרבה שנים עבדתי פה בכנסת, ועוד לפני פרשת עוזי משולם. אני התוועדתי גם משחר ילדותי לנושא הזה, אבל נכנס מפה ויוצא משם. לא מבינים מה שההורים אומרים ומדברים. אבל בשנת 85' היתה הפגנה מול משרד ראש הממשלה, ורק אז זה חדר יותר בעוצמה. מאז התחלתי לדבר עם חברי כנסת תימנים שהיו פה בכנסת לפעול בעניין הזה, אם זה שמריהו בן צור, אם זה יצחק רצאבי, אם זה איתן כבל. כולם מילאו פיהם מים. אמרו לי: מה, השתגעת? אף אחד לא רצה לגעת בדברים האלה. כל הזמן סיפרו שזה כדור אש.

אנחנו צריכים לתמוך בוועדה הזו, אבל בראש ובראשונה בחברת הכנסת נורית קורן. זה לא שלוחצים על כפתור ומביאים תוצאות.

נכון. וגם לא תוך שבוע לתת תשובות, זה לוקח זמן.

אני אומר תמיד לאנשים: תיכנסו לאתר גוגל, תעשו גיל גרינבאום ותראו את התוצאה. זו התוצאה. אם היה לו תיק אימוץ אז לכל הילדים יש תיקי אימוץ. אני כמעט בטוח בכך כי גם לאחי יש תיק אימוץ ולהורים שלי גנבו שני ילדים.

אני באתי למאיר ונתתי לו מספר זיהוי – ואז: מה השם, שם משפחה, כתובת בארץ, אם לא כתובת בחו"ל? והוא נתן לי למחרת את השם הנכון.

שלמה, תודה רבה.

אנחנו צריכים לסיים. את רוצה להגיד משהו?

לא, היא דיברה בשמי. זה בקשר לאחותי שחטפו אותה.

קודם כל, אני מודה לכולם. היום י"א מר חשון, וזה יום הולדתו של הרב עוזי משולם ויום פטירת רחל אימנו. אני רואה ביום הזה יום מאוד מיוחד. בעזרת השם ובעזרת רחל אימנו נוכל להגיע לפתרונות. אני שוקלת שהיום הזה יהיה ציון יום, אנחנו רק צריכים לבדוק.

באמת מגיע לו.

מאיר, האם אתה תוכל לבדוק באיזה תאריך לועזי היה יום הולדת של עוזי כדי שיהיה קל לסנכרן עם בתי הספר? אני חושבת על היום הזה כי בסך הכול עמותת עמר"ם היא זו שקבעה את יום הזיכרון שאותו ציינו בכנסת כבר שלוש פעמים. השנה זו תהיה השנה הרביעית. זה נופל ב-21.6 וזה יום לא טוב כי תלמידי בית הספר מסיימים את הלימודים, ולכן אנחנו צריכים לבחור יום אחר. אתם רואים שאני פועלת ועושה את הדברים. צריך להגיד לזכותו שהוא התחיל את המאבק הזה ושהוא הביא את זה לסדר היום הציבורי, וחבל על כל מה שקרה איתו. אנחנו פועלים, אנחנו לא ישנים על זרי הדפנה. אני כל הזמן חושבת שאו טו טו יהיו בחירות והוועדה לא תמשיך לעבוד. לכן, זהו חלון הזדמנויות וזה סדק צר שצריך להמשיך אותו. לכן, אנחנו כל הזמן פועלים ועובדים. אני מקווה שבעזרת השם נגיע לתוצאות טובות ושנוכל לתת לכל משפחה לדעת מה עלה בגורל יקיריה.

תעקבו אחרי זה. תבקשו מהנכדים ומכל מי שנמצא בתוך הפייסבוק. תהיו עוקבים ותראו. אני כל הזמן מעדכנת שם וגם באתר הכנסת. תראו גם בערוץ 99 היום בערב כשאעלה את החוק על הקברים. הוא לא הראשון, יש עוד דברים.

כמה ילדים אותרו, אם חי או מת?

לא ספרנו, אנחנו נעדכן.

- - - בבדיקה. מסקנה סופית – 15.

15?

פחות.

פחות.

וכמה מהם מתים?

כן, מתים – רובם.

רובם.

הוא לא קובע את המוות.

שוב, לא תפקידי ולא מקצועי לשכנע את המשפחות של הילדים האלה שהילד נפטר. אני נותן דיווח מצב של מה שיש ברישומים של משרד הפנים, רשות האוכלוסין ומדינת ישראל. אני לא הרופא שחתם על תעודת הפטירה, אבל אם יש לי הודעת פטירה חתומה על-ידי רופא אני מיידע את המשפחה. אני לא זה שקבר אותם, אבל אם יש לי את רישיון הקבורה ואני יכול לעזור למצוא את הקבר, אני נותן את הפרטים האלה. חברת הכנסת קורן מריצה, מצד שני, את החוק של פתיחת הקברים שברגע שיש למשפחה קבר והם יודעים איפה, הם יכולים לפתוח ולעשות בדיקת DNA ואחת ולתמיד לסלק את החשש.

זה בדיוק.

איך אפשר לעשות משהו - - -?

רוחמה, אני מזמינה אותך לבוא לדיון על הצעת החוק. תוכלי לראות שהכול נמצא בפנים, שתנוח דעתך. תאמיני לי, קטונתי. יש פה מלא יועצים ומשרדים שמעורבים. את מוזמנת. בשבוע הבא או בעוד שבועיים יהיה דיון ונזמין אותך.

אני חייבת לסיים כי אנחנו צריכים לפנות את החדר.

תודה רבה לכולכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.