הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 237

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"ז באלול התשע"ז (18 בספטמבר 2017), שעה 10:00

הנגשת שירותי בריאות ליוצאי אתיופיה, כולל הכשרת סייעות בכירות לאחיות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

איל בן ראובן

משנה למנכ"ל, משרד הבריאות - איתמר גרוטו

מנהלת תחום צמצום פערים, משרד הבריאות - שלומית אבני וקנין

מנהלת מינהל הסיעוד, משרד הבריאות - שושי גולדברג

מתמחה בלשכת המשנה למנכ"ל, משרד הבריאות - אבי לוין

מפקחת לקליטת עליה, משרד הרווחה - דפני רות מושיוב

מנהלת אגף הסיעוד, בית חולים הרצוג - צביה לוי

ממונה תעסוקה, משרד העלייה והקליטה - ברוך שמעון

מרכזת מינהלת קליטה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - דפני מושיוב

מפקחת סייעות מאומנות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אביב זוהר

מפקחת ארצית מטפלות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - שרה כרמון

מנהל תחום תקציבים במטה היישום, משרד ראש הממשלה - אלירן אלעזר

הסוכנות היהודית - אסתי אלמו איוב

מנהל תוכנית שירותי טיפול ליהודי אתיופיה, בית חולים הרצוג - אשר רחמים

מנכ"ל, בית חולים הרצוג - יחזקאל קן

מנכ"ל מטיב המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, בית חולים הרצוג - דני ברום

מנהלת תחום באגף בכיר ממשל וחברה, משרד רה"מ - קסאיי דמוזה

מנכ"ל, עמותת בריאות - פקדו גדמו

מנכ"ל עמותת טבקה - פנטהון אספה-דויט

מנהלת מחלקה בסגל אחות ראשית, קופת חולים כללית - טל פרי גדלין

עוזרו של משה בר - עמותת תנו יד לחרש נכים למען נכים - קדרון דן

מוזמן/ת - עודד פריד

דנה גורדון שושני

הדס צנוירט

הנגשת שירותי בריאות ליוצאי אתיופיה, כולל הכשרת סייעות בכירות לאחיות

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים. אנחנו מאוד שמחים לראות אתכם פה למרות הפגרה וערב החג. ראינו את החשיבות בדיון הזה, לכן אנחנו מקיימים אותו בפגרה. לכן אני מודה לכם שהגעתם – משרדי הממשלה, משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, משרד הקליטה, משרד ראש הממשלה וכמובן המרכז הרפואי הרצוג נמצאים פה. נמצא אתי חבר הכנסת איל בן ראובן. אנחנו מקיימים את הדיון בזכותו, ואני אומר את זה, כי הוא עשה ביקור במרכז הרצוג, ולאחר הביקור והשיחה שלו עם ההנהלה הוא התקשר אליי ואומר לי: אני ראיתי תוכנית מאוד חשובה, לשלב את הקהילה – מצד אחד, דואגים לבריאות הציבור, ומצד שני, גם תעסוקה, לשלב את העולים בתעסוקה. לכן יש פה שתי ציפורים במכה אחת. זה נושא חשוב. באמת הקשבתי לנושא הזה. נסענו יחד, עשינו מפגש בבית החולים. התרשמנו מהחשיבות הרבה, אבל אנחנו לא יודעים, אילו משרדים צריכים לקחת. אמנם זה תחום בריאות, אז זה הולך למשרד הבריאות, תחום תעסוקה הולך למשרד העבודה, אבל אני חושב שזה מערכתי. לכן חשוב לנו לקיים את הדיון, כי בית החולים מתקשה להמשיך בפרויקט הזה, ואנחנו, משרדי הממשלה צריכים לבוא ולתת יד לנושא הזה. קבענו, כדי שמה שאנחנו שמענו, מה שהם הציגו לנו, יציגו להם, ואז למצוא פתרון, איך עובדים בשיתוף פעולה כדי לקדם את הנושא.

הנה הפרופ' איתמר גרוטו נכנס. חיכינו לך.

אני מתנצל.

אחזור על עצמי בקיצור. חשוב לי שתשמע, מדוע אנחנו מקיימים את הדיון. חבר הכנסת איל בן ראובן, היה לו ביקור וגם מפגש במרכז הרפואי של הרצוג. לאחר מכן הוא גרר אותי לנושא. שנינו נכנסנו, עשינו מפגש, הציגו לנו את הפרויקט. אנחנו רואים שהפרויקט, בלי התערבות של משרדי הממשלה, הם לא יכולים להמשיך. ראינו שהפרויקט הזה חשוב מאוד גם בדאגה וגם בטיפול מבחינת בריאות הציבור וגם מבחינת שילובם של העולים החדשים בתעסוקה בנושא הזה, אז אנחנו משיגים פה שני דברים. אז אמרנו, בואו נעשה את הדיון, ונזמין את משרדי הממשלה. נמצא כאן משרדך, משרד הקליטה, משרד העבודה והרווחה ומשרד ראש הממשלה, שמתכלל את התוכנית הממשלתית לשילובם של יוצאי אתיופיה. לכן אנחנו רוצים היום למצוא פתרון, איך יוצאים ביחד, משלבים ידיים, וממשיכים בפרויקט הזה, בחזון הזה, לקדם אותו. זו המטרה שלנו.

לצערי הרב, אחרי שקבענו את הדיון קבעו את הדיון במליאת הכנסת היום, דיון מיוחד בפגרה. אנחנו מחויבים לסיים את הדיון ב-11:00. יש לנו זמן קצר, וכשאנחנו מדברים, ננסה בתמצית, להעביר את המסר, כדי שנוכל לשמוע לפחות את נציגי משרדי הממשלה.

אני מעביר את זה לחברי, חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה.

בוקר טוב. מפאת הזמן חשוב שנשמע יותר את האנשים. אומר רק בקצרה, מדוע הנושא הוא חשוב וייחודי. יש נושאים שמשרדי הממשלה מטפלים בכולם, בגדול, וכך צריך להיות. יש נושאים שהם ייחודיים, ואני חושבת שסוגיית הפוסט טראומה, כל הנושא הפסיכולוגי – במקרה הזה בעדה האתיופית - הוא נושא שקצת עלול להיות נסתר מהעין מבחינת חשיבותו. אנחנו מבינים את מה שהם עברו. אתה יודע, אני מדמה את זה מהניסיון שלי, גם כשהייתי בבית חולים, דימיתי את זה לסוגיית הלומי הקרב של צה"ל, אבל לא אלה שלאחר הקרב מתגלים כהלומי קרב אלא אלה בני גילי ממלחמת יום הכיפורים, החברים שלי, שעכשיו מתחילים ועולים הדברים, וכל נושא הטיפול מחייב עיניים ייחודיות. לכן אנחנו חושבים, שבנושא הזה, כנראה, צריך לתת איזושהי תוספת לעניין המקצועי.

אני לפחות, כשהייתי בבית החולים הרצוג - ואני עוזר להם היום בעוד נושאים, כי התרשמתי מהרצון לעזור – יש שם אנשים שעושים את הדברים בהתנדבות, המון-המון מתוך רצון. אני חושב שבנושא הזה יציגו את הצורך, יציגו את המטרות. אני חושב שזה לא גרידי, זה לא משהו בשמיים. אני חושב שאפשר בהחלט לתת לזה מה שצריך כדי שזה יקרה, וניתן עוד עזרה לעדה הכל כך חשובה הזאת, שצריך להרים אותה למקום הראוי.

תודה רבה. הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר ועדה.

עכשיו נשמע מבית החולים הרצוג. בבקשה, תציגו לנו בתמצית. לאחר מכן משרדי הממשלה יתייחסו. חבר הכנסת מוטי יוגב, כשתרצה להתייחס, תן לי סימן. כל דובר יציג את עצמו – מיהו, היכן עובד וכו'. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה שהזמנתם אותנו. שמי ד"ר יחזקאל קן. אני מנהל בית החולים הרצוג. אנחנו נציג שני פרויקטים בקצרה: פרויקט אחד הוא הפרויקט של פוסט טראומה וטיפול בבעיות הקהילתיות, שנובעות מ- - - העדה האתיופית, שמנהל אותו אדון אשר רחמים פה לצדי, ובניהולו של פרופ' דני ברום, מרכז הטראומה אצלנו; והנושא השני הוא פרויקט חינוכי, שאנו מעלים למעלה מעשור, שבו- - - למעלה מ-350 בנות מהעדה האתיופית כסייעות לאחות, שמנהלת שירותי הסיעוד צביה לוי, היא תציג אותו. אני מעביר לד"ר דני ברום את השרביט.

תודה רבה. אנחנו בערך עשר שנים מנהלים פרויקט לזיהוי וטיפול ביוצאי אתיופיה. אנחנו עושים את זה בעמותת בת של בית החולים הרצוג, ובינואר יצא דוח של משרד הבריאות. אני רוצה להראות כמה ציטוטים מזה. הדוח, שיצא בינואר, אומר שלמרות הירידה בשיעורי האובדנות בקרב יוצאי אתיופיה, בעיקר בקרב גברים צעירים, השיעורים הגבוהים של אשפוזים פסיכיאטריים והתאבדויות מצביע על צורך בשיפור והתאמה תרבותית של שירותי בריאות הנפש עבור עולים יוצאי אתיופיה. יש צורך במחקר נוסף כדי לזהות גורמים פסיכו חברתיים העומדים בבסיס ממצאים אלה. ציטוט אחד.

עבודות המתייחסות לצריכת שירותי בריאות בקרב יוצאי אתיופיה משקפות תת ניצול של השירותים העומדים לרשותם. התוצאות המעורבות ביחס ליעילות- - - מגשרים יוצאי אתיופיה למערכת הבריאות, מעלות את הצורך בבחינה ביקורתית של התוכניות השונות. במסקנות חוזרים על זה. אני חושב שחשוב. השיעורים הגבוהים של אשפוזים פסיכיאטריים והתאבדויות מצביעים על הצורך בשיפור ובהתאמה תרבותית של שירותי בריאות בכלל ושירותי בריאות הנפש בפרט. על סמך זה בעצם באנו כמומחים, ואני מודה על ההזמנה להופיע כאן עם כמה מחשבות על אפשרויות של פתרונות.

דבר אחד בעצם יוצא ישירות מהדוח של מכון גרטנר במשרד הבריאות, וזה שיש צורך באמת לדעת מה המצב של יוצאי אתיופיה. לפני 13 שנה יצא מחקר שמצביע על שיעור מאוד גבוה של אנשים עם הפרעות פוסט טראומטיות. היום לא ידוע בדיוק מה מצבם לא רק של גברים פוסט טראומתיים, אבל המצב הנפשי, אז זה הצורך שקיים.

אנחנו גם חושבים, ואשר יגיד משהו על הנקודה השנייה והשלישית.

למעשה בעשר השנים האחרונות אנחנו עדים לכך, שעברנו את המחסום שפעם היינו עסוקים בו – כן אנשים פונים לטיפול, לא פונים לטיפול, אלא זה תהליך שהולך וגובר של צורך של האנשים בטיפול. לפני חצי שנה כמה פעמים הופעתי ברדיו, לתת הסברה על הנושא, וראינו גל פניות מאוד הולך וגובר. אם אחדד את העניין, בחצי השנה מהפניות שהיו לנו, טלפוניות, ואנחנו לא עושים הרבה, כי חוסר המענה הקיים, אז ברגע שאתה יוצא בפרסום, אתה גם מעורר עניין; אתה מעורר צורך שלא תמיד יש לך המענה המושלם. לכן הפניות זה 64% של אנשים פרטיים בתוך המשפחה, שמבקשים עזרה. אני לא צריך להיכנס, מאילו מקומות; יכול לומר, מצפת ועד באר שבע בדרום. חלקם גם מגיעים אלינו – עושים מאמץ מאוד רב לקבל טיפול, אבל מה שראינו בתקופה הזאת - אנחנו לא יכולים להיות מענה מערכתי הולם, אבל ראינו פה איזה פוטנציאל של אנשים שמבקשים ייעוץ והפניה.

במקביל, 34% מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים והעובדים הסוציאליים שפונים אלינו, להתייעץ על כל מיני מקרים. אנחנו מנסים לתווך את זה לגורמים בקהילה, ועדיין התשתית עדיין לא מספיק ברורה וטובה.

הדבר הנוסף, שהעלה גם את המודעות בקרב אנשי מקצוע, זה ההשתלמויות שעשינו גם בשיתוף עם משרד הבריאות. אני מוכרח לציין, שיש לנו הכשרות נוספות לקראת נובמבר, אבל זה תהליך ששתי אוכלוסיות נזקקות שלו – גם אנשי מקצוע זקוקים ליותר ידע, ליותר נגישות, וכמובן, גם הקהילה זקוקה למידע הזה כדי שהיא תוכל לצרוך יותר. לכן אנחנו רואים כגישה רלוונטית, תומכת לעבודה, לפעילות של משרד הבריאות, זה שתהיה אפשרות להכשיר אנשי מקצוע באזורים שונים, שיקבלו השתלמויות. וכמובן, הדבר המרכזי, שאני יכול להעיד עליו באופן אישי, זה שמי שהוא מבן הקהילה, שמקבל את ההכשרה הנכונה, המתאימה, הנגישות שלו היא באמת גבוהה מאוד. אנחנו מצליחים להתמודד עם המון מחסומים. לכן הצורך בהכשרה, שהיא בעצם תואמת נגישות תרבות ולשונית, עם נגישות, היא הכרחית גם לגבי קהילת יוצאי אתיופיה, אבל אני אומר את זה גם לעוד קבוצות, שאולי הן שונות, שהן זקוקות לנגישות הזאת.

והחלק הנוסף, שהזכרת אותו פחות, היושב-ראש, זה נושא אסירי ציון. מכיוון שהפניות מגיעות אלינו, אנחנו גם לומדים מהפניות, מהן הסוגיות המשמעותיות שאנשים מעלים, אילו צרכים עולים. בעקבות זה אנשים באים אלינו, רוצים טיפול. שלושים שנה לא היו בטיפול, אבל לאור זה שהנושא הזה עולה ברדיו, מוצאים פתח להידברות. לגייס מישהו לטיפול, זה לוקח לי לפעמים שלושה חודשים, אבל בכל זאת אנשים מגיעים. אבל מה – כשאנחנו מפנים כאסירי ציון, שיקבלו גם טיפול בתוך המערכת, שמכירה בהם כנפגעים – לא קיים טיפול נפשי. האופציה שקיימת היא להפנות אותם לקופות חולים, אבל זה לא בדיוק נותן את המענה, כי את קופות החולים יכלו לנצל עד היום, וזה לא קרה. לכן אלה סוגיות שהיינו רוצים שתהיה התייחסות מאוד ממוקדת. יש לנו ידע, ניסיון ותוכנית מאוד מסודרת, אבל כמובן, זה לפתחם של הוועדה ושל כל אנשי המקצוע כאן. תודה.

תודה. בבקשה.

שלום, שמי צביה, מנהלת אגף הסיעוד ומוסדות הבריאות בבית חולים הרצוג. אני רוצה לספר על הפרויקט, שהחל כפרויקט חברתי בשנת 2004, שבעצם במימון של של משרד התעסוקה פתחנו קורסים לסייעות מאומנות לאחיות. מתוך עשרים קורסים שגמרנו עכשיו, בחודש האחרון, 16 היו מיועדים לבני העדה האתיופית, שתיים גם לשבט מנשה, בזמנו.

אני רוצה לספר את התוצאות. היום בתוך בית החולים שלנו עובדים 87 סייעות מאומנות. בבתי אבות בירושלים עובדים הבוגרים שלנו, בבתי חולים בארץ עובדים הבוגרים שלנו. הם נכנסים לארבעה חודשי הכשרה של הכשרה מעשית, עיונית, חמישה ימים בשבוע, 580 שעות, ארבעה חודשים. אחריו הם עוברים בחינה חיצונית, ומקבלים את התעודות. חלקם נשארים אצלנו, חלקם מתפזרים בארץ.

הבעיה המרכזית, שבעצם לאורך השנים – היא האטה בשנים האחרונות, ואנחנו עושים רק קורס אחד בשנה ולא שניים, זה נושא המלגות. אנחנו, כדי שבני העדה יוכלו להתפנות וללמוד בשקט ארבעה חודשים, ולעזוב את מקומות העבודה, שחלקם נמצאים וחלקם לא, היו מלגות שהיו מקבלים מבית החולים, של 3,000 שקלים פלוס נסיעות, כדי שהם יוכלו לאפשר לעצמם ללמוד. לאחרונה אנו רואים שיש לנו פחות תקציבים ופחות אפשרויות, להכשיר את הבוגרים, לתת לתלמידים ארבעה חודשים של שקט ללמוד ולתת להם מקצוע.

קודם כל, כ-250 בוגרים בני העדה גמרו את הקורסים, אני מוכרחה לומר. 80% עובדים היום בארץ, בכל בתי האבות, בתי החולים השונים. יש לנו פה רשימה, כל אחד, היכן עובד. אחד הדברים שזה נתן – בטח לעובדים, קרוב לעשר שנים חלקם בבית החולים, אבל גם צעירים שהצטרפו אלינו בחודש האחרון, זה להשתלב בשוק העבודה. יש לא מספר גדול, אבל בכל זאת מספר שהשלים אחרי זה בגרויות ולומד היום לאחים ואחיות. אז גם זה נדבך נוסף בהכשרה הזאת.

אלה התוצאות שלנו. אני חושבת שהן מדברות בעד עצמן. היינו מאוד רוצים להמשיך. אנחנו לא מפרסמים על הקורס. בשנה הראשונה, בשנתיים פרסמנו באמהרית. היום כבר לא – יש לנו כל הזמן רשימות המתנה, להיכנס לקורס הבא. הקורס הבא מיועד להיפתח בינואר 2018.

ברשותך, רק אוסיף שגם הקורסים האלה וגם רוב העבודה – יש פה סיוע, למשל, סיוע של משרד המסחר והתעשייה – התמ"ת, או איך שקוראים לזה כל יום, משנים לו את השם, אבל רוב המימון הוא בא מתרומות. אותו דבר במחלקת טראומה. ברור שמערכת, שנשענת רק על תרומות, יש לה המגרעות של רצף עבודה והקושי להמשיך.

תודה רבה. תכף נגיע לכל משרד. שמענו, כפי שאמרתי בהתחלה, פה יש שני פרויקטים חשובים לנו – אחד בעניין הבריאות, שלמות הציבור, הבריאות, עזרה, טיפול. בדרך כלל כשקשה בקהילה לבוא ולקבל ולהכיר את הצורך - אנחנו רואים עכשיו שיש, אבל המענה מוגבל. אני חושב שזו גם הכשרה. משלבים אותם בשוק העבודה, ואחר כך הם גם מתקדמים, כפי ששמענו, ללימודי אחיות. כל זה, חשוב מאוד. לכן שמענו עכשיו, הציגו לנו את שתי התוכניות האלה.

אני רוצה שנשמע עכשיו את משרדי הממשלה. המשרדים הרלוונטיים נמצאים – משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, משרד הקליטה, ואני רואה גם את נציגת הסוכנות היהודית שנכנסה עכשיו, והמשרד המתכלל – משרד ראש הממשלה. כל אחד יציע לנו, איך המשרד הזה יכול לתרום, להוביל ולקדם את שתי התוכניות הללו. אנחנו רוצים שתעשו בקיצור, כי נותרה לנו חצי שעה. תציגו את עצמכם. אני מציע שנתחיל בפרופ' איתמר גרוטו. בבקשה.

פרופ' איתמר גרוטו, משנה למנכ"ל משרד הבריאות. כפי שידוע לך ובוודאי למרבית הנוכחים, אנחנו עוסקים בנושאים ייחודים שמאפיינים את הבריאות של יוצאי אתיופיה במסגרת יישום גם של החלטת הממשלה וגם פעילויות קודמות שהיינו עושים בנושא, תוך מיקוד בבעיות שמייחדות את האוכלוסייה – למשל, מחלת הסוכרת, שאנחנו לא דנים בה כרגע, אבל הנושא של בריאות הנפש, שזה קשור גם לנושא של הפוסט טראומה, שאנשים חווים.

מבחינת פעילות בריאות הנפש שיש לנו בקהילה, מאז הרפורמה בבריאות הנפש זה עבר לקופות החולים, ויש שירותים שקופות החולים, עם מגשרים, במיוחד במקומות שיש בהם ריכוזים של עולים מאתיופיה, אבל שוב - יכול להיות שזה במתח להגביר את הנקודה הזאת. אני בהחלט מקבל את ההמלצה שמציעים פה, לעשות סקר. אני חושב שסקר יכול לתת לנו תמונת מצב טובה יותר בדגש על נושא בריאות הנפש, וזה משהו שאנחנו ניישם אותו.

בנושא של ההכשרה – אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, ואשר רחמים שהציג פה, מגיע למקומות לעזור להכשיר את העובדים בבריאות הנפש במחוזות השונים של המדינה לאנשים שעובדים בתחום – פסיכיאטרים, פסיכולוגים ואחרים.

בנוגע לסיוע ישיר למרכז עצמו ולהמשך הקיום שלו, אני חושב שאפשר לבחון את הנושא של שימוש בתקציב שיש גם בהחלטת המשלה לטובת הנושא הזה. לא העברתי את הפעילות הספציפית הזאת, ונראה לי בהחלט שאנחנו יכולים לראות איך אנו יכולים לתגבר או לסייע. אולי ד"ר שושי גולדברג, ראש מינהל הסיעוד אצלנו, תרצה להרחיב בנושא הכשרת האחיות.

אני בהחלט יכולה להוסיף שזו הכשרה מבורכת ומשמעותית וחשובה, במיוחד למערך הגריאטרי. האנשים האלה עושים עבודה, ועובדים לפרנסתם. כפי שצביה תיארה, הם יכולים להתחיל תהליך של קידום מקצועי בהמשך.

אנחנו מגבשים את תוכניות הלימוד האלה לסייעות לאחות על פני השנה כולה, ובאמת פה צריך למצוא את אותו גורם או גוף שיוכל לסייע בנושא מימון מלגת מחיה, שזה לא משרד הבריאות, אבל אולי בשיתוף פעולה עם אחרים שיושבים פה, שיוכל לאפשר לקבוצה גדולה להשתתף בלימודים האלה. זה פרויקט נפלא, זה פרויקט שמשלב אותם אחר כך במסגרות העבודה השונות, ואנחנו מברכים על התהליך הזה. אנחנו באמת אחר כך רואים את חלקם מצטרפים לתוכניות לימודים גבוהות יותר במסלולים שונים, ומשלימים את ההכשרה המקצועית שלהם הגבוהה יותר, אז אנחנו מאוד-מאוד בעד כל שיתוף פעולה שיכול לאפשר את המשך הפרויקט הזה.

מה שכרגע מפריע זה העניין של מלגת הקיום, שמאפשרת להם.

זו הנקודה, כי שיתוף הפעולה, ברור. האם משרד הבריאות רואה את הנושאים הללו חשובים מאוד, ויכול לבוא ולהשתלב מבחינה כלכלית? כלומר מה שהיום מגביל אותם - גם אשר ציין – זה הייעודיות. זה שבני הקהילה באים ומסבירים ומכשירים, שהם מכירים את המנטליות, את התרבות ואת השפה, זה יש פה. העניין, האם משרד הבריאות רואה את זה כחשיבות, האם מתגייס לזה מבחינה כספית?

משרד הבריאות מתגייס לפרויקט, להכשרה שלו, לקדימות שהוא נותן לשילוב שלהם במקומות העבודה. משרד הבריאות לא נותן מלגת קיום. מלגת קיום נותנים גופים אחרים בתוך המסגרת המשותפת, ואולי נשמע פה, מי הגופים האחרים שיכולים לסייע במלגת קיום לאנשים תוך כדי תקופת הלימודים. גם אנחנו נעזרים רבות, אם מדובר בעולים, אז יש להם מלגות קיום בתקופת העלייה. יש לנו פרויקטים כאלה גם במקומות אחרים של הכשרה כמו בוולפסון עם עיריית בת ים ועם רשויות מקומיות אחרות. שם מלגת הקיום ניתנת על-ידי שיתופי פעולה נוספים.

כמובן, זה נושא מערכתי. לכן אנחנו הזמנו את המשרדים הרלוונטיים – משרד הקליטה ומשרד העבודה בנושא ההכשרות, ואז אנחנו נשמע. אבל מבחינת משרד הבריאות, וזה לפחות בתחום שלו, צריך להיות המשרד המוביל בנושא.

אתה צודק. הוא מוביל את ההכשרה. הוא בעד הכשרה. הוא משלב אותם בעבודה אחר כך בהרבה מאוד גופים. תודה.

תודה. משרד העבודה והרווחה, בבקשה.

שמי שרה כרמון רדיד, מפקחת ארצית על ההכשרה המקצועית, חינוך טיפול. אני רוצה לציין שהאגף שלנו אחראי על כל ההכשרות המקצועיות בתחום הגיל- - - בתחום הגיל השלישי, ואנחנו עושים את הקורסים האלה לא רק בבית החולים הרצוג – זה לכל האוכלוסיות. בנושא הספציפי הזה בית החולים הרצוג עושה עבודה נהדרת. נכון שעושים שם קורסים נהדרים, והבנות האלה משולבות – בדרך כלל זה בנות, עובדות שמשולבות בעבודה, אבל אנחנו מכשירים בקורסים האלה את כלל האוכלוסייה, ובכל הארץ.

הגב' זוהר אביב, תציגי את עצמך.

אני זוהר אביב. אני מפקחת ארצית להכשרה של סייעות מאומנות, החל מדימונה, ובכל הארץ – גם בצפון, מגזר ערבי, דרוזי, בדואי ואוכלוסייה אתיופית וכל אוכלוסייה אחרת.

משרד העבודה והרווחה, עד כה היינו במשרד הכלכלה, מממנים את הקורס באופן מלא בכל הארץ. לצערי, יש לנו בעיה של דמי אבטלה. בזמן הקורס, שום אוכלוסייה לא מקבלת את דמי האבטלה, דמי קיום, כפי שאמרה הד"ר שוש גולדברג, וזה מקשה על אנשים לבוא ללמוד. ובעיה נוספת – ופה אני פונה למשרד הבריאות – אין חובה להעסיק אנשים אחרי ההכשרה, סייעות מאומנות, כלומר כוח עזר מאומן לא חייב להיות אחרי הכשרה כדי לעבוד בבתי אבות בארץ. זו בעיה חמורה. אנחנו ראינו עכשיו פרסומים גדולים. יש מספר מאוד קטן של אנשים שאחרי הכשרה עובד בבתי אבות. לכן יש המון בעיות, ואנחנו רואים את זה בתקשורת על התעללות בקשישים ועל אנשים שלא מאומנים, מטפלים בהורים שלנו, בסבים ובסבתות.

לגבי הרצוג, אני רוצה לומר - שיתוף פעולה רציני מאוד. משנת 2004, שנינו פתחנו את הקורס הראשון, ועובדים מאוד יפה, אבל אני פונה פה לכל הארץ. יש לנו המון אנשים שהיו רוצים ללמוד את המקצוע הזה. סייעות מאומנות זה מקצוע מאוד יפה, עוזרת לאחות, עוזרת לקשישים. מקצוע עם לב ונשמה. הבעיה – והיא מאוד גדולה – שאין להם ממה להתקיים בארבעה וחצי חודשים שהם לומדים בקורס.

זו הבעיה שהציגו לנו. לכן אני רוצה להיכנס תכל'ס. משרד הכלכלה ומשרד העבודה – עכשיו עבר לעבודה ורווחה. התוכנית הממשלתית לשילובם של יוצאי אתיופיה הקציבה 55 מיליון שקל לארבע שנים, נכון?

אני לא יודעת מה הקציב. אני יודעת שיש לי כסף לקורסים. אין לי כסף לקיום. אין שום מסגרת.

אני ישבתי בוועדת השרים. מהתקציב הזה, זה לצורך הכשרה. כמובן, צריך להיות גם דמי קיום. כשהם הולכים להכשרה, שיהיו דמי קיום. לכן אני חושב שמהתקציב הזה אתם יכולים להקציב להם לתוכנית הזו. לדעתי, והמשרד המתכלל הוא רק מפקח, אבל מי שמבצע ויש לו מנדט לבצע, זה המשרד. לכן אני שואל אתכם – האם משרד העבודה והרווחה רואה את הפרויקט הזה, שמשלב את העובדים, מכשיר ומשלב – זו המטרה של התוכנית הממשלתית, שהקציבה 55 מיליון שקל לארבע שנים - האם אתם רואים את הפרויקט הזה חשוב, ואתם מוכנים ללכת בכיוון הזה?

אנחנו באות מהאגף להכשרה מקצועית. האגף להכשרה מקצועית נותנת מענה מקצועי, מכשירה אנשים לעבודה. אנחנו לא נותנים פתרונות בתחום הספציפי הזה. אנחנו לא יכולות לענות בשם משרד העבודה. אנחנו יכולות לענות בשם האגף שלנו. אם אנחנו רואות את זה כמשהו ייחודי, ייעודי, משהו חשוב – ודאי שכן, לכן אנחנו כאן. אם הקורסים האלה מצליחים? בהחלט. לכן אנחנו רוצים שיהיו יותר קורסים כאלה, ואנחנו בהחלט מאמינים, כפי שזוהר אמרה, שככל שאנשים יהיו יותר מקצועיים ויותר מיומנים, נראה איכות אחרת של עבודה עם האוכלוסייה של הגיל השלישי, אוכלוסייה נזקקת, נכים וכו'.

אולי לא הבנתי אתכם. אתם אומרים שהכסף מיועד – אני יודע, אתם קונים את השירות, את ההכשרה. אבל גם אדם שהולך להכשרה, הוא צריך לאכול, לשתות, יש לו ילדים. אני חושב שהתקציב הזה, נחשב גם בדברים האלה.

מי שהולך ללמוד בהכשרה מקצועית, מקבל או הבטחת הכנסה. אנחנו לא באים מהפן הזה אלא אנחנו באים מהפן המקצועי.

ביטוח לאומי זה אתם.

ממש לא.

המשרד. דפני, תוכלי לעזור לנו פה?

סליחה שאני אומרת את זה – אני חושבת שחסרה פונקציה שלא קשורה רק ליוצאי אתיופיה. כל הנושא הזה של סיעוד במדינת ישראל וכל הזיקנה, הולך להיות קטסטרופה.

בגלל שאין לנו זמן, תתמקדי. אני מדבר על יוצאי אתיופיה עכשיו.

אבל אם לא תהיה חקיקה, שמאפשרת לאנשים מלגה לתחום הזיקנה, לכל ההכשרה בתחום הזה, שמאפשרת לקיים גם- - -

דפני, אני מבקש שתתמקדי.

אני לא ביטוח לאומי.

התוכנית הזו שהוקצבה, 55 מיליון שקל לארבע שנים, זה לא כולל מלגה למי שהולך להכשרה?

אני לא קשורה לזה.

בסדר. מה אתם אומרים?

נעשה סדר בעניין הזה. קסאיי דמוזה ממשרד ראש הממשלה. יש נושא הקורסים להכשרות, במסגרת התוכנית הממשלתית, וזה באמת מה שזרוע התעסוקה ומשרד העבודה עושים, ואנחנו עובדים בצמוד עם גל יעקובי, שמתכללת את כל הנושא במשרד העבודה.

מבחינת קורסים, יש קורסים, יש שיתופי פעולה עם מעסיקים. כבר נעשו 84 הכשרות מול מעסיקים – למשל, עם תע"ס – אני סתם זורקת – הולכים לתע"ס, בונים אתו איזושהי הכשרה מסודרת, ומבצעים אותה. ספציפית לגבי ההכשרה הזאת, אומר את האמת – אני שומעת את זה בפעם הראשונה.

לא, באופן כללי. אדם שהולך להכשרה, האם מהתוכנית הזו, מהתקציב הזה לא נותנים לו מלגה?

התוכנית הממשלתית – בעצם כל התקציב לגבי ההכשרות הם דמי צבועים להכשרות מסוימות. ההכשרות הספציפיות האלה לא נכללות. הקורס הספציפי הזה, שנעשה בבית החולים הרצוג, לא מסומן – לפחות לא במסגרת התוכנית הממשלתית. יכול להיות שזה בתוכנית של משרד העבודה, וזה חלק בלתי נפרד מהם, אבל אצלנו כקורס להכשרה, אנחנו לא הגדרנו את זה כחלק מהיעדים שלנו, יעדים של סייעות לאחיות. זה צריך להכיר. כמובן, נבדוק את זה מול משרד העבודה, איך אפשר לסדר את זה, כדי שהם יוכלו לקבל מלגב, עם כל המשמעויות הנלוות לזה.

אני חושבת שאנחנו צריכים לחזור אליך עם תשובה לגבי זה.

אני מבקש שתבדקי ותחזרי אלינו. הנקודה פה - הם מכשירים את זה. מה שחשוב, שכשהם נמצאים בתהליך ההכשרה, הם לא יכולים לממן את עצמם. אני רוצה שתבדקי לי את הסוגיה, האם מסגרת התקציב של 55 מיליון שקל, שהלך להכשרה, האם זה כולל גם דמי קיום בעת ההכשרה?

תוך כדי שדיברנו, שלחתי את השאלה הזאת לרפרנטית אצלנו, שעובדת אתי. אתן לך את התשובה.

במקומות מקבילים, אם אני לא טועה, זה לא כולל - זה קושי לא קטן – הם מתמודדים עם קושי לא קטן עם דמי הקיום. יכול להיות שמתוך החלטת הממשלה, יש פה מקום למשהו ייחודי.

זה מה שרציתי. בואו נבדוק עוד משרד.

יש פה win-win.

נכון. עוד משרד שאני רוצה - משרד הקליטה, פה עניין של הכשרה של העולים החדשים. לפחות אלה שמוגדרים כעולים חדשים במנדט שלהם, האם אתם לא יכולים לממן את דמי הקיום בעת ההכשרה?

שמי ברוך. אני מאגף התעסוקה במשרד העלייה והקליטה. אנחנו אחראי על נושא של הכשרות. בעניין התוכנית המוצגת, יש לנו שתי תוכניות שיכולות להיות רלוונטיות, אבל אני לא רואה שדמי קיום יכול להיות רלוונטי, אלא אם כן הלימודים מתקיימים מעל 42 שעות שבועיות, כלומר אם הלומדים לומדים מעל 42 שעות שבועיות, כן תהיה לנו אפשרות לתת דמי קיום.

מצוין.

אבל יש להבין, שדמי קיום - הסכומים הם די קטנים. אני מדבר על סדר גודל של כ-1,300- - -

זה לא סכום של דמי האבטלה?

לא. זה סכום הרבה יותר קטן. אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-1,300 שקל לחודש.

מה המקור שלכם?

משרד העלייה והקליטה.

בנוסף, יש לנו שני פרויקטים, שיכולים להיות די רלוונטיים לנושא. אחד מהם זה מתן ואוצ'רים למי שהולך לעשות הכשרה. אם המקום מוכר על-ידי משרד העבודה, יש לך אפשרות לתת ואוצ'ר למשתתף; והפרויקט הנוסף, שיש לנו לכלל העולים, ויכול להיות רלוונטי כמובן גם לתוכנית שהוצגה, זה נושא של עידוד מעסיקים, כלומר מתן סיוע למעסיק בתקופה ההתחלתית של העסקת העולה בחצי השנה הראשונה, השתתפות בשכר. זה בעבור העולה, מגיע למעסיק, כדי שייתן העדפה.

זה לא רלוונטי להיום, לנקודה שאנחנו נמצאים.

צריך להפריד – כשמדובר מתחת ל-15 שנה. אם חבר'ה ותיקים שרוצים ללמוד את זה, הם לא נכנסים למסגרת. זה מאוד חשוב.

ברור לי שעד 15 שנים. מי שמעבר ל-15 שנים, יש משרד העבודה והרווחה, במסגרת ההכשרה המקצועית. גם קודם לכן, אני מבין את זה. גם וגם.

מי שחדש, מקבל התאמות.

אם 1,300 למי שזכאי כעולה חדש, אם 1,300 בא ממשרד הקליטה, החלק יכול לבוא אצלכם. רק תבדקו לי את הדבר הזה. אם לא, אנחנו צריכים להגיש ערעור לוועדת השרים, שיהיה save, אם אין, שגם הסכום ייתן את העניין. אני חושב, שכולל, לדעתי.

יש לנו חמש דקות. הסוכנות היהודית, יש לכם – אתם יכולים לבוא למי שהוגדר כעולה חדש, לעזור?

שמי אסתי אלמו איוב. אני מהסוכנות היהודית. קודם כל, אני מברכת על הדיון. הנושא הוא חשוב, בעיקר בעניין בריאות הנפש. כמובן, אני לא יכולה כרגע להתחייב על x, y סיוע, אם זה דמי קיום או לימודים. אני יכולה רק לומר לממונים עליי על הנושא, וכמובן, אם ידונו על זה, אם יש אפשרות לסייע, נסייע.

תודה. נותרו לנו חמש דקות. חברי הכנסת, ונעשה סיכום. בבקשה. רק אני נותן לך דקה.

שמי פקדו גדמו. אני מנכ"ל עמותה לקידום בריאות יוצאי אתיופיה. בוקר טוב. זו גם הזדמנות לאחל לכולם שנה טובה. אני חושב שהנושא של תעסוקה הוא נושא חשוב. בלי להיכנס לפרטים, חשוב גם לבדוק מה יהיה סוג ההעסקה שלהם אחר כך, כי אנחנו מהניסיון מבינים, שיש אחר כך גם בעיות נוספות בעניין הזה.

בנוסף, נושא הטראומה באמת הוא נושא מאוד חשוב. סוף-סוף אחרי שלושים שנה בארץ, הנושא הזה מתחיל לעלות לסדר-היום. זה נושא מאוד חשוב. בהזדמנות זו אומר תודה למרכז לטראומה שמעלים את הנושא ומקדמים אותו.

תודה. בבקשה, חצי דקה.

פנטהוו אספה- דוויט, מנכ"ל עמותת טבקה. קודם כל, אני מברך, אבל חסרים לי נתונים קונקרטיים. שמעתי אחוזים, כמה פונים, כמה אנשים נפגעי טראומה יש בטיפול. לדעתי, זה נושא מאוד קונקרטי. גם זה שיש הצדקה או אין הצדקה. שמענו את המספרים לגבי הכשרות, של 250, ש-80% שהם כבר מיושמים בכל מיני בתי חולים. זה מבורך. לדעתי, זה נתון שחסר, ואם אפשר לפעם הבאה.

תודה. חבר הכנסת מוטי יוגב.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. בנושא הטראומה, כבר אמר, מה ששמעתי, המשנה למנכ"ל פרופ' גרוטו, שהוא ייצא לסקר, ואני לא רואה מקום להאריך, ובהתאם לזה למצוא את עומק הבעיה ואולי לתת לה מענה.

בנושא הכשרת כוח אדם, אני אומר – אגע פה בנושא הזה וטיפה ארחיב אותו למה שדיברנו כבר בוועדות הרבה. הנושא הזה של אחיות וכוח אדם סיעודי הוא חיוני והוא חסר בארץ. יש צורך באחיות, יש צורך בכוח אדם סיעודי ויש כוח אדם להכשרה. כמו שלא הכרתי את הפרויקט היפה של בית החולים הרצוג, לצערי, והתוודעתי יותר לפרויקטים של מכון לב בהכשרת אחיות, לכן אני חושב שצריך למצוא – ואת זה אולי אתה, בתוך התוכנית הממשלתית, את התמורה הנוספת, המאצ'ינג הזה של העוד 1,300. זה לא צריך להיות בשמיים - שייתן את היכולת לשרוד. כל דבר כזה מאפשר לעוד בנות ועוד בנים – יש גם בנים – להיכנס לתחום ולהיות יותר טובים, לתת מענה לכלל האוכלוסייה של ישראל.

אני רוצה לומר את זה גם לך, איתמר. לקחת ולהשליך מהעדה האתיופית, שאולי הבעיה, בתרכיז, במיצוי, אבל בעיות דומות נמצאות היום בקרב כלל העובדים. הזכירו פה את בני מנשה, ואומר לך דרום אמריקה ואומר לך רוסיה וצרפת. כל נושא סיפור הדיפלומות מול צורך, איך אנחנו מתכנסים לתוכנית, ואני אומר לך דנה ואומר לך, אדוני היושב-ראש – חשוב שנייחד בחורף עוד ועוד ישיבות בעניין כדי להגיע לעוד ועוד תשובות. היינו פה בישיבה סודית, שדווח בה על ארץ מוצא של המון רופאים, המון כוח אדם רפואי. פוחדים לעלות. ואילו היינו יודעים להכניס אותם לסטאז', אילו היינו יודעים לייצר מזה תוצר לצה"ל או תוצר – צריך להמשיך לעסוק בזה.

מסכים אתך.

העדה האתיופית וכלל הקיבוץ.

חצי מילה רק לתהליך. שמענו פה את הדברים. הסכנה היא שנצא עם מילים. צריך לצאת עם תוכנית פעולה. מה שאני ממליץ לך לסכם, היות שהרצוג מובילים את העניין, אני מציע שכל האנשים פה יתגייסו לטובת דיון אצלכם, ונקבע זמן שעוד חודש או משהו כזה באים הנה ומציגים תוכנית שנותנת מענה לבעיות, כפי שעלו פה. תוכנית פעולה עם כסף לידה. רק מה שאני מבקש, ממי ששולח את האנשים, לשלוח עם פתרון, לשלוח עם מה אני יכול לתת לדבר הזה על-מנת שבאמת נתקדם, ולקבוע פשוט לוחות זמנים. פה צריך תוכנית - אחרת נישאר עם מילים, ולא ייצא מזה כלום.

תודה. אני רוצה לברך את כולם, שבאמת הגעתם היום. בהזדמנות זו אני גם רוצה לומר שנה טובה. התוכנית מאוד חשובה, ואנחנו צריכים לקדם אותה. אחרי שהכנסת חוזרת מהפגרה, אני מציע – הרצוג, תכינו תוכנית מפורטת, עלות. היום הצגתם לנו ברמת מקרו, אבל אני רוצה שתיכנסו לרמת המיקרו, ותציגו לנו עלות, כדי שכל משרד ייקח חלק. זה נעשה, לדעתי, או פה, או אצלכם נעשה מפגש, כשהכנסת תחזור. עד אז כל משרד יבחן את עצמו; יברר את כל מה שצריך לברר, ואני חושב שהצלחנו לחשוף את התוכניות הללו היום, לשמוע גם את ההערות ממשרדי הממשלה.

אני שמח – כולם מסכימים, כולם מעריכים את התוכנית הזו. כולם מסכימים להתגייס. רק נשאר לנו, איך. צריך לעשות את זה אחרי שהכנסת חוזרת, ניפגש.

תודה רבה, הישיבה נעולה. חג שמח לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:01.