פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-21OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 587

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ד' בחשון התשע"ח (24 באוקטובר 2017), שעה 10:15

תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מידע שעל בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה לפרסם באינטרנט), התשע"ז-2017

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

ג'מעה אזברגה

יעקב אשר

עבד אל חכים חאג' יחיא

יעקב פרי

סמנכ"ל בכיר תנועה, משרד התחבורה - אבנר פלור

מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה - משה ויצמן

מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה - דפנה עין-דור

מרכזת בכירה כלכלה, משרד התחבורה - לנה גרשקוביץ

מהנדס ראשי לרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - יעקב שם טוב

כלכלן, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - עזאם אליאס

משפטן במח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - דרור וגשל

רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר - אליהו מורגנשטרן

יועמ"ש המועצה הישראלית לצרכנות, משרד התמ"ת - זאב פרידמן

נשיא איגוד יבואני הרכב - יעקב אנוך

מנכ"ל איגוד יבואני הרכב - יעקב יהודה רודד

יו"ר איגוד המוסכים - רונן לוי

מנכ"ל איגוד המוסכים - אריה אשד

מנכ"ל שלמה SIXT - דידי רוזנפלד

סמנכ"ל קרסו מוטורס - ארז טרופן

נציג איגוד חברות הביטוח - גיל משה סלמון

יועץ משפטי, ניו קופל - טל שרם

מנכ"לית עוז בנקים לא מעל לחוק - אליסה מלכה דברה

מנכ"ל פרייסז - בועז יהב

סמנכ"ל פיתוח עסקי, פרייסז - ניתאי רוט

עמותת תנו יד לחרש נכים למען נכים - דן מיכאל קדרון

איש שטח של העמותה טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה - בני מלסה

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל - טל אלוביץ

שדלן/ית, מייצגת את איגוד המוסכים - אינגריד הר אבן

שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל - צח בורוביץ

שדלן/ית (משרד עו"ד צמח שניידר ושות'), מייצג/ת את איגוד יבואני הרכב בישראל - סיגלית בן ששון

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את איגוד יבואני הרכב בישראל - נועה גונן

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את איגוד המוסכים - יעל גויסקי אבס

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את איגוד המוסכים - פז אגמון

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את איגוד המוסכים - מיכאל שאינסקי

איתי עצמון

לאה ורון

ירון קוונשטוק

תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מידע שעל בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה לפרסם באינטרנט), התשע"ז–2017

אנחנו פותחים את ישיבת ועדת הכלכלה, ישיבה שנייה להיום, גברתי מנהלת הוועדה, היועץ המשפטי, רשם, דובר, חברי הכנסת, אורחים נכבדים. הנושא הוא תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מידע שעל בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה לפרסם באינטרנט), התשע"ז–2017.

אני רק רוצה שנבהיר למי שנמצא כאן: אנחנו נעלה עניינים שתפקידם לשפר, אם נחשוב לנכון לשפר. אנחנו מתכוונים להעביר את הדברים. זה חשוב, זה נושא באמת בעל משמעות מאוד מאוד צרכנית, וכל רעיון לשפר את העניין שהגאונים במשרד התחבורה לא חשבו עליו מספיק, אז נשמח. אבל מי שחושב שנמצא את עצמנו מייצרים תהליך שמעכב או מונע את האפשרות הזו, שלא יבטל את זמנו ואת זמננו בוודאי.

אז אנחנו, ברשותכם – מי מציג את זה, אבנר?

עורך דין דוד טמיר יציג את זה. ברשותך, אם אפשר - - -

אז קודם כול אני רוצה להזכיר שם ומשפחה, ודבר למיקרופון, בבקשה. אבנר, הפרוטוקול שכח את השם שלך, בגלל הפגרה.

אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר תנועה. אני רק רוצה להציג את הרקע, וניכנס לתוכן של התקנות. כמו שאנחנו יודעים, ענף הרכב מתחלק ללמעלה משישה מקטעים, כשאחד המקטעים החשובים, שמשפיע על יוקר המחיה, על תחזוקת הרכב, הטיפול, זה הנושא של עלות החלפים, מחירי החלפים.

ואדוני היושב-ראש, אתה גם בחודשים האחרונים ואפילו עוד לפני עסוק בנושא של רשימת מוסכי הסדר ורשימת השמאים, ששם אחד הדברים הבעייתיים בנושא יוקר המחיה זה הנושא של מחירי החלפים. במסגרת החקיקה וחוק רישוי ישנו פרק מאוד מרכזי וחשוב בנושא הזה של מוצרי תעבורה.

גם הכנסת הנוכחית שאישרה את החוק הוסיפה גם המון סעיפים נוספים, שמשפיעים על הנושא הזה, כשהעיקר שלהם זה קודם כול נושא של ביטול וצמצום רגולציה ובירוקרטיה מיותרת, ובהתאם לזה גם הצענו המון המון תקנים ישראלים, כל מיני המצאות ישראליות – ביטלנו אותן; בירוקרטיה – גם צמצמנו וביטלנו. ואחד הנושאים החשובים, לדוגמה רישיון סחר, במקום שנה אחת זה שש שנים מבחינת הבירוקרטיה שאנחנו מדברים עליה.

והנושא החשוב זה הנושא לראות איך אנחנו משקפים ללקוח את המחיר האמיתי של המוצר. אתן לכם כמה דוגמאות, ממש של כל מיני חלקים שעשיתי השוואה. למשל, פנס ראשי, לא חשוב של איזה רכב, משנת ייצור 2016, מחיר חלק מקורי – 2,271, וחלק תחליפי – 1,569, כשבעצם המחיר המקורי בחו"ל, לפחות על פי המידע שקיים ברשותי, זה 220 דולר לערך לאותו חלק.

עכשיו, כמו שאתה יודע גם, אדוני היושב-ראש, יש כל מיני הנחות לציי רכב, לחברות ליסינג וכאלה, שיכולים להגיע לאחוזים של 60%, 70% או עד 80% גם כן בחלק מסוים. חלק שמיובא לישראל עובר את התהליך, הצרכן הסופי מקבל אחוז של הנחה מסוימת, והחברות שיש להן את הנחת הכמות יכולות להגיע ל-50%, 60%, 70% ועד 80%.

אז אנחנו, כמו שאמרתי, צמצמנו עד כמה שניתן את הבירוקרטיה ואת הרגולציה, ואני מקווה שכבר במושב הנוכחי גם נביא את התיקונים של חקיקת המשנה לנושא מוצרי התעבורה, אבל מה שכאן בעצם אנחנו רוצים זה נושא של שקיפות, שבו אותם יבואנים – יבואני חלפים, יבואני הרכב שמייבאים את החלפים – יציגו בצורה אינטרנטית את מחיר החלפים, ככה שבסוף הפועל היוצא - - -

מחיר החלפים לצרכן?

לצרכן.

שזה לא חייב להיות המחירון שהם שמים אלא איך שהם מוכרים בפועל.

אסור שזה יהיה מחיר המחירון, זה מחיר בפועל.

אני שואל.

הכוונה שלנו שבסוף – אם שאלתם את השאלה, אלך לסוף – הצרכן מגיע, על פי החוק המוסך מחויב להציג לו: אם אני עושה תחזוקה עם חלקים מקוריים זו העלות, ועם חלקים תחליפיים זו העלות, ואתה תבחר מה אתה - - -

מחירים של 2,000 ומשהו או 1,000 ומשהו, או שעם ההנחה של 50% ו-40% ולא יודע כמה?

לא, מה שאני מציג זה בלי הנחות, זה המחיר שאמור. אחרי זה יש את ההנחות. כמו שאתם יודעים, אנחנו מדברים על חלקים, גם חלקי מרכב, גם חלקים מכניים - - -

סליחה שאני מתערב, אבנר, הנחת העבודה היא פשוטה, לא צריך לעשות מזה יום לימודים ארוך. יש מחיר של מוצר, הוא יכול להיות כמו שאנחנו מדברים עליו בסופר או במקום אחר. אתה הולך לחנות זו זה עולה איקס, בחנות השנייה הוא עולה וואי ובחנות אחרת הוא עולה זד.

עכשיו, יכול להיות שבלי שום קשר לפערי המחירים, במקום מסוים יש גם פער מחיר, אבל הוא עושה מבצע. זאת אומרת, אנחנו לא עוסקים - - -

זה לא מבצע, זו הנחה קבועה. זו הנחה קבועה בדרך כלל לאותו מוצר - - -

אתה עולה עוד מדרגה, כשאתה מדבר אתי על הנחה, למשל יאמרו לך, סתם דוגמה אני אומר, שאם יש לך כרטיס או אתה זה, תקבל הנחה נוספת בעניין הזה. אני מדבר על מחיר המוצר, שהוא הבסיס.

מחיר קטלוגי.

מחיר קטלוגי, בדיוק. מעבר לזאת, אם אתה מצליח להשיג יותר, פחות, זה כבר עניין אחר. אבל האיש מן היישוב צריך לדעת מהי נקודת המוצא איתה הוא יוצא. כי מה העניין, אפרופו מה שאתה אומר, חאג', במבצעים שעושים הם מסובבים אותנו, אתה כבר לא יודע מהי ההנחה, מהו המבצע, מהי ההטבה.

זה לא מבצעים.

בסוף לפעמים אתה מוצא את עצמך במצב – לכן יש את החשיבות לעניין הזה.

רק רציתי להגיד – סליחה, אם כבר הייתה הפרעה – מי שצריך לפרסם את זה זה היבואנים, המוסכים? מי?

מבחינתנו, הכוונה שלנו, ונדבר על זה גם במהלך הסעיפים הרלוונטיים, הכוונה היא אותם יבואני חלפים. אותם יבואני רכב שהם גם יבואני חלפים, הם אמורים לפרסם את זה, אבל נדבר על זה.

כל מי שמשווק את המוצרים בעצם.

מי שמשווק לא. מי שמייבא.

בעל רישיון סחר.

אסביר.

אני רוצה לדעת על מי אני צועק, ממי אני דורש. ואז יבוא אדון לוי שהוא מוכר חלפים, אבל הוא לא יבואן שלהם, הוא יבואן של חלק מהחלפים. אז אם הוא יבואן, הוא צריך - - -

לא, הוא לא יבואן בכלל, הוא רק מוסך.

אם הוא לא יבואן, אני רוצה לדעת למי אנחנו צריכים לאשר את הבקשה או את ההתניה - - -

אענה, וניכנס לזה גם בהמשך הדיון. במסגרת התיקון שהוגש, התיקון כולל את כל אלה שהם בעלי רישיון סחר. יחד עם זאת - - -

אבל גם אנחנו בעלי רישיון סחר.

אבל גם המוסך הוא בעל רישיון סחר.

חבר'ה, לפני שכל המתלהבים שרוצים לעכב – אז איך אומרים, בבקשה. נעשה את זה במסודר.

לא רוצים לעכב, רוצים לתקן.

אשיב על זה בהמשך.

ודאי, ודאי. איך אומרים, בואו נעשה זאת במתינות.

לא, לא, הכול במתינות, רק צריך להבין.

לא, זה לא קשור. יש מי שמבקש להבין, יש מי שמבקש לערבל.

אז בכדי שלא ניכנס עכשיו, נשיב על זה בהמשך, כשנגיע לסעיפים הרלוונטיים.

אז רק עוד שניים-שלושה משפטים, אדוני היושב-ראש. ניסינו להגיע לוועדה מוכנים מבחינתנו ולשתף עד כמה שיותר את הציבור. בעקבות כך קיבלנו גם תגובות של חלק מהנוכחים שיושבים כאן. עדכנו את התיקון שהוגש לפני מספר חודשים לוועדה, ולפני שבוע פלוס קיבלתם את התיקונים. לדוגמה, אחד התיקונים המרכזיים היה, שבהצעה המקורית שלנו חייבנו את המחירונים שלהם בכל מוצרי התעבורה, בכמות גדולה של אלפי מוצרים. כאן צמצמנו את זה לכמות מצומצמת שמתייחסת - - -

אוקיי. תודה. בשביל דברי פתיחה זה היה ארוך.

אבל חשוב.

בסדר גמור. עוד לא פתחנו את הדיון, אנחנו עדיין בהצעה, אז אני מבקש מאדוני, אלא אם כן אדוני מכיר את כל החומר כבר כל כך טוב - - -

מכיר - - -

לא, הערות כלליות.

אמרת שעורך דין דוד טמיר יציג את הדברים. בבקשה.

טוב, האמת שאבנר בעצם הציג את הרציונל, את ההיגיון שעומד מאחורי התקנות שלנו, שהן תקנות לפי סעיף 125(א)(2) לחוק. ובאמת רק אוסיף הערה, שלמעשה הלכנו בהמלצת משרד המשפטים, והתיישבנו על מודל שכבר נחקק במסגרת החוק להגברת התחרות בשוק המזון.

ואנחנו מנסים לייצר באמצעות התקנות האלה אפשרות להשוואת מחירים של מוצרי תעבורה בצורה אינטרנטית, דבר שעד היום לא היה אפשרי. ולמיטב הבנתנו, היעדר היכולת, בגלל המורכבות ובגלל ריבוי מוצרי התעבורה ובגלל היעדר החובה לפרסם את זה, בעצם מסייע לכשל השוק בתחום מוצרי התעבורה ולמחירים הגבוהים שלהם.

גם אם תרצה אני לא יכול להתעלם ממך, אבל זה מפריע לי.

לא, אני רוצה לפני ההקראה.

לפני ההקראה, אנחנו בשלב של – בבקשה.

אנחנו בדיונים הפרלימינריים.

רק עוד אפנה ואגיד מה המטרה שלנו. המטרה שלנו שבסופו של דבר על בסיס התיקון הזה ייווצרו מאגרים של השוואת מחירים של מוצרי תעבורה, מאגרים אינטרנטיים זמינים לכל אזרח. ולכן גם תראו שהתעקשנו ודרשנו שלמעשה הקבצים שהמידע יפורסם בהם יהיו קבצים - - -

ואנחנו מקווים רק שזה יצליח הרבה יותר מהאפליקציה האחרת.

זו העבודה - - -

איתן, אני מבין שהרעיון שלכם הוא שאם יש לאותו חלף - -

מוצר תעבורה.

- - ארבעה יבואנים, כל היבואנים יפרסמו את המחיר הגולמי שלו, המחיר הבסיסי שלו, ואני כצרכן אוכל לקבוע או להחליט לעצמי למי אני רוצה ללכת להחליף את החלף הזה.

נכון. אנחנו לא חושבים שצרכן פרטי יהיה עד כדי כך מתוחכם בשביל להצליח לעשות את ההשוואה הזאת. והרי הבסיס כאן של ההשוואה צריך השוואה בין תפוחים לתפוחים. ופה הדבר המהותי. ולכן תראו בפרטים שדרשנו למשל התעקשות שלנו, שהיא התעקשות מאוד מאוד מהותית, על פרסום של המק"טים של מי שייצר את החלק, של מי שייבא אותו - - -

- - -

לא, דרשנו שתהיה אפשרות לבצע הצלבה של - - -

אולי אתן לך מענה לשאלה. בסוף בסוף הלקוח מגיע למוסך, המוסך אמור לתת לו את – המוסך אמור להיכנס לאותו מאגר ולראות איפה החלק הזה - - -

אבנר, הרשימה בגדול היא עבור המוסכים, לא עבור הצרכן הפרטי שלא מבין בעניין.

בין היתר, כן. כן, אבל יש כל מיני, אם זה פסי קישוט, וכל מיני דברים שאתה יכול - - -

- - -

אתה שואל מי הלקוח המרכזי.

אני מנסה להבין את הדבר הבא: איך זה אמור לעבוד?

בדיוק.

תראה, הגעתי למוסך, אני רוצה להחליף מצבר. עכשיו, אם אני מבקש מבעל המוסך שלי אופציות, הוא יגיד לי: איתן, אני עובד עם חברה מסוימת, יש לי ממנה הנחות. אתה רוצה, לך תביא לי, אם תמצא במקום אחר. השאלה באיזה מקום אני כלקוח – הבעיה שלי, שאם אני מניח את זה לפתחו של בעל המוסך, עלולה להיות לי בעיה. זאת אומרת, כמעט בכל תחום, מצמיגים ועד – הרי מה העניין? אנחנו רוצים לייצר את השקיפות המלאה בתהליך, אבל אני צריך את המקום האובייקטיבי הזה, שהוא חף מרעשים בתוך כל התהליך הזה.

מה מקדם את השקיפות?

בדיוק. אם אני הולך למשל לסופר, אז אני נכנס, יש את האפליקציה, היא אומרת לי ככה: ב"שופרסל" שמן זית מסוג זה, בדיוק אותו דבר, עולה איקס, "רמי לוי" עולה וואי, "אושר עד" עולה כך וכך. ואז אני מחליט, האם בשביל השלושה שקלים האלה אני מוציא עשרה שקלים בדלק שלי? זה דיון אחד.

אני מנסה לראות אם, ואז יהיה לי הרבה יותר קל, אני מנסה למצוא את השיטה ללא מגע יד אדם. אם אני יכול לייצר את זה, איזשהו מצב דמיוני שכזה, שיש גורם שאומר: חברות וחברים, אלה המחירים, אל תבלבלו לי את המוח, עכשיו הוספת לו מחירים, אתה עובד עם ההוא, אתה לא עובד עם ההוא – זה לא מעניין אותי. יש לי את הצמיג איקס, 2, 3, 4, של חברת זה וזה, במקור שלו, בחברה, המחיר שלו יוצא איקס דולרים או איקס שקלים – איקס שקלים, אני לא רוצה אפילו שזה יהיה - - -

ואז מתחיל "הגשש: פלוס, פלוס, פלוס, מינוס ההנחה - - -

האלמנט. אל תשכח את האלמנט.

כן, ואז אתה מקבל את האלמנט. ואז אתה יכול ככה: יש לך צמיג של Michelin, יש לך את הצמיג של - - -

Goodyear.

Goodyear, לא משנה, שלא יגידו שאנחנו עושים פרסומות.

עשינו עבודה טובה, אתם בקיאים.

אני אומר את זה. ואתה שם את הצמיגים. וכל אחד אומר: מבחינתי זה לא משנה איזה צמיג אני שם במובן הזה, כי בסוף המחיר הוא שקובע, בהנחה שיש לך את הדגם המאוד מסוים שאתה צריך לרכב שלך. זה מה שאני מחפש.

כן, אבל קודם כול חשוב להדגיש שזה שיש מקום שבו ייראו השוואת מחירים, כבר כולם יראו את של כולם. יבואן א' יראה את יבואן ב', מוסך א' יראה מה קורה אצל היבואן.

אבל לא תדע להבדיל בין הטיב לטיב, רק המחיר.

דקה. זאת אומרת, זה כבר יעשה משהו, עוד לפני שהוא מגיע, כולם יראו את כולם, ואז - - -

אבנר, עשה לי טובה, לא רוצה לשמוע שום דבר על החוק הזה. אני רוצה עכשיו, ובוא נתחיל מזה, ונתחיל לגזור אחורה, יהיה לכולנו יותר קל. אני איתן כבל, הגעתי למוסך של פרי.

הלוואי.

בסדר. הגעתי למוסך של פרי. אני מכניס את האוטו, בודקים לי את האוטו, אומרים: תשמע, אתה צריך להחליף את הגלגל של המשאית שלך, זה הדגם של הגלגל שלך. איך אני עכשיו מחליט איזה דגם? יגיד לי פרי: תשמע, אנחנו עובדים עם חברת איקס, העלות של הצמיג היא איקס שקלים.

פלוס פלוס פלוס.

עזוב, אני מדבר אתך בקטלוגי איקס שקלים. אעשה לך עוד הנחה, אעשה לך עוד פה, אתן לך קפה, לי זה עולה יותר אבל אני הולך לקראתך. הכול בסדר.

הוא ישלם מהכיס שלו.

בסוף מהכיס שלו. איך זה אצל המוסכניקים? תחזיר את היד לכיס, בשום פנים ואופן, אני לא מוכן. תשמע, אנחנו כל הזמן אתכם, הגיע גם הזמן קצת לעלות עליכם.

לא, אולי זה בראש העין.

ואני מנסה לומר: איך עכשיו מהרגע הזה, אתם מסייעים לי לייצר את ההשוואה על הקטלוג? לא על הפלוס פלוס ולא על שום דבר. זה מה שאני רוצה.

אתה מתכוון לי כאזרח רגיל - - -

כן, אני מדבר צרכנים. קודם כול אנחנו מתעסקים עם צרכנים.

לא סתם שאלתי את השאלה, כי בסופו של דבר זה מגיע למוסכים והם אלה שמקבלים את ההנחות - - -

לכן אני מדבר, מה שדידי גם אמר, מחיר קטלוג.

התכלית זה לעצור לצרכן.

אנחנו יכולים לעזור לכם להבין, אם אתם רוצים.

כן, תודה. אנחנו מודים בשלב הזה. תמיד מוסכניקים ידועים ברצון שלהם לעזור.

ברור. איך אתם נוסעים בסוף?

איך תרוויחו?

כולם מרוויחים.

בסדר גמור. אין לי טענות. תיכף נגיע, ואז כל אחד כמובן - - -

אתם לא רוצים שנרוויח?

קודם כול שנבין, אני אומר לחברי הכנסת, איך זה אמור לעבוד, עוד לפני שנצלול פנימה לתוך התהליכים.

כמו שזה עובד בוועדה. עובד באוכל? זה יעבוד פה.

קדימה, יקירי.

ויצמן משה, מנהל אגף הרכב. כדי שיקרה החלום או החזון שאתה מציין, אנחנו צריכים לפתוח פתח לשוק, כדי שיהיה לו את בסיס המידע, כדי שיאפשר את מה שאתה אומר. אנחנו לא מכוונים ישירות בתקנה, אבל פתחנו את הסכר בדיוק כדי שזה יקרה. כי אחת שאני דורש את האינפורמציה הזאת, שתפורסם בפורמט מסוים, שכל אחד - - -

מי יפרסם אותה?

היבואנים. היבואנים מחויבים לפרסם את זה בקובץ מסוים, כפי שדוד אמר, שהוא אינטרנטי, שקל מאוד לעבד את החומר הזה, וקל להעביר את האינפורמציה לציבור בצורה יחסית מאוד ברורה.

זה באתר שלהם? יש אתר מיוחד בשביל זה או שזה אתר של כל יבואן?

אתר של כל יבואן שבו - - -

ואז האזרח הפשוט צריך ללכת ולקחת - - -

לא. הוא יוכל גם - - -

ויצמן, עצור. אתם זוכרים שהייתי אומר סיפור דרך? עזוב, אנחנו פה כדי לתת לך את כל הכלים כדי לפתוח. עכשיו, אני מבקש, מה כל כך מסובך, תנו לי את סיפור הדרך של אני איתן כבל, איך אני בא למוסכניק ואיך אני רוכש ממנו את הצמיג.

או לא במוסך, יכול להיות שלפני.

או לא במוסך, לא משנה. לא, הנחת העבודה שאני יודע מה החלף שאני זקוק לו. עם כל הכבוד, אני לא יודע. נניח, אבל ברוב המקרים אתה לא - - -

אדוני היושב-ראש, ישנם שני סיפורים שבהם זה יכול לסייע. זה לא רק סצנריו אחד כמו שאתה מתאר אותו. יש מצב אחד שבו בן אדם יושב בבית, הוא יודע שנשברה לו המראה, הוא יודע שהוא צריך מראה, הוא יושב בבית, יכול לעשות איזו השוואה מסוימת ולקנות את החלק. ואני מזכיר, שרק לאחרונה העברנו כאן את התקנות של איסור על סירוב מתן שירות רק במצב של סירוב סביר. זאת אומרת, בן אדם יכול לקחת את מה שהוא קנה, להיכנס למוסך ולהתקין אותו.

אבל ישנה סיטואציה אחרת לחלוטין, סיטואציה שבמקרה התנסיתי בה ממש לאחרונה. אני נכנס לתוך המוסך, ואומר לי המוסך: תשמע, אני צריך להחליף לך עכשיו גם את הצלחות וגם את הרדיאטור, הרי כל דבר יש לו את המחירים, סך הכול המון כסף.

בקיצור, תקנה אוטו.

אתה כבר פה, למה ללכת - - -

עכשיו, אני אומר לו: הבנתי אותך, תגיד לי כמה עולה הרדיאטור הזה. ואז היום ברוך השם יש לכל אחד אפליקציה, אני נכנס פנימה, ואני בודק כמה עולה הרדיאטור, ואני אומר לו: אדוני, אתה אומר לי שרדיאטור עולה לך 3,000 שקלים, כאן כתוב שזה עולה רק 1,000 שקלים. אגב, כשאמרתי מראות, לא אמרתי את זה במקרה, כיוון שהן לא מופיעות בתקנות, וחבל. אבל כשאני אומר אפשר לבדוק ולהשוות באפליקציה, ואז אני יכול להגיד לבית העסק: אדוני, אל תגזים.

שנייה.

שנייה, אני חייב להשלים את הדברים האלה.

אני רוצה רק להתחבר לדברים שהתחיל איתם אבנר, כדי שהדבר הזה לא יהפוך להיות כלי תקלה צרכנית, ואני רוצה להסביר למה הכוונה.

בבקשה.

כרגע אנחנו מדברים על סיטואציה שאני מראה לספק שלי, אני אומר לו: אדוני, תסתכל, האפליקציה מראה שאתה גוזל אותי, שאתה לוקח לי מחיר מופרז. אבל אם נפרסם את מחיר המחירון בלבד, מחיר המחירון, הזכיר אבנר, שיש 70% הנחה לאנשים. מי שיראה את האפליקציה יהיה הספק. הוא יגיד לי: אדוני, תראה, אני נותן לך חצי מחיר, רבע מחיר אני נותן לך, 10% אני גובה ממך. ישתמשו בכלי הזה כדי לגבות ממני מחיר עצום.

ואני רוצה להגיד לך שזה דבר שהוא נפוץ מאוד בכמה תחומים. מנהלת הוועדה נתנה לנו לפני כמה שנים דוגמה מצוינת לזה למשל בתחום הסניטריה, כלים סניטריים, שאתה נכנס לכל החנויות האלה, מחירים בשמיים של אלפי שקלים, אבל אין חנות שנותנת פחות מ-90% הנחה. עכשיו, עכשיו להשוות את המחירים האלה אי אפשר.

אותו דבר אנחנו יודעים שזה קיים בצמיגים. אתה נכנס לצמיגייה, אין כזה דבר שמחיר של צמיג פחות מ-400 שקל, ואם אתה מתווכח תגיע ל-170 שקל, ואולי גם פחות מ-170 שקל, או שתקבל מבצע, אם תחליף את כל הארבעה תקבל אותם במחיר של 160 שקלים. אסור לתת לכלי הזה להפוך להיות תקלה לצרכנים.

אוקיי. תודה.

אגיד איזה מילה כי אני עוד מעט צריך ללכת.

אני מאפשר לך. רק, חברים, כבר נסעתם לשבת בבית, אתם כבר יושבים בבית עושים השוואות. אני, חברים, עוד לא הבנתי איך אני מגיע בכלל - - -

זה בדיוק מה שאני רוצה לומר.

סליחה. בבקשה, אדוני יאמר.

אני פשוט צריך ללכת וזה דיון חשוב. אני רוצה להגיד לכם בכנות רבה: היות שאני לא טכנולוג, ועד היום לפתוח מכסה מנוע אני לא יודע, אני מנסה לשחזר לעצמי את מה שאתה קראת, אדוני היושב-ראש, סיפור דרך. התקלקל לי משהו ברכב. בהנחה שאני אמור לטפל בזה, הדבר הראשון שאעשה זה אחשוב לעצמי: מי המוסכניק שתמיד אני עובד אתו ושבמידה מסוימת אני סומך עליו, כי פה מדובר בבטיחות. ולא אשים את הרכב שלי או את הרכב של בני המשפחה היקרים שלי בידיו של מוסכניק שאני לא הכרתי אותו, אני לא מכיר אותו, הוא לא חלק מהאחריות של הרכב – לא חשוב, כולם יודעים את כל הסיפורים.

אז אני פותח ואומר, שאני בעד התקנה, כי אני בעד כל דבר שהוא שקיפות. אבל אם אתם שואלים בהתרשמותי, אם הכלי הזה באמת יעזור לי כצרכן לדעת אם אדון לוי, תסלח לי שאני משתמש בך, רימה אותי, לקח ממני יותר כסף, נתן לי יותר או פחות הנחה, התשובה לפי דעתי שלילית. יכול להיות שעם השנים, כאשר יתפתח – כי זה לא דומה למחירים בסופרמרקט וזה לא דומה למחירים – רוב רובו של הציבור לא מבין, לא יודע.

זה גם לא דומה למוצרי חשמל?

חבר הכנסת פרי, זו גם לא הבעיה. הבעיה של המחירים בשוק הגבוהים הן בעיות של כשלי שוק שנמנעים מלטפל בהם, נמנעים מלטפל בתחרות. וזה שאנחנו עכשיו נפרסם מחירים ונמשיך את אותם כשלי שוק עם פרסום, אין לזה שום - - -

תיכף. לא, אבל אני לא מוכן שתאמר - -

דיברתם על מחירים גבוהים.

לא בגלל זה. אני רוצה שתאמר את דבריך בנחת.

הפתרון למחיר גבוה הוא לטפל בכשלי שוק, הוא לעשות תחרות.

אני מסיים. אני אומר: באיזשהו מקום אני בעד שקיפות, אני בעד פרסום. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, כוועדה שהולכת לאשר את זה: עד כמה זה יקדם את הנושא הצרכני. ובעניין זה יש לי ספקות. לא נגד, להיפך, אבל יש לי ספקות. צריך כנראה עוד איזשהם חסמים או בלמים עד שזה מגיע - - -

הסרת חסמים.

בדיוק. תודה.

תודה, פרי.

משפט אחד לחבר הכנסת פרי. חבר הכנסת פרי, אני חושב שהכלי הזה, אם הוא יציג את המחירים האמיתיים הוא יהיה כלי מצוין.

מה זה אמיתי?

המחיר שבו מוכרים את זה לכולם.

זו לא הוועדה הנכונה אבל לדון בדבר הזה. יש מחר דיון - - -

סליחה, רבותי. אפשר? תודה. אני רוצה לומר לכם את הדבר הבא, בכל הכבוד: אנחנו יכולים לצאת, תדברו ביניכם כמה שאתם רוצים, אני עוד לא מבין את התהליך. איך אמרתי? פרידמן כבר בסלון, הוא כבר גולש, הוא כבר משווה, אני לא יודע איך התהליך הזה בכלל נוצר. אני רוצה קודם כול להבין את נקודת המוצא התחילית.

אני אומר לך, עורך דין פרידמן והחברים האחרים: השלב הזה הוא הוויכוח הבא, שבו האם המשמעות היא שזה בעצם מעלה מחירים או לא מעלה מחירים, מייצר תחרות. זה דיון נפרד. אני בשלב הבסיסי, שאני רוצה לדעת איך בכלל אני מייצר את אותה טבלה, שאחר כך אשב אצלך בבית, כי אתה כבר מומחה, ואתייעץ אתך איפה כדאי לקנות את המראה הכי זולה, אם נכניס אותה פנימה לתוך התהליך.

אני מדבר אתכם שלב מקדמי. קודם כול, כמו שאמרתי לכם בפתיח, אנחנו נעביר את זה. אם צריך לסדר, לשנות, לתקן, אבנר, נעשה את זה, כי הכוונה איך אומרים היא כוונה נכונה. רק שלא יהיה לנו כמאמר הכוזרי: כוונותיך רצויות אך מעשיך אינם רצויים. דהיינו, אני לא רוצה לייצר מצב שאנחנו באים לברך ומוצאים את עצמנו הפוכים מבלעם.

אנחנו לא רוצים להיות בלעם, אנחנו רוצים באמת לעשות מעשה שמסייע, כפי שהשר כבר נתן בעמוד שלם ב"ידיעות אחרונות" ב"ממון" על האפליקציה מהבוקר, עכשיו אנחנו צריכים לסדר לשר את האפליקציה לעיתון. אז יחד נסדר את האפליקציה איך היא תהיה. במובן הזה שאני מנסה לומר לכם, חברות וחברים: אנחנו בעד, אנחנו רוצים, אנחנו נדחף את זה בכל הכוח, שאף אחד כאן לא יתבלבל. אבל אתם מכירים את הוועדה הזו, אנחנו לא רוצים להוציא כשל מתחת ידינו.

מה שאני מבקש, ואף אחד לא מפריע, אם אתם רוצים תגידו: וואלה, אנחנו לא מוכנים מספיק לשאלות האלה, נבוא שבוע הבא – נעשה את זה שבוע הבא. אבל אני רוצה בלי שאף אחד מתערב, אף אחד לא שואל, אני רוצה לדעת איך אתם בעיניכם, אלה שכתבו את הדברים האלה, חושבים שבסוף בסוף בסוף יש טבלה מסוימת, שבן אדם יודע לעשות הבחנה.

אז אם אתה אומר לי, ויצמן, שבשלב הראשון, אני לא נכנס עכשיו אם זה בסדר, לא בסדר, נכון, לא נכון – אני לא יודע, אני לא שם בכלל. אני מדבר מנקודת המוצא הבסיסית, שאתה אומר: אאפשר, כל יבואן יהיה חייב להעלות. אתה תגיד לי כל תהליך. אני מבקש, ממש כמו לילד שמלמדים אותו לקרוא את האל"ף בי"ת לראשונה. אם לא, לא נבין.

אם לא נבין, פה הם יאכלו אותך. אתה רואה, הם לא אכלו ארוחת בוקר. אני כבר אומר לך. ולכן אני אומר את זה: התפקיד שלנו הוא באמת מנקודת המבט של להגן על הצרכן, אבל בוא נעשה את זה בחוכמה. בבקשה, חאג'.

אתחיל מההגנה על הצרכן, אתחיל ממש מהמשפטים הראשונים ששמענו פה: המחיר של 2,000 פלוס המקורי, של ה-1,000 פלוס של התחליפי, והמחיר של המקורי 200 דולר או משהו כזה. ואכנס יותר לטבלאות שאתה מדבר עליהן. לא חשוב המבנה של הטבלה, מה שחשוב זה המספרים שנמצאים שם.

ברור.

והמספרים האלה, כשאנחנו מגיעים למצב שהיבואן הוא זה שקובע את המחירים שם, וזו הבעיה. אני רוצה שבטבלאות האלה תבדקו. היום יש את המחירון של הרכב, יש ספר של מחירון רכב. על מה הוא מסתמך? הוא לוקח מה סוג רכב זה, הממוצע בכמה נמכר רכב כזה, ואז יש לי את המחירון, שזה המכירה בפועל כמה מכרו, כי זה גם מה שיש בשוק. למה שלא ניקח בטבלאות, בחודש הבא, בכמה הם מכרו? אם הם מכרו את כל החודש ב-70% הנחה, למה אני צריך להישאר עם המחיר הקטלוגי והמשחק הזה, כשהוא מקבל 70% הנחה, והוא אומר לי: תשמע, זה המחיר הקטלוגי ואתן לך 30% הנחה? ואתה כאילו יוצא הביתה ואתה שמח, אבל הם עבדו עליך, הם גנבו אותך.

אז העניין של איך עושים את הטבלה לא זה הצד שמעניין. המעניין הוא מה שיש בתוכו אם אני רוצה להגן על הצרכן. אם לא אז לא שינינו כלום, כי בסופו של דבר אני הולך למוכר חלפים, הוא נותן לי את זה במחיר, למוסכניק הוא נותן בהנחה אחרת. ואז כאילו כדאי לי ללכת למוסכניק, שהוא יקנה לי את החלפים. ואם התקנות מחייבות שאני יכול לבוא על החלף שלי והוא חייב להתקין אותו, אז לא עשיתי כלום כי ימכרו לי ביותר. אז אני רוצה לדעת את הממוצעים, כדי לדעת פחות או יותר בכמה לקחו ממני יותר. לדעת איפה אנחנו חיים.

אוקיי. תודה, חאג'.

זה אחד. עוד סעיף, אקפוץ קצת יותר קדימה. בין אם אני מתקין חלף מקורי או תחליפי, איך זה משפיע על המחיר של הרכב או על הפחת של הרכב, כשיש לי ירידת ערך אחרי תאונה או משהו? השאלה אם אני מתקין חליפי או מקורי, זה ישפיע בהערכות על ירידת הערך של הרכב, וכמה? אנחנו צריכים גם תשובה כזו, כי אחרת יש הרבה אנשים, שאחרי שהרכב עובר תאונה מסוימת – זהו, אני לא רוצה להמשיך, אתקן ואמכור. כמה זה יכול להשפיע?

תודה. בבקשה, ויצמן. אאפשר לכם, חברים. ויצמן, אני מבקש, תעשה לי את הסיפור דרך, איך אתם מפרסמים, מאיזה כוח היבואנים מעלים את זה, כמו שהראתה לי פה לאה ב"זאפ" או במקומות שכולנו מכירים. פשוט תספר לי את זה, זה הכול.

בסדר. רק אתייחס לדבר אחד: אין פה רמאים ואין פה גנבים.

לא, ברור, אף אחד לא אמר.

לא אומר שיש רמאים. העניין הוא שאני מוציא מהכיס יותר. אני כאזרח מוציא יותר - - -

יש פה משחק שכולנו מסכימים שהוא - - -

עשה לי טובה, ויצמן. עשה לי טובה. אני רוצה שתספר לי איך זה הולך להיות. זה הכול.

אוקיי. עכשיו יבואן חייב לפרסם את המחיר שהוא מוכר לצרכן. זה מופיע באתר שלו עם כל רשימת החלפים - - -

הקטלוגי מה שאמרו, לפני הנחות.

עם כל הדרישה. עזבו הנחה, זה המחיר ברוטו, מחיר לצרכן.

זאת אומרת, כל אחד מהגופים. למשל, כל אחד מיבואני הצמיגים חייב באתר שלו או במקום שנקע להעלות את המחירים, מחיר הקטלוג, בלי הנחה, בלי כלום.

מחיר לצרכן.

- - - ממוצע שמכרו באותו חודש.

זה לא מה שהוא אומר.

אני יודע שזה לא מה שהוא אומר.

חאג', חברים, מחיר קטלוגי פלוס מע"מ. לא הנחות, לא מבצעים, לא כלום – כמה שהוא מוכר את זה.

כמה שהוא מוכר את זה, המחיר לצרכן. ככה השוק עובד. ואגב, יש בזה הרבה מאוד היגיון. לשנות את זה ממחיר לצרכן ברוטו למחיר נטו, יש לזה משמעויות אחרות. זה נושא, אגב, לדיון אחר לגמרי. אפשר לעשות אותו, אבל כרגע זה לא הדיון. כרגע אנחנו מדברים על מחיר לצרכן ומחיר ברוטו. המחיר הזה ישוקף באתר.

אתה מוכן לפרט יותר למה הכוונה לשנות את זה ממחיר ברוטו למחיר נטו? אתה מתכוון למחיר לפני הנחה ואחרי הנחה?

כן.

מה שהתייחס אליו עורך דין פרידמן.

נכון, המחיר ברוטו הוא כמובן המחיר שהיבואן מוכר את זה לצרכן לפני ההנחות שמקבל המוסכניק. כשהמוסכניק מוכר את זה במחיר הוא מקבל את זה עם הנחה מסוימת, וזה חלק מהרווח שלו, זה חלק מהעבודה שלו, ככה הוא מתפרנס. ולכן לשנות את השיטה ישנה את השוק בצורה מהותית ועל זה צריך לקיים דיון בנפרד. אני לא אומר עכשיו טוב או רע, אבל אני אומר: זה דיון בנפרד שהוא עכשיו לא הדיון, כי אנחנו רוצים לפתוח את הסכר.

אז אתה אומר לי: המוסכניק הוא גם מוכר חלפים, הוא לא רק מתקן. והרווח שלו זה יותר מאשר בא בחלפים שלו - - -

כל המוסכים בעולם.

התיווך בינו לבין הצרכן - - -

לא בישראל, ככה זה עובד בכל העולם. אפילו בהודו.

כן, אני שואל. אני קצת מתייעץ על הנקודה הזאת.

אין שיטה אחרת בעולם המערבי. אתם רוצים להמציא את הענף מחדש.

חברים יקרים, סליחה, אגיד לכם מה הבעיה. חאג', חברים יקרים, אף אחד מאתנו לא עובד במקצוע שלכם. אתם מנהלים שיח של בעלי מקצוע – הוא כבר עונה לו וזה עונה לו וזה עונה לו, וזה אומר לו: לא, כבר נתת לו הנחה, וכבר תמחרת את ההנחה. מה קורה לכם?

אני אומר את זה גם לך, חאג', ואני אומר את זה לך, אזברגה, ואני אומר את זה גם לעצמי: חברות וחברים, עזבו אותי עכשיו ברוטו, לא ברוטו. אני רוצה לדעת – יש פה תקנות, נכון? אמרתי שהמחשבה נכונה, היא אמורה לייצר תחרות. בא משרד התחבורה, צריך להציג בפנינו איך הוא מתכוון להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה.

אז קודם כול, תנו בבקשה, אני רוצה לדעת את הדבר הבסיסי. יכול להיות שיסתבר שאתה צודק ואתה צודק ואתה צודק וכולנו צודקים, והם בנו להם איזושהי מחשבה בנקודת הקצה, והאופן שבו הם שרשרו - - -

זה מתחיל בשאלה: האם לכל בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה יש אתר אינטרנט משלו, ואנחנו צריכים לעבור את אתרי האינטרנט, או שיהיה אתר אינטרנט משותף?

זה מה ששאלתי, שנוכל להשוות.

לא, לכל אחד יהיה אתר משלו.

ויצמן, עשה לי טובה, אל תענה לי. סליחה. תענה למה שאני מבקש.

כן, סיפור דרך.

אני רוצה את סיפור הדרך שלכם. לא מה שאלה מתקנים פה עכשיו, כל אחד עובר עם היאה והמטאטא לאסוף את הדברים שלך. זה לא מעניין אותי. חברות וחברים, יש כאן הצעה. מישהו קודם כול צריך להסביר את ההצעה שמונחת כאן לפנינו, כדי שאחר כך נסביר: מתאים, לא מתאים, נכון, אפשרי, יהיה אחד, לא יהיה אחד, כן תיכנסי עשר פעמים לקנות את הצמיג, להשוות או לא. חברות וחברים, מה הם מתכוונים?

אדוני היושב-ראש, אציג, בהתאם גם לסעיפי י. את סיפור הדרך נציג לפי איך שבחוק. סעיף 131 מחייב בעל רישיון להפעלת מוסך להציע ללקוח לשם ביצוע פעולה או טיפול ברכב, להציע לו מוצר תעבורה מקורי ותחליפי – משופץ, לא משנה מה – שתי הצעות מחיר הוא מחויב להציע לו.

אדוני היושב-ראש, בסעיף 131 כך כתוב: בעל רישיון להפעלת מוסך מחויב להציע ללקוח הצעות מחיר לטיפול ותחזוקה, כמו שאמרתי בתחילת הדברים.

יפה.

עכשיו, איך הוא עושה את זה? איך הוא מציע לו? על סמך מה? על סמך איזה מידע? על סמך איזה מסמכים? אז כתוב פה איך: בפרסומים של בעלי רישיונות לסחר במוצרי תעבורה לפי סעיף 125. אני הולך לסעיף 125. בסעיף 125 מצוין איך הוא אמור להציע את המחירון הזה.

ואז לקחנו מהסעיף הזה את אחד הסעיפים פה בסעיף 125 שכתוב: המנהל יפרסם באתר האינטרנט של המשרד את רשימת אתרי האינטרנט של אותם יבואנים, ושם הוא אמור להציג את כל מה שכרגע אנחנו מציגים לוועדה. כלומר, הוא מציג את המחירון, הוא מציג את המק"ט, הוא מציג את תקופת האחריות של אותו מוצר תעבורה, הוא מציג מה ארץ הייצור של אותו מוצר תעבורה – הכול הכול הוא אמור להציג שם – ואת המחירון; וכן העדכונים הנדרשים, הרי הוא לא יעשה את זה אחת לשנה, הוא יעשה את זה אחת לתקופה שנקבעה ותיקבע גם בתקנה שתאושר.

ובהתאם בעצם יש לנו אתר שנמצא אצל אותו יבואן ספציפי, ששם יש את המחירון העדכני ביותר. כלומר, כשאני בא למוסך והוא מחויב להציע לי את המחירים, אז אותו בעל מוסך אמור להיכנס לאותם אתרים לבדוק ולראות. אלא מה? שאומרים: תשמע, הוא לא ייכנס עכשיו לכל ה-50, 60 יבואנים וכאלה.

אז מה שאנחנו אומרים כאן – אני עדיין בסיפור דרך – אחרי שיהיה את הבסיס, שכל יבואן יציג את המחירון שלו, כמו "זאפ", שקם מישהו ועשה איזושהי השוואת מחירים, שכשאתה רוכש טלוויזיה, רוכש מוצר חשמל, לפי זה נכנס למה שמתאים לך. אז מה שיהיה, יהיה איזשהו גוף שייקח על עצמו לקחת את כל המקורות האלה - - -

גוף שאתם תעודדו או שתפנה לשוק הפרטי?

בחוק עצמו יש גם את האופציה הזאת, שגוף מסוים, אני מדבר על פרטי, יוכל לעשות על בסיס אישור שלנו.

כמו שעושים עכשיו בענייני מזון ואחרים.

כן, על בסיס אישור שלנו, אבל יהיה גוף כזה שיעשה את זה. הוא יעשה את ההשוואה הזאת, ואז למוסך יהיה יותר קל. אבל אתה שואל: אבנר, שמע, מי אמר שלמוסך יהיה את כל החלופות האלה? כמו היום. דרך אגב, היום, שלא תחשוב שלמוסכים יש את כל הסוגים אצלם מבחינת התוצרים וכאלה. מה שהם עושים בחלק מן הפעמים, הם מבקשים מעכשיו לעכשיו מאותו יבואן או מאותו בית מסחר או משהו כזה, זה נקרא "דחפן", הוא דוחף לו חלקים. הוא אומר לו: תביא לי חלק כזה וכזה במחיר כזה וכזה, תביא לי ואני מתקין.

אז זאת הכוונה גם פה. אבל פה זה יותר משוכלל. המוסך עושה לו את הבדיקות האלה עוד לפני אפילו שהלקוחות מגיעים אליו. הלקוח גם בסוף יוכל לעשות את ההשוואה הזאת. איך שאני רואה את זה מבחינת החלום בסוף, אכנס למספר הרישוי שלי, אראה כמה עולה מצבר. אגיע למוסך, הוא ייתן לי ב-200–300 שקל יותר, אגיד לו: לא, תודה, אלך למוסך אחר או שאלך לאיזושהי חלופה אחרת. אבל באיזשהו מקום אני חייב לבנות את ההשוואה הזאת, כדי שבאיזשהו מקום ללקוח - - -

קודם כול, דרך אגב, כך צריך להציג את הדברים. עוד לפני שאני מתווכח אתך אם אני בעד או נגד, אוהב, לא אוהב. זאת אומרת, עשית לי קודם כול את הסדר בראש. מכאן אני כבר יודע להתחיל לשאול את השאלות הבאות.

אפשר עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש?

כן.

אתה יודע, אנחנו בהרבה שיחות והכול, ואתה יודע שגם התחום של הייבוא האישי הולך וצובר תאוצה, לא רק במוצרי תעבורה – בכלל. אז גם פה, אנשים ייראו את ההשוואות, ייראו את הדברים, יוכלו גם להשוות. וזו נקודה מאוד חשובה.

נכון. אני רק מנסה נקודה אחת חשובה להגיד לך. אני לוקח את עצמי, אני כל הזמן נכנס אתך למוסך, אתה מדבר ואני מנסה לראות את עצמי כאזרח מן השורה בתוך התהליך הזה, אדם, במירכאות, שהוא הכי לא מבין בדברים האלה.

מה שאני מנסה לומר, שכשאני מגיע למוסך ואתה אומר: אוקיי, הוא לוקח לי 200 שקל או 300 שקלים אלך למוסך אחר, בסוף-בסוף זו גם שאלה של עבודה.

מחיר העבודה?

מחיר. שלא פתאום מחיר העבודה - - -

יכסה על ההפסד של בדיקת המחיר של החלף.

הרי בסוף שני דברים: אנחנו לא רוצים שמוסכניק יפסיד. אני באמת לא רוצה – אח שלי, זה ממני, זה מהכיס שלי, זה מהאוכל של הילדים שלי, כמו שהם אוהבים לומר. אני רוצה שתהיה מה שנקרא מכירה הוגנת. זאת אומרת, לא חזירית, לא לנצל את הטיפשות שלנו, במירכאות, בתהליך הזה.

פערי הידע.

כי אין ידע, אתה לא יודע.

משפט אחד. והשמאים מה ירשמו - - -

אז זה גם ישפיע. איך היום? אם כבר שאלת, היום - - -

לא, עשה לי טובה. לקחת מטען – נכון, אסור לך להסתובב עם מטענים, אבל לקחת אותו, הצבת אותו. עכשיו, חאג', העלית דבר, כאילו קטנצ'יק עכשיו.

כי אני יודע בדיוק מה שיהיה.

ברשותך, אני מבקש ממך, אחר כך.

זאת אומרת שהמחירון הזה שהוא מדבר עליו הוא בכלל לא בשביל הציבור. הוא בשביל זה שבונה את האתר.

דידי, חברות וחברים, אחר כך כל אחד ישפוך פה את האינטרס שלו. כמובן זה למען הציבור. לא, עזוב, אני לא שם, אאפשר לך. בבקשה, סיים, כי עשית את זה נפלא עד עכשיו.

ואז אני אומר, אחרי שהמוסך נכנס לאותו מאגר, כבר אחרי שיש לי את המאגר והכול, אז הוא בודק את האופציות הקיימות, מה שיש, ואז בעצם הוא מציע לצרכן את המחיר עם הטיפול הזול ביותר.

זאת אומרת, יש לו נקודת ייחוס גם להבין מה מחיר עבודה.

נכון.

אבל מה שכן חשוב להדגיש, שבסוף-בסוף הוא מביא לו חלופות. הוא אומר לו: שמע, בדקתי, ראיתי, אם זה מקורי זה 2,000 שקלים, ואם אתה הולך על המהלך של התחליפי זה 1,500 שקלים, וזה בחירה של הצרכן.

אבל, אבנר, התקנה מדברת על חלק, איך דיברת על עבודה?

שנייה, תן לו, דידי. אני יודע שקראת את החומר יותר טוב ממה שהוא הכין אותו - - -

כמו שאמרתי, הכול משוכלל, עם הזמן, לאה, שמבינה המון גם ברכב עם כל הדיונים, אבל היא גם תוכל, עם הזמן שיהיה את האתר, להכניס את מספר רישוי הרכב שלה ולראות מחיר חלפים.

תודה. לפני שאני מאפשר לחברים, יש כאן חבר'ה מהאפליקציות, נכון?

אל תכעס עלי שאני שואלת עוד פעם, אבל לא הבנתי מה זה מספר הרישוי של הרכב, למה אני צריכה להכניס מספר רישוי רכב.

הכוונה היא שהיום עדיין לא ניתן לתת את מספר הרישוי, להיכנס ולראות - - -

הוא אומר מה שהוא רוצה לעשות.

זה בתהליך. הוא דיבר על חזון.

דיברת science fiction. עכשיו בלבלת את מנהלת הוועדה. זה נשמע טוב, זה חזון טוב.

במוסכי שירות זה קיים, אבל זה בבלעדיות שלהם.

כן, נכון. אוקיי, חברים, אני רוצה ללכת לנקודת הקצה, שזה מפעילי האפליקציות. הנה, יש כאן, תיכף הוא יציג את עצמו. ומשם, כשיש לנו את החזון, יש לנו איך החזון אמור להשתלב עם אותה אפליקציה, וכל אחד יאמר איך הוא עושה את זה יותר טוב למען האזרח כמובן. בבקשה, אדוני שם ותפקיד.

בוקר טוב. השם זה בועז יהב, מנכ"ל "פרייסז". אנחנו היום בעצם מיישמים את חוק המזון מבחינת השקיפות. אני חושב שקצת מוקדם לדבר על איך הדבר הזה עוד ייראה באפליקציה. באנו להקשיב, לשמוע קצת, זה תחום שאנחנו - - -

זאת אומרת, אנחנו יכולים לעזור לך יותר מאשר אתה לנו.

יש כמה דברים שאני חושב שאני יכול לעזור, אבל אני חושב שמוקדם.

בבקשה.

אני חושב שאם אנחנו לוקחים את הלקחים שיש לנו מהפעם הקודמת, אחד הדברים הכי חשובים שעדיין רלוונטיים, וזה כבר בעצם לקפוץ לסוף, זה כל נושא האכיפה. בלי זה חבל להתחיל.

לא, אפשר להגיד את זה על כל דבר במדינת ישראל. אבל לא לא נצא לדרך בגלל היעדר אכיפה.

התחום הזה נראה לא פחות מורכב, אולי אפילו יותר מורכב, יש פה הרבה מאוד דברים שצריך ללמוד. אבל בגלל שהתחום כל כך מורכב, יש פה כל כך הרבה ידע שנדרש, אם לא יהיה את החומר נגיש - - -

אוקיי. תודה, אדוני.

עכשיו, אני פותח ברשותכם את הדיון. אאפשר כמובן לכל אחד מהגורמים כאן, אבל יש לי בקשה: תהיו ממוקדים, ותנסו באמת לצאת מתוך הריבוע של עצמכם, כי כמו שאמרתי, או שאתם עוזרים לנו להכין תוצאה טובה, או שבסוף נצטרך לקבל את ההחלטות, כמו תמיד, לבד. וזה פחות טוב, מי כמוכם יודע שאני מאוד מעריך את שיתוף הפעולה של הגופים, שמבינים שבעת הזו בוא נוציא את ההוצאה הטובה מתחת ידינו. בבקשה, שם ותפקיד.

רונן לוי, יושב-ראש איגוד המוסכים. אנחנו קודם כול רוצים לפתור את הלקונה המשפטית שקיימת כרגע, שזו כרגע הבעיה שמטרידה אותנו כבעלי מוסכים. כיוון שיש לנו רישיון סחר עכשיו לפי החוק החדש אוטומטית ברגע שיש לנו רישיון להפעלת מוסך, אז לצורך העניין זה גם חל עלינו.

ואנחנו מדברים עם משרד התחבורה, וגם בפרוטוקול של הדיון של סעיף 125 העליתי את הנושא, ובסוף אמרתם שזה יהיה בשיקול דעת המנהל. כרגע אנחנו מביאים תקנון, ולא ברור עדיין שהמדובר פה רק על חובה של יבואנים ולא חובה של בעלי מוסכים. ואנחנו רוצים שיהיה ברור, ושלמוסכים תהיה ודאות גם מבחינה חוקית, שהם לא חייבים לפרסם את המחירים. כי בין כה אין להם אותם, אין להם את האמצעים לעשות את זה, אין להם את הדרך את זה. מי שהוא בכשירותו רק מוסך והוא לא יבואן, אין לו שום מסוגלות לעשות את זה.

ואנחנו רוצים את הוודאות הזו שזה ברור למוסכים שהם לא צריכים עכשיו להקים מעצמות של אתרי אינטרנט של מיליוני חלפים. למוסך קטן שיש לו שני עובדים – באפליקציות הם לא יודעים להתמודד עם זה – בחברות גדולות, בחברות הייטק.

אתן דוגמה. פניתי ל"זאפ" ואמרתי להם: יש עכשיו - - - בואו תיקחו את זה, תעשו אתר השוואתי. הוא אמר: אי אפשר לעשות את זה. זאת אומרת, הם לא יכלו לעשות את זה עם יבואנים אז. קל וחומר כשמדובר על מוסך שיש לו שני עובדים או שלושה עובדים, כל מי שיש לו רישיון מוסך בטח לא יוכל להקים את מה שכתוב פה. ולכן אנחנו רוצים ודאות, ושיהיה ברור שהדבר הזה לא חל על בעלי רישיונות מוסך. זה בעניין הזה.

בעניין הסוגיות האחרות, אני יכול לתת פה הרצאה עכשיו מה זה - - - חלקים. אבל כל הדיון פה כרגע לא רלוונטי לעניין הזה. חסמים, למה המחירים גבוהים, לדעתי זה לא קשור. ואפשר לתקן את זה, אבל זה בטח לא בדיון הזה.

זה לא בדיון הזה, נכון. תודה. רק לא הבנתי דבר אחד, ברשותך. ואני אומר את זה גם לך, שלחשת באוזן מימין, ואת משמאל. אם הוא מוסך, שאחר כך הוא קונה מכל מיני מקומות, גם כן יש לו ליין והוא עובד עם גוף מסוים ועושה לו הנחות מסוימות. אם הוא יבואן אז הוא אוטומט מחויב לפעול כמו כל יבואן כזה או אחר, לפרסם. אבל אם הוא לא יבואן, ויש לו דין ודברים עם חברה מסוימת, והוא עליה עושה אחר כך הנחות, למה הוא צריך לפרסם את זה?

אז רק שיהיה כתוב שרק יבואן.

שיהיה ברור שזה רק יבואן.

אני רוצה רגע להתייחס במשפט.

אני רוצה להבין ולכן ביקשתי.

קודם כול, לא סתם אמרתי קודם לכן שמדובר על בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה. כאן מדובר על יבואנים. לשון החוק קובעת שמדובר על בעל רישיון סחר, והחובה לפרסם חלה על כל בעלי רישיונות הסחר. ואם אדוני היושב-ראש זוכר, בזמנו איגוד המוסכים ביקש שבעלי רישיון להפעלת מוסך לא יידרשו לעבור את כל הליך קבלת רישיונות הסחר, ורואים אותם לפי סעיף 117(ב) לחוק אוטומטית כבעלי רישיון לסחר במוצרי תעבורה. זה דבר אחד.

ולכן החובה הזו חלה גם על יצרני רכב כאן בארץ, גם על יבואנים מסחריים, וגם על בעלי רישיון להפעלת מוסך. כל בעלי הרישיון האלה רואים אותם כבעלי רישיונות סחר, והחובה לפרסם את מוצרי תעבורה חלה עליהם. השאלה אם מוסכים יכולים או לא יכולים לפרסם, אני שואל אתכם. אם אתם בכל מקרה משווקים את מוצרי התעבורה, מדוע אתם לא יכולים לפרסם?

לא, סליחה, חברים. אני מנסה להבין את הדבר הבא. אני רוצה לדעת נקודת השוואה. עכשיו, מתי חובה חלה עליו? עזוב עכשיו את הסעיפים. אני מבין, אם צריך לתקן – נתקן, זה לא העניין. אני מנסה להבין איך זה משרת אותנו באותה אפליקציה, אחרי שעברנו את כל התהליכים והכול בסדר גמור. אם הוא לא יבואן, והוא קונה כמו כל אחד - - -

אבל הוא משווק לצרכן סופי. ברגע שהוא משווק לצרכן סופי, הצרכן צריך לדעת מה המחיר.

אבל יש לנו את שתי ההצעות - - -

שנייה, לא ביקשתי עזרה עכשיו. כבר שלחת אותי להצעות אחרות. אני מנסה להבין עוד מה שמונח פה לפני, בשיח ביני לבין היועץ המשפטי של הוועדה. ולמה אני מכוון? בכל מקרה, כל מקום שאתה נכנס אליו – אתה נכנס למוסך, הוא בסוף אומר לך: תראה, זה עלה לי ככה, זה עלה לי ככה, זה עלה לי ככה - - -

האלמנט עלה לי ככה.

עזוב, עוד לפני האלמנט. אתה כבר בא על כיסא גלגלים בלי קשר. אתה אומר: זה כך וזה כך וזה כך, והעבודה עלתה לי כך וכך, זה המחיר.

עכשיו, אם הוא יבואן, כשאני נכנס אליו למוסך, צריך להיות במקום לא חשוב איזה כתוב: זה עולה כך וכך. אם הוא לא יבואן, יש לו מוסך, שהוא קונה ומתחרה על הלבבות של כל הגופים השונים, ואחר כך הוא יודע, הוא עושה את התמחור של עצמו, שהוא אומר לך: יש לי יכולת לתת לך הנחה, כי אני קונה את זה מהחברה הזאת והזאת באיקס שקלים. הוא לא היבואן, הוא מתחרה - - -

ומה אם המוסך כן היבואן?

לא, זה הוא חייב. זה ברור. אני מנסה להבין - - -

הוא קנה מלאי עכשיו של מוצרים. אבל הוא משלם לך את זה.

לא. אם לא, אני כבר אומר לך: לא נצא מזה. תרשה לי. אסביר, אני רוצה לחדד. נקודת המוצא שלנו היא מחיר הקטלוג. עכשיו, אני מפחד גם ממה שאומר פה פרידמן: יש מחיר קטלוג. עכשיו, זה נותן לי את המוטיבציה, אם אני יודע שבכל מקרה זה המחיר של הצמיג פה, הצמיג פה, הצמיג שם, כל אחד מהחברה שהוא קונה, אפרופו להסתכל אצלו באפליקציה, או אצל כל אחד, לא משנה מה יהיה.

זה מחיר שלא משתמשים בו בשום מקום. בשום מקום לא משתמשים במחיר הקטלוגי.

נכון, יבואן. בסדר.

זה משהו לא אמיתי.

לא אמיתי.

נו, מה לעשות?

400% הפרש.

זה לא הדיון, זאב.

אבל, אדוני היושב-ראש, אתה צריך למקד נקודה אחת, שמוסכניק בכל מקרה, בין אם הוא יבואן או לא, הוא צריך לתת את ההצעה, להפריד בין שכר העבודה למחיר של החלק.

זה בחוק.

זה ברור לי. חאג', כשאני בא למוסך, הוא אומר לי תמיד. זה כמו שהסייד בבית שלי שסייד לי, מה הוא אומר לי? החומרים עלו לי כך וכך, העבודה היא כך וכך.

ויש להניח שהוא קיבל הנחה של פועל - - -

הוא לא יגיד לך את זה ככה – אתה רוצה כולל חומר או רק עבודה? ואז הוא ידע איך - - - את המחיר שלו.

לא, אבל יש את סעיף 132.

העניין ברור. חברים, תסלחו לי, האפשרויות לעגל ולעקוף – נשב פה, נעבוד, ונשבור את הראש, ונחשוב שהוצאנו מתחת ידינו, אזברגה, את כל התוצאה הכי טובה שיש בעולם, והמציאות בשטח תתכתב - - -

אנחנו פה צריכים פתרון שלא יהפוך אותנו לעבריינים.

כן, בבקשה, שם ותפקיד.

אלי מורגנשטרן, רפרנט תחבורה באגף תקציבים באוצר. בעצם התקנות בנוסח שמונח לפני הוועדה מדברות על הפרסום של המחיר הקטלוגי. מה שאנחנו חושבים, דיברתי על זה כבר כמה שיחות ברקע עם צוות משרד התחבורה, שצריך להוסיף מעבר לזה את המחיר הממוצע ב-12 חודש האחרונים. וככה נקבל בעצם כמו שעושים בענף המזון או בענפים אחרים.

דהיינו?

כמה בפועל מכר היבואן את החלף הזה ב-12 חודש האחרונים למוסכים או לכל צרכן.

אבל איזה מחיר אתה מפרסם?

את שניהם: את המחיר הקטלוגי ואת המחיר הממוצע של ה-12 חודש האחרונים, שמכרת בפועל ב-12 חודש האחרונים.

תודה, אלי.

יש מחר בדיוק דיון על זה גם כן.

אפשר רגע להתמקד במה שביקשתי?

כן. אני קודם כול רוצה מה שרונן דיבר. תיכף נגיע לזה, אם זה אפשרי או לא אפשרי.

לגבי מה שרונן ביקש. אנחנו מסכימים אתו לחלוטין, לא כיוונו למוסכים. אכן כפי שזה כתוב בתקנה – רישיון סחר - - -

כמו שהצגתי את - - -

למה - - -

אסביר לך. כי הוא לא יבואן.

בסך הכול יש לו חלף או שניים או שלושה שהוא צריך - - -

- - - מוצרי מזון.

זה לא עיסוקו המרכזי.

יש הבדל גדול. זה לא העיסוק שלו. אם העיסוק שלו הוא גם - - -

הוא מקבל רישיון לזה. הוא משווק לך.

אתה לא יכול להחזיק את המקל משני הקצוות.

למה?

אם זה מוסך שאיננו מייבא חלקים ורק קונה חלקים, אז הוא יהיה פטור מלפרסם מחירים, כי הוא רק קונה - - -

באמצע צנתור שואל אותי המצנתר: אתה רוצה "סייפר" או לא? ואני שואל אותו: כמה זה עולה? – זה נשמע לך הגיוני?

לא, אבל זה בדיוק מה שאני - - -

אבל אם זה מוסך שקיבל רישיון סחר לייבא ומייבא - - -

לאה, את ואני אומרים בדיוק את אותו דבר.

אם המוסך לא יבואן – אם הוא יבואן זה סיפור אחר.

זה מה שאני אומר. את ואני באותו ראש. מה שאני אומר לאיתי, שאיתי אומר, שברגע שהוא משווק - - -

אה, אם הוא רק מקבל את הרישיון.

את מבינה?

עכשיו הבנתי.

גם יבואני הרכב מקבלים אוטומטית - - -

יפה. חברים, הבנו. עכשיו בואו ננסה לקחת, קודם כול כדי שנהיה מתואמים לפחות בדבר הזה, את מה שאומר עורך דין איתי עצמון. זה לא נראה לי מסובך, אבל בואו קודם כול נסדיר את העניין הזה, שאנחנו מדברים כולנו באותה שפה בהקשר המשפטי. זאת אומרת, אומר איתי, על פי הכללים הקיימים – עזוב עכשיו מה אתה מתכוון, לא מתכוון – קודם כול מה החוק אומר. אם מצריך שכתוצאה מכך נעשה תיקון, שינוי, אז צריך לתקן ולשנות. כשכתבנו את החוק וטיפלנו בו, עם כל הכבוד לנו, באמת ניסינו לפתוח מה שיותר, אבל אתה לא יכול לראות את כל האופציות.

לא ישבת בדיון הזה.

ישבתי פה כמה וכמה - - -

קראתי את הפרוטוקול, 60 עמודים, לא ישבת בדיון הזה.

אדוני היושב-ראש, בחוק המזון, האם היבואנים הם שמפרסמים את המחירים, או שמפרסמים אלה שמוכרים - - -

אבל במוסכים לא מוכרים לאנשים בודדים - - -

אין לנו על המדף את זה, זה לא אותו דבר.

סליחה. עורך דין פרידמן, תקשיב. אתה עכשיו עולה לשאלה הבאה. הם הניחו את ההצעה. אתה יכול להגיד, שלעניות דעתך מי שצריך להציג את המחירים זה לא היבואנים – בסדר, לא באתי מהבית עם עמדה, עם אידאולוגיה. זאת אומרת, אנחנו מנסים להוציא מתחת ידינו את מה שבסוף, כשהוא ירצה לבנות את האפליקציה, או המתחרים שלו ירצו לבנות את האפליקציה, האופן שבו נתכתב בינינו בתהליכים שהחוק הזה ייכתב, הוא ידע לעשות את זה כי טוב. זאת אומרת, שהוא לא ימצא את עצמו פתאום בחוסר הבנה, או כמו שהוא אומר, את השאלות, שאחר כך מה שיהיה הכי חשוב באפליקציה זאת אכיפה.

אבל האידאולוגיה זה להיטיב עם הצרכן? אנחנו מסכימים על זה?

כן.

בוא נראה אם אנחנו מיטיבים עם הצרכן או לא.

זה מה שאני אומר.

אני לא רואה שאנחנו מיטיבים עם הצרכן.

אנחנו עוד לא מבינים את האפליקציה, אתה כבר רוצה לדעת אם אנחנו מיטיבים? אני עוד לא רואה בכלל איך אני מתקדם בתהליך הזה. כן, רצית לומר, בבקשה. כמעט הגעת אלי, ופתאום השתתקת, אתה לא זוכר מה רצית לומר?

לא, זוכר טוב מאוד.

בבקשה, שם ותפקיד.

שמי טל שרם, ואני מקבוצת "שלמה".

יש דברים שאתה לא יודע, שרק הוא יודע להגיד?

בטח, הוא עורך דין. אתה לא יודע שהיום לא הולכים בלי עורך דין? בבקשה, טל.

אז יש פה שיח לגבי איך להציג את המחיר ומה יהיה באפליקציה; ויש פה שיח על הנחות ועל מבצעים ועל שיטות מכירה. רציתי רק להפנות את אדוני, שמחר יש דיון שלם על זה, בקשר להצעת חוק שהניחה הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, של תיקון 54, שמדבר בדיוק על הנושאים האלה.

אז, לטעמי ולדעתי, אם יהיה בחוקים שונים ובתקנות שונות סוגי פרסומים שונים או קווים שונים, בלי התאמה ביניהם, זה ייצור רק בלבול. בגלל זה אני חושב שאם יש חקיקה ראשית אחרת, שמסדירה את הנושא הצרכני, את המבצעים, להשאיר את זה שמה. וכל המכובדים שיש להם דעה לגבי זה יבואו מחר לדיון ויביעו את דעתם. זאת דעתי.

שאין בזה שום קשר. שום קשר.

אוקיי. חברים, הבנתי. העורך דין המכובד חושב שיש, וזה בסדר. הבנתי. אגיע מחר, יש לנו את הדיון פה. אני לא חושב שזה קשור, כי אני מכיר את הצעת החוק של השר, שאמורה להיות המשלימה לחוק שהכנו, שמדבר על - - -

תוכן הצגת המבצע.

לא לא לא.

לא. יש שם כללים שלמים.

שנייה. הצעת החוק שאישרנו אותה, הצעת החוק הפרטית שלי, שדיברה על - -

מכירה מיוחדת.

לא. - - תוכניות ההטבות ומועדוני לקוחות. בא השר, דרך אגב, אפרופו המשרד שלכם, משרד הכלכלה, בנקודת המוצא רציתי להכניס את - - -

- - -

כן, נכון, אתה צודק. אני מתנצל. זה בא מהמקום שרציתי שגם זה יהיה חלק מהחוק, כי הוא משלים. שלא רק מבצעים שהם חלק מההטבות המיוחדות, אלא שגם אם אתה עושה הנחה למכירת ביסלי או כרטיסיות. זה בעצם מה שהשר עכשיו רוצה, להכניס תחת כל זה. זה מבורך. נגיע, מחר נראה. אם יסתבר שאדוני צודק, נמליץ עליו להדליק משואה, אבל בשלב הזה אנחנו לא רואים.

בוא נתקדם בתהליך הזה. קודם כול, אני חייב לפתור, כי זאת מכשלה, הטענה שמעלה עורך דין עצמון.

ברשותך, יש שני שלבים לפתרון הזה. בשלב ראשון נפנה לסעיף 125(ג) לחוק, לפיו המנהל רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לפטור בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה מהוראות לפי סעיף זה, בהתחשב בהיקף פעילותו של בעל הרישיון.

זה מה שאמרת לי באוזן.

זה מה שנקרא בשלב הראשון. אבל צדק אדוני, וכמובן עורך הדין עצמון, שאמר שהחוק לא מאפשר לפטור במתכונתו הנוכחית.

הוא לא מאפשר לפטור סוגי רישיונות. הוא מאפשר לתת פטור יחידני.

פטור יחידני, נכון. ולכן בעצם זה כמובן השמטה בלשון החוק, שאותה בהצעת החוק שמתקנת את חוק רישוי, למעשה שכבר פורסמה בהצעות חוק ממשלה, אנחנו מתייחסים בדיוק לנושא זה. ואנחנו מציעים להעביר סעיף שיתייחס לאותם בעלי רישיונות לפי סעיף 117(ב), שלמעשה זה בעלי רישיונות שעיסוקם העיקרי הוא עיסוק אחר, למשל מוסכים, למשל יבואני רכב, למשל מי שיש לו רישיון לייצוא רכב, שבהתאם לסעיף 117(ב) רואים אותם כבעלי רישיון סחר במוצרי תעבורה. ונבקש לאפשר לשר לקבוע הוראות נוספות, שיחילו על בעלי הרישיונות מהסוג הזה.

בסדר.

במסגרת ההוראות הנוספות, גם נוכל להסדיר את כל המעטפת.

זאת אומרת, הטענה שהעלה עורך דין עצמון היא טענה נכונה. היא אמורה להיות מוסדרת. צריך לסדר אותה, זה הכול.

אבל יהיה תיקון לחוק? זה מה שהוא אומר?

אבל יש לנו גם פתרון, עוד לפני השלמת - - -

בסדר גמור. תודה. רונן, כן, בבקשה.

התיקון לחוק, נכון? זה מה - - -

בסדר, כן, כן. בבקשה, עורך דין פרידמן.

אדוני, יש צורך לסדר אותה פירושו: צריך לשנות את מה שקיים היום. פירושו, שצריך לפטור את מי שמציע לצרכן ואומר לו מה מחיר המוצר ומה מחיר שעת העבודה. זאת אומרת שעל פי זה צרכן הקצה, את המחירים שהוא רואה מול העיניים שלו, זה הוא לא יראה בתיקון הנוכחי. זאת אומרת שמה שאנחנו הולכים להתקין עכשיו זה מין משהו, איזה מאגר, איזו אפליקציה שתהיה בסופו של יום, שתשרת את בעלי המוסכים או את אנשי העסקים שעוסקים, אבל לא את הצרכנים. זאת אומרת, זה לא קשור יותר לנושא - - -

לא, לא. ממש לא.

דרור, אתה לא יכול לשוחח את עצמך. למרות שאתה צודק כשאתה מהנהן, אתה מדבר עם עצמך ומהנהן. אתה יכול, דרך אגב, גם לדבר עם עצמך ולעשות לא. אם לא נדע מה אדוני מתכוון, אז - - -

עדיף להחריש בעת הזאת.

ובעת ההיא המשכיל יידום? יפה.

אני חושב שנתתי מענה לזאב בסיפור דרך שהצגתי, שגם בסוף הצרכן הסופי יראה את זה.

בדיוק כמו שהוא רואה את הפחתת המע"מ.

לפעמים אני לא מבין אותך, שאתה הגנת הצרכן, בא להגן על הצרכן ולתת לו את המידע ואת השקיפות. אז פה כאילו אתה אומר את ההפוך.

כי אני כל הזמן - - -

לא, אבנר, נכון אנחנו בספר בראשית? הסיפור של בלק זה בספר אחר. אני רוצה להזכיר לך, בהפוך על הפוך, שגם בלעם בא מכוונות מסוימות ויצא לו משהו אחר. הוא לשיטתו הכוונה שלו הייתה טובה, רק יצא לו משהו לשיטתנו טוב, לא רע.

אני בינתיים אברהם. אני בלך לך.

אדוני היושב-ראש, רק תגיד לי את מי האדמה תבלע.

לא, זה לא הוגן, מה שעשית. ברשותך, במחילה כמו שאומרים בבית הכנסת, הוא לא הוגן, כי תפקידך הוא לשכנע את עורך דין פרידמן שהמעשה שנעשה לא ייצר הפוך על הפוך. כי הרבה פעמים, מי כמוך יודע, שיצאה מתחת ידיו של המחוקק שגגה מתוך כוונה טובה. זאת אומרת, לא מתוך מקום רע. שהרצון לא ידע להתכתב עם המציאות, כפי שהיא מתקיימת בשטח. וזה בעצם מה שמנסה להעלות עורך דין פרידמן. וזה מה שאנחנו פה.

ולכן אמרתי לך מנקודת המוצא. נקודת המוצא היא לעשות הכול לתת את הכלים, כדי שהחוק הזה יחוקק.

התקנות.

התקנות, סליחה. אלא שיש המון המון שאלות, המון בעיות. ואגלה לך סוד, משרד הממשלה – חס וחלילה, זה לא קשור, חוץ ממשרד התחבורה כמובן – כשהם מביאים חקיקה, זה לפעמים נראה לי שחמש דקות לפני, כשאתה מנקר, אתה כותב את הסעיפים, ואתה אומר: אמשיך מחר. כך לפעמים זה נראה. אז אני לא רוצה להגיד את זה.

אז לכן התפקיד שלנו – לעקור הרים ולטחון אותם זה בזה, ולקחת כל אבן ולהפוך אותה במקסימום, גם אם היא ממקום טוב. מי כמוך יודע, חוק אולי הכי גדול שהנחתם פה בשנים האחרונות, חוק רישוי שירותים לרכב, ראית שהפכנו כל אבן והוספנו עוד סעיפים, ושינינו ועשינו. וזה בא ממקום טוב, זה לא ממקום רע.

אותו דבר כאן. כי אני עכשיו רוצה לעלות את המדרגה הבאה. אוקיי, הבנו פחות או יותר, אנחנו עוד לא שלמים עם התהליך לגמרי. אבל הבנו, הצגת את הדברים, הצגת בפנינו את סיפור הדרך, היו פה כמה באגים שאנחנו מבינים שצריך לתת עליהם את הדעת וצריך לתקן אותם בתוך התהליך הזה.

עכשיו אני רוצה לטפס כמה מדרגות, ולהניח את הטענות שמעלה עורך דין פרידמן, לשים אותן פה על השולחן, במובן הזה, שהאם באמת בנקודת המוצא, אחרי שהלכנו לסיפור הדרך שלך עקב בצד אגודל, תיקנו את הדברים כפי שהציג אותם כאן עורך דין איתי עצמון, ויש לנו אפילו אפליקציה שיודעת לתת את ההשוואה פחות או יותר של המחירים, אומר עורך דין פרידמן שהמציאות מראה שעלול להיות מצב שיצא שכרו של הלקוח בהפסדו?

עכשיו אני רוצה, עורך דין פרידמן, שתחדד שוב את אשר אמרת. דרור, אני הפעם לא מרשה לך להחריש, תצטרך להסביר למה אתה מסכים עם עורך דין פרידמן. בבקשה, עורך דין פרידמן, אמור שוב בדיוק, לפי המתווה שהוצג כאן, מה מדאיג אותך.

ישנן שתי נקודות מאוד חשובות. הנקודה החשובה הראשונה היא כזאת: ברגע שהיבואן מציג מחיר, והמחיר הוא מחיר קטלוגי, כפי שזה נראה כרגע, זאת אומרת הוא מציג את המחיר שלכאורה, כמו שאמר אבנר בעצמו, הוא מחיר, סליחה על הביטוי, באופן שאול פיקטיבי. זה לא המחיר האמיתי שמשלמים אותם לקוחות, גם לא בעלי המוסכים. הם מקבלים הנחות של 50%, של 60%, של 70%, כפי שאמר אבנר. ואנחנו יודעים את זה.

זה לא נכון באופן גורף. תפסיקו להגיד את זה.

לא, דוגמה.

אבל זה לא נכון. תפסיקו עם זה. זה לא נכון גורף. הוא מקבל 5% ולא מקבל - - -

זו נקודה ראשונה.

רונן, בבקשה.

לא, אבל יוצרים פה איזו אווירה. זה לא נכון.

אוקיי, נשנה אותה תיכף.

המשמעות תהיה כזאת: כשצרכן נכנס למוסך ומציגים לו מחיר של חלק ומציגים לו מחיר עבודה, והוא צריך לשקלל ביניהם, מראים לו את מחיר החלף, והבן אדם אומר: תגיד לי, השתגעת? אתה מציג לי מחיר כל כך גבוה? מה יעשה בעל המוסך? יציג בפניו את המחיר ההשוואתי, את המחיר הזול ביותר, שהוא נגיד יהיה זול ב-10% מהמחירים הקטלוגיים שמופיעים האחרים.

אבל עדיין כל שולי הרווח לא נמצאים בכלל בטווח הוויכוח בכלל. למה? כי המחיר שמוצג לצרכן, מי שיציג את האפליקציה, מי שישתמש בה, כדי להראות לצרכן שאני עוד עושה לך טובה ואני עוד מוזיל לך את המחיר, יהיה דווקא נותן השירות. זאת בעיה ראשונה.

שהיא לא נשמעת, דרך אגב, באוזניו של הדיוט כמופרכת.

היא לא נכונה.

לא אמרתי נכון, לא נכון. אמרתי שההצגה, כפי שהציג אותה עורך דין פרידמן לגבי הבעייתיות - - -

תגיד, אתה עושה את זה גם בטלוויזיה? כשאתה בא לקנות טלוויזיה, אתה שואל: כמה הוא קנה את הטלוויזיה? מה זה רלוונטי כמה הוא קנה?

דידי, עוד לא אפשרתי לך להתלהב מעצמך. בסך הכול אמרתי שהדברים שאמר עורך דין פרידמן, על פניו כפי שהם מוצגים, יש בהם שכל. התפקיד שלכם הוא אולי לשנות את דעתי. בבקשה, דבר שני, עורך דין פרידמן.

הדבר השני הוא בדיוק המענה גם למה שמעלה דידי. הדבר הוא מאוד פשוט, שכאשר בן אדם רוצה לקבל שירות, הוא לא תמיד יודע לאן ללכת. ההיגיון שבכל האפליקציות האלה זה שבן אדם מראש מחליט לאן הוא הולך. ואז הוא רוצה לבדוק מה המחיר בנקודת הקצה. הוא לא רוצה לדעת מה המחיר הקטלוגי, אין לו מה לעשות עם זה, הוא רוצה לדעת כמה בעל מוסך איקס לוקח לעומת כמה שייקח בעל מוסך וואי. זה מה שהוא צריך לדעת.

ולכן התיקון המוצע, שמשרד התחבורה אצה לו הדרך לתקן את החוק, זו בדיוק המהמורה, אני רוצה לדעת מה המחיר הסופי. אחרת אין לי בעיה, יכול להיות שתהיה השפעה, יכול להיות שלא תהיה השפעה, אבל השחקן המרכזי, שהוא הצרכן, לא במשחק.

אוקיי, אז תרשה לי. אני רוצה לאתגר אותך. תראה, יש פה בעיה. יכול להיות שאתה אומר לי: צריך לבחון את זה בצורה אחרת. מוסך וטיפול במוסך לא דומה לטלוויזיה, לא דומה למוצרי מזון. הוא לא יכול להיות דומה, כי נכנסים פה אלמנטים רבים נוספים. זאת אומרת, כשאני נכנס ל"שופרסל" אז אתה יודע, הוא שם לך את המוצרים שלו ליד, כי הוא רוצה לקדם אותם, אז הוא מוכר אותם במחיר זול יותר וכו' וכו'.

עכשיו, כשאתה נכנס לאפליקציה, הוא כבר תמחר, אם בכלל, כמה הוא מוכר את משחת השיניים ב"רמי לוי", כמה הוא מוכר אותה ב"שופרסל". עכשיו, אתה מחליט, מכניס את האלמנטים של הזמן שלך, חניה, דלק וכל הדברים האלה, אם שווה לך ללכת לקנות את הסל ההוא בשביל ה-50 שקל.

פה, איפה הבעיה? שאני עדיין, אני מודה – רונן, כפרה עליך, בסוף יד אחת תהיה חזקה, יד אחת חלשה, ואני לא יודע מה. אשמת ועדת הכלכלה. אין ביטוח פה.

הדיון פה הוא על הש"ג, לא על המחולל. אנחנו מייצרים כל מיני דברים שמתוך חוסר הבנה - - -

חוסר הבנה, מה לעשות.

לא נותנים לדבר. אני יכול להסביר את הדברים.

רונן, לך לא נותנים לדבר?

כל אחד פה אומר דברים שאין להם קשר בכלל.

איך ביבי אמר? תוציא את השבב של החמיצות. אתה מדבר פה הכי הרבה.

דיברתי על משהו אחר.

רונן, אם הפרוטוקול פה – מה שאני מנסה לומר, עזוב עכשיו, אתה לוקח אותנו למחוזות אחרים, אני קודם כול מנסה להבין את התהליך. פרידמן, הבנתי, אני עכשיו מנסה להתקדם. מה אני רוצה לשאול? אני עוד לא הבנתי מה אני רוצה לשאול, אז בבקשה. אני מתכנן את השאלה, אתה כבר עונה לי? איזה אורח.

מה אורח? הלו, הלו.

שתקתי, רציתי שהקדושה תתיישב. אחר כך לדבר.

היא התיישבה.

אני ברשותכם רוצה לומר לך את הדבר הבא. וחשובה לי גם העמדה שלכם, לראות איך זה באמת מתכתב. דהיינו, מעלה עורך דין פרידמן את הנקודה, והם יכולים לקפוץ, רונן ודידי, וההוא יפריע לו ולא יפריע לו, וכן לחש לו וכן אמר לו, אבל בשורה התחתונה אני רוצה איך זה מסתדר לי, איך זה עוזר לי. כי כשאתה נכנס לאפליקציה שלך לגבי מוצרי מזון, זה מה שאמור להיות לי על המדף. זאת אומרת, עם זה בסוף אני יוצא בסל. עכשיו אני צריך להחליט את ההחלטות הנוספות, אם בשביל זה אסע עד זה, או אלך לפה או אעשה את זה. פה אתה לא יודע.

אתה לא יכול.

שנייה, אני רוצה את עזרתך, אני רוצה לחדד לך. זאת אומרת, ארצה לדעת, בסוף בסוף מחיר קטלוגי, לא מחיר קטלוגי, מה שאומר פרידמן נדחף פנימה, ודרור מהנהן אחריו ונותן לו רוח גבית והכול בסדר. עכשיו, איך אתה מתכתב עם זה, כדי שלי תהיה את התוצאה הטובה ביותר?

יש פה בעיה ברבדים. אם אנחנו משליכים את לעולם הקמעונאות, אז גם שם היה מה שנקרא קמעונאי גדול, שהוא כביכול היבואן פה. המוסך אולי זה חנות המכולת, וחנויות המכולת היום לא משדרות מחירים. אתה לא יכול לצפות ממוסך או מחנות מכולת להיכנס לעלויות ולהוצאות ולכל האופרציה, כמו "שופרסל", כמו "רמי לוי", ומה שהם צריכים להחזיק כדי לפרסם את הדברים האלה. אבל מצד שני, נשאלת השאלה: איפה הצרכן פוגש את המחיר?

נכון.

אז יש פה איזושהי דילמה.

אדוני, ביקשנו שתעזור לי, לא תספר לי את הבעיות.

באתי לשמוע, ללמוד.

יש בעיה גם שהוא יפגוש את המחיר. הוא לא יוכל להקים אפליקציה כי אף אחד לא ייתן לו את המחירים. לכן אני אומר שיש פה איזשהו חוסר הבנה בהיכרות עם השוק. בינתיים זה לא הוקם במדינת ישראל, כי אין גישה לאותם אלה שרוצים לעשות את זה לקטלוגי ולמחירים. אז הוא לא יכול לבנות אפליקציה. אם אין לו כרגע את היכולת לקבל את המחיר, הוא לא יוכל לבנות אפליקציה. זו בדיוק הבעיה שלנו, של המוסכים. לכן כל הדיון הוא דיון עקר, הוא דיון פילוסופי, מתוך חוסר הבנה. לא בגלל שאני רוצה להעליב משהו, צריך להכיר את השוק. לכן עד עכשיו לא קמה אפליקציה.

אבל הוא מנסה לתקן את זה.

אבל זה התיקון.

אז עוד פעם, אתה צריך לתקן, אתה צריך לתת הנגשה.

אבל זה התיקון, שייתן להם - - -

בסדר, זה משהו אחר. אם אתה נותן הנגשה, ומה שקורה בשוק החלפים - - -

אוקיי.

רגע, אני רוצה להשלים משפט. בשוק החלפים יבואני החלקים המקוריים או יבואני הרכב קובעים את המחיר, הרף העליון. תמיד זה רף עליון. ואז כולם נצמדים אליהם. בתיאור הזה זה נכון, אבל הפתרון לבעיית המחיר יכול להיות או בפיקוח או בהכנסת שחקנים. בזה שתיתן שקיפות למחיר של אותו בלעדי בשוק, זה לא יעזור לכלום, כי כולם ייצמדו למחיר העליון. זה בדרך כלל מה שקורה. ולכן הדיון צריך להיות דיון - - -

אז יש עניין להסתיר את המחירים האמיתיים?

לא. עוד פעם, מה אני אמרתי ומה אתה עונה לי?

מה זה נקרא מחיר אמיתי?

המחיר שמכרו בפועל.

למי?

למוסך.

מה אכפת לך?

סליחה, זה עניינו של הלקוח בכמה קניתי את זה? הוא ייכנס לי לכיס?

מה זה אכפת לך בכמה קנה המוסך?

זה מידע. למה אתם רוצים להסתיר?

סליחה, שאלתי אותך כמה אתה מרוויח? אתה מרוויח במשכורת, אז בוא תסבסד.

קודם כול, לממשלה יש סמכות לשאול כמה אתה מרוויח.

דידי, המשכורת שלך מפורסמת באתר - - -

שלי מפורסמת, אבל שלו לא מפורסמת.

הוא לקח את זה למקום אחר. אני רוצה רגע לדבר לא על העניין הזה של כמה הנחה, מי מקבל.

אני מבקש אבל, דקה, למחות על הדוח שיח הזה, לפחות על החלק השני שלו.

שמה?

לגבי מול פקיד – להגיד: המשכורת שלך, לא המשכורת שלך.

אבל מנסים להיכנס לנו לכיס.

לא, בסדר, לא שמעתי את זה. לא הקשבתי. תודה שבאת, אתה רואה?

הקדושה הגיעה. לא, אני מכיר אותך ואני יודע שלא התכוונת, לכן אמרתי.

עד 1999 היה פיקוח על מחירים של חלקי חילוף. וכדי לפתור את הבעיה של המחיר, בגלל שיש יבואנים בלעדיים, היה פיקוח על מחירים. וגם היה פיקוח על מחירי שעות עבודה. אנחנו מוכנים, אגב. משרד האוצר היה המשרד שטען ב-1999 שהוא רוצה לשחרר את הפיקוח, והמחירים עלו. האיגוד היה ואמר שהמחירים יעלו, אתם הרי כמובן יודעים הכול, אבל יש דרכים אחרות לפתור בעיות של מחירים.

רונן, עשה לי טובה, עכשיו אנחנו לא ברב שיח מה היה. דרור, אני בא אליך: תראה, הרי הנחת העבודה, ואני אומר את זה גם לאלי, אתם פוגשים לראשונה את משרד התחבורה?

לא.

זאת אומרת, העניינים שאתם מעלים כאן בפנינו, אין לנו בעיה לעשות את משפט שלמה. מה, לא הצלחתם לשכנע אותם בתקלות האלה? מה מטריד אותי פה? שוב, אני אומר את זה, ואני רוצה לסיים את זה. לשמוע את דעתכם, לשמוע את עמדת האוצר ולהתקדם בתהליך הזה. כי יש פה משהו לא ברור לי. דרך אגב, שקיפות היא שקיפות. אם יש קטלוג שאתה קונה אותו – התפקיד שלך הוא לא לדפוק אותי במחיר של הרדיאטור. התפקיד שלך לדפוק אותי במחיר של העבודה שאתה לוקח אותי או באיכות העבודה.

הנחת המוצא שלי לפחות היא שיש מחירי פיקס. אתה יכול להגיד לי, זאת זכותך: תשמע, הצמיג המסוים הזה – נכון, הוא בקטלוג כך. אין בעיה. אבל שתדע לך, יש לי עם המוסך השני דין ודברים, שנכון זה המחיר, אבל אני יודע לתת לך בשורה התחתונה, שהתוצאה הסופית תהיה טובה יותר, נכונה יותר. אני חייב מחיר להתייחס אליו.

צמיגים זה עולם אחר.

אבל, כבודו, הפתרון כבר בסעיף 32 לחוק.

את לא ברשות דיבור.

אם אין לי מחיר ייחוס שאני יודע להתכתב אתו, כל הדיון הזה הוא ערבה – ברכה לבטלה, אין בו לא טעם ואין בו ריח.

ולכן אני מנסה למצוא את נקודת חייו של כל לקוח כשהוא נכנס למוסך או יושב בבית בסלון ורוצה להיכנס לאפליקציה כזו או אחרת, חייב שתהיה לו נקודת ייחוס. זאת אומרת, הרי בסוף-בסוף יש מקומות שמוכרים בהם את המוצרים, זה לא כולם מוסכניקים. יש מקום שמוכר רדיאטור. אני רוצה לקנות רדיאטור, אני הולך לחנות וקונה רדיאטור. רוצה צמיג, יש חנויות עם צמיגים, כאלה מסודרות, אני אומר לו: אח שלי, תעמיס לי שלושה צמיגים והולך.

עכשיו, אני רוצה לדעת כמו שאני נכנס לקנות טלוויזיות, בחנות שמוכרת את הצמיגים, אלה שמוכרים גם לכם, הרי בסוף גם אתם קונים.

הצמיגים זה ענף נפרד, שונה לחלוטין.

אוקיי, לא צמיג.

והדוגמאות הן לא טובות, הן לא קשורות בכלל.

אוקיי, רונן, אז אקח דוגמה אחרת.

זה ענף שונה לחלוטין.

מגבים – גם זה בטח חברה, משהו לא דומה. מגבים אני יכול להגיד?

מגבים חופשי.

מגב אני יכול להגיד, אוקיי. אתה הולך, מגבים אתה רוצה לקנות, רוצה מסין בכלל, ראיתי באיזה אתר, אני רוצה להביא לי בכלל מסין. אז אני נכנס, אומר: וואלה, הנה יש לי כאן עולה גרוש וחצי, הובלה ופה ושם. או אני הולך למטה, כשאני בא לשטיפה באוטו אצלי בפתח תקווה, ואני נכנס אליו, והוא אומר לי, אני מסתכל, אני מחליט.

אני חייב נקודת התייחסות, שגם אדע אחר כך לשקלל את מחיר העבודה. אם אני לא יודע להפריד את מחיר העבודה מהמחיר של המוצר, הם לא באים להגיד לך כמה תגבה על מחיר העבודה שלך.

אבל יש בחשבונית.

שנייה. במחיר העבודה שלך תיקח כמה שאתה רוצה. אחליט כתוצאה מכך אם אני רוצה - - -

זה לא נכון אבל.

אדוני היושב-ראש, זה לא נכון. יש תקנה גם על נושא העבודה.

איך אתה יודע מה המחיר של המגב, אם הוא אומר מחיר טוב או לא?

לא, הוא צריך להגיד לך.

אבל יש את זה - - - להצעת מחיר - - - של המוצר.

זאת אומרת, גם מלאכים, שהם לא מגיעים בהתחלה, קשה להסביר להם את כל הדיון. זה הדיון, עכשיו ברצינות.

אני מבין שזה הדיון.

לא, אתה עכשיו מחזיר אותנו כבר פה שעה ומשהו לאחור, באמת עכשיו, בליבת הוויכוח שמתקיים.

אפשר להציע משהו, אדוני היושב-ראש?

אני רוצה התייחסות של דרור.

הבדל קטן רק בדוגמאות שנתת.

שלושה אחרונים: רונן מתבכיין עוד קצת, אחר כך אאפשר לך, דרור יאמר את דברו.

ונתחיל להקריא.

ונתחיל הקראה, כן, בדיוק.

יש הבדל אחד רק במה שאמרת. קודם כול היום בצמיגים יש לך גם תגיות. גם הצמיגים, שזה באמת שוק אחר של שיווק, והוא נפרד לחלוטין מהמוסכים, יש עדיין תגיות של איכות, ואתה עדיין רוצה לדעת גם מה האיכות של אותו צמיג ולדעת איזה צמיג אתה קונה: מה מרחק הבלימה שלו, זיהום אוויר. אתה רוצה גם לדעת מה אתה קונה. זה אחד.

נגיד, באוטו שלך, ואתה רוצה להחליף עכשיו צלחות ברקסים, שזה משהו אחר. אחד, אני צריך לתת לך אחריות, אני צריך לוודא שאתה נוסע באוטו בטוח, ואני גם צריך לקבל מידע על הצלחות. יש שמונה סוגים.

דרך אגב, שום דבר מהדברים שאמרת אני לא יודע. מי שאמור לתת לי לא נותן לי.

נכון. בשביל זה אתה בא אלי. יש שמונה סוגים, ואת זה שכחתם. בסוף אתה בא אלי כי אני בעל מקצוע, ובסופו של דבר אני צריך לבחור לך, יחד אתך, את הדבר הבטיחותי. ואני גם צריך לדעת שאני בוחר לך משהו בטיחותי, כי לא תמיד אני יודע. אם אני עכשיו למשל מקבל צלחת ב-40 שקל, ולא ב-200 שקל, אין לי מושג אם הצלחת הזאת תחזיק לך עכשיו ב-120 קמ"ש.

כן, בסדר, כפרה עליך, זה אנחנו יודעים. אתה עכשיו מוכר לי את הצלחת. נו, באמת, עזוב אותי עכשיו.

לא משנה, אני צריך לתת לך אחריות.

רונן, תסלח לי.

צריך גם לוודא שאתה תיסע בטיחותי אחרי זה. לא נכון.

אבל גם כדי לדעת את מה שאתה אומר צריכה להיות לי נקודת ייחוס.

אבל אני גם רוצה לדעת.

כי אם אתה בא, אני רק נתון בידיים שלך נטו.

אבל אתה לא נותן לי את הגישה לדעת. על זה אני רוצה לדבר.

אה, מהם? בסדר.

אני רוצה גם לדעת.

אבל זה החוק, עכשיו מחייבים אותם לתת את כל הנתונים האלה.

רק מחירים. אני לא יודע אם בתוך התרכיב של צלחת הברקס הזאת אני יכול לשים לך משהו. זה שאתם מדברים על מחיר – אני גם רוצה לדעת את האיכות של החלק שאני שם.

רונן, תודה. בבקשה, שם ותפקיד.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. קדרון דן, "תנו יד לחרש", "נכים למען נכים". לי היה מקרה לפני בערך שבועיים, מישהו שבר לי את המראה, רכב פאר. הלכתי למוסך היבואן, הסתכלתי מספר קטלוגי, אמרו לי: 2,800 שקל. חזרתי הביתה, הלכתי לאינטרנט, הסתכלתי איפה שאני יכול, למשל להביא כמו שהיושב-ראש אמר מסין, אותו חלק בדיוק עלה לי 1,500 שקל – דמי משלוח.

לקחתי את החלק – כמו שהעברנו את החוק שהמוסך מחויב להרכיב לי – הלכתי, הרכבתי, הוא לקח לי על העבודה, ובסוף יצאתי בסביבות 1,800 שקל במקום 2,800.

זה מה שאמורות לעשות התקנות.

יפה. מה שנקרא במקרה יש לנו דוגמה מהשטח.

לא התכוונתי להציג את עצמי, אבל פשוט - - -

זה בסדר גמור. אל תדאג, לא יעלו אליך לרגל לשאול איך עשית את זה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש.

זה בסדר גמור, אוקיי.

הוא הסביר איך עושים את זה, אז לא צריך להגיע אליו.

תודה. דרור, בבקשה.

עלו פה טענות מצד המוסכים, גם מעוד צדדים, לגבי העובדה שאנחנו נכנסים להם לכיס. וזה במידה רבה נכון. כלומר, החוק הזה בא לעולם בגלל שבעולם הרכב היו כשלי שוק. זיהינו את זה על פי דוחות שקיבלנו.

על מה הדוחות שלכם מדברים? עד כמה הפערים?

אין לי פה לידי, אבל עד 70% פערים במחירים, כלומר בין המחיר לצרכן לבין המחיר שבו הוא קונה את זה. זה עם מה שאנחנו מתמודדים פה. ולכן החוק הזה נתן סמכויות חריגות. זה לא קורה כל יום, זה לא קורה בענף הטלוויזיות למשל, אבל בענף הרכב זה קורה, כי משהו שם – לא רוצה להגיד מילים - - -

יש כשל שוק.

משהו לא עובד. כולם בסדר ואף אחד לא מרמה, אבל אתה עדיין נכנס למוסך ויוצא ב-4,000 שקל.

לא, אבל הש"ג הוא לא הבעיה.

כשכולם מסכימים זה לא רמאות.

נכון. לא רמאות, אף אחד לא מרמה.

וגם לא מתכוון לרמות.

כולם מסכימים.

אבל הפתרון שלך לא עוזר. אתה מאשים ונותן פתרון שישאיר את הכשל. אתה מפחד לגעת באמת – תכניס את היד שלך עמוק, ותקן את כשל השוק במקום, לא דרך הש"ג.

רונן, פער של 70%, תשמע.

אבל מי שקובע את המחיר לצרכן הוא היבואן, הוא לא המוסך.

בסדר, הוא מציג עכשיו. באמת.

עורך דין וגשל קיבל רשות דיבור מיושב-ראש הוועדה.

אבל החוק לא מסתיים בעניין הזה של הפרסום. הרי בעניין הזה של המוצרים, הרפורמה הכי גדולה שנעשתה - -

עורך דין פרידמן, או שתעבור לתנועות ידיים, כי אני שומע אותך עד פה.

- - החלק הכי מרכזי שנעשה ברפורמה בחלפים זה היה שכל עשרות החלפים שהיה בשבילם - - -

יוצגו.

ייבוא וזה הוצאנו. יש רשימה קצרה של חלפים, מה שפוטנציאלית אמור לפתוח את שוק הייבוא לאלפי יבואנים מקבילים, שכבר לא יהיו מחויבים למחירים האלה של היבואנים הרשמיים, אלה שנמצאים וקובעים את המחירים.

עכשיו, יש פה הרבה צעדים שמשלימים אחד את השני - - - של הייבוא, עם הפרסום, עם הדיווחים, עם העיצומים הכספיים, עם האכיפה שדיברו עליה. כל הדברים האלה ביחד אמורים להביא – וזו הדרך שבה הממשלה נקטה.

תודה.

רגע, אדוני, מילה אחרונה. ואדוני דיבר לגבי העובדה הזאת של החנויות, הנקודה הזאת שמוסך הוא חנות. הנקודה הזו עצמה עלתה בדיונים, כי אנחנו בסיבוב שלישי של החוק הזה. בשביל זה יש הוראה ספציפית בחוק. בחוק כתבנו, בגלל המוסכים, שאפשר לפטור מישהו שיש לו היקף פעילות קטן. אז זה עלה. אבל אמרנו שזה יהיה פרטני, כדי שזה לא יהפוך לאיזשהו צונאמי, כי המחירים האלה של המוסכים, כמו שאמרו למי שעושה את האפליקציה: זה המחיר לצרכן, זה חשוב.

עכשיו, האם חייבים לעשות את זה? לא. משרד התחבורה יכול - - -

אבל אתה בונה שפה, זה לא של המוסכים.

טוב, תודה.

המחירים הם של יבואני הרכב. ותפסיקו לבנות את השפה הזאת, בשביל להתעלם מהעניין של לגעת – יש פה בלעדיות של יבואני רכב על הרכב, ותפסיק להגיד מוסכים, כי אתה בונה שפה, בשביל לא לגעת בתפוח הלוהט שאתה לא רוצה לגעת בו. תקנו את הכשל.

דרור, אתה לא עונה. אני רוצה לומר לך, רונן יקירי: אתה פה, אני מכיר אותך כבר לא מעט שנים, ואתה נלחם כפי שמעטים באמת נלחמים, בכל הכוח. ואני חושב שהבאת הישגים גדולים למוסכים. ואני חושב שגם אצל היושב-ראש – הלב שלי אתכם בצורה שקשה להתעלם ממנה, בשלל עניינים. זה בסדר שאתה נלחם עכשיו. זה בסדר.

אבל אני אומר לך את מה שאמרתי לאלה שרצו למנוע ממך לבצע את השינויים שהסכמנו.

- - -

אתה גם עונה כמוהם? אלה שהיו נגדך – אתה עונה כמוהם: אנחנו לא נגד, אנחנו זה, אנחנו פה, אבל עם האלמנט?

לא, השפה מעצבנת אותי.

אתה תיתן לי עכשיו. אני רוצה לומר לכם את הדבר הבא: אני מבין את מה שאתה אומר. החוכמה שלך היא לא רק לספר לי את הסיפור, אתה צריך לעזור לי, לעזור לנו, כי זה יהיה. או שזה יהיה, כיוון שתעזור לנו, יתכתב יותר טוב עם הגורמים שאתה מייצג, ותפקידך לייצג ועושה באמת עבודה נאמנה, ואני מעיד כמי שרואה פה אנשים שמייצגים גופים כאלה ואחרים במשך השנים; או שנצטרך לעשות את זה כאילו באיזה סוג של ויכוח, וזה מיותר.

אבל אני מבין את מה שאתה אומר. בשביל זה יש את החקיקה, בגלל זה אנחנו עושים את הדברים האלה דבר דבור על אופניו. ואני מבין שאתם, כשהחומר חסוי מכם – זאת הכוונה של החקיקה, לפתוח את השוק לגמרי, שהכול יהיה בשקיפות מלאה.

עכשיו, אלה תהליכים קשים. אלה תהליכים קשים. לספר לך, היבואנים – נמצאים פה משמאלי, שזה מימינך, על כל דבר, איך הם קפצו? בסדר. ומצאנו אני מקווה את התהליך שאולי – אולי – אם לא, עורכי הדין שלהם כבר עובדים איך לא לקיים את החוק על פי החוק.

- - -

אני אומר את זה - - -

המונח הזה לקיים את החוק - - -

נכון, איך לא לקיים את החוק על פי חוק.

עכשיו בונים חסמים דרך תקנות התחבורה.

אוקיי, בבקשה, אבנר, משפט, אתה לא חייב להאריך.

לא משפט, שנתחיל להקריא רק.

יפה. אני רק רוצה לומר לך, לסיכום החלק הזה, כי אנחנו עוברים להקראה, את הדבר הבא: תשמע, הכוונה בדרך כלל של דיון כזה, לשים על השולחן את הבעייתיות, שהיא פותחת לכולנו את הראש. אני מקווה שגם הראש שלכם נפתח.

הוא תמיד פתוח.

אל תבנה על זה. אני לא. אני מנסה לומר לך בעניין הזה.

הוא לא הציע לך חלקי חילוף, רק אמר תפתח.

אני מציע לכם, באמת – הדברים שעורך דין פרידמן אמר, הדברים שרונן אמר, הדברים שנציג האוצר אמר, הדברים שאמר איתי. הם באים ממקום של לסדר ולעשות את זה נכון יותר וטוב יותר, שבסוף אלה שאמורים לפתח את האפליקציות לא יצטרכו לפתח אפליקציה של פיתוח אפליקציה. שבסוף הם ידעו להתכתב הכי טוב, הכי נכון, עם העניין הזה. יש לכאן פוטנציאל מאוד מאוד גדול, כי אני אפילו לא צריך את המחקרים של משרד האוצר וכו', בשוק הזה הפערים הם גדולים. ודבר אחד בטוח: כל מוסך שאתה מגיע אליו, הוא נותן את זה מהאוכל של הילדים שלו.

אז כדי למנוע את המצב הזה, שאנחנו רוצים שכולם יחיו ברווחה, כל הילדים יהיו שבעים, אז בבקשה, תשב איתם, תדבר איתם, כדי שהדיון הבא כבר יקלח ונסיים את זה יותר מהר, כי אני רואה חשיבות מאוד גדולה בחוק הזה. משפט, בבקשה.

חצי משפט. לא הייתי בהתחלה, נגעתי בליבה. אין ספק שהשקיפות בדברים הללו היא חשובה, בטח במקום שיש בו כשל שוק. משרדי הממשלה אומרים: יש כשל שוק. מה שצריך לראות, שבאמת בסופו של דבר לצרכן, לא יהיה מצב שבו דווקא בגלל השקיפות - - -

זה מה שהציג עורך דין - - -

אני מחדד רק את זה, זה יכול לגרום בדיוק הפוך. זאת אומרת, אם היה איזה שוק חופשי עכשיו, אז פתאום השוק הזה, מישהו מתכנת אותו בצורה אחרת.

לא סתם הבאת אתך את הקדושה, כי כבר נאמר: המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. ועורך דין פרידמן – זיכית אותו בלהביא גאולה לעולם.

אני אומר את זה לעצמי, כי הרבה פעמים אנחנו יוצאים עם אפליקציות, הכול מדויק, חוק המזון, הכול נהדר, פתאום מתברר שבתוך זה גם - - -

אשר, לגמרי דיברנו, אפילו נתנו את הדוגמה של בלעם שאצלו זה הפוך, הוא בא לקלל ויצא מברך.

היושב-ראש עצמו זה הקדושה.

אז בבקשה, אבנר. ואני אומר לך שוב, אלי מורגנשטרן מהאוצר העלה את העניין הזה של המחיר הממוצע.

- - - 12 חודשים.

אני לא פותח עכשיו את הדיון, אני מבקש לבוא עם תשובות מסודרות אחרי שבאתם בדברים וראיתם. זה לא מספיק רק להגיד את זה. אני מבין שאתה אומר, והפנייה שלך או הנושא שאתה מעלה אותו הוא נכון, לטעמי, כי זו הדרך הכי טובה גם להתגבר על הרבה מהמכשלות שהוצגו כאן. אלא שצריך לראות שזו לא רק אמירה לפרוטוקול, שבסוף צריך גם לעשות את זה. והאם ניתן ליישם את זה? שזאת לא תהיה אות מתה.

אבל אני לא פותח את הדיון. אתם יושבים איתם, אני שמח שאני גם עוזר לכם, כי אתם צריכים לשבת ביניכם, משרדי הממשלה. זה לא רחוק – אה, בעצם, כן רחוק, די רחוק, נכון?

כן, עברנו - - -

טוב, לא משנה. אז תבקש רכב שיקפיץ אותך לשם, או הפוך.

הגענו לפה מתואמים, הכול בסדר.

בבקשה, בואו נתחיל את ההקראה.

רק אגיד לפני ההקראה, שהנוסח שמונח על שולחן הוועדה כולל תיקונים ב"עקוב אחר שינויים", הן בעקבות ההערות שהעברתי מבעוד מועד למשרד והן בעקבות דין ודברים שאני מבין שקיימתם עם נציגי הגורמים השונים.

אוקיי, בבקשה.

תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (מידע שעל בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה לפרסם באינטרנט), התשע"ח–2017.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 125(א)(2) ו-239 לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016 (להלן – החוק), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

מידע שעל בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה לפרסם באינטרנט
1.

(א) המידע שעל בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה לפרסם באתר האינטרנט שלו או באמצעות אתר אינטרנט של עוסק אחר (בתקנה זו – אתר האינטרנט) לפי סעיף 125(א)(2) לחוק הוא כמפורט להלן:

(1) פרטים אלה בנוגע לעצמו: אם מדובר ביחיד – שם פרטי, שם משפחה, שם העסק, כתובת לקבלת פניות, מספר טלפון ומספר רישיון; אם מדובר בתאגיד – שם התאגיד ומספרו במרשם המתנהל לפי דין, כתובת לקבלת פניות, מספר טלפון ומספר רישיון;
(2) הפרטים המפורטים בתוספת הראשונה, כשהם מעודכנים בהתאם להוראות תקנת משנה (ב), של כל מוצר תעבורה שהוא משווק, מבין סוגי המוצרים המפורטים בתוספת השנייה (להלן – קובץ מוצרי התעבורה), באופן הזה:
(א) שם קובץ מוצרי התעבורה יכלול חתימת זמן (time stamp) הכוללת את המועד ואת השעה של משלוח הקובץ;
(ב) קובץ מוצרי התעבורה יהיה במבנה אחיד ויכלול את כל השדות המפורטים בתוספת הראשונה, ואותם בלבד;
(ג) קובץ מוצרי התעבורה יהיה במבנה xml.
(ב) בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה יעדכן את קובץ מוצרי התעבורה באתר האינטרנט - - -

אולי שווה דווקא לעצור.

חברים, בוא תסבירו

אנחנו עכשיו נכנסים לגוף החובה, ולכן המידע שעל בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה לפרסם באתר האינטרנט שלו הם בסעיף קטן (1) אנחנו מדברים על הפרטים הבסיסיים ביותר ביחס לבעל רישיון הסחר, שיאפשרו לכל לקוח שרוצה לפנות וליצור קשר עם בעל רישיון הסחר לפנות אליו ולהגיע אליו ולהצליח ליצור תקשורת.

סעיף קטן (2) מפנה לפרטים שיידרש בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה לפרט במסגרת האתר שלו. כאשר השורה החשובה כאן זה "של כל מוצר תעבורה שהוא משווק, מבין סוגי המוצרים המפורטים בתוספת השנייה". קרי, אנחנו כבר כאן הוצאנו מתחולת החובה את רוב פריטי מוצרי התעבורה הקיימים, ואנחנו מייחדים את חובת הפרסום אך ורק למוצרי התעבורה שמפורטים בתוספת השנייה, שהם מוצרי התעבורה שמוחלפים בתדירות הגבוהה ביותר מבין מוצרי התעבורה הקיימים.

"שם קובץ מוצרי התעבורה יכלול חתימת זמן הכוללת את המועד ואת השעה של משלוח הקובץ" – במסגרת הדרישות שלנו דרשנו שבכל עדכון לנעשה למחיר מוצרי התעבורה, כדי שלא יהיה מצב שאתר האינטרנט מפרסם למעשה נתונים שהם לא רלוונטיים, דרשנו שכל שינוי, תוך 48 שעות ממועד השינוי, יפורסם. ולכן ביקשנו שבכל פעם שהקובץ מתעדכן הוא יכלול את חתימת הזמן של משלוח הקובץ המעודכן.

איזה מחיר יהיה מחייב בתוך ה-48 שעות?

המחיר שהיה עד לשינוי. יש לו 48 שעות - - -

שהוא יכול רק 48 שעות או שהוא חייב לפרסם את זה - - -

תוך 48 שעות הוא חייב לעדכן את - - -

יפה. באתי, נפלתי בדיוק על קו התפר הזה. הוא אומר: כבר הוצאתי עדכון, רק עוד 48 שעות זה ייכנס לאתר, בינתיים מה הוא מחויב? האם הוא מחויב בינתיים על מה שהוא פרסם קודם? הבנת מה אני מחדד?

כן. עד תום 48 שעות מרגע שנעשה העדכון, למעשה חל המחיר שהיה קודם באתר. ומרגע שהוא פרסם, תוך 48 שעות הוא צריך לפרסם.

אבל זה מחייב, הוא יכול לגבות את המחיר הזה אחרי 48 שעות. רק כשזה מפורסם, אחרת תמיד יגידו: בדיוק שיניתי.

הדגש מבחינתנו זה בעצם על יצירת פרטים מעודכנים באתר. זה הדגש. מה שאתה כבר מדבר עליו זה באמת לרדת לרזולוציות שמבחינתנו הן קצת - - -

אותי מעניין הצרכן עם הרזולוציות.

אבל הן קצת פחות מהותיות מאשר האינטרס שלנו שאתר האינטרנט יהיה מעודכן לחלוטין.

ברור לחלוטין, לא ביקשתי שלא יהיה מעודכן. רק אני אומר, לפעמים אתה מחדד את זה. כי פה גם יכול להיות משחק בעניין הזה: כן פרסמתי, בינתיים העליתי את המחיר, ורק זה עוד לא מופיע, כי אני עוד לא חייב להגיד את זה, זה הכול.

בסעיף קטן (ב): קובץ מוצרי התעבורה - - -

רגע. אני קודם כול רוצה להבהיר: לא נסיים את התקנות היום, אתם צריכים לשוב אלינו בדיון הבא עם תשובות לכל השאלות ששאלנו כאן בישיבה, כי אני בעד התקנות, רק אני עדיין לא רואה אותן מסודרות לי בעיניים. אבנר, למה אתה מסתכל עלי כאילו נטשתי את המצנח - - -

לא, אני פתוח.

עורכת הדין הר אבן ביקשה רשות דיבור.

כן, בבקשה, גברתי, שם ותפקיד.

עורכת דין אינגריד הר אבן, איגוד המוסכים. אני מציעה שבמקום לנקוב בשעות יירשם שני ימי עסקים, כדי לא להכשיל אנשים – שישי, שבת, חגים וכו'. הצעת ייעול, לא להפוך אנשים לעבריינים על הדקה.

זה כדי - - -

שלא יעבדו בשבת.

את מתכוונת לתקנת משנה (ב)?

במקום ה-48 שעות, שיהיה רשום שני ימי עסקים.

אבל לא דנו בה. הוא לא הקריא אותה לוועדה והוא לא הציג אותה.

אה, סליחה.

הקדמת.

כן, בבקשה.

לא הצלחתי להבין, יש פה שני מחירים בפרק זמן של 48 שעות. מי שמוכר שינה את המחיר, הצרכן בסוף הדרך רואה את זה רק אחרי 48 שעות – במקרה הגרוע אבל אחרי 48 שעות. כל התפר הזה, המחיר החדש שהצרכן יראה בסוף, הוא כבר לא רלוונטי.

גם אתה מתייחס לפסקה הבאה, שעדיין לא הוקראה ולא הוסברה לוועדה. היושב-ראש שאל אם יש שאלות לסעיף 1(א).

לא נורא, זאת אפליקציה חדשה.

גם אתה הקדמת.

למרות שכתוב: אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל פה אין ברירה. בבקשה, שם ותפקיד.

גדעון רייס, לשכת המסחר ויבואן של חלפים. שתי בעיות אני כבר רואה כאן בסעיף הזה. אחד, לרוב היבואנים אין בכלל את היכולות ואין להם את המנגנון לקבצים של XML. דבר נוסף, הדרישה של 48 שעות היא דרישה - - -

אנחנו עוד לא שם.

סליחה. אבל לגבי הפורמט XML, לרוב היבואנים והחנויות וכל מי שעוסק בסחר, אין לו בכלל ידע, גישה, בסיס נתונים ומיכון שיכול לאפשר XML. אני במקרה מכיר - - -

סליחה על השאלה, לא ניתן להעסיק מישהו שיתפעל את המערכת הזאת או ייצור לכם את הקבצים?

כל דבר עולה כסף.

אפשר, אבל אתה רוצה כל בעל חנות, שעכשיו ייקח איזשהו יועץ מחשוב?

סליחה, אבל דיברנו והפנינו לסעיף 125(ג) לחוק, ואמרנו כאן בהצהרה שלנו שהמנהל רשאי לפטור. ואמרנו במפורש שהכוונה היא לא להגיע למכולות, לצורך העניין.

לא, מכולות זה מוסכים. אני מדבר על חנויות, יש מאות חנויות.

לא, אני מדבר על חנויות.

גם תפטרו אותן?

גם חנויות שהיקפי הפעילות שלהן יהיו מצומצמים, זה לא יחול עליהם.

מחוק המזון לקחנו את זה.

אבל אפילו אם נחריג את החנויות, גם היבואנים, למעט יבואנים גדולים מאוד שיש להם מערכת מחשוב משוכללת, אבל רוב היבואנים, שהם הרוב, כשהמדובר על יבוא מאוד מאוד קטן, דובר על איזה 2 מיליון שקל לחודש שזה לא סיפור גדול, אין להם את התשתית לזה.

אומר לך את זה כך: אני מבין את החשש שתוספת כוח אדם תייקר את המוצר, זו התשובה המיידית בכל עניין ועניין. נצטרך לתת את הדעת על זה. אני חושב שיש כאן סעיף שיודע להתמודד עם העניין הזה. ויכול היות שיש מה שנקרא הוצאה חד פעמית.

כל עדכון.

שנייה, אל תעשה לי עכשיו את העדכון כאילו - - -

נו, בסוף אפילו אני אלמד לעדכן.

סליחה, דידי, אני לא מחליף אתכם במקצוע, אבל הנחת העבודה, שגם כשאתה מקבל את זה היום, אתה לא מקבל את זה בדואר ב-1,000 עמודים, אתה - - -

בוודאי, אבל לא ב-XML.

נשמה שלי, אני לא מבין כלום בזה, אני משתמש קצה, אבל אני אומר: נחתו על הירח, הלכו, צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. ומאז האמירה המפורסמת הזאת עולם האינטרנט והעולם הטכנולוגי התפתח בצורה יוצאת דופן. אני בטוח, אין לי ספק, שהיום גם אצלך זה לא שיש פקידה שמקבלת 1,000 מוצרים ומתחילה לכתוב, להעתיק את זה אחד-אחד. אני מניח שהיום אתה מקבל את זה בקובץ מסוים, שהוא מתאים לך אותו לתוך - - -

אגיד אולי שני דברים. כשאתה מתחיל לדבר על מאות כאלה, הבעיה מתחילה להיות. כבר היום כשאנחנו עובדים מול 20, 22 רשתות גדולות, כל בוקר מתחילות שיחות הטלפון: אתה לא עדכנת, הסניף הזה לא מעודכן, לא שלחת קובץ. ופה אתה מדבר על רשתות - - -

לא, אתה מדבר - - -

אותו דבר. פה יהיה: הקובץ שלך לא עודכן כבר יומיים - - -

לא, על ה-XML, לפני היומיים.

ה-XML - - -

אפשר אחרת מ-XML? זאת השאלה.

עזוב, XML כרגע זה רק המבנה, זה לא משנה כרגע. אבל איכשהו נסגור על מבנה.

אבל הם מדברים על מבנה מסוים - - -

חברים, סליחה, אני מתנצל בפניך. אנחנו נכנסים לדיון אחר, זה דיון מקצועי פר אקסלנס, שנוגע לפיקוח, שכן מעדכנים בזמן, לא מעדכנים, איך מעדכנים, למה מעדכנים, ואם לא יעדכן, ואם אחרי שאמרתי לו שוב לא יעדכן. אני לא רוצה להיכנס לזה, השלב הזה הוא בניית המסד עליו אנחנו מנסים לשים את ההצעה.

מה שאני מנסה לומר לכם בשורה התחתונה: אנחנו לא שם. אני בסך הכול מנסה להגיד שאין לי ספק, עזוב עכשיו, זה לא משהו עכשיו שאני אומר לך: אתה צריך לנסוע מאחורי קווי האויב, זה משהו שאפשר לתת לו מענה.

איתן, אני רוצה לומר משהו גם טיפה מהניסיון, לפחות בקדנציה הקודמת על חוק המזון.

בבקשה.

לפעמים באים עם איזשהו XML, כי ככה זה מקובל. השאלה שצריך לראות אותה עכשיו, כי בסוף זה פאול טכני הדברים האלה. יגידו לך: אין לנו, עכשיו צריך להרכיב וזה עולה הרבה כסף. השאלה אם יש גם צורה אחרת, לא XML.

שיציעו.

או, שיציעו. זאת אומרת, מישהו לא עשה את שיעורי הבית, חבר'ה. כי אם ה-XML זו לא תוכנה שנמצאת בכל מקום, אז תחפשו אולי משהו שכן קיים. כי אנחנו צריכים את התוצאה, לא מעניין אותנו איך זה פועל.

זה קיים גם בחוק המזון.

אנחנו רוצים להפנות גם לסעיף (ג). בסעיף (ג) כתוב במפורש, שתתאפשר הנגישות לפרסום – עוד לא הגענו לשם פשוט – בין במבנה של XML, אקסל, Gzip ו-Deflate. זאת אומרת, נתנו את כל האפשרויות שרלוונטיות.

אני לא יודע, יצטרכו למצוא איך לעשות את זה, אבל שלא ייפול - - -

אפשר לעשות גם זה, גם זה, גם זה, גם זה, גם זה.

לא, או זה או זה או זה או זה.

לא, זה גם, גם וגם, חבר הכנסת אשר. זה גם וגם וגם.

אדוני היושב-ראש, התחושה שלי, שלא נעשתה פה הבדיקה מול השטח, זאת אומרת בחלק של - - -

- - -

מה שבדיוק עשיתי, שלחתי את כולם פה לשיעורי בית.

אוקיי. אז נדבר בפעם הבאה.

לא, יש כאן עניין שהם צריכים לתת עליו את הדעת, אין ספק. גדעון העלה פה עניין שצריך לתת עליו את הדעת. בבקשה.

יוסי סקורניק, לשכת המסחר ויבואן חלפים. צריך לקחת בחשבון, כשמדברים על בעלי רישיון סחר, יש מאות חנויות. מה עושים איתן? והם המשווקים, הם הפרונט, הם לא מכולות. המשווקים העיקריים של החלפים, כמו שאתם יודעים, הזכרת את זה גם, זה אותו מוסך שקונה מחנות לידו, מזמין. מה עושים איתם? זה מאות. זו אינפורמציה לאנשי האפליקציות. זה לא המזון שזה שמונה או לא יודע כמה, אתה מדבר פה על מאות ויותר מזה בעלי רישיונות סחר. איך לוקחים את זה ביחד? את זה אני לא מצליח להבין.

אני חושב שנתנו את התשובה על זה.

זה לא חוק המזון. כולם הולכים פה לחוק המזון, שזה יחסית גם המשווק הוא מוכר, והוא נותן את זה ככה ויודע בכמה הוא רוצה למכור. ופה זה לא ככה, בדרך כלל זה לא ככה. ויש פה, עזוב מוסכים שזה אלפים, בעלי החנויות זה מאות. איך יוצאים מזה? אני לא מצליח להבין.

נתנו את התשובה על זה ביחס לסעיף 125(ג), ושם יהיה המענה.

גם אותם יסגרו?

כפי שקבע המחוקק.

אז בוא תכתוב ישר: היבואנים, ונסגור עניין.

זאת הכוונה.

אדוני היושב-ראש, נאמרים כאן דברים, שכאילו נסגר כאן העניין, שאנחנו מדברים רק על דיווח של יבואנים בלבד. אני מבקש לדעת האם זו באמת הכוונה? כי אם זה כך, אז זה מיותר שאבוא לדיון הבא. אני אומר את זה בשיא הרצינות, משום שאני לא חושב שיש כאן היבט צרכני. יש כאן היבטים כלכליים שמנהלים את השוק, אבל אדוני במהלך הדיון אמר שזו שאלה שצריכה להיבחן, וזה נושא שצריך להביא את הנתונים ולבדוק מהו היעד שבו אנחנו אומרים, ולפתור את הבעיה של אותם קטנים אפשר למצוא בדרך של לפטור בקביעת ההיקף המסחרי של מכירת החלקים שלהם. אבל אם הכוונה היא להעביר את כל הסוגיה או כל האפליקציה הזאת, כל הנושא הזה, אך ורק ליבואנים, זה סיפור אחר לחלוטין.

אוקיי.

ושנשים על השולחן: זה לא חוק צרכני. זה חוק כלכלי, אבל לא צרכני.

אוקיי. יש גם דברים כאלה: חוק נתוני אשראי הוא חוק כלכלי. ניסו להציג אותו בתור חוק צרכני.

זה בסדר גמור. אבל אי אפשר להציג את זה בתור אנחנו באים לעזור לצרכן, ולהגיד: אולי זה יתגלגל אליו. אז אדוני בעצמו, שמעתי אותו לא פעם ולא פעמיים צוחק על כל אותן הטבות שנותנים לבעלי עסקים, שמעולם לא התגלגלו למטה כלפי הצרכנים. אז אם זה מה שאנחנו רוצים לעשות, זה בסדר גמור, כי ליבי גם עם בעלי המוסכים וגם עם היבואנים וגם עם כל האנשים, אבל לצרכנים זה לא נוגע.

תודה.

ידידי רונן לוי מאוד חשובה לו הטרמינולוגיה, אז בוא נגיד: צרכני זה לא.

אוקיי, תודה. אני מאוד מקבל את מה שאתה אומר. וחלק מהעניין בדיון הבא, לעשות את העבודה הזו שמראה - - -

- - -

חברים, אני אומר את זה ככה: אני עוצר את הדיון פה, כי ממילא אנחנו צריכים לסיים אותו. אני מסכם את כל התהליך הזה כדי שנדע איפה אנחנו עומדים. נעשה את כל אשר לאל ידינו כדי להוציא מתחת ידינו את אותה אפליקציה, או להוביל את המהלך שיתאפשר לגופים שיש להם את הטכנולוגיות לבצע את הדברים, לבנות אפליקציות שתשקפנה מציאות כזו או אחרת שמתקיימת בשוק, כדי גם לייצר תחרות, וגם כדי שהצרכן בנקודת הקצה, באמת תהיה לו את האפשרות בסופו של תהליך לזכות מפירות התהליך הזה. וכמו שאומר פרידמן: זה בסדר, אנחנו בעד כולם, אבל לא שזה יהיה בסוף רווח או הטבה לקבוצה מאוד מסוימת בתוך השרשור הזה.

אתם צריכים לבדוק את זה, כי בסוף-בסוף המבחן הוא המבחן שלו – שלו אני אומר כמשל – של מפתחי האפליקציות. זאת אומרת, שאם בסוף-בסוף כל אותם אלמנטים: עדכונים, כל אותם דברים שבסוף המציאות תכריע אותו, אז כמו שתמיד אני נוהג לומר: היה לי את המטה הכי טוב בעולם, באה המלחמה והרסה לי אותו. זאת אומרת, שהיה לי חוק נהדר, כתוב בשפה מאוד טובה, רק ההתכתבות עם המציאות לא מצליחה לתת את התוצאה המקווה.

ואני אומר את זה, כל אחד ממקום – אחד, ממה שעורך דין פרידמן אומר לי. דבר שני, מהעניינים שאתה העלית, יעקב אשר. כל אחד פה במעט שלו הציג את – אפילו אומר את זה: אינני רוצה לזרוק אל פח האשפה של ההיסטוריה אפילו את הדברים של רונן. אני אומר את זה מהמקום, כשאני יודע שרונן אינטרסנט, ואינטרסנט מובהק, וזה בסדר גמור, אינני אומר זאת עכשיו כהתרסה עכשיו, כי הוא אמור לייצג. אבל הדברים שהוא מעלה - - -

- - -

נכון, אני אומר: אם הדברים שהוא מעלה - -

בסוף יהיו נכונים.

- - בסוף יהיו נכונים, אז שוב, יצא שכרנו בהפסדנו.

לכן אני אומר, כל הדברים האלה ראוי – אתם יודעים את זה: פה לא מנפנפים אף אחד. זאת אומרת, יכולים בסוף לא לקבל דעה של מישהו, אבל לא מנפנפים, כי למדתי כמחוקק, ואני מרשה לעצמי לומר שאני מהמחוקקים המובילים גם בבית הזה, שבסוף-בסוף יש את המציאות היום-יומית המעצבנת הזאת שמקלקלת לך את ההתנהלות בחקיקה. אתה מכוון לטוב, אתה רוצה בטוב, ופתאום יש לך כל מיני דברים בשטח. זה יכול להיות אפילו האופן שבו הם מקבלים את זה, האם הם יכולים להעביר את זה לטכנולוגיה שאתם מפתחים – כן או לא? האם אפשר לבצע את ההתאמות באמת ב-24 שעות או 48 שעות – כן או לא? שאלות לכאורה קטנות - - -

וגם שאלה חשובה: באיזה מחירים? האם זה הקטלוגי או הממוצע - - -

גם, גם.

לדעתי, זה העיקר.

זה גם וגם. לא, תרשה לי, כל מה שדנו פה - - -

לא אכפת לי שיהיה גם המחיר הקטלוגי, אבל המחיר הממוצע הוא העיקר.

חאג', אני רואה את המכלול, אין כאן יותר חשוב מ - - - זאת אומרת, אם ייגרע בתהליך הזה משהו, אז לא נגיע לתכלית הראויה שלשמה התקנות מובאות בפנינו. לא צריך יותר מדבר אחד, שבסוף אתה לא יודע לבצע את ההתאמות, אז זה לא מגיע לתכלית שלשמה אתה רוצה בסוף שהדברים יהיו.

כל השאלות האלה, אנא תודיעו לנו שאתם מוכנים. אתם מתקשרים, אני מבטיח לכם שנזיז את הכול הצידה ונקיים את הדיון, כי אני חושב שזו סוג של בשורה, בינתיים היא מתגבשת לכדי בשורה. אני אומר את זה עכשיו לכם: אל תכשילו את התקנות שלכם. תלמדו את החומר היטב, תבדקו אותו, תעשו עליו את כל סדרת השאלות הנדרשת, תבחנו את עצמכם, תעשו ביניכם סימולציות אמיתיות, לא רק בשביל לסמן וי בתהליך, ותביאו בשורה לעם ישראל.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:24.