הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 267

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, כ"ג באב התשע"ז (15 באוגוסט 2017), שעה 9:30

בקשה לחוות דעת מבקר המדינה עפ"י סעיף 21 לחוק מבקר המדינה בנושא: שיבוצים בחינוך המיוחד לקראת שנה"ל תשע"ח

חברי הוועדה: קארין אלהרר – היו"ר

סמנכ"לית ומנהלת אגף ביקורת, משרד מבקר המדינה
מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

–
–

ליאורה שמעוני
שמעון עמר

מנהלת אגף בינוי מוסדות חינוך, משרד החינוך - אילנית שושני

מרכזת פניות הציבור אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - נאוה ריינר

מנהל אגף א' תקציבים, משרד החינוך - דוד מזרחי

סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך - אריאל לוי

מדריכה ארצית, אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - רוית להב גולדנר

מפקחת ארצית, אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - פנינה אלתר

מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - רחל אברמזון

מנהל אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך - שמעון אבני

עו"ד משרד החינוך, משרד החינוך
סטודנטית, משרד החינוך

–
–

מיכל חורין
עדן יאיר

רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר - דניאל לורברבוים

מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות - ד"ר הדר ירדני

קשרי כנסת שלטון מקומי, מרכז שלטון מקומי
הנהלת הקואליציה, קואליציית הורים לילדים מיוחדים
הורה, קואליציית הורים לילדים מיוחדים

–
–
–

פנחס קבלו
רויטל לן כהן
משה דהאן

הורה, קואליציית הורים לילדים מיוחדים - עינת דהאן

חברה, קואליציית הורים לילדים מיוחדים - אסתר קרמר

הורה, ארגון בזכות (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות) - שירה קליין

מת"ל, הוועדה לזכויות הילד - אביבית אהרונוף

מנהלת האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט
עו"ד האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט

–
–

עדי עזוז
איילת דיין

עו"ד האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט - נעמה אריעם ענתבי

מנהלת חטיבת נעורים, עמותת אלו"ט - כרמל אבנד

דוברת, עמותת אלו"ט - ליטל פורת

עו"ס המרכז למשפחה, עמותת אלו"ט - דנה סרור

סמנכ"ל, עלה עזר לילד המיוחד - הניה מרמורשטיין

מנהלת העמותה, ית"ד
מנכ"לית, עמותת ביחד
מנכ"לית, אסט"י
עו"ס ומנחה התנהגותית
יושבת-ראש

–
–
–
–
–

אילאיל לדר
חנה (אן) פלוטניק
ענת אימבר
ד"ר רקפת לוין גונן
בר טוביאס

הורה-אחות - אימן סביח

הורה - טליה בושרי

הורה, פסיכולוגית קלינית - לימור מאירוביץ

הורה - נדא סביח

הורה - אירה בנבניסטי

הורה - משה לוין

הורה - חיה הרפז

הורה - שרית גבאי

הורה - נטעלי ניב גולדברג

הורה - גיא דואק

תומר רוזנר

חנה פריידין

מוריה אביגד

בקשה לחוות דעת מבקר המדינה עפ"י סעיף 21 לחוק מבקר המדינה בנושא: שיבוצים בחינוך המיוחד לקראת שנה"ל תשע"ח

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את הדיון של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. היום 15 באוגוסט 2017, כ"ג באב התשע"ז, נושא הדיון הבוקר הוא בקשה לחוות דעת מבקר המדינה עפ"י סעיף 21 לחוק מבקר המדינה בנושא: שיבוצים בחינוך המיוחד לקראת שנה"ל תשע"ח.

בראשית הדברים אני רוצה להודות לכל הנוכחים שהגיעו לדיון החשוב הזה, אבל אני גם רוצה למחות ולהצר על כך שאנחנו שוב נאלצים לקיים דיון שבועיים או שלושה לפני פתיחת שנת הלימודים. אני חושבת שניסינו, לפחות בוועדה הזאת ואני יודעת שגם בוועדת החינוך, לעשות הכול כולל הכול כדי שלא נגיע למצב הזה שמקבלים עשרות פניות – רק בלשכה שלי, אני לא יודעת מה קורה בלשכות אחרות – של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים שלא מקבלים מענה. כך הם חשים. יכול להיות שמשרד החינוך רואה את הדברים אחרת, ההורים חשים שהם לא מקבלים מענה.

חוסר המענה הזה בא לידי ביטוי בשלושה דברים עיקריים שאני יודעת איכשהו לסדר: האחד, ילדים שאין להם שיבוץ. כשאני אומרת "אין שיבוץ" זה יכול להיות: או כי אין להם אובייקטיבית מכול סיבה שהיא, או כי השיבוץ שניתן להם הוא שיבוץ שלא הולם את הצרכים שלהם – כך על פי חוות דעת מקצועיות, לא כי ההורים חושבים כך. הדבר השני הוא נושא הסייעות – ילדים שקיבלו שיבוץ בחינוך הכללי בשילוב, עברו כבר את ועדת השילוב, אבל אין להם סייעת למספיק שעות, או אין להם סייעת בכלל. מה זה "מספיק שעות"? נכון, חוזר המנכ"ל מדבר על טווח מינימום ומקסימום – אז זה תמיד במינימום. הורים היו בוועדות השמה שהתנהלו שלא כשורה.

הנושא הנוסף הוא נושא של נגישות. איך יכול להיות שאנחנו מגיעים שלושה שבועות לפני שנת הלימודים הקרובה ואנחנו נמצאים עם אותה הבעיה ואותו המקרה – ואני מציינת אותו עוד פעם כי הוא מזעזע כל פעם מחדש – של ילדה שמתניידת בכיסא גלגלים וצריכה להעלות ולרדת כל בוקר וכל סוף יום לימודים 39 מדרגות כי בית הספר שלה לא נגיש. נכון, תגידו לי: זה המקרה הקיצון, אתם צודקים. אתם בסדר עם זה שיש מקרה קיצון כזה? שנה שלמה עברה, לא נמצא סידור. דיברנו הבוקר עם אימא שלה, שכבר התייאשה, הילדה התחילה את הלימודים בכיתה א' – אתם יודעים לאיזו כיתה היא עולה? לה'.

מה הייתם עושים אם זה היה הילד שלכם? אני באמת לא מצליחה להבין איך זה מגיע למצב הזה. זה נכון, זה מקרה קיצון אבל יש עוד בעיות נגישות בבתי ספר וזה לא צריך לקרות. אנחנו לא צריכים להגיע, בטח לא שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, למצב שבו ילד לא יכול להגיע עם חיוך לבית הספר. ותאמינו לי שהחיוך הזה נמחק גם במקום שבו הוא אמור לקבל סייעת, הוא לא יודע מי זו, גם במקום שבו הוא לא מקבל את כל שעות הסיוע כפי שהיה מגיע לו, לא באוטופיה, על פי הכללים של משרד החינוך. מה, לא מגיע לילדים האלה לקבל את אותו הדבר?

אני יודעת שהמשרד עשה המון פעילות, המון פעולות, בשנה האחרונה. באמת. ראיתי שפותחים בתי ספר אינטגרטיביים, בירכתי על כך – אבל יהיו ארבעה כאלה בכל המדינה כרגע, מה עם כל היתר? איפה יתר הילדים? אני משוכנעת שכל מי שיושב כאן רוצה שמצב הזה ישתפר. אני יודעת שנעשים מאמצים, אבל, תסלחו לי, מעשים טובים ומחשבות טובות זה לא מספיק אם התוצאה היא כזו. התוצאה רחוקה מלהיות משביעת רצון בעיני. אתם יודעים שאני אמשיך לקיים את הדיונים האלה עד שנגיע למקום אחר, אתם מבינים את זה, אז תגידו לי מה צריך לעשות. אני מוכנה לעשות הכול. תגידו לי אתם מה צריך לעשות כדי שלא נקיים את הדיון הזה בקיץ הבא. איך יכול להיות שעקומת הלמידה משנה לשנה היא כל כך שולית?

אני חושבת שהפניות שהגיעו אלינו צריכות ללמד אותנו שצריך לעשות – ואני לא חושבת שדרושה עבודה מאומצת מאוד – אבל צריך לעשות הכול. יש לנו עוד זמן. עוד שלושה שבועות ילדים ייכנסו לבית הספר, או למסגרת שמתאימה להם, עם הכלים שהם צריכים לקבל כדי לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. זה אפשרי. אני רוצה בתחילת הדיון לשמוע את אריאל או רחלי, תסבירו לי איך הגענו למצב הזה.

גברתי, יש עוד נושא שלא הזכרת בין הנושאים שלא פתורים, עוד תחום.

והוא?

ילדים שהגישו בקשה לוועדת חריגים, עומדים בקריטריונים לוועדת חריגים ומסרבים לעשות להם ועדת חריגים.

חריגים בגלל?

לפי הסעיף של שינוי במצב העניינים, שהם פשוט קיבלו אבחונים בשלבים מאוחרים.

בעניין הזה דווקא הייתי בטוחה שהתקדמנו כי ישבנו - - -

הם סירבו להוסיף את זה לקריטריונים של ועדת חריגים.

ילדים שעברו אבחון במאי, אמרו להם שייחכו לשנת הלימודים הבאה.

בעניין הזה זה מאוד יעציב אותי כי ישבנו, דיברנו והיה נדמה לי שהסכמנו. אני רוצה לקבל תשובה גם בעניין הזה. מי מכם ידבר?

אני אפתח ולאחר מכן אעביר את רשות הדיבור לרחלי לתת סקירה ביחס לנקודות. אני רוצה לגעת בנקודות עצמן אחת-אחת, וברשותך, חברת הכנסת אלהרר, כי אני לא רוצה שנתחיל בפתיחות כלליות ורק בחצי שעה האחרונה נצלול למורכבות. קודם כל, גם אני מצר על עקומת הלמידה שהשלטון המקומי לא יושב פה.

למה לא יושב?

אז נעים מאוד, נעים להכיר, כי אני בדרך כלל רגיל לראות את מיכל.

תזרוק עלינו את הכול עכשיו?

לא אמרתי לרגע. אני אגיד כך, אני חושב שלכל נושא הנגישות נצטרך להתייחס ביחד.

בסדר גמור.

אני לא מספיק מכיר את המקרה של בית שמש. אם תרצי, רחל תתייחס לעניין בית שמש או כל מקרה אחר.

אני רוצה להגיד כך: יש לנו שני כשלים מובנים שאנחנו מנסים להתמודד אתם, בדרך אחת ניסינו להתמודד השנה, חלקית הצלחנו, חלקית לא. כשל המבנה הוא שהיד שמכוונת את התקציב ומכוונת את המסגרות ואת המכסות היא לא היד שמאשרת השמה, שיבוצים וכן הלאה. מה שקרה השנה – ואני אומר את הסוף כבר עכשיו – גם בתחום השעות, השבוע סידרנו את יתרת השעות שגם בחינוך המיוחד, הכוונה לא שילוב, תיפתחנה הכיתות שצריכות להיפתח, גם השעות שנוגעות לשעות דיפרנציאליות תינתנה, ואני מקווה שנמצא גם פתרון לחלק מהבעיות שמגיעות אליך בגין נושא הסייעות כי יש לנו עליה גדולה. אני אגיד מה עשינו בשביל להתמודד אתה, איפה לא הצלחנו ואיפה אנחנו צריכים להמשיך ללמוד גם אם העקומה שלנו היא לא מדהימה.

האחד, אני רוצה לחזור לכשל המבני. אנחנו נערכים לפי ניבויים. בזה מאוד השתפרנו. זאת אומרת, בכל מחוז, כולל הרמה הרשותית, אנחנו יודעים בדיוק על פי הסטטיסטיקות של העבר – אגב, זה לא אומר כלום על העתיד, זה רק איזה סוג של ניבוי – רמות מורכבות שונות. אם הרצליה מתמחה באוטיזם ויש התיישבות לצורך העניין, אנשים באים כי יש שם נגיד מסגרות יותר טובות או מבוקשות יותר ממקומות אחרים, אנחנו יכולים פחות או יותר לנבות. יש לנו מספר מורכבויות שלא הצלחנו לנבות אותם כמו שצריך וזה יצר חלק מהבעיה. כשאני אומר "חלק מהבעיה" זה ביחס לתקציב, זה לא ביחס לשום דבר אחר.

מה הניבוי אולי?

רגע, עדי.

אני אכנס אחת-אחת ללקויות השונות.

מוגבלויות, הם לא לקויים. הילדים שלנו לא לקויים.

למוגבלויות השונות. ואם נעבוד לפי תפקודים בעתיד יכול להיות שחלק מהבעיה תיפתר אבל יכול להיות שזה גם יבוא על חשבון חלק מהמוגבלויות. אז אני אומר שבחלק מהמקומות הצלחנו לנבא ובחלק לא. הגידול בעיקר באזורי המרכז לגבי האוטיסטים הוא גידול שלא היה צפוי ואנחנו סקרנו – אם רויטל תתקן אותי כל משפט אני אקום ואלך, אני לא יכול, כל פעם שאני מתחיל לדבר רויטל מתקנת אותי. רויטל, מספיק, אני אקשיב לך ואת תקשיבי לי. חלק מהניבויים שעשינו לגבי חלק מהמוגבלויות בשנים האחרונות לא הצלחנו לנבא באזורים מסוימים את הגידול הגדול בנושא הזה. גם במעוכבי התפתחות, בעיקר בגיל הרך, יש לנו עכשיו כשל, אני לא יודע להסביר אותו, גם בסטנדרטים של משרד הבריאות קובע לגבי האבחונים, גם לגבי מה שקורה במרכזים להתפתחות הילד, לא הצלחנו לנבא. יכול להיות שבזה עקומת הלמידה שלנו לא מספיק טובה, במעבר בין הגיל הרך לכיתות א' יש גידול מאוד מאוד גדול, אגב, גם בגיל הרך עצמו.

אנחנו נדרשים, כדוגמה – רחל, תקני אותי, אני אומר רגע מהראש – במקום 14 גנים למעוכבי התפתחות במחוז מרכז מתוך נדרשנו לפתוח 24 גנים. כשאתה עושה תכנון שנתי, והועברו הרבה מאוד תקציבים, את הרי יודעת את זה, עדיין התקציבים של הגידול הטבעי לא הספיקו לחלק מהדברים האלה. סגרנו את הפערים רק בימים האחרונים לגבי הגידול הטבעי. יחד עם זאת, חלק מהגידול הגדול – לא בשל כמות הילדים, בשל המורכבות עצמה – זה משהו שלא הצלחנו לנבא. אז אנחנו לכם מוגבלות-מוגבלות ונגיד רגע איפה לא הצלחנו לנבא ואיפה כן. זו סוגיה אחת.

סוגיה שניה – אני חוזר רגע לכשל. את הבעת את זה גם בחודש מאי ואמרת אם לקיים דיון באוגוסט, עודדתי אותך לקיים ואני מציע לך להמשיך ולקיים. לנו זה טוב להמשיך ללמוד להשתפר והיכן שאנחנו לא בסדר אנחנו גם נגיד שאנחנו לא בסדר. יש לנו בעיה עם המבנה כולו. אנחנו עכשיו עובדים על הצעת חוק חדשה – אגב, זו יוזמה של הקואליציה, של נציגויות הורים, של אביבית ושל הכנסת – וחלק מהחוק מנסה להתמודד עם הכשלים הללו.

החוק הוא לא רק של אביבית, גם אני כתבתי אותו.

אמרתי קואליציה – המילה "קואליציה" לא שייכת אליך?

הוא אמר "קואליציה", את לא מקשיבה.

חשבתי שהאגו שייך רק לפוליטיקאים, מה קורה לכם?

אז יכול להיות שהגיע הזמן שגם אני אצטרף.

הצגנו את ההצעה שלנו, החוק סוג של מיצוע בין כל מיני צרכים ורעיונות והוא לא מושלם אבל השר נותן אוקיי להתקדם. כמובן שבצד העניין הזה יש פה שאלה תקציבית עצומה. אבל יש פה כשל מבנה. אנחנו, גם לגבי ועדות שילוב וגם לגבי ועדות השמה, לא מצליחים לקשור את זה לחלק התקציבי אחד לאחד. לא מצליחים.

מה זה אומר?

זה אומר שאם הביאו גידול תקציבי – ותכף דודי, מנהל אגף תקציבים, יציג את הגידול התקציבי שחל בחינוך המיוחד, את אותה דלתא כל שנה – לא הצלחנו לנבא את כל המורכבויות מראש. לכן, אם אנחנו לא נשב גם כרגולטור בחלקים האלה ובעצם נצטרך לממש כל החלטה של כל ועדה – יכול להיות, זו אולי אמירה קשה. ואגב, יש לנו מה להשתפר בוועדות ההשמה. יש יותר טובות, יש פחות טובות. אני גם לא יודע להגיד לך את החתך. בכל מקרה שיש אנחנו מנסים לטפל, כולל שלשום בלילה בשיחה עם רויטל, כולל ועדות ערר שהן בעייתיות. אבל אנחנו לא מצליחים להיות הרגולטור בקטע הזה. יש פער בין מי שלוחץ על הכפתור – אגב, לטובת הילד – לבין היכולת שלנו לממש חלק מהזכויות האלה.

אז מה עושים?

אני מציע – אני אומר משהו רדיקלי – גם במסגרת הצעת החוק לשנות את השיטה. אנחנו צריכים לחשוב אחרת. קרתה לנו תופעה דומה, לא בתחום החינוך המיוחד, בתחום לקויות למידה, כפי שאת מכירה את זה בהתאמות לבגרויות, את מכירה את הסוגיה. עשינו רגולציה מאוד מאוד אגרסיבית במובן הזה שלא אמרנו שיש מכסות, אמרנו: אנחנו רוצים לשבת בכל ועדה. והפלא ופלא, התחלנו להוריד מ-44% של ילדים שלא יודעים קרוא וכתוב לי"ב – הם צריכים התאמה – כרגע ל-19% או 18%. אני לא רואה דרך אחרת. אין לי את כל התשובות. צריך שולחן עגול, אין לי בעיה שזה יהיה אצלך, שנחשוב ביחד עם השלטון המקומי – וסליחה אם לא זיהיתי אותך – ביחד עם החברה האזרחית ונציגיה ונחשוב על שיטה אחרת.

יש לי תחושה די מבוססת שכמה שלא נעבוד על ניבויים שנה הבאה נהיה בתמונה מורכבת יותר. איפה שיש משאבים, איפה שרוצים עוד – וגם ההורה, אני רואה את זה בסייעות רפואיות, עלייה מ-6 מיליון שקלים לפני 8-9 שנים ל-200 מיליון שקלים ב-6 שנים בגין הסייעות הרפואיות לטיפול פולשני ולאלרגנים. אגב, יש קשר בין שני הדברים, כי חלק מהמשאבים שאני לא מצליח לממש הם מאותה תקנה ויש קשר של זה גם לילדים חולים בביתם לעליה דרמטית גם במשאבים לדבר הזה. אני לא במקרה קושר את שלושת הדברים האלה. זה חלק מהניתוח שאנחנו עושים. זו תנועה. אם אתה לצורך העניין – ואני לא מאחל לאף אחד להיות הורה לילד שצריך להיות בבית או במקום אחר – אבל לא כל הילדים בשל בעיה נפשית צריכים לשבת בבית, אולי יותר טוב בבית ספר. אם הפסיכיאטר חותם אנחנו נאלצים לשלם את זה. התנועה בין שלושת המעגלים האלה היא תנועה שמאוד מאוד קשה גם לנבא אותה תקציבית.

אני מבינה, אני רק שואלת: יש לכם איזושהי הידברות גם עם משרד הבריאות בעניין הזה?

רק אתמול ישבתי עד 20:00 עם ליצמן. לא אני, המנכ"ל שלי. אנחנו צריכים עזרה משותפת לחשוב על הדברים. יש פער בין מי שקובע את הקריטריונים לבין מי שמתקצב. כשהם משנים קריטריונים – לטוב ולרע, אגב, אני בכלל לא מתווכח, לא עם ה-5-DSM ולא עם שום דבר – אף אחד לא שואל אותנו אם יש לנו את היכולת למלא את זה. אף אחד לא שואל אותנו. יש פה פערים שאנחנו מנסים להדביק אותם וזה אקספוננציאלי. חברת הכנסת אלהרר, זה אקספוננציאלי.

שנה שעברה צעקנו חמס כי במשך שנים הגידול הטבעי שלנו היה תקוע וקיבלנו תוספת מאוד משמעותית, התוספת הזאת עדיין בקושי מספיקה לצרכים. עכשיו אנחנו נמצאים באיזשהו פער שאני מקווה שנשלים אותו, תכף אני אגיד איך. אנחנו נמצאים עם 135 בקשות במחוזות, זה פי שניים מלפני שנה בעת הזאת שקיימת את הפגישה, בדקנו את זה. יחד עם זאת, לחלק גדול מהבקשות האלה, נכון ללפני יום-יומיים, מצאנו מקור תקציבי לשעות, לפתיחת כיתות וכו'. נושא הסייעת עדיין בפערים משמעותיים. לכן, אגב, עצרנו חלק מתהליכים, גם בשביל לנתב נכון את המשאבים כי זה קצת משפט שלמה, עדיף לתת לזה, או לזה, או לזה. בסוף, מחייב אותנו החוק לתת מה שצריך.

בדיוק.

ויחד עם זאת, במגבלות הקיימות אנחנו מחכים למשאבים ממשרד הבריאות שיכולים לעזור לנו. אגב, בכל התנועה שאני תיארתי.

איזה סוג של משאבים?

אנחנו מדברים על כמה עשרות מיליונים טובים.

מה, יביאו לכם שירותים בעין?

הם חייבים כסף למשרד החינוך שעליו בנינו חלק מהתנועה הזאת.

כמה כסף הם חייבים?

רק כדי לסבר את האוזן, כשאנחנו מסתכלים על החבילה של החינוך המיוחד, אחד האלמנטים שאנחנו מתייחסים אליו הוא בעצם שירות של סייעות רפואיות. אלה תלמידים שנמצאים בחינוך הרגיל, זה יושב על אותו מקור תקציבי.

כמה הכסף הזה?

יש מקור של כ-120 מיליון שקל לשנים תשע"ז-תשע"ח שמשרד הבריאות צריך להעביר. אתמול היינו, כפי שאמר אריאל, בדיון לילי עם משרד הבריאות. אגב, זה נושא שכבר חודשים ארוכים נמצא על המדוכה. לכשיגיע הסכום הזה – ואני מעריך שזה ייפתר בימים הקרובים – את הרוב המכריע של הבעיות אנחנו נפתור. רק חשוב להגיד, גם כשאריאל אמר "מצאנו מקור", זה לא שפתאום מצאנו איזושהי באר נפט בחצר האחורית של משרד החינוך, אנחנו מסיטים משאבים מהחינוך הרגיל לחינוך המיוחד. למרות התוספת של כמעט פי שניים שקיבלנו לגידול טבעי בחינוך המיוחד, זה לא הספיק ואנחנו נדרשים להסיט משאבים מהחינוך הרגיל לחינוך המיוחד. אנחנו נעשה את זה כי אנחנו רוצים לתת מענה לכל ילד וכל ילדה שזקוקים למענה. יחד עם התקציב שצריך להגיע למשרד החינוך אנחנו נפתור את הרוב המכריע של הבעיות.

אני רוצה רק להבין, יש הסכמה שכסף אמור להגיע למשרד החינוך?

יש מחויבות של משרד הבריאות, משרד האוצר, משרד החינוך והשלטון המקומי לתקצב את הסייעות הרפואיות בתקציב שווה, רבע-רבע-רבע-רבע, סיכום בין המשרדים.

אבל סייעות רפואיות זה רק חלק מהעניין.

זה 200 מיליון שקל, צריך להבין על מה מדובר.

אני לא כופרת בגובה.

זה תקציב הסייעות. זה חלק משמעותי מתקציב הסייעות. כחלק מזה יש תקציב של 120 מיליון שקל בגין תשע"ז ובגין תשע"ח שמשרד הבריאות צריך להעביר למשרד החינוך. הנושא, לצערי הרב, מתמהמה במשך זמן רב. הנושא עלה לראש סדר העדיפויות של הנהלות המשרדים ואני סבור, בהמשך לדיון לילי שקיימנו אתמול, שהנושא ייפתר בימים הקרובים.

שר הבריאות עצמו מעורב בזה. אני רק אגיד ואשלים פה שחלק מהעלייה – ואני חוזר רגע לנתונים וללמידה – פי שניים הפניות היו בגין שני דברים: היקף הסייעות, כפי שדיברת, והדבר השני קשור לפתיחת הכיתות. נושא פתיחת הכיתות נפתר בימים האחרונים, זה יופשר, כבר במחוזות יודעים את זה אז אני מקווה שיידעו לפתוח - - -

על מה מדובר? איזו פתיחת כיתות?

למשל, היתה לנו בעיה לפתוח את כל מה שתיארתי מכיתות גן עד כיתות בתי ספר בגלל היעדר במשאבים שחלקם הופשרו בימים האחרונים. זה אומר, אגב, שעדיין מחפשים מקומות פנויים. לא משפצים אוטומטית, סתם תוקעים וסוגרים תקנים, ברור שיהיו לנו גם תקנים חסרים וגם יהיו לנו תקנים מעבר. לפעמים עדיף להורה לא לנסוע שתי ערים בשביל להגיע לכיתה מסוימת אבל יחד עם זאת עדיין יש מקומות פנויים. אנחנו עושים את כל השיבוצים כי כל דבר כזה הוא לאורך זמן, הוא לא ליום אחד, לא לשנה ולא חד-פעמי.

135 הפניות – לדעתי חלק גדול מהפניות קשור לסיפור של הכיתות, חלק נוסף נכתב "אי שביעות רצון על שיבוצים" ופה אני עונה לך. הפילוח שלנו מלמד על כך שבאמת קשה להבחין בין מצב שבאופן אובייקטיבי הכיתה שניתנה לא מתאימה לבין כך שאני כהורה לא מרוצה. ה"לא מרוצה", אגב, נוגע להרבה דברים. אני אתן דוגמה: כשהורה עובד קרוב לבית הספר – לצורך העניין אני חוזר לדוגמה של הרצליה – נורא חשוב לו שהוא יסיע את הילד לבית הספר ולא בדרך אחרת. לדעתו הוא לא מרוצה ולא תמיד יש לנו את האופציה לפתוח שם עוד כיתה ועוד כיתה ועוד כיתה. אז את הדברים האלה אני מקווה שבמהלך השבועיים הקרובים נעשה. אני אומר לך שוב, אם לא נפתור משהו בסיסי בכל השיטה, שנה הבאה נהיה במספרים די דומים, זו הערכה שלי, או שזה יחמיר.

דבר שני, אני רוצה לדבר על נושא הנגישות, תכף אני אתן גם לאילנית להתייחס לזה. אנחנו, מבחינה תקציבית, מממשים. אחד הדברים שאנחנו יותר מממשים במשרד החינוך זו היכולת - - -

אבל האם אתם בודקים לאן הלך הכסף?

כן, אנחנו בודקים. אנחנו עושים הבחנה בין הנגשה כללית לבין הנגשה פרטנית. יש בעיה עם ההנגשה הכללית – את מכירה את זה, וגם השלטון המקומי פה צודק – שיטת המאצ'ינג היא שיטה מאוד בעייתית. כשרשות חלשה צריכה להביא – תקן אותי אם אני טועה – 120,000 שקל שאין לה, אז היא לא מממשת את ה-200 ומשהו שאנחנו מקצים. אני יכול להגיד שבצד הפדגוגי אנחנו עוקבים ומפתחים מערכת חדשה, שכרגע אושרה סוף סוף על ידי המנכ"ל, שגם נוכל לעקוב פר ילד על כל גיל ולנבות – כפי שאת אמרת, אבל זה לא ביום אחד – שאם הילד בגן והוא צפוי ללכת לבית הספר השכונתי אני לא צריך לחכות שהוא יגיע לבית הספר השכונתי בשביל הנגשה פרטנית מסוימת. אני חושב ששם עוד יש לנו מה לעשות וכברת דרך.

אני לא מכיר את המקרה הספציפי, את מקרה הקצה, אבל אני לא מכיר מקרה שאנחנו לא מטפלים בו. נכון, זה לא צריך להגיע בשום צורה למצב שילד במשך חמש שנים לא מקבל את מה שמגיע לו. נשמח לשמוע את העמדה למה לא סיפקו את זה ברשות. אני מציע, אחרי שדודי יגיד אולי עוד מילה על התקציב, לסקור רגע את הפעולות שלנו בקצרה, לתת את הנתונים על המוגבלויות, לתת את הנתונים על ההנגשה שעשינו ואז אולי תעזרו לנו לחשוב איך לשפר בשבועיים-שלושה הקרובים. אני רוצה רגע כן לתת תמונה יחסית מרגיעה למרות העלייה ולמרות המורכבות. תקציב החינוך המיוחד עומד על 7.5 מיליארד, 13% מסך כל תקציב משרד החינוך, 14%. אני לא חושב שיש מישהו שעושה פה משהו שיגיד: לא, בואו נדפוק את האוכלוסייה הזאת או לא נממש.

אני לא חושבת שהיתה טענה כזאת.

לא אמרתי שאמרת, אבל אני כן אגיד לך את הטענה, כי כשאתה נמצא לבד עם הסיטואציה, או כהורה או כרשות או כבית ספר, אתה מרגיש שהמערכת דופקת אותך.

נכון.

לא רואה את כל המכלול. הרי אני לא יכול לספר לכל הורה בישראל את המורכבות שיש למשרד הבריאות, זה לא מעניין אותו בכלל.

בדיוק.

ובצדק זה לא מעניין אותי. זה לא אמור לעניין אותי.

פעם אחת נתחלף בתפקידים ותביני שגם אם בצדק זה לא מעניין אותך אני לא יכול לפרוץ עקרונות תקציביים, אסור לי לפרוץ את המסגרת התקציבית. אני לא יכול. אנחנו עושים את הכול בשביל לממש. נכון שזה שבועיים קצרים. אין לי שום בעיה, אני אומר לך שוב, חברת הכנסת אלהרר, לשבת פה עוד שבוע ולראות את מגמת השיפור, אין שום בעיה.

בשמחה רבה.

מבחינתי זה עוזר, אני לא נגד. אני בעד התפיסה הזאת. כל מה שיכול לסייע לנו – אנחנו נסתייע. אני כן אגיד שבתחום הכיתות, בתחום השעות, זה נפתר. בתחום הסייעות חסר לנו. נקווה, כמו שדודי אמר, שביומיים-שלושה הקרובים זה ייפתר; ואם לא ייפתר – נצטרך למצוא פתרון עד סוף השנה. כן, לפעמים אתה נותן את ה-24 ולא את ה-36. זו דילמה. שנה שעברה, אגב, נקטתי במדיניות אחרת – רחלי יודעת – אמרתי: מהרגע הראשון תתנו בדיוק מה שמגיע, אבל כשאתה מסתכל כך לפעמים החוסרים עוד יותר גדולים ואז אתה בדילמה שאין. אגב, לפעמים גם אין מספיק סייעות בפועל – אני לא מדבר רגע על השאלה של התקציב – ואז אתה אומר: רגע, מה עדיף, לתת לילד אחד את ה-34 או את ה-36 ולילד אחר לא לתת בכלל? זו דילמה מאוד קשה.

24 מדרגות או 39.

אני רוצה עוד מילה מדודי לגבי התקציב של הנגשה.

לגבי הנושא של הנגשה פרטנית – כשאנחנו מדברים על הנגשה פרטנית אנחנו מדברים על כל מקרה שבו יש ילד שנמצא במוסד חינוך זקוק להנגשה ובמקרה הזה כמעט הייתי יכול להגיד אין מגבלת תקציב. זאת אומרת, היקף התקציב שמעמיד משרד החינוך לטובת העניין הזה עונה על הביקוש. אין לנו כאן בעיה. יש כאן בעיה של יכולת ביצוע של הרשויות ולכן אולי כדאי שלאחר מכן השלטון המקומי יענה.

אני אשמח לשמוע את תגובת השלטון המקומי.

בפיקוח שלכם.

נכון.

פיני, אתה יודע להגיד?

כשמגיעות רשימות בזמן ויודעים על ילדים - - -

נראה לי שחמש שנים זה הרבה זמן.

יש חמש שנים ילד שאין לו נגישות?

כן.

כן.

יותר מאחד.

תראו, אנחנו באים פה לדיון, אין לנו באמת את הנתונים. לו היו נותנים לנו את הנתונים היינו בודקים. הרגולטור בעניין הזה הוא משרד החינוך. אנחנו מוכנים לסייע אבל לא מגיע אלינו שום דבר. אנחנו מגיעים לדיון - - -

פיני, לא קיבלתם מעיריית בית שמש אף פעם שום תלונה?

לא.

אתם לא מכירים כזה דבר?

לא מגיעות אלינו תלונות. אני הבוקר התקשרתי למשרד לשאול באמת אם יש תלונות מסוימות שאנחנו ניתן עליהן תשובות, נבדוק אותן, לצערי, הרשויות המקומיות, עם משרד החינוך - - -

אתה מודע לקושי לממש, אחרי שנתנו הרשאות תקציביות, את מה שמוטל עליכם?

אנחנו מבצעים.

אני שואל אם אתה מודע לקושי.

הכול מבוצע? וואי, אנחנו חיים בעולם אחר.

קושי עם המאצי'נג?

לא רק, לא רק המאצ'ינג, הביצוע בפועל. בכללית יש מאצ'ינג, בפרטנית אין מאצ'ינג, אני נותן את כל הכסף לממש בפועל את מה שאנחנו נותנים לכם.

לנו, כשלטון מקומי, אין תמונה כוללת על מה שאתם שואלים.

אז למי יש?

יש לכל רשות ולמשרד החינוך, שהוא מעביר את הכסף והוא זה - - -

זה שורש הבעיה.

אנחנו מוכנים לתווך.

אין מה לתווך. למה לתווך?

כי אתם לא יודעים.

אני יודע מה קורה בבית שמש? זה לא - - -

חברת הכנסת אלהרר, אני רוצה להגיד מה המשרד אומר כשהוא משקיף את הנתונים לכל רשות ורשות, אז בואו ניתן לאילנית להתייחס.

אבל אתם לא עובדים מול מרכז השלטון המקומי, אתם עובדים מול כל רשות ורשות.

אנחנו עובדים מול הרשויות וגם מול המרכז השלטון המקומי. כשהבעיות הן בעיות תופעה או בעיות שורש זה הרבה מעבר לרשות זו או אחרת.

ואז מעלים את הבעיה כבעיה עקרונית מול מרכז השלטון המקומי?

בוודאי.

מול מי אתם עובדים במרכז שלטון מקומי?

נושא נגישות פרטנית – אני אמשיך את הקו שהתחילו – הוא באמת מבחינה תקציבית פחות או יותר נפתר. זאת אומרת, הנושא התקציבי הוא כמעט ללא הגבלה. אין כאן שום מאצ'ינג עם רשות מקומית.

זה בכללי.

בכללי יש מאצ'ינג, בפרטני אין שום מאצי'נג. בקשות שנכנסות אלינו למערכת נבדקות ומאושרות על פי אישור הנדסי עד תום.

בשלהי הדיון באוגוסט שעבר היתה נציגה של משרד החינוך שאמרה: יש לי בשורה, עכשיו הועבר הכסף לבית שמש. מאז חלפה שנה והילדה עדיין עולה את המדרגות האלה – מה זה "עולה"? מעלים אותה. אז אני רוצה לדעת: העברתם את הכסף, ברכות – האם וידאתם שנעשה שימוש בכסף הזה? יכול להיות שהוא שוכב אי שם בחשבון של הרשות המקומית ולא עשו אתו כלום או חמור מכך.

הנושא של מעקב ובקרה השנה קיבל תפנית אצלנו. יש חברת מיקור חוץ שלקחנו לנושא הזה. בין הנושאים השונים שיש לנו זה נושא הנגישות. אני כן אגיד משהו - - -

אני רוצה תשובה קודם.

אמרתי, אנחנו כן לקחנו חברה חיצונית שתבצע מעקב אבל - - -

אוקיי, את יודעת מה עשתה החברה החיצונית?

בפועל, בסופו של יום, רק אתמול הייתי בדיון משפטי שבו הורים תבעו את אחת העיריות על אי ביצוע נגישות למרות שיש תקציבים שנמצאים והתשובה היא - - -

למה הורים צריכים לתבוע?

גברתי מצפה שהורים יכתתו רגליהם לבתי משפט?

לא. אני לא רוצה להישמע כאחת שמגלגלת אחריות, התפקיד שלנו הוא לתת את כל הכלים ולראות את המעקב. אני חושבת שבשולחנות עגולים שעשינו, גם עם חלק מהנוכחים כאן, ניסינו לעלות על המון חסמים בתחום הזה – יש חסמים תכנוניים, יש תכנונים הנדסיים ויש גם חסמים של לוחות ביצוע. אתמול אני שומעת שלהזמין מעלון ייקח יותר מארבעה וחצי חודשים ושעוד לא התחיל אפילו הליך של הזמנה. אז יש לוחות זמנים לנושא הזה, זה גם באחריות רשות מקומית, אי אפשר לקחת את זה מפה בדיון.

גב' שושני, אני עוצרת אותך. קודם כל אני אבהיר, אין לי שום דבר אישי אבל אני חייבת לומר, התשובות האלה בלתי נסבלות. באמת. זה פשוט בלתי נסבל. מה, אנחנו באנו לספר סיפור להורים?

שמה?

מה אתם רוצים, זה לא אנחנו, זה הם. את העברת את הכסף, שאלתי שאלה פשוטה: וידאת שהכסף הזה נוצל למטרה שלשמה הועבר?

כשהוא מנוצל אנחנו מוודאים למה הוא מנוצל.

אז תסבירי לי את מקרה בית שמש כמקרה בוחן.

מקרה בית שמש – אני לא יכולה להתערב בתוך הגורמים ברשות שצריכים לפתוח את הבר, לאסוף את המליאה, לעשות את אותם סידורים ולפרסם את המכרז. בסופו של יום, גם המעגל הזה צריך להבין שהתפקיד שלנו כרגולטור – ואני מוכנה לקבל כל ביקורת, באמת כל ביקורת בנושא הזה, האם עשיתי הכול ובדקתי באותה מהירות, האם פתרתי את כל החסמים, האם טיפלתי בהמון המון נושאים והאם אני גם עושה מעקב – אבל בסופו של יום, חברת הכנסת, אין מנוס מכך שרשות צריכה לבצע. אין לי כלים לכפות עליה: היום תפרסמי מכרז. כשהוא אומר לי: אילנית, רק בעוד חודש תהיה מליאה ואני יוכל לאשר את הבר – אוקיי, אז בעוד חודש תהיה מליאה ותאשר. לכן אני אומרת שאני לא מתחמקת כאן מאחריות, ובאמת עשינו כאן כברת דרך, אבל אי אפשר לקחת את אותה אחריות נוספת ואת אותה צלע שהיא חשובה מאוד לביצוע הפרויקט שהיא הרשות המקומית.

אני לרגע לא מקלה ראש באחריות וברשלנות של רשות מקומית שקיבלה כסף ולא עשתה אתו את מה שהיא היתה צריכה לעשות, אני רק שואלת: תבואו ותגידו לי - - -

אגב, היא מקבלת הרשאה ולא כסף.

היא מקבלת התחייבות וכשאנחנו משחררים את הכסף הכסף הוא בהתאם לאותה תוכנית, הוא לא יכול ללכת למקום אחר.

אני מבינה את זה.

את מערבת אותנו, את מיכל, שפועלת מולכם? העברת לה רשימה של רשויות שזה לא מתבצע?

עו"ד רות דיין מהשלטון המקומי.

היתה רשימה כזאת? היה מכתב כזה? אני עכשיו שואל אותה, היא לא יודעת על רשימה כזאת.

שזה עוד יותר כיף.

עו"ד רות דיין נמצאת אצלנו כמעט בכל שולחן דיונים וכולם מכירים, היא מודעת לכל הקשיים האלה ולא מעט דיונים היו גם על לוחות ביצוע, גם על התנהלות וגם על קידום פרויקטים כאלה, אז לא להיתמם, היא חלק מהדיונים אתנו.

אני רוצה לומר בנקודה הזאת, זה בלתי נסבל במובן הזה שעל פי הוראות התקנות – ותקנו אותי אם אני טועה – מי שאמור להיות האחראי לעניין הזה הוא משרד החינוך.

הבעלות המקומית.

הבעלות המקומית אבל היא בידי משרד החינוך.

לא, הבעלות על המבנה היא האחראית, זה התקנות. האחריות היא של הבעלות.

אני רוצה פשוט לחדד את מה שכבר עלה פה. הרשות המקומית היא השותף שלנו בעניין הזה, היא הבעלים על המבנה. אנחנו המתקצבים, וכמו שעלה פה, הכספים הועברו. עדיין, מי שבונה בפועל, בשטח, זה הבעלים על המבנה, שזו הרשות המקומית. היא השותף שלנו בדרך כלל בכל מה שנוגע לאחזקה של מבנה וגם בנושא של הנגשה.

אוקיי. כן, אביבית.

רק לעניין דברים שנאמרו כאן: אמנם בחוק שוויון מי שאחראי זו הבעלות, אבל כאן, מאחר וזה היה מובן מאליו שמשרד החינוך בסופו של דבר אחראי לכך שכל תלמיד יוכל להיכנס לבית הספר, לכן משרד החינוך לא יכול לשים את עצמו בצד, להתנתק ולהגיד: אנחנו לא אחראיים כאן. הם צריכים לראות בסופו של דבר שכל מבנה הונגש.

ביחס למבנה בבית שמש – לאחר שנאמר בישיבה ב-25 באוגוסט שניתנה הרשאה תקציבית, פניתי למי שאחראי על ההנגשה בעיריית בית שמש וב-16 בינואר הוא רק קיבל את אותה הרשאה תקציבית. פניתי גם לנציבות שוויון, בנציבות שוויון אמרו לי בפברואר: אביבית, שלום רב, היום התבשרתי מהעירייה – ב-12 בפברואר – שהתקבל היתר הבניה, הם מכינים עכשיו כתב כמויות ויוצאים למכרז. מאז – דממה. שום דבר. שום דבר לא התקדם. המצב נותר כמו בשנה שעברה, כאשר אין שם רק ילדה אחת עם כיסא גלגלים, יש שם עוד שתי בנות שמתניידות בכיסא גלגלים ויש עוד ילדה אחת עם כיסא גלגלים שעתידה להיכנס בשנת הלימודים הקרבה. כלומר, יש ארבע בנות שמתניידות בכיסא גלגלים.

איך אבל משבצים ילדה לבית ספר כזה? תסבירו לי את הלוגיקה.

יש פה איזה כשל הבנתי. המשבץ זה הרשות, הרשות צריכה להיות מושכלת ולהגיד: אם בית הספר לא ראוי כרגע עבור אותה הילדה - - -

אין בית ספר אחר, רק זה.

אז אני אומר, עדיין האחריות היא של הרשות המקומית. אני לא בא לגלגל את האחריות. אני אגיד כך, יש פה עניין של כמה פרו-אקטיביים אנחנו וכמה ראקטיביים. יש 256 רשויות ויש לא מעט ילדים, עד שלא נפתח מערכת שעוקבת ילד-ילד, חוץ מהגשת בקשות אל הרשות המקומית אני מצפה גם מהנציבות לעזור לנו בדבר הזה, כי יש לה - - -

יש גם דרכי ענישה למי שלא - - -

בדיוק, יש גם עניין של סנקציות, לי אין את הכלי.

יש איום - - -

מבחינה משפטית לי אין היום את הכלי לקנוס רשות על אי ביצוע כזה או אחר.

אביבית תסיים.

הנושא של מעקב ופיקוח עלה גם בשנה שעברה. נאמר גם שמערכת כזאת תצא לדרך בהקדם, לא ניתן מועד אבל אנחנו עומדים כאן שנה אחרי ועדיין אין מעקב ופיקוח. ולו היתה מערכת מעקב ופיקוח, משרד החינוך היה מבין לבד ועולה על כך לבד שבבית הספר בבית שמש עדיין אין הנגשה עבור ארבע בנות. זו נקודה אחת.

נקודה נוספת. אנחנו מדברים פה על הנגשות פרטניות, שלכאורה אין בעיה תקציבית, אבל מעבר להנגשות הפרטניות, בכל בית ספר, עד ה-19 במאי, אמור להיות פיר מעלית ושירותי נכים. מהנתונים של משרד החינוך בעצמו עולה שרק כרבע מבתי הספר, רק כרבע מבתי הספר, נכון לעכשיו – אנחנו כבר עוד מעט פותחים את שנת הלימודים הבאה, מאי 2019 מאוד מאוד קרוב – רק בכרבע מבתי הספר יש פיר מעלית ושירותי נכים. זו בעיה משמעותית לא פחות. יש לי מקרה נוסף בבית ספר בבית אל שגם שם יש שתי בנות שמתניידות בכיסא גלגלים וגם שם בית הספר לא מונגש ושם עדיין אין פיר מעלית.

גם בדה שליט ברחובות אין עדיין.

המקרה בבית שמש הוא לא מקרה קיצון. אולי הוא מקרה קיצון במובן זה שהילדה כבר עולה לכיתה ה' והתהליך התחיל בכיתה א'.

היא עוד דקה מסיימת בית ספר.

אבל יש עוד בתי ספר שלא יודעים על הילדים האלה מאתמול. הילדים האלה נמצאים במערכת כבר הרבה זמן. ידעו שהילדה הזאת והילדות הללו יגיעו לבית הספר הזה ולא נערכו, אפילו לא בפיר מעלית, כדי שכשהן תגענה לבית הספר יוכלו רק להתקין מעלית – שגם זה לוקח לא מעט זמן – כדי שהם יוכלו להשתלב כבר ב-1 בספטמבר ביחד עם כל הילדים, יוכלו להגיע למעבדה, יוכלו להגיע לספרייה ויוכלו להגיע לכל אחד מחדרי הכיתות בבית הספר.

אביבית מציינת בעצם שני תהליכים טיפה שונים, חשוב רגע להגיד אותם. תהליך אחד הוא תהליך שאתה יודע על ילד שזקוק להנגשה פרטנית; תהליך שני לא קשור לילד, הוא קשור למבנה, שמבנים צריכים להיות מונגשים בלי קשר לילד זה או אחר. זה גם עבור המורים, עבור ההורים ועבור הקהילה, זו הנגשה כללית שהיא מאוד מאוד בעייתית. זה קצת, אגב, קשור למחוקקים ולהחלטות שהן קצת יותר גדולות מאתנו. ההחלטה בהנגשה כללית לשים את המאצ'ינג – אני חוזר לזה, זה משהו שכבר עלה לפני שנה – זה לא משהו שאנחנו יודעים להסדיר אותו. אנחנו לא יודעים איך להסדיר אותו. זה צריך להיות אחרת, אחרת אנחנו נמשיך שרשויות, בעיקר אגב המוחלשות, לא ישימו את הכסף.

יש איזו ועדה ארצית שמתכנסת?

אצלי יש שולחן עגול שלוש פעמים בשנה, זו ועדה עליונה שעוסקת בכל מיני סוגיות הנגשה, כולל עם הנציבות, כולל עם נציגי שלטון מקומי.

וזה לא עולה שם?

בוודאי שזה עולה, כולם מגלגלים עיניים, זה באמת מסובך. אני לא יודע מי צריך לספוג את המרווח הזה, שתכפילי אותו פר שנה, פר מספר המוסדות, הוא מרווח מאוד מאוד גדול. אני מצפה דווקא מהנציבות – אמרנו לה את זה גם, היא יודעת שהיא צריכה לטפל בזה – לעשות פה את ההסדרה. במובן הזה היא צריכה לעזור לנו כרגולטור בתחום הזה לעשות את ההסדרה הכלכלית גם בעניין. אני כן אגיד שכל הזמן יש לנו קשר עקיף עם הגורמים השונים, אבל זה ברמה המערכתית, ברמה של משרד החינוך. זה צריך להיות בעוד משרדי ממשלה מטבע הדברים. אגב, תזכרו שאותה בעיה ברשות צריכה להיות לגבי עוד מוסדות ציבוריים שהם לא בית ספר והם לא גן, ולכן הבעיה היא הרבה יותר רחבה.

אני אגיד לך למה זה חורה לי במיוחד – לא שלמוסד לביטוח לאומי לא צריכה להיות נגישות, העניין הוא שלימודים בבית ספר או בגן - - -

גם כמות השעות שמבלים שם.

גם כמות השעות.

מי כמוני חושב שזה חשוב.

הם נדרשו רק לפיר מעלית ושירותי נכים. בניגוד למבני ציבור אחרים, הם נדרשו להנגשה מאוד מאוד מינימלית.

אגב, בואו נסתכל מה כן הונגש. בואו ניתן גם נתונים מה כן הנוגש.

רציתי להבין, נדרש מאצ'ינג של הרשות המקומית?

בכללי.

המאצ'ינג הוא מאצ'ינג דיפרנציאלי או שהוא אחיד לכל הרשויות?

הוא אחיד.

ויש מחשבה לשנות את השיטה הזאת?

בוודאי, אבל מי שצריך לשנות את השיטה הזאת – זו לא החלטה מול משרד החינוך.

לא, זו חקיקה של משרד האוצר.

כי אנחנו יודעים שיש מקומות אחרים, משרדים אחרים, ששם המאצ'ינג הוא דיפרנציאלי עד כדי כך שרשויות מאוד חלשות הן אפילו אפס.

מסכים אתך, העליתי את הבעיה הזאת.

אפשר בעניין הנגשות פרטניות עוד דבר?

רגע. דניאל לורברבוים, משרד האוצר, אתה גם כבר ותיק כאן בוועדה, העניין הוא שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מחייב תקצוב של הנגשה. זה קיים גם במהלכים שלכם מול משרד הפנים ברשויות המקומיות בכלל וזה גם קורה כאן. בסוף באמת אני מנסה לחשוב על הרשות החלשה, החלשה ביותר, אני לא יודעת אפילו מי זאת, תחשוב על זה שהיא צריכה לתת מאצ'ינג שאין לה, משרד החינוך יבוא, יגיד, יכתוב מכתבים, ירים טלפונים והכול יהיה בסדר אבל לרשות אין כסף.

לא רק המאצ'ינג, לפעמים גם לכלל ההנגשה אין כסף.

רק שניה, פיני, בוא נתחיל מהקל, למה ישר לכבד? מה אתם חושבים שצריך להיות הפתרון במקום שבו, מה לעשות, יש ילד עם מוגבלות שצריך ללכת למסגרת?

אני לא הכרתי שיש לנו בעיה עם תקציבים בהנגשה הכללית.

לא, לא, אל תגיד את זה. דניאל, נו, באמת.

אנחנו הראשונים שתומכים בתקצוב דיפרנציאלי ברשויות מקומיות חזקות וחלשות. ניסינו להעביר את זה, לא ספציפית בהנגשה, במקרים אחרים שאנחנו עושים מאצ'ינג עם רשויות מקומיות, שהרשויות החזקות יתנו יותר והרשויות החלשות פחות. אנחנו לא אלה - - -

נו, אז אין בעיה.

יש קושי מול השלטון המקומי דווקא בסיפור הזה, שהרשויות החזקות מאוד לא אוהבות את הסיפור של מאצ'ינג - - -

אתה יודע כמה דברים אני לא אוהבת? מישהו שואל אותי?

שמנו את זה לא לעניין של הנגשה כללית, אבל שמנו את זה בעניינים אחרים. בתוכנית הכלכלית ב-2015-2016 זה כבר הופיע בחוק ההסדרים, זה ירד בגלל התנגדות של השלטון המקומי בפורום ה-15. אז אנחנו יכולים כמה שאנחנו יכולים אבל אנחנו לא תמיד יכולים לעשות הכול.

אני רושמת את זה לפרוטוקול שזה בא ממשרד האוצר.

כן.

אתה אומר שיש היום כסף לכל רשות לכל נגישות שהיא תבקש לכל החוק, זה כולל נגישות מדרכות, נגישות לבתי ספר, נגישות לתחנות אוטובוס? על מה אתה מדבר? אתם חוקקתם חוק ולא שמתם בו כסף.

פיני, הוא יודע את זה. דניאל, הבנתי שהיה ניסיון, ואני באמת מעריכה את הניסיון, הניסיון לא צלח, הבעיה עודנה – מה אתם מתכוונים לעשות כדי כן לפתור את זה?

אנחנו צריכים לשבת עם השלטון המקומי ועם משרד החינוך ולראות מה עושים. אין לי פתרונות עכשיו.

מה מונע מכם לעשות את זה היום?

יש תקציב מדינה לשנים 17-18, הנושא לא עלה בדיוני התקציב 2017-2018, הנגשה כללית. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר מהיום למחר.

לא עלה?

אני רוצה להשלים איזושהי נקודה. עוד טרם כניסתו של דניאל לתפקיד – אני מדבר על לפני שלוש שנים-שנתיים וחצי – משרד החינוך ניהל את המשא ומתן עם משרד האוצר על הסוגיה של הנגשה, אז לא היה מענה להנגשה פרטנית והיה מענה מצוין, סביר, לא מושלם, להנגשה כללית. המשרד, בראש סדר עדיפויות, נלחם על כך שיגיע תקציב של מיליארד שקל לשבע שנים להנגשה פרטנית כדי שלא יהיה מצב שמגיע ילד לבית ספר ולא יהיה תקציב להנגיש את המוסד הנוכחי. זה עמד בראש סדר העדיפויות.

הנושא השני של הנגשה כללית שבשעתו עלה – הובהר שאין מדובר במשאבים שמספיקים, בפרט ברשויות חלשות. יחד עם זאת, היתה התנגדות, גם של השלטון המקומי, לעשות מודל של תקציב דיפרנציאלי בהיבט הזה והנושא לא התקדם. אז נכון שהמציאות היא מורכבת אבל אם נסתכל על מה שכן נעשה – היתה תוספת עצומה של מיליארד שקל לטובת הנגשה פרטנית. נכון שבנושא ההנגשה הכללית - - -

מה שיעור ניצול תקציב ההנגשה?

של ההנגשה הפרטנית?

כן.

אילנית תדע להגיד.

אני אפרוט את הכול: נגישות אקוסטית עומדת בערך על 50%. כשאני מדברת על התאמת כיתה ללקויי שמיעה, שזה לא הרבה עבודות – מזגן, תקרה אקוסטית וכו' – שם יש יותר עשיה. נושא של נגישות פיזית באמת בניצול תקציבי יחסית נמוך, אני מדברת על כמה עשרות, למיטב זכרוני זה לא עובר את ה-30% אפילו. נושא של נגישות כללית עוד הרבה הרבה פחות, אחוזים בודדים של ניצול. הנגישות הכללית היא הנגישות שבה המדינה מתקצבת - - -

טוב, אני רוצה רגע לסכם.

עוד מילה על התקציב, שתהיה לך את התמונה – יש גם את הטיולים ואנחנו כן מניידים בין סעיף לסעיף, לא חוזר כסף במובן הזה - - -

אריאל זה בסדר וזה נכון, מצד שני, ילד בא למערכת החינוך כדי ללמוד יותר מאשר כדי לטייל וצריך לתת לו את הדבר הזה.

היקף התקציב יותר גבוה מהביקוש.

זה לא קשור לביצוע, זה הביקוש. הביצוע בבעיה.

הבנתי. יופי, זה משמח באמת שמשרד האוצר ומשרד החינוך סיכמו על המיליארד שקלים להנגשה, זה באמת מאוד משמח, זה לא היה קודם. יחד עם זאת, הכסף הזה הוא בענן כי אם זה לא בא לידי מימוש בשטח, אז מה עשיתי? יש לי כותרת מצוינת אבל אין לי ילדים שהולכים לבית ספר נגיש. זה בעניין הזה.

אני לא מבין, סליחה, חברת הכנסת, המילה "בענן" היא קצת מטעה. יש תקציב שנמצא בתקציב הפיתוח של משרד החינוך, הוא מנוצל, לא ב-100% אבל באחוזי ניצול גבוהים. אפשר להוציא דוחות, נשמח לשלוח לוועדה משנה לשנה כמה - - -

בלי קשר תעבירו לי, אבל אני אומרת לך - - -

והיתרה שנשארת שם – היות וזה לא רק בינוי, זה גם ילד שנמצא בכיתה ולא מקבל את כל האמצעים, הוא לא מצליח להשתלב כמו שצריך, וגם ילד שחברים שלו הולכים לטיול שנתי והוא לא יכול להשתלב, אז גם שם יש בעיה ואנחנו רואים את זה כחבילה כוללת. מה זה "בענן"? אנחנו לא נכפה על רשויות אם אין צורך שרשות לא מציפה אותו, אבל כל דרישה שמגיעה מרשות מתוקצבת.

דודי, אני אומר לך את האמת, לא אכפת לא מהרשויות ולא מהמשרד, אכפת לי מהילדים.

גם לי.

אני בטוחה. ולכן גם אתה בטח שותף לדעתי שאם הכסף הזה לא הגיע לילד, אין לו בית ספר נגיש ללכת אליו, אז זה לא משנה לו אם השגתם מיליון או שלושה, זה לא העניין מבחינתו.

אני מחדד כי חשוב שלא יהיה איזשהו רושם, זה לא שיושב כסף - - -

לא חשבתי. אני יודעת, הבנתי את זה.

זה לא שיושב כסף ורשויות לא פונות. כמעט לא קורה מצב כזה. מה שכן קורה זה שרשויות פונות, מקבלות את ההרשאה ומכול מיני כשלים פנימיים ברשות של חוסר תפקוד או - - -

דודי, אבל זה לא משנה את העובדה שלילד אין בית ספר נגיש.

אני לא מתווכח אתך. אני אמון על הצד התקציבי - - -

יש גם בעלויות פרטיות.

אביבית, הקדשנו הרבה מאוד זמן לנגישות ולצערי אני לא רואה את הפתרון באופק. תראו, עמדתכם צודקת, אתם אומרים: כשאנחנו יודעים על משהו, בטח בפרטנית, אני מעביר הרשאה, לוקח חודש, חודשיים, שלושה, ההרשאה עוברת, אבל מה אני אעשה שהרשות לא עושה כלום? באה הרשות ואומרת במקרים מסוימים: אין לי כסף. אז יופי, כולם צודקים, מה הלאה?

בתחום הפרטני היא לא יכולה להגיד אין לי כסף.

כן, בפרטנית זה לא זה.

אוקיי, אז איך מתקדמים, אריאל?

היום הכלים שיש לנו הם לעבוד, לשקף רשות-רשות ולעקוב אחרי הביצוע. גם אם היו פה גיחוכים, עדיין הגוף הזה שעושה את הבקרה במיקור חוץ עובר אתנו על כל השלבים – יש כשש-שבע תחנות – עד שאנחנו רואים ביצוע. לפעמים, אגב, הביצוע הוא לא מיטבי, לפעמים כשעושים ביצוע גם הוא לא מיטבי ואז צריך לתקן אותו. צריך להגביר את הפרואקטיביות - - -

אז אני מבקשת, אריאל, כי גם אני רוצה לפנות לרשויות, תן לי את הכבוד ואת העונג לקבל דוח עדכני לפי רשויות, בכמה בתי ספר אין הנגשה פרטנית מלאה לשנת הלמודים הקרובה.

אני רק רוצה להיות מדויקת, מי שקיבל תקציב פרטני - - -

פרטני, אני מדברת על כל סוגי ההנגשות.

אני יכולה לתת לך דוח של אקוסטי - - -

מעולה, אני רוצה את הדבר הזה כי זה חייב להיפתר.

קארין, יש עוד סוג אחד של נגישות שאתם לא מדברים עליו והוא לא בפתרון של הרשות.

אני אגיע לזה. רויטל לן כהן.

עוד דבר אחד בנושא של הפרטני, אני שמה לרגע את הכובע של חברת מועצה בעיר כפר סבא, שנאלצנו לאשר תקציב מהמקורות שלנו להנגשות פרטניות כי הכסף – אנחנו יודעים שהוא יועבר, הוא פשוט לא מגיע בזמן עבורנו לבצע את ההנגשות הפרטניות. אם לא היינו רשות מקומית בדירוג 8 זה לא היה קורה.

זה קרה הרבה בשנים האחרונות? רק להבין.

כן, כל שנה.

ממש לא.

אל תגידי לי לא, אני חברת מועצה ארבע שנים - - -

זה לא נכון, את מטעה את כולם.

אני לא מטעה.

רויטל, אילנית, תודה. ההערה נרשמה. רויטל, מה קורה אתך היום?

שלא תגיד לי דברים כאלה. היא רוצה – שתבדוק. אבל אני חברת מועצה ארבע שנים וארבע שנים אנחנו מאשרים תקציב ממקורות פרטיים עד שמגיע הכסף.

רויטל, די. אילאיל, בבקשה, האחרונה שמדברת בנושא נגישות, עוברים לנושא הבא.

אני רוצה לחזור למה שאריאל דיבר על התקציב כי הכול קשור לכול. אני דווקא לא רוצה להיות במיקרו, יש לי המון מה להגיד על הנגישות, כי יש גם נגישות לילדים עם נכות התפתחותית-שכלית, שהיא נגישות אחרת, היא לא נגישות פיזית או אקוסטית, גם לפעמים זה חדר ובית ספר אומר: אין לי חדר וזה משהו נורא נורא פשוט שאפשר לארגן אותו במעט מאוד כסף.

אני רוצה רגע להגיד לך משהו, אריאל, תשמע, אני לא הייתי פה בכנסת כבר הרבה שנים, פעם הסתובבתי פה הרבה, אבל אני זוכרת שבשנים 2004-2005 באתם ואמרתם: יש המון המון ילדים שנכנסים לשילוב ואין לנו תקציב. אז אנחנו באנו, העמותות, והנחנו על שולחנכם ב-2007 מחקר תקציבי רציני מה קורה בעצם לילדים אצלכם במערכת. אם אנחנו מסתכלים מאז – מהשנים האלה שנחום בלס בדק את התקציבים שלכם על 2005 והניח את זה ב-2007 על השולחן שלכם, אנחנו עשינו את העבודה והנחנו – בעצם התקציב שלכם גדל בפי ארבעה, אך מספר הילדים בחינוך המיוחד לא גדל פי ארבעה. כשאני אומרת "ילדי החינוך המיוחד" אני מדברת פרופר על הלקויות המורכבות שברור שהם ילדי החינוך המיוחד. אז איך יכול להיות שהיום אתה בא, ב-2017, ואתה אומר: קשה לנו לחזות גידול, חסרים לנו תקציבים לפתיחת כיתות, חסרים לנו תקציבים לנסיעות ואפילו חסר לנו תקציבים להנגשה פשוטה, כמו חדרי לימודי, חומרי הוראה, מחשבים וטבלטים?

אני אגיד לך מה התשובה שאני חושבת ואני אשמח אם תתייחס. התשובה טמונה בוועדות ההשמה שלכם מכיוון שיש לכם מנגנון של ועדות השמה שידו קלה מאוד על ההדק ומאפשר לכל רשות, לכל בית ספר ולכל גן, לשלוח ילדים בהמוניהם לחינוך המיוחד. אתם פותחים כיתות עם תקן חסר – תבדקו טוב - - -

זה בדיוק הפוך היום, אילאיל, זה הפוך.

כרמל, שניה - - -

- - -

תנו לה לסיים.

תנו לי רגע לסיים. הרמתם את הכפפה, באמת יש רוח חדשה באגף לחינוך מיוחד, רוח שמנהלת גם דיאלוג עם העמותות ואנחנו גם מעריכים את זה, אבל אתה יודע עד כמה הדיאלוג יכול להתמשך, השיירה עוברת, אנחנו נובחים וכלום לא קורה. הרי אם הייתם באמת עושים את הרפורמה שדורנר הציעה, הייתם מצמצמים מאוד את ועדות ההשמה. הייתם שולחים פחות ילדים לחינוך המיוחד, הייתם שולחים לפחות את הנכויות הקלות, פיגור קל עד בינוני ומעוכבי התפתחות ושפה וכו', הייתם שולחים אותם עם דרגה תפקודית לבתי ספר והיה מסומן שם כסף. הרי היה גם נגישות לחלק מהילדים האלה – לא נגישות פיזית כרגע, של רמפה, אבל היו הרבה נגישויות אחרות טמונות בתוך הסל. אבל אתם בחרתם לעשות פיילוט אדיר ובחרתם לא ליישם אותו. זאת אומרת, בחרתם בעצם לא ליישם אותו.

אילאיל, בואי ניתן להם לענות.

זו סוגיה מאוד בעייתית, קארין, שכבר דיברו עליה פה בכנסת עשרות פעמים, הכול מסתובב סביב אותו עניין.

שלא לדבר על החלטות בג"ץ שחייבו אותם - - -

רויטל, תודה.

אז אי אפשר להשמיע טענה כזאת, זה מה שרציתי להגיד. אתה לא יכול להגיד: אני לא יודע להתמודד. אתה לא יכול להגיד את זה.

תודה, אילאיל.

אילאיל, שלום. קודם כל, אני רוצה ליידע אותך משהו שעלה גם פה, אצל חברת הכנסת אלהרר, קיבלנו החלטה להרחיב את כניסת דוח דורנר לכל מדינת ישראל, אז מושג הפיילוט כבר - - -

לא קיים.

גם לילדים בתוך הכיתות המיוחדות, של החינוך המיוחד, או רק לילדי השילוב?

כן, זו ההחלטה.

מדברים כרגע על שילוב. שניים, את יודעת היטב ואת הצבעת על קושי אפשרי שאם לא תהיה אותה דלתא של 250 מיליון אנחנו נתקשה ליישם את זה, ויחד עם זאת, תפיסת השילוב בינינו היא התפיסה הנכונה ולפחות לאפשר להורה לבחור ולא - - -

אבל זה לא קורה, אריאל, אני מסתובבת בוועדות השמה.

אילאיל, את חייבת לתת לו להשמיע גם.

שנת תשע"ח מוקדשת להיערכות הזאת, כולל העבודה עם יושבי-ראש ועדות ההשמה. אגב, חלק מהמורכבות שתיארתי בהתחלה על כשל פנימי רק מצדיקה שיש פה איזו הטיה. אגב לכל מיני כיוונים. אני לא רוצה רק להגיד ששולחים בלי חשבון, לפעמים גם ועדות ההשמה לא עושות את העבודה מהצד ההפוך, יש גם טעות מהסוג הזה וגם טעות מהסוג הזה. יחד עם זאת, המושג "כלום לא קורה" – אני קצת לא יודע איך לאכול אותו בכלל. אם בתחילת השנה יש קרוב ל-19,000 ילדים משולבים דיפרנציאלי והיינו עם 16,000 שנה שעברה, חלק מתוכנית החומש על ידי המנכ"ל שאושרה היא להגדיל את זה ל-30,000 תוך חמש שנים. תפיסת השילוב היא זו שמנחה אותנו. תוך שנתיים, לא לפני, לא נראה קיטון בחינוך המיוחד, מה לעשות? זו היכולת שלנו היום לאמוד את כל האינפורמציות האלה לאורך זמן. הרי הציפייה שילד מפה הולך לשילוב ומפה הולך לשילוב, לא סוגרת כיתות עדיין. לאורך זמן, אני מקווה, מקווה, שאולי יסגרו הכיתות. אגב, איפה שלא צריך, לא איפה שצריך.

אבל אני לא דיברתי על לסגור כיתות. מספיק שתיתן תקציב בתוך כיתות חינוך מיוחד לילדים - - -

אילאיל.

לא הבנתי מה זה אומר.

מה שאנחנו הצענו לכם הוא אם אתם עושים רפורמה ונותנים לילדים דרגות תפקוד ומצמידים לזה משאבים בצורה נכונה, גם ההיערכות הכיתות המיוחדות שלכם היא אחרת. יכול מאוד להיות שיהיה לך מספיק תקציב לכיתה של חמישה ילדים ובמקום אחר לילד אחר.

המעבר לרמות תפקוד הוא מעבר נחוץ וזו עבודה שלא עושים אותה ביום ולא ביומיים, אבל היא באמת מתקדמת כבר, כולל, אגב, מודלים תקציביים שכבר הוצגו להנהלה שלנו במשרד. אני אומר שוב, זה נורא תלוי אם אנחנו נקבל את המשאבים, את הדלתא הזאת שאנחנו זקוקים לה גם בהקשר של דורנר, כי כרגע, בסדרי עדיפות שהצגנו לאוצר לשנתיים, זה לא היה שם, למרות שהיו שם לא מעט סעיפים. אני כן מברך את משרד האומר שכן היה קשוב. אני לא נוטה לפרגן להם יותר מדי אבל בקטע הזה כן צריך לפרגן על תוספות שניתנו שם, כולל, אגב, הארכת שנת לימודים.

לך, אילאיל, יושבים פה הרבה אנשים מהרבה עמותות ומהרבה כובעים, אנחנו מקבלים המון הצעות והמון המלצות, לא כולן אחת לאחת מתואמות עם השנייה. התפקיד שלנו כן לנסות לעשות כמה שאפשר. יש אנשים שלא אוהבים את השולחנות שלנו, הם חושבים שהם לא פרודוקטיביים, ויש כאלה שכן. אני לא חושב שאנחנו, לא אני אישית, לא רחלי ולא הצוות, היינו פה היום – אני שלוש וחצי שנים – אם ממש - - -. עמרם מצנע ניסה להוביל בעקבות הצעת החוק ששמתם על שולחנו, עם אתגר אמיתי לשנות את החוק, עם החלטה של שר, עם תוספות בגידול הטבעי – אגב, אם תסקרי את המספרים, אני לא רוצה להגיד לך בשלוף מה קרה מ-2007 בתקציבים ובהיקפי הילדים, אני חושב שאת טועה, אבל אני לא רוצה להגיד לך משהו לא אחראי כי לא סקרתי את זה – עם תפיסת שילוב שההורה הוא זה שצריך להחליט ולא ועדה מקצועית עבורו אבל צריך לתת לו את כל האינפורמציה, היתרונות והחסרונות, ולא לרמוז לו בדרך עקיפה - - -

על שולחנכם מונחים מקרים שוועדת השמה שלחה - - -

רויטל, רויטל.

ואתם לא מוכנים לטפל.

רויטל, תצאי רגע להירגע, באמת אני אומרת, תירגעי ותחזרי.

אני חושבת שזו חוצפה שלא תיאמן שעל שולחנם יושבים מקרים של ילדים סתם, שוועדת השמה שלחה לחינוך מיוחד סתם, ואתם מסרבים לטפל.

רויטל, תודה.

כשיש 242,000 ילדים בתוך הוועדה, אם על כל מקרה יגידו לי שזו התופעה הכללית – אני לא מוכן לקבל את זה. לא מוכן לקבל את הגישה הזאת. יש פתולוגיות במערכת שאני מנהל, יש יתרונות, יש חסרונות, יש התקדמויות, אבל כל פעם להגיד: יש מקרים – על כל מקרה כזה יש מקרה שטופל נכון ומכתב תודה של הורה. תפסיקו כבר לעבוד רק לפי מקרים.

תודה. לימור מאירוביץ, אימא של יהונתן, בבקשה.

אני אימא של יהונתן, שנמצא על הרצף האוטיסטי, אני גם פסיכולוגית קלינית במקצועי, מקדימה-צורן. אני פה היום מפני שאנחנו ב-15 באוגוסט ועדיין לא קיבלנו שיבוץ.

למה זה?

אני רוצה לחדד שיש בעיה מבנית ספציפית במעבר של הילדים מהגן אל כיתה א' ואחר כך במעבר לחטיבה. למה? מפני שכשהילדים נכנסים למסגרת בכיתות התקשורתיות הם בדרך כלל הולכים אחר כך כל שש השנים ביחד עד שמגיע המעבר אל החטיבה, שהוא מעבר מאוד דרמטי בשביל הילדים שלנו. הם שש שנים בדרך כלל היו עם אותם ילדים, אותן מורות, אותן סייעות, עכשיו יש שינוי ועד ה-15 באוגוסט ההורים והילדים לא יודעים לאן הם הולכים. זה לא בעיות מורכבות כי אנחנו מדברים על ילדים על הרצף האוטיסטי שהם כבר מאובחנים, כולם יודעים לאיזו מסגרת הם הולכים.

לא קיבלתם שום הצעה לשיבוץ?

קיבלנו הצעה. הרשות שלנו רוצה לפתוח כיתה במקום ספציפי שההורים מעוניינים בו, המתי"א רוצה לפתוח שם כיתה, כנראה שנפתחת כיתה, אנחנו עדיין לא קיבלנו שום אישור על הכיתה. אני לא יודעת מי המורים, אני לא יכולה לקנות חולצות, ספרים, כלום.

והילד לא יודע.

והילד. וזה הכי חשוב כי יהונתן שלי יושב מיוני: אימא, לאן אני הולך ללמוד בשנה הבאה? לילדים בחינוך הרגיל אין בעיה, בדרך כלל אתה יודע ביישוב שלך לאן הילדים הולכים. דווקא הילדים שלנו, שצריכים הטרמה – לדעתי הכשל המבני כאן הוא בכך - - -

אגב, רק תלמדי אותנו, מה עשו עד היום ילדים שהם על רצף האוטיזם במעבר? יש כיתה שם או שנסעו למקום אחר?

יש שם כיתה, לכן אנחנו גם רוצים שהכיתה הבאה תיפתח - - -

זו כיתה קיימת?

מה זה "כיתה קיימת"? הרי כל פעם - - -

היא סיימה ט' וחוזרת לז'?

לא, הכיתה של יהונתן סיימה כיתה ו', אנחנו רוצים לעלות לכיתה ז' במקום - - -

אבל היתה כיתה ז' פתוחה כבר?

כיתה ז' לא קיימת, קיימת שם כיתה ח', קיימת שם כיתה ט'. כנראה שהכיתה תיפתח אבל לא מיידעים אותנו.

הבעיה היא לוחות הזמנים שמאוד מאוד - - -

אני רוצה למקד את הנקודה הזאת, היא נורא נורא חשובה. תראו, אני חושבת שצריכה להיות היערכות אחרת. הילדים שלנו ביוני צריכים לדעת לאן הם הולכים. למה הם צריכים ביוני לדעת לאן הם הולכים? כדי שהצוות יוכל לקחת אותם לסיור בבית הספר, כדי שיוכל להיעשות עיבוד - - -

תודה, לימור. זו בעיה פשוטה יחסית.

אנחנו צריכים להזיז את כל השעון אחורה.

בדיוק.

זה לא דבר שלא נבחן בעבר. יש היגיון לסיים כבר את ועדות הערר והכול מספיק מוקדם, אבל אז זה אומר שנכנסים לוועדות השמה או לוועדות ברשויות ללא היכרות לפעמים. אני רגע רוצה להגיד את ה-downside בסיפור הזה: אם אני מתחיל עכשיו, בספטמבר-אוקטובר, ועדות – שזו אופציה, זה אגב לוחות הזמנים שהיא מדברת עליהם – לילד ותיק בבית ספר מילא, אבל לילד חדש בגן, מה אתה מצפה מהגננת להגיד תוך חודש ולהביא אותו כבר לוועדה? אז יגידו שמתייגים אותו וכו'. יש פה איזו דילמה. אגב, תכנונית – אין ספק שאת צודקת. בצד המעשי – לבנות את כל המערכת ולהזיז אותה חודשיים אחורה? אני אגב מוכן לשקול את זה, אני רק אומר שיהיו לזה המון חסרונות.

אבל אלה ילדים מוכרים.

איפה שמוכרים זה בסדר, אם זה ועדות חוזרות - - -

הבעיה היא שלילדים המוכרים האלה מצטרפים עוד ילדים שהם חדשים בתוך המסלול הזה ולפעמים ההיערכות צריכה להיות לא רק מקומית אלא ברמה מחוזית ולפעמים בין המחוזות.

אז צריך להיערך.

קודם כל, רשמתי, אנחנו נתייחס, אבל אם יורשה שניה אחת אני רק רוצה לחזור רגע לעניין של ההיערכות ולדבר על ההיערכות לשנת הלימודים כפי שאנחנו ציפינו, רצינו וכיוונו. אנחנו באמת, אחרי הוועדה שהיתה בכפר המכביה באוגוסט שנה שעברה, לקחנו לתשומת לבנו את ההתייחסות למספר נקודות וישבנו והתכנסנו, בין ספטמבר לדצמבר כבר בנינו מודל היערכות חדש ואחר שכלל גם היערכות תכנונית עם דיוקים של כל הנתונים והניבויים, כפי שאריאל אמר וציין, ואל מול מינהל כלכלה ותקציבים, עם כל התקציבים ועם כל המשאבים.

בפעם הראשונה קיבלנו מראש את כל המשאבים ב-25 בפברואר.

ואני כן רוצה לומר שאנחנו כן ניבינו גם את ההתייחסות לדיפרנציאציה בין המוגבלויות. אם אני מדברת על היערכות אז בהיערכות הממוצעת באופן כללי היה גידול של 5.6% כשאני לוקחת את כלל הילדים. יחד עם זה, צללנו רגע למוגבלויות וראינו שבאוטיזם למשל אנחנו צריכים להיערך עם קרוב ל-15% - אצלנו זה היה 14.6%, באלו"ט אומרים לנו 15%, אז אנחנו פחות או יותר מסונכרנים.

תלוי גם במחוזות, מרכז ותל אביב הגידול יותר גדול.

אנחנו בסך הכול מסונכרנים בעניין. דיברנו על נושא של גידול בהפרעות נפשיות, תופעות של הפרעות נפשיות, לקחנו גם את זה בחשבון. מעוכבי שפה, התפתחות, כל הילדים שנכנסים, גם את זה צפינו. יחד עם זה, הגענו לנקודת זמן והמציאות מכתיבה אחרת. עם כל הניבויים האלה, אנחנו בפברואר כבר שחררנו את כל ההקצאות והתקציבים למחוזות. זאת אומרת, כל מחוז ידע כבר איך לנהל את המשאב, אנחנו גם בנינו להם את המודל, כינסו את הרשויות, השלטון המקומי היה בשיח הזה, ישבו עם יושבי-ראש ועדות השמה, נפגשו עם המפקחים, הנחו ועבדו באמת על פי המודל שאנחנו ביקשנו וניסינו לדייק אותו גם לאורך הדרך.

לכמה ילדים אין שיבוץ היום כפי שאתם מכירים?

אני מניחה שאותם ילדים שאין להם שיבוץ – זה ייפתר. לכן אני אומרת - - -

לא, אבל כמה מוכרים אצלכם במערכת?

אנחנו מדברים היום על 167 פניות שעדיין נמצאות בטיפול, חלקן נסגרו כבר - - -

זה כולל את החריגים, את אלה שביקשו ועדת ערר?

רגע, תכף נדבר על חריגים אבל זה דברים - - -

תתני לי אפיון מהם ה-167 האלה.

שיבוצים – יש לנו 78 מקרים שעדיין פתוחים; בנושא של סייעות – לנו ידוע על 73; היו פניות בעניין ועדות כאלה ואחרות, אם מבקשים דיונים חוזרים וכו' – 25 ועדות; בנושא ההנגשות – 6 פניות; כל השאר זה לא דברים שהם - - -

זה לא אומר שאין פניות פתוחות שאנחנו לא יודעים עליהן.

בטוח, אני אומרת לכם שיש כאלה בוודאות.

זה מה שאני אומר. לדעתי התמונה יותר מורכבת.

היא הרבה יותר חמורה.

יחד עם זאת, ברגע שסוגיית השעות נפתרה – אלה נתונים לפני סוגיית השעות – חלק מבעיית השיבוץ, אני מניח, כבר לא תהיה קיימת. אגב, אני לא רוצה להשלות את עצמי, אנחנו, בשבועיים הקרובים, הולכים לעבוד יותר קשה משנה שעברה כי חלק מהמוגבלויות שתיארה רחלי לא הצלחנו לצפות. במחוז מרכז ותל אביב זה עולם אחר.

זה בדיוק העניין, כי ברגע שאנחנו מגיעים לסיום ועדות השמה ולסיום ועדות השילוב וכו', אנחנו מזהים עלייה בשני מחוזות בצורה מאוד ממוקדת. הגענו למצב של 24% עלייה באחוזי התלמידים עם האוטיזם שהופנו ונמצאים בתוך המסלול עם האבחונים הקבילים - - -

אל מול ניבוי של 15%.

כן, אל מול הניבוי הזה.

נכון, זה הריבוי הצפוי שמסרנו לכם אותו.

אתם לא מסרתם 25%, סליחה.

לא, מסרנו 15%.

אני מדברת על המציאות והמציאות היום אומרת במחוז אחד גידול של 24% באוטיזם אל מול ה-14.8% שאנחנו צפינו ובמחוז אחר 27%. אנחנו מדברים על גידול מאוד משמעותי גם בנושא של ההפרעות הנפשיות, שקפץ מ-7.1%, 8% למצב שאנחנו נמצאים היום עם 11%. אנחנו מדברים על גידול בלתי מוסבר במקום הזה שאין, אל מול אבחון אנחנו לא מנהלים ויכוח. כשיש מסמך קביל, שהוא באמת מסמך קביל שהוא רשמי, שהוא תקף, אנחנו אל מול זה צריכים. אז גם אם רצינו להיערך באופן אחר זה בלתי אפשרי בנקודת זמן כזאת ואז יש חריגים. אנחנו הגענו לאיזושהי הבנה יחד עם השותפים שלנו במשרד הבריאות ואמרנו: אנחנו לא נותנים כבר את ה-31 במרס כמועד אחרון, הארכנו עד ה-30 באפריל להגשת בבקשה כדי שנפתח אותה ונזהה אותה במערכת.

איפה אישרתם אותה, רחלי?

אני פרסמתי אותה במכון להתפתחות הילד, במשרד הבריאות.

אני ביקשתי המון פעמים מכם - - -

בסדר, אז לא קיבלתם את זה - - -

רגע.

אז לא יצאנו עם זה בקול קורא ובהצהרה, אנחנו העברנו את זה למכונים להתפתחות הילד כי הם היו השותפים הכי משמעותיים בשטח שעושים.

אבל ועדות ההשמה לא מכירות את זה.

גם ההורים לא.

מה זאת אומרת? רגע, סליחה. עד ה-30 באפריל ביקשנו פתיחה והגשת האישור שאתה נמצא כבר בתהליך. יחד הסכמנו שאת האבחונים אנחנו נקבל עד ה-10 באוגוסט, כשאני בהתחלה אמרתי: אני רוצה לסגור שיבוצים ב-3 באוגוסט, אבל נתנו עוד זמן ואפשרנו עד ה-10 באוגוסט.

אבל כל הגורמים יודעים על זה?

הגורמים שניהלו – כן. יצא לרשויות, יצא לשלטון המקומי. אנחנו ישבנו על המסמך עם השלטון המקומי.

לכולם חוץ מלהורים שעסוקים באבחון של הילדים.

כן, אבל, רויטל, אם המכון להתפתחות הילד יודע שאפשר להגיש עד תאריך מסוים אז הוא אומר להורים.

אגב, הגישו.

אבל אי אפשר לדלג על ההורה, ההורה צריך לדעת את זה.

אף אחד לא אמור לדלג על ההורה.

אבל מדלגים.

אני רוצה להגיד, גם יכול להיות שעשינו את זה בעקבות הוועדה ובעקבות המפגש ונכנסנו מהר להליך הזה אז לא הצלחנו אולי לעמוד בלוח זמנים הזה.

רק שניה, אני רוצה לשאול אותך שאלה, רויטל, מי אמור להיות בקשר עם ההורים בהקשר הזה של הוועדות?

יש קבוצת ארגוני הורים.

לא, זה לא אמור להיות דרך הארגונים, סליחה.

בדיוק, זה אמור להיות מול הרשויות המקומיות.

זה אמור להיות מול הגורמים - - -

- - -

אבל הם יוצאים לחופש, באוגוסט הם יוצאים לחופש.

הפרוטוקול לא שומע אף אחד, דרך אגב.

לא הודענו ב-10 באוגוסט שאפשר עד ה-10 באוגוסט. לבקשתה של חברת הכנסת אלהרר הארכנו את המועדים. נפיק את הלקח לשנה הבאה, נפרסם אולי אפילו בתקשורת, לא יודע, יחד עם זאת, אנחנו הודענו לבעלי התפקידים שאמונים על הקשר עם המשפחות, זה בדרך כלל הרשויות.

למה לא לשולחן העגול?

הרשויות המקומיות מכירות את זה?

כן.

לא.

פיני, אתם מכירים את זה?

עמוס תמם, מיכל מנקס ואבי קמינסקי ישבו אתנו לנסח את המכתב. הוא יצא בחתימה שלי אבל עם אישור שלהם. כל הרשויות המקומיות מכירות את זה.

יש שולחן עגול עם הארגונים, יש לכם קבוצת וואטסאפ אתנו, למה לא אמרתם?

נראה לך שרצינו להחביא משהו?

אני לא חושבת שרציתם להחביא, אני רק לא מבינה את חוסר היעילות.

למה בצעקות - - -

כי זה לא הילד שלך שם, זה הילד שלי.

נכון אבל גם לי אכפת וגם לנו אכפת.

רויטל, תפסיקי לצעוק.

הילד שלי צריך להתחיל ללמוד לבגרויות ואין מוסדות חינוך.

רויטל, אני אוציא אותך.

אנשים כאן עובדים מסביב לשעון ונותנים את הלב והנשמה - - -

תוך התעלמות ממה שאנחנו אומרים לכם שנה אחר שנה, התעלמות.

נותנים את הלב, משרתי הציבור שעובדים מסביב לשעון ואכפת להם מכול הלב.

רחלי, רק לסיים, אני רוצה שהדר תתייחס.

אז הגענו לוועדות חריגים. אני רוצה שיהיה ברור, ועדות החריגים מגיעות אלינו בסוף יוני, בסוף יולי, עד לפני יומיים מוגשות בקשות. כשאנחנו אספנו את הנתונים מהמחוזות היום, במצב נתון, אני מגלה ומזהה בין 1,200 ל-1,400 בקשות חריגות. רבותי, מערכת חינוך, לגייס כוח אדם, לגייס משאבים – עזבו את החלק הזה שאנחנו מתמודדים עכשיו עם הפריצה שהיתה גם במסלול הרשמי, הנכון, המוכר, אנחנו מדברים עכשיו על פריצה נוספת שהיא בלתי אפשרית ל-1 בספטמבר. לכן אי אפשר בכל רגע נתון לאפשר דיונים בוועדות חריגות. יחד עם זאת, אני רוצה - - -

אבל ה-1,400 נולדו ביום?

אז אני רוצה לשאול את השאלה. הוועדות הגישו - - -

אבל יש את המעונות השיקומיים, הם לא מדווחים לכם על ילדים חדשים שהולכים להיכנס? הרי עד גיל 3 יש לכם נתונים.

לא, היא לא מדברת על החדשים.

אז על מה, על ילד שפתאום בכיתה ו' גילו שהוא אוטיסט? מה? כמה כאלה יש?

1,400 בקשות הונחו על שולחן המחוזות ברמה ארצית לוועדות חריגים, זה אומר - - -

אבל אתם מבינים את גודל הבעיה?

אני רוצה להתייחס לזה.

אני רוצה לשמוע את ד"ר הדר ירדני.

חשוב להבין את זה. הרי יש נתונים עד גיל 3 לילדים במעבר אז אני לא מצליחה להבין.

אילאיל, כולנו מבינים את זה.

ואיך כל שאר המדינות מתמודדות, זה מעניין, בלי ועדות השמה? יש מדינות כמו אוסטרליה שמתמודדות. אני לא מבינה את זה.

אילאיל, תני לאנשים לדבר, אולי נבין. בבקשה, ד"ר ירדני.

תודה. קודם כל, באמת התכנסנו, היתה הבנה ואני מאוד מברכת על זה. היו עם זה מספר כשלים: אחד, זה היה אחרי אפריל. זאת אומרת שמראש חלק מוועדות ההשמה כבר גמרו לקבל את המועמדים.

מה זה "גמרו"? הן מקבלות מכתב שאומר: לא סיימתן, אנא המשיכו.

אני אומרת מבחינתי. אנחנו הוצאנו את המסמך הזה, או סיכמנו על המסמך הזה, אחרי ה-31 באפריל. לכן אני מאוד מקווה שבשנה הבאה נתחיל ברגל אחרת. מבחינת משרד הבריאות, אנחנו הוצאתי הודעה, את המכתב ואת הבשורה המשמחת לכל המכונים, לכל היחידות להתפתחות הילד ואפילו לכל מעונות היום השיקומיים. בחלק מהמקרים ועדות ההשמה לא ידעו על זה.

חזרו אליך עם זה שוועדת השמה לא - - -

חזרו אלי עם זה שוועדות השמה לא ידעו על ההנחיה הזאת.

זו בעיה.

בחלק גדול מהמקרים זה עבד יפה. אני חייבת לציין שהיו מקומות – ואני בהחלט עקבתי ושאלתי - היה שיתוף פעולה והיה יפה. הדבר הבעייתי שלצערי הרב לא הגענו להסכמה הוא אותם ילדים באמת שאחרי חופשת פסח הגננת אוספת את ההורים ואומרת: תשמעו, אני חושבת שיש בעיה, ואז אנחנו כבר מדברים בדרך כלל על אחרי ה-31 באפריל, עוד לא התחיל האבחון ואז אין לנו אפשרות להגיע לוועדת ערר כי האבחון המאוחר שביקשנו לא התקבל כקריטריון לוועדת ערר.

אז איזה פתרון נותנים לילד כזה?

אין פתרון – מחכה שנה.

לא, אני רוצה לומר, היה תעדוף בתוך הוועדות שהוגשו, יש תעדוף גם ברגע זה, במחוזות עובדים על תעדוף בין המקרים שמגיעים אל ועדות החריגים. אני מבקשת שיהיה ברור, אף אחד לא שם בצד את הפניות ואת הבקשה ומנסים לתת מענה.

לא חשבתי.

היום, נכון לרגע זה, צמצמו את מספר הדיונים בוועדות. אני יודעת למשל מהבוקר הזה, נכון לרגע זה, במחוז מרכז עדיין מנסים לטפל, ואני מקווה שיצליחו, ב-100 פניות כאלה שכל הצוות החינוכי, כל הצוות המקצועי במחוז, חושב שראוי לדון בבקשות האלה. חלקם, אני מניחה, יופנו אולי, עם תמיכה – אם אנחנו נוכל ליישר קו עם נושא הסייעות – בשילוב במהלך השנה הבאה, ואת חלקם ינסו לשבץ בתוך המסגרות שעכשיו פותחים. זה נכון לרגע זה.

בר טוביאס.

אני אימא של אריאל, אריאל היה בחינוך מיוחד כבר מגיל 4. בגן הוא קיבל קוד השמה מסוים. לקראת כיתה א' היתה ועדת השמה חוזרת כמובן, שינו את הקוד. שינו את הקוד ללא שינוי בשום אבחון, שום חוות דעת, להפך, נוספו חוות דעת ואבחון עדכני שמחזקים בדיוק את אותו קוד השמה שהוא קיבל מלכתחילה.

מאיפה?

מחוז צפון.

מה זאת אומרת "שינו"? בואי תסבירי לי מה זה אומר.

הוא היה קוד 55 בגן ובבית הספר הוא הפך לקוד 58, למרות שאין לו כל סוג של לקות למידה. אנחנו לא ידענו את זה כי לא קיבלנו סיכום של ועדת ההשמה. קיבלנו רק תשובה: הילד שובץ לכיתה קטנה בבית ספר זה וזה. הילד התחיל ללכת אליו, ממש בסוף כיתה א' ביקשתי את הפרוטוקול בשביל להביא את זה לאיזשהו אבחון נוסף פרטי שרצינו לעשות ובהחלטה של ועדת ההשמה גיליתי לראשונה ששונה קוד ההשמה.

התחלתי ללמוד ולהבין את הנושא. הילד שלי, במשך שנתיים – כי זה כבר היה מאוחר מדי – היה בכיתה שלא מתאימה למוגבלות, לא מתאימה מבחינת הטיפולים שהוא קיבל. שיטות ההוראה וכל שיטת השילוב באותו בית ספר מותאמים לשבעת הילדים האחרים שהיו בכיתה, שהם שבעה ילדים של לקויות למידה. זה בסדר גמור, הם קיבלו שירות נהדר, אבל הילד שלי קיבל טיפול שלא שייך. אני מצטערת לומר – כי אנחנו הבחנו בעצם בטעות, אי הבנה, או מה שלא היה, רק בסוף כיתה א' - שבמשך שנתיים שבאמת ניסינו, נלחמנו כמה שיותר לשתף פעולה עם בית הספר, לתת כל מה שאפשר וגם מעבר, אני מצטערת לומר שלא רק שלא חלה התקדמות בהרבה תחומים, חלה גם נסיגה. אנחנו שילמנו בהרבה מאוד עבודה מחוץ לשעות הלימודים.

בסוף, ביקשנו בכיתה ב' כמובן ועדת השמה חוזרת, הוא קיבל שוב את קוד ההשמה המתאים, ומאחר ובכל מחוז צפון יש 11 ילדים עם קוד ההשמה הזה כמובן שנפתחת רק כיתה אחת ברמה מחוזית, שאליה שבעה מאותם ילדים שאמורים ללכת לא מוכנים להגיע בגלל בית הספר שבו היא נמצאת. אנחנו מאוד מאוד מבקשים – אנחנו פנינו גם אליך, רחלי, אני בטוחה שאת מכירה את המקרה הזה לעומק – דיברנו, נפגשנו עם רכזי החינוך ואנחנו מקבלים תמיכה מהרשות המקומית שמוכנה לפתוח - - -

בית ספר בהרדוף?

הרדוף, בוודאי. הרשות המקומית מוכנה לתמוך, לבית הספר יש כיתה, יש מורה שעומד ורק מחכה שתגידו לנו כן. התשובה של המחוז – שקיבלנו אותה אתמול והיינו נורא נורא מופתעים – היתה: אין ילדים ללא שיבוץ, לכל הילדים שלכם יש שיבוץ. אנחנו נורא מופתעים. זה מיד רץ בקבוצת וואטסאפ וכולם התקשרו אחד-אחד לקב"ס של אותה מועצה – כי אנחנו משלוש רשויות שונות, כל הקב"סים אמרו: לא, מלבד ילד אחד שקיבל שיבוץ וההורים סירוב, ל-6 ילדים אחרים אין שיבוץ. אין היום.

אוקיי. את מכירה את זה, רחלי?

אני מכירה אבל בואו נדייק, נפתחת כיתה אלא שהיא לא נפתחת בהרדוף, לבקשת אותה קבוצת הורים. במחוז צפון, כשישבו ועשו את התעדוף ואת החלוקה, אז יש מקום, יש מקום בכפר יהושע והילדים אמורים להגיע לשם.

הם קיבלו את השיבוץ לכפר יהושע?

לא, הם מתעקשים להגיע להרדוף ולפתוח כיתה בהרדוף כי ישנה קבוצה של שבעה הורים.

רחלי, אתם, משרד החינוך, נתתם להם שיבוץ בכפר יהושע?

זה לא נכון, אין שיבוץ.

לטענת המחוז השיבוץ הוא לכיתה החדשה שקמה - - -

הם קיבלו מכתב שאומר שיבוץ בכפר יהושע?

הקב"סים לא קיבלו אפילו את המכתב, אנחנו בטח לא.

אני לא יודעת על הקב"סים, אני יודעת על רשות מקומית. אני ביקשתי לבדוק. אתמול דיברו אתי על העניין הזה, שהם לא יודעים אם הם כן קיבלו או לא קיבלו, אמרתי: רגע, רבותי, אני מבקשת, תיגשו רגע לרשות המקומית – כי מי שמשבץ זה הרשות המקומית – אני רק רוצה לדעת האם קיבלתם את השיבוץ או לא.

היא אומרת שלא.

אז אנחנו לא קיבלנו והרשות המקומית גם לא.

אתמול בערב דיברו אתי ואמרתי שאני אבדוק את זה, אבל לגבי פתיחת הכיתה – נפתחת כיתה נוספת.

מה המרחק בין הרדוף לכפר יהושע?

זה לא הוויכוח הזה, זה לא רחוק, זה באותה מועצה, אבל הם באים - - -

זה באותה מועצה אבל זה במרחק של שעה נסיעה.

לא רק זה, הם מבקשים אנתרופוסופי, הם מבקשים דרך חינוך מסוימת.

הם מבקשים דרך חינוך, הם לא מבקשים בגלל המרחק.

אם זה היה ממלכתי-דתי זה היה בסדר, אבל אנתרופוסופי זה לא זרם.

ממשגב לבית יהושע יש מרחק של מעל שעה.

אני מבקשת לעדכן את הוועדה שאתם מקבלים שיבוץ. אירה בנבניסטי.

אני אימא לילד בן 9, קוראים לו עילי. עילי בחינוך מיוחד מגיל שנה. לפני שנתיים, ביולי 2015, הוא קיבל אבחון של אוטיזם ואז נכנסנו למערכת בוועדת השמה מאוחרת. היה גם בלגן עד שנכנסנו, בסדר, זה מוסבר, הוא ישב בבית עד 7 בספטמבר. הוא למד שנתיים בבית ספר תקשורתי ברחובות, והשנה, בוועדת השמה רגילה, ביוני הוא קיבל את הזכאות לעבור לכיתה תקשורתית בבית ספר רגיל. עוד בוועדת השמה התרעתי גם מול המפקחת, גם מול מחלקת חינוך, שיבדקו אופציה לפתוח כיתה בגדרה – אנחנו שייכים למחוז מרכז המפורסם – אמרו לי שיעשו מאמצים, יבדקו אם יש עוד ילדים, אם אין ילדים. יש מסביב יישובי גדרות – מזכרת בתיה, גן יבנה – יש הרבה הרבה מקומות.

ביולי התקשרתי למפקחת ואמרתי שאני אישית מכירה ילד שנוסע מגדרה לרחובות, שאני דיברתי עם אימא שלו והיא תשמח שתיפתח כיתה. באותה כיתה – אני מדברת רק על בית ספר אחד ברחובות – יש עוד שני ילדים בבני עיש. התעלמות מוחלטת. אף אחד לא בדק, אף אחד לא עשה סקר כמה ילדים יש פה, לא הילדים שהצטרפו עכשיו, הילדים שכבר קיימים. אני רק רוצה לציין, הילד שלי חוזר הביתה ב-17:45. לוקח לו מרחובות בשעות הערב, אחרי שמפזרים את כל הילדים, שעה. שעה כשזה פחות מ-20 ק"מ. עזבו שביוני שלחתי לכולם מכתב והסברתי את המצוקה של הילד, שהוא כבר גדול והוא מחפש להיפגש עם חברים ואין סיכוי כי כולם ברחובות והוא חוזר ב-17:45. עזבו שהוא לא מגיע לחוגים כי רוב החוגים לילדים כאלה וטיפולים מתחילים קודם. איפה היה משרד החינוך? למה לא בדקו? יש ילדים, רוצים לפתוח כיתה.

יש עוד סוגיה אחת שהיא עוד יותר גרועה. עד עכשיו לא קיבלנו שיבוץ. רק אתמול היה איזשהו סיפור שאולי הוא יקבל שיבוץ ברחובות, אפילו אף אחד לא אומר איפה, ולפי מה שאני הבנתי גם הכיתה לא מתאימה כי הוא לקוי למידה, הוא עולה לכיתה ד' ואני ביקשתי שהוא יעלה לג'-ד', אם זה דו-שכבתי, או אפילו ב'-ג' כי הוא מאוד מאוד מאחר בהתפתחות.

עוד לא קיבלתם שיבוץ רשמי?

לא קיבלנו שיבוץ רשמי. אמרו שיש איזושהי כיתה שאולי אבל זה ד'-ה' וזה מה שנשאר.

רציתי לדבר על עוד נקודה אחת, של קיפוח של ילדים מיישובים קטנים. כשאני התקשרתי למפקחת ושאלתי: למה עד עכשיו? הוועדה הרי היתה במאי, לא היתה שום סיבה שעד אוגוסט אין תשובה, אז היא אמרה לי: שום רשות לא תשבץ אתכם עד שלא תסיים את השיבוצים אצלה, לא רחובות, לא יבנה. אתם סוג' ב', אתם תחכו. מה הסיבה? אולי תעשו איזשהו תהליך שהרשויות יהיו מעוניינות לשבץ את הילדים האלה ולא יחכו.

תודה. רחלי, מכירה?

הנושא נמצא בטיפול במחוז מרכז, גם הייתי בקשר עם האימא.

מתי יהיו תשובות?

אני מניחה שביום-יומיים הקרובים. הם הרי קיבלו - - -

למה לא נפתחה כיתה? יש ילדים.

אני הסברתי קודם - - -

אבל אני עשיתי סקר, אני עשיתי את העבודה שלכם.

גברתי, תודה. תוך יומיים תתקבל תשובה, אריאל?

יש פה איזו תופעה שצריך להסתכל עליה רגע יותר רחב. היכולת לענות לכל צורך בצד הגיאוגרפי אל מול המוגבלויות השונות, אל מול המורכבויות, אל מול ההסעות, אל מול הצורך של הורים - - -

אין לי ספק, משימתכם מורכבת.

אגב, אנחנו אוהבים אותה. אני רק אומר, מצד אחד, הרצון להיענות ולהיעתר, אפשר לפתוח עוד ועוד מבלי לעמוד ביכולת התקציבית. יש פה גם בעיה שחלק מהרשויות לא מעוניינות לפתוח כיתות מסוימות ולא מעוניינות לפתוח בתי ספר כוללניים - - -

הם מעוניינים, אני דיברתי עם מחלקת חינוך והם מעוניינים, פשוט אף אחד לא עשה סקר כמה ילדים יש.

אני לא לוקח את המקרה הספציפי הזה.

אז אני לוקחת את המקרה הספציפי הזה.

אני מדבר רגע על תופעה נוספת שלא יצא לנו לדבר עליה. אנחנו היום, במינהל הפיתוח, רוצים ליצור מצב שלהתנות בינוי לחינוך רגיל בכך שקודם כל יבנה החינוך המיוחד ,כי היום לא כל אחד רוצה לבנות את בית הספר הזה. אני רגע לוקח את המקרה של אירה ומסתכל על תופעה כוללת, בממשק של הרצון של הרשות, הרצון לשחרר, אל מול הצורך של ההורה, אל מול התפקוד הספציפי, או הקושי במוגבלות, ההתאמה לגיל, זו מטריצה נורא נורא קשה. בסוף כן, יש סיטואציה שיכול להיות שזה לא יהיה בהרדוף, זה יהיה בבית יהושע או משהו אחר. מה שאני מנסה להגיד, שבסוף זה מתנקז גם בגלל לוחות זמנים לעת הזו. אגב, זה כל שנה, זה לא משהו חדש. אני לא יודע עוד איך להגיד לך, תלוי איך אתה רוצה לענות, מצד אחד הביקוש אל מול ההיצע לא תמיד נפגש.

אבל זו לא תשובה, סליחה. הם רצו לפתוח אבל אף אחד לא עשה סקר, אפילו התעלמו מהסקר שאני עשיתי.

התשובה, גברתי, שבתוך יומיים יש תשובה. שרית גבאי.

שלום לכולם, אני שרית גבאי, גרה בבאר-יעקב, אימא של הראל, בן 12, עולה לכיתה ז'. הראל מכיתה ב' נמצא בחינוך מיוחד בבית ספר להפרעות התנהגות. הוא אובחן באוטיזם רק לפני שנה וחצי בערך והמסגרת לא אופטימלית עבורו. אמנם היו לו הפרעות התנהגות בעבר אבל הן נבעו מהלקות התקשורתית שלא ידענו עליה. בכל אופן, בדצמבר הוא חווה אלימות מסייעת של הכיתה וזה המקום שבו אני הוצאתי אותו מבית הספר. הוא ישב בבית במשך חצי שנה. אני רדפתי אחרי מפקחת של החינוך המיוחד, רדפתי אחרי הרשות המקומית, מחלקת החינוך. הילד ישב בבית, אף אחד לא פנה אלינו, לא שאל אותנו מה קורה עם הילד, פשוט התעלמו מקיומו לחלוטין.

ביוני היתה לנו ועדת השמה נוספת. ביקשתי בית ספר מסוים. אף אחד לא חזר אלי עם תשובה, אמרו לי: נבדוק נבדוק נבדוק. חזרו אלי לפני כשבוע, אמרו לי: מבחינתנו יש לנו שיבוץ לילד שלך, בית הספר שממנו הוצאתי אותו. הם רוצים להחזיר אותו לשם אחרי שחצי שנה הוא ישב בבית. הם רוצים להחזיר אותו לאותה מסגרת. מיותר לציין שאני לא מוכנה. מבחינתי הוא יכול לשבת עוד המון שנים בבית, הוא לא יחזור לשם. זהו. הילד ישב המון זמן בבית, ילד על הרצף האוטיסטי ואין לנו מסגרת. מבחינתי אין לנו שיבוץ, מבחינת הרשות יש לנו שיבוץ ואנחנו נמצאים בבעיה מאוד מאוד קשה.

והוא לא היחיד.

אני לא מכיר את המקרה, אני מניח שהצוות מכיר, קשה לראות מקרים שיושבים בבית ואנחנו לא מכירים, יחד עם זאת, נעשה את הכול כדי שיותאם או ישונה השיבוץ אבל אני לא רוצה להבטיח לפני שזה נבדק מול מלכה כאוי ממחוז מרכז.

נכון, דיברתי עם מלכה. אני גם שלחתי לה הודעה ממש לפני כמה ימים, כשקיבלתי את הבשורה הזו, ביקשתי לשוחח אתה בדחיפות, היא לא חזרה אלי.

היא לא חוזרת לשום הורה.

שרית, בסוף המפגש הוא מדבר עם האנשים הרלוונטיים ואת תקבלי תשובה.

גברתי, זה מחוז בעייתי מאוד.

תראו, אני רוצה להגיד משהו, אני פתחתי את הדיון בלהוציא קיתונות על משרד החינוך, לא חסכתי מהם, ולא רק שלא חסכתי, מילה אחת טובה לא קיבלו למרות שהם עשו מאמצים, אבל אני תמיד אומרת: על מאמצים לא מקבלים נקודות, מקבלים נקודות על תוצאות. עכשיו נתנו תשובה שהיא לא מושלמת, היא אומרת: נבדוק.

הם אומרים לנו את זה חודשים, הם לא חוזרים להורים וההורים מגיעים אלינו. אנחנו הבאפר של משרד החינוך.

רויטל, ההורים מגיעים אליכם ואלי.

נכון, כי הם לא מקשיבים אפילו. תקשי"ר אין.

אני רוצה לתת לאנשים את הספק שאני רוצה לתת במקרים האלה שהמקרים יטופלו. אני פה, אני לא נעלמת, חופשה אין לי - - -

אבל משרד החינוך בחופש.

לא.

עובדה, שוב הם בחופש.

רויטל, את תראי שלא.

היום חזרו מחופש.

בסדר, אז זה זמן טוב לחזור.

הם לא היו צריכים לצאת.

משרד החינוך, אני רוצה לשאול אותך - - -

אריאל, אנחנו לא נכנסים לעימות עכשיו.

לא עימות, הפוך. כל מקרה – אני אומר את זה לזכותה של רויטל – שבמחוז מסוים לא טופל, אגב, לא רק בחינוך המיוחד, לא רק בחינוך המיוחד, כל מקרה שהיא מרגישה שלא טופל, לא רק היא, יושבים פה כל מיני אנשים, שלא טופל כמו שצריך על ידי מחוז מרכז, יש לנו ערוץ, לפנות אלינו. אני אף פעם לא אטפל, ולא הצוות שלי, בלי לפנות חזרה למחוז ולהבין. לא תמיד אנחנו נוהגים נכון אבל אנחנו היום שומרים על ערוץ פתוח לבאפר הזה שקוראת לו רויטל. אני, אגב, חושב שיש לו המון ערך, יש שם הרבה יידע שנצבר. אני כן מבקש, רויטל – וזה גם לפני כולם – שכל הפניות האלה יהיו בצורה מכובדת ובצורה רצינית ולתת לנו את השהייה. יותר מזה, יש מקרים שפונים למנהלת ולא פונים לאימא. אז גם דרך זה, קודם כל מבררים עם האימא או עם הילד ולא רק עם הסייעת או עם המורה, ויחד עם זאת, שכל זה נעשה בסגנון טוב. כשהסגנון הוא בעייתי אני מנתק מגע.

רק להגיד דבר אחד, אנחנו כתבנו מיילים מאוד מכבדים אליכם, למשרד החינוך, לאגף לחינוך מיוחד – כלום. אפילו - - -

כלום.

אין תשובות.

התקשי"ר מחייב אתכם לענות, אתם לא עונים אפילו ומתעלמים מהתקשי"ר.

אוקיי, אז אתם לוקחים את זה לתשומת לבכם.

אפילו לא "התקבל".

זה לא תקין בעיני.

מהשר מגיע "התקבל" ומת. לשר יש מענה אוטומטי שלא ממשיך, אצלם אין מענה אוטומטי.

רויטל, השר יושב פה? את רואה אותו?

זה חלק מהבעיה. אלינו הוא לא – לעניינים שלנו אין.

אבל השר לא נותן את התשובות, הוא נותן את התשובות, רחלי נותנת את התשובות.

אבל אין, אני אראה לך מכתבים שבמשך חודשים לא זוכים אפילו ל"התקבל" ו"מטופל".

רויטל, את צודקת, זה יקבל מענה. גם אריאל, גם רחלי וכל הצוות, זה לא סביר בעיני. חודשים פניות אצלכם ולא מקבלות מענה?

בסדר, אנחנו נבדוק מקרה-מקרה שחודשים לא נענה. קשה לי עם האמירות האלה אבל זה בסדר, אנחנו נבדוק את זה.

אוקיי. טליה בושרי.

דבר ראשון אני אפתח בכך שלילד הזה יש פרצוף – זה הילד שלי, תכירו, זה ליאב, הוא בן 6.5, הוא אובחן על הרצף האוטיסטי לפני שנה וחצי, הוא נמצא בגן תקשורת והוא עולה לכיתה א'. אני רוצה לבכות ולדפוק על השולחן ולצעוק. רשמתי נקודות. דבר ראשון, נכון, אני שלחתי מייל לשר נפתלי בנט ב-2 באוגוסט, קיבלתי מענה אוטומטי, מאז נדם קולו של כבוד השר. שלחתי לך מייל, אין לי מילים להגיד לך כמה שאני מעריכה אותך על התגובה המהירה, על היחס - - -

זה לא אני, זה הצוות שלי.

תודה רבה. אני סוף סוף הרגשתי שמישהו מתייחס אלי. אנחנו פשוט שקופים. אנחנו גרים בראש העין, הילד שלי שובץ בכפר יעבץ בלב השרון – 36 ק"מ מרחק, כשבית הספר שהכי קרוב אלינו פיזית נמצא בפתח תקווה, בית ספר "רעות", שייך למחוז תל אביב. אנחנו יכולים מראש העין לצעוד ברגל לפתח תקווה אבל אנחנו שייכים למחוז מרכז. בא בן אדם מאוד מאוד חכם, לקח עט, עשה: מפה עד לפה חדרה-גדרה, פה זה מחוז מרכז. חדרה-גדרה. ילד בן שש וחצי צריך לקום בשעה 06:00 בבוקר וב-06:30 להיות בהסעה. אנחנו לא מדברים על ימות הקיץ, אנחנו מדברים גם על ימות החורף, כשיש סערות, וגשם, ומבול, ופקקים, והכול אפרורי וחשוך בשעה הזאת. כשהילד שלי אוהב להיות בפוך, בכיף, בחום, כמו הילדים של כולכם, הוא יצטרך להיות בחוץ בשעה 06:30, לעלות להסעה.

שלא לדבר על לחזור הביתה ב-19:00.

אני לא מדברת אפילו על לחזור. היינו אצל הפסיכיאטר של הילד שלי, כיתתי רגליים, מיילים, העתק- הדבק, העתק-הדבק, למי לא פניתי – ללפיד, לטל פרידמן, כל מי שיש לו ילד אוטיסט פתאום נהיה חבר שלי, למה? כי אני אימא לילד אוטיסט, מי שאין לו ילד אוטיסט לא יודע במה מדובר אז פונים לאנשים שהם כמונו.

עד היום קיבלת תשובה?

כפר יעבץ, זה הפתרון.

רחלי, מה אפשר לעשות בעניין הזה?

בית הספר "רעות" מלא.

מלא, מפוצץ, אין להם מקום לילדים של עצמם. גם רציתי לעבור לגור בפתח תקווה, אמרתי: אני אעבור לגור שם למען הילד שלי – אין מקום.

זאת בדיוק הבעיה.

אין בית ספר יותר קרוב?

אין.

אין. לכן אני רוצה לומר משהו - - -

אני רוצה לסיים, חיכיתי מאוד מאוד לדבר.

כשיפתחו כיתות חינוך מיוחד מרובות משאבים בתוך החינוך הרגיל אז יהיה לו מקום בתוך העיר.

רויטל, אבל את לא יכולה אחת שמעירה על כל אמירה.

הילד שלי לא יכול לנסוע בהסעה. יש לי כאן מכתב מהפרופסור שמטפל בו, פרופ' דורון גוטל, מנהל מחלקת פסיכיאטריה ונוער בתל השומר. הוא מכיר את הילד שלי, הוא מטפל בו, הוא מעיד על כך שהילד לא יכול לנסוע בהסעה. אני לא רוצה לפתוח את כל התיק הרפואי של הילד שלי, קשה לו מבחינה נפשית לשבת בהסעה. שלוש שנים הוא בחינוך המיוחד. לפני שהוא אובחן כאוטיסט הוא היה בגן שפתי. תמיד אימא מסיעה אותו. תכננתי להסיע אותו גם לבית ספר "רעות" כדי שהוא לא יצטרך לסבול את הנוכחות של האנשים ושל הנהג ושל מי שנמצא שם כי זה עושה לו חרדות וסטרס מטורף. הילד צורח ובוכה בתוך ראש העין, לא מוכן לנסוע, אני מסיעה אותו.

אם אני אעשה ועדת ערר אנחנו נקבל הרי את אותה תשובה – אין מקום בבית ספר "רעות". אני הייתי מוכנה לעזוב את הדירה היפה והמהממת והנחמדה שלי שרק עכשיו עברתי אליה ולעבור לגור בפתח תקווה בשביל שהוא ישובץ ל"רעות", גם להם אין מקום. אני אישית ספציפית שונה פה כנראה משאר ההורים – אני לא יודעת אם יש עוד אימהות כמוני – אני גם אימא חד-הורית שמגדלת את הילד שלי לבד, האבא חי בארצות-הברית, יש לי מיליון חזיתות להתמודד, אין לי תמיכה, אני באמת באמת לבד ואני מוצאת את עצמי לא ישנה ימים ולילות, בוכה לילה שלם, שולחת לחברים הודעות: אני במצוקה, דברו אותי, בגלל הנושא הזה.

במקום להתרגש, כיתה א', ללכת לקנות את כל מה שצריך לבית הספר, עוד לא קיבלנו שום מכתב. רק עכשיו קיבלתי הודעה שהוא בכלל, תודה לאל, התקבל לכפר יעבץ. עוד לא קנינו שום דבר. אין תיקים, אין שמחה. כולם שואלים: לאן הילד שלך הולך? לא יודעת. רק ביום חמישי שעבר קיבלתי הודעה: לכפר יעבץ. כפר יעבץ – איפה זה? למה זה כל כך רחוק? וואו, שעה נסיעה כל בוקר. אני מצטערת להישמע פסימית אבל אני יודעת שמה שאני עושה עכשיו גם לא יעזור לי. הסבירו לי שאין תקציבים לפתוח בתי ספר. נפתח כפר יעבץ, אמרו לי: תשבי בשקט עוד כמה שנים טובות עד שיפתח עוד בית ספר. יש מחסור נוראי אצלנו, באזור המרכז, מחסור נוראי. אני אתחיל מזה שלתחום חדרה-גדרה – זה לא נורמלי. יש הורים מהגן של הילד שלי שעברו דירה, זוג שעבר דירה, עזב את הבית שלו, עבור לגור בהוד השרון כדי שישבצו את הילד לכיתת תקשורת בבית ספר רגיל. אני אפילו את זה לא יכולה.

אני רוצה לשאול שאלה. אני מבינה שיש את עניין המחוזות אבל מכיוון שיש מצוקה כנראה חריגה באזור הזה, אין אפשרות להעביר מחוז?

אין מקום.

ב"רעות" הוא היה מתקבל באהבה וברצון, הבעיה היא שבית הספר כבר חסום מבחינת היכולת לקלוט.

בסדר, אז לא "רעות", אבל משהו אחר.

אין.

אז בסביבה אין. יחד עם זה, אני מוכרחה לומר שבעניין ראש העין, כיתה א', אני הייתי מעורבת שם, אנחנו ניסינו ואני לא יודעת, אני לא רוצה להישמע כשולפת פתרונות, אבל אנחנו כן דיברנו על האפשרות לנסות לקדם פתיחה של כיתה בראש העין. יש עם זה קושי, יש עם זו בעיה, זו כבר לא הבעיה התקציבית.

מה הקושי?

אנחנו נבחן את זה כי זה מבנה, זה הצוות, זה עוד הרבה דברים - - -

אבל יש אפשרות שהדבר הזה יקרה?

אנחנו מנסים לבדוק את זה, לא בטוח, כי חלק מהילדים משובצים כבר וטוב להם בשיבוץ שהם קיבלו.

מעדיפים לשלוח אותם למקומות שונים מאשר לפתוח להם משהו בתוך העיר.

רגע, טליה, זה יכול להיות פתרון טוב.

הילד שלי לא יכול כיתת תקשורת בבית ספר רגיל, הוא צריך בית ספר לחינוך מיוחד ואין משהו קרוב, אין. תקשיבי, אני הפכתי את המדינה – אין משהו קרוב, אין. אני לא יודעת איך להסביר לליאב שהוא יצטרך לשבת בהסעה שעה, אני לא יודעת איך להסביר לו את זה. אני מטפטפת לו אבל אני נורא מפחדת מהתגובה שלו.

- - -

רחלי, למה לא להציע למשפחות כאלה לפנות לשילוב - - -

לא, היא לא רוצה אפילו כיתה.

כי הפחידו אותם במשך שנים, הפחידו אותם במשך שנים מהחינוך הרגיל.

זה לא המקרה. האימא מביאה כאן ומביעה את הכאב ואת הרצון גם שלה.

הסבירו לה מה זה אומר?

רויטל, די, באמת, טיפה אמפתיה.

אם את תפתחי את המפה ותסתכלי, אין בתי ספר קרובים אלינו, אין. אין. פתח תקווה, ראש העין, שוהם – אין.

יש, הם מפוצצים.

מפוצצים, בסדר, אבל אנחנו גם לא שייכים למחוז שלהם, שזה גם עניין, שלא יגידו שזה לא עניין. אם הוא היה מחוז תל אביב זה היה אחרת.

מה היה אחרת?

מפני שהמחוזות משבצים בשלב הראשון - - -

בתוך עצמו.

מנסה לשבץ. אבל ישנם ילדים כבר למשל שנמצאים מהמחוזות האחרים ואם יש להם את המקום אז הם משאירים אותם שם.

זה לא אוטומטי שבגלל שאתה במחוז כזה אז אתה עכשיו תיסע 40 ק"מ. זה לא הגיוני לילד, לא הגיוני כלכלית ולא הגיוני למשפחה. אבל יחד עם זאת, אנחנו רוויים גם במחוז תל אביב וגם במחוז מרכז. אנחנו רוויים.

אז למה לא פותחים עוד בתי ספר? מה העניין?

מניסיוני, רחלי, תמיד יש הורה אחד או יותר שנותנים לו את השיבוץ שכאילו יותר קרוב אליו אבל הוא תמיד מעדיף איזה בית ספר שהוא שמע עליו אבל הוא יותר מרוחק – אין אפשרות לעשות הצרחה בין מקרים כאלה?

אם הם עולים ואם זה מתאפשר אז הם עושים את זה. המחוזות עושים את זה גם בתוכם, גם לנסות להיענות, אבל לפעמים זה פשוט כבר עובר את הגבול שבו בית הספר יכול לקלוט את המענה הזה.

אנחנו מוכנים לבדוק שוב את הכיתה, לראות אם יש אפשרות להצרחה. יותר הגיוני לפתוח בראש העין. אני אגיד עוד דבר, יש פה גם עניין של בינוי ודבר נוסף זה תקנים. אני רוצה לומר משהו פה גם לפרוטוקול, אני מאשר מעבר לתקן ילדים בכיתה.

חמור מאוד.

הכי קל להגיד "חמור מאוד". עדיף שהילד ישב בבית, זה יותר הגיוני.

לא, אריאל, זה לא ככה.

רגע, יגיע תורכם.

אני, במקרים מסוימים – אגב, לפעמים מעורב אישית, אני משתדל שרק המקרים החריגים – אני מודיע לבית ספר מסוים: כן, אתה תקלוט את הילד התשיעי, אני אומר שוב, מעבר לשמונה, מכיוון שאין לנו פתרון ועדיף שהילד לא ייסע 40-50 ק"מ. מה לעשות? יכולים להגיד: זה לא תקין – הכי קל להגיד: זה לא תקין - - -

זה לא מה שאני אומרת, אני אתן תגובה.

מצד שני, אני אגיד יותר מזה, יש מקרים שאנחנו נפתח גם תלת-גילאי, לא דו-גילאי.

פותחים.

אני לא אמרתי שלא פותחים, אנחנו מאשרים פתיחה. אני נתתי הנחיה למחוזות לעשות את זה כי אני לא יכול להרשות שילדים ישבו בבית. מצד שני, לא תמיד ההצרחה בין הצורך האמיתי שלהם, לבין הרצון של המחוז להיענות, לבין מה שיש בפועל מסתדר. הדוגמה שכרגע העלית היא דוגמה כזו. אנחנו נבדוק שוב לגבי כיתה א' בראש העין, נבדוק שוב את תקן הכיתות באותו בית ספר בפתח תקווה. אנחנו לא מבטיחים כלום כי זה יהיה לא רציני לשלוף פה פתרונות.

הפתרון הכי קל הוא להגיד 9 ילדים בגן או בכיתה, זה הפתרון הכי קל.

פתרון הרבה יותר טוב והרבה יותר זול - - -

אילאיל, האימא לא רוצה.

יש מודלים, אני לא מדברת ספציפית על זה, תקשיבו רגע למודל.

אילאיל, אני צריכה לסיים את הדיון עוד מעט ויש עוד מלא דוברים.

יש לך מודל כמו ראש צורים, שילדים באים ויושבים עם המורה ליד כיתה רגילה, 3-4 ילדים. זה לא חייב להיות כיתה. את לא רוצה לשמוע.

אילאיל, אני מכירה את זה. עדי, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת ואני כן אפילו אלך רגע צעד אחורה ואגיד שיש המון הערכה, גם אישית, גם מקצועית, גם לאגף וגם למשרד החינוך, והם יודעים את זה. גם שנה שעברה בוטלה שיטת שתי הפעימות ודווקא אולי מגיעה על זה כן מילה טובה. נעשים דברים אבל לצערי הם מעט מידי ובטח מאוחר מדי.

לגבי פריצת התקן, אריאל, של הילד התשיעי, אנחנו באלו"ט הראשונים שיגידו לך – אנחנו גם מתפעלים מסגרות של גנים – אם מתקשרת אלינו מפקחת: יש לי ילד שאין לי מה לעשות אתו, מנהלת החטיבה תגיד מיד לכולם: מיד אתן מכניסות אותו, אני אסתדר, אני איערך, היא תיקח, אבל, וזה אבל חשוב, במקרי קצה, לא כנורמה. מה שנהפך להיות, ואנחנו קיבלנו מהמחוזות ממש מאתמול להיום, מבינים שהמחוזות קיבלו הנחיה כנורמה לפרוץ תקנים לילד תשיעי.

כשיש 24% גידול אל מול - - -

רק רגע, אריאל. הקשבתי בקשב רב, אני מאוד אשמח להגיד את הדברים. לפי חוזר מנכ"ל, לא שלנו, של משרד החינוך, התקן הוא 5 עד 8 ילדים בכיתה. כלומר, לאוטיסטים בטח סף הרעש בכיתה, איך שהכיתה בנויה, אמורים להיות פחות ילדים.

עדי, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אומר משרד החינוך: לא צפיתי, פשעתי, לא צפיתי - - -

אוגוסט שעבר גם פשע?

רגע. אני מדברת על היום, נקודת הזמן היא היום. מה שהיה – אין לנו דרך לתקן את מה שהיה, יש לנו דרך רק להסתכל קדימה. הוא אומר: אני לא צפיתי, יש גידול של 24% שהוא אקסטרה, שאני לא מכיר אותו, לא ידעתי על קיומו מכול הסיבות שבעולם. עכשיו יש שתי אופציות: האופציה הראשונה – כי אין לי כרגע יכולת לבנות – היא להגדיל את התקן, והאופציה השנייה היא לשבת בבית. מה היית נותנת?

הייתי נותנת באופציה של להיערך לנתונים ואני אגיד לך למה אני מתכוונת.

את צודקת.

אם אין ברירה אז אני לא אגיד לך: תשאיר את הילד בבית.

הערכנו ב-15% להערכתם.

אבל, אריאל, אנחנו פנינו, באמת פנינו – הנה, רחלי פה תעיד – פנינו בפניה, אנחנו עושים סקר נתונים, עלות של מאות אלפי שקלים לחברה שתעריך - - -

אבל הם נעזרו בסקר שלכם.

לא, לא, הם מסרבים לשתף פעולה עם הסקר.

הם מסרבים להצטרף אלינו לבדיקה.

הערכנו ב-15%. דבר שני, חזרנו לשאלת הזמנים שאחת האימהות פעם נוספת ציינה – כשאתה מסיים את כל התהליכים ביוני ורואה את המפה באמת מאוחר לבנות כיתה או לחפש פתרונות הרבה יותר יצירתיים מלתפוס תקן. גם אם קיבלתם רשימות על דחיסות אני יכול להראות לכם שעדיין זה לא תקן מלא. על כל כיתה שיש 9 יש יותר כיתות שזה 6 ו-7. אז תעשו לי טובה, תבדקו את עצמכם.

אריאל, קודם כל, אם כבר הילד התשיעי – זה אולי דיון אחר – אבל הוא צריך להגיע גם עם תשומות ממשרד החינוך לאותם ילדים - - -

הוא מגיע לפעמים עם תשומות, לא בכל מקום.

לפעמים ולעתים די נדירות. אבל אני כן רוצה לסיים ולהגיד כי יש לי עוד כמה דברים להתייחס אליהם, גם התקנים של הגנים שזה חמור, אבל גם אבחונים חדשים. אני לא אוהבת להגיד ועדות חריגים כי קודם כל האוטיסטים לא נחשבים בוועדות חריגים כי זה אבחון חדש, אז הם אפילו לא נחשבים כעילה לפי חוזר מנכ"ל.

זה לא רק האוטיסטים, יש הרבה ילדים עם אבחון חדש.

אבחון חדש הוא לא עילה לוועדת חריגים, הם לא מחויבים.

בוודאי שזו עילה, זה שינוי בנסיבות. זו עילה והם מתעלמים ממנה למרות הכול.

אבל דיברנו על זה בדיון הקודם, אתם אמרתם שתתקנו את החוזר שזה יהיה חריג.

אבל זה לא.

אבל זה לא, בדיוק. אני מסכימה עם רויטל, זו גם טענה שלי, אבל היא לא מתקבלת על ידי משרד החינוך.

כשאנחנו אומרים להם: אבל זה נתון חדש, הם אומרים: לא. אני אראה לכם תשובות של מפקחת המחוז, מלכה כאוי, שענתה להורה: אתה לא עומד בעילות, העילות הן שחרור מאשפוז וכו', זה לא.

תודה.

לצערי, באמת רויטל צודקת במה שהיא אומרת ולכן אצלנו נמצאים המון מקרים – אני הרגע העברתי לאריאל - - -

כמה?

עכשיו כבר כמעט 40 מקרים שהצטברו אצלנו בשלושה-ארבעה ימים האחרונים.

ועוד כמה מהבוקר, אגב, שלא הספקנו להעביר לכם.

זה רק מה שהגיע אלינו והסכימו להעביר. האמת שיש לנו יותר אבל זה בלי ויתור סודיות גם להעביר את זה הלאה. מה שמקומם פה באמת שזה הרבה פעמים בגילאים הצעירים ולכן זה באמת מרתיח, כי יש ילדים בני 5 שרק עכשיו באמת אובחנו. חטאו שהוא אובחן ביוני ולא – את יודעת מה? יותר גרוע. יש תאומים, אחד אובחן ב-4 במרס, אחד אובחן ב-5 באפריל, אז הוא לא זכאי? רחלי תגיד שיש את המסמך. באמת במחילה ממך, רחלי, רק תביאי לי כבר את המסמך. אין מסמך. אני הפצתי את מה שהדר שלחה ואת ביקשת ממני לגנוז את זה במידית. אין מסמך כזה. הורים לא מקבלים - - -

כי אתם הפצתם אותו בלי שהוא עבר אותנו.

אז אם הוא עבר אז תעבירי לי, רק תעבירי לי להעביר להורים.

הוא עבר את הדר. אני לא עובדת אצלכם.

ילד כזה מקבל שנה וחצי המתנה.

כי הוא עוד לא היה חתום, סליחה.

רויטל, הוא לא היה חתום, היתה שם איזו ורסיה כזאת, זה הכול.

אריאל, אם יש חתום רק תעבירו לנו.

אז מה הבעיה להעביר להם?

אין בעיה. חתום אין שום בעיה.

אבל מתי?

אנחנו נערכים עכשיו לקראת שנה הבאה. המועד של המסמך הזה כבר עבר, נגמר. החלק הזה של הוועדה עבר.

כל שנה תתני את אותה תשובה.

לא, זו לא תשובה רצינית, רחלי, סליחה.

אבל, סליחה, אנחנו קודם דיברנו שאנחנו מעבירים את המסמכים לגורמים, העברנו לשלטון המקומי, העברנו למשרד הבריאות, העברנו לפיקוח, העברנו לבתי הספר - - -

רחלי, אבל במבחן התוצאה - - -

רחלי, מאוד חשוב שההורים יידעו את זה גם, מאוד חשוב שההורים יידעו את זה גם.

כרמל, למה את מתפרצת לי לדברים? אני לא אומרת מספיק טוב? לא עושה עבודה טובה? לסגור?

ממש לא.

רחלי, אי אפשר לאחוז בחבל בשני קווצותיו. מצד אחד את אומרת: ההוראה ירדה לכולם ומי שלא פועל על פי ההוראה – זה לא בסדר. עכשיו בא ארגון, אומר לך: אני רוצה לעזור לך להפיץ את הבשורה, אני מכבד ומעריך את הבשורה ואני רוצה לעשות את העבודה כדי שכולם יידעו, אז את אומרת להם לא להפיץ את זה, או לא להפיץ את הוורסיה הזאת? בסדר, תביאי את הוורסיה הקיימת. אי אפשר לעבוד בצורה כזאת.

המסמך בוורסיה שהופצה היה לפני שהיתה חתימה של - - -

היום יש לך ורסיה שמוכנה להפצה?

אנחנו נעביר להם. את מה שאת קיבלת הם יקבלו.

היום?

היום.

מעולה.

דבר אחרון שאני רוצה להוסיף בעניין הזה הוא עניין המסגרות, כי לגבי השילוב אני רואה שתכף אתם תרחיבו עוד. מסגרות מפוצצות, כבר פנינו למנכ"ל משרד החינוך, שאגב, מאוד minded לנושא ומאוד רוצה לעזור, שגם את זה צריך להגיד. יש רשימה של מסגרות - "רעים" בבאר שבע, 109 ילדים, הפרוגרמה לחומרה היא 80 ילדים, מחוז מרכז ותל אביב יש את "יחדיו" עם 93 ילדים, "גיל" 115 ילדים, אלה מספרים - - -

"גיל" בתל אביב?

כן. זה גם גומר את הילדים ואת הכיתות, זה גם גומר את הצוותים. כבר הצוותים באמת פונים אלינו שננסה לסייע להם מול משרד החינוך כדי להקטין את הכיתות. זה כבר הולך כל כך עקום. ואז מגיע ילד שצריך באמת שיבוץ ל"רעות", ואם היה מקום ב"רעות" אני בטוחה שעמוס תמם אגב בפתח תקווה היה נותן לך אותו בחיבוק ידיים אבל אין מקום, אז זה המסגרות. לכן, הדבר האחרון, אני אשמח שאולי מהוועדה תצא הבשורה שמשרד החינוך יאות לשתף פעולה במחקר סקר נתונים רחב מאוד שאנחנו עושים לאמוד את הגידול באוכלוסיית האוטיסטים בכל מדינת ישראל.

משרד הרווחה משתף אתנו פעולה.

למה משרד החינוך לא?

משרד החינוך לא אמר שהוא לא משתף פעולה כי את כל הנתונים שביקשו מאתנו אנחנו העברנו. הבקשה היא להכניס גורם פרטי לתוך מסגרות החינוך - - -

אדרבה ואדרבה – תעשו את זה לבד.

ארגון "מידות". אני רוצה להסביר, חברנו לארגון "מידות".

הפניה הגיעה אלי, אני אמרתי: אנחנו נבדוק אותה אל מול לשכה משפטית, אל מול הסכמות ואחרי זה תקבלו. רחלי לא כותבת מכתבים כי ביקשו ממנה.

הם בודקים את זה 6 שנים, עוד מהניהול הקודם - - -

רחלי, אני אומרת לך, אני מעדיפה – את שואלת אותי? – שזה יהיה רק של משרד החינוך.

נכון, הלוואי וזה היה רק של משרד החינוך.

זה מה שאנחנו עושים.

אז תעשו את זה.

אז אנחנו עושים.

אתם לא, אתם אומרים שאין לכם תקציב בשביל זה.

אני רק רוצה לסבר את האוזן, ארגון אלו"ט עובד לפי הנתונים שמשרד החינוך נתן, אז אני לא יודעת איזה הפתעות - - -

אבל, רחלי, המטרה היא שתהיה לנו יכולת צפייה, תחזית, מה יקרה בשנה, רחלי, כדי שאת לא תעמדי בפני השוקת השבורה שאת עומדת בפניה היום.

לא, ה-15% אל מול ה-14.8% זה אותם מספרים.

זה היה מתואם אל מול אלו"ט. גם אלו"ט לא צפו 24% ו-27%.

בסדר, אבל אולי אם אתם הייתם עושים את זה הייתם מגיעים ל-24% ולא ל-15%.

אני לא חושבת.

אני, אגב, לא יכול לערוב היום שאני יכול לנבא בדיוק את ההפתעות של שנה הבאה. אני יכול להסתכל על הגרפים אחורה, על המכונים להתפתחות הילד - - -

אבל זה תחום מקצוע. תחזיות זה תחום מקצועי. אתה יכול לדבר עם כל מי שצריך – עם משרד הבריאות, משרד הרווחה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – ולהכין את התחזית הזאת. זה מסמך שאתם חייבים שיהיה לכם אותו.

ב-90% מהתחזיות צדקנו. באמת. אנחנו באמת מסתכלים על החלק הריק וזה בסדר, בואו נסתכל - - -

זו מהות הוועדה, אריאל, מצטערת.

אני לא מלין על זה. אני לא מחפש עכשיו רק מחמאות. אבל, תבינו, אנחנו יודעים על שלוש מוגבלויות שכרגע הפתיעו יותר מהתחזית – אגב, שהן יותר מהממוצע של כל יתר - - -

בסדר, אריאל, זה מובן.

בואו נגיד שנחזה 27% לשנה הבאה, יש פה שאלה ענקית תקציבית, מבנית, כלכלית. אני כרגע לא רואה 27%. אני לא יודע, אני אומר שפה נכשלנו ביכולת לנבא. אגב, זה באזורים מסוימים, שזה גם מדאיג. אני מבין את הלופ, זה באותם אזורים שאנשים הולכים ממילא, אבל תזכרו, אני לא רוצה לפתוח את כל הקשר ואת כל המוגבלויות. יש פה גופים שונים שמייצגים מוגבלויות שונות, לא לכולם יש את אותו קול, לא לכולם יש תמיד את הנגישות לאותם אבחונים, לא לכולם יש אותן תמיכות כלכליות, אני לא רוצה להזכיר את הפיגור הקל ודברים אחרים.

מוגבלות שכלית.

סליחה, רויטל, אם טעיתי, מוגבלות שכלית, את צודקת. אני רק אומר שאם אני הייתי צריך היום להסתכל על כל התמונה, לא בטוח שלמשל ברמות תפקוד שונות כל ילד על רצף האוטיזם צריך לקבל בדיוק את אותם צרכים.

אבל זו מדיניות של המשרד, שהמשרד יקבל על עצמו את המדיניות.

לעבוד בשיטת התפקודים אנחנו הולכים לעבוד אחרת. יהיו אוכלוסיות שיפגעו ונראה איך נעמוד פה בוועדה ונתחיל להסביר שיש אוכלוסיות שיקבלו פחות ממה שקיבלו עד היום.

קארין, מילה אחרונה. לצערי, בגלל במצב שנוצר – אני מעדכנת גם כאן בוועדה – הגשנו לפני כמה ימים מכתב לפני נקיטת הליכים משפטיים לשר החינוך ולשר האוצר, ולצערנו, אם השיבוצים לא יהיו לא תהיה ברירה ללכת לבג"ץ.

אוקיי. עינת דהאן.

קשה לי מאוד להגיד שלום, זו מילת ברכה ומאוד קשה לי להיות פה. אנחנו הורים לשלושה בנים, לשלושתם בעיות מוגבלות. אף אחד מהם לא חדש למערכת. אין הפתעות.

בני כמה הם?

לגבי אחד מהבנים אנחנו בדיאלוג עם גב' רחלי אברמזון מנובמבר, עד עתה אין מענה באותו עניין. על אף הדברים הקשים שהיו בתוך המערכת – לא התנהלה תוכנית לימודית של התלמיד, לא תוכנית התנהגותית, לא התקיים השילוב בפועל – הטענות הן כלפי התלמיד ולא כלפי המערכת והוא עלה לוועדה שאינה חוקית וקיימו אותה בכל זאת. היום אנחנו רודפים אחריהם לקבל תאריך לוועדת ערר במקום שיבטלו אותה ומראש יחסכו מאתנו את כל עוגמת הנפש המזעזעת הזאת.

עינת, אני מתנצלת, אני לא מכירה את פרטי המקרה אבל איפה בדיוק הכשל? איזו ועדה היתה לא חוקית?

ועדת השמה.

במקום? מה אתם ביקשתם – ועדת שילוב?

אנחנו ביקשנו להמשיך למידה ושיקיימו את הדברים שהילד צריך. הילד זקוק שילוב והשילוב לא מתקיים.

הוא היה בשילוב?

הוא היה בשילוב אך השילוב לא התקיים בפועל.

אוקיי, ואז נקבעה ועדת השמה?

נקבעה ועדת השמה במקום להגיד לבית הספר ולנזוף במערכת, באנשים שמשרד החינוך משלם להם, להגיד להם: אתם לא עשיתם את תפקידכם – נוזפים בתלמיד ואומרים לו: לך לחינוך מיוחד. לא מקובל עלי.

קארין, לא כתבו לו תח"י. בית הספר התלונן שהם לא יודעים לתפקד אתו, ביקש תוכנית התנהגותית. לא שלחו מהמתי"א אף אחד לבנות תוכנית התנהגותית. הסייעת לא תפקדה, לא היתה שם, הוא היה לבד, בלי תוכנית. יחד עם זאת, בהערכות שלו כותבים שהוא תלמיד מקסים, שהוא משתתף, שהוא רוצה. העלו אותו לוועדת השמה בלי שהיה מיצוי של ההליכים, בלי שהיה מיצוי אפילו של השילוב שהוא היה בתוכו. התרענו לפני, ביקשנו לבטל את הוועדה. לא ביטלו את הוועדה בניגוד לבקשת ההורים, בניגוד לאמירה שלא התקיימו יסודות השילוב, לא היה שילוב. קיבלו החלטה להעביר אותו לחינוך המיוחד והנה תלמיד שתופס מקום בחינוך המיוחד ומתחנן להישאר בשילוב והם יודעים.

הוא לא משובץ, הוא לא תופס מקום כי הוא לא משובץ.

וכרגע הוא לא משובץ?

מבחינתם הוא משובץ, יש שיבוץ.

מבחינתם הוא משובץ? אנחנו לא קיבלנו הודעה.

ברור שלא.

רחלי, אני חושבת שזה בדיוק סוג המקרים שעליו דיברתי בדיון הקודם, שאם לא יהיה תקצוב אמיתי לשילוב ולא יינתן השילוב בפועל, לא רק בכותרת אלא סייעת, תוכנית, טיפולים, הוראה מתקנת וכו', אז זה כאילו שילוב, הנה שילבנו, אבל איך נאמר? השילוב לא הצליח. אני לא מצליחה להבין איך נגיד במקרה הזה מתקיימים היסודות של דורנר, שאת המסקנות אתם מיישמים, תסבירו לי.

אנחנו מבקשים ליישם אבל המודל התקציבי עדיין לא מאושר. אתם מדברים על משאבים ועל תקציב ועדיין - - -

מה זה שייך שעשו ועדת השמה בניגוד לכללים?

על זה יש ויכוח, אם נעשה על פי הכללים או לא, יש ויכוח.

בואי נעזוב רגע את הוויכוח אם על פי הכללים או לא, בואי נדבר על העיקרון. העיקרון אומר שאם הורה רוצה שילוב צריך למצות את עניין השילוב, נכון?

כן. אני רק רוצה לדייק שאנחנו אמרנו והצהרנו שהוועדות של תשע"ח יהיו על פי המודל. זה אומר שבשנת הלימודים תשע"ט אנחנו יוצאים ליישום בפועל של העקרונות. עד אז הוועדות ממשיכות להתנהל כפי שהן התנהלו. אז נכון, יש מקומות שבהם - - -

זה לא מה שאני שמעתי.

בכוחנות ובפטרונות.

אנחנו דיברנו על כך שהעקרונות על פי רמות תפקוד כי הרי אחד הדברים שבאמת יהיה משמעותי בניהול הוועדה הוא שכבר לא נדבר על כל התלמידים אותו הדבר אלא לחלק את זה ולעשות את ההבחנות הדיפרנציאליות בין התאמת הצרכים לכל ילד. הוועדות של תשע"ט, זאת אומרת, בין ינואר לחודש מאי שנת 2018, יתקיימו על פי העקרונות שאנחנו מדברים בהם. בחירת ההורים תתאפשר, אלא אם מזהים איזושהי סכנה, סיכון כזה לעצמו או לאחרים, נעבוד על פי רמות תפקוד ואחרי זה אנחנו נבנה את מודל התמיכות, זהו.

רחלי, המקרה הספציפי הזה, בלי להיכנס לפרטים - - -

הוא שנוי במחלוקת.

סליחה?

שנוי במחלוקת? את קראת את הדוח ואמרת לי: מה, למה הילד הזה בהשמה? מילים שלך כשקראת את הדוח התפקודי שלו.

אני רוצה בשלב הזה לעצור את הדיון בעניין הספציפי הזה של הילד, עם כל הכבוד והערכה גם לאימא וגם לרויטל שנמצאות כאן. אני לא מוכנה לדון כשאני רוצה לומר שיש כאן איזושהי בעייתית בתוך הגישה. יש גישה, שמייצגת אותה רויטל בצורה נאמנה וכו', אבל עדיין ישנן גם אפשרויות של אמירות מקצועיות כאלה ואחרות שנתונות בידי מחוז. הנושא הזה נמצא בדין ודברים. אני רוצה להגיד שאני מצרה על כך שהאימא מרגישה שמנובמבר היא לא מקבלת מענה כי מי שמייצג אותה מולי זה לפחות מישהו אחר, לא ישירות, אני כן התכתבתי עם האב כמה פעמים לגבי התקופה האחרונה והנחיתי להגיש את הבקשה לדיון בוועדת ערר. בזה אני רוצה לסיים את הדיון בנושא.

יש כבר מועד לדיון בוועדת ערר?

לא.

אני לא קובעת את הפורום, הפורום מתכנס במחוז - - -

הרגולטור לא - - -

רגע. מי יידע לתת את מועד הדיון?

אנחנו ניתן את מועד הדיון, נדבר עם המחוז ונבדוק מה - - -

המחוז טוען שהוא קיבל הוראה ממשרד החינוך לא לקבוע דיונים.

אריאל, אני מבקשת לקבל את מועד הדיון עד סוף היום.

אני רוצה להמשיך, בבקשה.

לא, רגע.

למה לא?

כי לי יש זמן קצוב, אני רוצה לאפשר - - -

יש לי שלושה בנים, דיברתי על אחד. שלושתם מיוחדים, שלושתם מוכרים למערכת, אף אחד מהם לא חדש. בן 18, מסיים כיתה י"ב, תקשורת. אנחנו הגענו לוועדת השמה, הוא זכאי לחינוך מיוחד עד גיל 21. ועדת ההשמה אומרת לנו: תמצאו אתם פתרון כי לנו אין השמה עבורו.

אין לנו מקום לשבץ אותו.

אין לנו איפה לתת לו מענה. אנחנו פונים לצוות של כיתת התקשורת, ביחד, במשך חודשים מחפשים פתרון בכל הארץ, מוצאים את הפתרון ואז אומרים לנו: זה מחוץ למחוז.

הוא לא בקוד המתאים.

הקוד אינו מתאים, לכן הוא לא ישובץ, לכן הוא לא יתוקצב. שום דבר לא חדש.

והילד השלישי?

הילד השלישי מסיים כיתה ו', אוטיסט מקסים שיצא מכיתת תקשורת לשילוב יחידני, פרח בו בצורה מדהימה. הישיבה התיכונית מסרבת לקבל אותו משום שזה מחוץ לאזור הרישום, כשאחיו לומד שם כבר שנתיים וחצי מחבריו בשכונה עולים להסעה בכל בוקר ונוסעים לאותו בית ספר. אז אומרים לנו שזה מותנה ברצונה הטוב של הישיבה התיכונית. אני לא מקבלת רצונות, חוק חינוך חובה הוא לא רצוני. הבן שלי רוצה ללמוד עם חבריו. הבן שלי אומר מפורשות: אני רוצה לבחור את מוסד החינוך כמו כל תלמיד במדינת ישראל, אני לא רוצה שיבחרו לי במקום שהאוכלוסייה בו פחות נעימה לי, שאני לא רוצה להיכנס אליו, שאין לי בו חברים. אני רוצה לבחור את מוסד החינוך ואני זכאי כמו כל תלמיד בארץ וזה לא מתקיים.

נושא הישיבות התיכוניות לא חדש.

כן. רחלי, אני מבקשת לקבל תמונת מצב לגבי שלושת הילדים האלה.

ואני מבקשת לדייק, הבן שלי מוכר מנובמבר.

עינת, תודה, יטופל.

אני רוצה שניה משפט קצר.

לא, יש לי פה רשימת דוברים, אני מתנצלת. גיא דואק, בבקשה.

שלום, שמי גיא דואק מרמת גן. רחלי, אני מאמין, מכירה אותי, התכתבנו אתמול במייל. יש לי ילד בן שלוש שמאובחן עם עיכוב התפתחותי. ב-15 במאי השנה השלמנו את כל האבחונים שהיו לנו, גם מהמרכז להתפתחות הילד, גם מקלינאית התקשורת הפרטית שהילד שלי מטופל שם שנה וגם פסיכולוגית התפתחותית. דאגתי להעביר את זה באופן ישיר למשרד החינוך, לבחורה בשם אסנת לוטן, שהיום אני יודע שהיא לא עובדת שם יותר, לוועדת חריגים. היא אמרה לי שהיא קיבלה את כל הטפסים וששבוע לאחר מכן, ב-22, תהיה ועדה לגבי איתן. ב-22 יצרתי קשר, היא לא ענתה, משכה את זה עוד כמה ימים. הרמתי אליה טלפון לטלפון הנייד, הסיפור התגלגל לכך שהתברר לי שהיא שיקרה לי, לא באמת היתה ועדת חריגים, סתם היא אמרה את זה, כנראה כדי לצאת ידי חובה ואמרו לי שהילד שלי לא זכאי לוועדת חריגים בגלל שהוא לא סובל מאוטיזם, אין לו פיגור ולא הוציאו אותו בצו מיוחד מהבית.

מפה לשם הגעתי למשרד החינוך ברחוב השלושה בתל אביב. באתי לדנית בן עמר, המפקחת של מחוז רמת גן, שראתה אותי, נכנסה לחדר, יצאה המפקחת של מחוז תל אביב, שכנראה ישבה אתה בחדר, סיפרתי לה את הסיפור בקצרה, היא הסתכלה לי בעיניים בקור רוח, היא אמרה לי: תשמע, אנחנו מבינים שלילד שלך יש עיכוב התפתחותי אבל, סליחה, שלח אותו שנה הבאה למרכזים הקהילתיים, אין מקום ואי אפשר לעשות כלום. עדיין המשכתי את המלחמה שלי. פניתי לתלונות הציבור של משרד החינוך, לבנט, גם לקארין אלהרר, פניתי לכל מיני גופים וקיבלתי גם את המייל שלך ואמרתי שאני לא מוותר כי התשובה שהילד שלי ילך לשירותים קהילתיים ותחל אצלו נסיגה זה משהו שהוא לא מקובל עלי. כל הטיפולים – רק ביולי מלאו לו שלוש – של הקלינאית תקשורת היו באופן פרטי עלינו, הוצאנו עשרות-אלפי שקלים כדי שהילד שלי יוכל להתקדם, אני לא מוכן באופן אישי שהילד שלי ייזרק אחורה כי זו לא המטרה - - -

רגע, הוא לא מקבל טיפולים מהמכון להתפתחות הילד או דרך קופת חולים?

רק מגיל שלוש ילדים זכאים לקבל טיפולים דרך הקופה.

מה? איפה זה כתוב?

כן, זה מה שאמרו לי גם בקופת חולים וגם במרכז להתפתחות הילד. בגלל זה הקלינאית תקשורת עלתה לנו המון המון כסף.

זה המידע שנותנים להורים כדי למנוע טיפולים עד גיל שלוש, לא כל המקומות אבל חלק מהמקומות עושים את זה.

אבל זה לא הסיפור. לפני שבוע, ביום רביעי שעבר, אני מקבל מייל, אחרי שהמשכתי עם כל הבלגן שם, שוועדת החריגים של איתן אושרה. קיבלתי מייל, סוף סוף קיבלתי אישור רשמי. ביום חמישי מחייגת אלי מירב, המפקחת של מחוז תל אביב, אומרת לי: תשמע, גיא, תן לי 10 דקות מזמנך, 10 דקות, לא יותר מזה, ומתחילה לשפוך את הלב שהם גם בני אדם ושהם עובדים מסביב לשעון והיא אומרת לי שאישרו לאיתן, במיוחד ב-01:00 לפנות בוקר קיימו את ועדת החריגים הזאת, ואישרו לו את הגן שהוא צריך, גן התפתחותי על סמך מקום פנוי בגן הכי טוב ברמת גן, אצל הגננת הכי טובה. סבבה.

אתמול היינו אני ואשתי בעיריית רמת גן, מחלקת גנים, בפרט שם, קודם כל, הם לא קיבלו את האישור ששלחו לי, הם לא קיבלו את האישור שאישרו לאיתן את הגן ההתפתחותי, שום דבר,. אמרתי לה: מירב, המפקחת של מחוז תל אביב, הבטיחה לי שוועדת החריגים שפתחו אותה במיוחד אישרה לאיתן כבר גן ברמת גן, גן התפתחותי ומקום טוב, אז היא אמרה: מה פתאום שהיא זאת שתשבץ, אנחנו בכלל לא יודעות על מה מדובר, תהיה ועדת השמה ב-21 באוגוסט – שגם בזה אני לא בטוח כי כבר שיקרו לי פעמיים רצוף – ואז יחליטו אם בכלל הוא צריך ללכת לגן התפתחותי, שזה עוד פעם מחזיר אותי לנקודת ההתחלה. סליחה, אתם שמים קצוץ על כולם. מה זה? אני כרגע מחכה לוועדת ההשמה, אם היא תהיה, אבל אין מצב שאני אתן שהילד שלי ילך לגן רגיל כדי שלא תהיה אצלו נסיגה.

אני רוצה לשאול, אתה קיבלת את האישור ממחוז תל אביב?

כן, מירב שלחה לי אותו.

קיבלת אותו אז השיבוץ הזה תקף, נקודה.

לא, היא אמרה לי בגן ברמת גן שאין מקום.

אבל, גיא, רחלי קובעת.

נגמר. אני רוצה לומר, אני סגרתי מבחינתי את הפניה כי אותו אישור שאתה קיבלת הועבר גם אלי ואני יודעת שהמקרה סגור אז בזה זה נגמר.

גיא, זה טופל.

תודה. אני אוכל לדבר אתך אחר כך, רחלי?

בוודאי.

עטרה שלומוביץ, עוד הורה אחד וסיימנו. אני ארצה לסכם את הדיון.

אני רוצה גם לציין לגבי הורים שלא יכולים להיות פה – במצפה רמון אין חינוך מיוחד בפועל, היתה פגישה בלשכת השר, הבטיחו שיעשו, בפועל אין - - -

מה, אני ראיתי אפילו פוסט ועשיתי "לייק".

ברור שראית פוסט, רק שאין מציאות בשטח. הודיעו להורים מראש: שיהיה לכם ברור, לא תיפתח פה כיתה – ואכן לא נפתחת שם כיתה. זאת אומרת, אין מקום חינוך - - -

למה?

אני לא יודעת, שהם יענו.

אני רוצה לבדוק את זה עם יואב.

מי זה יואב?

מנהל מחלקת חינוך. מפני שהיתה באמת פגישה בלשכת השר יחד עם מנהלת המחוז, סיכמנו על דברים, חלק מהדברים בוצעו במהלך הקיץ, חלק לא כי היה להם איזשהו קושי במציאת כוח אדם מתאים. אני צריכה לבדוק את זה ולבחון מה קרה שם.

משרד החינוך אומר שהם צריכים למצוא כוח אדם והם אומרים שמשרד החינוך צריך למצוא כוח אדם ולילדים אין מסגרות.

לא, דיברנו על הארכת חופשת הקיץ, היתה שם בעיה שהם לא מצאו צוות.

גם על הארכה וגם על פתיחת כיתה.

לגבי הכיתה אני אבדוק את זה כי זה לא היה הסיכום.

את יודעת את זה. נתתי לך אפילו מידע פנימי שהמפקחת לא רוצה לפתוח. היא אמרה להורים שהיא לא רוצה לפתוח.

רויטל, למה את נותנת לי להצטער שנתתי לך רשות דיבור? כן, עטרה, בבקשה.

אני אם יחידנית. בחמש השנים האחרונות בני נרמס על ידי מערכת החינוך בפתח תקווה ושותף לזה אגף חינוך מיוחד בפתח תקווה, שכל פעם מטרפד, פעם אחר פעם, כניסה שלו למערכת שאני רוצה. מדברים כאן על ועדת דורנר, אני לא נתקלתי באף אחד בפתח תקווה שמבצע את מה שאני רוצה ואני משלמת את המחיר. אני חמש שנים - - -

רגע, בואי נתחיל, בן כמה הילד?

בן 11, עולה לכיתה ו'. מתחילת השנה הוא בבית.

למה?

כי במשך חמש שנים הוא היה נתון לאלימות קשה והתעללות קשה מצד תלמידים, קבוצות של תלמידים. הוא היה בארבעה מסגרות של בתי ספר - - -

קארין, שמו אותו במסגרות שלו מתאימות לו. הוא ילד, לפי האבחונים, קורבן, שמו אותו במסגרות של אלימות וקירבנו אותו.

אבל, רויטל, היא אימא שלו, היא יודעת לדבר.

היא מכירה את המקרה.

ולמרות המצב הנפשי שהוא הגיע אליו לא מוכנים לטפל.

נכון.

רויטל, לא את זאת שתמיד אומרת: תנו להורים לדבר?

היא מכירה את המקרה, היא מזהה אותו.

אבל את האימא, נכון? כן.

הוא מגיל 4 בחינוך מיוחד, בגן שפתי. הלקות שלו היא שפתית. הגן היה בסדר אליו. הוא עלה לכיתה א', בכיתה א' המורה לא סבלה אותו. כיתה קטנה ללקויות למידה, לא סבלה אותו, נהגה להעליב אותו בפומבי אל מול התלמידים. פניתי למר עמוס תמם, הוא קצת עזר אבל העזרה שלו גם התבטאה בזה שהסייעת תקפה אותו. הוצאתי אותו מבית הספר, עבר לכיתה ב' לבית ספר אחר, כיתה קטנה של לקויות למידה. שם שמה לה למטרה המנהלת להכפיש אותו ולהכניס אותו לבית ספר להפרעות התנהגות למרות שהוא - - -

עטרה, לא נחזור לכל מה שקרה כל ארבע השנים. שנה הוא לא בבית ספר – מה קרה בשנה הזאת? עם מי דיברת?

הוא היה בבית, קיבל שירותי לימודים מ"קדימה מדע" והאמת, הוא התקדם יפה מאוד. בגלל שבארבע המסגרות האלה גם לא דאגו לטפח אותו, ללמד אותו, למרות כיתות הלקויות למידה, הוא סגר כמעט שנתיים וחצי של פערים בחומר. העלינו אותו להשמה, אמרתי: הוא כבר במצב חרדתי קשה, הוא לא יכול להיות בכיתה קטנה בבית ספר רגיל, הוא צריך בית ספר חינוך מיוחד. היחידי באזור המרכז שמקבל כיתות יסוד זה בית אקשטיין ספארי רמת גן. שנה שעברה ביקשתי לעלות אותו לשם במקום עוד פעם כיתה קטנה - - -

בית הספר היחידי שמטפל?

שמתאים לפרופיל שלו, למצב שלו.

מי קובע את זה אבל? זה מה שאני מנסה להבין.

המטפלים שלו.

המטפלים. הפסיכיאטרית, אבחון פסיכו-דיאגנוסטי שהוא עבר. שנה שעברה - - -

זה בעייתי.

אבל אין להם מסגרות אחרות, במסגרות אחרות הוא עבר התעללות.

שנה שעברה טרפדו את זה בפתח תקווה. איך טרפדו? - - -

בואי נדבר על השנה, עטרה.

השנה. הוא הגיע גם לכיתה קטנה בבית ספר רגיל, למרות שדרשתי את אותו ספארי רמת גן. מה היה? הוא היה קורבן לאלימות, כולל תקיפה מינית. בית הספר טייח את זה. אני קיבלתי שיחת טלפון מהיועצת, שהיא גם המורה לכישורי חיים באותו בית ספר, "אמיר" בפתח תקווה, אמרה - - -

עטרה, אני מנסה להבין, היום ה-15 באוגוסט, מה המצב ב-1 בספטמבר?

לפי השיחה שקיבלתי שבוע שעבר מהמפקחת גפנית סוויסה, שאחראית על פתח תקווה, הוא חוזר לאותו שהוא לא רוצה אותו.

שבו הוא עבר התעללות.

לא, זה לא יקרה. מה הפתרון האחר?

אני רוצה רגע, גברתי היושבת-ראש, לומר, זה מאוד בסדר להגיד באופן חד משמעי: בית הספר לא רוצה אותו. את כל הסיפור ואת כל השתלשלות העניינים אי אפשר לסכם באמירה שנאמרת כאן בוועדה: בית הספר לא רוצה.

רחלי, תשמעי את השיחה, אני אתן לך קטע מהשיחה.

אנחנו ננסה לשבץ באמת את הילדים במקום שההורים גם ירגישו שטוב עבור הילד שלהם. יחד עם זה, אני רוצה לומר בצורה חד משמעית: לא נוכל לעמוד בבקשות לשבץ בבית אקשטיין ספארי רמת גן או בית ספר כזה או אחר. אנחנו נבחן את המקום הזה שהאימא אומרת לא לבית הספר שבו הוא חווה - - -

רחלי, המקרה הזה פתוח אצלך?

כן, אני מלווה אותו כבר הרבה זמן.

קארין, אני רוצה רק לומר, יש מקום בבית הספר. בניגוד למקומות אחרים, בבית הספר הזה יש מקום. הסיבה שלא מקבלים אותו היא כי עמוס תמם שלח מכתב ישן, מלפני שנה וחצי, שמכפיש אותו, ותוך התעלמות אפילו מחוות הדעת של המורים של "קדימה מדע" שאומרים משהו אחר. הוא סוגר אתה חשבון, עמוס תמם.

אתי.

אני רוצה לשמור על כבודו של עמוס תמם למרות שהוא לא עובד משרד החינוך. אי אפשר להכפיש את כל מערכת החינוך בפתח תקווה.

אריאל, אני מוכנה לבוא אתך לפגישה ותשמע את כל פרטי המקרה. אני יודעת שזה לא המקום. כולל הקלטות.

יש דבר אחד עקרוני, זה מתח שאני רוצה לציין אותו פעם נוספת. גם על פי ועדת דורנר ההורה לא בוחר את בית הספר, הוא בוחר את סוג המסגרת אבל לא את בית הספר עצמו.

נכון, אני מקבלת.

חלק מהבקשות, שגם יושבות גם וגם לא פה, הן לבחור בית ספר ספציפי – אגב, מסיבות של התעללות, או מסיבות ענייניות, או מסיבות לא ענייניות, או פחד, או הרבה מאוד סיבות שקשה לעמוד מולן. אני אומר שזה מאוד קשה לספק את כולם.

אריאל, אני אגיד לך את האני מאמין שלי. אני לא חושבת שיש אופציה בכלל שמשרד החינוך ייעתר לכל בקשה למוסד ספציפי. אף אחד לא חושב את זה. אבל אני חושבת שאם יש מקרים שבהם ילד יצא משעריו של בית הספר, שנה שלמה ישב בבית, יש חיכוכים בין בית הספר לבין ההורים, זה לא בית ספר שאפשר להחזיר אליו את אותו ילד.

זה ברור.

ועדה פסיכיאטרית שמתריעה לא להחזיר אותו לשם.

די, רויטל.

חד משמעית, אנחנו לא אטומים לזה.

אני יודעת שלא, ולכן.

אבל לפעמים קשה לאבחן – אני כרגע לא מטיל דופי באף אחד שיושב פה, גם לי יש ילדים וגם אנחנו נכנסים לדיספוזיציה שבאה ומלחיצה וכו', אני לא מדבר על המקרה הספציפי הזה, שלא תצטטו אותי לא נכון, אבל הרבה פעמים מגייסים הרבה מאוד סיבות בשביל לקבל בית ספר ספציפי.

בסדר, אני לא מקבלת את זה.

ואתה יודע שאנחנו לא תומכים בבקשות כאלה.

אביבית, בבקשה.

אני רוצה להגיד משהו כללי אבל אם אפשר לשמוע קודם את האימא שיושבת לצדי?

כן. אני רק אומרת לכם שהשעון הזה מאחר בארבע דקות וב-12 אמור להתחיל דיון נוסף אז אני רק מבקשת להיות עניינים.

אימא של יהודה מגוש עציון, מאובחן על הספקטרום האוטיסטי. בינואר עברנו ועדת השמה לכיתה א', ביקשנו שילוב. היתה הסכמה בוועדה על השילוב, גם הצגנו בית ספר שאנחנו רוצים והסכימו בוועדה. הכול היה תקין. לא שמענו מהם הרבה מאוד זמן, לא קיבלנו החלטה של ועדת השמה, לא קיבלנו פרוטוקול. רק ב-25 ביולי קיבלנו שיבוץ לבית ספר אחר בכיתת תקשורת. לא מאפשרים לי להגיש ערר במועצה. אין להם תשובה. כשביקשתי להיפגש נפגשנו, התשובות היו מאוד מזלזלות מבחינתם, כל התהליך היה מאוד מתעלם מאתנו. אנחנו רוצים את השילוב. כל הגורמים המקצועיים, כולל נוירולוג, הגננת, הפסיכולוגית, כולם ממליצים על שילוב ועדיין מכריחים אותנו להיות בכיתת תקשורת.

מדהים.

אי אפשר להכריח אתכם.

סליחה? אתה יודע כמה ילדים כאלה יש לי, שאתם מכריחים אותם? גילי - - -, אתם מכריחים, נכון?

די, רויטל.

לא.

לא? זה אומר שאת מאשרת עכשיו שהיא תלך לשילוב?

רויטל.

אני רוצה להתחבר לדברים שאילאיל אמרה בתחילת הישיבה הזאת וגם אריאל. יש כאן בעיה מבנית בוועדות השמה ובהתנהלות של ועדות השמה. ועדות ההשמה הן ועדות סטטוטוריות, הן ועדות לפי חוק, הן הוועדות שלמעשה אמורות לתפקד כמעין ערכאה שיפוטית. יותר מזה, על פי החוק, ועדות ההשמה אמורות בראש ובראשונה לתת עדיפות לשילוב, ובכל זאת, מה שקורה בשטח לגמרי מנותק ממה שהחוק מחייב.

בשטח, ועדות השמה – וחלילה אינני רוצה להכליל אבל הדברים הם גם מייצוג שלנו בוועדות ההשמה, גם מייצוג של אנשים אחרים בוועדות ההשמה וגם עם נציגי הורים שאומרים את אותם דברים - ועדות השמה מעודדות הורים לשלוח לחינוך מיוחד. לחלק מההורים הן אפילו נותנות תחושה שאם הם לא ישלחו לחינוך המיוחד אז זו תהיה איזושהי רשלנות מצד ההורים. ועדות ההשמה לא מקבלות אבחונים של הורים אלא רק את האבחונים שלהן. חלק מוועדות ההשמה לא יודעת בעצם מהו שילוב, מה השילוב יכול לתת לילדים. הן מעדיפות את המוכר והבטוח מבחינתן, שזה החינוך המיוחד. ויותר מכך, ועדות ההשמה – שוב, אני מדברת על חלקן – לא מכירות את חוזרי מנכ"ל. ישבתי בכמה ועדות השמה, ועדות השמה לא יודעות שאת חוות הדעת הפסיכולוגיות צריכים לשלוח לפני ועדת ההשמה להורים. הם לא מוכנים להעביר מסמכים להורים, לא מוכנים לשמוע את נציג ההורים, מוכנים שההורה ישמע רק בפני חברי ועדת ההשמה ולא בפני שאר המוזמנים.

מקרה שנכחתי בו היה שוועדת ההשמה בלב הדיון אמרה להורה: אנחנו החלטנו כבר שהילד שלך יהיה בחינוך המיוחד, אנחנו עכשיו דנים רק בשיבוץ. זוהי לא ועדת השמה. זה לא מה שהחוק קובע מהי ועדת ההשמה. זו לא ועדת שיבוץ. זו ועדה שאמורה לשמוע את ההורה באמת ובתמים ובהתאם לשמיעת כל הגורמים המקצועיים לקבל איזושהי החלטה לגבי זכאות לשירותי חינוך מיוחד, לגבי האפיון של המוגבלות ולגבי סוג המסגרת שהוא ישובץ בה. לא כך זה מתנהל. ועדות שבדיעבד כותבות את הפרוטוקולים ולא כותבות את הפרוטוקולים תוך כדי הדיון, זו התנהלות לא תקינה שפוגעת בזכות להליך הוגן של ההורה ובסופו של דבר פוגעת בין השאר בזכות של הילד להגיע לשילוב.

אני חושבת שמשרד החינוך לא יכול להתעלם מזה יותר וחייבים לתת את הדעת להתנהלות של ועדת ההשמה בשטח, ולא לחשוב כפי שמנכ"ל החינוך אמר רק לאחרונה פה, בוועדת החינוך, שמדובר בוועדה מקצועית שיושבת בדבקנות, ביסודיות וברגישות ובודקת מה הצרכים של כל ילד וילד, קבעה את קביעותיה לא בשרירות, לא בחטף, לא בלחץ. זה החזון, הלוואי וזה יקרה אבל יש נתק בין מה שצריך להיות לבין מה שקורה בשטח. אני אשמח אם מבקר המדינה ייכנס לתמונה ויבדוק את הנושא הזה של התנהלות ועדות ההשמה.

אני רוצה להגיד עוד משפט לגבי המתי"א ותפקידה בוועדות השמה. המתי"א, רחלי, שבאמת הן ת"פ שלך וחלקן עושות עבודה טובה בשטח – אני עובדת המון היום עם המתי"אות – לפעמים, במקומות מסוימים, שהם גוף שאמור לקדם שילוב, יש מקרים שאם המתי"א, לפי דעתי, היו מייעצים להורים אפשר היה למצוא פתרונות יצירתיים בתוך הרשות ולא להסיע ילדים ולהוציא על זה 35,000 שקל בשנה, רק על ההסעה. המתי"א פה לא עושה את התפקיד של לקדם את השילוב אבל היא יושבת בתוך ועדת ההשמה, נציגת מתי"א, הורים מבקשים שילוב והמתי"א מתנגדת, שזה "סופר" חמור. הגוף שאמור לייעץ מתנגד.

פנינו למנכ"ל משרד החינוך בשם כמה וכמה ארגונים במאי ועד היום לא קיבלנו שום תשובה, גם לא מענה שהמכתב התקבל, למרות שידוע לי שהמכתב התקבל כי פנינו אליו טלפונית והמכתב התקבל ללשכה. שום מענה בכתב לא התקבל.

אבל טרם התקבלה תשובה.

אגב, גם הנתונים של מינהל התקשוב במשרד החינוך מלמדים שבסופו של דבר רק אחוז מאוד קטן של הפניות שמגיעות לוועדת השמה, בין 6% ל-7%, מופנים לשילוב. כל היתר מופנים לחינוך מיוחד.

נדא, בבקשה. דוברת אחרונה, אחריה אני מסכמת.

אני חני מעמותת "ביחד", נדא מדברת אנגלית אז אני קצת אעזור כאן. נדא פנתה אלי לפני כמה שבועות. הילד שלה, עומר, בבית כבר שנה.

בן כמה הוא?

עומר בן 6. יש לו תסמונת דאון. עמאר היה בבית ספר לחינוך מיוחד, ההורים טוענים שהיתה נסיגה והם הגיעו לוועדת השמה, ביקשו שהילד יהיה משולב. הם הולכים למרכז פוירשטיין אחר צהריים, המליצו מאוד על שילוב. ההורים ביקשו, פנו למתי"א, המתי"א אמרה להם משפט: ילד שיש לו צרכים מיוחדים צריך ללכת לבית ספר לחינוך מיוחד ולא לשילוב. זה מהמתי"א. ביקשתי מההורים לפנות למירה רוזנבלט, גם לרחלי. ההורים פנו למירה כבר לפני שנה, הילד בבית כבר לפני שנה, מירה לא הגיבה למייל שלי, לא מייל של ההורים. רחלי פנתה להורים שמירה הולכת להתקשר, מירה לא התקשרה. הילד בבית שנה רק בגלל שהוא רוצה שילוב. הוא רוצה להיות משולב והוא יכול להיות משולב לפי הכול.

אני רוצה לומר עוד דבר, מדברים על ועדת השמה, שיבוץ לילד שרוצה להיות משולב, מי אחראי שיבוץ? אני מכירה הורים שהולכים ל-10 בתי ספר וכולם אומרים לא. יש לי אימא אחת, פנתה ל-10 בתי ספר. חלק מהם אומרים: אין לנו הכשרה, אין ניסיון איך לעשות את השילוב. מי אחראי על השיבוץ?

רחלי, את מכירה את המקרה?

כן, אנחנו דיברנו, שוחחנו ואני רוצה לומר שאני מצטערת וצר לי שלא ידעתי שעד עכשיו מירה לא יצרה קשר. אני אבדוק את זה כי אני העברתי לה את מספר הטלפון. הבטחתי גם לנדא שאנחנו נטפל בעניין ואני אמרתי, נדא, הילד שלך צריך להיות בחינוך הרגיל.

יש לה עוד שבועיים לקבל תשובה.

אני בודקת את זה היום.

חצי משפט.

לא, אני מצטערת. אני רוצה לסכם את הדיון הזה. אני מתנצלת בפני מי שלא הספיק לדבר. יש לי הרגשה שאנחנו עוד נתכנס ולכן אל תתעצבו שלא יצא לכם לדבר היום. אני רוצה, קודם כל, להודות לכל מי שהגיע, גם לכל ההורים ששיתפו ודיברו וגם לנציגים של משרד החינוך. אני חייבת להגיד, לא כיף ולא קל להיות בדיונים בוועדה כאן, בטח לא כשנשמעים הסיפורים האלה, אבל אתם באים ועונים, לצערי הגענו למצב שבו זה לא מובן מאליו אז תודה על הדבר הזה.

אני רוצה לומר לגבי הדברים שעלו כאן בדיון: לעניין הנגישות, אני מבקשת לקבל עוד השבוע דוח מלא של כל הנגישות הפרטנית שטרם בוצעה על פי רשויות. אם צריך – זה קרה בעבר בוועדה, הצלחנו – הוועדה תפנה לרשויות ותקבל את ההתייחסויות שלהן. זה הצליח במקרה אחר, אולי זה יצליח גם פה. זה לעניין הנגישות.

לעניין ועדות החריגים באבחונים המאוחרים. גם ד"ר הדר ירדני וגם רחלי אברמזון, ישבנו גם עם מיכל מנקס מהשלטון המקומי, הגענו להסכמות, באמת יצאתי מהפגישה וחייכתי, אמרתי שהנה אנחנו נפתור את הבעיה, אבל לצערי זה לא נפתר. נכון, גם אובייקטיבית הסיכום הזה הגיע יחסית מאוחר לשנת הלימודים הנוכחית אבל אני לא חושבת שהאיחור הקל הזה בעיני, היה בו כדי לפגום בכל התהליך. אני מבקשת, רחלי, עוד היום להפיץ לכל הארגונים שאתם נמצאים אתם בקשר את הנוהל, לפחות שלא ניתקל במקרה הזה בשנה הבאה.

קארין, אבל הם לא מוכנים להכניס את זה לוועדת חריגים. הם טוענים שלא דובר על זה בכלל.

לא, דובר על זה ואני אוציא את הקטע בפרוטוקול. היה פרוטוקול, מזל. הזיכרון שלי גם לא משהו. בדיון הקודם, שנערך במרס, דיברנו על העניין הזה של האיחור באבחון ואתם אמרתם – לא אני – שזה יהיה כחלק מתיקון חוזר המנכ"ל של ועדת חריגים גם בנושא של אבחון מאוחר. אם החוזר טרם תוקן זה הזמן לתקן אותו. אי אפשר שנסכים על דברים והם לא יבוצעו. אף אחד לא הנחית לכם משהו על הראש, אתם הצעתם.

אגב, דובר גם על חוזר של שעות הסייעת. באותה ישיבה הובטח לתקן את חוזר המנכ"ל של שעות הסייעת.

עד היום לא תיקנו.

אז אני מבקשת: התחייבות קודמות שלכם – לכל הפחות לקיים אותן.

לא ברורה לי ההערה האחרונה אבל אני אשמע מאביבית אחרי זה.

בסדר, אני אפנה אתכם גם לפרוטוקול ואני מבקשת שזה יהיה תחום בזמן. דהיינו, תיקונים שעליהם התחייבתם – אני מבקשת שיתוקנו עד ה-1 בספטמבר. זה היה אמור להיות כבר מזמן.

אני לא מבטיחה הוצאת חוזר מנכ"ל עד ה-1 בספטמבר אבל במהלך חודש ספטמבר יתוקנו.

במהלך חודש ספטמבר. אני אתקן, עד ה-30 בספטמבר.

לעניין תחזיות גידול האוכלוסייה – אני חושבת שזה לב לבו של העניין. זה לב לבו בכמה נדבכים: הנדבך הראשון הוא נדבך הבינוי. גם אם תהיו קוסמים, לא תצליחו לבנות בית ספר ממאי לספטמבר. זה הרי לא יקרה. גם לבנות את זה פיזית זה לא יקרה, לא כל שכן כל האישורים, התקצובים וכו'.

ועדה זה שנתיים עד שלוש.

יפה. ולכן, אני אומרת, אתם שואלים אותי מה אני חושבת שצריך היה לקרות? שכל רשות תשב ותעשה את התחזית שלה. הם מכירים הרי את התושבים שלהם. אבל בסדר, זה לא יקרה. אתם מכירים את התלמידים, הם נמצאים אצלכם במערכת ועל הבסיס הזה אתם יכולים לערוך תחזיות. אני לא אוהבת את זה שהתחזיות האלה נעשות על ידי ארגונים. זה נראה לי לא נכון. התחזיות צריכות להיות שלכם, שלכם בשילוב עם משרד הבריאות, שלכם בשילוב עם משרד הרווחה, שלכם בשילוב עם כל מי שתחפצו בכך ושיכול לתרום לעניין. כרגע זה לא קורה. זה קרה, אתם אמרתם 15%, אבל אתה אומר שיש 24% גידול.

יש אוסף של מוגבלויות שונות, לפחות 10 שונות, שעשינו שם תחזיות שהיו בסדר, פשוט לא בכולן, את צודקת, לא בכולן, אבל יש תחזיות שנעשו לא רע בכלל.

אריאל, מה שאני אומרת הוא שזה יופי שעדכנתם, אני חושבת שיש מקום לעוד. סליחה שאני דוחקת בכם.

אנחנו גם עשינו את המיפוי בבינוי, גם את המיפוי והצרכים בבינוי.

אז אפשר לקבל גם את המיפוי הזה?

בסוף הכול שאלה של תחזית כוללת. יהיה לך את הכוללת, את תדעי מה לבינוי, מה לשילוב, לכל.

הדבר הנוסף, המקרים שעלו כאן – תראו, היו מקרים מאוד מאוד קשים. יש עוד מקרה של ילדה בשם מיקה עובדיה מרמת גן שהוריה ממש רצו להגיע ולא הצליחו והם ביקשו ממני ממש בזמן הדיון לקבל תשובה גם במקרה שלה. רחלי, אני מבקשת לקבל עדכון עד סוף השבוע הזה איפה עומד כל מקרה. אני באמת נכונה להשקיע בזה את הזמן.

לא רק המקרים שעלו פה.

לא רק המקרים, כל ה-167 מקרים. אני מבקשת לקבל טבלה מסודרת איפה כל מקרה עומד ואיזה מענים נותנים. חברים, אני באמת מתחננת, בואו ניתן לילדים האלה ולהורים שלהם את ההזדמנות לפתוח את השנה עם חיוך.

אז מה קורה עם הילדים שאין להם שעות שילוב?

לגבי שעות השילוב, אני מבינה שיש פתרון מסתמן. אני מבקשת לקבל עדכון עד סוף השבוע.

כבר נעשה.

נעשה? מתי הכסף יועבר?

שעות שילוב, שעות סייעת, שעות הוראה - - -

שעות סייעת לשילוב יחידני.

שעות סייעת – יש פתרון מסתמן, תוך כמה ימים אנחנו נדע יותר. שוב אמרתי, יש לנו גם תלות – אני מזכיר את פתיח השיחה – גם במשרד הבריאות. יש פה לינקאג'.

סייעות לא של משרד הבריאות.

אבל זה מממן את היתר, רויטל.

- - -

אתם לא מנהלים לי את הדיון. אריאל, אני יודעת מה אני אומרת, אני מבקשת לקבל עדכון עד סוף השבוע על הלינקאג' עם משרד הבריאות, אני יודעת מה אני אומרת.

בסדר גמור.

לגבי התקצוב של הסייעות. בסוף שילוב זה גם סייעת. אני רוצה להודות לכולם. בהתאם לתשובות שאני אקבל אני אשקול אם לקיים עוד דיון לפני סוף הקיץ. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.