הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 467

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ב באב התשע"ז (14 באוגוסט 2017), שעה 10:00

א. צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ח), התשע"ז-2017;

ב. אישור תשלומי הורים לשנה"ל תשע"ח

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מנואל טרכטנברג

מרדכי יוגב

חיים ילין

עודד פורר

ישראל אייכלר

אלי אלאלוף

בנימין זאב בגין

ענת ברקו

אחמד טיבי

אברהם נגוסה

יעל כהן פארן

יוסי יונה

עאידה תומא סלימאן

אלעזר שטרן

מנכ"ל משרד החינוך

_

שמואל אבואב

רמ"ט מנכ"ל משרד החינוך, משרד החינוך - ליאת אלרט

סטודנטית, משרד החינוך - עדן יאיר

מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך - דודי כהן

יועץ מנכ"ל משרד החינוך, משרד החינוך - מורן כהן

סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך - אריאל לוי

מנהלת אגף חוק ומדיניות, משרד החינוך - סימה עובדיה פורצנל

יועצת מנכ"ל משרד החינוך

--

מיכל צדוקי

מנהל מינהל רישוי אכיפה ובקרה, משרד החינוך - יהודה גור רוזנבלט

מנהל אגף תקציב, משרד החינוך - משה שגיא

ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך - לירן שפיגל

רכזת חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

--

נועה היימן

אגף תקציבים, משרד הפנים

--

חגי ברוכיאן

משפטנית, משרד הבריאות - שרונה עבר הדני

ראש אגף תכנון ובקרה-רשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים - איריס יוגב

ראש אגף אכיפה וחקיקה – ראש מלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים - אסתר כהנא

יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים - יואל הדר

סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי - מיכל מנקס

מנהלת חינוך ורווחה, מרכז המועצות האזוריות - רינת חכים

יועמ"ש, המועצה לשלום הילד - כרמית פולק כהן

פורום ועדי ההורים היישוביים - זאב גולדבלט

יו"ר ועד הורים מעונה, מעלה הגליל - צחי בן עיון

יו״ר הנהגת ההורים רעננה, ארגוני הורים - רון סגל

צוות תשלומי הורים, ארגוני הורים - שרון קוטלר

רו"ח מלווה לנושאי תשלומי הורים, ארגוני הורים - דניאל שלו

יו"ר ועד הורי ת"א-יפו, ארגוני הורים - ענת הוכנר

סגנית יו"ר ועדי הורים יישוביים - איריס הרינג

יו"ר פורום ועד הורים של יבנה - גיא ירניצקי

בית ספר דרור ירושלים - יואל זהורי

יו"ר ארגוני מורים - פז כהן

יו"ר התאגדות מנהלי בתי-הספר העל-יסודיים - מנשה לוי

יו"ר נציגות הורים - משה אשכנזי

מזכ"ל - דועאא ג'זמאוי

מוביל את המאבק לחינוך חינם - גבריאל פיצ'י דובינר

יו"ר משותף - רינה כהן

מוזמן/ת - שיר אזרף

מוזמן/ת - אורית לסר

מוזמן/ת - דוד פפו

מוזמן/ת - אלון בלק

מוזמן/ת - אמיר ליפשיץ

מוזמן/ת - טוני וייסבוך

מוזמן/ת - קרן לרנר

מוזמן/ת - ציון אפרתי

מוזמן/ת - חנן בזק

מוזמן/ת - דן קדרון

מוזמן/ת - איתן קופרשטוך

מוזמן/ת - יעל קוזוקרו

מוזמן/ת - שלומי סנדק

מירב ישראלי

יהודית גידלי

תמר פוליבוי

א. צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ח), התשע"ז-2017

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 14 באוגוסט 2017, כ"ב באב התשע"ז. הנושא על סדר היום – צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ח), התשע"ז-2017. נושא שני ברצף יהיה אישור תשלומי הורים לשנת הלימודים תשע"ח.

אדוני, יש לי הצעה לסדר.

ברוך הבא. מיד, אומר מספר מילים ואני אתן לך.

כפי שידוע, ישנה חובת היוועצות עם ועדת החינוך, התרבות והספורט לגבי צו לימוד חובה, שבא להסדיר – בוא נאמר בגדול, במשפט מסכם – את שיטת התקצוב של כל נושא החינוך בין המדינה לבין הרשויות המקומיות. בשנה שעברה התקיים דיון על תשע"ז, כשתשע"ו היה באיחור. אמרתי דברים כבר בדיון הקודם, שכל חובת ההיוועצות הזאת כמעט ריקה מתוכן, הייתי אומר. אם לא היה אגו פרלמנטרי, עוד סמכות לוועדת החינוך, התרבות והספורט, היה צריך או לבטל אותה או לשנות כפי שהצהרתי בדברי הסיכום שלי בשנה שעברה, לחוקק ממש בחוק את שיטת התקצוב, שיטת הסדרת התקצוב, מערך היחסים בין השלטון המקומי לבין המדינה. לבוא פעם בשנה לוועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצו, לומר מספרים כמעט חסרי משמעות? אני לא מרגיש שאני ממלא את תפקידי כפרלמנטר, כיושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני באמת רוצה שנושא החינוך יתוקצב בצורה איכותית ומיטבית. לצערי הרב, מושב הקיץ היה קצר, התעסקנו עם הרבה נושאים רבים. בנוסף לדיוני הוועדות, גם כמה שולחנות עגולים, וקצת הזנחנו את הסוגיה הזאת ולא טיפלנו בנושא ההסדרה של צו לימוד חובה 7(ב).

אלה הדברים. הדיון הוא בנוכחות מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבוהב. ברשותך, אתה רוצה להתייחס לסוגיה הזאת? רגע, רצית להציג הצעה לסדר.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו נפגשים פה במהלך הפגרה גם בנושא הזה, בוודאי כשנמצא פה מנכ"ל המשרד, ברוך הבא לוועדת החינוך, התרבות והספורט. טרם יציאתנו לפגרה, אנחנו אישרנו טרם יציאתנו לפגרה את חוק הצהרונים שאדוני היושב ראש הוביל יחד עם חברי כנסת נוספים, שיש לברך עליו, כי הוא אמור להסדיר את המחירים והעלויות בצהרונים. בחוק נקבע בסעיף 9, שהשר יקבע בצו – בהסכמת משרד האוצר, וגם כאן לאחר התייעצות עם ועדת החינוך, התרבות והספורט – את המחיר המרבי לצהרונים, תוך שהוא מתחשב במספר פרמטרים, ובהם: אופן ההתאגדות של מי שמפעיל את הצהרונים, סל השירותים שניתן, שאני חושב שזה מנעד משמעותי, ובוודאי גם האזור שניתנים השירותים, כי יש פה גם את הנושא הסוציו-אקונומי, ומספר הילדים. ניצנים.

למיטב הבנתי, צו כזה לא הוצא. הדבר היחיד שכן יצא זה אותו קול קורא לאותה תכנית ניצנים. אני מבקש כמה דברים: להבין האם הקול הקורא הזה הוא הצו, ואם הוא הצו – גם ראוי היה שתהיה איזושהי התייעצות עם ועדת החינוך, התרבות והספורט; ואם הוא הצו, גם לגבי הקול הקורא, יש לי השגות לגבי כמה דברים שנקבעו שם, שלפחות לא עומדים בתחום ההיגיון. יש חשש לפחות מהפניות שאנחנו מקבלים, שבחלק מהרשויות המקומיות תהיה בעיה עם פתיחת הצהרונים עם פתיחת שנת הלימודים, והמשמעות פה לגבי ההורים היא אקוטית, היא קריטית. תודה.

יוסי יונה, הצעה לסדר.

אדוני, אני רוצה להפנות תשומת לב כולנו לדיונים שהתקיימו גם בשנה שעברה בעת הזאת, ומהפרוטוקול גם עולה שחברים שמשתתפים גם היום בישיבה הזו, בהחלט הפצירו בנו, בך אדוני היושב ראש, שאנחנו לא נעבור לסדר היום באשר לנושא הזה, אם לא תהיה מדיניות אפילו של הפחתה בתשלומים הללו. אני רק רוצה להביא לתשומת לבנו, שאנחנו מתנהלים באיזשהו דיון שהוא טנטטיבי, שיהיה לו איזשהו קשר לדיון שהתקיים בפעם הקודמת.

אין ספק, כשנגיע לתשלומי הורים, נתייחס.

כן, שנקבל החלטות בהתאם. אני פונה לחברות ולחברי הכנסת, שיזכרו שהם עצמם אמרו שהם לא מוכנים יותר להשלים עם ההסדר.

יו"ר הוועדה הצהיר.

הצהיר, וחברי הכנסת הצטרפו אליך.

נתייחס לזה בתשלומי הורים.

אני מקווה שאכן יהיה ביטוי היום בדיוני הוועדה לחוסר שביעות הרצון של חברות וחברי הכנסת מהפעם הקודמת.

7(ב), אתה רוצה להתייחס?

הצהרונים, תכנית ניצנים, יצאה לדרך בשתי ורסיות: האחת, במחיר המינימלי של 600 שקלים, שמאגדת בתוכה את היתרונות הבאים: הצהרון פועל באכסניה של מוסד חינוכי, הוא פועל על ידי כוח אדם מקצועי שעבר הסמכה, הוא פועל בין השעה אחת וחצי עד שעה ארבע, והוא נותן גם תוכן של חוג אחד או שניים בשבוע. הוא פועל בחפיפה, שלא מכסה את חנוכה, את פסח ואת אסרו חג.

המסלול השני הוא מסלול המורחב יותר. באו צהרונים, באו רשויות מקומיות ואמרו: אנחנו רוצים להרחיב את היקף השירות. מה הם רוצים? אנחנו רוצים שהצהרון יפעל עד שעה חמש, לא עד שעה ארבע, אנחנו רוצים שהוא יפעל בחפיפה בימי חופש בחנוכה, בפסח ואסרו חג. בכדי לא לאבד את הכוונה של המחוקק להפחית את סכום הכסף בצהרונים, נקבעה תקרה של 935 שקלים באשר ואך ורק לתוספת הזו.

עם המתווה הזה יצאנו בקול קורא לרשויות המקומיות. מה התוצאה של הקול הקורא? זאת אינדיקציה מרכזית, האם זה עובד או שזה לא עובד. עד כה 242 רשויות פנו לקול הקורא. להערכתנו, בשעות האלה יש כ-450,000 ילדים שהם בפוטנציאל הרשמה לצהרונים, ואני אדבר על זה אחר כך בהמשך. תוסיף על זה עוד כ-200,000 ילדים - - -

ברשותך אדוני, היום ארוך ויש נושאים כבדים, אני לא רוצה להפוך את הדיון הזה לדיון על הצהרונים. אני רוצה התייחסות לצו. הצו בעבודה, אני מאמין - - -

אחד, האם זה הצו? אם לא, האם אמור להגיע צו לשנה הזו?

חייב להיות. לפי החוק שחוקק, חייב להיות צו.

ואם תהיה דיפרנציאציה בין הרשויות?

אני מאמין שעד תחילת שנת הלימודים ובמהלך תחילת שנת הלימודים חייב להיות צו, כך נאמר. תחילת שנת הלימודים, זה יכול להיות גם כן בספטמבר. תודה.

כן אדוני המנכ"ל, יהיה צו בעניין הזה?

עכשיו יצא קול קורא, זה השלב הראשון, ואחר כך עוברים לשלב הבא.

גברתי היועצת המשפטית של הוועדה, בבקשה.

מדובר באמת על צו לימוד חובה, שמובא להתייעצות עם הוועדה על פי סעיף 7(ב) לחוק לימוד חובה, שלפיו "קיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך יסודי חינם לפי חוק זה לילדים ולנערים הגרים בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית מסוימת, יהא מוטל על המדינה ועל אותה רשות חינוך מקומית במשותף". השר מביא לנו כל שנה צו, שקובע איך מתחלק הנטל בין המדינה לבין הרשויות המקומיות. הצו מונח לפניכם, זה צו לימוד חובה (שיעור ההשתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנות הלימודים התשע"ח).

אני לא אקריא את כל הפרטים, אבל אני רק אומר במה הוא עוסק. שיעור ההשתתפות של המדינה, מדובר בשכר עבודה של עובד הוראה, באגרת שכפול וחומרי מלאכה, בעלות משרה של פסיכולוג, של קצין ביקור סדיר, שירותים נלווים – שזה מזכיר, שרת ופועל ניקיון, זה גם מתחלק לפי חטיבת ביניים, ויש סעיף שמדבר על גני ילדים לגילאי 5 שכר עבודה ופסיכולוג, וגן ילדים לגילאי 4-3, מדובר על שכר הלימוד שהמשרד ישתתף בשיעור של 90% מעלות אחזקה של גן ילדים. יש פה אבחנה בין רשויות שמקבלות מענק כללי לאיזון, שזה לפי מפתח של 31 ילדים, ורשויות נטולות מענק איזון 33 ילדים, ונקבע שהרשויות המקומיות ישתתפו בשיעור של הפער בין מה שהמדינה משתתפת ל-100%, וששיעור הקצאת המשרות בידי המדינה לרשויות המקומיות יהיה בכפוף לתקינה שהמשרד מפרסם באתר האינטרנט של המשרד.

הצו הזה בעצם זהה לצו שהובא להתייעצות בשנה שעברה.

בשנה שעברה הוא היה שונה, בגלל החלת החוק גם על גני הילדים

נכון.

אבל הפעם הוא דומה.

שלטון מקומי, משרד הפנים – קוימה חובת ההיוועצות עם שר הפנים?

כן, קוימה.

אני רוצה להתייחס בדבריי הקצרים לשתי נקודות. במיקרו, לטענתנו החוזרת ונשנית על אותו סעיף ביישום, אנחנו מתייחסים להחלטה כהחלטה המבורכת של טרכטנברג בגני הילדים – רשויות נטולות מענק שמקבלות השתתפות מופחתת, על אף שמדובר בגני חובה ועל אף שמדובר בצורך במימון מלא, אנחנו מדברים לא רק בגין החוסר הזה, אלא בגין העובדה שהשכונות הפריפריאליות ברשויות הללו, גם הן לא מתוקצבות כמו רשויות המקבלות מענק. בקשתנו החוזרת זו השנה השנייה, שהתיקון הזה לצערנו לא תוקן.

מילה על המקרו, אנחנו סברנו כבר שנה שעברה, ואף שלחנו דוח ומחקר שעשינו בנושא הזה, שהגיעה העת שנשב ונגדיר את יחסי השותפות הזו בין המדינה לבין הרשויות המקומיות במשפט שבחוק, המדבר על קיום משותף של מערכות החינוך.

תודה על הפניית תשומת הלב. אני חושב שכבר בדיון בשנה שעברה נאמרו הדברים. בשנה הראשונה, כשמחילים את זה על גני הילדים, אני מבין את הדיפרנציאליות, אבל במדינה שיש בה חוק חינוך חובה, בבסיס של חוק חינוך חובה חינם, אני לא חושב שצריך לעשות את ההבחנה. אתם יודעים, אני חסיד של התקצוב הדיפרנציאלי בתוספתי, אבל לא יכול להיות בבסיס. אם יש חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש, ביושר אני אומר זאת, אני חושב שזה צריך לחול על כל תלמידי ישראל ברחבי הארץ.

מילא, אני מבין שנה ראשונה החלה הדרגתית, אבל אני לא רואה שיש פה התייחסות כאילו זה הולך להשתנות. לא יכול להיות שלמרות ההמלצה שהנושא הזה יוחל הדרגתית, זה יהפוך להיות משהו קבוע. משרד החינוך, בבקשה.

החוק לא חל בצורה הדרגתית, החוק חל בצורה מלאה. לעניין התקצוב, יש שני סוגי תקצוב, לפי מפתחות שונים. רשויות מקבלות מענק איזון מתוקצבות לפי מפתח של 31 ילדים בכיתה, בעוד רשויות שאינן מקבלות מענק איזון, מתוקצבות לפי מפתח של 33 - - -

על הכול.

על הכול.

אחוז.

שיטת התקצוב היא שונה, כאשר היא נותנת מפתח דיפרנציאלי. בפעמים רבות בדיונים בוועדת החינוך, ועדת החינוך תמכה בתקצוב דיפרנציאלי ובהבחנה בין רשויות חלשות לרשויות חזקות.

את אומרת לי במילים אחרות, שההבחנה שלי לא נכונה. יכול להיות שאת צודקת, את במילים אחרות אומרת לי: ההבחנה שלי שמספר הילדים בכיתה זה לא בבסיס. אני אמרתי: מילא, בתוספתי אני יכול לקבל תקצוב דיפרנציאלי או הבחנה בין רשויות. את אומרת שמספר ילדים בכיתה זה לא הבסיס. של חוק חינוך חובה חינם. זו גם דעה.

גם בבתי הספר היסודיים תקצוב של מספר התלמידים בכיתה קרוב לעשור הוא דיפרנציאלי - - -

כן, אבל את מממנת 100% - - -

אבל אני לא מתקצבת 100%. גם בבתי הספר היסודיים ישנו מפתח דיפרנציאלי, שבבתי ספר חלשים יותר מספר הילדים בכיתה יהיה קטן יותר, ובבתי הספר החזקים יותר מספר הילדים יהיה גדול יותר.

תודה. משרד הפנים, מעבר לכך שקוימה חובת ההתייעצות, אתה רוצה לומר משהו?

לגבי 33, 31, זה אומר הגדלת תקציב.

ברור, את זה אנחנו יודעים. אם זה לא היה תלוי תקציב, לא היתה הבחנה.

בנושא צו לימוד חובה 7(ב), אני פותח את הדיון ורוצה סבב התייחסויות. הורים? בנושא הזה לא.

משרד החינוך עברנו, סיכמנו, מימשנו. המועצה לשלום הילד? שלא יאמרו שלא קוימה חובת היוועצות. חברי הכנסת רוצים להתייחס ל-7(ב)?

אז מבחינתנו, מבחינת ועדת החינוך, התרבות והספורט קוימה חובת היוועצות לצו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשע"ח). תודה רבה.

ב. אישור תשלומי הורים לשנה"ל תשע"ח

אנחנו עוברים לנושא שגם התכנסנו לדון בו היום, לא רק. ברשותכם, אני אומר כמה מילות פתיחה מן הכתוב, כי תראו שכאשר אני לא כותב, אני יותר אגרסיבי, אז אני ריסנתי את עצמי בכתיבה.

הנה עוד שנה חלפה – כל חברי הכנסת רשומים, זה נוהג בוועדת החינוך, התרבות והספורט, אנחנו בקטע הזה יותר טובים מוועדות אחרות – ואנחנו נדרשים לאשר שוב תשלומי הורים. כפי שאמרתי קודם, במדינת ישראל יש חוק חינוך חובה חינם, ואט אט תשלומי הורים שונים ומשונים, משוכללים יותר ומשוכללים פחות השתרשו והשתלטו על הכיס של ההורה ועל מערכת החינוך. וחובה עלינו, אנחנו חברי הכנסת, להביא לידי ביטולן כליל, והסיבות הן רבות, ואמנה אותן בהמשך.

תשלומי ההורים שהוועדה אמורה לאשר היום הם תשלומי רשות וחובה בלבד, כשבחובה נשאר לנו רק נושא של ביטוח תאונות אישיות ושאר תשלומי הרשות כפי שמופיעים בטבלה, ונדבר עליהם. היצר הרע אלוף האלופים. נוטה להתעסק בזוטות כל השנה, ותוך כדי שאנחנו מתעסקים בזוטות, גונב אותנו בדברים הכבדים. אנחנו מרימים קול זעקה על תשלומי הורים, תשלומי חובה ותשלומי רשות, שהם מוערכים בכ-1.5 מיליארד ש"ח, בו בזמן שאנחנו מפקירים את הזירה שנקראת תל"ן. שם בתכניות הלימודים הנוספות, שמוערכות בכשלושה מיליארד ויותר – תסלחו לי על הביטויים הנוקשים והבוטים – ישנה הפקרות מוחלטת, שהמשרד לא מסוגל או לא רוצה או מעלים עין, ואני יכול למנות לכם עוד סיבות רבות ואחרות, סליחה שוב על הביטוי, מאפשר את השוד הזה לאור היום, בחסות המדינה; ואנחנו לא מרימים חרב על אותם הורים שרוצים לשלם עבור תכניות לימודים נוספות. אנחנו כן רוצים להרים יד ולהפסיק את השוד, למה אני אומר שוד? כי מוסדות רבים גינו את הפרצה הזאת, וגובים תל”ן על שעות תקן, ואם לא שעות תקן, מבצעים בניגוד להוראות בתוך שעות התקן. מוסדות רבים, תתפלאו לשמוע, גובים תל"ן, ולא מבצעים את תכניות הלימודים הנוספות. אין להם עילה לאישור התל"ן, ואני אומר דברים מבוססים, דברים שנבדקו על ידי המשרד.

המשרד עבר כברת דרך והשתפר בסוגיה הזו של פיקוח ובקרה, יש תכניות אפיק והכול טוב ויפה, אבל לא די. מכסים טפח ומגלים טפחיים, יותר הגלוי מן המכוסה.

ואני אומר לכם רבותי, אתם יודעים שכשאני לוקח נושא, אני לוקח אותו ליד. מושב החורף הזה יהיה סביב התל"נים. אני רוצה לדבר עם המשרד יחד עם המנכ"ל, אנחנו נשב על זה בנפרד. מוסד שירצה לקבל אישור לתל"ן, יצטרך לעבור מסלול אישי לבקרה ופיקוח, לראות אם בכלל יש עילה לגביית התל"ן. לומר לכם שהיו מוסדות חינוך, שהתל"נים הועברו למימון המנהלה ובעלי התפקידים ברשת הארצית, ולא לתלמידים ולא עבור תכניות לימודים, בו בזמן שהחוק אומר שהתל"ן חייב להיות עבור תכנית לימודים בלבד. מוסדות שגבו תל"ן, נמצאו שאפילו את שעות התקן לא מקיימים.

אנחנו זועקים, זה כיף לתפוס את תשלומי ההורים – את הטיולים, את ביטוח החובה, בזמן שגונבים אותנו באמת, אבל אנחנו לא מוותרים, אנחנו ניאבק, גם על זה, גם על תשלומי הורים. אנחנו שואפים לבטל כליל, כליל את תשלומי ההורים מהמערכת, יש כמה מסלולים. האחד מהם, כפי שהציע בזמנו חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, זה ביטול הדרגתי, לקבוע תכנית תלת שנתית, דו-שנתית, ארבע שנים, אבל לא יותר.

10.

לא לא, 10 זה הרבה.

תוריד.

10 זה הרבה, אין סיבה.

- - - פעימות.

המדינה הוכיחה לנו שאם רוצים, גם 900 מיליון שקל יכולים לעבור תוך חודש וחצי לתוך מערכת החינוך תוספתית, ובלי שהיה בספר התקציב, ראה הצהרונים ועוד בית הספר של החופש הגדול. אבל זה לא יחליש אותנו במאבק על התל"נים. הדיון היום לא על התל"נים.

רבותי, במושב הקיץ שכפי שאמרתי היה מושב קצר אבל עמוס, התקיים הדיון על אישור תשלומי הורים. בשנה שעברה התקיים שולחן עגול סביב השולחן אצלי באולם הוועדה, בהשתתפות מנכ"ל שלטון מקומי, נציגות ההורים, חברי ועדה, המועצה לשלום הילד וגופים נוספים. הכנו מסלול – נקרא לזה לצורך העניין, מסלול הימלטות, במידה ולא נצליח לבטל את תשלומי ההורים, לבחינת או ליצירת מנגנון גבייה חלופי.

בזמנו ועדה ממשלתית שהוקמה על ידי הממשלה המליצה עליה, שזה מנגנון גבייה באמצעות הביטוח הלאומי תמורת תוספת כמה פרומילים של הביטוח הלאומי, והמדינה יודעת לעשות את זה טוב – ראה ביטוח בריאות ממלכתי. משרד החינוך יידע להתמודד. נציגיו בשולחן העגול אמרו שהם יידעו להתמודד, ילמדו. נכון, גם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, היחידה הכלכלית, שיתפו אתנו פעולה והכינו מסמך, שאומר כמה אדם שמשתכר בגובה שכר מינימום תהיה תוספת ביטוח לאומי, וכן בשכר הממוצע וכן מי שמשתכר מעבר לשכר הממוצע. המסמך הזה הוגש לאוצר, אמנם לא בצורה פורמלית אלא בהידברות עם לשכת השר. אנחנו נתכנס לישורת האחרונה גם עם משרד האוצר, יחד עם משרד החינוך, כך שהסוגיה הזאת תבשיל לכדי היתכנות.

אני אומר לכם שהדיון היום על תשלומי הורים לא היה מתאפשר ולא היה מתקיים – כפי שהבטחתי, אני לא אביא תשלומי הורים לוועדה, הבטחתי, הצהרתי, ולא היה מתקיים הדיון היום – אלמלא הבטחה חד-משמעית של שר החינוך, חד משמעית, שאחד הנושאים הראשונים בדיוני התקציב בתקציב הקרוב יהיה הדרישה לתשלומי הורים. אין פה בתוספתי או במנגנון גבייה חלופי - - -

בתקציב הקרוב אתה מתכוון - - -

לא, 18' סגור, לא 18'.

לא סגור.

תקציב 18' לא סגור?

לא סגור. לכן זה מאוד חשוב, לא סגור.

אם הוא לא סגור, זה בדיוני התקציב הקרוב.

אל תדאג, עוד מעט יתחילו עם העברות משנה לשנה...

על פי החוק שעבר בכנסת, חוק התקציב, האוצר חייב להביא באוקטובר, נובמבר, עדכון של התקציב הדו-שנתי לקראת 2018, וזו ההזדמנות להעלות את הנושא הזה.

זו הזדמנות, אבל אני חייב להיות הוגן, וההוגנות חייבת להיות על השולחן. לי נאמר התקציב הקרוב. תקציב 18' בעיקרון אושר, אלא שצריך להבין, שזו הזדמנות, אני מסכים אתך.

סגור פתוח.

בסדר, סגור פתוח, לא לזה כיוון המשורר כשהתחייב השר, אבל אני אומר לך שאנחנו ננסה להביא אותו לשם. הנה אני מצהיר, שאנחנו ננסה להביא אותו לשם בהזדמנות הזו. לכן רבותי, מעבר לזה, צריך לומר בצורה הכי הוגנת, שמה שאפשר את הדיון זה שבשנתיים האחרונות, יחד עם הוועדה, יחד עם ההורים, הייתי אומר – תרשו לי קצת, משרד החינוך, לא לפגוע לכם באגו, אבל גם דחפנו אתכם, לא אילצנו אתכם, כי "אילצנו" נשמעת לי מילה קשה, פוגעת. אבל דחפנו אתכם לקבל החלטות חשובות, שגרמו לתוספת תקציב לא קטנה שגם הורידה את המעמסה מההורים בתחומים רבים. לכן אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב. אנחנו נקשיב בקשב רב למצגת שהכין לנו משרד החינוך. הוא רוצה להוכיח לנו עד כמה הנטל ירד מההורים, עד כמה יש תוספות, וגם נשמע מהמנכ"ל לגבי ההתחייבות שאני שמעתי וגם ההורים שמעו.

אדוני היושב ראש, אני מודה לך על ההזדמנות להציג את הבקשה שלנו להעברת תשלומי הורים. אני רוצה גם לקדם בברכה את חברי הכנסת ואת כל המסובים סביב השולחן, שהם שותפים לא רק לדיון הזה, אלא למהלכים הגדולים שנעשו בעת האחרונה.

ברשותך, אני רוצה להפריד את דבריי לשני חלקים – אחד, תשלומי ההורים; שניים, כפי שביטאת בתחילת דבריך, בעת שהמתווה ישתנה, בין אם בחוק ובין אם הממשלה שתאשר את זה, מה טוב, מבורך, ראוי ורצוי, ובתי הספר יפסיקו לעסוק בגבייה. זו אינטראקציה לא נוחה, לא נעימה. עד אז צריך לנהל את העניינים, ולכן בתקופה שבין השמשות, בתקופת הביניים, אני מבקש להציג את תשלומי ההורים. החלק השני של דבריי ייוחד למהלכים הגדולים, שיש בהם משמעות רבה בהפחתת הנטל. מי כמוך ומי כל המסובים סביב השולחן הזה הובילו מהלכים משמעותיים, בין אם צמצום מספר הילדים בכיתה, בין אם זאת סייעת שנייה, בין אם אלה צהרונים, בין אם אלה קייטנות, ובין אם זה חוג חינם לכל ילד באשכולות הנמוכים. כל אלה הביאו להורדה משמעותית בנטל, ואת זה אני אציג בהמשך.

בעוד אנחנו מדברים על תשלומי הורים, מהיכן אנחנו שואבים בכלל את הזכות הזו? מחוק לימוד חובה, שמסדיר את עניין גביית ההורים. מה הזירות, מה האפשרויות של גביית הכספים? לא הכול פתוח ולא הכול ניתן, וטוב שגם הדברים כאן מקובצים בארבעה מסלולים, בארבע חלופות: האחד שירותי חובה, השני שירותי רשות, השלישי תכניות להעשרת תל"ן, והמסלול הרביעי זה רכישה מרצון.

מה מובא היום לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת אל מול פני השנה שעברה? בקשה להוסיף שקל וחצי עבור ארגון ההורים המייצג בגני הילדים, שקל וחצי בבתי הספר עבור ארגון ההורים הארצי.

הוא לא קיים כבר.

פורום ועדי ההורים היישוביים.

אני רוצה בנושאים האלה שקיפות ובקרה על כל הכספים האלה.

בפעם הבאה תאמר מה שאתה רוצה ברשות דיבור, זה יישמע גם יותר טוב, לא מלחמתי.

מה הוועדה כבר אישרה תחת ידך בחודש שעבר? אישרו את תשלום החובה. אישרו את השאלת הספרים, וכרגע אנחנו מביאים את יתרת הדברים לכאן לבקשת אישור עד וכאשר הדברים ישתנו בהיקף רחב וגדול.

אנחנו מציגים בטבלה הצפופה כאן, שהיא חולקה לכל האנשים, את הבקשה לאשר בקדם יסודי את התשלום שהוא חובה שאושר, את תשלומי הרשות. בגני הילדים ההורים מתבקשים לשלם 296 שקלים, בכיתות א' ו-ב' 556 שקלים לשנה, בכיתות ג'-ד' 581, וכך זה עולה עד י"ב 1,388 שקלים. זו הטבלה של תשלומי ההורים רשות וחובה.

אני רוצה לעבור למהלך הבא, והוא מפעל ההזנה. בעת שלא היתה ההזנה, לא היו צריכים לשלם. ברגע שהכנסת והממשלה קיבלו החלטה שמפעל ההזנה הוא מפעל ראוי ומתבקש, כחלק מהשירותים שנדרשים לתת לכל תלמידי מדינת ישראל, עשינו שינוי משמעותי בשנה האחרונה. ביקשנו להפסיק, אדוני היושב ראש – ואתה ליווית מקרוב את התופעה שהמזון איננו בריאותי, שהוא איננו בנוי על המרכיבים שיש להם השפעה רבה על התפתחותם של הילדים.

להזכירך, התקנות עדיין לא חזרו אלינו.

מחד, אבל מאידך, וזה נכון מאוד, אנחנו עושים מאמצים גדולים לשכנע את מי שעדיין לא השתכנע, שהמהלך הזה מתבקש, אבל גם בתקופת הביניים, שהתקנות לא הגיעו לכדי סיום, הטבלאות והסטנדרטים והפיקוח מכווני מטרה ברורה, בפחמימות, בשומנים, בנתרן, בברזל. בכל אותם דברים יש טבלאות ברורות, מה המרכיבים הבריאותיים בכל מרכיב מזון. עם הסטנדרטים האלה, הפיקוח שלנו יוצא לדרך, וכך הוא יקבע, האם ההזנה ראויה או לא ראויה; והמטרה שלנו היא לא רק להזין את הילדים, אלא להזין אותם במזון בריא, ולכן זו הפעולה השנייה. יצא מכרז, התקבלו הגורמים, ועם זה יוצאים לדרך.

והמנגנון שכתוב בהתאם לרמות ההכנסה זה בית הספר?

אין תשלום מעבר למה שנקבע בחלוקה הדיפרנציאלית, בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של האזרחים. אם אתה מביט בטבלה, אתה רואה שמי שהכנסתו היא עד 1,274 שקלים לא משלם ולו שקל אחד עבור ההזנה.

המנגנון זה המנהלת או הרשות המקומית?

באמצעות הרשות המקומית. אנחנו רואים ברשויות המקומיות את התשתית הביצועית לכל מפעל ההזנה, וזה הגוף שמבצע וגובה בהתאם לחלוקה הדיפרנציאלית שמוצגת כאן, והמשמעות העקרונית והקונספטואלית – החלשים משלמים מעט, החזקים משלמים קצת יותר, בסוף הכול מסובסד, אבל בעיקר ההזנה היא בריאה ואיכותית, זו המטרה.

ההתייקרות הושתה רק על ההורים, או שהמדינה גם נשאה בחלקה?

בוודאי, תראו את הסבסוד. הטבלה מצביעה מה ההשתתפות של ההורים ומה ההשתתפות של המדינה.

מה ההשתתפות של המדינה בתכנית הזאת?

מחיר למנה יגיע ל-14.94 שקלים, נעגל את זה ל-15 שקלים. הטבלה הימנית מראה מה ההשתתפות של ההורים. אז אנחנו רואים מה ההורים משלמים.

כל השאר זה המדינה.

תראו את הפער.

6.30 שקלים - - -

ואז המסקנה היא מאוד ברורה, שהחזקים ביותר – שהמנה עולה להם 14 שקלים ומשהו, משלמים שישה שקלים. זאת אומרת, מראשית הדרך של כל המפעל הזה, המדינה נטלה על עצמה אחריות, בין אם זה לחזקים ובין אם זה לחלשים, בשני מסלולים: האחד – לסבסד ולהפחית את עלות ההזנה ולהשתתף במשאבי המדינה כדי להוזיל להורים, והשני – לדאוג שהשירותים ניתנים ברמה ראויה.

זה נראה ש-70 אגורות לארוחה זה כלום, אבל צריך להכפיל את זה במספר הארוחות בשנה, כדי שנקבל מספר, סכום שאפשר להתייחס אליו, כי אתה יודע, כמה ארוחות יש בשנה? מאתיים ומשהו? קח 200, אז אם הורה משלם חמישה שקלים לארוחה כפול 200, ככל שידוע לי זה 1,000 שקל. זה לא מעט.

150.

כל מה שאני אומר זה שהמספרים יוצגו בצורה שאנחנו נוכל באמת לגזור מזה מה באמת הנטל על ההורים, שהוא קומפטבילי עם הטבלה הקודמת, שם הנתונים הם שנתיים.

אני גם רוצה לשאול – זה 15 שקלים לארוחה רגילה, ומה לגבי ילדים אלרגניים?

תיכף אנחנו נרד לכל הפרטים, נאסוף את השאלות.

אני חושב שהמנכ"ל צודק.

יש לו עוד הרבה שקפים, אז רק לעניין ההזנה שזה נושא חשוב.

יש לי עוד כמה סוגיות בנושא התשלומים, דברים שהמשרד התחייב לגביהם, לכן בואי נשאיר את זה לסוף ונעשה סדר.

לגבי מפעל ההזנה, אמרתי את הדברים, תיכף נפתח את זה לדיון ונשיב על כל השאלות המפורטות. אני רק אסכם, המפעל הוא מסובסד והוא מפוקח.

המרכיב הבא הוא תשלומי הורים לתל"ן. כאן רואים את הטבלה שמציבה תקרה מקסימלית. לקחנו לתשומת לבנו את ההערה הנוקבת, שהיושב ראש אמר, שיש טרמפיסטים שתופסים טרמפ על העניין של התל"ן, מרחיבים את זה הרבה מעבר למה שהמחוקק קבע, ומוטלת על משרד החינוך האחריות לפקח. יכול להיות שאנחנו צריכים להדק פה יותר. במבט שמלווה את השנים האחרונות, אפשר לומר שהאכיפה היא הרבה יותר גדולה, אבל עדיין איננה מספקת.

נעבור לרכישת שירותים מרצון, זה המרכיב הרביעי והבא. לאחר מכן אני רוצה להראות באיזה שיטה המשרד מפקח, מה היה בעבר, איך יודעים האם בתי הספר גובים מעבר למותר, מה השיטה של המשרד שמצוי עם יד על הדופק על מה שמתרחש בבתי הספר ברמת הגבייה. אנחנו רואים פה את האופן שבו זה מוקלד למערכת שלנו בשיטת מערכת אפיק. אנחנו הגענו רק ל-66% של העברת הנתונים ובאמצעות הנתונים אנחנו יכולים לראות מה קורה.

יש לנו השלמה דרך, זו המשימה שלנו, זו האחריות שלנו, להגביר את אלה שמעבירים את כל הנתונים ולהגביר את האכיפה.

זה לשנה?

הוא שאל לגבי תשלומים מרצון, זאת תוספת בסך הכול. בסך הכול הם יכולים לגבות סכום מרבי, שמותר לרכישת שירותים מרצון בהיקף הזה לתקופה של שנה.

אין שינוי באפיק? ירד המספר?

לא, לא ירד.

הנה, מ-3,099 ל-3,040.

לא ירד, משום שיש מספר מוסדות שעדיין לא הקלידו. אנחנו חושבים שזה כן מתנהל שם, אין הלימה בין המספר לבין המסקנה, יש שם הפקרות בגבייה. יש בעיה בירוקרטית של הכנסת כל הנתונים, אנחנו נשלים את זה עד פתיחת השנה, ואני מעריך שיהיה גידול, ובעיקר מה שמחייב אותנו מעבר להשלמה של הפרוצדורה של הכנסת הנתונים, זה לאתר את אותם מקומות, אותם כיסים שבהם אין סדר בתשלומי הורים.

יש לי התייחסות, אבל בסוף הסקירה.

הכוונה בדף הזה כמה שילמו ההורים?

לא, כמה דווחו.

הרי אנחנו לא יכולים ללכת בית ספר, בית ספר. מה שיטת המעקב והבקרה שלנו וליצור צמצום של פער בין מה שהכנסת רוצה לבין מה שמתהווה ורוחש בשטח. השיטה היא שבית ספר מקליד את תשלומי ההורים, ואנחנו בודקים האם בתל"ן, האם בחובה, האם ברשות והאם בתשלומים מרצון, זה חופף את הטבלאות שהצגנו כאן, או שאנשים פתחו את זה והרחיבו את זה מעבר למסגרת שמאושרת.

הגרף שצמח, זה לא מצביע על עלייה בתשלום עצמו?

לא, רק הדיווחים.

יש פער בדיווח לבין מה שקורה?

בטח, הוא אמר לך את זה המנכ"ל.

זה רק החוזר עצמו, זה לא התשלום.

רבותי תודה, ברור.

זו היתה שאלה רטורית, אם לא שמתם לב.

חבר הכנסת פרופ' יונה, מעולם לא ראית שיש פער בין מה שהכנסת קובעת לבין מה שקורה בחברה – אז כנראה שזה גם פה לא קורה.

גם זה לא לדיון, לא להתייחסות.

עד כאן התשלומים על ארבעת המסלולים.

עכשיו אני רוצה להציג את השינויים שנעשו בשנים האחרונות, האם הם הקלו על ההורים ועל הנטל הכלכלי, האם לא, ולכן חשבנו שזה ראוי לנהל את הדיון ביחד, משום שבסופו של דבר נשאלת שאלה – האם להפחית בתשלומי הורים, או לסדר פתרונות במהלך ימות השנה. האם זה נכון שיהיו קייטנות או האם זה נכון שיהיו צהרונים? הלוואי שאפשר יהיה גם וגם.

ניגש לעניין עצמו, המרכיב הראשון השאלת ספרים. שנים רבות, ורבות מדי, כל הורה נדרש לכלכל אורחותיו ואת התארגנותו בפתיחת השנה, וההורים רכשו את הספרים ואת המחברות ואת כל מה שקשור בציוד הלימודי לבד. הוקם מפעל של השאלת ספרים, שהוא מארגן בצורה ארגונית את כל הספרים. בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה יתווספו עוד 250 בתי ספר. השיטתיות, ההתמדה, השכנוע – זה לא פשוט ולא קל לבית ספר לנהל את זה, לא קל לרשות לנהל את זה, לא קל לעמוד מול ההורים ולהגיד להם: הספר הזה לא ראוי וכו' וכו' – למרות זאת, הראייה, ההבנה וההכרה שהמפעל הזה, יש בו להקל בנטל ההורים, עומדים לנגד עינינו, ולכן יש עלייה השנה ב-250. תראו את הגידול, זה התחיל ב-1,300 בתי ספר, בשנה הבאה יהיו 2,600 בתי ספר שנמצאים במפעל השאלת ספרים, ולעניות דעתנו, יש בזה חיסכון של כ-300 שקלים לכל משפחה, בין אם הם קונים את זה לבד, ובין אם מקבלים את הספרים בשיטה הזאת.

בעקבות שינוי שעשתה ועדת החינוך, התרבות והספורט בחוק השאלת ספרי לימוד, בעבר החוק חייב את בתי הספר להשיג הסכמה של 60% מההורים כדי שתתקיים תכנית ההשאלה, וראינו שבתי הספר התקשו להשיג את ההסכמה הזאת. ועדת החינוך, התרבות והספורט הפכה את האוטומטיות, כלומר 60% מההורים לא ירצו להיות, וזה גדל בצורה משמעותית.

אחוזים מכמה?

כמה בתי ספר יש?

שאלה טובה. אנחנו רואים את עיקר המפעל שצריך לרכז את מאמציו בבתי הספר היסודיים ומעט בחטיבות הביניים – בתיכון זה פחות רלוונטי, כי מנעד שונות בין הספרים הוא גדול אל מול פני היכולת ליצור מכנה משותף. אז אם אנחנו מסתכלים נכוחה בין מספר בתי הספר היסודיים שמפעילים לימוד שיש בו מכנה משותף של עשרת מקצועות היסוד, אנחנו מגיעים למיצוי, זה בערך 2,600. אנחנו נגדיל, אבל אנחנו מגיעים לכדי מימוש של הפוטנציאל של בתי הספר, שבהם מפעילים את המפעל הזה

כמה בתי ספר יש היום?

יש 5,000 סך הכול, אבל אנחנו מסתכלים על בתי הספר היסודיים.

אנחנו ב-50% עדיין.

באופן כללי.

2,500 בתי ספר יסודיים מכסים את הצורך ביסודי. אנחנו רוצים לראות, האם יש עדיין חטיבות ביניים שיש לנו מכנה משותף ולא מנעד גדול בין הספרים, כי זה לא יעזור אם נקנה ספרים ובשנה הבאה לא ישתמשו בהם, ולכן בבתי הספר היסודיים אנחנו מכסים כמעט ב-95% את הפוטנציאל ואת המשמעות של הצורך של העניין, אבל לא עצרנו בזה, וכל הרעיון לעבור לספרים דיגיטליים עומד לנגד עינינו, זה הולך ומתרחב. רבותי, המפעל הזה הולך ומתפתח.

הדבר השני הוא דבר מאוד מאוד משמעותי, בשיתוף פעולה של שר החינוך, שר האוצר, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט וגורמים נוספים, וזה המשמעות של הצהרון. רבותי, אנחנו מעריכים בהערכה צנועה, שבשנה הזו 650,000 ילדים יהיו במסגרות הללו. אלו מסגרות שעלו מעל 1,000 שקלים, 1,300 שקלים, 1,200 שקלים, וההחלטה של הממשלה לממן את המפעל הזה – אני רוצה שנבין את התוצאה בהקלה בנטל. בסוף התוצאה היא 1,000 שקל פחות למשפחה בחודש בממוצע.

עד אשכול חמש.

קודם כל, עד אשכול 5 אנחנו רואים את המחירים, אבל אדוני היושב ראש - - -

אבל גם באשכול 10 היו משלמים 1,200, 1,300.

ברור, נכון.

אנחנו כל הזמן עושים לפי הדירוג של הלמ"ס. אני רוצה להעיר שזה מאוד חשוב בעיני למדוד לפי מדד שטראוס, כי בסוף עיר כמו ירושלים שמדורגת 3, ירדה מארבע לשלוש, ושכונות כמו רחביה או טלביה, או לצורך העניין שכונות שמקבלות מימון כשלוש, לעומת ערים שהן 7, 8 עם שכונות קשות מאוד. אני מודה שאני מגיעה משכונה כזאת.

אני חושב שצריך לבחון זאת, אני מסכים אתך.

וכל פעם הבחינה הזאת היא על עיר ולא על מדד שטראוס, שהוא על בתי ספר. סבבה, אנחנו סומכים על העיר שהיא חזקה, אבל יש הבדל בין נתניה לבין תל אביב לבין הוד השרון לבין רעננה.

יש שכונות בנתניה, יש שכונות בתל אביב ויש שכונות ברחובות שזקוקות לסיוע הזה הרבה יותר משכונות, גם בדימונה ובערד.

באר שבע.

נכון, כפר שלם לצורך העניין זה בתל אביב, אבל זה כמו עיירת פיתוח שלמה, זה כמעט 30,000 איש. כל שנה אני אומרת את זה וכל פעם אנחנו חוזרים למדד הזה. אני מתנצלת, אבל אנחנו חייבים להתקדם עם זה.

חברת הכנסת בן ארי מעלה סוגיה שאין חפיפה בין הפריפריה החברתית לבין הפריפריה הגיאוגרפית. התקנה, התבנית, השיטה נבנו על פי החלוקה הגיאוגרפית.

אפשר לשנות את השיטה.

צריך לבחון את זה.

משרד החינוך פועל לפי החוקים שנקבעים בכנסת.

אבל זה קול קורא שאתם הוצאתם, לא על פי חוק. ההשתתפות פה היא לא על פי חוק.

חבר הכנסת פורר, איננו יכולים להיות בני חורין, לקחת על עצמנו את הסמכות ואת הפעולה ביישוב שנמצא באשכול 5, לחלק אותו בשכונות שבסרגל שלנו היא אקוויוולנטית לאשכול 2 ולתת לה את ההטבה של אשכול 2, זה לא בסמכותנו. לכן ברגע שישנו את זה, נפעל בהתאם.

אתה יכול להגיד שזה עולה הרבה. אתה יכול להגיד שיש פה עניינים תקציביים, שיש פה דברים שצריך לבחון. זה שזה לא בסמכותכם, זה לא נכון. אתה יכול לעשות קול קורא, אתה אומר שיש בית ספר באשכול כזה והוא יקבל ככה, ובית ספר שהוא באשכול אחר יקבל אחרת.

הוא צודק.

זו לא חקיקה.

בקול קורא ניתן לבחון זאת.

אני לא חושבת שזאת חקיקה ראשית.

מה חקיקה בכלל?

קול קורא זה לא חקיקה, קול קורא זאת מדיניות שר, ואני חושב שזאת סוגיה וצריך לבחון מי נופל, מי נכנס, אבל זאת סוגיה שאני חושב שהמשרד צריך לקבל על עצמו לבחון אותה לפחות.

אם נסכם רק את הסוגיה הזו, יש פה חיסכון כספי משמעותי. רבותי, כפי שציינתי בעבר, אני לא רוצה להכביר במילים, העובדה ש-242 רשויות פנו לקול הקורא, נרשמו בהיקף משמעותי, העובדה שאנחנו עושים מאמץ אדיר - - -

תרשה לי לדקדק את האגו שלי, האיומים של ויצו ונעמת לא כל כך הפחידו אותם.

לא רק זה, העמידה האיתנה להשאיר את הצהרון במתווה של המחיר של 650 שקלים ו-935 שקלים ולא להתפתות ולא להיעתר ולא להתקפל בפני קבוצות לחץ, וכל קבוצה עם דברי האלוהים שיוצאים מפיה, אבל האמת שיצאה מהכנסת היא להפחית בנטל התשלומים של ההורים. ככה השר הורה, זו המדיניות.

מתוך התחשבות נתנו לשר סמכות להתחשב במציאות שונה כדי לא לגרום נזק.

כל ההטבות הללו או הנדיבות, שעל פניו נראית מופלגת מצדו של משרד החינוך.

למה על פניו?

למה? "על פניו" זה לא בהכרח לא, אלא זה אומר צריך עיון, צריך בדיקה.

לעקוב שאכן אכן הסכום שהוקצה לכך ימומש, ולא כפי שקרה בצהרונים בשנים הראשונות, שנאלצנו להחזיר לאוצר חלק מהתקציב.

כל ההטבות שנניח צוינו כאן, האם הן באמת משתקפות בסופו של יום בעמוד הזה שמראה את הגרף של הירידה, נניח מ-3,099 ל-3,040? נראה שההטבות הן מאוד גדולות, ופה ההבדל יחסית קטן, 50 שקלים.

זה לא שקלים.

אני לא הסברתי טוב. השקף שאתה אוחז בידך הוא שקף שבא להצביע על השיטה, על הדרך, איך המשרד יוכל לוודא שבתי הספר לא גובים מעבר למה שנקבע כאן. אז פותחה מערכת מחשובית, שבתי הספר מדווחים אליה, ועל ידי זה אנחנו יכולים לבדוק האם יש חריגות.

ברשותכם, נעבור לנטל השלישי שהופחת מהחברה הישראלית, מההורים בפרט – זה בתי הספר של החופש הגדול. אתם רואים את ההחלטה, שלא לעצור את המפעל הזה בקומתו הראשונה. היו הצעות ושאלות: אולי נסיים רק בכיתות א'? השר כיוון, בהתאם למדיניות שנקבעה בוועדה, להמשיך לכיתות ב' ולהמשיך לכיתות ג', ותראו שבשנה הזו 322,000 ילדים יהיו בקייטנות של החופש הגדול. זה כמעט מגיע ל-75%, 80% מהילדים. אין דבר שמליץ יושר אודות המפעל, איכותו וביקושו בקרב הילדים והוריהם, אלא במספר שבאים בשערי הפעילות הזאת, ואנחנו נתקדם ל-80% ול-85%. צריך להמשיך בעניין הזה. מה זה חסך? בעבר לקחו על קייטנות בחופש הגדול 1,300 שקלים ו-1,500 שקלים, אנחנו יודעים כמה הקייטנות הפרטיות עולות. זה חסך של קרוב ל-1,000 שקלים.

אבל עכשיו ב-2017 היו כיתות א', ב' ו-ג'?

נכון.

והגידול כאן הוא גידול במספר התלמידים העתידיים?

הוא במימוש הפוטנציאל של אלה בכיתות א', ב' ו-ג', שלא מגיעים לקייטנות, ולעניות דעתנו אפשר לכוון, לדרבן ולעודד אותם להגיע, כדי ליצור הלימה בין מלוא הפוטנציאל לבין המממשים את הפוטנציאל.

המפעל הבא הוא המפעל של הקטנת מספר הילדים בכיתות. לכאורה, מה קשור בין זה לבין תשלומי הורים? אז קודם כל, הרווחה היא המשמעותית. רבותי, בשנה הזאת גם כאן לא עוצרים. זה התחיל בכיתות א', לפני שנה כיתות א' ו-ב', השנה א', ב' ו-ג'. מפצלים את כיתות הלימוד לכיתות קטנות בכדי ליצור יכולת ליצור אקלים חינוכי, יכולת ליצור קשר בלתי אמצעי בין המורים לבין הילדים, בינם לבין עצמם, לא משהו עמוס, גדול, מנוכר. זה גם לא יעצור גם השנה, בעזרת השם, ואנחנו נמשיך שנה הבאה לכיתה ד'. אנחנו רואים פה את המבט של המדיניות, שהשר קבע בנושא של צמצום מספר הילדים. לכן מעמידים את המשאבים, ולא בכל שנה מחפשים מהגורן ומהיקב, ואם הדברים יתנהלו כך, יש פה מימוש של רפורמה, של מדיניות שהשר קבע אותה, ואנחנו רואים שהיא לא חד-פעמית, היא לא אופנתית, היא מקובעת, היא ממשיכה, ויש לה מבט שצופה לעתיד בשנים הבאות.

מה הנטל הבא שיורד מההורים? קבע השר, בפעם הראשונה רבותי – אני לא יודע אם אפשר יהיה להרחיב את זה, אבל בפעם הראשונה מדברים פה על חוג חינם, ליתר דיוק לא חינם אלא ב-10 שקלים לחודש, בכדי שזה לא יהיה סתמי. בפעם הראשונה בפתחת השנה הבאה, הילדים הערבים, הבדואים, האתיופים והחרדים, האוכלוסיות המתקשות, אוכלוסיות שנמצאות במצב סוציו-אקונומי פחות טוב, הצפון כולו, מחזקים את הצפון – מקבלים חוגים. עבדנו בכל הארבעה חודשים על קול קורא, על הרשמות, על איזה חוגים צריך, באיזה מנגנון לעשות את זה, ואני מקווה שנוכל לקיים פה דיון לעומק, משום שאדוני יושב הראש, יכול להיות שנפתח פה שער בפעם הראשונה של החינוך הבלתי פורמאלי, שמקבל גיבוי תקציבי ממסדי.

אני קצת ברגשות מעורבים, כי האתגר הבא שלנו אחרי הצהרונים זה חוג לכל ילד, ואני רואה שכבר הכנסתם את זה. נעשה זאת בחקיקה, כדי ששרי האוצר יתקשו לבטל זאת.

הדבר הבא זה הסייעת השנייה, הרפורמה של הסייעת השנייה. גם כאן אני לא רוצה להפוך את זה לדבר גורף, אבל רבותי, הרבה הורים נדרשו לשאת בנטל המעיק של מספר ילדים בכיתה ומספר הילדים בגנים, והעובדה שנכנסה הסייעת השנייה הפסיקה את התופעה שההורים מממנים כוח אדם תוספתי. זה הביא בגני הילדים ל-4,815 סייעות גנים. זה הביא ל-920 גננות מובילות. בגילאי 4-3 זה 191,000 ילדים. יש רווחה משמעותית בהשוואה לשנה שעברה בגיל הקריטי שהילדים נכנסים למערכת החינוך ברווחה אחרת.

בואו נראה מה המשמעויות הכספיות של התקציבים. לכל מה שמניתי כרגע, התוספת היא של כל המרכיבים, של 4-3 שכבר היה בעבר חינם, זה מגיע לכשבעה מיליארד ו-200 מיליון שקלים עבור הפעולות הללו.

עד כאן מספרים גדולים, גלובליים, עמומים. איך זה יבוא לידי ביטוי ברמת המשפחה? לקחנו כדוגמה, לא פופוליסטית, לא קיצון לפה ולא קיצון לשם, משפחה שיש לה שני ילדים, ילד אחד בגן וילד אחד בכיתה ב'. כמה היא תחסוך מכל מה שנעשה? בחינם 4-3, בקייטנות, בצהרון, בספרי לימוד. רבותי, 19,376 שקלים.

זה לילד?

למשפחה שיש בה שני ילדים. איך זה בנוי?

אחד, חינוך 4-3 זה בזכות טרכטנברג.

שניים, זה הציל כנראה את הממשלה של ביבי נתניהו.

שלוש, בין בנט לביבי – אתה יודע, אני ממש מודאג.

אבל על הדרך המשפחה חסכה, מה אכפת לך?

אז שמואל, אל תיכנס לזה.

אני אגיד לך למה, כי הוא עוד היה מנכ"ל לדעתי אצל - - -

חבר הכנסת ילין, כמה שהולכים אחורה, אנחנו נראים יותר צעירים, זה תמיד טוב, זה תמיד טוב...במילה רצינית, אם תסתכלו בטבלה, רואים את השנים. אני מדבר על מגמה מתמשכת, שהתחילה אולי במחאה החברתית. אני לא מפרש מה הלך הרוח בחברה, מה גרם לזה.

עזוב, יש לך פה את הגרף.

אבל הגרף מדבר על כך שבסופו של דבר הכיוון הוא לא רק בתשלומי הורים, שראוי לטפל בהם, אני בכלל לא כאן בשביל להסביר למה ההורים צריכים לשלם.

כל ההרצאה המאלפת למה הסכמנו לדחות בשנה.

דרך אגב, זה רק לגבי משפחה עם ילדים צעירים. מכיתה ד' ומעלה אין שינוי.

דוגמה מעולה...

ההערות שלכם לא נרשמות.

אני מסכם את דבריי. רציתי להסביר שני דברים: עד וכאשר ימוסדו תשלומי ההורים וייעשו הפעולות רחבות ההיקף, שיכולות לצאת דרך הוועדה או בכל מקום אחר, זה המתווה שאנחנו מבקשים לאשר אותו, כי צריך לקיים את אורחות החיים; במקביל, הצבעתי והראיתי מגמה ברורה של יותר שירותים שהמשרד נדרש לתת לאזרחים, ויש בזה הקלה בנטל.

בקיץ הזה עמדו שתי חלופות – אם היה יותר כסף, אפשר היה לעשות הכול, הלוואי – אני מזכיר לכולנו, שנת התקציב נגמרה, התקציב עבר. השר מנסה – הוא עוד לא הגיע לתוצאה הזו, הוא מנסה –להוביל מהלך משמעותי יחד עם יושב ראש הוועדה והאוצר, בכדי לאפשר לפתור את בעיית הילדים בחופשי מהלך השנה, בחנוכה, בפסח ובאסרו חג. ניסינו לשקול מה יותר חשוב, מה יפתור ויקל יותר על ההורים – הפתרון של ימי החופש במהלך השנה או תשלומי ההורים. אם אפשר היה לבחור גם וגם, מה טוב. ההכרעה בכיוון של הבחירה שלנו היא ללכת בניסיון לפתור את הבעיה של ימי החופש במהלך השנה. זו תהיה בשורה גדולה, אם זה יסתדר, וכשזה יסתדר בפעם הראשונה.

באיזה צורה תפתרו את זה?

המחשבה של השר היא למצוא פתרון במתכונת, כנראה - - -

העדיפות זה תקציב תוספתי. במידה ולא, נעשה מנגנון.

הוא שאל על המתכונת.

המתכונת של ימי החופש. פשוט היתה פה איזה ועדה כאן בחדר הזה שישבה, שמשרד החינוך לא כל כך התייחס אליה, לצערי, ולא קרא ברצינות את המלצותיה, שביקשה להסתכל על העניין הזה בצורה כוללת.

אני רוצה ללמד זכות על משרד החינוך. אני מבין את הרגישויות של הזרמים ושל תתי הזרמים לפני תחילת שנת הלימודים. להערכתי, אחרי פתיחת שנת הלימודים, ההתייחסות תהיה שונה.

גם זאת אמירה. התכנית כפי שאתם הולכים להציג אותה – לפחות מהפרסומים שראינו בתקשורת – בהחלט מהווה חלק מההמלצות הוועדה, ואם תיכנסו ותקראו את המלצות הוועדה, המלצות הוועדה דיברו על פריסה של השינוי הזה לאורך שלוש שנים.

אני אומר לך בהצהרה שלי כיושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

הוועדה אימצה את ההחלטה.

לכן אני אומר לך, בהצהרה של יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, שבתי הספר של החופש הגדול ומה שהולך להתרחב בחנוכה ופסח זה דבר מבורך.

חד משמעית.

אבל הוא לא הפתרון לסוגיה הזו.

הוא חלק.

לכן ההידברות תהיה אחרי פתיחת שנת הלימודים, ברוגע ובשיתוף פעולה.

משפט אחרון, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הפורום של ארגוני ההורים.

פורום ועדי ההורים היישוביים, לפרוטוקול.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, והלוואי ויכולנו לתת מענה לכל הרצונות, אבל אנחנו עושים את הדברים בשיתוף פעולה בכל המהלכים הגדולים והאסטרטגיים וגם בדיון הזה. תודה רבה.

כפי שאנחנו נוהגים, ידבר חבר כנסת ואורח. חבר הכנסת הראשון, יוסי יונה, בבקשה אדוני.

אדוני היושב ראש, קודם כל תודה רבה על הצגת הדברים, המאוד יפה שלך, וגם בהצלחה בהמשך תפקידך.

אדוני היושב ראש, הערה כללית, כשמסתכלים על מערכת החינוך הישראלית, נקודת עוגן משמעותית זה הפערים המאוד גדולים שקיימים בהישגיהם של התלמידים, כשיש הלימה מאוד ברורה בין המצב הסוציו-אקונומי של ההורים שלהם לבין היישובים בהם הם מתגוררים. אני חושב שזה נותן לנו איזשהו פרמטר לאורו אנחנו יכולים לבחון את הדברים שקורים, ואני מניח שקיימת גם איזושהי זיקה של סיבה ומסובב בין היכולות הכספיות לבין ההישגים של התלמידים, יש איזשהו קשר.

אני רוצה לחזור להערה הראשונה שלי, להצעה לסדר. שרי חינוך כבר שנים ארוכות מצהירים על כוונתם לבטל, או לפחות לצמצם באופן דרסטי, את תשלומי ההורים. אני כבר שנה שלישית משתתף בדיון שכזה, כשנאמר לנו כל פעם: אוטוטו שנה הבאה כבר.

לא, אבל התחייבות שזה יהיה בדיוני התקציב זה לראשונה.

בסדר, אני רוצה להציע כאן הצעה חד-משמעית שלנו, אדוני היושב ראש, וזה הבסיס של הדברים שגם אתה השמעת, שאנחנו פעם אחת ולתמיד נבוא ונאמר: אתם יודעים מה, ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת לא מאשרת את תשלומי ההורים – ראשית משום שהדבר מנוגד לחלוטין לעיקרון ולערך של חוק חינוך חובה חינם; שנית, הוא מהווה נטל אדיר, שתורם משמעותית ליוקר המחייה של ההורים; שלישית, יש בו משום פגיעה מהותית בעיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך. מאוד מאוד פשוט, אלה הדברים שאיתם אנחנו מתמודדים, וזה חוזר אם כן להערה הראשונה שלי, שאנחנו מתמודדים עם פערים אדירים בהישגי התלמידים, כאשר קיימת הלימה בין ההישגים של התלמידים לבין המצב הסוציו-אקונומי של ההורים שלהם ושל היישובים בהם הם מתגוררים. לכן יש לנו פה אחריות לאומית, אחריות דרמטית, כי אנחנו תמיד מדברים על השוויון כמנגנון למוביליות חברתית. אבל במציאות שכזאת שאנחנו רואים אותה והיא משתקפת וחוזרת מדי שנה בשנה לגבי ההישגים, אין לנו אלא לומר בכאב רב, אדוני, שמערכת החינוך כפי שהיא פועלת היום משמרת את הריבוד המעמדי בחברה הישראלית.

לכן אנחנו צריכים לנקוט בעמדה אמיצה, אדוני היושב ראש, ולומר: ועדת החינוך של הכנסת מסרבת לאשר את תשלומי ההורים, משום שהדבר הזה פוגע הן בשוויון ההזדמנויות, הן מייקר את יוקר המחייה ומנוגד לחוק חינוך חובה חינם. תודה אדוני היושב ראש.

שלום לחברי הוועדה, אני גם הכנתי דברים כתובים, כי פעם שעברה זה היה כל כך נוגע ללב.

אני זוכר את הדמעות.

לא באנו לעשות פה היום הצגה, באנו רק לדבר אחד – לבקש מחברי הכנסת לעמוד בהבטחה שלהם. הוועדה המכובדת הזאת, ועדת החינוך, הגיעה להרבה מאוד הישגים בשנה האחרונה. התגברנו על הרבה מאוד מחלוקות, גם בוועדות הפנימיות. הגענו גם להישגים ביחד עם המשרד, אין על זה ספק.

לפני שנה ישבנו כאן ביחד והיה דיון מאוד מאוד סוער. כולם, כל חברי הוועדה, הסכימו פה אחד שחייבים לעשות שינוי בנושא תשלומי הורים וצריך לבטל אותם.

חברי הקואליציה הצביעו בניגוד לצו מצפונם הבטיחו לא עוד. היושב ראש – אתה אמרת, שזה לא יעבור באותה מתכונת שבה זה עבר בשנה שעברה. עברנו על הפרוטוקול ועל רשימת הציטוטים של חברי הכנסת. כל מי שנמצא כאן, לא היה מישהו אחד שהתבטא בעד תשלומי הורים. כולם אמרו באופן חד-משמעי: נפעל ושנה הבאה לא יקרה אותו הדבר.

זה נושא שלא נידון בשנה האחרונה, הוא נידון כבר שנים רבות. אמרתם לנו בשיחות האישיות: אנחנו לא רוצים ללכת נגד תקציב המדינה. גם הוועדה שלך, כבוד היושב ראש, וגם הוועדה של משרד החינוך - - -

אפשר לפנות מתנחלים...

יש פה אירוע דרמטי, יש אירוע דרמטי מאוד...

אין לו סיכוי, בגלל שהוא יודע שאין לו סיכוי.

אחמד, אבל שופלים מאוד קשה...

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. היא לא היתה מעולם של הפלסטינים ולא תהיה מעולם.

אין מחלוקת על השנינות של חבר הכנסת אחמד טיבי.

- - ממצאים ארכיאולוגיים.

אתה רואה, הוא כיבד, אבל אחמד, תיזהר על הממצאים הארכיאולוגיים, אתה תהיה בבעיה בסוגיה הפלסטינית.

היתה ועדה מקצועית עד עכשיו. תנו לפז לדבר.

אם זאת תהיה הכותרת של הדיון היום, אנחנו נהיה מאוד עצובים.

לא לא, זה לא יהיה.

סקרתי את ההישגים ואמרתי שהוועדה מאוד מכובדת. חשוב לי לציין את זה, ואנחנו עובדים עם המון שיתוף פעולה. היה כאן דיון מאוד סוער לפני שנה, וכולם הסכימו פה אחד שצריך לעשות שינוי, גם חברי הקואליציה וגם חברי האופוזיציה. הבטחתם לנו שתעשו שינוי, כולכם. יש ציטוטים – חברי כנסת שנכנסו לפה ברגע האחרון והרימו את ידם, אבל הבטיחו שזה לא יקרה עוד פעם אחת.

אמרתם לנו בשיחות האישיות, כי דיברנו כמעט עם כולם, שאתם לא רוצים ללכת נגד תקציב המדינה. היתה ועדה מכובדת בראשותך, כבוד היושב ראש, והיתה ועדה מכובדת במשרד החינוך שעבדה, והוכחנו שאפשר, לא חייבים ללכת נגד תקציב המדינה. אמרו באוצר כשדיברו אתנו: אנחנו לא רוצים להעלות מיסים, אבל באוצר לא מוכנים להכיר בזה ולהודות בזה שמבקשים מהורי ישראל מיסים, ולא סתם מיסים, מיסים מהנטו שלנו. מהתשלום האחרון של הכסף, לוקחים מאתנו, מהנטו שלנו, סכום לא מבוטל של כסף. אמרתם: אנחנו לא רוצים ללכת נגד שר החינוך. נפתיע אתכם, גם אנחנו לא רוצים ללכת נגד שר החינוך. אנחנו משוכנעים ששר החינוך רוצה לבטל את תשלומי ההורים. אין שום סיבה בעולם, שתשלומי ההורים האלה יישארו. כולכם נכנסתם לכאן ביראת קודש להיכל הזה של הכנסת. כולכם נבחרתם על ידי כמות מאוד גדולה של בוחרים שבחרו לכם. הבטחתם להם שתעשו הכול כדי לקדם את מה שאתם מאמינים בו. הבטחתכם להם שתעמדו במילה שלכם, שנתתם אותה לכולם שנה שעברה בצורה מאוד פתוחה, וידעתם אותה גם במהלך השנה.

אנחנו מבקשים מכם שתתחילו במשהו. אם אתם לא מוכנים לא לאשר את כל חוזר התשלומים, לפחות תחריגו כמה סעיפים. אל תהיו חותמת גומי של הממשלה, תיקחו סעיף של הטיולים, תיקחו סעיף של מסיבות סיום, תגידו: אנחנו מוכנים לאשר, בואו נעשה הפסקה עם כמה סעיפים, נראה שעשינו איזשהו צעד אחד קדימה. עם כל ההערכה והאהבה שלנו ושיתוף הפעולה שמאוד גובר – עם כולם, עם הוועדה כאן ועם משרד החינוך, אני מברך על מה שאמר המנכ"ל, נכון יש לנו שיתוף פעולה טוב, יש לנו שיחות מאוד משמעותיות – יש כאן אי-הסכמה טוטלית. תשלומי הורים, הן החובה, הן הרשות והן התל"ן, חייבים להיעלם מהעולם. האצבע שלכם תכריע היום, אם יהיה איזשהו שינוי קטנטן לכיוון הדבר הזה, או שנחזור לאותה תמונה של סיום השנה בשנה שעברה. תודה רבה, אדוני היושב ראש.

כבוד היושב ראש, תודה. אני לא יכול להתווכח עם שמואל. כשהוא מציג את הדברים, הוא מציג אותם כאילו: יאללה, בוא נלך הביתה, אין לנו מה לעשות יותר. אבל למזלי שמואל לא היה שנה שעברה להציג, ומי שהיה פה בדיון בשנה שעברה – אני יצאתי עם שריטה מפה, כי אני ראיתי את חברי הקואליציה, איך הם מתקפלים ומצביעים נגד מצפונם, והיה דיון מאוד מאוד סוער, כבוד היושב ראש אני מזכיר לך.

למה אני מחייך? הייתי אופוזיציונר כל הדיון, בסוף אמרתי: אני אצביע בעד, הם לא הבינו.

נכון, וזה היה פה בנגב והפטיש עבד שעות נוספות, ואנחנו עכשיו ברוגע, כי הצגת הרבה מאוד דברים שאתם עושים במשרד החינוך, אבל בסוף אני רוצה להסביר שהדיון היום הוא אם אנחנו מרימים יד כן או לא בעד תשלום ההורים, לא גנים, לא 4-3 ולא שום דבר אחר, ואני רוצה להיות ממוקד בנושא הזה. על זה אנחנו צריכים להצביע היום, ואני לא יכול להצביע אם אין פה אמירה, לא הבטחה, אם אין פה אמירה שאומרת: אנחנו מתחילים בדירוג משנת תקציב 2018 מחויב מבחינה תקציבית, אז אין שום בעיה, כי אנחנו הופכים את המגמה, אנחנו הופכים מגמה שקיימת. להצביע היום – אני אומר קואליציה ואופוזיציה, עזבו חבר'ה, כל מי שנמצא פה ומגיע בפגרה ושותף לדיון, אכפת לו מזה שהחינוך יהיה הכי איכותי, הכי זול, הכי נגיש, וכולנו מאמינים שהחינוך הוא הכלי האפקטיבי ביותר לצמצם פערים בחברה במדינת ישראל, בכלל בעולם, אבל אנחנו עכשיו בכנסת ישראל, כולנו מאמינים בזה; אבל השאלה מה נצביע עכשיו.

כבוד היושב ראש, אני אומר לך שאני הולך להצביע נגד, אם אין את מה שאמרתי לך. אני לעומת מנואל ואחרים, כאיש ניהול וכאיש כספים, אין לי בעיה גם כשיגידו לי: זה ייקח 10 שנים, אבל מתחילים משנה הבאה. אין לי בעיה עם זה. אין לי בעיה שיגידו לי: תשמעו, אנחנו לא יכולים, אבל אנחנו נשתתף רק בטיולים שנתיים של ילדים במצב סוציו-אקונומי 5-1, 6-1, למה? אתם לא יודעים את זה. אני כראש רשות לא יכולתי לעמוד מול הורים שאומרים: תקשיב, אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יהיו מסכנים, אנחנו לא יכולים לשלם את זה, אבל אם אנחנו לא נשלם את זה, הילדים שלנו יבינו שאנחנו קיבלנו עכשיו תרומה. אנחנו לא רוצים את זה. זאת אומרת, ההורים מתביישים לבוא ולבקש את זה. כשאתה אומר מול הורים כאלה, כשזה נוגע גם לטיול שנתי, גם לפולין וגם להרבה מאוד דברים שהם צריכים להוציא, אתה אומר: אוקי, יש פה עניין שהוא מעבר, מעבר. אני התמודדתי מול אוכלוסיות רוסיות. אין להן מה לאכול, אבל הם שלחו את הילדים לחוגים, כי זה בתרבות שלהם. את הדברים האלה אנחנו חייבים לחסל. שמואל, אני אומר לך כמנכ"ל, כל פעם מביאים תכנית חדשה. אנחנו, יש לנו נטייה לחדש כל הזמן, אבל את הישן, את הטוב הישן צריך לשפר. אנחנו יכולים להצביע פה על השיפור הזה, על ידי זה שאנחנו שמים מגמה משנה הבאה, תשלומי הורים יורדים, ואז אפשר להצביע קואליציה ואופוזיציה ביחד, אבל שלא יהיה הקרקס שהיינו בו בשנה שעברה, כבוד היושב ראש, כי זה לא עושה כבוד לוועדה ולא לכנסת.

אני רוצה להתייחס לגודל הכיתה. גודל הכיתה הוא תמיד גם פונקציה של בינוי, הוא לא רק פונקציה לקבל החלטה שיורדים עכשיו ל-30 ילדים. המשמעות היא שצריך לבנות עוד כיתות. יש אפשרויות של מה שנקרא התווך הזה, עד שבונים ועד שמגיע הכסף לבינוי, שזה יכול לקחת מרגע ההחלטה בין שלוש לחמש שנים, במיוחד כשאין היתרים ואתה לא יכול כל הזמן לבנות. השיטה היא שיטה של מגמות, גם ביסודי. ברגע שיש כסף חי על יותר מגמות, על יותר חוגים, כיתת האם שיכולה להיות גם 40 ילד לצורך העניין, לא נפגשת מלבד ב"בוקר טוב", כי כל הזמן הילדים נמצאים במגמות אחרות ובספייס אחר לחלוטין. גם זאת שיטה אחרת, שלא נדרש בינוי מסיבי מידי ואפשר חלק מהכסף להוציא, זה חלק מהדברים שחשובים.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה לגבי הצהרונים. אני יכול לתת צל"שים לכל מי שהיה שותף לזה, אבל בסוף בוא נשים את זה על השולחן, חוק יום לימודים ארוך שחוקק לפני כ-20 שנה במדינת ישראל הוא חוק שלא מיושם. אם הוא היה מיושם, לא היינו צריכים צהרונים. ההבדל הוא שהצהרונים עולים מיליארד שקל וחוק לימודים ארוך כנראה עולה קרוב ל-10 מיליארד שקל. מישהו פה פתר את הבעיה במעט כסף - - -

עד שתיים וחצי בצהרים, והוא חל היום על 280,000 תלמידים.

אני מדבר על זה כחוק, כחקיקה.

הוא לא מיושם במלואו.

בחקיקה חל כיום על כ-280,000 תלמידים בצו.

אני לא מדבר על זה, אני מדבר על יום לימודים ארוך, כמו שחוקק.

הוא פשוט חל ברשויות 3-1.

בסדר, עזבי את יוח"א.

תבדוק איפה נמצאים רוב האנשים שחיים ב-3-1, ותבין למה אתה לא רואה את יוח"א, מאוד פשוט. זה בדיוק מה שאני אומרת תמיד, כל עוד מדינת ישראל תמשיך להתייחס לתלמידים על פי היישוב שהם גרים ולא על פי בית הספר, אנחנו לא נראה את הדברים האלה.

לגבי הצהרונים, אני רוצה תשובה לגבי החינוך המיוחד, איפה אנחנו עומדים ביחס לחינוך המיוחד ואיפה אנחנו עומדים ביחס למועצות האזוריות, שאני רוצה לציין ששם התקבלה החלטה בוועדת הכספים, שהיא יוצאת דופן, שיהיה בפעם הראשונה למ"ס ליישוב – לא למועצה, ליישוב, לקיבוץ, למושב, ליישוב קהילתי בפעם הראשונה, שזה מה שאת אומרת.

רק הלמ"ס לא הביא את זה.

נכון, נתנו להם שנתיים והם לא עשו. אם הם לא עשו את זה בשנתיים, אנחנו רוצים שיעשו את זה – זה נראה ערטילאי.

זה כשלעצמו מצריך דיון, אבל זה לא הזמן.

כבוד היושב ראש, אני רוצה להזכיר לך שאנחנו היום רוב באופוזיציה, או שתתחיל להביא אנשים.

זה אירוע זמני, זה יעבור להם.

אני לא יודע, אני לא מוטרד, אתה רואה אותי מוטרד? יעבור, לא יעבור, מה אתה מוטרד?

המועצה לשלום הילד, בבקשה.

אני מודה שאני, כשאר האנשים, מאוכזבת מאוד להיות פה השנה. בשנה שעברה אנחנו ניהלנו במהלך השנה מאמצים כבירים, יחד עם אדוני היושב ראש, כדי שלא נהיה בדיון הזה השנה. ניסחנו אפילו הצעת חוק, מהלכים מאוד מתקדמים, ואני מודה שאני – לא רק מאוכזבת, אני גם מופתעת.

מבחינתי, אנחנו אתמול שלחנו מכתב לאדוני היושב ראש, שלחנו מכתב גם לחברי ועדת החינוך, אנחנו מבקשים מאוד שהשנה לא - - -

אני אומר לך, אני מאמץ את המשפט שלך אחד לאחד, מזדהה, מתחבר, אפילו בדברים שלי לקחתי מהמכתב, אבל שכחתם את התל"ן, תשימו אותו בפעם הבאה.

אם כבר הזכרת את זה, אדוני היושב ראש, אני אזכיר שאנחנו שלחנו הצעת חוק כוללת את התל"ן. מבחינתנו, אין שום ספק שהתל"ן חייב להיות חד-משמעית בתוך הצעת החוק, בגלל שאלה הסכומים המשמעותיים, שמטילים נטל לכאורה על ההורים, אבל למעשה בסופו של דבר על הילדים. אני מתחברת לדברים שאמר חבר הכנסת יונה, שהדבר המשמעותי ביותר שאתם צריכים לשים לנגד עיניכם הוא הילדים והשוויון האמיתי של הילדים האלה – זה נשמע כל הזמן קלישאות ואמירות מדהימות, אבל בסופו של דבר, אתם צריכים להגיד: אני בעד הילדים, לצאת נגד העובדה שילד שאין להורים שלו - - -

אנחנו בעד הילדים, אל תתחילי להפוך את הקואליציה שהיא נגד הילדים. אנחנו בעד הילדים.

מירב תודה, אל תהפכי את הדיון - - -

כל מי שיושב פה בשולחן, אכפת לו מהילדים. כל מי שיושב בוועדת החינוך, נלחם כל שבוע. לא קל לי להסתכל לפז כהן בעיניים, אבל אני רואה את פז כל שבוע. אנחנו מדברים בטלפון, כל החבר'ה שנמצאים פה, זאת לא פעם ראשונה איתם, אני ישבתי והקשבתי לכל מי שהוא אומר ולא קל לי, אז תעשי לי טובה, כולם פה בעד הילדים. אין פה בן אדם אחד שהוא נגד.

תני לה לדבר.

אין חולק על כל הדברים הנפלאים שהוצגו במצגת, אין חולק על הדברים הנפלאים שנעשו השנה, ובטח חבר הכנסת מרגי יודע גם את השותפות שלנו לדברים האלה, לכן אין חולק. אבל היום – היום זה בידיים שלך, לא בידיים שלי. זה בידיים שלכם.

תעשי לי טובה, כמה אפשר?

זה בידיים שלכם.

קודם כל אני חייבת לומר משהו אחד, אני לא אחזור על דבריי, מה זה בידיים שלי?

זה בידיים שלכם.

די כבר עם הפופוליזם הזה.

אבל זה לא בידיים שלי.

תעשי לי טובה. תשלומי הורים, אנחנו כולם נגד, כולם רוצים לבטל. אתה מכיר אותי כבר, אני פי ולבי שווים, וגם בניגוד לכל אלה שהתאספו כאן, אני יושבת פה מתחילת הדיון כשיש לי הצעה דחופה על שני מקלטים במעמד האישה. אז תאמיני לי שיש לי הרבה כבוד, ואני מסתכלת על פז ועל כל הצוות שיושב פה, כל שבוע אנחנו נפגשים בוועדות.

אני חושבת – ואמרתי את זה – שאם רוצים לבטל את תשלומי ההורים, זה לא לשבת פה ולהגיד: תצביעו נגד, זה עובד ככה, זה חמישה מיליארד שקל, גברת.

מיליארד וחצי רק.

צריך למצוא לזה מקור תקציבי, וזה לא פופולרי מה שאני אומרת עכשיו, אבל כדי שזה יקרה באמת באמת ולא סתם, צריך לשבת עם משרד האוצר והחינוך.

שלוש שנים?

צריך לשבת על תקציב המדינה. נועה, בדיוק באת בזמן, צריך לשבת ביחד עם אגף תקציבים ועם כולם, כי התקציב של שנה שעברה כבר היה סגור אגב, ובתקציב הבא לבוא ומחדש להיכנס לכל סעיף וסעיף בתשלומי ההורים, וכמובן יודעים פה ועד ההורים היישובי, אתם יודעים כולכם – וביום שישי דיברתי לפחות שלוש פעמים עם פז בטלפון – שצריך למצוא את המקור התקציבי.

והוא יימצא.

והוא יימצא. בהרמת יד את תבואי ותגידי לי "טובת הילד" כשאת מצביעה?

אל תזלזלי בדברים שלי.

סליחה, מה לעשות? היא נבחרה. כרמית תודה.

זה מכעיס אותי. את יודעת מה? אני הקשבתי לכל מה שאמרת, אני הרגשתי שאת קצת מזלזלת בנו.

הפוך, הכוח הוא אצלך – הפוך.

אוקי, אז אם הרגשתי אינה נכונה, אני מתנצלת, כי הרגשתי לא בסדר. אנחנו נשב עם ועד ההורים ונילחם. פז, אתה יודע שבאמת בתקציב הבא חייבים לפעול. נועה, אני אומרת לך שאי אפשר להמשיך לשבת פה.

נועה לא תהיה פה.

לא משנה, היא תהיה, ואם היא לא תהיה, תהיה מישהי אחרת.

זה עניין של שמואל.

אי אפשר בסופו של דבר להמשיך להצביע כל שנה – די, מספיק, יש תקציב חדש, באים לפתוח אותו, תפתחו את הכול.

הקואליציה תצביע בעד תשלומי ההורים, לצערנו הרב, שלא תתבלבלו, אבל – ואני אומרת אבל אחד גדול – במקביל אנחנו נמשיך כל הזמן להקל על ההורים; ואמר כאן המנכ"ל, מהצהרונים ומהמתווה של ימי החופשה שטרם פורסם, נכון אדוני? אבל אתם עובדים עליו. אני יודעת, כי זה ביחד עם כחלון, ויהיה כאן מתווה ימי חופשה, שגם יקל על ההורים.

הצחקת אותי.

תשמעו, חבר הכנסת פורר עשה עבודה נהדרת - -

מוריד את הכובע, להפך.

- בסוף, מי שצריך להביא את הכסף זה כחלון, בואו, אל תתבלבלו.

את טועה, מי שצריך להביא את הכסף זה אזרחי ישראל שמשלמים מיסים.

יפה.

הם אלה שמביאים את הכסף. זה לא הכסף – לא שלי, לא של כחלון ולא שלך. את זה רק צריך לזכור.

כל מפלגה מפרגנת - - -

לא, אני מפרגן בכל מקרה, אבל זה לא כסף אישי של מישהו.

תפרגן, ובואו לא נשכח שיש כאן עוד מתווה של נקודות זיכוי להורים צעירים, שגם זה הקלה על ההורים, ואותן לא ציינו. לכן, במקביל להקלות על ההורים, אנחנו בהחלט חייבים להכניס את הנושא של תשלומי ההורים לדיוני התקציב ולהפסיק לבוא לפה ולהגיד: אני אצביע היום ככה או ככה? לא, צריך לבוא ולהיכנס לדיונים מרתוניים וכן להפסיק עם העניין הזה.

שאלה, סיעת הליכוד בחופשה?

הם יגיעו, מה אתה דואג?

אין פה אף אחד מהליכוד.

אתם ראיתם את יושב ראש הוועדה מוטרד?

האוטובוס יבוא...

ראשית, אני חייב לומר בהקשר הזה שדברי הפתיחה שלך הציגו את המציאות כפי שהיא. אממה, אני עדיין, כמו שאומרים אצלנו, לא שלם עם העובדה שמביאים לנו צו, ואנחנו צריכים ככזה ראה וקדש להניף את היד ולחתום עליו, בעיקר כשאני קורא את הסיכום שהוועדה חתומה עליו, שאתה חתום עליו מהשנה שעברה.

בתוך הצו הזה ובסיכום הזה של הוועדה מהשנה שעברה, הוועדה ביקשה כמה דברים. היא ביקשה כמה דברים גם ממשרד החינוך, היא ביקשה כמה דברים גם ממשרד האוצר, שגם הם – ופה אני גם עונה על העניין התקציבי - לא כולם זאת פריצת מסגרת התקציב, ולא הכול זה לבטל במאה אחוז את כל תשלומי ההורים, או שיש 100% תשלומי ההורים. יש כל מיני מתווים שהם מתווים בדרך והם מתווים באמצע, ואני חושב שאפשר ללכת אליהם. אני גם חושב, אדוני המנכ"ל, שיש מקום שמשרד החינוך בעניין הזה קצת יגלה גמישות וקצת יגיד: אתם יודעים מה? אנחנו רואים מה קורה פה ומה הלך הרוח בעניין הזה, כי הלך הרוח הציבורי, מה לעשות, השתנה.

הוועדה ביקשה כמה דברים מאוד מאוד פשוטים. הדבר הראשון, כפי שאתה גם ציינת בשולחן העגול, היא אמרה: תשלומי ההורים האלה זה מס. אנחנו מסתובבים, קוראים לזה בכל מיני שמות. זה מסים, מסים שאזרחי ישראל משלמים, משלמים אותם בצורה כזו, יש עוד כל מיני מסים כאלה שאנחנו משלמים כאן, גם זה מס. בסדר, תגבו את זה כמו מס, תעשו את זה בצורה מסודרת, תעשו את הגבייה הזו דרך הביטוח הלאומי. אני עוד לא מדבר על להוריד שקל. אין פה שקל. אגב, יכול להיות שיש פה גם הרבה חיסכון בעלויות, במקום שבית הספר יתעסק עם כל הקשקושים האלה. תיקחו מקצבאות הילדים ותגידו: אנחנו לוקחים את זה אוטומטית מקצבאות הילדים. הרי על מה מדובר פה? מדובר פה על כסף, שמצד אחד הביטוח הלאומי מזרים לנו בקצבאות בכיס ימין, ואז באים ולוקחים לנו את זה מכיס שמאל ומוציאים את זה. בואו נעשה את זה הרבה יותר פשוט. אגב, גם הרבה יותר נכון, כי הביטוח הלאומי רואה באופן אוטומטי מה המצב הסוציו-אקונומי של ההורים. הוא יודע למי הוא צריך לתת הנחה ולמי הוא לא צריך לתת הנחה, וזה לא משהו שבתי הספר צריכים להתעסק אתו. אני לא מקבל את האמירה שזה צריך לחכות לתקציב הבא. אין שום סיבה שהעניין הזה יחכה לתקציב הבא. הביטוח הלאומי במדינת ישראל הצליח לעשות דברים הרבה יותר מורכבים מאשר לשנות את העניין הזה של הגבייה, וזה בסך הכול מחשוב. אתה יודע מה, יכול להיות שיגידו לי: תשמע, זה ייקח כמה חודשים, זה יקרה במהלך השנה הזו, אבל אין שום סיבה שלפחות האפיק הזה לא יקרה.

אפיק נוסף שביקשה ועדת החינוך בסיכום שלה, ועליו אני מבקש אדוני לעמוד – אני רוצה שייכנס כבר מה שכתוב בסעיף 7, שמשפחות עם יותר מילד אחד, תינתן הנחה בתשלומי הורים. אני לא רואה את ההנחה הזו באה לידי ביטוי כאן, אלא אם כן אתה מגיע לרף המקסימלי, וזה כשיש לך בערך שלושה או ארבעה בתוך המערכת, אז אתה תגיע לרף המקסימלי. אבל ברגע שיש משפחה עם עוד ילד, עם שני ילדים, יהיה צריך לתת איזושהי הנחה לילד השני. לא יכול להיות שהם ישלמו אותו דבר.

בלי קשר למצב הכלכלי שלהם? אני רוצה להבין.

כן, את יודעת מה מירב? את רוצה לעשות את זה עם מבחני הכנסה? תעשי את זה עם מבחני הכנסה, אין לי בעיה. לא יכול להיות שילד אחד ושני ילדים עולים במובן הזה אותו דבר.

דבר נוסף, אני מבקש לקבל ממשרד החינוך – אנחנו ביקשנו שאתם תגידו, או לפחות אתם תיידעו את ההורים על הקיום של תוכנת אפיק, על האפשרות להשתמש בה, על קרן המלגות. איזה פעולות עשה משרד החינוך בשנה האחרונה כדי ליידע את ההורים על העניין הזה? אין פה שום עלות תקציבית במובן הזה, שום עלות תקציבית.

ועדות החריגים המחוזיות של משרד החינוך יציגו ויגבשו קריטריונים, על פיהם יאשרו תשלומי הורים בשיעורים משתנים לפי הצורך. האם זה נעשה או לא נעשה? אם יש קריטריונים כאלה, אנא הציגו את הקריטריונים האלה בפני הוועדה, ולא שהסיכום של הוועדה הזו מהפעם הקודמת יהיה אות מתה.

לעניין הצהרונים ויוח"א והמדיניות של משרד החינוך, אדוני היושב ראש, אתה ואני בחוק ההסדרים האחרון – פעם ראשונה לא דחו אוטומטית בחמש שנים את יום חינוך ארוך, אלא בזכות אותה הסתייגות צריך להגיד. בתקציב 19' אתם תבואו עוד פעם לוועדה, אני מקווה שזו תהיה הוועדה הזו.

על מה?

על דחיית ההחלה של חוק יום לימוד ארוך. החוק הזה הרי חוקק ב-97' ובכל פעם דוחים אותו בחמש שנים. המדיניות שמנסה משרד האוצר במובן הזה – וזה לא שר האוצר הזה, אלא אלה שרי האוצר לדורותיהם – היא לנסות ולמסמס את החוק הזה שעבר בממשלתו הראשונה של נתניהו ב-97' ולהביא אותו בכל מיני מקומות אחרים. כשאומרים לנו: הפתרון הוא הצהרונים ולא יום חינוך ארוך, אומרים לנו: חברים, תעשו יום חינוך ארוך, תשלמו עליו, פשוט נעלה מיסים בזה שנגבה על הצהרונים. הרי מה זה הצהרונים? הצהרונים האלה ממומנים. גם עכשיו כשהם יסובסדו, וטוב שכך, במסגרת התכנית שמועצת עכשיו, עדיין ההורים צריכים לשלם.

יום לימוד ארוך חינם זה יום לימוד ארוך חינם, ולא יום לימוד ארוך, שבסוף ההורה משתתף בכמה מאות שקלים לילד או בכמה אלפי שקלים, או מעבר לזה, ולכן המדיניות הזו – ואת זה אני אומר לנציגים של האוצר וגם למנכ"ל משרד החינוך – עלי לא מקובלת לפחות. אני חושב שצריך לבוא עם תכנית ליום לימודים ארוך, ובמסגרת הזאת להכניס את כל המשמעויות האלה. אם זה דורש תקציבים, אולי תעלו מסים, כי גם ככה אתה גובים אותם בלי לקרוא לזה מסים במקומות אחרים. לכן אני אומר שאני מבקש לקבל התייחסות להשגות שהצגתי על הצו. אני חושב שיש מקום שהוועדה הזו תכניס - - -

אתה תצביע נגד, עודד?

יכול להיות. אני חושב שאם אנחנו רוצים להיות רציניים, אדוני, בוא לפחות נחריג סעיפים. אפשר יהיה לבוא ולאשר אותם אחר כך עוד פעם. יוכל לבוא משרד החינוך ולהגיד: אנחנו בעוד שבועיים באים לפה עוד הפעם כדי לאשר את הנושא של הטיולים, אנחנו נאשר את הנושא של מסיבות סיום או כל מיני נושאים אחרים, אבל אנחנו לא נהפוך להיות איזושהי חותמת גומי; ואני אומר גם בהקשר הזה, דיפרנציאציה לגבי מספר הילדים בתוך המערכת.

תודה. יואל זהורי, הורה שרוצה לדבר בסוגיית תשלומי הורים, מקרה ספציפי יכול ללמד קצת על הכלל.

שמי יואל זהורי, הורה לשני תלמידים בחטיבת הביניים בירושלים. אני הגשתי אצלך תלונה לגבי בית ספר דרור תיכון. יש פה חוזר מנכ"ל שאומר: יש גבול לבית ספר רגיל שהוא לא תורני ולא ייחודי להגיע לסכום של תל"ן של 1,000 שקל. אצלנו מגיעים בבית ספר דרור ל-6,000 שקל לילד, ובבית ספר רעות מגיעים ל-7,000 ו-8,000.

על מה? תפרט.

על כלום. אני שלחתי לך את מערכת השעות האמיתית. הילד הראשון לומד בבית ספר דרור תיכון.

עזוב את רעות כרגע, נגיד דרור תיכון. הוא מקבל מסגרת של שעות תקן בלבד, ואתה נאלץ לשלם?

כן, אני סופר את השעות ומגיע ל-34 שעות, כאשר משרד החינוך, המדינה נותנת 40 שעות, וזה בדוק. מגיע רפרנט בשם דן גרוסמן, אחראי על מחוז ירושלים.

בלי שמות, כי הוא לא נמצא כאן.

בסדר, הבן-אדם שולח אליך מערכת שעות מזויפת, שהוא טוען שזאת המערכת האמיתית, יש שם חוג ספורט.

אני לא מבינה, אתה משלם 6,000 שקל לילד לשנה?

מה את מתפלאת? יש הרבה הורים שמשלמים.

קודם כל אני רוצה להבין על מה.

הם לא יודעים על מה.

אז מי יודע?

זו בדיוק הבעיה.

מירב, לא רק הוא.

לכן אני אומר לכם שהסוגיה הזו, סוגיית התל"נים במושב החורף אני אהיה אגרסיבי לגביה. המשרד יצטרך לשנס מותניים, להיכנס לסוגיה הזו. הוא יודע לעשות את זה. הוא ידע לעשות את זה בתחום של תשלומי השכר לעובדי ההוראה, עמותות או בעלויות שלא שילמו כדת וכדין, ידעו אליהם בביקורות עומק, ידעו לדרוש השבת כספים, ואני רוצה להגיד לכם שיש בשורה בתחום תנאי השכר של עובדי ההוראה. לא יתכן שבסוגיה הזו אנחנו נמשיך את ההפקרות הזו.

שתהיה בשורה גם למורים הצעירים, לא רק למורים הוותיקים.

תשע"ז היתה שנת הסתגלות של אגף פיקוח ובקר. בתשע"ח לא תהיה סלחנות, העסק צריך להיכנס לסד בדיקות קפדני ולא סלחני.

אדוני המנכ"ל, הבעיה היא ביחידת האכיפה שלך. אני מצטער להגיד את זה, גור רוזנבלט הביא תשובה כתובה שהיא שקרית. הוא טוען שאני משקר, שזה לא השעות, שאלה שעות רוחב, אני מבקש את בדיקתך האישית. לא יתכן שנשלם את הסכום הזה. גור רוזנבלט החזיר תשובה לא חוקית.

אדוני היושב ראש, תראו, שש שנים אחרי המחאה החברתית ששמה את הנושא הזה של העלות הכבדה של חינוך ילדינו על המשפחות הצעירות, אנחנו עדיין כאן. אנחנו עדיין כאן, תבין, על אותו דבר, על אותו נטל שנופל על הורים ועל ילדים צעירים.

המשרד התקדם הרבה, וצריך לתת את הקרדיט למי שמגיע, ואני מברך על העשייה ומברך את המנכ"ל הנוכחי, שמואל אבוהב, שבאמת עושה רבות בעניין הזה, אבל עדיין, לפי החישובים האחרונים שנעשו, הנטל של הוצאות לחינוך למשפחה בישראל הוא השני בחשיבותו אחרי הדיור. נבין את זה, זה נטל אדיר. זה לא חריג, הנתונים נמצאים, יש פער גדול, שמואל, בין מה שאתה מציג, שזה הדברים המוכרים והידועים וכו'. אני מציע לך לקחת את הנתונים של הלמ"ס וסקר הוצאות משפחה, בסוף זה המקור הכי אמין, סקר הוצאות משפחה, ותראה כמה משפחה אופיינית טיפוסית של שלושה ילדים ויותר בגילאים הרלוונטיים, כמה היא מוציאה על חינוך בסך הכול, ותראה מה קרה לאחוז ההוצאה הפרטית על חינוך לעומת ההוצאה הציבורית על חינוך, ותראה מה שקרה בשנים האחרונות, על אף המאמצים הראויים שלכם.

שתי הצעות קונקרטיות, הצעה ראשונה נוגעת למה שעומד לפנינו כאן להחלטה, לכאורה החלטה טריוויאלית של העלאה של שקל וחצי פה, שקל וחצי שם ו-70 אגורות שם, זה מה שמובא. רבותי, זה כאילו סימבולי, אז זה סמלי לשני הכיוונים. אדוני היושב ראש, אני רוצה להציע שניקח את הטבלה הזאת בדיוק כפי שהיא, ופה בשורה התחתונה נוריד שקל אחד, שקל אחד על כל אחת מהעמודות האלה, לאמור: מה שהוועדה תאשר בקדם יסודי זה לא 269 אלא 268, מה שהוועדה תאשר לגבי א' ו-ב' זה לא 556 אלא 555 וכו'. למה אני רוצה שנעשה את זה? כי זה מסר שנגמר הסיפור.

שלא יהיה תקדים, כל שנה שקל.

תוריד סעיף, יותר פשוט.

אם מורידים, אז מורידים סעיף, זה לא עובד ככה. אין מצב, אין דבר כזה.

החלק השני נוגע למה שהולך לקרות באחד בינואר 2018. באחד בינואר 2018, מי שלא יודע, אמורה להיכנס לתוקף ההורדה השנייה של מס חברות מ-24% ל-23%. המשמעות התקציבית זה כמיליארד שקל. ממי מורידים את הנטל הזה של מיליארד שקל? לא מההורים, אלא ממי?

מפישמן.

פישמן כבר לא רלוונטי.

אז מה שאני רוצה להציע, שנבטל את ההורדה של מס חברות באחוז אחד, שהיתה אמורה להיכנס לתוקף בשנה הבאה באחד בינואר, ואת הסכום הזה שמתפנה תקציבית, נקדיש כולו להפחתת תשלומי ההורים. מתוך מיליארד וחצי של תשלומי הורים ירד מיליארד. המקור התקציבי ישנו, ואז נראה את ראש הממשלה ונראה את שרי הממשלה למיניהם למי הם מיידעים מיליארד שקל – או לכיסים השמנים שאמורים לרדת משמה, או להורים של הילדים שלנו. תודה.

שמי פיצ'י רובינר, אני מוביל את המאבק לחינוך חינם. אני מוריד תשלומים, אני לא משלם תשלומים, אני קורא להורים לא לשלם, והסיבה היא פשוטה, כבודו. קודם כל, הפתעת אותי בפתיח שלך, כי אחד מהדברים האבסורדיים בעניין זה שמנסים להשאיר את התל"ן מאחור, כאילו הוא לא קיים, כאילו לא מאשרים אותו. כשאמרת חמישה מיליארד ופה אמרו לך מיליארד וחצי, זה כי מתעלמים מתעלמים מהשלוש וחצי בערך שיש בתל"ן. תל"ן הוא הפרטת החינוך, הגיע הזמן שנדבר במילים הנכונות, כי שמה טמון כל הסיפור.

איפה אתה גר?

אני גר בקציר, בוואדי ערה. כבודו, כישראלי, כיהודי, כציוני, אני קצת נבוך מהדיון הזה. אני מכבד את כולכם, אני מאוד מעריך את כולכם, אמרתי לחיים ילין, שאנחנו עוד מעט עם השחיתויות שלנו מגיעים לארגנטינה ואז נדע לדבר רק בספרדית...

נגיע לקראקס בסוף...

אנחנו לצערי הרב צריכים לשאול, האם מדינת ישראל החליטה להפריט את החינוך, או שהיא לא מפריטה את החינוך. התל"ן הזה הוא נזק לכל ילד וילד בישראל. סלח לי כבוד המנכ"ל, אני יודע שעושים הרבה עבודות, אבל מה, מעמיסים על החמור טונות, ואז באים ומספרים לו שמורידים לו מהגב כמה קילוגרמים קטנים. אני יודע למה אמרתי עם כל הכבוד, אבל לא שם הבעיה. להפריט את החינוך או להפריט – אני נגד הפרטת החינוך, וצריך לדעת שילד שמקבל תל"ן בבית ספר, בית ספר שמקבל תל"ן, לפי האישור של הוועדה מקבל שלוש שעות נוספות בשבוע. זאת אומרת, שבחודש זה 12 שעות, בשנה זה 20 יום לימודים, ב-12 שנה אותו ילד מקבל שנת לימודים פחות, ואחר כך אנחנו בוכים על אלימות ואנחנו בוכים על פערים חברתיים; שנת לימודים שמאושרת על ידי הוועדה כל שנה ושנה.

בנוסף לזה, יש בתי ספר שלוקחים הרבה יותר, בלי שאף אחד יידע. בתי ספר חזקים, שהוועדים הם חזקים, גם כי ההורים חזקים כלכלית, ובמקום שלוש שעות, מקבלים תשע ושמונה שעות או יותר, שלא לדבר על זה שאותם ילדים אחרי הצהרים, גם יש להם חוגים ויש להם את כל הדברים, שזה בסדר, אנחנו במדינה דמוקרטית. התל"ן צריך להיעלם. התל"ן נולד בגלל שמדינת ישראל לפני 25 שנה התחילה בקיצוצים בשעות הלימוד, ואז באו הורים טובים, כמו הורי הפורום, אנשים טובים שרוצים את טובת הילדים שלהם ואמרו: אנחנו רוצים לתת לילד שלי, קודם כל ניתן, אחר כך נריב. ואז ממשלות ישראל למיניהן ניצלו אותנו, מנצלות אותנו, מגדילות ומעמיקות את הפערים. דרך אגב, אני קורא להורי ישראל לא לשלם תל"ן, לעשות מרד תשלומים ולא לאשר את זה. תודה.

חבר הכנסת אחמד טיבי.

אני מוותר.

כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת וברכות למנכ"ל הנכנס, מר שמואל אבוהב.

למה הוא מברך אותו? כבר בירכנו אותו 20 פעם.

אני לא זכיתי, אני עכשיו זוכה ושמח.

אמרתי זאת לא בגלל שאני קמצן בברכות, אלא שלא יחשדו שהוא לא פקד את הוועדה.

אני מוכרח לומר לך, חיים, ובלי להתריס חס וחלילה, אני חושב שהמטרה של צמצום תשלומי ההורים – ואני מקבל פה את דברי חברי, חבר הכנסת טרכטנברג – היא באמת משימה לאומית כבדה מאוד. היא כבדה על ההורים, היא כבדה מנשוא, עם הדיור, חלק לפני הדיור, חלק אחרי הדיור. אגב, אני מודע וער לה גם בכל הלומדים באגף החינוך ההתיישבותי עם תוספת הפנימיות, עלויות לא נורמלית לזוג הורים ממוצע. יחד עם זאת, חיים, במשימה הזאת, גם בשנתיים שלכם, עם אוצר ועם חינוך ביחד, אני לא חושב שירד משהו. לכן אני אומר גם לנו, צריך להמשיך ולפעול. אני מאוד שמח על דברי היושב ראש שאמר – עם שורה תחתונה, בוא נעשה עוד שתי ישיבות מעקב, אחת עם פתיחת מושב החורף שאולי עוד תשפיע על רזרבות ועל דברים אחרים ל-18', כי 17'-18' תקציב סגור. אולי אפשר כן להשפיע.

לא, יש התאמות בוועדת הכספים.

לכן אני אומר שכן צריך להשפיע גם על 18' בתחילת המושב ממש, באוקטובר, ועוד אחת כזאת בינואר, פברואר, שיהיו לה כבר מגמות השפעה על תקציב 2019, לא משנה איזו ממשלה תהיה. יהיו כבר כיוונים ברורים גם באוצר וגם בחינוך, לשם צריך לחתור כשורה תחתונה.

דבר נוסף, נעשו פה מאמצים גדולים על ידי משרד החינוך. הם אינם מספקים אותנו. השר שלנו, שלי, עשה בנושא הצהרונים, עשה בהקטנת כיתות עם השלכה כזאת או אחרת, עשה בעוד כמה דברים, אבל זה עדיין לא מספיק. נצביע כמובן עם הקואליציה או עם המשרד, וזה קשה לנו. אני מסתכל פה בעיניים לכולם, גם לילדיי שלי ולכל ההורים של תלמידי ישראל, ובזה אנחנו כן – אני חושב שהארכת יום הלימודים לכל תלמידי ישראל, על המשמעויות הכספיות הנגזרות מזה, במגזר הרוצה בתוספת פיסיקה או במגזר הרוצה בתוספת לימודי קודש או במגזר הרוצה בתוספת אחרת, שפה נוספת, זה יעד חשוב מאוד לילדי ישראל, יעד שיביא את כולם למקום יותר טוב, גם לפחות שעות של שיטוט או באינטרנט או ברחובות. הדבר הזה הוא מאוד חשוב. ביטוח ועוד הוצאות שהן hard core כחלק ממערכת החינוך, לשם אנחנו צריכים לחתור.

כמו שאמרתי בשורה התחתונה, כדי לא להאריך את דבריי ולשים תוקף לדבריי, יהודית מזכירת הוועדה, כבר תאריך באוקטובר וכבר תאריך בינואר, פברואר, ישיבות מעקב בוועדה הזאת, כדי שנוכל לבוא לשנת הלימודים הבאה, תשע"ח, ועם המנכ"ל וגם שר החינוך עם עוד סיוע לכך שתשלומי ההורים וכל המכלול, סדרי העדיפויות, וכמובן בהתחשב גם באזרחי ישראל, אולי באיזה מצב מדרגי ביחס לשכר, תלמיד שני או כל דבר שנאמר פה, נבוא עם בשורה עוד יותר משמעותית לשנת הלימודים תשע"ט.

שמי מנשה לוי, יושב ראש התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים. אני אומר את דבריי בקצרה, אני באתי לבטא את התחושות של מנהלי בתי הספר, תחושות שהייתי מסכם במילים של תסכול, ייאוש מהתהליך הזה של אישור תשלומי ההורים, שזאת סאגה שכל שנה אנחנו מתמודדים איתה מחדש, ובעיקר מהטיימינג שלה.

אני רוצה לספר לכל מי שנמצא פה שאנחנו כמנהלי בתי ספר, עד ה-31 במאי בכל שנה, עד ה-31 במאי, מסיימים להכין את שנת הלימודים הבאה, בעיקר בתחום של הפדגוגיה, חינוך חברתי, בירוקרטיה, כוח אדם וכו' וכו'. אני מספר עכשיו חוויות אישיות שלי. באחד בספטמבר הייתי אמור לפתוח את שנת הלימודים בבית ספרי בטקס סמוך לבית הספר, כי בבית הספר שלי אין אולם תרבות. אני שוכר אולם סמוך, אני שוכר מערכת הגברה, מערכת תאורה, כיבוד קל. תכננתי, הייתי אמור לתכנן, את חגי תשרי, שגם זה חינוך חברתי שעולה כסף, טיולים שנתיים הייתי צריך לשלם מקדמות, כי אצלנו יוצאים לטיולים שנתיים כבר בנובמבר, מיד אחרי פגרת סוכות. תשלומי ההורים נכון לאמצע אוגוסט, ואני דיברתי על ה-31 במאי, עדיין לא אושרו. לכן כל מה שאמרתי ביטלתי. אני לא פותח את שנת הלימודים עם טקס, אני לא שוכר אולם, אני לא מתכנן את חגי תשרי, כי אין לנו כסף כמנהלים לממן את כל זה. לא שילמתי מקדמות, לכן התלמידים שלי לא ייצאו לטיולים שנתיים בנובמבר, ייצאו מתישהו במהלך השנה, אם בכלל.

אם אני הבנתי אותך נכון, אתה מבקש שבמאי 2017 היינו צריכים לאשר תשלומי הורים לשנת הלימודים תשע"ח.

אני פניתי בקריאה הזאת ליולי טמיר, לגדעון סער, לנפתלי בנט ואני לא יודע לכמה שרי חינוך לסיים את הסאגה הזאת.

אנחנו מקווים שבשנה הבאה לא נצטרך לאשר בכלל.

אני מכבד את כל מה שנאמר פה, אני לא נוקט כאן עמדה כזאת או אחרת, אני רק אומר שהתהליך הזה לא יכול להימשך עד אמצע אוגוסט. אנחנו צריכים לפתוח בית ספר, שנת לימודים בעוד שבועיים, למה אתם מחכים?

תודה, אדוני היושב ראש. שמי צחי בן עיון, אני תושב מושב צוריאל בגליל. אני יושב ראש ועד הורים של בית ספר מעלה הגליל, מעונה.

תסביר להם שזה 200 מטר מהמסלול של החיזבאללה.

מאוד קרוב, כן. קודם כל, אני רוצה להודות ליושב ראש על דברי הפתיחה, אבל גם מהיכרות הפעילות של הוועדה בנושאים חקלאיים, אני חושב שמה שאמר פה חברי מנהל בית הספר, הדיון שמתקיים פה שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים הוא קצת לא נוח. אני חושב שגם היושב ראש מסכים. אם אפשר בפעם הבאה לקיים את הדיון - - -

אנחנו שואפים שלא יהיו תשלומים. לא יהיה דיון, כי לא יהיו תשלומים.

מצוין. אני רק רוצה לסבר את האוזן, על פי הנתונים שיש לי, במדינת ישראל יש כמיליון ו-660,000 תלמידים פחות או יותר, ואם אנחנו מצרפים גם את הגנים, אנחנו מדברים על שני מיליון ו-131,000 ילדים במערכת החינוך לפחות, אם לא יותר. התחושה שכל שנה צריך לבוא ולהתחנן להוריד את נטל המס הזה, כי זה מס, זה מס שמוטל עלינו ההורים, היא תחושה לא נוחה. אני חושב שלכולנו פה יש ילדים שהם תלמידים. כל שנה לבוא ולבקש להעלות או להוריד שקל וחצי, לעומת הטבלאות שהציג פה מנכ"ל משרד החינוך שאפשר בהחלט להתרשם שיש פה התקדמות מהותית, אבל הדברים הם לא ברורים, כמו למה הביטוח הוא חובה ולמה דברים אחרים הם לא חובה? למה הסעיפים כל הזמן משתנים או לא משתנים? צריך להיות פה מסר ברור גם של משרד החינוך וגם של הוועדה, להפסיק עם הדיון הזה, להכניס סעיף תקציבי, אם אפשר בשנת 2018, כי דיברו פה חברי הכנסת על התאמות כאלה ואחרות. גם הזכיר את זה חבר הכנסת טרכטנברג שקידם את הנושא.

אנחנו מרגישים לא בנוח כנציגי הורים וגם כהורים לבוא ולהתווכח על סעיף כזה או אחר, או לשים את עצמנו במצב של ניגוד כלשהו. אנחנו רוצים את הטוב עבור ילדינו, את החינוך המרבי, אבל אנחנו מרגישים שהמדינה מבקשת מאתנו להשתתף איתה בנטל, ואנחנו עכשיו מבקשים מהמדינה: תסירי את הנטל הזה מכל ההורים. לא מדובר פה רק על חינוך יסודי, אנחנו גם צריכים לשלם שכר לימוד באוניברסיטה, יש לנו עוד הרבה דברים בהמשך שאנחנו צריכים להתמודד איתם.

הגיעה העת שהנושא הזה, הדבר הלא ברור הזה, אם זה מיליארד וחצי שקלים או אם זה שלושה מיליארד וחצי שקלים, ואם זה ביחד חמישה מיליארד שקלים – נראה שסדרי העדיפויות פה לא ברורים, ואנחנו מבקשים לקיים דיון בהקדם בנושא הזה ולבטל.

זה נושא שאני חושבת שהוא גדול והוא לא רק נוגע לכמה הורה משלם או לא משלם, וזה כמובן חשוב מאוד, אבל הוא נוגע בכלל למערכת שאנחנו רואים, שהיא בקריסה. בואו נודה על האמת, אנחנו לא מדברים על מיליארד וחצי שחסרים או חמישה מיליארד. כמו ששמענו כאן, כמו שאני מבינה, אני אשמח לשמוע מספר כולל ממך אדוני המנכ"ל, בכמה היה מדובר אם כולם היו מקבלים תל"ן? הרי מה זה התל"ן? אלה הורים שרצו קצת יותר טוב לילדים שלהם, והביאו לכך שיהיה מותר לשלם קצת כדי שתהיה עוד תוספת של שעות לימוד, כי הם ראו שהמערכת לא מספקת, כי הם רצו עוד שעתיים, כי אי אפשר לעבוד ולקחת את הילד ברבע לאחת מבית הספר.

ואז זה התחיל, וההתחלה הזאת, כמו שאמר כאן פיצ'י דובינר, זאת התחלה של הפרטה. נכון, אבל זה נובע מבעיה במערכת, ואז מה קורה? זה הרבה יותר מהתשלומים, כי מה שקורה זה הפערים. אני לא אחזור על דבריו של חברי חבר הכנסת יונה ומנואל טרכטנברג. הרי מדובר פה ביצירת פערים במערכת החינוך, שנובעת מכך שיש הורים שיש להם, אז הם רוצים לשלם את זה והם מבקשים לשלם את זה, כדי לעשות מערכת יותר טובה לילדים שלהם לעומת אלה שאין להם.

זה מה שהיה בצהרונים עכשיו, שוועדי הורים אמרו: אנחנו לא רוצים את הסכום הזה, אנחנו רוצים להוסיף, ותנו לנו להוסיף לצהרונים, ובא משרד החינוך. את יודעת מה היה בתל אביב? אותו דבר. באו ואמרו: לא מתאים לנו, כי פוגעים באיכות הצהרון.

אנחנו לא מדברים על הצהרונים, אנחנו מדברים כאן על המערכת הבסיסית שהיא הבוקר והבסיס. עבר פה חוק יום לימוד ארוך, הוא רק לא באמת עבר.

אבל תשמעו, בסופו של דבר זה לא חמישה מיליארד, אז זה 10 מיליארד. זה סכומים שמדינת ישראל צריכה לשים על השולחן כדי לשפר את החינוך לילדי מדינת ישראל ולעצור את יצירת הפערים הזאת. זאת ההתחלה.

מה שקורה, וזה החמור ביותר, שאנחנו כבר בעיצומו של תהליך, ומעולה שיש התנגדות, כי אני חושבת שלא יכול להיות שאנחנו נמשיך ונאשר את זה כל שנה וכל שנה, כי התהליך הזה הוא הרסני למערכת החינוך. הוא יוצר שתי מערכות חינוך במדינת ישראל, אם לא שלוש. אבל הוא יוצר מדרגות, הוא יוצר מקומות שיש הורים שיש להם והם נותנים ולילדים יהיה חינוך טוב יותר, ויש הורים שאין להם, ולילדים יהיה חינוך פחות טוב, וכך גם ההתקדמות שלהם אחר כך בחיים, כי החינוך זה הבסיס לחיים של הילדים שלנו.

ההחלטה היא הרבה יותר גדולה, והיא צריכה להתקבל, וזה לא יקרה פה היום בבוקר, אבל זה חייב להתקבל וחייב להתקדם. אני לא מוכנה לשמוע – אני מצטערת מירב, זה לא אישי – את הצביעות שלכם, כשמשרד האוצר בידיים שלכם ותקציבי המדינה בידיים שלכם, ועבר תקציב שלא שם את זה על השולחן. אז זה יפה מאוד לבוא פה ולהטיח בנציגה של המועצה לשלום הילד. בואו תשבו, צריך לשבת עם האוצר שנים ארוכות. תפסיקו להיות צבועים.

אבל מה זה קשור לצביעות? אני אמרתי את האמת כל הזמן, אני אמרתי שאני נגד.

אבל איפה הכסף? את הולכת להצביע בעד, ואתם לא שמים את הכסף. אתם שמים את הכסף?

לא, את שמת את הכסף? על הצהרונים את שמת? אי אפשר לבוא ולקחת נושא – אם מדברים על צביעות, צריך לדבר על צביעות מכל הכיוונים.

כן, אבל אתה אדוני היושב ראש, יצאת בדברים מאוד נוקבים ואתה תצביע בעד עם הממשלה ועם הקואליציה, אז זאת בעיה.

נכון, אם היית שומעת את דברי הפתיחה שלי.

אני נוכחתי והכרתי על בשרי, ויש לי ילדים במערכת החינוך, כשאני הייתי בוועד הורים של הילדה הגדולה שלי שהיתה בגן ילדים, נדהמתי מזה שהיינו צריכים לאסוף משהו כמו 800 שקל לוועד הורים, למה? כי ועד ההורים מימן נייר טואלט ומגבוני ידיים בשירותים, כי לא היה לזה כסף לא ממשרד החינוך ולא מהמועצה. זה היה לפני כמה שנים, לא כל כך הרבה, אני כאימא הייתי פשוט בשוק מזה. זה המצב שמערכת החינוך לא מכסה אפילו את נייר הטואלט של הילדים בגני הילדים. תודה רבה.

אגב פיצ'י, השנה זה דיון הרבה הרבה יותר רגוע ממה שהיה שנה שעברה. זה היה אירוע חד-פעמי, והם שניהם יספרו לך.

הוא יותר רגוע, בגלל שהיה שולחן עגול, יש התחייבות של השר, מה שלא היה בעבר.

אין התקדמות.

יש הזרמת משאבים למערכת החינוך בשנתיים האחרונות, שלא היה לה תקדים. אנחנו לא חוגגים היום את העברת תשלומי הורים, אין פה איזה הפנינג. כולם עושים זאת עין במר בוכה ולב שמח, שבאמת צועדים לקראת ירידה בנטל. נכון, אתה צודק, מצד אחד מורידים לנו בנטל התשלומים ,מצד שני מעמיסים משהו אחר על ההורים. אנחנו לא תמיד מרגישים את הפעולה בצורה ישירה, אבל יש כאן מגמה. אני אומר לכם שאם לא הייתי מרגיש וחש שישנה מגמה להתמודד עם זה באומץ או במנגנון גבייה חלופי או בהורדה הדרגתית של תשלומי ההורים, לא הייתי מביא את הדיון הזה.

החל מהשנה?

סליחה, אל תיאלצי אותי לענות לך אם החל מהשנה, תכבדו את עצמכם. לכן יש פה מאמץ משותף של כל הגורמים פה, לא שלי לבד – משרד החינוך, חברי הכנסת, ההורים, כל הגורמים פה, שלטון מקומי, כולם היו שותפים, ותאמין לי שאם הייתי יודע שזו אותה עמדה כמו בשנים עברו, נגמרה החגיגה, אין הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

מצביעים?

עוד מעט. משה אשכנזי בבקשה.

תהיה הצבעה שעתיים, עד שהם לא יבואו. הליכוד - - -

מכובדי, חבריי לפורום ההורים, ועדי ההורים היישוביים, אדון זאב גולדבלט, אני פה שמעתי מכולם הסכמה מקיר לקיר, ארגוני ההורים, חברי כנסת, יושב ראש הוועדה, כולכם מסכימים, אבל את המנגינה הזאת אנחנו שומעים שנה אחר שנה.

אי אפשר להפסיק.

אי אפשר להפסיק.

אל תגיד את זה, אל תגיד את זה.

אתם לא מפסיקים אותה, וזאת כל הבעיה. אתה פשוט לקחת לי את המילים מהפה, אמרת "נובחים והשיירה עוברת".

זכות יוצרים לד"ר קדמן, שאמר לי את זה לפני שלוש שנים באישור תשלומי הורים...

כולם מסכימים, למעט חברת הכנסת מירב בן-ארי, שהיא גם מסכימה אבל נעלבת. נעלבת, כי אני משוכנע שאת לא רוצה לפגוע בהורים, אבל הפרה הרעה הזאת של תשלומי הורים היא מס לכל דבר. אנחנו פה שמענו מנהל בית ספר. אתם שמעתם אותו טוב. אם אתם לא תאשרו לנו את תשלומי ההורים, לא יהיו טיולים, לא יהיו פעילויות. מה, ההורים צריכים לשלם את זה? אז אני מאוד מבקש, תשלומי הורים זה מס לכל דבר, מגדיל את הפערים, זה מס שפוגע בשוויון הזדמנויות בחינוך, זה פוגע בילדים וגם בבתי ספר.

אני רואה את המנהלים, אני במגע יום יומי איתם. זאת מעמסה עליהם, הם לא רוצים להתעסק איתם, וזה לא תפקידם. אני מאוד מקווה, חבר הכנסת מרגי, מנכ"ל משרד החינוך, שתשימו סוף לסאגה הזאת, שבשנה הבאה כשנשב פה, הדבר הזה יהיה כבר מאחורינו, ולא באופן חלקי או פרטני, אני לא בדעה הזאת. אין פה חצי הריון, או שמבטלים אותם או שנשארים איתם.

אגב, אני חייבת להגיד שלא נעלבת, בכלל לא.

גם אם אני אופוזיציה, אי אפשר לבטל במכה אחת. אתה יכול לקבל החלטה לבטל בשלוש שנים, בארבע שנים, אבל לא לבטל בשנה אחת, כי זה לא יקרה.

זה בדיוק מה שאמרתי, כי אתה לא יכול להגיד בהינף יד "אני מבטל", כי אתה כן צריך להיכנס לדיונים.

אני והיושב ראש נמצאים שנתיים וחצי בוועדת החינוך, אתם יודעים שכמעט אין דיון שפספסתי חוץ מתקופת הלידה. אנחנו נעלבים, כי אנחנו נעלבים בשביל ההורים שאנחנו יושבים פה, אבל לא אני ולא מרגי, לא היינו עושים את זה, לא היינו יושבים פה ומאשרים – וחבל שאת הולכת – אם לא היינו יודעים שאנחנו הולכים לשינוי. תאמין לי ואתה יודע את זה, וזה שהיא צעקה לנו, הצביעות בכלל לא רלוונטית בעיניי, כי אנחנו נמצאים פה כל שבוע עם ועד ההורים ומתעסקים בכל כך הרבה נושאים, נכון פז? וכן מבטיחים להיות כאן איתם בדיוני התקציב. לא היינו יושבים פה, אם לא היינו יודעים שיש עם מי לדבר.

שים לב, על כל אחד שאתה מביא, אני גם מביא אחד. אנחנו נמשיך עד שתיים בלילה את הדיון הזה, עד שיהיה לך רוב.

ראשית, אני רוצה לברך את משרד החינוך על הפעולות הרבות שהושגו על ידי המנכ"ל.

על ידי השר.

והשר כמובן, אבל כעת אנחנו עוסקים בתשלום ההורים, ואני אתמקד כרגע רק בתשלומי ההורים.

המלצה על ביטול וצמצום תשלומי ההורים התקבלה על ידי שלוש ועדות שונות, שמינו שרי החינוך לדורותיהם, לא ההורים, לא אנשים מהרחוב, אלא שרי החינוך, במהלך 25 השנים האחרונות, ועיקרה מס שיש לראות במה שקרוי תשלומי הורים מס גולגולת רגרסיבי ולא צודק, ולכן על המדינה לבטלו לאלתר ולמצוא חלופה פרוגרסיבית והוגנת, חלופה שתממן את כל התוכניות של משרד החינוך עצמו, שרואה אותן כחלק מובנה מתכנית הלימודים. זה לא דבר שאנחנו כהורים ביקשנו, זה תכניות שמשרד החינוך רואה אותן כחלק מובנה מהתכנית שלו.

השונות הגבוהה של התשלומים היא מהגורמים להתרחבות הפער החברתי במערכת החינוך ויצירת בידול בין בתי הספר, עד כדי כך שאפשר לנבא את הישגי התלמידים על פי הרמה החברתית-כלכלית של בתי הספר. זכורים לנו היטב דברי יו"ר ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי, בשנה שעברה שסוגיית תשלומי ההורים צריכה להיעלם מהעולם, הוא חזר על זה היום פעם נוספת, וחרף זאת, גם השנה, אתם חברי הוועדה נקראים לאשר את התשלומים כמבוקש.

מעצם היותו של המס הזה מס רגרסיבי שאינו תלוי בגובה ההכנסה, הוא הרי פוגע בצורה קשה יותר דווקא ובעיקר בשכבות החלשות ביותר, כי הרי הוא מהווה חלק משמעותי וכבד יותר מהכנסתם. חמור מכך, בבתי ספר שממוקמים באזורים שרמת ההכנסה של האוכלוסייה בהם היא נמוכה, ידי ההורים אינה משגת והם נמנעים מתשלום, דבר שהתוצאה שלו היא שתלמידים אלו לא זוכים לצאת לטיולים, לא לחוות הצגה, לא לראות תערוכה ולא לחגוג את סיום השנה, כפי שעושים רוב תלמידי ישראל.

אני בכוונה רוצה להעלות על נס דווקא ישוב שחבר הכנסת מרגי מכיר, למשל ג'סר א-זרקא. אין כאן ייצוג של היו"ר שלא הצליח להגיע לכאן היום, אבל שם לא יוצאים לטיולים כבר שנים רבות כי אין כסף, ולא רואים הצגה, ובטח לא תערוכה, כי אין כסף. ביטול מס הגולגולת הלא-חוקי הזה שקרוי "תשלומי הורים" היה מוביל למצב שכל משפחה היתה נמנעת מהוצאת אלפי שקלים בשנה, הפער החברתי היה מצטמצם והיתה נחסכת לאלפי ילדים בושת הפנים שעליה דיבר חבר הכנסת מרגי לאורך השנה כולה, שעה שהם יודעים שתלמידים אחרים כן זוכים לפעילות חוץ בית-ספרית או מחוץ לבית הספר והם לא; או כשמישהו אחר מממן את הפעילות שלהם וכולם יודעים על זה, שהם קיבלו כאילו את הסובסידיה הזאת מהממשלה.

כל שצריך כאן בוועדה זה או להגדיל את תקציב משרד החינוך או לחייב לממן את הפעילות הזאת מתקציבו, או לאמץ את ההמלצות של ועדת לנגרמן – ועדת לנגרמן לפני 25 שנים המליצה לבטל לחלוטין את תשלומי ההורים – או לחלופין לייעד את כל עודפי הגבייה שעליהם אנחנו מתבשרים חדשות לבקרים למימון הפעולות והשירותים שהיו מממונים באמצעות אותו מס גולגולת, תוך צביעתם למניעת זליגתם לשימושים אחרים.

לסוגיה או לנושא שהעלה חבר הכנסת טרכטנברג, נשאלנו במהלך השנה האחרונה בשתי הוועדות שקיימנו מול הכנסת מצד אחד ומול משרד החינוך מצד שני, אם נסכים לביטול בצורה מדורגת, או מה שקרה לזה יו"ר ועדת החינוך, "שיטת הסלאמי". התשובה שלנו היתה חד-משמעית כן, רק שיתחילו. שיתחילו ויגדירו גם תאריך יעד. לצערי, אין לנו כרגע תכנית, כי לא הצלחנו להגיע לזה.

אני קורא לכם חברי הכנסת, אל תדחקו אותנו למצב שניאלץ, במידה ולא תחול התפתחות משמעותית, לצאת להורים בקריאה להימנע מתשלום, מהלך שיביא להערכתנו לקריסת מגזרים שלמים במשק, כמו מערך התובלה וההיסעים שמוביל כל יום אלפי תלמידים לטיולים, מערך מדריכי ידיעת הארץ, שמורות הטבע, אתרים וכל גוף אחר שנשען על תשלומי ההורים. חברי ועדת החינוך, בבקשה תפגינו עצמאות של הגוף המחוקק ואי כפיפותו לגוף המבצע, זאת אומרת לרשות המבצעת. בשיעורי אזרחות אנחנו לומדים חדשות לבקרים, שבבסיס הדמוקרטיה עומדת הרשות המחוקקת – תוכיחו את זה.

צר לי שארגוני המורים, שצריכים ללמד אותנו, נעדרים, ולא פעם ראשונה.

כפרומו להצבעה, אני מודיע שלמשותפת יש בדרך כלל שלושה נציגים בוועדת החינוך – עאידה, אני ואלעזר שטרן...אני אסביר למה.

סוף סוף יש לכם אלוף במשותפת...

אנחנו נותנים לו הזדמנות לעשות משהו טוב.

עאידה, הוא צבא כיבוש...

אני רוצה לברך את הרשימה המשותפת, שבניגוד לעמדה המסורתית, הם מסכימים לגייס אלופים.. זאת תחילת החזרה בתשובה שלהם.

אבל האמת שהתקלה היא לא שלכם, אחמד, היא של יש עתיד שנתנה לכם את הייצוג בוועדה.

כבוד היושב ראש, אפשר להצביע?

האמת היא שהנציג השלישי או הנציגה השלישית שלנו היא על חשבון יש עתיד, אבל הם החליטו להגיע היום ולהצביע. זאת תהיה אותה הצבעה, כאילו היו במשותפת.

כבוד היושב ראש, אפשר להצביע?

מדובר במס גולגולת. הדוגמה שניתנה על ידי זאב לגבי ג'סר א-זרקא היא מובהקת, היא משכנעת, היא בוטה. יש ילדים שלא יוצאים כבר שנים לטיולים שנתיים, או שלא עושים פעילות חינוכית או פעילות אחרי סיום הלימודים, ולכן העמדה שלנו היא נגד, ואני מבקש ללכת להצבעה.

אדוני המנכ"ל, באמת לא הבנתי למה לא משלמים על לימודי מתמטיקה, כאילו טיולים בארץ ישראל זה פחות חשוב ממתמטיקה.

לי אין בעיה, אתה רוצה לפתוח את הדיון?

אולי תיקח את הצעתו של חבר הכנסת טרכטנברג כאקט סימבולי?

אתם לא מצביעים, יש לכם זכות דיבור.

פיליבסטר עשיתם מספיק.

חיים, בינתיים מי שהכי מעכב את היושב ראש זה – עאידה רשומה לדבר.

מוותרת, רוצה הצבעה.

רבותי, ישנה הצעה של חבר הכנסת טרכטנברג שיש בה יותר אמירה.

הם לא רוצים.

עם כל הכבוד, הם מצביעים?

אבל הם מובילים - - -

החגיגיות שלי הולכת להיעלם. מי שיפריע לי, אני אוציא אותו. כשאני מדבר, אף אחד לא מפריע. יש פה הצעה של חבר הכנסת טרכטנברג שיש בה אמירה.

כבוד היושב ראש, גם לי יש הצעה.

אני אוציא אותך.

הקואליציה בלחץ.

לא, לא בלחץ, קצת תרבות דיון, לא יותר. יש פה הצעה, אני אומר מראש, כי היא לא באמת יותר משמעותית, היא יותר אמירה ברוח הדברים שנעשים בוועדה, נעשים במשרד, ויש בה באמת ביטוי לכוונה ולתחושה שלנו שהולך להיות שינוי בסיפור של תשלומי ההורים. אפשר להגיד שדוחים אותה, אבל תנו להציע אותה קודם כל. אפשר לומר שלא רוצים אותה, ועם כל הכבוד, להורים אין להם זכות הצבעה. ההורים אמרו את שלהם, ובזה זה נגמר. אם מישהו חושב שיש מעבר לזה, אני מודיע שאין מעבר לזה.

ההצעה היא עם דקלרציה, אמירה והצהרה ברורה. אני מבין שאם באמת רוצים לקחת את הדברים של המנכ"ל ולהאמין שזה הכיוון, שיהיה מעשה כבר השנה, מעשה סמלי ביותר, בוא נראה אם יש פתיחות – לא כאן, כי באמת לא התקיים דיון במשרד, אבל אני רוצה להעמיד אותם במבחן. השאלה אם חברי הכנסת ירצו ללכת על זה. אם לא ירצו, נחזור למבנה המקורי. להרגיע את חברי האופוזיציה? יש לי רוב.

מה ההצעה?

הוא אמר, להוריד שקל.

אבל אני רוצה לומר, לחזור, כי יש כאלה שלא היו, נכנסו באמצע הדיון ומבינים בכול. בוא נסביר להם.

אנחנו מבקשים להוריד סעיף, כבוד היושב ראש, כי לא כל הסעיפים הם אחידים.

שמעתי את ההצעה שלך, פז, היא היתה ברורה. אני אומר אותה ואחזור עליה. אתם לאורך כל הדרך אמרתם לבחון את הרצינות, בוא נוריד סעיף אחד. סעיף אחד זה עשרות מיליוני שקלים.

אפשר לאשר אותו אחר כך.

בינוני זה מאות מיליוני שקלים.

כמה זה עולה להוריד שקל?

שקל אחד לאורך כל הסעיף של הטיולים, טיולים על פי תכנית קדם יסודי 59 שקלים. תזלזלו בזה? זה מילוני שקלים. אשכנזי, אל תפריע לי.

זה לעג לרש.

את לא הרשע ואני לא לועג לך. אם את מרגישה רשע, אין לי בעיה, אז אני לועג לך, אז בוא נעשה את זה הדדי.

אני לא מבינה - - -

אז למה קריאת הביניים הזאת? אמרתי שאין בזה כלום.

אז למה להציג את זה בכלל?

סליחה, עם כל הכבוד, אני לא פונה אליך, אני פונה לחברי הכנסת. אתם אמרתם את דבריכם, נגמר.

היושב ראש, אנחנו עובדים בהתנדבות, הפעילות שלנו מבוססת על שקל וחצי. אם אתם מורידים שקל מהסעיפים האלה, הצורה שזה נעשה מאוד מצחיקה. לא כל הסעיפים אותו דבר. אנחנו מבקשים משהו מאוד פשוט, תיקחו סעיף, אנחנו מוכנים לשלם מחיר - - -

אדוני היושב ראש, אם אתה מפחיתים, תפחית סעיף, בבקשה, אין בעיה.

החיתוך הרוחבי פוגע בנו באופן לא פרופורציונלי.

חברי הכנסת יחליטו תוך כדי. קודם כל אני רוצה שהמנכ"ל יתייחס להערות שעלו כאן.

הוערה הערה על ידי חבר הכנסת יוסי יונה באשר לצמצום פערים, אני רוצה להגיד את שלושת הפעולות המרכזיות המשמעותיות בנושא החשוב והרגיש שהעלית. אחד, התקציב הוא דיפרנציאלי, אין יותר כפתור במשרד החינוך שמעביר את הכסף לכולם. אם אתה תראה את היקף ההסטות של הכספים לפריפריה של האשכולות הנמוכים, אתה תראה תקציב דיפרנציאלי מה הוא. אתה תראה בתי ספר שבמהלך של שלוש שנים יקבלו למעלה מ-100 שעות נוספות. שניים, כל הפריפריה מסומנת בבתי ספר שלא הגיעו להישגים, שלעניות דעתנו יכולים להגיע להישגים – למה? כי הכישרון מחולק בכל שדרות הציבור באוןפ שווה, ולכן איתרנו בשנה הזו 500 בתי ספר, שבהם יקבלו טיפול של התערבות בכדי להעלות את הרמה של ההישגים. דבר שלישי, בכדי לצמצם את הפערים, הלכנו לתכניות חומש, למי? ערבים, בדואים, דרוזים, יוצאי אתיופיה, עולים, מזרח ירושלים, חרדים. כל האוכלוסיות שבהן ראינו שלא מגיעים למימוש הפוטנציאל והוא אפשרי, ולכן אם תסתכל במשאבים, זה לא היה שנים רבות, ולכן יש אפשרות להגיע לצמצום פערים, ואת זה אנחנו נבחן שנה אחרי שנה.

דבר שני, הועלתה הערה צודקת – מה קורה עם אלה שלא יכולים לשלם תשלומים? מה, מביכים אותם בכיתה? אומרים להם: אם לא תביא את התשלום, אתה לא תצא? 250,000 ילדים בשנה הזאת יקבלו מלגות שמשחררות את ההורים מהחלק הארי של נטל התשלומים, לא 1,000 ולא 2,000 ולא 10,000. 250,000 ילדים ב-1,500 בתי ספר מקבלים מלגות, שמשחררות את ההורים מנטל התשלומים. אם זאת לא הקלה, אם זאת לא דיפרנציאליות, אם זאת לא רגישות כלפי האוכלוסיות הקשות, אני לא יודע מה עוד.

אבל מי אחראי שידעו את המלגות, שיכירו? זאת היתה השאלה גם לגבי המלגות.

המלגות לבתי הספר מגיעות על פי הצורך של הילד הספציפי, שהוא אצלנו בפרופיל שמחייב את זה, ובסוף אם אנחנו אומרים - - -

זה בדחיפה, זה לא בדרישה?

בוודאי, בוודאי, 1,500 בתי הספר מסומנים – מספר ילדים, לא נותנים להם שמות כדי לא להביך אותם, אבל בסופו של דבר מנהל בית הספר מקבל עליהם כסף של מאות שקלים, שהם חופפים בחלק הארי את התשלומים. רבותי, זה כלי משמעותי בידי מנהלי בתי הספר, ואני מבקש שהם יעידו בשם עצמם, הם נמצאים כאן והם יודעים לדבר על העניין הזה, זה כלי משמעותי.

דבר שלישי, מה בשנה הזאת שונה משנה שעברה? מה בכסף? רבותי, צהרון, 1,000 שקל פחות, ואם השר יסגור בשנה הזו את הקייטנות של החופש הגדול, זה עוד 500, 600 שקלים – זה 1,500 שקלים. רבותי, על מה זה עומד? זה עומד מול האם לוותר על סעיף אחד ששוויו 25 שקלים או מדובר פה על מהלך של 1,500, 1,600 שקלים למשפחה.

אז מה הבעיה? מצד אחד, אתה אומר: ראו, משרד החינוך פועל כדי להקטין את הנטל מההורים והנה תכניות א', ב', ג' ו-ד', והעלות שלהן היא מאוד מאוד משמעותית, אנחנו אומרים: הבה נוריד סעיף אחד משמעותי, כי אתה אומר שהסעיפים פחותים מההטבות הללו.

חבר הכנסת יונה, במידה ואתה צריך להכריע בין שתי הכרעות – בין שתי הכרעות, אי אפשר הכול – בין פתרון לקייטנות של חנוכה ופסח, או אתה צריך להכריע בנושא של הצהרון שהיה אבן ריחיים על המשפחות הצעירות, או לוותר על סעיף אחד בתשלומי ההורים, על מה אתה מוותר?

חד-משמעית תשלומי הורים.

לכן השר וגם חברים מקבלי ההחלטות חשבו שהדבר הנכון, הראוי, הרצוי והמתבקש חברתית, חינוכית, כלכלית הוא ללכת לשני הצעדים של צהרון ופתרון ימי החופש במהלך השנה. רבותי, אלו הישגים מרחיקי לכת. אם אפשר היה לעשות הכול, היו עושים הכול, אבל אכן כאשר יש סכום מסוים, אחרי שהתקציב כבר נסגר – אני לא מקל בפתיחות שנעשתה פה לפתוח תקציב מחדש, אבל רוצים באותו סד עוד ועוד, אבל בהיעדר היכולת, כאשר יש תקציב מסוים, על מה אנחנו שמים את יהבנו? במה אנחנו בוחרים? לוותר על הצהרונים? לוותר על ימי החופש של חנוכה ופסח, וללכת על סעיף אחד, שאני לא מקל בו ראש, אבל הוא לא משתווה לאין שיעור ולאין ערוך לעומת ההישג שהילדים לא יסתובבו וההורים לא יוציאו כסף בחנוכה ובפסח ולא בצהרונים? לכן זו היתה ההכרעה.

אדוני היושב ראש, אתה מציג לפנינו כאילו משחק סכום אפס תמיד, ואני לא חושב שאלה הם פני הדברים. גם חברי כאן, מנואל טרכטנברג, הציג מקורות מימון אפשריים.

כבוד היושב ראש, תצביע. אי אפשר. אם ככה נראה החינוך, אוי ואבוי.

אתה חושב שאני בארגנטינה פה? יש שם חוק חינוך חינם וגם נעלמו אנשים, עד היום לא מצאו אותם...

למה, פה לא נעלמו? אנחנו לא מדברים על משחקי סכום אפס, ניתן לעשות מהלך כזה או אחר. אדוני היושב ראש, אתם הקואליציה עכשיו במצוקה. או שנקיים הצבעה - - -

אני מאוד מודה לך שאתה מסייע בידי.

אז תצביע.

הסר דאגה מלבך, יוסי, אנחנו לא במצוקה.

בכל אופן, אני חושב שאנחנו יכולים להגיע לפתרונות שהם קונסטרוקטיביים. עלתה כאן ההצעה הזאת, אני מאוד מעריך גם את המהלך שחברי מנואל טרכטנברג הציע כאן. הערה אליך אדוני היושב ראש, שאמרת מה שאמרת להורים – כן, אנחנו בין היתר נציגים של ההורים, לכן אנחנו קשובים מאוד.

אתה רוצה לתת להם את זכות ההצבעה?

אנחנו נשמח לקבל את זכות ההצבעה מהקואליציה.

לכן אני חושב שביכולתך, אדוני היושב ראש, בייעוץ עם המנכ"ל של משרד החינוך ועם השר לגבי סעיף כזה או אחר, להוריד אותו מסדר היום.

איזה סעיף אתה מציע?

בוא נדון.

אין לדון, תחליט.

נעשה חמש דקות הפסקה, נחליט.

אני הצעתי שהטיול השנתי ימומן - - -

יש לי הצעה קונסטרוקטיבית, הבה ונצא להפסקה של חמש דקות.

אשכולות 3-1.

4-1.

בוא נצא להפסקה של חמש דקות, אדוני.

איפה חברי הכנסת? פשוט בושה, בושה.

דרך אגב, מרגי, אם אתה מקבל את הסעיף הזה, האופוזיציה מצביעה עם הקואליציה, שיהיה ברור. האופוזיציה מצביעה עם הקואליציה, אם יש את הסעיף הזה.

אדוני היושב ראש, או שיוצאים עכשיו ועושים הידברות על העניין של הסעיפים, אבל אי אפשר להמשיך לשבת כאן. אם יש כאן חברי כנסת חסרי אחריות - - -

לא, אנחנו לא יושבים סתם.

אנחנו יושבים פה כבר שעתיים וחצי.

עוד לא הפסקנו לדבר. יש עוד אדם שביקש רשות דיבור.

האם היה מצב שמשרד החינוך תקצב בתי ספר, סייע לבתי ספר במימון טיולים באופן דיפרנציאלי?

שנה אחת אצל גדעון סער לכל נושא הטיולים באופן דיפרנציאלי.

בבקשה, מאחד עד ארבע.

זו הצעה שצריך לבדוק.

שמי גיא ירניצקי, יושב ראש ועד ההורים היישובי של יבנה וחבר הנהלת פורום ועדי ההורים היישוביים. אנחנו באים בסופו של דבר לעזור לך, שבשנה הבאה, כשאתה מגיע עם המצגת היפה הזאת לוועדה, לא תצטרך למצוא משפחה - - -

אם תהיה לנו הסכמה לאחד המתווים, מיד. אם לא, נכריז על הפסקה להתדיינות.

לא, אז בוא נעשה - - -

רגע, תנו לגיא לדבר.

עאידה היא יושבת ראש ועדה, והיא הגיעה מהישיבה שלה כדי להצביע. תודיע לנו על לוח זמנים כדי שהיא תדע.

אחרי שיקבל את רשות הדיבור אתייעץ כמה זמן צריך, לפי זה נקבע.

בסופו של דבר, במקום למצוא ילד בגן, ילד בכיתה ב' באשכול 4 כדי שייראו פה מספרים יפים, תבטלו את התשלומים, תבטלו סעיף, ובשנה הבאה תוכל להראות פה כל ילד מגן עד י"ב משלם אלפי שקלים פחות.

אבל הם קובעים טיולים 4-1 - - -

רבותי, אני מכריז על הפסקה של שעה. הדיון יתחדש בשעה אחת וחצי בחדר הוועדה, לא כאן באולם נגב. יכול להיות שבלי מצלמות יהיו פחות דוברים.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:37 ונתחדשה בשעה 13:30).

רבותי, אני רוצה לחדש את הישיבה, שהסתיימה בהכרזת הפסקה על התייעצות. לא הצלחנו להשיג התקדמות, לא בגלל שמשרד החינוך לא רצה, אלא לא ניתן להשיג מענה תקציבי בהתראה כזו.

לכן אחזור על ארבעה משפטים, כפי שאמרתי בתחילה, כדי לצקת תוכן לקראת ההצבעה. אין ספק שבסוף בסוף בסוף תשלומי ההורים צריכים להיעלם מן העולם. אמרתי שתשלומי החובה והרשות שהוועדה חייבת לאשר היום מוערכים בכמיליארד וחצי ש"ח. בזמן שאנחנו רבים על המיליארד וחצי, העכבר גונב לנו שלושה מיליארד ויותר בתל"נים, ששם ההפקרות היא הפקרות גדולה. זה אפילו לא בא לאישור הוועדה.

התחייבתי שבמושב החורף זאת תהיה מלחמת חורמה שלי. אני אגיע יחד עם משרד החינוך למסלול, להתוויה. אם נצליח לבטל – נבטל, אם לא נבטל – לפחות כל מי שיקבל אישור, ההורים יידעו עד איזה גובה מותר לגבות, ויהיו תנאים לבית הספר לאשר. אני לא רוצה לחזור מה גילינו, מה עושים עם התל"נים.

בלהט הוויכוח הטיח אחד הדוברים בבעל תפקיד בכיר, מכובד ומוערך במשרד החינוך שהוא שקרן. אמר זאת אחד הדוברים על מר גור רוזנבלט, שאני חושב שעושה את עבודתו נאמנה – נכון, בתחילת הדרך, אבל צריך לתת קרדיט. אפשר להגיד לא בקי בפרטים.

המנכ"ל מנה שורה גדולה של מאמצים, הזרמות תקציבים וקבלת החלטות של המשרד בשנתיים האחרונות, ששווים מיליארדים רבים. האמת היתה צריכה להיאמר.

מה מנית, מיליארד וחצי?

הדיון היום, הן מבחינת ההורים והן מבחינת האופוזיציה והקואליציה, מי שזוכר את הדיון בשנה שעברה – זה כמעט עוד שבעה מיליארד.

תלוי מה.

לא היית בהתחלת הדיון. לא נחזור עליו. לכן לא לחינם הדיון היום לא טעון כמו בשנה שעברה. כולנו זוכרים את פלס הרגשות וההתרגשות בדיון שנה שעברה, כי כולנו כאן – גם המתנגדים, וכולנו מתנגדים לתשלומי הורים, גם אלה שיצביעו היום בעד, מתנגדים לתשלומי ההורים שצריכים להיעלם מן העולם – יודעים שבשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות נעשו צעדים חשובים להורדת נטל התשלומים מכיסי ההורים. אני חושב שזו מגמה שצריך להמשיך אותה, לאמץ אותה, ועל זה אני יכול רק לברך.

רבותי, אני עושה הצבעה שמית כדי שלא יתבלבלו. אני יכול לעשות בהרמת יד, אם יהיה סדר. אני לא פותח דיון, פשוט חבר הכנסת נגוסה ביקש לדבר. אם כך, נעשה הצבעה ידנית, לא שמית.

אדוני היושב ראש, הנושא הזה מאוד קשה. אני מתנגד לתשלום ההורים. אנחנו מדברים על צמצום פערים, אבל בעשייה שלנו אנחנו מדברים בשפה של הטלת מיסים על ההורים, והדבר הזה לא יכול להתמשך. אני ניסיתי ולא הצלחתי.

גם אני ניסיתי, לא הצלחתי.

אין לי ברירה, אני מחויב למשמעת קואליציונית, אבל בתוכי הדבר הזה - -

על זה נאמר "עין במר בוכה ולב שמח".

גם האופוזיציה וגם הקואליציה, בואו נשלב יחד ידיים ונוריד את זה דרך חקיקה, כי זה הפתרון.

מילה במילה אני מתחבר לדברים.

אני שמעתי את ההסבר של המנכ"ל, אני מבין את תום הלב שלך, אבל בעשייה ובמעשים זה לא קורה ולא יקרה, אלא אם נעצור את זה בחקיקה.

אני גם רוצה זכות דיבור כמו נגוסה – להתחבר לדברים שלך.

צריך להעלות את התקציב של השפ"ח, כי חברי הכנסת בקואליציה צריכים הרבה פסיכולוגים...

על עמדתם של חברות ושל חברי הקואליציה ניתן לומר "ללכת עם ולהרגיש בלי". תודה.

גם אני רוצה להתחבר לדברים של חברי נגוסה, שמתחבר לדברים של היושב ראש, ולהגיד לכם שלמרות שאלה לא ימי בין המצרים, אני משתתף בצערכם.

זה הומני מצדך.

תודה.

הוא שכח את התקופה ששר החינוך היה מ"יש עתיד" ושר האוצר היה מ"יש עתיד". די לצביעות.

אבל אז הוא היה ב"תנועה".

דרך אגב, אני כל הזמן הייתי באותו מקום.

ייאמר לזכותך.

הנה, יודעים את זה פה בבניין. נאמר פה קודם שזה כאילו משחק סכום אפס. זה לא משחק סכום אפס. פרופ' טרכטנברג דיבר על זה גם קודם בהקשרים האלה.

זה מחזה די עצוב, אני אומר לך את האמת, שכל פעם שניים, שלושה, חמישה חברי קואליציה, על החלטה של מיעוט אומרים: אנחנו חושבים הפוך, אבל אין לנו מה לעשות, אנחנו מוכרחים לעשות, אנחנו מוכרחים להצביע. גם בהקשרים האלה, אם הקואליציה הזאת היתה באמת מסתכלת על הכספים שהיא מוציאה ולא באה למנכ"ל המצוין של משרד החינוך ואומרת לו: אדוני, זה הסכום שלך, עכשיו תחליט את סדרי העדיפויות בתוכו – אלא מסתכלת כל פעם על מה חבר קואליציה אומר: אני לא רוצה להצביע, אבל אין לי ברירה אלא להצביע. אני לא מדבר על דברים אידיאולוגיים – על דברים של כסף, כשלוקחים את הדברים האלה ושמים אותם במקומות הנכונים במשרד החינוך.

הרי מה הקושי, גם שלנו, חברי אופוזיציה? בגלל שבאמת מה שהמנכ"ל הציג פה אלה דברים חשובים, ואני אפילו מוכן לקבל את סדרי העדיפויות שלו בתוך זה. אבל אנחנו יודעים לצערנו הרב, שיש דברים שאותה אמירה בדיוק שנאמרה כאן, היתה יכולה להיאמר עליהם, חבל, ולכן אנחנו לא מצביעים פה נגד משרד החינוך, לפחות אני. אני מצביע נגד הקצאת הכספים של הקואליציה הזאת, שתוקעת את התלמידים ואת ההורים.

יצוין שגם אני רוצה להשתתף בפסטיבל - -

אתה משתתף הכי הרבה. אתה משתתף קבוע בפסטיבל הזה. מה, אתה נהנה מהפסטיבל.

לו יצוין שאני רוצה להשתתף בפסטיבל של הצביעות, אבל לא רוצה לומר צביעות, אלא ציניות. לו אני הייתי שר החינוך נפתלי בנט היום ורוצה להיות פופוליסט – כמוני, לא כמוכם, בסדר? הייתי בא עכשיו, רגע מה נשמע יותר טוב מלומר: השר נפתלי בנט ביטל תשלומי הורים? עוצר את ההרחבה של הצפיפות בכיתות.

הוא לא יכול, על זה הוא כבר עשה כותרת. על זה הוא כבר עושה כותרת, אתה אל תעשה ככה. כל פעם זאת כותרת. לא, אתה פוגע באינטליגנציה שלנו. על כל מה שאתה אומר עכשיו כבר היו כותרות.

הייתי עוצר את זה, לא מביא, לא נאבק להביא עוד כמה מאות מיליוני שקלים לחופש הגדול, אבל אנחנו לא שם.

אל תתחיל אתי על מה השר נפתלי בנט - - -

אני מביא את זה להצבעה, מי בעד אישור תשלומי הורים, כפי שהונח בדיון הקודם? הטבלה שהונחה לפניכם בדיון הקודם – מי בעד?

לא, רגע. תרשה לי להגיד משפט אחד. כל הזמן לא מביאים אלינו קייטנה א', ב', ג'. לא מביאים אלינו את הסייעת הרביעית או השנייה או השלישית. לא מביאים אלינו.

כי היינו מתנגדים, מסיבות כאלה ואחרות.

לא, אתה לא מבין מה שאני אומר. לוועדת החינוך לא מביאים את הנושאים האלה, כי זאת מדיניות של השר. מביאים אלינו – מה? בדיוק את זה, אבל אומרים לנו: אין לנו כסף, כי אנחנו עושים קייטנות, אנחנו עושים את זה ואת זה ואת זה.

אם היה אומץ לשר לבוא ולהגיד: זאת המדיניות - -

או ליושב ראש הוועדה. או ליושב ראש הוועדה להגיד: בוא נגיד אנחנו את סדרי העדיפויות.

מכיוון שאנחנו לא שותפים, תדע לך - -

אם היית מביא את זה, בטח הייתם פוסלים את זה.

זה לא נכון. כבוד היושב ראש, זה לא עניין של פופוליזם לבוא ולבטל את זה, זה עניין של מדיניות.

חיים, הוא יודע שאתה צודק.

ואת הדבר הזה, מיסוי עקיף וישיר מהנטו, לא מביאים לדיון יחד עם המדיניות של השר.

חיים, היושב ראש יודע שאתה צודק. היושב ראש יודע שאתה צודק.

מי בעד אישור טבלת תשלומי הורים, כפי שהוצגה בתחילת הדיון?

הצבעה

בעד – 7

נגד – 6

נמנעים – אין

טבלת תשלומי ההורים, כפי שהוצגה בתחילת הדיון, נתקבלה.

שבעה בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים.

רביזיה.

לא, חבר'ה.

כן.

רביזיה.

עוד חצי שעה, בשעה שתיים ורבע בדיוק.

בלי דיון, היושב ראש.

בלי דיון. שתיים ורבע בדיוק הצבעה על הרביזיה. תודה רבה.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:45 ונתחדשה בשעה 14:20.)

פתחתי את הישיבה. אנחנו דנים ברביזיה. חיים ילין, מציע הרביזיה, נמק למה אתה רוצה דיון חוזר.

אני רוצה דיון חוזר, בגלל שהדבר היחיד שמביאים אלינו לוועדה זה תשלום הורים. קובעים לנו את כל המדיניות עם הסל של התקציב של השר. באים ומוכרים לנו אחד, שניים, שלוש, דברים מצוינים, הכי טובים בעולם, אבל לא שאלו אותנו אף פעם על הנושא הזה ומה סדר העדיפות של הוועדה.

זה נכון.

נראה אם שכנעת את חברי הכנסת. מי בעד הרביזיה של חיים ילין?

אתה לא השתכנעת?

- -

- -

כבוד היושב ראש, בשח כשלקחת – הזזת.

ארבעה בעד. מי נגד הרביזיה?

הצבעה

בעד – 4

נגד – 6

נמנעים – אין

הרביזיה של חיים ילין לא נתקבלה.

שישה מתנגדים, אין נמנעים. הרביזיה לא עברה. תשלומי הורים אושרו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:24.