פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-10-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 480

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ד' בחשון התשע"ח (24 באוקטובר 2017), שעה 11:20

עתיד הטלויזיה החינוכית

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

עודד פורר

זוהיר בהלול

מיכל בירן

אילן גילאון

דב חנין

יוסי יונה

שולי מועלם-רפאלי

איילת נחמיאס ורבין

נחמן שי

אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

טל קרמר-ודעי - רכזת תחום טלוויזיה, תאגיד השידור הישראלי, תאגיד השידור הציבורי 'כאן'

אביגדור דנן - יועמ"ש, תאגיד השידור הציבורי 'כאן'

שרון וינברג שפיגלר - מנהלת תכניות תרבות וחברה, הטלוויזיה החינוכית

לימור זהבי וינברגר - מנהלת מחלקת תכניות ילדים, הטלוויזיה החינוכית

אהרון שריקה - אחראי בכיר סרטים קנויים, הטלוויזיה החינוכית

שירי בשן - מנהל ענף שיווק, הטלוויזיה החינוכית

שי ואניה וינשלק - במאי, הטלוויזיה החינוכית

רונית אברהמי - במאית, הטלוויזיה החינוכית

קרן פלג - אחראית שידור, הטלוויזיה החינוכית

סיגל פוקס הלוי - עוזר במאי, הטלוויזיה החינוכית

לימור עדיני צחור - עוזרת במאי, הטלוויזיה החינוכית

ישעיהו פרסנברג - במאי ראשי, הטלוויזיה החינוכית

דני בללי - מנהל מחלקה, הטלוויזיה החינוכית

דנה פרדו - מפיקה ראשית, הטלוויזיה החינוכית

גיא אגמי - ארט, הטלוויזיה החינוכית

בת שבע רינגל - עורכת ומפיקה, הטלוויזיה החינוכית

ארז ברנד - ראש ענף בקרה, הטלוויזיה החינוכית

אמיר אריה גרון - עורך וידיאו, הטלוויזיה החינוכית

אליזבת גולדברג - מפיקה, הטלוויזיה החינוכית

אילן מלמלה - מפיק ועורך, הטלוויזיה החינוכית

אהרון צייג - מנהל דיגיטל חינוכית, הטלוויזיה החינוכית

אמיר רוזנבאום - מנהל אגף מינהל ומשאבי אנוש, הטלוויזיה החינוכית

לילך גבאי שזר - יו"ר ועד, הטלוויזיה החינוכית

זאב צ'ריסקי - חבר ועד טכנאים, הטלוויזיה החינוכית

דורון קרני - מזכיר הסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות החדשה

ניר אוגולניק - עורך דין

יעל ויסוצקי - אמא של נעמה ויסוצקי

נעמה ויסוצקי - ילדה שצופה בחינוכית

נדב עוזיאל - מוביל מחאה

משה ביבי - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: הוט)

ליאור שובכר פרי - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: הוט)

יעל רחל וידל - שדלן/ית

יהודית גידלי

ס.ל., חבר תרגומים

עתיד הטלוויזיה החינוכית

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-24 באוקטובר 2017, זו ישיבה חמישית במניין מפתיחת המושב, ד' בחשוון תשע"ח, הנושא על סדר היום הוא עתיד הטלוויזיה החינוכית.

לפני מספר ימים ראינו את דור ההמשך שלנו מפגין על סכנת הסגירה של הטלוויזיה החינוכית, לכאורה הפגנה קטנה בימים אלה לעומת ההפגנות הקשות שחווינו, ובמיוחד בירושלים, בצירים המרכזיים, מי צודק יותר, מי צודק פחות, אבל תאמינו לי, ההפגנה הכי איכותית, הכי מרגשת, למרות הקוטן במספר של המפגינים, אבל הייתה להם איכות. הפגנה איכותית, ילדים שבמקום להתעסק במה שאנחנו אוהבים להאשים אותם, שמה שמעניין אותם היום זה רק הסמרטפון ורק הסוני 4 וכאלה ועוד כל מיני מרעין בישין שאנחנו אוהבים להאשים אותם, רואים שילדים אכן צופים בתכנים חינוכיים, רוצים את התכנים החינוכיים. לא אומר לכם שהיה די והותר במתכונת הקודמת, אבל לפחות זה היה משהו, היה עם הרבה תועלות.

בגיל שלי לא נעים לי להגיד לכם באיזה תכניות צפיתי בטלוויזיה החינוכית, אבל אחד מהם הוא היום אחד העיתונאים הבכירים במדינת ישראל, קחו שנים אחורה ותבינו כמה. אבל זה אומר הכול. בכוונה החלטתי לפתוח בהפגנה האיכותית הזו. תבינו אם אני אומר הפגנה איכותית לעומת הפגנות אחרות, מה אני חושב עליהן.

חוק תאגיד השידור הציבורי שנחקק בעקבות דוח לנדס קבע כי יוקם תאגיד שידור ציבורי אשר יאחד תחתיו את כל ערוצי השידור הציבורי, כולל הטלוויזיה החינוכית. לכאורה באמירה הזאת שאני אומר כסקירת רקע נתתי את האליבי לטיעון לכל מי שרוצה לעודד את סגירת הטלוויזיה החינוכית. נכון, חוקק חוק, נכון שהשותפים בקואליציה, שהם אותם משרדי ממשלה הובילו את זה, אבל אנחנו במדינה דמוקרטית שמנוהלת על ידי בני אנוש שהגמישות זה חלק מהתכונה החיובית שיש לה ומותר לומר, סליחה, יכול להיות שבצוק העתים חשבנו שזו אלטרנטיבה ואנחנו רוצים לעשות חשיבה מיוחדת, במיוחד כשיש לנו אליבי חזק לכל מה שקשור לתאגיד.

אנחנו לא מבקשים לסגור את התאגיד. אני בכל אופן לא מבקש לסגור את התאגיד, יש כאלה שכן, אם הם היו כאן הייתי נותן להם פתחון פה, אין לי בעיה - - -

אבל ראש המפלגה שלך - - -

עזוב, למה אתה אומר דברים שנאמרו או לא נאמרו? עזבו, בואו לא נקלקל את הרצינות של הדיון. זו דעתו ודעתו של ראש המפלגה וצריך לדון בה, אני אמרתי את דעתי האישית. אני מכבד את דעתו של ראש המפלגה, צריך לדון בה. גם ראש הממשלה אמר זאת ורק עם אקדח לרקה חזר בו, אז יש פתחון פה לאותם ילדים, לדור ההמשך שבא ואמר 'אל תסגרו לנו את הטלוויזיה החינוכית'.

לפעמים בתחומים רבים במדינת ישראל, כשבאים ומציגים בוועדות השונות, בוותק שלי בכנסת תמיד אמרתי 'אל תצליחו יתר על המידה', אז הם הרימו גבה, אמרתי להם 'כי בדרך כלל יש פה תכונה, ברגע שמצליחים סוגרים'. אתם רוצים כמה דוגמאות? אתם חושבים שאני עם הומור היום, אני בלי חוש הומור, אני אומר לכם בכנות, אל תטעו בי. אחיות טיפת חלב, זוכרים את החלוקים הירוקים עם הפס הלבן או הכחול? גדלנו עליהן, היינו מודל לחיקוי בכל העולם. אחיות בית הספר, זוכרים? כל מה שהובלנו בעולם נסגר. אז יש פתחון פה לדון מחדש. הנה אני שם את זה בפתיח, יש פתחון פה לדון מחדש.

אני לא אאריך, בזה אני אסיים. אני רוצה וירשו לי חברי הכנסת, שקצת יתאפקו הפעם, אני רוצה לקבל סקירה, אל"ף, מנציגי הטלוויזיה החינוכית, אני אתן פתחון פה מיד אחרי זה לנציגי התאגיד, אם הם נמצאים כאן. הם נמצאים כאן? ניתן. ונפתח את הדיון למי שיבקש.

אדוני, יש פה נציגי אוצר?

אני לא רואה נציג משרד התקשורת, נציג משרד האוצר מהבוקר מתפתל, נציג אגף התקציבים הופתע מהדיון, הוא לא יכול ויש להם עמדה, הוא שלח עמדה כתובה, אני אקריא אותה כפי שהתחייבתי. אני רואה את זה בחומרה - - -

הם המפתח, אדוני, הם הרי הובילו את העניין.

בסדר, בסדר, אנחנו לא מקיימים דיון אלא אם כן - - -

אולי שר התקשורת יפתיע ויפציע?

רגע. יכול להיות, אבל את העמדה שלו מכירים. מאחר שאנחנו רק פתחנו את המושב, בסדר, אז נציג האוצר לא הגיע עכשיו, אנחנו ניתן לו הנחיות, שיעורי בית, בסיום הדיון ניתן לו שיעורי בית להכין לנו לקראת דיון המעקב. יכול להיות שלא נצטרך, לא רוצה לסכם את הדיון לפני שהוא התחיל. הטלוויזיה החינוכית, אני מבין שנמצאת איתנו המנכ"לית. בבקשה, סקירה.

איפה שר החינוך?

היא בשם שר החינוך.

שלום לכולם.

רק תציגי את עצמך.

שמי ד"ר אורנה שמחון, אני מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית, אני משמשת גם כמנהלת מחוז צפון של משרד החינוך. נכנסתי לתפקידי ב-15 בספטמבר ומאז אני לומדת את הקשיים והאתגרים ו - - -

אני לא מצליח לשמוע אותך.

מאז כניסתי לתפקיד אני לומדת את המערכת, אני לומדת את הקשיים של המערכת, את האתגרים בפניהם עומדת הטלוויזיה החינוכית ואני גם לומדת את היופי של הטלוויזיה החינוכית, גם כמנכ"לית, אבל גם כצורכת הטלוויזיה החינוכית משחר ילדותי. הטלוויזיה החינוכית היא יחידת סמך של משרד החינוך והיא בעצם משמשת ככלי תומך בידי משרד החינוך להביא לכלל הציבור, שזה ילדים, נוער ומבוגרים, תכניות איכותיות, תכניות חינוכיות.

לערוץ הזה יש ניסיון מאוד מאוד עשיר, גם בהפקה וגם בהצגה של תכנים ייעודיים חינוכיים, ערכיים ממדרגה ראשונה. הגוף הזה הוקם בשנות ה-60 כאשר הוא פונה לילדים, לנוער ולמבוגרים, ובעצם הוא מספק אלטרנטיבה, אני חושבת מיטבית ומבוקרת לשידורים המסחריים. החינוכית בעצם נותנת שירות לכלל האזרחים ולכל המגזרים, כולל המגזר הערבי שנמצא ומיוצג כאן, יש לנו בהחלט גם תכניות שפונות למגזר הערבי, חלק בערבית וחלק כמובן משודרות למען המגזר הערבי כמו תכניות מגוונות של העולם הערבי, שהיא תכנית מצוינת, תכניות דו לשוניות וכמובן שעות סיפור ואפילו לימוד השפה הערבית.

התכנים הם תכנים איכותיים, הם עוסקים גם בתחום ההיסטורי וגם במדע, גם בתרבות, גם באמנות. יש פה ילדים מדהימים שנמצאים פה איתנו והיא מהווה בית נקי לילדים במובן הזה שילדים יושבים והורים יכולים לתת לילדים שלהם לצפות, וגם לנוער - - -

אני מרשה לעצמי מה שאת לא תאמרי, בשונה מערוצים אחרים שמתיימרים להיות ערוצי ילדים ו הם לא נקיים.

לגמרי. זה בפירוש בית נקי לילדים. אנחנו משדרים למגוון של אוכלוסיות שהן מתוך אילוץ או מתוך בחירה אין להם כבלים או לוויין ואנחנו נותנים ביטוי באמת לאוכלוסיות ייחודיות.

התפקיד המרכזי של הטלוויזיה החינוכית הוא להנגיש מגוון של תכניות לציבור הרחב במגוון פלטפורמות. אנחנו שידרנו ונשדר עד נובמבר 2017 בערוץ 2, לצערי אנחנו בעצם מפסיקים את השידורים בערוץ 2 בימים האלה.

והם רק מארחים שלכם.

נכון. אני חושבת שהפלטפורמה דווקא בערוץ 2 וגם אפילו בתאגיד, אבל נדבר על זה יותר מאוחר, היא פלטפורמה טובה להיות חשופים ולהביא את התכנים האיכותיים שלנו לעוד קהלים שצופים מטבע הדברים בערוצים מסחריים.

התפקיד שלנו, בין היתר, זה גם ליזום ולהפיק שידורים איכותיים. לדוגמה אנחנו מפיקים עכשיו את הנושא של עמוד האש המזרחי, על פי בקשת שר החינוך. אנחנו יוצאים להפקה בעלות של למעלה מ-10 מיליון שקלים.

כחלק מוועדת ביטון?

שזה חלק מוועדת ביטון ועוד ועוד תכניות ערכיות שמשרד החינוך שם לו את ספינת הדגל. למשל הנושא של 70 שנה למדינה, שאנחנו מפיקים עכשיו תכניות, ועוד ועוד תחומים שיגיעו לציבור הרחב וכמובן מפיקים תכניות שלא נמצאות באפיקים המסחריים.

אנחנו משדרים, ערוץ הבית שלנו זה ערוץ 23, שבעצם משדרים שם 24/7. אנחנו שידרנו גם בערוץ 2 ולצערי הרב אנחנו נפסיק את השידורים גם בנובמבר שנה זו. על פי לשון החוק החינוכית תפסיק את שידוריה ב-14 באוגוסט 2018 ובעצם תאגיד השידור הישראלי יתחיל את השידורים על פי לשון החוק כערוץ ילדים ונוער. חוזי ההפקות שיהיו עד אז, למשל עמוד האש המזרחי, שלא נסיים את ההפקה שלו ועוד חוזים אחרים, על פי לשון החוק - - - לתאגיד השידור הישראלי.

הארכיון, על פי הנוהל, שזה הדבר הכי מצער שיכול להיות, אבל הארכיון של החינוכית, שמכיל תכנים מאז הקמת מדינת ישראל, באמת תכנים איכותיים, יעברו לתאגיד, גם זה לשון החוק.

אני מזכירה שעוד לא מצאנו פתרון לארכיון של רשות השידור בתאגיד. עוד לא מצאנו פתרון לזה, עוד זה מדבר וזה בא.

אבל נשארו עוד לא הרבה, רק עוד 30 שנה, אז ככה שזה - - - ב-100 אנחנו סוגרים.

איזה ערוץ סוגרים ב-100?

את המדינה.

נחמן, הדיון פה - - -

אני מבקש לעצור, עד כאן, שלא נגיע לגסטרונומיה של אתמול.

כמה כסף אמור לקבל משרד החינוך על הארכיון? הרי זה שווה הרבה כסף.

כרגע על פי לשון החוק הארכיון עובר ללא תמורה.

זה ארכיון ששווה עשרות מיליונים.

זה מכיס אחד של המדינה לכיס אחר.

לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ב-31.10.2017 נפסיק, כאמור, לשדר בערוץ 2 שהולך ומתפצל לשני ערוצים ובעצם היום הטלוויזיה החינוכית משדרת בערוץ 2 בהיקף של 14 שעות בלבד. לפי חוק התקשורת החינוכית תמשיך לשדר עד 13 באוגוסט 2018, את ערוץ 23 במתכונת 24/7. החקיקה הזאת נשענה על ועדת לנדס.

אורנה, מה קורה לערוץ 23 ב-14 אוגוסט 2018? הוא יורד לגמרי או שהוא עובר לתאגיד?

ב-14 באוגוסט 2018 על פי לשון החוק החינוכית תפסיק את שידוריה.

וערוץ 23 נמחק לגמרי?

נמחק, המסך יהיה שחור בערוץ 23. לשון החוק לא התייחסה בכלל לסוגיית העובדים, תיכף אני אתייחס לזה.

תקציב הטלוויזיה החינוכית לשנת 2017 עומד על 128 מיליון שקלים, שזה מתחיל מ-91 מיליון שקלים, שזה תקציב שמגיע ממקורות המדינה ומתוספות נוספות. סך הכול התקציב של הטלוויזיה החינוכית כאמור הוא 128 מיליון שקלים.

אני אתן רק שתי נקודות שידברו גם על המשמעות של שידורי הטלוויזיה החינוכית. בקיץ, כשהילדים נמצאים בחופשה - - -

תני גם היבט קצת של העובדים.

מיד אני אתייחס גם לסוגיה הזאת. נתוני הצפייה בקיץ בטלוויזיה החינוכית הגיעו לאחוזי רייטינג של 4.8%, כאשר הם משאירים מאחור ערוצים כמו ג'וניור, ערוץ הילדים ולוגי, שהם ערוצים לילדים. זה אומר שילדים צורכים גם בחודשי הקיץ וגם בימי שגרה את הערוץ הזה.

השיעור הזה זה כלל הצופים, או רק בקרב ילדים?

אני מדברת בקרב ילדים. אני אתן עוד דוגמה אחת, יש לנו פלטפורמת דיגיטל מדהימה, שילדים ומבוגרים נכנסים אליה, ממוצע הצפייה בחודש בתכנים שלנו הוא למעלה מ-4 מיליון צופים, שלא נדבר על הרשתות החברתיות וכל מיני פודקסטים ודברים נפלאים שקורים שם.

אורנה, את מודעת לעובדה שגם מבוגרים צופים בתכניות האלה?

היא אמרה זאת בתחילה.

לגמרי.

מה, אתה לא רואה שרגא ביש גדא? חדשות מהעבר?

תדעו לכם, מניסיון שלי, אם נהפוך את הדיון לדיון חגיגי החמצנו. אז תעזבו את הכפיים לפעם אחרת או להזדמנות אחרת.

אני אדבר על סוגיית העובדים. ברשותך, כיום בחינוכית עובדים 185 עובדים קבועים. החינוכית היא יחידת סמך ולכן כל העובדים ללא יוצא מן הכלל הם עובדי מדינה לכל דבר ועניין. מי שמייצג את עובדי החינוכית מטבע הדברים זה הסתדרות עובדי המדינה. המחוקק קבע במפורש כי יום תחילת השידורים של התאגיד, ביום הפסקת השידורים של החינוכית, תסתיים העסקתם של העובדים ברשות השידור והמחוקק נמנע מלקבוע מה יקרה עם העובדים, כאשר יש לזה השלכה קריטית מה אנחנו עושים עם 180 עובדים ביום שאחרי, שזה 15 באוגוסט 2018.

המחוקק רק אמר שייסגר, נקודה, ולא קבע שום תהליך, כמו לעובדי רשות השידור?

נכון.

שום דבר?

אם אני אתן נתונים לגבי העובדים, אז עד גיל 47, מתוך ה-185 עובדים, יש לנו 49 עובדים שהם עד גיל 47 עם ילדים קטנים, מפרנסי משפחות. מגיל 48 עד גיל 50 יש לנו 11 עובדים, 51 ומעלה, שזה גיל צעיר, 125 עובדים שצריכים להביא פרנסה הביתה למשפחות שלהם מעבר לזה שהם צריכים גם לעשות עבודה טובה למען הציבור בישראל. יש חוסר ודאות עמוק בטלוויזיה החינוכית, עובדים לא יודעים לאן פניהם. יותר מזה, גם נאמר בלשון המחוקק שנעבור לתאגיד, אבל אני בדקתי את הנושא עם מנכ"ל התאגיד, מנכ"ל תאגיד בפול קפסיטי, הוא יכול לקלוט אולי 15 עובדים. מה יהיה על 185 עובדים?

המדיניות של החינוכית הייתה עד עכשיו לעשות הקפאה, שיש לזה גם פגיעה ביכולת ההפקה שלנו, כי אם אנחנו לא יודעים מה העתיד שלנו אז קשה לנו גם לקלוט עובדים. לגבי הכיוונים לעתיד והמדיניות, אני פועלת בכמה מישורים.

העתיד הוא ההווה.

בעניין הזה העתיד הוא באמת קצר טווח, אז אנחנו פועלים בכמה מישורים. האחד, ללמוד לעומק את הארגון הזה ובמקביל לעשות משאים ומתנים, להישאר רלוונטיים גם בתאגיד, גם בקשת ורשת, שיש נכונות, אגב, לשדר שם, וזה חשוב לנו להגיע כמעט לכל בית מעבר לטלוויזיה החינוכית. אני מקיימת שיח עם ההסתדרות והאוצר ונציגי העובדים כדי לבחון איך ממזערים את הפגיעה בעובדים שלנו ולהסדיר את המעמד שלהם אחרי 14 באוגוסט 2018 ובמקביל אני אומרת את האני מאמין שלי, כי אני מייצגת את הטלוויזיה החינוכית, אני אעשה את כל מה שאני יכולה לעשות על פי חוק ורק על פי חוק כדי לשכנע את מי שצריך לשכנע שיש מקום לטלוויזיה החינוכית בישראל, לשידור ציבורי איכותי. אני אעשה את מה שאני יכולה לעשות כדי להשפיע על שינוי ותיקון החוק ואני מאוד מקווה שמישהו יעזור לי בעניין הזה ואתם שומעים אותי כאן, כי אני חושבת שהציבור ראוי לשידור איכותי, גם ילדים, גם נוער, וכן, גם מבוגרים, יש לנו תכניות דגל שגם מבוגרים צופים בהם. אגב, גם קשת וגם רשת, המנכ"לים שביקרתי אצלם, צורכים ורואים תכניות איכותיות בטלוויזיה החינוכית.

אני חושבת שזה המקום היחיד שיש בו ביטוי למגזר הלא יהודי שזכאי גם הוא לשידורים גם בשפה הערבית וגם להכיר את התרבות הערבית בישראל, ואני אפעל תמיד רק על פי חוק, רק על פי חוק, כאשר טובת החינוכית, טובת הציבור וטובת עובדיה לנגד עיניי. תודה רבה.

תודה. אני מודה לך על הדגש 'על פי חוק, על פי חוק', כי לאחרונה, אפרופו אם עסקינן בהפגנות, להפגנות האחרונות יש צבע שהכול רק לא על פי חוק.

אני, מה לעשות, אומרים שאני מוטה לילדים, כן, אני מוטה לילדים. אני רוצה לשמוע ילדים שהפגינו או ילדים שבאו לכאן.

כולנו מוטים לילדים.

אז בבקשה. יש עוד ילד או ילדה שרוצים לדבר? שכבר יישבו סביב השולחן. דברי, תציגי את עצמך.

אני נעמה ויסוצקי, אני בת 10, ממודיעין, אני רואה רק את ערוץ החינוכית, ערוץ שלא רק מעסיק ילדים בצפייה בטלוויזיה, אלא גם מלמד וגורם לכך שאנחנו נרוויח משהו מהצפייה בטלוויזיה. מרוויחים ממנו ידע בכל מיני נושאים כמו מדע, היסטוריה ואמנות וערכים כמו לקבל את השונה, איך לפתור את הבעיות, ציונות, סקרנות ועוד. כל זה בשילוב עם הומור. זאת אחת הסיבות שבגללן צריך לשמור עליו. כבר 50 שנה שערוץ החינוכית קיים וחלק מהתכניות של פעם עדיין נשמרות בו, כך שגם עכשיו אפשר לראות מה ראו פעם בטלוויזיה וליהנות מזה גם עכשיו. לדעתי חשוב מאוד לשמור על החינוכית כי מהערוץ הזה מרוויחים גם ידע וגם ערכים בשילוב עם הומור.

תודה. לחברי הכנסת, יש מספר דוברים מצומצם, לכן אני רוצה לסיים איתם ונפתח דיון. נציגות העובדים של החינוכית נמצאים איתנו? מישהו רוצה לקבל את רשות הדיבור מביניכם?

יושב לצדי דורון קרני שהוא - - -

ואת מי?

אני לילך גבאי שזר, אני יושבת ראש ועד בחינוכית, אני נציגת עובדים כבר שלוש שנים וחצי, מאז שנחקק החוק הזה. אני בתוך הכאוס הזה, זה מדיר שינה מעיניי. אני כאן קודם כל כי אני חושבת - - -

את יודעת מה? בהומור קצת, אל תיקחי את זה אישית, מדיר שינה מעינייך ורציתי לשאול למה התעוררתם רק היום. אבל לא משנה, תמשיכי.

לא, זו הערה רלוונטית ואני אגיב עליה.

לא, הם היו פה, מה אתם מדברים?

בסדר, אני, בכל אופן ועדת החינוך.

נכון, בוועדה, אבל הם עשו בכנסת - - -

אל"ף, הנה, נחמן מכיר אותי, אני נוכחתי בכל הוועדות בכנסת.

נחמן, זה לא אישי.

בכל הדיונים שקשורים לחינוכית.

הדיונים היו בוועדה אחרת.

לכן רציתי לשמוע.

ועדת הכלכלה, ואז בזמנו הייתה ועדה מיוחדת שבראשה עמדה קארין אלהרר שעטפה אותי כמעט בכל דיון ודיון, אפשר לראות אותי בכל הפרוטוקולים בכנסת. לא הבנתי איזה היגיון סביר עומד מאחורי הכנסת הטלוויזיה - - -

אל תחפשי היגיון בהרבה הזדמנויות בבניין הזה. לא בכל ההזדמנויות.

שוב, אם אנחנו גם מתייחסים לדוח לנדס, שבכלל היה נגוע בניגוד עניינים, אין שם שום דברי ביקורת הגיוניים שהובילו בעצם לעשות את העוול הזה, גם לחינוכית וגם לעובדי החינוכית בתוך חוק תאגיד השידור הציבורי שלמעשה מוותר על החינוכית, מוותר על עובדי החינוכית, מעביר את הנכסים של החינוכית אל התאגיד, אין לי מושג איזה שימוש ייעשה בתאגיד ובנוסף בעצם מצמצם את הפעילות האדירה של הטלוויזיה החינוכית לעוד איזה שהוא שמרטף לילדים ונוער.

בשום שלב לא באו איתכם בהידברות?

החינוכית, יש לה תפקיד ייעודי מאוד שמשרת את כל הקהלים בציבור - - -

יו"ר ועד העובדים, את הנושא הזה אורנה - - - גברתי, תהיי איתי, באתי לעזור לך. את הנושא הזה, התחום הזה של הערך המוסף של החינוכית, היטיבה לבטא אורנה, משאב הזמן מצומצם אצלנו, את יו"ר ועד עובדים, תני לי בהיבטים האלה ותעצימי אותם פה, גם בשידור, יש לך הזדמנות, זה בשידור, גם חברי הכנסת, יש פה נוכחות מפוארת של חברי כנסת בוועדה, שרוצים לסייע, את יושבת ראש ועד עובדים, שימי את המצוקה על השולחן, שימי אותה בכל ההיבטים שלה.

אז אני מתחילה מזה שגם בחוק עצמו ובכל תיקוני החוק אף אחד לא נתן את הדעת על עובדי החינוכית, על מה יקרה עם החינוכית עצמה ועובדיה לאחר יום המעבר של הנכסים שלנו אל התאגיד. ולמרות כל הזעקות, אין ספור זעקות, אין ספור דיונים בוועדות שונות, גם בוועדת הכלכלה, גם נהדפתי על ידי כבל, שוב ושוב - - -

גירשו אותך מהחדר.

גירשו אותי, נכון, בדיוק. אני צריכה לחזור ל-180 עובדים ולומר להם מה יהיה איתם ביום שאחרי ואין לי שום מושג. כל הסוגיות שקשורות בטלוויזיה החינוכית ועובדיה נותרו פתוחות למרות שאנחנו במרחק של 10 חודשים מיום הדין שהוא יום המעבר שלנו, שלא נדע. החינוכית היא השידור הציבורי, היא חלק עיקרי, תמיד הייתה, בשידור הציבורי. אסור לוותר עליה, היא צריכה להיות חלק מהפלטפורמה של השידור הציבורי במדינת ישראל, מה שלא קרה עד עכשיו.

יש כאן אי צדק, יש כאן עוול שאף אחד לא נתן את הדעת עליו. מקבלי ההחלטות שפנינו אליהם, ולא מעט, שורה שלמה, כולם, נהדפנו על ידי כולם, למרות שאמרנו, שוב, שהחינוכית - - - טוב, אורנה כבר אמרה, אני לא רוצה שוב לפרוט ולשווק את החינוכית, כולנו מכירים את התכנים המשובחים של החינוכית, מכירים אותם היטב. נכון לעכשיו גם החוק מדבר על החינוכית בעמימות מוחלטת, עמימות מוחלטת. ואמרתי להם, לא יכול להיות, 'אוקיי, אנחנו מפסיקים לשדר ו-?' ומה קורה? יש כאן 180 תקנים במדינת ישראל, אנשים שהם משרתי ציבור, אני משרתת ציבור - - -

שבן רגע, כמו הקיקיון של יונה, בן רגע היה ובן רגע נעלם.

אני מדברת עליי כעובדת, אני כמשרתת ציבור שחתומה על לא מעט תכניות, אני וכל העובדים הנהדרים שהגיעו, בשכר באמת באמת צנוע. אני קודם כל משרתת ציבור, אני נמצאת בחינוכית כי אני נהנית מהעבודה, כי אני עושה עבודה מאוד מאוד מסורה. לא יכול להיות שהמדינה תפנה לי עורף אחרי 22 שנה ולא תיתן את הדעת עליי ועל כל עובדי החינוכית.

את יודעת מה, גילוי נאות, מה שאמרתי לדב. כנראה בגלל הערכיות והתחום שאת עוסקת בו, היה צריך להיות לך עוד תוספת של דנ"א של ועד עובדים כדי שהם ירגישו אותך. אני לא אומר את זה לגנאי, אני אומר את זה לשבח. רק בצורה כזו יודעים להקשיב פה במדינה.

ההפקרות בונגע לחינוכית הייתה הפקרות מוחלטת, כי לא ייתכן שיש לנו מנכ"ל שהוא גם מנכ"ל החינוכית מצד אחד וגם מנכ"ל התאגיד מצד שני, אלדד קובלנץ, שהשאיר אותנו בריק, בוואקום. זאת אומרת אני מגיעה לחינוכית ואין מנכ"ל נוכח, יש לשכה ריקה.

אבל הוא גם אחראי להצלחה המדהימה של החינוכית בשנים האחרונות.

מה?

בואו נזכור גם את הזכויות שלו. הוא הצעיד - - -

היא אמרה את זה.

לא, הדיון הוא העובדים, אבל כמנכ"ל הוא צריך לתת את הדעת על העובדים וזה לא נעשה. עזוב, על זה אני מדברת, שהדיון הוא על העובדים קודם כל.

אז מה אם הצליח והפקיר את העובדים?

הוא הקפיץ את הטלוויזיה החינוכית, צריך להודות בזה.

הדיון הוא לא אלדד קובלנץ, הדיון הוא ההחלטה על הקמת התאגיד והסיפוח של החינוכית באופן בלתי סביר.

זהו, שאין כאן סיפוח, אין כאן סיפוח אמיתי.

עד שסוף סוף לילך מדברת כמו יו"ר ועד עובדים אתם מחזירים אותה לקובלנץ עכשיו ולתכנים?

עזבו, אני לקחתי את זה לשם. אם היו אומרים רגע, החינוכית, היא צריכה להיות שותף מלא בפלטפורמה של תאגיד השידור הציבורי והחוק היה נותן את הדעת ולא אומר שמשהו שכביכול יש לו ריח של נפטלין מבחינתם ובואו נעשה משהו רענן וחדש, אנחנו קוברים אותו, זהו, מכאן הכול מתחיל.

אני הייתי רוצה - - -

רגע.

הוא גם חלק מהארגון היציג שלנו.

אתה רוצה להשלים משהו שהיא לא אמרה? בבקשה.

אני רוצה בהחלט להשלים דברים. שאלת כאן שאלה, אני שאלתי - - -

מי אדוני רק?

קוראים לי דורון קרני, אני בין היתר מחזיק תיק החינוכית בהסתדרות עובדי המדינה. שאלת משהו וחשוב לי להגיד אם כן היינו או לא היינו. אני אומר לצערי רק מילה אחת על משרד החינוך הקודם, לא הנוכחי, שזה ממש ממש לא עניין אותו ולא היה אומץ להנהגה הקודמת, לא הנוכחית, לדבר אפילו פעם אחת על העובדים.

כי הם הובילו את החוק.

כן, בדיוק.

זה דבר אחד. דבר שני, אני שאלתי בתמימות את אגף התקציבים, למה אתם סוגרים? זה רשות השידור, זה לא אותן מחלות בכלל, זה מחלות שונות לגמרי, החינוכית היא גוף בריא, היא רזה, 180 עובדים, המון הפקות, כמו בחלומות הכי רטובים שלכם, הם בחוץ, הן חיצוניות, הן לא מופקות בתוך החינוכית, למה אתם סוגרים? התשובה הייתה 'ככה'. זאת הייתה התשובה, פשוט ככה. \

הם לא ראו את השידורים של החינוכית שאומרות שככה זה לא תשובה.

אוקיי, לא רוצים טלוויזיה. עכשיו באמת מה שצריך לעניין אותנו זה עתיד העובדים. אז יש פה כמה אפשרויות, אפשרות אחת, וצודקת גם המנכ"לית וגם לילך, שבאמת המחוקק לא נתן את דעתו על העובדים. העובדים בכלל לא מוזכרים שם וגם לאף אחד אין תשובות. התשובות של האוצר זה תמיד 'אני אתן לכם כסף'. אנחנו לא רוצים כסף, אנחנו רוצים עבודה. כסף זה דבר נחמד, כסף גם נגמר, עבודה זה העתיד ויש עדיין קבוצה לא קטנה של אנשים צעירים שכל עתידם לפניהם, יש להם מקצוע ייחודי. לא לשכוח, רובם במקצועות ייחודיים, זה לא פקידים, זה במאים וצלמים ועורכי וידיאו וכהנה וכהנה תפקידים שטובים לתקשורת.

בעניין הזה זה צריך להיות המאבק שלנו, איך אנחנו מבטיחים את 180 העובדים האלה, או בצורה שהחינוכית תישאר, כמו שאמרה המנכ"לית, שאני איתה בעניין הזה במאה אחוז, או בצורה אחרת, שהם ימשיכו לשדר כי זה מה שהם יודעים לעשות והם עושים דברים טובים, על זה אני לא אחזור. זה מה שהיה חשוב לי לומר לכם.

תודה. יש לי הרבה דברים על לבי לומר, אבל זו לא הפלטפורמה. מכמה עובדים משביתים את המדינה, זו שאלה בכלל? לאוצר במדינת ישראל זה כן. הביקורת שלי היא גם כלפי ארגוני העובדים. איזו סולידריות זו שרק כשחברת חשמל, מישהו מדבר עליה, אז יש איום, או נמלים, או, סליחה, גם הסתדרות המורים וארגוני המורים, 180,000 מורים. רק ככה? רק להם תהיה תקווה להסכמי עבודה מכובדים ואיכותיים? להגנה כעבודה מאורגנת? הנה, עובדי מדינה, חלומו של כל ישראלי לקום ולהיות עובד מדינה עד שנה מסוימת, מאז זה עבר להייטק ולזה, מסתבר שגם שם לא. הנה, יש חוק שפשוט השאיר אותם בתחום אפלולי שלא רואים אותם. וזה מקומם.

אני נדרשתי בדיון הקודם ליועצות החינוכיות, סוגרים, 3,000 יועצות חינוכיות, מי יסתכל עליהן? תשבתו, מה אכפת לנו מה ההשלכות על החברה הישראלית? עם 3,000 אפשר לחיות, 180,000 שמקלקל את התמונה של פתיחת שנת לימודים חגיגית, זה מביא חלחלה לכל שר חינוך. סגירת הנמלים, כל שר אוצר חושש מכך, סופר את הימים כמו מוניטור, כמה מיליונים זה. הפכנו להיות למה, לעסק כלכלי או למדינה? אני שואל את עצמי, אני לא שואל אתכם, זה מקומם.

רוני צייג, זה אחרון הדוברים לפני חברי הכנסת. תציג את עצמך. דקה וחצי, תציג את מה שלא נאמר. אפשרי?

שמי רוני צייג, אני מנהל את הדיגיטל בחינוכית, אני עובד ותיק בחינוכית ואני רוצה להגיד שיש כאן קרב על משהו שהוא קשור למורשת שלנו. הטלוויזיה החינוכית, לא רק שהיא מובילה ומשדרת תכנים א-פוליטיים, תכנים שפונים לכל הציבורים בישראל, שמקשיבה, רכשנו משהו. במשך השנים שאני עובד שם, ואני מייצג את כל העובדים, יש משהו בדנ"א של המוסד הזה שאנחנו עובדי ציבור. מקומם אותי, בהמשך לדבריך, יושב הראש, העובדה שהולכים להפריט גוף שמשדר תוכן שהוא כמו שהילדה כאן אמרה בצורה כל כך מרשימה, להפריט את זה ולתת את זה למפיקים שמזדמנים, וזה מה שמטריד אותנו.

אנחנו, כשאנחנו מפיקים תוכן אנחנו מפיקים תוכן גם לדור הזה שיראה את זה וגם לחיי מדף ארוכים, לדורות הבאים. יש לנו ארכיון עם 22,000 תכנים ביוטיוב. המנכ"לית, אני רוצה לתקן את דבריה, ברשותה, יש לנו ביוטיוב למעלה מ-5 מיליון צפיות בחודש. רואים אותנו ברחבי העולם. אני מקבל מיילים ותגובות מצופים שרואים את התכנים שלנו באיים הקריביים ולומדים מזה ומתרשמים, ישראלים שחיים all over the world. יש לנו בפייסבוק סדר גודל של עוד 5 מיליון צפיות. זאת אומרת אנחנו גוף בריא, אנחנו גוף איכותי, זכינו בפרס נציבות המדינה לשנת 2016, זכינו בפרס חדשנות מנציבות המדינה ב-2016. איך המדינה הולכת וסוגרת ומחסלת גוף כזה? לטובת מה? לטובת איזה שהוא הימור?

אני לא רוצה להיכנס לתאגיד, אבל מה שאנחנו רואים בתאגיד זה - - - אנחנו הולכים לחוף מבטחים? אנחנו לוקחים את הספינה הזאת ומובילים אותנו למשהו שהוא הולך להיות יותר טוב? יש כאן משהו טוב, למה לחסל? עם זה התחלת את הדברים. אני קורא כאן לכל החברים לעצור ולהחריג אותנו. יש פה אנשי מקצוע, אנחנו יודעים את העבודה שלנו. עם כל הכבוד לאלדד קובלנץ, עבדתי איתו במשך השנים האלה, אנחנו הפקנו תכנים מצוינים עשרות שנים לפני שהוא הגיע, הוא לא היה עושה את המהפכה הזאת אם לא היינו מביאים את היכולות שלנו וגם אחרי שהוא עזב ההישגים שלנו לא ירדו, להיפך, אפילו עלו, ואני זוקף את זה לזכות האנשים שעובדים כאן.

ואני מבקש בכל לשון של בקשה, ובזה אני אסיים, לעשות מה שנדרש, שכל ישר, לטובתנו, לטובת הילדים ולטובת הוריהם. תודה.

תאגיד השידור.

כן, בוקר טוב לכולם, שמי טל קרמר-ודעי.

אני אכוון אותך קצת, כדי שלא נתפרס. יש פה ח"כים שמכירים את חוק התאגיד, ליוו את זה, כתבו, יש פינה חמה לטייטל הזה, חינוכית בתוך התאגיד, מה התכניות שלכם לקליטת עובדים, יש לכם בכלל - - -

אז אני אענה על הכול. כמו שאמרתי, שמי טל קרמר-ודעי ואני רכזת תחום טלוויזיה בתאגיד השידור הישראלי. אנחנו בתאגיד נערכים כדי לקיים את לשון החוק כפי שהחוק מחייב אותנו שאכן, כפי שאמרה מנכ"לית החינוכית, ב-15 אוגוסט התאגיד יתחיל לשדר ערוץ שהוא ערוץ מותאם לילדים ונוער כחלק משידורי התאגיד.

מתי?

ב-15 באוגוסט 2018.

מה החוק אומר מנובמבר עד אוגוסט?

זה 15 חודשים מהיום שהתאגיד התחיל לשדר. זה לשון החוק, התאגיד התחיל לשדר ב-15 במאי 2017, תיקח שנה ורבע משם - - -

איפה ישודרו התכנים?

יהיה אפיק מיוחד, כמו שיש אפיק מיוחד של הטלוויזיה בערבית שלנו, שיהיה אפיק מיוחד של התכנים של ה - - -

על הרשת? במקום 23?

במקום 23.

אבל בלי העובדים.

נגיע לעובדים.

אני אגע בכל הנושאים. אנחנו מתכוננים להפעלה הזאת, אנחנו בהחלט מכירים ומוקירים את התכנים ואת העובדים ומתייחסים לזה בחרדת קודש ובכבוד ורצינות למעבר הזה. אנחנו כמובן, כפי שאמרה המנכ"לית של החינוכית, פועלים על פי החוק. כרגע - - -

יראת קודש - - -

אף אחד לא מאשים שפלשתם לתחום שהוא לא שלכם.

גב' ודעי, יראת קודש זו אמירה יפה, בפועל הם באוויר, הם לא יודעים מה גורלם, שלא נשתמש במלים מליצות.

לא אני זאת ששמתי אותם - - -

גברתי, בסדר, את צודקת. רבותיי, תנו לה להציג.

אין איזה רציונל, מלבד העובדה שזה כתוב בחוק.

כל המהלך כולו היה חסר היגיון - - -

חברי הכנסת, לטובת העניין, שלא נפתח - - - רבותיי, אין לי בעיה, אם תרצו לא לתת לה לדבר ואני אתן לחברי הכנסת. תנו לה, בבקשה, אני חושב שזה יעזור לדיון אם היא תיתן לנו קצת, תחכים אותנו לקראת מה אנחנו הולכים.

כפי שאמרה המנכ"לית של החינוכית כרגע ההערכה היא שמבחינת אנשי תוכן אנחנו נזדקק לכ-15 תקנים, אנחנו מעריכים שנוכל לקבל ולהרחיב - - -

אנחנו אחרי כן נמליץ עליכם לפרס ישראל שמ-185 תקנים הצלחתם לעשות 15 תקנים.

זה תקני התוכן, אני מעריכה שנוכל גם לקבל עוד אנשים מסביב, אנשי מנהלה וכיוצא בזה במחלקות אחרות בתאגיד, אני כרגע עוד לא יכולה להגיד מה המספר המדויק. התקציב שמיועד - - -

אתם מחויבים בחוק לעדיפות לאנשי החינוכית?

יש העדפה.

אלדד קובלנץ לא קיבל אפילו עובד אחד מהחינוכית.

גברתי, התחלת להיות יו"ר ועד עובדים? אל תתפרצי. תקשיבי, כשענית לי - - -

100 עובדים - - - ואלדד קובלנץ לא קיבל אפילו עובד אחד.

גברתי, אני לא רוצה להיות השלישי שמוציא אותך. תקשיבי, כשאת אומרת לי כן האם זה מכלל עובדי השידור הציבורי, אני התבייתי על החינוכית, אם יש סעיף שמייחד את החינוכית בהעדפה לקבלת עובדי החינוכית לטובת התכנים החינוכיים.

במכרזים שיוצאים ושייצאו יש העדפה לאנשי רשות השידור וליוצאי החינוכית.

אבל יש שאלה כאן, אדוני היושב ראש, הרי מאז שהחל התאגיד לעבוד נעשו כבר המון מינויים, הובאו עובדים לתאגיד - - -

חיצוניים.

גם מרשות השידור.

או מרשות השידור או מבחוץ.

לכן גם עולה השאלה של עובדות, הרי הייתה איזה שהיא תקרה של 51%, לכן אם יש לנו עכשיו איזה שהוא נתון שאומר כמה כבר הועסקו מרשות השידור ואז תהיה לנו אינפורמציה מה המספר שנשאר.

המכסה סגורה, נשארו אפס מקומות לעובדי החינוכית.

אדוני היושב ראש, אבל התשובה שלה היא לעניין.

את מי שאלת?

שאלתי אותה וכאן יש איזה שהוא דיאלוג מתפתח בינינו כדי שאנחנו נרד לשורש העניין.

אתה עכשיו באת לסייע לי, תודה רבה. הוא בפילוסופיה של החינוך.

יש לי רק עוד שאלה לנציגת התאגיד, כמה עובדים היו ברשות השידור בכלל וכמה עובדים עובדים היום בתאגיד?

אני לא יודעת לענות לך. אני עוד פעם חוזרת על הנתונים שיש בידיי, אנחנו מעריכים שאנחנו נצטרך כ-15 תקנים לאנשי תוכן ונוכל לגייס עוד - - -

תודה. אני חושב שבקטע הזה נתת לנו. חברי הכנסת, לפי סדר רשימתי, אני לא רוצה להתיימר להגעתם, מקווה שקלעתי, שולי, בבקשה.

תודה, אדוני. שלום וברכה, אני חייבת להגיד כמשפט פתיח לדיון הזה, זה לא סוד, אני הייתי חלק מהותי מהדיונים של הוועדה המיוחדת שהוקמה לצורך הפעלת התאגיד. אני גם, זה לא סוד, מתנגדת לסגירה שלו. אני חושבת שהנפנוף הזה, שכל פעם שחסר איזה 2 מיליון שקל פה או 400 במקום אחר אז הנפנוף החדש הוא 'בואו נסגור את התאגיד', אנחנו לא שם. יחד עם זאת נראה לי שהמטרה מבחינתי של הדיון הזה היא לנסות לבטל את סעיף 120 לחוק התאגיד. אני חושבת שמה שקרה - - -

שהוא לבדל את החינוכית מהחוק?

שהוא להוציא את החינוכית מחוק התאגיד הישראלי. הוא הנקודה בעיניי.

אבל בכלל למה הוא נסגר? אם היית מעורבת - - -

לא, יקירי, אני לא הייתי מעורבת בכנסת הקודמת. גם צריך להגיד את זה פה על השולחן, חברת הכנסת קארין אלהרר, בתמיכתו המוחלטת של שר החינוך דאז שי פירון - - -

וראש הממשלה דאז גם.

וראש הממשלה וכל מי שתמך בחוק - - -

זה צריך להזכיר תמיד.

בסדר.

צריך להזכיר, זו הייתה ועדה מיוחדת ש - - -

בסדר, היא הייתה ועדה מיוחדת, שר החינוך לא חשב שצריך להחריג את החינוכית, בניגוד לשר החינוך היום שחושב שצריך לעשות הכול כדי שהחינוכית תישאר כזרוע סמך, יחידת סמך, כמו שאמרה אורנה בדבריה החכמים.

אני רוצה לדבר על שתי זרועות, אדוני. זרוע אחת, וברשותכם אני לא אתחיל מהעובדים, למרות דבריו של אדוני, כי אני חושבת שאם שאלת העובדים היא השאלה אז כאילו יימצא פתרון. לא, שאלת החינוכית ותכני החינוכית היא השאלה ודרך זה גם נפתור את שאלת העובדים. הטלוויזיה החינוכית, כמו שאמר אדוני וכמו שאמרו פה דוברים נוספים, היא רוח אחרת, היא לא בייביסיטר לילדים, היא לא ריאליטי לילדים או לא, היא לא תכנים שלמי מאיתנו יש עליהם סימני שאלה, ויש לנו לא מעט סימני שאלה על ערוצי ילדים אחרים. אני מודה, את חטאיי אני מזכירה, גם הזכרתי אותם בדיונים המיוחדים בוועדה של ביטן, אני לא אישה שיש לה טלוויזיה מאוד פעילה בבית, אני גם חושבת שאת רוב הטלוויזיה שלי אני צורכת, כמו רוב הציבור הישראלי היום, בפלטפורמות אינטרנטיות, יחד עם זאת, אם יש שידורים שעליהם אין סימני שאלה בכל חלקי החברה הישראלית הם השידורים שיוצאים תחת הטלוויזיה החינוכית וככאלה אני לא חושבת שנכון לסגור אותם או להפסיק אותם, לא מבחינה חינוכית, לא מבחינה חברתית ולא מבחינת זה שהם מנסים הרבה יותר טוב, ואני אומרת את זה ומסתכלת על חבריי שהם מנהיגי הציבור הערבי, הרבה יותר טוב מפלטפורמות אחרות בכל זאת להביא גם ציבורים אחרים בחברה הישראלית אל תוך הטלוויזיה הזאת.

מתוך שכך אני מהדהדת את אדוני, למה? מה קרה? מה בער לסגור את זה? מה בער להעביר את זה? ואני אומרת את זה פה. אני הייתי מהתומכות הגדולות של התאגיד, חשבתי שצריך לעשות שידוד מערכות ברשות השידור ויודעים את זה ראשי התאגיד. בעניין של החינוכית, אני חושבת שצריכים ראשי התאגיד לבוא ולהגיד 'תעצרו, תעצרו, זה לא מתאים לנו' - - -

אגב, התאגיד רוצה בנו היום, הוא רוצה בשידור שלנו, לא סתם.

אני חושבת שנכון יהיה להם יותר להגיד 'אנחנו רוצים אותם, אבל חושבים שנכון להמשיך אותם כמו שהם', אם הם יקשיבו לי. זה דבר אחד.

דבר שני זה העובדים. אני לא שמעתי, או אני שומעת ומתנגדת לזה שוב ושוב, שגוף שהוא מאוזן, גוף שעובדים בו עובדים מסורים, גוף שמתנהל שנים באופן תקין, ולו יצויר שיש מה לתקן בו, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. אז מה אנחנו בעצם אומרים? בואו נעשה פריש מיש, בואו - - -

אבל מאחר שאין מה לתקן צריך לכבות. אמרתי, אסור להצליח במדינה.

אני לא רוצה. אז אני לא התייאשתי עדיין ואני חושבת שבשיתוף פעולה שלך עם שר החינוך, שברור מה הוא רוצה וברור ההישג שלו בהארכת זמן החינוכית, וקריאה ברורה לראשי התאגיד ו - - -

ולשר האוצר.

ודרכך לשר האוצר ולשר התקשורת. כל מי שיושב פה מהקואליציה, והם לא רבים - - -

שניים.

שלושה, גם מרגי הוא מהקואליציה וגם עודד.

לא תמיד מרגיש ככה, אבל אני בקואליציה.

בדיוק.

הם עוד זוכרים את הימים שהיינו באופוזיציה בקדנציה הזו.

שיכול להגיד את האמת וצריך להגיד את האמת, כל סיעות הקואליציה חתומות בהסכם קואליציוני שאומר שמי שמוביל את נושא התקשורת הוא משרד התקשורת. יחד עם זאת אני חושבת שיש פה מציאות שאנחנו צריכים אפילו לא ל עלות 20,000 רגל, לעלות מטר אחד למעלה, להגיד שיש פה דבר חשוב, יש פה גוף מאוזן, 180 עובדים שעושים את מלאכתם, ושוב אני אגיד, אם צריך לתקן צריך לתקן את זה בתוך החינוכית. הקריאה שלי היא לראשי התאגיד, בואו נשאיר את החינוכית כגוף נפרד. אנחנו יודעים לעשות את זה עם גלי צה"ל ועם ערוץ הכנסת, גם החינוכית יכולה לקבל את הדבר הזה.

תודה. דב חנין, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב ראש. אני רוצה רק למען הסדר לומר גם לך, אדוני היושב ראש, שנציגי העובדים בחינוכית היו בכל הסיבובים האיומים של הדיונים על סוגיות השידור הציבורי. אני לא הייתי חבר בוועדה הזו, אבל - - -

אם לא היית אומר את זה, זה הדיר שינה מעיניי.

יש לי משהו להוסיף שהוא חשוב.

אני אתן לך אחר כך.

אני רוצה לומר לך שבכל אותם סיבובים, בכמה וכמה ועדות, שלא הייתי חבר באף אחת מהן, אבל השתתפתי בדיונים האלה כי ראיתי בסוגיה הזו סוגיה חשובה מאוד והם היו בסבב הנורא של לפני חוק 2014 והיו בסבב הנורא של לפני החוק של 2016 ובכל זאת הם מגיעים אלינו גם עכשיו.

עכשיו, אני מצטרף לדברייך, חברתי חברת הכנסת שולי מועלם, אנחנו מסתכלים על הטלוויזיה החינוכית ואנחנו רואים באמת גוף מיוחד במינו, גוף עם הרבה יכולות, מעט מאוד משאבים, יחסית למשאבים הצלחות מאוד גדולות. זה לא אומר, גם לי לפעמים יש הערות, הייתי רוצה לראות עוד דברים, בסדר גמור, כמו בכל מערכת עובדת ופעילה. גוף שאגב גם מצטיין ביעילותו בתוך המערכת, אנחנו מסתכלים על התקציב, על הפעילות של הגוף, מול התקציב של 84 מיליון שקלים, נדמה לי, התקציב שלכם - - -

נכון.

זה תקציב קטן מאוד. צריך לחדד את הנקודה הזו, אנחנו לא עוסקים בשאלה תקציבית פה, אנחנו עוסקים בסופו של דבר מבחינת המדינה בכסף מאוד קטן. אבל בכסף הקטן הזה יש עבודה, יש הצלחות, יש הישגים, יש תרומה לחברה, יש ילדים שנהנים, יש מערכת חינוך, יש עובדים, יש פה מערכת טובה והמערכת הטובה הזו היא חלק מהשידור הציבורי. שידור ציבורי בתפיסה הנכונה שלו זה מגוון של דברים, זה גם מערכות של חינוך, גם מערכות של תרבות, גם מערכות של בידור, גם מערכות של אקטואליה, זה הכול משפחה אחת גדולה שנקראת שידור ציבורי. את הדבר הטוב הזה רוצים להרוס ועל פני הדברים המהלך הזה נראה פשוט שיגעון.

אני רוצה לומר לכם שמאחורי השיגעון הזה יש היגיון, וכדי שלא נעצום כולנו את העיניים כל הזמן אני אומר כמה מילים על ההיגיון מאחורי השיגעון ואחר כך אני גם אציע הצעה. ההיגיון מאחורי השיגעון הוא אותו היגיון, פעם הרי באו בשם התאגיד להרוס את רשות השידור, אחר כך באו בשם עובדי רשות השידור להרוס את התאגיד, וכל הזמן באים להרוס את הטלוויזיה החינוכית בשם אני לא יודע מה, אבל מאחורי כל הדברים האלה יש מהלך אחד. אגב, לאחרונה יצא המרצע מהשק, אמר את זה בגלוי שר התקשורת, 'לא צריך בכלל שידור ציבורי, אנחנו נגד שידור ציבורי'. צריך להגיד לזכותו של השר איוב קרא שהוא אומר בגלוי את מה שהבוס שלו, ראש הממשלה נתניהו, חושב כל הזמן. קבלני הביצוע של ההריסות, של מסע ההרס הזה, התחלפו. אני זוכר את קבלן ההריסות הראשון, גלעד ארדן, שמגיע לכאן בהתלהבות, אני זוכר אחר כך את מחליפו, קבלן ההריסות השני, השר אופיר אקוניס, אחריו בא לתקופה קצרה קבלן הריסות יעיל במיוחד, השר צחי הנגבי, עכשיו קבלן ההריסות הוא איוב קרא.

חברות וחברים, מאחורי המהלך הזה עומד ראש ממשלה שלא רוצה שידור ציבורי, נלחם בשידור הציבורי ובדרך לא לוקח שבויים, לא מרחם על ילדים, לא על עובדים, לא על מבוגרים ולא על אף אחד. אגב, כמות הבלופים והשקרים שהופצו במסע הזה של ההרס לאורך כל השנים האחרונות היא פשוט חסרת תקדים. אני מתקשה לראות נושא שבו הממשלה באה ומעל השולחן הזה אומרת בדיוק את ההיפך תוך שלושה חודשים, פעם ככה, פעם בדיוק ההיפך, ותמיד באותה התלהבות ובאותו מסע צלב נורא.

בשורה התחתונה, עמיתיי חברי הכנסת, אני אומר לכם, בואו לפחות את הלקח ממה שקרה בחורבן הזה של השנים האחרונות נלמד סוף סוף, כי אני הייתי גם נגד הביטול ב-2014 ונגד הריסת התאגיד ב-2016, אני כל הזמן נגד המהלכים של הממשלה בתחום הזה. אני אומר, בואו נלמד את הלקחים, בואו נעצור את מסע ההרס לפני הרך האחרון, הרך הקטן הזה, שנקרא בשם הטלוויזיה החינוכית, נעצור את מסע ההרס הזה.

אני רוצה להגיד גם לראש הממשלה, אני מקווה שהוא עוקב אחרי השידור הזה, אני יודע שנושא השידור הציבורי הוא מאוד בדמו, אז אני בטוח שהוא גם עוקב - - -

אני חוטא בתגובות מהירות, אני לא רוצה להגיד לך בעניין של צנצנות עכשיו.

אז אני אומר גם לראש הממשלה שלעתים אני מבין מאיפה בא מסע השנאה הזה לשידור הציבורי, אבל הסיפור הוא לא הטלוויזיה החינוכית. אני חושב שהטלוויזיה החינוכית, גם אם מישהו שונא נורא את השידור הציבורי, את הטלוויזיה החינוכית בכל זאת הוא יכול להשאיר. לכן אני מציע לנו, עמיתיי חברי הכנסת, שאנחנו נתאחד כולנו בעצירת מסע ההרס. נציל את הטלוויזיה החינוכית. משהו שעובד ועובד טוב אין שום סיבה להכניס אותו עכשיו לניתוח על שולחן הניתוחים כשאף אחד לא יודע מה יהיה איתו. אני אפילו בעצמי לא בטוח, יהיה תאגיד שידור, לא יהיה תאגיד שידור, הרי הכול משתנה פה כל יום. יש לנו טלוויזיה חינוכית שעובדת, עושה תוצאות נהדרות, באמת, בבית הזה יש קשת כל כך רחבה של אנשים שחושבים שזו מערכת טובה, למה להרוס?

בואו נשאיר את זה, בעוד חמש שנים נתכנס לדיון מחדש, נחשוב, נלמד את הלקחים ממה שעשינו, ממה שקלקלנו, אולי גם ממה שנצליח לתקן, אפשר יהיה להמשיך ולדון על זה. לא את כל ההרס צריך להשלים בשנה אחת.

נחמן.

תודה לך, אדוני היושב ראש. אני באמת מייצג פה קצת היסטוריה, אני מכיר את החינוכית הרבה מאוד שנים ואני הייתי גם כשעלתה השאלה האם לשלב את הטלוויזיה החינוכית בערוץ 2, לא יודע כמה מהאנשים שישנם פה עוד זוכרים את הרגע הזה וכמובן שאותן זכייניות, הן כבר השתנו בחלקן, התנגדו בחריפות והיום אני שומע מאורנה שהם מחפשים דרך לשלב את החינוכית בכל זאת, כי הם מבינים שלחינוכית יש ערך ושהתכנים שלה תרמו להם. זה שונה לחלוטין מאותה גישה שהייתה - - -

גם התאגיד רוצה לשלב את השידורים של החינוכית, הוא פנה אלינו.

אבל בלי החינוכית.

לא, כרגע, נכון לעכשיו - - -

לילך, זה על חשבון הזמן של נחמן.

אז מה הבעיה, תקציבית?

לא, חשוב שאנחנו רלוונטיים גם לתאגיד היום. התאגיד פנה וביקש שנמלא את כל זמן היום בשידור של החינוכית.

כן, אני יודע, אבל יש בזה משהו ערמומי כמובן. אני אומר את זה כדי שתהיה איזה פרספקטיבה היסטורית. יש משהו בחינוכית כמו עוף החול, שהוא תמיד חוזר, ולכן אני הזכרתי את אלדד, לא כי אנחנו עכשיו מנתחים את הביצועים שלו. הוא לקח את הארגון לפני כמה שנים והוא תרם לו תרומה יוצאת מן הכלל חשובה, כולם יודעים את זה, גם בדיגיטל וגם בתחומים אחרים ואני חושב שהוא הכין אותו, במידה מרובה, לעידן החדש. עכשיו זה איכשהו התגלגל שהוא גם האיש שמביא וגם האיש שלוקח וזה די אומלל מבחינתו האישית, אבל הטלוויזיה החינוכית עומדת היום במצב יותר טוב מאשר עמדה לפני כמה שנים, צריך לזכור את זה, ויש לה ערך יותר גבוה בבורסה הזאת, נקרא לזה, של השידור.

אבל גם אחרי לכתו היא ממשיכה.

אני מאוד חרד ממה ששמעתי פה ואני חושב שצריך לגשת בגישה חדשה ודב אמר דבר מאוד חשוב. כאן אנחנו נמצאים עוד בשלב שאפשר לעצור. בתאגיד כבר אכלנו אותה, ידענו ואכלנו. בשידור המסחרי, אגב, במדינת ישראל גם אנחנו הולכים לאכול אותה. מי שחושב ששני ערוצים מסחריים יהיו יותר טובים מערוץ אחד הוא טועה, זה יירד עוד יותר נמוך, התחרות תהיה עוד יותר חריפה והצהוב או האדום, לא חשוב באיזה צבע, ישתלט לחלוטין. אין שום ספק, זה היגיון של כל אחד שיש לו הבנה בסיסית בתקשורת. אז מי שרוצה להוסיף עוד אחד לשם, גם התאגיד יגיע לשם בסוף כי מודדים אותו עכשיו ברייטינג. השר קרא, מומחה חדש בינלאומי לרייטינג, סופר כמה נקודות רייטינג ואומר 'זה לא שווה לי 750 מיליון שקל'. זה יגידו גם עליכם מחר בבוקר, אתם לא שווים את הכסף שמשקיעים בכם.

אני חושב שאפשר וצריך לעצור את זה. השותף שלנו לעניין הוא שר החינוך. שר החינוך בנט, אני לא רוצה לתקוף אותו, אני מעריך אותו כי אני יודע - - -

אין מה לתקוף אותו, הוא בעד השארת החינוכית במשרד החינוך והוא עושה הכול - - -

אני יודע, אני אומר לך, שולי, אם בנט ירצה הוא יודע לעצור את זה, נקודה. הוא נלחם על נושאים הרבה יותר גדולים, לא בהכרח יותר חשובים, והוא ידע לעצור אותם, אז גם את הרכבת הזאת הוא יודע לעצור.

ומילה אחרונה לעובדים. אני לא רוצה לראות יותר את העיניים העצובות של העובדים שבאים לוועדה הזאת, נמאס לי, עשו את זה לכמעט 1,000 עובדים של רשות השידור ואני זוכר מה היה פה. אי אפשר. ואני גם לא אוהב שאת סופרת, סליחה, אורנה, ידידתי הטובה, עד 47 ועד 51 ועד 65, בעיניי גם בני 65 יודעים לעבוד וצריכים לעבוד, הם לא סיימו את חייהם, לא המקצועיים ולא בכלל.

מסכימה איתך.

אני יודע. לכן אני אומר, אין סיבה להיפטר מהעובדים, הם צריכים להמשיך ולעבוד. אם זה יהיה בתאגיד, שיהיה בתאגיד, לא אכפת לי איפה, אבל אי אפשר לתת לג'ונגל הזה להשתולל פה. תודה.

תודה. פרופ' יוסי יונה, בבקשה.

אדוני היושב ראש, יש ביטוי שאני חושב שכולנו מכירים כביטוי אמריקאי שאומר אם זה לא מקולקל אל תתקן, ופה אפשר להגיד גם יתרה מזאת, אם זה לא מקולקל אל תסגור.

יש פתגם מרוקאי מהצד השני, בא לתקן קלקל, זה בא לנשק עיוור אותו. זה בחרוזים.

כן, זה דרך אגב ביטוי שהוא מקובל בכל הלהגים הערביים.

תגיד את זה בערבית.

ג'אי סליח אעמא (ערבית).

פרופ' יוסי יונה, אני רוצה לומר לכם שהוא כותב עשיר וטוב בערבית.

הוא נואם גם, הוא נאם בערבית.

תודה רבה, אדוני, על הדברים. בכל אופן נחזור לעניין הזה, בכל המקרה, הדבר, לא רק שאין צורך לתקן, אלא אין צורך לסגור, יש דווקא צורך לפתח ולעודד את הדבר הזה. הביטו, הדיונים בכנסת בשבועות או בחודשים, אולי בשנים האחרונות, אופיים נושא מין איזה שהוא פרשת דרכים, ימין שמאל, המחנה הזה והמחנה הזה, פה יש קונצנזוס, יש קונצנזוס בין ימין ושמאל, בוא לא נעשה את כל הדיונים או ימין או שמאל, או המחנה הזה או המחנה האחר. אם זה ככה אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מאחדים כוחות - - -

השאלה אם זה בגלל ההסכמה או בגלל שהיטשטשו הגבולות.

לדעתי ה - - -

לא, אתה לא חייב לענות.

בכל אופן, לכן אין כאן מחלוקת בין מחנות ואז עומד בפנינו אתגר, במיוחד האתגר מוצע בפניכם, חברות וחברי הקואליציה שיושבים מסביב לשולחן, אתם כאן יושבים וטוענים בזכות המשך פעילותה של הטלוויזיה החינוכית ולכן האתגר הוא בפניכם. הרי סביר מאוד להניח שכל אנשי האופוזיציה שיושבים כאן, כל החברות וחברי האופוזיציה, בעד המשך פעילותה של הטלוויזיה החינוכית, אז עכשיו אנחנו מפנים את האתגר אליכם, הבא ונעשה מהלך משותף.

אני, דרך אגב, מסכים לחלוטין עם דבריה של שולי מועלם, חברתי כאן, שלדבר על העובדים זה כאילו שאנחנו עכשיו לשכת תעסוקה. לא, יש כאן דבר מופלא, יש נחיצות, יש צורך, העובדים הם אלה שבעצם מספקים את הצורך הציבורי הנפלא הזה. אז אנחנו לא צריכים לבוא לכאן ולומר 'אתם יודעים, תשמעו, בכל זאת, אולי אין צורך בזה, אבל יש צורך להבטיח את תנאי החיים של העובדים', לא, יחסי הגומלין הם אחרים, יש נחיצות, הדבר הזה פועל ולכן העובדים נחוצים, כפי שאמר גם חברי נחמן שי, בכל הגילאים.

הנמך טוס לנחיתה.

אני מנמיך טוס, מתכונן לנחיתה ואומר שוב, לכן בואו חברותיי וחבריי, בעיקר מהקואליציה, תראו, כל מה שצריך לעשות, שימו לב, שולי, את אמרת את זה, זה סעיף 120. היה ואנחנו נבוא ונציע הצעת חוק שאומרת משהו מאוד מאוד פשוט וקטן, ביטולו של הסעיף, ביטולו של הסעיף מאפשר את המשך פעילותה של הטלוויזיה החינוכית.

מבחינתי הדיון יכול לעצור כי הסיכום כבר כתוב.

אוקיי, אז הנה, אז הסיכום כתוב, אני מקווה ברוח הדברים הללו, היושב ראש יסכם.

ואף מעבר לזה.

כולנו מחויבים לבטל את סעיף 120 שבעצם מחייב את סגירתה של הטלוויזיה החינוכית באוגוסט 2018 וכך אנחנו נוכל להמשיך את המשך פעילותה של הטלוויזיה החינוכית שעשתה ועושה טוב מאוד, לא רק לילדים, אלא גם לבוגרים. תודה.

חברי הכנסת, אם כולם רוצים לדבר אני מבקש לקצר בדברים כי יש לנו עוד הרבה דוברים. יוסוף, בבקשה. ד"ר יוסף ג'בארין, חבר כנסת.

תודה לכבוד היושב ראש.

תגיד על הערבית שלו משהו.

טוב, חברים, קודם כל באמת תודה ליושב ראש על הדיון החשוב הזה ואני רוצה להגיד לכם, כחבר בוועדה הזו כשנתיים וחצי זה אחד הדיונים המעטים שאני משתתף בהם שאני בתחושה שבאמת אפשר לקדם משהו.

אם לא הייתי מבין אותך הייתי נפגע.

לא, מהצד שלי, מהצד של חבר אופוזיציה וגם עם היכולת לתרגם באופן מעשי את המסקנות ואת ההמלצות של הוועדה. אני לפעמים חושב, כבוד היושב ראש, שצריך לעבוד שנתיים ולהוציא מסקנות ואת השנתיים הנוספות, אם יהיו, לבצע אותן.

אם היית יודע כמה זמן לוקח להם ליישם לא היית ממליץ את זה.

אני רוצה להגיד לכם שהדיון הזה באמת לגופו של עניין נראה מאוד מוזר כי באה ד"ר שמחון ובצדק מציגה את תמונת המצב וכשאני מחפש את אותו שיח על מה הן הסיבות, מה הבעיות, מה צריך לתקן וכדומה, כמעט ואין תשובה והתשובה היחידה היא שהחוק קבע. החוק קבע, החוק קבע, החוק קבע. ומה קבע החוק לגבי 185 עובדים? מה קבע החוק לגבי הילדים שצופים, קהל היעד הזה? מה קבע החוק לגבי תכני החינוך? כמעט כלום. כשאני שומע את החברים מהקואליציה, גם חברת הכנסת שמאותה מפלגה הגיע השר, התשובה היחידה שאני שומע לגבי האפשרות של תיקון המצב היא שההסכם הקואליציוני אומר כך וכך. ההסכם הקואליציוני אומר שבנושאי תקשורת זה נשמר לראש הממשלה, אבל חברתי, גב' מועלם, נושאי התקשורת זה בעיקר התייחס לכל מה שקשור אולי לחטיבת החדשות והנושאים האקטואליים, זה פחות נוגע בסוגיות הללו, שהן הסוגיות היותר מקצועיות.

לכן אני חושב שיש כאן אפשרות, אם שר החינוך באמת רוצה לדאוג לעתידו של השידור החינוכי, אפשר לטעון באמת שזה לא חלק מההסדרים הקואליציוניים. זה נושא שצריך להישאר אולי מחוץ לנושאים הקואליציוניים. מה גם שאני חושב שיש כאן הסכמה, גם בתוך האופוזיציה, שדבר כזה לא יכול לקרות ככה בגלל שהחוק קבע. מה זה החוק קבע? יש לפחות חצי שנה לתקן את המצב, אני חושב שהוא בר תיקון ואני אסיים ואומר לכם, אולי כפעיל בתוך החברה הערבית, זה לא שאני מקבל את תמונת המצב כיום לגבי השידור החינוכי, אני אומר שצריך לתקן עוד הרבה דברים וכדומה, אבל אני מסכים איתך, גב' שמחון, יש ניצנים מאוד חיוביים לעניין הזה של שילוב האוכלוסייה הערבית ותכניות דו לשוניות וכדומה. המעט אולי שיש, אני חרד לגביו ולכן אני רוצה להיות שותף למהלך שיכול באמת לשמר את מה שיש וצריך לשמר את מה שיש. ואני מצטרף לקריאה, גם להנהלת התאגיד החדש, אבל גם בעיקר למשרד החינוך, להתערב כאן ויש להם, לדעתי, את הכוח הפוליטי לשמור על השידור החינוכי.

תודה. חבר הכנסת עודד פורר.

תודה, אדוני. אני אחלק את הדברים שלי לשלושה נושאים מרכזיים. הראשון, ואולי אני לא תמים דעים עם כל מי שיושב פה, זה לגבי איך הוא רואה את כל הנושא הזה של התאגיד. אני אולי בתפיסות או בעמדות שלי יותר קיצוני מדברים שאחרים הובילו לגבי הנחיצות של התאגיד או איך צריך להיראות השידור הציבורי. תפיסת העולם שלי אומרת ששידור ציבורי צריך להיות איפה שיש כשל שוק וכשל שוק יש בדיוק דווקא בנושא הזה שנוגעת בו החינוכית. זאת אומרת אני בכוונה מפריד בין תאגיד השידור לרשות השידור לכל הנושא הזה שהוא נושא אחד שהיה צריך לפתור אותו לטעמי אחרת, לא בצורה של תאגיד, הלכו לצורה של התאגיד, זה בסדר, אבל דווקא בעניין הזה של החינוכית, איפה שיש כשל שוק, איפה שיש צורך בטלוויזיה כזו שחייבת להיות ציבורית, היא לא יכולה להיות משהו אחר, והיא חייבת להיות גם in house, פה טעו, ולכן אולי הכותרת הראשונה של הנושא הזה צריכה להיות שהחינוכית נחוצה. צריך אותה, צריך טלוויזיה חינוכית, צריך אותה במתכונת שהיא מתכונת שיושבת איפה שהיא צריכה לשבת, במשרד החינוך, כמו שהיא יושבת היום, מנותקת לחלוטין. עם כל העובדה שהמשרד הזה עבר ידיים פוליטיות כאלה ואחרות החינוכית מעולם לא נגעה בפוליטיקה, זה לא היה עם איזה שהן גישות פוליטיות.

אני שמח במובן הזה לשמוע לפחות את העמדה של שר החינוך, כפי שהביאה אותה חברת הסיעה שלו, חברת הכנסת שולי מועלם. והנושא השני, ופה אני לא רואה אותך, איפה הסתדרות העובדים? איפה אבי ניסנקורן במלחמה שלו? הוא ידע לנהל מלחמה מאוד מאוד עזה על נושאים אחרים, אני מצפה ממנו לנהל את אותה מלחמה פה.

תודה.

תן לי, שלושה נושאים, אני בשני. הוא ידע לנהל ואני מצפה מההסתדרות לנהל מאבק גם בעניין הזה. מהסיבה הפשוטה, יש פה פיטורי עובדים או זריקה של עובדים לאן שהוא, לא ברור, בהיקפים רחבים.

העניין השלישי והכותרת השלישית, וזה אני אומר לכל חבריי פה, אל תשלו את עצמכם, זה לא סיפור של תאגיד וזה גם לא סיפור של האג'נדה של ראש הממשלה בענייני תקשורת. יש פה סיפור של כסף, משרד האוצר רואה 185 תקנים שהוא מבטל אותם, הוא רואה את החיסכון של הכסף בסיפור הזה, זה כל הסיפור, חד וחלק. העובדה שלדיון הזה לא הגיע נציג של אגף התקציבים ונציג של האוצר, מעבר לחומרה שהם לא מגיעים לוועדה מוועדות הכנסת, זו ועדה שדנה בדיוק בנושא שעליו הם צריכים לתת את הדעת.

אני מבקש, אדוני, שייכנס לסיכום, אם משרד האוצר חושב שאפשר לקיים טלוויזיה חינוכית במקום ב-185 עובדים עם 10 עובדים, אני מצפה ממשרד האוצר לבצע את אותה התייעלות ושמשרד האוצר יבצע את עבודתו בירידה של 90% מכוח האדם במשרד האוצר.

תודה. אילן גילאון.

קודם כל גילוי נאות, אדוני, את הופעת הבכורה שלי בטלוויזיה אני עשיתי בקלאוזנר 14.

גם אני, אבל אני בחתול שמיל.

ותראו לאן הגעתם.

אני בא בכמה כובעים פה, גם בתור כמובן שעדיין מבכה את פירוקה של רשות השידור. אני חושב שבשבילי - - -

בגילוי נאות, אני עדיין לא מחונך, עדיין יש לי ציפיות מהחינוכית.

אתה רואה? אל"ף, אין שום סיבה כלכלית שהדבר הזה יקרה. בי"ת, צריך להבין על איזה רקע הדבר הזה קורה, על איזה רקע פורקה רשות השידור ובתוך זה התאגיד, זה בדיוק הפוך מהסיסמה שלכם, איכות היא כן מילה גסה. תבינו, זה הרקע. איכות היא כן מילה גסה ועל הרקע הזה אנחנו, מדינת ישראל, אנחנו, ואתה פה אומר 'למה אתם לא נלחמים?' אנחנו מייצרים להם סיבה למלחמה ואז קוראים להם להיאבק? למה בכלל צריך את הדבר הזה?

אנחנו מנפצים באופן שיטתי את כל נכסי צאן הברזל של מדינת ישראל, ביד מכוונת, בכוונה תחילה. כל הזמן השיר הזה של רחל חזר לי בראש, יד ענקים זדונה ובוטחת, יד מתבדחת, שמה לאל, מה זה משנה? אנשים הם פירורים על מפת שולחן ואתה מעיף אותם, מה אכפת לך מה קורה שם, אם אנחנו לא שולטים אז למה אנחנו צריכים את זה? אני רוצה להגיד, הייתי נותן לזה שם של סרט של במאי שמאוד אהוב על שרת התרבות, קוונטין טרנטינו, שאומר ממזרים חסרי כבוד. זה הרקע.

עכשיו, אני מבקש, אדוני היושב ראש, מי שטוען את הטענה הנלוזה הזאת שמדינה היא עסק, אני מזמין אותו למכור את המפעל הציוני במחיר שהושקע בו ואז אנחנו נראה מי יקנה אותו. אני מודיע לך, אדוני היושב ראש, שאף אחד לא יקנה אותו. לכן סעיף החוק הזה צריך להתבטל ככפרה על החטא הקדמון של פירוק רשות ציבורית במדינת ישראל, ככפרה, וצריך לקחת את הכול בחשבון, את העובדים - - -

פעם דיברנו, ואני אסיים, כי כנראה נגמר לי הזמן גם, היה דיבור על חדוות יצירה. אני צופה עד היום, אני נשבע לכם, באמת, אמרתי שרגא ביש גדא ואני צופה בחדשות מן העבר עם אלתרמן ועם מירי נבו, אני גם סבא לשמונה נכדים, יש לי גם אינטרס פרטי מעבר לזה שצמחתי ב - - - אבל הייתה אמירה שנקראה חדוות יצירה שהיום לא משתמשים בה יותר כי אנחנו חיים בעולם כל כך ציני וחדוות יצירה זה היה ביטחון תעסוקתי, יכולת להתפרנס בכבוד וגם שאתה אוהב את מה שאתה עושה. זה היה אתגר ציוני ממדרגה ראשונה.

אילן, לא הייתי מפסיק אותך אם לא היה לי אילוץ, אני נהנה מכל רגע.

אני גמרתי. אני חושב, אל"ף, צריך לשנות את הסעיף, ורק מילה אחרונה, חבר'ה, אני יכול להנפיק חמש אצבעות, אנחנו מפלגה שרצינו לעשות הפגנה המונית, אבל המונית לא הגיעה, אז ביטלנו אותה. אז זה מה שאני יכול להבטיח, וריבה.

תודה רבה.

אני מצטער שאני לא יכול לאחל לך שתגדלו, אבל אני אוהב אתכם גם כחמישייה.

איך אורי היה אומר?

אורי אורבך היה אומר לי, 'שתהיה לך הצלחה גדולה במפלגה קטנה'.

אני חושב שהוא היטיב לבטא את מה שרציתי לומר במילים אחרות. תודה, רבותיי. אמרתי, לא נהפוך את זה לישיבה חגיגית כי נחטיא את המטרה. מסעוד גנאים.

טוב, אדוני היושב ראש, האמת שהיטיבו חבריי בהצגת הנושא והדרישות והבקשות, רק הייתי מוסיף שמתחילה באמת העניין הוא עניין של השקפת עולם, לאיפה המדינה הזו הולכת, לאיפה הממשלה הזו הולכת. לא הכול כסף, לא הכול יכולים למסחר בסוף. גם אני, כאבא, כהורה, כאיש חינוך לשעבר, אני רוצה גם שהילדים שלי, הנוער, בתכניות הטלוויזיה החינוכית, אני רוצה שמשרד החינוך יהיה אמון על זה ולא כל גוף מסחרי אחר, לא יודע מה יעשה בתכניות לבני הנוער שלנו ולילדים שלנו.

גם העניין של העובדים שהוא, לפי דעתי, גם עניין קריטי, חשוב. אלה 185 משפחות שמתפרנסות ומתפרנסים מהטלוויזיה החינוכית. בקצרה, יש לנו הערות, לכולנו יש הערות, אני הייתי רוצה לראות יותר תכניות בערבית, יותר תכניות שמייצגות את הייחוד התרבותי הלאומי הערבי בתוך מדינת ישראל, אבל אני מצטרף לכולם בזה שהמשימה היא מאוד קלה, במיוחד לאלה שבממשלה, וזה להפסיק את סעיף 120 והחינוכית תישאר.

תודה. מיכל בירן.

ממש שתי נקודות קצרות. האחת, שבעולם הגיוני הדיון הזה היה לא הגיוני. סליחה, עבר חוק, החליטו, הדברים יצאו לדרך, בכל מדינה אחרת, אני חושבת, ובכל סיטואציה אחרת זו הייתה התשובה, אבל המקרה הזה הוא גם ככה כזאת פרסה, כמו שדב חנין היטיב לתאר, וראש הממשלה בעצמו, אחרי שהכול עבר, אומר שבכלל לא צריך את זה.

יש לנו אילנות גבוהים להיתלות בהם.

כמה שיגעו אותנו, כן תאגיד, לא תאגיד, כן רשות שידור, אחרי שניסינו לשכנע אותם שצריך את רשות השידור הם אמרו שלא צריך, צריך תאגיד, ואז כשנהיה תאגיד הם אמרו לא, לא, אפשר להבריא את רשות השידור. המילים עברו באמת - - -

טרנספורמציות.

כאילו כמעט זה גורם לך לפקפק במה המשמעות של מילים, מה המשמעות של משפטים שנאמרים במשכן הזה. בתוך הפרסה הזאת ובתוך ההתנהלות הלא סבירה, שכשמנסים להסביר לאנשים מה קורה פה בארץ, אני חושבת שאין דבר שמסביר יותר טוב על החוליים שלנו מאשר מה שקרה עם כל פרשיית רשות השידור והתאגיד. לקחת דווקא את הדבר שבעצם לא היו טענות כלפי מלכתחילה, שזה החינוכית, כי חלק מהטענות על רשות השידור, גם בתור מישהי שעמדה לצד העובדים, היו שם טענות שהיה בהם ממש, לקחת את הגוף שמלכתחילה לא היו טענות עליו ולתת לו להיות נזק משני בתוך הסופה הזאת שהתרחשה פה, זה לא סביר.

שוב, למרות שאני ידועה בזה שאני תמיד עומדת לצדם של העובדים, אם הייתם אומרים לי שהם לא טובים, שהתכנים לא טובים, שזה לא שימושי, שאין מה לעשות בזה, הייתי אומרת ואללה, זה כורח המציאות, זה לא המצב שאנחנו עומדים בו, זה פשוט חוסר היגיון. פה, רובנו באמת מהאופוזיציה, אנחנו צריכים אתכם, החברים בקואליציה, שתעזרו להעביר את הסעיף הזה אחרת אנחנו יכולים לדבר מכאן ועד להודעה חדשה שכל מה שצריך לבטל אותו, אבל בין כל מה שצריך לבינינו עומדת ועדת שרים.

תודה. איילת.

למרות, אדוני, שבוועדת החינוך לא עסקת במיוחד בענייני התאגיד, זו דווקא הזדמנות מאוד מאוד טובה, בעיקר בגלל שעכשיו צריך לחפש לי בארכיון את החתול שמיל, להזכיר את נושא הארכיונים של רשות השידור. גם הארכיונים של החינוכית, אנחנו כמובן עוסקים בבני אדם קודם כל, אבל הארכיונים זה ההיסטוריה של מדינת ישראל וצריך גם לתת את תשומת הלב על הדבר הזה.

אני לא רוצה, אני באמת רוצה להתמקד בייחוד של החינוכית ופחות בעניין התאגיד כי יכול להיות שהדעות שלי על התאגיד ומה שמתהווה ממנו הן שונות משל חברים, אני בסך הכול חושבת שבהתחשב בנסיבות הם עושים מוצר שמאוד מאוד מעניין יהיה לראות זה יתפתח, זה בכלל לא הדיון בעיניי, אבל למשל אותי מעניינת השאלה איך זה שתכנית כמו עושים סדר, שהיא תכנית מאוד מאוד טובה, יורדת מהאקרנים. יכול להיות שהיא תעלה בערוץ 2 או תעלה בערוץ 1, אבל זו הייתה תכנית שהייתה לה משמעות מבחינה ציבורית מאוד מאוד גדולה ואני אומרת לעצמי, רגע רגע, אף אחד פה לא מושך בחוטים, לא מנסים לתמרן?

וכמובן שבסוף אי אפשר לא להגיע לנושא העובדים, ונחמן לצערי הלך, אבל כן, אני חושבת, אורנה, שהציון של העובדים, אני יודעת ממה הוא נבע, את רוצה לראות את מי את יכולה להוציא בהסכמי פרישה, במי אפשר לטפל בדרכים נוספות מעבר, כי אנחנו בסך הכול בסוף לא רוצים שיתפתח פה דור של עניים בני 45, זה דבר שמדאיג את כולנו, וכמובן שלבני ה-65 אנחנו רוצים שיוכלו לפרוש בכבוד ומי שלא צריך ולא רוצה לפרוש, אולי למצוא לו פתרונות אחרים. סופו של דיון, יש כאן איזה שהוא נכס, אפילו הייתי משתמשת קצת במילים שחוקות, נכס צאן ברזל, אבל כמו שאמרה מיכל, אנחנו כבר פה מפקפקים, למדנו לפקפק פה במילים, במיוחד אלה מאיתנו שהם חמוצים, אז ערכן של מילים - - -

לקחת את זה אישית מאתמול, אני רואה.

האמת היא, אני מוכרחה להגיד לך, הייתי קצת המומה, אבל - - -

בואי נישאר בחינוכית, סליחה שהכשלתי אותך.

לא, אני לא התכוונתי להמשיך בזה, אבל כן, הערך של מילים קצת נשחק פה בכנסת, למרות זאת שבפרוטוקול יירשם שהחינוכית היא נכס צאן ברזל וצריך לראות איך ניגשים לנכס הזה.

תודה. תוך כדי סיכמתי ואני מקווה שקלעתי פחות או יותר לדברי החברים. קודם כל ועדת החינוך מודה לכל מי שהגיע לדיון הזה, הן מהחינוכית, הן מהתאגיד, הן הילדים החמודים והאיכותיים, העובדים, כולם יחד.

ועדת החינוך נדרשה לדיון על גורלה של הטלוויזיה החינוכית וקיימה דיון על גורלה של הטלוויזיה החינוכית עם כניסתו לתוקף של סעיף 120 לחוק התאגיד הציבורי. הוועדה שמעה ועמדה מקרוב על תפקודה והצלחתה של הטלוויזיה החינוכית, הוועדה הגיעה למסקנה החד משמעית, חוסר שביעות הרצון שהיה מהשידור הציבורי בכלל, הן בהתנהלות והן באיכות והן בהתנהלות התקציבית גירעונית, לא היה נחלתה של הטלוויזיה החינוכית, לכן הוועדה לא ראתה הצדקה בכלל להכליל אותה בחוק הזה. היא לא הייתה בכלל באותה פלטפורמה, לכן לא הייתה הצדקה. הוועדה רואה בחומרה שחוק התאגיד הציבורי חוקק תוך התעלמות מוחלטת מצרכי התכנים החינוכיים ותוך התעלמות מוחלטת מגורלם של 185 עובדים איכותיים ומסוריים.

הוועדה רואה עין בעין, אני לא נוהג להכניס את זה בסיכום, אבל הפעם הכנסתי, את הצורך בביטול חוק או בתיקון חוק שחוקק בחיפזון, באופן רשלני, כפי שקבע בג"צ לעניין חוק דירה שלישית. משכך הוועדה קוראת לשר האוצר, לשר החינוך, לשר התקשורת ולראש הממשלה בראשם, להורות על תיקון החוק על מנת להגיע למצב שהטלוויזיה החינוכית תמשיך לשדר בחוק, כגוף עצמאי או בכל מסגרת שהממשלה תחליט, או בהעברתו אחד על אחד, כפי שהוא במתכונתו הנוכחית, שאין ספק ואין מחלוקת על הצלחתו בתוך התאגיד, אחד על אחד, או לחילופין, פעם שנייה, לדחות את תאריך הביצוע לשנה מסוימת על מנת להגיע לתיקון ראוי תוך מתן מענה הולם, הן לתכנים והן לגורלם של העובדים.

הוועדה תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.