ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-01OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 238

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ד' בחשון התשע"ח (24 באוקטובר 2017), שעה 10:00

תרומת העלייה לכלכלה וסוגיית מיצוי זכויות העולים בעת קליטתם - ישיבה חגיגית לציון יום העלייה

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

מרדכי יוגב

יוליה מלינובסקי

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

רוברט אילטוב

אלי אלאלוף

עמר בר-לב

עודד פורר

ראש הממשלה בנימין נתניהו

יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין

שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר

מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ

אלכס קושניר - מנכ"ל משרד העלייה והקליטה

מיכל פינק - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה

הדר וינטר גולן - מנהלת תחום תכנון, משרד הכלכלה

רויטל דותן - ממונה ארגון לימודים של תלמידים עולים, משרד החינוך

אבי לוין - מתמחה בלשכת המשנה למנכ"ל, משרד הבריאות

מיכאל קנדינוב - רכז לעידוד עלייה, עיריית קרית גת

נינה דוקונין - מנהלת אגף קליטה עירונית, עיריית קרית גת

יעקב אפריימוב - מ"מ ראש העיר, ממונה על הקליטה, עיריית קרית גת

נתן שרנסקי - יו"ר, הסוכנות היהודית

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

ג'וש שוורץ - מזכ"ל, הסוכנות היהודית

אורלי צוקרמן - מנהלת תכניות קליטה מערב, הסוכנות היהודית

אורלי זינגר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עליה, הסוכנות היהודית

אריאל דיפורטו - מנהלת תחום עליית מצוקה, הסוכנות היהודית

יגאל פלמור - מנהל קשרי ציבור ותקשורת, הסוכנות היהודית

ראובן שלום - מזכיר הממשלה, ההסתדרות הציונית העולמית

אברהם דובדבני - יושב ראש, ההסתדרות הציונית העולמית

סטפני שטראוס - מנכ"ל, ההסתדרות הציונית העולמית

מרינה רוזנברג קוריטני - ראש המחלקה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

תניה פרוצקו - Founder, ההסתדרות הציונית העולמית

רפאל כהן - מנהל תחום ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית

ג'ונתן רובין - Director of Strategic Relationships WZO, ההסתדרות הציונית העולמית

סוניה גרהם - NA, ההסתדרות הציונית העולמית

אייל אטיאס - יועץ בכיר לסגן ומ"מ היו"ר, ההסתדרות הציונית העולמית

יעקב חגואל - מ"מ יו"ר ההנהלה, ההסתדרות הציונית העולמית

אילנה היידמן - ההסתדרות הציונית העולמית

רבקה בוקמן - מחקר, ההסתדרות הציונית העולמית

קרן גוטמן - סטודנטית, ההסתדרות הציונית העולמית

שי קסלר - סטודנט, ההסתדרות הציונית העולמית

פיליפ טרובי - סטודנט, ההסתדרות הציונית העולמית

שמואל טל - מנהל החטיבה לתקשורת, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל

קליפורד סברין - צוות קרן היסוד, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל

שאול רביד - סמנכ"ל, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל

ויטלי חיים בן יעקב - מנכ״ל, הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי

ג׳פרי דאובה - ראש לשכה, ארגון ציוני אמריקה

אבי זאנה - מנכ"ל, עמ"י ישראל

דניאל חפץ - מנהל פרויקטים תעסוקתיים, עמ"י ישראל

חן דור - מנהלת תחום קליטה ומתנדבים, הקרן לידידות

עופר דהן - מנהל העלייה והקליטה בקרן לידידות, הקרן לידידות

יונתן רובינשטיין - מנהל תכנית, עמותת גבהים

אורן מזרחי - מנהל תכנית - עולה מצרפת, עמותת גבהים

גלי שחר אפרת - מנכ״לית, עמותת גבהים

לאה אלבז - מנהלת קשרי ממשל, עמותת גבהים

מארק אייזנברג - יו"ר ומייסד קעליטה

חנה אלעזר לגסה - דוברות ושינוי מדיניות, אגודת יהודי אתיופיה

סטלה שמונוב - ועדת רווחה, קונגרס יוצאי בוכרה

יעקב מושיחוב - ועדת רווחה, קונגרס יוצאי בוכרה

יהודה בלוי - מנכ"ל, קונגרס יוצאי בוכרה

סופיה עדי - מייסדת מנכ"ל דור למדע, דור לדור

גסטון אריאל סיידמן - עיתונאי, התאחדות עולי אמריקה הלטינית

יעקב סטנגי - ראש ועדת קליטה, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

ג'וסי ארבל - מנהלת שירותי קליטה, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

יחזקאל לנדאו - נשיא, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

מוניקה לב כהן - מנכ"לית, ארגון המדענים הישראליים בחו"ל

רועי אבקסיס - מזכ"ל תנועת בני עקיבא

ג'יי שולץ - נשיא, TLV Internationals

יהונתן יאבור - מנכ"ל TLV Internationals

אנדרו פיקו - סטודנט, TLV Internationals

יעקב ברגיל - מנהל קשרי חוץ, עמותת אדיר ישראל

יעל יצחקי - מנכ"ל עמותת חממה

אינה ישראלי - יו"ר התאחדות יוצאי גרוזיה-טביליסי

גרשון לרנר - מנכ"ל, בית ברזיל

ריקרדו לומסקי - מנהל, בית ברזיל

דוד בן אמוץ - חבר, בית ברזיל

ארתור ברקוביץ - סטודנט, בית ברזיל

סידני שפירא - רופא, בית ברזיל

נילי נאהורי - רכזת עמותת 'ישראל לתמיד', בית ברזיל

עדי כהן - קשרים אסטרטגיים, הפרויקט הישראלי - The Israel Project TIP

קלוד בלוך - יו"ר, C.N.E.F - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית

סם קדוש - מנהל, C.N.E.F - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית

אמלי אבבו - סגנית מנהל, C.N.E.F - מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית

אילנה טויטו - מדריכה, CNEF-מגשימי תקוותנו

עדנה ביסמוט - מדריכה, CNEF-מגשימי תקוותנו

אורית צגאי - יו"ר ועדת עולים בלשכת עורכי הדין, לשכת עורכי הדין

שושנה בן דור - מנכ"ל, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

אבבו עינה - ממונה על פרויקטים חינוכיים, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

גבריאל סקט - מנהל פרוקטים, ישיבה יוניברסיטי בישראל

יעל כצמן - מנהלת תקשורת של ארגון 'נפש בנפש'

רונן פוקסמן - רפרנט קשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש"

ליזי מרטין - מנהלת המחלקה לקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש"

שירה לורנץ - מנכ"ל, עמותת "בשביל החיים"

נעמה בן פזי - סמנכ"ל, עמותת "בשביל החיים"

ראדני עמרני - מנהל רדיו רן בפרסית, רדיו רק"ע

פנטהון אספה- דוויט - מנכ"ל העמותה, טבקה - מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

אבנר ג'מבר - דובר העמותה, טבקה - מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

איילה שטגמן - נציגת ציבור, עמותה להכוון לימודי לתלמידים ערביים

רוני אקלה - מנכ"ל, הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל

אברהם שרנופולסקי - סגן הנשיא, חברת 'בוקסר בירה'

חיה יוסוביץ - מנהלת תקווה לישראל

לידיה ווסטרוב - מתנדבת, חברת 'בוקסר בירה'

מאיר לב - יו"ר מועצת ארגוני עולים

יהודית פריסמן - מנהלת פרויקטים, מועצת ארגוני עולים

הילה סולימני - מנהלת פרויקטים, קרן מיראז' ישראל

סיגל כהן אפריאט - מנהלת פרויקטים, קרן מיראז' ישראל

צבי גרייבר - יו"ר KeepOlim, keep olim in Israel

ליעמי לורנס - מנכ"ל, keep olim in Israel

ליה בדרידה - עולה

מתן פינקס - אמן חברתי

גלעד רייכנבאום - צלם, ריף הדולפינים

ליאור לווטה אבבה - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר תרגומים

תרומת העלייה לכלכלה וסוגיית מיצוי זכויות העולים בעת קליטתם - ישיבה חגיגית לציון יום העלייה

כבוד ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, כבוד יושב ראש הכנסת, הוא צריך להצטרף אלינו עוד מעט, וכבוד חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב ראש האופוזיציה וחבר ועדה, כבוד שרת העלייה והקליטה, חברת הכנסת סופה לנדבר, חבריי חברי הכנסת, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, מר אברהם דובדבני, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, מר אלכס קושניר, וקהל נכבד.

אנחנו היום כבר שנה שנייה חוגגים את יום העלייה לאחר שנחקק חוק יום העלייה בקדנציה הזו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו רוצים להגיד גם ברוכים הבאים לעולים החדשים שהצטרפו אלינו השנה, 21,928 עולים חדשים הצטרפו מ-1 בינואר למדינת ישראל. זו הפעם הראשונה שהם חוגגים את יום העלייה איתנו. השתתפות המכובדים בישיבה היום מוכיחה יותר מאלף מילים עד כמה חשובה העלייה למדינת ישראל, לעם היהודי ולבכירי הנהגת המדינה. עלייה היא נכס למדינת ישראל וליהדות התפוצות.

השנה נציין 70 שנה למדינת ישראל. אוכלוסיית המדינה גדלה, מ-600,000 עם קום המדינה הגענו ל-6 מיליון יהודים בישראל כיום. זאת במידה רבה בזכות העלייה שתרמה גידול של כ-3 מיליון עולים שהגיעו למדינת ישראל. העלייה תרמה תרומה נכבדה לכלכלת המדינה, לתרבותה ולהישגיה בכל התחומים. מדינת ישראל היום היא מעצמה בינלאומית, מדינת ישראל היא אור לגויים בזכות מדיניות הממשלה, שראש הממשלה מוביל, ובזכות ביקוריו במדינות רבות בעולם מגיעים למדינת ישראל מנהיגים רבים ללמוד מהישגיה בתחומים הטכנולוגיים, הרפואיים, הסייבר, החקלאות, המים, האנרגיה הסולרית, היזמות, החדשנות ועוד ועוד.

מדינת ישראל ראויה לשבחים על קליטת העלייה במדינת ישראל מאז הקמתה. אחדים מהעולים הצליחו להגיע לעמדת המנהיגות במדינה, כדוגמת יושב ראש הכנסת, שרים וחברי הכנסת בעבר ובהווה, מדינת ישראל הופכת את העולים החדשים למנהיגי המדינה.

לאהוב את העולה ואת העלייה, זה מה שיחזק אותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל. אני קורא לכולם לייחד השנה את יום העלייה לנושא ואהבת את העולה כמוך, על בסיס הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. באמירה הזו אני מתכוון שמשרדי הממשלה, המוסדות הלאומיים והרשויות המקומיות יחבקו את העולים, ישתפו פעולה ביתר שאת עם ארגוני העולים המגשרים בין העולים לבין המוסדות, זאת על מנת לקדם את שילובם המיטבי בחברה הישראלית. אין לי ספק שצעד זה ישפר את מיצוי הזכויות של העולים, מיצוי הזכויות יקל על שילובם של העולים בכל התחומים וכמובן יעודד את המשך העלייה מארבע כנפות תבל.

הרשו לי להודות ביום חשוב זה לכל העוסקים בעלייה ובקליטה ולראש הממשלה המוביל את מדיניות הקליטה ולשרת העלייה והקליטה וכן ליתר משרדי הממשלה, המוסדות הלאומיים, הרשויות המקומיות וארגוני העולים העוסקים בעבודת הקודש. תודה.

אני מתכבד להזמין את כבוד ראש הממשלה לברך אותנו ביום החשוב הזה ואני מאוד מודה לך, אדוני ראש הממשלה, על נוכחותך ביום המיוחד הזה. תודה.

תודה לך, ד"ר אברהם נגוסה, על העבודה החשובה שאתה עושה בראשות הוועדה הזו, על ייזום החוק, על הציבור המכובד שהבאת הנה היום, עם שרת העלייה והקליטה, סופה לנדבר, וחברי הכנסת וראשי המוסדות הלאומיים שלנו וכל מי שעוסק כאן בהעלאת בני ובנות עמנו ארצה, קודם כל שאו ברכה. העלייה היא חשובה, היום הזה הוא חשוב. העלייה חשובה לי וחשובה לעמנו והיא חשובה לעתיד מדינתנו, זה לא דבר חדש.

אנחנו מציינים עכשיו 120 שנה להקמת התנועה הציונית ומאז לידתה נושא העלייה תמיד היה בראש רשימת העדיפויות שלנו, ביסוד הציונות עומד חזון שיבת ציון. הרצל הגדיר את זה כך, הוא אמר 'קראנו בכל הדורות לשנה הבאה בירושלים וכעת הגיעה השעה להראות שבידינו להפוך את החלום לרעיון בהיר כצהריים'. נקווה שנוכל לממש את זה. בשביל זה קמה התנועה, שיבת ציון, הוא הקים את המוסדות המעשיים כדי לממש ולהגשים את הרעיון הזה שהוא הגדיר ככל כך יישומי ומרכזי בתוחלת הציונית.

צריך להגיד שהעלייה היא עתיקה, היא בערך 4,000 שנה, 3,800 שנה, העולה הראשון היה אברהם אבינו, ודאי. אנחנו הולכים לקרוא את פרשת לך לך ועלה, עלה מארץ חרן וכמובן מעשה אבות סימן לבנים והעלייה מכל הגלויות נרשמה לאורך כל תולדותינו ללא הפסקה, לפעמים בקילוחים דקים ולפעמים בשטף גדול. גלי העלייה בדורות האחרונים ביססו את הכוח המדיני שלנו, הביטחוני והכלכלי, ביססו את מדינת ישראל. אי אפשר לדמיין את עלייתה של הציונות, מימושה למדינה ואחר כך ביסוס המדינה ועכשיו הפריחה של המדינה, בלי העלייה זה היה בלתי אפשרי.

בזכות העולים ניתנה לנו היכולת להכות שורש בארצנו, לכונן את עצמאותנו לפני 70 שנה, אבל דרכנו לא הייתה קלה. לפני הקמת המדינה השלטון הזר הערים קשיים גדולים מאוד על העלייה. יש דבר אחד שהאויבים שלנו ניסו למנוע וזה את העלייה, הם פעלו בכל הדרך. בספר הלבן, בלחץ שהם הפעילו על השלטונות הבריטיים, בלחץ שהופעל גם לפני השלטון הבריטי ולכן בשלב מסוים ננעלו שערי הארץ, וסיסמת המאבק הייתה, ומעניין מאוד לראות מה הייתה סיסמת המאבק, 'עלייה חופשית, מדינה עברית'. אנחנו ניהלנו מאבק עיקש, מעפילים גורשו מן הארץ, אבל בסוף ניצחנו ומדינת ישראל הפכה לביתם של כל יהודי העולם. כל מי שחפץ לעלות לארץ ישראל, למדינת ישראל, יכול לעשות זאת. זה מהפך באלפי שנות נדודים ותלישות של עמנו.

העלייה ההמונית בראשית ימי המדינה הייתה מפעל קליטה אדיר, האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה מבערך 650,000 ב-1948, תוך כמה שנים היא הכפילה את עצמה ל-1,300,000 וזה הצריך מאמץ יוצא דופן, מאמץ לאומי גדול בתנאים של מחסור ומצוקה. התל"ג שלנו היה קטנטן, הוא היה בערך 2% ממה שהוא היום, אפילו פחות, והיה כאן צורך לקלוט כפליים אוכלוסייה בכמה שנים. ובכן המאמץ הזה היה גדול מאוד, עשו הרבה דברים, מטבע הדברים נעשו גם טעויות, לא יכול להיות אחרת, אבל בראייה כוללת עמדנו בכבוד במשימה הזאת. עליית שארית הפליטה מאירופה, עליית יוצאי ארצות האיסלם, שתי העליות הגדולות האלה העניקו תוספת כוח כבירה למדינת ישראל הקטנה בהתיישבות בספר, בביטחון, בחיזוק המשק, בניהול התרבות.

בד בבד לא הפסקנו להילחם למען קהילות יהודיות במצוקה שנמנעה מהן הזכות, זכות היציאה והעלייה לישראל ובסופו של מאבק עיקש הקריאה 'שלח את עמי' נשאה פירות. הייתה לי הזכות להשתתף במאבק הזה, לתרום לבואן של העליות החשובות, הן מברית המועצות לשעבר, הן מאתיופיה. כציר ישראל בוושינגטון ואחר כך כשגריר באו"ם לקחתי חלק במאבק בינלאומי קשה, במתן היתרי יציאה ליהודי ברית המועצות. הזכרתי את ארצות הברית משום שהיה לה תפקיד חשוב מאוד במהלך הזה, זה היה המנוף העיקרי על ברית המועצות, אבל צריך להבין שגם שם היו מאבקים כי הממשל האמריקאי, ממש רייגן, שהיה ממשל אוהד מאוד, רצה לאפשר קודם כל שיהודים ייצאו כפליטים לארצות הברית ואחר כך יגיעו, ואנחנו אמרנו ש'הם אינם פליטים, יש להם בית, הנה הבית, הבית הוא מדינת ישראל'. ועל כן בסוף הוכרע המאבק הזה וזה שינה את פני המדינה מבחינה דמוגרפית, מבחינה כלכלית, מבחינה טכנולוגית, מהרבה בחינות.

באותה מידה אני השתתפתי, הייתה לי זכות גדולה מאוד, לעבוד לאחרונה עם הנשיא פוטין כדי להבטיח מתן פנסיות לעולי חבר המדינות שעבדו ברוסיה בטרם בואם ארצה. ניהלנו וכמה וכמה שיחות בעניין ובסוף הדבר הזה הושג. אני חושב שזה עושה צדק יסודי. ועכשיו הייתה לי גם זכות שנייה, גדולה - - -

- - -

סליחה, חברת הכנסת, אנחנו נמצאים ביום חגיגי - - -

תן לחמיצות לעבוד. כראש הממשלה - - -

חברת הכנסת, אמנם את חברת ועדה, אבל - - -

אני רוצה להציע לך, תהיי חמוצה בחן. אני מציע את זה גם לחמוצים, תהיו חמוצים בחן.

כראש הממשלה הייתה לי הזכות להעלות בכמה גלים את שארית הקהילה האתיופית. אני גם עומד בראש ועדה בין משרדית שעושה עבודה מאוד משמעותית, שיטתית, כל כמה שבועות נפגשים, עוברים סעיפים. קודם כל היחס של המשטרה, פעולה גדולה מאוד שנעשתה, דיור, בכל הפעולות אנחנו עושים כדי לאפשר את השילוב של יוצאי הקהילה האתיופית, העלייה האתיופית, בחברה הישראלית ואני מוכרח להגיד שזה בעיניי משימת קודש ולכן אני מקדיש לזה את הזמן ומוודא, אולי זה החשוב ביותר, לוודא את הביצוע של המשרדים.

בשנים האחרונות מורגש שינוי גדול ביחס לסיבות העלייה. אם בעבר רבים ביקשו, מעבר לשאלת הציונות הבסיסית, שהיא תמיד הרובד המנחה, אבל מעבר לזה תמיד היה גם מניע נוסף, כי רבים ביקשו להגיע לישראל מחמת מצוקה בארצות המוצא, זאת אומרת היה להם רע שם והיום רבים באים כי טוב להם כאן. עוצמתה של המדינה, ההישגים הבולטים, בכלכלה, בחדשנות הטכנולוגיות, בכל שאר התנופה, סימני התנופה שאנחנו רואים סביבנו, כל אלה הופכים את ישראל למגנט אדיר שמושך רבבות עולים מכל קצות התבל, מצרפת, מרוסיה, מאוקראינה, מאמריקה הלטינית ואני חייב להגיד לכם שגם מאמריקה הצפונית, באים לישראל כמדינה מתקדמת. היא כבר לא מדינה מתפתחת, היא מדינה מפותחת, התל"ג לנפש שלנו עובר בהדרגה את כל המדינות שגובלות בים התיכון, אנחנו עדיין אחרי צרפת, אבל ההערכה שלי שאנחנו נסגור גם את הפער הזה, ובוודאי הרבה יותר גדול ממדינות רבות בהרבה הרבה מקומות בעולם.

הממשלה תמשיך להשקיע בעידוד עולים להגיע לישראל והעמדת התנאים הדרושים לקליטתם. אני אתן דוגמה אחת, אנחנו מטפלים בהורדת חסמים מקצועיים שתקל על קבלה של רישיון עבודה במקצועות נדרשים. זו תופעה מיוחדת עם יוצאי צרפת שהם מוסמכים בארצם, הם מוסמכים ברפואה או ברוקחות ובנושאים אחרים והם אינם יכולים להתקבל, בגלל הבירוקרטיה שלנו, לעבוד כאן בארץ. אז הם בעצם עובדים בצרפת מיום ראשון עד יום חמישי ואחר כך עולים על מטוסים ובאים הנה לסוף שבוע. זה לא שהם רוצים את זה, הם רוצים את ההיפך, הם רוצים להיות מסוגלים לעבוד ברישוי, בסמכות, פה, ואנחנו מטפלים בנושא הזה. אני חושב שזה דבר אלמנטרי שצריך לעשות, להבטיח את אפשרות הפרנסה שלהם בארץ, כדי לחזק את הבסיס הכלכלי של העולים.

אני חושב שהעלייה מייצגת דבר מאוד מאוד עמוק. זה חזון קיבוץ גלויות, זה המקום שבו יהודים הולכים גאים, מקום שהם הולכים בכל מקום והם רואים כל אתר ואתר והם יודעים שזה שלנו, זה חלק מההיסטוריה שלנו, חלק מהארץ שלנו, שבה נצרבה הזהות שלנו, שאליה חלמנו לחזור וזה לא משנה אם הייתם בערבות סיביר או בערבות אתיופיה. שבטים שבטים של עם ישראל שנצרו את זכר ציון ובתלאות אין קץ ובמסירות אין קץ שמרו את הרעיון של שיבת ציון והנה אנחנו מממשים את זה. זו זכות גדולה. לכן העבודה שאתם עושים כאן בוועדה היא מלאכת קודש וראויה לכל ברכה.

שאו ברכה. אני יכול להגיד לכם אולי בשתי מילים מה אנחנו רוצים שאתם תעשו, עלו והצליחו. תודה רבה לכם.

תודה. אני מזמין את יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, חבר ועדה, לברך את היום הזה.

אני אשא דברים בשם החמוצים, חמוצים ששואלים שאלות אמיתיות בוועדה כזאת שתפקידה לפקח על עבודת הכנסת. ראשית אני שמח וגאה להיות חבר ועדה ואני רוצה לברך אותך, אדוני יושב ראש הוועדה, ד"ר נגוסה, צוות הוועדה, חברות וחברי הוועדה, חברתי קסניה סבטלובה, אני רוצה לברך את יושב ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אברהם דובדבני, כמובן חברתי, שרת הקליטה סופה לנדבר וכל ארגוני העולים שמיוצגים כאן.

כולנו עולים, כולנו סיפורים של עלייה, בדורות קודמים ובדור הנוכחי והסיפור של העלייה הוא סיפור עצום, הוא סיפור שמבטא יותר מכול את החזון הציוני במהותו, בעומקו, ברוחו, בעושר ספרותי ותרבותי עצום שמתאר את העלייה, מתאר את העקירה מהבית המקורי, מתאר לעתים בריחה ולעתים עלייה מסודרת, חבלי הקליטה וארץ קשה שקולטת ומזג אוויר קשה, בסביבה קשה, באיומים ביטחוניים ונישוק הקרקע כשנוחתים, ואז בין החלום למציאות של החיים, שהיא מציאות מורכבת, של מדינה עם בירוקרטיה ועם קשיים ועם מתחים עתידיים ועם קבוצות שונות שמתנגשות ותחרות פנימית והצבא וכור ההיתוך ומה לא. עלייה זה דבר נפלא, זה עצום, זה אדיר, כל אחד מאיתנו, אני יכול לומר לכם, נכון שאני נחשב ותיק, אבל שני ההורים שלי עלו. אבי, חיים הרצוג ז"ל, שהיה נשיא המדינה בעת גל העלייה העצום, גם מחבר העמים וגם מאתיופיה, הוא עלה מאירלנד, והאמא שלי עלתה, ברחה ממצרים ב-1947.

אז תמיד השורשים המקוריים משפיעים על ההוויה של החיים שלך, זה לא יעזור. לכן אני אומר, אני יודע שזו לא המצוקה של היום ולא האתגרים של היום וכל דור ודור יש לו מה לספר ולכל אחד יש פה מה לספר, לכל ישראלי יש מה לספר, אבל העלייה במהותה והקליטה זה הסיפור המייחד את מדינת ישראל כפי שאין לו תקדים בהיסטוריה האנושית. אני מדבר עם מנהיגים ועמים וכולם מתקנאים בסיפור הזה, במנוע, באבן השואבת המופלאה הזאת, בתנ"ך, בזיקה לארץ הקודש, בחלום, בכיסופים, בגעגועים, בשלוש התפילות מדי יום ביומו 'לירושלים עירך ברחמים תשוב', כולנו מתבוננים לציון ורוצים להיות כאן.

אני תמיד אומר את זה לנתן שרנסקי, אני הייתי תלמיד בבית ספר כשהפגנתי למען שחרורו, כשהוא עמד מול האימפריה הסובייטית המרושעת, וגם למענו של יולי אדלשטיין, ולא דמיינתי שיבוא יום ואני אשב איתם באותה כנסת, באותה ממשלה ובכלל במוסדות הלאומיים בשיתוף פעולה. וזה מראה אולי יותר מכול שהרוח של העלייה והרוח של הרצון להגיע לארץ היא זו שגוברת.

אבל מותר גם לשאול שאלות ולהעיר הערות. הערה ראשונה בקרב ציבור העולים המזדקן, זה שעלה ללא הון עצמי, כיצד מאפשרים לו מחיה בכבוד. אנחנו מעלים את זה בוועדה כל פעם, איך מאפשרים למחיה בכבוד. לא רק במזכרים שחותמים עם ממשלות לגבי קבלת הפנסיה, שזה כשלעצמו דבר חשוב, אלא באופן מעשי, האם אפשר ליצור קצבה כזו שתבטיח פרנסה בכבוד למשפחות שעלו מגיל מסוים ומעלה ללא קפיטה, ללא הון עצמי ולאפשר להם מחיה בכבוד. זה מייצר גם שכבה של עוני. אני יכול לומר כמי שהיה שר הרווחה, זה מייצר שכבה של עוני של ותיקים שמחייבת התמודדות.

הנושא השני שעולה הרבה מאוד עם יהודי חבר העמים, ומכירים את זה חבריי, זה כמובן נושא הנישואים ונושא הגיור, נושא ענק שלא זז מילימטר. לא היה עימות וויכוח בין הממשלה לממסד הרבני כדי לפתור את הבעיה. לא היה. ואני אומר לכם את זה כנכדו של רב ראשי שקבע שיהודי אתיופיה יהודים הם וקבע שבגיור אפשר גם להקל והיום אף אחד לא בא ומאתגר את הממסד הרבני ומזמין אותו לפה ושואל אותו 'למה אתם לא מוצאים פתרון?'. אפשר למצוא פתרון, אפשר להתמודד, אפשר לרצות להתמודד.

אתם יודעים שהממונה על הגיור במשרד ראש הממשלה, משרד שראש הממשלה ממונה עליו, לא פוגש את הרבנים הראשיים? הם לא פוגשים אותו, הם לא מזמינים אותו, הם לא מביאים אותו לדיונים, הם לא משמיעים אותו בבתי הדין. קם מכון גיור משותף כחלק מהסדר ועדת נאמן עם שלושה זרמים, מדבר על זה נתן שרנסקי. מה עושה הממשלה עם המכון הזה אחר כך? האם היא עוזרת ובאה מול הממסד הרבני ואומרת לו 'עכשיו אתה פותר את הבעיה, אנחנו לא מוכנים לחכות לזה יותר'?

הנושא השלישי זה כמובן סוגיות של צה"ל, לא רק הגיור בצה"ל. קבורת חיילים זה נושא שהוא רגיש מאוד, כואב מאוד, שהגיע הזמן להתמודד איתו כמובן, אני מקווה שלא נראה שכול ודמע.

- - - שהזכרת, הוועדה - - -

היא דנה, אבל היא לא מביאה פתרון כי אין לנו את הכוח. יש לך כבר פתרון? נשמח לשמוע. אתם תוכלו לדבר על זה. אני שאלתי - - -

חבריי חברי הכנסת - - -

לך תשאל את המורה שלך, הרב דרוקמן, לך תשאל את פרופ' בני איש שלום, לך תשאל את הרב בני לאו, לך תשאל הרבה אנשים שעוסקים בתחום. לך תשאל את נתן שרנסקי.

והדבר האחרון והוא חשוב מאוד, בנושא שנוגע לעליית יהודי אתיופיה. חבר הכנסת נגוסה וחבר הכנסת אמסלם הביאו הסכם עם הממשלה, אבל ההסכם לא מתקדם בקצב הראוי, אנחנו רוצים לראות יותר - - -

לא, אני רוצה לעדכן אותך. מתוך 1,300 שאמורים להגיע הגיעו מעל 800 כבר ועד אמצע דצמבר יגיעו 1,300.

אשמח לראות אותם.

נמשיך להעלות גם - - -

אתה אמרת 9,000. זה היה הסכם שאתה התנית. אנחנו מכבדים את עליית יהודי אתיופיה - - -

בואו נהיה מציאותיים. בתקופה שלכם סגרתם את זה.

לא, אנחנו לא סגרנו שום דבר, אל תמציא דברים. אדוני היושב ראש, היות שזה יום חגיגי - - -

בואו לא ניכנס לזה. אני מציע לכם לא להיכנס לזה, זה יום של חגיגה.

אבל אתה מסכים איתי - - -

אני מוכן לקיים דיון על זה ביום אחר, אבל היום בואו לא נעשה את זה כי זה יום מיוחד שאנחנו חוגגים. אני מבקש מכל חברי הכנסת.

לכן, אדוני היושב ראש, אני רוצה לסיים בזה שנכון שכולנו נסכים שמערכת החינוך צריכה להנחיל את סיפור העלייה באשר הוא, מאין היא באה ולאן היא הולכת ולספר את הסיפור המופלא למען יידע כל ילד בישראל דורי דורות עד דור אחרון את הסיפור המופלא של העלייה לארץ ישראל ולמדינת ישראל. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לחדד את העניין הזה. היום זה יום מיוחד, אנחנו חוגגים את יום העלייה ולכן אני רוצה להזכיר שוב לחבריי חברי הכנסת, אנחנו יכולים לקיים דיון בקרוב בנושאים שאנחנו יכולים להתווכח. המטרה היא כמובן לקדם את נושא העלייה והקליטה, אבל היום אנחנו החלטנו להקדיש את היום הזה ליום של חגיגה ולכן אני מבקש להימנע מהוויכוחים משיקולים פוליטיים.

אנחנו נמשיך. אני מזמין את שרת העלייה והקליטה, חברת הכנסת סופה לנדבר. בבקשה.

רבותיי, חג שמח, יום עלייה במדינת ישראל. אדוני היושב ראש, ועדת העלייה והקליטה, יושב ראש כנסת ישראל יולי אדלשטיין, יושב ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, יושב ראש ההסתדרות הציונית, מר אברהם דובדבני. מגיע להם מחיאות כפיים. יושב ראש ועדת העלייה והקליטה לשעבר, יואל רזבוזוב, יושב ראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, שרים, חברי כנסת, עמותות, ארגוני מתנדבים, עובדי משרד העלייה והקליטה.

הצטרף אלינו יושב ראש הכנסת.

מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, יוזם החוק, רוברט אילטוב וחברי הכנסת איתו, גם להם מגיעות מחיאות כפיים. ואני רוצה להזכיר כאן ארגון שיושב והצליח להביא לכנסת, ליוזמי החוק, את החוק הזה, הארגון נקרא TLV Internationals, מגיע לכם מחיאות כפיים.

רבותיי, היום, בפעם השנייה, אנחנו מציינים בכנסת ישראל את יום העלייה. ממשלת ישראל, אחרי היוזמים של החוק, החליטה להעביר את החוק הזה ואני מברכת את מדינת ישראל עם עלייה למדינת ישראל, למעלה מ-3 מיליון לא נולדו כאן. אני היום בבוקר דיברתי עם הנכדות שלי ואחת מהן אמרה, 'אולי תבואי לבית הספר? צריכים לציין היום יום עלייה'. אנחנו בבתי ספר של מדינת ישראל מציינים את היום הזה, מציינים את יום העלייה.

רבותיי, העלייה נמשכת. אתם יודעים כמה היום בבוקר הגיעו עולים? נתן, אתה יודע? 250 עולים היום בבוקר נחתו במדינת ישראל ואנחנו ממתינים לעוד 40 מצרפת. תזכרו תמיד שהעלייה לא מתחילה במדרגות המטוס, העלייה נגמרת בזמן שבן אדם מרגיש 'אני ישראלי'. בשנים האחרונות אנחנו עוסקים בעידוד עלייה, במפגשים אישיים רחוק לפני שהם מגיעים למדינת ישראל. אנחנו מכינים אותם לתהליך קליטה במדינת ישראל. אנחנו למדנו שיש בעיות שפה בתחילת הדרך ואנחנו החלטנו, יחד עם ההסתדרות הציונית, ומרינה קוריטני, תודה על כל הארגון, רק בצרפת עד סוף השנה נפתחות 120 כיתות. היום 100 ואנחנו מוסיפים, 120 כיתות רק בצרפת. אתם יודעים כמה תלמידים לומדים שם, רחוק ממדינת ישראל? 1,600 תלמידים שלומדים את השפה לפני תהליך הקליטה, לפני שמגיעים למדינת ישראל.

אנחנו מקיימים ירידי תעסוקה. לפני שמגיעים למדינה מכינים אותם, שילמדו איפה הם יעברו תהליך קליטה, באיזה עיר, מי יקבל אותם, איזה פרויקטור, מי עובד מולו במשרד העלייה והקליטה. אנחנו לוקחים את העולה יד ביד ומלווים אותו ואני חושבת שזה תהליך שלא היה במשך שנים והיום הוא קיים. אנחנו יחד עם הסוכנות היהודית, עם ההסתדרות הציונית, עם סגני וראשי הערים, עם מעסיקים, מגיעים לכל יריד תעסוקה רחוק ממדינת ישראל ולוקחים את העולה כפרויקט. כאשר הוא מגיע הוא יודע איפה הוא מתכוון להיות ואיפה הוא יעבוד. אני חושבת שזה תהליך מאוד מאוד מאוד חשוב.

ציין כאן יושב ראש ועדת העלייה והקליטה מספר עולים שמתחילת השנה נחתו במדינת ישראל. אני צריכה להגיד שבמשך שנת העבודה הזאת נקלטו בארץ 27,000 עולים חדשים ותושבים חוזרים. 27,000 עולים חדשים ותושבים חוזרים, מתחילת השנה.

רבותיי, לארגוני העולים, לכולנו, אני רואה בתקופה הזאת חלון הזדמנויות ואסור לפספס אותו ואני אומרת שהמשרד והסוכנות וההסתדרות הציונית וארגונים מעודדי עלייה וחברת אופק ישראלי ורשויות מוניציפליות, מעסיקים, כולנו שותפים בתהליך של עידוד העלייה ותהליך קליטה.

סליחה, חבריי חברי הכנסת, אני אמרתי קודם וביקשתי, יום מיוחד וחגיגי. תפסיקי את הוויכוחים כשהשרה מדברת.

לא שמעתי ויכוחים.

היו פה ויכוחים. ודאי שזה לשם שמים הכול. בבקשה, כבוד השרה.

לאחרונה, במאמצים רבים, בתיאום עם משרדי ממשלה אחרים, אנחנו הוספנו להסיר חסמים ברישוי רפואה לסגל רפואה. כאן נמצאת כיתה שהתחילה לפני כמה שבועות. הסוכנות היהודית ואנחנו במשרד העלייה והקליטה ובית חולים קפלן, רק לפני כמה ימים רופאים סיימו קורס, 45 רופאים שכבר הצטרפו לבתי חולים של מדינת ישראל. אני לא מתארת לעצמי מה היה יכול לקרות במערכת הבריאות אם העלייה לא הייתה מביאה לכאן עולים, עולים רופאים, עולים אחים ואחיות. אנחנו גם לרופאים הוספנו מגן כדי להקל על תהליך קליטתם במדינה, עכשיו גם הוספנו מגן, בתיאום עם משרד הבריאות, גם לאחיות ומגיע להן באמת.

אני צריכה להגיד שהורדנו חסמים, אבל הדרך עוד ארוכה ואנחנו ממשיכים. גם נמצאים כאן קורס רופאים, קורס עשירי שנמצא באשדוד, נתן יודע שאנחנו היינו בפתיחה של כל קורס כמעט. הם מסיימים את הקורס בהצלחה, עושים את המבחנים והולכים למערכת הבריאות.

ירידי תעסוקה שהמשרד מקיים, יחד עם הסוכנות, אנחנו מקיימים אותם גם בחו"ל, גם בצרפת, גם באוקראינה. רק לפני כמה ימים אנחנו חזרנו מאוקראינה. אני צריכה להגיד שהתעשיינים היו יחד איתנו ומאות עולים פוטנציאליים מצאו מקום תעסוקה עתידי.

מתוך 6,500 סטודנטים שמקבלים מלגה ממדינת ישראל, ממשרד העלייה והקליטה, בקליטתם, 2,692 הם סטודנטים יוצאי אתיופיה שלומדים עכשיו תואר ראשון, תואר שני ולימודי תעודה. ומגיע להם.

אנחנו מתאימים את תהליך הקליטה לקבוצות ייחודיות של עולים. אני צריכה להגיד שעכשיו, בביקור שלי בנצרת עלית סוכם עם ראש העיר, רונן פלוט, לפעול לעלייה בכלל לעיר נצרת עלית והוא מזמין עולים מצרפת ומבטיח לכל עולה שכירות דירה זולה, מקור פרנסה ולימוד שפה בתהליכים עם ואוצ'ר שמשרד העלייה והקליטה היום נותן.

ואני פונה מהבמה הזאת לכל ראשי הערים במדינת ישראל, תהליך הקליטה הוא לא רק בלעדיות של משרד העלייה והקליטה, הוא של כל המדינה. ביום הזה, יום חגיגי, אני אומרת לכל השותפים שלנו ולכל השותפים הפוטנציאליים, בואו נקלוט את העולים בכל מקום, בכל מקום במדינת ישראל, גם בנגב וגליל, גם בפריפריה וגם במרכז מדינת ישראל.

דיבר כאן ראש הממשלה על תרומה כלכלית למדינת ישראל, אני אתן כאן דוגמה. רופא אחד, הכשרת רופא אחד בישראל נמדדת במיליון שקל. אתם יודעים כמה תהליך קליטה עברו רופאים שהגיעו משנת 90'? 27,000 רופאים הגיעו למדינת ישראל, חיסכון למדינת ישראל 27 מיליארד שקל. 27 מיליארד שקל רק רופאים ו-125,000 מהנדסים. אתם יודעים כמה הם חסכו לקופה של מדינת ישראל? כמעט 14 מיליארד ₪. זה חיסכון למדינת ישראל. ולרכישות, 200 מיליארד שקל העלייה. זה לא רק שינוי דמוגרפי, עלייה זה תרומה כלכלית למדינת ישראל, תרומה כלכלית ענקית.

ובסוף צריך לזכור שהעלייה מביאה לשינוי משמעותי ברמת ההשכלה של מדינת ישראל, שיפור וקפיצה בדרך של מחקר במדינה, שיפור במאזן הדמוגרפי ובמידה רבה בכל שטחי החיים של מדינת ישראל. אנחנו במשרד העלייה והקליטה ממשיכים ללוות את העולים. אנחנו מקצרים את הדרך ואני רוצה להגיד כאן ביום העלייה תודה רבה לכל השותפים שלנו, תודה. תודה רבה לארגוני העולים, לעמותות, לרשויות מוניציפליות, לכל משרדי הממשלה ולכל מי שפועל יחד איתנו כדי לקלוט את העולים. ותזכרו תמיד, למעלה מ-3 מיליון לא נולדו כאן, תהליך הקליטה הוא תהליך לא פשוט וביום הזה צריכים לזכור את הדבר, אבל יחד עם זה אנחנו עושים הכול, הכול, כדי להקל על העולה ולהכניס אותו עד כמה שיותר מהר לחברה הישראלית כדי שירגיש שהוא שייך ושהוא ישראלי.

ובסיום, אני מצאתי לנכון להגיד, ראש הממשלה כאן בכנסת אמר שהעלייה הצילה את מדינת ישראל. תודה לעלייה שהצילה את מדינת ישראל.

תודה לשרת העלייה והקליטה. הצטרף אלינו יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, ומנכ"ל הכנסת, מר אלברט סחרוביץ , גם הצטרף אלינו. אני מזמין את יושב ראש הכנסת לברך אותנו ביום המיוחד הזה.

אני באופן חגיגי צריכה להגיד, אם אנחנו כבר מתחילים לפתוח אני ממליצה שנעשה בחג הזה חגיגה, את הוויכוח נמשיך בוועדות הכנסת. חברי הכנסת, אני רוצה - - -

כבוד השרה, סליחה, אמרתי שאין ויכוח היום. בבקשה, השרה.

אני רוצה להזכיר ש - - -

יושב הראש ברשות דיבור. אני מבקש, ביקשתי ואני מבקש שוב, היום זה לא יום של ויכוח. אנחנו נעשה את הוויכוח ביום אחר, היום זה יום מיוחד, חגיגי. בבקשה, אדוני יושב ראש הכנסת, תמשיך את דבריך.

יש פה מישהו שמחזיר את הצ'ק של 31 שקלים ש - - -

בבקשה, אדוני היושב ראש.

תודה רבה. קודם כל טוב להרגיש שהאירוע מתקיים בכנסת וזה לא באיזה מקום מנותק. אני מרגיש מאוד נוח, כי ב-99% מהמקרים חברי, חבר הכנסת אברהם נגוסה, יושב ראש הוועדה היקר, אני צריך להגן על הדוברים ולתת להם זכות דיבור כשכולם מפריעים. סוף סוף מישהו מגן עליי, איזה כיף.

חברי יושב ראש הוועדה, שרת הקליטה, חברת הכנסת סופה לנדבר, יושב ראש הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, חבריי חברי הכנסת, מנכ"לים של הכנסת, של משרד הקליטה, כל האורחים החשובים, אברהם דובדבני, יושב ראש ההסתדרות הציונית, שנמצא איתנו כאן, ואם פסחתי על אנשים נוספים איתכם הסליחה, כולם נכבדים בעיניי.

אני חייב לומר שמה שמאוד נחמד היה לראות, כשעברתי על החומר לקראת האירועים היום, בכנסת יש תמיד הרבה אירועים, כולל ימים מיוחדים, זאת הערה בסוגריים לגבי מה שאנחנו מקיימים כאן, אברהם, שקיום האירוע בהתאם לחוק. זאת אומרת זו לא יוזמה כמו שכל חברי הכנסת כאן יוזמים מפעם לפעם, אלא בהתאם לחוק אנחנו מקיימים את יום העלייה כאן בכנסת וזה בהחלט שינוי, כפי שאמרה שרת הקליטה לפני מספר דקות, שינוי מאוד משמעותי.

מכיוון שיש עוד המשך, גם אירוע במליאה, אני לא אאריך בדבריי. באתי לברך ואני רק רוצה לומר, כמי שמלווה את הנושא שנים רבות, יחד עם עוד כמה שיושבים ליד שולחן הנשיאות וגם באולם, יש שינויים שלא רואים אותם כל כך. אני נוכחתי אישית בשיחה בלשכת ראש הממשלה, ליד הדלת של לשכת ראש הממשלה, אפילו לא חייבים לגלות באיזה שנה, אני כבר הרבה כנסות נמצא כאן, שהיה תור של שרים מיועדים וכל אחד היה נכנס כדי לקבל את התיק ונשארו שניים. אני לא הייתי אמור לקבל שום תיק, באתי בעניין אחר. נשארו שניים ונשאר משרד הקליטה ומשרד נוסף ושניהם חברים טובים. אמרתי, 'נו, אתה לוקח את משרד הקליטה?' 'חס ושלום', ואז שאלתי את השני, 'אולי משרד הקליטה?', 'חס ושלום'. זאת הייתה המציאות, ומזה עברנו, כמו במקרה הנוכחי, לשרים שנלחמים לקבל את משרד הקליטה, רוצים להמשיך במשרד הקליטה, רוצים להמשיך לפעול במשרד הקליטה, שאי אפשר לקצץ תקציבים למשרד הקליטה ולומר לאותו שר או אותה שרה, 'שמע, עזוב, קצת נקצץ פה, אבל תאמין לי, התנועה הקיבוצית תקבל, או הישיבות יקבלו מעבר למה שמגיע, או הבוחרים שלך, לא חשוב איפה, ביהודה ושומרון או בתל אביב, או איפה שזה לא יהיה, בגליל או בנגב, יקבלו יותר'. לא, משרד הקליטה זה רזון דטרה של אותם שרים שנמצאים שם ואני חושב שזה שינוי שכדאי לשים לב אליו כי זה לא דבר מובן מאליו.

והדבר השני שאני אגיד כאן, ובזה אסיים, זה לא רק עניין כבר של קליטה ראשונית. דיברה חברת הכנסת לנדבר, שרת הקליטה שלנו, על 250 עולים, וזאת גאווה וכל עולֶה וכל עולָה הם גאווה. מדינת ישראל עמדה באתגרים, כמו שכולנו זוכרים לפני 25 שנים, קצת יותר כבר, של אלפים ביום, לא תמיד הכול היה חלק, אבל גם זה עבר ואנשים נקלטו וכפי שנאמר כבר, תורמים רבות למערכות השונות במדינת ישראל.

אני חושב שבשנים האחרונות זה עניין קצת שונה וזה אפילו לא עניין של תקרת הזכוכית, שאני זוכר איך גם נתן וגם סופה ועבדכם הנאמן, היינו מדברים על זה יומם ולילה, איך שוברים את תקרת הזכוכית. אני חושב שזה כבר גם פאסה. קצת מצחיק לדבר על תקרת הזכוכית, תסתכלו על השולחן הזה, איזו תקרת זכוכית. אני חושב שזה גם שינוי פסיכולוגי. תקרת הזכוכית עדיין קיימת, היא קיימת אולי בתודעה, בעיניים של עולים מסוימים עדיין, עולים מארצות מסוימות, מדורות שונים, אולי זה הזמן, ולכן אמרתי, הסעיף הקטן הזה, הסוגריים האלה של קיום יום העלייה במסגרת החוק, זה אולי יכול לעזור, להכניס לתודעה של כל עולֶה וכל עולָה שאין דבר כזה יותר, רק השמים הם הגבול ואם זאת תהיה התחושה, ויש יסודות לתחושה הזאת, זאת לא אופטימיות לשמה או סיסמאות יפות, אם זאת תהיה התחושה אז אנחנו נראה עוד יותר עולים בעוד יותר מערכות ובתפקידים עוד יותר בכירים תורמים מעל ומעבר למדינה הזאת והעיקר גם להמשך העלייה, כי ידוע שהמעודד הטוב ביותר של העלייה, הגורם שמעודד הכי טוב את העלייה זאת ההצלחה שעולים שהגיעו נקלטו, הצליחו ומתקדמים ואז זאת גרירה הכי טובה של עולים נוספים.

אם אנחנו נצליח במשימה הזאת, חבריי, גם באולם וגם ליד שולחן הנשיאות, אז באמת אנחנו נדבר על מספרים שונים לחלוטין של עולים, ולא בעקבות גל אנטישמיות ולא בעקבות לחץ ולא בעקבות ניאו נאצים, אלא בעקבות כוח המשיכה של המדינה שלנו. תודה רבה ובהצלחה.

אני מזמין את יושב ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי.

סופה, חברי כנסת, ידידים, כבוד יושב ראש הוועדה, כבוד יושב ראש ההסתדרות הציונית, הפעילים שלנו במשרדי הממשלה, כמובן הסוכנות היהודית. בערך 30,000 בשנים האחרונות עולים ארצה. אם להשוות, לפני עשר שנים היה בערך 15,000 ולפני חמש שנים היה בערך 20,000, עכשיו די יציב, 30,000 מאירופה המזרחית, מאירופה המערבית, מאמריקה הלטינית, אבל צריך לראות כל אחד ואחד. אני מאוד אוהב לבוא לנמל התעופה ולראות איך העולים יורדים מהמטוס, זה כל כך מרגש, כי כל אחד סוחב מעגל של 3,000 שנה.

אני זוכר את ההתרגשות כאשר הייתי במבצע שלמה עם אחד מהמטוסים, ראיתי את הילדים, משפחות, ילדים וגדולים, כולם ביחד, שאנשי המוסד ואנשי הסוכנות מביאים אותם למטוסים, הם נכנסים למטוס ואי אפשר להבין אף מילה, הם לא מבינים אותנו, אנחנו לא מבינים אותם וברגע שהם הגיעו ועכשיו אנחנו מעל שמי ירושלים, ירושלים, ירושלים, ירושלים ושריקות וצעקות ופתאום אתה רואה שזה נשבר, מחסום של אלפי שנה. ואז לא הייתי יכול לתאר לעצמי שבאותו מבצע שלמה יש גם ילדה קטנה שבעוד הרבה שנים, כשאני אהיה יושב ראש הסוכנות, היא תהיה השליחה הכי טובה שלנו בארצות הברית והקהילה בוושינגטון תתחנן בפנינו שאנחנו נסכים שהיא תישאר לשנה רביעית, כי אין יותר טובה ממנה. זה שבירת תקרת הזכוכית שיולי דיבר עליה, זה קיבוץ גלויות.

ומי שרוצה להרגיש את זה, זה רחוק ללכת לנמל התעופה, תלכו לאולפן עציון, כאן על יד, לראות כמה מאות עולים מ-40 מדינות, כולם צעירים, מגרוזיה, ממקסיקו, מטורקיה, מאוקראינה, מכל העולם, והם תוך כמה חודשים הופכים למשפחה אחת. זה תמיד מאוד מאוד מרגש ויש לכולנו כבוד להיות מדינה עם מסר לעולם היהודי.

אני רוצה לספר אפיזודה קטנה בשביל להבין את העוצמה של המסר. כבר כמה שנים אנחנו, ביחד עם משרד הקליטה וכל הגורמים, מוציאים יהודים מאוקראינה, לפעמים ממצב מלחמה. בעיר שנולדתי, דונצק, כבר כמה שנים במלחמה בין רוסיה לאוקראינה ואנשים סובלים ומשם אנחנו מביאים את אלה שרוצים ושאנחנו מצליחים להוציא אותם משם, מדנפטרובסק, ושם יש מחנה ושם אנחנו מכינים אותם לעלייה. יום אחד, לפני שנתיים בערך, אני בא לדנפטרובסק, אני שם במלון ופתאום אני רואה איש, די צעיר, הוא אומר, 'אני זיהיתי נכון? אתה שרנסקי?', 'כן', 'אתה מדונצק, נולדת שם', 'כן', 'אתה יושב ראש הסוכנות', 'כן', 'אז אני רוצה להגיד שיש הרבה ביקורת עליכם, אתם מאוד לא בסדר, אתם גזענים', 'מה לא בסדר?' הוא אומר, 'תראה, אנחנו במלחמה, הבית שלי נשבר בדיוק כמו השכן שלי, אני במצב בדיוק כמו שהוא, למה רק ליהודים מתקשרים? למה רק ליהודים מציעים לצאת מפה? למה רק ליהודים יש מדינה שנותנת להם ויזה? מה, אנחנו פחות טובים מיהודים?'

אתם צריכים להבין מה המשמעות של זה בשבילי. אני נולדתי בדונצק, אז סטלינו, אחר כך דונצק, גדלתי עם הרגשה מאוד ברורה, עם ידע ברור, שהכי גרוע זה להיות יהודי. יהודי זה כמו מחלה, אין שום דבר טוב ביהודי, אין לנו שום מסורת, שום היסטוריה, שום דבר, יש אנטישמיות. כולם יודעים שבחור טוב, אבל מסכן, נולד יהודי, זה כמו נולד עם סרטן, מה לעשות, אין לו מזל. ועד כמה המצב השתנה. עכשיו אומרים 'רק ליהודים יש מי שדואג להם' וזה שינוי גדול שמדינת ישראל הביאה. וכן, יהודים השנה, גם יהודים מתימן, גם יהודים בטורקיה, גם יהודים באירן, ברגע שהוא מוכן ורוצה ובדרך לא דרך הוא מגיע לארץ ישראל ושאר הדברים זה כמובן קליטה.

אני מכבד את הבקשה של יושב ראש הוועדה לא לדבר ביקורת, אבל אני רק אגיד, אני אנסה להגיד את זה בצורה מאוד חיובית, אנחנו חייבים לעשות הכול שכל יהודי שעולה ירגיש פה בבית, לא רק בסיסמאות, בית זה גם דירה לילדים, זה גם עבודה, ויש עוד הרבה והרבה מה לעשות בשביל זה. בצורה חיובית, לא ניכנס לביקורת.

ועוד דבר אחד, עד כמה השערים של מדינת ישראל צריכים להיות פתוחים. היו תקופות בתולדות העם היהודי, כאשר גיור היה דבר מאוד מסוכן, היו שורפים אנשים שהיו עושים גיור, גם בספרד, גם ברוסיה, ואז היה כלל מאוד ברור שאתם בקהילה היהודית חייבים להוכיח שעשיתם הכול לשכנע איש לא להתגייר. היו תקופות כאלה. היו גם תקופות אחרות. אנחנו במדינת ישראל שמענו לשמוע איך בוז'י הרצוג הפגין בניו יורק למען יהדות רוסיה, הוא היה לומד אצל הרב לובשטיין, הרב לובשטיין שגידל דורות של יהודים ציוניים שעלו ארצה, בעליות מארצות הברית, אני חושב שרוב האנשים עם כיפות סרוגות באו או מבית ספר של הרב לובשטיין או מבית הספר של הרב אבי וייס. היום הרבנות הראשית לא מכירה בגיורים של הרב לובשטיין או הרב אבי וייס. ככה צריך להיות פתוח השער של מדינת ישראל? יש לנו כאן בני איש שלום, ויש כמה אנשים מכובדים, הרב אברמוביץ, שמטפלים בגיור לפי ההלכה, הם צריכים שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל ולא חסמים נוספים.

אז באווירה חגיגית זו לא נעשה שום ביקורת, נגיד כמה טוב שיש לנו מדינת ישראל, כמה טוב שיהודים בכל העולם מקבלים טלפונים וכמה טוב שיהודים בכל העולם יודעים שיש להם בית, נעשה הכול שזה יהיה בית חם. תודה רבה.

אני מזמין את יושב ראש ועדת הרווחה, העבודה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף.

זה יהיה במבטא אחר. אני מאוד רוצה והבטחתי לידידי אברהם, זה באמת יום חג. קודם כל כמו רובם של האנשים פה, אני יליד מרוקו, 52 שנה בארץ, הרגשה נפלאה שאני מרגיש שאני שייך לסביבה הזאת, כאילו נולדתי פה, ואני חושב שזה היופי של המדינה שלנו.

בלי לקלקל את החגיגיות אני רוצה להגיד, כולל החברה שלי, שרת הקליטה, שאין פנייה שלי שהיא לא מתייחסת ברצינות, העלייה תמיד תוכננה מראש לאתגרים הבאים, לספר על המעשים זה נפלא, כשנהיה בפנסיה, היום אנחנו צריכים לצאת לתכנון ולביצוע של עידוד עלייה בצורה אגרסיבית משני מקומות לפחות ואני אתחיל בזה שמרגש אותי יותר מכול, מאתיופיה. הקהילה היהודית מאתיופיה, לא קהילות עם טרמינולוגיות מוזרות, לא מחכות לנו, צמאות, ותפקידנו למלא אותו כלפיהם. לא יכול להיות שיש לפחות, ואברהם לקח אותי לשם וראינו וחזרנו כדי לפעול וממשיכים לפעול, לפחות 12,000 יהודים מחכים לנו. ואני חוזר ואומר יהודים, שנפסיק לפצל ולמיין את היהודים בצורה זו או אחרת. מספיק. מספיק לעשות את זה. לא טוב לנו כעם יהודי, בוודאי לא טוב כשמסתכלים עלינו.

אז חייבים תכנית, אתגר. זה נכון, ה-1,300, כמו שאמר לכם אברהם, הם בדרך, אבל מחכים לנו, לפי הנתונים של משרד הפנים, של הישיבות שאנחנו מקיימים, אברהם ואני ומאיר כהן, במעקב מתמיד, לפחות מספר דומה אם לא יותר. מיד, אין שום סיבה שהם יחכו. וזה תפקיד המדינה ותפקיד הסוכנות לעשות את זה. לא יכול להיות, אני אומר את זה ביום של חגיגה, כי זה חגיגה נפלאה לראות את אחינו שבאים מאתיופיה, לא יכול להיות שהם יישארו שם בלי ספר תפילה מינימלי, מפני שלקחו להם את זה, לא יכול להיות שהתפילות המדהימות שלהם, מי ראה מניין של 1,200 אנשים באמצע השבוע? אנחנו, שמה, רק שמה, באיזה אמונה ובאיזה תפילה מדהימה. אז אל"ף, תכנית עבודה מיידית, ואנחנו עובדים עם משרד ראש הממשלה, אברהם ואני, ונגיע לזה בהקדם האפשרי כדי להביא. זו העלייה היחידה שבודקים אותה בציציות, כמה זה עולה להביא יהודים מאתיופיה? 141,000 שקל. זה בדיחה, זה תרגיל כדי לחסוך.

והעלייה מאירופה, ובמיוחד מצרפת. אמרת את זה, שרת הקליטה, שאסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת. אנחנו יכולים להביא מצרפת, ל עודד, לעזור, לתכנן, להעמיד לרשותם יותר ויותר אמצעים כדי שיגיעו באלפים. לצערנו, בתקופה שאנחנו הצהרנו שנעשה יותר, יש פחות עלייה. איזה הישג זה ביום החגיגה הזאת? פחות עולים מצרפת? כי החברים מצרפת, לא כולם עשירים, לרובם אין דירה, ואם לא נתמודד, גם בנושא הדיור וגם בנושא תעסוקה, הם לא יוכלו להגיע כי שם יש הגנה חברתית סוציאלית מדהימה.

לכן זה האתגר שלנו, לכן אנחנו חייבים ביום זה לחשוב על אלה שעוד לא הגיעו. אלה שהגיעו, שימו לב איזה שולחן, רובם עולים, חוץ מדובדב, אבל הוא יותר זמן בחו"ל מאשר בארץ, בגלל השליחויות שלו. אז אנחנו באמת אומרים לכם, אנחנו חייבים אתגרים, לתכנן ולבצע ולהעמיד לרשותם את האמצעים הנדרשים.

אני מתנצל, מחכים לי בוועדה לקדם את נושא הפנסיה של האוניברסיטאות. תודה.

תודה רבה. אני מזמין את אחד מחברי הכנסת, שיזמנו וקידמנו ביחד את חוק יום העלייה, חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה.

חברי, אברהם נגוסה, יושב ראש ועדת הקליטה של הכנסת, כבוד השרה, השרה סופה לנדבר, נתן שרנסקי, שבדיוק יוצא עכשיו מאולם הדיון. מגיע לו כפיים, כי הוא באמת שבר תקרת זכוכית והקים בזמנו מפלגת עולים שהגיעה פעם ראשונה לכנסת והתחילה להעלות את הנושאים לסדר היום ואנחנו ממשיכים את הדרך. בזמנו זאת הייתה ממשלה, לפני הקמת המדינה הסוכנות היהודית ייצגה את מדינת ישראל והוא היום תופס את המקום הזה ואנחנו נותנים הרבה מאוד משקל לשבירת הזכוכית בכל מה שקשור לעולים.

יו"ר האופוזיציה הלך, אני הייתי רוצה לשאול אותו שתי שאלות. שאלו פה את ראש הממשלה, אבל הוא היה שר הרווחה, אני מאוד מצטער שאנחנו גלשנו לסיפור הזה ביום החגיגי הזה, אבל צריך לשים את הדברים במקומם, מה הוא עשה בסוגיית אותו הון שהוא דיבר עליו, שהעולים מגיעים לכאן בלי הון. אפס, הוא לא עשה שום דבר. הוא היה גם חבר ועדה למינוי שופטים, כמה עולים מחבר העמים ומאתיופיה הוא מינה? גם אפס. אבל הוא עשה גם דברים, אני לא יכול להגיד שהוא לא עשה וחשוב להגיד שבפעילות הציבורית לא כל דבר ניתן לעשות וחשוב בנושא של קליטת העלייה להתחבר כולם ביחד כי אנחנו כאן בקונצנזוס.

אני רוצה גם לברך את ידידתי וחברתי סופה לנדבר, שהיא כבר מספר פעמים, שלוש, אם אני לא טועה, ממשיכה בפעילות כשרת עלייה וקליטה ולוקחת את זה כדגל, דגל חייה, חשוב להגיד את זה, מכיוון שהיא באמת עושה הכול, באמת הכול, כדי שיגיעו לכאן הרבה עולים. יש פוטנציאל, עוד מיליוני עולים, לבוא למדינת ישראל, היהודים עדיין חיים מחוץ למדינת ישראל ויש הרבה מה לעשות ואני חושב שגם הארגונים הציוניים הישראליים הם חלק מזה. אני רוצה גם לברך את יושב ראש ההסתדרות הציונית שנמצא איתנו, שגם עושה עם הצוות שלו, מרינה קוריטני כאן, הרבה מאוד פעילות בחוץ לארץ כדי שהעולים ימשיכו להגיע למדינת ישראל.

וכמובן אני רוצה לברך את כל האורחים שהגיעו לכאן, עולים, עולים לשעבר וצאצאי עולים. אני חושב שמעט מאוד אנשים בישראל יכולים להגיד שהם לא שייכים לעלייה כזאת או אחרת. רוב הציבור הישראלי היהודי הוא בעצם עולים או צאצאי עולים או עולים לשעבר.

אני חושב שהסוגיה שאנחנו נוגעים בה בציון יום העלייה, שהגיעו אלינו חבר'ה שסופה לנדבר דיברה עליהם, TLV Internationals, ישראל אינטרנשיונל, שחלקם עוד צריך לעשות עלייה ואני מקווה שבימים הקרובים כן יגישו את המסמכים, הגיעו עוד בקדנציה הקודמת אליי ללשכתי ואמרו 'אתה ממלא מקום יו"ר קואליציה, בוא נתחיל לקדם את החקיקה' ואנחנו באמת התחלנו את החקיקה. לצערנו הממשלה נפלה והקואליציה נפלה בטרם עת, בקושי שנתיים הייתה הקואליציה הקודמת, ולא הצלחנו, אבל בקדנציה הזאת אנחנו המשכנו וביחד עם אברהם נגוסה וחברים נוספים, מוטי יוגב, גם אתה היית מאוד פעיל, וחברי כנסת אחרים בוועדה שממש תמכו, קסניה סבטלובה, אני רוצה גם לך להודות על התמיכה והעזרה בקידום החוק בכל האינסטנציות שאנחנו פעלנו בהן.

ולמה זה חשוב? היום שואלים אותי, ביום חמישי אני מגיע לבית ספר, בכיתה ב' שם לומד הבן שלי, להסביר מה זה יום עלייה ולמה זה חשוב יום עלייה, הילדים שלי כבר למדו בישראל, אבל למה זה באמת חשוב, למה אנחנו צריכים לחזק את הדבר הזה. קודם כל כי יש עדיין הרבה מתנגדים לעלייה, כולל בבית הזה, יש לנו קבוצה של הרשימה המשותפת שלא פעם אחת צועקים לנו 'תחזור לרוסיה', ו'אתם לא נולדתם פה', 'אנחנו נולדנו פה, זה לא שייך לכם, זו המדינה שלנו'. לא, זאת המדינה שלנו, לכאן אנחנו עולים. כשיהודי מגיע לכל מקום אחר בעולם הוא מהגר, כאן הוא חוזר הביתה. זה נושא מאוד עקרוני. כשמישהו אומר לי שאני מהגר אני מתחיל את הוויכוח, כמעט מלחמה, אני לא מהגר, זה הבית שלי במשך אלפי שנה, ככה זה כתוב, ככה למדנו, ככה הרמנו לחיים, 'לשנה הבאה בירושלים', כל שנה בכל חג ישראל.

לכן אני חושב שהעלייה היא דבר מבורך וזה יסוד מיסודה של הציונות, זה יסוד מיסודה של המדינה הזאת, אנחנו חייבים לציין את זה, חייבים להסביר את לדורות הבאים. אנחנו חייבים לחזק את העלייה. יש עוד מיליוני עולים פוטנציאליים בכל מקום בעולם.

אני רוצה להגיד לכם דבר מאוד פשוט. רוב העולים הגיעו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה, הרדיפה הייתה גם אחרי מלחמת העולם השנייה, אם זה באתיופיה ואם זה בברית המועצות ואם זה בגוש הקומוניסטי, בכל מקום רדפו את היהודים, ואתם חושבים שזה לא יכול לקרות במדינות אחרות? זה כן יכול להיות במדינות אחרות. מי חשב שבצרפת תהיה גזענות כלפי היהודים בצורה כפי שהיא היום? מי חשב שבארצות הברית יהיו קבוצות גזעניות, שהיום אנחנו רואים ושומעים אותם והם מתבטאים בחופשיות? במדינה החופשית ביותר בעולם. לכן אנחנו צריכים לחזק את המדינה, אנחנו חייבים לחזק את העולים, אנחנו צריכים לחזק את העולים, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שיהיה להם טוב ונוח לחיות כאן ולשבור את תקרות הזכוכית, יש עדיין לא מעט תקרות זכוכית. תודה רבה.

אני מזמין את חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

תודה לך, כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, נכבדים, ארגונים חברתיים ונציגים שלהם, ועולים, כל עולֶה ועולָה שנמצאים כאן באולם הזה וכאלה שגם לא איתנו, אלא מציינים את היום הזה בביתם, עם משפחתם.

אני רוצה לומר שזה יום באמת חג וזה יום שמח לכולנו כי אנחנו הגענו לבית שלנו. יפה אמר חברי רוברט, אנחנו לא מהגרים, אנחנו עולים. התפקיד שלנו זה גם לגרום לכל עולֶה ועולָה להרגיש שהמקום שלהם הוא פה, שהבית שלהם פה, דואגים להם פה, אוהבים אותם, אוהבים לא רק את העלייה, אלא אוהבים גם את העולים. כל עולה הוא עולם ומלואו, כל אחד מביא את המטען התרבותי הייחודי שלו ושלה, השפות שלנו, המורשת שלנו, התרבות שלנו, אלה דברים שאנחנו גאים בהם.

יש אנשים במדינת ישראל, שלצערי הרב מנסים לגרום לנו לחוש אחרת. קמתי היום בבוקר, ביום השמח הזה, שזה יום העלייה והקליטה, פתחתי את העיתון 'ידיעות אחרונות' וראיתי את הכותרת 'אצלנו רוסיות לא עובדות', מסעדת שניצליה בכרמל לא מעסיקיה בחורות ממוצא רוסי שעומדות להתגייס, שהן כשירות מספיק כדי להתגייס, אבל לא כשירות מספיק כדי לעבוד במסעדה הזאת.

יש לנו הרבה סוגיות לא פתורות. על מנת שהחגיגה שלנו תהיה שלמה, על מנת שהיא תהיה מוחלטת, היא צריכה לכלול את כולם, כי אחרת זו לא חגיגה בכלל. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו, הבית של כל היהודים בתבל, לא מאפשר הבית הזה לרבבות של עולים, שעלו גם מחבר העמים, גם מאתיופיה, גם מארצות הברית, להתחתן בארצם. איפה נשמע כדבר הזה? מה עם 25,000 עולים קשישים שעומדים עדיין בתור במשרד העלייה והקליטה לדיור ציבורי? מה עם אותם אלפים שזקוקים באופן נואש לסיוע ועזרה בקצבאות הזקנה שלהם והם קיבלו את הסיוע הזה, 31 שקלים תמימים. אז נכון, אנחנו אמרנו שזה יום של חג, אבל בחג הזה כולם צריכים להשתתף. בן אדם שאין לו מספיק כסף לשלם עבור שכר דירה, כי המדינה לא בנתה בשבילו בכל השנים האלה, 27 שנים לעלייה מחבר העמים, 35 שנים לעלייה מאתיופיה, לא בנתה מספיק דיור ציבורי. הבן אדם הזה, תאמינו לי, קשה לו מאוד לשמוח ביום הזה.

ואנחנו באמת רוצים שביום הזה אנחנו נוכל לצאת בשמחה ובאמת בריקודים ובמחולות ברחובות ובחוצות העיר ולחגוג ולהסביר לכולם, לילדים בבתי הספר. אני רוצה שהתאומות שלי, שהן בכיתה ג', ילמדו עד כמה חשובה העלייה הזאת, עד כמה העולים הם לא אוכלי חינם פה, הם לא אורחים בלתי קרואים, המקום שלהם פה, ולא בכל מקום אחר על פני האדמה. זאת הציונות האמיתית, לבנות את המדינה שלנו לתפארת, לתפארת של העם שלנו, העם שלנו, שלפחות בחציו עדיין נמצא בגולה.

אני מאמינה שאנחנו כולנו צריכים להתקבץ פה, זה רגע משמח מאוד, אנחנו צריכים לשאוף לכך שעוד ועוד עולים, עוד ועוד יהודים יצטרפו אלינו. יהודים רוסיים, יהודים מאתיופיה, יהודים רפורמים, יהודים חרדים, יהודים חילוניים, לכולם צריך להיות פה מקום במדינת ישראל. אז בואו, כל אחד שיעשה מאמץ קטן. על הממשלה אני לא מדברת, ביקשת ממני לא לבקר, ולמרות שאנחנו חברי כנסת ואנחנו כאן בבית הזה כדי לבקר ולפקח על עבודת משרדי הממשלה.

אני אגיד לך, כבוד היושב ראש, אני מכבדת אותך מאוד על כל העבודה שאתה עושה, על החוק הזה שאתם חוקקתם, יחד עם חבר הכנסת אילטוב, כי זו התחלה, אבל זו התחלה קצת מאוחרת, זו הצתה קצת מאוחרת מבחינת המדינה שלנו שמספיק שנים לא חגגה את שלל המוצאים, של המבטאים השונים, של השמות השונים. אף אחד לא צריך להתבייש, בין אם קוראים לו נגוסה, בין אם קוראים לה אלכסנדרה, בין אם קוראים לה קסניה, אף אחד לא צריך להתבייש בזה. אסור שאף עולה שמגיע לפה, ופוגשים אותם עכשיו בשדה התעופה, באיזה יופי, באיזה שמחה, אבל אחרי זה הם מתמודדים עם כותרות כאלה.

אני מקווה שבשנה הבאה אנחנו נדבר על דברים שמחים באמת ולא על הדברים העצובים האלה שאין להם חלק בחגיגה שלנו, על העולים ועל העלייה. תודה לכם.

חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה.

ברשות יושב ראש הוועדה, ברשות חבריי חברי הכנסת, ברשות כל מי שהיה פה, מכובדיי כולם, ואתם, אחרונים חביבים, העולים מכל קצוות תבל, ותיקים יותר, ותיקים פחות, באמת חג שמח, כפי שאמרה שרת העלייה והקליטה.

אני רוצה לומר דברים קצרים מאוד, חלקם כבר אמרו, מראש הממשלה ומיתר הדוברים, באמת מדינת ישראל נבנתה על היסוד הגדול הזה של קיבוץ גלויות. מי שנולד פה ומתרברב שהוא דור כזה או אחר, וגם אני, יש מסביי שקבורים בהר הזיתים, ומצד שני, מי שעלה, מצד אבי ואחרים, מדינת ישראל נבנתה, עוד בנבואות הנביאים, לפני 3,500 שנה ו-3,000, ישעיהו שניבא, 'שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו ובאו לך, בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה', ואנחנו חיים את המציאות הזאת. ואיך אפשר שלא להתרגש, כפי שגם התרגשו פה קודמיי, מהסוכנות ומהמקומות הנוספים.

על גבי זה אני רוצה לומר שאנחנו בוועדת העלייה והקליטה, החברים הפעילים יותר והפעילים פחות, אני לוקח את ביקורתי אחורה, כמה אתגרים שעוד לא נפתרו ויש מקום ואני מאלה שמשתדלים שנפתור אותם, יש לנו עוד הרבה אתגרים, לפנינו אתגרים להוריד עוד חסמים על גבי מה שמשרד העלייה והקליטה עושה, כדי להוריד. אנחנו מטפלים בנושא הרפואה, לא רק רופאי השיניים של צרפת, אלא גם רופאי השיניים של אוקראינה וגם רופאי העיניים של דרום אמריקה ומקומות נוספים, ואני שמח לראות דווקא מיוצאי אתיופיה, בקרבם, רק בעת האחרונה מונה ועלה בדרגה אלוף משנה יוצא העדה כרופא בכיר בצה"ל, ובעזרת ה' בעניין הזה צריך להמשיך ולפעול.

יודע יושב ראש הוועדה, ואנחנו מקיימים בזכותו ובזכות מנהלת הוועדה, צריך לציין גם אותה, את דנה, איש לא ציין, היא בסוף מנהלת את כל הדברים, מביאה את האנשים השונים - - -

גם שתי שופטות אתיופיות וגם שני שופטים מחבר העמים.

כן, נכון, גם שופטות אתיופיות. אנחנו צריכים לציין את שרת המשפטים איילת שקד, עם חברי חבר הכנסת אילטוב, בוועדה למינוי.

אני רוצה לומר עוד אתגרים. יש לנו אתגר כן לקדם את הדיור הציבורי. אנחנו עוסקים בו, צריך לקיים בו יותר ועדות מעקב. ועדות המעקב הן אלה שבודקות שהממשלה והגורמים האחרים אכן מממשים. יש לנו צורך לקדם אולפן אינטרנטי, אני רואה בו יעד גדול מאוד. משפחות מתלבטות בכל ארצות העולם, חמש ועשר שנים, כן לעלות, לא לעלות. ואם יהודי בצרפת, או באוקראינה, או באוסטרליה או בדרום אמריקה, או בצפון אפריקה או באתיופיה, בזמן הזה יוכל ללמוד את העברית הרי הוא ירוויח ויגיע לארץ כשהוא מכיר, ובנו בגן הילדים ובתו בכיתה ג' ובנו בתיכון והוא בעצמו עם אשתו וכך יגיעו אלינו כאשר הם מדברים עברית ובעיית הגישור הזו, יהיה בה הרבה יותר קל. אנחנו צריכים לפעול להעלות עוד יהודים מארצות מצוקה ואנחנו פועלים ואי אפשר להרחיב. היו פה אנשים שעושים את זה בעצמם, יהודה שרף ואחרים.

אנחנו צריכים לקדם קליטה טובה יותר במקומות רבים בישראל. אני לא אוסיף יותר, גם נושא הגיור וגם דברים אחרים שנאמרו פה, בהחלט הוועדה קיימה ומקיימת וצריכה לקיים עוד ישיבות מעקב. אמרתי פעם לידידי אברהם נגוסה, הוועדה הזאת בקומה התחתונה, בחדר האחרון, בממ"ד, זו ועדה שצריכה להיות באולם ירושלים למעלה כי, ובזה אני רוצה לסיים, קיבוץ הגלויות הוא אבן יסוד של הקמתה של מדינת ישראל וכך העלייה והקליטה, ואני קורא לנו שבשנת ה-70, ידידי אברהם, נצליח להביא, ניסיתי לעשות את זה בשנה הזו, שזה יהיה הנושא המרכזי בשנת הלימודים הבאה במשרד החינוך. אני גם קורא לחברי, שר החינוך נפתלי בנט, אני קורא כאן לנציגי תנועות הנוער, שזה יהיה הנושא, כבר ניסיתי לקדם את זה גם לגבי שנים שעברו, שזה יהיה הנושא המרכזי בחינוך הפורמלי והלא פורמלי.

אני יודע שכל הציבור הישראלי, ראשי רשויות, בקיבוצים, במושבים, בכל הקהילות בישראל, ייקחו את האתגר הזה ויקלטו כל אחד את הקהילה שלו, את ה-20, את ה-30, ממקום מסוים, שיהיה ביחד, ונזכה כולנו בשנת ה-70 למדינת ישראל לחזור למספרים עוד יותר גדולים של עלייה ברוכה וקליטה טובה לתפארת מדינת ישראל. תודה.

עכשיו אנחנו עוברים לדוברים שהם נציגי ארגוני העולים. אני מבקש שכל אחד ידבר בקיצור כדי שכולם יספיקו לדבר. יהיה לנו דיון גם במליאה היום, נציין את היום הזה. כמובן גם חבריי חברי הכנסת, שהם עזבו בגלל דיונים בוועדות שונות, אבל הם יקראו את הפרוטוקול, יש פרוטוקול והם יקראו אותו.

עכשיו אני מזמין את יושב ראש מועצת ארגוני העולים, מר מריו לב, בבקשה.

קודם כל יושב ראש הוועדה, אל תיקח את זה שהיה דיון כאן בין חברי הכנסת, בגלל שלנו הייתה הרגשה, לעולים, כאילו אנחנו במליאה של הכנסת, אז זה היה ככה משהו פיקנטי.

אני שמח שאנחנו, מועצת ארגוני עולים, הבאנו את הנושא של יום העלייה למר נגוסה לפני כמה שנים והוא הצליח עם החברים להגיע לחוק שהיום חוגגים את יום העלייה. יום העלייה זה לא עוד יום בלוח השנה של המדינה. אני חושב שזה היום המיוחד בלוח השנה. העלייה זה אחד העמודים שמחזיק את המדינה. איך הייתה נראית מדינת ישראל אם לא היו גלי העלייה, אם לא באו הרופאים, המהנדסים, אנשי הייטק, העובדים הפשוטים שהגדילו את האוכלוסייה והיו צריכים לייצר יותר דברים, יותר מזון, יותר מפעלים, לתת עבודה ליותר אנשים. איך היינו נראים ולאיפה היינו מגיעים? אם אנחנו היום מדברים על המדינה, איך היא נראית, אחוזים גדולים, אני הייתי אומר כמעט 100% שייך לעולים החדשים.

השנה יגיעו קרוב ל-30,000 עולים, לפי הנתונים שקיבלתי מהסוכנות, ואני חושב שאנחנו צריכים לשים אתגר לשנה הבאה, לפחות 40,000 עולים. זה לא מספיק שאנחנו הורדנו חסמים, ועשינו את זה עם הוועדות השונות של הכנסת, ונשארה הבירוקרטיה. אני חושב שצריכים להוריד בצורה יותר דרסטית ולא להמשיך לשחק, אם זה משרד הבריאות או כל מיני ועדות, שאין אפשרות לעשות דברים, שלא יכולים לטפל בכל דבר, או שיש חלוקה וכאשר כבר מורידים את החסמים לא עושים את זה לכל העולים, לא עושים לכל היהודים. כל יהודי שבא, מדרום אמריקה, מדרום אפריקה, מארצות הברית, מצרפת, זה יהודי, זה בן אדם, אז לא יכול להיות שכל פעם מקדמים איזה נושא לאוכלוסייה נוספת ולא רואים את כל המכלול, את כל המדינות, את כל העולים שמגיעים לישראל. אני מקווה שנצליח וכן נגיע לזה שנראה כל עולה כבן אדם שצריכים לפתור לו את הבעיה.

להגיע לקהילות גדולות כמו הקטנות עם מסר של יהדות, עם מסר של ציונות או עם מסר של עלייה. אם אנחנו לא נגיע ההתבוללות תגיע לפנינו וזה האסון שיש לעם היהודי, בגלל שאנחנו נרדמים, אנחנו מחכים, אנחנו מוצאים כל מיני דברים כדי לא לעשות פעילויות חזקות לעידוד עלייה, לחזק קהילות ולחזק את העלייה.

אני אומר לכולם, נשארו עולים, נשארו נציגים של ארגוני עולים, אני רוצה לאחל יום עלייה שמח לכולם. תודה.

אני מזמין את יושב ראש ארגוני העולים מאתיופיה, מר פנטאון אספה דוויט, מנכ"ל טבקה. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, ד"ר אברהם נגוסה, חברי הכנסת, קהל נכבד. בתור אחד שהיגר פעמיים, אפשר להגיד, פעם אחת היגר לקנדה, אחרי שבע וחצי שנים גם עליתי לארץ, אני יודע מה זה להיות עולה ומהגר. הקשיים, האתגרים וכל מה שכרוך בזה. מה ששונה אצלי גם, אני גם יודע מה האתגרים והקושי בצד של הקולט, כי אני עבדתי בסוכנות היהודית כמנהל מרכז קליטה ויש שם הרבה מאוד אתגרים. אבל להבדיל מעולה שמגיע, הוא משאיר את כל מה שהיה לו בארץ המוצא, מתבקש ומצופה מהמערכת והרשות הקולטת איזה שהיא למידה ולשנות את הגישה ולשנות את דרך הטיפול בעולים כדי שטעויות שנעשו בעבר לא ייעשו.

אני חושב שמדינת ישראל, שהיא מורכבת מעליות שונות מכל העולם, גם עולי יוצאי אתיופיה שהגיעו לפה, כבר ארבעה עשורים ומעלה, נמצאים בחוד החנית בבנייתה ושגשוגה של מדינת ישראל. אני חושב, למרות הקשיים של האפליה, אי הצדק, אי השוויון, שיוצאי אתיופיה חווים וחשים, אני רואה את זה יום יום בעבודה שלי כמנכ"ל עמותת טבקה, שמטפלים בכ-1,000 פניות שפונים אלינו ומבקשים שאנחנו נטפל באי צדק ואי שוויון ואפליה שקורית נגדם, אני רואה את זה. אבל יחד עם זאת המאבקים שלנו, במיוחד בשנתיים האחרונות, ההפגנות, אותם צעירים שיצאו לרחובות ודרשו את הצדק ואת השוויון כאזרחים שווים בין שווים, גם אז יש תקווה, אני רואה את האור בקצה המנהרה.

אדוני היושב ראש, עבדנו יחד איתך ויש הרבה מאוד הישגים תקדימיים ואנחנו רואים שינוי ואנחנו, תפקידנו להמשיך להיאבק ולהילחם כדי שהשינוי שחל לא ידעך. אנחנו חייבים להמשיך ללחוץ ולהשאיר את הגחלים בוערים עד שנגיע למחוז שבו אנחנו רואים מדינת ישראל שבה הצדק והשוויון יהיו לכולם. מדינת ישראל תתרגל לכך שאין הבדלים במוצא. אנשים מסתכלים על המוצא של מישהו אחר ושופטים אותו. לדעתי ההישגים האחרונים הם התקווה שלנו ואנחנו נבנה על ההישגים האלה. יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות, אבל ביחד, בנחישות, בהתמדה, בשיתוף פעולה, עם כל המגזרים, עם כל הגורמים הרלוונטיים, נמשיך לעבוד ולבנות את מדינת ישראל, המדינה של כולנו.

בתור אחד שהיה בקנדה ובתור אחד שבילה חמש שנים וחצי באוסטרליה בתור שליח של קרן היסוד אני רואה שם מהגרים שבאו והצליחו. הם הצליחו קודם כל בגלל העבודה הקשה שהם עשו, אבל בנוסף לזה הם הצליחו בגלל חלונות ההזדמנויות והאפשרויות שנפתחו בפניהם. לכן מדינת ישראל צריכה להמשיך לעשות את הסוויץ' שהיא התחילה לעשות, המערכות צריכות להתגייס ולעשות יד אחת לקלוט את העולים שמגיעים הנה, לתת להם את ההזדמנויות ואת המשאבים הנדרשים על מנת שאותם עולים יהיו ותיקים ויהיו מנהיגים ואנחנו, אני אומר לכם, כקהילה קטנה, מודל לחיקוי לא רק פה בישראל, אלא בכל העולם, בכך שאנחנו מובילים ומצליחים להביא את השינוי.

חג עלייה שמח ואני מודה לך, אדוני היושב ראש, על היוזמה. אחת ההצלחות הגדולות, ההוכחה שליוצאי אתיופיה יש את היכולת ואת האיכות להוביל מהלכים ולשנות, אחד מהם זה אתה, אדוני היושב ראש. בהצלחה בהמשך.

תודה. אני מזמין את גב' גלי שחר, מנכ"ל עמותת גבהים.

צהריים טובים. האמת שהייתה לי פה רשימה מאוד ארוכה של אנשים להגיד להם תודה, אבל כולם הלכו. זה קצת עצוב בעיניי שביום חגיגי זה אנחנו נשארנו לבד. אבל אני רוצה להודות לכם, חברי הכנסת, נבחרי הציבור, שבכל זאת נשארתם. לך, יושב ראש ועדת הקליטה, חבר הכנסת נגוסה, לכם, חבריי, שותפים, מנכ"לים של העמותות, תורמים, עובדי עמותת גבהים, חג עלייה שמח.

אתם יודעים, מדינת ישראל זה מדינה שאין לה הרבה אוצרות טבע, אין לנו מכרה זהב וגם נפט זה לא מה שקיווינו, האוצר הכי גדול שלנו זה ההון האנושי, זה אתם, זה האנשים, זה המוח היהודי, זה האוצר הכי הכי גדול שיש לנו. העלייה למדינת ישראל היא הזדמנות שלנו, הזדמנות של כולנו, לפתח את ההון האנושי, לחזק את הכלכלה הישראלית, את התרבות, להעשיר אותה. תראו איזה מבחר מדהים של אנשים יש כאן, דוברים שפות רבות ושונות, בצבעים שונים, וזה הכוח שלנו, הגיוון הזה ואת זה אנחנו צריכים לחזק.

עמותת גבהים כבר 11 שנים גאה להוביל את קידומם של עולים אקדמאים במשק הישראלי באמצעות תעסוקה ויזמות. אנחנו עושים את זה עם לב גדול ובאהבה רבה ובתשוקה. עד היום עזרנו ל-3,0000 עולים חדשים להשתלב בשוק התעסוקה והיזמות בישראל. אנחנו שער הכניסה שלהם למשק הישראלי. אנחנו עובדים עם למעלה מ-1,000 מעסיקים במדינת ישראל וזאת החוזקה היחידה שלנו. אנחנו לא עושים שום דבר אחר שקשור בעלייה, אנחנו עוסקים בחסם הכי הכי מרכזי בקליטת עולים, תעסוקה. כי אם לעולים חדשים לא יהיה מענה בתעסוקה הם לא יישארו כאן ולראיה, אנחנו יודעים ש-30% מהעולים החדשים, לצערנו, עוזבים את מדינת ישראל.

אמרו לי שזה חגיגה היום, אז הבאתי פה דף מספרים, מבחינתי הצלחה מודדים במספרים. אז יש לנו 91% הצלחה בהשמה, יש לנו 250 מקומות תעסוקה חדשים שהקמנו על ידי הסטארט אפים שלנו. כמו שאמרתי, 3,000 בוגרים מ-60 מדינות שונות. אנחנו מחזקים את העלייה מצרפת ואת העלייה מברזיל ואת העלייה מטורקיה ואת העלייה מארצות הברית ומכל מקום בעולם אנחנו עוזרים לעולים החדשים להשתלב כאן בשוק התעסוקה כדי שיישארו כאן וייקחו חלק פעיל ויתרמו למשק הישראלי. בשנה האחרונה פתחנו תכניות שבעצם פונות החוצה ואנחנו החלטנו לעזור למשק הישראלי ולאכלס את המקצועות במחסור, אם זה רופאים ואחיות מצרפת, אם זה מהנדסי תוכנה וחומרה מכל העולם, עולים ותושבים חוזרים, ואנחנו מאמינים ששיתוף פעולה של כל הארגונים ביחד יביא להצלחה אף יותר גדולה. אז אנחנו עשינו הרבה עד היום ויש מקום להשתפר ולעשות עוד ואני קוראת למשרדי הממשלה, לארגונים נוספים, לקחת חלק, לעבוד ביחד ולתרום עוד ועוד למדינת ישראל.

אני רוצה באמת תודה אחרונה לכל האנשים שבאו לפה היום ולאלה שנשארו, כי זה כנראה לא מובן מאליו, וחג שמח.

תודה. בר יהונתן יאבור, מנכ"ל עמותת עם ישראל. בבקשה.

כבוד יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה, חברי כנסת נכבדים, עולים ועולות, קהל נכבד, חג שמח לכולם. היה לנו רעיון לפני כמה שנים שצריך, אפילו חייבים, לחוקק את החוק הזה. כולנו עולים, כולנו באנו הביתה וזה לא משנה אם הסבים והסבתות שלנו באו לפני 50, 60, 70, 80 שנה או נחתנו בבן גוריון לפני שעתיים. אנחנו מדינה קולטת עלייה, אנחנו מדינה שטוענת שהעלייה היא אבן יסוד של מדינת ישראל ולכן אנחנו חייבים לציין את זה, אנחנו חייבים לחגוג את התרומה של כל העליות לכל דורותיהן ועליות מכל רחבי תבל.

תרשו לי להציג את עצמי. כמו שאמרתי, קוראים לי יהונתן, אני עולה מאנגליה, גדלתי במטולה, התחנכתי בקיבוץ דפנה והיום אני גר בתל אביב. אם זה לא קיבוץ גלויות אני לא יודע מה זה. אפשר להיות בכל מקום ואפשר להגיע לכל מקום.

הארגון שלנו התחיל לחגוג את הדבר הזה, את יום העלייה, לפני מספר שנים, זה התחיל אצל תל אביבים צעירים עולים, ו-TLV Internationals, זה הארגון שאני עומד בראשותו, התחיל לקדם את זה ולחגוג את זה בבתי קהילות, בבתי כנסת וגם בפאבים. האמנו ואנחנו עדיין מאמינים שהחוק הזה צריך להוביל את המדינה, חוק קטן, אבל חוק הכי ציוני שיש. התאריך המקורי של החוק, היו לנו גם על זה הרבה ויכוחים ואמרנו שרצינו לחגוג את החוק הזה ב-י' בניסן, שעל פי המסורת זה היום שיהושע צלח את נהר הירדן בגלגל עם כל בני ישראל ועל פניו זו העלייה המסיבית הראשונה בהיסטוריה של העם שלנו. אבל היו דיונים ובכנסת כמו בכנסת החליטו לחגוג את זה, בשבוע הזה ומעבר לזה שפרשת לך לך זו פרשת הבר מצווה שלי, יש לה גם ערך נוסף - - -

אחד הנימוקים היה שיש מדרש חז"ל, גדול יום קיבוץ גלויות כיום קריאת הגשמים, וזה היום, ז' בחשוון, שמבקשים תן טל ומטר וברכה. רצו יום שהוא לא חופשי בלימודים, י' בניסן הוא חופש, רצו שזה יהיה ביום שבבתי הספר לומדים.

אז אמרתי, צריך גם למצוא למה חשוב לך לך, מאיפה זה בא? 'ויאמר אלוקים לאברהם לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' ולמה דווקא בסדר הזה? כי על פי הנימוקים אומרים שהקב"ה אמר מהקל אל הקשה. קשה לעזוב את הארץ, עוד יותר קשה לעזוב את המולדת והכי קשה זה לעזוב את הבית של אבינו, אבל מי שעושה את כל זה ומי שמגיע לפה ומי שחוזר הביתה מגיע לו שנציין את היום הזה, מגיע לו שנחגוג את היום הזה.

בדרך של החגיגה פגשנו חברים אמיתיים, חברי כנסת מדהימים. אני כבר לא יכול לשמוע יותר את האמירה הזאת, 'מה הם עושים פה במשכן הזה?', אנשים מדהימים שעבדו יום ולילה למען החוק הזה. שוב, חוק אולי קטן, אבל הבדל עצום. אז חבר הכנסת נגוסה וחבר הכנסת רוברט אילטוב וחבר הכנסת מיקי זוהר וחבר הכנסת חיליק בר וסגן השר מייקל אורן וחבר הכנסת יואל רזבוזוב ועוד אנשים מדהימים שהכרתי בדרך מהצעת חוק לחוק בספר החוקים של מדינת ישראל.

אני רוצה לסיים את דבריי ברעיון מהפכני, ברעיון שהוא אולי יזעזע אנשים, אבל אני רוצה שנחליט שכל יום נעלה מחדש לארץ ישראל, נבנה אותה, נתפעל מיופייה ונדאג לאחינו שנשארו בגולה. בואו נחליט שכל יום יהיה יום עלייה, כי בשבילי כל יום מחדש זה יום העלייה. תודה רבה וחג שמח.

תודה רבה. אני מזמין את מר מרק אייזנברג, יושב ראש קעליטה. בבקשה.

אדוני יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, חברי הכנסת, אני קצת עצוב שהשרה עזבה אותנו ולא שומעת מה רוצים להגיד בעמותות שעובדות בשטח, אני חושב שזה משהו חשוב. לא דיברנו על העלייה מצרפת, זו עלייה חשובה, זו העלייה הכי גדולה, עם רוסיה, עכשיו, אז כמה מילים על העלייה מצרפת.

4,000 עולים הגיעו בשנת 2016, פחות או יותר השנה אותו המספר. אנחנו יכולים להגיד שזה טוב, זה מספיק, בשנים מ-2010 הממוצע היה 2,800 אנשים, אז זה טוב, זו עוד עלייה גדולה וכל עלייה מצרפת זה נס קטן, למה? כי ליהודים שגרים היום בצרפת יש קשר חזק למדינה שלהם. צרפת היא מדינת זכויות האדם והמדינה הראשונה שהכירה ביהודים כאזרחים שווים והממשלה עוזרת לקהילה היהודית. המספר בפריז של בתי כנסת ומסעדות כשרות זה כמעט אותו דבר כמו בתל אביב.

מנקודת מבט כלכלית, מחצית מיהודי צרפת נמצאים במצב כלכלי טוב ושאר המשפחות עניות שמקבלות עזרה כלכלית, מחצית חשובה מאוד, מהמדינה. אז כל עלייה היא כמעט פלאית. וכאן אני רוצה להודות גם לכל העולים שעושים החלטה אמיצה זו לבוא לישראל וגם להודות למדינת ישראל ולכל המשרדים שעושים מאמצים גדולים כדי לשמור ולקדם את העלייה הזו.

שמעתי שזה יום חגיגי, צריך שמחה, אבל בכל זאת גם צריך בלי ויכוח להתמודד עם המצב. 2,000 עולים בשנה מצרפת זה לא מספיק, זה כישלון, למה? כי בשנת 2014 היו 6,000 עולים, בשנת 2015 8,000 עולים, כי בצרפת נמצאת הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם, חצי מיליון יהודים לפי ההלכה ומיליון שיש להם מינימום אבא יהודי ומרגישים יהודים. המצב בצרפת לא טוב, יש פיגועים נגד יהודים. מחקר מעמיק ורציני בצרפת הגיע למסקנה כי בין 100,000 לבין 200,000 מיהודי צרפת אמרו שהם חושבים ברצינות לעלות לארץ. כך שהמספר 4,000 עולים בשנה לא מספק אותה. ומה הסיבה לכישלון הזה? בעינינו הסיבה העיקרית זה הקליטה, זו המילה החשובה. מדינת ישראל עוזרת לעולים, מקדמת תכניות ופרויקטים, אבל ברור שזה לא מספיק, התכניות האלה לא נוגעות למספר מספק של עולים.

כיום שליש מהעולים בגיל עבודה שעלו לפני חמש שנים לא מצאו עבודה, אני מדבר על העולים של צרפת, וזו בעיה גדולה. איך אמר ראש המדינה? זה נותן אנשים חמוצים, מרירים, עצובים ואפילו זה נותן ירידות של משפחות שלמות שעושות פרסום שלישי בקרב חברים, המשפחות שלהם, הקהילה שלהם. איכות הקליטה, כבר שמעתי את זה בבוקר, היא הגורם העיקרי למספר המועט של עולים בשנתיים האחרונות. גם השרה אמרה שיש כמה סיבות כלכליות לעזור לעלייה וקליטה של עולים מצרפת, למשל מחקר אקדמי מוכר של בר אילן הוכיח כי כל שקל שיושקע לטובת קליטת עולים מצרפת יחזיר 15 שקלים למדינה תוך תשע שנים.

ואני גם רוצה להגיד דבר תורה. שבתורה זה גם חובה, מצווה, לתת כסף לקליטה של העולים, למה? כתוב בדברי הימים, 'כה אמר כורש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמים והוא פקד עליי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה, מי בכם מכל עמו יהיה אלוהיו עמו ויעל לירושלים', העלייה לירושלים, 'וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם, ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה'. רש"י מסביר מה זה כל הנשאר? כל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון, ינשאוהו אנשי מקומו, שינשאוהו בכסף ובזהב, ברכוש ובהמות, למען יוכל לעלות לירושלים. לא רק להציע קליטה בירושלים.

אז צריך להגיד גם תודה לצרפתים שעשו המון דברים בתחילת מדינת ישראל, אנחנו זוכרים ששמעון פרס לקח את כל ה - - - בשנים הראשונות של המדינה מצרפת וכמה אנשים באמת חשובים זה אנשים שעלו מצרפת ואנחנו רוצים להגיד שצריך לעשות יותר בקליטה וזו בעיה של תקציב. אנחנו חושבים שלעלייה מצרפת, שהיא כל כך חשובה ויש הזדמנות היסטורית ש-10,000 עולים יעלו עם קליטה יותר טובה, זה תקציב של 35 מיליון שקל בשנה של המדינה. כמובן זה מצד אחד הרבה כסף, אבל מצד שני אם אנחנו חושבים מה זה שווה למדינת ישראל, זה סכום סביר מאוד. 'נפש בנפש' עושה עבודה עם העולים מארצות הברית ומקבלת מענקים גדולים, בין היתר גם מקק"ל.

אנחנו מבקשים היום אותו המודל של קליטה ושהתקציבים האלה יילכו לעמותות הפעילות כבר בשטח, למה הפעילות בשטח? למשל מי יודע יותר טוב מאשר ארגון כי"ח את הבעיות החינוכיות כדי לעזור לתלמידים הצרפתיים? לכן יש לתת למשרד החינוך את האמצעים לחזק ולהכפיל את השותפות עם כי"ח. מי יודע יותר טוב את הבעיות של הסטודנטים מאשר ארגון C.N.E.F שפעיל כבר 25 שנה בעזרה וליווי אקדמי של הצעירים? מי מכיר את הבעיה של השמה של בתי הספר הגבוהים בצרפת מאשר עמותת גבהים? ואני יכול להמשיך עוד ועוד, הרשימה ארוכה.

אז ארגון קעליטה היום, אנחנו חולמים, בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה, לפתוח עוד שני מרכזי תעסוקה בתל אביב ונתניה, דומה לזה שהקמנו בירושלים, עם כל הצוות שלנו שעושה עבודה מוצלחת פה. תוך שישה חודשים מאז שהקמנו את המרכז עזרנו ל-1,200 אנשים במסלול המקצועי שלהם ומצאנו עבודה ל-71 אנשים. מי שמכיר את תחום ההשמה יגיד שזה מספר יפה מאוד. אנחנו גם צריכים שיתוף פעולה עם משרד העבודה וכלכלה כדי לקבל את הוואוצ'רים שמאפשרים לעולה לשלם עבור הכשרה מקצועית. אנחנו צריכים שיתופי פעולה עם הרשויות כדי לשפר את מעמדם של הפרויקטורים.

אנחנו צריכים את העזרה של משרד הבריאות כדי להתקדם יותר בכל הנושא של הכרת התעודות מצרפת. אנחנו מודים על הדברים שנעשו בשנה שעברה, על ההכרה של רופאי שיניים, של הרוקחים ושל הרופאים המתמחים, אבל אנחנו חייבים עדיין לפתור את הבעיה של האחים והאחיות. מצד אחד אחיות צרפתיות מוכשרות יותר מאחיות ישראליות ומצד שני מחסור חריף באחיות בארץ, כמה מנהלי בתי חולים כתבו לנו והתחייבו להעסיק 150 אחיות מצרפת שיכולות לעבוד מחר, מחציתן כבר בארץ וכל השאר מחכות בצרפת שתיפתר בעיית ההכרה בתעודה כדי לעלות. חייבים לתת הכרה אוטומטית לתעודות שלהם, בלי לעבור בחינה.

ומילה אחרונה, ידוע הרי שלכל עולה חדש יש הרבה קשיים וכל עזרה, לאו דווקא בתחום הפיננסי, יכולה לשנות את המצב שלו בצורה קיצונית. בקעליטה התחלנו פרויקט לפני חודש, כל עולה ותיק או צבר נותן מזמנו לעולה חדש בכל תחום שמתאים לו, שיעורי בית לילדים, עזרה בתרגום מסמכים, להזמין לשבת, או לתת ייעוץ מקצועי. נוצרה כאן תנועה עממית של סולידריות, יותר מ-1,000 מתנדבים נרשמו לתת כמה שעות בשבוע מזמנם והתנועה רק בתחילת דרכה. חברי היקר, נתן שרנסקי, כבר הסכים לתת כמה שעות בחודש לילדי עולים במשחקי שחמט ואנחנו מודים לו. ועכשיו אני מזמין את כולכם, כל הנוכחים כאן, לתת שעתיים בחודש כדי לסייע בקליטת עולים ולהצטרף למהלך הסולידרי הנפלא הזה.

הרעיון הטוב של העלייה, ואני מקווה שמחר יוכלו להגיד עלייה וקליטה, זה לא רעיון חדש, אני רוצה לתת מתנה לד"ר אברהם נגוסה, זה פוסטר עתיק של קרן היסוד, יום העלייה, זה מנובמבר 1950. חג שמח לכולם. תודה.

זה יהיה כמובן באולם של ועדת העלייה והקליטה. תודה, אנחנו נמשיך. נזמין את מזכ"ל תנועת בני עקיבא, מר רועי אבקסיס.

שלום לכולם וכל הכבוד שאתם עדיין פה. מארק אייזנברג סיפר שיום העלייה זה סיפור מאוד מאוד ותיק, אז אני רוצה לספר לכם עוד סיפור. לפני חמש שנים אני ישבתי ערב אחד ואמרתי שלא יכול להיות שאין יום עלייה. ישבתי וכתבתי נייר עם הצעות שונות למתי נעשה את יום העלייה הזה ורגע לפני שמסרתי את הנייר הזה לאיש מתברר שהוועדה שלך עקפה אותי. הוועדה שלך עובדת מצוין, כל הכבוד, עשיתם דבר חשוב ואולי כיוונתי לדעת גדולים. אז, חברים יקרים ובעיקר העולים של בני עקיבא, שהקשיבו כל כך יפה ונשארו פה עד עכשיו, ברוכים הבאים.

אני עומד פה בתור מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית, אבל אני גם עומד פה בתור כל תנועות הנוער הציוניות שעובדות בחוץ לארץ. בסוף בסוף כשאנחנו מחנכים את החניכים שלנו ואת המדריכים שלנו ההגשמה האולטימטיבית, השפיץ האידיאולוגי, זה העלייה. כשאנחנו דוחפים אותם לשם אנחנו מבקשים שבסוף הם יהיו חלק אינטגרלי מתוך החברה הישראלית.

דיברו פה הרבה על תעסוקה ועל עברית ועל כל הדברים החשובים שצריכים לעשות, אני רוצה להאיר נקודה אחרת. בוגרי התנועות, אלה שעלו לארץ, הם חוד החנית של הקהילות היהודיות בחוץ לארץ, הם המדריכים הכי טובים, הם ראשי הארגונים, הם ראשי ארגוני הסטודנטים, הם המפתחות של הקהילה היהודית בכל מקום ומקום, ואז יום אחד הם עושים עלייה וכשהם עושים עלייה הם הופכים ברגע אחד להיות אזרחים מן השורה. מלהיות קטרים מובילים, דוחפים, הם הופכים להיות אחד מהקרונות ברכבת. אני חושב שהמטרה שלנו כחברה ישראלית זה להבטיח שהחבר'ה האלה נשארים קטרים, מובילים, עם אותה תשוקה לפעול ולהוביל אותם. חובה עלינו להבטיח שהחבר'ה האלה משתלבים בכל המקומות הכי משמעותיים בתוך החברה הישראלית, כי הכישרון הגלום, האידיאולוגיה שבוערת, התשוקה לתרום, אסור לנו לפספס את זה, בכל תחומי החיים שלנו, בעשייה החינוכית, בחינוך, בהתיישבות, בהתנדבויות, אלה יכולים להיות הקטרים.

מה זה ידרוש מאיתנו? זה ידרוש מאיתנו לזוז קצת, לפנות מקום, להיות קשובים, להגיד אוקיי, אולי אנחנו יכולים לשמוע משהו מהם. אבל כולנו נצא מורווחים. מדינת ישראל תצא מורווחת בגלל משב הרוח ההתנדבותי המרענן, העולים ימשיכו לחיות חיים משמעותיים ואני אומר לכם שהעולים האלה, אם הם יהיו משמעותיים הם ימשכו אחריהם את העולים החברים שלהם.

כשקבעתם את יום העלייה התחלנו לחשוב בבני עקיבא מה עושים עם החג הזה. אתם יודעים, ליל הסדר יודעים, מחפשים את האפיקומן ואוכלים מצא, אבל מה עושים בחג חדש? אז ישבנו וחשבנו והחלטנו, לאחר התייעצות עם כמה מהבוגרים שלנו, שדבר ראשון במוצאי השבת האחרונה יש סעודת חג לכל העולים, החבר'ה שעלו בשנה האחרונה, ממש כמו ליל הסדר. אבל מעבר לזה אני רוצה להגיד לכם שלכל אחד מאיתנו יש יום הולדת, לעולים יש שני ימי הולדת, היום שהם נולדו בו, אבל גם היום שהם עלו לארץ. לכבוד היום הזה חיברנו תפילת תודה מיוחדת, אישית, שאנחנו מבקשים מכל עולה להגיד ביום העלייה האישי הפרטי שלו, תפילת תודה.

אני רוצה, ברשותכם, לקרוא לכם פסקה אחת מהתפילה הזאת: מודה אני לפניך, ה' אלוקיי ואלוקי אבותיי, ששמת חלקי מיושבי ארץ ישראל ולא שמתני מארצות העמים, שאזרתי בי כוח וגבורה ללכת בדרכי אברהם העברי אל הארץ אשר אראך, שהנני מאותם המתבשמים מאווירה המחכים, מן החיים בנופיה המפעימים, מן הניזונים בפירותיה ופירותיה מתוקים ומן החיים בין בניה השבים לגבולם. מבטיח אני לפניך, הבוחר בעמו ישראל באהבה, להתבונן על ארצך ועל בניך אך ורק בעין טובה, במבט מתוק, לראות בקשיים אתגרים, במחסומים זרזים, בשונות ברכה ובקושיות תשובה. ברוך אתה ה' הטוב והמיטיב.

מאחל לכולכם חג עלייה שמח ומבקש להזמין את ליה שלנו, עכשיו נשמע עולה אותנטי שעלה לא מזמן, שאני אפילו לא יכול להגיד לכם מאיפה היא עלתה מכיוון שהסיפור שלה כל כך מעניין. ליה, בבקשה.

תודה רבה, יושב ראש הוועדה, ד"ר אברהם נגוסה, יושב ראש ארגון קעליטה, מארק אייזנברג ומזכ"ל תנועת בני עקיבא, רועי אבקסיס, תודה רבה. מכובדיי כולם, אני ממש מתרגשת לעמוד לפניכם היום ולספר את הסיפור שלי.

קוראים לי ליה בדרידה, נולדתי בקליפורניה להורים איטלקים. כשהייתי בת כמה חודשים עברנו למינכן בגרמניה, שם גדלתי עד גיל 9. הוריי עלו לארץ, אך לצערי לא הצליחו בגלל קשיי שפה וקשיים נוספים. הוריי החליטו לעבור לקונטיקט בארצות הברית, כי היה להם חשוב שנקבל חינוך יהודי, וגדלתי שם עד גיל 14. אז אבי קיבל הצעת עבודה ועברנו לגור ברומא שבאיטליה, שם סיימתי את התיכון וקיבלתי תעודת בגרות מלאה. ברומא התוודעתי לראשונה לתנועת בני עקיבא העולמית והתחלתי להיות פעילה בסניף המקומי. הדרכתי שלוש קבוצות במשך שנתיים, הייתי ראש מחנה קיץ של תנועת בני עקיבא באיטליה וייצגתי את יבשת אירופה מטעמה של תנועת בני עקיבא העולמית בארץ.

בגיל 15, במסגרת מחנה קיץ בארץ, טיילנו בדרום. אני זוכרת את עצמי מסתכלת על הרי הנגב באזור שדה בוקר וחושבת על ההיסטוריה של עמנו בארץ הזו. ההרים הללו היו עדים להבטחת ה' לאברהם אבינו, 'כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם'. הם ראו את שיבת עזרא ונחמיה והם אף היוו בית לראש ממשלתנו בשיבת ציון האחרונה. הבטתי והבנתי שאני רוצה לעלות ארצה.

כשהגעתי לארץ מיד אחרי התיכון ולמדתי במדרשת הרובע היה לי ברור שאני פה לנצח. בסוף השנה הייתי גאה להחזיק את תעודת הזהות שלי. החלטתי לעשות שירות לאומי, שירתי שנה כחובשת במגן דוד אדום בירושלים והשנה אני עושה שנה שנייה כמנחה בהכשרות של תנועת בני עקיבא העולמית. אני מקווה להמשיך ללימודי רפואה, להקים משפחה וליישב את הארץ.

את החוב על החלום הזה שהתגשם אני חבה לתנועת בני עקיבא העולמית. לפני שנכנסתי לסניף בני עקיבא ברומא לא הייתה לי שום כוונה לעלות לארץ. בזכות תנועת הנוער בני עקיבא העולמית חצי מהכיתה שלי מהתיכון בארץ היום. אנחנו גאים להיות חלק מהתפתחותה של מדינת ישראל. נכון, כל יום אנחנו מתמודדים עם הקושי בשפה, עם ההסתגלות לחברה ולתרבות הישראלית ועוד. המכשולים בדרכם של העולים החדשים רבים הם, אבל להיות חלק משיבת ציון שווה הכול.

אני לא עומדת בפניכם כדי לספר את הסיפור הייחודי שלי, למעשה מה שמדהים הוא שהוא לא ייחודי בכלל. יש לי חברים רבים, חלקם יושבים כאן איתנו היום, שהיו מעורבים בפעילות של תנועת בני עקיבא בחו"ל ובזכות החינוך הציוני שקיבלו הם החליטו לעלות ארצה, לתרום למדינה ולהשקיע את כל חייהם בשביל לשפר את מדינתנו. יושבת כאן היום שלי ויינמן מאטלנטה בארצות הברית שכרגע משרתת כחובשת צבאית. משפחתה החליטה לעלות לארץ בעקבותיה. עוד חברה שלי, לריסה, בוגרת בני עקיבא מסאו פאולו בברזיל עלתה לארץ לבד וכרגע לומד ארכיטקטורה בבצלאל. אני כל כך שמחה וגאה לחיות בזמן כל כך משמעותי בהיסטוריה היהודית של עם ישראל ומדינת ישראל. קיבוץ הגלויות הוא כבר לא חלום, זו מציאות יומיומית.

אני רוצה לברך את הקהל הנכבד, את חבריי העולים ואת כל העם היהודי שנזכה לשאת באחריות המוטלת על כתפינו להכיר בזמן המיוחד שאנחנו חיים בו ולקיים את דבריו של כלב בן יפונה, 'עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה'. תודה רבה ויום עלייה שמח לכולנו.

תודה רבה לך. אני מזמין את גב' מוניקה לב כהן, מארגון המדענים הישראליים בחו"ל, השבת מוחות. בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת נגוסה, תודה לך, דנה. אנחנו המדענים מדברים בקצרה, אז הבטחנו ולכן נקיים. אני מבקשת פה מעל הבמה הזאת קודם כל לברך את כל העולים בקהל לרגל יום העלייה ולברך את כל זכאי העלייה שמחכים בחו"ל לעלות ולהצטרף אלינו, אבל אני רוצה גם לספר לכם על הקהילה היהודית שלא כל כך הוזכרה פה היום, ביום העלייה, ואני חושבת שחשוב לציין אותה, זאת הקהילה של הישראלים שעזבו את ישראל, מסיבות של עבודה, לימודים, זמניות שהפכה לקבוע. היום 10% מיהדות התפוצות אלה ישראלים ואנחנו בארגון המדענים הישראלים בחו"ל פועלים כדי להחזיר את המוחות הטובים האלה לארץ. שרת הקליטה הזכירה קודם שמדינת ישראל משקיעה מיליון שקל בכל רופא בישראל, אנחנו רוצים לדאוג שאותו רופא שיצא להשתלמות בחו"ל גם יחזור לישראל.

אנחנו פעילים היום ב-300 קמפוסים בארצות הברית, קנדה, אנגליה, ופועלים לחבר את המדענים הישראלים לישראל, בתוכם יש לא מעט עולים שעשו עלייה ויצאו לחו"ל להכשרה, אנחנו רוצים שהם יחזרו לישראל. אז לסיכום אני רוצה לומר חג שמח לעולים וגם לחוזרים, שיהיה לנו בהצלחה.

לפני שאני מסכם את היום הזה אני רוצה להגיד כמה מילים בשפה האמהרית מכיוון שהצטרפו אלינו היום עולים חדשים שהגיעו החודש מאתיופיה אז לפחות להגיד להם בכמה משפטים מה שקורה פה ואז אני אסכם את הדיון. (מדבר באמהרית).

אני רוצה לסכם את היום הזה, יום חשוב לעלייה ולעולים החדשים. לפני שנתיים יזמנו את הנושא הזה, שיהיה יום אחד. אנחנו יודעים שביום הזה אפשר לדבר על בעיות, אנחנו לא אומרים שסיימנו את כל הבעיות, את כל האתגרים, אנחנו רק אומרים שכל השנה אנחנו מתווכחים בוועדת העלייה והקליטה וגם בוועדות אחרות על בעיות על מנת לשנות את המצב, לשפר את המצב, אבל היום הזה זה יום מיוחד לדבר על תרומתה של העלייה. העולה שדיברה, ליה, זה היה מאוד מרגש, אלה דברים שביום הזה אנחנו צריכים לשמוע, את הציונות האמיתית, לכן בהתחלה ביקשתי שלא נעשה ויכוחים פה, כי ברגע שאנחנו פותחים בביקורת אז אנחנו נאבד את המשמעות של היום. לכן אני מבקש סליחה מהאנשים שרצו להביע אתגרים כי ראיתי שזה לא מתאים ליום הזה. יהיו לנו הרבה ימים, בעזרת ה', גם במושב הזה, שנמשיך לעבוד על האתגרים.

אני מאוד מודה לכם, לכל ראשי הארגונים, העולים החדשים, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, השרים, יושב ראש הכנסת, שהגעתם היום ביום הזה לכבד את היום החשוב למדינת ישראל, לעם היהודי, לאזרחי ישראל ואנחנו נמשיך לעבוד כדי לשפר את התנאים בקליטה, להוריד את החסמים הבירוקרטיים, על מנת להקל את השתלבותם של העולים החדשים. חג יום עלייה שמח, תודה רבה, הישיבה מסתיימת.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.