פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-02OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 483

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"א בחשון התשע"ח (31 באוקטובר 2017), שעה 9:00

תכנית החומש במגזר הבדואי - לציון יום הנגב

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

חיים ילין

טלב אבו עראר

סעיד אלחרומי

ג'מאל זחאלקה

דב חנין

אחמד טיבי

מוסי רז

שמואל אבואב - מנכ"ל משרד החינוך

תמיר בן משה - מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

עמירה חיים - מנהלת מחוז הדרום, משרד החינוך

מוחמד אלהיב - ממונה על החינוך הבדואי, משרד החינוך

אמיר שהרבני - סגן מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך

סופי אורטשקנזי - עו"ד, ייעוץ משפטי, משרד החינוך

עדן אברהם - עו"ד, משרד המשפטים

שאדי גריפאת - מפקד מרחב בדואי דרום, משרד הביטחון

דן יונה - ענף אסטרטגיה, משרד הכלכלה והתעשייה

גלעד שור - מנהל תכנית להעצמת הרשויות הבדואיות בנגב, משרד הפנים

עמאר רשרש - ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רן בנימין - סגן מנהל אגף נגב, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

חיאם קאעדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

פרופ' אבי עשור - מרצה וחוקר, אוניברסיטת בן גוריון

עטייה אל עאסל - יושב ראש המועצה האזורית לישובים הבדואים

ג'אבר אבו כף - ראש המועצה האזורית אל קסום

מוצלאח אבו עאסא - מנכ"ל המועצה האזורית אל קסום

אברהים אל הוושלה - ראש המועצה האזורית נווה מדבר

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ארגוני הורים

סלווה אבו כאשף - רכזת מחוז נגב בקנים הערביים, תנועות נוער

פז רונן - המטה המרכזי, תנועות הנוער

מוחמד יונס - יושב ראש תנועת אופקים

חנה דורסמן - מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות

עופר דגן - מנהל משותף, מחלקת מדיניות שוויונית, עמותת סיכוי

ליונל פולי - מורה בחטיבה העליונה, משרד החינוך הצרפתי

ד"ר ת'אבת אבו ראס - מנכ"ל משותף

ד"ר יעלה רענן - המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים

עטא אבו מדין - רהט

יאיר חרותי - מוזמן/ת

בני צרפתי - מוזמן/ת

עידית שבתאי סידס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ) מייצג/ת את חינוך לפסגות

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים

תכנית החומש במגזר הבדואי - לציון יום הנגב

בוקר טוב. היום ה-31 באוקטובר 2017, י"א בחשוון התשע"ח ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר היום תכנית החומש במגזר הבדואי, לציון יום הנגב.

כפי שנהוג בכנסת, כשיש יום אותו הכנסת מציינת, יש לנו חבר כנסת שמוביל אותו כאשר במקרה שלנו זה חבר הכנסת טלב אבו עראר שמכיר את הנגב. היום תושבי באר שבע מציינים את שחרור באר שבע על ידי האוסטרלים כך שאנחנו היום נטו ביום הנגב. מיקדנו אותו בסוגיית האתגרים שיש לנו במגזר הבדואי.

נמצא אתנו מנכ"ל משרד החינוך שייתן לנו סקירה. אני חושב שזה מעיד כאלף עדים על כך שהנושא הזה חשוב והוא ממוקד בהנהלת המשרד כדי להגיע סוף סוף לפתרון מכובד.

כפי שנהוג, אדוני המנכ"ל, אני אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת שמוביל את היום כדי לומר מילות פתיחה ולאחר מכן אני אעביר לך את רשות הדיבור.

אנחנו רצינו לקיים את הדיון הזה במשך שעתיים אבל צוק העתים, גם של היוזמים, האורחים והמארחים, לא מאפשר לנו זאת ולכן התכנסנו למשך שעה. הדיון יהיה אפקטיבי וזה אומר שלא תהיה קשקשת. תהיה הצגה קצרה של המנכ"ל, בסביבות עשר דקות, ולאחר מכן אתן לחברי הכנסת להתייחס. לאחר מכן מספר אורחים שנוגעים בדבר יוכלו להתייחס למרות שלא כולם ידברו. הנה, אני אומר לכם כבר עכשיו כי הדיון יימשך שעה בלבד. יש לנו היום יום עמוס בכנסת.

חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני מודה לך על שלקחת את יום הנגב לחסותך ומאחל לך הצלחה בארגון כל היום וניהולו.

תודה מכובדי היושב ראש. כבוד המנכ"ל, אני באמת מודה לך על שטרחת ובאת להשתתף בדיון חשוב כזה. זה מראה כמה החינוך במגזר הערבי בנגב חשוב לך ולכן באת. אנחנו נציג בפניך את הבעיות הקיימות. מי כמו יושב ראש הוועדה יודע ומכיר את המצב מקרוב.

אני אנסה לדבר עניינית ומקצועית כשאני רחוק מהפוליטיקה. נתונים מדאיגים מאוד וחמורים מאוד שצריכים טיפול מיידי. אני אומר שדי עם העוול הזה ובעיקר במערכת החינוך.

אנחנו מדברים על תכנית החומש כאשר מדובר על כמיליארד ועוד משהו שקלים שמוקצים לחינוך ולרווחה אבל בוא נשמע ביחד את הנתונים כפי שהוצגו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בשנת הלימודים 2016-2017 כ-11 אחוזים מכלל הילדים הבדואים המתגוררים בנגב, כ-11,582 לא למדו במסגרות חינוך בפיקוח משרד החינוך. זה על פי הנתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

מכובדי, בישובים הבלתי מוכרים, שעד היום לא מוכרים ואני חושב ומאמין שכל מדינה דמוקרטית נאורה צריכה להנגיש את שירותי החינוך גם בישובים הבלתי מוכרים, למרות שאני חולק על כך שהם לא מוכרים עד היום, אבל שם יש מחסור אדיר והוא נאמד בכ-1,200 כיתות לימוד שחסרות בישובים הבלתי מוכרים. יש 4,850 ילדים בגילאי שלוש עד חמש בחברה הערבית בנגב שמהווים כ-21 אחוזים מכלל הילדים בחתך גילאים זה והם בלי מסגרת חינוך. יש כ-25 ישובים בלתי מוכרים שכלל אין בהם גני ילדים לילדים בגילאי שלוש עד שש.

בוא נדבר על הילדים המוסעים. בארץ, בכל המדינה, יש כ-250 אלף תלמידים שמוסעים למוסדות החינוך, מתוכם יש 31,580 ילדים בדואים שמוסעים והם מהווים כ-12 אחוזים מכלל הילדים המוסעים בארץ. הדבר הזה מהווה נתון חמור מאוד. יש כאן עלות המדינה ואני חושב שבמקום להסיע את הילדים, אפשר לבנות בתי ספר וגני ילדים. זה מכשול בפני ילדים ומונע מהם להיכנס לגני הילדים. ההורים לא שולחים את ילדיהם לגני הילדים כי הדרכים משובשות, התשתית רעועה, לא בטיחותית ומסוכנת מאוד. היו מקרים והיו תאונות דרכים באוטובוסים שמסיעים, מה שגבה אבדות בנפש בקרב הילדים.

לכן, מכובדי, אני לא רוצה להאריך מה גם שאחרי ידברו חברי הכנסת ונכבדים אחרים. גם ראשי המועצות רוצים לדבר ולהציג את התמונה האמיתית. אנחנו לא מעלים כאן נקודות או דברים שיש עליהם מחלוקת אלא זה המצב. תודה רבה.

אין מחלוקת. תודה רבה.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור למנכ"ל, אני רוצה לומר משפט. יום הנגב. אני איש באר שבע לשעבר ואיש הנגב ואני אומר לכם שאם באר שבע חושבת להיות מטרופולין ואם המדינה רוצה להעביר את באר שבע כמטרופולין, אמרתי זאת בעבר, אני אומר זאת גם עתה ואומר זאת בעתיד, באר שבע לא תוכל להוביל אם המדינה לא תיתן חוזק לישובים מסביב. אי אפשר לקדם את הנגב בלי לקדם את האוכלוסייה הבדואית, בלי לתת מענים ופתרונות, להתגבר על כל המכשולים ועל כל הבירוקרטיות להגדרות כאלה ואחרות. להפוך את באר שבע לעיר מטרופולינית, זאת אומרת שהמטרופולין הוא מטרופולין. אם לא, כל זה יישפך לתוך כל המצוקות ואי אפשר להתעלם מהן. יש שם מצוקות קשות. לא הכול בגלל המדינה, אבל המדינה היא המדינה והיא לא יכולה להתנער מאחריות והיא צריכה לעשות הכול.

אני קורא להנהגת התושבים הבדואים לשלב ידיים. זה אתגר. אנחנו אחרי שבעים שנים שהמדינה קיימת ואני חושב שזה אתגר גדול למדינה. לשלב ידיים. אני אומר לכם, כמי שהיה בממשלה גם בתקופה בה התקבלו החלטות על המתווה, שיותר מה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק. רק לשלב ידיים ולשתף פעולה.

אני אומר לכם שאפשר להפוך את הנגב לכזה שהזקן בסוף יהיה שמח.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו שמחים על ההזדמנות להציג כאן יחד אתכם את תכנית העבודה של המשרד למגזר הבדואי בדרום. אנחנו יצאנו ועשינו סיור בשישים בתי ספר. עברנו את שבעת יישובי הקבע, עברנו את שתי המועצות האזוריות ב-11 הנקודות שבהן הישובים המוכרים בהם אפשר לבנות ויצאנו לשבעת מרכזי השירות כדי לראות את הכול באופן בלתי אמצעי. לראות מהי תמונת המצב והאם התמונה שאנחנו רוצים לקדם אותה בשנים האלה, באמת מתאימה.

אבל זה לא הכול.

חנין, אמרתי בפתיח. לא שמעת. יש לי שעה לדיון. תנו לנו לקיים דיון אפקטיבי. זה לא דיון מדיני ופוליטי. בלי קריאות ביניים. כפי שאת מכירה אותי, אני אתן לך לדבר בזמן שלך.

יש לנו 96 אלף תלמידים בדואים בדרום. יש לנו 847 מוסדות חינוך ויש לנו 6,600 אנשי חינוך. מה אנחנו רוצים להגיע אליו. הסתכלנו מה התוצאות בלימודים, מה התוצאות שאנחנו רוצים להגיע אליהן.

אני מתחיל בשפת האם, בשפה הערבית שאיננה נקלטת ונתפסת והיא חסם. היום התוצאה היא 535 ואנחנו נגיע ל-573 נקודות. זה יעד אחד.

יעד שני, במתמטיקה. אנחנו מתחילים את המצב ב-504. השווינו את זה גם לדרוזים וגם לערבים וגם ליהודים. אנחנו נגיע ל-528. תכף אני אסביר איך.

אנגלית. בדקנו את תמונת המצב. אנחנו מתחילים את המסע שלנו ב-505 במיצ"ב ואנחנו נגיע ל-541.

אילו בתי ספר גילינו ואיתרנו כבתי ספר שאין בהם אפקטיביות, שגם אם המצב יימשך כמו שהוא, לא נגיע לתוצאה. איתרנו בסופו של דבר כ-52 בתי ספר יסודיים. יש לנו בדרום 96 בתי ספר. איתרנו 16 חטיבות ביניים ועשרה בתי ספר תיכוניים מתוך 40 בתי ספר תיכוניים. אלו בתי הספר האדומים בהם אנחנו מצמידים צוות מלווה. מי זה הצוות המלווה? מנהלים שהצליחו, אנשים שהוכיחו שיש להם יכולת. הם מלווים.

ניגשנו לבגרות. אנחנו מתחילים את המסע שלנו ב-46.6 אחוזים זכאים לבגרות.

לעומת?

לעומת 66 אחוזים בדרום. פער גדול. אנחנו לא מציגים כאן תמונת מצב טובה אבל אנחנו נגיע לשישים אחוזים בגרות.

ניגשנו לבגרות שמתאימה לאקדמיה. בסוף לא מספיקה רק בגרות אלא הם צריכים ללכת למכללות ולאוניברסיטאות. רק 31 אחוזים מזכאי הבגרות, התעודה שלהם מתאימה לאוניברסיטאות. אנחנו נעלה את זה לחמישים אחוזים.

איך עשיתם את זה?

מאוד פשוט. יש לנו ארבעים בתי ספר תיכוניים, הסתכלנו וניתחנו את תוצאות הבגרות בכל עשר השנים האחרונות. הסתכלנו היכן הכשלים ואיתרנו. כאן אנחנו מזהים בעיה של מורים, כאן אנחנו מזהים בעיה של פערים גדולים, כאן אנחנו מזהים בעיה של כיתות גדולות, כאן אנחנו מזהים בעיה של מעבדות וכך בנינו את התכנית. לא רק שבנינו אלא הלכנו גם לראות בשטח אם יש לזה היתכנות.

ניגשנו לטכנולוגיה. אנחנו צריכים להגדיל את מספר התלמידים במגזר הבדואי בדרום מ-49 אחוזים בטכנולוגיה ל-55 אחוזים. איזה טכנולוגיה? טכנולוגיה מתקדמת, מודרנית וטובה. אם תרצו ויהיה זמן, אנחנו נפרט.

ניגשנו לנושרים. ראינו תמונת מצב כאשר היום 22 אחוזים מהתלמידים בכיתה י"ב לא לומדים. תכף נדבר על גני הילדים. אנחנו נצמצם את המספר לך-12 אחוזים.

הלכנו לפזורה כדי לראות את הרשת של הקב"סים, ראינו היכן זה עובד וראינו היכן זה לא עובד.

עברית. אנחנו רואים בעברית כלי חשוב להתחברות, כלי חשוב לעתיד, כלי חשוב לאפשרות שלהם להשתלב. מגני הילדים מתחילים 45 שעות, דבר שלא היה בעבר בהיקף הזה. כיתות א' ו-ב' מקבלות שעתיים, דבר שלא היה בעבר. כיתות ג' יקבלו חמש שעות וכך עד התיכון כולם מקבלים שעות עברית.

אחר כך נדבר על מורים. יש מורים או אין מורים, תכף נדבר על זה.

מספר הסטודנטים. אנחנו נגדיל את מספר הסטודנטים. היום אנחנו עם 2,961 סטודנטים ואנחנו צריכים להגדיל את המספר באופן משמעותי ואנחנו צריכים לראות האם אלה שהולכים מחוץ למדינת ישראל, זה מתוך בחירה ורצון, וזכותו של אדם לבחור, או האם זה מתוך כורח כי הפסיכומטרי לא מתאים להם, כי תנאי הסף לכניסה לא טובים. את המספר נצטרך להגדיל למספרים ששמנו כאן.

תקציבים. אני לא רוצה לפרט הכול. תראו את ההיקפים. מכל מקורות התקציב האלה, משם אנחנו יונקים את כל היכולת שלנו להוציא את התכנית לפועל.

בואו נראה מה היה לגבי השעות. בעבר תלמיד בדואי במגזר קיבל 17,300 שקלים בבית ספר יסודי. הסכום גדל השנה ל-18,212 שקלים. משווים את זה לכל המגזרים. אתם רואים שהמגזר שהיה אחרון, הוא מגזר שמועדף בסדר העדיפויות. הלכנו לחטיבות הביניים. הסכום היה 17,700 שקלים לתלמיד והסכום גדל ל-18,900 שקלים.

היכן שיש לנו פער שעוד לא טיפלנו והוא פער גדול, זה בבתי הספר התיכוניים. בשנה הבאה בעזרת השם נגדיל את השעות בבתי הספר התיכוניים ונצמצם את הפער.

מה תהיה התוצאה המעשית. אנחנו מוסיפים שעות ב-112 מיליון שקלים, 14 אלף שעות תוספתיות לבתי הספר במגזר הבדואי בדרום.

איך זה יבוא לידי ביטוי? ניקח בית ספר אחד בלקיע, בשנה זו הוא מקבל 53 שעות תוספתיות מעבר למה שקיים ובסוף הדרך הוא יקבל 97 שעות. זאת אומרת שאנחנו רואים כאן הסטת שעות והכוונה של יותר שעות לבתי הספר שיאפשרו לטפל.

הנושא של מורים לא מוסמכים. היום יש לנו 1,200 מורים לא מוסמכים. אנחנו נצמצם את מספרם ל-150.

מה הפירוש?

מורה לא מוסמך זה מורה שלא עבר את כל תהליך ההכשרה הנדרש על ידי משרד החינוך כמו תעודת הוראה. אנחנו נצמצם את המספר.

חינוך בלתי פורמלי. בפעם הראשונה בכל הישובים הקצינו שעות וחוקים לילדים מכיתה ד' ועד כיתה י"ב. יש היום תשתית של יחידות נוער. קלטנו 42 מורים ואנשי חינוך שהם יפעילו מוקד קהילתי בבתי הספר. הקצינו שעות. נפגשתי עם ראשי הרשויות.

בכמה בתי ספר?

בשנה, 42 בתי ספר. יפעלו בהם מוקדים קהילתיים. כל ילד מקבל חוג, מממנים לו חוג. המדינה מסבסדת סדר גודל של אלף שקלים לילד. הגופים שיפעילו יסדרו את החוגים והרכז יראה שהכול עובד מבחינה ארגונית.

בינוי. רבותיי, התכנית של הבינוי מדברת על 236 יחידות בנייה בשנה. נשווה את זה לשנת 2016 – 98. עלייה של 35 אחוזים. התקציב מחולק לחומש. כל שנה כ-265 כיתות וגני ילדים. זה היקף לא בר השוואה לעבר וזה כי הפערים שם עצומים.

כך ייראו בתי הספר. מי שמסתובב היום רואה אזור בלי כבישים, אזור שאין בו פיתוח של תשתית, אבל רואה בתי ספר הולכים ונבנים. אנחנו רואים בבתי הספר את היציבות, אנחנו רואים בבתי הספר את המוקד לשם יבואו.

אדוני המנכ"ל, שאלה אחת. מסיורים קודמים ודיונים קודמים שקיימנו, גם כשהמשרד מתקדם קדימה, אנחנו נתקלנו בבעיות מאחר והתשתיות אינן בתחום המשרד. יוצא שיש שניים או שלושה משרדי ממשלה שלא יודעים לדבר אחד עם השני ואז העסק לא מתקדם. אתה יכול לשפוך ים של כסף, ים של תכניות, הכול מוכן, אתה מבחינתך עשית הכול, אבל זה לא יתקדם. מה לעשות, אתה בעל העניין הגדול ביותר, זה החינוך, ואתה צריך לוודא או לגרור את המשרדים שגוררים רגליים בתחום דרכי הגישה והפיתוח הסביבתי כי זו רעה חולה בקטע הזה.

אדוני היושב ראש, אמנם התפקיד של המשרד הוא להקצות משאבים לרשויות המקומיות אבל לא הסתפקנו בזה. ביום שישי, מי שהיה שם ראה אותנו נפגשים עם הקבלנים בשטח ועם המהנדסים של הרשויות. הלכנו לראות אתר-אתר, כמה גני ילדים הציבו וכמה גני ילדים עובדים. למה? כי בדיוק מה שאתה אמרת. 5,100 ילדים לא נמצאים בגני הילדים. השנה צמצמנו את המספר הזה ל-4,300 ילדים ובשנה הבאה רק 1,500 לא יהיו כי כבר שמו חמישים גני ילדים.

איך אתה כמנכ"ל משרד החינוך יכול לישון בלילה כשיש לך 5,000 ילדים שאתה אומר שהם בלי מסגרת? בלי גן?

אדוני חבר הכנסת, כשאנחנו רואים ילדים שלא נמצאים בגני ילדים וצריך לבנות גן, אנחנו הולכים לשטח ואנחנו רואים בעיה של בינוי. אין אפשרות לבנות במקומות האלה.

יש כמה דברים שצריך לומר אותם ביושר. יש חסמים שחלקם מבחינה משפטית וחלקם בבעלויות. לא תמיד הבעלויות או אלה שהגישו תביעות על הקרקעות מאפשר לראשי המועצות.

אין בדואי אחד שמאז ומתמיד לא התנגד להקמת בית ספר או גן או מסגד.

כביש גישה.

גם כביש גישה.

אני שמח. בואו נפרוט את זה למעשים.

בגלל כסף מטרפדים.

חבר הכנסת טלב אבו עראר, כשאנחנו שואלים את עצמנו היכן החוק מאפשר לנו לבנות, אנחנו יכולים לבנות רק במקומות האלה.

חברים, אין לנו זמן. יש לי שעה לדיון ואני לא באתי לקיים דיון רק לצורך הנימוס אלא כדי להגיע למסקנות. הדיון הזה חשוב. אמנם הוא יימשך שעה אבל אני רוצה שהוא יהיה אפקטיבי כי אני יודע מהדיונים הקודמים שקיימתי לעומת מה שנעשה בחודשים האחרונים, יש פער עצום. לכן אני רוצה שהדברים יימשכו באותה תנופה ויגיעו לכדי פתרון.

משפט אחרון. נשאלה שאלה איך זה יכול להיות שיש ילדים ואין מוסדות חינוך. אני אומר מה החוק מאפשר למשרד החינוך. ראשית, לבנות בשבעת הישובים המוכרים. שנית, בשתי המועצות האזוריות בהן יש 11 ישובים מוכרים בהם אפשר לבנות. שלישית, בשבעה מרכזי שירות. רק שם אנחנו יכולים לבנות.

לפי תיקון 40 לתכנית המתאר, אפשר לבנות גני ילדים בישובים שאין להם תכנית מתאר. זה אם משרד ממשלתי מכיר בצורך לכך והדבר גם מתבצע בשנים האחרונות.

אלה המרכזים.

אלה מרכזי השירות. מרכזי השירות לא נמצאים במקומות שהם בתכנית המתאר.

זאת הפזורה.

חברת הכנסת זועבי, אנחנו הלכנו לשם. הלכתי למרכזים. המרכז הוא מקום בפזורה שאיננו מוכר על ידי המדינה אבל המדינה באופן חריג התירה למשרד החינוך לבנות מוסדות חינוך בקרוואנים, לא בבניית קבע. לכן בכל שבעת המקומות האלו, זה כך.

ולפי התקדים הזה אנחנו מבקשים מהממשלה שתשקול ברוח חיובית להגדיל את מספר מרכזי השירות. זה חוזר על עצמו בכל דיון. תודה.

רבותיי, חברי הכנסת, ידברו לסירוגין חברי הכנסת והאורחים. אני מבקש להתמקד בשתי דקות ולא יותר.

חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. אתה פעם ראשונה בוועדה שלי?

פעם שנייה.

קבל עוד פעם ברכה.

בוקר טוב לכולם. אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים. יוזם הדיון, חבר הכנסת טלב אבו עראר, תודות גם לך. כבוד המנכ"ל ידידי שמוליק, אנשי המקצוע, ראשי הרשויות שנמצאים כאן, אנשי הגופים והעמותות.

בתחילת שנת הלימודים שמענו סקירה על כל מערכת החינוך ודיברנו – אני וידידי טלב ומסעוד – באותה ישיבה והיום אנחנו מתמקדים במגזר הבדואי. שמענו את הנתונים שנתן המנכ"ל. אני חושב שהמשרד התברך במנכ"ל מקצועי ואני אומר את זה מול כולם ובכל מקום. עבדנו יחד בעבר עם הרשויות הבדואיות בנגב והיו תוצאות בשטח. טלב, היו תוצאות מצוינות.

הסוגיות ברורות לכולם. אנחנו מבינים שיש בעיות, שיש סוגיות ואחת הבעיות היא מרכזי השירות. יש מקומות שאנחנו לא הגענו כדי להשלים או לכסות את כל שטח הנגב בבתי ספר וגני ילדים. הבולט בהם הוא הישוב רחם. רחם ליד ירוחם, שם צריך לעשות משהו. חייבים לעשות משהו. כשאנחנו מדברים על מרכזי שירותים, אנחנו מדברים על עזאזמה, אנחנו מדברים על אל פורעה, אנחנו מדברים על מקומות שהם לא במועצות האזוריות וגם לא ביישובי הקבע. כאן צריך לעשות ומהר מאוד.

חברים, אני שמח מאוד על הנתונים שהציג המנכ"ל ועל היעדים שהמשרד שם לו בנתונים האלה אבל אנחנו צריכים לדאוג לכך שאנחנו נגיע לשם.

כל חצי שנה-שנה נעשה ישיבת מעקב.

מצוין. אני אומר לכם שמשהו שביצענו בפועל, בתחילת השנה דיברנו על אלימות וכבר יצרנו קשר עם מחוז דרום וכבר בימים הקרובים תצא לפועל פגישה ראשונה עם אנשי המקצוע. לקחנו כפיילוט את הישוב תל שבע בנושא האלימות בבתי הספר. אנחנו נתקדם בזה. אני מאמין שהמשרד יקצה את המשאבים הדרושים. אם נצליח שם, נתקדם גם לשאר הישובים. אנחנו רוצים לעשות את זה באופן מסודר, נקודתי ועם תכנית אופרטיבית. נעבור ישוב-ישוב ואני מאמין שאפשר להתגבר על הסוגיות. תודה.

תודה. פרופסור אבי עשור. תציג את עצמך בבקשה.

שלום. אני פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן גוריון, חוקר בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית והחינוכית ואני מייצג כאן נייר עמדה שהועבר באופן לא פורמלי במייל ונחתם תוך שלושה ימים על ידי למעלה משמונים חוקרים, אנשי אקדמיה מובילים בארץ ובעולם בתחום התפתחות הילד והחינוך.

אתה מסוגל להציג את נייר העמדה הזה בדקה?

בשתי דקות. ההיענות הייתה מהירה ומלאה ביותר, שכן ברור לכל מי שמכיר מעט את הבעיה שאי הקמת גנים בכפרים הלא מוכרים הוא מהלך שיש בו נזק קשה, בלתי הפיך ובלתי מוצדק מבחינה מקצועית ואתית. התמיכה בהקמת הגנים בכפרים הלא מוכרים היא מהלך מקצועי אתי שאין לו שום קשר לעמדת החותמים בשאלה הגדולה יותר של עתיד הכפרים הלא מוכרים וזה בגלל תיקון 40 שמאפשר להקים מבנים ניידים ולהזיז אותם אם מפנים את הישוב.

רשימת הנזקים. ילדים רבים יהיו מנותקים מרשות החינוך ויישארו בבית עד גיל שש אם יהיו הסעות וזה די ברור מתוך הראיונות בשטח. הדרכים הן בוציות, ההורים – במיוחד ההורים היותר רציניים – לא ישחררו את הילדים. התוצאה היא ניתוק של הילדים עד גיל שש.

יש המון מחקרים היום – וזו הנקודה השנייה – שמראים שאי מתן חינוך לילדים בגיל שלוש עד שש הוא נזק בלתי הפיך. אפשר להשקיע - והיוזמה היא חיובית - בתיכונים וביסודיים אבל הנזק שנעשה בגיל שלוש עד שש, אי אפשר יהיה לתקן אותו בחלקו הגדול. זה אומר שיש כאן בזבוז כספים עצום מבחינתך מדינת ישראל במקום להשקיע במקום הנכון.

זו הסיבה שהוועדה הזאת לא עזבה את הנושא הזה מאז כניסתה לקדנציה הנוכחית ומקיימת דיון אחר דיון, עד שאותו מספר מזעזע של 5,000 ילדים ייעלם. המשרד בהתחלה חשב שזה עניין של הסעות והקציב חמישים מיליון שקלים. זה לא פתר את הבעיה. כיתות ופיזור של הכיתות. אני שמח שהולכים לכיוון ואנחנו ממשיכים ללחוץ כדי שזה יהיה בפיזור יותר רחב.

עוד שני משפטים, אם אפשר. ההסעות הן לא הפתרון.

ברור.

הנקודה היא שיש כאן החמצה קריטית של אפשרות להקים גני ילדים שישמשו בסיס חשוב והכרחי של פעולות זיהוי ומניעה שייעשו בשיתוף ההורים. זה מוקד מניעה והעצמה שהוא חשוב במיוחד באוכלוסייה הזאת. אין לה נגישות לשום מקום אחר.

יש כאן פירוט של עוד ארבעה-חמישה נזקים וכל מי שחתם, אנשי המקצוע, אלה לא אנשים פוליטיים.

ברור לנו. כל מי שיושב עכשיו בסוגיה הזאת, לא מדבר פוליטית.

חתמו מנהלי מכללות דתיות ואנשים שמצביעים ימין ושמאל. זאת לא סוגיה פוליטית.

ידידי המלומד, אנחנו בוועדה הזאת מחויבים להיפוך הפירמידה, כל שכן זה מחייב אותנו להאיץ את המהלך הזה.

חברת הכנסת חנין זועבי.

תודה. בוקר טוב. תודה על הדיון ותודה כבוד המנכ"ל על שהגעת. אנחנו מברכים ואנחנו מסכימים לכל מה שציינת מבחינת שיפור רמת ההוראה והחינוך. האמת היא שאנחנו עסוקים גם בבנייה, גם בתקציבים ואנחנו נאבקים כדי להגיע לרמה שלא תהיה אפליה. אנחנו רואים את החברה נהרסת. יש תהליך של הרס החברה. אנחנו צריכים להיאבק על מנת להגיע לרמה שלא תהיה אפליה כי הפערים מאוד גדולים. המילה אפליה היא לא מושג נכון לתאר את המצב. אנחנו מסכימים על המטרה של שיפור איכות ההוראה. שיפור האיכות, מאה אחוזים. הגיע הזמן לא להתעסק בתקציבים ובמבנים ובלוגיסטיקה אלא בתוכן.

בכל זאת, כאשר אנחנו מדברים על הנגב, אנחנו מדברים על מחסור במסגרות לימוד. היינו דואגים פחות אם היית מתרגם את ההשקפה הזאת למטרה אופרטיבית. אם היית בא ואומר שבתוך התכנית שאתה מציג אתם מעלים את מספר מרכזי השירות משבעה מרכזים לעשרה מרכזים בתוך שנתיים-שלוש, זה מה שאנחנו רוצים לשמוע. אנחנו רוצים לשמוע מספר בלי המסגרת הכללית ותפיסת עולם שאנחנו מסכימים לה. תגיד לנו כאן שאתם מתחייבים להעלות את מספר המרכזים לעשרה ולעשות זאת בתוך שנתיים. אנחנו נסתפק בזה כצעד ראשון ואנחנו אתך.

תודה. הטיה אל עסאל.

יושב ראש המועצה האזורית לישובים הבדואים.

בוקר טוב אדוני היושב ראש, חברי כנסת נכבדים, אורחים נכבדים. אני מעריך את העבודה של ועדת החינוך והיושב בראשה למען המגזר הבדואי. אנחנו יודעים את הבעיה והבעיה היא לא תקציבית אלא בסופו של דבר היא פוליטית. כל משרדי הממשלה, אנחנו יודעים, נרתמים לעזור ולהביא את המצב הזה למצב יותר טוב אבל בשטח מתחילים בילדים הקטנים שאין להם מסגרת והם מונים כ-5,000 והנזק שנגרם להם ילווה אותם או את רובם במשך כל חייהם ובמשך כל זמן הלימודים שלהם.

אנחנו הגענו למסקנה שהפתרון הוא לפזר את הבניינים לילדים הקטנים, כפי שאמר פרופסור אבי עשור. כאשר יגיעו להסדר עם הכפר, ייקחו את הקרוואן ויש אפשרות בחוק לעשות זאת. זאת אומרת, הבעיה היא לא חוקית ולא תקציבית אלא היא פוליטית. אני מקווה שאנשים שאחראים על הבעיה הזאת, הרשות ומשרד הפנים, יהיה אכפת להם מהילדים הבדואים. עד עכשיו נראה לי שלא אכפת להם מהם.

תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין.

אני מודה לך מאוד. אני מתנצל, אני צריך לצאת לוועדת החוץ והביטחון. כבוד היושב ראש, אני מדבר כשכן. אני תמיד נותן את הדוגמה של ישוב אחד בנגב, חורה. למה אני תמיד נותן אותו כדוגמה? כי הגיע לשם ראש מועצה מקומית שאמר שהחינוך הוא הדגל וזה הדבר החשוב ביותר. שם אנחנו רואים שבעצם כמעט כל ישוב יהודי – אני אומר את זה בגדול – מקנא בהם. כמעט ואין אחד שם שלא מסיים בגרות ואין אחד שם שלא הולך ללימודים אוניברסיטאיים.

אגב, מנהל מחלקת החינוך הוא חבר כנסת מאתמול.

אמר לי פעם ידיד ותיק שהלך לעולמו, סולימאן, שבמשך שלושים שנים הביא את העדר שלו למרעה ליד השדות שלנו, שהילדים שלו לעולם לא יהיו רועי צאן אלא כולם ילכו לאוניברסיטה וילמדו. זאת לא הייתה אמירה של ממשלה, זאת לא הייתה אמירה של משרד החינוך אלא זאת הייתה אמירה של אבא. אנחנו חייבים לדעת שבמלחמה הזאת למען החינוך, וזאת מלחמה, נצטרך כולנו ביחד להתאחד.

אני אומר כאן בגלוי שאנחנו לא יכולים להוביל עם אוטובוס צהוב ילדים בדרכים לבנות כפי שאנחנו קוראים להן. למה הם כן? למה האפליה הזאת? אסור שזה יקרה. זה לא בטיחותי. אנחנו רואים את התאונות שקורות. דרך אגב, זאת גם בעיה של מוסדות החינוך, גם של ההסעות שם מעמיסים לא 45-50 ילדים לפי התקן אלא שבעים ושמונים ילדים ואין להם תחנות מסודרות.

למה כשאני בא לוועדת החינוך תמיד אני שם את הדגש הזה? כי אתה מכיר את זה מצוין. בוא נתחיל קודם כל משם.

אני מאלה שבמחוזית התנגד למרכזים ואני אסביר. המרכזים במדינת ישראל, הדבר הזמני הופך להיות הדבר הקבוע ביותר. כך גם נבנתה המדינה ואני לא מתבייש לומר את זה. צריך לבנות להם בתוך 11 יישובי קבע וצריך לנסות להסדיר את הנושא. זאת בעיה פוליטית בתוך מדינת ישראל ואנחנו לא נפתור את הבעיה דרך ועדת החינוך. צריך לבנות מבנים וצריך לבנות לכולם בלי אפליה. הבעיה היא שכשאני במחוזי וכל מי שיש לו מטר מרובע של קרקע פרטית בא להסתייגויות בגלל כסף והוא תוקע את התב"ע של אותו ישוב ואותו גן – אז אתם בעצמכם יורים לעצמכם ברגל ולא אף אחד אחר.

הוא בא להטיף לכם מוסר.

אני לא מטיף מוסר. אני אומר את דעתי. את אפילו לא מכירה את הנגב.

תודה. חנה דורסמן, חינוך לפסגות.

שלום, בוקר טוב. מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם המשרד כבר שנים רבות. אני מנכ"לית העמותה שמטפלת בבני נוער וילדים מצטיינים בעלי פוטנציאל מצוינות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. מה שמייחד את התכנית זה שזאת תכנית לטווח ארוך.

מה עם המגזר הבדואי בתכנית?

מיד אני מגיעה לזה. רק לומר מי הילדים. אלה ילדים שמגיעים לעשר שנים של תכנית. אלה ילדים שמגיעים ל-16 שעות בשבוע בשעות אחר הצהרים. התוצאות הן פשוט נפלאות.

אבל אתם קטנים. צריכים לשכפל אתכם.

לפני שנתיים הקמנו מרכז בשגב שלום, מרכז בשיתוף עם המשרד, מרכז שבאמת עושה שם נפלאות. זה מקום שהוא גם מקום לארוחה חמה, גם מקום לחימום בחורף וגם, בעיקר, מקום לתקווה, לניצוץ שיש לילדים האלה בעיניים. לצערי הרב בתכנית החדשה אנחנו לא נכללים. אני יודעת שהמשרד עושה מאמצים אדירים בעניין.

מה שקורה כרגע, בגלל שהילדים מצביעים ברגליים, הם פשוט מגיעים ואנחנו ממקורות אחרים, העמותה, בגלל שהיא יודעת על המאמץ שהמשרד עושה, החליטה שהיא תיקח על עצמה את החודשיים האלה של הגשר כדי לא לסגור לילדים האלה את התקווה.

מה את מבקשת?

אני מתחננת עבור אותם ילדים שאנחנו נמשיך לתת להם ולא נסגור בפניהם את הדלת אותה פתחנו להם.

המשרד שומע.

המשרד שומע וגם עושה מאמצים. המשרד לא רק שומע אלא גם עושה מאמצים אדירים בעניין.

אתם רוצים להשתלב במאמץ הזה.

אנחנו רוצים להשתלב כי אנחנו לא נוכל להמשיך לעמוד בזה. אני גם אודה לכבוד היושב ראש אם יהיה אפשר לעקוב אחר הנושא הזה בישיבות המעקב.

תודה. מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. תחילה אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת טלב אבו עראר על היםו החשוב הזה.

שמעתי שכבר ארבעה חברי כנסת הם מהמגזר הבדואי ברשימה.

כן. היסטוריה.

שלושה. יש גם את דב חנין.

יש עוד בדואים מסוג אחר.

אני רוצה לברך את מנכ"ל משרד החינוך ואת כל נציגי משרד החינוך. מנכ"ל משרד החינוך הציג בפנינו את התכנית לפיה יחוזק החינוך הערבי בישובים הערביים בנגב. הלוואי. אנחנו נשתף פעולה כדי שיהיו בסוף תוצאות בשטח.

אחוזי הנשירה הם מהגבוהים. אחוזי הזכאות בבגרות נמוכים. יש מחסור בבנייה, יש אפילו מחסור בכבישים לבתי הספר. כולנו יודעים שהחינוך הוא מנוף השינוי. המצב הסוציו אקונומי בנגב הוא קשה מאוד. אם מערכת החינוך לא תהיה מערכת תקינה ותיתן את המענה, המצב הזה לא ישתנה.

בסוף דבריי אני מדגיש את מה שאמרתי פעם. אם המדינה לא מכירה במקום, זה לא אומר שהיא תשלול את זכותו הבסיסית של האדם במקום הזה ולתת לו את החינוך הראוי. תודה.

תודה. עופר דגן.

עמותת סיכוי. ברכות על הדיון הזה, אדוני היושב ראש וחבר הכנסת טלב אבו עראר. באמת נושא מאוד חשוב ואנחנו מאוד שמחים על ההשקעה התקציבית המאוד גדולה בחינוך בחברה הבדואית. יחד עם זאת, כמו שנאמר כאן כבר לפני, הפערים מתחילים לא בבתי הספר התיכוניים, לא בבתי הספר היסודיים ולא באוניברסיטאות אלא הפערים מתחילים כבר בגילאים הקטנים, בגיל הרך כאשר יש 5,000 ילדים שאין להם מסגרות גני ילדים.

נאמר כאן כבר לפני, ואני מסכים עם זה, שההסעות הן לא הפתרון. הפתרון שהיום משרד החינוך מציע הוא הסעות של הילדים בגיל הזה והוא לא פתרון מכל הסיבות שכבר הוצגו כאן. יש פתרון ישים אחר לבעיה הזאת. ניתן להקים גני ילדים גם בכפרים הלא מוכרים, גם בכפרים הלא מוכרים שהיום לא כלולים בתיקון 40.

נאמר כאן קודם שמשרד החינוך לא יכול לבנות במקומות שהם לא בתיקון 40 ואני לכן אתייחס לתיקון 40. תיקון 40 אושר בשנת 2004 כרשימה של 16 נ"צ בהם ניתן להקים גני ילדים בכפרים שחלקם אז היו כבר מוכרים וחלקם לא מוכרים. התיקון הזה הוא לא רשימה סגורה. בשנת 2007 התיקון הזה עודכן ונוספו שני כפרים נוספים, דיר אל משש ועבדה. בשנת 2012 התיקון הזה עודכן פעם נוספת ונוסף כפר נוסף שאושר בו גן ילדים, אל ררה. בשנת 2017, רק לפני כמה חודשים, במאי השנה, אושר עדכון נוסף של תיקון 40 ונוסף כפר רחם בו אושרו גני ילדים. כלומר, ניתן לעדכן את תיקון 40 וניתן להוסיף עוד כפרים שהיום אין בהם גני ילדים. יש רשימה של 25 כפרים שאין בהם גני ילדים. העברנו את הרשימה הזאת לוועדה ואנחנו נשמח שיקדמו שם את הקמת גני הילדים.

תודה רבה אדוני היושב ראש. תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אני כמובן מצטרף לכל הברכות של החברים שקדמו לי. אני רק רציתי להתחיל היכן שחבר הכנסת ילין סיים. בתחילת השנה אני יזמתי ישיבה עם מנהלת מחוז הדרום, עמירה חיים. אנחנו דיברנו על 5,200 ילדים מגיל שלוש שכולנו יודעים שהם בלי מסגרת, שזאת כבר עבירה על החוק. היא הבטיחה לי שנפתרה הבעיה. מתברר שלגבי ה-5,200 ילדים, פתרו את הבעיה בהסעות אבל זה לא פתרון.

אני רוצה לומר לחבר הכנסת חיים ילין שהחסמים שהוא מדבר עליהם, זה לא נכון. אף בדואי לא מתנגד להקים בית ספר או גן ילדים על הקרקע. אני אומר לך שלפני חמש שנים נתתי 14 דונם מהקרקע הפרטית שלי על מנת להקים בית ספר ועדיין העניין מתגלגל. החסמים, אנחנו כולנו יודעים שהם קיימים.

אני אתן לך דוגמה פשוטה. 97 קרוואנים שאושרו – יעדכן אותי מנכ"ל משרד החינוך - מתוכם 21 הוצבו במה שנקרא הכפרים הבלתי מוכרים. מי מתנגד להציב את השאר? הרשות לפיתוח הבדואים. הרשות שאמורה לפתור את הבעיה של הבדואים, היא מתנגדת. הבעיה כוללנית הרבה יותר מכפי שאנחנו חושבים. אם כן, הטענה שהבדואים מהווים חסם מופרכת לחלוטין.

הפתרון, כמו שאמרנו, היינו מצפים ממנכ"ל משרד החינוך, כנראה שיש לי יתר ציפיות, ששר החינוך יבוא לכאן ויצהיר על הקמת - - -

לא הזמנתי אותו. הזמנתי את המנכ"ל ואני חושב שהמנכ"ל הוא יותר ביצועי מאשר השר.

בין הצפוי למצופה, יש הבדל עצום. אנחנו מצפים להקמה בעוד עשרים כפרים. הפתרון היחידי והאחד הוא להקים בכפרים הבלתי מוכרים. אין מנוס מכך. אנחנו גם מתנגדים וגם לא רוצים שיקבעו לנו אנשים שלא יושבים במקום ולא נמצאים בו.

תודה. זאב גולדבלט, בבקשה.

אחרי שנים רבות בהן הייתה מעין התעלמות או ויכוח, אנחנו רואים לפחות בהצגה של מנכ"ל משרד החינוך אור ותקווה ואנחנו מקווים שהתכנית אכן תיושם במלואה. הנושא שצץ ועולה כאן בישיבה, אני לפחות, רק בקדנציה של הוועדה הנוכחית, נוכח בדיון השלישי או הרביעי על נושא הקיפוח במגזר הבדואי. אני לפחות חשבתי, לאור ההצגה שהייתה לפני יותר מחצי שנה, שבקיץ האחרון תושג התקדמות משמעותית יותר. מספר הילדים הבלתי משובצים הוא בלתי נתפס ושערורייתי. גם נושא הסעת התלמידים, בעיקר הרכים שבהם עד גיל חמש, בעייתי ביותר בעיקר שלוקחים בחשבון את התשתית התחבורתית שמסכנת אותם.

אנחנו משחררים את חבר הכנסת טלב אבו עראר שמנהל את היום הזה וצריך ללכת לוועדת הפנים.

המון תודה לך על היוזמה.

בהצלחה בהמשך היום.

אין ספק שתופעה דומה, אם הייתה קורית במרכז הארץ, הייתה פשוט חוסמת את המדינה. אני חושב שרובנו התמקדנו דווקא בתחום של הבינוי ואני רוצה קצת להסיט את זה לתחום האיכותי. איכות ההוראה שהוצגה כאן, בעיקר בולטת לחומרה כשאנחנו משווים את התוצאות למשל אל מול המגזר היהודי ובטח אם משווים את זה למגזר היהודי במרכז הארץ. זה הופך את התוצאות שהוצגו כאן במצגת של משרד החינוך לקיצוניות כמעט.

אני חושב שצריך להוקיע מורים ומנהלים שעושים שימוש בתפקידם לקידום סדר יום פוליטי. אני חושב שיש לנתק את מערכת הפיקוח וההקשר המשפחתי והגיאוגרפי כי חלק מזה מהווה את אבי אבות הטומאה.

לסיום. אנחנו קוראים למשרד החינוך ולממשלת ישראל לנהוג בכל תושבי הפזורה הבדואית, ובטח בילדים, בדיוק לפי חוק השוויון.

תודה. חבר הכנסת מוסי רז. הופעת בכורה בוועדת החינוך.

בוקר טוב. אני שומע כאן את הדיון ויש כאן גם בעיה כספית, תקציבית. הנושא של הסעות בטווחים כאלה של לפעמים שלושים דקות, שלושים קילומטרים, בתשתיות בלתי אפשריות שאנחנו מכירים אותן, חלק מאתנו מכיר אותן, הוא דבר לא מתקבל על הדעת ובטח לא יכול להתקבל על הדעת במקום אחר לו נאמר היה מדובר ביהודים או אפילו בערבים במרכז הארץ. גם אז זה לא היה מתקבל על הדעת.

חלק מזה הוא עניין כספי שאם יש כאן בעיה כספית אפשר להשקיע חלק מהכסף גם במבנים עצמם, במקומות עצמם, כדי למנוע את ההסעות האלה ולפתור בעיות גם בטווח קצר וגם בטווח ארוך. ברור שיש גם בעיה של אדמות, אני מסכים, אבל להאשים את הבדואים זה לא במקום. יש בעיה בכל מקום.

זה להאשים את הקורבן. זה הכי קל.

תפקידה של הממשלה לפתור את הבעיה הזאת במקום לבוא בהאשמות לאזרחים.

אני רוצה שתיקחו בחשבון שלדעתי רוב האזרחים במדינת ישראל כלל לא ערים למצוקה הזאת של הבדואים בנגב ובוודאי ובוודאי לא לסוגיית הכפרים הבלתי מוכרים ובכלל מה זה כפר לא מוכר.

הבאר-שבעים מכירים. בתל אביב, אני מסופק.

יכול להיות שהבאר-שבעים מכירים אבל הם מכירים את זה מצד אחר. התל-אביבי הממוצע וגם החיפאי הממוצע, הם לא מכירים את הדבר הזה. איזה מין דבר זה שבמדינה נורמלית שקוראת לעצמה דמוקרטית יש בכלל דבר כזה שהוא כפר לא מוכר? איזה מין דבר זה שאין גני ילדים? איזה מין דבר זה בכלל? לא 5,000 ילדים וגם לא חמישה.

המדינה צריכה לדעת שבפזורה הבדואית יש גם שיעור ילודה גבוה וזה מבורך, ילודה היא דבר מבורך, והיא צריכה להיערך מבעוד מועד כי על ה-5,000 ילדים האלה שיש היום יהיו עוד 5,000 בעוד כמה שנים.

תודה. ד"ר יערה רענן.

שלום. אני פעילה במועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים הרבה מאוד שנים ומובילה גם את נושא החינוך באוכלוסייה של תושבי הכפרים הלא מוכרים.

מנכ"ל המשרד ויושב ראש הוועדה, יש שני מוקדים של מחסור במוסדות חינוך. האחד, אנחנו מדברים עליו עכשיו הרבה וזה עניין גני הילדים, והשני הוא גם בתי הספר התיכוניים. יש כמה בתי ספר אזוריים, כיתה א' עד כיתה ח', ואין שם בית ספר תיכון. כאשר אין בית ספר תיכון בכפרים האלה, הנשירה היא למעלה מחמישים אחוזים. את הבנות לפעמים מוציאים מבית הספר כבר בכיתה ח'. שאלתי אבא למה הוא מוציא את הילדה שלו בכיתה ח' מבית הספר ולא בסוף כיתה ט' כי יש להם שם כיתה ט', והתשובה הייתה: בשביל מה לי. כלומר, המדינה לא מאפשרת לילדים האלה, לילדות ולילדים, לסיים תיכון.

את אומרת כאן האשמה חריפה. מה זה אומר? אי אפשר לומר שהמדינה לא מאפשרת. תסבירי את עצמך כי זה דורש הבהרה. את בוועדת החינוך, יש פרוטוקול והדיון משודר. את אומרת דברים חמורים.

נכון. כאשר ילדה נמצאת בבית ספר אזורי, היא נשלחת מביתה לבית ספר אזורי שמאגד כמה כפרים. כאשר היא נדרשת מכיתה י' והלאה להישלח לעיר רחוקה, ההורים אומרים: לא, זה מסוכן. הם לא מוכנים. זה נגד התרבות, זה נגד האפשרויות.

גברתי, קצת יושרה וצניעות. זה מה שאני מצפה מעצמי. אני לא מטיף לאף אחד. את יכולה לומר פועל יוצא מ-א', ב', ג', ד' הוא שתלמידה לא יכולה לסיים את בית הספר. אבל לבוא ולומר שהמדינה לא מאפשרת, לא. קצת צניעות.

אני אסביר.

לא. הסברת לי. הבנתי.

לא, לא סיימתי.

סליחה, אני מסביר לך. אני אדריך אותך כי את הולכת לסיים במשפט בחצי דקה, דקה.

הסיבה היא שכמו שבמגזר החרדי קשה לשלוח ילדה לבית ספר מעורב רחוק מהבית, יש את אותן הגבלות גם בתרבות הערבית בנגב.

זה ברור לנו. אני שמח שהצלחתי לשכנע אותך להבהיר את זה בצורה יותר אסתטית.

לכן כל מה שצריך זה לשים את המבנים מכיתה י' עד כיתה י"ב במקום הזה שמוצע לשים בו בית ספר.

אני רוצה לחזק ולומר את כל מה שנאמר כאן לגבי גני הילדים. אני בסוף מקבלת את הסטודנטים האלה באוניברסיטה והסטודנטים האלה מגיעים בלי הכשרה שמגיעה לאוכלוסייה היהודית בנגב. חיים ילין, ראש המועצה שלי לשעבר, לילדים שלי הוא דאג לבית ספר מצוין. אני רוצה שאותו הדבר יהיה לכל הילדים בנגב.

מקובל. תודה.

דב חנין, בבקשה.

תודה לך אדוני היושב ראש. אני שמח על הדיון החשוב הזה. אני מסכים עם כל הדברים החשובים שנאמרו לפני ואני רוצה לחדד נקודה נוספת שלא מספיק חודדה עד עכשיו. זו הנקודה של עמדתו של החוק. חוק חינוך חובה הוא חוק מאוד מאוד שונה מחקיקה אחרת בישראל. נקודת המוצא העקרונית של החוק הזה היא שאנחנו לא מעמיסים על הילדים בעיות שלא קשורות לילדים. אנחנו מתייחסים לכל ילד בצורה שוויונית, בין אם הוא גר בכפר שהמדינה קוראת לו לא מוכר, בין אם הוא אפילו בן של משפחת מבקשי מקלט. ילד הוא ילד. זו נקודת המוצא של חוק חינוך חובה ואני חושב שמבחינה זו החוק הזה הוא חוק מאוד חשוב, מאוד מתקדם בתפיסה שלו, מאוד אנושי ומאוד ראוי.

מנקודת המוצא החוקית הזאת, יש הרבה הרבה מסקנות והשלכות שרלוונטיות לציבור הערבי-הבדואי בנגב. למשל, העובדה שילד זכאי גם בנגב, גם באוכלוסייה הערבית הבדואית, לחינוך במקום המגורים שלו. אם הוא גר במקום מסוים, זה לא קשור לוויכוח כן מוכר או לא מוכר שזה ויכוח אחר. הילד צריך לקבל שירותי חינוך. גן ילדים, בוודאי כשהוא צמוד למקום המגורים שלו. לחשוב שאנחנו יכולים לקחת ילדים בני שלוש ובני ארבע ולהסיע אותם, זאת תפיסה לגמרי מנותקת מעולם המציאות של ילדים קטנים כאלה. זאת תפיסה לגמרי מנותקת מהמציאות של איך אנחנו בונים מערכת חינוך ראויה.

לכן אדוני המנכ"ל, הפנייה שלנו כאן – ואני שמח על המהלך שאתם התחלתם בו – אותם 97 מבנים יבילים למטרות גנים, המטרה צריכה להיות שבכל מקום שחסר בו גן, יש בו גן. בהתחלה מבנה יביל, אחר כך מבנה אחר, לא משנה. בעתיד יהיו פתרונות אחרים, כשיהיו פתרונות אחרים נדבר עליהם. כרגע כל ילד צריך במקום מגוריו לקבל פתרונות החל מהגן.

תודה. סלווה. הנוער העובד והלומד.

שלום לכולם. אני רכזת הנוער העובד והלומד המחוזית. אני מטפלת בכל הדרום. שמעתי את הדברים שנאמרו אבל לא דיברנו על תנועות הנוער. לנו אין מקום. בדרום יש לנו רק שבעה קנים ויש שניים בכפרים. אנחנו רוצים להיכנס ורוצים להשתתף. יש לנו מה לעשות. אני מדברת כמי שנמצאת כל הזמן בשטח, כמי שעובדת ועושה. אנחנו יכולים להתקדם אבל אין מקומות לפעילות, אין תקציב לפעילות, אין כלום לפעילות ואני מדברת על תנועות הנוער.

אנחנו רוצים להיכנס לדברים האלה ולדעת היכן אנחנו כתנועות נוער בדרום.

חשוב. יש לכם ערך חשוב.

הייתה תכנית חומש קודמת לחברה הבדואית במסגרתה היה תקציב לפעילות של תנועות נוער. הדבר הזה היה הצלחה אדירה. יצא לא מזמן דוח של מכון ברוקדייל בנושא. גידול של כ-1,500 אחוזים במספר המשתתפים, מסדר גודל של מאתיים ל-3,000 בכל תנועות הנוער בחברה הבדואית. התכנית הזאת הסתיימה והתקצוב שלה הסתיים. הפעילות היום של הבדואים נבלעה בתוך תכנית 922 הכללית והתקציב הזה לא מספק.

אנחנו מבקשים למצוא מקורות נוספים. מבחינתנו הנקודה החשובה היא היכולת של חניכים מהחברה הבדואית להשתתף בפעילויות. מבחינתנו שלא יגיע לתנועה אלא ישירות להורים ולחניכים דרך קרן מלגות של משרד החינוך או בדרך אחרת. תודה.

תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי.

אני אומר משפט ואני יוצא לוועדת הכלכלה. נקודה שאני בטוח שעלתה אבל היא נקודה אקוטית ביותר. ראשית, אני מודה לעמיתי טלב אבו עראר שיצא על קיום היום הזה. שבעים אחוזים מהתלמידים בכפרים הלא מוכרים, בעיקר בגילאים שלוש עד חמש, הם ללא מסגרת. דנו ודשנו בנושא הזה יותר מאשר פעם אחת, דנו פעמים רבות. יש תקציבים אבל כל עוד אין הכרה בכפרים הלא מוכרים, אין פתרון כביכול. מדובר בעבירה על החוק. המדינה עוברת על החוק. לכן יש למצוא פתרון גם בלי מה שנקרא ההכרה. אי אפשר להשאיר את הילדים האלה כך.

הנקודה השנייה היא היחס הישיר של המדינה אל תושבי הנגב והיחס העקיף. מה זה יחס עקיף? המדינה נוהגת בעוינות כלפי תושבי הנגב הערביים באמצעות עמותות הימין. למה? היא מממנת את עמותות הימין שמתעמרות בתושבי הנגב, גם בכל מה שקשור לתשתיות, קרקעות וכדומה, והתוצאה היא שלילית גם כאן וגם שם.

נשארה לי דקה וחצי שאני מעביר אותה למישהו אחר.

אני אעביר אותה. תודה.

שלום, בוקר טוב. אנחנו מברכים על הכינוס שיזמו אותו חברי הכנסת. אני חושב שאנחנו היום לא נפתור את כל הבעיות. אני בא ממערכת חינוך של 25 אלף תלמידים, עיר שחצי מהילדים שלה הולכים לספסל הלימודים כל יום. אגב, בנתונים שמשרד החינוך פרסם היום, חמישים אחוזים מאוכלוסיית הבדואים היא אוכלוסייה שהולכת ללמוד כל יום.

אני אגע בכמה דברים שקרובים לליבנו.

אבל תעשה את זה זריז כי יש לך דקה.

אנחנו נציין שיש שינוי בתקציבים, זה מורגש ברשויות ואי אפשר להתעלם מזה שיש הרבה תקציבים שמגיעים לרשויות ואת זה צריך לציין לשבח.

אני מדבר על החינוך המיוחד. בחינוך המיוחד יש עלייה בילודה שצריכה חינוך מיוחד ומבנים מיוחדים. בנושא הזה המשרד מתקשה ולא נותן פתרונות. ילדים מפגרים, ילדים בעלי צרכים מיוחדים במגזר הבדואי אינם מקבלים את המענה ההולם. גם ילדים עם אוטיזם, יש אתם בעיה גדולה. המספרים בעלייה. אני חושב שהחינוך המיוחד, צריך להקדיש לו הרבה עבודה. יש הרבה סבל במשפחות.

בנושא ההסעות, הבוקר חזיתי במחזה כאשר הרבה אוטובוסים מגיעים באיחור. את כל הפריפריה מביאים אלינו מהמועצות האזוריות האחרות ואנחנו ממש סובלים. כל המערכת הזו של הפריפריה מגיעה אלינו ונכנסים לתוך המערכת שלנו אבל לצערי הרב השירות הוא מאוד לקוי. אני חושב שביטחון הילדים הוא מעל לכל.

לגבי גני הילדים. אנחנו אמנם קיבלנו הרשאות תקציביות ויש לנו פרוגרמות. עבודות הקרקע, נושא מאוד סבוך. אגב, אני אציין שביום הזה דווקא הבדואים לא ידברו על הנושא העיקרי שהוא הקרקע. יש בעיה של קרקע, סכסוך קרקעות, בין המדינה לבין הבדואים והנושא הזה סבוך. יש לנו בתי ספר עם פרוגרמות מוכנות ומינהל מקרקעי ישראל עושה מעצמו מדינה בתוך מדינה ולא מגיע לפשרות עם האנשים כך שהרבה פרויקטים תקועים.

אני מקווה שהיום הזה יניב תוצאות לטובת אוכלוסיית הבדואים.

אין ישיבה שחוזרת ריקה. תודה.

חבר הכנסת יוסף ג'בארין.

תודה לכבוד היושב ראש. קצת רקע היסטורי. אנחנו מלווים את הנושא הזה מאז הבחירות, מאז התחלנו לעבוד בוועדה, וצר לי לומר שיש מעט התקדמות בנושא. זו הסיבה שהיושב ראש התעקש שבדיון על הנושא הזה יהיה נוכח גם מנכ"ל משרד החינוך, כדי שנוכל באמת לדבר על פתרונות.

תרשה לי כבוד המנכ"ל להתייחס כמי שמלווה את הנושא הזה. כשאני גם שומע וגם קורא את הדברים, נראה לי שמה שבהחלט אפשר לעשות כפתרון אפקטיבי, זאת ההצעה של העמיתים המקצועיים בעמותת סיכוי. הם מראים לנו כ-25 ישובים לא מוכרים שאין בהם גני ילדים. אנחנו מדברים על 5,000 ילדים באותם ישובים. אני אומר את זה כי אני מסכים עם הדברים שנאמרו. הפתרון הזה של ההסעות האינטנסיביות הוא לא ייתן פתרון. אנחנו ביקרנו בשטח עם הוועדה ואנחנו יודעים שביום גשום כמעט שליש מהתלמידים לא מגיעים. זה פשוט אבסורד.

לכן אני חושב שמשפטית אפשר לתקן את תכנית המתאר המחוזית, להוסיף את הכיתות בישובים הללו וכך גם לאפשר פתרון מיידי כל עוד כמובן כל מערך ההסעות עדיין לקוי ועדיין בעייתי.

הערה נוספת. הסתכלתי על הנתונים לגבי התקצוב הדיפרנציאלי. אני עדיין חושב שלבתי הספר בנגב מגיע יותר. להערכתי הם מקבלים כ-25 אחוזים מהתקצוב הדיפרנציאלי בתוך החברה הערבית, שזה קצת יותר ממאה מיליון.

אתה מדבר על התיכון?

לא. בתיכון לא הגענו לתקצוב הדיפרנציאלי. ראיתי כ-112 מיליון שקלים שמושקעים.

התקצוב הדיפרנציאלי.

אני חושב שגם בתוך החלוקה הפנימי בתוך החברה הערבית צריך להשקיע יותר שעות של תקצוב דיפרנציאלי בישובים בנגב, שם הצרכים מוגברים יותר והמצב הסוציו אקונומי הוא יותר קשה. כמובן, אני חושב שזה צריך להגיע לא על חשבון בתי ספר ערביים אחרים אבל גם בחלוקה הפנימית לעומת הצפון והמרכז, צריך להקצות יותר שעות של תקצוב דיפרנציאלי בנגב.

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. לא במקרה את נאום הבכורה שלי אתמול פתחתי דווקא בנושא החינוך ולא במקרה ישיבת הוועדה הראשוני שאני משתתף בה היא ועדת החינוך. אני בא מתחום החינוך ועשייה של הרבה שנים בתחום החינוך במועצה מקומית חורה, כמנהל אגף החינוך. אני מאמין שחינוך הוא הדבר החשוב ביותר לכל חברה ובמיוחד לחברה שלנו שנמצאת בפני אתגרים רבים, כלכליים, חברתיים, פוליטיים. כדי להתמודד, צריך לפתח מערכת חינוך.

אני גם מאמין שהשקעה בחינוך היא ההשקעה המשתלמת ביותר, גם למדינה וגם לחברה עצמה.

אני לא רוצה להאריך. אני חושב שהנתונים ידועים במחוז הדרום וגם הפערים ידועים. אני חושב שגם המנכ"ל שפגשתי אותו בחודשיים האחרונים בשתי ישיבות מודע לכך ויש מיפוי של המצב. השאלה הנשאלת היא מה אנחנו עושים בנקודה הזו.

אני חושב שתכנית החומש שקיימת היום, אי אפשר להתייחס אליה, כבוד המנכ"ל, כאל פלטפורמה לכל הישובים. לפי דעתי תכנית החומש צריכה להיות מותאמת לכל ישוב וישוב. יש פערים ויש בעיות שונות לכל ישוב וישוב. חורה שונה מלקיע, הכפרים הבלתי מוכרים שונים משגב שלום ולכן המשאב הזה שנקרא תכנית חומש עם המיפוי, אפשר לעשות תכנית לחמש שנים.

אני כאן כדי להתגייס ולעשות לילות כימים למען פיתוח וקידום כי אני מאמין שרק דרך פיתוח מערכת חינוך, רק דרך השקעה נכונה ורק בשילוב ידיים של כל הגורמים הקיימים במערכת אפשר להגיע להישגים וזה אפשרי. תודה רבה.

תודה רבה. אני אתן בחמש הדקות האחרונות את זכות הדיבור למנכ"ל כדי שיוכל להתייחס טלגרפית לדברים שנאמרו. אני מקווה שיש לו גם אופק ותקווה. אני מעודד לעומת דיונים קודמים. אני רוצה לומר לך בנימה אישית, וזאת מילת הסיכום שלי, שאני מעודד מתכנית החומש. אם היא תתיישם, זו תכנית שיכולה לתת סיכוי ותקווה. כמובן בד בבד סוגיית הבינוי, צריך למצוא דרך לעקוף את המגבלה הזו ולראות איך מפזרים עוד יותר, כמה שאפשר, את הכיתות כדי להביא את זה למצב שלא נשמע על ילד אחד אפילו שלא מגיע לכיתת גן.

מה המורכבות הגדולה שלנו. איך להביא שירותי חינוך למקום שהוא לא מוכר על ידי המדינה. זו המורכבות של המשימה.

מה עשינו. הלכנו לכל המקומות. אני רוצה להקריא את המקומות שאני מעריך – אני לא רוצה להתחייב בוודאות של מאה אחוזים – שבמקומות האלה אנחנו הולכים להציב גני ילדים. היינו באל בעת, היינו בכוחלה, היינו בפורה, בוואדי אל נם, בעבדה, באבו תלול, באום בתים, באל סייד, באבו כווידר, במולדה, בביר חאג', באבו קרינאת, תל ערבה ותראבין. הלכנו למקומות האלה.

כל המקומות שכבר יש בהם גני ילדים.

אני מודיע לך שאין שם גני ילדים.

בכל המקומות האלה יש גני ילדים.

אתה אומר נתונים לא נכונים.

יש מאגרי מידע.

עופר, אני מבקש. פעם אחרונה שאתה מפריע לו.

אני אומר פעם שלישית שאתה אומר נתונים לא נכונים. אתה מציג תמונת מצב שאיננה משקפת את המציאות. ביום שישי נסענו למקומות האלה וראינו באילו מקומות הצבנו 45 גנים, באילו מקומות נשלים את זה עד סוף השנה וזו המשימה של משרד החינוך - 97 גנים. לא היו אלא הוצבו בחלקם ועוד לא נפתחו. השאר יושלמו. זו המשימה שלנו לשנה הזאת. כל מי שלא מעריך את זה וחושב שקרוואנים ינחתו מהשמיים והליקופטרים יביאו אותם ואפשר לעשות את זה, תבורך ולך תעשה את זה אתה. אני אומר לך שהלכנו למקומות בהם אין תשתיות, המדינה עד היום לא אישרה להציב את הדברים האלה והלכנו לקדם שם בנייה כדי להביא ילדים מהבית למוסדות חינוך.

זו משימה גדולה, מורכבת, לא הייתה בעבר, צריך לברך עליה ומכאן והלאה יש לנו עוד משימות גדולות. לא סיימנו את המשימה.

אנחנו מברכים אבל - - -

אני אוציא אותך. אל תפריע.

מי שחושב שאפשר לצמצם פערים בכמה חודשים, איננו יודע על מה הוא סח. צריך להעריך את העובדה שמשרד החינוך שם בסדר עדיפות, לא במלים ולא בדיבורים. אנחנו מתכוונים לקדם את מערכת החינוך הבדואית בדרום, גם על ידי בניית גנים, גם על ידי ההישגים שהצבנו. אנחנו אספנו את כל ראשי הרשויות, אספנו את כל המנהלים, אנחנו עוברים ישוב ישוב כבר פעם רביעית, אנחנו נוסעים לכל המקומות כדי לפגוש את הגננות, את המנהלים ואת המורים הבכירים כדי לוודא שאנחנו מקדמים ומצמצמים פערים.

אנחנו נחושים בזה. זה סדר העדיפות ששר החינוך קבעו, זאת המדיניות שלו, ואנחנו נחושים לצאת לדרך ולעשות מעשה משמעותי ביותר. אנחנו לא מסתפקים בדיון הזה. אנחנו עושים כל שלושה שבועות ישיבות סטטוס אצלי אליהן באים כולם ואנחנו עוברים שלב אחרי שלב. אנחנו בדרך הנכונה. הפערים הם עצומים, המצב הוא מורכב אבל אנחנו נחושים לקדם ולהתקדם בשיפור של מערכת החינוך הבדואית בדרום.

אדוני המנכ"ל, ברשותך, יש שני ראשי מועצות שלא נרשמו לרשות הדיבור. ג'אבר ולאחר מכן אל קסור.

פגשתי אותו ב-6:30 בבוקר.

שלום לכולם. אני מברך את חבר הכנסת טלב אבו עראר שיזם את הדיון. אני מאוד שמח שכל אלה שדיברו לפני, מה שמעניין אותם, וגם אותי, זה קידום החינוך בכל הארץ ולא רק בדרום. אני יודע שכל אחד מהם יש לו את הרצון הזה.

אני נבחרתי לא מזמן ובתחילת דרכי בניתי תכנית לפיה אני אפגוש את כל מקבלי ההחלטות בממשלה, כולל משרד החינוך. בהזדמנות זו אני רוצה להודות למנכ"ל על שהוא קיבל אותי פעמיים.

אתה מפריע לי. סדרן, אני מבקש להוציא אותו. אתה מפריע לראש המועצה לדבר.

צריך לעשות שינוי.

תבוא לדיון מהתחלה ותירשם. תודה.

אני העליתי בפני המנכ"ל את כל הבעיות של הכפרים, שבעת הכפרים, וגם את הנושא של הישובים הלא מוכרים שאנחנו נותנים להם שירות בחינוך וברווחה. צריך לומר שאכן הוא הגיע ב-6:00 בבוקר ועשה סיור ובדיקה ותוך שבועיים הוא היה פעמיים במקום. אני לקחתי אותו ברכב שלי ועשינו סיורים בגנים החדשים. אמרתי לו במפורש שהמדיניות שלי היא לא להסיע ילדים בגילאי שלוש-ארבע אלא אני רוצה לבנות את הגנים בשכונות. אני רוצה שהאימא תיקח את הילד ביד ותכניס אותו לגן.

אנחנו רוצים לסיים את העניין של הקרוואנים שעולה לנו כסף רב שאחרי כל זמן מה צריך לחזק אותם. אנחנו הולכים על בנייה בתוך הישובים שלנו וגם עוזרים לכפרים הלא מוכרים.

אני מנכ"ל אל קסום. ברכות לכל החברים שהובילו את הדיון בוועדה וברכות מיוחדות למנכ"ל. סוף סוף יש אדם שמגיע לשטח ורואה את הדברים מקרוב. יש הרבה דברים שאפשר להגיד אותם בחיוב ואנחנו עכשיו על דרך המלך.

אני רוצה לציין דבר אחד שהועלה כאן. נושא הקמת מרכזי שירותים חדשים. חייבים לחשוב על זה.

זה נאמר.

נושא התשתיות. חברים, אנחנו חייבים לשים דגש כי בימי החורף הילדים כמעט ולא הולכים לבתי הספר.

שוב אני אומר שעלינו על הדרך המלך. תודה לאבואב.

תודה.

בוקר טוב לכולם. אדוני היושב ראש. אנחנו נותנים שירות לארבעה ישובים ונותנים גם שירותים לישובים שסובבים את הכפרים שלנו. אני רוצה לציין שאנחנו מסיעים מדי יום 16 אלף תלמידים שנוסעים לבתי הספר.

אני רוצה לציין נקודה שאף אחד לא התייחס אליה. קודם כל, אני צריך להודות למשרד החינוך שעושה עבודה קדושה ועבודה טובה, בתקופה האחרונה עת אבואב הוא המנכ"ל. הכפרים הלא מוכרים, אי קידום התכנון בכפרים - - -

נופל עליכם.

לא שנופל עלינו. זאת אומרת, שאר משרדי הממשלה לא מסונכרנים עם משרד החינוך על מנת לאפשר הקמת תשתיות והקמת מבנים בבתי ספר.

אני חשוב שזכותם של הילדים האלה ללמוד וללמוד בתנאים טובים. לכן צריך להקים את גני הילדים. אם היום לא הגיעו להסכמה לבנות בתי ספר וגנים בקרבת הילדים, אז לשים קרוואנים לא יכול להיות שכספי הציבור יבוזבזו סתם על אי הסכמה ועל מדיניות כזו או אחרת בגלל אי תיאום בינינו. אין סנכרון.

לזה יש השלכות על ההישגים, על ההרגשה, על השייכות של החברה ועל ההישגים שלנו בבתי הספר ועל הנשירה. בוואדי נם יש יותר מ-2,500 ילדים בשני בתי ספר צמודים ואני לא רוצה לקפח את הילדים ולתת להם להמשיך לסבול בכך שהרשות לא נותנת לנו קרקע לבנות שם, או לבנות קרוואנים על מנת לאפשר תנאים טובים. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל בראייה אסטרטגית על מנת לפתור את הבעיות האלה. תודה רבה.

תודה. הוועדה מודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר על ארגון יום הנגב.

הוועדה מודה לחברי הכנסת ולאורחים שהגיעו לדיון ותרמו את חלקם לדיון.

הוועדה מודה למנכ"ל משרד החינוך על הופעתו בוועדה, על הצגת הנתונים ועל המאמץ שנעשה בשנה האחרונה במשרד החינוך בכל מה שקשור לחינוך במגזר הבדואי.

הוועדה לא משלימה עם העובדה שיש עד היום ילדים שלא מגיעים לגני הילדים.

הוועדה שמעה סקירה נרחבת על תכנית החומש למגזר שנותנת סיכוי ותקווה לכל תלמיד ותלמיד.

הוועדה עמדה מקרוב על הקושי במתן מענה בינוי כיתות גן בישובים הלא מוכרים.

הוועדה קוראת לממשלה לשקול בחיוב להרחיב את הפיזור של מרכזי השירות ולהגדיל את מספרם.

הוועדה קוראת למשרד החינוך, למשרד החקלאות ורשות מקרקעי ישראל להתכנס ולפתור את הבעיות המעכבות את פיתוח בתי הספר, גני הילדים ודרכי הגישה אליהם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20.