ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-29OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 179

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ח (21 בנובמבר 2017), שעה 9:30

1. חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים התשע"ז-2017 - מעקב אחר יישום החוק

2. תכנית משרד החינוך "ניצנים" (צהרונים) - מעקב אחר יישום התכנית

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אמיר שהרבני - סגן מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך

מיכל חורין - עורך דין, משרד החינוך

חיים דב הלפרין - מנהל אגף, משרד החינוך

פרופ' רונית אנדולט - מנהלת המחלקה לתזונה, משרד הבריאות

ד"ר יפית יצחקי - אחראית ארצית בקרה בריאות התלמיד, משרד הבריאות

נרדה שלום - מנהלת תחום בכיר מסגרות יום פיקוח, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רפ"ק מירב בן צור - קמ"ד מענה אזרחי, המשרד לביטחון פנים

עדית בוקאי - מנהלת צהרונים ארצית, החברה למתנ"סים

ענת פליישמן מאור - מנהלת הדרכה ברשת צהריים טובים, החברה למתנ"סים

שולי נחל - MA, מנהלת פדגוגית, רשת צהרוני החברה למתנ"סים, החברה למתנ"סים

ענבל אביב - דגן - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

ענת הוכנר - יו"ר ועד הורי תל אביב יפו, פורום וועדי ההורים היישוביים

יעקב אמציה דויטש - חבר הנהלה, פורום וועדי ההורים היישוביים

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגוד מורים עולים

אינסה ליאחוביצקי - רכזת גני ילדים, איגוד מורים עולים

מירי נחמיאס - עורכת דין במחלקה המשפטית, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

סמי עטר - חבר הנהלת איגוד חנוך, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

ד"ר עודד אבישר - מנהל אגף החינוך, התנועה הרפורמית

שיר דגן - מרכזת פורום הגנים בתל אביב, ועד הורים ארצי

אחז אגם - עורך דין, יו"ר פורום הגנים בתל אביב, ועד ההורים הארצי

עדי מן - יו״ר ועד הגנים הארצי, ועד הגנים הארצי

ירון לוי - הורה, ממובילי המאבק לצהרונים

סמדר ארז - רכזת גנים ארצית של התנועה ליהדות מתקדמת

רות לוי - עורכת דין, ארגוני סייעות

שי חדד-אבירן - רכז משקיפים, המשמר החברתי

אביבה ברעם - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את איגוד מורים עולים - איגום (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מעונות יום - נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות)

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

1.חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים התשע"ז-2017 - מעקב אחר יישום החוק

2.תכנית משרד החינוך "ניצנים" (צהרונים) - מעקב אחר יישום התכנית

בוקר טוב לכולם. אני ברשותכם פותחת את דיון הוועדה בנושא הצהרונים. בוקר טוב למשרד החינוך. בעיקר אנחנו נתמקד בהפעלת תכנית ניצנים. אני רק אומר כמה דברים כדברי פתיחה, כדי שנבין כולנו מה האוריינטציה של הדיון.

קיימנו לא מעט דיונים על הצהרונים, רגע לפני שיצאה תכנית ניצנים וגם לאחריה וגם במהלך החקיקה. הדיון הזה, אני אומר בצורה הכי פשוטה, הוא לא דיון ונטילציה. שמענו כל החודשים את מה שהיה לכולם להגיד. הרבה מאד דיס אינפורמציה. אנחנו נמצאים כאן היום לשני דברים. אחד לעשות קצת סדר בכל מה שנזרק לחלל האוויר ואני רואה את זה גם במסמכים שקיבלתי לצורך העניין מהשלטון המקומי. התייחסות לכל מיני נקודות שאין להן קשר בכלל לסוגית הצהרונים, אבל הן יוצרות הרבה מאד תסכול בשטח כשמעלים אותן, כי חושבים שהדברים קשורים אחד בשני. אז אנחנו נעשה קצת סדר.

הדבר השני הוא ללמוד איפה אנחנו כן צריכים לעשות אדפטציות, כדי להגיע לשנה הבאה בצורה קצת יותר טובה, שאנחנו נהיה קצת יותר מוכנים בעיקר במקומות שלא הפעילו לפני כן צהרונים, כי אני מוכרחה לומר שמקומות שפעלו בהם צהרונים לאורך השנים יודעים לעשות את זה והם גם יידעו לעשות את ההתאמות הנדרשות לתכנית ניצנים. ונכון, פגענו לחלקם בהכנסות, הם גם כותבים את זה. כותבים את זה בצורה מפורשת בדו"ח. ההכנסות נפגעו, הכנסות ששימשו בעצם לניהול בתי ספר שהם בניהול עצמי. נפגעו ההכנסות ששימשו להפעלה של חוגים בלתי פורמאליים למגזרים מסוימים. זה בסדר. אני מבינה. גם הפעילויות האחרות הן חשובות, אבל אני מזכירה לכולם שאנחנו עשינו את המהלך הזה כדי להבטיח שההורים ישלמו עבור הצהרונים את מה שצריך עבור הצהרון ולא מעבר לזה. הרשויות באמת צריכות להיערך עכשיו להפעלה של פעילויות נוספות.

אני רוצה בתור התחלה רק לציין כמה נקודות במסגרת עשיית הסדר ואחר כך אנחנו נשמע את משרד החינוך, כדי שאתם תבינו כמה תסכול אנחנו שמענו בשטח על דברים שלא קשורים למהלך ואנחנו צריכים רגע להוריד אותם מסדר היום. אגב, הם נושאים חשובים שצריך לטפל בהם, בלי קשר ולתת להם את הדעת בלי קשר, אבל הם לא קשורים למהלך.

ועוד אמירה אחת שאנחנו נוריד אותה, כי אני יודעת שזה יעלה במהלך השיח ואין על זה ויכוח. יום לימודים ארוך זאת האופציה האופטימאלית. בסדר? הלוואי שהיינו יכולים ללכת למהלך של יום לימודים ארוך. לא ששם לא היינו שומעים צעקות ורוצים החרגות של חלק מהרשויות וכו', אבל מבחינה אופטימאלית לשם אנחנו רוצים לכוון. אבל בהעדר מענה של יום לימודים ארוך, אנחנו לא רוצים להשאיר את השטח פרוץ ולכן בעצם אנחנו יוצאים להסדרה שהיא, בואו נקרא לזה זמנית או שהיא נותנת מענה עד שאנחנו נגיע ליעד שאני בטוחה שכולנו רוצים בו.

אז אני אתחיל בסוגיות שעלו כאן. יש מספר ערים ורשויות מקומיות ורשויות אזוריות שהתייחסו בעצם למצוקות שכביכול עלו. אז אחד הדברים שעלה זה קושי בגיוס כוח אדם לצהרון. נכון, אבל האם זה קשור לתכנית או שזה משהו שלא היה בשנה שעברה או לפני שנתיים או לפני שלוש שנים. אנחנו מכירים את השיח של גיוס כוח אדם לצהרון כבר מספר שנים, בגלל המגבלות של המסגרת.

יפעת, הקושי נוצר כתוצאה מהעובדה שבחלק מהמקומות הדרישה עלתה.

כן, בסדר. אנחנו נתייחס. בנקודות להתייחסות כתוב כוח האדם בהקשר של השכר, בהקשר של האם אנחנו יוצרים מדרגים. יש מה לעשות בהקשר של כוח אדם ואנחנו כן צריכים לעשות שם התאמות, אבל גיוס כוח אדם לצהרון זו סוגיה שהיא הייתה בשיח לא בעקבות תכנית ניצנים. זאת אומרת ישבו כאן לפני שנתיים, כאן אצלי בוועדה ודיברו על הכוח לגייס כוח אדם, כי אנשים בעצם לא מקבלים שכר מעבר לשכר מינימום או כל מיני דברים אחרים. אז זו סוגיה שאינה קשורה לתכנית, דורשת התייחסות ופתרון בהקשר של התכנית, אבל זה משהו ש - - -

בעיקר בגנים יש בעיה.

כן, בסדר. שנייה, אני מעלה את הנקודות כי חשוב לי שהדברים יאמרו.

יפעת, היא גם הפוכה. יש מקומות שזה הוריד את השכר.

אנחנו נתייחס להכל. חברה, אני מעלה נקודות, בסדר, אני אומר בשביל הסדר הטוב למה אנחנו נתייחס אחר כך בהקשר של התכנית, אבל אני רוצה להראות לכם שיש פה דברים שעם ניצנים או בלי ניצנים אלה סוגיות שהיו בשטח גם בשנים קודמות. בסדר? ואם מישהו רוצה להגיד לי שבשנים הקודמות לא הייתה לו בעיה לגייס כוח אדם, בבקשה, תגידו. אנחנו יותר מנשמח לשמוע.

תכנית ניצנים באה לתת מענה לימודים רחב, אבל לצד זה אין אישור העסקה למורים מתמחים. חברה, אנחנו לא באנו לתת מענה לימודים. זה לא יום לימודים ארוך. אנחנו באנו ליצור הסדרה בתוך מערך שקיים בשטח, ללא שום פיקוח וללא שום בקרה ולראות איך אנחנו הופכים את המערכת הזו למערכת שהיא באמת סבירה ושפויה עבור הילדים. זה מה שאנחנו עשינו. אנחנו לא באנו לתת שום מענה לימודי. הלוואי שכן, אבל זה לא הסיפור.

אני רוצה לתרגם את מה שכתוב לך לשפה רלבנטית, והיא שרצו הרבה מאד רשויות להעסיק סטאז'רים כחלק מהשירות שלהם. זאת הטענה.

אני יודעת. גם דיברו על זה.

לא, והמשרד לא מכיר בזה לסטאז' ולכן יש כאילו פחת שלא מגיע כוח אדם - - -

כתוצאה מחוסר מקום - - -

חיים, אני רוצה לומר לך משהו.

לא, אני אומר, המשרד עומד על דעתו בעניין הזה. זה לא - - -

הסוגיה של הסטאז'רים עלתה גם בדיוני החוק. זו לא מסגרת לימודית ואני לא יוצרת זילות של ההוראה ומי שרוצה להיות מורה צריך לעבור הכשרה כמורה במסגרת שהיא לימודית, נקודה.

נכון, נכון.

אבל אין לזה קשר לתכנית ניצנים, כי לפני תכנית ניצנים, ואני יודעת, אני בכוונה מחדדת את זה. גם לפני תכנית ניצנים מי שהגיע בעצם לעבוד בצהרון לא היה מוכר לצורך העניין כמתמחה, אבל עצם ההגדרה וזה של מנהלי מחלקת חינוך, אנחנו לא אספנו את זה מאנשים ברחוב, אוקיי? כשמנהלת חינוך כותבת שניצנים באה לתת מענה לימודי אז היא לא מבינה את מה שניצנים באה לתת וזה מה שאני מנסה רגע להסביר. שיש פה חוסר הבנה אמיתי וזה בסדר, אני לא מאשימה אף אחד, כי לוקח זמן אולי להבין את הדברים, אבל צריך רגע לפרק את כל מה שהוא בדיס אינפורמציה ולראות איך אנחנו מטפלים באמת בדברים שאנחנו צריכים לתת עליהם את מענה. אז זה לא מסגרת לימודים.

טוב, פה כתבו שהמודל פוגע בבתי ספר בניהול עצמי, שעד כה נהנו מהכנסות הספקים. מה שאומר שאפשר לקיים צהרונים בפחות כסף ממה שהם קיימו. הם אומרים את זה בצורה מאד מאד ברורה. מועצה אזורית שכותבת אין התייחסות לסייעות, מה הם עשו לפני כן. אנחנו אחר כך נשמע אם יש פה נציגים של המועצות האזוריות - - -

לא של המועצות האזורית, של הסייעות.

של הסייעות? לא, אני מדברת על הסעות. אין התייחסות להסעות.

יש פה נציג של האיגוד.

בסדר, אנחנו נשמע אותו.

תציגו את השם שלכם ואת התפקיד בבקשה.

כרגע לא צריך להציג כלום. אני בכוונה רוצה לדבר.

מי שמדבר, כי לא כולם מכירים והפרוטוקול צריך.

אנחנו נשמע אחר כך את ההתייחסות של המועצות האזוריות. אני יודעת איך הן פעלו לפני כן, לפחות חלקן הגדול. אנחנו נשמח לשמוע התייחסות קונקרטית. לא הייתה התייחסות בצהרונים הקודמים גם לסוגית ההסעות, אז ככה שזה גם לא רלבנטי לסיפור הזה.

יש ערים שכותבות – מספר החוגים נפגע וירד, ההשערה נפגעה ובאותה נשימה אנחנו מקבלים מרשויות אחרות שאנחנו קצת הגזמנו שאנחנו דורשים בחובה שני חוגים וזה בנוסף לשני חוגי קרב. אנחנו יוצרים מעמסה על הילדים וילדים בגילאים צעירים לא צריכים כל כך הרבה חוגים. זאת אומרת אנחנו שומעים את זה משני הכיוונים. אני מוכרחה לומר לכם שבהחלט הייתה התייחסות בנושא למינונים ואין חובה בניצנים לקיים שני חוגים. אפשר לקיים גם רק חוג אחד. כתוב את זה בצורה מפורשת. פשוט צריך לגבות פחות כסף.

לא, אבל יש פה עניין של להמיר בהעשרת תרבות, אם אפשר להמיר חוגים בהעשרה.

אוקיי, בסדר, אבל חברה, אני רק רוצה לומר שאין חובה לקיים את החוגים, בסדר? זה לא מופיע. מי שרוצה לגבות 935 שקלים, את המחיר המרבי, אז הוא צריך לתת במסגרת הזו יותר העשרה. אתם רוצים לקיים פחות, אתם יכולים גם לגבות פחות ואז גם ההורים ישלמו פחות. זאת אומרת הדברים הם מאד מאד ברורים, אבל לא חלה חובה כזו.

התאמת האוכל לכל תרבות. מה הקשר לתכנית ניצנים? ירקות ופירות שמגיעים רקובים. מה הקשר לתכנית ניצנים? חברה, ספק שמביא אוכל שהוא לא ראוי לאכילה הוא פושע. הוא פושע. זה בכלל לא קשור עכשיו אם זה בתוך התכנית או לא במסגרת התכנית. והסוגיה של אוכל בצהרונים לא עולה זו השאלה הראשונה. תעשו גוגל, אני מרשה לכם. אני אעצור רגע לשתי דקות, לא צריך יותר מזה, אפילו פחות ואתם תראו את ההיסטוריה לאורך שנים על הדיון של האוכל בצהרונים. אז איך זה קשור לתכנית ניצנים? כל הניסיון לרכוב על הגב של התכנית הזאת כדי להצדיק למה אנחנו נותנים לילדים שלנו לאכול גרבז', תסלחו לי, זה לא רק פתטי. בעיני זה באמת פשע. פשוט פשע.

טוב, את זה אמרנו. סייעות רפואיות וסייעות לילדים אלרגיים. לא תכנית ניצנים פגעה בהם. לא היו סייעות בצהרונים גם לפני כן. לא שזה בסדר ולא שלא היינו רוצים וניסינו גם במסגרת תכנית ניצנים להכניס את הנושא של הסייעות. אנחנו כן מנסים לתת מענה במיוחד לילדים אלרגיים, כדי שהם כן יוכלו להשתלב בצהרונים. לפני שנה לא היה שיח כזה. ניסו לקיים שיח כה ויש לו לגיטימיות, אבל הוא לא היה רלבנטי כי בכלל לא הייתה כתובת. לא היה משרד החינוך שמפקח. אנחנו אחר כך נפתח את הדיון, בסדר?

לא היה משרד חינוך שיפקח ולא הייתה מדינה שלוקחת אחריות וכל אחד יכול להפעיל צהרון על פי שיקול דעתו וזה צהרון פרטי והעניין של הסייעות בכלל לא היה רלבנטי. היום לפחות אנחנו יכולים לנהל שיח ואנחנו יודעים שאנחנו מוצאים כל מיני התאמות כאלה ואחרות בתוך המסגרת, כדי שכן נאפשר לפחות אלרגיים להשתלב בצורה מיטבית. אז הם יש סייעות רפואיות או אין, סייעות לאלרגיים או אין, לא קשור לתכנית. יש פה הרבה מאד מנהלי אגפים שחזרו על זה שהתכנית פגעה בזה שהיא הורידה את הסייעות. אין לי מושג איפה הם היו לפני כן.

הנחיה כי התכנית מחייבת סמל מוסד ולכן היא לא יכולה להתקיים במתנ"ס. היו ויכוחים בלתי פוסקים בדיוני הוועדה על הסיפור של המתנ"סים וההפעלה שלהם ושהם ביקשו שנחריג אותם. אנחנו התעקשנו לא להחריג אותם. התעקשנו. אני זוכרת שניסו לשכנע אותי מפה ואני עמדתי על הרגליים האחוריות, המתנ"סים לא מוחרגים, הם חלק מהמהלך. אז מי שכותב לי ברשות מקומית שחייבנו סמל מוסד ואי אפשר לקיים את זה במתנ"ס פשוט לא מבין. הוא לא מבין את העבודה שלו. אז גם זה לא קשור.

תשימו לב כמה ואתם יודעים מה, אני לא אלאה אתכם, אבל יש לי פה הרבה מאד דוגמאות של התייחסויות לדברים שהם באמת לא רלבנטיים. אז בואו נראה מה כן רלבנטי ובמה אנחנו כן הולכים לעסוק וכמובן אם יעלו סוגיות נוספות, אז בשמחה.

כמו שאמרתי, מקומות שלא היו בהם צהרונים אז זה בסדר, אנחנו נלווה את השנה הזו ונעשה הכל כדי שהם יוכלו לפחות לקראת השנה הבאה להיערך בהתאם, אם זה מבחינת כוח אדם, מבחינת ההבנה בכלל של הקונסטלציה. מקומות שקיימו בהם צהרונים נדרשים בעצם לעשות את ההתאמות בהתאם לסטנדרטים, כששוב, אחד הדברים שבהם אנחנו נתקלים בהכי הרבה קושי זה באמת הסוגיה של המחיר, כי יש רשויות וגופים שאנחנו פוגעים בהכנסות שלהם. אבל כמו שאמרנו ואנחנו לא מתנצלים, אנחנו כאן בשביל הציבור הרחב.

אני אתן דוגמא את אחת הערים שהייתה הרבה מאד בכותרות וזה גבעתיים, שאני מוכרחה לומר כאן בצורה מאד ברורה, הדברים ניתנים לבדיקה. אגב, כל מה שאני אומר ניתן לבדיקה. אני מקווה שגם כל מה שייטען פה בהמשך יהיה ראוי לבדיקה. גבעתיים עוד לפני תכנית ניצנים בכלל התכוונה לצאת במכרז של 950 שקלים, כשבתוכה מגולם הרווח לטובת הפעלה של בתי ספר בניהול עצמי. לגיטימי לגמרי. אגב, אני לא אומרת שום דבר ממקום של ביקורת, אני נותנת את זה רק ממקום של שיקוף. תוכלו לדבר עם ועד ההורים בגבעתיים. יש בידי גם את המסמכים. זאת אומרת הכל מגובה בראיות אמפיריות.

באה תכנית ניצנים וביקשה להוריד ל-935 שקלים. אגב, זה שומר על הסטנדרטים שלהם גם מבחינת השכר שהם שילמו ומבחינת כל הפרמטרים האחרים. והייתי מול ראש העיר לא מעט פעמים והוא אמר כן, במקום שהמדינה תכניס יד לכיס ותממן לי את בתי הספר ואת החינוך בעיר, אז אני נאלץ לממן את זה מתשלומי הצהרונים ועכשיו אתם באים וגוזרים את הרווח בתשלומי הצהרונים ואני אדרש להכניס יד לכיס. אז הוא הכניס יד לכיס, אבל לא בשביל הצהרונים אלא בשביל הדברים האחרים שהוא מימן עד כה מהתשלומים האלה.

אני ניסית להגיד לו רק דבר פשוט, שעבור הצהרון ההורים ישלמו את מה שצריך עבור הצהרון ואם ההורים רוצים לשלם עבור הדברים הנוספים כסף נוסף, זה בסדר גמור. שישלמו עבור הדברים האחרים, אבל שכל אזרח יידע עבור מה הוא משלם כשהוא נותן את הכסף הזה. ולמה אני נותנת את הדוגמא הזו? כי אני חושבת שגבעתיים, כרשות חזקה ורשות איכותית עם תושבים שהם לא פרירים ושהם יודעים לעמוד על מה שהם רוצים ושהם דורשים את האיכויות והסטנדרטים הגבוהים, כן יודעים לקיים צהרונים ב-950 שקלים, כשזה כולל בתוכו את הרווח. אז סימן שגם במקומות אחרים שאנחנו מכירים את הדוגמאות בעיקר מיישובים בצהרון ובדרום, שמקיימים את הצהרונים בהרבה פחות כסף ושומרים על האיכות ואנחנו לא שומעים משם קולות שהסכומים שבעצם הוגדרו בתכנית הם סכומים לא ריאליים.

סוגיות שצריך להתייחס אליהן זה סוגית כוח האדם מבחינת חלוקת השכר. אני מכירה רשויות שמקיימות את ניצנים בלי להיות חלק מהתכנית. זאת אומרת הם ויתרו על הסבסוד, הם יודעים להפעיל את הצהרון לצורך העניין לדוגמא באחת הרשויות ב-875 שקלים, הם נותנים אפילו יותר כוח אדם ממה שאנחנו ביקשנו. הם לא מוכנים להיררכיה בהגדרה של הצוות. הם לא מוכנים שתהיה למשל אשת צוות אחת שמקבלת 60 שקלים לשנה ואשת צוות אחרת שמקבלת 40 שקלים לשעה. הם אומרים שזה יוצר איזה שהוא מתח בתוך הגן. מודה, לא עד הסוף מבינה אבל יכולה לקבל אם כך הם מרגישים.

הם אמרו תנו לנו את השכר של הסייעות, שתי סייעות,X כסף, אנחנו נחלק את זה ביניהן בצורה שווה. זאת אומרת יש פה איזו שהיא דרישה להגמשה מבחינת היכולת של הרשות לשלם, ואגב הם משלמים פחות, לא יותר והם רשות חזקה, למ"ס 8. למשל גם בכיתות א'-ב' הם מחזיקים שני אנשי צוות בכל אחת מה אחת מהקבוצות. מצליחים לקיים את זה ב-875 שקלים. עם איש צוות אחד אגב הם דרשו 725 שקלים, אבל הציבור רצה יותר. שני חוגים, כולל ימי החופשה במהלך השנה. הרשות לא משלמת שקל. שקל. והם במרכז הארץ. בסדר? מי שירצה, אני מוכנה, זה קיים, זה חי. עכשיו כשאנחנו מדברים, היום בצהריים יגיעו הילדים לצהרון הזה. זה עובד כבר במשך הרבה מאד שנים, מסתבר.

עדי, אני מוכנה לשלוח אותך לשם ותראי איך זה עובד. תשמעו את זה ממקור ראשון. לא התאים להם לעשות את הפרוצדורה של הטפסים לטענותיהם, למרות שאנחנו לא מדברים פה על טפסים. יש פה מערכת ממוחשבת מאד מסודרת. אמרו תנו לנו שנה, בעוד שנה אנחנו נערך עם מישהו שיקליד את כל הנתונים שצריך, נצטרף בשנה הבאה. ויתרו על הסבסוד. התושבים לא מרוצים מזה, אבל הרשות אומרת מתאים לנו ככה וזה נשאר.

הנושא של דרישות סף מבחינת האם באמת אנחנו דורשים תעודות הוראה במקום שאנחנו יודעים שהאוריינטציה היא קצת אחרת. כולם לקחו את זה לגננות מוסמכות, אני כבר באיזה שהוא שלב הרגשתי שאולי אני לא באמת הבנתי עד הסוף את מה שהמשרד הכניס שם, אז שווה שאנחנו נתייחס ושהדברים יהיו מאד מאד גמישים.

הבעיות העיקריות שבאמת ניסינו לטפל בהן בחודשים הראשונים, בספטמבר אוקטובר, זה הנושא של אשכולות 3-4, שהפסיקו להם בעצם את הסבסוד של הרווחה ואז יוצא שהם אמנם משלמים מעט מאד ביחס לאחרים, אבל ביחס לעצמם הם משלמים הרבה יותר ממה שהם נדרשו לפני כן. אנחנו די לקראת פתרון בסוגיה הזו ולי יש שאלה למשרד החינוך.

אשכולות 6-7 נכנסו למבחני הכנסה ברווחה בכיתות ובגנים בגלל שהם לא מקבלים את הסבסוד. אשכול 8 משום מה יצא משם ואני לפחות הגשתי בקשה ואני הבנתי מרועי מהאוצר שגם לשם זה הולך לקראת פתרון, שגם באשכול 8 יהיו מבחני הכנסה, כי אנחנו יודעים שעיר כדוגמת תל אביב יש בה אזורים חזקים יותר, יש בה אזורים חלשים יותר, יש בה אוכלוסיות מוחלשות. אנחנו לא יכולים להפקיר אותן בנושא הזה וגם שם ניתן מענה.

שאלה לפני שפותחים את הדיון. אשכולות 3-4, טבריה לדוגמא, שהם נמצאים במיל"ת. מיל"ת משלמים סכום של 1,300-1,400 שקלים, בחלק מהמקומות אולי טיפה יותר. אצלנו משלמים פחות. בקריית שמונה משלמים 1,300 שקלים, כולל הזנה, כולל הכל. המגזר החרדי שם יכול היה לבחור להיכנס למיל"ת והוא פשוט בחר שלא? הוא לא יכול כי הוא מוכר ואינו רשמי?

הוא לא יכול היה כי הוא מוכר שאינו רשמי.

זאת אומרת שאנחנו מדברים בתוך המקומות האלה רק על אותם ארגונים, גופים או מגזרים שבעצם מצד אחד לא יכוןלים להיות מיל"ת ומצד שני מוחל עליהם חוק שפוגע בהם מבחינת מבחני הכנסה. נכון?

למעט הפתרון של הרווחה, ש - - -

כן, שזה מה שכנראה הולך לקרות, אבל בגדול זה הסיפור, נכון? רציתי רק לדעת שאני מבינה את זה עד הסוף.

אגב זה לא רק 4-5, יש גם את אשכול 6 שנפגעים באותה מידה, אבל המאסה העיקרית - - -

לא, אבל ב-6 אנחנו שמנו את מבחני ההכנסה. השארנו מבחני הכנסה בעצם של משרד הרווחה.

רק של הגנים ולא של בתי הספר.

כן, לא של בתי הספר. אוקיי, בסדר. אז שם אנחנו עוד צריכים לתת פתרון. טוב, אני פחות או יותר נתתי את הפרישה. אני יודעת שזה אולי יותר מדי מידע לפתיחה, אבל היה חשוב לי לשים את הדברים ולהבין שאנחנו נמצאים בתוך ים של אינפורמציה שצריך קצת לעשות בו סדר. אני מקווה שאנחנו נצא היום קצת יותר מדויקים ודברים שאנחנו צריכים לקדם אותם או לטפל בהם לקראת השנה הבאה, משרד החינוך, אנחנו נקיים פה דיונים באופן שוטף כדי לדעת שאנחנו באמת מתקדמים נכון לעבר המטרה.

אז הבמה היא שלכם להציג לנו כמה שעות יש בתכנית, כל הנתונים שקיימים, איפה אתם מזהים את הקשיים או את האתגרים ונפתח את הדיון.

יפעת, אפשר אולי להתחיל עם מה קורה עם התקנות?

לא, אנחנו מתחילים עם משרד החינוך ועם תכנית ניצנים.

טוב, שלום לכולם. אני רוצה להתחיל ולומר שאנחנו כאילו כבר מניחים את זה כמובן מאליו, אבל זה היה מאמץ ענק, משותף של השלטון המקומי, שכרגע לא נמצא פה, מיכל, אמציה - - -

השלטון המקומי עומד באיזה פקק. הבנתי שסגרו את אחת הכניסות לירושלים.

בסדר. לא תדלקו את ההליקופטר הבוקר. אני אומר זה היה מאמץ גדול, משותף, שלטון מקומי, מיכל ונועה, אני גם אומר את זה בשמם כי אנשים עבדו 24/6. אמציה והרבה ועדי הורים רשותיים. אבי קמינסקי ומנהלי אגפי חינוך, כדי לרכך את השינוי שבעצם חלקו היה שינוי מנהלי, חלקו היה שינוי בתודעה. צריך לדעת שבהרבה רשויות מקומיות, אגפי החינוך, זה לא היה בשדה הראייה שלהם בכלל. זה נוהל על ידי מקום אחר והם לא ידעו מה קורה שם ופתאום אמרו להם תשמעו, אתם אחראים גם על זה. חלקם עטו על זה בשמחה וחלקם ראו בזה סוג של מטלה שהיא עוד משהו של פתיחת שנה.

של עומס, כן.

כי בפתיחת שנה יש להם מלא משימות וכאילו עוד אחת גדולה נופלת על הדרך, וכמובן המון דיס אינפורמציה כפי שכבר ציינת, ובאת כל המהלך הזה תוך כדי תנועה ופתרון בעיות נקודתיות והבהרות ו - - - שעשינו תוך כדי תנועה, אני חושב שאפשרו למהלך הזה לקרות. כשלעצמי אני אומר שבעצם לכולנו לא היה שום נתון של כמה ילדים היו בגנים, במערכות ציבוריות של צהרונים שנה קודם. כלומר אין לנו שום נתון, שאנחנו יכולים להגיד ביחס לשנה שעברה אנחנו נמצאים איפה.

זאת אומרת שזה רק ממחיש עד כמה זה היה מופקר ופרוץ לחלוטין.

עד כמה זה היה שדה שלא הכירו אותו ברמה הציבורית ויחד עם זה ידענו שאנחנו נכנסים למקום שהייתה בו פעילות. כלומר יש מקומות שהיו שם דברים נפלאים שקרו ניסיון מעולה של גופים שצברו ויש מקומות שידענו שזה מתנהל לא לשביעות רצון אף אחד. והכניסה למהלך הזה, של מצד אחד לא לדרוך ולא לדרוס ומצד שני - - - היה מאמץ מאד גדול. אני חושב שהיום אנחנו נמצאים במקום שבו המערכת מיוצבת ואפשר גם לזקק וחלק מהדברים כבר אמרת, לזקק את הדברים שהם באמת טעונים פתרון לטווח ארוך וחלק לדעת שלא נוכל לפתור. אז זה חלק מהיתרון של הדיון בזמן שבו אנחנו נמצאים כרגע.

אז דבר ראשון אנחנו יודעים שלא כל הרשויות נכנסו.

שאגב, חשוב להזכיר שבנובמבר שנה שעברה התחיל השיח גם בשלטון המקומי.

נכון.

אני מקווה שתזכרו שכשנגיע לסוף השנה שהתחלנו את זה בנובמבר. כי שנה שעברה לא זכרו. אמרו שזה התחיל ביוני. אני רק אומרת.

לא, לא הגיוני. התכלס היה להגיד תחתמו על קול קורא מחר בבוקר.

נכון, התכלס. בסדר, אבל זה היה אחרי עבודה סיזיפית של הרבה מאד זמן, עם הרבה מאד גופים וזה מה שאנחנו עושים.

נכון.

נגיע לתכלס בסוף התהליך.

אז אני אומר, חוץ מהעובדה שהיה פה מאמץ משותף אנחנו מדברים על שדה שלא היה בו מידע שאפשר להשוות. למשל נשאלתי במשרד תגיד, יש לנו 200,000 ילדים, זה יותר משנה שעברה או פחות משנה שעברה? זה כאילו שאלה שאתה מאד רוצה לענות עליה ואתה יודע שאתה לא יכול לענות עליה, כי אין לנו שום מידע מוצק שאפשר להתבסס עליו כהשוואה.

הלכנו למהלך הזה יחד עם הידיעה על קשיים מובנים בתוכו. צריך להגיד את זה על השולחן, באופן גלוי. ידענו שאין הסעות למועצות האזוריות, אין לזה תקציב. זה עוד קושי. ידענו שאין לנו פתרון לסייעות צמודות בחינוך המיוחד ולילדים שצפויים או לא צפויים להישאר בוועדה. היו להם פתרונות, חלקם אגב לא חוקיים, אבל היו סוגים של פתרונות. ידענו גם - - -

שאגב, הם לא ממוסדים. זאת אומרת זה לא שהתכנית נכנסה והוציאה את הפתרונות האלה.

לא, לא, לא. היו כל מיני פתרונות שלמשל אמרו להורים של הילד הפגוע, תשלמו את הסייעת הצמודה ואנחנו נסכים לקבל אותו. כל מיני פתרונות שהם בעיתים בהגדרה. וידענו שאין לנו פתרון בשלב הזה לילדים האלרגניים, עד שבאמת הסדרנו את זה במהלך מוסדר, כולל היערכות לעניין הזה. וידענו, כאילו ברמה המובנית, שיש דברים שאין להם פתרון ובכל זאת חשבנו שהמהלך הזה חשוב לצאת לדרך, ואני חושב שבסך הכל אנחנו נמצאים במצב טוב.

אז אמרתי, יש רשויות שלא נכנסו. מתוך 254 רשויות 195 רשויות שנכנסו ויש כאלה שלא, כל אחד מסיבותיה. אגב, ניסיתי לנתח את הנתונים, להבין אם יש איזה שהוא מאפיין שבגללו רשות, או סוג מסוים של רשויות היו - - -

זהו, בתוך ה-60 האלה, כמה מהן זה מועצות אזוריות, קיבוצים?

מה?

בתוך ה-60 שלא נכנסו.

חלק כן, חלק לא. את יכולה להגיד באותה מידה שיש חלק מועצות אזוריות שבפנים, מועצות אזוריות שבחוץ. אין איזה כלל.

אוקיי, אז זאת אומרת יש כן מועצות אזוריות שהצליחו להיכנס ולהחיל את זה?

בוודאי.

חלק.

אני יודעת, אני רק שואלת כי צריך להגיד לפרוטוקול.

בחלק.

לכן אני ניסיתי לנתח את הנתונים ולהגיד אם יש איזה שהוא נתון שמשקף משהו. חוץ מנתון שהוא קוריוז, להגיד שאשכול 10 כולם נכנסו, זה מצחיק, נכון? כי זה שתי רשויות, זה נכנסו בהיקף קטן, אבל זה כאילו להגיד וואו, גם אשכול 10 צריך - - -

אבל הן שם. סימן שזה אפשרי.

סימן שזה אפשרי. אני אומר שזה קוריוז להגיד. בחלק מהאשכולות אתה יכול להגיד לא כל הרשויות נכנסות, באשכול 10 כולן נכנסות. אבל זה כאילו נחמד, אבל ברמה המהותית אין שום נתון שהוא נתון שאפשר להגיד שהוא נתון רוחב שאפשר להגיד עליו משהו. כלומר אי אפשר להגיד שאשכול 6 לא נכנסו כי, או באשכול 7 נכנסו כי. אין שום נתון שאפשר להצביע עליו כנתון שניתן להסיק ממנו מסקנות.

אני רוצה להגיד את הדבר שבעיני הוא מרכזי. אני חושב שהמבחן שלנו לא יהיה בהסדרה, כי באמת בשוליים אפשר להסדיר גם את נושא השכר, גם את נושא העסקת גננות, לא גננות. הדבר המרכזי הוא היכולת שלנו לתת מענה חינוכי, ליווי מקצועי לצוותים שעושים את העבודה, גם בתהליכי - - - של הכשרה וליווי שלהם לאורך זמן. כי אני אומר את זה בגלוי על השולחן הזה, אני לא רואה הרבה מורים וגננות שנכנסים לעבוד במסגרות האלה.

נכון, והם גם לא היו לפני כן.

נכון. פה אני אומר, המהלך הזה אני לא רואה שהוא יוביל לזה שיהיו מורים וגננות בהיקפים גדולים. זה יהיה בשוליים ולכן צריך לראות בקבוצה הזאת קבוצת עובדים ייחודית עם סממנים ייחודיים של הגדרת תנאי סף, איזה שהוא בנייה של מנגנון צמחיה פנימי ולמצב אותו. לדעתי זה גם יפתור חלק מהקושי הגדול בהעסקת כוח אדם בהיבט של תחלופה מאד גדולה וסיפורים כאלה על זה שלעובדות נוח להגיד למערכת תשמעו, אני לא בא היום כי לא בא לי ואתה צריך עכשיו להתרוצץ ולמצוא אנשים.

אני חושב שמצבנו ברשות המקומית תפקיד בעל ערך של רכז ניצנים או צהרונים רשותי, שהוא באגף החינוך, וגם אם הוא לא שם פיזית הוא חלק מהאגף החינוך. יש לו תמונת ראייה רחבה, אחריות ואני חושב שהמהלך הזה, אם נעשה אותו לא בהסתערות עכשיו כמו שעשינו בתחילת שנה, אלא באופן מיוצב, אנחנו נגיע למקום הרבה יותר טוב לקראת השנה הבאה.

אני רוצה להתייחס לנושא של הרכז, שזה גם דוגמא מרשות. אגב, אני אתן הרבה דוגמאות כי מן הסתם חלקכם יודעים, עם חלקכם הייתי, סליחה, לא 24/6, גם 24/7. ניצלו את הפריבילגיה שאני לא חושבת כיפה. ולכן הגיעה אליה הרבה מאד אינפורמציה כמעט מכל מקום בארץ. באמת מאילת ועד מטולה. הסיפור של רכז, שפעם אחת מדובר ברכז רשותי, אבל ביישובים יותר קטנים או במקומות שבהם יש בתי ספר בניהול עצמי, שבתי ספר רצו לקחת את האחריות, שמבחינתי זה הכי מבורך. שמנהלת בית ספר אומרת אני רוצה לדאוג לזה בתוך השטח שלי.

דיברנו על כך שיהיה אפשר לפצל בעצם את המשרה של הרכז ולאפשר שכל אחת ממנהלות בתי הספר תהיה לצורך העניין שליש רכז או רבע רכז, או שאנחנו עדיין מחייבים את הפונקציה הזאת, למרות שיש מי שמרכז את זה בפועל.

אנחנו דורשים את הפונקציה הזאת, כי זו הדרך הכי פשוטה והכי יעילה לגרום לרשות לקחת אחריות. כי אחרת היא פשוט פיזרה את זה, אמרה למנהלים זה שלכם, תעשו מה בראש שלכם, אני לא במשחק. סמי יכול לחזק את זה.

אבל יש פה מינימום.

סמי, רק תגיד את השם לפרוטוקול עם התפקיד, כי הם צריכים לרשום את זה.

סמי עטר, מנהל אגף חינוך במועצה האזורית מרחבים וחבר הנהלת האיגוד. אז בהחלט קודם כל מה שאמר חיים וגם מה שציינת זה נכון. אנחנו ריכזנו פה קרוב ל-70 רשויות, סקר שהחברים ביקשו לערוך אותו כדי ללמוד. וכמו שאמר חיים, אנחנו בשנה ראשונה, שרק בתקופת התארגנו עם זה וזאת שנה שמאד חשוב ללמוד אותה. החברים רצו ללמוד גם מחברים אחרים ואני לא אחזור על מה שאמרת, כי חלק מהדברים שציינת באמת זה בא מהסקר.

נכון, רכז מסגרות הצהרון שחיים ציין, יש מינימום. ביישובים, במועצות אזוריות שאין מינימום – זה 80 מסגרות – אין רכז. זאת אומרת בואו נחשוב מה קורה - - -

רק מינימום. המשרה מיוצרת מ-80 מסגרות. אם יש 40, זו חצי משרה.

אוקיי.

אז היחס הוא בהתאם למספר המסגרות.

נכון, ודאי.

אז ביישובים קטנים - - -

ברגע שאתה עובר - - - מראש, אז אתה גוזר הכל משם.

יחד עם זאת, עוד סוגיה, יש גם נושא של מספר הילדים ואני חוזר עוד פעם למועצות האזוריות. נכון, ציינת את הנושא של ההסעות, שלא נלקח בחשבון, כי אצלי למשל יש יישובים שלא היו להם צהרונים לפני כן וחשבו שבאמת האפשרות הזאת תבוא לידי ביטוי.

מה עשו אצלכם במסגרות שלא היו צהרונים לפני כן?

לא הייתה להם את האפשרות הזאת.

הם הגיעו הביתה בשעה אחת? לא היו בתוך בית הילדים?

הגיעו בצורה - - -

אני גרתי במועצה אזורית, בעוונותיי 10 שנים. נהנתי מאד.

לא הייתה להם אפשרות.

אני יודעת שבימים שהילדים היו מגיעים הביתה מוקדם, היה בתוך היישוב – קראו לזה בהתחלה בית ילדים, אחר כך קראו לזה מרכזון. ב-10 שנים זה התחלף כל פעם בשם, לא משנה, אבל זה היה עם אותם אנשים, באותו מקום. זאת אומרת הייתה מסגרת שאליה הגיעו הילדים. מבחינתנו לצורך העניין זה הצהרון. אין ביישובים שלכם, כי ברוב היישובים ככה זה עובד.

יש. היו קיבוצים שהיו עושים את הפעילות הזאת וההורים היו משלמים במסגרת הפעילות. הם קראו לזה חינוך חברתי והיו משלמים עבור הפעילות הזאת כיום לימודים ארוך, וזה היה דרך למלא את הדרך ליום חינוך ארוך וזה נכון. למשל אצלנו לא הייתה להם את האפשרות הזאת, מאחר שהמסגרות כבר היו פחות מובנות בתוך בית הספר. לעומת זאת, ואני כבר אמרתי לחיים, יש מושבים שהסוציו אקונומי שלהם נמוך מהסוציו אקונומי של הרשות. אני רשות 5 ויש לי מושב חרדים שהוא סוציו 1 והוא לא נכנס. הוא גם לא היה במיל"ת לפני כן ועל אחת כמה וכמה הוא לא יכול להנות מניצנים.

נכון.

אוכלוסייה גדולה של קרוב ל-1,000 משפחות.

והיו להם צהרונים לפני כן?

לא. כי גם מיל"ת לא הגדיר אותם. מיל"ת מגדיר נדמה לי בסוציו אקונומי 3?

הם מוכר שאינו רשמי, זה לא רלבנטי.

אני רוצה לומר משהו רגע, אליה וקוץ בה ואני אומרת את האמת, גם במקום שהוא פחות נוח. תכנית ניצנים לא באה לחייב את כל הרשויות לעשות צהרון. בתכלס אנחנו יצאנו לתוך המהלך הזה כדי להסדיר את מה שקיים בשטח. אמרנו יש פה מציאות שיש בה הרבה מסגרות שאליהן מגיעים ילדים אחרי יום הלימודים, ואנחנו רוצים לעשות הסדרה בתוך המסגרות האלה. זאת אומרת לא באנו וכפינו או חייבנו רשויות מסוימות או את כל הרשויות במדינת ישראל, להיכנס לתוך המהלך הזה.

אנחנו כן מברכים על זה שבעקבות המהלך הזה יותר ילדים במדינת ישראל יהנו מצהרון, ראה ערך נהרייה. כשלא הפעילו צהרונים זה לא עניין אותם בכלל. גם אחרי התכנית הם לא רצו להיכנס ובעקבות לחץ שהפעילו התושבים בתוך היישוב, אגב פועלים שם היום צהרונים לעילה ולעילה. אני מקבלת כל פעם פידבקים מאנשים שלפני כן נלחמו כדי שיהיה צהרון והנה הם נמצאים במסגרות.

אז אני רוצה שלא ייווצר הרושם שהמדינה כאילו חייבה לעשות משהו שהוא לא מסוגל לעמוד בו.

לא, ברור.

אבל לעומת זאת הורים שאת ציינת אותם, ששילמו פעם מחיר נמוך - - -

זה דורש טיפול.

זה דורש טיפול. דבר שני זה הסוציו אקונומי, שאם הרשות השתנתה וראיתי את זה בסקר, מ-3 ל-4, אז הורה נאלץ לשלם מ-180 שקלים ל-300 שקלים בחודש. כלומר יש פה פערים שלכאורה אנחנו באים פה לטובת אוכלוסיות מסוימות, אבל במקרים האלה זה לא בא לידי ביטוי. נכון, גם כוח האדם. כוח האדם שציינת - - -

כן, אבל שינוי בלמ"ס בכל מקרה יש לו השלכות רוחב. יש לו השלכות בהטבות המס שאנחנו רואים את זה. אני פוגשת את זה פשוט בהטבות המס כל הזמן. רשות עולה סוציו, אז היא נפגעת. יותר קרובה לגבול, פחות קרובה לגבול, זאת אומרת - - -

נכון, אבל אם זה ב-3-4, אז שם זה מתבטא באמת בפער. כוח אדם, בהחלט ביום חינוך ארוך, שאם בעבר היינו צריכים למצוא ואנחנו מצאנו פתרון שאותה סייעת תמשיך עד 4. עניין של תגמול. לא לכל רשות יש את האפשרות הזאת למצוא את אותן סייעות שתבאנה לעבוד בתפר. אם זה ברשויות מקומיות קטנות או לפחות אזוריות, למצוא את האנשים שיכניסו את עצמם לתוך הגנים.

בתי הספר, בעיקר בכיתות א'-ב' שכבר שם מדובר, שוב פעם, אצלנו הקושי זה למצוא את ההרכב. איסוף הילדים ולהביא אותם חזרה למושבים, בעלות מאד מטורפת. כשביקשנו להעלות את המחיר, אני חושב שגם התקנות אוסרות עלינו לקחת את המחיר ביחס להסעות. וזה דבר שמדובר על מיליוני שקלים שמועצות אזוריות הציפו את זה ואנחנו רואים את זה בא לידי ביטוי גם עכשיו. כל אחד מוצא את הפתרונות ואצלי שלוש קבוצות זה בפוטנציאל, הם הרבה יותר, אבל אני לא מוצא את הדרך לממן את האוטובוסים, שאני צריך להחזיר בשעה 13:30 ובשעה 15:40 ובתפר יש לי עוד תגבורים.

כלומר מערך ההסעות הוא מאד מאד משמעותי.

אני גם לא חושבת שבמקרה שלכם זה צריך להיות בתוך המסגרת. שוב, אני ראיתי לנגד עיני את הפתרונות שקיימים ברוב הארץ. הרי לא קמתי עם איזה שהוא חלום בבוקר.

כן, שלחנו לך את זה, שתראי.

כן, אבל ממה שאני בדקתי במקומות שזה כן עובד, בדרך כלל זה מתקיים בתוך היישובים. זאת אומרת הסוגיה של ההסעות היא בכלל לא רלבנטית, כי הילדים ממילא מגיעים חזרה ליישוב והכל מתרחש בתוך היישוב. עכשיו, בחלק מהמקומות זה באמת פר גיל, זאת אומרת שכבת גיל של א', ב', ג', או לפני כן.

בהנחה ואין - - -

רגע. או בחלק מהמקומות, שקראו לזה מרכזונים וכאלה, אז לצורך העניין זה א'-ג' ו-ד'-ו'. זאת אומרת יש כל מיני ורסיות בהתאם ליישובים. ומתוך כך אנחנו גזרנו את ההתייחסות כאן. כי אם אתה מפעיל את זה בתוך היישוב שלך, אז בבקשה. אלא מה? ופה אני חייבת לומר במאמר מוסגר לא רק לגבי הצהרונים, שלקיבוצים יש איזו שהיא נטייה להתנהל כמו מדינה בתוך מדינה, יש להם חוקים משלהם.

יש להם גם חוקים משלהם בגנים, אגב. הם גובים כמה שבא להם. הם גן פרטי. המדינה מממנת אותם, אבל הם גן פרטי. כשאנחנו מדברים על המבנים בצהרונים, לא, זה מבנה של הקיבוץ, זה פרטי. סליחה, זה מסגרת חינוכית. זאת אומרת יש פה איזה שהוא פער. אנחנו נטפל בו במסגרות אחרות. אנחנו לנגד עינינו בהפעלת הצהרונים, במועצות האזוריות, לקחנו את המודל שאני ציינתי. אני מודה, בכלל לא התייחסנו לעניין שהילדים יישארו באותה מסגרת.

נכון, את צודקת. כשאותן מסגרות שציינת אין לי יוח"א. ואם יש יוח"א, אז הם לא יכולים לחזור למושבים, מאחר שהם נשארים בבית הספר עד 15:40.

נכון, אבל זה כבר סיפור אחר. אם יש יוח"א אז לא צריך אותנו בכלל. אנחנו לא רלבנטיים. עוד משהו?

אני חושב שהסקר בהחלט מציג. אנחנו נמשיך להפעיל את זה. אין ספק ששיתוף הפעולה עם השלטון המקומי ועם משרד החינוך בהדדיות כל הזמן למצוא פתרונות. היה גם כנס שחיים ארגן לפני כמה זמן, כדי לחדד את השטח יותר ולראות לקראת התקנות מה באמת המרכיב המשמעותי, כדי שנוכל להמשיך ולהפעיל אותם.

אוקיי, תודה רבה. בבקשה, שם ותפקיד לפרוטוקול.

תודה. ענבל אביב מהאגף לקידום מעמד האישה בויצ"ו. קודם כל אני רוצה להודות לך ולכל השותפים, על זה שהעליתם ואתם שומרים את נושא הצהרונים על סדר היום ואת הצורך בהסדרה; והלוואי שבסוף השנה הזאת נהיה מאורגנים לקראת - - - יול"א, כמו שכולנו רוצים.

אני רוצה להעלות שתי נקודות - - -

לא יקרה.

מה? אז עוד שנתיים.

בצער ובכאב, כנראה שזה לא יקרה. הלוואי שיפתיעו אותנו ושאני אהיה מספיק חופרת כדי שיגידו אתם יודעים מה, תנו ושניפטר ממנה קצת. אבל כרגע אני רואה שהם עוד מצליחים לספוג אותי, אז.

אז אני רוצה להעלות שתי נקודות שלא היו בדברים שאמרת. אחת זו שעת הסיום של הצהרונים. בתל אביב בשנה שעברה חלק מהצהרונים הסתיימו בחמש והשנה כל הצהרונים מסתיימים בשעה ארבע וחצי, שזה מקשה על הורים עובדים.

כי? למה?

אני מניחה שבגלל העלות.

לא, אל תניחי. אתם ויצ"ו. בואי נדבר פתוח, ויצ"ו. השולחן הזה הוא בשביל ללמוד, נכון?

כן.

אתם ויצ"ו, שגם יצאתם באיזה שהן הצהרות לא נהיה, כן נהיה.

נכון.

דיברתם על שכר הסייעות. שכחתם שלפני שנה וקצת, אני יכולה להוציא מהרישומים פה תאריך מדויק, ישבתם בצד הזה יחד עם נעמ"ת ובכו הסייעות על זה שהן מקבלות שכר מינימום. אז לא הבנתי איך פתאום נהיה שיח כאילו כל הסייעות בצהרונים מקבלות שכר בכירים ואנחנו הולכים ופוגעים בהן.

אתם הפעלתם צהרונים ב-X כסף. אגב, בתפיסה שלי ארגונים חברתיים למען נשים, לצאת לעבודה, בלי טובות שלנו בכלל, היו צריכים לנהל מערך שמאפשר באמת מחיר שפוי ויציאה לעבודה של ההורים. איזו סיבה יש לכם להוריד מ-17:00 ל-16:30? איפה הפגיעה?

זה לא - - -

אז מי הוריד?

עיריית תל אביב.

אבל אתם מפעילים את הצהרונים.

נכון, אבל אני אומרת שזה משהו שצריך לבדוק, את הנושא של השעה.

אתם יכולים לקיים את זה עד 17:00 באותו סכום? התשובה היא כן?

התשובה היא לא.

יש לכם מסמכים? אתם רוצים לפתוח? בואו נדבר כמה שולם לסייעות לפני ניצנים, וכמה משולם עכשיו בניצנים אנחנו יודעים, כי כולנו מכירים את הנתונים.

אז קודם כל אני אתנצל - - -

כמה עלו החוגים וכמה חוגים בכלל היו אל מול כמה עכשיו. בואו נפתח את הנתונים ונראה. את יודעת מה, יכול להיות שאתם צודקים. באמת אני אומרת לך עכשיו, לא בציניות. יכול להיות ויש מקומות בתל אביב שאני יודעת של מפעילים שכן שילמו יותר. פתחו את זה, ראינו כן, יש שם ארבעה שקלים יותר לכל סייעת בתמחור של חלק מהמפעילים, לא של כולם. אבל הם פתחו וראינו. ואז את גם יכולה להתגמש ולהגיד אוקיי, אז בואו אולי נצמצם את זה ממשהו אחר. זאת אומרת אפשר לנהל שיח. אבל כשבא מישהו ואומר לי, או כמו שכתוב פה, לא משנה שלפי זה גם אפשר לראות את רמת הרצינות של אותה רשות, אבל אנחנו לא נפגע באף אחד.

ככה: ניצנים, פגיעה קשה באיכות הצהרונים. למה? אין הסבר. מכאן ירידה דרסטית במספר הנרשמים. מספר החוגים נפגע. למה? כמה חוגים נתתם לפני כן, כמה יש עכשיו. נשמח לשמוע.

זה לא אנחנו כתבנו.

אני יודעת שזה לא אתם, אני יודעת מי כתב את זה. העירייה נאלצת לסבסד מיליונים. בואו תראו. באמת, בוא תראו, בואו נלמד. איפה שילמתם יותר, איפה זה לא עומד במחיר. אולי אנחנו באמת צריכים להוסיף בחלק מהרשויות. כמה אנחנו צריכים להוסיף? אם אנחנו לא נדע את הנתונים, איך באמת אנחנו נוכל להתייחס אליהם בצורה רצינית? את מבינה?

אז השאלה עכשיו של החצי שעה בתל אביב, שאגב הבנתי שבתל אביב יצא מכרז שגם יצר שם איזה שהוא בלגן בחלק מהמקומות. יש דברים שזה הרשות החליטה.

נכון, אני מסכימה. אני מעלה את זה.

זה לא תכנית. חשוב לי שתבינו. כשמדברים אתנו על רשות מסוימת שהחליטה שתהיה מתכונת מסוימת בתוך המתווה שאנחנו הקצנו, כי המתווה שלנו אומר שיש לך אפשרות 4 או 5. באה רשות ואומרת אני קבעתי בשיח עם ההורים או בשיח עם עצמי, כי ככה נכון לנו, שזה יהיה עד 16:30 – צריך לנהל את השיח הזה עם הרשות כדי להבין איך אנחנו מתקנים את זה. אם החליטו שיהיה רק חוג אחד ושלא יהיו חופשים, צריך לנהל את השיח הזה עם הרשות. כי מבחינתנו הדברים מאד מאד ברורים. אנחנו נתנו מנעד שאפשר לשחק בו, אגב.

חיים, שזה חלק ממה שאנחנו למדנו תוך כדי תהליך. כי בהתחלה אנחנו באנו, אני מודה – אם היינו מנהלים את השיח בסביבות דצמבר-ינואר, אנחנו היינו מקובעים לתבנית מאד מאד ברורה, שצריכה להיות א', ב', ג', ד'. באו רשויות חזקות ואמרו סליחה, מה, 650? למה אנחנו צריכים להתאים את עצמנו עכשיו לדבר מאד מאד מסוים. תנו לנו טווח משחק. ואז נוצר המדרג של בין 650 שקלים ל-935 שקלים ואז בהתחלה גם בנינו. או שאתם פה ב-650 שקלים או שאתם פה ב-935 שקלים ואז זה אומר או א' או ב'. ואז הם אמרו לא. תנו לנו לשחק בתוך ה-935 שקלים. כי יכול להיות שאנחנו נרצה להשקיע יותר בחוגים, יכול להיות שאנחנו נרצה להשקיע יותר בסייעות. יכול להיות שאנחנו נרצה להשקיע יותר במשהו אחר. תנו לנו את האפשרות לשחק עם זה בתוך המנעד של ה-650 שקלים ל-935 שקלים.

שמענו. דברי טעם. אוקיי. הלכנו עם הרשויות בעניין הזה. זאת אומרת הייתה פה הרבה מאד גמישות לאורך הדרך ביכולת לשחק. אז אם רשות מסוימת קובעת נתון מסוים, צריך לפנות לרשות, כי זו לא התכנית.

בסדר גמור. אני רק אומרת שצריך לראות אם זה תופעה ולא רק בתל אביב.

אני יכול להתייחס לנקודה - - -

רק שנייה.

תדבר אחריה.

נקודה נוספת בנושא של ההנחות לחד הוריות. נכון שבפועל כולם משלמים פחות, אבל עדיין ההנחות לחד הוריות ניתנו מתוך תפיסה שמשפחות שעומד בראשן רק הורה אחד מרוויחות פחות ממשפחות שיש בהן שני הורים. ככה נכון שבפועל הן משלמות פחות, אבל הן לא זוכות להנחה שהמטרה שלה היא ליצור שוויון. אני חושבת שצריך וכדאי לבדוק גם את זה.

את מדברת על חד הוריות שאחרי הסבסוד משלמות יותר ממה שהן שילמו בעבר?

לא, אני אומרת ש - - -

לא, זה חשוב. לא "לא".

אז אני מסבירה עוד פעם. אני מסכימה עם מה שאת אומרת, שבסוף כולם משלמים פחות. כולם נהנו מההנחה, אבל בשנה שעברה או בשנים קודמות ההנחה לחד הוריות ניתנה מתוך תפיסה שההכנסות של משפחות חד הוריות נמוכות מההכנסות של - - -

מתוך התפיסה של בואו נמשיך להגיד שיש מי שחלש בחברה. אני רוצה רגע להגיד לך משהו.

לא, אבל - - - מתוך איזו שהיא מטרה לקדם שוויון.

רגע, רגע. אם אישה או גבר, לא משנה, משפחה קשת יום שילמה בשנה שעברה 600 שקלים והשנה משלמת 500 שקלים, את יודעת מה, משלמת 600 שקלים.

אני מסכימה איתך.

600 שקלים. מה ההבדל בין שנה שעברה להשנה. מה זה משנה עכשיו מאיפה המקור של ההוזלה? זה פעם אחת. את יודעת איפה יש בעיה ואני מסכימה לגמרי ועל זה אנחנו נלחמו בתחילת השנה? במקומות שבהם אימהות חד הוריות לפני הסבסוד, או בכלל משפחות במצוקה, לפני הסבסוד שילמו פחות ממה שהן משלמות היום, אחרי הסבסוד.

זה ברור. זה חד משמעית, ברור.

שם אין שאלה שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי לפתור את הסוגיה הזו ונעמדנו עם הרגליים האחוריות. אבל לקבל הנחה לשם זה שאת בהגדרה יותר חלשה ממישהו אחר אז את צריכה לשלם פחות ממנו? מה זה ההנצחה החברתית הזאת?

אבל זה היה הרציונל להנחות שניתנו ל - - -

לא הרציונל הוא לא פרס תנחומים על זה שאתה חד הורי או שאתה חלש.

זה לא פרס תנחומים.

הרציונל הוא שאתה תשלם פחות, שאתה תשלם את המחיר הסביר או מחיר שפוי ואתה תשלם פחות ממה שנקבע לפני כן. הרי הסבסוד בא בסופו של דבר להקל על כולם ולא מתוך שיקול של חולשה או משהו, אלא מתוך הכרה בזה שהנטל על ההורים הוא גדול. גם על זוג הורים שעובד מהבוקר עד הלילה ומשתכר יפה, לכאורה, הנטל הוא גדול ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו בעצם באים ומקלים.

אני מסכימה עם כל מה שאת אומרת. אני רק אומרת שכשיש הנחה של 700 שקלים למשפחה שיש בה שתי משכורות, זה נטל יותר קל ממשפחה שמקבלת משכורת אחת, וזה היה הרציונל מלכתחילה, לתת הנחה לחד הוריות.

בכל מקום שהם לא משלמים יותר משנה קודמת, אני חושבת שזה בסדר.

עוד נקודה שלא עלתה זה האם היה צמצום במקומות שהיו צהרונים לחינוך המיוחד ובגלל הגודל זה הצטמצם. אני לא יודעת, אני מעלה את השאלה למשרד החינוך.

נכון, זו גם סוגיה שעלתה. מה הקשר, חיים, באמת עכשיו, יכול להיות שיש, כי את זה אני לא מבינה. מה הקשר לצהרונים של החינוך המיוחד? היו צהרונים של משרד החינוך שבוטלו בגלל ניצנים לחינוך המיוחד? לא היה דבר כזה בכלל.

לא - - -

אז מה הקשר.

אנחנו למשל כן מפעילים צהרונים של החינוך המיוחד בתל אביב. אני רק אומרת ששווה לשקול אם היום - - -

מתוקצבים באופן שונה, בפערים דרמטיים ביחס לצהרון רגיל מתוך מגמה שההורים ישלמו את אותו סכום?

לא, מה שאני שואלת זה דבר אחר. אני שואלת אם שנה שעברה היו מפעילים פרטיים שהפעילו צהרונים לחינוך המיוחד, שהמשמעות זה יותר צוות ופחות ילדים, והאם הם לא מפעילים את הצהרונים האלה בגלל ההוזלה. אנחנו ממשיכים להפעיל את זה. אני אומרת שצריך לבדוק את זה ברמה - - -

אבל אני לא מבינה מה הקשר לתכנית. באמת אני שואלת.

הכסף.

הכסף מה? כי ההורים שילמו יותר?

לא, בלי קשר להורים. אם פעל למפעיל היה יותר כסף כי ההורים שילמו - - -

מאיפה יותר כסף, כי ההורים שילמו יותר?

מההורים ששילמו יותר, כן. כי פעם שילמו 1,200 שקלים והיום משלמים 900 שקלים, היו לגופים המפעילים עוד 300 שקלים פר ילד שהיום אין להם. הכסף הזה במקרים מסוימים אפשר להפעיל צהרונים לחינוך המיוחד. אני שואלת - - -

ישנם ילדים בחינוך המיוחד שהשתלבו בצהרון בית ספר כשהמפעיל היה למעשה מחויב. היום מחויבים להכניס את הילדים לצהרון גם אם אתה חינוך מיוחד, לא המסגרות לחינוך מיוחד והמפעיל היום מחויב לשלב אותו. נכון, אין סייעת ממשיכה איתו בצהרון - - -

אבל גם לא הייתה לפני כן.

אני לא מדברת על - - - של ילדים, אני מדברת על מסגרות קטנות - - -

לא, אני מנסה להבין את הקשר. אם אני רוצה לסגור את זה במסגרת התכנית - - -

אולי - - -

לא, אני צריכה להבין את הקשר בין התכנית. זו מסגרת פרטית, בסדר? זו מסגרת בוא נגיד וולונטרית, זה לא חוק חינוך חובה.

נכון.

בגלל זה גם לא כל הרשויות מפעילות. אגב, השבוע הייתי ברשות מקומית שמימיה לא הפעילה צהרונים. בתפיסה, היו שם אולי שניים שלושה צהרונים פרטיים והם רצו לנצל את ההזדמנות של התכנית ולהכניס את ניצנים ואז הם אמרו ניצנים נכשל. ואז הגעתי עד אליהם להבין איפה ניצנים נכשל, מתוך רצון לאמיתי לעזור. לשבת איתם, לראות איך אנחנו בונים את זה. ואז הם לבד אמרו לא, אין תרבות בתוך היישוב של צהרון. הורים לא רוצים לשלוח לצהרון. אז מה הקשר לתכנית עכשיו?

לא, אני מסכימה איתך.

זאת אומרת עם ניצנים או בלי ניצנים, מה הקשר לתכנית? על אותו בסיס הנושא של החינוך המיוחד.

נכון. אני אומרת שיש מפעילים ששנה שעברה הפעילו צהרונים לחינוך המיוחד, שהמשמעות שלהם היא צהרונים קטנים יותר של 12 או 15 ילדים, עם צוות של שני אנשי צוות. יכול להיות שבשנה שעברה, בגלל שהם קיבלו יותר כסף מכלל ההורים, הייתה להם את היכולת הכלכלית להפעיל צהרונים כאלה. אני שואלת האם משרד החינוך או אחרים יודעים אם היה שינוי בהיבט הזה או לא.

חברת הכנסת יפעת שאשא, כן, היו רשויות שמממנו את הפער של השעתיים, מאחר שלא רצו את האפשרות שילד ילך הביתה. זה באחריות הכלכלית של הרשות.

כן, בטח, כי הם קיבלו הרבה כסף מהצהרונים עצמם. אוקיי.

עוד נקודה אחרונה.

שווה בדיקה רק לגבי אם יש לזה השלכות של התכנית. אני לא מוצאת כרגע קשר, לפחות מהנתונים שאתם מביאים, בין התכנית לבין זה, אבל אם יש איזה שהוא קשר סיבתי, שווה לבדוק את זה.

יש תלונות - - -

לא, יש תלונות על זה שלא פותחים צהרונים לחינוך מיוחד, אבל גם שנה שעברה, אתם רוצים לראות כמה פניות ציבור יש לי משנה שעברה על זה שמשרד החינוך לא פותח צהרונים לחינוך מיוחד? אבל זה בכלל לא היה במשרד החינוך, זה גם לא היה בכלל. זאת אומרת הסיפור של החינוך המיוחד, צריך גם רגע לחדד את זה. זה הסיפור של החינוך המיוחד של ילדים שמשולבים במסגרות של חינוך רגיל.

לא.

אל תגידי לי "לא", כי ילד בחינוך המיוחד שנמצא בתוך מסגרת של חינוך מיוחד פר-אקסלנס, בין אם זה גן או בין אם זה בית ספר, הוא נמצא ביום לימודים ארוך.

לא נכון, זה לא נכון. בגנים הפרטיים - - -

חלק. זה תלוי באפיון שלהם. זה בהתאם לאפיונים שלהם.

ו - - - להכניס את זה.

אני שואלת על הילדים שמסיימים בשתיים.

בואו נגמור את הדיון הזה.

צריך לבדוק את זה.

שני דברים. אחד, אנחנו לא יודעים על שום בעיה מהותית של צהרון שלא נפתח בגלל הדבר הזה, כי הצהרונים של החינוך המיוחד מתוקצבים באופן שונה, אמרתי את זה קודם, דרמטית הרבה יותר גבוה מאשר צהרון רגיל. אחד.

יופי.

שניים, גם כמות הילדים שם היא בהגדרה יותר קטנה, זה לא אותה מסגרת.

נכון.

אבל היא העלתה בדיוק את הבעיה. הבעיה היא שבעבר היה קצת יותר בשר למפעילים להגיד וואלה, לא איכפת לי - - -

תציג את השם שלך בבקשה.

אחז אגם, יושב ראש פורום הגנים בוועד הורי תל אביב. בעבר היה להם יותר בשר לשחק ולתת יותר ולתת כאלה שצריכים באמת. היא דיברה על שלוש סוגיות שלגבי כולן יכול להיות שאנחנו נגיד עכשיו למה אחרים סבסדו אותם, אבל בפועל היו הורים ששילמו והמחירים שהיו קצת יותר גבוהים אפשרו לעשות דברים יותר לטובת האחרים. הנחות לחד הוריות, פתיחת יותר גנים לחינוך המיוחד, תנאים יותר טובים. יותר אנשי צוות. עוד שנייה אני גם אדבר על העניין שהאוכל הוא לא סוגיה חדשה, אבל הוא הוחמר מאד בגלל התכנית.

למה, כי בתכנית כתוב להם להביא בלי תולעת, זה לא נכנס לצהרון?

לא, לא. לא.

לא, אני מנסה להבין פשוט איפה הקשר?

אז אני אסביר.

חוץ מזה שזה הפך להיות תירוץ.

לא, לא.

ובסדר. או זה שהרשות לא הזמינה מספיק מנות. בתחילת השנה בכלל התמודדתי עם הסוגיה – לא הזמינו מספיק מנות. מי לא הזמין? חיים הלפרין לא הזמין? מי אמור להזמין את זה? כשל ניהולי. אתם ערבבתם בין כשל ניהולי מקצועי לבין מה שמוגדר בתכנית.

מה שאת אומרת זה נכון, אבל.

בחלקו.

אבל כאשר למפעיל או אם זה הרשות וכדומה, יש יכולת לתמרן כי יש לו קצת יותר כסף ואז הוא יכול להביא 10 - - -

ואז הוא מזמין בדיוק מנות?

לא, ואז הוא מביא עשר מנות אקסטרה, כי לא אכפת לו, כי זה לא פוגע.

אקסטרה למי?

למה שצריך.

לא יודעת. נשארים רעבים.

מה זה "למה שצריך"? אם יש לי 30 ילדים אני צריכה 30 מנות ואז יש מנה לכל ילד.

לא בהכרח.

למה?

כי יש ילדים לפעמים שנשארים רעבים אז מביאים להם קצת יותר ודואגים שיהיה להם.

לא, רגע, רגע, שנייה. אלה שתי סוגיות שונות. להגיד אנחנו מביאים אקסטרה כי יש ילדים שנשארים רעבים ואנחנו נותנים להם מנה שנייה, זה סיפור אחד, שאפשר להתווכח עליו כרגע. אבל לא להזמין מראש את מספר המנות שתהיה מנה לכל ילד, זה כבר סיפור אחר.

יפעת, אני רציתי להגיד - - -

לא, אז אל תגיד לי "לא", כי אני רוצה להבין איפה הבעיה. בזה שאין מנות אקסטרה לתת שתי מנות לכל ילד או בזה שלא הספיקו מספיק מנות כדי שתהיה מנה אחת לכל ילד?

אני לא נכנסתי לסוגיה - - -

אם לא הזמינו מנות זה לא בסדר.

נכון.

רגע, זה לא רלבנטי.

אבל יש גם בעיה.

אז תיכף אנחנו נדבר.

זה כמו שאת אומרת, יש שלושה חוגים, על הנייר חוגים. בפועל לא טובים. אז מה עושים?

תיכף נבדוק, בסדר? תיכף אנחנו נטפל.

אבל אני פחות - - -

אתם לא הייתם בפתיחה, חבל.

אני יודעת, סליחה. אנחנו שעתיים וחצי בדרך מתל אביב.

אני יודעת.

אני פחות נכנסתי לעניין של כמות המנות, כי אני מסכים איתך שכמות המנות זה כשל תכנוני.

כשל ניהולי.

אבל אם את אומרת מה העניין של האוכל, אם בעבר המפעיל, בגלל שהיה לו קצת יותר כסף היה יכול להזמין מנות באיכות יותר טובה והיה יכול לשלם יותר על מנות, כרגע אין לו וזה - - -

המפעילים שלכם יכולים להביא לנו את התמחור של כמה הם שילמו למנה בעבר אל מול כמה הם משלמים היום?

בטח. אלף אני שמח שאמרת מקודם שמפעילים אצלנו הראו לך שהם שילמו יותר, אבל יותר מזה.

לא כולם. חלק. ולסייעת אחת. מה זה, ארבעה שקלים או משהו כזה? זה לא כולם.

אבל אני מוכן - - -

ברוב המקומות זה לא קורה. זה קרה הפוך לא בארבעה שקלים, בעשרות שקלים למטה וצריך להגיד את זה.

לא, אבל לא אצלנו.

גם בתל אביב.

לא בתל אביב. אבל אני אומר לך כזה דבר, את אמרת קודם וזה משהו אני מוכן לקבל ואפילו לקחת. אם הרשות תראה איך היא הכניסה יד לכיס, כי היא אומרת שהיא הכניסה יד לכיס ואני מניח שהרשות שלי, כך לפחות היא טוענת, לא תרצה להמשיך להכניס יד לכיס וזה יפגעו בנו כהורים. אנחנו נבקש מהם שיציגו לכם בדיוק למה היא הכניסה לזה ואם אפשר יהיה לשנות את הדברים האלה תהיה בעיה.

אני אומר שוב, היכולת לגבות קצת יותר כסף אפשרה לקחת אנשים יותר טובים, באיכות יותר טובה. אתם אמרתם בעצמכם שיש קושי להביא כוח אדם ולכן אם בעבר היה אפשר לקחת גננת טובה מראשון לציון כדי שתבוא, היום בגלל התמחור היא לא תבוא. אלף היא תשאר בראשון לציון, ו-ב', בשביל שעתיים ב-50 או ב-60 שקלים היא תבוא? לא יקרה.

אבל לפני כן היא באה. זה לא בשביל 60, זה בשביל 62 שקלים.

כי לפני כן שילמו לה 90 שקלים.

חברה, באף מקום, באף מקום, גם לא אצלכם לא שילמו 90 שקלים בצהרון.

אני אראה לך גם מקומות ששילמו 90 שקלים.

אז תביא לי לראות מקומות ששילמו 90 שקלים. אני יכולה להחליט שאני משלמת עכשיו לאיזו שהיא סייעת או גננת 100 שקלים.

לא, לשעה או לשלוש, רק שנבין.

לא, אני לא אומר לכם שזה בכל מקום, אבל זה קרה.

תקשיבו חברים, אני לא מדברת על המקומות המאד מאד מאד מאד מאד ואם בפרוטוקול אפשר פשוט להכפיל את זה ולכתוב עוד הרבה מאד נקודתיים. ברוב המקומות זה לא קורה. אם שומעות אותן הסייעות עכשיו ברחבי הארץ שאתה מדבר על 90 שקלים וגם על ה-64 שקלים שהן קיבלו, או שהן יחשבו שאנחנו מנותקים כאן. גם ככה חושבים שהמקום הזה מנותק. או שהן תחשבנה שהן פשוט לא שומעות טוב.

אבל זה חוזר לנקודה הראשונה שגם אנחנו התרענו לפני כניסת התכנית. התכנית הזאת היא מצוינת, אבל היא לא מתאימה באופן שווה לכל המקומות בכל הארץ. ואם את מוכנה להגיד היום תשמע, יכול להיות שהמקום שלכם הוא מאד ספציפי ומאד קיצוני והדברים שם מתנהלים קצת אחרת, אז היה מקום גם לתמחר את זה בצורה אחרת, שהיא מתאימה למצב הסוציו אקונומי.

היא מבוקרת על ידיכם.

כי בהרבה מקומות אחרים כמעט בכל דבר עושים את זה, אפילו ברמת הסבסוד לגנים. אני שמח שאמרת בתחילה שאשכול 8 הולך להיכנס ואני מאד מקווה שהגנים של - - -

למבחן ההכנסה.

כן, שהגנים בתל אביב יוכלו להיכנס, אבל כמו שהיה אפשר להחריג את זה, היה אפשר גם להחריג הפוך.

לא, היא לא אמרה את זה.

לא, אני אמרתי שאנחנו - - -

אמרת שמבחן ההכנסה. הוא חושב שניצנים יכנסו לאשכול 8.

לא, אני אמרתי, הדגשתי, מבחן הכנסה.

אבל הוא חשב - - -

לא, לא, חיים, אני מבין את הסיטואציה.

רגע, הוא מקליט. מה שהוא לא הבין טוב הוא יוכל אחר כך לחזור ולשמוע.

הבנתי מצוין. אבל מה שאני אומר זה שגם היה מקום להתחשב במקומות שבהם העלויות יותר גבוהות, האיכות הרבה יותר גבוהה. בתל אביב האיכות נפגעה. לא משנה מה תגידו או תעשו אלף זה, בתל אביב - - -

אגב, זה לא מה שראש העיר שלכם אומר. אתם בקשר איתו?

אנחנו בקשר איתו וזה לא מה שהוא אומר.

אני רוצה רגע לומר משהו לגבי תל אביב. קודם כל אני אומרת מה שאמרתי בתחילת הדיון - כל מה שיש לכם נתונים אחרים, תביאו. תביאו. לא – היינו, סבסדנו, עשינו ועכשיו בואי תנחשי כמה ולפי תחושת הבטן שלנו אנחנו נשנה את המחיר כי הם שילמו יותר או הכניסו יד לכיס.

יפעת, מרימים את הכפפה.

רגע, ואני אמרתי לכם את זה גם כשאני באתי – את היית בדיון שבאתי אליכם לתל אביב, נכון? אני אמרתי את זה גם אז.

כשבאת אלינו לתל אביב אני הייתי.

תקשיבי, הזיכרון שלי. אני אמרתי את זה גם אז - תביאו. ואמרתי את זה גם כאן לויצ"ו. יש קושי – תביאו. שנבין מה הקושי, שנבין איפה הפער, שנדע מה צריך לשנות ואיך צריך לשנות, בסדר? תביאו. נעבוד. אני יודעת לעבוד עם מספרים. אני אשת אקדמיה, מה לעשות, לא אדבר בכללי, אני יודעת לדבר פר נתונים.

את המספרים הבאנו.

לגבי תל אביב, בסדר? ואתם יכולים לשאול שם את החברה ואתם גם יודעים את זה. ישבו אצלי. לא ביוני. הרבה הרבה קודם. ישבו איתי. אמרו תקשיבי, יהיה לנו קשה כי אנחנו היום מסבסדים בכמה מיליונים שאנחנו מכניסים מהצהרונים, פעילויות בדרום העיר, שהיא עיר קשה והם צריכים לסבסד וזה בסדר. שחלילה לא יישמע ממני שלא צריך לדאוג למקומות האלה, בסדר? מממנים את הפעילויות שם ויום לימודים ארוך שהם מפעילים בעצמם או מתוך מדיניות שלהם והם מממנים את זה ופעילויות בחינוך הבלתי פורמאלי בכלל בעיר ועוד נתנו לי שורה שלמה של דברים.

אגב, כמו שבמתנ"סים, האמירה שלהם הייתה שאני פוגעת בקשישים. איך פגעתי בקשישים אם אני מדברת על הצהרונים? אה, כי הצהרונים מממנים את כל הפעילויות של הגיל השלישי, שזה בסדר וחשוב. חס וחלילה אין לי, להיפך, אני רוצה שאנחנו נתמוך בקשישים, אבל השאלה שעולה מכאן היא האם ההורים צריכים לממן בתשלום הצהרון גם את כל הפעילויות האחרות שהעירייה מממנת, במקום שבאמת אם היא רוצה תכניס את היד לכיס. אז נכון, הם מכניסים היום את היד לכיס לא כדי לממן את הצהרון של הבן או הבת שלך, אלא כדי לממן את כל הדברים האחרים שבעבר היה להם כסף מתשלומי הצהרונים. אז צריך גם לדייק את הדברים האלה.

אבל צריך לדייק אותם. זה לא - - -

רגע, שנייה. אני אתן לך גם לדבר אחר כך. ואני רק רוצה להזכיר לכולם שהמחאה, ואמרתי את זה גם אז, המחאה על סיפור הצהרונים לא צמחה בקריית שמונה, שם יש יום לימודים ארוך. גם לא במקומות אחרים בדרום.

גם לא בתל אביב.

רגע, היא צמחה בתל אביב.

היא לא צמחה בתל אביב.

היא צמחה בתל אביב.

היא לא צמחה בתל אביב.

היא צמחה בתל אביב, חברים, אתם - - -

את האמת אני חלק ממובילי המחאה וזה בבת ים, לא תל אביב.

ירון הוא לא תל אביבי.

תל אביב רבתי.

אה, אוקיי.

הולך להיות איחוד, אז איפה שהוא - - -

זה צמח במרכז. זה צמח בתל אביב, כן, גם בתל אביב. אתה יודע מה?

זה צמח בתל אביב ויש לו סיבה והוא היה צריך לצמוח משם, כי זה חלק מהתפקיד של עיר גדולה ומובילה שעמדה בבעיה.

בסדר, הכל בסדר.

מה התפקיד שלך?

אני יושבת ראש ועד ההורים של תל אביב-יפו.

בסדר, רגע, אני אתן לכם לדבר, אני רק רק רוצה לסגור את הסוגיות - - -

אבל יש פה נתונים לא נכונים על העיר.

אז אנחנו ניתן לך דבר אחר כך. אגב, אני חושבת שגם את היית אצלי במשרד, כשהייתה מנהלת מחלקת חינוך - - -

ברור. יחד עם המנהלת.

ודיברנו. אתם נתתם לי. אני לא מכירה את תל אביב בנתונים שלה, מעבר למה שאני קיבלתי מכם.

נכון.

עכשיו מה שאני מנסה להגיד בסופו של דבר - - -

ואת אמרת לנו שבסוף המחיר לא יזוז.

ממש לא.

זו הייתה האמירה לאורך כל התהליך, גם בדיונים ובכל מקום.

ממש לא. ממש לא. בשום מקום לא אמרתי המחיר לא יזוז. אני כן אמרתי ואגב, אתם כן הייתם שותפים לשינוי שאני הצגתי כאן. אני לא יודעת אם אתם נכנסתם לפני או אחרי שאני דיברתי על זה. לשינוי שאנחנו אמרנו בתוך ה-935 שקלים, אנחנו ניתן לכם את האפשרות לשחק איך אתם משלמים, או מה קורה עם החוגים.

אבל לא יותר מ-935 שקלים.

אבל את ה-935 שקלים אנחנו לא נפרוץ.

אז זה כן נכון מה שאני אומרת.

אני יכולה להביא משהו נוסף לשולחן?

בוודאי, עוד הרבה דברים נוספים. בקיצור, הסיפור הזה, המחאה הזו וכל הנושא של הסבסודים שהיו, נכון, פגענו. אני לרגע לא מסתירה את זה. אני גם לא מתכוונת להתנצל על זה. אני חושבת שהורים ואני אמשיך להגיד את זה כל עוד אני כאן, הורים צריכים לשלם עבור מה שהם מקבלים, נקודה. נקודה. לשלם על הצהרון - - -

אתם לא מרשים.

סליחה, מה עם לשלם עבור מה שהם רוצים?

שנייה, שנייה.

אני רוצה לדעת מה קורה אם - - -

לא, אבל אתם לא מרשים לשלם.

את רוצה את רשות הדיבור?

מאד.

אז את תחכי. כי אם את תדברי עכשיו את פשוט תפסידי את רשות הדיבור, חבל. לא יכול להיות שהם ישלמו על צהרון - וזה מוכח, כי אם בתשלום של הצהרון אני משלמת עוד כמה דברים בדרך, אז זה מוכח שאני משלמת יותר ממה שאני צריכה עבור מה שאני צריכה. זה הסיפור. זה הקו שהנחה אותנו ובעובדה בשטח. מי שטוען אחרת שיציג את הנתונים.

אגב, יושבת כאן מריה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אתם יודעים שהדיון הזה היה צריך להיות בתחילת שנה? אני אמרת הדיון הראשון שאני עושה כשאני באה לכנסת כבר בתחילת המושב, זה הצהרונים. כדי שאנחנו נתחיל כבר לעבוד, לא נחכה. אתם יודעים איזה קושי היה לנו לאסוף? עד היום אגב, גם לא קיבלנו את כל הנתונים. איזה קושי היה לנו לאסוף חוץ מסיסמאות, לאסוף נתונים מהרשויות. הם לא מוכנים לחשוף. אז שתבינו שכל מי שעכשיו מנסה לשכנע אותנו במשהו, תביאו. אני מוכנה ואני אומרת לכם, הנה, תכתבו בפרוטוקול. אם אני אגלה שיש מקומות מסוימים שבאמת באופן סביר היו שם דברים שמציגים את השינוי שלנו גם מבחינת פריצת המחיר, וואלה, הנה, אני מתחייבת, אני נלחמת בשבילכם. בסדר? תביאו. תביאו, אני רוצה לראות בעיניים.

יפעת, רציתי רק לסיים ולומר, ממש משפט אחרון, שגם הסוגיה ואני יודע שישבנו על הנושא הזה מנובמבר שנה שעברה, אבל בסופו של דבר החוק - - -

אתה יכול להגיד את זה עוד פעם, שאם בפרוטוקול לא כתבו?

אבל החוק בסופו של דבר כן נכנס רק ביולי והסיטואציה שבה החוק נכנס ובצורה מהירה ובצורה חפוזה, יצא מצב שהיא שאלה פה ובצדק למה 16:30, כי לא הייתה ברירה. כי לא היינו מתחילים שנה אם זה לא היה 16:30. ולכן היה פה מקום לחשוב - - -

יעשו עליכם שרירים ואתם פשוט - - -

יכול להיות.

עשו עליכם שרירים והתקפלתם. אם מתנ"ס אומר אין לי הרשמה לילדים ויש הרשמת המתנה של 60 ילדים, אצלי ביד, במייל, והוא לא רושם ופתאום ב-31 באוגוסט הם אומרים טוב, אנחנו כן נפתח, אחרי שכל ההורים כבר נתנו להם להתבשל, כדי שיפעילו לחץ על כל העולם שאולי אנחנו נחריג אותם. אז חברה, עשו עליכם שרירים. ניצלו את ההורים ואתה יודע מה? בזכות ההתעקשות שלנו אנחנו לא הובלנו לשבירה של המהלך הזה, כי אנחנו ידענו שמשחקים בכם.

אבל התחלנו את השנה - - -

זה לא ממש פייר. אתם מעמידים אותנו שם.

לא, לא, סליחה. אנחנו לא מעמידים אתכם. אין מה לעשות, כמו כל רפורמה גדולה צריך להבין - - -

יפעת, אבל התחלנו את השנה עם 20 גנים תלת גילאים שזה מבחינתי אחד מהדברים הכי חמורים שיש, בגלל שלא הייתה כמות. היום יש הרבה מאד הורים שלא יכולים כבר להיכנס. בתל אביב יש גם סיטואציה שבה יש גנים קטנים, קטנים שהם פחות מ-20, שבהם המפעיל אומר – ובצדק – אם ב-22 עשיתם לי את הברייקניג, אני לא לוקח גן של 17. אני לא לוקח גן של 16. ומה קורה? ההורים נדפקים. שאז זה בסדר שלצורך המובן הכללי עשינו שירות. אבל בפועל התעלמנו ממקומות שבהם, ושוב אני חוזר לאותה סיטואציה שבה היה אפשר לסבסד דברים כאלה על ידי התשלום היותר והאפשרי.

ואתה חושב שכל ההורים בתל אביב היו מוכנים לשלם יותר כדי לסבסד את הגחמה של המפעיל? אני שואלת אותך עכשיו באמת: אתה חושב שכל ההורים איתך בעניין הזה?

לא, אבל הם היו מוכנים בשביל האיכות של הצהרון.

שנייה רגע, האיכות של הצהרון לא נפגעת ב-935 שקלים.

אצלנו כן.

אוקיי, אז תיכף אנחנו ניתן לכם את האפשרות לדבר. אחז, בוא נסגור את הסיפור של תל אביב. שאלתי אותך שאלה. קח אותה הביתה, תשאל גם את האנשים שצופים בך, אם כל ההורים בתל אביב מוכנים לשלם על איזו שהיא גחמה של מפעיל כי הוא החליט לעשות שריר ולהגיד אוקיי, רגע, זאת המציאות.

כל ההורים בתל אביב היו שמחים לחזור ל-17 ילדים בגן.

אני רוצה להציג סוגיה.

בבקשה.

יש פה רשימה שנרשמו.

חברה, אתם תדברו. אתם רוצים לנהל את הדיון? בואו.

לא.

אז רגע. בבקשה.

שלום, קוראים לי רותי לוי. אני ראש חטיבת החינוך בהסתדרות ואני מייצגת את הסייעות. תכנית ניצנים נעשתה איך שהוא בלי שידענו ומאחורינו ואז מרכז השלטון המקומי בא והציג בפנינו תכנית. ומה שקורה הוא שהסייעות מאד נפגעות. הן נאלצות - וגם הייתה לנו שיחה מאד ארוכה עם מרכז השלטון המקומי - נאלצות במקומות מסוימים לעבוד עד שעה חמש. ואני פונה כעת להורים. אם סייעת - - -

בלי תוספת?

תוספת של שעות נוספות, אבל אם הורה מרשה שסייעת תעבוד משבע וחצי בבוקר עד חמש אחרי הצהריים, ההורים קשה להם לעבוד עם הילד שלהם. הגננת הולכת בסביבות שתיים. אין לכם כוח אדם של גננות. הסייעות נאלצות לעשות את זה. הן מתרסקות, הן ממוטטות. העבודה היא מאד קשה, ולא משנה כמה תשלמו להן. זה לא הגיוני.

מה קורה במקומות שיש יוח"א ומיל"ת? הן גם עובדות ככה.

ביוח"א עד שלוש וחצי.

עד שלוש וחצי ארבע. בגנים זה ארבע.

אז זה עוד שעה.

זה לא אנושי. אי אפשר. זה בלתי אפשרי. ויש ילדים קטנים בני שלוש וארבע, שכל היום צריכים להחליף להם טיטולים. זה אי אפשר פיזית.

זה מה שאמרתי, צריך למצוא סייעות מחליפות.

אז צריך למצוא פתרון שיקל על הסייעות, שיוריד את השעות. אני הגשתי הצעת חוק לחבר הכנסת מרגי. זה עוד אצלו, אני לא יודעת למה זה לא זז. הן צריכות לעבוד פחות ואז יש שני סשנים של סייעות, כאלה שתעבודנה בבוקר וכאלה שתעבודנה - - -

הסייעות בכלל הן של השלטון המקומי. אם את רוצה לפתוח את זה, זה לא הדיון פה, אבל בהחלט - - -

זה גם הדיון פה.

לא. מה שאני הולכת להגיד הוא לא הדיון פה, אבל הוא כן לדיון במקום אחר ואני בקשר עם מרגי בסיפור הזה.

אז תעזרי לנו.

הסיפור שאנחנו הולכים לטפל בו הוא בעצם הנושא של ההכשרה ושל הייעוד של הסייעות, שבאמת יהיה מכוון חינוך, כי היום אנחנו יודעים, הם מופעלים על ידי השלטון המקומי. היום את מזכירה בבית ספר, מחר את סייעת, מחרתיים את עושה בכלל משהו אחר ברשות. שום אוריינטציה של חינוך. לא זה מה שאנחנו רוצים בתוך גני הילדים. בואו נגיד את זה.

הדבר השני, בכלל לפי חוקי התקשיר אתם מחויבים עד שעה מסוימת. אנחנו יודעים שבגלל שמערכת החינוך עובדת עם חופשים וכאלה, אז אתם לא תמיד נכללים בתוך הפול הזה. זה משהו שנוצר בהיסטוריה, ועכשיו כשבאים לתקן אותו אז אומרים פוגעים לנו בזכויות העבודה.

אבל פוגעים.

כל הסיפור הזה – אנחנו נתווכח עליו – שייך לדיון אחר. לגבי הנושא של הצהרונים, מה שהעלית נרשם.

אני פותח סוגריים – בית ספר של הקיץ. סוגר סוגריים.

גם את בית הספר של הקיץ אתה רוצה להביא לפה?

לא, לא, מה זה קשור בית ספר של הקיץ?

אוקיי, אנחנו נעשה עכשיו סדר. את, אחר כך את. בבקשה, שם לפרוטוקול. מירי נחמיאס ואחר כך את.

מירי נחמיאס מהתנועה הרפורמית. קודם כל גם אני מאד מברכת על הדיון כבר עכשיו, כי הורים נרשמים לקראת ינואר ואנחנו מייצגים שורה של 30 גנים מוכרים שאינם רשמיים. אנחנו רוצים לדעת מה קורה שנה הבאה, כיוון שבעצם מה שהחוק הזה עושה שנה הבאה, הוא משווה את המעמד של גנים רשמיים עם גנים מוכרים שאינם רשמיים. הרי בבוקר אנחנו כבר לא יכולים לגבות את מה שגבינו ועד עכשיו זה הושת על הצהרון ואני לא מדברת על סכומי עתק. אני מדברת על סכומים שמאפשרים מזון יותר טוב, על צוות יותר גדול.

מה זה מזון יותר טוב? כמה שילמתם למנה?

שנייה. אוכל, אני מדברת - - -

לא, לא רגע, לא רגע. תפסיקו לדבר איתי בסיסמאות. אני רוצה לראות את הדברים.

אני לא רוצה לדבר על המזון.

למה? את העלית את זה. אני רוצה שתגידי לי כמה שילמתם אז וכמה אתם משלמים היום.

שנייה, שנייה. רגע, אני אשמח להשלים את המשפט. אותי כאמא, אני אומרת לך, פחות מעניין המזון. מעניין אותי צוות - - -

אותי מאד מעניין.

לא, שנייה. צוות על מספר ילדים. וההורים שלנו, שבוחרים לשלוח למוכר שאינו רשמי ומכיוון שמוכנים להכניס את היד לכיס ולשלם עוד 500 שקלים בחודש כדי שיהיו עוד שתי סייעות עד ארבע וחצי ושיהיה צוות יותר גדול. ועכשיו אני רוצה להבין, זאת אומרת צריך להבין שהחוק הזה בעצם השווה את המעמד של המוכר שאינו רשמי לרשמי, שאנחנו לא מקבלים מבנים, אנחנו לא מקבלים שיפוצי קיץ ואנחנו מממנים סייעת וגננת. אנחנו לא מקבלים את זה לא מהרשות המקומית ולא ממשרד החינוך.

אתה רוצה לענות לה, או שאני אענה לה? תענה לה, שזה יהיה - - -

קודם כל כיוון שהיית מעורבת בהחרגה שלהם גם השנה - - -

לא, אבל אני באמת פונה בשאלה. אני לא באה לתקוף. אנחנו רוצים - - -

ההחרגה היא לשנה בלבד וכי היה לחץ פוליטי. אני מודה. נכנסנו לפוליטיקות כי לא הייתה לנו ברירה, שהיו שם.

אבל מה אנחנו אמורים לעשות בשנה הבאה?

אתם מקבלים סבסוד מהמדינה?

לא.

לא, בכלל? את לא מקבלת סבסוד מהמדינה?

הם מקבלים 600 שקלים - - -

שאלתי אם אתם מקבלים סבסוד מהמדינה.

אנחנו מקבלים 600 - - -

התשובה היא כן. נכון שאתם ממנתם דרך הבוקר כביכול, או לקחתם איזו שהיא עסקת חבילה, כל אחד לפי מה שבא לו - - -

נכון, נכון.

כולכם שילמתם גם פחות או יותר אותו דבר, אבל כל אחד במוכר שאינו רשמי גבה כמה שהוא רוצה. זאת אומרת אין איזה שהוא כלל אצבע. בקיצור, הגיע הזמן להסדיר גם את הסיפור הזה. יש לכם שנה. במקום לשבת פה להתווכח איתי - - -

לא, בבקשה, אני לא מתווכחת.

יש לכם שנה להתארגן לשנה הבאה.

אז אנחנו שואלים מה אנחנו אמורים לעשות, כי בעצם המדינה - - -

להתאים את עצמכם בבקשה.

לא, סליחה רגע. אני רק אשלים את מה שרציתי לומר. אין מספיק גנים לכל הילדים, נכון? אז יש מוכר שאינו רשמי. עכשיו הוצאתם את השטיח מתחת לרגליים שלנו. איך? אתם לא מממנים לא סייעת, לא גננת, דבר שבכל גן עירייה מקבלים. התשלום של ההורים הוא על סייעת וגננת. אנחנו לא מקבלים את זה מהמדינה.

ומבנה.

מבנה, שאנחנו לא מקבלים הקצאה מהעירייה.

בבקשה.

מיכל פה מהלשכה המשפטית - - -

בצהרון המדינה לא מממנת את הסייעת. זה מתוך התשלום שההורים משלמים. יש אולי סבסוד ואת זה אתם תקבלו לפי היישוב שלכם. צריך להגיד משהו ש - - -

כן, כן, ברור. אנחנו יודעים שזה - - -

הצו שהשר יחתום עליו השנה ואם יהיה צורך - - - לשנה הבאה, לקראת הסגירה שלו אנחנו נשב לשימוע יחד עם המוכרים שאינם רשמיים ונראה איך אפשר להסדיר ומה אפשר להסדיר ומה נכון להסדיר ומה לא נכון להסדיר.

יהיה שוני בתעריף בין הגנים המוכרים שאינם רשמיים לבין הגנים הרשמיים בעצם.

דיון משפטי - - -

אמרתי שהם יוזמו לשימוע.

כן, הם יוזמנו.

אבל אני מבקשת ובאמת אני אומרת וטוב שאתם אומרים את זה כדי שעכשיו אני אדע להיות איתכם בקשר יותר צפוף. שלא תהיה פריצות של הסיפור הזה כמו שעשינו בגנים הפרטיים. אני לא מוכנה שיהיו עסקים כלכליים.

מה זה הגנים הפרטיים?

אני מדברת עם משרד החינוך. את רוצה, תדברי - - -

אני שואלת שאלה – מה זה הגנים הפרטיים? זה לא מובן לי.

גן פרטי זה מי שפתח את זה על קרקע פרטית, בבית שלו ואינו מקבל שקל מהמדינה. בסדר?

אבל איזה גנים מעל גיל 3? איזה גנים יש כאלה? אנחנו גם, זאת אומרת - - -

קודם כל התנאים בתקנות יחולו על כל הצהרונים באופן גורף, אז זה התנאים. מבחינת התעריפים יהיה ביטוי להבדל בין הצהרונים שפועלים בתוך המבנים של המוסדות המוכרים שאינם רשמיים. אבל שוב, זה יהיה פערים ש - - -

כשהם קטנים. נכון, וזה מה שאני אומרת.

לא תהיה שם - - - ופריצה של - - -

אני לא רוצה וזה בסדר. מותר להם להרוויח ואנחנו - - -

סליחה, לא, זה לא נכון - - -

את נכנסת לי בדברים.

אבל אני רוצה רגע לחדד את הסוגיה.

אנחנו הבנו אותה. תאמיני לי, אנחנו שם דיברנו עליה כמה חודשים.

לא, לא. כי יש הבדל בין גן פרטי שהוא לא מפוקח והוא עושה הכל והוא עסק, לבין גן של עמותת הורים, מוכר שאינו רשמי שמפוקח.

אתם מרוויחים. אתם גוף רווחי?

אנחנו לא מרוויחים.

אבל ישבה אצלי בתוך הדיון בחורה מהמוכר שאינו רשמי ואמרה כן, אנחנו גוף רווחי. ואת יודעת מה, הרי ברור ש - - -

איך עמותה יכולה להיות גוף רווחי?

ברור לי שאתם לא עושים את זה לשם שמיים.

העמותה - - -

אני יודעת, אתם לא עושים את זה לשם שמיים ואתם גם לא אמורים לעשות את זה לשם שמיים ואתם אמורים גם להתפרנס מזה והכל בסדר. התפקיד שלנו פה זה לפקח עבור ההורים שזה לא יהיה גוף כלכלי.

לא, ממש לא.

- - - הורים מכירה היטב את המוכר שאינו רשמי.

ננהל שיח? ננהל שיח. זהו.

בסדר, אבל יש הבדל.

בסדר, ננהל שיח. בואי, לא כולם צריכים עכשיו להיות שותפים לוויכוח הזה.

התעריף לא יהיה מהשמיים. לא נפיל אותו מהשמיים, זה מתבסס על מודלים כלכליים. אנחנו לא - - -

בבקשה, אחר כך המשרד לביטחון הפנים. אני נצמדת לרשימה ואתם תהיו הבאים בתור.

עדית בוקאי, מנהלת רשת הצהרונים של החברה למתנ"סים. קודם כל אני רוצה להגיד שאנחנו כן נמצאים היום בנקודה אחרת מפתיחת השנה, דרך שיתוף פעולה מאד מאד הדוק ומשמעותי עם חיים ממשרד החינוך, עם קשב לצרכים של השטח, עם ניסיון להיות קשובים לצרכים ולתקן תוך כדי תנועה. כמו שהמהלך הזה התחיל בצורה מאד מאד מהירה, אז אני חושבת שהרבה מן הפתרון תלוי ביכולת להקשיב ולתקן תוך כדי. זה דבר ראשון.

אני רוצה לשאול אתכם. יש פה מיתוסים ואני אשבור אותם לאורך כל הדרך, גם אם תתייאשו לשמוע. זו שנה ראשונה שהמתנ"סים מפעילים צהרון.

רגע, לא.

לא.

ברור שלא.

אתם מפעילים את זה בכל הארץ, נכון? אני יודעת גם על מקומות שאתם מפעילים את זה בפחות, אגב, ממה שאנחנו ביקשנו במחיר המינימום. זאת אומרת אתם יודעים להתארגן, נכון? מה שאנחנו עשינו בעצם זה - - -

אבל אנחנו לא מפעילים בכל הארץ.

לא בכל הארץ. אתם מפעילים בהרבה מאד מקומות בארץ.

בהרבה מקומות.

אני יודעת איפה אתם נמצאים. זאת אומרת שאתם יודעים להתארגן. זה פעם אחת. מה שאנחנו ביקשנו זה לעשות את ההתאמות. אצלכם בעיקר ההתאמות נעשו גם בהיקפי המחיר ואני יודעת שזה מחיר בתוך המערך הכללי של שיקולי הרשת, בתזוזות של הכספים. קוראים לזה גם סבסודים צולבים שנעשו שם. סיפרו לנו את זה הראשים שלכם במפגשים שהיו בינינו. אז הסיפור של המתנ"סים זה לא שהם באמת היו צריכים להתארגן לקראת שנה חדשה.

או-אה, כמה כן. בואי אני אספר לך, בסדר?

קדימה.

קודם כל זה מתקשר למה שאמרת קודם, על הרווחים, עודפיףם, רשויות, תקציב. צריך לדעת ואני הראשונה שאמרתי בוועדת חינוך, אפשר להוציא את זה מהפרוטוקולים, גם שודרתי בטלוויזיה בערב. הייתה שיטה בארץ שהיא לא המצאה של מתנ"סים. היא משהו שהיה מקובל פה ונהוג מזה הרבה מאד שנים במסגרת תקציבי הרשויות, שמשתמשים בעודפים שקיימים בכספים לטובת מימון של דברים אחרים.

בסדר גמור.

האם זה נכון? האם זה צריך? האם זה צודק? לא. מסכימה שלא, אבל ככה זה היה ולא ביום אחד ובזריקה של עט משנים את המציאות.

מאה אחוז, אז רק חשוב לי שזה ייאמר, שפה היינו צריכים לעשות את השינוי.

רגע, אני אמרתי את זה גם אז ואני יודעת - - -

כי כל השיח הלך ל – שינינו את האיכות, שינינו את הסטנדרטים.

אבל יפעת, זה לא המתנ"סים. במחילה.

בסדר, אוקיי.

מי שמתקצב זה הרשות מתקצבת.

אני מברכת אותך על הכנות ונכון, ואתם - - -

זה נאמר כבר בתחילת הדרך ואני ממשיכה, כי כמוכם גם אנחנו ארגון חברתי ואנחנו בהחלט - - - בזה, אבל אם ככה הזה עובד, אז ככה זה עובד. אני מקווה שהמהלך הנוכחי יביא לשינוי באופן כזה שיגידו תקציב לאוכלוסיות, תקציב רווחה ולא אחרת. זה קודם כל צריך להעמיד את הדברים על דיוקם. האם צריך להיערך? בוודאי שצריך להיערך. זה שאתה יודע להפעיל צהרון ואתה יודע את המשנה ואתה יודע איך צריך להיראות תקציב ואתה יודע שיש לך תכנית פדגוגית ויש לך תפיסה ארגונית, זה לא אומר שאתה לא צריך לדעת עכשיו, כשנכנסה תכנית חדשה, איך תידרש לדווח - - -

איך אני מממן את הדברים האחרים.

מה צריך להיות השינויים בשכר. מעכשיו לעכשיו חלו שינויים מאז'וריים עד רמה אנומלית לגמרי, שיש סייעות שהיה צריך להוריד להן שכר ואחרות שהיה צריך להרים להן שכר. בתוך המערכות הקיימות היה מנעד, מנעד שנתן משמעות בשכר לוותק, לאיכות, לכאלה שרצויות יותר ופחות. המערכת החדשה לא נתנה מענה לזה.

טוב, זה חלק מההמלצות שיהיו בדיון וגם עם זה פתחתי את הדיון, שאנחנו נעשה את האדפטציה לגבי המנעד. שאתם תוכלו לשחק, שאתם תקבלו את הסך הכל של תשלום השכר ויוכלו לשחק בזה בתוכו.

חיים יודע שאני מעמידה את המערכות שלי, כולל סקרים פנימיים אצלי וכל מידע שצריך. הוא גם יודע, אנחנו בקשר הרבה מאד.

אנחנו מפרגנים לכם על זה. באמת.

אנחנו באמת רוצים שזה יצליח ואנחנו רואים במערכת הזאת לא סתם כצהרון, אלא כהזדמנות חינוכית של ממש ובאמת אנחנו עובדים לקראת העניין הזה. אני גם יכולה להגיד, ומצטערת שאני מעידה על המערכות שלי, המערכות של הרשת שאני אמונה עובדות טוב ומכוונות ומבקרות גם את עצמן. הן גם צוינו לטובה בדו"ח המבקר בזמנו, כשזה עלה.

והן עובדות טוב ואיכותי גם עכשיו בצהרונים.

כן, ובוודאי שיש מקומות ופה צריך להגיד. כשמדברים על שופר בעקבות השינוי, ירד בעקבות השינוי, זה לא גוף אחד. יש מנעד מאד רחב. יש כאלה אולי בתל אביב, אולי גם בתל אביב לא, לא יודעת, כאלה שנהגו לתת יותר מתוך זה שמפעיל היה מאד אחראי ויש לו תפיסה חינוכית ושואף לעשות עבודה טובה ומיצה כל שקל לטובת עבודה חינוכית; ויש כאלה שפחות. בכל מקום יש שונות. אז יש כאלה שהאיכות שלהם ירדה, יש כאלה שהאיכות שלהן עלתה.

גם אני, בתוך המערכות שלי ואגב, עשיתי סקר שהעברתי אותו לחיים וליורם, לראות. אחת השאלות הייתה האם כוח הגיוס שלכם השתפר, האם הצלחתם להביא כוח אדם אחר. האם ההורים מעידים עלם שיפור באיכות? גם אנחנו מנסים להתייחס למערכת הזאת בצורה-. זה לא כאחד ולראייה שונות מאד מאד גדולה.

אני רוצה כן להגיד, אני חושבת שהמערכת מתקדמת. אנחנו מתקדמים למקום טוב יותר, אבל יש כמה נקודות שבעיני הן מפתחות להצלחה בתוך השינוי הזה. הדבר הראשון שאני רוצה להגיד זו איזו שהיא גמישות טיפולית. אם אני כמערכת פותחת צהרון מחר בבוקר ואין לי מושג, כולל עד לרגע זה, באיזה אופן אני אצטרך לדווח על מה שעשיתי כמפעיל. אני לא יודעת אם אני אצטרך – עד לרגע זה – האם אני אצטרך לדווח לדוגמא אם כל יום אני עושה רישום של כמה ילדים היו בצהרון, יום אחד היו 29, יום אחד היו 30, יום אחד יוסי לא בא, אז זה ירד ל-28 וכו'. האם אני אצטרך לשלם את מנות המזון על היום שהוא לא היה, כן היה וזה.

לכן, אפרופו מה שאמר פה חברי, אותם מפעילים שמוצאים את עצמם, כן יצטרכו, לא - - -

מה היה לפני כן? הרי אתם משלמים לספק, אתם לא משלמים למשרד החינוך.

אז נכון, אז השיח עם הספק, מאחר שאני שילמתי את השכר, לא אני, המפעיל שילם את השכר, עושה איזה שהוא שיח הדדיות של ספק לקוח- - -

אבל גם היום את משלמת. אבל גם היום את עושה את זה. אנחנו לא באנו ונכנסנו לכם בשיח עם הספקים.

אבל מה שאני מנסה להסביר - - -

לפחות גמישות. למפעילים יש לפחות גמישות.

רגע, מה שאני מנסה להסביר זה שהמקום הזה חייב טיפונת להתגמש כדי לייצר איזה שהוא מרחב.

קיבלנו. כתבתי את זה גם פה.

רגע.

קיבלנו, לא רגע. שנייה, את אמרת משהו מאד מאד כולל ויש בו הרבה מאד סעיפים. על הגמישות אנחנו מסכימים.

אני רוצה ל - - -

שנייה. על השיח שלך עם הספק, אם את כן משלמת על מנה שכן הגיעה או לא הגיעה, מה זה קשור לחיים?

לא, אני לא שם. אני בשיח בדיווח. אני חושבת שחשוב מאד, ואגב מה שיש בראש למפעילים היום, כשהם חושבים על רמת הדיווח שהם יידרשו אליה, זה דו"חות צילה, שמי שמכיר אותם יודע שהם הצריכו כמעט שתי משרות רק לטובת הדיווח. אני לא ראיתי את זה בשום תקציב ניצנים, את דו"ח הדיווח. זאת אומרת אני הייתי רוצה לראות אם אני הולכת לדיווחים סיזיפיים - - -

זה מי שמרכז את זה, לא?

דיווחים סיזיפיים שיצריכו כוח אדם שרק יושב על הדיווח כל היום. הנתון הזה - - -

אבל ההורה משלם מלא ואתם לא - - -

טוב, הסיפור הוא לא ברמה של אם משה הגיע לצהרון ביום א', כן או לא, נכון? ממה שאני ראיתי לפחות.

הדיווח צריך להיות ברמה של דף נוכחות בגן, שבו רשומים כל הילדים וכל יום מסומן מי הגיע ומי לא הגיע. זה א'-ב' של ניהול הכי פשוט ואחריות הכי בסיסית.

אנחנו נשב ונדבר על צורת הדיווח ואנחנו נביא את הסוגיה הזו כשלעצמה לדיון הבא, גם כדי לפתוח ולפרוש את זה, וגם כדי לראות ביחד איך אנחנו מנהלים את זה נכון.

לא, אבל מה שעדי מעירה פה, שהם לא יודעים איך לדווח במובן הזה של מה רמת הרזולוציה שנדרשת ממפעיל.

כן, כן, אני הבנתי.

אז אני אומר קודם כל הרשויות כבר יודעות את זה, אז כדאי שתתעדכנו מה פורמט הדיווח. הרשויות יודעות וזה הרבה יותר ידידותי מאשר צילה, בגלל ששיטת המימון היא פר ראש, אז לכן הרבה יותר קל לקבל את הדיווח.

פר ראש, פר מספר הילדים?

ויחד עם זה צריך לדעת שמי שייפול במדגם של בקרת עומק, שנבדוק גם כמה הוא משלם ומתי הוא משלם וכו', אז יצטרך לדווח הרבה יותר. מה לעשות?

אוקיי, אנחנו נביא את הסוגיה הזו של הדיווח, שגם נפרק אותה, נלמד אותה, שגם מי שעדיין מרגיש שהוא לא שוחה בזה עד הסוף יוכל לבוא ולהיות שותף. אנחנו נקדיש לזה את ה - - -

המפעיל מקבל פר ילדים פר יום?

אנחנו נקיים על זה דיון.

לא, אני שואלת היום. אם ילד לא בא, אז המפעיל לא מקבל על היום הזה?

זה נורא תלוי בהסדרים. באופן עקרוני - - -

מה זה תלוי? אם זה חוק, זה אחד.

תראי, אני כן רוצה להגיב על הדבר הזה. מי שמפעיל צהרון ונמצא בתובענות של השטח, שאגב לא נהיה לה היום חופש יותר גדול, בסדר?

בדיוק הפוך.

היא מערכת מאד תובענית. אני יכולה להגיד לכם, שלא יישמע ציני, אבל בתחילתה של התכנית היו לי רכזות שהזמינו להן אמבולנס, שפונו לבית חולים. המערכות הן מערכות מאד תובעניות, שאנחנו דוחפים אותן לצאת לשטח ולעשות עבודה של נוכחות במסגרות והלוגיסטיקה והטיפול משאירים אותם במשרדים. צריך לראות איך מקלים על המערכת ולא מקשים עליה.

אוקיי, אני הבנתי. נקדיש לזה דיון שלם. יותר מזה? נדבר על זה לעומק.

בסדר, אבל אפשר לקבל עובדה?

תיכף. אני אתן לך את רשות הדיבור.

אם ילד היה 25 יום, הוא מקבל רק - - -

תקשיבי, בסוף אנחנו נגיע לסיום הדיון ואני אפילו לא אוכל לתת לך לדבר. אז שנייה, אני מבטיחה לתת לך.

אבל זה משהו שבחוק הבטיחו, כשדיברו על - - -

את תוכלי לשאול את הכל, שנייה. למה אנחנו מנהלות את הויכוח?

לא סיימתי. רק משפט אחרון.

אז משפט אחרון.

משפט אחרון לסיום. נושא השכר של הצוותים – לא שמעתי אם אתם מתכוונים לעשות עם זה משהו. אני הייתי שמחה או שיהיה חופש למפעיל בתוך התקציב לשלם שכר - - -

את לא שמעת אותי אומרת את זה שמונה פעמים? כבר לא היה לי נעים שהם יגידו היא לא זוכרת שהיא אמרה את זה. אמרתי את זה.

היא אמרה.

שהולך להיות חוק. בסדר. שאפו.

עכשיו אתה, אחר כך את ואחר כך אמציה. אמציה, אתה תסלח לה, כי אם היא לא תשחרר, לא נתקדם פה.

זה לא, זה גם אחרי שאני משחררת.

אז נשאיר אותך לסוף. בבקשה.

קודם כל תודה רבה. שמי ירון לוי מבת ים, אני חלק ממובילי מאבק כל נושא הצהרונים, אבל היום הגעתי בכובע של הורה. ביחד עם אשתי אורטל, לקחנו חופש מהעבודה. למעשה, כשנתקלתי בחוסר תשובות בעירייה, רציתי לבוא לכאן ולהבין מה קורה.

הנושא הראשון זה המזון, כמו שכולם דיברו. הנתון הוא 220 שקלים לפני שתכנית ניצנים יצאה, שהעירייה תקצבה פר ילד, שזה יוצא 11 שקלים למנה.

מאיזו רשות אתה?

בת ים. זה הנתון שקיבלנו. אני לא יודע מה קורה עכשיו, אחרי ההוזלה.

והיום זה מתוקצב יותר.

לא, אבל בבת ים לדעתי אין ניצנים בגנים.

לא בגנים לא. יש בבתי הספר. אנחנו בעצם נתקלנו במקרה אחד, כשהבן שלי טייל בגינה בשעות הצהריים ושכחו לנעול את השער.

אנחנו - - -

לא, אתם לא. אני תיכף אדבר על זה. אל תתלהבו.

זה הנושא של ההנחיות שהם לא קיבלו, המובילה והסייעת, שצריך לנעול את השלושה שערים והילד הסתובב בגינה. הלכתי למחלקה לגיל הרך ואמרו לי שאין צוות - - -

שבגלל צהרונים הילד יכול להסתובב בגינה?

לא. ביקשנו לדעת מה אנחנו עושים בנדון, אמרו שאין צוות להחליף. כרגע הצוות ימשיך והם ידברו איתם.

אבל מה זה קשור לצהרונים? זה כשל ניהולי מקצועי. מה זה קשור לניצנים?

אז תכנית ניצנים, לגבי הפיקוח על המזון. המזון מגיע אלינו בתשע בבוקר במקרה הטוב. אני גם אספתי קצת מחברת הקייטרינג שמביאה. למה הבאתי את זה? הילדים לא אוכלים את האוכל של הצהרון, וזה לא קשור כרגע למחיר. התמחור, הכל אותו דבר, זה אותה חברה.

זה גם לא קשור לתכנית. זה שיח שכבר קיימנו פה ויצא חוק בעקבותיו וצריך לטפל בו, בלי שום קשר.

אבל מי אוכף את החוק? לאן אני פונה? יש לי כשל כרגע שהמזון מגיע בשעה מאד מוקדמת והוא לא מגיע טרי לילדים, לאן אני הולך ברשות המקומית?

אז אני אומר לך משהו לגבי זה.

אני יודע שכתוב בחוק, אבל אני לא יודע למי לפנות.

אני אומר לך משהו לגבי זה. אנחנו נקיים פה דיון במיוחד גם לאחר שנכנס חוק מזון בריא בצהרונים. הוא נכנס לתוקף. זה לא קשור לניצנים אגב, גם בלי טובות שלנו זה היה נכנס. אני בכוונה אומרת את זה ככה כל הזמן, כדי שתבינו שאנחנו לא באנו והמצאנו את העולם. ובכלל, יש גם את הסוגיה של מזון במערכת החינוך. גם ביוח"א ומילת זה שיח שעולה כל שנה מחדש. גם במקומות אגב שעושים את זה כבר הרבה מאד שנים. אני לא מכירה את קריית שמונה למשל בלי התכנית הזאת.

אני מסכימה אתכם שאם אנחנו לא ניכנס בכל הכוח בסיפור הזה, אנחנו נמשיך לראות תולעים ושערות וירקות רקובים.

פתרון. יש לי גם פתרון קטן.

אנחנו נקיים על זה דיון בנפרד. בכלל, לא קשור לצהרונים, בכלל על הנושא של מזון שמגיע לילדים, בין אם זה במסגרות חינוך במסגרת הפורמאלית ובין אם זה במסגרות של הצהרונים. בסדר?

אוקיי. ודבר אחרון שמתקשר לכל הדברים כאן, זה - - -

מי הספק שלכם?

מבושלת ועוד חברת קייטרינג של - - -

אגב, אתם באמת יכולים להתלונן למשרד הבריאות, נכון?

יש כאן נתון מאד יפה. יש תאריך - - -

אגב, הספק עצמו נבדק ואיכות האוכל שלו היא בסדר גמור.

החוק - - - לספק, דרך אגב. הסנקציות הן מולו.

נכון, נכון.

אני הייתי שמח אם היה תאריך, סליחה לא תאריך, שעת הגעה. מתי האוכל מוכן.

הספק היום בודק איך הוא יכול לאחסן את האוכל עד שמגישים.

זה מאד מעניין, כי אם אני מגיע לבית הספר וזה במסדרון, בצד בתשע בבוקר ואני מסתכל לראות מתי הכינו את האוכל, לא רשום כאן שעה, רשום תאריך. אני חושב שהחוק מחייב גם תאריך תפוגה של האוכל.

כדי שניכנס לזה - - -

לא, אין תפוגה. היום.

ירון, כדי שניכנס לזה בצורה רצינית ובגלל שזה לא תוצר לוואי של התכנית וצריך לתת לזה מענה באופן רוחבי בכל המקומות שבהם ילדים מקבלים בעצם מזון בשעות הלימודים, לצורך העניין בין שמונה לארבע, אז אנחנו נקיים דיון בנפרד, כדי שהדברים גם יהיו ברורים.

אני אשמח לסכם במשפט אחרון בנושא הסייעות, שאצלנו, לפחות בבת ים, קיצרו להן. לקחו את הסייעת שהיא הופכת עכשיו לנקות גם את הצהרון והיא מנקה גם את השירותים בעקבות כנראה תכנית ניצנים.

למה, כתוב בתכנית ניצנים הוראה שהסייעת צריכה לנקות את השירותים?

מה פתאום.

לא אני רוצה להבין פשוט את הקשר שהרשות עושה בין הדברים.

למה, מי מנקה את השירותים?

לא משנה, אבל אני - - -

אבל האחראים - - -

אבל מה זה קשור לתכנית ניצנים? ולפני כן מה היה? בגלל שתכנית ניצנים נכנסה אז כתוב שהיא צריכה לנקות את הצהרונים? אני באמת שואלת.

אני אגיד במה זה קשור, שהורידו להן ופגעו להן בזכויות שלהן. הורידו לסייעת רבע שעה ברגע שהיא מגיעה לילדים. הילדים מקבלים את האוכל מאוחר יותר. זה קשור, כי אין כסף לרשות המקומית.

יש את זמן החפיפה, לא? שמוגדר בכלל אחרת.

אז אצלנו זה לא עובד.

ירון, אז הם פשוט לא מקיימים את ה - - -

למי אני הולך?

למי במשרד החינוך?

קודם כל יש אגף חינוך בעיריית בת ים.

אני מכיר אותו טוב ועם התשובות שקיבלתי הגעתי לכאן.

הבעיה שהעיריות מורחות אותם. סליחה שאני אומרת את זה. העיריות אומרות להם-. תקשיבו, קודם כל אני שמחה שאני כאן ושיש את כחלון ושיש את חיים ושיש עוד כל מיני דמויות, למה? מהיום כל מה שלא טוב ברשות, לא משנה עכשיו למה זה קשור, מה קרה לכם? זה הרפורמה של כחלון. זה משרד החינוך. זה תכנית ניצנים. לא קשור בכלל, אבל יש על מי לזרוק את זה.

תקשיב, הרשויות, באמת אני אומרת לך, לא בציניות.

אני יודע.

כל כשל שלהן זה אתה. אחר כך הן תבדוקנה מה קשור. תתלונן. אני אומרת לך – תפנה אלינו. תפנה למשרד החינוך. אם אתה רואה שהרשות גם - - -

אני מבקשת להפנות גם אלי אם יש בעיה עם סייעות.

בבקשה.

ואם מתעמרים בהן. אני מבקשת לפנות אלי.

מתעמרים. מורידים להן. הורידו להן את הלבוש.

אני מבקשת שתפנה אלי. זה חשוב לי.

אני אפנה אלייך בצורה מסודרת. תודה רבה.

אוקיי. ענת ואחר כך אמציה ואחר כך עודד ואנחנו צריכים להיות ממוקדים, ובאמת בדברים שהם בהשלכות של התכנית.

כן. יש משהו באמירה שלך, שחלק מהדרישה לשינוי צהרונים יצאה מתל אביב. וכמו שאת יודעת, החוק תפס את תל אביב כשהיא לקראת לעשות הסדרה של כל הצהרונים בעיר ולכן ברגע הראשון זה אולי אפילו נראה דברים שפוגשים אחד את השני. איפה נוצרה עיקר הבעיה? קודם כל אני אומר שנאמר יותר מפעם אחת שהרפורמה הזאת לא תפגע במה שקיים. ממש בהבטחה שהיא לא תרע את מה שקיים.

נכון.

אז אני יכולה לדבר על תל אביב. לדעתי זה בעיה של עוד רשויות גדולות. הפגיעה היא מאד גדולה. היא מאד גדולה וסיבתה שאנחנו נדרשים לעבוד על פי אותן עלויות. אני שואלת עכשיו מדוע, כמו שאנחנו מקבלים רק 150 שקלים סבסוד, מכיוון שאנחנו רשות חזקה וזה נכון לתת לנו 150 שקלים ולתת למקום אחר 650 שקלים, אבל באותה רמה היה צריך המשרד להחליט על שני סטים של עלויות בהתאם - - -

החלטנו. 650 ו - - -

לא, לא, לא. סטים של עלות.

לא, היא מדברת על עלויות שכר.

אני יודעת.

סטים של עלות הפעלה של מועדונית אמיתית. כמה עולה מדריך, כמה עולים דברים כאלה ולקבוע לכל רשות איפה היא נמצאת, כמו במדד הסוציו אקונומי. ואז תקבעו אתם, תחליטו לנו מה. אבל ב-935 שקלים המועדוניות שלנו היום רחוקות מאד מאיפה שהן היו. העירייה שלנו משלמת לדברים במועדונית. משלמת לבתי הספר שגם נפגעו מזה ולא בתי ספר בצפון תל אביב. בית ספר עצמו שהיה - - -

דווקא בצפון תל אביב - - -

בדרום תל אביב, סליחה.

ברמת אביב אתם יודעים שיש לי פניות? כשהיה כל השיח בתל אביב פנו אלי הורים, מאיפה? מרמת אביב. אני ראיתי רמת אביב, ידעתי שמגיע אלי עכשיו עוד צרור של יריות. נשמתי. התחלתי לקרוא. מסתבר מה כתוב? הם כותבים אפילו אנחנו ברמת אביב, קיבלנו בשנים הקודמות פחות ממה – הם לא הבינו את הצעקות מתל אביב של מה היותר שהם קיבלו כל הזמן. סיפרו שהם קיבלו גם פחות ממה שיש בתכנית ניצנים ושהם שילמו הרבה יותר ושעכשיו הם משלמים את אותו סכום ומקבלים יותר ממה שהיה לפני כן.

אבל מה זה יותר? אחד מה זה יותר, שניים - - -

יפעת, תעבירי לי את האנשים האלה אחר כך.

בשמחה.

רק שנייה. אחד בשמחה, כי אני יודעת להגיד לך שיש לנו 48 מועדוניות בבתי ספר ועוד 400 וכמה גנים. נדמה לי ששיר, שמרכזת פה את היסודיים ואחז את ה - - -

כן, אני מכירה כבר בעל פה.

סבבה. עזבי שהקיץ שלנו לא היה קיץ.

גם שלי.

ותחילת שנה לא הייתה תחילת שנה, זה גם עכשיו. ואני יודעת להגיד לך שאני באופן אישי הייתי בקרב מול כל המפעילים שאם לא מתאים להם שילכו. אז זה לא שעשו עלינו ספקולציות.

ובסוף לא הלכו. רובם לא הלכו.

סבבה, אבל תקשיבי, כשיש לנו שלושה חוגים, אבל הם לא טובים, אז זה לא עוזר. כשיש לנו יחס צוות בן אדם במקום 1 ל-18, 1 ל-27 או 35, זה לא טוב. זה אותו דבר, אבל זה לא טוב. באמת לפעמים הפתרון נורא פשוט.

בכל תל אביב זה היה ככה?

בכל תל אביב זה היה ככה, למעט הדרום.

אוקיי, בואי נעשה סיכום כזה. תראי, אני לא אשאל אתכם כמה שילמתם לפני כן, כי אני יודעת שגם - - -

המון.

רגע.

בשביל זה רצינו להסדיר את זה.

כי אני יודעת שגם שם זה דיפרנציאלי.

לא, ההסדרה הייתה אמורה להיות בסכום.

אני לא מדברת על ההסדרה, אני מדברת רגע לפני שאנחנו עשינו את ההסדרה.

בהסדרה 1,200 שקלים.

היה.

שנייה. הסיפור היה דיפרנציאלי. עדיין מתוך הסכום הזה – ואני עכשיו נכנסת למתמטיקה פשוטה, עוד לפני שאני נוגעת לרזולוציות. בתוך הסכום הזה שאתם שילמתם, מומנו עוד דברים אחרים שלא קשורים למה שאתם קיבלתם.

אני חושבת שלא. מימנו בבית ספר.

את יכולה. זה לא עניין של מה אנחנו חושבים, זה עניין של מה היה. לא משנה – מומנו בבית הספר, ממונו אחרי הצהריים, מומנו - - -

אבל העיר שלנו עובדת בניהול עצמי וזה חלק מ - - - של ניהול עצמי.

אבל סליחה, ענת, שנייה, את מפספסת. זה לא משנה, כל מה שמימן זה חשוב. אני לא חושבת שאף אחד לקח את זה לכיס שלו. ראש העיר לא לקח את זה לעצמו לממן את הקניות של הבית, אבל הוא מימן בזה פעילויות אחרות שהן לא הצהרון עצמו. לא המסגרת שעכשיו את תיארת לי. מה שאומר שמתמטית אפשר לקיים את אותו צהרון שקיבלתם בלי שנגענו בו. אנחנו לא מחילים עליהם את ניצנים, בסדר? את אותו צהרון שאת קיבלת והוא לשביעות רצונך ואנחנו אומרים לך אוקיי, שיהיה לבריאות, תשאירו ככה, יכולתם לקבל בפחות כסף.

כן.

ואז לא הייתם. זה הסיפור.

אבל אנחנו לא יכולים להפעיל אותו ברמה ב-935 שקלים.

רגע, שנייה רגע. לשם אנחנו נכנסו.

אנחנו גם רצינו לשלם פחות. 1,100 זה היה החישוב. אנחנו חישבנו את זה כ-1,100.

שנייה, שנייה.

אבל ב-935 שקלים מפעילים פרטיים, שגם מופעל עליהם מע"מ, לא מסוגלים לתת לנו את הצהרון שהיה והבטחתם לנו שהוא יהיה.

הבנתי את זה. הבנתי, שנייה. קודם כל נתחיל בזה ואני כן רוצה להמשיך את הקו, שבמתמטיקה הפשוטה יכולתם לשלם פחות. עכשיו, כמה פחות? תפתחו ספרים. עיריית תל אביב לא מוכנה לפתוח ספרים עד עצם היום הזה. אמת? עד עצם היום הזה הם לא מוכנים לפתוח ספרים והסכומים שנגזרו מהרווח של הצהרונים גם כל פעם משתנים ולתדהמתי הם עולים. כל פעם שאני אומרת איזה סכום וטעיתי, הם מתקנים אותי גבוה, כאילו פגעתי בהם, שהם לא ירוויחו מספיק.

אז אני אומרת, בשביל ליצור הסדרה ואמרתי את זה בתחילת הדיון, למה אנחנו יושבים פה עכשיו? כדי ללמוד רגע. ואם מישהו חושב שבאמת בחלקת אלוהים הקטנה שלו, שיכול להיות שהיא חריגה משאר המקומות ואנחנו נקבל את זה באהבה והכל - - -

היא לא כזאת קטנה.

היא לא חריגה גם.

רגע, רגע. יש התנהלות שהיא מצריכה שינוי או התאמה מצדנו – תביאו את המספרים, אבל אמיתי. מספרים שיחתמו. לא מישהו שעכשיו יושב לי במשרד ומשרבב לי איזה משהו, כי גם את זה אני מכירה, ונשב ונפתח את זה; ואז אנחנו נראה איפה אנחנו באמת צריכים לעשות את השינוי. בתוך הגמישות, בא באמת יאפשר לכם את ההתניידות ואת המשחק ומה לא. בואו, אני מוכנה לנהל אתכם את השיח המקצועי הזה. אני לא רוצה לנהל יותר את השיח של ה - - -

את מוכנה לנהל את השיח המקצועי, כשבסוף את אומרת זה יישאר 935 שקלים.

מה אני אמרתי בתחילת הדברים שלי אליה? שאני מוכנה לעשות את ההתאמות, אם תביאו ותראו לי נתונים. כאילו כמה פעמים עוד? רשמתם את זה? כדי שאם מישהו פספס - - -

סבבה. לקחנו ונעשה.

באמת. אני מנהלת שיח חרשים.

שלא מוכתב 935 שקלים. אז זה בעניין ה - - -

רגע, נקודה נוספת שאני רוצה להעלות.

יפעת, זה מוקלט, אגב.

מצוין.

יש את זה משודר גם.

לא משנה, תני לו. זה עושה לו בשביל ההרגשה הטובה. לפחות משהו פה עושה לו הרגשה טובה. סוגיה נוספת שאני רוצה להעלות, שגם הרשויות צריכות לקחת את זה לתשומת ליבן, ואגב, כלפיהן אנחנו צריכים לבוא לא בטענות, אבל לבוא ולדרוש את מה שצריך, זה שהם לקחו את ניצנים ואת החוק ואת הכל, הם הורידו או גזרו איזה שהוא משהו בתוך המסגרת, אבל את הרווח של עצמם הם השאירו, ואז ברור שהצהרון ייפגע.

איפה?

בחלק מהמקומות.

אצלנו לא.

שווה לראות, כי בתל אביב אמרו שאתם עדיין גובים והעירייה עדיין גובה תקורות ועדיין לוקחת איזה שהוא סכום שנשאר לרשות.

בוועד חינוך לא - - -

בסדר, אני אומרת מה הטענות שהגיעו אלינו. אז בשביל לנהל שיח אמיתי - - -

אנחנו לקחנו את מה שאמרת. דבר שלא קשור רק לתל אביב, שאני חושבת שצריכים לתת עליו את הדעת, זה האיסור. נכון שזה אמור להיות מין תחליף ליום לימודים ארוך, מתי שהוא, לכיוון יום לימודים ארוך, אולי פעם ימומן, הכל בסדר.

בחלום.

חלום. הלוואי. מתנהל אצלנו מאיר בדרום תל אביב בעונג רב. עדיין לא ברור למה הורה שכל השנה לא יכול או לא רוצה לשים ילד בצהרון, לא עובדים או משהו כזה, לא יכול לרשום את הילד לקייטנות של החגים. התכנית לא מרשה לו.

או להירשם לחלק מהימים.

אבל זה לא העניין של התכנית שלנו.

זה התכנית. התשובה היא התכנית לא מרשה.

לא, לא, רגע, אני רוצה לענות בעניין הזה. אי אפשר לשחק משחק כפול ולדבר במונחים של עולם של חינוך. מי שנרשם לצהרון, רוצה ומתחייב לתכנית של שנה שלמה. עזבו רגע את ההיעדרויות ואת ה - - -

אבל זה לא היה ככה עד היום.

שנייה.

לא, זה התכנית שלהם. סגרנו.

זה התכנית של רוב ההורים, לא שלך. רוב ההורים רשמו את הילדים שלהם והם רוצים - - -

נורא חם. תקררו אותם, בגלל זה הם כועסים לי פה. תקררו קצת את החדר.

רוב ההורים רוצים - - -

חיים, זה לא ההגדרה.

אבל אני רוצה - - -

זו הגדרה שלכם, לא רוב ההורים רוצים.

את רוצה להקשיב רגע?

כן.

אני מנסה להקשיב לך. רוב ההורים שרושמים את הילדים שלהם מחודש ספטמבר עד שהעסק נגמר, רוצים שהילד שלהם יהיה במסגרת מוסדרת, רצופה, מתחילת שנה ועד סופה.

נכון.

ולכן אם מישהו רוצה להוסיף ילדים, לא משנה כרגע מתי, הוא צריך לשקול את השיקול החינוכי – מתי הדבר הזה גורם נזק.

ברור.

כלומר אם יש 20 ילדים בגן ורוצים לצרף שניים וזה אפשרי, סבבה. רוצים לצרף עשרה, זה מחייב את הרשות להעסיק עוד כוח אדם, שהיא עכשיו צריכה לחפש אותו וזה מחייב שינוי. אז אם הרשות יכולה, זאת ההנחיה. אם הרשות יכולה ולוקחת את זה על עצמה - - -

חברה, גם או שזה מערכת מוסדרת או שזו מערכת שלא מוסדרת.

מה זה אם הרשות יכולה? סליחה.

יכולה להתארגן.

- - - לשלושה ימים בשבוע. בתחילת שנה - - - שרק שלושה ימים מסוימים בשבוע. - - - נרשם רק לחופשות.

אבל יש נציגות - - -

מי מדבר על תל אביב?

חברה, אין פרוטוקול ככה. ענת, משפט סיכום.

אני מבקשת להבין את זה. קודם כל לא מה שהיה רע, אוקיי? אנשים משתמשים במועדוניות בעיקר לא מפדגוגיות חינוכיות, הרבה יותר מהעבודה ש - - -

בגלל שהם צריכים לעבוד.

שהם עובדים והם משתכרים והם צריכים לעשות דברים. מילא שאתם לא מרשים שיירשמו לחלק מהימים - - -

שזה גם לא בסדר. זה גם לא בסדר.

לא ברור לי, אבל סבבה. לא יודעת. אבל מה הבעיה שלא מרשים בחופשות?

אני חושב שעניתי לך ולא הקשבת לי. עניתי.

אז איך מבקשים שזה יידון?

אני חוזר, אם הרשות יכולה להתארגן, סבבה. אם היא אומרת לא יכולה להתארגן, אז זה לא - - -

נכון, זה תלוי ברשות.

מה זה הרשות? המפעילים אומרים שתכנית ניצנים לא מאפשרת את זה.

אוקיי, הבנו. אבל זה שהמפעיל-. המפעיל גם אמר שבגללו מגיעים תולעים באוכל.

חוק ניצנים מרשה את זה?

אז הם אמרו. וגם בגלל חיים הם לא הזמינו מספיק מנות.

סליחה, חוק ניצנים מרשה?

בבקשה, אמציה.

יפעת, אני יכולה להגיד שאני נתקלתי ביותר מאמא אחת שבעבר הייתה נרשמת לחלק מהימים - - -

גם אמרתי את זה וגם כתבי את זה.

אני יודעת. בסדר, אבל אי אפשר לעשות הסדרה ובסוף לתת מענה להכל ובסוף יש גם דברים שהם החלטה של רשות. זו החלטה של הרשות, נקודה.

בגדול הורה גם משלם על המעט ימים פחות ממה שהוא ישלם על הכל.

זו החלטה של רשות. בבקשה, אמציה. וחברה, כבר לוחצים לי שם בדלתות, אז אני תשתדלו לו באמירות ביניים, כי אנחנו רוצים לאסוף את הנתונים ואני מבטיחה לכם, אנחנו ניפגש פה עוד חודש, בסדר? לא בסוף שנה. אנחנו ניפגש. מה לעשות חיים, עד שהכל יהיה מסודר אנחנו נשמור על קשר רציף. בבקשה אמציה.

שלום. אמציה מפורום ועדי ההורים היישוביים. אני ראש צוות הצהרונים שם ואנחנו שותפים לתהליך מתחילתו. אני הולך לדבר על דברים עקרוניים, כלומר לא על הרמה של העלות של ארוחה או משהו, יש מספיק מקומות שנדבר על הדברים האלה.

אני חושב שהבעיות שלנו נובעות בעיקר משני דברים. אחד זה החיפזון. עשינו את זה כמה שבועות לפני תחילת השנה - - -

לא, אבל אמציה, ממתי ישבנו?

לא היישום.

לא, רגע, שנייה.

לא היישום, החוק.

לא, הוא מדבר על ההתארגנות - - -

אני מדבר על עצמנו, עלינו, אני לא - - -

שנייה, תקשיבו. כנסת, עבודת הכנסת. אני מרגישה שכשאנחנו ילדים טובים אנחנו מקבלים נו, נו, נו, וכשאנחנו - - -

אני לא - - -

רגע. בדרך כלל איך זה קורה בכנסת? מגישים חוק, שמים אותו, מצביעים ועכשיו בואו נדבר. אנחנו לא עשינו את זה. לא שיחקנו פה פוליטיקה על אף אחד. באנו, ישבנו עם כל מה שצריך. אמרנו לפני שאנחנו שמים את החוק, אנחנו יושבים עם כולם כמה חודשים טובים, כולל עם התכנית ובונים את הכל. מגיעים לאיזה שהוא קונסוננס ואחר כך נביא את זה להצבעה וזה מה שעשינו.

בתקופה שהתחלנו לשבת בנובמבר, לצורך העניין, יכולתי להגיש את הצעת החוק, להצביע עליה ואז היינו מקיימים לצורך העניין, ואני אומרת לך, זה בעיקר היה שיח פוליטי ולא שיח מקצועי כפי שנעשה בתוך התהליך. אז לבוא ולהגיד שזה חיפזון, אני אומרת לכם, זה לא נכון. אנחנו הצבענו בסוף השנה, אחרי שעבדנו שנה שלמה, אבל הצבענו על מה שאנחנו יודעים שעבדנו כל החודשים האלה.

בסדר, אבל מבחינת חלק מהספקים, חלק מהרשויות, הם באמת קיבלו את זה - - -

מי ששיחק ראש קטן. מי שנצנץ.

בזה אני מסכים איתך. הדבר השני הוא שעדיין חסרות לנו התקנות.

נכון.

וזה גם משאיר כל מיני פינות פתוחות. כי אנחנו יודעים שלחוקים אחרים יש תקנות, זה חוסך את כל השאלות. וזה גם חבל מאד שאין לנו את זה.

נכון.

אני חושב שהמילה שחזרה פה הכי הרבה פעמים, וגם אצלי זה נמצא במרכז של הדברים שרציתי להגיד, זה באמת אותה גמישות. היישובים שונים גם במה שהם רגילים, גם במצב האמיתי שלהם, בין אם זה המצב הכלכלי, בין אם זה המצב של התשתיות ועוד אלף ואחד דברים אחרים. התכנית היום מאד קשוחה והיא מאד קשיחה. יש לנו גמישות, לא גמישות, אבל יש לנו שונות בסבסוד, יש לנו שונות בעוד הרבה דברים אחרים שמקבלים, ואז פתאום מה התקציב של הדבר הזה ומה התקציב של כל סעיף? כולם אותו דבר. זה לא הגיוני. כלומר בזה אנחנו צריכים לטפל, כי זה לא יכול להיות.

אמציה, כל מה שנאמר זה גם כתוב, אז בוא רק תוסיף לנו, כדי שנוכל להתייחס לנקודות נוספות.

בסדר, אני אומר שזה במוקד של העניין הזה. טוב, שוב, אני לא נכנס לסעיפים הקטנים, המסגרות הקטנות. לכל זה אנחנו נצטרך לתת מענה וחשוב גם שאנחנו נדע שעדיין לא כל הרשויות – מבחינתי הרשות זה המדינה – יודעות לתת את השירות הזה לבד. אנחנו עדיין תלויים בספקים חיצוניים בהמון מקומות בארץ. ספקים אני מדבר על פרטיים.

גם חלק זה בחירה וזה גם בסדר.

סליחה?

וחלק זה גם מתוך בחירה וגם זה בסדר.

בסדר, אני אומר, אנחנו חושבים שבכל מקרה אנחנו לא יכולים להגיד להם כמו את הגן או בית הספר, זה ממלכתי ואין לנו ספק חיצוני שמפעיל לי עכשיו בית ספר או גן בבוקר. ולכן אנחנו צריכים לראות שבאמת אנחנו מסוגלים להביא את הספקים. אני מדבר על רווח שהוא מבוקר. אנחנו יודעים לעשות את זה. המשרד יודע לעשות את והוא עושה את זה בספרי לימוד, הוא עושה את זה בפולין, הוא עושה את זה בתל"ן. הוא יודע לתת מחיר שהספקים רוצים ורודפים אחרינו לתת את השירות. אז צריך לראות איך אנחנו יוצרים את האיזון. אני לא מדבר על פריצה של כל הגבולות. אנחנו צריכים איזון שיביא את הספקים ל - - -

הרווח הוא מבוקר. יש מקומות שמפעילים ב-670 שקלים והם מרוויחים. אגב, ביישוב שאני נתתי לכם דוגמא, שהוא למ"ס 8, ב-875 שקלים נשאר הרווח של הניהול העצמי. זאת אומרת בית ספר לוקח את הרווח לעצמו לפעילויות. זה אפשרי. זה לא משהו שאנחנו המצאנו.

בסדר, אבל שוב, זה שונה גם בין המקומות בארץ.

אני כן מסכימה לגבי מרכז הארץ. אני בכוונה נתתי את כל הנתונים האלה כדי שאתם תבינו ואני אומרת לכם, אנחנו ניפגש אחר כך ונשלח אתכם, שתלמדו. אני לא אומרת את זה בשידור, כדי שלא כל הארץ תלך אליהם ואחר כך הם עוד יאשימו אותי. יגידו אה, אנחנו טובים, אנחנו משלמים את המחיר.

לגבי הגמישות הפנימית, אנחנו בהחלט מקבלים. אנחנו גם נרשום את זה כאן ואנחנו נטפל. נבוא עם תשובות.

אוקיי הפרק האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה נושא סבסוד. יש פה שני דברים. דבר ראשון הסבסוד היום הוא לא לכולם. הסבסוד היום הוא יישובי. אנחנו יודעים שיישובי לא מתייחס למשפחה לפי המצב שלה ובתוך היישובי - - -

דיברנו על זה.

ואנחנו חייבים לראות איך עוברים לסבסוד שהוא אישי.

דיברנו על זה. במקומות שהמחיר אחרי סבסוד יותר גבוה ממה שהם קיבלו והוא אחרי מבחני הכנסה, אנחנו מטפלים.

בסדר, אבל אנחנו יודעים היום לתת סבסוד בנושאים אחרים שהוא אישי, ואני חושב שאפשר לעשות את זה והמשרד גם יודע לעשות את זה בנושאים אחרים.

הדבר השני זה המקור היום של הסבסוד, זה נטו משפחה שאנחנו לא יודעים מה העתיד שלו. זה לא בבסיס התקציב ואני לא רוצה שנדבר על משהו - - -

תקשיב, אתה מדבר איתי על הצרות של העתיד. אני מדברת איתך פה על צרות של ההווה.

לא, אבל אני לא רוצה שנעשה משהו שמחר ייפול. קראנו לזה בית ספר של החופש הגדול.

ההסדרה היא בלי שום קשר.

אני מדבר מהניסיון של החיים, שהוא לא טוב.

ההסדרה של הצהרונים – תקשיבו, וזה גם חלק מהערבוב שעשו פה. יש נטו משפחה, שזה בעצם שר האוצר, שאגב בכלל אין לו קשר לא לניצנים ולא לכלום. הקשר היחידי שלו, שהוא עשה, שמשרד האוצר הוציא כסף כדי לסבסד. בסדר? זה הסיפור שלו. ככה שכל הטענות שיש לכם זה אני ומשרד החינוך. זה מי שאתם רוצים, אבל זה לא שם. הם שמו כסף.

אנחנו באים ויוצרים הסדרה גם במסגרת החוק לגבי הנושא של הצהרונים בכלל. עם נטו משפחה, בלי נטו משפחה, אנחנו אומרים השטח הזה פרוץ, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מסדירים אותו. אז כולנו שואפים שהסבסוד ימשיך ואין קשר - - -

בסדר, זה נכון, אבל אנחנו שוב - - -

אבל חשוב לזכור שזה ערוץ מקביל ואנחנו יוצרים את ההסדרה, שזה ערוץ אחר.

בסדר, ואנחנו מנצלים כל הזדמנות שלנו מול המחוקקים. מנצלים את העניין הזה.

וזו אגב ההזדמנות לומר, כי אין לנו הרבה זמן, אני חייבת להתחיל דיון אחר, אנחנו כבר באיחור, שהסיפור של התקנון שזה נ' של משרד החינוך, למרות שב-15 באוגוסט יצא מסמך של משרד החינוך, יחד עם השלטון המקומי, לכל הרשויות. הוא גם אצלי ואני גם העברתי אותו.

של ניצנים.

לא, לא של ניצנים. שהחוק עבר ושניצנים הוא בעצם פלטפורמה לקיום החוק. עכשיו, יש רשויות שנצנצו ואמרו אין תקנה כתקנה, אנחנו לא עושים. הכי אבסורד זה שהם אמרו אנחנו לא יכולים, החוק יצא מהר. את ניצנים אנחנו נעשה ב-א'-ב', אבל בגנים לצורך העניין אנחנו לא מחויבים, אז אנחנו לא נעשה. אז רגע, מה ההבדל? זאת אומרת אם אתם מסוגלים להתאים את עצמכם כאן, למה אתם לא מסוגלים להתאים את עצמכם כאן? הרי אנחנו מדברים על אותה תכנית.

בסופו של דבר זה גם קם על רצון טוב או על באמת איזו שהיא מחויבות של הרשויות עצמן. מי שמשלם מחיר בסופו של דבר זה התושבים ולדעתי הכתובת צריכה להיות בשיח ביניהם.

לגמרי.

שנה הבאה אין תירוצים. אין תירוצים. התקנות תיכף יוצאות. גם מי שלא רצה להבין, אנחנו נדאג בכל החודשים שיש לנו עכשיו שהוא יבין שהוא מחויב לסיפור הזה והוא יצטרך להתאים את עצמו למתווה.

אני אתן לעדי ממש במשפט ושיר ממש במשפט, לא את כל מה שדיברנו כבר בכל הפעמים.

לא, לא, הוא רשום מהתחלה.

אני רשום.

במשפט. בבקשה, אתה צודק, מחילה, במשפט.

הוא אמר שעדי תדבר בשמנו.

עדי מדברת, לא משנה. דבר במשפט, חבל על הזמן. גם רק אם יש לך מה להוסיף, לא להתחיל לטחון את המוכר שאינו רשמי מחדש. אנחנו נקיים על זה דיון.

לא, אני רוצה לדבר דווקא ברמה העקרונית, שאני חושב שבסופו של דבר ישנה ירידה מאד משמעותית גם באיכות של הסייעות, גם באיכות התכנים ואני חושב שאי אפשר להתעלם מכך.

איך באיכות הסייעות? תן לי דוגמא. לא סיסמאות.

אני אתן לך דוגמא. אצלנו עובדות סייעות בגנים אצלנו שהם המשיכו בצהרון, שזה היה מכלול אחד ארוך של יום לימודים ארוך. ומרגע שנכנסה תכנית ניצנים, אז אותן סייעות שהיו עובדות קבועות של 12 חודשים, שקיבלו את משכורתן עם ותק, עם כל מה שהיה כרוך מזה, של עובדות מן המניין, פוטרו כי לא הייתה ברירה, כי ניצנים לקחו את זה והם - - -

מה זה קשור? ניצנים לא לקחו, אתה ממשיך להעסיק אותן.

לא, לא, לא.

בירושלים - - -

את לא, את כבר קיבלת את רשות הדיבור שלך.

אני רק מבהירה. בירושלים עיריית ירושלים - - -

לא, בירושלים, עיריית ירושלים למשל החליטה שכל הצהרונים שהיו מופעלים על ידי גופים שונים, אפילו לא ב-935 - - -

מה אתה רוצה מחיים? תבוא לראש עיריית ירושלים. מה אתה רוצה מחיים? באמת אני שואלת.

הנקודה היא שחיים הוא המפקח, סליחה..

אני לא אלך לקנות חלב אצל הקצב. באמת, אתם כל הזמן מערבבים את זה.

יפעת, תקשיבי רגע. הנקודה היא שחיים הוא המפקח. חיים צריך לפקח על התכנים ולראות מה קורה בתוך המסגרת התקציבית הזאת, שאני חושב שהיא לא ריאלית, ה-935 שקלים, גם אם מישהו חושב שכן. אני חושב ש-1,100-1,200 שקלים זה הריאלי, אם רוצים לשמור על איכות של תכנים, של חוגים, של מפעילים, של מי נכנס לצהרון. איזה סייעות נכנסות לצהרון. תבדקו בבקשה ארצית את רמת ה - - -

כמה שולם לסייעות שלכם לפני ניצנים בשנה שעברה ולפני שנתיים?

זה משתנה לפי הוותק, אבל זה היה - - -

בין כמה לכמה?

בין 40 שקלים ל-60 שקלים.

נו, מה אתה רוצה, זו התכנית. אוקיי, זה מה שמתוקצב בתכנית.

לא נכון.

מה לא נכון? זה מה שכתוב.

לא נכון, הם משלמים להם שכר מינימום, על מה אתם מדברים?

אז בוא נסכם.

בניצנים, בניצנים. ב-10 חודשים בלבד ואחר כך הן מפוטרות.

אוקיי, בואו נסכם. עד עוד חודש בדיון תלמד את ניצנים ותראה מה הנתונים אומרים שם. ומי שעובר על החוק, אנחנו נדע גם להתמודד איתו.

אבל הוא צודק. משרד החינוך שולח, אבל הרשויות המקומיות לא מעבירות לסייעות את הסכום הזה.

בבקשה, עדי. אז מי שלא מעביר, לא יקבל את התקצוב. מאד פשוט.

אז אני צריכה לעבור עיר-עיר ולדווח למשרד החינוך.

בוודאי שכן.

אוקיי, אני אעשה את זה.

בוודאי. בבקשה עדי.

בשנה הבאה יש גם סנקציות.

כן, ושנה הבאה יש סנקציות של עד 50,000 שקלים למי שבעצם לא מקיים את החוק. בבקשה, תדווחו.

בסדר. אני אתחיל לדווח.

תודה על זכות הדיבור, גברתי יושבת הראש. יום חשוב.

רק מהר, עדי, כי תיכף - - -

מהר, מהר. אני רק סוגרת מעגל. פתחת את הדיון בנושא יום לימודים ארוך ואמרת שתקוותך ממש ממש ממש בקצה ואני מבקשת לא להרים ידיים. יום לימודים ארוך זה הפתרון לכל הסוגיות. לסוגית הבעיות, לסוגית - - -

הסכמנו על זה מההתחלה.

להכל, הכל, הכל. יום לימודים ארוך תחת מטריה של משרד החינוך, באחריות ובפיקוח משרד החינוך, סייעות, עובדות של משרד החינוך, הגנים וילדים בכיתות א'-ב'-ג' יהיו ברמה הרבה יותר טובה.

אוקיי, מקובל, עדי. חבל על הזמן. זהו? סבבה. אז הנה, פתחנו עם זה וסגרנו עם זה. שיר, משפט על מה שהיה לך להוסיף.

אני רק רוצה בקצרה להגיד שבפועל אני נפגשתי ממש בשבוע-שבועיים האחרונים עם כלל יושבי הראש של בתי הספר. בנושא הצהרונים הם מדווחים על זה שיש ירידה דרסטית באיכות של הצהרון, גם במה שדיברנו, קודם כל ביחס כמות צוות מול כמות ילדים. דרסטית, ירדנו כאילו פי שניים. זה מטורף. איכות הצוות ירדה ואני רוצה להגיד שגם הנושא של ההנחה אצלנו מאד מאד משמעותי בעיר. והדבר האחרון שהיה לי מאד חשוב, שזה משהו שנתקלתי בו כבר בהתחלה, הצפתי אותו ולא קיבלתי על זה שום מענה. המתווה מחולק ל-650 שקלים ול-285 שקלים. במתווה של ה-650 שקלים אין שום התייחסות לזה שיש הרבה מקומות, דיברנו על זה, שמפעילים מפעילים פרטיים ועל ה-650 שקלים האלה הם משלמים מע"מ ובמתווה זה לא מופיע; וזה חלק מהדברים שעל זה הילדים אצלנו מקבלים פחות על זה.

אוקיי, אז קודם כל זה מוכר. לגבי מה שאמרת - - -

על אף שהצפתי לראות אם על זה מקבלים פטור, לא קיבלתי מענה.

אוקיי, לגבי מה שאמרת לפני כן ואת פשוט לא היית פה בפתיחת הדיון כשאני אמרתי, אין יותר סיסמאות סביב השולחן הזה. ירדה האיכות, פגעו או עשו. שיביאו לי בבקשה את המסמכים חתומים, של החשבונות שהם שילמו לפני שנה. אני רוצה להשוות אותם לתכנית. איפה שיש פערים שאנחנו נבין שהם סבירים, אנחנו נחשוב איך אנחנו מתקנים את זה. הוגן?

לקחנו את זה.

נראה. תזכרו מה אני אומרת לכם. אנחנו נגיע ליוני – את המסמכים אנחנו לא נקבל.

אבל זה לא רק זה. זה - - -

בבקשה, משרד החינוך סוגר את הדיון ואני מסכמת.

אני רק רוצה לומר מילה אחת אחת לגבי התקנות. באמת בתקופה הקרובה נביא את התקנות ואת הצו עם המחירים. במקביל אנחנו עושים איזו שהיא עבודה לטובת המוכרים שאינם רשמיים לקראת השנה הבאה. אני באמת מקווה שבתקופה הקרובה התקנות יובאו לאישור ועדת החינוך.

מאה אחוז.

מה זה בתקופה הקרובה?

בחורף.

למרות שאני עדיין חושבת שרוב הרשויות עם הראש הגדול כבר התאימו את עצמן לניצנים, בלי שהן מקבלות את הסבסוד. ובעובדה – 190 וכמה רשויות מתוך 250, אני חושבת שהנתון הזה מדבר בעד עצמו. מי שבחר שלא, ה-נ' הוא אצלו.

בבקשה, חיים.

משפט אחרון, סליחה. אני רוצה להגיד בסופו של כל הדיון הזה ובמהלך השנה הזאת המשתנה העיקרי שמשפיע על איכות הפעילות הזה זה האם הרשות לקחה אחריות על הדבר הזה או לא לקחה. כל היתר הוא נגזרות.

חד משמעית ואני חושבת שזה גם נשמע בדבריי לאורך כל הדיון.

אני רק רוצה לבקש ממשרד החינוך ומהוועדה לשתף את ההסתדרות. אתם מפילים על העובדים, אתם אומרים איכות הסייעות ירדה. איך ירדה איכות הסייעות? זה אותה סייעת. האיכות ירדה כי העובדת אמרה - - -

תודה שאת אומרת את זה.

תשתפו אותנו.

אוקיי, תודה רבה על החיזוק של הדברים. בגלל זה אני אמרתי להפסיק לדבר בסיסמאות ולהתחיל לבוא עם נתונים ואני מסכימה לגמרי עם מה שאת אומרת וזה אפילו נשמע יותר טוב כשאת אומרת את זה מאשר אני, ואני לא אומרת את זה בציניות.

קודם כל אני רוצה להודות למשרד החינוך. אני יודעת באיזה לחצים עמדתם ואני יודעת לגבי הקיץ שעברנו ביחד ואת פתיחת שנת הלימודים ולא הרפיתם ואני רוצה להודות לכם על כל העבודה, על שיתוף הפעולה ועל כל מה שאתם עושים גם עכשיו.

אני רוצה להתייחס לנושא שעלה של כוח אדם, של הגמשה בתוך החלוקה. אז אנחנו נתייחס לתוך הפרמטרים ואנחנו ניקח את זה ונשליך מזה גם לסעיפים האחרים. לצורך העניין, מבחינת עלויות של חוגים, אנחנו יודעים שיש חוגים שעולים ככה וחוגים שעולים אחרת. ננסה לבנות את התקציב בצורה כזו שהם יוכלו לשחק בתוכו, כל אחד לפי המקומות שלו, בלי לשבור את המסגרות.

אגב, כבר השנה אפשרנו את זה ובקול הקורא המעודכן שאנחנו נוציא בינואר זה יבוא לידי ביטוי.

אני יודעת. אני בכוונה אומרת את זה גם כדי שאנחנו נביא את זה רשמי ושזה יהיה מובן וברור לכולם.

אנחנו נקיים דיוני המשך, אחד – על הנושא של הדיווח. אנחנו נביא את זה לפה כדי שאולי כשאנשים גם ייחשפו לזה אז זה פחות ירתיע ויפחיד, וגם על הנושא של המזון. אז יהיו לנו שני דיוני המשך ובמהלך התקופה אנחנו גם כמובן נדבר על ההגמשה ועל הדברים החדשים שייצאו מתוך השיח הזה לקראת השנה הבאה.

תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.