הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 236

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"ב באב התשע"ז (14 באוגוסט 2017), שעה 10:00

אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק לנוכח סמים, אלכוהול והימורים בקרב בני נוער עולים ובני עולים - דיון חירום.

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

המדען הראשי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, המשרד לביטחון פנים - פרופ' יוסי הראל-פיש

ראש אגף אכיפה וחקיקה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, המשרד לביטחון פנים - אתי כהנא

ראש תחום עולים פנימיות, המשרד לביטחון פנים - אילני אבבה קמפינו

ראש תחום ייעוץ וחקיקה, חט' תביעות, משטרת ישראל - רפ"ק ורד בלוך

ר' חוליית בילוש ארצי, משטרת ישראל - רפ"ק אבי אדי

מנהלת תחום, התוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה - סיון גולדשטיין-הבר

מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - חנה אמסלם

מרכזת בכירה על אלכוהול והתנהגות ממכרת, משרד הבריאות - קרן גולדמן

עו"ס ארצית רווחה, משרד העלייה והקליטה - יפה וולמן

מנהלת היחידה למניעת סמים ואלכוהול, משרד החינוך - קרן רוט איטח

ממונה על ארגון הלימודים באגף קליטת עולים, משרד החינוך - רויטל דותן

מנהל הרשות למניעת אלימות סמים ואלכוהול, עיריית ראשון לציון - חיים דוד בן שושן

מנהלת אגף לטיפול וקידום נוער וצעירים, עיריית ראשון לציון - גילה בן בסט

מנהלת אגף הקליטה, עיריית ראשון לציון - טל טשורני

מנכ"לית עמותת אלי"ס - אימהות למען ילדים בסיכון - אירינה לוית

מנהל קשרי חוץ, עמותת אדיר – עולים חדשים מצרפת - יעקב ברגיל

רכזת תוכניות אזור צפון, הקרן לידידות - רחל מולר

מנכ"ל, הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל - רוני אקלה

יושב-ראש ומייסד, Keep olim in Israel - צביקה גרייבר

עמותת "תנו יד לחירש ונכים למען נכים" - דן קדרון

"פרופסור של החיים", פעיל חברתי - בני פרץ

נציג תושבים, רמת אליהו - מלקאמו אספה

נציג תושבים, רמת אליהו - מנגסטו אסרס

נציג תושבים, רמת אליהו - איאנאו טרפה

דנה גורדון שושני

טלי רם

אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק לנוכח סמים, אלכוהול והימורים בקרב בני נוער עולים ובני עולים - דיון חירום

בוקר טוב לכולם. יש אנשים בדרך, אנחנו נתחיל. תודה שהגעתם. הנושא שאנחנו הולכים לדון בו היום: אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק לנוכח סמים, אלכוהול והימורים בקרב בני נוער עולים ובני עולים, דיון חירום שהזמנו מכיוון שהיו פניות בשטח וגם הייתי בשטח, נפגשתי עם ההורים ושמעתי דברים שקשה להאמין שקורים במדינת ישראל, בחברה הישראלית, שהילדים או הנוער, לוקחים אותם בני ערובה וההורים נאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים, ואם לא, הם יהרגו את הבנים, את הצעירים.

זה היה מאוד מאוד קשה לשמוע הורים שסיפרו לי בבכי. הייתי בכינוס של ההורים ברמת אליהו, בראשון לציון, וקשה מאוד לשמוע את הדברים האלה, כשאנחנו יודעים שיש חוק וסדר ואיך דבר כזה יכול לקרות. הורה עומד ואומר, אני נאלצתי לשלם 50,000 שקלים כי אם לא, אמרו לי, תמצא את הגופה של הבן שלך. לא הייתה לי אפשרות, שילמתי, וכך אחרים גם אמרו.

אני לא יכולתי לדחות את הנושא הזה עד המושב הבא כשאני שמעתי את הדברים האלה לפני שבוע, ולכן נאלצנו לקיים את הדיון הזה בפגרה כדיון חירום על מנת לשמוע את מערכת אכיפת החוק, איך אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה. ולכן, זה חשוב לי באמת לשמוע ולמצוא פתרון ביחד איך אנחנו נותנים הגנה למשפחות האלה, להורים האלה.

זה הנושא. יש כמה אנשים שהם בדרך וכבר אני יודע שגם קשה להם לספר, הם מפחדים גם מנקמה. הם אומרים, יהיה לנו קשה להגיד את זה כי אז ינקמו בנו, וככה עד כדי כך אנשים דיברו. אז לכן יש לנו את כל המערכת של המדינה, של רשויות אכיפת החוק ואנחנו רוצים לשמוע ולדון איך אנחנו מתמודדים עם המציאות.

אני יודע, זה לא רק בראשון לציון, ברמת אליהו. גם בשכונות או בערים מסוימות פנו אלינו בבעיות האלה. יכול להיות, בגלל שעכשיו זה החופש הגדול ויכול להיות שהיו תוכניות שהנוער היה עסוק בהן והיה מוגן, והתוכניות האלה יכול להיות נסגרו, יכול להיות שהמצב החריף. אני רוצה לשמוע מכל נציגי המשרדים.

רציתי שגם אנשים יספרו, אומנם הם בכניסה, אבל אני רוצה לשמוע. פרופ' הראל, אתה רוצה לתת לנו נתונים בנושא הזה?

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לתת את תמונת המצב העדכנית ביותר שיש לנו לגבי שימוש מופרז באלכוהול ובסמים בקרב האוכלוסייה בכלל, ובקבוצות האוכלוסייה של הנוער והמבוגרים יוצאי הקהילה האתיופית, כי יש שם גם חדשות טובות, לא הכול חדשות רעות ואני חושב שחשוב לציין את זה וחשוב ללמוד גם מהצלחות, לא רק מהמצב הקשה.

האמת היא שבאופן די רציף מתחילת העשור הקודם ראינו כל הזמן שמקרב יוצאי הקהילה האתיופית, מקרב בני הנוער והצעירים וגם בקרב המבוגרים, התופעה של צריכת חומרים ממכרים היא תופעה בשיעורים יחסית גבוהים יותר מאשר באוכלוסייה הכללית וקבוצות אוכלוסייה אחרות. ובאמת לפני מספר שנים, אחרי דיונים רבים, גם כחלק מהתוכנית הלאומית בנושא של מאבק באלכוהול וגם התוכניות האחרות של המשרדים השונים השותפים לנו ושל הרשות הלאומית למלחמה בסמים, שהכניסה מאמצים רבים של גיוס גם מתאמים ומנחים מקרב העדה להתחיל לעבוד באותן רשויות מקומיות שיש ריכוזים גבוהים, בחלק מהדברים ראינו גם שיפור, אפילו הייתי אומר שיפור מאוד משמעותי בשנים האחרונות, ואת זה אני רוצה לציין.

אני אדבר קודם על בני נוער, וכשאני מדבר על בני נוער כרגע אני מדבר על הממצאים מהסקר הלאומי של מדינת ישראל שזה חלק מהסקר הבין-לאומי של ארגון הבריאות העולמי. ניתחנו את המגמות של שתייה בעייתית של אלכוהול בקרב האוכלוסייה של יוצאי הקהילה האתיופית וגם קבוצות אחרות, כאשר יש שני מדדים מרכזיים שאנחנו משתמשים בהם ברמה הבין-לאומית כדי לדבר על שתייה בעייתית בקרב בני נוער. מדד אחד נקרא בלעז Binge Drinking, שתיית אביסה, זו שתייה של חמש מנות משקה או יותר באירוע אחד תוך כמה שעות, התנהגות שמכניסה לתוך מערכת הדם כמות גדולה מאוד של אלכוהול ופוגעת בצורה מאוד משמעותית גם במערכת השיפוטית, בתהליך קבלת החלטות וכמובן גם במערכת המוטורית, וזו נחשבת להתנהגות המסוכנת ביותר בתחום האלכוהול בקרב אנשים צעירים ובני נוער כי זה מעמיד אותם בסיכון גבוה לשורה ארוכה של היפגעויות.

האחוז של בני הנוער בכיתות ו' עד י"ב שלמשל בשנת 2010, כשהתחלנו לעבוד, עסקו בזה היה אחוז מאוד גבוה והוא היה אחוז הרבה-הרבה יותר גבוה מאשר באוכלוסייה הכללית הישראלית, או היהודית אם תרצה. בשנים 2014–2015, כשעשינו את הסקר האחרון על המדגם המייצג הארצי ראינו שיש ירידה מאוד דרמטית בשיעור השתייה הבעייתית הזאת, השתייה המופרזת של אלכוהול בקרב יוצאי הקהילה האתיופית, הנוער, עד כדי כך שזה הגיע ל-15%, כאשר באוכלוסייה היהודית הכללית, אלה שאינם מוגדרים כעולים או בני עולים, השיעור בקרבם היה 17%, כלומר הם אפילו היו טיפה יותר נמוכים מהאוכלוסייה הזו.

החדשות הטובות ביותר שם זה שב-2010 ראינו שיש בעיה רצינית מאוד דווקא עם הדור השני. במקום שהדור השני, המצב שלו יהיה יותר טוב מהדור הראשון – ואגב, הגדרה, דור ראשון זה אלה שהילדים, הם בעצמם נולדו בחו"ל ודור שני זה אלה שכבר נולדו בארץ להורים שהגיעו מאתיופיה – המצב שלהם היה יותר חמור, בזמן שבקבוצות עולים אחרות, בדור השני ראינו שיפור והטבה וזה מה שהדליק אצלנו הרבה נורות אדומות בזמנו, כאשר הבנו שמשהו שאנחנו עושים לא עובד או שלא עושים משהו שכן עובד, ודווקא הדור השני שהיה אמור להשתפר, הולך ומחמיר.

בסקר האחרון ראינו שדווקא בדור השני יש שיפור מאוד דרמטי, כלומר שם הייתה ירידה מאוד גדולה וכנראה שהעבודה שנעשתה בשטח עם בני הנוער במערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, בעבודה המשותפת של כל משרדי הממשלה והנציגים שלהם בתוך הרשויות המקומיות, כנראה משהו בתחום הזה עבד יפה וצריך ללמוד מההצלחה הזאת ולשכפל אותה.

אותו דבר לגבי המדד השני שאנחנו משתמשים בו ברמה הבין-לאומית, וזה מדד ההשתכרות אי פעם – יש הגדרה של השתכרות. שוב, התנהגות מאוד מסוכנת, וגם שם ראינו שהמדד של ההשתכרות אי פעם ירד. ממעל 20 ומשהו אחוזים הוא ירד ל-15%, כאשר באוכלוסייה הכללית זה 20%. כלומר, גם שם דווקא יוצאי הקהילה האתיופית, המצב שלהם היה אפילו יותר טוב מהקהילה הכללית בנושא של ההשתכרות. אלה החדשות הטובות.

כשהסתכלנו, ממש בחודשים האחרונים יצאנו מהשדה עם הסקר של המבוגרים, שזה מגיל 18 עד 65, ושם עשינו דגימה נרחבת לאוכלוסייה של יוצאי הקהילה כדי שתהיה לנו יכולת להסתכל יותר בפירוט, ושם מצאנו שלמשל בנושא של שתיית אביסה, אותן חמש מנות משקה או יותר, האחוז בקרב המבוגרים יוצאי הקהילה זה בסביבות 9%, בזמן שבקהילה הכללית זה 6%, כלומר שם התופעה הזאת יותר חמורה. זה נושא של מסיבות. אצל מבוגרים זה פחות שכיח. מה ששכיח באוכלוסיות בוגרות זה הנושא של שתיית אלכוהול שהולכת לכיוון של אלכוהוליזם, כלומר של התמכרות לאלכוהול ושימוש בטיפה המרה כדי להתמודד עם מצוקות, ולכן אנחנו אצל מבוגרים מסתכלים יותר על המדד של השתכרות.

ובמדד של ההשתכרות, שם המצב הרבה יותר חמור. שם אנחנו מדברים על בסביבות 50% האוכלוסייה של יוצאי הקהילה מגיל 18 עד 65 שמדווחים שאי פעם, לפחות פעם אחת הם השתכרו, כאשר המדד הזה בקרב האוכלוסייה של היהודים הלא עולים הוא 31%. אנחנו מדברים על השתכרות בשיעורים יותר גבוהים.

לגבי קנאביס, גם בקנאביס אנחנו רואים בקהילה של יוצאי אתיופיה שימוש יותר גבוה, לא בהרבה אבל יותר גבוה מאשר באוכלוסייה הכללית. מצד שני, בכל הסמים האחרים השימוש יותר נמוך, לא הרבה אבל יותר נמוך.

כלומר, הבעיות עדיין העיקריות שאנחנו מתמקדים עליהן בנושא של האלכוהול, בנושא של הקנאביס, כשבנושא של קנאביס כפי שכבוד היושב-ראש יודע, יש לנו בעיה בכל המדינה, יש עלייה מטורפת, דרמטית מאוד בשימוש בקנאביס וזה דבר שכולל את כל האוכלוסייה וכמובן כל תת-האוכלוסיות בדרך זו או אחרת. באוכלוסיות שהן יותר פגיעות ויותר רגישות צריך לשים לב יותר ולפעמים אני אומר, הנושא הזה צריך להיות נושא שאנחנו מטפלים בו גם בקרב הקהילה דווקא לאור העובדה שיש איזשהו שינוי מאוד דרמטי בחברה הכללית.

אני שוב אומר, כאיש מקצוע שמלווה את הנושא הזה כבר 35 שנה בעולם וגם בישראל, לא ראיתי הרבה דוגמאות שבמספר יחסית קטן של שנים יש שיפור כזה באחד המדדים הכי חשובים שזה נושא של שתייה מופרזת של אלכוהול בקרב בני נוער, שזה אומר – זה סגנון הבילוי שלהם וזה המקומות שהם מסתובבים בהם וזה האחריות האישית והקבוצתית שלהם.

הדברים הללו כנראה השתנו בשנים הללו בגלל כל מה שנעשה וצריך ללמוד מההצלחה הזאת ולראות איך למנף אותה הלאה.

בעניין הסמים, סוחרי הסמים מנצלים את בני הנוער והופכים אותם כמעבירים סמים מפה לשם, ואז גם הם מתמכרים לסמים וזה גורם להם בהרבה מקרים, גם כשהם רואים שאין להם דרך לצאת ויש התאבדויות וקורה גם שהמשפחה נכנסת לחובות, לשלם חובות. איזה נתונים יש לך בנושא הזה, לגבי סמים?

על הנושא הזה של הקשר בין סוחרי הסמים והנוער הנתונים היותר מדויקים במדינת ישראל נמצאים דווקא במקומות אחרים, כמו במשטרה ובמקומות אחרים.

מה שאני כן יכול להגיד לך מהידע שלנו בספרות המדעית הכללית בעולם וגם בישראל זה שבוודאי שהתופעה הזאת קיימת והיא תופעה מאוד קשה והיא תופעה שצריך להתמודד אתה באמצעים אכיפתיים שונים. היא תופעה שקיימת בכל האוכלוסייה אבל כמו שאמרתי קודם, באוכלוסיות שהן פגיעות – אם זה בגלל רמה סוציואקונומית נמוכה, בגלל סוג האזור שהם גרים בו, בגלל חללים של שעמום – אגב, יש פה הרבה אנשי חינוך מסביבי, נושא החללים של השעמום, זמן לא מובנה של פנאי שאין בו פעילויות שהן קונסטרוקטיביות, במקומות הללו נכנסים אותם אנשים שמפתים את אותם צעירים קצת להרוויח כסף קל ולהגיע למקומות הללו. כמובן שמי שמתפתה, הוא נתפס ברשת הזו והדרך שלו להתמכרות והדרך שלו לעולם הפשע היא פתוחה. השאלה איפה נמצאת ההתערבות שמפסיקה את זה.

אז כן, התופעה הזו קיימת והיא תופעה נפוצה ועם זה אנחנו צריכים להתמודד. אתי, את רוצה להוסיף לזה משהו? אתי היא ראש אגף אכיפה אצלנו ברשות למלחמה בסמים.

בוקר טוב. עורכת-דין אתי כהנא, ראש אגף אכיפה וחקיקה ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. אין לי בשורות בעניין הזה כי זה לא נושא שאנחנו מטפלים בו באופן ישיר. אני רק אומר, גם על הרקע שלי 25 שנה כפרקליטה, שמבחינת חקיקה יש לנו כלים להתמודד עם נושא של שידול קטינים לסמים. למשל אם אנחנו מדברים על נושא של סמים, בפקודת הסמים המסוכנים העונש על עבירה של מכירת סמים או מכירה לקטינים ושידול של קטינים להיכנס למעגל הסמים הוא עונש חמור יותר מהעונש הכללי שיש על עבירה של סחר בסמים, כשאם העונש המקסימלי בפקודת הסמים הוא 20 שנה על כל העבירות, ביחס לקטינים העונש הוא 25 שנות מאסר. זאת אומרת שמבחינת התפיסה החקיקתית, ההתנהגות הזאת בהחלט נתפסת כהתנהגות יותר חמורה ובגלל זה גם העונש המקסימלי הוא יותר כבד.

בסופו של יום, בהקשר הזה של מערכת אכיפת חוק כמובן שצריך שיהיו תלונות וכמובן שצריך שיהיו ראיות כדי להביא את מי שמתנהג בהתנהגות כזאת לדין ולמצות אפילו את הדין אתו וגם לטעון לעונשים כבדים. אלה דברים שלא מצויים במגרש שלי ולכן אני לא יכולה לדבר על זה, אני רק אומרת שמתוך ניסיוני כפרקליטה אני יודעת ששם טמון הקושי כי מבחינת כלים חקיקתיים ואכיפתיים, הם ללא ספק קיימים ואפילו קיימים בצורה מאוד משמעותית.

אנחנו ברשות עוסקים בנושא הזה יותר בגישה חינוכית וטיפולית, וכך במסגרת התוכנית הלאומית "דרך חדשה" הרשות מקצה 500,000 שקלים למימון פעילות של איתור מכורים לסמים ואלכוהול מקרב קהילת יוצאי אתיופיה בישראל והפניה של אותם מכורים לסוכנויות טיפול מתאימות שמתאימות להם.

היה לנו גם פרויקט של קליטה מחודשת בקהילה של יוצאי אתיופיה שעברו כבר תהליך של גמילה, והרעיון היה לשלב אותם בחזרה.

התוכנית פועלת ברמת אליהו?

מישהו יודע?

אני אתן סקירה מה קורה אצלנו בעיר.

אבל מה הכוונה חינוכית אצלך? חינוכי זה דבר שאני עושה כדי למנוע, לפני. מה אתם עושים בנושא הזה חינוכית?

אני אסביר. קודם כול, אנחנו מקיימים פעילות בקרב יוצאי אתיופיה ב-35 יישובים ברחבי הארץ שהם נחשבים כיישובים עתירי עולים, זאת אומרת יש איזה מפתח של כניסה ליישוב שהוא מינימום מסוים של עולים באותו יישוב. וכמובן שאנחנו מדברים כאן על פעילות קהילתית רגישת-תרבות, זאת אומרת מותאמת לאותו מגזר. וכשאנחנו מדברים על פעילות אנחנו מדברים על מניעה, אנחנו מדברים על סדנאות להורים. עבודה עם הורים, כבר מזה זמן שאנחנו מכירים בחשיבות המאוד מאוד גדולה שלה בכל הנושא הזה של מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול, וגם פה יש המון עבודה לגייס את ההורים להשתלב בתוך הפעילות הזאת, להכיר את הנושא, להיות ביחד עם הילדים שלהם ולהבין את הצרכים של הילדים - כל מה שקשור למסגרות פנאי, כל מיני פעילויות של אלטרנטיבות לאותם חללי שעמום, מה שאנחנו קוראים, שהם המקום לפיתוי להתנהגויות הבעייתיות.

כמובן שבנושאים של קמפיינים, אנחנו גם עושים קמפיינים בשפה האמהרית. יש ברדיו רקע כל מיני תשדירים, יש מופע סטנד-אפ למשל שמטרתו לגייס את הצעירים גם להגיע ולדבר על בעיה של סמים. הרבה מאוד מהפעילויות הן פעילויות בעברית משום שאנחנו מדברים כבר בוודאי על הדור השני שהם ילידי הארץ וגם חלק מהדור הראשון שהם כבר מדברים עברית, אבל עדיין עם איזשהו מיקוד והכוונה לקהילה באופן ספציפי. אנחנו גם צופים בתחילת שנת הלימודים עוד קמפיין שיהיה מכוון שוב לצעירים בני העדה האתיופית.

המגמה היא הרי מגמה של שילוב. אנחנו מדברים על קהילות מיוחדות אבל בסופו של יום, ישראל כמדינה קולטת עלייה, מבצעת אומנם כל מיני פעילויות לפעמים ייחודיות למגזרים אבל מתוך כוונה שבסופו של דבר המגזרים האלה ישתלבו בצורה טובה בתוך החברה ויהפכו לחלק עם המאפיינים של החברה הישראלית. תודה.

איך לדעתך זה הגיע לשלב הזה שההורים מרגישים חסרי אונים ונפגעים? איפה הבעיה? אם יש תוכניות כאלה, אם יש מאמצים כאלה כמו שאת אומרת, איפה הבעיה?

אתה תיארת בתחילת הישיבה תופעה מאוד מאוד קשה, אם אפשר לומר היא כבר נמצאת באיזה קצה של רצף, היא לא נמצאת בשלבים הראשוניים שפה אנחנו באמת מנסים להשקיע את מירב המאמצים של אותן תוכניות ופעילויות חינוך ומניעה כדי לא להגיע להידרדרות הזאת שנמצאת בקצה הרצף. והחלק החשוב באמת, גם כשאנחנו מדברים על ההורים, שהם יהיו ערניים וישימו לב לסממנים הבעייתיים של אותו תהליך, הייתי אומרת תהליך הידרדרות עד לאותו קצה כבר של התמכרות, וכמו שאמרת, כשבויים בידיהם של סוחרי סמים, אולי חובות כספיים וכו', לנסות באמת להקדים יותר ויותר את המעורבות הקהילתית, את המעורבות של ההורים כדי עם יד על הדופק לנסות לעצור את התופעות האלה לפני שהן מגיעות באמת לשלב הכול כך קשה ובעייתי, ששם אנחנו כבר נמצאים במצב שרק גורמי אכיפת החוק צריכים לשים את ידם על אותם עבריינים שמנצלים את הקטינים האלה.

תודה. אני אגיע לכל המשרדים. אתם רוצים להתייחס לאותה שאלה?

אנחנו רוצים להוסיף, גם משרד הרווחה.

קודם נשמע נציגים של התושבים ולאחר מכן העירייה, ואז אני אגיע למשרדים האחרים. כמובן, בשביל זה הזמנו אתכם.

קודם כול, אני מאוד מודה שהנושא עלה לדיון היום.

הוא יכול להציג את עצמו? מאיפה הוא?

מרמת אליהו, ראשון לציון. מלקאמו אספה, נציג תושבים ברמת אליהו. הבעיה היא מאוד קשה. יש מסעדות שפועלות 24 שעות, המסעדות האלה הן המקום לעשות את כל הבעיות לאנשים, לצעירים, ולאחר מכן ההורים נאלצים לשלם 60,000 שקל, 100,000 שקל, הם צריכים לשלם בגלל דרישה.

הרבה רצו לבוא אבל בגלל הפחד שעבריינים יפגעו בהם, הם לא רצו לבוא לספר את זה כי הם מרמים את הצעירים ואז אחר כך באים ואומרים, הבן שלך עשה ככה, יש לו חוב כזה, אתה צריך לשלם. אלה דברים בדרך כלל במסעדות שפתוחות 24 שעות, שאין שום פיקוח וזה מה שגורם לנו לסבל.

אפשר קצת להסביר יותר מה הכוונה שמשפחה צריכה לשלם?

על מה החובות? זה לא ברור. אני שומעת את זה הרבה אבל זה לא ברור.

אתם מדברים על מה? על "חמארות"?

הימורים.

הימורים או שתיית אלכוהול?

גם. הימורים, אלכוהול, סמים, הכול. הוא אומר, אני רשמתי ומכרתי לו, רשמתי. החוב הגיע ל-100,000 שקל, אתה תשלם ההורה.

אני חושב שאתם הבנתם את התמונה. זה המצב.

כבודו, אפשר להגיד משהו לפני שהם ידברו? ככה יוכלו להשיב. אני אוכל לדבר על הנושא לפני כן?

הוא למשל שילם. הוא שילם שלוש-ארבע פעמים. הבן בא ואומר לי שאם אני לא משלם, הם יהרגו אותי.

הוא תושב השכונה?

האם פנו למישהו? פנו למשטרה?

המשטרה לא עושה שום דבר.

השאלה אם פניתם לגורמים ברשות.

ב-2010 נפרץ הבית שלי, הפכו את כל הבית ואז פניתי למשטרה. המשטרה הגיעה, לא עשו שום דבר, לא עזרו לי, אז אנחנו איבדנו תקווה במשטרה.

בקיצור. תציג את עצמך.

לי קוראים בני פרץ, אני פעיל חברתי עוד משנות השמונים ופעילים עוד מהפנתרים השחורים בשנות השבעים, ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, מה שאני שומע פה זה אותו דבר. בעבר שלנו הסמים היו בשכונות מצוקה ועיירות פיתוח, הריכוזיות הזאת של קבוצות ואוכלוסיות, זה מה שמביא את הלחץ. רק כשזה הגיע אליהם לבתיהם, הם הסכימו והקימו באמצע שנות השבעים את אל-סם, הראשונה שהקמנו בבקעה.

אני מסתכל על הגופים היום בנושא הסמים – הרשות למלחמה בסמים, הגוף השני – ואני אומר, קודם כול מה הם עושים? חוץ מסקרים ולדבר אתי על סקר ועל אוכלוסיות, מה עושים, כולל משרד החינוך, הרווחה, ביחד? ואני אגיד לכם את הפתרונות.

עוד לא שמענו אותם, בני. אז אולי נשמע אותם.

אבל כמו ששמעתי פה אני אומר רק דבר אחד. אני לא בא להגיד עכשיו שהמשטרה היא טהורה ונקייה, אבל לא כל האשמה עליה. זה מתחיל קודם כול בחינוך. אני למדתי את זה, למדתי את זה והעברתי את זה לילדי. יש דבר אחד בסיסמה שלי שהייתה לילדי כל החיים – מה שאינך טועם, אינך חש בחסרונו. גם הייתי נותן הסברה מהו הרווח ומהו ההפסד.

אני למדתי בחיים. ילדים מכיתות ה', אם תתחילו להביא אנשים להרצות בפני הכיתות האלה ולהמשיך איתם גם לחטיבות, שם זה מתחיל להתפתח, החטיבה היא היחידה שמתחיל שם הקלקול של ההתחברות מכל מיני בתי-ספר. אם אתם לא תמשיכו, כולל במשרד החינוך, שבוע-שבוע הרצאות לילדים, הסברה למה אסור לעשן, למה אסור לשתות, למה אסור להתחבר לנקודה מסוימת – איך הייתי אומר לילד שלי? אם יבוא חבר ויגיד לך, אתה לא גבר אם אתה לא בא אתי, תגיד לו, אני אעדיף להיות לא גבר אבל תחתוך אתו. ככה הוא מצא חברה גבוהה.

אתם מדברים על קנאביס. אדוני היושב-ראש, קנאביס ושתייה, ואני אומר, לא פלא שאני התנגדתי בכלל לגבי גראס לאשר כי אני יודע, מסמים קטנים מתרחבים לסמים רחבים יותר.

נושא ההימורים, אני אומר, הפשע של היום, לא הפשע עם הכבוד של העבר – שאני מכיר אותו והיינו בתוכו גם בחיים שלנו, התנסינו בכול. זה לא אותו כבוד. היום הם באים לילד – עשרה שקלים, מנפחים לו עד למאות שקלים. ריביות שאתה לא תראה אותן בחיים. זה משהו, לא שוק אפור.

תודה, בני. אחר כך אתה יכול להוסיף, אחרי שנשמע את משרדי הממשלה. אני שוב צריך להגיד שזה לא רק רמת אליהו, במקרה הכנס בשבוע שעבר היה ברמת אליהו אבל התופעה היא ארצית, ולכן בואו ניקח כ-Case Study, כמקרה, את רמת אליהו ואני רוצה שנציג העירייה יסביר לנו. שמעתי גם שבדרך כלל המסעדות, החנויות שם, מי שנותן להן רישיון זה הרשות המקומית, ולכן אנחנו מבקשים שתסביר לנו איך דבר כזה יכול לקרות בעיר שלכם.

שלום רב. שמי דוד, אני מנהל הרשות למניעת אלימות, סמים ואלכוהול בראשון לציון. נמצאות אתי העמיתות שלי: מנהלת אגף קידום נוער וצעירים, גברת גילה בן בסט; והגברת טל טשורני שהיא מנהלת אגף הקליטה אצלנו בעיר, וזה לראיה שהעיר הזאת רואה חשיבות בנושא הזה, ובכלל בשילוב והעצמה של יוצאי אתיופיה.

ראשית, הביקור שהיה אצלנו, אני רוצה לפתוח ולומר שאנחנו לא היינו מתואמים ולא ידענו בכלל שנערך משהו כזה.

לא, אז אני רוצה להסביר לך בדיוק.

לא, אני לא אומר את זה לשלילה.

בדיון השתתפו נציג המשטרה - -

ידוע לי.

- - נציג הרווחה - -

יש לי את הנתונים.

- - נציג הנוער. אז למה אתה טוען אם ככה? אז היו, השתתפו נציגים, שמעו אותם דברים שאני שמעתי.

הנציגים הגיעו בהתרעה מאוד קצרה.

אני הוזמנתי על-ידי התושבים, לא על-ידי העירייה.

אני לא יודע אם הם הנציגים הנכונים שהיו צריכים לתת לכם מענה למה ששאלתם בשכונה, אז אני אעבור שלב-שלב.

בנושא ההימורים, קודם כול, גם מצד המשטרה וגם מצד הרשות בראשון לציון יש את העניין הזה של לבוא ולהתחבר לקהילה כמה שיותר, ולראיה, יש לנו שבעה בתי עסק כאלה שאתם טוענים – נקראים "חמארות" – שבהם יש צריכה של אלכוהול, לא רק של יוצאי העדה אלא גם של יוצאי אריתריאה שנמצאים בתוך השכונה. המקומות האלה הם לא מקומות שאושרו על-ידי העירייה, כל המקומות האלה הם בניגוד לחוק, מתקיימים כנגדם הליכים משפטיים, צווי סגירה.

ופה אני משית את זה חזרה אליכם משום שאנחנו מגישים צווי סגירה כנגד אזרח שמפעיל את המקום, יום לאחר מכן המקום הזה משנה בעלים והתהליך המשפטי ממשיך לו, אז אנחנו מעבירים את זה. חוק רישוי עסקים לא מתיר לנו כנגד מקום - יגידו לך נציגי המשטרה – אלא כנגד המפעיל של המקום.

אתה אומר לי שצריך לתקן את החוק?

אכן כן. כשאתה רוצה לנקוט בהליך משפטי, אתה נוקט אותו כנגד האדם שמפעיל את המקום, הבעלים של המקום. אנחנו רוצים שתהיה יוזמה שלכם בכנסת גם להכניס משום שאנחנו נלחמים את מלחמת החורמה הזאת במשך שנים רבות כנגד עסקים כאלה שמוכרים אלכוהול לקטינים, שמתנהלים בהם הימורים כאלה ואחרים, וזו מלחמה בתחנות רוח, פשוטו כמשמעו. זה לעניין ה"חמארות".

לעניין ההימורים, אני לא מכיר את התופעה של ההימורים בצורה כזאת גורפת וגדולה. אנחנו מכירים את תופעת האלכוהול ואנחנו עושים רבות על מנת למנוע אותה, והנתונים שהמדען הראשי של הרשות ציין פה רק מראים שהעבודה בשטח נותנת את אותותיה. העיר מכינה ושמה תקציבים אדירים בנושא של תרבות הפנאי של הנוער, בנושא של הכשרת ההורים על מנת לתת להם את הכלים להתמודד עם התנהגויות הסיכון של בני הנוער.

יש לנו פער עצום מאוד בהתנהגות של בני הנוער, בין אותם בני אותו הדור השני לצורך העניין, לבין הדור הראשון. יש לנו פער מאוד משמעותי, שלגשר עליו אי אפשר אלא רק אם אנחנו ניתן את הכלים הנכונים להורים, וחלק מהעניין – ואני רואה אותו פה כרגע – זה שאנחנו לא קיבלנו תלונה מסודרת. לא משטרת ישראל, לא עיריית ראשון, לא קיבלה תלונה מסודרת על כך שהייתה פה סחיטה באיומים. לא נתקבל בשום גורם רשמי, אז אנחנו גם לא יכולים לטפל במשהו שהוא לא רשמי.

כי אין אמון.

הוא אמר. הוא פנה ולא קיבל תשובה.

הוא גם סיפר למה.

השאלה אם הם יודעים שאתם קיימים.

מבחינתנו, אני אומר שוב, יש רכז מניעה שנמצא בשכונה, יש מדריכי נוער, יש שוטרים קהילתיים שהם יוצאי העדה, אני חושב שאתה פגשת אותו.

היה נציג, כן.

אני יכול להגיד לך שרק לפני שבועיים, שוטרי התחנה והפקחים – שיש כנגדם טענה – עשו טורניר כדורגל יחד עם אותם בני נוער של השכונה.

אבל אם העירייה נותנת להם את הרישיון, מה שוטר קהילתי יכול לעשות?

העירייה לא נותנת רישיון. אני אמרתי שוב, העסקים האלה פועלים בניגוד לחוק, הם לא פועלים ברישיון של העירייה.

אם הם פועלים בניגוד לחוק, מה עשיתם כדי שיהיה חוקי?

אמרתי. בוצעו נגדם הליכים משפטיים, הוגשו נגדם כתבי אישום, הוגשו נגדם צווי סגירה.

אז המשטרה לא יכולה לסגור את זה?

שוב אני אומר. ברגע שהבעלים של אותו מקום מחליף את הזהות שלו, אתה כבר לא יכול לפעול כנגד אותו מקום באותה צורה, אתה צריך להתחיל את כל ההליך המשפטי מחדש. תקני אותי אם אני טועה, עו"ד אתי כהנא. אני צודק או לא?

לא יודעת, אם יש צו סגירה למקום - - -

אם יש צו סגירה הוא כנגד אדם, הוא לא כנגד מקום.

בקיצור, אתה אומר לי, אנחנו לא שולטים.

לא. אנחנו שולטים ויש לנו תוכנית פנאי שנעשית לבני הנוער בקיץ, אם אני לוקח את הקיץ כדוגמה.

בסדר, אבל בוא נתמקד בעבריינות. אני מבין, יש להם תוכניות אבל מה אתם עושים כנגד עבריינות? אתה אומר, אנחנו מרימים ידיים.

אני לא אמרתי שאנחנו מרימים ידיים.

אם אתה יודע שזה בלתי חוקי, אם אתה הוצאת צו סגירה, בכל זאת בפועל זה לא נסגר, אז מה?

כל אותן שנים עד היום אנחנו ממשיכים ואנחנו גם סוגרים עסקים, אבל עדיין המקום הזה – אם לא המקום הזה אז מקום אחר יתקיים משום שלחלל הזה נכנסים פנימה כל פעם גורמים חדשים. יש פה הרבה כסף, כמו שאתה שמעת קודם, יש פה הרבה כסף, ובחלל הזה – יגידו לך נציגי המשטרה – ברגע שאתה מבצע אכיפה כנגד אחד, יקום אחד אחר.

אבל, התופעה היא לא נרחבת כמו שמצטייר בתמונה הזאת שאתם אומרים, אני לא מכיר אותה בהיקפים כאלה רחבים. אני מכיר שיש שתיית אלכוהול, אנחנו עושים כנגד זה פעילות של אכיפה, גם של המשטרה, גם של העירייה וגם פעילות מניעתית של העירייה עצמה, זאת אומרת שמדריכי נוער גם של קידום נוער, גם מדריכי נוער רגילים, מגיעים למקומות האלה ואני לא מכיר את זה בתופעות כאלה גדולות.

אני רוצה לשאול אותך. יש עוד דבר שאמרו לי, שהקנסות שהעירייה נותנת להם אם מישהו מפצח גרעינים ונופל לו ברחוב - -

שוב, אנחנו לוקחים תופעות ומעצימים אותן.

- - זה 350 שקל קנס. זה העירייה נותנת. 350, זה נכון?

נרשמים דוחות כנגד בני נוער בכל רחבי העיר. לא כנגד יוצאי אתיופיה.

אני לא אמרתי רק יוצאי אתיופיה.

נגד בני נוער בכל העיר על הפרות סדר ועל הקמת רעש ועל השלכת פסולת. זה נתון אחד. אבל, כל אותם בני נוער יש להם דלת פתוחה גם אצלי, גם אצל גילה, גם אצל כל גורם בעירייה. יש לנו רכז, ואם יש ילד שמקבל דוח ופונה אלינו, הוא מקבל מענה מידי והוא מלווה על-ידינו לחברה לביטחון, לפקחים, אם צריך למשטרה אז למשטרה. אפילו מפקד יחידת הנוער, אפילו קצין הנוער בתחנה מלווה את כל הנושאים האלה עם הכי רגישות שאפשר.

אני עוד פעם אומר, אם יש מקרים ספציפיים אני אשמח לשמוע אותם אבל כל הדברים פה הם די כלליים.

אני רוצה בבקשה לחזק את דוד. אני גילה בן בסט ואני מנהלת את האגף לטיפול וקידום נוער וצעירים, אני שייכת לרווחה בעיר. אני עובדת המון שנים עם נוער וברמת אליהו יש לי עובד נוער שעובד 24 שעות כמעט, כל הזמן הוא שם. מקישים לו בדלת וכל המשפחות וכל ההורים קוראים לו ואולי גם אתם מכירים אותו, קוראים לו טל נאור.

אני רוצה רק להגיד. סליחה, חברים, אני לא מכירה אתכם, אני בהרבה מאוד פורומים ולכל פורום שאני מגיעה מגיעים נציגים אחרים של העדה. אין סנכרון ביניכם, אין קשרים ביניכם וזה משהו - - -

- - -

קודם כול, אין ויכוח על התופעה. אין ויכוח, אתם מכירים את זה.

כבודך, תכבד מה שאני אומרת כמו שאני מכבדת מה שאתה אומר.

אני אתן לך, אבל שתדעי.

אני פעם ראשונה מכירה את החברים.

בסדר, אלה נפגעים.

בשמחה. אני חלילה לא ממעיטה בערך של הפגיעה.

מתוך הקהילה, לא נציגי הקהילה.

לא, הם נציגים. הוא נציג.

אני לא מכירה אותם.

ועד השכונה, אנחנו מכירים אותו.

אני מצטערת, אני הרבה בפורומים של ועדי שכונה, אותם ספציפית אני לא ראיתי. אולי הם ראו אותי, אני לא ראיתי אותם לצערי, ואני מודה. אני עובדת מול ועדים אחרים.

אבל לא משנה. יש לך ויכוח שהתופעה לא קיימת?

לא.

אז מה זה משנה מי בא?

סליחה, אז תן לי להתייחס. אני חלילה לא אמרתי מה שאתה אומר. התופעה קיימת. הנושא של אלכוהול והנושא של סמים – לא דובר פה, הלוואי וזה היה גראס. הדאגה שלי הגדולה זה יותר ל"נייס גאי" ולכל הדברים החדשים, שם הדאגה שלי.

את הנושא של ההימורים אני מכירה, לא בקרב העדה, ותאמין לי שיש לי הרבה אנשי שטח. ואני אומרת, חברים, נכון, אין אמון ויש קושי, בואו תנסו, תנסו לתת בנו קצת אמון.

אני רוצה לתת לך דוגמה לא של בן העדה האתיופית. נער שלנו שגם כן הסתבך והאימא שילמה ושילמה ושילמה ושילמה, ולא רצו לערב משטרה בגלל כל מיני סיבות שלא כרגע הזמן לפתח אותן. והמשטרה הייתה כן מעורבת ולא הצלחנו לעשות כלום כי לא הגענו לאנשים הכבדים שעשקו שם את האימא, והילד הזה נמצא במלכישוע כי היה שם שיתוף פעולה.

יש כאן אינפורמציה שלא הגיעה אלינו. אני, כבודך, רוצה להגיד לך שבפגישה כזאת שהיית בתוך העיר שלי, כנציגת חינוך ויש לי שם מנדט על חינוך, אני הייתי רוצה להיות שותפה.

היה נציג שלך. הייתה נציגת נוער ורווחה, אחראית ב"דרך החדשה".

מלי, נכון. היא עובדת משפחות.

היה נציג המשטרה, הייתה מנהלת מוקד קליטה, נציג עובד עם הנוער. כל אלה היו בדיון. אני הוזמנתי על-ידי הקהילה.

הקנסות זה לא משהו חדש, זה כבר שלוש שנים, ארבע שנים. נכון, הקנסות כמו שדוד אמר, זה לכל האנשים בעיר, זה לכולם.

זה חוצה עדות.

נכון שבני העדה, אנחנו מודעים לקושי שלהם בתשלום של הנושא הזה.

גם אחרים, אין להם כסף לשלם.

אנחנו פתחנו פתח מיוחד לחבר'ה האלה והם יודעים, הם פונים אלינו, ואני ביטלתי כל כך הרבה קנסות. מגיעים אלי. אם זה פעם ראשונה, אז אנחנו עושים איתם שיחה, מסבירים להם את הקושי, את החוק בנושא. לפעמים צריך להסביר, לא לבטל. להסביר להם למה הם קיבלו ואיך הם קיבלו כדי שפעם הבאה הם לא יקבלו. אבל אם יש כאלה ששלוש וארבע פעמים עשו את אותה עבירה אז יש כאן נורה קצת אדומה ואיתם אנחנו אומרים – גם מצאנו דרך – בואו תתנו שעות לקהילה כתרומה ונבטל לכם.

ואני ביטלתי כמה דוחות. מי שפנה אלי, צילם לי וביקשתי מכתב חרטה, אני דאגתי מול הפיקוח העירוני וגם דוד, ביטלנו את הדוחות. מה שלא הגיע אלי, אני לא יכולה לעשות כלום. ומלי, בפגישה הזאת שנכחה, היא בעצמה כתבה לי מה עם הדוחות וכתבתי לה לפנות אלי, לפנות לדוד, לפנות לאברהם שהוא קצין קהילה אצלנו, שוטר קהילתי. גם הוא יודע את זה וגם זיוה ממוקד קליטה.

כל מה שאנחנו עושים, אנחנו מאוד רוצים את עזרתכם כדי שנוכל לעזור לכם, ולצערי אין שיתוף.

אבל הם היו בדיון, וזה העירייה קובעת, לא המשטרה קבעה את הקנסות – 350 שקלים.

מסכימה אתך.

על-פי חוק עזר, זה לא משהו שרירותי. יש דרגות קנס, אבל שוב, זה לא צבוע לעדה. אלה דוחות שניתנים לבני נוער שמפרים סדר, וזה לא רק ליוצאי אתיופיה.

זה לא רק העדה. במקרה, הם אלה שדיברו.

אבל אולי גם נדבר על דברים חיוביים שאנחנו עושים.

אני אומר, אנחנו נשמח לסייע לכל אחד מבני העדה שירצה לערער על דוח שהוא קיבל. שוב, אני לא יודע, אני לא מכיר את המקרים וזה מאוד כללי.

ויחד עם זה, דוד, צריך גם לאכוף חוק וצריך לאכוף סדר.

(נושא דברים בשפה האמהרית). אני פשוט תרגמתי מה שאתם אמרתם למה אתם לא מגיעים כדי לקבל עזרה מכם, אז הוא רוצה להגיב על זה.

בבקשה.

אני תשע שנים משרת את הקהילה, את התושבים שם כנציג, והדבר הזה יותר יצא – זה היה משפחה אחת שהם נתפסו, כלומר שהם חייבים לשלם. העבריין אמר להם, תשלמו; אם לא, אני הורג את הבן שלכם.

הבן אדם הזה, לא היה לו כסף ואז הוא יצא לקהילה לבקש תרומות כדי לאסוף את הכסף ולשלם לעבריין. אז כך כל הקהילה התעוררה ואמרה, עד מתי אנחנו נמשיך בצורה כזאת.

כמה מקרים כאלה ידועים?

צריך לטפל במקרה הזה לגופו.

אני רוצה להבהיר משהו שחשוב מאוד לשים אותו פה על השולחן. מי שמפעיל את ה"חמארות" זה יוצאי העדה. אלה חבר'ה שמתוך העדה עצמה מפעילים את ה"חמארות" האלה. מה שאנחנו מנסים להגיד פה, ששיתוף פעולה של הקהילה מולנו, מול הרשויות, הוא זה שיפתור את הבעיה.

אבל לא משנה. אני אומר פה, אנחנו עכשיו לא מחפשים צבע של עבריינות. כולם עבריינים, אוקיי? מה שחשוב שאנחנו צריכים להילחם בעבריינות, לא משנה אם זה עבריין יוצא אתיופיה או לא.

אבל אם לא יהיה אמון של הקהילה בנו כממסד ובמשטרת ישראל, לא תהיה עזרה.

השאלה האם המערכת פה מתגייסת להילחם בתופעה ולהגן על האזרחים.

אני יכול להתחייב בפניך שהמערכת מתגייסת באופן מלא לכל תופעה, קלה ככבדה, זה לא משנה. אנחנו מבחינתנו לטובת העדה בכל מה שהם רוצים - משאבים, כוח-אדם, הכול, אבל לא יכול להיות שאנחנו נחיה באיזשהו ערפל ופתאום באים אלינו באיזושהי טענה שיש תופעה שאנחנו לא מכירים אותה אפילו.

אני רוצה רק להגיב. רוב ה"חמארות" – וגם בעבר – בכל המקומות של הפשיעה, מי שהיה זה מאותה עדה, מאותן עדות. לא באים מעדות מסוימות. אני אגיד לך, בזמני היו חבורות רחוב. חבורות רחוב באו ל"חמארות" האלה - - -

- - -

בני. בני.

לא. אני צריך להגיב לו.

בני, אני מבקש.

אתה הולך ל"חמארות" לחפש ולמצוא את האמון עם הילדים ועם הנוער הזה?

כן. כן.

אל תחפש את ההורה שיבוא אליך. בזמני לא באו להורים.

צריך עזרה גם מההורים.

באו לילדים ואחר כך הגיעו להורים.

בסדר, דרך ההתמודדות זה שיתוף הפעולה בין הקהילה, זה הגיוני, זה בסדר.

כל עוד אני לא אקבל שיתוף פעולה אני לא יכול - - -

ממי תקבל שיתוף פעולה? עוד לא ראיתי - - -

- - -

בואו נשמע את גברת אסרס, בבקשה.

מה שהיא אומרת כדוגמה, פנינו למשרדים, גם למוקד קליטה, גם לרווחה, לא קיבלתי שום עזרה. אימא שלי בת 77, אמרו לה, את משלמת 100,000 שקל כי זה חוב של הבן שלך ואת חייבת לשלם. ואז אימא שלי לא יודעת, אני הלכתי למוקד קליטה, לרווחה, כולם אמרו – אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יכולים לעזור.

ובסופו של דבר אמרו, תיקחי עורך-דין, והיא אומרת שעכשיו היא התחילה לשלם בתשלומים, בית-משפט סידר לה לשלם בתשלומים, ומשלמים.

לפני שהייתה הוצאה לפועל.

זה סחיטה.

כן, הוצאה לפועל, לקחו לה טלוויזיה. מה שהיא רצתה להגיד, אל תגידו אתם לא פניתם אלינו. פנינו ולא קיבלנו סיוע. זה מה שהיא אומרת.

הפנייה הייתה כלכלית? לסייע כלכלית?

לצערנו, באמת אנחנו שומעים את הפנייה, הטענה הזאת בפעם הראשונה. אנחנו מקיימים כאן איזשהו דיון מבלי כל כך להבין מה היקף התופעה או התופעות מבחינת נתונים. אני כן מאוד הייתי רוצה להזמין את נציגי הקהילה לקיים דיון כזה עם גורמי הרשות הרלוונטיים ולהציף את הטענות, להציף את התופעות כדי שגם אנחנו נוכל להתייחס גם מבחינת נתונים, גם מבחינת מתן תשובות.

לצערי, אנחנו באמת שומעים כאן את הנציגים בפעם הראשונה. אני כן רוצה באמת לבקש מכם, כנציגי הקהילה, להיעזר בכם כי אחת הבעיות היא באמת נושא של חוסר שיתוף פעולה מצד ההורים, ואני כן יכולה להעיד על למעלה ממאה תוכניות, קרוב ל-120 תוכניות שהרשות מבצעת בתחומה למען עולים ובני עולים, עם השקעה של משאבים אדירים בשעות הפנאי ואחר הצהרים, החל ממניעה וטיפול, ואנחנו באמת כאן צריכים את עזרתכם כי אנחנו מנסים לעשות הרבה עבודה וכאן דוד ניסה באמת להציג את זה מול ההורים. לא תמיד הדבר הזה קל, קשה לגייס נכונות של הורים, ואני חושבת שיכול להיות לכם כאן נציג הקהילה, מלקאמו, חלק מאוד גדול גם בנושא הזה, אבל היינו באמת שמחים אם הייתם מגיעים ומקיימים את הדיון הזה עם גורמי הרשות עוד לפני הדיון הזה שנעשה כאן.

אז בואי נעשה כך שתזמינו מי שאתם חושבים שהם נציגים. תזמינו אותם, אני מוכן לבוא אצלכם.

בשמחה.

תזמינו, ונבדוק את העניין הזה ונקיים, אז אני אשמח. אני לא עוזב את הנושא הזה – גם שם וגם פה נמשיך את הדיונים עד שנמצא פתרון. אי אפשר להפקיר את המשפחות בצורה כזאת.

אני מוכן, תזמינו את אותם אנשים שאתם חושבים שהם יכולים לתת מציאות אחרת, או יכולים לעזור להם גם בהתמודדות במצב כזה. המטרה שלנו זה לעצור את התופעה. האם מישהו מהעירייה רוצה להוסיף?

אני מבקשת להגיד משהו בהקשר למה שנאמר פה. יפי וולמן, משרד העלייה והקליטה, עובדת סוציאלית ארצית. יש בעיה בכל התוכניות להשיג באמת עבודה עם הורים. אני קצת התפלאתי שאחרים מצליחים ואפילו קינאתי, אפשר להגיד. יש בעיה מאוד גדולה לעבוד עם הורים ולגייס אותם, גם בתוכניות שאנחנו עושים.

אנחנו עושים תוכניות עם מתבגרים בעלייה ביחד עם משרד הרווחה, היחידה להתמכרויות; אנחנו עושים עם אל-סם עבודה; אנחנו עושים עם הבוגרים עולים שהם נמצאים ביחידות לטיפול בהתמכרויות, אנחנו גם עושים שיתוף פעולה עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים, וכל הזמן נשמעת אותה טענה – קשה לגייס הורים בכל התוכניות.

ואני אומרת שוב מפה להורים שנמצאים פה, אם אפשר להעביר את המסר הזה, שאם נעבוד עם הורים ונצליח לגייס אותם, אז בכלל התוכניות תהיינה יותר מוצלחות מבחינת איך להתערב עם הילדים במצבי סיכון, וגם תהיה באמת עבודה קהילתית שתביא את הקהילה למקום טוב יותר.

השאלה האם יש יוזמה של המערכת להגיע להסברה בקרב הקהילה.

ברור.

כן. הם מגיעים לבתים לפני כן.

עושים ביקורי בית.

אתם מזמינים את ההורים?

כן. במתבגרים בעלייה.

ועושים הסברה?

- - -

יש אינספור תוכניות.

זו תוכנית מדהימה. ההורים לא שותפים ולא רוצים להגיע. הגיעו שני הורים לפגישה, וזו תוכנית מדהימה, מדהימה.

אני רוצה לתת למנכ"ל הפרויקט הלאומי. אני רוצה לשאול אותך, תשתף אותנו כי לא מזמן הארגון שלך בפרויקט הלאומי האתיופי היה גם מפעיל מרכזי נוער כדי להתמודד עם הבעיות האלה. אז אני רוצה שתשתף אותנו מה קורה עכשיו ואיך אתה רואה את העניין ברמה המקצועית.

תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני מאוד מצטער לשמוע אנשי מקצוע שמתגוננים במקום לחפש פתרונות ולהגיד שמקרה כזה שמגיע לפתח המשרדים שלהם, ואומרים – אני לא ידעתי ולא שמעתי וזה לא פותר את הבעיה.

אני חושב שכדי לפתור את הבעיה צריך את אוכלוסיית היעד שפונה. אז יש אוכלוסיית יעד שפונה, שיש לה מצוקה, וברגע שיש לה מצוקה אז צריכים למצוא את הפתרונות ולא להתגונן ולא להגיד אני לא יודע, ואז שיבואו אלי. זה לא הולך ככה.

לנו יש ניסיון רב בנושא של הפעלת מרכז נוער. חלק מהדברים שנאמרו גם פה במחקר, שבאזורים שאנחנו הפעלנו, כלומר בקרב בני נוער צמצמנו את התופעות השליליות, את תופעות העבריינות בזה שנתנו מענה ייחודי בשעות הפנאי של אותם בני נוער, שהעסקנו אותם משעה ארבע עד שבע בלילה יחד עם כל הגופים שנמצאים בסביבה, והתופעות נעלמו.

לצערי הרב, היום אני רואה שיש בעיה חמורה מאוד שמתרחשת בכמה אזורים, שלדעתי צריך לתת עליה מענה.

אתם הגעתם לראשון לציון, אולי זה דוגמה, אבל לא ראשון לציון בלבד זאת בעיה. יש כמה רשויות, יש כמה שכונות.

אמרתי את זה בהתחלה, זה רק מקרה.

יש כמה שכונות שיש בהן בעיות קשות מאוד. חלק מהדברים שנאמרו, שההורים צריכים לשלם כופר לאותם עבריינים. אני יודע על מקרה אפילו שקרה לפני שבוע באזור שאנחנו גרים בו. יש תופעות חמורות מאוד בנושא. אולי הבעיות הן לא כל הקהילה אלא הבעיות הן ממוקדות.

באזור הדרום אנחנו יודעים על הקשר עם בני מיעוטים. אנחנו יודעים, באזור המרכז, עם אוכלוסייה מהגרת שיש להם קשר עם משפחות חד-הוריות. אפילו עד כדי כך אנחנו יודעים שישנן משפחות חד-הוריות שכבר יש להן ילדים מהמהגרים למיניהם, ואני חושב שהתופעות הולכות ונעשות קשות יותר, וכתוצאה מכך בתוך המשפחה, באותה משפחה יש ילדים שמסוכסכים עם ההורים שלהם, אז יוצאים החוצה. כשיוצאים החוצה, אז מי שמקבל אותם, האנשים שאתם דיברתם עליהם כבר. זו הדרך הקלה ביותר לאתר את אלה החלשים, לצרף אותם למאגר כוח-האדם שלהם. כשאתם אומרים ונדליזם זה אומר ונדל, ילד שמעביר את הסמים ממקום למקום, אז אלה הילדים שיצאו מהבית ונקלעו לבעיה.

לדעתי, יש ארבע אוכלוסיות יעד שצריך להתייחס אליהן בצורה נכונה כדי לתת מענה. אחת זה יוצאי צבא שאינם עובדים ומנסים למצוא את עצמם ולא הצליחו למצוא את עצמם ונמצאים בשכונות. כתוצאה מכך, מתפתח הנושא של אלכוהול ואני חושב שאנשי מקצוע צריכים לראות ולהתייחס אליהם כמה שאפשר. יש הרי גם מדיניות ממשלתית שעכשיו זה שילוב מיטבי של הקהילה האתיופית, יש גם תקציבים ששמעתי עליהם וצריך להתייחס בצורה נכונה ולתת מענה.

דבר שני, בנות בגילאי 16 פלוס. ישנן תופעות חמורות שקורות, שהבנות האלה משדלים אותן בסכומים מזעריים של משאבים ואז הם לוקחים אותן לאזורים מסוימים שאתם יודעים עליהם, במיוחד המשטרה יודעת עליהם. אני חושב ששם צריך להיות טיפול נקודתי על מנת למנוע. אתם זוכרים את התופעה של קרית גת בזמנו, נערה שנשרפה ואז כתוצאה מכך עשינו טיפול והצלחנו למנוע את המשך הבעיה באזור הזה.

הדבר השלישי זה נשים חד-הוריות. כמו שאמרתי, נשים חד-הוריות, ישנה בעיה חמורה לא רק בראשון לציון, בכל הארץ, ופה משרד הרווחה צריך למצוא את הדרך ביחד עם האוכלוסייה האתיופית. ישנם פעילים שאנחנו מכירים, אנחנו גם יכולים לעזור.

שמעתי עכשיו שיש בעיה עם ההורים. אני אומר לכם, ההורים זה אנחנו. זה לא הורים שעלו בשנות השמונים. נכון, ישנם הורים וההורים זה גם מתחלק לכמה, ולדעתי פה צריך לעשות איזושהי הבדלה.

כל הגופים, גם המגזר השלישי וגם המגזר הממשלתי, מנסים למצוא קבוצות הורים. רבותי, אם אתם הייתם רואים את התופעה הזאת, אתם לא מגיעים גם לסדנת הורים. למה? כי כולם מגיעים אליהם, אומרים להם, בואו לסדנת הורים. אז מה? גם חינוך וגם רווחה וגם עמותות וגם זה, אז איך ההורה יכול להגיע לקבוצות הורים? אלא אם כן, אם אתם יצרתם קשר משמעותי שיש לו מחויבות רבה מאוד, ואז אתה מזמין אותו, הוא יכול להגיע. הוא לא יכול להגיע בזה שאתה מזמין אותו לדיון חד-פעמי או פתאומי ואז תבואו להורים. לא. זה אומר שצריך להיות ברמת הרשות מישהו מתכלל, מישהו שיודע. קבוצות הורים, לא כל אחד יכול לבנות קבוצות הורים, רבותי.

סליחה. אני פתחתי ואמרתי, יש לנו רכזי מניעה בתוך הקהילה.

סליחה. אני מכיר את ראשון לציון - - -

גם אתה מקל ראש, כמו שקודם הקלת ואמרת - - -

בקידום נוער - - -

- - -

סליחה, גברת. הוא הקשיב לך, הוא לא הפריע לכם. כשאתם דיברתם אף אחד לא הפריע, אז בואו תקשיבו.

רבותי, אני מכיר את ראשון לציון, אני מכיר את רמת אליהו, אני מכיר את כל האזורים האלה. אנחנו גם פועלים בראשון לציון, אנחנו מסייעים לבני נוער.

אתה יודע כמה משאבים - - -

סליחה, תקשיב. אני לא פוליטיקאי, אני איש מקצוע שאני מדבר אתך.

אני גם לא פוליטיקאי. אני עובד ציבור, אני לא פוליטיקאי.

אז אם אתה עובד ציבור, אדרבה, זה אומר שיש לך אחריות רבה, שאתה צריך לתת מענה בנושא.

חד-משמעית.

אז אני אומר לך שיש תופעה ששמעת אותה. אני לא שמעתי אותך שאתה עונה להם שאתה תמצא את הפתרון אלא אתה אומר, אני אטפל ולא אמרת איזה כלים יש לך לטפל. שאני שמעתי, זו התגוננות.

אני לא רוצה להיכנס לזה, אני לא צריך להתווכח אתך. אני מסביר לך את התופעות שבראשון לציון יש כמה פאבים שקרו בהם גם כן תופעות חמורות. אנחנו לא יכולים להתכחש לזה, ולכן צריכים לתת מענה בנושא הזה, אותם ילדים שמגיעים לאותו מקום, איך אתה מונע את הבעיה הזאת גם בעתיד.

המענה צריך להיות מענה משולב, דו-סטרי ולא חד-סטרי.

אני לא אמרתי חד-סטרי.

מה שעלה פה סביב השולחן - - -

אני לא אמרתי לך. בואו תשתפו את בני הנוער, אתה אמרת מנהיגים. אני מכיר את המנהיגים שנמצאים בראשון לציון. גם הם מנהיגים, יש גם מנהיגים נוספים.

נכון.

אתם ישבתם איתם ביחד?

בטח. יש לנו פורום קבוע.

אז למה לא ישבת איתם? הם הרי בראשון לציון.

- - -

אני מבקש.

הדבר הרביעי שאני חושב שצריך להתייחס אליו – הנוער, שבמיוחד שייך לך, קידום נוער, זה אומר ילדים שנמצאים בשולי החברה, שלא התגייסו לצה"ל, ויכול להיות שיש להם רקע פלילי והם איבדו את האמון ואז גם השילוב שלהם בתופעות חמורות יותר הוא הרבה יותר קל. שם יש לנו בעיה חמורה וצריכים לטפל.

מסכימה אתך.

אני במקרה עובד סוציאלי, אז אני יודע מה אני מדבר.

זו הצעקה הגדולה ואנחנו משקיעים עכשיו הרבה.

בבקשה, גברת, את יכולה לרשום דברים, אם יש לך שאלות אני אתן לך.

אני חושב שאני מצביע על תופעה, ולמצוא פתרון ביחד. אני לא אמרתי שיש פתרון בכיס.

יפה. אמרת את המילה – ביחד.

אם יש לך פתרון אני מאוד שמח אבל יש תופעה חמורה באזור שלך, ואני לא מדבר באזורים אחרים – כשאני מכיר יותר מ-40 רשויות מקומיות – ולכן אני אומר, על המציאות צריך להסתכל כפי שהיא ולמצוא לה פתרון.

והיום יש לנו בעיה, בעיה חמורה בתוך הקהילה. קהילה קטנה כזאת, שכל כך הרבה מטפלים.

יש כמות יותר גדולה של מטפלים ממטופלים. המשאבים יכולים להספיק לכל המדינה.

נכון. לכן אני אומר, בואו נשלב ידיים על מנת לתת מענה. אם לא נשלב ידיים, אתם אמרתם, אני לוקח דוגמה ממה שאמרתם. יש לכם מאה תוכניות. האם הן מסונכרנות ביניהן?

כן.

האם אחד יודע מה מטפל השני? זו הבעיה החמורה. אני אומר שכן, זה לצאת ידי חובה.

לא, זה לא לצאת ידי חובה - - -

אני לא ראיתי. אם יש מאה תוכניות - - -

תודה. צביקה גרייבר, בבקשה.

שלום, אדוני היושב-ראש. אני יושב-ראש עמותת Keep Olim, שזוהי עמותה שמייצגת עולים מכל העולם. אני אפתיע פה אולי את יושבי השולחן אבל בעיית הסמים היא לא רק בקרב העולים האתיופים. יש בעיית סמים חמורה גם בקרב עולים אחרים, אבל אני לגמרי מסכים שהפתרון והבעיה הם מאוד מאוד קשורים, שבעצם מדובר פה בשתי וערב.

בעצם העולים – וכאן אני מתחבר למר בני פרץ שדיבר - מאז שנות החמישים ועד היום יש חוסר אכפתיות וחוסר אמון מצד העולים במערכת, ובצדק רב. אם זה במשטרה, שכולנו ראינו אני חושב בווטסאפ או ביוטיוב או בפייסבוק את המכות ואת הצורה שמתנהגת כלפי עולים חדשים אזרחי המדינה, ואם זה העירייה – שתסלחו לי – כשאני שולח לשם עולה שהוא במצוקה וצריך תשובה דחופה, הידיים של העובדות הסוציאליות באיזשהו מקום כבולות כי הפתרונות הם באמת כל מיני הוסטלים בתל אביב לדוגמה, ביפו, שעדיף להיות ברחוב מאשר להגיע לאותו הוסטל ולנסות "להשתקם" שם.

אנחנו עמותה שקיימת שנתיים, יש לנו 33,000 חברים מכל העולם, מאתיופיה ללוס אנג'לס, זה לא משנה בכלל.

מה שרציתי להגיד, ששלושה מחברי העמותה שלנו כבר נהרגו מסמים בשנתיים האלה. לא שמעתי על זה בחדשות. ההיפך, כשניסיתי להרים את זה ולהביא את זה לשולחן, מאוד מהר ניסו להוריד את זה כי לא נעים לדבר על זה. לא נעים לדבר על זה.

מה זאת אומרת נהרגו בסמים?

נהרגו, נמצאו בבתים שלהם מתים ממנת יתר. דרך אגב, אף אחד מהם לא היה אתיופי, ואחד מהם שאני מכיר אישית והכרתי אותו אישית לפני, הגיע לפה לארץ מאוד מאוד נורמלי, אבל כשיש מצוקה בעבודה ואתה לא מצליח למצוא עבודה ואתה לא מצליח להסתדר פה בארץ ואתה מרגיש שבמקום שכולם יפתחו לך את הדלתות כולם טורקים לך את הדלתות, מהר מאוד אתה יכול להגיע למצב שסמים זה נחמה מאוד מאוד טובה. דרך אגב, אני לא מדבר רק על סמים לא חוקיים, אני מדבר גם על סמים חוקיים שרופאים נותנים לעולים חדשים שלא מבינים מה הם לוקחים כי את אותן תרופות במדינות שלהם לא נותנים לאנשים במרשם, ובמקרה אותו בחור שאני הכרתי מת מסמים שהרופא נתן לו, ממשככי כאבים ומורפיום וכל מיני דברים כאלה.

ולדעתי, עוד פעם, זה הכול שתי וערב. עד שהמערכת לא תתעורר וההוכחה המוחלטת היא שחוץ ממך, כבוד היושב-ראש, שאני מאוד מעריך ותמיד מעלה נושאים חשובים לשולחן, איפה כולם? איפה עוד חברי כנסת שישבו פה היום? איפה נציגי משרד הקליטה והעלייה שישבו פה?

יש, יש.

אחת.

לא. יש גם משרד החינוך.

בסדר, אני שואל איפה עוד נציגים שישבו כאן. זו בעיה כל כך חמורה, אנשים מאבדים את החיים שלהם בגלל שהם עלו לארץ. אם הוא היה נשאר באתיופיה או היה נשאר בארצות הברית, סיכוי טוב שהוא לא היה מאבד את החיים שלו, הוא לא היה מתמכר לסמים. אתם מביאים אותם לפה, אתם מכריחים עולים ומשכנעים עולים להגיע למדינה הזאת - -

לא את האתיופים.

- - בלי שיש מענה מתאים לאותם אנשים. ולכן, עד שלא נעצור את זה שם בהתחלה בהתחלה בהתחלה, שתהיה אכפתיות כלפי כל העולים מכל העולם, אנחנו נמשיך לשמוע סיפורים ונמשיך לשמוע שהם עושים, ועוד תוכנית ואין שיתוף פעולה ויש שיתוף פעולה. בתכלס, בשטח אין מספיק אכפתיות כלפי העולים, ואת זה אפשר לראות מעצם העובדה שמתוך 120 חברים אתה חבר הכנסת היחיד שיושב פה היום.

תודה. בגלל הדחיפות של הנושא – שאני שמעתי, כמו שאמרתי בהתחלה בשבוע שעבר – אנחנו נמצאים בפגרה וחברי הכנסת נמצאים בפגרה, אז עשינו דיון דחוף כדי לשתף עם כל המערכות ולמצוא דרך התמודדות במציאות בתופעה כזאת.

אני בטוח שהפרוטוקול יגיע לכל חברי הכנסת, לפחות לאלה שחברים בוועדת העלייה והקליטה. אנחנו נמשיך לדון בנושא הזה, לא נוותר, זה אני יכול להבטיח לך. אנחנו נשמע נציגים ממשרד החינוך. קרן רוט איטח, בבקשה.

אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון המאוד מאוד חשוב הזה בעיני. אני חושבת שאתה מציג פה סוגיה מאוד מאוד כואבת וחשובה, שהיא רלוונטית למשפחות שאנחנו פה שומעים אבל ודאי רלוונטית לעוד הרבה משפחות שלא נמצאות כאן ולעוד הרבה מאוד בני נוער.

והתופעה של שימוש בסמים, אלכוהול, ובכלל מעורבות בהתנהגויות סיכון היא תופעה ששמורה להרבה מאוד מתבגרים, לא רק לילדי עולים אבל בוודאי יותר לילדי עולים כי מלכתחילה משבר ההגירה בוודאי מביא אותם למצבים יותר סיכוניים.

אני רוצה לציין כנציגת מערכת החינוך. מערכת החינוך לא פועלת לבד ואני חושבת שעצם הדיון גם מחייב אותנו לאמירה, מחייב אותנו להתבוננות פנימה והחוצה, מה אנחנו צריכים לעשות יותר בשילוב ידיים על מנת שמקרים כאלה כמה שפחות יעברו את המסננת ויהיו יותר מטופלים, יותר מוחזקים על-ידי כולנו.

אנחנו כמערכת חינוך לא פועלים לבד, אנחנו פועלים בשיתוף משרדי ממשלה נוספים, בשיתוף הרשות הלאומית למלחמה בסמים.

לשאלתך, בני - שאני לא מכירה – אנחנו מפעילים תוכניות חינוך אוניברסליות בתוך מערכת החינוך החל מגן הילדים, ודווקא ראשון לציון מצטיינת בכך. אנחנו מפעילים החל בגן הילדים תוכניות שמטרתן לפתח כישורי חיים ולפתח החל מהגיל הצעיר את המסוגלות ואת החוזק ואת היכולת לבחור בצורה נכונה שמאפשרת להתבגר ולגדול בצורה טובה.

התוכניות שלנו פועלות. אנחנו בוודאי בגני הילדים לא נדבר איתם על סמים ואלכוהול, אנחנו נדבר איתם על חומרים מסוכנים. התוכניות שלנו מותאמות גיל, מותאמות השלבים ההתפתחותיים, לצרכים ההתפתחותיים וגם למצבים שפוגשים את הילדים ואת בני הנוער. אנחנו ממשיכים בכיתות היסוד ומדברים איתם על חומרים מסוכנים, בכיתות ה'-ו' כבר מדברים איתם על סיגריות, על אלכוהול, מדברים על מה המשמעות של שימוש, מה הסיבות למה כן ולמה לא, מה המחירים, מה הרווחים; בחטיבת הביניים אנחנו מעבים את התכנים שלנו ועושים עבודה גם על עישון, גם על אלכוהול, גם על סמים, ובוודאי גם בחטיבה העליונה ממשיכים ועובדים על מגוון התכנים, כששוב, המטרה שלנו לחזק את הכוחות לילדים לבחור בחירות נכונות שמביאות אותם למקומות טובים.

בצד העבודה שאנחנו עושים, ופה אנחנו לא עושים הבחנה בין עולים לוותיקים, מה שציינתי פה, תוכנית כישורי חיים היא תוכנית שעובדת עם כלל האוכלוסיות. התוכניות שלנו משלבות הורים, אנחנו מזמינים הורים לפעילות כי אנחנו מאמינים שעל מנת לייצר השפעה על הילדים אנחנו חייבים להיות עם מסרים משותפים ועם שפה משותפת. ולכן אנחנו מייחדים פרקים בתוכניות שלנו לעבודה עם הורים.

בצד זה, אנחנו מפעילים את התוכניות שהן יותר סלקטיביות, יותר ייחודיות לאוכלוסיות שונות. יש לנו תוכנית אופ"י – אימון ופיתוח יכולות התמודדות, זו תוכנית שעובדת עם קבוצות של מתבגרים כבר בתיכונים, בחטיבות היותר גדולות, עבודה עם ילדים שכבר מעורבים בשימוש באלכוהול, מעורבים בעישון ורוצים לעשות שינוי, ועושים את העבודה - - -

התוכנית הזאת פועלת, אני לוקח כמקרה. כמו שאמרתי, התופעה היא כללית ארצית אבל אני לוקח את ראשון לציון, רמת אליהו. התוכנית שאת מדברת עליה, יש להם תוכנית שפועלת ברמת אליהו? כמה משתתפים? על הנייר אני יודע, אבל בפועל כמה משתתפים בתוכנית הזאת?

אני אומר לך שיש לנו כ-90 קבוצות ברמה הארצית שבה שותפים גם יוצאי - - -

אוקיי. ברמת אליהו כמה יש?

ברמת אליהו אני לא יודעת לומר לך אם יש קבוצות אופ"י, אבל יש קבוצות אחרות שעובדות ברמת אליהו ובראשון.

למשל?

קבוצות עוצמה שעובדות בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים ובשיתוף בית-הספר והשיטור הקהילתי בתוך בית-הספר.

בשיתוף עיר ללא אלימות.

בעיר ללא אלימות. עובדים בתוך בית-הספר על התנהגויות סיכון ומסבירים ועושים איזשהו גישור על החוק ומסבירים את החוק. אז יש את העבודה הזאת. יש עבודה נוספת, עבודה רגשית עם ילדים בסיכון שמאותרים כילדים בסיכון. לא מייחדים רק לילדי הקהילה האתיופית אלא עושים קבוצה מעורבת שבתוכה נמצאים גם ילדי הקהילה האתיופית, שעובדים יחד עם היועצת החינוכית, עושים עבודה על ההתפתחות הרגשית ועל הקשיים שמאפיינים גיל התבגרות – על תרבות הפנאי, על דילמות, על דברים שמעסיקים מתבגרים. אז זה לא נקרא אופ"י, זה נקרא קבוצה אחרת רגשית שעובדת עם ילדים בסיכון.

ובמקביל, יש גם עבודה עם ההורים של הילדים, עם מנחה של הקהילה האתיופית. אני אומרת פה מה שנעשה כבר ברמת העיר.

זהבה ברוך.

עבודה שנעשית בעיר עם מנחה שעובדת יחד עם הרשות למלחמה בסמים. שוב, תיאום ושיתוף פעולה בין הרשות למלחמה בסמים, עיר ללא אלימות ובית-הספר, זאת אומרת שביחד יש עבודה שנעשית. זה לגבי מה שאני קיבלתי מהמדריכה שלי שפועלת בראשון.

כמובן שיש לנו הרבה מה לעשות. אם יש עדיין ילד בודד אחד שנמצא בסיכון, זה אומר שלא עשינו מספיק ולא עשינו די, יש לנו עוד הרבה מאוד מה לעשות, אבל שוב, אני חושבת שכאן זה לחבור ביחד ולחשוב יחד עם נציגי הקהילה מה מתאים, מה רלוונטי.

ורק לומר שאחד הדברים שאנחנו מאוד מפתחים בתוכניות שלנו זה מנהיגות נוער. יש לנו קבוצה של "עמיתים ומשפיעים" ובתוך הקבוצה הזאת שהיא נבחרת על-ידי התלמידים – תלמידים בוחרים בחברים שלהם והם יחד עם הצוות החינוכי מעבירים את התוכנית בתוך בית-הספר. בקבוצות האלה פועלים כ-8,000 בני נוער בכל הארץ – ראשון מובילה בצורה יוצאת מן הכלל את התוכנית הזאת ונמצאים בה משולבים גם תלמידים דתיים, גם תלמידים עולים, גם תלמידים ותיקים, מכל הקשת, מכל המגוון, ואני חושבת שזאת הדרך לעשות את זה.

אנחנו נשמע מהמשטרה כי אני יודע שאתה צריך לצאת. מה שאנחנו שומעים ושמעת גם מצד המשפחות והנציגים וגם מהעירייה וממשרדי הממשלה – משרדי הממשלה, עוד נמשיך לשמוע את זה – אבל ממשרד החינוך יש תוכניות, יש מאמצים, אבל אין משטרה שמגינה. אז פה הבעיה שכנראה המשטרה נכשלת להגן על האזרחים, התושבים?

לא.

אז עובדה שאנשים נאלצים לשלם כמו ששמעת.

כבוד היושב-ראש, שמי אבי, אני ממחלקת הנוער במטה הארצי. אני אתייחס קודם כול באופן כללי לפעילויות שמחלקת נוער עושה בכל הנוגע לפשיעה, טיפול בפשיעה, הפניה של קטינים לטיפול באופן כללי על אוכלוסיות, ועולים בפרט, ולבסוף גם נציגי העדה שיושבים פה או כלפי בני העדה שיושבים פה.

המשטרה, ככל שיש תופעה כזו או אחרת וככל שיש תלונה כזו או אחרת, תטפל ותחקור ותבדוק בדיוק את מה שקרה על מנת להגיע למיצוי הדין עם אותם עבריינים, אם יש כאלה.

זה לעניין הנקודות הספציפיות שעלו פה. אני לא אתייחס עכשיו לתלונה כזו או אחרת כי אני לא מכיר את הפרטים בה ואני חושב שזה גם חוסר אחריות שלנו להתייחס בדיוק לפרט כזה או אחר. היה ויש אדם שנתקל - - -

אנחנו לא ציינו שם ולא פרט מסוים. אנחנו מדברים באופן כללי. כתופעה, נכון, לקחנו כ-Case Study את רמת אליהו.

אני מבין. אתה רוצה לדבר על הנושא של עולים בכלל, אוכלוסיות שמעורבות בהימורים, אלכוהול וצריכת סמים, באופן כללי. אני מבין את זה ואני יודע, ולשם אנחנו בדיוק מכוונים.

לדוגמה, אלכוהול. כל מה שנוגע לטיפול אלכוהול, ביחד עם הרשויות המקומיות, ביחד עם משרדי הרווחה ועם משרד החינוך, גם בהסברה, גם במניעה, גם בהרצאות בתוך בתי-ספר, הרצאות לקבוצות הורים, לזהות מצבי סיכון כאלה ואחרים מכלל הגופים, כל זה עולה על השולחן כל הזמן, נמצא כל הזמן שם.

לזה מצטרף כל נושא האכיפה שקיים. ב-2013 יזמנו דרך הכנסת את הנושא של האכיפה המסיבית כנגד צריכת האלכוהול בקרב צעירים ובקרב בני נוער בפרט. כל הנושא הזה עלה בגלל הצורך מתוך השטח – שפיכות אלכוהול באלפים, סגירת מקומות שמוכרים לקטינים אלכוהול גם באלפים לאורך השנים, מ-2013.

2010.

ב-2010, סליחה. בנוסף לזה, כל הנושא של אספקת אלכוהול לקטינים על-ידי גורמים של צד שלישי, גם אליהם אנחנו התחלנו להגיע. זה אומר שהקטינים, נכון להיום, לא מגיעים בעצמם כדי לקנות את האלכוהול כי לא מוכרים להם. שואל בעל העסק בדרך כלל בן כמה הוא, מתחיל לשאול אותו את השאלות ולא מוכן למכור לו. אז היום הם מצאו שיטות אחרות. הם מתחילים להפעיל גורמים שלישיים בדרך כלל בדמות בגיר שמגיע לאותו עסק, קונה עבורם את האלכוהול, גם אליהם אנחנו הגענו. אנחנו הגענו גם לאנשים שמספקים את האלכוהול דרך האינטרנט, גם אליהם אנחנו הגענו.

זאת אומרת, יש פעילויות מסיביות של אכיפה בכל הנוגע לצריכת אלכוהול על-ידי קטינים. זה נושא שמציק לנו, זה נושא שמפריע לנו, אנחנו יודעים מה המשמעויות שלו ואנחנו יודעים גם למה זה מוביל בתוך הרשות המקומית. הרשות המקומית יכולה להעיד גם, צריכת אלכוהול בגנים ציבוריים תוביל למעשי ונדליזם, תוביל למעשי אלימות כאלה ואחרים, ולשם אנחנו לא רוצים להגיע ועל כן אנחנו פועלים בעניין הזה.

לעניין סמים – לעניין צריכת סמים בכלל בקרב קטינים, הנושא של הצרכנים עצמם, לפחות לעניין צריכת הסמים, הוא הנושא הטיפולי. החקירה כדי להבין למה הם התחילו, לאחר מכן ההפניה לשירות מבחן לנוער על מנת שיקבלו את הטיפול, ובסופו של דבר במידה ויש שיתוף פעולה מאותו קטין כלפי שירות מבחן לנוער ואנחנו נקבל המלצה חיובית, אנחנו נהיה חיוביים ביותר ואפילו אנחנו נסגור להם את התיקים מבלי שיהיה להם שום דבר רשום בשום מקום ואף אחד לא יראה את זה גם. עד לשם החוק מוכן להגיע כדי לעזור להם.

הנקודה היא שאנחנו צריכים גם את שיתוף הפעולה. במידה וגילינו משהו כזה אנחנו צריכים את ההורים שידרבנו את הקטין ללכת לקבל את הטיפול, אנחנו כבר גילינו להורים שמשהו קורה, אנחנו הצפנו את זה על השולחן. אם ההורה לא יהיה מעורב בתוך התהליך של הטיפול, סביר להניח שהילד הזה יחזור על המעשה, סביר להניח שהילד יחזור להיות צרכן סמים, ובעקבות כך גם יחזור להיות עוד כמה דברים יכול מאוד להיות, להיות מעורב בפשיעה נוספת שמעורבת בסמים, רכוש וכדומה.

מסעדות שפועלות 24 שעות כל הלילה, בשבת וכו'.

לעניין רישוי עסקים אני לא אכנס כי אני לא מעורה, ואם הייתם מבקשים לדעת משהו לגבי רישוי עסקים סביר להניח שהיו שולחים לפה נציג שהיה מסוגל לתת את התשובה לגבי רישוי עסקים. אני חושב שזה יהיה חוסר אחריות מצדי גם לתת תשובה בשם רישוי עסקים כי אני לא מכיר את החוק לחלוטין, מה גם שלגבי ראשון לציון אני חושב שנציג המשטרה, אם היה מוזמן לפה מתחנת ראשון לציון בדמות סגן מפקד התחנה או מפקד התחנה, היה יכול לתת תשובות הרבה יותר מוסמכות לעניין של כמה עסקים עומדים בתור לסגירה, למה הצווים המינהליים, אם קיימים, הם לא מתבצעים. אם יש צווים כאלה ואחרים בהליכים שיפוטיים כאלה ואחרים כנגד עסקים שפתוחים בניגוד לחוק, מה קורה איתם. אני חושב שכל זה צריך להיות באמת מופנה לאותו גורם במשטרת ראשון לציון על מנת שייתן את התשובה הרלוונטית, ואני מאמין וגם יודע דרך אגב מתוך ניסיון שלי בשטח שמקומות שהיה צריך לסגור אותם, נסגרו, וברגע שהיה הצו השיפוטי, סגרנו את המקום בלי שאלות.

בנקודה הזאת אני רוצה שתבהיר האם באופן כללי המשטרה נותנת למסעדות שיפעלו כל הלילה, 24 שעות, כולל שישי-שבת ושבת.

אני לא יודע. אני לא הגורם המוסמך לענות על זה מאחר שיש רשות מקומית שהיא אחראית על מתן רישיונות לעסקים והיא האחראית הבלעדית למתן האכיפה על העסקים עם רישוי עסקים בתחנת המשטרה. אני לא מכיר את הנושא הזה.

מה שאתה אומר, ברישוי עסקים כתוב שהוא יכול להפעיל את - - -

לא.

אז מה? אין חוק כללי?

אל תכניסו לי לפה מלים בבקשה, אדוני היושב-ראש. מה שאני אומר זה משהו מאוד מאוד פשוט. במידה ויש עסק שפתוח בניגוד לחוק, הרשות המקומית יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות כדי להפעיל את הסמכות שלה כדי לסגור את העסק הזה ואם היא צריכה את סיוע המשטרה בסגירת העסק, המשטרה תסייע ככל שהיא צריכה להתערב. זה לעניין רישוי עסקים.

סליחה, תמקד את סמכות הסגירה במקרה ויש פשיעה במקום מסוים. 30 הימים האלה שמותר לכם לסגור, המערכת יכולה לפעול גם לסגור - - -

סליחה, יש סמכות סגירה מינהלית וככל שאנחנו יודעים על מקרים, לדוגמה של מכירת אלכוהול לקטינים או לחלופין, של מכירת אלכוהול אחרי השעות שמותר למכור אלכוהול, או לחלופין, הגדרה של עסק שאין לו היתר למכור אלכוהול, כמובן שקצין הרישוי בתחנה מוסמך לסגור את העסק על-פי הצו המינהלי ועל-פי הסמכויות שיש לו בחוק, וזה נעשה. אם אתה רוצה את הנתון של כמה עסקים בראשון לציון לדוגמה נסגרו בתקופה האחרונה בצו מינהלי, אין בעיה, נוכל להפנות את זה לתחנת ראשון לציון, אני מאמין שאתה תקבל את הנתון המדויק בדיוק כמה עסקים, איפה ומתי זה קרה.

אני אשמח לקבל את זה. הוועדה דורשת לקבל את זה בכתב.

אין שום בעיה. המשטרה תביא לך את הנתון בלי בעיה בכלל.

הדבר האחרון שאני אדבר עליו זה על נושא ההימורים בקרב קטינים. כמחלקת נוער במשטרה אנחנו לא מכירים תופעה של הימורים בקרב קטינים, סביר להניח שזה קיים במספרים מועטים. ככל שאנחנו יודעים, המספרים ברמת התיקים - - -

דובר פה גם על יוצאי צבא. יכול להיות גם לא קטינים.

אני אומר, זה לא רק קטינים. אני מדבר כרגע על הימורים שמעורבים בהם קטינים כי שם באמת זה זועק, וככל שאנחנו יודעים על מקרה כזה אנחנו מטפלים בו במלוא החומרה.

אני יכול לתת לכם דוגמה מצפון הארץ, לאו דווקא מהמרכז, למרות שגם לגבי המרכז אני מכיר כמה מקרים כי אני די מעורה בהם, של פרשיית הימורים שהתחילה בתוך האינטרנט, דווקא ממשחק בפייסבוק, שקטינים המירו את הז'יטונים למעשה לכסף אמיתי, זאת אומרת הז'יטון היה שווה בווירטואלי כלום אבל נניח הוא היה שווה עשר נקודות בווירטואלי, הם המירו את זה לכסף אמיתי שווה-ערך עשרה שקלים, וכך הגיעו חובות של קטינים אחד לשני בסכומים של מאות ואלפי שקלים, כשאנחנו ידענו מזה, אנחנו ידענו לטפל בזה, הכנסנו את הרווחה לתוך הסיפור. דרך אגב, במקרה הזה הם גם היו קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית אז על אחת כמה וכמה שהמשטרה הייתה רק גורם מתערב ולא גורם מטפל. הרווחה כן טיפלו בזה ואנחנו הצפנו את זה ואנחנו יודעים לתת את הנקודות ואת המענה איפה שצריך.

בנוסף לזה אני אבוא ואומר, במידה ואחד האנשים שיושבים פה או לחלופין הוא מכיר אדם אחר שנפגע כתוצאה מכך שהילד שלו עשה טעות, הימר במקום כלשהו, חייב כסף, ואותם גורמים שחייבים להם את הכסף מפעילים את הלחץ, אין שום בעיה לפנות לאותה תחנה, גם אם צריך בהתחלה בעילום שם, ואנחנו נדע איך להמשיך את הטיפול משם ולבנות את האמון ביחד על מנת שהם יאמינו שאנחנו מסוגלים לתת את המענה מבלי לסכן אף אחד.

לא פעם אחת ולא פעמיים טיפלנו בתיקים של סחיטה באיומים והגענו למיצוי הדין עם העבריינים, ולא פעם ולא פעמיים טיפלנו בתיקים שבהם היו מעורבים קטינים שנסחטו על-ידי גורמים כאלה ואחרים, אם בתוך בית-הספר על-ידי תלמידים אחרים ואם מחוץ לבית-הספר על-ידי גורמים אחרים, ידענו להגיע לכולם כל עוד היה שיתוף פעולה ואמון.

ובעניין של אמון, רק אתמול קיימנו דיון עם ראש אמ"ש במשטרה, עם נציגי העדה, לצורך העניין במסגרת של ועדת אמון ששם מעלים נציגי הוועדה את הבעיות שעולות אצלכם, ואנחנו נותנים להם מענה ביחד על מנת להגיע בדיוק לנקודות שמדברים עליהן פה – איך לבנות את האמון, איך לדווח למשטרה כשצריך, איזה סוג טיפול המשטרה מסוגלת לתת. הרי בסופו של דבר, משטרה יש אחת במדינת ישראל, אין עוד משטרה. אם הם לא יאמינו בנו, למי הם יפנו? הם צריכים לפנות אלינו עם הבעיות ואנחנו ניתן להם את הפתרונות.

אנשים מתלוננים ולא מקבלים מענה - -

לא, הם כן מקבלים.

- - או סיוע , אז זה מה שפוגע באמון.

לא, אני חולק עליך. הם כן מקבלים מענה.

אמרו. בן אדם אמר, בעצמו.

מקבלים מכות מהמשטרה.

- - -

לא. סליחה. הוא אמר שיש בעיה. הוא אמר שהוא לא פנה למשטרה מכיוון - - -

לא. הוא פנה, הוא דיבר באמהרית.

הוא פנה והמשטרה לא עשתה כלום.

בוא נשים את הדברים על דיוקם. לעניין של ההימורים או לעניין של האדם שהיה חייב כסף, לא פנו למשטרה מאחר שאיבדו את האמון. זה מה שנאמר. אפשר ללכת לפרוטוקול, דרך אגב.

- - -

ואז הוא אמר שהוא לא ענה למשטרה ב-2017 - - -

פרצו - - -

סליחה, אדוני, תן לי בבקשה לדבר.

אני נותן לך.

הוא טען שבשנת 2017 הוא לא פנה לעניין החדש שנוצר מכיוון שהוא איבד את האמון על מקרה שהיה בשנת 2010 בעניין ההתפרצות.

אדוני היושב-ראש, אני אומר לך מקרה אישי שלי. גם לי פרצו את הבית, גם לי גנבו והפכו את הדברים וגם לי המשטרה באה ועשתה בדיוק את אותן פעולות כפי שעשו אצלו בדיוק. מבטיח לך, אין שום פעולה אחרת לעשות, וגם אצלי בסופו של דבר התיק נסגר מהעילה עבריין לא נודע כי לא ידעו מי פרץ לבית שלי. זה אומר שאני איבדתי את האמון במערכת? לא, סליחה, זה אומר שבפעם הבאה שפרצו לי אני הלכתי לדווח עוד פעם וזה אומר שבפעם הבאה שיפרצו לי אני אלך לדווח עוד פעם. למה? כי ככל שאני אציף את זה בדיווחים ככה אני אדע, המשטרה עכשיו תדע ששם יש בעיה ולשם אני אכווין את מירב הכוחות שלי כדי לתת פתרון. זה האמון וזה הפתרון.

היו לי הרבה שאלות לשאול אותך אבל אמרת, אני לא תחנת משטרה מראשון לציון, ולכן הוא צריך לענות.

נכון. אני אומר באופן כללי, אני מדבר באופן כללי עכשיו. האמון של משטרה ואזרח, זאת הצורה. זה באופן כללי, זה לאו דווקא ראשון לציון. זה בכל מקום וזה ככה עובד, וזה ככה צריך לעבוד.

ואתה אומר שהמשטרה מטפלת טוב?

אני אומר שהמשטרה מטפלת ככל שהיא יכולה.

זה מה שאתה אומר?

נכון. המשטרה מטפלת ככל שהיא יכולה - -

אז איך קורה דבר כזה?

- - במירב האמצעים שעומדים לרשותה. כשהדברים מגיעים לידיעתה, כן יש טיפול, כן יש תיקים, כן יש מעצרים.

ראשון לציון אתה דיברת? רק לאחרונה בתחנת ראשון לציון עצרו סוחר סמים שמכר לעשרות קטינים סמים, עשרות. נפתחו משהו כמו כמעט 500 תיקים לאותו סוחר שמכר לקטינים, דרך אגב.

ממוצא אתיופי.

מתוך מה זה מגיע? מתוך חוסר אכפתיות? לא, סליחה, זה מגיע מאכפתיות כי אנחנו רוצים להגיע לקטינים, כי אנחנו רוצים לדעת מי צורך את הסמים כדי לתת להם את הטיפול ובסופו של דבר הכי חשוב זה להרחיק את הבן אדם שמכר להם את הסמים. אבל זה מתוך זה שבאים ואומרים לנו ומדברים על זה. לא מתוך זה שמסתירים את זה ולא מתוך זה שאומרים לנו מלכתחילה – תשמעו, בגלל שאנחנו לא מאמינים בכם, אנחנו לא רוצים לבוא אליכם.

תודה. גברת, בבקשה.

אני אירינה לוית, יושב-ראש עמותת אלי"ס, אימהות למען ילדים בסיכון, אבל אני מבקשת לדבר ברוסית. (נושאת דברים בשפה הרוסית).

אני אתרגם, אלא אם יש מישהו אחר שרוצה לתרגם.

לא. תתרגמי. אני לא מבין את זה.

אני רחלי מהקרן לידידות, אבל אני אתרגם את מה שאירינה אומרת. אירינה אומרת שהיא הקשיבה לכולם בתשומת לב רבה וזה מאוד מזכיר לה את הסיפור של בגדי המלך החדשים.

היא אומרת שהיא אימא לילד נרקומן, שבעצם העמותה קיימת עשר שנים ופונים אליה הרבה מאוד הורים שיש להם את אותה בעיה והיא מבינה שהתופעה מתרחבת אבל אין פתרון לבעיה הזאת.

יש שתי נקודות שהיא רוצה להעלות פה לדיון וחשיבה. היא אומרת שאם התופעה בעצם מדברת על התמכרויות לסמים ושימוש באלכוהול, וכרגע אין פתרונות או כל התוכניות שמוצעות כרגע לא ממצות את העניין אז צריך אולי לגשת לזה מזווית ראייה אחרת – עם פסיכולוגים ועם עובדים סוציאליים ועוד אנשי מקצוע ברמה של שיתוף של כל המשרדים ביחד כדי באמת לגשת בצורה נכונה לילדים, לנוער שמתמכרים.

היא אומרת שבעצם הילדים של היום, הילדים והנוער של היום הם לא מה שהם היו בדורות קודמים ולכן בכלל צריך להסתכל על זה בראייה אחרת, לגשת לזה מתוך משחקי מחשב, מתוך סרטים לילדים. לפני כן היא אמרה לי סרטי אנימציה אפילו, כדי להסביר לילדים את התופעה.

היא אומרת שלא צריך להסביר לילדים ולנוער רק את העניין שלהתמכר לסמים או להשתמש בסמים ואלכוהול זה משהו שאסור. צריך להסביר להם שזה לא חוקי ולהתחיל אפילו מילדים בכיתה א', לא להגיע למצב שאנחנו מסבירים לנוער אלא להתחיל ממש בגילאים המוקדמים יותר, להסביר להם שזה משהו פלילי כיוון שכשיסבירו להם שזה משהו פלילי הם לא יגעו בו, זה לא חוקי ולא כדאי לגשת לשם.

תודה. אני צריך לסכם את הדיון, אני גם צריך לרוץ להצביע בוועדה אחרת. גם זמננו תם.

דבר אחד ברור, שאין מחלוקת לגבי התופעה. התופעה קיימת, ואנחנו כולנו צריכים לשלב ידיים על מנת להילחם נגד התופעה.

ולכן, אנחנו נקיים דיון בראשון לציון, ברשות המקומית בראשון לציון, כשכל הגורמים וגם נציגי העולים וגם נציגי אנשי המקצוע, הם יהיו שותפים, וביחד אנחנו נבנה איך אנחנו משלבים ידיים כולם ביחד כדי להילחם בתופעה. אנחנו נתאם עם הרשות בראשון לציון את קיום הדיון שם במקום, ואני מודה לכם שהגעתם.

המשטרה, כמו שאמרתי, את הנתונים תשלחו לנו בכתב.

בוודאי.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.