ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
àåîðéè÷
2017-10-30OMNITECH
הכנסת העשרים
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 485
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, ד' בחשון התשע"ח (24 באוקטובר 2017), שעה 9:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 24/10/2017
חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח-2018
פרוטוקול
סדר היום
הצעת חוק מגבלות על השעיית עובדים בטרם הגשת כתב אישום, התשע"ז-2017
מוזמנים
¶
ע' ליועמ"ש לממשלה, משרד המשפטים - גבריאלה פיסמן
עו"ד, משרד המשפטים - איה דביר
מתמחה, משרד המשפטים - ופא מופלח
ק' מחלקת משמעת, המשרד לביטחון פנים - ליטל הראל
עוזר ליועמ"ש משטרת ישראל, בטחון פנים - אבנר הרשקופ
יועץ השר, בטחון פנים - ליאור חיימוביץ
מלווה-חטיבת הדוברות-מ"י, בטחון פנים - שבתי גרברצ'יק
ע' יועמ"ש בט"פ, המשרד לביטחון פנים - איילה ויינשטיין
ר' חוליית המשך שירות, המשרד לביטחון פנים - אילנה חן
עוזר ליועמ"ש-בנש"מ, משרד רה"מ - בישארה אלי פראן
לשכה משפטית רשות החברות הממשלתיות, משרד האוצר - טל רוזנפלד
עו"ד בלשכה המשפטית, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר - אורלי ישי גנץ
עו"ד, יועץ משפטי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אור רוזנמן
רכז וועדה מייעצת, משרד החינוך - עוז שמאי
עוזר ראשי ליועמ"ש, משרד החינוך - לירון ניסן ספרד
סגנית מנהלת אגף בכיר כא"ג, משרד החינוך - דליה מזרחי
סגן מנהל אגף משאבי אנוש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - ישראל עוזר
אחראי על תחום המשמעת בלשכה המשפטית, עיריית ירושלים - איתן גרשון
מתמחה, עיריית ירושלים - ינון נסימיאן
עורכת דין, המועצה לשלום הילד - לירון אשל
עו"ד, הסתדרות החדשה - ורד ויץ
מוזמן/ת - גלי שטיינברג
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא הצעת חוק מגבלות על השעית עובדים בטרם הגשת כתב אישום התשע"ז-2017 (פ/4378/20) של חבר הכנסת דוד ביטן, הכנה לקריאה ראשונה.
ביקשתי לדון בהצעת החוק הזאת, ואני גם אספר לכם למה, ואני אגיד לכם לאן אני רוצה לקחת אותה. לפני כעשר שנים כשלא הייתי חבר כנסת הגעתי לכנסת כדי לשנות את חוק רשויות מקומיות בעיקר בנושא השעיית עובדים. לפי תפיסתי סנקציית ההשעיה היא סנקציה חריפה ביותר. אם אני משווה אותה למאסר זאת פונקציה של כמה שנים אתה משעה אותי לעומת כמה ימי מאסר אני מוכן לקבל כדי שלא תשעה אותי. זאת אומרת עובד רגיל מן המניין שמשעים אותו זה דבר חמור ביותר מבחינתי. לכן סנקציה כזאת לא יכולה להיות מנהלית. זה כמו שאנחנו לא אומרים למישהו, אנחנו נותנים לך סמכות לעצור מישהו על דעת עצמך. לכן סברתי שהסנקציה הזאת חייבת להידון בטריבונל שהוא לא צד בעניין. מישהו טוען את מה שטוען, אתה בא מול הטריבונל ומבקש להשעות פלוני-אלמוני כמו שמתנהל דיון בכל סוגיה וסוגיה. ואז העובד בא וטוען את טיעוניו כמו בכל בית משפט רגיל. אם השופט מחליט שצריך להשעות אותו הוא משעה, ואם הוא מחליט שלא אז לא.
כך צריך לנהוג בסוגיית ההשעיה. סוגיית ההשעיה זה לא עוד סוגיה. זה לא קנס, וזה לא נזיפה, וזה לא הורדה בדרגה. לכן תיקנתי את החוק אז באמצעות גדעון סער או גלעד ארדן – אני לא זוכר בדיוק מי – ואמרנו שעובד שרוצים להשעות אותו מעבר להשעיה דחופה אז דיברנו על השעיה. נניח שמדובר במישהו שפגע במישהי בעבודה, ובית משפט לא עצר אותו, והבחור חוזר למחרת לעבודה זה ברור שזה לא בא בחשבון. צריך לעצור את זה עד שנערער על העניין. לכן קראנו לזה השעיה דחופה. קבענו אז ברשויות 45 יום. מבחינתי זה פחות עניין אם זה 30 יום או 45 יום. אבל הרעיון הוא שמערכת תתארגן, וזה גם נשמע לי מאוד מדתי והגיוני.
אבל מעבר לזה תיקנו שזה בא לבית דין למשמעת, ובית הדין למשמעת של הרשויות דן בעניין. לומד את התיק כמו בכל משפט, העירייה באה וטוענת את טיעוניה, והעובד טוען את טענותיו, וככה הדברים צריכים להתנהל במדינה מתוקנת.
להפתעתי, הייתי משוכנע שהחוק תוקן בכל המדינה. אני לא כל כך התייחסתי ולא כל כך הבנתי את הווריאנטים. חשבתי שאם אנחנו מתקנים בעיריות אז זה מתוקן בכל המדינה. מסתבר שלא. אז המצב העירוני הוא כזה, כפי שתיארתי אותו. דרך אגב, ברגע שהמשטרה או הפרקליטות מגישות כתב אישום אז הסיפור הוא אחר, ועובד כמעט אוטומטית - - - אז בזה אין בעיה. גם פה, לדעתי, זה נכון. אבל אנחנו מדברים כרגע על השלב שבין החקירה לבין כתב האישום, אם קיים בכלל.
יש סוגיה שגם אז לא תיקנו אותה, ובהזדמנות הזאת אני ארצה לתקן אותה. אני אומר את זה כרגע לכל מי שעוסק בנושא משמעת עיריות, קרי משרד הפנים.
כרגע אנחנו מדברים על הנושא הפלילי. אני אז לא נכנסתי לליבת העניין וסרקתי את כל החוק, אבל חשבתי שסוגיה פלילית היא הכי חמורה, ובגלל זה אפשר להשעות. מסתבר שגם בנושא משמעת יש קובלנה. זאת אומרת אם ראש העיר קובל עליך בקובלנה אז הוא גם יכול להמשיך להשעות אותך בלי קשר לבית הדין. הוא יכול להשעות אותך 5 שנים. אז גם את זה נרצה לתקן. אני אומר את זה כחומר מחשבה למשרד הפנים. אם אתם רוצים להשיג על העניין זה הזמן.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אנחנו נכניס את זה. מה עשינו? תיקנו את המישור הפלילי שבדרך כלל זאת העבירה המהותית יותר והחריפה. אבל כאילו לכאורה אתה לא יכול להשעות אותו על עבירה פלילית, אבל בעבירה משמעתית, אם למשל הוא התחצף אליך, אתה יכול.
היו"ר דוד אמסלם
¶
שזה יהיה באותו מסלול שהולכים לבית הדין. פשוט.
סוגיית ההשעיה היא דרמטית, וצריך להביא אותה מול גורם אובייקטיבי ששומע את הטענות. לכן לשם אנחנו רוצים לקחת גם את הנושאים של מדינת ישראל, קרי ברשויות נסדר את זה עד הסוף בהיבט הזה. אנחנו נרצה לתקן באותה דרך בחוק גם את נושא המשמעת של עובדי המדינה. היום נציב שירות המדינה יכול להשעות אותך על אותם פרמטרים. ההקבלה היא שם כאילו הוא ראש העיר, וגם יש בית דין למשמעת של המדינה. מה שהפתיע אותי שבחברות הממשלתיות: תאגידים וכולי, אין כלום. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. יש לו הכללים שלו וכולי. לכן אני מבקש להביא את הכול. כל מדינת ישראל צריכה להיות בכללים אחידים. זה לא משנה איפה אתה עובד.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לא. אם אתה חברה ברשות החברות או תאגיד. תאגיד השידור הציבורי למי הוא שייך? לא יודע. יש לו בורד? אין.
היו"ר דוד אמסלם
¶
תאגיד זה מונח משפטי. לא עולה לי בראש. אולי תאגיד המים העירוני. יש לו מין כללים משלו. לא יודע איך זה עובד שם.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני לא מדבר כרגע על חברות שנסחרות בבורסה, זאת הכוונה. אני מדבר כרגע על זרועותיה של מדינת ישראל השונים – ברשויות, בעובדי המדינה ועם זה עובדי התאגידים של המדינה והחברות הממשלתיות, וגם אם יש דברים שלא חשבתי עליהם ונכנסים להגדרה הזאת. למדינת ישראל יש בסופו של דבר אחריות-על שלה. צריך להביא אותם לאותם כללים. את כולם. אלא אם כן וריאנט שהוא ספציפי למערכת הביטחון למשל או משהו דומה לזה כמו המשטרה שיש להם הכללים שלהם. אותם אנחנו מחריגים. אבל העובדים הרגילים הסטנדרטים בעיסוק הסטנדרטי – אני רוצה להביא אותם לאותם כללי משחק, לאותם סטנדרטים כפי שהצגתי כרגע בתפיסת העולם שלי. זאת הצעת החוק שאני מבקש לקדם כרגע.
היות ששיניתי הרבה דברים אז במקום לעשות את ההקראה אני דיברתי עם אפרת, והיא תנסח לישיבה הבאה את החוק. בישיבה הזאת לא נעשה הצבעה, אלא נפתח לדיון את הרעיון שהצגתי כרגע, ואנחנו ננסח את החוק הזה, ונעשה לו את התיקונים המתאימים. אנחנו נפיץ לכם. אני ביקשתי תוך שבוע, אבל אם זה יהיה תוך שבוע ויום, לא נורא. בפעם הבאה נקיים את ההצבעה. זה הרציונל פחות או יותר.
קארין אלהרר, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
לגבי התנאים להשעיה או לא השעיה. יש קורלציה בין העבירה לכאורה לבין התפקיד של העובד? או שמתעלמים מזה?
היו"ר דוד אמסלם
¶
הרי בחיים שלנו זה ברור שאנחנו גם מתייחסים ככה להיבטים הציבוריים. זה נורא תלוי אם אתה עובד זוטר או עובד בכיר.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוודאי. אני אומר שמה שחשוב לי, כפי שאמרתי בתחילת הטיעון, ואני אסיים אותו כי זאת אבן הראשה של כל העניין. שאלתי את אחד היועצים המשפטיים מה הוא מעדיף: להיות מושעה 4 שנים או להיות במאסר 15 יום? אמר לי, להיות במאסר 15 יום. השעיה זה דבר נפשי קשה מאוד. למה? אתה גם לא למעלה ולא למטה. אתה לא יודע מה לעשות. אתה אומר לעצמך, אולי מחזירים אותו מחר. בסופו של דבר הסיטואציה שאתה מצוי בה היא כמעט בלתי אפשרית.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אבל זה יכול להיות אנקדוטיאלי. השאלה אם יש מידע, והאם הוועדה יכולה לבקש מידע כמה השעיות יש, כמה השעיות של יומיים וכמה של שנתיים. כדי להבין על מה אנחנו מדברים פה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לי זה לא חשוב. את יכולה לפנות אליהם, וכל אינפורמציה הם ייתנו לך. אבל בגדול אני מדבר על הנושא הערכי ותפיסת העולם. גם אם זה עובד אחד הייתי עושה מלחמת עולם על זה. למה? זה לא צודק. זה לא כמות. כל בן אדם הוא עולם ומלואו. מה זאת אומרת, כמות? אז מותר לעשות עוול לבן אדם אחד?
היו"ר דוד אמסלם
¶
אל תגזימי. אנחנו מדברים בינינו. זאת התייעצות כזאת. סך הכול אנחנו רוצים להביא את זה למקום טוב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
בסדר, בהתייעצות. מדוע הצעת החוק הזאת לא בוועדת העבודה והרווחה? אנחנו בוועדת הפנים לא עוסקים כאן בזכויות עובדים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני הסברתי. את פשוט איחרת. אני פתחתי בזה. אני ביקשתי לדון בהצעה הזאת כיוון שכשלא הייתי חבר כנסת, אלא עבדתי בעיריית ירושלים שיניתי את החוק של הרשויות לפני כשמונה שנים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בגלל זה. אז נכנסתי לנושא. אני חי את זה יותר. אני גם בא ממקום שאני מרגיש את זה יותר. אני מכיר את הדינמיקה במערכות האלה, ואני גם מכיר את הסיבות שבגללן משעים את פלוני ולא את אלמוני, כשאלמוני עבר עבירה יותר קשה מפלוני. זאת טכניקה להיפטר מעובדים. כל מיני מתנגדים שלך, ולפעמים זה ועדים שמקשים עליך, ואתה מחפש סיבה איך להיפטר מהם, ואז אתה נכנס לנישה הזאת. לא משנה שאין כלום בסוף, אבל בינתיים בן אדם על הכף 5 שנים. לכן אני מכיר את זה וביקשתי לדון בזה.
אבל אני מניח שזאת לא הבעיה שלך בחיים, איפה הפלטפורמה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אני שואלת כי פה אנחנו לא עוסקים בזכויות עובדים. ברור שיש פה סוגיה של זכויות עובדים. זה קודם כול בראש מעיינינו. אבל אנחנו לא עוסקים בסוגיה. אני מניחה שהגיעו לכאן כולם, אבל בוועדת העבודה בטח יש להם רשימה יותר ארוכה של בעלי עניין שונים שמוזמנים לכל הוועדות שעוסקות בעובדים. אני שואלת אם נשמע אותם, אם נזמין אותם.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אוקיי. כי אני מרגישה שאנחנו מגיעים לדיון הזה בעמדה חלשה. לא שאנחנו לא מבינות עניין. אבל ועדה שעוסקת בוקר, צהריים וערב בנושא עובדים יותר בנויה לעבוד על זה. אז אני מעריכה את הניסיון שיש לך. לא שאין לי הערכה לכך, אבל כולנו פה בוועדה פחות עוסקים בזה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
זה אמנם לא קשור לדיון, אבל העלית טענה. אני לא מקבל את ההבחנה שלך. אני דן כאן בעשרות סוגיות שקשורות לעובדים בשלטון המקומי. לא מזמן עשיתי כאן דיון על מתחם ירקונים רק על העובדים. את לא היית.
היו"ר דוד אמסלם
¶
רק פה. אני עושה דיונים על דיונים על עובדים. זה נושא שמרתק אותי, מעניין אותי, ואני לא צריך לבקש מאף אחד רשות.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני פתחתי בזה, לא שאלו אותי. אני אמרתי בתחילת דברי למה רציתי את החוק אצלי כי אני ביקשתי להביא את העבודה אלי. יש לי מספיק עבודה, אבל את הנושא הזה אני מכיר וחי. אני הייתי שם. לא שהשעו אותי, אבל אני מכיר. אני מכיר את הדינמיקה בארגונים אז אני יודע איך זה עובד.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
עוד שאלה. בגלל שאני מבינה שהחוק מאוד השתנה מהקריאה הטרומית בעצם ההקמה של בית דין מיוחד זה בחוק הזה?
היו"ר דוד אמסלם
¶
חברות ממשלתיות ותאגידים אין. זה נצטרך לבקש מהמדינה להקים. בתקופת הביניים עד שהמדינה תקים נתייחס לאן זה ילך. היום לכל ארגון יש הכללים שלו.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני לא נכנס להסכמים. תארי לך שעכשיו לבית המשפט המחוזי בחיפה יש כללים, ולבית המשפט בירושלים יש כללים - -
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
לא, אני מדברת על ארגון שיש בו עובדים מאורגנים או לא מאורגנים. זה יותר בחברות פרטיות, וגם במדינה יש הבדלים בין עובדים ותיקים יותר לעובדים חדשים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני לא מדבר כרגע על סוגיות זכויות העובדים, אני לא מדבר כרגע על דרגות. בהסכמי שכר ובכלל בהסכמי עבודה יש הרבה מרכיבים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אבל יש כאן סעיף ששם בצד. אם יש כך וכך בחוזה או בהסכם הקיבוצי הוא שם את זה בצד.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בחוק הזה נביא את כולם למכנה משותף כך שאלה יהיו הכללים שיהיו בכל מוקדי המדינה בזרועותיהם השונים. זה הרציונל שלי.
טוב, בואו נתקדם. משהו מהותי יש פה? את רוצה להעיר משהו על מה שאמרתי באופן מהותי? עזבי את החוק עכשיו. דברי על הרציונל.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני רוצה לשמוע. החוק שנעביר הוא בפלטפורמה של העקרונות שדיברתי עליהם עכשיו. עכשיו אפרת כתבה את כל מה שאני אומר, והיא תנסח את החוק, ובשבוע הבא זה מה שיפורסם פחות או יותר ברמה העקרונית. לכן הייתי רוצה התייחסות ברמה העקרונית. עזבי מה שכתוב או לא כתוב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
בסדר. אז ברור שאנחנו צריכים לאזן בין זכויות העובדים והרצון שלנו לא לפגוע בהתנהלות במערכות. יש תמיד פוליטיקות בין אנשים, ותמיד יש הדברים האלה, ובטח במערכות גדולות ומורכבות. מצד שני צריך לעגן על העובדים האחרים. אם יש מישהו שפוגע במישהו אחר או פוגע בעבודה של הארגון; ומצד שלישי יש אמון הציבור. גם זה דבר שצריך לשים לב אליו כשאנחנו מגיעים לנסח את החוק הזה שהוא מאוד רגיש. כי אנחנו לא רוצים לייצר מצב שאמון הציבור במערכות הציבוריות הישראליות בכל המערך הממשלתי ובחברות ממשלתיות ייפגע. התחושה הציבורית מהחוק הזה שהוא בא קצת לשים בצד חשדות בשחיתות, חשדות לגבי מגעים כאלה ואחרים שהם לא תקינים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אבל יש פה חששות ציבוריים, וזה אמון הציבור במערכת. מאוד חשוב לנו שיהיה אמון הציבור במערכת. תסכים אתי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אם בית הדין הוא חיצוני לארגון. לא בכל ארגון יש בית דין שלו. הוא משהו חיצוני, אובייקטיבי.
היו"ר דוד אמסלם
¶
זה הרעיון כאן, להקים בית דין חיצוני שלא קשור לעניין, שאין לו מוטיבציות לא אישיות לא לטובה ולא לרעה. כמו בית משפט רגיל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
- - זאת אומרת עוד בכלל לפני שיש הליך שיפוטי. כי אם יש כתב אישום הבן אדם מושעה - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אפרת מתכוונת כשהיא אומרת כתב אישום לכך שאם בן אדם סגר מרפסת יש לו עבירת בנייה. זה כתב אישום. השאלה אם על זה משעים אותו מהעבודה. לכן נעשה גם לזה פיין טיונינג, איפה זה נשמע. בוודאי בעבירות שיש עמן קלון. עבירות חמורות. יכול להיות שעבירות מנהליות - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
כל השעיה. אתה רוצה להשעות עובד, אין שום בעיה – מישהו ישמע טענות, העובד יטען טענות כמו בכל משפט רגיל, כמו בכל מדינה נורמלית.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
התכוונתי שהמצב הקיים היום הוא שאם מישהו מושעה, והוא חושב שעשו לו עוול נוראי אז הוא הולך לערער?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
אני מבינה. אני אומרת שהמצב היום הוא שאם מישהו מושעה הוא הולך לבית הדין לעבודה אם הוא מרגיש שעשו לו עוול.
איתן גרשון
¶
אין יכולת לערער על החלטה של השעיה של בית הדין. בחוק יש אפשרות לערער רק פסקי דין, אבל על החלטות ובקשות להשעיה זה אסור. החוק לא מאפשר ערעור לבית המשפט המחוזי. היום שופטים בבית משפט המחוזי ואפילו בעליון אומרים שזה אפילו אבסורד, אבל הידיים שלנו כבולות
היו"ר דוד אמסלם
¶
אתה יודע, בבית המשפט העליון הופכים חוקי כנסת גם כשהחוק כתוב שחור על גבי עיתון. איפה שזה כבול, כבול; איפה שרוצים, רוצים. אתה יודע איך זה עובד.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני)
¶
השאלה היא אם המנגנונים הקיימים היום לא מספקים את ההגנה הנדרשת לעובדים, ובעצם החוק בא להגן עליהם יותר.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לדעתי, לא. לכן אני עושה את זה.
אני מבקש שכל מי שמדבר שיציג את עצמו – שם ותפקיד. נתחיל במשרד הפנים. משרד הפנים פה? בסדר, אני אדבר איתם בנושא התיקון שאני רוצה לעשות שם.
משרד המשפטים, בבקשה. מה ההתייחסות שלכם לעקרונות שהצגתי?
איה דביר
¶
אני ממשרד המשפטים. אני אתחיל בזה שהעקרונות שהצגת לא היו מונחים בפני ועדת שרים. אנחנו פקידים שתומכים על-ידי ועדת שרים. ועדת שרים נתנה את הנוסח שעליו הביאה היועצת המשפטית לוועדה הצעות לתיקון, וקבעה חובת תיאום נוסח עם כמה משרדי ממשלה וכללים להמשך התיאום. אנחנו הכרחנו את עצמנו להציע נוסח שחשבנו שיכול להיות מוסכם כנוסח להצעת החוק הזאת, כפי שהיא תביע את הרעיון החדש שהצגת היום. בגדול זה מתכתב עם הרעיון שהייעוץ המשפטי לוועדה הציג בסוף הנייר של הנוסח שהוא פרסם. לגבי הרעיון שהצעת, מטבע הדברים אין לנו עמדה של קובעי המדיניות, של הממשלה, אז אנחנו נצטרך לראות נוסח ולהביא את זה בפני ועדת השרים ואז להתייחס.
אני רוצה לנסות ולחדד כמה נקודות שנכונות גם לנוסח הקיים וגם להצעת החוק שלך. חזקת החפות היא עיקרון חשוב, ההגנה על זכויות העובד היא בוודאי דבר חשוב, והשעיה קיימת בכל מיני מתכונות ומנגנונים שיוצרים איזונים שונים לגבי ההשעיה. אנחנו לא רואים בעיה עקרונית עם מחשבה שראוי להבנות את אמות המידה לקבלת החלטה על השעיה שיאפשרו מתן משקל הולם לכל אחד מהשיקולים שעומדים מנגד – זה שנועד להגן על מניעת פגיעה עודפת בזכויותיו של העובד, וזה שנועד להגן על האינטרסים של המעסיק או המעסיק הציבורי. אם זה מעסיק פרטי זה אינטרס כלכלי, ואם זה מעסיק ציבורי זה אמון הציבורי ושמירה על אינטרסים ציבוריים בכלל. להבניה של אמות מידה כאלה יש היגיון רב. אנחנו חושבים שחייבת שתישאר מידה מסוימת של גמישות וקביעת כללי אצבע נוקשים לגבי תוצאת ההשעיה במקרה כזה או אחר, לאו דווקא רואה את שלל המורכבות של האירועים שיכולים להיות קשורים להליך השעית פלוני. לכן לדעתנו, לכל היותר נכון היה ללכת לכיוון של הבניית אמות מידה שתישקלנה בבוא הגורם המוסמך להחליט על השעיה. אותם הוא יצטרך לשקול, אותם הוא יצטרך להעלות בהחלטה מנומקת - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
איה, תרשי לי לקטוע אותך. תתייחסי למה שאמרתי. אני רוצה להביא את כל המערכות לאותן אמות מידה. זה לא משנה כרגע אם אתה עובד תאגיד, אם אתה עובד מדינה וכולי. אמות המוסר במדינת ישראל לכולם הן שוות. אני הבאתי אחידות בעניין. זה הרעיון. א', כולם אותו דבר. לא משנה אם אתה עובד מדינה, עובד רשות, עובד תאגיד או עובד חברה של המדינה. כולם עובדי מדינה בסוף. אני עושה הבחנה בין עובד פרטי. עובד פרטי שים בצד, הוא לא קשור לאירוע. בוודאי בסקטור הציבורי צריכים להיות כללים אחידים לכולם בנושאים האלה. שנית, בוודאי כפי שאמרתי, סנקציית ההשעיה היא סנקציה חריפה מאוד, ואיזשהו טריבונל שיפוטי שמנותק מכל האירוע של הניהול מקבל אותה כמו בבית משפט רגיל. כפי שאמרתי קודם, אני מניח שאם הייתם מעלים הצעה שכל בורד או כל ראש עיר או כל שר יוכל לעצור עובד לשלושה ימים ככה על הדרך, הייתם מתנגדים. השעיה היא סנקציה חריפה מאוד. לפעמים היא אפילו הרבה יותר חמורה ממעצר של כמה ימים. לכן להראות שנשמע כאילו השעיה - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
לכן מי שמבין את העומק של העניין מבין שזה דבר חמור מאוד שקורה לפעמים על הליך מנהלי, ולא צריך לקרות. כמו שאנחנו לא עוצרים אנשים, ואיזה פקיד עוצר אותו – יש שופט. הוא שומע את הטיעונים ומקבל את ההחלטה. אלה העקרונות. מכאן תתייחסי רק לעקרונות, כל השאר לא חשוב.
היו"ר דוד אמסלם
¶
את מבינה, אני לא מבין. לכן אני מבקש ממך לענות למה שאני שואל, לא למה שאת מבינה. משרד המשפטים בעמדה שכל עובדי המדינה אמורים להיות באותם כללי משחק בנושא משמעת? לא שכר.
איה דביר
¶
אני עונה. קודם כול מה שאתה קורא "עובדי המדינה", כנראה, זה לא מה שאני קוראת לו "עובדי המדינה" - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אה, כן? אני מדבר לא ברמת ההתקשרות. אני מדבר כרגע על הרמה הערכית האמיתית. אנחנו הרי מדברים על נושא משמעת; אנחנו מדברים על נושא של התנהלות מוסרית.
איה דביר
¶
ברשותכם, אני אנסה לענות. יש הבדל משמעותי מה מקורה הנורמטיבי של ההשעיה. בחוק שירות המדינה (משמעת), בחוק הרשויות המקומיות (משמעת), המחוקק סבר שמסיבות שונות, בין היתר שמירת אינטרס הציבור, אמון הציבור בפקידות, נכון לקבוע דין משמעתי באותו שירות, באותו גוף, באותו חלק שהוא עובדי מדינה כהגדרתך. משום כך הוא בנה את כל המנגנונים להשעיה של עובדים, על-פי דין – לא על בסיס התקשרות חוזית הסכמית בין הצדדים ליחסי העבודה. בחברות ממשלתיות, למשל, דיני המשמעת התפתחו מתוך המערך ההסכמי שהתבסס על ארגון עובדים חזק שעמד מול מעסיק.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני מבין מה שאת אומרת. הרי ברור לנו ממה התפתחו הדברים. אני שואל אותך שאלה ערכית. אנחנו עכשיו מתחילים לבנות את כל המדינה מחדש. את מדברת אתנו, אנחנו מדברים על החוק. אני שואל שאלה ערכית בלי קשר לחוקים. האם לפי תפיסתך עובד בחברה ממשלתית צריכים להיות לו כללי משחק שונים בהתנהלות שלו לעומת עובד מדינה. עזבי עובד רשות. עובד מדינה רגיל. נניח שעכשיו הקמנו את המדינה, ועכשיו אנחנו באים לדון. אין חוקים, אנחנו מייצרים עכשיו את החוק הראשון.
איה דביר
¶
אני שוב אומרת. מקומי פה לא להציג את דעתי האישית הערכית, תפקידי לייצג את הייעוץ המשפטי לממשלה ואת הממשלה. את החלטות הממשלה לגבי ההצעה שלך אני לא יודעת כי הם טרם הובאו בפניה. אני כן יכולה להגיד כמשפטנית שמקום שבו ההשעיה מעוגנת בהסכמים קיבוציים, והמחוקק לא נתן דעתו לשאלה האם נכון היה - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אבל את מדברת עם המחוקק שמנסה לתת את דעתו עכשיו. אני שואל אותך מה עמדתך האישית. את יכולה להגיד, דודי, עזוב, דעתי האישית לא חשובה. מקבל את זה.
איה דביר
¶
אם תיתנו לי להשלים את דברי אולי אצליח להבהיר. אני נותנת תשובה שמקום שבו השעיה מעוגנת בהסכם קיבוצי, והמחוקק לא נתן דעתו בכלל לשאלה האם, לפי דין, צריכה להיות השעיה בכל מקרה כי כל מיני ערכים חשובים בעיני המחוקק צריכים להיות מוגנים, והוא לא סומך על הצדדים ליחסי העבודה שיאזנו כפי שהם רוצים, אז יש קושי, בעיני, להבנות בחקיקה מנגנונים מנהליים שיקבעו איך תיעשה ההשעיה. אם ההשעיה היא פרי הסכם, וארגון עובדים חזק שעמד מנגד חשב שנכון לאפשר השעיה, ואולי הוא גם חבר בטריבונלים שמחליטים על ההשעיה - -
איה דביר
¶
רגע, רק להשלים.
מנגד אם המחוקק סבור – ואתה אומר שאתה סבור – שצריך לקבוע אמות מידה אחידות כלליות אז הדרך היא להחיל דין משמעתי על שלל גופים. זאת לא ההצעה שהונחה כאן - -
איה דביר
¶
- - ועליה צריך לעשות עבודת מטה מסודרת, להבין את משמעויותיה. קשה לנו לענות על זה אגב רעיון ששמענו לראשונה אתמול ב-17:00 אחר הצהריים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
איה, הבנתי. משפט אחד לסיים את כל התשובה בשני המשפטים האחרונים. זה בעצם המשפטים שאני מבין. דרך אגב, כשאת מדברת על המחוקק זה עכשיו אני.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לכן אנחנו מנסים לתת את דעתנו. את אומרת שהמחוקק לא נתן את דעתו. זה בדיוק מה שאנחנו עושים – לתת את דעתנו.
איה דביר
¶
אבל אתם לא נותנים את דעתכם, ברשותך, על הקמת מערך של דין משמעתי. אתם תופסים צומת מאוד צר של השעיה בהקשר של חקירה פלילית.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני אסביר לך בדיוק מה שאמרתי לאיה. יש העיקרון וממנו הולכים לפלטפורמות שיעסקו בו. אז אמרתי – ברשויות המקומיות יש בית דין של הרשויות; אצל עובדי המדינה יש בית דין של עובדי מדינה. מה חסר? אין בית דין לתאגידים, לחברות הממשלתיות ולכל ההתארגנויות האחרות הממשלתיות. אז מה קרה? באמת אף אחד לא נתן את דעתו. הגיע הזמן שמישהו ייתן את דעתו. שם נוצרה אבולוציה. אני מניח שביום הראשון באו לעבודה – לא היה כלום. פתאום הסתבר שיש בעיה עם עובד. שאלו, מה עושים? אמרו, אתה יודע מה, בוא נכנס את הדירקטוריון ואת הוועדה, ונעשה איזה כלל.
היו"ר דוד אמסלם
¶
רק דקה. בא ארגון העובדים ואמר, מה פתאום. ואז התפתח משהו מקומי, ונוצר הסכם. ככה לא מתנהלת מדינה. זה לא בסטות בשוק.
היו"ר דוד אמסלם
¶
לא אצל דוד אמסלם. הבנת? בגלל זה אני פה. ככה לא מתנהלת מדינה נורמלית, לדעתי. אני מצפה שהיועץ המשפטי לממשלה יקום בבוקר עם זה. יש פה 200 חברות ממשלתיות ותאגידים עירוניים – לכל אחד כללים של עצמו? זה נשמע הגיוני? לכל אחד יש מדינה שלו? אחד חושב שצריך לעשות ככה, אחד חושב ככה. מה זה? דרך אגב, בנושא שכר המדינה כן נתנה את דעתה שם, במקום שעניין אותה. מחר חברת חשמל קמה ורוצה לתת למנכ"ל שלה 2 מיליון שקל יכולה או לא? המדינה באה ומגבילה אותה.
לכן בנושאים האלה הערכיים אני מצפה שהמדינה תעשה שם סדר. אז יכול להיות שלא חשבתם, בסדר. אז אנחנו מעלים את זה. אני ציפיתי שתגידי, פעם ראשונה שאני שומעת את הרעיון, הרעיון ככלל – אני לא מאמין שמישהו יכול להתנגד אליו כי הוא בא להביא אחידות. כולנו שווים בפני החוק. אז את יכולה להגיד שאת לא מכירה את הפרטים, יש הסכמים, בוא נלמד את זה, ונראה לאן נלך, אבל הרעיון מקובל.
איה דביר
¶
במילותי שלי אמרתי שאין לנו עמדה. זה רעיון חדש. אנחנו לא מכירים אותו, ונצטרך לבחון אותו. אני אומרת באופן ראשוני שאם רוצים רעיון כזה, זה רעיון שונה בתכלית ממה שמונח בהצעת החוק הפרטית. הוא כבד משקל, הוא ראוי לדיון רחב בהשתתפות כלל המשרדים. דרך המלך לקדם אותו הוא בחקיקה ממשלתית, לדעתי, כדי שניתן יהיה להעריך ולאמוד איך לבנות נכון הסדר כזה. גם הוספתי ואמרתי שבהתייחס להצעת החוק הקיימת שבחנו את הדבר הזה, ואנחנו לא רואים קושי בהבניית אמות מידה עקרוניות בחקיקה שינחו את שיקול הדעת שיופעל בהחלטה על השעיית עובד על רקע הליך - - -
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אני חושבת שאני מסכימה לדבריה של איה ממש אחד לאחד. אני גם מבינה את הקושי שלה. היא אומרת, אתם מביאים פה הצעת חוק שהיא חלק מכלל מערכת הרבה יותר גדולה שנקראת המערכת המשמעתית, ולא ניתן לקחת את כל המערכת המשמעתית, לבדל, להוציא ממנה חתיכת פאזל אחת ולומר, בואו נדון בה. כי יכול להיות שהיא תשפיע על דברים אחרים. לכן אני מקבלת את מה שהיא אומרת. אני גם מקבלת את מה שאדוני היושב-ראש אומר, שבהחלט הגיע הזמן לראות איך אנחנו מחילים כללים שווים על כל עובד מדינה או קשור לעובד מדינה, סמך למדינה. זה נכון מאוד. אבל זה לא מה שמונח לפנינו.
יעל גרמן (יש עתיד)
¶
אנחנו נלך אתך לקבוע אמות מידה מאוד ברורות שמשליכות על כל הדין המשמעתי, שתהיינה שוות בפני החוק. אבל זה לא מה שמונח בפנינו.
היו"ר דוד אמסלם
¶
חברת הכנסת גרמן, אם לא היית מאחרת היית מבינה את ההצעה שהצעתי. הרי ביקשתי התייחסות למה שאמרתי, לא לחוק שמונח. אף אחד לא חידש לי. דיברנו על זה בתחילת הדיון.
היו"ר דוד אמסלם
¶
מישהו משאר הגורמים רוצה להתייחס ברמה המהותית? חשוב לי שנשביח את הרעיון שאמרתי. אני הבאתי אותו כרעיון גולמי. נעשה לו פיין-טיונינג, אבל כרעיון, אם מישהו רוצה להאיר את עינינו בזוויות שלא ראינו אני אשמח.
איתן גרשון
¶
אני עורך דין איתן גרשון מעיריית ירושלים. ראשית הצעת החוק מאוד ראויה. אין שוני בין העובדים של הרשויות לבין יתר עובדי המדינה. זה נכון וראוי. אני חוזר לסוגית הערעור – אי האפשרות לערער על החלטת - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני מסכים. זה דבר שהפתעת אותנו. אנחנו נבדוק את זה. אתה צודק. דרך אגב, אתה הפתעת אותי בנתון הזה ואפילו את אפרת.
איתן גרשון
¶
זה עובד לשני הכיוונים: גם הנאשם עצמו – יש פה החלטה סופית לגבי השעיה, ואין לו אפשרות לערער למחוזי.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אנחנו נתקן את זה בלי נדר. באמת תודה רבה לך על ההערה. זאת הערה מאוד חשובה.
בבקשה, ורד.
ורד ויץ
¶
אני מההסתדרות החדשה. אני רוצה לומר רק כמה הערות כלליות במהות של הדברים ולא ממצות. מן הסתם נתייחס שוב אחרי שיופץ נוסח ונלמד את פרטיו.
ורד ויץ
¶
הערה ראשונה שאני רוצה לומר – דובר כאן על העניין של כללים שווים, אחידים וזהים וכן הלאה. זה דבר נכון כשלעצמו בהתייחס לעיקרון של שוויון בפני החוק. רק צריך לזכור שכללים שווים צריכים לחול על אנשים שווים. זה לא אומר שעל כולם צריכים לחול אותם כללים אם מדובר באנשים שונים או במקרים שונים. יש מקום לעשות את ההבחנה הזאת שאיננה פוגעת בעיקרון השוויון.
ורד ויץ
¶
נגיד. לא בהכרח. אני לא יודעת. שוב, זה ברמת העיקרון. אני לא יורדת לרזולוציות של הדברים האלה. אבל כמו שאפליה יכולה להיות בין שווים אותו דבר גם כאן.
ורד ויץ
¶
אני לא אמרתי את זה. אני לא ארד לרזולוציה. אני רק הצבתי את זה כעיקרון שצריך לתת עליו את הדעת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
ורד אומרת שכשאנחנו מחוקקים היא מבקשת לראות האם בואריאנט מסוימת צריכה להיות דיפרנציאציה בין עובדים, למשל.
בבקשה, ורד.
ורד ויץ
¶
דבר נוסף שאני רוצה לבקש זה שבכל מקרה יישמר עיקרון של עדיפותן של הוראות מיטיבות בהסכמים קיבוציים. זאת אומרת אם בהסכם קיבוצי הוראה שמיטיבה עם העובד, לדוגמה, אם בחוק ניתן להשעות לתקופה של מאה ימים, ולפי ההסכם באותו מקום עבודה מותר להשעות רק עד עשרה ימים יש לתת עדיפות להסכם. זה גם עולה בקנה אחד עם המחויבות של המדינה לאמנות בין-לאומיות שהיא אשררה שאומרות שלא תהיה התערבות מעבר לצורך בחופש החוזים ובחופש ההתקשרות במסגרת יחסי עבודה קיבוציים. זה אומר התערבות בתוכנם של הסכמים קיבוציים שלא לצורך.
נקודה נוספת שאני רוצה להזכיר זה לשמר תמיד את זכות הטיעון והשימוע של העובד.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני לא רוצה את נושא המשמעת. משטרת ישראל וצה"ל מחוץ לתחום מבחינתנו. אלה מערכות אחרות.
היו"ר דוד אמסלם
¶
הם לא צד בעניין. הם מתעסקים בצד הפלילי בלבד. אם רוצים לעשות תיקון לחוק הפלילי הם יודעים איך לעשות את זה.
לירון אשל
¶
אני מהמועצה לשלום הילד. כמובן, הצעת החוק המוגמרת או המשודרגת לא מונחת לפנינו, אבל בקצרה אני רוצה להדגיש, לשמר ולהוקיר גם את הרגישות ואת האיזון שנשמר בהצעה הזאת שהוא מגן על חזקת החפות. אבל מצד שני יש רגישות לקטינים נפגעי עבירה. אדוני פתח במקרים חריגים שיש לתת עליהם את הדעת. אדוני התייחס לפגיעה בעובדת, קל וחומר בקטין - - - עבירות מין ואלימות חוזרות - -
טל רוזנפלד
¶
אני מהלשכה המשפטית ברשות החברות הממשלתיות. אני מצטרפת לאיה. ההצעה הזאת חדשה לנו. בכל מקרה אנחנו צריכים לבחון את זה גם כעמדת ממשלה. אבל על פניו אנחנו לא שוללים את זה. אבל צריך לתת את הדעת שלהתייחסות לחברות הממשלתיות ולעובדים שלהן כמו עובדי מדינה היא לא מדויקת. החוקים של עובדי המדינה לא חלים על עובדי החברות הממשלתיות. יכול להיות שברציונל זה נכון – אני לא אומרת שלא – רק צריך לדעת שהחברות הממשלתיות אמורות להיות עצמאיות. זאת ההתייחסות אליהן. לא סתם הן הוקמו כחברות ממשלתיות, והן לא חלק מ- - -
טל רוזנפלד
¶
גם פרוצדורלית נצטרך לחשוב איך עושים את זה. למשל, איך זה מגיע לוועדה או לבית הדין הזה שעדיין לא כל כך הבנתי אם זה בית דין חדש. על כל הדברים האלה צריכים לחשוב.
היו"ר דוד אמסלם
¶
עקרונית נבקש מהמדינה בהצעת החוק להקים בית דין כזה. זה חלק מהדברים שאני רואה כחסרים, ולא נתתם דעתכם עליהם בשוטף. אם הייתי יושב-ראש רשות החברות אני מניח שהייתי חושב על זה.
בבקשה, גברתי.
אורלי ישי-גנץ
¶
אני ממשרד האוצר. אנחנו מצטרפים לעמדת משרד המשפטים כפי שהוצגה היום. נוסח ההצעה לא עבר כפי שהגיע היום לפני ועדת השרים. ההצעה כרוכה בעבודת מטה. מדובר על שינוי משמעותי, ואנחנו פשוט נלמד אותה ונראה את השלכותיה גם התקציביות.
לירון ספרד
¶
בעצם יש שתי אוכלוסיות של עובדי הוראה: עובדי הוראה שמועסקים על-ידי המדינה, ויש עובדי הוראה שמועסקים על-ידי תאגידים שמחזיקים ברישיון להפעלה ולקיום של בתי ספר.
לירון ספרד
¶
רשתות חינוך, עמותות, חברות. יש הרבה סוגים של העסקה. בוועדת שרים הייתה הסכמה להחריג את קבוצת עובדי הוראה מהצעת החוק הזאת. אם יש שינוי צריך לדון בזה.
לירון ספרד
¶
אם אני מתייחס ספציפית לעניין הזה, הנושא של הנטל שמועבר ישירות לעובד בכל מקרה של פתיחה בחקירה – הצעת החוק בגרסה המקורית שלה מחייבת השעיה של עובד אם נפתחה נגדו חקירה פלילית נגד אלימות כלפי קטין. לכן יש מצב שמוגשות תלונות נגד עובדים, והצעת החוק מחייבת השעיה אוטומטית שלהם ל-45 ימים, ובמצב הזה זה מרע את המצב הקיים כי היום בחוק שירות המדינה (משמעת) יש אפשרות- -
לירון ספרד
¶
בנושא הזה הע- -מדה שלנו שונה מזאת של המועצה לשלום הילד. אנחנו מבקשים לשמור על עצמאות באפשרות לבחון כל מקרה לגופו תוך הבניה של שיקול דעת שהוועדה, כמובן, נכון שתעשה
לירון ספרד
¶
שיקול הדעת הוא הפוך – במצבים חריגים לא ישעו, בניגוד למצב היום שהיום יש שיקול דעת. עדיין הייתי שמח להבין האם בית הדין שמתוכנן לקום, על-פי הצעת החוק, האם כל הסמכויות שנוגעות להשעיה של עובדי מדינה יילקחו מבית דין למשמעת של עובדי מדינה, ויהיה בית דין נפרד?
היו"ר דוד אמסלם
¶
באותן נורמות אנחנו נסדיר את זה, כפי שאמרתי. אני לא רוצה להיכנס כרגע למצב היום. היום הנציב יכול להשעות בלי בית הדין למשמעת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוודאי. אני מבין את הרציונל. לפעמים המערכת צריכה זמן תגובה. נניח שהיינו ביולי-אוגוסט, וכל המערכת המשפטית יצאה לחופשה, והסתבר שיש בעיה עם עובד שהטריד מישהו או פגע בילד, והמשטרה חקרה אותו ושחררה אותו אחרי יומיים, והוא חוזר לעבודה. אנחנו רוצים להגיד לו, אל תחזור, תן לנו לעשות הליך, זה בסדר. נכון שזה פוגע בו, אבל לדעתי זה במידה הראויה והסבירה עדיין מול היקף הבעיה. ואז אתה נותן למערכת זמן להתארגן. אתה לא אומר, קחי 24 שעות. בסדר – שב בבית חודש-חודש וחצי עד שכולם יסתכלו ויידברו, ינתחו, יתייעצו. זאת פגיעה אבל היא מדתית יחסית לנזק הפוטנציאלי.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אנחנו נעביר את זה. מעבר לזה תבואו לבית הדין, תטענו את טיעוניך. יש איזה טריבונל שהוא יחסית ניטרלי, אין לו אמוציות בעניין, הוא לא בעל העניין, הוא לא מכיר את הנושא ברמה האישית. הוא שומע טיעונים כמו כל בית משפט רגיל.
לירון ספרד
¶
אני חושב שזה דבר שצריך לחדד אותו כי הצעת החוק גם בגרסה המקורית וגם בגרסה המחודשת יש בה משהו לא מאוד ברור ביחס למוסד ההשעיה וההעברה הדחופה שקבוע בסעיף 48 לחוק המשטרה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אתה תראה את ההצעה המקורית, ואחרי זה תתייחס. אנחנו מדברים כרגע ברמה התיאורטית. הרזולוציה הזאת הייתה פחות חשובה לי.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אבל כנראה לא הקשבת.
בהתחלה הלכתי לשם. הסברתי לאן אני רוצה ללכת. דיברתי על ההשעיה המידית. סיפרתי לכם איך זה התפתח.
פארן בישארה אלי
¶
אני מנציבות שירות המדינה. ממש בתמצית אחרי ששמעתי את הקונספט שהצגתם פה – אנחנו צורפנו רק לאחרונה לדיון. בממשלה זה לא עלה. מן הסתם אני יכול לתרום פה זה שהמודלים שקיימים היום מחוק שירות המדינה (משמעת), אפשר לראות שחלקם גם הוצעו ברשויות המקומיות. חלק מזה הם מפנים גם לחוק שירות המדינה (משמעת). אנחנו יכולים לתרום לדיונים פה עם הניסיון.
פארן בישארה אלי
¶
כשתתגבש הגישה שלכם יחד עם המתווים של - - - שהם גם מתווים נכונים נשמח לרתום את חלקנו מהניסיון שיש לנו בשטח.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוודאי. אני בהחלט רואה בכם נדבך חשוב. איך אמרתי בהשאלה לכדורגל – אתם החלוץ המרכזי בעניין הזה. בוודאי, איזו שאלה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני אגבש. אני איעזר בכמה אנשי מקצוע. אני אביא את זה לדיון כאן בוועדה.
דרך אגב, אני אבקש מהיועצת המשפטית. כמו כל חוק שאני עושה כאן, מי שמנסח אותו זה היועץ המשפטי, לא אני.
היו"ר דוד אמסלם
¶
דיברנו על העקרונות. אפרת רשמה את העקרונות ותנסח את זה, היא תדבר עם כל גורמי הממשלה, ואני מקווה שתוך שבוע וחצי-שבועיים אפרת תספיק להפיץ לנו נוסח לדיון ראשוני.
אפרת חקאק
¶
אני רוצה לפרק את ההצעה החדשה לכמה מישורים כי בכל מישור יש שאלות מאוד משמעותיות שכל הגורמים פה צריכים לדעת את הדעת עליהם. כמו שאני רואה את ההצעה החדשה יש שלושה מישורים: יש המישור של הרשויות המקומיות שככל שיש תיקונים קטנים והבהרות שצריכים לעשות נעשה אותם.
לעניין שני המישורים האחרים
¶
יש המישור של עובדי המדינה שעליהם חל היום חוק מסודר, ושם מה שהיושב-ראש רוצה לעשות זה להגיד שההחלטה שהיא היום החלטה מנהלית של הנציב על השעיה תעבור על החלטה מעין שיפוטית של בית הדין למשמעת. זה משהו שצריך לקיים רק על הנושא הזה דיון משמעותי כי יש בתחומים אחרים הרבה פעילויות מנהלתיות שלא עוברות לגורם השיפוטי, וצריך לחשוב האם יש באמת יתרון להעברה לגורם שיפוטי. בדיון הבא נשמח לשמוע את הנציבות ולראות מה הבגים שיש היום, האם יש, והאם יש צורך לעשות את ההעברה הזאת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני רק אומר לאפרת, העניין הוא לא האם יש צורך. אני קבעתי שזה הצורך. אם יש לכם השגות לשכנע אותי למה לא, תגידו לי. היא פשוט ניסחה את זה קצת שונה.
אפרת חקאק
¶
זה לעניין עובדי מדינה, וזה תיקון אחד שהוא בעצם התיקון לחוק הקיים. זה דיון שאפשר לעשות אותו. ואז יש דיון אחר שמדבר על כל הגופים הציבוריים האחרים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
ההזדמנות שלנו זה לתקן את הכול ולהביא הכול למכנה אחד משותף. יש כאלה שכבר נמצאים על המסלול ב-80%, יש 90%, יש 0%. נביא את כולם ל-100%.
אפרת חקאק
¶
המישור האחרון שדורש הכי הרבה עבודה זה המישור של החברות הממשלתיות ושל התאגידים הציבוריים שבעצם היום לא חל עליהם שום חוק בנושא הזה לא בענייני משמעת ובטח לא בענייני השעיה. אז אנחנו צריכים קודם כול להחליט האם אנחנו צריכים להקים בית דין חדש, האם אנחנו רוצים לצרף אותם לבית הדין של הנציבות, ובדיוק על איזה גופים אנחנו מדברים כי זה לא כל כך פשוט לכתוב רשימה של התאגידים הציבוריים. ובנוסף, מה היקף הסמכויות של בית הדין החדש הזה. זה דורש עבודת מטה רצינית. לכתוב משהו תמיד אפשר תוך שבוע. אני פשוט יכולה להגיד שבית הדין לעובדי מדינה פשוט חל על כל הגופים. אבל להגיד איך זה עובד זאת שאלה אחרת.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אפרת כבר פירקה לתכנית עבודה, איך מתקדמים. בגדול אנחנו גם לא באים להמציא את הגלגל. סך הכול יש בתי דין שקיימים גם ברשויות. מה שחסר לנו זה בחברות תאגידים ובכל מה שלא נכלל בהגדרה הזאת אבל הוא שייך למדינה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוודאי, להחיל שם. צריך להקים טריבונל כזה ולתת לו אותן סמכויות בדיוק כמו שיש לכל הטריבונלים האחרים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
חוק המשמעת גם ברשויות הוא לא זהה לחוק של עובדי המדינה. אני לא נכנס לזה. כל אחד יש לו חוק המשמעת שלו. אני רק אומר שבנושא הזה צריך להיות בית דין שדן בסוגיות המשמעת של אותו גוף כמו במדינה. יש סמכויות לבית הדין לדון בנושאים מסוימים, ויש סמכויות אחרות אצל - - - אחרים. יש לה נציב סמכויות. לכן אנחנו נקים בית דין למשמעת שיהיה באותם כללים כפי שקיימים במדינה, ברשויות כולי. צריך להתחיל לעשות סדר בעניין.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוודאי, למה לא? לא הבנתי. למה את לא חושבת שצריך להיות חוק החברות והתאגידים (משמעת)? היות שאנחנו לא צריכים להמציא – כבר עבדנו על זה פעם ושלחנו כמה עורכי דין שישבו עם קלסר כזה עבה – הם יעברו עליו, ויראו מה לא רלוונטי לגביהם ולא שייך בכלל, וישימו את חוק המשמעת שרלוונטי לגביהם. זה כל הסיפור. ואז יש לנו סדר במדינה. לכל אחד יש חוק של משמעת, שיש לו אותם כללים פחות או יותר, ויש אותם טריבונלים. הוא מתנהל אותו דבר, פחות או יותר. אם יש חברה שיש לה ייחודיות אצלה, למשל, חברת צלילה שצריכה לשים בים צינורות, ויש לה כללי משמעת לצוללנים – בסדר, נשים. זה לא קשור, אני לא נכנס לזה. בגדול יש העקרונות במובן הערכי מוסרי האוניברסלי, לא ספציפי לאותה חברה. כפי שאמרתי קודם יש אולי עבירת משמעת חמורה אם הצוללן צולל רק עם בלון אחד ולא עם שניים, ועל זה גם מפטרים אותו. לא יודע, לא נכנס לזה. הכללים האוניברסליים הרגילים שבעיקר מבטאים יותר סוגיות של התנהלות מוסרית ערכית. ברמה הערכית אין, לדעתי, שום הבדל בין עובד כנסת, עובד מדינה, עובד רשות או עובד חברת חשמל. אותו דבר. לשם אנחנו צריכים לכוון. ואז כל המערכות מתיישרות ומבינות שיש פה מדינה שמנהלת את העסק. זה לא מתנהל לבד. זה לא ההסתדרות מול הוועד והמנכ"ל. לא. זה טוב להסכמים – האם אתם מקבלים פיתה בצהריים או לא; האם זה פיתה עם נקניק פסטרמה – זה אתם. אבל בכללים הרגילים האוניברסליים זה המדינה, זה אנחנו קובעים. לא אתם. בדיוק כמו שהמדינה קובעת את הכללים איפה שהיא מחליטה שיש צורך.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אז לכן אני אומר בגדול שזה נכון שבמסגרת החוק אני לא בא להיכנס לרזולוציה לבנות את חוק המשמעת, אבל לשם אנחנו מכוונים בחוק. אחרי זה ניתן זמן וגם הוראות שעה להתארגן וכולי, ומה קורה בינתיים בתקופת הביניים בחקיקה. אבל בגדול לשם אני רוצה לכוון.
אפרת חקאק
¶
אני רוצה להבהיר לעורכת הדין ויץ שזה בעצם אומר שהחוק הזה חייב לגבור על כל הסכם מיטיב או לא. זה בעצם מוציא את כל הנושא של המשמעת והשעיה - -
ורד ויץ
¶
גם היום אם תיקחי גוף כמו הרשויות המקומיות עדיין בחוקת עבודה יש תקנון משמעת שמתנהל, וההבדל הוא שבו, למיטב זיכרוני, אין הסדרים של השעיה. השעיה מוסדרת באמצעות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). אבל כשאת תבואי לחברות ממשלתיות או לגופים כאלה תמצאי שם הסכמים שכבר מטפלים בנושא ההשעיה.
היו"ר דוד אמסלם
¶
מה שאפרת אמרה, יש בזה שכל. כשאתה הולך לעשות משהו השוואתי במדינה ורוצה להשוות את כולם לכולם, אז בוודאי שאם אתה מרחיק מישהו שיש לו "הנחת מעביד" זה לא נשמע הגיוני. אז אנחנו יכולים להביא את זה לרף הכי הגיוני. אבל בסוף אנחנו מדברים על נושאים ערכיים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
ורד, אנחנו בכנסת. אתם לא מול הממונה על השכר. אנחנו נביא את זה ברמה הערכית. יש דברים שספציפיים לאותם ארגונים. אם זה לא ברמה הערכית שיישאר שם, זה לא מעניין אותנו, כמו שאמרתי קודם. יש כללי בטיחות, כללים התנהלותיים ספציפיים. אז בוודאי שאנחנו לא באים להיכנס לשם. אבל נניח שאין חוק במדינה, אבל ברור לנו שאסור לגנוב, וכל החברות המדינה לא גונבים, ופתאום חברה אחת אומרת, שמותר לגנוב עד אלף שקל. נראה לך הגיוני? לא. לא מסכימים גם אם החברה הסכימה. לכן תראי את ההצעה, תתייחסי אליה באופן קונקרטי. אם אני אחשוב שאת צודקת אנחנו נשנה אותה. ולא – נתקדם ונודה לך על ההערה.
ורד ויץ
¶
עוד נקודה שכדאי לקחת בחשבון, ואני לא יודעת באיזה שלב רוצים לדבר על זה - שכיום בטריבונלים הקיימים ברשויות המקומיות בהרכב בתי הדין יש נציגות של ארגון עובדים.
היו"ר דוד אמסלם
¶
בוודאי. אני לא נכנס לזה. אותם כללים של שירות המדינה יישמרו גם פה. גם בתי דין לעבודה, יש שם נציגים מהציבור. יש שופט מקצועי ועוד שני שופטי קו שהם נציגי ציבור.
היו"ר דוד אמסלם
¶
יכול להיות. לכן אני אומר שביחסי עבודה זה מקובל. זה לא כמו בבית המשפט העליון ששם כולם מקצועיים. יש גם נציגי ציבור, יש נציגי עובדים כי מאזנים את העסק. יש איש מקצועי ועוד שופטי קו שהם חלק מהעובדים ואולי נציג ציבור או נציג עובדים. אני לא נכנס לזה, אבל זה דבר שאני לא צריך להמציא אותו כי הוא כבר קיים.
אפרת, עוד משהו?
אורלי ישי-גנץ
¶
בהחלט. לכן אנחנו אומרים – קיבלנו את זה רק אתמול - - - מבחינה תקציבית. נוכל לתת תשובה - -
אפרת חקאק
¶
חשוב להביא לדיון הבא אנשים שמומחים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים ולראות מה ההבדלים ביניהם לבין עובדי המדינה.
איה דביר
¶
רק עוד בקשה אחת אם אפשר. מדובר ברעיון חדש, מורכב, גדול. יש הרבה גופים שצריכים לקיים פה שיח כדי לגבש איזושהי עמדה. אני מסופקת אם נצליח לעמוד ביעד של שבוע.
היו"ר דוד אמסלם
¶
שבועיים.
הבנתי. א', את צודקת. שנית, אנחנו רק לפני קריאה ראשונה. יש לנו עוד דרך לעבור. יש הניסוחים ויש הדיונים. לפעמים הניסוח של החוק מלמעלה מאוד פשוט אבל אחרי זה צריך לעשות עבודה למטה כדי לתרגם אותו הלכה למעשה. מה שנקרא, יש חקיקת משנה פנימית.
איה דביר
¶
בדיני משמעת הרבה צריך להיות בהסדר הראשוני. חובתנו, לפי תקנון הממשלה, להחזיר לממשלה את הצעת החוק, וכדי שנוכל להביא את עמדתנו לפניה אנחנו צריכים - - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אין לנו בעיה. נהפוך הוא, אנחנו מאוד מכבדים את הממשלה. אם תחליטו שאתם רוצים להחזיר את זה לוועדת שרים לדיון נוסף זה בסדר.
היו"ר דוד אמסלם
¶
אין בעיה ובכבוד רב. זה גם לגיטימי מאוד שהממשלה תבוא ותטען את טענתה. היא תגיד, זה חוק אחר, אז אני רוצה להתייחס. בבקשה, בכיף.
אז נסכם. אני רוצה להודות לכולם על הדיון הפרלימינארי שעשינו בנושא הזה. אפרת תנסח לנו את הצעת החוק הגולמית.
היו"ר דוד אמסלם
¶
היא תפנה אליכם, ותדבר עם המשרדים, ובוודאי אלה שהתייחסו; גם אלה שלא היו כאן בעיקר בנושא התאגידי – וכאן, טל, תעזרי לה בנושא אם תוכלי - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני מניח שאתם יותר בקיאים מאתנו. החברות הממשלתיות נמצאות באותה קסיופיאה, ואתם נעים זה לצד זה. לכן תעזרו לנו בעניין הזה. אני מבקש, איה, שתשתדלי להביא לנו הצעה תוך שבוע וחצי להביא לנו הצעה גם אם היא עדיין לא מושלמת כדי שנמשיך לדון עליה.
מי רוצה להחזיר אותה לוועדת שרים?
היו"ר דוד אמסלם
¶
אני גם אעדכן את מגיש ההצעה. אני אגיד לו שאנחנו מחזירים את זה לוועדת שרים פחות או יותר בנוסח החדש - -
היו"ר דוד אמסלם
¶
אז אני רוצה לאחל לכם המשך יום טוב ושבוע טוב. תודה לך, אפרת. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:50.