ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-10-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 169

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ג' בחשון התשע"ח (23 באוקטובר 2017), שעה 12:32

תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות

עירית ליבנה - מפקחת על תחום בריאות, משרד החינוך

אילן פרץ שי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

ד"ר ישי אוסטפלד - הרופא הראשי, המוסד לביטוח לאומי

מאירה שוורץ - ממונה בכירה, אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

סיון בן ישראל אלמקייס - מרכזת אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

ציפורה פינקל - רפרנטית, אגף ילד נכה, המוסד לביטוח לאומי

רות מדר - מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

רויטל לן כהן - עו"ד, הנהלת קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

רחלי הכהן - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

אביבית ברקאי - אהרונוף - עו"ד, ארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות

שלומית רדר - עמותת יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

נעמה קציר שמואלי - עמותת יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

מאיה ניר אליעז - עמותת יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

שולמית בורשטיין - מייסדת ומנהלת מקצועית, העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס

דבורה וידמן - סמנכ"לית פיתוח, העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס

יהודית אייזנשטט - העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס

הניה מרמורשטיין - מנהלת מסגרות יום, עלה - עזר לילד המיוחד

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום וועדי ההורים היישוביים

ולרי זילכה - עו"ד, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, בית איזי שפירא

ליאת דאר - הורה לילד עם אלרגיה מסכנת חיים

קרן איוס - עו"ד, יו"ר חיבה, איגוד הגנים הפרטיים

עדי ואקנין - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מקסים קנבסקי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד, מטב)

תמי ברנע

אהובה שרון, חבר תרגומים

תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד בנושא מענים לילדים אלרגיים במערכת החינוך.

אני רוצה לומר כמה מלים כלליות. אנחנו אחרי דיון בנושא של גילאי לידה עד שלוש שהוא דיון ייחודי כי אלה מאפייני מערכת אחרים וגילאים אחרים אבל אני מוכרחה לומר שכל השיח שאנחנו מנהלים סביב ילדים אלרגיים הוא פחות או יותר אותו שיח במהות. מבחינת המענים, אנחנו בוחנים כל קבוצת גיל בנפרד אבל מבחינת המהות זאת צריכה להיות אותה מהות. הרעיון הוא שאנחנו נדע להקיש מהרציונל של הטיפול ושל התפיסה החדשה שאנחנו רוצים להנחיל לכל מוסד חינוכי באשר הוא. כשאני אומרת לכל מוסד חינוכי, מבחינתי זה כולל גם צהרונים. זאת אומרת, אנחנו חייבים להשתחרר מהתפיסה של לתת איזשהו פתרון נקודתי כל פעם בכל מסגרת מחדש. אין צורך לעשות את זה. אנחנו כבר יושבים מספיק זמן כדי לבנות מערך שבסופו של דבר אנחנו נדע להקיש ממנו גם למסגרות האחרות.

הסיפור של הצהרונים אמנם נדון בבג"ץ. הייתה החלטה שהיא אולי החלטת ביניים, אבל בכל מקרה אני חושבת שעם בג"ץ ובלי בג"ץ, אנחנו צריכים ללכת למהלך שבסופו של דבר בצהרונים ידעו להתנהל על סמך מה שאנחנו בעצם יצרנו כמתווה במערכות האחרות. המסגרות צריכות להיות מונגשות, המסגרות צריכות להיות מותאמות כחלק מתפיסת עולם וכחלק מאורח החיים בכל אחת מהן ולא כי עכשיו אנחנו צריכים לתת פתרון נקודתי לילד כזה או אחר.

היה לי מאוד חשוב לומר את הדברים האלה כדי שמצד אחד לא ייראה שאנחנו ממחזרים את הדיונים כי אנחנו לא עושים זאת. מבחינת המענה, אנחנו צריכים לתת מענה דיפרנציאלי ולהתאים את זה לגילאים השונים אבל מצד שני אנחנו צריכים לזכור שאנחנו הולכים לכיוון של הנגשה והתאמה בכלל בכל מקום בו נמצאים ילדים. אגב, אני רואה את זה מחלחל במקומות בהם יש מודעות ויש נכונות ואנחנו חייבים את שניהם כי אחרת זה לא עובד. זה מחלחל גם מעבר למוסדות החינוך. זאת אומרת, אנחנו רואים את זה בימי הולדת כאשר הורים לילדים שהם לא אלרגיים יודעים לעשות את ההתאמות ועושים זאת באהבה כי יש ילד אלרגי בגן או בכיתה. אני חושבת ששם אנחנו צריכים להיות. כשכולנו נהיה שם, אנחנו בהחלט נצליח גם לתת את המענה בהתאם.

טרם פתיחת הדיון, משהו לפרוטוקול. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה, אם יעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים עליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים וככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

אנחנו נתחיל עם משרד החינוך.

בוקר טוב. אכן כן, זאת הייתה גם הכוונה שלנו, כמו שציינת, שהתייחסות לילד אלרגי, ברגע שהוא ילד, הוא במסגרת שהיא לא סופר פרטית, המדיניות, השיח הציבורי, ואמרה קודם רויטל ואני מקבלת. הבעיה היא לא כל כך עם הילדים עצמם אלא עם הציבור ועם ההורים האחרים שאין ובזכות מה הגננת אומרת לי כך או אחרת. זה עלה כאן וזה יעלה. אני חושבת שהתפיסה היא תפיסה של הילד והמענים השונים שניתנים.

אנחנו לא אוהבים את הפתרון שקיים היום, לא חברתית, לא כלכלית ולא ארגונית.

הפתרון של הסייעת?

נכון.

הוא גם לא פתרון.

הוא לא פתרון. הוא המצאה ישראלית. אנחנו בודקים איך אנחנו באמת נותנים את הפתרון הנכון ביותר שהוא ישים חברתית וגם ערכית, מעבר לצד הארגוני והכלכלי.

אנחנו יושבים ביחד. התפיסה שלנו עכשיו היא הצהרונים, גן הילדים, בתי הספר ויש התייעצות משותפת למשרד הבריאות ומשרד הכלכלה איך מנקים את המסגרת החינוכית מאותו אלרגן באותו ילד. זה קודם כל. כמו שאת אמרת, לחשוב איך מחנכים מחדש את המערכת להתנהג בהתאם לחוזר המנכ"ל שעובר שינוי, שדרוג ודיוק בעקבות הבג"ץ של הצהרונים כי לכך נדרשנו. זה לדייק אותו. גם לגבי הגנים, אנחנו קצת פחות הדגשנו, אנחנו עושים את התיקונים האלה לקראת החוזר. את אותו חוזר אנחנו מעבים, מתקנים, כך שיהיה מותאם. בדיוק כמו שאת אמרת, המסגרת היא מסגרת, הילד הוא ילד והאחריות קיימת.

הסייעות עדיין קיימות, אבל אני רוצה להדגיש כאן שאנחנו מנסים למצוא את החלופה האחרת. לא מבטלים את מה שיש ועוברים למשהו חדש אלא בהדרגה. אחד הדברים עליו אנחנו מדברים הוא שבגן ילדים אחד אין יותר משתי סייעות רפואיות בכלל. אני מקבלת תלונות, השר מקבל תלונות, והורים לא שולחים את הילדים בהפגנתיות והכול בסדר וכל הורה יחליט מה לעשות, אבל זאת מדיניות שקיבלנו. כאשר יש אחת, היא נותנת מענה לכולם.

במוסדות חינוך, בבתי ספר, אם יש אפשרות – אני לא אומרת לצמצם – לבדוק את המענה על ידי בן אדם או דמות אחת שתיתן יותר, תהיה יעילה יותר, ולאט לאט תעביר את השרביט לאותו צוות שנמצא. זאת המגמה שלנו, באמת כדי לחנך את הסביבה ולאפשר לילד.

במקביל אנחנו הגענו, וזה חוזר מנכ"ל שפורסם בספטמבר והוא יהיה משודרג, מי לוקח את הנושא. נושא המניעה עלה ויהיו כללים. אנחנו נכשיר את כולם. ישבו כאן קודם ודיברו – אנחנו כבר בקשר עם מד"א – על הכשרה חותכת כאשר חלק תהיה אינטראקטיבית. נושא ההתנסות יהיה ואנחנו נפתור את זה. בחוזר המנכ"ל כתוב מה נרצה במניעה, איך אני מתפקד בשעת חירום, ולענות לרויטל – לא, לא יהיה שם של עירית ליבנה נותנת את הזריקה אלא הצוות החינוכי. אנחנו אומרים הצוות החינוכי. כולם יקבלו את ההכשרה וכל אחד מהם בשעת חירום יוכל לתת את העזרה.

זה מחייב את הצוות החינוכי?

לא.

יש את לא תעמוד על דם רעך שבעיני הוא בלי שום קשר, אבל זה מחייב את כולם?

לקבל את ההכשרה, את כולם.

לא. לתת את המענה.

כתוב שם "רשאי".

תכף נגיע לזה. תאמינו לי, יש לי סדרה של שאלות.

כתוב שם "רשאי". זה אומר שהוא לא חייב.

תני לי לחדד את זה. אני יודעת לאן אני רוצה להגיע.

לחייב בן אדם להציל חיים, זה לא יהיה כתוב. זה לא כתוב בשום מקום. אין לחייב בן אדם להציל חיים. אנחנו נעים בין היכולת שלנו לחייב אותו כפי שאת אומרת או להכשיר אותו כך שהוא יכול להיות מסוגל לתת את הטיפול הזה שנראה לנו טריביאלי אבל הגענו להסכמה קודם כל עם הסתדרות המורים, שזה היה מהלך כי הם מבינים את זה. אנחנו מחדדים את הנושאים. לדעתי לא כתוב בחוזר החדש "רשאי".

אלא?

יש לתת לו טיפול ראשוני.

יש לתת את הטיפול הראשוני.

אני לא אומרת שחובה על אדם. אני מבינה את המורכבות.

בחוזר כתוב שיש לתת לו טיפול ראשוני.

יש לתת, זה כמו רשאי.

קודם כל, עצם זה שאנחנו מכשירים את כולם, אנחנו ניתן להם גם את המסוגלות והם יתנסו בפועל איך מזריקים. אנחנו רוצים לקוות שלא יהיה מקרה כזה. אם מישהו התעלף לפני הילד, וזה גם יכול לקרות, זה בדיוק מה שאת ציינת, זה לא יהיה מסומן אדם אחד שזה יהיה התפקיד שלו אלא עובדי המוסד החינוכי או כל צוות הגן או הצהרון וכולי.

אי אפשר לחייב מישהו להזריק.

ברור, אבל אני אומר לך לאן אני רוצה להתקדם.

המילה רשאי היא רק לגבי הזעקת איש צוות נוסף. זה מתוך התפיסה שיש ההבדלים בין אדם. לא מדובר כאן באנשי צוות רפואי אלא באנשי צוות הוראה. יכול להיות מורה שמבחינת אופיו הוא יותר מתאים לתת את הטיפול ויש מישהו אחר שיותר חושש מדם. לכן יש את העניין הזה של רשאי.

רשאי להזעיק מישהו נוסף.

את לוקחת את הדיון למקום שאני לא רוצה ואני אומר לכם למה. הסיפור שלי כרגע הוא לא ב-רשאי או יש לתת לו וכולי. אני במה שאתו יצאנו בראשית הדרך וזה הסיפור של נאמני בריאות. יש צוות בבית ספר, וזה לא פוסל או גורע משום דבר שאמרת עד עכשיו, שכולם חייבים לקבל את ההכשרה. אם למורה יש עכשיו ילד שקיבל התקף אלרגיה והוא עבר את ההכשרה והוא מסוגל, הוא מרגיש שהוא מסוגל כי יש כאלה שלא מסוגלים, הוא נותן את המענה ואם לא, יש לו כתובת למי לפנות. זה חשוב לי שיהיה בבית ספר.

אתמול הבהרתי את זה למנכ"ל. אמרתי בדיוק את מה שאת אומרת. קודם כל, המענה הראשוני צריך להיות על ידי כולם. זה לא יהיה אדם אחד.

זה בדיוק מה שאני אומרת, שיהיו עוד נאמני בריאות. זה בדיוק הרעיון. יש לי צוות בבית ספר. אמרו להחזיר את האחיות אבל אני לא רצה אתך לנושא של האחות ואת יודעת למה? כי ישבה אתי בדיון אחות בית ספר לפני שבוע וחצי – היינו בצפון בנושא של תכנית הגליל - ואת יודעת מה הדבר הראשון שעלה לי בראש? מה קורה אם יש ילד שזקוק לה עכשיו והיא לא במקום. לא כי אני זלזלתי חס וחלילה אלא מתוך החשיבה. אני רוצה להפסיק את המצב שילד תלוי בבן אדם אחד, שאם הסייעת לא מגיעה, אז לא שולחים את הילד לבית הספר או לגן, ואם נאמן הבריאות לא נמצא, אין מי שייתן מענה. כמו שיש לנו בבית ספר נאמנים של הרבה מאוד דברים, צריך להיות צוות שתמיד יש גיבוי אחד לשני, שהוא מקבל את ההכשרה בצורה יותר יסודית ומדוקדקת מאשר האחרים. אגב, הוא יכול גם להיות מתוגמל. אני יכולה לומר לך שגם אם נתגמל קצת את נאמני הבריאות, זה יעלה פחות מכל הסייעות שאנחנו מכניסים היום לתוך המערכת. אם אנחנו נחשוב מערכתית נכון, אנחנו יכולים לייעל את זה גם מבחינת איכות המענה שאנחנו נותנים וגם מבחינה כלכלית לצורך העניין למי שאולי יצליחו לשכנע אותו שזה הכי נכון. השאלה אם אנחנו הולכים לשם.

אנחנו מוכנים. לזה נוסף גם החינוך של כולם.

כן. חייב.

אם אנחנו נצליח בכך שכל אימא תשאל מה מותר ומה אסור ותציית לזה, אנחנו יכולים לעשות הרבה. תשעים אחוזים מההצלחה שלנו היא ההיענות של הסביבה. עשרת האחוזים הנוספים הם ההכשרה, מתן בחירום והגיבוי האחד של השני.

אז השמונים אחוזים הם כאילו עוד עשרה אחוזים, זה גם מה קורה, ההנחיות שהצוות נותן בשטח להורים.

נכון.

לא שהכול הוא על בסיס רצון טוב והבנה של ההורים.

לא. ברור.

הבשורה הטובה היא שיש היום יותר מודעות. גם במקומות בהם יש ויכוח, זה חלק מהתהליך שמעלה למודעות. אתם רואים שיש התחלה של התכנסות. אני חושבת שהתהליך הציבורי או החינוך של כולם הוא מאוד מאוד משמעותי כדי לתת לזה את האימפקט שאנחנו רוצים שיהיה, שזה באמת יהיה כאן על השולחן בצורה מחודדת כאשר כולם יודעים מה מצופה מכל אחד מהם. אני חושבת שיש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. כמו שאמרתי קודם, אני לא יודעת אם את היית בדיון הקודם, זה כשלעצמו מוריד מתח. הוא מוריד מתח לא רק מההורים של הילדים האלרגיים אלא גם מההורים שאין להם ילדים אלרגיים כי הם רואים את ההתייחסות של בית הספר וזה בסופו של דבר מקרין על הכול.

אני חושבת שיש כאן שלושה מישורים שאנחנו מעלים כאשר האחד הוא הנושא של החינוך הציבורי, של הסביבה. הנושא השני הוא הכשרה של כל הצוותים כך שכל אחד צריך ויכול לתת מענה, לפחות מבחינת ההכשרה שהוא קיבל. הנושא השלישי הוא נושא של נאמני בריאות. אם הוא לא יהיה, התהליך יהיה לוקה בחסר והורים לא יקבלו אותו, ובצדק, כי אנחנו לא נצליח באמת לתת את מידת הביטחון בה אנחנו רוצים.

אנחנו מנסים לפתור אבל יש מקומות שעדיין מסרבים לקבל ילדים ללא סייעת ומחתימים הורים על כל מיני מסמכים למיניהם.

איפה? במוסדות חינוך?

בצהרונים.

כן. בצהרונים.

גם בגני ילדים.

גם במוסדות חינוך רשמיים.

קודם כל, אסור להם והבג"ץ גם אומר שאסור להם. שנית, כמו שאמרתי בפתיחה, התהליך שאנחנו עושים כאן אמור להקרין על הכול. זאת אומרת, אנחנו לא ממציאים את הגלגל כל פעם מחדש עבור כל מסגרת. כל מה שאנחנו מייצגים כאן, צריך להיות מוקש אחר כך גם למסגרות האחרות.

כל – סליחה שאני אומרת – החוכמולוגים שלקחו את הטופס, לקחו אותו על בסיס משרד הכלכלה. הם לקחו טופס של משרד הכלכלה במסגרת שהיום מפוקחת על ידי משרד החינוך ובכלל מופעלת על ידי השלטון המקומי. זאת אומרת, יצרו הכלאה. אבל בסדר, יש את הבג"ץ ואנחנו משאירים את זה כרגע בצד.

במערכת החינוך הפורמלית יש מוסדות שמרשים לעצמם לא לקבל ילד אלרגי<

כן.

אתם מדברים רק על בתי ספר או גם על גני ילדים?

עירית, מה קורה במקרה שיש ילד כזה?

כלום.

מה קורה כשיש מוסד כזה שלא מקבל ילד אלרגי?

הוא יטופל.

הוא מחויב, נכון?

באה המפקחת ואומרת להורה: אתה באמת רוצה שהילד שלך יהיה במקום שלא רוצה אותו?

בדיוק כך.

אני כאן, וזה בפרוטוקול, מבקשת מכם להפנות אלי את המקרים האלה. מקרה של מוסד חינוכי שלא רוצה לקבל ילד אלרגי.

יש כאן אימא כזאת.

אם במקרה מישהו ידע להגיע אלינו ואנחנו הגענו אליו, אז פתרנו בעיה נקודתית.

אסור להם להפלות.

אנחנו יודעים. הם לא מוכנים להגיד ברחל בתך הקטנה לצוותים שאסור להם. הם לא מוכנים להגיד את זה.

זה כתוב וזה בחוק. החוק אומר משהו מאוד מאוד ברור. הנהלים של משרד החינוך הם מאוד מאוד ברורים ומשרד החינוך יושב כאן ואומר שהוא עומד מאחורי מה שאנחנו ביקשנו. זאת אומרת, כך המערכת צריכה לפעול. זה נכון לגבי הנושא הזה ולגבי נושאים אחרים. אם מישהו עובר על החוק, אם אנחנו לא נדע, לא נוכל לנחש שמישהו החליט שלא בא לו לקיים את הנוהל.

הם יודעים. השאלה מה הם עושים כשהם יודעים. השאלה איזה כלים אופרטיביים יש להם כדי לפעול מול הגננת שמסרבת לקבל ילד עם אלרגיה.

אין דבר כזה. מחייבים אותה.

לא נכון. אני אומרת לך שבפועל זה לא נכון. פנינו למפקחת והתשובה של המפקחת הייתה: אתם באמת רוצים שהילד שלכם יהיה במקום בו לא רוצים אותו?

את זה שמעתי. פניתם אלי? פניתם לאיזושהי סמכות במשרד החינוך?

פנינו לסמכות במשרד החינוך. בוודאי.

אני פניתי למשרד הבריאות. לי זה קרה. עד גיל שלוש, זה קרה כל שנה.

עד גיל שלוש, זה לא חוק חינוך חובה.

בגיל שלוש רשמתי אותו לגן ליד הבית, שיהיה הכי קרוב לבית אם משהו קורה. קיבלו אותו. הוא כבר הכיר את הסייעת במהלך החופש. היא התחילה לעבוד ממש שבועיים לפני שנת הלימודים. התקשר המנהל ואמר שהוא חוזר בו ולא מקבל את הילד.

גן פרטי?

לא.

גן של משרד החינוך?

נראה לי ממלכתי-חרדי.

מוכר שאינו רשמי.

חב"ד.

חב"ד הוא לא מוכר שאינו רשמי.

יש גם וגם. יש גם שמוכר שאינו רשמי וגם ממלכתי-דתי. חברים, יש כתובת. גם הוועדה הזאת. תפנו את המקרים האלה ואנחנו נטפל בהם אישית.

גם לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. זה בעצם התפקיד שלנו, אכיפת הדברים האלה. תפנו לעורך דין תומר רקטי.

הבן שלי עם אלרגיה לקטניות שלא מוזכרת בחוזר מנכ"ל. הוא התחיל את השנה בגן שהוא ממש קרוב לבית כך שגם אני יכולה להיות זמינה. ביום הראשון לגן הגננת אמרה שזה בסדר, שהיא מוכנה לקחת אחריות. ביום השני לגן היא החליטה שהיא מסירה אחריות, שהיא לא לוקחת אחריות, ואם אני רוצה להשאיר את הילד בגן – אני צריכה לשבת מחוץ לגן עד שידאגו לסייעת רפואית.

זה לא חוקי.

ברור שזה לא חוקי.

לא הבנתי את האמירה שהוא לא מוכר בחוזר מנכ"ל.

יש רשימה.

זה בדיוק הסיפור שאנחנו באים לתת לו מענה.

פניתי למשרד החינוך. פניתי לעירית ליבנה, אני מניחה שהיא זוכרת אותי, וקיבלתי ממשרד הבריאות, לאחר ועדת ערר שלישית, סייעת לשלוש שעות. עכשיו נשאלת השאלה האם אלה שלוש שעות לצהרון, שלוש שעות לארוחת בוקר, למתי שלוש השעות האלה? זה לא מספיק לילד.

היא נדרשה לחתום על מסמך בו היא בעצם משחררת אותם מאחריות.

אני יודעת. אני זוכרת את המקרה. אני רוצה לעשות סדר.

הגננת הוציאה אותו מהגן. הוא התחיל גן חדש לפני יומיים.

אני יכולה לקבל את הפרטים של הגן? עירית, אסור שדבר כזה יקרה. מה זה גננת מחליטה את מי מתאים לה לקבל ואת מי לא מתאים לה?

הגננת פנתה להסתדרות המורים וקיבלה גיבוי, שהיא יכולה להוציא את הילד מהגן, שהיא לא מקבלת אותו והיא מסירה אחריות.

זה לא עסק של הסתדרות המורים. אני רוצה שפעם אחת משרד החינוך יעמוד מול הסתדרות המורים ויגיד להם, חברים, אתם רוצים להגן על העובדים שלכם? הכול טוב.

זאת מערכת ציבורית.

אין לכם זכות להחליט איזה ילד נמצא במערכת ואיזה לא. נקודה. הסתדרות המורים לא מחליטה על זה אלא משרד החינוך.

הגענו לגן החדש, נדרשתי לכתוב על מסמך שאני לוקחת אחריות בין השעות 7:15 ל-10:00 בבוקר, אז הסייעת מגיעה. אני נאלצתי לכתוב את המסמך כי הם מסירים אחריות ומקבלים גיבוי על הסרת האחריות הזאת.

אני מבקשת ממך לקבל את הפרטים גם של הגן הקודם ושל הגננת שהחליטה שהילד הזה לא מתאים לה בגן, וגם של הגן הנוכחי. אני רוצה שמשרד החינוך יטפל בזה באופן אישי. אני אשמח אם תהיה פנייה להסתדרות המורים. עם כל הכבוד, יש גבול גם בסיפור הזה.

לדברי האימא. יש רשימה של מזונות שנקבעה על ידי רופאים מומחים עם משרד הבריאות. זו ועדה גדולה שקבעה לאיזה מזונות אפשר לא להכניס לגן ואחד מהם הוא הנושא של הקטניות. יש זוקיני, יש אפרסקים, יש מזונות נוספים שיש רגישויות להם. הייתה החלטה על רשימה שוועדת רופאים מומחים עם משרד הבריאות ישבו וקבעו מה הם המזונות להם המדינה תיתן.

הבשורה הטובה היא שהמענה שאנחנו מבקשים, והרי משם התחלנו, הוא שניתן מענה לכולם. זה לא משנה אם הילד אלרגי לדבר כזה או אחר, אם הוא אלרגי לדבורים או למשהו אחר. ילד מגיב לאלרגיה, יש פתרון. גם אם זו הפעם הראשונה שהוא מגיב לאלרגיה, יש פתרון וזה לא משנה איזה אלרגן. אני חושבת שזה חלק מהסיפור עליו דיברנו.

על פניו חוזר מנכ"ל, גם קיים, מנחה שבגן או בכיתה שיש בה ילד אלרגי, לא ייכנס האלרגן הרלוונטי. זאת אומרת, על פניו ניתן היה לקבל את הילד הזה.

מה זה על פניו? חייבים לקבל את הילד הזה.

חד משמעית. אותה גננת הייתה צריכה לקבל את הילד ולהגיד שלא נכנס 1, 2, 3, 4. לצורך העניין, חוזר מנכ"ל נותן את המענה בהיבט הזה אלא שהוא אולי לא מיושם כמו שצריך בשטח.

תודה רבה. אנחנו מחכים לפרטים.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לנציגת מועצת התלמידים הארצית, סגנית יושב ראש מועצת התלמידים.

חוץ מהעובדה שאני נציגה במועצה הארצית, אני גם ילדה אלרגית. אני רוצה לשאול. כשנרשמים לבית ספר או לכל מוסד חינוכי אחר, בטופס הרישום כתוב אם אני אלרגית למשהו או לא. אני נתקלתי במקרה שלי, שאני כתבתי עת נרשמתי לבית הספר בכיתה ז', וכתבתי אלרגית ל-1, 2, 3, ובית הספר שם לב לזה רק בכיתה י' עת הייתה לי תופעה אלרגנית בגלל האוכל שהוגש בחדר האוכל.

רשמתי שאני אלרגית ואני שואלת האם כל שאר הצוות בבית ספר שם לב לכך? המחנכת שלי, רק בגלל שאני אמרתי לה שאני אלרגית לדברים מסוימים, ידעה על כך. האם הדברים מועברים למחנכים ולצוות שעוסק בתלמידים?

את אומרת שהם שואלים, אז שידעו מה לעשות עם זה.

עירית, את רוצה להתייחס? זאת חלק מהתייחסות התכנית?

אני מסתובבת עם אפיפן.

ואת כבר גדולה, את מודעת ואת יודעת לשמור על עצמך.

קודם כל, אנחנו דורשים מההורים, במקרה הזה אלה הורים, להצהיר מדי שנה על לקויות בבריאות. כתוב בפירוש שיש ליידע את הגורמים הרלוונטיים. מנהל בית הספר מיידע את הגורמים הרלוונטיים, את המורים הרלוונטיים שעובדים עם אותם ילדים כדי לדעת ולהכיר.

אני חושבת שזה יקבל משנה תוקף וחיזוק מהתהליך שאנחנו אומרים שכולם יעברו את ההכשרה בנושא הזה. אנחנו מרעננים מדי שנה. אני אומרת שוב שברגע שיגיעו תלונות, אנחנו נרענן ונבדוק. אנחנו נשנן עכשיו את כל התהליך בזכות המקרה הזה של הילדים האלרגיים. אני חושבת שזה יעורר תשומת לב גם של עובדי הוראה וגם של מנהלי בתי ספר.

במסמך החדש אנחנו קובעים בדיוק מי אחראי להעביר, מי אחראי ליידע ומי אחראי לדאוג וכולי כולל בצהרון, איך מעבירים תפקיד לעובד חדש. היום סיכמנו את זה בטלפון עם מרכז השלטון המקומי. אנחנו נוציא את זה לפועל ואני מקווה שזה יפתור. ברור שיש לנו מה לשפר.

שאלה לגבי החוזר החדש של המנכ"ל. קודם כל, אני רוצה להגיד בקשר לדיון הקודם שאם באמת היו מקרים של אפליה, אתם מוזמנים לפנות לנציבות.

לגבי חוזר המנכ"ל. כשיש פעילות בית ספרית, כתוב בחוזר שזה באחריות ההורים לאשר את ההרכב.

הרכב המזון שניתן שם.

כן. השאלה אם זה המקום להטיל אחריות על ההורים.

רק ההורים.

צריך כל פעם לשאול את ההורים.

הרבה פעמים קשה לאתר איזה רכיבים מסתתרים בתוך אותו שומשום שנמצא.

רשום פיתה עם לבנה וזאתר.

זה לא אקט מקצועי במובן של דיאטן או של רופא.

אני רואה כאן בשיתוף של ההורים צעד מאוד מאוד משתלם.

ייקח זמן עד שבתי הספר אולי יביאו את זה אלינו באופן פרטי, אבל בכל מקרה כל הורה שיש לו ילד אלרגי, כשהילד יוצא לטיול וצפוי להיות מזון שהוא לא במסגרת המזון שאתה מביא עם הילד שלך, אף פעם עד היום זה לא היה כתוב בחוזר מנכ"ל שיש לנו אפילו את האפשרות לדבר. מבחינתנו זה מצוין.

האחריות של ההורים לבקש את פרטי המזון או שאחריות בית הספר לומר?

יש שם חלק שהוא אחריות בית הספר וחלק אחריות הורים.

כתוב שעל ההורים לבקש את פרטי הקשר עם גורם ההסעדה. יש אפשרות? אני שואל האם יש אפשרות שבית הספר יתריע בפני ההורים.

כמו שאמרה נעמה, זה כך. כל הורה לילד אלרגי יבוא לבית ספר וישאל מי גורם ההסעדה.

אם הוא עושה את זה בכל מקרה, למה צריך לעגן את זה בחוק?

זה לא בחוק.

בחוזר מנכ"ל.

אני מודה שאני לא מצליחה להבין את השיח כאן ואני אומר לך למה. קודם כל, ההורים, בשביל השקט הנפשי שלהם, מבקשים את זה בלי קשר. אני לא מצפה מעובדי החינוך אלא אני מצפה שיכשירו אותם והם יהיו מודעים. אני מצפה מהם שיתנו מענה ברגע אמת אם חלילה יש מקרה חירום. אני מצפה מהם להרבה דברים אבל אני לא מצפה מהם להיות מבינים גדולים בתחום הבריאות הזה.

לא, אבל להתריע בפני ההורים שיש דבר כזה, שהולך להיות דבר כזה, שהולכת להיות הסעדה חיצונית.

זה כן. זה מה שמופיע בחוזר.

כתוב שההורים צריכים לבקש את זה.

לבקש מה? משהו שהם לא יודעים?

בואו ניתן יותר קרדיט להורים.

אני אסביר. הניסוח כרגע אומר: לקראת יציאה לטיול, לפעילות חוץ בית ספרית בה מוגש מזון, על ההורים לבקש את פרטי הקשר עם גורם ההסעדה.

על בית הספר להתריע בפני ההורים על כך שיש פעילות בית ספרית חיצונית ושיש גורם הסעדה חיצוני.

הם יודעים. הילד שלך יוצא לטיול, אתה חייב לחתום, גם אם זה טיול מחוץ לבית הספר ולא טיול שנתי. אתה מחויב לחתום באישור הורים. הם כותבים לך – לפחות אצלנו ויכול להיות שאצלנו זה מאוד מסודר – שארוחת בוקר באחריות ההורים, ארוחת צהרים אוכלים במקום כלשהו. זאת אומרת, אתה יודע בדיוק מה קורה.

זה דיון מיותר כי ההורים אומרים שהם רוצים לקחת את האחריות בעניין הזה.

אבל לבקש את פרטי הקשר.

הנקודה הובהרה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, את רוצה לדבר?

האמת היא שאני מוטרדת. התחלנו לעסוק בנושא ממש בתחילת הקדנציה. הדבר שאותי מטריד לאורך זמן - נפגשתי גם עם פרופסור ננסי אדמון שעוסקת באלרגיה, אלרגולוגית מומחית - זאת התחושה שכמות הילדים האלרגיים עולה כל שנה.

נכון.

אני רואה את זה בכיתה של הילדים שלי. אגב, זה היה מאוד מרגש כי התאומים שלי נכנסו לכיתה א' והבת שלי באה אחרי שבוע או עשרה ימים ואמרה לי שאסור לה להביא לחמנייה עם שומשום.

יש לנו אותן חוויות.

כמי שזה מאוד אכפת לה, זה ריגש אותי בצורה לא רגילה. סיפרתי את זה להורים כי באמת המודעות החברתית הזאת, ובמקום להפוך את זה לאישיו אלא כולם הופכים להיות חלק מזה, זה ממש סימן שאנחנו עושים בדברים האלה פעולה נכונה לאט לאט, לפחות הורים שמודעים לזה.

אני מוטרדת מהעניין העקרוני שמספר הילדים שסובלים מאלרגיה, במיוחד אלרגיה מסכנת חיים, שלדעתי הם מהווים בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, מתוך האלרגיים, אם הבנתי נכון - - -

כל האלרגיות מסכנות חיים.

לא. זה תלוי.

אני לא חושבת שאמרתי פעם בכנסת אבל יש לי אלרגיה מאוד מאוד קשה לפניצילין. היא לא אוטומטית מסכנת חיים אצלי.

הסבירו לנו את הדרגות.

אני כן שואלת את עצמי איזה תהליכים עושים כדי לזהות ברמת בריאות הציבור למה ילדים סובלים מכמויות כאלה של אלרגיות הולכות וגדלות. יכולה להגיע נקודה בה באמת מערכת החינוך לא תדע להתמודד עם זה ביום יום. לפני שנה אני טיפלתי בילדה שלא יכלה ללכת לבית ספר, במושב בדרום, באיזשהו בית ספר אזורי, כי היא סבלה מ-25 סוגים שונים של אלרגנים.

הבן שלי סובל מ-23.

מקרדית האבק ועד כמובן שומשום שכולם משום מה אלרגיים אליו. אני מאוד מוטרדת מזה. אני מפנה את השאלה הזאת גם לעירית, למרות שזה לא התחום שלה, אבל גם למשרד הבריאות.

אנחנו מדברים על המענים ולא על האלרגיה.

אני יודעת.

לכל תלמיד תהיה סייעת.

לא. זה בדיוק הסיפור. אנחנו לא רוצים את הסייעות. אנחנו רוצים לתת מענה בדיוק מהמקום הזה. מענה רוחבי ומקיף וחברתי שיודע לתת לכולם את המענים.

אני רוצה לדעת מה עושים עם זה, שזה לא נשאר כך ויום אחד בבוקר נתעורר ובכל כיתה מחצית מהילדים יהיו אלרגיים באלרגיה מאוד בעייתית.

בית הספר צריך להיות ערוך ומותאם.

היום כבר יודעים שחלק מזה זאת תוצאה של מזון מעובד וחלק תוצאה של זיהום אוויר.

נכון.

עירית לחשה בשקט ואמרה שמחצית יהיו אלרגיים ומחצית יהיו סוכרתיים.

המועצה לשלום הילד, בבקשה.

רק להסב תשומת לבכם לעניין נוסף. זאת לא רק קבלה לבתי הספר אלא על אף חוזר מנכ"ל החדש בפועל אנחנו שומעים אפילו הרבה תלונות על כל סעיף וסעיף בחוזר המנכ"ל שלא מיושם. אם זה למשל זה שהאזורים שצריכים להיות סטריליים, הם לא באמת סטריליים, לפחות באזורים המשותפים שם יש את הבעיה הכי גדולה כמו חדרי מחשבים, אם אלה בתי ספר בהם מורים לא מודעים והורים לא מודעים ואז למשל אם אתן אומרות שאתן מאוד שמחות לשתף פעולה כאימהות ולא להכניס שומשום, אז כל ההורים אפילו לא מודעים לעניין הזה, ואם זה למשל בפעילויות הבית ספריות מחוץ לבית הספר או אפילו בתוך בית הספר. למשל, סדנה להכנת כדורי שוקולד והילד מתקשר לאימא שלו ואומר שהוא לא יכול להשתתף בסדנה והמורים אפילו לא היו מודעים לעניין הזה.

אני אומרת שחוזר המנכ"ל הוא מאוד מאוד חשוב אבל צריך להתייחס ליישום שלו בפועל. אנחנו כמובן במקרים הרלוונטיים מפנים את תשומת ליבן של המפקחות אבל זה משהו שצריך להיות מובנה ממשרד החינוך וכל הזמן להיות בפיקוח ולוודא שזה קורה.

זה חלק מהתהליך שאנחנו יוצאים אליו. גם ברמה שדיברנו כאן על הכשרה ציבורית ועל המודעות, אז בטח ובטח הצוות צריך להיות מודע. יש כאן גם את העניין של ההורים. הצוות לא יודע אם ההורים לא יאמרו לו. זאת אומרת, חייב להיות כאן שיתוף פעולה הדוק לאורך כל הדרך. לכן אני חושבת שהקריאה לשותפות ולמודעות צריכה להיות לכל הגורמים.

מהמקרים שהגיעו אלינו, ההורים כל הזמן בקשר גם עם מנהל בית הספר. צריך לרענן וצריך להכשיר צוות ועדיין בפועל המצב לא קורה.

זה דורש טיפול.

בקשר לנושא של עליית האלרגיה. אני חושבת שזה באמת מקום למשרד הבריאות לשבת על כך בצורה אקטיבית ולא לחכות. יש הרבה מה לדון בזה וגם מה לעשות, בעיקר בנושא של מודעות, של הזיהום וכולי אבל לא ניכנס לזה.

בנושא של ההדרכה עליו דיברתם בבתי הספר ונאמני בריאות. זה רעיון טוב שיהיו נאמני בריאות אבל ההדרכה צריכה להיות מאוד מקיפה. לא מספיק רק הנושא של איך להזריק או מה לעשות.

לא. אני רוצה לתקן לפרוטוקול. אנחנו גם קודם הדגשנו שההכשרה היא ממש לא איך מזריקים אפיפן אלא הרבה הרבה מעבר. חשוב שזה יודגש.

ברוב המקרים הילדים לא מגיעים לאלרגיה שמסכנת חיים, אבל אלרגיות שמציקות ויכולות באמת להפריע לכל מהלך התקין בגדילת הילד, יכולות לקרות מאוד הרבה וזה דבר שכן צריך לטפל בו וגם להיות לידם בזמן המסוים.

בכל מקרה, אני רוצה מאוד להדגיש שאמנם אמרו כאן משהו על סייעות. אני גרתי באנגליה ארבע שנים והבת שלי אלרגית קיבלה סייעת, כך שזה לא רעיון דווקא רק ישראלי. הייתה לה סייעת לכל היום במשך כל שנות הלימודים שלה עד התיכון. אני חושבת שלא יהיה מנוס, שחוץ ממקרי הקצה של המולטי אלרגיים, גם משולבים בתסמונות אחרות – אסטמה קשה – חייבים להביא את זה בחשבון אפילו אם האלרגיה מסכנת החיים היא לא כל כך נרחבת, אבל התסמונות האחרות הופכות את זה למקרה קצה וחייבים בוועדת חריגים להכניס גם את הדברים המורכבים הללו. לא יהיה מנוס וחלק מהילדים יזדקקו לסייעות ואני חושבת שאת זה צריך להביא בחשבון.

דיברנו על מקרי הקצה ועל ילדים הזקוקים להשגחה שבאמת יובאו לוועדות חריגים, אבל אם את מדברת על אנגליה, אני רוצה לומר שבהרבה מאוד מדינות מפותחות בעולם הפתרונות הם אין האוס. אגב, הרעיון הזה והלמידה הייתה מביקורים שלי בבתי ספר בחוץ לארץ והם מתמודדים עם הכול בתוך המערכת. בסופו של דבר כולם מרוויחים מזה, גם הילדים האחרים. כשהצוות יודע לטפל ולהתמודד, את יכולה להיות בשקט שגם אם יש ילד שפיתח משהו או קרה לו משהו, יש מי שיודע לתת את המענה הזה.

זה נכון. הסייעת הייתה בנוסף. הגיעה אחות.

זה מקרה קצה עליו דיברנו.

השלטון המקומי, רות, את רוצה להתייחס?

אנחנו עובדים עם משרד החינוך וגם עם משרד הבריאות כדי לכסות את הכול. כמו שאמרתי בדיון הקודם, צריך להיות רצף של כלל מערכי החינוך והצהרונים, גם במידע, גם בהדרכה וגם בטיפול.

שזה יהיה מערכתי. מצוין. תודה רבה.

דוקטור ליזה רובין, את רוצה להתייחס?

התופעה של העלייה בשיעור הילדים האלרגיים או האנשים האלרגיים ידועה בכל ארצות המערב ולא רק בארצות המערב. אני כמומחית בבריאות הציבור, ואני חושבת שגם רוב העמיתים שלי האלרגולוגים, לא יודעים מה הסיבה לכך. יש תיאוריות אבל אנחנו לא יודעים למה קיימת העלייה הזאת. יש עבודות שפורסמו בשנים האחרונות בנושאים של חשיפה וחשיפה מוקדמת ומשרד הבריאות אכן שוקד על עדכון ההמלצות להזנת ילדים לאור הממצאים האלה. אבל אם אנחנו לא יודעים את המנגנון, קצת קשה לטפל בו.

ולעשות רפואה מונעת.

ולעשות רפואה מונעת.

בארצות הברית החליטו לפני שנה להתחיל לתת במבה מגיל ארבעה חודשים.

אני אישית בעד.

אנחנו יודעים היום שהימנעות מאלרגנים אינה מונעת אלא אולי אפילו מגבירה. אנחנו מעדכנים עכשיו ביחד עם מומחים אחרים את ההמלצות להזנת התינוק והפעוט בהתייחס לנושאים האלה, אבל, דרך אגב, המחקר הזה היה לא עבור כלל הילדים אלא הוא היה עבור ילדים שהם בסיכון גבוה לאלרגיה במשפחות עם סיפור משפחתי מאוד קשה של אוטופיה והאם צריך להשליך את זה על כלל האוכלוסייה.

אני רציתי לשאול אם אפשר לגבי הצהרונים. אני יודעת שעובדים על הנוהל החדש שיתאים את חוזר המנכ"ל גם לצהרונים. יוסיף התייחסות. קודם כל, כרגע בשטח יש לנו עשרות רבות של ילדים שעדיין נמצאים ללא מסגרת של צהרונים בכמה וכמה רשויות ואלה רשויות ספציפיות או מפעילים ספציפיים שאנחנו יודעים עליהם. יש הרי החלטה של בג"ץ.

יוצא מסמך לרשויות.

בבג"ץ יצאה הנחיה, אחרי הדיון בו אתם אמרתם את עמדתכם, וכל מה שצריך זה רק את הנוהל הזה, השאלה היא מי בסוף ידאג שאחרי שיצא הנוהל הזה הוא ייאכף? כמו שעכשיו זה לא נאכף, מה יגרום לזה להיאכף לאחר מכן? התחושה בשטח היא שיש רשויות, לפחות שלוש או ארבע רשויות, שזה חד משמעית איסור מוחלט לקבל ילדים אלרגיים עד היום.

הם מחכים להנחיות.

הם מחכים להנחיות.

אנחנו כבר עובדים על זה. הגיעו אלי תלונות ממקומות ספציפיים. מי שמפעיל את הצהרונים הוא אחראי.

אני בכוונה רוצה לחזור צעד אחד אחורה. כולנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים להשיג. את לא היית כאן בפתיחת הדברים שלי אבל אני אמרתי שאנחנו לא רוצים להמציא את הגלגל כל פעם מחדש לכל מסגרת. אין צורך לעשות את זה. אנחנו צריכים לשנות תפיסה כוללת ולהבין שכל מסגרת צריכה להיות מותאמת לילדים אלרגיים מבחינת המניעה, מבחינת ההכשרות, מבחינת מתן המענה וכולי.

לכל הילדים עם צרכים מיוחדים.

בסדר. הולכת אתך. הרעיון הוא שבסופו של דבר אנחנו נדע להקיש ממה שאנחנו בונים כאן בתפיסה לכל אחת מהמסגרות האחרות. כדי שיקרה מהלך משמעותי ואמיתי, לא רק שיקבלו את הילדים בצהרונים אלא שגם ידעו להתנהל שם ולהתאים את המסגרת, אנחנו צריכים ליישם את התכנית שאנחנו מדברים עליה במערכת החינוך. לכן אני רוצה לחזור לשם כי זאת מטרת הדיון.

אני רוצה רק לוודא שהמערך החדש כולל גם היבט נוסף. עד עכשיו ילדים עם אלרגיה קצת נפלו בין הכיסאות כי הם לא היו תחת האגף לחינוך מיוחד, ובצדק. מצד שני הם כן ילדים עם מוגבלות והם היו צריכים מענים נוספים לפעמים מעבר לסייעת. למשל, הייתה אלינו פנייה, והפנינו אותה לעירית, של ילד שכל מה שהוא היה זקוק לו זה שיהיה כיור מחוץ לכיתה – הוא היה בקומה שם לא היה כיור – כדי שילדים, לאחר שהם אוכלים את המזון שלהם, יהיה להם בהישג יד כיור כדי שיוכלו לשטוף ידיים ולהיכנס לכיתה כשהסביבה נקייה. כשאנחנו ביקשנו בקשת הנגשה פרטנית לכיור ליד הכיתה, היה איזשהו פינג פונג כי זה לא בתחום אחריותה של עירית אבל זה גם שלא בתחום אחריות האגף לחינוך מיוחד. היה פינג פונג בין משרד הבריאות, הרשות המקומית, המפקחת על הבריאות ובסופו של דבר לא הייתה כתובת אחת ברורה.

כן, אבל מי מכתיב לרשות? בסוף אנחנו צריכים להיות מודעים לסיפור הזה.

לכן אני חושבת שחשוב מאוד שבמערך החדש תהיה כתובת אחת שאפשר להגיש לה בקשות פרטניות, שההורים לא ייאלצו לעבור את הפינג פונג הזה, מה גם שאני חושבת שראוי שמלכתחילה בתי הספר יהיו ערוכים ולא צריכים לחכות עד שייכנס ילד עם אלרגיה.

חזון אחרית הימים, שמשרד החינוך יהיה ערוך. לפחות בבנייה החדשה שלו, שיהיה ערוך לכל מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, גם בהיבט הזה וגם בהיבט של פדגוגיה ובהרבה מאוד היבטים. אנחנו מדברים יפה אבל ממשיכים לבנות כמו פעם. סליחה על ההערה.

בכל שכבה יש גם כיתה חינוכית.

רויטל, יש משהו שלא אמרת עד עכשיו בשני הדיונים?

אמרתי בדיון הקודם.

ובמשך הדיון הזה לא דיברת? ממש דקה. אנחנו חייבים לסיים.

אני רוצה להדגיש משהו ולהתייחס לנקודות שלא עלו כאן. אני כן רוצה להדגיש את הנושא הזה, בדיוק כמו שאמרתי קודם, שבשורה התחתונה אנחנו בסוף כן צריכים לזכור שילדים בקצה של הרצף - - -

דיברנו על זה. תאמרי רק מה שלא אמרנו. אנחנו יושבים כאן סביב השולחן, כולנו לאותה מטרה.

לא התייחסנו לנושא שכאשר יש חגיגות וחגים בבית הספר, בשבועות, בסוכות, בחנוכה אז התשובה גם של המנהלת לפעמים היא שאותו ילד לא יבוא יום אחד.

שוב, זה חלק מהשינוי של התפיסה ואמרתי את זה כמה פעמים.

צריך להתייחס גם לאירועים המיוחדים כולל המסיבות של בית הספר אחר הצהרים, כולל כשבית הספר מחליט שהוא עושה משהו טוב ואוסף כסף והילדים מביאים עוגות מהבית כדי למכור אותן. זה בדיוק אותו הדבר. צריך להתייחס גם לילדים שצריכים התאמה.

אנחנו צריכים לזכור עוד משהו. מוסדות ציבוריים שפתוחים אחר הצהרים. צריך למצוא איזשהו פתרון לעובדה שהמסגרות האלה פתוחות אחר הצהרים למשחקי כדורסל, באים לאולמות ספורט ואין לזה שום התייחסות, כאילו זה לא קיים. אבל זה קיים. כלומר, זה לא משנה אם אנחנו לא מרשים לילדים להגיע עם במבה. אחר הצהרים מגיעה לשם במבה.

לגבי הניקיון בסוף היום. הילדים רגילים להרים את הכיסאות, לשים אותם על השולחנות וחברות הניקיון מנקות את הרצפה. אבל אם השולחן נותר עם טביעות אצבע של מישהו שאכל כריך עם גבינה, האלרגן הזה נשאר שם גם למחרת. צריך לחשוב איך הניקיון שאנחנו יוצרים הוא ניקיון שמאפשר סביבה יותר מותאמת לילדים.

אני כן רוצה להתייחס לעוד נושא שלא עלה כאן. לפעמים ילדים כחלק ממריבות פנימיות מתעמרים אחד בשני. חלק מזה הוא שכאשר הם יודעים שילד אלרגי, הם עושים בכוונה. היה לנו השנה מקרה של ילדה שפיזרו לה בכוונה במבה על השולחן והייתה מורה מחליפה.

זה לא קשור רק לאלרגיים. זאת אלימות.

נכון, אבל גם על זה צריך לתת את הדעת כי זה קורה.

גם כאן אני חוזרת לוועדת החריגים ומדגישה, כמו שאמרתי קודם, כמו שאני אומרת בנושא של ההסעות. להורים צריכה להיות נגישות לוועדת החריגים. לא יעלה על הדעת שלוועדת חריגים יכולים להגיש רק המסגרת החינוכית או משרד החינוך או הרשות המקומית. גם הורה צריך להיות מסוגל לגשת לוועדת חריגים.

תודה רבה.

אני רוצה לחתום את הדיון אבל לפני כן כמה הבהרות.

יש לנו לוחות זמנים? ישבנו בתחילת שנה שעברה והסכמתי שתהיה ועדה משותפת יחד עם ועדת חינוך שתקים שולחן עגול שיבנה את התכנית. זה יצא לדרך? כנראה הייתי אופטימית מדי אבל מבחינתי בתחילת השנה הזו זה היה חייב להיות.

נקים אותה.

אני מתכוונת לקיים מעקב גם בנושא הזה. אני רוצה לוחות זמנים. אני רוצה לדעת מתי התכנית הזאת, שהיא מבחינתי הלא מקצועית אבל אחרי כל מה ששמעתי, היא בדיוק המענה שאנחנו מבקשים בתוך המערכת. מתי זה יוצא לפועל? הסיפור של נאמני בריאות, זה עוד שיח שצריך לקיים אותו או שזה משהו שכבר הוכרע? לצאת לתכנית כזאת עם חוזר מנכ"ל ועם רצון טוב והכשרות, בלי שיהיו לנו נאמני בריאות ובלי שאנחנו סוגרים את התכנית עד הסוף, זה עוד פעם להביא חצי עבודה.

בואו נסכם שאנחנו בנובמבר מתכנסים כאן לנושא מערכת החינוך. זה אומר שצריכה להיות התקדמות במהלך החודש הקרוב, גם לגבי הנושא של ההכשרה, לוחות זמנים, מתי זה נכנס פנימה. הנושא של נאמני בריאות, לסכם על זה. דוקטור ליזה רובין, נאמני בריאות בבתי הספר. היה לי שיח עם משרד הבריאות וחשוב שהדברים האלה ייאמרו.

הנושא של חינוך הציבור והעלאת המודעות. לוחות זמנים. אני רוצה לדעת מתי זה נכנס לבית הספר, איזו רמת מעקב אנחנו עושים אחרי כן ומתי אנחנו משחררים את הילד הזה ללכת לבד כי אנחנו יודעים שהמערכת יודעת לתפקד במקרים האלה.

בנובמבר, עוד חודש מהיום, נתכנס כאן שוב לדיון כפול – גיל לידה עד שלוש ואחר כך מערכות החינוך – ואני מקווה שעד אז אנחנו גם נהיה מסונכרנים עם הצהרונים ונראה לאן פנינו.

צריך לזכור שבינתיים יש ילדים שלא הולכים למסגרות החינוך.

תעבירו אלינו את המקרים כדי שנוכל לבדוק. אם זאת רק התעקשות של ההורים כי הם החליטו על כך.

לא. ילד אלרגי שמבלה בבתי חולים, גם אם הוא בכיתה ד', הוא צריך סייעת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.