ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-23OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 193

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ח בטבת התשע"ח (15 בינואר 2018), שעה 14:00

הקמת מסגרת סגורה לילדים עם תחלואה משולבת

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

משה בר סימן טוב - מנכ"ל משרד הבריאות

ד"ר רחל מאור - מנהלת מחלקה פסיכיאטריה ילדים ונוער, משרד הבריאות

ד"ר טל ברגמן לוי - מנהלת האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות

ד"ר קרן זילכה - יועצת רפואית למנכ"ל משרד הבריאות

ד"ר אביגדור קפלן - מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נפתלי יעב"ץ - עובד סוציאלי, ראש מטה סמנכ"ל תקון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נדב יעקב כץ - ראש מטה מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילנה אילת - יועצת מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל גולד - משפטנית, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

רות דיין מדר - מרכז השלטון המקומי

ורד וינדמן - עורכת דין, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

שלי שיינברג - מתנדבת, מעורבות

ולרי זילכה - עורכת דין, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם, בית איזי שפירא

הניה מרמורשטיין - מנהלת מעונות, עלה- עזר לילד המיוחד

שימרית גיטלין-שקד

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

הקמת מסגרת סגורה לילדים עם תחלואה משולבת

ברשותכם אני מבקשת לפתוח את דיון הוועדה בנושא הקמת מסגרת סגורה לילדים עם תחלואה משולבת. הדיון הוא בהשתתפות מנכ"ל משרד הרווחה, מר אביגדור קפלן ומנכ"ל משרד הבריאות, מר משה בר סימן טוב.

ראשית אני רוצה לברך את שניכם על נוכחותכם והגעתכם לדיון החשוב הזה. הטרחנו אתכם לכאן מהסיבה הפשוטה שהתכנסנו לכאן מספר דיונים, שמסתבר שאנחנו לא הראשונים. התחילו את זה עוד בקדנציות קודמות. אנחנו ככה די סביב הזמן של עצמנו. כולם מבינים את הצורך, כולם מבינים את החשיבות. גילינו אפילו בדיון הלפני אחרון שאין בעיה תקציבית, כשבדרך כלל בכל הדיונים שאנחנו מקיימים כאן ואנחנו לא מצליחים להניע תהליכים עד הסוף, זה כי יש בעיות תקציביות ופה אפילו אין בעיה תקציבית.

ובכל זאת, רק בגלל פרוצדורה אנחנו לא מצליחים להביא לפתיחה של מענה, של מרכז לתחלואה משולבת של ילדים עוברי עבירה ובשביל זה אתם כאן. לראות איך אנחנו בעצם פותרים את הפלונטר שנוצר בעיקר בין שני המשרדים, מבחינת מי אחראי על מה, איזה תהליכים משפטיים צריך לעשות כדי בעצם להתיר את הקשרים ולאפשר למהלך הזה לבוא לידי ביטוי, לא בקדנציה הבאה, בקדנציה הזו.

האמת שבדיון הראשון אמרתי אנחנו נעשה את זה בקדנציה הזו והבטן שלי רעדה מפעם לפעם, כי כולנו יודעים מה עברנו כל פעם מחדש, אבל אני חושבת שהנה, אנחנו נמצאים בנקודת זמן שאנחנו בהחלט יכולים לעשות את זה ולהביא לפתרון של הסוגיה.

אז בבקשה, מנכ"ל משרד הבריאות, מר משה סימן טוב.

זה מראה שאביגדור יותר מתוחכם ממני, אם נותנים לי לדבר ראשון. אני אחלק את ההתייחסות לשניים. ברשותך באמת נתחיל מהמקרו. אנחנו יודעים שיש הרבה מאד אוכלוסיות. בואי נגיד ככה, אוכלוסיית מדינת ישראל לא מתחלקת לאוכלוסיית משרד הרווחה ואוכלוסיית משרד הבריאות. יש אוכלוסיות שכן, אבל יש גם הרבה אוכלוסיות שנמצאות בצורך לקבל גם שירותים מאיתנו כמשרד, לא רק כמערכת בריאות וגם שירותים ממשרד הרווחה.

אנחנו, אני חייב לומר את זה, לא הצלחנו לפצח את המנגנון שבו אנחנו יודעים לתת מענה לאוכלוסיות שהן דואליות בצרכים שלהן, ומה שקורה זה או שהן נופלות בין הכיסאות ולא מקבלות שירות מאף משרד, או שהן מקבלות שירות ממשרד אחד, אבל מקבלות שירות בחסר. ואז תופעות שאנחנו עדין להן גם בתקופה האחרונה, אם זה אנשים שנמצאים בבית החולים בשער מנשה או אנשים שנמצאים במקומות אחרים, שנמצאים במסגרות של משרד הבריאות או שזה במסגרת אשפוזית או מסגרת אחרת, והם לא באמת צריכים להיות שם. זה נובע מאיזה שהוא חוסר של מסגרות שהן דואליות.

בתפיסה שלנו אנחנו בגדול, כמשרד בריאות, לא מספקים הרבה שירותים. השירות היחיד שאנחנו מספקים, שרלבנטי, הוא שירות של שיקום נכי נפש בקהילה. זה השירות המהותי שהוא באחריות שלנו. כל שאר השירותים הם באחריות קופות החולי ולכן גם מרחב התמרון שלנו או יותר מסובך.

מאידך, בשירות הזה שאנחנו נותנים, הוא שירות שבמהות שלו הוא שירות סוציאלי-רווחתי. אני אומר שאם היום היינו מתכננים, אם היינו כותבים את אלטנוילנד היום ומקימים את מדינת ישראל מאפס, אני מניח שהיו שמים את שיקום נכי נפש בקהילה במשרד הרווחה ולא במשרד הבריאות. אני אומר את זה לא כי אני רוצה להעביר את השירות הזה מאיתנו. אנחנו מאד אוהבים את השירות הזה ומאד גאים בו ורוצים שהוא ימשיך להיות אצלנו, אבל במהות זה שירות רווחה ואנחנו מספקים את כל טווח השירותים שצריך לספק שם.

אנחנו לא אומרים למשרד הרווחה, מכיוון שיש פה אלמנטים רווחתיים, אז בבקשה תספקו אתם את השירות הזה, אבל אנחנו מצפים לאותו דבר, איפה שהם במסגרות שלהם צריכים לספק גם קומפוננטים בריאותיים, הם יספקו אותם, כי אין לנו איזה שירות שאנחנו יכולים לשלוח אותו.

במקרו אני אומר יש הרבה סבל שנגרם להרבה אוכלוסיות כתוצאה מזה שלא הצלחנו לאורך השנים ליצור את המנגנון שמייצר את המסגרות האלה, אם זה נגיד בראש, אם זה לתחלואה כפולה כזאת, לתחלואה כפולה אחרת. יש בסוף איזה שהוא חסר שאנחנו, אני מקווה שכן – דיברת על הקדנציה הזאת – אז אני מקווה שד"ר קפלן ואני, שאני מכיר את מערכת הרווחה וד"ר קפלן מכיר את מערכת הבריאות – כן נדע לייצר את המכניזם שמתגבר על זה ומינינו את היועצים שלנו כן לשבת על זה ולנסות לפצח את הנושא הזה ואני מקווה שכן בקדנציה הזאת נצליח לעשות משהו שהוא יותר מערכתי בעניין הזה.

אבל פה אני שם את הבעיה באיזה שהוא קונטקסט יותר רחב. אתם מדברים על איזו שהיא בעיה ספציפית. אנחנו בסוף היום יום שלנו מורכב מהרבה מאד מקרים שבהם אוכלוסיות שוב נופלות בין הכיסאות או נמצאות על התפר ולא מקבלות את השירות האופטימאלי.

לעניין הדבר הזה, גם את זה אני מחלק לשניים. החלק הראשון – נבוא נדבר לגוף העניין – הייתה הסכמה שצריך להוציא אותה אל הפועל, שתוקם מסגרת משותפת לשני המשרדים. יהיה לה אפיון משותף של הרווחה, של הבריאות, תהיה חלוקה, השתתפות משותפת בתקציב. זה הוסכם בזמנו במשרדים. יכול להיות שהיום אני הייתי חושב שזה יותר נכון או פחות נכון, זה לא משנה. מה שהוסכם, אנחנו מכבדים אותו ונמלא את חלקנו וצריך לראות עכשיו איך מוציאים את זה אל הפועל. אוכלוסיית היעד – יש לנו אוכלוסיית נוער. תהיה ועדת השמה בין משרדית ולשם יפנו אותם.

יש עדין, לצערי, למרות שחלפו כמה שנים מאז שהגיעו להסכמה הזאת, יש עדיין שאלות שנותרות לא פתורות – איך מסדירים את הטיפול באותם נערים במקרה שהם לא רוצים לקבל טיפול, איך דואגים שמי שלא צריך לצאת כן ייצא ולא ייצא. יש פה שאלות מורכבות שצריך לראות שאנחנו מצליחים להתמודד איתן, בלי ליצור נזק לאוכלוסיות האלה, אבל את הדבר הזה אנחנו צריכים לחלץ ולקחת קדימה. דיברנו ד"ר קפלן ואני לפני הישיבה, הדבר הזה היה מוסכם על שני המשרדים, לשמור על ההסכמה הזאת ונראה איך אנחנו מוציאים את זה לפועל.

הדבר השני, וזה אמירה שהיא משותפת גם כלפינו וגם כלפי מערכת הרווחה. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחזקים את היכולת שלנו לתת שירותי רווחה במסגרות שאנחנו נותנים, כלומר שהאלמנט הסוציאלי של העבודה הסוציאלית לצורך העניין, ישתפר ובאותה מידה גם מערכת הרווחה צריכה לראות איך היא משפרת את היכולת שלה לספק את המענה הרפואי באופן עצמאי.

אני אשמח שד"ר קפלן יעזור לנו לאפיין את הצרכים שלנו ואני אשמח לסייע למשרד הרווחה לאפיין את הצרכים עבורם, ברמת הסטנדרטים, היקף השירותים, סוג השירותים, שהם יוכלו לעשות את זה. כי אני חושב שאם אנחנו נהיה במצב שבו באותה מסגרת יש אחריות של שני משרדים להספקת השירותים, זה לא יהיה טוב. צריך שיהיה גורם אחד שאחראי. הגורם השני יכול ללמד, לסייע, דברים מהסוג הזה, אבל בסוף צריך גורם אחד שהוא אחראי. כמו שאני לוקח את האחריות המלאה על המסגרות שלנו ולא מצפה ממשרדים אחרים שיתנו לי את הרכיבים שלהם, אני מניח שזו גם תפיסתו של ד"ר קפלן.

עכשיו ברמה הפרקטית. אנחנו צריכים להקים צוות עבודה משותף שיוציא את הדבר הספציפי הזה, את המסגרת הזאת אל הפועל.

עוד לא הוקם?

היו הרבה דיבורים לאורך השנים ויש. אני מציע שד"ר קפלן ואני נציב לעצמנו איזה שהוא תאריך יעד, שעד אליו יהיו לנו ספסיפיקציה, אפיון מלא של המסגרת, כולל התעריף המעודכן, מה שאז הוגדר על 13,000 שקלים ומשהו בחודש, נראה שהוא מתאים גם למונחים של היום ואנחנו נביא את המשימה הזאת לכדי השלמה.

אוקיי, תודה אדוני המנכ"ל. מה שמטריד אותי זה שכבר הרבה מאד שנים השאלות האלה עומדות באוויר, ומשום מה ממאנים לתת להן פתרון. זאת אומרת זה שיש שאלות ויש מורכבות זה ברור לכולם, אבל לצד זה יש החלטה ויש תקציב, יש הבנה של החשיבות ואמור להיות שיתוף פעולה בין המשרדים ואנחנו לא מצליחים להניע.

אני מקבלת את מה שאתה אומר. קשה לי העניין של להקים עוד ועדה או עוד צוות.

לא, זה לא ועדה. זה משהו מאד פרקטי - - -

אבל אני מסכימה עם זה שצריך לקבוע סד זמנים קשוח אפילו, כי אחרת, אני אומרת לך ביושר, אני חוששת שאנחנו נגלוש, גם אם אנחנו נשלים את ימינו כאן בקדנציה הנוכחית, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו גולשים לקדנציה נוספת. זאת אומרת יש לנו את כל הכלים כדי לסיים את זה הכי מהר שאפשר. ונכון, אז אולי זה לא יהיה מושלם במאה אחוז ואני מבינה את כל המורכבות שאתה מדבר עליה, של מי מטפל במה ומה בתחום סמכותו של מי, אבל אתה יודע, קטונתי להיכנס לכל המערך הזה.

אם תמצאי לנכון - - -

אני חושבת שהסוגיה הנקודתית הזו, אפשר להביא אותה לפתרון, אתה יודע מה, אפילו ראשוני. אולי ברגע שאנחנו נתחיל להניע את המהלך, נצליח למצוא תוך כדי תנועה את הפתרונות גם לדברים שעולים בשטח.

תראי, נמצאת פה לצידי מי שהייתה אחראית על העבודה, ד"ר טל ברגמן, היא יכולה לפרט קצת אם תמצאי לנכון. אני יודע שמהצד של משרד הרווחה זה היה עם אלין אלול והם כן קיימו עבודת מטה. כלומר אנחנו לא מתחילים מסקרץ', אבל כן כמו שאמרנו, נציב לעצמנו איזה שהוא דד ליין ונעמוד בו.

אוקיי. אתה תרצה להתייחס אחר כך?

כן.

אוקיי. אתה רוצה לשמוע את נציגת משרד הרווחה?

ד"ר טל ברגמן.

ד"ר טל ברגמן, בבקשה.

טוב, קודם כל אני חושבת שאחד הדברים שהם בדרך כלל מאד בעייתיים בשיתוף פעולה בין משרדים, זה שלא דוברים את אותן שפות. כלומר משרד הבריאות דובר את שפת הרפואה ומשרד הרווחה, כפי שאמר המנכ"ל, דובר בעיקר את שפת הרווחה והטיפול הפסיכו סוציאלי. והרבה פעמים בצרכים של משרד הרווחה זה לוקח לא מעט זמן, גם צרכים שלנו, עד שאתה מבין באמת איפה הבעייתיות ואיך אתה באמת רוצה לסייע בבעייתיות הזאת.

אנחנו עשינו הרבה מאד דברים. קודם כל קיימנו הרבה מאד ישיבות מטה עם אלין אלול וצר לי שהיא לא כאן. הבנתי שהיא באיזה שהוא דיון משפטי. העבודה איתה באמת טובה ונהדרת. ביקשנו להכיר את המסגרות של הרווחה. זה לא מסגרות שאנחנו עובדים איתן ברמה יום יומית. ביקרנו במעונות, פגשנו את הצוות, פגשנו ילדים. הבנו גם את המקום המאד מיוחד של המסגרת הזאת.

קיבלנו גם תיקים של נערים, עברנו עליהם, ניתחנו אותם. הבנו שבאמת המאפיין ההתנהגותי המשמעותי הוא באמת על רקע אירועי החיים, יותר באמת על רקע סוציאלי. יש שם אלמנט של בריאות נפש, הוא מאד מינורי, אגב. זה לא ילדים שאת צריכה לכפות עליהם טיפול. כלומר זה סוג של הפרעות כמו קשב וריכוז, זה דברים שאין לך אפשרות לכפות טיפול, אבל את כן צריכה לטפל כמו שצריך בנער או בנערה. באמת הבנו שהקושי המאד גדול במסגרת המיוחדת הזאת, זה למצוא את הדרך הטיפולית שצריך לאורה לתכנן את המסגרת כדי להתמודד עם המקרים היותר קשים, עם אותם מקרי קצה.

נפגשנו עם מומחים מחו"ל, עם פרופסור מאד ידוע בחו"ל, שהוא באמת עזר ותכנן מסגרות כאלה בהולנד ובעצם עשינו את כל עבודת המטה שמשרד הרווחה ביקש מאתנו לייעץ לו. עשינו את כל החיבורים. העבודה היא מאד מאד מתקדמת ושוב, כמובן, על פי צרכים ובקשה של משרד הרווחה. ואני שמחה שיש הבנה ושכולנו עכשיו בעצם מבינים איזה סוג של מסגרת אנחנו צריכים.

טל, אנחנו שוחחנו פה גם בדיונים הקודמים. אתם כבר זיקקתם את הבעיות, לצורך העניין, את האתגרים. דיברתם על העניין של הטיפול בכפייה, דיברתם על העניין של האשפוז הפסיכיאטרי, שהוא לא בסמוך למקום מגוריו של הנער, שברור לנו שלא נוכל לתת מענה לכל האזורים, אבל בחישוב של רווח-תועלת - אנחנו מעדיפים את הטיפול המקצועי מאשר את מה שקיים היום; והעניין של הימצאות המסגרת בסמוך למחלקה הפסיכיאטרית.

זאת אומרת אלה שלוש הנקודות שעלו כאן כאתגרים שעוד צריך לפתור אותם. וואלה, אנחנו אפילו יודעים מה הבעיות, אז למה אנחנו לא מתקדמים?

יפעת, לא, הנקודות האלה הן כמעט ולא רלבנטיות, כי מרגע שהלכנו וסרקנו והבנו מי אוכלוסיית היא הילדים, אז הבנו שזה בכלל לא הנושא.

אז למה אין לנו מסגרת, טל? אם גם את זה פתרנו, אז אנחנו יכולים לבשר שתיפתח מסגרת.

מסגרת? אני אגיד לך בוודאי מדוע אין לנו מסגרת.

לא, האחריות היא שלנו, לא של - - -

קודם כל זו איננה אוכלוסייה פר-סה של בריאות נפש. צריך להבין את זה. זה אוכלוסייה של חסות הנוער, שכפי שאמרתי עיקר הבעיה ההתנהגותית מגיעה מאותן סיבות שנער מגיע, באמת בצער רב - - -

אוקיי.

אוקיי? זאת אומרת מגוון הבעיות הפסיכיאטריות או ההיבט של בריאות הנפש במסגרת כזו הוא חשוב, אבל הוא לא העיקר. אז את הנקודה של מדוע אין לנו מסגרת כזו, אני חושבת שלמרות כל השיח שהיה, השיח לא היה ממוקד והוא לא היה מאד ברור לשני המשרדים. התקשורת לא הייתה כזו ששני המשרדים באמת הבינו באיזה מסגרת מדובר.

זאת אומרת שמהדיון האחרון שלנו ועד היום, נוצר מיקוד בעצם במה שנדרש.

כן, בהחלט, נוצר מיקוד, כן.

זה אומר שהתקדמנו במשהו.

לא, התקדמנו בהרבה, כי מעבר ליצירת מיקוד גם התקדמנו ליצירת הפתרון לאותה אוכלוסייה של בני נוער.

וכמה זמן נדרש למציאת הפתרון, לא למציאת הפתרון, ליישום הפתרון שמצאתם?

זה תלוי בשני המנכ"לים. אני לא יכולה לומר את זה. יש פה החלטות שהן מעלי. אני יכולה להגיד כאשת מקצוע שזה בר פתרון.

זאת אומרת שהיום אנחנו יודעים שזה פתיר, הפתרון בידיכם, נשאר שלב היישום.

פתיר. נכון. אני רק רוצה להסביר עוד דבר אחד. יש במשרד הרווחה, שוב, מההיכרות הצנועה שלי במשרד הרווחה, הרבה מאד אגפים והרבה מאד סוגי טיפול בפרספקטיבות שונות על הרבה מאד תתי אוכלוסיות של ילדים בסיכון ולא בהכרח הצרכים של חסות הנוער ואגף תקון, הם הצרכים לדוגמא של השירות לילד ולנוער ושל השירותים החברתיים. זה דברים אחרים לגמרי.

לכן היכולת להבין בדיוק מה נדרש היא לא סוגיה פשוטה. זאת אומרת לפעמים גם לאיש המקצוע אין את הפתרונות ברמה המידית. הוא צריך ללכת באיזה שהוא תהליך, ואת התהליך הזה אני שמחה שכן הצלחנו לעשות.

השלב הבא לכאורה צריך להיות, אם אנחנו עובדים לפי הסכם ההבנות שהיה בין שני המשרדים - - -

בלי לכאורה. השלב הבא - - -

השלב הבא - - -

מפחיד אותי הלכאורה, שכולם - - -

בסדר, לא לכאורה. אני אומר כי זה לא בעיה. אני אומר שהשלב הבא צריך להיות – יתקן אותי ד"ר קפלן אם אני טועה – זה לכאורה ואחרת, זה שמשרד הרווחה צריך לפרסם מכרז שהאפיון שלו יהיה - - -

הבנתי שהמכרז מוכן.

שהאפיון שלו יהיה איתנו. אנחנו אמורים לממן את המחצית ממנו, שזה בסדר גמור ואז בעצם לפרסם מכרז ולמצוא את הגוף שיפעיל אותו.

אולי אני אומר כמה דברים.

בבקשה, ד"ר קפלן.

ראשית לכל הילד לא צריך ליפול בין הכיסאות. אנחנו עובדים שנינו בשביל אותה מדינה וניזונים מאותו תקציב כולל. אנחנו רואים חובה לעצמנו להקים את המסגרת הזו מה שיותר מהר. יש לנו הסדר. אנחנו יודעים לדבר דו לשוני - גם שפת הבריאות וגם שפת הרווחה ויש לנו הרבה שעות יחד, לי ולמשה. אנחנו ניקח על עצמנו ליישם מה שיותר מהר את ההסכם שנכרת עוד בשנת 2012.

יש פה בעיה של מכרז, הקמה של המסגרת, ציוות המסגרת ואחר כך גם השמת נערים. אנחנו כרגע בעיצומו של משבר בחסות הנוער, עקב החלפת ספקים ולכן גם אלין אלול איננה פה, כי היא בבית משפט, שפשוט ספק יוצא, מטרטר אותנו כי הוא לא משלים עם העובדה ש - - -

כן, חווינו את זה גם פה בוועדה.

שנבחר ספק אחר. אני מקווה שתוך שבוע-שבועיים תיגמר הסאגה הזו ואנחנו ניקח על עצמנו. התפעול יהיה של משרד הרווחה. המימון יהיה משותף של שני המשרדים. הצד התורתי בצד הרווחה, אלין. בצד משרד הבריאות, היא יושבת כאן - - -

טל.

היא תהיה שם, בהחלט היבטים מקצועיים שצריכים לשים לב אליהם ולא לעשות טעויות. אני מקווה שתוך כמה חודשים העסק הזה יקום על הרגליים.

כמה חודשים העסק, זאת אומרת כל העסק יקום על הרגליים?

המסגרת הזו. זו צריכה להיות מסגרת אחת. אין פה הרבה, לא מדובר בהרבה - - -

מתי נצא במכרז?

מדובר על מסגרת אחת לעד 20 נערים.

תראה, ד"ר קפלן, מקצת הזמן שאני בכנסת, הבנתי שההגדרה של מהר זה עניין יחסי פה.

תשמעי, אני לא הייתי בשירות המדינה, לבד השנה האחרונה.

אז אתה יכול להזדהות.

אז מה שהייתי גומר בסקטור פרטי בשעות או ימים, פה לוקח חודשים.

חודשים. אז בגלל זה אני אומרת בוא ניתן דד ליין.

כי יש חוק חובת מכרזים עם כל הסיפור שבדבר. אנחנו נעשה את הכל שזה יהיה מה שיותר מהר.

תוך כמה זמן אפשר להוציא את המכרז? הבנתי שהמכרז מוכן.

אני לא יודע מה הסטאטוס שלו. אני לא חושב.

אני לא כותבת אותו. הוא מכרז של הרווחה.

אני לא חושב שהוא מוכן.

אם אנחנו רוצים להשלים את זה תוך כמה חודשים, זה אומר שתוך חודש, חודש וחצי המכרז צריך לעלות לאוויר, אחרת זה הכל-. זה משהו שהוא ישים?

מזמן הדיבור על מכרז עד זמן זכייה של מישהו - - -

לוקח זמן.

לוקח חודשים, לא זמן.

בגלל זה אני אומרת, צריך להוציא את המכרז מהר.

אז אני לא רוצה להשלות אותך. זה לוקח חודשים. ניקח על עצמנו לנסח את המכרז מה שיותר מהר בשיתוף עם משרד הבריאות ולצאת לדרך. אני יכול רק להתניע את זה מהרגע שאני חוזר למשרד. את הזמן שזה לוקח, זה ייקח את הזמן. אין כאן סוגיה, אלא רק של היבטים מקצועיים וחיבור המכרז ולצאת למכרז מה שיותר מהר. נעשה את הכל כדי שזה יהיה מהר.

תראה, ד"ר קפלן, אני מבינה לגמרי מה שאתה אומר ואני גם יודעת. זאת אומרת בגלל שאני יודעת שמרגע שמפרסמים את המכרז לוקח כמה חודשים, כי עד שהוא נסגר ועד שכולם מגישים ועד שמתכנסים לשבת ועד שבונים את זה. שלא לדבר על התהליך שאחר כך, ולכן אני כן רוצה שאנחנו ננסה להכניס את עצמנו לסד זמנים, אפילו שהוא יהיה קשוח, כדי שנבטיח שאנחנו לא הולכים למרוח את זה, לא כי מישהו לא חפץ ביקרו של הנושא, אלא כי השגרה טורפת לנו את הקלפים הרבה מאד פעמים.

ולכן אני אומרת שאם אנחנו נצא למכרז תוך חודש, חודש וחצי, זה יבטיח שאולי נראה את זה במהרה בזמננו. כי אם לא, הפחד שלי - - -

זה בכל סיטואציה חודשים.

כן, אבל לא נצליח להוציא מכרז תוך חודש, חודש וחצי?

אבל בטח לא שנים, כפי שזה נמשך משנת 2012 ועד היום.

זה יותר משנת 2012. זה עשור.

נכון, עוד בשנת 2009 - אני קראתי דיון.

לפני 4 שנים היה הסכם שיתוף פעולה.

הסכם ההבנות נכרת בשנת 2012.

אוכלוסיית בין הכיסאות ותיקה- - -

לא, מאז שצפה הסוגיה וההבנה שצריך מסגרת משולבת.

יש הרבה סוגיו אוכלוסיות.

מאז שזה הוצף כסוגיה.

יש כמה סוגי אוכלוסיות, אבל - - -

אוקיי, מישהו רוצה להתייחס? ורד, את רוצה להתייחס בקצרה? בבקשה.

כן, בהחלט. לפני שאני אומרת משתפת אתכם בתסכול שלי, אני רוצה רגע להשמיע את הקול של הילדים האלה. זה קודם כל לא ילדים של חסות הנוער. אלה ילדים שיכולים להיות מה שנקרא של חסות הנוער ויכולים להיות של ילד ונוער.

זאת אומרת, אני אומרת לכם מפניות שהגיעו אלינו רק בזמן האחרון, אלה ילדים שאני אגיד במילה עדינה – מוצאים מפנימיות מכיוון שהפנימייה לא מסוגלת להתמודד איתם והם חוזרים הביתה לא כי הם רוצים לחזור הביתה ולא כי המשפחה יכולה לטפל בהם, אלא כי פשוט זה או הביתה או לרחוב. זה נערים והורים שמתקשרים ואומרים תעזרו לנו. אין שום מקום שמתאים לצרכים שלהם והמערכות, לא שהן לא רוצות לעזור. זה הרבה פעמים בתי ספר שעושים מאמיצים כבירים ומסגרות פנימיתיות שעושות מאמצים כבירים, אבל אין להם את הכלים המתאימים.

זו אוכלוסייה בסך הכל, מי שאנחנו מכירים, שהסנגוריה מכירה, האגף לסיוע משפטי מכיר. זו אוכלוסייה של כמה עשרות בודדות, אבל שהמקום שלהם ידוע לכל – לא במסגרות הפסיכיאטריות והמקום שלהם גם לא בפנימיות הקיימות והם זקוקים למסגרות חוץ ביתיות שיתנו להם את התנאים והטיפול המתאים. ונכון אמרתם, זה לא שזה ילד שהוא אוכלוסייה של מערכת הבריאות או אוכלוסייה של מערכת הרווחה, זה ילד שיש לו צרכים מורכבים ואיתרע מזלו שהוא צריך את השירות של שני המשרדים ובסופו של דבר נכון שהפתרון הוא לא ברור אחד לאחד, כי כל ילד זקוק לאיזה שהוא מענה שמתאים לו.

אבל ישבה ועדה בין משרדית, אתם מכירים את זה לא פחות טוב ממני, לפני 10 שנים ויותר, והגיעו למסקנות כבר שהן מסקנות כתובות שאני חושבת שאין מחלוקת לגבי טיבן של המסקנות האלה, של שני המשרדים שלכם ועל סמך זה היה הסכם של שיתוף פעולה.

אני אומרת, למה תסכול, כי אני בתור המועצה לשלום הילד נמצאת בדיונים האלה שוב ושוב ושוב, והייתה לנו גם התכתבות בנושא הזה, שהצפתי את הוועדה שוב אחרי שיושב הראש כינסה את הוועדה, ובסופו של דבר אלה ילדים שאין להם את הזמן שיש למערכות. אז אני מבינה שאנחנו התכנסנו פה עכשיו ויש כאן נקודת התחלה. רק אני אומרת, תשמעו את הקולות האלה. זה ילדים שאנחנו מאבדים אותם בדרך ואם לא נעזור להם עכשיו, לא נוכל לעזור להם לעולם ובזה שאנחנו עוזרים להם אנחנו עוזרים לעצמנו כחברה.

אני חושב שאת קצת לא מכירה את חסות הנוער. יש בחסות הנוער שני סוגי ילדים.

לא, לא, אני חושבת שאולי אפשר להאשים אותי בכל מיני דברים, אבל בזה שאני לא מכירה את חסות הנוער, פחות.

אבל זה שאת אומרת שבחסות הנוער זה לא המקום הנכון להם, זה מה שאת אמרת - - -

לא, אמרתי שהאוכלוסייה של הילדים היא לא אוכלוסייה רק של חסות הנוער. יש ילדים שנמצאים בפנימיות שלא קשורות לחסות הנוער. זו אוכלוסייה שהיא מגוונת, רק צריך לדעת. זה ילדים עם צרכים משולבים ואחרים. יש כאלה שהם באוכלוסייה של חסות הנוער ויש כאלה שלא. רק צריך לדעת.

אני יודעת היטב שהילדים של חסות הנוער הם כאלה שיש להם היסטוריה של עבירה על החוק ויש כאלה שלא. להיפך, האמירה שלנו פה בוועדה הייתה שיש ילדים שהצרכים שלהם מורכבים ואם הם לא יקבלו טיפול הם יהפכו להיות אוכלוסייה של עבריינים.

יהפכו להיות עבריינים.

או שחס וחלילה של הכלא.

מדובר בילדים שצריך להכניס אותם למסגרות סגורות. כן או לא?

חלק מהילדים צריכים מענה טיפולי מתאים וחלק צריכים להיות במסגרות סגורות של חסות הנוער. חלק בהחלט כן.

אוקיי. מישהו רוצה לומר משפט, כי אני חושבת שאפשר לנעול את הדיון.

ראשית אני רוצה להודות לשני המנכ"לים שהגיעו וכיבדו אותנו בנוכחותם ויותר מכך שככה נרתמים למשימה הזו ואני מקווה שבעזרתכם אנחנו באמת נצליח לעשות את זה במהרה בימינו ובימי הקדנציה הנוכחית. כי אתם יודעים, זה ייגרר קדנציה נוספת ועוד פעם אותה סחבת ונמצא את עצמנו גם אחר כך יושבים באותה נקודה.

אני מבינה ואני רוצה שיירשם בבקשה במסקנות הוועדה שאנחנו שמענו פה מד"ר טל ברמן, נציגת משרד הבריאות, שנעשתה עבודה ונמצא הפתרון ולכן בעצם אנחנו נמצאים בשלב שניתן ליישם.

המנכ"לים מצדם דיברו על שיתוף פעולה ועל כך שאפשר לצאת לדרך ואולי אפילו לסיים את זה במספר חודשים.

אנחנו בעוד חודש נפנה לשני המשרדים כדי לדעת מה הסטאטוס של הכנת המכרז ולקבל לוח גאנט מבחינת לוחות זמנים של יישום התהליך, כדי שאנחנו גם נוכל לעקוב ולראות שאנחנו לא מפספסים בדרך.

שוב תודה לכולם. נתעדכן.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה לכם. זה הדיון הכי קצר שהיה לי אי פעם. תרשמי את זה. תודה רבה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.