ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-10-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 269

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום ראשון, י"א בתשרי התשע"ח (01 באוקטובר 2017), שעה 10:00

הגשת דו"ח מבקר המדינה לוועדה, עפ"י סעיף 14 (ב)(2) בנושא: טיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם, תשרי התשע"ח-אוקטובר 2017

חברי הוועדה: קארין אלהרר – היו"ר

יוסף חיים שפירא - מבקר המדינה, משרד מבקר המדינה

בנימין גולדמן - מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

אהובה נבו - ראש מטה ועוזרת בכירה, משרד מבקר המדינה

עמיחי שי - יועץ למבקר

ליאורה שמעוני - מנהל ביקורת, משרד מבקר המדינה

תומר רוזנר

חנה פריידין

לאה קיקיון

הגשת דו"ח מבקר המדינה לוועדה, עפ"י סעיף 14 (ב)(2) בנושא: טיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם, תשרי התשע"ח-אוקטובר 2017

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה.

אדוני, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, צוות מבקר המדינה וכל העוסקים בכתיבת הדוח החשוב, גברתי, מנהלת הוועדה. קודם כל אני רוצה להודות, כמובן, למבקר וצוותו על עוד דוח חשוב, אבל הפעם גם דוח שנוגע בכל משפחה בישראל.

היום אנחנו מציינים את יום הקשיש, יום שבו אנו שמים במרכז סדר היום, במרכז השיח הציבורי קול שלא נשמע, שנמצא חבוי בבתים, בבתי האבות, במוסדות סיעודיים, אין יוצא ואין בא. זה ציבור שלעתים מחכה ליחס ולאהדה ופעמים רבות כפי שנחשפנו במהלך השנה האחרונה, לצערנו, ציבור שחי בהזנחה פושעת, בבדידות, ברעב. כמה משמח היה אם ביום הזה היינו יכולים לברך על עשייה של הממשלה לטובת הקשישים, על איזה תוכנית, אפילו תוכנית חומש שלוקחת בחשבון צרכים שאין להם מענה, מיישמת ביקורת שכבר נמתחה בעבר – היינו שמחים לפרגן, כי כשמגיע – מגיע. לצערי, הדוח שמוגש היום מלמד אותנו ששום דבר לא נלמד. שום לקח לא יושם. עולם כמנהגו נוהג, והקשישים ממשיכים להיות במצב קשה.

הדוח הזה, כך עושה רושם, הוא איזה שהוא המשך ישיר של הדיונים שמתקיימים כאן בשנתיים האחרונות בוועדה לביקורת המדינה, גם בנושא של ניצולי שואה, המשך ישיר של המאבק שהיה של הנכים ברחובות, בעצם – המשך ישיר של סדר עדיפויות לקוי שקיים במדינה, שהאזרח הוא רק אזרח. הוא הקטן, הוא בצד, הוא לא המרכז, וגרוע מכל – המקימים של המדינה, הסבים והסבתות שלנו מופקרים לידי הגורל. אני קראתי ובאמת לא האמנתי. הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה מתנערים מהאחריות הכי בסיסית שלהם – לראות מה קורה בבתי הקשישים, דרך הטיפול בהם. יד ימין לא יודעת מיד שמאל. ביטוח לאומי מסתמך על דיווחים של עובדים סוציאליים ממשרד הרווחה, אבל אין מספיק עובדים סוציאליים במשרד הרווחה והם לא מצליחים לבצע את הביקורות הנדרשות. ביצוע של רק מחצית מביקורי הבית של עובדים סוציאליים זה בעיניי בגדר פשע, כי ביקור כזה יכול לגלות טיפול לקוי, הוא יכול לגלות תנאי היגיינה לא טובים, הוא יכול לגלות הזנחה, הוא יכול לגלות התעללות. ככה פשוט הפקרנו את הקשישים.

בשנת 2016 מעל 50% משעות הטיפול הביתי שקיבלו הקשישים הסיעודיים נעשו על ידי מטפלים ומטפלות בלי הכשרה מקצועית. יש יותר מזעזע מזה? זו הפקרות של השטח. לקרוא בדוח הזה על מיליונים של שקלים שבוזבזו כי לא עשו בדיקה אמיתית של השעות. הדוח מבהיר יותר מכל דבר אחד באופן חד משמעי: המדינה מתנערת מטיפול אמיתי, ראוי, הוגן, בקשישים הסיעודיים, בוודאי באלה שהם ברמות תלות גבוהה מאוד, ומוביל את המשפחות לתהום. הוא מוביל אותן לתהום הכלכלית, הנפשית, ומשאיר אותן לגורלן, ובעיקר משאיר אותן לביורוקרטיה האכזרית. אם זה לא מספי, הפכנו גם את הקשישים הסיעודיים למעסיקים. כן, אדם בן 90-80 צריך לנהל פנקס – כמה שעות הוא קיבל, כמה תשלום הוא צריך לשלם. הוא צריך לרוץ בין משרד למשרד, לוודא שהכל עובד, שהעובד שלו קיבל את כל הזכויות. איפה זה נשמע? הביורוקרטיה הורגת את הקשישים שלנו לאט לאט, אבל עדיין הרבה יותר מהר מהמצב הרפואי שלהם. אם תשאלו בעיניי מה הליקוי החמור ביותר שעולה בדוח זה ללא ספק החשיבה לטווח ארוך. לא קיימת כזו. בשביל מה? בואו נתמודד עם מה שיש היום וגם עם זה לא יותר מדי טוב. בשנת 2035 והלאה נמצא את עצמנו בחברה מזדקנת יותר וכמובן – מוזנחת יותר. תוחלת החיים עולה וההוצאה של הביטוח הלאומי עשויה להיות כפולה. הבקרה והפיקוח יהיו הרבה יותר דרושים והרבה יותר גבוהים. אבל זה לא יקרה, לא יקרה אם נמשיך ככה.

אם נסכם, הדוח הזה הוא בעיניי דגל שחור שהתחיל להתנופף מעל ראש כולנו והגיע הזמן שנראה בו תמרור אזהרה ולא רק נשים אותו על המדף. זה זועק לשינוי. כבר מחר אנחנו נקיים דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה, ואני מציעה שכל הגורמים המבוקרים יבואו לא רק עם תשובות אלא גם עם תוכניות. הגיע הזמן לטפל בסוגייה הזו. אי אפשר להמשיך ולהפקיר אותה. אני מצפה מממשלת ישראל לקחת את הדוח הזה, ללמוד אותו היטב וליישם.

אדוני המבקר, בבקשה.

בוקר טוב, מועדים לשמחה, גברתי יושבת ראש הוועדה חברת הכנסת קארין אלהרר, מנהלת הוועדה הגברת חנה פריידין, חברות וחברי ועדה שלא הגיעו, אורחים נכבדים, חברי למשרד ועורכי הדוח. מראשית כהונתי ציינתי מעל כל במה שמדיניותי הינה להניף שני דגלים במקביל: את דגל ההגנה על טוהר המידות והמאבק בשחיתות הציבורית ואת דגל ההגנה על זכויות הפרט בדגש על הגנת זכויותיהן של השכבות החלשות. אני מאמין ששליחותו הציבורית של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור הינה בין היתר לשמש כפה לכל אלה שאינם יכולים להגן על זכויותיהם בעצמם, וכך אני פועל.

גברתי, יושבת-ראש הוועדה, היום אני מתכבד והגשתי לך את הדוח המיוחד בנושא טיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם. מדובר בדוח מכונן וחשוב מאוד, דוח שחייב לשנות את המציאות העגומה שנחשפת בין עמודיו. הדוח מעלה ליקויים רבים וחמורים באיכות הטיפול הביתי הניתן לכ-165 אלף קשישים סיעודיים, ליקויים המגיעים לעיתים עד כדי הזנחה. הזנחה זו חמורה במיוחד כשמדובר בקשיש שהוא חסר ישע, שאינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו. הממצאים גם מלמדים על הקושי הרב של בני המשפחה אשר נושאים בנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים, ואולם, רשויות המדינה לא נתנו את דעתן כנדרש על הצורך לתמוך בבני המשפחה המטפלים בקשישים הסיעודיים, ולמעשה זנחו והותירו אותם להתמודד עם הנטל הכבד הכרוך בכך. בשל ייחודה של ביקורת זו הנחתי כי בנוסף לאמצעים ושיטות הביקורת המסורתיים יתקיים תהליך של שיתוף הציבור שמטרתו לעמוד באופן בלתי אמצעי על נקודת ראותו של הציבור בכל הנוגע לטיפול הניתן לקשישים הסיעודיים ולנטל שנושאים בו בני המשפחה המטפלים בהם. את סבלם של הקשישים ומצוקת בני המשפחות היטיב לבטא בן של קשיש סיעודי אשר השתתף בתהליך השיתוף, ואני מצטט מדבריו: "אני קורס. אבא שלי מחפש אותי תמיד. אני לא מצליח לעבוד ולהתפרנס. בלילות הוא מנסה לרדת לשכונה לחפש את אמא שנפטרה לפני 4 שנים. אני מחליף לו חיתולים כי הוא לא מרשה למטפלת להחליף לו. אני מדובב אותו ומשמח אותו. אף מטפל לא מדבר אתו ומשמח אותו". עד כאן. בדיון המיוחד שזימנת למחר, גברתי היושבת-ראש, כדי לדון בממצאי דוח זה – דיון עליו אני מברך – אעמוד מחר בהרחבה על הממצאים החמורים אשר עולים מהדוח.

גברתי, במדרש תנחומא על פרשת "מקץ" נאמר: "צריך אדם להתפלל על זקנתו, שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו". לצערנו, לא כל קשיש זוכה שתפילותיו תתקבלנה, ודוח זה עוסק בקשישים אלה. חובתנו כחברה לוודא ששום קשיש לא ייוותר חסר אונים וכך גם בני משפחתו. כחברה אנו מחויבים לתת לקשישים את כל התנאים הנדרשים על מנת לממש את זכותם החוקתית לכבוד, הזכות להזדקן בכבוד, ולשם כך על הממשלה כולה לגבש מדיניות לאומית שתבטיח זאת תוך סיוע ראוי לבני משפחתם של הקשישים. עלינו רק לזכור את דבריו של הסופר היהודי הצרפתי אמיל סולומון הרצוג, הידוע בשם העט שלו –אנדרה מורואה, שאמר: "הצרה האמיתית שבזקנה אינה רפיון הגוף אלא אדישותה של הנשמה". עלינו לתת לקשישים לא רק תקציבים ומשאבים אלא לתת להם את הנשמה ואת הלב.

מכובדי, בתחום זה של יחס החברה לקשישים הסיעודיים החיים בקרבנו לא יהיה די בתיקון הליקויים שעולים מן הדוח. יש צורך להוביל שינוי בתודעה המוסרית של ממשלת ישראל ושל כל הגופים העוסקים בכך. תודתי נתונה לעובדי המסורים במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור אשר הקדישו לדוח זה שעות רבות ותעצומות נפש. בהזדמנות זו אני רוצה להודות גם לאלפי האזרחים אשר הקדישו מזמנם להשתתף בהליך שיתוף הציבור. מוסד מבקר המדינה הינו שלוחו של הציבור. הליך שיתוף הציבור מביא שותפות זו למקומות חדשים ומיוחדים. לסיום, גברתי, אני מגיש את הדוח לטיפול המסור של הוועדה בראשותך, ואני סמוך ובטוח שתעשו זאת על הצד הטוב ביותר. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה, מועדים לשמחה.

ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:18.