ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-10-24OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 190

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ז באלול התשע"ז (18 בספטמבר 2017), שעה 11:00

ביקור הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ברשות לשיקום האסיר

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

יפעת בר - מפקחת ארצית, אגף תקון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נורית יכימוביץ'-כהן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אריה ביבי - מנכ"ל רש"א

ד"ר רותם אפודי - מפקחת ארצית ומ"מ מנכ"ל, רש"א

גדעון ביאלר - מנהל מחוז מרכז, רש"א

רונית שפירא - ראש תחום שיקום אסירות, רש"א

אילנה קרוז' - יועצת נשים כלא נווה תרצה, רש"א

אורנת אורמיאן רבינו - מנהלת מרכז שיקום לנשים, רש"א

מעיין שרגני - יועצת תעסוקה תחום נשים, רש"א

ילנה ליבחרות - רכזת יחידת נשים נשים, דרום, רש"א

עליזה ניסן רוזן - עובדת סוציאלית, מרכז שיקום לנשים, רש"א

רונית סולימאני כהן - מדריכה טיפולית, מרכז שיקום לנשים, רש"א

רינה ייני כהן - אם בית, מרכז שיקום לנשים, רש"א

חיתאם סקר - מטופלת שיקום האסיר רש"א

שרון הרשברג - ראש תחום עבודה סוציאלית, בית סוהר נווה תרצה

ענת יוהנסקי - כתבת

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

ביקור הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ברשות לשיקום האסיר

בוקר טוב לכל האורחות והאורחים שהגיעו אלינו היום, אנחנו מאוד ציפינו למפגש המרגש הזה ועל ההזדמנות לחשוב ולדבר ביחד על שיקום אסירות משוחררות. אז אני רוצה לקדם בברכה את חברת הכנסת, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, גברתי עאידה תומא סלימאן, את צוות הוועדה, חברות צוות הוועדה, את הנוכחים הרשות לשיקום האסיר, ד"ר רותם אפודי - - - מנהל מחוז מרכז ברשות לשיקום האסיר, את אורנת, מנהלת המרכז שמארחת אותנו פה היום, תודה רבה. לאורחות ולאורחים, שרון הרשברג, ראש תחום עבודה סוציאלית בכלא נווה תרצה וכל שאר האורחות והאורחים, נציגי משרדי הממשלה השונים והתקשורת שהגיעו, עובדות תחום שכמו מזכירות וכמובן הנשים, המטופלות, שהיו - - - במקום הזה ומוכנות לבוא ולהשמיע את קולן. תודה.

שמי רונית שפירא אני עובדת סוציאלית ואני עובדת 14 שנים ברשות לשיקום האסיר. לפני 12 שנה הקמתי את היחידה לטיפול ושיקום אסירות משוחררות במחוז הצפון וניהלתי את היחידה במשך 12 שנה. בחודש האחרון התמניתי לראש תחום שיקום אסירות. אני רוצה להגיד שאני מבינה את גודל האחריות שמונחת על כתפיי לדאגה לשלומן, לשיקומן המיטיב של כל האסירות במדינת ישראל ואני מקווה מאוד לעשות את התפקיד בצורה טובה. תודה.

הכנתי מצגת, הזמן התקצר אז אני אעשה את זה מהר. חשוב היה לנו גם לדבר על ההבנות הייחודיות העכשוויות שהתפתחו בשנים האחרונות לגבי ההבנה של עבריינות ופשיעת נשים. כתוצאה מכך התפתחה גישה ייחודית ופרקטיקה נבדלת בתוך הרשות לשיקום האסיר לשיקום האסירות. אני רוצה להציג את מסגרות השיקום שלנו, את העבודה המשותפת - - - השיקום שלנו בקהילה וגם להצביע על מענים חסרים ועל צרכים שלא מקבלים מענה כלבבנו.

רק לפני שאת מתחילה את המצגת אני רק אגיד שתי מילים. קודם כל כמובן בוקר טוב. אני חייבת לכולם התנצלות על האיחור. בדרך כלל כשמחייבים אותי אני מדייקת בזמן אבל היום הכל היה מטורף. אנחנו תכננו את הביקור הזה כבר הרבה זמן לאחר שהוועדה עשתה סיור בנווה תרצה ונפגשנו שם גם עם הנציגות של הרשות וחשבנו שמאוד חשוב להגיע ולראות איפה בעצם עובדים על השלב של אחרי. היום גם באופן מפתיע יש לנו התכנסות של הכנסת של מליאת הכנסת, דבר שאנחנו עכשיו בפגרה, אז אנחנו לא אמורים לקיים ישיבות, יש ישיבה, כך שאף אחד מחברי הכנסת האחרים לא היה יכול להצטרף. אז שוב תודה שהתכנסתם, תודה שחיכיתם. תודה.

על פי ההבנות ומחקרים מהארץ ומהעולם והניסיון שלנו בשטח, פשיעת נשים בעצם נתפשת בראייה מגדרית עברייניות נשים בפשיעה נתפשות כסוטות ומפירות בשלוש רמות של הפרות: הפרת הוראות החוק אבל גם הפרת התפקיד הנשי והפרת התפקיד האמהי. הן בעצם נחשבות כמי שנמצאות מחוץ לזירה, מחוץ למקום הטבעי שלהן, המקום הטבעי הוא בבית עם המשפחה, out of place. גם לפני המאסר הן נתפשות במקום שולי כאשר הכניסה לכלא מהווה את החותם הסופי ומתייגת כבר קבוצה שתויגה קודם לכן.

גם שיקולים מגדריים נכנסים להליך הענישה והאכיפה. הענשת נשים על עבריינות היא גם ענישה על הפרת הסדר החברתי, על סטייה מהציפיות החברתיות. נכנסות שאלות לגבי המסוגלות ההורית שלהן, המסוגלות שלהן להיות נשים מתפקדות במערכת הביתית והמשפחתית והשאלות האלה קשורות לתהליך הענישה והרבה פעמים גם לתהליך השיקום בקהילה.

רוב הנשים שמגיעות לכלא סובלות מעוני ומתנאי דלות מתמשכים. חייהן מאופיינים בניידות ותלישות, הן בודדות, הן חסרות תמיכה, מרוחקות חברתית. ופה גם, בשונה מגברים שבדרך כלל נקודת המפנה מתרחשת בחזרה לזירות של משפחה ועבודה שם הם יכולים לקבל כוח ומשתקמים אצל נשים הזירות האלה ממשיכות להוות זירות לחוויה של ניצול ואלימות.

אני רוצה להגיד לגבי נשים - - - מהחברה הערבית - - - החזרה שלהן לקהילה קשה שבעתיים בגלל מבנים מסורתיים ופטריאכלים המתייגים כשהן חוזרות אליהן ובעצם התיוג גם במשפחה וגם בקהילה הקטנה, הכפרית, הוא הרבה יותר גבוה. הן גם מצד שני לא יכולות לעזוב את המשפחות והן נשארות מאוד בודדות והמורכבות של הטיפול בהן היא נוספת.

מאפייני האסירות הם אוניברסליים בארץ ובעולם. המאפיינים של דלות ועוני ומצוקה מתמשכת למרות שהן בעצם מעורבות בכל סוגי הפשיעה כמו גברים בשיעורים אחרים, החל בעבירות רכוש, בעבר הפרופיל היה של עבירות רכוש וגניבות פעוטות ערך בעיקר לשימוש בסמים, היום הפרופיל של העבירות משתנה. שיעור העבירות משתנה. הן מעורבות גם בסחר בסמים וסיוע - - - ואלימות. באופן כללי הן מבצעות הרבה פחות עבירות מגברים, העבירות שהן מבצעות פחות חמורות והשיעורי חזרה שלהן נמוכים יותר.

בישראל, נכון להיום, שוהות בכלא 183 אסירות שהן שפוטות ועצורות. העצורות מגיעות אחר כך נשפטות אז הן גם אוכלוסייה שלמה שמטפלת בה. רובן בגילאי 22 עד 40. 75% מהן אימהות לילדים. אז כמו שאמרתי רוב האסירות עניות, חסרות דיור קבוע, נעדרות אמצעים ונתמכות ברשויות, חסרות מיומנויות וכישורים מקצועיים.

פה אפשר לראות פילוח נכון לחודש אפריל 2017 שנותן איזשהי תמונה מייצגת לחצי שנה-שנה של שיעור מעורבות של נשים בעבירות שונות. אפשר לראות שנשים מעורבות ב-34.25% בעבירות של תקיפה. זאת בהחלט עלייה מהשנים האחרונות אבל כמו שאמרתי הפרופיל של הנשים והסיבות שמתוכן הן הגיעו לעבירות של אלימות הוא פרופיל זהה. בתוך עבירות תקיפה נכנסות עבירות של אלימות בתוך המשפחה, הרבה פעמים כלפי בני זוג שהתעללו בהם במשך שנים והתקיפה מהווה מעשה של הפסקת האלימות מבחינתן, אבל גם עבירות כלפי עובדי ציבור, תקיפות סתם, עבירות של תקיפה, אלימות נוספת בתוך המשפחה.

הרקע המשפחתי של אסירות בדרך כלל רווי בבעיות, תופעות שכיחות של אלכוהליזם, התמכרות לסמים, מחלות נפש, בעיות רפואיות ומנטליות. משפחות דיספונקציונליות, מתפקוד חלקי ועד חוסר תפקוד מוחלט. רובן חוו התעללות פיזית, מינית, נפשית והזנחה קשה - - - התעללות - - - 90% מהן מדווחות על כך. קיימת אצלן מעורבות קודמת בעבריינות או התנהגות חריגה כמו בריחות מהבית, שוטטות, שימוש בסמים, עבר פלילי קודם. הן מתארות תחושה כללית של חיים מלאי כאב וסבל וחסרי תכלית.

הגישה המקובלת להבין איך נשים בעצם הגיעו לפשיעה על ידי חוקרות פמניסטיות ומחקרים מהארץ ומהעולם זאת גישת מסלול החיים שבעצם ההבנה היא שנשים מתוך הקורבנות שהן חוו קיים קשר ספירלי בין מסלול חיים עברייני של הנשים - - - בין עברן הקורבני לבין העבריינות. ככל שחווית הקרבן עוצמתית יותר כך עולה הסבירות למעורבות ב- - - הן מתנסות גם בדרך כלל במספר סוגים שונים בו זמנים של קרבנות: פיזית, נפשית, רגשית, הזנחה, מינית כמובן. כאשר הפנייה שלהן לסמים או לאלכוהול וגם לזנות ולגניבות בעצם זה אסטרטגיות של ריפוי עצמי, של התמודדות, הסמים מהווים ממש תרופה אנטי טראומתית שמטפלת בשלל הסימפטומים הקשים שנוצרים כתוצאה מהטראומה ולאחר שהן מתמכרות לסמים ופוגשות את חיי הרחוב אז הדרך לעבריינות היא קצרה.

אז אסירות כקורבנות סובלות מקשת שלמה של בעיות ופתולוגיות נפשיות. הקורבנות מובילה ללחצים רגשיים, לשנאה עצמית, לדיכאון, חוסר יכולות לפתח תחושות אמפתיה, התנהגות אימפולסיבית ותוקפנית בגילאי ההתבגרות והבגרות, ולכן קיים סיכון לבעיות נפשיות ומעורבות בפשיעה. נשים בכלא מצבן הגופני ירוד גם כתוצאה מתנאי חיים קשים ועוני. התנהגויות של סיכון, יחסי מין בלתי מוגנים, חוסר במאשבים פיננסיים גורם לאי פנייה לקבלת שירותים רפואיים נתונים. הן סובלות ממחלות שונות, מחלות זיהומיות ואחרות, אסטמה, סכרת, צהבת, מחלות מין, שיעור התחלואה שלהן גבוה.

עכשיו אני רוצה לדבר על כאב המאסר העיקרי של נשים, כאב המאסר זה מונח שטבע חוקר בשם סייקס ב-1958 שדיבר על כאבי המאסר של אסירים, דברים שלאו דווקא נובעים מהכליאה ומהפגיעה הפיזית אלא מהפגיעה באישיות של האסיר, מטרות החיים שלו, הערכה עצמית ותחושת הביטחון. מדובר בספרות על מספר כאבים מרכזיים: כאב הסטיגמה ממאסר, כאב איבוד האוטונומיה, כאב שלילת הפרטיות, חסך ברגישות לצרכים ושירותים ואבדן ביטחון אישי.

אבל הכאב העיקרי והקשה ביותר של נשים במאסר הוא כאב הפרידה מהילדים וכאן שוב נכנס גם העניין המגדרי, זה גם הפרידה מהילדים אבל זו גם הבושה הגדולה על פירוק המשפחה, על איבוד סטטוס האימהי, הן מרגישות רגשות אשם ובושה כתוצאה מבגידה בתפקיד המגדרי המצופה מהן. בכלא הן עוסקות באופן בלתי פוסק בדאגה וחרדה בשלום הילדים, הן לא מצליחות ומחקרים מראים שגברים יודעים לנתק את עצמם בזמן המאסר מהקשר לילדים, הם סומכים על בנות הזוג, על אחיות, על אמהות שימשיכו ויטפלו בילדים אבל אמהות לא מצליחות לעשות את זה.

יש סיטואציות מאוד מאוד קשות שנשים יוצאות לוועדות תכנון טיפול בקהילה מהמאסר הן נודדות לפעמים מעל 24 שעות - - - ברחבי הארץ לוועדה וישנות בבתי מעצר ומגיעות אזוקות וכבולות לוועדה. זה מראות מאוד מאוד קשים, הן יושבות שם במנותק מהוועדה כשגורל הילדים מוכתב על ידי מי שמופקד כרגע על שלומן, מסגרות חלופיות. כשהן נשפטות שוב על הבגידה בתפקיד האמהי הן הרבה פעמים חוזרות ממש מפורקות לכלא אנחנו שומעות את זה גם מהעובדות הסוציאליות, גם מהנשים עצמן, מתפרקות כבר בשער, זה יכול להגיע למצבים של חיתוך ורידים, של ניסיונות אובדניים וזה דיכאון שנמשך זמן רב.

מטרת האיחוד מחדש של האמא עם ילדיה היא המטרה המרכזית של האם במאסר וזאת המוטיבציה הכי גבוהה שלה לשינוי. הרבה פעמים זה יושב על ציפיות לא ריאליות מהאיחוד המחודש כי הן בעצם חוזרות עם אותם דפוסים ועם אותם מודלים הוריים חסרים שלא התפתחו בצורה רציפה בילדות שלהן וללא שיקום מותאם הן חוזרות, ככה יש סיכון למועדות ולחזרתיות חוזרת לכלא, ואז מתחילה תופעת הדלת המסתובבת. אנחנו יודעים שנשים שלא מצליחות להגשים את הציפיות שלהן מהאיחוד מחדש בעצם פה יש משבר, זה מצב סיכון לחזרה למאסר.

מה אחוז החזרה של הנשים למעגל של המאסר והפשיעה?

משהו כמו 25% - - -

25% אחרי חמש שנים מיום השחרור.

אחוז קטן מאוד יחסית באחוזים אחרים הנוער זה האחוז הכי - - - אחר כך הבוגרים באחוז של 55%, הגענו יחד ל-70%. הנשים הן האחוז הכי קטן בין האחוזים שאנחנו נתקלים בהם בדלת המסתובבת. כי גם השוני בין הגברים לבין הנשים שלשופט כשמגיעה אישה היד שלו יותר כבדה על העט ועל המאסר. כי זה לפעמים הן עם תינוקות ולפעמים המקרים - - - ככל שהוא יכול לא לתת לה מאסר אז הוא ישתדל לעשות את זה.

אני רוצה רק לציין שלפי הנתונים של שב"ס שיש אצלנו 52% מהאסירות הפליליות נמצאות במאסר חוזר.

את צודקת. אבל אנחנו מדברים על - - - מטופלות שנמצאות אצלנו זה נע בין 20%-28%. אנשים שלא עוברים - - - השליש אז זה מגיע ל-50%-52% אבל עדיין זה פחות מאוכלוסיה כמו הנוער והגברים. כי הטיפול, תראי מה עושה הטיפול, הוא בעצם - - -

לפי מה שדיברת אסירים פליליים 78% מתוכם נמצאים ב- - -

כן השאלה מה היחס בין אלה שמקבלות טיפול לאלה שלא. כלומר, מה כמה מאלה המשוחררות כן מקבלות טיפול וזה מוריד את החזרה שלהן למעגל.

מתייחס לנשים שאנחנו מתקשים להציע להן מענים בעיקר בגלל המורכבות של ה- - -

זה דיי מורכב. אנחנו יודעים שבעדה הבדואית זה דיי מורכב, אצל הדתיים זו בעיה לא קלה וזו בעיה.

במגזר הערבי גם.

אני אמרתי, במגזר הבדואי, ערבי ודתי.

אין מגזר בדואי. יש מגזר ערבי שיש בתוכו בדואים.

אני לא מחלק את זה כפוליטיקאי, אני מחלק את זה כבעל מקצוע. בעל מקצוע בדרום יש לנו את המגזר הבדואי שהנושא הוא שונה קצת מהמגזר האחר. למשל, נצרת לא דומה לרהט. זה מה שאני מתכוון.

הדיון הזה הוא מאוד חשוב אנחנו רצינו להגיע אליו ולהקדיש לו את רוב היום אז אני ככה רוצה לסיים ושנמשיך לדבר.

בהמשך לכאב המאסר העיקרי שהוא הפרידה של האמהות מילדיהם אני רוצה לדבר גם על כאב הילדים שהפרידה מהם גורמת למגוון רב של בעיות התנהגותיות של רגרסיות, רמת חרדה גבוהה, ירידה בלימודים, נסיגה בתפקודים חברתיים, נטייה לדיכאון, בעיות אכילה ושינה, הרטבת לילה, התפרצויות זעם, קושי ביצירת קשרים עם ילדים ושמירתם, דימוי עצמי נמוך. אוכלוסיית הילדים נמצאת בסיכון גבוה לפני, בזמן ולאחר המאסר שלהם והם גם נלכדים במעגל קסמים שמשמר את הבדידות והבושה כיוון שבהרבה מאוד מקרים הנשים לא מספרות להם על המאסר או מספרות חלקיקי אינפורמציה, ולמרות שהם כנראה יודעים בתוכם את התמונה הם מבינים שהם צריכים לשמור על האם ולהגן עליה ולא לדבר בתוך הסביבה שלהם על מה שקרה וככה הם נלכדים במעגל של בדידות ובושה.

באופן כללי חווית המאסר עבור אישה היא חוויה של השפלה ופחד. הרבה פעמים היא משחזרת בכלא את החוקים שהיא למדה בבית, אל תדברי, אל תרגישי, אל תבטחי משום שהכלא הוא מסגרת היררכית ומשחזרת את יחסי הכוח ובעצם האישה נכנסת למצבים רגרסיביים והיא עשויה לחוות טראומה חוזרת. לחלק מהאסירות, חשוב להגיד, שהכלא כן מהווה גם מסגרת שהיא אתנחתא, מסגרת מגוננת שבה החוקים הם ברורים והיא יודעת מה מקומה ומה צריך לעשות והיא מצליחה להתארגן מחדש.

גישת הטיפול ברשות לשיקום האסיר התפתחה על סמך ההבנות הייחודיות האלה כבר לפני 25 שנה. פיתחה אותם ד"ר ענת גור שככה היוותה את עמוד התווך בנושא של שיקום נשים. ההבנה היא שהטיפול בנשים מחייב טרמינלוגיה ופרקטיקה נבדלים משל גברים שצריך להציב אותם במרכז. הטיפול מתייחס גם, מסתכל על האישה בעדשת הטראומה ולא בעדשת העבירות. הטיפול מורכב מההבנה שהאסטרטגיות שבהם היא השתמשה וכתוצאה מהם היא הגיעה לכלא, הטיפול צריך להתרכז שם. טיפול כוללני של גמילה מסמים, התמודדות עם טראומות של גילוי עריות, הזנחה, אלימות פיזית ונפשית, רכישת כישורי חיים, כישורי תעסוקה. בהקשר הזה הנושא של רכישת כישורי הורות והמענים - - - התעסוקה הוא מענה שניתן חלקית כרגע לאור היכולות הכלכליות של רש"א.

מה זאת אומרת חלקיות?

שבמרכז הזה שאנחנו יושבות בו יש כוח ייעודי לתעסוקה, להכוונה ולהכשרה ייעודית של נשים עם תעסוקה ובפריפריה, בצפון ובדרום, אנחנו מסתמכות בעיקר על מתנדבות ואין לנו את היכולת כרגע לגייס עובדת שזה התפקיד הייעודי שלה, כולל נסיעה לאיזורים, הפריסה מאוד רחבה בצפון, ולעבודה בתוך הקהילה להכשרה תעסוקתית.

אתם לא עושים את הקשר עם מרכזי התעסוקה שנמצאים בכל מקום עכשיו? לפחות באוכלוסייה הערבית יש מרכזי תעסוקה - - - שבעצם גם מעבירים הכשרות וגם מכינים לחיי התעסוקה.

אנחנו כן בקשר. מה שבעצם רונית אומרת זה ש- - - נמצאת ב- - - תקציבי די מוגבל.

אני יודעת. מאוד.

אין ספק שהצרכים רבים ולא כל המשאבים האופטימליים שהיינו רוצים להעניק אנחנו יכולים לאפשר אותם, בין היתר גם בנושא התעסוקה של - - -

אנחנו גם בודקים למשל בצפון כמה משרות של עובדות דווקא במגזר הערבי שהן יודעות את השפה וזה נוח. למשל, באוכלוסייה הבדואית אנחנו בודקים בדרום ובצפון. אני אפילו ישבתי עם מנכ"ל - - - אז אנחנו חולמים על להקים משהו במכללה לתת מענה גם לתעסוקה לגברים וגם תעסוקה לנשים. כמובן אני מדבר רק על משוחררים. אני לא מדבר על כלל האוכלוסייה. אנחנו גם עשינו רכזת בצפון שהיא דוברת את השפה שאנחנו יכולים להעסיק אותה. כמובן, אחרי מכרז. האוכלוסייה הערבית, לא רק הנשים, כל האוכלוסייה הערבית לדעתי לא מטופלת מספיק. אין מספיק עובדים סוציאליים אין מספיק. אחד זה מחוסר תקציב שלנו ושתיים, לא תמיד הגישה לכל מקום, בחורה שנוסעת לבד היא מוכנה לפגוש את אותו אחד או אותה אחת שיש להם עבר לא קטן והיא צריכה לפגוש אותו ביחידות.

לכן היום אני מכניס שתי משרות, ארבע חלקי משרה שזה חצי, חצי, חצי, חצי לרכזי מתנדבים. רכזי מתנדבים שבאים מהגמלאים של המשטרה, מהגמלאים של שב"ס ומהגמלאים של משרד הרווחה והם יתנדבו אצלנו ואז לכל אחת כזו יהיה לה גם מלווה. זאת אומרת היא הולכת ויהיה לה מלווה שהיא לא תהיה לבד לא באיזה כפר וגם לא בעיר. לא תהיה במוצקין לבד וגם לא תהיה ב- - - לבד והיא גם לא תהיה - - - אלא יהיה לה מלווה שהוא ילווה אותה, הוא יעמוד ליד הדלת, אם היא תזדקק לו אז הוא יהיה זמין וזה מה שאנחנו מתכוונים לעשות ואז יהיה לנו, הצעירות שלנו, שעובדות ברש"א סה"כ רובן הן צעירות ואם היא תהיה איתו ביחידות כי היא חייבת ביחידות כי היא חייבת לדסקס איתו גם על דברים אז יהיה לה מלווה ויהיה לה יותר ביטחון לגשת לכל המקומות האלה שהיום אנחנו ניגשים אליהם.

אולי כדאי לדעת בכלל מה השירותים הקיימים כי אנחנו - - - זה לא יתן ממש תמונה למרות שיש לי גם מה להגיד על כל הנושא של ה- - - אבל אנחנו נראה איך, מה המפה הכללית של המטופלים.

מבחינת הטיפולים הבאים יש לנו גם עבודה משותפת וכוח אדם משותף עם הכלא בנושא פרוייקטים משותפים שאנחנו עוסקים בהם, פרוייקט הקשור ופרוייקט הדגל, פרוייקט אסירות אמהות וילדיהן שכבר פועל למעלה משמונה שנים שבהן באמצעות הנחייה משותפת של שב"ס ורש"א נשים משתתפות בקבוצת אמהות ongoing בכלא. אחת לחודש הילדים זוכים לביקורים, האמהות זוכות לביקורים נרחבים של שלוש שעות של ילדים בכל הארץ.

אני הבנתי שיש בעיות עם ההסעות של הילדים.

אין לנו תקציב להסעות. בעבר היה תקציב ייחודי לפרוייקט הזה לאורך תקופה - - - אנחנו פועלים במסגרת הנתונה במקסימום האפשרי. אבל מה שכן חודש זה המשך של פרוייקטים - - - בקהילה. זה משהו שכרגע חדש.

הוא לא בדיוק חדש כי הוא פרויקט מבני. הוא לא פרויקט בבסיס התקציב ש- - - שזה משהו - - - ארגוני חיצוני. המענה של רש"א בתחום הזה - - -

הנושא הזה כן נספר באיזשהי צורה כי אני עכשיו יש לנו תכנית שנקראת תכנית פר"ח. התכנית הזו עד לפני שנה תוקצבה ב-200 אלף. השנה, אני תקצבתי אותה ב-600 ומשהו אלף. כמה בדיוק גדעון?

1.2 מיליון עד סוף 2018.

1.2 מיליון בשנתיים כמעט, שנה וחצי.

שזה מה בדיוק?

בתכנית פר"ח לוקחים סטודנטים, זה לא משנה מאיזה מגזר, סטודנטים - - -

כלומר תכנית פר"ח של ה- - -

בדיוק, שלנו. מיועדת לילדי אסירים בלבד כאשר סטודנט רוצה לחנוך ילד של אסיר הוא מקבל מאיתנו מלגה. ואז היא או הוא, סטודנט, ניגש לתלמיד הבייתה, עוזר לו בשיעורי הבית, עוזר לו בכל הדרכים שהוא צריך - - -

זה לא אותה התכנית - - -

מתוך פרח אנחנו את ההסעות, את שומעת היות וגדעון מרכז את פר"ח אז תבדקי כמה תקציב זה עולה, תסכמי עם גדעון ואנחנו מתוך פר"ח נוציא את התקציב כי אנחנו בנושא של פר"ח נדמה לי שאנחנו לא מסוגלים להוציא את כל התקציב. זה יעמוד על המיליון, יש לנו איזה 100-150 אלף שאנחנו יכולים לנייד את זה לדבר הזה.

בגדול, חברת הכנסת, זה פרויקט שעובר עם 7000 ילדים משנת 86, רץ 30 שנה, ומותאם גם לילדי אסירות בעבר וגם היום השארנו מועמדות בתוך הכלא שמיועדות לפרויקט הזה.

כן אבל יש קושי מאוד גדול, אני לא יודעת אם רק בנווה תרצה או בכלל הארץ, גם לגברים, אבל יש קושי מאוד גדול בגלל כל מיני תנאים של פר"ח שהם רק באזורים מסויימים, רק בבתי ספר מסויימים ובפועל אנחנו לא באמת מגיעים - - -

אמת, אנחנו עובדים על זה.

השאלה אם בלתי אפשרי ללכת לפר"ח ולבקש שדווקא הילדים של האסירים לא ינווטו דרך המסלול הרגיל של בתי ספר ספציפיים אלא תהיה התקשרות מול רש"א, מול - - -

הילדים מנותבים דרך הרשות לשיקום האסיר. אני גם כתפקיד נוסף אחראי על כל הפרויקט הזה ברמה ארצית - - - על הנושא הזה, ייחודי לגמרי, כולל ביקורים בבתי הכלא. מה ששרון אומרת, והיא צודקת, יש בעיות, יש קשיים, אנחנו עובדים, מנסים לעשות את הכל.

אפשר לומר עוד מילה על הפרוייקטים רק לילדיהם שבתוך הכלא לפי הנתונים שיש לנו רק שמונה אמהות והילדים שלהם משולבות בתוכנית בתוך הכלא ומה שמשותף לכל הילדים שמשולבים שהם מגיל 16 ומעלה. כי רק מגיל 16 ומעלה אין צורך בליווי מיוחד של רווחה. יש כאן מישהו מהרווחה?

מגיל 16 - - -

זה מה שנאמר לנו - - -

אשתי קיבלה מלגה מפר"ח בזמנו - - -

לא על זה, על תכנית - - - היא מדברת. אז אולי תגידו לנו אם יש נתונים אחרים אולי כדאי לשמוע את - - -

יש גילאים מתחת לגיל 16, יש מחסומים מול הרווחה, מול פקידות סעד בהיתר שהגיע הילד לתוך נווה תרצה, מסיבות אלה ואחרות. בגלל שרוב האמהות או חלק מהאמהות הן אמהות שבמהלך השנים פקידת סעד נכנסה לתוך המשפחה יש מחסום באישור הזה לגבי הילדים הקטנים. לגבי ילדים מעל גיל 16 האישור נעשה באופן אוטומטי.

בואו כדי שאני אדע - - - כדי שאני אבין את החלק הזה, את אומרת שפקידות סעד בעצם לא נותנות אישורים לילדים שהם מתחת לגיל 16 להגיע להשתתף בתכנית הזאת - - -

לא באופן מיידי, הרבה פעמים זה סחבת, העובדות הסוציאליות בכלא במשך חודשים רודפות אחריי פקידות הסעד להשיג אישור. אני מנסה לתת את העזרה מבחוץ.

ובגלל זה היום אין מתחת לגיל 16?

יש מתחת לגיל 16 ואנחנו יכולים להשיג מספר הרבה יותר גבוה של אמהות - - -

אם אנחנו מדברים על 8 אמהות והסטטיסטיקה אומרת ש-180 ומשהו אסירות ומתוכן 75% שהן אמהות, 8 זה לא מספר מייצג של השתתפות בתכנית, זה לא - - - זה כלום כמעט. אז אני מנסה להבין איפה הקושי קיים. האם הקושי קיים בהסעות, האם הקושי קיים באישורים מ- - -

אישורים זה משהו שניתן - - - שיש עובדת שהתפקיד שלה הוא בעצם לבנות את כל המערך המורכב הזה כיוון שגם בכלא הם במערך חסר הרבה פעמים מבחינת עובדות סוציאליות וגם אצלנו בפרוייקט אנחנו עושות אותו מעבר לתפקידים האחרים שלנו. אז אני מאמינה שמשאב של כוח אדם ייעודי בנושא הזה היה משנה את התמונה.

יש גם עוד עניין, חלק מהילדים בפנימיות, משפחות אומנה, סבתות - - -

זה כנראה כל הגופים גם יחד.

תראי כל ההסעה שעכשיו אמרתי שאנחנו ניתן זה בכלל לא שייך לנו, זה העירייה הייתה צריכה לספוג את זה. ואנחנו סופגים הרבה דברים באמת שלא שייכים לנו ואני אתן לך דוגמה. אני הייתי אצל שר הבריאות ואמרתי לו, תשמע, יש מה שנקרא תחלואה כפולה. זאת אומרת אישה בבית סוהר ויש לה עוד בעיה אחרת. אז אלה מטפלים בהם הרווחה רק אחרי שלושה חודשים. אמרתי לו, תשמע, זה לא שייך לי, אני מוכן, בוא באמת נעשה משהו ביחד בנושא הזה, גם לגברים וגם לנשים. הוא אומר לי, אבל את התקציב אני חילקתי אתמול עם המנכ"ל. אז מה אני יכול להגיד? אני יכול לספוג 3.5 מיליון ₪ ? לא, אז זה נשאר ככה. אז זה אחת מהסיבות שלנו.

אצלנו היריעה מאוד מאוד צרה, זה לא שמיכה רגילה. אצלנו יש לנו גוף של גובה של 182 ושמיכה של תינוק מבחינת תקציב. זאת בעיה רצינית מאוד, בעיית התקציב. אני קיבלתי את הרשות בגירעון של 12 מיליון ₪ והתקציב של הרשות הוא 31 מיליון. אז בואי תגידי לי איך אפשר להסתדר עם דבר כזה. אני בינואר אם לא הייתי עושה קצת קוסמות אז בינואר לא יכלתי לחלק משכורות לאנשים שלי. אז תראי איפה זה עומד. אני קיבלתי את הרשות עם 12 מיליון ₪ גירעון ועכשיו כל התקציב שלי הוא 31 מיליון.

אני יודעת שיש לכם בעיות תקציב - - -

- - - שלא ציפינו להם לקחת.

אני לא יודעת אם לא צריך אבל אני יודעת שבשנה שעברה וגם בשנה שלפניה, לפני שנכנסת לתפקיד היו כל הסיפור שעדיין חוזר על עצמו עכשיו עם - - - בחיפה, אני הייתי מעורבת בזה בזמנו. אני יודעת שבשנה שעברה גם הורדה איזשהי תוספת תקציבית כדי לסגור מהגירעון של הרשות. השאלה היא האם פעם אחת ולתמיד יהיה איזשהו - - -

אם את רוצה לפתוח - - -

לא אני ארצה לדבר איתך אחר כך על זה. לא עכשיו. אני רוצה להתמקד. אבל מה שאני אומרת שהייתה גם, וחבל שזה ככה, חבל שמקום שאמור לתת את השיקום לאנשים כדי שלא יחזרו בדלת המסתובבת הזאת, גם גברים וגם נשים, לא מקבל את התקציבים שיכולים באמת שאתם תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך. אבל השאלה גם בתוך התקציב הזה למשל אחד הדברים שהסתכלתי עליהם במידע שקיבלתי, אני מאלה שקצת עושה עבודת בית לפני שאני מגיעה למקום, אני הבנתי שהתקציב בכלל לנשים בתוך רש"א הולך ומצטמק עם השנים.

והוא עדיין פי שבעה, עדיין אישה ברש"א מקבלת פי שבעה יותר ממה שגבר. הוא הצטמצם, זה נכון, עשינו בדיקה שזה מה שנורית ביקשה מאיתנו, מצאנו את כל ההוצאה התקציבית - - -

ואני מברכת אותך, אני לא מצירה על כך לרגע. אישה, כמו שאתם שומעים פה, יש לה צרכים מורכבים ואתגרים הרבה יותר רבים וזה בסדר שהיא מקבלת יותר אבל - - -

אני אתן לך מספרים אחרת. מדינה מתוקנת הייתה צריכה לתת לרש"א פי עשרה מהתקציב הזה היום. למה? כי אסיר משוחרר ביחס שליש בא לרש"א, הוא חוזר לבית סוהר, רק 28% עד 30%, אסיר בשירות בתי הסוהר עולה 150 אלף למדינה, פושע בלילה משוחרר הוא עולה מיליונים במדינה. מדינה מתוקנת שמבינה את המספרים היא הייתה אומרת בוא, זה הכל הרי זה האוצר. במקום לתת למקומות אחרים אז בואו נשחרר - - - אני יכול לקלוט היום בית כלא שלם, אלף איש, בנוסף ל-2700 איש שהם יוצאים ביחס שליש ואני קולט אותם, מתוכם נשארים לי שני שליש כמעט, אני יכול לקלוט עוד אלף איש. ואז מהאלף איש האלה יחזרו 28% ולא 55% ונשים לא יחזרו 52% ונערים לא יחזרו 70% והאלף איש האלה יכולים לחסוך להוצאה של המדינה לפחות חצי מיליון ₪.

ידוע עליי מה אני חושבת על איך מחלקים את התקציבים במדינה הזאת - - -

גם אני יכול לחלק אבל לא נתנו לי להיות שר אוצר.

כן, גם לי לא נתנו וכנראה לא יתנו לי עם הדעות שלי אז זה לא ממש יעזור. אבל אני חושבת שמבחינתי היתרון של לתת לתהליך של השיקום את המקסימום האפשרי מבחינת גם תקציבי וגם מבחינת כוח אדם - - - זה מובן מאליו, אני מגוייסת לנושא ובגלל זה גם כן רציתי לבוא ולבקר ברשות. הייתי יכולה להסתפק בביקור שנעשה בנווה תרצה. והאמירה של נשים מקבלות פי שבעה מגברים מבחינת - - - זה תלוי איך מחשבים, אפשר לחשוב על זה.

את יודעת מה, אני בסטטיסטיקה חלש, אבל אני יודע שאם להשוות תשע נשים, אם אחת בחודש התשיעי אז כולן בחודש ראשון. אני רוצה להגיד שאנחנו פה נותנים לפי הצרכים ומעבר לכך. אנחנו בודקים את כל הצרכים ואז נותנים. אם אנחנו נצטרך פה להוסיף תקציב נוסיף. אם צריך להוריד קצת תקציב, נוריד תקציב. ואנחנו נראה איפה שכואב לנו, שם נחבוש את הפצע, אין מה לעשות.

בסדר, אוקיי. אני לא רוצה שוב, הייתה ועדת בדיקה שלכם לא שלי ב-2014 שציינה שצריך לעשות א', ב', ג', ד'. נעשה רק דבר אחד מכל הדברים האחרים והדבר היחידי שנעשה זה קיצוץ. כל התוספות לא נעשו. אז אני מצביעה על מגמה שהיא בעיני מדאיגה אותי. מדאיג אותי לראות מגמה של נסיגה, של הצטמקות, של ירידה גם בכוח אדם וגם בשירותים - - - וזה מאוד מדאיג אותי.

יש לי רעיון בשבילך. יש לי רעיון מצויין אפילו. היות ואני גם הייתי קצת ארבע שנים חבר כנסת, אז תשמעי. כל תקציב שאת מביאה אנחנו צובעים אותו והתקציב הזה שאת מביאה הוא יהיה רק לנשים. מצדי תביאי תקציב של 200%, לא של פי שבעה, אלא פי 200, כל התקציב פי 200 ילך רק לנשים, אני צובע לך את התקציב הזה. גרוש אני לא לוקח מהתקציב הזה שאת מביאה.

אתה רוצה להגיד לי שאני בקשר יותר טוב עם השר ממך? אני בטוחה שלא. אתה תצליח להוציא ממנו הרבה יותר.

כשהצבעתי בכנסת אז הוא גם לא היה שר במפלגה שלי. אבל כשיושב ראש ועדה תופס את גפני בצד ומדבר איתו אפשר לעשות משהו.

טוב. בסדר.

אני צובע. כל תקציב שאת מביאה, 200 אלף הולך לנשים, מיליון הולך לנשים - - -

הבנתי את הרמז.

אני רוצה להציג רגע את המסגרות השיקומיות ברש"א. אנחנו נמצאות עכשיו במסגרת השיקום הכולל באזור אז יושבות פה מטופלות מהמרכז שצריכות תיכף לצאת לעבודה, הן עובדות משמרת ערב, אז אני מציעה שנתחיל ונשמע אתכן.

אני אציג את עצמי ואני מהר אעבור אליכן. לי קוראים אורנת, אני עובדת ברשות לשיקום האסיר כבר 20 שנה, האמת שהגעתי לפה בתור סטודנטית לעבודה סוציאלית ומאז אני מכורה. אני מנהלת את המרכז שאנחנו - - - אנחנו מארחות ומארחים אותי פה במרכז ההוליסטי, זה השם שניתן פה ברש"א. אני כן אציין, במרכז יש שלושה מרחבי טיפול מרכזיים, מרכז יום שפועל חמשה ימים בשבוע, 8:30-15:30, הוסטל, שזה בעצם הבית שבו נשים גרות ומרכז אמבולטורי שמגיעות נשים לשיחה, קבוצה, כל אחת בהתאם לתכנית שלה. אני כן אגיד שעד לפני שנתיים היינו שתי מסגרות בנפרד שמטעמי תקציב, שכבר דובר פה, קוצצו ואוחדו למרכז אחד. אני לא אדבר יותר מדיי על המרחבים הטיפוליים כרגע כי אני חושבת שזה משהו שיהיה אפשר לשמוע - - -

רק אם אפשר לדעת כמה אתם מקבלות, כמה- - - מרכז יומי, כמה - - -

אני אתחיל מההוסטל כי זה יותר פשוט. בהוסטל יש עשר מיטות. בעבר היו לנו 12 מיטות. היום יש עשר מיטות, ממש בצפיפות, אבל יש עשר מיטות. ואם צריך גם אנחנו שמות מזרון. אנחנו מאוד יצירתיות פה כל עוד זה מרגיש נעים, ביתי ומזמין. מרכז היום לא כל כך מוגבל מבחינת מספרים. יש לנו אמנם הגבלה של מחשבים, יש לנו כיתת מחשבים אז הרבה פעמים אנחנו לומדים במשמרות. כפי שאת יודעת, נשים יודעות להיות מאוד יצירתיות אז אנחנו אלופות בדבר הזה.

אני כן רוצה לפני שאנחנו עוברות לשמוע את הנשים להגיד מילה על הצוות של המרכז. במרכז יש צוות של 11 עובדות ביחד איתי. שלוש עובדות סוציאליות, לא במשרה מלאה אם אנחנו רגע בענייני תקציב. אם בית, יועצת תעסוקה וחמש מדריכות מנטוריות. אחד הדברים שמאפיין את רש"א בכלל ואותנו בפרט זה שאנחנו מעסיקות נשים שמתוך החמש-ארבע היו אסירות בכלא לא פעם אחת, הגיעו, עשו תהליך שיקום מאוד מרשים והפכו בעצם מלהיות נעזרות לגם עוזרות. יש לנו פה עכשיו מסיימת מדריכה 15 שנה. אני יכולה להגיד באופן אישי, אני מלווה אותן, חלקן היו מטופלות שלי. אלה מעברים לא פשוטים אבל זאת משפחה מאתגרת ואוהבת. אז באמת הצוות השלנו מורכב גם מנשים אקדמאיות וגם מנשים אקדמאיות מניסיון החיים ואני חושבת שזה אחד הכוחות של המקום הזה.

אני אפנה לנשים. בעצם יושבות פה נשים שחלקן גרות בהוסטל, חלקן מגיעות למרכז יום מבחוץ, וחלקן כבר סיימו את שני המסלולים המרכזיים. לגבי השם, בגלל שיש פרוטוקול אז בלי השם תגידו את האות הראשונה ומה ש - - - ישבתן פה עכשיו שעה, שמעתן את הויכוחים האלה ואחרים ובכלל, כמו שאמרנו לכם מקודם, מה שנראה לכן חשוב זאת ההזדמנות. וכן חשוב לי להגיד, הן יודעות, אני אמרתי להן בגלל שנפגשנו בכלא, אמרתי להן, תדעו שעאידה גם שואלת שאלות. אז אני אמרתי, זה בסדר לשאול שאלות זה גם בסדר להגיד לא מתאים לי לענות. אז זה חשוב לי לומר את זה.

נכון. מאה אחוז.

שלום לכולם, קוראים לי חיתאם סקר ולא מעניין אותי אם השם שלי יופיע בפרוטוקול. אני גם אמרתי את השם שלי במיוחד אם תחפשו או תעקבו אחריי תדעו שזה נכון. אני נכנסתי לכלא, נשפטתי לשלושה חודשים, נכנסתי לכלא לחודש וחצי, הייתי אמורה לעשות עבודת שירות ולא עשיתי את הכל אז הכניסו אותי לשלושה חודשים לכלא. השלושה חודשים שהייתי בהם בכלא הרווחה של הכפר ידעה שאני נכנסת לכלא והייתה להם בעיה שכל התקופה שהייתי בכלא הם לא הלכו לבקר את הילדים ולא לשאול.

קודם כל אני רוצה להגיד משהו. אני נכנסתי לכלא לחודש וחצי בדיוק, 16 יום, אף אחד מהמשפחה שלי לא ידע שאני בכלא. רק בעלי יודע. הילדים, אף אחד לא ידע, כולם ידעו שהלכתי לטיפול בגלל שאני סובלת ממחלת אפילפסיה, מחלת קלפטומניה ומחלת עצבים. כולם השתכנעו, הייתה לי את הטראומה הזאת שאם יידעו שאני בפנים אז מה יקרה. למשל שהוא אמר שיש את הפחד של - - -באמת אני ממשפחה בדואית והוא צודק, יש את הטראומה הזאת. אני רוצה להגיד- - -

זה לא רק אצל בדואים.

לא, אבל אצלנו יותר גרוע ואני רוצה להגיד לכם ולשכנע אתכם שבמגזר הערבי זה יותר קשה. זה יותר קשה ורוצה להגיד עוד דבר וסליחה על זה, שיש רשלנות לרווחה. וגם בכלא יש רשלנות ברווחה. אני ישבתי חודש וחצי ושום עובדת סוציאלית לא ישבה איתי ולא שאלה אותי מילה אחת. הם לא ישבו איתי בכלל. ישבתי במתחם, קוראים לזה, בדיוק ישבתי חודש שם, בגלל שאין ועדות, לא יודעת איך קוראים לזה, אמרו לי שאין, את חייבת לחכות. הייתי יוצאת רק בשעה אחת, שעה 11:00, והכל מביאים לי את האוכל לחדר. זה רשלנות של עובדת סוציאלית וזה נכון ואתם יכולים לעקוב אחריי ולשאול. במיוחד אמרתי את השם שלי בגלל שזה נכון. ביום האחרון שיצאתי פגשתי מישהי, הדס משיקום האסיר והתחננתי אליה שאני רוצה להיות בחוץ בקשר עם אנשים שיכולים לעזור לי, לטפל בי, מה לעשות. באמת נפגשתי עם רוני ועם יעל ותודה רבה לשתיהן שהן באמת הצילו אותי מכל הבוץ הזה. הייתי חנוקה לגמרי, לא ידעתי מה לעשות, עכשיו אני מטפלת בעצמי אצל רופא פסיכיאטר, מקבלת כדורים, אני מסודרת בחיים ואני נשארת איתם עד סוף החיים. תודה רבה.

חיתאם כמה זמן את כבר בחוץ משוחררת?

כמעט שנתיים, בחודש רביעי שנתיים.

ואת מגיעה למרכז היום?

היא מהצפון.

אני משיקום האסיר ברש"א בצפון.

- - - התיק הפנימי - - -

אה כן, יש לי תיק אחר שהייתי אמורה להכנס ב-1.10 לכלא ובעזרת שיקום האסיר, רש"א הם עזרו לי להגיש בקשת חנינה. הגשנו את זה, כמעט הסכימו, מחכים לתשובת בית הנשיא. הם נתנו לי להתנדב בפארק עירוני עפולה, התנדבות במקום כלא, וזה ממש עזר לי.

ואם יעזור, אני אבין אחר כך איפה נמצאים מבחינת השלבים של החנינה. אם יעזור שאני אשלח גם כן איזשהו מכתב - - -

זה עניין של ימים עד שזה יסתיים.

יופי מצויין.

אני רוצה להגיד עוד משהו. אני רוצה שתשימו לב במגזר הערבי במיוחד לעובדת סוציאלית כי יש הרבה בנות דופקים אותן רק מהעובדת סוציאלית, נשבעת לכם. אני זוכרת בילדות, בגיל 14, ברחתי מהבית מהלחץ של המשפחה, מהאלימות והכל, ברחתי למקלט לנצרת, הזמנתי מונית דרך 144, ברחתי במונית לנצרת בגלל שראש המועצה מכיר את ראש המועצה בשיבלי הם החזירו אותי לבית. הם החזירו אותי לבית שזה לא נעים ולא יפה לכבוד המשפחה. אז שימו לב לזה. העניין לא עניין תקציב ולא עניין משכורת ולא עניין שום דבר. העניין בנאדם אחריך נרצח ומקבל אלימות וכל מיני בתקופה הזאת יש מלא רצח. מלא. זהו.

תודה. וכל מה שאמרת, חלק גדול ממנו אני מכירה מקרוב ועובדת על זה אבל תמיד לשמוע את זה מאנשים שעברו, מנשים שעברו את זה זה מחזק.

דרך אגב, זו דוגמה של תחלואה כפולה שמשרד הבריאות היה צריך לטפל בה בשלושה חודשים הראשונים אבל אנחנו למרות שמשרד הבריאות היה צריך לקחת - - - על זה הדס המליצה לנו.

את הנושא הזה של עניין התחלואה הכפולה כדאי שאני אשמח. לא הבנתי את שלושת החודשים אבל אולי כדאי באמת - - -

אני יכולה אחר כך להרחיב אם תרצי.

כן. אבל בינתיים שיש מישהי כאן שמוכנה לדבר.

אני ב-12:30 חייב לעזוב פה. אז אם יש לך תכנית שנשב ביחד כמה דקות אין לי בעיה ואני אשאיר אתכם פה לבד, אחרי שהיא תדבר כמובן, נעשה הפסקה - - -

אבל יהיו עוד נשים שרוצות לדבר.

נעשה הפסקה.

אני חייבת להגיד, זה היה משפט במקום. תודה לך. אנחנו ניקח חמש דקות אחרי שהן יסיימו ו - - - או אולי נקבע - - - אנחנו מאוד מעריכות את זה שאתן הגעתן למרות שיש לכן עבודה.

אני ל' - - - לא אכפת לי אם יודעים מי אני או לא כי קודם כל אין לי משפחה בארץ, לא אכפת לי מה חושבים עליי. אני רק רוצה להגיד שצריך לשים לב כי גם לספרדים וגם לדרום אמריקאים בארץ. כי כל הזמן - - - קולומביאני - - - עם כל דרכון ישראלי וגם ישראלים. אני לא קיבלתי - - - שום דבר מתי שהייתי בבית שנה ושבעה חודשים עם - - - לא רווחה עם ילדה בגיל 16 - - -

איפה זה?

אני גרתי בתל אביב - - - הייתה חולה, עברתי ניתוח עם המון בעיות, סבלתי מכות עם טראומה והרווחה לא אכפת לה מה קורה איתי, לא אכפת לה. הילדה שלי הייתה בדלת כל הזמן להגיד לה שאמא שלי לא יוצאת מהחדר, היא בוכה כל יום. היא הייתה הולכת לפסיכולוגית ביפו ואומרת לה, הנה אמא שלי שלושה ימים לא מתקלחת, היא רוצה למות ולא אכפת לה. אף אחד לא בא לבית. רק הבחורה של - - - עובדת סוציאלית של - - - היא צילמה את העבודה ודווקא היא באה הבייתה לבדוק מה קורה איתי. ולא שמו לב בתור בנאדם לא מדבר עברית, לא יכול להגיד כלום - - - מה היא רוצה עם המשפחה שלי. הבן שלי היה קרבי, אני יכולה להגיד לך אני עם מה שעברתי, אני יותר חזקה, אני בסדר גמור אבל מה היה עם המשפחה שלי, הילדה שלי התקרבה לצבא ולא - - - כלום למדינה. היא לא רוצה, הייתה בכלא פעמיים כי היא לא מאמינה לאף אחד פה בארץ.

איפה קיבלתי עזרה? בבית סוהר. היה פחד אלוהים להכנס לשם. אני יכולה להגיד לך, עשיתי טעות, לא עשיתי, מה, שילמתי. אבל באמת אני חושבת שצריך לראות מי הבנאדם, מה עושה, מגיע לה - - - כי לא בשבילי, המשפחה שלי, פה בארץ הרבה אנשים עם משפחה ואני רק - - - להכנס לכלא. אבל הילדה שלי הייתה לבד, לבד לגמרי בארץ, ואף פעם לא הגיעה רווחה לדעת מה קורה. רק לקחת אותה לפנימייה, זה מה שרוצים.

בת כמה היא?

16, הייתה בת 16 עכשיו בגיל 19. ואיפה קיבלתי את העזרה - במרפאת טיפול עם האמהות, הייתי עם האמהות והיה מופלא כי מי שידבר עם הילדה והיא קיבלה עזרה והכל טוב. אבל הפחד להתקרב לבית סוהר זהו זה היה בערך כמו - - - למדתי עברית, עבדתי, הייתי תומך, עשיתי משהו שלא קיבלתי. מה אני עושה עם כל הבנות הדרום אמריקאיות אני עוד לא יודעת. כי גם אין משפחה, אין כלום, אין ביקור, את לא יודעת כמה אני עדיין בחוץ כמה כואב לי לא לעשות כלום בשביל הבנות. אפילו לא יכולה לקבל את ה- - - להכנס - - - וכל הסיפורים - - - יהודייה ולא יהודייה ומה שטויות כאלה. באמת צריך משהו חשוב בבנאדם.

ומה אני עשיתי, לקחתי את הרגליים ביחד עם המרכז והגעתי לפה וחשבתי שזה עוד כלא. אני אומרת לכולם שהסתובבתי עם הבן שלי, מחפשת לו משהו מקום סגור כי זה מה שראיתי שלוש שנים. לא יצאתי מהבית כמעט 4 חודשים בלי חלון כי אני קולומביאנית, בלי חלון. איזה טראומה אני עברתי, את לא יודעת. רק לצאת עם הרופא כי היה - - - של הרופא. אחר כך קיבלתי שעתיים ביום כמו כלא. להסתובב - - - וחוזרת הבייתה.

עדיין נשארת כל - - - על הילדה שלי. היא בגיל 19, אני לא יכולה לתת לה אוניברסיטה, אני לא יכולה לעשות - - - של הילדה שלי והיא גם כמו אמא על הרגליים. היא עובדת, היא אומרת, אני לא רוצה לעשות צבא, על מה, על מה אני צריכה ללכת לצבא לעשות משהו בשביל המדינה כי אמא שלי לא קיבלה כלום. אבל עדיין אני נשארת בארץ כי הילדים - - - ישראל, אני פה. אבל עוד פעם אני אגיד לך יש המון בעיות אבל להסתכל על הצד לבנאדם ואמא, אותה אמא, כי העונש לא מקבל את האמא כי אנחנו - - - כולנו נצא בזמן אבל המשפחה זה נשאר כל החיים, כל החיים נשאר. אני רואה את הילדה שלי ולא יכולה לעשות כלום, כלום. בבקשה רק שימי לב לזה.

לכן, למה שהיא אומרת, אני מכיר את הסיפורים האלה מכל מיני זוויות. הייתי גם יושב ראש ועדה קרואה בלוד שנתיים וחצי שם העיר מעורבת ושם המצב הסוציואקונומי מאוד נמוך ואז אנחנו נתקלים בדברים כאלה. לכן, אנחנו עכשיו בונים תכנית איך לטפל במשפחה. כי לדעתי המשפחה היא הנפגעת. הילדים שנשארים בבית ואם זה אישה אז זה הבעל, אם זה בעל זו האישה. לכן אנחנו עכשיו בונים תכנית איך אנחנו מטפלים במשפחה. לדעתי המשפחה זה הדבר הגרעיני הקרוב ביותר וכשהמשפחה מטפלים בה והיא בסדר אז היא גם דואגת. נושא השיקום של האסיר הוא הרבה יותר טוב אחר כך כשהמשפחה שלו רגועה בתקופת המאסר. גם דברים אחרים, למשל, אנחנו גם עכשיו מטפלים בזה שאסיר - - -

אני גם חייבת ללכת ואני רוצה להגיד עד הסוף מה אני מרגישה. הבעל והמבקרת, לא כי רק אני הייתי בכלא, גם בעלי היה בכלא והגעתי לפה ואני חושבת שזה המקום הכי הכי כיף קיבלתי, כי קיבלתי עזרה, המון אהבה. כי אין לי משפחה, אני נוסעת לפה בדרך אני מרגישה שזה בית של המשפחה שלי. וכולן, גם דפנה, לא - - - ואז אני לא חושבת - - - אני גם מרגישה את זה. אני באה פעם בשבוע ואני אהיה, אני מפסיקה להגיע אני מתגעגעת למקום. לכל אחד וכל אחת. אולי לעשות את המקום יותר גדול - - - או משהו כזה כי באמת - - - הכי קטן כי באמת באמת יש בנות בכלא כי אולי צריך להגיע לפה. כי שם, זהו, זה - - - של העונש אבל פה אנחנו מקבלים באמת עזרה וטיפול. שם זה עונש, עונש. מתי אוכלת מתי - - - זה עושה לאדם יותר כואב ולא יודעת איך להגיד בעברית. פה אנחנו מקבלים עזרה, טיפול, אהבה, משפחה, ואולי לעשות משהו יותר גדול. כי באמת, אני הייתי - - - הילדה שלי הייתי גרה פה בכיף באמת, כי אין לי משפחה בארץ, זה משהו חשוב בשבילי. - - - יכולה לסדר את המקום הזה - - -

תודה. אני באמת מעריכה את זה שאתן משתפות ואתן מספרות. אני יודעת שזה לא קל להחשף ככה לאנשים שאתם פוגשים פעם ראשונה בחיים ואני מאוד מעריכה את זה. אני תמיד אומרת, את העבר אי אפשר לתקן אבל אפשר לבנות עתיד. ואני רואה שאתן מנסות לעשות את זה, אתן בונות משהו אחר לחיים שלכן בעזרת הצוות. בכל הסיפורים, אנחנו בטח נשמע עוד, אני יודעת שכל הזמן מהדהד לי את הביקורת שיש על העבודה הסוציאלית, על לשכות הרווחה בשטח ואני כל הזמן מודאגת מכל הגישה שמחזירה את הכל ללשכות הרווחה ורוצה אפילו את השיקום להחזיר אותו בחלקיות ללשכות הרווחה. אבל על זה גם צריך לדבר אחר כך. תודה לך, שיהיה לך יום טוב בעבודה.

מאוד חשוב לי לא להגיד את השם. אני הייתי בבית סוהר 11 שנה. כמובן אני מהמגזר הערבי שמאוד קשה, כולנו יודעים את זה, אני לא צריכה לחדש.

את אמרת כמובן אני, מהמבטא שלך לא הייתי מזהה. ואני דווקא בדברים האלה קולטת מהר אבל המבטא שלך - - -

אני מאוד מצטערת שאני אומרת את זה ככה אבל עברתי מלא. אני גם עכשיו הולכת להגיד את זה וכל הגוף שלי רועד, אני הולכת להגיד משהו לא פשוט. אני עברתי פגיעה מינית שפשוט זה לא עניין את אף אחד. גם את המשפחה שלי. הכי חשוב אצלנו היה הכבוד של המשפחה שלהם. אני כמובן לא הייתי - - -

הכי חשוב רק שלא יידעו.

נכון. לא לדבר, אם את אומרת את מתה. עזבו שאתם קברתם אותי חיה, ככה אני הרגשתי כל השנים האלה. התחתנתי בגיל 14.5, היו לי מאוד - - - אני לא אוהבת לדבר על זה כי אני לא אוהבת להיות במקום ה- - - עד שיצאתי מזה, גם כשהייתי מאוד קורבן ומזה הפכתי להיות הקורבנית הכי גדולה - - - עשיתי את העבירה שלי, אני ישבתי על רצח. כן, אני תכננתי את זה, אני מראש לא - - - אסור להתלונן, אסור לפנות למשטרה. רווחה, אני לא מוכרת ברווחה בכלל. רק כשנכנסתי לבית סוהר הייתי מוכרת ברווחה וזה, כמובן, סיקרן אותם לדעת מי זאת ולמה היא עשתה את זה. לא סיקרן אותם מה אני עברתי, מה הם עשו לי. זה מה שסיקרן אותם בעצם וככה אני הייתי מוכרת לא רק ברווחה, בכל העולם.

נכנסתי לבית סוהר. נכנסתי בהתנגדות לעובדת סוציאלית, לא רציתי לקבל מהם שום דבר כי אני מכירה אותם. העו"סית שלי - - - על זה שאני יושבת פה אני מתה עליה. אני יכולה להגיד שבאמת בזכותך אני נמצאת היום בנקודה שאני נמצאת בה כי באמת הרגשתי שהיא באמת רוצה לעזור לי. היא לא הרפתה ממני, היא ידעה באיזה גישה לבוא, בגישה של עזרה לעזור. אני מאוד מצטערת, זה עצוב להגיד את זה, הבית סוהר היה בשבילי בית ספר לחיים. שם אני צמחתי ואני לא מתביישת להגיד את זה, שם קיבלתי את התמיכה, עבדתי קשה בשביל זה, הייתי בהתנדבות מלאה. אבל כן שם הגעתי למקום שאם הייתי בחוץ לא הייתי חולמת להגיע אליו.

כמה זמן היית שם?

11 שנה. אני רק ארבעה חודשים משוחררת. הייתי 11 שנה.

מתי השתחררת?

עכשיו, לפני ארבעה חודשים, עוד אין לי ארבעה חודשים. שם שירתתי, הייתי עובדת, הגעתי למצב שהייתי בשיקום שזה נקודה שאת הצוות של הבית סוהר, ככה אנחנו קוראות לזה, שם היינו. יצאתי, עבדתי בחוץ, תפקדתי. נהייה ממני בנאדם עם סדר יום. מכל ההוסטלים למשל את המקום הזה אני מאוד אוהבת. גם בחופשות מהכלא יצאתי להוסטל. למרות שהיינו בנאות אפקה. אני מרשה לעצמי להגיד שנלחמתי בשביל להגיע לפה.

את עכשיו בהוסטל?

אני נמצאת בהוסטל אני דיירת פה. אני ישבתי גם חודש ימים במרכז יום ואז כבר יצאתי לעבודה. אני רוצה להגיד גם על המקום הזה. אני אוהבת את הצוות פה, אני אוהבת את המקום עצמו, אני מקבלת פה עזרה ותמיכה, חבל על הזמן, באמת.

אני אשאל אותך ותרגישי חופשי אם את רוצה לענות או לא. את בקשר עם המשפחה המקורית שלך?

זהו שהקשר הזה אפשר להגיד שהוא טרי, אני רק בהתחלת קשר שאני התחלתי אותו, לצערי הרב, כשאבא שלי חלה במחלה. התחלתי את הקשר מחדש, מאוד קשה לי.

הם לא ביקרו בכלא?

האחים שלי לא ראיתי אותם. האח הגדול שלי עשר שנים לא דיבר איתי. הקטן, פחות או יותר היינו בקשר טלפוני. פה, כשהשתחררתי בתקופה הראשונה לא הייתי יכולה לצאת אז הוא בא אליי בפעם הראשונה. אני מדברת איתו, אני הלכתי לשם, לפני שבוע הייתה החתונה שלו והלכתי. זה תהליך. זה מאוד קשה להשתלב בחזרה במשפחה. במיוחד אצלנו. אני מאוד מתחברת אליה אבל אני לא - - - זה לא עניין של בדואים זה אצלנו בכללי. זה מאוד קשה. כאילו אני יכולה לתלות שאצלנו מפותחים. זה ממש לא מפותחים. סליחה שאני אומרת את זה אבל הם פרימיטיבים. לא כולם, אבל - - -

יש להם דעות מאוד נוקשות בלבוש מודרני.

אני רוצה להגיד לך, אני הייתי מפקד רצועת עזה וצפון סיני אז אני מכיר את המגזר יפה מאוד. אני גם דובר את השפה, אני נותן הרצאות בשפה הזאת. דוקטורים רצחו את הבת שלהם בגלל כבוד משפחה. זאת אומרת, היא בדיוק צדקה. הם מודרנים בגוף פרימיטיבי.

צריך לשים לב שזה לא כל החברה. עובדה שהאח שלה מוכן להיות בקשר, לעמוד מול המשפחה ולהיות בקשר.

האח הקטן - - -

הוא הדרך שלך ואני חייבת להגיד לך את לא חייבת להשתלב עד הסוף, כאילו לחזור להיות בתוך המשפחה. הכי טוב זה גם להשיג קשר טוב איתם ואת תוכלי להמשיך. העיקר תקחי מהקשר הזה כמה שנוח לך וכמה שעוזר לך.

יש יותר הבנה היום ממה שהייתה בעבר. זה מתחיל להכנס יותר אבל עדיין יש מרחק. אני באמת, חס וחלילה - - -

אתה רוצה להגיד לי שבחברה היהודית מקבלים את כל האסירות המשוחררות בזרי פרחים?

בזרי קוצים.

בכל החברה בארץ, לא משנה מה, פמניסטיות הן קצת - - -

אל תגיד כלום. נתתי לך להגיד על ערבים - - -

גם על ערבים - - - את יודעת מה, אני רוצה להגיד לך יותר מזה. יש עדיין בחברה שלנו יהודים גם בעייתיים, יש ערבים בעייתיים, יש ערבים טובים, יש יהודים טובים, זה מישמש היום.

חשוב לי להגיע לנקודה החשובה בשבילי. כל מה שאמרתי זה חשוב אבל זה כבר כמו שאת אמרת, עבר אי אפשר להחזיר ולתקן אותו ועכשיו העתיד. אני יש לי בעיה עם הרווחה, במיוחד אצלנו, איפה שהילדה שלי כרגע גרה.

באיזה אזור?

תגידי אחר כך מחוץ לפרוטוקול.

הם פשוט לא מעניין אותם שם. לא מעניין אותם. אני לא רוצה עזרה רק בכסף. ותעזבי שהם לא עוזרים והם עושים טובה שמה שמגיע לילד לא נותנים ממש כמו שמגיע לו. על זה אני לא מדברת ואני לא נכנסת לזה. החשוב לי ביותר שהילדה שלי כן תהיה לעומק מוכרת ברווחה. אני לא רוצה שהילדה שלי תעבור את מה שאני עברתי. זה כל מה שאני מבקשת.

עם מי הבת?

אצל דודה שלה. וזה גם במלחמות כי בהתחלה הרווחה פשוט רצתה לקחת את הילדה מהמשפחה שגם אני לא אהיה בקשר עם הילדה, כמובן אחרי תהליך מסויים וזה ואז אני באמת נלחמתי במלחמה הזאת בבית סוהר ואז הייתה המנהלת רונית מצליח, שתהיה בריאה, אני לא אשכח אותה. היא פשוט עשתה את הכל ואני הגעתי לעליון ולקחתי את הילדה שלי בחזרה. ואני זו שבחרתי איפה הילדה שלי תהיה. הבעיה שם, ברווחה, עכשיו למשל, כשהשתחררתי, רציתי לתאם איתם, עם הרווחה, שהילדה תהיה איתי באופן קבוע כי אני והדודה קצת לא ביחסים טובים בכל זאת היא אחותו של בעלי לשעבר אז אני מבינה אותה גם. אבל כשהמטפלת שלי כבר ניסתה לגשת לרווחה אז היא הייתה מופתעה שהרווחה לא יודעים כלום, יעני תשברי את הראש שלך את.

אוקיי, אז אחר כך אנחנו נהיה בקשר ואני אעבור בקשר עם הרווחה כדי לקבל את הפרטים.

שתי דקות לדבר כי אני צריך ללכת. אתם תמשיכו. אני גם אמרתי לכבוד חברת הכנסת כי יש לי בעיה כי אני קבעתי פגישה עם הנציבה לפני ש - - - אז אני צריך להיות בשירות בית הסוהר. מה שאני רוצה לומר, קודם כל תודה שבאת, אנחנו מאוד מעריכים את זה ועובדה שאני פה. אני פה וגם הממלאת מקום שלי פה, רותם. קודם כל אני רוצה להגיד שנה טובה לכולנו. וזה לא משנה מי ומה.

אני גם רוצה לומר שאני משווה את העבודה שלנו כמו, אני אמרתי את זה אתמול ב- - - כמו מטפס הרים. מטפס הרים הוא מטפס וקשה לו וכואב לו ועד שהוא מגיע להר הוא מלא קשיים. אבל כשהוא מגיע להר הוא מתחיל לנשום את האוויר הצח. וזה מה שקורה אצל המטפלים והמטפלות אצלנו. הם עובדים על השיקום קשה מאוד. אך כשבנאדם כבר מגיע לסוף השיקום, הוא בדרך לשיקום, את רואה עליהם כאילו משהו - - - הם אחרים. עם כל אחד שמטפלים ומצליחים זה בשבילם עולם ומלואו. וזה גם מה שאנחנו משדרים וזה מה שאנחנו מטמיעים לאנשים שיהיו ככה.

חבל שאין לנו יותר משאבים להביא יותר אנשים טובים כאלה ויותר מטופלים טובים על מנת לשקם. אני רוצה להודות לכולם, לכל אלה שפה, אני רוצה להודות למדריכות ולמדריכים המקסימים. באמת כל פעם שאני בא לכאן והולך להוסטל אחר והולך למקומות אחרים ואני רואה את הטיפול ממש מתמלא לי הלב אושר כי אני אומר יש גוף אחד, יש הרבה גופים במדינת ישראל ובכל מיני מדינות שהם מקצועיים, מקצועיים מאוד בתפקידים שלהם. אבל אני עוד לא ראיתי גוף כזה כמו רש"א שהוא גם מקצועי וגם יש בו הרבה חמלה, הרבה טוב לב, הרבה רצון לטפל.

אם תשאלו כל מטפל אצלנו מה המשכורת שלך אז הוא יגיד לכם זה המשכורת של גננים, אני אומר לכם. האנשים עם תואר שני מקבלים השלמת הכנסה. זה לא קיים בעולם בשום מקום. אנשים עם תואר שני שמקבלים - - - אבל הרצון והחמלה בנושא שלהם הוא עז מהמשכורת שלהם. לכן אני מודה להם, מודה להם מאוד. גברתי אני מודה לך ומודה לכל הצוות שלך שהגעתם ואנחנו נמשיך את השיחה. אני בשמחה, נקבע יום, נמשיך את השיחה. אם תוכלי להעביר לי את הנושא הזה של סגן שר האוצר - - -

אני רוצה להגיד לפני שאתה יוצא. אני קודם כל מודה על האירוח כמובן אבל עצם העובדה שאתה הגעת אני מאוד מעריכה את זה. אני חושבת שיש לנו המון על מה לדבר. אני חושבת שגם הנושא של האסירות הוא מאוד מעניין, במיוחד שאני יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אבל באופן כללי גם אתה יודע שאני מאוד מתעניינת במה שקורה עם האסירים באופן כללי ושיקומם. אני חושבת שזו טעות פטאלית לא להשקיע בשיקום אסירים ואסירות ששילמו את המחיר שלהם על הטעויות שלהם ועכשיו צריך לעזור להם לחזור לחיים נורמלים. ובשביל זה אני חושבת שכדאי מאוד שנשב ונדבר על איך משיגים את סדרי העדיפויות הנכונים ואת הכספים. אני חושבת שאתה צריך גם להלחם כמו אריה כדי להשיג את התקציבים האלה. אבל אני חושבת גם שיש לנו עבודה לעשות ואני מאוד מקווה, יש לי המון הערות - - - אני מבינה שאת איתנו, אז נשמע. תודה.

תשמעו, מאוד חשוב לי לשמוע אבל אני גם עד עכשיו לא נתתם לי, השקעתם, וזה טוב, בלהסביר על האסירות ואיך אבל לא סיפרתם לי מה החבילה שמגישה רש"א לאסירות. מה בדיוק, כמה. כי להגיד לכם, אני מאוד מודאגת מהנסיגה גם בתקציבים וגם בכוח אדם שבשנים האחרונות חלה במדור הנשים. וזה מאוד מדאיג אותי וזה מחייב. ומצד שני אני יודעת שאתן בגירעון אבל התקציב שלכן גדל כל שנה. כן אני יודעת, תאמיני לי. לא חשוב שלא מספיק אבל אם יש עלייה למה כל הזמן יש קיצוץ במדור נשים ועל זה אני ארצה לשבת - - -

אז אני משערת שרונית עוד מעט תתייחס לזה. כן חשוב להגיד שהיינו כמעט שנתיים בלי ראש תחום.

כן אני יודעת.

שזה גם קשור אולי באמת למצב שתחום נשים הגיע - - -

זה מאוד מדאיג אותי שאתן אומרות בלי זה ובלי זה והנשים מקבלות שבע פעמים מהגברים. אז מה בדיוק הגברים, ואיפה התקציב?

תראי, אני יכולה להגיד שלאורך השנים תמיד היינו עומדות על המשמר ומסבירות למה מדובר באוכלוסייה של פחות מ-2% שמקבלת תקציבים מאוד גדולים. זה אחד הדברים שתמיד הסברנו שבאמת אנחנו לא צריכות להסביר לך את המורכבות של נשים. זה נכון שכשהשמיכה קצרה ויש מקבלי החלטות אז זה מאוד - - - בסדר, יש פה באמת הרבה מאוד עשיות וגם יש מגמה. אני כן רוצה לתת הזדמנות - - - הן הלכו הנשים שרצו לדבר, זה לא נעים.

- - - הלכה לעבודה.

אם מכניסים לזה את כל הניהול של בית הכלא או של זה - - -

אני יכולה לענות לך על זה. אני אתייחס לזה קצת בקצרה אבל באמת את היתר תשמעי מהמנכ"ל. יש לנו ברשות אוכלוסיות ייחודיות שדורשות יותר משאבים שבעיקר מדובר בנוער שגם שם אנחנו משקיעים הרבה משאבים, שהם דרך אגב זכו לתוספת תקציבית מאוד נחמדה, צבועה, רק לנוער, עד גיל 21 בתחום נשים. לצד זה גם היו ברשות דיי הרבה הוסטלים בעבר, היו לנו 8 או 9 הוסטלים שאת בטח גם יודעת שרובם נסגרו, נשארו שלושה הוסטלים. ולצד ההשקעה המסיבית התקציבית שהייתה בתחומי נוער, נשים והוסטלים היה מעט מאוד שיקום בקהילה. מעט מאוד. רוב השיקום באמת הסתמך על הרווחה. בעיקר, דרך אגב, הנפגעים העיקריים היו אזורי הפריפריה בצפון ובדרום.

בא המנכ"ל, דווקא זה היה המנכ"ל הקודם, זו פשוט לא הייתה החלטה של המנכ"ל הנוכחי ובעצם החליט לעשות תעדוף שונה. זאת הייתה החלטה ניהולית, שאפשר להתווכח עליה, אבל זו הייתה החלטה ניהולית שאמרה בוא ניקח מהתחומים הייעודיים כי שם באמת משקיעים הרבה משאבים ואם היום פי שבעה אז - - - פי 14, ניקח מזה קצת וסגרו באמת מספר הוסטלים ואת התקציב העבירו לקהילה, לטובת יועצי תעסוקה בקהילה, לטובת רכזי שיקום בקהילה, לטובת יותר אבחונים בבתי הכלא וכן הלאה. אז הוא לא הלך בעצם, לא זלג למקומות אחרים, פשוט עשו תעדוף אחר לטובת הקהילה.

המגמה שאת דיברת עליה אורנת, היא היום משתנה גם בעקבות אריה ביבי ואנחנו גם מאוד מקווים שהוא גם מביא איתו איזשהי בשורה תקציבית. הוא באמת פועל המון כדי להגדיל את התקציב. נקלטה ראש תחום אסירות משוחררות, אנחנו מתחילים בטיפול דיאדי, כמו שבטח את תדברי, בקהילה, הרבה יותר מסיבי. יש לנו תכניות גם לפתוח איזשהי דירת - - - אבל עוד פעם אני אומרת, אנחנו קיבלנו את התקציב - - -

אתם גם פותחים עוד הוסטל עכשיו, לא לנשים - - -

איזה עוד הוסטל?

כשיגיע הכסף וגם הוא כנראה יהיה - - - אם הוא - - - עוד פעם, יגיע הכסף, עדיין לא הגיע כסף אז עדיין לא פותחים שום דבר. כרגע הרשות במצב של גם תקציב דו שנתי שאין לנו גם כל כך לאן לזוז. אז זה בעצם ככה על קצה המזלג אבל - - - עם ביבי.

רוני אני כן חושבת שכדאי להראות את השקף של פריסת השירותים שיש כי באמת חברת הכנסת - - -

רגע, יש לנו נשים שצריכות ללכת לעבוד.

תודה ששיתפת אותנו.

קוראים לי רינת, בלי שם משפחה רק רינת. דיברתם על דלת מסתובבת וכן אני מהאסירות האלה שארבע פעמים נכנסתי לכלא. אני עכשיו - - - אני יכולה להגיד שכן, אני מכירה את ההוסטל קרוב לשבע שנים, את ההוסטל הישן. אני אהיה ממוקדת על המקום פה.

אני רק אסביר, רינת פה בעצם פעם שלישית.

עם כל הקשיים שעברתי, דיברו פה על הרווחה, אני אמא לשני ילדים. מאוד קשה לי מולם, הרבה פעמים הרגשתי שהם מבקרים את הטיפול שעברתי וחוסר אמון שלי בהם והם בי על ההתמכרויות שלי בסמים. ניסיתי להביא כמה פעמים ניקיון וניסיתי להחזיר את הילדים אליי. תמיד הם העמידו אותי במבחנים. ראיתי שאיתם זה לא עובד, באמת. אני עברתי לבית כי הרגשתי שבמיוחד בקשיים מול המערכת איתם וכמובן שגם המשפחה שלי חוו את הקשיים שלי וכבר הם לא ידעו מה לעשות. אני יכולה להגיד שבאמת קיבלתי המון מההוסטל הזה ועדיין עם כל הקשיים שלי והנפילות שלי בחרתי לחזור למקום הזה כי אני לא חושבת שיש מקום אחר יותר טוב. המקום הזה תמיד פתוח, בין אם רציתי להיות פה או לא רציתי להיות פה. הצוות מעולה, לא בגלל שהם פה, באמת, אני יכלתי להרים טלפון ולהגיד להם שאני בנפילה כי קרו מקרים כאלה בין אם באתי למרכז יום ועזרו לי ללכת לגמילה ולחזור לפה.

כרגע השארתי את המצב של הילדים כדי לטפל יותר בעצמי ולנטוע את העץ כמו שהמטפלת שלי אומרת. במקום הזה יש המון חום, אהבה. השתחררתי מהכלא הייתי קצת מבולבלת, החוסר סבלנות הזה של ישר לקום ולעשות, לחפש את העצמאות. העצמאות שלי זה הרס עצמי, באמת. זה לבוא להתחיל לעשות קשרים עם המשפחה ישר ומייד, וזה לא הכי בריא שבעולם, ליצור קשר עם הילדים וזה גם לא הכי בריא שבעולם ישר. ופה באמת נותנים לי את הכלים לראות איך לעשות את הדברים, מתי לעשות את הדברים. עם כל ההתנגשויות שיש עם הרווחה והחוץ נותנים לי לראות שהכל יהיה בסדר, תאמיני במה שיכול להיות והכל יכול להסתדר.

אני כרגע עוברת תהליך מאוד קשה כי זו לא פעם ראשונה שלי פה. אני יודעת מה מצופה ממני, אני יודעת מה אני רוצה מהצוות. אני תמיד מחפשת את הרציונל שעומד מאחורי כל דבר שזה דבר מאוד קשה בשבילי. ואני יודעת שהדרך היא בכלל לא קלה, היא מאוד קשה. האתגרים שמציבים לנו זה לצאת לעבודה, תעסוקה שמדברים עליה.

את עובדת?

כרגע לא. אני עוד חודש מתחילה את התהליך. אני רק חושבת על זה, את שואלת אותי את השאלה הזאת וזה מאוד מפחיד. אני כן רוצה את זה מצד אחד ויש את הקול השני שאומר, אני אצא לעבוד ומה יהיה, שם כל הפיתויים, כל ההתחלות וזה עוד פעם להתחיל איזשהו תהליך חדש שאני מכירה בעצם. זה מפחיד. יש את הרצון של כן לצאת לעצמאות, להתחיל מחדש ויש פה צוות שלא יעזוב אבל עדיין תמיד אנחנו רוצים את המגננה הזאת. יש את השוטר העצמי שאומר אל תעשי ככה וככה וככה כדי שלא תחזרי לכלא והיו מקרים וחזרתי פעם ראשונה והם התחילו - - - עשיתי עבירה שונה לגמרי. העבירה שלי מפעם לפעם החמירה והחמירה.

אני גם עברתי התעללות, אני נולדתי למשפחה מרובת ילדים עם מצב - - - מאוד קשה, אמא שנפלה לאלכוהול בשנים האחרונות. פה זה המשפחה שלי. היום אני יכולה להגיד שפה המשפחה שלי. בחרתי לבוא לפה, עם כל מה שעשיתי, ועשיתי פה בלאגן, באמת. בלאגן לעצמי, לא בלאגן לאף אחד. זאת אומרת שהמקום הזה יש בו המון המון נתינה אם זה מהצוות. ואני כן רואה את עצמי פה רוצה להמשיך ויש פה את המצב הכלכלי שהוא גם קשה. דיברתם על ביבי, אז ביבי כן לוקח משם ונותן לשם - - -

ביבי המנכ"ל או - - -

יש לנו את המיטות שאנחנו ישנות עליהן וזה מזרנים שהגיעו מההוסטל הישן. אנחנו מנסים לשמור עליהם במצב הכי טוב שיש. זה מאוד קשה. אנחנו ישנים על מה שיש כי אנחנו לא מחפשים את ההתפנקויות. חיינו במקומות יותר גרועים אז פה בשבילנו זה מלון חמשה כוכבים. מחשבים שיש פה, שאנחנו נגיד 10 בנות, מתוכן אולי איזה שניים שאנחנו מנסות לשמור עליהם. כל פעם בא איזה טכנאי ומנסה לתקן. אני חושבת שצריך לראות את המקום הזה ולראות אותנו יותר. זהו, זה מה שיש לי.

תודה, בהצלחה. אני חושבת שהאמירה עכשיו זה כל הזמן מהדהד בראש שלי שהמקום הזה הוא המקום שבו אפשר כאילו להכנס למקום בטוח. איך אמרת, מחכים לך הפיתויים בחוץ ושם את תצטרכי להיות מאוד חזקה. וכל אחת מאתנו צריכה את הקצב זמן הזה כדי להתחזק ואז לצאת לעולם יותר חזקה.

אני רוצה רגע להגיד מילה על הדבר הזה כי אני חושבת שבאמת נוצר פה רושם שהוא מאוד נכון במובנים מסויימים על המקום הזה שהוא מאוד מכיל ומלא אהבה. אני רוצה רגע לחבר אותנו למציאות ולהגיד בתור מי שפוגשת את הנשים שהן בכלא וכשהן מגיעות לפה, מאוד קשה הרבה פעמים לרתום, לעזור לנשים להחליט להרתם - - -

אני אומרת לך שעבדתי שנים עם מקלטי נשים והקמתי את המקלט אז אני יודעת בדיוק במה מדובר. ואני יודעת שלא הכל ויש רגעים גם שאין בהם הרבה אהבה ויש כעס ויש התפרצויות לפעמים. בסדר.

גם שמענו פה הרבה על רווחה ועובדות סוציאליות ואני יודעת שכשאני מגיעה לכלא ואני יושבת עם אישה אז על הכתפיים שלי יושבות כל העובדות הסוציאליות שאכזבו פעם ושחובת ההוכחה עליי להראות שאנחנו עושות את אחרת. אבל זה מאוד קשה - - -

ומצד שני כדאי גם להגיד שעובדות סוציאליות בשטח לא קיבלו שום הכשרה מיוחדת להבין מה זה אסירה ולמה היא נמצאת שם. אני לא עכשיו במקום של להגן אבל גם צריך להבין שעובדות סוציאליות הרבה פעמים בשטח אין להן כלים לעזור. אין להן וזה, אני אומרת את זה, כדי שתבינו שהמערכת היא זאת שלא בסדר. המערכת היא זאת שלא נותנת לפתח - - -

זה לא מדוייק. אני חייבת להגיד, ברשותך - - -

בסדר, אני אמרתי את דעתי, אתה לא חייב להגן על הדברים - - -

אני חייב להגיד רק משהו, אני מנהל מחוז ואני עובד ברשות 31 שנים. אני עובד סוציאלי במקצועי, 10 שנים עבדתי בעיריית רחובות. אז זה נכון מה שאת אומרת מבחינת באמת ההכשרה והכל אבל אם, וזה המנכ"ל לא אמר קודם, אם המנכ"לים גם הקודם וגם הנוכחי נותנים יעץ, במקרה הזה למגזר הערבי בגלל חולשה, בגלל נושא כספי, אני מדבר על המשולש הדרומי, נותנים עובדים בכסף שאין להם לטובת רכזי שיקום - - - אם אני מדבר על טירה, אם אני מדבר טייבה, אני מדבר על ג'לג'וליה, מהכסף של הרשות. כי לרשות המקומית אין את הכסף - - - קצת לראות את התמונה גם החיובית שאף גוף במדינה הזאת לא נותן כסף לתקצוב של עובד. והרשות באין כסף שלה עושה את זה, זה אחד.

שתיים, יושבים היום רכזי שיקום האסיר, בכל מדינת ישראל. גם הגברת שדיברה בתל אביב אני אישית מוכן לבדוק שם מה קורה. אין דבר כזה שאם יש לי שש רכזות בעיריית תל אביב שהם עובדי רשות שיקום האסיר, הן עובדות גם - - -

היא דיברה על התקופה לפני הבית סוהר.

אבל גדעון תסכים שיש פה הכשרה אחרת לעבוד מול נשים - - -

רגע אבל תני לי לסיים אני יכול להביע דעה. אנחנו עובדים עם אגפי רווחה, שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר העבודה אחראי עם המנכ"ל. עם כל הכבוד, צריך גם לראות דברים בפרופורציות. אני מבין את הרגישות, הראשון שצריך להבין - - -

אני מבקשת עכשיו. כשאני אומרת שהמערכת לא בסדר זו דעתי על המערכת הקיימת ואף אחד לא ישנה לי את דעתי כי לא הצגתי אותה אתמול. יש לי דעה ברורה איך המערכת עובדת ואני לא דיברתי על המערכת של רש"א, אני דיברתי על מערכת הרווחה באופן כללי ועל סדרי העדיפויות בתוך מערכת הרווחה. וחוצמזה - - - ואני יודעת ואני מטפלת יום יום בבעיות מול מערכת הרווחה ואני יודעת בדיוק - - - אני רוצה להגיד דבר אחד, זה שרש"א נותנת רכזים לשיקום - כל הכבוד אבל זה התפקיד של רש"א. התפקיד של רש"א זה שיקום אסירים והיא צריכה לעשות את זה גם בקהילה וגם בהוסטלים, ואף אחד לא עושה לאף אחד טובה בעניין הזה.

ואני חושבת שאם רש"א צריכה תקציב, אני מאמינה, ואתם יודעים טוב מאוד שאני נאבקתי כבר שנתיים כדי שתקבלו תוספת תקציבים כדי שתמשיכו לעשות את העבודה ואני מוכנה להמשיך להאבק על זה. אבל מצד שני אני גם יודעת שבלתי מתקבל על הדעת שיש פשיעה יותר של נשים ויותר אסירות ותקציב שיקום אסירות רק הולך ויורד. פה זה לא מתאזן אצלי, אצלי זה לא מתקבל על הדעת ולא מוכנה לקבל אותו ועל זה אני חושבת שצריך לחשוב איך פותרים את הבעיה הזו.

כי אני יודעת גם שיש תכניות שהופסקו עם השנים. בארבע-חמש השנים האחרונות גם הטיפול הדיאדי וגם הנושא של השכלה זה מאוד, בעיני, בדיוק כמו שאני אומרת נשים במקלטי נשים צריכות לקבל את הטיפולים האלה וצריכות לקבל את השירות הזה, בדיוק אותו דבר לאסירות המשוחררות. בכל הנושא של ההשכלה מאוד חשוב. בעיני זה א'-ב'. העולם השתנה, הן לא יוכלו לצאת ולהתחיל לחפש עבודות שישאירו אותן במעגל הסגור הזה אלא צריך שיתפתחו. אז על זה אני מדברת, מה אתם הולכים לעשות עם עניין התקציב, מה אתן הולכות לעשות עם התכניות - - -

שמצאנו להן מענה תקציבי לשנתיים הקרובות.

מצויין אז בואו נשמע על זה ולרשום לפרוטוקול.

לצערי זה לא בבסיס התקציב.

זה לא בבסיס התקציב, זה תקציב חיצוני לשנתיים. אני רציתי לפני זה לדבר על 22% של נשים שלא מגיעות למענים שיקומיים בכלל, בין אם לא מוגשת עבורן מכל מיני סיבות תכנית מוועדת השחרורים או שהתכנית נדחית על ידי ועדת השחרורים. כשפה אנחנו מדברות בעצם - - -

כל הנשים שעוברות שיקום נמצאות - - -

במסגרות של רש"א שזה או במרכז פה. יש לנו גם שתי יחידות אזוריות לטיפול בצפון ובדרום. אחת נמצאת ב- - -

איך זה שסהר לא נמצא?

סהר מנהלת מכון.

אני יודעת. סהר הייתה מנהלת המקלט של העמותה שניהלתי אז משם היא מוכרת.

היחידות האזוריות בצפון ובדרום הן יחידות שעובדות במתכונת של רכז יום - - - פעמיים בשבוע. כוח האדם - - -

איפה הן נמצאות?

אחת בחיפה, זאת שאני ניהלתי 12 שנים, יושבת פה יעל שמחליפה אותי בתפקיד וילנה בדרום, בבאר שבע, שמנהלת את היחידה האזורית בבאר שבע. הכוח אדם התקני הוא מאוד מאוד מצומצם, אנחנו מדברות על משרה וחצי. משרת עובדת סוציאלית וחצי משרה מדריכה במרכז שיקומי אזורי.

זה מה שרציתי לדעת - - -

מקריית שמונה עד פרדס חנה - - -

דרום כל הישובים הבדואים מאילת כולל אשדוד והאזור - - -

- - - משרה וחצי. את רואה למה לפעמים אתן כועסות על עובדות סוציאליות? לא תמיד בגלל שהן רעות, אבל כשיש עובדת וחצי כדי לשרת אזור כזה גדול - - -

אבל הכוונה שלי הייתה שבכפרים לכל כפר יש עובדת סוציאלית.

אני יודעת כן. בואו ננסה להתכנס.

אנחנו כן יש לנו תקציב של קופה קטנה לאורך כל השנים הוא נשמר ויש הרבה הענות לדבר הזה שהנשים מגיעות מכל ישוב בצפון הן מקבלות ביום שהן מגיעות החזר נסיעה על הנסיעה שהן לא צריכות לשלם על זה הן מקבלות על הקבלה את ההחזר של הנסיעה וגם יום בשבוע אנחנו יוצאות אליהן, המדריכה הטיפולית מגיעה לשלל של מענים בתוך ביקורי בית, תיווך למסגרות שונות, מיצוי זכויות. יש לנו ממש עבודה איתן בתוך הקהילה, מצומצמת מבחינת הכוח אדם אבל מאוד עמוקה ומשמעותית בתוך מערכות חייה של האישה וחיתאם קצת דיברה על זה.

אסירות שאינן זוכות לשיקום, מה שמעציב זה שזה הקצה של הקצה. זאת אומרת מתוך האוכלוסייה שתיארתי שבעלת אפיונים ייחודיים ומורכבים הנשים האלו, 22% בשנה, הן נשים שהטראומות פגעו בהן, רובן, הן פגועות באופן שלא ניתן לחשוב איתן על שיקום תפקודים וכישורים או אפילו הכוונה לתעסוקה, לפחות לא בזמן הקצר זה יכול לקחת גם שנים. ועל אף המצב הקשה שלהן, דווקא שלהן, הן לא מוכרות באופן שמקנה להן זכויות והן נופלות בין ההגדרות של משרדי הממשלה השונים - - -

אני קצת ארחיב פה רונית.

אילנה היא בעצם - - - היא פוגשת אותו פעם ראשונה - - -

אני אגיד שני דברים מאוד מרכזיים. קודם פה יש פה שוליות שהיא מצטלבת. את ראית, בעצם הנשים שדיברו הן נשים או מהגרות או ערביות, נשים מאוד - - - שבאות ממעמד סוציואקנומי מאוד נמוך, נשים בעוני. אז היא גם בעוני, גם מהגרת, גם - - - ההסללה שלה לתוך החברה היא מאוד מאוד חסומה. מדברים על זה באקדמיה והדבר הזה לא נכנס לשטח שבעצם אישה שבאה מהצטלבויות של מצבי שוליים זה לא בקווים מקבילים. הצטלבויות - - -

אני אבקש משהו בגלל הזמן. את כל התיאוריות אני מכירה. דברו איתי על הבעייתיות שלכן ומה אתן צריכות. אני לא רוצה לצאת מפה בהרגשה שרק קיבלתי מידע. אבל תגידו איך אנחנו יכולות לעזור, מה אתן חושבות - - -

כשאנחנו מדברות על נשים, לצערי, יש אחוז בכלא שלא זוכה לתכנית שיקום ופיקוח וגם לא מגיעים באופן וולנטרי, 22%. הנשים האלה חלקן יש להן - - -

ההצטלבויות של פגועות נפש עם או בלי התמכרות נמוכות קוגנטיבית אבל הרבה פעמים לא מאובחנות בפיגור, זה יותר פיגור סביבתי שנובע כתוצאה ממה שהן חוו בילדות. - - - הרבה פעמים בגיל מבוגר יותר עם היסטוריה של כשלונות - - -

אבל צריך להגיד, 22% שלא מגיעות בכלל לשיקום אם לקחת בחשבון את כל הקטגוריות שאת מזכירה אני לא חושבת שזה מאוד גדול האחוז. וצריך גם לצאת מנוקדת הנחה, שלצערי, יש מקרים שאי אפשר לשקם. אפשר לשפר קצת את המצב.

היי, אני עובדת סוציאלית פה. אני כן פה עם הנשים שאני כן פוגשת אחד מהדברים שבעיני מיוחדים בהוסטל שלנו זה שהדלת פתוחה בפני כולן. זאת אומרת, לא משנה אם זה אמהות, אם זה מכורות, אם זה פגועי נפש, כל זה. המשמעות היא שאנחנו כל פעם צריכות ללמוד עולמות תוכן שונים ולמשל סביב נשים שמגיעות עם כל התיאור הזה לעשות מאבקים קשים לנשים שאם הן יוצאות מפה עם סוף השנה אין שום דבר שיכול להחזיק אותן וזקוקות להוסטל כוללני וזקוקות לתעסוקה מוגנת ולשכות הרווחה המקוריות שלהן לא מוכנות להכיר בזה שהן שייכות אלינו. משרד הבריאות לא מוכן להכיר בהן מבחינת נשים בפוסט טראומה שזקוקות לזה. כל התחום של מול נכות קוגניטיבית ומש"ש, לא מוכנים להכיר בהן.

זה ברמה של להתדפק ולחפש איזשהו לב פתוח, ככה אני מרגישה במסעות האלה, של מישהו שבמקרה יסכים קצת לפתוח את הדלת ולעשות איזשהו תהליך בשביל שאישה יהיה לה מענים שהיא גם זכאית להם, גם זקוקה להם מאוד אז הרגשתי את זה כשהיה פה את הדיבור על זה שהמשפחות וחלק מהן סוגר את - - - ולא פותחות את הלב. הרבה מאוד אנשים מאוד משכילים לא מקבלים חזרה את הנשים שלנו לתוך החברה והביטוח הלאומי יש לנו איתם מאבקים קשים. זאת אומרת - - -

אני מצטערת שאני קוטעת אותך אבל ברגע שהתיישבתי אני ציפיתי שתעלו דווקא את הנושאים האלה. את הנושאים ברמת המדיניות שצריך לשנות. הרי מי שפגשה אותי כבר יודעת שאני מכירה את הנושא, לא צריך את כל ההקדמה כדי להכניס אותי לתמונה. אני באמת רוצה לעזור, חשוב לי לדעת. יש תקיעות עם הביטוח הלאומי זה נושא ספציפי, תגידו לי. אז בואו ככה ננסה, אני הבנתי שיש בעיה עם משרד הבריאות בכל הנושא של תחלואה. אני לא עובדת סוציאלית אבל אני מנחת קבוצות אבל אני יודעת שתמיד בקבוצות לקראת הסוף כשכולם בורחים מתחילים להעלות את הבעיות אז זה בדיוק מה שקורה לנו עכשיו. אז בואו כדי שנעשה את זה במסודר, אני הייתי רוצה לקבל קודם כל מסמך מסודר שיבוא ויגיד יש לנו בעיה עם הביטוח הלאומי בזה ובזה ובזה, הורדת ההשכלה הגבוהה, אם דיברתם עם עניין השכלה למבוגרים אולי שהם יתמכו במשרד החינוך. כלומר לעשות את האישור הזה - - -

ברשותך קודם כל בגלל שהעלית שלושה נושאים אז אני אדגיש ככה: אנחנו קיבלנו מהאוצר תקציב ייעודי למיזמים שלצערי הוא כמו שאמרתי לא בבסיס התקציב אבל חלק ניכר ממנו הולך לתחום נשים. אחד מהם זה מדבר על הקמת שתי דירות לווין לאסירות משוחררות שיהיו בצפון ובדרום, שיהיו מיועדות לנשים שלאו דווקא מגיעות להוסטל אלא מגיעות לקהילה. זה מיזם אחד. מיזם שני - - -

מתי קיבלתם את זה?

קיבלנו את התקציב בחודש שעבר הוא מיועד, לכאורה, לחצי 17' ול-18' אבל אנחנו מתחילים את ההתקשרויות מלקראת סוף השנה וזה תקציב לשנה וחצי.

המיזם השני הוא מיזם השכלה לאסירות משוחררות שאנחנו באמת רוצים לא רק השכלה רחבה אלא גם השכלה שמכווינה לכיוון תעסוקתי, אנחנו מנסים לבנות השכלה שתסייע להן בהמשך לתעסוקה וחלק נכבד מאוד מהתקציב הולך, כמו שאילנה אמרה, לטיפול הדיאלי. המשך טיפול דיאלי אין ילד שקורא בכלא בקהילה, יש לנו שם תקציב שאנחנו ממש מייעדים לזה.

זה אליה וקוץ בה היות ואנחנו הולכים למיזמים מאוד חשובים ומאוד מתוקצבים, מצד שני התקציב הזה יגמר לנו בתוך שנה וחצי והוא זמני והוא לא בבסיס התקציב. לכן כמו שבאמת המנכ"ל אמר הדאגה שלנו לטווח ארוך מה גם שאת בטח יודעת שנשים שיוצרים איתן קשר זה לא יהיה בריא, אנחנו מקימים דירה ויוצרים קשר ויוצרים - - - טיפולי ובתום שנה וחצי נצטרך לסגור את הדירה. אז זו באמת דאגה שאנחנו - - -

כן, אבל מהניסיון שלי מול משרדי הממשלה לוקחים מה שמוצע ואז מתחילים להאבק שזה יהיה חלק מהתקציב, אין מה לעשות.

זהו אז אנחנו מתחילים - - -

אבל עדיין אני חייבת להגיד שהתקציב הזה עדיין לא מיועד לאוכלוסייה הזו שאנחנו מדברות עליה. אנחנו דיברנו קודם - - - שפה יש שני מסלולים - יש את המסלול שאת מציעה ואנחנו נשמח לקבל בו עזרה שזה קיצור הליכים בירוקרטיים, שינוי הגדרות באופן שהגדרה של אסירה משוחררת כשלעצמה תקנה יותר זכויות או, כמובן, כשמדובר על הצטלבויות של מאפיינים קשים אלו.

אבל האופציה השנייה, וזה באמת החלום, לקבל איזשהו תקציב שיהיה לנו בנוסף למסגרת הכוללנית הזאת, שיהיה לנו בית לנשים ללא שום קריטריונים, גם במסגרת הזאת על אף שהקריטריונים מאוד מאוד גמישים לא ניתן שאישה תבוא אם היא צריכה רק להרפא מהטראומות, לא כרגע לדבר איתה על תעסוקה, על שיקום, על כישורים. שיהיה לה מקום לטווח ארוך, ללא הגבלת זמן, בית. שנוכל לבוא לוועדת השחרורים ולהגיד, יש לנו מקום שמדלת לדלת הן יכולות להגיע ועם צוות רב מקצועי למכלול הבעיות. הן יוכלו פשוט רגע לנוח מכל מה שהן עברו כל השנים ברחובות - - -

אני מרגישה שהבית הזה קיים, אני מרגישה שאם יש אישה שלא יכולה לצאת לעבודה אחרי שלושה חודשים כי היא לא עדיין במצב הזה אז אנחנו בצורה - - -

אנחנו מדברים על אבחנה כפולה - - -

יש לנו פה נשים שהן נמצאות פה כבר שמונה חודשים בלי - - -

על רקע לא מוגן שזה מוכר היום בקרב פסיכולוגים שיקומיים, פיגור - - - ומחלת נפש שהנשים האלה בעצם לא מאובחנות ואני כיועצת כלא נווה תרצה לא יכולה להפנות את הנשים האלה לאף מקום. הן לא מאובחנות, אנחנו עושים עוד מלחמה בכלא לקבל עבורן סל שיקום כי ברגע שהיא יוצאת לפה המלחמה פה היא נורא נורא קשה. יכול להיות שרק אחרי שנה וחצי תקבל סל שיקום. בינתיים היא לא יכולה לצאת לעבודה. פה מקובל שאחרי שלושה חודשים יוצאים כבר לשיקום, כבר לתעסוקה. ודיברת על זה, נכון? יש נשים שהרמת תפקוד שלהן כל כך כל כך נמוכה שהן לא יכולות להכנס לשבלונה הזאת של א'-ב'-ג'-ד' ובתפר הזה הן נופלות. או שהן נכנסות ונושרות מטיפול או שטרום אני לא יכולה לבנות להן תכנית אצלי ואז המלחמה - - -

אני הבנתי שאתן מדברות על הנתח הזה שנקרא 22% שבינתיים אין. ואני מכירה את זה מהרבה- - -

אני רק מזכירה שה-22% הזה קודם כל אנחנו במחצית שנה, המספרים שאני נתתי זה מחצית שנה, זה אחד. דבר שני, ה-22% זה הדלת המסתובבת. זה לא 22%, אנחנו נהייה יותר מדויקים בסוף 2017 המספרים יכלו - - -

אתן ממש מתפזרות ולא מתמקדות. אני לא הבאתי את ה-22% מהראש שלי. אתן אמרתן שה-22% מהאסירות המשוחררות לא מקבלות כל סוג של שיקום ואתן אמרתן שחלק גדול מהן בגלל כל האבחנות שדיברת עליהן. כלומר זה לא אותו 25% שדיברתן עליהן שהן בדלת המסתובבת. ה-22% האלה, אני יודעת, בכל אוכלוסייה מצוקתית יש חלק שלא מגיעים אליהם, שלא מצליחים. אותו דבר עם נשים מוכות, אותו דבר עם נשים שעברו טראומה של תקיפה מינית. אני הייתי רוצה להגיע לכולם, בסדר? אבל אנחנו צריכות להתקרב לאט לאט. בנתח הזה של ה-78% שכן עוברות שיקום עדיין יש המון בעייתיות, עדיין חסר ולקוי גם התקצוב וגם הכוח אדם - - -

יש גם את הנושא של אמהות וילדים שזה משהו - - -

זה עוד משהו. כאשר אישה יוצאת היא לא יכולה לצרף את הילדים. אני היה חסר לי להגיד שאתן תצביעו על הבעייתיות הזו. לא ללקט אותה תוך כדי ובקושי.

הסדר היום השתנה ואנחנו נתנו לנשים שהיו צריכות לצאת לעבודה לפני שסיימתי - - -

זה בסדר גמור שנתתן לנשים אבל בואו נתמקד כדי שאני - - - סליחה שאני דוחפת אתכן ככה אבל אני אישה מאוד פרקטית. אני רוצה לצאת עם סל קניות מפה, אני רוצה לצאת עם סל צרכים שאתן אומרות, תעזרי לנו בלשפר את המצב. הבנתי שיש הרבה אהבה, יש הרבה חמלה. מה אין, תגידו לי מה אין.

מענה שיקומי המשכי לאמהות וילדיהן, המשך הפרויקט, אז עכשיו יש לנו באמת תקציב לשנתיים אנחנו - - -

רוני, מבחינת אמהות וילדים חסר מענה של הוסטל משותף. יש לנו גם ניסיון בזה אז אנחנו יודעות שזה עובד. בעבר היה הוסטל אמהות וילידיהם, היום אין לנו את האופציה הזאת של מגורים משותפים. גם אם ניתן להם בתוך המרכזים את כל הטיפולים המדהימים שניתן להם אין להם איפה לגור ביחד. יותר מזה, אני יכולה להגיד שהיו לנו פה נשים שבמהלך שיקום נכנסו להריון ורצו, הפנטזיה שלהן הייתה להמשיך להיות פה, לא יכלנו. יש לנו אישה שהצליחה מאוד, העברנו אותה לבית שבתאי לוי, לא הייתה ברירה, זה היה כאב גודל. זאת אומרת, יש בהחלט אוכלוסייה, יש עתודה למקום כזה.

השאיפה להגיע לחלופות מאסר בכלל לאמהות וילדיהן - - -

שאני עובדת על זה והגשתי כבר הצעה.

דרך אגב הנציגה של - - - מבחן שהייתה פה והלכה בהפסקה שאלה אותי אם אנחנו מוכנות לקבל חלופות מעצר ואמרתי לה - - -

היום בעצם חוק הרשות לשיקום האסיר לא מאפשר לנו ואנחנו היינו רוצים כן לבחון את זה בחיוב.

יש לנו גם הצעת חוק כבר כתובה עם התיקונים של פרופסור אורית קמיר, זה נמצא אצלי וכדאי באמת - - -

זה נמצא גם אצלי ואני הגשתי את זה. וגם מירב מיכאלי הגישה את זה.

אני רוצה להגיד עוד משהו לרשימה.

אני אסיים. אז דיברנו על מענה שיקומי לאמהות וילדיהן. מענה תעסוקתי בפריפריה, כמו שאמרתי, כוח אדם ייעודי לתעסוקה והכשרה של נשים בתעסוקה. אז עוד פעם יש לנו את התקציב, אנחנו מאוד שמחות עליו הוא להכשרה ייעודית לנשים - - -

אבל הוא לא לכוח אדם.

יש לנו אסירות מאזור ירושלים ועוטף ירושלים, בין 12-15 נשים בשנה שאין לנו כרגע מענה ייעודי. אין יחידה, אין גם כוח אדם שהוכשר - - - לטיפול בנשים האלו. זה הדברים המרכזיים.

אני מעיין, אני יועצת תעסוקה כאן במרכז ואני לא אכביר במילים ואלאה על כל המורכבויות שכבר דיברו, שהן חשובות כמובן. אבל אני כן אגיד שבתחושה דומה למה שתיארה עליזה גם אני בניסיון למצוא תעסוקה לנשים שלנו אני מתדפקת על דלתות ליבם של המעסיקים. שעל פי רוב הם מעסיקים קטנים ופרטיים שרק גודל הלב והנתינה שלהם הם שיחליטו אם הנשים שלנו ייכנסו לעבוד או לא ייכנסו לעבוד ואנחנו יודעות כולנו שעולם התעסוקה הוא עולם מאוד תחרותי, מאוד קשה. על המשרות הפשוטות שאנחנו לרוב, לפחות בשלב הראשוני, מייעדות את הנשים שלנו, וחלילה לא כדי להנמיך את האופק התעסוקתי שלהן, אלא רק כדי לאפשר להן התאקלמות, נלחמות הרבה מאוד נשים.

ואני הייתי שמחה לראות כחלק ממדיניות ממשלה את הממשלה רגע לא משאירה את המעסיקים האלה לבד, נותנת להם תמריצים, מאפשרת להם להתמודד עם הנורמות התעסוקתיות שהם לא מחזיקים בהם. הנשים שלנו שמגיעות הן חסרות כישורים, חסרות נורמות. והרבה פעמים מעסיק לא בראש שלו עכשיו להתמודד עם אישה שלא קמה בבוקר ולא מתאים לו להתמודד עם האישה שיוצאת לשלוש הפסקות סיגריה כי היא לא מסוגלת - - -

אוקיי. אני רוצה לשאול שאלה אחרת. אישה שרוצה לצאת לעבודה אתן נותנות לה איזשהי הכשרה לפני שהיא יוצאת?

כן. כאן במרכז יום אנחנו מעבירות סדנת תעסוקה פעם בשבוע. שם באמת, בעצם השילוב התעסוקתי הוא שילוב יד ביד. אני מלמדת אותן איך לכתוב קורות חיים, איך לעבור ראיון עבודה, איך להציג את עצמן, איך בכלל לבנות לעצמן חלום. הרבה מאוד פעמים החלומות שלהן - - - בשלבים מאוד ראשונים של החיים שלהן והרבה פעמים אני גם מחזיקה את החלומות האלה בשבילן כשהמציאות שוב חובטת בהן והן חוות עוד אכזבה ועוד דחייה של עוד ראיון ועוד מעסיק שלא מוכן לקבל אותן.

מעבר לזה אני אגיד שהייתי מצפה לראות גם את המגזר הציבורי מהווה דוגמה ופותח תקנים לאסירות משוחררות כדי באמת לאפשר להן להיות חלק מהעולם ולא רק לאותם מעסיקים פרטיים. זה אחריות שלנו כמדינה לדאוג לכל האזרחים ולכל האוכלוסיות קצה שלה.

הדבר האחרון והחשוב שדובר עליו בעבר אבל ההוסטל הזה שאני חלק ממנו רק תקופה קצרה של חודש וחצי, בעבר הוא היה שתי מסגרות שונות: מרכז יום והוסטל. האיחוד הזה מאוד הקשה על יצירת למידה של נורמות תעסוקה. לקום בבוקר, איך אני מתארגנת, לתכנן את הזמן שלי להגיע למקום העבודה, הרבה מאוד הרגלים. והבלבול הזה בין המרחב שאני גרה בו, בין המגורים למרחב התעסוקתי יוצר איזשהו בלבול שמאוד מקשה על למידה של איזשהם כלים בסיסיים שאפרופו זה חלק מאותו צמצום תקציבי שדובר עליו. יש לי עוד המון מה להגיד אבל אני אסתפק בזה ותודה לכם.

אני רק הולכת להקשות עליכן. אני אבקש שתכינו איזשהו מסמך עם כל הדברים שאתן מעלות ולשלוח אותו אלינו לוועדה. כי זה מסמך, זה טוב שאני שומעת אבל אני לא אשאר לעד יושבת ראש הוועדה הזו או חברת כנסת, זה חייב להיות במסמכים כדי שמי שייכנס אחר כך יוכל להרים את הנושא.

אני רציתי להגיד שאני לא לגמרי יודעת לתרגם את מה שעליזה דיברה על העניין של ביטוח לאומי. אני גם לא מבינה מספיק. אני כן יודעת שיש אוכלוסיות מסוימות שכן הצליחו להגיע מול ביטוח לאומי למצב שברגע שהם מגדירים את עצמם כאוכלוסייה מסויימת אז הם מקבלים - - - לא, לא סל שיקום, נגיד דרי רחוב לצורך העניין. אני חושבת שאוכלוסיית האסירות המשוחררות צריכה להיות צבועה באיזשהו צבע שכשאנחנו מגיעות למוסדות האלה אז לא צריך להוכיח שאין לך כלום או להתחיל להביא כל מיני תעודות מכל מיני אנשים שונים. ברמה המקצועית הן עונות מאוד על המצוקות שצריך לאבחן אותן.

הרבה פעמים קשה לאבחן אותן כי לפעמים הקומורבידיות היא כל כך גדולה שקשה לשים את האצבע. אם היינו מצליחות ברמת המדיניות להגיע לאמירה שאומרים אסירה משוחררת ואז קופצות עוד זכויות באופן אוטומטי אז זה כבר יפתח לנו את הפתח לסל שיקום הרבה פעמים. אנחנו מתקשות להגיע לסל שיקום בגלל ה-40% של הנכות. יש פה נשים שזה הזוי שאנחנו לא מצליחות לקבל עבורן 40% ואנחנו עולות שוב ושוב לוועדה. כשאנחנו מגיעות למשרד הבריאות גם שם קשה אבל שם כבר טיפה יותר קל. ביטוח לאומי זה ממש קשה.

משהו קטן גם לגבי משהו ששייך למדינה. נכון שאני הייתי בכלא בעלי 14 שנה בארץ, בגלל שהיו לי תיקים פתוחים ועכשיו אני אסירה משוחררת לא מאריכים לו במשרד הפנים כי זה שייך למדינה. הוא מירדן. הם לא מאריכים לו ואני רוצה שתבדקי לי את זה בבקשה אם יש לך אפשרות. זה בגלל שאני הייתי אסירה לא בגלל משהו.

לא, הם מקשים בכלל על הארכות. חוצמזה אני לא מכירה את הסיפור באופן פרטי אם הוא נמצא והוא כבר לא קיבל את ההארכה פעם ונשאר אז זה עוד יותר חמור. אני לא אוכל לענות לפני אבל אני בכובע השני שלי כן מטפלת בכל הנושא של חוק הכניסה לארץ וזה בעייתי. זה הפך לנושא מאוד בעייתי אבל את יכולה לשלוח את הפרטים ונבדוק את זה.

אנחנו חייבות לסכם כי אני צריכה לצאת לעוד פגישה. כשדיברת על לקום בבוקר ולארגן את היום ושעות העבודה אז הרגשתי עקיצה, אני אשמה בגלל האיחור של הבוקר. את לא התכוונת אבל אני לקחתי את זה כי אני קשה לי כשאני מאחרת לעבודה. גלית כבר יודעת את זה.

אני חושבת שיש הרבה נושאים שצריך ככה להכנס אליהם יותר לעומק. יש חלק שאני צריכה לדבר עם המנכ"ל ועם המ"מ שלו וחלק מהם קשור גם כן בעניין של התקציבים של המדור. ואני יוצאת עם הרגשה של דאגה. אני מאוד שמחה שהצלחתם לגייס את הכסף הזה שהוא לא מגוף התקציב. אני בהתדיינות עם השר על הנושא של התקציב. הוא רוצה דווקא להכניס דברים לגוף התקציב, את זה אני אעלה איתכן ובשבילו הוא מוכן לעזור אבל יש לו כמה תנאים, נדבר עליהם אחר כך.

מבחינת מדור נשים אני מאוד מודאגת על הירידה בתקציב ואני חושבת שהגיע הזמן להבטיח את התקציב של מדור נשים בגוף התקציב של רש"א כדי שתוכל גם כן, אני מכירה את זה באופן אישי כשניהלתי את העמותה. אם אני לא מרגישה את היציבות הזו אני לא אוכל לחלום ולפתח ולחשוב הלאה. אם זה מאבק של השרדות אז אתן תשארו תקועות במצב הזה. עוד יותר כשזה בנסיגה לא בהשרדות.

אני רוצה להגיד שלא רק זה, הצגנו פה תחזיות מאוד יפות אבל מדובר פה בתקופה של שנה, מקסימום שנתיים. אנחנו יודעים שמדובר באוכלוסיית נשים עם בעיות כרוניות מאוד מאוד קשות שזקוקות לליווי - - -

אחד הדברים שאתן לא הזכרתן זה כמה נשים יכולות להשאר פה, כמה זמן אישה יכולה להשאר פה ומתי היא צריכה לסיים את התכנית שלה ומה התקציב שאתם מקבלים. זה לא הזכרתם לי בהתחלה אז אני חושבת שגם כן כדאי. אני אשמח לקבל איזשהו קודם כל מסמך על הבעייתיות שלכם אבל גם שיסביר מה הנהלים, איך אתם מקבלים, כמה זמן הן נשארות ומה בדיוק התכניות שהן מקבלות.

בעניין מדור נשים, אני חושבת שברמת מדיניות של הנושאים שהזכירו אני אשמח להיות לעזר בנושא הזה. רשמתי לעצמי חלק אבל - - -

אני מבינה שמתוכננת המשך ישיבה, מתוכננת עוד ועדה.

נראה, מבחינת הוועדה אני בדרך כלל אוהבת לעשות ועדות כשיש איזשהי התקדמות. תשלחו את החומר ונראה אם נצליח באמת להזיז דברים אז אנחנו נקיים או נראה שבאמת אפשר להביא מישהו מהביטוח הלאומי ומישהו מהמשרד ולנסות לדחוף את העניינים.

עכשיו כשאנחנו יושבות קיבלנו הודעה שהנשיא הקדים לדלאל את האפשרות להגיע שוב לוועדת שחרורים. אני מאוד מודה לכן ואם היו עניינים אישיים או פרטיים של חלק מהנשים תשלחו לי ואני אעקוב.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.