הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 21

מישיבת הוועדה מיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן

יום רביעי, י"ז באב התשע"ז (09 באוגוסט 2017), שעה 10:30

בדרך להכרה מלאה בפרשה

חברי הוועדה: נורית קורן – היו"ר

יעל כהן-פארן

ישראל אייכלר

יצחק ישי - מנהל אגף, המשרד לשירותי דת

אורנה הירשפלד - מנהלת השרות למען הילד, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דבורה שבתאי - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איריס סיבוני - רכזת שרות למען הילד, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ענת ביטון - רכזת שרות למען הילד, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מאיר ברודר - לשכה המשפטית, משרד הבריאות

שיר אברמיצקי - כלכלנית בכירה אגף תקציבים, משרד הבריאות

תמר קלהורה - משרד המשפטים

מאיר אמסלם - מנהל הגנזך, רשות האוכלוסין וההגירה

אבנר פרחי - יו"ר, ארגון ילדי תימן בישראל

שלמה מקבלי - ארגון ילדי תימן בישראל

יהודית כהן - חברת הפדרציה, הפדרציה העולמית ליהדות תימן

יחיאל נחום הלוי - חבר הפדרציה, הפדרציה העולמית ליהדות תימן

עו"ד שלמה סמרה - מזכיר, הפדרציה העולמית ליהדות תימן

משה נחום - נשיא, הפדרציה העולמית ליהדות תימן

יגאל בן שלום - יו"ר, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהודי תימן

צילה נוימן - לשעבר ראש ענף לאיתור נעדרים בצה"ל, חברת Icsi

נרי אריאלי - חוקר בענף לאיתור נעדרים בצה"ל, חברת Icsi

אורלי יורדן - חוקרת בענף לאיתור נעדרים, חברת Icsi

בת-ציון קלורמן-עראקי - ראשת המרכז, המרכז לחקר יהדות תימן ותרבותה

אפרת פודם - מנכ"לית, המרכז המשפטי לקידום השוויון

יפעת ביטון - מנכ"לית, מרכז תמורה, המכללה למנהל

יוסף גמליאל - יו"ר, עמותת אחים וקיימים

רחל דותן - עמותת אחים וקיימים

הלל שמריהו - עמותת אחים וקיימים

אבי יוסף - עמותת אחים וקיימים

שושנה זייד - עמותת אחים וקיימים

אבינועם הלוי - עמותת אחים וקיימים

שלום צברי - עמותת אחים וקיימים

מנחם יצהרי (חתוכה) - עמותת אחים וקיימים

עו"ד יעל נגר - עמותת אחים וקיימים

אביב סלומון - עמותת אחים וקיימים

יעל צדוק - עמותת אחים וקיימים

יהודה זכריה - נציגי משפחות הנעלמים

רחמים קרוה - נציגי משפחות הנעלמים

דורית גאון - נציגי משפחות הנעלמים

יונה מוכתר - נציגי משפחות הנעלמים

שוורצברג רונית - נציגי משפחות הנעלמים

חנה רבי - נציגי משפחות הנעלמים

שושנה אגדי - נציגי משפחות הנעלמים

יאיר טרבלסי - נציגי משפחות הנעלמים

יונה דעוס - נציגי משפחות הנעלמים

יגאל יוסף - נציגי משפחות הנעלמים

יצחק אליהו - נציגי משפחות הנעלמים

בתיה קריספין - נציגי משפחות הנעלמים

יעקב עובדיה - נציגי משפחות הנעלמים

ג'רפי ורדה - נציגי משפחות הנעלמים

עדן אברה - נציגי משפחות הנעלמים

עמליה צולר - נציגי משפחות הנעלמים

ג'רסי נריה - נציגי משפחות הנעלמים

אמנון עדוי - נציגי משפחות הנעלמים

ציונה עדוי - נציגי משפחות הנעלמים

דבי (דבורה) באום - נציגי משפחות הנעלמים

נירה לאמעי רכלבסקי

מירב שמעון

סיגל גורדון

בדרך להכרה מלאה בפרשה

בוקר טוב לכולם, היום יום רביעי, י"ז באב התשע"ז, 9 באוגוסט 2017, השעה 10:45. היום הנושא של הדיון שלנו: בדרך להכרה בפרשה. הוועדה לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן שבראשותי פועלת מסוף חודש פברואר 2017. נאבקתי כדי להקים את הוועדה כי הבנתי שסיפורם הטרגי של המשפחות שילדיהן נעלמו הוא לא סיפורם הפרטי של בודדים אלא מדובר בתופעה רחבת היקף.

שלוש הוועדות אשר חקרו בעבר את הפרשה חקרו בסך הכול 1,053 מקרים, אולם בעקבות המאבק לחקר האמת ודיוני הוועדה התברר כי ישנן עדויות חדשות רבות של כל בני העדות, עד עתה קיבלו כעובדה את הבשורה על פטירתו של בן המשפחה והסיפור של המשפחה לא נחקר.

בעצם חשיפת המסמכים של ועדת החקירה הממלכתית שהתקיים ב-28 בדצמבר 2016, הם בעצם נחשפו אחרי שבאופן תמוה לחלוטין עד היום אנחנו לא יודעים מי נתן את ההוראה להטיל את החיסיון ל-70 שנה ולא היו כל הוראות פתיחה. לכן, מבחינת פתיחת החיסיון זה היה צעד חשוב והכרחי אבל לחלוטין בלתי מספיק, הוא היה רק ההתחלה.

מקריאת החומרים שנחשפו הבנו, שצריך לרפא את פצעי העבר ולעשות צדק עם המשפחות. על מנת להגיע לחקר האמת הוועדה שבראשותי עושה את העבודה. לא פעם ולא פעמיים, אפילו במסגרת הדיונים אני שומעת: הקימו עוד ועדה ועוד ועדה, גם ממנה לא ייצא שום דבר. אבל חברים, לא מדובר בעוד ועדה, זו ועדה פרלמנטרית שדואגת לחקיקה. היכן שאנחנו מוצאים שיש כשל אנחנו מיד מתקנים. יושבים מסביב לשולחן כל המשרדים הרלוונטיים והדבר החשוב ביותר, אנחנו מתעדים את המקרים, זה נשאר פה בארכיון של הכנסת, דבר שמעולם לא קרה. כמו כן, יש גם מענה למשפחות. יושבות מסביב לשולחן משפחות שכבר קיבלו את המענה ורק בעצם העשייה הפרלמנטרית אנחנו נוכל לצעוד לעבר הכרה מלאה כי כבר הכרה יש בעצם העובדה שהוועדה הוקמה, יש הכרה. זאת הכרה ציבורית. אתם צריכים לזכור, שבעצם העלאת הנושא לסדר היום הציבורי יש לנו כבר הכרה ציבורית. עד עכשיו אמרו לכולם, שהם הזויים, שזה לא קרה. לצערי יש עוד אדם אחד שמנצל את זה באקדמיה, אדם אחד. אתמול שלחו לי, שבאמצע דיון באוניברסיטה הוא טען שאנחנו הזויים ואנחנו פסיכוטיים שאנחנו מדברים על הוועדה. האדון הזה כרגע מתחמק מלבוא לוועדה אבל גם הוא יגיע.

אין סיבה לתת לו את הכבוד.

אנחנו כן ניתן לו את הכבוד כי אני רוצה לראות איך הוא יענה לאימא או לאחים שיושבים פה על זה שהם פסיכוטיים ושאין ושלא היה קיים.

עכשיו אנחנו נוכל לצעוד לעבר הכרה מלאה ולקיחת אחריות של המדינה.

הוועדה בעצם פעלה מסוף פברואר ואנחנו יודעים שעד עכשיו הוועדות לא נתנו טיפול הולם, יסודי ומקצועי לכל הדברים. החוקרים אימצו מסמכים מבלי לאמת אותם, לא חקרו דברים לעומקם, התגלו סתירות ואי דיוקים בנתונים ובמסמכים עליהם הסתמכו ועדות החקירה לשם קביעת המסקנות, לרבות לגבי השמות של הילדים הנעלמים. בלא מעט מקרים נמצאו מסמכים שהמשפחות לא נחשפו אליהם בעבר ופעמים רבות אין הסבר המניח את הדעת כיצד הגיעו למסקנות. ככל שאנחנו מעמיקים אנחנו מבינים שהתמונה עגומה הרבה יותר.

ועדת החקירה הממלכתית כשלה בתפקידה, זה מה שמוביל אותי לקרוא מעל במת הכנסת ביום של ציון הפרשה, ב-20 ליוני 2017, לביטול המסקנות לאלתר ומתן האפשרות לבני המשפחות הנעלמים להביא לדיון מחדש את המקרה הפרטי שלהם.

גביית עדויות של המשפחות, הקמת צוות בינמשרדי, שבעצם הצוות הזה כבר עובד ונותן למשפחות מענה. חלק מהמשפחות כבר קיבלו את המסמכים הדרושים. אפשר לומר, שהיתה בעיה עם צווי ירושה, המקרה הובא לידיעתנו והמשפחה קיבלה את צו הירושה המיוחל וכך נמנע שהם יצטרכו לפנות לערכאות.

כמו כן, חשפנו עניינים חמורים ומטרידים לעצם היעלמותם של הילדים, כמו למשל הילדים שהועברו לחו"ל על ידי אניית צים במבצע שכונה "כותנת פסים". ארכיון צים נפתח בפנינו ונחשף בפנינו התיק של רות מרלינג, זה היה תיק חסוי עד עכשיו, ביקשנו מארכיון המדינה לפתוח אותו והוא נפתח.

עיון נוסף זה הניסויים שנעשו בגוויות הילדים הרכים והן בילדים חיים, שעד כה זה נמצא רק בתוך מסמכי הפרוטוקולים. התברר לנו, שוועדת כהן-קדמי לא התחשבה במסמכים שהיו בפניה. מתברר, שעשו ניתוחי גופות בתנאים לא נאותים, לא קיבלו את האישור וההסכמה של המשפחות ולעיתים רבות אפילו לא הביאו את הגופות - את מה שנותר מהגופות - לקבורה, שזה חמור בעיני. בן המשפחה, אם כבר הובא לקבורה, המשפחה לא ידעה ולא אמרו להם היכן הוא נקבר. החמור ביותר בעיני, רופאים שקיבלו מימון למחקרים הללו, חשבו שהם מצילים את העולם ועשו מחקרים. אתמול נפגשו אתי חוקרות שחוקרות את העניין הגנטי והם אמרו לי, שבעשר השנים הראשונות לקום המדינה, כל המחקרים נעשו בצורה מדהימה ועליהם הושתת כל הנושא של המחקר הגנטי והמחקר הגנטי כבר בוצע אז. אז אתם מבינים על מי עשו את המחקרים הגנטיים.

קיימנו דיונים וסיורים בבתי העלמין סביב נושא איתור ופתיחת קברים של הנעלמים. מבחינתי ומבחינת האנשים שליוו אותי, זה היה דבר מזעזע. דבר שראיתי פה בירושלים, מזעזע אותי שיש קברים שהם לא מסומנים ועל חלקת הקברים הללו הם אמרו, שהמשפחות לא פקדו את הקברים. אמרתי, ברור שהמשפחות לא יפקדו את הקברים כי הם לא יודעים בכלל שזה נמצא שם. אמרו לי, כן, לפי הכללים אנחנו עכשיו מכינים קברים חדשים. אותי זעזע לראות שורה חדשה של קברים שמכינים אותם לקבורה מעל הקברים הקיימים. אמרתי, איך אתם עושים כזה דבר? עמדנו על איזה רצועת בטון, שאלתי, מה יש ברצועה הזאת? נאמר לי, קברים. מיד קפצתי ואמרתי, איך אתם עומדים על זה, איך אתם עושים כזה דבר? אני באה מבית דתי, זה פשוט מזעזע אותי. כתבתי מכתב וביקשתי מחברת קדישא בירושלים להודיע לכל המשפחות - יש להם רישומים והם טוענים שהם יודעים איפה ממוקם כל קבר - ביקשתי מהם להודיע למשפחות ששם נמצא יקירן, שכל מי שרוצה לבוא ולעשות מצבה זה הרגע ושאנשים יבואו ואולי סוף סוף נמצא את בן המשפחה האובד. אתם יודעים מה, זה שהם עושים עוד שכבה זה מונע מאתנו לפתוח את הקברים כמו שצריך ולמצוא, הם פשוט מערימים קשיים כי אז מה שקורה, יש גופות על גופות וזה יהיה קשה מאוד לאתר את הגופה. מבחינתי, אני לא אשתוק עד שהדבר הזה יתוקן. אני רוצה לומר לכם, אני אפילו חושבת לחוקק הצעת חוק, שאסור לקבור בצורה הזאת. אני לא מסכימה לזה.

אולי זה קבר פיקטיבי בכלל.

אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים עד שלא נפתח. עכשיו אנחנו מתמודדים עם הצעת חוק לפתיחת קברים. אני אומרת לכם, זו תהיה הצעת חוק מפורטת עד הסוף, אני לא אשאיר שום פתח שמישהו ינסה להכשיל את פתיחת הקבר גם במקרים של גופות על גופות, כי כבר קרה, שבקבר אחד מצאו חמש גופות אחת על השנייה, שרידי גופות, ואני לא אאפשר את זה. כרגע עומד על העניין הזה פסק הלכה שנדרש ממני. אני אמרתי, שיהיה פסק הלכה שיצורף לחוק ובית המשפט לא יצטרך להתעמת בנושא, שהכול יהיה ברור ונהיר גם לשופטים וגם למי שפותח והכול לפי ההלכה ולפי כבוד המת וכבוד החי. למה? כי אנחנו צריכים להביא לחקר האמת ואנחנו צריכים לדעת באמת מי קבור מתחת לאדם, אם יש קבר. ואם לא, נחפש אותו בתיקי האימוץ. גם בנושא תיקי האימוץ אנחנו כבר מקבלים תשובות מהשירות למען הילד, אנחנו מעבירים להם שמות והם עונים לנו אם יש תיק או אין תיק ועל כך הם יבורכו.

יש החלטות נוספות שהובלנו יחד עם מנכ"ל משרד הרווחה, אבל כשיגיע הזמן אדבר על זה, אני כרגע לא רוצה לחשוף כדי לא להכשיל דברים שנעשו והסכמות. אבל גם בתיקי האימוץ אנחנו נטפל, גם בחוק האימוץ אנחנו נטפל כדי שהמשפחות תוכלנה לפתוח את התיקים ולדעת מה קורה עם בן המשפחה.

תדעו עוד דבר אחד, שיש נהלים לפי רשם הירושות, כל משפחה שתגיע לרשם הירושות, יש נהלים חדשים שיופצו בין הרשמים והם יופעלו לפי מה שצריך כדי למנוע מאנשים עוגמת נפש. עד כאן זה חלק מהדברים שנעשו עד עכשיו.

אני רוצה לחזור ולומר, שאילולא הוועדה הפרלמנטרית והפעילות הפרלמנטרית של מנהלת הוועדה, של מזכירת הוועדה ושל היועצת המשפטית של הוועדה, הדברים לא היו מגיעים היום להיכן שהם נמצאים. מכיוון שאני שומעת את המושג הכרה, הכרה, הכרה, זה מושג ריק מתוכן ובעצם מבחינתי יש הכרה. ההכרה הראשונית התחילה. אמרתי, הכרה ציבורית יש לנו, אנחנו כבר לא הזויים. ההכרה, שפה בכנסת ישראל קמה ועדה וכל הפעילות בוועדה מתחילה, ההכרה שצריך לבטל את מסקנות הוועדה, גם זה יש ובעצם הדברים הבאים שאנחנו צריכים לעשות, לקדם את הנושא של להנציח את הפרשה ולגרום לכך שהיא תילמד בבתי הספר, שיהיה ציון יום, אלה הם הדברים החשובים. בעצם כבר התחלתי לעשות אותם, זה ב-20.6 ואני עכשיו רוצה לקבוע את היום הזה בתוך שנת הלימודים כדי שזה יוכל להילמד בבית הספר ולכן נצטרך למצוא מועד חלופי. 20.6 זה היום האחרון של הלימודים, מאחר ואני רוצה שזה יילמד בחטיבות הביניים ובתיכונים, בלתי אפשרי שזה יהיה התאריך. לכן אני רוצה לשמוע מכם – אולי יתקיים דיון גם בנושא הזה - איזה יום צריך לבחור על מנת שנוכל לציין את היום הזה.

הנושא שאני מריצה עם ראש הממשלה, כתבתי לראש הממשלה להקים בית מורשת ליהדות תימן, שחלק ממנה יהיה גם על הפרשה, להנציח אותה, כי הרוב, 70% הם ילדי תימן.

אין עדיין בית מורשת יהדות תימן בישראל?

לא, אין.

אני לא מאמין.

עד היום אין, יש לכל העדות, לנו עדיין אין. אבל הממשלה לא מתקצבת את זה. אני חושבת להקים איזה שהיא קרן כמו קרן לניצולי שואה, שתוכל לתגמל את המשפחות שניזוקו, כמו למשל הניסויים שאנשים ניזוקו, על מנת שיוכלו לקבל טיפול מלא מבלי להתחנן לטיפולים וכל מה שכרוך בזה.

עם זה אנחנו מתחילים את הדיון היום. כינסתי אתכם כי חשוב לי לשמוע מה המשפחות חושבות על ההצעה שהצעתי ולדבר מהי המשמעות האמתית להכרה של המדינה ולקיחת אחריות מלאה בפרשה. מפאת קוצר הזמן כי אנחנו צריכים לסיים בשתיים עשרה ועכשיו כמעט אחת עשרה, אתן לכל דובר שלוש דקות. אני מתנצלת, זה יהיה רק שלוש דקות, אני אחתוך. אני מבקשת, לא לקפוץ לדברים של אחרים, רק ברשות, רק לחברי הכנסת מותר. אתן קודם כל לחברת הכנסת יעל כהן-פארן להתחיל, חברת ועדה, ולאחר מכן חבר הכנסת אייכלר. בבקשה, אבל תקפידו על שלוש דקות.

אהיה מאוד קצרה. אני רוצה לברך אותך על המהלך הממש ממש חסר תקדים הזה שעשית בכנסת הזאת, של הקמת הוועדה. אני רוצה לקרוא לכל הנוכחים, לא לזלזל ולהגיד זו רק עוד ועדה, אני מאוד מתחברת לדברים שאמרת - זו לא רק עוד ועדה, זאת הוועדה שתביא לשינוי האמתי -. שוועדות קודמות היו ועדות מריחה, כמו שאני מבינים שמסקנותיהן הונחו לפני הציבור והדבר הראשון שהוועדה הזאת עשתה זה להוציא את המסקנות והפרוטוקולים לציבור. אז באמת, הכרה בעניין, זה הרי פצע פתוח והכרה בעניין זה השלב הראשון להתחיל לרפא את הפצע הזה. זה פצע שעדיין המוגלה שלו קיימת בחברה הישראלית ומשפיעה על כולנו. לי זה ברור, לכולכם כאן בחדר אני בטוחה שזה ברור. אני גם שותפה לכל המהלכים, הייתי בדיון של הליכי החקיקה - - -

ואני מאוד מודה לך שאת מגיעה.

דיון מאוד מורכב. באמת, הנושא חשוב לי, זה לא עניין של ימין שמאל, זה עניין של כל החברה הישראלית שצריכה להכיר בפצע הזה וצריכה להכיר בעוול הזה. אנחנו היום כאן - ובעוד דיונים - מביאים לכך, שתהיה הכרה ותהיה השלמה עד כמה שאפשר, מה שנקרא לעבור הלאה, לרפא את הפצע הזה ולהתקדם הלאה בשביל כל החברה הישראלית. אז תודה רבה לך.

תודה יעל. בבקשה חבר הכנסת אייכלר.

אני גם מצטרף לברכות ליושבת הראש, וזה לא פעם ראשונה כי יש ועדות שכולם יודעים שזה חשוב: כלכלה, כספים, חוץ וביטחון, חינוך, כולנו יודעים מה חשוב היום, אבל הוועדות הקטנות האלה שהן עושות את העבודה בשטח והוועדה החדשה הזאת – המנהלת שלכם גם באה מהוועדה לפניות הציבור, כך שאני מרגיש חובה לציין את זה - - -

אני פנויה לציבור.

זה בדיוק פניות ציבור. אני רוצה שנדע מהן המטרות של הוועדה מעבר למה שאמרת. למשל שמעתי עכשיו את העניין של קברים עם שמות ותיקים, צריך אולי לעשות הבחנה ברורה, אני רוצה להבין, יש מקרים שיש תיק ויש קבר ויש שמות של הקברים, ויש ילדים שיש אימוץ ויש אדם חי, זה שני דברים נפרדים שצריך לדעת מיהו מי. הרי לא ייתכן שמישהו יחשוב, שיש ילד חי, מאומץ ויש לו תיק ויש לו קבר.

אנחנו רוצים להגיע לילד הזה, שיש לו גם קבר והוא גם חי. אנחנו גם נגיע לזה כי זה מה שאנחנו מבררים.

אבל כמו שאמרת, צריך לטפל באלה שבאמת יש להם תיק ויש להם קבר ואף אחד לא פוקד ואף אחד לא יודע איפה זה. צריך באמת לטפל בילדים שהם אנשים חיים והם מאומצים ואין להם קבר וכל הקבר זה משהו פיקטיבי. אז צריך שיהיה ברור מאוד מה שעד היום לא היה.

דבר שני, חשוב מאוד שדיברת על רשם הירושות ועל עניין הפיצויים למשפחות כי הסבל שהאנשים האלה עברו הוא בלתי אפשרי וצריך לאפשר להם לפחות את הפיצוי של ההנצחה, אני לא יודע, אולי מישהו רוצה להקדיש ספר תורה לילד הזה או משהו כזה, שיהיה לו סיוע.

לגבי בית מורשת יהדות תימן, אני בכלל לא מאמין שעד היום אין, אני יודע שלזכר כל עיירה שהיתה אי שם יש איזה בניין ומורשת וספרים. אני בא ליהדות תימן ואומר לילדים התימנים, יש לכם המון בתי כנסת, היו מפלגות תימניות, שלא יהיה משהו עד היום, מורשת תימן?

אין משהו, יש כמה מרכזים אבל לא משהו רציני.

צריך לעשות משהו ממלכתי. הנושא הכי חשוב בעיני זה מורשת יהדות תימן, שהתימונים, כשאני הייתי ילד אני זוכר אותם שהגיעו לארץ, זה שלא שינו את שמם, לשונם, את לבושם, את המנהגים ואת ההבהרה. כשהייתי ילד הייתי הולך כמעט כל בוקר, בפרט בימי אלול, לפנות בוקר, לשמוע ליד בית הכנסת של התימנים שהיה בשערי פינה והתענגתי לשמוע את כל הסליחות, לא יכולתי ללכת עד שלא סיימו. אז יהיה רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ותצליחו להגיע למטרות החשובות שאת עושה ושיהיה בהצלחה.

תודה רבה. אני רוצה לפתוח קודם כל עם ד"ר שמריהו הלל, שהביא את דבריו של הרב רצון ערוסי, צריך לומר, שהוא היה שותף לוועדה כהן-קדמי וגם שלגי, יותר בשלגי. גם כאן הוא מעורב, הוא פשוט לא יכול היה להגיע.

אני רוצה להקריא את הדברים של הרב רצון ערוסי, הוא לא יכול היה להגיע, הוא לא מרגיש בטוב, יש לו בדיקות ולכן אני רוצה להקריא את מה שהוא מציע לישיבה של היום. הכרה ממלכתית בפרשת ילדי תימן המזרח והבלקן. בימים אלו הפרשה העגומה והמחפירה, פרשת ילדי תימן המזרח והבלקן הולכת ונחשפת וגילויה מזעזעים ומכאיבים ביותר. החשיפה עדיין בראשיתה ואין לנוח ואין לשקוט עד שהפרשה כולה תיחשף. אולם, כבר עתה אנחנו פונים לממשלת ישראל ולעומד בראשה וכן לכנסת ישראל ולעמוד בראשה, להודיע על הכרה לאומית רשמית בפרשה הנוראית הזאת, לקבל אחריות עליה למען כבוד עמינו ולהתנצל בפני קורבנותיה המתים אבל גם החיים.

כמו כן, לעשות הכול כדי לתקן את העוולות הניתנות לתיקון שנתגלו והתגלו בהמשך החשיפה.

ההכרה הנדרשת כבר בעת הזאת היתה צריכה להיעשות כבר לפני זמן רב והיא קיבלה התפתחויות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות וכבר דברים היו מעולם לצערנו הרב, ויפה שעה אחת קודם. בכבוד רב, הרב רצון ערוסי הלוי, רב העיר קריית אונו, חבר מועצת הרבנות.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל את הדיון, יש לנו כאן את פרופסור יפעת ביטון וגם את פרופסור בת ציון קלורמן עראקי. נאפשר קודם לך, תספרי מה הקרבה כחוקרת כל הנושא של יהדות תימן.

אני חוקרת שנים רבות את יהדות תימן ואת כל תהליך המעבר והקליטה וההגירה והעלייה של יהודי תימן בארץ ישראל מסוף המאה התשע-עשרה ועד הזמן האחרון. דרך אגב, אני עכשיו גם ראשת מחקר לחקר יהדות תימן ותרבותה על שם עובדיה בן שלום שבמכון בן צבי, אנחנו ממשיכים לחקור נושאים שונים שקשורים ביהדות תימן. מהראייה הרחבה שלי אני רוצה לתת - - -

אנחנו עוסקים עכשיו רק בשאלה של הכרה, איך את רואה ומה זה הכרה בעינייך?

הכרה בעיני, לדעתי קודם כל צריכה להיות החלטת ממשלה. לדעתי צריכה להיות כאן החלטת ממשלה שתאמר ותחייב את הממשלה ואת מוסדות המדינה להמשיך ולעשות את כל מה שצריך, לתת את המשאבים המתאימים להמשך החקירה וליישם את המסקנות של החקירה של מה שקרה באמת, כפי שכבר התחילה. אנחנו כבר עכשיו מגלים כמה וכמה דברים וגם כמה רעיונות שאת, חברת הכנסת קורן העלית. אז קודם כל אני חושבת שצריכה להיות החלטה כזאת כי זה ייתן לזה תוקף חזק, משמעותי שאחריו יהיה אפשר להמשיך הלאה גם בשנים הבאות.

מעבר לזה, כמובן אני חושבת שצריך להכניס את כל הסיפור של פרשת ילדי תימן לכל האתוס הכללי של יחס מוסדות המדינה ומנהיגות היישוב בתקופה קודמת ליהודי תימן בפרט ולמזרחים בכלל. אני חושבת, שהפרשה, כשהיא תיחשף בציבור ותקבל את ההכרה, צריכה לטלטל מאוד את כל הציבור על כל ענפיו לגבי מה שצריך לעשות בכלל כדי להגיע לשוויון מלא בחברה הישראלית.

תודה רבה. אני מסכימה אתך, החלטת ממשלה, זה בדיוק כי לוועדה יש מסקנות ביניים, אני אגיש אותן לראש הממשלה ואז נראה אם נוכל להוביל להחלטה. אבל קודם אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים בהחלטת ממשלה כי אז צריך לתרגם אותה לכסף. פרופסור יפעת ביטון בבקשה.

שלום, צהריים טובים, אני רוצה קודם כל לברך את חברת הכנסת קורן על העבודה הנהדרת שלה בתחום הזה. אני מגיעה מהתחום של הגנה על קבוצות מוחלשות בישראל, הזכות לשוויון, בוודאי הקבוצה התימנית באופן כללי – דרך אגב, אנחנו יכולים לדבר, פרופ' חיבת ציון לידי יכולה לומר על עוולות לא פשוטות אחרות שנעשו כלפי העדה התימנית, אנחנו מדברות על גירוש כנרת למשל או דברים כאלה. זאת אומרת, יש פה היסטוריה עקובה מזיכרונות מרים של פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות של - - -

נכון, אבל אני רוצה ממש רק בפרשה. צריך תמיד לזכור שאנחנו מדברים לא רק על תימנים אלא גם על מזרח ובלקן, שיש עוד אנשים ולכן אני כרגע רק בפרשה.

אני מסכימה אבל אני חושבת שתמיד צריך לראות דברים בתוך קונטקסט רחב יותר וזה גם נותן איזשהו אפקט מעמיק יותר של הקשיים שאתם מתמודדים, מתמודדת האוכלוסייה המזרחית באופן כללי בישראל, בוודאי בהקשר הזה לא רק הקבוצה תימנית.

ברמה המשפטית המוכרת – אני מגיעה מתוך תחום המשפט – בדרך כלל מה שמוכר בהיסטוריה הלא רחוקה של פגיעות קשות דרמטיות מהסוג הזה שנעשו כלפי אוכלוסייה בעברה של מדינה חייבו הקמת של ועדות פיוס, אמת וכיוצא באלה. בהרבה מובנים אני רוצה להציע את ההצעה הזאת ותוכלי לשקול אותה: להכריז על הוועדה הזאת כוועדת אמת ופיוס. כי כשאני מסתכלת על הדברים שנעשו בוועדה והצפי שלך למה את עוד מתכוונת לעשות בה, היא מאוד מזכירה עבודה של ועדות כאלה.

ועדות פיוס.

בוודאי. אין ספק שיש פה ייחוד מורכב של קבוצה שהיא בשר מבשרה של המדינה. זה לא ועדות פיוס של שתי אוכלוסיות עוינות שעכשיו פתאום נוצר ביניהן שלום חדש וצריך לבנות את זה מאל"ף עד ת"ו. כולנו פה עם אחד ובמובן הזה זה דורש מורכבויות אחרות. לכן אני לא חושבת בהכרח שצריך פה ועדה נפרדת מחוץ לכנסת, כמו שאפשר לקחת את הוועדה שלך ואולי להעניק לה את השם הזה.

זאת הכוונה. היא עכשיו נמצאת בשלב של החקירה, תהיה אחרי כל הדברים והיא תגיע אחר כך מהפיוס כי בסוף המסקנות שלה יהיו פיוס.

אז למקד את זה כחלק מהכותרת שלה.

את צודקת.

ואז נשים פה איזשהו זרקור חזק יותר - - -

אבל אם לא בכותרת, לפחות בסמכויות שיש לה.

בוודאי, בוודאי. ואז זה באמת לוקח אותנו לגבי השאלה של מה לעשות. אני חושבת שהרב ערוסי אמר את זה כל כך יפה, וחברתי פה אמרה, צריך החלטת ממשלה. אני חושבת שההחלטה הזאת צריכה להיות מבוססת על עבודת עומק שמגדירה מהי הכרה. בכל הכבוד לעבודתה של הוועדה ולעבודתך, אני חושבת שלהעלות פה רעיונות למה היא הכרה, זה נחמד, אבל מה שצריך, צריך שיישב צוות היגוי, שיישב וינסח מעין מסמך כזה.

זה יהיה.

אני מאוד מקווה שהוועדה הזאת והוועדה הבינמשרדית יוציאו איזשהו דוח שאפשר יהיה לצרף לו את אותה הצעה של הוועדה מהי הכרה ופיוס אמתיים, נטילת אחריות, כפי שאמר הרב, כוללת הרבה מאוד נקודות. אני לא רוצה לגזול זמן, אחרים גם יוכלו לפרט על זה, אבל באמת מסגרת שמאגדת גם את עבודת החקר, גם עבודה נפרדת של קבוצה שתחשוב מה כוללים היסודות של הכרה, ולבסוף, איזה שהיא חותמת פורמלית מהסמכות הגבוהה ביותר שזאת ממשלת ישראל, לוקחת על עצמה אחריות, מתנצלת על הדבר הזה, מבינה את הכאב והסבל ונוקטת בצעדים שונים ומורכבים, לרבות פיצויים למשל, שזה התחום שממנו אני מגיעה יותר, לנפגעים והנפגעות.

שוב, פיצויים אנחנו לא מדברים רק ענייני כספים, אלא זה יכול להיות פיצוי ברמה כזאת או אחרת.

ברמה של קרן וכיו"ב. אני רוצה לסיים ולהזהיר אותנו מפני מסמוס רעיון ההכרה. אני מפנה את כולנו לצד השני של המשפחה שלי, לצד המרוקאי – אני גם בצד התימני – בצד המרוקאי, מה שקרה עם נפגעי טיפולי הקרנות נגד הגזזת. היום יש לנו חוק שקוראים לו נפגעי הגזזת. זה פשוט למסמס בכותרתו של החוק את הסיפור האמתי שהיה שם. הילדים האלה לא נפגעו מהגזזת, הם נפגעו מההקרנות. הגזזת לא היתה יכולה לפגוע בהם עשירית מונים ממה שפגעו בהם ההקרנות. לכן אני חושבת שצריכה להיות ועדה שמבינה מהם יסודותיה של הכרה.

בסדר, תודה רבה. כי מבחינה אקדמית זה הדבר החשוב ולכן ביקשתי לפתוח אתכן. יגאל יוסף, ראש עיריית ראש העין לשעבר, חבר בוועדת שלגי, וגם נציג של המשפחות, אחותך נעלמה. מה מבחינתך זו תהיה הכרה?

הקדמה קצרה ואגיע לתכל'ס.

אבל ממש קצר.

קצר, הכול קצר. אני עוד פעם אומר, מה שנעשה בתקופה הזאת מאז שהובלת את השדולה והקמת הוועדה הזאת, לא קרה מעולם. יש להעמיד את זה בראש סולם העדיפויות, הארץ כולה מדברת על זה, מה שלא היה מעולם. הפעילות שנעשתה עד כה היא נפלאה, היא עצומה וכל הארץ מדברת על זה וזה בזכות הוועדה, את - - -

וכל מי שמסייע בידי.

העמותות, אני מכבד את כולן, כולן הן הגייסות, חוד החנית זה פה. אני מקווה שכל העמותות וכל הגורמים, כל אחד שם יד בעניין הזה, שיתיישרו לפה, יכוונו לפה ויתאמו את הדברים דרך הוועדה הממלכתית. זו ועדה פרלמנטרית מיוחדת ממלכתית, חייב להיות פה תיאום בין כולם כי אם לא, יכולה להיות קטסטרופה. אני נזהר מתוך ניסיון העבר שלי, כמה דברים שהובלנו והכול התפרק בגלל כל מיני בעיות שהן לא ענייניות.

דבר שלישי, כמו שנאמר על ידי שתי המלומדות המכובדות, הפרופסוריות, שצריך להביא הצעת מחליטים, זו פרוצדורה.

נכון.

נכון שצריכה להיות הסכמה של ראש הממשלה ושרי הממשלה, אבל אם הצעת המחליטים תוכן בצורה נכונה, פחות או יותר בנוסח של הרב רצון ערוסי, שכתב פה בצורה הכי תמציתית, הכי מדויקת, להביא את זה לממשלה. אנחנו בדקה התשעים, אם מחר יהיו פה איזשהו מצב של שינוי פוליטי, בחירות או משהו כזה, הכול יישכח, יידום ויתפרק. לכן אנחנו חייבים לעשות את זה בהקדם.

אחרי שתתקבל החלטה ולקיחת אחריות, המשאבים שיינתנו בהכרח בזכות קבלת האחריות, הם יפעלו בגיבוי של הוועדה הזאת שלך כדי להמשיך את התהליך. הוכחות, מציאות, יש, עכשיו צריך את הכלים המקסימליים כדי להמשיך בצעדים הבאים של גילוי וחקר האמת.

תודה. אבנר פרחי מראשוני המאבק בפרשה, בבקשה.

מי שלא מכיר, אבנר פרחי, יושב ראש ארגון יהודי תימן בישראל. גברתי חברת הכנסת נורית קורן, יושבת ראש הוועדה, חברי, פעילים, היום יש תקדים במדינת ישראל והרבה בזכותך, חברת הכנסת, שבבית המחוקקים במדינת ישראל מדברים על הכרה בפרשה, שמבחינה משפטית לפחות על ידי כל ועדות החקירה היא לא קיימת בכלל. זה הישג בפני עצמו.

אני בן משפחה ואני רוצה לדבר כבן משפחה למה אני קורא הכרה. אנחנו תמיד אומרים שצריכה להיות הכרה, אבל הכרה בפני עצמה היא רק אמצעי. המטרה שלנו כבני משפחות, קודם כל להגיע לאחים ולאחיות שלנו. אני חושב שדרך הכרה רשמית יהיה קל יותר לכל העוסקים במלאכה, ואת בראשם, לפתוח את תיקי האימוץ. אני חושב שתיקי האימוץ יכילו מידע קונקרטי ומשמעותי לצורך העניין הזה.

סליחה שאני מפריעה לך אבל אני צריכה להגיד לך, אנחנו פועלים וצריך להגיד כאן גם למשרד הפנים למאיר אמסלם וגם לדבורה ואורנה מהשירות למען הילד, פנינו אליהם עם שמות וקיבלו תשובות יש תיק או אין תיק. ברוב המקרים אין תיקים. אין תיקים וזה החמור.

החליפו שמות.

לא, זה לא שהחליפו שמות, פשוט עשו אימוץ בלי הליך של אימוץ, באו לקחו ילד ואמרו, זה הילד שלי.

אנחנו לא הנחנו, אנחנו בודקים את זה.

אנחנו עדיין בודקים את זה אבל יש הרבה מקרים שאין תיק, אין תיק. בבקשה אבנר.

גברתי חברת הכנסת, אנחנו שמענו מפי יודעי דבר, היו כמה תזות, כמה תיקי אימוץ נפתחו באותן השנים והגענו ושמענו אפילו מספר של 10,000 תיקי אימוץ שנפתחו בין השנים 49 ל-54. אולי קונקרטית לאותם שמות - - -

הנתונים שאנחנו קיבלנו הם פחות מ-10,000, 2,000 ומשהו.

2,5000, היתה תזה כזאת. אנחנו שמענו גם תזה מוסמכת של 10,000. בכל אופן, גם 2,500 תיקים זה משמעותי, זה לא שאין תיקים בכלל. אולי שמית, לאותו שם לא היה תיק, אבל צריכים לפתוח את תיקי האימוץ כי בוודאי שהם קיימים, אף אחד לא מסתיר את זה.

2,800.

כתוב בתורה: והאלוהים אינה לידו, כרגע האלוהים אינה לידך שאת עומדת בראש החזית הזאת ואנחנו כולם שמחים להיות פה, להשתתף ולעזור. אבל הממשלה הראשונה של 49 עשתה את הפשע שאין לו כפרה, עשתה פשע מאוד חמור, אבל הממשלות שבאו לאחר מכן הוסיפו חטא על פשע בזה שלא רק שהן לא הכירו בפרשה הזאת, הן עוד השתיקו אותנו בכוח, בכל האמצעים, אפילו האמצעים האלימים ביותר.

לכן היום אנחנו נמצאים במקום אחר.

אני כאן רוצה עוד חצי דקה ברשותך לעשות הפרדה כי אנחנו מדברים על ועדת החקירה הממלכתית, שהמסקנות שלה הן זוועתיות לגמרי, הן לא קשורות למציאות בכלל.

נכון.

אבל למרות הכול, כמי שנתבקש על ידי ראש הוועדה הקודם, היו שניים, יהודה כהן והשופט קדמי, לעשות הפרדה לפחות למען כבודם של אנשים בוועדה, לשופט יהודה כהן והחוקר יוסי יוסיפוב, שהיה לי הכבוד לעבוד אתם בצמידות רבה מפני שהשופט יהודה כהן ביקש ממני להיות חוקר הוועדה למרות שהוא ידע מעדות שפרסתי בפניהם, שאני בן משפחה והוא ידע מה דעתי מאותה עדות של ארבע שעות גם מה דעתי על הממסד, ובכל זאת הוא התעקש. לזכותו ייאמר שהוא אפשר לנו - לנו אני אומר, עורך דין יוסיפוב ואנוכי - להגיע ולהפוך כל אבן. היום אנחנו גם רואים, שהוא חרג מהמינוי שלו לחקור את פרשת עולי ילדי תימן, זה היה מינוי של ועדת חקירה ממלכתית והוא אפשר להכניס שם את כל שאר העדות והוא גם אפשר להכניס לשם נושא של רכוש, ספרי תורה.

אבנר, תתקדם להכרה.

אני רוצה רק לומר, שלזכותו של השופט יהודה כהן, הוא כן אפשר לעשות את זה. השופט יעקב קדמי בא והרס את הכול ועשה שם דוח הזוי תלוש מהמציאות.

נחזור לנושא ההכרה. גברתי, אני חושב שאת וחברייך בבית המחוקקים תמצאו את הדרך הטובה והנכונה להכיר בפרשת ילדי תימן באופן שמצד אחד לא יוכתם שמה של מדינת ישראל בצורה קשה בעולם. מצד שני, שלא יפתרו אותנו בקליפת שום את המשפחות. צריכה להיות הכרה, צריך להיות איתור, צריך להיות פיצוי כספי למשפחות, מעבר לכל הנושא של מורשת יהדות תימן וכאלה דברים.

וכמובן נושא של הנצחה – כידוע לך, יהיה רחוב על פרשת ילדי תימן. צריכים להיות הרבה רחובות כאלה בכל מקום, את צריכה לדאוג גברתי שיהיה חוק שינציח באופן ממלכתי את פרשת ילדי תימן.

אנחנו פועלים ולכן החוק עוד לא כתוב. לי חשוב לדעת מה המשפחות רוצות. אנחנו לא מדברים בוועדה על פיצוי כספי למשפחות כי איך אפשר למדוד את זה? אי אפשר למדוד את זה אבל צריך לתת הטבות וכל מיני דברים אחרים שהמשפחות תוכלנה להתגבר על הכאב שנשאר חד עד היום. עוד משהו?

אני סיימתי, תודה לך.

תודה רבה, יעל צדוק, בבקשה.

אני קודם כל מתנגדת נחרצות לפעילות בכיוון של תביעות נזיקין לפיצוי עכשיו.

זה לא הזמן.

הכאב של המשפחות מגיע, אני לא יודעת אפילו לאמוד את הכאב ואת הייסורים, אין ספק בכך. לא עכשיו. אנחנו עכשיו בדרך לדרישה להכרה, לקבלת אחריות לחשיפה. האמת עדיין לא נחשפה.

לגמרי. נכון.

האמת לא נחשפה. כשהולכים לסגירת תיקים, תיקחו 200,000, זה לא נכון.

צריך לומר, כשהתיקים האלה עומדים לפתחו של בית משפט, צריך גם להודות שהאח מת או האחות מתה, שזאת בעיה בפני עצמה, שאחר כך אי אפשר בכלל להתייחס לזה.

זאת פעולה נגדנו, אנחנו הולכים לשם, זו פעולה נגדנו. זו הערה ראשונה.

הערה שנייה, לא יעזור כלום אבנר, הפרשה הזאת היא כתם על מדינת ישראל. צריך להכיר בכך, לא צריך לפחד מזה. זה ייצא גם בעולם, יידעו על כך, זה יהיה מאוד לא נעים אבל אני מצטערת, אני לא מוכנה לוותר על האמת כדי שאנחנו ניראה בונבון. בשום פנים ואופן. זה ייראה רע מאוד. צריך פעם אחת ולתמיד לחשוף את זה ולהגיד את האמת.

הכרה הולכת יחד עם קבלת אחריות, שאף אחד לא יעלה בדעתו לעשות את מעשה ברק שביקש סליחה מעדות המזרח. די חברים, אנחנו כבר לא שם. לכן, אם ממשלת ישראל – וזה חייב לבוא ממנה, כמו שאמרו לפני – אם היא לוקחת על עצמה להכיר בפרשה, זה צריך לבוא רק מתוך מודעות ברורה שהיא הולכת למהלך גדול. זאת אומרת, ההכרזה, לא צריכה להיות הכרזה מן הפה אל החוץ. אם זה כך, אנחנו לא מעוניינים בזה. ההכרזה צריכה להיות, שממשלת ישראל מכירה באחריותה לפשעים שנעשו כלפי העולים החדשים וילדיהם בשנות החמישים, כשכלפי התימנים לפחות אלה הם פשעים על רקע גזעני. מן האחריות הזאת נגזרות פעולות. זה לא סתם, אוקי, לקחנו אחריות, יאללה חבר'ה בואו נלך לראות טלוויזיה. הפעולות שנדרשות הן חשיפת האמת. זה נכון, כמו אמרת בצדק, יש ילדים שעברו מיד ליד ללא תיקי אימוץ בכלל, איך נמצא אותם? היו לנו שיחות עם מאיר אמסלם ממשרד הפנים, היו לי שיחות עם סגן השר בן-דהן על מה שקורה ברבנות. אנחנו יודעים שישנן דרכים לאתר לפחות חלק מהילדים. אולי לא כולם אבל אני חושבת שמדינת ישראל עדיין - - -

גם אם אנחנו נמצא רק אחד שהוא חי, זה יהיה הדבר הטוב ביותר.

וכמובן פתיחת קברים. בקיצור, מדינת ישראל עוד לא עשתה את הצעדים המתבקשים כדי לחשוף לפחות את הילדים שאנחנו יכולים לחשוף אותם. כמובן זה תהליך שדורש רגישות, זה תהליך ארוך שיהיה, אבל חייבים להתחיל אותו ולדעת, שאם מקבלים אחריות, הולכים על כל התהליך הזה.

ברור, אנחנו לא נעצור באמצע.

ואז כמובן נדרש להקים גוף מסודר עם נציגי המשפחות – תמיד עם נציגי המשפחות - שינהל את הדבר הזה. תודה.

תודה יעל. עורך דין שלמה סמרה בבקשה.

גברתי, רציתי לדבר בתמציתיות על מה שגברתי העלתה קודם בנושא של הכרה של יום, יום זיכרון. לדעתי יום פטירתו של עוזי משולם יכול להיות היום המתאים ביותר, למרות שזה סוף שנה.

שלמה, זה לא ייצא טוב כי זה היום האחרון של הלימודים. אנחנו רוצים להנציח בבית הספר, צריך לקחת אולי את יום לידתו של הרב עוזי משולם. זה יכול להיות, על זה חשבתי, אבל צריך לבדוק איזה תאריך זה יוצא, שזה לא יוצא פסח, צריך לראות את התאריך העברי, לא עסקתי בזה כי יש דברים חשובים אחרים. עו"ד סמרה יש עוד משהו?

ודאי, יש דברים נוספים שהועלו כאן. גברתי דיברה על נושא של ילדים, ילדים שגדלו במשפחות כאלה ואחרות, הם חיים וקיימים, נפגשתי עם הרבה כאלה. דיברנו כבר בעבר על גיל גרינבויים ויהודה קנטור וציונה היימן. אגב, ציונה היימן יש על שמה שני קברים בהר המנוחות והיא חיה וקיימת, יש לה ארבעה ילדים, היא גרמה במושב שדמות דבורה.

לציונה היימן היה תיק אימוץ.

אגב, מי שאיתר את הקברים שלה זה הרב עוזי משולם.

שלמה, בוא לא נדבר על המקרה הזה כי אני ביקשתי לדבר היום על הכרה. אמרת, להכיר ביום של הרב עוזי משולם, בזה אני מסתפקת.

הכרה ממלכתית, אם וכאשר תבוא לידי ביטוי, אל"ף, יש תקדימים בנושא הפיצוי. ממשלת אוסטרליה הכירה ב-200 ילידים שהם גנבו לאבורג'ינים, הם שילמו להם 2 מיליארד דולר עבור 200 ילדים, זה כבר תקדים שאפשר לכמת אותו.

הם לא שילמו כסף. אני עשיתי מחקר של הממ"מ, אנחנו לא יודעים שקיבלו, שלמה סמרה, יש לי מחקר שביקשתי ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, בפירוש כתוב, הם לא שילמו כסף, יש איזה ועדה שהוועדה המקשרת בין הילדים המאומצים לבין הקהילה ונותנת שם – זה מעין פתיחת תיקים כדי שיידעו את המשפחות. הם לא שילמו כסף.

נתנו לנציגי הקהילה להגיע לתיקי האימוץ על אף שהם לא בני משפחה.

הם לא שילמו כסף. המדינה התנצלה בלבד. זה לא היה, לא להטעות.

יחד עם זאת ובנוסף, אני לא יודע אם כרגע זה היום המתאים או הדיון המתאים, הייתי אומר, לאחר שמדינת ישראל תעשה הכרה ממשית בנושא הזה, אם היו בעבר אנשים שהיום הגיעו למעמד כזה או אחר במדינת ישראל ויש יום זיכרון לזכרם, לבטל את יום הזיכרון הזה לחלוטין, שממשלת ישראל לא תכיר בהם יותר. גם אם הגיעו למעמד של נשיא מדינה אפילו והם שותפים לפשעים האלה, זה חמור מאוד מה שנעשה.

תודה רבה. עורכת דין יעל נגר.

כמה הערות קצרות. אני חושבת שההכרה צריכה קודם כל להתחיל בעניין הזה של הטיוח לאורך שנים וההשתקה. זאת אומרת, אנחנו קודם כל צריכים לבטל את מסקנות ועדת החקירה בצורה חד משמעית, הצהרתית גורפת. זה הדבר הראשון שלדעתי צריך להתחיל אתו את ההכרה, לבטל את מסקנות ועדת החקירה, להבהיר את זה בצורה מאוד מפורשת.

דבר נוסף בהקשר של ההכרה, חשוב מאוד לזכור, שהיו חטיפות שקדמו לקום המדינה ושגם נעשו מחוץ לשטח המדינה. זאת אומרת, כשהיו כל מיני אזורי אוטונומיה ציונית, כמו אם זה היה בקפריסין או בחאשד, ששם היו בדיוק אותם מקרים של חטיפות, צריך לקחת בחשבון שההכרה הזאת צריכה להיות גם לגבי שטחים שהיו מחוץ למדינת ישראל וגם למקרים שהיו לפני קום המדינה. אסור לשכוח את המקרים האלה.

בנוסף, אני רוצה להתחבר לדברים של פרופ' יפעת ביטון לגבי האפשרות ועדת אמת ופיוס. אנחנו מכירים את זה מהעולם, היו עשרות ועדות אמת ופיוס, אם אנחנו מדברים על הוועדה הזאת, פה חסר לי לראות דווקא את אותם בעלי תפקידים שהיו באותה תקופה, אולי גם מאומצים. אנחנו בסביבה מאוד אוהדת של העניין הזה, אבל חשוב לראות גם את החלק השני. אנחנו מכירים מוועדות אמת ופיוס בעולם, שגם אפשרו חנינה מראש. זאת אומרת, צריך לחשוב על האפשרות הזאת כי אם אנחנו בסופו של דבר רוצים להגיע לאמת ואם זו המטרה, אמת או פיוס של חלקי החברה - - -

תמצאי את האדם שיבוא וייתן לנו את העדות הזאת מראש, אנחנו נפרוס בפניו את השטיח האדום, רק שיבוא וידבר. את יודעת שלא נמצא אותו אחרי 60 שנה, 50 שנה.

כן, אבל אולי הבן שלו יודע משהו ואולי הנכד יודע משהו.

תאמיני לי, שכל מי שבא ואומר לי, יש אדם כזה שיכול לשפוך אור על הפרשה, אני מגיעה לשם. זה לא קורה.

אני חושבת שאם ניתן תחושה של ביטחון מסוים שאפשר לבוא ולדבר, כי כמו שאמר יגאל יוסף, אנחנו בדקה ה-90, עכשיו זה הזמן ואני חושבת שעכשיו מוכנים לחשוב על אפשרות של חנינה מראש כדי לקבל את המידע ולחשוף את המידע.

כמובן שלוועדה הזאת צריך שיהיו סמכויות, לזמן אנשים - - -

יש.

לקבל גישה מהארכיונים וכדומה.

יש הכול. ברוך השם הוועדה מקבלת את כל מה שהיא רוצה. לוקח זמן, נלחמות, חוץ מויצ"ו, אבל אנחנו נטפל בויצ"ו, נטפל גם בהם.

דבר אחד נוסף שאני מתחברת פה לדברים שנאמרו, לגבי הנושא של תיקי האימוץ. אני מייצגת מאומצים שמעוניינים לפתוח את תיק האימוץ. מסתבר, כן, יש כאלה לא מעט.

אז את מוזמנת לדבר אתנו בוועדה ואנחנו נטפל בזה.

יש במה לטפל לצערי. יש בעיות של מאומצים שרוצים לפתוח את תיק האימוץ, יש קשיים גדולים בעניין הזה.

את מוזמנת.

אני רק אומר כנקודה, לא נתנו לעורך דין להצטרף לתהליך הזה. היה תהליך מאוד ארוך של חודשים ארוכים שבהם לא נתנו למאומץ להיות מלווה על ידי עורך דין. זה כבר כשלעצמו מעורר מחשבה.

בוא נדבר על הפרשה הזאת, נראה איפה אנחנו נוכל לפתוח את החסמים.

זה ייחודי לסיפור הזה או שזה משהו תמיד במקרים של מאומצים?

כן, כן.

הערה קצרה, אני מציע לגבי הצעת מחליטים שדיברנו על כך קודם, יש כל מיני רעיונות על מה לשים דגש, אני מציע, שבפורום לצדך לשים את הרב רצון ערוסי, את פרופסור יפעת ואת יעל נגר.

וגם אם תרצה פרופסור חיבת ציון עראקי-קלורמן. מאוד חשוב לי שיהיו אנשים מהאקדמיה כדי שיעבו את זה.

שיהיו בפורום המצומצם.

בשמחה. דבורה מהשירות למען הילד, בבקשה.

יעל נגר כרגע מלווה שני אנשים שפנו לשירות למען הילד לפתוח את התיקים. בסיפור של האדם הראשון, היא מלווה אותו, היה שם סיפור לא פשוט, אני מבינה שגם הבן אדם במצב לא פשוט. היא נכנסה לפגישה והנוהל שלנו אומר, שכל אדם יכול להגיע עם אדם נוסף כמלווה. יש משהו במעמד של עורך דין שזה יוצר איזשהו ניכור שקשה ליצור התקשרות נכונה עם האדם שמגיע לפתוח את התיק, שזה גם איזשהו תהליך פרטי. אנחנו נכבד כל רצון של כל אדם שיגיע עם איזה מלווה שהוא רוצה.

יש בעיה עם עורך דין?

המאומצים מבקשים את זה בעצמם.

בואו לא נדון בזה עכשיו. דבורה תודה. אני מבקשת את ד"ר יגאל בן שלום, בבקשה.

אני חושב שההכרה כבר החלה. התהליך הזה התחיל ביוזמה, מינוי הוועדה, עצם התהליך שכולנו עדים לו. לדעתי המשך ההכרה צריכה להיות כדלקמן: יש את עניין המסקנות והתוצאות. לגבי המסקנות, הציבור מחכה שיהיו מסקנות ולדעתי צריך לצאת דוח ביניים.

לגבי התוצאות, אני לא מאמין שהוועדה הזאת תהיה ועדה קבועה ואני גם לא מאמין שלוועדה הזאת יהיו כלים - בהכירי את מערכות השלטון, הייתי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ומנכ"ל משרד העבודה והרווחה - אם זו תהיה ועדה קבועה, אני לא מאמין שזה ייקרה, זה בסדר, אז גם אין לה את הכלים שיש לוועדות קבועות. למשל, בכנסת יש את הוועדה לזכויות הילד. הוועדה לזכויות הילד היא ועדה שיש לה המון כלים.

היא לא ועדה קבועה, היא עדיין מוקמת כל כנסת מחדש.

יגאל תקשיב, היא לא ועדה קבועה ויש לנו את אותן סמכויות שיש לוועדה למען זכויות הילד, ולנו אפילו יותר כי בכתב מינוי דאגתי להכניס פרטים נוספים שרציתי בהם ספציפית. באמת יגאל זו ועדה מיוחדת.

תשמעי אותי עד הסוף, אני יודע, אני מכיר את המערכות. אין לה את הכלים שיש לוועדות האחרות מהבחינה הבאה. לכל הוועדות האחרות יש מערכת שלמה של נציגים במשרדים שמטפלים בנושא. נמצאת פה הנציגה של השירות למען הילד, דבורה, ונציגים אחרים, יש מערכת שלמה. לוועדה הזאת אין. ולכן ההמשך של ההכרה צריך לייצר את הכלים האלה ואני רוצה למנות מה הכלים. כלי מספר אחד למשל, זה נושא – הכלים הם משרדי הממשלה, כל אחד מטפל בנושאים הללו.

ועדות הכנסת שוות לחלוטין, לפי תקנון הכנסת. ההפך, לנו נוצר מנגנון מיוחד שעומד לרשותנו.

מה המנגנון?

הייתי היועצת המשפטית של הוועדה לזכויות הילד חמש שנים ואני אומרת לך, שאין שום שינוי.

איזה פקיד אחראי במשרד החינוך על נושא של ילדי תימן והבלקן? אין פקיד כזה.

על אחת כמה וכמה שבוועדה אחרת זה יהיה חלק מהסמכויות שלה, כאשר פה יש מה שנקרא אנשים ייעודיים שהמשרדים שלהם שלחו אותם והם אנשי הקשר שלנו.

תראה, יושב פה עורך דין ברוידה ממשרד הבריאות, משרד הפנים. אתה יודע, אמרתי להם, אל תבואו, אני לא רוצה שתבואו, אני לא רוצה להפריע לכם בעבודה. הם בחרו לבוא היום לדיון, שזה דיון באמת אקדמי. אני קוראת לו דיון אקדמי.

נורית, אני אגיד למה אני מתכוון. הנושא הזה יימשך שנים, הוא לא יסתיים ולכן צריך מנגנונים של שנים. אני רוצה לתת דוגמה. יש יחידה לאיתור נעדרים בצה"ל - - -

נכון, הם יושבים פה.

הם יושבים פה. יש לה תפקיד קבוע ומתמשך. היינו יכולים גם למצוא משהו שקרה 50 שנה. המנגנונים שאני מדבר עליהם הם כאלה. בית זה בוודאי חשוב. תאגיד ממשלתי, למה אני מתכוון? היום ליהדות תימן אין איזה גורם שהוא תאגיד ממשלתי שהוא יכול לתקצב את מה שאני עומד להגיד. אין, הם סמוכים על ועדות תמיכות. זאת אומרת, כל עמותה מבקשת, אם יש תקציב מקבלת, אם לא, לא. אני רוצה לתת דוגמה, יש תאגיד ממשלתי לנושא הזה של חקר הלדינו, שזה חשוב מאוד, זה חשוב מאוד, יש לו תקציב, יש לו הכרה, הם חוקרים את הלדינו. על מנת לשמר ולקבע את היכולות שלנו לעבוד וצריך מן מנגנון כזה שהוא מתוקצב.

יש הצעת חוק ליהדות אתיופיה למשל, לחוק מרכז המורשת – אני הייתי היועצת המשפטית שלו – מוצמד גם מכון מחקר בגלל החלטת בג"ץ. זה לא אומר שזה לא יכול לקרות פה.

זה יכול לקרות גם פה.

יש הצעת חוק שבזמנו אני יזמתי, הצעת חוק שמתגלגלת כבר שתי קדנציות - - -

זה נמצא בוועדת שרים לחקיקה, להקים בית מורשת עם מחקר.

ואז בעצם יש לך מנגנון שבאמצעותו את יכולה לבצע את כל מה שאנחנו רוצים לבצע מבחינת הכרה. השלב הבא, המשרדים הרלוונטיים שאני מדבר עליהם צריכים שיהיה שם באופן קבוע, לא ועדה אד הוק, אדם שמטפל. המשרדים זה משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד המשפטים. אם אנחנו רוצים את מערכת החינוך, זה בסדר, אני ישבתי למשל עם פקידים של מורשת המזרח, במשרד החינוך פעם מורשת המזרח היה להם מנגנון, היה להם כלים, היום זה שני אנשים, שני פקידים, בלי תקציבים, בלי כלום, לא יכולים לעשות שום דבר.

לכן, אם את רוצה להכניס את זה במערכת הלימוד או החינוך, צריך להיות, לא מוסיפים תקן אלא ממנים מישהו, אתה אחראי במערכת החינוך, במזכירות הפדגוגית, שהוא יודע שזאת המשימה שלו והוא צריך להביא תוצאות.

יגאל, יש את הצעת החוק שמונחת בוועדת השרים לחקיקה ואנחנו נצרף את מה שאתה אומר, רעיון מצוין.

אני חושבת שחוק לגבי מרכז מורשת יכול להקים את המנגנון יחד עם - - -

לזה אני מתכוון. ואז בעצם כל מה שאמרו קודמי ובצדק, הצעת ממשלת, הצעת מחליטים, בלי המנגנונים האלה זה לא יעבוד. תודה רבה.

תודה יגאל. ד"ר שמריהו בבקשה.

אני רוצה לחזור חזרה לריכוז היות והנושא הוא הכרה. יש לקבוע כבר עכשיו בראשותה של נורית, הרב רצון ערוסי, בת ציון הכהן עראקי – היא לא אומרת הכהן, ביררתי אתה – יעל נגר שמטפלת בבג"צים מטעם העמותה לאיכות השלטון ופרופסור יפעת.

מי שיש לו שם משפחה מרוקאי, הוא לא אומר את שם המשפחה.

אני מבקש, שהצוות הזה יוכרז כמי שמלווה אותך בכל המהלך לנושא ההכרה.

בסדר, תודה רבה. עו"ד אבי יוסף, בבקשה.

אנחנו מדברים על הגדרת הנושא הכרה. בעיני כשמדברים על הכרה צריך לעשות הבחנה בין הכרה ציבורית להכרה ממסדית. לגבי ההכרה הציבורית נאמר כאן, שאנחנו נמצאים כבר במקום אחר והיום אין ספק שיש שינוי תודעה בציבור. היום יש הישג אדיר, בעיקר בזכות הפעילות שנעשתה בשדולה, העמותות השונות שהצטרפו למהלך, התקשורת, והצלחנו לעשות שינוי בתודעה הציבורית והגענו להכרה הציבורית הזאת. אנחנו עכשיו מחכים להכרה הממסדית וכולנו מדברים כאן על הכרה ממסדית ומהי אותה הכרה ממסדית. אני חושב שאנחנו כבר בעיצומה של ההכרה הממסדית, אנחנו לא מתחילים אותה, כבר התחלנו את ההכרה הממסדית. עצם הקמת הוועדה הזאת, שבשונה מוועדות אחרות, ועדות אחרות מונו כדי לבדוק את מהימנות הטענות של המשפחות, הוועדה הזאת נמצאת במקום אחר, היא לא בודקת את המהימנות, היא יוצאת מנקודת פתיחה שהטענות נכונות, עכשיו אנחנו בודקים איך קרתה הפרשה הזאת, אנחנו בודקים מי היה אחראי לה, מי משך בחוטים.

לכן הוועדה הזאת שונה כל כך מוועדות אחרות ולכן אנחנו בעיצומה של אותה הכרה כי אלמלא ההכרה לא היתה קמה הוועדה הזאת.

ההכרה היא למעשה רצף של פעולות שצריך לעשות אותן. בראש וראשונה, ביטול מסקנות ועדת החקירה. לא ניתן להגיע להכרה בזמן שהמסקנות מרחפות כמו עננה שחורה מעלינו ועיקר הטענות שם של אותן מסקנות, שלא היתה חטיפה ממסדית. אם לא נפעל לבטל את המסקנות האלה, בשום מקרה לא נצליח להגיע להכרה ממסדית. צריך להגיע בהחלטת ממשלה, שלא מקבלות את ההמלצות האלה ולהמשיך ברצף הפעולות שהוועדה הזאת עושה והארגונים השונים עושים וכך נוכל להגיע באמת להכרה אמתית.

תודה. נרי אריאלי.

נרי אריאלי, סגן אלוף במילואים, מענף לאיתור נעדרים. בשנת 2006 פנו אלינו, למשרד הביטחון ולצבא, וביקשו הכרה בפדויי שבי. כבר עשינו פעם עבודה דומה לזאת. מינינו חוקר, בדקנו את כל פדויי השבי מהקמת המדינה ועד היום. אחרי שהיו ממצאים, הגשנו אותם למנכ"ל משרד הביטחון ולצבא והמחליטים החליטו את מה שהחליטו. אני חושב שכאן צריך ללכת בדרך דומה. אנחנו הגענו למסקנה, שיש קרוב ל-1,000 פדויי שבי, כ-640 ממלחמת העצמאות ולכן שיטת העבודה, אם רוצים הכרה, שיטת העבודה פשוטה מאוד, להכין את רשימת הזכאים להכרה על ידי חקירה.

תודה רבה.

אני רוצה להשלים. אני צילה נוימן, הייתי מפקדת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל מ-94 עד 2005. אני מברכת אותך נורית על המשימה שלקחת על עצמך ועל כך שאת מובילה את זה ביד רמה.

תודה רבה.

עקבתי, קראתי את הפרוטוקולים של הישיבות, אני פשוט נהנית לראות מה את עושה כאן.

אני באמת אודה לכם שתסייעו לנו בעוד כמה דברים, במיוחד בנושא של איתור הקברים, שיש לכם בכך ידע נרחב ביותר.

בהחלט.

אנחנו נשב אתכם ספציפית.

בנושא החקירה אני רוצה רק להשלים על דברים של נרי ולומר, שבסיום החקירה, החקירה מסתיימת כאשר בית הדין המחוזי קובע שהחקירה שלנו חלוטה. זאת אומרת, חד משמעית שהחקירה בסדר. ואז אפשר לבוא לממשלה ולהגיד, תכירו.

בסדר, זה חלק מהעניין. בעצם עכשיו אנחנו רק מתחילים בנושא של פתיחת קברים. כמו שאמרו פה, זה ייקח זמן, זה לא משהו של מחר בבוקר. אבל יש את ההתנצלות ואת האחריות צריך קודם כל ברמה הציבורית אחר כך נרד לפרטי וזה מה שחשוב.

שאלה קטנה, אתם עושים עבודה פורנזית של בילוש פלילי בעצם?

כן.

אנחנו לא קוראים לזה פלילי. אנחנו עושים חקירה, זה הדבר הנכון.

בילוש. בילוש פורנזי.

נירה, אנחנו נקבע אתם פגישה, אנחנו נשב, אנחנו נראה באיזה כלים נוכל להשתמש בהם.

אני רוצה לברך את חברת הכנסת נורית קורן על זה שלקחה את כל השרביט הזאת ועובדת בכל אברי גופה לעניין הזה. אנחנו, לפני 20 שנה, אם לא יותר, התחלנו בפעולה הזאת ולא היה לנו מספיק כלים לפעול. זיכה אותנו בורא עולם שחברת הכנסת נורית קורן יצאה והפיצה את זה ואני מברך אותה על כך. בנוסף לכך, מה שהיא אמרה בפתיחת דבריה, שמחתי לשמוע מהרב ערוסי, יפה מאוד.

לכן אני מבקש את כל העמותות האלה שהוקמו לאחד את זה לעמותה אחת, ניתן יד לחברת הכנסת קורן שתוכל לפעול. ברוב עם הדרת מלך. אם אנחנו נלך בקבוצות קטנות, לא ייצא מזה כלום. אני מודה לך חברת הכנסת נורית קורן על כל המאמץ.

תודה רבה.

גברתי יושבת ראש הוועדה, מורי ורבותי, אני רוצה לומר לכם, שנכנסת לעבודה קשה מאוד, נתת דוגמה נפלאה, בבר אילן יושב שקרן מהולל בשם דב לויתן, שטוען שאף ילד לא נגנב. הוא מקבל גיבוי מהחוקר שמונה על ידי הממשלה, עמי חובב, ששם אף ילד לא נגנב. לא רק זאת, ההורים לא באו, לא רצו לקחת את הילדים.

ד"ר משה נחום, בבקשה בעניין הכרה. תקצר, רק בעניין הכרה.

חברת קדישא, להתמודד אתה, עקבתי אחריה 30 שנה. אז יש לנו קבר אחים של 200 ילדים בכפר יונה. קבר אחים של 22 ילדים בעיר עתלית. קבר אחים של 1,550 ילדים בסגולה בפתח תקווה. את רוצה להתמודד אתם שיאמרו לך שכאן קבורים ילדים? הרי תיארתי לך - - -

ד"ר משה נחום, עוד פעם אני ממקדת אותך, מה אנחנו רוצים לגבי הכרה. על עניין הקברים נדון בדיון אחר.

הכרה - לצמצם את הזמן. ללכת אחרי השקרנים לא ייתן כלום, הם מיועדים לזה, הם מקבלים את הגיבוי הממסדי, לך אין את זה כרגע, יש לך את הכנסת, יש לך אותנו שמוכנים להכיר ולתמוך בעבודה שלך. כשדיברו על פיצויים, לתת את הפיצויים אחרי שאנחנו נלך לעולמנו? הורינו גידלו אותנו בעוני משווע. הם באו עם כסף, עם זהב, עם תכשיטים, עם רקמה, עם ספרי קודש, לקחו אותם והפכו אותם לעניים מרודים. לקחתי דוגמה ממני. לתת את הפיצויים האלה לאחר שאנחנו נמות, למי?

אנחנו לא מדברים על פיצויים כספיים בשום פנים ואופן כרגע. אנחנו לא מדברים על זה. קודם כל הכרה, האחריות של המדינה לפרשה ואיך אנחנו רוצים להנציח. אם אחר כך תהיה החלטת ממשלה שתגיד שהיא רוצה לפצות, צריך לראותך איך, מה, צריך לפרוט את זה. אנחנו עוד לא שם.

לכמה זמן את רוצה למשוך את זה?

אני לא מושכת שום דבר, אני פועלת לפי מה שצריך. צריך את הזמן לעבודה, זה לא הוקוס פוקוס וגמרנו. יש שלבים. יש הצעות חוק, הנה, דוקטור יגאל בן שלום אמר שיש הצעת חוק מצוינת. דיברו פה על החלטת ממשלה, עכשיו יש לי עוד כר נרחב. פגרה? אנחנו יושבים כאן באמצע פגרה, יש גם החלטות שאני צריכה להחליט, יתחיל מושב, אנחנו נרוץ. אני לא מושכת, מפברואר התחלנו לפעול, תראה לאן הגענו, אנחנו היום באוגוסט. חמישה חודשים תראה לאן הגענו.

איך אומרים, שמעו נא המורים, אם אנחנו נוציא מכל הפרשייה הזאת בדל של אמת זה יהיה נס גדול.

אנחנו כבר שם.

אני שואל שאלה, איך אני יכול לסמוך על ממסד שאני מביא לו ילדים מקנדה וארצות הברית וה-די.אן.אי אומרים זה שקר. אני מביא לכאן נערה מישראל, שיגאל אלון גנב אותה אישית.

סליחה, ד"ר משה נחום, תסיים בבקשה.

אני מביא נערה שגנב אותה יגאל אלון, מביא אותה אישית ובדיקות הדי.אן.אי, אומרים לה אין.

ד"ר משה נחום, הבנתי, אנחנו נקרא לה, אם תוכל ליצור אתה קשר, נקרא לה, אם היא תרצה, נשלח אותה לחברת די.אן.אי שעושה את הבדיקות ואפשר לגלות.

את ציונה היימן?

לא יודעת, מי שרוצה זה וולונטרי, יכול לעשות את הבדיקות ולגלות את הכול. תודה.

במשרד הרווחה אמרו לה, אני דיברתי אתה אישית בביתה.

תודה. רחמים קרוה בבקשה.

שמי רחמים קרוה, אל"ף, אני מגבה את מה שאת עושה, יישר כוח על כך, עוד לא היה דבר כזה ואני גם מאמין שזה יסתיים בזמן הקצר ביותר.

בי"ת, אני קורא לזה שואה. יסלחו לי החברים, אני שומע את זה אגב היום מכל מיני מקומות. כמו שאמרו שהיום זה באמת נפוץ, שכל הנושא של ילדי תימן עלה לכותרות בצורה בלתי רגילה, גם מדברים על שואה. עם מי שאתה מדבר על הנושא הזה, אומרים, זו שואה. בנושא של השואה, פיצו את האנשים, עד היום מפצים אותם. יש להתייחס לעניין הזה בכובד ראש.

כסף, דיברו כאן על כסף, זה לא מה שצריך למנוע. גם בהשקעה, לבדוק עוד כמה דברים ועוד כמה נושאים, כל הכלים האלה אני מאמין שתשיגי אותם, יש לך את הכוח הזה ואנחנו מאחורייך.

המקרה שלי, גם אימא שלי נעלמה וגם אחי נעלם אחרי שאבא שלי התחתן פעם שנייה. אבא שלי התחתן – אני לא יודע איך אפשרו לו להתחתן בכלל – כאשר היא מופיעה כקיימת. תעודת הפטירה היא מ-59, היא נעלמה ב-49. אבא שלי נפטר מצער כתוצאה משני המקרים שקרו לו.

ההתכנסות הזאת שאת מקיימת אחת לשבוע, אין דבר כזה, אין תקדים כזה, זה מרגש, אין לי מילים.

תודה.

הרבנות החתימה אותו.

כן, אנחנו יודעים כמה אתה כאוב. הלכנו לראות בבית הקברות את הקבר שנחזה להיות של אמך וזה לא כך.

הגעתי למסקנה, זה לא הקבר.

נכון, זה לא הקבר וזה אחד הקברים שאנחנו נבדוק.

כבוד היושבת ראש, מאז שהתחלת את הפעילות את מבורכת מעל ומעבר למעלה כבר מהשמיים. אני רוצה להגיד לך לגבי יום ציון דרך שביקשתם לעשות בכנסת, אמרתם שזו יציאה לפגרה. אם אתה רוצה לכתוב בפנייך, מורנו ורבנו מר"ן הרב עוזי משולם זכר צדיק לברכה נולד בי"א מר חשוון תשי"ג. דרך אגב, זה יום פטירת רחל אמנו. ונפטר ב-י"ג תמוז התשע"ג.

יפה, יום טוב, תודה רבה.

אני מצטרף לכל הברכות על כל היוזמה הזאת, את עוסקת בדיני נפשות. אני אומר, הכרה זה לתת לזה מענק, להעניק לזה לגיטימציה חוקית רשומה, הכרזה, על מנת לסתום פיות לכל מכחישי הטרגדיה הזאת. שהמכחישים יידומו. את עוסקת כאן בדיני נפשות, אי אפשר שכל פעם יקום מישהו ויגיד זה לא היה. המסמכים שהוצגו בחודשים האחרונים נותנים משקל כבד לדברים ולחקור את זה עד לקרקעית, שלא יגידו שהדברים לא היו. עם עובדות ועם מציאות לא מתווכחים. אז העבודה היא כבר קלה, ההכרה היא בצנרת, לתת לזה חוקיות ברורה, מפורשת, מוכרזת. הפרשנות של זה, לקבל כלים פיזיים כלכליים, תקציבים, כדי להמשיך לפרוס את היריעה.

לי חטפו אח ובן. אני שלחתי את התמונות של האח ושל הבן, אחד מופיע והשני לא.

תיכף נשב אתכם, צוות הוועדה יקבל אתכם, ישב אתכם.

אני הגעתי מכפר ורדים, אני בתחילת הדרך בחיפוש העניינים.

אני חייבת לסיים את הדיון כי מיד מתקיים דיון אחרינו. אז ככה, כל מי שהגיע לדיון ורוצה למסור פרטים, צוות הוועדה לרשותכם, אנחנו נמצאים באולם הסמוך, יקבלו מכם את כל מה שצריך.

לי לקחו בשנת 62 שני בנים תאומים בבית חולים קפלן ומאז אני רודפת אחרי זה, כל כתבה. אני יודעת שלא רק לילדי תימן לקחו את הילדים, גם לי לקחו שני בנים ואנחנו מחפשים אותם עד היום.

מנהלת הוועדה תשב אתך עוד מעט, תיקח ממך פרטים, אנחנו נזמן אותך לדיון מיוחד של עדויות. בתחילת ספטמבר נקיים דיון, אני כרגע חייבת לסיים ולכן אני רוצה לסכם את הדיון.

יש לי תעודות לידה.

אנחנו תיכף ניקח ממך. אני רוצה לסכם את הדיון שלנו, זה דיון - - -

אני מגיעה מהגליל, הגעתי לארץ כתושבת חוזרת אחרי 40 שנה בקנדה בזכות אחת הכתבות האלה ובזכות הסיפור על יגאל אלון, שהתאים לגמרי את הסיפור שלי. תינוקות שנולדה לי ובמשך 40 שנה תיארתי וכל הזמן חשבו שאני קצת משוגעת. ורק הסיפור הראה שזה תאם את הזמנים. קוראים לי דבי באום ואני קנדית, אבל אני הייתי דבורה עמר מהמעברות.

בסדר, תישארי, אנחנו תיכף נדבר אתך, אני חייבת לסיים.

אנחנו מסיימים, הדיון בעצם עסק בהכרה. אני מקבלת את ההמלצות שלכם, שאנחנו נוביל להחלטת ממשלה. אנחנו גם נוציא הצעת חוק שתכניס את זה למורשת יהדות תימן ובסמוך לזה יהיה מחקר ותיעוד. תודה רבה לכולכם, תם הדיון, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.