ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-10-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 168

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ג' בחשון התשע"ח (23 באוקטובר 2017), שעה 11:05

מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות

ורד כרמון - מפקחת ארצית גיל רך, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אמיתי שוחטרות מדר

––

מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים
מרכז השלטון המקומי

רחלי הכהן - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר ישי אוסטפלד - הרופא הראשי, המוסד לביטוח לאומי

מאירה שוורץ - ממונה בכירה, אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

סיון בן ישראל אלמקייס - מרכזת אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

ציפורה פינקל
יהודה גבאי

–
–

רפרנטית אגף ילד נכה, המוסד לביטוח לאומי
מגן דוד אדום

מאיה ניר אליעז - עמותת יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

נעמה קציר שמואלי - עמותת יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

שלומית רדר - עמותת יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

קרן איוס אמר - עו"ד, יו"ר חיבה, איגוד הגנים הפרטיים

רויטל לן כהן - עו"ד, הנהלת קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

ליהי שלפין - מוזמן/ת

אלינור למפל - מוזמן/ת

ארז סיני - מוזמן/ת

ריקי רוזמרין - מפקחת חינוכית, ארגון נעמ"ת

ולרי זילכה - עו"ד, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, בית איזי שפירא

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים הישוביים

שולמית בורשטיין - מייסדת ומנהלת מקצועית, העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס

דבורה וידמן - סמנכ"לית פיתוח, העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס

יהודית איזנשטט - העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס

הניה מרמורשטיין - מנהלת מסגרות יום, עלה - עזר לילד המיוחד

מירי אסף - מדריכה חינוכית, נשי חרות

עדי ואקנין - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מקסים קנבסקי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מטב)

תמי ברנע

אהובה שרון, חבר תרגומים

מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

אני שמחה לפתוח את דיון הוועדה, הדיון הראשון שפותח את מושב החורף של הכנסת כך שזה דיון חגיגי.

אנחנו דנים בנושא הילדים האלרגיים. אנחנו נמצאים למעשה בקשר ישיר, עם סיום המושב הקודם, עם מושב הקיץ, בו עסקנו בכל הנושא של ילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש, נושא מורכב שדורש טיפול והתייחסות. יצאנו כאשר ברקע הייתה החלטה של משרד הרווחה לבטל את הסייעות מבלי שבמקביל ניתן פתרון. כולנו יודעים שהסייעות בתוך המערכת הן לא פתרון, לא במעונות וגם לא בבתי הספר, במוסדות החינוך. אנחנו כן מאמינים כולנו – ואני מרשה לעצמי לומר את זה כי שמעתי את כולכם – שצריך להיות פתרון מערכתי כולל אחר שנותן מענה לאורך כל שעות הלימודים במשך כל ימות השבוע ולא רק הפתרון החלקי שניתן כיום. יחד עם זאת, לא הסכמנו לאמירה או להחלטה החד צדדית לבטל כליל את הסייעות בטרם ניתן פתרון חלופי.

לשמחתי משרד הרווחה בסופו של דבר נעתר לבקשה והשאיר את פתרון הסייעות עד לסוף חודש דצמבר, מה שבעצם נותן לנו זמן עבודה בשטח כדי להכשיר או להכניס תכנית שהיא מקיפה לתוך אותן מסגרות של גילאי לידה עד שלוש. ברור לי לחלוטין שאנחנו לא בוודאות נצליח לכסות את כל המערכת בטווח הזמן הזה. אני יודעת שכבר התחילה להיעשות עבודה ואנחנו נשמע את ארגון יה"ל שיוכל לספר וגם ארגונים אחרים. אנחנו עושים הכול כדי שעד תחילת ינואר ילדים עם אלרגיות יוכלו להיקלט במסגרות של מעונות יום מבלי שיהיה חשש לחייהם.

אני מקריאה לפרוטוקול כדי שנהיה מסודרים מבחינה משפטית. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה צורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים עליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים או ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

ברשותכם, אני רוצה לפנות תחילה למשרד הרווחה להבין את הסטטוס בו אנחנו נמצאים. הוקמה, או לפחות מונתה, ועדה או צוות בין משרדי של משרד הבריאות ומשרד הרווחה כדי לתת מענה לאותן מסגרות.

משרד הרווחה, בבקשה.

לגבי הוועדה הבין-משרדית, מבחינת סטטוס. אנחנו בישורת האחרונה לגבי הכשרות, נושא עליו דיברנו, אחרי תהליך מאוד מאומץ ולדעתי יחסית מאוד מהיר מבחינת הבירוקרטיה הממשלתית. אנחנו מתחילים את התהליך עם מד"א להכשרות בפריסה ארצית שכוללת שלושה רכיבים שלא היו עד עכשיו. אם בעבר כל ההכשרות התמקדו בטיפול בהתפרצות, עכשיו הוספנו רכיבים של שמינייה והתאמת מזון וזה בנוסף לטיפול שגם היה בעבר. זה בפריסה ארצית.

גם הכנסת אפיפן?

הוא היה קיים.

הוא לא היה כלול. רק בטיפול נמרץ.

אנחנו מדברים על הכנסה לתוך המסגרת החינוכית. תנסו להיות קשובים ולא להתפרץ. אני יודעת מה אני שואלת והוא יודע על מה אני מדברת.

מד"א עוזרים לנו לבצע הדרכות. אני לא מדבר על אמבולנסים.

אנחנו בתהליך מאוד מואץ, בישורת האחרונה של תהליך מואץ, לבצע הכשרות בפריסה ארצית באמצעות מד"א שייתנו מענה רחב יותר מכפי שהיה בעבר, כאשר כמובן קודם ניתן מענה למעונות שבאמת צריכים את המענה המיידי.

אלה שכבר קלטו ילדים.

כן. למעשה איזשהו סדר עדיפויות. למשל, ככל שהילדים יותר צעירים, כך יש יותר צורך וכולי. נתעדף את זה אבל אנחנו ממש בסוף התהליך שהיה מאוד מורכב. אנחנו ממש בסופו. זה מבחינת ההכשרות.

ההדרכות יצאו לדרך?

ההדרכות באותה חבילה.

הן כבר יצאו לדרך? זה כבר קורה?

לא. היה תהליך מול ועדת מכרזים, זה תהליך מורכב שהיה ואנחנו אחרי כל האישורים, רגע לפני החתימה. זה היה מאוד מהיר עם מעורבות המנכ"ל והשר. שמו על זה דגש מאוד גדול.

במקביל אנחנו בודקים במסגרת הוועדה הבין-משרדית את המשך הטיפול כדי לראות איך אנחנו מסדירים את כל הנושא הזה מ-א' עד ת'. נמצאת כאן ליזה שהיא מרכזת הוועדה והיא תוכל להתייחס.

אני רוצה הרחבה לגבי מה זה נסדיר. מה המשמעות של אנחנו נסדיר את זה בצורה רחבה. אמר חגי שאתם רגע לפני חתימה על חוזה כדי שיהיו הדרכות והכשרות בתוך המסגרות. לא נגעת במזרק אפיפן אבל אני מבינה שהוא ייכנס לכל המעונות.

יש את החוק שמנסים לקדם שיחייב החזקת מזרקים בכל מסגרת. ילדים עם אלרגיות זכאים למזרק והם צריכים להביא מזרק אתם.

הרעיון הוא שאנחנו רוצים לצאת מהקופסה ולהגיד שאנחנו מסייעים רק למי שאנחנו יודעים שיש לו אלרגיה כי יכול להיות שיש ילד שיפתח אלרגיה בגן. התגובה האלרגית הראשונה תהיה בגן. אנחנו רוצים שיהיה מענה. אני לא רוצה לחכות לחוק שידרוש בכל מסגרת – שזה חוק חשוב, שצריך לדון בו – אלא אנחנו יכולים לקבל החלטה ברמה של משרד שאנחנו לכל מעונות היום מכניסים מזרקי אפיפן. בדיון האחרון, זה כיוון שהלכנו אליו. השאלה אם אנחנו עדיין שם.

כרגע אנחנו משקיעים את כל המאמצים בהכשרות כי זה ייתן את המענה המיידי.

את המניעה.

כן. מזרק אפיפן, זה כבר שלב מתקדם יותר. אנחנו נסיים עם זה וניכנס לעומק העניין כדי לראות איך אפשר לתפעל את הדבר הזה. זה גם כרוך בתקציב ויכול להיות שנצטרך תוספת תקציבית לדבר הזה.

מישהו יודע לאמוד את התקציב?

אני לא יודע מה העלות של ערכה ואיזו ערכה צריך. אני מאמין שיש כמה ערכות. השאלה גם כמה צריך בכל מעון ולפי איזה מפתח מתקצבים את זה. אלה שאלות שאנחנו לא מכירים.

זאת בדיוק משימת הוועדה. הוועדה תנסה להבין מה העלות התקציבית ומה נדרש. הרי לא נוכל להתקדם בדרך אם לא באמת נדע מה אנחנו צריכים. משרד הרווחה יודע כמה מעונות יש לו וכמה מזרקים דרושים. זה הרבה יותר מורכב מלהבין כמה עולה מזרק בודד אחד.

אנחנו נעלה את זה בוועדה הבין משרדית.

תודה. בהמשך לדברים האלה, אמר חגי שאחרי ההדרכות והדיון הזה אנחנו ניצור הסדרה רחבה יותר. מה בתכנית?

הוועדה הבין-משרדית מורכבת גם משרד הבריאות, מהרווחה וגם ממשרד החינוך בגלל הנושא של הצהרונים ואנחנו חושבים שזה חשוב ליצור שפה אחת עד כמה שאפשר.

נכון.

יש בה גם נציגים של הורים. לא סיימנו את הדיונים, כך שאני לא יכולה לומר מה כל ההמלצות שקיימות, אבל דברים שהם כבר בדרך לטיפול. בנושא האפיפן, לא באשר לחוק, אבל להנגשה. היום משרד הבריאות פועל לשנות את כללי הרישום של אפיפן כך שמוסדות יוכלו לרכוש אותו ושתהיה לו זמינות במוסדות חינוך, גם עבור ילדים שזאת פעם ראשונה שיש להם תגובה אלרגית כך שהם יוכלו לקבל מענה מהיר יותר.

כל האמבולנסים של מד"א מצוידים באפיפן. מוקד 101 מסוגל לתת מענה והדרכה לאזרחים שנתקלים במצב הזה. מוקד 101 עם היענות מהירה ביותר יכול לעשות זאת.

באשר להדרכה. משרד הבריאות, אני, ישבנו עם מד"א באשר לתכנים והם נמצאים בהילוך מהיר להדרכות סדירות, הדרכות לצוותים, אבל גם בפיתוח לומדה שתהיה זמינה לאנשי צוות ולציבור הרחב. הם מתכוונים לעשות את זה – אני כרגע מדברת בשם מד"א ואני מקווה שאני לא טועה – בטלפון חכם, כלי שלרוב האנשים יש להם גישה לזה אבל זה יהיה זמין גם באינטרנט. יהיו כלים נוספים. יש מצגות שמשרד הבריאות הכין מזמן והן מועלות לאתר והן יוכלו להיות שמישים לגבי הנושא של ההדרכה.

משרד הבריאות בתחילת הדרך נעבור על נושא של התאמת המזון להוציא אלרגנים שכיחים מהתפריט של הצהרים של צהרונים ואנחנו גם מקווים ממעונות שיש להם הסעדה באמצעות קייטרינג. זה לא יהיה מזון, אנחנו מבינים שזה לא יכול להיות מזון, שעבר GMP ועליו תהיה חותמת שהוא אינו מכיל מפני שאין יכולת ליצור כל כך הרבה מנות וזה גם דורש תהליך מאוד מורכב שלוקח זמן לפיתוח מניעת סיכון כאשר רוב חברות הקייטרינג אינן יכולות לעשות. זה לא ישמש אוכל לילדים האלרגיים אבל זה יפחית את הסיכון לחשיפה של האלרגנים השכיחים.

אני רוצה לשאול בנקודה הזאת. את מדברת על קייטרינג. ברוב מעונות היום – ותקני אותי אם אני טועה, כי יכול להיות שאני טועה - מגיל לידה עד שלוש, הבישול נעשה בבית. זאת לא חברת קייטרינג שמביאה את האוכל.

צריכה להיות היערכות נפרדת. בחלק מהמעונות הם כבר עושים את זה אבל צריך לזכור שחלב שהוא האלרגן הכי שכיח, הוא מוצר מזון בסיסי לתינוקות והוא מעלה קשיים לא פשוטים בהתנהלות המעונות, בפרט עם הילדים המאוד קטנים. ילדים צריכים לקבל מזון שהוא לא רק אינו מכיל אלא הם צריכים לקבל מזון מקיף ומגוון ויש התנגשות וקשיים לעשות זאת עבור כלל הילדים לעומת הילדים עם הצרכים המיוחדים. מאוד חשוב לציין שהילדים האלה הם ילדים רגילים לכל דבר מלבד הצורך הזה.

אנחנו מתחילים לעבוד על החלק הזה. זה דורש פנייה לקייטרינג, הגדרת התפריט ושינוי התקנות של הצהרונים שפורסמו כבר.

על הצהרונים אנחנו נדבר אחר כך.

אני מדברת על האוכל שמסופק באמצעות קייטרינג.

בנושא ההדרכה אנחנו עובדים יד ביד ואנחנו רוצים להגדיר מה התכנים. אנחנו הגדרנו מה התכנים שצריכים להיות והם בעצם המרכיבים של מניעה והמרכיבים של התמודדות כאשר זה בתהליך מואץ.

ההדרכה בעצם תחייב את כל צוות המעון באשר הוא. נכון? נכנס צוות חדש, בעצם ההדרכה מתגלגלת הלאה למי שנכנס.

אני רוצה למקד את הדיון הזה מגיל לידה עד שלוש.

את מדברת על ההדרכה החדשה שאנחנו מכניסים.

כן.

הדרכה קיימת. מעון חייב לעבור אותה.

זה נחמד שיהיה, אבל זה לא באמת כי יש שם איזושהי מחויבות ליצור סביבה מגנה.

נכון. ברגע שניכנס לזה, נבנה תכנית עבודה וניכנס לרוטינה.

יש לי כמה שאלות. ההדרכה היא חשובה, במיוחד שהיא לא וולנטרית, במיוחד שהיא מחייבת, מחייבת מהבחינה הזאת שברור לכולנו שהיא נעשית לא כי צריך לסמן וי כמו עוד הרבה דברים שעושים לצערי הרב, אלא כי אנחנו מוכוונים עם הפנים באופן כזה שהמעון יהיה סביבה בטוחה עבור ילדים אלרגניים וההדרכה היא חלק מזה, גם במניעה וגם בהתמודדות עם התקף של אלרגיה.

בתוך התכנית הגדולה עליה דיברנו ממש בסוף המושב האחרון, דיברנו גם על הצורך של ההיערכות של המסגרת מהבחינה הזו שיש למשל שטח מזון שהוא נפרד משטח משחק. זאת אומרת, ליצור אזורים, אזורים של האכלה ואזורים אחרים של משחק כדי להקטין את החשיפה למזון בלי קשר למה אוכלים במעון. ברור לחלוטין שאם אתם פונים לחברות הקייטרינג, מן הסתם גם בתוך המעון, מי שמכין את האוכל בבית, גם הוא יקבל את ההנחיות בהתאם, מה מכניסים, מה לא, ואם משתמשים באלרגן כזה או אחר איך מפרידים אותו ולא יוצרים חשיפה של אותם ילדים אחרים שנמצאים במעון ואלרגיים לאלרגן הזה.

זאת אומרת, יש שורה של צעדים שחייבים להיעשות חוץ מההדרכה והשאלה היא אם הוועדה באמת הולכת לתכנית המקיפה הזו כדי לראות איך אנחנו תוקפים את זה מכל הכיוונים או נשארים רק במקום של ההדרכה ושל האפיפן.

לזה בדיוק התכוונתי עת אמרתי להסדיר. לתת מענה כולל לכל הצרכים כאשר חלק מזה זאת תזונה כפי שליזה אמרה ואיך המעון יהיה בנוי, ככל שהוועדה תמצא לנכון להיכנס לדברים האלה.

זה מחויב המציאות.

ברור.

כי אחרת אנחנו לא באמת יוצרים סביבה בטוחה.

שאלה נוספת לגבי הצפי. אנחנו נצליח לעמוד בזה עד דצמבר גם אם אנחנו ניצור איזשהו מדרג של מעונות? לצורך העניין, מעונות שאין בהם ילדים אלרגיים כרגע, נשאיר אותם לסוף התהליך כשאנחנו מתכוונים שבסוף השנה הזו כולם כבר יהיו תחת הכשרה ותחת הסדרה של כל הנושא הזה. אלה שבאמת צריכים, אנחנו נצליח לעשות את זה עד דצמבר?

הוועדה מודעת ללוחות הזמנים ואנחנו פועלים במרץ. יש לנו ישיבות, לדעתי אפילו יותר מאשר אחת לשבוע.

יפה. זה משמח.

הנושא מורכב. יש הרבה נושאים והרבה סוגיות, אבל אנחנו לגמרי מודעים ללוח הזמנים ועובדים קשה.

אם אנחנו לא מצליחים, ולמרות כל הרצון הטוב והאינטנסיביות ובאמת המאמץ של כולם, ואני יודעת שאתם עושים מאמץ מאוד מאוד גדול, לא יצליחו לעמוד ביעד של ההכשרה של כל מי שצריך, יישארו במקומות סייעות שלא עברו הדרכה? או שצריך להפנות את השאילתה הזו למנכ"ל המשרד?

זה הכול תלוי בהתקדמות של הוועדה. יש עוד זמן, אבל אנחנו לא ניזכר ב-30 לדצמבר. עם התקדמות הוועדה, נראה לאן זה הולך. יכול להיות שהוועדה תיקח נושאים מקצועיים שיחייבו החלטה בכל מקרה. נצטרך לראות בשבועות הקרובים.

אני אשמח שהוועדה תיקח בחשבון גם מה קורה עם ילדים מאוד מורכבים. זאת אומרת, ילדים שהם בקצה. אנחנו תמיד מתייחסים לסך כל הילדים האלרגיים, אנחנו כבר למדנו בדיונים השונים, וקיימנו לא מעט, שיש מנעד רחב. רובם באמת יכולים להסתדר בסביבה שיש בה מניעה וכולי, אבל יש לנו את הילדים שנמצאים ממש בקצה הרצף, מולטי אלרגיים, אלרגנים בהערכה ומשהו שהוא הרבה יותר. השאלה איזה מענה אנחנו נותנים לו, שגם זה יהיה על שולחן הוועדה. בסדר?

כן.

תודה רבה. ארגון יה"ל.

אנחנו נכחנו במרבית הישיבות ואני בהחלט רוצה לציין שיש נכונות ויש התגייסות ואכן מפגשים של יותר מפעם בשבוע כדי לנסות למצוא פתרון. יש מערך הדרכה שמתקדם מאוד. אנחנו לא כל כך רואים איך זה יכול לקרות ויש כמה דברים שמטרידים אותנו. קודם כל, הנושא של ההטמעה של התכנית. גם מערך ההדרכה עוד לא הסתיים והשאלה היא כמה זמן ייקח. מניסיוננו, מכיוון שאנחנו בעצמנו מדריכים, אנחנו רואים כמה מורכב לתאם הדרכה, להגיע למקום ואיך אתה מגייס את כל הצוות. אנחנו לא רואים את זה קורה תוך חודשיים בכל המעונות בהם יש ילדים אלרגיים.

לא נמצא פתרון למרות שניסינו וזה עמד על השולחן לילדים המולטי. אלרגנים שאי אפשר להוציא אותם מהמעון. יש מולטי שאפשר בהחלט להתייחס אליהם כמו ילדים אלרגים לאגוזים לדוגמה והנושא של אלרגיה לחלב בגילאים הצעירים מאוד. ניסינו יחד למצוא פתרון ולא מצאנו שום פתרון הולם מעבר לעובדה הברורה שכוח אדם מסוים צריך להשגיח על הילד הזה. אנחנו כרגע לא רואים פתרון. זה נושא שעבורו לא עמדה על הפרק איזושהי הצעה קונקרטית. אנחנו לא מוצאים פתרון פרט לעובדה שמישהו צריך להשגיח על הילד הזה בגילאים של הבקבוקים וקצת לאחר מכן.

בהחלט הוכנס הנושא של המניעה. עוד לא ראינו אבל נשמח לראות את ההדרכה כי אני חושבת שתשעים אחוזים הוא הנושא של המניעה ולאחר מכן הטיפול. נשמח לראות לאן נתקדם. אנחנו בהחלט מעלים כסימן שאלה גדול את הנושא הזה של העמידה בזמנים ומבקשים להאריך את הנושא של הסייעות גם כדי להוריד את הלחץ של ההורים. בהתחלה אמרת שלושים בדצמבר, ואנחנו לא רוצים להגיע לשלב הזה שכמה ימים לפני סוף החודש אלא הרבה לפני כן לאמוד יותר נכון את הזמנים ולראות היכן אנחנו עומדים.

יש כמה דברים וסליחה, כי מאיה היא החלק הנחמד של עמותת יה"ל ואילו אני אהיה קצת בצד השני. אני מודה שאני מהצד של החוששים. יש לי תחושה קצת לא נוחה באופן כללי, גם מבחינת העובדה שאנחנו, עם כל הכבוד בסוף אוקטובר, יש לנו סייעות עד סוף דצמבר ובעוד חודשיים לא יהיו סייעות. לתחושתי אנחנו פסע לפני זה שנגיע לאותה סיטואציה בה היינו בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. משרד הרווחה לא שש לאשר את הסייעות ואני רואה איך אנחנו מגיעים ל-1 בינואר בדיוק באותו מצב כמו שאנחנו עכשיו, עם תכניות מאוד יפות ועם רצון מאוד טוב אבל לא באמת עם משהו שקורה בפועל בשטח.

אנחנו שעושים את ההדרכות האלה כל השנה יודעים היטב מה זה אומר להדריך מעון. רק כדי לסבר את אוזנם של מי שיושב כאן, כשאני מדריכה במעון, זה יורד עד לרמת המוצץ. איפה אני שמה מוצץ של ילד אלרגי, איפה אני שמה את הבקבוק שלו, מה אני עושה כשנשפך כאן על השולחן חלב, מה אני עושה אם ילד פלט. זה יורד לרמות הכי קטנות. צריך להבין, ויש לי הערכה רבה למד"א ואני מודעת ליכולות שלהם, שכאשר אנחנו מדברים על הדרכה ועל ההכשרה, זה ברמות האלה. זה לא רק איך אני מזריקה אפיפן. אלה שטויות. כשאנחנו עושים הדרכה, שלוש דקות מההדרכה שלי הן איך מזרקים אפיפן. החכמה היא באמת בסופו של דבר לרדת לפרטים הקטנים. אנחנו יודעים היום שיש לפחות 400 ילדים אלרגיים שיש להם סייעות. רובם הם במעונות אחרים ולא באותם מעונות. אנחנו מדברים בערך על 400 מעונות שחייבים הדרכה באופן מיידי כי אחרת לא יהיו להם סייעות ב-1 בינואר. אני לא יודעת איך עושים הדרכה - ואני עושה לפחות שתי הדרכות בשבוע, כל אחת מאתנו עושה כך – ב-400 מעונות בחודשיים מה גם שהתכנית עוד לא מוכנה ועוד לא ראינו את שלב המניעה. כמו שאמרתי, יש לי הערכה גדולה מאוד למד"א.

אתם נמצאים באינטראקציה עם מד"א? או שהם פועלים בערוץ אחד ואתם בערוץ אחר? אני חושבת שיש חשיבות, ואנחנו אמרנו את זה גם בדיונים הקודמים, שלגופים המקצועיים תהיה אינטראקציה בעצם התהליך שקורה כדי שנוכל לדעת שאנחנו יוצאים לדרך כשהקפנו את הכול. אפילו ברמת החשיבה המשותפת לדעת שנגענו בכל הפרמטרים שצריך. השאלה אם באמת יש שיתוף של הארגונים האלה.

אני חושבת שהארגונים יכולים לומר שיש שיתוף אתנו. אגב, אני ישבתי עם מד"א על הפרטים. אני בקשר עם האיגוד של הרופאים – אני בקשר יותר מפעם בשבוע עם יושב ראש איגוד האלרגולוגים – לגבי התכנים המקצועיים, שזה בוודאי כולל הרבה מעבר לנושא של הדרכת אפיפן.

הסיפור של המניעה הוא דרמטי.

במעון יש למשל שולחן בחצי גורן ובדרך כלל שם הילדים יושבים לאכול. איך אני מושיבה אותם? הילד האלרגי יושב לבד? לא. אני לא רוצה שהוא ישב לבד. איך אני מושיבה אותו בחצי הגורן הזה? אני יורדת לפרטים האלה למרות שאני יודעת שזה יותר מדי פרטים אבל זה כדי לסבר את האוזן עד כמה הדרכה כזו היא מורכבת. נכון שיש קשר בין הארגונים ומד"א והצוות הבין-משרדי אמורים להעביר אלינו את התכנית למניעה, אבל אני אומרת את זה כדי שנבין עד כמה זה מורכב ועד כמה זה כמעט בלתי אפשרי לעשות את כל הדבר הזה בחודשיים. זה הדבר הראשון שרציתי לומר.

הדבר השני שרציתי לומר, הוא לא פחות חשוב מזה ואת נגעת בזה בסוף דבריך קודם לכן. צריך להבין שגם בסוף התהליך הזה לא יהיה מצב שלא יהיו סייעות בכלל. רוב הילדים האלרגים בגילאים האלה, הם מולטי אלרגים. לא רובם אבל הרבה מאוד מהילדים האלה הם מולטי אלרגיים והרבה מאוד מהילדים האלה הם אלרגים לחלב. מעבר לעובדה שאני אומרת שמאוד מורכב להתמודד במעון עם ילד אלרגי לחלב למשל, אני לא יודעת אם נמצאים כאן נציגי הארגונים – סליחה, אני לא מכירה אותם – אבל אני רואה מה קורה היום בשטח. אני לא מכירה נציג של ארגון שיהיה מוכן לקחת על אחריותו, ואני יודעת ממה שאומרים לי, ילד אלרגי לחלב ללא סייעת. אני אומרת גם לנו כאן כמי שבסופו של דבר מקבלים את ההחלטות ומוציאים את הדברים לפועל. אני לא בטוחה שגם אנחנו צריכים לקבל החלטה כזאת של ילד אלרגי לחלב גילאי אפס עד שלוש, עם בקבוקים, עם פליטות, שנוגע בכל דבר ללא סייעת.

אני רוצה לומר לנו שהתהליך הוא נכון, הוא חשוב, טוב שהוא קורה וטוב שהוא קורה באופן הכול כך מעמיק הזה, אבל בסופו של התהליך הזה לא יהיו סייעות אלא יהיו בערך חמישים אחוזים מהסייעות שיש היום.

אני מסכימה לגמרי שבסופו של דבר יהיו אותם ילדי קצה לצורך העניין שבאמת יידרשו לאיזשהו סיוע, בטח לא של שעתיים כי בואו נודה על האמת, גם השעתיים שהם מקבלים היום, זה בדיוק כמו כלום.

ברור. לגמרי.

צריך לחשוב איך אנחנו עושים את זה באופן רציף. הוועדה יכולה לתת רעיונות. יש מספיק רעיונות יצירתיים כדי לראות איך אנחנו יוצרים מתחמים שאולי יש שם יותר ילדים ויש סיוע וליווי רק לאותם ילדים למשך כל היום. לא חסרים רעיונות טובים. אבל – ואני מוכרחה לומר את זה – צריך לראות גם איך אנחנו לא יוצרים התמסחרות סביב הסיפור הזה של הסייעת ולא פותחים את הפתח. שאנחנו יודעים באמת כמערכת ללכת ולתת את המענה לילדים שבאמת צריכים כי גם באלרגיה לחלב יש רצף.

יש ועדת חריגים. בסופו של דבר ועדת חריגים בודקת כל מקרה.

אני אומר לך למה. יש איזושהי נטייה במעונות – יסלחו לי נציגי הארגונים אבל יש לי עדויות חיות – של הורים שמגיעים עם אלרגיה ואומרים שהילד אלרגי לבוטנים או הילד אלרגי לחלב, רק צריך לראות שהוא לא בסביבה. אומרים להם שהם זכאים לסייעת ושיבקשו מהרופא שיכתוב להם סייעת ויגיעו לרווחה. הסיפור הגדול, ואותו אנחנו פגשנו בסוף שנה קודמת, הוא שכאשר החליטו שמי שרשום לו שהוא חייב סייעת, לא יוכל להתקבל למעון, אז הם חזרו חזרה לרופא כדי שיוריד את הסייעת או לחילופין היו כאלה שהאמינו פתאום בזה שהם חייבים סייעת והתחילו להילחם על זה. יצרנו כאן איזשהו מצב של אבסורד. זה מורכב, זאת מציאות מאוד מאוד מורכבת.

אישרו סייעת רק לשעות הארוחה.

זה לא משנה. אני תיארתי כאן מציאות שהיא באמת מאוד מאוד מורכבת. בסוף מה שקורה זה שמי שבאמת צריך את אותה סייעת צמודה, לא מקבל כי כולם הפכו להיות תחת אותה מטריה. זה מחייב את כל מי שיושב כאן.

כל מה שאמרת, אני מסכימה. אני גם חושבת שהרופאים האלרגולוגיים הבינו שיש כאן בעיה. הם כבר לא כותבים יותר. אגב, צריך סייעת או לא צריך סייעת, זה לא להחלטתם מי צריך סייעת ומי לא צריך סייעת. הם הוציאו הנחיה ברורה שהם לא כותבים את זה יותר בגלל הכאוס הזה שנוצר.

אז מי קובע מתי ובאיזה מקרה?

הרופאים לא קובעים את זה יותר בגלל ההתמסחרות הזאת, כי איזה רופא שאתה בא ואתה אומר לו שהילד שלך צריך השגחה, הוא יכתוב או לא יכתוב, מי לכאורה לחיים? איפה הוא חותך? איפה הוא חותך בבשר החי? שאמרו שהם לא כותבים יותר סייעת. האחריות שלהם היא לא לתת פתרון אלא האחריות שלהם היא לכתוב מה הבעיה והם כותבים מה הבעיה.

מי קובע אחר כך?

הם אמורים לכתוב שהילד סובל מאלרגיה, מה סוג האלרגיה ואיך מטפלים בה.

מי קובע אם הוא יקבל סייעת או לא?

אם יש הנחיה שהילד הוא בסכנת חיים, הוא מקבל סייעת. אם לא, אז לא. תהיה ועדת חריגים.

על כל אלרגיה כותבים שהיא סכנת חיים. אני טועה?

קודם כל, ברמה העקרונית, אלרגיה למזון היא תמיד מוגדרת כסכנת חיים, לא כי כל ילד הוא בסכנת חיים אלא כי אתה אף פעם לא יודע איך אלרגיה תתנהג. יכול להיות שפעם אחת היא התנהגה כך ובפעם הבאה היא תתנהג אחרת ולכן אף רופא לא כותב לא בסכנת חיים, משום החשש הזה. אבל עדיין זה כבר לא יהיה באחריות הרופאים לכתוב אם צריך סייעת או לא צריך סייעת כי מה שגרם הרבה פעמים להתמסחרות הזאת, זה הדבר הזה. עכשיו צריך לראות מה עושים עם זה. לכן קיומה של ועדת חריגים חייבת להיות חלק מהתוצרים של אותו צוות בין משרדי שיקבע מי הילדים.

בה בעצם ישב איש מקצוע.

נכון.

מאיגוד האלרגולוגים.

חד משמעית. יחד עם אנשי משרד הרווחה, משרד הבריאות ואולי גם גורמים נוספים, שיעלו אליהם המקרים האלה.

אלה שני הדברים שהיה חשוב לי לומר אותם. תודה.

תודה רבה. המועצה לשלום הילד.

אותנו מדאיגים בעיקר שלושה דברים. חלק מהדברים נאמרו ולכן אני אדבר מאוד בקצרה.

לוח הזמנים והעובדה שנשארו רק חודשיים. אנחנו חושבים שגם כשזה יוטמע בשטח – ואם תוך חודשיים חלק מזה יוטמע, מה טוב – כדי לראות שזה מיושם הלכה למעשה, יכול להיות שצריך לשקול מתווה ביניים, לפחות ביקורת צמודה, כי זה שהצוותים מקבלים הדרכה לא אומר בסופו של דבר שהם אכן ידעו בפועל ליישם את הדברים בזמן אמת. לכן לפחות לחשוב על מתווה ביניים לתקופה מסוימת ולא לבטל בבת אחת את כל הסייעות.

נקודה נוספת היא המתווה של ועדת החריגים לגבי הילדים המולטי אלרגניים. אני לא ארחיב על זה כי הדברים נאמרו.

הנקודה השלישית שהיא החשש הממשי שלנו. ברגע שעל אנשי הצוות מוטלות יותר חובות, על פניו הרבה פעמים בפועל הם יאמרו שעדיף לא לקלוט את אותם ילדים. אני יודעת שהיום המשרד נותן לזה גב אבל בכל זאת צריך לתת לזה גב הרבה יותר חזק ומשמעותי, להנחות את הצוותים ולהוציא הנחיה מאוד מאוד ברורה כדי שלא יקרה מצב כזה שילדים לא יוכלו להיכנס למעונות.

אגב, ההורים היום הרבה פעמים מסתירים את עובדת היותו של הילד שלהם אלרגי, בדיוק בגלל הסיבה הזאת.

נכון.

אז באים אלינו המעונות ואומרים לנו שההורים הסתירו ולא אמרו להם. ברור שהם הסתירו. אגב, אנחנו לא מנחים את ההורים להסתיר חלילה אבל אני מבינה הורה שלא רוצה בשלב הרישום לכתוב שהילד שלו אלרגי כי הסיכוי שיקבלו אותו למעון הוא מאוד מאוד קטן.

אי אפשר ליצור מצב של איסור אפליה?

זה מעוגן בחוק.

אני יודעת שזה מעוגן בחוק, אבל אל תשכחו שנושא מעונות היום כרגע לא כולו בחוק וזה משהו שאנחנו עובדים עליו.

לא קשור לחוק של המעונות. כבר בחוק של אנשים עם מוגבלויות יש איסור באפליה.

אני יודעת, אבל זה לא חוק חינוך חובה לצורך העניין ואף אחד לא חייב לקבל אף אחד אלא זה משהו שהוא וולנטרי לגמרי. זה משהו שדורש הסדרה.

הם לא חייבים לקבל כל אחד אבל הם לא יכולים להפלות מישהו בגלל זה.

בסדר. אז אם יאמרו שזה בגלל משהו אחר. אנחנו נמצאים כאן יומיים? אני כבר לא יומיים כאן. צריך לראות איך אנחנו מחדדים את הסוגיה הזאת.

זאת שאלה של פיקוח ועמידה בנהלים. אנחנו מקבלים פניות ובודקים מול המעון כל מקרה לגופו.

יושבת ראש איגוד הגנים הפרטיים הארצי. בהמשך להחלטת הקיץ, מה שקרה זה שמעבר ל-400 ילדים שמסומנים כילדים אלרגיים שפונים למעונות בעלי סמל מעון, אנחנו במגזר הפרטי קיבלנו הרבה פניות להתחלק בגנים ובמשפחתונים פרטיים יחד עם האלרגיות של הילדים ולא בהכרח עם היכולת לתת מענה אפילו בסיסי.

לעניין ההדרכות. מדברים על הדרכות על כך שהם מכותבים למעון. זאת אומרת, מישהו בעל סמל מעון יהיה זכאי להדרכה כזאת או אחרת. יש לי משהו ממש גדול לומר על זה. כשלנו יש בחוץ חצי מיליון ילדים שנמצאים תחת המגזר הפרטי שלא נמצאים תחת סמל מעון, אנחנו חשופים הרבה יותר. אם נניח לא תתקבל החלטה להמשיך עם הסייעות או המעונות יחליטו באפליה כזאת או אחרת לא לקבל ילדים אלרגניים, וההורים ילכו לעבודה, הילדים האלה ייכנסו למערכת שלי. אני כן מבקשת שההדרכה תהיה נגישה. אני מאוד שמחה על הלומדה הזאת שאולי יהיה אפשר להוריד וללמוד אבל זה לא כמו הדרכה פרסונלית.

בלי קשר, גם לעניין המזרק. אם זה יהיה משהו שנוכל לרכוש אותו גם במערך הפרטי ולהחזיק אותו במסגרות שלנו לאורך תוקף מסוים – אני לא יודעת כמה זמן אפשר להחזיק דבר כזה בתוקף – גם אנחנו נשמח בחלק מההדרכות, לפחות לקודקודים אצלנו, לקבל הדרכה כללית כדי שנוכל להעביר אותה לצוות.

כל עניין כללי כגון תפריטים, מוצרים וכולי, שתצא הודעה לציבור. לי מאוד קשה לקלוט את כל המידע מהמקומות האלה שהם סגורים ומכותבים למעונות מכיוון שאנחנו נמצאים במערך שהוא אחר משלכם. הצוותים שלנו הם ללא הדרכה, הילדים שנמצאים אצלנו נמצאים בבתים סגורים, מאוד קשה לעשות שינוי במטבח של מישהי שהמטבח משרת גם את הילדים הפרטיים שלה, אין הפרדה לא במקרר ולא בשיש ולא בסירים. אבל אם כן נוכל לעשות משהו שהוא יוצר מניעה והדרכה – אני אשמח.

העליתם כאן שלפעמים הידיעה היא תוך כדי ריצה. אנחנו יכולים במגזר הפרטי לקלוט ילד שמפתח אלרגיה למשהו ללא ידיעה מוקדמת. אם אנחנו נוציא אותו החוצה, אנחנו ניתבע על אפליה. אם הילד הזה יצטרך להתדפק באמצע השנה על דלת מעון שכבר אין לו תקן, שהוא בתפוסה מלאה, שאין סייעת למערכת להקצות לו, זה שוב משאיר את ההורים בבית. אני לא רוצה להגיד לכם כמה הורים כרגע יושבים בבית עם ילדים אלרגניים. זה בלתי נתפס שעד גיל שלוש או עד גיל חוק חינוך חובה הורה יצטרך להתפטר מהעבודה או לייצר הכנסה נוספת כדי להחזיק מישהי נוספת במגזר הפרטי.

כבר נמאס לי להתחנן להעברת המידע גם אלינו. אנחנו כאילו אוויר. אני יושבת כאן, נציגה בודדת של הארגונים, הם כבר לא מגיעים, ואני ממש מבקשת שאם מתקיימת איזושהי ישיבה או ועדה, קחו אותנו. באמת, הם מגיעים אלינו. אני השנה טיפלתי בקיץ ב-15 כתבי תביעה בגין סכנת חיים לילדים או לחילופין כתבנו כתב היעדר תביעות לרעת הורים שלא יוכלו לתבוע את הגננת או את המטפלת.

קיבלנו את זה אלינו. תקלה בפני עצמה.

זה אבסורד כי אפילו בחוק כאן יש סתירה. לא נעים לכתוב להורה שיבוא לחתום שאם הילד נחשף בטעות או לא בטעות, שלא יוכל לתבוע את הגננת.

זה לא רק לא נעים אלא ספק אם זה חוקי.

אני מקווה שעוד שנה תהיו תחת חוק, כולכם.

אנחנו ממש מקווים.

זה יכלול גם את זה. אם כי אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לפתור את הסוגיה גם במעונות שנמצאים היום תחת חוק.

אני רוצה לחדד נקודה שהעלית ואני אומר את הכול בסיכום בצורה מסודרת גם כדי שתוכלו לקבל את זה אחר כך. הנושא של הפצה לציבור לא רק ברמה של הגנים הפרטיים אלא גם ברמה של ההרגעה. ברגע שהציבור חשוף למידע, שהוא יודע מה התהליכים שקורים, שהוא יודע מה נעשה, הוא מקבל את האינפורמציה הזו, בסופו של דבר זה מוריד לחץ ומוריד מתח. אני חושבת שצריך לחשוב על דרך שבה אנחנו ננגיש את המידע הזה לציבור הרחב בלי קשר אם הילדים של אותם אנשים הם אלרגיים או לא. זה בהחלט יכול לעשות חצי מהעבודה.

אתם לוקחים גם את המשפחתונים?

כמובן.

דבר ראשון, אין חצי מיליון ילדים במערכת הפרטית.

אנחנו לוקחים נתוני ילודה בכל המגזרים.

לפי אומדנים שלנו, במערכת הפרטית בגילאי לידה עד שלוש יש כ-120 אלף ילדים.

לשנתון.

לא.

המספר שלך לא נכון. אתה יכול לבדוק עם מבקר המדינה.

בשנתון יש כ-150 אלף ילדים.

תכפיל את זה בשלוש שנים.

אבל זה כולל את המערכת הפרטית, זה כולל את המערכת המפוקחת וזה כולל בבית.

צריך לתת כיסוי גם למערכות האלה ולראות איך לפחות אנחנו מנגישים את המידע. נושא המספר כרגע פחות קריטי. הוא גם ייבדק. חשוב שנגיע אליהם במהות, לכל מי שנמצא שם.

מבחינת ההכשרות. המשרד בכובעו כזרוע עבודה, יש גם אגף להכשרה מקצועית שמפקח על הכשרות כאשר בין היתר יש שם הכשרות של מטפלות מעונות יום. יש המון מטפלות במגזר הפרטי שעוברות את ההכשרות מטעם האגף להכשרה מקצועית, סוג 1, סוג 2, כל הסוגים הרלוונטיים ויש שם גם רכיבים של עזרה ראשונה וכולי והמערכת הפרטית נעזרת בהם. שלא נדבר על האקדמיה. יש תארים לחינוך לגיל הרך וכולי וגם הם נגישים לכל הציבור. המערכת הפרטית עושה בזה שימוש.

מבחינת הנגשת מידע. בעיקרון כל המידע, כל ההנחיות, הנהלים והסילבוסים מפורסמים באתר שלנו. כל שאלה שיש, אני זמין, האגף זמין.

כן, אבל זה הסיפור. אני כאזרחית מן השורה לא אכנס עכשיו לאתר שלכם כדי לראות אם יש מידע על ילדים אלרגיים.

נכון, במיוחד שהאתר ממילא עמוס.

אני אתן לך דוגמה. בית הספר של הבת שלי. נכנסתי לבית הספר ביום הראשון ללימודים ואני רואה שלט ענק בכניסה ואחר כך מצאתי אותו גם בגדלים אחרים: לא מכניסים אגוזים בשום צורה וזה מפורט. לא שוקולד, לא ממרח נוטלה וכולי. נותנים דוגמאות להורים. ראיתי את השלט הזה והוא מאויר באגוזים ובתמונות של כל המאכלים. זה משהו שגם נכנס לתודעה. הייתי מרוצה. אפילו צילמתי את זה. מסתבר שנכנס ילד אחד עם אלרגיה אבל זה עניין של מודעות והורים שאין להם בכלל ילדים אלרגיים נכנסו לשם וראו את זה ואני שמעתי וראיתי אותם ניגשים למנהלת ואומרים כל הכבוד על הרגישות וכל הכבוד על ההכלה. זה עושה משהו לציבור. זה מרגיע גם את מי שלא שם כי הוא יודע שהמערכת מתייחסת.

אם אתם כמו שאמונים על המעונות יוצאים ומוצאים את הדרך, וזה שווה דיון בוועדה, להביא לידיעת הציבור שנעשים מהלכים כאלה ואחרים, תאמין לי שזה ירגיע גם את ההורים שאין להם ילדים אלרגיים.

זה עוד מנגנון הגנה.

נכון. זאת גם המודעות של ההורים האחרים שהיא מאוד מאוד חשובה כי אנחנו צריכים את השיתוף של ההורים האחרים שנמצאים בגן. הרבה פעמים דווקא הם אלה שעושים צרות ומתנגדים ולא מוכנים להוציא את אותו אלרגן. אנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה. צריך לחשוב בצורה מאוד מאוד רחבה ואני בטוחה שבסופו של דבר זה לבד יאפשר לנו ליצור מניעה ברמה הרבה יותר גדולה מכפי שיש היום.

אני מקבל את זה.

תהיה מניעה אפילו בבתים.

נכון. זאת מודעות. אלה ימי הולדת. זאת נגזרת של הרבה מאוד דברים.

אני רוצה להוסיף ולומר שאנחנו דנו בזה. התחלנו לדון בזה. אחת הסוגיות היא גם איך אפשר לאפשר הנפקת מזרק אפיפן למעון או למסגרת שאינה נושאת תו. היו לנו שיחות על כך ואני אשמח להיות בשיחה אתך לגבי מציאת הדרך כי זה לא יהיה חופשי לכל אחד אבל נצטרך איזשהו תיעוד לגבי המסגרת שתוכל לקבל את זה. אנחנו חושבים שזאת סוגיה מאוד חשובה לאפשר את המידע למקומות הפרטיים.

עוד משהו לא קטן. בסוף צריך לזכור שאנחנו לא תחת עולם של חוק פיקוח וכיום המערכת המפוקחת היא המערכת המוכרת.

לא לעוד הרבה זמן.

היום השר הגיש תזכיר חוק.

מצוין.

אנחנו מאוד מקווים שהפעם זה יישא פרי. אנחנו נשקיע את כל המאמצים כדי שהצעת החוק הזאת הפעם כן תתקדם אבל כל עוד אין חוק פיקוח, המערכת המפוקחת היא המערכת המוכרת ובמערכת הפרטית, אנחנו פשוט לא שם.

יש לי כאן שלוש אימהות – שולמית, יהודית ודבורה – מאותו ארגון. אני מציעה שאחת תדבר.

אני נציגה של העמותה הישראלית לאוטופיק דרמטיטיס. אוטופיק דרמטיטיס הוא בעצם אגזמה, פריחה חזקה בעור, אבל השם אוטופיק בעצם כולל בתוכו אלרגיות, אסטה ואגזמה. בארגון שלנו אנחנו מקבלים הרבה הורים שפונים בנושא של האלרגיה. בגיל הזה של אפס עד שלוש, בערך ארבעים אחוזים של הילדים שיש להם אוטופיק דרמטיטיס, סובלים מאלרגיות למזון וחלקן מסוכנות.

אני הייתי מבקשת שכאשר אתם יושבים על אותם ילדי קצה מורכבים בקשר לסייעות, תביאו בחשבון את הנושא הנוסף שהוא לא נושא אלרגיה אלא נושא של אוטופיק דרמטיטיס, שזה נושא שרואים אותו ומאוד מאוד מהר המעונות מסרבים לקבל את התינוק כי יש לו פריחה אותה רואים, הוא מתגרד וצריך טיפול. הילדים הללו זקוקים לסייעות.

בחוק עדיין אין את זה. אנחנו עמותה צעירה ומקווים מאוד מהר להגיע למצב שהוא יהיה.

אם יוצרים תהליך של מניעה לצורך העניין כמו שדיברנו קודם?

זה לא עוזר לאוטופיק. זה לא מספיק.

הילדים חיים בסביבה נקייה, הגיינית וסטרילית.

מה זה קשור לסייעת?

מה שקורה באוטופיק הוא שהעור חדיר לאלרגנים והאלרגנים שמשפיעים על העור האוטופי זה לא רק זה שהוא אכל מוצר חלב או נגע בחלב. אלה דברים שכולנו חשופים אליהם באוויר ועור האוטופיק מגיב בתגובה.

מה המשמעות של סייעת כאן?

כשהילד חוזר מהגן עם גופיה מלאת דם כי הוא מגרד את עצמו לדעת. סייעת יכולה להסיח את דעתו, להחזיק לו את הידיים, למרוח לו משחה, לשים לו כפפות. הגננת לא פנויה לטפל בילד שהחשיפה גורמת לו לגרד ברמת שהוא לא יכול להתמודד לבד. הוא חייב אתו מבוגר ושמירה מאוד מאוד צמודה.

לא להתעסק בדבק. יש הרבה דברים בגן. אני יכולה להגיד שהסייעת הצמודה, רוב העבודה שלה היא סביב העור האוטופי ופחות האלרגי כי באלרגיה אפשר לשמור. היא יותר עסוקה באוטופיק. מספיק אם הוא נרטב קצת, צריך להחליף לו את החולצה. שלא יצא לשמש, שלא יצא לחצר ובזמן שכל הילדים בחצר, הסייעת נמצאת אתו בגן ומספרת לו סיפורים, משחקת אתו ואפילו מזמינה עוד חברים כדי שלא יהיה לבד. יש כל מיני דברים קטנים. טיפת שתן שהוא מטפטף על הרגליים, זה צרחות וצריבה מטורפת. אם הגננת תבוא עם מגבון, הוא עוד יותר יצרח.

זה באופן שגרתי או רק בהתפרצות?

באופן שגרתי. אני יכולה להגיד שהילד שלי, שמונים אחוזים מהזמן נמצא בבית בגלל העור ולא בגלל האלרגיה. מתחילת השנה, הוא היה אולי חמישה ימים בגן כי הוא סובל. הוא מגיע לזיהום עור ואשפוזים. יום שהוא נמצא בגן מהתחלה ועד הסוף, זה מאוד מאוד נדיר.

אני אימא לילד אלרגי. לגבי אלרגיה לחלב, אמרתם מזון, אני חושבת שבאופן מיידי אפשר לעבור למטרנה. אני לא חושבת שחובה להביא להם חלב לארוחות כשהילדים משפריצים לכל עבר. המנהלת לא מסכימה לוותר על זה ואולי אם זה יבוא ממשרד הרווחה, יסכימו להוציא את זה מהמעון.

כתב התחייבות שאני חייבת לחתום עליו שאני מתחייבת להביא מישהי צמודה ושאני פוטרת אותה מכל אחריות שהיא.

הסיפור הזה חייב להיפסק.

זה משהו נורא. כך זה בכל מעון.

מעבר לזה, אני לא מבינה את המשמעות. אתם מראש מכניסים את ההורים לסטרס כך שגם אם הם לא היו שם, עכשיו הם יהיו שם כי לא לוקחים אחריות על הילד שלהם. זה נכון לגבי כל דבר כי כשאני שמה ילד בגן או במעון, אני מצפה שייקחו אחריות על הילד שלי בלי קשר אם הוא אלרגי או לא אלרגי. אני מביאה אותו בריא ורוצה אותו בריא. יש בעיה נוראית עם הסעיף הזה וצריך לראות איך אנחנו מורידים אותו, במיוחד כשהמערכת הולכת לקראת מהלך של לקיחת אחריות לא במובן הזה של עכשיו הכול עלינו אלא במובן הזה שאנחנו עושים את המקסימום כדי להתאים את הסביבה כך שהיא תהיה בטוחה, בדיוק כמו שאנחנו עושים הכול כדי שהסביבה תהיה בטוחה לילדים בהיבטים אחרים שלא קשורים לאלרגיה. אני מבחינתי רואה את הדברים די מקבילים.

יש כאן נציגה של חרות.

אני מדריכה חינוכית של מעונות נשי חרות. אני חייבת להביא כאן את הקול של המטפלות שנמצאות עם הילדים שלכם שלחוצות ברמות נוראיות מכל ילד שהוא אלרגי למשהו במערכת ולא משנה מה. אנחנו לא מגישים אגוזים ולא בוטנים, אנחנו לא מרשים להורים לתת במבה לילדים, ועדיין המטפלות פשוט בסטרס נוראי כי אולי. למשל, יש לנו ילד אלרגי בקריית שמונה שהוא אלרגי למשהו שעלול להכיל שומשום. זה כתוב על כל מיני דברים שלא קשורים כאשר למשל בקמח כתוב שעלול להכיל שומשום. הילד הזה לא יכול לגשת לזה. זה אמר המון היבטים. זה אומר שאי אפשר להביא עוגת יום הולדת וההורים שואלים למה אי אפשר להביא. יש המון דברים מורכבים.

אני חייבת לומר שגם לנו יש את הטופס הזה כי זה מרגיע את המטפלות שיודעות שהארגון איכשהו מגן עליהן. המטפלות נמצאות עם הילד והן יוצאות מגדרן. הן עושות את כל המאמצים ואת כל מה שאפשר כדי שהילד לא ייגע. לא לבודד אותו, להושיב אותו ליד השולחן ושהוא ירגיש חלק.

הטופס הוא לא הפתרון. לא יעזור כלום, הטופס הזה הוא לא הפתרון. בואי נחתום לך גם שאנחנו מסירים ממך כל אחריות שאם הילד טיפס במגלשה שהיא בטיחותית לגמרי והחליק.

זה לא אותו הדבר.

יש דרך אחרת. את יודעת מה יעשה את השקט לכולם? הדרכה נכונה וידע. זה יעשה את ההבדל.

אני מסכימה.

בסופו של דבר כשהן תדענה בדיוק מה יש שם, מה המשמעויות ומה צריך לעשות, זה כוח. לכן אני באמת תולה תקווה מאוד מאוד מאוד גדולה בתהליך גם של ההדרכה וגם של כל התכנית שפירטתי כאן כדי לאפשר להן להיות רגועות. זה נכון, מגיע להן להיות רגועות.

הן ממש בסטרס כי זה גם ההורים, גם המנהלת, גם אנחנו כולנו למרות שאנחנו מאוד מנסים להרגיע ומנסים למצוא כל מיני שיטות לכל ילד ולהתאים לו את מה שאפשר ולעזור להן כמה שיותר ולתת להן, אבל הן לא רגועות כי בסופו של דבר הן נמצאות עם הילד והן אחראיות עליו. אם חס וחלילה יקרה משהו, אני מכירה מטפלת באופן אישי שלא חזרה לעבוד כי ילד העלה חום ופרכס. הוא לא היה אלרגי אלא הוא רק פרכס והיא לא חזרה לעבודה יותר בגלל הלחץ. זאת אומרת, יש כאן גם סטרס שאנחנו חייבים לתת לו מענה. הסייעת, תאמינו לי, היא מרגיעה אותן. זאת אומרת, יש עוד מישהו שנושא אתן בנטל.

ודאי, כי זאת אחריות שלה.

זאת לא רק אחריות שלה. הן עדיין נמצאות שם. אם חס וחלילה קורה משהו, הן כולן מתגייסות וכולן מטפלות בילד ביחד.

כן, אבל האחריות היא עליה. אני בתפיסה קצת אחרת, בגישה חינוכית אחרת. זאת אומרת, ילד נמצא בתוך מערכת חינוך, אנחנו שם בשבילו. אני בטוחה שאם נקבל את הכלים הנכונים, גם יאמינו לנו שאנחנו שם בשבילו ואנחנו נעשה את המקסימום. לסעיף הזה אין מקום. אין לו מקום. באמת, זה כאילו לומר שהילד שלך כאן, אבל הוא לא באמת שלנו או אצלנו. יש כאן אמירה מאוד קשה. צריך למצוא את הדרך הנכונה לעשות את זה ואין שאלה שצריך גם להרגיע את המטפלות. אני חושבת שהדרכה נכונה וכלים, בהחלט יוכלו לעשות את העבודה.

לנו יש במעונות 16 אלף ילדים בשנה זאת בגילאי לידה עד גיל שלוש, מתוכם יש לנו 116 ילדים עם כל מיני עיכובים ואלרגיות אבל אנחנו נתמקד כרגע באלרגיות. יש לנו 73 ילדים שמוגדרים כאלרגיים. זה לא הרבה. יש לנו בסך הכול שמונה סייעות ואני מדברת רק על ענין האלרגיות. יש לנו סייעות לצרכים התפתחותיים אחרים. זה אומר שאנחנו בארגון שלנו עושים כדי לא להקל, כדי לא להכביד על ההורים, כדי לא למנוע כניסה של ילדים למערכת ולא להפחית את הצורך בסייעות ואת התשלום על ההורים.

הם לא אמורים. אני חייבת לפרק את הסיפור הזה ואני אומר את זה בכנות. הורה שצריך להביא סייעת לילד שלו לכל שעות היום, אני לא צריכה אתכם. אני אשאיר אותו בבית אתה. צריך להבין גם את ההיגיון בדרישות לפעמים.

אני רוצה להסביר. אנחנו יושבים כאן בכל הוועדות שדנות בנושא הזה. אמרנו לא פעם ולא פעמיים שחלק מהעניין הזה הוא במסמכים הרפואיים שאנחנו מקבלים מהרופאים. בעניין הזה אנחנו מרגישות שיש לנו איזשהו כאוס מוחלט מכיוון שמתוך מספר הילדים האלרגיים שיש לנו, יש לנו למשל 18 ילדים שיש להם מזרק אפיפן, אבל רק שמונה ילדים שיש להם סייעות צמודות כי המסמכים הרפואיים הם לא עקביים.

מזרק הוא לא תנאי לסייעת. אף פעם הוא לא היה.

נכון. אין יחס. יש לנו ילדים שהם מולטי אלרגיים ואין דרישה לסייעת. מצד שני, יש לנו ילדים שהם ללא מזרק אפיפן והרופא כותב שיש צורך בסייעת. זאת אומרת, אנחנו לא המוסד הרפואי. אנחנו המוסד החינוכי. כדי לדעת כיצד לנהוג, אנחנו מקבלים את האישור הרפואי מההורה, אני גם אמרתי את זה הקודמת, ומה שהרופא כותב, את זה אנחנו צריכים לבצע. אם הרופא כותב שהילד צריך סייעת, הוא לא יכול להיות במעון ללא סייעת, לנו אין שום אפשרות אחרת.

לא. זה לא ייכתב יותר.

זה לא נכתב יותר.

זה לא ייכתב יותר.

עדיין אנחנו מקבלים מסמכים בהם הרופאים כותבים מפורשות שדרושה סייעת למהלך היום או לארוחות.

להשגחה צמודה זקוק כל ילד קטן.

לילד רגיל הרופא לא כותב שהוא צריך סייעת.

אנחנו יודעים שכל ילד קטן זקוק להשגחה צמודה.

אני רוצה להתייחס למה שאמר חגי וגם למה שאמרה דוקטור ליזה. לעניין של ההדרכות ולתהליך שכרגע אתם עובדים עליו ואני קודם כל מברכת עליו. אנחנו בנעמ"ת, כל המטפלות שלנו, כל הצוות שלנו, עוברות אחת לשנתיים ריענון כאשר בתוך הריענון הכנסנו גם את העניין של החזקת המזרק והאלרגיות.

בעניין הזה יש לנו שתי בעיות. קודם כל, מה קורה עם מעון שכרגע אין בו ילדים אלרגיים. פתאום, אחרי פעם שנייה או שלישית שתינוק אוכל איזשהו מאכל, הוא מפתח אלרגיה. אני רוצה לדעת מי אז נותן איזושהי הדרכה שהיא הדרכה נקודתית למצב בו אנחנו נתקלים. הדרכה אחת לשנתיים היא הדרכה כללית. כשיש לנו ילד עם אלרגיה בתוך המעון או בתוך הכיתה, אנחנו רוצים ומבקשים הדרכה נקודתית כדי שתפרט את המצב הזה. לא תמיד אנחנו יודעים את זה בתחילת השנה כי הרבה פעמים זה קורה תוך כדי תנועה, כאשר תינוק בן כמה חודשים התנפח. לעניין הזה אנחנו מבקשים שאפיפן גם ייכלל בערכה של עזרה ראשונה.

אבל הוא לא מתאים לכל הגילאים.

הוא לא מתאים לכל הגילאים. אני יודעת, והרופאה תתקן אותי אם אני טועה, שבדרך כלל עד גיל שנה לא נהוג לתת.

זה ממשקל עשרה קילו.

אנחנו עד גיל שנה בכל מקרה כמובן לא נותנים, אבל מה אנחנו עושים במקרה כזה שערכת עזרה ראשונה תכלול גם את זה וכמובן עם הנחיות.

לגבי העניין של מניעה, וכאן אני ממש הזדהיתי עם כל מילה ומילה שאמרת. מה זאת אומרת מניעה? אם אלה בוטנים, אפשר למנוע. אם אלה אגוזים, אפשר למנוע. האם חלב או מאכלי חלב אפשר למנוע? אני לא יודעת. המשרדים יאמרו לנו.

דיברנו על המורכבות, שזה נושא שצריך חשיבה בפני עצמה וממוקדת.

אנחנו היום מקבלים הנחיות ממשרד הבריאות שאנחנו לא יכולים למנוע מהילדים את כל אבות המזון. יש לנו תפריט קבוע שהוא מאושר על ידי משרד הרווחה ואנחנו מחויבים לעמוד בכל פרט ופרט שלו. לצורך ההדגמה, אנחנו לא יכולים להחליף סלט כרוב בסלט גזר, אם זה לא מה שכתוב בתפריט. אנחנו צריכים לדייק לפרטי פרטים. אנחנו לא יכולים כרגע למנוע מוצר מסוים. מה קורה כשיש במעון – והדברים האלה קורים – מספר אלרגיות? יש לנו אלרגיה לדגים, אלרגיה לסויה, אלרגיה לחלב, אלרגיה לביצים, ומה אז אנחנו עושים?

כמה מקרים כאלה יש?

יש.

יש ילדים עם מולטי אלרגיה.

לנו יש ילדה כאן בירושלים באחד המעונות שלנו שיש לה כמה אלרגיות.

זה מקרה לוועדת חריגים.

יש לנו מקרים כאלה ואנחנו מבקשים לתת על כך את הדעת.

אגב, זה רק מחדד את זה – באמת אני אומרת, בגלל שזה גם הולך ומתרבה והרי אנחנו רואים שזו תופעה שהולכת ומתרחבת – שהמענה שלנו צריך להיות מאוד רחב ומאוד חכם. אני בכוונה אומרת את זה כך. המענה של היום הוא לא מענה. אני אומרים שיש סייעת, נשאיר את זה עד סוף השנה, אבל שעתיים ביום? מה קורה עם כל האלרגיה הזו, גם אם היא לא מולטי? מה קורה אתה בשאר שעות היום?

נכון. למרות שלא אוהבים שאנחנו אומרים את זה, אני חוזרת ואומרת שאנחנו לא יכולים לא להתייחס לריבוי הילדים ולתקינה המאוד מאוד דלה. אי אפשר לא להתייחס לזה.

בהקשר הזה הייתם הראשונים שהרמתם את היד ואמרתם שיש לכם בעיה. זה היה לפני מספר שנים. הסיבה שבנעמ"ת זה עובד מצוין היא כי הם הבינו לפני כמה שנים שהילדים האלה צריכים להיות במסגרות. לשם כך הם מקבלים אותם ויש להם רק שמונה ילדים עם סייעות. אבל אם נלך למסגרות אחרות, נראה שרוב המסגרות דורשות יותר סייעות.

רציתי לומר שבאופן כללי אני חושבת שצריך לתת קצת יותר סמכות וקצת יותר קרדיט לאנשים בשטח. סליחה שאני אומרת את זה כך אבל אני לא יכולה לסבול מישהו שבא ואומר לי שאנחנו לא מסוגלים להגיד להורים לא להכניס למעון חטיף שובי שהילד בא אתו בבוקר.

מקומות שרוצים, עושים את זה.

נכון.

והם יודעים הרבה פעמים להגיד להורים מה כן ומה לא בהקשר של דברים אחרים.

פשוט שיגידו.

צריך רק לרצות אבל כדי לרצות, צריך להיות מודע.

חד משמעית.

אני בהחלט קושרת את הדברים אחד בשני.

שום מעון, אפילו אם יש בו שלושים ילדים אלרגיים, אי אפשר להביא עוגת יום הולדת. אין דבר אין כזה.

השלטון המקומי רוצה להתייחס?

אנחנו תומכים בעמדת המשרד ובעמדת הוועדה. אנחנו חושבים שזה המהלך הנכון שצריך לפעול בו. צריך לראות מה קורה בין הזמנים.

נכון. כמו שהציגה המועצה לשלום הילד, שצריך איזשהו שלב ביניים. תודה רבה.

לשמחתי הרבה הילד שלי כבר נכנס לגן עירייה.

זה הדיון הבא.

לי היה את המקרה של השעתיים ביום. חברת כוח אדם דרשה ממני כסף על שאר השעות ולכן החלטנו להשאיר את הילד בבית. היה מדובר בגן פרטי. החלטנו שהאישה תשב בבית.

גם הגבר יכול להישאר בבית.

אני צריכה לברר את מה שאמרת. אמרת שהילד היה במסגרת פרטית?

לא. לא הכנסנו אותו למסגרת פרטית כי חברת כוח האדם שהייתה הזכיינית ברווחה בעיריית חולון דרשה ממני כסף.

אני מוכרחה לתקן אותך מפני שחברת כוח האדם של משרד הרווחה יכולה לתת מענה רק לגבי הילדים הנדונים ורק במסגרות מפוקחות. אנחנו לא דנים ולא מאשרים בגן פרטי. זאת אינפורמציה ששווה בדיקה. זה מדאיג אותי מה שאמרת.

לגבי ההדרכה. אצלנו בחולון כרגע כל סייעת שנכנסת למערכת החינוך עוברת הדרכה אצל רופא הילדים. בלי זה היא לא יכולה לעבוד.

מה יש לך להוסיף מעבר? זה דיון מקצועי והוא דיון מעקב. אנחנו ניפגש כאן שוב בקרוב כך שגם מי שלא ידבר עכשיו, יוכל לדבר בהמשך.

אני רוצה ממש לחדד כמה דברים ולעשות זאת בשיא הקיצור. לגבי הילדים המולטי אלרגניים שדיברנו עליהם. אני לא רואה איך בילדים מולטי אלרגיים אנחנו יכולים להימנע מהצורך בהשגחה אישית צמודה של אדם. צריך לזכור שסייעת היא גם הנגשה.

בכל שעות היום?

כן.

את רוצה סייעת לילד לכל שעות היום?

ילד מולטי אלרגני.

המקרים החריגים. בסדר. היינו שם.

אני רוצה רק לחדד את זה. בשבילו זה הנגשה. אנחנו מתייחסים לזה כאילו כוח אדם שצריך לממן אותו וזאת הנגשה. זה כמו שהוא יושב כל היום בכיסא גלגלים. זאת הנגשה.

אני רוצה לתקן אותך וזה ישרת אותנו גם בדיון הבא. אנחנו דיברנו על מקרי הקצה, הדגשתי אותם וגם כתבתי את זה. חשוב לי כן לומר ודווקא כאשת חינוך. אני לא רואה בכל סייעת הנגשה. אני הרבה פעמים רואה בהם לוויינים ואני גם רואה בהם כאלה שיכולים לפגוע בביטחון העצמי של הילד ובדימוי העצמי וביכולת העצמאות שלו.

גם מורה בבית ספר שלא מוכשרת כמו שצריך יכולה לפגוע בדימוי העצמי של הילד.

לא. אני לא רוצה זנבות לילדים. אם אני יודעת לתת להם מענה אחר וטוב ואיכותי לאורך כל שעות היום, שווה לעשות את זה. על הילדים שהם בקצה הרצף, אני לגמרי מסכימה אתך.

עליהם אני מדברת. צריך לזכור שיש גם מעונות שאין בהם הזנה מסודרת, במיוחד בבוקר, וילד מגיע אחרי שבדרך, באוטו של ההורים שלו, הוא אכל ושתה.

את מדברת על גילאי לידה עד שלוש?

כן. נותנים לו באוטו לנשנש במבה ואז הוא מגיע והידיים, הבגדים והגוף עם זה. כך מגיע הילד. גם את זה צריך לקחת בחשבון כשאנחנו מדברים על הדברים האלה.

לגבי הכשרה והדרכה. נאמר כאן בחצי מילה אבל הכשרה והדרכה בלי ריענון יותר מפעם בשנה, זה לא טוב.

לא. זה צריך להיות משהו בשוטף. אני תכף אתייחס לזה.

אני לומדת מההסבר שעשו בחינוך ואני רוצה לוודא שכאן שמים לב. לא להגיד צריך לתת. בהוראות שמוציאים צריך לכתוב בצורה מפורשת מי האחראי ומי תפקידו. אם מישהו צריך להזריק אפיפן, מי זה. האם זאת הגננת, האם זאת הסייעת, מי זה? לכתוב צריך, זה לא עוזר לנו. כעורכת דין, כמשפטנית, אני אומרת שהפועל הסביל הוא לא מתאים. אני יודעת שזאת נטייה של המדינה לכתוב את זה, אבל לא כותבים בחקיקה פעלים סבילים. צריך לכתוב בצורה ברורה ואקטיבית מי האחראי. הגננת תגיד הסייעת והסייעת תגיד הגננת.

את יודעת לאן את נכנסת כאן? אם אסתר לא נמצאת באותו יום, לא יהיה מי שייתן.

לא. אני מדברת על תקציב.

בכל מסגרת צריך שיהיו מספר אופציות כדי שתמיד יהיה מישהו.

אבל שידרגו אותן.

אני רואה בתהליך הזה משהו שצריך לכתוב גם את חינוך הציבור ממש. זאת אומרת, זה לא מספיק לחנך רק את הגננות או רק את ההורים בגן מסוים. כמשרדי ממשלה צריך להתחיל לחשוב על חינוך הציבור.

אנחנו צריכים לדאוג לכך - אני בזהירות אומרת לגבי ועדת החריגים – שלא יצא מצב שלוועדת החריגים יכול להגיש רק המשרד או הגן. גם להורה צריכה להיות גישה לוועדת חריגים כדי שלא נמצא את עצמנו בסוף עם ועדה שהיא לא נגישה לציבור.

תודה רבה על הדברים החשובים.

מד"א.

מגן דוד אדום. מד"א בהחלט מברך על כל ההמלצות שהועלו כאן לגבי ההדרכה והסיוע. צריך להקנות תוכנות למידה וכמו בכל דבר, מד"א יצטרך סיוע בתקציב לעניין הזה. ברגע שזה ייפתר, מד"א עם המערך שלו יכול לעשות את זה בפרק זמן של פחות מחודש.

מד"א יכול לעמוד בתהליך של הכשרה של חודש, לא פחות מחודש, לכל המעונות שאנחנו מדברים עליהם? יש לכם מספיק כוח אדם ויכולת לכסות את המערכת מהבחינה הזאת?

הכשרה של מה? היכולת להזריק?

לא. אנחנו דיברנו. אני אמרתי בדיוק מה המשמעות של הכשרה והסברה. לא חסכתי במילים כמו שראית.

אני מניח שאם יהיו המלצות להדרכה מסוימת, מה שיידרש על פי חוק, זה מה שמד"א יעשה. למד"א יש מערך ארצי פרוס בכל הארץ וניתן לעשות את זה. הבעיה כאן היא אמצעים כספיים. משאבים כספיים.

זה בעצם החוזה שאתה דיברת עליו. נכון?

כן. זה התהליך שעושים.

שעושים עכשיו בהתקשרות. מי שקובע את התכנית – רויטל, רק כדי להרגיע – זה אנחנו. המשרדים. יקבעו מה התכנית, מה אנחנו מבקשים, מה אנחנו רוצים שם ולצורך העניין מד"א הוא קבלן ביצוע, סליחה על הביטוי, מבחינת זה שהוא אמור לתת את המענה לכך. לא הוא מחליט. תודה רבה למד"א.

ברשותכם, אני רוצה לסגור את הדיון שהתארך מעט. הדיון הזה הוא דיון מעקב כדי לראות אם אנחנו באמת עומדים בלוחות הזמנים, מה הם האתגרים ואיזה עוד דברים צריך לחדד. אני חושבת שהדיון היא מאוד מאוד חשוב מבחינת הנקודות שנגענו בהן ברמת הפרקטיקה.

אני כן רוצה לשבח את נעמ"ת. עם כל השיח שיש לנו תוך כדי תנועה, לא תמיד הוא מעורר חיוך, אבל אנחנו תמיד נמצאים בשיח קבוע ואני בהחלט רוצה להודות לכם על הנוכחות התמידית שלכם בוועדה, לאורך כל הדיונים. אני חושבת שזה חשוב. כך גם לנשות חרות שהגיעו היום.

אנחנו ניפגש כאן בעוד כחודש, בנובמבר, לדיון מעקב. אנחנו לא נגיע לדצמבר כדי לראות מה קורה.

הנקודות שאני רוצה שאתם תתייחסו אליהן – אנחנו גם נכתוב אותן בצורה מסודרת – הן העניין של מתווה ביניים שעלה כאן, כדי לראות שאנחנו באמת מיישמים. גם אם העברנו את כל ההדרכה, גם אם אכן הצלחנו לעשות את זה בחודש או אפילו בחודשיים וכבר נכנסנו לשטח, לראות שבשטח מישהו עוקב ורואה שהדברים נעשים כמו שאנחנו רוצים כדי שאנחנו לא נפספס אף ילד.

לדון על הנושא של פתרונות לילדים בקצה הרצף, שאלה המקרים החריגים, ממש ברמת הפרוצדורה, מה עושים, עם מי עושים, מגדירים את הילדים אליהם אנחנו מכוונים את זה.

לוחות זמנים מבחינת ביצוע כדי שנראה שאנחנו גם מסוגלים לבקר את עצמנו.

הנושא של הפצה לציבור. את קראת לזה חינוך הציבור אבל אני עדינה. למדתי כאן להיות עדינה. אנחנו מנגישים את המידע לציבור כדי קצת להוריד לחצים כך שבאמת הציבור גם הוא יהיה שותף. אני חושבת שבסופו של דבר זה תורם לכולם. כמו שאמרתי, גם מי שאין לו ילד אלרגי אבל יש ילד אלרגי בכיתה של הבן או בגן שלו, כולם יוצאים נתרמים מזה.

הדרכות. הדרכה היא לא פעם בשנתיים. זה לא חלק מההכשרה של מורים. ההדרכות צריכות להיעשות באופן שוטף לפחות מדי שנה לכלל הצוות. אני חושבת שהמנהלים או המנהלות של המוסדות צריכות לקבל הדרכה באופן משמעותי, כך שהן תוכלנה להעביר את זה לצוותים גם אם יש תחלופה. אנחנו הרי יודעים שבמעונות יש תחלופה. שיהיו מספיק מוכשרות כדי להעביר את זה לצוות תוך כדי תנועה במהלך השנה אם וכאשר מתחלף הצוות. זה לא קשור לכך אם יש ילד או אין ילד אלרגי בגן. זאת אומרת, זה צריך להיות חלק מהחובה של כל צוות בכל מעון בלי קשר לנוכחות של ילדים אלרגים.

לבחון את הנושא של הכנסת פניסטיל ולא רק אפיפן לתוך הירקות במעונות. אני חושבת שזה משהו שהוא בידיים שלנו. אנחנו לא צריכים לחכות לחקיקה.

אלו הנקודות.

אני רוצה להודות לכולכם. יישלח לכם זימון ובחודש נובמבר אנחנו כאן לישיבת מעקב.

שיהיה לנו מושב פורה ומוצלח. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.