ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-10-26OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 10

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה

לבטיחות בדרכים

יום שלישי, ו' בתשרי התשע"ח (26 בספטמבר 2017), שעה 11:30

הסכנה הכרוכה בשימוש בכלי רכב ממונעים ללא רישיון (קורקינט חשמלי, הוברבורד, רכינוע ועוד)

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר

עודד פורר

סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - אבנר פלור

מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - משה ויצמן

מנהל אגף שירותי תחזוקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - איציק סרור

מנהלת תחום תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - אילנה טלר

עו"ד, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רחלי טבת ויזל

יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - עמי רוטמן

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - מירב רפאלי

עו"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - לילך שרביט

עוזר יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים - חיים אמיגה

ראש מדור תאונות דרכים באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים - אילן ידגר

רשות שוק ההון, משרד האוצר - ניר ברטל

עו"ד – מח' ביטוח כללי אגף שוק ההון, משרד האוצר - בתיה מור

מנהלת תחום בכיר חוקיות היבוא ברשות המיסים, משרד האוצר - איריס סעדון

מנהל תחום בכיר מעריך ראשי ויחידות מקצועי, רשות המיסים, משרד האוצר - בוריס גינזבורג

סגן הממונה על התקינה, משרד התמ"ת - איגור דוסקלוביץ

דוברת מכון התקנים, משרד התמ"ת - ורד אורן

ממונה ארצי זהירות בדרכים, משרד החינוך - מקס אבירם

עו"ד, יועץ לתכנון ובנייה, מרכז השלטון המקומי - יוסי אוחנה

מנכ"ל פורום ה-15, מרכז השלטון המקומי - איתן אטיה

ממלא מקום רעש עיריית נתניה - אליהו דלל

עוזר סגן ראש העיר, עיריית נתניה - שי בעדש

המטה לבטיחות בדרכים, עיריית נתניה - סופיה יצחק

מפקד השיטור העירוני, עיריית פתח תקווה - הדר ארדיטי

מנהל היחידה לנוירו-כירורגיית ילדים בשיבא - ד"ר זאב פלדמן

סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים - גלית גלעד

דוברת ומנהלת קשרי ממשל, בטרם - אביטל אפל פנקס

עו"ד, המועצה לשלום הילד - רחלי הכהן

מנהל פיתוח עסקי ורגולציה, רשת אקופאן - יושי יוסף בלוט

מנהל מוצר Segway Israel - יאיר יונגר

מנהל גרין בייק יבוא ושיווק רכב חשמלי בע"מ - יותם סלינגרה

שגיא טכנולוגיות בע"מ יבואנים של אופניים חשמליים - אילן שני

חבר הנהלה "אנשים באדום" - ד"ר יעקב אדלר

מנהל תחום טכנולוגיה, עמותת אור ירוק - אילן גרודסקי

מתנדב בעמותת אור ירוק - חגי ליכט

חבר לשכת סוכני הביטוח - אריאל מונין

עו"ד, פעילה, מחזירים את המדרכות להולכי הרגל - יונית נחום

מנהלת הפעילות, מחזירים את המדרכות להולכי הרגל - חגית אוריין

מבקר ויו״ר ועדת הביקורת, מועצת התלמידים והנוער הארצית - בני ג׳אג׳אטי

נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית - שילה בנימין דהן

עו"ד העוסק בנושא ביטוחים של כלים ממונעים - שלומית אסל בר לביא

עו"ד העוסק בנושא ביטוחים של כלים ממונעים - ישראל אסל

עמותת תנו יד לחירש, נכים למען נכים - דן מיכאל קדרון

פעיל חברתי - אליהו יצחק

בנה נדרס על ידי ילדה רוכבת אופניים חשמליים בעת הליכה על המדרכה - רוני ליכט רותם

נדרס על ידי ילדה רוכבת אופניים חשמליים בעת הליכה על המדרכה - חגי ליכט

ילד שנפגע בתאונה מאופניים חשמליים - גיא רותם

עו"ד, מייצג לקוחה שנפגעה מהוברבורד - אלי דסה

שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע''מ) מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל - צח בורוביץ

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע''מ) מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות - יהושע שלמה זוהר

דקלה טקו

תמר פוליבוי

הסכנה הכרוכה בשימוש בכלי רכב ממונעים ללא רישיון (קורקינט חשמלי, הוברבורד, רכינוע ועוד)

שלום לכולם, אני פותח את הישיבה. קודם כל, גמר חתימה לכולם. שתהיה לנו שנה טובה, שנה מבורכת, שנה בלי אסונות – לא אסונות שאינם תלויים בנו, כמו האסון שקרה הבוקר בפיגוע הרצחני ששלושה אנשים קיפחו את חייהם ואחד נאבק על חייו. אלה דברים שלא תלויים בנו הרבה, אבל גם לגביהם אנחנו צריכים להתפלל שלא יקרו. אבל בוודאי שאנחנו צריכים להתפלל ולעשות כל מה שאנחנו צריכים לעשות, כדי שלא יקרו לנו פיגועים שתלויים רק בנו, ולא באיזשהו גורם עוין. רק לפני כמה ימים היתה כאן ישיבת פגרה והיתה לי שיחה עם יושב ראש הוועדה, איתן כבל, וקצת דיברנו על כמה נתונים. התחילו להראות איזושהי ירידה במספר ההרוגים וכו', ולמחרת בבוקר כבר היתה התאונה בכביש, כששלושה נהרגו ביחד. אני לא מכיר את פרטי התאונה עד הסוף, אבל לפי מה שקראתי, זה יותר קשור להתנהלות ולהנהגות במקום כל כך מסוכן ולא בדברים אובייקטיביים, ולכן אני תפילה שבשנה הקרובה נוכל לראות מגמה של ירידה בתאונות הדרכים, בהרוגים, בפצועים – זאת מטרתנו. אני חושב שהוועדה הזאת, קודם כל ועדת הכלכלה בראשותו של ידידי איתן כבל, לא מרפה מהעניין, גם אחרי השימוע, גם בדיון שהיה פה לפני תקופה לא ארוכה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה על החלטת הממשלה, החלטת המחליטים, וגם אנחנו כוועדת משנה, כזרוע של ועדת הכלכלה, אני חושב שאנחנו מקיימים כבר ישיבה שמינית או עשירית מאז הוקמה הוועדה, וזה היה יחסית לא מזמן. הרבה נושאים עלו שם, ואני רוצה לומר לכם גם שיש גם הרבה דברים שנותנים לנו סיבות לאופטימיות, לפחות במה שאנחנו יכולים לעשות.

יש שינוי די גדול, אני חושב שכל אחד מאתנו רואה ומרגיש את זה, באכיפה המשטרתית. אין שינוי במספר כלי הרכב, אבל בהחלט יש שינוי באכיפה המשטרתית. יש שינוי. צריך לדעת לתת ביקורת, ונתנו גם ביקורת קטלנית בזמנו, אבל אני מוכרח לומר שיש שינוי – עוד פעם, באמצעים הקיימים. אין שינוי דרמטי באמצעים.

איפה?

הכי קל לבוא תמיד עם ביקורת.

לא, אני שואלת.

אני אענה. אני אומר את זה גם כנהג, אני אומר את זה גם כאדם שרואה את הדברים – אדם שמקבל העתקים של כל מיני החלטות כאלה ואחרות. מה שהמשטרה היום עושה, ואני לא נותן לה פה תשבחות כדי שיפסיקו לעשות את זה, אלא לתת רוח גבית. עדיין לא נעשה פה שינוי דרמטי מבחינת ההקצאה לדברים, או אם נקרא לזה בצורה הכי פשוטה שדיברנו עליה לא מעט, בניידות, למרות שהיה שיפור. זה עדיין לא מה שצריך להיות – לא בניידות, לא במצלמות, לא בדברים הללו, אבל יש רוח חדשה במשטרה, שהיא הרבה יותר אגרסיבית באכיפה. אני חושב שאני אומר את הדברים ואנחנו מרגישים ורואים שיש נוכחות הרבה יותר גדולה של המשטרה, ואני משבח אותה על הדבר הזה, הרבה מבצעים חדשים, הרבה שינויים של טקטיקות של צורות של אכיפה. זה חלק גדול. החוכמה היא גם לפעמים לדעת לעשות מה שיש ממה שאין, ואני חושב שזה אחד הדברים החשובים שקורים.

יש נושא נוסף, שיהיה עליו דיון מעקב, נדמה לי בעוד כמה שבועות, בנושא של משאיות, אוטובוסים, לגבי הטכוגרף, שאנחנו מקווים שסוף סוף ייכנס לפעילות. אנחנו נדבר על זה בישיבה הבאה, לא היום. אני חושב שזה רק נותן לנו גם רוח גבית להמשיך הלאה ולקיים את הישיבות הללו, להתריע, לעורר, לדחוף חקיקה עד כמה שאפשר. הוועדה הזאת העבירה כמה וכמה שינויים בתקנות של קנסות ודברים מהסוג הזה כדי לתת אפקטיביות יתר לאכיפה. זה רק מעודד אותנו להמשיך. יש עוד המון עבודה ויש עוד הרבה מה לעשות, ואנחנו נמשיך לעשות את זה, ואנחנו נהיה הפעמון שכל הזמן מצלצל למשרדי הממשלה כדי להביא אותנו למיצוי של מה שאנחנו יכולים כבני אדם לעשות, להיאבק בתופעה הזאת של תאונות דרכים.

היום על סדר היום נמצא הנושא, שאנחנו גדלים אתו כל הזמן, הטכנולוגיות בעולם גדלות, ופתאום אנחנו נחשפים לכלי רכב כאלה ואחרים, כלי רכב זעירים, קטנים, ממונעים יותר, ממונעים פחות, כאלה וכאלה לגילאים כאלה וכאלה. אני חושב שזאת אחת מהמכות הגדולות שאנחנו סופגים, ואלה מכות כואבות.

אני חושב שהדרך היא לא לבוא ולמנוע מהדברים הללו לקרות, כי הם יקרו, כי הם נמצאים. יש לנו אפילו רצון לעודד נסיעה באופניים ונסיעה באופניים חשמליות, הדברים האלה מורידים עומסים מתחבורה ציבורית וכדומה, אבל אני חושב – וזאת הכותרת שלי לדיון שיהיה פה היום – שצריך לראות איך עושים פה סדר בבלגן הזה. יש פה בלגן, שאנחנו משלמים עליו מחירים, וצריך לעשות בו סדר. מי שצריך לעשות סדר זה לא חברי הכנסת. אנחנו צריכים לעשות את הסדר, אם משרדי הממשלה לא יעשו את זה. אני מצפה מהמשרדים הרלוונטיים, ובראשם משרד התחבורה, לעשות סדר בכל התקנות האלה, לקחת את כל הסוגים, כי היום גם אנשים לא מחויב בקסדה, מה לא מחויב בקסדה, איפה מותר, למי יש סמכויות, ואם יש סמכויות לפקחים על המדרכות, למי יש סמכויות על הכביש? ואם כן, מי אוכף אותן? אלה שאלות, המון תהיות, מציאות עגומה, שעליה ידידיי ממשרד התחבורה – אני יודע שאתה עמוס בעבודה, אבל אתם צריכים – ואני אשמח לשמוע אם יש התקדמויות בעניין הזה, אבל אני רוצה לקבוע בסופו של דבר גם דד-ליין לתקנות שיבואו על ידכם. אל תאלצו אותנו לעשות את זה מעל ראשכם או בצורה שאנחנו צריכים להביא את זה. אתם אנשי המקצוע, אתם צריכים שיתוף פעולה ממשרדים אחרים. יש פה אבסורדים, שיש מצד אחד משרד תחבורה, שהוא בעצם הגורם המקצועי שצריך להחליט בדברים האלה, ומצד שני יש דברים שהם בכלל לא בסמכותכם, זה משרד הכלכלה, לגבי ייבוא של דברים כאלה ואחרים ורישיונות כאלה ואחרים. יש פה איזשהו ערבוב של המערכת, צריך לעשות כאן איגום משאבים ביניכם, אבל אתם צריכים להוביל את זה. אתם צריכים להוביל ולהגיע לוועדה, לכאן, לאישור תקנות כוללות, ברורות, בהירות, שיתייחסו גם לרישוי, גם לאחריות של אלה שמוכרים את כל סוגי הממונעים הללו, גם על הנושא של ביטוח, גם על הנושא של הדרכה, למידה, תיאוריה, כן או לא, כן קסדה, לא קסדה, גילאים ברורים, וכמובן תובנות מעשיות שייצאו מזה לגבי הפיקוח, מי יפקח על זה, מי יפקח בפועל, איזה משאבים המשטרה תקצה לעניין הזה, איזה משאבים יקצו הרשויות וכו' וכו'. אני אומר לכם את זה, כי זה דבר שכל הזמן מסתובב אצלי בראש. חוסר הסדר וחוסר הבהירות בעניין הזה זה דבר שנרצה היום לדבר עליו, להעלות אותו.

דיברת פה על התקנות, אבל לא על התשתיות.

וגם תשתיות, אתה צודק.

וביטוח.

דיברתי על ביטוח. אגב, אם נדבר רק על התשתיות, לא נגיע לשום מקום. כרגע האופניים האלה והמכשירים האלה והרכינוע וכל הדברים הנחמדים הללו קיימים ונמצאים – התשתיות עוד לא. אני אומר שצריך לדבר על התשתיות, אבל אם נגיד רק הכול על התשתיות ונחכה עם כל השאר, לא נגיע לשום מקום, בגלל שיש מקומות שבהם קל כשעושים עיר חדשה או שכונה חדשה, אתה יכול לתכנן נכון את התשתיות לרכבים, לאופניים, לכל מיני סוגים כאלה ואחרים. במקומות צפופים, במקומות שכבר נבנו, שהם על טבעות ישנות וכו' או על כבישים צרים וכו', שם זה יותר קשה, אבל זאת סוגיה שהיא חלק מהסוגיה, וטוב שהזכרת לי אותה, אני מודה לך.

אני רוצה לפתוח את הישיבה אולי דווקא בסיפור אישי. נמצא כאן אתנו גיא, גיא רותם, שנפגע מילדה שרכבה על אופניים חשמליים. אני אתן לך ולאימא שנמצאת אתך כאן את רשות הדיבור, ולאחר מכן נתחיל את הדיון על פי הבקשות שלכם.

תודה רבה. קוראים לי גיא רותם.

אני מתנצל בפני חברי הכנסת, אני רוצה את זה כפתיח.

בסדר גמור.

שלום לכולם. קוראים לי גיא רותם, אני בן 11 וחצי מרמת השרון. לפני שלוש שנים דרסה אותי ילדה בת 11 על אופניים חשמליים. זה היה בצומת מדרכות, אני לא ראיתי אותה. המנוע עשה לי חתך במצח, הגלגלים עלו לי על הרגל. אני בעיקרון חושב שאין אכיפה מספיקה, כי ילדה בת 11, וגם היום אני שומע על ילדים בני 11 שרוכבים - - -

איפה אתה הלכת?

אני הלכתי על מדרכה בירידה לכיוון צומת מדרכות.

הוא בא אתי ברגל להוציא את הבן הקטן וירדנו מגן שעשועים בשביל שמתחבר ישר למדרכה, ממדרכה למדרכה, ובעצם היא דהרה על המדרכה. גיא דילג מקדימה, והיא פשוט נכנסה בו חזיתית, ממש עלתה עליו. כשהגענו לשניידר, זה היה עם סימני גומי מהצמיג כמעט עד מעל לברך. הפדל שהוא מברזל, נכנס לו בעצם למצח.

אם אני יכולה להתחיל ולהגיד מה אני חושבת – המקום שאמור להיות הכי בטוח לילדים שלנו, אם אנחנו מלמדים אותם ללכת על המדרכה, הוא כבר לא בטוח. הילדים ממלאים את המדרכות באופניים, כשבעצם יש חוסר אכיפה ופריצות – במצב הזה יש עשרות של חנויות שמייבאות את האופניים האלה ללא שום ביקורת או פיקוח על הגודל ועל ההיקף של המנועים ושל הפדלים שלהם, אין ביטוח, אין שום אחריות לא על הרוכב ולא על הולך הרגל, כשאין לנו אל מול מי להתמודד. אנחנו בתור הולכי רגל נמצאים במצב - אגב, לפני שבועיים כמעט דרסו את הבן הקטן שלי בתל אביב. הפוגע ברח, אין לי מספר רישוי שאני יכולה לצלם ולהמשיך עם זה הלאה, אין לי למי לפנות, אין לפוגע שום ידע או היכרות עם חוקי התנועה. אני חושבת שיש פה משהו שהוא פרוץ, וגם מבחינתנו כמשפחה שחוותה תאונה עם הבן שלי, אנחנו מתמודדים עם איזשהו פחד. זה לא שילד הלך לגן משחקים וקיבל מכה, נפל ונגמר. לא, זה לא ככה, זה כבר ארבע שנים שהילדים שלי לומדים פעמיים את חוקי התנועה – גם את חוקי התנועה בכביש וגם את חוקי התנועה על המדרכה.

ומעברי חציה.

ומעברי חציה. אנחנו עוצרים בצומת של מדרכה. אנשים לפעמים לא מבינים למה הם עוצרים בצומת של מדרכה, למה הם עוצרים? כי מה יכול לבוא?

כי יכולים לבוא אופניים חשמליים או הוברבורד או כל כלי חשמלי באשר הוא ולהיכנס בנו.

אנחנו גם לא יכולים ללכת בצורה נורמלית על מדרכה, אנחנו צריכים ללכת אחד אחרי השני, כי יש לי ארבעה ילדים, אבל יש גם אופניים חשמליים, ואני לא רואה שמשהו מהותי השתנה בתחום הזה, כי התופעה הזאת – אנחנו כמה ימים לפני יום כיפור – הולכת ומתעצמת, ואנחנו בהחלט מרגישים לא מוגנים מהבחינה הזו, מבחינת אופניים. אני יכולה להגיד לך שכאימא, אין לי ביטחון כשהילדים שלי הולכים על המדרכות באזורים מסוימים.

איך אתה היום? בסדר?

כן.

אני קודם כל מודה לכם. יש מקרים, ברוך השם שזה נגמר ככה ולא נגמר הרבה יותר גרוע. זה יכול היה להיגמר גרוע, ואנחנו ראינו ושמענו על מקרים כאלה.

נכון, אבל אני מבקשת לחדד שזאת לא איזושהי התמודדות שנגמרת, כלומר הפחד ממשיך.

רציתי להמשיך לדבר עכשיו על העניין הזה, כמו שיש אותם לימודים שאתם עושים באופן פרטי עם עצמכם בעקבות הטראומה הזאת, אני חושב שאם אנחנו נשכיל לעשות את ההדרכות האלה, את הלמידה הזאת גם לאלה שרוכבים, גם לאלה שהולכים, ואם ניכנס לאיזושהי תכנית – ויכול להיות שקיימות גם תכניות, תיכף נשמע עליהן, איך הרשות הלאומית מתכננת לכיוון הדבר הזה, שבהחלט צריך לכוון חלק גדול מנושא הזהירות בדרכים לנושא הזה, איך הולכים במדרכה, איך רוכבים במדרכה במה שמותר לרכוב במדרכה, זה חלק גדול מהעניין שלנו. אני מודה לכם על הדברים.

אני מתנצל מראש שאני לא אשאר בכל הדיון, כי אצטרך לצאת לוועדת הכספים, אבל היה לי כן חשוב להגיע. כשנכנסתי לכנסת, אני הגשתי הצעת חוק בעניין של רישוי אופניים חשמליים, ואני חייב לומר פה לנציגי משרד התחבורה, אני לא יודע על מי להסתכל – אתם חייבים להדביק את הפער. אתם חייבים להדביק את הפער, כי הרי לא יעלה על הדעת, למשל, שרכב חשמלי, מכונית שכולה מונעת בידי חשמל, לא תצטרך רישיון נהיגה, כי היא רכב. האופניים החשמליים הם אופנוע לכל דבר ועניין. אי אפשר להתעלם ולהגיד: הגבלנו לו את המהירות, לא הגבלנו לו את המהירות. זה אופנוע לכל דבר ועניין, וכשבני הנוער מסוגלים לעשות עם האופניים האלה דברים שהם לא מסוגלים לעשות עם אופניים רגילים – באופניים רגילים להרכיב שלושה אנשים, אתה בקושי מצליח להתקדם מטר; ואתה רואה אותם נוסעים ליד בתי הספר, שניים ושלושה רוכבים על אותם אופניים, בלילה בלי פנס, נגד התנועה, בלי שום הכשרה. אני עוד מדבר על אלה שנוסעים על הכביש. כשנוסעים על המדרכה, הם פוגעים בהולכי רגל.

האטמוספירה הזו שנוצרה פה, מחייבת התייחסות, והבריחה – אני אומר, הבריחה – של משרד התחבורה מלהגדיר אופניים חשמליים, קורקינט חשמלי, או כל כלי רכב שמונע עם מנוע חשמלי ככלי רכב שדורש רישוי – כתבו בתקנות איזה רישוי, אולי תעשה לו רישוי עם הקלה, אולי לא תעשה רישוי כמו לרכב, אגב לא בהכרח, אני חושב שכן צריך, אבל הם חייבים לדעת את חוקי התנועה, חייבים לחול עליהם חובות, כמו: תאורה ונראות, וגם חייבים לחול עליהם חובות של ביטוח ושל אחריות.

אדוני, אתה הבאת לפה ילד שדיבר, גיא. זאת דוגמה, שאני בטוח שהם חווים את מה שהם חוו כל הזמן, אבל היא דוגמה משמחת. אם תביא את מנהלי בתי החולים, הם יספרו לך על היקפי האנשים שמגיעים עם פציעות קשות וקלות.

ולוינשטיין.

ילדים שלא מדברים.

נמצא פה גם נציג מהיחידה הנוירוכירורגית בשיבא, אנחנו נשמח לשמוע אותו.

בסוף אתה שומע על ההרוגים, אבל ילד שנפצע – זה מלווה את משפחתו לעתים לכל החיים, ואיפה הביטוח? מי מפצה? מי משלם? אין שום מנגנון.

לכן אני חושב שמה שצריך לעשות משרד התחבורה פה, בהקשר הזה, זה להגדיר את כלי הרכב החשמליים ככלי רכב, מי שמונע עם מנוע חשמלי; לא להגיד: הגבלנו לו את המהירות, לא הגבלנו לו את המהירות – סיפורים. רגע אחרי שזה יוצא מהחנות, אפשר לנסוע הכי מהר שרוצים. אלה העובדות, זה המצב בשטח. ואז אתה יכול להכניס את כל החובות שאתה צריך להכניס, ואתה יכול גם לאכוף שיהיה מספר רישוי על כל כלי רכב כזה, שאם אני רואה אותו מבצע עבירה, אפשר יהיה לבוא ולבצע את אותה אכיפה, יהיה אפשר לעשות ביטוח, ויהיה גם – וגם זה בוודאי לא פחות חשוב – את אותה הכשרה לנהיגה למי שעולה על כלי הרכב הזה, לא אופניים. המינוח של אופניים חשמליים הוא טעות, זה כלי רכב חשמלי לכל דבר ועניין, אופנוע חשמלי אם תרצו, אולי אז תתייחסו אל זה כמו שאתם צריכים להתייחס לזה, ומה שעושה משרד התחבורה עד היום, בהתנגדות הזאת – אמרתי את זה גם לשר, שאמר לי: אני לא רוצה עוד רגולציה ועוד רגולציה – חברים, זאת הפקרות, לא פחות מזה. זאת הפקרות בחיי אדם, ואני חושב שאתם חייבים לתת על זה את הדעת.

הם כבר נתנו. הם כבר נתנו, הם כבר התייחסו לזה בתקנות התעבורה והם פטרו את עצמם מלטפל בנושא הזה.

ועל זה אנחנו בדיוק מדברים.

בשביל זה התכנסנו.

על זה התכנסנו, ואת הנקודות הללו, אותם חורים שנשארו בעניין הזה, יצטרכו לסתום ומישהו יקבל אחריות; ומי שלא יכול לקחת אחריות, שיגיד: אני לא אחראי לנושאים האלה בכלל. אז אם הוא לא אחראי בכלל לנושאים האלה, הוא בכלל לא אחראי על התחבורה.

אם אופניים חשמליים פטורים מרישוי, אני רוצה שגם רכב חשמלי יהיה פטור מרישוי – זה אותו דבר. אם אני רכב שמונע במנוע חשמלי, לא צריך רישוי.

עורכת דין רחלי טבת ויזל, מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מבקש ממך לשמוע גם מצע עובדתי, סטטוס והמלצה שלכם, כי את יודעת שאני תמיד חוזר ואומר מאז שהתחדשתם ברשות, אנחנו רואים בכם ראש החץ של הקואליציה של אלה שרוצים לגרום לכך שהדברים האלה לא יקרו, ולכן חלק מהדברים שלכם צריכים להיות גם הצעות וגם פיתוחים חדשים, ואם צריך ביקורת – גם ביקורת, ולכוון אותה למי שצריך.

בוודאי. אני קודם כל מודה לאדוני, שבזמן הפגרה מתכנסת הוועדה, אני חושבת שזה באמת חשוב, במיוחד בתחילתה של השנה החדשה, כי באמת אין לנו זמן לחכות רק לזמנים הפורמליים של הכינוסים.

אני רוצה להתחיל במעט עובדות ומספרים, אני לא אפרט פה את הכול. בכלל, מבחינת הדוח נכון להיום, במדינת ישראל נהרגו מתחילת השנה 282 בני אדם בתאונות דרכים, שזה אחד פחות משנה שעברה, אבל אנחנו עוד לא יכולים להגיד שאנחנו באיזושהי מגמת ירידה, הרי זה יכול להיות מהיום למחר שלושה לפה, ארבעה לשם, חלילה, וזה יהיה נורא. אני רוצה לציין מתוך הקבוצה הזאת את רוכבי האופניים – נהרגו השנה שמונה בני אדם בתאונות אופניים, אחד על אופניים חשמליים, תאונות שונות למיניהן.

קצת מספרים לגבי אופניים חשמליים, אמר נכון חבר הכנסת, אנחנו לא מדברים רק על הרוגים, אנחנו מדברים על פצועים, ובמספרים גדולים מאוד, לדוגמה לגבי אופניים חשמליים, ששם יש נתונים הכי בולטים – בשנת 2016 נהרגו 10 בני אדם במעורבות כזו או אחרת שקשורה לאופניים חשמליים, 586 אנשים נפצעו, הפציעות הן פציעות לא פשוטות, יש 58 עם פציעות קשות, למעלה מ-20 פציעות שאחר כך הפכו לקשות, אבל בהתחלה הוגדרו כאנושות, 129 פציעות בינוניות, פציעות בינוניות יכולים להיות נכות לכל החיים, על אף שחייך לא בסכנה, אתה נשאר עם הפציעה. הנתונים הם באמת נתונים קשים של פציעות, החלק הארי הוא באמת של רוכבי האופניים עצמם, אבל אנחנו מדברים על 47 הולכי רגל שנפצעו מאופניים חשמליים. זה לא רק באופניים החשמליים, ועוד מעט אני אעשה סדר בכל הרשימה הזאת של קבוצת כלי הרכב, ואנחנו כן קוראים להם כלי רכב, לממונעים הלא מרושיינים למיניהם. אם נדבר על קורקינט חשמלי, קורקינט חשמלי ב-2016 – נפצעו 23, תשעה מהרוכבים הם צעירים בגיל.

את מדברת רק על הרוכבים, או גם על הנפגעים מהרוכבים?

אני מדברת גם וגם. לגבי קלנועיות, השנה נהרגו שישה בני אדם בקלנועיות, רובם מבוגרים מעל גיל 65, אבל עדיין יש פה איזשהו מאפיין. לגבי הוברבורד, אין לנו לגבי הוברבורד נתונים מדויקים של נתוני פציעה, אנחנו יודעים לפחות על שלושה ילדים שעדיין מאושפזים עם פציעות קשות, ואני מניחה שהרופא יספר פה קצת יותר בהרחבה על אופי פגיעות הראש של הרוכבים בהוברבורד.

אני רוצה קצת לעשות סדר לגבי ארבעת כלי הרכב שאנחנו מדברים עליהם, על מי אני חושבת שצריך להרחיב או להטיל אחריות, וקצת הצעות מעשיות, איפה אני חושבת שצריך לשפר ולשנות. יש לנו ארבעה כלי רכב שאינם מרושיינים היום, שלפי החוק הם כלי רכב – אופניים חשמליים, רכינוע שנכנס לשם ההוברבורד והסגווי, הקורקינט החשמלי, החוק קורא לזה גלגי בחוק, ויש קלנועית. אנחנו בעיקר מתמודדים עם השלוש העיקריות, נעזוב רגע את הקלנועית בצד, זה נושא בעייתי בפני עצמו.

אני מדגישה, החוק קובע בצורה חד משמעית לגבי כל אחד מכלי הרכב האלה, שאסור לנהוג בו לפני גיל 16, לא הוברבורד, לא קורקינט חשמלי, אף לא אחד מהם – נתחיל מזה. זה לא רק עניין של מודעות. אולי היתה איזושהי תקופת של עמימות מסוימת, האם מותר לפני גיל 16, כן או לא – זה לא מה שקורה היום. אנחנו יצאנו עם קמפיינים של הסברה מעל גיל 16 וכו'. אדוני, אנחנו עשינו איזשהו סקר לגבי נערים ונערות שיש להם אופניים חשמליים, קבוצה גדולה של ילדים מתחת לגיל 16, שזה גיל שאיננו חוקי לרכוב על אופניים חשמליים. מי שרכש את האופניים החשמליים האלה זה ההורים, לא אף אחד אחר, אין איזה פילנטרופ שקונה אופניים חשמליים לילדים האלה, ההורים רכשו. שאלנו את ההורים שאלה מאוד מאוד ברורה – האם אתם ידעתם שהאופניים החשמליים נמכרים מעל גיל 16? 70% מההורים – זה נתון פשוט מטריד – אמרו: אנחנו יודעים שזה חוקי מעל גיל 16, אבל יש לנו סוג של חוזה עם הילד שלנו, אם הוא לא יהיה עם קסדה, ניקח לו את האופניים וכל מיני חוזים כאלה, אם לא תתנהג כך, ניקח לך את האופניים. במודע ההורים פה גם משדרים לילד משהו שהוא לא חוקי, וגם במודע יכול להיות שהם מסכנים את הילדים. אני אדבר עוד רגע על אכיפה, זה צריך להיכנס לאכיפה. זה לגבי הגיל.

לגבי חובת חבישת קסדה, גם בזה נעשה סדר.

מבחינת הגיל, זה ברור לחלוטין?

16 חד משמעית, זה כתוב בחוק. אין מה לתקן, צריך לאכוף וצריך הסברה וחינוך.

אם אני רואה עכשיו ילד בן 13 נוסע על אופניים חשמליים ברחוב, ראיתי אותו, הוא עבר, הוא נסע עכשיו מפה לפה, איך אני יכול לאכוף? אין לי שום דרך, שום אמצעי.

אבל קודם כל נראה שבחקיקה זה ברור.

אני בהחלט מתכוונת לדבר גם על אכיפה, אבל זה דבר שקיים בחוק. לא צריך לתקן את החוק בנושא הזה, גיל 16 הוא ברור.

לגבי חובת חבישת קסדה, בגיל הזה שבין 16 ל-18, יש חובת חבישת קסדה כוללת לכולם לפי החוק. הבעיה מתחילה מגיל 18, מגיל 18 חובת חבישת הקסדה היא רק בדרך שאינה עירונית.

רוכבי אופניים, זה לא מתייחס לרוכבי אופניים חשמליים.

אני מדברת כרגע על חשמליים, אנחנו כרגע עוסקים בחשמליים. התחלתי באופניים החשמליים, זה קל. כלי רכב נוסף שבו יש חובת חבישת קסדה בכל גיל זה הקורקינט החשמלי, זה כמעט ולא קורה. לצערנו, ולשמחתנו יצאה מזה בשלום, נפצעה שלומית מלכה בלי קסדה, אז פתאום כולם ערים לזה, אבל זה אסור. לגבי שני הכלים האחרים, גם לגבי הקלנועית ולגבי ההוברבורד, אין שום דרישה או חובה בחוק לחבישת קסדה. ברשימת ההמלצות שלנו יהיה בוודאי להכניס את הקסדה כחובה להוברבורד, אין שאלה בכלל, נראה לי די בסיסי, ואני מניחה שגם הרופא יתייחס לזה.

אזור הרכיבה המותר, לגבי אופניים חשמליים ולגבי קורקינט חשמלי, גם לפי החוק מותר אך ורק על שבילי אופניים, ואם אין שבילי אופניים, על הכביש. לא קורקינט חשמלי ולא אופניים חשמליים, אין שום היתר בחוק לנהוג במדרכה – זה ברור, אין פה מה לתקן, צריך עוד פעם? נדאג לזה. צריך לאכוף שזה לא יקרה, המדרכה באמת לא המקום שבו צריכים להיות אופניים חשמליים, וגיא צודק והאימא שלו צודקת.

לגבי הוברבורד, לפי לשון החוק היום, מותר על המדרכה, וכך גם לגבי קלנוע, זה לשון החוק. חייבים על המדרכה, שבילי אופניים זה אפשרי, אבל אפשר גם על המדרכה.

לגבי המהירות, באופניים חשמליים לא כתובה הגבלת מהירות, אבל באופן עקרוני זה אמור להיות עד 25 קמ"ש – זה לא החוק, זאת התקינה.

תקינה שמבוטלת - - -

אני רק אומרת מבחינת התקינה, זה 25 קמ"ש, הוברבורד זה 13 קמ"ש, קורקינט חשמלי 25 קמ"ש וקלנועית 12 קמ"ש.

אדוני, זה מראה שהחקיקה מנותקת מהמציאות.

בטח.

בדיוק.

פשוט מנותקת מהמציאות.

אנחנו מדברים על כלי שגם בדירקטיבה האירופית לא מוגדר כרכב. המהירות שלו היא עד 25 קמ"ש.

אז מה?

זה שנוסעים 30, 40 או 50 קמ"ש, זה כבר רכב שחייב גם מספר רישוי, גם רישיון נהיגה, גם הכול, אבל אני מדבר - - -

אבל חברים, זה המצב. תעוררו, זה המצב. זה המצב, בסדר, צריך לתקן את החוק; אבל החוק הזה בלתי ניתן לאכיפה. הוא בלתי ניתן לאכיפה.

אם לא יהיו סמכויות ולא יהיה דבר ברור - - -

אדוני היושב ראש, היו פה המון דיונים בנושא אופניים חשמליים, וגם בעקבות המלצה שהיו כאן וגם הדיונים שהיו כאן, העלינו גם את הגיל מ-14 ל-16, הוספנו עוד רגולציה, אז עכשיו רוצים להוסיף עוד רגולציה, כשיש לנו בעיות אכיפה ובעיות אחרות. בוא קודם כל נראה איך אנחנו אוכפים את המצב הקיים היום. זה לא יתרום, כי עובדה שבאפריל היה פה דיון והציגו כאן את אחוז הפצועים מאופניים חשמליים. אחוז גבוה של הפצועים מעל גיל 16, כלומר לחלק גדול מהם יש רישיון נהיגה, ולמרות הכול הם - -

- - נפגעים.

כי אין להם מספר רישוי. אם היה מספר רישוי, הם לא היו עושים חשבון; הם לא עושים חשבון.

אז למה בעולם זה לא קיים?

כי בעולם יש תשתיות.

אבנר, התשובה הזאת "למה בעולם?" – בוא ניקח את כל חוקי התחבורה של מדינת ישראל, ונעשה אותם, בדיוק, אבל בדיוק בכל דבר ועניין בדיוק לפי מה שקורה בעולם, ואז תגיד לי למה בעולם זה לא קיים.

אתם מפקירים את הולכי הרגל, אתם מפקירים את רוכבי האופניים, אתם מפקירים את כל האנשים האלה לגורלם, בגלל איזושהי גחמה – ואני אומר לך שאני הכי אנטי רגולציה בכנסת.

אבנר, אמרת שכל פעם מוסיפים עוד רגולציה, עוד רגולציה ועוד רגולציה. זה מה שביקשתי שלא תעשו. אנחנו יודעים מה קיים היום. אנחנו יודעים מה קיים היום. אני רוצה רגולציה פעם אחת, אבל פעם אחת שמקיפה את הכול – שגם מאתגרת את המשרדים הרלוונטיים שצריכים לאכוף את הרגולציה הזאת, עם המשאבים שלה. אני לא רוצה טלאי על טלאי, זאת בדיוק הבעיה שיש – התקנות האלה לא מתאימות בדיוק לחוק, והחוק לא בדיוק, ואתה יודע מה? אם תעשה סקר ברחוב, אנשים גם לא יודעים חלק גדול מהחוקים, מה מותר ומה אסור בעניין הזה.

אני לא רוצה טלאי על טלאי, אני רוצה פעם אחת ולתמיד לקחת את אותם ארבעה כלי רכב, ואני מסכים אתך שהנושא של קלנוע הוא קצת אחר.

רכיבה ב-13 קמ"ש זה רכב?

אם יש לו פוטנציאל של יותר מ-13 קמ"ש - -

- - אז הוא בניגוד לחוק, רגולציה.

אבנר, אתה רוצה לקרוא לזה רכב א' ורכב ב', או תקרא לזה שם אחר, לא רכב, זה לא מעניין אותי. זה לא מעניין אותי. אם צריך לשנות את החוק, נשנה אותו גם. חברים, אל תתנו לי את התשובות, שאי אפשר בגלל שמישהו צריך לנסח את הדברים בצורה אחרת. אני חושב שזאת לא הלכה למשה מסיני לקרוא לזה רכב ולתת לו איזשהו אפיון מסוים אם הוא רכב קטן יותר, ולתת לו את המגבלות שלו כרכב, ולהחיל עליו את הדברים כרכב, כי הוא זז, הוא נוסע כמו רכב, הוא הורג כמו רכב, הוא פוצע כמו רכב, אז הוא רכב. מה זה משנה אם הוא רכב גדול או משאית גדולה, מה זה משנה? אם הוא גדול או קטן יותר. אבנר, אני לא אומר זאת למען ביקורת, ביקורת בונה, עניינית ולא לחפש אשמים, אבל יש פה חוסר סדר, יש פה חוסר כניסה לעומק של הדברים כדי לתת תשובות על הכול בחקיקה אחת מסודרת, או בתקנות, סדרת תקנות, שמשלימות אחת את השנייה. הרי מה אתה בא ואומר? אין אכיפה, החוק בסדר, אין אכיפה – נכון? לא תהיה אכיפה, אם לא תהיה רגולציה נכונה, שמאפשרת אכיפה.

לא רגולציה, רישוי של הכלים.

רישוי זה חלק מרגולציה.

בלי רישוי, לא יהיה כלום, זה הבסיס – לוחית זיהוי.

גם דברים קטנים ופשוטים, היום אין שום אחריות למוכרים. זה חלק מהאחריות של משרד הכלכלה וחלק שלך וחלק של ההוא, וזה נופל בין הכיסאות. אדם מגיע, אפילו לא עושים לו טקס ראשוני.

לפי החוק, חובת החנות - - -

ומה קורה אם זה עובר לבעלי חנויות, שהם לא יבואנים? שם זה כבר נגמר. בפועל, זאת המציאות שמטרידה אותנו.

אני רוצה לומר משפט אחרון, כי אני חייב לצאת, למרות שהייתי מאוד רוצה להישאר. הסיפור של רישוי נדרש ברמה הכי בסיסית לכל החקיקה, לכל הנושא ולכל התקנות מהסיבה הפשוטה – גם האזרח שאין לו שום רישוי על העניין, מתייחס לזה בדיוק באותה צורה, ואין לך שום דרך לאכוף, לא מה מכרו לו, לא מי מכר לו, לא לאיזה רישיון נהיגה, למי לשייך כל אופניים שפגעו.

הגיעו ההורים – הם קנו את זה, ואחר כך הם נותנים את זה לילד בן 13. אני רוצה שיהיה מספר רישוי. יודעים מי ההורה שקנה, יודעים איזה אופניים, וכשיקרה משהו, ההורה ייתן את הדין, האזרח יבין מה המשמעויות. אף אזרח, ותעצור עכשיו ותעשה אתי סקר ותצא אתי לרחוב, קח את כל רוכבי החשמליים, תגיד לי מי מהם מכיר את התקנות האלה, מי מהם מכיר מה החובות שלו ומה הזכויות שלו? אף אחד לא מכיר, מהסיבה הפשוטה, אין רישוי. צריך לעשות רישוי.

זה לא רק רישוי, זה לא רק. ניתן לרחלי להשלים. אבנר, גם לבקשתך וגם לבקשתי, כי אני חושב שזה נכון, אני אתן לך בסיום הדברים להרחיב.

וזה גם יאפשר ביטוח.

אני בכל זאת רוצה להשלים, כי רישוי זה אחד הנושאים שצריך להתייחס אליהם, אבל הוא בוודאי לא היחיד, יש עוד מספיק נושאים אחרים.

לכן ביקשתי תמונה כוללת של הכול.

התחלתי אבל קטעתם אותי באמצע, וזה בסדר גמור. דיברנו על ארבעה – או יותר נכון, שלושה, פקודת התחבורה קוראת לזה כלי רכב, אי אפשר להתחמק מזה, אבל יש פטורים כאלה ואחרים ועליהם צריך לדבר. לפני שאנחנו מדברים על התקנות, אדוני צריך להתייחס גם לנושא חינוך תעבורתי, גם הסברה, כל התחום הזה שהוא תחום משמעותי, ודיברתי על אחריות הורית, שהוא גם נושא משמעותי מאוד.

אדוני כבר שמע את זה בוועדה קודמת, בשיתוף עם משרד התחבורה ועם משרד החינוך, בכיתות י' השנה יתחילו ללמוד חינוך תעבורתי, כשבסוף השנה יבצעו בחינה במתכונת שהיא כמו מתכונת של בחינות בגרות, ומי שיעבור אותה בציון של מעל 80, יהיה פטור מתיאוריה במשך שלוש שנים. אנחנו יוצאים לדרך עם השותפים. אחד המרכיבים המשמעותיים בתכנית של החינוך התעבורתי זה גם למידה של הדרך וכל הסובבים אותה וגם למידה של כל נושא האופניים החשמליים וכלי הרכב הממונעים למיניהם, וכך תהיה לנו קבוצה גדולה - - -

מאיזה נקודת מבט, של נהג, של הולך רגל?

בתוך קבוצת הממונעים הלא מרושיינים יש שתי קבוצות: קבוצה אחת שהיא על המדרכה וקבוצה אחת שהיא על הכביש. על הכביש הקורקינט החשמלי והאופניים החשמליים. מי שנמצא היום על הכביש ולא מכיר את חוקי הדרך, מסכן את עצמו וגם מסכן אחרים כשהוא נמצא על הכביש – אני לא מדברת על המדרכה, כי אסור לו פשוט לנהוג על המדרכה.

אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה – וזה נכנס לתכנית הלימודים – שאותו הנער שמגיע לגיל 16, יכיר את חוקי הדרך, יכיר את חוקי הכביש, מתי עוצרים, איך עוצרים, למי נותנים זכות קדימה וכדומה, ייבחן על זה בסוף השנה, כדי שכשהוא מגיע עם האופניים החשמליים לכביש, או יותר מאוחר עם רישיון הנהיגה לכביש, הוא יידע איך להתנהג.

הרי כשאנחנו מדברים על הלימודים הללו, חלק מהרעיון היה להכשיר את האנשים להיות הנהגים של הדור הבא, ולהתחיל לעשות את זה בתוך בית הספר כחלק מחינוך תעבורתי, ואני מאוד בעד התכנית הזאת. גם דחפנו אותה, וברוך השם היא גם יוצאת לדרך. השאלה האם – בשונה מלימודי התיאוריה הרגילים, או מה שלומדים כשעושים רישיון רגיל – יהיה פה דגש מיוחד על העניין הזה, מאחר שמדובר פה בבני נוער, מנקודת מבט לאו דווקא של נהג רכב

בוודאי, הרעיון הוא ללמוד את הכביש, את המדרכה, את כל החוקים.

הבנתי, כי זה קצת שונה מלימודי התיאוריה הרגילים שאנחנו מכירים.

זה החידוש הגדול, זה לא רק לימודי התיאוריה הרגילים, אלא משהו הרבה יותר רחב שנותן יותר כלים.

לגבי האכיפה, אדוני ציין נכון, שכנראה בכבישים הבין-עירוניים ישנה הגדלה של האכיפה. אנחנו רואים את זה פחות בעירוני, פחות רואים את השוטרים בכל רמזור ורמזור, אבל כאן נכנס מרכיב חשוב מאוד נוסף – התיקון בחוק שנכנס לפני מספר חודשים לגבי הסמכויות של הפקחים.

אבל זה רק על המדרכה.

זה התחיל עכשיו, זה כמה חודשים, אני יודעת שלפחות בעיריית תל אביב כבר מתחילים, אבל נדרשים פה שני דברים: אחד – ראשי הרשויות המקומיות צריכים להתחיל להפעיל את הפקחים, כי גם בסמכויות שכבר ניתנו, כשרואים מישהו מדבר עם נייד כשהוא רוכב, או רוכב לא על שביל אופניים, לא על כביש, כבר אפשר לתת דוחות.

חבר'ה, אי אפשר, הוא בורח.

אנחנו נגיע גם לשלב הזה. קודם כל שבכלל יהיו שם פקחים שיתחילו לעבוד, בוא נתחיל עם פקחים. אתמול בערב שמעתי על מישהו שחטף דוח של 1,000 שקל שהיה ביד עם נייד בזמן רכיבה. זה עצבן אותו, הכעיס אותו והוא שילם 1,000 שקל. הנוכחות של הפקחים, עם המדים של הפקח, גם היא משמעותית. אי אפשר לזלזל בזה. אני קוראת לראשי הרשויות, ונמצאים פה מפורום ה-15, להתחיל לאכוף באמצעות הפקחים, סוף סוף ניתנו סמכויות. אני חושבת שצריך לבדוק מה הסמכויות של הפקחים ולראות, האם לא צריך להגדיל את הסמכויות שלהם, כי לדוגמה אין להם סמכויות לגבי הכביש עצמו.

דבר שמדאיג אותם מאוד, מה הולך לקרות בכבישים. ככל שהאכיפה תהיה מוגברת יותר – ותיכף נקבל גם סקירה ממנכ"ל פורום ה-15 איך הם נכנסו לאכיפה ואיפה זה אוחז וכו' – אבל אם לא יהיה פה איזשהו צעד משלים, וכאן משטרת ישראל צריכה להיות בתמונה לכאורה, כי אני לא רואה שתהיה איזושהי אפשרות בעולם – את מפריעה מאוד, סליחה שאני אומר את זה, גברתי.

אני מתנצלת שאני חיה פה.

אני חושב שצריך מהלך משלים.

זה שני מהלכים: אחד – להתחיל להפעיל את הפקחים, נראות של פקחים, שיראו אותם ברחובות, שיתחילו לעשות את העבודה שלהם; ושניים – איזושהי השלמה.

השאלה מה ההשלמה, ומי יכול לעשות את ההשלמה הזאת.

להרחיב את הסמכויות בתקנות, אבל בואו נראה שהם מתחילים עם מה שיש, עם ה-1,000 שקל קנס – תתחילו לתת.

שאלה מרכזית שתצוף כאן היא בוודאי, האם יהיה מצב שיתנו לפקחים עירוניים סמכויות על הכביש, זאת סוגיה בפני עצמה.

נכון, זה דורש בחינה, אבל כרגע הם גם לא אוכפים במדרכות, צריך להתחיל עם זה.

תיכף נקבל סקירה על העניין הזה.

הפנייה היא לרשויות לכל האזור המוניציפלי.

לעניין חובת חבישת הקסדה, אני חושבת שזה די ברור שצריך פה לשנות את התקנות ולחייב קסדה באופניים חשמליים גם בכל הגילאים. בקורקינט חשמלי זה כבר קיים היום, להוסיף את ההוברבורד. היום בשום גיל לא כתוב קסדה בהוברבורד, האמת שפה התיקון מבחינתנו זועק לשמיים, משרד התחבורה מסכימים אתנו.

לגבי כל הנושא של למידת – גם רישוי, גם מספר, כל דבר שדומה לזה, אני שומעת את ההדים מסביב לגבי הנחיצות בעוד כלי רכב ירוק, נגיש, שיוריד את העומס מהכבישים ומהדרכים שאפשר יהיה להשתמש בו במקום להשתמש בכלי רכב; אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהמשמעויות של אותו כלי רכב בכבישים.

אני קוראת, ואני בטוחה שהמשפטנים פה מכירים את פסק הדין האחרון של בית משפט שלום בכפר סבא, שבו מדברים על פיצוי נפגעי תאונות דרכים, ואי אפשר להתעלם מפסיקת בית המשפט. אמנם זה לא בית משפט עליון, זאת ערכאת שלום, אבל היא מולנו מונחת פה. היא אומרת בצורה די ברורה, שצריך להחיל את החוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים גם בנושא של אופניים חשמליים. זאת אומרת שבית המשפט, אמנם שלום, אומר לנו – אומר למחוקק בעצם - שצריך להתייחס לקבוצה הזאת בצורה אחרת ופחות מאופניים רגילים. צריך להיות פה פתרון, אנחנו מביאים מספר פתרונות: אחד – חשבנו על סוג של הרשעה, סוג של לימודים, לא כמו טסט, לא כמו רישיון ושלא יעלה כל כך הרבה כסף.

אני לא מבין למה כל כך הרבה זמן לוקח לחשוב על דבר כל כך פשוט.

אפשר לחשוב על פתרונות. מי שיש לו כבר רישיון נהיגה, לא צריך עכשיו תיאוריה. מי שבגיל 16 עבר את המבחן בהצלחה ויהיה פטור, גם הוא לא צריך. יכולה להיות פה קבוצה של אנשים שאנחנו לא נוגעים בה, וצריך לראות איך נוגעים בקבוצה הזאת, וצריך כן לשמור על האיזון שעדיין אנשים ייסעו באופניים.

צריך שהרישוי לא יעלה הרבה כסף כדי שזה יוכל להיות נגיש לאנשים.

אנחנו עדיין מעדיפים אופניים על כלי רכב. אנחנו רוצים להוריד את התחבורה. הרי חלק מהבעיה שלנו זה עודף של נסועה ועודף של מכוניות בכבישים, כי זה חלק מהבעיות שלנו עם תאונות הדרכים, ולכן צריך למצוא פה את האיזון הנכון של משהו שמצד אחד כן מאפשר סוג של ידע מסוים והרשאה, שנפתור אותה עם בני הנוער ונפתור אותה עם מי שיש לו רישיון, מצד שני שלא יהיה כל כך מחמיר כמו בכלי רכב אחרים. בזה אני כן מסכימה עם משרד התחבורה, זה לא יכול להיות באותם תנאים.

כן, אבל אני חושב שכולנו מסכימים עם משרד התחבורה, אבל אני לא רואה שמישהו מייצר את הכלי הזה, את הרישיון הזה, בגלל הפחד הזה כל הזמן אם זה ייקרא כלי רכב או לא ייקרא כלי רכב.

לא, זה כלי רכב, פשוט יש לו פטורים.

דיברת על תקלות – קפצת ואמרת בצדק על הקסדות, זה אוטוטו מגיע לתקנות, זה יגיע, אני לא רוצה שזה יגיע לבד. אני אומר לך שוב, תנסו להסתכל על זה באופן רחב ולקחת את הכול ביחד, כולל נושא הרישוי, הקסדות והאכיפה. צריך לעשות פעם אחת ולתמיד את התקנות על אותם דברים שאנחנו מכירים. זאת אמנם עבודה יותר קשה, יותר יסודית, אנחנו נאיץ את הדיונים וההחלטות בעניין הזה, אבל תצאו מהקיבעון הזה, כי אחרת אתם רק תתקנו כל הזמן תיקונים קלים ופה נפתור את הקסדה ואחר כך לא נפתור את הבעיה ההיא ואת הבעיה הזאת, והכול משולב אחד בשני – גם הסברה, גם אכיפה, גם רישוי, גם הדרכה – כל הדברים האלה הם אגרוף אחד, לא אצבע שחיה בפני עצמה. תודה רבה.

משטרת ישראל, סגן ניצב אילן ידגר, ראש מדור תאונות דרכים, אני רוצה התייחסות ממוקדת יותר שלך לנושאים שנמצאים כרגע על השולחן, ואיזה חשיבה יש אצלכם לגבי האכיפה, גם בעקבות שינוי החוק שנותן סמכויות לפיקוח, שנותן לכם איזושהי עזרה ומוריד מכם חלק מהמפגעים הללו. איך המשטרה נערכת לדברים האלה, ומה חסר לכם מבחינת חקיקה, כדי שנוכל ללחוץ על מי שצריך ללחוץ בעניין?

האכיפה בתחום העירוני של האופניים החשמליים עלתה בצורה ניכרת. אנחנו מדברים על המחצית הראשונה של השנה בקטע העירוני. האכיפה המשטרתית עלתה גם כנגד אופניים חשמליים, עלתה מ-5,230 דוחות ל-9,647 דוחות, שבעיקרם נסיעה על המדרכה. חלק הארי של הדוחות האלה ניתנים על נסיעה על המדרכה. האכיפה עולה בכל הנושאים.

זאת גם היום הסמכות של הפקחים.

נכון להיום, יש סמכות מקבילה לפקחים. אנחנו מקווים מאוד, שהם ייכנסו לנושא הזה.

זאת אומרת, ברגע שהם ייכנסו לזה בצורה מלאה, זה יכול לפנות אתכם לאכיפה על הנהיגה של הכלים החשמליים האלה בכביש עצמו – שהיא לא פחות חשובה, אולי אפילו יותר במידה מסוימת.

אנחנו נמשיך ונאכוף בעירוני בנושאים האלה, עד כמה שנוכל, ובמקביל נמקד את האכיפה שלנו בעבירות מסכנות חיים ובעבירות בריונות על הכביש, עבירות שגורמות לתאונות הדרכים.

הנושא של ההחמרה, שאנחנו רואים אותה באכיפה, היא מחייבת רישוי ברישיון, רישוי של הכלים האלה ברישיון. אני לא אקבע לרשויות באיזה סוג של רישיון – רישיון מופחת, רישיון אחר, אבל אנחנו רואים את הצורך והעלינו את זה כל הזמן, שאנחנו מבקשים את הרישוי של הכלים האלה, וגם שיהיה רישיון נהיגה מותאם לכלים האלה.

מובן שסמכויות הפקחים יעלו. ברגע שיהיו לנו סמכויות ברורות יותר, כמו שאנחנו רואים בכלל שהאכיפה המשטרתית עלתה, אנחנו מגבירים את האכיפה בכל התחומים בבין-עירוני וגם בעירוני, ואנחנו נרצה את הכלים האלה - - -

יש לכם איזשהו כלי אכיפה לזהות, לדעת, לראות או למצוא את אותם כלים, שהמנוע שלהם, הבטריה שלהם לא עומדת בתקן שאמור להיות?

פה זה מורכב ממשרד הכלכלה וממשרד התחבורה, ובוודאי שאנחנו לא יכולים לבדוק את כל אותם אלפי או עשרות אלפי אופניים חשמליים שנעים, האם הם תקינים או לא תקינים, האם הם עומדים בתקינה או לא עומדים בתקינה. אלה דברים שצריך לבדוק עוד בשלב הייבוא. אלה דברים שצריכים לבדוק על ידי משרד הכלכלה ומשרד התחבורה, אם בחנויות ואם במקומות אחרים. בוודאי שאנחנו נשתף פעולה ומשתפים פעולה בדברים האלה. קשה מאוד לבצע את הבדיקות האלה באופן סדיר.

רחלי, בעבודה שלכם אתם מתייחסים גם לנקודה הזאת?

זה מאוד מאוד פשוט לזהות אותם, מי שלא עושה פדלים בכביש – זה לא תקני, זה הכול. זה לא עניין של סוללה. הסוללה, הילדים משחקים 36, 48, זאת לא הנקודה. הנקודה היא שהמוכר מוכר את האופניים לאותו ילד, והוא קורץ עין לילד ואומר לו: תשמע, אתה רואה את החוט הזה פה עם הבננה? אתה רק מנתק אותו, ברגע שאתה מנתק אותו, זה עושה עקיפה של הבקר ואז האופניים הופכות להיות אופנוע.

על זה אני מדבר, השאלה איך אוכפים את זה.

אני מבקש עכשיו מד"ר זאב פלדמן, מנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא לתת לנו תמונת מצב והתייחסות שלך לגבי הנושאים. בוודאי על הקסדה יהיה לך הרבה לומר.

אכן כן, תודה על האפשרות להביא עוד פעם בפניכם את היום יום שלנו ואת העוצמה של הבעיה. אני רוצה להרחיב את השיח, שהתחילו גיא ורוני בתחילת הדיון, ולתאר מה אנחנו חווים כשאנחנו באים לעבודה מדי יום, חבריי ואני וגם יושב ראש האיגוד לנוירוכירורגיה. אני מייצג את כלל הנוירוכירורגים בארץ. כשבאים לעבודה, השאלה היא לא האם יהיה נפגע מפגיעה של כלי רכב או כרוכב או כהולך רגל, אלא כמה יהיו באותו בוקר ובכמה נצטרך לטפל.

13% מהנפגעים הם פצועים קשה. פצוע קשה זה פגיעות רב-מערכתיות, בראש, בבטן, בעמוד שדרה. 21% מאושפזים למעלה משבוע בבית חולים, כלומר תראו את הפרספקטיבה של הפגיעה הכלכלית שיש בכל ההיבטים, מעבר לפגיעה של היום יום של אותו אדם שנפגע והמעגל של המשפחה שיוצא מאיזון ואחר כך נזקקים לשיקום ומשבשים את החיים, ולפעמים גם משנים את מהלך החיים, כי האנשים האלה לא תמיד יכולים לחזור למסלול החיים הרגיל, ואם זה ילדים, האם הפוטנציאל שלהם נפגע והבעיות הן מאוד קשות.

אני באמת רוצה גם להאיר את הנושא של הקסדות. לא יכול להיות ערפול בנושא הזה. אופניים חשמליות זה לא אופניים. החוק הקיים והתיקון השערורייתי שמחריג אנשים מעל גיל 18 ברכיבה עירונית מחובת חבישת הקסדה לא יכול לחול על אופניים חשמליות. אופניים חשמליות דמויות אופנוע, ובאופנוע כולם צריכים לחבוש קסדה, ואם יש עמימות בנושא הזה, חייבים לתקן אותה, כי קסדות מפחיתות ב-88% את ההיפגעות, אם יש תאונה ויש חבלה.

אני רוצה לספר פה על שני ילדים, שניים רכבו להם יחדיו על קורקינט חשמלי, נתקלו ברכב, שניהם עפו, נתקלו בדופן הרכב, אחד היה עם קסדה, השני היה בלי קסדה. האחד הלך הביתה אחרי שלוש שעות, עם השני ביליתי כמה שעות בניתוח ראש, פתיחת גולגולת, ניקוז דימום מתוך הגולגולת, אשפוז ממושך ושיקום אחר כך. כלומר, העובדות הן שקסדות מצילות חיים. זה חייב להיות ברמה של החינוך, השיווק, ההטמעה בקרב ההורים שמוציאים את הילד או מרשים לו לרכוב על אופניים. חובת הקסדה היא ערך עליון בדבר הזה, כי זה מציל חיים.

נתונים על הנקודה הזאת, שמכלל הילדים שמגיעים לחדר מיון ונפגעו בראשם, 86% לא חבשו קסדה, שזה נתון שאומר לך את הכול. יש לנו נתונים מהעולם – בשוויץ אנשים מאוד מסודרים, 75% מהרוכבים חובשים קסדות, רק 15% מהנפגעים נפגעו בראשם; בסין מקום פחות ממושמע, רק 9% חובשים קסדות, 44% מהנפגעים נפגעו בראשם. כלומר, הנושא של הקסדות חייב לקבל קדימות ולתקן את התקנות, לתקן את החוק, להחריג ולהגיד שאופניים חשמליות זה לא אופניים, וחייבים לעשות סדר בנושא הזה.

כשאנחנו מדברים על כ-600 אנשים שנפגעים ונפצעים, 20% מהם הם אנשים מעל גיל 60 שלא נוהגים לרכוב על אופניים חשמליות, כלומר הם נפגעו כהולכי רגל, ואדם מבוגר שנפגע עם שבר קטן בצוואר הירך, זה יכול חס וחלילה להוביל למותו. העובדה שהוא לא מתנייד, העובדה שהוא שוכב במיטה, העובדה שהוא נזקק אחר כך לשיקום, זה לפעמים הקש ששובר את גב הגמל וגורם למוות מאוחר, שאולי אפילו לא נספר בסטטיסטיקה הכוללת הזאת. אנחנו רוצים את הכותרות, רצים אחרי הכותרות, אבל היום יום שלנו מתסכל, כי אלה דברים ברי תיקון וברי מניעה, ואני קורא לכם לפעול בכל הרמות – החל מחינוך, חקיקה, אכיפה, כדי להפחית את ההיפגעות.

תודה רבה. איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-,5. תן לנו קודם כל סטטוס ודיווח מה קורה עם יישום החוק הזה, איך הוא מיושם, איפה הבעיות, איפה החששות, ואם יש דברים שאתה חושב שאנחנו צריכים להתמקד בהם בהמשך לדברים שדיברנו מקודם.

מבחינת הרשות, זה הכיוון שלנו, זה די בסיסי.

קודם כל, חשוב לציין שהחוק החדש לא קבע את האיסורים הפליליים או איסורי התעבורה של רכיבה על המדרכה. אגב, האיסורים האלה קיימים עוד מתקופת המנדט הבריטי. כלומר, עוד מתקופת המנדט הבריטי אסור לאופניים – אגב, גם לאופניים רגילים, זה עד היום המצב החקיקתי הסטטוטורי התקף – גם לאופניים רגילים, שלא לדבר על חשמליים וכלים חשמליים, אסור עוד מתקופת המנדט הבריטי על פי החוק לנסוע על גבי המדרכה. המדרכה נועדה להולכי רגל בלבד. המדרכה, מלשון מדרך, דורכים בה עם כפות הרגליים או עם תחתית הנעל שנעולה עלינו, אבל האיסור הזה קיים מזה שנים רבות.

אגב, האיסור הזה גם נאכף בעבר על ידי משטרת ישראל. אגב, עד סוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, גם אופניים רגילים נשאו על גביהם לוחיות רישוי.

של העיריות.

לא משנה של מי.

לוחיות רישוי על אופניים או כלים שהם לא ממש מכונית או אופנוע עם מנוע בוכנה. זה גם היה פה בישראל בעבר, כמובן המספרים וההיקפים השתנו.

אגב, הסוגיה של הרכינוע, הוברבורד – הוא רק על המדרכה.

ההוברבורד והסגווי – שניהם יש להם מבחינת החוק היתר לנסוע על המדרכה, ואני חייב להגיד לך שאלה הכלים הפחות מטרידים כרגע, כי אני גם לא בטוח שנכון עכשיו - - -

אני לא חוויתי דעה, כי לא מספיק התעמקתי בזה, אבל זה לא מדרך מלשון מדרכה כמו שאמרת, כי זה בכל זאת זז בצורה אחרת.

זה באמת דבר חדש בשנים האחרונות. אני חושב שלא צריך לרכז מאמץ דווקא בכלים הספציפיים האלה כמו הסגווי וכמו ההוברבורד. כיוון שאנחנו לא יודעים כרגע האם זאת רק תופעה חולפת או לא, מה היקפיה או ממדיה, וגם אני לא חושב שיש מקום להשוואה בין המהירות שהכלים האלה מפתחים ביחס לאופניים חשמליים.

לא צריך להיות הכול בהשוואה, יש להם את המסוכנות שלהם שגם אליה צריך להתייחס. מתייחסים רק אחרי כשהסטטיסטיקות עולות.

המסוכנות המרכזית כרגע, לפחות ממה שאנחנו רואים בערים, המסוכנות המרכזית – לא היחידה, אבל המרכזית של ההוברבורד זה לרוכב עצמו.

זה לגבי ההוברבורד הרגילים, אבל יש משופרים עם גלגלי ענק, שמתחילים לתפוס תאוצה ככלי רכב.

נכון, יש גם כלי עזר שיכול לשבת על ההוברבורד.

אגב, למי שראה, יש גם חד-אופן, יש כל מיני כלים ואני מניח שגם יצוצו בעתיד עוד כל מיני כלים, ולכן יכול להיות שבשלב כלשהו בעתיד אולי נצטרך לקבוע חקיקה, שתסדיר את כל הכלים שיהיו בעייתיים.

אותי יותר מדאיג היום, לא מה יקרה בעתיד, הרי בעתיד, כשחלילה יהיו הרוגים, יתחילו לחשוב, אבל השאלה אם מישהו חושב היום.

אני חושב שאנחנו צריכים לקבל קודם כל החלטה. החוק היבש והברור, כמו שאני אומר מאז שנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, קובע שהמדרכה נועדה להולכי רגל ולהולכי רגל בלבד, וזה לא נאכף. אגב, כשאנחנו עבדנו על החוק החדש מול משרדי הממשלה, נאמר לנו במפורש על ידי משרד המשפטים, שהפקחים לא יקבלו סמכות מקבילה כפי שיש לשוטר לגבי אופניים רגילים, מכיוון שהם לא חושבים שצריך להוריד אופניים רגילים לכביש. אז אנחנו אמרנו: אין בעיה, אז תתקנו את החוק ותקבעו שזה חוקי לנסוע עם אופניים רגילים על הכביש, כלומר: אם מדינת ישראל והממשלה חושבת שלא נכון להוריד אופניים רגילים לכביש, אז תתקנו את החוק. לא יתכן שיש איסור בחוק, אבל יש איזו הסכמה שבשתיקה, ומשרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה לא אוכפים את זה.

בדיוק, חוסר האחידות וחוסר המידע. תן לנו סטטוס לגבי ההחלה של החוק והיישום שלו בפועל.

החוק החדש העניק לפקחים העירוניים סמכות אכיפה מקבילה, באופן חלקי לזו שיש לשוטר משטרת ישראל לגבי מספר כלים במספר סיטואציות. נכון, זה לא פשוט ואפילו מסובך להבנה, אבל בכל זאת אנסה להסביר את זה.

לגבי האופניים הרגילים, החוק הזה מסמיך את הפקחים להורות לאופניים רגילים לעבור לרכוב על שביל אופניים, אם לצד המדרכה או על המדרכה יש שביל אופניים. אם אין שביל אופניים לצד המדרכה או על המדרכה, לפקחים העירוניים אין סמכות להוריד אופניים רגילים אל הכביש.

אלא אם כן זאת דרך צדדית ממותנת תנועה.

ממותנת תנועה, דינה כדין שביל אופניים לצורך העניין. אני לא רוצה כרגע להכניס את המרכיב הזה.

לא ניכנס לכל הפרטים.

זאת כבר הופכת להיות מטריצה תלת ממדית. זה לגבי אופניים רגילים, כלומר לאופניים רגילים יש סמכות אך ורק אם יש שביל אופניים לצד אותה מדרכה, אז הפקח העירוני יכול לדרוש מרוכב האופניים לרכוב על גבי שביל האופניים, ולא – אותו רוכב נקנס.

הפקחים העירוניים קיבלו גם סמכות נוספת – להורות לאזרח או לאדם שהולך על גבי שביל אופניים לבקש אותו, להזהיר אותו שהוא חייב ללכת על גבי המדרכה הרגילה. אם הוא מסרב להתפנות משביל האופניים, ניתן לקנוס אותו. זה לגבי הולכי רגל ואופניים רגילים.

לגבי אופניים חשמליים וקורקינטים, פה הסמכות שהפקחים העירוניים קיבלו היא רחבה יותר. הסמכות הזאת שהפקחים קיבלו אומרת שהם יכולים ממש לאכוף את החוק כלשונו, מה זאת אומרת? אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים – אם יש שביל אופניים על גבי המדרכה או לצד המדרכה, הכלים החשמליים האלה חייבים לעבור לרכוב על גבי אותו שביל אופניים, ולא הם ייקנסו. אם אין שביל אופניים לצד המדרכה או על המדרכה, רוכבי הכלים החשמליים האלה חייבים לעבור לרכוב על גבי הכביש הרגיל לגמרי. זה לגבי אופניים חשמליים, הפקחים העירוניים בחוק הזה גם קיבלו סמכות נוספת.

אולי נתעמק בזה פחות, אלא נשמע מה קורה בשטח.

התנאי להפעלת החוק הזה היתה כניסה לתוקף של נוהל האכיפה שהיועץ המשפטי קבע, והוא קבע את זה בחודש מרץ האחרון, ולאחריו גם נוהל הכשרת פקחים. משך ההכשרה שהם עוברים של שלושה ימים, כולל התנסות מעשית עם המשטרה, וזה נוהל שקבע השר לביטחון פנים.

אני יכול להגיד שכרגע הסטטוס הוא כזה – 37 עיריות במדינת ישראל ביצעו את השלבים הבאים: 37 עיריות הכשירו פקחים, העבירו את ההכשרה של הפקחים העירוניים, של חלק מהפקחים או של כל הפקחים העירוניים, לצורך הפעלת החוק וקיבלו למעשה את ההסמכה מראש העירייה לאכוף את החוק הזה. מתוך 37 עיריות, 21 עיריות כבר אישרו את האכיפה של החוק במועצת העיר, זה עוד תנאי להפעלת כל המנגנון. 21 עיריות, כל ה-16 הנותרות אמורות לעשות את זה ממש בתחילת החודש הקרוב, כלומר בשבוע הבא או מיד לאחר החגים בישיבות המועצה הבאות.

אגב, הנוסח הוא אחיד בכל הרשויות? זו הוספה אחת לכולן, וגם ההכשרה?

כן, ההכשרה היא כמו שאמרנו, לפי נוהל שקבע השר לביטחון פנים, יש לה סילבוס ומערכי שיעור. אנחנו מדברים כרגע על סדר גודל של 40 עיריות, ובתוכן מרבית העיריות הגדולות והבינוניות שאתם מכירים, שמתכוונות לאכוף את זה.

תנאי נוסף שקבע היועץ המשפטי לתחילת האכיפה של החוק הוא קמפיין הסברה של חודשיים ימים בתוך העירייה, וזה כבר קרה בחלק מהערים. הסנוניות הראשונות היו תל אביב ורמת גן שעשו את זה, והשלב של מיד לאחר מכן, שהוא גם מחויב המציאות על פי הנוהל של היועץ המשפטי לממשלה, הוא שלב של לפחות חודש של אכיפה, מתן אזהרות בלבד, לא דוחות אמת. אגב, רק לסבר את האוזן, אזהרה היא גם דוח אמת, היא נכנסת למחשב, רק שאין קנס לצדה.

סך הכול כרגע העיריות שממש התחילו מתחילת ספטמבר את שלב האזהרות אלה עיריית תל-אביב-יפו ועיריית רמת-גן, ועיריות נוספות, כמו ראשון לציון, פתח תקווה ועיריות גדולות אחרות אמורות להצטרף ממש בתחילת אוקטובר, חלקן מיד לאחר החגים כבר לשלב הזה של האזהרות, וזה ייקח לפחות חודש ימים. חייבים לעבור את השלב הזה של האזהרות, ולאחר מכן מתחילים בדוחות אמת.

אני כן רוצה לחזור ולומר שחשוב להבין שההערכה שלנו – אנחנו עוד לא יודעים להגיד כמה, אם זה הרבה או מעט, אבל ההערכה שלנו, ואנחנו כבר רואים את זה בערים – שיהיו יותר רוכבי אופניים חשמליים שיעברו לרכוב על הכביש, וזה יגדיל משמעותית את הסיכון שלהם ושל עוברי דרך אחרים בכביש. כן חשוב לי לציין, כי דובר פה מקודם על בני נוער – אנחנו רואים במרכזי הערים דווקא התמתנות מסוימת בשימוש של בני הנוער הצעירים. סיטואציות שבהן ראינו ילדים בני תשע, 10, 11 – אנחנו רואים בזה ירידה. יש התגברות מוחשית דווקא בשימוש על ידי בגירים. אני לא יודע אם מכון גרטנר נמצאים פה היום, הם היו בדיון הקודם. הם הציגו מספרים שמראים שדווקא בקבוצת הגיל בין 30 ל-44 בין 2014 ל-2016 יש גידול של מעל ל-500% במספר הנפגעים, וזה עניין שאנחנו רואים אותו. אנחנו רואים אותו, כיוון שיש סיטואציה פשוט הזויה – סליחה על הביטוי – שאנשים בגירים שמשתמשים בכלים האלה, אגב אנשים שיש להם רישיון נהיגה, כשהם נוהגים ברכב שלהם, אני מקווה שהם נוהגים על פי חוקי התנועה, אבל כשהם עולים על הכלים האלה, אין דין ואין דיין. הם חוצים צומת באור אדום, לא עוצרים בעצור, וללא חבישת קסדה.

כי אף אחד לא אמר להם שום דבר בנידון. אין דין ואין דיין, כי אין דיין, אז אין דין.

חשוב לציין ולהדגיש את מה שכתבנו במכתב, זה לא עניין של מה בכך, זה ממש חיי אדם. חייבים פה אכיפה והסברה משלימה אינטנסיבית ביותר לגבי הרכיבה בכביש. נא לא לצפות מהפקחים, כי לנו אין סמכות לאכוף על הכביש. יותר מזה, כשאנחנו הצענו את זה בעבר בדיונים לגבי החוק הזה במשטרה, המשטרה התעקשה ונעמדה על רגליה האחוריות ואמרה: לא יקום ולא יהיה, האכיפה על הכביש היא רק על ידי שוטרים.

זה ברור, הרי הכול מתחיל בהגדרה של זה וממילא מה דורשים. אני מכיר את הבעייתיות. כשאדם יודע שהוא עובר לכלי שאף אחד לא הכריח אותו לעשות שום צעד, אפילו לבוא לשלם איזה אגרה, או לדעת שהוא נכנס לכלי אחר, למשהו אחר שלא היה בו עד היום, אין לו שום הדרכה, שום מבחן, שום כלום, ככה הוא מתייחס לזה – ואז אין דין ואין דיין. חייבים שאדם יידע שכאשר הוא עובר לכלי כזה, לכלי כזה יש אפשרויות כאלה, יש תקנות כאלה, יש חובות כאלה.

לב לבה של הבעיה, את כל העבודה שאתם היום משקיעים פה, היא היתה צריכה להיעשות לפני שנכנסו הכלים האלה.

אני לא רוצה שעוד שנתיים יגידו את זה.

קודם כל עושים את העבודה.

איתן תיכף יסיים ולאחר מכן נישאר באזור השלטון המקומי בנתניה.

להולכי הרגל מותר לדבר?

הסתיים הדיון? מי שדיבר הרבה באמצע, לא יקבל זכות דיבור, ומי שידבר הלאה באמצע, גם ייצא מהישיבה.

אחד, בעבר נשאלנו וכתבנו על זה וגם משרד התחבורה וגם משרד החינוך ביקשו לשמוע את דעתנו, אז דעתו הרשמית של השלטון המקומי, קרי מרכז שלטון מקומי ופורום ה-15 היא ברורה, אנחנו בעד, תומכים ברעיון של רישוי לכלים החשמליים הללו. שניים, אנחנו חושבים שצריכה להיות לפחות חובת תיאוריה או איזושהי הכשרה של יום אחד לכלים האלה.

משהו נגיש, זול.

וחובת קסדה מוחלטת לכל הכלים החשמליים האלה.

זאת גם עמדת השלטון המקומי, לא רק פורום ה-15.

מרכז שלטון מקומי ופורום ה-15 חושבים שצריך להכניס את נושא הרישוי.

אגב, אם בשלטון מקומי עסקינן, ותיכף נשמע את מר דלל סגן ממלא ראש עיריית נתניה, אני חושב שגם בנושא התשתיות – אני פחות מודאג מהתשתיות בתל אביב או במקומות האלה. אני יותר מודאג מהתשתיות בערים החלשות יותר, שאין להן את המשאבים.

גם בתל אביב זה חסר מאוד. התשתית הקיימת לא יכולה להכיל.

גם בתל אביב. אין סתירה בין מה שאני אמרתי לבין מה שאתה אמרת. יש מקומות שאין בכלל שבילי אופניים, אין בכלל התחלה של תשתית כזאת או אחרת לדברים הללו, כי אלה רשויות שנאבקות כל יום על הדברים הבסיסיים.

אגב, אם כבר זה עלה, זו אגדה.

אנחנו פה בארץ, אני אסתדר לבד עם ההגדרה הזאת.

זה לא קשור לעניין תשתיות, זה לא קשור.

אני מתאר לעצמי שגם עיר ישנה בכל מקום אחר בתבל, גם התמודדה עם זה, כי האדריכלים אז לא חשבו על זה.

זה בדוק ומנותח מקצועית, אם תרצו לקיים פה דיון על זה ולהביא אנשי מקצוע, נוכל להביא. האגדה הזאת שזה מותנה בזה שכל ערי ישראל יהיו סלולות לאורך ולרוחב, זאת פשוט אגדה, זה לא נכון.

אני לא חושב שחייבים לסיים את כל התשתיות ולעשות הכול, אבל אני כן רוצה לגעת בנקודה, שאתה מייצג את פורום ה-15. חסרים לי פה דווקא נציגי ערים חלשות יותר, שמודעות לעניין הזה ורוצות, ויכול להיות שלא מסוגלות. יכול להיות שהיה צריך – לא בשביל לרשת את כל העיר – אם אצלך אתה מרושת בעיר מבחינת אופניים ב-20%.

יש בתל אביב כ-150 קילומטר.

שזה אומר בערך 20%, 25%.

קצת יותר.

40%, אוקי? יש רשויות שאין 4%.

גם ברוב לונדון אין.

יש מקומות שהתשתית הזאת היא בדיוק הסיפור, האם הפקח מוריד אותו לכביש או מוריד אותו לשביל אופניים, ואם אין שביל אופניים, הוא מוריד אותו לכביש, ושם בוודאי הסכנה גדולה יותר.

חבר הכנסת אשר, אנא האזן לי טוב, אין אף מדינה בעולם ולו אחת, וזה לא משנה אם יש או אין שבילי אופניים, אין אף מדינה בעולם שבה לאופניים רגילים מותר לנסוע על מדרכה. אין מדינה אחת כזו בתבל. אגב, בלונדון יש נת"צים.

איתן, זה בסדר, אני מדבר על נקודה אחרת.

נעשה סקר על ידי מרכז שלטון מקומי, כמה שבילי אופניים יש בערים, גם בערים החלשות, ומה ניתן לעשות כדי לקבל תקציבים ממשרד התחבורה, לקדם את אותם שבילי אופניים. גם לא נעשה מספיק.

בנקודה הזאת שלא נעשה מספיק, אני חושב שצריך לגעת גם בנושא התשתיות, וצריך להוציא פנייה למשרד התחבורה ולמשרד הפנים על איזשהו שיתוף פעולה ביניהם, שיכול להיות שיצטרכו להכניס פרמטרים של מענקים שנותנים לרשויות, מענקי פיתוח לרשויות.

זה כבר קיים היום.

בתחבורה, גם לשבילי אופניים?

בוודאי, כן, אני אציג את זה גם.

אבנר, יש לו"ז לביצוע?

סליחה, עוד פעם אחת, אני מוציא אותך.

אבל כולם פה - - -

לא כולם, לא כולם.

רק אני?

סגן ראש עיריית נתניה.

אני מברך על הישיבה, כבוד היושב ראש, חבר הכנסת יעקב אשר. לא מעט שנים אנחנו מדברים על נושא האופניים החשמליים, וכל פעם זה טלאי על טלאי. לפני כשנה וחצי היתה פריצת דרך, כשהתקיימו שתי ועדות ביחד, גם ועדת הפנים וגם ועדת הכלכלה, ושם באמת נקבעו כבר תקנות. אני רוצה להזכיר, שהיתה התלבטות האם גיל 13, 14, ונקבעו לא מעט ואני שמח עליהן. אבל הדברים לא נסגרו, וחבל שלא סגרו את כל הקצוות.

לפני כחודש ימים היתה בנתניה ועדת חירום בנושא של תאונות דרכים, והשתתפו גם יושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בנתניה היו שישה הרוגים בחצי שנה לעומת הרוג אחד בשנה שעברה. השנה נהרג אצלנו נער בן 16, כשהוא רכב על אופניים חשמליים והוא היה ללא קסדה, נתקל ברכב על השמשה והוא נהרג.

בן 15, פחות מהגיל המותר.

פחות מ-16, לא משנה, הוא נהרג.

זה משנה, כי זה לא חוקי.

אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים. רכיבת אופניים צריך לעודד, והרבה – בבתי ספר, בגני ילדים, יש הרבה מאוד פרויקטים, אנחנו מובילים אותם גם בנתניה, מעודדים, רוכבים עם תלמידים, אבל איפה הבעיה? היום קיימת הפקרות. אני אומר את זה, כי כואב לי כשאני רואה את הדברים.

באנו משלחת מנתניה של חמישה אנשים – מנהל הפיקוח, אחראי על הנושא בדרכים וועדת התחבורה. ישנה הפקרות גדולה, ומה שקיים בנתניה, קיים גם בערים אחרות. מבחינתי אין הסדרה, אין רגולציה, מבחינתי אין רישוי, מבחינתי אין פיקוח, ולמרות שנאמר פה שמקדמים פיקוח, אבל אם לא נותנים דוח ואם נעלמים רוכבי אופניים מקצה לקצה ואי אפשר לתפוס אותם, מבחינתי אי אפשר לעשות פיקוח ואין כלים לפיקוח ואין מספיק הסברה.

צריך להבדיל בין אופניים לבין אופניים עם מנוע חשמלי. אופניים עם מנוע חשמלי, צריך להגדיר אותם אופנוע עם מנוע עזר, זאת ההגדרה שלהם, ואם לא נגדיר אותם ככה, שום דבר לא ישתנה. יש מה שנקרא טוסטוס, וזה אופנוע עם מנוע עזר. האופניים עם מנוע עזר, שהמנוע שלהם חשמלי, הם לא שונים. דרך אגב, היום מייצרים אופניים שנראים מסיביים עם צמיג של 5-4 צול.

על בנזין.

לא חשוב, אבל עדיין אלה אופניים חשמליים, שצריך לשנות להם את ההגדרה לאופנוע עם מנוע עזר. ברגע שנשנה את ההגדרה הזאת, אין לי שום בעיה שיתנו הקלה ברישוי, יתנו הקלה בתעודת נהיגה או כל דבר אחר, אבל לא יכול להיות מצב שאותם רוכבים על האופניים החשמליים יכולים להרכיב שניים או שלושה ילדים, כשהפקח שלי אומר לי: אני לא יכול לרדוף אחריו, ובצדק, כי גם שוטר לא יכול לרדוף, כי הוא לא רוצה לרדוף, ולמה? כי הוא יודע שאם הוא ירדוף אחריו, הוא חס וחלילה ייתקע באיזשהו מקום, והוא לא רוצה לעשות את זה, כי חס וחלילה מישהו יכול להיהרג, אז הוא לא עושה את זה. אין לוחית רישוי, אתה לא יכול לצלם, אתה לא יכול להגיע אליו, ואלה רוב הרוכבים. הם צצים מכל מקום. היום אתה לא מסוגל לנהוג בעיר בצורה בטוחה בשום פנים ואופן.

לכן, צריכה להיות פה השלמה של הרגולציה. קודם כל, אני שמח על מה שנעשה עד היום, ואני חייב לומר ששר התחבורה עושה המון בתחום התשתיות לכל אורך הדרך. נכון שיש כמה דברים בנתניה, שאנחנו רוצים יותר, למשל: היום בגשרי נתניה אין מעבר לא להולכי רגל ולא לרוכבי אופניים. צריך לגשר בין מזרח לבין מערב, נלחמים על זה כמעט שלוש שנים, אבל עדיין שר התחבורה עושה מעל ומעבר, אין לי בעיה אתו.

בנושא הרגולציה, כל אחד במשרד שלו עושה את המיטב, אבל לא יכול להיות שהרישוי פה לא קיים. לכן אמרתי שיש להגדיר את האופניים החשמליים כאופנוע עם מנוע חשמלי. חייבת להיות לוחית רישוי. אני זוכר את עצמי בגיל 10, 15 – היתה לוחית רישוי מאחורי האופניים. אני מבקש להגדיר את ההגדרה הזאת, וזה לדעתי יציל חיים, כשאנחנו דנים פה בפיקוח נפש. תודה.

תודה רבה. אילן גרודסקי, עמותת אור ירוק.

אני מבקש להצטרף לברכות ולהודות לך על קיומו של הדיון החשוב הזה ועל המפגש שמקדם את נושא בטיחותם של כל הרוכבים ושל הולכי הרגל סביב הכלים החשמליים. למרות כל הפעולות שנעשו, ויש לנו הערכה רבה גם לפעולות האכיפה וגם לפעולות ההסברה שמתבצעות, הבעיה מחמירה.

אני לא אלאה את הוועדה, מר אטיה דיבר כאן על הנתונים של מכון גרטנר. התמצית שלהם מונחת כאן, אני יכול לספק אותה לפרוטוקול של הוועדה, והתוצאות הן מאוד לא טובות. אני לא אכנס למספרים, אבל על פי מכון גרטנר, ב-2016 – 650 פצועים בכל מיני רמות ו-10 הרוגים בכל המשפחה של הכלים החשמליים. זה פי תשע יותר ממה שקרה בשנה שגיא נפגע, וכמעט כולם נפגעו בצורה יותר קשה ויותר מסובכת מהפציעה הזאת, ואני מצטרף כאן ומודה לך שהזמנת את הרופא להציג כאן נכוחה את הפרטים.

אנחנו בעמותת אור ירוק חברנו השבוע לארגון בטרם, הנציגות של בטרם נמצאת כאן, ואנחנו החלטנו ליזום את הקמתו של פורום מומחים, שולחן עגול, זה יהיה מהיר, זה יהיה בשקיפות, ואנחנו נפנה לרוב היושבים כאן כדי להזמין אותם להצטרף לצוות הזה. אנחנו מגישים לוועדה את שמונת הנושאים שבחרנו לעסוק בהם, בתוכם גם נושאים שהעלו כאן בדיון, אם זה ביטוח ואם זה הסדרה ואם זה רישוי ואכיפה.

אני רק מבקש להזכיר כאן לסיכום העדכון שלנו את הפעילות שלנו באור ירוק. לפני שלוש שנים החל כבר שר התחבורה לדבר על הסדרת קסדה לרוכבים הבגירים. זה בוצע אך ורק על קורקינטים, זה לא התקדם מעבר לכך. שמענו את תוצאת הקסדה. כולנו גם זוכרים, שכאשר יש רכיבה על המדרכה, חובש הקסדה גם פוגע בהולך הרגל שהוא ללא קסדה, ויכול להיות שהוא גם גורם פה איזשהו נזק נוסף. אנחנו צריכים לראות את התמונה הכוללת.

אני מודה בהזדמנות הזאת לכל הצוות המקצועי של בטרם, על הפתיחות ועל שיתוף הפעולה, ואני חושב שהיא תעשה כאן עבודה מהירה וטובה. תודה רבה.

עורך דין אלי דסה, מייצג לקוחה שנפגעה מהוברבורד, רק אל תחזור על דברים שכבר נאמרו.

אין לי מספרים של כלל האוכלוסייה, רק מספרים מהמשרד שלי – שישה קטינים נפגעו משימוש בהוברבורד. חמישה מתוך השישה מתחת לגיל 10. יש משהו מעניין פה, הנוהל הייבוא – יש פה הוראה מאוד חשובה, שלא כלולה בתקנות, שזה נושא של הדרכה מעשית למשתמש. היבואנים, יכול להיות בצדק, יכול להיות שלא, אומרים: מה לנו ולמשתמש? אנחנו רק מוכרים את הדבר לחנויות, בחנויות כל אחד בא מהמדף לקחת את ההוברבורד לילד שלו. יכול להיות שזה גם אחריות של ההורה, אבל זאת בטח אחריות שלנו להסדיר את השימוש בדבר הזה.

אני אולי אחדש לחלק, אפשר לעשות ביטוח להוברבורד, לרכינוע ובפול, ואפשר גם לקלנועית – אפשר, מה הבעיה היום בפול? הפול יודעים יותר לעבוד עם הנושא של הסגוויי מבחינת מספור, מבחינה פרוצדורלית, בהוברבורד זה קצת יותר קשה. אפשר לעשות ביטוח, אף אחד לא יודע על זה.

הוברבורד לא מבוטח, אי אפשר.

זה רכינוע, רכינוע אפשר לעשות לפי התקנות.

רכינוע זה סגווי.

לא רק.

זה גם הוברבורד, נכון?

בסוגריים רשום ליד התקנות רכינוע, סגווי והוברבורד, זה אותו דבר.

החוזה של המפקחת על הביטוח.

בסדר, אלה התקנות, הן לא לפי החוזה כרגע. בכל מקרה, שווה ואפשר לבטח את השימוש; מה גם שאפשר להטיל איזושהי חובה על החנות לא למכור להורה, למכור למשתמש, לדעת מי מוכר. כשאני בא למכור רכב מהסוכנות, לא נותנים לי לצאת מהסוכנות בלי ביטוח חובה. יש חובות שיכולות לחול גם על המוכר, לא רק על ההורה, אפשר להשתמש בזה.

חד משמעית, רק מישהו צריך לכתוב אותם, אבנר.

תודה רבה על ההזמנה.

תודה רבה. יש פה כמה נציגים של היבואנים, בעלי העסקים שמוכרים קורקינט. אני אשמח מאוד לשמוע את הצד הזה, אבל ביקשו שלושה, השאלה אם זה בסדר שאחד ייצג אתכם. אם מישהו ירצה להוסיף, שיוסיף.

שמי יושי בלוט, מנהל של רשת אקופאן. קודם כל, אני מברך פה על כל העבודה וכל מה שנעשה. נאמרו דברי טעם וגם עשינו דרך מאז הישיבות האחרונות. אני מצטרף כמובן לכל מה שאמרו על הקסדות ועל ההוראות.

לא דיברו פה על עוד תקנות אפשריות מעבר למה שכבר נאמר על תשתית. גם מצדנו לקדם את הבטיחות ואת השימוש המוסדר בכלים האלה, זה אינטרס ממעלה ראשונה, ואנחנו יותר מכולם רוצים שזה יהיה הכי בטוח שאפשר.

נכון להיום חלים כל מיני חובות על היבואנים בלבד, והחובות האלה נעצרים ברמה של מכון התקנים ואולי משרד התחבורה. זה לא זולג לכל מיני חנויות קטנים ומפיצים קטנים, שכמו שהזכירו פה מוכרים הוברבורד מהמדף או מוכרים אופניים בלי שום פיקוח, בלי שום השגחה, בלי שום הדרכה, שפחות אכפת להם אם זה ילד בן 12, בן 13 או ילד בן 15, והדבר הזה לדעתנו חייב להיפסק. כמו שלא כל אחד יכול למכור כלי רכב כמו אופנוע, גם כל החנויות הקטנות האלה שרק מחפשות את הפרנסה שלהן, פחות מדאיגים אותם גם הבטיחות וגם החוק. צריכים לעבור איזשהו תהליך של רישוי למוכר, שמדריך את החובות לשמור על בטיחות הציבור. לא דיברו על זה בכלל, אני חושב שרוב התופעות המסוכנות דווקא נולדות שם, לא אצל היבואנים הגדולים, לא אצל מצמן, לא אצל רוזן, לא אצל גרין בייק ולא אצלנו באקופאן, שם כל מיני חאפרים קטנים פירטיים גם עושים דברים חמורים, גם מוכרים את זה בצורה לא בטוחה.

אבל מה קורה כשמישהו בא לקנות אצלכם ישירות?

אני שמח להגיד שהרבה שנים אנחנו לא מוכרים ולא מפרסמים לילדים, וגם לא לבני נוער. גם נהגים מגיל 16 שהם חוקיים, גם זה לא מעניין אותנו, דווקא מעניין אותנו הסגמנט שדיברו עליו קודם, של בני 21 עד 40, שככה מתניידים לעבודה בצורה בטוחה, שהם בעלי רישיון נהיגה, שהם חובשים קסדה, שהם מרכיבים ילד מאחור בצורה אחראית עם כיסא תקני, ולא כל התופעות הפיראטיות, כי זה הדבר שיכול לגמור לנו את הדרך שאנחנו מנסים לעשות.

אם היו עושים איזשהו רישוי לחנות, אם היו עושים איזשהו רישוי למשווק, שאומר: זה מה שאתה צריך לעשות, כמו שאתה מוכר אופנועים, יש תקן, יש רישוי עסקים, יש רישוי, יש קצין רכב, זה היה מצמצם המון המון מהתופעות האלה.

כולנו חוזרים על עצמנו. תודה רבה. דיברו על נושא ביטוח, אריאל מונין, לשכת סוכני ביטוח.

אנחנו מלווים גם את הוועדה הזאת, וגם בעצמנו אנחנו חשופים כבר שלוש שנים לעשות קצת סדר, אנחנו סוכני הביטוח. כל עוד לא יוגדר כביטוח חובה – ואני אזכיר לכם שביטוח חובה, כשמו כן הוא – אי אפשר לחייב אף אחד. פנינו לחברות הביטוח וניסינו להתניע מהלך, שהצליח בחלקו, ופה אני קורא גם לנציגי משרד האוצר לעזור לנו להשלים אותו.

אגב, נמצא פה נציג משרד האוצר?

כן.

המפקח על הביטוח, אתה צריך להיות בחזית. השארת אותנו בלי ביטוח.

שב אתנו, השם שלך מופיע.

יש היום כמה אפשרויות בשוק לבטח, ופה נחזור לבעיה של ההורים. יש אפשרות לרכוש תאונות אישיות, זה גם לא עולה רבה כסף, רק שזה לא חובה. אם זה לא חובה, או שכן או שלא. יש לזה היענות מסוימת, תאונות אישיות שיכסו את הילד או את הבגיר. כיסוי צד ג' חלקי, גם אם הוא לא מושלם וזה לא עומד בתעבורות של חוק הפלת"ד, תבינו שרובנו יכולים לעמוד בנזק של 10,000 שקל, כל משפחה בסוף תעמוד בזה. בנזק גדול של מאות אלפים כבר תהיה בעיה.

כל עוד זה לא חובה – אבל אתה אומר שהאפשרות קיימת, יש איזה מגבלות על העניין הזה? יש בעיות?

אני אגיד כמה דברים, ואני אסביר את הנקודה הזאת. אני עורך דין ישראל אסל. אני הגשתי עתירה לבג"ץ בנושא הזה, כי אני חושב שבניין מתחילים לבנות מהיסודות ולא מהתקרה. מה שקרה פה זה שבארבע, חמש שנים, משרד התחבורה נתן לכלים האלה להיכנס בלי שום אכיפה ובלי שום כלום. נוצר מצב שעל הכבישים נהיו 100,000, 150,000 כלים, ועכשיו יש בעיה, מה עושים איתם? הם פטרו את עצמם מכל נושא הרישוי. ברגע שאתה פוטר את עצמך מנושא הרישוי, אז באופן אוטומטי גם אי אפשר לבטח בביטוח חובה. המפקחת על הביטוח אמרה: איך אני עכשיו אצא מהברוך הזה שנכנסתי אליו? אז היא אמרה: טוב, נוריד את כולם לכביש, ומי שייפגע בכביש, כלי הרכב שיפגעו בהם, ישלמו.

אותו ילד קטן שהגיע לפה, זה המקרה הקל. אנחנו נתקלים במקרים קשים, של הרוגים, של פצועים קשה, ילדים. לפני דקה אני מקבל עכשיו במייל כתב הגנה של חברת ביטוח, שאומרת: ילד שנפצע, שברים בעמוד שדרה, נסע על אופניים חשמליים, לא מגיע לו פיצוי, למה? כי יש פסק דין של כפר סבא, יש פסק דין של השופט אלדד נבו, שאומר שזה כלי רכב מנועי, שחייבים לבטח אותו בביטוח חובה. איך יוצאים מהפלונטר הזה? מגישים עתירה לבג"ץ ומביאים את משרד התחבורה שיסביר ומביאים את המפקח על הביטוח שיסביר – איזה בדיקות אתם עשיתם לפני שהכנסתם את הכלים האלה לארץ?

איפה נמצא ההליך הזה?

סיבתכם אותנו במשהו שעכשיו - - -

תעדכן אותנו, איפה נמצא ההליך הזה.

עד סוף אוקטובר הם יענו לעתירה. הם יענו לעתירה, ונראה מה הם אומרים.

הם סיבכו אותנו בצרה שלא ברא השטן. עכשיו כל מה שהם מנסים לעשות זה כל מיני תיקונים למוטציה.

בדיוק.

מה שצריך לעשות – וזה מה שנכפה עליהם לעשות – זה לאסוף את כל הכלים, לעשות להם רישוי ולעשות להם ביטוח. אם לא עשיתם את זה בזמן אמת, תעשו את זה עכשיו ותוציאו אותנו מהבלגן הזה שעשיתם, מה זה הדבר הזה?

תודה רבה. נציג משרד האוצר, יש משהו להוסיף? אין כרגע מניעה לעשות ביטוח גם על הצד שזה לא ביטוח חובה כרגע, יש איזה מגבלות מצדכם בעניין הזה?

רשות שוק ההון מפקחת על שווקי ביטוח, היא לא מפקחת על כלים כאלה ואחרים והיא לא מסדירה שווקים. ברגע שהרגולטור או בשוק מסוים נקבעה חובת ביטוח, אם בחוק הפיצויים או בחובת ביטוח בתקנות של מי שמסדיר, כמו שחייבים קסדה, אפשר גם לקבוע שחייבים ביטוח, או שנקבע בתקנות שלא חייבים ביטוח. אנחנו פועלים בהתאם לחובות שנקבעו ומסדירים את השוק.

זה לא נכון. לא למרוח, זה לא נכון. אתם בקלנועית הוריתם לפול לעשות ביטוח, ולגבי קלנועית, הפסיקה של בתי המשפט אומרת: זה לא כלי רכב מנועי, אז למה אתה אומר לפי תקנות? איזה תקנות יש בנושא הזה? אין שום תקנות.

תודה. הובהרת היטב. תשובה. זאת גם היתה השאלה שלי בהתחלה, וראיתי שאתה מסתכל עלי ככה. האם יש איזה שהם דברים שאתם יכולים לעשות עד החובה? האם יש דברים שאתם יכולים לעשות או שאתם יכולים למנוע - - -

יש הרבה מאוד דברים שאנחנו יכולים לעשות, אבל אני חוזר ואומר, שקודם כל צריך לקבוע איפה תהיה החובה, אם זאת חובה פלת"דית, אם זאת חובה בתקנות, או אם אין בכלל חובה.

למשל הקלנוע, מה קרה שם? בוא תספר לנו מה קרה.

הפול לא מוכר ביטוחים לקלנועית, כי קלנועית זה לא רכב מנועי.

תקרא את החוזר של המפקח על הביטוח, אתה בא משם.

יש לנו אנשים שנפגעו בקלנועית, ויש להם ביטוח בפול, וגם סגווי.

זה לא חובה עליהם.

זה שלא חובה, אנחנו יודעים.

אני מכיר את החוזים, לסגווי אכן הפול מוכר, לקלנועית לא, גם לקורקינט הפול לא מוכר ביטוחים, כי נורא ברור אם זה רכב מנועי או לא. בקלנועית ועל קורקינט יש פסיקות של המחוזי ושל העליון, שאומרות זה כן או לא. באופניים חשמליים יש כיום שתי פסיקות סותרות שלא.

אבל אתם צריכים לקבוע את זה – אתם, לא בית המשפט העליון. בינתיים חמש שנים יש ילדים שנהרגים.

נציגת ארגון בטרם, גלית גלעד. לאחר מכן נציג מועצת התלמידים והנוער.

תודה רבה. האמת שאני מרגישה קצת מיותרת אחרי כל הצעקות והדברים הנכונים שנאמרו. אני קודם כל רוצה להתייחס לעניין של ההוברבורד, אני חושבת שאנחנו במגמה קשה מאוד של משחק שתפס מקום קצת יותר מדי, ואנחנו רואים את זה עכשיו בחברה הערבית מוצף בכל היישובים. אנחנו מקבלים עדכונים שזה רק מתגבר.

את רואה את זה כמשהו שיחלוף אחרי תקופה?

אנחנו לא רואים שזה חולף.

אני גם לא חושב.

אנחנו רואים שזה רק מתגבר.

כמו תמיד, אנחנו כמו תמיד נדבר בשם הילדים. מחצית מהנפגעים שאנחנו פוגשים בבתי החולים הם ילדים, ילדים שנפגעים מאופניים חשמליים – אם הם הרוכבים ואם הם הולכי הרגל. אנחנו יודעים שבהשוואה של שלוש השנים האחרונות, יש בפירוש מגמה שרק הולכת ומדרדרת. אנחנו עושים מחקרים יחד עם שותפים ולבד. אנחנו מוצאים שהילדים הללו שרוכבים בגילאי 12, 11, 9, 10, נכנסים לצמתים לא מרומזרים ולא בודקים ימינה ושמאלה, נכנסים לצמתים מרומזרים ועוברים באדום. אנחנו פוגשים אותם כל יום בכל הארץ בבתי החולים בתכנית שאנחנו מקיימים במחלקות האשפוז.

אני רק רוצה לתת לכם טעימה. אנחנו פוגשים ילדים שלא יודעים כיצד לבלום בירידה, הכידון נכנס להם לבטן. אנחנו נפגשים בילדים, שנתקלים בכל מיני מכשולים – מהמורות, בורות, הם עפים מהאופניים ומקבלים פגיעות בראש. כמו שנאמר פה, ילדים רוכבים בלי קסדה, מאבדים הכרה, מאושפזים, ילדים שלא יודעים להתמודד עם רכב שבא נגדם בצומת, עושים איזושהי פנייה ועפים. ילדים שעומדים ברכיבה, הם עומדים ברכיבה על האופניים, ואז הם נתקלים בחברים שלהם והם עפים רחוק, וכמובן אותם ילדים מסכנים כמו גיא שהיה פה, שדורסים, רומסים אותם, מפילים אותם וגורמים להם לפגיעות מאוד קשות.

מבחינתנו, המכנה המשותף של כולם זה שהם קיבלו לידם כלי רכב ממונע, בלי כל הכנה מוקדמת. זה בכלל לא קשור ללימודים שמשרד החינוך עכשיו מלמד אותם. הם לא יודעים איך להתנהל כרוכב בכלי רכב ממונע, הם לא מבינים את הסיכונים, ואין להם גם חשש מסיכוי לסיכון. כולנו יודעים שהם צעירים והם עדיין לא מגובשים כימית בראש.

אנחנו אומרים להם שיש פה הפקרות, ואנחנו חייבים לעצור את המדרון הזה, זה מדרון החלקלק הזה. כמו שחברי אילן ציין, החלטנו להרים את הכפפה. הבנו שלצעוק, לבכות ולהוציא הודעות לעיתונות לא מספיק. אנחנו פותחים דיון, שיהיה קצר ולעניין. אנחנו נגיש לממשלה ולוועדת הכלכלה את ההצעה שלנו, איך לעשות מהלך כולל – לא רק תקינה, לא רק ביטוח, לא רק איזושהי תכנית – חד וחלק כדי להרים את זה, ואנחנו נלך עם זה עד הסוף עד ראש הממשלה. תודה רבה.

בני ג'אג'אטי, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. צהרים טובים לכולם. אני בני ג'אג'אטי, מבקר ויושב ראש ועדת הביקורת במועצת התלמידים והנוער הארצית.

שמעתי את כל מה שנאמר כאן, אבל יש נושא אחד שאני לא זוכר שעלה כאן, לגבי האופניים החשמליים וההוברבורד, הרכינוע. תלמידים תיכוניסטים, תלמידים מחטיבות ביניים, ואנחנו רואים גם לאחרונה שתלמידים מבתי הספר היסודיים, מגיעים עם האופניים החשמליים לבתי הספר.

מצד אחד, יש לנו חקיקה ותקנות שאומרות שעם האופניים החשמליים צריך לנסוע ורק על הכביש. מצד שני, אנחנו רואים פה שאותם בני נוער – אגב, נאמר כאן שזה מגיל 16 ומעלה, לפי החוק עדיין לא כל כך יודעים איך להתנהל על הכביש. גם אם הם בני 16, היום כדי לגשת לתיאוריה, כדי להתחיל ללמוד, צריך להיות בגיל 16 ושלושה חודשים. מצד שני, יש לנו חינוך לתעבורה בבתי הספר, אבל כשאני אומר "יש לנו", זה בגדר "יש לנו". זה כתוב במערכת, אבל השיעורים לא מתבצעים. חינוך לתעבורה יש בכיתות ה' ובכיתות ט' שעה שבועית אחת. מפניות של תלמידים, של הורים ושל ממנהלי בתי הספר, אנחנו מבינים שגם אין השתלמויות בנושא למורים שמעבירים את החינוך לתעבורה, אין חומר מסודר.

סליחה, ממש לא נכון מה שאתה אומר.

מקס, אני אתן לך להגיב.

זה ממש לא נכון מה שאתה אומר. פעם שנייה בקדנציה שלך שאני שומע אותך כאן בוועדה מדבר עם נתונים שגויים לחלוטין.

מי קבע שהם שגויים?

אני מציע לך לעשות עבודת שטח. אתה לא נפגשת עם האנשים המקצועיים במשרד בעניין הזה.

קודם כל, יכול להיות שיש בתי ספר שזה קורה. הוא ידבר במסגרת רשות הדיבור שאני ביקשתי ממנו. זה טוב להגיד ביקורת בוועדות וזה מצוין. אני מבקש ממך כנציג מועצת התלמידים, אולי בפורום יותר רחב שלכם, לעשות פגישה עם המשרד, לשמוע את הדברים, מה מגיע לכם, מה אתם אמורים לקבל, אולי אתם לא מקבלים, להעלות את הנקודות ואולי לבדוק. אם לאחר מכן תגיד לי ששום דבר לא קרה או תהיה ועדה, תוכל להעביר את הביקורת, אבל אני חושב שאת הביקורת צריך לא רק לומר כאן, אלא גם מול אנשי המקצוע בעניין הזה. תיכף אשמע אותו, תשלים את הדברים שלך.

במסגרת הדברים שאמרת, אני מאמין במשפט ודוגל בו, שלא רק דיבורים, אלא מעשים. זה יפה שאנחנו כאן כולנו יושבים ומדברים ומדברים, אבל בסופו של דבר, אנחנו כן מבצעים את עבודת השטח ואנחנו כן בודקים, ולבוא ולהגיד שהדברים שלי שגויים? אתה לא יודע עם מי דיברתי לפני הוועדה ואיזה מורים דיברו אתי ואיזה מנהלי בתי ספר אמרו לי ככה וככה ותלמידים והורים. לבוא ולתקוף זה הכי קל.

סליחה, אנחנו גם בדקנו, 2,800 כיתות למדו חינוך תעבורתי. בימים אלה מבוצעת השתלמות חינוך תעבורתי למורים שהיא מעודכנת.

אני יודע שיש התעוררות בעניין הזה, ויכול להיות שיש גם מקומות שלא.

אני אפגש אתכם ואני קצת אלמד אתכם.

אני לא מגן באופן טבעי על משרדי ממשלה, רק אני רוצה לומר לך – לא סתם אמרתי את זה גם קודם – אנחנו בישיבה עשירית שלנו. קרו פה דברים. אני זוקף את זה חלק לזכותנו גם כן ולזכות כל אלה שנמצאים פה ושמגיעים בחריצות לוועדות האלה, כי קרה גם שינוי במשרד החינוך, התחילו לנער תכניות ישנות, התחילו לנער תובנות ישנות, ואני אומר את זה לשבחו של מקס, ואני הייתי אתו בתהליך הזה. לפני שנתיים ישבנו בישיבה אצל המנכ"לית והתחלנו להעלות את הדברים הללו. היו התקדמויות, הרשות הלאומית היום עובדת יד ביד עם משרד החינוך בעניין, יש התקדמות. יכול להיות שיש מקומות שעדיין לא, ולכן הביקורת הבונה שלך היא טובה, אל תפחד להגיד ביקורת. אבל אני יכול לייעץ לך עם זקני הלבן וזה גם מה שמקס אומר לך, שעדיף שתשבו מולם ותתנו גם את האינפורמציה שיש לכם, כי יכול להיות שיש מקומות שבהם קורים דברים כאלה, אבל תקבלו גם אינפורמציה, ואם לאחר מכן תישאר ביקורת, בשמחה. אל תפחדו להגיד ביקורת, זה בסדר גמור.

אוקי. לסיום דבריי, כמו שאמרת, אני רוצה לשבח את נושא האכיפה, אבל שוב פעם, כביקורת בונה כמו שאמרת, אנחנו כן חושבים שעדיין צריך יותר אכיפה גם על אופניים חשמליים וגם על ההוברבורד וכל הכלים שיש. תודה רבה.

על זה אין ויכוח. תודה רבה ותודה רבה על שיתוף הפעולה שלכם, אני חושב שהוא חשוב מאוד גם כן. מקס, התכוונתי לתת לך בכל מקרה את רשות הדיבור.

אני גידלתי כמה דורות כמוך במערכת החינוך. בהיותי מורה ואיש חינוך כבר המון המון שנים, למעלה מ-30 שנה, אל"ף אני רוצה שתדע שאנחנו בשיח עם האחראית שלכם כדי לעשות איזשהו שולחן עגול ולגייס את מועצת התלמידים הארצית לטובת הארצית.

אנחנו נשמח.

אני יודע שאתם תשמחו, גם אנחנו נשמח. למשל, אני חושב שמועצת תלמידים בסוגיה הזאת של אופניים חשמליים והוברבורד והסיטואציה או התופעה שבה תלמידים מגיעים לבית ספר עם הכלי הזה, בשעה שהם לא בגיל המתאים וכן הלאה, יכול להיות שפעולה משותפת בין תלמידים בגובה העיניים, שיפעלו בתוך בתי הספר על מנת למגר את התופעה הזאת, תהיה צעד מאוד מאוד מבורך של מועצת התלמידים הארצית בעניין הזה. אני לא אמרתי את מה שאמרתי כדי לתקוף אותך, חס וחלילה, או להגיד שאין סיטואציה כזאת של בתי ספר שמקבלים שעות ולא משתמשים בהן. אפשר למצוא את זה גם במתמטיקה וגם בתנ"ך, לא על זה השיח. השיח הוא לנסות ולמצוא איזושהי דרך, שכל הכוחות הפועלים – זה מה שאנחנו מנסים לעשות בעצם – יפעלו יחד על מנת לקדם את סוגיית הבטיחות, במיוחד בתופעה הזאת של האופניים החשמליים וההוברבורד וכן הלאה.

קודם כל, צריך לדעת שאנחנו משתדלים במערכות שקיימות לנו להנגיש קודם כל את המידע לגבי העניין הזה. אדוני היושב ראש, כשהתקנות הראשונות של האופניים החשמליים יצאו, גיל 14 עד 16 וגיל 16 ומעלה, אנחנו כמובן הנגשנו את המידע הזה גם להורים, גם לבתי ספר וגם לתלמידים באמצעות המערכות האלקטרוניות שיש במשרד, אחר כך שונו התקנות לגיל 16 ומעלה, אז גם עשינו כך, וממש היום הראתה לי מנהלת הוועדה שלך מכתב שאנחנו שלחנו לפני שבוע לגבי ההוברבורד באמצעות המערכות האלה לכל מנהלי בתי הספר עם הצעה לשלוח להורים, והיא הראתה לי את המכתב שהיא קיבלה כאימא. הראו לי את זה עוד כל מיני אנשים, שמנגישים את המידע לגבי מה מותר, מה אסור וכן הלאה. אבל זאת בעיני ההתמודדות גם של מערכת החינוך וגם שלנו בתוך המערכת. אין לי ספק שצריך להסדיר את כל הסיפור של הכלים הגנריים האלה.

אבל ההסדרה תוכל לעזור לכם בחדות של ההסברה ובחדות של החינוך.

בדיוק, אבל יש עוד תופעה אחת, אדוני היושב ראש, שאותה אני רוצה להדגיש כאן, תופעה שאנחנו מאוד מאוד מחפשים את הדרך איך להיאבק בה, זאת הסיטואציה בה הצד השלישי במערכת החינוך, שהוא לא פחות חשוב מהמורים והתלמידים, שזה ההורים, והיתה לי הזדמנות גם לומר את זה ברדיו לא מזמן, שמאפשרים לעצמם ולילדיהם לקנות את הכלים האלה ולהשתמש בהם, בשעה שעל פי התקנות אסור להם להשתמש בזה. זאת תופעה נרחבת, שקיימת בכל רחבי הארץ, ואנחנו צריכים למצוא לזה את הפתרון.

יש לנו עוד כמה אנשים שארצה לשמוע, ולאחר מכן אבנר יתאר מה הולך להיות הלאה ומתי אנחנו מתכנסים לתקנות המלאות, מה שנקרא.

עורכת הדין רחלי הכהן, בקצרה.

אז אני רוצה רק להתייחס קודם כל לנתון שהביא אבנר ממשרד התחבורה. הוא ציין שלפחות מהנתונים שיש לנו מהלמ"ס ממאי 2016, רוב הקטינים שנפגעו בתאונות דרכים של אופניים חשמליים וקורקינטים היו מתחת לגיל 16. זה הנתון של הלמ"ס.

לגופו של עניין, גם אנחנו סבורים כמובן שיש צורך בהסדרה, היות שמדובר בכלי רכב לכל דבר ועניין; קל וחומר עם המעבר של כלים רבים לכביש, שזה מה שגם התייחס בדבריו נציג פורום ה-15. אנחנו חושבים שיש צורך לקבוע חובת רישוי, שכוללת לימוד תיאוריה ולימוד של הפעלת כלל הכלים כדי לא להגיע למצבים אותם תיארה גלית.

את מצטרפת לקואליציה כמעט מקיר לקיר בעניין הזה.

הדר ארדיטי, מנהל אכיפה עירונית, עיריית פתח תקווה, רצית להוסיף משהו? אני מבין שאצלכם התחילו לאכוף.

אצלנו מתחילים עכשיו בשלב של הפרסום, כבר יש חבר'ה שעברו את השלב של ההכשרה, עברו חמישה ועוד 15 יוצאים במהלך נובמבר, וזה משלים, אבל הנקודה שלי היא קצת שונה, ואליה פחות התייחסו.

אוקי, הצלחנו, תפסנו את החבר'ה על המדרכה, הורדנו את מי שצריך מהכביש, מה עושים עם כל אלה מגיל 12 עד 15, שזה גיל האחריות הפלילית? מה אנחנו עושים איתם? אני מוריד אותם לכביש? הרי אסור להם בכלל מלכתחילה לרכוב על המדרכה או על הכביש או על הכלי בכלל. אני מחרים את הכלי? מה אני עושה איתם? לתת דוחות אני יודע, זה בסדר, אני יודע לזהות את ההורים, אני יודע לזהות את הילד, אני יכול לתת, מה אני עושה הלאה איתם? זה משהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת.

על זה אתה גם יכול לתת דוח? זאת אומרת, אם אתה רואה ילד בן 12 שנוהג על כלי, שהוא רק מגיל 16?

אני רוצה לפרט פה מה החוק, החוק ונוהל היועץ קבעו את העניין הזה בצורה מאוד ברורה. יש נוהל אכיפה של היועץ. במצב כזה של שימוש אי חוקי, זה כמו ששוטר במשטרת התנועה נמצא באמצע כביש מספר 1 וילד בגיל 14 - -

ילד בן 10 נוהג.

- - אז ברור שזה לא רק דוח על זה שהוא שנסע, אלא חייבים להפסיק את העבירה. להפסיק את העבירה זה להוציא אותו משם, מחרימים את הרכב. בקטע הזה, הנוהל של היועץ המשפטי ובהכשרה שהפקחים יעברו, גם ידברו איתם על זה, יש הגדרה ברורה, חייבים להפסיק את העבירה.

זאת אומרת שהפקח יכול להחרים, יש כלי. זה לא נעים, אני לא מקנא באותו פקח במדרכה, שעומד סביב 1,000 ילדים שיצעקו לו. אולי פה מועצת התלמידים, אני פונה אליכם ומאתגר אתכם, שברגע שתתחיל האכיפה עכשיו של הפיקוח, צריכים לתת רוח גבית לאכיפה הזאת. שלא יקרה מצב, שהפקחים יעמדו מול ילדים שיציקו להם.

אבל בגלל זה אמרנו שאנחנו בעד הגברת האכיפה.

בסדר גמור, אני מאתגר אתכם עכשיו.

בדיוק לפני שבוע, ממש בסמוך לערב ראש השנה, משרד הפנים גם אישר את חוק העזר של עיריית תל אביב בתחום הזה של תפיסת הכלים, ולכן עכשיו כל העיריות האחרות יכולות לקחת את החוק הזה. הפצנו את החוק הזה לכל העיריות, ולכן במצב כזה חייבים להפסיק את העבירה.

מצוין, הבהרה מצוינת.

לשים אותו באחסון, ולהודיע אגב להורים – זה לפי נוהל היועץ, שחייבים למצוא את ההורים ולהודיע להם שיבואו לקחת את הכלי הזה משם והם צריכים לשלם אגרה נדמה לי של 120 שקלים.

קודם כל תעצור, תחרים, ואם יש להורים בעיה – שההורים ילכו לבית המשפט.

תודה רבה לך. ד"ר יעקב אדלר, אנשים באדום, בקצרה, תגיד מה שלא אמרו.

שלוש נקודות: אחת – צריכה להיות ביקורת על כל כלי שמכניסים לארץ. לא יתכן דבר כזה, שכל יום שני וחמישי ייווצר בעולם איזשהו כלי חדש, כביכול תחבורה כמו ההוברבורד, ויביאו את זה לארץ וימכרו את זה בכל החנויות. זה לא קיים במדינות האחרות באירופה. יש שם פיקוח על זה.

אגב, יש איזה תו תקן? משהו מסוכן?

הכול פרוץ.

אין כלום?

הכול פרוץ.

יש תקן, תו תקן רגיל, לא תקן תחבורתי פרופר.

רבותי, יש כלים שהם לא כלי תחבורה. הוברבורד לא הוגדר ככלי תחבורה.

אוקי, זאת הבעיה המרכזית.

את הדברים האלה לא צריך להכניס, כמו שלא מכניסים אקדחים ורובים אוטומטיים, וכך הלאה. יש על זה פיקוח, ולא יתכן שזה יקרה, כי אז אנחנו נשארים, כמו שאתה אמרת, עם 100,000 כלים כאלה ולא יודעים מה לעשות.

נכון, קודם מסדירים ואחר כך מכניסים.

דבר שני זה הנושא של שבילי האופניים. אני מציע לבדוק את העניין להקדיש חלק מהכביש הראשי מכל הכבישים לשבילי אופניים על ידי פס צהוב, כפי שיש היום לתחבורה ציבורית, כמו נת"צ. זה יקטין אמנם את רוחב הכביש למכוניות פרטיות, אבל אנחנו לא צריכים להיות מודאגים שהערים יתמלאו פחות מדי מרכב פרטי. להפך, אנחנו מעוניינים שאנשים ייסעו בתחבורה ציבורית, וככל שמגבילים את הכניסה של רכב פרטי, כך יגדל השימוש בתחבורה ציבורית. זה הנושא השני.

הנושא השלישי זה הקסדות. אני ישבתי כאן לפני כמה שנים, כשהשר גלעד ארדן היה יושב ראש ועדת הכלכלה, ודנו על הכנסת קסדות לכל רוכבי האופניים, אז לא היו אופניים חשמליים. ישבה פה חברת כנסת, שהתנגדה שיהיה בחוק שימוש בקסדות בשטח עירוני למבוגרים, והסיבה היתה שזה יקלקל לה את התסרוקת. אני לא צוחק, זה בדיוק מה שהיא אמרה, ואני אמרתי לה שהתסרוקת פחות חשובה מהגולגולת של בן אדם שיתרסק על המדרכה. לכן אני בעד שיהיה תיקון לחוק, שיהיה שימוש בקסדות גם בתוך הערים, גם למבוגרים, גם לנוער.

תודה רבה. דן קדרון, נכים למען נכים.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני רוצה לברך את יושב הראש, מנהלת הוועדה ואת כולם בשנה טובה ובחתימה טובה.

אני לא אגע ברישוי, כי נגענו בו. אני בקשר עם משפחה, שהבן שלהם בן 25 יצא להליכה, באו אופניים חשמליות, נכנסו בו מאחורה, הבן אדם הזה כבר ארבעה חודשים על כיסא גלגלים, אין לו ביטוח, אין לו ביטוח תאונות אישיות. האבא, כל חודש המשכורת שלו נמחקת בגלל הטיפולים.

וביטוח לאומי משלם מכיסו, מכיס הציבור.

כן, בוודאי.

בחוק שיהיה על הקסדות קודם כל חייבת להיות קסדה מלאה בלבד, ולא קסדת חצי. זה המקרה שקרה עם אבי כהן, קסדה מלאה בלבד. אני מסתובב עם משה בר, אנחנו מסתובבים בכל הארץ. אולי מלבד תל אביב שם ראיתי פה ושם פקח שמסתובב, אני לא ראיתי שום אכיפה בנושא.

נכון.

אני הייתי עד לתאונה קשה אצלי בשכונה לפני יומיים. אופניים חשמליים עם שני ילדים עברו באור אדום, הגיע רכב מצד שמאל בצומת רמות, שניהם היו שם מחוסרי הכרה.

עוד דבר שחייבים לעשות זה להפריד את האופניים מהתנועה. כמו שהיו המון תנועות עם הרכבות, אם אתם זוכרים, ואז הפרידו את המסילות מהכבישים, וזה מה שצריך לעשות. תקציב גדול מאוד לשבילי אופניים, להפריד את האופניים מהכבישים.

זה התשתיות.

אני מסתובב ורואה ששום דבר כמעט לא מתבצע. לצערי ולצערו של כל הציבור, אנחנו ממשיכים להיפגע, אנחנו הולכים לכיוון של 400 הרוגים. כולנו רוצים שתהיה שנה טובה, שנה מתוקה, בלי תאונות, ואני בטוח שהוועדה המכובדת הזאת בה אני משתתף מההתחלה, זאת הוועדה שתצליח להביא את האושר לכולנו. שנה טובה לכולכם.

עורכת דין יונית נחום, יצאה.

היא בקבוצה שלי, אני יכולה לדבר?

עכשיו כשאת מדברת יפה, כן.

אני בעונש...

את לא בעונש, את לקראת עונש, אבל עכשיו לא.

המורה, אפשר לדבר?

אני חושב שאת מדברת דברי טעם וזה בסדר, אבל כשאת מנחה את האירוע ואחר כך גם מגיבה, וכשאני מעיר לך ואת שואלת אם מותר לנשום, אני חושב שזה לא הוגן ולא פייר, בטח לאחד שעם סבלנות כמוני נותן לכולם לדבר עד הסוף, וזה לא הזמן לבקש סליחה, את לא צריכה.

חבר הכנסת, אני מאוד מכבדת אותך, אני פועלת גם - - -

עם כל הכבוד, יש פה עוד אנשים מהשטח. עוד קצת, וגם אני באתי מהשטח, גם אני חי בשטח, אוקי? שטח משוחרר לא מוחזר...שתי דקות בשבילך, ולאחר מכן לפני משרד התחבורה – אליהו יצחק. ממש בקצרה, כי אני חושב שחלק מהדברים שהתכוונת להגיד אמרו כבר כאן היום.

בטוח, יש לי רשימה ארוכה, חזרו על הכול, יש משהו שאנשים לא כל כך שמים לב. הבוקר נדרס באלנבי שוב הולך רגל, שעבר במעבר החציה.

ראיתי את המייל שלך.

הוא עבר במעבר החציה. אנחנו כל הזמן מדברים על המדרכות, אנחנו שוכחים את מעברי החציה, שהם מוקדי התאונות של הולכי הרגל.

נכון.

כשאנחנו עוברים את מעבר החציה, אנחנו עסוקים בבדיקה של המכוניות שלא תעלינה עלינו, וחלקן לא מאטות. מגיחים מבין המכוניות רוכבי החשמליים מכל הכיוונים ופוגעים בנו. זה מה שקרה הבוקר, וזאת לא פעם ראשונה.

כשאני ישבתי עם אלון שרף, ראש אגף הפיקוח של עיריית תל אביב, לגבי נוהל אכיפה, הוא אמר: חגית, אין לי סמכויות. אני גם מכירה את החוק, כי אני עסקתי בניסוח שלו.

איתן, אם אני זוכר מהוועדה שאישרה את זה, בנושא מעברי חציה כן היתה איזושהי סמכות. במעבר חציה יש סמכות.

זה חל על האופניים החשמליים, על הקורקינטים החשמליים, יש שם איזה לקונה. לקורקינטים חשמליים מותר.

אני גם ישבתי כמוהו בדיוק בחוק ומכירה אותו על בוריו. לפקחים יש סמכות לאכוף רכיבת אופניים רק בכיוון של החציה. אין להם סמכות אכיפה על אופניים שנוסעים על הכביש בניגוד לחציה שלנו, וזו הבעיה שלנו. כאן אנחנו נדרסים בתדירות שגוברת והולכת. לפקחים אין סמכויות, ומשטרת התנועה עם כל הכבוד לא נמצאת בדרכים עירוניות, בטח לא מספיק. אני בטוחה שהבקשה שלי כרגע לא בהוקוס פוקוס תתמלא.

יש לי בקשה שמשטרת ישראל תעביר לפקחי הרשויות את הסמכויות על אכיפה במעברי החציה, כשרוכבי החשמליים עוברים - - -

זה לא עובר בין משרדי ככה, זה כחלק ממכלול הדברים.

אני מעלה את הנושא הזה, כי כאן זאת סמכות שעדיין לא העבירו לפקחים.

אוקי, כחלק ממכלול הדברים. חגית, תודה רבה, שתהיה לך שנה טובה.

אליהו יצחק, פעיל חברתי, בקצרה. אם אני זוכר נכון, אתה תמיד יודע לתמצת.

כבוד היושב ראש, שמי יצחק אליהו, פעיל חברתי, מסתובב הרבה, הולך גם בסיירת הורים. כבוד היושב ראש, מחלה ארורה וקשה זה נושא האופניים. לצערי הרב, גם אלה שרוכבים על האופניים, לא עושים חשבון לא לזקנים, לא לעומדים בתחנה ולא לאף אחד.

אני זוכר בעודי ילד, כשהייתי צריך לרכוב על אופניים, לפני שאתה קונה את האופניים, דיבר על זה סגן ראש עיריית נתניה, הלכת לשלם כמה גרושים לקבל מספר בן שלוש ספרות על האופניים, דינמו, פנס קדמי, פנס אחורי, מדבקה על הכנף של האופניים וקפל"ד כפרס, איך שתרצו לקרוא לזה, העיקר מגן ראש.

אני לא רוצה להאריך בדיבורים, זאת סכנת נפשות. מה שכן אפשר לעשות בינתיים, עד שיחוקקו את החוקים, עד שידברו – אני השתתפתי במשרד להגנת הסביבה כנאמן ניקיון. ברגע שיש מספר לאופניים, אפשר לעשות נאמן בטיחות ולא לחכות לפקח. אני בעצמי כמה פעמים ראיתי שזורקים ציוד מהרכבים או בדלי סיגריות, צילמתי אותם. לא יתכן שרוכב אופניים על המדרכות, אם זה בבר אילן שחוצה כביש ברמזור אדום בין המכוניות, או שפוגע באיזה ילד שמחכה להסעה שלו, אני כמה פעמים עצרתי את האופניים ואמרתי לו: אדוני, תרד מהאופניים, תעבור.

אנחנו מתקרבים עכשיו ליום כיפורים, יום מחילה, ולצערי הרב כל אחד עושה מה שהוא מרגיש. אנחנו לא קובעים לאף אחד איך להתנהג, חג האופניים זה יום הכיפורים, ואתה יודע, כבוד היושב ראש, כמה נפגעים יש לנו אחרי כל נדרי בירידות.

אני רק יכול להזמין את כולם להתפלל בבית הכנסת ואולי לחסוך חיים.

הכול ברוח טובה.

אני מהנדס ורוב השנים עסקתי דווקא בבנייה, ורק בשנתיים האחרונות אני מתעסק בייבוא של אופנועים חשמליים עד מהירות 45 קמש. מתוך הלימוד ובאמת אכפת לי מה שקורה, הבנתי כמה דברים. אני מסכים אתו בהחלט, בתל אביב, גבעתיים, רמת גן ואולי בעוד ערים אחרות, מה המשמעות של תמא 38? פי שניים אנשים, עוד 2.5 קומות ועוד הקלות, אנחנו מכפילים את תל אביב במקום X – תהיה

ומופרדות, לא עם פס צהוב, עם בטונדה, לקחת רחוב, למשל אבן גבירול בתל אביב, לשים שם בטונדה ולהוריד את כל רוכבי האופניים. באבן גבירול עם אופניים, או ברחוב אחר עם אופניים לכביש?

הוא אמר אופנוע חשמלי, נכון? אתה לאופנוע החשמלי שלך יש מספר רישוי?

צהרים טובים, קוראים לי אילן שני, אני מהנדס, ורוב השנים עסקתי דווקא בבנייה. הייתי 30 שנה בבנייה ורק בשנתיים האחרונות התחלתי להתעסק בייבוא של אופנועים חשמליים עד מהירות 45 קמ"ש, זאת אומרת אופנועים עירוניים, לא אופנועים בין-עירוניים.

מתוך הלימוד שלי בשנתיים האחרונות, ובאמת אכפת לי ממה שקורה בכבישים, ממספר ההרוגים וכל הדברים האלה, הבנתי כמה דברים, וגם מתוך הנסיעות שלי בעולם. מה שהבחור שעכשיו עזב אמר, אני מסכים אתו בהחלט. מה שקורה בתל אביב, גבעתיים, רמת גן, רעננה, אולי זה יקרה בעוד ערים אחרות בארץ – תמ"א 38, מה המשמעות של תמ"א 38?

ציפוף.

זה פי שניים אנשים. אם יש בניין של שלוש קומות, מוסיפים שם עוד שתיים קומות ועוד הקלות, אנחנו מכפילים את תל אביב, כך שבמקום שתהיה X, היא תהיה X2. רמת גן, במקום שתהיה X, תהיה X2.

לכן אנחנו צריכים לעשות zoom out ולחשוב איך מטפלים במערכת התנועה הכללית בעיר. צריכים להבין, שיהיו יותר אנשים, תהיה יותר תנועה בעיר, וחייבים להקצות לאנשים האלה דרכי תנועה נפרדות ומופרדות – לא עם פס צהוב, עם בטונדה.

נכון.

לקחת פס ולקחת רכוב, למשל אבן גבירול בתל אביב, לקחת את המסלול הימני, לשים שם בטונדה ולהוריד את כל רוכבי האופניים. מה אתה חושב, שיש לי נכדה שאני רוצה שתרד לכביש באבן גבירול או ברחוב אחר עם אופניים לכביש?

ברשותך, אם אפשר שאלה. הוא נוגע בנקודה מאוד חשובה. הוא אמר אופנוע חשמלי. אתה, לאופנוע החשמלי שלך, יש מספר רישוי ורישיון?

הכול, עברתי תקן, אישור יבואן רשמי, יש לי ערבויות, הכול בסדר, הכול כחוק. דיברתי באופן כללי, מה הולך לקרות בארץ, כך שלא צריך להסתכל רק על השבילים היום.

באירופה בשנת 2013 שינו את הרישיון, את כל הרישיונות שינו באירופה. לפני שהם שינו אותם, הם עשו מחקרים עצומים. אם אתם תחפשו עכשיו באינטרנט, תראו רישיונות חדשים באירופה, אתם תראו כמה עבודות מחקר. אנחנו עיר, שמונה מיליון איש, אנחנו עיר. אירופה זה מאות מיליונים, בכל העולם זה דבר גדול. הם עשו מחקרים ועשו סטטיסטיקות, לא בדק את זה איזה מכון כזה או מכון אחר, אלא קיבלו שם סטטיסטיקות אין סופיות. הם קבעו סוגי רכבים, ויש שם את כל האינפורמציה הזאת. במקום שאנחנו נמציא, אפשר פשוט לקחת. לא רק שאפשר לקחת, אנחנו חייבים לקחת, כי מדינת ישראל חתומה על הסכמים עם האירופים. בשנת 49', בשנת 68' חתמנו על הסכמים בילטראליים.

אם אנחנו עם הרישיון הישראלי נוסעים עכשיו ליוון ורואים את כל היוונים נוסעים שם עם אופנועים בלי רישיון, לנו אסור לנסוע בלי רישיון, כי מה שכתוב בחוק היווני זה שאם במדינה שלנו אין לנו רישיון לטוסטוס כזה, גם ביוון אסור לנו לנסוע. העובדה שמשכירים לנו את האופנוע, זה לא אומר שמותר. לכן אני מציע בשורה התחתונה לאמץ את הדירקטיבה האירופית לפי החוק שהתחייבנו, שכל מה שיש ברישיון האירופי יהיה ברישיון הישראלי.

ברישיונות נהיגה שלנו עשו את זה.

ברכב יש את זה, אבל אנחנו לא מדברים על רכב.

באופניים הם חייבים תיאוריה והם חייבים קסדה, באופנועים – גם שהם עירוניים - גם מחייבים תיאוריה וקסדה. מי שיש לו רישיון פרטי, יכול לנהוג בטוסטוס בלי רישיון בנפרד.

אני לא צריך את חכמי העולם בשביל לומר את זה.

אני מהמשרד לביטחון פנים. נאמר פה משהו לא מדויק לגבי חוק שאנחנו כתבנו. לפקח יש סמכות לאכוף אופניים חשמליים על מעבר חציה, זה מופיע בחוק, בתוספת הראשונה לחוק. לגבי קורקינט חשמלי כיום יש לקונה בחוק, בתקנות. קורקינט חשמלי מותר בנסיעה במעבר חציה. משרד התחבורה אמור להגיש תקנות לוועדה – בשבועות הקרובים אני מניח – וברגע שזה יתוקן, אנחנו נוכל להכניס לחוק שלנו גם אפשרות של הפקח לאכוף קורקינט חשמלי.

מאה אחוז.

אבנר, הגענו אליך. קח את הזמן שלך, לא יותר מדי, אבל תן לנו כיוונים ותתייחס למה שאמרתי בתחילת דבריי לגבי רגולציה אחת רחבה, מפורטת.

אדוני היושב ראש, כמו שאמרתי, ועדת הכלכלה ב-29 בדצמבר 2015 אישרה הארכת הוראת השעה בנושא אופניים חשמליים. האריכו את הוראת השעה, ובתנאי שאנחנו נציג מסמך שהוגש לוועדת הכלכלה ב-29 בפברואר 2016 להסדרת תחומים, שהוועדה ביקשה שנתייחס אליהם, והמסמך אכן הוגש.

חלק מהנושאים שעלו שם היו העלאת הגיל מ-14 ל-16, ובאמת זה אושר לגבי אופניים חשמליים, הנושא של הקמפיין. ב-2016 הוקצה למעלה מחמישה מיליון שקל לקמפיין פרסומי רחב וגדול, גם חלוקת חוברות לאלה שרכשו את האופניים, כל מיני מבצעים שעשינו יחד עם הרשות הלאומית. כל הפעילות הזאת ב-2016 בוצעה בהתאם לבקשת הוועדה.

איפה היא בוצעה? אדם בא לרכוש, איפה? אצל היבואן הוא קיבל ערכה?

אם זה אצל היבואנים ואם זה אצל המוכרים.

זה הגיע לחנויות?

כשעשינו את כל מבצע האכיפה שלנו והגענו לאותם גורמים שעשו כל מיני דברים לא חוקיים כאלה ואחרים, זה פורסם. גם במהלך 2017, כמו שציינה מנכ"לית הרשות, הקמפיין הפרסומי בנושא אופניים חשמליים המשיך. זאת נקודה מאוד חשובה, כי זה חלק מתנאים משלימים להסדרת הנושא.

בנוסף, במסגרת התקנות היום, לדעתנו – וכמו שאתה יודע, אדוני היושב ראש – היום בתקנות נושא האופניים החשמליים מוסדר בפן של התקינה שלו. הוא אמור לעמוד בתקן ישראלי. גיל הרוכב זה מ-16 ומעלה. הנושא של ההספק, הנושא של המהירות, הנושא של תאורה, כל הדברים האלה מוסדרים בתקנות.

לוחית רישוי – תיגע בנקודה.

סליחה, לא הפרעתי לך, אני מבקש ממך אל תפריע לי.

תיגע בנקודה.

סליחה, עוד דקה אתה בחוץ, אני אומר לך את האמת. חבל, אתה אומר דברי טעם ואתה מאבד אותם אחר כך בחוסר טעם.

יש פה יושב ראש, שהוא ינחה, לא אתה. הכול מוסדר במסגרת התקנות מבחינתנו.

היתה בעיה בנושא הקסדות. בנושא הקסדות לגבי אופניים חשמליים וקורקינט לגבי דרך עירונית, זאת חקיקה שאנחנו נגיש בימים הקרובים בכל הליך החקיקה הראשית.

היא לא תקנות?

לא, זאת חקיקה ראשית.

במסגרת איזה חוק?

פקודת התעבורה, אנחנו הכנו את זה ובימים הקרובים אנחנו מתניעים את התהליך.

בנושא הוברבורד, גם כאן זה תיקון תקנת התעבורה שגם תוגש, אני מקווה אחרי החגים שתוגש לאישור הוועדה. אנחנו נעשה את כל המאמצים שיוגש כמה שיותר מהר.

מבחינת סימונים, דרך אגב, התקן הישראלי הוא תקן רשמי, והוא גם מחייב סימונים על האופניים. הוא מחייב סימונים על האופניים, ואפשר לומר אם תקני או לא תקני. נכון, כמו שחלק מהדוברים אמרו כאן, מקבלים את האופניים עם 25 קמ"ש ועושים כל מיני פעולות, אבל הן לא חוקיות. כמו שהוא רוכב על אופניים חשמליים שאסור לו בגיל 10, גם עושים כל מיני שינויים שהם לא חוקיים.

כמו שאמרתי, אופניים עד 25 קמ"ש, הדירקטיבה האירופית לא מתייחסת אליו כרכב שמחויב לעמוד בכל דרישות התקינה, קרי: רישיון רכב, רישיון נהיגה וכו'. זאת הדירקטיבה האירופית, כך אנחנו מאמצים את הדירקטיבה האירופית במדינת ישראל. זה המצב.

וזהו, לא יכול להיות שינוי?

אני תיכף אתייחס לכול. מבחינת הנושא של הביטוח, בשבוע הקרוב יתקיים דיון פנים ממשלתי, שבו גם יידון הנושא הזה, גם הנושא של הביטוח ונציג לכם את מצאי הדיון.

אבל איך יוכל להיות ביטוח, אם אין חובה?

אפשרי. כמו שנאמר, יש חברות שכן עושות ביטוח לאופניים חשמליים.

זה יהיה וולונטרי.

זה כן אפשרי, אדוני היושב ראש.

אבל זה יהיה וולונטרי.

גם בלי מספר רישוי ניתן לעשות ביטוח, אבל אני אהיה חכם יותר אחרי הדיון שיתקיים ונציג לך את הממצאים.

לפני שאני מגיע לנושא של הרישוי, כמו שנאמר כאן, בנושא האכיפה ישנו התיקון לגבי פיקוח הפקחים העירוניים, אבל כמו שנאמר פה גם על ידי נציג המשטרה, האכיפה היא באחריות משטרת ישראל, והם כן מבצעים אותה, לפחות בשנה האחרונה – יותר.

לגבי החנויות, משרד התחבורה אוכף את אותן חנויות שמקבלות מאתנו רישיון סחר. דרך אגב, אדוני היושב ראש, כל מה שאני אומר גם מופיע במסמך שהצגתי לך לפני כשבוע, ולגבי התשתיות, נציג לך - - -

אבל הסמכויות מלאות לגבי החנויות? כי יש דברים ששייכים לכלכלה ולא לך.

לגבי החנויות שמקבלות מאתנו רישיון סחר וחלקי חילוף, אנחנו יכולים לאכוף שם. אבל חנות, כמו שהוא מוכר את זה בסופר כזה או אחר או משהו דומה, זאת לא סמכותנו, הוא לא מקבל את האישור שלנו.

למה מאפשרים את זה?

השאלה האם אפשר להגיע לאיזושהי תובנה, ביחד עם משרד הכלכלה – כל אחד שומר על הסמכויות שלו, אבל יכול להיות שמאחר שמדובר פה בסופו של דבר בכלי תחבורה כזה או אחר, שהסמכויות יהיו שלכם הלאה.

אנחנו נבחן את הנושא הזה, גם הנושא של המוכרים שהציגו כאן.

בוודאי, כי המוכרים האלה – בעצם חנות אחת בשליטה שלכם, אז משרד הכלכלה ילך לבדוק פג תוקף של הבמבה, אז יבדוק גם את האופניים.

כשמוכרים את זה בסופר - - -

הבנתי. אני מבין כשמדברים לאט.

לגבי הנושא של החינוך, כמו שאמר מקס, נעשה הרבה בשנתיים האחרונות, ועכשיו עם ההשלמה שהציגה פה המנכ"לית לגבי החינוך התעבורתי, אני מקווה שזה מתחיל ב-2018-2017, זה ייתן עוד דחיפה בנושא של הכרת הרישוי מבחינת הרוכב על האופניים.

לגבי התשתיות בשבילי האופניים, כמו שאמרתי כאן, אבל תקבלו מסמך מפורט על הנושא של הפעילות שלנו בנושא התשתיות בשבילי אופניים, ישנה פעילות ענפה וגדולה. יש חלק שכן מכירים את פרויקט אופני דן בתל אביב. למעלה מ-200 קילומטר אמורים להיות מרושתים עם שבילי אופניים, כך שתהיה גישה בין בני ברק - - -

יש שביל אופניים, שאני עשיתי אותו בבני ברק על גדות הירקון מה שנקרא, ואין המשך לפתח תקווה.

אבל כאן המטרה של הפרויקט הזה – שאנחנו נציג לכם אותו בכתב, ואתם תראו את כל הפרויקט גם מבחינת לוחות זמנים וגם תקציב.

האם יש איזושהי גם התייחסות לרשויות יותר חלשות, שבהן יש צורך לדבר הזה? כי רשויות גדולות כמו תל אביב בסך הכול מקדמות את הדברים האלה. יכול להיות שהיה צריך להגיע עם משרד הפנים לאיזשהו דבר מהסוג הזה, כדי לעודד רשויות, כי אם ראש עיר נמצא באיזושהי דילמה אם להקים כרגע כיכר, רמזור או צומת מרומזר, הוא יעשה את זה ולא יסלול שביל אופניים, כי אין לו יותר תקציב. עירייה יותר עשירה, יכולה להרשות לעצמה.

בנוגע לנושא התשתיות של שבילי האופניים, משרד התחבורה מפרסם בכל שנה קול קורא לרשויות המקומיות להשתתפות בפרויקטים תחבורתיים עירונים. חלק מהפרויקטים הם בנושא בטיחות, כפי שציינת, חלק מהפרויקטים הם שבילי אופניים. כל הרשויות מגישות או יכולות להגיש פרויקטים של תשתית שבילי אופניים. לצערנו עדיין ההיענות היא לא גבוהה כמו שהיינו מצפים.

אז אני אומר לך את הפסיכולוגיה של ראשי רשויות אני יודע, כי אני הייתי על ספת המטופלים בתור ראש עיר. אם אני הייתי צריך להחליט, האם אני הולך כרגע לרמזר צומת או להתחיל שביל אופניים, שאת יודעת שאלה פרויקטים שצריכים גם להיות מקושרים, זאת אומרת אתה לא יכול לסול רק 100 מטר ובזה לפתור את הבעיה, אז ראשי רשויות עומדים בדילמה הזאת, אם לעשות את זה או לא.

יש לזה עוד סיבות, אנחנו כבר דיברנו על זה בעבר. יש לזה עוד סיבות. קודם כל לקבל את הכספים האלה זה ויה דולורוזה בלתי רגילה. קשה מאוד לרוב הרשויות, גם קשה מאוד להגיש תכניות כאלה.

דווקא לשבילי אופניים?

מצטייר פה כאילו יש איזה כמויות כסף, והעיריות רק צריכות להושיט יד ולקחת.

עיריות מושיטות יד ולוקחות.

היו לנו על דיונים בעבר.

בקטע הזה אני מייצג עכשיו את הרשויות המקומיות, יש לי ניסיון. אני רק אומר נקודה אחת למחשבה, ויכול להיות שעם משרד הפנים ביחד, אולי בתקציבי הפיתוח, אני לא יודע, באיזושהי צורה, לעשות איזשהו סקר לגבי רשויות בהן יש צורך, אבל הרשויות האלה הן במצב סוציואקונומי נמוך, אין להן אפשרויות, והן גם יבחרו לבנות איזושהי כיכר, כי זה גם נותן להן על הדרך גם נוי, ועכשיו ערב בחירות אז תראי שיצוצו הרבה כיכרות על חשבון משרד התחבורה.

אם תהיה חובה מסוימת של עד 20%, 30% מהתקציב שילך לסלילה של שבילי אופניים או דברים מהסוג הזה, ינצלו את זה. אם לא תהיה, הרשויות החלשות לא ינצלו. זה לתשומת לבכם.

רשויות חלשות, גם הן מגישות ומשתתפות, והכול במצ'ינג, ואני רוצה לציין שגם חלק מהרשויות לא מגישות בקשות, כי לפעמים שבילי האופניים באים על חשבון מיסעה או חניות, וזה גם החלטות אמיצות של רשויות מקומיות.

נכון, אני מסכים. אבנר, אתה לקראת החלק החשוב באירוע.

אני השארתי את זה לסוף. עלה פה נושא של אחרות הורית. אי אפשר לנתק את זה, זאת נקודה מאוד חשובה, אי אפשר להטיל הכול על הרשות, על הרגולציה, יש כאן אחריות הורית.

אין ספק.

לפני למעלה מחודש היתה תכנית בטלוויזיה וראיתם שם כאלה מתחת לגיל 16, שרכשו וההורים אפילו ידעו את זה.

אתה יודע שלפעמים להורה אחריות הורית זה דרך הארנקץ אם הם ייקנסו ויקבלו פעם ופעמיים קנסות, זה יתחיל לעלות להם ביוקר המשחק של הילד שלהם.

אבל באיזשהו מקום אי אפשר להתעלם מזה.

ברור, אבל האחריות של הרגולטור זה גם לעורר את האחריות של האחרים.

כן. יש לנו גם צוות עבודה שבודק ובוחן – כמו שאמרת אדוני היושב ראש, משנה לשנה נכנסים סוגים נוספים של כלים, בהתאם להתפתחות הטכנולוגית. ישנו צוות עבודה שכרגע דן בכל הכלים שקיימים היום, כדי לקבוע את תהליך האישור שלהם. אני מקווה שיסיימו את העבודה בחודשיים הקרובים. זאת המון עבודה, זה צוות בין-משרדי, שכולל גם את המשטרה, גם את המשרד שלנו ועוד גורמים נוספים.

אנחנו יודעים ארבעה מאפיינים גדולים, בתוכם יש סוגים. לצורך מה האפיונים האלה שאתה עושה?

בסוף גם נצטרך לתקן את התקנות, בהתאם לסוג, היכן ייסע, מיקום התנועה שלו.

אם זה סגווי, זה נוסע איפה שהסגווי.

אנחנו לוקחים את כל הכלים האלה – אגב, יש עוד אחד חמישי שלא דיברנו עליו, רכבים תפעוליים – וביחד מנסים להבין את הרציונל, למשל מה שמשפיע מאוד על היפגעות זה מסה ומהירות, המשקל והמהירות, אז לצורך העניין אנחנו בוחנים כל כלי מה הוא יכול לייצר ברמת העוצמה, כדי להבין באיזה מרחב הוא יכול לנסוע.

יש כלים שיכול להיות שנגדיר שהם רק במגרשי המשחקים, או שנמצא איזושהי הגדרה, שהם לא עולים לא על כביש ולא על מדרכה, כי כל יום נולד כלי חדש. אנחנו רוצים למצוא משהו גנרי שיאפיין את כל המשפחות, לכן מינינו צוות בין-משרדי.

אגב, יש כלים שאתם עוצרים מלייבא? מגיעות בקשות ואתם לא נותנים לייבא?

כן, הוברבורד עצרנו אותו קרוב לשנתיים מייבוא.

איך אישרתם אותו? איך בסוף אישרתם אותו? למה? אבל למה ההוברבורד של הילדים? איך זה מאושר? זה פשוט ליקוי. זה פשוט ליקוי.

כי זה בא משיקולים אחרים, זה בכלל לא עבר לדעתי דרך משרד התחבורה.

ליקוי.

אותם יבואנים הלבישו את ההוברבורד על הרכינוע, ובעצם הוכיחו שהתקנה אחד לאחד מתאימה - - -

חור בהגנה. חור בהגנה.

טעות.

אני רוצה לומר עוד איזושהי תובנה לפחות מהדיון הזה וגם מהדיון לפני. ישנה רגולציה, ישנה הסדרה, אבל אין אכיפה מספיקה, כלומר אנחנו כל הזמן מוסיפים עוד תיקון, עוד תקנה, עוד נוהל, אבל אין מספיק אכיפה בכלל הגופים.

אנחנו רוצים לבקש רישוי ורישום לרכב הזה. עד עכשיו גם אין לי אכיפה על המצב הקיים היום, עכשיו אני בא להוסיף עוד דרישה, שגם עליה לא תהיה אכיפה, למה אדוני היושב ראש?

אתה טועה, כי אחת הסיבות שאומרים שקשה לעשות אכיפה זה בגלל שאין רישום ואין רישוי. אם היה משהו מזהה, מספר, או אתה יודע מה? לא מספר כי זה מפחיד אתכם כי זה כמו רכב ומספר צהוב – ציור, לא יודע מה, משהו מזהה שנותן לאופניים האלה או לכלי הזה שם וכתובת. אכיפה בסוף מגיעה לאנשים, היא לא יכולה להגיע לברזלים, היא מגיעה לאנשים בסוף. אני אומר שזאת ביצה ותרנגולת.

העמדה שלנו, כפי שהוצגה גם במסמך שהוגש אליך, שבעת הזו יש קושי לחייב אופניים ברישוי, שזה כולל לא רק את המספר, כי זה כל התהליך של רישוי שנתי, של העברת בעלות, אתה צריך להגיע למקום לבצע את זה. כל האופרציה הזאת בעת הזאת לא ניתנת לביצוע; מה עוד שגם הדירקטיבה האירופית לא מחייבת את זה – לא רישוי ולא רישום של האופניים.

אנחנו חושבים שהגברת האכיפה, יחד עם ההסברה, יהיו צעד משלים לשיפור המצב. את התיקונים נעשה עם הקסדות, אבל לעת הזאת זה קושי מאוד מאוד גדול – זאת העמדה של משרדנו.

לפני הסיכום, אני רוצה לשאול שאלה ורוצה לשמוע את התשובה שלך. החשש שלי שאתם כל הזמן מדברים על משהו דרקוני, רישוי – נתת דוגמה שנתי. מי אמר שצריך שנתי? יכול להיות שבסוג כזה זה יהיה אחת לחמש שנים או משהו בסוג הזה.

אנשים יודעים שאם אתה קונה מכונת גילוח, אף אחד לא ביקש ממך שום דבר, מה הכי הרבה יכול לקרות? תישרט, אבל כשאתה קונה מכשיר אחר ואתה מקבל 1,000 הוראות, אתה מבין שיש בו משהו אחר. זה גם יעזור לאכיפה, השאלה האם נעשתה עבודה? אם אני הייתי משרד ממשלתי, אולי גם הייתי אומר למה אני צריך להתחיל עם רישיונות, ניירת, לפתוח לשכות חדשות. זה לא חייב להיות ככה, זה יכול להיעשות בדואר בצורה כזאת או אחרת. קחו רגע צוות חשיבה, בדיוק ברחה לי רחלי אבל השאירה אותך, זה בסדר. תקימו צוות חשיבה כדי למצוא משהו קרוב לרישיון באופן מוחלט. אני בטוח שאפשר למצוא את הדרך, כי זו השפה שאנחנו מבינים. הורה מבין שאם יש רישיון על השם של הבן שלו, אם יש רישיון על שמו, הוא מבין שיש לו אחריות הורית. דיברת על אחריות הורית? ככה אנחנו מבינים אחריות הורית, מה לעשות?

הם פשוט טועים בהיקש הזה לאירופה.

עזוב אותי, לא מעניין אותי אירופה, היינו באירופה יותר מדי זמן. היינו מספיק באירופה.

אז אולי תעשו את זה עם הרשות, כמו שהיה לפני 30 שנה. מצוין, תעשו את זה אתם.

אבנר, אני גם אפנה לשר בעניין הזה – לא כתלונה, הפוך, כדי לתת רוח גבית.

אני מציג את עמדת השר.

אני יודע שזאת העמדה שלכם, אנחנו מכירים את העמדה הזאת. לדעתי העמדה הזאת היא קיבעון מסוים מחשש לעודף רגולציה, שזה נכון בהרבה דברים. אפשר לעשות דבר קטן וחכם – משהו קטן, חכם ונכון, עם שיתוף פעולה. אתה יודע, כבר זרקת משהו, אמרת רשויות, אולי אפשר לעשות את זה בשיתוף הרשויות.

אני מרים את הכפפה, אפשר לעשות את זה יחד עם הרשויות.

ואני מוכן להתנדב ולתת מהידע שלי כדי לעזור להם לחשוב מחוץ לקופסה.

אנחנו חושבים מחוץ לקופסה, אתה לא חושב נראה לי.

אתם עושים את זה ואתם מאשימים.

הוא רק מאשים מתחילת הדיון.

אני מדבר אליו לא בצורה של האשמה, כי אני יודע את הדברים הגדולים והחשובים שהם עושים, אנחנו מלווים פה את הדברים. לפעמים אומרים דברים – אני יכול לקחת דוגמה מהעבר שלי, שאמרו שבבני ברק יהיו מגדלי תעסוקה ויהיה אזור תעסוקה, לא העלו את זה בכלל, כי מי חלם שמנהטן תהיה בבני ברק דווקא? תיסע לבני ברק ותראה מה מחזיק היום את העיר, איזה מגדלים צומחים שם יום אחרי יום. צריך לצאת מהקיבעון. אתם נמצאים בו, בגלל שאתם חוששים שזה הולך להיות משהו דרקוני כמו רישוי, כי הרישוי בארץ הוא דרקוני מאוד. כאן חייב להיות איזשהו שיתוף פעולה בין המשווקים של החנויות לבין הרשויות המקומיות לבין משרד התחבורה ונושא החינוך והרישוי, איזשהו רישוי. ההסברה שאתה מחלק בחנויות, אני לא יודע אם היא מגיעה, דוחפים את זה בארגז, אף אחד לא רואה את זה.

אין.

אני אומר לך בלי שקניתי רכינוע אחד, בבני ברק העסק הזה עוד לא תפס, מי רואה את זה? מי קורא? איזה טקס קבלה רשמי, משהו שהילד גם ירגיש אחריות שקיבל משהו או ההורים וכו' – אין.

זה לא יקרה רק עם תקנות ואכיפה, זה יקרה כשאנשים יבינו שיש להם בידיים כלי מסוכן, וכלי מסוכן צריך רישיון, כזה או אחר. רישיון קטן, רישיון עגול, רישיון שיחולק ברשויות המקומיות, שיעשו את זה בפיקוח, אוקי? שיבואו להדרכות בפיקוח. בואו נחשוב על משהו מחוץ לקופסה, כי אני אומר לך שהדבר הזה לא יחזיק הרבה זמן שאי אפשר וזאת עמדת המשרד וזאת עמדת המשרד.

אתה עכשיו מוסיף עוד משהו לוועדה הקרובה ולדצמבר, וזה מצוין. כל הזמן אנחנו סותמים חורים, וזה טוב, כי לפעמים אתה משמר את זה, אבל אנחנו צריכים לקבל מדיניות ברורה, שמתחילה מהרישוי עד לפיקוח, בשתי הקצוות הללו, על הכול, עם ההגדרות הברורות של כלי רכב כאלה שאולי היום לא קיימים. למשל, אהבתי מאוד את הרעיון, שזה ייאסר לגמרי מלבד מגרשי משחקים. זה גם דבר שאתה יכול לעשות.

אני פונה למשרד התחבורה, פונה לשר, פונה למנכ"לית ואליך, ואומר שאתם עושים עבודת קודש ועבודה מצוינת, ואני בטוח שתביאו בזמן את הדברים האלה. אבל אני אומר עוד פעם, לקחת חודש, חודשיים, לא צריך יותר, לגבש מדיניות. תעשו לי טובה, אל תסתכלו מה קורה באירופה. תעשו לי טובה, אין לנו תרבות של אירופה בהרבה דברים, אין לנו גם את זה. בואו נחשוב לפי הילדים שלנו, לפי האנשים שאתה רואה ברחוב כשאתה חוזר בדרך מהעבודה.

תכינו תקנות מלאות, עם התייחסות לכול, לסגור את כל הפרצות של הקסדה ושל 13 קמ"ש כאן ו-15 קמ"ש שם. תחשבו כחלק משלים על איזשהו הליך רישויי והליך הדרכתי חובה. ממילא יהיה גם ביטוח, ממילא כל הצרות שלנו ייכנסו לעניין הזה, והצרה היחידה תהיה שיהיו כמה פקידים שיצטרכו לעבוד קצת יותר קשה, אבל על הצרה הזאת אפשר להתגבר.

אני אומר לך עוד פעם, שאני אמליץ לאיתן יושב ראש הוועדה לא להסתפק רק בתיקונים נקודתיים, אלא לבקש פעם אחת ולתמיד הסתכלות רחבה, שמולבשים עליה גם התקנות, גם מה שקשור למשרד הכלכלה – ואם צריך לעבור ממשרד הכלכלה, זה יעבור למשרד התחבורה תחת אחריותכם – כמו שיש שיתוף פעולה מצוין מול הרשויות, שייבחן בחודשים הקרובים. אגב, אני רוצה עוד ישיבה בעוד כמה חודשים לראות את בחינתו בפועל. אני אמליץ ליושב ראש הוועדה, הוא הסוברני להחליט בעניין הזה בסופו של דבר, לא להסתפק בתקנות הקטנות – אלא רק דברים כמובן של פיקוח נפש – אלא לחייב אתכם להוציא מחוץ לקופסה, לשבת שבוע באיזשהו מקום אחר, לא בתוך המשרד, עם צוות חשיבה, עם אנשי מקצוע, ולבוא עם תכנית כוללת, לא גדולה, לא גרנדיוזית, לא 1,000 טפסים, איזשהו רישוי כזה או אחר שממנו יצמח הכול – יצמחו הביטוח, יצמחו האכיפה. אבנר, זה יחייב את האכיפה. היום זה לא מחייב אכיפה, כי המשרדים האחרים לא יודעים להתייחס לזה, הם לא יודעים עם מי הם מתעסקים, מתעסקים עם הילד, מתעסקים עם האבא, עם גדול, עם קטן; ואתה יודע מה זה עבודה של פקח, שגם אין לו זיהוי: לך תביא תעודת זהות, אל תביא תעודת זהות. אצלי פקחים היו שוברים את הפיקות של הברכיים בגלל הדברים הללו, והלב שלהם היה נקרע להביא משטרה כדי לזהות רק תעודת זהות. אם יש לך רישוי, אתה יודע לזהות את זה שיהיה על הרכב עצמו, או על הכלי עצמו או באיזושהי צורה של ברקוד כזה או אחר. תצאו מחוץ לקופסה, תחשבו על הדבר הזה. אני אומר את זה באהבה, לא חלילה בביקורת.

אפליקציה פשוטה שכל אחד מחויב לעשות בעצמו.

אני מבקש שיהיה אצלכם דיון בעניין הזה. אני מוכן לבוא לדיון כזה, או לבקש דיון אצל השר, לחשוב על שינוי הגישה. אל תבטיחו, אל תצאו בכותרות בעיתונים, אבל תחשבו, תעשו עוד פעם חשיבה בעניין הזה. אני צריך לתאם כמובן עם יושב ראש ועדת הכלכלה את הגישה שלנו בעניין הזה. אני חושב שאנחנו צריכים להציג את זה כדרישה אולטימטיבית שלנו, בצורה כזו או אחרת, בכלים שיש לנו.

הוועדה קוראת לרשויות המקומיות להמשיך את התהליך, לסיים את התהליך של הכשרת הפקחים העירוניים, שיעזרו באכיפה למשטרה ולזרז את התהליך הזה בכל הארץ. גם את הנקודה הזאת תבדקו לגבי רשויות חדשות.

לסיכום, משטרת ישראל צריכה גם להיערך למשאבים נוספים עד כמה שאפשר, אבל גם לדעת לנצל את המשאבים, שבעצם היום מתייתרים במידה מסוימת. באותן רשויות שבהן יהיה כוח שיטור נוסף, הוא בעצם מכפיל כוח בשבילכם, הכוח הזה אמור להגיע לכבישים, לאותם מקומות שלפקחים אין סמכות. אני קורא למשטרה להיערך לעניין הזה. באחת הישיבות הבאות ננסה לבקש גם דוח בעניין הזה.

אני מודה לכולם על הסבלנות, אני מודה לעצמי גם על הסבלנות. גמר חתימה טובה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:22.